PAGE
46
ועדת הכנסת

8.6.2010


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 92
מישיבת ועדת הכנסת
שהתקיימה ביום שלישי כ"ו בסיוון התש"ע (8 ביוני 2010) בשעה 13:00

הצעות לתיקון תקנון הכנסת.

חברי הוועדה: יריב לוין – היו"ר

רוחמה אברהם-בלילא

זאב אלקין

ירדנה מלר-הורוביץ – מזכירת הכנסת

אריה זהר – המשנה למזכיר הממשלה

ליאור נתן – סגן מזכיר הממשלה

עו"ד גלעד סממה – יועץ שר המשפטים

עו"ד סהר פינטו – יועץ משפטי, סיעת קדימה

לימור ברמן – מנהלת סיעת קדימה

רונית חייקין יעקבי – מנהלת סיעת מרצ

תמי כנפו – מנהלת סיעת הבית היהודי

דן מרזוק – עוזר ליועץ המשפטי לכנסת

אתי בן יוסף

איל ינון; ארבל אסטרחן

שרון רפאלי
הצעות לתיקון תקנון הכנסת

צהריים טובים. אני פותח את הישיבה. אני אומר כמה מילות הקדמה לטובת האורחים שלנו שנמצאים כאן. יכול להיות שחלק מהדברים אתם מכירים, אבל בכל אופן לגבי התהליך שאנחנו עושים כאן. אנחנו התחלנו לנסות לבצע מהלך של עדכון ותיקון של תקנון הכנסת כולו מתחילתו ועד סופו. התהליך הזה מתבסס על העבודה שנעשתה בעבר, אבל אנחנו החלטנו ללכת בכיוון קצת שונה במובן זה שכל קבוצת סעיפים שאנחנו מסיימים אנחנו מביאים לאישור ולהצבעה במליאה, כלומר לא מחכים להשלים את כל המכלול, אלא הולכים צעד-צעד. בדרך הזאת הצלחנו לסיים כבר כשליש מהתקנון שכבר אושר במליאה ונכנס כתקנון חדש, וכולל בעיקר כל הצדדים הטכניים של מנהל הכנסת, עבודת הכנסת, נשיאות הכנסת. אנחנו מגיעים לחלק השני של התקנון שעניינו "הכלים הפרלמנטריים".

בתוך המסגרת הזאת ישנם כלים שיש להם, כמובן, נגיעה מאוד קרובה לממשלה ולעבודת הממשלה, כמו "אי אמון בממשלה", שאילתות" וכיוצא בזה. כל דבר שקורה פה יש לו נגיעה לממשלה, אבל כלים אחרים כמו הצעות לסדר וכיוצא בזה הם בסדר חשיבות נמוך יותר גם מבחינת הנגיעה לממשלה. אנחנו התחלנו לטפל בשלושה נושאים שהמטרה שלנו היא לסיים אותם עד סוף המושב הזה. האחד הוא סוגיית הבעת האי אמון בממשלה, סוגיית הדיון בהשתתפות ראש הממשלה, קרי: דיון 40 החתימות ונושא השאילתות.

ככלל שמנו לעצמנו שני כללים שאנחנו משתדלים לעבוד על-פיהם: האחד הוא לשנות במקום שצריך. בכל מקום שיכולנו נצמדנו למצב הקיים, לפעמים ניסחנו אותו בצורה שאולי מבהירה יותר את הדברים; הרבה פעמים יישמנו את הנהלים והנהגים שישנם ושלא תמיד באים לידי ביטוי בתקנון, אבל הם בעצם מצלמים את המצב כפי שהוא קיים בפועל. אבל בחלק מהמקרים, ובעיקר מדובר פה בפרק השאילתות התחושה היא שהדברים לא עובדים כמו שצריך וצריך לבצע שינוי ניכר יותר. הכלל השני הוא שהמהלך כולו מבוסס על הסכמה רחבה. לא הייתה כאן שום החלטה ולא שום דבר שהתקבל שלא על דעת סיעות הבית וכל הגופים. בכל מקום שהיו חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור אנחנו פשוט השארנו את המצב הקיים בלי לגעת בו, אם כי לשמחתי, לא היו הרבה מצבים כאלה. לכן אנחנו גם רוצים להגיע לתוצאה שתהיה מאוזנת ונכונה גם מהזווית שלכם, גם מקובלת על האופוזיציה באופן כזה שנגיע לכללי משחק מוסכמים, סבירים וטובים שיוכלו לשרת את הכנסת שנים קדימה.
אנחנו הספקנו לדון בשני הפרקים הראשונים של ה"אי אמון" ושל הדיון בהשתתפות ראש הממשלה. ברשותך, ארבל, אני מציע לעשות מעבר נוסף כדי לשמוע גם את נציגי משרד ראש הממשלה. אנחנו צריכים להמשיך עם פרק השאילתות. אנחנו, כמובן, לא נקיים היום הצבעה, אני מבין שצריכה להיות הידיינות פנימית אצלכם בעניין הזה. הובטח לי שנקבל עמדה מוסכמת מכם עד השבוע הבא, אבל ככל שתוכלו להעיר כבר עכשיו ולנסות לתעל אותנו, זה יהיה טוב, כי המטרה היא באמת להגיע לנוסחה שכולם יוכלו לחיות איתה.

ארבל, בבקשה.

נתחיל עם הפרק הראשון בתוך החלק של "הכלים הפרלמנטריים", שעניינו "הבעת אי אמון בממשלה". הוא מבוסס על הסעיף הקיים היום. ניסינו לעשות את השינויים המרכזיים בהדגשה כך שאפשר יהיה לראות את זה בקלות.

סעיף 44 מתחיל בהגדרות. יש הגדרה של "סיום הדיון" שאחר כך נראה שזה השלב שבו אפשר להביע אי אמון. הוא מוגדר כך: "אחרי שהסתיימה התשובה ולפני ההצבעה, ואם הדיון הוא בהצעת חוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית - בתום הקריאה השנייה ולפני שהחלה ההצבעה בקריאה השלישית"; פה יש תיקון קל: קודם היה כתוב "לפני הקריאה השלישית", אבל חשבו שצריך להבהיר ש"לפני הקריאה השלישית" זה לפני שהחלה ההצבעה בה.


אחר כך יש הגדרה של "סעיף העומד על סדר היום" – כי אמרנו שאפשר להביע אי אמון רק לגבי סעיף שעומד על סדר היום. הוא מוגדר כך: "סעיף שמתקיימת לגביו הצבעה" – שזה בעצם ברור כי כשמבקשים אי אמון על סדר היום רוצים שההצבעה על אותו נושא תהיה גם לגבי האי אמון, אבל זה כאן לצורך ההבהרה. אם כך: "סעיף שמתקיימת לגביו הצבעה ושהממשלה הציעה אותו או הביעה עמדה לגביו, ולמעט הצעת חוק בדיון מוקדם והצעה לסדר היום"; זה בעצם דומה למה שקיים היום.

בשתי הישיבות הקודמות דנו, מהי עמדת הממשלה. כלומר כשהממשלה מציעה נושא אין ספק מה עמדתה, אבל מה הנושא שהממשלה הביעה עמדה לגביו. אמרנו שהמשמעות של "אי אמון" הוא שסיעה אומרת שאם זאת עמדת הממשלה לגבי נושא מסוים כמו הצעת חוק או נושא אחר, אנחנו רוצים שהממשלה תיפול. לכן אנחנו רוצים לדעת מהי עמדת הממשלה, ואם אין עמדת ממשלה אי אפשר להביע אי אמון. אז היו פה דיונים על השאלה הזאת, איך יודעים מהי עמדת הממשלה. היו כל מיני הצעות, למשל לשאול את נציג הממשלה שנמצא באולם מהי עמדת הממשלה או לדרוש מהממשלה בדיון להביע עמדה, אבל אמרנו שיכול להיות חוק בקריאה שנייה ושלישית והצעת חוק פרטית שלא עולה שר, זה לא בסדר הדברים הרגיל. לכן ההצעה האחרונה שדיברנו עליה ומנוסחת גם כאן אומרת: "לעניין זה יראו את עמדת הממשלה כעמדה האחרונה שמסרה הממשלה במליאת הכנסת לפני שהוגשה הבקשה להביע אי אמון בממשלה, ולגבי הצעת חוק - אף אם הובעה בקריאות קודמות".

כלומר אם יש לנו הצעת חוק פרטית, למשל בקריאה ראשונה או בקריאה שנייה ושלישית, אם בדיון לגבי אותה קריאה עלה שר ואמר את עמדת הממשלה – זו תיחשב עמדת הממשלה. אם הממשלה לא השתתפה בדיון מותר לנו לבדוק אחורנית אם הממשלה הביעה עמדה, למשל בקריאה טרומית. אם היא הביעה שם עמדה, זאת תהיה עמדת הממשלה, ואם לא הביעה בשום שלב – אז אין עמדה. כשכתוב: "העמדה שמסרה לפני שהוגשה הבקשה להביע אי אמון", זה אומר שאחרי שקמה סיעה ואמרה שהיא מבקשת לראות בזה אי אמון, הממשלה לא יכולה אז לומר שאין לה עמדה או שיש לה עמדה, אלא רק אם הייתה לה קודם עמדה.

זה מה שכתוב כאן. יש לכם משהו להעיר?

הדיון נסב בעיקר סביב הסיפור של טרומית או לא טרומית. צריך להבהיר האם הכוונה היא כמו שאני מבין, שאם אכן ילכו לעמדה בקריאה הטרומית, הקריאה הטרומית אינה מוגדרת "קריאה". היא מוגדרת "דיון מוקדם", להבדיל מקריאה ראשונה, שנייה ושלישית שמוגדרת "קריאה".

זה ברור שזה קריאות קודמות.

דווקא לאור הדיון שהיה פה וההבחנה בין המעמד של קריאה טרומית לבין קריאות אחרות, ודיברו על כך ש"טרומית" זאת הצהרה כללית ועל כך שאין נושא חדש בין טרומית לראשונה. זה ש"טרומית" זאת מין הצהרה כללית ולא ממש קריאה, צריך להבהיר את זה, כי על זה נסב הדיון. אם כבר הבהרת "אף אם הוא בא בקריאות קודמות", אז שיהיה גם "לרבות בדיון המוקדם".

בקריאה ראשונה שהממשלה מביאה, זאת העמדה שלה. אבל בקריאה ראשונה שהגיעה לכנסת, ובמקור זאת הצעת חוק פרטית חלק מהליך החקיקה זה הדיון המוקדם. אם הייתה לה שם עמדה זאת העמדה שלה.

כתוב: "אף אם הובעה בקריאות קודמות".

אבל חבר כנסת לא יכול להגיע לקריאה ראשונה- -

זה בשום מקום לא מוגדר כ"קריאה טרומית".

כרגע לא, אבל - - -

- - -

אפשר להגיד. כשאתה אומר "דיון מוקדם" אתה מבין למה הכוונה. זאת שפה שאנחנו משתמשים בה.

אבל אין בעיה. אני מבין שהמחלוקת היא ניסוחית, היא לא מהותית. צריך לכתוב: "לרבות בדיון המוקדם".

זאת הייתה ההערה שלי אם אכן זאת הכוונה.

חשוב שצוות מזכירות הממשלה יבין שבעצם אנחנו לא מייחסים בעניין עמדת הממשלה משמעות להחלטות ועדת השרים לחקיקה, אלא לעמדה שהובעה במליאה.

