PAGE
19
הוועדה למאבק בנגע הסמים

13.7.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 30

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, ב' באב תש"ע (13 ביולי 2010), שעה 10:30

המענה של הרשות לשיקום האסיר במגזר הערבי - בהשתתפות מנכ"ל המשרד לענייני מיעוטים

ברק דרור ונדרמן

חברי הוועדה: מוחמד ברכה - יו"ר

ברק דרור ונדרמן
מנכ"ל המשרד לענייני מיעוטים

ד"ר חיים מהל
ראש תחום טיפול ושיקום, המשרד לבטחון פנים, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ד"ר גנ"מ עו"ד יוסי גובר
רמ"ח חטו"ש, המשרד לבטחון פנים, שירות בתי הסוהר

איריס פלורנטין
מנהלת שירות סמים, אגף תקון ונוער מנותק, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דב בארי
רפרנט רווחה וביטוח לאומי, משרד האוצר

ניקול מור
האגף להכשרה מקצועית, הכשרת מבוגרים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חני נחמני
רכזת בכירה שירות התעסוקה

דני בודובסקי
רכז בכיר במחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

ראמז ג'ארייסי
ראש עיריית נצרת

סימה חבר
רפרנטית באגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

ד"ר חיים איילון-אילוז
מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

אבי דיאמנט
מפקח ארצי, הרשות לשיקום האסיר

מנחם לסקר
ראש תחום תעסוקה, הרשות לשיקום האסיר

יעל קוליץ
עוזרת מקצועית למנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

ענבל זינו
הרשות לשיקום האסיר

רבקה אונרייך
תעסוקה מחוז הצפון, הרשות לשיקום האסיר

פרחאת פרחאת
מנהל מחוז חיפה והצפון, הרשות לשיקום האסיר

רונן איילון
יועץ מחוזי, הרשות לשיקום האסיר

לימור אברג'יל
יועצת תעסוקה, מחוז הדרום, הרשות לשיקום האסיר

פיני קבלו
סמנכ"ל רווחה במרכז השלטון המקומי

סיהאם סעיד
מנהלת הוסטל אביב חרש למגזר הערבי, הרשות לשיקום האסיר

ד"ר גלעד נתן
מרכז המחקר והמידע, הכנסת

בת שבע פנחסוב

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
המענה של הרשות לשיקום האסיר במגזר הערבי

בהשתתפות מנכ"ל המשרד לענייני מיעוטים, ברק דרור ונדרמן

בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים היום אנחנו פותחים דיון שהוא אחד משניים. שני הדיונים דנים פחות או יותר באותו נושא ויגעו בשיקום האסיר ולרשות לשיקום האסיר. אנחנו מתחילים כעת עם המענה של הרשות לשיקום האסיר במגזר הערבי. לאחר מכן נמשיך בנושא התעסוקה לאסירים משוחררים. אני בטוח ששני הנושאים קשורים אבל הפרדנו את הנושא כדי לתת תשומת לב מיוחדת לכל נושא בנפרד.


אני מברך את הנוכחים, את הנוכחים שנמצאים בדרך כלל ובמיוחד אני רוצה לברך את ראש עיריית נצרת וראש וועד הרשויות הערביות מר רמאז ג'ארייסי וכמובן את חברנו דוקטור חיים איילון-אילוז יושב ראש הרשות לשיקום האסיר.


לפני שנתחיל אני רוצה לומר שאני רואה בחומרה שלמרות שאנחנו קובעים את הישיבה ואנשים בעמדות אחריות ממלכתית מאשרים שהם מגיעים ואני עדיין לא רואה אותם, יש כאלה שיגיעו כי הם מגיעים בדרך כלל.

בבקשה דוקטור חיים איילון-אילוז.

בוקר טוב. אנחנו מאוד מאוד מעריכים את המפגש. אני חושב שהנושא הזה והנושא שלאחריו הם הנושאים המהותיים והמאוד מאוד בליבת הפעילות שלנו. יש איתם בעיה מאוד רצינית. אני שוב מודה לראש הוועדה ולמזכירות הוועדה ולכל החברים בוועדה. זה התחיל בביקור שערכנו בכלא תל מונד שבו הוועדה התוודעה, למדה, ראתה ושאלה. לאחר הביקור הזה שהיה ביקור מאוד אפקטיבי נקבעה הישיבה. אני מאוד מאוד שמח על נוכחותו של ראש עיריית נצרת. נפגשנו גם במסגרת ועד ראשי רשויות כשהעלנו את הנושא הזה. אני אנסה באמת על קצה המזלג לסקור את הנושא של המגזר הערבי כאשר השורה התחתונה הייתי רוצה שתהייה רשומה מראש. השורה התחתונה אומרת שכמעט ולא נותנים מענה לאוכלוסייה הזאת. נקודה. לא נותנים.


פעילות הרשות היא על פי חוק. אנחנו רשות סטטוטורית ותפקידנו לתת מענה בקהילה ובהוסטלים כדי להגיע להשיג את המטרה למתן הזדמנות לאסיר להשתקם, להשתלב בקהילה ובמשפחה והדבר הכי חשוב לא לחזור לכלא. לצערנו היום אנחנו במספרים מאוד גבוהים ביחס למדינות שאנחנו רוצים להשתוות אליהן, כמו מדינות אירופה ואחרות. זה הדבר המרכזי שעליו אני רוצה להצביע.


אחוז הפילוח של האסירים השוהים בתי הכלא , יש לנו כ- 11,000 אסירים פליליים שהם אזרחי ישראל, זה בעצם המנדט שיש לנו. אנחנו מתמודדים בעיקר איתם ועל פי חוק אנחנו פועלים בעיקר איתם ופחות עם עצירים ועם אסירים בטחונים שאיתם אנחנו לא מתעסקים. הנתון המאוד מדאיג הוא הנתון שמודגש והוא כמעט 50% האסירים בבתי הכלא הם מהמגזר הערבי. זאת אומרת שאם אנחנו מנסים לבדוק את הפרופורציה ביחס לאחוז שלהם בחברה הישראלית, כמו שאתם יודעים אין כמעט יחס בין האחוז של המגזר העברי מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל לבין מספרם בבתי הכלא. זה נתון מדאיג שאומר שיש כאן כשל מערכתי מאוד מאוד גדול של כל המערכות. התפקיד שלנו הוא בזמן שהייתם בכלא. תפקידנו הוא לתת את המענה לאחר שהם יוצאים מהכלא. אבל הנתון הזה הוא נתון מדאיג ולצערי הרב הוא נתון שמתעלמים ממנו. תפקידנו הוא להתריע. כשקיבלתי את הנתונים האלה בדקתי אותו עם שירות בתי הסוהר ועם עוד גורמים והבנתי שאנחנו באמת נמצאים בבעיה חמורה.


אם נתסכל על הנקודה שלנו שהיא השיקום, אצלנו בתכניות ובהוסטלים שלנו, ואני אבקש מהחברים שלנו שמופקדים על הנושא לומר כמה מילים בעניין, אין כמעט מענה שאנחנו נותנים לאוכלוסייה הזאת. אין. מענים מאוד מאוד בודדים. נמצאת כאן היסאם סעיד שהיא מנהלת את ההוסטל היחידי שיש - - -

זה תלוי בך.

תלוי בי? הלוואי.

לגבי חלוקת המשאבים הקיימים. כמובן זה בלתי נסבל שהתקציב שלכם הוא בסך הכל 14 מיליון. אבל החלוקה היא פונקציה של סדרי העדיפויות שאתם קובעים.

אתה צודק במאה אחוז. אבל בגלל שההוצאות שלנו הם 20 מיליון ואת ה- 6 מיליון האלה אנחנו מנסים לגייס מבחוץ. ולהגיד, כמו שאני רוצה, שיש צורך להקים עוד שלוש או ארבע מסגרות כאלה אני לא יכול. זה מצב נתון. עצם העובדה שאני מנסה לחזק את זה ומנסה לפתח זו בעצם הנקודה המרכזית. אבל אני חושב שמה שמדאיג כאן זו ההתעלמות מהנתונים. אם אנחנו רואים בשנים האחרונות עלייה מאוד מאוד גדולה, בעיקר בדרום של בדואים בדרום ובעיקר בעבירות תנועה, רכוש שלא זוכים לטיפול. אני חושב שזה התפקיד שלנו לבוא ולומר, כך אני רואה את תפקידי מאז שנכנסתי לאחרונה לתפקיד, זה להסתכל על הנתונים לראות מה קיים ולעורר את הבעיה. להגיד בואו ניתן, ויש משרדים שמופקדים גם על הנושא הזה ואנחנו שמחים מאוד על כך, ויש בכל משרד ממשלתי אגפים שצריכים לתת מענים לדברים האלה. שייתנו יד. תפקידנו לתת את אותם מענים אבל שיתנו לנו את האפשרויות, אנחנו מבקשים את האפשרות לתת מענה. זה נתון מאוד חשוב.


