הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
33
ועדת משנה למאבק בסחר בנשים

8.6.2010


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 16

מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים

יום שלישי, כ"ו בסיוון התש"ע (8 ביוני 2010), שעה 12:00

ניצול למטרות מין ועבדות של מהגרות עבודה ופליטים

במסגרת יום להעלאת מודעות למניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה בכנסת, בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

חברי הוועדה: אורית זוארץ – היו"ר

עו"ד רחל גרשוני

- מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

עו"ד סיגלית זהר

- מנהלת מחלקת סיוע משפטי, משרד המשפטים

עו"ד תמר פרוש

- פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

רבקה ניי

- מתנדבת, היחידה למאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

רחל שני

- אחראית על זרים, יועצת לקשרי חוץ זרים, המחלקה הקונסולרית,



משרד החוץ

יפעת ברק

- המחלקה למשפט בין לאומי, משרד החוץ

ארזו הרצל

- מתמחה מדינית באגף ארב"ל, משרד החוץ

רפ"ק ליאור שלו

- ק' חקירות ארצי, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ דורית בן מאיר

- ראש זרוע סער יאל"ק, המשרד לביטחון פנים

עודד ברוק

- ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

גונדר משנה עופר יוכלמן
- ראש תחום שב"ס, נציג 'סהרונים', המשרד לביטחון פנים

עו"ד אורלי שמואל-דהן
- לשכה משפטית-רשות האוכלוסין, משרד הפנים

עו"ד שושנה שטראוס
- יועצת משפטית, יחידת סמך לעובדים זרים, רשות האוכלוסין, משרד



הפנים

רננה לוי

- מפקחת ארצית על הלשכות הפרטיות, יחידת הסמך לעובדים זרים,



רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

אבישי עמוסי

- מנהל תחום אכיפה, יחידת הסמך לעובדים זרים, רשות האוכלוסין,



ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

רני חלבי

- מנהלת המרפאות הניידות, משרד הבריאות

יפה סולימני

- אכיפה והסדרה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יחזקאל אופיר

- מנהל אגף האכיפה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נטע ברנר-מאור

- משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עדה פליאל טרוסמן

- ס. מנהלת השירות, נערות וצעירות, משרד הרווחה והשירותים



החברתיים

ורד סוויד

- מנהלת הרשות, יועצת רוה"מ לענייני רווחה וחברה, הרשות לקידום



מעמד האישה

יעל פרידסון

- סטודנטית, הרשות לקידום מעמד האישה

דר' אורנה מגר

- יועצת ראש העיר למעמד האישה, מודיעין

פרופ' פינה ראסו

- נשיאת האוניברסיטה דלה ליברטה, אודינה, איטליה

אלסיה פאברו

- אוניברסיטת דלה ליברטה, אודינה, איטליה

קטרינה מזרחי דה-מרטינו - מתורגמנית, מודיעין

מיכל רוזין

- מזכ"לית האיגוד, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

מיכל מקוב

- רכזת חינוך, מרכז סיוע ירושלים, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה



מינית

יונת ביריין

- פעילה במרכז סיוע ירושלים, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

קרן נוה

- פעילה במרכז סיוע ירושלים, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

יסמין קונפינו

- פעילה בנעמ"ת, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

שולמית פיזן

- איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

יעל אבני

- מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית

מרב שלר

- מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, תל אביב

לליב אגוזי

- מנהלת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, חיפה והצפון

נעמי ישראלית אדלר

- רכזת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, חיפה והצפון

עו"ד אסנת כהן ליפשיץ
- מוקד סיוע לעובדים זרים

סיגל רוזן

- רכזת פעילות ציבורית, מוקד סיוע לעובדים זרים

מיכאל זיו קנת

- מתנדב, מוקד סיוע לעובדים זרים

עידית לבוביץ'

- רכזת תחום סיעוד, 'קו לעובד'

ריטה חייקין

- מנהלת פרויקט מאבק בזנות ובסחר בנשים, 'אישה לאישה', מרכז



פמיניסטי חיפה

אהוד ניר

- רכז נוער, אמנסטי אינטרנשיונל

בר רוז

- רכזת תכנית חינוך, אמנסטי אינטרנשיונל

עו"ד רחלה אראל

- המרכז האקדמי למשפט ולעסקים

עו"ד רחל קרן פלד

- Eligibility Officer, נציבות האו"ם לפליטים

שרון הראל

- נציבות האו"ם לפליטים

שמרית קאסה אנווה

- נציבות האו"ם לפליטים

נגה שפר

- מלוות התארגנות עובדות הסיעוד בירושלים

רשמי שארמה

- חברת איגוד עובדי הסיעוד, כח לעובדים

נדב אהרוני

- פעיל בסיוע למהגרי עבודה

אורן אגר

- נציג ארגון כח לעובדים

עו"ד קרן בר-יהודה

- נציג, לשכת עורכי הדין

דר' ציפי רון

- נשיאת האיגוד, איגוד נשים אקדמאיות

נעמה סמית

- מכון ירושלים לצדק

עו"ד רינת דוידוביץ

- מנהלת, 'מעגן'-מקלט לנפגעות סחר בנשים

אליזבט לוי

דנה גינוסר

אראלה ישראלי

מזל נעמתי

רבקה ג'אם

עידית לביא

- הסתדרות עובדים

מריה רבינוניץ

- מחלקת המחקר והמידע, הכנסת

גלעד נתן

- מחלקת המחקר והמידע, הכנסת

אריאלה אהרן

ס.ל. – חבר המתרגמים בע"מ

ניצול למטרות מין ועבדות של מהגרות עבודה ופליטים

במסגרת יום להעלאת מודעות למניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה בכנסת, בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את הדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. היום עוסקים בכנסת בכל סוגיית ההטרדה המינית. הנושא של הטרדה מינית, תקיפה מינית ופגיעה מינית עולה לדיון בוועדות. לפני הדיון הזה התקיים דיון בוועדת חוץ וביטחון, יחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה, על סוגיית התקיפה המינית בצה"ל והטיפול בה, ואני, במסגרת הוועדה, מצאתי לנכון לקיים דיון בסוגיית ההטרדה המינית והתקיפה המינית של נשים מהגרות עבודה, שמגיעות לעבוד בישראל כחוק, ופליטות שמגיעות הנה דרך הגבול עם מצרים. לצערנו הרב, אנחנו נחשפים ליותר ויותר מקרים של נשים שמגיעות ומתלוננות, אבל עדיין, מבדיקה שעשינו, המענה שניתן הוא מענה חסר ולכן חשוב לנו באמת לקיים כאן דיון מעמיק בסוגיה הזאת.

לפני שנתחיל את הדיון, אני אאפשר לנציגים של מרכז המחקר והמידע, שריכזו נתונים וחומרים, להציג את המציאות.

שוב, אני מדברת על שני צירים. ציר אחד זה עובדות זרות, מהגרות עבודה שמגיעות הנה, שיש כאן התייחסות אחרת, שצריכה להיעשות כלפיהם והגנה עליהם במקומות העבודה, והציר השני הוא ציר של פליטות ומסתננות שמגיעות דרך הגבול עם מצרים.

בבקשה, מריה. גב' מריה רבינוביץ, מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת, ריכזה את הנתונים בכל הסוגיה של ניצול למטרות מין בקרב מסתננים ומבקשי מקלט.

אני אתחיל לדבר על קרבנות ניצול למטרות מין ועבדות. אני אדבר על אוכלוסייה של מסתננים ומבקשי מקלט.

אני אתחיל מנתונים של משרד הפנים. בראשית חודש יוני 2010, בישראל שוהים כ-25,000 מסתננים ומבקשי מקלט שמתוכם כ-24,000 הם ממדינות אפריקאיות. מדובר בעיקר על סודן, אריתריאה ומדינת חוף השנהב. כ-3,000 מתוכם נשים, כ-1,200 ילדים וכ-200 הם קטינים ונערים שהגיעו לארץ ללא ליווי של הורים, ללא ליווי בכלל.

גורמים שמטפלים במסתננים ומבקשי מקלט בישראל סבורים שחלק גדול מהנשים האלה וחלק גדול מהקטינות והנערות שהגיעו ללא ליווי עברו תקיפה מינית קשה, בדרכם לישראל, בעיקר מדובר על מקרי אונס רבים שנעשים על ידי בדווים ומבריחים במדבר במצרים. לעתים גם מדובר על מקרים שנשים ונערות מוחזקות תקופות ארוכות, חודשים ארוכים, במטרה לנצל מינית. הן נאנסות פעמים רבות. לעתים גם התנאי לשחרורן של אותן נשים ונערות זה תשלום כופר שכנופיות שמחזיקות אותן דורשות מהמשפחות שלהן, שנמצאות לעתים באפריקה, לעתים בישראל. היום אין לגורמים שמטפלים באוכלוסייה הזאת נתונים רשמיים על היקף התופעה. אנחנו יודעים על התופעה הזאת בעיקר מעדויות של אותן נשים שמוכנות לדבר, וזה גם חלק מהבעיה, כי הנשים האלה לא מוכנות לדבר והן לא מוכנות לספר על מה שקרה להן. זה מכל מיני סיבות, סיבות תרבותיות, הן מפחדות, הן מרגישות בושה, זה יכול לפגוע במעמד שלהן בקהילה שלהן, אם יגלו שהן עברו תקיפה מינית או אונס, לכן הן לא מדברות. בעצם אנחנו יודעים על המקרים האלה מידיעות של אותן עשרות נשים שהסכימו לדבר ודיברו. אנחנו יודעים על זה גם לפעמים מהבעלים של אותן נשים שסיפרו והם לא הצליחו להגן עליהן. אנחנו גם מקבלים עדויות מאנשי קהילה שהיו עם אותן נשים, ולפעמים גם ניתן לראות על אישה שעבר עליה משהו רע, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית.

ניצול למטרות מין נמשך גם לאחר מעבר הגבול וישנן עדויות על מקרים של ניצול למטרת מין בקרב הנשים והנערות גם בישראל. לעתים הן מוחזקות על ידי תושבי ישראל בדירות סגורות ויש על כך עדויות. מדובר גם על נשים וגם על נערות.

אנחנו מדברים על המסתננות שמגיעות.

מסתננות שמגיעות לארץ ויש גם מקרה שממש בגבול לוקחים אותן וכולאים אותן בדירות סגורות ומנצלים אותן.

כמו כן יש גם מקרים של ניצול למטרות מין והטרדה מינית והתעללות מינית בקהילה עצמה, שהנשים האלה אחר כך הופכות לקרבן בקהילה שלהן.

מבחינת הטיפול, הטיפול באוכלוסייה הזאת על ידי המדינה מתחיל ומסתיים במשמורת, שזה מתקן ב'סהרונים' שהן מגיעות לשם לאחר מעבר הגבול. מהגבול למשמורת מעבירים אותן אנשי יחידת פליטים ומסתננים של משרד הפנים, שהם בעצם הראשונים שעושים להן תשאול והם הראשונים שיכולים לראות איזה שהם סממנים ולגלות בעיות, אבל זה בדרך כלל לא קורה, כי הנשים לא מוכנות לדבר ואלה שעושים תשאול הם בעיקר גברים. גם בשאלון שאנחנו קיבלנו, אין שאלות על מצבן הבריאותי והנפשי של הנשים האלה.

אם יש לאנשי הגבול איזה שהוא מידע על כך שאישה עברה תקיפה מינית, הם מעבירים את המידע ל'סהרונים'. ואם הם רואים שאישה במצב רפואי קשה והיא חייבת באופן דחוף לקבל טיפול רפואי, מעבירים אותה לאחד מבתי החולים הקרובים.

ב'סהרונים' יש יחידה נפרדת, שמטפלת בנשים ובילדים. יש שם כ-200 מקומות. נכון להיום נמצאות שם 187 נשים. ביחידה הנפרדת אין טיפול ממוקד לנשים, ובמיוחד לנשים שעברו תקיפה מינית. שוב, הן לא מקבלות סיוע נפשי. מבחינת סיוע רפואי, ב'סהרונים' כולם עוברים, כל המסתננים ומבקשי מקלט, עוברים בדיקות רפואיות ולעתים גם מתגלים מקרים של נשים בהריון, כתוצאה מהאונס. ב'סהרונים' אין נוהל טיפול בנשים האלה, ולפי מה שהבנתי, לא מסבירים להן שהן כן יכולות לעבור הפלה. לא מסבירים להן איך התהליך עובד. ארגוני סיוע וולונטריים והומניטריים, שפוגשים את הנשים האלה, כן נותנים להם עזרה ותמיכה.

כל העניין של ההריונות הוא עניין מאוד בעייתי, כי מעבר לזה שאישה צריכה לעבור ועדה לאישור ביצוע הפלה, שזה לוקח זמן וזמן הוא גורם קריטי במקרים כאלה, ולפעמים היא צריכה להמתין, קיימת גם סוגיית תשלום בגין ביצוע ההפלה. לנערות עד גיל 17 יש הסדר, כי יש נוהל במשרד הבריאות היום שאומר שמשרד הבריאות מסייע בכל מה שקשור לביצוע ההפלה לנערות עד גיל 17. כל מה שקשור לנערות ולנשים מעל גיל 17, אין להן מענה בעניין הזה, כי אין להן שום תמיכה כספית. לפי מה שאני הבנתי משיחה עם משרד הבריאות, יש היום הנחיות לתת סיוע כספי לנשים שעברו אונס שמבקשות לבצע הפלה, אבל למשרד הבריאות מוכרים מקרים בודדים, וגם במקרים האלה לא תמיד הם יכולים לסייע, כי אין להם תקציב. וזו בעצם אחת הבעיות הגדולות.

