ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 25/05/2010

"מסע אל הדרשה" - תוכנית ייחודית לבני/ בנות מצוה

פרוטוקול

 
com_alex

2010-06-06Liraz



הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 218

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ב בסיוון תש"ע (25 במאי 2010), שעה 10:00
על סדר היום
"מסע אל הדרשה" – תוכנית ייחודית לבני / בנות מצווה
נכחו
חברי הוועדה
זבולון אורלב - היו"ר

אנסטסיה מיכאלי
מוזמנים
צילה מירון – מפמ"ר מחשבת ישראל, משרד החינוך

שמרית שרון – מועצת התלמידים הארצית

הרב ד"ר שאול פרבר – יו"ר מכון עיתים

ליאור כרמל – מכון עיתים

אלי כהן – מכון עיתים

עמיר וולף – מכון עיתים

עידית נחמן – מכון עיתים

עדן אביהו – תלמידה

דני אביהו – הורה

סימה נוסבלאום – מורה

יסמין לייטאו – תלמידה

גלי אגם הרפז – מורה

ניב אבנצור – תלמיד

יורם אבנצור – הורה

נורית שרייר – מורה

שחף כהן – תלמיד

יובל סלונים – תלמיד

תמר כץ – מורה

צליל שהינו – תלמידה

דקלה שהינו – הורה

נאוה פרץ – מנהלת

דקלה מתיתיהו – מורה

יוסי שוורץ – רכז חינוכי

ידידה סמסון- תלמיד

אמה סמסון – הורה

אנסטסטיה טבורבסקי – תלמידה

מרגריטה טבורבסקי – הורה

אסנת בן שמעון – מורה

אלונה שלום – מורה

נורית רשתי – תלמידה

גליה רשתי – הורה

ליאורה אילון – רכזת חינוכית

אלון שפיצר – הורה

עמנואל קרוניץ – הורה

דוד ברט – הורה

אריאלה ברט – תלמידה

אבי לבסקי

עומר רונן

יפית רחל דגן – רכזת שכבה

מיכל קרקוף – מורה

מנהלת הוועדה: יהודית גידלי

רשמה וערכה: נוגה לנגפור, חבר המתרגמים בע"מ

"מסע אל הדרשה" – תוכנית ייחודית לבני / בנות מצווה
היו"ר זבולון אורלב
בוקר טוב, אנחנו מקיימים ישיבה מיוחדת של ועדת החינוך והתרבות. לא עוסקים הפעם בחקיקה ולא עוסקים בפיקוח על הרשות המבצעת, ולא חוקרים ולא דורשים אלא היום אנחנו מברכים. זה דבר יוצא דופן. בדרך כלל אנחנו לא מברכים אלא מבקרים. כיוון שמדובר באמת בפרויקט מיוחד שאני מתכבד לעשות אותו בפעם השלישית של "מסע אל הדרשה" שמבצע מכון עיתים יחד עם מטה קרמניצר-שנהר במשרד החינוך והתרבות, שבו מכינים תלמידים לבר המצווה ותלמידות לבת המצווה על ידי כך שילמדו את פרשת השבוע שלהם ויכינו דרשה. והבטחתי שהדרשות המצטיינות בבתי הספר יגרמו לכך שאנחנו נעצור את סדר היום הרגיל של ועדת החינוך והתרבות ונאפשר לתלמידים ולתלמידות להיות חברי הכנסת שהם משמיעים את הדרשות שלהם. אנחנו עושים את זה מאוד תמציתי ומאוד קצר כי זמן הוועדה הוא מאוד יקר ואנחנו מקדמים בברכה את בנות המצווה ואת ברי המצווה, וגם את המשפחות וגם את המורים ואת המנהלים ואת בתי הספר שהצטיינו ואת כל האורחים הרבים שיש להם. אנחנו נפתח בדברים של הרב ד"ר שאול פרבר שהוא מנהל עיתים. בבקשה.
שאול פרבר
אני מאוד מודים לך אישית כבוד יושב הראש וגם לוועדה על ההתכנסות הזאת ועל האפשרות לברך את התלמידים המצטיינים ובתי הספר. למעלה מעשרת אלפים תלמידים שהשתתפו השנה בתוכנית "מסע אל הדרשה" וסיימו בהצלחה את כתיבת הדרשות שלהם. אנחנו מאוד גאים בכם המצטיינים ותבינו שאתם מייצגים ציבור רחב, למעלה מ-20% מהתלמידים במדינת ישראל שעברו את התהליך שאתם עברתם. שוב אתם המצטיינים אבל יש המון אנשים שעומדים מאחוריכם. גם כן רציתי לנצל במה זאת לברך את המנחים של התוכנית שלנו, ליאורה אילון, ליאורה כרמל, קרן כהן, יוסי שוורץ, הצוות שלנו במכון עיתים שבעצם ליוו אתכם בהליך שלכם. הרבה מזל טוב לכולכם ולכול התלמידים במדינת ישראל שמסיימים כיתות ו' או ז' וחוגגים את ברי המצווה ובת המצווה שלהם.
היו"ר זבולון אורלב
במסגרת דיוני הוועדה אנחנו עוסקים הרבה מאוד בתוכניות החינוכיות של מוסדות החינוך. לעיתים יש לנו ביקורת. אחת הביקורות הקשות שלנו על מערכת החינוך זו באמת הסוגיה שהמערכת לא עוסקת מספיק בחינוך לערכים ובעיקר לערכים יהודיים וציוניים, וגם בסוגיית הערכים הדמוקרטיים. יש לנו ביקורת שהמערכת לא עוסקת בכל אלה מספיק. לכן כל גורם שמרבה בתלמוד תורה ובהעמקת הזהות היהודית ובהכרת המורשת היהודית אנחנו רואים את הדבר הזה בברכה רבה. מה עוד שמדובר פה במסורת יהודית מאוד מאוד עתיקה שהרי כל ילד או ילדה בעולם מגיעים לגיל. בת 12 אם זו בת ובן 13 אם זה בן. המייחד את העם היהודי הוא בכך שבגיל מסוים בת מצווה או בר מצווה בעצם מציינים את האחריות של הצעיר וכניסתו לזהות היהודית ולהשתלבות שלו בעם היהודי. עד הגיל הזה האחריות היא על ההורים. ומכאן ואילך האחריות זה על הבת או הבן בכל מה שקשור ליהדות שלו, לעיצוב הזהות היהודית שלו. ופרשת השבוע היא חלק מן העניין. כמו שאומרים שלכל אדם יש שם אז לכל בר מצווה או בת מצווה יש פרשה משלהם. אצלנו תמיד מוצאים בכל פרשה את העניינים המאוד מאוד מעניינים של אותה פרשת שבוע.

