PAGE
20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16.6.2010


הכנסת השמונה עשרה



נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 236

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ד' בתמוז תש"ע (16 ביוני 2010), שעה 09:30

שינויים בחינוך התעבורתי – דיון מהיר של חה"כ זאב בילסקי

חברי הוועדה: זבולון אורלב - יו"ר

זאב בילסקי

מסעוד גנאים

ד"ר שמשון שושני
- מנכ"ל משרד החינוך

ד"ר רחל רותם
- מנהלת אגף זה"ב, משרד החינוך

עו"ד יבגנה בראונר
- משרד החינוך

עו"ד יעקב פרידברגר
- יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רפ"ק רויטל ריבק
- משמרות הזה"ב, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

סנ"צ זאב גוטמן
- מפקד מרכז הכשרות את"ן, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

שמואל אבואב
- מנכ"ל עמותת אור ירוק

אלעד סאסי
- דובר עמותת אור ירוק

יונת מרטון
- מסמנכ"לית חטיבת אוכלוסיות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

בתיה לוי
- מנהלת תחום חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן
- מנהל אגף תקציבים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דוד עוזר
- מנכ"ל בפועל, הרשות לבטיחות בדרכים

רן ארז
- יו"ר הנהלת ארגון המורים העל יסודיים

שמעון דהן
- הסתדרות המורים

ד"ר משה בקר
- ס. שר החינוך לשעבר, ויו"ר הוועדה לתכנית הלימודים לבטיחות בדרכים

שמען פרי
- מנכ"ל משותף, "עיניים בדרכים"

נילי קשת
- ועד מורי החינוך התעבורתי

לאה לובודה
- מועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר גדעון בן דרור
- יועץ וועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודה סקר
- ארגון הורים ארצי

משה עוזרי
- ועד מורי החינוך התעבורתי

איתי פידלמן
- מרכז מחקר ומידע (מ.מ.מ), כנסת

יהודית גידלי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
שינויים בחינוך התעבורתי – דיון מהיר של חה"כ זאב בילסקי

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא העומד על סדר יומנו הוא החינוך התעבורתי במערכת החינוך במדינת ישראל. הנושא הזה הוא נושא במעקב, קיימנו בו ישיבה בפתיחת שנת הלימודים לאחר שהתבשרנו שהרשות לבטיחות בדרכים קיצצה בתקציבה. התחייבנו אז לעשות ישיבת מעקב. בינתיים חבר הכנסת זאב בילסקי מחברי הכנסת החשובים והטובים שלנו, החרוצים והרגישים שלנו שיודע לעלות בכנסת את הנושאים שעומדים במקום הנכון בסדר היום הלאומי, העלה את הסוגיה הזאת לסדר במליאת הכנסת, נדמה לי שכבר בשבוע שעבר. מאחר והנושא הוא גם במעקב של וועדת החינוך, התרבות והספורט נתנו קדימות ליוזמתו הברוכה של חבר הכנסת זאב בילסקי. אנחנו גם נאפשר לו לומר דברי פתיחה.


במסמך שהכין לנו מרכז מחקר ומידע של הכנסת, המסמך הזה הוזמן על ידי חבר הכנסת זאב בילסקי. חבר הכנסת זאב בילסקי הניח תיקון לחוק חינוך ממלכתי כדי לעשות חובה את החינוך התעבורתי. המסמך הזה מפרט, אני מקוה שכולם יקבלו אותו, את הבעייתיות של החינוך התעבורתי במדינת ישראל. אנחנו מקדמים בברכה את המנהל הכללי של משרד החינוך דוקטור שמשון שושני, במקרה נמצאים כאן עוד שני מנהלים כללים לשעבר, שמואל אבוהב שמכהן היום כמנהל הכללי של עמותת אור ירוק ועושה לדעתי עבודה מאוד חשובה לחברה הישראלית, עבודה ראויה להוקרה והערכה, והשני אני הדובר אליכם.


אנחנו נאפשר לך, חבר הכנסת זאב בילסקי, לפתוח בדברים ולאחר מכן נקיים את הדיון.

תודה רבה לך אדוני היושב ראש, כמובן בלי שום קשר לפתיחה שלך ולדברים שלך עליי, הגשתי את ההצעה לסדר בתקווה ובידיעה שזה יגיע לוועדה הזאת. ידעתי שיושב ראש הוועדה ייתן לנושא קדימות כפי שהוא עושה לנושאים חשובים שעומדים על הפרק ומביא גם דברים לידי גמר. אני מאוד מקווה מהכרותי אותך ומניסיונך העשיר בתחום הזה, שההצעה הרגילה הזאת לסדר שהגשתי יחד עם הפעילות הרגילה של הוועדה בראשותך למעשה תביא את הנושא לידי גמר. אנחנו פשוט עייפים מלהתעסק בעניין הזה. תכף אני אתן סקירה היסטורית ויש כאן אנשים שכל אחד זוכר את השתלשלות הדברים.

שנים רבות אנחנו מתעסקים בנושא הזה, כמה וועדות הגישו את ההמלצות שלהן. אני אציג גם נתונים מאירופה כי לנו חשוב להיות עם האירופאים ואני אספר לכם מה קורה במדינות אירופיות. אני גם אספר לכם איך התחלנו כבר, איפה היינו כבר, איזה אגף הקמנו כבר, אני אספר לכך על עתירה לבית הדין הגובה לצדק שהגיש ארגון המורים יחד גופים נוספים. כבר בתחילת דבריי אני פונה אליך אדוני היושב ראש, אני יודע שהשפעתך רבה ואנשים במערכת מקשיבים לך, וגם שר התחבורה אמר לי שהוא תומך בעניין הזה. נשאר לנו לנסות ולהביא את הסאגה הזאת לידי גמר כדי שלא נצטרך לשוב ולדון בה.


בשנת 1993 החליטה ממשלת ישראל על הפעלת תכנית החינוך לבטיחות בדרכים, 30 שעות שנתיות מגן ילדים עד כיתה יב'. יפה מאוד ! אז הקימו את האגף לזהירות ובטיחות בדרכים, גם כן יפה, והתחלנו. צריך להבין מה עומד לנגד כל אותם אנשים לאורך כל ההיסטוריה הזאת. אנחנו משלמים מחיר כל כך יקר גם בדמים וגם בדמים. "אור ירוק" שדיברת עליהם יושבים וחוקרים כבר עשור שנים, המספרים נעים במינימום של 10 מיליארד עד 15 מיליארד שקל בשנה על הנזקים של תאונות דרכים.

אני בכוונה מתחיל עם הדמים האלה כי הדמים האחרים לא עוזרים למקבלי ההחלטות ואני ראיתי שכאן לא משנה מה קורה לאנשים. לפחות בכסף. בשנים האחרונות חל קיצוץ משמעותי בתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. חלום של אנשים, באמת אנשים צדיקים מל"ו הצדיקים שעבדו ונתנו את כל כישורם, ממונם רק כדי שתקום הרשות בתקציב של 550 מיליון שקל בשנה. רשות שתהייה עצמאית, שתקדם את הנושא, שתפסיק את ההרג בדרכים. אבל הימים עושים את שלהם ולמעשה התקציב קוצץ והתקציב המיועד לחינוך תעבורתי ירד מ- 39.5 מיליון בשנת 2008 ל- 15 מיליון שקל בלבד בשנת 2010.


כתוצאה מהקיצוץ הזה בשנת הלימודים הנוכחית החינוך התעבורתי שאמור להתקיים בכיתות י' ו- יא' מתקיים רק בכיתות יא' וב- 50% מהיקפו. הגדילה ממשלת ישראל ב- 23 במאי וקיבלה החלטה חדשה "תבוטל החלטת הממשלה משנת 1993". אני יושב ומדבר כל הזמן עם אנשים שאני מכיר, אני מוקיר אותם, ואני מספר להם מה עשיתי קרוב ל- 17 שנים כראש עיר בנושא תאונות דרכים. לא היה יום שלא התעסקתי בנושא הזה. איך אתם יכולים לבטל? אמרו לי "אל תדאג אנחנו נסדיר את העניין זה יהיה יותר טוב". כשהממשלה אומרת "יהיה יותר טוב" אדוני היושב ראש באמת צריך להתחיל לדאוג. לכן החלטת הממשלה החדשה שלפיה יהיה יותר טוב מבטלת את ההחלטה של 1993 אבל מותירה את ההחלטה בדבר הוראת המקצוע והיקפו בידי משרד החינוך וגם הממשלה הטובה תדאג להגדלת התקציב שיוקצה לחינוך. כלומר אומרים להם היחסי ציבור, "זו החלטה לא פופולרית", אז בוא תגדילו את התקציב ואז יבינו שאתה עושה משהו טוב באמת.


ב- 13 ביוני 2010 אדוני היושב ראש, במזכירות הממשלה התקיימה ישיבה בהשתתפות שר החינוך והמנהל הכללי של משרדו להגדיל את תקציב החינוך התעבורתי בשנת הלימודים הבאה ל- 30 מיליון שקל. אכן בשורה. כלומר פי שניים מתקציבו הנוכחי לבתי הספר ולמגזר החרדי, אנחנו מתכוונים לדברים כל כך טובים וזו הייתה ההחלטה.


אדוני היושב ראש, אנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו למעשה כולנו תלויים ברצונם הטוב של שני אנשים כל שנה מחדש. פעם זה שר התחבורה ופעם זה שר החינוך. פעם זה אומר "מתמטיקה יותר חשובה לי", פעם זה אומר "אין לי כסף", פעם זה אומר "נסתדר אני אתן לך חצי". יושבים פה קציני משטרה, אתה יודע אני נלחם שלרשויות תהיינה סמכויות, אני מסכל ורואה למשל את נתיבי התחבורה הציבורית, כמה זה חשוב. פקח עירוני לא יכול לעשות את זה רק שוטר יכול לשים אותו בצד ואין להם כוח אדם. אז ההוא של התחבורה כנראה ממה שהוא מקצץ בחינוך מעביר להם שיהיו שוטרים בנתיבי התנועה הציבורית ויעשו ככה ויגידו למה אתה נוסע בנתיב התחבורה הציבורית.


