PAGE
24
ועדת הכספים

8.6.2010


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 412

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, כ"ו בסיוון התש"ע (8 ביוני 2010), שעה 10:00

צו היטלי סחר ואמצעי הגנה (היטל היצף על יבוא לוחות עץ מעובדים מצופים מסין העממית) (הוראת שעה), התש"ע-2010

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

יעקב אדרי

אורי אורבך

חיים אורון

אמנון כהן

שלמה (נגוסה) מולה

ציון פיניאן

ראובן פסח, ממונה על היטלי סחר, סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ולרי טוצ'לקין, כלכלן הצף, היטלי סחר, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אלכס טוצ'לקין, כללן הצף, היטלי סחר, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עוזיה ליכטנברג, איגוד לשכות המסחר

אברהם זיו, חבר הנהלת התאחדות התעשיינים

אורי סגרה, יו"ר איגוד תעשיות הריהוט בישראל, התאחדות התעשיינים

נורית פייביש-יוסף, ממונה על איגוד תעשיות הריהוט, התאחדות התעשיינים

ברוך שניר, מנהל תחום כלכלה, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

ליאת גור, דוברת התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

יוסי אלקובי, יו"ר ארגון אומני העץ, בעלי המלאכה והתעשייה

מאיר פיסו, מנכ"ל חברת מקור הפורמייקה

עו"ד אביגדור דורות, מייצג את חברת מקור הפורמייקה

אורן ברוור, סמנכ"ל חברת מרכז הפורמייקה

שרה שרקי, מנכ"ל משותף, מזונית י.ש.ר.ל. בע"מ

רפי ליאור, מנכ"ל משותף, מזונית י.ש.ר.ל. בע"מ

עו"ד רונן בר-אבן, יועץ משפטי, חברת מזונית

פרופסור עו"ד אריה רייך, יועץ משפטי, חברת מזונית

עמי צדיק, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
צו היטלי סחר ואמצעי הגנה (היטל היצף על יבוא לוחות עץ מעובדים מצופים מסין העממית) (הוראת שעה), התש"ע-2010

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו מקיימים היום את הדיון על ערבות מדינה להקמת תחנות כוח, כך שיש לנו היום יום יותר קל.

אחרי שתפסת אותי אתמול, אני בכל זאת מציע שנסכם באופן מסודר את נושא הרביזיה.

בסדר. קח בחשבון שאם מגיעה לכאן הרביזיה באופן מסודר, תהיה משמעת קואליציונית.

מה היא תאמר?

להפיל את הרביזיה שלך.

אבל היא נפלה. היא כבר מתה.

לא נפלה. לא הצבענו עליה.

הצו מת. אין צו.

אולי תוריד אותה.

הצו מת. כרגע, אם לא עושים כלום, הוא מת לעולם. כדי שהוא יקום לתחייה על פי הצעתנו ב-2011, 2012 ו-2013 או בכל מודל אחר, מישהו צריך להביא צו. אני לא בטוח שיביאו צו.

צריך לשבת אתם ולסכם.

כרגע, מבחינתי שיפילו את הרביזיה. אני השגתי את זה שהתקיים עוד דיון והעניין נחשף.

אפשר להוסיף סעיף לסדר היום עכשיו?

לא.

אני לא חושב שצריך.

אני חושב שבועז צריך להבין שאנחנו רוצים צו גם אם הוא מתחיל ב-2011 אבל שיהיה צו שכולם ידעו, שמתחיל להיות מכס על וודקה.

זאת אומרת, אנחנו נפיל את הרביזיה שלך.

היא נפלה. היא מתה. היא איננה.

אבל צריך לעשות זאת באופן מסודר.

אין בעיה. מה ששגית תאמר.

נאמר לבועז להביא צו חדש.

לבוא לכאן בתוך חודש ולהביא צו שיקבע את המכס על הוודקה על פי הצעתו. אני אמרתי מה דעתי, אבל שזה יהיה על פי הצעתו.

שיהיה מאוזן.

חבל, אם היה אפשר להביא אותו היום, היינו מסיימים את זה. בסדר, נשאיר את זה. זה לא בוער.

שגית, דייקתי מבחינה משפטית?

כן.

אני לא רוצה להצביע נגד הרביזיה שלך אבל אין ברירה ואני אצביע נגד. השאלה מה המצב מבחינת הוועדה.

אני מוכן לתת סטיספקציה שנפיל צו מת אבל נחייה צו חי.

על סדר היום צו היטלי סחר ואמצעי הגנה (היטל היצף על יבוא לוחות עץ מעובדים מצופים מסין העממית) (הוראת שעה), התש"ע-2010.

הצו הזה, בזמנו שלח הביתה 400 עובדים ממפעל קלט אפיקים.

לא.

זה לא לוחות עץ?

לא.

לאלף ילדים סינים יש עכשיו עבודה.

זה נכון.

זאת המציאות. היום אין כל תעשיית לבידים בארץ. זה לבידים, זה קלט, מפעלים שנסגרו בארץ.

מה פסח, בבקשה.

למעשה הצו הזה מחליף צו שהיה בתוקף מה-6 בדצמבר 2007.

מה פירוש היה בתוקף? אני הבנתי שהוועדה בראשות חבר הכנסת ליצמן אישרה אותו לשלושה חודשים.

נכון. לכן אני אומר למעשה ולא רשמית, כי על פי תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2005, ואני חייב לומר שאנחנו לא היינו כל כך מודעים לו ורק התחלנו לעבוד אתו באותה תקופה, וכאשר חזרנו הסתבר לנו שברגע שאנחנו מתחילים בבדיקת הצו, בחודש לא היינו מסוגלים לסיים את הבדיקה, אבל מצד שני ברגע שאנחנו מתחילים את הבדיקה, המשמעות היא שהצו בתוקף עד החלטת השר. זה היה הנוסח החדש של התיקון לחוק. מה שאנחנו ידענו זה שאנחנו יכולים לקבוע ערובות זמניות וזה מנגנון שהתחלף בחוק החדש ולא היינו מודעים לו כי אחרת היינו גם מציגים את הנקודה הזאת בפני הוועדה והיינו מבקשים את הוועדה להאריך את התוקף בחצי שנה נוספת על מנת לוודא שזה תוחם אותנו בזמן.

למה אתם צריכים להביא לנו עכשיו צו? אתה אומר שעל פי התיקון לחוק ב-2005, כך שהצו בתוקף.

