PAGE
13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26.5.2010


הכנסת השמונה עשרה



נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 220

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ג באייר תש"ע (26 במאי 2010), שעה 09:30

מורשת אבו חצירא

חברי הוועדה: זבולון אורלב – יו"ר

דוד אזולאי

אנסטסיה מיכאלי

משה זעפרני
- מפקח ארצי על מורשת קהילות ישראל, משרד החינוך

יעל פרבר
- משרד החינוך

דינה גנון
- מחלקת זהות יהודית, משרד העלייה והקליטה

שירן כהן
- מחלקת זהות יהודית, משרד העלייה והקליטה

יצחק אבידני
- עוזרו של חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר מועצת מעלה אדומים

יהודית גידלי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
מורשת אבו חצירא

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

היום הדיון יעסוק במורשתו של הרב הגדול, הרב ישראל אבו חצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה, הידוע בשמו הבבא סאלי, זאת על פי החלטת מליאת הכנסת בעקבות יוזמתו של חבר הכנסת דוד אזולאי שהציע הצעת חוק לקבוע בספר החוקים של מדינת ישראל את חובת לימוד מורשת הרב ישראל אבו חצירא.

בעקבות החלטת וועדת השרים הצעת החוק הפכה להצעה לסדר, ועל פי בקשתו של חבר הכנסת דוד אזולאי נעניתי ברצון רב מלכתחילה לקיים את הישיבה הזאת, אני עדיין מהדור שזכה להיות אצל הבבא סאלי, זכה להתברך על ידו, זכה לשמוע אותו, זכה לבקר אותו.


הרב הגאון, המקובל, הצדיק, הרב אבו חצירא, נולד בשנת תר"ן, 1890 בעיירה במרוקו והיה נצר למשפחת רבנים ידועה. סבו רבי יעקב אבו חצירא הידוע בשם "האביר יעקב" ועל שמו עד היום יש ישיבה חשובה בנהריה שהקים נכדו הרב דוד אבו חצירא, בנו של רבי מאיר אבו חצירא שהוא הבן הבכור של רבי ישראל אבו חצירא. שושלת שראוי שעם ישראל יתגאה בה. הרב ישראל אבו חצירא כבר בצעירותו הנהיג סגפנות, הוא היה צם כל השבוע והיה אוכל רק בשבתות, גם עד שנותיו האחרונות הוא לא אכל בשר. הוא נדר נדר לא לאוכל בשר אבל בגלל מצב בריאותו היה צריך להתיר לו את הנדר בשנותיו האחרונות.

מגיל צעיר, כבר מגיל 18 כשאביו נפטר, רבי מסעוד אבו חצירא, הוא היה ראש ישיבה. הוא עלה סופית לארץ בשנת תשי"ב, 1952, אבל קודם לכן הוא היה לפחות שלוש פעמים בארץ. הוא עלה וחזר, כמדומני שבפעם הראשונה הוא הגיע לטבריה או לצפת שגליל, וחזר למלא תפקידים רבניים במרוקו. לאחר מכן עלה לירושלים ולמד בישיבת בית אל בעיר העתיקה, ישיבת מקובלים, אגב הישיבה הזאת חידשה את פעילותה אחרי שחרור ירושלים, כלומר היא פסקה לפעול במלחמת השחרור והתחדשה במקומה, במקום המקורי שלה והתפרסמה בזכות הרב מאיר גץ, זכר צדיק לברכה, רב הכותל שהיה אחד מראשי הישיבה.

אני התוודעתי לישיבה דרך מי שהיה עוזרי שר שלום ג'רבי שהוא נכדו של הרב גץ. מעניין שהרב גץ הוא טוניסאי והרב אבו חצירא מרוקאי אבל המסורות של צפון אפריקה השתלבו זו בזו בצורה ראויה. כשהרב אבו חצירא עלה סופית לארץ, בשונה ממנהגי אדמו"רים ללכת למרכזי הערים הגדולות כמו ירושלים, באופן טבעי עיר הקודש, כחלק מהליכות הצניעות שאפיינו אותו הוא בחר להתיישב בנתיבות.

צריך לזכור מה הייתה נתיבות בשנת 1952, היא הייתה, ומבלי לפגוע, מקום נידח, לא נידח מבחינת מצוות חלילה, אלא מבחינת המיקום, אי שם דרך כביש צר שחלקו לא סלול שהוביל למקום הזה, סוף העולם שמאלה. ועד יום מותו חי במקום וגם נקבר במקום. כידוע יש לו אחוזת קבר גדולה בנתיבות. הוא נפטר בד' בשבט תשמ"ד ועד היום יש הילולה ביום פטירתו. אשתו הראשונה נפטרה בצעירותה. מאשתו הראשונה לא היו לו ילדים. מאשתו השנייה נולדו לו שני בנים, אחד רבי מאיר הבכור שנפטר שנה או שנתיים לפני פטירתו שלו, אי שם בראשית שנות השמונים. רבי מאיר פחות ידוע אבל בניו ידועים, כשאחד מהם הוא רבי אלעזר.

גם רבי מאיר ידוע.

כן, אבל לא לציבור הרחב. נכון לומר שבניו של רבי מאיר ידועים יותר לציבור, אחד מהם רבי אלעזר שגר בבאר שבע ורבים מבני העם ללא הבדל עדות ודעות עולים להתייעץ איתו ולבקש את ברכתו, והרב השני הוא רבי דוד אבו חצירא שגם הוא רב שמקובל על שכבות רבות, הוא בנהריה והוא שהקים את מוסדות "האביר" על שם סבא רבא שלו - רבי יעקב אבו חצירא. בנו השני הוא בבא ברוך.

