PAGE
14
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

28.06.2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן
מושב שני









פרוטוקול מס' 84

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ט"ז בתמוז התש"ע (28 ביוני 2010), שעה 10:00

"בית ראשון במולדת"

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

דניאל בן סימון

חנה קורן – מנהלת אגף בכיר עידוד עלייה ותושבים חוזרים, המשרד לקליטת העלייה

ריבה אביעד - מנהלת האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

ידידה וולף – מדריך באגף לקליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

זלמן פרלמוטר – מנהל חטיבת הקליטה, הסוכנות היהודית

ילנה קוברסקי – מנהלת פרויקט "בית ראשון במולדת", הסוכנות היהודית

ישראל קנול – יו"ר "בית ראשון במולדת"
דליה בודינגר נחושתן – מנהלת פרויקטים ברשות לפיתוח הגליל

עליזה מרטין – קשרי ממשל, ארגון "נפש בנפש"

דיוויד ספלמן – מועצה אזורית גולן

ג'ורג' ויינברג – משתתף בפרויקט "בית ראשון במולדת"
אפרים טנחיל – משתתף בפרויקט "בית ראשון במולדת"
איתן רם - קליטה ועלייה בקיבוצים, מועצה אזורית מגידו

אלה בלאבן – משתתפת בפרויקט

קרינה צפלנסקי – משתתפת בפרויקט

דנה גורדון

אושרה עצידה

"בית ראשון במולדת"

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. על סדר היום הצגת תכנית "בית ראשון במולדת". קודם כל, אני רוצה לברך על הפרויקט הזה.


לפני זמן מה הייתי באוקראינה, וכידוע, הזוגות הצעירים שם מתחתנים בגיל מוקדם יחסית לגיל שבו מתחתנים פה בארץ. לרוב, הזוגות הצעירים שם מתחתנים כאשר הם בני 22, ומייד נולדים להם ילדים. לכן, כשהם באים לארץ עם הילדים, הם רוצים שהילדים שלהם יקבלו את החינוך הטוב ביותר.


היינו בקייב, לבוב וצ'רונביץ' ושם זה נעשה בצורה מקצועית מאוד. הם גם עובדים מכל הלב. פשוט נותנים את הנשמה, ומסבירים הכול כמו שצריך. שאלו אותי שאלות, ואני עניתי עליהן, ואז אמרו לי אנשים: במה את חידשת לנו? הם הסבירו לנו אותו הדבר. כלומר, העבודה נעשתה בצורה טובה.


רציתי לקיים את הישיבה הזו כדי לקבל עדכון על הפרויקט ששמו "בית ראשון במולדת" גם מאנשי הקיבוצים, וגם מהעולים שהשתתפו בפרויקט. אנחנו חיכינו יותר מחצי שעה לפתיחת הישיבה מכיוון שהישיבה שלנו היום מצולמת, ואני מקווה שהסרט שיצולם פה בוועדה, וגם בקיבוצים, יסייע לעולים נוספים להגיע לישראל בעזרת פרויקט "בית ראשון במולדת".


אני רוצה לבקש מילנה קוברסקי שהיא מנהלת פרויקט "בית ראשון במולדת" להציג לנו את הפרויקט, את המצגת, ואחר כך כל אחד יספר על הפרויקט. בבקשה.

תודה רבה, הגברת שמטוב. אני רוצה לומר שזכות גדולה מאוד ניתנה לי ולכל המשתתפים, ולכל הפועלים בפרויקט הזה, ולכל הגופים שתומכים בפרויקט "בית ראשון במולדת", להיות כאן היום ולהשתתף בדיון הזה. אנחנו מאוד מעריכים, ומאוד מודים לך על היוזמה.


אני אתחיל ואומר מילים ספורות על עצמי, ולמה לי אישית כל כך חשוב שהפרויקט הזה יצליח. אני עליתי בינואר 1991 ממוסקבה. כלומר, בזמן מלחמת המפרץ. אני עליתי עם בעלי ועם ילדה במסגרת "בית ראשון במולדת" לקיבוץ משאבי שדה שנמצא במועצה אזורית רמת נגב. מדובר היה במשפחה קלאסית: זוג צעיר עם ילדה בת ארבע וחצי. זהו הפרופיל של "בית ראשון במולדת". חצי שנה היינו בקיבוץ בתור משתתפי פרויקט "בית ראשון במולדת", ובמהלכה למדנו עברית באולפן, הילדה נקלטה בגן, והכול היה כשורה. לאחר חצי שנה הקיבוץ הציע לנו לשנות את הסטאטוס ממשתתפי פרויקט "בית ראשון במולדת" לנקלטים, לחברות בקיבוץ. אנחנו שינינו את הסטאטוס, ומאז אנחנו חברי קיבוץ. מאז נולדו שני ילדיי הישראליים, וכיום יש לנו שלושה ילדים.


בשנת 2002 יצאתי כשליחת עלייה לשליחות של שלוש שנים בבואנוס-איירס שבארגנטינה כי אני מורה לספרדית במקצועי. זה היה שילוב טוב. חזרתי לקיבוץ, לעבודה בקיבוץ, והשתתפות במכרז לתפקיד מנהלת פרויקט ארצי "בית ראשון במולדת" שדרכו עליתי לארץ, ובו אני מאמינה בכל נשמתי. תרמתי לפרויקט הזה, ומהיום שנקלטתי בקיבוץ הפכתי כבר למתנדבת ולעוזרת לעולים אחרים בקיבוץ. אני סוגרת מעגלים בעזרת כל האנשים שמשתתפים בפרויקט. כשאני מייצגת את הפרויקט במקומות שונים אני תמיד אומרת: אני יושבת כאן איתכם. אבל, בעצם לא רק אני יושבת פה, אלא יושבים פה עוד 300 איש שפועלים יום יום, ותומכים יום יום בכל עולה חדש, ובכל ילד של עולה שמגיע. זה מתחיל מהרכזים של הפרויקט. נמצא כאן איתן רם חבר קיבוץ עין השופט, שהוא אחד הרכזים הכי ותיקים בפרויקט, והוא עם הכי הרבה הישגים בתחום שלנו של הקליטה. כמו כן, אלו המורות בבתי-הספר, אלו הן המטפלות והגננות בגנים. מדובר בכל הצוותים. הקליטה היא מאוד רכה, ומאוד אישית.


נמצאים איתנו כאן היום בפול הזה של "בית ראשון במולדת" כמה אנשים. נמצאים איתנו יושב ראש הפרויקט ישראל קנול, דיוויד ספלמן שהוא מנהל מחלקת קליטה במועצה אזורית גולן שחזרה השנה לפרויקט לאחר הפסקה של חמש שנים. כמו כן, נמצאים כאן עולים חדשים. יושבת כאן קרינה צפלנסקי מקיבוץ עין זיוון, שעלתה מארגנטינה בשנת 2002. נמצאת פה גם אלה בלאבן עולה מאוקראינה שהגיעה בפברואר 2010 לקיבוץ עין זיוון. נמצא כאן אפרים טנחיל שהוא עולה מבלרוס, והוא נמצא בארץ בדיוק שנתיים. אפרים טנחיל הוא עורך דין מוסמך לאחר שנתיים, והוא מקיבוץ משאבי שדה בנגב. נמצא פה גם הצלם ג'ורג' ויינברג שהוא עולה מצליחן מאוסטרליה. ג'ורג' עלה לפני עשרה חודשים עם משפחתו, עם שתי בנות קטנות, לקיבוץ עין גב בעמק הירדן.


