PAGE
13
הוועדה לפניות הציבור

18 בנובמבר 2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 32

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום רביעי, א' כסלו תש"ע (18 בנובמבר 2009), שעה 09:30

פניות ציבור לגבי ביצוע בדיקות "סינון שמיעה" ליילודים בבתי החולים. ישיבת מעקב לישיבה שהתקיימה בנושא ב – 26 במאי 2009.

חברי הוועדה: אורי מקלב - היו"ר

ד"ר מיקי דור – משרד הבריאות

תלמה הרצנו – קלינאית תקשורת, משרד הבריאות

עירית ליבנה – משרד החינוך

טובה ארצי – קלינאית תקשורת ארצית, שירותי בריאות כללית

אביבה פלאוט – האגודה לזכויות החולה

גלית כספי כהן – מנכ"לית מיח"א

טלי גרינשטיין – מיח"א

נאוה נקש – קלינאית תקשורת, שמע

אריאלה זיצ'יק – קלינאית תקשורת, שמע

אסתר מאיר – שמעיה

שלומית אבינח

מירב שמעון

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

פניות ציבור לגבי ביצוע בדיקות "סינון שמיעה" ליילודים בבתי החולים. ישיבת מעקב לישיבה שהתקיימה בנושא ב – 26 במאי 2009

בוקר טוב לכולם. זו היא ועדת מעקב לבדיקות סינון שמיעה. בשני נושאים נגענו בישיבה האחרונה שהיתה במאי 2009. נושא המוכנות וההיערכות לקראת כניסה של בדיקות שמיעה בכל הארץ שייעשו על ידי בתי החולים. רצינו לשמוע איך מתקדמת ההיערכות. ביקשנו להגביר את המודעות לנושא ושתהיה הסברה. חשוב מאוד שההורים ידעו על מה מדובר. נגענו אז בקצרה בנושא הדיווח לאחר הבדיקות של בתי החולים. הנושא השני שהיה על הפרק הוא בדיקות שמיעה לקראת הכניסה לכיתה א'. אם כך אפשר להתחיל מיד בדיווח. הראשונים שאנחנו נבקש מהם לדבר משרד הבריאות.

קודם כל אני שמחה להגיש לכבודו את חוזר מנהל רפואה שמפרט את בדיקת סינון ילודים שהיא תהיה בדיקת חובה בכל בתי החולים בארץ החל מה-1 לינואר 2010. הבדיקה נערכת כבר בלמעלה מ-10 בתי חולים. ובתי החולים נכנסים להיערכות. זה לא עניין פשוט.

זה כבר נערך עכשיו ב-2009?

בחלק מבתי החולים, למעלה מעשרה בתי חולים זה כבר נערך.

כחובה ללא תשלום?

ללא תשלום מצד ההורים. המימון הוא דרך המוסד לביטוח לאומי במענק שבית החולים מקבל כשהוא מאשפז יולדת. הגדילו את המענק.

זה גלום בפנים הבדיקה הזאת.

הוא גלום בתוכו. זה גם כתוב בחוזר מנהל מאיפה המימון.

עשרת בתי החולים שמבצעים את הבדיקה כבר עכשיו זה במסגרת היערכות לקראת 2010?

ישנם בתי חולים שעשו את זה בעבר. אבל למשל בתי חולים של שירותי בריאות כללית שעשו את זה אך ורק לחברי הביטוח המשלים וגבו כסף עבור תינוקות מלידות אחרות הם עושים את זה עכשיו ללא תשלום לכולם ואני מברכת על זה.

באיזה בתי חולים זה מתבצע כבר?

זה מתבצע היום, נתחיל עם ירושלים כמובן, הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, שערי צדק. נרד דרומה לסורוקה. קפלן, תל השומר, ליס. אני עלולה לשכוח משהו אבל באמת בפרישה במרכז, בפרישה בוולפסון.

בצפון יש?

בצפון הם נערכים לזה.

מה שחשוב זה לשמוע מה יקרה בינואר.

לא רק זה. העבודה כאן היתה מאוד קשה. הקטע כלול בהצטיידות יקרה, בהכשרת אנשים. בתוך הגיליון שמקבלת כל יולדת שמתאשפזת הוכנס עכשיו הקטע שהתינוק יעבור בדיקת סינון שמיעה כך שכל יולדת תדע שעומדים לבדוק את השמיעה של התינוק שלה. במידה ויהיה צורך יהיה צורך בבירור נוסף. אני ביקרתי בהרבה בתי חולים. הלכתי לבקר גם בבית חולים שלך שהצית את כל הנושא ואני מקווה שאני מצליחה לשכנע. יש בעיה בבתי חולים שאין להם קלינאי תקשורת. למשל בבית חולים ברזילי אז לא מעורבת שם קלינאית תקשורת. כי זה הנושא. זה תחום ההתמחות של המקצוע שלי, שלך, של עוד כמה אנשים כאן בחדר שאנחנו קלינאיות תקשורת. אנחנו עושים את זה בבית של רופאי הילודים ויש לנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. האחריות על הבירור לאחר מכן על ילד שלא עבר את הבדיקה יהיה על הקופות. זאת אומרת ההורה יודרך. אנחנו עובדים עכשיו כרגע על מערך דיווח מבתי החולים לקופות החולים, מערך דיווח שיודיע להם שהילד הוא עם מספר תעודת זהות כזה וכזה, ועם שם כזה וכזה בן ליולדת בשם זה וזה שהיא מבוטחת בקופה, לא עבר את הבדיקה ויש צורך בהמשך בירור.