ברשותכם, יש לי הערה לגבי זה. זאת פרקטיקה שאולי אפילו הוועדה הזאת מכירה אותה כי הוועדה הזאת דנה בהצעת חוק "משאל עם" וזה קרה בוועדה אחרת. לא פעם נציגי הממשלה או השרים מבקשים בהצעת חוק פרטית או ממשלתית, אבל בדרך כלל בפרטית, להחזיר את העמדה לוועדת שרים לחקיקה לפני הקריאה השנייה והשלישית. אותה החלטה מועברת לוועדה ולידי מזכיר הכנסת. מה תיחשב באי האמון עמדת הממשלה? אם תלכו לפי מליאת הכנסת, הרי במליאת הכנסת הייתה הצבעה על טרומית בעוד פה כבר נקבעה עמדה בקריאה שנייה ושלישית שנשלחה לוועדה. היא לא נאמרה במליאת הכנסת, אבל נשלחה לוועדה עמדה מסודרת. לכן הנוסח פה עשוי להטעות כי זאת לא הייתה כוונת הממשלה. הממשלה התייחסה לזה לפני הקריאה השנייה והשלישית, וזה לא בא לידי ביטוי במליאת הכנסת- -

- - - שיודיע בכתב.

אני אוסיף שבמקרה של החוק שאתה נותן דוגמה עמדת הממשלה האחרונה שהובעה במליאה היא העמדה מהממשלה - - -

רציפות.

רציפות זה אפילו לא קריאות, אלא לגבי הטרומית שאז העמדה שלה הייתה שונה לגבי חוק של שתי שורות שהיום זה 40 עמודים – זאת אומרת, אנחנו יודעים שקורים דברים להצעת החוק מאז הטרומית ועד השנייה והשלישית.

אם יש הפרקטיקה שבה מועברת עמדה בכתב לוועדה, בוודאי שהדבר הזה צריך לבוא כאן לידי ביטוי.

אולי זה יכול לפתור את זה.

ואז איך תדע את זה במליאה? יש חוק בקריאה שנייה ושלישית, קם נציג סיעה ואומר שהוא רוצה אי אמון.

כשהיושב ראש מציג הוא צריך - -

- - -

אבל אם זה בקריאה ראשונה אז זה לא היושב ראש.

אולי מזכירת הכנסת יודעת.

אם השר מציג את העמדה אין בעיה.

אתם מקבלים העתק של העמדות האלה?

לא תמיד. אם יחליטו זה צריך להיות הליך.

השיטה צריכה להיות כך שזה מעוגן כאן וצריך להיות הסדר ביניכם שיבטיח שהדבר הזה יהיה באופן סיסטמטי - -

נכון. שאפשר להסתמך על זה.

זה המישור הטכני שלכם, זה לא נוגע לכאן.

השאלה היא האם מזכירת הכנסת או מי שמחליף אותה בדיון במליאה יכול להגיד שזאת עמדת הממשלה כפי שהובעה בכתב.

ודאי.

אם אנחנו יודעים שזה נכנס לנוהל אז עם זה נכנסים למליאה. כשאתה מכין סדר יום אתה מכין גם את זה.

אני רוצה לחזור להערה הקודמת שהייתה כאן. אולי צריך לוודא את זה שכשמדובר בקריאות קודמות לתוך ההגדרה הזאת נכנסת גם הקריאה הטרומית. אני לא יודע, אני רק אומר שצריך לבדוק.

יכול להיות שנוסיף את זה. הכוונה היא שזה יכלול גם - - -

אנחנו בעצם רוצים לסטות מזה ולהגיד: "מסרה מליאת הכנסת או הודיעה בכתב". זה גם משפיע על סעיף ב'. למי תודיע בכתב?

לוועדה. הם אומרים שהפרקטיקה היא שהם מודיעים לוועדה הדנה ומכינה את החוק לקריאה שנייה ושלישית.

אני מודיע למנהל הוועדה, ליושב ראש הוועדה ולמזכירות הכנסת – כולם מקבלים העתק על כל החלטה.

אולי עדיף שזה יגיע למזכירות הכנסת כדי שתהיה כתובת אחת.

אני מסכים עם זה. אולי זה צריך להגיע למזכירות הכנסת, ובתוך הכנסת העניין ממשיך הלאה.

אוקיי.

זה משליך גם על (ב).

אז (ב) יהיה: "לעניין סעיף זה תיוצג הממשלה במליאה".

בעצם המכתב הזה יכול להיות חתום גם על-ידי מזכיר הממשלה?

ודאי. או מישהו מטעם.

אני רוצה להבהיר את הדברים: הכוונה במכתב של מזכירות הממשלה לכנסת זה לא אותה טבלה שאתם מקבלים מדי יום שני- -

ודאי שלא.

- - - כל הצעת חוק פרטית שיש עליה החלטה מזכירות הכנסת מקבלת העתק עליה מאתנו.

מי חתום על זה?

אני חתום על המכתב הזה. כל החלטה של ועדת שרים לעניין הצעת חוק פרטית בין אם זה לקריאה שנייה ושלישית ובין אם זה לקריאה טרומית.

ואז כל הצעת חוק צריך להפוך לאי אמון?

לא, אפשר להפוך. השאלה היא אם קם מישהו ואומר שהוא רוצה להפוך את ההצבעה לאי אמון, השאלה היא מה עמדת הממשלה- - -

- - -

יכול להיות שאת (ב) לא נכניס לכאן בכלל, כי הוא לא יהיה רלוונטי יותר- -

מאה אחוז.

הוא יהיה רלוונטי רק לגבי השאלה מי יכול לבקש הצבעה מיד.

בסדר גמור.

בקשר ל-(ב) אם את רוצה שנדבר אחר כך, נדבר אחר כך- -

לא, אפשר להתייחס.

השאלה היא האם יש חשיבות לאמירה שקיימת בסדר הזה. ושנית האם אין מקום להכניס גם סגן שר?

סגן שר מביע עמדת ממשלה, אבל הוא לא יכול לבקש הצבעה מיד.

הוא לא יכול לבקש, זה ייצור כלאיים.

לכן נראה לי שלא נכניס את זה לכאן בכלל ולא נגיד מי יכול להביע עמדה, אלא נכניס את זה לסעיף קטן (ו) שמדבר על מי שיכול לבקש הצבעה מיד.

וגם לא כל שר יכול להגיד את זה. עד עכשיו זה היה ראש ממשלה שאומר שרוצה לראות בהצעה הזאת אמון או אי אמון או בכל הצעה שהוגשה, או השר המקשר מטעמו. אבל לא כל שר שנמצא שם.

אין ויכוח ולא יכול להיות ויכוח שהשר שמדבר באותו סעיף הוא השר הרלוונטי.

אם כך, (ב) יורד מכאן.


סעיף (ג): "סיעה או מספר סיעות רשאיות להציע הבעת אי אמון בממשלה, ואם הגישו מספר סיעות הצעה אחת, יראו אותן כסיעה אחת לעניין סעיף זה".

אני מתנגדת לדבר הזה. מה זה הדבר הזה?

זה המצב הקיים.

נניח שארבע סיעות מגישות אותו נושא של הצעה, אז מה, יראו בהן סיעה אחת?

לא, לא.

זה בדרך כלל הסיעות הקטנות שמתאחדות יחד כדי שלא תהיה להן מגבלה של מכסה. במקרה הזה הן מגישות הצעה אחת, ואז יש להן זמן דיבור אחד. לא רואים בהן ככמה סיעות.

זה לא ארבע הצעות זהות, זה סיעות שמגישות הצעה יחד. זה צילום של המצב הקיים.

בסעיף (2) יש לנו השינוי שהכנסנו בישיבה הקודמת שסיעה שמונה מספר חברים, כמפורט להלן, רשאית להגיש לכל היותר הצעות להביע אי אמון בממשלה בכל מושב, כמפורט להלן. הבהרתי כאן שהמכסה תחול על כל הדרכים להביע אי אמון, כלומר גם בסדר היום.

מה עכשיו?

עכשיו זה הנוהג, רק לא כתוב.

עד היום סיעה של פחות מעשרה חברי כנסת הייתה יכולה להגיש שלוש הצעות במושב. בישיבה הקודמת עלתה הצעה לחלק את זה: סיעה של עד שבעה חברים – שלוש הצעות במושב, ובין שבעה לתשעה – ארבע הצעות במושב; עשרה ומעלה – ללא הגבלה.

זה גם כלל את כל האמצע? כלומר תוך כדי ההפתעות- -

האי אמון - - - כן.

זה נספר במכסה?

בטח, גם היום.

זה נאמר במפורש.

רבותיי, זה חוק מופז, שיש לנו מעמד לשבעה חברים.

זה לא חוק מופז, זה חוק ליכודי פרופר.

אני אפרוש כדי להיות בקואליציה, לא באופוזיציה.

בקואליציה לא כיף, תדע לך.

אני אומר, זה צופה את ההפך.

כן.

(3) מזכיר הכנסת ינהל רישום של ההצעות כדי לוודא שעומדים במכסה הזאת.
סעיף קטן (ד) קיים גם היום: "הצעה להביע אי אמון בממשלה יכול שתהיה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום או כהצעה בסיום הדיון בכל סעיף העומד על סדר היום; להצעה תצורף הסכמה בכתב של חבר הכנסת שהכנסת תחליט לבקש מנשיא המדינה להטיל עליו את הרכבת הממשלה". זה ברור.
סעיף קטן (ה): "בהצעה להביע אי אמון בממשלה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום יש לציין את עילת ההצעה" – זה מה שקורה בימי שני. יש שינוי שהוכנס בישיבה הקודמת: "העילה לא תשונה אלא במקרים אלה:

(1) "ההצעה תידון בשבוע הראשון של כנס הכנסת, והשינוי ייעשה עד יום ד' בשבוע האחרון של הפגרה שלפני הכנס, לכל המאוחר".
אמרנו שאם הגישו "אי אמון" בסוף הכנס צריך לאפשר לשנות את הנושא אם האי אמון יידון רק אחרי הפגרה.
(2) "יושב ראש הכנסת אישר את השינוי, לפי בקשת הסיעה המציעה, בנסיבות מיוחדות".

מה ההגדרה של נסיבות מיוחדות?

זה שיקול הדעת שלו.

זה לא תנאי מצטבר, זה או זה, או זה.

בוודאי. זה לא מצטבר. זה בסך הכול גם מצלם את המציאות הקיימת.

תיאורטית לא במצב של פגרה והגשת הצעה לפני ודיון בתחילת הכנס הבא, אלא אם מוגשת הצעת אי אמון בסוף הדיונים ביום רביעי, אם יש נסיבות מיוחדות יושב ראש הכנסת יכול ביום ראשון להתיר לסיעה שהגישה אי אמון לשנות את הנושא.

אבל רק אם יש נסיבות מיוחדות. זה אמור להיות מצומצם. גם ניסחנו כך: "לא תשונה, אלא".

זה גם קרה מספר פעמים בשנים האחרונות.

ירדנה אומרת שזה קרה אתמול.

אולי גם אתמול אפילו, אני לא יודע.

אתמול שינו את הנוסח.

לא שינינו את הנוסח, קיצרנו. הנוסח נשאר, ירדו רק שלוש מילים קריטיות.

זה היה כל כך חשוב שלא שמנו לב.

מה היו המילים?

לא צריך לטחון את זה עכשיו. נגמר, מת, תתפסו אותנו במועד החדש.