זה הבן, יש לו את רבי יקותיאל ורבי רפאל באשדוד.

אמרתי שלבבא סאלי היו שני בנים, רבי מאיר ורבי ברוך, רבי מאיר נפטר ויבדל לחיים ארוכים רבי ברוך שעד היום נמצא בנתיבות ומנהל את החצר הגדולה. כמובן שיש שושלת רבנים מאוד מאוד חשובה ומפוארת, ביניהם הרב הראשי של רמלה רבי יצחק.

גם רבי יצחק ן היה מהשושלת, נדמה שהוא היה בנו של הבבא סאלי.

יש את רבי מאיר ורבי ברוך. מהאישה השלישית, נולדה בת.

נדמה לי שבבא חאקי מרמלה, רבי יצחק היה גם הוא בנו של הבבא סאלי.

יכול להיות, אני מקבל את זה שאתה ידוע טוב ממני.

בינתיים אתה מגלה בקיאות, ושלא נקל ראש, בקיאות יוצאת מהכלל.

לא רק שהכנתי את עצמי, לפני עשרים שלושים שנה, לא הייתה ש"ס, כל המחלוקות האלה שקיימות, הקיטובים שנמצאים בציבור הדתי לא היו קיימים, וגם לא מאבק בין היהדות החרדית ליהדות שקיים היום. פעם אמר הרב מנחם פורוש זכר צדיק לברכה, אביו של מאיר, הוא אמר לזבולון המר זכרונו לברכה, כשהיינו במשרד הדתות ואגב זו הייתה הקדנציה האחרונה שהיה שר, וקדנציה שלמה של ארבע שנים במשרד הדתות המלא.

אז היה זבולון המר, זכרונו לברכה, ואתה שתבדל לחיים ארוכים.

אחרינו היה שקי רק שנתיים ואחרי זה התחיל כל הבלגן. הוא אמר לו "אין חשש שנעזור האחד לשני, כי אין שום חשש שבחור מחידושי ערים ירצה להיות ראש ישיבת הסדר, ואין שום חשש שבחור ישיבת הסדר יצביע ליהדות התורה, שכל אחד יעזור לבית מדרש השני". לצערנו התמעטו הדורות והפיצול התחיל והפילוגים התחילו. אני שייך לדור של סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים שאז היהדות כולה הייתה מאוחדת.

ואתה לא היית בתקופה של שנים עשר המנדטים של המפד"ל, אז היית המנהל הכללי.

לא. שנים עשר המנדטים היו בשנת 1977, כשאני עוד לא חטאתי בפעילות ציבורית, אז הייתי מנהל מדרשית עמליה ועשיתי את עבודתי נאמנה ועד היום אני מתגעגע לשם. אתה צודק, בעקבות ההצלחה הזאת אני נכנסתי לחיים הציבוריים, אז זבולון המר היה שר החינוך ואני הפכתי להיות ראש לשכתו, הוא שלף אותי ממדרשית עמליה.


אני רוצה לחזור לנושא. המורשת של הבבא סאלי וקודם כל ההתנהלות של הרב כלפי כל העם. אצל הרב הבבא סאלי לא היו מפלגות, למרות שהוא כתב פעם אחת מכתב לאגודת ישראל.

שעד היום משתמשים בו.

לכן אני אומר את זה. הוא היה מאוד מאוד פתוח לכלל העם וכל יהודי היה יכול להגיע לפתחו, הוא התנהל לא בשררה ולא ביהירות, עם בית פתוח. אני עד היום זוכר את הביקורים עם זבולון המר אצלו ובלעדיו ועם אישים אחרים, הכל בצניעות ובהתבטלות עצמית ומעולם לא דרש כבוד, לא דרש שררה, ולא דרש תקציבים, הכל רק לטובתו של העם להגדיל תורה ולהאדיר. גם עם זה שיש היום מקובלים עם מרכאות ובלי מרכאות שתפארתם ומקובלותם בעיני עצמם, צריך לזכור שהבבא סאלי בראש ובראשונה תלמיד חכם גדול, הוא כבר בגיל 18 היה ראש ישיבה. הציבור יותר מכיר אותו כבעל מופתים, כאנשים שבאים לקבל ממנו קמיע, מים וכדומה. אבל צריך לזכור שבראש ובראשונה כל מקובלותו הייתה בנויה על היותו תלמיד חכם גדול מאוד.


לכן ראיתי לעצמי כבוד לנהל את הישיבה הזאת, ואני אאפשר לך, חבר הכנסת דוד אזולאי, לומר את דברייך בהרחבה ככל שתרצה.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני מבקש להודות על כך שאדוני מקיים את הדיון הזה, אני יודע שבצוק העיתים והלחץ הגדול שהוועדות פועלות, בכל זאת אדוני מצא את הזמן לקיים את הדיון הזה, על כך אני מודה מאוד. אני מוכרח לציין שאני מופתע שאדוני גילה בקיאות רבה בשושלת המפוארת של משפחת אבו חצירא. אני שואל שאלה בהמשך לבקיאותו של אדוני, מה יהיה עם הדור הבא שלנו, כמה הם ידעו על המשפחות הללו, זה בצעם מתחבר לדיון היום ולרצון הטוב שלי לקדם את הנושא הזה. אנחנו מהדור שזכה לא רק לראות אלא להתחכך בחסותם של גדולים כאלה. היום כשאני מספר את זה לילדיי זה נשמע כמו מישהו שהיה אצל החפץ חיים.