בעיה נוספת זה השחרור מ'סהרונים'. כפי שאמרתי, אין נוהל טיפול בנשים שעברו תקיפה נשים, גם לעתים קרובות הם לא יודעים שהן עברו תקיפה מינית. גם נשים בהריון, אין נוהל שחרור של הנשים האלה מ'סהרונים'. כמו כולם, מכניסים אותם לאוטובוסים, משחררים אותם בתחנה המרכזית בבאר שבע ומשם כבר הם הולכים לחופשי. במצב כזה, זה אחד מגורמי הסיכון עבור אותן נשים שוב פעם להיות קרבן לניצול מיני, והן עלולות להיכנס למעגל זנות.

הן הופכות להיות בעצם טרף קל לכל מי שפוגש אותן בדרך.

כן.

יש נתונים שמתארים מה קרה לאותן נשים, מישהו עוקב אחרי זה, יש אחרי זה בקרה?

מבחינת המדינה? לא.

למה לא? מנהל הפנים מנהל רישום, כולל מיפוי, כולל---

להחתים על אשרה זה לא נקרא מעקב.

יש לנשים האלה אשרת שהייה בארץ, שפעם בשלושה חודשים הן חייבות לגשת למשרד הפנים ולחדש אותה. האשרה הזאת לא נותנת להן שום זכויות, הן לא יכולות לעבוד באופן חוקי, אין להן ביטוח בריאות, אין להן זכאות לשירותי רווחה. ובכלל, אין להן כלום. הן רק יכולות להיות כאן.

גם הנושא של התעסוקה לא מוסדר. זה מוסדר או לא מוסדר?

לא, נושא התעסוקה מבחינת החוק לא מוסדר. מעלימים עין. הן עובדות, אבל לא באופן חוקי וללא זכויות.

כשהנשים האלה מגיעות למשרד הפנים פעם בשלושה חודשים, לחדש את האשרה, לא שואלים אותן מה עבר עליהן ולא שואלים אותן מה קרה להן, ואם הן בעצמן לא מספרות, התשאול הזה לא נעשה, לכן לא יודעים מה קרה להן.

אז כפי שאמרתי, אין להן זכויות, אין להן ביטוח בריאות, אין להן זכויות בשירותי הרווחה והן מטופלות היום על ידי ארגוני סיוע הומניטריים ועמותות, ושם לעתים יש בעיות תקציביות.

בסוגיה הזאת אנחנו ניגע ונטפל. אנחנו רוצות קודם כל לבדוק ולבחון איך המשרדים השונים נותנים מענה.

נעבור למר גלעד נתן.

רוב העובדות הזרות בישראל, החוקיות ובכלל, הן עובדות סיעוד. כל עובדי הסיעוד עוברים ריאיון בשגרירות בארץ מוצאם וכאן מתחילה הבעיה הראשונה, כי בריאיון בשגרירות בארץ מוצאם הם לא מיידעים אותם מספיק, לא לגבי הזכויות שלהם, גם אם במקרה מחלקים זכותון, ולא בודקים את החוזים שלהם חתומים, כדי לבדוק אם כבר בחוזים יש בעצם בקשות פליליות מהעובדים. נוצר מצב שעובדים מגיעים הנה כחוק ומרצון, אבל בלי מידע מספיק על הזכויות שלהם. גם העובד שזוכה לקבל זכותון, מקבל זכותון שלפי הזכותון שנשלח ממשרד הפנים ומעודכן באתר, יש עדיין משטרת הגירה עם מוקד טלפוני שמופיע ב-08. משטרת ההגירה, עד כמה שאני יודע, הוחלפה ביחידת סהר, שיש לה טלפון אחר מזה שאליו שהתקשרתי. כלומר אין לאן לפנות. והעדכון שלו לגבי הטרדות ותקיפות מיניות הוא מאוד מאוד בסיסי.

כבר בשלב ההסברה אנחנו מוצאים ליקוי של חוסר קבלת מידע שהיה יכול, בהרבה מקרים, לתרום לעובדת. עובדת זרה שמגיעה לישראל, זה נפוץ אצל עובדים זרים בכלל, אבל הם תלויים במעבידים שלהם, הם לא מודעים כל כך לזכויות שלהם, הם מפחדים לאבד את מקום עבודתם, אין להם הרבה אמון בגורמי האכיפה ואין להם אמון בחברת כח האדם. הבעיה שיש בהסברה בסיפור הזה היא בעיה חמורה. אם העובדים לא יידעו שיש להם זכויות וסיבה לפנות, הם בדרך כלל יפחדו להתלונן.

נמצא גם נתק בין שתי רמות של טיפול משטרתי. מצד אחד הטיפול של יחידת סע"ר, שאמונה על הנושא של מאבק בסחר בבני אדם, שיש שם רגישות והבנה, ומי שתיגש לשם ותתלונן על עבירות מין, הטיפול בה ייעשה בצורה יעילה הרבה יותר וידידותית הרבה יותר מאשר מי שתיגש ותתלונן בתחנה רגילה, ששם לא תמיד מודעים באיך לטפל, במי לטפל, ומה פתאום עובדת זרה מגיעה ואיך מדברים איתה. זו בעיה שעולה כבר כמה פעמים במשטרה, שיש נתק בין רמה של יחידה מרכזית, שנותנת טיפול לבעיה, והיא אכן מודעת לו, לדרג השטח.

בקיצור, יש פה בעיה של כר נח לעבירות של ניצול, עושק, סחיטה ועבירות מין כלפי עובדות זרים. רוב העובדות הזרות, הרוב המוחלט, עובד במשקי בית פרטיים, הרחק מביקורת, הרחק מפיקוח. משרד הפנים בונה בימים האלה מערך של איך לפקח באמצעות הלשכות הפרטיות שאמורות לפקח על יחסי עובד-מעביד. במסגרת זו נבדק גם איך לפקח על הנושא של עבירות מין ועבירות עושק ולהיות מודעים יותר. העובדות האלה, שנמצאות בדרך כלל מבודדות, במשק בית פרטי ותלויות במעסיק ויכולות להיות נתונות להטרדות של מעסיק, או של קרובי משפחתו ובאי ביתו של המעסיק, הן פשוט מאוד מבודדות ומאוד מאוד מרוחקות וצריך למצוא את הדרכים להגביר את האכיפה עליהן בתחום הזה.

יש איזה שהיא התייחסות לכך שעובדות סוציאליות מחברות כח האדם תהיינה בקשר עם עובדות הסיעוד? איפה זה עומד? הפיקוח, הבקרה, הקשר איתן?

משרד הפנים מגבש בימים האלה בדיוק את הנוהל של איך הסיפור הזה יעבוד. אני חושב שגב' רננה לוי, שנמצאת כאן, מן הסתם תוכל להרחיב על זה.

אנחנו נרחיב את הדיון.

מהנתונים ששמענו אני מניחה שצריך היה לקיים שני דיונים נפרדים, אחד על הפליטות ומסתננות והדיון השני על מהגרות העבודה. אנחנו מנצלות את היום הזה כדי לקיים את הדיון ולהעלות את שתי הסוגיות שבחיי היום יום איכשהו נדחקות לקרן הזווית ואני מאמינה שבהמשך נקיים עוד דיונים נפרדים כשנבחן קצת יותר לעומק, כי במסגרת השעתיים שיש לנו אי אפשר לבחון לעומקם את כל הדברים, אבל אנחנו בהחלט נמשיך את הדיון הזה בישיבות הבאות.

אני מתכבדת לברך את פרופ' פינה ראסו, נשיאת אוניברסיטת דלה ליברטה, מהעיר אודינה באיטליה, והגב' אליסיה פברו, אחראית על פרויקט עיר בין לאומית, בדגש על שוויון מגדרי. הן אורחות של הרשות לקידום מעמד האישה, הגב' ורד סוויד' ועיריית מודיעין, עם היועצת לקידום מעמד האישה. welcome to this committee and to Israel. מהדברים של אחראית על פרויקט עיר בין לאומית, בדגש על שוויון מגדרי, אני חושבת שיש לנו עוד תפקידים שאנחנו יכולות לשאוף אליהן, so thank you very much and I hope you will enjoy...
אנחנו נעבור הלאה ואני אבקש את התייחסות המשרד לביטחון פנים לסוגיות שעלו. נתחיל עם המשרד לביטחון פנים, 'סהרונים', יש כאן כמה צירים שעלו. אני אולי אמקד, טיפול, איתור וזיהוי פליטות ומסתננות שעברו תקיפה מינית. אנחנו קיבלנו את השאלון, שני שאלונים. כל הנושא של תשאול, איך התשאול מתקיים, מי מקיים את התשאול, איזה כלים יש למתשאל כדי לזהות קרבנות זנות ותקיפה מינית וסחר. אני יודעת שמשרד המשפטים עושה עבודה מאוד רחבה עם המשרדים האחרים, עד כמה אתם שותפים. שאלתי על הסוגיה של גברים מתשאלים ושפות.

צריך להפריד, מדובר על משרד הפנים שגברים מתשאלים. בוא נעשה סדר בדברים. בגבול המסתננים נעצרים על ידי צה"ל. צה"ל הוא הסמכות שעוצרת, חותמת על צו מעצר, כליאה, על החלק המשפטי, ומגיעים למתקן 'סהרונים'. אני רוצה לתת נתון שנכון להיום, צה"ל עצר מתחילת השנה למעלה מ-6,000 מסתננים. מתוכם יש לנו כ-700 נשים ועוד 100-150 ילדים.

בפילוח של ילדים זה בנים ובנות? זאת אומרת זה לא כולל את ה-700.

שנבין, זה 6,000 בחמישה חודשים, אנחנו היום בתחילת יוני. המספר הזה הוא משמעותי וחשוב לטיפול, להתייחסות, למה שאמרתי, לתחקור, תשאול, כי מדובר על מסות עצומות. אז קודם כל, כל אחד ואחת שנכנסים ב'סהרונים', 'סהרונים' הוקם בעצם כמי שלקח על עצמו את הטיפול בגל שהתחיל ביולי 2007, הגל של 100 ומשהו בחודש, הפכנו ללמעלה מ-1,000. בחודש אפריל נכנסו לפה 1,600 איש.

נעבור לנוהל, איך מקבלים אותם?

חברת הכנסת זוארץ, המשמעות של המספרים חשובה מאוד גם לנוהל, משום שאפשר לכתוב נוהל הכי יפה שבעולם, אבל אם מגיעים 150-200 ביום למתקן כליאה, אז גם כל צוות שיעמוד שם לא יכסה את זה.

כמה אנשי צוות יש לכם?

אנחנו נראה את זה ביום ראשון בשטח. יש בכל 'סהרונים' שתי עובדות סוציאליות שמראיינות כל אחד ואחת שנקלטים שם, בטווח של עד 24 שעות מהקליטה. ישנה מרפאה---

שתי עובדות סוציאליות במשמרת, או שתי עובדות סוציאליות בכלל?

לא, בכלל.

שתי עובדות סוציאליות קולטות 150 ביום?

קולטות את המספר שמגיע באותו יום. צה"ל לא יכול להחזיק אצלו יותר מאשר מספר שעות.

ברור לי. אני רוצה שנתמקד בצוות שלך.

אני אומר, ברגע שנגיע לזה ונבין שגם אם ישמעו את הסיפורים... בואו נשאל את עצמנו קודם כל איך הן עושות את זה, משום שיושבת עובדת סוציאלית, מגיעה פליטה שעברה את הגבול אתמול, עם טראומות ואירועים ובעיות, למה שהיא תספר לה את הדברים האלה?

באיזה שפה היא מתשאלת אותה?

יפה. אז קודם כל, אם יש שפה, חלקן מדברות אנגלית, ואם יש אריתראית או טיגרית, יש גם מתורגמנית. לקחו מהנשים הוותיקות שבמקום כאלה שהן יעזרו לתהליך הריאיון וברגע שמגיעה מישהי חדשה, ודאי כשהיא רואה מישהי שהגיעה לפניה ועוזרת, זה מקל על האינטראקציה.

מתנהלת בדיקה ויש רישום של הדברים. הנושא של הבדיקות הרפואיות, שהוא משלים לזה, הוא חשוב מאוד וקריטי, ומיד כל אחד נבדק במרפאה על ידי רופא וחובש, כולל בדיקות שתן לזיהוי הריון על המקום, ומיד אחרי זה הם מועברים באוטובוסים לבאר שבע, לסורוקה, לבדיקות ריאות, מחלות שחפת, ונשים וילדים מקבלים חיסונים ממשרד הבריאות, כמו בטיפת חלב.

מה קורה בבדיקה גינקולוגיות? האם מאפשרים להם?

מה זאת אומרת מאפשרים? מי שיש להם בעיה, מועברים לבית חולים לבדיקות.

זה לא חלק מהנוהל שאישה שמגיעה מציעים לה בדיקה גינקולוגית?

ממש לא, הקליטה היא לא---

מאפשרים לה---

אני לא אכנס לכל הניואנסים הקטנים של כל בדיקה ובדיקה, אבל יש שיחה.

אנחנו מדברים בדיוק על הניואנסים הקטנים, כי בניואנסים הקטנים יש קרבנות. לא באנו לדבר בגרוזו-מוזו, כי אלה נתונים שאפשר להוציא ולפרסם בעיתון.

