הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

14.6.2010

הכנסת השמונה-עשרה







נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 83

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ב' בתמוז התש"ע (14 ביוני 2010), שעה 10:00

טיפול בעולים ניצולי שואה - ישיבת מעקב ודיווח

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

מרינה סולודקין

עפרה רוס – מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

סופי כהן לבלוביץ - חשבות תגמולים, תקציבאית הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

דב בארי – רפרנט ביטוח לאומי ורווחה באגף התקציבים, משרד האוצר

יפה וולמן – המשרד לקליטת עלייה

מיכאלה גרזון – משרד הבינוי והשיכון

שרה זילברשטיין – ראש תחום פניות ציבור, המשרד לענייני גמלאים
ניר קידר – רכז כלכלת בריאות, משרד הבריאות

תמי מרוז – מפקחת ארצית – ניצולי שואה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אברהם שרנפולסקי – ד"ר, סגן יו"ר "חזית הכבוד", עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

שלמה גור – סגן נשיא ועידת התביעות לישראל

אלכס אורלי– סגן יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה

גד חרמון – נציג ארגון "כן לזקן"

זאב פקטור – יו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל

שי שני – מנכ"ל מרכז הארגונים לניצולי השואה

אלי כרמלי – מנהל פרויקט "לעד" - מיצוי זכויות ניצולי השואה, הסוכנות היהודית

נירה לאמעי-רכלבסקי

דנה גורדון

עדי צחר – חבר המתרגמים בע"מ

טיפול בעולים ניצולי שואה - ישיבת מעקב ודיווח

בוקר טוב לכל המשתתפים שהגיעו היום לישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הוועדה התכנסה היום כדי לערוך מעקב אחר הטיפול בניצולי השואה. הוועדה קיבלה לראשונה ביולי 2008 דיווח ממשרד האוצר, על פי חוק התוכנית להגדלת הגמלאות להבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה. אז דווח לוועדה שהוגשו חמשת אלפים מאה ושלושים ושמונה בקשות לקבלת ההטבות, ואושרו מתוכן אלפיים ותשעים. היום אנחנו גם רוצים לשמוע עדכון בדבר יישום החוק. בנוסף, הוועדה מבקשת לקבל תשובות לשאלות מתוך דוח מבקר המדינה האחרון.

אני רוצה לציין – אם נשווה את דוח מבקר המדינה מהפעם הקודמת לדוח הנוכחי, חל שיפור ניכור בסיוע הניתן לניצולי שואה, הוגדל שיעור הזכאים לגמלה, הוגדלו במידה ניכרת סכום הגמלה וסל השירותים, הוקם מרכז המידע ובוצעו פעולות לאיתור הזכאים, ועוד דברים רבים. עם זאת, בכל זאת בדוח מבקר המדינה מצוין כי עדיין נמצאו ליקויים בטיפול בניצולי שואה ובסיעוד הניתן להם.

היום הזמנו לישיבה את מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, הגברת עופרה רוס, ואני אבקש ממנה לדווח ולהתייחס ליישום חוק ההטבות לקשישים ניצולי שואה. נראה מצגת ואני אבקש ממנה לענות על השאלות אם יש לה תשובות, ואם לא – נקבל תשובות בכתב.

השאלות שלנו הן - מהו היקף הפניות למרכז המידע הארצי שהוקם; האם עדכון סכום הגמלה הניתן מכוח חוק נכה רדיפות הנאצים שנעשה בחודש מאי יוחל רטרואקטיבית מחודש ינואר של כל שנה; כמה מתוך שבעת אלפים מאה ארבעים וארבע תביעות לגמלה שהוגשו כבר טופלו; האם הוועדות הרפואיות הן אלה שקובעות את הקשר בין הנרדפות של הניצולים לבין שש המחלות העיקריות, או שזה נעשה על ידי רופאי הרשות?

אני אתחיל עם המצגת כדי שנדע מה עושים ברשות לזכויות ניצולי השואה. אנחנו פועלים מכוח מספר חוקים. החוק העיקרי והראשון שלנו הוא חוק נכי רדיפות הנאצים, החוק עוסק באותם ניצולי שואה שהיו אזרחי מדינת ישראל לפני שנת 1953 ובעקבות הסכם השילומים מדינת ישראל לקחה את האחריות כלפיהם, ולא ממשלת גרמניה. הקבוצה הזו מונה היום כחמישים וארבעה אלף ושבע מאות עשרים וארבע ניצולים.


הקבוצה השנייה היא מכוח חוק נכי המלחמה, גם זה אחד מהחוקים הראשונים. כל אותם נכי מלחמה שלחמו בכוחות הברית ובפרטיזנים, רובם לחמו בצבא האדום כפי שאתם יודעים. הקבוצה הזו, החוק לא מגביל אותה. יכול להיכנס תיאורטית גם אדם שמגיע היום לארץ. אולי דווקא זה מעניין את הוועדה שיכולים להיכלל בחוק זה ניצולים מחבר העמים שלחמו והוכרו כנכים. כיום בקבוצה זו נכללים כששת אלפים וחמש מאות איש.


החוקים החדשים שנחקקו בשנים האחרונות כוללים את חוק ההטבות של שנת 2007, שתוקן בשנת 2008. בקבוצה הזו יש שלוש קטגוריות שכוללות כששת אלפים שש מאות ושש איש שמקבלים מענק שנתי והטבות בדיור, כלומר אותם אנשים שמקבלים קצבה מ"קרן סעיף 2" וגם מ-"קרן עבודות כפייה" ומקבלים השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. הקבוצה הזו מקבלת מענק שנתי והטבות בדיור ובהמשך ניכנס לנושא זה.


בנוסף יש קבוצה נוספת שנוצרה כחלק מתיקון חוק ההטבות, והיא מונה כאלפיים מאתיים עשרים ושישה איש. מדובר בקבוצות ניצולי שואה יוצאי מחנות וגטאות הנקראים - "נופלים בין הכיסאות", כלומר שלא מקבלים קצבה ממקור אחר ועלו לאחר שנת 1953. אף גוף לא מכיר בהם, מדינת ישראל לקחה על עצמה לשלם להם קצבה חודשית שהיום עומדת על אלף ומאה שקלים לחודש ומקבלים שובר שירותים בסך אלפיים וארבע מאות שקלים החל משנת 2009, שהוגדל בשנת 2010 לשבעת אלפים ומאתיים שקלים.

שובר השירותים הוא שנתי?

כן. מדובר למעשה בשש מאות שקלים בחודש.

האם עובר סכום מחודש אחד לאחר?

כל חודש מקבלים שש מאות שקלים והם לא חייבים להשתמש בסכום באותו חודש, הם יכולים להשתמש בו גם בחודש הבא והם יקבלו עוד בחודש אחרי. קבוצה נוספת שנכנסה בחוק ההטבות של שנת 2008, כוללת שמונה עשרה אלף איש כיום. מדובר באנשים שמקבלים רנטה מ-"קרן סעיף 2" ומקבלים מאיתנו הטבות נוספות. אלו הקבוצות ובסך הכול מדובר בכ-שמונים ושבעה אלף איש.
אני רוצה ברשותכם לחזור לרגע לכוח חוק רדיפות הנאצים, שגם בו נעשה תיקון חשוב מאוד. אנחנו משלמים לכל מי שממשלת גרמניה לא משלמת לו בעקבות הסכם השילומים. מדובר בקבוצה די גדולה של אנשים ששהו על אדמת גרמניה בראשון לינואר 1947, בדרך כלל אנשים ששהו במחנות עקורים. למעשה, ממשלת גרמניה הייתה צריכה לקחת אחריות על אנשים אלו, והיא לקחה בזמנו. ממשלת ישראל בשנת 2001 במסגרת חוק ההסדרים הכירה בקבוצה הזו. בשלב הראשון הקבוצה קיבלה תגמול חודשי בלבד של עשרים וחמישה אחוז, היא לא הייתה זכאית לגשת לוועדות רפואיות ולא קיבלה הטבות רפואיות אחרות. בני המשפחה או בני זוג לא יכלו לקבל תגמול וגם לא קיבלו מעמד של נזקק או נצרך. בשנת 2007 חל לגביהם תיקון, וכל הקבוצה הזו היום היא חלק מחוק נכי רדיפות הנאצים וזכאית לאותן הטבות בדיוק.