אדוני היושב ראש זה קרקס. הקרקס הזה על חשבון החיים של הילדים שלנו, על חשבון החיים של אנשים שנהרגים בתאונות הדרכים. אני מבקש שזה יופסק. אני לא רוצה שזה יהיה תלוי יותר ברצונם הטוב של שרים כאלה ואחרים. אני מבקש שהוועדה הזאת תקבע החלטה ברורה: א' - חינוך תעבורתי הוא חובה מגן הילדים ועד כיתה יב', ב', התקציב שיהיה לא יהיה תלוי בשום דבר וברצונם הטוב. אמרה הממשלה 30 מיליון, אני קונה. אני לא רוצה לריב עם הממשלה. אמרה 30 מיליון, אבל שה- 30 מיליון יהיו מעכשיו ואליך בכל שנה בלי משא ומתן, בלי החלטות חד צדדיות, בלי שצריך לבוא אליך אדוני היושב ראש כדי לסייע בידנו. תראה את כל האנשים הטובים שיושבים פה. אנשים שבאמת הנושא אכפת להם.


אתה אדוני כיושב ראש הוועדה יכול לעזור לנו להביא את הנושא לידי גמר. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שכל אחד מאיתנו מבין את חובתה המוסרית של מערכת החינוך. אני חושב שגם חובתה החוקית של מערכת החינוך בנוגע לחינוך הילדים בכל נושאי כישורי החיים שלהם, לא רק מתמטיקה, ספרות, תנ"ך וגיאוגרפיה אלא גם את יתר כישורי החיים על מנת שיכולו לקיים את עצמם. אני חושב למשל שחינוך תזונתי כדי שנאכל אוכל בריא ונוכל לשמור על בריאותנו גם זו חובתה של מערכת החינוך. במסגרת הזאת החינוך התעבורתי כגורם מוות מאוד בולט בחברה הישראלית בכלל ובעולם כולו, הוא בוודאי חלק מהחובה.

הרמב"ם שקובע את תפקידי ההורים קובע בין היתר שחובה של ההורים ללמדו גם שחיה, כלומר להציל את חייו, שאם חלילה יזרקו ילד לנהר שהוא לא יטבע. הסכנות האלה היום בדרכים לא פחות פחותות מאשר בים. לצערנו כולנו יודעים שבתאונות דרכים נהרגים מאות אנשים, ולשמחתנו בים טובעים פחות אנשים. כולנו מבינים שצריך ללמד שחיה ואכן מערכת החינוך עוסקת בלימודי שחיה. היום החובה שהייתה מוטלת פעם על ההורים מערכת החינוך חייבת לקחת על עצמה כחלק מתפיסה של העולם המודרני והעולם הדמוקרטי שהמדינה לקחה על עצמה ללמד ולחנך את הילדים.


אני מקווה שבסוגיה הזאת לא תהייה מחלוקת באשר לחובה המוסרית. אפשר להתווכח, איך, כמה ולמה, אבל לא בצעם החובה המוסרית.


בסיכום עם המנהל הכללי נערוך את סדר הדיון באופן הבא, נאפשר לארבעה אנשים לדבר תחילה ואם יהיה צורך המנהל הכללי יגיב ואם לא רשות דיבור אנשים נוספים. הראשון ידבר דוקטור משה בקר, ואחריו ידבר רן ארז יושב ראש ארגון המורים העל יסודיים, שמואל אבואב המנהל הכללי של "אור ירוק" ולאחריו שמעון דהן מהסתדרות המורים, ואם יהיה מישהו נוסף שרוצה שיעביר בבקשה פתק עם שם, תפקיד ומאיפה הוא. אני אשתדל לתת לכולם לדבר. בבקשה דוקטור משה בקר.

אני כבר השתתפתי בהרבה ישיבות, גם בוועדת החינוך, התרבות והספורט, וועדת הכלכלה ומסגרות אחרות כולל דיונים בממשלה שעסקו בנושאים האלה. אני רואה בישיבה הזאת ישיבה מכווננת כי הבעיה לא תפתור אד הוק את בעיית החינוך התעבורתי כפי שראינו אותו בתקופה האחרונה עם החלטת הממשלה. העובדה שהכורת ירד על החינוך התעבורתי ואיך שהוא נמצא פתרון בהתערבותו של ראש הממשלה בנושא התקציבי. צריך להסדיר את זה אחת ולתמיד מתוך ידיעה והכרה שעם ישראל היום עם רמת מינוע של 330 340 כלי רכב ל- 1,000 תושבים.

בעשרים השנים הבאות נגיע ל- 500 כלי רכב ל- 1,000 תושבים. בעיית תאונות הדרכים והבטיחות בדרכים תהיינה חלק מהעניין. הבעיה העיקרית שאנחנו מתמודדים איתה היא תמיד בין הדחוף לחשוב. לאורך כל השנים כשעלה נושא הבטיחות בדרכים, אמרו "משטרה זה מיידי, חינוך זה לטווח ארוך". אני אומר שחינוך זה גם לטווח המיידי כי הנפגעים והפוגעים בין היתר הם תלמידי בית הספר, עד סוף בית הספר התיכון, ולכן יש משקל לנושא הזה גם במיידי. אבל כמובן עם ישראל, אזרחי ישראל, האזרחים שלה יהיו בעתיד נהגים שיצטרכו ברובם לחיות עם הבעיה וזה מתחיל עם מערכת החינוך.


תמיד אנחנו מזדעקים כאשר יש מאסה של הרוגים. כשהייתה התאונה של התיירים ליד אילת ובה נהרגו 24 בני אדם הנושא עלה מיד לכותרות. אם ניקח את מספר ההרוגים החודשי ומרכז אותו במכה אחת ומראים מי נהרג באותו חודש היינו מבינים שמדובר בבעיה חברתית מהמדרגה הראשונה. תמיד משווים את זה, במטבע לשון, להרוגים במלחמות למרות שיודעים שנהרגו יותר בתאונות דרכים. השאלה הנשאלת היא האם אנחנו מתייחסים לחיי אדם בחזקת דבר מקודש. אצל הדתיים והחרדים פיקוח נפש דוחה אפילו שבת. הנושא של בטיחות בדרכים הוא תמיד משהו בצד במקום להפוך אותו לנושא כמו החינוך הגופני למשל. אף אחד לא שואל האם צריך לתת שעות לחינוך גופני כן או לא, שיעורי היסטוריה כן או לא. אלו מקצועות שכבר מובנים מן קדמת דנא בתוך המערכת. בטיחות דרכים שזה נושא חדש יחסית זה משהו שולי, צדדי, ימצאו לו תקציב לא ימצאו לו תקציב, יתנו שעות לא יתנו שעות.


יש לנו כאן בעיה מהמדרגה הראשונה, להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה. להתחיל להבין שבטיחות בדרכים זה חלק מהחיים של תושבי מדינת ישראל. הסיכוי של כל אחד להיפגע במשך החיים בתאונת דרכים עם נפגעים היא יותר מ- 100%. למי שירצה אני אתן את הנתונים.


עשיתי בדיקה עוד בוועדת שיינין, הייתי יושב ראש הוועדה שעסקה בנושא של החינוך לבטיחות בדרכים, אנחנו רואים שמבחינת מספר ההרוגים הממוצע לשנתון הוא 15.4 בקבוצת הגיל של בין 15 ל- 20. זה בערך פי שלוש מהממוצע. כלומר השנתון של תלמידי בית ספר מגיל 15 עד 20 שזה עדיין בהשפעת מערכת החינוך, המעורבות שלהם בתאונות ומספר ההרוגים מתוכם הוא פי שלוש מהממוצע. נשווה לנתונים של הרשות לבטיחות בדרכים, עד גיל 18 מקרב הנהגים אנחנו רואים את המאסה הכי גדולה שהם הנהגים הצעירים שזה רק עתה הוציאו רישיון.

אנחנו נמצאים במצב שהחינוך התעבורתי, כיתה יא', רגע לפני שהוא עוזב את מערכת החינוך הופך להיות אזרח לכל דבר בצבא וכך הלאה, לא מבטיחים את העובדה שהוא יקבל בצורה שיטתית ומסודרת את כל הדברים שקשורים גם לכללי התנהגות וגם לנושאים הקשורים לנהיגה שהוא נושא שבנפשנו. רואים את הירידה לאורך השנים, זו אוכלוסייה מאוד מאוד בעייתית. העניין של אותו שלב של החינוך התעבורתי לא ניתן לוותר עליו. מדובר בחיים ומוות וכמובן שצריך להשלים את זה גם עם ההכשרה לנהיגה.


כבר אמר את הדברים חבר הכנסת זאב בילסקי, אני יכול למנות בפניכם והייתי מעורב ברוב הדברים גם כיועץ של וועדת הכלכלה של הכנסת וגם כיועץ של שר החינוך וסגן שר החינוך, גם יושב ראש וודת החינוך לבטיחות בדרכים, גם יושב ראש וועדת החינוך ובטיחות בדרכים, בוועדת שיינין. יש לנו למכביר מספיק מסמכים והחלטות ממשלה, כולל וועדת חקירה פרלמנטרית של הכנסת בראשות חבר הכנסת נחום לנגנטל שדיברה בדיוק על הדברים האלה ועל הצורך להטמיע את הנושא כולל העניין של בטיחות בדרכים כנושא לבחינת בגרות.