אבל את זה אני משאיר לנו ליום ראשון, שנשב אחד על אחד מול העובדות הסוציאליות, ומול הרופא ומול מפקד האגף, או מפקדת האגף שם, כי הכל מרוכז באגף אחד. נכון להבוקר יש שם 202 איש באגף, שזה 173 נשים ועוד כ-30 ילדים באגף הזה.

בסוגריים בצד, יש את נושא הילדים הבלתי מלווים. זו סוגיה שעוסקים בה ברמות אחרות, של בג"צ, של מתקן אחר. ילדים בלתי מלווים זו גם בעיה קשה, שאנחנו נוגעים בה בסוגיה אחרת.

חלקן מספרות על מה שהיה בדרך, וכולם עברו שם טראומות כאלה או אחרות, כי זה מסע ארוך ש---

מאיזה מדינות הן בעיקר מגיעות?

אני רוצה לסבר את האוזן, בסך הכל נתון פשוט אחד; מתוך כ-6,000 הגיעו למעלה מ-5,000 מאריתריאה. המספר שלהם - סודן זה 400 ומשהו, ואחרי זה גאנה, ניגריה, סין, ורוב המקומות לא ידועים, כאלה שאין להם זהות או שקשה לזהות אותם. הן נקלטות אצלנו לסבב שפעם היה הרבה זמן יחסית, היום, בגלל הכמויות של למעלה מ-1,000, 1,200 בחודש, אפשרות הקליטה של המתקן הזה היא כ-1,900 עד 2,000 מקומות, יש פה סבב שרץ והן משתחררות אחרי תקופה קצרה.

מהרגע שהיא נקלטה במתקן, תוך כמה זמן היא יוצאת?

סדר גודל של עד חודשיים.

חודשיים והיא עוברת את כל הבדיקות ואת הכל?

הכל מיד, זה מיידי הכל.

אחת הטענות שעלו זה בעצם שבגלל העומד והלחץ נוצר מצב שמשחררים---

מי שמווסת את השחרורים, יש שם דיינים, של בית דין מיוחד למשמורת, שמטפל בהם, עושה להם שימוע, ומשרד הפנים שיושב שם, פיזית, היחידה שעוסקת במהגרים, והם מטפלים במקום, הם משחררים אותם. שירות בתי הסוהר קולט על פי אסמכתא ומשחרר על פי אסמכתא, לא על פי החלטות שלו.

השאלה אם נוצר מצב שמשוחררים פליטים ופליטות שיוצאים עוד לפני שהם סיימו את כל ההליך הטיפולי ואת כל הבדיקות. נוצר מצב כזה?

הבדיקות הקבועות המחויבות מתבצעות. אנחנו הגענו למצב שנוסעים 90-100 שוהים בשני אוטובוסים לסורוקה, עוברים שם, ממלאים שם מחלקות שונות וחוזרים חזרה באותו יום. היו לנו גם מקרים של אחד שהצליח להתחמק שם, ללכת משם החוצה. אבל המספרים הם מספרים שלא ידענו אותם מעולם. התהליך מנסה להיות אופטימלי. הוא לא אופטימלי, בגלל הכמויות העצומות של אנשים, ומה שהן מספרות ומה שהן מעלות, אני כמובן לא אכנס לזה, אבל נוכל לשמוע את זה ב---

קודם כל חשוב מאוד שניכנס לזה, לשם כך התכנסנו. איזה נתונים אתם מגלים, איזה תמונה אתם מקבלים. אני חושבת שזה מאוד חשוב גם לעבודה שלכם---

מאחר והזמנתם נציג של משרד לביטחון פנים, שממונה על שירות בתי הסוהר וממונה על מה שקורה שם, אני יכול לתת לכם את תמונת המצב הכוללת. משלימים את זה, וזו היתה השיחה עם אריאלה, ביום ראשון, בעוד מספר ימים, בסיור במקום, להתרשם באופן ישיר, בלתי אמצעי, ואין סטטיסטיקות מדויקות. את רוצה עכשיו נתונים מדויקים, יש מקרים שמדווחים, יש מקרים שעולים שם, חלקן רוצות לענות, חלקן לא רוצות לענות, אבל מקרים עולים. מה שקרה בדרך, חלק מזה עולה בשיחות עם העובדות הסוציאליות.

תראה, המטרה של הדיונים בוועדה זה באמת לסייע לכם למלא את התפקיד שלכם הכי טוב שאתם יכולים, ואם יש חוסר בכח אדם, זה דברים שצריך להציף כאן. אם יש כאן בעיות של אנשי מקצוע שצריך לחזק ולתגבר ברמה הנקודתית, או אם יש גל מאוד גדול, לנייד עובדים שיגיעו לשם. אלה צרכים שצריכים לעלות כאן בוועדה. אנחנו נגיע ל'סהרונים' עם הוועדה ונגיע לביקור ואנחנו נשמח לקבל את כל הנתונים, אבל יחד עם זאת יש כאן גורמים נוספים ממשרדי הממשלה שצריכים לשמוע את הדברים ואולי מתוך הדיון כאן יעלו פעולות אופרטיביות שאנחנו יכולות לקדם כבר היום ולא לחכות אפילו לעוד כמה ימים. אז אם יש משהו שאתה יכול להוסיף על הנושא של קרבנות תקיפה מינית, האם יש איזה שהיא התייחסות נפרדת אליהן, האם אתם מעבירים למקלט?

יש קשר למקלטים בחוץ. הטענה שנשמעה גם נכון להבוקר זה שהמקלטים בחוץ בדרך כלל סובלים בחוסר במקומות. הקשר הזה לא חלק, לא עובד טוב, אבל אנחנו מפנים. יש את הקשר מול הקהילה כל הזמן.

לגבי התשאול, אם הבנתי אותך נכון, אתם משתדלים שנשים יתושאלו על ידי נשים?

לא משתדלים, זה המצב, רק על ידי נשים.

האם בשאלונים יש התייחסות למצב הפיזי, לעובדה שהם עברו תקיפה? האם יש איזה שהוא ניסיון לבדוק אם הם עברו איזה שהוא מקרה אלים?

בודקים את זה ושואלים את זה. אם היא מוכנה לספר והיא מספרת---

יש לכם איזה שהוא שאלון שאנחנו יכולות לקבל?

יש שאלון שתקבלו אותו שם. אין שום בעיה, אתם תראו את הדברים שם, לא הוצאנו את כל החומר לפה.

אנחנו נתקדם עם הדיון ואנחנו באמת רוצים לקבל קצת יותר מידע.

---ושל המשטרה, שיש לו חוקרות שמיומנות לטיפול הזה, ולא כל מפקח שיכול להיכנס ולטפל באישה או מהגרת עבודה, או כל אישה על הנושאים האלה, זה דורש מיומנות. לכן המסלול הטיפולי מול המשטרה. הנושא הזה מגיע לרשות ההגירה במסגרת הטיפול המנהלי של להעסיק עובד זר, ראיות או הוכחות או תלונה שהוגשה ופה יש לנו את מר אבישי עמוסי שהוא יוכל אחר כך להציג את הנתונים. הוא אחראי מטעם הממונה, שהוא בעל הסמכות לשלול את ההיתרים האלה לערוך שלב של חקירה ושימוע ולקבל החלטה בנושא.

אבל זה רק אחרי שהעובדת כביכול התלוננה.

כן.

השאלה אם יש גורם בתוך משרד הפנים שאליו היא יכולה לפנות, מישהו שממונה על כל הנושא של זכויותיה.

שוב, בנושא של הטרדה מינית, אישה שיש לה תלונה תפנה למשטרה, ואם היא תפנה לרשות, יפנו אותה למשטרה שתחקור. יש את מה שהזכרתם קודם, מערך של ביקורים צמודים מטעם לשכות התיווך שמביאות את העובדים בענף הסיעוד שיש שם עובדת סוציאלית אחראית ועובדים סוציאליים שמבקרים תקופתית, וגם העובדות יודעות שהן יכולות לפנות אליהן. גם העובדות הסוציאליות יודעות שאם יקבלו תלונה כזו, הגורם המוסמך זה לפנות למשטרה, ובמקביל גם אלינו.

וציינתי שנמצאת פה גב' רננה לוי, שמונתה עכשיו כמפקחת ארצית של העובדות הסוציאליות בלשכות הפרטיות. הרבה פעמים העובדות הסוציאליות פונות אליה, מתייעצות איתה והיא גם מבקרת בבתי המטופלים ונותנת הדרכה. אז יש עכשיו כתובת מקצועית ברשות ההגירה לנושאים האלה, לצורך מתן ההדרכה. אבל, שוב, הכתובת בסופו של דבר, היא המשטרה שתחקור, אבל אלינו מגיעים---

בכל זאת אנחנו מדברות על עובדות שהן מהגרות עבודה. כפי שעלה בנתונים שמר גלעד נתן שיקף לנו, הן לא תמיד מודעות לזכויות שלהן, כל הנושא של החוזה שורה בחוסר בהירות, הן חוששות לאבד את מקום עבודתן. השאלה אם באמת בתוך השינוי שמתחולל בתוך משרד הפנים, ואני חושבת שהוא שינוי חשוב, יש התייחסות להדרכה ממוקדת ומרוכזת לחברות כח האדם, גם לעובדות הסוציאליות שאמורות לפקח, עד כמה הן באמת מפקחות, עד כמה הן חוזרות אליכם עם נתונים או דוחות. אני יודעת שיש משרדים שממש דורשים דוח סיכום פעילות שנתית, ואם בכלל, האם יש דוח כזה.

העובדות הסוציאליות של הלשכות הפרטיות מחויבות לחתום על דוח רבעוני בקשר לביקורים בבתי מטופלים. ברור שהן לא יכולות לחקור ולדעת מה קורה, אבל הן אמורות לחוש, לדבר עם העובדת, לדבר עם המעסיק, לחוש שאם ישנן בעיות, ואנחנו מדברים על מגוון גדול של בעיות. בין היתר, אם יש שם בעיה של הטרדות מיניות. אז הן חייבות לדווח בדוח הרבעוני אצלנו, יש רובריקה של ממצאים חריגים ואם אנחנו נראה בדיעבד שהיו ממצאים שהעובדת הסוציאלית היתה אחראית לדווח עליהם והיא ציינה שהכל שפיר, אז יש פה עניין של אחריות מקצועית, של עובדת סוציאלית אחראית שחותמת על הדוחות האלה ולכן אנחנו יוצאות מהנחה שלוקחים את הנושא הזה ברצינות.

יש בשאלונים האלה התייחסות לכל סוגיית התקיפה המינית, הטרדה מינית?

שוב, זה לא שאלון. זה צורת הדיווח אלינו ואנחנו כותבים ש---

איך היא מדווחת? זה נורא חשוב, כי היא מגיעה לבית, בבית הזה יש עובדת שהיא מבודדת בעצם מכל העולם. פרט אולי בסופי שבוע שהיא מצטרפת לבני המשפחה או אנשים שהיא מכירה כאן, היא לבד עם המעסיק או המעסיקה ובני המשפחה של המעסיק נמצאים מסביבה. אין איזה שהוא שאלון עם פרמטרים מאוד מאוד ברורים שאתם שואלים ובודקים?

כרגע אין לנו שאלון לעובדת הסוציאלית. היא אמורה, מתוך הידע המקצועי שלה, לתשאל ולבדוק, אבל האמת היא שגב' רננה---

אני אאפשר לך, גב' לוי, להתייחס לנושא הזה לעומק.

מבחינת הגב' שטראוס, יש כוונה להכין שאלונים?

בדיוק גב' רננה לוי מכינה שאלון.

אני עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית מטעם משרד הפנים. מוניתי לפני שלושה וחצי חודשים והנתונים שיש לי מתייחסים גם לתקופה הזאת, וגם היסטורית הסתכלתי כדי לראות, לקבל תמונת מצב לגבי מה שקורה אצלנו.

ברמה העקרונית, לאחרונה התחלנו להיות הרבה יותר מודעים לשאלה של האם יש תקיפות מיניות, האם הן מועלות על הכתב, איך הן נעשות ואיזה הגנה יש לנו לתת לאותן עובדות שלכאורה מבודדות בתוך הבתים. יש לזה שתי התייחסויות. התייחסות אחת זה ההיבט שעורכת הדין שושנה שטראוס הזכירה, וזה ההיבט של דיווח אחת לשלושה חודשים אלינו למשרד, דרך לשכות פרטיות, שמחויבות על פי הנוהל לדווח אלינו עבור כל ביקור בית שנערך.

השאלה שלי היתה מה הפרמטרים לדיווח. הייתי בבית, הבית נקי, אין כלים בכיור, או שיש אינטק, כמו שעובדות סוציאליות יודעות לעשות.

עובדות סוציאליות בשטח עובדות בצורה מאוד מקצועית כרגע, יש התייחסות מאוד רחבה, למרות שהשאלון שהיסטורית קיים אצלנו במשרד הפנים, וקיבלנו אותו דרך משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הוא מאוד מצומצם. לנוהל החדש הוספנו נספח שהוא שאלון הרבה יותר מורחב ויש בו התייחסות למקרים שהם חריגים. חריגות מבחינתנו זה לא רק תופעת הפגיעה המינית אלא גם סחר בעבדים, עבדות, ניצול מיני ועוד כמה פרמטרים שכרגע אני לא זוכרת.

זה מאוד מאוד חשוב שמרחיבים את השאלון. שאלה לגבי השאלון, מה פרק הזמן שבו עובדות סוציאליות, שיוצאות לשטח, יתחילו להשתמש בשאלון החדש?

