PAGE
20
ועדת הכלכלה

25.5.2010

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 239

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב בסיוון התש"ע (25 במאי 2010), שעה 11:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – דברי פרסומת בבתי צרכנים), התש"ע-2009, של חבר הכנסת זבולון אורלב

הצעת חוק הגנת הצרכן ( תיקון – איסור פרסום בבתי מגורים), התשס"ט-2009, של חבר הכנסת דוד אזולאי

חברי הוועדה: אופיר אקוניס- היו"ר

דוד אזולאי

זבולון אורלב

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

חמד עמאר

יצחק קמחי ממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר

אהוד פלג מנכ"ל המועצה לצרכנות

חגית ברוק מתמחה, משרד התקשורת

מוהאנד נאסר לשכה משפטית, משרד התקשורת

פאדיה זידאן עו"ד, משרד התקשורת

פרלי שר עו"ד, חברת דואר ישראל

הרצל בר-מג מ"מ מנכ"ל, חברת דואר ישראל

זאב מוסקוביץ בעל עסק, חב' אלונים

דוד חייקין מנהל, פרסום גלעד

איתן אביבי יו"ר, איגוד ארצי למסחר

נמרוד הגלילי מנהל תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

וגיף אליאב יועץ משפטי, רשות ההסתדרות לצרכנות

ירון לוינסון מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

אברהם בירנבאום יו"ר, ארגוני הסוחרים בישראל

גיא רזניק מנכ"ל דיירקט ליין מערכות ופרסום בע"מ

שושן שניר מנכ"ל חטיבת דיירקט, חב' כפיים

ישראל ברייב חב' כפיים

קרן ארקנזי-כהן מנהלת שיווק ולקוחות, חב' כפיים

דורון עציץ מנכ"ל חב' עלונים

משה ריכטנברג מנהל תפעול ולוגיסטיקה, חברת דף הזהב

יוסי נבו מנכ"ל חברת דף הזהב

דניאל פז מנכ"ל חץ השרון קידום מכירות בע"מ

בני רז-רוזנר מנכ"ל דואר נע ונד בע"מ

אלי חנה הנדסה, חברת גילת רשתות לווין

יהונתן חתוכה הנדסה, גילת רשתות לווין

שרית חנה הנדסה, גילת רשתות לווין

אמיר ברגר הנדסה, גילת רשתות לווין

אלברט אלישע הנדסה, גילת רשתות לווין

פארל בקר הנדסה, גילת רשתות לווין

דוד דסה הנדסה, גילת רשתות לווין

אתי בנדלר

לאה ורון


רשמה: יפעת שפרכר

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – דברי פרסומת בבתי צרכנים), התש"ע-2009

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור פרסום בבתי מגורים), התשס"ט-2009

אנחנו עוסקים בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – דברי פרסומת בבתי צרכנים), של חבר הכנסת זבולון אורלב, ובהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון –איסור פרסום בבתי מגורים), של חבר הכנסת דוד אזולאי. הצעת החוק של חבר הכנסת אורלב התקבלה בקריאה טרומית ב-13 בינואר והצעת החוק של חבר הכנסת דוד אזולאי התקבלה בקריאה המוקדמת ב-3 בפברואר 2010. חבר הכנסת אורלב, תציג את הרציונאל העיקרי בהצעת החוק שלך.

הצעות החוק של חבר הכנסת אזולאי ושלי עוסקות באותו עניין. הצעת החוק הזאת הונחה בכנסות קודמות. כבר מהכנסת ה-16 אנחנו עוסקים בסוגיה הזאת.

תסביר לי איך קורה שלא הצליחו לקדם את ההצעה הזאת.

גם הפעם לוועדת שרים לחקיקה היו הערות כאלו אחרות.

האם הממשלה תמכה או התנגדה?

הממשלה תמכה. החוק הזה התחיל מכך שקיבלנו תלונות רבות של אזרחים על כך שנכנסים בעלי מקצועת שונים, בעלי עסקים שונים ובעלי כל מיני עניינים אחרים לחדרי מדרגות של בתים משותפים. צריך לומר שחדרי מדרגות הם לא רכוש ציבורי, הם נכס פרטי. אנשים נכנסים לנכס פרטי של אנשים ועושים בנכס הזה כבתוך שלהם. האנשים מדביקים בצורות שונות, בין במדבקות, בין בדבק. גורמים לחדר המדרגות להיות לוח מודעות עירוני. חשבנו שצריך להיענות לאותם אזרחים - אני בעצמי גר בבית משותף וחווה את החוויה הזאת – על-מנת להפסיק את הלכלוך הזה, על-מנת להגן על הנכסים הפרטיים של אנשים. מדובר בקירות של חדרי מדרגות, בהדבקות על דלתות הבתים, בהדבקות על תיבות הדואר. לפעמים לא מדובר רק בבעלי עסקים, לפעמים יש אירועים שונים. כדי להגביר את הפרסום הוא בא לחדר מדרגות ומדביק את המודעה שלו. חשבנו שצריך לאסור את הפרסום הזה, אלא אם כן ועד הבית יתלה מודעה שהוא מרשה לכל אחד לעשות בנכס הפרטי כבתוך שלו.

מלכתחילה הצעת החוק שלנו אסרה להכניס דברי פרסום לתיבות דואר. אנחנו הסכמנו עם הממשלה שהדבר הזה לא ייעשה, כלומר בעל עסק שירצה לשלוח דואר לא באמצעות דואר ישראל אלא באמצעות הגעה ידנית יוכל לעשות זאת. אנחנו סבורים שצריך לאפשר לאותו בעל עסק שאין לו את המשאבים הרבים לפרסם מודעה במקומון ואין לו לשלם לעירייה על-מנת שתדביק בלוח המודעות לעשות את זה. אנחנו צריכים לראות את האינטרסים של בעלי העסקים הקטנים, השכונתיים שמוגבלים באמצעים שלהם. צריך לאפשר להם את הנגישות לתוך תיבות הדואר. כל יתר הדברים יהיו אסורים.

פנו אלי אנשים בשאלה אם יהיה מותר להדביק על דלתות של דירות. אני אישית לא אוהב את זה. אני לא רוצה לצאת בבוקר לבית הכנסת ולמצוא את הדלת שלי מוצפת במדבקות. אפשר לשים את זה בתא דואר. תיבת הדואר שלי פתוחה לכל הציבור. מי שרוצה לשלוח לי מכתב, הודעה שישים את זה בתא הדואר ואני אחליט מה לעשות עם הדבר הזה. אל תגיעו לדלת הבית שלי. זה ההסדר הציבורי שיש לנו. כשאדם רוצה לשלוח משהו לחברו יש לו בשביל זה את תא הדואר.

אנחנו כאמור הסכמנו שהצעת החוק תחול על הדבקה בלבד, לא על חלוקה בתיבות הדואר. הסכמנו שהתיקון ייעשה במסגרת חוק שמירת הניקיון. זה היה התנאי של ועדת שרים. הליכי החקיקה צריכים להיות מתואמים עם משרד המשפטים, משרד התקשורת, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

אנחנו עושים פה היום פעולה צרכנית חשובה שמגינה על רכוש הפרט, שדואגת לניקיון. הפעולה הזאת גם חוסכת הרבה מאוד נייר.

חבר הכנסת אזולאי, מכיוון שאני מבין שהצעות החוק שלך ושל חבר הכנסת אורלב זהות אני מבקש לאחד אותן.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על קיום הדיון בהצעות החוק האלו שהן הצעות חשובות מאוד לאיכות חיינו. אני רוצה להצטרף למה ששמעתי מדבריו של עמיתי, חבר הכנסת זבולון אורלב. הצעת החוק הזאת לא עולה בפעם הראשונה בוועדה הזאת. היא הייתה בדיונים בקדנציה הקודמת והגיעה לכלל קריאה ראשונה.