לא. אני חושב שזה היה מצב לא תקין. הייתה לי תחושה מאוד לא טובה עם המצב. מעבר לזה, בכל זאת אנחנו נתבקשנו על ידי הוועדה לבדוק את הצו וזה מה שעשינו. אגב, מכל מיני סיבות הבדיקה התארכה מאוד ואחת הסיבות היא כי לא קיבלנו התייחסות מספקת בעיקר מצד היבואנים ומהיצרנים בחוץ לארץ בכלל לא קיבלנו כל תגובה. במקרה הזה נתנו להתאחדות התעשיינים שמתנגדת לצו זמן רב להגיב וזה חלק מהסיבות לכך שהצו התארך. אלה שהיה להם אינטרס לקצר את ההליך לא שיתפו פעולה בקטע הזה של קיצור ההליך.


זה לגבי הליך החקירה.


מבחינת המהות. אנחנו מדברים כאן בעיקר על שני מפעלים שמייצרים את המוצרים. למעשה יש גם ייצור של המוצרים אבל בהליכים שהייתי אומר שהם שונים ולכן אולי לא בטוח שחלק צריך לשייך להליך עצמו. למעשה כמעט כל יבואן והרבה נגריות עושים הדבקה באופן עצמאי אבל בהליכים פחות תעשייתיים.


בסך הכל אנחנו בעיקר מתרכזים בשני מפעלים כאשר למעשה צריך להבין שבמפעל כזה אחת ההתמחויות שלו היא במתן שירות. זאת אומרת, אולי אפשר לומר שהחכמה העיקרית בייצור כאן היא להתאים את המוצר ללקוח ולתת שירות. למעשה המוצרים כאן מסופקים תוך 24 שעות מרגע שמתקבלת ההזמנה. מהבחינה הזאת ההבדל בין יבואן לבין יצרן הוא שהיבואן צריך להכין סטוק של לוחות מצופים והיצרנים מכינים סטוק של לוחות וניירות בנפרד.


צריך לציין שבמהלך החקירה, אחד היצרנים פתח גם קו ייצור של ייצור הניירות עצמם שמצפים את הלוחות.

הוא לא מייצר את הניירות.

אני אאפשר לכל מי שיבקש, אבל לא להפריע באמצע הדברים.

בסך הכל בדקנו שוב את ההיצף לתקופה שקדמה לפתיחת החקירה השנייה. כלומר, לתקופה שמבחינת החוק רלוונטית לחקירה הנוכחית ולא לחקירה הקודמת. הוצגו לנו ראיות סבירות ובמקרה זה לקחנו את השוק התורכי כשוק דומה לסין, כיוון שמהשוק הסיני, לאור החקירה הראשונה, עלה שהיו בעיות להשיג מידע. לכן לקחנו את השוק התורכי כשוק אלטרנטיבי וממנו גזרנו את המחירים המקובלים כאשר המחירים צריכים להיות סבירים גם בישראל. לקחנו את מחירי היבוא לישראל בפועל. עקב ההיטל היה יבוא די מצומצם לישראל אבל מבחינת הניתוח היה מספיק יבוא והכמויות עדיין מספיקות. גזרנו את שיעור ההיצף ושיעור ההיצף שהתקבל היה במאות אחוזים. ניתחנו את הנזק שנגרם לחברה. צריך לציין שמצד היצרנים, יצרן אחד סמך על זה שיצרן אחר הגיש את המידע והיצרן שסיפק את המידע עשה את זה באופן מלא, כולל ביקורות וניתוח של רואה חשבון. מהניתוחים שעשינו עלה שבאופן מובהק יש נזק ליצרן.


גובה ההיטל נקבע על פי החוק היום כאשר במפורש בחוק הקודם זה לא היה כך אבל למעשה הנהגנו את זה גם בפעמים הקודמות. אנחנו מטילים את ההיטל בשיעור המינימלי שבין הנזק לבין ההיצף על מנת להבטיח שמבחינת הצרכן הישראלי הוא בעצם מקבל את המחיר הנמוך ביותר שמגיע לו אם הייתה תחרות הוגנת.

כמה חברות עוסקות בנושא הזה?

חברות שצורכות את המוצר?

כן.

אני לא יודע בדיוק אבל אני מניח שיש עשרות נגריות גדולות ועוד אולי מאות נגריות קטנות.

השאלה למה אתה עושה את היטל ההיצף.

יש בעצם שתי חברות עיקריות. להערכתי יתר הייצור הוא ייצור קטן עם אופי אחר.

שתי חברות.

שתי חברות.

כמה עובדים הן מעסיקות?

שתי החברות ביחד, בסך הכל, מעסיקות כ-400 עובדים. צריך לציין שמבחינת הייצור – שוב, בדובר בסדר גודל כי אני לא יכול לנקוב במספרים – קרוב ל-150-200 עובדים עוסקים בייצור ספציפי של המוצר.


אם נעבור לנקודת היבט המשק בכללו, צריך לקחת בחשבון שלמעשה כל יצרן יכול להפוך ליבואן ולמעשה את אותה התמחות שיש לו לספק את המוצר . לשני היבואנים יש גם קשרים טובים בחוץ לארץ והם יכולים להפוך ליבואנים. לא ברור היכן הם ירוויחו יותר, למרות שאני חושב שבסך הכל בתעשייה מרוויחים יותר.

שאלה פילוסופית. אני עוד לא מכיר את הפרטים. אני מבין שהתפקיד שלך הוא תפקיד שצריך להגן על הייצור המקומי. זאת אומרת, אתה קובע כללי היצף כאשר אתה מגיע למסקנה שצריך להטיל היטל על יבוא מוצרים כדי להגן על תוצרת הארץ. יש מקרים – לפי דעתי כמו המקרה הזה – בו מתחילה ההתלבטות. זאת אומרת, אתה מגן על הייצור המקומי בקטע מסוים של הפריט, אבל אתה גורם נזק – ואני לא קובע עובדה אלא אני מדבר פילוסופית לחלוטין – או עשוי לגרום לכך. אתה בעצם דבק במטרה הזאת כשאתה לוקח רכיב מתוך הרכיבים של אותו מוצר ואתה אומר שאתה לא רוצה שייבאו אותו, ואם מייבאים אותו, שישלמו היטל, כי יש ייצור מקומי ואתה צריך להגן על הייצור המקומי, וזה בסדר. במקביל אתה יכול לגרום נזק לתעשייה כאשר בעצם החברות האלה – מדובר בשתי חברות - כמעט הופכות להיות מונופול וכל תעשיית הרהיטים, שם יש יותר עובדים, יכול להיגרם לה נזק. איך אתה רואה את התפקיד שלך? האם אתה צריך להגן על הפריט הזה שמייצרים אותו בארץ, ולכן שלא יביאו אותו מסין? או שאתה צריך לראות את התמונה הכוללת? במקרה הזה של פריט מהסוג הזה, אתה צריך לראות את כל תעשיית הרהיטים. האם בהיטל הזה אתה לא גורם נזק לתעשייה המקומית?