אם האימא מתנגדת לבדיקה?

אנחנו תמיד מכבדים את מה שהאימא אומרת. אין כזה דבר.

זה סופר נדיר שאימא מתנגדת לבדיקה. חבל על הזמן לדבר על זה.

אנחנו כרגע עובדים במשרד הבריאות על כל הקטע של הדיווח. זאת אומרת כדי שכל הפינות יהיו סגורות ישנו דיווח מוצפן כדי שאנחנו נדע באמת מה קורה בשטח. ברור לנו שבהתחלה כמו בכל דבר חדש אנחנו נמצא את הבעייתיות. אנחנו מדברים על 160 אלף תינוקות שייבדקו בשנה שבבת אחת אנחנו מכניסים את זה בלמעלה מ-15 בתי חולים שלא עשו את הבדיקה בעבר. בית חולים "מעיניי הישועה" אין להם קלינאי תקשורת. אין להם מחלקת אף, אוזן, גרון. אין להם אודיולוגיה.

ההנחיות לגבי הדיווח נמצאות כבר בתוך חוזר מינהל. הכול כבר מוכן.

אנחנו מאוד מודים על התשובה הזאת. הדיווח משלים את הבדיקה. אני מניח שיש בשוליים דברים, אנשים שבאים, תיירים, אנשים שיש להם ביטוח רפואי כזה או אחר.

יש לידות בית. יש לנו 500 לידות בית לשנה.

אנחנו לא מדברים על זה כרגע. אנחנו מדברים על הסטנדרט על הרוב.

עשינו צעד מאוד חשוב. נעשה כאן מאמץ מצד כל הגורמים האפשריים. השאלה היא מה יקרה הלאה.

את בעצם רואה שב-1 לינואר בכל בתי החולים...

יתחילו.

באיזה בעיות אתם נתקלים בבתי חולים ששם זה מיושם פעם ראשונה? בעיקר השאלה של המיומנות.

ראשית תקנים. אין תקנים. שנית, רכישת הציוד. הציוד יקר. אנחנו מדברים על שתי בדיקות על מנת להפחית את מספר הילדים שנכשלים. כי אנחנו יודעים שהשלב הכי קשה זה להביא ילד שנכשל בחזרה לבית החולים. מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים שתי בדיקות. גם אנחנו בודקים את קבוצת הגיל. ישנם ילדים שנקראים ילדים בסיכון גבוה לחירשות. גם להם אנחנו עושים שתי בדיקות. קבוצת הילדים בסיכון גבוה לחירשות חייבים אחר כך להיבדק ולהיות במעקב של מכון אודיולוגי. זאת היא קבוצה אחת. הקבוצה השנייה זה ילדים ש"נכשלו" בבדיקה, חייבים להגיע למכון אודיולוגי לצורך אבחון שמיעה. בין השאר גם ברה. ברה זו אחת הבדיקות האובייקטיביות שמקבלים כתגובה לצלילים ברמה של גזע המוח. היא עדיין לא מעידה סופית על שמיעה אבל היא נותנת לנו אינפורמציה מאוד מהימנה. התור לבדיקות האלה, מאחר ופתאום אנחנו בודקים כל כך הרבה תינוקות, בכל בדיקה שהיא בדיקה בבריאות הציבור שנקראת בדיקת סיקור ישנו מה שנקרא חיובי כוזב. חיובי כוזב זה false positive. זה ילד שהוא שומע שמגיב כאילו הוא לא שומע. את זה אנחנו משנים על מנת שלא יהיה לנו שלילי כוזב. כלומר ילד שלא שומע שלא התגלה. זאת אומרת אלה מין מאזניים כאלה שכאשר אנחנו עושים בדיקה המונית זה בנוי בתוך הבדיקה. אנחנו מניחים שיהיו לנו כ-2% של ילדים שיכשלו. מתוכם רק 2 פרומיל הם למעשה ילדים עם ליקוי בשמיעה. זאת אומרת אנחנו צריכים לנפות מתוך אלה ואת זה צריך לעשות במכונים אודיולוגים. ברור ששמה אין עדיין היערכות, אין תקנים, אין מכשור, ושמה יתחילו התורים.