מדובר פה בהשחתת רכוש פרטי של הציבור. לא צריך להגיד כמה אדם עמל בשביל הבית שלו. ביתו הוא מבצרו. אחרי שהוא עושה הכל כדי לשפר ולייפות את המקום בא מישהו עם איזו שהיא מדבקה ומדביק במעלית, מעל הזכוכית של הלובי או בפתח הבית. אחר-כך לך תוציא את זה. אם הוצאת את זה ולא גרמת נזק הרווחת. אנחנו יודעים שלא פעם זה מלווה בנזק כי זה יכול לשבור שמשה, זה יכול לשרוט את הדלת. למה אני צריך לשאת בהוצאה הזאת? יש בשביל זה תיבות דואר. שימו את זה בתיבות הדואר. למה אתה חייב לעשות לי נזק שמרגיז אותי ופוגע בי? הנושא הזה הוא נושא חשוב שצריך לסיים אותו כמה שיותר מהר. חשוב מאוד שהחוק הזה ילווה בסנקציה כי אחרת מה הואילו חכמים בתקנתם. אם לא תהיה סנקציה העולם כמנהגו ינהג.

אני רוצה להצטרף לאבחנה בין מדבקות לפליירים ללא הדבקה. אין לי בעיה עם כל מה שנמצא בתיבות הדואר ללא הדבקה. זכותם של אנשים לפרסם, טוב שיפרסמו, אבל הדבקות בשום אופן לא.

שניכם מציעים ומאפשרים לנו לאחד את ההצעות שלכם. אני מודיע שהצעות החוק אוחדו ונטפל בהן כהצעת חוק אחת. חבר הכנסת אורלב דיבר קודם שלגבי המגנטים יהיה איסור. אני גר בבית משותף. בתוך הבניין יש 4 ארגזים גדולים של חברת דפי זהב. פעם היו מחלקים את זה בבתי הדואר, אחר כך חילקו את זה ליד פתח הדלת ועכשיו שמו את זה בכניסה לבניין. מה לגבי דברים כאלה?

מי שירצה ייקח, מי שלא ירצה לא ייקח. אם לרשות המקומית זה מפריע היא יכולה לפעול בעניין הזה. אני רוצה לפתור את הבעיה של האזרח הקטן שמשלם ביוקר על כך שמדביקים לו מדבקות בחלקי הלובי, הבית והדלת.

בעניין המגנטים דעתו של חבר הכנסת אזולאי ושלי היא אותה דעה. לגבי כל מיני מתקנים אם אין רשות של ועד הבית אי אפשר לשים אותם. מדובר בנכס פרטי. אי אפשר להיכנס לנכס הפרטי שלנו ולשים שם ארגזים, מדפים או כל מיני מתקנים אחרים. אם אין רשות של ועד הבית הוא לא יכול לעשות. תתכבד החברה הזאת ותפנה לוועד הבית. יש כאלה שיתירו, יש כאלה שלא יתירו. לא יכול להיות שזאת תהיה הנחלה הפרטית של אותה חברה. היום תיכנס חברה אחת, מחר תיכנס חברה אחרת.

כ-95% מסוחרי ישראל אינם מפרסמים. כשבוחנים פרסומים ספציפיים כאלה או אחרים רואים שיש בהם משום מתן אינפורמציה חשובה לצרכן. אם בודקים את התמונה כולה רואים שהפרסומים הם תוספת למחיר שהצרכן בסופו של דבר משלם.

ביתו של אדם הוא מבצרו. תיבת הדואר שלו והדלת שלו הם רכושו, לא של ועד הבית. הקירות של חדר המדרגות הם עניין של ועד הבית.

סעיף 77 לחוק העונשין מחייב הוכחת גרימת נזק. בעל חנות מכולת, חבר שלנו, נסע בערוב ימיו ל-20 יום לחו"ל. שעון השבת כוון להדלקת וכיבוי אורות. שכן שלו הוציא את הדואר יום יום מתיבת הדואר. כאשר הוא שב הוא מצא שתי מודעות של הקו-אופ המתחרה שלו על דלתו. כשהוא פתח את הדלת הוא ראה שהדירה נפרצה. היה הרס מוחלט. נלקח מעט מאוד. לא היה מה לקחת. לך תוכיח על פי סעיף 77 לחוק העונשין שהפריצה נגרמה כתוצאה מתליית אותן מודעות על הדלת. 14 אלף שקלים קנס מרבי לסוחר פרטי זה הוא קנס מרתיע מספיק. לרשת הקו-אופ או השופרסל זה סכום מגוחך. את היעילות של משרד התמ"ת בעת הנוכחית אנחנו מכירים, לכן אנחנו מציעים שתקבע עוולה אזרחית כך שיהיה פיצוי לאזרח. הפיצוי צריך להיות בגובה כזה שהאזרח יתומרץ להגיש עתירה נגד המפרסם פרסומת אסורה.

מי יממן לי את העתירה?

אם הפיצוי המינימאלי שייקבע בחוק - יש דברים כאלה למכביר בחוק הגנת הצרכן - יהיה מספיק גבוה כדאי יהיה לי להגיש תביעה באמצעות עורך דין או תביעה לבית הדין לתביעות קטנות. זה יהיה הדבר המרתיע.

דף הזהב זה מדריך מסווג וממוגנט מאחור שמגיע ל-2 מיליון בתים בכ-180 אזורים שונים בארץ. הוא כולל בתוכו עשרת אלפים עסקים קטנים שזאת דרכם לפרסם ולהיות שנה שלמה מול עיני הצרכן. אם כל אחד היה צריך לפרסם את עצמו שוב ושוב כדי להגיע לתודעה היינו נזקקים למיליארד וחצי דברי פרסום.

זה על הדלת?

את זה שמים על הדלת. זה תוכנן כך לפני 8 שנים. מאז זה מעסיק כ-130 איש בעקיפין, כ-25 באופן ישיר. נפגעים בקהילה עוסקים בהדבקת המגנטים. זה מכיל הוראות למען הקהילה, מידע חיוני לקהילה, הוראות חירום של פיקוד העורף. בשעת חירום זה הדבר שיימצא.

המציעים אומרים שאין מניעה שזה יהיה בתיבות הדואר.

תיבות הדואר קטנות מידי. 85% מהציבור שומרים את מדריך דף הזהב לאחר הפצתו. כמעט כל אדם שומר אותו כי זה דבר שמשרת את הציבור. זה מדריך מסווג. זה לא מעשי לאתר את ועד הבית. זה מעסיק הרבה מאוד אנשים ומשרת שירות חיוני את הציבור.

האם יש עסק שמופיע פה ולא נמצא בדפי זהב?

יכול להיות. אני לא אחראי על הפעילות של דפי זהב. גם דפי זהב הוא מדריך מסווג. ההצעה שלך מונעת את ההפצה שלו.

מה ההבדל בין זה לדפי זהב?

בעידן הנוכחי זה נגיש וזמין. דפי זהב תופס הרבה מקום.

איך אתה יכול לחייב מישהו שידביקו לו על הדלת?

העסקים האלה לא יתאדו. זה יגיע למקום אחר.

מדובר ברכוש הפרטי שלו, בדלת שלו. הוא לא רוצה שידביקו לו. מה, אתה רוצה לאנוס אותו? אתה רוצה לחייב אותו?

פעם בשנה הוא יכול לזרוק את זה לפח.