אני לא רוצה לתת את הדרשה של פרשת השבוע שנקרא בשבת הקרובה "בהעלותך" כי אין לנו זמן. היום הבמה היא של התלמידים. אז אנחנו נתחיל. אנחנו נשמע 4 דרשות קצרות, ממש 5 דקות כל אחת מהכלות והחתנים של פרס "מסע אל הדרשה" שזכו בשנת תש"ע. אז אנחנו נתחיל אנסטסיה טברובסקי מבית ספר מקיף ז' באשדוד.

אגב זאת ישיבה פורמאלית. זאת אומרת יש כאן הקלטה ופרוטוקול ותוכלו למצוא את הדיון הזה גם באתר הכנסת, תיכנסו לאתר של ועדת החינוך ועוד שבועיים תוכלו למצוא את עצמכם בדברי ימי הכנסת. תוכלו להיכנס לאתר ולהוציא את הפרוטוקול. אנסטסיה בבקשה.
אנסטסיה טברובסקי
שמי אנסטסיה. אני מעדיפה את השם נסיה כי הוא קצר יותר. פרשת השבוע שלי היא פרשת "בוא". פרשתי היא הפרשה השלישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י' פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ג, פסוק ט"ז. בפרשה מספר נושאים וביניהם: והגדת לבנך, יציאת מצרים, ארץ זבת חלב ודבש, חודש האביב ועוד. הפרשה נפתחת בפסוק: "ויאמר אדוני אל משה בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותיי אלה בקרבו". שמות פרק י', פסוק א'.

שמי המלא מתחלק לשני שמות, אנה וסטיה שנולדו בתחילת המאה הקודמת. פרושו של שמי הקצר נסטיה הוא נס מאלוקים מפני ששתי האותיות הראשונות יוצרות את המילה נס וסיומת של יה מסמלת את אדוני. לארץ הגעתי עוד לפני גיל 3. אמי נולדה בבילרוס ואבי ברוסיה, סיביר. שניהם נפגשו ברוסיה, שם נולדתי אני. עד גיל 3 גרתי ברוסיה ואז עליתי לארץ אך אני נושאת את שמי בשמחה ובגאווה. מבחינתי שמי הוא אחד החיבורים שלי לנושאים והרעיונות בפרשה שלי. שמי מתחבר לערך הכי חשוב ומרכזי ביהדות, והגדת לבנך, מצוות חינוך הבנים, התורה שהועברה בעל פה מאב לבן. בזכות הידיעה וההבנה מאין באתי ולאיזו משפחה אני שייכת אני נושאת את שמי אנסטסיה. למדתי את סיפורם של בני משפחתי והבנתי בעצם את יציאת מצרים של המשפחה. אני משווה את העלייה וההתאקלמות שלי ושל בני משפחתי בארץ להתאקלמות של בני ישראל בכנען. בעצם אני ומשפחתי עשינו מסע שכרוך בהשתלבות והתרגלות בארץ ישראל כמו שהיה לבני ישראל בפרשה שלי. כי העלייה היא לא רק עניין של טיסה ומזוודות אלא גם השתלבות בתרבות של הארץ והתאקלמות בה. בעיקר התאהבות בארץ עד כדי הזדהות עם השם התנ"כי ארץ זבת חלב ודבש.

גם בימי המלחמה "עופרת יצוקה" כאשר הארץ היתה תחת איום הקאסמים האהבה לארץ המשיכה ואף התחזקה. היום אני בת 13 ואני מרגישה שזאת ארצי, מולדתי וביתי במאה אחוז. למרות שאני עולה ותיקה אני מרגישה כילידת הארץ ולמרות הקשיים שעמדו בפניי ובפני בני משפחתי השתלבנו בשפה ובתרבות. תוך כדי השתלבות בתרבות הישראלית והיהודית אנחנו חוגגים את החג הישראלים ובמקביל את החגים הרוסים. אני מבטיחה להמשיך בשרשרת האהבה למשפחה, לארץ ולעם גם בבגרותי כמו שחונכתי לפי הערך החשוב "והגדת לבנך". החינוך שקיבלתי בבית הוא לקשור את גורלי לגורל המדינה, מדינת ישראל, ולמצות את יכולותיי וכישרונותיי.

