PAGE
ועדת הכלכלה
17
5/7/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 285

מישיבת ועדת הכלכלה
‏יום שני, כ"ג בתמוז התש"ע (‏5 ביולי, 2010), שעה 14:00

1.
תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התש"ע-2010

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

חה"כ איתן כבל

.עו"ד חנה טירי
-
הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד גיא והב
-
הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד הילה דוידוביץ
-
מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד אליהו ליפשיץ
-
הלשכה המשפטית, משרד התיירות

רינת בכר
-
מנהלת המדור לרישום תמרוקים, אגף רוקחות, משרד הבריאות

עו"ד נילי דיקמן
-
הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

עו"ד דפנה אברמוביץ
-
הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

עו"ד שוש (סוזנה) רבינוביץ
-
הלשכה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי
-
מנהל תחום ענפי, איגוד רשתות השיווק, איגוד לשכות המסחר

עו"ד ערן מאירי
-
היועץ המשפטי, שופרסל, איגוד רשתות השיווק

עו"ד עירית פיליפ
-
סגנית היועץ המשפטי, רשת הריבוע הכחול, איגוד רשתות השיווק

עו"ד בן ציון אדורם
-
משרד עורכי-דין אדורם בישוף ותורג'מן, יועץ משפטי של איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה, פורום רשתות, התאחדות התעשיינים

נורית פייביש-יוסף
-
מנהלת תחום תעשיות מוצרי צריכה ופיתוח עסק, התאחדות התעשיינים

איתן אביבי
-
יושב-ראש האיגוד הארצי למסחר

עו"ד אלון לוי
-
יועץ משפטי, ויזה כ.א.ל, חברות כרטיסי האשראי

דוד כהן
-
סמנכ"ל שירות לקוחות, ישראכרט, חברות כרטיסי האשראי

עו"ד מיכל לב
-
יועצת משפטית, לאומי קארד, חברות כרטיסי האשראי

עו"ד אוהד מימון
-
יועץ משפטי, לאומי קארד, חברות כרטיסי האשראי

עו"ד יפעת ניר-כץ
-
יועצת משפטית, המשביר לצרכן

יוסי פתאל
-
מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות

פנינה בן דוד
-
התאחדות המלונות

דניאל סעדון
-
סמנכ"ל מכירות, מנהל סניף ישראל, חברת אל-על

עו"ד קרן כהן סעד
-
מנהלת הלשכה המשפטית, חברת אל-על

עו"ד רוני אמיר ארזי
-
הלשכה המשפטית, חברת אל-על

יעקב (יקי) אנוך
-
נשיא איגוד יבואני הרכב

יהודה רודד
-
מנכ"ל איגוד יבואני הרכב

עו"ד גיא בוסי
-
יועץ משפטי, איגוד יבואני הרכב

עו"ד לינה רשף-גולדשטיין
-
יועצת משפטית, קבוצת "קידום" – הנהלות קורסים וחוגים, מכוני הכנה לפסיכומטרי

עו"ד מיטל נעים
-
ייעוץ משפטי, חברת יס

עו"ד לירון גולדנברג
-
מנהל רגולציה, חברת מירס תקשורת

דורי צ'ייקו
-
מנהלת תחום ממשל, חברת סלקום

ערן גרף
-
מנהל רגולציה, בזק בינלאומי

עו"ד רונית פרל
-
ערוץ הקניות + התאחדות התעשיינים

עו"ד ענת זייצוב חגי
-
הלשכה המשפטית, מפעל הפיס

אילן דרור
-
מנהל אגף קשרי לקוחות, מפעל הפיס

יאיר לטי
-
כלכלן ראשי, קופת-חולים מאוחדת

עו"ד ירון לוינסון
-
מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד ודים אליאב
-
רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד אהוד פלג
-
מנכ"ל המועצה לצרכנות

עו"ד זאב פרידמן
-
יועץ משפטי, המועצה לצרכנות

עו"ד יעל כהן שוואט
-
יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

עו"ד עינת ברכה
-
משנה למנכ"ל, ראש המחלקה המשפטית, אמון הציבור

עו"ד שלומי בחרי
-
חברת אמישראגז

יהודה סקר
-
ארגון ההורים הארצי

אלון שמואלי
-
ראשון-לציון

אילנה מימון בר-עמי
-
אילת

אופק בר-עמי

נוי בר-עמי

רן שיטרית
-
יועץ לחה"כ אופיר אקוניס

אתי בנדלר


ניר ימין


גיא קונפינו (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת
תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התש"ע-2010

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום המשך הדיון בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התש"ע-2010. אני מזכיר לכם שהודעתי פומבית שאני מתכוון לסיים את הדיון בתקנות עד לסוף מושב הקיץ של הכנסת. נמשיך להתקדם. אם אינני טועה, קבענו ישיבה כבר למחר, וגם לשבוע הבא, ואם יהיה צורך נקיים אפילו שתי ישיבות בשבוע הבא אך אני מקווה שלא יהיה בכך צורך.


היכן נעצרנו בישיבה הקודמת?

בתקנה 2 בפסקה (5), שהוקראה ועדיין לא נדונה.

הכנסנו כמה שינויים.

אנחנו מבקשים לא להעביר לנו נוסחים בדקה התשעים. ועדת הכלכלה עמוסה.

צריך להודיע גם לחברות שנציגיהן יושבים כאן לא להעביר הצעות בבוקר הדיון, ובוודאי לא לגשת אליי 2 דקות לפני הדיון ולבקש להכניס תיקונים.

