PAGE
14
ועדת עבודה

02.06.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 292

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, כ' בסיוון התש"ע (02 ביוני 2010) שעה 10:00

דוח שר הבריאות על עישון בישראל 2009.

חברי הוועדה: היו"ר – חיים כץ

אריה אלדד

חיים גבע – קידום בריאות, משרד הבריאות

רות וויינשטיין – מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות, משרד הבריאות

עו"ד אילנה מישר – סגנית היועצת המשפטית, משרד הבריאות

פרופ' תמר שוחט – מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות

עירית ליבנה – מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

חוה פרידמן – מנהלת אגף פסיכולוגיה, משרד החינוך

פיני קבלו – סמנכ"ל, המרכז לשלטון מקומי

קסניה זרצקי – מתמחה, המרכז לשלטון מקומי

ד"ר עמית רותם – מנהל המרכז למניעה וגמילה מעישון אב"ג, אוניברסיטת בן גוריון

שמואל הס – מנחה קבוצות לגמילה מעישון, המרכז למניעה וגמילה מעישון

שוש צ'רניקובסקי – מקדמת בריאות ארצית, קופת חולים מאוחדת

צביה קסל – מקדמת בריאות מחוז יהודה, קופת חולים מאוחדת

ד"ר ליאורה ולינסקי – מקדמת בריאות ארצית, מכבי שירותי בריאות

עדי אטינגר – מנחת גמילה מעישון, מכבי שירותי בריאות

מרינה אסולין – מנחת גמילה מעישון, מכבי שירותי בריאות

שוש גן-נוי, מנהלת מדור, שירותי בריאות כללית

אילת שבתאי – חברת מועצה, החברה הישראלית למניעת אישון

עמוס האוזנר – יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון

ד"ר גבריאל איזביצקי – מנהל היחידה למחלות ריאה, בית חולים שערי צדק

אבי גור – ע' יו"ר ארגון הורים ארצי

וילמה מאור

אתי בן שמחון

דוח שר הבריאות על עישון בישראל 2009

בוקר טוב, יום רביעי בשבוע, כ' בסיוון, 2 ליוני 2010, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה, והדגש על הבריאות, בנושא: דוח שר הבריאות על העישון בישראל. רשות הדיבור למנכ"ל משרד הבריאות הנכנס, ד"ר רונן גמזו. בבקשה.

היתה מסיבת עיתונאים על דוח העישון. כאן בדיון אנחנו מדברים לא רק על דוח העישון, אלא גם על דיון קודם שהיה בהקשר של ועדה ציבורית שהוקמה בנושא של מניעת נזקי העישון במדינת ישראל. כולכם מכירים, ואם לא כולם מכירים, אז ודאי בעצם לא ממש פעלה וחדלה לפעול, ואין לנו דוח של עבודת העבודה.

בדיון בינואר, יתקנו אותי אנשי המשרד אם אני טועה, בוועדת ביקורת המדינה אצל יואל חסון, התחייב סגן השר למנות יו"ר ועדה חדש כדי להתמודד עם מטלות הוועדה. זה לקח אולי קצת יותר זמן ממה שנאמר, אבל בסופו של דבר, כשאני נכנסתי לתפקיד בדיון שלי עם סגן השר, החלטתי אני לקחת את ההובלה של יושב ראש הוועדה למניעת נזקי עישון, מבחינתי, זה נושא קריטי למדינת ישראל, במיוחד לאחר שרואים את דוח נזקי העישון, או דוח העישון של שנת 2009.

מבחינתי זה נושא קריטי, בהול, חשוב. היתה ועדה שישבה בתוך משרד הבריאות, לא אותה ועדה ציבורית שעסקה בבריאות 20, 20, הוועדה נתנה מספר המלצות. אני אלמד במהירות את ההמלצות של הועדה של 20, 20, אני אכנס את חברי הועדה הציבורית אולי בהרכב שונה ממה שהיה עד עכשיו. אני מזכיר, הועדה הציבורית הוקמה לאחר עתירה של הר"י ב-1999, שבעצם אמרה, ניקוטין, בסופו של דבר זה סם ממכר, תוציאו אותו מהסיגריות ותעשו עוד הרבה דברים למניעת העישון. אז נעשו דברים לאורך השנים, אבל המצב עדיין מדאיג. כולם ראו את דוח העישון של מדינת ישראל. ברור שבשנתיים שלוש האחרונות, הירידה שראינו את אצל הגברים היהודים לא נראית יותר. זאת אומרת, יש איזשהו עקומה שנעצרת. ברמת המידע שאנחנו אוספים כרגע, זה מה שאנחנו רואים וזה מטריד. זה מטריד – גם שיעורי העישון במדינה שלנו לעומת ה-OECD הם עדיין לא מספקים אותנו, ואנחנו חייבים להשתפר בנושא הזה. זה התשובה קודם כל בנושא של הוועדה הציבורית, ובנושא של ההובלה בהקשר של מניעת נזקי העישון.

רק רציתי להעיר, שאולי החדשות הטובות היחידות בדוח הזה שמצבנו עדיין יותר טוב מתורכיה.

אתה מדבר לגבי העישון, לא בנושא המלונאות.

צודק פרופ' אלדד. המצב שלנו לעומת מדינות אחרות שנמצאות ב-OECD לא מזהיר, לא טוב. אי אפשר לבוא ולומר שזה קשור גם לאוכלוסיות שונות – יהודים, ערבים שבאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל אנחנו לא רואים – אפשר לומר שלאורך השנים, תמי, תתקני אותי אם אני טועה, שלאורך השנים האוכלוסייה הערבית נמצאת על אחוז מעשנים של כ-50% הגברים.

מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות של משרד הבריאות. אנחנו ערכנו את הדוח.

זה בהחלט מראה שעבודה והחינוך וההדגשים וקידום הבריאות באוכלוסייה הזאת לא טובה. אבל עדיין גם אם אתה לוקח רק את האוכלוסייה היהודית – למשל הגברים היהודים שנמצאים על 28%, ואתה שם את זה בתוך הגרפים, אנחנו עדיין גבוהים. אנחנו נמצאים בשליש העליון של העקומה של ה-OECD וזה עדיין לא מספק אותנו, זה רקע. אני אישית אקח את ההובלה בנושא הזה בחודשים הקרובים. סגן השר קצת חשש מזה, הוא אמר יש עליך הרבה מטלות, אתה נכנס לתפקיד – האוצר על הראש שלך וכו'. אבל מבחינתי, זה הייעוד האמיתי. אחד הייעודים האמיתיים של משרד הבריאות לקידום בריאות בעולם. אני מכיר מה קורה בעולם, נעשית שם עבודה מדהימה. אני הייתי שנה בהולנד, היא לא נמצאת במקום טוב. נעשית שם עבודה רצינית של קידום בריאות. הם יראו תוצאות הרבה יותר טובות בשנים הקרובות, אנחנו לא עושים את זה מספיק. יש מצגת שחיים יציג.

