PAGE
27
ועדת החוקה חוק ומשפט

17.5.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 197

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, ד' בסיוון התש"ע (17 במאי 2010), שעה 11:30

הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), התש"ע-2010 של חה"כ אורי אריאל, חה"כ אורלי לוי אבקסיס, חה"כ נחמן שי, חה"כ שלי יחימוביץ', חה"כ אופיר אקוניס, חה"כ אילן גילאון, חה"כ אלכס מילר, חה"כ מירי רגב. (פ/1309) - אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

חברי הוועדה: דוד רותם - היו"ר

חה"כ אורי אריאל

חה"כ אורלי לוי-אבקסיס

עו"ד לילך וגנר, משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה – פלילי

סנ"צ מאיר ברקוביץ, המשרד לביטחון הפנים, משטרת ישראל, רמ"ד מיד"פ

רפ"ק טל פז-מזרחי, המשרד לביטחון הפנים, משטרת ישראל, ק' ייעוץ וחקיקת מיד"פ

עו"ד רפי עציון, המשרד לביטחון פנים, ע' היועמ"ש

עו"ד רינת וייגלר, משרד הרווחה, סגנית בכירה ליועמ"ש

אסתי שדה, משרד הרווחה, סגנית מנהלת שירות למבוגרים

עו"ד מאיר בסוק, ארגון נעמ"ת, היועמ"ש

עו"ד ורד וינדמן, המועצה לשלום הילד, יועמ"ש

עו"ד חלי גיא-אלדר

דורית ואג

אסתר מימון

הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), התש"ע-2010 של חה"כ אורי אריאל, חה"כ אורלי לוי אבקסיס, חה"כ נחמן שי, חה"כ שלי יחימוביץ', חה"כ אופיר אקוניס, חה"כ אילן גילאון, חה"כ אלכס מילר, חה"כ מירי רגב. (פ/1309) - אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

בוקר טוב. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), התש"ע-2010, של חברי הכנסת אורלי לוי-אבקסיס ואורי אריאל. נתחיל לקרוא את הצעת החוק. גברתי היועצת המשפטית, בבקשה.

הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), התש"ע–2010

תיקון סעיף 1
"1.
בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א–2001, בסעיף 1, בהגדרה "מוסד", אחרי פסקה (3) יבוא:



"(4)
גוף אחר, שבין עיסוקיו מתן שירותי חונכות, הדרכה, הוראה, בידור או אבחון לקטינים או לבני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, טיפול בקטינים או בבני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, השגחה עליהם או ליווי שלהם בהליכים משפטיים;""


שימו לב שהוספנו את הביטוי מהדיון הקודם "השגחה עליהם".

יש איזו בעיה עם הסעיף? הלאה. תודה רבה.

2 – תחילה והוראות מעבר

"(א)
תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה).

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיף 2 לחוק העיקרי יחולו על בגיר המועסק במוסד כאמור בסעיף 1 לחוק זה, שישה חודשים מיום פרסומו של חוק זה; על אף האמור בסעיף 4(ב) לחוק העיקרי, ועדת מומחים מוסמכת להעריך את הצורך באיסור וליתן פטור מן האיסור, כאמור באותו סעיף, אף בטרם חל על המבקש האיסור הקבוע בסעיף 2 לחוק העיקרי; בסעיף קטן זה: "מועסק" – מי שמועסק במוסד בעת פרסומו של חוק זה."

פה צריך להוסיף את הסיפה "הגיש אדם בקשה כאמור לוועדת המומחים, לא תופסק העסקתו בשל הוראות החוק העיקרי עד למתן החלטה בבקשה".

אנחנו סבורים שאין צורך בסיפה, היא גם בעייתית ליישום מבחינה פרקטית. המעסיק לא אמור להיות מודע לפנייה של בן-אדם לוועדת הפטור, ואין קשר בין ועדת הפטור למעסיק. הפנייה היא של המועסק, ולכן ועדת הפטור לא יכולה לספק בידיו שום אישור שהוא מעביר למעסיק. הדבר היחיד שוועדת הפטור יכולה לעשות זה לפטור אותו או שלא לפטור אותו. אנחנו גם סבורים שלא יהיה נכון לעשות את זה, כי זה יתמרץ אנשים להגיש את הבקשה סמוך לתום התקופה. תקופה של חצי שנה, כשאנחנו מבקשים מהוועדה שתחליט במסגרת שלושה חודשים, כפי שנקרא עוד מעט, אני חושבת שזאת מסגרת מספיק מגבילה שתאפשר למועסקים להמשיך להיות מועסקים אם הם פנו בזמן לוועדת הפטור.