מזה שמונה שנים אני עוסקת בהתעמלות אמנותית והשנה בתחרות הראשונה שלי שהתקיימה בשבועות הגעתי עם חברותיי לקבוצה למקום השני בקטגוריית חבל לנערות. בנוסף השנה התחלתי לרקוד במגמת מחול בית ספרית שבה הופעתי במופע סוף שנה "שיגעון של גאון" . אני מקווה עם כל הלב והנשמה לייצג את עירי וארצי בכבוד ובגאווה בתחומים אלה. למרות כל אלה, הלחצים וחוסר הזמן, אני ממשיכה ללמוד כתלמידה מצטיינת ומקווה בעתיד גם להתחיל ללמוד את תחומי הפסיכולוגיה, המתמטיקה, העיתונאות והצילום. יחד עם זאת יש לי זמן לחברים, בילויים, משפחה, חגים ואירועים. אני מקווה שבעזרת היכולת שבי יחד עם משפחתי היקרה אפרח ואגיע למה שאני שואפת.
היו"ר זבולון אורלב
יפה מאוד. ההורים פה? האימא. אני מאמין שכיף להיות אימא שלך וגם אני מניח שלמורים מאוד נעים להיות מורים שלך. והגדת לבנך היום קיבל פירוש חדש. זה לא רק אחריות של ההורים אלא זה גם אחריות של המורים. זה המצווה ושיננתם לבניך כלומר להנחיל מדור לדור את המורשת ואת הערכים היא כזו בגלל שהיום הורים יוצאים לעבודה. פעם זה לא היה ככה. פעם באמת האחריות היתה רק על ההורים. המסורת של בתי ספר זה מסורת אמנם ותיקה כבר מתקופת בית שני שתיקנו שבכל עיר ועיר יהיו מושיבים תינוקות של רבן כדי ללמד אותם, אז זה בערך כמו אלפיים שנה. אבל עד לפני אלפיים שנה זו היתה באמת האחריות של ההורים. והיום חשוב להגיד למורים זה גם אחריות שלכם. זו האחריות של משרד החינוך ולכן גם יש ועדת חינוך. יפה מאוד. תצליחי במובן האישי אבל גם במובן שאת מייצגת אולי את המדינה. יפה מאוד, פרשת "בוא". ניב אבן צור מבית ספר רבין בנתניה.
ניב אבן צור
שלום. שמי ניב אבן צור. אני לומד בכיתה ו' בבית הספר על רבין בנתניה. נולדתי ב-20 בנובמבר 1997 כ"א בחשוון תשנ"ח. בעוד כחצי שנה אחגוג את בר המצווה. זה הוא יום חשוב בחיי, היום שבו הגעתי לגיל המצוות, מבחינת ההלכה גם לגיל החובות, שנאמר "ברוך אדוני שפטרנו מעונשו של זה". כל המכיר אותי יודע כי מאז ומתמיד אהבתי לשחק כדורגל עם החברים, לצאת, לצחוק ולבלות איתם. בנוסף אני אוהב לשמוע מוסיקה בחדרי, לשחק במחשב. פרשת השבוע שלי היא "חיי שרה" בחומש בראשית. "וייתן לי את מערת המכפלה אשר לו בקצה שדהו, והיתה בתוככם לאחוזת קבר", בראשית כ"ג, פסוק 9. בגיל 127 שנים מתה שרה ואברהם קובר אותה במערת המכפלה. את המערה קנה אברהם בכסף מלא מעפרון החיתי למרות העובדה שעפרון הציע לו אותה חינם. לעת זקנה רוצה אברהם לחתן את בנו יצחק. חשוב לו שיצחק יתחתן עם מישהי מבני משפחתו. לצורך זה הוא שולח את עבדו למשימה. עבד אברהם מגיע לארם נהריים ופוגש על יד הבאר את רבקה. רבקה יפה וטובת הלב מציעה לו מים ולגמליו, והעבד מחליט שזו האישה המתאימה ליצחק. רבקה מגיעה איתו לכנען. יצחק מתחתן עם רבקה ומוצא נחמה על מותה של אימו. הפסוק שבחרתי בו הוא "בכסף מלא יתננה לו". אברהם אבינו משמש דוגמה לטוהר המידות וליושר.למרות שעפרון הציע לו את חלקת הקבר במתנה אברהם מסרב ומשלם בכסף מלא. כיום כאשר אנחנו שומעים על חלקם של מנהיגינו בקבלת שוחד ובפרשיות של שחיתות מעשיו ומנהיגותו של אברהם צריכים לשמש דוגמה לכולנו, בעיקר לראשי המדינה.