את שלך אולי זה פעם בשנה, אבל כמוך יש עוד 100. הפיצה המקומית לא מדביקה? הסופרמרקט המקומי לא מדביק? האינסטלטור המקומי לא מדביק? החשמלאי המקומי לא מדביק?

אני מדבר בשם מדריך שמרכז עשרת אלפים עסקים.

היום אתה מגיע לדלת ביתי, מחר תגיע למקרר ביתי.

ניתן להגיע עד מפתן הדלת. אם אדם רוצה להגיע לביתך הוא יכול.

אני לא רואה בעיה טכנולוגית לעשות פה קיפול ולשים את זה בתיבת הדואר.

תיבות הדואר יפסיקו לשמש למטרתן אם נעמיס עליהן דברים שאינם ראויים.

אני מעדיף להעמיס על תא הדואר מאשר להעמיס על דלת.

תיבות הדואר ב-10 השנים האחרונות מקבלות הרבה פחות עומס בגלל העולם הדיגיטאלי.

זה יוצא פעם בשנה, זה לא מהווה מטרד וזה חוסך טרדות רבות. מדובר בחיסכון של מיליארד וחצי דברי פרסום.

לכנסת יש קושי לחוקק חוק למר נבו.

אנחנו מתנגדים ללכלוך, אנחנו מתנגדים לכניסה ללא רשות.

האם אתה מצפה שהחוק לא יחול על מי שמפרסם פעם בשנה? מה ההצעה שלך?

הציבור מעוניין כי עובדה שהוא שומר את זה בביתו. מה שניתן להשליך לפח משליכים לפח וזה נגמר באותו רגע. המדבקות שמטרידות לא צריכות לגרום להוריד את מה שמשמש. הציבור נזקק לזה.

אין שום בעיה לשים בתיבת הדואר.

ברגע שיש בזה כפל קטן זה מאבד את היכולת להיצמד.

אתה טועה.

אני חייב לציין שהתקיימו במסגרת הוועדה הזאת בכנסת הקודמת דיונים רבים בנוגע למניעת הפצה של פרסומות, מה שמכונה חוק דואר זבל. במסגרת הדיונים האלה הייתה איזו שהיא הבנה שחייב להיות איזון נכון בין הצורך להגן על הפרטיות לעניין של לשמור על חופש העיסוק, בעיקר של אותם עסקים קטנים ובינוניים.

אתם לא מייצגים את העסקים הקטנים.

כשמדובר בשליחת דברי דואר יש הוצאה כספית על המפרסם. מדובר בדרך כלל בפרסום ממוקד יותר, לא על דואר שנשלח באי מייל . הוחלט להשאיר את הדואר מחוץ לחוק. אם זה יישאר ככה אנחנו תומכים.

אני לא מבינה את הצעת החוק הזאת. שוק הפרסום בתיבות הדואר והמגנטים מסתכם בכמיליארד שקל בשנה. מדובר בהרבה מאוד אנשים שעוסקים במלאכה, בין אם אלה אנשי דפוס או בעלי עסקים קטנים שאין להם את האפשרות לפרסם בערוץ 10, בערוץ 2 או בדפי זהב. מדובר פה על איזו שהיא נישה מאוד ספציפית של אנשים שאני רואה אותם כאנשי עסקים בינוניים ומטה.

מבדיקה שערכתי, רוב האנשים שמחלקים את הפליירים האלה הם עולים מחבר המדינות, סטודנטים, ילדים, אנשים שעושים את העבודה כהשלמת הכנסה. במקרים מסוימים מדובר בהכנסה יחידה. מבדיקה שערכתי, המגנטים על הפליירים מודבקים על ידי אנשים שמתעסקים בריפוי בעיסוק, אנשים עם פיגור שכלי שמבחינתם זו עבודה מאוד רצינית.

גם לי יש דלת פלדלת. כשאני נכנסת הביתה גם אני רואה על הדלת המעוצבת שלי הרבה מאוד מגנטים. כעם יהודי במדינה יהודית אני חושבת שאנחנו צריכים להיות קצת יותר סובלניים כלפי החברה שאנחנו חיים בה. כשנגיע למצב שאני אבוא הביתה והדלת שלי תהיה מוצפת בפליירים ובמגנטים ואני אצטרך לשבת 10 דקות כדי להוריד אותם אני אהיה מוכנה לדבר. כרגע מדובר על סובלנות חברתית כלפי אנשים שזאת הפרנסה היחידה שלהם והדרך שלהם לבוא ולפרסם.

יש גרימת נזק.

אני לא רואה פה גרימת נזק. אני רואה את הלכלוך. אני הייתי מציעה שלא נאפשר לחלק פליירים על המכוניות, כי הרבה פעמים כשבא הנהג ורואה את הפליירים הוא זורק אותם על הרצפה.

אני מציעה לחשוב על עניין הגדלים של אותם מגנטים. כל דבר בארץ מתחיל מאצבע ומגיע ליד ואז כשאתה מגיע הביתה אתה רואה מגנט בגודל שאתה כמעט ולא רואה את הדלת. אולי צריך לדבר על איזו שהיא הגבלה של גודל המגנט, שלא יהיה יותר מידי צורם, שלא יהיה יותר מידי מושך. זה מפריע לי כאזרחית המדינה כשאני באה ורואה את המגנטים האלה. לפעמים אני בוחרת לזרוק אותם, לפעמים אני בוחרת לשים אותם על המקרר. אני לא חושבת שהם נכנסו לי עד למקרר. מי שבוחר להיכנס עד למקרר זה אני.

אני חושבת שהצעת החוק הזאת לא נכונה. אני מבקשת שלא נתייחס לעובדה שזה מפריע להרבה אנשים. אני מסכימה שצריך לדבר על הלכלוך ואיך מונעים אותו. אולי צריך לדבר על החינוך של האנשים שרואים כזה פלייר וזורקים אותו על הרצפה. לכל אחד יש פח זבל בבית שהוא יכול לזרוק את הפלייר פנימה. מדובר פה על סובלנות חברתית.

אני רוצה לברך על הצעת החוק, כי אני חושב שצריך להבדיל בין מצב שבו מדביקים ועושים נזק, שעל זה צריך לתת את הדעת, לבין מצב שבו שמים את המגנטים שלא עושים שום נזק. אם אתה מגיע לבית שלך ואתה רואה ששמו לך מגנט אתה יכול לקחת ולזרוק את זה לפח. כל פעם שאני הולך לתיבת הדואר שלי אני רואה שם הרבה פרסום. את מה שאני רוצה לקחת אני לוקח, את מה שאני לא רוצה אני זורק לפח. אני מציע למציעים להבדיל בין הדבקה שעושה נזק להדבקה שלא עושה נזק. אני לא יודע אם הצעת החוק התייחסה למצב שבו אנחנו מגיעים למכונית שלנו ויש שם פליירים שאנשים זורקים על הרצפה. את זה צריך להכניס להצעת החוק.

חבל שלא שמעתי את התייחסות חברת הכנסת הנכבדה להדבקות של פרסומות. אני בעיקר התכוונתי לזה. זה מה שגורם נזק.

אני מסכימה איתך במאת האחוזים.

הויכוח הוא אם צריכים להגיע עד לפתח ביתי או אפשר להסתפק בתיבות הדואר. אנחנו ביקשנו שיגיעו עד לתיבות הדואר. זה הייעוד של תיבות הדואר, שם זה צריך להיות. אין צורך להגיע לפתח הבית.