אם נסיק מכך בשורה התחתונה על מספר האסירים שמשתחררים כל שנה, כ- 7,000 או 6,5000 שמשתחררים ניקח את ה- 50% מכלל האוכלוסייה הזו, אז אנחנו מדברים על כ- 3,500 איש. נוסיף למספר הזה את המשפחות, את הילדים ואת כל המעטפת של אותה אוכלוסייה שאנחנו אמורים לתת לה מענים, אנחנו מגיעים למספרים של כ- 10,000, משפחות. יש משפחות גדולות, משפחות קטנות, משפחות שנמצאות במצוקה לא קטנה. זו אוכלוסייה שאנחנו אמורים לתת לה מענים. כמובן שיש את הנושא של התעסוקה שהוא מאוד מרכזי והוא הנושא של הדיון הבא אבל חשוב שנציין אותו גם פה. אנחנו מדברים על אוכלוסייה מאוד גדולה שמשתחררת ואמורה להשתלב במעגלי החיים השונים.


השיקום שלנו מתבטא בטיפול עמוק יותר שמכוון לאסירים שמשתחררים לאחר תקופה ארוכה וכבדה, שצריכים לעבור תהליך לפני שהם חוזרים לקהילה והם צריכים לעבור דרך ההוסטלים, או לאותה אוכלוסייה שאנחנו מעבירים ישירות לקהילה. לגבי אותה אוכלוסייה שאנחנו מעבירים ישירות לקהילה, נמצא כאן פיני קבלו שהוא גם חבר מועצה אצלנו וגם אחראי על כל הנושא של ראשי הרשויות המקומיות, אנחנו יודעים שדווקא בנושא הזה של הקהילה גם שם אנחנו לא נותנים מענה. לצערנו הרב בערים לא מעטות אין רכזים בקהילה. אתה תאמר שוב שזה עניין של סדר העדיפות שלנו. כשהתקבל החוק שמדבר על חוק שחרור מוקדם הוא בא ללא תקציב ואנחנו שאמורים להשתתף ב- 50% בעלות של רכז השיקום בקהילה שבעצם הוא שמנהל והאחראי על כל המעטפת וגם על הפיקוח בתקופת השחרור, לנו אין את המענים האלה.

היום מתוך 240 רשויות אנחנו נותנים מענה בפחות מ-50, 40 רשויות. בחלקן, ואני חייב לציין לשבח את המגזר הערבי, בחלקן למרות שאנחנו לא משתתפים מינו בכל זאת רכז שיקום בקהילה לאסיר בגלל הצורך והנחיצות בתפקיד. אבל ברוב המקרים, ואנחנו יודעים מה מצבן של הרשויות המקומיות, אומרים שאם לרשות לקידום האסיר אין תקציב להשתתף הם לא ימנו רכז בקהילה. נוצר מצב מאוד מאוד עגום, מאוד מאוד לא הוגן ולדעתי גם לא צודק שיושב אסיר בכלא שאמור להשתחרר בשחרור מוקדם על פי המלצת כל הגופים המטפלים בתוך שירות בתי הסוהר, אנחנו עובדים צמוד מאוד עם שירות בתי הסוהר, אבל מאחר ואנחנו לא יכולים לבנות לו תכנית פיקוח בקהילה כי אין רכז הוא נשאר בתקופה הזאת בכלא במקום לצאת בשחרור מוקדם. שלא לספר על ההשלכות הנפשיות, ההשלכות הכלכליות ואולי אני אדבר על הנושא הכלכלי כי זה דבר שקשה לי לקלוט אותו. אני בא מהתחום העסקי וקשה להבין איך בעלויות כל כך גבוהות של בתי הכלא לעומת עלויות כמעט זניחות בשיקום כאשר התוצאות של השיקום מצביעות על רצדביזם מאוד מאוד נמוך. לצערנו אנחנו לא משקיעים מספיק בנושא הזה.


נעבור בקצרה, דיברתי על הנושא של מועדות, חשוב להגיד את זה, כפי שאנחנו רואים יש עלייה בנושא הזה. אם אנחנו משווים את עצמנו לאירופה, אתם יכולים לראות שזה בסביבות 50% לארגון החדש אליו הצטרפנו עכשיו, או על ה- OECD שמדבר על כ- 40% ואנחנו מעל 62%. זו בעצם האוכלוסייה ואני לא ארחיב על כך. כפי שאמרתי מתוך כ- 6,500 אסירים שמשתחררים בשנה כ- 4,500 אנחנו מזהים כבעלי פוטנציאל שיקומי. לצערי הרב אם ניקח את ה- 50% של המגזר אנחנו בקושי מגיעים ל- 50% מהאוכלוסייה הזאת.


כפי שאמרתי בקצרה אלו הנתונים לגבי מספר האסירים המשוחררים מהמגזר הערבי שנמצאים בפיקוח. לדעתי זה מספר מאוד מאוד זניח.


כמה רכזים יש לנו בישובים מהמגזר? - יש הוסטל אחד עם 14 דיירים בנקודת זמן, היסאם סעיד מנהלת ההוסטל נמצאת כאן ותוכל לספר על תכנית השיקום. אני אומר את זה מכל המחקרים שהיו, אלו מחקרים קיצוניים שלא אנחנו ערכנו, על אותם דיירים ששהו בהוסטלים או אותה אוכלוסייה מפוקחת שנמצאת. פחות מ- 20% חוזרים לכלא, לעומת 62%, 64% של נתוני שירות בתי הסוהר. זאת אומרת שבהשקעה מאוד מאוד קטנה אנחנו מביאים לידי כך שאותה אוכלוסייה שמקבלת טיפול שמתחיל בכלא ועובר הלאה לקהילה בין אם זה בהוסטל או בקהילה אנחנו מגיעים למועדות מאוד מאוד יפה בקנה מידה עולמי. הכל מבוסס נתונים. כמובן שהיינו רוצים להרחיב את המענים, כמובן שהיינו רוצים לקלוט, על זה נדבר כשנדון בנושא התעסוקה, אין לנו אפילו עובד אחד בתחום הזה ואני מנסה לגייס מישהו למגזר, הקמת מרכזי ערב ודברים נוספים שנדבר עליהם.


ברשותכם אני אתן את רשות הדיבור לפרחאת פרחאת מנהל התחום אצלנו שמשמש גם כמנהל מחוז הצפון וגם לסיהאם סעיד שתאמר כמה מילים על ההוסטל ואחר כך נפתח את הדיון.

כפי שדוקטור חיים איילון-אילוז אמר, המצוקה במגזר הערבי היא מצוקה אמיתית. אני אתמקד בכמה נקודות שחיים איילון-אילוז לא התמקד בהן. כשאנחנו באים ליישוב מסוים בבקשה למנות רכז לשיקום אסיר יש לנו בעיה נוספת שמאפיינת את המגזר הערבי והיא שבמרבית הישובים הערביים אין אפילו רשות נבחרת. בגלל המצוקה הכספית יש וועדות קרואות וחשב מלווה, כך שגם אם ראש הרשות מעוניין אין לו בעצם את האוטונומיה והעצמאות למנות רכז והוא תלוי בגורמים נוספים. לצערנו, בדרך כלל הנושא החברתי הוא לא בראש סדר העדיפות שלהם ולכן אנחנו מתקשים למנות רכזים במקומות אלה. זו אולי תשובה חלקית לעניין שהעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה לגבי המאמצים של הרשות.

מה החלק שלהם ומה חלקכם?

50% ו- 50%. אני אתן דוגמה את טייבה שהוא יישוב גדול, לצערנו יש בו קרוב ל- 140 אסירים כל הזמן, כמובן עם עלייה. תיפקד שם רכז במשרה מלאה כל הזמן עד שמונתה וועדה קרואה. כולם יודעים מה המצב הכלכלי של טייבה עם הוועדה הקרואה ועם שני חשבים מלווים. הנושא פשוט לא דיבר אליהם והם הפסיקו את ההשתתפות שלהם.

יש ועדה קרואה ויש כונס נכסים שרבים ביניהם כמה כל אחד ייקח מהקופה שאין בה שום דבר.