מכיוון שאני עומד להגביל גם את החלטות ועדת הפטור, ועדת הפטור תצטרך להחליט. אני עובד באיזה מקום, אני עובד שם כבר עשר שנים ועכשיו מתברר לי שמטילים עלי מגבלה, אני רוצה לפנות לוועדת הפטור ולהגיד להם: רבותי, הגשתי בקשה. כאשר יבואו לפטר אותי, אני אבוא למעסיק ואגיד לו: אדוני, הנה הבקשה שהגשתי לוועדת הפטור, היא טרם נתנה החלטה, ולכן אתה לא צריך לפטר אותי ואין פה עבירה פלילית. העובדה שאנשים יגישו בקשות סרק זה יאריך להם את תקופת ההעסקה בשישה חודשים.


כמה זמן החוק הזה בתוקף?

משנת 2001.

כמה אנשים כבר פוטרו בגלל החוק הזה? כמה מעסיקים יודעים שיש חוק כזה? קראתי עיתונים רק לפני חודש בערך על מישהו בבית חולים שהועסק, והיה ויכוח, והסבירו לי: המעסיקים לא יודעים על החוק הזה, לא יודעים מי המועסק, לא יודעים מי המעסיק, לא יודעים מי אחראי ומי לא אחראי. לכן ברגע שאדם הגיש בקשה, הפיטורים שלו צריכים להיות מוקפאים, אני לא רוצה שמישהו יעבור עבירה פלילית באותו שלב. לכן הוא יגיש בקשה, יבואו לפטר אותו, הוא יגיד למעסיק: הנה הבקשה שהגשתי, חכה עם זה.

זו לא הצעה. ההצעה יכולה- - -

"הגיש אדם בקשה כאמור לוועדת המומחים, לא תופסק העסקתו בשל הוראות החוק."

המשך העסקה יוכל להיות לנצח.

הוא לא יהיה לנצח, כי בסעיף הבא אני אקבע בתוך כמה זמן ועדת המומחים תיתן את ההחלטה שלה, לחיוב או לשלילה.

אני לא מצליחה להבין את הצורך. אם ועדת המומחים צריכה לתת את זה במסגרת הזמן של החצי שנה שממילא אנחנו מאפשרים לאותו מועסק להמשיך להיות מועסק במקום העבודה, אין צורך במתן אפשרות להודיע למעסיק שהוא פנה לוועדת מומחים, כי ממילא ההחלטה תינתן במסגרת חצי השנה. כל מה שזה יעשה, זה יתמרץ אותם להגיד שבסמוך לתום התקופה.

הם לא יוכלו להגיש, תיכף נטפל בזה. אני לא יכול לשלוט בוועדת המומחים, ואני לא יכול להביא לכך שאם היא לא תיתן החלטה בתוך שישה חודשים, להפוך את זה לעבירה פלילית. מה קורה? אם באה ועדת המומחים ואומרת: יש פה מקרה מסובך, שאני צריכה לבדוק אותו יותר זמן, והיא תחליט שהיא תיתן את ההחלטה לא בעוד שישה חודשים, אלא בעוד שמונה חודשים, כי זה לוקח לה זמן, ואחר כך היא תיתן לו גם אישור, בינתיים האיש יפוטר? התשובה היא לא. אני רוצה להגן גם על המועסקים, לא רק על המעסיקים.

על הילדים.

על הילדים אני מאוד רוצה להגן, ולכן אני מקווה שוועדת המומחים תעבוד בזמן. אבל יכול להיות מקרה שיש בו בעיה. זה קורה. זה לא יקרה בדיוק בחודשיים האלה שוועדת המומחים טרם החליטה שהאיש יעשה עוד פעם עבירה.

או שכן או שלא.

אם הוא לא עשה בשישה החודשים הראשונים, הוא לא יעשה בחודשיים האלה. בסופו של דבר אנחנו עוסקים באנשים. אי-אפשר לקחת רק צד אחד ולהגיד: אני צריך להגן על הילדים ועל המוגבלים. אני מסכים שצריך להגן עליהם, ולהגן עליהם בכל הכוח, הלוואי שהיו מגנים עליהם עד היום, בתקופה של החודשיים האלה, שזאת הבעיה.

אני רוצה לתת דוגמה. למשל התיקון שיזם משרד החינוך בזמן האחרון, בהקשרים שהם לא עבירות פליליות, כשרוצים להרחיק תלמידים לצמיתות מבית הספר ויש ועדת ערר. זה תיקון שיזם משרד החינוך. במקרה כזה מרחיקים אותם מייד ולצמיתות ומחכים להחלטת ועדת הערר. זאת אומרת, בהקשרים הרבה פחות דרמטיים המחוקק קבע שקודם כול מרחיקים, בודקים את הטענות, ואז אם יש צורך מחזירים.

