PAGE
22
ועדת הפנים והגנת הסביבה

29/6/2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 219

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי י"ז בתמוז התש"ע (29 ביוני 2010), שעה 09:30

הצעה לסדר היום (דיון מהיר), מדיניות החרמת נשקים ואיסופם על ידי המשטרה שפוגעת באוכלוסיה המורשית להחזיקם, של חבר הכנסת מגלי והבה.

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

אריה אלדד

ישראל חסון
חמד עאמר

יעקב עמית

- מנהל אגף לרישוי כלי ירייה, משרד הפנים

רגינה שורשי

- לשכה משפטית, משרד הפנים

רפ"ק אבירם כהן
- קצין רישוי נשק ארצי, המשרד לביטחון פנים

ד"ר דוד אבגי

- אחראי על איתור מסוכנות, משרד הבריאות

עו"ד סעיד חדאד

- ארגון הציידים בישראל

אילן פישר

- יו"ר ארגון הציידים בישראל

רוני מלכא

- מנהל חטיבת אכיפה ופיקוח, רשות הטבע והגנים הלאומיים

ג'בר חמוד

- ראש המועצה המקומית סאג'ור

שלמה וקנין

- קב"ט מועצת יש"ע

אורית סטרוק

- יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע

עמיהוד כאהן

- מנהל מטווחי קיסריה

איגור מטוס

- ספורט צלחות חרס

עו"ד ניר פוגל




דוד בר דרור

יפה שפירא

איה לינצ'בסקי

הצעה לסדר היום (דיון מהיר), מדיניות החרמת נשקים ואיסופם על ידי המשטרה
שפוגעת באוכלוסיה המורשית להחזיקם.

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, על סדר היום הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת מגלי והבה, סגן יושב ראש הכנסת, על מדיניות החרמת נשקים ואיסופם על ידי המשטרה שפוגעת באוכלוסיה המורשית להחזיקם. קיימנו הרבה דיונים בנושא, זה הדיון השלישי, אני מקווה שהיום נסיים אותו ולא נצטרך להגיע שוב. חבר הכנסת מגלי והבה בבקשה.

בוקר טוב. כפי שאמרת אדוני היושב ראש, זה הדיון השלישי ואנחנו מצפים היום לקבל תשובות והחלטה של הוועדה. בפתיח אני רוצה להודות למחלקת המחקר של הכנסת שעשתה עבודה מצוינת, היא ציירה תמונת מצב, תפקידה לא לבוא עם בשורות, אבל היא שמה לנו את העובדות. למען הגילוי הנאות, שדולת המשטרה למען השוטר ביקרה אצל המפכ"ל, כשהתרגזנו פה בפעמים הקודמות קיבלנו חיזוק אצל המפכ"ל שהיה בסימן שאלה גדול כשסיפרנו לו על כמה מהמקרים של קבלת ההחלטות במה שקורה בהחרמת הנשק הסיטונאית שנוצלה על ידי שני גופים הגוף הראשון הוא משטרת ישראל, שאמרנו שהשתמשה במשרד הפנים, עשתה למטרותיה ניקוי יסודי. יש הבחנה ברורה בין נשק לא חוקי שצריך לטפל בו לבין אנשים שמחזיקים נשק בדין והתייחסו אליהם כמו שהתייחסו. הגוף השני הוא רשות שמורות הטבע שעושה הון ורווחים על חשבון אותם ציידים. אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזו.


אני אכנס להתייחסות ולשאלות שאנחנו מצפים היום לשמוע עליהם תשובות, במיוחד בסוגית התבחינים. חזרנו על התבחינים אבל לא פתרנו , למשל אחזקת נשק על ידי איש משטרה או איש צבא מדרגת סרן ומעלה ולא התייחסנו לכל המג"דים או משרתי קבע, או איש שירותי הביטחון או כל גוף אחר ששרת 20 או 30 שנה ופתאום נגמר התבחין שהוא מחזיק נשק ואומרים לו להחזיר את האקדח. צריכים לקבל על זה תשובות.


חברי חבר הכנסת ישראל חסון הקשה בשאלות האלה, ניקח את המשטרה למשל, חוקר משטרה שהכניס הרבה אנשים לכלא יצא לפנסיה והנשק שלו , לפי חוק, אצלו. אומרים לו אדוני תחזיר את הנשק, היה אצלנו בוועדה גם רב פקד שציין את הדברים האלה. מה עושים עם אותם תבחינים לאותם אנשים שכתוב בדין שלפי התבחינים החדשים אין להם זכות להחזיק נשק.


בנושא התבחינים, יש מקומות כמו ישובי קו העימות או ישובים תחת סיכון ביטחוני, המשטרה, בגלל שיקולים כאלה ואחרים עשתה לקיחה גורפת של נשק, גם לזה אנחנו מחפשים תשובות. חבל שראש אגף ביטחון של משטרת ישראל לא נמצא פה, אני לא מזלזל בך, אבל הוכח על פניו שהשרשרת שלה עברת הדברים וקבלת החלטות, מבחינתו הוא ביצע החלטה מבצעית לצמצם את הנשק ובלי לחשוב עשו "עליהום" יש לנו אלפי דוגמאות, בעיקר בשני מקומות מרכזיים בצפון הארץ, בעקבות אירועי פקיעין ובכל מיני מקומות אחרים.


כשאנחנו עולים למפקדים או לאלה שמבינים את הצרכים של אלה שהחזיקו את הנשק אנחנו שומעים תשובות אחרות. חשוב לנו לשים קו בקטע הזה ולהגיד שלגבי התבחינים, משרד הפנים לא צריך להיות חומת גומי, אנחנו צריכים לחתוך למי הזכות להחזיק נשק. אגב, אתמול בית המשפט העליון בארצות הברית קבע שאחזקת נשק היא זכות יסוד של כל אזרח. אצלנו זה הפך להיות חוק יסוד של מי שמקורב למשטרה או לרשות שמורות הטבע בחלק מהמקרים, לצערי הרב.


לגבי רשות שמורות הטבע, יש שם חגיגה לא מן העולם הזה, אם אני צריך לדבר כאיש ציבור, הייתי בוחן את כל סוגיית רשות הטבע והגנים מחדש. עשינו קרטל בתוך מדינת חוק, שעושה מה שבא לו. עצם ההטעיה, משנות ה- 90 אין בחינות, אז אם אין בחינות למה אתה צריך לבוא ולהגיד למשטרה או למשרד הפנים לשלוח את האנשים אליהם שיעשו בחינות ויקבלו רישיון לרובה הציד. נוצר מצב שהרבה אנשים מחזיקים רובה ציד, משלמים את האגרה לפי החוק, קנו נשק ממיטב כספם, הולכים לפי כל הכללים. מצד שני, רשות שמורות הטבע, בשביל לבלום אותם לאינטרסנטים, אני אסביר למה אני אומר את זה, היום מתברר שיש ציידים ברשות, שאומרים להם זה האזור שלכם, תצודו תעשו את הכסף שלכם, אחר כך נראה מה עושים עם זה, סחר מכר. אתה רוצה לאכול בשר איילות, אתה יודע לאיזה ציידים לפנות ובאיזה מקום. אני רואה שנציג רשות שמורות הטבע לא מופתע, אולי אדוני נעשה ביקור של הוועדה להזמין את הסחורה הזו. אסור לפגוע בציידים, הנשק נמצא באחסון במשטרה 180 יום, חלק מהנשקים נעלמו מהמשטרה, חלק מהמשטרה לא הוחזרו לבעלים שלהם אנחנו צריכים לדעת מה הפיצוי - - -

נשקים נעלמו מהמשטרה?

כן, היו כמה מקרים שנגנבו נשקים ממצבורי הנשק, שם שמו את הנשקים שהופקעו והוחרמו מהאזרחים.

לא נגנבו או הוחרמו, על פי הנהלים של המשטרה, בתום 18 חודש, הנשק עובר להשבתה. אלא אם כן יש הליך חקירתי לאותו נשק.

אני מדבר על שני המקרים בהם נגנבו כמויות נשק, הייתה פרשייה שבאו לתחנת משטרה. זה נשק של אזרים שנגנב.

זה נשק של המשטרה.

היה גם נשק משטרתי ונגנבו גם נשקים פרטיים אבל זו לא הסוגיה כרגע. אנחנו כוועדה צריכים להקפיא את כל ההחלטות. נתחיל ביוזמה של לחוקק חוק אחזקת כלי נשק ואז לדון, הרשויות שסמכנו עליהם שיטפלו בצורה הוגנת באלה שהחזיקו את הנשק לפי חוק, אנחנו צריכים לבחון האם באמת, לפי השאלות ששאלתי, תהיינה לנו תשובות, ואז הצעת החוק הזו צריכה לתת מענה לכל הסוגיות שהעלינו, אם בנושא רובי הציד ואם באקדחים.

אם אזרח לפי החוק החליטו להחרים לו את הנשק וקנה אותו ממיטב כספו, למה המשטרה שלקחה לו את הנשק לא מפצה אותו? יש אנשים שקנו רובים ב- 5,000 ₪, מי אחראי להחזיר לו את הכסף הזה אם החרמת לו? אני מצפה לשמוע תשובות לכל השאלות האלה.

תודה אדוני היושב ראש, בוקר טוב. אני לא רוצה להוסיף על הדוגמאות של חבר הכנסת מגלי והבה, אני רוצה לספר לכם סיפור קצר. יש אדם שהוא נכד של מייסדי השומר ועובר אצלם נשק של מייסדי השומר בירושה. הבחור מתקשר אלי זועק, שדרשו ממנו להפקיד את הנשק. הוא אומר, תעשו מה שאתם רוצים, אני לא מוכן.