בדיוק. הייתי שם וניסיתי לשכנע אותו כי אחרת כל האסירים יתדפקו על דלת הלשכה שלו. בסוף אחרי מאמץ גדול הוא הסכים למנות אדם בחצי משרה, זה ממש ממש לא עונה על הצרכים. השבוע הוא אמר לי שהוא לא יכול יותר כי הוא מוצף. דין טייבה כדין הרבה ישובים אצלנו במגזר. יש לנו מפתח ברשות לשיקום האסיר שאנחנו ממנים רכז בישובים שיש בהם מעל 40 אסירים, מה שאין לנו במרבית הישובים שהם כפרים מפוזרים בין אם זה בגליל או במשולש. אנחנו בעצם לא מגיעים למצב הזה ואנחנו מנסים לתמרן ולעשות. חיים איילון-אילוז ציין נקודה אחת וזו לזכותה של החברה הערבית והאוכלוסייה הערבית שבמרבית המקרים יש שיתוף פעולה והם באמת נותנים טיפול והכנה לוועדות שחרור לאסירים משוחררים. זה רק בזכות הקשרים שאנחנו טווינו במשך השנים, ורק בזכות מודעות שאם הם לא יעשו את העבודה אין מי שיעשה אותה.


לגבי ההוסטל יש אומנם לרשות לשיקום האסיר הוסטל אחד שסיהאם סעיד מנהלת אותו והיא תספר על כך, אבל יש כמה גופים נוספים שאנחנו עובדים איתם כמו בית החסד בחיפה שהוא הוסטל פרטי שמטפל גם באסירים ובאוכלוסיות אחרות. יש לנו הסכם איתם שאנחנו מחדשים אותו מידי שנה, הם קולטים גם אסירים. יש שיתוף פעולה איתם בעניין הזה. הם בהחלט עושים עבודה טובה וזו הזדמנות לשבח אותם על העשייה שלהם.

יש לנו כרגע שישה ישובים שבתוכם יש לנו רכזים. יש לי פניות דווקא כשאנחנו במצוקה כספית קשה מאוד, דווקא בימים האלה יש לי פניות מהרבה גורמים, מעיריית טמרה, קלאנסווה וכל המשולש הדרומי, כפר קסאם, טירה, טייבה, ללא יוצא מהכלל כל הישובים רוצים. אני מקבל עשרות טלפונים, אני לא מגזים, מראשי רשויות ומראשי אגפים וכולם אומרים "SOS אנחנו לא יכולים עם המשאבים הקיימים להתמודד עם הבעיה הזאת, אנחנו חייבים שתמנו רכז". מינוי רכז זו פונקציה של כסף ובמצב שלנו היום אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. אני לא יודע אם מותר לי להגיד חיים איילון-אילוז, אבל לחלק מהישובים עוד לא שילמנו ואני לא רוצה שראש עיריית נצרת ישמע את זה ויעשה משהו בעניין למרות שהוא מודע לבעיה. זו דוגמה טובה של שיתוף פעולה שיש לנו בנצרת שלמרות הפיגור בתשלום לעיריות יש הרבה רשויות שמתייחסות בהבנה אלינו ומבינות את המצוקה שלנו ובכל זאת ממשיכות לתפקד.

הסידור של הרכז בישובים שיש בו 40 אסירים, זה במידה מסוימת הסדר שרירותי. אין רכז לכמה ישובים?

אנחנו עושים. ישנם ישובים קטנים שאמרנו להם להתאחד ברכז וליצור את המשוואה הזאת, כמו אבו סנאן, ירכא כפר יסיף ועוד כמה ישובים שהם באמת קטנים.

אני אתאר בקצרה את העשייה בהוסטל, כי לתאר את העבודה בהוסטל זה הרבה זמן. ההוסטל הוא טיפולי אינטנסיבי שמתחלק לשני שלבים. השלב הראשון כולל מגורים ולינה בהוסטל למשך תשעה חודשים, השלב השני הוא מעקב וליווי של האסיר אחרי שסיום תשעה חודשים - שלב שנמשך שנה נוספת.

מה קורה בשלב הליווי אחרי שהוא יוצא מההוסטל?

אני אתאר קודם מה אנחנו עושים בתוך ההוסטל ואחר כך מה עושים מחוץ להוסטל. בשלב זה הם מחויבים לגור בהוסטל, אנחנו קולטים מכל מקום מאחר והוא היחיד למגזר הערבי. ההוסטל תמיד בתפוסה מלאה, יש לנו 14 מיטות וכל הזמן יש רשימת המתנה.

כמה יש ברשימת ההמתנה בממוצע?

יש כל הזמן. היום יש עשרה שעברו ומחכים להיכנס.

השאלה היא כמה הוסטלים בסדר גודל של ההוסטל שלכם צריך כדי לתת מענה מלא, לכן השאלה היא כמה יש ברשימת המתנה בממוצע.

בכל חודש אני מקבלת לפחות 20 פניות.

שאת לא יכולה לקלוט?

שאני לא יכולה לקלוט. אני יכול לראיין אותם ולהגיד להם להמתין עד שיתפנה מקום.

15 בהמתנה באופן קבוע מחכים בכלא עד שיתפנה מקום. אנחנו אומרים שכרגע הם בהמתנה.

מה העלות של השהייה בכלא של האסיר לעומת השהייה בהוסטל?

12,000 לחודש לעומת 3,200 שעולה בהוסטל עם שיקום והכל.

בהוסטלים הם מתקיימים בכוחות עצמם, הם לא נתמכים או נסמכים.

ממש טמטום אפילו מבחינה כלכלית.

התקופה קוצרה גם בגלל אילוצים כלכליים, התקופה הייתה קודם שנה וקיצרנו כדי שנוכל להכניס יותר אנשים להוסטלים, זאת הסיבה שקיצרנו לתשעה חודשים. זה פוגם בתהליך, אסיר ששהה בכלא 15 או 20 שנה תשעה חודשים לא יספיקו לטפל ולשקם אותו.

וצריך לדבר על אחוז ההצלחה, אנחנו עושים מעקב ואחרים בדקו אותנו, 10% רצדיבזם. 90% מצליחים.

מדהים. מדהים לחיוב כמובן.

הטיפול כולל תעסוקה. ראשית משלבים אותם בתעסוקה, הם מקבלים טיפול אישי פרטני, שיחות, טיפול בהתמכרות וטיפול בכל הצרכים שלהם כולל טיפול משפחתי, האישה, הילדים כולם מקבלים טיפול אינטנסיבי. אחרי תשעת החודשים חלקם חוזרים למגורים בקהילה למקום ממנו הם הגיעו. חלק גדול ממשיך לגור בקרבת מקום להוסטל. חלק גם מעבירים את המשפחות לגור ליד ההוסטל וממשיכים את הטיפול. גם בנוסף ל- 14 הדיירים אנחנו מטפלים בכאלה שנמצאים בליווי ובמעקב כלומר אנחנו לא מטפלים רק ב- 14 אלא יש לנו כ-30 שאנחנו מטפלים בהם במקביל. הם מגיעים לטיפול, לשיחות ובאים לפגישות וחוזרים לקהילה.


במקרים מסוימים כשההוסטל היה בתפוסה מלאה - - -

יש גם אנשים מכורים, אנשים עם רקע של התמכרות לסמים?

הופנו דיירים להוסטלים אחרים של הרשות, ההשתלבות ברוב המקרים לא הייתה מוצלחת. ההוסטל נותן מענה לתרבות, לחגים ולכל העניין המסורתי תרבותי שלנו שמקבל מענה בתוך ההוסטל. זה דבר שמייחד ומיוחד בהוסטל.

זו נקודה חשובה, ניסינו לשלב במקומות אחרים, והייתה הנחיה כשהיו אנשים שמאוד התאימו לשלב אותם בהוסטל רגיל, אין לנו הרבה כאלה אלא רק מעטים, לצערנו הרב בגלל הבדלי תרבות, והחיים והמגורים המשותפים לא היו קלים, הניסיון היה לא קל מבחינתו של האסיר.

תמונת ההמתנה הארצית, אתם עונים על כל הצרכים או שיש רשימת המתנה כללית?

כולם מלאים ויש רשימת המתנה. כל ההוסטלים מבלי יוצא מהכלל מלאים ואין מקום.

מדובר כאן 14 מיטות בהוסטל שמשרת את האוכלוסייה הערבית, כמה מיטות יש בסך הכל בהוסטלים שמשרתים את האוכלוסייה היהודית? השאלה השנייה למה יש צורך בהפרדה ולמה שלא כל ההוסטלים ישרתו את כולם?

יש לנו בסך הכל שבעה הוסטלים שכל אחד ייחודי בתחומו, יש אחד שמיועד לעברייני מין- הוא היחיד בארץ והוא הוסטל יום, יש הוסטל לעברייני אלימות במשפחה שמשרת גם יהודים וגם ערבים, שני הוסטלים של חרדים שזו אוכלוסייה מאוד מאוד ספציפית, לנשים, אין הוסטלים שהם כלליים פרט לאחד בירושלים ואחד בבאר שבע ששם ניסינו להכניס אחרים, מדובר בעוד 20 או 30 מקומות. אנחנו מדברים על 4,000 , 5,000 שמשתחררים כל שנה שמתוכם אנחנו צריכים לתת מענה ל- 200 או 300.


