PAGE
26
ועדת הכספים

23.6.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, י"א בתמוז התש"ע (23 ביוני 2010), שעה 10:15

הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

אמנון כהן – מ"מ היו"ר

חיים אורון

שי חרמש

פרופ' זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך

עו"ד דניאל רימון, ממונה על החקיקה, רשות ניירות ערך

צבי גבאי, ממונה על האכיפה, רשות ניירות ערך

טל אמיר, מחלקת חקירות, רשות ניירות ערך

לירן הרניק, מחלקת חקירות, רשות ניירות ערך

זאב נוה, מחלקת חקירות, רשות ניירות ערך

משה זדה, מחלקת חקירות, רשות ניירות ערך

נועם הרטמן, מתמחה, רשות ניירות ערך

עו"ד רביד דקל, משרד המשפטים

עו"ד דנה נויפלד, משרד המשפטים

נעם מלכי, מתמחה, משרד המשפטים

לילך שמע-זלטוקרילוב, הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

גד סואן, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות

מיקי ציבייר, יו"ר איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

עו"ד שלומי זיסמן, איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

עו"ד יונתן מודריק, יועץ משפטי, איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

אמיר אדיבי, חבר הנהלת איגוד מנהלי השקעות, איגוד לשכות המסחר

עו"ד רונן סולומון, מנהל תחום פיננסים ושוק ההון, איגוד לשכות המסחר

עו"ד טל נד"ב, היועץ המשפטי, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד רן ונגרקו, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד ניר כהן, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד דוד גרלנד, לשכת עורכי הדין

עו"ד נועם שרון, לשכת עורכי הדין

עמי צדיק, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שגית אפיק

ענת מימון

מרב תורג'מן

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010, המשך דיון.


אני רוצה להזכיר לחברים שהיו מספר דברים לגביהם היינו אמורים לקבל תשובות. הבנתי שהמחלקה המשפטית שלנו עובדת על זה. לכן אנחנו ממשיכים בהקראה ועל הסעיפים, עליהם היינו צריכים לקבל תשובות, נדון בישיבה הבאה.


אנחנו בסימן ד', הוראות כלליות, סעיף 52נח.

אני קוראת במשולב עם תיקונים ביחס לכחול.

52נח
פרסום ודיווח מיידי על החלטה אם להטיל אמצעי אכיפה

(א)
החלטת מותב כאמור בסעיף 52מט(א) ופרוטוקולי הדיונים בהם הופיע המפר בפני המותב, יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות במועד שבו נכנסת החלטת המותב לתוקפה לפי הסעיף האמור. ואולם רשאי המותב, לבקשת המפר, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שלא לפרסם את החלטתו כאמור או לדחות את פרסומה למועד שיקבע. משך הזמן שחלף ממועד ההפרה, כשלעצמו, לא ייחשב נימוק מיוחד לעניין זה. היה בכוונת המותב לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת תקופת איסור הכהונה או התליה כאמור בסעיפים 52נד(א) או 52נה(1) או לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול הרשיון, או היתר, כאמור בסעיף 52נה(2), יציין זאת בהחלטתו.


התיקון שנעשה כאן לאור בקשת גורמים שונים היה כי רצינו להבטיח שגם הפרוטוקולים יפורסמו לבקשת חברי הוועדה. שנית, רצינו להבטיח שההחלטה והפרסום יושהו עד למועד של כניסת ההחלטה לתוקף, כלומר, בחלוף שישים הימים, על מנת שניתן יהיה להספיק ולבקש עיכוב ביצוע גם של דבר הפרסום. הדבר השלישי ששינינו כאן, הכרחנו את הרשות לפעול שלא בשיטת הסלאמי ולדרוש שאם יש בכוונתה לפנות לערכאות על מנת להאריך את תקופת התליית הרשיון או התליית העסקה של נושא משרה, אזי היא תצטרך לעשות את זה מיד עם פרסום החלטתה ואז היא גם תספר על זה.

המפר יכול להיות נוכח בכל דיוני הוועדה? כלומר, אתם אומרים שיפורסמו רק הפרוטוקולים של הדיונים בהם הוא מופיע.

התכוונו כאן שכמובן אין כוונה לבקש שאם היה איזשהו פרוטוקול שהוועדה התכנסה כדי להתייעץ – כמו ששופטים יושבים במשרדים שלהם – הוא לא יוכל לבקש את השיח הפנימי שלה. הוא כן יוכל לקבל כל מקרה שהיה דיון פומבי.

למה לא לומר שהוועדה תפרסם את פרוטוקולי הדיונים שלה? ברור שאם יש התייעצות פנימית, היא לא תפרסם. למה לקבוע פסקה שכל הפרוטוקולים יפורסמו?

זה מה שמטריד אותי. היה מקרה כזה בערכאות, בו ביקשו שגורמים מפירים שהוועדה תחשוף פרוטוקולים של דיונים שלה בעיצום כספי נכון להיום, ואני מזכירה שעיצום כספי, חברי המליאה מחליטים ללא שימוע, אז אנחנו רוצים להיות ודאים בעמדתנו לפיה לשיח פנימי כזה אין פומבי. אנחנו חוששים מתרגום שהוא לא כפי שאת חושבת, אם לא נכתוב את זה במפורש. לא איכפת לי לכתוב: "ופרוטוקולי הדיונים יפורסמו", לכתוב בנפרד כך שיובהר שדיונים פנימיים של חברי הוועדה לא יפורסמו אם זאת דרך שנראית לכם טובה יותר, ניתן לעשות את זה כך.

צריכה להיות שקיפות.

הערת נוסח. הסעיפים האלה שנמצאים כאן בהוראות הכלליות, המטרה שלהם היא אחרת מאשר שקיפות ההליך. נכון שההליך צריך להיות שקוף, אין ספק בדבר הזה, אבל הוראה של פרסום הפרוטוקולים והפומביות שלהם, צריך לכתוב בחלק שמדבר על ההליך המינהלי ולא בחלק הזה. כאן זה סוג של סנקציה שמצאנו במשפט המשווה.

