PAGE
20
הוועדה למאבק בנגע הסמים
13.7.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 31

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי ב' באב תש"ע (13 ביולי 2010), שעה 12:30

שיקום תעסוקתי לאסירים משוחררים

חברי הוועדה: מוחמד ברכה - היו"ר

ד"ר חיים מהל
ראש תחום טיפול ושיקום, , הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ד"ר גנ"מ עו"ד יוסי גובר
רמ"ח חטו"ש, המשרד לביטחון פנים, שירות בתי הסוהר


והשירותים החברתיים

רבקה גלויפר
רפרנטית רווחה, משרד האוצר

דב בארי
רפרנט רווחה וביטוח לאומי, משרד האוצר אגף התקציבים

ניקול מור
האגף להכשרה מקצועית, הכשרת מבוגרים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חני נחמני
רכזת בכירה שירות התעסוקה

דני בודובסקי
רכז בכיר במחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

מתן גילת
עוזר המשנה לנגיד בנק ישראל

סימה חבר
רפרנטית אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

ד"ר חיים איילון-אילוז
מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

אבי דיאמנט
מפקח ארצי, הרשות לשיקום האסיר

מנחם לסקר
ראש תחום תעסוקה, הרשות לשיקום האסיר

יעל קוליץ
עוזרת מקצועית למנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

אירית יפתח שרצקי
רכזת תעסוקה ואחראית פרויקטים מיוחדים, הרשות לשיקום האסיר

ענבל זינו
הרשות לשיקום האסיר

רבקה אונרייך
יועצת תעסוקה מחוז הצפון, הרשות לשיקום האסיר

אריה חדד
יועץ תעסוקה באר שבע

מירב לוי
יועצת תעסוקת נשים, תל"מ, הרשות לשיקום האסיר

פרחאת פרחאת
מנהל מחוז חיפה והצפון, הרשות לשיקום האסיר

ריטה זורין
יועצת תעסוקה צפון

כוכבה סויסה
מנהלת לשכת המנכ"ל, הרשות לשיקום האסיר

יעל שושני-רום
מ"מ מנהלת מרכז תל"מ, תחום נשים, הרשות לשיקום האסיר

אבי גדליה
מדריך בהוסטל ירושלים, הרשות לשיקום האסיר

לילך אלמוג
מנהלת הוסטל ירושלים, הרשות לשיקום האסיר

דני ג'נה
מטפל בהוסטל ירושלים, הרשות לשיקום האסיר

לימור אברג'יל
יועצת תעסוקה, מחוז הדרום, הרשות לשיקום האסיר

פיני קבלו
סמנכ"ל רווחה מרכז השלטון המקומי

סיהאם סעיד
מנהלת הוסטל, הרשות לשיקום האסיר, חיפה

אלי בנטאטה
ראש תחום צעירים ויזמות, ג'וינט ישראל

אבי פליישן
מנהל תכניות, ג'וינט ישראל

ישראל חזקיה
התאחדות התעשיינים

ד"ר גלעד נתן
מרכז המחקר והמידע, הכנסת

בת שבע פנחסוב

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
שיקום תעסוקתי לאסירים משוחררים

צהריים טובים לכולם. אני לא רוצה לשמוע כמי שמחקה את עצמו כי לפני מספר דקות הסתיימה כאן ישיבה בנושא קרוב לנושא שאנחנו דנים בו כעת. ראשית אני רוצה לברך את כל הנוכחים. דוקטור חיים איילון-אילוז אתה מוכן לפתוח.

תודה רבה. אני גם מתחבר למפגש הקודם ואנחנו מאוד מעריכים את האכסניה ואת הוועדה שהרימה את האתגר ומעלה כאן את אחד הנושאים,לדעתי, החשוב ביותר כשאנחנו מדברים על שיקום והוא נושא התעסוקה. אני שמח שבהתראה מאוד קצרה גם מדריך שלנו וגם אסיר משוקם שנמצא בשיקום תעסוקתי, נמצאים כאן ויכלו למסור רשמים אישיים. נמצאים כאן גם חברים נוספים שהם רכזי תעסוקה מכל רחבי הארץ שהגיעו במיוחד לדיון הזה. אני מעריך מאוד את ההזדמנות שניתנה לנו.


אני יוכל לומר, ואתה אדוני היושב ראש ראית את זה בכלא, שאין שיקום ללא תעסוקה. זאת אומרת שתעסוקה זה אחד הבסיסים המרכזים להחזיר את האדם לחיים נורמטיביים ולתת לו כלים שיוכל לעמוד בפני עצמו, לשקם את המשפחה שלו, לחזור לחברה נורמטיבית ולקבל הכנסה שתאפשר לו אפילו קיום מינימלי, להבדיל מהניסיון שלו להשיג מחיה בדרכי פשע. לכן גם בנושא של שיקום בפיקוח שהוא חלק מהנושאים המרכזים שלנו אנחנו בוועדת השחרורים רואים בתעסוקה את הנקודה המרכזית, לכן אין מצב שאסיר משוחרר עם ניכוי שליש יצא ללא תכנית של תעסוקה.


כאן אנחנו נכנסים לבעיה המרכזית, שמעתי משירות התעסוקה על מאות אנשים שנמצאים באבטלה ושמתמודדים עם נושא האבטלה. על אחת כמה וכמה הנושא של אסיר משוחרר, ידוע איך אוכלוסיית המעסיקים מתייחסת אליו. בזמנו, אמר את זה פיני קבלו מהמרכז לשלטון מקומי, שפעם הרשויות מקומיות היו מסייעות באופן רציני לאסירים משוקמים בכל מיני עבודות והיום זה לא קיים.


החלק השני הוא אופי העבודה. אנחנו יודעים שברוב המקרים אלו עבדות מאוד פשוטות ובסיסיות עם שכר מאוד נמוך. אנחנו מסתכלים קדימה איך אנחנו ניתן הכשרה מקצועית יותר טובה גם כשהם משתחררים מבתי הכלא. איך אנחנו נותנים איזה אופק תעסוקתי הרבה יותר חזק והרבה יותר טוב כדי שלאסיר תהייה הזדמנות שווה במציאת עבודה. אלו נתונים חשובים מאוד ונעלה אותם כאן ונשמע את הוועדה. אם תרצה נשמע גם את החברים על ניסיונם האישי.


הנתונים מתחילת שנת 2010 ועד היום – יחד עם יועצי התעסוקה שלנו ובמסגרות של יועצים יחד עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, יחד עם הג'וינט יש פרויקטים משותפים, יש לנו כ- 900 אסירים שאנחנו מוצאים להם תעסוקה. קשה מאוד כי כל אחד הוא עולם ומלאו. אתם תשמעו על כך, אבל אני שמח מאוד שגם משרד האוצר רואה בנושא התעסוקתי נושא מאוד משמעותי. יש לנו פרויקט יחד עם הג'וינט שבוודאי יצטרפו לכאן, פרויקט שכעת הוחל הפיילוט שלו בלי קשר לנושא בכלא מעשיהו.

מה לגבי הפער של ה- 200 בין המטופלים לבין המועסקים?

אין להם עבודה.


יש 900 השמות אסירים מתחילת השנה עד היום.

אני מקנאה, זה נתון מדהים.

תודה שסוף סוף יש מי שמעריך את זה, יש הרבה מאוד מקומות שלא מעריכים את הנתונים שלנו.

יש הרבה מאוד שלא מטופלים ולא מגיעים אלינו.

אני רוצה לצנן את ההתלהבות. אני מעריך את העבודה של הרשות לשיקום האסיר. אנחנו מדברים על 900 מתוך 1,100 שהם מתוך 6,500 משוחררים. להראות את הכל בפרופורציה, לאט לאט.

כדי שנוריד עוד יותר את ההתלהבות, נהייה הוגנים ונאמר באופן גלוי שרוב השחרורים האלה של פיקוח לא נעשים ללא תעסוקה ולכן אנחנו לא נכנסים לשאלת מהות העבודה, אבל ברובה היא עבודה בסיסית בשירותים. בסך הכל אנחנו נמצאים במצב שהוא מאוד מאוד קשה, אנחנו נדבר על זה מאוחר יותר. רוב המעסיקים במשק, בין אם זו הממשלה, המגזר הציבורי, המגזר העסקי והפרטי לא מעסיקים אסירים משוחררים. אנחנו מדברים בעיקר על אוכלוסיית מעסיקים שהם ידידים, נדבר עליה בהמשך ושעליה ביקשנו ממשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שיתנו לה את אותו בונוס שבזמנו ניתן למעסיקים כדי שיכשירו עובדים אצלם. זה הופסק ולדעתנו חשוב להמשיך אותו. זו חלק מהקריאה שתצא היום מהוועדה. לדעתי זה חשוב.


התחלתי לדבר על הפרויקט המשותף שלנו עם הג'וינט בנושא תעסוקה שיוצא לדרך. אני מקווה שהם יגיעו וידברו על כך.


זו סקירה בגדול על הדברים שלנו. הייתי רוצה יותר שנשמע את האנשים בשטח -- -

אני בכל זאת הייתי רוצה שתיתן תשומת לב לאוכלוסיית מכורי הסמים מכלל האסירים המשוחררים. אנחנו יושבים בוועדה למאבק בנגע הסמים.

כולם שמחים שזה אצלך כי זה נושא שאף אחד לא רוצה לגעת בו.