סעיף קטן (ו) אומר: " הצעה להביע אי אמון בממשלה שהוגשה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום, עד לנעילת ישיבת הכנסת ביום האחרון בשבוע של ישיבות הכנסת, תידון בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר השבוע שבו הוגשה ההצעה, ותדחה דיון בכל סעיף אחר, בכפוף לאמור בסעיף 20(ג)" – יום פתיחת המושב. "הצעה שהוגשה לאחר המועד האמור, יראו אותה כאילו הוגשה בשבוע שלאחר מכן".
פתאום אני חושבת שצריך להבהיר פה משהו אם רוצים להגיש בזמן הפגרה הצעת אי אמון. כי כתוב פה: "עד נעילת הישיבה ביום האחרון בשבוע של ישיבות הכנסת".

מה קורה באמת, כי אי אפשר להגיש בפגרה.

אי אפשר להגיש.

למה, זה כן קרה.

הגישה של יושב ראש הכנסת- -

לא להצביע בפגרה, להגיש, שיידון ביום - - - אם אנחנו דורשים שיגישו את זה לפני סוף המושב - -

לכן הכנסנו את הסעיף שאפשר לשנות את העילה.

מה לגבי הבעת אי אמון בזמן הפגרה?

את זה הכנסנו בסעיף החדש של ישיבות פגרה: "אם דרשו 61 חברי כנסת לכנס את הכנסת בפגרה לאי אמון הוא יקבע את הישיבה במועד שלא יקדם מ-7 ימים ולא יאוחר מ-21 ימים".

הוא אומר שלא תהיה כנסת מלאכותית. הוא אומר שאם יש 61 חברי כנסת שחתומים ורוצים להביע אי אמון הוא לא נותן בגלל הפגרה חמצן.

אבל זה לא האי אמון הרגיל.

כן.

אני מבינה שאי אפשר.

מה קורה באמת בכינוס מיוחד?

בכינוס מיוחד, יש.

אם יש במהלך פגרה 25 חתימות אפשר להגיש "אי אמון"?

אפשר להגיש אי אמון שיידון בפתיחת המושב.

את יכולה להגיש אי אמון, אבל הוא יידון בשבוע הראשון של פתיחת המושב.

בתחילת הכנסת היה אי אמון שהגשנו בדרך הזאת. התחלנו, והייתה פגרה והיה כינוס מיוחד, והגשנו.

זה יידון גם בישיבה הראשונה הרגילה.

שאלה לא ברורה: יש כינוס מיוחד בפגרה, ואחת הסיעות אומרת שהיא מבקשת לראות בהצעה הזאת הצעת אי אמון.

אי אפשר.

אפשר, אבל ההצבעה תידחה.

אבל זאת הצעה לסדר.

לא, אבל אולי יש הצעה ממשלתית.

אה, אוקיי. כי בדרך כלל זימון הכנסת- - -

- - -

נניח שאנחנו מבקשים אי אמון על הצעה ממשלתית- -

ואז הממשלה כן יכולה לדרוש אי אמון.

זה הסעיף שעכשיו אנחנו מדברים עליו – ו(2).

אני יכולה לבקש אמון, ואני לא יכולה לבקש אי אמון.

ביקשת אי אמון לכן הגענו לזה.

רונית, את מבקשת אי אמון, אבל הוא נדחה, נכון.

אם תגידי שיש לך 61 חברי כנסת או אם בלון חמצן לממשלה- - -

אבל אם יש חוק שממשלתי- - -

אין בעיה, את זה את יכולה לבקש.

את יכולה לבקש שההצבעה תהיה בשבוע הראשון של פתיחת המושב, אבל הממשלה כן יכולה להצביע עכשיו.

למה שהאי אמון לא יהיה בישיבה הראשונה הבאה של 25 חברי כנסת- - - ויש לי 61?

כי אם זאת הצעת חוק ממשלתית - - - בכינוס פגרה זה אומר שממילא אין לך 61, וממילא את לא יכולה לכנס ישיבה.

אם אני מבקשת אי אמון, והוא נדחה לכנס של 25 החתימות הבא, ויש לי 61 חברי כנסת?

אז היושב ראש מאשר לך כינוס של "אי אמון". זאת לא כנסת מיותרת. אם קורה משהו שמרבית חברי כנסת רואים טעם להצביע אי אמון בממשלה, זאת אומרת שתם זמנה של הממשלה ורצוי להפיל אותה כבר עכשיו. בעזרת השם.

אבל זה לא אפשרי היום.

זה אפשרי לפי המנגנון החדש, מה שהיושב ראש הציע, - - - 61.

שזה חדש.

איפה זה קבוע כרגע?

61, זה בסעיף שכבר קבענו, 21(ד) בתקנון הקיים בעמוד 16. כבר דנו על זה כשדנו על כינוס פגרות.


אם כך, אמרנו בסעיף (ו) שההצעה להביע אי אמון בדרך של סעיף סדר היום תידחה לשבוע שאחרי כן. הצעה להביע אי אמון שהוגשה בסיום דיון בסעיף העומד בסדר היום, למשל הצעת חוק וכדומה, תובא להצבעה בישיבת הכנסת הבאה, כאמור בפסקה 1. "ואולם אם ביקשה זאת הממשלה מיד תתקיים ההצבעה בו ביום בסיום הדיון באותו סעיף".

"אם ביקשה זאת הממשלה", ואנחנו תמיד פירשנו את זה כ"כל שר". האם פה אנחנו רוצים להגיד את מה שמחקנו ב-(ב) – "לעניין זה תיוצג הממשלה על-ידי אחד מאלה: ראש הממשלה, השר שדיבר בשם הממשלה לגבי הסעיף שעל סדר היום- -

אגב, הסדר נתון לחלוטין לשיקול דעתכם. כל סדר שתרצו פה אנחנו נכתוב.

כשכתוב "בסדר זה", זה אומר שהראשון גובר. זה לא אומר שכולם יכולים. בהיעדרו של זה עוברים לזה, בהיעדרו של זה, עוברים לאחר.

"השר המקשר, שר אחר ובלבד שהם נוכחים באולם המליאה". זאת אומרת ברור שסגן שר לא יכול לבקש הצבעה מיד. זה גם קיים היום, אז פשוט נעביר את זה לכאן.

ושוב, אם תהיה לכם הערה לגבי המדרג, אין עם זה שום בעיה, כנראה.

סעיף (ז): " דחיית הצבעה בשל הצעה להביע אי אמון בממשלה בסעיף העומד על סדר היום, תיעשה פעם אחת בלבד לעניין אותו סעיף".

סעיף (ח): זה בעניין סדרי הצבעות. זה מנוסח קצת מסורבל, אבל אפשר להבין את זה בסופו של דבר: "בהצעה להביע אי אמון בממשלה בסיום דיון בסעיף העומד על סדר היום, תתקיים הצבעה אחת בלבד, והיא תהיה הן על הסעיף העומד על סדר היום והן לעניין הבעת האי אמון". זאת אומרת, יש הצעת חוק, אז לא יצביעו על האי אמון ועל הצעת החוק, אלא בהצבעה אחת על שניהם.

"ואולם, הוצעו מספר הצעות להביע אי אמון בממשלה כאמור, והוצע בהן כי הרכבת הממשלה תוטל על חברי כנסת שונים, תתקיים ההצבעה רק על הצעתה של הסיעה הגדולה מבין הסיעות המציעות".

שוב, גם זה המצב הקיים.

גם פה רלוונטי מה שאמרנו קודם, שלעניין סעיף זה אם כמה סיעות הגישו יחד, יראו אותן כסיעה אחת. אז תיחשב הגדולה יותר אם כמה הגישו יחד.

סעיף (ט):
"(1). היתה ההצעה להביע אי אמון בממשלה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר היום בעניין שבו לא נדרש רוב של חברי הכנסת, והממשלה הודיעה כי היא מתנגדת לו, וזכתה ההצעה לרוב של המשתתפים בהצבעה אך לא לרוב של חברי הכנסת, תתקבל ההצעה לעניין אותו סעיף ותידחה הצעת האי אמון".

באי אמון צריך, כידוע, 61. זה קבוע בחוק היסוד.

מה המשמעות של זה?

זה המצב הקיים.

החוק מתקבל, והאי אמון נדחה.
"(2) היתה ההצעה להביע אי אמון בממשלה בסיום הדיון כאמור בפסקה (1), וזכתה לרוב של חברי הכנסת, יתקבלו הן ההצעה שעמדה לדיון והן הצעת האי אמון".

פסקה (3) באה להגיע מה קורה אם עמדת הממשלה היא הפוכה. זה נושא שעומד על סדר היום, והממשלה הביאה אותו והודיעה כי היא תומכת בו.

"(3) היתה ההצעה להביע אי אמון בממשלה בסיום הדיון בסעיף העומד על סדר היום בנושא שהביאה הממשלה או שהממשלה הודיעה כי היא תומכת בו, יחולו הוראות פסקאות (1) ו-(2), בשינויים המחויבים".

סגני היושב ראש צריכים להבין את זה ולדעת איך להגיד את ההצבעה. זה קצת מורכב, אבל הכוונה היא שאם זה משהו שהממשלה תומכת בו אז האי אמון הוא "נגד"; ואם היא נגד – אז האי אמון הוא "בעד".

יש מצב שעמדת הממשלה לא מתקבלת, אבל עדיין אין אי אמון. זה מה שזה אומר.

נכון.

בסעיף (י) ניסינו לעשות סדר מבחינת סדרי הדיון ב"אי אמון".
(י) סדרי הדיון בהצעה להביע אי אמון בממשלה שהוגשה בדרך של הצעת סעיף מסדר היום, יהיה

(1) "הסיעה שהגישה את ההצעה תנמק אותה במסגרת זמן שלא תעלה על עשר דקות";
(2) "הוגשו מספר הצעות להביע אי אמון בממשלה, ינמקו הסיעות את הצעותיהן לפי סדר גודלן
החל בסיעה הגדולה, ולא לפי סדר הגשת ההצעות, כל אחת במסגרת זמן שלא תעלה על עשר
דקות";

גם פה אם כמה סיעות הגישו יחד הם ייחשבו לסיעה אחת.

(3) "הממשלה תציג את תשובתה להצעה, ואם הוגשו מספר הצעות, תציג את תשובתה לאחר
כל אחת מהן, אלא אם כן עסקו בנושא אחד";
(4) "אחרי תשובת הממשלה יתקיים דיון סיעתי בהצעה, ואם הוגשו מספר הצעות יתקיים דיון
סיעתי משולב; סיעה שחבר מטעמה נימק את ההצעה לא תשתתף בדיון הסיעתי, אלא אם כן
הדיון הסיעתי משולב עם הצעה נוספת להבעת אי אמון בממשלה או עם נושא אחר";
(5) לאחר הדיון תצביע הכנסת על ההצעה; הוגשו מספר הצעות להביע אי אמון בממשלה, תתקיים

ההצבעה לפי סדר גודלן של הסיעות החל בסיעה הגדולה, ואולם התקבלה הצעה ברוב של חברי

הכנסת, לא תצביע הכנסת על יתר ההצעות.

כלומר אם מתקבל אי אמון ב-61, לא ממשיכים.

יש לי שאלה. אתמול קרה ששר הביטחון ביקש לענות על השאלה אחרי כל הדיון, כמו במסגרת 40 חתימות.

הם היו בנושא אחד?

כן.

היא מדברת על משהו אחר – אחרי הדיון הסיעתי.