דבר נוסף בקשר לחוק נכי המלחמה וחוק נכי רדיפות הנאצים, מדובר באנשים נזקקים ונצרכים, אנשים המקבלים תגמולים שנבדקו ובגלל מצבם הבריאותי או הכלכלי הם מקבלים תוספת לתגמול. יש לנו תגמול לאלמנות של נכי מלחמה לשלושים ושישה חודשים, וחלקן גם תגמול לכל החיים – כתלות במעמד.

מבחינת תקציב, בשנת 2005 היה בסכום של פחות ממיליארד וחצי שקלים, ואנחנו מדברים על תקציב מקורי ללא הגדלות שנעשות במהלך השנה, שהרי אנחנו יודעים שהתקציב הולך וגדל במהלך השנה. בשנת 2006 זה היה פחות או יותר באותו סדר גודל, בשנת 2007 זה היה קרוב ל-1.7 מיליארד שקלים. בשנת 2008 כבר רואים גידול – רואים שאנחנו מתקדמים לכיוון תקציב של שלושה מיליארד שקלים. בשנת 2010 אנחנו בסכום של מעל שניים וחצי מיליארד שקלים ונושקים לשלושה מיליארד שקלים, בהחלט תקציב מכובד וזה חשוב.

אם נבקש לראות את ההתפתחות של האוכלוסייה בה אנחנו מטפלים, שאנחנו יודעים שהיא השתנתה. בשנת 2005 היו לנו כחמישים ואחד אלף ניצולי שואה. אנחנו גדלנו ובשנת 2008 יש שבעים ותשעה, ובשנת 2009 שמונים וחצי אלף. היום אנחנו נמצאים היום במצב של שמונים ושמונה אלף ניצולי שואה, גידול ענק שחל בגלל חוקים בחצי השנה האחרונה.

בואו נעבור לשקף שמצביע על הסכומים המשולמים לנכי הרדיפות ונכי המלחמה, שהם למעשה המטופלים העיקריים שלנו. הם מקבלים טיפול רפואי במלואו בגין המלחמה שהוכרה, הנכות שלהם, לרבות תרופות. היום אנחנו גם נותנים טיפול גם למחלות הלא מוכרות, כולנו מכירים את המהלך המבורך שנעשה בשלושת החודשים האחרונים שהיינו שותפים מאוד פעילים לו. ראינו בזה יחד עם משרד האוצר והשותפים האחרים מהלך חשוב והקדשנו לו הרבה מאוד תשומת לב ומאמצים. הגענו להסדרים עם קופות החולים השונות, הנכים מקבלים בהשתתפות העצמית שלהם הנחות משמעותיות – וניכנס לכך בהמשך.

בנוסף, הם זכאים להבראה רגילה, הם מקבלים סכום של כאלפיים שקלים בשנה בחודש ינואר, והשנה אפילו שילמנו קודם לכן. יש הבראות עם טיפולים לאותם אנשים שזקוקים לטיפולים במרחצאות וכולי. הם יכולים לקבל עד ארבעה עשר ימים, ומי שזקוק למלווה מקבל מלווה. אנחנו מעניקים בנוסף הנחה בארנונה, יש להם פטור מלא מתשלום אגרת טלוויזיה, החזר חלקי של מס ערך מוסף ומס קנייה על מוצרים שונים. בנוסף, אנחנו מעניקים הלוואות לנכי המלחמה ונכי הרדיפות, ואפילו לבני הזוג שלהם. אנחנו מעניקים מענקי השכלה על תיכונית לבני ניצולי שואה, זה אמנם לא כל כך רלוונטי כבר אבל עדיין יש אנשים שפונים אלינו. יש תגמול לבן זוג של מקבלי גמלה שנפטר, מי שמקבל תגמול רגיל בן הזוג שלו מקבל אותו לשלושים ושישה חודשים. נזקק ונצרך זה תגמול לכל החיים. יש לנו השתתפות חלקית בהוצאות הקמת מצבה לשאירים של מקבלי גמלה או תגמול של נזקק או נצרך.

כמובן שיש לנו יחידה של שירותים סוציאליים, שניגשים ועושים ביקורי בית ופעילויות שונות לניצולי השואה. רק לאחרונה לנכי המלחמה היה אירוע – בהשתתפות סגן השר וחבר הכנסת ביילסקי, יושב ראש ארגון הנכים ועוד. היה ארגון מכובד, לקחנו ספרים שכתבו ניצולי שואה על מעשי הגבורה שלהם והקראנו אותם. היה אירוע תרבותי ומאורגן, הגיעו ניצולי השואה. לא אנחנו היינו אחראים על ההזמנה אבל אנחנו מברכים על כך ובפעם הבאה אנחנו מתחייבים שאנחנו ניקח את זה על עצמנו, את ההזמנה. לצערי, ציפינו להשתתפות רבה מאוד של נכי המלחמה אבל הפעם זה לא קרה.

יכול להיות שהיו במקביל אירועים של הששים וחמש שנים, ודבר שני אולי זה בגלל ההזמנות.

בכל מקרה זה היה אירוע מאוד יפה ומאוד תרבותי, הייתה שירה והיה אירוע מאות איכותי ומכובד.

אני רוצה שאנחנו נדבר על הטבות שמקבלים ניצולי השואה בעקבות חוק ההטבות.

סליחה, כל ההטבות שציינת עד עכשיו היו מתוקף איזה חוק?

מדובר היה בקבוצה של נכי המלחמה ונכי הרדיפות. עכשיו ניכנס לכל אותם שמקבלים הטבות לפי חוק ההטבות. הם מקבלים דמי הבראה עבור שבעה ימים, הנחה בתשלום ארנונה, פטור מתשלום אגרת טלוויזיה, החזר חלקי של מס ערך מוסף ומס קניה על מבחר מוצרים חשמליים, והנחה בדמי השתתפות העצמית בתרופות מרשם הנמצאות בסל התרופות בדיוק כמו שמקבלים הנכים אצלנו. בגובה של חמישים אחוזים לניצול עד גיל שבעים וחמש, ומעל גיל שבעים וחמש הנחה של ששים אחוזים וזאת בהתאם להחלטת ממשלה.

בעבר הם לא קיבלו?

לא, בעבר הם לא קיבלו הנחה בהשתתפות עצמית. הייתה קבוצה של מקבלי השלמת הכנסה שקיבלו, אבל הם לא נכללים בציבור הזה. אנחנו הגענו להסדר הזה בעקבות החלטת ממשלה של החודשים האחרונים, היה מדובר בחודש הראשון בחמישים וחמישה אחוזים הנחה מעל לגיל שבעים וחמש אבל עכשיו יש תיקון וזה יהיה ששים אחוזים.

ואלו שלא קיבלו השלמת הכנסה שילמו מאה אחוזים?

