PAGE
19
ועדה משותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

"זירוז עליית בני הפלשמורה"

29.6.10


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן
מושב שני









פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדה משותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

"זירוז עליית בני הפלשמורה"

יום רביעי, י"ז בתמוז התש"ע (29 ביוני 2010), שעה 09:00

הצעה לסדר היום בנושא: זירוז עליית בני הפלשמורה

של חה"כ שלמה מולה

בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר אייל גבאי

חברי הוועדה: כרמל שאמה - היו"ר

אריה אלדד

אורי אריאל

שלמה מולה

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

אייל גבאי

- מנכ"ל, משרד ראש הממשלה

עו"ד דסי צנגן

- לשכה משפטית, משרד הפנים

מזל כהן


- מנהלת תחום אשרות וזרים, משרד הפנים

אינאו אלמנך

- אגף מרשם ומעמד, משרד הפנים

סרי עמנואל

- מנהל אפריקה, משרד החוץ

דוד יאסו

- מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

אשר סיום

- מנהל אזור דרום וירושלים במערך הגיאוגרפי, הסוכנות היהודית

מנחם ולדמן

- ראש המכון, מכון 'שבות עם'

אברהם נגוסה

- יו"ר פורום ארגוני העולים מאתיופיה ומנהל ארגון מכנף דרום לציון,




ארגוני עולים מאתיופיה

אדגש אקלו


לקצי אקלו

ארגאו יהואלשת

טקלה קסאה

אלמו טגה

יפה שפירא
דנה גורדון

ס.ל., חבר המתרגמים בע"מ

זירוז עליית בני הפלשמורה

של חה"כ שלמה מולה

בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר אייל גבאי

לאחר שיחה עם המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, אנחנו נחדש את הדיון בשעה 10:00. הוא עושה מאמץ להגיע, כי בכל זאת אנחנו רואים חשיבות עליונה בהשתתפות שלו. הוא נמצא בוועדת שרים להפקת לקחי ההתנתקות והוא הביע צער על כך שהוא לא יכול להשתתף בזמן, הוא הודיע על כך אתמול. הוא יגיע לקראת השעה 10:00, ואנחנו לא רואים טעם להמשיך את הדיונים בלעדיו.

(הישיבה נפסקה בשעה 9:20 ונתחדשה בשעה 10:00)

שוב בוקר טוב. אנחנו מחדשים את הישיבה. בדקות הקרובות אני מאמין שיצטרף אלינו המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, מר אייל גבאי. עד אז אנחנו נתחיל את הדיון, זמננו קצר בגלל הישיבה הנוספת שמתקיימת פה באולם בהמשך היום.

חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. בעצם זה דיון המשך במסגרת הצעה לסדר בוועדה המשותפת שהוקמה בין ועדת הפנים וועדת העלייה וקליטה. אנחנו מבקשים לקיים את הדיון במנותק מהדיון שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה. אין קשר בין שני הדיונים. הדיון כאן הוא הרבה יותר אופרטיבי לגבי העבודה היומיומית של משרדי הממשלה, כאשר הדיון בוועדה לביקורת המדינה הנושא מכוון לאור דוח שכתב מבקר המדינה, שלא מיושם במלואו, או אם יושם, יושם חלקו בלבד.

כתוצאה מהשתלשלות הדברים שראינו בטיפול בעלייה מאתיופיה, בעיקר מאז מבצע שלמה, כשרק לפני חודש חגגנו 19 שנה למבצע שלמה, המדינה מתנהלת בעניין של עליית בלי הפלשמורה בצורה מאוד קלוקלת, לכן יש הסבורים אצלנו שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. הסוגיה הזאת יכולה ללכת למקומות מאוד רחוקים, אם תוקם ועדת חקירה ממלכתית. אני מקווה שהמדינה תתעשת ולא תרצה להקים ועדת חקירה כזאת, כי אז יכול להיות שוועדת החקירה הזאת תפתח הרבה מאוד פצעים. כשאני משתמש במושג פצעים, למה באמת לא אפשרו לעולי אתיופיה, בכלל, להגיע לארץ, לפני 77', לפני 72', ומה עלה בגורלם של אותם אלה שנספו בסודן. בצורה אובייקטיבית אני לא הייתי רוצה שתקום ועדת חקירה כזאת, מאחר והמדינה בכל זאת עשתה דברים גדולים בעלייה מאתיופיה עם השירותים החשאיים וכן הלאה, אבל אי אפשר להתעלם כשרואים מה קרה מ-91' עד היום, כולל היחס המזלזל של גורמי הממשלה, אפילו היום. בדיון הזה שהיה אמור להתקיים בשעה 9:00, אנשים הוזמנו, המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה נותן את הסכמתו להגיע ובהתראה קצרה מבטל. זה מראה על הזלזול הקיים בסוגיה ובטיפול בזה. לכן ביקשנו את הקמת הוועדה המשותפת, בראשותך, אדוני היושב ראש, כשזה באמת שתי ועדות סטטוטוריות, גם ועדת הפנים שקשורה לעבודת משרד הפנים וגם ועדת העלייה והקליטה שעוסקת ביום יום בקליטת העובדים.

אני מוכרח לציין שבניגוד למה שהיה בתקופת חברי לסיעה, חבר הכנסת שטרית, כשהיה שר הפנים, היום יש במשרד הפנים רוח חיובית מאוד לעניין הזה, כולל אפילו שיפור משמעותי מאוד, גם בפקידות של משרד הפנים, בטיפול, לפחות בחלקים שהם צריכים לעסוק, אבל עדיין אנחנו שואלים שאלות.

אנחנו מתקדמים לקראת דיוני תקציב דו שנתיים. אנחנו יודעים שהיום יש רשימה סגורה של אנשים שממתינים באירופה. אנחנו יודעים שהיתה משלחת פרלמנטרית, שאני עמדתי בראשה, גם הגשנו דוח ליושב ראש הכנסת, הדוח הזה הונח על שולחנו על ראש הממשלה, כדי להשלים את הפאזל, את הקבוצה שנשארה באתיופיה. בזה אנחנו עוסקים. אנחנו עדיין מנסים לפצח את האמת לאמיתה, למה במשרד ראש הממשלה מעכבים את הדיון. לפני חודש, או שלושה שבועות, חזרו לארץ מביקור המנהל הכללי של משרד הקליטה והמנהל הכללי של המחלקה לעלייה וקליטה. אנחנו יודעים שכשהם חזרו הם אמרו שחשוב לקבל החלטה, צריך להביא את כל אלה שנשארו. לכן גרירת הרגליים הזאת היא מאוד בעייתית.

לצורך הדיון הייתי רוצה לבקש מנציגי משרד הפנים, שנוכחים, אני רואה שהם נמצאים, היה צריך להשלים בדיקה של כ-600 איש, שליחים שיצאו, לספר מה קרה עם 600 האנשים האלה, האם מבחינתכם, לפחות על פי ההוראות הקיימות שלכם, אתם משלימים או מסיימים את הבאתם של ה-600 או 400, מי שיימצא זכאי על פי הקריטריונים שהמדינה קבעה, מתי כל אלה יגיעו לארץ. זה בעצם הדיון, אדוני היושב ראש. המטרה העיקרית של הוועדה ושל הדיון שאנחנו מקיימים אותו בצורה עקבית היא לגרום לכך שממשלת ישראל תקבל את החלטותיה, ומתוך 8,700 שהיו, אנחנו יודעים שחלק הגיעו לארץ, חלק בתהליך בדיקה, מה שנותר, מתי הממשלה מתכוונת לקבל החלטה. זה הדיון. אני מודה לך שיש לך סבלנות אין קץ ואתה ממשיך להמתין למנהל הכללי של משרד ראש הממשלה.

