הצגת דו"ח נשים בישראל 2010 של שדולת הנשים - שהוכן עבור ועידת האו"ם בייג'ינג +15

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
11.5.2010
הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 46
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, כ"ז באייר תש"ע (11 במאי 2010), שעה 11:00

הצגת דוח נשים בישראל 2010 של שדולת הנשים שהוכן עבור ועידת האו"ם בייג'ינג +15

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר
אורית זוארץ
חנין זועבי
דב חנין
שלמה מולה
עמיר פרץ
נחמן שי

סא"ל ליאורה רובינשטיין – אכ"א, סגן יוהל"ן, משרד הביטחון
חיה דסקל – מנהלת ועדת ערר וסיוע לבודדים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
מרים שכטר – ממונה על מעמד האישה ושוויון בין המינים, משרד החינוך
מרים בר גיל – מדריכה ארצית לשוויון בין המינים, משרד החינוך
תמר שני-יוסף – מנהלת אגף ההדרכה ונציגת פורום הנשים, משרד הבריאות
עמית אשכנזי – משרד התחבורה
יעל פרידסון – הרשות לקידום מעמד האישה
רחל ביאלר – פורום מנהלות מקלטים, עמותת אישה לאישה
נורית צור – מנכ"ל, שדולת הנשים בישראל
רינה בר-טל – יושבת ראש שדולת הנשים בישראל
ורדה מור – חברת הנהלה, שדולת הנשים בישראל
יהל אס קורלנדר – מנהלת מרכז מידע ומחקר, שדולת הנשים בישראל
גלית ויטמן – מתנדבת, שדולת הנשים בישראל
עדי ויצהנדלר – מלגאית, שדולת הנשים בישראל
סלעית טורק – רכזת נ.מ.ש, שדולת הנשים בישראל
גל שרגיל – מתנדבת, שדולת הנשים בישראל
עו"ד מיכל כפרי – חברת הנהלה, שדולת הנשים בישראל
עו"ד מאירה בסוק – יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת
תמר אדלשטיין זקבך – עורכת דין, מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן
ד"ר עדי פינקלשטיין – מרצה, האוניברסיטה העברית

דלית אזולאי

שחר לוי, חבר המתרגמים בע"מ



הצגת דוח נשים בישראל 2010 של שדולת הנשים
שהוכן עבור ועידת האו"ם בייג'ינג +15

בוקר טוב לכולם, אני מברכת את שדולת הנשים על היוזמה החשובה הזאת של יצירת דוח עצמאי. אמנם אתן מכנות אותו דוח צללים אבל הייתי קוראת לו דוח עצמאי שהוא באמת לא מגיע ממקום מתייפייף שרוצה להציג כמה הכל ורוד וטוב בעולם אלא באמת בודק איפה אנחנו עם יד על הדופק אל מול הדרישות הבינלאומית, מול המצב בישראל וכו', ובדיוק עם דיברתי עם נורית על כך שזו למעשה הפעם השלישית שהדוח מוגש, אחת לחמש שנים, ואני חושבת שזהו אירוע חגיגי ושחשוב פשוט להכנס ולצלול ישר אל פרטי הדוח המוגש לפנינו.

מבחינת סדר הדוברים, כמובן שהנוכחים והנוכחות כולם יכולים להירשם אצל דלית לרשות דיבור אבל לפחות בתור התחלה אני פונה לרינה בר טל, יושבת ראש שדולת הנשים בישראל, שתציג לנו את עיקרי הממצאים או רקע כללי על הדוח.

בוקר טוב לכולם, את עיקרי הממצאים תציג יהל ואורית תספר קצת על השדולה. אני מצאתי לנכון להגיד כמה משפטים. קודם כל, להודות לך, חברת הכנסת חוטובלי שמצאת לנכון להביא את הדוח הזה לדיון חשוב, רציני ומכובד בבית הזה. קודם כל, תודה.

מבחינתי זה מובן מאליו.

אחר כך אני רוצה להודות לשני הגברים חברי הכנסת שנמצאים כאן כרגע, שמכבדים את הדיון.

אנחנו מתכבדים בדיון. אנחנו לא מכבדים שום דבר.

אני מכירה אתכם ואני יודעת למה אתם באים. אני יודעת שאתם מכבדים את הדיון. אני רוצה לומר שזה חלק מהעניין. זה חלק מהדוח הזה. שהציבור שחי במדינה ומקבלי ההחלטות שחיים במדינה לא מקבלים את הנושא מספיק ברצינות. לכן ההתקדמות היא איטית ולכן ההתחלה היא רלוונטית, ולכן הסיכומים של יהל רלוונטיים. הם לא צריכים להפיח בנו שום רגש של קיפוח או של חוסר ביטחון או של חוסר אופטימיות אבל הם צריכים להאיר נורות אדומות גם בבית הזה, לפי מי שיושב סביב השולחן הזה ובא להקשיב לדברים מהסוג הזה. עוד מספיר משפטים על החשיבות של הדוח מבחינתנו.

תראו, מדינת ישראל מגישה את הדוח שלה כל שנה לאו"ם. אני קוראת לכם נבחרי הציבור לבדוק את הדוחות שהמדינה מגישה ומה היא עושה בעניין.

איזה דוח?

אני אסביר. זה דוח צללים. זה דוח של עמותה כארגון לא-ממשלתי, ודוח צללים אומר שהנתונים נלקחו מהנתונים של המדינה אך הפרשנות היא שונה. אז אני מציעה שהחברים הנכבדים יבדקו את הדוח שהמדינה מגישה וגם יראו מה המדינה עושה, "תכל'ס", מה שנקרא, מה עושה המדינה כל שנה וכל שנה בעניין של הנתונים המאוד בעייתיים.

אני מאמינה באמונה שלמה שאם המדינה הייתה עושה, גם הפרלמנטרים וגם החברה האזרחית, היו עושים יותר, הדוחות היו נראים אחרת. ופה אני רוצה לומר שלמדתי מאדם שהוא לא פמיניסט, הוא היה שגריר ישראל באום, מר גילרמן, למדתי ממנו משהו מאוד חשוב ואני מאמצת אותו, והוא שמדינת ישראל מייצאת החוצה הרבה היי טק, הרבה צבא, הרבה ידע בתחום נשק וכו', ואנחנו לא מייצאים מספיק את הנושאים החברתיים.

זה נקרא עוצמה רכה.

הדוח הזה, אני רוצה להתייחס אליו כאל עוצמה רכה, והוא בעצם אומר – רבותיי בעולם, מדינת ישראל, חוץ ממה שאתם יודעים עלינו דרך העיתונות ודרך דוחות של אנשים שונים ודרך מלחמות ומאבקים, יש לה גם ידע חשוב לייצא, היא גם מתייחסת בצורה שהרבה מקומות בעולם לא מתייחסים, אני רוצה להגיד את זה לטובה, לנושא של מעמד האישה, קרי הנושא של מעונות יום, קרי הנושא של נשים עובדות. לא מספיק, לא מספיק אבל במובנים מסוימים יותר ממדינות אחרות, בהחלט. ויש לנו תוכניות. יושבת כאן הגברת שכטר ממשרד החינוך, יש תוכנית שהשדולה עושה יחד עם משרד החינוך כבר כמעט 10 שנים על העצמת בנות ובנים בתוך בתי הספר בנושאי מגדר, תוכנית נ.מ.ש, זו תוכנית אות ומופת לדוגמה שאני לא מכירה שום מדינה, שום מדינה, שעושה תוכנית מהסוג הזה. ועוד דברים נוספים. אז יש גם דברים טובים ויש גם מקום, וזה נכון, להראות אותם לעולם.

בד בבד, יש עוד נושאים רבים שעלינו לשנות ולטפח ולקדם וזו בעצם המהות של הדוח, שלוקח את הנתונים של המדינה ועושה את האינטרפטציה של ארגון לא ממשלתי, שעוסק כ-25 שנים בנושא של קידום מעמדה של האישה בחברה הישראלית. תודה רבה.

תודה לך, ועכשיו אני רוצה לפנות למנכ"לית שדולת הנשים, לגברת נורית צור.

תודה רבה שאתן מארחות אותנו פה. אני רוצה לחלוק עם כולם רשמים על מחלקת המחקר ועל המחלקה המשפטית בשדולה. כששואלים אותי מה זו שדולת הנשים, אנשים חושבים אוטומטית שזה איכשהו קשור לכנסת. הם חושבים שאנחנו ועדה של הכנסת ואז אני צריכה להסביר להם שאנחנו עמותה שפועלת לשינוי חברתי.

התבלבלו המונחים. המילה "שדולה" אומצה פה בכנסת לצרכים אחרים. זה לא שימוש נכון, זו לא שדולה מה שקורה פה. שדולה זה גוף חיצוני שפועל בתוך הכנסת.

הבלבול הזה הוא לא סתם. שדולת הנשים, אני מרגישה שהיא חלק מהכנסת אבל גם המבקרת והמפקחת של הכנסת. ובעלם בפעילות של המחלקה המשפטית ומחלקת המחקר של השדולה, מה שאנחנו עושות זה גם יוזמות חקיקה, גם מקדמות אותן ושיתוף פעולה עם חברי כנסת וחברות כנסת שיושבים פה היום. אבל אנחנו גם כלב השמירה של הדמוקרטיה והדוח הזה הוא חלק מהעניין הזה. אנחנו רוצות שתשתמשו בזה, בנתונים שפה, שנמצאים פה, כדי לקדם את מעמד הנשים בישראל, כדי לקדם שוויון מגדרי.

זה תפקידה של הוועדה באופן כללי, אז את מתפרצת לדלת פתוחה. אני מניחה שרוב הנושאים שיעלו כאן הם נושאים שהוועדה עוסקת בהם באופן שוטף.

אני מברכת על כך. הוועדה עושה עבודה ברוכה בעניין הזה. הדוח בא לשמש לכם כלי מחקרי שאוסף ידע, בעבודה שלכם. ואנחנו פה, השדולה פה כדי לעזור ולהיעזר בה בכל עניין ועניין, אז תודה שאתם מארחים אותנו. יהל.

יעל, את למעשה תציגי את הדוח, אני רק רוצה לשאול מי מכן הייתה באו"ם?

אני.

אז כשיישאר זמן אנחנו נשמח לשמוע איך הדברים מתנהלים שם ואיפה אנחנו נמצאים מול מה שקורה בעולם.

מי שתציג את הדוח זו יהל אס קורלנדר שהיא מנהלת מחלקת המחקר בשדולה, והיא עבדה מאוד מאוד קשה כדי לכתוב את הדוח הזה וכל הכבוד לה.

תודה רבה. אני רוצה קודם כל להודות לכולם שהגיעו לכאן. אני באמת מאוד מתרגשת ושמחה להגיש את הדוח הזה. הדוח הוא דוח גדוש, הוא נותן תיאור מקיף על מעמדן של נשים ב-2010. כתובים בו, כפי שרינה אמרה, הרבה מאוד דברים טובים שנעשו והרבה מאוד דברים אנחנו יכולים לייצא. אני אתמקד בדברים הקצת פחות טובים שיוצאים מהדוח, אבל הדוח מוגש לכם, קראו בו וראו איך אנחנו יכולות להתגאות גם במה שקורה בישראל.

כמו שאמרתי מדובר בדוח מקיף, יחיד מסוגו, שסוקר את מצבן של נשים בישראל ומדבר על האפליה הגלויה והסמויה כנגדן בשנת 2010. הכותרת של הדוח שנמצאת פה לפניכם, ציטוט מ-"אליס בארץ הפלאות", מראה את המסקנה הכללית.

"ארץ המראות".

"בארץ המראות", נכון, תודה. אנחנו רצות ורצות, אבל האם אנחנו מגיעות למקום אחר? העשייה היא גדולה מאוד ויש מדיניות, ויש ועדות, ויש הרבה מאוד ארגונים לשינוי חברתי וארגונים ממסדיים שפועלים רבות לקידום נשים. לצערנו עדיין לא הגענו למקום אחר, למקום של שוויון, למקום שבו אין אפליה ואני רוצה לדבר על אותם חסמים שעומדים בפני הסוגיה הזו. הדוח נכתב לוועידת בייג'ינג +15. אני רק רוצה להזכיר שוועידת בייג'ינג הראשונה הייתה ב-1995 ובה נקבע לראשונה מצע פעילות שהתבסס על האמנה לביטול אפליה כלפי נשים שאושרה בנובמבר על ידי מדינת ישראל, עם הסתייגויות שונות, ואני אדווח עליהם יותר בהמשך.

הדוח סוקר תשעה נושאים בהתאם לאמנה למיגור אפליה, כפי שתוכלו לראות. אני היום אגע רק בחלק קטן מהם. כפי שצוין, הדוח מתבסס על נתונים של הממסד. נתונים חזקים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, התמ"ת וכדומה. כל מה שאני אומרת מעוגן בנתונים של המדינה עצמה.