אני אתייחס, וחיים מהל יוכל להרחיב. אנחנו בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. גייסנו עובדות שמטפלות באותם אסירים משוחררים עם רקע של סמים. איתם על אחת כמה וכמה הסיפור קשה יותר. כאמור כ- 50% מכלל האוכלוסייה היא אוכלוסיית משתמשים או נגמלים. אחת התנאים שלנו, והוא תנאי הכרחי, שהאנשים יהיו נקיים חצי שנה לפחות לפני שהם נכנסים לעבודה שאנחנו מסדרים. אין ספק שלאוכלוסייה הזאת קשה יותר למצוא מקום עבודה.


הייתי רוצה שאחד המדריכים ידבר, אני חושב שזו נקודה מאוד משמעותית שלא דיברנו עליה בדיון הקודם, היא משמעותית גם במהות שלנו כרשות לשיקום האסיר. אנחנו מעסיקים קרוב ל- 40 אסירים משוחררים בתפקידי מדריכים בתוך ההוסטלים, זה מאוד ייחודי ומעניין. זה חלק מתכנית השיקום שלהם. אחרי שהם מסיימים את תקופת ההוסטל והשיקום בקהילה והם נמצאים מתאימים הם עובדים כמדריכים. זה חלק מאותה תעסוקה שאנחנו מספקים בתור רשות לאוכלוסייה שאנחנו רוצים לשקם. התנאים לצערי הרב הם מאוד מאוד לא טובים, נמוכים בלשון המעטה, זה הסידור המקסימאלי והטוב ביותר שמצאנו.

לפני שאנחנו נעבור אבקש ממך כמה מילים על הפער בין ה- 6,500 לבין ה- 1,100. מה צריך לעשות כדי להרחיב את הפעילות?

אני חושב שאחת הבעיות המרכזיות שלנו, עוד לפני שאני מדבר על הפער, וזה חשוב שהוא יעלה כאן, והוא אילו מסגרות תעסוקה אנחנו מוצאים לאוכלוסייה הזאת.

כלומר מספר המטופלים מותאם להיצע בתעסוקה?

אנחנו מחפשים כל הזמן תעסוקה. יותר קל לנו, אני אומר את זה באופן הוגן, קל לנו יותר כשהאסיר משוחרר בפיקוח כי אז הוא מוכן לקבל כל עבודה. מבחינתו הנתון הזה הוא לא הכי טוב כי אנחנו רוצים לתת אופק תעסוקתי, לכן העבודה בתחילת דרכו היא לא העבודה שהיינו רוצים לראות בעתיד. חשוב לנו להזכיר כאן את נושא ההכשרות המקצועיות, גם את נושא השכלה.

כלומר השיקום התעסוקתי הוא לא בהכרח הכשרה מקצועית.

בהחלט לא. הנושא השני שאתה מעלה הוא בעצם הפער הגדול בין אוכלוסיית המשתחררים בשנה שהם בערך 6,500, 7,000 אסירים, אנחנו צריכים על פי חוק גם לאלה שיצאו מבית הכלא בשחרור מלא ושמגיעים אלינו לרשות למצוא להם תעסוקה. כאן אנחנו נעזרים, ונדבר על כך, בשירות התעסוקה. זה לא קל כי זו אוכלוסייה קשה. בזמנו דיברנו כשהייתה תכנית ויסקונסין שהתמחו בתחומים. יעידו על כך העובדים שלנו בשטח שבנושא אסירים משוחררים הם היו מבקשים מאיתנו שנעזור להם למצוא עבודה. זו התמחות יותר ספציפית והרבה יותר ממוקדת. לכן הבעיה שלנו היא כפי שאתה הגדרת, ראשית למצוא מקורות תעסוקה ולא רק בעבודות שוליים אלה עבודות שתיתנה עתיד ואופק תעסוקתי, לשלב כמה שיותר רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, את המגזר העסקי שהיום כמעט ולא נותן מענה. במקביל למצוא איך אנחנו נותנים אפשרויות תעסוקה ליותר אוכלוסייה.

שמי אבי, אני מדריך בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר בירושלים. השתמשתי בסמים 26 שנה. לא ידעתי מזה לעבוד. כשהגעתי להוסטל כחלק מהטיפול הייתי חייב לעבוד ולמצוא מקום עבודה. זה מה שעשיתי. בגלל הקושי שלי עם עבודה החלפתי כמה מקומות עבודה. בכל מקום שעבדתי הפלו אותי תמיד לרעה. תמיד התייחסו אלי כמשהו נגוע. בכמה מקומות עבודה שעבדתי היו אפשרויות לקידום, כמו למשל ב"טבע" בהר חוצבים בירושלים ששם הפלו אותי לרעה בגלל העבר הפלילי שלי ובגלל שהשתמשתי בסמים, השאירו אותי בעבודות הנמוכות ביותר, הפלו אותי לרעה משאר האנשים גם בשכר.

אנשים שביצעו אות אותה עבודה קיבלו שכר יותר גבוה ממך?

כן. לאותה עבודה.


הייתי גם עובד משמרות לילה והייתי מקבל כאילו עבדתי יום. לא הייתה לי שום אפשרות להתקדם. ב- 1 לאוגוסט ברוך ה' אני אחגוג שש שנים ניקיון. נקי טוטאלי מכל סם. בשבילי זה מוזר להיות שש שנים ללא סמים, בלי אלכוהול ובלי שום דבר, בלי לעבור על החוק ולהיות אדם מן השורה שעובד במה שיש כדי להתקיים. כשאני נתקל בקושי יש לי גם למי לפנות, נמצא כאן מנהל ההוסטל שלי.


היום אני עובד של הרשות לשיקום האסיר. אני עובד בהוסטל וגם בהוסטל "קרן התשובה" של הדתיים בבית שמש. יותר משזו עבודה בשבילי זה המשך טיפול, כי אם אני לא אהיה במסגרת הזאת אלך לאיבוד. בקרוב בעזרת ה' בחודש בקרוב יפתח סמסטר ואתחיל ללמוד בקורס הדרכה מקצועי בכפר סבא בבית ברל. מתוך אני הפנימי שלי זה להקשיב לאנשים, לשמוע את הצרות שלהם ולנסות לעזור להם, זה אף פעם לא היה. תמיד הייתי אני ורק אני ואחרי כולם זה אני. היום זה משהו שעושה לי טוב לנשמה להיות עם אנשים, להיות בסביבת אנשים כמוני ולעזור להם, לשמוע אותם וגם לקבל עצות. דרכם אני גם מקבל ולומד. חשוב לי מאוד שאני לא אתקע במקום, כלומר שלא יפלו אותי לרעה בגלל שיש לי רקע כזה ושאני בא מעולם כזה. אני מאוד משתדל ותאמץ להשתלב בחברה ולא לעשות דברים שהוציאו אותי מהחברה, רוצה להיכנס אליה בחזרה.

ניסת להיגמל במשך ה- 26 שנים שאתה השתמשת?

עשרות פעמים. ואף פעם לא הצלחתי כי ניסיתי לעשות את זה לבד.

מחוץ למסגרת.

ברגע שניגשתי לקבלת עזרה ביחידה לנפגעי סמים בעיר שלי עכו קיבלתי את העזרה. כשהגעתי להוסטל לא באתי מתוך הכלא עצמו אלא אחרי שהשתחררתי והיה בטווח של שנתיים של שיקום אסיר ואז קלטו אותי בהוסטל. בהוסטל היה טיפול של שנה ולא של תשעה חודשים כמו היום.

אחרי שהחלטת להיגמל, מה היה הרגע בו חזרת להשתמש? איפה נקודת השבירה?

אי אפשר לדעת מהי נקודת השבירה. לכל אדם אחרי שהוא - - -

לצורך הדיון שלנו, באיזו מידה הנושא של התעסוקה היה יכול להיות קריטי עבורך?

מאוד מאוד. אם הייתי עובד ברוב שעות היום, כשאני עובד אני לא חושב על סמים ולא על דברים אחרים, כשאני עובד יש לי מה לעשות. כשאני נגמל מסמים ואני יושב בבית וצופה בטלוויזיה ומוקף בחברה שכולה עם סמים אני לא מחזיק מעמד. אבל כשאני עובד אני כן. הייתה תקופה שאני הייתי נשוי ועבדתי אז החזקתי מעמד כשנה וחצי. זה היה כשעבדתי בכל מיני עבודות אבל כשהפסקתי לעבוד חזרתי לסמים.

אני מבין שגם הפסקת להיות ראש משפחה.

כן.

תודה אבי גדליה.

אני משוחרר כתשע חודשים מבית הסוהר, הורד לי שליש. השתמשתי כמעט 20 שנה בסמים, אני נקי כבר תשעה עשר חודש ועשרה ימים. הפנו אותי לרשות לשיקום האסיר כדי שיעזרו לי למצוא עבודה. בהתחלה לא קיבלו אותי בכל מקום עבודה עד שקיבלו אותי בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

במה עסקת לפני כל הכלא.

הייתי גונב, הייתי שודד, זה מה שידעתי לעשות. עברתי הליך טיפולי בתוך כותלי בתי הסוהר של שלושה עשר חודש, בבית הסוהר צלמון ומשם יצאתי להוסטל ירושלים. בהוסטל לימדו אותי איך לעבוד. בחיים שלי לא עבדתי, בחיים שלי לא ידעתי מה זה להביא פרנסה הביתה. ידעתי להביא כסף רק דרך פשע. הגעתי להוסטל והתחלתי ברוך ה' לעבוד בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.