מר אברהם נגוסה, בבקשה

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. בנושא הזה אנחנו דנים הרבה שנים, גם בוועדות שונות, בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדת העלייה והקליטה ובוועדת הפנים. היום נשארו 8,000 אחינו שנמצאים באתיופיה במצב מאוד קשה. היו אנשים שביקרו וראו את המצב ויום יום המצב מחמיר, המצב שלהם מאוד קשה. אין מערכת סיוע ולא הסוכנות ולא ממשלת ישראל נותנות סיוע. ארגונים הומניטריים, כמו JDC, נותנים שירותי מרפאה. האנשים האלה נמצאים במצב קשה. מעבר לכך שהם נפרדו ממשפחותיהם שנמצאות פה בארץ, הוריהם, ילדיהם ואחיהם, המצב בלתי נסבל, המצב מאוד קשה. המשפחות פה, הורים וילדים ואחים פה, ל-74% מהאנשים שממתינים בגונדר יש הורים, ילדים, אחים ואחיות פה בארץ. למשפחות פה קשה, קשה להן לתפקד, לצעירים, למבוגרים, קשה להם בלי ילדיהם, בלי הוריהם, בלי אחיהם. המצב הזה ידוע לכל משרדי הממשלה, משרד הקליטה, משרד הפנים, משרד ראש הממשלה, כולם יודעים, אבל אף אחד לא רוצה לפתור את הבעיה הזו. כאשר יש הסכמה היום על הקבוצה הזו לבדוק ולהעלות את כל מי שזכאי, היום, דווקא מי שסותם את ההסכמה הזו, את המוטיבציה הזו, שיש בין כל הגורמים, זה משרד ראש הממשלה. משרד ראש הממשלה הוא המוקש. אנחנו יודעים שפקידים במשרד ראש הממשלה הם אלה שסותמים מלקבל החלטות, או על ידי ראש הממשלה, או על ידי השרים. הסוכנות היהודית בעד ואומרת 'בואו נפתור את הבעיה', משרד הקליטה, משרד הפנים. מי נגד? משרד ראש הממשלה. חבל שהמנהל הכללי לא נמצא.

למה אתה חושב שהם נגד?

אני חושב שיש אנשים שחושבים שבעצירת אותם 8,000 מלעלות לישראל, הם עושים טובה למדינה, אבל הם מכניסים את המדינה לבוץ. אם היום כל אנשי המקצוע בשטח, כמו אנשי הסוכנות שטיפלו הרבה שנים בעליית יהודי אתיופיה, ושר הפנים אומרים 'בואו נעלה', אני פשוט לא יכול להבין את הפקידים במשרד ראש הממשלה, שהולכים להכשיל את ראש הממשלה. אנחנו לא יודעים את עמדתו של ראש הממשלה, הוא אף פעם לא התבטא בנושא הזה. מה שאנחנו יודעים זה שיש הצעה של שר הפנים שהוא הגיש ופקידי משרד ראש הממשלה, אם זה המנהל הכללי ופקידים בסביבה שם, סתמו את ההצעה הזו ולא הביאו אותה לשולחן הממשלה. בעיניי זה אנטי דמוקרטי. למה זה אנטי דמוקרטי? במדינה דמוקרטית מתוקנת כששר מציע, צריך להביא את ההצעה שלו להצבעה. אם זה יקבל רוב, בסדר, אם לא, נופל. אבל זה שלא מביאים אותה מפחד שיש רוב, כי הפקידים יודעים ששרי הממשלה תומכים ולכן הם מפחדים שההצעה תבוא ותקבל רוב... לכן הם שמים אותה במגרה.

פקידי משרד הפנים או משרד ראש הממשלה?

פקידי משרד ראש הממשלה. משרד הפנים הציע, שר הפנים הציע, ההצעה הזאת נמצאת אצל המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה. במשרד ראש הממשלה ההצעה הזו כבר כמה חודשים נסגרה בתוך מגרה. זה העניין. מה שאנחנו אומרים, בואו תביאו את זה לממשלה, בצורה דמוקרטית, שרי הממשלה יחליטו, יקבלו החלטה. זה מה שאנחנו אומרים. אבל הפקידים לא מעבירים את זה. אפשר להגיד שאם ראש הממשלה היה רוצה הוא היה יכול לתת הוראה, זה גם נכון, אבל קשה לי מאוד להגיד, כי אני לא יודע, הוא לא אמר את עמדתו. אבל הוא מנהיג, כראש ממשלה, כמנהיג, הוא צריך לקבל החלטה. אם הוא נותן לפקידים את כל ההחלטות האלה, אז אנחנו בצרות. הפקידים הכשילו גם את ראשי הממשלות הקודמים בנושא הזה, והם ממשיכים להכשיל גם את ראש הממשלה הנוכחי.

לכן מה שאנחנו מבקשים מהוועדה, לקבל החלטה לדרישה מראש הממשלה לקבל החלטה להביא את זה לדיון בממשלה. אנחנו יודעים שראש הממשלה קיים בנושא הזה פעמיים התייעצות, אבל שוב, כשהפקידים יותר בעלי כח מהשרים, לצערי הרב, במדינה שלנו, זה מה שקורה. לכן אנחנו מבקשים שהוועדה הזו תקבל החלטה לדרוש מראש הממשלה, שראש הממשלה, כראש ממשלה, יקבל החלטה להעלות את ה-8,000 שנשארו באתיופיה. בקדנציה הקודמת הוא עשה ויש לו הזדמנות היסטורית, היום, לסיים את העלייה מאתיופיה. אנחנו מבקשים ודורשים, כאזרחים. כל הזמן באות משפחות לוועדות והמצב שלהן מאוד קשה. אני חושב שכל משפחה יכולה לבטא את הצרות, את הסבל מכך שהמשפחה שלה נשארה שם.

אדוני היושב ראש, כקהילה, נמאס לנו. אנחנו מתארגנים למאבק ציבורי מתמשך, לזמן ארוך, מול משרד ראש הממשלה, עד שראש הממשלה יקבל החלטה. אני חושב שחבל מאוד שאנחנו מבזבזים כוחות פה, כאשר כל הגורמים מסכימים, חבל שנצא למאבק מיותר כזה, אם ראש הממשלה יכול לקבל החלטה. אם לא, כמה חודשים היינו בשקט, כי רצינו לתת הזדמנות לממשלה, ראינו כיוונים חיוביים, אבל הכיוון הזה מתמסמס עכשיו על ידי הפקידים במשרד ראש הממשלה. תודה.

הדובר הבא, לקצי אקלו.

תודה רבה שנתתם לי אישור לדבר. אני היום אומרת בכנסת ישראל שיש לי שלוש אחיות, אחת בישראל, אחת נמצאת שם ואחת נפטרה. אחי בצבא, לאמא שלי קשה להיות בישראל לבד, היא כל הזמן חושבת עליה, וגם אני חושבת עליה. המצב קשה בארץ, להיות פה לבד. את הבן של אחותי חטפו ורצו לרצוח אותו ואחותי הגנה עליו, הוא ניצל בנס גדול, על יד המורה שלו בבית ספר. קשה מאוד.

מי הדוברת?

בת דודה שלי.

(אמהרית).

היא טוענת שאמא שלה עשר שנים בגונדר. גם היא בישראל עשר שנים והמשפחה שלה סובלת מרעב והמצב באתיופיה קשה, היא טוענת.

אדוני יושב ראש, אני מבקשת שתחליטו את ההחלטה הנכונה ותביאו אותם לארץ ותפתרו את הבעיה הזו. תודה רבה.

יש לה בן ואח ואחות שנשארו שם. (אמהרית). אמא שלה ובן שלה.

גם האמא וגם הבן?

