PAGE
29
ועדת הפנים והגנת הסביבה

16.6.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 215

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

מיום רביעי, ד' בתמוז התש"ע (16 ביוני 2010), שעה 9:30

הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע-2009.

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

דב חנין

חמד עמאר

חנה מזור
- משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

תמר בר און
- אגף אסבסט, המשרד להגנת הסביבה

נטע דרורי
- לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

עו"ד אילנה מישר - משרד הבריאות

עו"ד דרור לוינגר - לשכה משפטית, משרד הפנים

רוני טלמור
- משרד המשפטים

רוית דנינו מויאל - ראש מדור חקיקה, פרקליטות צבאית, משרד הביטחון

סגן לרה פרזינסקי - אג"ת קמ"ד הגנ"ס, משרד הביטחון

אלי כהן
- מלמ"ב

עודד ברוק
- עוזר יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

ד"ר בן-ציון כהן
- היחידה למניעת מפגעים ורישוי סביבתי, חברת החשמל

עומר לבנברג
- ראש תחום איכות סביבה, התאחדות התעשיינים

אורי פלד
- יו"ר מועצת מנהלים, חברת "איתנית"

רינה באום
- חברת הנהלה "איתנית"

עו"ד דפנה טלגם - חברת "איתנית"

גמי ברזילי
- ראש מטה יו"ר איכות וסביבה, מרכז השלטון המקומי

עו"ד נועה בן-אריה - מרכז השלטון המקומי

יצחק איצקוביץ
- קבלן

עו"ד רות ברק
- הרצוג, ברק הדסי

יפה שפירא

תומר רוזנר

ורד קירו-זילברמן

תמר פוליבוי

הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע-2009

בוקר טוב לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר היום הצעת חוק למניעת מפגעי אסבסט, התש"ע-2009. לפני שאנו ניגשים לפרק ח', ט' ו-י', אני מבקש מהיועץ המשפטי תומר לסכם עבורנו את כל הנושאים שעדיין לא סגרנו מהפרקים הקודמים, ורק אחר כך להתקדם לפרק הבא. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב לכולם. כפי שאדוני היושב ראש אמר, אנחנו כבר סיימנו את הדיון עד סוף פרק ז'. יחד עם זאת, יש מספר שינויים שהתבקשו במהלך הדיונים, שמייד ורד תציין ותקריא את אותם שינויים שסוכמו, בעקבות הדיונים שהיו, וכן נותרה שורה של נושאים, שטרם הוכרע בהם, וגם אותם ורד תמנה בצורה מסודרת לגבי הפרקים שכבר נידונו. ורד, בבקשה.

הנושאים שנשארו פתוחים שהועלו בתור הערות ולא הוכרעו – קודם כל בסעיף המטרה, מטרת החוק, להוסיף את הנושא הבריאותי למטרת החוק: "לצמצם מפגעים סביבתיים ובריאותיים". יש הצעה של משרד המשפטים לשנות את הסיפא של מטרת החוק, באופן שייאמר: "והכול לשם הבטחת קיומה של סביבה נאותה", במקום מה שהיה כתוב: והכל לשם מימוש הזכות לסביבה נאותה.


הסעיף בסעיף ההגדרות, הסעיף של מערכת הביטחון, טרם נידון והוכרע.


הנושא של דמוי אסבסט בסעיף 3 לגבי איסורי שימוש הועלה על ידי המשרד להגנת הסביבה. היו התנגדויות. זה נושא שצריך לדון עליו ולסכם את ההתייחסות אליו, אם וכאשר ובאיזה אופנים.

לגבי כל הנושא של התקופות בהצעת החוק, הובעה הסתייגות על ידי חבר הכנסת דב חנין, והדבר הזה טרם נידון והוכרע.


באשר לסעיפים 8(א) ו-20(א) שמדברים על מתן הוראות וחובת מסירת מידע, אנחנו מציינים שפיצלנו את הניסוח. לא שינינו את המהות, רק פיצלנו את הניסוח בין דרישת המידע ובין מתן הוראות לביצוע הפעולות על מנת להבהיר את הסעיפים ולייחס אותם אחר כך לסעיפי העונשין. יש סעיף שהועלה על ידי יושב ראש הוועדה לגבי רשות מקומית. ברגע שנודע לרשות מקומית על מפגע אסבסט בתחומה, עליה להודיע על כך לממונה באופן מיידי. הסעיף הזה הועלה, הומלץ ולא נסגר בסופו של דבר באופן סופי.

היושב ראש ביקש ממרכז השלטון המקומי וטרם - - -

הם נמצאים פה, ומייד נשמע אותם.

באשר לנושא בסעיף 14 של עובדי קבלן אסבסט וחובת העסקה של עובד אחראי, משרד המשפטים מתנגד לפסקה שאומרת שאותו עובד אחראי לא יהיה מועסק על ידי קבלן אסבסט אחר מטעמי חופש עיסוק.

אנחנו בוחנים הצעה חלופית, אבל עוד אין לנו תשובה סופית.

משרד המשפטים התבקש להעביר נוסח חלופי. הנושא הזה טרם נידון ונסגר באופן סופי.

בחובת הדיווח בסעיף 20ד הועלתה בקשה, שבעיקרה אומרת שדיווח כאמור – מדברת על בעל רישוי שנודע לו שעניין שקשור באסבסט שעלול לגרום לפגיעה בציבור או בסביבה ידווח לאלתר למנהל; ביקשו להוסיף סעיף שאומר שאותו דיווח יימסר לממונה בידי נציג של העוסק באסבסט, שעל פרטיו הודיע העוסק מראש. מדובר על גופים מאוד גדולים, שאנשי השטח יאגמו את ההודעות האלה ואת הדיווחים ויעבירו אותם באמצעות ממונה, שיועבר אליו מראש ויוסכם עליו מראש.

הסעיף הזה מקובל? זאת פעם ראשונה שאנחנו מביאים אותו לוועדה, צריך לומר האם הדבר הזה מקובל על הוועדה.

תחזרי על זה.

סעיף 20ד אומר - יתווסף סעיף (ג), ובסעיף הזה ייאמר: "דיווח כאמור בסעיף קטן (ב) יכול שיימסר לממונה בידי נציג של העוסק באסבסט שעל פרטיו הודיע העוסק מראש".

כפי שהוסבר, המטרה היא לאפשר לגופים גדולים, כמו: צבא ההגנה לישראל, חברת חשמל, כמו גופים אחרים, כדי שלא יימסרו דיווחים על ידי גורמים רבים – לרכז את הדיווחים בידי גורם אחד, שהוא זה שימסור את הדיווחים לממונה.

הממונה צריך לקבל את הדיווח ולהעביר?

לא, הוא לא צריך להעביר. ניקח את הצבא בתור דוגמה. יש הרבה מקומות שעושים בהם עבודות, ויש הרבה מקומות שעלולים להתגלות בהם מפגעים. לצבא יש הרבה אנשים בשטח שרואים את הדברים האלה וצריכים לדווח עליהם לממונה. העלו את הבקשה, שבמקום שכל אחד מהאנשים שבשטח ידווח, יוכלו לעשות את זה באמצעות גורם אחד מרכזי, שיודיעו עליו מראש למשרד, למשל: לגבי הצבא - מנהל הסביבה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. יהיה אדם אחד, שהוא יהיה איש הקשר לצורך העניין הזה. הגוף יודיע מראש למשרד, מי הוא איש הקשר הזה.

אני חושב שאין ויכוח בעניין הזה.

מבחינת השלטון המקומי, אנחנו מבקשים שכל רשות בפני עצמה תודיע, אבל זה לא יחיל איזושהי חובה שמרכז השלטון כגוף שמאגד את הרשויות יקבל את הדיווחים והוא ימסור אותם, מכיוון שאופרטיבית - - -

הרשות המקומית תמנה את האיש הזה ותדווח עליו למשרד.

והיא תדווח עצמאית. זו אגב גם תשובתנו לשאלה הקודמת לגבי חובת הדיווח.

אם כך, הסעיף הזה מוסכם?

כן.

בסעיף 22(א) פסקה (9), עקב טעות קולמוס, נשמטה. עלינו על זה, בדקנו את זה והחזרנו אותה לנוסח. היא לא היתה אמורה להישמט מהנוסח הקודם. סעיף 22 זה סירוב לחדש רישיון, ביטול רישיון, הגבלתו, התלייתו. בסעיף 22(א) פסקה (9) נשמטה בטעות כתוצאה מטעות הקלדה, טעות קולמוס. הפסקה אומרת ש"המנהל, לאחר התייעצות עם הוועדה, מצא כי קיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן בעל הרישוי לא היה ראוי לקבל רישוי, אף שהתקיימו לגביו התנאים למתן רישוי לפי הוראות חוק זה". היא פשוט נשמטה בטעות ואנחנו מחזירים אותה. מאידך, אנחנו מוסיפים סעיף חדש, סעיף (ב), שאומר: "בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), רשאי המנהל להתלות רישוי שניתן לעוסק באסבסט, אם ראה שחומרת העניין או טובת הציבור מחייבים זאת ולאחר שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו, אם הוגש נגדו כתב אישום או נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירה שאם יורשע בה לא יהיה ראוי להיות עוסק באסבסט, עד למתן פסק דין סופי בעניין או עד שתתקבל החלטה בידי הגורם המוסמך לכך שלא להעמיד את העוסק לדין פלילי". בנוסף, באותו סעיף התווסף סעיף (ו), שאומר: "בוטל רישוי באסבסט שניתן לאדם לא יהא אותו אדם רשאי להגיש בקשה לרישוי כעוסק באסבסט בטרם חלפו שלוש שנים ממועד ביטול הרישוי כאמור".