- - -

זה קורה הרבה פעמים.

הבנתי. זה חדש, זה לא קיים היום.

נכון להיום זה אפשרי?

היום לא מוגדר בדיוק מתי, ובעצם הוא יכול היה להשיב פעמיים. הוא יכול היה גם בתום הדיון להגיד שהוא שמע את המידיינים, ושהוא רוצה להשיב. הוא אמר, שהוא מעדיף לשמוע את כולם יחד ולהשיב לכולם יחד.

אז על פי מה שכתוב היום: "תציג את תשובתה לאחר כל אחת מהן- - "

זה תוספת, זה לא קיים.

זה גם וגם. מה שקיים היום.

לפני הדיון הסיעתי הוא יהיה חייב.

זה שינוי.

אבל זה עוד לא בתוקף. אם זה יהיה בתוקף הוא יהיה חייב, נכון.

זאת אומרת שהיום אחרי הדיון הוא חייב להשיב. הוא יכול להשיב בסוף.

לא, היום לא כתוב. לפי המוצע פה, אחרי ההנמקה ולפני הדיון הסיעתי הממשלה תהיה חייבת להשיב.

אז מה שברק עשה אתמול הוא לא יוכל לעשות שוב.

נכון, ויש פה היגיון, כי המצב שמתקיים דיון סיעתי כשהממשלה עוד לא השיבה הוא מצב מאוד מוזר.

נכון, יש היגיון שזה יהיה אחרי תשובת- - -

לא שמעו את טיעוני הממשלה, אולי היא מסכימה בכלל – כל מיני דברים יכולים להיות.

האם רוצים להגיד פה שאחרי הדיון הסיעתי הממשלה תהיה שוב רשאית - -

זה קיים בכל מקרה.

את רוצה, אפשר לכתוב את זה.

לא צריך לכתוב את זה, זה ממילא קיים.

בכל רגע של הדיון שר יכול לענות.

אבל זה כאילו משהו חריג. אם אנחנו חושבים שזה משהו שיקרה הרבה, ששר ישיב גם אחרי הדיון הסיעתי - -

אבל לא קורה הרבה.

לרוב זה קורה מטעמים של משיכת זמן.

בדיוק. את מי אתם משרתים כאן? לממשלה יש ממילא זכות לעשות את זה, אז בשביל מה לכתוב את זה?

כי גם הגבלנו את הזכות שלה לשר אחד.

אז בשביל מה להעצים את זה?

אמרנו שר אחד.

נכון. שר אחד, ואם ביקש שר נוסף רשאי יושב ראש הישיבה לתת לו.

על סעיף (4) דיברנו. אני אכניס את התיקונים שדיברנו עליהם היום ואעביר שוב לחברינו בממשלה.

עמוד 5 זה גם שינוי שהכנסנו בישיבה הקודמת. היום יש אחרי סעיף ה"אי אמון", סעיף ה"אמון". אמרנו שבעצם כבר אין לו משמעות חוקתית. גם אם יש רוב גדול נגד בקשתו של ראש הממשלה לאמון אין לכך שום משמעות חוקתית, ולכן דובר להזיז את זה מסעיף האי אמון לפרק אחר – לשלב את זה עם סעיף 32 שעוסק בהודעות הממשלה, ופשוט לעשות סעיף שלפיו, ראש הממשלה יכול לבקש אמון, כלומר לבקש לראות בהצבעה מסוימת הצבעת אמון. אם היה רוב רגיל – זכה לאמון; לא היה – לא זכה לאמון. אין לזה שוב נפקות חוקתית כלשהי.

או שזה יתקבל או שזה לא יתקבל, אבל אין לזה 61?

משמעות הכלי של האמון הייתה שהממשלה יזמה את האי אמון- -

נכון, אבל זה לא יהיה אמון.

אם יהיו 80 נגדו, אז הממשלה מתפרקת? על מי יטילו להרכיב את הממשלה?

המצב הוא ש-80 הצביעו נגד, ולא קרה כלום.

בדיוק.

אז איך מתקנים את הדבר הזה?

זה תיקון בחוק, לא פה.

אם רוצים צריך לתקן את חוק היסוד.

במצב שיש היום הממשלה לא יכולה ליזום אי אמון.

נכון.

הלכה למעשה.

מי יכול לעשות את זה, סיעה?

כל סיעה.

היא יכולה ליזום אי אמון דקלרטיבי, אבל לא קונסטיטוטיבי.

על פי המצב היום, אם הוא מבקש להביע אמון ונגמר ב-40-20, מה המסקנה לגבי האמון?

זה לא אמון, זה או התקבל או לא התקבל.

הכנסת לא הביעה בו אמון, ובזה זה נגמר.

כמו שהצעת סיכום לא התקבלה. אז לא קיבלו. מביך.

לפי המצב החדש, ב-40-20 הכנסת הביעה בו אמון.

- - -

סהר, להבעת אמון אין שום משמעות קונסטיטוציונית. להבעת אי אמון יש משמעות קונסטיטוציונית.

אני מבין. עכשיו אני לא מדבר על המשמעות החוקית, אני מדבר על המשמעות הציבורית.

המשמעות הציבורית היא הצהרתית.

האם היום ב-40-20 המשמעות היא שהביעו בו אמון?

לא. 40-20 בעד או 40-20 נגד?

בעד.

מביעים אמון.

לא צריך 61.

אם זה 40 ו-20 נגד, אז 40 הביעו בו אי אמון, אבל אין לזה שום השלכה. רק הכותרת. אבל זה מזיק. בשורה התחתונה, המושג "אמון" או "אי אמון", תמיד יהיו לו השלכות כבדות משקל. אם הכנסת הביעה אי אמון בממשלה, והיא מצליחה זה אומר שהכנסת מתפזרת. פה זה מייתר את זה מאוד. זה מייתר את כל נושא האי אמון. אני לא חושבת שזה נכון כי זה מסרס עוד יותר את המושג "אי אמון" שגם ככה הוא מסורס. הוא סורס יותר בהיבט של 61, וכאשר אתה גם משתמש בו שלא לצורך אתה גורם לזילות מסוימת, שבעוד שתי ישיבות של ועדת הכנסת יגידו, בשביל מה צריך אי אמון, ממילא הוא לא רלוונטי.

לכן הצעתי להפריד את זה מכאן. זה דומה בעיניי להודעה של ראש הממשלה

אז תקרא לזה אחרת.

בישיבה הקודמת הצעתי לקרוא לזה בשם קצת שונה.

אתה יכול לקרוא לזה אחרת, אבל זה לא "אמון" או "אי אמון". זה משליך מיד על המושג של "אי אמון", שבו הכנסת מתפזרת.

סעיף 160(ב) מפנה לסעיף 159(ח) שעושה את ההבחנה איך מתייחסים כשיש 40-20.

צריך לקרוא לזה בשם אחר, ארבל. זה לא נכון לקרוא לזה ככה.

לקרוא לזה "אמון".

לא "אמון". אפשר להגיד: ההצעה שהתקבלה או לא התקבלה, אבל לא "אמון" או "אי אמון" כי זה קושר אותו לדבר האמיתי של הבית הזה.

למושג החוקתי של "אי אמון".

זאת הייתה גם דעתי.

אז אני מציעה שתבואו אלינו עם הצעה אחרת בישיבה הבאה.

המקום היחיד שיש בו משמעות ל"אמון" זה בסעיף 13 בחוק יסוד: הממשלה, כשקמה ממשלה ומוצגת בפני הכנסת, ואז היא זוכה לאמון. לא זוכה לאמון – מתפזרת.

אבל זה לא- - -

זה הדבר היחיד שיש. אפילו בדיון עם 40 חתימות, אם ההצעה לא מתקבלת מצביעים על העמדה כפי שהביע אותה ראש הממשלה. זה מאוד מביך, אבל הממשלה לא נופלת.

השאלה היא אם אנחנו בכלל צריכים את הסעיף הזה.

הממשלה חשבה שהיא צריכה אותו כדי לגייס- -

לסעיף הזה הייתה משמעות לפני האי אמון הקונסטרוקטיבי.

אבל גם לאחר שהאי אמון הפך לקונסטרוקטיבי הממשלה בשעתו התעקשה שהיא רוצה להשאיר את זה כמכשיר לגיוס חברי כנסת.

- - -

לדעתי, זה מיותר.

גם אני חושבת.

אבל אנחנו צריכים פה את עמדתכם.

הם ויתרו, הוא אמר "בסדר".

אם הם מוכנים לוותר, אז בסדר.

הוא ויתר, הוא אמר "בסדר". אתה מוותר?

לא.

אם לא, אז אולי צריך למצוא מילה אחרת במקום המילה "אמון".

אני מתנגדת לאופן שבו זה מוצע כאן משום שזה מייתר את ערך ה"אי אמון". שנית אם תבואו בהצעה אחרת של נוסחה אחרת יכול להיות שיהיה ניתן לשקול את זה. בהיבט הזה זה יגרום לכם רק בלגן. "אמון" ו"אי אמון" זאת המהות של הבית הזה ושל מערכת היחסים בין הכנסת לבין הממשלה. אי אפשר לגרום למצב כזה, זה לא נכון. אם אתם לא רוצים להוריד את זה בשום אופן ובשום צורה תבואו בהצעה אחרת.

בסדר, נשקול את זה.

אני אוסיף פה הערה שמוצע למחוק סעיף זה או לשקול אותו מחדש.

אבל הם צריכים להסכים.

בזה סיימנו את "אמון" ו"אי אמון".

עכשיו אנחנו בפרק השני בחלק "כלים פרלמנטריים" שעוסק בדיון בהשתתפות ראש הממשלה. זאת גם השלמה להוראה שקיימת בחוק היסוד. אין כאן כמעט הבדלים, חוץ מסעיף קטן (ב) שבישיבה הקודמת הוצע למחוק אותו.

45. (א) "הוגשה דרישה לקיים דיון בהשתתפות ראש הממשלה לפי סעיף 42(ב) לחוק-יסוד: הממשלה" – שהוא שאומר 40 חתימות – "תקיים הכנסת את הדיון בתוך 21 ימים מקבלת הדרישה, וימי הפגרה לא יבואו במניין".


היום יש סעיף שלפיו הדיון לא ייקבע ליום שבו קבוע אי אמון, ואם קודם נקבע הדיון בהשתתפות ראש הממשלה ואחר כך נקבע לאותו יום "אי אמון" אפשר יהיה לדחות את הדיון בהשתתפות ראש הממשלה ב-9 ימים עד 30 ימים מיום קבלת הדרישה. בישיבה הקודמת דובר למחוק את הסעיף הזה- -

מצד שני גם מבטל את ההגבלה שאי אפשר לקיים את זה ביום שבו האי אמון מתקיים ממילא. זה האיזון הנכון. שלא יהיה כל התמרון הזה כדי שזה לא ייפול ביום שני. לא הגיוני כל העניין.

יש לשער שיושב ראש הכנסת ישתדל לא לקבוע את הדיון, אבל עלול להיות באותו יום אי אמון ודיון בהשתתפות ראש הממשלה.

יושב ראש הכנסת בכלל לא קובע את זה. זה עובר בין מזכירות הכנסת למזכירות הממשלה.

21 ימים זה יהיה עכשיו מספר- - -, והפגרה לא תימנה.

(1) "אחד מחברי הכנסת שהגישו את הדרישה לקיים את הדיון, לפי קביעתם של מגישי הדרישה, יפתח את הדיון במסגרת זמן שלא תעלה על עשר דקות". זה מה שקיים היום.