כן, שילמו. אבל עכשיו תודה לאל יהיה שינוי.

כדי להבין מה קרה בעקבות החלטות ממשלה, תקציב התמיכות בשנת 2008 גדל מסכום של מאה מיליון לסכום של מאתיים מיליון בשנת 2009. זהו דבר חשוב, אנחנו תומכים בכל מיני גופים שנותנים סיוע לניצולי שואה. הקמנו ביחד עם מר פקטור שיושב כאן היום את הקרן לרווחה בשנת 1995, אז היה מדובר על ארבע מיליוני שקלים וכיום מדובר על סכומים אדירים יותר, נעשים פרויקטים חשובים ויפים, כולל השתתפות במענקים שמקבלים ניצולי השואה. אנחנו תומכים בנושא זה בסכומים של מעל מאה וחמישים מיליון שקלים, ויש נושאים נוספים במסגרת אותו סל.

יש זכאות לשובר שירותים לפי חוק ההטבות בסכום של ששה מאות שקלים לחודש לאלו שקראנו להם "הנופלים בין הכיסאות". אגב, לאותו סכום רוצים להגיע גם בקבוצות אחרות כי מדובר בעזרה מאוד גדולה.

בעקבות החלטות ממשלה הגענו לסיכום עם קופות החולים, במסגרת ההסדר יהינו כל שמונים ושבעת אלף הניצולים שלנו. כלומר לא מדובר רק על קבוצה אחת מהכלל, רק על נכי הרדיפות, אלא כולם. מדובר בדבר חשוב שההירתמות אל המשימה הזו הייתה גדולה.

הגענו להסדר חדש עם חברת החשמל למתן הנחה בתשלום עבור צריכת חשמל בסכום של כמאה שקלים בחודש.

זה מאוד מעניין שאנחנו לא מודעים לכך. את יודעת שאת חוק "חשמל סוציאלי" עשתה חברת הכנסת סופה לנדבר כבר בשנת 2007.

רק לאלו שמקבלים השלמת הכנסה.

ופה מדובר על כולם. אם אפשר, אנחנו רוצים לקבל את המסמך.

אנחנו עוד עובדים על זה, אני מקווה שנסיים תוך חודשיים ונעביר לכן את כל הפרטים בשמחה.

כי זה מאוד חשוב. אנשים לפעמים שואלים ואנחנו לא מבינים אותם.

אני רוצה קצת לספר לכם מה נעשה בתקופה האחרונה ברשות, בנקודות ולא בהרחבה. אולי לפני כן אני חייבת לסבר את האוזן – טיפול בשמונים ושבעה אלף ניצולי שואה היא לא רק משימה לאומית חשובה אלא גם נעשית על ידי קבוצת עובדים שנותנת את נשמתה. אני מקפידה לבקר לפחות שני ניצולים ביום, ובמרכז המידע שלנו יש כמויות של אנשים שמגיעים ואני רואה את העבודה ואני חושבת שמגיע לעובדים פרס. הייתי בשמחה מזמינה אתכם לביקור אצלנו כדי שתבואו ותראו באילו סדרי גודל מדובר ותראו מה נעשה.

אתם בירושלים?

בתל אביב. אני חושבת שחשוב שתראו מה עושים העובדים עבור אותם אנשים שעברו את התופת ואת הדבר הקשה ביותר. אנחנו מקפידים להיות אוזן קשבת, ולא פעם מגיע ניצול שואה ואומר שהוא מספר לנו דברים שלא סיפר לבת או בן זוגו או לבנו, יש מי שיכול לשמוע אותו. אני גאה שאני נמצאת במקום הזה, אני מרגישה שאני עושה דברים מאוד טובים.

מתי הוקמה הרשות?

בסוף שנת 2009. אני מודה בכל הזדמנות לכל אותם עובדים שיושבים באופן מסור, ומי שמכיר את המערכת כמו הארגונים יודע איך הם עושים את מלאכת הקודש, בסובלנות וסבלנות – וזה לא תמיד קל.

באילו שפות אתם מפרסמים באמצעי התקשורת?

אני יודעת שיש גם פרסום בשפה הרוסית ואנחנו מקפידים על כך. אנחנו נבדוק את העניין, אנחנו פתוחים לכל הצעה וניתן לדון בעניין. יש עוד הרבה מה לעשות, ואנחנו עוד נעשה. אני אספר מה עשינו בתקופה האחרונה.

בחודש אפריל פרסמה הוועדה ברשות השופטת דליה דורנר את מסקנותיה. הועדה ישבה על המדוכה ועשתה עבודה יפה, והדבר החשוב היה עדכון התגמול הישראלי לנכי רדיפות הנאצים לאחר שנים רבות שהנושא היה פתוח. המסקנה העיקרית של הוועדה הייתה עדכון התגמול הישראלי לזכאים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים כך שלא יפחת משבעים וחמישה אחוזים מהרנטה הגרמנית המקבילה.

אני רוצה להעיר שמי שמקבל תגמול של נזקק ונצרך מקבל גם כך תגמול שהוא מעל שבעים וחמישה אחוזים מהרנטה הגרמנית. מדובר על קבוצה שמקבלת תגמול רגיל שיהיה לא פחות משבעים וחמישה אחוזים מהרנטה הגרמנית.

ישבנו בזמנו, כשאני נכנסתי לתפקיד עם מרכז הארגונים ומר נוח פלוג, קיבלנו החלטה שהחל משנת 2010 יעודכן המחיר של תגמול נכי רדיפות הנאצים פעמיים בשנה, ולא כפי שהיה עד אז עדכון רק פעם בשנה רק באוקטובר. עכשיו אנחנו מעדכנים פעמיים בשנה, בחודש אפריל ובחודש אוקטובר. בנוסף קיבלנו החלטה ועדכנו בשנת 2010 באופן חד פעמי עבור התקופה מינואר 2009 עד אפריל 2009 כי זה לא עודכן בשעתו.

דיברנו קודם על ועדת דורנר ועל השינוי, עכשיו ניתן לראות את השינוי שחל. בשנת 2007 תגמול של עשרים וחמישה אחוזים הסתכם בכ-אלף ארבעים וששה שקלים, עלה בשנת 2008 לאלף ומאה, בשנת 2009 לאלף שש מאות ששים ושניים, וכיום זה מעודכן לאלף שמונה מאות שמונים ושניים. זה לתגמול של עשרים וחמישה אחוזים, לא מדובר על נזקק ונצרך עבורם מדובר על סכומים מאוד גבוהים, אפילו גבוהים יותר מהסכומים שממשלת גרמניה משלמת.

יש לי שאלה. יש לי קטגוריה שעדיין בין הכיסאות. אני ניסיתי לעשות את זה דרך חוק – אלו שחיו ביערות בזמן השואה.

את מדברת על "הנופלים בין הכיסאות" ולא על נכי הרדיפות?

כן.

התגמול שלהם גם גדל והוצמד לתגמול של נכי הרדיפות, ובנוסף הם מקבלים את סל השירותים. הם מקבלים שש מאות שקלים של סל השירותים לחודש, וכן הם מקבלים את התגמול של אלף מאה ועשרה שקלים.

זה מוצמד לתגמול של נכי רדיפות. כל פעם שהתגמול של נכי רדיפות עולה, כולל הסכמי שכר כמו זה של עובדי המדינה האחרון של 4.7%, הם יקבלו הגדלה גם החודש.

אבל אילו אישורים יש להם?

זה מה שאני שואלת. אני מכירה כמה אנשים שלא יכולים לקבל את הסטאטוס הזה.