ממי באה הדרישה?

מהמשטרה.

אין יותר תבחין של מזכרת ירושה.

זה לא מדויק.

אני מציע שלא ניכנס לדוגמאות כי דוגמאות יהרסו את הדיון העקרוני. לא יכול להיות שמשרדי הממשלה יתעלמו מכך שיושבת פה ועדה בכנסת ואומרת שיש בעיה, יש כשל שוק. נקבעו תבחינים שבישיבה הראשונה אמרנו שאנחנו רוצים להבי את הלוגיקה של תהליך קביעת התבחינים במטרה להשפיע עליהם. מצד שני של הסקלה היא שיש התנהלות שוטפת והחיים ממשיכים. החיים ממשיכים ומתעלמים מהאמירה שעלתה פה כבר בשני דיונים, ישנה התעלמות ואני לא מדבר על התעלמות ברמה הפרטית כשפונים אליך ופותרים את הבעיה, אלא מערכתית יש התעלמות והעגלה ממשיכה לנסוע.


תאר חבר הכנסת והבה את המפגש שהיה להם עם המפכ"ל שאומר שהוא לא ידע על ההתנהלות הזו. קודם כל בשביל לכבד את המקום ואת עצמכם, אתם צריכים להגיד עצור, בואו קודם כל נעשה את העבודה ועד שלא עושים את העבודה לא משנים את הכללים. אם משחקים פה בלשנות את הכללים, המקום הזה יודע לשנות כללים מהר מאד. לא יכול להיות שהמערכת תתעלם מהעובדה שיש פה את הקריאה הזו, אין מצב כזה שתהיה התעלמות כזו. התעלמות כזו בעיני היא פשוט ביזיון של המקום הזה, אני מתחיל מזה.


דבר שני, אני נקלעתי באופן אקראי לתחום הזה, זה לא תחום שאני עוסק בו.

אני מוסיף ואומר שאני ביקשתי מחבר הכנסת ישראל חסון להצטרף לוועדה הזו.

אני מתעסק עם נכי צה"ל, אני מתעסק עם משפחות שכולות, כמות הפניות והעיוותים שאני מקבל בתחום של הנשק היא רבה יותר מכל תחום שאני נחשף אליו בעיסוקים האחרים שלי. לא יכול להיות אדוני היושב ראש שנגמור פה את הדיון בלי שתהיה פה אמירה, אחת משתי האמירות, או להלן הדיון על התבחינים ומה אנחנו רוצים לעשות, או אנחנו עוצרים את השינוי, חוזרים למצב הקודם שהיינו בו, אנחנו קודם כל ממשיכים כרגיל עד שייגמר הדיון על התבחינים. לא יכול להיות מצב אחר מזה, לא יכול שנצא מהדלת הזה, אנחנו נגיד את שלנו והמערכות ינהגו כשלהם. המצב הזה לא יכול להיות. אני אומר לכם, לא התכוונתי להתעסק בדבר הזה, אבל אם סוף הדיון כאן יהיה שהמערכת לא מצהירה ולא שמה על השולחן עכשיו אמירה או שיניתי – מסבירה את הלוגיקה ומשכנעת, או אני מפסיקה להתנהל כפי שהתנהלתי. אני אומר לכם, אני לוחץ על חבר הכנסת והבה ואנחנו מארגנים את הוועדה הזו וחברי כנסת נוספים שירצו להצטרף ושמים הצעת חוק היום אחרי הצהרים. הצעת החוק הזו תרוץ מהר. עכשיו תחליטו איזה דרך אתם מעדיפים לעבוד, אם זה ביזוי והתעלמות של המקום הזה, או שתקבלו את הדין מלמעלה למטה.

תודה רבה אדוני, חבר הכנסת חמד עאמר.

זה לא דיון ראשון שאני משתתף בו בנושא הזה, זה הדיון השלישי, דנו בכל הסוגיות, גם בנושא התבחינים, עברנו עליהם ואני זוכר שחבר הכנסת ישראל חסון שאמר, סוחר יהלומים ומים מוביל מיכלית בנזין או גז. את כל הנושא של התבחינים אנחנו צריכים לקחת, לבדוק ולראות איך אנחנו יכולים לכסות את כל הנושא הזה ולהוציא משהו טוב מהוועדה שיכול לעזור לאזרחים. אם נתחיל לתת דוגמאות, אין שבוע שאני לא מקבל טלפון או שמישהו עוצר אותי בכביש, למשל לפני שבוע עצר אותי מישהו בשפרעם עם טרקטור, בן אדם מבוגר שהיה במשטרה קרוב ל- 40 שנה. יש לו רובה ציד, הוא מחזיק את הרובה ציד יותר מ- 40 שנה, פתאום הוא מקבל מכתב שדורש ממנו להחזיר את רבה הציד, הוא שואל אותי, מה לעשות. הוא הלך למשרד הפנים ואמרו לו שזה לא בידיים שלהם, זה בידיים של המשטרה, בן אדם, קרוב ל- 70, צריך לרוץ עכשיו לראות מה הוא עושה עם רובה הציד, איך הוא מחזיר או לא מחזיר את הרובה.


אותו דבר עם הנשק, קראתי את המסמך של מרכז המחקר והמידע שהגישו לנו, עושים הבדל בין אחזקת נשק ונשיאת נשק, אני חושב שעניין הציד עכשיו תקוע ואני אשליך את זה לנושא האקדחים שהאנשים מחזיקים אותם . אם רואים שאין ציד, במקום לתת להם נשיאה של רובה ציד, לתת להם אחזקה של רובה ציד, חלק גדול מהאנשים, הרובה בשבילם זה משהו שהולך אתם עשרות שנים. להגיד להם שעכשיו הם לא יכולים לצוד זה בסדר, אז תעביר אותו לאחזקה. האחזקה משמעותה להחזיק אותו בבית, הוא רוצה לראות את הנשק שלו בבית, שהוא מחזיק אותו כל כך הרבה שנים, תשאיר לו את זה. פתאום אנחנו מגלים שאותו אדם כל כך מסוכן כך שצריך לו את ולקחת לו את הנשק ולהגיד לו שאפילו הוא לא יכול להחזיק אותו בבית.


אותו דבר בנושא של האקדחים, אם העילה היא שקיים אצלו עשר שנים, ורציתי לשאול על זה כי לא הבנתי את הסוגיה הזו, אם הוא מחזיק ברישיון לאקדח עשר שנים אז התבחינים לא חלים עליו?

כל זמן שהוא בסדר הוא ממשיך להחזיק אותו.

זה לא נכון.

מה שאומר חבר הכנסת עמאר הוא שלמרות ההחלטה הזו, לקחו אקדחים של אנשים.

אקדחים שמחזיקים אותם יותר מ- 20 שנה ואין להם שום תיק פלילי.

אולי בגלל תבחין, אולי בגלל משהו אחר, לא בגלל המשטרה.

שום דבר, לא מפתח תיק, לא הוזמן למשטרה, לא כלום.

ישנו מועמד לחבר כנסת, ראש עיר לשעבר, שמו אחמד דבאח תבדוק, יגידו לי במשטרה שהוא עבריין ידוע, לקחו לו את הנשק. הבן אדם ראש עיר לשעבר, מועמד לכנסת, לא נכנס לכנסת.

יכול להיות, אבל לא יכול להיות שיזום על ידינו.

כשהוא התבקש להחזיר את הנשק, הוא לא התייצב במשרד הפנים, הוא התייצב בתחנת המשטרה, המשטרה אמרה לו, משר הפנים הורה לך להחזיר את הנשק.

אל תתנדב להיות בחזית, לדעתי הכשל הוא לא אצלך, הכשל הוא בתהליך עד שזה מגיע אליך.

על הנקודה שמדברת על בן אדם שמחזיק את האקדח מעל עשר שנים, אני מבקש שתבדקו את הנקודה הזו. אני אומר לך שעשרות שמחזיקים אקדחים מעל עשר שנים ושלחו להם להפקיד את האקדח במשטרה. כשהוא הלך למשרד הפנים לשאול למה, משרד הפנים אמר לו שיש מידע מודיעיני של המשטרה, הבן אדם לא הוזמן לחקירה, לא היה לו שום תיק, פתאום יש מידע מודיעיני, זו לא תשובה לאדם אחד, זו תשובה פורמאלית שנותנים לכולם. מידע מודיעיני של המשטרה שבגללו אומרים לו להחזיר את הנשק.


חבר הכנסת חסון נתן הדוגמה של מישהו שהיה ראש רשות והיה מועמד לכנסת, לי יש הרבה דוגמאות של קצינים לשעבר, פנסיונרים של המשטרה שלפי התבחינים הם רשאים לשאת את הנשק ועכשיו הם נדרשים להחזיר את הנשק. את הנקודה הזו אני מבקש שתבדקו כי היא מאד חשובה ונוגעת להרבה אנשים, תודה על הדיון.

תודה, חבר הכנסת אריה אלדד.

בניגוד לחברי, לא השתתפת בדיונים הקודמים, אנחנו שומעים כאן על נטילת נשק ממי שאחזקת הנשק הוא סממן תרבותי מזהה חשוב מאד, כאלה שעצם נטילת הנק זו פגיעה בכבודם, הדברים האלה צריך שייעשו רק מסיבות טובות מאד ולא מסיבות מנהלתיות. אני בא לדבר על אלה שנטילת הנשק מהם מסכנת את חייהם, לא רק את כבודם, לא רק את מעמדם, אלא גם את עצם חייהם.