לסיום אני רוצה להודות לבורא עולם הגדול מכולם שהביא אותי עד הלום, לאימי מירב ולאבי יורם היקרים שטיפלו בי במהלך 13 השנים במסירות ובאהבה גדולה, לאחיי הנפלאים יואבי ואופירי שהכניסו שמחה לחיי, לסבתותי היקרות והנפלאות שבישלו לי ארוחות שרק סבתות יודעות לבשל, לסביי היקרים על כל החום שאתם לי מעניקים. כעת כשהגעתי לגיל הבגרות אני מבין שעליי מוטלות גם חובות להשקיע בלימודים ולהגיע להישגים גבוהים כדי שאוכל בעתיד ללמוד את המקצוע שאליו אני שואף.
היו"ר זבולון אורלב
יפה מאוד. שמעתי שאתה אוהב כדורגל. אם כי בנתניה קבוצת הכדורסל אליצור ברק נתניה מצליחה יותר מהכדורגל. עלו לפיינל פור. אתה לא חושב על זה? תגיד כשאתה תהיה בבוגרים של מכבי נתניה אז בטח תיקחו אליפות והמצב ישתנה. יפה מאוד. שתהיה לך הצלחה בלימודים והרבה נחת להורים. כל טוב לך. עדן אביהו.
עדן אביהו
אני מבית ספר דליות ביקנעם. הגיעו איתי אבא ואימא והמנהלת.
היו"ר זבולון אורלב
ואת מתרגשת עדן?
עדן אביהו
קצת.
היו"ר זבולון אורלב
בבקשה עדן. פרשת "בהר".
עדן אביהו
שלום מוריי, משפחה, חברים, אורחים יקרים. תודה מקרב לב שבאתם להשתתף לשמוח עמי בשמחת בת המצווה שלי. עומדת אני לפניכם, כולי נרגשת ובתוכי יש הרגשה טובה כזאת שלא הרגשתי מימיי. אני נזכרת שהייתי ילדה בת 8 שנים. כתבתי על עצמי כך: בכל אדם יש משהו שמייחד אותו בלבד, תכונות שונות, כישרונות ועוד וגם לי, הרבה תכונות טובות וגם פחות שמתערבבים יחד ואלה הייתי רוצה לסגל לעצמי. אני אחראית ומסודרת אבל לפעמים אני קצת מבולגנת, קצת כעסנית וגם שקטה אבל מה שבטוח אני ילדה שאוהבת רק שמחה. אני סקרנית ונחמדה ולפעמים קצת מרגיזה, עקשנית, פטפטנית שלא עוצרת לרגע ואם הפה שלה נסגר זה אסון טבע. לסיכום זאת אני וזה מה שיש. אם כולם היו אותו דבר זה היה מאוד משעמם.

מאז בגרתי ו-12 שנים עברו להן ביעף. נשארו השובבות והשמחה. הפטפטת והבלגן עברו מהפך לכיוון חיובי, לאחריות ולהבנה שאני בעצם כבר לא ילדה קטנה. היום מתחילה אני להבין מה זה להיות נערה בוגרת ולהעריך את כל מה שיש סביבי ושהחיים מעניקים לי את כוח ההחלטה והבחירה החופשית בטוב על פני הרע. אומרים במדרש האגדה, שמות פרק א', 3 שמות יש לו האדם, אחד מה שקרא לו הקדוש ברוך הוא מההתחלה, אחד שקוראים לו אביו ואימו, ואחד שקונה לו הוא לעצמו במעשיו.

החיים הם כמו ספר פתוח הבנוי פרקים פרקים, דפים לבנים עליהם נכתבים כל מה שאנחנו בוחרים ועושים. עתה נחשף בפני עולם רחב של אתגרים ופלאים מעבר לעולם הדמיון, החשבון והלימודים. במה אבחר בעתיד? האפשרויות הן רבות ומגוונות, קורצות ומבצבצות כמו פטריות לאחר גשם ראשון, מגיחות מעבר לפינה ממש במרחק נגיעה. מכל האפשרויות ברצוני להיות אדם טוב, בריא ומאושר. גם בעתיד להיות אשת עסקים מצליחה ומי יודע עוד ועוד אפשרויות עד בלי סוף, להגשים את כל החלומות.

פרשת השבוע שלי פרשת "בהר" כתוב, "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו" . רבים תמהו על ההסבר המילולי לציווי "בחוקותי תלכו". מדוע לא נאמר שיש לשמור את החוקים או לקיימם? מדוע צווה ללכת בחוקים? הסבירו חכמינו, משנולד האדם הריהו הולך וצועד במעגל החיים וסולל בהם את דרכו. בדרך הוא עוצר בתחנות קבועות ומטעין את מצבריו הרוחניים והנפשיים. התחנה הראשונה שלי היא היום בה מלאו לי 12 אביבים, תאריך בו אני נהיית בוגרת לפי דת משה וישראל. השלב הזה המבדיל בין תקופת הילדות לבגרות ממלא בתחושות אחריות לגורלי, גורל משפחתי ועמי. חוקי התורה הם הדרכים, המסורת והערכים בהם צועד עמי אלפי שנות נדודים. אני ממשיכה לצעוד בנתיב קבוע מראש בו הלכו הורי, סביי, סבתותי במשך דורות רבים.