אני אתחיל הישר מהמסקנות לטובת כל אלה שאולי יאבדו הקשבה לקראת ההמשך. נדבר על 4 הסוגיות הראשונות. קודם כל אני מדברת על אפליה גלויה וסמויה כלפי נשים בשוק העבודה שמובילה לרוב נשי בעוני. כשאני מדברת על הנשים בעוני אני מדברת על נשים בעוני שנובע מהבדלי שכר, מהיעדר אפשרות למצוא עבודה במשרה מלאה, מתוך הנשים שעובדות במשרות חלקיות , 20% מהן פשוט לא מוצאות ולא מסוגלות למצוא; היעדר אכיפה של אפליה על רקע מין; התנכלויות ופיטורין על רקע טיפולי פיריון והיריון. אני ממשיכה ומדברת על תקרת זכוכית בשלושה מוסדות עיקריים – אוניברסיטה, צבא ושירות המדינה. זה אירוני במיוחד כי בשניים מתוכם, שירות המדינה והאוניברסיטה, נשים הן רוב מוחלט.כשאני ממשיכה ומדברת על הפרת זכויות אדם כלפי מהגרות עבודה ופליטות,

אני למעשה רוצה להזמין אתכם ללכת לדרום ולראות איך אגף שלם בכלא, נמצאות בו נשים בהיריון וילדים, לראות כיצד נשים מוחזקות במדינת ישראל. הפרת זכויות אדם שמתרחשת כלפי פליטות, וזה גם הזמן להזכיר שמדינת ישראל יזמה, ניסחה, והייתה בין הראשונות שחתמו ואחר כך גם אישררו, את אמנת האום לפליטים ב-1951. אבל לאמנה הזאת אין גב חוקתי. אין אף חוק בישראל שהמילה "פליט" מוזכרת בו, ודאי לא התייחסות מגדרית, ולצערי הרב יש בהחלט על מה לדבר, ונדבר על כך בשקף הרלוונטי.

מבחינת הסיכום, יש פערים ממשיים בין הצהרה לאכיפה והיעדר מדיניות. אני רואה שיש חוקים מצוינים, אבל אכיפה לוקה בחסר. אני מדברת על כך שיש הרבה מאוד הצהרות, ועדות וכוונות, אבל פחות תקציבים ופחות מדיניות לפעול בהתאם למדיניות הזו.

נתחיל להיכנס לנושא הדוח ונדבר על נשים וחינוך. אני מתחילה מהנתון לגבי בערות, לגבי אנאלפביתיות. 2.4% מהנשים היהודיות ו-8.5% מהנשים הערביות לא השלימו ולו שנת לימודים אחת.

אני רוצה לשאול על הנתון הזה. מן הסתם זה נתון שמדבר על אוכלוסיה מבוגרת יחסית, נכון?

בוודאי. אנשים שכבר סיימו את מסגרת הלימודים.

לא, ב"מבוגרת" אני מתכוונת לנשים בגילאי פנסיה.

לא, לא.

על איזה גילאים אנחנו מדברים?

זה מעניין בכל זאת לדעת, כי בתחושה שלי בדור הצעיר אין אנאלפביתיות. אני רוצה להבין, איזה גילאים דגמתם?

לא אני דגמתי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דגמה והאיחוד האירופאי והיא מדברת על, אם אני זוכרת נכון, על 35. שכבר סיימו את התקופה של הלימודים. בפירוש לא מדובר על שנים עברו. אני רוצה להדגיש את המספר הזה. אצל נשים יהודיות זה פי 2 מגברים, נשים ערביות פי 4. קיומה של בערות בכאלה מימדים במדינת ישראל, מדינה דמוקרטית שנכנסה ל-OECD, זה בלתי נסבל, פשוט כך.

נמשיך. החינוך המקצועי הוא דבר שלא קיים הרבה. אין הרבה בתי ספר לחינוך מקצועי למרות שיש היום מדיניות כן להרחיב את התחום הזה, ושם אני יכולה לראות, אנחנו יכולות לראות הסללה מגדרית מובהקת.

מה זה "הסללה"?

אני אסביר, כמובן. הרעיון הוא שיש מגמות, למשל מגמות של שירותים, של מטפלות שיש בהן 100% נשים. לעומת מגמות של רכב, בנין, עץ ורהיטים ששם אין 100% גברים, רק 99.3%. זאת אומרת, שכשנערות צעירות משכבות חלשות, זה בתי ספר מקצועיים, מובלות, יש איזשהו מסלול שמייעד אותן למקצועות מאוד ברורים, כשגברים זה היי טק ברמות כאלה ואחרות.

"הסללה", מלשון "מסלול".

אני מבינה את המילה הסללה. מה שאני לא מצליחה להבין – במדינת ישראל, עד כמה שאני יודעת, החינוך המקצועי לא קיים.

קיים, מועט. מדברים על 85 בתי ספר, נכון מרים?

אני רוצה להבין על איזה בתי ספר מדברים, הרי כל הזמן מדברים על כישלונו של פרויקט החינוך המקצועי.

אכן אין הרבה בתי ספר מקצועיים, אך עדיין יש כמה. בתי הספר המקצועיים שיש הם ברמות שונות. יש את הרמות הנמוכות שפשוט אספו ילדים מהרחוב ומכניסים אותם לבתי ספר, שם מלמדים מכונאות רכב וכו', אלה כנראה, הרי דיברתם על היי טק, אלה כנראה "לואו טק". יש בתי ספר שהם ברמה גבוהה יותר ושם אני לא אגיד שיש שוויון מוחלט בכל המגמות אבל המגמה היא גבוהה מאוד, ליצור שוויון בבתי הספר הטכנולוגיים הגבוהים, ששם בנות לומדות גם פיסיקה וגם אלקטרוניקה וגם מחשבים והרבה מקצועות נוספים. זה עדיין לא 50-50 אחוזים, אך זה הרבה יותר מאשר לפני 10 שנים.

נכון מאוד, וזה גם מופיע בדוח.

אני לא כל כך מבינה איך כאן, מה שאת קוראת הסללה מגדרית, אני מבינה את החלוקה למכונאות רכב אל מול טיפול בילדים אבל לטעמי שתי ההסללות האלה לא מייצרות איזה מקצוע עם אופק הכנסה גבוה.

לא, בפירוש לא. מדובר בבתי ספר מקצועיים.

עצם ההפניה לבתי ספר מקצועיים, לפחות מהסוג שאת מתארת, גוזרת את הגורל למי שמגיע אליהם.

נכון, אבל אין סיבה שנשים תהיינה מטפלות וגברים יהיו מוסכניקים. שוב, אני מסכימה עם הכל. אני מסכימה עם מרים שכטר. בבתי ספר עיוניים ובבתי ספר טכנולוגיים גבוהים יש בהחלט שוויון, אני כותבת ואני גם נותנת הרבה מאוד קרדיט למשרד החינוך וליחידה של הגברת מרים שכטר. אבל אנחנו לא יכולות להתעלם מזה שיש בתי ספר מקצועיים, שהיום יש מגמה להרחיב אותם, מכל מני סיבות ראויות.

האם נשללת מהנשים הזכות להכנס למגמות?

לא. אבל כשאני רואה 100%, אני צועקת.

אבל בטח ממציאים כל מני סיבות למה לא כדאי לעבור.

אתה לא זוכר, לפחות כשאני הייתי בבית ספר יסודי, או כשעברנו לחטיבה, הייתה לנו שיחה עם יועצת, ואז היא אמרה "אני חושבת שמתאים לך מאוד ללכת לכיוון כזה וכזה". כמו שלמדנו כלכלת בית והבנים הלכו ללמוד שרטוט טכני. וזה היה עוד בזמני וזה לא היה לפני 200 שנה. לצערי הרב זה עוד קורה היום.

לי הייתה מגמת אומנות. אני חושבת שמגמת אומנות זה דבר מבורך.

בואו נעלה לאוניברסיטה. נראה מה קורה שם. כל פעם שאנחנו רואים 100% של נשים או של גברים, צריך להדליק לנו נורת אזהרה. אין סיבה.

בחינוך הגבוה, נשים הן רוב בכל התארים. תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי. ויש תקרת זכוכית. כשאנחנו מסתכלות על מאקרו וזו הפריווילגיה של מחלקות מחקר ומידע, אנחנו יכולות פתאום לראות את תקרת הזכוכית. היא הרי מזכוכית, לא רואות אותה כשנמצאות בפנים. אבל כשאני מסתכלת ואני רואה שיש רק 25% נשים בסגל הבכיר, ואני רואה שיש יותר מסיימות דוקטורט וכל התארים, איך זה יכול להיות? תקרת זכוכית ברורה שמגובה בתקנות של נהלים, של כמה פרסומים אני יכולה להוציא בתקופה שאני גם הכי פוריה, שנשים הכי פוריות, זה בפירוש אפליה על רקע מין. אין מה לומר.

יש לי שאלה. נורא חשוב לי להבין את היחס שלנו לעולם.

אני אגיד את זה עכשיו במשפט הבא.

רק שכחת להגיד, רק 19-20 אחוזי נשים בכנסת.

צריך להתפאר בזה.

אמרת שיש 25% בתפקידי סגל בכיר והסברת שנשים בשנות הפוריות לא יכולות לעשות מחקרים. אבל אי אפשר.

הן יכולות והן עושות. תשמעו, עומק אפשר ב-40 עמודים. במצגת של 18 דקות אי אפשר. אני רוצה לעשות את ההשוואה לעולם...

אלה כללי הקידום באוניברסיטה.

כללי הקידום מפלים נשים. הכל כתוב. בקצרה – צריך מספר פרסומים כדי לקבל תקן. מספר פרסומים שהוא פונקציה של זמן. כשנשים יולדות תוך כדי, וצריכות לטפל, לפחות שלושה חודשים, קשה לעמוד בקצב של האקדמיה. נשים צריכות מעט יותר זמן כי הן בגילאי הפוריות כשהן מנסות לקבל את הקידום שלהן, את התקן שלהן.

מאירה, את רוצה להתייחס לנושא האקדמיה? אני לא ממשיכה את הדיון לפני שיהיה כאן שקט מוחלט. חברת הכנסת חנין.

מאירה בסוק מנעמ"ת. אני לא אברך, רק אגיד הערה. לגבי האקדמיה, זה לא רק שהן לא מספיקות לעשות את המחקרים, אלא זה סיפור המילייה הידוע. יושבים מרצים ומקבלים מרצים ולא מרצות.

זו גם הסיבה.

זה גם, וזה לא רק.

אמות המידה שלהם, הם אם היא תוכל להשקיע את כל כולה באקדמיה. לא שואלים את זה אבל זה מובנה.

אני אספר סיפור אישי. אני סיימתי את ה-M.A. שלי, ילדתי...

חברת הכנסת וחבר הכנסת שי, אתם מנהלים שיחה ערה וזה מפריע לנו לשמוע.

לא בנושאים פוליטיים, לשם שינוי.

אני סיימתי את ה-M.A. שלי וילדתי, ולכן סיימתי אותו בסמסטר יותר. כשביקשתי את הסמסטר הנוסף כי ילדתי, אמרו לי "אין בעיה, גברת, אבל לא תוכלי לסיים מצטיינת, כי סיימת שלא בזמן, לא מן המניין". אמרתי להם "סליחה, זו אפליה על רקע מין". אמרו לי "אין בעיה, תגישי ערעור". הגשתי ערעור וסיימתי M.A. בהצטיינות. שאלתי אחר כך, האם סידרתם את התקנה הזו, שלא כל אישה צריכה להיות אקטיביסטית כמוני ומודעת? ענו לי שלא, מה פתאום. צריכה כל אישה להגיש ערעור. דוגמה. ואם בקורות החיים שלי כתוב M.A. בהצטיינות זה כן יעזור לי. אולי.

אני רוצה להגיד לך שהנושא הזה באמת חייב להיות מטופל על ידי הוועדה ואנחנו לקחנו על עצמנו לקיים ישיבה משותפת עם ועדת המדע בנושא הזה של קידום נשים באקדמיה. אני מאוד מקווה שנוכל להגיע למסקנות אופרטיביות.

אפשר להזכר איך אוניברסיטת תל אביב פיטרה נשים בהיריון, מרצות. לא מזמן.

אני אספר לנו גם שאנחנו כמובן במקום האחרון בסקר משווה לעומת מדינות האיחוד האירופאי שמדבר על ייצוג נשים בחברי הסגל האקדמי.

מה בדיוק המצב? תני לי אחוזים.

אנחנו 10% מתחת לממוצע.

יש לי שאלה שאני לא יודעת אם היא במסגרת הדוח, אבל אולי בכל זאת את יודעת. בנושא הספציפי הזה של תקרת זכוכית באקדמיה, מה בדרך כלל מאפשר לנשים בעולם להתקדם? האם הן מוותרות על האמהות כדי להגיע לשם, או שפשוט יש תנאים שמאפשרים להן.

זה פשוט שוויון.

ורדה מור משדולת הנשים, הן גם לא משרתות בצבא.