אין בעיה להעביר את הנושא של הפרוטוקולים של הדיונים למקום ההוא.

להליך המינהלי.

רביד צודקת.

צריך למצוא הגדרה יותר מדויקת על מהו ההליך ומהו דיון פנימי. זה יפתור את הבעיה. זאת אומרת, ההליך הוא פומבי. החלק הזה שהשופטים מתייעצים בלשכתם, הוא לא פומבי בכל מקרה. לכן ההגדרה צריכה להתחיל משם. מה שמוגדר כהליך – זה פומבי, וצריך להגדיר את זה. צריך להיות ברור שיש הבדל.

ברשותכם, אני מציעה שאת החלק של פרוטוקולי הדיונים נוציא מהמקום הזה ונעביר אותו להליך, ושם נבהיר שהפרוטוקולים הם למען דיונים פנימיים של חברי הוועדה.

אלה אפילו לא דיונים.

התייעצות, לא צריך לפרסם.

בסדר.

אם זה דיון, זה צריך להיות מפורסם. איך תיקנת את זה?

עוד לא תיקנתי. אנחנו ננסח את זה ביחד.

תנסחי כך שהרעיון שלנו יבוא לידי ביטוי בכתובים.

בסדר גמור.

יש למישהו הערות לסעיף? אין.

אולי גם את הסיפא צריך להעביר להחלטת המותב. "היה בכוונת המותב לפנות לבית המשפט".

אני אקרא את פסקאות (ב) ו-(ג) ואסביר את שתיהן ביחד.


זאת ההחלטה. זה פרסום ההחלטה. אין בעיה. אפשר לדון בזה אחר כך. אני כותבת שצריך לבחון מיקום.

(ב)
נכנסה לתוקף החלטת מותב להטיל אמצעי אכיפה על מפר שהוא גורם מדווח כהגדרתו בסעיף 52כו(ב), או נושא משרה בכירה בו, יפרסם הגורם המדווח, בדוח מיידי לפי סעיפים 36(ג) או 56(ג)(3), לפי סעיף 27(ז) לחוק הייעוץ או לפי סעיף 72(א) לחוק להשקעות משותפות, לפי העניין, את ההחלטה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 37 ו-38 בשינויים המחויבים, אלא אם כן החליט המותב, בהתאם להוראות סעיף קטן (א), שלא לפרסם את אותה החלטה או לדחות את פרסומה.

קראת ב-(ב) משהו אחר.

כן. גם אני לא מצאתי את הדברים.

קראת משהו אחר מהנוסח שמונח בפנינו.

אמרתי שאני מקריאה שונה ממה שפורסם בכחול. אני מקריאה עם שינויים. חבר הכנסת גפני ושגית הנחו אותנו בדיון הקודם. הם ידעו שיש לנו עוד תיקונים ולכן הם ביקשו שאני אקריא – ולא הייעוץ המשפטי –את זה כבר עם התיקונים.

תיקונים שהוועדה לא ידעה על זה קודם?

היא לא ידעה על זה קודם. אלה תיקונים שאני מקריאה והם לא עברו לוועדה.

את מביאה עכשיו נוסח חדש.

כך נעשה בשני הדיונים שעברו.

אנחנו ביקשנו שלפחות היועצים המשפטיים יקבלו את התיקונים מראש ולא רק עכשיו בישיבה.

אני מציעה שאולי נקרא לשגית כי זה לא היה סיכום הדברים בדיון שעבר.

זה היה הסיכום. אני הייתי בדיון.

זה לא מה שהיה בדיון הקודם.

לא יכול להיות שתביאי נוסח שונה מהכחול בלי שאף אחד יודע. אין דבר כזה.

אני אסביר ואתם תחליטו אם לקבל.

לא.

אם זה לא יהיה, חבל, כי זה מזיק וזה בהתאם לבקשה.

משהו חדש, לא דנים בו. אין דבר כזה. את לא יכולה לשנות את הנוסח בכחול כאשר אישרת אותו במליאת הכנסת ולהביא לי נוסח שונה מבלי שיודעים על כך. אין דבר כזה.

אולי אתה תחליט שזה עדיף.

לא. יכול להיות שזה עדיף, אבל לא יכול להיות שאת תביאי לי דבר חדש לשולחן בלי שהם עברו על זה ולא אמרו מה עמדתם, לא בדקו את זה מבחינת הניסוח, לא בדקו את ההשלכות של זה וכולי.

גם דבר שהועלה כאן קודם – וההערה שלהם הייתה חדשה – נשב אחר כך על כך.

אם עולה משהו תוך כדי דיון, זה משהו אחר. אבל את לא יכולה לשנות מראש מבלי שאנחנו יודעים שאת מביאה סעיפים אחרים או קוראת את זה באופן שונה.

הנחה אותנו יושב ראש הוועדה.

הבנת אותו לא נכון. הוא יבוא לכאן ונסדיר את זה. לא יכול להיות שאחרי קריאה ראשונה, אתה תביאי נוסח שונה.

זה מבהיר דברים שגופים ביקשו ואני חושבת שחבל.

אז תביאי את זה קודם ואז אין לי בעיה. אני חייב שהייעוץ המשפטי של הוועדה יאיר את עיניי ויאמר אם יש כאן בעיה או אין בעיה, שיאמר אם כאן יש סיכום בין גופים כאלה ואחרים שבאו למשא ומתן אחרי שאנחנו הנחינו אותם. זה בסדר גמור, אבל שלא נקרא את זה כאן פעם ראשונה.

אם אני אסביר לך, אתה תבין שחבל. בסדר.

שוב, זאת מהות העניין.

בוא נסכם שאני אעביר את זה לייעוץ המשפטי, ואם הם יחשבו לנכון, בסדר.

ודאי. אני מסתכל עכשיו ואין הערות. תקראי מה שהיה. אני לא יודע מה היה.

הנוסח שהיא כבר העבירה אלינו היא לגבי נכנסה לתוקף החלטת מותב. את זה הם כבר שינו והעבירו.