הנושא חזר ועלה גם בהחלטות ממשלה. אנחנו רואים פתאום החלטת ממשלה שאומרת להחזיר את הגלגל אחרוה. לסגת לאחור. איפה אנחנו עומדים? מדינת ישראל עם מספר כלי הרכב ועם כל בעיית תאונות הדרכים הנושא צריך לעלות כל היום על סדר היום. אנחנו לא אומרים קצת פחות לימודי גיאוגרפיה, קצת פחות היסטוריה, קצת פחות חינוך גופני ולדחוף פנימה את הנושא. אם יהיה תקציב נכניס אותו. אומנם כיתות א' וכיתות ד' מקבלות את הנושא של בטיחות בדרכים בצורה מסודרת. אבל הנושא של חינוך תעבורתי רגע לפני שאתה עוזב את מערכת החינוך ואחר כך קשה לתפוס אותך, הנושא הזה מונח הצידה.


אני לא אחזור על החלטות הממשלה, יש כאן את כל האסמכתאות ושמעתם כבר את חבר הכנסת זאב בילסקי. כמו שציינתי בחוזר המנהל הכללי מ- 1 ביוני שמעדכן לשנת הלימודים הבאה מופיעה החובה ללמד את ילדי הגנים וילדי בתי הספר היסודיים אבל ללא חובה של ההוראה בנושא הזה.


אני רואה את הישיבה כישיבה מכוננת כי הבעיה היא לא רק אם השגנו את התקציב ואיך שהוא נמצא את הדרך לממן את ה- 700 או 800 מורים שאם הם לא יקבלו את המימון הם יתפזרו לכל רוח ולך לחפש אותם אחר כך. אני מדבר על כך שהנושא הזה במערכת החינוך בתקציב המדינה, שמשרד החינוך צריך להעביר לאוצר לא דרך הרשות הלאומית "תעשו לי טובה יהיה לכם כסף טוב אז טוב". אני מתייחס כמו שיש מורה לחינוך גופני, כך צריך להיות מורה לבטיחות בדרכים. זה בנפשנו ולא פחות חשוב מכל נושא אחר בכישורי חיים כמו איך אתה מסתדר מבחינה כלכלית וחברתית במדינת ישראל.


אם אנחנו מדברים מבחינת הפוטנציאל של מניעת התאונות, וכשבמערכת החינוך 40%, 60% חינוך נכון לאורך כל השנים. לגבי נהגים צעירים הפוטנציאל, יש על כך עדויות בספרות המקצועית, אנחנו יכולים להפחית 30% עד 50% של תאונות הדרכים בחינוך בטיחותי נכון. כמובן שלגבי האזרח של המחר לטווח היותר רחוק בין 20% ל- 40%. אלו הנתונים הקיימים. ישנה תכנית לימודים, היו הצעות חוק בנושא הזה.


לאורך השנים התפתחה החשיבות לחינוך בטיחות בדרכים ועל חשיבותו של החינוך התעבורתי כאמצעי להפחתת בעיית תאונות הדרכים. כולם מכירים את זה ואף אחד לא יתווכח, לא השר ולא המנהל הכללי, אף אחד יגיד שחינוך תעבורתי הוא לא טוב. השאלה היא מהגורן או מהיקב. האם נחכה שמישהו במצב כזה או אחר בלחץ ראש הממשלה יהיה מוכן לתת את התקציב או לא יהיה מוכן לתת את התקציב. לא זאת הבעיה שלנו, זה סימפטומטי. הבעיה שלנו היא איך אנחנו ממסדים את הנושא של חינוך בטיחות בדרכים כמו כל מקצוע אחר כך שהדורות הבאים, כולל הדור הנוכחי כשהוא ייצא ממערכת החינוך הנושא הזה יהיה בתוכו, הוא יבין מהם כללי בטיחות, מזה לפרגן, איך לנהוג.

תודה רבה. אני מאוד מודה לך, ועל כך שאתה לא חוסך מעצמך שום תמיכה לסייע לוועדות הכנסת בעבודתן בכל הקשור לזהירות בדרכים וזו הזדמנות טובה להוקיר ולהעריך את העזרה שלך ואת תרומתך.


מר רן ארז, יושב ראש ארגון המורים העל יסודיים. בבקשה.

תודה אדוני כבוד היושב ראש, חברי כנסת, המנהל הכללי של משרד החינוך, המנהל הכללי של "אור ירוק" וכל המשתתפים האחרים.


יצא לי שם של עושה צרות, ואכן זה נכון, אני עושה צרות. אני עושה צרות לרעים ונוח לי להיות בחבורה כזאת כי זה נותן לי אליבי, ,אתם אנשים כל כך טובים, ואם אני אתכם בחברה אחת אז כנראה שאני פחות איש עושה צרות.


אין לי אפילו מיליגרם להוסיף לדברים החשובים של חבר הכנסת זאב בילסקי. אני מכיר אותו לא מהיום וגם לא משלשום. אני יודע עד כמה הוא דבק במטרה. אין לי להוסיף מלה אחת למאמצים שאתה עושה אדוני היושב הראש בנושא הזה שהוא נושא של פיקוח נפש, ומר שמואל אבואב שנרתם "לאור ירוק" ושומעים אותו ברדיו ובכל מקום מדבר רק על הנושא.


אני רוצה היום לפרגן לכם ולהגיד לשר החינוך כל הכבוד על כך שהצלחת לפתור את הבעיה העכשווית. זה נותן לנו אוויר לנשימה לפתור את הבעיה, כפי ששמענו עתה, לטווח הארוך יותר. אין שום סיבה לא לדאוג לילדים בנושא בטיחות הדרכים כמו שדואגים לבריאות ולנושאים אחרים. זה מאוד חשוב וזה בנפשנו. אתה כבוד היושב ראש אמרת את זה נכון, עשית קורלציה מאוד נכונה בין לימוד השחייה לבין הנסיעה בדרך. צריך לא רק לקבוע מסמרות שזה בעצם דבר בתכנית הליבה של משרד החינוך, של החינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו. לא ארחיב כי יש כאן מומחים גדולים ממני.


אני מבקש לומר שנמאס להיאבק על הבטחת מוסדות חינוך, על אחיות בתי הספר, על חינוך לתעבורה. הגיעה הזמן שמשרד החינוך, ואני מאוד מברך את השר ואת המנהל הכללי המקצועי שלו, הגיע הזמן שבכל מה נוגע למערכת החינוך מ-א' ועד ת' יהיה באחריות משרד החינוך וכדי שהוא לא יהיה תלוי בכל מיני גורמים שברגע שיש צורך לקצץ מקצצים אצל הזולת. כמו שביום הכיפורים היו דופקים על החזה של החבר ולא על החזה של עצמם. משרד החינוך הוא האחראי על חינוך הילדים ולמשרד החינוך צריך לתת גם את הסמכות וגם את האחריות. לכן אני חושב שבמקרה זה תרומתה של "אור ירוק" תרומתו של מר זאב בילסקי, תרומתך אדוני היושב ראש, תרומתם של כל אלה שעוסקים בכך היא אדירה, אבל הם יכולים להשקיע את כל המאמצים האלה לא בשמירה על הקיים אלא בתוספת, בשיפור. מה שאנחנו עושים כעת כל הזמן זו מלחמת בלימה, כל הזמן מלחמת מאסף. כך לא נוכל לקדם את מערכת החינוך


אני מבקש אדוני היושב ראש שתהייה לנו מליץ יושר, לנו אני מתכוון לכל העם. כי תאונות דרכים זה לא רק ההרוגים, אלו אלפי הנכים, במה שהמדינה צריכה להשקיע אחר כך בטיפול בהם, זה הצער שנגרם למשפחות שלמות והצער שנגרם לכל אחד ואחד. לכן זו משימה קדושה, זו מצווה שאין כמוה, זו מצווה של שמירת חיי אדם. אנחנו כולנו חייבים לתרום את חלקנו למאמץ הזה.


אני מבקש הפעם לפרגן לכל אלה שתרמו ולכל אלה שהשיגו. אבל אנחנו נמצאים בצעד ראשון, בישיבה מכוננת, אנחנו חייבים להגיע לכך שבחקיקה בכנסת כמו שחוקק בכנסת שלחינוך גופני צריך לתת שעתיים בשבוע לכל ילד, כך צריך להיות גם עם התעבורה.

תודה רבה לך על דבריך. מר שמאול אבואב המנהל הכללי של עמותת אור ירוק היום, ובעבר המנהל הכללי של משרד החינוך, ובעבר גם ראש רשות מקומית - ראש המועצה המקומית קריית טבעון.

תודה. במילים תמציתיות אני רוצה לומר מדוע זה כל כך חיוני, מדוע זה כל כך חשוב ומדוע זה לא עוד פרויקט אחד מיני רבים. אם נחשוב שבעשר השנים האחרונות, מדינת ישראל בממוצע בכל שנה רואה לנגד עיניה 40 ילדים בגילאי 0 עד 14 נהרגים בתאונות דרכים. כל שנה, בממוצע 40 תלמידים.

כיתה אחת שלמה בשנה, קוברים כיתה אחת בשנה.

יתרה מכך. נפצעו 40,000 ילדים בגילאי 0 עד 14 בעשר שנים, 40,000 ילדים וזה בחתך הגיל הצעיר. בואו ניקח את הגיל הבוגר יותר- בכל שנה נהרגים צעירים בגילאי 17 עד 24 בממוצע 36 נהגים צעירים, בשחר צעירותם, בתאונות קטלניות. 39,000 נפצעו כנהגים צעירים. השאלה הנשאלת האם חינוך לזהירות בדרכים וחינוך לתעבורה הוא כלי אפקטיבי. התשובה כן, זה הוכח בעולם, זה הוכח גם כאן במדינת ישראל. ככל שמגבירים את החינוך והטמעת המיומנויות של דרכי התנהגות של ילדים צעירים ומטעינים את הנהגים הצעירים במטען של ידע והבנה ולא רק בפרקטיקה של טכניקת האחיזה בהגה, זה יוצר תובנות ודרכי התנהגות. לכן הכלי הזה הוא אפקטיבי.