לא ידעתי כל כך להסביר את עצמי.

אתה מסביר את עצמך מצוין. אני חושב שהבנתי אותך טוב. למעשה אנחנו מחלקים את החקירה לשניים. יש חקירה ראשונית שבעקבותיה מוצאים ממצאי ביניים, ואחרי כן אני ממשיך את החקירה ומעביר את הממצאים לוועדה. להבנתנו – ויש אולי חולקים על כך – בשלב הראשון, אנחנו באמת פועלים כמו שאתה תיארת את התפקיד. אנחנו בודקים אם יש היצף, האם יש נזק, ואם יש היצף ונזק, אני אקבע ערובה זמנית.


החוק קובע שלמעשה השר צריך לשקול את שיקולי המשק בכללותו ולכן הפירוש של זה הוא שאת הממצאים שלי אני מעביר לוועדה המייעצת והמשמעות היא שהוועדה המייעצת צריכה גם להמליץ גם בקטע הזה. כיוון שהוועדה צריכה להמליץ, גם אנחנו בודקים את הנקודה הזאת. כלומר, מה ההשפעה של ההיטל על היבטים אחרים של המשק.


כאן אני אביע את עמדתי, את השקפתי ככלכלן, ואומר שאני חושב שגם בהיבט המשק בכללו צריך לחלק את זה לשניים. יש את ההיבט של ההליך בו נמצא המוצר. זאת אומרת, המוצר הזה נמכר ליצרנים והיצרנים האלה לפעמים ימכרו אותו לעוד יצרנים ובסוף הוא יגיע לצרכן. מעבר להליך הזה יש היבטים נוספים של המשק. להבנתי ההליך הוא כזה שבעצם גם אותם נגרים שמתלוננים על העלויות של ההיצף, אני חושב שיש להם טעות ואני אסביר. בעצם מה שמבטיח את התחרות ואת המחירים הכי טובים במשק הישראלי, בסופו של דבר אלה הם היצרנים המקומיים. בתחומים בהם יש יצרנים מקומיים בשוק הישראלי, יש יותר תחרות מאשר במקומות בהם יש רק יבואן. אני חייב לציין דווקא את הנושא של הלבידים. אנחנו יודעים שבעקבות סגירת מפעלי הלבידים עלו מחירי הלבידים בארץ. בעקבות סגירת MDF בארץ, עלו מחירי ה-MDF בארץ.


בסופו של דבר התוצאה היא שדווקא היום כאשר אנחנו שומרים על המפעלים האלה, הנגריות מרוויחות ולדעתי הן מסתכלות על כך בצורה צרה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את כל הגורמים הנוגעים בדבר. לפני כן, שאלה אחרונה שלי לגבי הפרוצדורה. אני יושב ראש ועדה חדש וקשה לי להבין את הפרוצדורה. בשנת 2007 חבר הכנסת ליצמן היה יושב ראש הוועדה והנושא עלה לדיון. אני מניח שכולם שואלים את אותן שאלות וכולם עונים את אותן תשובות וגם בדיון עכשיו כך יהיו פני הדברים. היצרנים יאמרו את אותו הדבר והיושב ראש בסוף כנראה גם יאמר כך, כי אני לא אומר דבר שונה מאשר אמר חבר הכנסת ליצמן.


הפרוצדורה כאן מעניינת אותי. היית בוועדה ואמרת את הדברים. זה דיון מאוד מעניין שצריך לקיים אותו ולא על רקע של דבר פרטני או של צו או של היתר פרטני. עברו שלושה חודשים, אומר חבר הכנסת ליצמן שחודשיים כבר עברו ויש לך חודש לבוא עם זה. אמר חבר הכנסת בסוף הדיון שיש לו הצעה לחברי הכנסת.

אתם צוחקים אבל אנחנו בוכים.

אתה יודע מה נעשה אם לא נצחק? נתחיל לאשר כל מה שמבקשים. אתה רוצה?

כן, אבל שתוחלט החלטה.

תוחלט החלטה. תכף נשמע אותך. אני במדיניות שצריך לצחוק כי אחרת יהיה רע מאוד.

"יש לי הצעה לחברי הכנסת. אם עד יום רביעי לא יאושר הצו, צריך עוד פעם חקירה. קשה לי לחיות עם איומים ולחצים ולכן אני מציע שנאשר לו שלושה חודשים כאשר חודשיים מהם כבר עברו. הוא צריך לבוא שוב עם נתונים לפני תום החודש שנותר" - זאת אומרת, הוא נותן לך שלושה שבועות – "ואז נחליט אם כן מאשרים או לא מאשרים את הצו. כלומר, בסך הכל אנחנו מאריכים בחודש ימים".


מה קרה מאז?

מה אני אמרתי באותו דיון?

חיים, אני לא מצליח להבין למה כל פעם באים אלינו בדקה האחרונה. אני מציע לקבל החלטה ש"צו מכס יגיע אלינו חודש לפני פקיעתו כי אחרת לא נדון בו".


אמרת או לא אמרת?

זה בפרוטוקול.

אני שואל לגבי הפרוצדורה. מה היה? לא פנו אליך? חבר הכנסת ליצמן לא אמר לך לא לבוא יותר לוועדה כי הבטחת תוך חודש ולא באת?

אני חושב שלא הגבתי בעל פה.

לא, אתה הגבת לדבריו של חיים אורון. אמרת שהנחתם את הצו לפני ארבעים ימים. זאת אומרת, אתה היית בסדר אבל אני שואל מה התעורר עכשיו.

ההליך בו אנחנו עובדים הוא שברגע שאני פותח בחקירה, אני מעביר הודעה לצדדים לפתוח בחקירה. על פי החוק אני צריך לתת להם שלושים ימים מינימום להגיב.

תאריך הפרוטוקול הוא ה-5 בפברואר 2007. מאז התחלפה הממשלה, היו בחירות, התחלף יושב ראש ועדת כספים וכולי.

אז לא ידענו שבעצם בנושא הזה התחלפה החקיקה והצו אמור להישאר בתוקף כי אז אולי היינו מייעצים זאת לוועדה ומסבירים לה שאם לא גמרנו את זה בשלושים ימים, אני לא יכול לבצע חקירה בשלושים ימים. מינימום חקירה אורכת חצי שנה.

חבל שלא אמרת את זה באותה ישיבה.


מי רוצה להגיב על הצו הזה? אני אאפשר.

אני מייצג את תעשיית הרהיטים ואת חברת מזונית. נוצר כאן מצב אבסורדי כאשר ועדת הכספים לפני שלוש שנים, ב-2007, חשבה שהצו הזה הוא בעייתי והוא עומד לפגוע בתעשיית הרהיטים ולכן נתנו לו הארכה של חודש.