אתמול פניתי לרשות לשיקום האסיר שיעזרו לי. אני רוצה להתקדם. אני מקבל שם משכורת מינימום. אני רוצה להתחיל להתקדם בחיים שלי. ניסיתי להגיע איתם למקום של לימודים, אני רוצה להתחיל ללמוד. אומרים לי שאין תקציב. אי פוחד באיזה מקום לאבד, אני רוצה להצליח בחיים. אנחנו צריכים הרבה מאוד עזרה אבל אין עזרה כי אין תקציב שיממן לנו את הלימודים. עוד מעט אני אמור להשתחרר מההוסטל וחשוב לי להתקדם בחיים.

יש לך תכניות ללימודים?

כן. אני רוצה ללמוד חשמלאות שזה מאוד מעניין אותי ואני קצת מבין בו. אני רוצה שתהייה לי תעודה, לימודים שיכולים לקדם אותי בחיים.

אז אולי נשמע ממשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מהאגף להכשרה מקצועית.

כמה שנות לימוד יש לך?

למדתי עד כיתה ח'.

מעבר לפעילות שהזכרתי בישיבה הקודמת שמתבצעת בתוך בתי הכלא שמכינה את האסיר ליום שחרורו ומציאת מקומו בחברה. אין לנו פעילות מיוחדת - - -

אני אחזור על משפט אחד שאמרת בישיבה הקודמת. אמרת שהפעילות שלכם היא פונקציה של הפניות של שירות בתי הסוהר.

בוודאי. האדון משוחרר, אם הוא לא קיבל את ההכשרה המקצועית בתוך בית הסוהר אז כעת כאדם מן השורה אין לנו עבורו פעילות מיוחדת, אין פעילות מיוחדת עבור אסירים משוחררים. הפעילות הקיימת היא לכל אזרח ואזרח והוא יכול להשתלב בהן. האפשרות השנייה היא אם תמצא קבוצה מיוחדת של אסירים משוחררים ניתן לפנות אלינו ואנחנו נבנה את התכנית עבורה, נמצא את המקום.

לא עובדים בשיתוף עם הרשות לקידום האסיר.


כשהוא בכלא שירות בתי הסוהר בונה ומתאים לו, אבל אחרי שהוא בחוץ הוא מן השורה אבל לא כל כך מן השורה.

לא אמרתי את זה. היה ותהייה סמכות מקצועית שתפנה אלינו בבקשה לבנות קורס עבורם, צריך לבנות קבוצה כדי שנרכיב קורס, אלא אם נשלב אותם בפעילות הקיימת. אם תמצא קבוצה ותקום סמכות מקצועית, לא חשוב מי מהאנשים כאן, שתבקש קורס עבור קבוצה מסוימת אנחנו מסוגלים להפעיל אותה.

ראשית היסטוריה, בזמנו שהיה משרד העבודה והרווחה יחד, היו מלגות להכשרה מקצועית שמאוד נעזרנו בהן. הרבה אסירים קיבלו מלגות והיו מספר אסירים שעברו הכשרה מקצועית. היות ההיום הם אינם זכאים לדמי אבטלה, הם מתקיים רק מהבטחת הכנסה וזה ירד ממש לאפס. קודם נעזרו לפחות כ- 200 איש כי נעזרנו במגלות שהיו בזמנו במשרד העבודה והרווחה.

היום המלגות האלה לא קיימות?

היום המלגות האלה לא קיימות לחלוטין. דבר נוסף היה דבר שנקרא "הכשרה אינדיבידואלית".

אני מבקשת להשיב.

את תשיבי. הייתה הכשרה אינדיבידואלית שאפשרה לשלב אנשים במסגרת לימודי מקצוע במקום העבודה שהיה חונך שלהם. זה היה דבר שעזר לאנשים גם להתקדם מבחינה מקצועית, וגם זה ירד לגמרי.

לא לגמרי.

כמעט לגמרי, אפס. דבר נוסף שהיה לנו והוא היה מענק למניעת אבטלה - - -

למה אתה אומר לגמרי וגם אפס?

סליחה על הפרעה, פשוט דורשים מעסיקים מקצועיים שאין לנו.

בפועל אין, אז זה אפס. אנחנו לא מקבלים פתרון למה שפעם היה פתרון.

דבר שלישי שהיה הוא מענק מקרן למניעת אבטלה, קיבלנו תקציב שעזר לנו בנושא של עידוד אסירים שהיו מקבלים מענקי התמדה בעבודה, זה גם היה תמריץ בנושא תעסוקה. גם זה ירד לגמרי, התקציב הזה לא מגיע לרשות לקידום האסיר. גם זה היה בהיסטוריה והיום אין לנו. הקרן נסגרה. אני מספר על מה שהיה ואין, כלומר שלושה דברים שהיו אינם.

בנושא סיוע תעסוקתי, זה לא אומר שאנחנו לא מדברים, שמעתם את הדוגמה הטובה ביותר, מסדרים לאדם עבודה ברמה למצוא לו עיסוק כדי שיקום בבוקר, הוא לומד מה זה לקום בבוקר לעבודה, מה זה להכין אוכל לצהריים, מה זה לחזור אחר הצהריים מהעבודה, ממש מסגרת שלא הייתה לו בחיים. היום הוא גומר את ההוסטל אחרי תשעה חודשים, נחזיק אותו עוד תקופה. הוא רוצה לרכוש מקצוע עם קצת יותר אופק, אין תקציב ואני הולך לגייס תרומות מאנשים שיתנו מלגה ללמוד קורס ובמדינה נותנים כל כך הרבה קורסים ולא מאפשרים לנו להשתלב בהם. זו הנקודה.

דבר רביעי, הייתה פגישה אצל הגברת אסתר דומיניסיני שהייתה מנהלת שירות התעסוקה בזמנו יחד עם מר משה בר סימן טוב שהיה בזמנו הרפרנט של משרד האוצר של הרווחה, בפגישה הזאת, ויש מסמך שהיא חתומה עליו עם כל החתימות, סוכם על התחלה של פיילוט לפרויקט של 50 אסירים משוחררים, גבוליים שיוצאים וחוזרים לבתי הכלא כל הזמן, האנשים שלא משתלבים במעגל העבודה, והיה בו לתת תמריץ למעסיק, מה שנקרא הכשרה אינדיבידואלית, לתת להם תמריץ, היה סיכום ואגורה לא הגיעה למרות הסיכום בין האוצר ובין המנהלת הכללית של שירות התעסוקה, גם זה לא נעשה. כלומר דברים שסוכמו גם הם לא בוצעו.

דובר על הכשרה אינדיבידואלית, זה מסלול לא מהיום, אם נתבקש יש לנו אפשרות לאשר גם את זה. מה אומר מסלול אינדיבידואלי? – זה אומר למצוא עובד ולמצוא מעביד ולשדך ביניהם. אנחנו כאגף להכשרה מקצועית מאפשרים את קבלת הגמלאות מול המוסד לביטוח לאומי. כלומר מדי חודש אנחנו מדווחים למוסד לביטוח לאומי שאותו אדם עובד ומועסק אצל אותו המעביד. לכאורה זה קיים ולא ירד אלא שצריך למצוא את העובד מול המעסיק.


דיברת על נושא פעילות ודובר כאן על הקפאה, על אין עבודה, אין תקציב. בהפסקה יצא לי לדבר כאן עם הגברת, מסרתי לה כתובות. אושרו קורסים למגזר הערבי בעטרות בתחומים שונים, מסרתי לה את הכתובות ואת מספרי הטלפון של הממונה האזורי אליו היא יכולה לפנות. זה הזמן להפנות את כל המועמדים למוסדות האלה.

הם לא יוכלו להתקיים מהבטחת הכנסה בזמן הקורס.

אני לא המוסד לביטוח הלאומי ולא אני קובעת.


דובר כאן על מלגות, מלגות קיום כפי שהיו לפני עשר שנים ולא קיימות. היום יש מענק תמיכה על פי תקנות 3.1.

לא ידוע לנו.

על פי הוראות ממשלה ולא ספציפית לאסיר משוחרר אלא לכל אזרח מדינת ישראל, כל אדם שמשתלב באחד מהמקצועות הנדרשים, שוב על פי החלטת ממשלה ויש רשימה ארוכה של מקצועות, מי שמשתלב באחד מהקורסים של המקצועות האלה, ראשית לא מקצצים לו את ה- 30% מדמי האבטלה שעל פי חוק ההסדרים מקצצים - - -

אסירים משוחררים לא מקבלים דמי אבטלה.

אני מעבירה את התמונה כולה כדי שאף אחד מכם לא יבוא ויגיד לא שמענו, לא ידענו. דבר שני כתלמיד באחד מהקורסים היה והוא לא מקבל לא דמי אבטלה ולא הבטחת הכנסה, כדי לשרוד את תקופת הלימודים יש מלגת קיום. אדם יכול לקבל 6,000 שקל לכל הקורס שנמשך חצי שנה כדי לשרוד את תקופת הלימודים. שוב היה והוא לא מקבל - - -

הוא צריך לוותר על הבטחת הכנסה בסכום של 1,500 שקל לחודש שהוא מקבל.

היא אמרה שמי שלא מקבל הבטחת הכנסה או דמי אבטלה.

זה לא יכול להיות כי היום הוא מקבל 1,500 לחודש. פה הוא יקבל לקורס שנמשך שישה חודשים סכום של 6,000 שקל לכל הקורס. זה לא הגיוני.