שחיים בהתיישבות, לא רק ביהודה ושומרון, חיים בהתיישבות בנגב, בגליל, בכל מיני מקומות שמתנכלים להם, הם נלחמים על חייהם, נלחמים על שטחי מרעה, נלחמים על אחזקת נשק. הם מותקפים, ובכל מקום כזה, כשנלקח מהם הנשק, הם נותרים ערום ועריה מול האיומים, והם לא מסוגלים להתמודד מול האמירה הערטילאית שבטח יש חקירה, אולי אינדיקציית שב"כ, אולי יש חקירה משטרתית, אי אפשר להתמודד עם דבר כזה עם "אולי" כזה במדינה מתוקנת ודמוקרטית.


אם יש סיבות לא לתת לבן אדם נשק צריך מיד שמתעוררת סיבה כזו להודיע לו, ידוע לך שיש חקירה משטרתית בעניינך שבסופה יכול להיות שייקחו לך את הנק, אלה ההוכחות ואלה הטיעונים נגדך. זאת כדי שבן אדם יוכל ללכת לבית משפט להתמודד נגד הטיעונים האלה. כשאתה מתמודד מול קיר אטום, ערטילאי לגמרי של שמועות או אמירות כלליות, אין לאדם שום דרך לשמור את הנשק ברשותו כדי להגן על חייו, זה מסוג התבחינים שאי אפשר לקבל אותם במדינת ישראל.

תודה רבה אדוני, הגברת סטרוק.

אני רוצה לדבר ראשית על הסכנה, לפני שבועיים וחצי נרצח שוטר בפיגוע, על הפיגוע הזה כולם שמעו, הוא הסתיים ברצח, יש הרבה פיגועים נוספים שפחות שומעים עליהם ופחות זוכרים כי ברוך השם האנשים ניצלים ולא עדים ללוויות. אנחנו, מתיישבי יהודה ושומרון, חיים בתוך האיום הזה באופן יום יומי. כמו שאמר חבר הכנסת אלדד, לשלול מאתנו את הנשק זה מעשה שצריכים לחשוב עליו הרבה פעמים לפני שעושים אותו, ובטח שאי אפשר לעשות אותו ברשלנות שזה נעשה היום.


מפה אני רוצה לעבור לרשלנות, כל העיתונים מלאים בזה היום, הרשלנות החמורה בפרשת האזנות הסתר אצל רמון. הרשלנות הזו מקיפה את הכול, מגיעה גם לסיפורים של הנשק, רק אתמול קיבלתי בחור שגורש מגוש קטיף, קיבל הודעה שעליו להפקיד את הנשק שלו במשטרה בגלל הסיבה "המלצת משטרת ישראל בגין עבירות נשק". אמרתי לו, לך תוציא את פלט המרשם המשטרתית שלך, הוא הלך והוציא מרשם ריק, אני אתן לך לראות, ריק לחלוטין. אין לו תיק פתוח, אין לו כלום, שום עבירה משום סוג וכתוב בפירוש עבירות נשק. זו בדיוק הרשלנות שאנחנו מדברים עליה, זו הרשלנות שאף אחד לא סופר אותו. הגנו בשמו הסגה, והוא מקבל תשובה להסגה, ביטול רישיון, תפקיד את הנשק.

למה ביטלו לו את הרישיון? הוא לא עומד בתבחינים החדשים?

הנימוק הרשמי היה "המלצת משטרת ישראל בגין עבירות נשק". תסכים אתי שהמילה "עבירות נשק" צריכה לבוא לידי ביטוי ברישום הפלילי או המשטרתי של האיש שהוא ריק.

מה התשובה שקיבלתם בהסגה?

זו התשובה היחידה כי אתם לא מועילים לענות ובטח לא בזמן. זו הנקודה הרביעית שרציתי להעלות, היינו בעתירה מנהלית בבית משפט מחוזי, שאדוני יודע כמה כסף זה עולה, מקרה קיצוני, סיפור של בחור מקרית ארבע, גיבור הקרב בסמטת הגיבורים אורי אמסלי, הלכנו לעתירה מנהלית כי בית המשפט מחוזי הורה כבר ב- 2003 לעשות לו שימוע לפי התבחינים של מי שיש בידו נשק לא לפי התבחינים של מי שמבקש רישיון לנשק. ב- 2003 עשו לו שימוע אמרו לו שהכול בסדר, אם אין משהו מיוחד לך הביתה. חזר הביתה, ב- 2007 נולדה לו בת, הוא בא לרשום אותה במשרד הבפנים אמרו לו שאי אפשר כי הוא מחזיק נשק בלי רישיון. הוא אמר שלא שלחו לו בכלל הודעה מהשימוע של 2003.


הלכנו שוב למחוזי והמחוזי הורה שקצין הרישוי של משרד הפנים יבצע שימוע והכול בתוך הזמן של 30 יום, אחר כך 45 יום, הם לא עמדו בשום מועדים. לא שימוע בתוך 30 יום, לא תשובה תוך 45 יום, שום דבר. עכשיו אנחנו מגישים בקשה לביזיון בית משפט. זה פשוט לא יואמן הדבר הזה, אני לא מבינה למה אזרח צריך להגיע למצב שהוא משקיע את כספו בעתירות מהסוג הזה כשמדובר פשוט בזלזול. כמו שאמר חבר הכנסת אלדד, זה לא הכבוד שלנו, זה ממש החיים שלנו. אי אפשר להתעלם מזה.

בידיעות אחרונות הראו תמונות של כל המחבלים שחס ושלום ישחררו, רק שכחו לכתוב דבר אחד, לאיפה הם הולכים, הם באים אלינו, לחברון, לדרכי יודה ושומרון הם הולכים, מה אנחנו אמורים לעשות מול כל הנשק הזה ומול כל הרוצחים האלה? לכתוב מכתבים למשרד הפנים, לכתוב הסגות למשטרה? מה אנחנו אמורים לעשות?

עו"ד סעיד חדאד, היועץ המשפטי של ארגון הציידים בישראל, מייצג מספר אנשים בעתירות לבג"צ ובתי משפט בנושא כלי ירייה. יש שני נושאים שהוועדה מערבבת ביניהם, הראשון הוא נושא התבחינים והנושא השני הוא המלצות המשטרה. הדיון כאן הוא הדיון על התבחינים. במסגרתו גלשנו לנושא של המלצות המשטרה.

מה זה המלצות המשטרה?

מה שהביאה גברת סטרוק זה לא נושא התבחינים. זה הנושא של המלצות משטרה, לכאן יש ביקורת.

גם כשהמלצת משטרה מבקשת להפקיד ממנו את הנשק, צריכים להיות נימוקים.

הנימוקים בדרך כלל הם נימוקים חסויים.

נגד זה אין לי תשובות. כשזה חסוי, נגמר הסיפור.

כל שבוע אני מגיש עתירות לבתי משפט כנגד החלטות של משרד הפנים והחלטות של שמטרה שמסתמכות בין היתר על החלטות שבאו מגורמי מודיעין, שאפילו גורמי המודיעין של התחנה או של המרחב, לא מכירים. בא האדם המקושר לגורמי המודיעין, שואל, מברר מה עשיתי? אומרים לו שלא יודעים, זה בא מירושלים. מבררים, מגישים עתירות, בודקים במשרד הפנים, כאן הביקורת כלפי משרד הפנים, משרד הפנים הוא חותמת גומי. בית המשפט יודע מה קרוה לפני שוועדת הערר יודעת מה יש שם. לא אחת הגשנו עתירות לבית מפשט, המידע המודיעיני מגיע לבית המשפט, שנה וחצי אחרי האירוע, כאשר ועדת הערר עדיין לא נתנה החלטה. כאשר ועדת הערר עדיין לא נתנה החלטה, כאשר ועדת הערר לפי החוק אמורה לתת החלטה בתוך 45 יום מיום שמוגש הערר לפניה. מה שמתנהל בוועדות הערר, זה משהו שאנחנו לא מצליחים להבין.


בנוסף, המלצות משטרה אמורות להיבדק על ידי הגוף שיש לו את שיקול הדעת, נושא כלי ירייה זה בידיים של משרד הפנים. משרד הפנים לא אמור להחליט אך ורק על פי המלצות שאף אחד לא יודע מה המקור שלהם. כשמגיע מידע מודיעיני, מגיעה המלצה, משרד ה]נים אמור לבחון אותה.

אני רוצה לשאול שאלה אפיקורסית, בזמנו טיפלתי כסגן שר הפנים בנושא רישוי הנשק, שאלתי שאלה אז ואני שואל גם היום, למה משרד הפנים צריך להתעסק עם זה? שהמשרד לביטחון פנים ייקח את כל המתנה הזו וישתמש בה.

אכן יש הצעה שכל הזמן נדונה, גם אצלנו, להעביר את האגף לכלי ירייה לאגף לביטחון פנים.

מתי עושים את זה?

אני חושב שזה זה עניין של השרים.

הדבר הזה חייב להיחתך, אני לא רואה פתרון אחר לצערי הרב. זה נטע זר במשרד הפנים, כל הסיפור הזה של כלי ירייה הוא נטע זר.

הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו ברשותכם זה הנושא של התבחינים החדשים. מה שלמעשה המדינה באה ומבקשת זה להחיל תבחינים חדשים על אנשים שכבר עמדו בתבחין הקודם שהיה תקף בזמן שהם קיבלו את הרישיון. בא משרד הפנים ואומר, לא מעניין אותי מה שהיה, לא מעניין אותי איזה תבחין קיבלת, מבחינתי אתה אמור לעמוד בתבחין החדש.