אתה יכול לומר דברים חדשים ולא את הדברים שאני אמרתי?

בפועל מה שקרה, הסתמכו כאן על איזשהו סעיף בחוק ומשכו את החקירה.

בסדר. הפרוצדורה החוקית לא חשובה. תגיד לי האם תיפגע תעשיית הרהיטים או לא תיפגע.

שני דברים חדשים אני רוצה לומר. קודם כל, תעשיית הרהיטים עומדת להיפגע בצורה מאוד קשה והיא נפגעה. רוצים להגן כאן על מפעל קטן שמעסיק כמה עובדים בודדים, שכל מה שהם עושים זה לקחת לוחות ומדביקים עליהם נייר. בגלל התעשייה הקטנה הזאת פוגעים בתעשייה שיש בה עשרות אלפי עובדים ויש כאן נתונים שתכף יוצגו ומראים את הפגיעה הקשה בתעשייה הזאת.


חברת מקור הפורמייקה קיבלה את הצו הנוכחי על יבוא מסין והיא יזמה לפני כמה חודשים תלונה חדשה. היא רוצה לסגור גם את היבוא היחיד שנותר שהוא יבוא מספרד ופורטוגל. בצורה כזאת היא תסגור את כל היבוא ארצה והיא תהפוך להיות מונופול וכל תעשיית הרהיטים פשוט תזחל על הברכיים אל החברה ותתחנן שתמכור להם באיזה מחיר שהיא תקבע.

מי זה בראל?

הוא לא נמצא.

אני רוצה להקריא לך מה אמר בשנת 2007 מאיר בראל ונראה אם זה דומה למה שאמרת עכשיו.


"יש חברה אחת שקוראים לה מקור הפורמייקה שהיא בעיקר סוחרת ומייבאת את הציפוי מסין, מייבאת את חומר הגלם הסיבי מסין ועושה הדבקה וזה תהליך הייצור".


תגיד משהו חדש.


יש כאן עוד משהו שהוא אומר: "בתהליך הייצור עובדים שישים-שמונים אנשים – אתה אמרת בודדים – ו-11 אלף אנשים ניזונים מהתעשייה הזאת של תעשיית הרהיטים".


זה נכון? זה 11 אלף?

12 אלף באופן ישיר.

זאת אומרת, משנת 2007 המספר גדל באלף. יפה. התעשייה גדלה. יש משהו שמשמח.

אסור לנו להרוס את זה. צריך לשמר את זה.

ודאי.

דבר אחרון שאני רוצה לומר. התחום שלי הוא משפט מסחרי בין-לאומי ולפי מיטב שיפוטי הטלת היטל היום אחרי שלוש שנים שמתנהלת חקירה, זה מהווה הפרה של המשפט הבין לאומי של הסכם היצף של ארגון הסחר העולמי. לפי ההסכם, חייבים לסיים חקירה בתוך 12 חודשים והכי הרבה תוך 18 חודשים. להטיל היטל אחרי שהחקירה התנהלה – ולא חשוב למה היא התנהלה, מכל סיבה שהיא – שלוש שנים, לאשר עכשיו היטל, זה פשוט מהווה הפרה ואנחנו יכולים להיות חשופים לתביעה של סין העממית בארגון הסחר העולמי. אפשר לבקש חוות דעת גם של היועץ המשפטי של הוועדה. לפי דעתי יש כאן הפרה של המשפט הבין לאומי.

בתקופת החקירה אין היטל?

היה ההיטל הקודם.

ההיטל הקודם תקף כל הזמן.

כן.

יש כאן גם את העניין הזה של ערובה זמנית?

לא. כאן יש את ההיטל. כאן לא הייתה ערובה זמנית אלא כאן היה היטל בפועל.

אני מטעם תעשיית הרהיטים. בהמשך לדבריו של פרופסור רייך. אם אני מסתכל על המאזן, על שתי כפות המאזניים שיש לנו כאן, מצד אחד יש לנו את תעשיית הרהיטים עם 12 אלף עובדים ומהצד השני יש לנו מפעל אחד ועוד מפעל אחד קטן.


לגבי מקור הפורמייקה. הרי לא ברור בכלל ואי אפשר לדעת האם נגרם לה נזק או לא נגרם לה נזק כי קיים היטל כבר למעלה משלוש שנים והיבוא מסין כמעט ונסגר. כלומר, כל הניתוחים לגבי נזקים שהיו נגרמים לה אם היה קיים יבוא, הם ספקולטיביים לחלוטין.

מאיפה היבוא עכשיו?

אני מדבר על היבוא מסין שכרגע מועמד לדיון והוא כמעט נעצר. עיקר היבוא כיום הוא מספרד ופורטוגל וגם את היבוא הזה מקור פורמייקה רוצה לעצור.

כמה השוק הזה הוא יבוא מסין וכמה ממקורות אחרים?

נכון להיום?

כן.

היבוא מסין הוא אפסי.

זאת אומרת שאנחנו מטילים היטל על משהו שהוא אפסי.

בגלל שיש היטל על הלוחות האלו מסין, במקום זה יש יבוא של רהיטים מוגמרים. בגלל שחומר הגלם שם יקר, מביאים רהיטים מוגמרים כי על רהיטים מוגמרים אין היטל. מפרנסים את הסינים בצורה עקיפה.

נמצא כאן מנכ"ל מקור הפורמייקה?

כן.

בבקשה.

במקור הפורמייקה מועסקים 150 עובדים בתהליך הייצור. בחברות אחרות מועסקים עוד כמה מאות עובדים ולא כמה עשרות בודדות כמו שמישהו ניסה לומר זאת כאן. יושב כאן נציג פורמייקה סנטר שמעסיק קרוב לשבעים-שמונים עובדים.

כמה עובדים יש לך?

בתהליך הייצור חמישים עובדים.

הוא מפעל קטן. יש עוד מפעל שמעסיק קרוב למאה עובדים בתהליך הייצור ויש עוד הרבה מאוד מפעלים קטנים שכאן נוטים להתעלם מהם כאילו הם לא קיימים. יש עוד שבעה-שמונה מפעלים קטנים שמעסיקים בין עשרה לעשרים עובדים. זאת אומרת, סך הכל כאשר אתה בוחן את העניין, לא מדובר בעשרות בודדות אלא בכמה מאות עובדים.