נכון שזה טיפול הרבה יותר מצומצם, אולי הטיפול היותר גדול, היותר זול והיותר אפשרי הוא הטיפול בקהילה כי רוב האסירים יושבים תקופות קצרות. היום זה דבר שנמצא בליבה שלנו. אבל גם שם אנחנו לא נותנים את המענה.


הייתי רוצה לדבר בקצרה על פרויקט הנוער – פרויקט חונכות ילדים, אני חייב לציין כאן דווקא את נצרת, מדובר בקבוצה יפה של ילדים שמקבלים פרויקט פר"ח – פרויקט חונכות, אנחנו משיגים מלגה לסטודנטים, הייחוד בו שאנחנו לוקחים את הילד ומחברים אותו שוב לאבא ששוהה בבית הכלא ויוצרים את האינטראקציה כדי שבסופו של דבר על ידי הילדים האבא ישתקם. פרויקט מדהים ואין לו אח ורע בעולם ולצערי הרב מתוך אלפי ילדים אנחנו לא מגיעים ליותר מ- 100 או 200 ילדים. הרבה פחות במגזר. זה נושא חשוב שצריך לציין אותו.

בבקשה מר ראמז ג'ארייסי ראש עיריית נצרת ויושב ראש וועד הרשויות הערביות. בבקשה.

אין הרבה מה להוסיף לתמונה העגומה שהוצגה על ידי דוקטור חיים איילון-אילוז. אין ספק שזה מדליק נורה אדומה ומחייב טיפול אינטנסיבי. חשוב לציין שלפי הנתונים שהוצגו אין ספק שאפילו משיקולי עלות תועלת, התועלת של הרחבת הטיפול הרבה יותר גדולה מהעלות גם באופן כללי וגם למגזר הערבי. בלי ספק יש כאן אלמנט שחשוב לראות אותו, העבריינים המשוחררים הם סוג מודל לחיקוי במיוחד באוכלוסיות מיוחדות כי אנחנו יודעים ששיעור העבריינות הוא פונקציה של המצב הסוציו-אקונומי. בקבוצות סוציו-אקונומי נמוכות אחוז העבריינות גבוה יותר ואנשים כאלה אם הם לא מקבלים את ההזדמנות להשתקם יכולים להוות מודל מעודד לאנשים ובעיקר לילדים ללכת באותה דרך. יש כאן תהליך של כדור שלג שאם לא עוצרים אותו הוא ממשיך וגודל והבעיה מחמירה.


בסופו של דבר שורש העניין יגיע למשרד האוצר ולתקציבים. כשמשקיעים יותר התוצאה טובה יותר והחסכון יבוא לביטוי במקום אחר. אם מדובר כאן על עלות של כ- 3,200 לחודש לשהיית אסיר משוחרר בהוסטל ועלות הישארותו בבית הסוהר היא 12,000 לחודש, אין שום היגיון כלכלי לא לאפשר לו להשתחרר והשתקם בהוסטל. אני לא מצליח להבין מהם השיקולים הכלכליים שעומדים מאחורי ההחלטות לא להרחיב את השירות הזה.


אני מבקש להתייחס לעוד נקודה בהמשך לדבריו של היושב ראש. אני מבין אותך כשאתה אומר שקשה במסגרת התקציב הקיים לעשות הסבה כי כל הסבה מקבוצה אחת לשנייה היא על חשבון אחת הקבוצות ואז אתה יוצר פער שמגדיל את הבעיות. כמובן שבסיס החלוקה בין המגזרים אינו צודק, אני לא חושב שההחלטה צריכה להיות בחלוקת המשאבים הקיימים בצורה יותר צודקת. כלומר לקחת מקבוצה אחת לטובת הקבוצה השנייה, אני חושב שהמסקנה צריכה להיות הגדלת העוגה ולא ליצור שינוי בחלוקת העוגה המצומצמת הזאת שמשאירה את כולם רעבים. הפנייה צריכה להיות למשרד האוצר, אני גם לא יכול לקבוע שזה צריך להיות על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים שגם הוא סובל במחוסר תקציבים. אולי ניתן לעשות שינוי פנימי תוך בחינה מערכתית רחבה כדי לתת יותר תקציבים ותשומת לב לתחום הזה. תודה רבה.

בהמשך נשמע את המשרדים השונים, את ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים, את משרד הבריאות ואת משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה. בסופו של דבר שיתוף הפעולה צריך להתקיים באמצעותכם, כידוע לכל המשרדים יש נגיעה לנושא הזה.


אנחנו נשמח לשמוע איך נערכים להתמודד עם הנושא. פיני קבלו מהמרכז לשלטון מקומי בבקשה.

אני שמח לדבר אחרי חברי ראמזי ג'ארייסי שהציג את העניין. אני רוצה להודות לדוקטור חיים איילון-אילוז על כך שהוא מציף את הבעיה. זו בעיה שקיימת הרבה מאוד שנים ומהיום שהוא נכנס לתפקיד הוא עובר את כל הוועדות. גם אני כחבר בעמותה משתדל לסייע בקשר עם הרשויות המקומיות כדי שבמקומות שהרכזים לא מקבלים את החלק של המשרד הם לא יזרקו החוצה וימשיכו להחזיק אותם. הוא עושה מאמצעים רבים כדי שבכל מקום יהיה רכז מתאם.


לדעתי הבעיה היא שלנו, אצל ראשי הרשויות, אני מכיר אותה גם כראש רשות. החבר'ה האלה כשהם משתחררים הם מגיעים לראש הרשות והוא צריך להתמודד איתם ולנסות לשקם אותם. לדעתי הגיע הזמן לעשות בעניין הזה. אלו אנשים שאין להם תקשורת, הם לא זועקים, הם לא יוצאים לרחובות ומפגינים. אנחנו בוועדה הזאת צריכים לעשות את המלאכה שבה רואים בה עבודת קודש לטובת החברה בישראל ולאותן משפחות. לא מדובר רק באסיר המשוחרר כי אם במשפחה ובילדים. הילדים צריכים להיות מטופלים על ידי שירותי הרווחה וההוצאות הן לא קטנות. לדעתי הגיע הזמן, כמו בכל דבר, שהמדינה תקבע ותעמיד תקן לטובת העניין הזה. ישנה חשיבות לעשות תכנית אזורית ובכל מקום שיש בו יותר אסירים, כמו שיש עובד סוציאלי בכל רשות כך שיהיה רכז מתאם שיטפל בנושא. שהמדינה תקצה. לרשויות יש את החלוקה של 75% ו- 25%, לא צריך לחפש את חלקו כי אין לו את זה. השר הממונה יצחק הרצוג הופיע רק לפני שבועיים בנושא בכל חומרתו. נעשים מאמצים אבל אני חושב שבעניין הזה צריכה להיות חקיקה שיוקצב תקציב בבסיס התקציב - - -

נכון לומר שהנושא הוא לא בראש דאגת ראשי הרשויות? אין בנושא ערך פוליטי.

לא. לדעתי כל ראש רשות משתדל גם לסייע בתעסוקה. ראיתי כעת מכתב שהגיע מהמנהל הכללי של משרד הרווחה ליושב ראש המרכז לשלטון המקומי בו הוא מציע שכל האסירים יקבלו עבודה בתוך הרשויות המקומיות. כולם מנסים לזרוק לפתחה של הרשות ושאנחנו אלה שנתמודד עם הבעיה. האחריות היא אחריות של המדינה. נכון שיש היום רשויות שלמרות שהן לא מקבלות את החלק במימון הן ממשיכות לקיים את העניין כי הן רואות בזה חשיבות, אחרת אולי לא היה מתאם בשום מקום כי הכסף לא מגיע לאותן רשויות. צריך להסדיר את זה באופן מסודר ולא להיות תלויים בעמותה או ברשות שמעבירה או לא מעבירה בזמן את הכסף. זה צריך להיות חלק אינטגראלי מתפקוד הרשות. שיהיה עובד עם תלוש שכר שתפקידו יהיה לפעול מול הרשות לקידום האסיר. שהמדינה - - -

היום זה תקן מוניציפאלי?

תקן מוניציפאלי.

מה שאתה פיני קבלו מציע, זה שזה יהיה תקן מוניציפאלי?

מוניציפאלי.

לא של הרשות לקידום האסיר, לא של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אתה מציע שזה יהיה במסגרת הרשות המקומית.

יועסק עובד במסגרת הרשות המקומית כאשר המדינה מממנת 72%.

כמו עובד רווחה בנושא הסמים.