לדוגמה, לפני 1996, ומשרד הפנים הודה, לא היו תבחינים. דברו החברים על אנשים שמחזיקים נשק ברישיון לרובה ציד מלפני 40 שנה, הם קיבלו אותו ללא קשר לעובדה אם הם ציידים, לא היו מועדוני קליעה, הם קיבלו נשק מהמדינה, שזו למעשה תעודת היושר שלהם, זו התעודה שהם מנפנפים בה. באים אליהם היום ואומרים להם, אתם לא ציידים, אתם לא חברים במועדון קליעה, תפקידו את כלי הירייה. מנגד הם זורים חול בעיני כולם כשהם אומרים, הם קיבלו מלכתחילה על ]פי תבחין מסוים והיום הם לא עומדים בו, האנשים האלה קיבלו מלכתחילה ללא תבחין.


נושא נוסף, נשוא הירושה כמו שאמר חבר הכנסת חסון. אנשים קיבלו כלי ירייה על פי תבחין שנקרא תבחין של ירושה. תבחין של ירושה, פקיד רישוי בעצמו לא יכול לאשר תבחין כזה. על מנת לקבל רישיון לכי ירייה בתבחין ירושה, היה צריך לקבל אישור של ועדת ערר . ועדת ערר שאישרה לאנשים כאלה לקבל את הרישיון לפני עשר שנים, 11 שנה, 7 שנים, שומרים את הנשק אצלם בבית, אין להם הקצאה של תחמושת, הם שומרים את הנשק באותו סטטוס. אותו אדם רוצה לצאת פעם בשנה למועדון ירי, לירות , ליהנות מירי של צלחות חרס, היום אומרים לו לא. אין יותר תבחין של ירושה.


דיברתי עם משרד הפנים על הנושא, מר עמית אמר לי שאין בעיה, יחדשו, אני פונה לפקידי הרישוי, אין יותר תבחין של ירושה, מי שרוצה ירושה שילך להשבית את כלי הנשק , לא ניתן להשתמש בכלי הנשק הזה יותר. למעשה מחייבים אותו ללכת בעל כורחו להצטרף למועדון קליעה, לשלם 1,500 ₪ עבור דמי השתתפות שנתיים ואז גם ישנו לו את התבחין מתבחין של אחזקה לתבחין של נסיעה. אם שנה אחת הוא לא ישלם למועדון כלי ירייה, פג התוקף של התבחין החדש שלו, לוקחים לו את כלי הירייה.


נושא נוסף שחשוב לי לציין, יש שערורייה במשרד הפנים, הם אומרים שמי שאין לו יותר תבחין לא אמור להחזיק יותר בכלי ירייה. אני אביא דוגמה קטנה, הם אומרים שמי שיש לו רובה זעיר ולא עומד בתבחין החדש, לא צריך להחזיק יותר בכלי ירייה. מה זה התבחין החדש? התבחין החדש זה שהוא צריך להיות חבר במועדון ירי לרובה זעיר. מה שאנחנו רואים היום זה דבר מדהים, אדם שיש לו רישיון ציד, יש לו רובה ציד ויש לו רובה זעיר, אם יש לו רישיון ציד אז מחדשים לו גם את הרובה זעיר, אבל הוא לא עונה לתבחין של הרובה זעיר אז מדוע מחדשים לו? אותו דבר מי שיש לו רובה זעיר ורובה ציד עושה חבר מועדון לכלי ירייה מסוג רובה זעיר, מחדשים לו גם אתה רובה ציד. על סמך איזה תבחין? אף אחד לא יודע.


פקיד רישוי אחד אומר, קיבלתם הודעה אתם יכולים להגיש ערר, מה אתם רוצים, אין ערר. מגישים עתירה לבית משפט, באים לבית המשפט, הם אומרים, לא הגשת ערר, לא מיצית הליכים. אף אחד לא מצליח להבין מה הם רוצים. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. ועדת הערר לא נותנת החלטות. במשך שנה, שנה וחצי מגישים עררים, אין החלטות. בינתיים, עד שתינתן החלטה הנשק בינתיים חולט . כשבאים לממש את ההחלטה אין יותר כלי ירייה, עברו 18 חודשים במשטרה, אין לך כלי ירייה. אז מה לעשות? גם אם הערר שלך מתקבל, אין נשק, אתה צריך להגיש בקשה חדשה ואז ללכת לפי התבחינים החדשים.

רשות הטבע והגנים, אני חייב להביע הסתייגות מדברי חבר הכנסת והבה לגבי השחיתויות וכל מה שהוא ניסה לרמוז, אני לא חושב שזה קשור, אם יש לו טענות שיעלה אותן אבל זה לא הנושא. הנושא מבחינתנו הוא רישוי הציד. אנחנו חושבים שמי שלא חידש את רישיון הציד שלו לאורך השנים, אין לו מה להחזיק את הנשק, וזו הייתה בקשה לשנו משרד הפנים, אני מודה, אמרתי את זה בגלוי בפעם שעברה. מי שלא חידש לאורך השנים את רישיון הציד שלו, אנחנו חושבים שהוא לא זקוק לנשק שלו.

חשוב שתבהיר שכשמשרד הפנים שלח אותו לחדש את הרישיון ולעשות אתה בחינה, לא הייתה אפשרות לעשות בחינה, אתה סותר את דבריך.

אני קודם כל מדבר על אלה ששללו את עצמם לאורך השנים. מי שרצה לחדש לאורך השנים, הייתה אפשרות של שנה, הקפאה ואחר כך הארכנו לשנתיים הקפאה. הייתה אפשרות לאנשים להתחרט ולחזור והיו מקרים קיצוניים שגם עשינו ועדות ערר מיוחדות ואישרנו לאנשים חולי לב, שהיו מאושפזים ועוד נושאים מיוחדים.


אנחנו חושבים, ואמרתי את זה בישיבה הקודמת שהשר יגיש הצעת חוק חדשה שהוא יבטל את הציד וזו הממה. הצעת החוק הוגשה והונחה לכנסת ובקרוב תגיע לוועדת שרים.

רישיון הציד שאדוני מדבר עליו נכלל בתבחינים של משרד הפנים?

כן.

אתם מבקשים עכשיו להפסיק בכלל - - -

תענה למה רימיתם את האנשים במשך שנים, ששלחו אותם לעשות בחינה והנציגים שלך אמרו שאין בחינה, ולא הודעתם למשרד הפנים שאת התנאי הזה אתם לא מקיימים, לא האזרח.

יש דבר יותר חשוב, אין ציד, איך מבקשים מאנשים שישלמו כסף כאשר מה שהם רוצים לצוד הם חוגלות, אין ציד, על מה אני הולך לשלם 1,400 ₪, הרי אסור לו לצוד.

יש תיקון לחוק שכבר רצה בין משרדי הממשלה , בקרוב תבוא לוועדת שרים לחקיקה, תיקון לחוק הגנת חיית הבר. למעשה חוק חדש שאומר על ביטול הציד במדינת ישראל. לא תהיה עילה, אלא לנזקי חקלאות או דברים נקודתיים, זו המגמה וצריך לומר את האמת. זו המגמה שהשר הגיש, אמרתי בפעם שעברה וזה היה גם בבג"ץ שהתחייבנו שנגיש, עד התאריך המסוים, עמדנו בתאריכים והצעת החוק הזו כבר רצה ומתקדמת.


לאורך השנים לא יכולנו לשלול חוקתית את רישיון הציד, לכן למעשה לא חידשנו את הרישיונות והפחתנו את מספר בעלי הרישיונות מ- 6,600 ל- 2,400 שקיימים היום על ידי זה שאנשים לא חידשו מעצמם. בהתחלה טענו שהשנה שאנחנו מאפשרים לחדש קצרה מידי, הארכנו אותה לשנתיים אבל עדיין המספר שמבקשים לחדש את רישיונות הציד הוא קטן מאד. אנשים לא מבקשים לחדש את רישיונות הציד. מדובר בעשרות בודדות, אפילו לא נגיע ל- 30, 40 איש.

מדובר על חדשים שרוצים להיכנס למעגל והחדשים האלה לא מצליחים להיכנס למעגל בכלל. הם לא יכנסו כי אין יותר רישיונות ציד. אמרנו שאנחנו בוחנים את זה. הצעתה חוק התגבשה, לקח שלוש שנים להכין אותה, השר הקודם מר גדעון עזרא ועכשיו השר החדש שאימץ אותה עם שינויים שהוא תבע בפנים הגיש אותה, והיא נמצאת היום במוסדות הממשלה והכנסת.

לכן אני אומר, הנושא הזה של הציד והנשק, העלו חברי הכנסת, יש זכות יסוד, האם מותר לאדם להחזיק נשק גם ללא עילה? זו כבר לא החלטה שלנו, זו החלטה של הכנסת. אני מדבר על ציד.

לא ענית לי, מה עשית בחמש השנים האחרונות שהמוסדות הפנו את האנשים לבחינות אצלכם ואתם לא עשיתם בחינות ואתם באים בטענה לאזרח למה הוא לא עשה בחינה ושללתם את הרישיון.

שינוי המצב התחיל כאשר משרד הפנים דרש מאלה שהחזיקו נשקים ולא היה להם רישיון להחזיר את הנשק. עד שלא ביקשו מהם להחזיר את הנשק הכול היה בסדר, אנשים לא חידשו, מי שרצה, היו ועדות. משרד הפנים בא ודרש מאנשים תבחין 96, עד לפני שנים אף אחד לא התייחס להם, מי שלא חידש רישיון ציד מבחינתנו נשאר עם הנשק, קיבל רישיון לאחזקה.

אני מדבר על אלה שרצו לחדש ואתה אמרת להם שאין בחינה. אתה מטעה, לא עשית בחינה, אנשים הפסידו את הרישיון בגללך לא בגלל שלא רצו לחדש. תגיד את זה בריש גלי.