הבעיה היא כפולה. ראשית אותה אימא שבאה הביתה עם התינוק שלה שעדיין לא יודעת. התינוק שלי שומע או לא שומע? יש לזה ליווי מאוד קשה. דבר שני, אותם הורים שלא מזדרזים ללכת לבדיקת השמיעה, אלא אומרים, מה? הוא עוד קטן, אין מה לעשות. יש מה לעשות. כמו שאנחנו יכולים להתחיל ביום הראשון וכאן הבעיה.

זאת המטרה שלנו בעצם, גילוי מוקדם. אנחנו רוצים גילוי מוקדם כדי שיהיה טיפול מוקדם.

נכון. ולכן כאן זה בידיים של הקופות. האחריות היא על הקופה. זאת אומרת הקופה המבטחת תקבל את המידע לגבי מי נכשל בבדיקה והאחריות היא עליה לממן את הבדיקות האלה.

השאלה אם אפשר להטיל עליה עוד אחריות. מכיוון שאני חושב שצריכות להיות חוברות הסברה לכל ההורים. אם זה 2% אז זה 3200. אם זה 160 אלף לידות בשנה זה 3200. זה לא הפרומיל.

הבוקר אמרו לי איזושהי נקודה שלא ידעתי אותה קודם. השאלה הגדולה, הבדיקות האלה היו קיימות הרבה שנים. אם הבדיקות האלה היו קיימות בתאריך הקובע 1.1.95 אנחנו נהיה בעמדה להגיד לקופות, קופות נכבדות נא להמשיך לעשות את זה, זה חלק מהסל. אם לא אנחנו בבעיה. הכוונה לבדיקת ההמשך. זו נקודה שנצטרך לבדוק עם הנציגה של הכללית. ואם כן המשפטנים ישמיעו את קולם. אם זה היה אז הכול פתור. תלמה אומרת שזה היה כבר אז. אז זו נקודה שאנחנו נצטרך לבדוק.

יהיה רצוי לעשות כך שמי שנכשל בבדיקת השמיעה קופת החולים תהיה אחראית לשלוח לו את חומר ההסברה. בגלל מה שאת אומרת. יש נשים שאולי לידה משבשת להן את קו המחשבה הרגיל. יחד עם זה כאשר אתם שולחים את הדיווח לקופת חולים של כל אלה שנכשלו בבדיקה הם כהמשך לתהליך ישלחו את חומר ההסברה.


איך אימא מקבלת את ההודעה שהבן שלה יש לו ליקוי שמיעה? שמעתי על אימהות שנודע להם שלבנם לקוי שמיעה הן הגיבו בבהלה גדולה מאוד.

זה תמיד מכה. זאת היא תמיד בשורה איומה. השאלה איך אומרים את זה. מי אומר את זה. לפי מה שכתוב כאן בחוזר מינהל את הבשורה יאמר או הרופא בבית החולים או קלינאי התקשורת.

בחוזר מופיע סעיף מפורש שדורש שההודעה תימסר גם בכתב.

המודעות לבעיה עלתה בארץ. אני לא יודע איך זה בשאר מדינות העולם.

יחסית לעולם אנחנו מאוד מתקדמים. אני יודעת לגבי מיח"א. יושבת כאן המנהלת החינוכית של מיח"א תל אביב. יושבת כאן המנכ"לית של המועצה הארצית של מיח"א. במיח"א אין תור ממתינים. תמצאו לי עוד מקום שבו אין תור. גם ב"שמעיה" וב"שמע קולנו" אין תור ממתינים. אין כזה דבר בעולם שאין תור ממתינים. וזה הכול מכספי ציבור ומתרומות. זאת אומרת מתגלה ילד שיש לו ליקוי בשמיעה, המשפחה מיד מגיעה למקום הזה ואין תור ממתינים. איפה אני פוחדת? בקטע של האבחון. זאת אומרת אין לי בעיה בשיקום. ממש אין לי בעיה בשיקום. השיקום נעשה ברמה בינלאומית מאוד מאוד גבוהה. הבעיה שלי היא בקטע של האבחון. אני הייתי מבקשת מגלית שהיא המנכ"לית של המועצה הארצית של מיח"א קצת להרחיב בנושא הזה כי באמת היא למדה את זה לעומק.

אז קודם כל תלמה ברכות ותודה למשרד הבריאות שהכניס את בדיקות הסינון. אנחנו במיח"א תל אביב עשינו מחקר בין 2005 ל-2008 וגילינו שאחוז די גבוה של התינוקות שעברו איתור רק לאחר שנה ושבעה חודשים הגיעו בעצם לשיקום. כשבדקנו מה היתה הסיבה אז דווקא הגורם המעכב, במקומות אחרים בארץ אנחנו מוצאים שיש תורים גדולים למכוני השמיעה. מה שמצאנו בתל אביב זה שאחוז מאוד גבוה זה דווקא ההורים עצמם היו הגורם המעכב. ופה לדעתי יש חשיבות עצומה לנושא של המודעות.