אני אומר כמה מילים על ההיסטוריה של הפרויקט. בשנת 1989 אמרו המייסדים כי החזון שלהם הוא להיות גורם פעיל ומשמעותי במשימה הלאומית של קליטת עלייה. מדובר בקבוצה של חברי קיבוץ ותיקים מהצפון שבאו למשרד הקליטה, לסוכנות היהודית, לתנועה הקיבוצית ואמרו את הדברים. מדובר בגרשון קסטל, איתן סט, וכן הלאה. המטרות והיעדים הם לפתוח לעולים חדשים אשנב אל המפעל הקיבוצי, קליטה לחברות, צמיחה דמוגראפית.


התוצאות הן 35,000 עולים משנת 1990, כאשר כולנו יודעים שאחוז האוכלוסייה הקיבוצית בארץ הוא פחות מ-2%. כ-850 משפחות נקלטו בכל רחבי הארץ, והפכו להיות חברי קיבוץ כמונו. כ-20,000 עולים נקלטו בתעשייה הקיבוצית, וחלקם הגיעו לתפקידים בכירים, ואפילו מנכ"לים של מפעלים קיבוציים.


היסטוריה על קצה המזלג – כמו שאמרנו, שנת 1990 היא השנה הרשמית שבה הפרויקט הוקם, למרות שהעולים התחילו להגיע כבר ב-1989. שיא הקליטה היה בשנים 1993 – 1994. מדובר כ-1,000 משפחות עולים בשנה ב-250 קיבוצים. בשנת 1993 הפרויקט קיבל את פרס יושב-ראש הכנסת על התרומה למשימת הקליטה. בשנים 1994 – 2000 היתה תקופה של יציבות, ומדובר בכ-400 – 500 משפחות בשנה. מ-2000 עד 2006 היתה ירידה בממדי הקליטה ובפריסת הפרויקט. כלומר, עם הירידה הגלובאלית במספרי העלייה לארץ, ועם כניסה מסיבית של רשויות מקומיות וערים לנושא הקליטה, ממדי הקליטה ב"בית ראשון במולדת" הצטמצמו, וכך הפרויקט התחיל לסגת בחלק מהקיבוצים, בעיקר ממרכז הארץ ויותר לפריפריות. בשנים האלה מסיבות כאלו ואחרות שזה לא הזמן להיכנס אליהן עכשיו, הפרויקט בסך הכול הגיע לסיומו במבנה הארגוני הקודם בתנועה הקיבוצית, ומשנת 2007 הוא עבר לסוכנות היהודית, ואני התקבלתי כמנהלת הפרויקט. משנה זו אנחנו נמצאים בפיתוח מתמיד והרחבה של הפרויקט תוך שיתוף פעולה מתמיד בין כל הגורמים. נמצאים כאן נציגי הגורמים החשובים ביותר שמשתתפים.


אני אאפיין בכמה מילים את הייחודיות של הפרויקט הזה כדי שלכולנו יהיה ברור למה הפרויקט הזה חייב להמשיך, ולמה, כמו שאמרה חברת הכנסת שמטוב, יותר קל למשפחות בחוץ-לארץ שהן עם ילדים קטנים כאשר הן שומעות שיש מסגרת כזאת לקבל החלטה לעלות. שימו לב, ישנה משבצת אחת בצבע אחר, וזה דגש על קליטה רכה של ילדי עולים בכל הגילאים. לכולנו ידוע שהגנים, ובתי-הספר, ומסגרות החינוך הקיבוציות מצטיינות באיכות שלהן, ביחס האישי, במספר יחסית קטן של ילדים בקבוצות, במספר מוגבר של מטפלות וגננות. במועצה האזורית רמת נגב פתחו בשנה שעברה שלוש כיתות אל"ף עם 17 ילדים בכיתה, וזה יחס אישי לכל ילד וילד. כך הרבה יותר קל למורות לתת תשומת לב לילדי עולים, לעזור להם וללוות אותם. כשההורים יודעים שיש מקום טוב לילדים, הם יודעים שהם יוכלו לפתור את כל יתר הבעיות. אנחנו נעזור להם לפתור את כל יתר הבעיות. כבר דיברנו על תכנית הקליטה הכי ותיקה בארץ. כמו כן, ליווי מתנדבים מנוסים. מדובר במתנדבים שמלווים עולים 20 שנה, והם הנכס העיקרי של התכנית הזאת. יש להם ניסיון בפתרון כל הבעיות. למשל, במקרה ובו אימא באה עם עיניים גדולות מאוד, והיא אומרת שלילד שלה יש חום גבוה, ומבחינתה זוהי טרגדיה. הרכזת מרגיעה אותו. היא אומרת לה לא לדאוג, ושהם כבר יודעים מה לעשות עם זה, יודעים לאן ללכת ולמי לפנות. הרכזת מרגיעה, והכול עובר בשלום, וכך אין את ההיסטריה של הקליטה שהיא באמת קשה.


המאפיין הבא הוא דיור סביר בעלות מסובסדת. אנחנו מדברים על זה שהדיור בקיבוצים הוא לא ברמה גבוהה. אין לנו וילות, גם לחברי קיבוץ אין וילות. כמובן שגם הדיור שבו העולים מתגוררים הוא לא ברמה גבוהה מאוד. נמצאים כאן עולים והם יספרו בעצמם על הדירות שלהם. עם זאת, הדיור הוא סביר, והדבר החשוב ביותר הוא שהוא בעלות מסובסדת, בעיקר על-ידי הסוכנות היהודית, וגם על-ידי הקיבוצים. גם הקיבוצים משתתפים בסבסוד הזה.

באיזה עלות?

העלות הממוצעת של הדירות היא בין 1,000 ל-1,800 שקל. ישנן אפילו דירות ב-800 שקל לעולים רווקים, או לזוגות בלי ילדים, כאשר ב-800 שקל נכללים חשמל, מים - הכול.

האם גם הסכומים של 1,000 ו-1,800 כוללים הכול?

1,800 כולל, 1,600 או 1,400 לא כולל. זה תלוי, וזה שונה מקיבוץ לקיבוץ.


מאפיין נוסף הוא לימודי עברית בסביבה דוברת עברית. קודם כל, אנחנו מאוד מאוד גאים באולפנים שלנו. זה נעשה בשיתוף פעולה מתמיד עם משרד החינוך שעוזר לנו להחזיק את האימאג' הגבוה ש"בית ראשון במולדת" שווה עברית. כי כל הקונספט של הפרויקט הזה הוא לאפשר לעולים בחצי השנה הראשונה ללמוד עברית בצורה הכי טובה. העולים היום ידברו עברית, ואתם תשמעו את העברית שלהם. לא צריך מבחנים, לא צריך הוכחות אחרות. שומעים את זה.


האולפנים אצלנו הם הומוגניים, וזה דבר מאוד מאוד חשוב. יושבים אנשים באותם הגילאים, עם פחות או יותר אותה רמה של השכלה. הסביבה שלהם היא סביבה דוברת עברית, והיא עוזרת להם להתקדם יותר ויותר מהר עם השפה העברית. ישנו גם מגע ראשון עם התרבות הישראלית. לא הבאתי היום תמונות מכל החגיגות של פסח שבהן העולים מופיעים בשיר חד-גדיא, וכן הלאה.