אני מנהלת המחלקה לקידום בריאות.

יש במשרד הבריאות מחלקה לקידום בריאות. מחלקה שהיא עדיין לא בעוצמה מתאימה כפי שהייתי רוצה, וכי שמדינה מערבית שלנו הייתה רוצה. הנושא של קידום בריאות חייב לקבל במדינה שלנו חיזוק הרבה יותר.

אני מתעסק בנושא העישון. אני אציג בכמה דקות ספורות את הממצאים המרכזיים מהדוח וכמה נקודות מרכזיות שקשורות לזה.


ההצגה של הדוח היא מחוייבת מתוקף חוק חובת הדיווח בדבר נזקי הבריאות הקשורים לעישון. חוק משנת 2000 - מדי שנה שר הבריאות מפרסם בדוח, בעצם מגיש לכנסת, מניח על שולחן הוועדה דוח על נושא העישון. הוועדה בהמשך לזה אמורה לקיים דיון על הדוח, ולהסיק את אותן מסקנות והמלצות שעולות מהנתונים.


בנושא העישון, יש שני חוקים מרכזיים שמכסים את הנושא של העישון. יש עוד כל מיני חקיקות בתחום הגנת הצרכן, אזהרות, סימון, דברים כאלה. אבל בעיקר החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון שמגדיר את כל אותם מקומות שבעצם אסור לעשן, וכל מערך של האכיפה והקנסות. והחוק של הגברת הפרסומת והשיווק שכוללת את כל אותן מגבלות על פרסום ושיווק של מוצרי טבק, מכירה לקטינים ודברים כאלה.

בנוסף, מה שמחייב אותנו במידה כזו או אחרת, זה אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק, אמנה בינלאומית - עד היום חתומים עליה קרוב 168 מדינות בעולם. אמנה גדולה מסוגה, והאמנה הזאת מגדירה הרבה מאוד צעדים שהמדינות השותפות אמורות לנקוט כדי לצמצם את העישון, ואנחנו מיישמים די הרבה מהדברים האלה. יש למדינות מגבלות חוקיות פנימיות, הם לא מהווים תחליף לחקיקה שלנו, אבל הם בהחלט מספקים קווים מנחים.

כמו שהמנכ"ל אמר, היתה ועדה בתוך המשרד לפני כשנתיים, שנה, שהגישה המלצות לגבי המדיניות לצמצום העישון, כחלק מראייה אסטרטגית של משרד הבריאות לקראת שנת 2020, שלא ניכנס לכל ההמלצות של הועדה, אבל בגדול, היעדים המרכזיים הם כמובן להוריד את שיעור בני הנוער שמתחילים לעשן, צמצום שיעור המעשנים, להפחית את אלה שכבר מעשנים, וזה בעיקר הנושא של גמילה, ולהוריד את החשיפה לעישון כפוי, שהיא מהווה גורם תחלואה מאוד משמעותי.

יש עוד נושאים במשרד הבריאות שאתם מסתכלים לאורך טווח עד 2020? לא שזה רע, אני שמח שיש לכם ראייה רחוקה, אבל יש עוד נושאים שאתם מתעסקים ורואים עד 2020, ויודעים מה אתם מקציבים, ומה אתם עושים, ואיך תיראה הבריאות ב-2020?

תכנית 2020 כללה הסתכלות על משאבי המערכת, חלק אחד של התכנית. וגם נושאים שקשורים בקידום הבריאות של האוכלוסייה. במשאבי המערכת, בהחלט ישנה תכנית שמגדירה גם, למשל, כמות מיטות בשנת 2020, תכנון כוח אדם, בעיות של תכנון כוח אדם. לא אסתיר את זה, אולי רוב הדברים לא מיושמים, מכיוון שיש לנו את המגבלות הקשות שאני היום נלחם עליהם, כפי שכולכם יודעים, בצורה מאוד נוקבת. המרחקים והיעדים ששמנו ל-2020 לעומת איפה שאנחנו נמצאים הם ענקיים, גם בנושא של העישון. דיברו כאו על 15%. אתם רואים את המרחק - הם ענקיים. היעדים הם מאוד אתגריים. גם בנושא של - אם מדברים על קידום בריאות, צריך לשים גם יעדים של משקל עודף, אבל קשה. אולי אתה רומז על זה קשה מאוד לשים יעדים.

אני שואל אם בשנת 2020, אנשים בין גיל 90 ל-100 יקבלו ביטוח שיניים חינם?

הרבה מאוד פעמים אנחנו עוסקים בשוטף, אבל אם אתה שואל אותי, בהחלט, זה מה שהיינו רוצים. היינו רוצים להעביר כל אותם דברים שתיארת כרגע לתוך הסל.

הגישה בהסתמך על מה שהומלץ בעולם, מה שמוכיח כעובד, בעצם הדבר היחידי שנכון לעשותו זה גישה מאוד מערכתית לנושא העישון, שתכלול בעצם הקמה של גוף מרכזי והתעסקות בכל אותם היבטים שקשורים לזה. אני רק אומר, לא מדברים על משהו מסויים - כדוגמת הרשות למלחמה בסמים ובטיחות בדרכים, אני לא בטוח שהרשות הלאומית זה הגוף הנכון, או יעיל בעניין הזה, אבל כן צריך להיות איזשהו משהו שירכז את זה וייתן מענה לכל היבט של חקיקה ואכיפה ומיסוי וגמילה מעישון בכל ההיבטים השונים.

מישהו צריך פעם לבדוק פעולה של רשויות כאלה. האם הרשות הלאומית למאבק בסמים הביאה לצמצום התופעה, האטה את ההתרחבות שלה. האם אנחנו עובדים נכון עם הכלים האלה. הערת נכון, אינני יודע אם זה הכלי הנכון להיאבק בזה, זה יהיה עוד גוף שייקח משאבים, אבל אינני יודע מה התוצרת שלו בתחומים הללו.

אמרתי, אני לא מגדיר את הגוף, אני רק אומר שצריך להיות גוף אחד מרכזי, אולי בתוך המשרד עם המשאבים המתאימים והיכולת לתכנן.


הפעילות בנושא העישון היא מאוד רחבה, היא לא כוללת רק את משרד הבריאות, בגלל כל ההיבטים של גם טיפול וגם הסברה וגם מניעה, כמובן ששותפים לזה הרבה מאוד גורמים, משרד הבריאות, משרד החינוך, קופות החולים, עמותת שונות שמתעסקות בנושא הזה, היום יש הרבה מאוד פעילות בקרב בני הנוער באינטרנט, פייסבוק, זו זירה מאוד פעילה בתחום העישון. יש היום רשימות אתרים של מקומות בילוי ללא עישון, רשימות תפוצה שמתעדכנות, וסיירות של צעירים שיוצאים לברר איפה מעשנים ואיפה לא, וזה מדווח באינטרנט כמקומות שלהם כדאי להגיע, לעומת מקומות אחרים שמעשנים בהם.