זו טעות פטלית של משרד החינוך.

בינתיים מה שקורה, שאני צריך להסביר לאשתי ולילדים שלי למה הרחיקו אותי, ואני גם את זה לא קונה.

אני מזכירה שאנחנו בקונטקסט. אני מסכימה עם חלק ממה שאדוני אומר- - -

מה זה "אנחנו בקונטקסט"? באיזה קונטקסט?

אני מביאה דוגמה של התפיסה של המחוקק בהקשרים הרבה פחות דרמטיים. פה אנחנו מדברים על עברייני מין מורשעים, על ילדים שנמצאים בפוטנציאל של סיכון, ולכן הדוגמה הזאת בעיני היא רלוונטית.


אם הכיוון הוא באמת לא להפסיק העסקה, אז תקופת הזמן חייבת להיות מוגבלת מאוד-מאוד בדווקנות ולא להשאיר פתח למה שכתוב בהמשך "ככל הניתן".

למה את הולכת להמשך?

בעיני הא בהא תליא.

הא בהא תליא זה בסדר. כשנגמור את הסעיף הבא, נחזור לזה.

אולי נקרא קודם את הסעיף הבא.

בסדר גמור. הלאה.

אני קוראת את הנוסח שהועבר גם למשרד המשפטים.

"(ג)
הגיש בגיר כאמור בסעיף קטן (ב) בקשה לועדת מומחים עד מועד התחילה, תדון הועדה ותחליט בעניינו, ככל הניתן, בתוך שישה חודשים מיום פרסומו של חוק זה."

אני לא מקבל את הנוסח הזה. "ככל הניתן" זה כמו פסק דין יינתן ככל הניתן בתוך 30 יום מיום גמר התיק, או כמו ככל הניתן יישמע מיום ליום. ועדת המומחים מורכבת ממי?

משופט ושני נציגים נוספים. טלי עדן היתה פה בפעם הקודמת, והיא משתתפת בוועדה.

אנחנו מדברים על תקופה של בערך שישה חודשים שבו הוועדה צריכה להחליט. כמה מקרים כאלה יהיו לוועדה בתוך שישה החודשים האלה להערכתכם?

כרגע אין לנו הערכה, כי אנחנו עוד לא יודעים על איזה גופים זה יחול.

לברקו יש הערכה. ברקו, כמה יהיו? מה זה "אין לנו הערכה"? ברקו יכול להגיד לך פלוס מינוס.

זה גוף שלגמרי לא- - -

עזוב את הגוף. אני שואל על מקרים. כמה מקרים להערכתך?

עד היום, מאז שזה קיים, אנחנו יודעים על מקרה אחד אולי. אני לא יודע מה יקרה עכשיו. עכשיו עושים פרסומים.

כמה אתה מעריך?

אין לי הערכה. על סמך מה אני אעריך?

הרי אתם יודעים יותר מכולנו כמה אנשים שהורשעו בעבירות מין עובדים במקומות האלה. ברקו יודע הכול, אתם מבינים? אתם מנסים להוריד ממה שהוא יודע. תאמיני לי, הוא יודע. הוא רק צריך להגיד אם הוא רוצה להגיד או לא רוצה להגיד.

אני באמת לא יודע, לא שאני לא רוצה להגיד.

אני יודע שאתה לא יודע, אבל בערך.

אין לי מושג. אין לי שום דרך להעריך את זה.

נעשה הערכה גסה כמה אנשים הורשעו בעבירות מין בחמש השנים האחרונות.

ידוע על 700 בשנה.

נגיד ש-10% מכל האנשים האלה עובדים במקומות האלה. על מה אנחנו מדברים? על 40, 50, 100 בקשות שיוגשו. בשישה חודשים, תאמינו לי, אפשר לגמור את זה. זה הרי לא דיון של בית המשפט העליון.

אנחנו גם נזרז את הוועדה.

אני רוצה לקבוע שהוועדה תיתן את ההחלטה בצורה ברורה.

אני אגיד לך מה החיסרון פה. הגבלה או לא הגבלה, זו החלטה שצריכה להתקבל פה, אבל בהנחה שיש אותו מספר של מקרים שאמרת, בתוך שישה חודשים להחליט לגביהם זה בסדר אם אתה יודע שביום שאתה מפרסם את החוק כל האנשים האלה פונים. לוועדה אין שליטה על זה. בן-אדם יכול לפנות אחרי שלושה חודשים או ארבעה חודשים. הוועדה צריכה לתת החלטה. מהפרסום זה יכול להשתנות מאדם לאדם.

תיכף נקבע בתוך כמה זמן יגישו את הבקשות.

אתה צריך למדוד את זמן עבודת הוועדה מיום שאדם הגיש לא מיום שזה פורסם.

אין שום ספק. נמשיך, ותראו גם איך זה ילך. נעבור לסעיף הבא.

לקרוא את הנוסח של המשרדים?

את יכולה לקרוא את הנוסח שלי.

הנוסח של יושב-ראש הוועדה.

אתם שמים לב שמכיוון שהוועדה הזאת היא פה אחד, אז הנוסח של יושב-ראש הוועדה זה נוסח הוועדה.

"3(א)
השר לביטחון הפנים יפרסם בתוך 30 יום מיום פרסומו של חוק זה הודעה לציבור בדבר חוק זה, לרבות האמור בסעיף 2(ב); הפרסום ייעשה ברשת תקשורת המחשבים בשני עיתונים יומיים נפוצים לפחות, ובעיתון נפוץ בשפה הערבית ובשפה הרוסית. הפרסום יהיה למשך לפחות עשרה ימים לא רציפים במהלך החודש הראשון."

איפה זה?

זה הנוסח שאני רוצה.

אפשר לחזור עליו?

אני אגיד לך בקצרה מה הוא אומר. הוא אומר שיפורסמו במקום בולט, בשני עיתונים יומיים בעברית, בעיתון ברוסית ובעיתון בערבית, למשך עשרה ימים לא רציפים, בחודש הראשון מאז פרסומו של החוק, הודעות. אין לי בעיה שהניסוח יאמר שאת כל הפרטים אפשר יהיה לראות באתר האינטרנט, כי זה מה שאוהבים לעשות, אבל אני רוצה שהציבור ידע שיש חוק כזה, כדי שאפשר יהיה להפעיל אותו. אחר כך אני גם אבקש מכם דוחות על מה שנעשה עם החוק הזה. זה לא כמו עם החוק שהיה קודם, ששכב באיזה מקום. איך אמרו לי, עוד אף פעם לא הגשנו תיקים, ואף אחד לא בודק את זה ואף אחד לא עושה עם זה, כי אף אחד לא יודע שיש חוק כזה בכלל. אז ידעו שיש חוק.


מי אדוני?

אני מהמשרד לביטחון הפנים, יועץ משפטי. כבר דנו בדיון הקודם לגבי סימן שאלה באשר למדיניות של פרסומים של חוקי הכנסת שצריכים להגיע לידיעת הציבור. יש הרבה חוקים שצריכים להגיע לידיעת הציבור, ואני לא יודע אם זה לא מין פתיחת פתח לחובות פרסום של משרדים על כל דבר חקיקה שמתקבל. יש הרבה דברי חקיקה חשובים כמו דבר החקיקה הזה.

יכול להיות שזה פתח. מה רע בפתח כזה?

ברקו כבר אמר את זה בדיון הקודם אני חושב שאם כל סעיף של חוק עונשין שיתוקן יצטרך להתפרסם בצורה כזאת, תקציבי המשרדים יתכלו על הפרסומים האלה.

מכיוון שהפרסום לא יעלה 5 מיליוני שקלים, זו לא הצעת חוק תקציבית, אז אני לא צריך לשאול אף אחד שאלות. יכול להיות שבכל חוק אני אבקש פרסום. לא כל כך נורא.

לגבי האפקטיביות והעלות משני הצדדים. הפרסום של עשרה ימים הוא באמת יותר אפקטיבי מהפרסום המקובל, כמו בחוק חובת המכרזים או משהו כזה, שצריך לפרסם בשני עיתונים יומיים, אבל זה גורר עלות. בעניין הזה גם רצוי להעלות את נקודת הזהות של השר, זאת אומרת, השר לביטחון הפנים יפרסם "בדבר חוק זה", שזה כולל הוראות למעסיקים, שזה קשור אולי יותר לתמ"ת, ועדת הפטור היא באחריות משרד המשפטים, משרד הרווחה. אם זה פרסום כל כך גורף של עשרה ימים אולי יהיה משהו בשיתוף, ולאו דווקא השר לביטחון פנים, שאומנם הוא אחראי על החוק הזה, אבל אין לו קשר ספציפית להוראות פנייה לוועדת הפטור שהוא לא מפנה. יוצא שהשר לביטחון הפנים מפנה את הציבור לגשת לוועדה שהיא בכלל לא בתחום סמכותו.

זה נכון, אבל מכיוון שיש פה עבירות פליליות, והשר לביטחון הפנים רוצה למנוע ביצוען של עבירות פליליות, הוא אומר: רבותי, דעו לכם, יש חוק כזה וכזה, יש עבירה פלילית על העסקה, מי שרוצה להינצל מעבירה פלילית ומתיק פלילי, כדי שהוא לא יצטרך אחר כך לפתוח לו תיק. ועוד מעט גם יהיה תיקון 33, ובטח את זה יעבירו לתביעה המשטרתית- - -

לא צריך להעביר. אלה עבירות עוון לפי החוק הזה.

הוא בטח רוצה לחסוך עבודה של התביעה המשטרתית, אז הוא יפרסם את המודעות האלה. עלות הפרסום הזה היא לא כל כך גדולה שצריך לעשות עניין. כשנדבר על החוקים הבאים, אז נראה.

בכל אופן זה פי עשרה מעלות פרסום מקובלת, כי זה עשרה ימים שונים. אני מסכים שזה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מאשר פרסום חד-פעמי.

גם האינטרס הציבורי יותר חשוב.

העלות מוכפלת פי עשרה.

ראינו בימים האחרונים שאי הבנת החוק גרמה להעסקה של- - -

אני מפחד מהתקדים שבדבר.

מתקדימים אל תפחד מסיבה אחת פשוטה, הוועדה הזאת לא מחויבת, לא בתקדימים שלה ולא בתקדימים של אחרים, והדמיון הפורה של יושב-ראש הוועדה הוא כל כך רחב, שהוא ימצא לכם- - -

זה נכון, הדמיון פורה. בדיון הקודם היועצת המשפטית של הוועדה הביאה בתימוכין שלה בעד הפרסום דוגמאות אחרות של חוקים כמו חוק הבחירות.

אמרתי שיש מספר דוגמאות.

הנה נוספה דוגמה אחת שבדיונים הבאים על פרסומים של חוקים אחרים תתווסף.

הדוגמה לא לנוסח, אלא לעצם הפרסום.

אני לא יודע איפה יש פרסומים ואין פרסומים, וזה גם לא מעניין אותי. אנחנו מדברים פה במטריה הרבה יותר מדי רצינית. אני לא רוצה להרחיב בנושא הזה. כמה שנים החוק הזה כבר קיים?

מ-2001.

איזו שנה עכשיו?

תשע שנים הוא לא מופעל.

הפעילו אותו אי פעם?

לא.

עשו אתו משהו?

לא.

אתה יודע למה? כי כששואלים, אומרים: אף אחד לא יודע עליו. אז עכשיו ידעו עליו.

גם על זה דיברנו בדיון הקודם, וקרו כמה דברים מאז.

בטח שקרו כמה דברים – ילדה היתה תחת פיקוח משטרתי בבית חולים- - -

ופדופיל נגע בה. פדופיל מורשע בכמה עבירות.

הנהג בפרדסיה, אותו דבר. אף אחד לא אוכף את החוק הזה.

הבאת החוק לידיעת הציבור היא בדלת האחורית כאן. מה שמובא כאן לידיעת הציבור זה איזה תיקון לחוק. כפי שכבודו אומר, החוק העיקרי אולי אינו מספיק ידוע, ואלה דברים שגם משרד המשפטים וגם אנחנו עשינו, והעלינו לאינטרנט.

עצם זה יביא לידיעת החוק העיקרי.

מה שיקרה, שברגע שאתה מפנה- - -

זה יביא גם לידיעת החוק העיקרי. שתי ציפורים במכה.

אתה מפנה את הציבור לאתר אינטרנט, ושם יהיו הוראות החוק ושם יהיו כל הדברים האלה, כי אתם ממילא מפרסמים את זה באתר האינטרנט.

אולי הוא רוצה להציע לפרסם עוד יותר...

אני מודה לך, חבר הכנסת אריאל, הדמיון שלך היום עוד יותר פורה משלי, אני מוכרח לומר.

ההערה האחרונה היא לגבי הנוסח שקראת "לפחות". אני מעדיף שלא תופיע המלה "לפחות".

מה "לפחות"?

יש שם "שני עיתונים יומיים לפחות". אם כבר יש הוראה כל כך מדוקדקת של שני עיתונים יומיים בשפות ובעשרה ימים נפרדים- - -

אתה מפחד שאני אגיד לך אחר כך יותר. תמחקי את המלה "לפחות". קיבלתי.

לא אתה.

מחקתי. הנה, אתה רואה, ניצחת אותי. גמרנו, ניצחת אותי. אין מה לעשות, המשרד לביטחון הפנים תמיד מצליח לנצח אותי.

הסעיף הבא.

(ב)
מוסד כאמור בסעיף 1 לחוק זה יודיע לבגיר המועסק אצלו בעבודה על הוראות חוק זה, לרבות האמור בסעיף 2(ב); ההודעה תהיה בכתב, בדואר רשום או במסירה לידו, ולגבי מועסק שמקום עבודתו במוסד – או באמצעות שלט במקום בולט במוסד.

אנחנו נוסיף בסעיף 1 פה "מי שחוק זה חל עליו יגיש, בתוך 45 יום מיום מועד פרסומה של המודעה האחרונה שיפרסם השר לביטחון הפנים, על-פי סעיף 3, רשאי להגיש בקשה לוועדה המיוחדת- -

רשאי או יגיש?

רשאי להגיש. הוא לא רוצה להגיש, הוא רוצה שיפטרו אותו, מותר לו.


- -והוראות סעיפים 2(ב) ו-(ג) יחולו על הבקשה כאמור". פתרתי לכם את הבעיה? יגישו בתוך 45 יום. אין לכם בעיה שיגישו את זה סמוך לסוף, כדי לא להאריך את התקופות.

מי שיגיש אחרי ה-45 יום האלה?

מי שיגיש, לא יחולו עליו הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג).

אז הוא לא יוכל להגיש בכלל. אתה רוצה רק לפטור מזה שלא יעסיקו אותו.

לכן אמרתי "בהוראות".

צריך לחשוב על הניסוח. יש פה כפילות מסוימת בין הסעיפים.

אני רוצה שאדם יגיש את הבקשה בתוך 45 יום, ובשישה חודשים הוועדה תגמור את ההחלטות שלה, והאדם לא יפוטר אם ביקשו במקרה מיוחד להאריך את התקופה הזאת. מי שיגיש יותר מאוחר, לוקח על עצמו את הסיכון שהוועדה לא תגמור בתוך שישה חודשים ויפטרו אותו מהעבודה.

אני מדגישה שמה שיחול עליו זה למעשה הסיפה של סעיף 2(ב). סעיף 2(ב) כולו עדיין יאפשר לגשת לוועדת המומחים, אבל לא ישמרו על מקום העבודה שלו ככל שהגיש את הבקשה אחרי 45 יום.

יש כפילות עם סעיף קטן (ג) שאומר "הגיש בגיר כאמור בסעיף קטן (ב) בקשה לוועדת מומחים עד מועד התחילה". היה אפשר לכתוב את התיקון הזה "בתוך 45 יום מיום מועד פרסומה של המודעה האחרונה" וכו' במקום "עד מועד התחילה".

בכל מקרה, מה שהוא אומר זה לא רק שמי שהגיש בקשה בתוך 45 יום ידונו בתוך חצי שנה, אלא שלאלו יישמר מקום העבודה.

מי שיגיש עד 45 יום, הוועדה תגמור בתוך שישה חודשים, וכל זמן שהיא לא גמרה, לא פיטרו אותו. מי שיגיש אחרי 45 יום- - -

לא תחול עליו ההגנה הזאת.

לא תחול עליו ההגנה הזאת.

ועדיין הוועדה תצטרך להחליט בתוך שישה חודשים?

בתוך שישה חודשים מיום שהוא יגיש.

לא כתוב "מיום שהוא הגיש". כתוב "מיום פרסומו של חוק זה".

מיום שהוא הגיש.

צריך להוריד את המלים "ככל הניתן".

אין "ככל הניתן", אני קובע להם זמנים.

אני עדיין מבולבלת. אם מורידים את "ככל הניתן" וכופים על הוועדה להחליט בתוך חצי שנה, למה יש בעיה וצריך לאפשר לוועדה לתת הארכה של העסקה. ממילא אם היא מחליטה בתוך חצי שנה, הפיטורים בתוך חצי שנה.

מכיוון שזה מיום הבקשה. הרי עד שאנשים יגישו את הבקשה ייקח להם זמן. אני לא רוצה שהוועדה תצטרך להחליט בתוך שלושה חודשים, ואני אומר שישה חודשים מיום התחולה, לכן אני רוצה שישה חודשים מיום הגשת הבקשה. אני אומר את זה רק לגבי התקופה הראשונה, כי פה תהיה בוכטה גדולה של אנשים שיגישו את הבקשות. אחר כך אני אומר דבר פשוט: אדם הגיש בקשה והוועדה לא הספיקה בתוך שישה חודשים, אני לא מגן עליו. הוועדה תקבל החלטה, אני רוצה בתוך שישה חודשים, אבל אם היא לא החליטה בתוך שישה חודשים, אז יפטרו אותו. אני לא נותן לו יותר הגנה להישאר שם.

הניסוח של סעיף קטן (ג) צריך אם כך להשתנות. אני רוצה לראות את הניסוח הנכון.

45 יום מיום פרסום המודעה האחרונה, האם זה לא פותר איזה חוסר ודאות לגבי המועד- - -

הוא אמר: בתוך עשרה ימים.

עשרה ימים לא רצופים, במהלך החודש הראשון. כלומר, המודעה האחרונה יכולה להיות בסוף החודש ויכולה להיות גם בחודשיים.

זה ייקח עוד שבועיים.

רבותי, אני לוקח את המועד האחרון שלו.

תתעלם ממועד הפרסום. תגיד זמן קבוע. לא 45 יום, אז תגיד 60 יום. מה זה משנה מתי מועד הפרסום?

הבנתי, בתוך 60 יום. בסדר.

בתוך 60 יום ממתי?

מיום הפרסום.

אני רואה שהממשלה רצה. מה מטריד את הממשלה? ראיתי גם את העוזר של אלקין.

אנחנו מנסים להבין את הניסוח גם של סעיף קטן (ג) וגם של- - -

בסעיף 2(ב) אנחנו מוספים את המשפט "הגיש אדם בקשה כאמור לוועדת מומחים", אבל צריך לראות איך לנסח את זה כך שהסעיף הזה יחול רק על הסיפה, כי אנחנו עדיין נותנים להם לגשת לוועדת מומחים. בסעיף קטן (ג) אנחנו אומרים "הגיש בגיר כאמור בסעיף קטן (ב) בקשה לוועדת מומחים עד מועד התחילה, תדון הוועדה ותחליט בעניינו בתוך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה". כלומר, מורידים את "ככל הניתן", ועושים את זה לא מיום פרסומו של החוק, אלא מיום הגשת הבקשה.

בשישה החודשים האלה אתם מסדירים את דרך עבודת הוועדה הזאת לא רק על ההרחבה.

נכון.

כל מה שאנחנו עוסקים בו עכשיו מדבר רק על אלה שמועסקים ונכנסים בגוף אחר.

מי שכבר מועסק.

זה לא הגיוני.

ההגבלה על שישה חודשים תחול בעתיד על כל ההחלטות.

לא, לפי זה, זה חל רק על הבגירים.

זה רק על בגירים שעובדים היום.

אנחנו אומרים "הגיש בגיר כאמור בסעיף קטן (ב)", וסעיף קטן (ב) עוסק רק בבגירים שמועסקים היום. אז כל ההגבלה של החצי שנה הזאת עוסקת רק בבגירים שמועסקים ונכנסים- - -

רק על אלה שייכנסו.

רק אלה שמועסקים.

רק מי שמועסק, בדיוק.

מי שלא מועסק, אסור לקבל אותו עד שהוא לא מביא את האישור מלכתחילה. זה לא משנה ממילא, אחרי השישה חודשים- - -

לפי אותו היגיון, אדם שלא מועסק, והוא רוצה לפנות לוועדה- - -

שיפנה לוועדה לפני שהוא מתחיל לעבוד.

מצוין. אבל למה אז היא לא מוגבלת בשישה חודשים? כמה הוא צריך לחכות? הוא לא רוצה להתחיל לעבוד עד שהוא לא יסדיר- - -

קודם כול צריך להסדיר את מי שכבר נמצא בעבודה.

הוא מקבל שירות, הוא צריך לקבל אותו- - -

סליחה, ההערה שלך נכונה. אני לא מי שצריך לדאוג לסדרי העבודה של ועדה כשאני לא בעסק. אתם מנהלים את הוועדה הזאת. אני לא יודע מי זה. שר האוצר?

שר המשפטים.

שר המשפטים יקבע את הכללים לוועדה. אני פה עוסק בסוגיה של אנשים שכבר עובדים, ואתם אני צריך להתמודד, כי אני רוצה גם לשמור על מקום עבודה של אנשים. מי שלא התחיל לעבוד, רבותי, שר המשפטים יורה לוועדה להתכנס כל יום מהשעה 08:30 בבוקר, להתחיל לשמוע את התיקים – לא תזכורות, לא קדמי משפט, לא סיפורים – עד 18:00 בערב מיום ליום. מה אתם רוצים ממני? אני רוצה לשמור על מקומות עבודה של אנשים שכבר עובדים, לתת להם את האפשרות להסתדר. הוועדה תחליט קודם – תחליט קודם, תחליט אחר כך – לא בסדר. אני לא יכול לעשות את זה פרט לחקיקה הזאת. מה יקרה להבא? אני לא קובע את סדרי העבודה של הוועדה. לא יודע, יכול להיות שמחר לא תהיה בכלל ועדה, לא יהיה כסף לשלם להם, כי אני לוקח את כל הכסף לפרסום. זה לא משרד המשפטים, זה בסדר...