אנחנו יושבים כאן ונמצאים אסירים - - -

אני צריך להודות, לפחות לפרוטוקול, שחלק מהעיסוק שלנו בעניין זה מחוץ להגדרתה של הוועדה. אני מעלה את זה בגלל הקשר בין גמילה לתעסוקה לבין שיקום. אבל אנחנו לא עוסקים בנושא באופן מיוחד.

נושא השיקום וההסבה המקצועית מאוד חשובים לשיקום. אנחנו יודעים שיש הרבה אסירים שמגיע להם שליש והם לא מקבלים את השליש כי אין מתאם שיכין להם תכנית עבודה, אין מי שיקלוט אותם, אין מתאם שיקלוט אותם. זאת אומרת שיושבים אסירים בעלות של 12,000 שקל לחודש כשאפשר עם מתאם בשכר של 6,000 שקל לשקם אותו בתוך הקהילה ולעזור לו להשתלב במשפחה. הוא יוצא מהכלא ללא השליש ומגיע לפתחו של ראש העיר. החבר'ה האלה לא מחפשים עבודה ליד מכונות ייצור הם מחפשים את הדוכן. אני מכיר את הסוג הזה והם היו אצלי, כאלה שהשתחררו אחרי מאסר עולם ואחרים, קשה מאוד להתמודד איתם.


טוב שאתה מציף את העניין. הבעיה היא גם שלנו הרשויות המקומיות. מישהו כאן צריך להרים את הכפפה ולפתור את הנושא גם תקציבית וגם לדאוג שיהיה אדם שילווה אותם ויפעל מול ראש העיר כדי לשקם את האסירים המשתחררים.

תודה רבה. איריס פלורנטין ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים בבקשה. אחריה משרד הבריאות, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, וכבוד המנהל הכללי של המשרד לענייני מיעוטים. נסיים עם משרד האוצר ואחרים.

אני כמובן מצטרפת למה שנאמר כאן. אני לא ארחיב את התמונה ולא אחזור על מה שנאמר כאן, אני מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן.


החוסר בכוח אדם ובמשאבים לשיקום האסיר. רוב האסירים מכורים לסמים והאסירים האלה כן מגיעים לצרוך טיפול ברשויות המקומיות. הם כן מתקבלים על ידי העובדים הסוציאליים שמטפלים בהתמכרויות, והם כן מלווים בתכנית משולבת עם בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר. מהכלא הם מגיעים ישירות לעובד הסוציאלי ונתפרת עבורו תכנית. זה בנוגע לרשויות המקומיות ואני לא אציין כרגע מספרים אבל לפחות בכ- 100 רשויות אנחנו יושבים, ובהן כן יש מענה לאסירים משוחררים שיכולים - - -

איך הקשר של הרווחה והרשות המקומית?

הוא נעשה בשני אופנים. אסיר שנמצא בכלא ושירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר הגיעו למסקנה שהוא מתאים לצאת בשליש, נשלחת הפניה לעובד הסוציאלי המטפל ברשות להכנת תכנית . האסיר יוצא שלוש פעמים לפגוש את העובד הסוציאלי ונתפרת לו תכנית טיפול, היא נכתבת ומועברת לוועדת השחרורים והאסיר מגיע לטיפול כשהוא יוצא מהכלא. זו דרך אחת.


הדרך השנייה שפתוחה לאסירים הוא כשהאסיר צורך סמים והשתחרר מהכלא, הוא יכול להגיע לעובד הסוציאלי ולקבל טיפול בבעיית הסמים.


הדרך השלישית היא כמובן טיפול בקהילות טיפוליות. כל הקהילות הטיפוליות פתוחות בפני אסירים משוחררים. זה קצת מרחיב את היריעה הטיפולית בהתמכרויות.

יש שלוש שאלות ואני אמשיך את הדברים. השאלה מהו אחוז המשתחררים מדי שנה, אם יש נתונים, של אסירים עם רקע של סמים בין אם הוא פעיל או בעבר?

50%. כי יש אוכלוסייה גדולה על רקע אלימות במשפחה, עברייני מין ואוכלוסייה אחרת. היום זה בערך 48%.

סמים ואלכוהול.

סמים ואלכוהול.

השאלה השנייה, מה יוצר רצדביזם אצל אלה על רקע בשימוש בסמים ואלכוהול האם נתונים כאלה קיימים?

אלה שמטופלים ברשות.

לאו דווקא מטופלים. זו בעצם שאלה לשירות בתי הסוהר.

אני חושב שזה אותו נתון שיש לנו לגבי הרצדביזם במדינת ישראל שהוא מעל 60%.

אני מתכוון על כאלה עם רקע בשימוש בסמים ואלכוהול.

מה שאיריס פלורנטין אמרה הוא דבר נכון, יש לנו יותר מענים מבחינה שיש יותר מענים ברשות. אבל לרוב האוכלוסייה האחרת לא מטופלת, אבל לאוכלוסייה של הסמים יש לנו יותר מענים ואז אחוז הרצדביזם יורד בזכות זה.

אני חושב שבעקבות הניסיון כאן הרצדביזם בממוצע באלכוהול ובסמים הוא ממוצע יותר גבוה מאשר בסוגי העבירות השונות.

אתה צודק לחלוטין, עדכנו אותי כעת ששירות בתי הסוהר הציג בכנס אילת שזה 175%.

זאת אומרת שאם זה עובד על 62% אז עם סמים זה יותר.

השאלה השלישית והאחרונה, מהו אחוז המכורים שנמצאים בטיפול רשות השיקום האסיר בהוסטלים? אני מתייחס במקרה הזה להוסטל במגזר הערבי.

אם אני מדבר על ההוסטל במגזר הערבי כל האוכלוסייה מכורה לסמים, גם ביחידה של נפגעי סמים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ובשיתוף הפעולה שלנו, אני יכול להגיד שאיפה שיש לנו מענים זה בעיקר באוכלוסייה של המכורים לסמים. יש אוכלוסייה גודלה אחרת שאין לנו בכלל מענים בגלל שאין לנו רכזים.

אבי דיאמנט, אני חושב שדווקא צוותו של משרד הבריאות שאנחנו מכירים אותו טוב והוא עוזר לנו הרבה, דווקא תציין את האוכלוסייה שקשורה אליו ואנחנו לא נותנים להם מענה. כמו למשל תחלואה כפולה שאנחנו בכלל לא נותנים לה מענה והיא כוללת.

למשרד הבריאות יש כמה נקודות מפגש בקטע של העבודה עם האסירים. נקודת המפגש העיקרית היא עם אלה שכבר מטופלים בכלא בטיפול תרופתי ממושך בין באמצעות מתדון ובין אם זה באמצעות סובוטקס. בעצם יש תהליך של קליטה ישירה עם מתן עדיפות לאותם אלה שמטופלים.


נקודה שנייה מתייחסת לאלה שזקוקים לגמילה, למעשה מי שנמצא בכלא יש לו את המסלולים ואת האפשרויות לעבור להיות במסלול. בעצם הם לא נמצאים בטיפול אצלנו אלא לאחר שהם משתחררים ומתברר שהם חזרו או משתמשים ומבקשים לגמילה, הם יכנסו לכל אחת מהאשפוזיות, שוב לפי יכולות הקליטה, גם לנו יש רשימות המתנה.


נקודה שלישית מתייחסת לאוכלוסייה מורכבת לאלה עם תחלואה כפולה נפשית, אלה שסובלים מבעיות נפשיות קשות ורקע בשימוש בסמים. המענים שיש למדינת ישראל הם מצומצמים ביותר. על כך התקיימו דיונים בוועדה הזאת. יושב כאן דוקטור חיים מהל שהיה יושב ראש וועדה שעסקה בדיוק בנושא הזה. המענים שלנו להם הם מאוד מצומצמים וכמובן מי שיכול להיכנס, בין אם זה לאשפוזית לתחלואה כפולה ובין אם לקהילה טיפולית לתחלואה כפולה בשיתוף עם איריס פלורנטין ומערכת הרווחה, הם יכנסו אבל מספר המענים מאוד מצומצם. אין כאן העדפה מתקנת או העדפה מפלה לעניין להיות אסיר או לא להיות אסיר.

אתה הייתה בפגישה עם סגן השר. ההערכה שהתקדמנו קצת.

ההערכה שהתקדמנו מעט אבל הכל כפוף למשאבים.

לפני שמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ידבר אני אומר במה לדעתי צריך להמשך. אולי תחשבו במסגרת המשרד לבוא בתכנית משותפת עם הרשות לשיקום האסיר. אחרי הביקור בכלא חרמון הייתי המום מהקלות בא אנחנו לא מאפשרים טיפול יסודי הכולל קליטה חברתית ותעסוקתית. באיזו מידה משרד התעשייה, מסחר והתעסוקה יכול להכין תכנית שנדון עליה כאן עם כל הגורמים הרלוונטיים, כולל הרשות לשיקום האסיר והרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול וגם עם המשרדים הרלוונטיים. נקדיש לזה דיון מיוחד אם תהיו מוכנים להכין אותה.