אין כבר היום אנשים שבאו במגע עם החפץ חיים או עם החיד"א, רבי חיים דוד אזולאי, אנחנו שייכים לדור שיכול לומר היינו, דיברנו, קיבלנו את ברכתו של הבבא סאלי. אני מודה שכשאני שומע את הילדים שלי, שהם מחוברים ולא חלילה מנותקים, אתה רואה אותם כשהם שומעים את הסיפורים האלה הם המומים, מתפעלים, ברוך ה' הם מכירים והדברים האלה לא זרים להם. אבלאני שואל מה קורה לאותם תלמידים שמנותקים כי לא שלא נחשפים לדברים האלה בבית. אני חייב להודות שמה שהביא אותו ולעלות את הנושא הזה כהצעת חוק למורשת הבבא סאלי, כשראיתי פה, ומבלי לפגוע חלילה וחס באף אחד, שבכל פעם הביאו איזו מורשת אחרת, כולם חשובים וטובים בשביל הפולקלור של עם ישראל וזה בסדר, אבל לנו ליהדות מרוקו זו אחת המשפחות המפוארות של יהדות מרוקו וזו משפחת אבו חצירא, שאלתי את עצמי למה לא להביא את ההנצחה בהצעת חוק, שנוכל להנציח את המורשת הזאת לדורות הבאים שיכירו וידעו.


אדוני דיבר על המשפחה, ובאמת אחד המאפיינים של המשפחה, של חלק גדול של המשפחה, זו הצניעות. מי שראה את ביתו של הבבא סאלי מצא דלות שזעקה מהקירות, זה לא יאומן ולא שהיה חסר לו כסף, הוא היה יכול לקבל כל מה שהוא רצה. כשאתה רואה את הדברים האלה אתה מבין את גודל הצניעות. אדוני דיבר על כך שהוא הלך לעיר נתיבות שנחשבה אז לעיר בקצה העולם, עיר ספר, אני חושב שגם צאצאיו ממשיכים בדרכו, זה מה שמשמח אותנו. רבי דוד הגיע לנהריה כשנהריה הייתה עיר בקצה העולם, היום היא נחשבת לעיר תיירות אבל אז הייתה תקופה שנהריה שספגה קטיושות. רבי דוד הגיע בצעירותו והקים שם קהילה מפוארת. האחים שלו, כל המשפחה. אחיו רבי אלעזר בבאר שבע. המאפיין את המשפחה זו הצניעות ועד היום רבים וטובים מכלל ישראל משחרים לפתחם בזכות זכות האבות, הם משתמשים בזכות אבות והיא מלווה אותם.


למי שרוצה לדעת קצת על משפחת אבו חצירא, סתם ביום של חול כדאי לצאת ולבקר בקברו של הבבא סאלי בנתיבות. אדוני היושב ראש זה לא יאומן, אני לא מדבר על הילולה, אני מדבר על סתם ימי חול. בימי שני וחמישי נערכים שם באופן קבוע טקסי בר מצווה, מגיעים מכל קצוות הארץ, מכל קצוות העולם מגיעים לשם כדי לקיים את חגיגות הבר מצווה, זה מעיד שהקשר עדיין לא נותק, יש לנו קשר. אני לא רוצה להביא לכאן השוואות למנהיגים אחרים, לפעמים בקושי מארגנים מנין ביום היורצייט שלהם כדי להגיד קדיש. הנושא של משפחת אבו חצירא, לצערי הרב הממשלה התנגדה לו, והשבוע היינו עדים לכך שהחליטו לבטל את כל חוקי המורשות ולעשות מורשת אחת. כאן אני מפנה, ואני מניח שהנושא בסופו של דבר זה יגיע לפתחך. חשוב מאוד, ואני יודע שזו תהייה מלאכת מחשבת ושזה לא יהיה פשוט לשלב את כל המורשות. בעניין הזה מי יודע אם לא לעת הזאת הגעת. אף אחד לא יודע כשהוא ממלא תפקיד כזה או אחר, הוא לא יודע בעצם עבור מה נשלח לתפקיד. אי אפשר אף פעם לדעת ואולי יום אחד ההיסטוריה תדע, יכול להיות שאדדע שרק בשביל זה הגעתי לתפקיד הזה.


אני אנצל כאן את ההזדמנות הזאת ואת הקרבה והידע של אדוני בכל מה שקשור למשפחת אבו חצירא, אולי במסגרת הדיון על כל המורשות למצוא את הדרך ואת המקום לשלב גם חלק ממורשתו של הבבא סאלי בתוך במורשת הכללית. אני אומר שזה לא בשבילנו אלא עבור הדורות הבאים אחרינו. שידעו על משפחת אבו חצירא שהייתה אחת המשפחות המפוארות ושגם ממשיכה עד היום.


אני מבקש לציין דבר שאדוני לא הזכיר, משפחת אבו חצירא זה לא השם המקורי של המשפחה.

את זה לא ידעתי.

השם המקורי של משפחת אבו חצירא, הוא אלבז, הסבא הגדול.