אני מציעה שתעבירי לנו את השמות שלהם ואנחנו נבדוק את העניין בשמחה. אני רוצה עכשיו לתת קצת נתונים על הפעילות של מרכז המידע שלנו.

רק רגע, יש לי שאלה. לאיזו קבוצה יש עדכון גובה?

לכל נכי הרדיפות וגם ל-"נופלים בין הכיסאות".

יש הרבה פניות אלינו בנושא הדיור הציבורי. המדינה נותנת הרבה אחרי שנת 2007, אבל הדיור הציבורי שהוא הוסטלים או מקבצי דיור לניצולי שואה אינו מספק. אני מכירה את המצב שהסוכנות פועלת יחד עם חברת עמידר פעם בחמש שנים, אבל זה עדיין לא מספיק. מה את חושבת ניתן לעשות לפחות בקטגוריה הזו כדי לשפר את הדיור הציבורי?

אני חושבת שצריך לעשות דיון ולבדוק את הנושא. חשוב לראות מה עושה כל גוף ומה אנחנו יכולים לעשות. יכול להיות שאפילו יש מסגרות שלא ידוע עליהן, כי זה לא נבדק באופן כולל.

אולי אנחנו באמת נעשה זאת. אנחנו שואלים כי חשוב שנדע לתת תשובות למי שפונה אלינו.

כמובן. הדלת שלנו תמיד פתוחה. יש חברי כנסת שמעבירים אלינו פניות גם.

מרכז המידע שלנו הוא המערכת שעונה תשובות לשאלות שמגיעות מהקבוצות השונות. סיימנו עכשיו מכרז גדול לעיבוי מרכז המידע באופן שהוא יוכל לתת תשובה בזמן אמת. מה שהיה עד היום הוא שאנשים נענו במקום רק על שאלות כלליות, אבל שאלות ספציפיות הועברו לאנשים אחרים ונענו במועד יותר מאוחר. השינוי שייעשה הוא שאותם אנשים שיושבים במרכז יוכלו לתת את התשובות לשאלות בזמן קצר. מדובר בפרויקט מאוד גדול.

במה זה שונה ממרכז המידע של הגמלאים?

להם יש מרכז מידע שיכול לענות לכל הקבוצות. לנו יש קבוצות שלנו. כשנכה שלנו רוצה לשאול למה הוא עוד לא קיבל את מה שמגיע לו, הוא צריך לפנות אלינו כי אנחנו צריכים לתת לו מענה. אנחנו מטפלים באוכלוסיות שלנו בלבד, ולא מטפלים באוכלוסיות אחרות.

יש לנו סדרי גודל מאוד גדולים. אנחנו מקבלים מעל אלפיים פניות בחודש. מדובר בכמויות אדירות של פניות, ואנחנו עכשיו מעבים את המרכז ומקווים שהוא יהיה יותר טוב ממה שהיה עד עכשיו.

לשאלתה של חברת הכנסת מרינה סולודקין, הגמלאים ניצולי השואה יכולים לפנות גם למרכז המידע של הגמלאים וגם למרכז המידע של ניצולי השואה, וגם לחברי הכנסת. הייתה לי פנייה בימים האחרונים של מישהי ששמעה על שובר של מאתיים שקלים שהיא לא קיבלה, אני בדקתי את העניין בשבילה.

אני רוצה לדבר מעט על השינויים שחלו ברשות בתקופה האחרונה. עשינו שינוי של טופס התביעה לתגמול לכל סוגי החוקים, היום הוא בין חמישה לששה עמודים בכתב ברור. שינינו את נוסח טופס הבנק בסיכום עם יושב ראש מרכז הארגונים, נקבע כי נוסח טופס הבנק ישונה באופן כזה שתוסר הפסקה המתייחסת להרשאה בלתי חוזרת לחיוב חשבונם של ניצולי השואה. טופס הבנק היום רק מזהה שאכן אותו אדם מקבל את הסכום ואין עניין הרשאה. בנושא כפל התשלומים, מדינת ישראל לגבי ניצולי השואה לא תשתמש באפשרויות הגבייה שלה כלפי ניצולי השואה.

אני מצטערת לומר אבל לא אתם דאגתם לזה אלא אנחנו, לקח לנו עשר שנים שלא יהיה מיסוי.

זה משהו אחר.

נכון, גברת רוס מדברת על כפל תשלומים, אנשים שקיבלו כסף שלא היה מגיע להם ואחר כך ביקשו מהם להחזיר את הכסף.

אנשים קיבלו כסף פעמיים, גם מאיתנו וגם מקרן "סעיף 2". לפי החוק הם לא יכולים לקבל פעמיים ולמרות זאת המדינה החליטה שאינה תשתמש באמצעי גבייה. היה מדובר בחובות של שני מיליון שקלים שנגבו מאנשים והוחזרו לאותם אנשים שזה נלקח מהם, ומי שלא נלקחו ממנו הסכומים הם לא יילקחו ממנו בעתיד.

ומה לגבי הוועדות הרפואיות?

אני יכולה להתייחס לכך בקצרה. יש להבחין בין שני דברים – וועדות רפואיות וקשר סיבתי. קשר סיבתי זה קשר שנבחן האם יש קשר סיבתי בין המחלה לבין הרדיפות. לאחר שמחליטים שיש קשר סיבתי נשלחים לוועדה רפואית. הרופאים אינם אותם רופאים. אגב, עכשיו החלפנו את הרופא הראשי, וכיום הרופא הראשי הוא גם פסיכיאטר כי חשבתי לנכון שחשוב שהרופא הראשי יהיה מי שיכול להיות יותר מומחה בתחומים שאנחנו מטפלים בניצולי השואה בהם.

כשהרופא הראשי בוחן האם יש קשר סיבתי בין המחלות לבין הרדיפות, הוא עושה זאת על ידי קריטריונים מובנים מראש. הוא לא קובע על דעת עצמו את הקשר. ישבה וועדה שהחליטה באילו מקרים מכירים בקשר סיבתי ובאילו מקרים לא מכירים בו. יש לנו רופא ראשי אחד ואין מה לעשות בעניין זה, מדובר בדרך בה המערכת כולה עובדת. אנחנו משתדלים שהנושא של ניצולי השואה יהיה גמיש יותר.

מדוע דוח מבקר המדינה התייחס לנושא?

אנחנו נעביר את ההתייחסות שלנו למבקר ונעביר גם לכם.

תודה רבה לגברת עופרה רוס. אני מבקשת לשמוע את דבריו של שלמה גור, סגן נשיא ועידת התביעות לישראל.

כדי להשלים את ההקדמה של זכויות, ניצולים ותגמולים לניצולים הייתי רוצה להוסיף אלמנטים שמגיעים מועדת התביעות הן כפנסיות אישיות והן כסיוע רחב יותר. אם אנחנו מסתכלים על השנה האחרונה, כתוצאה מהמשא ומתן של ועדת התביעות עם ממשלת גרמניה נוספו שבעת אלפים ומאה איש שקיבלו כבר השנה מקרן הסיוע תשלום חד פעמי של אלפיים חמש מאות חמישה וששה יורו. היינו, השנה נוספו למעשה עשרים וחמישה מיליון ומאה חמישים וחמישה אלף דולרים. מקבלי "קרן סעיף 2", שזו הפנסיה החודשית, מונים השנה עשרים וחמישה אלף ומאתיים שלושים ואחד איש, כלומר בסכום הכולל מדובר על מאה עשרים ואחד מיליון דולר. אלו סכומים שמגיעים השנה לאנשים פרטיים כמענקים או חד פעמיים או חודשיים.