מה הזמן האופטימאלי לזיהוי וגילוי?

עד 6 חודשים.

עד 3 חודשים סיום האבחון ועד 6 חודשים התחלת שיקום. אנחנו יכולים להוכיח שהשמיעה היא מפותחת במחצית החיים העובריים. זאת אומרת כשהתינוק יוצא מרחם אימו כבר יש לו ניסיון של למעלה מ-3 חודשים בשמיעה. הוא מזהה את הקול של אימא שלו.

אז למה לא לעשות את הבדיקה מיד עם היוולדו?

חלק אנחנו לא יודעים עד שמגיעים להחלטה שהתינוק הזה צריך שיקום כי יש מקרים שהם נוזליים או מקרים שמשתפרים. ההחלטה שהילד הזה אכן צריך שיקום לוקחת גם היא קצת זמן. אבל ככל שהזמן קצר יותר יש עבודות גדולות שמראות שעד 6 חודשים התחת שיקום הפער הוא אינו גדול.

אנחנו עשינו בדיקת שמיעה לילדים שלנו וזה הלך בקלות.

זה הולך בקלות כשזה לא ילד עם סיכון. אז לא היה אכפת לחכות 3 שבועות או אפילו 3 חודשים לתור. אבל פה כשיש לאימא ספק כשהיא באה הביתה מהלידה אז היא לא תחכה אפילו שבוע. היא רוצה לדעת אם זה באמת נכון.

אני יכולה להגיד לך שהמנהלת שלי בבאר שבע אמרה לי שלפחות חצי שנה לוקח עד שיהיה תור לברה.

תור בבית חולים סורוקה לבדיקה אובייקטיבית של השמיעה שנקראת ABR.

באזור מרכז התור יותר קצר אבל עדיין יש תורים והם ייקחו כחודשיים שלושה. כלומר יש סבירות שההורה יגיע יחסית בזמן. יש לי קצת מידע מעבר ל-2008. מה שאנחנו ראינו שחלק זה באמת התורים שהמשפחות מחכות ופה המכונים לא ערוכים לברה בגילאים האלה. מעל 3 חודשים זה סדציה. זה תורים ארוכים. צריך מכשור, צריך תקנים, צריך צוות שעושה את הבדיקה. הבדיקה נמשכת הרבה זמן. מנסים להתלבש על שנה טבעית. זה תור ראשון. הבדיקה הראשונה תבוצע בלי סדציה כי האימא לא רוצה לתת חומר, ואז זה לא מצליח, כן מצליח. זה לא ממש הרדמה וזה מצב של שינה. דבר נוסף שאנחנו רואים לפחות באזור המרכז זה שההורים שקיבלו את הבשורה שהילד לא שומע עוברים לעוד מכון לעשות את האבחון הנוסף ושם התורים ארוכים. זאת אומרת מגיעים אלינו ילדים שאותרו ועלו בסינון ועברו ברה אבל עד להגעה לשיקום ההורה רוצה חוות דעת שנייה, להיות בטוח שהילד שלו לוקה, וזה לגיטימי, מאוד לגיטימי ומובן. ואז הוא עובר לבית חולים אחר לכל התחלת התהליך והתור הוא מאוד ארוך. אז הילד מגיע. כשאנחנו מסתכלים על גיל ההגעה הוא באמת גיל יותר גבוה ברוב המקרים ולא בשלושה חודשים הראשונים. יש לנו גם ילדים שמגיעים בחודשיים וחצי. אבל לא בגיל הזה אלא מגיעים מאוחר יותר.

יש מגזרים שפחות משתפים פעולה בעניין הזה? נניח המגזר החרדי? במגזר הערבי?

הערבים, אם לא צריכים לשלם אז הם נענים מאוד.

יש אוכלוסיות שסובלות מזה באחוזים יותר גבוהים.

אצל הבדואים זה גנטי.

והם משתפים פעולה?

אז לא תמיד. בחלק מהמקרים זה מתקבל כאיזה משהו טבעי שאין צורך לטפל בו. יש שבט ידוע אל סייד שיש בו אחוז מאוד גבוה של חירשות ושם גם מי שלא חירש יודע את שפת הסימנים.

מי שהוא לא חירש הוא יוצא דופן.

אבל עדיין הם משתילים.

זה כבר הנושא השיקומי בתוך המקום הזה שזה לוועדה אחרת.

בגלל שיש לנו את הפער הזה בין 2% לפרומיל אז יוצא שרוב הילדים שלא עברו את הבדיקה הראשונית, אחר כך יהיו בסדר. אנחנו מרוצים מזה. אבל בקרב הציבור הכללי זה עושה שם רע לבדיקה. כי אימהות שומעות אחת מהשנייה שהזמינו אותי לבדיקה חוזרת והכול יצא בסדר, אז אל תדאגי, אין לך מה ללכת כי הם סתם קוראים לך. אנחנו מוכרחים לתת את הדעת לעניין הזה. זאת אומרת אני מתחברת למה שגלית אמרה.