יש גם פעילות של העמותה שהיא ייחודית למגזר החרדי. קצת נתונים באופן עקרוני, אחוז העישון אצל הגברים עומד על 31.3% שזה ירידה קטנה מהנתון של שנה שעברה. בקרב נשים ירידה יותר גדולה, אנחנו לא צריכים להתייחס בצורה קשה מדי להיקף הירידה או שינוי קטן של אחוזים. מדי שנה מתבצעים סקרים, לא תמיד זה אותו סקר. יש סקר שנערך מדי שנתיים, מדי ארבע שנים, וקשה לפעמים להשוות בין נתונים של סקר לסקר, אבל באופן כללי בהחלט חשוב להסתכל על המגמה.

כץ:


יש לכם נתון על החרדים?

היה סקר לא של משרד הבריאות. יש סקרים מדי פעם סקרים טלפוניים. אני יודע שאחת מחברות התרופות ביצעה סקר ממש עכשיו לפני היום ללא עישון, והם דיברו על 12%. אצל החרדים שאני לא אחראי לאמינות ולהיקף - - -

זאת אומרת זה פחות מאשר אצל החילונים.

כולל נשים.

זה ידוע בוודאות.

יש קשר גם סוציו-אקונומי, גם תרבותי, גם חינוכי, אבל התופעה הזאת בחרדים כאילו סותרת את ההסברים המקובלים שעניים מעשנים יותר - כי המודעות, כי המצוקות. מי שניסה להסביר את תופעות עישון היתר בחברה הערבית על רקע הקשיים הסוציו אקונומיים, נתקל בחוסר יכולת להסביר את התופעות מול המגזר החרדי. בוודאי זה נכון כתופעה כללית, אבל יש תופעות חינוכיות שיכולות להתגבר על זה. סוג של החינוך והטפה נגד העישון בחברה החרדית היא כזאת, שהיא יכולה לנטרל את ההשפעות האחרות וזה חדשות טובות. כלומר, אפשר להפעיל קמפיינים חינוכיים, אפשר גם בחברה הערבית לצמצם את המגמות האלה באופן מהותי.

חשוב לציין, שהעישון הוא בעיקר בקבוצת הגיל של 21-54 שזה גיל הפוריות גם מבחינת עבודה וגם מבחינת משפחה, ואלה גילאים שמאוד חשובים לנו מבחינה בריאותית ותפוקה במשק.

זאת אומרת מעל 54 – רוצים להעלות את גיל הפרישה ל-80 אם אתה לא יודע.

מבחינת הגילאים המרכזיים שנמצאים בשוק העבודה, היום אנחנו כמובן עברנו את זה, אבל אצל המעשנים, הפוריות בעבודה – מבחינה בריאותית מפסיקים לעבוד, זה משפיע על משך התקופה שהם יכולים להיות פעילים בעבודה, עניין של נכויות וכאלה.


המגמות לאורך שנים הם בהחלט במגמה של ירידה, לפחות אצל גברים ונשים במגזר היהודי, במגזר הערבי – עלייה מאוד קטנה של עישון בקרב הנשים במגזר הערבי. קשה להסביר באופן חד משמעי, למשל, בארצות הברית, כשאנשים נכנסו לשוק העבודה במלחמת העולם, מעמד האשה התקדם, אנשים יצאו מהתפקיד המסורתי בבית, כחלק משיוויון זכויות, עבודה וכדומה, התחילה תופעה יותר גדולה של עישון בקרב נשים, אולי זה יכול להסביר לטובה איזשהו שיפור במעמד האשה בחברה הערבית, אבל על נתון, על מספר קטן קשה לתת הסבר גדול.

אותי מדאיג, אמרתי זאת בשיחות קודמות עם פרופ' שוחט, הגרף של הגברים היהודים שבשלוש השנים האחרונות ייתכן ואנחנו רואים תופעה של הפסקת הירידה. הערבים הם לא עולים. הערבים נמצאים במצב גרוע. הם נמצאים במצב של 50% וזה קרוב לוודאי לא משתנה, קרוב לוודאי אין שם אפקט משמעותי לאורך שנות המדגם שלנו. אותי מדאיג מה קורה באוכלוסייה של הגברים היהודים שהיתה ירידה, ומתחילה אולי להיות בתקופה של פלאטו.

בארצות אחרות גם רואים את הצריכה, וצריכים משהו מאוד מאסיבי, גם במאסצ'וסט, גם בפלורידה, השקיעו מאות מליוני דולרים בנושא של פרסומת, של אכיפה של עוד דברים. ברגע שהפסיקו להשקיע את מאות המיליונים, ראו שאין יותר ירידה יש יותר עלייה.

אפשר להגיד שבהשוואה לאנגליה ולארצות הברית שבאמת משקיעים ברמה של מאות מיליוני שקלים בשנה לנושא העישון, המגמה אצלנו יחסית דומה עם השקעה פחות גבוהה, רק מה שאומר, שיכול להיות שאצלנו עם השקעה משמעותית אפשר להגיע לתוצאות אפילו יותר משמעותיות משם.


קצת לגבי בני הנוער. סקרים שונים שנערכים מדי פעם, יש לנו סקר לגבי בני נוער יהודים, משנת 2008 ונוער ערבי מ-2009, באופן עקרוני, אחוזי העישון הם לא גבוהים, בהשוואה לעולם אנחנו נמצאים במקום מאוד טוב באחוזי עישון נמוכים בקרב בני הנוער, במגמה לאורך שנים, את זה הראנו בדוח שר הבריאות של שנה שעברה, יש ירידה עקבית בקרב עישון אצל בני נוער, וזה ממוצע של גם יהודים וגם ערבים, לאורך קרוב ל-12 שנה. ירידה מאוד משמעותית גם בקרב בנים וגם בקרב בנות במגזר היהודי והערבי.


מעניין להזכיר שזה לא רק עניין של חינוך בבתי ספר, וגם שמעתי התייחסות של משרד החינוך לפני כשבוע על יעילות מסויימת של הפעילות החינוכית לנושא מניעה של סמים או אלכוהול או עישון. אנחנו רואים שיש קשר מאוד ברור כשההורים מעשנים, זה מגביר בצורה מאוד משמעותית את הסיכוי שגם הילד יעשן, וזה לא רק עניין חינוכי, אלא גם המסרים שמגיעים מהבית.