הסבא הגדול פירושו רבי יעקב אבו חצירא.

אני חושב שרבי מסעוד.

רבי מסעוד הוא האבא של הבבא סאלי.

רבי מסעוד הוא הסבא של הבבא סאלי.

הסבא הוא רבי יעקב.

יכול להיות. בכל אופן מסופר על רבי מסעוד אבו חצירא כשהוא עלה לארץ הוא על על מחצלת והגיע עם המחצלת, זו היתה מעין רפסודה שהובילה אותו, התרגום של המילה מחצלת למרוקאית זה חצרה, בעל המחצלת שהביאה אותו. זה מקור השם אבו חצירא - בעל המחצלת.

התימנים עלו על גבי כנפי נשרים, הפולנים על אוניות. והאתיופים ברגל, הם הלכו מאתיופיה לסודן.

אדוני מדבר על עולים, ובימים האלה אני מתארח בבית המלון רמדה, ביום אחד בשעה 05:00 בבוקר מגיעים חמישה אוטובוסים ומורידים אנשים, כששאלתי מיהם, אמרו לי "אלו עולים חדשים מצרפת". איזה יופי מקבלים עולים חדשים במלון רמדה, אותנו קיבלו עם טוריה היום ברוך ה', הקידמה הגיעה גם לעולים החדשים, ברוך ה'.

לא רק יהודי אתיופיה באו ברגל, חלק מיהודי סוריה הגיעו דרך לבנון.

זו לא חכמה זה רק 100 קילומטר, שם מדובר על 1,000 קילומטר.

לסיכום הדיון, אני מבקש בקשה אחת, היות ואנחנו כרגע הולכים לקיים דיון בוועדה הזאת בנושא המורשות ואיחוד המורשות. אני מקווה שימצא החלק הראוי ליהדות מרוקו בשילוב משפחת אבו חצירא.

יש שאלה אחת אליך שעלתה תוך כדי דיון, ברשת המעיין יש איזו תכנית לימודים, יש ספר לימודים שיצא?

באל המעיין, אני יודע שכמו שמקובל בהרבה מוסדות, בימים מיוחדים מקיימים יום לימודים לנושא. למשל בד' בשבט שזה יום ההילולה של הבבא סאלי נוהגים להקדיש אותו לנושא הזה. אני מניח שישנה מדיניות להנציח בכל דרך את זכרם של גדולי הדור בכלל ושל יהדות ספרד בפרט.

יפה מאוד. אנחנו נבקש עכשיו מרבי משה זעפרני, המפקח הארצי במשרד החינוך על מורשת קהילות ישראל. בבקשה רבי משה.

בקשר לנושא של רבנים בכלל, בנושא הזה אני רוצה להתחיל. יש לנו מספר נושאים שעובדים עליהם כל שנה ובדרך כלל תלמידים בחטיבות הביניים. אחד הנושאים זו עבודה על רבנים. תלמידים מכינים עבודות על רבנים ממזרח וממערב. החינוך הדתי כולו עושה את זה ובחינוך הממלכתי יש תלמידים שבמסגרת עבודות השורשים שלהם הם מכינים גם על רבנים כי הם יוצאי משפחות רבנים. פעם חשבנו שרק החינוך הדתי עושה את העבודות על רבנים והחינוך הכללי עושה בדרך כלל עבודת שורשים נטו. מסתבר לנו שלא. אנחנו מחייבים שבנוסף לעבודה על שורשים גם לערוך עבודת חקר, שיחקרו אישיות במשפחה, יחקרו קהילה, שיחקרו נושא. גילינו בחינוך הממלכתי, אין סוף של עבודות שנעשות גם על רבנים. כל אחד מתחבר למישהו בשושלת הדורות.

רבי משה זעפרני, אני חותם לך ש- 50% מהתלמידים מהחינוך הממלכתי, הסבא רבא שלהם כנראה היה או רב, או שוחט, או מלמד, או חזן, או גבאי, כל תפקיד המשמש בקודש, 50% מהם.

כשמתחילים לברר את השם אנחנו רואים את זה מיד, כבר עם הברור, למה אבו חצירא - - -

בלי הבדלים בין העדות, זה לא קשור לעדות ספרד או לעדות אשכנז.

כשמישהו הוא ממשפחת אייגר מיד הוא מגיע לרבי עקיבא אייגר. זה בכל הכיוונים. בחינוך הדתי אנחנו מקפידים ויש אין סוף עבודות על הנושא של רב אבו חצירא.

כשאדוני אומר עבודות למה הוא מתכוון?

תלמיד כותב עבודת חקר.

עצמאית או עבודת צוות של הכיתה?

כל תלמיד כותב עבודה עצמאית, אבל אחר כך העבודה מוצגת בפני כל הכיתה. יותר מכך, אנחנו מעודדים את העבודות המצטיינות, אנחנו מקבלים את העבודות המצטיינות ועורכים טקסים לתלמידים, התלמידים מציגים את העבודות שלהם, בתי הספר מתחרים על העבודה הטובה ביותר. זה נותן מצד אחד גאווה לילד שהעבודה שלו הגיעה לשלב הארצי ומצד שני אנחנו נותנים תשורה – פרס, אנחנו מעשירים את הספרייה, אנחנו מעניקים לבית הספר הטבות כדי שימשיכו בנושא הזה. הנושא הזה שהתחלנו איתו עם אפס תלמידים ומימנו אותו, היום אנחנו לא ממנים אותו ויש עשרות אלפי עבודות בבתי הספר כל שנה. זה נושא שמדבר לנשמה של הילדים. כל אחד רוצה להתחבר לשורשים שלו ולא יעזור כלום.

מה אתם עושים עם כל העבודות האלה בסופו של יום?

אחת הבעיות שלנו היא, אחסון העבודות האלה. לחלק אנחנו מוצאים מקום אחסון, למשל אם תלך לספריה ברמת גן, יש שם מדפים של העבודות האלה. העירייה שעובדת איתנו השכילה למצוא מקום בספרייה ולתעד את כל העבודות. חלק מהעבודות אנחנו מקבלים על מחשב ועכשיו אנחנו מנסים למצוא אתר דיגיטלי כדי לאחסן את כל החומר, אבל זה המון, צריך לפתור את הבעיה. אנחנו בפרוש בודקים את זה.

זו השקעה שחבל שתרד לטמיון, בכל זאת תלמיד משקיע - - -

יש רעיון שכל העבודות יגיעו בסופו של דבר לבית התפוצות. הרעיון בדיון - - -

חשבתי דווקא על יד בן צבי דווקא.

כאן של כל הקהילות ולאו דווקא של המזרח, אנחנו מדברים על מזרח ומערב. יש לנו למשל עבודה על קהילת יהודי נורווגיה, הילד נסע לשם עם הסבא שלו וצילם, צילם את בית הכנסת, צילם את הקהילות. אלו עבודות שצריך למצוא להן מקום, יד בן צבי לא ערוך לזה. יד בן צבי זה רק קהילות המזרח וארץ ישראל.


הנושא השני אליו אני מבקש להפנות את תשומת לבכם, הוצאנו סדרה על ספרי קהילות. הספר השלישי שיצא זה על יהודי מרוקו. סדרה על קהילות ישראל במזרח במאות 19 וה- 20. תלמידים צריכים חומר כדי לחקור קהילה, כדי לחקור אנשים ולחקור רבנים.

למה מרוקו במזרח? מרוקו היא במערבה של ארץ ישראל. אני לא רוצה לקלקל לש"ס, הם מערביים ולא מזרחיים.

אנחנו עשינו כנס על יהודי מזרח ומערב, כאשר המזרח היה פולין והמערב היו ארצות צפון אפריקה.

אני זוכר שהלכתי עם אחד מבניי ברחוב בצלאל, ובעליה של רחוב בצלאל יש בית כנסת של המערביים, הבן שאל מה "זה בית הכנסת מערבי, אני רואה שספרדים נכנסים לפה".

יש מושג של עולי המערב, אלו לא צפון האפריקאיים אלא דווקא החלבים כאן בירושלים.

יש משפחת מערבי, משפחה חלבית מוכרת.

משפחת מערבי יש לה שושלת גדולה בצפת.

בספרים האלה שנלמדים גם באוניברסיטאות, ויש לנו עדות על מרצים רבים שמשתמשים בספרים האלה, יש לא מעט על המשפחה. אי אפשר לדבר על יהודי מרוקו בלי להביא את המשפחה.


אנחנו הוצאנו תכנית על צפון הנגב המערבי.

הבשור?

לא. אנחנו לקחנו אזורי התיישבות שונים, רצינו להכניס את התכניות להיסטוריה וליהדות ועל ההתיישבויות השונות, לא היה חומר אז בנינו תכנית, ישבנו עליה יחד עם אנשי אקדמיה, יחד עם אייל טבנקין, אנשי מחקר רצו ממקום למקום ותעדו. במסגרת צפון הנגב המערבי אנחנו הגענו גם לנתיבות. אנחנו היינו הראשונים, ואני מדבר על תקופה שלפני 7, 8 שנים, לא הייתה מפה של נתיבות, אנחנו דאגנו שתהייה מפה. במסגרת הזאת מבקרים מצד אחד בכל מקום, וכל תלמידי מחוז הדרום עשו את זה, מצד שני הם מבקרים בקבר הבבא סאלי. יש כאן אנקדוטה מאוד יפה, אולי אתם מכירים אותה, הרחוב שבו גר הבבא סאלי היה רחוב ז'בוטינסקי ואחר כך בחלק השני קראו לו אבו חצירא, אחר כך הקימו ישיבה על שם אחד הרבנים הראשיים ונתנו לו שם שלישי, הדוור שמגיע למקום יכול לקבל דואר לבית מספר 11 עם שלושה שמות של רחובות, יהיה מי שיכתוב רחוב הבבא סאלי, יהיה מי שיכתוב רחוב ז'בוטינסקי ויהיה מי שיכתוב את השלישי.


אנחנו בהחלט דוחפים את הנושא כי אנחנו חושבים שמשום התכונות, וראשית משום הצניעות של הבבא סאלי, זה עובד על כולנו וזה עובד על התלמידים, הוא דמות מופת.

היה מקובל במשרד החינוך שהיו מוציאים חוברות, יש על הבבא סאלי ספר או חוברת, לקט מאמרים, משהו?

לצערי לא. מי שהיה מוציא את זה, היה האגף לתרבות תורנית.

בתרבות תורנית יש תקנה תקציבית שעוסקת במורשת הרבנים הראשיים בישראל, כי רצו בשונה מראשי ממשלות ונשיאים שלגביהם יהיה חוק מיוחד.