מהרגע שהנוהל מקבל אישור אצלנו, הוא חלק אינטגרלי---

מי אחראי על אישור הנוהל בסוגיה הזאת?

מר שפיגלר?

כן, זה יהיה בחודש הקרוב.

תוכלי לעזור לנו, עורכת דין שטראוס, בסוגיה הזאת? לתת לנו נתון? אנחנו מדברים על מציאות יומיומית---

הנוהל ברמה העקרונית גובש, נשארו ניואנסים קטנים מאוד שצריכים לקבל אישור של השר והמנהל הכללי שלנו. ברמה העקרונית רוב הנוהל הוכן, יש התייחסות למקרים חריגים, וכל עובדת סוציאלית קיבלה הנחיה ברורה להתייחס---

בנוהל יש התייחסות לתקיפה מינית, להטרדה מינית, לפגיעה מינית? אנחנו נחשפות למציאות הזאת ולכן חשוב לנו לחדד, שמעבר לפגיעות אחרות ולמקרים חריגים, התייחסות ספציפית לסוגיה הזאת.

אני חושבת שכן. אני לא סגורה עד הסוף, אבל אני יודעת שגם בנוהל הקודם היתה התייחסות, אמנם מינורית. ההתייחסות היתה באופן מאוד כולל במושג של העברה ודיווח. באופן פרטני, על כל מקרה חריג שנתקלו בו עובדות סוציאליות, נדרשו אותן עובדות סוציאליות לדווח לרשות ההגירה. היום יש הרבה יותר מודעות בקרב אותן עובדות סוציאליות בלשכות הפרטיות לדווח, יש להן כתובת מאוד ברורה, יש להן מייל וטלפונים, וזה נעשה.

כמה ביקורי בית הם קיימו, נניח מינואר עד היום?

כל אחד, לפי כמות---

עבר רבעון.

מינואר עד היום הם עשו פעמיים. לכל מעסיק שיש בו עובדת זרה, היו פעמיים.

עובדת סוציאלית מגיעה פעמיים ברבעון?

לא, פעם ברבעון. פעמיים מינואר עד היום היו ביקורים.

90,000 ביקורים. יש בערך 45,000 עובדות סיעוד---

הם עוברים ויש פיקוח ובקרה על הדיווחים שלהם.

השאלה אם באמת נעשית התאמה בין מספר העובדות שיש לבין מספר הדיווחים שמתקבלים, כי מדובר פה על מסה, על 45,000 עובדות.

יש התאמה. יש לנו לצורך העניין מרכז לשכות פרטיות, שהוא אחראי על בדיקה של קבלת דוחות ההשמה של אותן עובדות סוציאליות, ועד כמה שאני יודעת הבן אדם עובד ועושה בקרה מאוד אינטנסיבית וצמודה סביב הנושא הזה.

אז אנחנו נשמח לקבל דוח מסכם או איזה שהוא נתון פורמלי של המשרד על הביקורים שנעשים ועל הממצאים שנמצאו בכל המקרים האלה. כמובן שכשהשאלון הנרחב ייכנס לתוקפו אנחנו נשמח לקבל סיכומים, ריכוז של נתונים, כדי שנוכל באמת לבחון האם יש שינוי במגמה של פניות, או תלונות.

אני יכולה לתת דוגמה אחת, דווקא זה לא מההיבט של הטרדה מינית, אבל זה בהחלט חריג בהתייחסות של המערכת שלנו. היתה פנייה, לפני שבועיים בערך, של אחת מהעובדות הסוציאליות מלשכה פרטית שהיתה בתחושה של בלבול וחוסר אונים סביב שאלה האם עובדת זרה מנוצלת בתוך משפחה מסוימת, ואם כן, כיצד היא מתמודדת עם הסוגיה הזאת. באותו מקרה, ובאמת לזכותו של משרד המשפטים ייאמר שהם העלו אצלנו את המודעות סביב הנושא של סחר בעבדות, אני פניתי באותו מעמד, באותה נשימה, לדר' מרב שמואלי, ממשרד המשפטים, ובעצה אחת פנינו לאביטן, שהוא מהיחידה הכלכלית, ביחד בנינו אסטרטגיה התערבותית אקוטית למקרה הזה. אמנם העובדת הסוציאלית לא הצליחה בכל צורה שהיא לשכנע את העובדת הזרה להגיש את התלונה, אבל היתה גמישות התערבותית של המשטרה, של מר אביטן, שהסכים להכניס אותה למקלט, למרות העובדה שלא היתה שם הגשת תלונה ואחר כך, אחרי שהיא נקלטה במקלט, היה שיתוף פעולה מאוד יפה עם המקלט, העובדת הרגישה הרבה יותר בטוחה וכעבור כמה ימים אביטן קיבל סיוע דרך רשות ההגירה, אצלנו, מפקחת שדוברת רומנית ניגשה, יחד עם העובדת שלהם, כדי לעזור להם לתרגם את העניין של הגשת התלונה.

זאת אומרת שזה דבר חדש, היו שיתופי פעולה מאוד מרשימים בין מערכות שונות ואני מברכת על כך וחושבת שראוי לחשוב איך עושים ומקדמים את זה ברמה הרבה יותר מערכתית.

מה שחשוב באמת לציין זה את שיתוף הפעולה שאנחנו, גם במסגרת הוועדה, מנסים לקדם עד כמה שאפשר, כי יש הרבה מאוד סוגיות שאפשר לפתור, גם נושאים שעולים לדיון ובעיות שונות, וגם פתרונות שמתגבשים לאחר מכן בתוך הצוותים המקצועיים.

עוד שאלה אחת לגבי הנושא של תדריך לעובדות הסוציאליות. האם במסגרת משרד הפנים נעשה איזה שהוא תדריך לעובדות הסוציאליות, כמו התדריכים שעוברים עובדי המשרד לביטחון פנים, עובדי משרד הבריאות, הרווחה ומשרד הפנים?

אני רוצה לענות על זה בשני מישורים. אחד זה המישור הפרטי שלי, מכיוון שאני נכנסתי לפני שלושה וחצי חודשים, מוקדם מדי יהיה להכין איזה שהיא הנחיה או תדריך לעובדות סוציאליות. היקף העבודה הוא ארצי, אנחנו מדברים על 130 לשכות, למעלה מ-300 עובדות סוציאליות, דרוש יותר זמן כדי לעשות את העבודה הזאת.

השאלה אם זה בתכנית העבודה שלכם?

ועוד איך.

אנחנו לא מבקשים ממך אחרי שלושה חודשים להציג תוצאות, אבל לפחות להכניס את זה לתכנית העבודה.

תרשי לי, ברשותך. אני יודעת שכבר אני פניתי למשרד המשפטים ובירכתי על היוזמה שהזמינו אותי ליום עיון מאוד מרשים, וביקשתי שיתופי פעולה סביב הנושא של העלאת מודעות בקרב עובדות סוציאליות. כבר דיברנו על יעד של ספטמבר כדי להכין יום עיון משותף סביב הנושאים האלה. לומר לך שזה אופרטיבית התחיל להיעשות? לא, אבל גם אל תשכחי שכל הנושא של לשכות פרטיות עבר אלינו ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואנחנו נמצאים בחיתולי העבודה. אנחנו באמת עובדים באופן אינטנסיבי כדי להעלות את המודעות בלשכות, הדברים מתגבשים עדיין, כמו שמר גלעד נתן ציין. אנחנו מאוד שואפים להכין נוהל, ונוהל יתקיים אם וכאשר יהיה שיתוף פעולה עם המשטרה, עם משרד המשפטים, ואני חושבת שהחלק הנורא משמעותי זה יהיה המשטרה בסיפור הזה.

תודה. יש לי עוד כמה שאלות לגבי משרד הפנים בסוגיה הזו, כל הנושא של החוזה. האם החוזה שלהם נבחן לפני שהם מגיעים לארץ, לפני שהם מקבלים אשרה? האם תקפות וחוקיות החוזה מתקבלת? משרד הפנים, משרד החוץ?

כן, יש בחוק סעיפים, שאמורים להיות כלולים בחוק, וגם יש הוראות חוק שלא משנה מה כתוב בחוזה העבודה האישי שלך, הוראות החוק חלות. אני לא יודעת אם זה סביר לצפות שהשגרירות בישראל תעבור על כל סעיף וסעיף בחוזה העבודה, אבל המדינה כן דורשת חוזה עבודה והיא דורשת בתחום הסיעוד שחוזה העבודה יקבל אישור של עורך דין, שהוא ממלא אחר כל ההוראות, הנהלים והחוקים הרלוונטיים. אז יש אישור מקדמי לדגם של חוזה עבודה, ואם מתגלה בעיה אז בודקים באופן פרטני ואפשר גם להטיל קנסות בגין---

השאלה היא, מאחר ומהגרי עבודה מגיעים למדינת ישראל בחסות המדינה, ובאישורה, האם לא נכון וראוי להכין איזה שהיא חוזה אחיד למהגרי עבודה, על פי הסקטורים שבהם הם עובדים וזכותון בשפה---

הזכותון מופץ בכל השפות.

חשוב לנו שתתייחסי לדברים האלה.

חשוב לזכור שהבקשה של המעסיק לאשרת עבודה מוגשת דרך משרד הפנים ואחר כך אנחנו מקבלים, בנציגויות שלנו, את האישור לנתינת האשרה. ביחד עם גב' שושנה שטראוס, קודמתי, שהנחתה את כל הקונסולים בריאיון האישי, שמעבר לכשירות ולבדיקת העבר של אותו עובד, יש נושאים להתמקד בזמן ריאיון אישי, הוא לא מדבר על החוזים. אני מוכרחה להודות שהקונסולים שלנו מעולם לא הונחו לבדוק חוזה.

גם אם נניח החוזה הוא חוזה שמביא לכך שזכויות האדם מופרות? את יודעת, מעסיקים מחתימים עובדים על חוזה---

התפקיד שלנו ליידע את הנתין בכל הזכויות שלו ואני כבר אפרט. בריאיון, שוב, מעבר לכשירות הרפואית והעבר, אנחנו שואלים האם הוא יודע לאן הוא מנותב בעבודה שהוא מיועד אליה, האם זה---

באיזה שפה הריאיון?

באנגלית. לפעמים יש מתורגמנים בשגרירות. אם זה בפיליפינים או בנפאל, יש מתורגמים לקונסול והם מסייעים לו בריאיון. שוב, אנחנו דואגים לוודא שהוא באמת קיבל מידע מפורט לגבי המטופל שאליו הוא מגיע, גיל, סוג הטיפול, יורדים עד כדי האם ידוע שהוא זקוק, איזה שהיא כשירות רפואית שלו, האם הוא מודע אם הוא מטפל באיש כבד, איש קל.

בואי נתמקד בנושא של זכויות האדם שלו, כי אנחנו מדברים פה על הפרה של זכויות האדם.

הזכותון מחולק על ידי הקונסול שלנו ומועבר אליו, בכל השפות.

בסין, מכל אזור שיוצא עובד, מהגר עבודה, הוא מקבל את הזכותון בשפה שלו?

הזכותון שלו בשפה המתורגמת שלו. שם יש התייחסות לנושא ההטרדה המינית, אבל לא נבדק החוזה. חשוב לי לציין את זה.

אנחנו גם בודקים אם הוא עבר קורס הכשרה מקצועית, אנחנו בודקים האם יש לו ידע בסיסי באנגלית על מנת שהוא יוכל לתקשר באופן סביר עם המטופל שלו.

בעניין ההטרדה המינית?

ההטרדה המינית מצוינת ב---

בשתיים וחצי שורות. השאלה היא עד כמה זה מובהר לו, כי אנחנו יודעים שיש הבדלים תרבותיים. יש מדינות שבהן שירותי מין הם חלק מהשירותים שהעובד צריך לספק למעסיק שלו והשאלה אם מובהר לו---

מובהר לו היטב הזכות שלו---

שעות עבודה, שעות מנוחה, שאסור לפגוע בו פיזית.

כמובן, וגם הנושא של הטרדה מינית.

מובהר לו, או שהוא מקבל את זה ככה בזכותון?

הוא מקבל את הזכותון, מובהרות לו כל הזכויות שלו, אבל להגיד לך שאנחנו בודקים בחוזה ההעסקה האם יש סעיף? לא, אנחנו לא עושים את זה, וגם אם אין חוזה אחיד, לא סביר שנבחן כל חוזה וחוזה, אלא אם כן נונחה אחרת ואנחנו נשמח לחשוב על---

עמדתך המקצועית, האם את לא רואה מקום להכין חוזה אחיד שיפתור את כל הבעיות האלה?

בהחלט, בשיתוף עם משרד הפנים.

עורכת דין שטראוס.

שוב, הנושא של החוזה, אולי תמר תתייחס, אבל בעיקרון יש בחוק עשרה מרכיבים שחייבים לכלול אותם בחוזה עם עובד זר, הוא מגיע ויש לעובד זר זכות שיקבל חוזה כתוב בשפתו. יש הסדר בסיעוד של אישור עורך דין שהוא בדק את החוזה והוא תואם את כל החוקים, התקנות, ההנחיות והנהלים של מדינת ישראל, אבל מעבר לכך יש חופש התקשרות בחוזים, לכל מעסיק וכל עובד יש את הדברים הייחודיים---

אבל זה לא חופש התקשרות בחוזים, אנחנו מדברים על מהגרי עבודה שמגיעים הנה בחסות המדינה.