(2) לדיון תוקצב מסגרת זמן של ששים דקות, אשר תחולק בין הסיעות לפי גודלן, ובלבד שמסגרת הזמן לכל סיעה לא תפחת משלוש דקות; דברי הפתיחה כאמור בפסקה (1) ודברי ראש הממשלה וראש האופוזיציה לא יבואו במניין הזמן האמור בפסקה זו;

(3) ראש הממשלה ישתתף בכל מהלך הדיון, ובמהלכו יציג פעם אחת את עמדתו;

(4) הוראות סעיף 31 [רשות הדיבור של שר] לא יחולו על דיון לפי סעיף זה;

אני רוצה רגע לחזור לסוגיה של 21 יום וקביעת יום. אני מניחה שזה תמיד נעשה בהסכמה, אבל יש ימים שאי אפשר להגיע להסכמות. בימי שני מופיע ראש הממשלה להצבעת האי אמון, והיו ראשי ממשלה שפתחו את המליאה ב-16:00 וישבו עד סוף ההצבעה, ויש ראשי ממשלה שמגיעים רק ברגע ההצבעה. אנחנו באופוזיציה, ואתם בקואליציה, וצריך לחשוב על הייחודיות של הבית הזה; דיון 40 חתימות הוא אולי הדיון הכי חשוב שבו אתה מאלץ ראש ממשלה בישראל לבוא ולהאזין לנושאים ולכל הדברים האלה. פה אתה אומר שייקבע מתי שייקבע, זה יכול להיקבע גם ביום שני. לדעתי, אנחנו צריכים להגיד, לא. אם ממילא ביום שני ראש הממשלה מגיע, כל הייחודיות של האופוזיציה היא להביא את ראש הממשלה ביום שהוא לא יום שני שבו הוא ממילא מגיע, אלא לנסות להביא אותו בשלישי. נכון שזה פחות נוח, אבל זה מה שמייחד את הבית הזה ומחזק אותו. כוועדת כנסת תפקידנו לחזק את הבית הזה ולא להסתכל על הדברים משיקולי נוחות. אני אומרת את זה גם כיושבת ראש ועדת כנסת שהייתה בקואליציה וגם כשרה המקשרת שאז היה לי הכי נוח שראש ממשלה יגיע ביום שני. אבל צריך לתת לכנסת משקל ולחזק אותה וצריך להוסיף "ובלבד שזה לא יהיה בימי שני".

אנחנו חוזרים למצב הקודם שאז אפשר לדחות את התהליך. זה לא נראה לי.

לא שני ולא רביעי, רק שלישי. דיברנו על זה בשבוע שעבר.

ברביעי אפשר, שני לא.

זה לא נראה לי מהותי באיזה יום. הם עושים איזשהו תיאום ביניהם. גם עכשיו ראש הממשלה כבר הסכים לבוא הנה ביום שלישי כמחווה ליושב ראש הכנסת במצבים שהוא יכול לעשות את זה. נשאיר את זה פתוח. אין שום היגיון להגיד פתאום שנכפה את הדיון הזה- -

לא לכפות.

- - שלא יהיה ביום שני.

לא נראה לי סביר.

כפי שדיונים של אי אמון מתחילים בימי שני ב-16:00, זה קבוע. אז מה הבעיה לנו להחריג ולהגיד, ובלבד שלא ייקבע ביום שני? אתה לא מוסיף תשעה יום, אתה אומר, עד 21.

לא, אז אתה חייב להוסיף את תשעת הימים, כי אז מרחב התמרון מצטמצם. זה לא יהיה, גם אם נוסיף 9 ימים.

אז תשאיר את המצב הקיים.

- - -

אז תשאיר את המצב הקיים.

אתם רואים את זה ככה. בעיניי, זה לא חשוב.

אני חושבת שכן.

אני לא רואה איפה הבעיה אם מחליטים בפעם מסוימת שהדיון יתקיים ביום של ה"אי אמון".

זה יהפוך להיות קבוע. זה ייתר את זה.

תשאיר את זה ככה.

בסדר. נחזור לפורמולה הקודמת.

אז נשאיר את זה ל-(ב). הוא אומר שמלכתחילה זה לא ייקבע ליום שבו נקבע דיון בהצעה להביע אי אמון – זה אם כבר יודעים שיש אי אמון. אבל אם קודם קבעו 40 חתימות, ואחר כך הגישו אי אמון ונקבע לאותו יום שבו קבעו מלכתחילה את הדיון של 40 חתימות גם אי אמון, אז היושב ראש יוכל להזיז את 40 החתימות, ויש לו 30 יום במקום 21.


פסקה (5): "בתום הדיון תצביע הכנסת על העמדה שהציג ראש הממשלה".


בישיבה הקודמת התחלנו לדבר על חובת הנוכחות. סעיף היום קובע רק חובת נוכחות של ראש הממשלה. זה סעיף מאוד ייחודי, אין לנו הגדרה כזאת בתקנון. חוץ מזה כתוב שבכל ישיבה תמיד יהיה שר, אבל פה כתוב לנו במפורש שראש הממשלה ישתתף בכל מהלך הדיון. אז נשאלה השאלה האם לדרוש חובת נוכחות של גורמים נוספים. למשל, של ראש האופוזיציה, של 40 החותמים או של נציגיהם- -

מה קורה אם מישהו מהם יוצא למקום חשוב?

אז אולי "חלק מהם"?

כמו שקורה כשראש הממשלה יוצא למקום חשוב.

זה קורה, אף אחד לא קשור לכיסא.


אני אגיד לכם משהו שאמרתי גם בישיבה הקודמת: בעיניי, זה נכון שזה יהיה ככה אם רוצים לקיים דיון מכובד שגם ראש הממשלה נמצא בו. אני הבנתי שהעמדה של סיעת קדימה היא שהם מסכימים לכלל, רק מבקשים להחיל אותו מהכנסת הבאה. לדעתי, זה יותר טוב מאשר לא לקבוע את הכלל בכלל, אבל אתם תעשו יותר נכון אם - - - זה תלוי בכם- -

- - -

כפי שאמרתי בהתחלה, אנחנו לא נכפה כאן שום דבר.

גם לי הפריע מאוד שראשי ממשלה שאני הייתי בממשלה שלהם הגיעו, והכנסת הייתה ריקה ולא הייתה נוכחות. תמיד אמרתי. עליתי תמיד על הדוכן ואמרתי, איפה אותם אנשים שחתמו על הכינוס הזה. זה צורם.

עזבי את החותמים, לפחות יושבת ראש האופוזיציה.

זה צורם. אני לא רוצה לנקוב בתפקידים כרגע.

ליושב ראש האופוזיציה מוקנה מעמד מיוחד, כולל בדיון הזה עצמו- -

ברמה העקרונית אני רוצה להחמיר עם זה. אולי כן יושב ראש אופוזיציה, כמות מינימלית של חברי כנסת שחתומים על ההצעה עצמה, ובלבד שזה ייעשה מהקדנציה הבאה.

בסדר. רבותיי, מה שלא תסכימו שיהיה עכשיו, לא יהיה עכשיו.

לא מעכשיו, מהכנסת הבאה.

זה בתנאי שראש האופוזיציה חתום על הבקשה. הוא הרי יכול להיות לא חתום בכלל.

האמירה של יריב לא נובעת - - -

היא לא נובעת משאלת - - -

מעמד מיוחד.

זכות כמו של ראש ממשלה שהוא מסכם את הדיון. למה ראש ממשלה מסכם את הדיון? כי הוא הקשיב לכולם, והוא עונה לכולם. יושב ראש האופוזיציה- - -

אין לי בעיה- -

- - יש ליושב ראש האופוזיציה זכות לסכם את הדיון. הוא יכול להבהיר.

דיברנו על זה קודם. הדיון הוא פעם בחודש. אתה מביא את ראש הממשלה כי אנשים פונים אליו. הוא צריך להתייחס לכל מי שדיבר לפניו. יושב ראש האופוזיציה יכול לא לדבר בלי רלוונטיות- - -

צריך להחליט: או שליושב ראש האופוזיציה יש מעמד מיוחד או שאין לו.

יש לו מעמד מיוחד- -

- - -

זה לא רלוונטי לדיון הספציפי הזה.

ודאי שזה רלוונטי, הוא מסכם אחר כך גם כן.

אם אני מבין את העמדה שלכם נכון היא שאתם מסכימים שזה יחול מהכנסת הבאה. אין לנו ויכוח עקרוני.

מהכנסת הבאה, אין שום בעיה. זה בסדר, זה נכון. אבל מאוד מפריע שמכנסים 40 חתימות והכנסת ריקה.

במקביל אם עושים תיקונים כאלה גם בכנסת הבאה מאחר ש-40 החותמים הם בדרך כלל הם מהאופוזיציה, אז במקרה כזה שיושב ראש האופוזיציה ויושבי ראש הסיעות מבקשים מהם לשבת שם, אז בבקשה, גם מספר מינימלי של חברי כנסת מהקואליציה צריכים לשבת.

למה? הם לא ביקשו שום דבר.

מה לעשות?

- - -

- - - דיון עם ראש הממשלה לא עם האופוזיציה.

לימור, הקואליציה לא מבקשת את זה. שנית, אם לא מפריע לראש הממשלה אף על פי שהוא יודע מראש שהוא יושב לבד באולם עם 40 חברי כנסת רק מהאופוזיציה, וראש הממשלה לא מסוגל להגיד לחברי הכנסת שלו להגיע לדיון הזה, ולהגן עליו בצעקות, אז לראש הממשלה הזה יש בעיה. לא צריך לחייב את זה.

אם אין 40 חברי כנסת הדיון מתבטל?

אני לא מציע להגיע עד ל-40.

לא נכון לעשות את זה, אבל צריך להסתפק בשלב הזה במעמד המיוחד של ראש האופוזיציה.

- - - נסתפק בראש האופוזיציה.

לא רק אם הוא חתום? אם הוא בחו"ל?

אם הוא לא היה אין לו זכות לדבר אחרי ראש ממשלה. זה צריך להיות המנגנון.

אבל זה בימים מיוחדים. פה הדיון - - -

הכלל יהיה שראש האופוזיציה, כמו ראש הממשלה, צריך להיות. מה שחל על ראש הממשלה בדיון הזה חל עליו. זה הכול.

אני באמת חושב שזה לא רלוונטי. הדיון הזה נועד לראש הממשלה- -

אז למה יש לו זכות לנאום, לפי השיטה הזאת?

למה יש גם לכל שר לעלות- -

לא- - -

- - גם אם הוא לא רלוונטי להצעת החוק שנדונה?

לא, לא.

אלה כללים מסוימים שקיימים.

אבל לכלל הזה יש היגיון. ההיגיון אומר שלאיש יש מעמד מיוחד.

כמו שלאופוזיציה זה הכלי החשוב ביותר, ציבורית זה נכון.

אני מסכים איתך.

לכן נדרשת אחריות מכל אחד מבעלי התפקידים, כמו שנדרשת מראש הממשלה אחריות להיות נוכח באולם.

נחייב 120 בכל אחד מהדיונים.

לא, נו, באמת.

מהכנסת הבאה זה בסדר.

אנחנו מנסחים שחובת הנוכחות תהיה גם של יושב ראש האופוזיציה, והיא תחול מהכנסת הבאה. אם תהיה נכונות שלכם לבטל את ההגבלה הזאת אני אשמח, אם לא – כך זה יישאר.