עובדתית במשך השנים, מאז התחיל היטל היבוא מסין, מחירי הלוחות המצופים ירדו לכל היצרנים. המחירים ירדו ולא עלו. זאת אומרת, חברת מקור הפורמייקה, מעבר לזה שהיא נותנת מגוון גדול של מוצרים מהיום למחר, מאות צבעים באספקה מיידית, גם דאגה להוריד את המחירים. אני לא חושב שהנושא הבא לגבי ההיטל מאירופה, אם יהיה או לא יהיה, הוא לא נושא הדיון, אבל אני מודיע קבל עם ועדה שמחירי הלוחות המצופים הולכים לרדת אם יהיה היטל ואם לא יהיה היטל כי מדיניות החברה היא בהחלט לעזור ללקוחות, ליצרנים אתם אנחנו עובדים, ולשרת אותם. בתקופה האחרונה מספר המועסקים הלכה וגדלה והעניין והאינטרס של החברה הוא להתקדם ביחד עם הלקוחות ועובדתית אנחנו עושים את זה.


אנחנו משקיעים מיליוני דולרים בקווי ייצור חדשים, אנחנו עושים בארץ את תהליך ההספגה שזה תהליך מאוד מורכב, תהליך כימיקלי, שאנשים כאן מנסים להתנגד לו כי זה מפריע להם, אנחנו קונים מכונות נוספות לתהליכי הספגה נוספים שעד היום לא נעשו בארץ. כלומר, בסך הכל אנחנו הולכים להגדיל את מספר המועסקים, לתת ללקוחות שלנו מגוון הרבה יותר גדול של מוצרים ולתת להם מחירים הרבה יותר אטרקטיביים מאלה שהם משלמים היום.

למה אתם צריכים את ההיטל?

מאירופה?

מסין.

אנחנו בזמנו בדקנו את העניין והסינים מוכרים בהיצף. ברגע שבדקנו שיש היצף, אנחנו בסך הכל לא ביקשנו הגנה שהוא היטל בטחה, אלא אנחנו ביקשנו הגנה עניינית על הסכם בין לאומי שחתום בין מדינות שאומר שאם הסיני מוכר כאן יותר זול ממה שהוא מוכר בסין, שיוטל עליו היטל. אותו הדבר גם לגבי הבקשה שלנו לאירופה. אם אין היטל היצף, אנחנו לא מבקשים היטל בטחה, לא ביקשנו שום טובת הנאה, אנחנו מעסיקים עובדים, מפתחים, עושים תעשייה ולא מבקשים שום טובת הנאה.

מה יקרה לכם אם לא יהיה היטל?

נהפוך להיות יבואנים. לא רק אנחנו אלא כולם יהפכו להיות יבואנים ונצטרך לחסל את התעשייה. חד וחלק.

למה?

כי אין אלטרנטיבה לייצור אם מוכרים כאן במחירי דמפינג.

איזה נתח אתם בשוק?

אני חושב שאני מהווה 20-25 אחוזים.

השאר זה יבוא ישיר מאירופה.

לא. השאר הם יצרנים נוספים.

מר פסח, כמה זה יבוא וכמה זה ייצור מקומי?

יש לנו בעיה מסוימת כיוון שאנחנו לא קיבלנו נתונים מכל השחקנים. מרכז הפורמייקה לא נתן נתונים וגם הרבה יבואנים אחרים לא נתנו אותם. מספר המכס כולל גם פריטים אחרים, כך שאין לנו תמונה כללית. אני מעריך שבערך 50 אחוזים מהשוק מהווים ייצור מקומי ו-50 אחוזים מהווים יבוא.

50 אחוזים יבוא לא מסין.

לא מסין. בעיקר מאירופה.

וההיצף הוא בעצם הגנה גם על היבוא מאירופה.

לא, כרגע רק על היבוא מסין.

במידה מסוימת אתה צודק.

אני מדבר על מדיניות ברורה. היטל ההיצף הוא כנגד יבוא מאירופה וכנגד ייצור מקומי כי ברגע שיהיה חומר סיני הרבה יותר זול, היבוא מאירופה יקטן וגם הייצור המקומי יקטן. זה שיקול שלנו משום שיש כאן איזושהי אי-הבנה. החוק מצדיק היטל היצף כחלק מקיום של מערכת סחר בין המדינות וכאן יש שיקול שהוא מעבר לשאלה שרצה כאן כל הזמן, כמה עובדים מועסקים בתחום כי באופן תיאורטי אפשר לומר שנייבא הכי בזול כל דבר מהעולם ותמיד אפשר יהיה להוכיח שיש עובדים שזה יעזור להם, אבל תמיד גם יהיו עובדים אחרים שזה לא יעזור להם. לכן השאלה שעומדת כאן היא כן קשורה. אם היו אומרים לי שהם שמונים אחוזים ואין יבוא מאירופה, אז הייתי מתנהג אחרת, אבל בעצם התחרות המהותית היא בינם לבין היבוא מאירופה. לכן השיקול כאן הוא יותר רחב מאשר מה שכרגע מוצג כאן. תנו להציף מסין, מחר יתקיים כאן דיון על בגדים בקריית שמונה וזה בדיוק אותו הדיון. יבוא משרד הביטחון ויאמר שהוא יכול לחסוך עשרה מיליון שקלים בתקציב הביטחון והוא ייבא מסין ולא יעשה זאת בקריית שמונה ואז כולנו מתייצבים. או שיש כאן קו אחיד שאומר שאנחנו רוצים לקיים את מערכת המסחר באיזושהי רמה ולכן הוציאו את השאלה אם זה היצף או לא היצף. הוא מחויב בבית משפט ואם הוא טועה ואומר דבר לא נכון, הרי תתקוף אותו בבית המשפט, ותתקפו אותו בבית המשפט, אתם ולא אנחנו. לא אנחנו קובעים כאן אם ההיצף הוא נכון. לו יש את הכלים שלו לבדוק ואנחנו צריכים לסמוך עליו שהוא עושה את הבדיקה נכונה.

אם זה נגד החוק הבין לאומי, צריך לעצור את הדיון ולבקש חוות דעת, אבל בהנחה שהממשלה – שיש לי מעט אמון בה - היא לא פועלת בניגוד לחוק הבין לאומי, נשאר לנו בעצם לשקול את השיקול שאני חושב שאני מציג אותו כאן עכשיו. בשוק בו יש חמישים אחוזים ויותר יבוא, והיבוא מתחרה בייצור המקומי, אז עולה שאלה מאוד עקרונית, האם אנחנו רוצים לבוא ולומר שלא יהיה ייצור מקומי. היום מדובר בנושא הזה, מחר ידובר בחוטים, מחרתיים במשהו אחר ותמיד יש על פני העולם מקום שאפשר לקבל יותר בזול חלב, חמאה, כותנה, לבידים, חוטים וכולי. עכשיו יש ויכוח על היצף בסיבי זכוכית שבטח יגיע אלינו.