נכון, בדיוק. כשאנחנו מסתכלות על העולם צריך לזכור גם את זה. בואו נעבור לנשים וכלכלה בבקשה. נשים וכלכלה, בואו נסתכל על הטבלה הזאת. המספר למעלה הוא מספר דמגוגי, כולנו מכירים, אבל עדיין יש לו חוזקה. אישה מרוויחה 64% פחות משכרו של גבר. בואו נסתכל ספציפית על מקצועות ונראה את ההבדלים. יש שכר לחודש לעומת שעת עבודה. תראו, במנהלים כמובן ההפרש הכי גדול. מנהלים, גבר מרוויח לשעת עבודה 83 שקלים ואישה 72 שקלים לשעת עבודה.

כמו שאמרתי, מדובר פה על מקצועות ואותי הכי מעניין העניין של האקדמיה, כי אנחנו יודעים שהשכלה היא פונקציה שמביאה לשכר גבוה יותר. זה נכון מאוד, אבל לא כשזה קשור לפערי שכר. גבר מעל 16 שנות לימוד ירוויח 72 שקלים, אישה עם רמת השכלה דומה תרוויח רק 55 שקלים.

איך את מסבירה את זה?

אפליה, פשוט אפליה.

אפליה היא מילה גדולה. אני רוצה להבין, האם מדובר בכך שהגבר יכול לבצע יותר עבודה בשעות נוספות.

מדובר בשעת עבודה, זה מותאם לשעת עבודה.

אבל מחלקים את המשכורת החודשית שלו בשעות העבודה שהוא עובד, מן הסתם, ואז הוא עובד יותר שעות.

את רוצה להגיד שיש גבר ואישה שניגשים לאותו מקצוע, לאותו תחום, לאותה חברה, והגבר יקבל שליש יותר מהאישה?

אני אומרת את זה בלב שלם, באופן מוכח על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל ידי התמ"ת. אם היו לנו מקרים ספציפיים היינו ניגשים גם לבג"ץ תקדימי. אבל אנשים לא מוכנים.

אני אסביר מאיפה זה מגיע. יש גם אפליה בשכר שהיא אפליה ברורה בשכר לשעה, ויש בעיקר אפליה בתנאים הנלווים. זאת אומרת, אישה תקבל אפשרות לרכב ויתנו לה שתי אופציות, בין רכב אל"ף לבי"ת, וגבר שיגיע לאותה משרה יקבל רכב יותר מפואר. גבר יקבל טלפון והיא לא תקבל. הגבר יקבל יותר שעות נוספות והיא לא. כן, כמובן שזה תלוי בתפקיד המסורתי שלנו כנשים בו אנחנו צריכות לצאת מוקדם יותר הביתה כדי להוציא את הילד. אבל אז אנחנו נכנסות לכל הסיפור של איזון בין עבודה למשפחה.

האם רק נשים צריכות לשאת בנטל בבית? לא. וזה מה ששדולת הנשים כל הזמן אומרת. אנחנו שמות את זה על השולחן יום ולילה וכל פעם שאנחנו מגיעות לפה. גברים ונשים צריכים לשאת בנטל גם במשפחה וגם בעבודה. ברגע שיהיה איזון בין גברים לנשים במשפחה, זה ישפיע גם על העבודה ולהיפך. אז אנחנו, כשאנחנו מדברות על נשים בעולם העבודה, אנחנו קושרות את זה באופן ישיר גם למשפחה ואנחנו קוראות לכנסת ולממשלה לקדם את הנושא של איזון בין עבודה ומשפחה. זה משפיע על הכל, פערי שכר.

אל תסתפקי בקריאה. תגידי שאת תובעת את זה.

אני אלמד ממך, עמיר, ואני תובעת.

עוד הערה, גברתי יושבת הראש, בהקשר הזה. אנחנו צריכים, כשאנחנו בוחנים את השאלה, לראות שיש לה הרבה מאוד מימדים שהם כולם בעייתיים. הוזכר הנושא של אפליה ישירה וגלויה בין נשים וגברים, קיים ובעייתי. הוזכר הנושא של השפעת המשפחה וההסדרים בתוך המשפחה. אבל גם הסדרים אחרים שלכאורה לא קשורים כלל לנשים פוגעים בפועל הרבה יותר בנשים מאשר בגברים. אני אתן דוגמה לנושא שאני קצת מנסה לקדם, וזה נושא התחבורה הציבורית באוכלוסייה הערבית. לכאורה, מה הקשר לנשים? למעשה, נשים ערביות לא מועסקות, לא בגלל שהן לא רוצות לעבוד אלא כי הן לא יכולות לעבוד, בדרך כלל. כי אין מקומות עבודה ביישוב שלהן ואין תחבורה ציבורית טובה ואם יש כבר רכב במשפחה אז הגבר נוהג בו.

אפילו נושא כזה, כמו תחבורה ציבורית, שהוא לכאורה לא קשור לפמיניזם, בפועל מאוד מאוד מחובר לפגיעה בנשים והעובדה שאין תחבורה ציבורית, למשל ביישובים ערביים, אין תחבורה ציבורית מספקת, פוגעת מאוד ביכולת של נשים לעבוד ולהתפרנס ופוגעת מאוד במצבן הכלכלי של משפחות ערביות ובכלל מייצרת בעיות חברתיות מאוד קשות.

חבר הכנסת חנין, רק הערה קטנה לעניין הזה, ליידע אותך, אנחנו נלחמנו תקופה ארוכה על הנושא של תקציב מגדרי. כלומר, שכל משרד ממשלתי, בתוך תוכו ייבחן את הנושא המגדרי. ותחבורה זה הדבר הכי נכון, הכי מתאים והכי התחלתי שאפשר כדי לבדוק את העניין הזה ואנחנו מאוד נשמח, אם אתה עוסק בעניין הזה, נסה לקדם בתוך התקציב של משרד התחבורה, לבדוק ולבחון את הנושא הזה, כי זה המקום שלו. זה בדיוק המקום שלו.

אני רוצה רק להגיד פה משפט לגבי נשים וכלכלה. שדולת הנשים בישראל שמה דגש על נשים בעולם העבודה ואנחנו רואות את האפליה מלמטה ועד למעלה, מהדרגים הכי נמוכים עד לדרגים הכי גבוהים. בימים אלה, אתם בטח יודעים, אנחנו מקדמות את הצעת החוק לקידום שוויון בתוך מועצות המנהלים של חברות הנסחרות בבורסה, חברות ציבוריות. הצעת חוק שהמחלקה המשפטית בשדולה כתבה ומקדמת בצורה מאוד רצינית. יש הצעת חוק דומה שמגובה בהחלטת ממשלה מ-2007 לייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות.

בעקבות הצעת החוק הזו, הבג"ץ שהגשנו והחלטת הממשלה מ-2007, יש היום 43% של ייצוג נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. מה זה אומר? זה אומר שאם אנחנו מקדמים בחקיקה את הצעות החוק לייצוג הולם של נשים בחברות בורסאיות, יש באמת סיכוי להגיע לשיוויון אמיתי גם בטופ, והטופ משפיע לאורך כך הדרך, עד הדרגות הכי נמוכות.

נורית, אני רוצה כאן לחזור לנושא השכר. נתת דוגמה מצוינת שבה חקיקה עובדת. דווקא הדוגמה של השכר היא דוגמה שבה אנחנו רואים את אזלת היד של החקיקה, כי בעצם החוק שמדבר על שכר שווה לאיש ולאישה קיים, אני לא זוכרת מאיזו שנה, אבל הוא חוק ותיק במדינת ישראל. משנות החמישים, כמעט מקום המדינה.

לעומת זאת, במציאות בפועל אנחנו כל הזמן רואים שאין למעשה אפשרות לאכוף את החקיקה הזאת והשאלה הגדולה היא מה אנחנו יכולים לעשות היום כי אני באמת חושבת שהנושא הבוער מכולם הוא הנושא הזה של שכר שווה לנשים וגברים שנמצאים באותו תפקיד, באותה משרה.

השאלה אם אתם יכולים פשוט לקרוא לממשלה לתקצב את גופי האכיפה והפיקוח בצורה הרבה יותר טובה, כמו, ועם כל הכבוד, שיש למשרד הפנים פקחי שבת, שיעשו פקחי שכר-שווה ושכר הוגן. הרי אפשר לקדם את הדבר הזה. אם לממשלה יש מספיק כוח כדי לקדם את חוקי השבת, אז שיקדמו גם את חוקי השוויון.

אבל אני לא בטוחה כאן שפקחים זה מה שאנחנו צריכים. אני מנסה לחשוב על מצב שמלכתחילה אישה תוכל לדרוש את המגיע לה כי זה מעוגן בחוק.

אם הרשות לניירות ערך, כרגולטור, תדרוש מכל החברות הבורסאיות והציבוריות שנסחרות, לדווח גם על הדבר הזה, גם על השכר, אז הם יעשו את זה.

אבל אמרנו שאין מעקב גם על ייצוג של נשים בחברות ציבוריות.

זה נכון, אבל אנחנו מדברות על שכר כרגע.

כן. אבל החברה מדווחת. האם בדיווח של חברה בורסאית, בין כל הדברים שהיא צריכה להציג, האם היא מדווחת על שכר נשים וגברים?

מגדרית, לא. תחייב אותן לעשות דיווח.

בחקיקה?

קודם תעשה בלי חקיקה. אחר כך, אם זה לא יעזור, תעשה בחקיקה. יותר מזה, בדיווח שלהם על דירקטוריונים חיצוניים, הם לא מדווחים אם דירקטוריון בשם "זוהר" זה זכר או נקבה. דווקא אתמול קיבלנו, לאחר שפנינו לרשות לניירות ערך, קיבלנו דוח מאוד יפה, הם היו ממש בסדר, אני חושבת, ונתנו לנו דוח על מספר הדירקטורים החיצוניים והרגילים בחברות הבורסאיות. יש 741 דירקטוריות מתוך כ-4400.

אבל אני מנסה לחשוב אם זה מה שיעזור, אם יש שיקוף. כי אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי שבו רוב האנשים עובדים בחוזים אישיים. כמעט ואין לך מקום, חוץ מממש בדרג הנמוך ביותר, שעובדים תמורת שכר מינימום – בבורגר ראנץ' ובאיזו עבודה סטודנטיאלית בבית קפה שכולם מרוויחים 20 שקלים לשעה. חוץ מאשר בעבודות מהסוג הזה, ברוב העבודות אנשים יכולים להגיד שהכישורים אחרים ואי אפשר לעשות השטחה על כל העובדים ולהוכיח שמדובר בעניין מגדרי.

זה מאוד מגדרי. את עושה בדיקה של הנתונים ואת נחשפת למציאות העגומה, ואת מבינה שזה עניין מגדרי.

זה מתחיל מהחינוך.

אנחנו גם רואים פה את המקצועות. גם אצל העובדים הלא-מקצועיים יש הפרשים. זה בכל מקום. כשעוד היינו מועמדים ל-OECD אז אחת הסוגיות הבוערות שהיו הוא נושא הבדלי השכר בין גברים לנשים. עכשיו כשהתקבלנו אני מאוד מקווה שזה לא ייזנח וימשיך להיות על סדר היום.

רגע, הערה קצרה של חבר הכנסת שלמה מולה.

מהדברים של נורית, אני מציע, יש עכשיו בימים אלה חקיקה שנידונה בוועדת הכספים של סמכויות הרשות לניירות ערך. גם ההרחבה שלהם וגם נושא של דיווחים, אפשרות לכך שתהיה ענישה אזרחית במקום ענישה פלילית וכן הלאה. אני מציע שהתיקון שאת מדברת עליו, נקיים עליו דיון ונעלה את זה במסגרת התיקון. אולי אפשר כבר להכניס בחקיקה את הנושא של הדירקטוריון – יש פרק שלם על נושא הדירקטוריון.

מאירה, אולי נסיים את הסקירה?

התייחסת בפערי השכר לנושא שירות המדינה? כי המצב שם הוא הרבה יותר חמור.

הקדשנו דיון מיוחד לזה. בבקשה, יהל, ניתן לך לרוץ עם המצגת.

תודה, תודה. אני ממשיכה בנשים וכלכלה. חבל שעו"ד ציונה קניג-יאיר לא נמצאת פה אבל יש עלייה, כל הזמן עלייה במספר הבקשות שמוגשות לתמ"ת לפיטורים עקב הריון, עקב טיפולי פוריות, וכמחציתן אושרו וזה כמובן, רק הבקשות שהוגשו. אנחנו לא יודעים, אבל מגיעות אלינו פניות לקו החם של השדולה. יש חוסר מודעות, הרבה מאוד נשים מפוטרות ואומרים להן שזה חוקי, אבל הן לא מכירות מספיק את הנוהל כדי לדעת שאם לא זימנו אותן לשימוע, הן אומרות שאם אמרו להן שזה חוקי אז זה חוקי, קיבלו אישור, אבל בעצם לא. כל התחום האפור הזה של התנכלויות וזה פשוט בדיחה, במדינה שכל כך מעודדת ילודה, אבל שוק העבודה שלנו מתנכל, מתנכל לאמהות, מתנכל להריון וזה בהחלט מגלגל את זה שוב לבתי המחוקקים, גם מהבחינה של קמפיינים למודעות ותקציבים וכדומה.