אני יכולה לענות לגבי ההצעה שלך. אני מייצגת את האגף להכשרה מקצועית במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה. במענה להצעה שהעלית כרגע. למעשה יש תכנית. מדי שנה אנחנו עובדים מול שירות בתי הסוהר ומדי שנה מוגשת לנו תכנית להסבה והכשרה מקצועית בתוך כותלי בתי הסוהר בכל הארץ. אנחנו מקבלים את התכנית ומשתדלים מאוד, כי אנחנו רואים חשיבות רבה בהפעלתה ובקיום קורסים להכשרה מקצועית לאסירים. דוקטור חיים איילון-אילוז היה אצלנו לפני מספר חודשים.


אנחנו מציעים תיאום בין שתי הרשויות, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר שייגשו תכנית מתואמת על ידיהם על הדרישות ועל הצרכים שלהם ואנחנו נשמח לבצע אותה ככל שניתן.


מעבר לפעילות בתוך כותלי בתי הסוהר במרכזי גמילה, במיוחד בצפון במלכישוע, מוגשת לנו תכנית רחבה ואנחנו משתדלים לאשר אותה ולהפעיל את הפעילות. הפעילות מגוונת ומורכבת בתחומים שונים כמו למשל בבניין, ריצוף, תחום המתכת, אלקטרוניקה, היה וניתן לקיים את ההכשרה בתוך בתי הסוהר. כשמדובר במגזר היהודי גם בתחום היהדות ולנשים בתחום טיפוח החן ובעוד תחומים. אנחנו לא בונים את התכנית אלא מקבלים אותה על פי דרישות שירות בתי הסוהר ומבצעים אותה במסגרת הזכיינים שלנו שזכו במכרז.

אחד הרעיונות שעלו בזמנו אחרי הסיור בחרמון היה לא רק לשתף את משרדי הממשלה אלא גם לנסות לשתף את התעשיינים, לשכות המסחר, את ההסתדרות, לחשוב באופן רחב. הרי כל העניין של רצדיבזם הוא הפסד מכופל במספר פעמים, משלמים כסף כדי לטפל ולגמול ועוד ועוד ואחר כך משלמים יותר וחוזרים לנקודת ההתחלה. את החזרת את הכדור לדוקטור חיים איילון-אילוז.

לא את הכדור. הרצון להפגיש בין שתי הרשויות ולבצע את הדרישות שלהם. אנחנו כאן כדי לשרת אתכם ונשמח לעשות את זה.

במילה אחת. נכון שזה אחד הדברים המרכזיים והוא לבנות ביחד עם שירות בתי הסוהר את הרצף הטיפולי מהרגע שהאסיר נכנס לכלא עד שהוא יוצא. זה לא סוד שהיו מעבירים שם קורסים מאוד מאוד לא אפקטיביים כשהם היו יוצאים מהכלא. אדם היה יוצא מהכלא עם קורס שאף אחד לא צריך אותו. לכן אנחנו באנו עם הדרישה הזאת ואני שמח שהנציב קיבל את זה, אנחנו בונים יחד איתו את האמנה. לדעתי זה לא נותן לנו את המענה כי בזמנו כשיצאו האסירים מחוץ לכלא, זה מתקשר לדיון הבא, היינו מקבלים סיוע מכם כי לתת למעסיק תוספת מסוימת כדי שתהייה לו מוטיבציה לקלוט את האסיר המשוחרר, אבל הדברים האלה הופסקו.

אני מסתכל על אותם מקצועות שהומלצו.

כעת אנחנו בונים את זה יחד, דבר שלא היה בעבר. אנחנו בונים יחד אתם את התכנית כדי שאותם קורסים והשתלמויות שיתקיימו בכלא יהיו בעלי יישום כשהם יצאו מבתי הכלא, ולא קורס שאין מה לעשות איתו בישוב שלו אחר כך.

זה לא היה שלנו. אם יש דרישה בשוק אנחנו נשמח להקשיב. אנחנו מכווני תעסוקה. אנחנו לא נפעיל שום קורס שאין לו שום תוחלת תעסוקתית בחוץ. המטרה בעריכת הכשרה בתוך כותלי הכלא - - -

היות ואנחנו נקיים דיון בשעה 12:30 בנושא התעסוקה אני מבקש שנתמקד בעניין של המגזר הערבי, זה נושא הדיון.

אני אשלים. אנחנו משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, האגף הוא שירות התעסוקה.

סליחה, כמה אסירים עוברים הכשרה בשנה?

כ- 80, 90 אסירים. שוב זה על פי דרישות שירות בתי הסוהר. אנחנו מסוגלים להפעיל יותר אבל אלו הדרישות שאנחנו מקבלים ומפעילים בהתאם.

אני אנסה לא לגלוש לנושא הדיון הבא ואנסה להתמקד במגזר הערבי.


אנחנו כן בנינו והיו שנים שהיה בהן יותר שיתוף פעולה ושנים עם פחות. יש לנו נוהל מסודר שמתייחס לאסירים משוחררים ועל שיתופי פעולה וגם של הרכזים. צריך כנראה לרענן אותו מדי פעם ברמות המטה. ברמת השטח יש מקומות שזה עובד הרבה יותר טוב ויש מקום שעובד פחות טוב.


אפשר להיות קצת אופטימיים כי ניסנו כמה פעולות בהיבט התעסוקתי גם מול אסירים לפני שהם משתחררים מהכלא כדי שלא יוכשרו במשהו שאינו מתאים ושיהיה צורך לחפש להם תעסוקה. יש שיתוף פעולה של הלשכות מול בתי הסוהר כדי למצוא להם מקום עבודה לפני שהם משתחררים. לאחרונה יש ארבעה מנחי סדנאות מהמגזר הערבי, אפשר לעשות פעולות ולרכז תקציבים משותפים.


בשבת הייתה תכנית על 17 אסירים מרמלה ערבים ולא ערבים שעוברים סדנאות קבוצתיות ואישיות ומקבלים קורס ייחודי להכרת המחשב. אפשר לעשות פעולות משותפות וייחודיות למגזר הערבי שנזהה. כמובן שאנחנו צריכים לקבל יותר מידע. צריך לזכור שבשירות התעסוקה בכל נקודת זמן יש למעלה מ- 200,000 מובטלים. אנחנו מכירים כ- 860 אסירים בכולל, ואני לא יודעת להפריד את המגזר הערבי. אם יש גוף שעומד אחרי אוכלוסייה מסוימת שרוצה לקדם אותה אפשר למוצא ולתפור את החליפה הנכונה.

אני בהחלט מזמינה את הרשות לשיקום האסיר ברמת המטה, ברמת הנהלה לבוא ולבנות תכנית יפה וייחודית. אנחנו מדברים על תפירת חליפה לצרכי הקבוצות. אפשר כן לעשות את ההשלמה וההכשרות. יש השלמה של הכשרות קבוצתיות והכשרות ואוצ'רים. כאן חייב להיות גוף מקצועי שילווה את עובדי השירות כי עובדי השירות הם פקידי התאמת השמה. הם יודעים לרוץ לחפש משרות והם פחות בעניין האבחון מה שעבודה סוציאלית או איש רשות מקצועי יוכל לעזור לנו בהתאמה הנכונה ברמה הפרטנית.

אני רוצה להתייחס לדבריה של איריס פלורנטין. יש אסירים שאומנם יש עבורם פתרונות בקהילה ביחידות לנפגעי סמים שאובחנו ועוברים תהליכי טיפול אינטנסיביים כולל בכלא חרמון. כאלה שלא יכולים להגיע ליחידות לנפגעי סמים להכנת תכניות שיקום, למרות שהם מתאימים לדעת העובדים הסוציאליים ולדעת העובדים הסוציאליים של הרשות לשיקום האסיר, בגלל שהם משוללי חופשות מכל מיני סיבות, בגלל שפעם הם ברחו, בגלל קטגוריה משטרתית, בגלל סוג העבירה ועוד סיבות. מעל 60% מהאסירים הם משוללי חופשות. כתוצאה מכך יש אסירים רבים כולל מהמגזר הערבי שלמרות שיש יחידה לנפגעי סמים בישוב אבל בגלל שהם משוללי חופשות ולמרות שהם עברו טיפול אינטנסיבי בכלא חרמון לדוגמה, הם לא יכולים להגיע לישוב בגלל שהן משוללי חופשות. כשהן משתחררים אחרי ריצוי התקופה המלאה, ה ם יוצאים כועסים על כל העולם ובעצם חוזרים לסמים ולעבריינות. אני מדבר על למעלה מ- 60% מהאסירים. אי אפשר לבצע את זה למרות שיש פתרון.