שלום. אני בכיתה י"ב. לפני כשנתיים התחלתי את הפעילות שלי למען העלייה במכתבים לכמה חברי כנסת, ובראשם ליושב ראש הכנסת ראובן ריבלין, ובזמן האחרון התחלתי לעסוק בזה לא רק באופן אישי אלא לקחתי את כל הנוער למטרה הזו והקמנו קבוצה של נוער שנקראת 'נוער ציוני בישראל'. המטרה היא להעביר את הנושא לא למשהו שהוא עניין של קרובי משפחה, אלא להעביר זאת לנושא הציוני, זאת אומרת דרישה של הנוער להביא את האנשים ארצה לא בגלל שהם אתיופים, אנשים מהעדה, אלא אלה אנשים מהעדה והתביעה היא תביעה ציונית.

אני רוצה להעלות כמה נקודות. אחת הנקודות היא ההבדל בין הגישה של הנוער לגישה של המבוגרים. בדרך כלל אצל המבוגרים התביעה שלהם היא תביעה כביכול שהמדינה עושה להם טובה. התביעה שלנו, כנוער, כמי שלומד היסטוריה, על הציונות, וכמי שלומד אזרחות על חוק הכניסה וחוק השבות, אנחנו לא באים ומתחננים לממשלה, אנחנו דורשים מהממשלה, כאזרחים שחיים בארץ וכציונים. בעובדה שלא מעלים אותם אנחנו מרגישים שהכבוד שלנו נרמס ונדרס, הן שלנו כמי שחיים בארץ, וגם אלה שחיים באתיופיה, שהזכות שלנו, הזכות הטבעית והמוסרית שלנו, נרמסת בממשלה.

אחת הנקודות הנוספות שאני רוצה להעלות היא שכשמדברים על זכות ייחודית באופן אקטואלי, מזכירים את יהודי אמריקה ויהודי אירופה, והטענה של מביני דבר היא שמי שליהודי במדינות המערב קשה לו לשרוד עם הזהות היהודית שלו ורוב הסיכוי שבתוך דור, או שניים, הוא יתבולל. עכשיו, מה שהממשלה עושה לאנשים שחיים שם, מבחינה דתית אין להם משהו חזק שיכול להשאיר אותם, הסיבה שהם נשארו עוד שנים שם היא בגלל זה שהם נקראים בשם ישראל. זאת אומרת, למרות שהעניין הדתי לא היה אצלם, הם נקראו בשם ישראל, למרות שלהיקרא בשם ישראל זה לא היה משהו שאפשר היה להיות בו בכבוד, הם היו צריכים לשלם, למשל, מסים כפולים. זאת אומרת הם שרדו עם השם ישראל ושמרו עליו למרות שעם זה לא יכלו ללכת לכל מקום. היתה הכרה, מי שנמצא, למשל, באזור צינגה, הכיר במישהו שנמצא באזור הוג'ה, שזה מאות קילומטרים, למרות שאין קשר דתי, היה קשר של דם וקשר של לאום והכרה של 'הוא משלנו'. אפשר לראות במקום מסוים שני אנשים בכפרים סמוכים, אלה לא מכירים את אלה בכלל, למה? כי הוא מישראל והוא לא ישראל. לעומת זאת, יכול להיות מישהו באזור של מאות קילומטרים, ורק בגלל שהוא נקרא בשם ישראל יש הרגשה של 'הוא משלנו' והרגשה של קרבה.

אני לא יודע אם יש אקסיומה אחרת להגדרה של מי הוא יהודי. זאת אומרת, האקסיומה של מי הוא יהודי היא לא רק עניין של דת. אם אנחנו תופסים רק את העניין של דת, אז לא צריך בכלל להעלות את רוב היהודים בגולה. האקסיומה היא אדם שקורא לעצמו בשם 'ישראל', והוא קורא למישהו אחר בשם 'ישראל', למרות שהוא לא קרוב משפחה שלו ונמצא באזור גיאוגרפי אחר. אם הוא רואה בו מישהו שקרוב אליו, ולעומת זאת יכול להיות מישהו שגר לידו, דומה לו בצבע ובשפה ואפילו מבחינה דתית אותו דבר, רק בגלל שהוא לא נקרא בשם ישראל, הוא רואה בו מישהו זר. והאוכלוסייה האחרת, היא רואה במי שנקרא בשם 'ישראל', כמישהו שלא שייך לארץ והיא רואה בו זר והיא קוראת לו ישראל.

זה לא דיון פילוסופי על מי הוא יהודי. הדיון הפילוסופי במי הוא יהודי, מי שקובע בישראל זה הרב הראשי לישראל---

אז הרבנות קבעה שהם יהודים.

אני מציע שנדבר על האנשים שנמצאים כרגע בגונדר, שהם חזרו ליהדות והם מקיימים מצוות, יש להם משפחה, אחים ואחיות, עליהם בואו נדבר. אני לא רוצה שניכנס עכשיו לדיון תיאולוגי פילוסופי.

הסיבה שאני אומר את מה שאני אומר, כי יש לא מעט חברי כנסת, שאני שמעתי אותם באוזניי, ולא מעט אנשים שאומרים על האנשים האלה שהם לא יהודים, וכאשר אני שומע את הטענות שלהם, הטענות מתבססות על הנחות לא נכונות. זה דבר שאני רוצה להדגיש. כל מי שיש לו אמירה שהם לא יהודים, אני רוצה לשמוע מה היא ההנחה שלו. אני רוצה לשמוע את ההנחה הזאת ואני יודע שאני יכול להפריך אותה.

תודה רבה.

אני רוצה לשמוע בבקשה את המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, מר אייל גבאי. איפה עומדים הדברים, מה מעכב התקדמות בנושא הזה? רבים מצביעים על כך שהפתרון נמצא בידיים שלך או של משרד ראש הממשלה.

אין שום עיכוב. יש החלטת ממשלה, הממשלה מבצעת אותה, היא תמשיך לבצע אותה, וזאת החלטת הממשלה התקפה. אני לא רוצה להלאות את הוועדה, אבל אני יכול להקריא החלטות ממשלה החל משנת 93' וקורה כאן תהליך שהמדינה צריכה לראות אותו מול עיניה. תפקידי לשים לממשלה את העובדות מול העיניים והממשלה אחר כך תצביע.

זה תהליך שמשנת 92' מבטיחים; עוד קבוצה אחת, עוד זה אחד, הביאו אותם בטעות, זה ייגמר. והממשלה רושמת את ההודעות, שהנה אוטוטו זה ייגמר וזה לא נגמר. ואגב, עכשיו במהלך הבירורים, ישבתי עם אנשי העדה וישבתי עם נציגים והם אומרים גלויות, 'זה לא נגמר, יש עוד בטיגרה ויש עוד בכפרים שלא באו'.

מאיפה יש בטיגרה?

ויש עוד הרבה. זה מביא אותנו לשאלה הבסיסית שאומרת 'רגע, מה המקור ומה הנימוק ומה הסיבה'. לא לשווא מדינת ישראל פועלת בעניין הזה לפי חוק הכניסה לישראל ולא לפי חוק השבות. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לשאלה התיאולוגית, אני מדבר על החקיקה של מדינת ישראל. יש חוק כניסה ויש חוק שבות. חוק שבות זה זכות, חוק כניסה זה בשיקול דעת ושיקול הדעת צריך להיות מופעל כאן וצריכים להבין האם אנחנו עכשיו אומרים, מי שנמצא במחנה בגונדר ונגמר, או האם יש עוד 50,000, 70,000. בואו נקבל את ההחלטה בעיניים פתוחות והעיניים הפתוחות אומרות שזה עוד עשרות אלפים, עכשיו שתחליט הממשלה, תחליט המדינה איפה עובר הגבול. לא עובר אף פעם, וכמו שאומר חבר הכנסת מולה, וגם אם זה עוד 500,000 שייכנסו לפי חוק הכניסה לישראל.