מוכרחים להדגיש את הנקודה הזאת בהסברה, שהבדיקה הזאת היא בדיקת סינון והמחיר שלה הוא מחיר שאנחנו שמחים לשלם. זה שרוב הילדים שלא עברו הם יהיו בסדר. זה יכול גם לתרום לזה שאנשים יותר יבואו לבדיקה. הורים שאת מדברת עליהם שהם לא רוצים הרבה מהם אלה ההורים האלו ששמעו מהשכנה בגינה שלא צריך, הכול בסדר.

העניין הוא שההסברה לא צריכה להיות רק בקרב ציבור היולדות, לפי דעתי. ההסברה צריכה להיות גם אצל רופא המשפחה וגם בטיפת חלב.

אני חושבת שטיפות חלב זה מקום מאוד חשוב להסברה כי תמיד מגיעים לטיפת חלב. בגיל חודש מגיעים לטיפת חלב.

כשמדברים על הסברה צריך לדבר על כל הקשת. זה גם רופא המשפחה ורופא הילדים.

יש בעיה קשה בישובים החרדים, מודיעין עילית, ביתר עילית עם מספר התינוקות הכי גבוה ויש מחסור נוראי בטיפות חלב. האוצר כיסח לנו את התקנים. המצב נורא.

לא מאבדים את המימד בטיפות חלב ששם לעשות את ההסברה. נכון שזה ייקח זמן עד שהאימא תגיע אבל ההסברה היא תהיה שם.

אצלנו אנחנו כבר ערוכים משנת 2001 שהתחלנו בתהליך של ההסברה. יש לנו טפסים מובנים שאנחנו מפנים לרופא ילדים ולרופא המשפחה אם ילד נכשל אצלנו. היתה היערכות לקראת זה שזה ייכנס לכל בתי החולים שבהם יש מחלקות יולדות בכללי ולשמחתי אני יכולה להגיד החליטו שאלה שיבצעו את בדיקות השמיעה לא יהיו כמו שהיה בעבר, בנות שירות לאומי וכולי אלא התקינה שניתנה כרגע ואושרה תקינה שזה משהו חריג כיום, בקופת חולים כללית הבדיקות ייעשו על ידי קלינאיות תקשורת.

יש מחסור בקלינאיות תקשורת?

יש מחסור. אבל צריך שתהיה תקינה. אם אין תקינה אז גם לא תהיה אפשרות לקבל אותן.

אין מחסור אבל אין תקינה והמשכורות מאוד נמוכות. ואנשים הולכים למגזר הפרטי. אין פה חוכמות. זאת אומרת מבחינת אנושית אין מחסור בקלינאי תקשורת. רק אנשים לא מוכנים לעבוד בשירות ציבורי בגלל המשכורות הנמוכות. הם הולכים למכונים פרטיים.

מה יקרה ב-1 לינואר מבחינת קלינאי התקשורת?

יהיו מספיק אנשים. אם לא יהיו קלינאיות תקשורת אז כיוון שזה סיפור ולא בטוח התקינה ניתנה. ברגע שניתנה התקינה, אם לא תהיינה קלינאיות תקשורת נקלוט טכנאיות שתעשינה את הבדיקה הזאת כמו שעשו חלק מזה עד היום כי בנות שירות לאומי היו לנו איתן הרבה מאוד בעיות, כן היו, לא היו, מתחלפות. אז אצלנו בתי החולים רוב אלה שמבצעים את בדיקות השמיעה הן טכנאיות שעוברות הכשרה מיוחדת. יצאו כבר חוזרים לכל רופאי הילדים להיות ערוכים לפרויקט הזה שיהיה ארצי עם המעקב שיהיה.

יש לנו חוזר מנהל רפואה. החוזר מחייב את מנהל בית החולים לעשות כפי שכתוב בחוזר. הוא חייב למצוא, הוא חייב להעמיד את המשאבים.

נניח שילד עבר את כל התהליך ונמצא לקוי בשמיעה. איך אתם מדריכים אותו בדרך לשיקום?

ההדרכה כמובן תמיד הולכת למרכזים. קודם כל הבדיקות נעשות במכונים אודיולוגים תמיד, כולל ברה, כולל כל הבדיקות. ואם הילד עם לקות שמיעה כמה שיותר מהר, אנחנו מפנים בגיל 3 חודשים, בגיל חודשיים, בגיל חודש.

האם אתם מחזיקים אינפורמציה? לאן ללכת?

יש לנו רשימות. מהבחינה הזאת זה מאוד מסודר.