אני רוצה להעיר הערה אחת. גם אם הוא יתקיף את זה בבג"ץ, אנחנו נהווה הגורם המרכזי בהתקפה מכיוון שהחוק מצריך אישור של הוועדה. אתה יכול לסמוך על מר פסח ועל הממשלה כמה שאתה רוצה או לא רוצה, אבל זה לא רלוונטי כי התחנה האחרונה היא האישור כאן. אתה צריך לבחון את מה שאומר מר פסח.

אתה בוחן את טיב השיקול של המדיניות.

כן.

לא אם הוא הגיע למסקנה שיש היצף ואז אתה נכנס פנימה. הוא הגיע למסקנה שיש היצף.

בסדר. גם את זה צריך לבחון.


חברת מזונית. כמה עובדים יש לכם?

47 עובדים.

ואתם עוסקים בייצור רהיטים.

לא. אנחנו יבואנים של חומרי הגלם האמורים.


אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לנושא הזה של התעשייה המקומית שבעצם כל מה שהיא עושה, כמו שאמרו כאן, היא אפילו לא מייצרת את הנייר כמו שאמר מר פסח אלא היא רוכשת את הנייר בחוץ לארץ, רוכשת את הלבידים בחוץ לארץ וכל הייצור שלה הוא להדביק אחד לשני.


אמר כאן מאיר שלא היו עליות מחירים עקב זה שנסגר השוק הסיני ואני רוצה לציין שבתקופה הזאת היו הורדות מחירים מסיביות ברחבי העולם, גם למוצרים שאי אפשר להביא אותם היום בגלל היטל היצף וגם למוצרים האחרים. אנחנו עוקבים אחרי כן ורואים שבמשך שלוש שנים הייתה ירידה של בין ארבעים לשישים אחוזים במחירי חומרי הגלם.


לא די בזאת ששלוש שנים או ארבע שנים כבר יש היטל היצף מסין, ועכשיו הם דורשים את אותו חומר שניתן עוד להביא מאירופה, להטיל עליו היטל היצף כאשר מדובר בספרד ופורטוגל. השאלה היא אם הם אלה שתמיד מגישים את התלונה, אולי ההתנהלות שלהם, ההתנהלות העסקית שלהם, לא נכונה כי עובדה היא שאחרים מעולם לא הגישו תלונות אלא רק חברת מקור הפורמייקה הגישה וזאת גם כאשר לאחרים יש מספיק עובדים.

התאחדות התעשיינים.

אבי זיו הוא תעשיין שמייצג את תעשיית הרהיטים.

אני הבעלים של חברת מטבחי זיו, מפעל שיושב בשדרות ומעסיק 150 עובדים.

כל הכבוד.

בלי כבוד אלא עם רצון לייצר כאן בארץ.

לא לצחוק, לא לתת כבוד. מה אתה רוצה שנעשה?

אני רוצה שייתנו לי לעבוד.

אבל תן גם לצחוק ולתת כבוד. חבר הכנסת אמנון כהן נותן לך כבוד.

בארץ יש 12 אלף מועסקים בתחום ייצור הרהיטים. היבוא של רהיטים, מוצרים מוגמרים מסין עלה במהלך שלושת השנים האחרונות ב-160 אחוזים. 160 אחוזים מייבאים היום מוצרים מושלמים מסין ואנחנו לא מסוגלים להתחרות במחירים של המוצר המוגמר בגלל עלויות חומרי הגלם.


בבדיקה שערכנו, עלות נוספת של חומרי הגלם מטילה על הצרכן הסופי עול של בין 15 אחוזים ל-25 אחוזים על המוצר המוגמר. ברגע שנוצר מצב שלמעשה היבוא מסין נסגר לחלוטין – ואני לא מטיל דופי בבדיקות של מר פסח שביצע. סין היא מדינה של מיליארדי אנשים, של מחוזות שונים, אני לא יודע מהיכן נטלו את האינפורמציה לגבי העניין הזה, אבל זה ברור לי שאפשר היה להמציא אינפורמציות נוספות שיסתרו את זה. הבעיה היא שיש מעט מאוד יבואנים בארץ ולהם יש את פרטי המכס המדויקים והם כנראה סירבו לפתוח את הדברים האלה בוועדה כאן או בפני מר פסח ולכן הוא הטיל את מה שהוא הטיל, וכנראה עשה זאת בלית ברירה. ברור לכולנו כאן שתעשייה שלמה נפגעת אנושות מהפעולה שהוועדה אישרה כאן.

את מה הוועדה כאן אישרה?

אישרה את היטל ההיצף.

לחודש.

לחודש, לחודשיים, וזה התארך לשלוש-ארבע שנים.

מה לחודש-חודשיים? קראתי את הדברים מהפרוטוקול. הוועדה אישרה בשנת 2007 לתקופה של חודש.

עובדה שאנחנו נמצאים עד לרגע זה, שלוש שנים, עם היטל היצף.

ונפגעתם מההיטל הזה שהיה?

בהחלט.

איך אתה יכול להוכיח שנפגעתם? הרי אתם חיים ועובדים והכל בסדר.

אנחנו חיים ועובדים. התעשיות שנשענות על המוצרים האלה, שהם בעיקרם תעשיות של ארונות קיר, של שולחנות, של מזנונים וכיוצא באלה דברים, כרגע מייבאות מסין 160 אחוזים יותר ממה שייבאו בעבר.

זה לא נכון.

מר זיו, אתה אומר שבמשך שלוש השנים האלה התעשייה שלכם נפגעה.

כן.

כתוצאה מהעובדה שיש היטל היצף מיבוא חומרי הגלם או החומרים הללו מסין.

כתוצאה ממחירי חומרי הגלם.

אבל אתה מייבא מאירופה.

ברור שאני מייבא מאירופה וקונה מהשוק המקומי, אבל במחירים גבוהים יותר.

במשך שלוש השנים האלה אתה מכרת את הרהיטים במחיר יותר גבוה?

אני נאלץ. אם חומר הגלם עולה לי יותר, אני נאלץ למכור במחיר יותר גבוה.

בכמה יותר גבוה?

בין 15 ל-25 אחוזים.

מחיר חומרי הגלם עלה לך בין 15 ל-20 אחוזים.

כן.

אתה טוען את זה מאחר שאתה רוצה להגן על העובדים שלך.

נכון.

כמה מאות עובדים בשדרות שזה דבר מאוד חשוב. אומר לך מקור הפורמייקה שכמו שאתה רוצה להגן על עצמך, הוא רוצה להגן על העובדים שלו. הרי אם יבוטל היטל ההיצף, מה אתה תעשה? אתה תקנה את חומרי הגלם מסין ואז העובדים שלו ילכו הביתה.

אז זה יבוא על חשבון אירופה.