הגופים יודעים מה שונה? אתם יודעים מה שונה? אתם עוקבים אחרי זה?

זה היה לבקשתם.

אתם יודעים שזה שונה?

רק השורה הראשונה.

אבל זה שונה גם בהמשך. היא קראה עוד דברים.

לגבי אחר כך, לא ראינו שום תיקון.

אם תיתן לי להסביר, אני אסביר.

אני מדבר ברמה העקרונית. יכול להיות שהתיקון שאת עושה היום הוא פי אלף יותר טוב אבל זה לא יכול להיות כך.

בסדר. הבנתי. כל מקום שאני ארצה, אני אומר שאני אבהיר את זה.

אני מבקש לפני כן לקבל את זה. כך ישבנו עם בנק ישראל והגענו להבנה.

בסדר, אין בעיה. כל מקום שאני ארצה, אני אומר לך שאני אפנה אחר כך לייעוץ המשפטי של הוועדה.

נלך לפי הנוסח שנמצא לפני כולם. אם נרצה להכניס תיקונים, נחזור לסעיפים האלה.

חוץ מהשורה הראשונה שאנחנו רואים שיש בה שוני. תסבירי את פסקה (ב).


היועצת המשפטית, את התיקון החדש אתם ראיתם?

התיקון היחיד שאני רואה כאן זה שנכנסה לתוקף החלטת מותב.

גם אתם לא יודעים מה הנוסח החדש.

לא, אבל מרים כן יודעת אבל היא לא כאן.

ההערה של היושב ראש התקבלה על ידי דניאל ולכן מן הסתם זה יידון בשבוע הבא בנוסח שהופץ לכולם וזה בסדר.

כרגע פסקה (ב), השוני שלו, אתם יודעים על כך?

מרים אילני יודעת על כך אבל היא בישיבת בוועדת החוקה. מרים היא המלווה בדרך כלל של ההצעה, אבל מחלתי על הרצון לעמוד על זה ואנחנו נביא את זה בפעם הבאה.


שגית, ביקשתי לקרוא כאן משהו שהוא חדש ביחס למה שהועבר קודם לכן. הונחיתי לא לעשות זאת. אני אעביר את זה אליכם לפני הדיון הבא ואז נוכל לחזור לזה.

היו"ר משה גפני מנהל את הישיבה

האמירה כאן היא שכאשר מדובר בגורם מדווח או נושא משרה בכירה בו, יתלווה לפרסום של הרשות גם דיווח של הגורם המדווח.

אני מציע שנסיים את פסקה (ב). אדוני היושב ראש, ברמה העקרונית דיברנו על כך שאם יש איזה שהם שינויים שעושה גוף שמביא את החוק והוא תיאם עם גופים אחרים, אחרי שהגיעו להסכמות, המחלקה המשפטית של הוועדה תקבל את החומר, תעבור עליו ואז נבוא לדיון כאן.

בסדר.

הם אמרו שאתה סיכמת אתם משהו אחר.

כן, זה נכון. אני כל יום מסכם אתם משהו אחר. זה תלוי במצב הרוח. אני מקבל את מה שאתה אומר.

יש כאן עכשיו סעיף שהוקרא והוא שונה מהנוסח בכחול שאישרנו במליאת הכנסת והוא לא הובא לידי הייעוץ המשפטי של הוועדה.

הייתה כנראה טעות אנוש.

לכן אמרתי שנדלג עליו. נלמד אותו, ואם תוכלו להתייחס עניינית לנקודה הזאת, נתייחס, ואם תאמרו שאתם רוצים לבחון עוד, נדון בו בישיבה הבאה. תחליטו אתם.

קושי נוסף כאן הוא שבמקרה שההפרה היא של נושא משרה בכירה והתאגיד המדווח אינו יודע עליה, נושא המשרה הבכירה, כמו במקרים אחרים שקבועים בחוק, צריך להודיע לתאגיד המדווח כדי שהוא יוכל למלא את חובתו.

מתי התווסף הדבר הזה?

זה התווסף מאז הדיון שעבר, אבל אמרנו שאם לא רוצים, אנחנו לא נעלה את זה.

לא, אנחנו רוצים כל דבר שאתם רוצים.

אבל תאמרו למחלקה המשפטית.

דניאל, אני מקבל את עמדתו של חבר הכנסת אמנון כהן שמתמצא בחוק יותר ממני.

לא מתמצא בכלום.

אני מקבל את מה שאת אומרת. תעבירי את זה ללשכה המשפטית שתבחן את זה. נמשיך הלאה.

אני רוצה לחזור לסעיף הראשון ואני אעדכן. אמרנו שהפרוטוקולים של כל הדיונים הרשמיים של הוועדה יפורסמו ולא רק הדיונים בהם נכח העותר.

זה ייכנס ויועבר למקום ההליך, אבל יובהר שהתייעצות פנימית של חברי הוועדה, לא יפורסמו.

כמו בבית משפט.

כן.

אותו הדבר.

המפר למעשה יכול להופיע בכל דיון.

נכון.

אין מניעה ממנו.

לא. אין מניעה.

גם את זה צריך לציין בנוסח כי היום זה לא מופיע.

בסדר.

שיהיה ברור שהמפר יכול להופיע לכל דיון ושהפרוטוקולים יהיו גלויים.

דיברנו על הסיפא ואמרנו שנבחן את המיקום הנכון מבחינת הניסוח.

אני רק רוצה להבהיר שזכות הטיעון שלו בעל פה, כפי שכתוב בסעיף אחר, תלויה בזה שהוא הגיב גם בכתב קודם לכן.

כן. זה ברור. על זה דיברנו. למפר יש זכות טיעון בעל פה רק אחרי שהוא הגיש את הטיעונים שלו בכתב.

אני רוצה לחזור לסיפא. אם המותב מתכוון לפנות לבית המשפט כדי להאריך את התקופה, הוא צריך לציין את זה בהחלטתו. יש אפשרות לנמק את הכוונה הזאת שלו?

לא. מה שהוא יכתוב, הוא יכתוב את גוף הפנייה. אנחנו רוצים לומר את הסינונימיות. השיקולים להחרפה, הם קבועים בגוף השיקולים שיושב ראש הרשות ממילא יפרסם. אז ברור שהתמלא אחד מהם - או שהנזק הוא גדול או שהרווח הוא גדול.

צריך לציין מה השיקול שהתמלא?

מראש, כאשר אני מבקשת בהודעה, אני מספרת אילו אמצעי אכיפה אני מתעתדת לבקש. הכל יהיה מנומק ומורחב וגם זה יהיה מורחב.

בגלל שאנחנו בין שנה לחמש שנים, כאשר את מבקשת הארכה, הקפיצה היא מאוד מאוד משמעותית. מה שאנחנו מבקשים זה שיהיה נימוק לבקשה הזאת שלך, למה את חושבת שצריך.

בסדר. אין לי בעיה. אני פונה לבית המשפט, זה גוף הפנייה לבית המשפט.

אנחנו נבהיר את זה בנוסח כי היום הנוסח היום לא אומר את זה.

אין שום בעיה.

מישהו מהנוכחים הבין מה שנאמר כאן?

ממש לא, אבל בסדר.

מה בסדר? לא הבנתי. אתם מסכימים לכל מה שנאמר כאן?

שיקראו את הסעיף מהתחלה עוד פעם, אם אפשר.

הוא בדיוק כפי שקראתי אותו.

חוץ מהתוספת שהיא אמרה לגבי נושא משרה בכירה. הכל הוא כמו בכחול.

מי שמוזמן לוועדה, מוזמן להביע את עמדתו. אם מסכימים עם מה שמסוכם, זה בסדר ולא צריך לבזבז זמן, אבל אם למישהו יש מה לומר, אני מבקש שהוא יאמר.


מה סיכמנו? אני לא הבנתי כלום.

סיכמנו שלעניין סעיף קטן (א), הכחול דיבר על פרסום ודיווח מיידי על החלטה ולא דובר בו על פרסום של פרוטוקולי הדיונים, יתווסף לנוסח תיקון שיאמר שכל הפרוטוקולים של דיוני ועדת האכיפה המינהלית יהיו גלויים. זה בעקבות בקשת הוועדה.

ודניאל הסכימה לזה.

דניאל הסכימה לזה. גם הנוסח שהביאה הרשות, אנחנו מבקשות לתקן אותו עוד יותר ולהבהיר גם בו שכל הפרוטוקולים, למעט התייעצויות פנימיות של חברי המותב, יהיו גלויים.

ואין בעיה עם זה.

דניאל הסכימה.


דבר נוסף. יש כאן תיקון נוסף לנוסח בסעיף קטן (א), בסופו, כפי שמופיע בלבן, והתיקון הזה אומר שהמותב רשאי לפנות לבית המשפט ולבקש את הארכת תקופת איסור הכהונה.

עדיין בפסקה (א).

גם את זה ביקשו שנעביר לפרק אחר.

נעביר את זה למקום אחר. זה לא משנה. מכיוון שמדובר עכשיו בהארכה שעלולה להיות משמעותית, בין שנה לחמש שנים, ביקשנו שיובהר בנוסח שהבקשה הזאת תהיה גם היא מנומקת.

והיא מסכימה.

כן.

אין בעיה.

ולכן אנחנו נביא נוסח מתוקן לקראת הדיונים הבאים.

פסקה (ג) מתוקנת לאור החלטת יושב ראש הוועדה בעיצום הכספי באותה לשון

(ג)
החליט מותב להטיל אמצעי אכיפה על מפר שהוא בעל רשיון לפי חוק הייעוץ או תאגיד בנקאי, רשאי יושב ראש הרשות להורות לו גם להודיע ללקוחותיו או כפי שיורה יושב ראש הרשות בהתאם לנסיבות העניין, את מהות ההפרה שבשלה החליטה הוועדה כאמור ואת נסיבותיה, ואת אמצעי האכיפה שהוטל עליו על פי ההחלטה.

הנוסח כאן הוא שונה.

נכון.

זו הייתה החלטת היושב ראש בעניין עיצום כספי.

זה היה לבקשתכם.

אנחנו צריכים איזונים.

אני משנה את כותרת הסעיף מפני שלטעמי כותרת השוליים לא כל כך הולמת לנוסח כי לא מדובר רק על תשלום.

52נט.
עיכוב ביצוע החלטה והחזר

(א)
אין בהגשת עתירה על החלטת מותב לפי סעיף 52מט כדי לעכב את ביצוע ההחלטה, את פרסומה או את הגשת הדוח המיידי לפי סעיף 52נח(ב).

"אלא אם כן הסכימה לכך הרשות או אם בית המשפט הורה אחרת".

כיוון שההסכמה היא של המותב, נראה לי שצריך לראות: "אלא אם כן הסכים לכך המותב או אם בית המשפט הורה אחרת".

אלה סעיפים קריטיים.

(ב)
החליט בית המשפט לקבל עתירה כאמור בסעיף קטן (א) או ערעור שהוגש על החלטה בעתירה כאמור, לאחר ששולם עיצום כספי לפי סעיף 52נא, יחולו לעניין העיצום הכספי כאמור הוראות סעיף 52כה(ב).


קרי, אם עמדת המפר התקבלה בבית המשפט או בשלב העתירה או בערעור על העתירה, יוחזר לו הכסף ששולם בצירוף תשלומי הפרשי הצמדה וריבית.

על מה בדיוק הערעור?

הוא מערער על הכל. הוא יכול לערער על הכל, על איך התקבל ההליך, על חוסר סמכות לבצע, כל ערעור.

זה לא כתוב כאן.

מה זאת אומרת?

כאן לא כתוב שייפתח הכל.

זה לא דן כאן בעתירה.

לפי מה שכתוב כאן, הוא יכול לערער על עצם ההחלטה. איך התקבלה ההחלטה, זה לא כאן.

זה לא כאן. זאת לא הכתובת של זה.