יש הכשרה אינדיבידואלית ואין הכשרה, יש הבדל אין הבדל. אין ויש - זה אין.

אני האגף להכשרה מקצועית ולא האוצר. את הסכום של 6,000 שקל עבור כל תקופת הקורס קבע האוצר. בכל זאת אנחנו אומרים תודה רבה כי זה כבר משהו.


דיברתם על מענק התמדה. אותם המשתלבים בעבודה ולמדו את אותם מקצועות אם הם משתלבים ומתמידים בעבודה יכולים לקבל סכום של עד 11,000 שקל. כלומר אם הם עובדים שלושה חודשים בתחום הם יכולים לקבל 6,000 שקל, ממשיכים - - -

אבל הם לא יכולים להגיע לקורס.

הגישה לא הוגנת.

זה לא אליך אישית. אבל אין כלום. דברים שהיו ונעלמו.

דבר אחרון ובו אני אסיים. כל הקורסים שלנו מפורסמים בין היתר בשירות התעסוקה. כל אזרח ולא משנה מי הוא רשאי לפנות לשירות התעסוקה לקבלת מידע על הקורסים שאנחנו מפעילים ולקבל הפניה לאחד הקורסים שלנו.

בשלב הזה של הדיון אני רוצה לסכם סיכום ביניים.


אני מבקש שהרשות תעלה על הכתב את הדברים שנאמרו כאן, על הדברים שנסגרו או כביכול נסגרו. אנחנו נעביר את זה למשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, אני אעביר את זה ישירות לשר ונבקש מסמך כתוב ועל פיו ננהג. אין ספק שכל עניין ההכשרה צריך להתחיל במקום אחד - לא ברחוב אלא בבית הכלא. לכן אני רוצה שדוקטור יוסי גובר יסבר את אוזנינו בנוגע לטיפול וההכשרה.

את נושא תעסוקת אסירים אנחנו מחלקים לשניים. האחד – הכשרה מקצועית. התעסוקה אצלנו מתחילה מתעסוקה במפעלים שבהחלט משלמים שכר יחסית גבוה, מפעלי התעשייה האווירית או מפעלים ויזמים חיצוניים כמו "טבע נאות" וכדומה ועד לתעסוקה שהיא תעסוקה מאוד מינימליסטית שהיא תעסוקה של אחזקה ושירותים.


צריך לזכור שעיקר התעסוקה בבית הסוהר היא לא לצרכי שכר אלא כדי להקנות הרגלי עבודה וגם מחויבויות וכל מיני תהליכים אחרים שהם חלק מהטיפול הכולל שהאסיר מקבל במהלך שהותו בבית הסוהר. בכלל התעסוקה היום היא לא דבר העומד בפני עצמו אלא הוא חלק שמשתלב בדברים אחרים שאנחנו מקנים, למשל קרוא וכתוב והשלמת השכלה עד השכלה אקדמית שאסירים רוכשים אותה באמצעות האוניברסיטה הפתוחה. למעשה אסיר עם מוטיבציה שמשתלב בכל התהליכים האלה יכול לקבל מאיתנו סל רחב מאוד של טיפול. טיפול לא במובן הקלאסי של המילה אלא גם חינוך, גם תעסוקה וגם בתחומי הדת.


הכשרה מקצועית היא נדבך אחר שהוא פחות דומיננטי אצלנו. בעבר משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה היה שותף במימון קורסי הכשרה מקצועית. כיום הקורסים ממומנים בעצם על ידי שירות בתי הסוהר. התקציב שעומד היום לרשות שירות בתי הסוהר היום הוא יחסית מאוד קטן, והוא לא מספק. לדעתי להכשרה מקצועית יש מעמד הרבה יותר חזק מהתעסוקה בכללותה.

אני מניח שכל התעסוקה שאנחנו מדברים עליה כרגע ובמיוחד לאסירים משתחררים שעובדים בעצם בתעסוקה מזדמנת ובמיוחד אותם אסירים שאין להם מיומנות ספציפית איתה הם יוצאים החוצה ולבסס את עצמם. צריך לזכור שהמדינה אינה מעסיקה אסירים משוחררים, המגזר הפרטי לא מתלהב להעסיק אסירים משוחררים ולכן ההכשרה המקצועית והקניית היכולת לעמוד ברשות עצמך באמצעות מקצוע היא חשובה לאין ערוך לדעתנו. בעניין הזה צריך לעשות מעשה וצריך לשים על השולחן את כל אותם מקצועות נדרשים, צריך למפות אותם, להקצות להם תקציבים, צריך באמת לתת לאנשים להשתלב ברכישת מקצוע ומיומנות אמיתית. אתה שם בבסיס הדברים שלו את הדבר הכי בסיסי 'בשביל כבוד צריך לעבוד', צריך להביא כסף הביתה, צריך להתפרנס. זה הרבה הרבה לפני דברים אחרים שאנחנו מדברים עליהם כשמדברים על הטיפול.


כמובן שתעסוקה מבודדת צרכים אחרים, שימוש בסמים, חשיבה עבריינית ועוד דברים, ושמענו כאן. לכן אני חושב שהכשרה מקצועית צריכה להיות בהחלט איזה נושא שיעמוד כאן במוקד. אני אומר שוב תעסוקה היא בדרך כלל תעסוקה מזדמנת והיא לא תעסוקה מקצועית. אנחנו פוגשים כאן סיפורים כמו של אבי גדליה שעבד באיזה מקום עבודה, לא קידמו אותו ולא שום דבר אחר. אני מניח שלא הכל זה בגלל העבר הפלילי ואולי היה חלק של מיומנויות מקצועיות שלא היו לו. לכן אני חושב שהכשרה מקצועית צריכה להיות היום הדבר המרכזי בכל העניין הזה.

הייתי רוצה שעוד מדריך ידבר, הוא היום גם יועץ תעסוקה שלנו במחוז הדרום.

אני יועץ תעסוקה ברשות לשיקום האסיר בבאר שבע. אני כל הזמן אומר שבלי התעסוקה אין שיקום. אני יודע את זה מעצמי. אני עשרים שנה משוחרר מהכלא, 20 שנה נקי מסמים, היום אני בעל משפחה ועובד במקום קבוע. יש לי בית משלי עם משכנתא ואני חי כמו כל אדם רגיל.


אני רוצה לומר שמה שעזר לי בתהליך הייתה רק התעסוקה. כולם דיברו כאן על הכשרה אינדיבידואלית שהייתה, כשאני התחלתי לעבוד ברשות לשיקום האסיר היה את המענק הזה. כשאני הייתי מגיע למעסיק ואומר לו "קח את הבחור הזה לעבודה, אתה תקבל מהמדינה סכום של 1,000 או 1,5000 שקל" הוא היה עושה את החשבון שלו שאם הוא משלם לו 4,000 שקל הוא מקבל 1,500 אז השתלם לו להעסיק אותו. הוא היה מקבל את הסכום הזה במשך חצי שנה. אם אחרי חצי שנה הוא לא היה ממשיך להעסיק את אותו בחור הבחור היה חוזר אלי אבל הוא עבד חצי שנה ורכש מקצוע ובהמשך יכולתי להגיד שהוא יודע.

והיום?

זה לא קיים.

באילו בעיות אתה נתקל באיתור מקום עבודה?

אני מגיע למעסיק ומציג את עצמי כעובד של הרשות לשיקום האסיר ואני מציע לו להעסיק אסיר משוחרר, אם אני לא מפתה אותו ונותן לו משהו הוא אומר לי "בשביל מה אני צריך לקחת אותו, הוא נרקומן לשעבר, הוא גנב לשעבר, יש לו חתכים על הידיים, יש לו חתכים על הפנים, הוא לא נראה טוב, מהו האינטרס שאקח אותו". יש להם רבים אחרים נורמטיביים שנשלחים משירות התעסוקה והם מקבלים אותם. אני חושב שאם יתנו מענק למעסיקים זה יעזור הרבה ונוכל לגייס הרבה מאוד מעסיקים. אני אומר ואני אומר הרבה פעמים "אסיר משוחרר נשפט פעמיים, פעם הוא נשפט בבית המשפט שמכניס אותו לבית הסוהר, ובפעם נוספת כשהוא יוצא החוצה החברה שופטת אותו" אף אחד לא מוכן לקבל אותו לעבודה. אסיר משוחרר הוא כמו חבית מלאה בחומר נפץ. אם הוא לא עובד זה רק עניין של זמן שהיא תתפוצץ.

אני יודע שהתאחדות התעשיינים הוא לא גוף פילנתרופי, אבל הייתי רוצה לשמוע את עמדתכם.

נציגה של התאחדות התעשיינים יושב ברשות לשיקום האסיר, אבי ברק, ראש אגף משאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים והוא גם מרכז את נושא של משאבי אנוש גם בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. ניתן להיעזר בו ואיני יודע באיזו מידה נעזרים בו או לא נעזרים בו, מבחינתנו הוא הכתובת שעוסקת במשאבי אנוש.

לצערנו הרב הוא לא הגיע בשנים האחרונות לאף ישיבה של המועצה.

בתקופה של הופמן ישיבתי ברשות לשיקום האסיר.

נשמח אם תחזור.