בנוסף מוזרמים במערכת כספים בסיוע עקיף, כלומר שחלקו מגיע לניצול וחלקו מתבטא בשירותים, כולל הקרן לרווחת ניצולי השואה שהם מקבלי המסה הגדולה של כספי ועדת התביעות בישראל. מדובר על הזרמה כוללת של שמונים ושלושה מיליון דולר לשנה, מתוכם הקרן מקבלת כמעט ששים ואחד מיליון דולר לשנה.

הכספים הללו מגיעים ישירות לניצולים, בצורה של שעות סיוע. כלומר, המסה הגדולה שועדת התביעות מציעה היא שעות סיוע לניצולים נזקקים. אנחנו המממנים הגדולים ביותר של מרכזי יום ושירותים במרכזי הסיוע.

אני רוצה להדגיש מיהם הזכאים לשירותים מועדת התביעות, ומיהם המטופלים במסגרת התשלום החד פעמי של ה - Hardship Fund(קרן הסיוע). אנחנו מדברים על סך הכך של ניצולי השואה, לא בהגדרה המצמצמת של שמונים ושבעה אלף אלא מאתיים ועשרה עד עשרים אלף איש שהם ניצולי שואה ופליטים ואנחנו מגדירים אותם כ-"נפגעי הנאצים".

המדיניות שלנו, ויש לבחון אותה לשקול אותה כאמצעי רחב יותר, היא שכאשר מדובר על רנטות אישיות כמובן שיש הבחנה בין מי שהיה נמלט או פליט לבין מי שהיה במחנה. אבל כשמדובר על שירותים סוציאליים שניתנים לקשישים בערוב ימיהם שנפגעו מפעולות הנאצים, בין אם היו במחנות או ביערות, נמלטו והצליחו להגיע למזרח ברית המועצות – סיביר או מקומות אחרים. השירותים הסוציאליים דומים אצל כולם, ופה חשוב לתת את הדעת כיצד משווים את השירותים כדי שכולם יהיו זכאים לשירותים. המבחן הוא הנזקקות, ולא המיקום שהניצול היה בו בתקופת השואה.

הנקודה האחרונה בה אני רוצה לעסוק היא התוכנית הרפואית של ההנחות ברכישת תרופות, שהיא וודאי דבר מבורך. פה בדיוק מתחדדת הסוגיה למי ניתנים השירותים הללו. מצד אחד יש שמונים ושבעה אלף שמקבלים הנחה ברכישת תרופות, ולעומתם יש עוד כמאה אלף איש שחלקם היותר גדול הם נזקקים. אם מתסכלים על המספר, בבדיקה לא מעמיקה מידי, רואים שהמספר הוא דומה. בין שמונים ותשעים אלף זה המספר שמקבל כיום את ההנחות, והייתי חושב שמן הראוי לשקול את הפריסה של ההנחות על פי הצדק ההיסטורי, ולתת ליותר נזקקים עדיפות ראשונה על פני אחרים. אם זה היה המצב, אני מניח שגם אנחנו היינו שותפים לתוכנית הזו.

אני רציתי להוסיף, מאוד חשובה הקטגוריה השנייה של פליטי השואה, שוועדת התביעות הכירה בהם והם היחידים שמטפלים בהם. אנחנו מודים לקרן הרווחה שמתירה לשלוח אליה אנשים שהם פליטי שואה ומטפלת בהם. אבל מדינת ישראל לא הכירה בסטאטוס מיוחד לפליטי השואה. אני הגשתי חוק שנפל במליאה, חוק לקביעת סטאטוס לפליטי שואה. רצינו לתת להם קצת כסף מפני שהם מאוד נזקקים, רוב מתוך מאה וארבעים אלף איש. הם לא מקבלים סכומים חודשיים אלא חד-פעמיים, ומדינת ישראל חייבת להכיר בהם.

החוק שלי נפל מפני שמשרד האוצר אמר שזה יעלה שני מיליארד שקלים, ואפילו בצחוק לא רצו לחשוב שיש בעיה חברתית גדולה שיש לפתור אותה. יש לפתור לפחות את הדיור הציבורי, או את הרשויות. אבל לא חשבו על זה ברצינות. חייבים להבין שיש בעיה חברתית. בטח שכולנו פועלים על פי החוק הקיים וכשאין חוק קשה לפעול. אחת המטרות שלנו, כועדת עליה וקליטה, שכן רוב אותם פליטים הם עולים – היא לחשוב כיצד ניתן לפתור את הבעיה החשובה הזו.

אני רוצה להוסיף. כל מה שאמרה הגברת עופרה רוס והמשרד שהיא מייצגת, מדובר על עבודה משנת 1953. מאותה שנה כל פעם דיברו על ניצולי שואה אבל התחילו לעסוק בפליטי שואה רק בעשרים השנים האחרונות. אם נשאל ישראלים מיהו פליט שואה, התשובה תהיה שפליט שואה הוא מי שברח למקום בטוח בזמן המלחמה. לא יודעים את האמת, כי רק בזמן האחרון מתגלים סיפורים על פליטי שואה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשלמה גור על הקצבת סכום מכובד ליציאת ספר בנושא פליטי שואה.

שמי אברהם שרנפולסקי ואני מייצג את התנועה הציבורית "חזית הכבוד", עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל. בנוסף לדבריו של שלמה גור הייתי רוצה לספר לכם כמה דברים הקשורים למעגל השני, כלומר לפליטים. חשוב לציין שמדינת ישראל אדישה לצרכי הפליטים שהם למעשה ניצולי השואה. הם סבלו מרדיפות הנאצים, הם ברחו משליחים תחת פצצות ויריות, איבדו בתיהם ובריאותם, וחייו במקומות כמו סיביר בתנאים בלתי נסבלים, וגם העלייה ארצה הייתה להם קשה. חמישים וחמישה אלף האנשים הללו גרים בדירות שכורות וצריכים לשלם יותר משבעים אחוז מהקצבאות שהם מקבלים מביטוח לאומי על שכר דירה. את מה שנשאר להם לאחר תשלום שכר הדירה הם צריכים להוציא על תרופות ולמעשה לא נשאר להם כסף לקיום חיים ראויים. אנחנו לא רק מבקשים אלא גם דורשים לדון בנושא הפליטים, שכן גם הם זכאים להטבות. אני לא רוצה להשוות את הפליטים לניצולים שהיו בגטאות ובמחנות, אבל יש לזכור שמדובר בקבוצה גדולה שחייה חיים קשים ויש לעזור להם. תודה.

אני אלכס אורלי, סגנו של נוח פלוג יושב ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה. אני רוצה להביע את הערכתי לעופרה רוס, שמאז שנכנסה לתפקידה זזו המון דברים, ובטח שמגיע לה כבוד על קידום עניין התרופות. אני מודע לעניין שהכספים של המדינה ולא של המדינה, ולא בטוח שכולם הבינו את הבעייתיות אחרת זה היה נפתר מוקדם יותר.


אני מדבר בתור מי שמייצג ניצולי שואה וחי גם את הבעיות של פליטי השואה. ההגדרה של "ניצולי שואה" הוגדרה לפני שנים רבות על ידי מדינת ישראל ומדינת גרמניה ועליה מסתמכים כל החוקים והתקנות עד היום. בתהליך של התפרקות הקומוניזם הגיעו למדינת ישראל הרבה מאוד פליטי שואה, ואני בכל מיני מפגשים אמרתי שפליטי שואה הם לא בדיוק ליקקו שם דבש, הם עברו שם צרות בלתי רגילות וחלקם גם מתו בגלל קשיים. אני גם איבדתי שם משפחה.