אם אני רוצה להעלות עוד קבוצה שתעלה בסינון או עתידה לעלות בסינון זו קבוצה של ילדים עם ירידה גבולית למכשירי שמיעה אבל שצריכים את ההדרכה או מעקב של אנשי מקצוע שמתעסקים עם לקויות שמיעה, בדיוק כמו שאת דיברת, איך לעודד את הראיה, ואין לזה הגדרה מקופת חולים או כיסוי לזה מבחינה של טיפול שהילד מקבל.

אני אסביר מה שטלי אמרה. במסגרת בדיקות סינון שמיעה התגלו ילדים עם חירשות חד צדדית. עכשיו אנחנו מדברים ספציפית על ילד שבאוזן אחת לא שומע אבל באוזן השנייה יש לו שמיעה תקינה. הילד הזה גם כן צפוי לקשיים בסביבה שהיא רועשת. בדרך כלל סביבת הגן והסביבה איפה שהוא רוכש שפה היא סביבה רועשת. אנחנו מצאנו שחשוב שהילדים האלה גם כן יקבלו טיפול בהנחיה. אבל זה לא אותו דבר כמו שעוסקים עם ילד חירש. כלומר הרבה פעמים הדרכה נכונה להורים והנחיה ובדיקה פעם בכמה זמן של מעקב היא חשובה. המשאבים בזה לא ניתנים על ידי המבטחים.

יש קבוצה שצריכה את ההדרכה של אנשי מקצוע. הם לא תמיד מקבלים בעזרה למכשירי שמיעה ומערכות הגברה. בשביל זה הם צריכים מעקב של אנשים שמתעסקים עם לקויות שמיעה. רוב הילדים עם לקות שמיעה הם לא חירשים.

יש לי שאלה. את אמרת שעושים את בדיקות השמיעה במכונים אודיולוגים. זה בבתי חולים או במכונים פרטיים?

לילדים הקטנים עד גיל שנה אנחנו עושים את הבדיקה במכונים האודיולוגים של הקופה. במימון הקופה. לא פרטי.

משרד הבריאות מרים את הכפפה בנושא הזה?

תהיה בעיה עם הקופות.

במונחי עלות תועלת כל הילדים הלא מטופלים עולים אחר כך עשרות מונים. פשוט חוסכים כסף קטן בשלבים המוקדמים ומשלמים הון כסף. מגיל 6 הם שייכים אלינו לשמע ואנחנו חוזרים ואומרים 75% של הילדים של שמע הם לא בוגרי מיח"א. זאת אומרת רוב הילדים שלנו לא טופלו בשום מסגרת והבעיות שלהם הלכו ותפחו במשך השנים. והמדינה, כולנו משלמים על זה פי כמה וכמה. אז הניסיון הזה לחסוך עולה לכולנו המון המון כסף.

עד עכשיו אם הילד איכשהו הסתדר לא תמיד לקחו את הבדיקה.

אני יודעת שבמיח"א יש קבוצה שהם איתרו ילדים עם ליקוי בשמיעה חד צדדית והדריכו את ההורים ולקחו אותם לבדיקות תקופתיות. פנו לקופת החולים. קופת החולים סירבה לתת את ההשתתפות בהדרכה. וזה שעות שזה הכול מכספי תורמים על חשבון הילדים עם החירשות העמוקה.

אני אפנה במכתב ואעלה את הבעיות. אני אפנה את זה לקופת חולים. כמו שאת אומרת אם זה יצוף מוקדם יותר אז שיהיה לנו מענה בעניין הזה.

אבל חשוב לדעת את הפרופורציות. זאת אומרת קודם כל חשוב לי הקטע של האיבחון. כלומר ילד שלא עבר את הבדיקה וזה הקטע שלך האבחון והוא הקטע האקוטי שאין לי כרגע תשובה בשבילו. ואת הקטע הבא הוא חשוב אבל חבל לי לבדוק, לגלות את הילד בגיל יום, אחר כך שיחכו 7 חודשים. מה עשיתי?

גילאי 0 עד 3 משוקמים במרכזי הטיפוליים.

הילדים האלה מגיל 0 עד 3 משוקמים במרכזים השיקומיים, אם מתוקצבים על ידי משרד הרווחה. יש לנו ילדים שמתאים להם להיות במסגרת של מעון יום שיקומי, ממש קבוצה רק של לקויי שמיעה בין השעות 8 עד 4, אבל יש הרבה שמתאים להם להיות במעון ליד הבית במה שנקרא שילוב אינדיבידואלי וצריכים רק את המעקב, ואת ההדרכה, ואת ההנחיה לצוות שם ולהורים. צריך למצוא מאיפה מגיעים המשאבים. אנחנו לא יכולים כל הזמן לספוג את זה. אומרים לנו לפעמים במשרד החינוך אומרים לנו לספוג.

מי יכול לעזור לנו בנושא השני?