אני לא אמרתי. רגע, סליחה, שמעת את זה ממני? לא שמעת ממני 500,000.

אני אומר---

אל תסלף את הדברים שלי. אני אמרתי ברמה העובדתית---

אמרת שהוא סילף.

נכון, זה ממש מסולף, זה לא מה שאמרתי. אמרתי---

תהיה לך זכות תגובה לדברים שלו, אני מבטיח לך.

זאת השאלה שצריך לשאול, האם יש גבול או אין גבול, ואם אין גבול, מה זה אומר מבחינת היישום של חוק הכניסה לישראל, ואת השאלות האלה צריך לשאול. השאלות האלה נשאלות, הן נבדקות, והתשובות, לפי מה שאני רואה עד עכשיו, זה באמת ברוח של אמירות לממשלה כל פעם בקריצת עין, 'הקבוצה הזו וגמרנו', ואני יכול להראות מ-02', 93', בהחלטות הממשלה שאומרים 'עוד את הקבוצה באדיס אבבה', אנחנו כועסים על מי שאמר לעוד 400 להגיע, אבל 'בסדר, נבדוק גם אותם', ואז על עוד 2,000 כשהיו בגונדר, אבל 'נבדוק גם אותם'. ובסוף הממשלה מקבלת אין ספור החלטות שאומרות, 'בסדר', עוד קבוצה ועוד קבוצה.

אתה יכול להציג החלטה כזו? אתם פשוט ממציאים.

אז בבקשה, אני אקריא.

תקריא בבקשה.

החלטת ממשלה מ-93': 'הממשלה רשמה לפניה את הודעת הג'וינט כי הארגון ימשיך לסייע ל-2,800 בני הפלשמורה שנמצאים כיום באדיס אבבה, עד שיושלם---

אני רוצה שבהמשך תקריא גם את החלטת הממשלה משנת 2003, של אריק שרון.

'יושב ראש ועדת השרים יבדוק סיוע הומניטרי ל-1,200 מבני הפלשמורה שהגיעו לאדיס אבבה, למרות הודעות כי ימתינו במקומם עד שתכריע הממשלה בעניין הפלשמורה'.

ממשיכים הלאה---

אמרו בהחלטה שזה הסוף?

מ-93': 'הממשלה רואה בחומרה פעולת גורמים בלתי אחראים בישראל אשר הטעו כ-700 מתושבי הכפרים, באזור מערב אתיופיה, לנטוש את בתיהם ולנהור לאזור גונדר, ובהסתמך על הבטחות שווא שעלייתם לישראל מובטחת, וקובעת שיש במעשיהם הונאת אנשים תמימים וניצול ציני של מצוקה וניסיון להפעיל לחץ על ממשלת ישראל. ממשלת ישראל מודיעה בזאת חד משמעית שהיא לא תכבד את ההבטחות'.

הלאה. אני אקריא לכם את כל ההחלטות, יש כאן את הכל, אפשר לקבל.

אני יכול לבקש ממך להקריא לנו מפברואר 2003?

יש הרבה החלטות, אבל---

למה לוותר על כל ההיסטוריה?

על מה הם מדברים ב-2003?

אני רוצה שתקרא לי את ההחלטה---

אבל אף פעם לא היתה---

הוא הביא גם את 2003. חברים, מר נגוסה, כשאתה דיברת, כולם הקשיבו לך.

'שגרירות ישראל... הפניות שהוגשו על ידי 4,000 בני הפלשמורה הנמצאים באדיס אבבה זה זמן רב'. זה היה ב-94'.

החלטה מ-97': '...לאשר את עקרונות ותכנית העבודה לגבי מועמדים לעלייה שהם בטיפול המתחם באדיס אבבה. המתחם ייסגר בהקדם האפשרי---

נסגר.

'ממועד סגירת המתחם באדיס אבבה, העלייה מאתיופיה לישראל', העלייה, 'תהיה כפי שנהוג בכל ארץ אחרת בה שער העלייה לישראל פתוח'. עלייה, אין יותר איחוד משפחות. 'הזכאות לזכויות וטיפול בישראל ייקבעו על בסיס חוקי מדינת ישראל'. זו לא החלטה סופית, גמורה? לא החלטה סופית מ-97', שראש הממשלה מזכיר אותה לא מעט?

היא לא סופית. אני מציע לך, אל תזכיר את החלטות ראש הממשלה כשהיה ראש ממשלה.

ראש הממשלה הזה מזכיר את זה לא מעט.

זה חד צדדי.

איזה החלטה רציתם?

2003.

אודי, יש לך אותה? תקריא גם אותה.

אודי, אני מדבר איתו עכשיו, אחר כך איתך, בתורך.

שמעתי מה שאמרת על הפקידים, אז הבנתי לפחות שאני בלשון רבים.

כן, אחד הפקידים זה אתה.

הנה, החלטה משנת 2005: 'בתום שנת 2007, עם הבאה ארצה את כל בני הפלשמורה בהתאם לסקר---

לא, למה הוא פוסח על 2003?

כי אין לי אותו.

למה ההחלטה של אריק שרון לא נוחה לכם? למה?

'ייסגרו המחנות באתיופיה'.

למה ההחלטה של אריק שרון, שמדברת על 'צאצאים מצד אמותיכם' היא לא תקפה? למה אתה לא מדבר על כך שבהחלטה של אריק שרון בממשלה נאמר 'יבואו 1,000 לחודש','600 לחודש', ייבדקו ולא---

ב-2004 מר שרון לא היה ראש הממשלה? היה ראש ממשלה.

בוודאי, הוא היה ראש ממשלה.

ב-2005 זה היישום של ההחלטה של 2003.

אני מציע, אם אומרים, תגידו את כל האמת, אל תיקחו את מה שנח לכם בלבד.

חברים, ההחלטה של 2003 לא נמצאת בפני---

לא סתם.

הנה היא פה. תביא אותה, אני אקרא.

היתה החלטה של ממשלת שרון שהחזיקה מעמד חודשים ספורים, שלא קבעה היקף מספרי. היא תוקנה על ידי הממשלה ב-2004.

תוקנה ב-2004 או ב-2005.

אני יודע שאתם לא שמחים מהתיקון, ובה נאמר שבסוף ה-17,000 וכך וכך---

לא יעזור לכם. אני רוצה להגיד לך, אודי---

אני רק רוצה---

לא יעזור לכם, את ההיסטוריה אתם לא תעצרו. לא יעזור לכם. אנשים יגיעו לארץ, לא יעזור. האמת היא, אם אתם הייתם פקידים בזמנו, גם אנחנו לא היינו פה. אני אגיד לך את זה כל פעם, כל פעם מי שיגיד, אני אגיד לכם---

לא היתה כנסת בלי חבר הכנסת מולה, לא יכול להיות.

---דמויות כמוכם מנעו מאיתנו לבוא לארץ. אתה רוצה שאני אגיד? אני אגיד לך, אודי. למה לך? למה לך? לא יעזור, עכשיו יש לנו כח פוליטי, לא ניתן לכם לעשות את זה, כי יש קהילה בארץ. ודרך אגב, אתה מדבר על מ-92', יש יותר מ-35,000 איש בארץ.

2005. 'בסוף שנת 2007, עם השלמת הבאתם של כל בני הפלשמורה בהתאם לסקר, ייסגרו המחנות באתיופיה'. אז הנה---

תקריא את החלטת 2003.

החלטת הממשלה לא אמרה כן ולא אמרה לא ולא אמרה מספר, ואחרי זה יש עוד שורה של החלטות.

מתי יהיה סוף לכל הסאגה הזאת?

יש סוף, יש החלטה אחרונה.

אז תחליטו לא, זה גם בסדר.

כשיש החלטה, אז אומרים 'היא לא סופית', היא סופית. יש החלטה מ-2008 שזהו, וממאי 2009, זאת ההחלטה האחרונה.

על מה היא מתבססת? על 2003.

להנחות את שר הפנים לבדוק את זכותם לכניסה של בני הפלשמורה וכולי, בתנאי שקרובי משפחתם... עם סיום העלאת בני הפלשמורה שיימצאו זכאים לעלייה בהתאם להחלטה משנת 2007, תופסק ההבאה המאורגנת מאתיופיה, וכניסה נוספת תתאפשר רק בהתאם לחוק הכניסה לישראל.

אוקי, אבל זה עם סיום העלייה.

וממשיכים בקצב של כל חודש, להביא למעלה מ-100 בחודש. זה הסתיים, ובזאת נגמר. רוצים לפתוח את ההחלטה הזאת? בסדר, רוצים לפתוח, כמו שפתחו את כל ההחלטות מ-93', שהם מתנגדים שאני אקרא את זה. לגיטימי להגיד. אומר את זה חבר הכנסת מולה, הוא אומר 'נכון', בצדק מבחינתו, 'נכון, צריך לפתוח את ההחלטה'. אני אמרתי 500,000, הוא אומר 'אל תשים מלים בפי'---

מה מבקר המדינה אמר? אודי, אל תעזור לי, אני יודע לשאול שאלה. מה מבקר המדינה בדוח שלו אמר? מה הוא כתב בסוף? מה הוא אמר לכם?

אני אענה לך מה הוא אמר, זה לא מה שקראתי במכתבכם שהוא אמר. מבקר המדינה אמר שאת אלה שהם יתרת סקר אפרתי צריך לבדוק ואת הזכאים להביא, ולגבי השאר, שזו שאלה חברתית לאומית חשובה מאוד, שצריך---

ערכית, הוא אמר, שיש יותר מ-3,000. מבחינתי, יותר מ-3,000 זה עוד 5,000 הקיימים. זה הכל. בזה אנחנו מיישרים את המספר.

סליחה, הוא דיבר על יתרת סקר אפרתי. כל יתרת סקר אפרתי---

אתה שמעת מה הוא אמר בוועדה לביקורת המדינה, 'אמרתי', הוא חזר ואמר 'אמרתי יש יותר מ-3,000'.

בניגוד לזה ששמעתי אותו, גם קראתי אותו. מה שמבקר המדינה, הוא אמר כך; תביאו את יתרת אפרתי, יכול להיות שזה יותר מ-3,000, זה בסדר, אנחנו לא מתווכחים על להביא את יתרת אפרתי. לגבי היתרה, הוא אכן אמר שזו שאלה חברתית לאומית חשובה שצריך להכריע בה. הוא לא נתן בדוח שום המלצה בעניין הזה. אפשר להיתלות בדברים ולהגיד... זה מה שכתוב בדוח, שורה שורה בדקתי אחרי הישיבה, אחרי שהדברים נאמרו. אני מציע להיתלות בו ככל שמדובר על השלמת הבאת סקר אפרתי, ואנחנו גם מבצעים את זה. לגבי השאר, הוא אמר מה שאתה אומר ואחרים אומרים, גם המנהל הכללי אומר, צריך להכריע. את כיוון ההכרעה הוא לא נתן.

הממשלה הכריעה במאי 2009, זאת ההכרעה האחרונה של הממשלה, היא אומרת את זה במלים מאוד מפורשות, אנחנו עומדים מאחורי ההכרעה הזאת.

מה שאתה אומר עכשיו, אתם לא מתכוונים להביא---

חבר הכנסת מולה, חברי הכנסת מיכאלי ואריאל מעוניינים לדבר.

ראש הממשלה קובע את סדר יומה של הממשלה, הוא יחליט מה הוא מביא.

חבר הכנסת מיכאלי, יש לך משהו לומר? בבקשה.

אדוני היושב ראש, אדוני המנהל הכללי, אני באמת חושב שבוויכוח הזה אנחנו לא נתקדם במאומה. הרבה אנשים כבר הביעו עמדה בהתנהלות הממשלות, זו לא רק הממשלה הנוכחית, במשך יותר מעשור ואתה כבר התחלת לצטט מ-93', זה כבר שני עשורים. ההחלטות היו החלטות סותרות, לא ברורות. מבקר המדינה כתב מה שכתב, אני לא רוצה כרגע לחזור על זה, בואו נתמקד בסוגיה שהיא במחלוקת. הסוגיה במחלוקת היא האם אותה קבוצה נוספת, מעבר ל-3,000, שכרגע נמצאת בגונדר, והקבוצה הזאת נמצאת שם במסגרת רשימה סגורה, כך אני קורא לזה, היינו שם, ביקרנו אותם וראינו אותם, ואין לגביהם כרגע, מבחינת מקור הלכתי, ספק שאפשר להעלות אותם לארץ, אחרי שייבדק כל אחד ואחד מהם, אם הם עומדים בתנאי הזכאות של חוק הכניסה. אנחנו מדברים כרגע על הקבוצה הזאת. אתה אומר שבעבר שינו את ההחלטות, או בעבר, על פי לחצים כאלה ואחרים, הוסיפו קבוצות נוספות. כרגע מדובר על קבוצה שכל גורם שמעורב היום, הן הארגונים והן הרב הראשי והן שר הפנים, מוכנים כולם לחתום שהקבוצה הזאת זו הקבוצה האחרונה לפי חוק הכניסה, אחרי שהם ייבדקו. מעבר להם אף קבוצה מרוכזת לא תגיע לארץ. איזו הבטחה הממשלה רוצה עוד מעבר להבטחה הזאת שאנחנו מדברים עליה? אתה אומר לי, בעבר החליטו החלטות ושינו אותן. קודם כל, הממשלה רשאית לשנות החלטה, בשביל זה היא ממשלה, בשביל זה היא קיימת, בשביל זה הכנסת קיימת, שכולנו נבוא ביחד ונשקול מה טוב למען קבוצה א' או ב', כדי שהם יגיעו לישראל. כרגע אין כמעט מחלוקת בין כל הגורמים של הקבוצה הזאת, הם אמורים להגיע לארץ, זכאים להגיע לארץ, ואני מתבטא לא פעם ראשונה, יש אפליה מובנית כלפי הקבוצה הזאת. אנחנו לא עושים את אותה אפליה ואותה בדיקה מדוקדקת כלפי קבוצה שמביאים ממדינה שאני באתי משם, ברית המועצה לשעבר.

לכן אנחנו חייבים לסכם איזה שהיא החלטה סבירה. אתה חושש שמחר תבוא עוד קבוצה ועוד קבוצה. אני אומר, בואו נחסום את זה בכל דרך סבירה, מבחינת---

סליחה, אני לא חושש. אני אומר שהממשלה צריכה לדעת לקבל החלטות על בסיס עובדות וראייה נכוחה של המציאות. זה לא חשש. אם זה 50,000, שתדע שזה 50,000.

זו בדיוק הנקודה. להפחיד במספרים---

שיהיה גם 50,000, אין לי התנגדות. אם הממשלה מחליטה ואלו קווי המדיניות---

אם יימצאו זכאי חוק השבות 50,000 עולי אתיופיה, יש לך בעיה עם ה---

אני לא קובע מדיניות.

אבל הוא אומר שהם לא באים על פי חוק השבות.

אז תיתן הוראה, עכשיו אני אומר לך, לבדוק את האנשים שמדברים עליהם בטיגרה, על פי חוק השבות, אתה תראה ש-90% מהם זכאי עלייה. תבדוק. אני רוצה לדעת אם בדקו אותם או לא.

הסוכנות היהודית פעילה באתיופיה---

היא לא פעילה באתיופיה.

היא קובעת מי יהודי ומי לא יהודי.

אדוני המנהל הכללי, זכותה של הממשלה לבוא ולדרוש היום כל דרישה סבירה, שתעבור בממשלה כמובן. שההגבלה הזאת תהיה בת תוקף ולא יעלו קבוצות נוספות, מעבר לחוק השבות, ואז אנחנו יכולים לבוא ולומר שאת העוול הזה, של כמעט עשור שהקבוצה הזאת נמצאת שם, אנחנו מדברים כבר שבע-שמונה שנים ומי שביקר שם וראה את תת התנאים שהם נמצאים שם, חיות חיות בתנאים יותר טובים, לצערנו... אם תגיד, אין כל בסיס להעלות אותם, הרי זה לא נכון, כי כל מי שאמור לקבוע את הזכאות שלהם לעלות תומכים בהעלאה שלהם, כולל הרב הראשי לישראל, הדברים האלה נשמעו על ידו בכל פורום שניתן היה להשמיע את זה. יש פה אנשים שעומדים ברשות הוועדה הציבורית, ששם באמת לא יושבים אנשים שאפשר להגיד עליהם שאין להם דעה בסוגיה הזאת, וכולם מבינים שהסוגיה הזאת היא סוגיה אנושית הומניטרית יהודית, ועל פי כל כלל צריך להעלות אותם. מותר לבוא ולחשוש, אבל לשים בפני החשש הזה משהו סביר, לא יכול להיות שבגלל החששות אנחנו נגיד שכל מה שהוחלט בזמנו, ה-3,000... לא יודע מאיפה הגיעו ל-3,000, הרי הרשימה הזאת לא היתה מלכתחילה 3,000, הרשימה היתה כמעט 9,000, 8,000, למה נקבעו ה-3,000, בבחינת להגיד רק את המספר הזה ולא יותר? כי אם כבר קובעים 3,000, צריך לסגור את כל הבדיקה הזאת ואחרי הבדיקה יקבעו אם זה 3,000 או 5,000 או 6,000, ואז נסיים את הסאגה הזאת. לא יכול להיות שאנחנו נעמוד פה כבר שנתיים, שלוש וארבע, ונשמע את אותם הסברים. זה לא רק שלך, מר גבאי, אני לא בא אליך אישית חלילה בטענה, זו היתה עמדת הממשלות הקודמות גם, הן כל הזמן באו, פעם שר פנים כזה, פעם שר פנים אחר הגיע, ודיבר. כרגע יש כמעט הסכמה של כל הגורמים שמעוניינים לסיים את הסוגיה הזאת, שנוכל לסיים.

היה שר, קראו לו פורז, שר הפנים, הוא בא ואמר 'מה אנחנו צריכים בכלל להביא אנשים מאפריקה?', שהאנשים האלה הם פרזיטים שלא תורמים למדינה ולכלכלה. אם זאת המדיניות של הממשלה, בואו נדע. יכול להיות שאפשר לשים את כל האתיופים שנמצאים כאן באונייה ולהחזיר אותם לאתיופיה.

אדוני המנהל הכללי, צריך לשאוף לזה שאת הבדיקה צריך לסיים. אחרי הבדיקה, אם יתברר שיש שם 3,000 או 4,000 או 5,000, מביאים אותם ואני אומר, לדרוש כל דרישה הגיונית וסבירה כדי שכל גורם שקשור היום בהעלאת יהודי אתיופיה בקבוצות, לפי חוק הכניסה, יתחייב, אפילו לחוקק חקיקה, שהכנסת לא תאשר יותר העלאת קבוצות מעבר לחוק השבות.

איך אמר חבר הכנסת מיכאלי? 'כולם מסכימים', אז אמר המנהל הכללי שכולם לא מסכימים. דווקא מדברים פה בעברית, אז זה נח. אומר המנהל הכללי, אני לא מסכים. נכון, הוא לא קובע מדיניות, רק משפיע עליה, זה אמת לאמיתה, אפשר להסכים עם הדברים האלה, וראש הממשלה לא מסכים. מה זה כולם מסכימים? גם שר הפנים, לא ראיתי שהוא בודק את כולם. הוא יכול לבדוק את כולם, אין מי שימנע בעדו. אם שר הפנים יחליט עכשיו וינחה את מה שהוא אמר שהוא יעשה אחרי הישיבה עם מבקר המדינה, זה היה כבר אחרינו. טעמיו עמו, אולי ראש הממשלה אסר עליו, אני לא מכיר את הפרטים, אבל הבדיקה הזאת לא נעשתה. היא נעשתה לקבוצה מאוד מסוימת והבדיקה עומדת להיגמר, אולי נגמרה כבר ומעלים אותם.

אני מופתע במידה מסוימת, אבל לא מאוד, מעמדת ראש הממשלה. היה חשש כזה והחשש מול עינינו ועכשיו השאלה מה תעשה הכנסת, מה יעשה יושב הראש של ועדת המשנה הזו ואחרים. אתם חברי קואליציה, לי יותר קל, אולי, נכון, תחליטו מה אתם רוצים לעשות. הממשלה החליטה, כשמחליטים לא להעלות נושא לממשלה לדיון, אז זו החלטה. אומר את זה המנהל הכללי, יש החלטה קודמת והיא מחייבת. בסדר, זה צד פורמלי וזה בסדר, זה נכון גם, אני לא יכול להכחיש את זה, יש החלטות קודמות. יש כנסת, לך יש חוק, לחבר הכנסת מולה יש חוק, יש ועדות, עד כמה שאני מבין מהיושב ראש פה, אבל גם הוא יכול להגיש, הוא מחויב נפשית, אם אני יכול להגיד כך, בזהירות הנדרשת, לעשות מאמץ כן להביא אותם. אני גם כך ואחרים כך, כאלה שלא נמצאים פה. יש פה התמודדות, לא פעם ראשונה. זה לא עניין פוליטי של שמאל וימין, זה עניין יהודי, זה עניין אנושי ואני כן מסכים עם חבר הכנסת מיכאלי, הרב הראשי, הרב עמר, אומר דברים מאוד ברורים, כל ניסיון לשים בפיו כל מיני הבנות וזה ולקחת משניים-שלושה קייסים שהם נגד, אנחנו יודעים, יש כאלה שנגד, היו תמיד נגד, דרך אגב, ולא התקבלה דעתם. זה בסדר, מי שלא רוצה, מגייס משפט שהוא יכול, כדי להראות שזה לא מתאים, זה לא טוב, זה יביא מיליונים, מיליארדים. את כל העולם זה יביא, ארץ זבת חלב ודבש. יש פה כנסת, היא יכולה לעשות מה שהיא הבינה, זה מה שהיא צריכה לעשות.

אני חושב שאפשר להציע הצעה לסיכום של הדיון, שתסכם, כאשר תסכם, שהוועדה כן חושבת שצריך לבדוק אותם, זה השלב המיידי. אחרי שיבדקו יראו מי ומה ולפי זה תמשיך ההתנהלות. אבל את המינימום הזה, להמשיך לבדוק, זה צריך, ואני אומר לך, מר אודי פראוור, שמבקר המדינה לא אמר כמו שאתה אומר, אבל היות ואין טעם בוויכוח הזה, כי הדברים נמצאים בפרוטוקול וגם אם הם לא כתובים, וגם אם אני לא מדייק בהם, המבקר אמר לך, אחרי שאתה הערת לו הערת ביניים, הוא אמר לך 'אדוני לא קרא, אדוני טועה', לא דברים הכי תומכים בעולם במה שאתה אמרת. אם להגיד את זה ברור, הוא אמר הפוך ממה שאתה אמרת, והייתי אומר אפילו באיזה כעס מסוים. אני זוכר את הישיבה בדיוק, אני יכול לתאר מי ישב איפה וליד מי. אז בסדר, אבל אתה תאמר את דברך וזה מה שקורה פה, אנחנו נאמר את דבריך ובסוף הכנסת יכולה לקבוע מדיניות והמדיניות היא לבדוק, לפחות לבדוק את האנשים שנמצאים במתחם. בדיקה זה שפקידי משרד הפנים והסוכנות יעשו את הבדיקה. הדבר הזה לא נעשה כעת, לפי מה שנאמר לי, אני אומר את זה בזהירות, אני מוכן לשאול את המנהל הכללי, לפי הוראות משרד ראש הממשלה. אם זה לא נכון, ואין בעיה וכולם נבדקים, אדרבא, אז לא צריך החלטה, אבל את זה יכול להגיד המנהל הכללי, או מר פראוור, או מי מהם.