למספר החברים אתה לא מציע להתייחס?

לא, אני לא מציע להתחיל עם זה עכשיו.

אפשר יהיה לעשות את זה בכל דיון שיהיה.

זה סיפור הרבה יותר רחב. יכול להיות שכשנגמור את כל התהליך הזה צריך יהיה לעשות דיון על כל שאלת הקווטה הזאת בכל מיני נושאים.

דנתי בזה הרבה פעמים, זה לא יעזור לך.

יכול להיות. אני לא רוצה להתחיל עם זה. בזה סיכמנו את הפרק הזה. מכאן אנחנו עוברים לפרק הבא שנוגע ל"שאילתות", ושם נידרש למעורבות שלכם בעניין.

אני רוצה לומר כמה נקודות בעניין הזה: הכנסת לוקה מאוד ביכולת שלה לבצע את התפקיד של הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה. זה דבר שהוא לא טוב ולא נכון, זאת לא שאלה של אופוזיציה או קואליציה, אלא משטרית ומהותית זה דבר לא נכון.

אחד הכלים היחידים שיש כרגע לכנסת כדי לבצע את הפיקוח הזה זה הכלי של השאילתות, אבל הכלי הזה, כמעט אין מחלוקת שהוא עובד שלא כמו שצריך כמעט בשום היבט.

הנושא הזה מעורר כמה בעיות. אני אתחיל דווקא מהצד של חברי הכנסת. הכמות היא עצומה, והיא גורמת להצפה של המערכת שמתקשה להתמודד איתה. גם כשכבר מגיעות תשובות חברי הכנסת לא נמצאים כדי לקבל אותן, והרבה פעמים, מכיוון שהכמות היא די גדולה, הנושאים הם לפעמים לגמרי אזוטריים ולא כל כך מתאימים.


מהצד של חברי הכנסת יש גם כמה בעיות: ראשית העובדה שאין שום כלי שמאפשר להציג נושא רחב עם צירוף של מסמכים מתאימים וכדומה. זה מעקר במידה רבה את העניין, כי דווקא מי שרוצה להעלות נושא רציני, מגובה במסמכים ולהגיד, רבותיי, אני רוצה תשובה והתייחסות, למעשה, האפיק הזה חוסם אותו בתצורה הקיימת שלו. המועדים לתשובות הם בחלק מהמקרים ארוכים מדי, בעיניי, וגם בהם לא עומדים; נשאלת גם השאלה במקרה שלא ניתנות תשובות. אני יכול להגיד לכם שהוצאתי דוחות על שאילתות שממתינות 400-300 לתשובות ולא מקרה בודד, אלא לפעמים עשרות שאילתות אצל שר מסוים שלא עונה למרות כל המכתבים והפניות והבקשות. זאת תמונת המצב.


היו הצעות לבטל את השאילתות בכלל. בעיניי זה לא נכון. זה כלי חשוב. הוא גם אחד הכלים החשובים ביכולת שלך לבטא פניות שמגיעות אליך מהציבור, כי אנשים מעירים. יש בעיה ביישוב מסוים, בנושא מסוים – זה מאפשר להציף את הדברים. על הבסיס הזה אני הצעתי, ובעזרת איל וארבל גיבשנו איזשהו נוסח מוצע כטיוטה ראשונית לדיון שמנסה לתת פתרונות מכל הכיוונים האלה. מצד אחד לצמצם את הכמות, להטיל סנקציה של מחיקת השאילתה אם חבר הכנסת לא נוכח באולם כשמקריאים אותה, והיא לא עוברת לפרוטוקול, אלא פשוט נמחקת; מן הצד השני איזשהו צמצום פרק הזמן של המענה על השאילתות הרגילות כדי שיהיו יותר אפקטיביות; ויצירת מסלול שהופכת את השאילתה הישירה שמצד אחד הכמות שלה תצטמצם באופן ניכר, אבל מצד שני אפשר יהיה להפוך אותה למעין מכתב שהוא פשוט מכתב רשמי,שזה מה שזה צריך להיות. אז אפשר יהיה לצרף אליו ניירת ומסמכים ולקבל תשובות בצורה מסודרת. כמובן, המספרים, הכמויות והזמנים הם עניין של הסכמה. ברור שאין פה "שחור" ו"לבן" – בסוף נצטרך להגיע להסכמה על מועדים, וצריך לראות אם כל המבנה הכללי הזה הוא נכון אם רוצים לעשות בו שינויים כאלה ואחרים. בבקשה, ארבל.

כמו שאמר היושב ראש, הנוסח כאן מבוסס בעיקרו על מה שקיים היום, רק צריך לזכור שהיום השאילתות מעוגנות בצורה מאוד לא מסודרת: יש לנו סעיפים בתקנון, יש לנו החלטה של ועדת הכנסת בנושא "שאילתות ישירות" והחלטה בנושא "שאילתות דחופות", וההחלטות האלה פורמלית כבר לא בתוקף בכלל. אז יש פה ניסיון לעגן הכול בסעיפי תקנון ולנסות לעשות את זה ברור וגם לקבוע כללים אחידים ככל האפשר.

1. (א) חבר הכנסת רשאי להפנות לשר שאילתה מנוסחת בצורת שאלה, על עניין עובדתי שבתחום תפקידיו.

(ב) אלה הם סוגי השאילתות -

(1) שאילתה רגילה - שאילתה שהתשובה לה תימסר במליאת הכנסת, כאמור בסעיף 3;

(2) שאילתה ישירה - שאילתה שהתשובה לה תימסר בכתב לחבר הכנסת השואל, כאמור בסעיף 4;

(3) שאילתה דחופה - שאילתה שיושב ראש הכנסת קבע כי יש לה חשיבות או דחיפות מיוחדים, והתשובה לה תימסר במליאת הכנסת בשבוע שבו הופנתה, כאמור בסעיף 5.


עוד מעט יהיו לנו סעיפים 3, 4, 5 – על כל אחת מהשאילתות.

אני רק רוצה להעיר הערה טכנית: נראה לי שכדאי להחליף את הסדר ולהצמיד את ה"דחופה" ל"רגילה", כי אלה הן, למעשה, שתי השאילתות שהן במליאה, להבדיל מהשלישית שהיא מחוץ למליאה. אם כבר אנחנו עושים את זה, נראה לי שכדאי.

בסדר. זה יהיה: רגילה, דחופה וישירה.

(ג) "לא היה ברור לחבר הכנסת השואל מי הוא השר שהעניין בתחום תפקידו, יפנה את השאילתה לראש הממשלה, שיקבע מי מהשרים ישיב עליה ויעבירה לידיו";
היום לגבי אחד מסוגי השאילתות כתוב: "שלא תוגש אותה שאילתה לכמה שרים", אבל כמה פעמים התעוררה בעיה שאותו עניין נמצא בסמכותם של כמה שרים, ואז תמיד הייתי אומרת להם שיציינו בשאילתה ששאילתה זהה עברה גם לשר אחר כדי שיוכל להיות תיאום בממשלה. אז ניסינו לעגן כאן זה את הדבר הבא: "חבר הכנסת שהפנה בו זמנית שאילתה באותו עניין ליותר משר אחד, יציין זאת לצד השאילתה". ברור שזה חייב להיות שר שזה בתחום תפקידיו, אחרת הוא יחזיר ויגיד שזה לא קשור אליו.

זה קורה די הרבה, שמדובר בחקירה משטרתית שעברה לכתב אישום – אז מפנים לשר לביטחון הפנים ולשר המשפטים. זה קורה לנו הרבה.

חשוב שיהיה הציון כדי השרים יוכלו להגיב.

(ד) "שאילתה תוגש ליושב ראש הכנסת באמצעות מזכיר הכנסת, לצורך העברתה לשר שאליו היא מופנית; מזכיר הכנסת יסמן את השאילתות שהופנו לשרים במספרים לפי סדר קבלתן".

(ה) "חבר הכנסת יגיש בכל מושב של הכנסת לא יותר ממספר השאילתות המפורט להלן, ומכסה זו אינה ניתנת להעברה בין חברי הכנסת:

(1) שאילתה רגילה - 7;

(2) שאילתה ישירה - 40 ;

(3) שאילתה דחופה – 2";

היום זה 30, 80- -

ממש ירידה דרסטית.

הצעתו של יושב ראש הוועדה, כמו שהוא אמר, על המספרים האלה אפשר לדבר. יש כאן הקטנה של המספר, אבל גם שינוי של הטכניקות. בכל מקרה, כרגע זה מה שמוצע.

המספרים הם הצעה.

כמה יש היום?

30 רגילות.

ו-80.

אפשר להגיש כמויות בלי זה. בסוף צריך לשאול את עצמנו שאלה אחת: מה יותר טוב, 30 שמקבלים עליהם תשובה אולי אחרי 21 יום או שבעה שמקבלים עליהם תשובה אחרי שבוע? זאת השאלה שצריך להכריע בה, כי אי אפשר להגיד להם, תענו תוך שבוע- -

צמצמתם.

אני יודע. אבל צריך להבין את זה מהצד שלהם. העומס שהדבר הזה מטיל עליהם, לענות תוך שבוע הוא לא סיפור פשוט. אז צריך להחליט מה רוצים: רוצים כמות על חשבון האיכות או רוצים איכות. זאת השאלה.

במיוחד אם אתה מוסיף לזה עכשיו צירוף מסמכים.

לא, מסמכים זה בשאילתה הישירה. בשאילתה הישירה אני רוצה דווקא להאריך את משך הזמן. אני אומר שם שאפשר לעשות בדיקה רצינית ולתת התייחסות בהתאם. אני רוצה לייצר כלים. ה"רגילה" תהיה כלי כדי לקבל תשובה מידית בנושא חשוב שראוי שיבוא למליאה, וב"ישירה" תהיה אפשרות לבצע בירור עובדתי שמטבע הדברים מצריך איזשהו תהליך יותר ממושך.

האם תהיה אפשרות לשר לבקש הארכה?

כן, אנחנו נעבור על זה.

כרגע אין.

צריך לייצר משהו כזה.

אם כי לפעמים אנחנו פשוט לא רוצים להגיע למליאה ולומר - - -

אנחנו נראה. אבל זה צריך להיות החריג, לא הכלל.

בוודאי, אין ויכוח.

"מזכיר הכנסת ינהל רישום של מכסת השאילתות, שתתעדכן עם הגשת השאילתה על ידי חבר הכנסת".

שלא יהיה ספק, אני מאלה שמשתמש המון בכלי של השאילתה. אני הגשתי כמות עצומה. זה לא שאני כמעט לא משתמש בזה, אז תן לי שבע – יספיק לי ונוח לי. להפך, אני הגשתי הרבה יותר. עדיין אני אומר, שלו יש לי דרך לקבל תשובות מיידיות ולקבל תשובות שהנושא רלוונטי, אני מעדיף את זה על פני היכולת להציף בכמויות כמעט ללא תכלית.

אבל פה אתה מדבר על מושב.

צמצמת באופן ניכר, יריב.

נתווכח אחר כך על המספרים.

כתבנו שהמכסה תתעדכן עם הגשת השאילתה. זה בעצם אומר שאם אחר כך קורה משהו, למשל, מחליטים שהשאילתה פסולה – המספר כבר עודכן. זה משהו שצריך לחשוב עליו.


(ו) "יושב ראש הכנסת רשאי לשנות את נוסח השאילתה כדי להתאימה להוראות התקנון והתקדימים; שינה יושב ראש הכנסת את נוסח השאילתה, יודיע על כך לחבר הכנסת השואל, שיהיה רשאי לבקש מהיושב ראש עיון חוזר; החלטת היושב ראש תהיה סופית".


יכול להיות שפה גם צריך להגיד שהוא רשאי לבטל שאילתה בשביל להתאים להוראות התקנון והתקדימים, אבל אולי זה יהיה בסעיף של שאילתה פסולה. כי הרי הסעיף הראשון אמר שהשאילתה היא בעניין עובדתי שבתחום תפקידיו, ולמשל, חבר הכנסת שואל משהו אישי נגד השר, והיושב ראש רוצה להגיד לו שזה לא בתחום תפקידיו, זה קשור לאשתו, ואני לא מאשר את זה כשאילתה. פתאום חשבתי על זה ואני לא יודעת אם זה צריך להיות כאן או בשאילתה הפסולה.


(ז) "יושב ראש הכנסת יעביר את השאילתה לשר, אלא אם כן קבע כי היא פסולה לפי סעיף 2; פסל יושב ראש הכנסת שאילתה, יודיע על כך לחבר הכנסת השואל בהודעה מנומקת בכתב".

(ח) "שאילתה שנכללה בסדר היום של הכנסת למתן תשובה, תונח על שולחן הכנסת, והודעה על הכללתה בסדר היום תימסר לחברי הכנסת לפחות 24 שעות לפני פתיחת הישיבה".


סעיף (ח) הוא בעניין דחופה ורגילה.


(ט) "השר הנשאל או סגנו ישיב על השאילתה, ואולם בהסכמת חבר הכנסת השואל, או בנסיבות המצדיקות זאת ובהסכמת יושב ראש הכנסת - רשאי השר הנשאל להיות מיוצג על ידי שר אחר".

אלה הן ההוראות הכלליות. עכשיו יש כאן סעיף על שאילתה פסולה ועל סירוב להשיב. זה קיים היום אף על פי שהורדנו את זה מסעיפים אחרים. אז צריך לחשוב אם רוצים את זה:

2. (א) "שאילתה לא תכיל -

(1) ויכוח, חריצת משפט, כינוי או ביטוי פוגע או גזעני או פגיעה בכבוד הכנסת";

בהתבטאויות השארנו רק את הפגיעה בכבוד הכנסת.

(2) "בקשה לחוות דעת כללית או לחוות דעת בשאלה משפטית מופשטת, או עניין היפותטי";

(3) שמו של אדם או פרטים אישיים אחרים שיש בהם פגיעה בפרטיותו של אדם או שפרסומם אינו הכרחי להבנת השאלה, ואולם רשאי חבר הכנסת לצרף פרטים אלה לשאילתה ישירה או להעבירם לשר בנפרד מהשאילתה".

היום כתוב "שמו של אדם". אני הייתי מורידה את זה ומשאירה רק "פרטים אישיים שיש בהם פגיעה בפרטיות".

(ב) "יושב ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה העוסקת בעניינים שאירעו לפני תחילת כהונתו של השר שאליו מופנית השאילתה, באותו תפקיד, או באירועים שאירעו זמן ניכר לפני מועד הפניית השאילתה".
(ג) "סבר שר כי שאילתה המופנית אליו היא פסולה לפי סעיף זה, יודיע ליושב ראש הכנסת כי הוא מסרב להשיב עליה בשל כך; יושב ראש הכנסת יחליט בדבר, לאחר שנתן לחבר הכנסת השואל הזדמנות להשמיע את דברו; החלטת היושב ראש תהיה סופית".

(ד) "השר הנשאל רשאי שלא להשיב על שאילתה, אם יש בתשובה, לדעתו, כדי לפגוע" – היום רשום "בענייני המדינה", וחשבנו שאולי לא כל כך ברור מה זה "ענייני המדינה". לכן להגיד: "בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בעניין כלכלי חיוני שלה, או לשם הגנה על זכות או חיסיון שבדין".

אולי גם פגיעה בצנעת הפרט.

"השאילתה לא תכיל פגיעה בפרטיותו של אדם"- -

או "באינטרס חיוני אחר". זה נראה לי מצומצם מדי.

אולי אפשר להשתמש במונח של "פרטיותו של אדם".

"סירב השר להשיב, יודיע בכתב לחבר הכנסת השואל וליושב ראש הכנסת מהי הסיבה לסירוב".

זה לקוח מתוך העיקרון של הוועדות החסויות בכנסת.

אני יודע, אני מזהה.

אני אומר שאם כבר עושים אז נלך במתווה אחיד, ולא בכל מקום נמציא פורמולה אחרת.

זה בעניין שאילתה פסולה והיכולת לא להשיב. עכשיו יש סעיף על כל אחד מהסוגים:

שאילתה רגילה
3. (א) "שאילתה רגילה תכיל לא יותר מחמישים מילים".



(ב) "השר הנשאל יכין את תשובתו לשאילתה רגילה או יודיע על סירובו להשיב, בתוך

שבעה ימים מיום קבלת השאילתה".


פה יש קיצור ניכר של הזמן.

זה 21 ימים עכשיו?

כן. הרעיון הוא לקרב את זה לשאילתה הדחופה.

זה "טרייד אוף".

נכון. יכול להיות שה"טרייד אוף" צריך ליפול איפשהו באמצע, להפוך את זה לשבועיים ואת הכמות ל-14. כדי שתהיו משוכנעים שזה באמת הרעיון אנחנו מוכנים לשלם מחיר כמותי כדי להגיע לתוצאה איכותית.

המשך הקראה: (ג) "כפוף לאמור בסעיף קטן (ב), יקבע יושב ראש הכנסת את המועד שבו ישיב השר על שאילתה המופנית אליו, ויודיע עליו לשר הנשאל ולחבר הכנסת השואל; השר רשאי לבקש מהיושב ראש לדחות את המועד למתן התשובה אם נבצר ממנו להיות בכנסת במועד שקבע היושב ראש בשל היעדרות מהארץ או בשל סיבה מוצדקת אחרת".

אין הגבלה של זמן? הוא יכול לדחות אותה בחודשים.

לא, אבל זאת סיבה מוצדקת.

אם השר חולה או נסע לשבועיים לחו"ל, אז ברגע שהוא חזר אחרי שבועיים היושב ראש קובע את הדיון.

אז גם נגיע ל-21 יום.

אבל זה לא מה שיקרה כל הזמן. הרעיון הוא שאם הגשת שאילתה ביום שלישי הוא צריך ביום שלישי הבא להתייצב במליאה ולתת לך תשובות.

זה לא יקרה כל הזמן, זה יקרה רוב הזמן.


אני רוצה להגיד עוד דבר: חברי הכנסת לא נמצאים פה. אנחנו נשב- -

על הדבר הזה, עם כל הכבוד לנציגים מטעם הממשלה- - -

אנחנו לא מצביעים היום. קחו את זה לסיעות שלכם ותציגו את זה.

הם לא יבואו לפה.

מה לעשות? אז בואי נפסיק את הכול. קחי את זה לסיעה שלך.

לדעתי, אתה פוגע ביכולת של חברי הכנסת לעבוד.

למה?

מ-30 ל-7?

עזבי רגע את המספרים. אני שואל אותך על העיקרון. שימי את זה בצד, המספרים לא קדושים.

אתה יודע שאילן גילאון- -

אבל עזבי רגע את המספרים. הרי אילן גילאון יכול גם לכתוב מכתב לשר, זה לא שהוא חייב רק להגיש שאילתה. להפך, במקרים הפרטיים זה נכון שזה יהיה במכתבים ולא בשאילתות בכלל.

תבטל את מוסד השאילתות בכלל.

אבל אני שוב אומר – עזבי רגע את המספר. יכול להיות ש-7 זה לא מספיק, זה צריך להיות 14, ויכול להיות שאי אפשר לעמוד בשבעה ימים, אלא צריך משהו אחר. ברמת העיקרון הכלי היום לא עובד. נגיד את האמת. אני אומר את זה כמי שמשתמש בו כל הזמן. בעיניי, זה כלי חיוני וקריטי, ואי אפשר להשתמש בו, זה לא שווה כלום. אני כותב, אני שולח למקומונים בכל מיני מקומות- -

בגלל שהממשלה לא עונה אתה מטיל סנקציה על חברי הכנסת.

לא, לא, לא נכון. זה פעמיים לא נכון: פעם אחת משום שגם אם היו עונים תוך 21 יום לגבי רוב הדברים זה כבר הופך אותם ללא רלוונטיים. זה המצב, מה לעשות? אנחנו חיים בעידן שבו 21 יום זה המון זמן. פעם 21 יום זה היה מהר, היום 21 יום זה המון זמן.


שנית, את רואה את היחס של חברי הכנסת לשאילתות שהם מגישים. השאילתות האלה תקועות בסוף סדר היום- -

זה בזמן האחרון. כשהביאו אותם ב-16:00 וב-17:00 חברי כנסת נכחו.

גם בעבר זה היה ככה. אני זוכר את עצמי פה כעוזר פרלמנטרי לפני כמעט 20 שנה, ואני אומר לך שגם אז חברי כנסת לא היו באים לשמוע את התשובות לשאילתות. עזבי, אנחנו יודעים את זה. הייתי כל פעם צריך להתחנן. אני זוכר את זה.

זה לא נכון שחברי הכנסת ייענשו בגלל הממשלה- -

הם לא נענשים. אם אני רוצה להגיד לממשלה שאני אציף אותה בהררים של שאילתות ושהשרים יענו תוך שבוע, אי אפשר. העניין לא יעבוד. עכשיו אנחנו צריכים להחליט – זאת החלטה שלנו. הם לא אומרים לנו מה לעשות, זאת החלטה שלנו. אנחנו רוצים להגיד להם, מאה אחוז, נקטין לכם את הכמות אבל תענו לנו מהר; או שאנחנו אומרים, העיקר שהגשנו – מה אכפת לנו התשובות. דעתי בעניין הזה ברורה, וזה כמי שמשתמש בכלי הזה המון ועובר את המכסות הקבועות פה בהפרש עצום. אני מעדיף להגיש פחות ולקבל תשובות.

אני חושב שהגישה היא נכונה. אני בהזדמנות זו ממליץ ליושב ראש להפסיק לשלוח לנו שאילתות. אף על פי שאני מניח שהן שאילתות ששווה לענות עליהן.

יש תחושה ששואלים יותר.

אני יודע. זה כלי טוב של שיתוף פעולה וגם פיקוח כלשהו על הממשלה באמצעות הכנסת.

יש לי קושי עם סעיף 3(ג). בהרבה מקרים אנחנו קובעים כמה שאילתות יחד שהשר יענה עליהן במרוכז. אני מבין מה הרעיון פה. יושב ראש הכנסת יקבע לענות על שאילתה ביום שלישי, והשר שלי יצטרך להגיע בשביל שאילתה שהיא לפעמים מגוחכת, ואני חייב להגיד שיש כאלה, והוא ישנה את כל הלו"ז שלו ושל שרים אחרים בשביל להגיע לכאן בשביל שאילתה אחת. לפעמים חבר הכנסת יהיה כאן, לפעמים הוא לא יהיה כאן, לפעמים התשובה היא של שורה וחצי. לדעתי, לא נכון לקבוע את הדבר הזה, יש כאן התערבות מאוד בעייתית בלוח הזמנים של השרים.

מה הפתרון?