אנחנו רואים את הצורך לתמוך בפליטי שואה, קודם כל בגלל שהם חלק אינטגראלי מההגדרה של ניצולי שואה אלא שהם לא הוכנסו לחוק. בנושא הזה דיברנו בזמנו עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ניסינו להרחיב את ההגדרה גם לפליטי שואה וגם זה לא היה מספיק.

הועדה תדון במעמד פליטי השואה בעשרים ושני ליוני.

אין לי ספק שזה לא מספיק. אני מוכח לברר עם ועידת התביעות, שהיא התומך האמיתי העיקרי דרך הקרן. לגביהם, ההתייחסות לפליטי שואה היא דומה להתייחסות לניצולי שואה. נכו שמבחינת רנטות אי אפשר להתייחס באופן דומה, אבל הגיע זמן שמדינת ישראל תעשה מאמץ ותתחיל אפילו ממיליארד אחד לתמוך בנזקקים הפליטים ולנסות להעלות את רמת חייהם כדי שהם יזכו לקצת נחת.

אתה יודע, זה טוב מאוד בגלל שיש כאלה שרוצים לעשות ריב בין ניצולי שואה לבין פליטי השואה.

אנחנו בהחלט מסכימים שפליטי השואה הם המשך ישיר של ניצולי השואה, הם נקלעו לסיטואציה מסוימת ויש דרך לפתור את הבעיות שלהם. רק מדינת ישראל יכולה לפתור את הבעיה, הכסף הגדול חייב להגיע ממדינת ישראל. הלובי של יוצאי ברית המועצות לשעבר חייבים לקדם את העניין ולנסות לקבל סכום מסוים לפתרון הבעיה.

הבעיה לגבי ניצולי השואה שאינה מגיעה למודעות מספקת היא הנפגעים של אוקטובר 1953. זו בעיה חמורה שאני ניסיתי בעבר לטפל בה. החוק של 1953 הוא שרירותי לחלוטין ללא טיפת הגיון או התחשבות. בעצם כל האנשים שהגיעו לאחר 1953 נמצאים ב-"קרן סעיף 2", כלומר וועידת התביעות. הם היו איפה שהיו, חלקם ילדים וחלקם מבוגרים שלא היה להם מושג שהם יכולים לקבל פיצויים. גל העלייה שהגיע בשנות ה-90 הביא אנשים שהיו ניצולים אמיתיים שפשוט לא חיו בישראל, הם לא היו בזמן הנכון ובמקום הנכון.

אני ניסיתי לעשות בדיקות גם עם משרד ראש הממשלה. אני חושב שמדובר בבעיה אמיתית שיש הבדל בין הניצולים האמיתיים שהם ב-"קרן סעיף 2" וניצולים של משרד האוצר, צריך לסגור את הפער ולהשוות את התנאים. אני הצעתי להשוות הטבות שמקבלים ממשרד האוצר. אם יש פער בין מה שוועדת התביעות משלמת לבין מה שעדיין חסר להביא אותם לאותה רמה, אני לא חושב שהוא פער גדול מבחינה כספית. סך הכול מדובר על עשרים וחמישה אלף איש.

אנשים בוכים, אנשים שהיו במחנות ריכוז שעברו את כל הצרות של הניצולים ותקועים עם הפער הזה. המדינה צריכה לצמצם את הפער, יש בזה צדק מלא. יש חוק אבל אפשר לשנות אותו, אני לא חושב שהכסף הנדרש כל כך גדול. אני אמשיך לקדם את הבעיה במשרד ראש הממשלה ולא ארפה ממנו. בסופו של דבר, אנחנו כבר ששים וחמש שנים אחרי המלחמה, כל אותן השנים אותם אנשים לא זכו להטבות שוות והוגנות. לפחות בשנים האחרונות לחייהם ניתן להטיב עימם. תודה.

תודה. מה קורה מבחינת תקציבים במרכז הארגונים?

מבחינת תמיכות ממשרד הגמלאים, אמנם השתפרו הדברים אבל עדיין יש פרוצדורה ארוכה ומייגעת. רק עכשיו באמצע השנה קיבלנו את השלושה מיליוני שקלים, וזה פשוט רע. במשך חודשיים הפקידים מחליטים, ובמרץ כבר הכסף צריך להיות משוחרר לארגונים השונים. אני לא יכול למרוח את הספקים שלי יותר מחודשיים או שלושה. זה רע ויש המון לתקן, היו לי שיחות עם המנהל הכללי ועושים מאמץ. נדמה לי שהפתרון הכי טוב יהיה לחוקק חוק ניצולי שואה. תודה.

קודם כל בוקר טוב לכולנו. אני משתתף בפגישות כאלו זה זמן מה, וזו פעם ראשונה שאני מרגיש שאנחנו מדברים לעניין. החלק המשמעותי ביותר אולי של הפגישה הזאת שיושבת פה איתנו גברת רוס, אשר בזכותה זכיתי היום אחרי ששים שנה בפעם הראשונה לראות את החוברת הזו עם אינפורמציה שאני בהיותי פה מלפני קום המדינה לא ראיתי ולא זכיתי לדעת על קיום הדברים הללו והזכויות שלנו. אני לא מאמין שהדבר הזה מקרי. כנראה היו החלטות אשר נתקבלו, הוכנסו למגירה וסגרו את המגירה במפתח.


אני מאוד מצטער שהיום חסרים לנו פה כמה וכמה אנשים אשר היו צריכים לתת לנו כמה תשובות מהרובד המדיני של ההחלטות שמתקבלות בעניינים שלנו. אני רואה שבין האנשים אשר צריכים לבצע את ההחלטות הללו אני מוצא יותר ויותר הבנה ורצון טוב לתקן את כל המעוות אשר נעשה כלפי ניצולי השואה מיום בואנו הביתה. לא משנות השבעים אלא משנות הארבעים.

אני רק קצת מתפלא שאם אני במאבקי למען ניצולי השואה מברית המועצות, כשאני נזקק לעזרת הנציגים של אותה היהדות, נציגים שיש בהם אנשים בעלי שם בינלאומי, אני צריך לחכות חודשים עד שהם עונים לטלפון ואני לא מצליח לקבוע איתם פגישה, וזה חמור מאוד. אני יודע יותר טוב מה כואב לאותם אנשים שהם מייצגים אותם מאשר שהם יודעים, שאין להם זמן והם עסוקים. אם אני צריך להיפגש עם נציג הנציגים, ואני לא רוצה לנקוב בשמו, אני לא מקבל תשובה למרות שאומרים לי שהוא יתקשר למחרת לקבוע פגישה.


הבעיה אשר הועלתה פה היא אחת הבעיות החמורות, כי האמת היא שיחד עם ההבנה אשר זכיתי לה מועידת התביעות, ומתן עזרה וכתף לניצולי השואה במשך עשרות השנים שאני עובד איתם, לא זכיתי כמעט להבנה מאף מוסד ממשלתי אחד של מדינת ישראל. כיום, עופרה רוס משתדלת בעבודתה היום-יומית לתקן, לשפר ולענות על כל הציפיות העמוקות אשר סבלנו מהן ואשר מבקר המדינה הצביע עליהן. אני גם היום לא מאמין שהדברים הללו קרו בגלל פקידים, זה קרה על סמך הוראות מפורשות שהגיעו מגבוה.

היו לי גם מגעים עם הפקידות הגבוהה במשרד האוצר ואני חשתי במקרים רבים שאני מדבר אל הקיר. היה צורך לעשות מאבק, כמו שאנחנו ניצולי השואה עשינו בשנת 2007, על מנת להעלות את הבעיה של אותם ניצולי השואה בפני העיניים של תושבי מדינת ישראל. כשהתחילו לעסוק בזה, שאלו אותי מה זה "ניצול שואה", ואיפה הם. אני עניתי שיש לי רשימה ושאני עומד לרשות מקבלי ההחלטות כבר חמישים שנים.

אדון פקטור אני נאלצת לבקש ממך לקצר בדברייך.

אם תפסיקי אותי תקבלי ניצחון ואני באמת אפסיק להגיע לכאן.

זאת כמובן לא הכוונה, לכבוד הוא לנו שאתה מגיע לפה לדיונים, פשוט אני מבקשת לתת לנציג משרד הבריאות רשות דיבור מפני שהוא חייב להיות נוכח במקום אחר.

הייתי רוצה שגם הוא ישמע את הדברים שלי. אני רק רוצה להפנות את תשומת לבכם, שבעיות ניצולי השואה היום מחולקות לשלושה או ארבעה משרדים שונים, ואני לא רואה טיפה של תיאום בעבודתם. מדובר על משרד הגמלאים, משרד הרווחה, משרד האוצר וכל המשרדים הללו פועלים ובאים למסור פה דוח אבל מעולם לא ביקשו להיפגש איתנו על מנת לשמוע מאיתנו מה כואב לנו. אין במדינה הזו אדם אשר יודע יותר טוב ממני מה כואב לנו.

הגענו לידי כך שהיום, אחרי כל השינויים וההטבות, שבע עשרה אלף ניצולי שואה אשר מקבלים את פנסיית הבריאות ההרוסה מגרמניה הוצאו מחוץ להסדר לקבלת תרופות. למה? אני לא יכול להבין. אותם האנשים מקבלים גם טלוויזיה ללא תשלום, הנחות במסים, אבל כשזה מגיע לתרופות – אין. אלו הוצאות של מאות שקלים בשנה וזה, גבירותיי ורבותיי, רק על קצה המזלג. הייתי רוצה עוד להגיב על הפליטים.

אדון פקטור, אני מעבירה את רשות הדיבור לנציג משרד הבריאות ולאחר מכן זכות הדיבור תחזור אלייך. מה יש לנציג משרד הבריאות לומר על ההנחות ברכישת תרופות?

קודם כל אני רוצה להזכיר שמשרד הרווחה הוא שתיכלל את הנושא, יש וועדה בין משרדית בראשות המנהל הכללי של משרד הרווחה. שכחו להזכיר זאת ברשימת התודות. בשלוש קופות החולים "כללית", "מאוחדת" ו-"מכבי" כבר קיימות רשימות של ניצולי שואה שכבר היום מקבלים את ההנחות. קופת החולים "לאומית" ההסכם נחתם בימים האחרונים ואנו מקווים שתוך שבוע ניצולי השואה כבר יוכלו לקבל את ההנחות מהרגע שזה ייכנס לפועל. הם יקבלו את ההנחות בבית המרקחת בצורה אוטומטית, מבלי שיצטרכו לשלם סכום מלא ולקבל את ההנחה רטרואקטיבית.

בקופת החולים "לאומית" מדובר על אלף וחמש מאות איש בלבד.

מה עם השבע עשרה אלף מקבלי הפנסיה מגרמניה?

יושב ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, רצה להכניס את אותם שבע עשרה אלף איש חזרה להסדר, אבל הוא אמר בישיבת ועדת הכספים שהייתי נוכחת בה שזה בלתי אפשרי.

אני גדי חרמון, הנציג של ארגון "כן לזקן". אני רוצה להביע שתי תמיהות שאינן תלויות בגברת היושבת ראש. היכן שאר חברי הכנסת שהם חברי הוועדה? שאלה שנייה היא האם מישהו שאל את עצמו מדוע טיפלו רק בחלק מהפניות?

מתוך חמשת אלפים פניות, אושרו אלפיים ותשעים ואלף ומשהו נמצאו כלא זכאים, כלומר הפניות נדחו.

תודה רבה. ומה לגבי חברי הכנסת?

אני מצטערת לומר אבל בעניין זה אין לי מה לעשות, אתם חייבים ליצור איתם קשר ולפנות אליהם בעניין.

אפשר בבקשה לסכם את מה שרציתי להגיד? ובכן, אני צריך לפזר פה כמה מיתוסים היסטוריים. אני לא יודע למה, אבל המדינה שלנו – מדינת ישראל – התחילה עם תום מלחמת העולם השנייה להנמיך את קולה בקשר לפשעי גרמניה. למה היא עשתה זאת, אני משאיר לכולכם להוציא את המסקנה בעצמכם, אבל זאת היא עובדה. אני לא יכול להבין את העובדה שאיך זה קרה שישנם מסמכים שנכתבו על ידי יימח שמו אדולף היטלר, אשר אמר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהוא הולך להשמיד את כל אנשי הגזע היהודי באירופה, איך אנחנו היהודים לא ניצלנו את ההצהרה הזאת על מנת להוכיח שראש ממשלת גרמניה, ולא הייתה לו שום אופוזיציה, הכריז על כוונותיו בגלוי ומול כל העולם. על כן, אני רוצה להוכיח כמה מגוחך זה היה להכריז על אנשי ברית המועצות כפליטים.

אנשי ברית המועצות אשר באו אלינו בשנות השבעים, מאה ושבעים אלף איש, היו בין יתר העולים אנשים אשר היו אחרי גיל הפנסיה ולא קיבלו פה אף יום עבודה אחד יותר. להגיד עליהם פליטים, בגלל שהם ברחו אל ה-"סטאנים" השונים, אלא הנאצים הרסו את חייהם כאילו אם היו נשארים שם היו מתים היום, בדיוק כמו יהודי פולניה. אין מה לדבר על פליטים, הם ניצולים ומגיעות להן במדינת ישראל בדיוק אותן זכויות.

מר פקטור, אנחנו נדבר עוד על ניצולי שואה בעשרים ושבני ליוני, נזמין אותך ואתה תדבר. בסדר?

כן אני רק רוצה לומר משפט אחד. השני מיליארד שקלים או שלושה לא צריכים להפחיד אותנו. מדינת ישראל גמרה להיות מדינה מסכנה שזקוקה לכל גרוש. מדינת ישראל היא מדינה בעלת אמצעים מדיניים, ולא חשוב מאיפה. השאלה היא למה רוצים לתת, ולא למי רוצים לתת.

תודה.

שמי שרה זילברשטיין ואני ראש תחום פניות ציבור, המשרד לענייני גמלאים. אני רוצה בקצרה לעדכן את הוועדה על מוקד הפניות *9444, הוא לא מוקד של המשרד לענייני גמלאים אלא מוקד משותף שהוחלט עליו בהחלטת הממשלה ועל פי החלטות ועדת דורנר, זהו מוקד שהוקם על ידי משרד ראש הממשלה יחד עם המשרד לענייני גמלאים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים וגם משרד האוצר. ההפעלה היא באמצעות המשרד לענייני גמלאים.

המוקד הוקם בחודש פברואר בשנת 2009, עד היום היו לנו מאתיים עשרים וחמש אלף פניות, מתוכן שבעים ואחד אלף איש קיבלו שירותים ומתוכם עשרים וחמישה אלף הם דוברי רוסית. מכל ההפניות שלנו לשירותים השונים אנחנו העברנו שלושים ושלוש אלף פניות לקרן הרווחה, שש עשרה אלף פניות ללשכה לשיקום נכים, העברנו שלושת אלפים שלוש מאות פניות לועידת התביעות, ול-BEG (חוק הפיצויים הגרמני) שלושת אלפים פניות.