אנשים לא חידשו.

כי לא הייתה בחינה.

גם לפני זה באו וביקשו, ובג"ץ מתח ביקורת על ההתנהלות הזו, בג"ץ קבע בצורה חד משמעית שההתנהלות של רשות הטבע - - -

אני מציע לא לקחת את רשות הדיבור, בלי רשות, וגם לצעוק...

אני מציע לך לקרוא את הפרוטוקול שוב בעיון. לא אפשרנו חידוש רישיונות אלא לאותם תבחינים שעמדו. אבל לא ביקשו. התחילו לבקש לפני שנתיים, כאשר משרד הפנים התחיל לעשות את אותה הבחנה ולדרוש את הפקדת הנשקים. אז אנשים הבחינו שלא יוכלו להחזיק את הנשק בלי הרישיון ציד. ניסו לחזור למעגל הציידים ואנחנו החלטנו שבגדול לא יהיו מעל 2,500 ציידים בכלל. היום השר שינה את המגמה, אין 2,500 - - -

בוא נראה אותו קודם מצליח להעביר את החוק הזה. אל תנפנף בחרבות שלא שלך.

אני אמרתי רק את מה שהשר הגיש לכל הוועדות, היום הצעת החוק רצה, טפלו בה איך שתטפלו בה.

מבחינתנו אין עדיין הצעת חוק עד שזה לא הונח על שולחן הכנסת..

הוא גם לא יגיש את זה כי הוא יודע שזה לא יעבור.

המגמה היא כזו, אם יחליטו על שינוי שהנשק נשאר בידי הציידים שהיו בעבר ולא צריכים להפקיד אותם ממה שתבחין אחזקה ולא נשיאה, ההבחנה בין נשיאה לאחזקה, אין לנו עניין בז. אני רק אומר שלדעת הרשות, מי שלא חידש את רישיון הציד שלו מרצונו, לדעתנו לא צריך לשאת נשק ולא להחזיק נשק ציד. אני מדבר כרגע רק על רובה ציד, אין לי שום קשר לשום נשק אחר.


מעבר לזה אין לי מה להגיד כי עכשיו לא יעו שום שינוי, השר לא יאפשר לנו לעשות שום שינוי ברישוי הציד אלא אם כן זה יבוא על שולחן הוועדה.

אני רוצה לענות למספר דברים ברוח הדברים שנאמרו. קודם כל משטרת ישראל אחראית על שמירת שלום הציבור וביטחונו, ככזו היא גם מבצעת אכיפה. אנחנו עובדים על פי החוק ועל פי הנהלים והתקנות והפקודות של המשטרה ובכלל של מדינת ישראל. משטרת ישראל לא קמה בבוקר ומחליטה לאסוף כלי נשק, אלא מי שמחזיק נשק בניגוד לתנאי הרישיון, בניגוד לחוק, תוקף הרישיון שלו הסתיים או כשנפתחים תיקי חקירה, או כשי ידע מודיעיני כזה או אחר שלא ניתן לחשוף אותו. אפשר לבדוק דברים כאלה לגופו של עניין ואפשר גם להגיע לבתי משפט. נכון שיש את זכות הערר, יש את העתירה המנהלתית יש גם זכות שלא פורמאלית, הסגה ומשתמשים בה. לעניין מה שאמר העורך דין, שמגיעים לבית משפט בעתירה מנהלתית אז אומרים לא הגשתם ערר, נכון כי בית המשפט גם דורש קודם כל להגיש ערר לפי הסדר והעניין.


לגבי הדוגמה של אורי אמסילי, אני מכיר את המקרה, מפאת צנעת כבוד האדם אני לא רוצה לפרט אבל יש דברים בגו, לא סתם הוא לא מקבל.

אין בעיה, אם אתה אומר שיש עילה לכך שהאיש לא יכול להמשיך לשאת נשק, מקובל עלינו, תאפשר לו, תן את ההליכים, תן לו את הנימוקים, לא אומרים לו שום דבר ומטרטרים אותו ממקום למקום.

הייתי בוועדת הערר, שמעתי את כל טיעוניו היו גם נציגים של משרד הפנים ושל היחידה החוקרת, יש תיקי חקירה שאת לא מכירה, אני לא יודע כמה את מעורה בעניינים הפרטיים והאישיים שלו, יש שם סכסוך מתמשך, זה עניין אישי שלו.


אני גם יודע שיש הרבה אנשים שיכולים להמשיך להחזיק ברובה הציד שלהם, או ברובה שלהם, ששנים רבות היה ברשותם, גם אם הם לא משמשים לציד, אלא לצורך מזכרת. אפשר להשבית את הנשק ולהשאיר אותו. אני משתדל לעזור לאנשים שפונים ומסביר להם את זה אבל אנשים לא רוצים להשבית.

ברגע שהם לא עומדים בתבחינים הם צריכים להחזיר את הנשק והם הופכים להיות עבריינים.

הסוגיה של עשר שנים של מי שהחזיק אקדח ופעל בהתאם לרישיון, משרד הפנים אומר שהוא ימשיך - - -

אני יודע שאנשים לא רוצים להשבית את האקדח. הם רוצים שיהיו לו יכולות לירות.

הם לא אומרים להשבית, הם אומרים יכול להמשיך להחזיק את האקדח שלו ובשנים האחרונות פעלתם בניגוד לחוק, אני יוכל הלביא רשימה של אנשים שפעלו לפי החוק, היה להם רישוי ונדרשו להחזיר את הנשק. על זה נעשה דיון בנפרד.

משטרת ישראל פועלת על פי החוק, אנחנו אפילו אוכפים אותו בעניין הזה. מי שהרישיון שלו פג, הסתיים, או שהוא מחזיק נשק גם בתקופה שיש לו תיקי חקירה ומידע מודיעיני, שיש לו קשר לעבריינות, לעבירות של אלימות, תופסים.

על זה אין ויכוח

כשאתם טוענים שיש חשש שמישהו עלול לעשות שימוש לא חוקי בנשק, על זה אין ויכוח. אף אחד לא יקום בוועדה הזו ויגיד שאדם שמהווה סכנה לשימוש בנשק שלו, אף אחד לא יגיד שצריך לתת לו את הנשק. יש פה עניין עקרוני אחד והוא, כאשר אותו אדם שמחזיק בנשק הרבה זמן ברישיון, כתוצאה משינוי התבחינים, הוא כבר לא עומד בתבחינים האלה, הוא נדרש להחזיר את הנשק, כלומר אתה הופך אותו לעבריין בעל כורחו ואז בצדק, הוא קשור לאותו נשק ואומר שהוא לא מחזיר את הנשק, ברגע שהוא לא מחזיר את הנשק הוא עבריין. פה הבעיה. מישהו צריך להתקדם עם זה אבל לא נעשה שום דבר.

בעניין התבחינים, למשטרה יש יד ורגל בעניין התבחינים כגוף ביטחוני שגם מליץ למשרד הפנים וגם הולך ביחד יד ביד עם משרד הפנים. אני יוכל לומר שבתקופה זו אנחנו בודקים לעומק את עניין התבחינים, לראות איפה אפשר לשנות.

אז תקבלו את ההצעה שהצענו.

אנחנו עכשיו בודקים מה אפשר לשנות.

אני אקריא לך מהפרוטוקול מהדיון ב- 23 לפברואר, אומר מר יעקב עמית: הצעה חוקית שנראית לי סבירה, אם תקבלו אותה, כל אדם שמפקיד את הנשק שלו עקב עבירה, הנשק הזה יכול להישמר במשטרה 180 יום, אנחנו יכולים לקבוע שהדיון הבא בתחום התבחינים בלבד לטווח זמן סביר, אז יקבלו החלטה אם לתת לכל אלה שמחזיקים בנשק להמשיך ולהחזיק.


כלומר כבר אז, בסוף פברואר, לא נקבעו התבחינים, בדיוק כמו שאתה אומר עכשיו, ואנחנו עוד מחכים.

הגשנו תיקון מסוים לגבי התבחינים למשרד הפנים אנחנו עדיין ממשיכים עכשיו לראות כמה אפשר עוד לבדוק ולעשות שינויים בהם.

אנחנו מקיימים כבר ארבעה חודשים דיון בנושאים האלה, אני לא שומע שהדברים מתקדמים, איפה זה תקוע? אתם לא יכולים לנהל ויכוח ולתקוע נושאים על חשבון אזרחים. אתם צריכים לקבל החלטה. משרד הפנים לא מסוגל לקבוע תבחינים חדשים, בבקשה שיוריד את זה מעליו ויעביר את זה למשטרה. המשטרה לא מסוגלת אז תגידו מי הגוף שיכול לארגן את זה.

אני רוצה לציין שכלי נשק הם דבר מסוכן וכולם יודעים - - -

אני מודה לך, לא ידענו עד עכשיו שמי שמחזיק בנשק, הנשק מאד מסוכן, אני מודה לך, טוב שאמרת לנו את זה, מה החידוש?זו הבעיה שלנו עכשיו?

נתחיל מהסיפא, יש פה קו מנחה של תפיסה שצריך לדון עליה. מישהו החליט שכלי נשק הם כלים מסוכנים ואין חולק על זה סביב השולחן שאין צורך שאנשים יחזיקו כלי נשק סתם כך בשביל התחביב כי אנחנו עדים לאסונות בתוך הבתים עצמם, ילדים שמשחקים ודברים שכולנו היינו רוצים למנוע. אבל ישנה תחושה שישנה מגמה של המשטרה למצוא כל דרך לדלל את כמות כלי הנשק בקרב הציבור, יכול להיות שאני טועה ותתקן אותי.