אני ממשיכה ואני רואה את הנתון המדהים הזה של 20 שנה, 50% מהנשים עובדות במקצועות נשיים מסורתיים, ואני מדברת על שישה מקצועות, אך ורק שישה מקצועות. במשך 20 שנים, 50% מהנשים עובדות בהם, בכל אחד מהם נשים מהוות 70%, כל ששת המקצועות האלה מאופיינים בשכר נמוך. אני אתן לכם דוגמאות – מוכרות, מטפלות, עובדות מזכירות, עובדות ניקיון, עובדות מטבח, עובדות מכבסות ופקידות. שישה מקצועות, אלו הן שש קטגוריות.

את לא מכניסה את המקצועות – מורות, אחיות, עובדות סוציאליות?

לא. פה לקחתי את המקצועות כלומר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקחה ...

למה? אם מציגים תמונה מאוזנת...

אורית זוארץ

אנחנו מדברים על הכשרה אקדמית של עובדות סוציאליות ומורות. בואו לא נתבלבל. מוכרת, עם כל הכבוד, לא עברה הכשרה אקדמית של עובדת סוציאלית והתמחות של עובדת סוציאלית. בואו לא נערבב, בוא נסתכל על התמונה בצורה ממוקדת.

חבר הכנסת חנין, לפני שאתה אומר את מה שאתה אומר אני חושבת שמה שחבר הכנסת פרץ התכוון, זה פשוט לגבי מקצועות נשיים במובן של שכר נמוך. והמקצועות האלה מאופיינים בשכר נמוך.

זאת אומרת, אם עובד ניקיון ועובדת ניקיון לא מרוויחים אותו הדבר, זו אולי הצרה הגדולה ביותר.

פה מדובר על 50% של נשים שעובדות במקצועות האלה בלבד. אם אצל גברים אתה רואה חלוקה הרבה יותר רחבה של העניין, אז פה אתה רואה שחצי מהנשים עובדות רק בשש המקצועות האלה.

מה שהיא פירשה עכשיו זה נכון?

ש-50% מהנשים עובדות בששת התחומים האלה.

50% מכוח העבודה הנשי בישראל עובד בששת המקצועות? אוקיי, אז דברו לעניין.

זה גם מדבר פה על רצפת הבוץ.

תראו לי מספרים, בבקשה.

כמה זה באלפים? הכל כתוב פה. סליחה, אני לא זוכרת את כל המספרים בראש.

מעניין, אגב. שאר ה-50%, עוסקות גם כן במקצועות נשיים? חינוך, עבודה סוציאלית.

רוב הנשים עובדות במקצועות נשיים. לגברים יש שוויון הזדמנויות. אנחנו מדברים פה על שוויון הזדמנויות. 20 שנה, 50% מהנשים במקצועות של רצפת הבוץ, זה אומר דרשני. זה אומר שאין שוויון הזדמנויות.

אני אנסה לבאר את זה יותר. פחות מ-70% מהנשים נכנסות לשוק העבודה בכלל, מהוות כוח עבודה.

רגע, מה זה הנתון הזה? פחות מ-70%?

70% מהנשים הן בכוח העבודה, מועסקות. ואז מתוך ה-70% האלה אנחנו מסתכלות על חצי מהן שעובדות בששת המקצועות הללו.

קיימת בעיה נוספת. קיימת בעיה נוספת שהיא אפילו במובן מסוים יותר מזעזעת ויותר קשה. ואני לא מזלזל בנתון הזה של ששת המקצועות, שהוא מאוד חשוב. ישנו תהליך מחריד שמאפיין ומתרחש כאשר מקצוע מסוים הופך למקצוע נשי. אם נשים נעשות מורות אז מעמד המורים יורד. ככל שהמקצוע הופך להיות יותר נשי, המקום שלו, השכר שלו, המעמד שלו, הכבוד שלו, נפגע. וזה תהליך מאוד בעייתי מבחינה חברתית שאנחנו חייבים, ויש כל מני כלים להתמודד איתו, אבל לדעתי החברה הישראלית לא משתמשת באף אחד מהם.

דב, תן דוגמה.

למשל, נושא הוראה. אנחנו מבינים שהוראה היא מקצוע נשי. כדי למנוע את תהליך השחיקה במעמד המורות המדינה יכולה לעשות מערכת של צעדים כדי להגדיל את השכר, להגדיל את היוקרה החברתית.

זה מה שמשרד החינוך עושה עכשיו. כל תכנית אופק היא בדיוק מה שאתה אומר.

אבל צריך להתאים את זה לכל המערכת הציבורית.

על זה נאמר: הלוואי, הלוואי.

אני יכולה לתת לך דוגמה אחרת, יושבת הראש – רפואה. יותר ויותר נשים נכנסות לעולם הרפואה והרופאים מרוויחים פחות ופחות והמעמד שלהם יורד.

הרופאות או הרופאים?

רגע, רגע, בואו נמשיך את הקטע הזה ומה שמעניין בקטע הזה הוא השאלה איך זה קרה? הרי הם צריכים להשתכר שכר שווה וזה קרה כך שבבתי החולים הנשים נשארות לנהל את המחלקות עד הערב או עד אחר הצהריים והגברים פורשים לקליניקה הפרטית בשעה 12. זה בדיוק הפער שנוצר. בעבר לא היו נשים שהיו רופאות והגברים נאלצו להישאר בבית החולים עד מתי שצריך. זה נתון אמיתי, זה נתון אמיתי.

בעצם את אומרת שהנשים עושות את העבודה השחורה של הרופאים.

זה אמיתי, יש לזה עוד סיבה מרתקת ומעניינת והיא ההבדל בין המגדרים. ההתייחסות של נשים וגברים למקום העבודה וההתייחסות של נשים וגברים לעולם הסוציאלי שבו הם עובדים. רפואה היא מאד אנושי בקרב נשים ובקרב גברים היא הופכת להיות עניין מאד כלכלי. לכן, הסיפור של הרופאות התחיל כשיותר נשים נכנסו לבית הספר לרפואה. כשלא היו שם נשים, הכל היה בסדר.

מה את רוצה להגיד? שנשים אין להן פרקטיקה פרטית?

הרבה פחות ובמספרים הרבה הרבה הרבה יותר נמוכים.

בתחום המשפט?

במשפט אני לא יודעת.

גברים הולכות לכירורגיה ונשים הולכות לרפואת משפחה.

בכל מה שקשור לשכירים מול עצמאים יש הרבה פחות עצמאיות מאשר עצמאים במספרים ברורים ומוכחים.

בואו נמשיך את המצגת כדי שנוכל לתת חוות דעת על התמונה הכוללת. חברים, אבקש מכולכם לרשום לכם את ההערות על דף וניתן לה להציג את המצגת כולה כי באמת אנחנו קוטעים אותה ולא נותנים לה רצף.

תודה רבה. שירות המדינה הוא תחום שידו של המחוקק יכולה להגיע אליו ביתר קלות ואם אני מסתכלת אני רואה שהמדינה היא המעסיק הגדול ביותר במשק והרוב שם הוא נשים, 65%. בזה אני אפילו לא כוללת את עובדות חברות כוח האדם שמועסקות במשרדי שירות המדינה כי אם הייתי כוללת אותן, אחוז הנשים שעובדות שם הרבה הרבה יותר גבוה. למרות שאני מסתכלת על 65% נשים בשירות המדינה, בתפקידים הבכירים בדרג א' – אוי, פחות מחצי, רק 34%. כלומר, אנחנו כבר רואות את תקרת הזכוכית אפילו במקום שבו יכולה להיות שליטה יחסית מוחלטת לגבי שוויון ולגבי ייצוג.

אני ממשיכה. מפה כבר התחלנו לדבר על נשים בעוני ואני אתן לכם רק כמה מהמספרים. לא מזמן התבשרנו על סיומה של תכנית ויסקונסין או בשמה מעלה באורות התעסוקה, תלוי מתי אנחנו תופסות אותה. אנחנו סוקרות אותה באופן נרחב בדוח ומהבחינה המגדרית אנחנו מברכות על כך שהיא נגמרה. מהפרספקטיבה המגדרית יכולנו לראות כיצד לנשים, ונשים הן הרוב בעוני, היא לא יכלה לעזור להן. אנחנו מדברות על כמה אוכלוסיות מאד מאד ברורות כמו, למשל, משפחות חד הוריות. הרבה מאד דובר על עונין ולא צוין, גם לא בדוח העוני של ביטוח לאומי, ש-94% מהמשפחות החד הוריות נשים עומדות בראשן. התכנית הזאת מתקשה להתמודד עם המצבים האלה. נשים ערביות בוודאי וכבר הסביר חבר הכנסת חנין את החסמים הברורים, המבנים ליציאה לעבודה של נשים ערביות: העדר תחבורה או העדר מסגרות לגיל הרך.

כשאני מסתכלת על נשים שמשתכרות עד שכר מינימום אני מדברת על שליש מהנשים העובדות, 35%. אם דיברתי על תקרת הזכוכית פה אני מדברת על רצפת הבוץ. זה בוץ, זה סמיך, קשה מאד לצאת משם.

מה אחוז הגברים?

אני לא זוכרת, סליחה, זה יותר מפי שתיים, 14.2% מהגברים. אני רוצה לעשות קישור למשפחות החד הוריות ולדבר על זה שחוק המזונות מ-1972 קובע שנשים שעובדות ומרוויחות שכר מינימום אינן זכאיות לדמי מזונות מביטוח לאומי. אנחנו מבינות בצורה מאד ברורה איך זה שמשפחות בעוני כי אם אני מרוויחה משכורת מינימום ולא מקבלת עזרה מביטוח לאומי על המזונות, בוודאי שאני בעוני. כשהאיחוד האירופי עשה את מדד העוני וההדרה החברתית נשים בישראל היו במקום הראשון המפוקפק של סיכון לעוני.

חשוב לחדד שבמקרים האלה, כשביטוח לאומי משתתף, זה כשבן הזוג לא משלם. זאת אומרת, שלא ייווצר מצב שבו את מקבלת איזושהי הטבה שלא מגיעה לך.

אני רוצה להבין. הרי הביטוח הלאומי נכנס בנעליו של בן הזוג שלא משלם וזה בסדר, אבל כשאשה מקבלת שכר מסוים ביטוח לאומי לא מסייע בעדה?

היא לא זכאית.

למה?

ככה, שאלה טובה.

לא ברור.

אם הוא היה משלם....

היא לא היתה בעוני.

הן לא יוצאות לעבוד או שהן עובדות בשחור.

מה זה קשור בכלל? למה צריך לכרוך את זה בשאלה כמה היא מרוויחה בכלל?

זה מה שאני שואל.

זאת בדיוק הבעיה של הנשים המאד מאד עניות ולא של הבורד, אלה שמגיעות לדירקטוריונים. נשים שמצליחות להתגרש ומקבלות מזונות מן הבעל מצבן פי אלף טוב מנשים אחרות משום שכל שקל שהן תרווחנה, הן יכולות לחסוך ולהשתמש בו. אישה שמקבלת דמי מזונות מביטוח לאומי, יש לה גובה של מה שהיא יכולה להשתכר גם אם היא חרוצה ורוצה להשקיע משום שמעל 2,700 שקל תיפגע הגמלה שלה מביטוח לאומי. אני מנהלת תכנית של אישה לאישה, של נשים שרוצות לעבוד, הן רוצות לעבוד ולא יכולות מפני שזה לא משתלם להן. הן מראות לי את זה. נשים צעירות שרוצות להשתלב בשוק העבודה.

ברגע שהן עובדות ביטוח לאומי מקזז להן את זה?

גורע להן, גורע, לא מקזז.

הן יפסידו את הגמלה של הביטוח הלאומי. זה בדוק.

אה, ביטוח לאומי אומר שהן במצב טוב.

3,800 שקלים לחודש זה מצב מצוין.

חבר הכנסת שי, הזכרת קודם את תכנית ויסקונסין ומה היתה הבעיה בה. אני נפגשתי עם ראשי התכנית בצפון והמסקנה העיקרית שלי מהפגישה בכל הנוגע לנשים היתה שאין להן שום טיפול מיוחד לנשים, זאת אומרת שהם לא מטפלים בנפרד בנשים ובגברים, הם לא שמים את הדגש על הבעיות הספציפיות, על החסמים הספציפיים שעומדים בפני נשים וזאת היתה הבעיה שלי עם התכנית הזאת, ואני גם אמרתי להם את זה. שדולת הנשים מפעילה שתי תכניות שמטפלות בתעסוקת נשים, בהעצמה של נשים: אשת חיל וזינוק. לכל תכנית כזאת יש מאפיינים ייחודיים לטיפול בנשים, להעצמה של נשים, לשליחתן ולהכנתן לעולם העבודה, אבל זה לא מה שהיה שם. עכשיו, כשהכנסת והממשלה עומדות בפני החלטה על איזו תכנית חדשה הן רוצות לקדם...