ממה שאנחנו מכירים, ונתחיל שישנה גם בפעילות של מפעלים מול שירת בתי הסוהר גם באתרים וגם כשהם היו יוצאים מהכלא לעבודה וחוזרים אליו. יחד עם זאת ראוי לציין שקיימת רתיעה, אי אפשר להסתיר ולהכחיש אותה ולמרוח את העניין, קיימת רתיעה של מעסיקים לקליטת אסירים משוחררים, צריך לשים את זה על השולחן.

אני חושב שהיו הצלחות בתחום והפתרון הוא 'שאין הצלחה כהצלחה'. כלומר, אם אתה לוקח מקרים ומקרים רבים של אסירים משוחררים שהשתלבו בעבודה ומצליחים בעבודה. מי שמכיר את ארגוני המעסיקים ואת המעסיקים עצמם מעבר להסברה ולתדמיות, הם אומרים לצורך יחסי ציבור שהם מוכנים לשתף פעולה אבל כשמגיע רגע האמת כשמבקשים לקלוט אסיר משוחרר זה לא בדיוק. מבחינה אידיאולוגית אין ויכוח על חשיבות קליטתם, גם כלכלית וגם חברתית, אבל שמגיעים לרגע האמת כשיושבים מול המעסיק זה אחרת. הניסיון שלי בתחומים כאלה ואחרים זה להראות לו שחברו קלט אסיר משוחרר והוא מרוצה. לדעתי הדרך הזו היא קלה ומהירה יותר בכל שאתה מביא דוגמה של מעסיק אחר. בתחומים אחרים שאני עוסק אנחנו פועלים בדרך הזאת עם מעסיקים שאנחנו קוראים להם "מעסיקים ידידים". אנחנו מזמינים נציגי מעסיקים שקלטו עובדים שהיינו מעוניינים שהם יקלטו. כאשר חבר שומע שאצל החבר האחר יש הצלחה הוא מוכן להתנסות בעניין. כשהוא שומע שחברו קולט אז זה מצליח.


בנוגע לסוגי המקצועות יש לנו רשימת מקצועות שהם מקצועות נדרשים. אני מציע להשתמש ברשימה ולהיות איתנו בקשר בנושא הזה. נמצאת אצלנו דוקטור טל שיושבת אצלנו בהתאחדות התעשיינים. אנחנו עושים סקרים במפעלים כדי ללמוד מהם המקצועות הנדרשים. זה דורש הכשרה מקצועית, רוב המעסיקים רוצים לקלוט אנשי מקצוע וגם אנחנו היינו לא רוצים שאסירים יקלטו רק בעבודות שאין בהם אפשרות קידום. אם אתם רוצים שהאסירים לא רק יקלטו במקום עבודה אלא יתקדמו, יש להם ציפיות כמו לכל אחד מאיתנו, צריך להכשיר אותם. יש לנו את הרשימות והן ניתנות למסירה. על פי השקפתי צריך להשקיע בהכשרתם המקצועית עוד בטרם שהם יוצאים החוצה, ורק במקצועות שיש בהם אופק תעסוקתי.

אתם תהיו חלק מההכשרה מקצועית.

אנחנו עושים פרויקטים כאלה ואחרים גם עם צבא ההגנה לישראל וגם עם קבוצות אחרות.


הפעילות הזאת נעשית, אמנם לא בקבוצות גדולות. אגב אישית אני לא חושב שלאור הדברים של הגברת ממשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שצריך לרכז קבוצה של אסירים כי אז אתה מתייג אותם. אחת המטרות היא לא לתייג את האנשים אלא לשלב אותם במידת האפשר בקבוצה שהמשרד מרכז, בין אם זה בהפעלת CNC, ריתוך או במקצועות אחרים, לשלב אותם. לפעמים חסרים מועמדים להשלמת קבוצה. המשרד מחליט למשל שאצלו קבוצה לקורס היא של עשרה איש אז אפשר לפנות לרשות לקידום האסיר כדי לשלב את האסירים על מנת לא לתייג אותם. כשאתה מתייג אותם אתה יוצר בעיה עתידית.


אני רואה בעיה נוספת, לא רק בתעשייה ניתן לקלוט אנשים. יש הרבה מקצועות עצמאיים. בזמנו עסקנו בפעילות הכשרת אנשים במקצועות עצמאיים והיתרון הוא שהוא לא יהיה תלוי במעסיק. הוא יכול ללמוד מקצועות ששכרם בצדם. בזמנו עשינו את זה עם הרשות לעסקים קטנים ובינוניים, ערכנו קורסים. במשך חמש עשרה שנה עסקתי בשיקום נכים ומוגבלים וערכנו קורסים עם הרשות לקידום עסקים קטנים ובינוניים לנשים ולגברים.

המגמה של סגירת עסקים קטנים שהייתה לפני שנתיים שלוש נבלמה?

היא קיימת. נפתחים ונסגרים, נפתחים ונסגרים.

ובסך הכל מה קורה? לפני שלוש שנים כשישבנו בוועדת הכספים דווח על 20,000, הייתה תקופה קשה.

הייתה תקופה קשה. במשבר הגדול הם נפגעו קשות. זו מן תופעה ויש סטטיסטיקה שהם נפתחים ונסגרים, צריך למצוא את האיזון גם לאסירים וגם לאסירות.


אני רוצה לומר משהו כללי מידע אישי. ישבתי בשנים האחרונות בוועדות ציבוריות כאלה ואחרות והיו גם תקציבים אחרים. בזמנו הייתה הקרן לאבטלה, החליטו לסגור אותה ואני התנגדתי אבל סגרו אותה, היא לא קיימת. יחד עם זאת שווה עדיין לעשות מאמצעים גם מול המוסד לביטוח לאומי – הקרן למפעלים מיוחדים. בזמנו עשינו פרויקטים איתם בנושא של ליווי אסירים, נשות אסירים, ילדי אסירים, כדי לעזור להם להמשיך להשתלב. בזמן האחרון, לפחות אני שיושב בוועדות כאלה, לא נתקלתי בפרויקטים כאלה, יתכן שזה מקרי אבל אני לא נתקלתי בהם. אני מביא לידיעתכם. ניתן להיעזר ושווה להיעזר.

אני לא אסכם את הישיבה בסיכום כולל. מדי פעם אני אסכם סיכום ביניים.


אני שואל אותך אם הרשות לשיקום האסיר ושירות בתי הסוהר יעבדו על תכנית שתכול את העשייה שלכם, בעיניי וגם בעיניהם זה גם עניין חברתי אבל בשבילכם זה עסקי, האם תהיו מוכנים לבחון איך אתם משתלבים למתן פתרונות תעסוקה והכשרה?

עשינו את זה ואין סיבה שלא.

משהו כתוב ולא הצהרת כוונות. אני רוצה שהם יכינו משהו.

אני מדבר על דבר אמיתי ואני ולא על הצהרת כוונות. יש לנו מי שמטפל בזה ואני אחבר ביניכם.

ברשותך אני רוצה מילה אחת בנושא נשים.

בהחלט, אבל הייתי מבקש כעת לשמוע את המרכז לשלטון מקומי, פיני קבלו בבקשה.

לדעתי כן הכשרה לא הכשרה, אבל הבעיה המרכזית כאן בסופו של דבר היא התעסוקה. גם לשיקום מגמילה וגם מדברים אחרים. אני מכיר את זה מהמקומות הקטנים כי כולם מכירים את כולם ומספיק שהוא מנסה להסתיר את זהותו ואת העובדה שהוא מגיע מהכלא, הוא רוצה לבוא כאדם לעבודה, יום אחרי שהוא אומר לו "תבוא למחרת לעבודה". בבוקר עם התיק בכניסה לעבודה מתקשרים כי אחד העובדים הכיר אותו, אומרים לו "קח את התיק ולך הביתה". זה קורה לעיתים קרובות.


לדעתי אנחנו חייבים לתת לאוכלוסייה הזאת מענה, בין אם באמצעות התאחדות התעשיינים בין באמצעות חקיקה שאולי תחייב להעסיק אחוז מסוים של אסירים משוחררים, שכל אחד ייקח על עצמו שיקום. אנחנו חברה שעוזרת ומסייעת לזולת אז שכל אחד יישא בנטל של שיקום האסיר. זה חשוב לחברה וחשוב ליישוב. ההתאחדות יכולה לדבר אבל כשאתה מגיע אליה בפועל זה לא קורה. הוא יכול לעזור אולי בטיפול אחד או שניים נקודתי במקום מסוים. באופן כללי לא מקבלים אותם וחשוב למצוא מנגנון שיחייב לקבל.

חשיבה מערכתית, זו הכוונה.

אני רוצה כמה נקודות שיש להציף אותן - - -

אתם ממלאים תפקידים שהמדינה צריכה למלא אותם, כל הכבוד.

לגבי נושא של העסקים קטנים, חשוב לדעת שיש מגבלה לאנשים שמשתחררים מהכלא. וצריך לזכור שלמרות שזה נשמע טוב "אם אף אחד לא רוצה להעסיק אותך אז תעסיק את עצמך" אבל יש כאן בעיה מאוד מורכבת. יש צורך במשמעת עצמית גבוהה מאוד, עמידה בלחצים חזקים, רמת ניהול שהיא מחויבת כדי לקיים עסק. דיברת על הניסיון בעבר, עשיתם את זה איתנו כשאני הייתי תחת כובע אחר, הנושא הזה מאוד בעייתי, הוא לא פתרון כולל אלא פתרון למעטים.