הלכת קדימה מבחינת החשיבה ואני עוד בתשתית. מה זה יחולו לעניין העיצום הכספי כאמור בהוראות סעיף 52כה(ב)?

זה אומר שיוחזר לו הכסף עם הפרשי הצמדה וריבית. זה לטובתו של המפר. אם יתמשך ההליך, בית המשפט החליט שלא בסדר, אני מחזירה לו את הכסף עם הפרשי הצמדה וריבית.

הבנתי. בסדר. יש לכם הערות?

אני דווקא רוצה להעיר למה שציין חבר הכנסת אמנון כהן. כל הליך הערעור למעשה לא מוסדר.

זה לא הסעיף הזה.

אני יודע שזה לא הסעיף אבל אין סעיף כזה.

צריך להחליט מתי דנים על ערעור.

נכון.

הנוסח הכחול לא כולל סעיף על ערעור.

קראתי את הנוסח ולא ראיתי את הערעור עצמו. הוא צריך להיות או פה או שם, אבל הוא צריך להיות באיזשהו מקום.

הנושא של הערעור, איפה הוא מוסדר?

לא מוסדר.

בחוק הזה יש מקום בו יש דיון על הערעור?

בנוסח הכחול שמופיע בפניכם, אין הסדר ביחס לנושא של ערעור או עתירה על החלטת ועדת האכיפה המינהלית. התכנון של הרשות לניירות ערך היה ככל הנראה להמתין להצעת חוק שמתנהלת כרגע, אפילו בשעות האלה, בוועדת החוקה בנוגע להקמת בית משפט לעניינים כלכליים כאשר הכוונה היא להכניס בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים את העניין של זכות הערעור. כרגע זה לא מופיע בנוסח. מתי שהוא הוועדה צריכה לדון. אין ספק שהנוסח לא יצא מהוועדה הזאת בלי שתהיה הכרעה בסוגיית הערעור. זאת לא הייתה כוונת הרשות וגם לא כוונתכם.

למה הנושא של הערעור שהוא חלק מובנה בחוק הזה, למה הוא לא צריך להיות כאן?

הוא יהיה כאן.

איך הוא יהיה כאן?

ברגע שהוועדה תחליט איזה סוג ערעור היא רוצה.

איזו ועדה?

ועדת הכספים. ברגע שאנחנו נקיים דיון על שאלת הערעור, איזה סוג ערעור רוצים.

מתי יהיה הדיון?

אפשר לעשות אותו עכשיו ואפשר לעשות אותו בישיבה אחרת. הסעיף עוסק בהוראות כלליות ביחס לוועדת האכיפה המינהלית ואכן זה המקום המתאים לדון בשאלה הזאת.

הבנתי. משרד המשפטים, בבקשה.

אני יודעת שזה מוזר שלא מופיעה כאן איזושהי הוראה שאומרת שניתן לערער ולאיזו ערכאה ניתן, אבל אני רוצה לומר משהו כללי בהקשר הזה. כל מקום שיש החלטות מינהליות שמערערים עליהן לבית המשפט לעניינים מינהליים, לעולם מנגנון הערעור לא קבוע בחוק המטריאלי, בחוק שמסדיר את המטריה של ניירות ערך, בחוק שמסדיר את ענייני איכות הסביבה וכולי. הוא לא מופיע שם. זה משום שיש חוק כללי שמסדיר את כל הפרוצדורה הארוכה של ערעור בערכאה ראשונה, את זכות הערעור לבית המשפט העליון, חוק בתי משפט לעניינים מינהליים והחוק הזה מוסדר כך שבתוספת שלו, כל אימת שרוצים לתת סמכות לבית משפט לעניינים מינהליים לדון בערעור על החלטה מינהלית שהתקבלה במסגרת נגיד חוק ניירות ערך, ההחלטות האלה כתובות בתוספת של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים. זה מנגנון כללי. זה לא משהו שרצו להסתיר כאן בחוק ניירות ערך. בכל מקום שיש בו ערעור על החלטה מינהלית, ההכרעה היא שזה נעשה דרך חוק בתי משפט לעניינים מינהליים. מה עושה מישהו שרוצה לערער? הוא אומר לעצמו שיש לו החלטה מינהלית, לפני שהיה חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אם אין מנגנון שקובע שהערעור הוא כמו באזרחי הוא פלילי, הוא הולך לבג"ץ. בא חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ואמר: לא, אתה לא תלך לבג"ץ אלא תבוא לבית משפט מחוזי שדן כערכאה מינהלית.

מה זה אומר? אפשר לערער על עצם ההחלטה או אפשר לפתוח את התיק?

זה אומר שברור שמדובר כאן בהחלטה מינהלית והוראות הערעור לא קבועות בחוק הזה. איך רואים שבאמת זה נמצא בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים? ברגע שיש לך תיקון לחוק, בסוף של החוק, מופיע תיקון לתוספת של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים שמוסיף את ההחלטות האלה כדי שתוכל לערער לא לבג"ץ אלא לבית משפט לעניינים מינהליים. זה לא שאין כאן מנגנון ערעור.

איפה זה בחוק? את יכולה להראות לי את זה בתוספת?

אנחנו מתקנים את זה דרך הצעת החוק שאמורה להשתלב עם הדבר הזה.

אתם מסתבכים. אנחנו רוצים שיהיה כתוב ערעור.

נכון.

אלה שעוסקים בתפירה של העניין, אם תגיע לסוף ולא יהיה מקום שיהיה חיבור בין החוק ששם והחוק כאן, אז נלין. אנחנו רוצים שבחוק יהיה אזכור. בואו נעזוב את זה.

אני רוצה לדייק. יש אזכור של הערעור כבר היום בסעיף 14(א) לחוק ניירות ערך שאינו מתוקן במסגרת התיקון הזה ולכן ככל שהחוק הזה יעבור, בהנחה שמה שנדון כרגע בוועדת החוקה לא יתקדם מאיזושהי סיבה, מה שלא נראה – נראה שעד הדיון הבא אנחנו מקווים שהחוק שם כבר יאושר – יצא שהערעור הוא לפי מתכונת 14(א). כלומר, ערעור רגיל המוכר היום. כלומר, אתם בינתיים דנים במתכונת בה יש ערעור רגיל.