אני מוכן לחשוב על הפתרון, אבל אין לי כרגע פתרון בראש. אבל לדעתי, צריך למצוא איזשהו פתרון.

אני אגיד לכם מה עוד אפשר לעשות- -

- - אבל אני לא חושב שצריך לקבוע סיטואציה שיושב ראש הכנסת אומר שתוך שבוע השר צריך להגיע ולעמוד במליאה בשביל שאילתה כזו או אחרת. הגעה של שר בשביל שאילתה אחת ביום מסוים היא בעייתית. אני מוכן לחשוב על פתרון אחר.

אפשר גם לומר שהתשובה תינתן בשבוע שלאחר ההגשה ולעשות שם תיאום. גם זה אפשרי. בסוף הרעיון הוא שבמקום שהשר יבוא פעם בחודשיים עם 30 שאילתות, כמו שקורה היום – זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות. אנחנו רוצים שהוא יבוא – לא יודע אם כל שבוע, אבל כל שבועיים באופן קונסיסטנטי לתת תשובות לשאילתות.

אם זה בזמן שהשר נמצא כמו בימי רביעי, לדוגמה, זה דבר אחד. אבל לתת כאן אפשרות- -

מאה אחוז, אז יכול להיות שצריך לקבוע שהדבר הזה יהיה בימי רביעי או בתיאום. אבל השרים צריכים להבין שהם יצטרכו לבוא כמעט כל שבוע לתת תשובות לשאילתות.

אני בעד גישה להפוך את הכלי הזה לכלי יותר טוב, אבל המצב כרגע הוא ששר מחליט מתי הוא מעלה את השאילתה. עכשיו נוצר כאן מצב הפוך לחלוטין- -

אין ויכוח.

- - אני משוכנע שלא רק השר שלי – אני משוכנע שכל השרים יתנגדו לזה. צריך לבחון את זה.

חבר'ה, אמרתי לכם, זאת סוגיה לא קלה. אמרתי את זה מראש בתחילת הדברים. אבל לדעתי, יש אינטרס לכולנו שזה יעבוד טוב; שלא ישאלו סתם שאלות, שלא יציפו אתכם בדברים לא נכונים, ומצד שני שלדברים האמיתיים יהיו תשובות בזמן, והעסק יעבוד.

לעיקרון הזה אנחנו, כמובן, לא מתנגדים. אבל כשנכנסים לפרטים צריך - - - את הפרטים.

מאה אחוז. זה חומר למחשבה לכאן ולכאן.

אני רוצה לחזור אחורה ליושב ראש האופוזיציה. נניח שיושבת ראש האופוזיציה לא בארץ, אז מבטלים 40 חתימות?

לא. ברגע שאת מכניסה סעיף כזה משמעותו היא שיהיו מוכרחים לתאם את התאריך גם איתה.

ואם זה אחרי 30 יום?

מה זאת אומרת?

אם יושבת ראש האופוזיציה נסעה לחו"ל לשלושה שבועות, וזה הגיע ל-40 יום?

אם הגיע מצב שיושב ראש האופוזיציה נסע לשלושה שבועות לחו"ל ואיננו פה, אז הדיון של 40 חתימות יידחה בכמה ימים. אסון נורא יקרה במדינת ישראל. תגידו, יושב ראש אופוזיציה לא ירצה להשתתף בדיון 40 חתימות? זה נשמע לכם סביר בכלל כל הוויכוח הזה? בחייכם.

ארבל, לגבי הניסוח, למה "יכין את תשובתו לשאילתה"?

כי רצינו להגיד שהוא אמור להיות מוכן בתוך שבוע, ואחרי שבוע יושב ראש הכנסת יקבע את המועד בתיאום. אבל אחרי שחלף שבוע השר לא יכול להגיד שאין לו תשובה, הוא חייב להיות מוכן בתוך שבוע. זה היה הרעיון. שינוי משמעותי שהציע יו"ר הוועדה.


בסעיף 3(ד) יש שינוי מהותי שהציע יושב ראש הוועדה. אנחנו מכירים את המצב הזה שחבר כנסת נעדר, והתשובה עוברת לפרוטוקול. זה חריג מאוד חשוב שמאפשר להכניס לפרוטוקול דברים שלא נאמרו במליאה. מוצע כאן:


(ד) "נעדר חבר הכנסת השואל מאולם המליאה בעת שנקרא השר להשיב על השאילתה שהגיש, לא ימסור השר את תשובתו, וחבר הכנסת לא יורשה להגיש שאילתה באותו נושא במהלך אותו מושב; ואולם רשאי חבר הכנסת להודיע למזכיר הכנסת, לא יאוחר משעתיים לפני פתיחת הישיבה שבה אמורה היתה להימסר התשובה לשאילתה, כי הוא מבקש שמועד מתן התשובה לשאילתה יידחה בשבוע, ויושב ראש הכנסת יקבע מועד חדש בהתאם".

חד משמעית. זה בעיניי לא יכול להיות בכלל בוויכוח. הבן אדם איננו, לא נמצא, לא בא – מה רוצים שיקרה עם העניין הזה? יחד עם זאת המצב יהיה שחבר כנסת יקבל הודעה לפחות יום קודם על כך שהשאילתה עולה ויוכל לבקש למשוך אותה אם הוא יודע שהוא לא יהיה שם. אז נייצר משחק הגיוני שאתם תדעו אם חבר הכנסת נמצא או לא נמצא ולא נביא את הבן אדם בשביל שאילתות כשאף אחד לא נמצא שם, ואנחנו לא נעמוד במצב שאתה צריך לבטל את כל סדר היום שלך כי יש לך איזושהי שאילתה ב-23:00 בלילה שמישהו אמור לענות עליה, שזה גם לא מתקבל על הדעת.

שעה זה קצת מדי, לא? אפשר להודיע לשר - -

המשחק הוא מאוד פשוט. אם מודיעים לי יום לפני פתיחת הישיבה על כך שהשאילתה שלי תיענה, זה הגיוני שאני לא צריך כעבור 5 דקות להגיד אם אני נמצא או לא נמצא. יכול להיות שאני רוצה להאריך, לא רוצה להאריך, לא קיבלתי בדיוק את ההודעה באותו רגע. אז אני אומר ששעה לפני פתיחת הישיבה אני אודיע לו. זה נותן לו מרווח זמן להתארגנות, הרי הוא לא פותח את הישיבה עם השאילתות. זה יכול להיות שעתיים לפני פתיחת הישיבה, הפער הוא לא העניין. אבל זה צריך להיות תמיד יום למחרת. אין לי בעיה להגיד שנודיע יומיים קודם – אני לא בטוח שהמזכירות תוכל להתמודד עם הלו"ז הזה.

אולי שעה זה באמת מעט.

אז אולי זה צריך להיות שעתיים, זה לא כל כך קריטי. הרעיון היה לייצר מנגנון שחבר הכנסת יידע איזשהו פרק זמן מראש שהוא יכול להגיד אם הוא בא או לא בא. אם הוא לא בא – מאה אחוז, אבל אם הוא אמר שהוא נמצא, אבל בסוף נעלם, ברגע זה השאילתה תימחק.

אני חייב להגיד שהסנקציה במידה שחבר הכנסת אינו מופיע למרות כל ההודעות בין הצדדים, היא חלשה מדי.

היא לא חלשה. כשמספר השאילתות שלך הוא לא גדול, ונמחקה לך בכלל השאילתה ואתה לא יכול להגיש אותה שוב – זה לא.

אני מבין שזה - - - מה אתה רוצה לעשות כאן? אני מודע לבעייתיות, אבל אני עדיין לא רואה בזה- -

היום המצב הוא שהוא יכול להציף אותך בכמויות ולא לבוא בכלל.

זה קורה כל שבוע.

אז לאן אתה רוצה להגיע, שנשלול ממנו משכורת כי הוא לא הגיע?

חס וחלילה, זאת לא הייתה ההצעה שלי, אבל אפשר לחשוב על משהו יותר - - -

אני חושב שזה סביר. מקורה של שאילתה הוא בעיקר בפניות ציבור. בן אדם יכעס עליך.\

אנחנו לא הופכים כאן את העולם על הדבר הזה.

זה גם שוט לא כל כך קל. לא נעים שמישהו העלה בפניך עניין, הגשת שאילתה ואחר כך היא נמחקה כי לא הופעת לשמוע את התשובה. לא נעים.

היית צריך להופיע.

לא, לחבר הכנסת במישור היחסים שלו, הוא ישתדל מאוד לבוא.

אז זה יגיע במכתב לשר ולא בצורת שאילתה.

אבל מכתב לשר – אתה יודע שהשר יכול לענות כשהוא רוצה לענות. זה בדיוק ההבדל.

זה ברור שזה יורד לו מהמכסה?

בוודאי. זה ירד לו מהמכסה בשלב שהוא הגיש אותה.

אני אמשיך לקרוא את (ד): " ואולם רשאי חבר הכנסת להודיע למזכיר הכנסת, לא יאוחר משעתיים לפני פתיחת הישיבה שבה אמורה היתה להימסר התשובה לשאילתה, כי הוא מבקש שמועד מתן התשובה לשאילתה יידחה בשבוע, ויושב ראש הכנסת יקבע מועד חדש בהתאם".

(ה) לא השיב השר הנשאל על השאילתה במועד שקבע יושב ראש הכנסת, רשאי חבר הכנסת השואל לבקש מיושב ראש הכנסת כי ינהגו בשאילתה כבשאילתה דחופה, והתשובה לה תימסר בישיבת הכנסת ביום ד' הסמוך לאחר היום שבו היה השר אמור להשיב כאמור.

זאת ההערה על 3(ג), ואז התהליך הוא שזה הופך לשאילתה עם שאלות נוספות של חברי הכנסת עם כל התהליך שכרוך בזה.

ואז זה מגדיל את המכסה- -

למעשה, בדרך הזאת.

אז למה אתה כותב "רשאי", ואתה לא מחליט?

אם חבר הכנסת רוצה.

שזה יעבור באופן אוטומטי.

אני לא רוצה.

כאן הייתה ההערה לגבי 3(ג).

זה ברור לי. על כל זה אתם צריכים לשבת.

(ו) "יושב ראש הישיבה יודיע את מספר השאילתה שעל סדר היום ואת שם חבר הכנסת השואל".

(ז) "חבר הכנסת השואל רשאי, אחרי ששמע את התשובה, לשאול, מהמקום המיועד לכך באולם המליאה, שאלה נוספת במסגרת זמן שלא תעלה על דקה אחת, ובלבד שתהא נובעת מתוכן התשובה; השר ישיב לשאלה הנוספת, ואולם רשאי הוא לסרב להשיב מהטעמים הנזכרים בסעיף 2".
זה מה שדיברנו על שאילתה פסולה. אגב, לא הגבלנו כאן את השר בזמנים. היום יש לו הגבלות של 2 דקות. כאן אין הגבלות לשר.

(ח) "ימי הפגרה לא יבואו במניין התקופות לפי סעיף זה, אלא אם כן ביקש חבר הכנסת השואל שהתשובה תימסר לו בכתב".

כי שוב, בשאילתה ישירה הפגרות לא נכללות.

אז זה לא הופך ל"ישירה".

לא, ברור. תודה רבה. לקראת השבוע הבא נעביר נוסח ונשמח לשמוע את ההתייחסות שלכם. הכוונה היא להצביע בשבוע הבא על שני הפרקים הראשונים, ובנושא השאילתות פשוט להמשיך את הדיון ולסכם אותו ככל הניתן. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-14:35