אני אתייחס לדברים שעלו כאן, אנחנו מטפלים בנושא התעסוקה בשלוש רמות. ראשית זו ההשמה עצמה, כלומר שילוב בעולם העבודה, טיפול בהתמדה של המשוחרר, ונושא הקידום. מבחינתנו אם שלושת השלבים האלה לא מתקיימים ובמיוחד עם האוכלוסייה של אסירים משוחררים, סביר להניח שנמצא הרבה מהם בדלת המסתובבת. להרוויח 4,000 או 4,500 שקל בחודש זה נחמד ואפשר להתאמץ חודש חודשיים, אבל הפיתוי של האלטרנטיבות די קורץ. אנחנו צריכים לבנות מסלול, שמענו שבאגף להכשרה מקצועית יש הרבה מאוד מסלולים עם כל הגופים שרוצים לעזור. אבל בסופו של יום אנחנו לא רואים, לפחות מהזוית שלנו, שיש משהו שהוא מותאם ספציפית לאסיר המשוחרר. יש את המסלולים לנורמטיביים שאפשר להשתלב בהם. למשל האדון שרוצה ללמוד חשמל ולמד רק עד כיתה ח', הוא אפילו לא עובר את סף הכניסה כי אין לו 10, 12 שנות לימוד. כלומר הוא לא יכול להשתלב בקורס.

הרעיון שחייבים להיות שני שלבים מקדימים, האחד מה שנקרא כישורים רכים – הכנה לעולם העבודה, ללמד להתלבש נכון, איך לדבר עם מעסיק ולהתנסות בראיונות. יש את החלק השני שהוא מעין מכינה ללימודים להשלמת הדרישות. הדבר הנוסף זה לייצר פלטפורמה כדי שאותו אדם יוכל להיכנס ולהשתלב בקורסים גם אם על פי הספר הוא לא עומד בדרישות. כלומר לפתח מסלול מיוחד שיאפשר לו להשתלב בין אם זה במסלול יותר מעובה או מסלול משלים. בלי הקידום אנחנו יוצרים מעגל שלדעתי הוא אינו פתיר בתוך התהליכים שמתחוללים כרגע.


בנושא המעסיקים- אי אפשר להתעלם מהמעסיקים, זה צד ההיצע כלומר צידו השני של המטבע. הרעיון לתת הטבות למעסיק הוא רעיון אבל הייתי מנסה לחשוב על הרעיון לתת הטבה למועסק. יש מספיק שדות תעסוקתיים שמחפשים בהם עובדים. הלחץ על המעסיק בא מעצם העובדה שהוא לא מוצא עובדים - צריכים לעבוד על הנושא הזה. אנחנו עושים את זה עם אוכלוסיות אחרות כמו עם אנשים עם מוגבלות, היום אנחנו פועלים רק מול מעסיקים שאינם מקבלים שקל מאיתנו אלא בגלל שיש להם מחסור ואנחנו מביאים להם פתרון. הפתרון הוא עם אנשים שאנחנו מכשירים אותם להיות למקצועיים ומותאמים למקום העבודה. אם אנחנו נבוא דווקא אל האסיר המשוחרר ונאמר לו שהוא יקבל תוספת של 1,000 כדי לא לעמוד רק על הפת הלחם אלא על משהו שייתן לו אפשרויות, יתכן שההטבה הזאת לא פחותה מאשר ההטבה למעסיק.

עד כמה זה מדרבן את המעסיק? אתה אומר שבלאו הכי יש לו צורך.

אני אספר מניסיון מעולם תוכן אחר של אנשים עם מוגבלות. למדנו שהעניין של "תעשה לי טובה" זה נחמד אבל זה עובד על מעט מאוד וזה לא נותן פתרון מערכתי. כשאתה מזהה מעסיק שיש לו מחסור ואתה עובד ומשכנע אותו שכדאי לו לנסות, אתה תלווה אותו ולא תשאיר אותו לבד במערכה, אתה מלווה גם את המועסקים, אתה מפגיש אינטרס ואז נוצר משהו הרבה יותר חזק. אי אפשר להגיד שזה קל, זה מאוד קשה ומאוד מסובך ודורש הרבה הרבה עבודה. זה ניתן לביצוע והעובדה שזה עובד.

בעצם בעזרה שלך אתה מאפשר לו לעבוד בשכר מינימום בעוד שעבור עובד אחר שהמעסיק יקלוט הוא יצטרך לשלם יותר.

לא. אנחנו אומרים שהוא יקבל שכר, זה נכון שהאוכלוסיות האלה מתחילות עם שכר מינימום, אצל אנשים עם מוגבלות יש מנגנון של שכר מותאם, אני לא הייתי ממליץ עליו לאוכלוסיית האסירים המשוחררים כי אין להם מגבלה לעבוד. הנושא הזה קיים ואנחנו לא מתפשרים מול המעסיק ואומרים לו שאת ההטבה שאנחנו נותנים לאותו עובד הוא יוכל לקזז. את זה אנחנו לא מאפשרים לו. אסור לנו לעשות את זה.

כבוד היושב הראש, הנושא שצריך להתייחס אליו הוא נושא ההתאמה בין המקצועות הנדרשים לבין המקצועות לאסירים. כשהיינו בביקור בכלא צלמון שאלתי "איזה קורס מעבירים כאן מהכשרה מקצועית", דיברו איתי שם על קורס בנושא של איך לפתוח עסק קטן. זה יפה, נחמד וחשוב. הולכים לפתוח קורס מסעדות גורמה, אני שואל "למה מסעדות גורמה אם במדינת ישראל יש לנו 1,000 עובדים זרים במסעדות אתניות, למשרד התעשייה והתעסוקה יש קורס למסעדות אתניות ויש מחסור בעובדים במסעדות אתניות?" אנחנו יודעים שיש מחסור בענף הבניין, יש כאן נציג של התאחדות הקבלנים? – זה מוזר כי בכל פעם שיש דיון על עובדים זרים הם מגיעים, אבל כשמדברים על עובדים ישראלים הם אינם. מאיגוד החקלאים יש? העברתי להם את זה גם אתמול, אני אגיד את זה גלוי על השולחן שהם לא התלהבו לבוא, זה מוזר כי בכל פעם אני שומע שאין עובדים אלא רק זרים.


יש מקצועות שהם נדרשים והופיעו בהחלטת הממשלה במדינות הכלכלית הקודמת. יש רשימה של 20 מקצועות נדרשים ועוד לפני שנכנסים למקצועות הבניין. כדאי שהחיבור הזה ייעשה עוד בשלב של שירות בתי הסוהר. שההכשרה תתחיל שם ואם אפשר לתת לאנשים האלה בקורס של חצי שנה 1,000 שקל לחודש זה גם יעודד אותם בתוך בית הסוהר לקבל. זה נראה נכון להכשיר את האנשים האלה עוד לפני הכל, עוד לפני שהם נותנים כסף למעסיקים. לראות שאנשים מתחילים לעבוד במקצועות הנדרשים. כאן המדינה יכולה לתת דחיפה.


יש בבנק ישראל דוחות על איך לעודד ישראלים לעבוד, יושב כאן נציג מהאוצר, הם אומרים כל הזמן לקצץ ולהכשיר. יש כאן אוכלוסייה שצריכה את זה. נמצאים כאן האגף להכשרה מקצועית, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר שידחפו לכיוונים האלה. נמצאת כאן גם חני נחמני שיודעת באילו מקצועות חסרים כל הזמן עובדים. אלי בנטאטה זה נכון מה שאמרת שצריך לדעת קודם כל מה צריך עוד לפני שנותנים צדקה, עוד 1,000 שקל ואז אחרי שמסתיימת תקופת ה- 1,000 שקל מפטרים את כולם. בנאדם שירכוש מקצוע נדרש יעסיקו אותו והמעסיקים ייקחו אותו.

כנראה נשמע עוד הרבה ממשרדי הממשלה על הדג והחכה ונישאר באותו מקום.

הכל נכון. עולם התעסוקה מורכב מאוד ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באוכלוסייה מיוחדת או ייחודית. נכון ישראל חזקיה, ואני גם מסכימה עם זה, שמעסיק רוצה להרוויח וקשה לו עם השכר והוא מתחרה בעולם וזה לגיטימי ונכון. אני מתחברת קצת לסוף הדיון הקודם ולסיכום שלך. אני אומרת כדי לסבר את האוזן שיש היום בכל נקודת זמן כ- 200,000 מובטלים ומתוכם כ- 100,000 מקבלי הבטחת הכנסה. הבעיה היא לא פשוטה ולא שהיא לא פתירה. כשיש גוף שיש לו מומחיות או שיש מאחוריו מי שעומד, לאסירים המשוחררים הגוף המקצועי ביותר זו באמת הרשות לשיקום האסיר שלא ברור איך היא עושה את זה בין אם בעצמה או באמצעות רכישת שירותים., כן צריך לתת את המעטפת וצריך לעגן חלק מהדברים גם בחקיקה וגם בתכנית אחת שלמה. תכנית אחת שלמה שתיתן את המענה. אם נתייחס לפער כשאלי בנטאטה דיבר על הבחור שאמר שהוא רוצה להיות חשמלאי, זה יופי שיש קורס הכשרה לחשמל, יש שובר או ואצ'ר שאני יכולה לתת לו אבל אז מסתבר שהוא לא עומד בדרישות הסף. בשביל זה צריך לעשות תכנית אחת כוללת עם חקיקה ותקציבים שרואה את כל הרצף - - -

הרי את הכללים אתם קובעים. ללכת לחוקק חוק כדי להיות חשמלאי? אני לא מבין.