כרגע בתעשייה הזאת, גם לדבריו של מאיר, מועסקים כמה מאות עובדים.

מאות העובדים האלה ייזרקו הביתה? העובדים שלך לא פוטרו אלא שאצלך המחיר עלה.

כאשר ישבתי כאן לפני שלוש שנים העסקתי 200 עובדים וכרגע אני מעסיק 150 עובדים.

למה ירדו חמישים עובדים?

כי אני מוכר היום פחות.

למה?

כיוון שחומר הגלם שלי עולה יותר.

אני לא קונה ארון קיר בגלל שחומר הגלם עולה 20 אחוזים יותר?

כן. אתה קונה את ארון הקיר הזה מיבואן שמייבא אותו מסין כמוצר מוגמר ומדובר ב-160 אחוזים יותר.

בשלוש השנים האלה היה היטל.

כן.

המחיר עלה. ירדו חמישים עובדים ונשארו לך 150 עובדים. עם הוועדה ובלי הוועדה הוא עושה את ההיטל. מה אתה מצפה שאנחנו נעשה?

מספר העובדים בענף גדל מ-11 אלף ל-12 אלף.

כן. זה ברור. מה אתה מצפה שאנחנו נעשה? זאת אומרת, לו אתה היית במקומנו.

אני מצפה שייעשו כאן שני דברים. קודם כל, מאחר שהבדיקה לדבריו של מר פסח נעשתה על יבוא מתורכיה והוא עשה אנומליה, ולא ברור לי למה, בין תורכיה לבין סין, אני מצפה שתיעשה בדיקה יותר יסודית על היבוא מסין ולהחליט אם כן ואם לא להטיל היטל היצף.

בואו נדבר כמו סוחרים. בכמה מציעים לך חומר גלם מסין?

אני לא יודע. אני לא יבואן. השוק נסגר בפניי.

אנחנו אמנם חברי כנסת ולא מבינים, אבל מה הפרש המחירים הצפוי לך בין יבוא מסין או מספרד לבין תוצרת הארץ? תאמרו לנו כדי שנדע.

אני לא רוצה לעשות דבר כזה ולומר.

אבל זה הנושא החשוב ביותר.

25 אחוזים.

לא דובים ולא יער. אפס. יותר יקר כי מחיר ההובלה מסין הוא מטורף.

אז למה אתה רוצה היטל היצף?

כי יש זמנים שמחירי ההובלה יורדים. אין יבוא של רהיטים נשוא התלונה. בואו נשים לב. יש גידול של יבוא רהיטים שזה בעיקר סלונים מרופדים מעור. אין יבוא של ארונות מסין ואני אחראי למה שאני אומר. חד משמעית, אין יבוא של ארונות מסין. יבוא של ארונות מסין שואף לאפס.

לדבר גבוה וחזק לא הופך את זה לצודק.

יש עובדות שאפשר לבדוק אותן. הפריט נשוא התלונה במטבחי זיו הוא אולי שני אחוזים ממטבח ואפשר לבדוק את זה. סך הכל נשוא התלונה הוא MDF מצופה אפור. בארון מטבח נכנס מטר אחד של MDF אפור שעולה שלושים שקלים או 27 שקלים.

אני גם יצרן של ארונות קיר.

יש גם יצרני ארונות קיר ויצרני ארונות חדרי ילדים ואמבטיות.

קיבלת מחירים ושירות טוב. אתה סתם מבלבל את המוח. חד משמעית, אתה סתם מבלבל את המוח. בנוסף לזה, הייתה ועדה מקצועית בראשותו של מאיר ליפה.

אנחנו פנינו לתעשייה, ואם אני לא טועה גם ביקרנו אצלך או במפעל אחר בשדרות, מפעל שמשתמש במוצרים האלה. נתנו גם בביקור הזה וגם בפגישות עם התאחדות התעשיינים הנחיות איך אנחנו נוכל לקבל את החומר על מנת שנוכל באמת להתייחס בצורה מאוד מסודרת. אני חייב לומר שמה שקיבלנו זה מסמך מאוד כללי עם פרטים מאוד כלליים. אי אפשר להסתכל על ענף של 12 אלף עובדים לעומת המוצר הזה. יש כאן איזושהי בעיה וצריך לסגור את הפער הזה. לצערנו אין קשר בין אחד לשני. הנחינו אותם איך להגיש את הנתונים ולבדוק את זה.


יחד עם זאת בחוק יש את הנושא של עיון מחדש. על פי החוק צריך לחכות שנה לעיון מחדש אבל יש לי סמכות לקצר את התקופה. אנחנו נשמח לבדוק את הדבר הזה שוב. יש גם את החקירה החדשה שבין כה וכה במהלכה אני מקווה לקבל את הניתוחים בצורה יותר מסודרת. כתוצאה מהחקירה החדשה וגם מחומר שיוגש לנו, אנחנו נבדוק את זה שוב, נבדוק מה קרה עם היבוא של הרהיטים, ואם יהיה בסיס לשינוי, אנחנו נשמח להציע בסיס לשינוי.

אני לא מביא את הצו להצבעה. אני לא רוצה להיות יותר טוב מחבר הכנסת ליצמן ומחבר הכנסת אורון כפי שזה בא לידי ביטוי בישיבה שהתקיימה ב-2007. יש לי בקשה אליך. אני מבין שעשית בדיקה אבל אני בכל אופן רוצה בדיקה נוספת. תעשה בדיקה מהירה. עלו כאן דברים. יש כאן דילמה שאנחנו מתחבטים בה ואנחנו לא יודעים להכריע. יש את תעשיית הרהיטים בה מועסקים 12 אלף עובדים, יש את התעשייה של ייצור הלוחות בה מועסקים כמה מאות עובדים וברור שאנחנו צריכים לדאוג יותר למספר הגדול יותר של העובדים אבל אנחנו לא בטוחים שבהיטל הזה אנחנו גורמים להם נזק. אנחנו לא בטוחים בכך. זאת אומרת, אם היינו בטוחים שאנחנו גורמים להם נזק, לא היינו מאשרים את הצו והיינו מבקשים ממך לא להטיל את ההיטל הזה אבל אנחנו לא בטוחים בעניין הזה. יש לנו עדיין התלבטות. אתה איש המקצוע ואנחנו מבקשים ממך בדיקה נוספת, מהירה ככל הניתן, ולבוא לכאן עם נתונים. האחריות עליך היא גם גדולה. בסופו של דבר תבוא עם תוצאות הבדיקה הנוספת. אין לנו הכרעה. לי אין הכרעה בעניין הזה. אני לא רוצה להיות רע יותר מהוועדה ב-2007. אני לא מתיימר להיות טוב יותר, אבל אני לא רוצה להיות רע יותר.