אני לא מבינה, כל הנושאים האלה לא נידונו.

אנחנו מעלים אותם, מודיעים עליהם. אלה דברים שנוספו בעקבות הערות שקיבלנו.

מדובר על כך שבמצב שנשלל היתר, איזושהי תקופת צינון לפני שהאדם יכול - - -

בפרק ז', "הוועדה המקצועית, המנהל והממונה", הוספנו לשם הפרק "וסמכויותיהם". בסעיף 31 שמדבר על הוועדה המקצועית לאסבסט ואבק מזיק, בעקבות הערות שהתקבלו, ברישא מוצע להוסיף ש"השר ימנה ועדה מקצועית לאסבסט ואבק מזיק, שחבריה יהיו בעלי ידע וניסיון בתחומי פעילותה של הוועדה". בנוסף, בעקבות בקשה של הוועדה, הוספנו בסעיף (א) פסקה נוספת, שמדברת על נציג שיהיה "עובד רשות מקומית, בעל ידע וניסיון בתחום הגנת הסביבה או בריאות הציבור", בהמשך גם להצעה של משרד הפנים.


בסעיף 34, סעיף ניגוד העניינים של חבר הוועדה בעקבות הערה של משרד המשפטים, הוספנו בסופו סעיף קטן חדש, סעיף (ד) שאומר: "הוראות סעיף זה לא יחולו על חברי הוועדה המנויים בסעיף 31(א)(1)-(7)" - -

אני לא בטוחה שהפסקאות נכונות.

אנחנו בדקנו, אבל בעיקרון השווינו את זה לנוסח.

רק את נציגי הממשלה.

(7) זה פשוט המומחים בנוסח שבפניי.

בגלל נציג הרשויות המקומיות - - -

אפשר להוסיף לזה גם את נציג הירוקים מבחינתנו. מבחינתנו זה בסדר שגם לגביו יחול הסדר כזה, זאת אומרת: שאם ארגון שבו הוא עובד, יש לו איזשהו הליך, הוא יכול בכל זאת.

- - "למעט באשר לנושא שיש להם לגביו עניין אישי שאינו קשור לגוף שהם נציגיו".

בסמכויות מנהל וממונה רישוי אסבסט אנחנו איחדנו את הסעיף והוספנו סמכויות למנהל ולממונה, שמדברות על האפשרות שלהם לפקח על ביצוע התפקידים, והסעיף אומר כך: "לשם ביצוע תפקידיהם לפי הוראות חוק זה ולשם פיקוח על ביצוען, רשאי המנהל וכן ממונה שהשר הסמיך לעניין זה –
(1)
לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית
אחרת המזהה אותו;
(2)
לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח את
ביצוע ההוראות לפי חוק זה או להקל על ביצוען; בפסקה זו, "מסמך" – לרבות פלט, כהגדרתו
בחוק המחשבים, התשנ"ה–1995‏ ;
(3)
לערוך מדידות או ליטול דגימות של חומרים, וכן למסור את המדידות והדגימות למעבדת
אנליזה או למעבדה דוגמת, לשמור אותן או לנהוג בהן בדרך אחרת;
(4)
להיכנס למקום, לרבות לכלי תחבורה כשהוא נייח, ובלבד שלא ייכנס –

(א) למקום המשמש למגורים, אלא על פי צו של בית משפט;

(ב) למקום המוחזק על ידי מערכת הביטחון, כל עוד מתרחשות באותו מקום פעילות

מבצעית או פעילות עוינת.
(ב)
המנהל או ממונה שהוסמך לכך לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי להורות לאדם המבצע
לנגד עיניו פעולה באסבסט להימנע מביצוע אותה פעולה או להורות לו כיצד לבצעה, והכול לצורך
מניעת מפגע אסבסט או צמצומו; הוראה כאמור תעמוד בתוקפה עד שתינתן הוראה אחרת מאת
המנהל או הממונה או עד תום שבעה ימים ממועד נתינתה, לפי המוקדם".

סעיף (א) הוא בקשה של המשרד להגנת הסביבה, אשר נועדה לאפשר סמכויות נוספות לממונה ולמנהל. הבקשה הזאת טרם נידונה עם שאר הגורמים, ולכן אני מציע שלא תידון כרגע. זאת בקשה של המשרד להגנת הסביבה.

סעיף (ב) זהו סעיף ייחודי לחוק של האסבסט. מבקשים כאן לאפשר לממונה ולמנהל לתת הוראות לאלתר, זאת אומרת כשהם נמצאים בשטח ורואים לנגד עיניהם מעשה שעלול לגרום למפגע אסבסט, שהם יוכלו לעצור אותו במקום, בהוראה בעל פה לומר לטרקטוריסט: תפסיק לחפור, תפסיק לפנות את הדברים, עד שנורה לך בכתב איך לעשות את זה בצורה מסודרת, או שיינתנו לך הוראות אחרות. מכיוון שמדובר בהוראה בעל פה, היא הוגבלה לפי ההצעה לתוקף של שבעה ימים לכל היותר, או עד שתינתן הוראה אחרת מוקדם יותר. לגבי סעיף (א) שוורד קראה, אני מציע שלא יתקיים דיון בשלב הזה, עד שהנושא הזה ילובן בצורה יותר מעמיקה.

לגבי סעיף (ב), אפשר לקיים עליו דיון, אם אדוני רוצה. אלה הדברים שנשארו כדברים שטרם הוכרעו.

לא דיברנו על נציגים בוועדה המקצועית לאבק אסבסט.

שני נציגים, אחד הוא אגף הפיקוח ואחד זה התעשייה, כמו שהחלטת בפעם שעברה. זה הוחלט והוכרע.

הוועדה תתכנס לפחות פעמיים - - -

זה כבר מוטמע בנוסח. מה שוורד ציינה זה לא דברים שכבר הוחלטו ומופיעים בנוסח, אלא דברים שטרם הוחלט עליהם.

אני מופיעה בשם מר איצקוביץ, שהופיע בישיבות הקודמות. אני מייצגת אותו בבג"ץ בדיוק בעניין הזה. היתה איזושהי בעיה עם אישור שהוסדר.

יש לך אישור?

בוודאי, אישור כקבלן. אני רוצה להביא בפני כבוד הוועדה את העובדה שהנושא היום נידון בבג"ץ, הדרישה שקבלן אסבסט חייב להיות קבלן רשום על פי חוק רישום לעבודות הנדסה בנאיות, וכבוד הנשיאה השאירה את התיק כרגע תלוי, מכיוון שההליך כאן מתקיים. אני מפנה לפרוטוקול שהתנהל ב-11 במאי והנושא הזה עלה ונשאר לפי התרשמותי תלוי באוויר ולא סגור. יש כאן איזושהי בעיה שהייתי מבקשת לחדד. סעיף 13(ב) בנוסח שלכם דורש שקבלן אסבסט יהיה קבלן רשום בחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה. הבעיה היא שאין למה להירשם, ואדוני שאל את מר איצקוביץ בישיבה כשהנושא הזה עלה: למה? אין למה להירשם. מה דינו של קבלן חשמל? קבלן אינסטלציה, קבלן לעבודות עפר לעבודות אסבסט? אין רישום כזה.


רשם הקבלנים מפקח על קבלנים, על פי המקצועות שהחוק הסמיך אותו לנהל את הרישום, אין רישום. אז בנוסח המוצע מצוין, ש"השר רשאי לקבוע כי רק מבקש שהינו...רשום לענף או לסיווג שקבע, ממלא אחר תנאי הרישום...לפי פסקה זו". כדי שזאת לא תהיה מגבלה שאי אפשר לעמוד בה – שייקבע, לכשיקבע השר מה הוא הענף שקבלן אסבסט ואיזה דרישות צריך לעמוד בהן קבלן אסבסט כדי להירשם, להיבחן, להראות X ניסיון כשירות, אז יירשם קבלן האסבסט. נוצר היום מצב אבסורדי, שקבלן מיזוג אוויר שעובר איזשהו קורס של הוועדה לאבק מזיק, לא עוסק מעולם באסבסט, יכול לפרק היום אסבסט. קבלן כזה שזה עיסוקו במשך כמעט 40 שנה, שזה כל מה שהוא עושה, צריך להסתתר דרך כל מיני קומבינות מאחורי קבלנים רשומים. זאת המטרה של החוק? אני בדקתי ואני יכולה להשאיר העתק מהבג"ץ. כבוד הנשיאה הרימה גבה, הם לא הבינו מה הקשר בין קבלן רמזורים לבין עבודות אסבסט.

הבנו את הטענה. התשובה היא מאוד פשוטה, גברתי. מרשך מוזמן לנסות ולהירשם כקבלן לעבודות בנייה בסיווג 100 לפי עמדת הממשלה, שאנחנו מסכימים לה. עבודת פירוק אסבסט היא עבודה לכל דבר ועניין. מרשך יכול להירשם כקבלן.

הוא לא יכול, מכיוון שהוא לא קבלן בנייה.

אנחנו לא בוויכוח, גברתי. מרשך יכול לבקש להירשם כקבלן לעבודות בנייה בענף 100 או בענף מתאים אחר.

מה הענף המתאים, אם תואיל להשיב לי? אין ענף מתאים.

כפי שאמרתי לגברתי, אנחנו לא בוויכוח.

אבל אני רוצה להבין, אין ענף.

תאפשרי ליועץ המשפטי להגיד את דבריו.