אתה אומר שהם נבדקים כולם?

יש החלטת ממשלה את מי בודקים. אני לא מבין על מה מדובר.

הוא אומר שהבדיקה נעשית על פי החלטת הממשלה.

חברים, אני מבין עברית. העברית שאומר מר גבאי זה לא יבדקו. אני מציע שהוועדה תגיד את דברה. בסוף יש ממשלה, יש כנסת, כל אחד יגיד את דברו. הכנסת חושבת שצריך לבדוק את כולם, כפי שכבר הוחלט בוועדה לביקורת, המבקר תמך בזה, כולם תמכו בזה, וזה מה שאני מציע. כרגע בוועדה זה מה שהיא יכולה לעשות, אחרי זה נראה מה אפשר לעשות עוד. מבחינתי זה מה שאפשר כרגע, החלטה ראויה ומתאימה. הממשלה יכולה לסרב, כמו שהיא מסרבת אכן, אבל אנחנו, לפי דעתי, מחויבים. זה המינימום, בדיקה. זה עוד לא העלאה, הם לא פה, לבדוק אותם גם לא? אז מה כן בכלל?

יש לי סיבה אישית רגשית להיות מעורב בנושא של העלייה האתיופית בכלל, כולל העלייה של הפלשמורה. שמי הילדסהיימר, סב סבי, הרב עזריאל הילדסהיימר, היה אחד משלושה הרבנים הראשונים שפסק לפני בערך 130 שנה, שיהודי אתיופיה, שקראו להם אז בטעות פלשים, הם יהודים, לכן אני מרגיש דחף מיוחד לסייע ולעזור, לא רק כעיתונאי, אלא גם בדרכים אחרות.

נכון שבזמנו לא עלתה השאלה של הפלשמורה, אני חושב שהאירוע של הפלשמורה, של ההתנצרות, התרחש יותר מאוחר, אבל אני בטוח שאם הרב הילדסהיימר היה שומע את דעתם של הראשון לציון, הרב עמר, ואת דעתו של הרב ולדמן, שמלווה את יהודי אתיופיה ואת היהודים של הפלשמורה בגונדר כל הזמן, באופן קבוע, ששניהם אומרים שהם משוכנעים שלפחות 90% מהיהודים שיושבים שם במתחם בגונדר הם יהודים, אני בטוח שהוא היה מצטרף לדעתם וקובע שהם יהודים ושיש להעלות אותם. אני לא מבין, כל הזמן שומעים שמעלים אותם, את אלה שמעלים, לפי חוק הכניסה ולא לפי חוק השבות. מדוע, אם הפוסקים קובעים שהם יהודים, לא שומעים להם ולא מעלים את היהודים האלה כעולים חדשים במסגרת חוק השבות, שאז אין לאף אחד אפשרות וזכות להתנגד? זה לא עניין של שיקול דעת אלא חובה. מדוע נכדים של יהודי, גבר, שנולד בברית המועצה לשעבר והתחתן עם לא יהודייה והבת שלו התחתנה עם לא יהודי, הנכד שלהם עולה במסגרת חוק השבות? ואנשים שרבנים, בעלי הסמכות, קובעים שהם יהודים, צריכים להגיע לארץ במסגרת חוק הכניסה?

אני שמעתי גם את יושב ראש הוועדה הציבורית, השופט שמגר, וגם את מבקר המדינה, בוועדות שונות, ואני מלווה את הדיונים האלה כל הזמן, אומרים בפירוש, האלפים האלה צריכים להיות פה. נכון, לאחר בדיקה, אבל הם צריכים להיות פה ולא שם. כך שניהם אמרו בפירוש. אני גם שמעתי פה בשתי ישיבות שאנשי האוצר אמרו שיש בעיה תקציבית, שבגלל הבעיה התקציבית יש התנגדות להעלות את היהודים האלה. איך זה ייתכן? אם הם צריכים לעלות במסגרת חוק השבות, איך ייתכן שבעיה תקציבית תמנע את עלייתם? הבעיה התקציבית אף פעם, כמעט, חוץ מאשר בראשית המדינה, לא מנעה עלייה של יהודים, ובוודאי שאסור שהיא תמנע את העלייה של יהודים שאושרו כיהודים היום.

דבר אחרון, אני מאוד מציע לקהילה של יהודי אתיופיה, ולכל מי שרוצה וצריך לעזור להם, אין היום דרך אחרת; לקיים הפגנה גדולה ועצומה של עשרות אלפי יהודים ליד משרד ראש הממשלה או ליד ביתו של ראש הממשלה, כדי שהפרשה הזאת תסתיים אחת ולתמיד, לפני שתוקם ועדת חקירה. תודה רבה.

חבר הכנסת מולה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני רוצה להגיד לך, מר גבאי, אתה רואה את היהודי הזה שם יושב בפינה? הוא הגיע לארץ בשנות החמישים, המדינה לא היתה מוכנה לתת לו להגיע לארץ על פי חוק השבות והוא היה צריך לחזור לאתיופיה, ואמרו לכל הקבוצה, 'אם אתם לא תחזרו לאתיופיה, אתם תגורשו'. ואכן הוא היה באתיופיה, הוא ועוד קבוצה נוספת, שנים אחרי זה הגיעו עוד קבוצות נוספות, הוציאו להם צו גירוש, חלקם הסתתרו בקיבוץ נצר סירני וכולי וכולי. ב-1972-3 הרב עובדיה יוסף קיבל את ההחלטה שלו, שיהודי אתיופיה יכולים לעלות לארץ. עד 1973 נדרש היועץ המשפטי לממשלה ברק ואמר כיצד לרשום את יהודי אתיופיה, אם בכלל, אם אפשר להעלות אותם. גולדה מאיר אמרה שלהביא את יהודי אתיופיה זה כמו שאתה מוציא את הדג מהים ואתה שם אותו בחוץ והוא מאבד את נפשו. לא עזר. אני יכול להעביר לך מחקר שהיה במשרד הקליטה. לקראת דיון שהיה במשרד הקליטה באו ואמרו כך; 'אם מדינת ישראל מביאה יהודים שחורים, סופה של המדינה יהיה מאבק של שחורים-לבנים כמו בארצות הברית, בג'ורג'יה'. סוף ציטוט. אותו פקיד נמצא עד היום במשרד הקליטה. חלקם יצאו לפנסיה. לא עזר. בסופו של דבר. מדינת ישראל לא רצתה ביהודי אתיופיה, היהודים מאתיופיה שהתחילו להגיע לכאן, מאזור טיגרה, היו צריכים לצעוד ברגל, כי המדינה לא התאמצה להביא אותם לכאן. היא לא אפשרה להם לבוא לכאן מפני שהיו יחסים חמים עם מלך אתיופיה. לא עזר שום דבר, אנשים שילמו מחיר, באו לכאן, אחרי שאיבדו כ-4,000-5,000 איש. גם אני איבדתי את אח שלי בסודן. אם אח שלי היה כאן, הוא היה בן 32.