מה שאנחנו מנסים לעשות זה שיגיעו אליו. לאור המצוקה הקשה ולאור העובדה שאותו עובד כמו למשל בנצרת שהיא מטפלת במקרים רבים, ואם אני עוד אבקש ממנה לבוא לכלא לעשות את אותם ראיונות, למען האמת זה לא הוגן. אבל אין ספק שזה חלק מהתפקיד שלה.

אפשר להקים מרכז ארצי לבחינת מקרים כאלה ולהגיש לרשות הרלוונטית.

אם היה רכז שהיה עובד בצורה נורמאלית הוא היה יכול להגיע לכלא ולבנות תכנית, הבעיה שאין רכז ויש יחידה לנפגעי סמים בישוב שמוכנה לתת פתרון ואנחנו לא יכולים לתת דבר כי היחידה לנפגעי לא תגיע לקיים ראיונות בכלא. צריך להגיע לאבחון ביחידה לנפגעי סמים ואם הוא לא בסבב חופשות והוא משולל חופשות אין. למרות שהוא עבר תהליכי טיפול בכלא והוא מתאים אין פתרון.

אני יועצת תעסוקה במחוז ירושלים, אני חושבת שאני רואה הכי הרבה אסירים מהמגזר הערבי. לפחות 50% מהכלל ואם לא יותר.


אני לא אחזור ואציין את המצוקה שחזרה ועלתה כאן, אבל רציתי להתייחס למשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ולתעסוקה. אני בקשר מאוד מאוד הדוק איתם. יש הקפאה של קורסים וזה נוראי. ניסינו לערוך סדנאות אבל זה לא הסתדר. היו מפגשים והיו מגעים אבל בפועל זה לא הולך. בפועל יש לי רשימה של 100 מעסיקים אבל לא קורה דבר מעבר לכך.


אם האסיר הוא גם ממוצא ערבי והוא גם עבריין מין, אין לי מה לעשות איתו, ואני אומרת את זה באופן אמיתי. 50% לא מכונים לשמוע על עברייני מין, ה- 50% האחרים לא ממש מתייחסים לאוכלוסייה הערבית כך שבפועל המצוקה היא יותר ממה שנשמעה כאן. בפועל בנושא הזה אני עם דבר בעייתי ביותר. ערבי ועבריין מין זה קטלני ויש לא מעט כאלה.

דוקטור חיים מהל בבקשה.

אני רוצה להגיד שמסביב לשולחן זה נשמע יופי של שיתוף פעולה, אבל בשטח זה אחרת. על קורס הריצוף במלכישוע שהיא דיברה עליו הייתי צריך כל הזמן להגיע למנהל הכללי של המשרד, את לא יודעת אבל אני יודע, כי להשיג את הכיתה, הדברים האלה לא קלים. אני רוצה להגיד שבין הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול לבין הרשות לשיקום האסיר יש בשנה האחרונה שיתוף פעולה ואנחנו מנסים לפתח דרכים. הולכים לכיוון של פיתוח פרויקט ייחודי למגזר הערבי שישלב הוסטל ושיקום של כל המשפחה מסביב ושל הקהילה. כולל חשיבה לסיוע גם לרכישת מקצוע לאישה וגם לילדים, מדובר על משהו יותר כוללני שלא נעשה עדיין בארץ. אני לא בטוח שזה יצא לפועל כי אין לנו כסף, הרעיון פנטסטי.


יש כאן בעיה עקרונית במדינה. מדינת ישראל שמה בראש שירות בתי הסוהר תמיד איש בטחון, היא לא שמה איש טיפול. יש כאן אמירה, גם כל המדינות עושות את זה, יש כאן אמירה שאנחנו לא רוצים שיברחו שני אסירים בשנה. נושא הטיפול והשיקום הוא לא בראש סדרי העדיפויות ואני אומר את לצערי. אני בדרך כלל לא אוהב לדבר על כסף אבל בנושא הזה הסכומים היו צריכים להיות בסדר גודל אחר לגמרי כי החסכון הוא אדיר. לצערי אני לא רואה שהפתרון מגיע.

אני יועצת תעסוקה במחוז דרום ויותר בנגב הצפוני. העניין שהמקבילה שלי ענבל זינו ציינה פה שזה לא נורא סקסי שווה אסירים בכלל ומיעוט ערבי בפרט במיוחד כזה יושב בקפל. אני נתקלת בזה אומנם בבאר שבע וברהט שלא באים כאן לידי ביטוי כי אין כאן נציג שחולש על האוכלוסייה הזאת. אזור הדרום לא ממש מקבל כאן ייצוג. אני לא רוצה להיכנס לרזולוציות מספריות אבל כן האזור הזה אמור להיכנס. יש כאן את ראש עיריית נצרת אבל לא נמצא כאן ראש עיריית רהט.

אני מייצג את כולם.

הוא ראש וועד ראשי הרשויות הערביות כולם.

מצוין. אני מתקנת את ההערה שלי.

אדוני היושב ראש תודה על ההזמנה, אני בפעם הראשונה נמצא בוועדה הזאת.


לדעתי הנתון די מדהים ש- 48% מהאסירים הם בני מיעוטים. אבל אני חושב שזה מראה של החברה ושל הפערים.

נשתמש במילה ערבים ולא מיעוטים, כי יש כל מיני מיעוטים במדינת ישראל, החרדים הם מיעוט ורוסים מיעוט ויש עוד.

זו בעצם מראה שמראה לנו את הפערים בתעסוקה, בחינוך ובשילוב בכל הדברים. כמו שראמז ג'ארייסי אמר הטיפול צריך להיות קודם באפשרויות התעסוקה. צריך ליצור מצב שימנע כניסה למעגל של כניסה ויציאה לבתי הכלא. יש עוד נתון שמעניין אותי לשמוע והוא כמה מהאסירים הערביים חוזרים לכלא לעומת אסירים יהודים. זה נראה לי נתון מעניין.

יותר. שוב בגלל השאלה של המענים. יש לך פחות מענים.

האחוז הכללי הוא 75% של משתמשי סמים, יכול להיות גם 80%. האחוז הכללי מספיק חמור כדי לזעזע את אמות הסיפים.

אנחנו מדברים על הבעיה של האסיר ושל משפחתו, בעצם הבעיה היא בעיה חברתית מאוד גדולה. כמו שזה כבר עלה כאן כל טיפול נכון באסיר הוא win win אבל בעצם זה רווח למדינה וכאן יש מקום למשרד האוצר ולאגף התקציבים באמת מקום להסביר. כל השקעה כאן תחסוך הרבה כסף לקופת המדינה. מאוד משמח לשמוע מה שעושים בהוסטלים ושבעצם באחוזים מאוד גבוהים מונעים את הישנות התופעה. לי זה נשמע חסכון נקי לקופת המדינה.

אשאל שאלה לא קונקרטית. זה לא סוד שאני לא אוהב את הקמת המשרד שעליו אתה מופקד.

גם אנחנו לא אוהבים אבל אנחנו מבינים כמה זה חשוב.

זה משרד שקיים ויש לו פונקציה ברורה. מדובר על תקציב של 14 מיליון של הרשות לשיקום האסיר. אומר דוקטור חיים איילון-אילוז שהם מגייסים עוד 6 מיליון והסכום מגיע ל- 20 מיליון.

לא. יש גרעון של 6 מיליון. מנסים לגייס את הסכום.

אתם פועלים במסגרת של 20 מיליון ולא ניכנס איך אתם עושים את זה. היות ואתה ציינת שזה חמור וכולנו אכן חושבים שזה חמור. אחוז האסירים הערביים קרוב ל- 50%. איך המשרד שלכם יכול לתרום כדי להשתתף בשיקום האסיר שאתם מופקדים עליו? אני מתכוון לכסף ולא על הכוונות.

אני אגיד שני דברים, ואתחיל בהערה כי התחלת איתה, אני כמו כל אחד הייתי שמח אם לא היה צריך להיות משרד לענייני מיעוטים. אבל מהרגע שקמנו, אני חצי שנה בתפקיד, ראיתי את הדברים שעשינו ואמרתי איזה מזל שיש והלוואי שנגיע ליום שלא נצטרך מישהו שיהיה מכוון כל היום לנושא הובלת שוויון ושילוב.


בנוגע לשאלה שלך. התקציב של המשרד הוא תקציב די נמוך וקרוב לתקציב שציינת. בשנת 2009 הוא היה פחות ובשנת 2010 הוא דומה. היכולות שלנו הן לאו דווקא בתקציב הספציפי של המשרד שלנו, אנחנו העברנו כעת בממשלה תכנית חומש של 800 מיליון שקל. זה מתחבר לסיכום שלי - - -

אבל אין בה נושאים שמתחברים לנושא הדיון.