אני רוצה לתת דוגמה ש"קודחת" לי בראש כבר חודש, מקרה אחד ספציפי שאני מטפל בו, בחור בשם ירחמיאל פיין, סליחה שאני מזכיר את שמו אבל זה רלוונטי, יש לו חווה בקדומים, נכנסו אליו ערבים מהסביבה לתוך החווה, הוא הרגיש בסיכון, ירה באוויר, באה משטרת אריאל והחרימה את נשקו. בסופו של יום הוא קיבל שהוא נשקי מכל אשמה, מחיקת האישום , מחיקת הכול, כשהוא רצה שיחזירו לו את הנשק אמרו לו לא כי לפני שש שנים היה לו אירוע של אלימות כשהוא היה קטין, עכשיו הוא חייל בצבא, מחזיק רובה ארוך, יש המלצות של המפקדים שלו, אבל בגלל אירוע מלפני שש שנים הוא לא יכול לקבל את השנק חזרה. הוא אומר שזה נכון, אני מתקשר לממ"ר והוא אומר לי שיש לו הרשעה, אמרתי לו, אם כך שלח לי את ההרשעה. אני מחכה, מחכה, חשבתי אולי הפקס לא תקין, אין הרשעה. השופט שסגר את התיק של אותו סיפור סגר את העניין במפגיע מכיוון שמדובר בקטין, הוא סגר ללא הרשעה אבל הר"פ נשאר בכל מקרה, לצערנו הרב אדם יכול לסחוב את הר"פ שלו למרות שזה נמחק ויש התיישנות, רואה את זה ולכן עכשיו שוללים לו.


הוא הגיש עררים, עובר דרך ייסורים, הוא צריך את הנשק הזה לאבטחתו האישי. המקרה שהוא ירה כחוק, מסתבר, היה כדי להגן על עצמו, הצורך של הנשק הוכח כחיוני באותו אירוע, הוא ירה באוויר ולא פגע באיש. הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות, הוא מסוחרר, וגם אני מסוחרר, יש לי עוד כמה נושאים לטפל מלבד הסיפור של ירחמיאל פיין, אבל התיק שלו יושב אצלי על השולחן ולא נסגר. עכשיו זה יושב אצל הסממ"ר של משטרת אריאל להחלטה.

השאלה איך מונעים את הדברים האלה? למה הבחור הזה צריך לעבור את מסכת הייסורים הזו. יש עשרות מקרים כאלה, אני אמור להיפגש בימים הקרובים עם אמנון בן עמי ממשרד הפנים, אבל אומרים לי ממשרד הפנים שאמרתי קודם שהולכים יד ביד עם משרד הפנים. משרד הפנים טוענים שנכון שהם כביכול סמכות, אבל המשטרה גרמה לכך ויצרה מציאות שההמלצות של המשטרה הם המכריעות לחלוטין. למשרד הפנים אין שיקול, עד כדי כך שבא אלי השר ישי ואומר לי שהוא רוצה להשליך את זה מעליו. זה רק כאב ראש, אני רק פקיד שלהם.

שישליך, מה הבעיה? שישחרר למשטרה.

הוא אומר שהוא הפך להיות פקיד שלהם. אני לא מייצג את עניין הציידים, יש אנשים שזה חלק מתרבותם ורשות הטבע והגנים מתנגדת לזה, אני לא מכניס את עצמי לתוך העניין הזה, אני בא מהזווית של המתיישבים ביהודה ושומרון שנמצאים בסיכון יומיומי, של ירי, של אבנים, של התפרצויות, של דברים קשים מאד, שכלי הנשק הוא חיוני להגנתם. המשטרה והצבא לא נמצאים בכל רגע נתון בכל מקום. שם התחושה וזה יותר מתחושה, יש לנו נתונים, שבעקבות כל מיני כללים חדשים ישנה תופעה של החרמת נשקים שרירותית. יכול להיות חייל בסיירת מטכ"ל שבעקבות משהו החרימו לו את הנשק. אלה דברים אבסורדים לחלוטין כשאין בפני מי לבוא.

בסייפא של הדברים שלך אמרת את הקו המנחה, אני שואל את עצמי ושואל את היושב ראש איך אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה, הן עם התופעות הנראות על פניו לא תקינות, ואני משתמש בלשון עדינה בעניין הזה של הציידים שתהליכים בירוקראטיים כאלה ואחרים גורמים להם להיות עבריינים והאנשים שמחזיקים נשק להגנה עצמית. אני נגד אחזקת נשק מיותרת, זה דבר מסוכם ואני מסכים עם זה, אבל במקומות שצריך, זה אינטרס של המשטרה ואינטרס של גורמי ביטחון שכלי הנשק יהיו אצל אנשים אחראיים ואם מדובר בחייל שמשרת בסדיר, שמחזיק נשק ארוך, או אדם שמשרת במילואים ולא מקבל כלי נשק, זה לא תקין. אם הוא מקבל נשק ארוך מה הבעיה לתת לו את האקדח כדי שיגן על עצמו ועל משפחתו ועל סביבתו ביום יום ובשוטף כשהמשטרה והצבא לא יכולים לתת מענה לסיכונים הקיימים.

ראש מועצת סאג'ור, אני קצין משוחרר אחרי 23 שנות שירות, ברשותכם אני רוצה לומר למר רוני מלכא, בן דודו של יאיר שרון שהיה רכז חקירות של שמורות הטבע בצפון, אנחנו מאחלים לו בשם כולנו החלמה מהירה. אפשר לשאול מה הסיבה לביטול הציד לפני שאני מתייחס לזה? דבר שני, האם בהצעה שהצעתם לשר יש עדיין פתח לאישור הציד במתוכנת כזו או אחרת?

הנושא לא שיך והוא לא על סדר היום. הוא גם לא יכול לענות לך כשזה יגיע, נקיים על זה דיון ונחליט.

זו המגמה.

יש עוד כמה מגמות, יש רצוי ויש מצוי.

אני בעצמי צייד קרוב ל- 15 שנה, צייד חוקי עם כל הרישיונות וכל ההיתרים על פי החוק. אני משלם רישיון כל שנה כ- 1,200 ₪ ואני לא יוצא לצוד. אני משלם רק כדי שלא תיקחו לי את הרובה, האם זה הוגן? לדעתי זה לא הוגן ולא נכון לעשות כך. אני לא יוצר לצוד, עכשיו גם אין לי זמן, אבל ללא שום קשר אני משלם בשביל שמי שלא יוצא לצוד, תהיה לו האפשרות לשלם.


דברתם על הציד ועל הסיבה לביטול הציד. בכל העולם יש ציד ויש אחזקת נשק, אנחנו כרגע לא מדברים על עבריינים, זה לא בבית ספרנו, על זה אין ויכוח. אנחנו מדברים על אנשים שזה התחביב שלהם. אגב, אני לא אוכל את הציד, אני לא אוכל בשר בכלל מהציד, אבל זה בשבילן לשמור על הכושר, זה ספורט בשבילי, זה בדיוק כמו לדוג, כמו שיש חוות דיג, אפשר לעשות חוות ציד. כשרוצים למצור פתרון יצירתי אז מוצאים פתרון ולא פוגעים באנשים ביום בהיר אחד וזה לא פוגע באף אחד, וחוגלה זה עדיין תרנגולת אבל לא ניכנס לסוגיה הזו, או לדרכים שיש כדי לפתור את הבעיה. אפשר לשבת עם האנשים האחראיים ולמצוא פתרון יצירתי שיישמר את הטבע מצד אחד וייתן לאנשים ליהנות מהתחביב שלהם, שנאי קורא לו דיג, ציד ודיג מבחינתי זה אותו דבר. לדוג דג עם חכה ולקרוע לו את הפה זה בדיוק אותו דבר, אז כל יפי הנפש שאומרים שיש הבדל, לטעמי אין שום הבדל.


כפי שאמרתי אני משלם כל שנה קרוב ל- 1,200 ₪ והבנתי שיש עכשיו תביעה ייצוגית בבג"ץ בעניין הזה ואני אצטרף אליה, אבל זה לא הוגן, גם למנוע את הציד ואחרי זה לבוא בטענות למה אנשים לא מחדשים. ברור שהם לא יחדשו, כי אין ציד. אלה שחידשו, אלה שרוצים לשמור על הרובה, או שהם חולמים שפעם ימצאו פתרון יצירתי לנושא של הציד.


לגבי הרובים והאקדחים עצמם. אבא שלי הוא פנסיונר משמר הגבול, אין לו שום רישום, יום אחד בהיר לפני כחודש, כשאני ראש הרשות בישוב, מתקשרים אלי השיטור הקהילתי אומרים לי, שדברו עם אבא שלי ואמרו לו לתת את האקדח. שלחתי את השוטר הביתה, לקחו את האקדח, אבא שלי כמעט בכה.

כמה זמן הוא מחזיק את הרובה?

מאז שנולדתי. אבא שלי לא נחקר מעולם במשטרה, איש דת מבוגר, כל מי שמכיר אותו יודע מיהו, לא התווכחתי, לא ביקשתי כלום, הגשנו עכשיו תביעה משפטית ויש הרבה תביעות משפטיות שעליהם אתם לא מדברים, שהשופטים פסקו להחזיר את הרובה. אנחנו צריכים לשלם כספים לעורכי הדין ולהיות מטורטרים. יותר גרוע, אני מדבר מתוך אחריות, בן אדן שאכפת לו ואף אחד לא יוכל להטיף לי על שייכות ואחריות וחוק. אני רק אומר שאני מרגיש את השטח, במגזר הדרוזי יש תחושה לא טובה. אני לא מדבר על הציד, אני מדבר על האקדחים הפרטיים. יש תחושה גרועה ואני נדרש להתמודד עם זה. כשאני מגיע לישוב אני מדבר קצת אחרת מפה. יש "עליהום" מדברים שיש משהו שאנחנו לא יודעים, שמישהו למעלה החליט לאסוף את הנשקים מהמגזר הדרוזי.