מי יודע ואדע להמשיך לצעוד בדרך הנכונה ואזכה להוביל אחרים אחריי. על מנת לסלול את דרכי דרוש אומץ לב, לדעת להקשיב לרצון של האחר יותר מאשר להשמיע, לעשות את הטוב ביותר מתוך רצון טוב, בלהט יצירה ומתוך הקפדה, התמדה ועשייה. ללמוד מהטעויות ולקחת אחריות על המעשים שלי ולהפיק מהם לקחים, להבדיל בין עיקר לטפל, בין טוב ורע כי יש בי תמיד את כוח הבחירה, להאמין מספיק בעצמי, לא לוותר ולתגבר בנחישות על המכשולים, להיות אני ולהגיע לאמת שלי ולא של האחר, להיות ייחודית ולשנות ולדעת לעיתים גם להשתנות, לחיות חיים משמעותיים בנתינה לזולת, לזכור להיות סובלנית אבל גם נחושה, לדבוק במטרותיי ולהגשים את חלומותיי, לסלוח לעצמנו ולאחרים, לוותר על הכעס והכאב, לפתוח את הלב ולהתחלק באושר עם אדם אוהב, להשכיל שיושר, אהבה, חמלה, כנות ונדיבות הם המפתח להצלחה, שמחה ושפע הזדמנויות, להצליח לראות מעבר לאני שלי, מעבר לעצמי, להיות אדם קשוב ורחום, לצמוח ולהעמיק שורשים, לדבוק במשפחתי, בביתי ובמולדתי, ולהמשיך את רציפות המסורת והמורשת שהוענקה לי לדורי דורות, להוקיר תודה במעמד זה לכל אלה שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, למשפחתי האוהבת, המחנכת והתומכת במסירות נתינה וכבוד המשמשים דוגמה כמגדלור. משפחה אינה סתם מילה במילון. אוהבת אתכם מאוד. לאימי שמגדלת אותי במסירות, בערכים, באהבה, ולאבי האוהב והיקר, לאחותי שאני הגדולה. לך ולי יש קשר מיוחד. אוהבת אותך ושמחה שאת לצידי תמיד. סבתא רבא מזל מאחלת לך בריאות ואריכות ימים. סבתא וסבא היקרים מכל, במחיצתכם נגרם לי אושר גדול, מלווים אותי אתם נאמנה בנתינה ואהבה גדולה. תמיד אזכור את דודי שמוליק זכרונו לברכה שאהבתי כל כך ואת סבא רבא האהוב זכרונו לברכה שלא זכו להיות עמי ביום חשוב זה אך ממשיכים להאיר במורשתם המופלאה בחיי לדורי דורות, ולכל דודיי, דודותיי, בנות דודותיי ובני דודיי בארץ ובחוץ לארץ. מאחלת לכולנו להיפגש רק בשמחות. לחבריי וחברותיי המקסימים. תודה שאתם מלווים אותי ברגעי שמחה, אחווה, עצבות, שובבות וצחוקים. ושהשם יברך את ביתי כל יום כל פעם מחדש.

אז אלו 12 הדיברות שלי בדרכי שלי, כפי שאני רוצה לתפוס אותם בספר של חיי. והנה הגיעה השעה להפוך את הדף בספרי לפרק הבא. אקח עימי לדרך צידה ואת כל מה שלקחתי עד עתה. אז יש לי משפחה, חברים נאמנים ואהובים, חוויות, ניסיון, כישרונות ואהבות שהן רק שלי. כל אלה יצעדו איתי במשך סיפורי בחיים. העולם כה גדול ופתוח. אפרוש לי כנפיים אל ארץ חדשה בין ארץ ושמיים. אמשיך לכתוב את סיפורי בחיים כי רק בי טמונים כל ההמשכים.
היו"ר זבולון אורלב
יפה מאוד. עדן, מי כתב את הדברים האלה?
עדן אביהו
אני.
היו"ר זבולון אורלב
את?
עדן אביהו
כן.
היו"ר זבולון אורלב
ממש?
עדן אביהו
כן.
היו"ר זבולון אורלב
כמה יש לך בחיבור?
עדן אביהו
עשר.
היו"ר זבולון אורלב
אז גם ממני קיבלת עכשיו עשר. יפה מאוד. יפה מאוד. המנהלת פה? את רוצה לומר משהו?
סימה נוסבלבאום
כל מילה בסלע. עדן לא תכתוב מילה שהיא לא מאמינה בה. לכן כל מה שנכתב כאן זה אחרי חקר עצמי. אני גאה בה על התהליך אפילו יותר מאשר על התוצאה.
היו"ר זבולון אורלב
היא משקפת את מה שנעשה בכיתה או שהיא מיוחדת?
סימה נוסלבאום:
קודם כל היא מיוחדת. המחזור הוא מחזור מצוין. הפרויקט הזה הוא תהליך מדהים בעיקר לבתי הספר הממלכתיים. הדיכוטומיה הזאת בין להיות ממש דתי לבין להיות חילוני לא צריכה להיות קיימת. הגענו ל-85% כותבי דרשות, חלקן ברמות של עדן, אף כי עדן היא יוצאת דופן לכן היא הגיעה לכאן.
היו"ר זבולון אורלב
תודה לך ואנחנו נפרדים מיקנעם. בדרך ליקנעם את יודעת עדן, אחרי זיכרון, כשמתחילים לנסוע בכביש ואדי מילך, הכפר הערבי פארדיס, יש גבעה ממול ליקנעם, השכונה ששולטת על הצומת קוראים לה גבעת עדן. פארדיס בלועזית זה גם עדן. משום מה כל האזור הזה נקרא על שם גן עדן. אז זו פתיחה יפה ליקנעם. אנחנו עוברים עכשיו לצליל שהינו. מה זה שהינו?
צליל שהינו
האמת היא שזה ממוצא מצרי, מסרי, וזה מאבא שלי.
קריאת ביניים
שהין זה יופי.
היו"ר זבולון אורלב
שהין איפה את לומדת?
צליל שהין
בבית ספר אדם ועולמו.
היו"ר זבולון אורלב
יפה. בבקשה, כן.
צליל שהינו
בוקר טוב לכולם. שמי צליל שהינו. נולדתי בתאריך כ"ב באדר תשנ"ח. אני לומדת בבית ספר אדם ועולמו, בישוב אדם בכיתה ו'. לפני 12 שנה נולדתי והיום מבינה אני את משמעות ההתבגרות, החובות והאחריות. פרשתי "ויקהל". פרשת ויקהל פותחת בציווי של אלוהים למשה להכין ולכנס את כל בני ישראל כדי לומר להם ציווים מסוימים. הציווי הראשון בפרשה הוא על שמירת השבת. "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לאדוני. כל העושה בו מלאכה יומת". שמות פרק לה, פסוקים א' עד ג'. מבצע ההתגייסות הכללית לבניית המשכן החל. "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה בעבור כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו, אותו, הביאו את תרומת אדוני למלאכת אוהל מועד". שמות פרק לה, פסוק כ'. האנשים והנשים תרמו זהב שהיה ברשותם ואפילו נתנו לשם כך את תכשיטיהם האישיים, את חומרי הצביעה ואת יתר החומרים הנדרשים, בעוד שהנשיאים וראשי הקהל הם אלה שהביאו את השמן, את הבשמים ואת האבנים הטובות. ההתנדבות כללה כאמור גם התנדבות של אמנים ובעלי מלאכה. ביניהם אפשר למצוא "וכל אישה חכמת לב בידיה טוו", שמות פרק לה, פסוק כה. "וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו" שמות פרק לה, פסוק כו.