מה עשתה הצעת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים לבני נוער? אני לא מתייחס למבוגרים, לבני נוער שעוד חלק מהם מעשנים בשביל הרושם - "אני גבר". בדקתם את זה?

אנחנו יודעים מהעולם שחקיקה נגד עישון במקומות ציבוריים מורידה את התחלת העישון בקרב בני הנוער, מעודדת פנייה לגמילה מעישון ומפחיתה את העישון. מחקיקה של לפני קרוב לשנתיים עד שהיא גם יושמה, קשה להראות איזשהו אפקט מאוד משמעותי.

אבל רואים מגמה? מדברים בהשפעת החוק.

המגמה מאוד ברורה ב-12 שנים האחרונות.

אנחנו מדברים בהשפעת החוק.

אין למשרד נתונים כרגע על זה.

אנחנו צריכים עוד קצת לחכות, זה די חדש ובחיתולים, למשל ממה שאני שומע מבוסטון, שעובדים שם הרבה עם בני נוער, זה לוקח שנים עד שמתחילים להשפיע על הגיל הזה, עם הרבה מחקר. החוק לילדים ונוער פחות משפיע, יותר משפיע על ההורים שלהם. אבל פעילות הסברה - - -

כדי לבדוק השפעות, קשה לפעמי לבודד מרכיב אחד שמשפיע. אנחנו יודעים שכדי להגיע באמת לירידה בממדי העישון, ובהתחלת העישון, צריך פעילות כוללנית ומקיפה, שזה כולל חינוך והסברה, וחקיקה, ואכיפה, ומיסוי וכל הדברים האלה. תכניות שנעשו בעולם והראו אפקטיביות לגבי התחלת עישון אצל בני נוער, אלה הן תוכניות שכללו את כל המרכיבים האלה, ולא משהו חד פעמי, אלא פעילות מתמשכת. כמו שצויין, ברגע שמפסיקים – ראשית, יש בני נוער חדשים שמגיעים למחזור. שנית, צריך להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק.

לגבי הנתונים של הצבא. הצבא עושה מדגם מדי שנה בקרב המתגייסים ובקרב המשתחררים. בנוסף, יש לו גם נתונים ממרכז בדיקות תקופתיות של אנשי קבע בצבא, כך שיש לנו נתונים גם על העישון בצבא מדי שנה. אפשר לראות שבשנים האחרונות כמעט אין שינוי בשיעורי העישון בקרב המתגייסים. רואים עלייה ירידה, עלייה ירידה, וזה נשאר די יציב בקרב המתגייסים, וגם בקרב אלה שמשתחררים זה נשאר די יציב בתקופה האחרונה.

חשוב להדגיש שהצבא זה לא מקום מרכזי שמתחילים לעשן בו. הרוב הגדול של המעשנים מתחילים עוד בזמן החטיבה והתיכון. יש איזושהי עלייה קטנה במהלך הצבא, שחלק ממנה אפשר להסביר בגיל, כי אנחנו רואים עליות דומות בגילאים דומים במקומות אחרים בעולם שלא מתגייסים לצבא.


כחלק מהפרקים שמופיעים בדוח יש גם פרק שמדבר על נושא הגמילה. עשינו סקר מקיף בקרב מעשנים. מעניין לציין שנכון להיום, חצי מהמעשנים מעוניינים להפסיק לעשן, שזה משהו שאולי מצביע על מגמה חיובית שנראה אותה בהמשך בירידת אחוז מעשנים משמעותית יותר. שאלת לגבי ההשפעה של החוק, שליש מהמעשנים היהודים ויותר מרבע מהמעשנים במגזר הערבי, אומרים שהם מעשנים פחות מאז שנכנס החוק לתוקף. זה גם מעודד לעשן פחות, וגם מעודד לגמילה מעישון.


לגבי מניעה, הרבה מאוד גופים עוסקים בנושא המניעה והטיפול בנושא העישון. לסל הבריאות ב-2010, נכנסו לראשונה שתי תרופות לגמילה מעישון. 2 תרופות מרשם לגמילה מעישון בשילוב עם סדנאות גמילה, כשההנחייה בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, מדברת על זה שסדנאות גמילה שזה בעצם היום האמצעי היעיל ביותר להפסקת עישון ללא השתתפות של המבוטח, ללא השתתפות כספית בכלל, כשהסדנאות הן בהתאם לאיזושהי פרקטיקה רפואית מקובלת, למרות שאין היום באמת הגדרות מחייבות. אם היה לא מזמן דיון בוועדה הזאת, או בתת הוועדה על חוק רישוי מקצועות רפואיים והכנסה של כל מיני מקצועות שהיו בשולי הרפואה, והסדירו אותם, הנושא של גמילה מעישון הוא לא נושא שמוסדר. לצערנו, היום יש בשוק הרבה מאוד מוכרי שיקויים – לחשים "אורן זריף" מבלי להתייחס אם זה יעיל או לא, שלוקחים הרבה מאוד כסף על ההמצאות האלה, כשבעצם הסל מציע את זה היום בחינם.

אני מברך כמובן על הכניסה של התרופות לגמילה מעישון. אבל יש בעיה טכנית, לפי מיטב הבנתי הכסף חולק בין קופות החולים, ולא נלקח בחשבון שגם בתי חולים עוסקים בגמילה מעישון. זו נקודה חשובה, לדוגמה אצלנו במכון הראות גם במקומות אחרים עוסקים בגמילה מעישון, ולמה שהחולים יהיו חייבים לשלם בבית חולים ובקופות חולים לא?

לגבי אכיפה. החוק המרכזי שקשור לנושא העישון בהיבט הזה, זה החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. בסוף 2007, נכנס לתוקף תיקון של חבר הכנסת ארדן, שהוא הוביל לגבי החוק. שהשינוי המשמעותי היה הטלת חובה על הרשות המקומית, על ראש הרשות להסמיך פקחים לנושא העישון. בנוסף, כחלק מהדוח הזה, לחייב את הרשות המקומית למסור דיווח לשר הבריאות על כל פעילות האכיפה שהיא עושה – כמה פקחים, כמה קנסות, דברים כאלה.

ולהטיל אחריות על בעל עסק.