אתם לא יכולים לכפר את כל העוול ההיסטורי הזה. אני אומר לך, כמנהיג בקהילה כאן, מנסים להתאפק, שלא יפתחו לנו פצעים. כשאני שומע אותך, אני פשוט מתקומם. אין לי יכולת אפילו להקשיב. אני אומר לכם, כל זה עומד מול בכל זאת המעשים הגדולים שמנחם בגין עשה ויצחק שמיר ושמעון פרס עשו, מבצע שלמה ומבצע משה. גם כאן אף אחד לא יכול להיות מעל הסמכות הרוחנית של מדינת ישראל, לא פקידים, לא פקידי האוצר, לא פנים, לא פקידי משרד, לא חבר כנסת חילוני כמוני. אנחנו לא יכולים להיות מעל זה. אני אומר לך, הבעיה הזאת הולכת ומתעצמת, אתם לא תצליחו לפתור אותה.

אני אגיד לך יותר מזה. אתה הקראת את כל ההשתלשלות של החלטות הממשלה. בכל הזדמנות שהיתה לי בהחלטת ממשלה, אני ביקשתי שיחשבו איך פותרים את הבעיה. זלזלו בדעות שלנו, שלמה מולה אמר? מה זה חשוב? הוא אתיופי, הוא אינטרסנט. הוא פקיד בסוכנות? למה לא. למה אני אומר לך, היה סיכוי ב-2003-2005 לגמור את העניין ואני אומר לך, בפגישה אישית שאני הייתי אצל הרצל גניש, אחר כך עם ששי קציר, אמרתי לו 'הרצל, זה לא מסתיים בזה, יש עוד קבוצה של 5,000 איש', הסלקציה הזאת שאתם עושים, מי יגיע לכאן, מי ייבדק, מי לא ייבדק, אתם מאשרים לחלק מהמשפחות, זה יגרום לעוד קבוצה נוספת. ואתם לא עובדים נכון. היתה החלטה שהסוכנות תיקח אחריות, האמריקאים יגייסו כסף, היתה תכנית, התכנית לא יצאה לפועל. משרדים טרפדו את התכנית, הסוכנות לא היתה מוכנה לקחת אחריות. נכון, הסוכנות היום שינתה פאזה. אני אומר לך, אתה מצטט החלטות של הממשלה, שרנסקי היה בהן אחראי על חלק מהיישום של ההחלטות כיושב ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, לסגור את המחנה. אני הייתי עם השר שרנסקי באתיופיה ב-99', כשהיה שר הפנים ורצה ליישם החלטות.

אני רוצה להגיד לך, מר גבאי, אתם סתם גורמים עוול לאנשים. כל האנשים שיושבים כאן, האישה שיושבת שם, שלובשת ירוק, אמרה 'הבן שלי שם, אמא שלי שם, אחותי שלי שם', ועוד מישהו אחר בא ואומר... זה לא יעזור לכם, זה לא יעזור. את ההיסטוריה אי אפשר לעצור, את המסע הזה, מסע ערכי, יהודי, ציוני, מוסרי, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, ממשלות החלפו, מנהלים כלליים של משרדים הסתלקו, יושבי ראש ועדות התחלפו, חברי כנסת אחרים יבואו, את המהלך ההיסטורי הדרמטי הזה אף אחד לא יעצור. אני אומר לך עכשיו. אני קורא לך ולאנשים אחרים, כל אחד מאיתנו מוכן להיות שותף. תהליך חקיקה אתה רוצה? בבקשה. אתה רוצה במכתבים? מחויבויות של הקהילה? בבקשה. רק אני מבקש ממך, שלא בסופו של דבר מדינת ישראל תואשם בגזענות, שיש פה ממשלה שלא רוצה להביא שחורים. אתה רוצה שאנחנו נארגן הפגנה כזאת באמריקה? נארגן. אתה רוצה שנלך לחברי קונגרס באמריקה? נלך. אתה רוצה שנלך לסנטורים? נלך, אבל אני לא רוצה. אני לא רוצה. אנחנו לא צריכים. גם מבצע שלמה וגם מבצע משה, שני המבצעים הדרמטיים האלה, נעשו אך ורק כשהיה מאבק ציבורי עיקש, בארצות הברית בעיקר, לא בישראל. בישראל אמרו 'אנחנו לא רוצים שחורים'. אני מציע לא לגרור את זה לכיוון הזה. יש פה סיכוי טוב לסיים את הפרשה הזאת. לפי דעתי אין יותר מ-8,700, כל היושבים יעידו כאן, מתוכם לפחות כ-2,500 כבר נבדקו, חלקם כבר עלו אפילו.

אני מציע לקבל את ההחלטה של ה-5,000-6,000 שנמצאים בגונדר, שמנהלים אורח מצוות דתי, החלטה שמחייבת את קהילת עולי אתיופיה, כולל כל העוסקים, כולל הפרלמנטרים, השדולה בכנסת, שאנחנו מפסיקים לפעול ציבורית, סוף פסוק. לא יהיה יותר מזה. תאמין לי, כולם עייפים. אבל אל תגררו את זה לכיוונים לא טובים, כי זה לא תורם שום דבר. אני משוכנע שאתה לא תקשיב לי, אבל את הדברים שלי אני לפחות אומר.

אני שומע את העניין עצמו ואני שומע את ההאשמה. מר אודי פראוור, יועץ ראש הממשלה הנכנס, שניהם פעלו ללא לאות לגיבוש ולאישור תכנית החומש. בממשלה הקודמת אישרו אותה, רק בלי מקורות תקציביים והם פעלו מול כל משרדי הממשלה כדי להביא. אז לבוא ולהאשים אותם באיזה שהיא גזענות או חוסר אכפתיות, אני חושב שזה לא יפה---

לא אותם אמרתי.

אני מציע להוריד את זה מהשולחן. הממשלה הזאת היא הממשלה שאישרה פעם ראשונה משרות של קייסים---

אתה סותר את כל הרקע ההיסטורי שאמרתי? אני מקווה שלא.

משרות של קייסים שלא היו קודם. אני חושב שיש הרבה מאוד עשייה. נכון, יש ויכוח שאני לא רוצה לטאטא אותו. אני שומע את ההבטחות, אבל הבטחות כאלה ניתנו כמו קרח על המים גם בסיבובים הקודמים ואף פעם לא עמדו בזה, והממשלה פתחה החלטות, קיבלה, אישרה. לא משנה, חוק, החלטה, כל דבר אפשר לשנות וזכותה של הממשלה לשנות. אני שם מראה מול פני הממשלה, 'זה היה תהליך קבלת ההחלטות בעבר, זו המשמעות אם תמשיכי ללכת בדרך הזו', עכשיו שהממשלה תקבל כל החלטה, ראש הממשלה יעלה כל החלטה שהוא רוצה, זהו. עד כאן.

אני חייב להגיד. אדוני המנהל הכללי, מה שקראת, החלטות הממשלה, זה מחדלי הממשלות לדורותיהן. זה המחדלים של ממשלות ישראל שלא ביצעו את ההחלטות כלשונן. אין מי שאמר, כמו שהיום אומרים שזו הקבוצה האחרונה, בואו נסגור את זה. לא היתה החלטה והסכמה כזו מעולם.

את המחנה באדיס סגרו?

כן.

יש היום בית כנסת באדיס?

לא.

אין קומפאון?

אולי יש בית כנסת היסטורי, אסור להרוס בית כנסת.

נו, בחייך.

החלטת הממשלה מ-2009 התבססה, אם תסתכל בהחלטה, על ההחלטה ב-2003.

אנחנו, חברי הכנסת, אין לנו זמן להגיע להחלטה, נגיע להחלטה בהסכמה ונגיש אותה עוד לפני הדיון בוועדה לביקורת המדינה. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15