לא בטוח, יש קצת. כמו "בעיר ללא אלימות" ופיתוח מנועי צמיחה כלכליים שכן קשורים. אני רוצה להתייחס באופן הכי ספציפי.


הייתי רוצה ואני גם צריך לחשוב כי הנושא הזה מקיף כל כך הרבה משרדי ממשלה. אם הייתה יכולה להיות תכנית אחת שמוצגת וכוללת את הצרכים כמו כמה הוסטלים דרושים, כמה רכזים דרושים, אם תהייה תכנית אחת גדולה אנחנו נעשה מאמץ כמו שעשינו בתכנית החומש להעביר לכל המשרדים. אני חושב שכל המשרדים שנמצאים כאן יש אינטרס להצליח בדבר הזה. עם כל אסיר שנצליח לשקם נחסוך לעצמנו הרבה עבודה בעתיד.


אנחנו נערוך בדיקה, אני לא יודע מי יכתוב ואני מניח שיש כאן הרבה אנשים שיכולים לכתוב, נשמח לקבל ואני מבטיח שכשנקבל את התכנית הזאת נאסוף את הגורמים ונלך לממשלה, נלך לאגף התקציבים ולאוצר ונעשה את המקסימום שלא רק אנחנו נוכל לתרום כסף, אני יכול לומר שלא זה יעשה את השינוי. אבל לעשות תכנית גדולה שתעשה קפיצת מדרגה בנושא הזה.

אני חושב שאין ספק שהבעיות שהוצגו כאן הן בעיות אמיתיות וגם בנושא הכלכלי שהוצג כאן שיש חסכון בצד הטיפול שאולי עולה מעט כסף. לצערי במרבית הדיונים שאני נמצא בהם בכנסת ויכול להיות שגם אצל אנשים אחרים שהיו כאן. הנושא הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם. נכון מאוד שיש הרבה תחומים ובטח בשירותי הרווחה בין אם מדובר בנוער בסיכון ובין אם מדובר על אסירים משוחררים, שאם נשים טיפה כסף נצליח לחסוך הרבה.


לא מזמן לפני כמעט שנה נכנס לרשות השיקום האסיר מנהל כללי חדש, חיים איילון-אילוז שעושה באמת את העבודה שמוטלת עליו ומעלה את הנושא על סדר היום. זה מה שהוא צריך לעשות. הנושא חשוב וצריך להציג למה הוא חשוב ומה עושה את זה נאמנה.


אם נהייה קצת יותר ממוקדים בבעיות התקציביות ובפתרונות, לדעתי יש כאן שתי דרכים לפתרון. דבר ראשון צריך לזכור שהרשות בסופו של רשות סטטוטורית מתוקף חוק, היא פועלת באופן עצמאי מבחינה תקציבית ואיך היא מוצאת לנכון להקצות את התקציב שלה, בין אם זה הרבה ובין אם זה מעט - - -

בהתאם למה שהוגדר על ידי הממשלה והמדינה.

נגיע לזה, אבל יש לה את הגמישות התקציבית שלה והיא יכולה להחליט אם היא רוצה להקציב סכום מסוים לאסירים משוחררים שהם עברייני מין או לאוכלוסיות דתיות או לערבים - - -

אתה מודע שתקציב הרשות לא עלה בשקל אחד במשך עשר שנים ועד היום. 14 מיליון בשנת 2000 ו- 14 מיליון בשנת 2010.

אני אגיע לזה מיד.


זה נושא חשוב שצריך להבין. אי אפשר להסיר את האחריות מהנושא הזה.


לעניין הגדלת העוגה התקציבית כפי שזה הוגדר כאן, אי אפשר להגדיל את העוגה כי היא עוגה אחת ואפשר לחתוך את העוגה בצורה אחרת. מדינת ישראל וממשלת ישראל הולכת בימים הקרובים להחליט על המסגרת התקציבית. כמו כל נושא בין אם זה הרשות לשיקום האסיר ובין אם זה בנושאי בטחון, בנושאי תיירות הנושאים האלה נסגרים במסגרת דיוני התקציב. אין מאיפה להביא תקציב, אין יש מאין. בסופו של דבר - - -

שרוצים להגדיל את תקציב הבטחון הוא עושה כתבות על יציאה למלחמה. כאן אי אפשר לעשות שום דבר בעניין.

עמדת משרד האוצר בנושא תקציב הבטחון ידועה ולא צריך להוסיף על כך.


בנושא הספציפי של שיקום האסיר יש שר ממונה. השר הממונה יודע לדרוש תוספות תקציביות והמשרד שלו קיבל תוספות תקציביות מכובדות בשנים האחרונות.


כל נושא תקציבי ייסגר במסגרת הדיונים על התקציב. כשיגיע משרד הרווחה, שר הרווחה או שרים אחרים שמחליטים לקחת את הנושא תחת חסותם ויחליטו לקדם את הנושא ולשים אותו בראש סדרי העדיפויות שלהם, יהיה מענה. יהיה מענה עד כמה שניתן. אבל הדברים האלה נסגרים תמיד בסדרי העדיפויות של הממשלה כי היא מאשרת את התקציב, את העוגה וחלוקתה, זה לא אגף התקציבים במשרד האוצר אלא הממשלה. תבוא הממשלה, יבוא שר הרווחה ויגיד ששמים את זה בראש סדרי העדיפויות שלהם נדע לתת מענה.

התשובות של האוצר הן התשובות הצפויות. אין חדש ודבר לא מפתיע. תמיד יש סדר העדיפויות וכדומה וכדומה. לפני שבוע דנו בעניין בהעלאת שכר המינימום והממשלה התעקשה על מס הכנסה שלילי. מס הכנסה שלילי צריך לבוא מקופת המדינה. העלאת שכר המינימום צריכה לבוא מהמעסיקים. הממשלה היא בעד שהמעסיקים שלא ישלמו ובעד שהמדינה תממן את מס ההכנסה השלילי. כאן מדובר על סכומים אדירים. אבל כשמדובר על עוד 5, או 10 מיליון שיחסכו בסופו של 100 מיליון יש בעיה. זה דיון אידיאולוגי ולא רק תקציבי.


אנחנו נסכם את הישיבה.


ראשית, אני רוצה לברך את הרשות לשיקום האסיר שבמגבלות בלתי אפשריים מנסה לקדם מהלכים חשובים לשיקום האסירים במדינת ישראל, ובנוגע לוועדה בתחום שיקום אסירים שנאסרו על רקע סמים. אנחנו מעריכים את העבודה וחושבים שיש מקום לפעול דווקא בימים אלה, כמו שאמר דב בארי כרגע, בימים שעובדים על התקציב החדש כדי להגדיל את התקציב שלא השתנה מזה עשר שנים. זה מצב בלתי נתפס ובלתי אפשרי. הוא מצביע בצעם על קהות חושים מוחלטת לאותה מגזר אנשים שבהעדר אפשרויות לקליטה בחיים הנורמטיביים הבררה היחידה בשבילם היא לחזור למקום ממנו יצאו, כלומר בתי הכלא. נכון אמר חיים מהל שלא נעים לדבר על מצוקה חברתית במונחים של חסכון, אבל זה חסכון.


כפי שהתוודעתי במהלך כהונתי בתפקיד כיושב ראש הוועדה, זה נושא שפרוס על הרבה משרדי ממשלה ולפעמים הפריסה הזאת יוצרת לא רק סרבול אלא איבוד כתובות. לכן אני מציע לקבל את הצעתו של המנהל הכללי של המשרד לענייני מיעוטים.

ערבים, דרוזים וצ'רקסים.

באימפריה הגדולה יש את כל המיעוטים.


אתם הרשות לשיקום האסיר בשיתוף המשרדים הרלוונטיים תעבדו תכנית עם הגדרה תקציבית. נכנס דיון נוסף עם המשרדים השונים ואפשר לקיים אותו גם אצל ראש העיר נצרת.


התוודענו כאן, ולא בפעם הראשונה לבעיה ולהיקפה. אנחנו צריכים לנסות לחבר ראיה כוללת לגבי הפתרון. אני חושב שהפתרון לא כרוך בתקציבים מטורפים וגדולים. אין ספק שזה מתבקש.


הדיון הזה מתחבר מטבע הדברים לדיון הבא כי אנחנו נדבר באותו נושא אבל בראיה רחבה וארצית יותר. אבל בכל הקשור למגזר הערבי הוסטל אחד של 14 מיטות עם רשימת המתנה של לפחות 20, זה אומר שצריכים הוסטל נוסף. בואו לא נקדים את המאוחר ונערוך דיון נוסף. את זה נעשה.


אני מודה לכל הנוכחים ונפגש כשיהיו לנו פתרונות טובים יותר.

תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00