והטיל אחריות על מניעת עישון, על בעל העסק שהוא נקנס בסכום גבוה פי חמש מהקנס שמוטל על מעשן אם הוא לא מונע את העישון בתחום העסק. בכל אופן, החוק גם נותן תמריץ כלכלי מאוד ברור לאכיפה הזאת, הוא קובע שהקנסות שמטילה הרשות הולכים לקופת הרשות. זה לא הולך לאוצר ולא למדינה, זה הולך לקופת הרשות, כך שרשות מקומית שתתעסק באכיפה של החוקים האלה זה אלף שקלים למעשן שעובר על החוק, בעל עסק שמתיר עישון בתחומו זה 5,000 שקלים על העבירה, אם הוא לא תולה שילוט כנדרש זה 5,000 שקלים, ואם הוא מחלק מאפרות זה אלף שקלים. כך שזה הרבה מאוד כסף. אני רק אגיד, כשיש אכיפה לא יעילה, או רשויות שלא אוכפות, למשל, לפני כמה זמן, למשל גוש דן, אם עיריות כמו כפר סבא והרצליה עושות אכיפה מאוד נוקשה, ועיריית כמו תל אביב, לא עושה אכיפה, אז בעלי הפאבים בצדק מתלוננים שהבליינים בורחים לתל אביב, שוק הפאבים מאוד נפגע בערים מסביב וזה מהווה בעיה. אני לא מאשים את תל אביב, מהדוח האחרון דווקא תל אביב מראה שהיא מובילה בארץ לפחות בתחום האכיפה. הם לא רק נותנים דוחות, דרך אגב, כשזה מתחלק בין מעשים ובעלי עסקים. כי אמרתי, הקנסות על מעשנים זה אלף שקלים, אז במקרה הזה לפחות ב-2009 2 מליון שקלים בדוחות מעישון, ועל בעלי עסקים זה מגיע למליון שקל הכנסות מדוחות על עישון. בנוסף, יש גם כתבי אישום שהם סכומים יותר גבוהים.

מה זה בכתבי אישום, זה סכומים הרבה יותר גבוהים?

הקנס שפקח מטיל זה ברירת קנס של אלף שקלים למעשן.

זה רק עולה לנו יותר - משכורות לשופטים, מתגלגל עשר שנים, כסף שלא נכנס, אתה סופר את הציפורים שעוברות... כמה כסף בפועל נכנס מזה?

באופן תיאורתי אלה ההכנסות.

באופן תיאורתי זה בסדר.

אני לא בדקתי את ההכנסות, אפשר לשאול את העירייה. זה לא נתון שביקשתי כמה הכנסות באמת יש. אתה יכול לראות לדוגמה מ-66 כתבי אישום, 7 מהם הושג הסדר של למעלה מ-100 שקלים, 700 אלף שקלים כיסה את זה ויכסה עוד הרבה, אבל זה בסדר.


בכל אופן, לגבי החקיקה, בתחום העישון, אפשר לעשות דרך צו של שר הבריאות באישור ועדת הבריאות לגבי הרחבות איזה מקומות ציבוריים מותר אסור וכל מיני תנאים כאלה. יש הרבה מקומות שנכון או לא נכון, ומקבלים תלונות מהציבור. רק לדוגמה, לגבי מקומות עבודה, הוועדה הזאת בתקופה האחרונה מתעסקת הרבה בנושא של תנאי עבודה, דיני מגן - אני לא יכול לוותר על הפנסיה שלי, או על הזכות לשבת על כסא או דברים כאלה.

אני רוצה לשאול אלה, על סדר יומה של הוועדה יש צו על הפסקת עישון בבתי הספר, משרד הבריאות ביקש מאיתנו לא לקדם, תסביר לי למה.

היה צו של שר הבריאות שנדרש רק אישור הוועדה. צו של שר הבריאות בהתאם לסמכותו לאסור עישון לחלוטין בבתי ספר. הכוונה – שבית ספר יהיה אזור לחלוטין ללא עישון, בדומה למשל למשרד ראש הממשלה בלי אפשרות להקצות חדרי עישון, העישון יהיה מחוץ לשטח בית ספר. הדבר הזה נועד להעביר מסר חינוכי מאוד ברור לתלמידים. אמנם יש פה פגיעה בשרות, אולי בתנאי העבודה של המורים, אבל זה מוסד חינוכי ומצאנו שזה נכון וחשוב. היתה בעיה של תיאום והסכמה עם משרד החינוך, כי לא בתי הספר הם אותם בתי ספר, ויש מקומות מעוכבים יותר, ולהגיד חוק שלא מתייחס לכל אותם מקומות בעייתיים, כמו למשל בתי ספר שהם בעצם כפרי נוער, או קמפוסים פרטיים.

- - -

נדרש תאום בין משרד החינוך למשרד הבריאות, וזה יוגש.

יש פה מישהו שרוצה להתייחס.

בנוגע להיבט הכלכלי. הכנסות המדינה ממיסוי הטבק 3.6 שקלים, זה 2% מסך הכנסות המדינה וכחצי אחוז מהתוצר המקומי הגולמי. חברות הסיגריות לא יושבות בשקט, כשאנחנו מעבירים חקיקה שקשורה להפחתת העישון, הן פשוט מעלות את ההשקעה שלהן בפרסומות חסויות, מבצעי קידום מכירות. 50 מליון שקל בשנת 2008, הם הוציאו בפעילות בעצם שנוגדת את המטרה של הפעילות שלנו, להעלות את העישון בישראל. זה חייב בעצם לזכות להתייחסות הולמת.

הנתון הזה של 22.8% הוא הנמוך ביותר מאז ומעולם שנרשם במדינת ישראל.

רואים בגרף.

אם אנחנו נשווה את זה לנתון הקודם של 24.2%, פירושו של דבר, שבמהלך תקופת הדוח כשישים אלף איש במדינת ישראל הפסיקו לעשן. זה מספר שכדאי תתייחס אליו, זה מספר רציני, זה מעיד על עבודה רצינית, זה מעיד על תוצאה רצינית. מכיוון שעישון גוזל את חייהם של מחצית מן המשתמשים בסיגריות. זאת אומרת, אם באמת הפסיקו לעשן 60 אלף איש, חסכנו את חייהם של מחציתם, אמנם לאורך זמן, אבל מחציתם. תחשבו על המספר הזה, תחשבו מה נעשה פה. תחשבו, אנחנו מדברים, אמנם יש דברים שצריך לתקן, מה נעשה פה. אם אנחנו מדברים על תאונות דרכים - - -

כמה מעשנים יש במדינת ישראל?

קצת יותר ממליון. 22.8% מעל גיל 21. זאת אומרת, ירידה של 1.4 אחוזים בכלל האוכלוסיה הבוגרת במדינת ישראל מייצגת ירידה של כשישים אלף איש. אם אנחנו מדברים על תאונות דרכים כתוצאה מהן מתים כ-400 אלף איש בשנה, ופה אנחנו חסכנו 30 אלף חיים, אנחנו יכולים להבין מה המשמעות.

פה חסכת בתיאוריה.

לא. 50% האלה באמת נהרגים מעישון. יש לך מחלות לב, יש מחלות ריאה, יש מחלות סרטן, דברים רציניים - עד כאן הצד החיובי. בהחלט, בתור מי שמטפל במניעת עישון מאז שנות השמונים יכול לברך על הצעת החוק.