בזמנו הוציאו חוברת של משרד החינוך על הראשון לציון ושם באמת מביאים את השושלת של כל הראשון לציון, נדמה לי שהראשון שמופיע שם הוא הרב בן ציון עוזיאל.

זה חלק מהתקנה. אומנם אגף תרבות תורנית במשרד החינוך, לכאורה הוא לא מכוון לציבור הדתי, הוא עם הפנים כלפי כלל הציבור, הוא גם לא מכוון למוסדות החינוך. אגף תרבות תורנית היסטורית היה בכלל באגף התרבות, משרד החינוך היה מחולק בזמנו לשניים, לתרבות ולחינוך, האגף הזה לא נדד למשרד התרבות עם החלק של התרבות כי רצינו שזה יישאר במשרד החינוך, הוא עובד כאגף בפני עצמו. אגב אני מסכים בנוגע לפרסום, אבל המזכירות הפדגוגית גם הייתה מוציאה מעת לעת. אני מבין שאתה במזכירות הפדגוגית. לדעתי כן צריך להיות, כלומר אותו מחנך, או בית הספר לא צריכים להשאיר את זה רק לעבודות חקר, אלא מי שרוצה, למשל לפני שנה היה 25 שנה לפטירתו, יכלו ביורצייט בד' בשבט שלמחנך שרצה שיהיה לו דף מקורות, לתת מערך שיעור, תולדותיו או עיקרי מורשתו. אני חושב שיש מקום להוציא ספר כזה. אני מסכים מאוד עם חבר הכנסת דוד אזולאי שבמסגרת הדיון על חוק המורשות נצטרך למצוא פתרונות לסוגיה.

תוך כדי הדיון חשבתי שהסוגיה של המורשת היא סוגיה מאוד חשובה כי הקיום של העם היהודי בסופו של דבר בנוי על זכרון, לא זכרון ארכיאולוגי. הילד האמריקאי שלומד את המורשת של האינדיאנים, הוא אולי מסייר ומגיע לאתר, הוא לומד את זה לא על מנת להידמות להם, לא על מנת לקחת את המוסר שלהם, את אורח החיים שלהם, את השקפת העולם שלהם, את האמונה שלהם, הוא לא לוקח שום דבר תרבותי מהם, הוא לומד, מה שאני קורה, זכרון ארכיאולוגי, זכרון מוזיאוני אבל לא יותר מזה. אצלנו הזכרון הוא זכרון חי, הוא זכרון אקטואלי, עברנו את מעמד הר סיני ואנחנו לא אומרים שזה מעמד ארכיאולוגי אלא הוא מעמד רלוונטי בכל רגע ורגע בחיינו, הזכרון מבחינה זאת הוא מאוד משמעותי ודרך חינוכית.


אני מציע שנסכם.


הוועדה קיימה דיון בדמותו ובמורשתו של הרב הצדיק המקובל, ישראל אבו חצירא – הבבא סאלי.


הוועדה סבורה שמן הראוי שמשרד החינוך יאפשר למחנכים הן בחינוך הדתי והן בחינוך הממלכתי לעמוד על דמותו המיוחדת כמנהיג הרוחני הגדול של יהדות מרוקו בדורות האחרונים.


הוועדה ממליצה למשרד החינוך להכין חומר לימודי על מנת שמוסדות לימוד ומחנכים שמעוניינים בכך יוכלו להשתמש בתשתית חינוכית זאת ללמד על דמותו של הבבא סאלי.


הוועדה רשמה לפניה את סקירתו של המפקח הארצי על מורשת קהילות ישראל בדבר עבודות חקר של תלמידים בחינוך העל יסודי בחטיבות הביניים שנעשו בתחום זה. כמו כן, את החוברת על הנגב הצפון מערבי ובכללו נתיבות עיר מגוריו של הרב, וכן ספר הקהילות שבו מוזכרת דמותו ומרשתו של הרב. וכן על הכוונה לאחסן אחסון דיגיטלי את העבודות כדי להנגיש את המידע הזה לכלל הציבור.


הוועדה תיתן דעתה שוב בנושא זה במהלך חקיקת החוק החדש המרכז את מורשות קהילות ישראל בחוק אחד.

אני הייתי אומר שהוועדה תפעל לשילוב מורשתו של הבבא סאלי במסגרת חוק המורשות.

אם אתה רוצה לכתוב הוועדה תשקול בחיוב, אין שום בעיה.


סיכמנו את הנושא הזה. אני רוצה לומר לעדכן.


אתמול דיווחתי לוועדה על הערכות המשרד לבחינת הבגרות, הערכות חירום לקיום בחינת הבגרות במתמטיקה בגלל ההדלפה או הזליפה או של שאלון הבחינה או שאלות מהבחינה, לא ברור עדיין מה דלף ממנו. הוועדה קיבלה את המלצתי לתת גיבוי למערכת החינוך לקיים את הבחינה על אף שידענו שצפויות תקלות, וזאת משום שטובת התלמידים הייתה ברורה וצריך לקיים את הבחינה, התלמידים התכוננו, הייתה גם הכנה נפשית-מנטלית וכל דחייה הייתה גורמת לתסכול גדול מאוד.


במהלך היום והלילה קיבלתי דיווחים מהמנהל הכללי ומהשר על התנהלות הבחינה שבסך הכל היא עברה בהצלחה, ובהתחשב בתנאים הקשים אין ספק שמדובר כאן בהצלחה. אני מבקש לדחות את הריטואל השנתי הקבוע של קיטורים ותלונות סרק על קושי הבחינה ועל סוגיות נוספות, הן של תלמידים והן של מורים. אני רוצה לתת עצה טובה למורים ולמחנכים להקדיש את מרצם ואת כישוריהם ללימודים ולהצלחות בבחינות ולא לחיפוש אחר הליקויים ולא להכין בעצם אליבי של תירוצים אם וכאשר יתברר שהתוצאות לא משביעות את רצונם. תפקידם של מורים ותלמידים ללמוד ולהצליח בבחינות.

ברשותך אני מבקש להוסיף בעניין.

צריך לומר את זה ולא מקובל עלי שכל פעם אומרים שהשאלה הזאת קשה, השאלה הזאת רכה, ולתלמידים יש מה לומר וכותבים מכתב לשר "תשמע, תעשה מועד ב'" מזה? מהם הדברים האלה ולאן הגענו? כל תלמיד צריך לדעת את מקומו והשר צריך לדעת את מקומו. השר צריך לקבל החלטות של מדיניות, המנהל הכללי צריך לקבל החלטות ביצוע והתלמיד צריך ללמוד.

אדוני היושב ראש, ראשית אני מחזק את הדברים כי אני באמת חושב שצריך לעסוק בעיקר ולא בטפל. העיקר ללמד את התלמידים ולהיערך לקראת הבחינות ולא לחפש לעצמנו תירוצים ועבודה קלה. יחד עם זאת אדוני אי אפשר להתעלם מכך שנאמרו דברים בנוגע להדלפות או הפצת שאלוני בחינת הבגרות במתמטיקה, אם אכן הדברים נכונים מן הראוי שאדוני יעקוב אחרי הנושא הזה שאכן ייבדק, ושחלילה וחס שהדברים נכונים.

אמרת לי את ההחלטה הבאה.

על זה נאמר כיוון לדעת גדולים. הנושא הזה חייב להיבדק ואסור לעבור לסדר היום. שבמערכת החינוך יקרה דבר כזה? אסור שבמערכת החינוך יקרה דבר כזה, חס וחלילה, זה סימן לשחיתות.

הודעתי אמש לשר ולמנהל הכללי כי בכוונתי לקיים דיון מיוחד על האירוע החמור של הדלפת שאלון או שאלות מבחינת הבגרות. אעשה זאת מיד כשאקבל מידע ראשוני על חקירת המשטרה. כידוע המשרד ואני עומדים בקשר ונעשה את זה ביחד עם המשטרה. אנחנו מחכים לאינדיקציה ראשונה כדי לדעת מה קרה שם, אין טעם שאני אקיים את הדיון היום כי המשטרה תאמר שהיא חוקרת. ברגע זה למשל לא ידוע אם השאלון הודלף או שאלות ממנו, זה חשוב מאוד. אלו סוגים שונים של הדלפות, אני כמי שמכיר את כל התהליך יודע שזה סוג שונה של הדלפות. דליפה של שאלון היא חמורה מאוד, חמורה מאוד.

צריך להבין שבחינות הבגרות מתנהלות באחד הנהלים הסודיים ביותר של מדינת ישראל ובאותו תהליך מודפס חומר סודי נוסף של מדינת ישראל, בתחומים קיומיים וחיוניים אחרים. דוד אזולאי אתה מהמדפיס הממשלתי ואתה יודע כמוני מה מודפס שם. לכן הודענו לשר שהוועדה לא תעבור לסדר היום, היא תקיים על כך דיון. לשמחתי השר ענה לי שהוא שמח על ההודעה שלי לקיום הדיוןשיעסוק בעקבות מה שקרה גם בשאלה האם נפרצה דרך חדשה לקיים בחינות ללא כל הלוגיסטיקה המסובכת אלא באמצעות טכנולוגיות מתקדמות אחרות.


הם הלכו בשיטה שברגע מסוים השאלון עלה לאתר, יושבת כאן אנסטסיה מיכאלי שהיא מומחית במחשבים יותר ממני, הם הלכו בשיטה שברגע מסוים השאלון עלה לאתר וקרוב ל- 1,000 מוסדות חינוך צריכים להיכנס לאתר ולהוריד את השאלון. זה כמעט בלתי אפשרי, זה מזמין צרות שבמשך עשר דקות, רבע שעה לשאלון כבד, אני שואל לו היו 1,000 א-מיילים והמשרד היה שולח את זה דרך הא- מיילים ולא דרך האתר יכול להיות שהכל היה נחסך.

אז בסוף יש אימיילים למשרד החינוך? כשאני עבדתי וביקשתי מהם לשלוח לי רשימת א-מיילים של 3,800 בתי ספר אנלוגית, זה היה מוזר שגם מספרי הפקסים היו עם טעויות.

יכול להיות שבזכות השאלה שלך תיפתר הבעיה. להכין את בחינות הבגרות זה הרבה מאוד מיליונים של כסף, זה בסדר גודל של 100 מיליון שקל עבור כל הלוגיסטיקה המסובכת הזאת, ואני לא טועה הרבה. זה עשרות רבות של מיליונים. כמה עולה להסדיר דואר אלקטרוני בכל בית ספר?

בהוראה אחת ויום עבודה אחד.

נניח שאין אינטרנט בבתי הספר, כמה כסף זה יעלה?