בדיקות שמיעה בבתי הספר נעשות על ידי שירותי בריאות התלמיד. כמו שאנחנו מצאנו לנכון לבדוק את התינוקות במקומות מרוכזים גם בדיקת השמיעה בכיתה א' צריכה להיעשות במקום מרוכז כי זה עוזר גם למעקב. לעשות את הבדיקה, לחזור על הטעות של בדיקות הראיה שנוסה בעבר שהוריד את ההיענות מ-80% ל-15% כשזה עבר לקופות החולים בשום פנים ואופן אנחנו לא רוצים לחזור על אותה הטעות. הרבה ילדים לפני בית הספר יש להם ליקוי בשמיעה מטיפוס של אוזן תיכונה, נוזלים, שאריות של דלקות שעוברים מאליהם. ככל שהילד מתבגר התעלות בלוע האף נעשות יותר גדולות וזה עובר. במחצית הראשונה של כיתה א' וזו הנחיה של משרד הבריאות לשירותי בריאות התלמיד אז מתבצעת בדיקת השמיעה באמצעות אודיומטר נייד. זה מכשיר לבדיקות שמיעה נייד כאשר יש הפרדה בין האוזניים וכל אוזן נבדקת בנפרד. זה מבוצע על ידי שירות בריאות התלמיד בכיתה א' על ידי אחיות ששירות בריאות התלמיד מעסיק.

יש פה בעיה. יש לנו ילדים שהם מועמדים לוועדות שילוב וועדות השמה ולפני בית הספר. יש להם קשיים. אף אחד לא בדק בעצם את השמיעה שלהם. עושים להם ועדת שילוב והשמה. קובעים להם כל מיני שירותים שבעצם יש להם בכלל בעיה בשמיעה ולא טיפלו בבעיה הראשונית שלהם. משאירים את זה לאמצע כיתה א'. יש לנו עוד בעיה עם השירות הזה. השירות הזה הופרט ותכל'ס בשטח השירות מבוצע אבל האינפורמציה לא עוברת הלאה. חוץ מזה שמישהו תיעד את הירידה בשמיעה בבדיקת סינון יש לנו מכתבים מהאגודה הזאת שהם לא רשאים להעביר את האינפורמציה הזאת לא לאחות ולא דרך הילד להורה. האינפורמציה לא מגיעה. איך אנחנו מתקדמים? ועוד פעם חסכו כסף ואחר כך בזבזו אותו בגדול.

שירותי בריאות לתלמיד ניתנים מתוקף התפקיד והאחריות של משרד הבריאות. נכון שהם עברו תהליך של הפרטה כמו הרבה שירותים. זה לא לדיון פה וזה לא רלוונטי. המציאות היא, דרך אגב יצא מכרז חדש, נסגר השבוע, יהיה אולי גורם שייבחר ואז הטענות יהיו קצת אחרות. המטרה היא תמיד לשפר. אף אחד מאיתנו לא אוהב הפרטה.

ההפרטה הזאת הלכה רחוק מדי.

ואני בלחץ. אומרים שאני גייס חמישי במשרד החינוך. לא משרד הבריאות רצה את ההפרטה. אבל זה לא רלוונטי. אנחנו צריכים לחיות עם החלטות ובאמת לשאוף לטוב. אני מבחינת מערכת החינוך, אני מכירה את המערכת על התפקידים שלה, מה היא כוללת, בדיקה א' ב'. חיסון א' ב'. אנחנו עושים את התהליך. במסגרת השירות הזה לעומת מה שהיה פעם. פעם הפרישה של מספר תלמידים פר הגדרת תפקיד של החוק היתה קטנה. זה צמח וצמח. היום לאחות יש אלפי תלמידים ולכן זה לא אחות בית ספר, אלא משרד הבריאות הגדיר פונקציות שהן צריכות לעשות וזה מה שהן עושות.


עכשיו לגבי בדיקת שמיעה. ותלמה וד"ר דור יכולים לאשר. כל בדיקה שנערכת נותן השירות, אם זה משרד הבריאות, מיידע את ההורים במידה ונמצאה איזושהי לקות באמצעות כתב שמגיע. אני אומרת שוב, זו ההנחיה. החברה מיידעת את ההורים. כמו שיש בבדיקת התפתחות, גובה, משקל. המידע מועבר להורים וההורים יעשו עם זה מה שהם רוצים.

אני בעד שגם ידברו עם ההורים אבל בשום פנים ואופן לא להודיע לצוות החינוכי או לתת מכתב על ויתור סודיות כשאנחנו עדיין לא יודעים אם הילד כן שומע או לא שומע כי עדיין לא עשינו את האבחון השני.