ישנם מספר גופים השותפים להפעלת הפרויקט. קודם כל, המחלקה לעלייה ולקליטה בסוכנות היהודית שמממנת את הפרויקט הזה בגובה של 350,000 דולר לשנה. התקציב הזה כולל תקציב פרסום, גיוס עולים, מימון מטה "בית ראשון במולדת", כשמטה בית ראשון זה אדם וחצי. זה אני והעוזרת שלי במשרה חלקית. כמו כן, התמיכה בקיבוצים קצת בשיפוצים, וקצת בציוד.


אנחנו מנהלים את הפרויקט, אנחנו עושים מעקב על הקליטה, טיפול בבעיות, וכל פעם מגיעים לעוד מועצה אזורית ולעוד מועצה אזורית. לדוגמה, מועצה אזורית גולן הצטרפה לפרויקט הזה ב-2010, כשב-2006 היו שם עולים בפעם האחרונה. כלומר, היתה הפסקה של כמה שנים.


השותפים העיקריים שלנו הם המשרד לקליטת העלייה שתומך במישורים שונים, החל מסל קליטה לעולים, וסיוע קומה בי"ת. כלומר, שילוב של תכנית "בית ראשון במולדת" בתכניות לעידוד עלייה כמו עלייה קהילתית, כמו עידוד לנגב ולגליל, כמו תכנית לעידוד עלייה מיוחדת 2009 – 2010 שהשם השני שלה הוא תכנית מענקים. אנחנו מאוד מאוד מעריכים את העזרה ואת התמיכה של משרד הקליטה ברמה הזאת. בנוסף לזה, אגף קליטה בקהילה תומך במועצות האזוריות בתקציבים לפעילות העשרה עבור העולים: טיולים, סמינרים, ליווי, וכן הלאה.


מטה הקהילה הבין-קיבוצי והמועצות האזוריות מנוהל על-ידי יושב-ראש הפרויקט מר ישראל קנול, והוא כולל מנהלי מחלקות קליטה של 9 מועצות אזוריות היום, ותיכף נדבר איזה מועצות אזוריות. הפורום מתכנס אחת לחודשיים בתנועה הקיבוצית על מנת לדון בנושאים שוטפים, ולקבל החלטות. אחר כך יושב-ראש הפרויקט ואני מבצעים את ההחלטות שמתקבלות, כמובן בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית. מטרת המטה הזה היא לקבל החלטות כלליות שאחר כך כל מועצה אזורית מיישמת בשטחה.


גוף נוסף הוא כמובן משרד החינוך, הזכרתי זאת. אני אמרתי שיש לנו עזרה ענקית, ענקית. תבינו, לא קל לפתוח אולפן במועצה שנמצאת בעוטף עזה. מועצה אזורית אשכול נמצאת בעוטף עזה. אומנם, לקחנו קיבוצים שהם לא בעוטף, אלא הם מחוץ לעוטף והם בצד של רמת נגב כמו: גבולות, אורים וצאלים. אבל, עדיין זה עוטף עזה. זה לא פשוט לגייס עולים לשם משום שישנו המרכיב הפסיכולוגי. לא פעם ולא פעמיים אנחנו פותחים קבוצות אולפן עם 13 – 14 עולים, כאשר אנחנו יודעים שזה לא הנורמה בארץ, ושזה הרבה מתחת לנורמה. אנחנו מקבלים אישורים מיוחדים של אגף לחינוך מבוגרים, ומאוד מאוד מעריכים את זה כי זה מאוד עוזר לנו. וכמובן הקיבוצים עצמם שהם אלה שמקבלים את העולים, מלווים את העולים, תומכים בעולים. מסבסדים את העלויות שלהם – ההנהלות של הקיבוצים, והלשכות המקומיות של משרד הקליטה גם הן מלוות את העולים.


הנושא הבא הוא מימון הפרויקט. הזכרתי את הסוכנות היהודית - 350,000 דולר לשנה בממוצע. כל אחת מהמועצות האזוריות מימון משרה רכז קליטה, גיוס משאבים לצורך תמיכה בקיבוצים ובעולים. רוב המועצות מגייסות תרומות לשיפוצים של דירות עבור עולים בדרכים כאלה ואחרות כדי להבטיח את המשך הפרויקט. אני הזכרתי את כל סעיפי התקצוב של משרד הקליטה. הרשות לפיתוח הנגב והגליל תומכת בנו בנושא של תמיכה בשיווק, ובקשר עם האזורים הקולטים ובפיתוח הקשר אצל העולים עם המקומות אליהם הם מגיעים. המטרה שלנו היא מטרה משותפת, והיא לאכלס את הנגב והגליל, ולגרום לאותם עולים להישאר בפריפריות אליהן הם מגיעים. וכמו שאמר ראש מועצה אזורית רמת נגב בפגישה האחרונה עם העולים לפני שבוע: "חשוב לנו שתגיעו לרמת נגב. אם לא תישארו ברמת נגב, תישארו בנגב. ואם לא תישארו בנגב, תישארו בארץ". זה היה סדר העדיפויות שלו, חד וחלק. הקיבוצים המשתתפים בפרויקט – כמובן הצבת נאמן קליטה, סבסוד עלויות. אם כן, זה מימון הפרויקט נכון להיום.


לגבי הפריסה – הזכרתי את הגולן, וכרגע זה קיבוץ אחד. יש כאן את כל הרשימה של הגליל העליון. גם לגבי עמק הירדן ישנה כל הרשימה, וכן לגבי עמק יזרעאל- מגידו-זבולון, חבל איילות, רמת הנגב ואשכול. אלו הן המועצות האזוריות המשתתפות בפרויקט. אנחנו בודקים אפשרות שיהיו עוד. בסך הכול מדובר בכ-40 קיבוצים. המספר הזה משתנה כי מרגע לרגע נכנסים עוד. לפני שבועיים נכנס קיבוץ שער הגולן. אני רשמתי אותו בעמק הירדן כאחרון, ברגע האחרון, כי הם נכנסו לפרויקט לפני שבועיים.


אני אתן קצת מספרים. כמו שאמרנו, התחלנו להפעיל את הפרויקט מחדש במסגרת הסוכנות היהודית ב-2007, מחודש יוני בלבד. כבר ב-2007 הגיעו למועצות, 102 בתי אב שזה 226 נפשות מארצות שונות. שימו לב, רוב העולים שמגיעים לפרויקט הם מחבר המדינות. אנחנו בהחלט בהחלט משתדלים לפתוח את הפרויקט גם לעולים ממדינות אחרות - ונמצאים כאן הנציגים שלהם – כמו: מדינות דרום אמריקה, ארצות דוברות אנגלית. יש לנו גרמניה, ויש לנו עוד כמה מדינות. היתה לנו עולה מיפן, יש לנו משפחה משווייץ. אנחנו משתדלים לפתוח את האפיקים יותר.


שימו לב, בשנת 2008 - 158 בתי אב, וב-2009 - 221 ראשי אב, כאשר נכנסו עוד שתי מועצות לתמונה. אנחנו מקווים שהשנה אנחנו נצליח לגדול בעוד 20%.


החלוקה הגיאוגראפית – כמו שאמרתי, חבר המדינות – 78%, דוברי אנגלית – 17%, צרפת ואירופה – 2.5%, אמריקה הלטינית – 3%.