יש לי כאן נתונים מסודרים שהכנתי.

אני לא מצביע היום.

זה שוב יידחה לשלוש שנים.

לא. אם לא מחליטים, זה פוקע אחרי שישים ימים.

זה פוקע ב-24 ביוני.

אני יושב ראש אומני העץ והרהיטים בהתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל. אני מייצג הרבה עובדים. אנחנו מונים 5,000 עסקים שמכורח המצב מאוגדים רק 1,950 מתוכם. יש לנו כשלושים אלף עובדים ב-5,000 נגריות קטנות ובינוניות שמעסיקות עד עשרים עובדים.


כאן יש בעיה שצריך לתת עליה את הדעת. המצב הוא לא טוב. יש יבוא קטלני של רהיטים מכל מיני מדינות. אנחנו מגישים מכרזים השכם והערב ואני כבעל מפעל במשך שנתיים, מתוך 200-300-400 פעמים שהגשתי מכרז, לא קיבלתי אותו. ההיטל הזה הוא יכביד מאוד. אתם בוודאי מכירים את עיר הבה"דים שעומדים להקים בדרום אבל אני לא מאמין שנקבל שם עבודה. להוסיף גם את זה, אני חושב שזה לא מסמר בארון המתים אלא גרזן בארון המתים. אין מצב של תחרות. יש שוק פתוח, ואנחנו צריכים כמה שיותר כדי להגן על התעשייה הקטנה. לא מזמן חגגנו מאה שנים להתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל בנוכחות נשיא המדינה.

ולכן אתה נגד ההיטל הזה?

אני נגד, בוודאי.

למה? מה איכפת לך לקנות במקור הפורמייקה?

אותי לא מעניין מקור הפורמייקה. אותי מעניין להשיג לחברים שלנו, אותם אני מייצג במשך עשרים שנה ועושה רבות בוועדות במכון התקנים, ואני מחפש כל דרך ברשויות, כולל נושא הארנונה, וכלום לא עוזר. מי כמוכם יודע שבכל מקום אליו אנחנו ניגשים, אין מענה וההוצאות שלנו גבוהות.

אבל אתה לא מסביר לנו לגבי ההיטל.

ההיטל יוסיף.

אם אתה רוצה שאנחנו נתייחס לדבריך, תסביר לנו איך במקרה של היבואנים החזקים שהם משתלטים על השוק, לפי מה שאני מניח שאתה אומר, זה פוגע בנגרייה הפשוטה והקטנה שאתה אומר שאתה מייצג אותה. במה מתבטאת הפגיעה?

כשאני מקבל לביד עם היטל יותר יקר, קשה לי לתמחר וקשה לי להגיש הצעות כדי לקבל את העבודה ולכן אני לא מקבל אותה.

מול מי?

מול מוצרים מחוץ לארץ.

אתם מעלים כל הזמן את הטענה שיתחרו במוצרים מוגמרים ולא בחמר גלם ואז אנחנו שואלים את מר פסח מה קורה עם מוצרים מוגמרים. האם ההגנה בעיר הבה"דים של 15 אחוזים היא לא מכסה את העניין הזה. זה דיון לגמרי אחר. אתם נופלים במכרזים בגלל המוצרים המוגמרים.

אם יש לנו חומרים זולים, אנחנו יכולים לתמחר פחות.

לכן השאלה היא לגבי המוצרים המוגמרים. אם אתם אומרים שיביאו את ארונות המטבח לעיר הבה"דים מסין כמוצר מוגמר, לא כחומר גלם, השאלה מה עושים עם היטל היצף על מוצרים מוגמרים.

נורית, למה אתם לא מגישים תלונה על הטלת היטל היצף על מוצרים מוגמרים?

זה משהו שנבחן על ידינו. זה כרגע נמצא בטיפול.

אתם מעלים כאן דברים ואתם מתווכחים על הלוחות האלה, על ההיטל, ואנחנו לא מבינים. שמעת מה שאל חבר הכנסת אורון, וגם אני לא מבין. אף אחד מאתנו לא מבין איך אתם יושבים כל הזמן על העניין הזה ולמה אתם לא מבקשים ממנו חקירה על היטל היצף על מוצרים מוגמרים.

זה נושא בפני עצמו, אבל כרגע אנחנו מדברים על חומרי הגלם שלא נמצאים במדינת ישראל ואנחנו נאלצים לייבא אותם. לייבא אותם ממדינות אחרות אירופאיות שקונות את זה במדינת המוצא, התחרותיות שלנו מולן היא לא אפשרית. אנחנו לא יכולים להתחרות מול איקאה והנתונים מוכיחים שמאז היטל ההיצף ועד היום נפגענו. ההיטל הזה פגע בנו ואי אפשר להמשיך אותו.

אולי יש ריכוזיות בשוק חומרי הגלם בגלל ההיצף הזה.

גם זה נושא בפני עצמו.

מטילים היטל בצד אחד.

הבנו את זה מהתחלה ועוד לפני הישיבה. הכל ברור. אני רק לא מבין למה התאחדות התעשיינים עד לרגע זה לא הגישה בקשה למשרד התעשייה, לממונה, למר פסח, לגבי מוצרים מוגמרים. הרי זה פוגע במפעל בשדרות.

לפני שלושה או ארבעה חודשים הזמנו את מר פסח לישיבת הנהלה.

סיימנו את הדיון בעניין הזה. מר פסח, אני מבקש ממך בדיקה כמה שאפשר מהירה ויסודית. אני יודע שאתה עושה את הבדיקות באופן מקצועי ואני סומך על מה שעשית עד היום אבל בכל זאת אני מבקש. הנושא הזה צף ועלה שוב. אני חושב שהוא ראוי לבדיקה יותר מעמיקה. יש לזה השלכות מעבר לנושא של התעשייה המקומית בנושא הזה. יש לזה השלכות רוחב נוספות לגבי דברים אחרים.


אנחנו רוצים לעודד את התעשייה המקומית, אנחנו רוצים לעודד את הייצור המקומי. אנחנו מקיימים על זה הרבה דיונים. אתמול קיימנו דיון על עיר הבה"דים, על הטקסטיל אנחנו מקיימים הרבה דיונים ויכול להיות שבסופו של דבר נאמר שאתה צודק במאה אחוזים וצריך להטיל את ההיטל הזה כדי לעזור לייצור המקומי, אבל יכול להיות שנאמר לך לרדת מהעניין הזה ושנבחן את כל הנושא, גם של התעשייה.


אני מודה לך על ההשתתפות שלך. אני מודה לכולם על ההשתתפות.

יש נקודה עקרונית.

אני לא נותן לך את רשות הדיבור. תודה רבה. הישיבה בסעיף הזה הסתיימה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00