אם מישהו בא אליך 2 דקות לפני הישיבה, ברור שאי אפשר בצורה רצינית לדון בהצעות שלו. מי שבא בבוקר הדיון, שייקח בחשבון שההצעות שלו לא יתקבלו.

אנחנו משתדלים לקרוא את כל העמדות ולהיות מוכנים לדיון, אז לפעמים זאת התוצאה, ואני מתנצלת.


הגענו לתקנה 2. קראנו את פסקאות (2) ו-(3). מחקנו את פסקה (4) ופיצלנו אותה לפסקאות (3) ו-(5), כלומר פסקה (5) הופכת להיות פסקה (4).

אני מציעה שתמשיכי בקריאת הפסקאות על-פי המספור הקודם שלהן.

בוודאי, המספור ישונה בהמשך. בלאו הכי במהות אין שינוי.

הוועדה אישרה את פסקאות (2) ו-(3). דיברנו על רכישת שירות כאמור בפרטים 8 ו-9, שכוללים שירותי תיירות וחוגים וקורסים. את זה הוועדה אישרה, למיטב זכרוני.


היה שינוי בתוספת. בדיון הקודם נתבקשנו להחריג דבר מה שקשור לתיירות.

בגדי ים והלבשה תחתונה החרגנו.

זה יופיע בסעיף ההחרגות. זה לא מופיע כאן בתוספת. אבל אקרא שוב את פרט 8 בתוספת: "שירותי הארחה, נסיעה חופש ובילוי". פסקה (3) בתקנה 2 הוקראה ואושרה.

אומרת מנהלת הוועדה שקראנו גם את פסקה 2(5).

נכון, אבל היא לא אושרה. בפרט 8 בתוספת נתבקשנו על-ידי הוועדה להכניס תיקון מסוים וצריך לקרוא אותו.

אולי עדיף לקרוא את זה כאשר נגיע לדון בתוספת.

עו"ד בנדלר, את צודקת, צריך להתקדם לפי הסדר.

לתוספת יהיו הערות נוספות, גם לפרטים הקודמים לפרט 8. השאלה אם יש טעם לאשר כעת את פרט 8 ולחזור אחר-כך להערות לפסקאות (1)-(5) וכך הלאה.

כדאי לקרוא את זה ביחד כי אם מדברים על זכות הביטול, צריך להגיד ביטול של מה.

עזבי, נחזור לסדר הדיון. נדון בפסקה 2(5). קראת את הפסקה אך לא הצבענו עליה. למה? היתה בה בעיה מסוימת?

לא. פשוט הישיבה הסתיימה ולא הספקנו לדון בפסקה (5).

האם יש הערות לפסקה (5)?

בדיון הקודם אושרה פסקה (3), אבל מכיוון שביקשתי להכניס איזה תיקון אמרנו שנסתכל על התוספת בהקשר הזה.

את מדברת על תיירות פנים. נחזור לזה בהמשך, לכל מה שהיו בו אי-הבנות או עצירות או הבהרות. אני רוצה להמשיך ברצף הדיון.

הנוסח המוצע בעייתי.

יש למישהו הערות על פסקה (5) בתקנה 2? תקראי אותה שוב.

"(5)
לרכישת שירות כאמור בפרטים 10 עד 19 לתוספת – תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת חוזה בכתב או מסמך בכתב כאמור בסעיף 13ג(ג) לחוק, לפי המאוחר, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לא ואף אם העסקה היא לתקופה קצובה;"


הכוונה כאן לעסקאות שירות שהן בדרך כלל עסקאות מתמשכות. כאן אנו סבורים שהרציונל לאפשר זכות ביטול, הוא רציונל חזק מאוד. אדם בדרך כלל נקשר לתקופה ארוכה מאוד. יש מקום לתת לצרכן תקופת סינון, בדרך כלל "14 ימים ממועד עשיית העסקה או מיום מסירת חוזה בכתב או מסמך בכתב כאמור בסעיף 13ג(ג) לחוק". היום החוק דורש שבעסקאות מתמשכות, גם אם העסקה נעשתה בעל-פה, פרטי הגילוי יופיעו גם בחוזה בכתב, אם יש חוזה בכתב, או במסמך בכתב. לכן מועד הביטול הוא 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת מסמך הגילוי, לפי המאוחר, "בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לא". זה דומה לתיקון האחרון שהכנסנו בחוק הגנת הצרכן, שגם אם העסקה מתמשכת והוחל במתן השירות, יש מקום לתת זכות ביטול, וכך גם אם העסקה היא לתקופה קצרה.

יש למישהו הערות?

הייתי מציע ליושב-ראש לא להכניס גם את פרט 9 בסעיף 5. ההסבר לזה, שבמרבית המקרים אנשים שמחליטים להשתחרר מאותם קורסים מכיוון שהם מגלים שהעניין לא מתאים להם, אי-התאמה אפשר לגלות רק אחרי שאדם השתתף בשיעור אחד או שניים ואז הוא יודע על מה מדובר בכלל. יש על כך גם הרבה מאוד פסקי-דין, כשאנשים נכנסים לקורסים ורק אחרי השיעור הראשון מגלים שהם בכלל לא מתאימים. למשל, עושים להם מבחן התאמה לאנגלית, שואלים אותם האם הם מתאימים לרמה הזאת באנגלית, הם משוכנעים שכן, אבל כשהם נכנסים לקורס גופו מתברר שהם לא מסוגלים ללמוד באותו הקורס, וכן לגבי שאר הדברים.

מאילו סיבות הם לא יכולים ללמוד שם?

למשל, אמרו להם שהרמה שלהם באנגלית מתאימה ללימודים בקורס הזה אך הסתבר שאין זה נכון.