כך או כך, בין אם זה יהיה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים או בין אם זה יהיה כאן, התפיסה של משרד המשפטים – ואולי רביד או דנה יטענו את זה טוב ממני – היא שהחלטת הוועדה, כמוה כהחלטת רשות.

איזו ועדה?

ועדת האכיפה המינהלית. ישב המשנה ליועץ המשפטי לעניינים מינהליים , דן בסוגיה ואמרו שבעצם זו הייתה ההחלטה.

תאמרי את התוצאה.

עושים פרצוף כאילו זה לא יעלה על הדעת, אבל זאת הכרעה שהתקבלה. כיוון שיש השקפה בין ועדת האכיפה המינהלית לבין הרשות, נכון לעכשיו זה מנגנון ערעור רגיל. אם התיקון ההוא יובשל קודם, נבשר לכם כאן, ואם לא, נצטרך לבצע את התיקון כאן בהמשך.

בסדר.

בנושא הערעור, האם הערעור לגבי החלטה שקיבלה הוועדה?

כן.

רק לגבי ההחלטה שקיבלה הוועדה או ערעור של אותו אדם שרוצה לערער שיכול לפתוח את כל התיק ולראות איך בכלל התקבלה ההחלטה.

בין שתי החלופות שהצגת. זאת המשמעות של עתירה מינהלית. עתירה מינהלית, זה אומר שנעשית ביקורת שיפוטית דומה למתכונת הידועה בבג"ץ. זה אומר שלא פותחים ומזמינים את כל העדים ושומעים את כל הראיות מצד אחד, ומצד שני, התקיפה היא גם של סבירות ההחלטה וגם של הסמכות לתת אותה. זאת אומרת, כן יבחנו האם הוועדה הזאת הייתה מוסמכת לשבת, האם היא ישבה על פי איך שהחוק הורה לה לשבת, וכן בודקים את סבירות ההחלטה ואת מהות ההחלטה אבל לא פותחים אותה מהתחלה.

טוב. סיימנו את הדיון בעניין הזה ואני מסכם כדלהלן. אנחנו צריכים לקבל החלטה עקרונית, ואין מקום לדון עכשיו כי לא הבאתם לנו נוסח כי אתם מסתמכים על חוק שנדון בוועדת החוקה ועל חוקי אכיפה מינהלית. לכן אנחנו לא יכולים לדון על זה וג'ומס בעניין הזה צודק.

אנחנו אומרים אותו הדבר. החוק לא יכול להיגמר בלי שיהיה ברור על פי החוק מהי ערכאת הערעור. זה ברור לגמרי.

גם חבר הכנסת אמנון כהן צודק, במה שאמר, האם בית המשפט יכול לפתוח את הכל מחדש, לפתוח את התיק, כן או לא. מדובר בהחלטה עקרונית שנצטרך לקבל. אנחנו יכולים רק לדון עליה עכשיו. השאלה העקרונית שעומדת ביסוד הדברים, הרי אתם מביאים כאן חוק חדשני לחלוטין, להשקפת עולמי הוא חדשני לחלוטין ולפי דעתי אין לי ספק שהחוק יעבור. אין לי ספק שאחרי שהחוק יעבור, פרופסור זוהר גושן, בכל כותרות העיתונים יהיה, ובצדק: עשינו מהפכה בעניין של האכיפה המינהלית.

אין לי שליטה על זה.

אני אומר לך שלי יש שליטה על העיתונות וזה מה שיהיה. אני אומר לך שהדיון העקרוני יהיה. מכיוון שמדובר בחוק חדשני, אנחנו נצטרך לקבל החלטה גם על הערעור, איך מגישים ערעור ומה בית המשפט עושה בערעור. זה חלק מהתפיסה של חוק האכיפה המינהלית. לכן אני מסכים שאין כאן עכשיו את החלק הזה ואנחנו לא יכולים לדון עליו כי אנחנו דנים באוויר ואנחנו לא יודעים מה יהיה בוועדת החוקה לגבי בית המשפט לעניינים כלכליים, ואנחנו לא יודעים עם מה תגיעו לכאן בסוף. השאלה העקרונית הזאת תידון. היא חלק מהותי מהחוק שהוא חוק חדש והוא חוק שיש לו משמעות שלא הייתה עד היום.

חוק טוב.

מה זה משנה עכשיו? לא תוכלו לשלוח אותנו למה שנאמר בסעיף כלשהו בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים.

אין שם אזכור.

לא חשוב. לא נלך לשם. אנחנו נדון על זה כאן. אם החוק ההוא יתאים לכאן, נכתוב את זה כאן. אם הוא לא יתאים, נשנה אותו ונעשה כאן משהו שמתאים לחוק הזה.

בסדר גמור.

אנחנו ממשיכים.

52ס.
אחריות מנהל כללי ושותף שאינו שותף מוגבל

(א)
המנהל הכללי של התאגיד ושותף למעט שותף מוגבל, חייבים לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין למניעת ביצוע הפרה בידי התאגיד או השותפות, לפי העניין, או בידי עובד מעובדיהם.

(ב)
בוצעה הפרה, למעט הפרה המנויה בפרטים (6) עד (8) בחלק ג' של התוספת השביעית ולמעט הפרה לפי סעיף 54(א1) פרט להפרות כאמור שבוצעו על ידי התאגיד, חזקה היא כי המנהל הכללי בתאגיד או שותף שאינו שותף מוגבל בשותפות, לפי העניין, הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), וניתן להטיל עליו אחד או יותר מאמצעי האכיפה כמפורט להלן, לפי העניין, אשר היה ניתן להטיל עליו אילו הוא היה המפר, אלא אם כן הוכיח שמילא את חובתו לפי סעיף קטן (א):
(1)
עיצום כספי כאמור בסעיף 52נא בסכום מרבי שלא יעלה על מחצית מסכום העיצום הכספי המרבי שהיה ניתן להטיל על מפר שהוא יחיד בשל אותה הפרה.