או, זה העיתוי הכי נכון עכשיו, כשראש הממשלה ושר האוצר בלחץ.

צריך לשים דגש על העניין הזה.

צריך לשים איזושהי תכנית על השולחן.

הם מנסים לעשות תכנית חדשה.

אני לא יודעת איזו תכנית תהיה. הדבר החשוב ביותר הוא שטיפול בנשים שיוצאות לעבודה והכנתן לעבודה יהיה מובחן, יהיה ייחודי.

תעבירו את ההערות שלכן אלינו כדי שתהיה תמיכה ציבורית לתכנית. התכנית נפלה בהעדר תמיכה ציבורית והם התעוררו מאד מאוחר. עוד ילמדו למה, אבל עכשיו, כשיש הזדמנות כי הם הולכים לבנות תכנית חדשה – אין לי ספק בזה, זה הבייבי של ביבי – זאת ההזדמנות להכניס לתוך התכנית הזאת כמה מהדברים שאתן חושבות.

להניח על השולחן אלטרנטיבה. יעל, ברשותך, בואו נמשיך. חבר הכנסת חנין, אנחנו נמשיך עם המצגת.

שאלת הבהרה לפני כן לדוברת הקודמת.

אוקיי, אבל בקצרה.

למה הגדרת את המזונות כגמלה?

כך זה מוגדר על ידי הביטוח הלאומי. כך הם מגדירים את זה.

אבל בכל מקרה זה למעשה גביית חוב, נכון?

לא בהכרח, לא בהכרח. כשהבעל הוא חדל פרעון.

גם אם הוא חדל פרעון. אני מדבר על העקרון. בעקרון זאת גביית חוב. בקונספט זאת לא גמלה.

יעל, בואי נתקדם.

אני עוברת פה לנושא יותר קשה. אני רוצה לדבר עכשיו על פליטות מבקשות מקלט ועל מהגרות עבודה בקשר לנשים וזכויות אדם. אני רוצה לעשות קודם כל סדר כי יש הרבה מאד בלבול בציבור. בואו נעשה קצת הבדל בין מהגרות לבין פליטות. כשאני מדברת על מהגרות עבודה אני מדברת על מהגרות עבודה חוקיות, שמגיעות לכאן לארץ באשרה, הן תעבודנה פה את הזמן שיוקצב להן ותחזורנה לארץ המוצא שלהן. כשאני מדברת על פליטות ומבקשות מקלט הכוונה לנשים שנמלטו מארצות המוצא שלהן ושיש סכנה לחייהן ולחיי משפחתן. אני מדברת על הסוגיה המגדרית של שני התחומים האלה. בעצם, אין אף התייחסות מגדרית בשום ועדה ובשום דוח וגם בארגונים. כשאספתי את החומרים בשביל הדוח היה צריך לעשות ממש עבודת מחקר ייחודית כי לא היה על זה שום דבר.

נתחיל מפליטות – באופן יחסי יש פחות נשים מגברים בכל מה שקשור לפליטות ולמבקשות מקלט ואנחנו מדברות בערך על 15% נשים, מרביתן מגיעות בגפן. הן מגיעות לארץ במצב גופני ונפשי רעוע. מרביתן חוו אלימות קשה, מקרי אונס מזעזעים, חלקן בהריון עקב מקרי האונס ואני מדברת גם על הדרך שלהן במצרים. מצרים היא חור שחור, יש שם אלימות מאד מאד גדולה כלפי נשים והן מגיעות לכאן במצבים של פוסט-טראומה מאד מאד קשה. אין היום בישראל אף מענה לרפואת החירום הזאת. כמו שאמרתי לכם, לכו לדרום ובכלא סהרונים יש אגף בישראל שכלואים בו נשים בהריון וילדים, כלואים נשים בהריון וילדים. המקלטים סגורים בפניהם ואני ממש מתחננת פה ואומרת קצת לפתוח את המקלטים, את דירות המעבר, לעזור במענה הנפשי הבסיסי. על רפואת חירום אני מדברת, נשים בהריון שנמצאות ברחוב, ברחוב. מדובר בהריון עקב אונס ואלה לא דברים פשוטים. אנחנו מחזירות אותן לרחוב בעל כורחנו.

כמו שאמרתי, אין מענה לפגיעות הקשה הזאת והמדינה אפילו קצת מגבירה את הפגיעות. לא קצת, היא מגבירה את הפגיעות על ידי זה שהיא לא אוכפת את עקרון איחוד משפחות, למשל, ומפרידה בין משפחות. הגבר עצור, האישה ברחוב. אנחנו מדברים פה על נשים מסודן, מקונגו, מחברות מסורתיות.

הן מגיעות במסגרת משפחתית? עם בעלים?

כמו שאמרתי, רובן מגיעות לבד כי בני הזוג פשוט נרצחו בדרך. הן מגיעות הרבה פעמים עם ילדים קטנים ובהריון. יש הרבה מאד הריונות כתוצאה מאונס.

הן בקבוצה או בודדות?

לרוב יותר בקבוצות.

כל יום וכל שבוע הן מגיעות.

חשוב להבין שעד יולי 2009 ארגון האו"ם לפליטים התעסק עם כל הנושא של בקשות למקלט, ראיין וטיפל. מיולי 2009 ארגון האו"ם הכשיר אנשים בישראל והיום המדינה עושה את זה, אבל מה שקורה הוא שהמדינה עושה רק את זה. זאת אומרת, היא נפגשת עם הפליטים, מבינה את מצבם, מחליטה – לרוב מחליטה שלא לתת – וזהו, זהו. היא מפנה אותם חזרה לארגונים ההומניטריים שקורסים. יש היום מקלט אחד עם 40 מיטות שמופעל על ידי ארגון הומניטרי וזה פשוט לא מספיק.

יש איזה ארגון של רופאים שעוזרים.

יש הרבה מאד ארגונים שעוזרים, אבל זה לא מספיק. זה פשוט לא מספיק.

רופאים לזכויות אדם.

רופאים לזכויות אדם בהחלט עובדים.

אין טיפול מערכתי. המדינה לא לוקחת אחריות והיא משאירה את זה ל-NGO.

שוב, כמו שאמרתי, העובדה שיש רק מקלט אחד לנשים בהריון פליטות בישראל.... אני אחזור ואספר שמדינת ישראל חתמה, ניסחה ועודדה את אמנת האו"ם לפליטים בגלל הזכרון שלנו עקב השואה. אנחנו היינו מאלה שחתמו על זה וניסחו את זה.

לא כולם פליטים, חלק הם מחפשי עבודה.

בוודאי, אבל אני בכוונה עשיתי את ההבדל ביניהם. אני מדברת פה על נשים שעברו תקיפות מיניות מאד מאד קשות במעבר הזה וגם אם בסוף יחליטו ככה או ככה, היום אנחנו צריכים לתת להן רפואת חירום, היום אנחנו צריכות לטפל בהן. יש פה סוגיות מגדריות של פוסט-טראומות קשות מאלימות ואני רק אגיד שגם בקשות המקלט המדיני על רקע רדיפה מינית בעקבות ברית מילה לנשים ובעקבות אונסים חוזרים, כולם, חוץ ממקרה אחד בשנת 2000, נדחו. המדינה לא מכירה בבקשת מקלט על רקע מגדרי. איך זה יכול להיות? בכל העולם כבר מכירים את זה, כבר עברנו את השלב הזה. יש רדיפות על רקע מגדר. למה בישראל זה לא מתקבל?

אני אעבור לדבר על מהגרות עבודה. רוב מהגרי העבודה ברשיון, החוקיים, הם נשים. יש לנו את תחום הסיעוד וכל ענף הסיעוד מתבסס על נשים בגיל הפוריות, נשים שוויזת העבודה שלהן בתוקף כל עוד המעסיק שלהן חי, מה שאומר שיש לנו נשים שעובדות פה עשר שנים ויותר. הסוגיה הזאת מדהימה כי היא מראה לנו איזושהי צביעות מסוימת שהמדינה כלואה בתוכה. אנחנו מביאים לכאן נשים באישור, נשים בגיל הפוריות שיהיו פה הרבה מאד שנים אבל אנחנו מגרשים אותן על זה שהן מקיימות יחסים רומנטיים עם מהגרים אחרים. הידעתם? יש מדיניות של גירוש בעקבות קשרים זוגיים וזאת הפרה של זכות האדם לאהבה. אין לי הגדרה אחרת. זה מוזר וגם אני הייתי בשוק כששמעתי את זה ואחר כך ראיתי שזה קורה.

מה זה קשר רומנטי?

לא ילדים, אני לא מדברת על הריון. אני בכוונה שמה את ההריון בצד.

כשאישה כזאת יוצאת עם גבר...

כשהיא יוצאת עם מהגר עבודה אחר, תאילנדי, פיליפיני או כל אחד אחר, היא מגורשת אם קולטים את זה.

מי יודע את זה?

אם המעסיק מלשין עליה, אם חברה שלה מלשינה עליה, יש הרבה מאד סיבות להלשין.

למה אסור לה לקיים קשר?

תשאל את משרד הפנים.

הם לא רוצים שהן ישתקעו כאן.

למה מתפלאים? מה חוק האזרחות אומר לכם? שאישה פלסטינית שמתחתנת עם פלסטיני מרמאללה גם כן מגורשת מהארץ.

זה כבר היבט אחר.

לפתע אתם מופתעים.

זה לא אותו דבר, זה ממש לא דומה.

את זה יש בחוק האזרחות וזה חוק בסיסי במדינה הזאת. אישה פלסטינית שמתחתנת עם פלסטיני מרמאללה, מהשטחים הכבושים, המדינה מגרשת אותה. מה? פתאום אתם מופתעים כאילו אתם שומעים את הדברים בפעם הראשונה.

חבר הכנסת נחמן שי, אחת הבעיות כאן היא שהדינמיקה היא דינמיקה מאד מאד מסגירה, מדוע? כי יש עובדת, שעובדת אצל קשיש מסוים וכשהיא נכנסת להריון באופן אוטומטי אותו קשיש או המשפחה שלו דורשים להחליף אותה. כשהחברה המעסיקה מחליפה אותה היא כבר לא מרגישה....

זה בסדר, יגרשו אותה גם ככה.

לא, אבל חבר הכנסת שי שאל למה מסגירים אותה. היא כבר לא מרגישה אחריות כלפיה ואז היא גורמת לכל התהליך הזה, שיוציאו אותה וזאת בעיה קשה. היא צודקת, יש באמת מקרים קשים מאד.

המדיניות של המדינה צריכה להתייחס לכך שהיא מביאה נשים בגיל הפוריות.

הבעיה היא לא רק מה תעשה למנוע את גירושה אלא הבעיה היא איך תיצור מצב שהיא תמשיך להשתכר אחרת היא תהיה פה אומללה. יש פה בעיה משולבת.

אני רוצה להדגיש פה עוד איזושהי סיטואציה דווקא מהצד השני, מאלה ששוכרים את המטפלים הזרים. הוויזה תלויה במזמין וגם אם ישחררו את האישה הזאת, הוויזה לא משוחררת. האדם הזה, שצריך את הטיפול, לא יוכל להזמין.

לא, היום פחות, היום לא. היום היא יכולה לעבור ממעסיק למעסיק.

תוך תשעים יום. תוך תשעים יום וזאת מגבלה דרקונית עדיין.

סליחה, בעבר זה היה ממש מאסר והיום יש לעובדת איזושהי גמישות, אבל כשהיא בהריון היא במלכודת אימים, אין ספק שצריך להתמודד עם ההערה הזאת.

אני רוצה להזכיר לנו את המצב הפגיע של מהגרות העבודה. יש חוק בישראל שמדבר על כמה דמי תיווך יכולים לדרוש ממנה, אבל הוא לא נאכף בשום צורה, בשום צורה. מדובר על סכומים אסטרונומיים שהנשים האלה משלמות כדי להגיע לכאן. הן משעבדות את עצמן עם מלווים בריבית, הן משעבדות את כל המשפחה, הן נמצאות פה במצב מאד מאד פגיע כי הן יודעות שרודפים את המשפחות שלהן והן חייבות לשלם את הסכום הזה. בהקשר הזה הן לא יעשו שום דבר שיגרום לכך שהן יגורשו, ופה אני מדברת על ניצול מיני ועל מקרי אונס ועל תקיפות מיניות של מהגרות עבודה. תחשבו על נשים בסיעוד שנמצאות לבד בבית עם משפחה ואנחנו יודעות – דיברתי עם הרבה מאד ארגונים במהלך הכנת הדוח הזה – שמדובר על ממדים מאד מאד גבוהים.

הנשים עצמן לא מדברות וגם אין שום מערך בישראל שמיידע אותן על החוקים, על זה שיש להן הגנה, שנותן להן איזושהי הגנה מפני גירוש בעקבות זה, שמגיע, שמדבר, שמפקח. לא. מבודדים אותן וזאת פגיעה על רקע מגדר של נשים שאנחנו מביאים לפה. שוב, הן במצב פגיע מאד מאד והן חוששות. הרי אם יגרשו אותן בעקבות קשר רומנטי בוודאי יגרשו אותן אם הן יתלוננו שמנצלים אותן.