אני חייב לקטוע אותך, לא מקובל עלי מה שאתה אומר, זו לא בעיה רק של הדרוזים, יש לי הרבה מאד תלונות בנושא, גם מיהודים, אי אפשר להגיד שזו בעיה רק של הדרוזים. אני מציע לך לא לסייג את זה רק לדרוזים.

אני מדגיש רק את מה שמרגיש ברחוב הדרוזי. הדוגמאות רבות, לא מדברים על עבריינים, מי שעשה עבירה עם הנשק, להחמיר אתו, אין לי בעיה עם זה. אבל לא אנשים שהם אזרחים טובים. לי יש אקדח פרטי, אני רואה אותו ממטווח למטווח והוא שמור בשלוש כספות. אם אבא שלי שהוא פנסיונר משמר הגבול כל כך הרבה שנים ויום אחד בהיר באים בלי שום התרעה, אפשר להגיד שזה מידע מודיעיני ואפשר להגיד הכול, אבל אין לזה סוף. מישהו צריך להחליט, או שאוספים את כל הנשקים מכל המדינה, אבל כרגע לוקחים נשקים משנשים שאין להם שום עבירה, שום מידע ושום כלום. לגבי השבתת הנשק, שכחת להגיד שגם תמורת השבתה צריך לשלם רישיון כל שנתיים. הנשק נמצא מושבת, הוא לא נשק, אבל אני ממשיך לשלם כל שנתיים את הרישיון.

בדיון שהיה בפברואר 2010 הייתה הצעה שהזכרתי אותה קודם ואנחנו קיבלנו אותה. תספר לנו מה היה מאז ועד היום?

אני חייב קודם לתקן דברים שנאמרו והם לא מדויקים, לא רציתי להתפרץ באמצע הדברים ולומר שהם לא אמת או לא מדויק. דבר ראשון, במסגרת התפקידים שישנם כבר מ- 1996 הוכנס סעיף בתוך הרישיון, שהרישיון תקף כל עוד העילה בגינה ניתן הרישיון, מתקיים. לגבי רובי ציד, שאגב, אין מושג כזה, יש רובה כדוריות, הרובה כדוריות, כבר לפני 1996 ניתן בגלל עילה מסוימת, ורק בגלל העילה הזו הוא ניתן. אדן שהחזיק ברישיון ציד בר תוקף קיבל רישיון לרובה מתאים, רובה כדוריות, רובה זעיר או כל רובה אחר שמתאים לציד כדי שיוכל לצוד. הבעל גם חויב ונאמר לו, שים לב, אתה מקבל את הנשק רק בגלל שאתה ציד, אבל אם לא תהיה ציד יותר, אתה לא תוכל להמשיך ולהחזיק בכלי הירייה הזה.


בצורה כזו ניתנים הרישיונות ובכל רישיון היום, ללא יוצאים מהכלל, מאז 1996 כתוב באותיות קידוש לבנה שהרישיון ניתן כל עוד העילה בגינה ניתן הרישיון תקפה ומתקיימת, ובצורה כזו ניתנים רישיונות.


ב- 1998, בשביל האנשים החדשים שהצטרפו, הייתה ביקרות של מבקר המדינה על נושא רישוי כלי הירייה, הופיע באתר האינטרנט, דו"ח 48. מופיעה שם הערה למשרד הפנים, שימו לב, אתם לא מקיימים את מה שבעצם הוחלט עליו, זה לאכוף בצורה שיטתית את העילה. אנחנו פנינו אז ואמרנו זה להעביר את כל ה- 330,000 שהיו פעם במסננת התבחינים, שזה אומר קרוב ל- 100,000 אנשים שלא עומדים בשום עילה. מישהו יצטרך לקלוט אותם, אולי לשפות כמו באנגליה את האנשים האלו, לכן זה לא סביר.


פנינו לשר הפנים דאז, סוויסה, והוא אמר, אי אפשר לעשות את כולם במסגרת המסננת של התבחינים, אנחנו נעשה מזדמן. אבל צריך לחשוב איך ליצור בעתיד כלים כדי לבצע אכיפה שיטתית. דוח 48 מופיע באתר האינטרנט.


רכן, לפני שנתיים נעשתה עבודה של בדיקת התבחינים ואמרנו, היום יש לנו אינדיקציה מי צייד, יש לנו אינדיקציה מי ספורטאי, אנחנו מקבלים את הרשימות מידי רבעון, כל שלושה חודשים מקבלים את הרשימות. אם הוחלט לבצע אכיפה, הדבר היחידי שאנחנו מסוגלים לבצע בצורה נורמאלית זה לגבי הרובה ציד, רובה צבאי ורובה זעיר.


אז הוצאנו מכתב שזה הנוסח שלו, לא לאקדחים, לא לשום כלי נשק אחר, הוצאנו מכתב שלא אומר להפקיד את הנשק, הוא אומר אדוני, אתה מוזמן, לא יחודש לך באופן אוטומטי כמו שאנחנו עושים לרוב הציבור, שאנחנו שולחים רישיון הביתה רק תלך לעשות את המטווח ולשלם. אלא אנחנו אומרים, כדי לחדש לך לתקופה נוספת אתה נדרש להוכיח שאתה עדיין מקיים את העילה. אם כן, יחודש לך הרישיון, אם לא, אנחנו לא נוכל לחדש לך את הרישיון, תוכל למכור, תוכל לעשות מה שאתה מבקש לעשות, אבל לא תוכל לחדש באותה עילה שוב את הרישיון. אני מוכן להשאיר את המכתב כאן.

העילה שלי לאקדח היא שהייתי איש ביטחון ועכשיו אני כבר לא איש ביטחון, מה עם האקדח?

לגבי אקדחים, עד 2006 כתבנו ברישיון, לפני 96, כיוון שהמלצת ועדת כהן, שזו הוועדה היחידה שבדקה את כל מדיניות משרד הפנים ב- 93, המליצה שאדם שמחזיק בנשק עשר שנים ויותר, נשק מסוג אקדח, לא לאכוף לגביו את התבחין, זה יהווה תבחין בפני עצמו. אכן אנחנו היום לא פונים, ומחדשים את הרישיונות לכל אלו שמחזיקים באקדחים או רובה אוויר, אבל כל עוד שמחזיקים אותו כחוק, כלומר - - -

ואם נעשו טעויות איך נתקן אותם?

לגבי האקדחים , אנחנו דורשים מאותו אדם שמחזיק בנשק, וזה לגבי כולם, להחזיק אותו כחוק. מה שאומר להחזיק אותו כחוק זה תחת רישיון תקף שהוא מתחדש אחד לשלוש שנים בדרך כלל, כאשר הוא חייב לעמוד בכל הדרישות, כשירות בריאותית, כשירות משטרתית, כשירות במטווח שאכן הנשק תקין, שהכדורים תקינים שהוא מסוגל לירות ולא שחס וחלילה הוא לא בריא וממשיך להחזיק ברישיון כאשר המצב לא מאפשר לו את זה. למעשה אנחנו מחדשים רוטינית לגבי אלו שמחזיקים נשקים מסוג אקדח ואוויר, אם יחזיק אותו כחוק, עד סוף חייו.

אם בינתיים שונו התבחינים אז הוא מחזיק שלא כחוק את הנשק.

לא זה מה שאמרתי, עצם אחזקת אקדח עשר שנים ויותר זה בפני עצמו תבחין.

אני מדבר על הקטגוריה השנייה של פחות מעשר שנים, שהם נכנסו לתבחינים החדשים, לדוגמה, נדמה לי אז שאחד הקריטריונים היה שצריך לגור בישוב קו עימות והתבחין הזה כבר לא קיים. אם התבחין הזה לא קיים והוא ממשיך להחזיק בנשק עם העילה הזו, הוא בעצם מחזיק את הנשק ללא רישיון.

אתה צודק, אכן זה היה הסיפור של יגאל עמיר, בעקבות המלצת ועדת כהן אמרו שמשרד הפנים חייב לפרסם את התבחינים כדי שיהיו שקופים לציבור. התבחינים הוכנו והיו מוכנים לציבור ב- 1995, ב- 4 לנובמבר 1995 נרצח רבין, אז בדקו מהר את התבחינים, לפני שפרסמו אותם, הוסיפו רק סעיף אחד לתבחינים ואז רק הפיצו אותם. הסעיף שהוסיפו היה שהרישיון תקף כל עוד העילה בגינה ניתן היא קיימת ותקפה. זה הסעיף שהכניסו ורק אחר כך פרסמו בגלל הסיבה שהייתה, כי אמרו שיגאל עמיר בעצם קיבל נשק כאשר היה זכאי ובמצב שהיה הוא לא היה זכאי אבל הוא המשיך להחזיק באקדח. אני לא יודע אם זה היה מונע את הרצח...

אם היה היום במצבו הקודם, לא הייתה לו עילה?

לא הייתה לו עילה.

האם אתם עובדים על תבחינים חדשים?

כן. אנחנו בהחלט עובדים על תבחינים חדשים והשר עצמו בתוך העניין וביקש לעשות דיון מעמיק אחרי שריכזנו את כל התבחינים ולמעשה חשבתי שהדיון הזה יתקיים עוד לפני שאנחנו נפגשים כאן, אבל מסיבותיו הוא אל הצליח לעמוד בזה ועשר דקות לפני הישיבה הוא ביקש שאודיע שאנחנו מקיימים דיון מעמיק וזה על מנת שבאמת זה יידון ונשקול את הכול.