(2)
לעניין הפרה המנויה בחלק ב' או בחלק ג' של התוספת השביעית – התליה כאמור בסעיף 52נה(1), לתקופה שלא תעלה על מחצית מתקופת ההתליה שניתן היה להטיל על המפר לפי אותו סעיף, או ביטול של רשיון, אישור או היתר כאמור.

(3)
לעניין הפרה המנויה בחלק ג' של התוספת השביעית – איסור לכהן כנושא משרה בכירה בגוף מפוקח, כאמור בסעיף 52נד, לתקופה שלא תעלה על מחצית מתקופת איסור הכהונה שניתן היה להטיל על המפר לפי אותו סעיף.

(ג)
קבע התאגיד נהלים מספקים למניעת הפרה כאמור בסעיף קן (ב) וכן מינה אחראי מטעמו לקיום הנהלים, לרבות הדרכת העובדים ופיקוח על מילויים, חזקה כי קיים את חובתו לפי סעיף קטן (א).

את זה אני לא רואה.

זה חדש. זה הועבר אלינו.

זה הועבר. אני עכשיו לא קוראת שום דבר מפתיע.

זה נמצא בלבן.

(ד)
בסעיף זה "שותפות" ו"שותף מוגבל" – כהגדרתם בפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975.

לאורחים יש הערות? אין.

הם נשמעו מאוד מאוד בהרחבה ולכן הם קיבלו את מבוקשם.

הלשכה המשפטית, יש בעיות?

דניאל, למה עד חצי?

נשמע קודם את הערות הייעוץ המשפטי.

יש לי שאלה לגבי היחס בין (ב) ל-(ג). (ב) הוא האחריות של מנכ"ל או שותף לא מוגבל, ו-(ג) החזקה היא לגבי התאגיד. התאגיד פרסם, אז חזקה שהוא קיים לפי סעיף קטן (א). החזקה צריכה להיות לגבי נושא המשרה.

צודקת.

הערה חשובה.

זה יתוקן.

חזקה כי נושא המשרה.

והוא זה שיהיה מוגן?

לא. ההערה היא נכונה. אני חושבת שמי שיקבע את הנהלים, מן הסתם הוא התאגיד וזאת תהיה חזקה בידיו של נושא המשרה. אפשר שזה יהיה המנהל הכללי.

אם אני מבין נכון את (ג), הכוונה שלו היא שהכללים למניעת הפרות הם לא עסק פרטי של המנכ"ל אלא שהתאגיד קבע אותם. למה אתם רוצים לשנות את זה?

כי זה בסעיף של אחריות. האחריות היא על המנכ"ל. יש כאן חזקה שהמנכ"ל לא מילא את חובתו.

נכון, אבל מי שמפקח על המנכ"ל זאת בדרך כלל החברה ודירקטוריון החברה. לכן יש להניח שדווקא הדירקטוריון הוא זה שיקבע את הנהלים, אבל המנכ"ל יוכל ליהנות מהם. לכן אני חושבת שצריך לתת על זה את הדעת.


לכן כתוב תאגיד. בסוף היה צריך לכתוב כי קיים את חובתו נושא המשרה, המנכ"ל.

אני דווקא לא בטוח שצריך להחליף כאן.

התאגיד יישאר, אבל בסוף, חזקה כי נושא המשרה כאמור בסעיף קטן (א) מילא את חובתו.

כל העיצומים מופחתים לחצי. לכאורה הוא לא האשם הישיר והאשם הישיר הוא מישהו אחר.

לא, יתכן שהוא יהיה גם האשם הישיר, אבל אז הוא ישלם את מלוא העיצום הכספי. זה מקרה של אחריות פיקוחית.

השאלה אם זה ברור. זאת אומרת שאם ברור שהאשם הישיר זה גפני ואני המנכ"ל שלו, ואין עלי האשמה אלא האשמה כמנכ"ל, ולא האשמה ישירה, ברגע שההאשמה שלי היא האשמה כמנכ"ל, העיצום הוא חצי.

נכון.

אבל אם יש לי האשמה ישירה, אני לא נמצא בכובע של המנכ"ל אלא אני נמצא בכובע של הנאשם הישיר.

לטעמי זה ברור. ניתן להוסיף, אם אתם חושבים שזה מבהיר, שאין בכך כדי להוציא את חשיפתו, אבל אנחנו חושבים שאין צורך בכך.

הסעיף הזה מגדיר שמדובר בהפרה של חובת פיקוח. זאת אומרת, הוא בא לחדש בזה שיש כאן הפרה של חובה פיקוחית, להבדיל מהחובה עליה אתה מדבר. היא באה להוסיף ולא לגרוע. חבל לתקן את הנוסח ולסרבל משהו שהוא לכאורה ברור. זה בא להוסיף ולא לגרוע, וכל תוספת תגרע, ולא תוסיף.

אני מסכימה.

אלא אם כן מישהו יכול לטעון שתפקידי כמנכ"ל מתמצה תמיד בחובה פיקוחית ולכן העיצומים שחלים עליו הם חצי.

חבר הכנסת אורון, זה לא חדש. גם בפלילי, 53(ה) לחוק ניירות ערך, גם באזרחי, 52נא, גם בחוק הייעוץ, גם בחוק השקעות, יש סעיפים דומים לאלה ואף אחד לא טוען שאין אחריות ישירה במקרה שהוא אורגן בתאגיד ויש לו אחריות ישירה. לכן אנחנו לא חושבים שזה נדרש.

אני מבינה שהתוספת החדשה בצהוב, באה למעשה לתת קונקרטיזציה. אני מדברת על (ג). למעשה זה בא לתת קונקרטיזציה לתיבה שאנחנו בדרך כלל משתמשים בה שאומרת עשה ככל יכולתו.

נכון. התשובה היא נכון.

זה מספק.