אם תמונת המצב ברורה והכלי הזה אפקטיבי אז מה צריך לעשות בכדי שזה יצא לפועל כפי שזה מקובל בהרבה מדינות בעולם? וכפי שהדעת והזהירות בדרכים הצליחו לקדם. הדבר הראשון למה חובת הלימוד כל כך חיונית? – משום שאנחנו מכירים את מערכת החינוך, יש בה המון לחצים, מנהל בית הספר שואל את עצמו במה אני מתחיל, בבגרויות, במתמטיקה, שירה, פתאום מעמיסים עליו את החינוך לתעבורה, זה היה חובה וזה נתן תוקף למשרד לבוא למנהל בית הספר ולהגיד לו שבין כל הלחצים וגם בעומס העצום המוטל עליו, גם המשימה הזאת היא משימה ממדרגה ראשונה. לכן החובה זה עוגן מאוד חשוב שצריך לחייב, לעודד ולכוון את המערכת.


לעניין התקציבי, משרד החינוך ובצדק אמר "אני יכול לבצע את המשימה של זהירות בדרכים, אבל אני לא יכול שתיקחו ממני מתקציב הליבה. אתם אומרים לי תלמד עשרה מקצועות, תכין אותם לבגרויות, ועכשיו אתם אומרים לי לקחת מהמאגר החסר את הנתח הזה". לכן הוחלט בממשלה שמעבירים למשרד החינוך 50 מיליון שקל בשנה, באופן צבור וקבוע, מהתקציב של ה- 50 מיליון משרד החינוך.

גם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נמצא כאן המנהל הכללי בפועל דוד עוזר.

זה לא סתם נקבע. אמרו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תבדוק שמשרד החינוך מכוון את זה לבטיחות בדרכים ותעבורה ושהמשרד לא לוקח את זה למשהו אחר. התוכנית תיושם נעביר את הכסף.


הערה אחרונה. בהחלטת הממשלה היה גם סעיף נוסף על חשיבות החינוך לתעבורה כמרכיב בבחינת הבגרות. זה קשה, זה מורכב. אבל אם את המשימה הזאת חשובה, ויש הרבה מנהלי בתי ספר שהביעו את הסכמתם שאם יתנו להם את השעות לכוון את זה לשם, זה מהלך מאוד מאוד משמעותי שייקבע את חשיבות הנושא.

אני רוצה להבין. אתה מציע להוסיף נקודות?

אני מקריא לך את החלטת הממשלה "להעביר את האחריות ללימוד עיוני, תורת הנהיגה והבטיחות בדרכים למשרד החינוך, התרבות והספורט והכללתה כחלק מתכנית הלימודים וממבחני הבגרות". זו החלטת הממשלה.

זו החלטה חדשה?

לא, זה מ- 2005. זו ההחלטה שקיבלה הממשלה ואני גם מעריך, אני בוודאי לא אדבר בשם משרד החינוך, לו למשרד החינוך היה את התקציב הוא בוודאי היה יכול לקדם את זה. אם רן ארז אמר ,דברי ברכה, שזה דבר נדיר במקומותינו, אני גם כן חושב שבאמת צריך לשבח את המאמץ שעשו שר החינוך ודוקטור שמשון שושני אחרי ההחלטה השגויה של הממשלה לבטל את החובה, לגייס לפחות את הכסף הבסיסי, האלמנטארי כדי שזה לא יעלם מהנוף הלימודי ושזה יאפשר למורים לתעבורה לפתוח את שנת הלימודים הקרובה. תודה.

ביחס לנתונים שמסרת, אני קורא מהשנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד, השנתון הסטטיסטי לשנת 2009, אני מניח שזה השנתון האחרון שיש בידנו, בעמוד 344 לוח 9.7 "תאונות דרכים של ילדים מגיל 0 עד 17 לפי חומרה הפגיעה, בשנת 2008 נהרגו 52 ילדים. פציעה קשה – 399, פציעה קלה – 4,248 תלמידים" זה עד גיל 17 וזה מתקרב לשתי כיתות. צריך להבין שאנחנו לצערנו קוברים מידיי שנה כשתי כיתות. זה עולה פחות או יותר עם הנתונים שאתה מסרת. תודה רבה לך.

תודה רבה מכובדיי. אני דווקא החלטתי בנוסף למה שנאמר כאן להביא עובדות מהשטח. אני לימדתי את המקצוע הזה בכיתות יא'. לפעמים עמדתי מול התלמידים וגילתי ששעה אחת בשבוע אינה מספיקה. קל וחומר שהשנה כשזה היה 50% כלומר חצי שיעור, 15 שעות שנתיות. זה לא נתן כלום.


אני רוצה להגיד, אולי חלקכם אינו יודע, בכיתה יא' כ- 5% מהתלמידים הם בעלי רישיון נהיגה. זאת אומרת שהתלמידים האלה בעלי רישיון נהיגה, יושבים בכיתה וזקוקים להדרכה והכוונה. הם באמת קולטים, כמובן שבגיל הזה התלמידים מתגאים פה ושם ואומרים "מה זה לנסוע בכביש הזה 80 קמ"ש – קילומטר לשעה, 90 או 100". במהלך השיעור עוצרים אותי ומתחילים להביא לי דוגמאות, בעיקר התלמידות הבנות שמספרות "אתמול, שלשום נסענו החבר'ה ברכב לבילוי" הן מביאות דוגמאות מהשטח איך החבר שלה נסע, או החברים שישבו ברכב וגלגלו שיחה איך וכיצד לנסוע ובאיזו מהירות הם נוהגים אחרי שהם סיימו את הבילוי כולל שתייה, אני לא רוצה לומר מה וכמה הם שתו.

מספרים לי "שתיתי ארבע פחיות" השני אומר "שתיתי שתיים וזה לא משפיע עלי" אבל כשאני שומע את החבר או החברה, התלמיד או התלמידה אומרים לי "היה לי ויכוח בסוף הערב עם אותו בחור או החברה האם הוא ינהג בדרך חזרה הביתה". צריך לזכור שזו נסיעה בשעות די מאוחרות לאחר יום לימודים, הבילוי והשתייה.


החבר'ה מביאים דוגמאות מהשטח ומספרים על עצמם או על החברים ובני המשפחה, מה קרה לדוד ומה קרה לאח או לשכנה, זה מוכיח שהם זוקקים לשיעורים האלה. התלמידים בעלי הרישיון מעידים שהמקצוע הזה חשוב מאוד מכיוון שזה נותן להם כיוון ולפחות פותח להם את החשיבה איך לנהוג. זה לא קל ואנחנו יודעים איך כלי הרכב היום בנויים, מהן התשתיות בכבישים. הכוונת מורי בית הספר מאוד חשובה. כשאני פוגש אותם בכיתה יא' או אחרי הלימודים הם אומרים לי שמה שלימדתי אותם לפני שנתיים שלוש משפיע עליהם בנהיגה ושהם נזהרים בנהיגה. יש להרחיב את המקצוע הזה לא רק בשעה אחת ולא רק לכיתות י' ויא' אלא יותר מכך וזה יהיה מבורך.

תודה רבה. כעת אני אבקש מדוד עוזר, המנהל הכללי בפועל של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ראשית אני אקדם אותך בברכה כי בישיבה שהתקיימה לפני שנה בט' בסיוון ב- 1 ביוני שדנה בסוגיה הזאת, הוועדה העירה לרשות לבטיחות בדרכים שלא מצאה לנכון לשלוח נציג בכיר לדיון ואני שמח שהיום הרמה הגבוהה ביותר מגיעה.

זה היה בטח בשלב שהשר פיטר את היושב ראש ואחר כך את המנהל הכללי ובסוף לא היה נציג בכיר להגיע לכאן ולכן אני מבקש את סליחתם כי הם לא ידעו מי הולך ומי בא.

אני לא רך לבב כמוך. אני לא סלחתי, אני חושב שזה דבר לא ראוי ולכן התקשר אלי אז המנהל הכללי והסביר אבל המעורבות שלכם היא מעורבות חיונית ואני חושב שאסור לרשות לבטיחות בדרכים להתחמק מאחריותה להיות הגורם הלאומי שמוודא שכל משרדי הממשלה, ולא רק שמרד החינוך, שכל אחד בתחומו ממלא את אחריותו, וגם להיות פעמון האזעקה הלאומי אם יש הרגשה שאחת הרשויות המוסמכות של המדינה אינה ממלאת את חובתה. אני חושב שזה חלק מהתפקיד ולכן גם וועדת שיינין קבעה שהרשות הזאת עצמאית ונתנה לכם עצמאות. אני בכל אופן מאלה שמצפים שתדליקו את אורות הרמזור בעניין הזה, הירוק, הצהוב וגם האדום גם ברשויות המדינה.


כאמור בשנת תשס"ט התקציב שלכם קוצץ, קיצצו לכם כמו בתקציב משרד החינוך, משום מה התקציב הזה נפל על אותם 15 מיליון שקלים שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים השתתפה בחינוך התעבורתי בעל היסודי. בשנת תשס"ט החליטו השרה והמנהל הכללי למצוא מקור תקציבי ולא לקצץ בחינוך התעבורתי. בשנת הלימודים תש"ע, לצערי גם בשנה זו לא העברתם את התקציב. כנראה בגלל הקיצוץ וכנראה משרד החינוך לא מצא מקור תקציבי.

הוא ביצע את חלקו ב- 15 מיליון שקל והחלק שלכם לא בוצע. כלומר בשנת הלימודים הנוכחית קוצץ החינוך התעבורתי ב 50%, כפי שדווח. במקום 30 שעות שנתיות רק 15 הועברו, איני יודע מתי התלמידים ישלימו אותן, אני לא יודע איזה מחיר נשלם ואני גם לא יודע מה קרה עם אותם מורים שפוטרו, קיצצו להם תקציבים. מורה זה לא מוצר צריכה שמורדים מהדף ומחזירים למדף. הדברים הם יותר מורכבים ויותר מסובכים. אני מבקש ממך דיווח ולעדכן אותנו איפה אתם עומדים עם הנושא ולהבטיח שיהיה חינוך תעבורתי ראוי במערכת החינוך. בבקשה.