אין כאן שאלה של אי-התאמה? אני רוצה להזכיר, בתקנות הללו מדובר על ביטול כאשר אין עילת ביטול אחרת לפי חוק, לפי דין, אלא אך ורק מטעמי נוחיות הצרכן מבקש לבטל את העסקה. אתה מתאר סיטואציה שהצרכן נרשם לקורס, ערכו לו בחינות התאמה ואמרו לו שהוא מתאים לרמה מסוימת, והנה כאשר הוא התחיל את הקורס הסתבר שאין זה נכון, הוא לא מתאים לאותה רמה. אולי יש כאן הטעיה.

מן הטעם הזה אמרתי שיש לשקול את הדברים.


הדבר השני, באותם סוגי הטעיה שבדרך כלל ההוכחה שלהם כמעט בלתי אפשרית. התיקים הללו קמים ונופלים בדרך כלל על האמון ששופט נותן בגרסה מול גרסה. ההבדל לא כל-כך גדול.

הגענו לאיזו הבנה בעניין הזה, אם אינני טועה. האם לא היית כאן בישיבה הקודמת?

הייתי כאן. אמרתי שכדאי לשקול, כי ראינו שבעניין הזה נתקבלו לא מעט פסקי-הדין בבתי-המשפט.

אני רוצה להתנגד בתוקף להצעה, משום שבסופו של דבר ההצעה הזאת מגלגלת שוב לפתחו של העוסק את כל העלויות שכבר הוציא בקשר עם ההתקשרות. כלומר, עוד פעם הכיתות, המורה, המקום של תלמיד אחר שנתפס. יש ועדות מיוחדות ואיזו התייחסות לכל החריגים הללו שנופלים בגדר מי שלא מתאים לקורס. חברות נותנות לזה מענה וחס וחלילה לא משיבות את פני הצרכן ריקם במקרים כאלה.

אולי אצלכם.

אני יכולה לדבר בשם עצמי.

היא מדברת בשם עצמה, אם אינני טועה. היא לא הודיעה שהיא מייצגת את כל העוסקים בתחום הזה. אני סבור שאפשר לאשר את פסקה 2(5) כפי שהיא. אני מאשר אותה.

אנחנו עוברים לפסקה 2(6).

"(6) לרכישת טובין ושירותים כאמור בפרט 20 לתוספת, לרכישת טובין – תוך 14 ימים מיום שקיבל את הטובין, ולרכישת שירות – תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת חוזה בכתב או מסמך בכתב, כאמור בסעיף 13ג(ג) לחוק, לפי המאוחר, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לא ואף אם העסקה היא לתקופה קצובה; ואולם בעסקה שאינה עסקה מתמשכת כהגדרתה בסעיף 13ג לחוק – תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה ועד יומיים שאינם ימי מנוחה קודם למועד תחילת השירות."


פרט 20 לתוספת עוסק בעסקה מיוחדת מסוג עסקאות פרזנטציה. עוסקים פעמים רבות מזמינים צרכנים לאירוע פרזנטציה. הם מזמינים את הצרכנים פעמים רבות באמצעי שיווק כגון "זכית בפרס" או "קיבלת הנחה לרכישת מוצר כלשהו", ואז הצרכנים באים להרצאה ויוצאים עם מוצר או שירות שלא בהכרח היו מודעים לכך שהם משלמים עבורו בכסף מלא מראש.


העסקה הזאת לא נכללת בהגדרת "עסקת רוכלות" בחוק הגנת הצרכן מאחר והעוסק מזמין את הצרכן. כלומר, העסקה לא נעשית במקומו של הצרכן, אלא העוסק מזמין את הצרכן למקום אחר, מקום ניטרלי. התקבלו תלונות רבות בקשר לעסקאות כאלה. לא יכולנו להורות על ביטולי העסקאות הללו מאחר והן לא נכללות בדיוק בהגדרה "עסקת רוכלות". במסגרת התקנות הללו החלטנו להוסיף את זה לרשימת השירותים שניתן לבטל. כלומר, כאשר הצרכן רוכש טובין או שירותים במסגרת אותה עסקה, יש מקום לאפשר זכות ביטול כפי שקבוע בעסקת רוכלות, כי העסקה הזאת לא שונה. עסקת רוכלות נעשית בדרך כלל כאשר הצרכן לא התכוון לבצע עסקה וכאשר בדרך כלל יש לחץ שיווקי פסול.

כאן חילקנו את זה. אם זה רכישת טובין – אז תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה; אם זה רכישת שירות מתמשך – אותו הסדר כמו עסקה מתמשכת; ואם זה שירות לא מתמשך – אז עד יומיים לפני תחילת השירות.

יש הערות לפסקה (6)? אני חושב שמיצינו את הדיון הזה בישיבות הקודמות על סעיף 26. התקיימו דיונים ארוכים מאוד בעניין הזה. אני מבין שאין הערות. לפיכך, פסקה 2(6) מאושרת.

הוספנו פסקה חדשה שתהיה פסקה 2(6) החדשה לאחר שינוי מספרי הפסקאות.

"(6) (א)
לרכישת טובין כאמור בפרט 21 – תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה ובלבד שטרם נרשם על שם הצרכן על פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – פקודת התעבורה)."


פרט 21 הוא "רכב כהגדרתו בפקודת התעבורה".


באחד מדיוני הוועדה נשאלנו האם רכבים נכללים בתוספת, מאחר ומדובר פעמים רבות ברכב שהוזמן טרם שנכנסו התקנות לתוקף. מצאנו לנכון לקבוע לזה הסדר ספציפי, כדי שלא יהיו פרשנויות.