הנתון של מיליארד שקלים שהחוק הזה אמור לגרוע ממפרנסים שונים הוא בעיני נתון מופרך. אינני יודע מהיכן לקחת את הנתון הזה. אין לו שום בסיס במציאות. הצעת החוק הזאת לא אמורה להפחית שום אפשרות של שום פרסומת של שום גורם, אלא לתעל את כל הפרסומות לתא הדואר שבו אדם מקבל את כל ההודעות. לא לדלת שלו, לא לארון החשמל ולא לשים מתקן ליד הדלת שלו.

העיקרון של החוק שלנו זה שיפרסמו המפרסמים ושאני אמשיך לקבל את ההודעות של מרכול יעקובי מהשכונה שלי בגבעת מרדכי בירושלים. הוא ישים את המבצעים שלו בתוך תא הדואר כדי שאשתי ואנוכי נדע מה המבצעים ומה כדאי לנו לקנות. כך גם הפיצה השכונתית שלנו שתשים את הפרסומת בתיבת הדואר על מנת שנדע מה קורה. מי שמסכים שידביקו לו מגנטים שיכתוב על תא הדואר שלו שהוא מרשה. אין לנו רשות להפקיר את נחלתו הפרטית של אדם ולתת לכל גורם להיכנס לחדר המדרגות.

10% מהאוכלוסייה במדינת ישראל הם קשישים. תשאלו אותם אם הם רוצים שמישהו יגיע לדלת שלהם. כל תנועה בחדר המדרגות מפריעה להם. למה צריך להיכנס לחדר המדרגות? זה מיותר, אין צורך בדבר זה.

חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, תחילת דברייך הבהילה אותי מאוד, אבל מטון דברייך נרגעתי. אין שום מיליארד שקלים, אין שום הגבלה, לא מפטרים אף אחד, לא מגבילים אף אחד, רק אומרים לו לכבד את רכוש הפרט ואת כל מה שהוא רוצה שישים בתיבת הדואר.

חבר הכנסת אורלב, אתה לא לוקח בחשבון את הנושא של המגנטים. למגנטים יש כוח מאוד רציני מבחינת אותם אנשי עסקים.

את רוצה להכריח אותי להסכים שעל הנכס הפרטי שלי מישהו זר ידביק? אני לא רוצה. זו הדלת שלי. חדר המדרגות זה נכס פרטי. מה, אתם מפקירים את רכוש הפרט? באים אזרחים ואומרים שהם לא מוכנים שמי שאינו בעל הנכס ייכנס לחדר המדרגות. את רוצה להכריח את כל האזרחים?

יש הרבה מקומות שבהם תיבות הדואר הן לא תיבות גדולות. כשאתה מגיע לתיבת הדואר ותיבת הדואר מלאה, אז האדם שמחלק פלייר זורק את הפלייר על הרצפה או שם אותו במפתן הדלת. זה מצב הרבה יותר גרוע. כשאני מדברת איתך על מיליארד שקל שוק אני לא מדברת על חלוקה, אלא על אותם עסקים, על אותם בתי דפוס, על אותם מחלקים.

מי מגביל אותם? שימשיכו לפרסם באותה כמות. יש אדם שלא מרוקן את תא הדואר שלו?

אני חושבת שזה חלק מהחינוך של החברה הישראלית לסובלנות אחד כלפי השני. כאשר מצלצל אצלי הטלפון בין 14:00 ל-16:00 ורוצים למכור לי משהו זה דבר שמעצבן אותי. זה מניע אותי לפעולה. זה מניע אותי לענות, זה מבזבז לי דקה על שיחה. לפי דעתי צריכים לאסור את זה. דבר נוסף שמפריע לי זה כשמישהו מצלצל, אחרי זה מנתק ואתה עושה שיחה חוזרת ועל חשבונך שומע את הפרסומת שהוא מוכר לך בטלפון. זאת בעיני חוצפה. מה שקורה פה זה עניין של סובלנות שלנו כלפי אנשי עסקים זעירים, קטנים, בינוניים שמעוניינים להרוויח.

מי מונע מהם?

במקום להגיע לדלת שיגיעו לתיבת הדואר.

מה לגבי המגנטים?

בתא הדואר.

כמה מגנטים אפשר לשים בתא דואר?

הרבה. לא הכנסתי את האלמנט הזה שמגנט הוא תוצר של נפט, פלסטיק וחומרים רעילים. האם מישהו פעם בדק כמה מגנטים מייצרים לחינם ולכמה זיהום סביבתי הם גורמים?אני לא נכנס לזה.

אנחנו צריכים לבדוק מה קורה עם המגנטים האלה כחומר בלתי מתכלה. פה אני מוכנה לשבת ולחשוב. זה עדיין לא קשור למה שאתה מציע. אולי צריך לשים פחי אשפה שמיועדים למחזור. המגנטים האלה הם האופציה של אותם עסקים קטנים לקבל קריאה אחת או שתיים ולהרוויח מזה. אני לא שוכחת את העולים מחבר המדינות שרובם עובדים בעבודות כאלו.

אל תשתמשי באלמנט לא נכון. אני לא מקטין עבודה של אף אדם. אותו מחלק פלייר ימשיך להרוויח בין אם הוא עולה מחבר העמים או עולה ממקום אחר. אנחנו אומרים לו שבמקום להדביק על הדלת שישים בתיבת הדואר. אל תשתמשי בנימוק פופוליסטי שאני הולך לפטר אנשים. אני לא הולך לפטר פה אף אחד.

אני חושבת שצריך להביא הצעת חוק לכנסת שאנחנו כחברי הכנסת מפסיקים להשתמש במילה "פופוליסטי".

את מכניסה לפה אלמנט של פיטורי אנשים שלא קשור לעניין.

אם המגנטים האלה לא יהיו מספיק יעילים אז גם פחות אנשים יחלקו אותם. זה לא פופוליזם. אני מדברת על כך שצריך להיות קצת יותר סובלניים אחד כלפי השני. לא קרה שום דבר אם הגעתי הביתה ובזבזתי 3 שניות בלהוריד כמה מגנטים מהדלת.

הצעות החוק האלו חשובות בכך שהן מעלות את סוגיית המטרד שמהווה הדואר הפרסומי לצרכנים ברכושם הפרטי. אף אחד לא מתכחש לזכות של עסקים לפרסם, אבל הזכות של עסקים לפרסם לא גוברת על הזכות של הצרכנים להחליט מה ייעשה ברכושם הפרטי, במיוחד כאשר הדברים גורמים למטרד. אני שמח על הדוגמאות שחברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ העלתה, משום שהן מהוות פן נוסף של מטרד. הכל שייך למשפחת המטרדים. יכולנו להיווכח בהתרגשות ,שלא לומר רוגז, שצורות המטרד האלו גורמות לך. להרבה מאוד צרכנים הדואר הפרסומי הזה בתיבות הדואר, שלא לדבר על כל חדר המדרגות ובסמיכות הדלת, גורמים גם כן מטרד.

אם ניקח באפן מספרי את כמות העסקים, שאני מניח שכל אחד מהם ירצה לבחור בצורת הפרסום הזאת שהצעות החוק האלו באות לאסור, הרי התיבה שלי תהיה עמוסה, חדר המדרגות יהיה עמוס. אם לא נמנע את זה אנחנו נטבע. אני בכוונה לא רוצה להתייחס להיבט הסביבתי, אם כי הוא עלה כבר פה. גם עליו צריך לתת את הדעת. רוב הדברים האלה, בין אם יהיה פח או לא יהיה פח, ממילא הולכים לפח. זה בזבוז משווע של נייר.