כבוד היושב ראש, חברי כנסת נכבדים אורחים. תודה על הברכות. אני שמח להיות פה. ראשית אנחנו מברכים על ההסדר שהושג יחד עם משרד התחבורה ומשרד החינוך כך שבשנת הלימודים תשע"א, אכן יהיה תקציב של 30 מיליון לחינוך התעבורתי.

זה יהיה בבסיס התקציב שלכם או בתקציב משרד החינוך?

בתוך התקציב שלנו, מתוך ה- 30 מיליון 20 מיליון יהיו מהתקציב שלנו, 5 מיליון ממשרד החינוך ועוד 5 מיליון ממשרד האוצר. זה ההסדר שהושג. תוספת של 15 מיליון.

התוספת בעצם היא 15 מיליון, הוא על ה- 15 מיליון של משרד החינוך - - -

ברשותך אדוני היושב ראש אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. בשנת הלימודים הנוכחית תש"ע, אנחנו כן נתנו את חלקנו. העברנו 15 מיליון שקל לנושא החינוך התעבורתי. אנחנו כן נתנו.


בשנת הלימודים הבאה נוסיף עוד 5 מיליון שקל והתקציב שלנו יעמוד על 20 מיליון שקל. בנוסף מתקציבו של משרד החינוך 5 מיליון שקל וממשרד האוצר עוד 5 מיליון שקל. בסה"כ זה יסתכם ב- 30 מיליון. אצלנו זה אין בבסיס תקציב, אצלנו חיים משנה לשנה.

אין לו בסיס, אין לו תקציב, אין לו שום דבר.הוא יושב פה, הוא אדם נחמד ומשתדל, בא משרד התחבורה וגמר את כל החלום הזה, אתה מדבר על רשות, היום זה מחלקה, הוא אדם שמשתדל והוא נותן, ירצה השר ייתן לא יירצה לא ייתן, אם הוא יצטרך בשביל נתיבי תחבורה ציבוריים הוא יעביר לשם, זה כל העסק היום, זו מחסרה אחת גדולה, זה מה שקורה היום.

זאב בילסקי, אני יודע גם שהתקציב העירוני, וגם כשאתה הייתה ראש עיר הוא משנה לשנה, כל תקציב במדינת ישראל הוא משנה לשנה. אלא מה? – יש תקציב שהוא בבסיס התקציב שהוא בדרך כלל יותר יציב, יש בו שינויים אבל הוא יותר יציב ויש תקציב שהוא לא בבסיס התקציב והוא עובר בכל מיני הסדרים אחרים, וזה בכל דבר, פורח באוויר.

הלוואי שהכל היה כמו התקציב שאני ניהלתי, תאמין לי אני הייתי הולך מפה ומברך על המוגמר.

ברשותכם אני רוצה לומר שקודם כל הנושא של החינוך התעבורתי הוא בליבת העשייה שלנו. הוא חלק מרכזי מהפעילויות שלנו. יושבת כאן לידי דוקטור רחל רותם שמנהלת את אגף זה"ב – זהירות בדרכים, היא בת בית אצלנו ברשות. אנחנו כל הזמן עובדים בשיתוף פעולה איתה, התכניות נכתבות בשיתוף פעולה איתנו. בשטח קיים שיתוף פעולה ופעילות ברוכה.


אנחנו ככלל, ובזמנו היינו בין אלה שייזמו שהחינוך התעבורתי יהיה חלק מבחינות הבגרות, לא כל כך הצלחנו בזה. הייתה רק שנה אחת, ,שנת 2008 הייתה השנה היחידה. הזכיר כאן שמואל אבואב את החלטת הממשלה, באותה החלטה הוחלט גם שהתקציב הרשות יהיה 550 מיליון שקל. אני לא חושב שיש אח ורע לגוף שהתקציב שלו, נכון שלכולם מקצצים, אבל גוף שתקציבו קוצץ ב- 40%, קיצצו לנו ב- 200 מיליון שקל. זה כמעט 40% מ- 550 מיליון שקל. למרות הקיצוץ החד הזה אנחנו נתנו בשנת הלימודים תש"ע את חלקנו בסכום של 15 מיליון שקל. כלומר אנחנו מבחינת החינוך התעבורתי עשינו ועושים כל מה שאנחנו יכולים ואף מעבר לכך.


אני רוצה להזכיר, ודיבר על כך מר שמואל אבואב, בשנת 2008 ערכנו סקר בנוגע לאפקטיביות של החינוך התעבורתי ומצאנו שאכן הוא משפיע על התלמידים. אני רוצה להזכיר שמלבד זה אנחנו ממנים את שוטרות זה"ב – בטיחות בדרכים בסכום של 3 עד 4 מיליון שקל בתקציב שאנחנו מעבירים למשטרת ישראל. הנושא הזה בליבת העשייה שלנו. אנחנו יותר ממעוניינים שהנושא הזה ימוסד ולקבוע באופן קבוע תקציב של 30 מיליון שקל עבורו. אני רוצה להזכיר שכדי לממן שכבה אחת בבית הספר, י' או יא' זה סכום של בין 17 ל- 19 מיליון שקל. אנחנו צריכים בין 34 ל- 38 מיליון כדי שזה יופעל בשתי שכבות. קיים איזה הסדר שבו אנחנו משתתפים במימון השכבות העליונות ומשרד החינוך ממן את השכבות של בתי הספר היסודיים. גם ה- 30 מיליון אינם מספיקים.

תסביר לי בבקשה, מה קרה בשנת תש"ע. הצלחתם לבלבל אותי. המנהל הכללי יסביר אחר כך. כעת משה עוזרי חבר וועד המורים לחינוך תעבורתי בבקשה.

אני מורה לחינוך תעבורתי בבתי הספר בעפולה, בישיבות בעפולה.

במשרה מלאה? זו עבודתך העיקרית?

זו לא עבודתי העיקרית. היום בעצם כן. אני עוסק בנושא כ-12 שעות הוראה. אני גם מתנדב של "אור ירוק" אני גם נושא בתואר המפוקק של אב שכול לבן שנהרג בתאונת דרכים. הנושא קרוב מאוד לליבי. אני חלק מוועדה ואנחנו רוצים לעשות מעט סדר בכמה בלגנים שיש.


כשמודבר על חינוך תעבורתי זה חינוך לכיתות יא' בלבד. כך זה הוגדר מן קדמת דנא, 1993. כשמדברים כאן על חינוך תעבורתי משום מה נוצר הרושם שזה מכיתה א' או מגן עד לסיום התיכון. אנחנו מדברים כרגע על מה שדובר בוועדת שיינין, כיתות י' ויא' כחטיבה אחת, כיצירת מקצוע שיוכר לבחינות הבגרות. המקצוע הזה לפחות בכיתות יא', לפי דבריה של ראש האגף לזהירות בדרכים, דוקטור רחל רותם, עלותו כ- 15 מיליון שקל.

19.

זה הציטוט שלך מהוועדה הקודמת, דובר שם על 15 מיליון. את ה- 15 מיליון האלה הרשות הלאומית נתנה. משום מה באגף החליטו שאת הכסף הזה אפשר לתת גם להכשרת פרחי הוראה, גם לבתי ספר חרדיים. אין לי בעיה עם זה, וגם ליסודי שממילא המנהל הכללי שמשון שושני הודיע גם בוועדה הקודמת שדנה בחינוך תעבורתי, שמשרד החינוך דואג רק לבתי הספר היסודיים. אז למה קיצצו השנה את שכבת יא'?


יש מימון לרכזי בטיחות בדרכים בבתי ספר. אין טעם במימון רכז כשאין בבית הספר מקצוע בטיחות בדרכים. לדבר על החשיבות אין טעם, ואני לא רוצה לחזור על מה שאנשים אמרו. שכבת הלימוד י' יא' היא שכבת גיל שעוברת ממשתמשי דרך פסיביים למשתמשים אקטיביים והבעיה היא הרבה יותר חמורה.

חשוב מאוד להבין, מה זה חינוך תעבורתי. חינוך תעבורתי זה חינוך שחייב להיות בבית הספר, הוא חייב להיות שייך למשרד החינוך וזה לא לימוד נהיגה. אנחנו לא מלמדים נהיגה אנחנו מלמדים חינוך תעבורתי. להיות אדם בכביש, ברכב, בהתנהגות הכללית, להכיר את המגבלות שלנו, להכיר את המגבלות של הכביש, להכיר איך כביש יכול לעזור לנו אבל גם איך כביש יכול להיות לרועץ. את זה חייבים לעשות בשכבת הגיל הזאת לפני שהם עוזבים את בית הספר.

אני חותם על כל מלה שלך. שמעון פרי בבקשה.

שלום. אני המנהל הכללי של עמותת "עיניים בדרכים". "עיניים בדרכים" הוא ארגון לעידוד מנהיגות ובטיחות.


אני חייב לומר לכם שהמסר שיוצא החוצה מכל הפרשה הזאת הוא מסר של חוסר מנהיגות. אני מציע למשרד החינוך הואיל ויש קונצנזוס על כל מה שנאמר, אין פה בכלל חילוקי דעות על הנתונים, אין חילוקי דעות, אני מניח שמבחינתכם, אני רואה אותך מהנהן כל פעם וחותם על הדברים, אני מציע לעבור לשלב הפרקטי על מה צריך לעשות כדי לקחת את הנושא הזה.

לעשות פעם אחת מעשה שייראה בציבור ושידעו שבטיחות בדרכים, אומנם זה לא סקסי ואין לזה רייטינג, אבל בצד אחד נהרגים כל הזמן אנשים ובצד שני מבטל משרד ממשלתי, משרד החינוך את החינוך לתעבורה. מה חושב נוער כשהוא רואה כאלה דברים? איזה מסר עובר ממשרד החינוך לכלל הציבור ברגע שמתבטל חינוך תעבורתי? אני לא נכנס בכלל, ולא מעניין מה המהות ומה התוכן של זה, כמה צריך וכמה מיליונים. זה מסר שחייב להיות ברור וחד משמעי. לדעתי משרד החינוך צריך בכלל להחליט עם עצמו. קודם כל שיהיה לו עמוד שדרה ונדע שמשרד החינוך אחראי על החינוך. אם זה חינוך תעבורתי אז משרד החינוך צריך לקחת פיקוד, צריך לקחת מנהיגות.

תודה רבה. נילי קשת מורה לחינוך תעבורתי, בבקשה.

חוזר המנהל הכללי, כמו שסקר את ההיסטוריה חבר הכנסת זאב בילסקי, שכחו קטע מלפני שבועיים, ב- 1 ביוני יצא חוזר מנהל הכללי, ראה איזה פלא, השנה תש"ע היה חובה ללמד שעה שבועית ובסך הכל 30 שעות ולא למדנו, חובה בחוזר המנהל הכללי ולא לימדנו. בחוזר המנהל הכללי לקראת תשע"א מופיעה החובה בגן הילדים, מופיעה החובה בכיתה א'. אני אציין בהנחיה להורים באסיפות הורים כתוב "ילדים עד גיל 9 לא חוצים לבד כי הם לא מסוגלים להבין". המלה חינוך תעבורתי כלל לא מופיעה בחוזר המנהל הכללי כתוב "יועברו הנחיות למנהלים על מקצועות מותאמים". הולכים להכניס את זה לאזרחות ולחינוך, קוראים לזה מודולות. הורידו את החינוך התעבורתי. אין גוף במדינה שמחנך את הנהגים הצעירים שהם קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר על הכביש.


אני רוצה לבקש מכבוד יושב ראש הוועדה שתקבע היום, מספיק עם הפארסה הזאת, מספיק לפטר אותנו מבתי הספר. מספיק ! זה משפיל. בתי ספר של הבעלויות מעולם לא קיבלו שכר בספטמבר ואוקטובר. חודש תשיעי, איפה התקציב? לאן אגף הזה"ב מעביר את התקציב הזה? לא מקבלים שכר. שלשום מנהל מבית הספר שלימדתי בו השנה אמר לי "נילי, גם אם נקבל את ההתחייבות" אגב הם מכינים כעת מערכת לימוד שעות, "גם אם אני אקבל התחייבות לשעות, אנחנו שבעי אכזבות" אומר לי מנהל בית ספר "אני לא אשבץ את השעות עד שאני לא אראה שיש לי כסף".


בארבע שנים לקחו את השעות מהמנהלים. אי אפשר לעבוד כך. זה צחוק מהעבודה. השנה היו לי 15 שעות, חמישה, שבעה תלמידים בשיעור. בתשס"ט כשלמקצוע היה ציון לבגרות הייתה לי כיתה מלאה.

לא הבנתי, למה חמישה?

כי התלמידים לא "פריירים", הם יודעים שזה לא חובה.

הם בורחים מהשיעור?

כן. ואין שום אמצעי לאכוף את זה בכיתה יא'. אין מקצועות של חצי, זה חצי הריון. מחצי הריון יכול לצאת משהו בחיים?

תודה רבה. אני מניח שהמנהל הכללי רושם את ההערות ובוודאי יתייחס אליהם. משטרת ישראל בבקשה. אני מורה במקצועי לא חוקר, יש לי שאלה בסיסית. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה בסיסית שחינוך תעבורתי ראוי מצמצם באופן משמעותי את המעורבות, של אלה שקיבלו את הלימוד, בתאונות דרכים בין כמשתמשים פסיביים ובין כמשתמשים אקטיביים. אני מניח שלמשטרה יש מה לומר בעניין הזה.

צמצום תאונות הדרכים בא משלושה מישורים שונים. האחד – תשתיות, השני – אכיפה, ושלישי – חינוך. החינוך הוא ענף חשוב מאוד בתחום הזה ואנחנו מצודדים בכל מה שנאמר כאן. תאמינו שמהגילאים הנמוכים, מגיל גן ועד יב' צריך לתת את החינוך. יש כאן את הגופים שאמונים על העניין הזה ואנחנו בהחלט חושבים שהם צריכים לעשות את עבודתם. מי שצריך את הסיוע מאיתנו, ולפעמים אנחנו מעניקים אותו על פי בקשות, אנחנו מצטרפים ועושים.

אני מעורב בסיפור של החינוך התעבורתי. האמת לא שמעתי את קולה של המשטרה שאומרת רבותיי, אני באה לדפוק לכם על הראש, בצמצום חינוך תעבורתי המשוואה מאוד ברורה, והיא הגדלת מספר הילדים והצעירים שיהרגו או יפצעו חס וחלילה בתאונות דרכים. משיהו צריך לומר את הדבר הזה. אתה אומר את זה?

לא. אני אומר שיש כאן את הגופים שזה התפקיד שלהם, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

התפקיד שלכם זה לא להתריע?

התפקיד שלנו מתריע ועובדה שמשתמשים בדוחות שלנו. כל הנתונים הסטטיסטיים הם מאיתנו ואנחנו מציפים אותם השכם והערב כדי להצביע על אוכלוסיות בסיכון, וזו אחת מהאוכלוסיות.

אני מקווה שסוגיית זהירות בדרכים לא עומדת על הפרק השנה.

עומדת.

עומדת שוב?

יש קיצוץ בשוטרות הדרכה, יושבת כאן המפקדת.

למה?

כי שוטרת שעוזבת אין במקומה אחרת.

מהי המשמעות של שוטרת הדרכה? זו השוטרת שנכנסת לכיתה?

המשמעות היא, שמחדרה דרומה עד תל אביב לא קיבלו בתי ספר הכשרה השנה בכיתות ה' ולכן בשנה הבאה לא יוכלו לעמוד כיתות ו' במשרות הזה"ב.

כלומר לא יהיו משמרות זה"ב של משטרת ישראל?

אנחנו נותנים משמרות זה"ב בכוח האדם הקיים. יש לו 47 שוטרים שנכנסים לכיתות ה' ו' ונותנים הדרכת זהירות בדרכים ומערכים מקובלים.

האם יש מצב כששוטרת עוזבת לא באה שוטרת חדשה?

כן.

האם את חושבת שזה תקין?

לא.

האם את חושבת שזה תפקידך להתריע ולהגיד תראו מה קורה כאן.

יש לי ראש אגף והוא מחליט בנושא.

אבל כאן יש לך יושב ראש, הוא יכול לעזור לך.

המשכורות מאוד נמוכות, הבנות האלה לא עובדות משרה שעליה הן מקבלות את מירב התשלום, זה נותן את אותותיו.

רב פקד רויטל ריבק, אגב שאלתי בתום לב את השאלה. נער הייתי וגם קצת בגרתי ולצערי במשך עשר וחצי השנים שאני בכנסת, שמונה שנים שאני בוועדת החינוך, כמעט כל שנה זה עלה, אמרתי שזה מעניין שהשנה לא שמעתי שיש בעיה. שמחתי שבעיה אחת ירדה מהפרק ולכן שאלתי שאלת תם. בעייני פשוט מפקירים את הילדים, את חיי הילדים. איך את רוצה שילד בגילאים האלה שלא מקבל את הבסיס של איך חוצים כביש כמשתמש בכביש. זה הגיל בו הוא מקבל את החינוך הבסיסי איך חוצים כביש. מהן התשובות שלנו כמבוגרים לילדים האלה? משרד המשטרה לא יכול, שילך לממשלה ויאמר שהוא לא יכול, שיטילו את זה על הרשות.

אדוני היושב ראש, אנחנו העברנו להם את הכסף עבור זה.

אתם לא קיצצתם את הכסף עבור זה. מה אתם עושים עם הכסף?

אתם בדקתם מה נעשה עם הכסף? אתם בדקתם שאם שוטרת עוזבת לא באה שוטרת חדשה?

לא קיבלנו דוח כזה, אבל קיבלתי מדוקטור רחל רותם, יש לה את המידע מהמקורות שלה.

ברוך ה' שיש לנו את רחל רותם.

הילדים יכולים לסמוך עלינו שאנחנו יודעים לנהל את המדינה הזאת? אם דבר כל כך פשוט של זהירות בדרכים לכיתות ה' ו- ו' אנחנו לא יכולים לעשות? הילדים באמת מפקידים את חייהם בידינו וזה פיקדון בידיים אמונות? אלו פשוט דברים מדהימים.


אני אגיד לזכות המשטרה שבעבר כשרצו לקצץ היו אומרים "אנחנו מקצצים". היום גם לא אומרים אנחנו מקצצים. היום זה קצוץ שקט כזה, זו מחתרת חשאית? אני לא מבין את הדבר הזה. מה את מצפה שיעשו אותם הילדים? כשברשות הייתה בעיית הקיצוץ הם באו למשרד החינוך ואמרו שהם לא יכולים לתת יותר תקציב, אז התפוצצה הפרשה הזאת. באתם ואמרתם שאתם לא יכולים? חברים זה עלה כדרך אגב כאן בדיון.

סגן ניצב זאב גוטמן, מנהל הכשרות אגף התנועה, בבקשה.

לעניינו כל הנושא של הדרכת זהירות בדרכים עם המדריכים שקיימים אנחנו עושים את המיטב. חשוב לציין שיש אוכלוסיות שאנחנו לא מגיעים אליהן ולא מהסיבה של חוסר במדריכים אלא מהסיבה של התמקדות מנהלי בתי ספר להכניס את הדרכת הזה"ב אליהם. יש מנהלי בתי ספר שלא רוצים שידריכו אצלם זהירות בדרכים.


לא רק אצל החרדים, אלא גם בתי ספר חילוניים שלא רוצים את הדבר הזה וחוששים מזה, לא רוצים שידריכו זהירות בדרכים אצלם.