אני מבין את המצוקה שלך אבל אתה חייב להבין גם את המצוקה שלנו. אני לא רוצה חלילה לפגוע באף אחד, אנחנו מקיימים דיונים, זה השלישי, ציטטתי חלק מהפרוטוקול, אתה ממשיך ואומר שאפשר לשקול - - -

סליחה, לפני שאתה מסכם אני חייב לומר משהו, אני לא מדבר על שלילת רישיונות בגלל בעיות בריאות או משטרה, באלה אנחנו מקבלים נימוקים ובדרך כלל אנחנו מתלים את הרישיון ל- 30 יום כדי לקבל עוד הסבר למה, כדי שאם אדם מסוכן בגלל בריאות או בגלל משטרה, שלא ייווצר מצב שאדם מסוכן מחזיק בנשק, מה עוד שהוא לא נכנס לסכנת חיים בדרך כלל, אבל אם ישנה המלצה שמשרד הפנים אינו אחראי לקבוע את מסוכנותו של אדם בזה אנחנו נעזרים בגופים המקצועיים, שזו משטרת ישראל ומשרד הבריאות, יושבים פה גם נציגי משרד הבריאות, אז אנחנו נאלצים להודיע לאותו אדם שרישיונו מותלה, הוא יכול להגיש הסגה או ערר אבל לא יכולים לחדש לו את הרישיון כל עוד הסוגיה הזו קיימת.

אני בא לקראתך יותר מזה, רוצה לעזור לך ואני אגיד לך למה אני מתכוון, אחת הבעיות שלנו וזו טענת חברי הכנסת, זה בעיקר על אותן תלונות שמגיעות אלינו, ואנחנו מוצפים בתלונות ואין לנו מענה. כשפונים אליכם אתם אומרים שצריכים להיות תבחינים, עדיין אין תבחינים. אתם צריכים לגמור את הסיפור של התבחינים, ברגע שתקבעו את התבחינים החדשים ותאשרו אותם, זה יקל על כולנו, כולם יעבדו על פי התבחינים החדשים.


המצב היום הוא לא כזה, אדם שפעם קיבל את הנשק בגלל שהיה בקו עימות למשל והיום הוא לא בקו עימות, אז הוא לא עונה על התבחינים הקודמים, אז בעצם הוא מחזיק את הרישיון ללא נשק. כאן הבעיה. יש הרבה מקרים כאלה לצערי והוזכרו כאן כמה מהמקרים.

רציתי לענות לראש המועצה, השתמע מהדברים שלך כאילו המשטרה באה ולוקחת סתם כלי נשק, זה לא כך - - -

הוא הסביר מה אתם מבצעים, יש פה סתירה.

אנחנו מבצעים אכיפה, אין פה שום סתירה.

זה קשור לעניין הספציפי , ישנה תופעה של הרבה אנשים שהחזיקו נשק עשר שנים ברישיון ולפי החוק ואותם אנשים קיבלו מכתבים להחזיר את הנשק. אני הולך עכשיו לעשות עבודה להביא לך ולפני הוועדה את רשימת האנשים, לפי תבחין שקבע משרד הפנים על דעתכם, שאתם עובדים בניגוד לתבחין הזה. בסוגיה הזו, אם אנשים החזיקו עשר שנים והוא אומר שהתבחין מרשה להם לחדש אוטומטית, אם הם עובדים לפי כל הקריטריונים - - -

אנחנו אוספים את כלי הנשק שמקבלים את הרשימות ממשרד הפנים.

אז תחליטו.

זה משהו אחר, אם הוא עשר שנים הוא עונה על התבחין אבל למשטרה נכנס מידע - - -

לא על זה אני מדבר, אני מדבר על אזרח שהיה איש ביטחון במשך עשר שנים ועכשיו הוא פנסיונר.

המשטרה לא בודקת כל אדם לפי הרישיון לפי התבחין, אלא אם כן אנחנו מקבלים רשימה ממשרד הפנים ומתברר שהוא מחזיק בניגוד לתנאי הרישיון.

לא בניגוד לתנאים, אני מביא לך דוגמאות של אנשים שהחזיקו - - -

למתי מעודכנים התבחינים שיש לכם היום?

סוף 2008, הם פורסמו לציבור ב- 2009, נבחנו לאחרונה במהלך 2008.

כלומר כל מי שמחזיק היום בעצם מחזיק לפי התבחינים שפורסמו ב- 2008, 2009?

אכן כן. כל מי שחודש לו הרישיון כי שי עוד ציבור שעוד לא נבדק, חודש לפי התבחינים המעודכנים של 2009.

עכשיו אתה מדבר על שינוי תבחינים?

אני מדבר על בדיקה לעומק שהשר ביקש, בעקבות אותם מכתבים שאתם מקבלים גם, הוא מבקש שוב להיכנס לעובי הקורה ולראות מה התבחינים. אני לא מניח שהוא יעשה עבודה מלכתחילה, אולי כן, אבל הוא ייכנס לבדוק כל תבחין ותבחין שוב כדי לאשרר אותם, יכול להיות שיאשרר יכול להיות שיוסיף ויכול שיגרע.

יש נקודה שיכולה לפתור לנו 50% מהבעיה, אותם אנשים שמחזיקים נשק מעל לעשר שנים בהתאם לרישיון, בהתאם להנחיות שלכם, אקדח למשל.

עם אקדח אין בעיה.

אני אומר לך והמשטרה שומעת, אני לא מדבר על בריאות או מידע מודיעיני, אני מדבר על אזרחים שמחזיקים נשק וקיבלו במשך השנתיים האחרונות מכתבים להפקיד את הנשק, אני מכיר אתה אנשים.

אם זה לא בגלל שמטרה או בריאות אין דבר כזה.

אני אומר לך שלא בגלל משטרה ולא בגלל בריאות.

אני מוכן לבדוק כל מקרה פרטני.

זו הנקודה שאנחנו הולכים להשתמש בה, נביא למשטרה את ההוכחות, אנחנו מסתמכים על הדברים שלך. אם זה מה שאתה אומר לפרוטוקול, אז אנא מהמשטרה, לא לשלוח מכתבים לאותם אנשים שמחזיקים בדיוק לפי אותו תבחין שקבעת ושלא תהיינה סתירות. אם המשטרה לא תתחייב לנו בוועדה ונמצא את עצמנו עם עשרות מקרים של איסוף סיטונאי - - -

המשטרה מתבססת על נתונים של משרד הפנים.

עו"ד ניר פוגל, מייצג אנשים בענייני רישוי נשק, השאלה מופנית למר עמית, אני מפנה את כולם בבקשה לעמוד 2 בחוברת שחולקה, יש סתירה, אמר מר עמית שמחזיקי אקדחים בתקופה שעולה מעל עשר שנים, לא יצטרכו להוכיח, כמובן כאשר הכול כחוק, זה תבחין בפני עצמו. אז מדוע כתוב באתר משרד הפנים ואני מפנה לעמוד 2 באמצע, מחזיקי אקדחים בעלי רישיון לתקופה העולה על עשר שנים יוכלו לחדש רישיונם לתקופת חידוש אחת ללא צורך בעמידה בעילה התקפה היום, משמע לעוד שלוש שנים, ואחרי שלוש שנים בוא תוכיח לנו עילה מחדש. אני מבקש אם אפשר התייחסות לעניין.

כל חידוש רישיון הוא לשלוש שנים, הרישיון פוקע מעצמו אם אדם לא מחדש, לא צריך בכלל להוציא לו ביטול. הגשנו לגבי דברים מסוימים כיוון שהתבחינים מידי פעם נבדקים ולגבי הדבר הזה לא הייתה תמימות דעים לכן אמרנו, ממילא בודקים כל שנתיים לפי המלצה מסוימת את הנושא של התבחינים, כל שנתיים מקבל אשרור של השר שאכן התבחינים האלה זה מה שאני רוצה או שאולי משנים משהו. לכן אין תמימות דעים לגבי זה. זה סוכם בוועדה האחרונה לתקופה נוספת, זה שלוש שנים רווח, זו הסיבה.

מה יהיה אחרי שלוש שנים?

תהיה בדיקה של השר.

יש לי בקשה אחת קטנה, יש היום מצב שמשטרת ישראל באה ואומרת שיש לה מידע מודיעיני, כנסת ישראל היא הריבון, משיהו צריך לפקח גם על המידע הזה. לא יתכן שחיים בשושו.

מידע מודיעיני שמחרימים בגללו נשק זה עוד לא נורא, על מידע מודיעיני שמגיע ושולחים אנשים לבית הסוהר זה יותר גרוע.

ישנו מג"ד בצה"ל שנוא נשק צה"לי במילואים, בגלל שהוא גר באיו"ש החרימו לו את האקדח, אמרו לו שזה מידע מודיעיני.

אני מסכם:

1. הוועדה מכירה בצורך למנוע פיזור נשקים המהווים סכנה לציבור ומוחזקים ללא רישיון.
2. הוועדה מביעה מורת רוח שלמרות הדיונים והחלטות הוועדה, טרם נקבעו תבחינים חדשים ולא אושרו. כדי למנוע סבל מיותר מהאזרחים המחזיקים בנשק.
3. הוועדה פונה למשרד הפנים לבדוק את האפשרות להעביר את כל עניין רישוי כלי הירייה למשרד לביטחון פנים ובכך לחסוך בירוקרטיה מיותרת מהאזרחים.
4. הוועדה פונה למשרד הפנים לקבוע או לחילופין לאשרר תבחינים תוך חודשיים ולהביא לאישור או לידיעת הוועדה.
תודה רבה לכולם הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00