יש התאבדויות של מהגרות עבודה בדיוק בגלל הסוגיה הזאת. למה אין נתונים בנושא? למה יש טאטוא של הסוגיה הזאת? יש הרבה מאד התאבדויות בגלל שהן מפחדות, בגלל שהן מגורשות וכדומה וכדומה. אני הייתי מצפה, כמחלקת מחקר, שכן יהיה איזשהו גוף, שתהיה איזו שאילתה שתישאל והנתונים האלה יינתנו.

התחלנו לדבר על אלימות מינית ונעבור לתחום של אלימות כלפי נשים. רצח על רקע מגדרי הוא כבר מונח ידוע יחסית, אבל אני כן אומר שזה רצח שבבסיסו עומדת תפיסה סקסיסטית. אני מדברת על מה שמכבסת המילים קוראת לו: רצח על רקע כבוד המשפחה או רצח על רקע רומנטי ואני גם אתייחס לרצח של נשים בזנות. הידעתם, המשטרה מספקת רק נתונים על רצח של נשים על ידי בני הזוג וזה קצה קצהו של הקרחון. במגזר הערבי, לצערנו, אנחנו רואים רצח של נשים על ידי קרובי משפחה, לא על ידי בני זוג, על ידי קרובי משפחה מדרגה שנייה ושלישית.

זה לא מדווח? ברור שזה מדווח.

זה לא בקטגוריה.

המדינה לא מכניסה את זה לשום נתון סטטיסטי.

זה רצח בתוך המשפחה.

אין נתונים סטטיסטיים על מה שנקרא רצח על רקע כבוד המשפחה אלא אך ורק על רצח על ידי בני זוג. ובהעדר נתונים, איך תהיה מדיניות? איך יהיה מעקב?

זה נכנס תחת רצח כללי.

איך יהיה נסיון לקבוע מדיניות נגד התופעה הזאת? נמשיך ונדבר על זה שאין נתונים על הטרדה מינית במקום העבודה. זה תחום כל כך אפרפר וכל כך חמקמק ואנחנו מדברות גם על מאות דיווחים על הטרדות מיניות, אבל רק על עשרות תיקים במשטרה, כבר לא רק במקומות העבודה. מחקר שערך משרד התמ"ת מראה שרק 66% מהנשים בכלל מודעות לחוק הזה. קמפיין? תקציב? העברנו חוק שעשה כזאת מהפיכה, איך זה שרק 66% מהנשים יודעות עליו?

גם צריך לתלות את התקנון.

בדיוק, שהתקנון לא ייתלה מאחורי הדלת של השירותים.

סליחה, היושבת ראש, יכול להיות שזה רעיון נכון לפנות לרשות למעמד האישה עם הנתון הזה. אני לא בטוחה שהן מודעות לו ואני חושבת שזה נתון חשוב. יכול להיות שהרשות יכולה להיות זרוע חשובה מאד לנושא של מודעות לנושא הזה.

בצה"ל אחת מכל שבע חיילות מוטרדות מינית, מה שעושה את הצבא לא כל כך בטוח בשביל נשים, דבר שבמקום שבו יש חוק גיוס חובה לנשים אנחנו לא יכולות לשאת. איך יכול להיות שאנחנו שולחות את בנותינו ואנחנו הולכות בעצמנו, מי שמתגייסת, וחשופות שם להטרדה מינית? כמובן, בצה"ל, בגלל המבנה ההיררכי ובגלל המבנה הפיקודי, נשים נמצאות במצב פגיע מכדי להתלונן וכדומה וכדומה.

התחום האחרון שאני אתייחס אליו הוא דיני אישות. כמו שהיום אנחנו מדברות על אפליה מובנת, אין שוויון בפרשנות האורתודוכסית שקיימת היום, כמו שאמרנו קודם, לא צריך לשנות את הדת, צריך פשוט להרחיב את תחומי האחריות של הדת האורתודוכסית. צריך להבין שגם המדינה חתומה על אמנות שקוראות לכל הסוגיה הזאת להתיישר, אבל לא. אנחנו נמצאות היום במצב שבו הנישואים והגירושים הם בסמכות הבלעדית של בית הדין האורתודוכסי, מה שיוצר העדר מענה לנשים מסורבות גט ועגונות. מדובר בהפקרה של הנשים הללו, הפקרה מוחלטת. כמובן, העדר הזכות הבסיסית להינשא לכל החפצה בכך: נשים חד מיניות, זוגות מעורבים וכדומה. הצעת החוק של ברית הזוגיות עוסקת בחסרי דת ולצערי מדובר רק על אוכלוסיה קטנה בתוך התחום הזה. גם זה איזשהו חור שחור שאנחנו לא נכנסות אליו, אבל הוא נוגע לחיי רובנו ויש פה אי שוויון מובנה ובסיסי.

אני אסכם ואומר שנשים סובלות מאי שוויון בסיסי ומאפליה מובנת, כלומר אין פה סוגיה שלנו כעצמנו, כאישיות כזאת או אחרת, אלא חסמים שבנויים. אני מדברת על שוליות כפולה, זאת אומרת נשים שהן גם נשים אבל גם מהגרות או פליטות או ערביות או מזרחיות. הן סובלות מאפליה כפולה ומכופלת. אני מזכירה שוב את הסוגיה של נשים בהריון. רוב הנשים בישראל כלואות ברצפת הבוץ של שכר המינימום, של עבודות עם שכר נמוך, של עבודות ללא קידום ואלה שהצליחו להשתחרר נתקלות בתקרת הזכוכית.

יש לנו צורך ברור במדיניות ממשלתית ברורה. לא מספיק רק סגנית שר לענייני נשים, צעירים וסטודנטים גם אם כוונותיה באמת טובות, אלא צריך גם משרד לענייני נשים ותקציב. אנחנו מגלגלים את זה לפתחכם ואני רוצה להודות לכולכם על כך שהקשבתם לי עד עכשיו. תודה רבה.

תודה, באמת תודה רבה. הסקירה מאלפת מאד. חלק מהנתונים ידועים וטריוויאליים וחלק מהנתונים הם חידוש מכאיב ועצוב. אני אפתח את הדיון כרגע בעיקר להערות של חברי הכנסת, במידה ויש. חברת הכנסת אורית זוארץ, ביקשת את רשות הדיבור.

אני מודה ליושבת ראש הוועדה. אני חושבת שהדיון הזה מאד מאד חשוב ואני מודה לך על כך שבחרת לקיים אותו. שדולת הנשים, אני חייבת להודות לכן על כך שאתן מציבות בפנינו מראה. זה לא ברור מאליו, זה לא קורה כל יום. אנחנו יושבים כאן בוועדה ובכל פעם מציגים לנו איזשהו פלח מנקודת מבט כזו או אחרת, אבל המסמך הזה באמת רחב ומקיף ונוגע לכל תחומי החיים של נשים בחברה הישראלית. אני חייבת באמת לציין שההתייחסות כאן מאד מאד רחבה ונותנת מענה לקבוצות של נשים באוכלוסיה. במקרים רבים אנחנו מקבלים דוחות שנוגעים ל – אני תמיד קוראת לזה 'אמידות, לבנות ומשכילות' – ולא מתייחסים לנשים הערביות ולא מתייחסים לפליטות ולמהגרות העבודה. אניחושבת שהדוח הזה מאד מאד חשוב ואסור שהשולחן הזה יהיה השולחן האחרון שהוא יונח עליו. צריך ללכת עם זה הלאה.

לגבי העצמת נשים, רבות דיברו על הסוגיה של העצמת נשים וראינו מה קרה בשנים האחרונות עם דירקטוריות. יש לנו, לדעתי, אלפי נשים שהוכשרו כדירקטוריות ועשו את הקורסים המבוקשים, אבל הלכה למעשה אנחנו לא רואים שנשים משתלבות בדירקטוריונים. אנחנו רואים הרבה מאד חסמים שלא מאפשרים לנשים להמשיך הלאה. בעיניי, יש כאן איזשהו מוסר כפול כי מצד אחד אנחנו מבקשים להימנות עם המדינות המפותחות ומצד שני אנחנו מדשדשים הרחק מאחורי מדינות העולם השלישי בכל מה שקשור לשוויון הזדמנויות אמיתי בחברה, שוויון מגדרי, שוויון לנשים אבל כמובן גם לקבוצות נוספות. אנחנו יודעות שבחברה הישראלית, ככל שאת מתרחקת מהמרכז לפריפריה, הסיכוי שלך לממש את הפוטנציאל שלך הולך וקטן. קחו, למשל, אישה בדואית בדרום או אישה חד הורית מהצפון, עם כל החסמים והמגבלות. יש לנו הרבה עבודה.

ציר נוסף שמאד חשוב להתייחס אליו הוא הפמיניזציה של פרופסיה. אנחנו רואים את זה בהרבה מאד מקצועות וצריך לעשות כאן עבודה גם שלך, יושבת ראש הוועדה מול האוצר בעבודה מאד מאד סיזיפית. אם את צריכה אותנו, חברי הכנסת, אנחנו כולנו מגויסים וראינו את זה כאן ללחץ על הממשלה כן לקדם דרגות שכר שהולמות את העבודה שאותן נשים עושות. אנחנו מדברים על עובדות סוציאליות, על מורות והרשימה מאד ארוכה.

דרך נוספת שאפשר לפעול בה היא התאמת המערכות לצרכים שלנו כנשים. זאת אומרת, כל המבנים החברתיים שאנחנו מקבלים אותם 'כזה ראה וקדש' גם בתעסוקה וגם באקדמיה הם מערכות שבנויות על היכולת ועל אמות המידה הגבריות. זאת לא מלחמת מינים אבל עדיין, כשיצאו מנקודת הנחה שהגבר הוא המפרנס העיקרי וראש המשפחה התאימו את המערך הזה לגברים. גם באקדמיה אנחנו רואים את החסמים האלה וגם במסגרות אחרות, עולם התעסוקה – שעות גמישות, למשל. אנחנו הרבה יותר אפקטיביות בתחומים רבים ואנחנו לא חייבות לשבת 12 שעות במשרד וכולנו יודעים מה עושים בישיבות אחרי שבע בערב. בן זוגי, למשל, ישב באחת החברות הגדולות בצוות הניהול, נתנו לו צ'ופר, משעה 7 עד 11 בלילה, הוא חוזר הביתה ואומר: טוחנים מים, לא עושים שום דבר. בישיבה של שעה בבוקר סוגרים את הכל ואני לא מבין למה אני צריך להישאר שם. הוא פשוט ביקש שיוציאו אותו מהכבוד הגדול הזה.

זה יותר קל מאשר לרחוץ ילדים, לתת להם לאכול ולהשכיב אותם לישון.

אבל הכבוד הגדול הזה הוא הכבוד של ערוץ הקידום. כשאנחנו מדברים על הסללה לא מדובר רק על מקצועות בבתי הספר, שזה חמור בעיניי. חשבתי שזה עבר מן העולם. אנחנו מדברים על הסללה של קידום בתוך הארגון כי את מי הוא באמת רואה? הוא רואה את זה שנשאר לשתות אתו אספרסו ולעשן סיגר. יש כאלה גם שעובדים.

עוד דבר שהשתוממתי לשמוע ביחס לנתונים על נשים בהריון ואחרי לידה. היו לי מפגשים עם נשים מגרמניה ומאיטליה וסיפרתי להן שיש חקיקה ואנחנו נתקלות בבעיה עקב המצב הכלכלי. הן היו בהלם, הן לא הבינו. אצלן זה חוק.

איזה חוק?

חוק, לא עוברים על החוק. אסור לפגוע באישה בהריון או אחרי לידה. זה כמו לעבור באדום. הן השתוממו שיש לנו בעיה עם יישום החוק, זאת אומרת הן לא הבינו על מה אני מדברת.

זאת קצת מנטליות אחרת.

אני לא יודעת, אנחנו רוצים להיות ב-OECD ואנחנו רוצים להיות מתקדמים ומפותחים. מה שאני חושבת שאנחנו צריכות לעשות כאן, יחד עם החברים – אני באמת מברכת את חברי הכנסת ואת חברות הכנסת שנמצאים כאן – זה הטמעת תרבות של שוויון ואיסור אפליה. זאת תרבות. שואלים: איך זה יקרה? זאת תרבות וצריך לעבוד מול השרים. אני זוכרת נתון של משרד התיירות שאומר שאין בחירות. צריך להביא את שר התיירות לפה, לפה. צריך לעבוד מול השרים. פה יש הסכמה, יש קונצנזוס ואין בעיה, אבל הבעיה שלנו היא מול השרים, שלא מבינים שהם צריכים לעשות שינוי מערכתי בארגונים וגם הממונה מנציבות שירות המדינה, שנמצאת כאן, אין לנו ויכוח אתה. הבעיה שלנו היא עם השרים. השרים מתווים מדיניות ובואו לא נתבלבל. זה בידיים שלהם. אם שר נותן הנחיה למנכ"ל שלו שמהיום והלאה הוא מסור לנושא מסוים... צריך לעבוד אתם אחד אחד ולא לקיים דיון בממשלה. צריך לעשות עבודה יותר סיזיפית שלנו כחברות כנסת.

הבעיה היא ששרי תיירות מתחלפים בדרך כלל אחרי שנה.

אני לא יודעת. לפחות בזמן שהוא נמצא, שיעשה שינוי. אגב, אלה חוזים אישיים. מה שהוצג כאן זה עלוב וזה פשוט לא מגיע לאחוזים המינימליים של נשים בעמדות בכירות. זאת תעודת עניות לו.

לגבי פליטות, קורבנות תקיפה מינית, אונס וזנות – במסגרת הוועדה למאבק בסחר בנשים אנחנו מטפלים בסוגיה של סחר בנשים לא רק למטרות זנות אלא גם למטרות עבדות. זאת סוגיה שהיא בעצם מועצמת.

צריך לפתוח את המקלט. המקלט הרי פתוח היום לקורבנות סחר בעבדות וצריך לפתוח אותו גם לפליטות. זה יהיה מדהים, אפילו שתיים-שלוש מיטות.

יש לנו מקרים שאנחנו מטפלים בהם של נשים שנאנסו והותקפו מינית ונוצלו מינית והודחו לזנות בקרב הפליטות. אלה מקרים שאנחנו מטפלים בהם במסגרת הוועדה ואני אשמח להרחיב את זה. יש כאן הפניה של אצבע מאשימה למשרד הבריאות, שמתנער מהאחריות שלו. הם היו אצלנו בוועדה והוא פשוט התנער מהאחריות שלו. אנחנו לא מרפות, אנחנו ממשיכות ללחוץ עליו ואם זה לא יסתייע אנחנו נעלה הלאה לראש הממשלה או לגורמים נוספים.

אני מודה לך מאד, חברת הכנסת אורית זוארץ. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.

גברתי היושבת ראש, אני מתנצל על כך שלא שמעתי את כל הדיון, אבל בלי ספק הנתונים שהוצגו כאן והניתוח – איך אומרים? זאת התעודה הכי הכי שלילית שאפשר לקבל מול כל ההצלחות כביכול של הכלכלה הישראלית והחברה הישראלית. למעשה, מי שרוצה לראות את כשליה של מדינת ישראל בכל תחום ותחום יחפש נושא ואחר כך יחפש את האישה. חפש את עובדי חברות כוח האדם ואחר כך חפש את האישה. חפש את המהגרים ואחר כך חפש את האישה במהגרים. חפש את הפער במגזר הערבי ואחר כך חפש את האישה שנמצאת שם. אז הוא ימצא באמת את העוצמה של הכשל הזה.

הבעיה היא שלצערי הרב מדינת ישראל עדיין לא הפנימה שאם יש דרך לפתור את בעיות הפערים במדינה הזאת היא רק דרך העצמת נשים. אין דרך אחרת למעשה. הדרך היחידה היא שככל שנשים בכל התחומים יקבלו את המגיע להן, מצבה של החברה הישראלית ישתנה דרמטית. ככל שמספר הנשים יתנו את התרומה שלהן בעצם כניסתן לשוק העבודה, אבל לא ככאלה שבאות כי המצוקה הכריעה אותן אלא ככאלה שרואות בזה גם חלק מתרבותן-הן. העבודה היא לא רק מקור השתכרות. לכן, שינוי התרבות והגישה בכלל הם דבר באמת הכרחי.

אבל בואו לא נשלה את עצמנו. אני חושב באמת שאמצעי האכיפה לא פשוטים, אבל אין לנו ברירה. לדעתי, צריך מצד אחד לתת ציונים לשבח למשרדים שמצליחים לשנות את האחוזים היחסיים גם של קבוצת הניהול שלהם, גם של אופן ההתפלגות של נשים וגברים ואני לא יודע אם אתן עושות זאת, אבל לא צריך באמת.... צריך פעם בשנה לפרסם מי השר המצטיין ומי השר הנכשל. אני מכיר את הדוחות, אני מכיר את הדוחות.

לא, לא, יש אות המעסיק המצטיין של שדולת הנשים.

אני מדבר על השקעה ציבורית בזה. אני מכיר את הדוחות, תאמיני לי. ראיתי את הדוח, ראיתי את ההתפלגות.

צריך גם לשרים והוא צודק.

זה צריך להיות שמי.

גם על השרים.

שמית, להוציא את זה שמית. שיהיו מודעות באותיות קידוש לבנה וכל אזרח יראה זאת. תאמינו לי, אין דבר שמשפיע יותר על אנשי ציבור מאשר העובדה שהם קמים בבוקר ורואה את התמונה שלו שכתוב בה: השר שנכשל בכל מה שקשור לקידום ולצמצום הפער של מעמד האישה במשרדו וכו' וכו'.

בלי ספק, מה שאתן מעלות כאן לגבי החברות הבורסאיות ובכלל לגבי חברות ציבוריות וכל הגדרה שהיא – מתחילים להגיד בורסאיות וחברות ממשלתיות. אני מדבר על כל חברה ציבורית בהגדרה שלה, גם, בוודאי, חברות שנסחרות בבורסה והן מפוקחות – שם עיקר הבעיה. אנחנו בעצם חייבים למצוא דרך שבה כלי האכיפה הם כאלה שהם נותנים לנשים יכולת הרבה יותר משמעותית. זאת אומרת, אם הייתי חושב היום לפתוח איזושהי מחלקת גיבוי, הייתי פותח איזה דבר שמסביר לנשים שגם אם הן נוצלו במשך כל כך הרבה זמן, אם הן מפוטרות אחרי מספר שנים, שיגישו איזו תביעה רצינית, אבל שיתחילו במודעות.

הרי בתי הדין מכירים ברישום האישי של אדם ובהרבה מקרים שבהם סייעתי לאנשים, אם הוא בא עם מחברת שבה הוא רשם חמש שנים שהוא עבד בלילה ושילמו לו לפי שעות בוקר או שהוא עבד ככה ועבד ככה ועבד ככה, לא עוזר שבמחשבים הם סידרו את זה כי במחשב הם מסדרים, כמובן, שעבדת שש שעות ולא שמונה ולכן אתה מקבל פחות משכר מינימום וכו' וכו'. אנחנו מכירים את כל הטריקים האלה בהרבה מקומות, גם במקומות לכאורה מסודרים, חברות מאד עשירות ומאד מצליחות. צריך לתת לנשים את תחושת הביטחון שיש מי שיגן עליהן ואני חושב שהעניין של האכיפה והעניין של החמרה בענישה והעניין של נקיטת צעדים נגד מעסיקים שמנצלים את העובדה שנשים בסופו של דבר פוחדות לאבד את מקום העבודה שלהם... גם גברים מוחלשים יודעים שזה העניין. הוא לא רוצה לאבד את מקום העבודה שלו. הוא אומר: בסדר, גונבים אותי ב-500 שקל אבל לפחות אני אשאר עם מה שיש לי. אצל נשים זה על אחת כמה וכמה.

לכן, העניין של אמצעי האכיפה היזומים על ידינו הם דבר שאתם צריכים לתת לנו לגביו הצעות לכלים ואנחנו נכניס אותם כחלק מהחקיקה. ברור שהעניין של מעונות יום, הסעים ושינוע, כפי שציינו פה חברי הכנסת, הוא קריטי. אני פגשתי נשים באתרים ארכיאולוגיים שפוטרו מעבודתן כי אמרו להן להגיע לאתרים. איך הן יגיעו לאתרים האלה? זאת פשוט חוצפה.

ועל הסעות אין מה לדבר.

עובדות בקדש ברנע שהגיעו מירוחם וממצפה רמון יום אחד פתאום החליטו להפסיק להן את ההסעה ואמרו להן: תגיעו. יפה מאד, זה נחמד, אבל איך הן יגיעו בכלל? הן יביאו רכב שאין להן?

על גמל.

אני חושב שמה שציינו פה גם לגבי העניין של הנשים שאין להן הכרה כחד הוריות... לא הבנתי עד הסוף כשדיברתם על נשים עגונות האם העובדה שהן במצב הזה הן מקבלות מעמד של חד הוריות, כן או לא, ולא הבנתי כשפירטתם את זה.

מזונות, מזונות של הביטוח הלאומי.

לא רק מזונות גם מעמד של חד הורית. קודם כל, קודם כל מעמד של חד הורית.

אם זה בבית משפט ברוב המקרים הן מקבלות.

היא עדיין לא חד הורית, היא עוד לא גרושה.

היא יכולה להיות שנתיים בהליך של גירושין.

אלה נושאים שאנחנו חייבים להתערב בהם, עם כל הכבוד. שנית, הנושא של ההגדרות שדיברו עליהם בקשר לאישה גרושה שלא מקבלת את הקצבה שלה בגין העובדה שהיא משתכרת. זה ודאי. חד הוריות שהולכות לעבודה – אני הגשתי עכשיו הצעת חוק על העניין של שלילת הזכות להחזיק ברכב כי אתה עובד. זה הרי טירוף. הרי אישה חד הורית צריכה רכב יותר מגבר כי היא צריכה לרוץ במהירות להביא את הילדים לפה ואת הילדים לשם ולהגיע בזמן למקום העבודה שלה. זה פשוט טירוף. להיפך, המדינה היתה צריכה לתת לה מענק כדי לקנות רכב. באמת, קצת הגיון, מה, אנחנו בימים שבהם צעדת למקום העבודה שלך או שכולם נסעו באוטובוסים? אמא חד הורית שרוצה להספיק להיות בעבודה...

יש פה שלושה חוקים שהם פשוטים, לפי דעתי, לטיפול. פרט לנושא האכיפה והתרבות, שדיברו עליהם כאן וגם כל מה שתיארתם כאן על מהגרות העבודה זה דרמה מאד גדולה, אבל זה דיון בפני עצמו. תודה לכם.

תודה, תודה רבה לחבר הכנסת פרץ. חבר הכנסת דב חנין, ביקשת את רשות הדיבור?

אני חושבת שנרשמתי.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

אני אהיה מאד קצר בפרט שחברת כנסת היא אחריי. אני אהיה קצר. אני באתי לומר שני דברים: דבר ראשון, באתי כדי להביע הערכה לעבודה שלכן ולדוח שהכנתן. יש לי הרבה מה לומר על אלמנטים שונים שנמצאים בדוח, אבל אני ממש לא רוצה כרגע להעמיס על הדיון הזה, שהוא ממילא מאד מאד עמוס. לכן, מה שהייתי מציע, גברתי יושבת הראש, זה אולי לחשוב על הדוח כסוג של מפת דרכים. אני יודע שמפת דרכים נחשב אצלנו כמשהו שאומר שהכל יהיה תקוע, אבל אני מתכוון להגיד מפת דרכים במובן החיובי.

בוא נתחיל בשיחות קרבה, כך נבטיח שהכל לא יזוז.

בואו נזמין את ראש הממשלה לדיון הבא ואז נתחיל. הוא יקים צוות.

תראו מה זה, תראו מה חושב השמאל על הפוטנציאל של השלום. זה רק מעיד לאן הגענו.

השמאל חושב שהפוטנציאל לשלום הוא עצום, אבל פוטנציאל הממשלה הוא קטסטרופלי. אבל לא ניכנס לנושא הזה.

גברתי יושבת הראש, מה שאני מציע זה לשקול לקחת את הדוח הזה כסוג של מפת דרכים במובן של תשתית לתכנית עבודה של הוועדה.

נכון.

כל אחד מהפרקים פה בדוח הוא למעשה נושא לדיון, שהדוח, כמובן, הוא רק ההתחלה שלו. הדוח מתאר את המצב הקיים היום, את מפת הבעיות והשאלה הקשה שלפעמים הדוח מרמז עליה אבל בחלק מהמקרים הוא לא מפתח אותה לגמרי, היא השאלה מה האמצעים שאנחנו יכולים לנקוט בהם כדי לשנות את המצב. ואז "לפרק" את הדוח הזה לשורה של 10-15 נושאים.

תתי-נושאים.