מוכרחים להעביר את המידע להורים ולא לגורם אחר. המאבק בתוך המשרד למרות הניסיונות, אני מודעת לבעיה שיכול להיות שבגלל זה יש לנו נפילה. ההורים אחריותם, רצונם, ליידע את הצוות החינוכי במידה שיש צורך אם הם רוצים לחשוף את המידע. אנחנו תמיד מודדים בטופס הצהרת בריאות בהחלט ניתנת להם אפשרות ליידע צוות חינוכי על מצבי בריאות שהם לקויים ומה הם רוצים שהצוות החינוכי ידע. זה חד משמעי וזו גם עמדת הלשכה המשפטית שלנו במשרד החינוך. המידע מועבר להורה וההורה יבחר. אם אנחנו נדבר על מודעות, לא נדבר רק על המודעות של הילדים וההורים צריך לעשות איזה תהליך גם עם המורות וגם עם הגננות של מודעות לעודד הורים, אז אנחנו נקבל אולי את הפניה הזאת גם של הורים להמשך שיקום וגם ליידע את הצוות מה נדרש. ואז הורה יבוא ויגיד יש לו לקות שמיעה, תושיב אותו קדימה. אולי הגורם המטפל המשקם יכוון את הצוות. תושיב אותו ימינה, שמאלה וכולי. משהו שמורה או גננת יכולים לעשות מיידית. אבל המידע חד משמעית להורה, בחירתו היא, ולעודד אותו ליידע את הגורמים הרלוונטיים.

אני אומר חשוב מאוד שיישלח מכתב להורה.

המכתב הזה קיים. אני עשיתי את ההדרכה לאחיות שמבצעות את טיפול השמיעה. אני ראיתי בפירוש את הטפסים שהם מקבלים. המכתב שמועבר להורים שהילד לא עמד בקריטריונים ושיש צורך ללכת לאבחון לרופא אף, אוזן, גרון ולאבחון שמיעה. כי כמו בבדיקת סינון של הילודים גם כאן יש מה שנקרא חיובי כוזב.


אם היתה אחות בית ספר שנמצאת בתוך הבית ספר ויודעת איקס ילדים לא עברו את הבדיקה, יש צורך לעבור ולעשות את המעקב זה סיפור אחר. אבל ברגע שהתקציב הוסר לשירות התלמיד, אין את התקנים האלה. האוצר כאן פשוט הסיר את השירות. אי אפשר בלי כסף לעשות את הדברים האלה בלי כסף.

אני פה נמצאת מטעם האגודה לזכויות החולה. מי שמכיר אותי יודע אני עבדתי למעלה מ-40 שנה בנושא של חינוך ילדים עם ליקויי שמיעה. הבדיקה הזאת צריכה להיעשות לפני הכניסה של הילד לכיתה א'. כשהוא כבר יושב בכיתה א' זה מאוחר. כי זה עשוי לקבוע את ההשמה שלו. אפשר לעשות את ההדרכה לפני הכניסה ולא אחר כך כשהוא כבר נמצא בכיתה א' ויש לו בעיות.

יש פה בעיה. השירות צריך להיות כחלק מהתהליך. ילדים לא באים אחרי גיל שנתיים לטיפת חלב. צריך לחשוב ארגונית.

לא טיפות חלב. הם נמצאים בגני חובה.

כל הקטע של ועדות השמה ויצאה הוראה לכל המכונים להתפתחות הילד לבדוק את השמיעה של הילדים האלה לפני ועדות השמה ולפני שמקבלים טיפול במכונים להתפתחות הילד ושמה בודקים את השמיעה של הילדים. מפנים אותם למכון אודיולוגי לאבחון שמיעה כך שאחוז מאוד גבוה של הילדים שמגיעים לועדות השמה היום בגלל ההוראות שלנו בתוך משרד הבריאות כבר עברו בדיקת שמיעה במכון אודיולוגי.

ממה שאנחנו יודעים מבחן התוצאה הוא שרוב הילדים לא מגיעים לטיפול בזמן ויש לנו נתונים מתועדים של פערים שיכולים להימשך 10 שנים. זאת אומרת מהאיתור הראשוני של הליקוי עד שהם מגיעים לטפל בזה. ההמלצה של אשה ארגון קלינאי התקשורת האמריקאי הוא לעשות את הבדיקות כבר בגן חובה. חלק גדול זה פשוט ממשיך להם. יש כאלה שזה ממשיך להם עד כיתה ח'.

צריך לתקן תקנו שיבדקו כבר בגני חובה.

החוק לביטוח בריאות ממלכתי קובע מגיל 6, מכיתה א' עד כיתה ט'.

החלום שלנו שתהיה חקיקה שמחייבת אימא להתייצב בבית ספר בכיתה א' עם אישור שהילד עבר בדיקת שמיעה.

ואז השירות יעבור לקהילה ואנחנו נעגן את זה.

אנחנו מודים על הכול. ראינו התקדמות. אנחנו מאחלים הטמעה נכונה בנושא הזה. אנחנו נמשיך לעקוב בנושא ההסברה ואחרי בדיקות שמיעה בקופות חולים. בנושא של הכנה לכיתה א' נצטרך לחשוב מה אנחנו עושים. אז נחליט גם על החירשות החלקית. אז תם ולא נשלם. תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30