זה דווקא מאוד קשור.

אני לא יכולה להכניס הנה עובדת זרה ולהתקשר איתה כאוות נפשי, יש כאן התקשרות בחסות המדינה.

כן, אבל גם במסגרת החוק, ההיפך, אני חושבת, לטעמי, ואנחנו גם בקשר עם משרד החוץ, מאוד חשוב שהמאפיינים הייחודיים של ההתקשרות יבואו לידי ביטוי בחוזה. אם זה מטופל שצריכים להרים אותו, או אם יש מטלות ייחודיות, הן צריכות לבוא לידי ביטוי בחוזה ושהעובד לא יופתע, יקבל חוזה אחיד ואחר כך הוא יגיע לבית המטופל ומתברר ש... אז החוזה אמור להתאים למציאות בבית המטופל. ברור שאי אפשר להכניס לחוזה דברים שהם בניגוד לחוק ולכן אנחנו דורשים את אישור עורך הדין על החוזה.

אני לא רואה כאן סתירה בין הגדרת תפקיד ומטלות ייחודיות שמחייבות בתחום עיסוק מסוים לבין הבסיס החוזי. גם בתחום עיסוק מסוים, כשאנחנו מדברים על סיעוד, הגדרת הטיפול היא הגדרה ברורה של מטלות ולכן יכול מאוד להיות שאם יהיה חוזה אחיד לכל תחום עיסוק, שיגדיר את המטלות ולעובד יהיה ברור מה הוא צריך לעשות, זה גם עשוי למנוע חיכוכים בעתיד. אנחנו לא מדברים על כל הניואנסים שבתוך החזקת משק הבית, למרות שגם שם, לדעתי, חשוב להגדיר את גבולות הגזרה, כי אנחנו נחשפים במציאות שיש כאן עובדים שזכויות האדם שלהם מופרות בתוך הבתים וצר לי, בחסות המדינה. אם יש מקרים שזכויות אדם מופרות בתוך הבתים ויש מצב שבו קרבנות או מהגרי עבודה שמגיעים הנה, בחסות המדינה, מותקפים ונפגעים פיזית ומינית ונפשית, אז יש פה אחריות שאנחנו צריכים לקחת. אם יש איזה שהוא חוסר, צריך לתת לו מענה. אנחנו באים להציף את הקשיים ולחפש דרך לטפל בהם.

שאלה נוספת לגבי משרד החוץ, מי מבצע את הראיונות. יש קונסול עבודה?

יש לנו קונסולים שבמסגרת התפקיד שלהם יש מספר תפקידים נוספים. לפעמים יש בקונסוליות קונסול שהוא קונסול וגם קצין המנהלה של השגרירות.

הוא גם מראיין את כל מהגרי העבודה?

כן, הוא מראיין את כולם, בסיוע העוזרים המקומיים שלו, שמסייעים לו בתרגום לשפה המקומית, אבל הקונסול הוא זה שמבצע את הראיונות ביחד עם העובדים המקומיים.

כמה מהגרי עבודה מגיעים, לצורך העניין, מתאילנד בשנה?

אין לי את הנתונים המדויקים כאן, אבל אני יכולה להעביר את זה לוועדה.

משרד הפנים, משרד התעשייה, המסחר התעסוקה?

בסביבות 5,000 עד 7,000.

והקונסול יושב ומראיין את כולם באופן אישי?

משתדל, ביחד עם העובדים הזרים.

הוא עושה גם דברים אחרים? זה לא מצחיק אותי בכלל, זה מדאיג אותי.

הוא עושה את זה בסיוע העובדים המקומיים שלו שדוברים את השפה, בהחלט.

יש לו פיקוח ובקרה על כל עובד? אני אגיד לך למה אני מעלה את זה. אני ממש לא מעלה את זה כדי לתקוף את משרד החוץ, אני מעלה את זה כי אני חושבת שצריך להיות בכל מדינה שיש בה מספר לא מבוטל של מהגרי עבודה קונסול שיעסוק רק בסוגיות של מהגרי עבודה.

אנחנו נשמח אם תעזרי לנו להעלות את ה---

השאלה אם את מוצאת שיש לזה מקום וצורך.

אנחנו בהחלט חושבים שיש צורך.

יופי, תודה.

אם יורשה לי להעיר, בקנדה יש קונסול עבודה בישראל. גם באוסטריה.

אין כל כך מהגרי עבודה ישראלים שנוסעים לקנדה.

זה לא עולה על כמה עשרות בשנה, אבל מדינת ישראל, שמייבאת לפה אלפי עובדים כל שנה---

אנחנו בהחלט מבינים שחלק מהעובדה שמהגרי עבודה נופלים בין הכיסאות. אני אשמח לקבל זכותונים בשפות, כדי שנוכל להתרשם---

משרד התעשייה והמסחר יוכל להעביר אליכם.

יש גם את נציגת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שרוצה להתייחס? בבקשה. וגם גב' גרשוני, את תספרי על הפעילות של המשרד, כי אני חושבת שזה ממקד את כל העבודה הבין משרדית.

רציתי לדבר על שני נושאים. נושא הזכותון, שקשור גם לנושא השני, שאולי ממנו כדאי להתחיל. בעקבות התיקון לחוק עובדים זרים, התיקון האחרון, עוגנו, ובעיקר הורחבו, סמכויות הממונה על זכויות עובדים זרים, כיום מתפקדת ממונה, באופן כזה שיש לה סמכויות מאוד רחבות. למשל להפנות את התלונה לבירור על ידי גוף אחר, אם התלונה היא נגד המדינה אז להפנות אותה לבירור על ידי היועץ המשפטי, להעביר את התלונה לגישור, לקיים בירור כדי לקבוע אם יש מקום להגיש תביעה אזרחית, להגיש תביעה אזרחית בשם העובד.

אבל עובדות זרות הוחרגו מסמכויות---

לא, לא בעניין הטרדה מינית. אנחנו עמדנו על כך בוועדה שגם הן תוכלנה לפנות לממונה.

אז בעניין סחר בבני אדם, בעניין מעשה המהווה עבירת מין או אלימות ובעניין הטרדה מינית, באמת לא הוחרגו סמכויות הממונה והיא יכולה לפנות בנושאים האלה. הממונה החלה לפעול מאז שהתיקון לחוק נכנס לתוקף ביתר נמרצות, היא תקים אתר, או כבר הקימה אתר שיפורסם בעברית ובאנגלית, ואת הזכותון הקיים היום היא לקחה על עצמה לשפר, לעדכן.

זה זכותון אחיד?

כן, זה זכותון אחיד. למשל מה שהיא מתכוונת לעשות זה שבסיעוד היא תפנה לקישורים לכל הזכויות הספציפיות לסיעוד.

מה זאת אומרת קישורים?

ניתן יהיה ללחוץ על קליק בזכותון ואז יפנו אותם לכל החוקים.

ואם אין לה אינטרנט, מחשב? והיא לא נגישה?

עובדת שתרצה להתלונן, יהיה לה את זה באופן מודפס, בכמה שפות.

השאלה אם נותנים את זה מראש. הבעיה היא הנגשה של מידע, לא בדיעבד.

קודם כל, הזכותון שקיים היום מחולק עם כניסת העובדת לארץ, או בקונסוליה.

משרד החוץ? כלומר, כשהיא מציגה את החוזה בקונסוליה, היא מקבלת את הזכותון? מבהירים לה מה הזכויות שלה ולא בודקים את החוזה?

לא בודקים את החוזה.

הזכותון הזה, אני משערת, יחליף את הזכותון הקיים. הוא יהיה הרבה יותר מפורט, יהיו לו הרבה יותר קישורים לכל מיני חוקים. חוץ מאתר האינטרנט, היא תעשה מן חוברת זכויות, זה כבר לא יהיה זכותון של שבעה עמודים ואני משערת שהוא יחולק כמו שמחולק הזכותון הקיים היום.

לוחות זמנים? צר לי, אנחנו יורדים לפרטים, כי אם לא יורדים לפרטים, זה נשאר בוועדה, בפרוטוקול, ונשאר שם. אם יש לוחות זמנים, אנחנו יכולים להזמין אתכם בעוד שלושה חודשים ולבדוק למה לא עשיתם, או לפעול בכל הכלים שעומדים לרשותנו כדי להביא לכך שתעשו את זה.

אני לא יודעת את לוחות זמנים של הממונה, נבצר ממנה להגיע היום, אבל אני יודעת שהיא עובדת על זה. היא מחכה להערות המשרדים, כלומר טיוטת הזכותון מוכנה, היא העבירה את זה להערות משרדים וגורמים מקצועיים, ואני משערת שברגע שזה יסתיים היא תפרסם אותו. זה עניין גם של תקציבים, שצריך לפרסם אותו לשבע שפות, אז נשמח אם תעזרו לנו בזה.

שבע שפות? רק משבע מדינות מגיעים מהגרים ומהגרות עבודה?

רוב העובדות הזרות מגיעות מהפיליפינים---

רק בסין יש כמה עשרות ניבים.

אבל עובדות מסין לא מגיעות לסיעוד. צריך להבהיר שעובדות מסין לא מגיעות בסיעוד.

זכויות אדם זה זכויות אדם וזה לא משנה מאיזה מדינה הוא מגיע. בואו לא נתבלבל, זה לא משנה באיזה ענף הוא עוסק וזה לא משנה מאיזה תחום הוא מגיע.

לא, אבל זה חשוב לשפות. מכיוון שרוב העובדות הן כן מאזור פיליפינים ונפאל, אז למשל באנגלית, כשפיליפיניות יודעות אנגלית, אז זו השפה החשובה.

צריך גם לוודא שהיא הבינה את מה שכתוב ולא רק נתנו לה את זה ביד. אני באמת מברכת את כל השינויים שמתחוללים במערכת, זה לא ברור מאליו, ואני חושבת שצריך לקדם את זה ולהביא לכך שהיא לא רק תקבל זכותון ביד, אלא גם תבין על מה מדובר. אנחנו יודעים שחלק לא מבוטל מהעובדות והעובדים שמגיעים לא תמיד יודעים קרוא וכתוב. יש כאן צירים נוספים שצריך לתת להם מענה.

עורכת דין רחל גרשוני, המתאמת במאבק בסחר בבני אדם.

שלום. אני חייבת להגיד שיש לי יותר דברי שבח ל'סהרונים' משהם ביטאו בעצמם. אנחנו מבקרים כל כמה חודשים ב'סהרונים' משום שאנחנו רואים באוכלוסייה שם אוכלוסייה פגיעה, שאנחנו צריכים לעמוד על המשמר, לראות מה קורה שם. העובדים הסוציאליים ב'סהרונים', שיש ארבעה במספר, שני גברים ושתי נשים, הם מאוד מודעים. הם מאוד מודעים, אל"ף, לפגיעות המיניות, ובי"ת לסחר בבני אדם, עבדות ועבודת כפייה. אנחנו מקיימים איתם קשר שוטף, הם מעבירים לנו מקרים, הם מתייעצים איתנו. אנחנו גם דאגנו ליצור איזה תיאום, זה מה שאנחנו עושים, תיאום, בין מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית בבאר שבע לבין עורכי הדין ב'סהרונים' כדי שיוכלו לקבל הדרכה, הן לגבי זיהוי ואיתור והן לגבי טיפול.

האמת היא, כמו שאמר נציג שירות בתי הסוהר, זו אשליה לחשוב שהטיפול שניתן לבצע ב'סהרונים' הוא טיפול מעמיק. הוא לא יכול להיות טיפול מעמיק, אבל מה שאפשר לעשות הם עושים. גם בקשר ליידוע הגורמים הרלוונטיים לגבי מצבים טראומטיים של נשים וניסיון לדאוג לשחרורן.

כשתבקרו, אתם תראו, באמת אין מלים לגבי מסירות הנפש שלהם והאכפתיות שלהם. אחת גם השתתפה בסדנאות הזיהוי שלנו ואני מקווה שהיא תעביר את המידע שהיא קיבלה שם הלאה.

בנוסף לזה, יש יוזמה חדשה, מכיוון שיש, כפי שכולנו יודעים, תופעה חדשה של מחנות עינויים בסיני, שהבדווים לוקחים אנשים שהם מבריחים, מכניסים אותם למחנות עינויים ומענים אותם כדי להוציא כופר כסף מבני המשפחות שלהם בישראל, אז מגיעים ל'סהרונים' אנשים, גם גברים וגם נשים, במצב מחריד, שלא היה דוגמתו לפני כן, במצב תזונתי נורא ועם הלקאות ופצעים וחבורות וכוויות. לשם זה יש יוזמה שמתגבשת עכשיו לקשר בין העובדים הסוציאליים שנתקלים בדברים כאלה לבין נציגי רווחה שהם מומחים לעניין טיפול באנשים שסובלים אלימות קשה. דיברתי עם האחראית על העובדים הסוציאליים בשירות בתי הסוהר, גב' עופרה לוי, והיא תקדם את היוזמה הזאת, תוך כדי כך שהיא מציינת, שוב, שהטיפול הוא קצר מועד, כך שצריך להבין שאי אפשר לעשות טיפול מעמיק. המשטרה בטח תגיד לכם שהם, מהבחינה הזאת, עשו מהלך מצוין והגישו כתב אישום נגד משתפי פעולה כאן בישראל, שזה מאוד חשוב מבחינת כלי שלוב להפסיק את העניין הזה של מחנות העינויים.