אני רוצה להתעכב על החלק הצרכני. בסמיכות למקום מושבה של המועצה לצרכנות יש מגרשי חנייה רבים. כל יום אני מגיע למכונית וצריך לקלף ממנה כרטיסי ביקור של מכוני ליווי. פעם אחת ניסיתי לאסוף את הכרטיסים למכונית שלי. אני לא אספר לכם איזה הסברים הייתי צריך לתת למי שהייתי צריך לתת כאשר אותם כרטיסים נתגלו במכונית שלי. זה גם צורה של מטרד. כנגד כל צורות המטרד האלו באות הצעות החוק האלו לפעול, להתערב ולהעמיד את הדברים במדרג הערכי הנכון.

אני שומע כאן לראשונה שהממשלה התנגדה לכלול את תיבות הדואר. אגב, זה ייצור בעיה מאוד רצינית, כי תיבות הדואר מועמסות מהר מאוד בפרסומים, במיוחד אם הם בגודל שחורג מגודל מעטפה. ממילא זה ימצא את הדרך לרצפה וימנע מדברי הדואר שלהם אני מצפה להיכנס ולמצוא את מקומם בתיבה. הדברים האלה מהווים מטרד, הפרה ופגיעה של זכות הצרכן להחליט מה ייעשה ברכושו ועל כן צריך למנוע אותם.

בנוסף לסנקציה הפלילית הייתי מציע לתת סנקציה אזרחית לא תלוית ההליך הפלילי ולא תלוית הוכחת נזק. איך תוכיח נזק כאשר שמו לך נייר בתיבה או על הרצפה? זה צריך להיות על-פי אותו עיקרון של סעיף 31 בחוק הגנת הצרכן של פיצויים ללא הוכחת נזק. יש לזה תקדים באותה משפחה של מטרדים. זכור לכם התיקון לחוק התקשורת שאסר על ספאם אלקטרוני. אנחנו עוסקים באותה תופעה, רק במדיום אחר. גם שם אסרו את זה, גם שם נתנו בצד הסנקציה הפלילית את הסנקציה של האכיפה אזרחית על-ידי אותם פיצויים ללא הוכחת נזק.

אתה הלכת בצורה גורפת. אני מבינה שאתה דואג לצרכנים, אבל חלק גדול מהצרכנים האלה עובדים בפרסום. אין לי בעיה לשבת עם חברי הכנסת ולהחליט להקים ערוץ טלוויזיה לעסקים קטנים וששם יפרסמו כל אלה שלא יכולים לפרסם בערוץ 2, בערוץ 10, ברשת ב', בגלי צה"ל. איך אתה רוצה שהאנשים האלה יפרסמו? אתה יודע כמה עולה עמוד פרסום ב"ידיעות" או ב"מעריב"?

למעלה מ-15 שנים אני מחלק פליירים ומגנטים בתיבות דואר. מעולם לא שמעתי טענה מאף לקוח שזה מציק לו או מפריע לו. זה קידום המכירות היחידי עבורי.

בדפי זהב אתה לא מופיע?

זה לא מתאים לי. כל הנושא של הפרסום צריך להתאים לעסק עצמו. ככל שהעסק גדול יותר כך הוא יפרסם יותר. אני לא יכול ממחזור של 300 אלף שקל להשקיע 100 אלף בפרסום.

שורה בדפי זהב עולה 150 אלף שקל בשנה?

לא, אבל איזה אפקט אני אקבל מזה? אף אחד לא יתקשר אלי.

איך אתה מפרסם?

במגנטים על הדלתות.

למה לא בתיבות דואר?

בתיבות הדואר זה ישר הולך לפח. מר אורלב, אני בטוח שגם אצלך בבית יש מגנט על המקרר. אני בטוח של-90% מהאנשים שיושבים פה יש מגנטים בבית. לא שמעתי מאף אחד שזה מציק לו. אני שומע ממך שזה מציק לאנשים. במה זה מציק?

זה מטרד. תשים לי את זה בתיבת הדואר ואני אחליט אם אני רוצה לשים את זה על המקרר.

אתה יכול לזרוק את זה לפח. אני לא יודע מה קורה בירושלים, אבל בתל-אביב הכמויות שמדביקים על הדלתות הן לא כל-כך גדולות שזה לא נכנס לפח. היתרון של המגנט הזה הוא שירות מיידי.

אני לא כופר בך, אני רק אומר שבמקום לשים את זה על הדלת שים את זה בתיבת הדואר.

זה לא אפקטיבי בתיבות הדואר, כי זה מיד נזרק לפח. במשך השנים שאני עוסק בתחום השירותים צברתי לעצמי סטטיסטיקות. חילקתי בתיבות דואר, בתחנות דלק, הלכתי לכל מיני אופקים בתחום קידום המכירות. המגנט זאת האופציה הכי נוחה עבורי לקדם את העסק.

השתמשת במדבקות?

לא. זה דבר נורא. אני לא עושה את זה.

אני מעסיק קרוב ל-600 עובדים שכולם - ללא יוצא מן הכלל - הם עובדים שזה המעגל השני והשלישי שלהם במעגל העבודה. לא מדובר באנשים צעירים, אלא באנשים בני 50 , 60 ו-70. הם עובדים אצלי הרבה שנים. זאת האופציה היחידה שלהם להתפרנס בכבוד. הצעת החוק הולכת לפגוע בהם. חלק מהפרנסה שלהם היא לחלק מגנטים. הצעת החוק הולכת לצמצם לי את העסק בכמעט שני שליש, כי אנחנו חברה שמתמקדת בחלוקת מגנטים ובחלוקת פליירים. האפקטיביות של חלוקה בתיבות דואר פחותה מחלוקה על גבי הדלת. אם נעשה סקר מייצג נראה שרוב האזרחים מתרעמים על תיבת הדואר שהיא מלאה בדברי פרסומת, לאו דווקא על מגנט כזה או אחר שמחולק להם על ידית הדלת. אנחנו לעולם לא הדבקנו מדבקות שאי אפשר להסיר אותן. אנחנו שותפים לדעתכם שאסור להדביק מדבקות שלא ניתנות להסרה.

השאלה כמה אתם משלמים לאותם מסכנים שמחלקים.

אנחנו משלמים מעל לשכר מינימום. אנחנו עובדים באופן מאוד מסודר. אנחנו מעסיקים אנשים שגילם הוא מעל הגיל של הקרירה הראשונה, כלומר 45,50 וצפונה מזה. זאת האופציה היחידה שלהם להתפרנס. אנחנו משלמים 30 שקל לשעה. אלה דברים שניתן לבדוק אותם. הם מתפרנסים בכבוד ועובדים אצלנו לאורך הרבה שנים.

ברגע שתפנה את כל ערוצי הפרסום לתיבות הדואר אתה תשמע גל תגובה מאוד מתרעם של אזרחים על כך שתיבת הדואר שלהם מפוצצת. הם לא יוכלו לקבל את הדואר השמי שלהם.

איך אתה מדביק את הפלייר על הדלת?

במגנט או בתלייה על ידית הדלת. גם את העיתון היומי שמים לך על מפתן הדלת.

אני הזמנתי ורציתי שהוא יבוא עד לדלת.

נכון, אבל בלי שביקשת הכניסו לך 3,4 קטלוגים בפנים.

אין בעיה. אני מוחה על כך שאתה שולח אדם לנכס הפרטי שלי ומדביק נגד רצוני על הדלת כל מיני דברים. זה הרכוש שלי. תן לי להחליט ברכוש שלי מה אני רוצה לעשות.

הרכוש שלך הוא גם תיבת הדואר.

בזה אני מתיר.

אתה הולך לפגוע בתעשייה שלמה שלא יכולה לחלק בתיבות הדואר. זה לא אפקטיבי עבורה. הם ימצאו את עצמם ללא יכולת לפרסם. אתה מנתב את כל הכסף הזה לבעלי ההון.

אני יכול להגיד לך שלאותו פלייר שנמצא באופן לא מכובד ליד הדלת שלי אני לא אתייחס ברצינות, בעוד שלדבר המקופל יפה ומונח בתיבת הדואר שלי אני אתייחס כמו לפלייר שנמצא בין דפי העיתון. את הדבר שתלוי על הדלת זורקים באופן אוטומטי. יש צדדים לכאן ולכאן.

הפליירים שמחולקים על ידית הדלת נכנסים הביתה וזוכים לתשומת לב . אנשים אוהבים את זה.

אפשר להכניס תיקון לחוק ולכתוב שמי שרוצה יכתוב על תיבת הדואר שלו. אל תכריח אותי בחוק לעשות בנכס שלי כרצונך.

גם תיבת הדואר זה רכוש פרטי. ברגע שתאסור על חלוקה של מגנטים או פליירים במפתן הדלת או על הדלת אתה פוגע בתעשייה מאוד גדולה.

במקום על הדלת שים בתיבת הדואר.

היא לא יכולה להיות מנותבת לתיבת הדואר, כי הפרסום לא יהיה אפקטיבי.

מי אמר לך שזה לא יהיה אפקטיבי?

אני אומר לך.

התחרות ביניכם מי ימשוך תשומת לב היא המטרד הכי גדול.

הרבה בעלי עסקים אומרים שתיבת הדואר היא לא אלטרנטיבה, היא לא פרסום.

היא תחזור להיות אלטרנטיבה.

חבר הכנסת אורלב, במה זה מהווה מטרד? זה לוקח שנייה, דקה מהחיים שלי. אני כל הזמן מדברת על סובלנות. אני לא מדברת על חוק הגנת הצרכן ועל הרכוש הפרטי, אלא על סובלנות בחברה, בעם היהודי. אם הייתי באה הביתה והיה עומד מישהו בכניסה וחוסם את דרכי זה היה מהווה מטרד, אבל כשאני מגיעה הביתה ויש מול הפרצוף שלי משהו מעצבן אני מורידה.

המונח "סובלנות" לא שייך לעניין. אין לנו ויכוח על זכותם הבסיסית של עסקים לפרסם את עצמם, מה עוד שמדובר בעסקים קטנים שאין בידיהם אמצעים להיכנס לפרסומת העירונית או הארצית. מהבחינה הזאת יש לנו סובלנות רבה. חלק מהמשחק הדמוקרטי זה שבדרך מסוימת הפרסומת תוכל להגיע. אם מדברים על סובלנות היא צריכה להיות כלפי הרכוש הפרטי של האנשים. צריכים לבקש מעסקים שעושים את זה למטרת רווח לא להיכנס לרכוש הפרטי. דלת נועדה להיות דלת, חדר מדרגות נועד להיות חדר מדרגות, לא לשמש לוח מודעות של מפרסמים למטרות רווח. זה הדבר המטריד.

אלו מטרות רווח שהרבה מאוד אנשי עסקים מתפרנסים מהן.

אמרתי שאני לא פוגע בשום פרנסה. כל הדברים בחקיקה הם בסך הכל איזונים בין ערכים שונים. אנחנו חושבים שהאיזון הנכון מבחינת הסדר והניקיון ברכוש הפרטי של חדר מדרגות מול הערך שאנחנו רוצים שאנשים יפרסמו נפגש בתא הדואר, לא על הדלת.

אתה יוצר עומס בתיבת הדואר. אנשים לא יוכלו לקבל את הדואר השמי שלהם.

בירושלים יש הרבה מאוד פרסומות. יש לי תא דואר רגיל. לא באים כל יום כל המפרסמים. אל תציגו תמונה שכל יום תא הדואר מתפוצץ. אין ביום יותר מאחד או שניים ששמים את זה. לא באים 100 אינסטלטורים בבת אחת.

העומס על תיבת הדואר ייצור מטרד יותר גדול, לכלוך יותר גדול.

יש קיבולת מוגבלת לתיבת דואר.

המגנטים שמגיעים לדלת הרבה יותר אפקטיביים מהפרסום בתיבת הדואר. האינסטלטור, המכבסה, המדביר והפיצרייה מוציאים מכיסם יותר כסף עבור ההפקה של המגנט לעומת הפלייר. ברגע שבחוק תקבעו שהמגנט הזה ייכנס לתיבת הדואר ולא יהיה על הדלת, האפקטיביות שלו תרד משמעותית ואפילו תהיה פחותה מזו של הפלייר. ברגע שאני שם את המגנט על הדלת האדון שמגיע הביתה מסתכל ומחליט אם הוא צריך את זה או לא. כשזה נכנס אליו הביתה רוב הסיכויים שהוא ישתמש בזה. זאת הסיבה שבעלי העסקים מוכנים לשלם פי 4 על ההפקה של המגנט לעומת הפלייר. אם זה לא היה אפקטיבי הוא לא היה משלם את הסכום הזה. המגנט בתיבת הדואר ילך לאיבוד, לא יראו אותו. המגנט הזה ישכב בתיבת הדואר. הפליירים בולטים מהתיבות, המגנט מסתתר בתוך התיבה. את הצד שהוא שחור לא יראו. בעל העסק ישלם לבטלה, הוא לא יקבל שום פידבק מזה שזה יחולק בתיבת הדואר.

הצעת החוק תגרום לכך שהחברה שלי תאבד כ-30% מהפעילות שלה, כי 30% מהפעילות שלי זה פרסום על גבי דלתות. מיליארד שקל זה לא רק חברות ההפצה. מיליארד שקל אלה ספקי המגנטים, הגרפיקאים, המעצבים, מובילי הנייר, ספקי הנייר, בתי הדפוס, שוק ההפצה. זה שוק עצום שמתפרנס ומפרנס. ברגע שלא תהיה אפקטיביות אני אפגע ב-30%, כי בעלי העסקים לא יפרסמו אצלי.

אנחנו לא מתעלמים מהנושא הזה של פגיעה בדלת. אנחנו לא מעיזים לעשות את זה. גם כשלקוחות פונים אלינו ומבקשים ומוכנים לשלם כל מחיר כמעט כדי להדביק אני אוסר על אנשי המכירות שלי למכור את שיטת העבודה הזאת, אני אוסר על המפיצים שלי להשתמש בשיטת העבודה הזאת. אנחנו לא מעיזים להשחית רכוש של אף אחד.

אנחנו מפיצים משהו שדומה לדף הזהב. זה יכול להיכנס לתיבת הדואר. הם שילמו לנו כדי שנשים את זה על הדלת. מי שהדביק את המגנטים אלה מרכזי שיקום שאנחנו עובדים איתם כ-18 שנה. מדובר במרכזי שיקום לאנשים מוגבלים. מה שהם יודעים זה להדביק מגנטים ולהכניס עלונים לתוך מעטפות. אי אפשר להקל בזה ראש. זה לא פופוליזם זול. אני באופן אישי מבקר במרכזים האלה ומספק להם עבודה. אני עושה את זה ברוחב לב ובשמחה. כל מחיר שהם מבקשים הם מקבלים.

יש אצלי עובדים שמקבלים הרבה מעל המינימום. אנשים שמגיעים לחלק על דלתות משתכרים שכר של 6000,,7000, 8000 שקלים. עבודת ההפצה היא עבודה מאוד גמישה. חלק מהעובדים אצלי הם סטודנטים, חלק מהם פנסיונרים שיכולים לבחור אם לעבוד יום בשבוע, יומיים בשבוע, שבוע מלא. בהתאם לזה גם נקבע השכר שהם מקבלים.