אם נעיין במקרא נמצא פסוקים רבים המתייחסים למקומה של האישה באופן מיוחד. כבר בספר שמות פרק ב', פסוק כ"ג נאמר: "וזאת תיקרא אישה". האישה היא חלק מהגבר. לפי הפסוקים הראשונים של ספר בראשית שני התפקידים העיקריים של האישה הם, להיות שותפה לאיש בקיום הברכה מאת האל, ברכת פרייה ורבייה שנתברכה בהם, שנאמר פרו ורבו. בראשית א' כח. וכן להיות לו לאדם לעזר כנגדו, בראשית ב, י"ח. החשיבות הרבה שייחסה החברה הישראלית של תקופת המקרא לתפקידה הראשון מתמצה בכך שתפארת האישה היתה ברוב בניה ושעקרות בשבילה היתה קללה.

האישה ראתה את עצמה חייבת במילוי תפקיד השני בהנהלת הבית ועל כך מעידים כתובים רבים. לדוגמה במשלי, לא, פסוק ד' "אשת חיל מי ימצא, בטח בה לב בעלה, גמלתהו חסד". נמצא גם שמקומה הפיזי של האישה הוא באוהל משום צניעותה וכבודה. האישה נמצאת יותר בבית כפי שנאמר במשלי ל"א, "כבודה בת המלך פנימה". בין העיסוקים השונים של הנערות כלול גם העיסוק בשאיבת מים. "ובנות העיר יוצאות לשאוב מים", בראשית כ"ד, י"ג. מצוות העלייה לרגל. מצוות העלייה לרגל חלה רק על הגברים. שמות כ"ג 17, שלוש פעמים נצטווה הגבר לעלות ולחלות "את פני האדון אלוהים". אבל למעשה גם הנשים נהגו לעלות לרגל כפי שמשתקף בסיפור של חנה אימו של שמואל הנביא.

כנערה ובעתיד כאישה, חשוב לי להבין כיצד חיו הנשים בעבר וכיצד השתנה מעמד האישה במהלך השנים. לאישה יש מקום מרכזי וחשוב בעולם ומקווה אני שבעתיד אקח חלק בו ואוכל להשפיע על אנשים מסביבי ועל האנושות כולה. בהזדמנות זו מודה אני להוריי היקרים על העזרה, האוזן הקשבת והתמיכה בכל צעד שעברתי מיום היוולדי ועד היום. תודה לאחיותיי היקרות ומשפחתי המורחבת אותם אני אוהבת מאוד. אני מודה לחבריי לכיתה אשר היו לי לעזר בכל בעיה ולמורתי הנהדרת דקלה מתתיהו שבלעדיה לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי ולנאווה פרי מנהלת בית הספר שמכבדת אותי במעמד זה ונוכחת עימנו כאן. תודה רבה.
היו"ר זבולון אורלב
תודה רבה צליל. יפה מאוד. המורה גרה ביישוב גם כן?
דקלה מתיתיהו
אני גרה ביישוב.
היו"ר זבולון אורלב
בסדר גמור. יפה מאוד צליל. זהו. אנחנו סיימנו עם החתנים והכלות המצטיינים של הדרשות הזוכות. אבל יש לנו גם בתי ספר שזכו. אין לנו זמן לשמוע כל בית ספר לכן בחרנו נציגה אחת שתייצג את כל בתי הספר והיא נורית רשתי. את מתרגשת? קצת. בסדר גמור. זה טבעי. גם אני מתרגש. נורית אני מבין שאת מבית ספר בכור לוי. מי זה היה בכור לוי?
מיכל קרקוף
בכור לוי היה איש חינוך, ירושלמי לשעבר שהוזמן לאחת ממסיבות השבועות שחגגו באותה תקופה ושכנעו אותו להישאר ולקחת על עצמו להוביל את החינוך בעיר רחובות ועל שמו בית הספר.
היו"ר זבולון אורלב
יפה מאוד. למדתי גם אני משהו. נורית מה הפרשה שלך?
נורית רשתי
ויגש.
היו"ר זבולון אורלב
מי ניגש למי שמה?
נורית רשתי
יהודה ליוסף.
היו"ר זבולון אורלב
יפה מאוד. עשר נקודות. בבקשה.
נורית רשתי
המסע שלי אל הדרשה. בראשית פרק מ"ה פסוק ה'. "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה". פרק מה פסוק י"ח, "וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי ואתנה את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ".