בכל אחד מהנושאים נתחיל בתיאור הבעיה ובגיבוש איזושהי תכנית עבודה, גם ברמה שלנו, רמת הכנסת – חקיקה, גם ברמת הממשלה – צעדי מדיניות, וגם ברמה של חברה אזרחית – קמפיינים והתגייסות ציבורית כדי לשנות את המצב הקיים. האתגר הוא עצום כי למעשה, כמו שאמר חבר הכנסת פרץ, הדוח הזה הוא בעצם תמונת מראה קודרת של החברה הישראלית ובכל בעיה חברתית שיש לנו חפשו את האישה ותראו איפה הבעיה נמצאת ואיפה הבעיה חמורה במיוחד. לכן, האתגר הוא אתגר מאד מאד גדול, אבל אני חושב שזה אתגר שאפשר לעמוד בו אם נעבוד בצורה שיטתית ומסודרת. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

תודה. קודם כל, אני מברכת על הדוח ואני רוצה להתייחס למה שלא נזכר בדוח, לא למה שנזכר כי אני חושבת שיש לזה משקל כבד. אני גם מדברת בתור ערביה וגם מדברת בתור הקבוצה האחראית כמעט על חצי מהסטטיסטיקה העגומה שנמצאת בדוח. תוציאו את קבוצת הנשים הערביות ואז ישראל אינה בתחתית הרשימות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת ההשכלה של הנשים. הקבוצה האחראית על המצב הזה רוצה לדבר קצת. אם את תשאלי אישה ערביה עד כמה הדוח הזה, שכאילו גם מייצג אותך באו"ם – הוא חייב, הוא אמור לייצג אותך – מייצג את המציאות שלך, היא תגיד שהוא לא כל כך מייצג את המציאות שלי כי חצי מהבעיות שהאישה הערביה נתקלת בהן אינן מוזכרות בדוח. כאשר אנחנו מדברים על אפליה מגדרית, זה לא כל כך תופס לגבי האישה הערביה ואתם הזכרתם בסיכום שהיא סובלת גם מאפליה לאומית.

הבעיה של חוק האזרחות, למשל, לא נמצאת פה. הבעיה של הריסת הבתים גם לא נמצאת פה. תשאלי נשים מוואדי ערה על בעיית הריסת הבתים גם בתור אם, לא רק בתור ערביה, והיא תציין את הבעיה הזאת בתור בעיה ראשונה.

על איזו הריסת בתים את מדברת? עקב טרור?

לא, בנייה לא חוקית.

אי אישור תכניות מתאר.

גם המתנחלת מיהודה ושומרון יכולה לטעון את הטענה הזאת.

תרשי לי לדבר.

יש כאן הפרת זכויות אדם של נשים, גם של ערביות וגם של מתנחלות.

זה לא עניין של נשים או גברים. עם כל הכבוד, זה לא מיוחד לנשים.

עם כל הכבוד, אני עכשיו מדברת בתור חברת הכנסת חנין זועבי, לא בתור חברת כנסת אחרת. הבעיה של הריסת בתים היא גם כן בעיה. כאשר את שואלת אותה מה החסם העיקרי בכניסה לשוק העבודה היא לא תגיד לך תחבורה ציבורית, היא תגיד לך שהמגזר הציבורי והמגזר הממשלתי חסומים בפניה כי היא ערביה. הבעיה של חצי מהאקדמאיות הערביות היא שהן לא נמצאות בשוק העבודה. מה נעדר בדוח הזה לגבי הנשים הערביות, שאחראיות עוד פעם על חצי מהסטטיסטיקה, על משקל שהוא הרבה יותר גדול מהמשקל שלהן בתוך אוכלוסיית הנשים – המשקל שלנו הוא 18% - ? אני חושבת שהבעייתיות הנקשרת אלינו היא כמעט חצי מהבעייתיות שהדוח הזה מזכיר. לכן, אני חושבת שהדוח אולי במודע ואולי לא במודע התעלם קצת מהמושג שאתם השתמשתם בו – אפליה מבנית, אפליה פוליטית-מבנית, ולכן התוצאה ההכרחית היתה שהוא התעלם מחצי מהבעייתיות שהאישה הערביה סובלת ממנה בתור אישה.

אני מתנצל, חברת הכנסת זועבי, אבל אני צריך ללכת וזה לא בגללך.

אבל אתה מסכים אתי. תגיד שאתה מסכים ותלך.

לעקרון כן.

תודה רבה לך, חבר הכנסת עמיר פרץ.

את חוק האזרחות אני הזכרתי והחסמים הם לא רק של תחבורה ציבורית אלא חסמים לערבים בכלל להיכנס לתוך שוק העבודה גם במגזר הפרטי, גם במגזר הציבורי וגם במגזר הממשלתי. אני מדברת על חצי אחוז, אם אני לא טועה, מהנשים הערביות שעובדות במגזר הממשלתי. חצי אחוז. למרות חוק ייצוג הולם, חצי אחוז. הסטטיסטיקה הזאת היא הסטטיסטיקה הכי עיקרית והכי רלוונטית לגבי הנשים הערביות והיא נעדרת מהדוח. אני חושבת שההתעלמות מההיבט הפוליטי היא מחסור אדיר ונקודת חולשה אדירה בדוח.

תודה רבה. עורכת הדין מאירה בסוק, בבקשה. אנחנו מתקדמים לשעה 12:30 ואני חייבת לסיים כי יש לי דיון אחר ולכן אני נותנת למאירה את רשות הדיבור ואני אומר דברי סיכום. בבקשה.

ראשית, אני רוצה לברך על הדוח, דוח יוצא מן הכלל ואני רוצה להגיד שבתור אחת שהיא ותיקה בוועדה אנחנו בדרך כלל דנים כמעט בכל הנושאים בוועדה, אבל הבעיה המרכזית היא שאנחנו יכולים לדון ופשוט לא קורה כלום. זאת הבעיה המרכזית שלנו וזה כאב הלב הכי גדול. הייתי רוצה להעיר כמה הערות לגבי מספר דברים שאולי אפשר להזיז, למשל ועדות איתור. אולי נעביר בחוק את הנושא ייצוג הולם לנשים. מספיק להגיד את המונח ייצוג הולם אלא להרחיב אותו ולומר ייצוג שוויוני. ועדות איתור של מכרזים יהיו מורכבות מנשים ולא רק אישה אחת בתור קישוט אלא קצת יותר וגם אם יהיה רוב לנשים לא יקרה שום דבר. אין כמעט נשים בוועדות איתור, במכרזים. היו פה הרבה מאד דיונים והממונות עצמן במשרדי הממשלה אמרו שהן בכלל לא יודעות על מכרזים כך שהן בכלל לא מעורבות במכרזים. אם כך יהיה, אולי נשים יתקדמו יותר בנושא שירות המדינה.

לנושא פיטורים בהריון אנחנו מקיימות הרבה מאד ישיבות בעניין ובמיוחד מורות מפוטרות, אבל לא קורה כלום בנושא הזה. הן ממשיכות להיות מפוטרות באחוזים יותר גבוהים מהאחוזים הכלליים של פיטורין. ישנו נושא נוסף והוא חוק הסטטיסטיקה או חוק התקציב. אולי אנחנו צריכים לעשות יותר וועדה צריכה לעקוב אחרי החוקים האלה ולבחון למה לא קורה שום דבר בנושא הזה.

לכן אני אומרת שהדוח בהחלט מציג לפנינו את המראה ובחוק המזונות של הביטוח הלאומי אנחנו בנעמ"ת ניסינו הרבה פעמים לשנות את החוק הזה אבל ביטוח לאומי, המדינה ומשרד האוצר מגיעים ולא משנים את החוק הזה. אם אין קואליציה, אין סיכוי לחוק הזה לעבור. הדברים האלה לא עוברים. בנושא ביטול תקרת המזונות בחוק הביטוח הלאומי, גם זה לא עובר ולכן המצב שלנו, לצערי, עדיין נשאר כמו הדוח.

דווקא בפקודת הסטטיסטיקה כן חל שינוי.

נכון, אבל חל שינוי כשאת באה למחקר.

אני אומרת לכם שבנושא הזה, מכיוון שמדובר בעניין חדש יחסית, אנחנו נקיים דיון אחרי שתהיה תקופת הרצה.

גם הנושא של השלכות מגדריות בחקיקה הוא נושא מאד חשוב. זה חוק שעבר וזה היה חוק מאד חשוב, אבל אנחנו לא מנצלות את הכוח שלנו בחוק הזה.

חברים, לא הכל בדיון אחד. הבטחתי לעורכת הדין מיכל כפרי לדבר, בבקשה, חצי דקה ממש.

אני רוצה להעיר כמה הערות אופרטיביות. יש לי תחושה מאד קשה כשאני יושבת כאן כי אני מכירה, כמובן, את עבודת הוועדה הרבה מאד שנים וגם את עבודת השדולה ובאיזשהו מקום יש סטגנציה, אם לא הליכה אחורה מבחינת הנתונים. אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר הוא ראשית אם הוועדה הזאת יכולה לקיים דיון בנושא של הקמת משרד, מיניסטריון לנושא קידום מעמד האישה ואם אפשר לפנות לגוף המחקר של הכנסת ולהביא בפנינו נתונים ולעשות השוואה מה קורה עם זה בעולם. אני חושבת שמבחינה פוליטית, והכל הוא פוליטי, יוכל הנושא לקדם אותנו הרבה יותר מאשר כל פתרון אחר שיש. שנית, בזמנו היתה קיימת ועדת שרים לקידום מעמד האישה ואני לא יודעת אם היא קיימת גם היום.

יש, יש.

לימור לבנת עומדת בראשה.

אני הכנתי את התכנית לוועדה הקודמת ואני חושבת שאחד הדברים הטובים הוא גם להזמין לשם, ואת יכולה לפנות לוועדה, וגם להזמין לכאן שרים אבל אם לא שרים, את מנכ"לי המשרד שלהם – זה מה שעשינו אז – כדי לתת דיווח ולחייב אותם. הם יכולים להתחייב בוועדת שרים על העלאת המספרים שם. אני לא יכולה להגיד שכל משרדים הופיעו, אבל אני זוכרת שארבעה-חמישה משרדים הופיעו לחוד לכל אחת מהישיבות ונאלצו להתמודד עם זה. מנכ"ל המשרד היה צריך להתעסק בבעיה הזאת וזה משפיע, זה משפיע ללא ספק.

מצד אחד, הפרופיל פה קצת השתנה, זאת אומרת שיש יותר גברים חברי כנסת, אבל עדיין אני חוזרת ואומרת לך שלא זזים, מדשדשים בנתונים. יש לי תחושה ולא שאני יכולה לזכור את הדוח הקודם שהכנו...

שהוא מאד דומה.

שהוא מאד דומה, אם לא יותר גרוע וזה מתסכל. אם סביב השולחן הזה לחלקנו הגדול יש תחושת תסכול, זה הדבר הכי גרוע.

תודה על הדברים. אני חושבת שבעיקר הנקודה המשמעותית היא נושא התקציב. כשאת אומרת משרד אני רואה תקציב.

פוליטיקה זה תקציב.

בדיוק. זה נראה לי העניין המרכזי בסיפור הזה. סיכום מאד מאד קצר – אני מתנצלת בפני כל מי שלא הספיק לדבר. הדוח הזה הוא בעצם תכנית עבודה לקדנציה לוועדה לקידום מעמד האישה, שלא לומר לתקופה של שתי קדנציות. אני חושבת שרוב הדברים נאמרו על ידי חברי הכנסת וחבל שהם לא נמצאים כאן. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שכיבדו את הדיון החשוב הזה, לשדולת הנשים שבעצם מרימה לנו את הנקודות, מאירה בפנס את כל המקומות הכואבים.

אני מסכימה עם מיכל שיש כאן בעצם חזרה על הנושאים הקלאסיים. על מה דיברנו? אני חושבת שהחידוש, מבחינתי כיושבת ראש ועדה, היה להביא למודעות את נושא הנשים השקופות. הנשים השקופות הן כל אותן נשות הגירה, נשים שאנחנו לא רגילים לראות אותן בהקשר של נשים וזאת גם בעיה חברתית ישראלית שהולכת ומתגברת בשנים האחרונות בגלל כל המעמד הלא ברור של כל אותם מהגרי ומהגרות עבודה. אני חושבת שזאת סוגיה שהתחדשה לנו בדיון הזה ומעבר לזה, המיין-סטרים של הנשים עוד לפני שאנחנו מגיעים לבעיות של מגזרים ספציפיים וקיימנו דיון מיוחד בוועדה. אני מניחה שעוד נדון בנושא מגזרים ספציפיים כמו נשים חרדיות ונשים ערביות. יש לנו בעיה שהמיין-סטרים הנשי עדיין לא נחלץ, אל"ף מרצפת הבוץ, המונח החדש שאני מטמיעה היום, לצערי, כי זה מונח שמתאר מציאות שלילית, והדבר השני הוא שגם כשנשים מצליחות לעלות איכשהו בסולם הדרגות, הן לא מקבלות את השוויון הבסיסי ביותר בשכר ובתנאים. אם אני לוקחת על עצמי משימה שננסה אולי לקחת אותה גם כקמפיין ציבורי וגם בשיתוף עם משרדי הממשלה זה את הנושא הזה, שאמור להיות הכי טריוויאלי, נושא של שכר שווה ותנאים שווים.

תתחילי אתו במגזר הציבורי. לא צריך ללכת קודם למגזר הפרטי אלא אפשר להתחיל אתו במגזר הציבורי.

בוודאי, נכון, נכון, במגזר הציבורי. אני חושבת שזה מבחינתי הטרגט המרכזי כדי שלפחות הבסיס יהיה בסיס שכר שוויוני ובסיס תנאים שוויוני. אני חושבת שמכאן שאר הבעיות הן בעיות כבדות משקל שצריך לעסוק בהן אחת לאחת בדיונים. תודה לכולם, היה דיון חשוב ומעניין, יום טוב. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30