אני אומר שלא כל דבר יהיה מותנה בתקציב שיקבע אם היום אני כן יכולה לתת סדנה ומחר אני לא יכולה לתת כי אין תקציב. כן לתת תכנית אחת שלמה שאומרת למה אותו אסיר משוחרר זכאי כדי להגיע בסופו של דבר לתעסוקה. היא צריכה לכלול את כל הכלים, כלומר תמרוץ מעסיקים, הכשרות של התנסות בעבודה. כשאני מגיעה היום למעסיק עם שני מובטלים המעסיק ייקח את מי שטוב לו והכי נוח. אלי בנטאטה דיבר על ליווי של המעסיק והמועסק. זאת אומרת שיש אלמנטים מאוד ברורים בשירות התעסוקה.

בשבוע שעבר עסקנו בהצעת חוק שמבטיחה סל שיקום. אני מקווה שנתקדם בה ושהיא תוכל לתת מענה גם בנושא הזה.

נושא השתלבות בעבודה כולל גם ההכשרה לכולם ולאו דווקא לאוכלוסייה הזאת, יש את עניין הגיל. היום יש הרבה חסמים. פעם דיברו על גיל 50 שזה גיל מבוגר והיום מדברים על 45, יש כאן בעיות. אלי בנטאטה ציין שיש כאן המון דברים שאפשר. כשאני מדברת על תכנית כוללת אני מתכוונת שיש לראות את הקשיים, לראות את הנושא הלווי וגם של ההשמה הפרטנית. יש בעיה ואנחנו צריכים למכור נכון את מה שיש לנו. נכון לעשות תכנית של כל המשרדים יחד, תכנית מתוקצבת עם זמנים ולא שמחר האגף לא יכול כי אין לו את התקציב שלו. תכנית אחת שלמה עם רצף שמתאימה לכל אחד ונותנת את המענה והפתרון לכל אחד. למשל יזמות עסקית מתאימה לשניים והכשרה מתאימה לעשרה. צריך לכלול את כל הפרמטרים יחד.

אני מעריך מאוד שהעלית את השאלות הנכונות, אם אני הייתי מעלה אותן הייתי מצפה לקבל ממך את התשובות.

אני אתן לך, אבל אני לא רוצה לחזור על מה שדיברתי. לשירות התעסוקה, לא ניכנס לבעיה ולא נבכה על תקציבים שאין ולא נחזור על הצלחות יותר מדי, מתוך המובטלים אנחנו כן משלבים את דורשי העבודה וגם לאסירים המשוחררים מיננו רפרנטית מיוחדת. אם הזכיר אבי דיאמנט את כל התכניות אז אין בעיה. שירות התעסוקה בנה תכנית ונוהל ספציפי לעבודה מול הרשות לשיקום האסיר. עשינו כנסים, מינינו רפרנטים בכל לשכה, יש לנו 71 לשכות בארץ, בכל לשכה יש רפרנט כדי שאותו רכז של הרשות יעבוד באופן אישי מול העובד שלנו כדי למצוא את התעסוקה. נהניתי קודם לשמוע מרבקה אונרייך על הקשר המצוין שיש בלשכת חיפה ושהצליחו לעשות עשר השמות בחודש, זה הרבה מאוד. יש לי הרבה ביקורת על העבודה שלי, שלנו בשירות התעסוקה, אבל אני רוצה להגיד דווקא שעם הרשות נעשית עבודה.

הבעיה היא עם ההכשרה המקצועית, היו דברים ונעלמו. זאת הבעיה.

אני יועצת תעסוקה אשקלון - קריית גת, ראשית רציתי לחבר את הקצוות, את מה שהגברת אמרה והיושב כאן ולחזור לדברים שנאמרו. כל האוריינטציה התעסוקתית והמגמות שרוצים לראות את האנשים בעבודה, כל החיבורים האלה הם נכונים עוד בשלב שהם נמצאים בין כותלי הכלא. גם העניין של סדנאות לתעסוקה. אנחנו יועצי התעסוקה בארץ קיבלנו מנדט לא פורמאלי, אבל מנדט להיכנס לכותלי הכלא ולהעביר שם סדנאות בנושא התעסוקה, בכל מה שדובר כאן על כישורי חיים, המגמות וכל החיבורים כדי שתהייה להם נחיתה רכה באזרחות.


אני יכולה לספר לכם מה שנקרא היום בחיי, אני מהכובע שלי ועל האנשים שמגיעים אלינו. רשות שיקום האסיר לדעתי זו הדוגמה הקלאסית של 'נאה דורש נאה מקיים'. יש כאן שלוש דוגמאות וגם המקבילה שלי בבאר שבע תאמר שאכן הם נותנים את התעסוקה, הם מגיעים ומשתלבים יפה.


כשאני הגעתי לתפקיד הגעתי עם איזו גאוות יחידה, אמרתי "אני עכשיו נכנסת לרשות לשיקום האסיר עם הדגל הזה ועם כל האידיאולוגיה שצריך לשקם אסירים משוחררים. אם אני חושבת כך אחרי כל הדעות הקדומות וכל המנגנונים שהסרתי אז בטח יהיו שותפים". והנה אני חמישה חודשים בתפקיד ונכנסת ורואה מעסיקים, לא בכדי הם צריכים להיקרא ידידים, אין חיה כזאת, הם שומעים שאני מהרשות לשיקום האסיר, זה מסגיר, אבל אין יותר מדי סיוע ולא משנה תמריצים ולא באיזה צלופן או הברושורים היפיפיים האלה, כלום. יש דעה מאוד מאוד חזקה בנוגע לאסירים ונאמר כאן "החברה שופטת". אני מגיע בהרבה פעמים, וכאן אני אומרת שאני כבר לא מניפה את הדגל, אני כבר לא אומרת שאני מהרשות לשיקום האסיר, באמת. אני אומרת שאני יועצת תעסוקה, משהו ערטילאי כזה. זה איזשהו פרדוקס שהעליתי אותו גם בפני פורומים. כדי להבטיח שאותו אסיר משוחרר שאני מלווה יקבל את האופציה התעסוקתית הזאת אני לא יכולה להגיד שאני מהרשות לשיקום האסיר. ראשית אני פוגעת בצנעת הפרט שלו, הוא לא רוצה ללכת עם התווית הזאת, יש לו זכות לגיטימית שאני לא אגיד מאיפה אני.


דבר נוסף, רוב ההשמות שהיו לי בחמישה חודשים הם היו כשלא אמרתי שאני מהרשות לשיקום האסיר. המקום היחידי שבו כן אמרתי שאני מהרשות לשיקום האסיר, כאן אני טרמפיסטית על פרויקטים וזה לחבור לחברת "תות" חברה של אלון גל שהיום יוצאת למכרז כדי לעזור לרשות לשיקום האסיר עם פרויקטים כי הם קאוצ'רים של הרבה עסקים.


אני מתחברת כאן לנושא הרשויות המקומיות ולדבריו של פיני קבלו, ראש עיריית קריית גת אמר לי "את פותרת לי המון בלגן" חברנו לחברת המשקם והחלטנו על פיילוט, הוא נותן להם לעבוד אצלו בצביעת מוסדות חינוך, הוא לקח חמישה חבר'ה כפיילוט. כאן יש את win win, אבל כמה כאלה יש? אין. אבל אם באמת תהייה איזה מדיניות על שיהיה מקום משוריין בכל רשות שתוכל לתת מענה, כשיהיו מקומות משוריינים גם לאנשים כאלה זה יכול לתת מענה.


אני אומרת כאן להרים את הכפפה ושזה לא יתקע באיזה צוואר בקבוק שנקרא אוצר. להביא את זה באמת למשהו שייסגר הרמטי. תודה.

אני רוצה שנדבר קצת על תעסוקת נשים.

אני רוצה לדבר על שילובן של נשים בתעסוקה שזה דבר יותר מורכב משילובם של הגברים מכל מיני סיבות ידועות, הן אמהות, רובן אמהות חד הוריות, הסטיגמה על נשים עברייניות היא יותר חזקה. בתל אביב יש לנו מרכז יום תעסוקתי לנשים, מכרז "עלם" שהוקם על ידי המוסד לביטוח לאומי ונחנך על יד המוסד הביטוח הלאומי בשנת 2002 והוכח כמוצלח מאוד. המודל הזה קיים רק בתל אביב. היה אפשר לפתח מודל כזה גם בצפון וגם בדרום אבל כרגע אין תקציבים לכך.


אני רוצה לציין בקצרה את פרויקט הדגל שלנו כדי להמחיש עד כמה גבוה אפשר להגיע עם אסירים ואסירות. פנינו לקרן אריסון וקיבלנו תרומה חד פעמית, חברנו לרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול שהקצתה לנו מענקים ומלגות לנשים. יצאנו עם פרויקט של מכינה קדם אקדמית באוניברסיטת חיפה. מתוך 26 נשים סיימו 20 אסירות משוחררות משוקמות. מתוך ה-20 חמש נכנסות באוקטובר ללימודי תואר אקדמי במכללות. כולן אסירות לשעבר.

בהמשך לדיון הקודם שהיה. הנתון שנמסר ששיעור הרצדביזם בקרב אלה שהם עם עבר של סמים או אלכוהול הוא גבוה ביותר – 75%. הוא גבוה משמעותית משיעור הרצדביזם של כלל האסירים. נתון שני – 50% מהמשוחררים הם נגמלים לשעבר שמטופלים על ידי הרשות לשיקום האסיר. היה פה דגש שהתנאי לקבלתם הוא חצי שנה של ניקיון טוטאלי. כאן השאלה האם מקבלים מקבלי מתדון, כאלה שהיו מטופלים בשירות בתי הסוהר באמצעות מתדון ומיוצבים עם מתדון?