שמי נורית רשתי. אני לומדת בכיתה ו' בבית הספר בכור לוי ברחובות. נורית, זה הוא שמי ומי שבחר את שמי זו סבתא שלי זכרונה לברכה. משמעות המילה נורית היא פרח. לפרח הנורית יש 3 צבעים: לבן, צהוב ואדום. פרח הנורית מסמל פריחת ראשית האביב. הוא מאופיין בשורשים ארוכים ודקים שבאמצעותם הוא שואב את החיות שלו. איך הפרח קשור אלי? לשנינו יש את אותו השם ולשנינו גוונים שונים. אני אוהבת להיפגש עם חברים, להתעמל ולפעול בתחום הספורט, לשחק במחשב, ולגלוש באינטרנט ולעזור לחברים. כמו שפרח הנורית נעזר בשורשים שלו כדי להגיע לעולם ולצמוח כך גם אני נעזרת בחברים ובמשפחה כדי להגשים את החלומות והשאיפות שלי.

לדרשה שלי בחרתי בקטע הפרשה שבו יוסף מגלה לאחיו שהם אחיו ואומר להם, אל תהיו עצובים ואל תהיו נבוכים. אל תתביישו במעשיכם כי אני סולח לכם על מה שעשיתם. לא רק שיוסף אומר לאחיו שהוא סולח להם אלא הוא גם מזמין אותם ואת אביהם להישאר במצרים כדי שיוכל לספק להם את צרכיהם. לדעתי, צריך ללמוד מהבגרות של יוסף. יוסף לא בא אל אחיו בתלונות למרות שהם זרקו אותו לבור ומכרו אותו לעבדות, אלא הוא בא אליהם באהבה ובכוונה לסלוח ולא לריב. אני חושבת שכאשר קורים מקרים דומים צריך לדעת ולהבין תמיד את הצד השני ולהשוות אותו עם הצד שלך ולראות כיצד ניתן להגיע לפשרה. במקום לריב, להשלים. אני רוצה לצטט פתגם מאת אלכסנדר פופ שאומר: לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי ולנטור זה שטני. אפשר לראות שפתגם זה מתייחס מאוד לפרשה בכך שהאחים של יוסף טעו שזה אנושי, יוסף סלח להם שזה אלוהי ואם היה יוסף היה נוטר להם זה היה שטני.

אני מודה להוריי ולמשפחתי שעזרו לי להגיע לדברים שרציתי להגיע אליהם. אני מודה למחנכת שלי יפה גבריאל שליוותה אותי במשך כתיבת הדרשה. אני מודה לנתנאלה ולהדס שכיוונו אותי לנושאים לדרשה. אני מודה לחבריי הטובים שתמיד נשארים איתי ונותנים לי עצות שעוזרות. אני מקווה שאני אהיה אחראית במשך השנים ויהיה לי כל הזמן את הבגרות הנדרשת כדי לדעת לסלוח ואפילו לבקש סליחה, גם אם לא תמיד אני זאת שצריכה לבקש סליחה. תודה.
היו"ר זבולון אורלב
בית ספר המגן בהוד השרון פה. ובית ספר ארגנטינה מירושלים, ובית ספר בכור לוי מרחובות המנהלת פה ובית ספר היסודי המשותף בעמק חרוד המחנכת נמצאת פה. בואי לפה. את יכולה לספר קצת על הפרויקט?
גלי אגם הרפז
התהליך התחיל למעשה בכיתה ה'. הילדים למדו על החודש שלהם, על תאריך הלידה העברי שלהם, על המזל שלהם ובנו על זה עבודה. לאחר מכן בסוף השנה היתה לנו פעילות בבית הכנסת העתיק בבית אלפא עם ההורים. את התוכנית עצמה של המסע אל הדרשה אנחנו פצחנו בבית הכנסת בקיבוץ עין חרוד שהבאנו לשם את הילדים ובאותו אירוע הם קיבלו גם את היומנים שלהם. שמענו שם הרצאה מאת ציון מטלון שסיפר לילדים על כל המשמעויות שקשורות לדרשה, על הפרשה ועל דברים שבעצם מרוחקים מהם כפי שהמנהלת מיקנעם ציינה, זה בית ספר ממלכתי והתחומים האלה די מרוחקים. לאחר מכן הנחה אותנו ליאור כרמל. לאורך כל התוכנית הוא היה איתנו בקשר צמוד. אני מדברת כרגע על 80 ילדים לשנתון, שתי כיתות גדולות וכיתה אחת של חינוך מיוחד. כל השמונים סיימו לכתוב את הדרשות שלהם. הדרשות נכנסות לתוך בלוג של בית הספר וגם לתוך האתר של בית הספר, וזה גם מוצע בסופו של דבר כספר מחזור שלנו.
היו"ר זבולון אורלב
זה מחוץ לתוכנית הלימודים? זה משתלב במערכת? מה זה?
גלי אגם הרפז
זה משתלב לחלוטין במערכת. זו שעה שבועית שבאה במשבצת של שפה.
היו"ר זבולון אורלב
נמצאת פה המפמ"רית למחשבת ישראל גברת צילה מירון. זו שנה ראשונה שלכם?
גלי אגם הרפז
שנה שנייה.
היו"ר זבולון אורלב
אתם הגעתם לזה? זה הגיע אליכם?
גלי אגם הרפז
זה הגיע אלינו. הוצעה לנו התוכנית על ידי מכון עיתים ואנחנו קיבלנו.
היו"ר זבולון אורלב
למה החלטת כמחנכת להיכנס לזה?
גלי אגם הרפז
זו תוכנית שהוצעה לי. אבל אני אומרת כבוגרת מאוד נאמנה של השומר הצעיר שגדלה על חוקי השומר הצעיר. אני מבית אלפא. אז אני לא חגגתי בת מצווה ולא חוויתי את זה לחלוטין אבל המשמעויות וכל התהליך שבעצם מתחיל ממקום מאוד מאוד אישי ומתחבר בסופו של דבר.
היו"ר זבולון אורלב
את מרגישה שזה באמת משמעותי מבחינת עיצוב הזהות והקשר והמורשת וההיכרות?
גלי אגם הרפז
בהחלט. כן.
היו"ר זבולון אורלב
תודה רבה לך. טוב. אנחנו למדנו מהפעמים הקודמות שכדאי להשאיר זמן גם לצילומים ולהענקת התעודות. מהבחינה הזאת עשית ולא צילמת כאילו לא עשית. אנחנו עכשיו נעניק לארבעת הכלות והחתנים שזכו בפרס דרשת הזהב ולאחר מכן גם לבתי הספר שנמצאים איתנו. הסידור יהיה כזה, אני אקרא בשם. עכשיו הגיעה אנסטסיה מיכאלי. יש פה עוד אנסטסיה. אני אקרא בשם, יבוא התלמיד או התלמידה אלי עם המחנכת או עם ההורים.