אתה מזכיר לי מישהו שיכול לעודד אנשים שיעברו בתמרור אדום, שיחצו קו לבן ושתהיינה יותר תאונות כי על ידי כך תהיה יותר פרנסה למוסכים. גם במוסכים מועסקים כל מיני אנשים. כל פעולה שמצמצמת את תאונות הדרכים גורמת לפגיעה בפרנסה שלהם. אנחנו עוסקים במפגע ציבורי, בהסרת מטרד ציבורי. הנימוקים שלך הם לא מן העניין.

הדוגמה שנתת היא דוגמה של לעבור על החוק. לא שמעת ממני מילה אחת על משהו בפעילות שלנו שעובר על החוק.

לגבי העניין של להשיג אישור מוועד הבית. רבותיי, אני לא יודע איפה אתם חיים, אבל ועד בית זה דבר שמתחלף אחת לשנה. אי אפשר להשיג אישורים של ועד בית, זה לא ישים. גם אם נשיג אישורים של 5000 ועדי בית במדינת ישראל, היום ועד הבית זה אדון דוד כהן, מחר זה אדון אחר.

לעניין הסנקציה הפלילית שדובר בה וההכנסה לכלא. לאיזה בית כלא תכניסו את הגננת השכונתית שרוצה להביא עוד 2,3 ילדים לגן?

אני אם חד הורית ל-5 ילדים. אף בן אדם לא רצה להעסיק אותי במשך שנתיים כיוון שהעדיפו לקחת אמא לילד או רווקה, לא אמא ל-5 כי זה מטרד וזה קשה. אני מניחה מגנטים על דלתות. זאת העבודה שהצלחתי להשיג כדי לפרנס את הילדים שלי בכבוד. אתם מורידים את הפרנסה שאני מצליחה להביא לילדים שלי, כי המגנט מפריע לכם על הדלת.

גם אני מקבלת הרבה מגנטים. חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ דיברה ופשוט ריגשה אותי. היא נכנסה לי ללב. היא היחידה שהבינה אותי. אתם יכולים להגיד לי שהמגנט הזה מפריע לכם כל כך? אתם תיתנו אוכל לילדים שלי? אני מרוויחה בין 4000 ל-5000 שקלים, תלוי לכמה זמן אני יוצאת . אני עובדת בחברת כפיים, חברה שמעסיקה אנשים עם פיגור שכלי, אנשים שלא יכלו להתקבל לאף מקום. הם יוצרים את המגנטים, את הפליירים. מעסיקים אותם כדי שלא ישבו בבית. האנשים שמפיצים איתי אלו אמהות חד-הוריות, אנשים משכבה מאוד נמוכה, עולים מחבר העמים, פנסיונרים שלא יכולים להתקבל לאף מקום. מדובר באנשים ששורדים את חיי היום יום ומנסים להביא את הפרנסה שלהם בכבוד, לא לשבת ולחפש אבטלה. גם אני יכולה לשבת ולבקש אבטלה מהמדינה. אני רוצה לתת דוגמה לילדים שלי בכך שבזיעה שלי אני מצליחה לפרנס אותם בכבוד ולתת להם אוכל הביתה. מה שאומרים לי פה זה שבגלל המגנט הזה אני לא אוכל לפרנס את הילדים שלי. מה זה כל-כך מפריע?

כל מה שמבקשים ממך זה שבמקום לשים את זה על הדלת תשימי את זה בתיבת הדואר.

כשזורקים מגנט קטן לתוך תיבת הדואר לוקח הרבה זמן כדי להוציא אותו. הוא מאבד את האפקט שלו.

יש הרבה ישובים בישראל שאין להם תיבת דואר כי רשות הדואר לקחה בעלות ומונופול ואפשרה לחלק רק במרכז חלוקה. אין אפשרות לפרסם אצלם אלא רק לשים מגנט על השער.

אתה רוצה לאנוס אותו על ידי כך שתיכנס לרכוש שלו ותדביק לו?

לגביה הרעלים שדיברו עליהם כאן. בחיים שאנחנו חיים אנחנו אוכלים ונושמים בלי סוף רעלים. האנשים שעובדים איתי אלה אנשים לפני צבא ואחרי צבא, סטודנטים. אתם לא מסתכלים על כל המגזר. גם ככה המצב הכלכלי קשה. מדובר בהישרדות. זאת מלחמה של כל משפחה. החברה שבה אני עובדת הצליחה להיכנס למעמד האישי שלי בתור אמא ל-5 ילדים. אם מתקשרים אלי מבית הספר, אם הילד חולה או אם קרה משהו אני תמיד זמינה.

אני לא רוצה לפגוע לך בפרנסה, אבל אני גם לא רוצה שתפגעי ברכוש שלי. שילמתי עליו הרבה כסף.

אני לא פוגעת. אם שמתי לך מגנט קטן זאת פגיעה?

אני לא רוצה.

אני מייצגת את עצמי ולא אף אחד אחר. אתה תהיה מוכן למצוא לי עבודה אם תחוקק את החוק הזה?

את חושבת שבאנו לפגוע בך?

אם תחוקק את החוק הזה אני לא אוכל להביא לחם וחלב הביתה. מגנט כזה שאני מחלקת הציל את החיים של הילד שלי. הילד שלי נכנס בשמשה והבת שלי הצליחה להתקשר בזכות המגנט למגן דוד.

כל מה שאני אומר זה לשים את זה בתיבה, לא על הדלת.

ברגע שתוציאו את המגנטים מהדלתות לתיבות הדואר אתם באופן אוטומטי מצמצמים לכל המנכ"לים ולכל מי שמעסיק אותנו 50% מהעבודה. כתוצאה מזה אני נפגעת, כי מתוך 200 עובדים הם ייקחו רק 100 עובדים.

אנחנו חושבים שהחוק הזה הוא חיובי. החוק הזה לא בא כיוון שראו יום אחד שיש כמה מחלקים, אלא זאת תופעה שהולכת ומתגברת. אני לא בטוח שיש צרכנים שאומרים שהם בעד זה. מה שאני שמעתי זה תלונות על ההדבקות, תלונות על האנשים שמסתובבים בתוך הבתים ומפריעים לפרטיות. לי באופן אישי לא איכפת שישימו מדבקה, אבל אני יודע שאנשים מתעצבנים וזורקים את זה בחדר המדרגות. הפליירים הפכו למשהו בלתי נסבל. זה הבית שלי, זה הרכוש שלי. על מה אנחנו מתווכחים? על הדלת שלי ישימו מה שאני רוצה. זאת הזכות הכי בסיסית שיש. אני לא רוצה לפגוע פה באף אחד, אבל הדלת היא הדלת שלי. אם מישהו רוצה שישימו לו גם לוח מודעות. התיבות זה דבר מקובל. דיברו פה על סובלנות. הצעת החוק הגיעה כי הסובלנות פקעה. חבר הכנסת אזולאי לא דואג פחות ממישהו אחר לעניין זכויות היצרנים.

אני מוכן שידביקו על הדלת שלי את כל המודעות תמורת תשלום.

האופציה של תיבות דואר היא אופציה שבאה בחשבון. אני לא חושב שצריכים לפגוע בדייר או בצרכן במדינת ישראל ללא הסכמתו.

דיברו על מיליארד שקלים. כל שוק המשלוחים מתבסס על הדבקת המגנטים האלה. אנחנו מפרנסים מאות עובדים. מר אורלב, האם כשאגיע למפתחן דלתך ואבקש כוס מים אתה תיתן לי?

ברצון רב. אני אראה בזה מצווה חשובה.