לגבי משמעותם של 22.2%, נאמר נכון. יש מדינות שהגיעו לתוצאות הרבה יותר טובות. בקליפורניה שיעור העישון הוא 14%, אותו הדבר גם באוסטרליה. מה עשו קליפורניה ואוסטרליה שאנחנו לא עשינו. בשנת 1988 גם קליפורניה, וגם המדינות של אוסטרליה אחת אחרי השנייה, העבירו הצעה שאחוז מסויים, לא בהכרח גבוה, בקליפורניה זה 25 סנט באוסטרליה 10 סנט, מן התקבולים של המיסוי על הסיגריות. היום, 20 שנה יותר מאוחר אנחנו רואים את התוצאות.

אדוני שאל מה קורה, השיגו תוצאות, כמו שאתה רואה, כל אחוז כזה מה המשמעות שלו בחסכון בחיי אדם. השיגו את התוצאות בפעולה שהיא די פשוט, מה אנחנו מדברים שם, על 10 סנט, על 25 סנט, תראה כמה אפשר באותם 10 סנט, או 25 סנט, איזה תוצאות מדהימות הגיעו המדינות האלה ומה אנחנו יכולים לעשות אם משרד האוצר, משרד הבריאות ודאי יתמוך בזה, אבל אם האוצר שלנו יאשר משהו דומה במדינת ישראל, דבר פשוט, לא מסובך, שר הבריאות המליץ על זה כבר מזמן, הדברים האלה בוודאי שמומלצים.

מה זה המליץ מזמן?

השר ליצמן מאז שהוא נכנס לתפקידו המליץ על זה.

מה זה המליץ? מה הוא עשה? הוא רוצה לקדם את הרפורמה בשיניים, אז הוא נלחם ויקדם. מה הוא עשה בשביל זה חוץ מלדבר? כשהוא רצה לקדם את השיניים הוא קידם את השיניים. כשהוא רוצה לקדם נושא, הוא מקדם נושא.

אצלנו לא. במרבית מדינות האיחוד האירופי אסורה הפרסומת לסיגריות. הגיע הזמן שישראל תכבד את ההתחייבות שלה באותה אמנה.

אתה מרוצה מזה שהוא אמר שהוא מקדם.

אם להגיד שאני מברך על הכל, אני לא. יש דברים שנעשו במדינות אחרות ואצלנו לא. במרבית מדינות האיחוד האירופי, אסור פרסומת לסיגריות. אני מדבר על צרפת, אני מדבר בריטניה, אני מדבר על איטליה. הגיע הזמן שישראל תכבד את ההתחייבות שלה באותה אמנה.

לגבי הנושא של האכיפה, מה שקורה וזה דבר מאד לא רצוי. האכיפה היום בפועל מוטלת על גופים פרטיים, תראו סיירות פרטיות של בני נוער. אני מטפל בהתאם יוזמה משפטית שאני יזמתי בבתי המשפט, בהגשה של תביעות משפטיות. זה לא מצב רצוי, זה המצב שהמדינה והעיריות צריכות לעשות, וזה לא נעשה. צריך להטיל את האחריות גם על המשטרה בעניין הזה, כי הרשויות המקומיות כמו שנאמר, מפורדות ביניהם, אחת כן, אחת לא, אחת בערך.

אני חבר ועד ומקימי העמותה הרפואית לגמילה מעישון בישראל, בקרוב חברה בהר"י ההסתדרות הרפואית.


אני רוצה לברך על כניסה של הטיפולים לסל התרופות מינואר, כמות הקבוצות לגמילה מעישון בנגב כבר פי שלושה. כבר שאנחנו מדברים יש לנו 20 קבוצות מאשקלון, דימונה, ירוחם, אופקים, אילת, ממש בערבה, יש לנו הרבה עבודה ואנחנו שמחים.


אני רוצה לדבר על אקדמיזציה של התחום הזה בתור איש אקדמיה. אני מרכז אקדמי ואנחנו משתפים פעולה עם כל הקופות, משרד הבריאות, האגודה למלחמה בסרטן, מכשירים מנחים בחמש שנים האחרונות, ואני חושב שמנתוני הדוח אפשר ללמוד שיש הרבה שרוצים להפסיק לעשן ולא מספיק רופאים שיודעים איך לעשות את זה, זאת אחת הסיבות שאין מספיק פנייה לקבוצות.

קורא לוועדה הזו, כמו גם למשרד הבריאות, להכניס את הנושא של הכשרת רופאים ועוד קודם. סטודנטים לרפואה ואחיות, כמו שאנחנו עושים אצלנו באוניברסיטה לקוריקולום של בתי ספר לרפואה, ובתי הספר לסיעוד. יש לנו הרבה אנשים טובים שיכולים ללמד את זה, כך זה קורה במרבית מקומות בעולם. אני חושב שכל רופא לא משנה איזה רופא הוא יהיה, רופא משפחה כירורג, גניקולוג, צריך לדעת מה לעשות עם מעשן, כמו שהוא יודע לטפל בלחץ דם, לזה עדיין לא הגיעו.

אני חושב שגם רופאים בהכשרה המשך שלהם בהתמחות ולקראת מומחיות צריכים להמשיך לקבל את ההכשרות האלה. לגבי בני נוער, יש לנו כבר שלוש קבוצות לבני נוער, חבר'ה לפני צבא, רוצים להפסיק לעשן, חוששים שלא יוכלו למלא כל מיני תפקידים בצבא, ובהחלט פונים. היום ילדים בני 16-17 מכורים כמו מבוגרים, אנחנו לא יכולים לתת להם את התרופות מתחת לגיל הזה, אבל הקבוצות הן בהחלט חשובות, אני חושב שצריך להשקיע משאבים, ללמוד וללמד את התחום הזה, ובהחלט לעזור למשרד החינוך גם כן לעשות את הדברים. אנחנו יודעים שקבוצות שמתקיימות במסגרת בתי ספר או פנימיות מוצלחת יותר מאשר כמו חוגים אחרי צהריים.


הדבר האחרון שאני רוצה לומר – הנושא של אוכלוסיות מיוחדות שאנחנו עוסקים בו הרבה בנגב, אנחנו משתפים פעולה עכשיו עם מרכז לבריאות הנפש בבאר שבע של משרד הבריאות. עשינו הכשרות לאחיות, מתחילים לעבוד עם חולי נפש כמו סכיזופרנים שגם הם רוצים להפסיק לעשן, 90%, 95% מחולי הנפש הכבדים מעשנים והם רוצים. אני חושב שאנחנו צריכים להשקיע יותר באוכלוסייה הערבית, אני יכול לייצג את האוכלוסייה הבדואית שאנחנו מנסים לעבוד איתה. עכשיו סיימנו מחקר שגם מפורסם פה, למעלה מ-50% מהגברים הבדואים, וכ-12% מהנשים הבדואיות מעשנות בשבע שנים אחרונות שעקבנו אחרי זה. אנחנו מנסים להיפגש ונפגשנו עם שייכים, ובהחלט יש רצון בעניין הזה.