יש בעיה עם זה. זה מהניסיון שלנו ולא סטיגמה.

אני רק רוצה להעיר שזו אוכלוסייה שאנחנו מקבלים אותה ישירות ולנו אין שום מערך שיקומי עבורם חוץ מאשר באתר אחד בבאר שבע שעובד מצוין אבל אפס קצהו של מה שנדרש. הקריאה שצריכה לצאת מכאן היא אם אפשר למצוא מענה גם לאוכלוסייה הזאת, ברור שהיא אוכלוסייה שנזקקת לשירות.


הערה שלישית, במכרז החדש של משרד הבריאות של מרכזי מתדון, במרכזים לטיפול תרופתי ממושך, יועסקו מכורים לשעבר שהם מיוצבים או על ניקיון טוטאלי או על טיפול תרופתי ממושך שישמשו כמדריכי גמילה בתוך המרכזים לטיפול תרופתי ממושך. זה אומנם מענה חלקי ביותר. ברור שלכל אחד כזה יש עבר בבית הכלא.


הערה אחרונה שקשורה לנושא והיא משלבת. הזכיר היושב ראש דיון שהיה בשבוע שעבר על חוק עתידי שנמצא בגיבוש לשיקום נפגעי סמים ואלכוהול. רובם עם עבר של בתי כלא. לדעתי יהיה חשוב להעביר אותה גם לנוכחים לצורך התייחסויות כי בהצעה מדובר על סל מאוד מאוד רחב עתיר תקציב, לכן אולי הסיכוי שלה להתקבל יהיה קלוש, אבל כן לפחות לעלות לסדר היום את הנושא ואת הצורך.


הערה מקצועית, החשיבות של שיקום תעסוקתי במיוחד עם האוכלוסייה של אסירים משוחררים היא דבר שאני קורא לה ח.ל – זה משהו שחייב להצליח. חייב להצליח במובן שאותו אסיר שחווה כל הרבה כישלונות בחייו לא יחווה עוד פעם כישלון. הסיפור של האבחון וההתאמה כדי למצוא גם את הקורס ואת מדרג ההצלחה שאלי בנטאטה תיאר כל כך יפה, וגם את אותו מעסיק ומסגרת כי היא כל כך קרדינאלית ואולי חוליה חלשה מבחינת האפשרויות שקיימות היום בידי הרשות.

אני מבקש לעלות כאן עוד שתי נקודות. האחת – אני מצטרף לדבריו של פיני קבלו וללימור אברג'יל, לדעתי צריך כאן חקיקה. לחייב שחצי אחוז מהאנשים שעובדים במשרדים הממשלתיים, ברשויות המקומיות שמעסיקים מעל 500 איש יהיו אנשים כאל, שיהיו מחויבים להעסיק חצי אחוז או שליש אחוז של אנשים שהם עם בעיות מהסוג שלנו שצריכים שיקום. אפליה מתקנת. זה קיים בכמה ארצות בעולם ואפשר לאמץ את זה. זה מאוד חשוב.


נקודה שנייה, בארצות הברית מתכננים היום את בתי הכלא לעוד 15 שנה, איך הם מחליטים איפה לבנות ובאיזו מדינה? – לא לפי מספר האוכלוסין או גודל המדינה, הם מתכננים את בתי הכליאה לפי מספר הילדים בגיל 12 שלא יודעים לקרוא ולכתוב. זאת אומרת שהנושא הזה של אנשים שמתקשים בלמידה, הם לא אנאלפביתים כי אין היום אנאלפביתים כי הם לא הולכים ללמוד. ערכנו מחקר בארץ ומצאנו ש- 50% מהמכורים שחקרנו בקבוצה של 100 היו עם לקויי למידה. מחקר שערכנו בשירות בתי הסוהר. אני אומר שצריך לנצל את השהות בשירות בתי הסוהר, יש לנו כאן אנשים שאפשר לעשות להם אבחון טוב ולעשות השלמה. לאבחן במה הם מסוגלים לעבוד כי בגלל הלקוי הוא לא מסוגל לעבוד בכל דבר. אף אחד לא אבחן אותו בימי חייו, הוא בן 38 ואף אחד לא אבחן אותו. זו לא עלות גבוהה להתחיל בנושא אבחון והשלמות בתוך כותלי בתי הסוהר., יש לנו אוכלוסייה כלואה, להשלים שם בפנים ולא להתחיל לחפש הכשרות מקצועיות שלא מתאימות לו בחוץ אלא לעשות דברים בסיסיים שם. בשילוב מקומות עבודה מאורגנים בחוק זה יכול להצליח. אבל אני לא יודע אם זה יהיה בתקופתנו.

אני נציגת האגף להבטחת הכנסה במוסד לביטוח לאומי. לצערי אין כאן נציג של הקרן למפעלים מיוחדים שהם מסייעים במימון ואני ממליצה להמשיך ולפנות אליהם.

פנינו אליהם, הרבה מאוד נעזרנו בהם והרבה מאוד פרויקטים שלנו הם בזכות הקרן למפעלים מיוחדים.

גם אנחנו בהבטחת הכנסה שותפים כי אנחנו מכירים בתקופת השיקום כפטור מובחן תעסוקה. חשוב לציין שיש לנו הרבה פרויקטים משותפים ואני מזמינה אתכם להמשיך לעבוד איתנו.

אני מבקש לסיום לומר דבר נוסף. דיברו כאן כולם על האסיר המשוחרר, על התעסוקה אבל אף אחד לא דיבר על המשפחה והילדים של האסיר המשוחרר. כשילד גדל לאבא שלא עובד ולא עושה שום דבר עם עצמו וממשיך בדרך - - -

שליש מהאסירים נשואים עם ילדים.

ילד שגדל בבית שהאבא לא עובד ולא משתכר והוא עבריין, אותו הילד ילך בדרכו של האבא. כל היום מה מנסים לחסוך בתהליך השיקום של האסיר, אבל ישלמו פי עשר בעוד עשר שנים כשהילדים האלה יגדלו.

אני מודה לכולם. היה דיון מעניין ומרתק וגם כואב. שוב בולטת בפנינו העובדה שהנושא שאנחנו דנים בו לצד נושאים רבים שעולים על סדר יומה של הוועדה למאבק בנגע סמים פזורים בכמה כתובות ולפעמים המשימה המרכזית היא לחבר בין הכתובות. כלומר זה לא נמצא תחת גג אחת ושאתה יודע שמ- א' עד ת' או לפחות רוב האותיות שם. כאן זה מחייב שילוב ידיים וגם שילוב מערכות.


הדברים שנאמרו במהלך הישיבה וגם סוכמו במהלך הישיבה, בכל הקשור לרשות לשיקום האסיר ולמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה או התעשיינים נראה את זה כחלק מהסיכום.


אני רוצה להדגיש שיש מקום לקדם את שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים הממונים על השיקום התעסוקתי באמצעות העבודה וההכשרה המקצועית.


מן הראוי שגם שירות בתי הסוהר וגם הרשות לשיקום האסיר ושירות התעסוקה, האגף לשירות התעסוקה במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ירחיבו את שיתוף הפעולה הזה ביניהם וימסדו אותו כדי לבחון את הצרכים ואת השירותים. ברמה הקונקרטית אנחנו נעקוב אחרי שני הדברים האלה ואם יהיה צורך אף נקיים ישיבה מיוחדת.


העניין הנוסף זו הדעה הקדומה כלפי האסירים המשוחררים בגלל העבירות השונות. אני מוכרח לומר שבוועדה למאבק בנגע הסמים אנחנו מתעניינים בסמים וזה לא אומר שאנחנו לא מתעניינים באחרים. הדעה הקדומה לא מחייבת חיפוש טיפול פסיכולוגי לאנשים איך החברה תקבל אותם. צריך לעשות את זה באמצעים אחרים. אחד האמצעים עליהם דובר הם תמריצים למעסיק, למועסק ונאמרו על כך דברים. לדעתי התמריץ העיקרי לאסירים המשוחררים הוא להפוך אותם לאנשים שנדרשים, אנשים בעלי מיומנות, אנשים שבאופן ענייני יש להם מה להציע. לכן ההכשרה המקצועית במקצועות נדרשים, יש הגדרה בחוק או בתכנית הכללית 2009-2010 לגבי המקצועות הנדרשים, אבל לפחות ההכשרה מקצועית במקצועות הנדרשים. יש חוסר בעובדים מיומנים ובעלי מקצוע, הכשרה מקצועית עשויה לתת מענה לבעיה הזאת. זה התפקיד העיקרי איך להוביל את האנשים, לסייע להם ולקחת אותם בידיים ולראות איך הם הופכים להיות נדרשים. לא שמישהו יעשה איתם חסד אלא שהם יוכלו למלא את החוסר בתחום החברתי כלכלי וגם בתחום חייהם.


אנחנו לא נאמר את מה שרגילים לומר שבסופו של דבר לשקם אסיר ולהעלות אותו לדרך החיים הנורמטיביים גם כלפי משפחתו והחברה וגם מבחינה תקציבית זה משתלם לכולם. אנחנו עוד ניפגש.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00