היום לכל בית ספר יש אתר.

אני אומר שיש היום מספיק טכנולוגיות, אפילו אם יקנו לכל בית ספר קוד, זה עדיין פתרון יותר זול, אפילו אם יצטרכו להחליף את כל המחשבים בכל בתי הספר, ואפילו אם יתקנו בכל מקום בחינה מסך גדול שעליו תופיע השאלה, זה עדיין כנראה יהיה יותר זול, יותר אמין, יותר יעיל. שאל אותי השר, "זבולון אתה יותר ותיק ממני במערכת החינוך, למה לא עשו את זה עד עכשיו?". אמרתי לו "בדרך כלל כשהמכונה מתוקנת לא עוסקים בתיקון שלה". כוח האינרציה עבד, זה נחשב אמין מאוד, לא הייתה אף פעם תקלה, אם איני טועה אולי היה פעם לפני עשרים שנה סיפור, אבל לפעמים יש תקלה, אבל כל עוד המערכת אמינה מאוד, מוכרת, ידידותית והילדים עדיין רגילים להעתק נייר ולא למשהו אחר, אתה יודע שינוי מהתורה אסור, לכן לא עשו את זה, זה עבד מכוח האינרציה וזה עבד טוב, עוסקים תמיד בבעיות של משברים. הנה הגיע עכשיו משבר אז בוא נדון בו.


הדיון בהחלט יהיה גם על השאלה האם המתכונת של הכנת השאלון והפצתו נעשית במתכונת הנכונה והאם הטכנולוגיות התקשוב היום לא מאפשרת הזדמנות שונה לחלוטין כדי שהבחינות תעבורנה בצורה זולה יותר, מהירה יותר, אמינה יותר.


נזמין מחקר משווה כיצד עושים את זה בעולם, מחקר ממרכז המידע והמחקר של הכנסת. אנחנו נעשה את זה אחרי בחינת הבגרות האחרונה. אני לא רוצה כרגע לשגע את המערכת, הייתי רוצה שהמערכת תתרכז בבחינות הבגרות, גם המנהל הכללי, גם השר וגם כל המערכת. נדמה שהבחינה האחרונה היא בסוף חודש יולי.

יש מועדי ב' גם ביולי.

לפני מועדי ב'. מתי גמר מועד א', תבדקי עם יעל פרבר מתי מסתיים מועד א', בדיון הזה חייבים להשתתף השר והמנהל הכללי, המדפיס הממשלתי ונזמין את מי שממונה על החקירה במשטרת ישראל, ואת כל ארגוני המורים ובעיקר את ארגון המורים העל יסודי שחייב להיות, הדואר שהם המפיצים, כל שרשרת המזון, מכון סולד שאחראי על הכנת הבחינות.

יש רכז מפיץ בדואר?

זה מופץ על ידי סוכנויות הדואר במעטפות אטומות.

ואם זה לא במעטפה, האם יש אדם במשרד החינוך שנותן הוראה למנהל הכללי איך מנהלים כעת את הנושא. האם יש כלי דיגיטלי במשרד החינוך, שמעביר הודעות לכל המנהלים ולכל המורים?

בדיוק עכשיו אנחנו ניסינו לפתור את בעיית ספרי הלימוד.

כי זה כמעט יושב על אותה נישה של דיגיטציה, במט"ח – מרכז טכנולוגי חינוכי, עם גילה, אצלם כל הספרים כבר בתוך המערכת וזה הזמן לעשות שינוי ולהזמין את השר גלעד ארדן שאחראי גם באיכות הסביבה.

מה זה קשור אליו?

פחות נייר. שיהיו גם נציגים של המשרד לאיכות הסביבה.

אדוני היושב ראש, הייתי מציע דבר נוסף, אני רוצה לחזור חזרה לנושא הקודם, כדאי שתפנה למשטרה ותבקש לדעת מתי הם אמורים לסיים את החקירה.

לא. אני ביקשתי ממשרד החינוך, אני יכול לעשות את זה אבל ביקשתי משמשון שושני שהוא ייתן לי אינדיקציה. אני אמרתי לו את זה מאחר ואני לא אעשה את הדיון השבוע ולא בשבוע הבא כי למשטרה בוודאי אין פרטים, אבל אם אני הולך לעשות את זה, אני מניח שהדיון יתקיים באמצע יולי או בשבוע הראשון של יולי, כלומר בעוד חודש. אני כבר אודיע למשטרה שבשבוע הראשון של יולי הולך להיות דיון.

אשרי המאמין.

אז לא יהיה, מה אני יכול לעשות.

זה חשוב, כי אם באמת הייתה הדלפה ולמשטרה יש ממצאים חשוב שהממצאים יובאו בפני הוועדה.

אני מקווה, אני לא יכול לאחר את הדיון.

לאחר את הדיון לא, אבל אני חושב שבהחלט פניה שלך או של המנהל הכללי לשר לבטחון פנים בבקשה לזרז את החקירה תועיל, אז נוכל לשלב את זה בדיון.

בסדר גמור, תהייה פניה שלי לשר לבטחון פנים שהואיל ואני מתכוון לקיים את הדיון בשבוע הראשון של חודש יולי, אני מבקש שידאג שיופיע קצין בכיר, לא פחות מרמה של ניצב, ושאני מבקש שהוא יורה על זירוז החקירה כדי שנוכל להסיק מסקנת לשמירת טוהר הבחינות.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30