פרויקטים מיוחדים במסגרת "בית ראשון במולדת" – לפני שנתיים קיימנו פרויקט לעולים רופאים מחבר המדינות עם 14 שנות ותק ויותר, במועצה אזורית גליל עליון. הם הגיעו למשך שנה על מנת ללמוד עברית ולהתקדם לקראת ההסתכלות. כיום כולם סיימו כבר את תהליך ההסתכלות, והם מחכים למבחן בעל-פה. אנחנו מקווים שכולם, ללא יוצא מהכלל ייקלטו, ושזה יהיה כמו שזה היה ב-2001 וב-2002 כאשר הגיעו שלוש קבוצות גדולות של רופאים. 90% מהם עברו מבחני רישוי בהצלחה, וקיבלו רישיון עבודה כבר מהפעם הראשונה.


הפרויקט הבא הוא לומדים עברית עם אליהו שוורצמן בקיבוץ חוקוק, עמק הירדן. ישנו מתנדב שתורם רבות לנושא בעזרת זה שהוא המציא שיטה ללימוד עברית. העולים בקיבוץ חוקוק בדרך כלל יוצאים עם רמה אל"ף פלוס הודות לתמיכה שלו.


אני לא יודעת אם אתם יודעים שקיבוץ מרחביה חגג השנה 100 שנה להיווסדו. השנה הגיעו לקיבוץ הזה 27 משפחות. יש פה תמונה עם הנשיא, ועם מנכ"ל משרד הקליטה שביקר שם מזמן.


היעדים והאתגרים שלנו לתקופה הקרובה הם קודם כל לחזק את תדמית הפרויקט שעבר משבר לפני כמה שנים טובות, ועדיין זקוק לשיפור. כמו כן, שיפור מתמיד של איכות הקליטה. אנחנו בודקים בכל קיבוץ וקיבוץ כל מה שקורה עם כל משפחה. העולים יושבים פה, והם לא ייתנו לי לשקר. אני מגיעה לכל קיבוץ לפחות פעם בחודש, ובודקת מה מתרחש. יעד אחר הוא להגדיל את היקפי הפרויקט ופריסתו הגיאוגראפית. אנחנו בודקים כרגע עם עוד 3 מועצות אזוריות אפשרות שהן ייכנסו לפרויקט. וכן, להגדיל את היקפי התיישבות הקבע, וזוהי מטרה משותפת לנו ולמשרד הנגב והגליל ועם משרד הקליטה. כלומר, לעודד את העולים לא רק להגיע לפריפריות, אלא גם למצוא שם את הבית הקבוע שלהם.


הנקודה המרכזית היא הקשיים והבעיות שלנו. ראשית, איך להבטיח את המשך הפרויקט לטווח ארוך? נכון להיום המשך הפרויקט מובטח לשנה בלבד על-ידי תרומה. אנחנו רוצים לדעת בוודאות שהפרויקט ימשיך גם מעבר לשנה הזאת, ושאנחנו נדע שהמבנה והפריסה שאנחנו בונים וכל התשתיות שאנחנו מכינים ימשיכו לשרת עולים לתקופה ארוכה.


הנושא השני הוא הנושא הכי כואב והכי בעייתי. מדובר בבעיית המחסור במגורים בקיבוצים, התחרות מול השוכרים הישראלים. אנחנו זקוקים לתקציבים נוספים, או למקור של מבנים, כדי להבטיח שהקיבוצים ילכו איתנו בנושא של קליטת עולים, כי נכון להיום, "בית ראשון במולדת" מתבסס על ציונות לשמה. מבחינה כלכלית, לקיבוצים אין שום עניין לתמוך בפרויקט כי הם מפסידים על כל משפחה שהם מקבלים. משפחות העולים משלמות חצי לעומת מה שמשלמות משפחות של ישראלים שהם תושבים בקיבוץ. הקיבוצים ממשיכים לעשות את זה כי הם מאמינים שחייבים לעזור לעולים, כי רוב הקיבוצים בנויים על גרעיני קליטה, ורוב הקיבוצניקים הם בעצמם עולים לשעבר. אבל, זה לא ימשיך לנצח. הקיבוצים למדו לספור כסף, והם יודעים שהם מחויבים קודם כל לחברים שלהם, ולילדים שלהם, ושהם צריכים לתמוך בהם. ההפסדים שלהם הם לא פשוטים.


הנושא השלישי שאנחנו כל הזמן דנים בו יחד עם משרד הקליטה ועם משרד החינוך הוא איך לשפר את מודעות העולים לצורך ההכרחי בלימודי עברית, ואיך לגרום לכך שאף עולה לא יפרוש מהאולפן בטרם סיום האולפן בהצלחה רבה. זה נושא שמצריך דיון. אני לא יודעת, אולי היום או בישיבה נפרדת. אבל, הוא בהחלט מצריך דיון.


אני סיימתי. אם תרשי אני אעביר את רשות הדיבור לשותפים.

תודה רבה על המצגת שנתת לנו. בעזרת המצגת למדנו משהו מעבר למה שידענו. הצטרף אלינו חבר הכנסת דניאל בן סימון.

אני מתנצל על האיחור. ישנן ועדות שעובדות במקביל.

חבר הכנסת בן סימון, האם גם אתה נקלטת במסגרת הפרויקט?

בתקופה שלי זה לא היה. אני עליתי לארץ בשנת 1970, ואז לא היה פרויקט "בית ראשון במולדת". נשלחתי לפנימייה במסגרת עליית הנוער כבודד, לא כמשפחה.


הפרויקט נשמע פרויקט מצוין. אני רק לא מבין למה ישנה עננה שמעיבה על המשך קיומו. האם הסיפור הוא סיפור תקציבי?

יש עוד משהו שאני לא מבינה. אני לא מבינה למה יש שם רק 2% דוברי צרפתית.

אחרי שהנבחרת שלהם נפלה, יכול להיות שהזרם עכשיו יגדל. טוב להם בצרפת.

טוב להם באשדוד. השאלה היא איך באמת להבטיח את המשך הפרויקט לטווח ארוך?

לא הבנתי למה יש איום על המשך הפרויקט. דיברו פה על שנה.

אין איום כרגע על המשך קיומו של הפרויקט. הפרויקט קיים. הבעיה היא איך צומחים, ואיך מגדילים את הפרויקט, ואיך מרחיבים אותו, ואיך מעמיקים את האחיזה שלו בקיבוצים. הבעיה המרכזית היא הבעיה השנייה שרשומה פה במצגת שהיא בגדול בעיית הדיור בקיבוצים. ראשית, זה התחרות עם הישראלים שהוזכרה על-ידי ילנה. שנית, זה המחסור בדיור. יכול לספר לכם פה חברנו מקיבוץ עין השופט שהוא קיבוץ ציוני ממדרגה ראשונה ששותף להרבה מאוד פרויקטים שלנו, גם אולפן-קיבוץ, גם גרעין צבר, גם "בית ראשון במולדת". לא חסרה שם ציונות, אבל חסר שם דיור אמיתי כדי לאפשר את המשך הפעולה הזאת. שם אני רואה את העניין המרכזי.


לפני כן דיברנו קצת עם דנה על כך שהיתה החלטת ממשלה להקצות מבנים יבילים שמתפנים מהיישובים שקלטו את מפוני עזה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה לקח על עצמו לקדם את הנושא. חנוך צמיר היה מעורב. היתה החלטה לעשות את זה, וזה לא קורה. לדעתי, זה יכול להקפיץ. אני מאמין שהכסף הקטן שחסר כדי לתחזק את הקיבוצים ולהחזיק את הפרויקט יימצא. לא שם הבעיה.