(טקס חלוקת התעודות)
היו"ר זבולון אורלב
מילות סיכום הרב שאול פרבר בבקשה.
שאול פרבר
אני רוצה להודות לכולכם, לכל התלמידים מכל בתי הספר. אנחנו מאוד גאים בכם. רציתי להדגיש שלמעלה מעשרת אלפים תלמידים משתתפים בתוכנית הזאת הם רק מהמגזר הממלכתי. התוכנית הזאת פועלת אולי בשני בתי ספר ממלכתיים דתיים והרעיון כאן זה למצוא את המכנה המשותף בין כולנו. אני כולי תקווה שמה שמענו הבוקר זה באמת המכנה המשותף לכולנו. תודה רבה ליושב הראש זבולון אורלב ולחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי.
היו"ר זבולון אורלב
תודה רבה. אני גם רוצה לומר גם כמה מילות סיכום. לפני 30 שנה הייתי ראש לשכתו של מי שהיה סגן ראש הממשלה ושר החינוך זבולון המר. הוא אמר פעם דבר מאוד נכון שהטריד אותו מאוד שלא לומדים מספיק יהדות בבתי הספר הממלכתיים. הוא אמר זה כמו שאלוהים שולח מכתב לבית הספר הממלכתי ובבית הספר הממלכתי רואים שמי ששלח את המכתב זה הקדוש ברוך הוא. אז אומרים הקדוש ברוך הוא טעה בכתובת. בטח הוא שלח מכתב לממלכתי דתי ושולחים את זה לממלכתי דתי. צריך לומר בצורה ברורה היהדות היא נחלת כל העם. כל האוצר התרבותי המדהים שיש לעם היהודי שאין לו אח ורע בתולדות של אף עם שחי היום על פני האדמה הזאת הוא נכס ששייך לכולם. לכולם יש בו חלק שווה. הוא לא באחריות של חלק כזה או חלק אחר של העם. אנחנו יכולים להתווכח מה אורח החיים, צריך לשמור מצוות או לא, זה ויכוח אחד אבל לא צריך להיות ויכוח שכל אחד בעם הזה צריך להכיר את השורשים, את המורשת, את התרבות היקרה מאוד שלנו. אחרי זה יעשה עם זה מה שהוא רוצה אבל קודם כל לדעת ולהכיר. המסע אל הדרשה הוא אחד הפרויקטים היפים שאני מכיר רק מלמד שזה אפשרי. היום יש פה תלמידים ותלמידות שמראים שזה אפשרי. ואם זה אפשרי אתכם זה יכול להיות אפשרי לא רק עם עשרת אלפים תלמידים אלא אפשרי לכל תלמיד בישראל. ואני מאחל לכם ולנו שהמסע אל הדרשה כמו פרויקטים רבים נוספים שאנחנו מייחלים ליום שבו כל מערכת החינוך על כל גווניה ועל כל מגמותיה ועל כל זרמיה יעמיקו את שורשם וילמדו את מקורות היהדות, יהיו בקיאים בה, כדי שתהיה לנו זהות יהודית, ישראלית מגובשת שמבטיחה את החוסן שלנו לעתיד. אז הרבה הצלחה וכל טוב לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים