PAGE
38
ועדת הכספים

10.5.10


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן
מושב שני









פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ו אייר התש"ע (10 במאי 2010), שעה 10:45

הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010

חברי הוועדה: משה גפני - היו"ר

אמנון כהן – מ"מ היו"ר

חיים אורון

מגלי והבה

שלי יחימוביץ

ציון פיניאן

פניה קירשנבאום

רונית תירוש

זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך

שוני אלבק, יועמ"ש של הרשות לניירות ערך

יעל אלמוג, עוזרת אישית ליו"ר, רשות לניירות ערך

אורי קציר, דובר הרשות לניירות ערך

דניאל רימון, הממונה על החקיקה, רשות לניירות ערך

טל אמיר, מחלקת חקירות, רשות לניירות ערך

לירן הרניק, מתמחה, רשות לניירות ערך

מרים אילני, ממונה, משרד המשפטים

עו"ד אילנה ליפסקי מודעי, משרד המשפטים

מיטב דגן, מנהל קשרי ממשל, פורום מנהלי כספים ראשיים

נגה קינן, יו"ר פורום מנהלי כספים אישיים

עפר לביא, מנכ"ל מרכז ההשתלמויות, פורום מנהלי כספים ראשיים

עו"ד רן ונגרקו, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד ניר כהן, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד טל נדב, יועץ משפטי, איגוד הבנקים בישראל

משה פרל, מנהל כללי, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד דן אלון, איגוד קרנות להשקעות משותפות בנאמנות

גד סואן, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות

נתי שילה, יועץ משפטי, איגוד החברות הציבוריות

עו"ד יעל גרוסמן, נציגה, לשכת עורכי הדין

עו"ד איתן מעוז, נציג, לשכת עורכי הדין

עו"ד דוד ברלנד, לשכת עורכי הדין

עו"ד עודד אופק, איגוד מנהלי קרנות להשקעות בנאמנות

מור פינגרר, עו"ד ממשרד עו"ד צלרמאיר פילוסוף

איל רוזובסקי, עו"ד – משרד עו"ד צלרמאיר פילוסוף

שגית אפיק




מרב תורג'מן

טמיר כהן

הדס צנוירט


הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום: הצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010.


מדובר בחוק מורכב, חוק שיש לו גם היבטים חדשים במערכת החקיקה. אני מקווה, פרופ' גושן, לסיים את החקיקה הזו באופן הכי טוב, שגם אתם תהיו מרוצים, וגם אנחנו נהיה מרוצים, כלומר שהחקיקה תהיה טובה, כי בסופו של דבר, אתם עושים את העבודה בשמירה על הרשות לניירות ערך, על כל מה שנלווה לעניין הזה. חלק גדול מהאזרחים גם אינם מבינים או אינם יודעים, כאשר הם משקיעים את כספם, והעבודה שלכם היא עבודה מאוד חשובה, ותפקידנו לתת לכם את מלוא הכלים האפשריים כדי שתוכלו לבצע את עבודתכם נאמנה.


אני רוצה לשבח את העבודה שעשיתם בהכנת החוק הזה – חוק מקיף, רציני, גדול. יש בו לא מעט בעיות, גם של השלכת רוחב, גם בעיות, שנדבר עליהן סעיף-סעיף.


אני ביקשתי מעו"ד איל רוזובסקי, שהוא מרצה בעניין הזה של האכיפה המינהלית של כל הדברים שקשורים לניירות ערך, שיביע עמדה הפוכה מהעמדה שלכם, כי אנחנו אתכם, ולגבי הדיון העקרוני, אני ביקשתי ממנו שהוא יאמר את הדברים שלו לגבי העניין הזה.

אדוני היושב ראש, אני חושבת שהוועדה הזאת לא עם הרשות לניירות ערך. אני חושבת שאנחנו עדים כאן למחלוקת בתוך הוועדה. אנחנו עדים גם ללחצים מאוד כבדים של כל מיני גורמים על חברי הכנסת.

עליי לא.

אני לא אומרת שחברי הכנסת נלחצים. אני אומרת שיש לחצים, זו עובדה. וכן כבר שמעתי כמה התבטאויות של חברי כנסת נגד החוק, ולהציג את תמונת המצב כאילו הוועדה מאוחדת לטובת הרשות ולהזמין מומחה שידבר דווקא נגד הרשות, אני חושבת שיש בזה טעם לפגם, ונכון היה להזמין, אדוני היושב ראש, מומחים משני הצדדים.

אני בעד. אגב, אני לא חושב שהוא הולך לדבר נגד. לא דיברתי אתו.

אמרת שהזמנת אותו לדבר נגד החוק כיוון שהוועדה- -

אז המינוח שהשתמשתי בו לא היה מדויק. ידיי באמת נקיות בעניין הזה. אני רוצה להעביר את החוק. אני חושש מכמה סעיפים בו, שאנחנו נצטרך לדון בהם. אני רוצה לתת להם את מלוא הכלים, ומה שאמרתי זו אמת.

אז בוא נסכם שנזמין גם מומחה שידבר בעד.

בשמחה. תביאי לי שם – תמצא גם אתה מישהו, שידבר עם שלי. אין לי בעיה. אני לא נוהג להביא מומחים. שמת לב - לא בבנק ישראל הבאתי ולא בנושא של הפקעת הקרקעות.

אז מה קרה?

אני בזמנו ביקשתי שיבואו לפה אנשי מקצוע מהאקדמיה.

בבקשה, אפשר להביא עוד מישהו. בבקשה.

הצעת החוק שנמצאת לפניכם, המטרה המרכזית שלה – לייעל את האכיפה של רשות ניירות ערך בהגנה על כספי ציבור המשקיעים. זה לא סיסמה, שצריך להגן על כספי הציבור, בין אם קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות. אנחנו נמצאים במצב של תת אכיפה בשל חוסר בכלים שעומדים לרשות רשות ניירות ערך. מדובר במהלך, שההשפעה שלו והיכולת שלו לשפר את הביצועים של רשות לניירות ערך הם מאוד משמעותיים. המהלך הזה הוא חלק מהסתכלות כוללת שיש לנו על השוק. כפי שראיתם, חלק מהמארג של הפעולות להגנת כספי המשקיעים כולל גם את התוכנית של רשות לניירות ערך בכל מה שקשור לשכר בכירים – גם זה נושא, שהוא חלק מההגנה על כספי ציבור.


מתנהל סביב העניין הזה מסע מאוד מתוחכם, שכולל גם דה לגיטימציה אישית שלי סביב החוק הזה. אני חושב שזה לא ראוי. זה לא מהלך שהלכתי אליו לבדי; זה מהלך שמקבל גיבוי של משרד המשפטים, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה. לא מדובר באיזה רעיון הזוי של זוהר גושן, עם כל הכבוד. גם כשלקחתי התפקיד הזה, את מה שכתוב בתלמוד – "לא שררה אני נותן לכם כי אם עבדות" – כך באתי לעשות את השירות הזה, וכך אני מתכון שהלחצים לא יפריעו למהלך הזה, שאני חושב שהוא מהלך בעל חשיבות עליונה.


לגבי ההזמנה של איל, איל הוא חבר, אבל אני יכול להבין, כשנמצאים פה אנשים שמייצגים את לשכת עורכי הדין, שמייצגים את ארגון החברות הציבוריות, שמייצגים את ארגון ה-CFO, שמייצגים את איגוד הבנקים, שמייצגים את ארגון קרנות הנאמנות, שמייצגים את ארגון מנהלי ההשקעות - אני מבין את התפקיד שלי בצורך להגיע אתם להסכמות והבנות, שבסופו של דבר הם יהיו אלה שכפופים לרגולציה. קשה לי להבין את המקום שבו אני צריך להימצא כשמגיע עו"ד פרטי, אחד מ-40 אלף שקיימים, שמולו אני צריך לשקול, איך אני מתקדם במהלך החקיקה. אני מבקש שההערה הזאת תירשם, ואדוני יעשה כפי שהוא מוצא לנכון.

מאה אחוז. אגב, אני לא מקבל לחלוטין את העניין של דה לגיטימציה. אתה מלא תשבחות, זאת האמת, מקיר לקיר לגבי התפקוד שלך. לא שמעתי אפילו רמז של דה לגיטימציה לגבי התפקוד שלך. אני במקומך הייתי מגיש הצעת חוק כזאת; אתה צודק במיליון אחוז. תפקידנו לעשות בו שינויים, ואני מקווה שהשינויים יהיו במסגרת הסכמות בינינו. יש פה בעיות. הרי אנחנו רוצים לתת לך את מלוא הכלים.

אם נראה שעו"ד רוזובסקי מייצג רק את העמדה נגד, אנחנו נביא לישיבה הבאה עו"ד או כלכלן שייצג את העמדה בעד. הוא מרצה בעניין הזה. ביקש גם חבר הכנסת חיים אורון. אני גם חשבתי שזה נכון. עו"ד רוזובסקי, בבקשה.

תודה. קודם כל, שני תיקונים – ראשית, אני לא נגד הצעת החוק. אני אפילו חושב שהצעת החוק היא הצעה בכיוון מאוד חשוב, והבעיות שבגינה היא הוצעה הן אכן בעיות קיימות, ומנגנוני אכיפה מינהלית ומנגנונים חלופיים לאכיפה פלילית בהחלט ראוי שיהיו- -

אבל? זו הפתיחה הכי טובה להרוג הצעות חוק.

עוד הסתייגות אחת מההצגה שלי – אני לא איש אקדמיה. אמנם הרציתי באוניברסיטה העברית על היבטים פליליים בחוק ניירות ערך, מה שמכניס אותי לתחום הזה, ואני מתעסק בתחום הזה, אבל אני לא רואה בעצמי איש אקדמיה אלא עו"ד פרטי שעוסק בתחום.

שמייצג מן הסתם לקוחות שלא ממש אוהבים את החוק הזה.

אני לא בטוח שלקוחות לא ממש אוהבים את החוק הזה. אני חושב שהפתרון בין ללכת להליכים פליליים לבין ללכת להליכים מינהליים בעיני הרבה מאוד מהלקוחות יהיה פתרון יותר טוב.

להליכים המינהליים לא יהיו שיניים בכלל.

אנחנו רוצים לשמוע אותו. את מכירה אותנו שאנחנו מושפעים מכל נאום?

גפני, התחלת להגיד בזה שהוא איש אקדמיה מבחוץ. הוא אומר בעצמו שהוא לא איש אקדמיה.

לא משנה. הוא מרצה בעניין הזה. אפשרתי לך להביא מישהו אחר. אז תאפשרי לו, ונאפשר גם למי שאת תביאי, לומר את דברו. אין לי נגיעה לכאן ולכאן.

כמו שאמרתי, המצב הקיים אינו ראוי, כי כלי האכיפה הכמעט יחיד שיש הוא כלי פלילי, הוא בהרבה מקרים לא מתאים – יש הפרות של חוק ניירות ערך שהכלי הפלילי לא מתאים להם; הוא גורם לעינויי דין, הוא גורם לכך שלא כל המקרים מטופלים, לכן המעבר גם לכלי של אכיפה מינהלית וגם לכלי של מכשיר ההימנעות מנקיטת הליכים – שניהם מעברים, בעיניי, מאוד חיוביים, ואני מאוד בעד החוק הזה.


מה שאני באתי לדבר זה על דברים שיש בהצעת החוק הזו, שאני חושב שהם בעייתיים, שאתם צריכים לשים לב אליהם. כמובן, בסופו של דבר הכנסת תחליט איך לחוקק ואיך לקבל את החוק הזה. אני חושב שיש כמה דברים בעייתיים. הדבר הראשון הבעייתי, בעיניי, הוא השאלה, על אילו עבירות החוק הזה יחול. המצב המתואר בהצעת החוק הוא מצב שיש תת אכיפה ויש אמצעי אכיפה לא מתאים, כי האמצעי היחיד הוא אמצעי פלילי, ולכן מבקשים מנגנונים חלופיים, אבל הצעת החוק מוסיפה ואומרת שהמנגנונים האלה יחולו על עבירות של רשלנות. רוב עבירות ניירות ערך היום הן לא עבירות של רשלנות, ומכיוון שאין כמעט עבירות רשלנות בחוק ניירות ערך, הצעת החוק הזו עושה שני דברים, ששניהם לא עולים בקנה אחד עם הרטוריקה של דברי הסבר: פעם אחת היא מוסיפה איסורים שלא קיימים כיום. אם יש היום איסור לשימוש במידע פנים במחשבה פלילית, הצעת החוק מוסיפה איסור לשימוש במידע פנים ברשלנות. זה איסור חדש. פעם שנייה, בתוספת השביעית, שעליה חלים המנגנונים האלה, מופיעות גם עבירות שהן עבירות רגילות של מחשבה פלילית. יש פער בין מה שאומרת הצעת החוק, שאומרת: נחול רק על עבירות רשלנות, בדברי ההסבר שלה, לבין מה שהיא עושה בפועל.

אתה יכול להפנות אותנו? אני רואה סעיף 6, למשל, ואז מדובר על שימוש במידע פנים. לא מדובר במילה רשלנות.

כשכתוב שהיה עליו לדעת, זה המונח המשפטי לרשלנות, כי עבירה פלילית של מחשבה פלילית זה שהעוסק מודע לפרטים, וכשהוסיפו כאן בהגדרה שהיה עליו לדעת, בתוספת השביעית, אני מדבר על התוספת השביעית שעליה יחולו המנגנונים המינהליים, לא על שינוי העבירה במסגרת הצעת החוק.

עם כל הכבוד, אני חושב שזה לא נכון, מה שאתה אומר. אם אתם רוצים, דניאל תוכל להסביר בדיוק את המבנה שיש כאן.

למה מתכוון המונח "אם היה בעבירה היסוד הנפשי"?

עבירה פלילית מורכבת מהתנהגות אסורה ומיסוד נפשי. יסוד נפשי בעבירות פליליות רגילות, שהן לא עבירות רשלנות, זה מודעות לכל מרכיבי ההתנהגות האסורה. אתה צריך להיות מודע להתנהגות שלך ולנסיבות ולתוצאה שהגדרת העבירה כוללת. יש עבירות חריגות לזה, שהן עבירות רשלנות, שבהן גם אם אתה לא מודע לפרטי העבירה, אבל אדם סביר במקומך היה מודע, היה עליך לדעת, אז זו עבירה שגם היא עבירה.

הלאה. אנחנו דיברנו על זה בישיבה הקודמת.

לא הבנת את הנקודה. גם כשישבתי עם יו"ר הרשות, הוא אמר שזה העבירות עד הרשלנות. הוא אומר פה בכלל משהו אחר.

הוא אומר משהו שלא כתוב בחוק.

אבל מה שהוא אומר לא נכון. גם לאייל יכולה לקרות תקלה כזאת.

אני רוצה להבין את מה שהוא אומר.

קודם כל, הצעת החוק אומרת בדברי ההסבר, שמנגנון האכיפה המינהלי נועד לטפל בהפרות שהיסוד הנפשי הנדרש לשם הוכחת ביצוען הוא יסוד נפשי של רשלנות לכל היותר. הצעת החוק אומרת שהמנגנון יחול על ההפרות שמפורטות בתוספת השביעית. בתוספת השביעית יש גם הפרות שאין בהן רשלנות, אלא שהיסוד הנפשי הנדרש להן הוא יסוד נפשי של מחשבה פלילית- -

זה לא נכון.

תפנה אותנו.

אני מפנה אתכם, למשל, לחלק ב' בתוספת השביעית: "כלל בטיוטת תשקיף פרט מטעה או השמיט ממנו פרט שהיעדרו עלול להטעות משקיע סביר" – זה עבירה של פרט מטעה, שקיימת היום, והיא לא עבירת רשלנות.

יכול להיות- -

זו טעות.

כפי שנאמר בדברי ההסבר, כך גם במציאות של הצעת החוק, כל ההצעות המנויות בכל התוספות המנהליות הן תוספות שהיסוד הנפשי הגבוה ביותר הכלול בהן הוא רשלנות, לכן כל המקומות בהם לא קבוע רשלנות, התוצאה היא אחריות קפידה.

אנחנו נגיע לזה. אם יתברר שהוא טועה – לא תהיה בעיה. הטענה של הרשות, שזה עובדתית לא נכון.

אני חושב שאני לא טועה – אל"ף, בכך שיש פער בין מה שאומרת הצעת החוק לבין דברי ההסבר. דברי ההסבר של הצעת החוק מדברים על רשלנות. בהצעת החוק עצמה לא מופיעות המילים: רשלנות או לכל היותר, לכן כשהחוק הזה יחוקק, התוספת השביעית תוכל להיות מפורשת גם כמחשבה פלילית.

לא נכון. הוא סעיף- -

אני לא מכים. שישלים את דבריו.

הבעיה השנייה היא שאם אכן, כמו שמעירים לי, ואני מוכן לקבל את ההערה – יוסיפו כאן שזה רק ברשלנות או פחות מזה, בעצם המנגנון הזה, האכיפה המינהלית יחול רק על דברים שהיום הם לא עבירה, כי היום לעבור אותם ברשלנות זה לא עבירה, ואחרי החוק הזה זה יהיה עבירה, כלומר המנגנונים האלה לא יטפלו באותם עניינים שהיום לא מטופלים כראוי ובגללם עושים את הצעת החוק, כי הם לא יחולו עליהם; הם יחולו רק על הדבר החדש, של אותם עניינים ברשלנות. לכן, בעיניי, מה שנכון לעשות הוא להחיל את המנגנון גם על עבירות של מחשבה פלילית, על מה שלא מתאים להליך פלילי למרות שהוא יכול על פניו להיות בהליך פלילי. אני חושב שזו היתה הכוונה הראשונה של רשות לניירות ערך. אני חושב שהיתה הסתייגות בעניין הזה ממשרד המשפטים, אבל כרגע, לפי מה שמעירים לי, אומרים לי שאני לא צודק, שהעבירות האלה בתוספת השביעית כולם רשלנות, אני אומר: אם כך, המנגנונים האלה יחולו רק על מה שהיום הוא בכלל לא עבירה, ואנחנו באים לטפל במה שקורה כיום, לא בדברים החדשים, כשאנחנו מרחיבים. לכן אני חושב שהביקורת שלי בעניין הזה היא בכל אופן מוצדקת. אני אפילו נוטה לחשוב שרשות לניירות ערך יסכימו עם הביקורת שלי, הם יסכימו שנכון להחיל את המנגנונים גם על עבירות של מחשבה פלילית.

אדוני היושב ראש, הוא יהיה אתנו כשניכנס- -

לא.

הוא לא עובד אתנו.

הוא מדבר דברים. ייתכן שבחקיקה נצטרך להוסיף מינוח כזה או אחר.

יש יועצת משפטית של הוועדה, יש לשכה משפטית.

אז אני שאלתי, אם הוא ישתתף גם בדיונים כשנגיע ללבה של החוק, לאותו סעיף רלוונטי.

לא. הוא מעיר הערה חשובה, טוענים ברשות לניירות ערך שהוא לא צודק. נגיע לסעיפי החוק. אני מבקש הייעוץ המשפטי של הוועדה יבחין בדברים האלה. אנחנו מורגלים בחקיקה, ונעשה את זה. בבקשה.

ההערה הבאה שלי מתייחסת להרכב ועדת האכיפה המינהלית שההצעה הזו מדברת. ההצעה הזו מדברת על ועדת אכיפה מינהלית בת ששה חברים, שארבעה מהם יכולים להיות אנשי רשות ניירות ערך – שניים עובדי רשות ניירות ערך, יושב הראש ועוד עובד בכיר, ושניים חברי מליאת רשות לניירות ערך. אני חושב שרשות ניירות ערך, שהיא הגוף שמאשים אנשים, לא צריכה להיות, וודאי לא מיוצגת כל כך הרבה – דיברתם על זה, ולא ארחיב על זה.


הבעיה הבאה היא בעיית סדרי הדין וראיות. לוועדת האכיפה יש כוח להטיל אמצעים מאוד משמעותיים, ואין לי ויכוח עם האמצעים. יש פה קנסות מאוד גדולים. הוועדה יכולה לחייב את המפר לשלם גם פיצויים וגם קנס מאוד גבוה, היא יכולה לפגוע בחופש העיסוק שלו ולאסור עליו לעבוד בכל מיני עבודות. ההחלטות שלה, היא רשאית לפרסמן, כך שברבים יודעים שהוא הפר, ושהוא נקנס, ושאסור לו לעבוד בתפקיד מסוים - אלה סנקציות מאוד חמורות, והצעת החוק הזו אומרת שני דברים בקשר לעבודת הוועדה; אחד הוא שהוועדה הזו תקבע את סדרי הדין שלה, ולא תהיה כפופה לדיני הראיות, והדבר השני הוא שזכות השימוע של אדם שהובא בפניה תהיה בכתב בלבד. אני חושב שכשלוועדה יש כזה כוח- -

אתה מבלבל עם העיצומים שקיימים כיום. הטיעון הוא לא בכתב בלבד.

כך כתוב, בסעיף 58מו.

זה לא נכון.

תסתכל בהצעה.

גפני, אני חושבת שזה לא אפקטיבי, שאנחנו שומעים הערות לגופם של סעיפים בתחילת הדיון. אפילו מבחינת התכליתיות שבדבר, עדיף שנשמע את זה אחר כך.

אני מדבר על העיקרון.

אלה הבעיות שקיימות בחוק הזה- -

יש אפשרות להעיד עדים בשיקול דעת הוועדה.

יש ועדה שיש לה כוח להטיל כאלה סנקציות חמורות – צריך לקבוע בחוק שההליך יהיה הליך תקין. אני חושב שאת סדרי הדין לא הוועדה צריכה לקבוע לעצמה אלא או החוק צריך או תקנות ששר המשפטים או מישהו יקבע תקנות, שיחייבו הליך תקין, הליך כדין. דיני ראיות, יש שאלה בהליכים מינהליים אם כל דיני הראיות חלים, או אפשר לקבוע אחריות של אדם גם מכוח עדויות לא קבילות. ככל שדיני הראיות חלים יותר, כך ההליך יותר מורכב. מצד שני, כך הוא מגן יותר על הזכויות של אותו אדם שהולכים להטיל סנקציות נגדו. הקביעה שדיני הראיות לא תחול, משמעה גם שהחסיונות לא יחולו. יש היום חסיונות לפי חוק - חסיון עו"ד-לקוח ונוספים. הקביעה כאן שאומרת שדיני הראיות לא תחול, אומרת שבהליכים האלה אין חסיונות. אני חושב שוועדה שיש לה כזה כוח צריכה שסדרי הדין שלה יהיו כדין, יבטיחו את תקינות ההליך, יבטיחו טיעון בעל פה, יבטיחו, בעיניי, גם את האפשרות לחקור עדים, או לפחות במקרים מסוימים לחקור עדים, ושאי אפשר יהיה להטיל אחריות על אדם מכוח ראיות לא קבילות שהוא לא היה יכול לבחון אותם, ובוודאי לא יפגעו בדיני החסיונות.


לגבי מעמד של יו"ר הרשות, יו"ר הרשות הוא גם הממונה על הגוף החוקר, הוא גם האדם שבסופו של דבר מניע את התהליך הזה, אחרי שהוא הגיע למסקנה שהאדם עבר עבירה. הוא גם אחד מחברי ההרכב ששופט אותו. הוא גם, כשאותו אדם מגיב את תגובתו בכתב, הוא מגיב על התגובה – הוא גם יושב בהרכב ששופט, אבל בתוך ישיבתו בהרכב ששופט הוא גם האדם שמתמודד או מתווכח עם התשובה של אותו אדם. אומרים: הוא עבר עבירה; האדם אומר: לא עברתי, ומי שמתווכח עם השאלה, אם הוא עבר עבירה, זה מישהו שיושב בראש ההרכב.

מה אתה מציע שיהיה? שמישהו אחר יקבל את ההכרעה בסוף?

אני חושב שאם יושב ראש הרשות יושב בראש ההרכב, ויש בזה גם היגיון, אני חושב שהוא לא זה שצריך להיות האדם שהוא גם התובע. אני מציע שיהיה אורגן אחר. או שלא יישב בראש ההרכב, או שלא יהיה התובע שמתווכח- -

הוא יהיה מחוץ לרשות, האורגן האחר?

האורגן האחר יכול להיות גם שופט בדימוס, הוא יכול להיות גם תובע מיוחד, לצורך העניין, אבל המצב שבו התובע שחושב שעברת עבירה הוא גם יושב בראש ההרכב והוא גם זה שקובע שהראיות יהיו חסויות בפניך, והוא גם זה שיכול לחסות ראיות, הוא מצב שהוא בעייתי, לדעתי.


נקודה הבאה, החוק לא מדבר בצורה מפורשת על זכות ערעור. מאחר שמדובר בעניין מינהלי, כמובן, אם אין זכות ערעור, אפשר לתקוף אותו בדרך של עתירה מינהלית.

יש לו אפשרות ללכת להליך פלילי.

אחרי שהוועדה קבעה את האחריות – אדם, נניח, רוצה לערער. החוק לא מדבר על זכות ערעור, אבל הוא יכול, לפי החוק הקיים כיום, ללכת לעתירה מינהלית. עתירה מינהלית, דווקא אני חושב שהרשות לא תרצה את זה, כי בעתירה מינהלית מביאים עדים; הוא צריך לתת תצהיר, הצד השני צריך לתת תצהיר, יכול להיות בירור עובדתי. אני חושב שהנכון כאן הוא לקבוע זכות ערעור לבית משפט על החלטה כזו. זו החלטה עם סנקציות חמורות.

אבל אי אפשר להרוויח מכל הצדדים. מצד אחד אתה הולך לעניין הזה של אכיפה מינהלית, ומצד שני אתה מאפשר את זכות הערעור- -

האדם יכול לחשוב שהוא לא עבר עבירה, ושלא מוצדק שיטילו עליו סנקציות מינהליות. אם הוא הסכים – הסכים, אבל אם לא הסכים לכך- -


הנקודה האחרונה שאני רוצה לדבר עליה היא לעניין המנגנון של הסדר לנקיטת הליכים. הוצע מנגנון מאוד חשוב וראוי, אני חושב, של הימנעות מנקיטת הליכים, בדומה למה שיש היום בצו מוסכם של רשות ההגבלים העסקיים. יש כאן סמכות שניתנת לפי הצעת החוק לראש הרשות לניירות ערך, ויש סמכות שניתנת לפרקליט מחוז. ההצעה לא קובעת את ההיררכיה ביניהם. מה קורה אם אחד רוצה לתת, והשני לא רוצה לתת? אם פרקליט המחוז חושב שזה לא נכון, ואם ראש הרשות חושב שכן או להפך? אני חושב שכשנותנים סמכויות מקבילות לשני גורמים ללכת לאותו הליך, אנחנו צריכים לקבוע איזשהו אמצעי של היררכיה.

יש פה גם בעיה בביטול ההסדר, בהנחה שאותו אדם שהטילו עליו תנאים לא קיים אותם. קובעים אני חושב שהוא חייב להיות בהליך ראוי. קובעים כאן את האפשרות לבטל את ההסדר, היא אפשרות נכונה, בהנחה שאדם לא קיים את ההסדר, אבל זה צריך להיות בהליך ראוי שמאפשר לו להתגונן כראוי. יש כאן זכות שמיעה בכתב, אבל אין כאן אפשרות לקיים את ההליך כראוי.

יש כאן בביטול הסדר שנכרת על ידי פרקליט המחוז מין הבחנה בין שני מקרים, שלא ברור מה ההבחנה; אם ההסדר הושג במרמה, הוא רשאי להעמיד אותו לדין, אבל זה חייב אישור היועץ המשפטי לממשלה, ואם הפר, הוא חייב להעמיד אותו לדין. איני רואה את ההבדל בין הדברים. מעמדו של יועץ משפטי לממשלה נקבע כאן רק בקשר לביטול הסדר שנכרת על ידי פרקליט מחוז. אני חושב שמעמדו צריך להיות זהה גם בעניין ביטול הסדר שנקבע על ידי ראש הרשות, ויש פה שיקולים לעניין אכיפה שקובע ראש הרשות, ועל פי הם יכול אדם לא לעמוד לדין, ולא ברור היחס בינם לבין סמכות היועץ המשפטי לממשלה בסופו של דבר להיות הגורם האחרון והעליון שמכריע במדינת ישראל מי יועמד לדין. אני חושב שכל היחס בין היועץ המשפטי לממשלה לראש רשות ניירות ערך לעניין שיקולי האכיפה חייב להיות מוסדר בצורה יותר ברורה, לכאן או לכאן. תודה רבה לכם, אלה הערותיי.

חוץ מהעובדה שהוא מדבר לא נכון, אם תרצה שנגיב, נגיב.

הם חייבים להגיב.

תודה. עו"ד איל רוזובסקי, אני מאוד מודה לך. אתה תמצת דברים שעל חלקם דיברת בישיבה הקודמת, עשית את זה יפה, ואני מודה לך על שנעתרת לבקשתנו, ואתה יכול להמשיך בעבודתך. יושב ראש הרשות, אם אתם רוצים להגיב, בבקשה - הבמה לרשותכם.

האמירות שנאמרו כאן, בחלקן אינן נכונות. עם כל הכבוד, זה לא משקף את הצעת החוק כפי שהיא, ואני מבקש מדניאל שתתייחס אחת-אחת לכל הטענות, ותראה בדיוק שזה לא המצב.

לרשותכם שתי ברירות: אחת, להגיב עכשיו במרוכז, ושנייה, להגיב כשנגיע לסעיפים.

איך שאדוני יקבע.

איך שאתם רוצים.

נגיב בקצרה. ראשית, אגיב להערות כסדרן, כפי שהובאו. לאמירה שמדובר בהפרות שהן במודעות, כיוון שסעיף 19 קבוע בחוק העונשין, והוא זה שקובע שאם יש שתיקה בגוף החוק, קוראים לתוכה דרישה למודעות, והסעיף הזה לא חל על הוראות מינהליות באופן כללי וגם לא על ההוראות המנהליות האלה, יוצא שהאחריות לכל היותר היא אחריות קפידה. כך, לדוגמה, אדם שמנהל זירה ללא רשיון, שעושה היום ייעוץ ללא רשיון, שמשקיע בניירות ערך שאסור לו להשקיע, הוא מוחזק כמי שעושה את הדבר הזה ברשלנות. המשמעות, שלא נדרשת דרישת רשלנות, כלומר מהי אחריות קפידה, זה שלא צריך להוכיח כנגדו שהוא עשה ברשלנות, כי הרשלנות עולה על פניה, אבל לו עדיין שמורה הזכות לטעון כנגד, שהוא לא עשה את זה לא ברשלנות לא במודעות, כלומר זה לא אחריות מוחלטת, אבל זה קרוב לשם. ובכל מקרה, זה ודאי לא מצריך לא מודעות, לא אדישות, לא שום דבר מעולם המחשבה הפלילית, ולכן האמירה הזו אינה נכונה, לדעתנו.


האמירה השנייה, שנוגעת שיצרנו הפרות חדשות – אין כאן פעולות אסורות חדשות. כל הפעולות האסורות, אסורות גם כיום. דווקא הסיבה שריככנו את היסוד הנפשי והורדנו את המחשבה הפלילית נועדה כדי לא להתיר אות קלון בידי המפר. אמרנו - מדובר פה בהליך מינהלי, בסופו לא ייאמר על אף אחד שכלל מידע מטעה בתשקיף כדי להטעות. ייחוס כוונת הטעיה או תרמית לא תהיה כתובה בנייר ההחלטה, שבסופו של דבר האדם יסתובב אתו, וזה מה שיינתן לו פומבי.

זה גם יהיה שיקול ממיין בין ללכת למסלול פלילי לבין ללכת למסלול מינהלי אצלכם?

אולי כשנגיע לסעיף השיקולים הממיינים, נדון בזה בהרחבה. אבל בקצרה, אנחנו נצטרך ללמוד מהעובדות ומהנסיבות המתקיימות באירוע ולא מהיסוד הנפשי. היסוד הנפשי הוא ערך מוסף, שנוסף עליהם, אבל זה לא הדבר שאותו ישקול יו"ר הרשות. יו"ר הרשות שוקל עובדות ונסיבות שנמצאות בפניו.


מבחינת הרכב הוועדה, אולי נדון בזה בהמשך, כשנדון בהרכב עצמו.


מבחינת סדרי הדין והראיות, גם סדרי הדין, לבקשת יושב ראש הוועדה, הוכנו מלכתחילה. נציג אותם בפני חברי הוועדה – הבאנו אותם אתנו.

זה יהיה בחוק?

לא. כידוע, ארבעה מחבריה ממונים על ידי שר המשפטים, לכן זהותם עלומה בשלב הזה, והם אלה שיקבעו את סדרי הדין כמו מרבית הטריבונלים המינהליים הידועים היום, למשל ועדת משמעת בחוק הייעוץ, היא זו שקובעת את סדרי הדין עבור עצמה, וכך היא פועלת. יחד עם זאת, כדי שתוכלו לדעת מה בכוונתנו להציע לחברי הוועדה, נחלק את זה לחברי הכנסת ולגופים, כדי שיוכלו להעיר, וההערות שלהם יוכלו להתקבל. בכל מקרה, סדרי הדין הם רק פירוט והבהרה של מה שכתוב בחוק; האילוצים של זמנים, איך צריך להגיש - הכול קבוע בחוק. לכן לא יכולה להיות הפתעה מרעה ביחס עם המפר בתוך סדרי הדין, אלא ההפך הוא הנכון.

נגיע לזה.

מבחינת דיני הראיות, בדין המינהלי דרך כלל אין כפיפות לדיני הראיות. הסעיף שכתוב כאן מועתק מניסוחים רבים של חקיקות מינהליות, ואם רוצים לטעון כנגדנו: אבל כאן ההחלטה מאוד כבדה; זה לא דין מינהלי רגיל, אז הבאתי אתי דוגמה מהכרעה של בג"ץ בפרשת לנסקי, שמה שעמד שם על הפרק זה אישור למתן אשרת עולה, האם האדם זכאי לאשרת עולה לפי חוק השבות, לאור ייחוס פשעים שהוא עשה במדינה אחרת – החלטה שלדעתי, היא לא כבדת משקל פחות מהחלטה שוועדת האכיפה המינהלית צריכה להכריע בגינה, ובאותו בג"ץ - אני מקריאה את דברי בית המשפט העליון, נאמרו משפטים כגון אלה: "סמכותו של בית הדין היא להשיג כל עדות אשר יראה בה צורך, משמע שבכוחו להשיג כל עדות מכל מקום שהוא בלי סייג, בלי שיהיה מוגבל על פי כללי הראיות הרגילים... לקבל כל ראיה, אף אם היא אינה קבילה במשפטים אזרחיים או פליליים". הוא מתייחס ספציפית לעדות שמיעה: "ניתן לקבל עדות שמיעה" – לשאלה שהעלתה היועצת המשפטית לוועדה. "הוכחה שתיחשב טובה היא הוכחה שאנשים אחראיים היו רואים בה הוכחה מספקת, כפי שהיו רואים בכל עניין רציני אחר אשר היו עוסקים בו בדרך הרגילה בענייני היום-יום שלהם", ולא אמשיך – יש כאן שלל התבטאויות שאומרות שלא יכול להיות דין מינהלי שכפוף לסדרי דין שנוהגים בבתי משפט פליליים ואף לא אזרחיים.


לגבי ההערה על הערעור, זכות השימוע בכתב זה בטעות יסודו. מה שכתוב שם זה שזכות השימוע בעל פה כפופה לזה שהמגיב עמד על זכותו, וגם הגיב בכתב קודם לכן, על מנת שהוא לא יגיע ויעשה מופע וירטואוזי של חידושים בשימוע בפני הוועדה. עליו להגיב בכתב, ולאחר מכן הוא בהחלט מוזמן לשימוע, לרבות מיוצג על ידי עורך דינו. כשנגיע לסעיפים, נציג את זה.


לגבי ערעור, אנחנו ביקשנו לקיים את הערעור בדרך של עתירה מינהלית כדי להבטיח שתתקיים ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה. "ביקורת שיפוטית" – משמע שיבחנו הן את סבירות ההחלטה והן את הסמכות לקבל את ההחלטה. לא ישקלו את כל העניינים מחדש. לא יבואו להעיד את מי שלא העיד מלכתחילה בדיון במסגרת העתירה המינהלית, כלומר לא יעשו חקירה נגדית למעריך השווי שעל בסיסו – אין הכוונה להפוך לדיון שהוא יותר מסורבל מההליך המוכר היום בפלילי באמצעות דרך של ערעור. העתירה המינהלית, כמו כל עתירה מינהלית על החלטות מינהליות אחרות.

אבל לא נשכח שבמקביל בוועדה אחרת נדונים בימים אלה לקראת קריאה שנייה ושלישית הצעה לתיקון חוק בתי המשפט, אשר כתוצאה ממנה התוצאה הצפויה להיות, שהעתירות האלה יתבררו בפני מחלקה כלכלית ברמה של בית משפט מחוזי על ידי שופטים שמוחזקים כמי שמכירים את הדין הכלכלי על בוריו, מומחים לעניין, והם אלה שבפניהם יבואו בעתירה המינהלית כנגד החלטת ועדת הרשות, ולכן הם מוחזקים כמי ש – אם ההחלטה היה בלתי סבירה בעליל, הם יידעו לשפוט בעניין הזה.


הועלתה ההערה לעניין הצורך להעיד ולגבות בתצהירים. לפי מה שמוכר לנו, על פי התקנות החלות על עתירות מינהליות, דרך כלל העתירות המינהלות הן שיקוף של מה שנהג קודם לכן בבג"ץ, ולכן דרך המלך היא שלא עושים עדויות ותצהירים. בית המשפט, יש לו חופש לבקש את זה במקרים מיוחדים. שימו לב שההחלטה השיפוטית הראשונה היא החלטה שמתקבלת במסגרת העתירה המינהלית, ולפיכך גם עליה יש זכות ערעור לעליון. לכן דרכו של המתלונן על תוצאת החלטת הוועדה פתוחה בפניו, והיא רצינית בפני אינסטנציות ברמת מחוזי ומעלה.


הסכם האכיפה, אנחנו חושבים שההערה אינה נכונה. אין כאן סמכות מקבילה לפרקליט המחוז וליושב ראש הרשות לניירות ערך. מי שקורא את הפרק עקב בצד אגודל יכול להיווכח בעצמו, שמדובר בסמכויות שבאות בזו אחר זו בסדר כרונולוגי. לא ייתכן מצב, ששני הגופים מתחרים על אותו מקום, משום שיושב ראש הרשות, הסמכות נתונה בידו להתקשר בהסכם אכיפה בכל שלב שהוא עד להעברת חומר החקירה מהרשות לפרקליטות המדינה. זה לא רק כרונולוגית, יש חומר ראייתי, זה השלב שלפני הגשת כתב האישום, אז נכנסת החלטת פרקליט המחוז, ואז יושב ראש הרשות לא יכול להתערבב בה.

זה מוסבר כך בחוק?

זה מוסבר בקפידה, ונגיע לסעיפים.


לגבי אמות המידה, מוזר בעיניי האמירה ליחס ליועץ המשפטי, מעבר לזה שהיועץ המשפטי שם את ידו ובירך את הצעת החוק, ומעבר לכך, אין כאן שום ערבובים בסמכות היועץ המשפטי או הפרקליט להגיש כתב אישום; זה המצב היום, וזה המצב גם אחרי הצעת החוק.

סמכותו של יושב הראש היא להחליט בשלבים מקדמיים הרבה לפני כן, האם בכלל להניע הליך חקירתי, או חרף הנעת ההליך החקירתי לא להישאר עם המצב הבלתי סביר בעינינו הקיים כיום, שהוא צריך או חקירה או לזרוק את התיק לגניזה, הוא יכול להניע הליך אחר, שהוא הליך מינהלי. זה מקום שהוא היום בסמכותו של יושב ראש הרשות להכריע, וגם מחר בסמכותו של יושב ראש הרשות להכריע.

רק נקודה אחת, בנוגע לסמכויות, כי אני גם הבנתי, שאין הגדרה ברורה בגלל ההיררכיה הזו. תראי איפה פה מוסבר, שזה אצל הרשות, ובשלב מסוים זה יוצא ממנו לפרקליטות.

פרק ט' 1, סעיף 54א, עמ' 471, הפרק אפילו בודל לשם נוחות לשני סימנים נפרדים. סימן א' מדבר על סמכות יושב ראש הרשות להתקשר בהסדר, בעוד סימן ב' מדבר על סמכות פרקליט המחוז. אני מחפשת את המקום. אנחנו מבטיחים שאם לא ברורה ההיררכיה, אנחנו נייצר- -

את אמרת שברור. אני גיליתי שלא ברור.

חבר הכנסת כהן, אם יימצא שאתה צודק- -

היות שמוסכם על כולם, כולל עליהם, שצריך להיות ברור, אז אתה מחוקק, ותדאג, שהעברית תהיה ברורה.

היא אמרה שבחוק בנוי שזה ברור. אני רוצה לברר.

ב-54 ב' כתוב: "היה ליושב ראש הרשות יסוד סביר להניח... רשאי", ובסעיף 54ה אומרים: "על אף האמור"- -

אני אסביר למה חשבתי שזה ברור, אבל אני מראש אומרת, שאם עדיין תמצאו את זה כלא ברור, אנחנו נבהיר את זה.

שנייה, דניאל. אנחנו צריכים הרבה זמן. רשמנו את ההערה שלך.

יש עוד הרבה הערות כאלה.

בסדר. אמרה המשנה ליועץ המשפטי לרשות לניירות ערך, שאם נגיע לסעיף הזה, ויתברר- -

אני רוצה להבהיר דבר אחד: אנחנו עובדים אצל הרשות לניירות ערך, כולנו. ידידיי, חבריי, אני אוהב אותם, עושים מלאכת קודש. זה נושא שדחפתי שיהיה, כי היה פה עוול לציבור, שישר הלכו לפלילי. זה שיחות מלפני שנתיים-שלוש. אני מברך אותם, אבל החוק חייב לצאת טוב. יש פה דברים לא ברורים –לא רק הסעיף הזה. יש פה שורה של סעיפים, אבל אני לא רוצה שישתמע שאני נגד הרשות, חס וחלילה. אני רוצה רק שייצא מפה חוק טוב.

אנחנו מסכימים, שאם יש חוסר בהירות בחלוקת תפקידים- -

יש הרבה חוסר בהירות פה. אני לא נגדכם.

ברשותכם, אני מתנצל, אני חייב לעזוב, הודעתי מראש, כי אני מרצה בעניין איכות הסביבה היום.

תודה רבה, הועלת לנו מאוד.


רבותיי, אנחנו בפסקה (8). היות שרוב החוק הוא סעיף אחד, כל מה שאנחנו מדברים עד עכשיו זה סעיף אחד. אנחנו בפסקה (8) בסעיף 1.

אם מותר לי להעיר, אני לא התכוונתי לזה. הבעיה שעמדה בפנינו בישיבה הראשונה, היתה, לפחות אני הרגשתי – האכיפה המינהלית לא קיימת רק פה; היא קיימת בתחומים רבים נוספים. לחלק מהאנשים היתה הרגשה שפה לקחו את זה עוד יותר רחוק. ואז אמרנו: בואו נחפש מישהו, שלא יאיר לנו על סעיף 54ב – זה יש לנו מספיק, אלא מישהו שייתן לנו את התמונה הכוללת, איפה החוק הזה משתלב בחקיקה הקיימת בתחום של התזוזה מחקיקה פלילית, עם כל ההליכים שלה וכו', לחקיקה המינהלית.


אני דיברתי עם שני אנשים שנחשבים, והם אמרו בגלוי שהם לא מכירים מספיק את החוק הזה. הם מכירים את הנושא, אבל לא מכירים את החוק הזה כדי להופיע בפני הכנסת. לכן כששאל אותי שוני אם יש לי שמות, אמרתי לו שאין לי. אבל אני חושב שההיבט היותר רחב הזה, שהוא ביסוד העניין, כי אני מודה שהשאלה, איך פרקליט המחוז יחד עם יושב ראש הרשות יחלקו ביניהם את הסמכויות, היא מאוד חשובה, ונדון בה, אבל היא לא עומדת ביסוד העניין. יסוד העניין, שאנחנו, ואני הצבעתי בעד החוק בקריאה ראשונה, ואני גם תומך בו. אבל אני אומר, במקרה הזה אני חושב שראייה טיפה יותר רחבה היתה יכולה לעזור.

אדוני היושב ראש, לא דיברתי על הסעיף הזה כסעיף מאוד מהותי מבחינתי. דיברתי על רמת העיקרון, שמעירים הערה, יש פה עניין שיש פה אי בהירות בחוק, ויש פה כמה נקודות כאלה. על זה דיברתי. כרגע לא מעניין אותי מי בהיררכיה יותר גבוהה, אבל בעיקרון, שגם גיליתי שיש פה אי בהירות, והוא גם העלה את זה, ואתם אומרים: יש הבנה. יש פה כמה דברים כאלה, או דברים מסוימים, שהייתי רוצה לדעת, איך להגדיר את הדברים האלה בחוק. אתם אומרים: יבואו תקנות. אני יודע מה יהיה כתוב בתקנות אחר כך? לפחות את השלד, שנדע על מה אנחנו מדברים.

אדוני היושב ראש, אם יורשה לי, אני מתייחס לתפקיד של משרד המשפטים כגוף המוסמך להסתכל ראייה רוחבית, ולבחון באמת את כל השאלות שמטרידות אותך. הם הקדישו לזה עשרות פגישות, עשרות דיונים, במשך שנתיים, כדי לוודא שאתה תוכל לשבת פה בדיון ולהיות רגוע. אני חושב שזה התפקיד שלהם; הם הגוף האובייקטיבי לעשות את זה, והם עשו את זה.

רונית תירוש.

אפשר להבין את החשש של ג'ומס שמדבר על כך שבאכיפה מינהלית אולי יש סחב, והם לקחו לעצמם יותר מדי סמכויות, אבל אם באמת יש אינסטנציות נוספות, וכך הבנתי לפחות, לערר בפני גופים שהם חיצוניים לרשות, קרי בתי המשפט המחוזי, בג"ץ וכו', אז אני חושבת שזה יכול קצת להרגיע.

איפה ראית את זה?

היא אמרה את זה.

עוד לא ראיתי את זה בחוק.

אני רוצה לענות לחבר הכנסת אורון, שאם עושים בחינת רוחב של ההצעה הזאת, וכמה היא הרחיבה לעומת המצב הקיים, אפשר למצוא את זה בכמה מישורים. דבר ראשון זה הגדרות של ההפרות. פה הרחנו את זה, ואנחנו כל הזמן אומרים שהרחבנו את זה עד לרשלנות, ולא עד למודעות. כלומר עשינו את הגדר הזה, שלא תהיה בחינה של מודעות, אבל כן הרחבנו מעיצום כספי טכני לעיצום כספי גם של בחינת הרשלנות.


הדבר הנוסף זה הנושא של שיקול הדעת והפחתת הסכומים ובקביעת גובה הסכום. עד היום עיצום כספי היה סכום קבוע, כשההנחה היתה שאין שיקול דעת, והכול טכני. ברגע שהרחבנו את ההפרות גם לרשלנות, הכנסנו גם שיקול דעת בקביעת ההפרות, והנושא השני זה הסנקציה של הגבלת עיסוק, ואמרנו את זה בישיבה הראשונה; זו הרחבה, וגם ההרחבה הזאת היא לא הרחבה עד כדי כך גבוהה, אם אנחנו מסתכלים על רשויות פיקוח אחרות כמו המפקח על שוק ההון או המפקח על הבנקים, כבר היום יש לו סמכות להרחיק מעיסוק. פה הרחבנו את זה גם על תאגיד מדווח. אז יש כאן הרחבות, אבל הצגנו אותן. עשינו את הבחינה הרוחבית שנים רבות, כפי שנאמר.

תודה רבה. רבותיי, אנחנו נמצאים בפסקה (8). אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה, אם את יכולה לסכם או לשחזר את מה שהיה עד פסקה (8), עמ' 445.

בישיבה הקודמת דנו בפסקה (1), שבה נדונו הגדרות. לגבי ההגדרה "הון עצמי של תאגיד" היתה שאלה לחבר הכנסת אמנון כהן, והרשות הבטיחה תשובה.

עניתי לאמנון בפגישה.

זוהר, זה שישבת עם אמנון כהן זה מצוין. אם הסברתם לו, והוא הבין, אני לא רוצה שתגידו את זה בכלל, זה לא רלוונטי לדיון כאן. אם זה משנה לגבי החקיקה, שיש פה משהו שאנחנו צריכים לשנות, רק את זה תעלו. שיחות ההבהרה, שהן חשובות מאוד, הן לא רלוונטיות.

יש דברים, אדוני היושב ראש, שצריך לשנות.

זה מה שאמרתי.

בסעיף ההגדרות מבקשת הרשות להוסיף הגדרה נוספת, שלא היתה בפניכם בישיבה הקודמת.

אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת של הצהרת הון: רואה חשבון של הגוף אומר: זו הצהרת הון של הלקוח שלי. מניסיון העבר הבנתי שלפעמים אתם יכולים לומר: לא מקובל עליי הדוח שהכין רואה החשבון שלך, אני לא מקבל את זה. יש דבר כזה?

אם רואה החשבון ערך את הדוחות הכספיים לא בהתאם לכללי החשבונאות- -

רק בהתאם. הוא מסתכן ברשיונו- -

אז אין שום סיבה שהרשות לא תקבל את זה.

אנחנו לא משנים את כללי הבחינה בין הון עצמי להתחייבויות.

אנחנו עוסקים פה בסעיף הגדרות.

אני מדבר על 1א, הון עצמי. אני רוצה להוסיף להגדרה, שכאשר רואה חשבון, שהוא רואה חשבון מוסמך במדינת ישראל, הגיש דוח הון של אותו גוף, זה ייחשב כמקובל, ולא תגיד הרשות: זה לא מקובל עליי.

אבל אם כתוב: כמשמעותו לפי כללי חשבונאות מקובלים, זה לא מספיק?

אין בעיה, אמנון.

למה רק בחוק הזה ולא בכל החוקים?

מופיע פה: הון התאגיד כמשמעותו לפי כללי חשבונאות מקובלים. רואה החשבון יהיה אמור לפעול לפיהם, אז אין צורך.

טוב.

סעיף ההגדרות נדון בישיבה הקודמת.

"כהגדרתו בסעיף 37ב" – תיקנו, יש שם טעות – זה 37ד.

טוב.


פסקה (ג), יש פה תיקון להגדרה "עבירת ניירות ערך". היום ההגדרה של עבירת ניירות ערך כוללת גם הפניה לחוק ייעוץ ולחוק השקעות, ומציעים כאן להבהיר שהיא תחול על עבירה של ניירות ערך לפי החוק הזה, וההפניה האחרת תיעשה בחוקים האחרים. הרשות לניירות ערך מבקשת כאן להכניס הבהרה – תגידי.

אנחנו מבקשים שאחרי סעיף קטן (ג) יבוא 2 להצעה, ואז יהיה כתוב: בסעיף 15א בסעיף קטן (ב) בפסקאות (1) ו-(2) במקום "תאגיד" יבוא "משקיע".

הסיבה לבקשה הזו היא שחלק מהמשקיעים המנויים היום בתוספת הראשונה לחוק הינם משקיעים שאינם תאגידיים, ובכוונתנו אף להרחיב את הרשימה הזאת במסגרת חקיקת משנה. על מנת שזה יתאפשר אנחנו מבקשים שהסעיף המסמיך ישתמש בלשון "משקיע" ולא בלשון "תאגיד", אז ביקשנו את התיקון הזה.

בסדר.

בפסקה (3), שעוסקת בפרט שגוי ופרט מטעה הוועדה החליטה בישיבה הקודמת בהסכמת הרשות להשמיט את הפרט השגוי, כך שההוראה שקבועה כאן תחול רק על פרט מטעה:


"44א1. בטיוטת תשקיף, בתשקיף, בדוח, בהודעה, במסמך או במפרט הצעת רכש, המוגשים לפי חוק זה לרשות (בסעיף זה – דיווח), לפי הצעת החוק היה: לא יהיה פרט שגוי או פרט מטעה. עלו פה הרבה טענות לגבי העובדה שהכללה של פרט שגוי זה איסור שעלול להיות רחב מדי, ולכן הרשות הסכימה והוועדה החליטה שיישאר רק פרט מטעה, וזה תיקון שייכנס גם בכותרת, גם בסעיף קטן (א).


בפסקה (5) – גם (4) וגם (5) אלה פסקאות שעוסקות בעבירה של שימוש במידע פנים. בפסקה (5) הצעת החוק מבקשת להעלות את גובה הקנס שמוטל על עבירה שעניינה שימוש במידע פנים, כך שהוא יעמוד על 5 מיליון שקלים חדשים לתאגיד במקום מיליון, שקבוע היום. הקנס ליחיד יישאר מיליון שקלים חדשים. היה לגבי זה דיון בישיבה הקודמת.

מה זה "איש פנים"?

ההגדרה של איש פנים קיימת בחוק לניירות ערך בלי קשר להצעת החוק הזו. ההגדרה של אנשי פנים קבועה בחוק ניירות ערך במסגרת העבירה הפלילית. לא שינינו את ההגדרה. היא כוללת את נושאי המשרד הבכירים בתוך התאגיד ואנשים שיחסי האמון שלהם או הקשרים שלהם עם החברה יצרו להם נגישות לאותו- -

מה עם הנהג של הבוס?

הוא לא. אלא אם כן יש לו גישה. אם יש לו, הוא איש פנים.

אם המזכירה שיושבת ליד הפקסים ששולחים את ההודעות נגישה למידע- -

מה עם המנקה? מה עם עובדים של נותני שירותים?

אם זה, נניח, עורך דין חיצוני או רואה חשבון חיצוני, הם נחשבים.

ואם זה מנקה או מאבטח?

אם זאת מנקה שעובדת בתאגיד, והקשרים שלה עם התאגיד נתנו לה את הנגישות הזאת, היא תהיה איש פנים.

ואם היא עובדת אצל קבלן? אני לא סתם שואלת. היו כמה מקרים שבהם, למשל, עובדים של נותן שירות, שעבדו במכרז עם המדינה, היה ניסיון להרשיע אותם בעבירות שנוגעות רק לעובדי מדינה, למשל. חשוב לי לדעת, אם גם עובדים של נותני שירותים חשופים לכל מגוון ה- - אם תגידו לי שרק בכירים כמו עורכי דין, רואי חשבון וכן הלאה – בסדר.

כל אדם שהקשרים שלו עם החברה- -

מכניסה את התה, שומעת אותו מדברים ביניהם, מעבירה את המידע החוצה.

זאת העובדת קבלן שעובדת ב-20.70 לשעה. יש כאן בעיה חוקתית.

זו שאלה תיאורטית, כי מעולם לא נתקלנו- -

היא לא תיאורטית.

במה שאנחנו מתעסקים אנחנו לא מוצאים שמה שמאפיין זה שמגישת התה היא זאת שמשתמשת במידע פנים. מה שמאפיין זה שהאנשים הבכירים משתמשים במידע פנים.

נכון, אבל כשאנחנו מחוקקים חוק- -

אבל אנחנו לא מחוקקים עכשיו את חוק מידע פנים. חוק מידע פנים קיים. יש לו הגדרות, יש לו פרשנות של בית משפט, יש תקדימים בעולם. אנחנו פה לא משנים דבר.

אני מקבלת את זה.

ממשיכים. לגבי קנסות, דיברנו על מחירים שונים. מה הגענו בסוף להבנות?

בפסקה הזאת יש העלאה של הקנס. הוועדה לא הגיעה להכרעה.

הרי ברור שהקנסות בהליך הפלילי לא יהיו נמוכים מאשר הקנסות בהליך המינהלי. כל מה שנעשה בסעיף הזה זה השוואה של הקנסות לסכומים שבהם מדובר בהליך המינהלי, אז אפשר לדון בזה כשנגיע לקנסות בהליך המינהלי.

זה ישונה, כי היושב ראש רוצה להצביע פרק-פרק. אם נשנה את זה שם אחר כך, איך יהיה פה?

פלילי - צריך להיות או שווה למינהלי או גבוה ממנו. מה שאנחנו עושים פה, מכיוון שהסעיף הפלילי כרונולוגית הוא הראשון, אז השווינו.

נמשיך בינתיים. הלאה.

אנחנו בפסקה (6), עמ' 443. זה החלפה של סעיף 52ד הקיים, כדי לקבוע את הנורמה של שימוש במידע פנים, את הנורמה האסורה, שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים. בישיבה הקודמת התקיים דיון לגבי שינויי הנוסח ביחס למצב בסעיף 52ד הקיים. סעיף 52ד הקיים, האיסור מדבר על מצב בו האדם יודע שהמידע הגיע אליו מאיש פנים בחברה. לכאורה המינוח "יודע" נשמט מהסעיף. למיטב זיכרוני ולפי הפרוטוקול, הוועדה החליטה לקבל את ההערה הזאת ולחזור לנוסח הקיים, מה שאז דיברנו.


דבר נוסף שיש כאן בסעיף זה החמרה של העונש, כך שבמקום שנה הוא יעמוד על שלוש שנים; במקום קנס של 400 אלף זה יהיה קנס של חצי מיליון ליחיד ו-2.5 מיליון לתאגיד.

מה זה "בעקיפין"?

זה לא תוקן. הנושא של הקנסות נשאר בינתיים לפי ההצעה בכחול.

אם, למשל, המנכ"ל העביר לך מידע דרך השכן שלך, הוא העביר לך את זה בעקיפין.

עד איפה זה מגיע? הרי יש שרשור של מידע שהופך לשמועה.

את צריכה להוכיח הוכחת קשר סיבתי, קשר מוביל, התקיימות של בעקיפין, בסופו של דבר את צריכה להגיד שהדבר הגיע מ-א' ל-ב'. אם השרשור הזה הוא כל כך ארוך שהוא קוטע את החוליות- -


אני רוצה להבהיר את המבנה החדש שנוצר, ומה היה הטעם להסרת המילים שהוועדה ביקשה להחזיר, ולמה אנחנו חושבים שלא נכון להחזיר את המילים האלה. סעיף קטן (א) לסעיף 52ד נועד לייצר הפרה. כיוון שבמלאכת התרגום להפרות מינהליות נדרשנו על ידי משרד המשפטים שעצם הפעילות האסורה תהיה כתובה בגוף החוק, בעוד התוספת היא זו שתגיד מה הופך אותה להיות הפרה מינהלית, נדרשנו לנטרל את היסודות הנפשיים מעצם ביצוע הפעילות האסורה בתוך החוק. 52ד(א) לא מייצרת עבירה. היא אומרת: "לא יעשה אדם שימוש במידע פנים אשר הגיע לידו, במישרין או בעקיפין, מאיש פנים בחברה". העבירה עצמה נמצאת רק ב-(ב).

ומה אומר (ב): "העושה שימוש במידע פנים, אשר הגיע לידו במישרין או בעקיפין מאיש פנים בחברה..." – יש אחר כך את הענישה, וכאן לא כתבנו שנדרשת ידיעה שהוא קיבל את זה מאיש פנים, כי הסעיף היום הוא לפני תיקון 39 לחוק העונשין, אשר קבע חובה, שכל אחד מרכיבי העבירה מצריך חובת מודעות, לכן דווקא להשאיר את זה, זו טעות, כי המודעות נדרשת לכל הרכיבים, למשל לרבות רכיב שהמידע הוא מידע פנים, לכן לכתוב את זה רק לפני רכיב מסוים יוצר בעיה, לכן אנחנו מציעים שבעבירה עצמה במקום לכתוב, עושה שימוש במידע שהוא יודע שהוא מידע פנים – הוא צריך לדעת שהאיש הוא איש פנים, שהמידע הוא מידע פנים, כל הרכיבים. את זה קבוע באופן גורף מחוץ לחוק על כל הסעיפים העונשיים. לעומת זאת ב-(א) אין מודעות, כי לא נדרשת מודעות.

שאלנו, אדם יושב עם אדם שהוא לא יודע שהוא איש פנים בחברה, ומקבל ממנו מידע, ועושה בו שימוש.

זו לא עבירה.

איך תדע שהוא ידע או לא ידע?

זה כבר עניין הוכחתי, אבל צריך להוכיח שהוא ידע. יש ידיעה – בעצימת עיניים, יש כל מיני סוגי ידיעות, אבל זה לא עולם שאנחנו דנים בו עכשיו. אין כאן חידוש ביחס למצב הקיים.

דניאל מסבירה שהתוספת הזו תגרום לכך שאנחנו מייחדים רק מרכיב אחד בעבירה שלכאורה צריך ידיעה, למרות שבפועל צריך ידיעה של כל מרכיבי העבירה. ההשמטה של זה, התוצאה המשפטית שלה, לאור העובדה שיש חוק אחר, שמחיל את הצורך בידיעה על כל המרכיבים, היא תוצאה יותר טובה מאשר התוצאה שנוסיף את זה כאן.

טוב.

שגית, הקראתם את הסעיף הזה?

כן. דנו בו.

אז למה- -

כי היה ויכוח. אני הבנתי שהם הסכימו להוסיף את זה, אבל מכיוון שעכשיו הם מעלים טענה משפטית- -

האפשרות האחרת היא להכניס את זה עכשיו בכל יסוד.

אבל אז צריך לעשות את זה גם בתרמית וגם בעבירות אחרות.

הם מעלים עכשיו טיעון שבא להחמיר, ואומר, שאם נפרט כאן, שמבחינת דיני העונשין הוא צריך לדעת שהוא איש פנים בחברה, דברים אחרים שיש בדיני העונשין, כאילו שם אנחנו מבטלים את זה, ויש חוק כולל, שזה לא עבירה. אם ישבתי עם מישהו בבית קפה, והוא סיפר לי מידע, ולא ידעתי שהוא איש פנים, ואני גם אוכיח את זה, אין עליי עבירה. לכן לפי דבריהם, אם נפרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.

ואז נצטרך לעשות שינוי גורף, אז זה באמת מיותר.

נכון. קיבלתי, אני חוזר בי. פסקה (8).

"בסעיף 52ז – (א) –

(1) ברישה, אחרי "ולא יחוב" יבוא "לפי סעיף 52ג(א), 52ד או"

(2) פסקה (8) – תימחק.

(ב) בסעיף קטן (ב), אחרי "ולא יחוב" יבוא "לפי סעיף 52ג(א), 52ד או"".


סעיף 52ז הוא סעיף שקובע שורת הגנות לנשיאה באחריות פלילית. בפסקה (א1) כאן מבקשים לקבוע שההגנות יחולו גם לגבי שימוש במידע פנים. פסקה (2), שמבטלת את פסקה (8), מבקשים לבטל הגנה שכיום קיימת בסעיף 52ז, אני אקריא את ההגנה הזו, היא עוסקת בעסקה שמטרתה ויסות השער של ניירות ערך. לפי דברי ההסבר, מסבירה הרשות שאין בהגנה הזאת ממש. אקריא את פסקה (8) שמתבטלת: "מטרת העסקה היא ויסות השער של נייר הערך שבו העסקה נעשתה בידי תאגיד שקבע לעצמו הנחיות לויסות ומסר עליהן הודעה לרשות לפני ביצוע העסקה ונתקיימה אחת מאלה: א. העסקה בוצעה בהתאם להנחיות כאמור; ב. העסקה נעשתה מחמת צורך בוויסות בנסיבות שאין עליהן... כך הודעה לרשות מייד עם עשייתה והוכללה בהנחיות הוראה הקובעת כהנחיה לעתיד דרך התנהגות זהה בנסיבות דומות".

זו הגנה שלא נעשה בה שימוש. היא ודאי אינה סבירה, כי המפר בוחר לעצמו את אסטרטגיית ההגנה; הוא צריך לקבוע את הקריטריונים בעצמו. מי שמתבונן בסעיף 54, סעיף שעניינו תרמית, הרי שם מטופל בדיוק ההגנה המקבילה לזו, היא לא מכונה ויסות, אבל אותו האחד, ושם ברור שמי שקובע את ההתניות זה לא המפר בעצמו אלא הן קבועות בדין. התקנות האלה, אגב, בדרכן לוועדה לאישורה.

יש למישהו הערות? אני מציע שנלך כך, כדי לקצר זמן: אין הערות – אגב, למה עשיתם את זה לפי פרקים?

זו ההנחיה של הנסחיות של משרד המשפטים.

בסדר. אין הערות לפרק הזה. אני הולך לאשר את זה בלי הצבעה. אנחנו נצביע בסוף החוק על כל החוק, אבל לא חוזרים לזה יותר. מה שעד עכשיו אין הערות, מאושר להצבעה סופית.

אם אחלום בלילה שטעיתי?

אז תחלום. גם לי יש כל מיני חלומות, ואני לא עושה אתם כלום. עד כאן מאושר הקטע הזה. נכון?

אם יהיו הערות גם להם, גם לנו?

נגמר העניין. זה מאושר. תהיה רק הצבעה אחת על החוק. ההצבעה תהיה בסוף. בלי נדר. זה מאושר. את זה סיימנו, נוריד את זה מסדר היום. כשאתה הולך לחלום בלילה, תחלום על דברים אחרים. על זה אל תחלום.

אדוני היושב ראש, אם נעבור ותהיה הערה על סעיף מסוים, נוכל לחזור.

נקווה שלא. זה חוק גדול. אני רוצה לסיים אותו. פסקה (9).

במקום פרק ח'3 יבוא: פרק ח'3: הטלת עיצום כספי בידי הרשות.

52טו. (א) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה החלות לגביו, כמפורט בתוספת החמישית (בפרק זה – מפר והפרה, בהתאמה), רשאית הרשות להטיל על המפר עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום כמפורט לגביו בתוספת השישית.

(ב) סכום העיצום הכספי לגבי מפר שהוא תאגיד המנוי להלן, ייקבע לפי התוספת השישית בהתאם לדרגה שבה הוא מסווג לפי התוספת האמורה; דרגתו של תאגיד תיקבע, לעניין התוספת השישית, כמפורט להלן, לפי העניין:
(1) לעניין תאגיד מדווח או תאגיד שאינו מדווח שהציע את ניירות הערך שלו לציבור – תיקבע דרגתו לפי ההון העצמי של התאגיד בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים שהגיש לרשות לפי חוק זה או בהתאם לדוחות הכספיים שנכללו בטיוטת תשקיף, בתשקיף או במסמך רישום שעל פיו הוצעו ניירות הערך של התאגיד לציבור, לפי המאוחר מביניהם;
(2) לעניין תאגיד שהוא חתם – תיקבע דרגתו לפי היקף ההתחייבויות החיתומיות שלו בשנה שהסתיימה לפני מועד מסירת דרישת החיוב לפי סעיף 52יח(ב)(1), בהתאם לדוח האחרון שהגיש לרשות לפי חוק זה, ואם לא נדרש להגיש דוח כאמור – תהיה דרגתו דרגה א';
(3) לעניין תאגיד שעיקר עיסוקו הנפקת מוצרים פיננסיים – תיקבע דרגתו לפי שווי ההתחייבויות נטו בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים שהגיש לרשות לפי חוק זה או בהתאם לדוחות הכספיים שנכללו בטיוטת תשקיף, בתשקיף או במסמך רישום שעל פיו הוצעו ניירות הערך של התאגיד לציבור, לפי המאוחר מביניהם; לעניין זה –

רק שנייה. שאלתי לרשות – למה אנחנו מדברים רק על מוצרים פיננסיים, ולא מכניסים כאן את כל הנושא של מנהלי תיקים, קרנות נאמנות?

שאלתך טובה מאוד, במיוחד לאור הכיוונים שהרשות מתכוונת להביא לוועדה בעתיד, אבל נכון לעתה עיצומים כספיים על מנהלי תיקים מטופלים בפרק המקביל בתוך חוק הסדרת העיסוק. עיצומים הכספיים על מנהלי קרנות מטופלים בפרק המקביל בחוק השקעות משותפות. תמצא את הכול בהצעה הזאת.


יש לנו מספר הערות, נגיד בסיום הסעיף הזה תיקונים לנוסח לאור ההערות שקיבלנו.

בבקשה, רק תסיימי.

"מוצר פיננסי" – נייר ערך שערכו נגזר מערכו של נכס בסיס;
"נייר ערך" ו"נכס בסיס" – כהגדרתם בסעיף 52א;
"נכס" – נייר ערך, ריבית, מטבע, סחורה, מדד, או כל שילוב של אלה;
"שווי התחייבויות נטו" – שווי סך תעודות ההתחייבות הרשומות למסחר בבורסה בניכוי שווי תעודות התחייבות אשר אינן מקנות זכויות למחזיק בהן.

בבקשה.

ראשית, בנוגע לסעיף קטן (א) יש שינוי שהיינו מבקשים לבצע, אבל עוד לא קיבלנו הסכמות ממשרד המשפטים, ולכן היינו מבקשים את רשות יושב ראש הוועדה להעלות את זה לדיון רק בדיון הבא.

מה הבעיה?

היינו רוצים שהפחתת העיצומים הכספיים תיעשה על פי אמות מידה שיפרסם יושב ראש הרשות, כפי שהוא יפרסם – ב-52טו כתוב שזה בסכום כמפורט לגביו בתוספת הששית. התוספת הששית קובעת סכומים, ויש סעיף אחר, שאומר שאם רוצים להפחית מהסכומים הקבועים, זה צריך להיעשות בהתאם לתקנות.


כיוון שבדרך כלל הפרק כאן קובע שהרשות תקבע אמות מידה לחומרת הסנקציה או האמצעי שהיא בוחרת באופן כללי, חשבנו לא נכון לבדל את המקום הזה, אבל כמו שאמרתי קודם, לא קיבלנו עדיין את הסכמתו של משרד המשפטים.

למה זה צריך להיות פה?

זה צריך להיות במספר מקומות, גם כאן, גם בסעיף הזה. אנחנו חושבים שזה המקום הנכון לקבוע, כשאנחנו רואים בחיקוקים אחרים, אבל לא הייתי רוצה- -

סליחה. משרד המשפטים.

הקונספציה שלנו היא שעיצום כספי בפרק הזה זה עיצום כספי מאוד טכני, וההפרות הן טכניות, ולכן שיקול הדעת אמור להיות מאוד מצומצם. אם יש שיקול דעת בהפחתת סכומים, היום התקנות אומרות שההפחתות יהיו מאוד קצובות, לפי איך שיקבע שר המשפטים.


ההצעה של הרשות נבחנת עכשיו, היא עלתה רק לאחרונה.

למה העליתם את זה עכשיו? הרי היו שנתיים דיונים.

ביקש היושב ראש שנדבר עם הגופים, ונשמע את אשר על לבם. הגופים מאוד מוטרדים מהעלאת סכומי העיצום הכספי- -

אנחנו ביקשנו.

אתם ביקשתם את הפעלת התקנות. יש היום מנגנון להפחתה, רק המנגנון היום הרבה יותר קצוב, ועם שיקול דעת של שר המשפטים. פה רוצים קצת להרחיב את זה; אומרים, בצדק מסוים: אם יש לנו סמכות לקבוע הגבלה וסכומים כל כך גבוהים, בא ההליך המינהלי המורחב, אז למה שלא תהיה לנו גם גמישות בהליך הזה, הפשוט יותר? הטענה מנגד היא שההליך הפשוט יותר, כיוון שהוא כל כך טכני, לא צריך להיות כזה מגוון של שיקול דעת, וזה צריך להיות הרבה יותר קצוב. זה דבר שצריך לסגור אותו. זה עלה לאחרונה, ועוד לא סגרנו את זה.

מה העמדה שלכם?

ביקשנו, שתהיינה מראש תקנות שיאפשרו להפחית את זה, ויהיה קריטריון מסוים. הלכנו לקראתנו, וההצעה של הרשות מקובלת עלינו.

יש מישהו שמתנגד להצעת הרשות?

משרד המשפטים.

הבעיה היא שהמודל הזה יהיה מודל לעוד עיצומים כספיים, והשאלה היא אם זה מתאים לעוד גופים, לכן אנחנו מאוד זהירים עם זה. זה לא אומר שלא נסכים, אנחנו פשוט זהירים.

אני נוטה לקבל את עמדת הרשות לניירות ערך. אם תאמרי שהסכמתם לזה, הנוסח הזה מאושר. אם יש לכם עמדה אחרת, אז נחזור לדיון הזה. אם התשובה תהיה חיובית, אנחנו לא חוזרים לזה.

בסדר.

אז אקריא: בסוף א ייאמר: ואולם רשאית הרשות להפחית מסכום זה בשיעור שתקבע, אם שוכנעה שראוי לעשות כן בנסיבות המקרה, בהתאם לאמות המידה שקבע יושב ראש הרשות לפי סעיף 56ח(א4).


וכשנגיע לאותו סעיף, הבאנו עמנו את אמות המידה שבכוונתנו לפרסם.

מדובר במנגנון של הפחתה.

נכון.

הסמכנו לקבוע את אמות המידה- -

אז אני אסביר. נכון להיום יש הסמכה לכאורה כזאת לקבוע בתקנות. ההסמכה הזאת קיימת החל מתיקון 33 לחוק ניירות ערך, שאושר על ידי הוועדה הזאת, כמדומני, לפני כשלוש שנים. עוד באותה עת היו יחד אתנו תקנות, שלא קודמו עד עתה מכל מיני טעמים, של איך מנוסח סעיף ההסמכה וכיוצא בזה. בכל מקרה, בשורה התחתונה, בין משרד המשפטים ובינינו קיימת הסכמה שצריך להגיע בסופו של דבר לאפשרות שיקול דעת ביחס להפחתה. את התוכן של איך שננסח את זה – אני מציעה לדבוק במנגנון- -

לא צריך אישור של ועדת הכספים של התקנות הללו?

זה לא תקנות, לא יהיה אישור ועדת הכספים, אבל אנחנו מציעים, כיוון שאנחנו יודעים כבר עתה מה צפוי להיות בתוך אומת המידה האלה, נציג אותן בפני הוועדה, ואם יש לכם הסתייגות, נוכל לשמוע אותה כבר עתה.

מה אתה רוצה – שהם יבואו- -

לא, שאלתי, אבל אם זה לא תקנות, יכול להיות שאין צורך.

צריך לשקול- -

אבל דווקא הם מבקשים את זה.

הם אומרים שבתקנות ההליך הוא ארוך יותר ומסורבל. יש היום בחוק הסמכה לתקנות, ואין הפחתת סכום.

את העיצומים הכספיים קבעו כבר לפני שלוש שנים, ואז קבעו כבר שיהיה סעיף שמסמיך לתקנות, שעד היום לא עשו אותו.

בסדר. אתם מקבלים את עמדת הרשות?

כן.

בסדר. משרד המשפטים, אם יש לכם עם העניין השגות, תאמרו אותן, ואז נדון עליהן. הלאה.

ב-ב1 אנחנו מבקשים רק לשם הבהרה אחרי המילים "לעניין תאגיד מדווח או תאגיד שאינו", שיהיה כתוב: "תאגיד שאינו תאגיד מדווח". העירו לנו למען הסדר הטוב, שאין דבר כזה, שאינו מדווח, אלא שאינו תאגיד מדווח; זה לא תיקון שיש בו מהות כלל.

בשורה האחרונה לאותה פסקה אחרי המילים "בתשקיף או במסמך רישום שעל פיו הוצאו ניירות הערך של התאגיד לציבור", יהיה כתוב: "שהוגשו קודם למועד ביצוע ההפרה". אותו דבר קיים גם- -

למה את מוסיפה את זה עכשיו? מי ביקש?

בין לבין, מאז שפורסם בכחול ועד עתה היו שתי פרשיות בבית משפט, שבהן היה ערעור על החלטה של הרשות להטיל עיצום כספי. בין המועד שבו אושרה הצעת החוק הזו בקריאה ראשונה ועד עתה היו שני דיונים בבתי משפט בקשר לערעורים על הטלות עיצום כספי של הרשות. במהלך הדיונים האלה התברר, שיש חוסר בהירות בנוסח החוק, שנוגע לשאלה, באיזה שלב מחשבים את ההון העצמי, או מה המועד שבו מסתכלים, שבו בוצעה ההפרה, ולפיו מחשבים הון עצמי, מפני שלכאורה יכולים להיות מספר מועדים אפשריים – המועד שבו בוצעה ההפרה, המועד שבו נשלחה ההודעה הראשונה על הכוונה להטלת עיצום כספי, המועד שבו הוטל העיצום הכספי בסוף. ברור שצריך ליצור אחידות וודאות ביחס למועד, ואנחנו בחרנו את המועד שבו מי שיש לו שליטה על המצב זה המפר ולא הרשות כדי שלא ייטען כנגד הרשות, שהיא בחרה את מועד ההפרה לפי שנוח לה. זה ההסבר לשלושת העניינים הבאים- -

איך התעוררתם לזה?

אמרתי – היתה פרשייה בבית משפט רק לפני כחודש- -

יש למישהו הערות למה שהיא אומרת עכשיו? משרד המשפטים?

לא. זו הפסיקה של בית המשפט.

נכון.

גם בפסקה (2) יוסרו המילים: "בשנה שהסתיימה לפני מועד מסירת דרישת החיוב, לפי סעיף 52ב1", ואחרי המילים "שהגיש לרשות לפי חוק זה" יבוא: "קודם למועד ביצוע ההפרה". בפסקה (3) אחרי המילים "הוצאו ניירות ערך של התאגיד לציבור", יבוא: "שהוגשו קודם למועד ביצוע ההפרה". באותו סעיף אין לנו עוד הערות.

אני רוצה להעיר לסעיף הזה, לא הסברנו אותו כל כך – למעשה, השינוי העיקרי שיש בסעיף הזה, שעוסק בעיצומים כספיים, זה בעצם העיצומים הכספיים שההפניה אליהם היא הפניה אל התוספת החמישית ואל התוספת הששית, כלומר אלו באמת, כמו שמרים אמרה, ההפרות הטכניות שבגינן התקיים הליך של עיצום כספי, שהוא הליך שונה מההליך החדש שמבוקש כאן בהצעה, והוא ההליך של אכיפה מינהלית, שגם הוא הסתיים בחלק מהמקרים בעיצומים כספיים, אבל הוא יחול על הפרות אחרות, שאינן טכניות.


גם היום יש בחוק ניירות ערך פרק של עיצומים כספיים, והחידוש הגדול ביותר אולי שיש בסעיף הזה שקראנו עכשיו, זה שעד היום פרק העיצומים הכספיים בחוק ניירות ערך חל רק לגבי תאגידים, וכאן מבוקש להחיל אותו גם לגבי יחיד.

יש לנו גם בחוק ניירות ערך על יחיד.

במעט מקרים – באופן ספציפי, לגבי הפרות ספציפיות; לא באופן גורף, כמו שמוצע כאן. זה דבר שקיים, גם לאחרונה בחוק בנק ישראל גם היה לנו מקרה דומה. אבל חשוב שהוועדה תדע מזה.

בבקשה.

אנחנו במכתבנו הערנו לעניין הזה. ביקשנו שזה לא יחול לגבי יחידים, כי עד כה זה לא היה, אבל אחרי שישבנו עם הרשות, הובהר לנו שזה- -

אתם לא מתנגדים?

לא.

אני רוצה לחסוך זמן. שאל אותי זוהר גושן, האם לשבת אתכם, האם לשבת עם כל הזה כדי להגיע להסכמות. אני רוצה לחסוך זמן. את הדיונים האלה תעשו בנפרד.

אני רק מעיר פה, נאמר לנו שאפשר יהיה לבטח נגד זה.

כל מה שהוא אומר נכון, אנחנו נדבר על זה בהמשך.

הלאה.

52טז. הודעה על כוונת חיוב. (א)
היה לרשות יסוד סביר להניח כי בוצעה הפרה ובכוונתה להטיל על המפר עיצום כספי לפי פרק זה, תמסור למפר הודעה על כוונתה כאמור (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב), ובלבד שטרם חלפה שנה ממועד ביצוע ההפרה.

פה היו לי הערות. הנושא של השנה, דיברנו, ואמרת שאתה רוצה לתת יציבות. אני אומר, איך נדע שזה יהיה עד שנה לגוף מסוים או לגוף אחד אחר כן, אחר לא? שתהיה אופציה, שאם היית עסוק מאוד בדברים אחרים, לא היו לך מספיק חוקרים לחקור, ומישהו נעלם מעיניך- -

מה קורה באמת, אם גילית את זה אחרי יותר משנה?

ההערה היא נכונה.

תשתדלי להגיד לי, כי אני לא הייתי אתכם בשנתיים האלה שהכנתם את החוק- -

זה תיקון שעכשיו נעשה לאור התרעומת שהועלתה מחברי הוועדה.

אני מבקש להבין, הרי ישבתם על החוק הזה. מה חשבתם כשכתבתם: ובלבד שטרם חלפה שנה? מה חשבתם שיקרה אם אחרי שנה ויום יתברר שהאיש עשה עבירה, אבל לא שמתם לב, או לא חשוב מה הסיבות - כולנו בשר ודם, מה יקרה אז?

ראשית, אני רוצה להבהיר, שעשינו בהצעה הזאת גם בסעיף הזה, ונראה את זה גם כשנגיע לפרק שדן בהליך המינהלי המורחב, הוראות שהן מעין הוראות התיישנות, הוראות שקובעות מגבלות תקופות. עשינו את זה כי חשבנו שזה ראוי מבחינת עיקרון החוקיות. לא נתבקשנו לזה על ידי משרד המשפטים. זה חריג בנוף של האכיפה המינהלית, לא תמצאו אף חיקוק אחר, ככל שאני יודעת, שיש בו הוראות שמגבילות את ידה של הרשות בהטלת עיצומים כספיים, וזה מראש כי אנחנו הרגשנו את דעת הגופים, שזה נראה לא מידתי – כל ההערות על חוסר המידתיות ועל כובד ההליך וההכרעות שיש בו. אמרנו: הרשות תצמצם את יכולתה לפעול במגבלות זמנים, אפילו מגבלות זמנים קשות. לכן אמרנו כאן מגבלת זמנים של שנה. אם תראו אחר כך בהפרות, יש שנה, חמש שנים או שבע שנים, לפי סוג ההפרה. בשוגג זה נוסח מהמועד שבו בוצעה ההפרה, בעוד שאנחנו כיוונו, מהמועד שבו גילינו את ההפרה, כפי שאפשר לראות גם הוראות מקבילות, למשל סעיפים 8, 9 לחוק ההתיישנות.

גיליתם את העבירה - תוך שנה?

כן, אבל אומר מה אנחנו מציעים – ראשית, שאחרי המילים "לפי פרק זה", יהיה כתוב: "תימסר" ולא "תמסור למפר הודעה על כוונת הרשות, ובלבד שטרם חלפה שנה מהמועד שבו גילתה הרשות את ביצוע ההפרה ושלוש שנים ממועד ביצוע ההפרה". זה אומר שאנחנו לא יכולים לשבת בשקט ולהירדם על השמירה. יש לנו שלוש שנים. אם במשך שלוש שנים לא גילינו את זה בעצמנו, אז לא יוטל עיצום כספי. מצד שני, אם התחלף רואה חשבון, והדבר לא הובא לידיעתנו, ולכן לא היינו יכולים לדעת אודותיו, אנחנו ניתן את השהות שנגלה, מהמועד שבו גילינו נספור שנה, אבל אם התמהמהנו ולא גילינו וחלפו שלוש שנים, לא נוכל לפעול באפיק הזה; עדיין יכולים להיות פתוחים אפיקים פליליים.

למה אתם כל כך מצמצמים את תקופת ההתיישנות בעבירה? לצורך העניין – אני לא רוצה להגיד: שבע שנים, אבל נניח לצורך העניין נתגלה שלפני ארבע שנים מישהו עשה דברים מאוד חמורים.

זה הפרות טכניות. תסתכל בתוספת החמישית.

בסדר, חזרתי בי מההצעה.

לי יש שאלה; המינוח כאן, כמו גם בחוק הקיים, זה הרשות: הרשות מודיעה על כוונת חיוב. בפרק האכיפה המינהלית זה יושב ראש הרשות, הוא זה שפותח בהליך. אתם יכולים להסביר את ההבדל?

כן. זו הסיבה, אגב, לשינוי "תימסר" ולא "תמסור". זה נוגע לההערה שהעלית את. מדובר בשני הליכים נפרדים, והכניסה של יושב ראש הרשות או הרשות זה בשלבים אחרים לחלוטין. כאשר מדובר על עיצום כספי פשוט, בפועל מה שקורה גם היום, ולא מוצע לשנות מהנוהג היום, מוצאת מחלקה רלוונטית המפקחת על ענייני התאגיד שיש חשד לביצוע הפרה מסוג ההפרות שמנויות בתוספת החמישית. אנשי המחלקה שולחים למפר הודעה על כוונה להוצאת עיצום כספי. המפר מגיב, אין טעם להטריח לא את יושב ראש הרשות, ודאי לא את המליאה באותו שלב. רק אחרי שהגורם מגיב, החומר בכללותו, הן הפנייה והן התגובה אליו, מגיעים בפני – מי שעושה את זה, זה ועדת עיצום כספי, שזה ועדת משנה של המליאה, והיא מכריעה.

טוב. הלאה.

זה יופיע בדברי ההסבר?

אין דברי הסבר בשלב הזה.

זה לא מה שנעשה עד היום, כי למעשה זה סעיף דומה למה שיש גם היום בחוק.

אין יותר דברי הסבר.

אבל יש בעיה עם העניין הזה שניתנת לרשות סמכות גדולה מאוד בנושא של עיצומים כספיים, שהם לא במסגרת הוועדה המינהלית, אלא גם מה שקיים כיום. לא ברור בעצם ברשות מיהו הגוף שמטיל את העיצומים- -

אם היית מגיע לוועדת עיצום כספי, היית רואה. ועדת עיצום כספי זה ועדה של מליאת הרשות, וכשמסתיים הדיון בוועדה ומתקבלת החלטה, היא מתפרסמת באתר האינטרנט של הרשות, פתוחה לעיון הציבור.

אבל אין פרוטוקולים- -

יש פרוטוקולים של הוועדה לעיצום כספי, ואם המפר או החברה המפרה שנידונה באותו דיון מבקשת את הפרוטוקול, היא תקבל אותו. לא מקבלים פרוטוקולים של חברות אחרות, ויש על זה החלטה של בית משפט.

אם זה יירשם בפרוטוקול - זו ועדה של המליאה.

ועדה של המליאה; מכיוון שמדובר ברשות, מדובר בוועדה של מליאה.

ברור, נרשם בפרוטוקול. הלאה.

בהודעה על כוונת חיוב תציין הרשות, בין השאר, את אלה:
(1) המעשה או המחדל (בפרק זה – המעשה) המהווה את ההפרה;
(2) סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו בהתאם להוראות סעיף 52כב;
(3) זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני הרשות, בהתאם להוראות סעיף 52יז;
(4) שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או בהפרה חוזרת, בהתאם להוראות סעיף 52יט.

אנחנו מבקשים לתקן את פסקה (2), שייאמר בה אחרי המילים "סכום העיצום הכספי": "אותו ניתן להטיל על המפר בשל ההפרה". אסביר למה: סכום העיצום הכספי אותו ניתן להטיל על המפר בשל הפרה – הסיבה היא שסוג ההפרות שיש בחוק ניירות ערך, והן לא בדיוק אותן הפרות שיש לפעמים בחיקוקים אחרים הן הפרות שיש בהן יסוד מתמשך, למשל, דוגמה קלאסית היא שאנחנו מבקשים להטיל עיצום כספי על זה שתאגיד לא דיווח על משהו שחלה עליו חובה. מהמועד שבו שלחנו את ההודעה על כוונה נוקף הזמן, המפר לוקח את הזמן עד שהוא משיב, אחר כך עד שזה מתברר – יש הפרה נמשכת. כל יום הציבור לא מקבל את המידע. לכן מה שנודיע זה על הסכום שאותו ניתן להטיל על המפר. בסופו של יום הסכום יהיה מעודכן גם מבחינת הצמדה וריבית, אבל גם מבחינת התוספת הנמשכת שקיימת בדין.

כמה זמן זה היום, הגוף שצריך להגיש את הדוח- -

30 ימים. אגב, היום זה לא מוסדר בחוק. אה, מתי הוא צריך להגיש? זה תלוי, לפי העניין. למשל, דוח תקופתי, יש לו מועדים – תוך שלושה חודשים מתום השנה.

אז לא הגיש במועד, או אתם ביקשתם איזשהו דוח, לא הגיש במועד. מה הסנקציות?

אם הוא לא הגיש במועד, היום יש סנקציה של עיצום כספי, בדיוק הסנקציה שאנחנו מדברים עליה עכשיו, ועל אותו עניין במקרה שיש כאן מודעות או כוונה, אפשר גם ללכת בהליך פלילי; יש סנקציה פלילית בנפרד. אבל היא שמורה למקרים היותר חמורים.

מה שיש פה זה דבר טכני. יש עיצום על ההפרה עצמה, ואז, נניח, לצורך העניין, הוא איחר שבעה או שמונה ימים. אתה מודיע לו שעל כל יום שהוא איחר, יש, נניח, תשלום של שקל ליום, לצורך העניין. הוא קיבל על שבעה ימים. הוא לקח עוד שלושים ימים עד שענה לנו. עכשיו אני צריך הליך חדש על השלושים ימים איחור הנוספים? אנחנו אומרים לו: דע לך, לכל יום זה, נניח, שקל, אז תדע מראש, שעד שתגיש את הדוח, נצבר לך שקל כל יום. במקום לעשות שני הליכים, אני עושה הליך אחד.

ואתה אומר: עד שלושים יום, כלומר אם יעשה את זה מהר- -

זה גם לא שינוי של המצב הקיים.

כבוד היושב ראש, לסעיף ב1, לדעתי, סעיף ב1 לקוני מדי – מאפשר להגיד שתי מילים, ולא לתת קצת יותר על המהות לאיש שמקבל את המכתב. השאלה היא, האם לא נכון להכניס לכאן כמה מילים כדי שיטילו חובה לתת קצת יותר תוכן למי שמקבל את המכתב?

זה בדיוק העניין, כך אתה מתאר את המעשה שמהווה עבירה, או אי הימנעות מהגשת דוח במועד, אז מציינים שלא הגשת דוח במועד. מדובר על עבירות טכניות. זה התיאור הכי מלא שאתה יכול לתת.

ועל אף שהן טכניות, בחלק מהמקרים שליחת ההודעה מגיעה כדי עשרה עמודים פירוט. אנחנו רשות ציבורית; חלה עלינו חובה לפעול- -

אבל זה לא כתוב פה כחובת הפירוט. אני רוצה שתכתוב ארבע-חמש שורות, שיסבירו לי, כשאני מקבל את המכתב, שאני אבין מה בדיוק. לא הכול רק טכני.

אם נוסיף את המילה "פירוט המעשה או המחדל המהווה את ההפרה", זה יפתור את הבעיה?

יפתור.

פירוט.


נמשיך.

"52יז. זכות טיעון. מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני הרשות, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה".
לגבי העניין הזה, הנוסח של עיצומים כספיים הוא פחות או יותר זהה לאורך החקיקה, אבל כשהכנתם את הצעת חוק בנק ישראל, עלתה פה בקשה של הוועדה, שבעיצומים כספיים תהיה גם הזכות לטעון בעל פה. השאלה, אם רוצים להתייחס לזה גם כאן.

אפשר שלושים ימי עבודה?

הרעיון פה, שזה הליך קצר ביותר.

למה אי אפשר בעל פה?

כי ההפרות קלות להוכחה או לסתירה.

אם מישהו צריך להגיש את הדוח התקופתי עד 30 במרס, והוא לא הגיש את זה עד 5 באפריל, אין כאן שאלות. אני לא צריכה לתת לו זכות להישמע.

יש שאלות. יש לפעמים שיקול דעת.

אין. אומר החוק: גם אם חלית, עליך לפנות לרשות קודם העיתוי, ולהוכיח שנבצר בעדך מלדווח. רק אז אתה מקבל ארכה מהרשות. אם לא קיבלת ארכה מן הרשות, זו חובה מוחלטת, הרי ציבור המשקיעים, שהרשות היא רק פה לו, לא אמור לסבול מזה שחלית. אתה צריך לדאוג, שהארגון שלך יהיה איזה תאגיד תדווח, יהיה חליף לך, שיוכל לדווח במקומך.

קורים מקרים כאלה?

בהחלט קורים מקרים.

למה מפריע לכם, שיהיה כתוב: בעל פה או בכתב?

זה מסרבל את ההליך. אתה לוקח הליך פשוט- -

כשנעבור על ההפרות, אם תראו הפרה שנראה לכם שקשה להוכיח אותה, נעביר אותה- -

אז למה כתובה פה המילה "בכתב"?

אם ההפרה היא פשוטה, אנחנו חושבים שלא צריך- -

מה שמרים מציעה זה שכשנעבור על ההפרות בתוספת החמישית, ונראה הפרות שהן לא טכניות, אלא הפרות שמתאימות יותר למסלול האכיפה המינהלי- -

גם בהפרות טכניות - נראה מהן.

30 ימי עבודה, בבקשה? יש חופשים, שיעשו מזה שבוע.

פסח, סוכות, למשל.

אין שום מקום בחוק אצלנו שכתוב: ימי עבודה. זה נראה לי קצת זר לחוק.

אז תעשי 45 יום, כי יש לפעמים חופש של שבועיים, אז נתת לי שבועיים להגיב.

המודל הזה של העיצום הכספי, אגב, הוא בכל החקיקה. אנחנו ממש הכתבנו את המודל החדש.

אבל צריך להיות פרקטי.

מה המצב כיום?

כיום לא קבועות בכלל מגבלות. לכאורה היום, אם היינו רשות שאינה פועלת בצורה סבירה, היינו יכולים להקצות גם למפר שבועיים. כאן אנחנו רוצים להבטיח- -

מה קורה כיום?

זה המצב שלפיו אנחנו נוהגים.

למה יש התנגדות לימי עבודה? זה ישאיר שבועיים- -

זה המצב כיום.

אז מה? האם אי אפשר לשנות?

אנחנו מדברים על הפרות טכניות, כלומר למה לא הגשת את הדוח בזמן. לא מבקשים ממך עכשיו להכין דוח, שזה – אני מסכים לחלוטין, שאז צריך באמת לדבר על ימי עבודה. אתה צריך לתת תשובה – בעל פה או בכתב, זה נראה בהמשך. אתה צריך לתת תשובה על דבר טכני. אני העברתי חוק, נדמה לי, שכאשר מגיע חול המועד, לגבי הדיווח למס הכנסה, צריך שלושה ימים אחרי חול המועד, אבל זה לא המקרה. הלאה.

"(א) הרשות תחליט, לאחר ששקלה את הטענות שנטענו לפי סעיף 52יז, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאית היא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 52כ(ב)".

זה סכומים מופחתים.

אני רוצה להציע נוסח לתיקון – "הרשות תחליט לאחר ששקלה את הטענות שהוגשו לפי סעיף 52יז, ככל שהוגשו כאלה", מפני שיש מקרים שהמפר בוחר לקבל על עצמו את הדין ולא להגיש, "אם להטיל על המפר עיצום כספי כקבוע בתוספת הששית או בסכום נמוך יותר שקבעה" - זה בהנחה שמשרד המשפטים לא יבוא עם התנגדות, כפי שהורית קודם לכן. זה קשור לתיקון קודם של ההפחתות.

אני לא נגד הרשות לניירות ערך, ואני לא בעד הרשות לניירות ערך. אבל אני רוצה להיות קצר יותר. את מגיעה עכשיו עם נוסחים- -

אבל זה להערת הגופים. התבקשנו על ידך לשבת עם הגופים.

בסדר. היה כדאי שתביאו גם נוסח קודם. אני לטובתכם. אני רוצה את החוק הזה לסיים לא בסוף הקדנציה, אלא מה שיותר מהר. אני ביקשתי שתשבו עם הגופים כדי לקצר את הדיון. אני רוצה שתביאו נוסחים שוב, כדי שלא נעלה עכשיו מחדש את העניין הזה, ושתתחלנה הערות של היועצות המשפטיות כאן. כל מה שאפשר לקצר, שהוא לא במהות, דיון שאנחנו חייבים לקיים אותו - אני רוצה לקצר. זה חוק גדול. אני נותן לכם את מלוא הסמכות להחליט מה שמקצר את הדיון, במה שהוא לא מהותי, לעשות לפני הישיבות.

בסדר.

העברתי אתמול ליועצת המשפטית - היה לי באג במחשב, וזה לא נשלח אליה.

אין לי טענות, רק קחי בחשבון שזמננו מוגבל. עוד מעט נגיע לנושא התקציב, עם כל מיני בעיות נוספות – הולך להיות הרבה בעיות, במיוחד שעכשיו נכנסנו להיות חברים ב-OECD, ותהיה פה מלחמה בוועדה על הקרדיט...

הלאה.

(1) החליטה הרשות לפי סעיף קטן (א) להטיל על המפר עיצום כספי, תמסור לו דרישה לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת חיוב); בדרישת החיוב תציין הרשות, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן והתקופה לתשלומו בהתאם להוראות סעיף 52כב.
החליטה הרשות לפי סעיף קטן (א) שלא להטיל על המפר עיצום כספי, תמסור לו הודעה על כך.

אני מבקשת בפסקה (1) אחרי המילים "העיצום הכספי המעודכן", שיבוא: שעל המפר לשלם כאמור בסעיף 52כ, שמבטיח - זה גם לאור מה שקרה בפסיקה, כדי שיהיה ברור, שזה הסכום המעודכן בסוף.

(ג) לא טען המפר את טענותיו לפי סעיף 52יז בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת חיוב שנמסרה למפר במועד האמור.

אנחנו מבקשים להסיר את סעיף קטן (ג) הזה משתי סיבות. הסיבה האחת היא, במועד שבו נשלחת ההודעה על כוונה זהות השולח, כפי שהעירו גם איגוד החברות, אינה הזהות של מי שמקבל את ההחלטה. לכן אי אפשר לראות אותם כאחד. שנית, זה לא יהיה אותם סכומים בדרך כלל, כי בינתיים היה עדכון הסכום עד המועד הסופי, אז אי אפשר לקרוא את ההוא כאילו הוא סופי. אז אנחנו מבקשים ש-(ג) יירד, אין בו צורך.

הפרה נמשכת והפרה חוזרת. בהפרה נמשכת ייווסף על סכום העיצום הכספי החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
(ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט בתוספת החמישית, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הטילה הרשות על המפר עיצום כספי לפי פרק זה, שבשלה הטילה ועדת האכיפה המינהלית על המפר אמצעי אכיפה לפי פרק ח'4 או שבשלה הורשע המפר.

אני רק מבקשת לתקן בסעיף זה – בשוגג כתוב כאן: החלק החמישים. זה שונה מהמצב הנוהג היום, ואנחנו מבקשים שייכתב: "בהפרה נמשכת יוספו על סכום העיצום הכספי ארבעה אחוזים לכל יום שבו נמשכת ההפרה". זה המצב הקיים כיום.

לכל יום?

כן. זה המצב הקיים כיום.

החלק החמישים – זה הנוסח שעכשיו הם מריצים במשרד המשפטים בכל החקיקה.

למה את משנה את זה?

כיום בסעיף 53 לחוק ניירות ערך ביחס להפרה הנמשכת במישור הפלילי, כתוב: שני אחוזים. אנחנו הפנינו את תשומת לבו של משרד המשפטים, שלא סביר שיש ארבעה אחוזים נכון להיום במישור המינהלי, בעוד שני אחוזים במישור הפלילי, ושצריך להשוות ביניהם. התכוונו, שההשוואה ביניהם תהיה לפי המצב הקיים כיום במישור המינהלי, שיהיה ארבעה אחוזים. בשוגג, לדעתנו, שונה לחלק החמישים. ביקשנו את אישורו של משרד המשפטים לאישור ההבנה הזאת- -

למה בחקיקה המקורית כתבתם: בחלק החמישים?

כתבנו: ארבעה אחוזים.

בחוק הקיים זה ארבעה אחוזים. בהצעת החוק שבכחול הם כתבו: החלק ה-50.

למה כתבתם: החלק החמישים?

לא כתבנו. הליך החקיקה פועל בצורה כזו, שיש שלב של נסחות החוק, ובשלב הזה נפלה טעות. אני מודה, שלא שמנו לב אליה.

זה צריך להיות ארבעה אחוזים.

ובהפרה החוזרת אתם גם רוצים לחזור ל-50 אחוז שהיה בחוק הקיים?

אין כאן איזה ערך פואטי על מה נכון שצריך להיות. זה מספרים. אנחנו היינו רוצים שמה שיהיה כתוב, זה מה שכתוב כעת בסעיף קטן (ב).

אני מסיים את הדיון בסעיף הזה. את הסעיף של ההפרה הנמשכת, אנחנו בהפרה החוזרת בישיבה הבאה נדון בו, ב-52יט. אני מבקש לבדוק גם לגבי הנושא של הפרה חוזרת.


אנחנו לא מאשרים עד כאן. כאשר נגיע, בעזרת השם, לפרק ח'4, אז נאשר את כל הקטע הזה. אני חוזר על בקשתי להיות ערוכים – לטובתכם. צריך לבוא עם נוסחים, שכבר נדע אותם פה.

בהחלט. אני מקבלת את זה.

זה דבר מאוד טכני, שבחוק כזה גדול, הוא יכול לחסוך המון זמן. בישיבה הבאה, בעזרת השם, בחוק הזה נתחיל ב-52יט, הפרה נמשכת והפרה חוזרת.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.