מדברים על "בית ראשון במולדת", אבל מהו הבית השני? כלומר, לאן הם הולכים משם? האם זו מולדת קבועה?

כמו שאמרה ילנה: או שהם נשארים ברמת הנגב. אם לא - אז בנגב. ואם לא - אז במדינת ישראל, פה אצלנו.

אני אסביר. קודם כל, מסגרת הפרויקט היא בין 6 ל-12 חודשים. המשפחה מגיעה לקיבוץ והיא מתחייבת מראש רק ל-6 חודשים. גם הקיבוץ מתחייב רק ל-6 חודשים לתקופה של האולפן, ולנחיתה רכה. לפני תום 6 חודשים המשפחה מחליטה, והקיבוץ מחליט שכדאי למשפחה עוד חצי שנה גם במסגרת הפרויקט, וזה החלק השני - כשהם מחפשים תעסוקה, או כשאחד הולך לעבוד, ובדרך כלל מוצא עבודה או בקיבוץ עצמו, או בקיבוץ סמוך, או בעיר הקרובה, והשני הולך לאולפן מתקדם- בי"ת, או הולך לקורס הכשרה כלשהו שנמצא באזור. בדרך כלל, לא שניים הולכים ללמוד בו זמנית, כי אין להם ממה להתקיים.


בתום השנה, גם המשפחה וגם הקיבוץ מחליטים אם יש צורך ורצון של שני הצדדים להמשיך. אם הם נשארים בקיבוץ אז יש שתי אופציות. האופציה האחת היא כתושבים במידה והקיבוץ רוצה שיהיו בו תושבים. לא כל הקיבוצים רוצים. האופציה השנייה היא קליטה לחברות. יש לנו פה עולה שנמצא כרגע אחרי "בית ראשון במולדת" במסלול קליטה לחברות בקיבוץ.


מי שמחליט שמתאים לו לעבור לעיר, אם זה בגלל המקצוע, אם זה בגלל קרבה למשפחה, אם זה בגלל פרספקטיבות יותר טובות, או לימודים מקצועיים במרכז הארץ, עובר מייד בתום שנה למרכז הארץ.

תודה רבה. אולי נשמע עכשיו את העולים.

תודה. אני רוצה להציג בפניכם את קרינה צפלנסקי שעלתה בשנת 2002 בתקופת המשבר מארגנטינה במסגרת "בית ראשון במולדת", חודש לפני שאני הגעתי לשם כשליחת עלייה. קרינה, בבקשה.

תודה רבה שהזמנתם אותנו לבוא לספר לכם קצת עלינו. אני מאוד מתרגשת, זה לא קל לי. אני ובעלי עלינו לארץ עם המשפחה שלנו: אבי בת ה-3, ואוריאל שהיה בן 6, לקיבוץ עין זיוון. המשבר הכלכלי בארגנטינה לא היה הסיבה היחידה שנתנה לנו את הדחיפה לעלות לארץ. בעלי הוא ישראלי. עלינו דרך "בית ראשון במולדת" לקיבוץ עין זיוון שנמצא בצפון רמת הגולן. מדובר במקום ירוק, מקסים ויפה. אבל, הוא נמצא בפריפריה.

יש שם דובדבנים.

דובדבנים ועכשיו גם שוקולד. בחצי השנה הראשונה למדתי עברית באולפן בעין זיוון עם עוד משפחות מארגנטינה ומרוסיה. לאחר חצי שנה התחלתי להתעניין בתיירות, בניקיון, ובכל מיני סוגים של עבודות שמצאתי באזור. הייתי חייבת לדבר בעברית משום שמדובר במקום שכמעט ולא דיברו בו ספרדית. הילדים הסתדרו מצוין בבתי-הספר, וגם בגן הילדים.


אחרי שנתיים החלטנו להקים את הבית שלנו בעין זיוון כי אהבנו מאוד את המקום. החלטנו שאנחנו נשארים בגולן, ושנשארים בעין זיוון. בנינו את הבית, ואחר כך שאלנו את עצמנו מה איתנו? מה אנחנו עושים עכשיו? במה אנחנו מתעסקים? לי יש תואר שני מהאוניברסיטה, וגם לבעלי. רצינו אתגר כלשהו, רצינו דברים שונים. החלטנו להקים מפעל קטן של בוטיק לשוקולד. אנחנו מייצרים שוקולד בעין זיוון. אני דור שלישי של יצרני שוקולד בארגנטינה. סבא שלי התחיל בגרמניה, ובזמן מלחמת העולם הראשונה הוא ברח. מדובר בסיפור ארוך.


אנחנו מעסיקים עכשיו במפעל שלנו 15 עובדים. אחת מהן היא אלה, ויש עוד עולה חדשה מהמחזור האחרון שהגיע לעין זיוון. זה לא קל, אבל עושים את זה. כולם מוזמנים לבוא לבקר, ולאכול שוקולד.

הייתי שם לפני שבוע, שווה לבוא.

את אמרת "בנינו בית", למה את מתכוונת?

זה היה אחד מהבתים ש"עמידר" בנתה לצורך העלייה. אולי דיוויד יכול להרחיב בנושא הזה.

כשבנו את הבנייה הגדולה בשנים 1989-1992 בזמנו של אריק שרון, בנו גם בקיבוצים. אחר כך אנחנו הפכנו את זה להרחבה. אני אחראי על ההרחבות באזור. יש לנו שם 37 יחידות שמכרנו -בין היתר, גם לעולים חדשים - במחירים מוזלים.


האמת היא שאחרי שבועיים שקרינה היתה באולפן, היא אמרה לי באנגלית: אני אבנה כאן את הבית שלי, ואני אקים כאן את המפעל שלי. לא ידענו איך להתייחס לזה. אבל, היום היא אפילו מעסיקה את הבת שלי שעובדת אצלה.

קליטה מוצלחת, יפה.

לא רק קליטה מוצלחת, אלא שהיום היא תורמת לדורות חדשים של עולים.


אני רוצה להציג את אלה בלאבן. קשה לאלה, היא הגיעה לארץ בחודש פברואר, והיא לומדת באולפן. היא תדבר לאט לאט.

שלום לכולם. שמי אלה בלאבן, ואני מתנצלת מראש על הטעויות בעברית, כי אני לומדת רק ארבעה חודשים.


אני בת 28, ובחודש בפברואר השנה עליתי לארץ מירווינצה שבאוקראינה עם בעלי וביתי בת השנה שקוראים לה ליזה. הגענו לקיבוץ עין זיוון בלילה, והרכזת שקוראים לה רחל חיכתה לנו בדירה שהכינו בשבילנו מראש. הבת שלנו התרגלה די מהר. עשרה ימים לאחר מכן התחלנו ללמוד באולפן. עכשיו בעלי לומד באולפן, ואני לומדת ועובדת במפעל לייצור שוקולד אצל קרינה.


אנחנו מסתגלים לחיים בארץ-ישראל בעזרת הדרכה. במסגרת תכנית "בית ראשון במולדת" אנחנו מקבלים עזרה ותמיכה בכל מה שנחוץ לנו. תודה.

את באמת עולה חדשה, ואולי אפשר להגיד ותיקה. את קיבלת סל קליטה, ובתוך סל הקליטה הזה הכול כלול. למשל, שכירות. האם זה מספיק לשכירות? איך אתם מסתדרים?

באמת מספיק.

ברשותכם, עלות דירה של שניים וחצי חדרים בקיבוץ עין זיוון לעולים היא 750 שקל. המועצה והקיבוץ ביחד מסבסדים ברמה שאין כמוה בכל הארץ. עלות גן ילדים של הבת של אלה שהיא בת שנה משעה שבע עד ארבע, כולל הכול, שישה ימים בשבוע – כי יום שישי הגן פועל חצי יום, ובכל החגים הארוכים הגן גם פועל – היא 500 שקל לחודש. מדובר גם בהסעות לגן כי הגן לא נמצא בעין זיוון אלא הוא נמצא בקיבוץ אורטל שהוא הקיבוץ השכן. את כל זה לקחה המועצה על עצמה.


בעלויות כאלה סל הקליטה מספיק, מה עוד שהמשפחה הזאת - כמו עוד 9 משפחות שהגיעו במחזור של פברואר לעין זיוון - הגיעה במסגרת תכנית מיוחדת לעידוד עלייה של משרד הקליטה והסוכנות והם קיבלו מענק תוספת, סיוע קומה בי"ת.

תודה רבה.

אנחנו רוצים לשמוע כמה מילים מג'ורג'.

שלום. גם אני פה פחות משנה. לא חסר לי ביטחון עצמי לנסות לדבר בעברית. אבל, חסרות לי לפעמים המילים, ואני מבקש סליחה.


אני ממש מרגיש פה בבית. עלינו מאוסטרליה לפני עשרה חודשים, ובאמת בהתחלה זו לא היתה התכנית שלנו להתחיל ב"בית ראשון במולדת". מצאתי את זה באתר, כאשר חיפשתי איך לעלות לארץ. שלחתי אי-מייל לילנה, ומהאי-מייל הראשון זה היה בלי ספק המסלול שלנו. אני פה עם אשתי ועם שני ילדים קטנים: הילדה היא בת ארבע, והילד בן שנתיים.


אשתי אף פעם לא היתה בארץ, וכל מה שהיא ידעה בקשר לישראל היה מהחדשות ומהטלוויזיה. אבל, גם ממני מכיוון שאני הייתי פה כמה פעמים, וגם חברים שלנו. הדבר שהיה חשוב בשבילי כדי שתהיה לנו הזדמנות להישאר פה בישראל ולהצליח, הוא שהעלייה של אשתי תהיה בצורה הכי קלה שאפשר. בקיבוץ שלנו, הגן נמצא חצי דקה מהבית. הבית הוא קטן, אבל יש הכול בבית, ולא חסר לנו דבר. היה לנו מקרר, שולחן וכל הדברים מהחבר'ה בקיבוץ. כשרצינו דבר כלשהו שלא היה לנו, אז מייד לאחר דקה שמענו דפיקה בדלת ובדלת עמד מישהו עם החפץ שאותו חיפשנו.


אנחנו נמצאים פה כמעט שנה, וברוך השם מצאתי עבודה בארץ. אני גם עובד קצת בחוץ-לארץ. אבל, זו לא בעיה כי אני יכול להרגיש שאני עושה עלייה פעם בחודש כשאני חוזר לארץ. אני ממש מרגיש את זה בלב כל פעם שאני חוזר לארץ. אשתי באה לארץ בלי עברית, ועכשיו היא התחילה לדבר עברית, להבין עברית, והיא מוצאת את הביטחון העצמי שלה. החיים שלנו ממש מתחילים עכשיו. אנחנו מאוד מרוצים ומאושרים.


אנשים שואלים אותנו למה עלינו מאוסטרליה שהיא מדינה יפה, ושהרבה אנשים בעולם רוצים לגור באוסטרליה. אני אומר להם שבאוסטרליה לא היה חסר לנו שום דבר. היה לנו בית גדול, ומכונית, והכול. אבל, היה חסר לנו משהו בלב. ועכשיו, בארץ, אנחנו גרים בדירה קטנה, ויש לנו טלוויזיה קטנה. אבל, לא חסר לנו שום דבר בלב, כי מצאנו את הכול. אני יכול לדבר גם בשם אשתי וגם בשם הילדים שלי ולומר שמצאנו חיים חדשים, ואנחנו מאוד מרוצים ומאוד מאושרים.


ילנה, וכל האנשים שעובדים בתכנית "בית ראשון במולדת", אני מקווה שתהיה לכם הזדמנות להמשיך את התכנית הזאת, כי בלי זה אני לא יכול לדעת מה יהיה איתנו. תודה לילנה, ותודה לכל אלה ששותפים לתכנית. תודה גם לכם שהזמנתם אותי.

תודה.

תודה רבה. אני רוצה להזמין את אפרים טנחיל מבלרוסיה לומר עוד כמה מילים.

קיבוץ גלויות.

כן, זה הרעיון.

אני, אשתי ושתי הילדות שלנו עלינו לפני שנתיים ממינסק שבבלרוסיה. חיפשנו את המקום שלנו בחיים, ולכן אנחנו פה. כשהיינו שם לא ידענו כלום על תכנית "בית ראשון במולדת". ברגע האחרון כאשר הגעתי לסוכנות להזמין את כרטיסי הטיסה כדי לעלות לארץ, פגשתי את אחת העובדות בסוכנות היהודית. כשעמדתי לצאת מהחדר היא אמרה לי: אתם יודעים מה אתם צריכים, ואני לא רוצה לספר לכם על התכנית הזאת. שאלתי מהי התכנית, והיא אמרה שמדובר ב"בית ראשון במולדת". אני ביקשתי שהיא תספר משהו על זה. היא התחילה לספר על התכנית הזאת, והיא נתנה לי את מספר הטלפון של ילנה קוברסקי. התקשרתי אליה, והיא התחילה לדבר על התכנית הזאת ועד כמה יהיה לנו קל לעלות לארץ, במיוחד עם הילדים. לנו היה חשוב מאוד החינוך של הילדים. באותו הזמן הבת קטנה שלנו היתה בת שנה וחצי, והגדולה היתה בת שלוש וחצי. אנחנו הגענו וראינו את גני הילדים, וראינו את הדירה שבה אנחנו גרים עד עכשיו. אנחנו נמצאים עכשיו בשלב הקליטה בקיבוץ כי אנחנו רוצים להישאר בקיבוץ. הדירה היא מצוינת, וגם גני הילדים הם מצוינים. הילדות שלנו לא רוצות לחזור הביתה לאחר סיום הגן, הן רוצות להישאר שם כי יש כל הזמן פעילויות חדשות.


אני עורך דין במקצועי. הייתי שם עורך דין, עכשיו אני בתהליך לקבלת הרישיון לעבודה במקצוע. כבר מההתחלה המטרה שלנו היתה ללמוד את השפה, כי אני ואשתי מבינים שהשפה היא הדבר הכי חשוב בשבילנו פה בארץ. היינו באולפן במשך חצי שנה בקיבוץ רביבים שהוא סמוך לקיבוץ שלנו, ואחר כך המשכנו ללמוד את השפה במקומות אחרים. אנחנו חושבים שהדבר החשוב בתכנית "בית ראשון במולדת" הוא השפה. בחצי השנה הראשונה שלנו בארץ לא דאגנו לדברים אחרים, אלא רק לשפה. למדנו את השפה, הבנות שלנו היו בגנים, ולא דאגנו לכלום. לא דאגנו לדירה, לא דאגנו לחינוך לילדים.

ואפילו לא לאוכל. היה חדר אוכל, וכביסה.

כן, אכלנו בחדר האוכל בקיבוץ, וזה היה ממש טוב. אנחנו מאוד מודים לסוכנות ולתכנית "בית ראשון במולדת", ולילנה קוברסקי שמלווה אותנו מההתחלה ועד עכשיו. זה טוב מאוד, טוב מאוד.

שר החוץ אביגדור ליברמן אומר גן עדן.

הוא צודק בהחלט. אני מסכימה איתו.


איתן רם הוא אחד האנשים הוותיקים בפרויקט. אני אשמח אם הוא יאמר כמה מילים לוועדה, גם על עצמו. בבקשה.

כאשר התחילה העלייה בשנת 1990 מחבר העמים אני הייתי מחנך מוערך בתנועה הקיבוצים. אבל, אני הרגשתי שהולך להיות מעשה ציוני גדול מאוד בישראל. אני ציוני, ואני דקלמתי לבני הקיבוץ: "שירת הנוער, שירת עתידנו, שירת בניין, חיים ועליה. מן הגולה יבואו אחינו, ארץ מולדת קמה לתחייה". הם לא הלכו איתי, ואז עזבתי את החינוך של בני הקיבוץ, ומשנת 1990 התחלתי לעבוד עם העולים. הקמתי את חברת הנוער הדוברת הרוסית הראשונה בתנועה הקיבוצית, אחר כך נעל"ה.


כאשר הרגשתי את עצמי יותר בטוח למדתי את השפה הרוסית, ונסעתי להיות שליח. הייתי שליח יותר משנה לאורך הוולגה, ו"נדלקתי" יותר על העניין. גם כך בערתי בעניין הציוני הזה של עלייה. לאחר מכן, חזרתי לנהל את האולפן בעין-השופט. עשר שנים ניהלתי את אולפן העולים שהשתנה מאולפן של תיירים לאולפן של עולים, מאולפן של דוברי אנגלית לאולפן של דוברי רוסית. הייתי שם עשר שנים, ובמהלכן שפשפתי טוב את השפה הרוסית. חמש שנים עבדתי בהתנדבות, וכבר הייתי בן 70. נפגשתי עם ילנה פגישה יוצרת, ולקחתי את התכנית הזאת של "בית ראשון במולדת". היתה בעיה - כמו ב-1990 - לשכנע את הקיבוץ להיכנס לתכנית, כי היתה כבר פעם תכנית "בית ראשון במולדת", והמבנים נהרסו, והתיישנו, ולך תקים הכול מחדש.


אבל, עין-השופט הוא קיבוץ קולט. יש לנו את כל התכניות. כשהיתה תכנית נעל"ה היו לנו אז 4 תכניות, ועכשיו יש לנו 3 תכניות. עשרות חברי קיבוץ הם עולים חדשים שקלטנו אותם, ואנחנו עדיין קולטים. חמש שנים הייתי מרכז ועדת קליטה, ויותר שנים חבר מזכירות הקיבוץ, כך שנושא הקליטה בוער בי. אני גם הדלקתי אחרים. יש כבר שתי משפחות מדרום אמריקה ומדרום אפריקה שהן במעמד קליטה מתקדם, ועוד משפחה רוסית שעכשיו התחלתנו בתהליך של קורות החיים והכול, שגם כן מתחילה תהליך של קליטה בקיבוץ.


התנאים שלנו הם תנאים מצוינים. הקיבוץ העמיד לרשותי 8 דירות, ובכל דירה יכול לגור זוג. לבקשתה של ילנה הורדנו את המחירים. אנחנו על המינימום, העיקר שיבואו.

מה הם המחירים אצלכם?

המחיר שלנו הוא 750 שקל לדירה, ועוד 50 שקל חשמל. כלומר, 800 שקלים.


הם לומדים באולפן בעברית. המורות הן מורות מצוינות, התכנית היא נהדרת. אני מוכרח לומר כמה מילים על תכנית התרבות כי אני גם מרכז את התרבות של כל העמק. היום זה בעיקר מרחביה, אבל יש עוד קיבוצים. מדובר בטיולים, הרצאות. הם משתתפים בחגים לאומיים. בקרב העולים מחבר העמים יש תמיד מנגנים, יש רוקדים. יש לנו אקרובטית. זה דבר מדהים.


דרך הטיפול היא מאוד מאוד ישירה. אני אספר אנקדוטה אחת. ישנו זוג שגר במדרך עוז שלקחתי תחת חסותי כי אני דובר רוסית. פעמיים בשבוע הייתי נוסע למדרך עוז, נפגש, מדבר, ומביא דברים שגייסתי בקיבוץ. פעם זה טלוויזיה, פעם זה טוסטר - כל פעם משהו. פעם אחת אני מקבל באמצע הלילה טלפון ובו מודיעים לי שהאישה כורעת ללדת. אמרתי לה: קחי מונית. היא אומרת: איך מתקשרים למונית? אני לוקח את האוטו ומביא אותה לבית-החולים בעפולה. כאשר אני רואה שהיא נקלטת שם, אני נוסע הביתה.


אחרי שלושה ימים אני מקבל שוב טלפון: אנחנו צריכים לחזור הביתה. אני אומר להם: קחו מונית. הם אומרים לי: עזוב, איפה מונית? אני לוקח את האוטו ונוסע אליהם עם הבונבוניירה, עם היין, ועם כל הציוד שתינוק צריך. אני מביא להם את זה, אני לוקח אותם למדרך עוז, ואני מרגיש שאני ציוני.

תודה. אתה אמרת שלמדת רוסית. אבל, שואלים: כמה זמן אתה בארץ שאתה עדיין לא יודע את השפה הרוסית?


מי עוד רוצה לקבל את רשות הדיבור?

שמי ידידיה וולף, ואני נציג האגף לקליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. אני רוצה להפנות שאלה לילנה. אני יושב פה, ואני מאוד מאוד מתרשם מהתכנית ששמעתי עליה. יש לי שאלה אחת שהיא אולי שאלה כואבת. ההתמודדות הגדולה שלנו היום באגף לקליטת תלמידים עולים, היא קליטת העולים מאתיופיה. אני שואל, למה הפרויקט הזה לא כולל גם קליטה של משפחות מאתיופיה?

זו לא שאלה שצריך להפנות אליי.

יש החלטה שאת העולים מאתיופיה קולטים במרכזי קליטה שבהם יש להם את האווירה ואת התנאים המיוחדים. זו שאלה מעניינת, אבל ילנה לא יכולה לענות עליה. צריך לבחון את זה בשותפות עם משרד הקליטה, ועם כל הגופים ששותפים לקליטת עלייה ולעולים מאתיופיה. אני מניח שיש משפחות שעולות היום מאתיופיה שיכולות לעבור את התהליך הזה. אבל, שוב, זה פתרון למשפחה פה, ומשפחה שם.

גם לעליה הרוסית זה פתרון נקודתי, זה לא פתרון כולל. זה פתרון מצוין שיש לו תוצאות טובות. למה לא להחיל אותו גם על העלייה הזאת שכל כך זקוקה לתמיכה ועידוד?

ברוב הקיבוצים אין בתי כנסת, וזה בעיה.

יש קיבוצים דתיים. לא ראיתי פה שום קיבוץ דתי.

האמת היא שיש מספר מועט מאוד של קיבוצים דתיים שמוכנים להיכנס לתכנית הזאת. בסך הכול יש מעט מאוד קיבוצים דתיים. הקיבוצים הדתיים הם מפוצצים, אין להם חדר אחד לילדים שלהם. הרי הם משפחות מרובות ילדים, הילדים מתחתנים, ומביאים עוד ילדים. הם רוצים לחזור לקיבוץ, ואין להם איפה להיות. אני מבקרת שם הרבה. נכון להיות כל קיבוץ מתמודד עם בעיית מחסור בדיור קשה מאוד. זוהי הנקודה שכולנו רוצים להעלות כאן, ולבקש את תמיכת הוועדה בנושא גיוס פתרונות לנושא מגורים בקיבוצים בשני מישורים. לפני חצי שנה - ומצאתי את הפרוטוקול הזה בהיסטוריה של הוועדה הזאת - היה פה דיון שארגון "נפש בנפש" יזם בנושא בניית דיור לעולים חדשים בצפון להשכרה. אני קראתי בעיון את הפרוטוקול, והבנתי שהבעיה העיקרית שבגללה לא ניתן לקדם את הנושא, למרות שיש משקיעים, ויש מימון, הוא נושא האישורים ומינהל המקרקעין, וכן הלאה.


אנחנו עשינו בדיקה, וכרגע רק במועצה אזורית גליל עליון, לבקשת מנכ"ל המחלקה לעלייה ולקליטה אלי כהן. לפני כמה חודשים סיימנו את הבדיקה הזאת. הבדיקה היא לצורך היתכנות בניית בתים להשכרה לטווח ארוך בשטח של הקיבוצים לעולים, למשפחות עולים. יש לנו תוצאות, ויש קיבוצים שמעוניינים ומסוגלים להציע קרקע בשטח שלהם, ואחר כך לקבל את העולים האלה ולטפל בהם. לצערי, לסוכנות היהודית אין כרגע מימון לנושא הזה. אם לארגון "נפש בנפש" יש מימון, אנחנו נשמח להיכנס לשיתוף פעולה איתם ולקדם את הנושא הזה לטובת העולים מכל העולם כמובן, ומארצות שבהן מטפל ארגון "נפש בנפש" בשלב זה.


הנושא השני הוא כמובן הנושא שהעלנו קודם, והוא מבנים יבילים של מפוני גוש קטיף שהולכים ומתפנים בריכוזים כמו ניצן והיתר. בזמנו, בתקופה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז מר רענן דינור, היתה החלטה שבסדר העדיפות השני, אחרי המפונים עצמם, היישובים שקולטים במסגרת "בית ראשון במולדת" יקבלו כ-100 מבנים יבילים כבר בשלב ראשון לצורך העברתם לקיבוצים שקולטים עולים, והם יושכרו אך ורק לעולים חדשים. לצערי, עברו שנתיים, וההחלטה הזאת לא מתקדמת לשום מקום. זה הנושא הכי כואב, והוא הנושא היחיד שיכול להבטיח את המשך הפרויקט. הקיבוצים מוכנים לתת קרקע, לבנות תשתיות. כל מה שצריך הוא להביא ולהוביל את המבנים היבילים האלה אל הקיבוצים. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לציין שאנחנו קיבלנו מכתבים ממועצה אזורית עמק הירדן, ומרמת הנגב, וגם ממועצה אזורית אשכול. הנוסח במכתבים הוא כמעט אותו הדבר. כולם מברכים על הפרויקט, וכולם רוצים להמשיך את הפרויקט. ישראל, אולי אפשר להקריא את המכתב של מועצת גליל עליון.

אכן, פחות או יותר רוב ראשי המועצות כתבו משהו דומה. זה נותן את התחושה של ראשי המועצות ששותפים בפרויקט. אני אקריא את המכתב:

"לכבוד

חברת הכנסת ליה שמטוב

יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

הכנסת, ירושלים

שלום רב,

המשך פעילות תכנית "בית ראשון במולדת".


המועצה האזורית גליל עליון קלטה עולים כמעט בכל 60 שנות קיומה. רבים מתושביה נקבצו מכל קצות תבל והתחברו עם בואם עם חברי גרעינים ילידי הארץ. ב-20 השנים האחרונות מקיימת המועצה פעילות קליטה אינטנסיבית במסגרת תכנית הקליטה "בית ראשון במולדת".


במהלך שנים אלה נקלטו במועצה שלנו כ-10,000 עולים אשר עברו בקיבוציה את הקליטה הראשונית, רכשו את השפה העברית באולפן, וקיבלו כלים להשתלבות ראשונית בחברה הישראלית. חלקם בחרו להמשיך לחיות עימנו כחברי קיבוץ או כתושבי קבע, אחרים התפזרו ברחבי הפריפריה הגלילית, והיו שפנו ליישובים שונים ברחבי הארץ והם כיום ישראלים לכל דבר.


בימי העלייה הגדולה קלטה המועצה כ-79 משפחות בשנה. כיום נע המספר בסביבות 25.


עיקר אוכלוסיית הנקלטים באה מחבר המדינות העצמאיות, אך יש גם טפטופים מדרום אמריקה ומאירופה.


המועצה רואה בקליטת עלייה תרומה ערכית, הן ברמת התרומה למדינה (מותר עדיין לומר ציונות), והן ברמה היום-יומית במערכות החינוך שנותנות את החיבוק החם לילדי העולים במפעלים ובחברה הקיבוצית וכד'.


מערך הקליטה של המועצה נשען על שותפות פעילה במטה "בית ראשון במולדת", מטה מצומצם המופעל על-ידי פעילי קליטה במועצות הקולטות, ומחבר בין התנועה הקיבוצית לסוכנות היהודית. אנו רואים חשיבות בהבטחת עתידו כגוף המרכז את הכוונת העולים ליישובי המגזר הכפרי, בעיקר בנגב ובגליל, תוך מגמה להשאירם כתושבי קבע בפריפריה.


אני מברך את הוועדה לעלייה ולקליטה של הכנסת על היוזמה לדון במפעל ציוני חשוב זה, ומבקש להוסיף את המלצתי ואת תקוותי לקבלת תמיכה וסיוע של הממשלה להמשך קליטת עולים ושילובם בחברה הישראלית, ובמיוחד ביישובי הפריפריה, גם בעשור השני של המאה ה-21.

בברכה,

אהרון ולנסי, ראש המועצה"

תודה.

חבר הכנסת בן סימון, האם רצית להוסיף עוד משהו? אם כן, אנחנו נסיים ונסכם.


הוועדה מברכת את מפעילי פרויקט "בית ראשון במולדת" על קליטת העולים במסגרתו.


הוועדה למדה בישיבה על המחסור בדיור כבעיה העיקרית של הפרויקט.


לפיכך, פונה הוועדה אל מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, בבקשה להקצות לאלתר, ולממן העברתם של 300 מבנים יבילים המתפנים ברחבי הארץ לצורך דיור לעולים חדשים המבקשים להיקלט במסגרת "בית ראשון במולדת" בנגב ובגליל.

תודה רבה. בהזדמנות זו אני רוצה להזמין את כל הנוכחים לסיור בכל אחד מ-40 הקיבוצים שמקבלים את העולים בהדרגה. אנחנו מתחילים מעין זיוון ויורדים דרומה. אנחנו נבנה עכשיו תכנית, ונתחיל לאט לאט לבצע.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.