אני מאוד מברך כמובן את הכניסה לסל של כל התרופות, אני חושב שצריך להכניס גם את תחליפי הניקוטין, שהם אמנם בלי מרשם אבל הם חשובים מאוד לטיפול. תודה.

סמנכ"ל בשלטון המקומי. אני שמח לומר שבתקופה ובשנים האחרונות חל שיפור, אנחנו באמת עוסקים באכיפה. אני לא אומר שאנחנו מיצינו את כל המקומות. עושים מאמצים באותם תנאי כוח אדם שניתנים, כי אתם יודעים שיש קושי היום בקליטת עובדים ברשויות, ולכן גם אם ההכנסות נכנסות לרשות המקומית, אין לנו דרך לקבל כוח אדם, ולכן בעניין הזה אולי הוועדה תלחץ על מנת שכוח האדם יעמוד לטובת העניין הזה.

אני גם כאחד שמסתובב, אני חושב שעדיין לא הצלחנו באולמי חתונות, שם רואים את העישון שהוא רב מאוד, בשעות הלילה המאוחרות. יש לנו בעיה לא קטנה של פקחים, ואנחנו קידמנו עכשיו הצעת חוק שביום ראשון האחרון בוועדת שרים נמשכה על ידי שר המשטרה לבקשתו להאריך בשלושה חודשים, על מנת לאפשר לפקחים לתת להם הרבה יותר סמכויות שאולי ברמה של פחות או יותר של שוטר בכדי שיהיה אפשר לאכוף את המעשנים, כי יש לנו קושי. לפעמים אתה פונה, וזה מה שאנחנו מקבלים. סך הכל השלטון המקומי עושה ימי עיון בעניין הזה, אנחנו לוחצים. אנחנו מובילים על מנת איכות חיים, אבל פקח שמגיע לאדם מבקש ממנו תעודת זהות והוא מסרב לתת לו, הוא לא יכול לעשות לו כלום. הוא לא יכול לעצור אותו, הוא יכול רק לרוץ אחריו, הוא חייב להזמין משטרה בכדי שהוא ייאלץ אותו, במקרה והוא יכול לתפוס אותו באותו מקום, עד ששוטר מגיע, לכן יש לנו קשיים. לכן קידמנו את הצעת החוק על מנת שתאפשר מעצר זמני או כל דבר אחר, לכפות על אותו אחד שיגיש את תעודת הזהות.

לכן אנחנו נשמח אם כבוד היושב ראש יסייע בידינו בהצעת חוק שנמצאת של חבר הכנסת זאב ביילסקי שאנחנו מקדמים אותה, עשינו מאמצים בסוף שבוע גדולים מאוד על מנת שהיא תקודם, המשטרה חוששת שזה יהיה, באיזושהי סמכות שהיא תלקח ממנה ותועבר לפקחים, ולכן בעניין הזה כבודו יסייע לנו בזה. נוכל לעשות אכיפה הרבה יותר גדולה בתחום העישון, ובעיקר באולמי חתונות ובמקומות ציבוריים בתי חולים ובמקומות אחרים.

לגבי הסדנאות וההכשרה של מי שעוסק בגמילה מעישון. נאמר כאן בצדק שיש כל מיני שרלטנים שנכנסו לשוק ומבטיחים כשפים וקסמים למיניהם, בסוגים שונים של מטות קסם. אם יש למשרד הבריאות כוונה למסד את המקצוע ולהגדיר אותו הגדר היטב במסגרת חוק מקצועות הבריאות למשל, שהוא חוק מודולורי ואפשר להכניס פנימה מקצועות נוספים, ההתנייה היא אקדמיזציה. הדרך היחידה שלנו להבחין במסגרת החוק הזה בין מקצוע שיש לו הכרה והגנה ורגולציה, ומקצוע שאין גבול למה שאדם יכול לטעון שהוא יודע לעשות עם כוחות כאלה או אחרים. הדרך היא אקדמיזציה, לצורך זה אנחנו צריכים הכרה של המועצה להשכלה גבוהה בתכנית אקדמית שמעביר מוסד, אם אנחנו אומרים הרופאים או האחיות יעסקו בזה בנוסף על תפקידן - זה מצויין, אבל בכך לא הגדרנו מקצוע. אנחנו רוצים להגדיר בחקיקה רק רופאים או אחיות יעסקו בזה. תהיה לנו עם שוחרי חופש העיסוק כעורך מקודש. אבל אם אנחנו רוצים באמת להגדיר מקצוע כזה, צריך לקדם את עניין ההגדרה האקדמית שלו, לעבוד מול המל"ג זה לא תהליך של חודש, ולא חודשיים, אבל אפשר לדעתי, בסדר גודל של שנה, להגדיר מקצוע, להגדיר דרישות אקדמיות, לפתוח תכנית ואז לעשות עוד נדבך במאבק הזה.

אני בכל זאת רוצה לברך על העשייה שנעשית, גם הכללית שותפה לה, אבל עוד הדרך ארוכה ורבה. לגבי ההכשרה – רציתי לומר לגבי מקצועות. אנחנו בהחלט מסתכלים על העניין הזה ממקצועות הבריאות בכלל. זה לא רק רופאים ואחריות, זה גם רוקחים, עובדים סוציאליים, מקדמי בריאות. צריך לתת ראייה רחבה יותר לעיסוק בנושא, ויש לנו תכנית מובנית להכשרת האנשים האלה, כמו לגופים המקובלים האחרים.


בנושא הפקחים – כדי להקל על המרכז השלטון המקומי, ביקשנו שהפקחים שגם לבתי החולים של הכללי, יינתן לסדרנים סמכות להטיל קנסות, ואז זה היה מקל מאוד. לצערנו הרב, משרד הבריאות, משרד המשפטים מתנגד, בניגוד לבתי החולים של משרד הבריאות, לבתי חולים של הכללי לא הותר להטיל קנסות, ואז כמובן הם צריכים לחכות ולהזמין וזה מסבך ומקשה על התהליך. אם אפשר גם את הנושא הזה לקדם, שוב פעם, זו לא הוועדה הזו, אני מדברת באופן כללי על הדברים האלה.


לגבי הנושא של נרגילות, יש נושא מאוד חשוב ובעייתי זה נושא הנרגילה שגם צריך לתת לו את המשקל הנכבד להתייחסות.

משרד החינוך זה אותו משרד שהתנגד ליוזמה של סגן השר להפסיק לעשן בבתי הספר...