ערכנו התייעצות עם יבואני הרכבים ועם משרד התחבורה. ההתייחסות שלנו היא בעיקר לרכבים חדשים, לא רכבים יד שנייה. לא קיימנו התייעצות לגבי רכבים יד שנייה. כאשר מדובר על טובין, הכוונה לטובין חדשים. זאת היתה הכוונה.

דיברנו על כך בתחילת הדיון.

התייעצנו עם היבואנים ועם משרד התחבורה והגענו להסדר. נשאלה שאלה מאיזה שלב זה נחשב כבר "יד", כי לא רצינו לפגוע ולהוריד את הערך של הרכבים.

זאת עבירה פלילית לא לרשום "יד" כשמוציאים את הרכבים.

לכן כתבנו: "תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה ובלבד שטרם נרשם על שם הצרכן על-פי פקודת התעבורה". ברגע שזה נרשם, זה כבר "יד" ובמקרה כזה לא תהיה זכות ביטול, אבל כל עוד הרכב לא נרשם ניתן יהיה לבטל את העסקה.

השאלה איך הצרכן יידע אם הרכב נרשם או לא נרשם. ושאלה נוספת, האם יבואן הרכב לא יכול לסכל את זכות החזרה של הצרכן מן העסקה על-ידי כך שלמחרת היום שנחתם החוזה הוא ירוץ מייד לרשום את הרכב על שם הצרכן, בלי שהצרכן מודע לכך בכלל.

בדרך כלל הכוונה לייבוא של רכבים חדשים. לוקח זמן עד שהרכב מגיע לארץ.

את יוצאת מתוך הנחה שהוא לא נמכר מתוך מלאי.

אני מנכ"ל איגוד יבואני הרכב. תאריך רישום הרכב הוא חד-חד ערכי והוא מופיע על גבי רישיון הרכב. כלומר, ברגע שמונפק רישיון הרכב התאריך מופיע, והוא "הולך" עם הרכב עד יום מותו, כך שאי אפשר לשחק עם התאריך. אם אתם רוצים, יש לי דוגמה של רישיון. בכל רישיון רכב של כל מי שיושב כאן ניתן לראות את זה.

בתוך כמה זמן מרגע רכישת רכב, בהנחה שמדובר ברכב שנמצא במלאי של היבואן ואני ניגשת לסוכנות רכב וחותמת על חוזה לרכישת רכב, בתוך כמה זמן אתם רושמים את רישיון הרכב על שם הקונה, על שמי לצורך העניין?

ברגע שבוצעה ההזמנה הרכב עדיין לא נרשם כי צריך לשלם את מלוא הכסף, כי אני אמור להעביר מסים למדינה. באופן ממוצע הרכב נרשם, בהנחה שהוא במלאי ושולם כל הכסף, בתוך 8-12 ימי עבודה.

מיום קבלת מלוא הסכום.

כן. אבל השאלה שמתבקשת היא כמה זמן עובר מיום החתימה על ההזמנה ועד ליום שמשולם מלוא הסכום. כאן, לפעמים גם אם הרכב נמצא במלאי, זה לוקח שבועות, ולפעמים גם חודשים.

לפעמים גם ימים? זה יכול להיעשות באותו היום?

לא. זה לא יכול להיעשות באותו יום כי אני חייב לפחות 3 ימים כדי לשחרר את הרכב משלטונות המכס.

מה אתם הצעתם בתקנה הזאת?

הנוסח המוצע נכתב בתיאום אתנו ובהסכמתנו. פשוט נשאלה שאלה לגבי תאריך הרישום.

מצוין, טוב מאוד.

צריך להבין איזו מגבלה חלה כאן. אם אני חוזרת שוב לנוסח התקנה המוצעת, כתוב: "לרכישת טובין כאמור בפרט 21" – שזה רכב חדש – "תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה", שלכאורה זה נשמע בסדר, "ובלבד שטרם נרשם על שם הצרכן על-פי פקודת התעבורה". כלומר, שלא רשמו את רישיון הרכב, ולפי מה שאנו שומעים הרישום יכול להיות גם כעבור שבוע בממוצע ממועד התשלום. זאת אומרת שיש פחות משבוע לביטול העסקה.

לא. כאשר הלקוח שילם את מלוא הכסף, רק אז מתחילה הספירה.

הלקוח יודע מתי הוא שילם את מלוא הכסף.

אם הוא מבטל את העסקה לפני ששילם את הכסף, אין בעיה, כי הרכב לא נרשם ולא שוחרר מן המכס.

ומה עם רכבים יד שנייה?

לא החלנו את זה על רכבים יד שנייה.

אדוני היושב-ראש, ההערה שלי נוגעת גם להצעת החוק שהגשת. במחשבה שנייה, אם נוותר על טובין יד שנייה – אמרתי שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הביא את ה"עֵז" הזאת, וגם דיברתי איתם – זה פשוט לא נכון. אבקש, ברשותך, שנדון בזה שוב. גם הם לא יתנגדו. הגבלה רק לטובין חדשים תסגור לנו המון אפשרויות. אני אומר את זה כי הצעת החוק שלך עוד יותר מרחיקת-לכת.

אני יודע, אבל לגבי הפסקה הזאת אני לא רואה מקום לשינוי. אאשר את הפסקה הזאת כלשונה בשלב הזה, ואחר-כך, מכיוון שאתה רוצה לחזור לנושאים נוספים שעניינם יד שנייה, נערוך דיון כולל.

ברכבים יד שנייה זה בעייתי. אני מסכים שקשה מאוד לדבר במושגים של יד שנייה ברכבים. אני לא רוצה לפתוח עכשיו את הדיון.

הערה קטנה לעניין הרכבים יד שנייה. בסך הכול קיים חוק גילוי נאות אודות מכירת רכב משומש. אם חסרים בו סעיפים ייתכן שצריך להוסיף ולתקן אותו, אבל החוק ההוא בא להסדיר את עניין המידע והגילוי הנאות באשר לרכב משומש כדי שלא יימסר מידע לא נכון.

מידע לא נכון – בזה צריך לטפל בכל מקרה. זה לא קשור לתקנות שלפנינו. מידע לא נכון הוא מידע לא נכון.

אני מציע לאשר את הפסקה הזאת כפי שהוצעה על-ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לאחר הידברות עם יבואני הרכב ועם משרד התחבורה. לאחר מכן בלאו הכי אתה רוצה לקיים כאן דיון נוסף על כל ענייני היד השנייה שדיברנו עליהם בישיבה הראשונה, לכן כדאי להמשיך.


בהצבעה חבר הכנסת כבל מחליף את חבר הכנסת עמיר פרץ.


אם כך, פסקה (6)(א) החדשה בתקנה 2 אושרה.

הוספנו כאן את פסקת משנה (ב) בעקבות הערה שנאמרה בדיונים קודמים. החוק המסמיך, המנדט הוא שזכות הביטול תחול, כאשר מדובר בעסקה לרכישת טובין, כאשר הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש. ביקשו שנציין את זה גם בתקנות, כדי שזה יהיה ברור. הסכמנו לכך ולכן הוספנו גם את פסקת משנה (ב).

"(ב)
תקנת משנה (א) תחול על ביטול הסכם לרכישת טובין, בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש."


זה בעצם חזרה על הנוסח שמופיע בחוק.

אם נחזור לתקנה 2(א)(1), יש שם תוספת שקובעת כי "החזרת הטובין באריזה המקורית תהא ראיה מספקת לאי עשיית השימוש בהם; לגבי פרטים ... פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין, אלא אם יוכח אחרת". אני סבורה שזה צריך להיות חלק מפסקת משנה 2(6)(ב), כי זה משלים את התמונה.

עניין העטיפה צריך כנראה ללוות את כל אחד מן הסעיפים הנוגעים בעטיפה. את צודקת בעניין הזה.

אי הפתיחה חלה רק לגבי פרטים 1 עד 3 ו-6 לתוספת. לכן זה מופיע במקום הזה.

זה לא לגבי כל הטובין.

זה לא יכול לחול על פרט 4 לתוספת.

גם פסקת משנה (6)(ב) לא חלה על כל הפרטים. היא בוודאי לא חלה על שירות.

אמרנו במפורש בתקנת משנה (6)(ב): "תקנת משנה (א) תחול על ביטול הסכם לרכישת טובין, בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש". זאת אומרת, פסקת משנה (6)(ב) נכונה לכל הפסקאות של תקנה 2 כאשר מדובר בעסקת טובין.

בסדר. אם כך, תאמרי לי מדוע לא נכון להגיד ש"החזרת טובין באריזה המקורית היא ראיה מספקת לאי עשיית שימוש בהם"? מדוע לא נכון לומר ש"פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין, אלא אם יוכח אחרת"?

החזרת הטובין באריזה המקורית תהא ראיה מספקת, את זה אפשר להגיד לגבי כולם, אבל בפרטים 1 עד 3 ו-6 לתוספת "פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין" כי יש לנו רובריקה נוספת שמדברת רק על - - -

בסדר, אז את עניין פתיחת האריזה המקורית אפשר להעביר לפסקת משנה (6)(ב).

בסדר.

יש הערות על פסקת משנה 2(6)(ב)? אין. הפסקה אושרה.

תקנה 3 עוסקת בהחזרת התמורה.


תקנה 3 – החזרת התמורה

"(א)
ביטל הצרכן את הסכם הרכישה, כאמור בתקנה 2, ישיב העוסק לצרכן, בניכוי דמי הביטול כאמור בתקנה 5 ובכפוף לתקנות משנה (ב) עד (ה), את מלוא התמורה ששילם או יבטל את חיובו, ובלבד שהצרכן הציג חשבונית או סרט קופה או פתק החלפה המעידים על עצם ביצוע העסקה עם העוסק;

(ב)
נדרש הצרכן לרכוש טובין לצורך קבלת שירות, זכאי הצרכן להחזירם לעוסק אף אם נעשה בהם שימוש והעוסק ישיב לצרכן את כספו;

(ג)
בוצעה בבית הצרכן התקנה של טובין המשמש למתן שירות, ישלם הצרכן לעוסק את עלות ההתקנה בשיעור שלא יעלה על 100 שקלים חדשים;

(ד)
ביטל הצרכן עסקה מתמשכת כהגדרתה בסעיף 13ג לחוק, שהוחל בנתינתה, ישלם הצרכן את התמורה היחסית עבור השימוש שעשה בשירות;

(ה)
החזרת התמורה תתאפשר אצל העוסק או בכל אחד מסניפי העוסק או נקודות המכירה של העוסק בלבד."


תקנת משנה (א) היא סטנדרטית. היא קובעת שברגע שיש ביטול – יש השבה הדדית. הצרכן צריך כמובן להשיב את הטובין, אם זה עסקה לרכישת טובין, והעוסק צריך לשלם את מלוא התמורה שהצרכן שילם, ובלבד – וכאן קבענו תנאי – שהצרכן יציג חשבונית או סרט קופה או פתק החלפה המעידים על עצם ביצוע העסקה. בהתחלה כתבנו שהצרכן צריך להציג הוכחה כלשהי שהעסקה בוצעה, לא בהכרח חשבונית, אבל קיבלנו את ההערות של נציגי העוסקים, שבחשבונית או בסרט הקופה רשום תאריך הרכישה, האם העסקה בוצעה בכרטיס אשראי או במזומן, וזה משליך כמובן על שאר הסעיפים, כלומר על מועד הביטול או על אופן החזרת התמורה. זה מידע חיוני לעוסק כדי לדעת האם נמצאים בגדר המועד שניתן לצרכן לבטל עסקה ואיך להשיב לצרכן את התמורה. לכן הסכמנו לשנות את זה, שההוכחה צריכה להיות חשבונית, או סרט קופה, או פתק החלפה. זה מעיד על עצם ביצוע העסקה.


בתקנת משנה (ב), כאשר העסקה העיקרית היא עסקת שירות, וכחלק מעסקת השירות הצרכן נדרש גם לרכוש טובין אך עסקת הטובין היא העסקה הנלווית, כאשר הצרכן מבטל את עסקת השירות הוא זכאי להחזיר לעוסק את הטובין גם אם עשה בהם שימוש, כי העסקה העיקרית מבחינתנו היא עסקת השירות ולא עסקת הטובין.


תקנת משנה (ג) נקבעה גם בתיקון מספר 26 לחוק הגנת הצרכן. היא קובעת שאם יש התקנה אז הצרכן יצטרך לשלם את עלות ההתקנה, אבל עד שיעור של 100 שקלים חדשים, כלומר קבענו מחיר קבוע כדי שזה לא ייצור חסם.


גם תקנת משנה (ד) הופיעה בתיקון מספר 26 לחוק הגנת הצרכן, ומשמעה שאם צרכן ביטל עסקה מתמשכת שהוחל בנתינתה, הוא ישלם את החלק היחסי מן התמורה עבור השירות שהוא עשה בו שימוש.


תקנת משנה (ה) הוספה בעקבות הערות בדיונים בוועדה, שכאשר אדם מבקש להחזיר את התמורה אפשר לעשות את זה אצל העוסק או אצל אחד מסניפי העוסק. כלומר, אם מדובר ברשת או בנקודות מכירה, כאשר זה לאו דווקא עסק אלא חברה כמו "פלאפון" שיש לה נקודות מכירה, גם אם קנית את המוצר בנתניה אתה יכול להחזיר אותו במקום אחר.

ומה עם זכיינים?

כאשר קבענו שההחזרה היא רק אצל העוסק או סניפי העוסק או נקודות מכירה בלבד, בעצם קבענו שאם זה זכיין – לא. לא קבענו במפורש "זכיין" כי היה לנו קושי להגדיר מה זה זכיין. זה הנוסח המוסכם שאליו הגענו. הוא מוסכם על נציגי העוסקים ולא מעורר קושי.

אני מבקש להתייחס לתקנת משנה 3(א). חשבונית או סרט קופה או פתק החלפה – לדעתי זה מצמצם מאוד את כל הרציונל של ההחלפה. מי מסתובב עם פתק החלפה או חשבוניות ואחר-כך רוצה להחליף? גם בהצעת החוק של יושב-ראש הוועדה נאמר שבעל עסק יוכל בלחיצת כפתור לבדוק מתי בוצעה הרכישה ומה הסכום. כלומר, זה לא מה שיהווה את הכשל. אם אני משלם בכרטיס אשראי ואני יכול להביא את הדף שמפרט שבוצעה עסקה, למה לא לכתוב "או כל הוכחה אחרת"? הרי לא יעלה על הדעת שהעוסק יידע שבוצעה רכישה אבל הצרכן לא יוכל להוכיח ולכן לא יוכל להחזיר את הטובין. לכן צריך להוסיף כאן "או כל הוכחה אחרת".

זה גם סותר את הנוהג הקיים. היום אתה מגיע לחנות, מוציא כרטיס אשראי ותוך שנייה אומרים לך אם ביצעת רכישה. אם זה מזומן – אתה לא יכול להוכיח ואז אתה לא יכול לקבל את הכסף בחזרה.

הבעיה עם פתק החלפה, בדיוק כפי שאמרנו קודם, הוספנו חשבונית או סרט קופה כדי שתהיה הוכחה לא רק על עצם ביצוע העסקה אלא גם על פרטי העסקה, ואת זה צריך לציין. לא רק על עצם ביצוע העסקה אלא גם על כל פרטי העסקה – איך אתה מחזיר, באיזה אמצעי תשלום שולם הכסף, כמה שולם, מתי בוצעה העסקה. כל הפרטים האלה חשובים ולא תמיד מופיעים בפתק החלפה.

אני לא מסכים כל-כך. אנחנו יוצרים כאן שינוי שיש בו גם מידה רבה של שינוי התנהגות צרכנית. אם הנחת העבודה היא שאנו נותנים לאדם זכות, במקום לתת לו שובר החלפה נותנים לו שובר החזרה, שהוא יוכל לקבל את כספו בחזרה – תזכרו, בחוק הזה לא נותנים עד אין גבול, שגם בעוד שנה תוכל לבוא ולהגיד שדהה לך הסרט או דהה הכיתוב מהחשבונית. אדם יידע בתוך לוח הזמנים של 10 או 21 ימים שזה חלק מן העניין. כפי שהיום מפורטת מדיניות ההחזרה של בית העסק, כדי שהלקוח יידע, גם על הצרכן מוטלת אחריות. אנחנו לא יכולים להטיל את האחריות כולה על בית העסק אלא מוטלת אחריות גם על הצרכן. זה חלק מנקודת ההתייחסות שלנו כצרכנים. אנחנו מחנכים אותם מצד אחד לעניין א' אבל צריכים שישמרו גם על עניין ב'. זאת דעתי ואני אומר אותה בצורה הכי גלויה.

אני מבין את ההצעה כהצעה מהותית ולא פורמלית. הנוהג הקיים, בכל רשת כאשר אתה משלם בכרטיס אשראי ידועים פרטי העסקה. היום מקובלת עליכם דרך מסוימת, אבל כאן אומרים שאתם מגזימים, בואו נחזור אחורה ונדרוש מכל צרכן להביא סרט קופה או שובר החלפה. היום אין שום בעיה להוציא את כרטיס האשראי. ברור שבתשלום במזומן אין הוכחה לרכישה, אבל בתשלום בכרטיס אשראי מופיעים פרטי העסקה – כתוב מה קנית, מתי קנית וכמה שילמת.

אבל אם זה רשת, לא בכל סניף מופיעים כל הפרטים על הרכישה.

ההוכחה הטובה ביותר שקיימת – בכל חנות יש מערכת ממוחשבת, ואנשים לא נוטים לאבד את כרטיס האשראי שלהם, זה ברור מאליו. פתק החלפה הרי כן יכול ללכת לאיבוד. זה מקובל על כל הרשתות במדינת ישראל. מדוע להגיד כאן: הגזמתם, אנחנו בעצם מושכים אתכם בחזרה, תחזרו לאותה דרישה להציג פתק החלפה? אם להגדיר את זה "כרטיס אשראי" או "כל הוכחה אחרת" זה עניין של הוועדה. לדעתי "כל הוכחה אחרת". כאשר התשלום במזומן, אין הוכחה.

דווקא הפתרון שאליו הגענו הוא הפתרון הכי הגיוני. העוסק צריך לדעת מתי התבצעה העסקה, המועד, אם בכלל התקנות הללו יחולו, אופן התשלום ואמצעי התשלום. אלה הפרטים שצריך לדעת. זה יחול הרי גם על מתנה. אם קיבלתי מתנה עם פתק החלפה אני יכולה לחזור לחנות. בלי פתק החלפה, כפי שאתה מציע, אלא רק עם המוצר איך החנות תדע?

באמצעות כרטיס האשראי.

תהיה הוכחת קנייה.

אז יתחיל ויכוח בין העוסק ובין הצרכן.

אם לא יוכיח – לא יקבל.

אבל אז יתחילו ויכוחים אין-סופיים.

בכל פתקי ההחלפה והחשבוניות רואים היום - - -

אני מפנה את תשומת הלב, בלי להביע כרגע עמדה אם זה טוב או לא טוב, אני מניחה שכאשר יתפרסם שניתן לבטל כל עסקה הנוהג של מתן פתק החלפה יבוטל, משום שאנשים יגידו: אנחנו לא רוצים להחליף, אנחנו רוצים להחזיר.


יתרה מכך, אם מישהו מאתנו יקנה מתנה לזולתו ולא יהיה שם פתק החלפה, למעשה לא תהיה שום אפשרות להחזרת המוצר או לביטול העסקה, לא החלפה ולא ביטול.


יתרה מכך, לעתים באמת יש הוכחת קנייה הכוללת את כל הפרטים שאתם רוצים. למשל, ספח של חיובים בכרטיס אשראי. אבד לי סרט הקופה עצמו כי לא שמרתי אותו, אבל אני באה עם הדוח של חברת האשראי ומראה שקניתי, ומופיע שם מספר העסקה והם יכולים לוודא את זה.


השאלה אם באמת רוצים הוכחת קנייה מלאה, בדרך שרוצים לברר, או רוצים לצמצם. זה הכול.

הפירוט של הרכישות שנעשו בכרטיס האשראי בעייתי במקצת כי הוא מגיע פעם בחודש.

הוא כולל כמה פריטים בעסקה אחת.

הפרטים האלה, או הוכחת קנייה אחרת.

ניתן להזמין דף מידע מחברת האשראי אך צריך לשלם על כך עמלה גבוהה וזה לוקח זמן.

החנות בעצמה יכולה לאחזר את המידע ולמצוא את הנתונים. אני יודעת את זה מניסיון אישי.

לא תמיד ולא בכל סניף של הרשת.

נכון, לא תמיד, אבל היא יכולה לבדוק אצלה בנתונים.

אני מנסה לומר שאין ספק שצריך הוכחת קנייה. אין ספק שפתק החלפה או סרט קופה או קבלה מהווים הוכחת קנייה. השאלה האם לקבוע כאן רשימה סגורה, או להוסיף "או כל הוכחת קנייה אחרת", ולאפשר את ביטול העסקה גם אם אין את אותם פתקים שעליהם מדובר. מדבקה עם השם של החנות היא לא הוכחת קנייה.

אבל נדרשת לא רק הוכחת קנייה אלא גם פירוט של מועד הרכישה ושל אמצעי התשלום. אחרת, לא יוכלו לעמוד בתקנות. אם אדם יכול להחזיר בתוך 14 ימים, אני צריכה לדעת מתי בוצעה הרכישה, האם הוא זכאי להחזיר, כמה שילם ובאיזה אמצעי תשלום. כאשר נעבור לתקנה הבא נראה איך מחזירים.

אני מבקש לשאול את נציגי הממשלה, האם אנחנו מחזירים את הנוסח הקודם? אתם מתחתם קו על המילים "הוכחה כי".

בנוסח המקורי כתבנו שמספיק שהצרכן יציג הוכחה כי העסקה בוצעה.

מה רע בזה?

הנוסח המקורי טוב יותר.

איגוד לשכות המסחר התנגד לנוסח הקודם. עו"ד רבינוביץ הביעה התנגדות לנוסח.

"הוכחה כי העסקה בוצעה עם העוסק" יכולה להיות גם הוכחה אם למשל קניתי בגד מרשת מסוימת ויש לוגו על התווית. אז אני יכולה להגיד: קניתי את זה ממך, הנה יש כאן לוגו. במקרה כזה העוסק לא יודע מתי בדיוק הצרכן רכש את המוצר ובאיזה אמצעי תשלום הצרכן שילם. חסר כאן מידע. סברנו שזה עלול להיות רחב מדי ולכן קיבלנו את הטענה של העוסקים. ייתכן שאפשר להרחיב את אופן ההוכחה ולכתוב גם "כרטיס אשראי".

"או ראיה אחרת לביצוע העסקה, למועד עשייתה, הסכום ואמצעי התשלום".

יש רשתות שמקיימות מבצעים רק בסניף אחד ואז אדם קונה מוצר בסניף בהוזלה, הולך לסניף האחר ומבקש זיכוי במחיר מלא.

זאת כבר בעיה אחרת.

את זה במילא הוא יוכל לעשות על-פי התקנות הללו.

צריך למנוע אפשרות שאדם יקבל יותר מאשר שילם.

אני מבקש מהיועצת המשפטית לוועדה להציע נוסח ונצביע עליו.

אני לא מדברת כרגע על הנוסח הסופי. זה יכלול "... או הוכחה אחרת לגבי עצם ביצוע העסקה ומועדה, הסכום ששולם ואמצעי התשלום שבה בוצעה".

צריך לכלול את תנאי התשלום.

תנאי התשלום כבר לא. אם יביאו את כל הראיות הללו לעוסק, הוא יוכל לדעת.

מי שיש לו את כל הנתונים הללו, יידעו גם את תנאי התשלום.

אני מודה לך מאוד על הניסוח של תקנת משנה 3(א). תודה. תקנת משנה 3(א) מאושרת על-פי הנוסח שקראה היועצת המשפטית לוועדה.


יש הערות לתקנת משנה 3(ב)?

בתקנת משנה (ב) עוסקים במוצר נלווה לשירות. המוצר הזה אסור שייעשה בו שימוש. התבצעה העסקה ואז צריך לבטל את עסקת השירות וגם להחזיר את המוצר הנלווה. בקורסים וחוגים למשל נותנים ספרים. תמיד אמרנו שבמתן ספרים יש סכנה שיעתיקו את החומר או ישכפלו אותו. אם נעשה שימוש בספרים הללו, זה צריך להיות מגולם בהחזרה וצריך להחריג אותם. צריך להחריג ספרים וספרי לימוד.

ככל שמדובר בחוגים וקורסים, קבענו שניתן לבטל את העסקה, ובלבד שטרם הוחל במתן השירות. כלומר, אם יכולה להיות בעיה, אל תחלקו את הספרים לפני שהקורס התחיל ואז לא תהיה בעיה.

אז את פוגעת בלקוח.

למה אני פוגעת בלקוח?

אני יכולה לדבר מעולם התוכן שלנו. אנחנו מחלקים ספרים לתלמידים לפני הקורס כדי שירעננו את זכרונם. אנחנו לא עושים משהו כדי להטיל על התלמיד עלויות נוספות. אם הצרכן עשה שימוש בספרים הללו, מדוע לא ישלם תמורתם? מדוע טובין שהצרכן החזיר צריכים להיות חדשים ולעומת זה טובין שנלווים לשירות הוא יכול לעשות בהם שימוש ככל העולה על רוחו ולא לשלם תמורתם דבר? אני לא כל-כך מבינה את ההיגיון.

היום לא מחייבים עבור הספרים? הם ניתנים בהשאלה?

בקורסים שלנו, הספרים כלולים במחיר הכולל של העסקה. אבל אם הצרכן עשה בספרים שימוש – כתב בהם או דפדף – אני לא יכולה להעביר את הספרים הללו לצד שלישי. אני מחלקת ספרים חדשים, כלומר הפסדתי את העלות של אותם ספרים.

אני מתנצל, יש מידה מסוימת של הגזמה בעניין הספרים. הלכנו כברת-דרך לקראתכם, אבל להגיד שמישהו עשה בספר שימוש וזה בעייתי – הרי אנשים לקחו כבר את הספרים. אם מישהו רצה להעתיק את הספר, אפשר להגיד את זה על כל מי שקיבלו את הספרים לפני כן ולמדו את החומר.

אני לא מפחדת מהעתקה.

אם נלך כל הזמן באותה מחשבה נקייה, הכול יהיה בסדר. כפי שמצפים שהספר שנלקח יוחזר בשלמותו ללא פגם - - -

כתוב: "נעשה בו שימוש".

איזה שימוש? הוא לקח את הספר וקרא בו בעת נסיעה באוטובוס?

אמרנו שהחל מ-7 ימים לפני תחילת הקורסים אי אפשר יותר לבטל את ההרשמה. אז תמסרו את הספרים 6 ימים לפני תחילת הקורס.

תסבירי לי מדוע. למה טובין צריכים להיות חדשים כשהם חוזרים לעוסק, וטובין מן הסוג הזה שנלווים לשירות לא צריכים להיות חדשים?

אולי נעשה שימוש ללא גרימת נזק.

ניתן לכם 21 שעות לחשוב על תקנת משנה (ב). אני חייב לסיים את הישיבה עכשיו כי נקראתי לעניין אחר. ניפגש כאן שוב מחר בשעה 12:00 ונקווה שלא נזדקק לישיבות נוספות. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:50
PAGE
17