אני חושבת שמר יואב סגלוביץ' דיבר על זה בדיון, על שיתופי פעולה ברמה הבין לאומית.

משרד הפנים יזם פנייה אליי להכשיר את בקרי הגבול, שזה מצוין, איך לזהות, מה לעשות כשמזהים, וגם בשלב יותר מאוחר את האר.אס.די., מי שמתחקר בקשר לתשאול, מעמד פליט וכן הלאה. וגם מפקד ה'סהרונים' הביע נכונות לכך שאנחנו נערוך הכשרה לצוות שם, אבל זה עדיין לא יצא לדרך.

לגבי מהגרות עבודה, אני חייבת להגיד שלא הרבה רואים בשטח ההכשרות והחינוך תוצאות מיידיות. חינוך זה דרך ארוכה, אבל אני הייתי המומה כשראיתי שגב' רננה לוי, שהיתה אצלנו במשרד רק פעם אחת, היתה בקורס זיהוי, מתקשרת עם מקרה. זה מראה וממחיש לנו שלפעמים הכשרות באמת מניבות תועלת, אבל מיידית. זה קרה גם עם יחידת עוז, אגב. יחידת עוז העבירה מקרה של סודנים שהם חשבו שהם עברו תהליך של עבדות. גם פה אנחנו רואים, יש לפעמים סיפוק מיידי. בשבילי זה סיפוק מיידי.

אנחנו עושים את סדנאות הזיהוי. קיימנו ארבע סדרות של סדנאות זיהוי, הן מאוד מוצלחות, אנחנו משתפים את מרחב המשרדים הממשלתיים, פנים, משטרה, נציגת שירות בתי הסוהר היתה שם, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, רווחה, בריאות וכן הלאה, וזה טוב, כי נוצרת שפה אחידה ונוצר גם שיתוף פעולה, מעבר, ונוצרת גם הבנה בין ארגוני הסיוע לבין הממשלה.

הדבר האחרון, אנחנו מתחילים בדרך של סדנאות לרגישות תרבותית, כי אנחנו מוצאים שהן בקשר למהגרות עבודה והן בקשר למה שנקרא מסתננות, יש כשלים בטיפול ובחקירה לפעמים משום שאין הבנה לגבי התרבויות.

על זה אנחנו מדברים, על הפערים המאוד גדולים.

משתתפים בזה משרד החוץ, שמספק לנו אכסניה, והג'וינט ו-סמ"י, Centeral of International Imigration integration, וזה מתחיל ב-4 ליולי במשרד החוץ, הראשון, אני קוראת לו הפיילוט.

כמה משתתפים יהיו בתדריך?

יהיו 30, מכל המשרדים.

זה לא נוגע לעבודת הקונסול.

בעבודת הקונסול אנחנו נטפל בנפרד. אנחנו מכירים את העבודה הנהדרת של עורכת דין גרשוני, בשיתוף עם כל הגורמים, ואני חושבת שההדרכה הזאת עלתה מתוך השטח, צורך להבנה של מאפיינים והבדלים תרבותיים בינינו לבין---

כן, ויש אנתרופולוגית שחוקרת את התרבויות ויש מנחים מקצועיים.

ואני מסיימת בכך שאני לא אומרת שהכל בסדר, הכל לא בסדר, אני בטוחה שיש פגיעות מיניות מעבר למה שאנחנו יודעים, אני בטוחה שלא הכל מטופל כמו שצריך. מה לעשות, אנחנו ממשיכים, והייאוש הוא מותרות.

עורכת דין גרשוני, תודה רבה על העבודה הנהדרת ואני חושבת שברגע שההדרכה הזו נכנסה לתכנית העבודה של המשרדים, אנחנו שמענו גם את המשתתפים בדיונים ואת הנציגים שהגיעו, עד כמה הנושא הזה תרם להם, עד כמה הנושא הזה סייע להם לפתח את הרגישות הנוספת כדי באמת לאתר ולגלות קרבנות שמנוצלים כאן, גם תקיפה מינית וגם ניצול במסגרות העבודה והפרת זכויות האדם שלהם.

אנחנו נאפשר לגב' שרון הראל ולנציגה שהגיעה איתך. אנחנו מבקשים לא לצלם, אנחנו רוצים לשמור על הפרטיות. בבקשה, גב' הראל, בכמה מלים, ואם נוכל לשמוע אותה.

קודם כל אני מצטרפת לשבחים לגבי העבודה ששירות בתי הסוהר עושה עם אנשים במשמורת. יש שם עובדות סוציאליות נהדרות, מאוד מסורות, שבאמת עושות את זה עם הרבה נשמה, עם כל העזרה והתמיכה, אבל לצערנו זה לא מספיק. זה לא מספיק, אנחנו היום נשמע איזה שהיא עדות קצרה של מבקשת מקלט שעברה את התלאות, שגב' רחל גרשוני תיארה, בסיני, הגיעה למשמורת, הוחזקה במשמורת פרק זמן של ארבעה חודשים אחרי שהיא הגיעה במצב פיזי ונפשי ירוד, ירוד מאוד. באמת זה אחד המקרים הקשים שפגשנו. אנחנו פגשנו בה, אנחנו, זה נציגות האו"ם לפליטים, פגשנו בה במשמורת. זה היה במהלך דצמבר 2009 והיא שוחררה במרץ 2010 ממשמורת, אחרי חילופי תכתובות, גם עם גורמים במשמורת וגם עם גורמים ממשרדים אחרים, בניסיון אל"ף לשחרר אותה, ובי"ת למצוא מסגרת הולמת של קבע. צוין קודם שבאמת יש קשר בין שירות בתי הסוהר לבין מקלטים מחוץ למשמורת, אבל חשוב להבין שרוב המקלטים מחוץ למשמורת הם מקלטים פרטיים, הם מקלטים שמנוהלים על ידי ארגוני זכויות אדם, ארגון רווחה וצדקה נוצרי, ועוד כהנה וכהנה, והם לא מסגרות רשמיות של המדינה, למעט מקלט אחד, מקלט מעגן, שאליו יכולות להיות מופנות נשים שהן קרבנות עבדות וקרבנות סחר. במקרה המסוים הזה אנחנו זיהינו אלמנטים שעונים לנו, יש לנו ראיות ראשוניות על עבדות ולכן הפנינו את האישה לאותו מקלט.

אני רוצה לסייג ולהוסיף בכל הנושא של מקלט מעגן, המקלט הזה הוקם במטרה מאוד מסוימת, אבל בהיעדר מענה אחר, מאוד יכול להיות שמקלט כזה, או דומיו, יצטרך לתת סיוע לקרבנות ולנשים נוספות שמגיעות במצב כזה. צריך למצוא לזה מענה, נשים מגיעות גם כשהן חבולות מבחינה נפשית, גם כשהן נזקקות חלקן להפלות. מינואר 2010 עשרים נשים מחוץ למשמורת פנו לגופים לזכויות אדם בבקשה לביצוע הפלות, רק על רקע אונס בסיני. זה מספר מאוד גבוה ואני בטוחה שזה לא כל המקרים שיש.

ברשותך, משפט לסיכום.

דוגמה להפלות למשל. רופאים לזכויות אדם מפנים לבית חולים וולפסון, שעד כה היה מאוד מבין והסכים לבצע את ההפלות האלה בעלות של 720 שקל להפלה. לאחרונה העלות עלתה באופן דרמטי והיא עומדת על אלפי שקלים, תלוי במשך ההיריון. אין מענה אחר. אין מענה נפשי לאותן נשים ואין אפשרות לקבל את כל הטיפולים הרפואיים.

אז הנושא הזה עלה קודם, בנתונים של מר נתן וגב' רבינוביץ, אז בבקשה.

אז אני אציג בפניכם את הנציגה שלנו. אני לא אקרא לה בשמה, לשמור על פרטיותה, נקרא לה מ' לצורך העניין. היא ילידת אריתריאה, הגיעה לישראל, כמו שאמרתי, בנובמבר 2009. אני לא אתייחס לנסיבות שהביאו אותה לארץ, אני רוצה להתמקד רק בקורותיה בסיני, וכאמור היא תספר בקצרה על מה שעבר עליה בסיני ומעט על התקופה שהיא היתה במשמורת והשיקום שלה במקלט מעגן.

אני רק אגיד שמהמצב הקשה שפגשנו בה ותיארנו אותו, נפגשנו איתה השבוע שוב, לקראת הישיבה הזאת, והשינוי הוא מדהים, הוא באמת מדהים, וזה באמת בזכות הליווי הצמוד והטיפול המסור שהיא קיבלה במעגן.

Thank you for this opportunity to tell you my story. I would like to start by telling you about my road from Sudan to Israel. This road was very difficult, especially for women, and who is young no like me. I suffered because of biting, hungry, thirsty and I have been raped for 4 months, they caught me and inject me sedative material, and when I come back to my conscious I saw my body is bleeding and I found my self in a different room then my people. I can't explain this traumatic program, the time to explain is too short, and so I was held by them for 3 weeks. I was biting and Physical abused and for 2 weeks I was sexual abused, for 2 weeks in Sinai. I was stay in Sinai 3 weeks, so After three week I can't control my mind, I can't control my body. I was free after 3 weeks. I came to Israel and I was in prizon. In prizon also I stay 3 months, there is no enough, I have bleeding, I can't eat only rise in prizon, so it too difficult for me stay in the prizon 3 months, but after 3 months I get to be in a shelter, so thanks to god I feel much better today, and before becouse of the shelter. Now I'm better, so I think about other women. Also now I have no visa, I'm staying in the sheler. I don't know what happend in my life tomorrow,before one man said I will back in prizon, again, I was so afraid, because I can't go back, to my life.

I think we understood your message and what you are telling . זה מאוד קשה.

אני רק אציג את עיקר הבעיה.

השאלה היא באמת מה קורה. היא שוחררה ממעגן?

לא, היא שוחררה ממשמורת. כרגע זה ועדה פסיכיאטרית שבעצם מצביעה על מצבה והוחלט להאריך את השהות שלה במקלט ל-60 יום נוספים, אבל לא ברור מה יקרה לאחר מכן. זה מצביע באמת על הבלבול המערכתי, חוסר הבהירות באיך מטפלים באנשים האלה, במיוחד כשהן גם מחפשות מקלט וגם קרבנות עבדות וגם קרבנות של אותם מעשים.

אני מייצגת את מבקשת המקלט ששמענו כרגע. אני חייבת להעמיד דברים על דיוקם, כי דווקא זו הזדמנות להודות שבית הדין לביקורת משמורת עשה פה עבודה בסך הכל מאוד רגישה. הוא אכן קבע שהיא תועבר למקלט לחודשיים ולאחר חודשיים הוא ביקש שאנחנו נשוב אליו עם חוות דעת שאומרת האם היא זקוקה לשהות נוספת במקלט. אנחנו הצגנו את חוות הדעת שקיבלנו בעזרתם של רופאים לזכויות אדם והוא באופן מיידי הסכים להאריך את תקופת השהות שלה ואף הנחה אותנו לשוב ולפנות אליו, ככל שיהיה צורך. זה מאוד חשוב לי במקרה הזה, כי הרבה פעמים יש איזה שהם אי הבנות עם בית הדין לביקורת משמורת וכאן נתקלנו בדיין שמגלה רגישות רבה, גם למקרה הספציפי הזה וגם לנשים אחרות, וחשוב להגיד את זה.

בנוגע למקרה הזה, חשוב גם לומר שנדרשו פניות חוזרות ונשנות כדי להביא לשחרורה ואני מנצלת כל במה, ואני מנצלת גם את הבמה הזאת, כדי לומר שזה שמאז תחילת 2008 לא מאפשרים יותר לנציגים שלנו להיכנס לתוך האגפים של קציעות, מה שבעצם מונע בעדנו מלהגיע לנשים כמו האישה הזאת. אנחנו מצליחים להגיע לחלקם, אבל לא לכולם, רק מי שאנחנו יודעים את שמו ומספרו ושירות בתי הסוהר מוציא לנו אותם, רק אותם אנחנו יכולים לפגוש.

מרכז המחקר והמידע עשה פה באמת עבודה מאוד יסודית ומעמיקה, אני לא אחזור כמובן על הדברים, אני רוצה להוסיף על דברים שאמרה גב' שרון הראל. נאמר פה שהיו עשרים פניות להפלות בעקבות מעשי אונס מתחילת השנה, אבל ב'רופאים לזכויות אדם' הצטברו 230 פניות מאז תחילת 2009, שכמובן לא ניתן היה לבדוק, כשכל הפניות להפלות נעשו בעקבות אונס במדבר, אבל בסבירות גבוהה מאוד רבות מההפלות הן בעקבות אותו אונס במדבר. זה מאוד נדיר שנשים ממוצא סודני ואריתריאי מבקשות לעבור הפלה סתם כך, ללא סיבה.

נאמר פה על ידי הנציג של שירות בתי הסוהר על השימוש בשירותי תרגום של עצורות מאותו מוצא. נכון שזה מאוד נח מבחינת השפה וגם הזמינות של אותן עצורות לתרגם ללא תשלום, אבל---

חשבתי שמכשירים אותן לעבוד.

לא, אלה עצורות שמתרגמות.

אני הבנתי שמכשירים אותן לעבוד כמתורגמניות. אוקי, אז גם מנצלים אותן.

לא לפן הזה ביקשתי להתייחס, אלא דווקא לעובדה שבגלל שבקהילות של אותן נשים הבושה מהווה מרכיב כל כך מרכזי בהחלטה אם לספר או לא לספר דבר כזה, כשאישה רואה שהמתרגמת היא אחת מבנות הקהילה שלה, היא ישר חוששת שהמידע יעבור לשאר בני הקהילה. דווקא זה יכול להרתיע אותה מלספר מה עבר עליה.

