PAGE
17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

30.06.2010

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 86

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, י"ח בתמוז התש"ע (30 ביוני 2010), שעה 09:00

הצגת פרוייקט "לוקחים אחריות על הבית" של חיילי קורס נתיב

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

אברהם מיכאלי

רס"ן חזי ראובן – מפקד קורס נתיב באכ"א, משרד הביטחון

מיכל צידון – מדריכה ארצית על הזהות היהודית, משרד החינוך

אביגדור לויתן – מנהל תחום גיור, המשרד לקליטת העלייה

פרופ' בנימין איש שלום – יו"ר הנהלת המכון ללימודי היהדות

רינה דבוש – קצינת חינוך ראשית, המכון ללימודי היהדות

שירה אוחנה – מפקדת קורס נתיב מרחב צפון, המכון ללימודי היהדות

חשי פרידמן – מנהל מדור החינוך במכון ללימודי היהדות

ליטל פנדלר – מ"פ נתיב פתוח, צבא ההגנה לישראל

תמרה נזרקין - המכון ללימודי היהדות

איגור זגורסקי - המכון ללימודי היהדות

אלכס חסין - המכון ללימודי היהדות

יוליה קגנוביץ' - המכון ללימודי היהדות

ניקול לאריש - המכון ללימודי היהדות

אולה טבקופה - המכון ללימודי היהדות

דנה גורדון

שחר לוי, חבר המתרגמים בע"מ
הצגת פרוייקט "לוקחים אחריות על הבית" של חיילי קורס נתיב

בוקר טוב לכל המשתתפים. היום התכנסנו פה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והנושא הוא הצגת פרויקט "לוקחים אחריות על הבית" של חיילי פרויקט נתיב. מר נחמיה סיטרואן הוא מנכ"ל המכון ללימודי יהדות ואני מבינה שהיום הוא לא נמצא, אבל הוא יזם את הישיבה ופנה אליי עם הבקשה להיפגש עם חניכי קורס נתיב מצטיינים שנמצאים במהלך גיור בצה"ל ובמסגרת הלימודים הצעירים הללו חוקרים ומתעמקים במאפייני קליטת העלייה מברית המועצות לשעבר, והם ערכו מחקר מקיף שכותרתו "לוקחים אחריות על הבית". אני רוצה לברך את כל החיילים שנמצאים פה, את צה"ל, את פרופ' איש שלום, ואנחנו נשמח מאוד לשמוע על הפרויקט הזה ומי שרוצה להציג אותו, בבקשה. פרופ', אולי לפני ההצגה תגיד כמה מלים.

תודה, תודה שארחתם אותנו כאן. אנחנו רצינו, לאחר ששנים כה רבות אנחנו אורחים כמעט קבועים בוועדה הזאת, ודנים בכל הקשיים והמכשולים והבעיות שמסביב לשאלת הגיור בישראל ולקורס נתיב שהוא גולת הכותרת של העשייה בתחום הזה, אבל מכיוון שההישגים כאן כל כך גדולים ומשמעותיים והם בדרך כלל נשארים בצל מבחינת התעניינות התקשורת וההתעניינות הציבורית, אנחנו חשבנו שיהיה נכון גם להוקיר לכם תודה, ושאתם, שדואגים כל כך ובראש ובראשונה את, יו"ר הוועדה, דואגת כל כך להצלחתה של העשייה הזאת, לטובתם של העולם וילדי העולם, ואנחנו מדברים היום על דור שני, כן? של עשרות אלפים של ילדי עולים שכבר נולדו בארץ בחלקם הגדול, או הגיעו לארץ בגיל מאוד צעיר, שתזכי לראות גם את הפירות ושתוכלי לרוות נחת. זו המטרה של המפגש הזה. אני מקווה שהמפגש הבא יהיה אצלנו בקורס נתיב, כשתבוא לבקר הוועדה כולה.


המפגש הבלתי אמצעי הזה הוא מאוד חשוב כדי להכיר לא רק את הבעיות אלא גם את ההצלחות הגדולות ואת האנשים עצמם שכל בוקר כשאנחנו באים לעבודה ופוגשים אותם, כשאני פוגש אותם, הם במקרה מחיפה וקורס נתיב בקרית מוריה ששם אנחנו יושבים, כשאני פוגש את החיילים עצמם אני מבין כל בוקר למה אנחנו כאן. אני רוצה לאפשר להם, לתת את הבמה למי שעשה את העבודה ומי שבשבילו אנחנו כולנו עמלים ותודה רבה גם לכם, כל אלה שעשו את המלאכה הנפלאה הזאת, בבקשה.

תודה רבה, בבקשה, הציגו לנו את הפרויקט. לפרוטוקול אמרי שמך בבקשה.

יוליה קגנוביץ'.

בבקשה.

בעקבות גל העלייה שפקד את ארצנו במהלך שנות ה-90 ועד היום עלו לארץ למעלה ממיליון עולים, כ-35 אלף משרתים בצה"ל. במטרה לחזק ולטפח את תחושת שייכותם של החיילים העולים לעם היהודי ולמדינת ישראל, ובכך להקל את השתלבותם בארץ, הקים צה"ל בשיתוף עם המכון ללימודי היהודית את קורס נתיב – זהות יהודית וציונות. מטרת הקורס הינה חיזוק תחושת ההזדהות וההשתייכות של החיילים העולים ליהדות, לעם ישראל ולמדינת ישראל. כמו-כן, הקורס מהווה בסיס ראשוני לתהליך הגיור לחיילים המעוניינים בכך.


אנו, חיילי קורס נתיב, מחוז צפון, נבחרנו על ידי המפקדים שלנו להוביל עבודת חקר בתחום העלייה במדינות חבר העמים. את נושא המחקר בחרנו מתוך החוויות האישיות שלנו ומחקר הנושא שהתקיים בליווי גורמים צבאיים ואזרחיים.
את איסוף הנתונים, ניתוחם ועיבודם לכדי המסמך שלהלן, ערכנו מתוך תחושת מחויבות, אחריות וזכות גדולה על ההזדמנות ללמוד, ללמד ולעשות.


קודם כל, במסגרת הפרויקט הזה נבחר נציג מכל צוות, כאשר מצוות אחד נבחרו שני נציגים, יש לנו ארבעה צוותים בקורס בסך הכל. המטרה שלנו הייתה לבדוק מה מפריע לנו, מה מקשה עלינו בהשתלבות כאן ואילו אתגרים עומדים בפנינו. בשביל לחקור את זה עשינו מחקר, כל אחד עם עצמו בבית, באינטרנט, חיפשנו מחקרים ומאמרים על הנושא, על העלייה באופן כללי, על ההיקפים שלה, ולאחר מכן מיקדנו יותר את השאלות שמעניינות אותנו, בעיקר הנושאים של תרבות והזהות היהודית. לאחר מכן נפגשנו עם אלה שור, והיא מיקדה אותנו לנושא של מפגש התרבויות בין אוכלוסיית הוותיקים שנקרא לה "ישראלית" לצורך העניין לבין האוכלוסייה שנקרא לה "האוכלוסייה הרוסית". ניסינו לבדוק איפה קיימים הקשיים במפגש התרבויות הזה ואיפה אפשר לשפר ולשמר.


לאחר מכן החלטנו, גם בהמלצתה של אלה שור, לערוך סקר, שאת הסקר הזה אנחנו הפנינו גם לאוכלוסייה הרוסית וגם לאוכלוסייה הישראלית של הוותיקים, ואת תוצאות הסקר אנחנו עיבדנו וניתחנו, הגענו למסקנות שמוצגות כאן ולהמלצות.

תודה. מי עוד?

אני אתחיל עם המסקנות הראשוניות.

רגע, אולי עוד מישהו רוצה להגיד משהו לפני ההצגה?

נציג את עצמנו. אז יוליה קגנוביץ', עליתי מאוקראינה ב-1997, אני 13 שנים בארץ. אני משרתת בפיקוד צפון בצפת בתפקיד של רכזת כוח אדם.

אין לי רמקול.

זה בסדר.