התשובה היא פשוטה, כפי שאמרתי, והיא נאמרה בישיבות הקודמות. הקבלן יכול להירשם כקבלן לעבודות בנייה רגילות, ואם יעמוד בתנאי רשם הקבלנים, הוא יירשם בסיווג המתאים אצל רשם הקבלנים. במקרה כזה, הוא יוכל להירשם כקבלן אסבסט. מרשך לא ניסה להירשם כקבלן לעבודות בנייה, ולכן לא קיבל רישום כקבלן לעבודות בנייה. אין לו צורך להסתתר מאחורי אחרים. אם הוא עומד בתנאים של רשם הקבלנים, יתכבד ויירשם בעצמו.

אבל לפי החוק, לפי הנוסח המוצע, זה לא משנה למה רשומים. מה שאמר חברי היועץ המשפטי לענף 100, זה לא מה שכתוב. היום המצב הוא - וזה גם מה שימשיך להיות - כמו שאמר הבג"ץ, קבלן למיזוג אוויר וקבלן לרמזורים מבחינת הדרישות יכולים לפרק אסבסט. זה פשוט מצב אבסורדי.

אבל הדרישה של המשרד להגנת הסביבה זה קבלן רשום לפי רשם הקבלנים, ואם הוא רשום, הוא יכול לפעול גם כמפנה אסבסט.

אבל למה רשום אדוני? הוא יכול להיות רשום להרבה מאוד סיווגים.

זה לא דיון במקרה של אדון פרטני.

אני יוצאת מהמקרה הפרטי אל המקרה הכללי. מבחינה כללית, וזה גם מה שהבג"ץ - - -

גברתי, התשובה ניתנה. יכול להיות שהתשובה לא מוצאת חן בעיני גברתי, אבל זאת התשובה. התשובה היא שהדרישה היא לרישום במרשם הקבלנים - - -

איפה רשום 100?

גברתי, בואי לא נתחכם. הדרישה היא לרישום ברשם הקבלנים. המשרד הודיע בישיבות קודמות, שגברתי לא טרחה להגיע אליהן, שבכוונתו לקבוע סיווגים מתאימים, ואחד הסיווגים יהיה סיווג 100.

איזה משרד? אני רוצה להבין ולחדד את הטענה.

אנחנו רוצים להתקדם בדיון. אני חושב שהדברים נאמרו בצורה ברורה גם בפעמים הקודמות וגם בישיבה הזאת.

אני יכולה להגיש טיעון בכתב ליועץ המשפטי על מנת לחדד את זה?

לא.


הנושא הבא שאנחנו דנים בו מופיע כרגע בפרק ח'. אני אתייחס תחילה לפרק ח', להוראות שמופיעות כרגע בהצעת החוק המקורית. בהצעת החוק המקורית מופיע בפרק ח' סימן א', שעניינו סמכויות הפקחים של המשרד להגנת הסביבה, כאשר בפרק הזה מפורטת דרך המינוי שלהם, הסמכויות שיינתנו להם בנושא הפיקוח ובנושא האכיפה, כלומר: סמכויות חקירה וסמכויות נוספות, וכן אופן ההזדהות של אותם פקחים.


את נושא סמכויות הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה מבקשת הממשלה להסדיר בחוק נפרד, שכרגע מכונה חוק אכיפה סביבתית, שאושר בכנסת בקריאה ראשונה, לאחר שהחוק למניעת נפגעי אסבסט נידון בקריאה ראשונה ואושר. הסיכום שהמשרד להגנת הסביבה סיכם עם גורמים שונים הוא שהנושא של סמכויות האכיפה והפיקוח בחוק האסבסט יותאם לסמכויות שמופיעות בחוק אכיפה סביבתית, שהוא חוק רוחבי שמטרתו לאגם את כל סמכויות האכיפה והפיקוח של המשרד במסגרת חוק אחד, חוק מסגרת שיחול על כל החקיקה הסביבתית.


כיוון שחוק אכיפה סביבתית, טרם החל הדיון בו בוועדה מסיבות שונות שאני עדכנתי את יושב ראש הוועדה לגביהן, אני מציע שהנושא הזה כרגע לא יידון לגבי מסגרת חוק האסבסט, כי גם אין טעם לעשות זאת. לכשיידון חוק אכיפה סביבתית ויושלם הדיון בו לגבי סמכויות האכיפה והפיקוח של המשרד, יותאמו ההוראות בחוק האסבסט, אם יהיה צורך בכך, לאותה מסגרת רוחבית, כפי שתסוכם בחוק אכיפה סביבתית.

מה אדוני מציע?

כרגע לדלג על הפרק הזה, פרק ח' סימן א', שהוא סמכויות האכיפה והפיקוח. לכן הוא לא מופיע אצלכם בנוסח. אנחנו נעבור ישר לסמכויות שהן ייחודיות לחוק הזה, שהן אינן מושפעות מחוק אכיפה סביבתית, והן סמכויות שמופיעות בסעיף 39, הצו המנהלי.

ברגע שנאשר את סמכויות האכיפה שוב נחזור?

שם בחוק השני, לא יהיה צורך; מכיוון ששם החוק הוא חוק רוחבי והוא יחול אוטומטית גם על חוק האסבסט, לא יהיה צורך לחזור ולדון בסעיפים כאן.

חוק האכיפה הסביבתית נכנס לתוקף בינואר 2010.

לא, אתה מדבר על חוק אחר. כרגע, לפי הצעת המשרד לפחות, ויכול להיות שזאת טעות, אבל אנחנו עוד לא ליבנו את הנושא הזה, כרגע אין כוונה להחיל את חוק האכיפה של הרשויות המקומיות על נושא האסבסט.

אני רוצה בכל זאת להתייחס לנקודה הזאת, מכיוון שאין לנו התנגדות לכך שלא נדון בסימן של סמכויות הפיקוח היום, אבל אנחנו בעיקרון לא היינו מעוניינים לעכב את ההעברה של החוק הזה שאנחנו דנים בו היום בגלל מחלוקות שיש בהיבטים אחרים שקשורים לאכיפה הסביבתית, מכיוון שגם באופן ספציפי בנושא של האסבסט יש לנו הסכמה בין משרדי הממשלה, שכן אנחנו רוצים לקדם את החוק, ואם וכאשר, כפי שכולנו מקווים, יעבור באמת חוק אכיפה סביבתית, אז באמת תהיה התאמה. אבל מה שפורסם בנוסח הכחול לגבי התחולה על המדינה כן מקובל.

זהו, שלא על כולם. קיבלתי היום טלפונים ממשרד ראש הממשלה גם משירות הביטחון הכללי, מר ד' וגם גברת ש' מגורם אחר ממשרד ראש הממשלה, שלא מסכימים.

תודה שאתה מודיע לי, אני אנסה לאתר את זהותם של ש' ושל ד' ולהסביר להם מדוע זה כן מקובל, מכיוון שהיינו בקשר עם מר י', היועץ המשפטי הרלוונטי של מערכת הביטחון.

לא, הוא יועץ משפטי של משרד הביטחון.

היועץ המשפטי של מערכת הביטחון – נדמה לי שזה הכינוי הפורמלי של הלשכה המשפטית.

מכל מקום, הנושא הזה אינו בשל לדיון בישיבה הזו, ולכן אני מציע שלא נדון בו כרגע.

הקראת כרגע נוסח שיש בו סמכות אכיפה.

כפי שאמרתי, למעט סעיף קטן (ב), שהוא סמכות ייחודית לגבי הפיקוח.

כנראה אין לנו אותו נוסח.

כפי שאמרתי, הנושא של סמכויות הממונה והמנהל שהמשרד מבקש אותם באותה מידה כרוך בנושאים, כפי שאמרתי, של סמכויות הפיקוח, ולכן אין מקום לדון בו כרגע.

רק כדי שנהיה ברורים, כל סמכויות הכניסה, צה"ל ומערכת הביטחון, כולל הכניסה, למעט בנושאים ביטחוניים מבצעיים, לא יידונו היום.

נכון.

אני מבין שאנחנו מתקדמים, אבל רציתי להבין את הנושא שעלה בישיבה הקודמת, ועדת ערר מנהלית בחוק, האם יש איזושהי החלטה או תשובה?

אנחנו חזרנו ובחנו את הנושא של ועדת הערר, ומעבר לנימוקים שדיברנו עליהם בישיבה הקודמת על כך שההסדר הזה הוא הסדר שבדרך כלל לא נקבע לגבי היקפים ותחומים שהם רלוונטיים לחוק הזה, גם ניסינו לחשוב בהנחה שאנחנו מנסים למנות ועדת ערר, את מי נמנה. הגענו למסקנה, שטכנית אפילו אי אפשר יהיה למצוא את האנשים המתאימים, מכיוון שמספר האנשים בארץ שבאמת יכולים לדון, שהם באמת מומחים ויכולים לעשות את זה, כולם פחות או יותר התמנו למנהל, לממונה ולוועדה הטכנית, שהיא גם הוועדה המייעצת, כך שגם הם לא רלוונטיים, מה שמשאיר אותנו בסיטואציה, שאין ועדת ערר מתאימה אפילו באופן המעשי הטכני ביותר. לא יהיו אנשים שניתן יהיה למנות אותם, שכפי שאדוני אמר, גם יהיו כשירים, גם יהיו מומחים, גם יבינו את הצרכים ברמת השטח ויוכלו לפתור את הבעיה וגם לא יהיו בניגוד עניינים וגם לא יהיו חברים בגופים אחרים.


ולכן אנחנו חושבים שההצעה הזאת היא לא מעשית. בנוסף לכך, חשוב להגיד לוועדה שמספר המקרים שבהם התעוררה בעיה בנושאים האלה, שבאמת היתה יכולה להגיע לוועדת ערר כזאת אם היתה מגיעה - למעט מר איצקוביץ שהגיש עתירה לבג"ץ, אולי היה עוד מקרה אחד נוסף שהיה יכול להיות רלוונטי, וזה בשמונה שנים מאז שתמר נכנסה לתחום, כך שאנחנו סבורים שלדבר הזה אין תועלת בהקשר של ההסדרה הנוכחית של החוק המסוים הזה.

כלומר, אתם דוחים את האפשרות של ועדת ערר, שבעצם היתה אמורה לתת הזדמנות נוספת לאותו גוף, שהיה אמור לקבל את הקנס או את שלילת הרישיון?

קודם כל, לא מדובר על קנס, מדובר על מצבים של הסמכות של רישוי של העוסקים, כאשר אנחנו מדגישים, שיש דרך להגיע לערכאות ערר, לבתי משפט, וכאשר אנחנו בוחנים את החקיקה במצבים של רישוי, הנושא של ועדת ערר מנהלית הוא הסדר מאוד מאוד יוצא דופן, והדרך הרגילה של הסדרת עיסוקים בהחלטות כאלה היא באמת להגיע לבית המשפט. מדובר בבית משפט מנהלי, שמכיר נושאים של רישוי, זאת אומרת: הם אינם שונים מנושאים אחרים של רישוי בהקשרים אחרים. גם אדם שהוא פסיכולוג או כשיר לתחומים אחרים, יש לו אותה דרך פחות או יותר להגיע לבית המשפט, כאשר רוצים לשלול את עיסוקו. כפי שאמרנו, גם מדובר במנגנון שבדרך כלל נועד לשרת מצבים, שיש הרבה מאוד עוסקים רלוונטיים, הרבה מאוד הליכים רלוונטיים שצריך לבחון אותם מחדש, ומצד שני, כפי שמקובל, כאשר אדם סבור שטרם ההליכים המשפטיים, לפני שהוא רוצה לפנות לבית משפט, הוא רוצה למצות איזשהו דיון נוסף, איזושהי פנייה נוספת, הדברים האלה תמיד פתוחים בפניו. המקרים שיש בעיות הם ממש יוצאי דופן והם מעטים מאוד.

קודם כל, אני מאמין שאחרי שהחוק יעבור, הטיפול בכל נושא האסבסט יהיה אינטנסיבי עוד יותר ויחייב גורמים נוספים לטפל. אותם מקרים שאני חושב עליהם, שהייתי מצפה שהוועדה תדון בהם, הם לאו דווקא מקרים של רישוי בעיסוק, אלא יכולים להיות גם הנחיות לטיפול במפגעים ודברים דומים. ההצעה שאני העליתי בדיון הקודם היתה שהוועדה המקצועית תוכל לדון גם במקרים כאלה.

זה דבר שהוא בכלל לא מקובל. אם יש ועדה מקצועית, אני לא חושבת שאפשר להראות דבר בחקיקה - - -

אפשר לחשוב אולי על ועדה אחרת או גורם אחר. אדם שמקבל הנחיות לטיפול במפגע אסבסט לא יצטרך להגיע לבית משפט כדי לדון בזה, שיהיה מוסדר פה.

הרעיון בכל החקיקה שיש גופים מנהליים, שמתפקידם לקבל החלטות, ויש דרך לבקר אותם, ולא על ידי זה שמתקיים מן איזשהו מנגנון-על כזה, שלא ברור מה מעמדו. הדבר שאתה מדבר עליו לחלוטין לא קיים, אם אתה יכול להצביע על איזושהי דוגמה לכזה דבר.

זאת אומרת שמפעל שיקבל הנחיות לטיפול במפגע אסבסט וחושב שהן לא נכונות ולא משנה מה הסיבה – היא יכולה להיות סביבתית או אחרת - הדרך שלו לשנות את זה תהיה להגיע לבית משפט.

כפי שזה קיים לגבי כל דבר ודבר, כל מנגנון רישוי קיים בישראל עובד על אותה שיטה. גם עסק שנותנים לו רישיון עסק ותנאים ברשיון, והוא סבור שהתנאים האלה אינם הולמים את צרכיו המקצועיים, או שיש לו טענות אחרות, הוא הולך לבית המשפט הרלוונטי, כך זה נעשה לא רק לגבי מפגע כזה או אחר, אלא לגבי כל דרישה חוקית של כל גורם - - -

גברתי, אני רוצה רק שתקחי בחשבון, שבינתיים שללו לו את הרשיון ועד שהוא יגיע לבית המשפט הוא יהיה בלי הרשיון, ואני לא יודע מה יאמר בית המשפט.

זה לא מדויק, מכיוון שכאשר אדם עותר כנגד החלטה של רשות מנהלית, הוא רשאי כמובן לבקש לעכב את ההחלטה של הגורם המנהלי עד להכרעה בעניינו, לבקש צווי ביניים ולקבל סעדי ביניים, כך מקובל לגבי כל דבר אחר.

אני חושב שגם מכירים את זה שגם מקובל בכל מקום להקים ועדת ערר לפני שהולכים לבית המשפט.

לא אדוני, זה לא נכון. ברוב המקרים זה לא כך.

לפחות בתכנון ובנייה, שזה נושא מאוד חשוב, אני מכיר את זה.

אתה צודק, אדוני, שיש תחומים שבהם זה מקובל.

תכנון ובנייה למשל.

גם בנושאים אחרים שקשורים למשרד הפנים יש לפעמים ועדות, שהמטרה שלהן להקל את העומס על בתי המשפט, אבל בכל החוקים הסביבתיים יש צווים מהסוג הזה, וכל הצווים האלה תמיד נידונים בבתי משפט. אנחנו בעניין הזה חושבים, שנכון שההסדר יהיה אחיד ודומה למה שקיים בחוקים סביבתיים אחרים, ולא לעשות כאן הליך נפרד, כי צווים יכולים להיות גם מוצעים לגבי נושא שמערב לא רק את חוק האסבסט, אלא גם חוקים סביבתיים אחרים.

אני מבין שבמקרה של הנחיות לטיפול במפגע אסבסט, שלא יהיו נכונות לדעת אותו אחד שאמור לטפל בזה, הוא יצטרך להגיע לבית משפט, ואז זה עלול לגרום אולי - - -

נכון, כל מה שרצינו לעשות זה לחסוך את ההליך הזה של בית המשפט, כלומר: למצות איזשהו הליך קודם לבית המשפט. אתה שומע פה את התשובות, לא תהיה ברירה.

אני רק רוצה לציין שבמקרה כזה זה גם עלול לעכב את אותו טיפול באותו מפגע אסבסט, למשל. אם אני מבין נכון, נניח שאותו גורם שקיבל הנחיות לטיפול במפגע אסבסט חושב שהן לא נכונות אפילו נניח מבחינה סביבתית, הוא יצטרך להגיע לבית משפט והנושא הזה יתעכב עד שבית המשפט ידון ויכריע, במקום שאותה ועדה תדון.

לא בהכרח.

מישהו אחר יכול לבצע את העבודה.

כפי שאמרתי, הנושא הבא שמופיע כרגע בסימן ב' לפרק ח' – אנחנו ממשיכים לדון בסעיף 39, שהוא הסעיף שמאפשר לממונה לתת צווים מנהליים להפסקת מפגעים ועבודות שנעשות שלא כדין. אני מציע שהסעיף יוקרא, ואחר כך נשמע הערות. הסעיף, כמובן, יתכן שיעבור לפרק ז' של סמכויות הממונה והמנהל.

אתה מדבר על 39(ב) בלבד.

לא, 39 כולו.

סימן ב': צו מנהלי לעניין אסבסט. אנחנו עוברים על כל הסעיף.

"צו מינהלי
39. (א) נוכח הממונה כי מתקיים אחד מאלה, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לתת צו לעניין אסבסט
מינהלי לעניין אסבסט, לפי הוראות סעיף זה -





(1) קיים מפגע אסבסט או חשש ממשי להתהוות מפגע אסבסט;




(2) נעשו עבודה או שימוש באסבסט או בפסולת אסבסט בניגוד להוראות לפי חוק

זה.



(ב) צו מינהלי לעניין אסבסט יכול שיינתן למי שגרם או שעלול לגרום למפגע כאמור בסעיף

קטן (א)(1), למי שביצע או עומד לבצע את העבודה או השימוש בניגוד להוראות לפי חוק

זה כאמור בסעיף קטן (א)(2), או לבעלים או למחזיק של הנכס שבו נגרם או עלול להיגרם

המפגע או שבו בוצעו העבודה או השימוש כאמור או העומדים להתבצע, הכול לפי העניין,

ואם קיים מפגע אסבסט ברשות הרבים – רשאי הממונה לתת צו כאמור גם לרשות

המקומית שהמפגע נמצא בתחומה; לעניין זה, "רשות הרבים" – כהגדרתה בחוק שמירת

הניקיון.

(ג)
בצו מינהלי לעניין אסבסט רשאי הממונה לצוות על ביצוע פעולות כמפורט להלן, לפי העניין, באופן ובמועדים שייקבעו בצו –

(1)
להפסיק את העבודה או את השימוש באסבסט שלגביהם ניתן הצו או
להימנע מהם או לבצעם בהתאם להוראות שנקבעו בצו;

(2) לנקוט אמצעים הדרושים למניעה, לצמצום או לסילוק של מפגע האסבסט

ולמניעת חשיפה של הציבור למפגע כאמור.

(ד)(1)
נתן הממונה לצבא הגנה לישראל, צו מינהלי לעניין אסבסט, לפי הוראות סעיף
קטן (א), יעביר העתק מן הצו לשר הביטחון.

(2) שר הביטחון, לאחר התייעצות עם השר, רשאי, בחתימת ידו, לאשר את המשך ביצוע

העבודה או השימוש שלגביהם ניתן הצו, בידי צבא הגנה לישראל אם קבע כי העבודה או

השימוש שלגביהם ניתן הצו הם חיוניים והפסקתם או צמצומם עלולים לפגוע באופן

מהותי בביטחון המדינה ויש הכרח להבטיח את ביצועם.

(3) נתן שר הביטחון אישור כאמור בפסקה (2) רשאי הממונה לתת הוראות לעניין המשך

ביצוע העובדה או השימוש כאמור ובלבד שלא יהא בהן כדי לפגוע בצרכים שבשלהם ניתן

האישור.

(4) תוקפו של אישור כאמור בפסקה (2) לא יעלה על שישה חודשים; חדלו להתקיים

הנסיבות שבשלהן ניתן האישור, יפקע תוקפו אף במועד מוקדם מהמועד שנקבע בו.

(ה)
נוכח ראש רשות מקומית או עובד הרשות שהוא הסמיך לעניין זה, לאחר קבלת
חוות דעת מאת סוקר אסבסט, כי קיים מפגע אסבסט או חשש ממשי להתהוות מפגע
אסבסט, בתחום הרשות המקומית, רשאי הוא לתת צו מינהלי לעניין אסבסט לפי הוראות
סעיף זה, ובלבד שהודיע לממונה על כוונתו לתת צו כאמור, על העילה למתן הצו ועל
הפעולות הנדרשות לפיו, והממונה לא התנגד לכך; הסמכות לפי סעיף קטן זה לא תחול
לגבי המדינה ומוסדותיה.
(ו)
מי שלא קיים הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או ראש הרשות
המקומית או מי שהסמיך לכך, שנתן את הצו, לבצע את הנדרש לפי הצו; בוצע הנדרש
כאמור, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות
שהוצאו; בוצע הצו על ידי הממונה יהיה התשלום לקרן לשמירת הניקיון; בוצע הצו על
ידי ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיך לכך, יהיה התשלום לקופת הרשות
המקומית; על גבייתן של הוצאות שהוצאו לפי סעיף זה תחול פקודת המסים (גבייה)‏.
(ז)
על מסירת צו לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח
משולב], התשמ"ב–1982‏ (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), בדבר המצאת מסמכים,
בשינויים המחויבים.
בקשה לביטול צו 40. (א)
הרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי לעניין אסבסט, רשאי להגיש לבית המשפט
על ידי בית המשפט
המוסמך לדון בעבירה, בקשה לביטולו.
(ב) הגשת בקשה לביטול צו, לפי הוראות סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת; החליט בית המשפט להתלות את תוקפו של הצו במעמד צד אחד, תידון הבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום שבעה ימים מיום ההחלטה.
(ג) על הליכים לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 44(ד) עד (ו), בשינויים המחויבים".

אני ראש מדור חקיקה בפרקליטות הצבאית. אני מבקשת לעניין סעיף 39(ד)(4) רק להבהיר שהכוונה היא שאם במקרים חריגים הנסיבות הביטחוניות ימשיכו להתקיים מעבר לחצי שנה, ניתן יהיה להוציא אישור נוסף על ידי שר הביטחון.

אין הגבלה על כך.

ובמשרד הביטחון אין הגבלה?

אם כפי שהיא אומרת, יש מצב שבו יש נסיבות חיוניות שנמשכות מעבר לחצי שנה, יוכל השר להוציא צו חדש.

במקרה של הביטחון, לא בכל המקרים.

לא, רק במקרה של ביטחון.

אני מבקש בסעיף (ה) לא רק את הסמכות לפי סעיף קטן זה לתקן, שהיא לא תחול לגבי המדינה, אלא גם לגבי מערכת הביטחון מאותם טעמים. חלק מגופי מערכת הביטחון אינם מוגדרים מוסד ממוסדות המדינה, למשל: חברה ממשלתית כמו רפא"ל, אותם טעמים ביטחוניים שהיו ברציונל זהים גם כן לבקשה להחיל את זה על מערכת הביטחון, כפי שהם הוגדרו בהגדרה.

אתה רוצה למנוע מראש הרשות את האפשרות לטפל בעניין הזה, בגלל שזה נמצא ברשות הצבא?

לא, ברשות מערכת הביטחון. חשבנו גם בחוק הרשויות המקומיות – וזה התקבל בלוגיקה וגם המשרד להגנת הסביבה לא מסתייג מזה - שראוי שהמשרד להגנת הסביבה הוא שיעשה את כל הוצאת הצווים לגבי מערכת הביטחון בכל מתאר שהוא.

יש לנו ניסיון מר בעניין האנטנות. במקרה הזה שמו אנטנות שפגעו, ובשם הביטחון ציבור שלם נפגע מהעניין.

לצערי הרב, הבעיה הזאת לא תיפתר, כי אלה היו אנטנות שהיו קשורות למוסדות ממוסדות המדינה, ולכן לפי ההצעה הזאת לא תהיינה סמכויות לרשות המקומית לגבי המוסדות האלה.

אבל צריך להיות איזשהו הליך.

הממשלה מציעה שסמכויות הרשות המקומית לא תופעלנה כלפי המדינה או מוסדותיה, הוועדה יכולה להחליט אחרת.

אני רוצה מעט לדייק. אמנם אנחנו לא מתנגדים להצעה הזאת, לפחות כרגע כפי שהועלתה, אבל אני חייבת להבהיר שהרציונל הוא לא אותו רציונל. הרעיון שהרשות המקומית לא תפעל כלפי המדינה ומוסדותיה לא מבוסס על רציונל ביטחוני, הוא מבוסס על רעיון של חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי, ודברים, כמו שבחוק רישוי עסקים בדרך כלל מטופלים במישור המקומי והם רלוונטיים, חוק רישוי עסקים לא חל על המדינה למשל. זה איזשהו סוג של היררכיה בין המוסדות, שמצאנו לנכון לשמר אותה בהצעה של סעיף (ה) המקורי, כפי שהוא מופיע בנוסח הכחול. לא רציונל ביטחוני עומד מאחוריו.

עלתה פה הצעה מצד אלי בגלל הייחוד של מערכת הביטחון לסייג ולהרחיב את הסייג לגבי הפעלת הסמכויות של השלטון המקומי. על פניו וכפי שההצעה עולה עכשיו, אני לא חושבת שיש הכרח לאפשר את הסמכות של השלטון המקומי גם כלפי הגופים הנוספים האלה של מערכת הביטחון שאינם חלק מהמדינה, אבל יכול להיות שאולי נציגי הרשויות המקומיות כן ירצו לתת דעתם על הנקודה המסוימת הזאת.

על פניו אין לנו בעיה עם זה שהסמכות לא תהיה של הרשות המקומית לפעול בשטחים כאלה, אבל החוק חייב להבהיר, שגם אין לה אחריות. לא יכול להיות מצב שתוטל עליה האחריות אבל אין לה הסמכות להיכנס ולבצע ולהגיש תלונה, ואני אומר את זה בזיקה לפרק ט': עונשין, שיובהר שם שלא מדובר ברשות מקומית, זאת אומרת: לא יתכן מצב שמצד אחד יש אחריות, אבל מצד שני אין סמכות לפעול בתוכה בתוך השטח הזה.

לפחות בוא נקבע: "נוכח ראש רשות מקומית או עובד הרשות שהוא הסמיך לעניין זה, לאחר קבלת חוות דעת מאת סוקר אסבסט, כי קיים מפגע אסבסט או חשש ממשי להתהוות מפגע אסבסט, בתחום הרשות המקומית", במקום "רשאי הוא לתת צו", אולי הייתי מבקש שהוא יביא את זה לידיעת המשרד להגנת הסביבה.

זה בדיוק מה שכתוב פה.

זה רשום.

"ובלבד שהודיע לממונה".

אז שהוא לא ייתן את הצו - - -

לא, שלא תהיה כפילות, שלא ייצאו שני צווים - - -

והממונה לא התנגד לכך, זאת אומרת: לממונה יש סמכות וטו על הגשת צו מנהלי כזה. אין בעיה עם זה, אבל צריך להיות ברור שאחרי זה לא יבואו אל הרשות המקומית ויגידו: יש פה מפגע בתע"ש רמת השרון, ויבואו לראש עיריית רמת השרון ויגידו לו: אתה אחראי למפגע הזה. הוא לא יכול להיות אחראי, כי אין לו גישה לשטח הזה. לא אמורה להיות לו ידיעה שקיים בכלל מפגע כזה בתוך שטח תע"ש. החוק צריך להבהיר – אין סמכות, אז גם אין אחריות.

בסדר, אבל זה לא קשור לצו הזה. החוק לא קובע ולא מסיר אחריות, ולכן אין צורך בהבהרה מהסוג הזה.

ברגע שהוא מודיע לממונה, הוא ישוחרר מאחריות.

אנחנו מבקשים שכל הפעולה, כולל הוצאת הצו במידת הצורך, בוודאי כניסה למתחם - - -

אבל מי שבא במגע ומי שמכיר זאת הרשות המקומית. אם המתקן נמצא בשטחה של הרשות המקומית, המשרד להגנת הסביבה לא נמצא בכל מקום. הרשות המקומית נמצאת יותר מהמשרד להגנת הסביבה.

לא במתקני מערכת הביטחון, ומכאן אנחנו נכנסים לכל עולם התוכן של הפעלת הסמכויות של המשרד להגנת הסביבה שהוסדרו איתם. להם יש סמכויות כניסה, להם יש סמכויות לקבל מידע ממערכת הביטחון.

- - -

לא, בחוק הרשויות המקומיות – היו שני רציונלים, והתיקון הוא נכון; אחד הוא רציונל שמדבר על הסמכויות ועל המדרג; אבל הרציונל השני ששר הפנים דאז עמד עליו כאן בדיונים גם זה הרציונל הביטחוני, שמי שיעשה את זה אלה אנשים ממדינת ישראל, מטעם משרד ממשלתי, שעוברים הליך התאמה ביטחוני, חלים עליהם כללים מאוד קפדניים בנושא הזה, והם יכולים להיכנס למערכת הביטחון. גם כאן אנחנו מבקשים לעשות אותו הסדר בעניין הזה. להבנתי, זה לא פוגם במהות של האכיפה. המשרד להגנת הסביבה יהיה רשאי לבצע את כל האכיפה בצורה מסודרת.

לאחר בדיקה שערכנו בנושא של חוק האכיפה ברשויות המקומיות, אני חושב שיש צדק בדבריו של מר כהן. כדי ליצור את האחידות בנושא הזה של סמכויות הרשויות המקומיות, אכן יש מקום לקבוע שגם כאן יחול הסייג הזה, שיחול גם על אותם מפעלים שמייצרים ציוד ביטחוני עבור מערכת הביטחון, מהטעמים האלה שאנחנו לא נרצה ליצור פה אפשרות של עובדי רשויות מקומיות שלא עברו תהליכי התאמה ביטחונית ושלא מתקיימים לגביהם הסדרים ביטחוניים אחרים, יוכלו לפעול באותם מקומות שמייצרים ציוד ביטחוני. הנושא הזה הוסכם בחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), ולכן אני חושב שיש הצדקה להחיל את אותו הסדר גם כאן.

כשקיים מפגע אסבסט, מה תעשה הרשות המקומית?

אם מפגע האסבסט הוא ברשות הרבים, הרשות המקומית צריכה לטפל בו. אם המפגע הוא ברשות היחיד - -

כשבמקרה זה, זה מתקן צבאי או ביטחוני.

שוב, לרשות המקומית אין סמכות לטפל במפגע אסבסט אם הוא ברשות היחיד, גם אם הוא ברשות היחיד שלה או של פרט אחר. האחריות שלה מוגבלת לטפל, למיטב הבנתי, במפגעים ברשות הרבים.

אבל האם לא חובתה להודיע, לדווח?

זה משהו שאתה ביקשת בפעם הקודמת ועדיין לא הוכרע.

למה לא? מצד אחד, אתה לא מאפשר לו להיכנס לאותו שטח, שהוא נמצא ברשות המוניציפאלית, בתחום המוניציפאלי של הרשות המקומית – אתה לא מאפשר לו מסיבות שאלה אנשים שמותר להם להיכנס, אבל זה נמצא בתחומו, הוא חייב לדווח. הפקח שלו עבר, ראה, הוא ידווח.

שידווח.

אם הובא לידיעתו מידע כלשהו, אני מתאר לעצמי שכל מידע אחר, לאו דווקא קשור לנושא של אכיפה סביבתית, כל דבר שהוא מפגע או בעיה, אין מניעה שהוא יפנה לרשות מוסמכת שתפעיל את הסמכויות שלה, זה בסדר.

וזה לא מטיל עליו את האחריות? ברגע שהוא הודיע, אנחנו מסירים מעליו את האחריות.

שוב, השאלה אם יש ביכולתו לטפל במפגע הזה או לא. אם אין ביכולתו לטפל במפגע הזה ואין לו אחריות בענייני השלטון המקומי, לא תהיה לו אחריות.

איך זה בא לידי ביטוי בכתובים?

שוב אמרתי, החוק הזה לא קובע את האחריות של הרשות המקומית והוא לא מסיר אחריות מהרשות המקומית, האחריות קבועה בדיני השלטון המקומי ובדין הכללי. אם תהיה לו אחריות והוא יכול לטפל במפגע הזה, תוטל עליו אחריות. אם תוכיח הרשות המקומית שאין לה יכולת לטפל במפגע הזה, לא תוטל עליה האחריות. זה פשיטא.

גבולי ביותר.

לא לטעמנו.

אם יש צורך שנתייחס, אנחנו יכולים להתייחס ולהגיד, שלשיטתנו בהרבה מאוד מקרים, גם היום וגם ללא החוק המוצע, יש אחריות לרשות המקומית, כי לפי דיני השלטון המקומי, הרשות המקומית אחראית לטפל במפגעים בריאותיים וסביבתיים בתחום הרשות המקומית, לפי פקודת בריאות העם, לפי פקודת העיריות, כך שגם היום יש הרבה מאוד אחריות על הרשויות המקומיות, גם בנושאים האלה של מפגעי אסבסט וגם מבלי שעשינו את החוק הזה, והחוק הזה לא משנה את המצב.

גם בתוך מתקן צבאי? זה הנושא.

לא, שוב - לגבי מתקן צבאי אמרתי שאנחנו לא מתנגדים להצעה של אלי, יש בה היגיון רב, מכיוון שגם בחוק רישוי עסקים יש הסדר מיוחד לעניין מפעלים ביטחוניים והרשויות המקומיות מוגבלות ביכולת שלהן כלפי מפעלים ביטחוניים, ועל כך אין מחלוקת. השאלה באופן כללי לגבי מה המשמעות, ואני חושבת שלכך מכוון הנציג של השלטון המקומי. יש באופן כללי בחלק מהמקרים אחריות על הרשויות המקומיות לא לגבי המפעלים הביטחוניים, אני חושבת שזה באמת נכון, אבל זה שיש אחריות, אני בהחלט חושבת שכן. שלא יובן שעמדתנו היא שלשלטון המקומי אין אחריות לטפל במפגעים בתחומו, כי זאת לא עמדתנו.

אני חוזר ואומר על מה שאמרתי, לרשות המקומית יש אחריות - - -

- - -סמכות.

כפי שאמרתי, אם הרשות המקומית תראה, בהנחה שיוגש נגד הרשות המקומית הליך שטוען שהיא היתה אחראית למפגע שנגרם בתוך מפעל ביטחוני, תטען הרשות המקומית ותוכיח שלא קיימים בידיה הכלים לטפל במפגע הזה, ולכן לא תוטל עליה האחריות. הרי גם באותם מקרים שבהם מדובר במפגעים ברשות הרבים, טוענות הרשויות המקומיות השכם והערב: אין בידינו התקציב, אין בידינו הכלים ואין בידינו היכולת.

זה ויכוח.

ובתי המשפט מקבלים את הטענה הזאת במקרים מסוימים. כאן במקרה כזה, על אחת כמה וכמה, לא מדובר בקביעת סדרי עדיפויות תקציביים וכולי, אלא במצב שבו יש מניעה אחרת לפעולתה של הרשות המקומית, ולכן אני מניח שבמצב כזה לא תוטל אחריות על הרשות המקומית, אם היא תצליח להוכיח שהיא לא יכולה היתה לטפל במפגע הזה, כי גם במקרים שבהם היא יכולה לטפל במפגע הזה, במקרים רבים בית המשפט פוטר אותה מאחריות באותם מקרים שהיא יכולה לטפל ואין שום מניעה שהיא תעשה את זה. במקרים רבים בתי המשפט פוטרים את הרשות המקומית מאחריות משיקולים של תקציב, משיקולים של סדרי עדיפויות ומשיקולים אחרים שבתי המשפט מקבלים בעניין הזה, אז על אחת כמה וכמה באותם מקרים שבהם הרשות המקומית תצליח להראות שלא היתה לה יכולת לטפל במפגע, יש להניח שבתי המשפט לא יטילו עליה אחריות.

כל הרעיון הוא לא להגיע לבית משפט, שהחוק יהיה ברור, בהיר ונהיר, ויגיד: כאן אין לך סמכות לפעול, אז גם אין לך אחריות לפעול. בתוך מתקן צבאי, את רשות מקומית לא יכולה להיכנס, להגיש דוחות, לבדוק, לראות מה קורה ולדווח? אז גם לא מוטלת עליך אחריות בנושא, זה שטח שהוא אקסטריטוריאלי מבחינתך, למה להגיע לבית משפט?

כי הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה.

אם זה מתקן ביטחוני, מלכתחילה לא מאפשרים לו לא להיכנס, לפקח - - -

נכון - - -

הוא צריך להגיע לבית משפט, להוכיח שאין לו - - -

אם מישהו יטען נגדו, אני לא יודע מי יטען נגדו.

השכן שמשקיף מלמעלה יכול לטעון שהרשות המקומית לא ממלאת את תפקידה, אז הוא צריך ללכת לבית המשפט ולהוכיח, שהוא לא יכול לטפל, אבל הוא צריך להגיע לבית המשפט.

הכלל העתיק - המוציא מחברו עליו הראיה, למה הרשות המקומית צריכה להוכיח?

אם במקרה מסוים הוא כן יכול היה לטפל, למשל הוא יכול היה לעשות כל מיני פעולות שימנעו את המפגע הזה, גם אם מקורו במפעל ביטחוני, אבל הרשות המקומית כן יכולה היתה לעשות את זה, אז היא היתה צריכה לעשות את זה. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. אבל ברור שאם הרשות המקומית תוכיח, שהיא לא יכולה היתה לטפל בזה בגלל שאין לה הסמכויות, לא תוטל עליה האחריות.

בסעיף 39(ה) הנושא של העברת ההודעה מראש המועצה לממונה לגבי הכוונה להוציא צו מנהלי, אני מבקש ומציע לשנות מילה אחת – במקום "ובלבד שהודיע לממונה על כוונתו לתת צו כאמור", לכתוב: ובלבד שיידע את הממונה על כוונתו לתת צו כאמור. "להודיע" זה יכול להיות לשלוח הודעה, מכתב שיכולים לצאת בעוד שלושה ימים, לשבת על שולחן הממונה זמן מה עד שהוא פותח ואז זה כבר מבוצע ולממונה אפילו לא היתה אפשרות להתנגד או להסכים. אני חושב שצריכה להיות כאן פעולה אקטיבית, שהממונה יידע על קיום הצו, ואז יתנגד לו או לא יתנגד לו.

המונח בעברית "להודיע" זה להודיע.

זאת גזרה שאי אפשר לעמוד בה, הרי על פי כל חוק, ברגע שאתה שולח נניח מכתב רשום ויש לך הוכחה ששלחת מכתב רשום, על פי כל דין זאת הודעה.

אבל זה לא אומר שהממונה ידע על זה - - -

אבל הוא לא יכול לעמוד לידו ולראות אם הוא פתח את המעטפה.

אבל ברגע שהוא מוציא מכתב רשום, זאת האסמכתה שלו שיצא מכתב.

אבל אני אומר שוב שהכוונה כאן שתהיה הסכמה מצד הממונה על אותו צו, זאת הכוונה.

לא, זאת ממש לא הכוונה, לפי הנוסח לפחות. הנוסח הוא שהוא לא יתנגד, הוא לא צריך להסכים.

אז אפשר להשמיט את זה. אם זה לא חשוב אם הממונה ידע או לא ידע, אפשר להשמיט את זה.

המטרה של הסעיף, כפי שאני מבין אותה, ותתקנו אותי אנשי המשרד להגנת הסביבה, היא למנוע כפילויות. המטרה היא לא למנוע מצב שבו גם הממונה יפעיל את סמכויותיו וגם הרשות המקומית, ובמצב כזה אין צורך שהממונה יאשר כל צו של רשות מקומית, זאת לא הכוונה, לפי מה שאני מבין.

נכון.

אז דווקא בגלל זה ולצורך המטרה הזאת, כדי שיהיה ברור שגם ראש המועצה וגם הממונה שניהם יודעים על אותו דבר, צריכה להיות כאן פעולה אקטיבית שראש המועצה יידע את הממונה.

הוא מודיע לו בכתב, בדואר רשום.

או אפילו בעל פה.

בעל פה הכי טוב. לוח הזמנים פה הוא חשוב. להתקשר ולדבר.

זה בסדר, אבל צריך לוודא שהממונה יודע מזה.

אני מקבל - - -

כתוב פה "המדינה ומוסדותיה". רפא"ל היא מוסד של המדינה.

לא, רפא"ל היא חברה ממשלתית.

זה לא מוסד של מדינת ישראל?

לא, היא חברה ממשלתית.

יש עוד שאלות והבהרות?

אפשר להמשיך. הפרק הבא שאנחנו דנים בו הוא פרק העונשין. . הפרק הזה מסכם את כל אותם מקרים, שבהם תהיינה עבירות פליליות בעבירה על החוק. אני רק אתן שתי מילים לגבי הנוסח שמופיע לפניכם, בהצעת החוק המקורית הופיעו שני מדרגי ענישה, מדרג של חצי שנה ומדרג של שנתיים, כאשר על כל המדרג של הענישה נקבעה חזקה שקובעת שכל העבירות כולן יהיו במצב שבו תהיה חזקה, שהאדם יודע שהוא עושה עבודה באסבסט. אנחנו סברנו שקביעת חזקה כזאת על סוגי העבירות היא גורפת מדי ויוצרת מצבים אבסורדיים, שאנשים עלולים להיות מועמדים לדין על מצבים שהם ממש לא ידעו ולא יכולים היו לדעת על כך שקיים מפגע אסבסט, ולכן הצענו למשרדי הממשלה - וההצעה הזאת התקבלה לשמחתנו - ליצור במקום שני מדרגים שלושה מדרגי ענישה.

המדרג האחד הוא מדרג של אחריות קפידה, שבו מדובר יהיה בעבירות יחסית קלות, שעונשן יהיה מאסר עד חצי שנה וקנס לפי סעיף 61(א)(3), שסכומו כ-60,000 שקלים. מדרג שני הוא מדרג של מאסר שנה, שבו מדובר בעבירות שבהן כבר היתה מעורבות קודמת של טיפול באסבסט, ולכן יש מקום לאותה חזקה שדובר עליה מלכתחילה, שתוטל על העבריין. מדרג שלישי שהוא חמור ביותר, שהוא עבירות שעונשן שתי שנות מאסר, שבהן לא תהיה לא אחריות קפידה ולא חזקה, כלומר על התביעה יהיה להוכיח שהעבירה בוצעה מתוך מודעות לתוצאות העבירה, כלומר: התביעה היא זו שתצטרך להוכיח שהאדם שביצע את המעשה או המחדל ידע במידה הנדרשת במשפט פלילי, שהוא עוסק באסבסט שלא כדין.


לכן יש פה מצד אחד הקלה עם הנאשמים, כדי לא ליצור חזקה על אותם מצבים שבהם אין הצדקה ליצור את החזקה, ומצד שני יש פה יצירת מדרג נוסף של עבירות, שהוא חמור יותר, של עבירה של שנה, שבהן כן תהיה אותה חזקה.


אני מציע לקרוא את הסעיף ולשמוע.

אנחנו נקרא את זה וההתייחסות תהיה בדיון הבא. אני לא רוצה להיכנס לזה היום. בבקשה.

"פרק ט: עונשין
עונשין
41. (א) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(א)3) לחוק

העונשין, התשל"ז-1977 (בפרק זה – חוק העונשין), ואם הוא תאגיד – דינו – כפל הקנס האמור:


(1) לא ערך בדיקה לאיתור ולמיפוי של שימוש קיים באסבסט פריך, בניגוד להוראות

סעיפים 5(א) או 6(ב)".

אני רק מציינת שהמספור של הסעיפים עלול להשתנות, למרות שעשינו כאן מאמץ להתאים את זה לסעיפים הקיימים.

"(2) לא דיווח למנהל על קיומו של אסבסט פריך, לא ערך רישום או לא סימן את המיתקנים התעשייתיים הכוללים אסבסט, בניגוד להוראות סעיפים 5(ג) או 6(ג);



(3) לא ביצע את הפעולות הדרושות במתקן תעשייתי או במבנה ציבור, בניגוד להוראות

סעיפים 5(ד) או 5(ה) או 6(ד) או 6(ה);

(4) לא מסר מידע בניגוד להוראות סעיף 8א(1) או 20א(1);

(5) לא דיווח למנהל על אי קיומו של תנאי מתנאי הרישוי או על עניין העלול לגרום פגיעה

בציבור או בסביבה, בניגוד להוראות סעיף 20ד;

(6) לא קיים הוראה שנקבעה בתקנות החלות עליו, לפי הוראות סעיף 61(א)(2) עד (5);


(ב) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ואם הוא

(1) לא הפסיק שימוש קיים באסבסט פריך ולא הטמינו בניגוד להוראות סעיפים 5(א) או 6(א);

(2) לא הפסיק שימוש קיים באסבסט פריך המותקן בציוד או בכלי רכב, לא פעל להסרתו

ולהטמנתו, או לא פעל לפי הוראות המנהל בקשר אליו, בניגוד להוראות סעיף 7;

(3) לא הסיר אסבסט צמנט או לא הטמין אסבסט צמנט, בניגוד להוראות סעיף 8(ג);

(4) לא ביצע פעולות תחזוקה באסבסט צמנט, בניגוד להוראות סעיף 8(א) ו-8(ב), לא דיווח לממונה,

בניגוד להוראות סעיף 8(ג).

(ג) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין,

(1) ייצר, ייבא, מכר או מסר לאחר אסבסט או עשה עבודה או שימוש אחר באסבסט,
בניגוד להוראות סעיף 3 ושלא בהתאם להוראות פרק ג' לחוק זה;

(2) גרם למפגע אסבסט בניגוד להוראות סעיף 9;
(3) לא נקט אמצעים מיידיים למניעת המשך מפגע או להפסקתו ולצמצום הסיכון הנובע ממנו, בניגוד להוראות סעיף 10(א) או לא סילק מפגע אסבסט, בניגוד להוראות סעיף 10(ב) ולא הגיש לממונה בקשה לאישור עבודת אסבסט לצורך סילוק מפגע אסבסט, בניגוד להוראות סעיף 10(ג);

(4) עסק באסבסט או הרשה לאחר לעסוק באסבסט, בלא רישוי המתאים לעיסוק או שלא

בהתאם לתנאי הרישוי, בניגוד להוראות סעיף 12(א) או שלא בהתאם לחובות תנאים

והגבלות שנקבעו לו, בניגוד להוראות סעיף 12(ב)(2);


(5) השתמש בתואר עוסק באסבסט, הציג עצמו כעוסק באסבסט או התחזה לעוסק

באסבסט, כשאין בידו רישוי מתאים, בניגוד להוראות סעיף 12א;


(6) בעל רישוי אשר לא מילא חובות, הגבלות ותנאים נוספים אשר נקבע כי יחולו עליו,

בניגוד להוראות סעיף 19;


(7) לא ביצע פעולות לפי הוראות המנהל, בניגוד להוראות סעיף 8א(2) ו-20א(2);


(8) ביצע עבודת אסבסט טעונות היתר בלא היתר עבודת אסבסט או בניגוד לתנאי ההיתר,

בניגוד להוראות סעיף 23;


(9) ביצע עבודת אסבסט שאינה טעונה היתר והפר חובות, הגבלות ותנאים החלים על

ביצוע אותה עבודה, בניגוד להוראות סעיף 23;


(10) העסיק אדם לשם ביצוע עבודת אסבסט בלי שווידא כי לאותו אדם רישיון תקף

ומתאים לביצוע אותה עבודה או לא העסיק עוסק באסבסט שהיה עליו להעסיקו לצורך

ביצוע עבודת אסבסט, בניגוד להוראות סעיף 25;


(11) הפר חובה מהחובות החלות עליו לפי סעיף 26;

(12) הוביל אסבסט בניגוד להוראות סעיף 27;

(13) סילק אסבסט או פסולת אסבסט, פינה אותם או הטמינם, בניגוד להוראות סעיף 28;

(14) לא מילא אחר הוראות בעל פה שנתן לו הממונה, בניגוד להוראות סעיף 35(א)(ב);

(15)
לא מילא אחר הוראות צו מינהלי לעניין אסבסט, בניגוד להוראות סעיף 39.
(ד) העובר עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם
נגרמה או עלולה להיגרם פגיעה ממשית לציבור או לסביבה, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל
הקנס שבית משפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות סעיפים קטנים (א) או (ב), לפי העניין.
(ה) היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים
מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה
בצו מינהלי לעניין אסבסט או בהתראה בכתב מאת המנהל או הממונה.
(ו)(1) בשל עבירה שעבר אדם לפי חוק זה שכתוצאה ממנה השיג טובת הנאה או רווח, לעצמו או

לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו, קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור, נוסף

על כל עונש אחר; לעניין סעיף קטן זה, "טובת הנאה" – לרבות הוצאה שנחסכה;

(2) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 63 לחוק העונשין;

(ז)(1) עבירות לפי סעיף קטן (א) הן מסוג העבירות של אחריות קפידה.

(2) נעברה עבירה כאמור בסעיף קטן (ב), חזקה כי מי שעבר את העבירה ידע כי העבירה בוצעה

באסבסט, אלא אם כן הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך".

"אחריות נושא משרה בתאגיד", 42(א) – פה נשמטה מילה:

42. (א)
מעביד ונושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת ביצוע עבירות לפי חוק
זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר חובה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק
העונשין.
(ב)
נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה
בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את
חובתו.
(ג) בסעיף זה, "נושא משרה בתאגיד" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל
תפקיד אחר בתאגיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה וכן דירקטור לעניין

עבירה כאמור בסעיף 41(א)(1), (ב)(1) ו-(2) ו-(ג)(1), (4), (5), ו-(8).
שיעורי קנסות 43. על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי‏ , רשאי שר המשפטים,
בהסכמת השר, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור,
לעבירה שנקבעה לפי חוק זה כעבירת קנס וכן לעבירת קנס נמשכת או נוספת
שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס
לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה; קנס

כאמור יכול שיהיה בסכומים או בשיעורים שונים לגבי תאגידים, לגבי עבירה

נמשכת ולגבי נסיבות שונות של ביצוע העבירה.

סמכויות בית
44. (א)
הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל
משפט

תעשה, וכל סעד אחר, לרבות התליית רישיון של עוסק באסבסט, ככל שיראה לנכון
בנסיבות שלפניו, והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם מפגע אסבסט או למנוע ביצוע
עבירה לפי חוק זה.

(ב) לא יצווה בית משפט כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות
להשמיע את טענותיו; לא התייצב הנאשם לדיון בבקשה על אף שהוזמן כדין, רשאי בית
המשפט להחליט בבקשה בהעדרו.

(ג) תוקפו של צו שניתן כאמור בסעיף קטן (א) יהיה לתקופה שיורה בית המשפט ולכל
המאוחר עד לגמר ההליכים.
(ד) נאשם או תובע רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתן בעניין
בקשה לצו כאמור בסעיף קטן (א), אם נתגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות והדבר
עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של בית המשפט;
(ה) נאשם או תובע רשאים לערער על החלטה בעניין בקשה לצו כאמור בסעיף קטן (א), או
על החלטת בית המשפט בבקשה לעיון חוזר; בית המשפט שלערעור ידון בערעור בשופט
אחד.
(ו) בית המשפט רשאי לאשר את ההחלטה שעליה מערערים, לשנותה, לבטלה ולקבל

החלטה אחרת במקומה או להחזיר את העניין עם הוראות לרשות שהחליטה.

(ז) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי חוק זה רשאי בגזר הדין, נוסף על כל עונש שיטיל
–
(1) לצוות עליו לסלק מפגע אסבסט ולבצע פעולות לשיקום האזור שבו נגרם
המפגע;

(2) לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו לסילוק המפגע ולשיקום כאמור בפסקה
(1), אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה לבית המשפט; הורשעו בעבירה יותר
מאדם אחד, רשאי בית המשפט, בהחלטה כאמור, להטיל את תשלום ההוצאות
על כולם או חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכול כפי
שייראה לו בנסיבות העניין;

(3) להורות על התליית רישיון שניתן לעוסק באסבסט לתקופה שיקבע או על
ביטול רישיון כאמור.
(ח) הרואה עצמו נפגע מצו או החלטה שניתנו לפי הוראות סעיף קטן (ז) רשאי לערער עליו

במסגרת הערעור על גזר הדין".

תודה. רבותי, אם תגידו לי שאין התייחסות לזה, אנחנו נאשר את זה. אם יש התייחסות, אתם רוצים להתייחס לזה?

כן.

אז נשאיר את זה לדיון הבא.

אני חושב שאני אנעל את הישיבות. נציגות המשרד להגנת הסביבה וממשרד המשפטים ביקשו לומר כמה מילים.

ביקשנו מכבוד היושב ראש רגע קטן לקראת סיום הישיבה, משום שאני מבינה שהוועדה נפרדת לתקופה מסוימת מהיועץ המשפטי שלה, שנוסע לעניינים שמחים מעבר לים. רצינו לאחל לו שייהנה ושיצליח, ושיידע שהוא יחסר לנו גם מקצועית וגם אישית בתקופת היעדרותו.

תודה רבה.

אני רק אצטרף לדבריה של רוני שאמרה את הדברים בצורה יפה וכנה. כולנו עבדנו על הרבה מאוד דברים ביחד בהרבה מאוד נושאים. אני חושבת שהוועדה זכתה, שיש לה יועץ משפטי שיודע כל כך הרבה ומעשיר את כולנו בידע שלו וגם מציע פתרונות ומצליח לקדם אותם. אנחנו מאחלים לתומר הרבה הנאה, הרבה הצלחה, לימודים שמחים בשנה הקרובה.

ועל זה נאמר, אנחנו נאחל לו ברכת דרך צלחה, ושיחזור לביתו שש ושמח, שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בכל אשר לו.

תודה רבה. קודם כל תודה רבה על הברכות, אני חייב להודות שזה הפתיע אותי. תודה בכל מקרה.

אני רוצה להיפרד מהוועדה באופן רשמי למשך התקופה שאני נוסע ללימודים. אני משאיר אתכם בידיים נאמנות ומקצועיות לעילא ולעילא בראש ובראשונה של ורד שנמצאת כאן ושל גלעד. אני בטוח שאתם תיהנו מהשירותים המקצועיים שלהם וגם מהאישיות הטובה שלהם. הם יוכלו לסייע לוועדה להמשיך ולקדם את החקיקה בכל התחומים בצורה המקצועית והטובה ביותר.

גם אם אני אהיה מעבר לים, אני אעקוב אחרי מה שקורה כאן. אני מקווה שלא תצטרכו להטריד אותי שם, אבל אם בכל זאת תרצו להטריד אותי שם, אני אהיה לרשותכם בכל עת. תודה רבה לכולם.

אני מבקשת בכל זאת לומר כמה מילים לא רק בשם מרכז השלטון המקומי, בשמי האישי. אנחנו מכירים הרבה שנים את תומר, עברנו אי אלו ועדות. אני רוצה לברך ולהודות מאוד על עשייה משותפת, ובעיקר כאן בוועדת הפנים והגנת הסביבה על הרבה מאוד הבנה גם לצורכי השלטון המקומי, גם במקומות שהיה מאוד קשה וגם במקומות שהיינו צריכים להיאבק על עמדות ועל בקיאות, שמבחינתנו היתה מדהימה ויוצאת דופן. הרגשתי שאני לא צריכה להסביר בכלל את שטח ההתמחות, הרגשתי שאני עובדת עם מישהו שמבין שלטון מקומי, כאילו חי ונושם אותו כל הזמן. זה היה תענוג. המון הצלחה. תודה על התקופה הזאת והרבה איחולים גם לתקופות אחרות טובות ומוצלחות.

תודה רבה.

בשם כולם אנחנו מאחלים לתומר דרך צלחה. תחזור לפה עם רעיונות חדשים, עם כוחות חדשים ותתחיל דרך חדשה, בעזרת השם. צאתך לשלום ובואך לשלום.


לסיום, לפני שאני נועל את הישיבה, אני מבקש שמי שיש לו איזה שהן הערות לגבי הסעיפים הבאים, אנא ישלח אותן בכתב כדי להקל על המלאכה של הצוות המשפטי של הוועדה.


אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.