אני כולי תקווה שהוועדה כאן תצא בקריאה לרשויות להעניק לאותן נשים שהוחזקו במדבר רק למטרות אונס ושעבוד מעמד של קרבנות סחר. מדובר במספר מאוד מצומצם של נשים שתעזנה בכלל לספר מה עבר עליהן ואין פה את החשש של פול פקטור שתמיד מדברים עליו. אין שום סיכוי שאישה תבחר לעבור את הזוועות שעברו הנשים האלה רק בשביל הסיכוי אולי לקבל אשרת עבודה ושיקום בישראל. תודה.

תודה לך על הדברים.

שאלה לי למשרד הפנים, איך אנחנו מסדירים את הסוגיה הזאת? יש כאן נשים שעברו התעללות, נשים שעברו תקיפה, במקרה של קרבנות הסחר, אני חייבת לציין כאן, היתה לנו ישיבה מאוד מאוד ממוקדת עם נציגי משרד הפנים השבוע, על כל קרבן וקרבן, כל אישה ופנייה שהעברתם אלינו בצורה מרוכזת והיתה פה היענות של משרד הפנים לבחון שוב לעומק את הפניות האלה בצורה ממוקדת ואנחנו מחכים לתשובות. חלק מהמקרים כבר קיבלו מעמד של ב-1 בינתיים, ולגבי השאר אנחנו נמצאים בהליך של טיפול. אולי משרד הפנים, איך אנחנו יכולים להקל על אותן קרבנות שעברו תקיפה מינית והגיעו הנה כפליטות? צריך לבדוק האם זה באמת מצב של פליטוּת או מצבים אחרים? איך אנחנו יכולים לטפל בסוגיות האלה?

כידוע יש לנו נהלים ברורים בנוגע גם לגבי קרבנות למטרות זנות וגם את הנוהל לגבי קרבנות למטרות עבדות. כל מקרה נבחן לגופו. זאת אומרת, רוב המקרים של קרבנות סחר, לפחות ממה שאנחנו מכירים כתופעה למטרות זנות, זה כן מסתננות, ואנחנו מכירים את התופעה של הכניסה, איך הן מגיעות ארצה ושהמסלול הוא בהחלט מורכב וכואב וכל מקרה כן נבחן לגופו. אם יש מקרים שהם יוצאי דופן ולאו דווקא גם עונים להגדרה של סחר, אבל יש נסיבות וסממנים של ניצול ומקרים שאנחנו רואים בהם כמקרה הומניטרי, אז יש גם את הוועדה הבין משרדית, שמפנים מקרים אליה. אם יש מקרים ספציפיים, אנחנו נקבל התייחסות. גב' מיכל יוספוב, היא הגורם המקצועי במשרד שמקבל את ההחלטות, אני אבדוק את הדברים מולה וכל דבר יטופל וייבחן לגופו.

אני מברכת על הנכונות, אבל יחד עם זאת, למיטב הבנתי הוועדה המיוחדת לא התכנסה כבר פרק זמן לא מבוטל ויש הרבה מאוד מקרים שעומדים על הפרק. השאלה אם אין מקום להאיץ אולי את התהליך הזה ולהעביר את הפנייה שלנו, את הבקשה שלנו, את הדרישה שלנו לקיים ועדה ואכן לבחון את המצבים האלה. השאלה אם באמת במצבי הביניים, אולי השאלה היא אלייך, עורכת דין גרשוני, נוכל לקבל איזה שהוא רעיון שאנחנו נוכל לקדם אותו מול המשרדים, להעביר נשים שעברו התעללות מאוד קשה למקלטים ולתת להם לפחות לפרק זמן מסוים מענה ולא להחזיק אותן במצב של כליאה.

המדיניות היא לגבי מי שמזהים, ראו ראשית ראיה שהיא קרבן עבדות, ויש מקרים כאלה. המקרה של מ', ששמענו עכשיו, הוא מקרה שעברתי עליו והגעתי למסקנה שיש כאן חשד לעבדות, למה? לא מפני שהיא נאנסה. זה נשמע אכזרי להגיד, אבל אינוס בלבד הוא לא סחר, הוא לא עבדות והוא לא עבודת כפייה. כדי שזה יהיה עבדות, צריכים להתאגד יחד נסיבות שמתקיימות במקרה שלה, למשל של התייחסות אליה כקניין, או היא הוחזקה שלושה שבועות בלי שניתן לה לצאת, היא נאנסה על ידי כמה וכמה אנשים, הבדווי שהחזיק בה אמר 'את שלי לנצח'. כאן יש לנו סממנים מובהקים לכך שהיא מוחפצת, שמתייחסים אליה כקניין, שליטה, שלילת חרות. על אף שזו תקופה קצרה, אפשר לראות בזה עבדות ולכן היא הועברה למקלט הזה. אישה שנאנסת זה נורא, המדינה צריכה למצוא מענה לזה. יש את המקלט בעוספייה שעושה עבודת קודש, אבל זה לא מספיק, ולא כל אישה שנאנסה מתאימה למקלט מעגן. מקלט מעגן נוסד עם המיומנויות המיוחדות לטפל בקרבנות של שלילת חירות חמורה, ולא לטפל בקרבנות של פגיעות מיניות. לגבי זה אכן צריך פתרון אחר.

אנחנו מתכנסים לכיוון של יש צורך במקלט נוסף שייתן מענה דיפרנציאלי לקרבנות שהן פליטות ומהגרות שמגיעות הנה דרך הגבול, וזה צורך אחר.

צריך פתרון לפליטות שנאנסות כאן, לא רק בסודן.

אנחנו נפנה לניצב משנה דורית בן מאיר להתייחס למקרים שבהם אתם מטפלים, על עבירות של ניצול מיני וכפייה נגד מהגרות עבודה ואם יש איזה שהיא התייחסות גם לנושא של הפליטות במסגרת התיקים שאתם מטפלים. אנחנו נשמח לשמוע.

ברשותכם, קודם מה אנחנו עושים. אנחנו יחידה שקראנו לעצמנו סע"ר, וזה לא בקיצור, זה קונוטציה של סחר בבני אדם, עבדות ורמייה. בדרך כלל מדברים על סחר בבני אדם, אבל תחת הכותרת מרמה נכנסים גם הרבה דברים. בגדול אנחנו ערוכים מא' עד ת', בסדרי גודל של מאה אחוז טיפול, בקרבנות סחר.

אני יכולה לחלק את זה, גברתי, לשני צירים. כל עבירות המין שמתבצעות כלפי מהגרת עבודה כזו או אחרת, נשים בצד כרגע את המסתננים, ומגישה תלונה, היא רשאית להגיש תלונה במשטרת ישראל, בכל תחנות משטרת ישראל, חייבים כמובן לקבל תלונה, ומטפלים.

כמה תלונות הוגשו בשנת 2009?

תיכף אני אתייחס גם למספרים. בין היתר, כשאנחנו רואים בזרוע הסע"ר שיש גם עבדות וגם עבירות מין, בהחלט אנחנו לוקחים ומטפלים. למשל, אם את מדברת על מספרים, בסך הכל 28 תיקים הלכו לתביעות ולפרקליטות, זה להגשת כתבי אישום. המספר הוא לכאורה נמוך, האירוע כאירוע הוא אירוע מורכב, גדול מאוד.

כמה תלונות הוגשו?

54 תיקים נפתחו רק בניצול מיני, מתוך ה-54 תיקים 28 הובאו להגשת כתבי אישום, 6 בחקירה ו-19 נגנזו בעילה כזו או אחרת. אני כתבתי את זה בסקירה, יש המון המון אירועים מורכבים, גברתי מוזמנת לקרוא. אני מניחה שקראת. אנחנו מטפלים בכל מקרה בצורה הכי ראויה, עד המקרה האחרון שהוזכר, דוגמה של גברת שהובאה לצרכי סיעוד ובד בבד התבקשה לבצע עבירות מין, וזה טופל בצורה הראויה ביותר, האבא נעצר, כולם ממש---

בשבוע שעבר.

כן, בשבוע האחרון. יש מקרים של אונס במושב מסוים, פרשיית אונס של סיני ועובד הודי, מקרי אונס, שתיקים נמצאים בפרקליטויות ואנחנו נותנים את כל מה שצריך לסוגיה הזאת.

דבר שני, הנושא של ההסתננות מגבול מצרים. אנחנו גם מטפלים בזה. אנחנו מדברים על חדירה. הגברת דיברה מעט, אבל גב' גרשוני הוסיפה, יש מקרים חמורים מאוד, אבל הם קורים מעבר לגבול. אנחנו עושים פעילות, שזה לא המקום לדבר עליה, אנחנו ביצענו פעילות, ביצענו מעצרים, הגשנו כתבי אישום ובמקרה נוסף שמטופל רק אתמול ביצענו מעצר נוסף של קבוצה. פעם אחת הם קרבנות, ופעם שנייה המסתננים שמגיעים לארץ הופכים להיות חשודים בעצמם. אתמול עצרנו בחור מאריתריאה עם 600,000 שקלים אצלו בבית, הוא אמור, סליחה שאני אומרת, רק לשתות מים כי אין לו, מאיפה 600,000 שקלים בביתו? בדרך נעשים מעשים שלא ייעשו, במה שאפשר לטפל אנחנו מטפלים. ואני אומרת מעל במה זו, כל מקרה יטופל, כי יש לנו צוות, אביטן והאנשים יושבים עם גב' גרשוני ועושים הכל ופתוחים להצעות. גם ב'קו לעובד' אנחנו מקבלים. אתמול קיבלנו אירוע והוא כבר מטופל. אם אני מדברת על לפני שנתיים, כשישבנו כולנו פה מדוכדכים, היום יש סינרגיה בין האנשים. יש סינרגיה ויש רצון טוב לסייע ולעשות כל מה שנדרש. עד כאן, גברתי.

תודה רבה לך ואני באמת חושבת שהתחולל כאן שינוי אפילו מלפני שנה, מהיום שהתחלתי למלא את התפקיד, בעיקר בשינוי סדר העדיפויות. כי אם ישבנו קודם ושמענו שיש סדרי עדיפויות ויש נושאים שאנחנו חייבים למקד או להתמקד בהם יותר, ונושאים שלצערנו הרב אין לנו מספיק משאבים, ולבוא ולשמוע שכל מקרה שמגיע מהארגונים מטופל, אנחנו בהחלט מברכים ואנחנו בהחלט נמשיך ונזמן את נציגי המשרד להציג את הפעילות שלהם.

נמשיך לדוברת הבאה.

אני ממרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. קודם כל היה מאוד מאוד מעניין לשמוע, אבל אני חושבת שלנו, כששמענו את הדברים, בלט דבר אחד שמאוד חסר וזה בעצם ההבנה של הדינמיקה שמתרחשת בפגיעה מינית שזה המנדט שלנו ואיתו אנחנו מגיעות היום. אם אנחנו מסתכלים על דינמיקה של פגיעה מינית שמתרחשת בכלל, תוציאו רגע עובדות זרות ונשים שגם ככה הן לא מדברות את השפה ולא מכירות את הזכויות שלהן ומוחלשות ומגיעות גם מארצות מוצא בהן הן מוחלשות, הרי גם אם מנהלת כללית מאוד מאוד בכירה היום לא תבוא ותתלונן כמעט על הטרדה מינית, אנחנו לא יכולים לצפות מנשים שעברו את המקרים האלה לבוא ולהגיש תלונה במשטרה, לבוא ולשתף כל אדם ששואל אותם. גם עובדות זרות---

מהגרות עבודה.

מהגרות עבודה, שמהשם שלהן 'מהגרות', אנחנו יכולים להבין שהן נמצאות---

טרמינולוגיה מבנה מציאות וכשאת אומרת 'עובדת זרה', אז זה לא קשור אליי, זה שם במקום אחר, ואז יש גם לגיטימציה להתנהג אליה בצורה אחרת.

אז גם מהגרות עבודה שלכאורה מגיעות לכאן רק כדי לעבוד בסיעוד, או בכל מקצוע אחר, ונמצאות בתוך מערכת יחסים מאוד מאוד מורכבת עם המעסיקים שלה, אם זה בתוך הבית, שהן צריכות לגור שם, להאכיל, לנקות, לטפל, נמצאות גם בבידוד חברתי מצד אחד ומהצד השני בתוך משפחה ששולטת בה לגמרי, שוב, לא מכירות את השפה וגם מבחינת הזכותונים. ממה שראינו כאן, אני לא יכולה להבין מה החוק למניעת הטרדה מינית בשתיים וחצי שורות, בוודאי שנשים שלא מכירות את המהות של החוק לא יכולות להבין אותו. כשכותבים זכותונים אנחנו צריכים לזכור שצריכות להיות דוגמאות. החוק עצמו הוא עם חמישה סעיפים ועוד פירוטים שונים כאלה ואחרים, אז בוודאי שמי שקוראת אותו צריכה להיות מודעת לכל הסעיפים ומה זה בכלל הטרדה מינית ודוגמאות והסברים כדי שהיא תוכל בכלל לדעת שמה שהיא עוברת זו הטרדה מינית ולא איזה שהוא משפט ככה מאוד כללי.

כל העבודות האלה שבהן הן נמצאות מייעדות אותן להיות מנוצלות, ולפעמים הדינמיקה שמתרחשת במערכות היחסים בין המעסיק למהגרת הן דינמיקות של טשטוש גבולות ושל בלבול בשפה, של דמות אבהית מצד אחד, שלפעמים יכולה להיות גם אותה דמות שבאה ופוגעת, יחסי קרבה שכל הזמן עושים היפוך בין אמון וסמכות ויחסי חיבה לבין יחסים של פגיעה, דינמיקה שמאוד מזכירה לנו דינמיקה של גילוי עריות. לכן אני חוזרת ומדגישה שאנחנו לא יכולים לצפות ולקוות ולחשוב שאותן עובדות, גם אם אנחנו באים אליהן לביקור בית, יבואו ישר ויפרשו ויספרו לפנינו את הפגיעה שהן עוברות. לכן מה שאני חושבת שאנחנו בעיקר צריכים להתייחס אליו זה בעצם המעסיקים עצמם. אם למשל מדובר בחברת כח אדם, בקבלנים, באנשים שמקבלים באופן פרטי אליהם מהגרת עבודה לתוך הבית, הם אלה שצריכים להיות מודעים להשלכות של מה יקרה אם הם לא יטפלו בנושא של הטרדה מינית ואם הם לא ישימו לזה לב. בתוך כל מסגרת של כח אדם, של מקום עבודה שבו יש עובדים, שתהיה ממונה על הטרדה מינית, כמו שהחוק מחייב, אני לא יודעת אם אוכפים את זה או לא, שהממונות האלה הן אלה שיבדקו את הבתים של המשפחות של אותן מהגרות עבודה, ושהקבלן יידע שחבל לו יהיה אם הוא לא ידאג לרווחתן ולטיפולן של אותן עובדות.

אני גם רוצה לציין שגם אם אנחנו נותנים את העובדות הסוציאליות, שהזכירו קודם במשרד הפנים, היום עובדת סוציאלית שמסיימת הכשרה בכל אוניברסיטה היא בכלל לא מחויבת לעבור קורס על מה זה בכלל פגיעה מינית. אז זה נהדר ואני חושבת שזה מצוין שיש את אותן 300 עובדות סוציאליות שעכשיו מוקדשות כולן ספציפית לנושא הזה, אבל גם להן דרושה הכשרה, ומרכזי הסיוע, כמובן עם הניסיון, מזמינים את כל הנציגים להיעזר בנו באותן הכשרות.

כמו במערכת החינוך, שמורות בבתי הספר לא נדרשות לקורס.

משפט לגבי העובדות הסוציאליות, אם אפשר לוודא שהקשר עם העובדות הסוציאליות, שזה כמובן פרויקט מבורך, יהיה קשר שהוא קשר ארוך טווח ולא קצר טווח, כי אנחנו יודעים שנשים נוטות לספר יותר בקשרים ארוכים. שזו תהיה אותה עובדת סוציאלית שבאה בכל הרבעונים ולא כל פעם מישהי אחרת, ואם היא גם מהווה כתובת בין ביקורי הבית אחד לשני, אז הסיכוי הוא הרבה יותר גדול שאותה אישה תפנה אליה כשהיא תזדקק לה.

הערה נוספת בנושא של הפליטים, שאני מאוד מאוד אשמח אם הוועדה תיקח על עצמה לטפל לעומק בנושא ההפלות. אנחנו רואות, גם לגבי פליטות שנפגעות בסיני וגם לגבי פליטות שנפגעות בישראל, הן נשים שהן חסרות זכויות לחלוטין. מדינת ישראל נותנת לפליטה רק זכות אחת והיא הזכות לא להיות מגורשת, מעבר לזה אין ביטוח בריאות, אין הכרה בצרכים לא בריאותיים ואין שום גורם שמטפל בזה, ואפילו משרד הבריאות בעצמו מספר לנו שהם במצוקה כספית, גם אם הם רוצים לממן את ההפלה אין להם איך.

הנקודה הזאת ברורה, היא גם עלתה קודם לכן. אני לא רואה כאן נציג ממשרד הבריאות והסוגיה מול משרד הבריאות נמצאת בתהליך של הסדרה דרך משרד המשפטים, דרך ועדת המנהלים הכלליים, הוועדה הבין משרדית.

אבל בינתיים יש כל יום אישה ש---

למיטב הבנתי הנושא הזה עלה בדיון ובדיונים הקודמים, שאם יש איזה שהוא מקרה אקוטי, משרד הבריאות כן נותן מענה, והנושא הזה נמצא בתהליך של הסדרה, הם צריכים להגיע הנה לוועדה ולדווח אחרי שזה יועבר לוועדת המנהלים הכלליים.

רק שפליטות שמגיעות לארגוני הסיוע הוולונטריים לא יודעות את זה.

האמת, זה היה סחר בבני אדם וזנות, זה לא הקרבנות האלה.

אנחנו מדברים על הנושא של מעמדן של פליטות שהותקפו והוטרדו מבחינה מינית. זה לא בוועדה הבין משרדית, אבל הוועדה הבין משרדית שיוצרת תקדים מסוים, לתת מענה וטיפול---

כלומר בהשלכה.

נכון. אנחנו נבחן את הנושא הזה ונשמח לעזור.

מה שכן אני מציעה, אולי למשרד המשפטים, לעשות בדיקה של שיתופי פעולה עם המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אולי בהדרכות ובהכשרות שאתם מעבירים, כגוף ידע.

כן, בדיוק חשבתי על זה, שמבחינת העובדים הסוציאליים, כמו שעשינו ב'סהרונים' את הגשר הזה. כן, רשמתי.

אני חושבת שנכון להיום זה גוף ידע מאוד חשוב ומאוד מאוד מרכזי באיסוף הנתונים בכל סוגיית התקיפה המינית, מההטרדה המילולית ועד התקיפה הפיזית, וזה גוף ידע שכדאי להשתמש בו ולזמן אותו ואני חושבת שהם יכולים גם לעשות עבודה ברמת ההשוואה בין תרבויות ומדינות ולספק נתונים מאוד חשובים.

אני מרכזת את תחום הסיעוד בעמותה וכמה דברים מאוד חשובים לגבי דברים שנאמרו כאן על ידי משרדי הממשלה. קודם כל בעניין העובדות הסוציאליות. מדינת ישראל הפקידה בעצם בידי העובדות הסוציאליות של הלשכות הפרטיות את הזכות, נקרא לזה זכות, הם הגוף היחיד שיכול לעשות ביקורת יזומה בביתו של המעסיק, וכמו שמר גלעד נתן אמר, העובדות מבודדות, אף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע. לצערי בכל המקרים שהגיעו אלינו תלונות על הטרדה מינית, על ניצול מיני ועל אונס, לא ביקרה עובדת סוציאלית בבית ולו פעם אחת, ומדובר על עובדות שעבדו שנה, שנתיים, לפעמים גם שלוש.

מעבר לזה אנחנו גם רואים יומנים של עובדות סוציאליות שביום עבודה, בין 8:00 ל-16:00 ביקרו בבית בבאר שבע, ברעננה, באילת ובקרית מוצקין. ברור לי שאו שהביקורים לא נעשו בכלל, ואם נעשה איזה שהוא ביקור, זה היה ביקור חטוף של כמה דקות בלבד. אני לא יודעת מי מפקח על זה, אנחנו מעבירים הרבה מאוד תלונות, אנחנו לא מקבלים מענה ובעצם הגוף היחיד שהמדינה נתנה לו את הכח ואת הסמכות לבדוק מה באמת קורה בבתים האלה, לא מתפקד כמו שצריך.

אני מוכרחה לציין שאני לא מדברת על מאה אחוז העובדות הסוציאליות, פנו אלינו גם עובדות סוציאליות באמת חסרות אונים שנתקלו במקרים ולא ידעו מה לעשות, סייענו והכוונו, אבל זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

דבר נוסף, בנושא האכיפה. דובר כאן קודם על שלילת היתרים ממעסיקים, אבל אנחנו צריכים לזכור שרוב הפגיעות נעשות לא על ידי המעסיק הישיר, על ידי המטופל, רוב הפגיעות נעשות על ידי בן משפחה או שכן או מישהו שהגיע הביתה, ושלילת היתר מהמעסיק, שבאמת זקוק לטיפול סיעודי לא פותרת את הפגיעה בעובדת הבאה שתגיע לבית אותו מטופל. מה שהמדינה עשתה, היא אמרה שהדרך היחידה להעניש היא להעניש את האדם שזקוק לסיוע ולא את זה שביצע את התקיפה בפועל.

עוד דבר בעניין הלשכות, אני מבינה שהיא רוצה להגיב, זה שנתקלנו עכשיו במקרה שעלה לכותרות והיום מתקיים דיון להארכת מעצר. מקרה של עובדת, ארבעה ניסיונות למעשה סדום, מעשה סדום, אונס ואלימות שדיווחה מיד במקרה הראשון, התקשרה ללשכה ואמרה לנציג הלשכה, 'תקשיב, הבן עשה לי כך וכך', 'נבוא לבקר', היא עבדה שם חודש וחצי עד שהמצב הגיע לאונס ומעשה סדום, אף אחד מהלשכה לא טרח לבקר, לא עשו ביקור שלאחר השמה ובטח שלא באו בעקבות התלונה של העובדת.

תודה רבה לך. אנחנו לא יכולים להאריך, אנחנו חייבים לסיים את הדיון, הזמן שלנו הסתיים. אין לנו את מלוא הזמן לדון ולגעת בכל הסוגיות, אנחנו חייבים לסיים.

הנושא שעלה כאן היום הוא מאוד חשוב ומאוד משמעותי. יש כאן כמה וכמה נושאים שעלו, אחד מהם באמת שלילת---

אבל---

יש לי תשובה, תאמיני לי.

לפרוטוקול.

יש לי תשובה. אני אגיד לך מה התשובה שלי, ישיבת צוות. אני חסידת ישיבות צוות והסינרגיה והעבודה הבין משרדית, בין הארגונים לבין משרדי הממשלה. תקבעו בבקשה ישיבת צוות, תעבירי את הנתונים. אני התרשמתי מגב' רננה לוי כמי שהיא קשובה והיא נכנסה לתפקידה. תעלי בפניה---

אבל---

גב' רננה לוי, בבקשה, תרשי לי לנהל את הדיון. תיפגשי עם גב' רננה לוי, תשבי איתה, היא נכנסה לתפקיד, אני מניחה שבתחילת המושב הבא אנחנו נקיים דיון נוסף, כי המושב הזה מסתיים בעוד קצת יותר מחודש, גב' לוי תעבוד קצת יותר זמן, הנהלים יהיו קצת יותר ברורים ואז אפשר להגיע לאיזה שהן הסכמות ביניכן, כשאת מציפה את הבעיות והיא תוכל לספק את הפתרונות, אני מניחה.

אבל זה היה באחריות של גב' רבקה---

גב' רננה לוי, אנחנו לא מטילים את האחריות על אף אחד.

לא, היא סגרה 170 לשכות ב---

גב' לוי, אנחנו לא בבית דין שדה, אנחנו לא מתעסקים בכמה לשכות נסגרו, יש כאן בעיה שעלתה, תציגי את הנתונים. אני בטוחה שאם הנתונים שלך יוצגו בפני הגורמים שישבו כאן והם מגויסים למטרה, את תקבלי גם מענה.

יש כאן כמה נושאים מאוד משמעותיים שעלו, אחד מהנושאים זה באמת המיפוי והתיעוד של ביקורי הבית וההגעה של העובדות הסוציאליות האחראיות אל הבתים של מהגרות העבודה והבקרה. אנחנו מצפים לקבל נתונים. אני מדברת על פרק זמן של שלושה חודשים, נראה לי שזה פרק זמן מספק.

אנחנו מדברים על זכותון מעודכן שמתחייבים להפיק אותו ואנחנו מצפים שהוא יוצג לוועדה.

כמובן כל הנושא של חוזה אחיד להעסקת עובדים זרים. אנחנו נפנה לשר הממונה ונבחן איתו את הכנת החוזה האחיד, עם התייחסות קונקרטית לתחום תעסוקה מסוים.

כל הנושא של מקלט שייתן מענה דיפרנציאלי לפליטות עלה כאן.

יש כאן כל כך הרבה נושאים לעבודה, ויש כאן עוד סוגיה שעלתה בפגישה שלי עם נציגי משרד הפנים, שכן השר אלי ישי, בהיותו שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, היתה שם החלטה שבכל מקרה של עובדת סיעוד, אם יש תלונה על תקיפה מינית, צריך שהתלונה תעבור חוות דעת שופט.

גב' שושנה שטראוס, את רוצה להתייחס? כי יש לנו את תגובת המשרד.

כן, עדכנתי את מר גלעד נתן, בעקבות הבעייתיות שעלתה, שיש קושי להשיג שופט והשופטים הביעו את דעתם שלא מתאים להעסיק שופט, והשר אלי ישי נתן הנחיה חדשה שמשפטן יפקח על הוועדה והוא ביקש שהדבר הזה יתחיל לפעול מהר מאוד, על מנת לטפל בכל המקרים.

ובא לציון גואל. וזה באמת הנכונות של משרד הפנים לתת מענה לסוגיות שאתן העליתן, נציגות הארגונים, שעושות עבודה מאוד מאוד חשובה.

אני מודה לכולן, אנחנו נזמן אתכן לדיון הבא. ביום ראשון אנחנו יוצאים לביקור ב'סהרוני'ם, מי שיכול להשתתף, יקבל הזמנה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50