לדעתי זה לא מספק משום שהתיבה הזאת של עשה ככל יכולתו, נכון שעד היום זה היה רק בפלילי, אבל יש כבר פסיקה של בית משפט שנוסכת איזשהו תוכן בחובה הזאת. החובה הזאת מתחלקת לשני ראשים: האחד, כל מי פעולות שנושא המשרה בתאגיד צריך לעשות כדי להטמיע במסגרת התאגיד את החובה של האנשים לפעול לפי החוק, מה מסגרת ההוראות החוקיות, ימי עיון, נהלים ודברים כאלה.

זה כתוב.

זה כתוב. הראש השני שהפסיקה דרשה מנושא משרה כדי שהוא ימלא את התיבה הזאת של עשה ככל יכולתו התייחס למה קורה ברגע שהוא מאתר הפרה. ברגע שהוא מאתר הפרה, הוא צריך לעשות מיד להפסקתה, ואם זה משהו שהוא חד פעמי ועבר מן העולם ואין כבר מה לעשות, הוא צריך לעשות פעולות למניעת הישנותה. הרכיב הזה לא נמצא כאן בקונקרטיזציה.

מה אתן אומרות על מה שהיא אומרת?

את מציעה להוסיף רכיב?

אני חושבת שצריך להוסיף.

מה הרכיב?

כאן את מדברת רק על פעולות אפריוריות שעושה נושא המשרה וזה לא מתייחס למה נושא משרה צריך לעשות כדי לעשות ככל שניתן.

אפשר להוסיף את זה.

עשה ככל יכולתו או ככל שניתן, זה מה הוא עושה ברגע שבוצעה העבירה, ברגע שבוצעה ההפרה והוא צריך לעשות או זה או זה.

או את שניהם.

את אומרת במבחן מצטבר.

מבחן מצטבר שגם אתה צריך לעשות מראש.

אנחנו לא מתנגדים.

גם ברגע שמאותרת הפרה, אתה צריך לעשות להפסיקה.

אתם מסכימים למה שמשרד המשפטים אומר?

כן.

מסכימים. בסדר. תנסחו את זה.

האם החזקה הזאת שנקבעה כאן ב-(ג) לא מספקת לטענת משרד המשפטים?

כן. היא אמרה. היא הסבירה בפירוט. היא אומרת שמה שקבע התאגיד, לרבות הדרכת עובדים וכולי, זה בסדר אבל בית המשפט כבר קבע, ולדעתה גם צריך להכניס את זה, מה התאגיד עושה כדי למנוע את זה.

מה המנכ"ל עושה.

המנכ"ל.

הוא מפסיק את זה מיד ודואג שזה לא יתחדש. בסדר גמור.

כן. זה מה שהיא אומרת.

אם לא יקבלו את זה, זה סעיף נוסף כדי להוציא את החובה המוחלטת. אותו הדבר יש לנו בהגבלים עסקיים, יש חזקה מהסוג הזה, שאם עשו זה וזה וזה, הוא מילא את חובתו. זה המקסימום שהוא חייב בו.

כן, אבל הוא צריך להפסיק אם הוא רואה שנעשית הפרה. הוא צריך להפסיק את זה.

אפשר להוסיף את המשפט.

גבירותיי ורבותיי, אני מבקש לנסח את זה כפי שנאמר. אני לא מעיר יותר הערות. אני הולך לפי הסדר, כפי שאתן רוצות. הנה עוד מקרה קלאסי שהיה אפשר למנוע את הדיון הזה מהוועדה אם הייתם מסכמים קודם לכן.

לא שמענו את זה קודם.

אפשר לעשות יום לימודים ארוך בלתי מגובל ולגמור את זה.

אין אפשרות. זה חוק ענק שחלקו מאוד עקרוני. מלבד הנושא העקרוני שעליו צריך לקבל החלטות, יש פה המון פרטים קטנים.

אדוני לא רוקד טנגו, אבל יש לי הרגשה שהולכים שני צעדים קדימה וצעד אחורה.

מאיפה אתה יודע מה אני רוקד ומה אני לא רוקד?

אתה לא מקבל את הצעתי.

אני אבדוק אם יש אפשרות לעשות יום ארוך אחד. הבעיה היא שקיימנו דיון בתל אביב וכולם אמרו שהם צריכים ללכת בשעה 1:00 או ב-2:00.

הוא בכלל לא בא. זה לא שהוא הלך ב-1 או ב-2 או ב-3, אלא הוא לא בא.

זה כמעט על תקן הוצאת דיבה.

עובדה. לא היית בישיבה.

אני מאיגוד לשכות המסחר, נציג בתי ההשקעות. האם יש הבדל בין קנס כספי שיוטל על מנכ"ל של חברה גדולה לבין מנכ"ל של חברה קטנה או חברה גדולה וקטנה?

אני לא יכול להתחיל את הדיון הזה.

זה מאוד מהותי.

אני לא יכול להתחיל עכשיו את הדיון. אנחנו חייבים לסיים. אנחנו עכשיו פועלים בניגוד לתקנון. אנחנו נביא את זה לדיון הבא. דבר עם דניאל מחוץ למסגרת הדיון.


אנחנו נמשיך בעזרת השם מסעיף 52סא. אני אבדוק האם אפשר לקיים יום ארוך. לי אין בעיה. זאת אומרת, אני יכול. אין לי בעיות אחרות, אני חי בעולם מזהיר. חוץ מהאכיפה המינהלית בה אני דן בוועדת הכספים, הכל בסדר. אני אקיים את הדיון הזה, אם תהיה אפשרות אבל אני לא יכול לשבת בוועדה לבד אלא אני צריך את חברי הוועדה. זה חוק מורכב שיש בו הרבה פרטים. כשג'ומס אמר לי ביום חמישי שהוא עוזב ב-1:00, נכנסתי למסלול.

אדוני היושב ראש, אני תמיד אתך.

אני מודה לכם על הדיון. אני מבקש כמה שאפשר לתאם יותר, דבר שיחסוך לנו את הזמן. אם לא, אנחנו נדון.


תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00