הדלת זה מקום החפיפה הסביר שאני יכול להגיע אליך ולשים לך משהו בלי להשחית, בלי להזיק, בלי להדביק. אתה מקסימום תיקח ותזרוק אותו לפח.

אתה מחליט מה לעשות בדלת שלי? פה לא מדובר בדבר של צדקה וחסד, פה מדובר באינטרסים מסחריים, במטרות רווח. החוק מדבר על עוסק, הוא לא מדבר על ארגון צדקה שיבקש צדקה. אתה מדבר על פעילות עסקית שבה אני מבקש ממך לכבד את הנכס הפרטי שלי. אם יש לך עסק ואתה רוצה לפרסם תשים לי בתיבת הדואר. אני לא מוכן לקבל אותך ליד הדלת. אני חושב שאני מייצג את רוב האזרחים. גם אם מדובר במיעוט אני חייב להגן עליו שלא יגיעו אליו הביתה. אם רוצים אפשר לבקש רשות מוועד הבית.

לבקש מוועדי בית זה לא ישים. זה לא סביר להתחיל לחפש מאות אלפי ועדי בית. אף אחד לא יעשה את זה. הם מתחלפים. המגנט יידבק לתיבת הדואר ולא תמצא אותו חודשים רבים.

תדביק אותו מבחוץ.

הוא ייפול לרצפה ואתה תגיד לי שאני מלכלך.

יש כאן הצעה להכניס את המגנט לתוך מעטפה ואת המעטפה לתיבת הדואר.

אתה מוסיף עוד לכלוך ועוד נייר. אתה פוגע באפקטיביות של המפרסמים. אתם שוכחים שבשוק הזה יש אלפי פיצריות, אלפי בתי עסק קטנים שמתבססים על משלוחים. מדובר על אלפים רבים של אנשים שמתפרנסים ומרוויחים שכר מינימום, אולי קצת מעל. לא יושבים שם אנשים שמרוויחים מאות אלפי שקלים.

מה הקשר?

בחוק כזה אתם פוגעים בעשרות אלפי עובדים.

מאיפה ההמצאה הזאת? מה, יוכלו פחות פיצות, ישתמשו פחות באינסטלטורים?

עשרות אלפי עובדים במשק הישראלי ייפגעו. אני אישית מספק עבודה לכ-100 בעלי מוגבלויות. אני יכול לקחת אותך, מר זבולון אורלב, לטיול איתי במרכזי תעסוקה שיקומיים שאני מספק להם עבודה יום יומית. יש כ-100 עובדים מוגבלים. אף אחד אחר במשק לא מוכן להעסיק אותם ולתת להם עבודה. אנחנו משתדלים לייצר ולתת להם עבודה.

אני רוצה לעשות חיבור בין העובדת המכובדת ללקוח האינסטלטור. הבאתי איתי ספר שבו מרוכזים כל בתי הדפוס בארץ ונותני השירותים לבתי הדפוס. מדובר על 4000 בתי דפוס שמעסיקים כ-15 עובדים כל אחד. אנחנו מדברים על 60 אלף עובדים. נותני השירותים הנוספים לענף הדפוס הם גרפיקאים, מעצבים, ספקי נייר, צבע, מכונות, מכונאים, מובילים. אנחנו מדברים על תעשייה של קרוב ל-100 אלף שעוסקת בענף הדפוס. ענף הדפוס מחבר בין העובדת האם חד הורית לאינסטלטור. אם נרד מהדלתות לתיבות הדואר לא יקרה שום דבר, אנחנו רק נקטין את השוק ב-30%,40%. לא ישתלם לנו לפרסם ולא ישתלם לאם החד-הורית לעבוד. על הדלתות אנחנו משלמים יותר ממה שמשלמים בחלוקה בתיבות. זאת הסיבה שאין כל כך הרבה כמו שאתם מנסים לתאר. אתה מקבל בממוצע 2,3 דברי פרסום על הדלת. מה שאתם עושים זה מקטינים לנו את השוק.

אתה מחזיר אותי לתאונות הדרכים. הקטנת תאונות הדרכים גורמת לאבטלה במוסכים ובבתי החולים.

אתה מדבר איתי על חיים ומוות, אני מדבר איתך על פרנסה, על אוכל.

המוסכים זה פרנסה. ככל שגרף התאונות יורד כך צריך להעסיק פחות ולפטר אנשים.

שם אתה מדבר על פצועים והרוגים, פה אני מדבר איתך על המגנט שאם אתה רוצה אתה יכול לשמור אותו ואם לא אתה יכול לזרוק אותו.

אם אתה מדבר על 100 אלף עובדים אני חייב לחזור לתאונות הדרכים. אתה מדבר על נתונים מופרכים.

נכון, אתה צודק, זה לא 100 אלף, זה קצת יותר. 4000 בתי דפוס כפול 15 עובדים זה 60 אלף.

הם עוסקים רק בזה?

80%90% מהמחזור זה דברי פרסום.

מה עם הפרנסה של אלה שאינם מפרסמים ואתם גוזלים את הפרנסה שלהם?

הם מוזמנים לפרסם איתנו במחירים הוגנים.

אם כולם לא יפרסמו זה יחסוך כסף.

אם כולם לא יוכלו ולא ישתו גם הכנרת תתמלא. כל מה שגורם לנזק, אם זה הדבקה על שמשות, על מעליות, על משקופים, חד וחלק מאסר עולם עם עבודת פרך. אפשר לרתום את 5,6 חברות ההפצה הגדולות בארץ להפצה בחינם עבור תאונות הדרכים, עבור פעולות מחזור, עבור פרויקטים כאלה ואחרים. אני מוכן לחלק חינם עבור מדינת ישראל דברים שאתם תחליטו עליהם.

הממשלה ביקשה שהתיקונים לא יהיו בחוק הגנת הצרכן אלא בחוק שמירת הניקיון. האם הממשלה גיבשה הצעת תיקון? בהחלטת הממשלה כתוב שהצעת החוק תחול על הדבקה בלבד. מה בקשר למגנטים?

אני מציע שנעביר את זה היום לקריאה ראשונה. יש זמן לממשלה להביא את כל ההסתייגויות שלה לקריאה שנייה ושלישית.

אתה מציע שהתיקון יהיה במסגרת חוק הגנת הצרכן?

כן. אנחנו ניצמד להחלטת הממשלה.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב של חברי הכנסת לסעיף קיים בחוק שמירת ניקיון, התשמ"ד-1984. אני מדברת על סעיף 5א שיש בו חזקות לעניין לכלוך רשות הרבים. שם כתוב כך: "הכותב, מצייר, משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק תולה, מניח או קובע עליהם שלא כדין כל כתב, מודעה או שלט רואים אותו לעניין סעיף 2 כמלכלך את רשות הרבים". זה לא מכסה את ענייננו, משום שלא ברור שהפעולות שנעשות כאן הן פעולות שלא כדין. לא יצאו מכלל הנחה שתלייה היא בגדר הדבקה או בגדר קביעה על הרכוש. הדבר הזה טעון בירור והחלטה ברורה מצד הוועדה.

אני מציע שנעביר בקריאה ראשונה כמו שהממשלה אישרה, כשבדברי ההסבר נאמר שבסוגיית ההצמדה נחזור לדון בקריאה שנייה ושלישית. אז גם נביא עוד דעות ועוד אנשים. גם משרדי הממשלה יוכלו להביע את דעתם. שמענו בסבלנות את החברות, אבל יש גם צד שני למטבע שלא הושמע כאן היום, שאלה הצרכנים.

אני מציע שנקבל תשובה מהממשלה לתיקון שנדרש. בדיון הבא נתחיל בקריאה ובהצבעה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00