שומעים? קוראים לי אלכס, אני עוד מעט 3 שנים בארץ. עליתי מבלרוסיה, אני משרת כמש"ק מחשבים.

בבקשה.

שמי אולה טבקופה. אני בארץ כמעט 4 שנים. משרתת בחיפה בבית חולים 10 בתור סייעת לרופא שיניים.

איגור זגורסקי, עליתי מרוסיה ב-2002, כבר 8 שנים בארץ. משרת בחיל הים, מכונאי מלגזות.

שמי תמרה נזרקין, מחיפה. עליתי בשנת 2002, כמעט 8 שנים פה. משרתת בחיל התקשוב ברמת-גן.

שמי ניקול לאריש, אני מפקדת צוות בקורס נתיב בחיפה. אני עליתי בשנת 1992 מארצות הברית, וזכיתי ללוות את הפרויקט הזה.

תודה רבה. נראה את הפרויקט?

ראשית רציתי לספר קצת איפה עשינו את הסקרים. עשינו סקרים בשלושה מקומות: מקומות בהם יש שילוב ואינטגרציה אינטנסיבית, מקומות בהם אין אינטגרציה בכלל ומקומות בהם האינטגרציה רגילה. אינטגרציה אינטנסיבית זה בצבא, שם פשוט אין ברירה, כולם צריכים להשתלב אחד עם השני. אינטגרציה בינונית זה בבתי הספר, שם עדיין קיימות קבוצות של עולים אל מול צברים, ומקומות בהם אין אינטגרציה בכלל זה בתי ספר דתיים-רוסיים, ששם לומדים רוסים במסגרת דתית. עכשיו נציג את השאלות.

אני מקריאה את השאלות: "העלייה הרוסית תרמה רבות למדינת ישראל ולתרבות בה: ספורט, מוזיקה, מדע, פוליטיקה, חינוך וכו'". יש הסכמה בין השילובים אינטנסיבי וחלקי, כמעט כולם הסכימו עם השאלה, בממוצע של הישראלים זה 77.5 ובקרב העולים זה 83.3, אפשר לראות זאת במצגת.


"אני מכיר את התרבות של עולי ברית המועצות". העולים ענו שהם מכירים – 90.5. הישראלים ענו 53.93.


יש פה שאלות שונות לעולים ולישראלים. כאן כתוב "אני מכיר את התרבות של עולי ברית המועצות" ולעולים "אני מכיר את התרבות הישראלית".

הבנתי.

העולים מכירים את התרבות הישראלית יותר ממה שהישראלים.

זה אומר שהם רוצים להשתלב.

להשתלב בחברה, כן. שאלה שלישית: "הייתי רוצה לדעת יותר על התרבות של עולי ברית המועצות" והשאלה הנגדית היא "אני רוצה לדעת יותר על התרבות הישראלית". 56 אחוזים ענו שהם רוצים לדעת על עולי ברית המועצות ו73.3 אחוזים ענו שהם רוצים לדעת על התרבות הישראלית.


"אני שומע מוזיקה ישראלית". כאן יש הסכמה. 76.8 אחוזים מקרב הישראלים ענו כן, 79.83 אחוזים מהעולים ענו כן.

מה לגבי המוזיקה?

"אני שומע מוזיקה ישראלית". על כך ענו 79.83 אחוזים.

זו אוכלוסייה ישראלית?

כן, והעולים ענו שכן ב76.8 אחוזים. בצבא הם מתחילים להשתלב ולשמוע מוזיקה.

אז הישראלים מעדיפים פחות לשמוע מוזיקה ישראלית מאשר עולים?

לא יודעת להסביר, רגע.

עולים מחבר העמים שומעים מוזיקה ישראלית יותר מישראלים?

בצבא הם שומעים יותר מוזיקה ישראלית מאשר בבתי הספר, הם משתלבים יותר מהר בצבא מאשר במוסדות אחרים. שאלה הבאה: "ביקרתי בהמון אתרים בארץ – יד ושם, הכותל המערבי, ים המלח, חרמון, מצדה וכו'". הישראלים ענו בממוצע 75.6 ומברית המועצות 90 אחוזים. שזה אומר שהם רוצים להשתלב יותר בחברה והם מבקרים באתרים חשובים.

השאלה הבאה: "הרוסים הביאו את כל הצרות לחברה הישראלית – סמים, זנות, אלכוהול, אלימות במשפחה וכו'". הרוסים הסכימו עם השאלה הזאת ב44.6 אחוזים, והישראלים 49.4. זה עדיין פחות או יותר או הדבר, ופחות מ-50 אחוזים, אבל עדיין יש הסכמה בחלק מהעונים שהדבר נכון.


"יש לי המון חברים ישראלים צברים", ולישראלים "יש לי המון חברים רוסים". רוסים הסכימו עם השאלה הזאת ב-77.3 אחוזים, והישראלים הסכימו ב63.9. יש עדיין הבדל גדול. לרוסים יש יותר חברים צבריים מאשר לצבריים יש חברים רוסיים.


"אני רואה את עצמי מתחתן ביום מן הימים עם בת זוג/בן זוג ישראלי צברי", ולצבריים "רוסית". פה יש ממש הבדל גדול. הישראלים הסכימו ב-49.45 אחוזים, רוסים הסכימו ב-69.3 אחוזים. הבדל ממש משמעותי לדעתי.

זה לא "רוסים" אלא "עולים".

נכון, רק הסקר מוצג כך. השאלה הבאה: "לו תינתן לי האפשרות, אעדיף בעתיד לבנות את חיי במקום אחר בעולם, במדינות מוצא הוריי או ארצות הברית ואירופה". עולים הסכימו ב-55.3, וישראלים הסכימו ב50.5. פחות או יותר אותו הדבר, אצל העולים קצת יותר גבוה.

רגע, אז הם לא רוצים להשאר פה?

כן, אבל בצבא, בשילוב האינטנסיבי, האחוז אצל הרוסים יורד, גם אצל הישראלים. כשהולכים לצבא האחוזים יורדים.

איזה גילאים שאלתם?

גם בבתי הספר, גילאי 12 עד 17.

בבתי הספר הדתיים?

גם אלה וגם הדתיים, הכל ביחד. אצל כולם האחוזים יורדים בצבא כשמרגישים יותר שייכות. השאלה הבאה: "אני חושב שישראלים עושים מאמץ גדול להתחבר אל העולים החדשים בתרבות הקיימת". העולים ענו שכן ב61.8 אחוזים והישראלים ענו שכן ב-65.45 אחוזים. פחות או יותר זה אותו הדבר.


"העולים מברית המועצות לוקחים חלק שווה בשירות הצבאי כמו כל ישראלי אחר שמחויב לשרת בצה"ל". העולים ענו 90.8 אחוזים, והישראלים 86.5, כולם מסכימים עם זה שהעולים לוקחים חלק שווה בשירות הצבאי.


"ישראלי אמיתי הוא בהכרח גם יהודי". עולים ענו 66.3 אחוזים, ישראלים ענו 81.45, שזה הבדל משמעותי. שליש מהעולים החדשים הם לא יהודים, וזה ממש בעייתי מבחינת השילוב בחברה אם הישראלים חושבים שהם צריכים להיות יהודים בשביל להיות ישראליים.


"לרוסים קשה יותר להתקבל לעבודה מאשר לצברים מסיבות שאינן קשורות למקצוע רלוונטי אלא למוצא שלהם". העולים ענו 62.3 אחוזים, הישראלים ענו 54.35. העולים ענו באחוז קצת יותר גבוה, אבל עדיין יותר מחצי מסכימים שלעולים הרבה יותר קשה להתקבל לעבודה לא בגלל שהם לא יודעים את השפה או המקצוע אלא בגלל המוצא שלהם.

כלומר יש אפליה.

כן, אפליה. שאלה הבאה: "אני מרגיש בנוח לדבר רוסית על יד ישראלים צברים". עונים ענו 72.8 אחוזים. הישראלים ענו על שאלה אחרת, האם הם מרגישים בנוח כשמדברים לידם רוסית, הם ענו 68.5 אחוזים שהם לא מרגישים בנוח כשמדברים לידם.

שאלה הבאה: "אני ישראלי שומר מצוות בתחום היהדות". בקרב הישראלים ענו 67.9 אחוזים ובקרב עולי ברית המועצות ענו 54.5 אחוזים. במקום בו אין שילוב בכלל, בית הספר "שובו", שם ענו 59.5 אחוזים.


"עולי ברית המועצות שחלקם אינם יהודים כהלכה ברובם אינו שומר מצוות משחיתים את הדת היהודית". העולים ענו 50 אחוזים והישראלים ענו 49 אחוזים, שהם מסכימים.


"לרוסים לא איכפת מהיהדות והם אינם מכבדים אותה". הישראלים ענו 51.55 והרוסים ענו 47.


"אני יודע המון על יהדות". הישראלים ענו 77.9 והעולים 81.3.


"הייתי רוצה לדעת יותר על היהדות". הישראלים ענו 71.25 והעולים 71.5.


"חשוב שיהיה שיעור בו נלמד את תרבות העולים מרוסיה, מרוקו, קווקז, תימן וכו' בבית הספר". הישראלים ענו 60.88 והעולים 74.6. מראה שהעולים רוצים להשתלב.

עכשיו נדבר על המסקנות בנושא תרבות. רוב הציבור בארץ מרוצה מעצם קיומה של העלייה מחבר העמים ומכיר בתרומתה לתרבות ולחברה הישראלית. כמו שראינו בתוצאות יש איזושהי הסכמה כללית שהעלייה תרמה לארץ.


עולי חבר העמים חשים כי יש בידיהם ידע נרחב אודות התרבות האחרת, התרבות הישראלית, והם בעלי מוטיבציה גבוהה להכירה ולהוסיף ללמדה, זאת לעומת שיעור קטן משמעותית בקרב ילידי הארץ ביחס לתרבותם של העולים. שוב, העולים בעלי מוטיבציה להכיר, להתקרב ולהשתלב בחברה, לעומת זאת לציבור הישראלי הצברי פחות רוצה לדעת ולהתקרב, לפי תוצאות הסקר.


רבים מעולי חבר העמים הם בעלי מוטיבציה גבוהה להשתלב בחברה הישראלית ומתוך כך רואים עצמם מתחתנים עם בני זוג מהתרבות הישראלית, לעומת שיעור קטן משמעותית בקרב ילידי הארץ. פחות ישראלים רואים את עצמם מתחתנים ביום מן הימים עם מישהו או מישהי שעלו מחבר העמים. אפשר לראות בזה סוג של גזענות כי בשאלה שלנו לא הגדרנו עניין של יהדות, זה מראה שעצם העובדה שהם רוסים זה כבר פחות טוב בעיני הישראלים.

יכול להיות שזה לא רק מזה. יכול להיות שתלוי באיזו חברה נמצאים. בצבא אפשר יותר להכיר את העולים מברית המועצות, להכיר אנשים ממדינות אחרות, אבל לצברים למשל, כשהם לומדים בבית הספר, יש להם איזושהי חברה שהם נקשרים אליה. פה אני לא רואה סוג של אפליה, לפי דעתי, בכך שמישהו לא מוכן להתחתן ולהכיר מישהי שהיא מברית המועצות.

אנחנו ניתחנו את זה בהקשר של חוסר ידע של התרבות האחרת. רואים שהתרבויות כל כך שונות, מנטליות, עקרונות, חינוך, ערכים, ובאיזשהו מקום הדברים מתנגשים לפעמים, אולי מכאן זה נובע.

הצבא כגורם מאחד המצמצם פערים מפגיש בין התרבויות הזרות ושובר מחיצות רבות, מהווה מודל לגוף המפגיש בפעם הראשונה אוכלוסייה גדולה עם מרכיבים מכוננים בזהות הישראלית כדוגמת אתרים, מוזיקה, מאכלים ושפה. בצבא ראינו שבגלל שאין ברירה וכולם חייבים לשרת עם כולם, ואי אפשר לבחור עם מי מסתובבים, עם מי נפגשים ועם מי מדברים, אז בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא המפגש נהיה יותר אינטנסיבי וגורם להכיר יותר ולאהוב יותר, כמו הדוגמא של במוזיקה הישראלית, או כשמביאים לבסיסים מופעי בידור שחבר'ה רוסים לא היו הולכים אליהם לפני הצבא ופתאום הם נחשפים לזה ולומדים שאפשר ליהנות מזה, גם אוכל ישראלי בחדר האוכל. היו אנשים שלא אכלו קוסקוס אף פעם, עד שהגיעו לחדר האוכל בבסיס. הרי אחת המטרות של צה"ל היא להביא כמה שיותר חיילים למקומות חשובים כמו יד-ושם והכותל, והרבה חיילים לא היו אף פעם במקומות האלה לפני הגיוס שלהם, שזה מאוד חשוב וראינו את זה בתוצאות. כך גם השפה. השפה משתפרת באופן משמעותי כשמיגעים וחייבים לדבר עברית כל הזמן.

אני מתנצל מראש אם אעשה טעויות, בבקשה תקנו אותי. העלייה מחבר העמים מצטיירת בעיני חלק רחב בציבור הישראלי, עולים וילידי הארץ, כאחראית להגברת הפשיעה בישראל – אלכוהול, סמים, זנות, אלימות במשפחה וכו'. כלומר גם העולים וגם הישראלים חושבים שחלק גדול מהאחריות היא עלינו כי הבאנו את כל הפגמים הללו איתנו.


חלק גדול בציבור הישראלי מאמין כי קיימת אפליה במגזר התעסוקתי במסגרתה מופלים העולים על רקע עדתי ולא מקצועי. כמו שאמרנו, אנשים מתקבלים לעבודה לא בגלל שהם לא מספיק מקצועיים אלא בגלל המבטא שלהם, בגלל כל מני סיבות שקשורות לגזענות ולא למשהו שקשור לסיבות מהותיות.


בני הנוער בישראל אינם חשים אחריות ומחויבות כלפי מדינת ישראל והחברה הישראלית והם אינם משוכנעים שיחיו את חייהם הבוגרים בישראל. כמחצית מהנשאלים רוצים לבנות את חייהם מחוץ לארץ.


הציבור בישראל סבור כי העולים מחבר העמים לוקחים חלק שווה בנטל הביטחוני וחשים במידה רבה כי זהו כרטיס כניסתם לחברה הישראלית. רוב האנשים חושבים שהעולים תורמים בצבא בצורה טובה וזה נותן להם את הכרטיס בחיים, הם הופכים לחלק מהחברה הישראלית.

נעבור למסקנות בנושא היהדות. הגדרת שליש מעולי חבר העמים כלא יהודים על פי ההלכה מוקיעה באופן אוטומטי קבוצה זו מתוך הישראלים "האמיתיים", אשר רכיב מרכזי בזהותם הוא הלאומיות הדתית היהודית. כמו שראינו, הייתה שאלה "ישראלי אמיתי הוא בהכרח גם יהודי" ורבים מהישראלים אמרו שזה חלק בלתי נפרד. זה מעמיד פה בדילמה את שליש מהעולים שלא נחשבים יהודים ומבטל את הישראליות שלהם ומקשה עליהם להשתלב כאן. זה מאוד בעייתי וקורס נתיב הוא פיתרון מצוין לבעיה זו.


הזהות החילונית של מרבית מהעולים מחבר העמים לא מתקבלת בברכה בקרב הציבור הישראלי שקרוב למחציתו סבורים כי העולים הללו לא מכבדים את הדת היהודית ואף משחיתים אותה. יש את התפיסה הרווחת שרוסים באופן כללי חילוניים ולא מעניין אותם שום דבר חוץ מהם עצמם, ואין שום כבוד מינימלי לדת היהודית והיחס הוא ציני באופן כללי לדת. הציבור הישראלי רואה בזה נזק רציני לדת.


עולי חבר העמים מעידים על עצמם כבעלי ידע רחב ביהדות ומוטיבציה גבוהה לדעת עוד יותר אודותיה. פה חשוב להדגיש שכאשר ערכנו את הסקר, איפה שלא הייתה אינטגרציה בכלל בקרב העולים זה היה בית הספר "שובו" שזה רשת דתית לעולים מחבר העמים ומהיותה כזו מלמדים שם יותר יהדות ושמים על זה דגש, כך שהתוצאות באות מפה.
אם היינו הולכים לבית ספר תיכון אחר התוצאות היו שונות כי היה פחות מפגש, מפה נובעת הסטייה הזו. באופן כללי יש רצון לדעת יותר, זה דווקא נוגד את מה שהישראלים חושבים, שלא איכפת.

בהנחת היסוד שלנו חייב להתקיים דיאלוג בין הצדדים על מנת שתיווצר הגמוניה אמיתית בין העולים מחבר העמים לילידי הארץ. להלן הערוצים בהם יש לפעול לדעתנו על מנת ליצור דיאלוג מעין זה. כל אחד צריך ללמוד מהתרבות של האחר ולא רק אנחנו צריכים להשתלב וללמוד כי זה חשוב, זה חשוב בשביל האווירה בחברה.


חינוך, על מערכת החינוך בישראל לבחון כיצד לחבר בין התכנים הנלמדים במוסדותיה לבין תרבות העולים מחבר העמים כך שיתקיים לימוד המותאם לעולמות התוכן ולשפה שלהם, ושיהיה רלוונטי עבורם. כלומר, לקחת דוגמאות מהקלאסיקה שקשורים ליהודים ושלא קשורים ליהודים, כמו לקחת ספר של פושקין, קלאסיקה שלא קשורה, לקחת את האנטישמיות בספרים של דוסטויבסקי, גם ספרים מצוינים וגם אנחנו רואים את הדמות של היהודי הלא טוב, וגם לקחת דברים יותר מודרניים כמו גרוסמן, איפה שיש דמות של יהודי טוב, ולקחת את אלה שהיו חברים של יהודים כמו קרליינקה, גויקי וכאלה ולהשוות ולהבין מאיפה נובעת כל העלייה הזאת, התרבות שלה. אנשים היו בברית המועצות, סטאלין, אנטישמיות, הדבר דורש חיפוש פעיל אחר חומרים ספרותיים ואחרים מתוך התרבות הרוסית, היהודית והכללית, שיתחברו אל תכנים מהתרבות היהודית. כמו שאמרתי. גם אני נזכרתי, אני מבלרוסיה, אז יש יעקובקוס, אם את מכירה, שם יש יעקב שגם הוא יהודי טוב, יהודי.


החיבור לתרבות הרוסית וליהדות הרוסית עשוי להתקיים למשל דרך הצגת סיפורי גבורה והערכת הגבורה בתרבות הרוסית לקראת לימוד על חג החנוכה או עיסוק בדמויות מרכזיות בתרבות הישראלית שמוצאן רוסי כדוגמת טרומפלדור או ז'בוטינסקי. אפשר לדוגמה להשוות בין חנוכה לבין יהודים במהפכת 1917, שם הרעיון היה טוב בתחילתו. או לדוגמא ליהודים ברוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה.


אפשר לעסוק במוזיקה ישראלית על שורשיה הרוסיים וכן כמעבירה רוח של תקופה או מסורת עדתית, ולדוגמה, המחזמר "כנר על הגג", תרבות היידיש, שלום עליכם וכאלה. אפשר להבין מהפסיכולוגיה של האנשים האלה וללמוד מהעולם הזה. האתגר החינוכי תובע ממערכת החינוך בישראל פעולות חיפוש נמרצות במקורות התרבות הרוסיים ואף פענוח מחדש של הקודים התרבותיים בתרבות הישראלית. ליצור את הקשרים הללו. למצוא מה יש לחבר. היו לנו תוצאות שהראו שהרבה אנשים, גם רוסים וגם ישראלים, חושבים שהרוסים משחיתים את הדת היהודית וגם אני חושב שהיהודים מברית המועצות לא יודעים שום דבר על ההיסטוריה של העם היהודי, וכך חשבנו על זה שיש את הטיולים למקומות האלה, מוזיאוני שואה, וחשבתי למה לא לעשות את הטיולים הללו למקומות יהודיים ברוסיה, כדוגמת המקום בו התרחשו פוגרומים של בוגדן חמליניצקי, אוקראינה, אליעזר בן יהודה נולד בפולין, הפוגרום בקישינב, גטו מינסק, מקום הולדתו של ז'בוטינסקי, ברסלב ושאר המקומות.

אחר כך זה הפך לרעיון בתוכנית שלנו, שחשוב שיהיה שיעור על תרבות העולים מרוסיה, מאתיופיה, ממרוקו, מאירופה, תימן, קווקז, ארצות הברית ואחרים, כולם בבית הספר. לעשות שיעור בו כל אחד יהיה חייב ללמוד וכך נכיר גם את התרבויות האלה, כי רוב האנשים לא יודעים הרבה על התרבויות האלה וזה מאוד עצוב.

יש למישהו שאלות? טוב, בנושא התרבות. אנו מאמינים ששילובם של עולים דוברי רוסית בחברה הישראלית יתקיים באמצעות חיבורם לתרבות הישראלית דרך בניית קשרים עם ישראלים ותיקים וחיבור שלהם לתרבות הישראלית, כלומר, דרך התחברות הדדית כפויה. חיבור תרבותי לא יכול לבוא רק מצד אחד, זה חייב להיות משהו הדדי ובגובה העיניים ולא שמישהו יימצא מעל מישהו בצורה מתנשאת, זה צריך להיות בשיתוף וברצון אמיתי משני הצדיים, אחרת זה פשוט לא יעבוד. בצורה זו, אנו מאמינים, הזהות מתרחבת בכל קבוצה, מ"הם" מול "אנחנו" ל"אנחנו" רחב יותר.

הזזת הקווים התוחמים קבוצות שייכות נוקשות אלה ושבירת הסטריאוטיפים נמצאת במקום בו יש קרבה אמיתי בין העולים והילידים ומתקיים שיח תרבותי בגובה העיניים. אנחנו מאמינים כי נכון יהיה להפגיש את ילידי הארץ עם מרכיבים בתרבות הרוסית באמצעות שאיבתם אל תוך התרבות הישראלית וקידומם של אנשי תרבות מחבר העמים בישראל. זה המשך למה שאמר אלכס לגבי שילוב של רעיונות מהתרבות והספרות הרוסית בתוך התרבות והחינוך כאן בארץ. לגבי קידומם של אנשי תרבות מחבר העמים בישראל, דוגמה טובה לכך היא השחקנית יבגניה דודינה מתיאטרון גשר, שהיא שחקנית מדהימה וישראלים שחושבים שלרוסים אין תרבות חוץ מאלכוהול, באים לתיאטרון כזה ורואים שחקנים כמוה, פתאום הם מסתכלים על זה בעין אחרת ורואים שיש עם מי לדבר ויש מול מי לעמוד, וכך נוצרת אפשרות לשילוב.

עברנו לכלכלה. הנתון כי קיימת אפליה עדתית במגזר התעסוקתי הינו אבסורד נוכח העובדה שלמעלה מ-20 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל הינם דוברי השפה הרוסית. אנו מאמינים כי ראוי שהמדינה תקדם אתגר תעסוקתי זה ביתר שאת, הן בשל מצוקתם הכלכלית של עולים ותחושות התסכול העמוקות אודות פרנסתם והשכלתם והן בשל הפוטנציאל הגדול האצור. מדובר על כך שחמישית מהמדינה היא למעשה עולים מברית המועצות וקיימת עדיין אפליה בנושא התעסוקתי, והמדינה יכולה הייתה לתמוך באוכלוסייה זו הרבה יותר כי אנחנו רואים שרופאים שהיו רופאים ברוסיה ופרופסורים עובדים פה בעבודות שלא מתאימות להם כמו ניקיון, ביטחון ועבודות כאלו. זה ממש אבסורדי שהמיעוט שהוא לא ממש מיעוט, אלא חלק גדול מהמדינה, נפגע מאפליה.

במיוחד לנוכח העובדה שהמקצועות הללו חסרים פה בארץ. חסרים רופאים, ומגיעים רופאים והם לא עובדים במקצוע כי המבחן מאוד קשה, והרופאים שיש להם ניסיון רב בעבודה מגיעים לארץ אחרי שנים רבות שהם עבדו שם וקשה להם יותר לעשות את המבחנים ביחס למישהו שרק עכשיו סיים את האוניברסיטה. אתה צודק שלפעמים אנשים עובדים לא במקצוע ולא תמיד המקצוע מתאים לרמת האינטיליגנציה שלהם.

מה שרצינו להגיד זה שאם היינו קצת עוזרים להם יותר אז גם המדינה הייתה מרוויחה, בניגוד למצב שבו הם עובדים בעבודות שלא קשורות למקצוע שלהם.

אני מצטערת אם יהיו לי שגיאות. אני רוצה לספר לכם על התקשורת. התקשורת מעצבת את דעת הקהל והיא אחראית על רבות מהדעות.

לא שומעים אותך.

התקשורת בעולם המערבי ככלל ובישראל בפרט מעצבת את דעת הקהל והיא אחראית על רבות מהדעות המעצבות. במקרים רבים התקשורת מציגה את העולים מברית המועצות כמהגרים המעוניינים לנצל את ישראל כמדינת רווחה בדרכם לארצות הברית, אשר בשנות ה-90 סגרה את שעריה בפניהם, בעקבות בקשתה של מדינת ישראל לעשות כך. יש ונכון לפקח יותר על אמצעי התקשורת מתוך הכרה בהשפעתה ואף לעודד את ייצוגם של הדברים היפים והחשובים שעולי חבר העמים הביאו עמם.

כפי שנאמר, התקשורת צריכה להתייחס יותר לעולים החדשים, לדעת ולהכיר את התרבות שלהם כדי שזה לא ייראה כאילו העולים באים לנצל את התנאים ושיעזרו להם, לקבל הטבות ומענקים, אלא להציג אותם כעולים צעירים, ציוניים ואוהבים את המדינה ורוצים להשתתף בחייה וגם רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה.

לסיכום, אם אנו לא נלך בשביל הקטן והמתפתל ונדקר בקוצים של משעולי בראשית, אם נפנה כולנו לדרך המלך הקורצת, מי יסלול נתיב לבאים?

יפה מאוד.

תודה לכם. מצטרף אלינו חבר הכנסת אברהם מיכאלי. ביום רביעי המליאה מתחילה אצלנו ב-11:00. כל הוועדות, ותודה לאל יש לנו הרבה ועדות בכנסת וכל חברי הכנסת הם חברים בכמה ועדות, אז לא תמיד הם יכולים להשתתף בוועדה שלנו. חשוב לציין שאברהם מיכאלי לא מפספס כמעט אף ועדה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אתה רוצה להוסיף משהו?


נמצא איתנו אביגדור לויתן שעובד במשרד הקליטה והרבה שנים הוא נתן וניהל את תחום הגיור ויש לו מה להגיד.

קודם כל אני מאוד שמח להשתתף בישיבה הזאת כיוון שבמשך שש שנים שאני כנציג משרד הקליטה טיפלתי בנושא ההכנה לגיור, אני מכיר מקרוב את תוכנית נתיב, ויותר מזה, אנחנו ערכנו הרבה מאוד מחקרים בנושאים האלה. את המחקרים העברנו גם למחלקת המחקר של הכנסת, ויהיה כדאי בעתיד להשתמש בממצאים של המחקרים הללו.


לגופו של עניין, אני אומר שאני שמח להיות פה כיוון שאנחנו במשרד הקליטה הגענו למסקנה, והממצאים של המחקר הזה רק מחזקים את הקביעה שלנו, שאנחנו חייבים להתחיל את כל נושא הלימוד והחיבור חינוכי-תרבותי הרבה לפני הצבא, כלומר בקרב בני הנוער בבתי הספר היסודיים. אני מתחבר כאן לאלוף אלעזר שטרן שבמשך כל השנים אמר "חבר'ה, צריך להתחיל את הנושא הזה הרבה יותר מוקדם". צה"ל, אני רואה בזה כברירת מחדל או כאין ברירה, רוצה במיידי חיילים יותר טובים ולכן הוא נכנס לנושא. האלוף שטרן ביקש מאיתנו בזמנו, לפני שנתיים, התחילו את הפעולות האלה בבתי הספר היסודיים. ואמנם, אנחנו במשרד הקליטה הקמנו את האגף לזהות יהודית ציונית שאנחנו כבר מהחודש הבא מתחילים לפעול באמצעות שני גופים מאוד מרכזיים, אחד זה קרן וולפסון, באמצעות עמותת אורות שלהם, והגוף השני זה מרכז תאיר, מרכז לתרבות יהודית בתל אביב.

שני הגופים הללו, בהתאם למדיניות משרד הקליטה, הכינו תוכנית לימודים מאוד ברורה, אשר מיועדת לעולים ובני עולים בבתי הספר הלא-דתיים, בתי ספר ממלכתיים, מדובר בכיתות י' ו-י"א בדרך כלל. אנחנו, באמצעות המדען הראשי במשרד הקליטה, ד"ר זאב חנין, שהוא יחד איתנו, עם ועדה מקצועית, יושב בצורה מאוד עמוקה ואינטנסיבית לבחור את התכנים שכדאי להעביר לתלמידים העולים בנושאי תרבות, חיבור עם התרבות הרוסית, בנושא החברה הישראלית, מורשת, ארץ ישראל וכדומה. אני רוצה לומר לכם שהדבר לא פשוט. הוא לא פשוט כיוון שאנחנו לקחנו את מיטב המומחים, גם מאוניברסיטת בר-אילן וגם מתוך הגופים שאנחנו עובדים איתם, ואנחנו רוצים להגיע ולהיות אפקטיביים מאוד בפעולות שלנו. חלק מהם נמצאים כאן.

אני רוצה להתייחס, אתם אמרתם בצדק שצריך להיות דיאלוג בין שווים, וזו המדיניות שמנחה אותנו. אנחנו נכס לבתי הספר שבהם לפחות 50 אחוזים הם תלמידים עולים מברית המועצות או מארצות אחרות, וכל הפעילות תהיה משולבת בין קבוצה כקבוצה של עולים וקבוצה של ישראלים מאותה השכבה. אנחנו ניקח בתי ספר מאוד גדולים, אתם מכירים אותם, אם זה שבח מופת בתל אביב, או בשמת בחיפה, או הרבה מאוד בתי ספר אחרים, ואנחנו נקבע קבוצות מעורבות שיילמדו ביחד.


אני רוצה לומר, ועם כל הכבוד למשרד החינוך, ומשרד החינוך ער לבעיה הזאת, שהתלמידים העולים מגיעים לצה"ל ואמורים להתגייס, הם מגיעים עם חסרים גדולים מאוד. כן משרד החינוך, ואנחנו אגב בקשר ישיר עם משרד החינוך, שרת הקליטה ומנכ"ל משרד הקליטה נפגשו עם השר והמנכ"ל של משרד החינוך והם ביקשו מאיתנו ואמרו "משרד הקליטה, אתם מכירים את העולים החדשים, את הצרכים שלהם, את האפיונים, את הקהילה עצמה, בואו תכנסו" וכך קיבלנו אישור להיכנס לבתי הספר. בשלב הראשון אנחנו נגיע בעזרת השם לקרוב ל-3,500 תלמידים עולים במערכת החינוך העל יסודית הממלכתית, ועוד 1,200 סטודנטים עולים, רובם עולי ברית המועצות שנמצאים בקמפוסים השונים ובמכללות, וכן משפחות צעירות.


האתגר הוא עצום, אנחנו הרמנו את הבקשה הזאת, גם של צה"ל, של אלעזר שטרן בזמנו, וכבר בשנת הלימודים הקרובה שמתחילה בספטמבר אנחנו מתחילים את העבודה באמצעות שני הגורמים המרכזיים האלה, שיש להם ניסיון עצום, קרן וולפסון, אורות, עבדו שנים בבתי הספר, מרכז תאיר עבד בנושא תרבות יהודית, ואני מקווה שכתוצאה מהפעילות שלנו לצה"ל, אדוני, מפקדת קצין חינוך ראשי, אנחנו נביא חיילים שהם הרבה יותר מוכנים עם הרבה יותר ידע, ואז, חשי, אני בטוח שאתם תתמקדו יותר בנושא ההכנה לבית הדין ופחות בנושא הקניית הזהות היהודית הציונית.

יש לי הערה לגבי המחקר שלכם. אתם לקחת את בית הספר "שובו" ששם יש אוריינטציה דתית. הממצאים מ"שובו" אינם מייצגים 95 אחוזים מהתלמידים העולים במערכת החינוך הממלכתית, לכן כל ההתייחסות לדת, למסורת ולמורשת היא פשוט לא מייצגת את הדעה האמיתית. אני מאוד אשמח בעתיד אם צה"ל, קצין חינוך ראשי, חשי, אתה יודע שיש לכם דלת פתוחה אצלי. כל המחקרים שלנו, ומדינת ישראל באמת השקיעה הון תועפות במשך שש שנים, השתמשו בממצאים הללו, הם רלוונטיים גם היום, והם נמצאים כאן במחלקת המחקר.

אתה אומר בעצם שהמצב הרבה יותר גרוע.

המצב יותר גרוע. לכן אנחנו נכנסנו. אני אומר שוב, הנושא הזה היום של הקניית ערכים יהודיים מסורתיים ציוניים לכלל העולים, היום זה נמצא בסדר היום הממשלתי, תוכנית מורשת של ראש הממשלה, וגם סדר היום הציבורי. אנחנו נעשה כל מאמץ. אנחנו משקיעים כרגע סדר גודל של למעלה מ-11 מיליון שקלים בשיתוף הקרנות החיצוניות כדי להתחיל את הפעילות הזאת. אני מאוד מקווה שיהיה לנו סיוע גם מחברי הכנסת. אני יודע ומביא לדוגמא את יו"ר ועדת העלייה והקליטה ליה שמטוב שהיא אישית מעורבת איתנו, ירדה איתנו לחלק מבתי הספר, אגב, יום ראשון אני נמצא אצל ראש עיריית ערד, לבדוק שם.


אני רוצה לסיים בעוד משפט אחד. אמנם רוב הפעילות שלנו תהיה עם עולים מברית המועצות אך לא רק. אנחנו מאוד חרדים לגבי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה שנמצאים כאן בארץ. הם לא מחוברים, במיוחד הפלשמורה שהיא העלייה האחרונה והיא אמורה לעלות גם בעתיד. הפערים מאוד גדולים, מבחינה תרבותית, חברתית, מסורתית, דתית. אנחנו נעשה את כל המאמצים להשקיע גם באוכלוסיה הזאת עם משאבים גדולים כדי לקרב את הצעירים. אני אומר שוב לפרוטוקול ולכם, רוב הפעילות שלנו תהיה מיועדת לצעירים תלמידי תיכון, סטודנטים ומשפחות צעירות. אני מאוד מקווה שבכוחות משותפים, אני יודע שכבר משרד החינוך יודיע למנכ"ל שלנו, שכבר בשנת התקציב הבאה יהיה חיבור יותר משמעותי ואנחנו נתקדם בהתאם לתוצאות הפיילוט הזה שאנחנו נכנסים אליו. בכל אופן, תצליחו, אתם עושים עבודה נהדרת, תוכנית נתיב. השרה שלנו, בכל פעם שהיא פוגשת אותי, היא שואלת אותי מה קורה עם תוכנית נתיב, אני יודע שהיא רוצה לבקר למרות שאין לה אחריות מיניסטריאלית היא מאמינה התכונית נתיב, מאוד שואלת על התקדמות החיילים ואנחנו לרשותכם, גם כיום וגם בעתיד, תודה.

תודה רבה. חשי, בבקשה.

בקצרה, אני המנהל החינוכי של המכון ורציתי רק להגיד לחיילים, לא רק שעשיתם עבודה מצוינת אבל שאני מסתכל עליכם ואני נזכר בהשתתפות שלי בשנות ה-70 וה-80 בכל ההפגנות בעד יהודי ברית המועצות שייצאו ויבואו הביתה, כשאז הם הסתבכו בגדול עם הממשלה שם בגלל שהם למדו יהדות בעברית כמו שאתם עושים, וכשאני רואה אתכם, עם כל הדאגות שלנו, גם בוועדות האלו, אני מאוד אופטימי. אם אתם מייצגים את העתיד שלנו יש לנו עתיד מעולה, כל הכבוד לכם חבר'ה.

תודה רבה. בבקשה, רס"ן חזי ראובן.

אני מפקד נתיב שנה וחצי, בוועדה פעם שנייה. ראשית תודה על כך שאתם מארחים אותנו כאן, זה לא דבר מן המניין. אני חושב שבמפגשים שלי עם החיילים, וזה לא מעט, אנחנו בכל נקודת זמן עומדים על קרוב ל-1000 חיילים. יש חלק גדול מאוד של האוכלוסייה של החיילים, חלקם קצינים וחלקם נגדים שמגיעים לנתיב, אוכלוסייה עם פוטנציאל מנהיגותי חזק מאוד לפעילות בתוך הקהילה ומחוץ לקהילה. אני חושב שהפוטנציאל הזה לא ממומש בעוצמות שהוא יכול להיות ממומש וחבל. יש מחויבות חזקה מאוד, בטח ובטח של החיילים גם כשהם יוצאים החוצה, באוניברסיטאות שהם נמצאים וחלק גדול מהם הולך ללמוד. אני חושב שכאן אנחנו קצת מפספסים איכות שהולכת ומתועלת במקום אחר, ואפשר לרתום אותה לעבודה ולפעילות כזו או אחרת שבסופו של דבר תנסה לצמצם את הנקודות שהעבודה הרצינית מאוד שנעשתה כאן בנתיב, נתיב צפון, נרקמה ומוגשת לכם פה על הדפים. איך לעשות את זה, מי צריך לעשות את זה, מי צריך להניע את זה, אני מניח שדברים צומחים מלמטה, אבל אם תהיה רוח גבית מלמעלה הם יקבלו הרבה יותר עוצמות ונכונות לעשות את זה.


הפרויקט הזה הוא פיילוט, זו פעם ראשונה. אני יודע שמנכ"ל המכון נחמיה פנה ואתם נעניתם. אנחנו נראה איך נמשיך הלאה. אנחנו נמשיך לעשות את הפרויקטים האלה ביתר הקבוצות בנתיב, נתיב כמו שאתם יודעים פרוס בארץ, בחיפה, באר-שבע, ירושלים, במסגרות השונות. נזמין את חברי הוועדה, כמובן את יו"ר הוועדה לבוא לבקר, לבוא לראות, להפגש עם החיילים לא במעמד שהם אורחים אלא כשהם המארחים ויש לזה אפקט מאוד גדול. תודה לעבודה שלכם.

תודה. קודם כל אני שמחה שאת הפיילוט התחלתם דווקא בפיקוד הצפון. זה קרוב אליי, לבית שלי, אני גרה בנצרת עלית וביקרתי בפיקוד הצפון אבל במסגרת אחרת, כשכיהנתי כסגנית ראש העיר נצרת עלית. בנצרת, מה זה?

מחוז צפון.

מחוז צפון. אני חושבת שעיריית נצרת עלית ופיקוד הצפון הם פשוט עובדים בשותפות ועושים עבודה מאוד טובה לקהילה. עוזרים לקהילה. אברהם, אתה רוצה להוסיף עוד משהו?

כן, תודה. ראשית כל אנחנו מברכים אתכם שאתם איתנו. אנחנו היינו בנתיב לפני כשנתיים, היינו פה בירושלים ומגיע לכם גם שנבקר אצלכם בצפון ובכל מקום, והפעילות שלכם היא פעילות יפה. גם אז שאלנו כמה שאלות לגבי איך אפשר לעזור ולשפר את הפרויקט. יכולים לעמוד איתנו יותר בקשר במובן של התפתחות של מה שהיה, חלה התפתחות חיובית או הייתה הידרדרות? זה גם נושא שחשוב לדעת. נשמח תמיד לשמוע על כמות החיילים שמשתתפים, כי בזמנו שאלנו שאלות, כמה זמן הקורס נמשך או באיזה שלב של הצבא, אלה חלק מהשאלות שלנו שבזמנו שאלנו מתי מביאים את החייל לקורס, האם מביאים אותו באמצע השירות כשלחייל יש מוטיבציה לעשות משהו לאורך זמן, או מביאים אותו בסוף הצבא כשהוא רוצה בעצם להעביר את החודשים האלה ולהשתחרר. אלה היו חלק מהשאלות שלנו כדי ללחוץ למעלה, איך להביא לשם עוד משאבים ותקציבים שצריך לתת מהמערכת, הרי כל חייל וכל קורס כזה עולה כסף איפשהו.

מה שהתרשמנו בביקור שהיינו בו בירושלים היא שהפעילות נפלאה אבל היו שם בעיות. אביגדור העלה חלק מהבעיות בתחום הדיור שם, והשאלות הללו עלו שם באופן הכי ברור. צריך לטפל בדברים האלה. אני רוצה לברך את הקבוצה שעשתה את המחקר הזה, עשיתם מחקר מעניין מאוד. תמיד יש ביקורת, יגידו שזה לא מלא, לא מושלם, אבל אל תבהלו מזה. מחקרים עושים בשביל שיילמדו מזה וגם ישפרו דברים בהמשך. המשפט הכי חושב שכתבתם פה זה באמת הדיאלוג.

השאלה איך יוצרים את אותו דיאלוג עם נוער בגילאים שלכם, לפני הצבא ובתוך הצבא, הבעיה שאותי הכי מפחידה היא שלצערנו, אפילו שאנחנו כבר עלייה חדשה, כמעט כבר 20 שנה, עדיין הדיאלוג הזה בחברה הישראלית לא מתפתח כמו שצריך. ואז ההורים מתוסכלים. אני מתכוון להורים שלכם ולגיל הביניים הזה שהיום הוא בא ועובר את כל הקשיים של הקליטה, ומגיעים בסוף לשאלות הנוקבות, איך לדוגמא אפשר לעשות דיאלוג בתחום הכי רגיש של היהדות. בתחום הכי רגיש של הגיור. היום יש כבר קבוצה שאומרת לי בגלוי "אתה יודע מה, אני בכלל לא מעוניין לשבת ולפתח דיאלוג בתחום הזה, כי ברוסיה קראו לי יהודי. אתה פה בארץ לא קורא לי יהודי? זו בעיה שלך, לא בעיה שלי". עד כדי כך מגיעים לבעיה הזאת.

לכן הדיאלוג חייב להיות, אולי אפילו מבחינת המדינה שיהיה מוכוון למפגשים יזומים. מה שאביגדור קודם אמר, שמשרד הקליטה יוזם את זה, לדעתי זה הכרח לעשות את זה, כי המפגשים האלה, הדיאלוג, אם רוצים או לא רוצים זה יתפתח, ואז מגלים דברים שבני הנוער שומרים את זה בבטן ומעלים את זה בפגישות הללו. איך אפשר לפתור כל מני דברים שכתבתם פה במחקר? קשה לי לענות לכם שבחברה הישראלית הם כל כך פתוחים, אני מדבר כרגע גם כעולה לשעבר, גם ליה עולה לשעבר, אנחנו יותר ותיקים מכם פה בארץ אבל עדיין אני אומר לכם שיש פה בעיה מובנית בחברה הישראלית, של לבוא ולקבל את השונה ואת הזר, והבעיה הכי קשה שלי היא עם יהודי אתיופיה, שתדעו את זה, אני פה אחד מאלה שאומר את זה בגלוי. אנחנו חברה גזענית. אנחנו לא אוהבים לבוא ולהגיד את זה בכל פעם. אני אומר את זה פה בכנסת, אנחנו חברה גזענית. אתמול היה פה דיון, ליה יודעת, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה חשב לא לבוא לישיבה, עד כדי כך, בנושא יהודי אתיופיה, הפלשמורה. הכרחנו אותו להגיע לפה, חיכינו לו פה, לא פיזרנו את הישיבה, הוא הגיע ואמר "אני לא ממליץ להעלות אותם, את הקבוצה שנותרה שם". והמדינה רוצה מצד אחד לסיים את הפרשה ומצד שני יש גורמים שאומרים לא להעלות אותם.

אני אתעכב רגע על דוגמא אחת של איך לקבל את השונה. עם כל הכבוד לנו, אנחנו יהודי ברית המועצות, גם אנחנו שונים בעיני החברה הישראלית בהרבה מובנים. אם יש חידודים בתחומים שונים זה מביא לעוד קונפליקט. לכן חייבים לשבת ולדבר בדיאלוגים של בני נוער. הנושאים שאתם כתבתם, כל תחום אני יכול להסכים איתכם שעובדתית זה נכון, מה עושים נגד זה, אין פתרונות פלא. צריך לשבת ולחשוב כדי שלפחות אתם כדור ההמשך שלנו תוכלו פה לחיות בהרגשה שלכם יש לא רק מה לומר כביקורת אלא גם מה לתרום ולשפר את זה. אף אחד לא נותן מנדט רק לוותיקים יותר לנהל פה את המדינה. אתם חלק מהמדינה, אתם חלק מהנוער שאמור להוביל את המדינה בכל תחום. המחקרים האלה יחד עם המחקרים שמשרדי הממשלה עושים הם כלים להתמודדות, כלים להתמודדות עם הדברים. המסקנות שאתם הגעתם אליהן, טובות או טובות, אלה העובדות. יכול להיות שחלק מהמסקנות לא מדויקות במאת האחוזים בגלל כל מני קבוצות אותן אפשר לשאול, אבל אני חושב שאתם עשיתם עבודה יפה, ואם נתיב יכולים בהזדמנות הזאת, אני לא יודע כמה זוכים להגיע לנתיב, וזו אחת הבעיות. כמה מתוך המשרתים היום בצה"ל זוכים להגיע לנתיב?

אנחנו קולטים בכל שנה קרוב ל-4000 חיילים בתחילת התהליך.

מתוך מחזור של כמה?

מתוך מחזור של 5000 חיילים.

כמה היום נניח במחזור,אתה יכול לתת לי סטטיסטיקה בכל המערכת הצבאית, כמה עולים משרתים היום ממדינות שונות? כי הרי בזמנו כשהייתי בנתיב ירושלים פגשתי שם הרבה עולים גם מארצות הברית, גם מצרפת, גם מדרום אמריקה.

אתה פגשת שם גם כ-15% יהודים.

היו שם חלק, נכון, שזה בעצם. לכן אני אומר כדוגמה, אם אתם היום מחזיקים 4000 חניכים בשנה, מתוך מחזור של כמה? של כלל החיילים המשרתים.

מחזור פוטנציאלי של קרוב ל-5000, 5200 חיילים.

5000 פוטנציאליים, לא יותר?

אתה כולל בני עולים?

אני כולל כל מי שנמצא בפוטנציאל נתיב. פוטנציאל נתיב מדבר על כל מי שמשרת בצה"ל והוא לא יהודי מזרע ישראל, ובנוסף כאלה שעלו לארץ ב-10 השנים האחרונות ויכולים להגיע לנתיב. מי שלא יהודי מוצע לו להגיע לנתיב, לא משנה כמה זמן הוא בארץ. יכול לעלות לארץ בגיל שנה, להיות 18, 19 שנים בארץ ולהגיע לנתיב. מי שיהודי, אנחנו מצמצמים את זה ל-10 שנים, לחזק את הזהות הישראלית יהודית ציונית שלו.

אם כך, אנחנו מגיעים לאחוזים יחסית טובים.

אנחנו נותנים מענה לאחוזים גבוהים.

לפני שנתיים שמעתי אחוזים הרבה פחות טובים.

מאז הייתה קפיצה מאוד משמעותית.

זה יצוין לשבח.

נכון להיום, מתחילת הפרויקט עד היום, סיימו את התהליך, ויש כאלה שנתקעו בדרך והחליטו לעצור, לחשוב, לקבל את ההחלטה מאוחר יותר וזה לגיטימי, סיימו את התהליך מתוך הפוטנציאל של 12,000 שאינם רשומים כיהודים מתחילת הפרויקט עד תחילת יוני, 4,400 חיילים וחיילות. המאסה העיקרית כמובן זה בנות, למעלה מ-3000 בנות וכאלף בנים. ב-2010, מינואר ועד תחילת יוני, סיימו את התהליך 404 חיילים וחיילות. לגבי השאלה מתי הם מגיעים. חיילים יהודיים מגיעים בשליש האחרון של השנה האחרונה לשירות, בנים ובנות כל אחד לפי אורך השירות שלו. חיילים שאינם יהודים מגיעים אלינו עם יתרת שירות של לפחות שנה, מתוף תפיסה וכוונה שאת התהליך הוא או היא יוכלו לסיים במהלך השירות הצבאי, ולא נגרור אותם לאחר מכן.

אנחנו ב-2010 רצנו כבר עם פיילוט אחד של נתיב מילואים בהתאם להנחיה שקיבלנו וזה אומר שחיילים שסיימו נתיב במהלך השירות הצבאי ומסיבות כאלה ואחרות, ואנחנו לא נכנסים לסיבה עצמה, אם זו סיבה שתלויה בפרט או במערכת, נוצרה סיטואציה שאותו חייל שהיום הוא חייל מילואי, לא סיים את התהליך, וכרגע הוא כן רוצה לבחון את סיום התהליך. מדובר על פוטנציאל של קרוב ל-3,800 חיילים וחיילות. החיילות זה קצת יותר בעייתי כי הן לא במאגר המילואים אבל אפשר להשיב אותן וכרגע נעשית העבודה החוקתית כדי לאפשר את זה. סיימנו כבר פיילוט אחד של סמינר פתוח וסמינר סגור לחיילים, לחיילי המילואים ואנחנו ביום ראשון הקרוב קולטים את הסמינר הפתוח השני לחיילי המילואים.

מה אורך הסמינר במילואים?

אותו הדבר כמו בסדיר. פתוח שבועיים, סמינר א', סמינר ב' שבועיים. סליחה, פתוח שלושה שבועות, שבועיים סגור. בסיומו הם עומדים במעמד שליח שקובע את רצינותם, נכונותם והמוכנות שלהם למעמד בית הדין והם מגיעים למעמד בית הדין.

אורך סמינר אחד לא מספיק למי שלא השתתף בסדיר בכל הקורס.

הוא לא בפוטנציאל. כדי להיכנס לפוטנציאל נתיב מילואים סמינרים הוא חייב לעשות נתיב במסגרת השירות הצבאי.

הבנתי. אז אם הוא הפסיק באמצע ומבחינת התוכנית הוא היה אמור לעבור שם עוד חצי שנה, הוא לא יכול בשבועיים, בסמינר אחד להשלים את מה שחסר לו.

זה לא סמינר אחד. כל חייל וחיילת שסיימו את קורס נתיב, שזה הקורס הבסיסי שעוסק בזהות, הוא לא עוסק רק בגיור, הוא מאפשר גיור, מאפשר המשך תהליך. הוא לא קורס גיור. קורס נתיב זה לא קורס גיור והוא לא יכול להיות קורס גיור. הוא רק מאפשר למי שמעוניין וצריך את האפשרות להמשיך את התהליך ולעבור את הסמינרים למעמד בית הדין בסוף. כל חייל שעשה קורס נתיב במסגרת השירות הסדיר שלו, שירות החובה שלו, ומסיבות שאנחנו לא בודקים אותן, לא הגיע לסמינרים, כדי להמשיך את התהליך, כל אחד מהם אם ירצה יצטרך לעשות סמינר א', פתוח שלושה שבועות וסגור שבועיים רק בגלל הזמנים, ולאחריו סמינר ב', ובסוף סמינר ב' הוא יעבור איזשהו מבחן קטן על ידי שליח בית הדין מהרבנות הצבאית שבו ייקבע מה רמת המוכנות שלו. אם הוא מוכן הוא יגיע בלוחות זמנים קצרים מאוד למעמד בית הדין. אם ייראו שהוא עדיין צריך חיזוק מסוים ייתנו לו את החיזוק וילוו אותו עד למעמד בית הדין, חודשיים יותר, חודש פחות, כל אחד בהתאם ליכולות שלו.


כך גם אנשי המילואים. אם חייל עשה את הקורס במסגרת השירות הסדיר הוא נמצא אצלנו בפוטנציאל. כרגע יש 3,800 חיילים כאלף חיילים וחיילות. אנחנו עושים כרגע פיילוטים של 30 בכל נקודת זמן, מזמנים אותם בצו מילואים על פי רצונם לסמינר א', לסמינר ב' ולמעמד בית הדין. זו הדלת הנוספת שאנחנו מנסים לפתוח לאותה אוכלוסייה, ויש חבר'ה בני 27 ו-28 שבודקים ובוחנים את עצמם ואומרים "היום אני רוצה, היום אני מוכן יותר".

חייל קרבי בעצם מקבל את זה כחלופה למילואים שלו מבחינתכם?

כולם מקבלים את זה, לא כחלופה למילואים אלא במקביל אליהם.

מבחינת הקורס זה נחשב קורס נתיב במילואים, כך זה יוצא פחות או יותר. באותו חודש בו הוא מגויס, הוא אכן מגויס?

הוא מגויס אליי למילואים כחריג לחוק המילואים.

כחריג, הבנתי. קיבלתי.

בסדר גמור. תודה, אנחנו חייבים לסיים. משפט אחד, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמרתם. אני אישית מכירה די הרבה חיילים שהם לא יהודיים והם פחות או יותר 10 שנים בארץ והם מקבלים תשובה שלילית לגבי קורס נתיב שהם רוצים לצאת אליו. אני חושבת שצריך לבדוק טוב יותר מי רוצה ומי לא רוצה.

מה הסיבה בגינה הם קיבלו תשובה שלילית?

אני אתן דוגמה. יש בחורה שאני מכירה שנמצאת 10 שנים בארץ והיא לא יהודייה ואמרו לה שהיא לא יכולה לצאת לקורס נתיב כיוון שהיא 10 שנים בארץ.

אז היא יהודיה. אם היא מעל 10 שנים בארץ והיא לא יכולה לצאת לקורס נתיב, ברשומים במשרד הפנים היא יהודייה.

אם זה משהו פרטני תביאי את הפרטים.

אפשר לומר עוד מילה אחת.

בקצרה בבקשה.

זה יהיה ממש קצר. אני רוצה להגיד שאני ליוויתי את החיילים יחד עם ניקול במהלך הפרויקט הזה ואני ממש מתחברת למה שחזי אמר. אתם מנהיגים אמיתיים ועשיתם עבודה קשה, חקרתם את זה ולמדתם את הנושא וראו שאתם עושים את זה באמת כי זה בער בכם וזה היה מהלב. כיף לי לראות את התוצר של זה היום ולראות שאם כל אוכלוסייה בארץ ובייחוד העולים מברית המועצות ובכללם אתם יבחרו לקחת אחריות על מה שקורה בתוך האוכלוסייה, בתוך המגזר שלהם, וללמוד קצת יותר מעבר לתחושות שהכעיסו אתכם בהתחלה, ללמוד נתונים מהשטח ולראות מה הביטויים של זה בצורה רחבה, ולנסות לחשוב על פתרונות ולהציג אותם למקבלי ההחלטות, אז כאן ורק כאן יכול להיווצר שינוי ונהיה חברה טובה יותר שמקבלת את העלייה בצורה טובה יותר. כל הכבוד.

תודה רבה. אנחנו מצטרפים לכל מילה ממה שאמרת. מאחלים לכם בהצלחה ומברכים את המדריכים. המשיכו בעבודה שלכם, בהצלחה. הישיבה ננעלה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15