היכולת שלנו לעזור לאנשים היא הסברת זכויות, ואנחנו כותבים להם לאילו שירותים הם זכאים. אנחנו מקבלים שיתוף פעולה מלא, להוציא את הלשכה לשיקום נכים ממנה אנחנו לא מקבלים עדכונים ולכן לא יכולים לעדכן את האזרחים שפונים אלינו בנושא.

כאמור, הדברים של נציג ועידת התביעות הן בהחלט דבר משמעותי. ניצולי השואה שבאו מארצות מזרח אירופה למעשה זכאים לקרן הרווחה, שזה אומר שפעם בשנתיים הם מקבלים ארבעת אלפים שקלים ובנוסף מקבלים שעות סיעוד. אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מדהים עם קרן הרווחה. כל ניצול שואה שאנחנו בודקים אנחנו יכולים להפנות רק לקרן הרווחה ולא לאף גורם אחר וזה בעצם בא לידי ביטוי, זו הבעיה הגדולה של אותם עשרים וחמישה אלף פונים.

ההגדרה כפי ששלמה גור אמר אותה צריכה ללוות אותנו לשנים הבאות. אנחנו רואים את הצורך הגדול של אותם פליטי שואה שזקוקים לשירותים הרבה יותר נרחבים. אני ראיתי בישיבה הקודמת את נושאי הפנסיה והסבירות הנמוכה שנקבל תוספות. הנזקקות שלהם תהיה וודאית גם לשנים הבאות, לכן חייבים לעשות משהו בנושא וודאי שהכנסת היא המקום לעשות זאת.

בעניין התמיכות למרכז הארגונים, המידע שמר אלכס אורלי מסר הוא אכן נכון. שלושה מיליון שקלים אכן אושרו ויועברו בקרוב, בנושא ההנצחה יש בעיות עדיין. אני מקווה שבימים הקרובים זה ייסגר. אני יודעת שיש ישיבה קרובה בימים הקרובים ואנחנו נשוב ונעלה את העניין. תודה.

שלום, שמי תמי מרוז ואני עובדת סוציאלית, מפקחת ארצי בתחום ניצולי שואה במשרד הרווחה. המנהל הכללי של משרד הרווחה על פי החלטת הממשלה הוא יושב ראש ועדת סל השירותים, אלו אותם מאתיים מיליון שקלים. מבחינתנו אין הפרדה בין ניצולים לפליטים, אנחנו לא מפרידים בשירותי משרד הרווחה בין ההגדרות. יש הבדלים בקצבאות ובהכנסות כמובן אבל לא בקריטריונים של השתתפות בסל ואנחנו אפילו לא משתמשים בסמנטיקה הזו.


מתוך הסל של מאתיים מיליון שקלים, שלושת רבעי מהסכום, כמאה חמישים מיליון, מועברים לקרן לרווחת ניצולי השואה. שם, יותר משבעים אחוז בהערכה כללית מועברים לאנשים שלא מקבלים רנטות אחרות, מה שנקרא בעגה הכללית "מעגל שני" או "יוצאי רוסיה".

באילו הטבות מדובר?

כל ההחזרים של ארבעת אלפים שקלים כל שנתיים שמגיעים לכל נפגעי השואה. החזרים על תרופות, עזרים רפואיים, מכשירי שמיעה, טיפולי שיניים, תרופות שלא בסל. אין הבדל בין מוצא או שנת עלייה. יש קריטריון של הכנסות, מעל שבעת אלפים וחמש מאות לאדם.

מסל השירותים כמאה וחמישים מיליון שקלים בשנה עוברים לטובת השירות הזה. היה לי הכבוד כבר כמה פעמים לשבת עם מר פקטור בעניין זה.

מתוך סל השירותים חמישה מיליון שקלים עוברים למערכת הרווחה לשירותים טיפוליים וחברתיים שניתנים על ידי רשויות הרווחה, וכמובן שהשירותים הללו פתוחים לכל ניצולי השואה ללא תלות בהכנסות או מוצא. אנחנו הקצנו כבר 4.7 מיליון מתוך אותם חמישה לרשויות, חלק מההצעות שהרשויות ביקשו לשירותים מיוחדים לדוברי רוסית כולל מועדון "סבים ונכדים" בנצרת עילית. אנחנו פועלים להרחבת אותן יוזמות. כמו שיש "קפה אירופה" בהרבה ערים, אנחנו פועלים לפתיחת "קפה מוסקווה", שזה מיועד כמובן להיות נגיש יותר לאוכלוסיה. יש עוד הרבה פרויקטים שקשורים לכך.

שמי אלי כרמלי, אני עובד בסוכנות היהודית ואני מנהל פרויקט "לעד" - מיצוי זכויות ניצולי השואה, המנוהל על ידי המשרד לענייני גמלאים ועל ידי הסוכנות היהודית בחיפה. פרויקט "לעד" הוא פרויקט שמכשיר מתנדבים למען ניצולי שואה להגעה לבתיהם כדי לממש ולברר את זכויותיהם. הגענו לכ-אלפיים וחמש מאות מתנדבים שהגיעו לקרוב לעשרים וחמישה אלף ניצולי שואה ובדקו יחד איתם, פנים אל פנים, את נושא הזכויות שלם.


הפרויקט הוא מדהים, ומבחינתנו הדבר שאינו ממומש הוא שאנחנו רוצים להגיע לעוד ניצולי שואה אבל קשה לנו למצוא אותם כי אין רשימות. מדובר כמובן באבסורד מפני שמדינה כמו שלנו בה יש כל כך הרבה ניצולי שואה הזכות של מתנדב להגיע לניצול ולעזור לו כמעט בלתי אפשרית, וזה עצוב מאוד.


אנחנו עובדים בכל הארץ, המרכז הוא בתל-אביב, יש לנו רכזים בצפון, בדרום ובמרכז. הזכות היחידה שאנחנו יכולים לדבר עם "פליטי" שואה היא לגבי קרן הרווחה. אבל יש ניצולי שואה שאינם מודעים לזכויות שלהם ויכולים לפנות לכמה גופים במקביל.

אבל יש לנו ראשי ארגונים של ניצולי שואה, שרק תחתיי יש חמישה ארגונים. יש ראשי ארגונים שאם הם זקוקים לעזרה אתם יכולים להציע להם. אתה יכול לקחת את הטלפונים שלהם וליצור איתם קשר. יש להם גם בעיות אחרות, לא רק בנושא זכויות, שהמתנדבים יכולים לעזור להם בהם.

אני יפה וולמן ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים. המשרד לקליטת העלייה הציע למרכז הארגון לעדכן את החוברת ברוסית, אנחנו מחכים שהם יסיימו את החוברת.

אני חושבת שזה מאוד חשוב. אין מה להתייעץ בנושא, אלא פשוט להכין חוברת.

יש לנו חוברת שהיא כרגע מוכנה, היא מיוחדת לזכויות של עולי חבר המדינות והיא כרגע נמצאת בתרגום.

אז אני מקווה שבעשרים ושני ליוני אתם תביאו את החוברות ואולי תהיה בשורה טובה גם לפליטי השואה. אני מסיימת את הישיבה. קודם כל אני רוצה להודות לכם, לעופרה, ועידת התביעות וכל המשתתפים. לגבי הדיון הבא, אנחנו נדבר גם על הדיור הציבורי.

אני אהיה באוקראינה בקונגרס נגד נאציזם.

אני גם נוסעת, אבל בערב. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.

PAGE