יושבים כאן מולך שלושה מנהלים כלליים, שלושתנו לשעבר ושמשון שושני הוא תמיד גם לעתיד, ולא שמענו פעם אחת, שאלתי אותו אם הביאו בפניו שיש מנהל כזה, אגב אני הייתי משעה אותו אם הייתי יודע, אגב הייתי גם מנהל אגף כוח אדם בהוראה, אם אני הייתי יודע על מנהל בית ספר שלא מאפשר לקיים את ההדרכה, בעיניי זה פיקוח נפש, הייתי מזמין אותו לשימוע והייתי אומר לו שהוא בשימוע לפני השעיה.

אני מציע שיעשו את הבירור הזה.

רחל רותם, את יודעת מזה?

אין דבר כזה, במקומות שאפשר להעמיד משמרות זהירות בדרכים, זאת אומרת שיש מקומות שהמהנדסים - - -

אני שימשתי מפקד משטרת התנועה הארצי בדרום, ישבתי מול המפקח של משרד החינוך של מחוז הדרום בנושא זהירות הדרכים. הוא אמר לי שיש בתי ספר, עברנו בית ספר בית ספר, הוא יודע בדיוק מי הם בתי הספר. אני נותן את הדוגמה של הדרום. לא רק בדואים, זה בקרית גת, בבאר שבע ולא חסרים.

אני מבקש מכם להעביר באופן דחוף לדוקטור רחל רותם את רשימת מנהלי בתי ספר. איש לא פטור, לא בדואים ולא אחרים, אף אחד לא פטור מהדבר הזה.

בנופית אין.

אף אחד לא פטור מזה. האם אני צודק? – אני צודק.

אדוני היושב ראש, יש כאן עוד נקודה. מסביב לשולחן הזה אני כל הזמן שואל איפה נציג משרד התחבורה, הלא היה הוא צריך לבוא כבר משעה 07:00 בבוקר לחכות בשערי הכנסת כדי להיות בדיון הזה.

משרד התחבורה הוזמן. אני מעריך, אני אומר את זה כרגע לזכותם, שהם חשבו שהנושא הוא באחריות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אני יכול להבין אותם ואני לא אומר שאני מסכים איתם.


אני אומר בגלוי שהסוגיה של צמצום מצבת המדריכות של המשטרה בבתי הספר, לדעתי זה לא יעבור לסדר היום. אני חושב שנקבל כאן החלטה מאוד חשובה ומאוד חריפה. זה בלתי אפשרי ואני גם אבקש שמשרד החינוך יעלה את הדבר הזה בממשלה. חבל אגב על המאמצים, בכל המאבקים הקודמים בסופו של דבר המשטרה חזרה לאותו היקף. אני רק אומר משהו מההיסטוריה, לכאורה מה זה משנה, יגידו קחו בת משירות לאומי והיא תדריך, לא.

יש משמעות גדולה כשנכנסת שוטרת עם מדים, זה חלק מהעניין ואני אומר לכם את זה כאיש חינוך, ויגיד לכם את זה כל איש חינוך שזה חלק מהעניין. זה לא עניין שיבוא כל אחד, אפשר גם לעשות את זה באמצעות מצגת. לא. זה חלק מהעניין של הנוכחות, הסמכות והמסר של מי שמופקד על הזהירות בדרכים, המדים כאן הם מאוד משמעותיים ומאוד חשובים. אנחנו נדרוש ממשטרת ישראל לחזור לאותו היקף של כוח אדם שהדריך. זו תביעה שלא תהייה בה פשרה, לא יכול להיות בית ספר שצריך להתכונן ולהציב משמרות זהירות בדרכים ובהעדר הדרכה לא יהיו משמרות זהירות בדרכים ושתלמידים יחצו את הכביש ללא הגנה של משמרות הבטיחות בדרכים. פירושו של דבר שאנחנו מפקירים אותם לגורלם. אלא אם כן תגידו שלא צריך את משמרות זהירות בדרכים. אני חושב שאף אחד לא יגיד את זה.


חבר הכנסת מסעוד גנאים בבקשה. אחריו סוף סוף המנהל הכללי.

אני רוצה להצטרף לכל אלה שדיברו על חשיבות הנושא. אני גם הגשתי שאילתה לשר החינוך בעניין. אני רואה על פי המסמך שלפנינו שבכל מדינות האיחוד האירופי החינוך התעבורתי חובה בהן. יש מדינות שהוא משולב במקצועות אחרים. כנראה שאצלנו הולכים הפוך. ככל שגדלה מעורבות הצעירים בתאונות הדרכים מפחיתים את החינוך התעבורתי. למרות שכולנו יודעים שהגורם האנושי ולתודעה בחשיבות הנושא יש השפעה על צמצום תאונות הדרכים.


אני מצטרף לכל הקוראים לממשלה להחזיר את החינוך התעבורתי, וגם אם אפשר לשלב את המקצוע בבחינות הבגרות. לדעתי כאשר התלמידים ידעו שזה מקצוע חובה הם יתעניינו יותר והגישה לנושא תהייה אחרת.

תודה לך חבר הכנסת מסעוד גנאים. אדוני המנהל הכללי, אתה יושב כאן בסבלנות שעה ארוכה. מעבר לדברים שאתה רוצה לומר אני מבקש למקד כמה דברים שלדעתי הם חשובים. ראשית גם אני מברך מאוד את שר החינוך ואותך שהצלחתם להביא להחלטה לעמדת 30 מיליון שקלים לחינוך התעבורתי לשנת הלימודים הקרובה. שאלתי האם מדובר כאן בהסדר חד פעמי או בהסדר קבוע, בבסיס התקציב או בעודפים. איפה אנחנו בדיוק נמצאים?


הסוגיה השנייה, תסביר מה קרה בשנת תש"ע, אני הבנתי מהדיון שהתקיים ביוני 2009, לפני שנה, שהבעיה בקצוץ החינוך התעבורתי הקיצוץ של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כך הבנתי אז.

הבנת נכון.

הבנתי שעד תשס"ט המימון לחינוך תעבורתי היה ב- matching, כלומר שחלק מגיע מהרשות וחלק מגיע ממשרד החינוך. הרשות ביטלה את החלק שלה ולכן - -

הרשות לא ביטלה את חלקה.

הוא יענה לי. אני מבקש לדעת למה נולד הקיצוץ. פעם לחינוך התעבורתי התקציב היה 30 מיליון ובתש"ע החינוך התעבורתי ירד ל- 15 מיליון, מי קיצץ 15 מיליון?


הדבר השלישי זו סוגיית בחינת הבגרות, אני מבין שלא מדובר על בחינת בגרות חיצונית, יכולה להיות גם בחינת בגרות פנימית. אני מבין שמדובר, מתוך הבנתי את העניין, מדובר על בחינת בגרות פנימית. מה העמדה היום ומדוע לא מקיימים היום בחינת בגרות. לאור הדיווחים אני מוכרח לומר שאני מאוד מופתע שבשיעורים שאינם לבגרות התלמידים פורחים באוויר, זו לא מערכת החינוך שאני מכיר ואני מודה, אבל יכול להיות שאני לא מעודכן.

זה רק 15 שעות.

אני חושב שבבית ספר טוב, שהוא בית חינוך זה לא צריך לקרות. יש מספיק אמצעים בידי הנהלת בית הספר לוודא שכל התלמידים ילמדו, לא צריך בשביל זה בחינת בגרות באופן אמיתי. אבל אני מכיר בעובדות החיים ואני לא מתעלם מהם. אפשר לומר שמי שלא השתתף לא יקבל צוין גם בחינוך גופני.


הדבר הנוסף זו הערתה של הגברת נילי קשת, שבחוזר המנהל הכללי לשנת הלימודים תשע"א החינוך התעבורתי נעלם. האם זה בגלל שההחלטה כאן מאוחרת וחוזר המנהל הכללי כבר נכתב, כן או לא? מדוע החינוך התעבורתי נעלם מחוזר המנהל הכללי לשנת תשע"א? תתייחס בבקשה גם לסוגיה של שכר המורים ואם תוכל גם להתייחס לסוגיה של הזהירות בדרכים. בבקשה אדוני המנהל הכללי.

קודם כל אדוני היושב ראש תודה על קיום הישיבה וגם לשני חברי הכנסת שממשתתפים בה, חבר הכנסת מסעוד גנאים וידידי חבר הכנסת זאב בילסקי שבאמת עשה כמה דברים בתעבורה בעירו ומגיע לו יישר כוח על הרבה דברים.


ראשית אני רוצה לומר שצריך להבחין בין החינוך לבטיחות בזהירות בדרכים בחינוך היסודי לבין החינוך בעל יסודי. בהחלטת הממשלה, או מתוך החלטת הממשלה בשנת 1993, מימים ימימה עוד לפני, משרד החינוך קיים את החינוך לזהירות בדרכים, לבטיחות בדרכים בחינוך היסודי של מדינת ישראל.

המשרד מקציב לנושא הזה בשנת התקציב הנוכחית כ- 47 מיליון שקל. חלוקת התפקידים הייתה שבחינוך העל יסודי - כיתות י',והחטיבה העליונה כיתות י' עד יב', החלק הזה יתוקצב על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בשנת הלימודים תשס"ט הרשות קיצצה, בגלל קיצוצים תקציביים שהיו אצלה, כ- 15 מיליון שקל מתקציב החטיבה העליונה שהועבר למשרד החינוך והעבירה למשרד החינוך 15 מיליון שקל בלבד.

היות וההודעה הגיעה גם מאוחר למשרד, המנהלת הכללית של המשרד והשרה דאז, החליטו שמאחר וההודעה הגיעה מאוחר מאוד וכדי לא להיכנס לעימותים בנושאי פיטורי מורים, החליטו לחפש ולמצוא מתקציב המשרד הגירעוני מאוד, וכפי שאנחנו יודעים הגירעון היה של מיליוני שקלים, 15 מיליון שקל ולקיים בשנת הלימודים תשס"ט את ההיקף המלא של החינוך התעבורתי, כך הוא נקרא, בחטיבה העליונה. לקראת שנת הלימודים תש"ע הודענו שאנחנו לא נתקצב את מה שהרשות הייתה צריכה לתקצב מפני שאין לנו מקורות. בשנת הלימודים הנוכחית תש"ע אנחנו מקיימים את החינוך התעבורתי בחטיבה העליונה בהיקף של 15 מיליון שקל בלבד.