הם לא אומרים שהם - - -

כן מעשנים זה לא סוד גם וגם. דבר אחרון לחזק את הקריאה להגברת החקיקה. אולי בשלושת השנים האחרונות, כמעט לא נחקק שום חוק משמעותי, וישראל אישררה את ה-FCTC. אפילו מדינה כמו מונגוליה למשל, כבר אצלה יש תמונות עם אזהרות על חפיסות סיגריות, שפה, אני לא יודעת איזה ועדה קמה, אנחנו מנסים מזה הרבה זמן לחוף. אוסטרליה כבר בכלל, אין מיתוג של סיגריות.

אין הרבה הזדמנויות לכנסת, אין הרבה נושאים שמובאים לשולחן הכנסת, שכדי לעשות שיפור משמעותי בהם שגם הורגים המון אנשים, וגם לעשות שיפור משמעותי לא נדרשים משאבים. שתי התערבויות שנידרשות היום שלא יעלו אגורה לקופת המדינה, אחת – העלאת המסים על מוצרי הטבק. זה הוכח בעולם כמאוד יעיל להפחתת העישון, כי בני נוער קונים פחות, אנשים שמשעשנים מעשנים פחות, מורידים את הכמות, ויותר אנשים מבקשים להיגמל.


הדבר השני שלא יעלה כסף ואפשר לעשות – לאסור איסור מוחלט על פרסום של מוצרי טבק בכל המדיה. אני רואה הישג גדול בדוח הזה, חיים הראה את זה, אבל הוא לא הדגיש את זה. זה שחברות הטבק במדינת ישראל העלו את תקציב השיווק שלהם ב-30% בשנה האחרונה זה מראה שאנחנו מנצחים. הם צריכים להשקיע יותר כדי לעשות את אותה עבודה. אם נאסור עליהם, נוכל לאסור עליהם את כל פרסום מוצרי הטבק כדי שלא יגיעו לבני נוער, לא עם טעמים ולא עם תמונות ולא עם חסויות לארועים. אנחנו נעשה דבר גדול בלי שיעלה שום דבר. אני פונה אליך לקדם את זה.

תודה רבה.

אני אחות במקצועי ומנהלת המרפאה למניעה וגמילה מעישון של קופת חולים מאוחדת. רציתי להוסיף וגם לחדד, מאחר ואני עוסקת במרפאה לגמילה מעישון שעוסקת בטיפול פרטני וקבוצתי, אני מאוד מברכת על הסל החדש, ואכן, כיועצת לגמילה מעישון ומנחה קבוצות יש אינספור קבוצות שנפתחות, אבל צר לי שהסל לא לקח בחשבון גם את הטיפול הפרטני. יש לא מעט אנשים שלא מעוניינים לשבת בקבוצה, מאוד חולים ורוצים את הטיפול כאן ועכשיו אחד על אחד, הייתי רוצה מאוד שהישיבה המכובדת הזאת תיקח בחשבון שגם הטיפול הפרטני יילקח בסל ויינתן בחינם.


אני רוצה לחזק את הדברים שד"ר עמית אמר, אני גם מרצה בבתי ספר לסיעוד, ומעולם לא נתקלתי בכזה צמא לידע של סטודנטים לסיעוד בתחום הזה של המניעה והגמילה מעישון. גם צמא לידיעה וגם חוסר ידע משווע שיש. אני חושבת שזו פעולה חשובה שכדאי לנקוט בה. להמשיך וללמד בתי ספר לסיעוד ורפואה.


הדבר האחרון לגבי המיסוי בכדי לחזק את מה שעו"ד עמוס האוזנר אמר, הייתי ממליצה להעלות את המיסוי, ואת הכסף הזה להעביר לטיפול התרופתי לאנשים שחולים בגלל נזקי העישון. בואו לא נשכח שאנחנו גם מעריכים את החיים בעזרת זה שאנחנו גומלים את האנשים מעישון. הארכת חיים גם עולה לא מעט כסף לקופת המדינה.

תודה רבה.

רציתי בהחלט לתמוך בכל העשייה הטובה ולעודד במקום פרסומים של חברות הטבק, פרסום ויותר ויותר מידע לבני הנוער.


אנחנו רואים היום בקבוצות של האנשים שמגיעים אלינו כדי להיגמל, גיל – הגיל הממוצע הולך ויורד. לפני שנים, אנשים שהשתתפו בקבוצות זה היה גילאי 50 ומעלה, היום אנחנו רואים משתתפים בגילאי שנות העשרים הצעירות, כשהם באים ואומרים אנחנו מעשנים כבר עשר שנים, קשה לרוץ על חוף הים כי אין לנו אוויר, אנחנו כבר מנסים חמש שנים להיגמל מעישון ואנחנו לא מצליחים ולא יודעים למה. אנחנו לא מבינים איך התדרדרנו לזה, ואיך התמכרנו, שמסגריה אחת או שתיים, או שלוש או ארבע, הם כבר נכנסים למעגל של התמכרות, שהם לא יכולים לצאת ממנו, והם ממשיכים בתקופה שהם צעירים והם רוצים להיות במעגל חברתי של המעשנים, וכמובן בצבא. ומהר מאוד הם במבוי סתום, ולא יכולים לצאת ממנו. חשוב מאוד - כל מה שניתן להשקיע משאבים לבני הנוער, להגביר את המשאבים כדי להגביר את המודעות שלהם.

בקשר לנושא של סל הבריאות, כדי להוסיף נושאים לסל הבריאות, צריך פשוט להגיש את זה בתאריך בפני ועדת הסל שאני הייתי בה, עמדו רק התרופות, פשוט, מה שעשינו, הכנסנו גם את הקורסים במקביל לתרופות. אני מקווה מאוד שבפני ועדת הסל הקרובה, יהיו גם טיפולים פרטניים.

אין שום בעיה למישהו להציע את השרות הזה, לבוא בדברים עם הקופה, להגדיר את התעריף ולהציע את זה לקהל הרחב כמו כל שרות אמבולטורי או אחר שקיים במערכת הבריאות, זה לא צריך להוות בעיה. נושא של ההדרכה בתוך מסגרות ההכשרה של סיעוד, או של רופאים, אני אעלה במשרד ואפעל לתת הכשרה מסודרת בנושא.

אני מברך את מנכ"ל משרד החדש, מר רונן גמזו. אנחנו נעקוב. אנחנו מקבלים בברכה את ההצהרה שלו בוועדה. הוא נתן פה סטייטמנט שהוא עומד להוביל, ללוות באופן אישי את המאבק בעישון והגברת פעולות הגמילה מעישון. אנחנו נעקוב אחריך ונראה מה אתה עושה.

לכבוד.

אנחנו מודים לך על ההופעה שלך פה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:05)