שמועברים מהרשות.

שמועברים מהרשות. המשרד מקיים את החינוך לבטיחות וזהירות בדרכים בחינוך היסודי בהיקף מלא ובלי קיצוץ, בהיקף המלא של 47 מיליון שקל. שמעתי כרגע שיש תקלות בביצוע בנושא ההדרכה של משטרת ישראל, נבדוק את העניין הזה. מבחינה תקציבית אין קיצוץ ולא היה קיצוץ וגם לא יהיה קיצוץ מבחינתו של המשרד בנושא זהירות בדרכים.


הפתרון שנמצא לפני מספר ימים לנושא השלמת התקצוב להיקף מלא בחינוך התעבורתי בסכום של 30 מיליון שקל, כפי שאמר המנהל הכללי של הרשות, 5 מיליון נוספים יבואו מתקציב המשרד וזה בבסיס תקציב המשרד, 5 מיליון נוספים יבואו מהאוצר ו- 5 מיליון יבואו ממשרד התחבורה. כשמדברים על בסיס תקציב אי אפשר לדעת מה יהיה כי כל תקנות התקציב שבבסיס התקציב הן יעד לקיצוצים משנה לשנה. התקציב הוא תקציב שנתי ואם הממשלה תחליט הוא יהיה דו שנתי לשנות הלימודים 2001 ו- 2012. אבל אם יהיה קיצוץ רוחבי שיחול גם על משרד החינוך כמו על משרדם אחרים, הכל הוא במסגרת ונתון לשיקולים ולסדרי עדיפויות.

השאלה היא אם התוספת של משרד התחבורה 5 מיליון, ותוספת האוצר של 5 מיליון יהיו בבסיס התקציב?

בבסיס התקציב שלהם, מהיכן הם לוקחים את זה? אין יותר עודפים.

אצלכם ברשות זה יהיה בבסיס התקציב?

ה- 20 מיליון יהיו חלק מהתקציב שלנו.

וה- 5 מיליון שהאוצר נותן למי הוא מעביר?

אני מעריך שאליי. אני אומר שהיו אצלנו גם בבסיס התקציב כ- 40 מיליון, והוא גם העביר פעם 40 מיליון בבסיס התקציב.

זה היה כשהיה לנו תקציב של 550 מיליון.

אני מבקש להעיר הערה עקרונית, על העבודה המצוינת שעשה כאן איתי פדלמן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.

זו הזדמנות להודות לו. הוא עוזר המחקר של הוועדה שעובד במרכז המידע והמחקר של הכנסת.

מי שקרא את החוברת של איתי פדלמן רואה שבעצם יש דברים שאנחנו לא צריכים כל כך להתאונן עליהם. כולם מיחסים חשיבות עצומה לנושא של חינוך תעבורתי, בכל המדינות וגם במדינת ישראל ובזה אין ספק. תסתכלו על הטבלה שלו : מתוך 25 מדינות שהוא סקר ובדק מה קורה בנושא התעבורתי, תראו בכמה מדינות לומדים מגן הילדים ועד כיתה יב', ובכמה מדינות לומדים עד כיתה י', ובכמה מדינות לומדים חינוך תעבורתי עד כיתה נמוכה יותר ובכמה מדינות לא לומדים חינוך תעבורתי בכלל.

אנחנו מקדישים 30 שעות, ותקני אותי רחל רותם, אנחנו מקדישים 30 שעות, כלומר שעה שבועית בחינוך היסודי ואנחנו רוצים להקדיש, אני לא יודע איך עכשיו תהייה ההתארגנות בחינוך התעבורתי, אבל הבסיס היה שאם מקציבים 30 מיליון נקדיש כנראה שעה שבועית ואני לא יודע איך החלוקה הפדגוגית בדיוק תהייה בכיתות מסוימות. 30 המיליון המתוקצבים יחולקו לחינוך תעבורתי על פי שיקולים פדגוגיים של מי שממונה על הנושא.


אני מבקש להעיר עוד הערה שאפשר ללמוד מהסקירה המצוינת הזאת, לא ראיתי, אולי יש מדינה אחת, שמקדישה שעה שבועית, שעה שבועית לנושא של חינוך תעבורתי כמקצוע נפרד, נפרד עם מורים נפרדים וכמקצוע נפרד. מתוך הסקירה אני למד שברוב המדינות החינוך התעבורתי משולב במקצועות אחרים הנלמדים בבתי הספר ותחת כותרות שונות. הוא יכול להיות משולב במקצוע הגיאוגרפיה, הוא יכול להיות משולב במקצוע הפיסיקה, הוא יכול להיות משולב במקצוע הבריאות והוא יכול להיות באזרחות ויכול להיות משולב בתחומים אחרים.

אנחנו במדינת ישראל הפרדנו אותו כמקצוע נפרד. כדאי לקחת גם את הדברים האלה בחשבון. איני יודע מה טוב יותר, האם לשלב אותו ובאילו כיתות לשלב אותו, אין אמת אחת. אין לי ספק שהסקירה הזאת מחייבת אצלנו גם דיון פדגוגי מאוד מאוד משמעותי על החינוך התעבורתי. אני מודה לך פעם נוספת על הסקירה. צריך להיכנס למהות החינוך התעבורתי ולא למאבק על עוד שעה או פחות שעה, אלא מה באמת על מהותו של חינוך תעבורתי.


לגבי בחינות הבגרות, אני לא יודע אם המקצוע הזה צריך להיכנס לבחינת בגרות, לא מכיר מדינה אחת שבה בוחנים בחינת בגרות או בחינת סיום בנושא הזה, אולי במדינות מסוימות בארצות הברית, איני בטוח שבוחנים באיזו מדינה בבחינות סיום. כאן מדובר על החינוך שבמהות, על חינוך לשינוי התנהגות ושינוי בדפוסי אורח חיים, ושינוי תרבותי משמעותי.


אדוני היושב ראש, אני מאוד מקווה שכתוצאה מהדיון הזה אנחנו נקיים אצלנו במשרד דיון, וגם כתוצאה מהחוברת הזאת, על מהותו של החינוך התעבורתי ואז גם תתקבלנה החלטות איך אפשר להגיע לעניין. תודה.


זה נכון שחוזר המנהל הכללי נכתב חודשים לפני ההחלטה שלנו ובעקבותיו גם יצא חוזר מתקן.

אני מסכם את הדיון.


אני מבקש להודות לחבר הכנסת זאב בילסקי שהיה מיוזמי הדיון הזה יחד עם ההחלטה שלנו לקיים דיון מעקב.


הוועדה חוזרת וקובעת בהמשך לדיונים קודמים בדבר חובתה של המדינה להבטיח חינוך לזהירות ולבטיחות בדרכים יחד עם חינוך תעבורתי. כאשר קיימת הסכמה רחבה שחינוך זה מונע היפגעות של תלמידים ומחנך אותם גם כהולכי רגל זהירים ובהתבגרותם, להיות נהגים זהירים יותר. זה חינוך מציל חיים במשמעותו המלאה.


הוועדה רשמה לפניה את הדיווח לפיו הוסדר תקציב בסך 30 מיליון שקל לשנת הלימודים תשע"א שמרביתו בבסיסי התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומשרד החינוך. הוועדה קוראת לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולמשרד החינוך להבטיח את התקציב הזה כתקציב קבע במשרד.


הוועדה סבורה שיש למצוא את הדרך להבטיח את יציבות החינוך התעבורתי ולמנוע זעזועים כפי שהיו בשנתיים האחרונות כיוון שזעזועים אלה גורמים נזקים פדגוגיים וחינוכיים וגם גורמים לכך שמורים מקצועיים עוזבים את המערכת.


הוועדה שמעה בצער את הדיווח על הפחתה במספר השוטרות המדריכות תלמידים בכיתות ה' להיות פעילים במשמרות זהירות בדרכים בכיתות ו'. הוועדה תובעת ממשטרת ישראל להשלים את התקנים כפי שהיו בשנים עברו כדי לא ליצור מצב שיהיו אזורים שלמים במדינת ישראל שהחינוך לזהירות בדרכים נמנע מהם, כאשר גם הוא חינוך מציל חיים.

הוועדה מבקשת דיווח ממשטרת ישראל בתוך 45 יום על החלטות משטרת ישראל בסוגיה זו. הוועדה נחושה להביא לידי כך שלא יהיה קיצוץ וזאת באמצעות כל האפשרויות העומדות בפני הכנסת כדי להביא ליישומה של החלטה זו.


אני אומר את זה לא כהחלטה לגבי אותם מנהלים, אני חוזר ומבקש שתדווחו למשרד החינוך, אני לא מקבל על זה בכלל החלטה ואני יודע מה יעשה המנהל הכללי של משרד החינוך לאותו מנהל שמסרב לקבל את ההדרכה. זו לא תכנית כבקשתך לשיקולי המנהל. זו הפרה בוטה של כל ההנחיות וכל ההוראות של משרד החינוך, זה דבר בלתי מתקבל על הדעת.


בנוגע לבחינות הבגרות הוועדה רשמה לפניה שהמנהל הכללי של משרד החינוך יקיים דיון פדגוגי בסוגית החינוך לזהירות בדרכים והחינוך התעבורתי. במסגרת זאת תידון גם הסוגיה הזאת ונקיים דיון מעקב בעת שנחליט.


אני מאחל לכל התלמידים, היות ואנחנו לפני החופש הגדול וגם לפתיחת שנת הלימודים, שתהייה חופשה גם נעימה וגם זהירה. אני לא מכיר את הנתונים אבל אני מעריך שתקופת החופשה אחוז המעורבות של תלמידים בתאונות דרכים עולה מאחר והם חשופים יותר בדרכים. נאחל להם וגם למורים וכל המעורבים לשמור על הילדים, וגם לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"א. שתהייה שנת לימודים זהירה ובטוחה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00