ככל שעושים עכשיו בתוך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה, אתם רוצים להשאיר את זה על שישה חודשים? זאת תקופת זמן לא קצרה.

חשבנו להשאיר שישה חודשים מראש כדי גם לאפשר למי שהחוק חל עליו, והוא לא ימשיך לעבוד ולא פונה לוועדת מומחים, זמן התארגנות בחיפוש אחר מקום עבודה חלופי. זו הסיבה שמלכתחילה נתנו מועד של חצי שנה וקיווינו שניצור הסדר שבתוך המועד הזה גם יהיה אפשר לפנות לוועדת מומחים ולפתור את העניינים של מי שרוצה לפנות.

זה בסדר. נשאיר שישה חודשים.

אני עדיין לא מבינה את ההסדר. כמו שהבנתי, ההצעה של כבוד היושב-ראש תיכנס כסעיף קטן (ד) בסעיף 2.

אני אסביר לך מה אומר כבוד היושב-ראש. נורא פשוט. אני אומר: רבותי, אדם שעובד היום, יקרא בעיתון שיש בעיה, יפנה, יגיש בקשה בתוך הזמן הקובע. הוועדה עד סוף שישה החודשים מיום תחילתו של החוק, צריכה לקבל החלטה לגביו.

מיום הגשת הבקשה החלטנו. תיקנו את זה.

לא.

אדוני הציע שנתקן. אנחנו כתבנו באמת מיום פרסומו של החוק, אבל אדוני הציע מיום הגשת הבקשה.

אם זה מיום הגשת הבקשה, זה לא יהיה שישה חודשים.

לכן חשבנו שבמקום שנתחיל מיום הגשת הבקשה, נאפשר להם בתוך שלושה חודשים עד יום התחילה להגיש את הבקשה, ובתוך שישה חודשים הוועדה תחליט.

את מאריכה את התקופה. זה תשעה חודשים.

לא. שישה חודשים מיום הפרסום.

זאת אומרת, שהם יגישו את הבקשה בתוך שלושה חודשים.

את משאירה לוועדה שלושה חודשים.

את משאירה לוועדה שלושה חודשים, כשאני משאיר לה חמישה חודשים. אני דואג לוועדה שלכם. אני צריך להתחשב בוועדה, זה שופט בדימוס, אני לא יודע מי, אין להם זמן.

זה שופט מכהן.

שופט מכהן אז בכלל. איפה הנהלת בתי המשפט? מחר מורידים לי את הראש: לקחת לנו שופט ליומיים בשבוע לדון בבקשות כאלה.

שופטת נוער.

אורי אריאל, בוועדה למינוי שופטים יצטרכו למנות שופט מיוחד לעניין זה...

אני אדבר עם הקולגה שלי שידאג לזה...

חשבנו שלא צריך ליצור את ההסדר הנוסף שהיושב-ראש הציע לגבי בגיר שיגיש בתוך 60 יום, כי אנחנו נתנו לו שלושה חודשים להגיש.

נתנו לו חצי שנה למעשה.

לא עוד חצי שנה, נתנו לו עוד שלושה חודשים.

הם פוחדים. זה מה שאומר ברקו וגם מה שאמרתם קודם, מה יקרה אם כולם יגישו בחודש האחרון, ואז אתה משאיר לוועדה פחות מחודש להחליט, או חודש להחליט.

הם צריכים להגיש שלושה חודשים מיום פרסומו של החוק.

לפי הנוסח המקורי שהצעתם יכול אדם להגיש אחרי חמישה חודשים.

בנוסח המקורי שלכם יכול אדם להגיש אחרי חמישה חודשים.

אבל אז הוועדה לא תהיה מחויבת להחליט בתוך חצי שנה.

יפטרו אותו או לא יפטרו אותו? בואי נשים את המציאות על השולחן. אדם הגיש בקשה- - -

אחרי חמישה חודשים, יפטרו אותו אחרי חצי שנה.

המעביד לא יפטר אותו, הרי אתם יודעים את זה, ואתם לא תפקחו על זה. הרי אנחנו יודעים מה המציאות.

מעביד לא יפטר אותו, אני דווקא חשבתי הפוך.

המעביד חייב לפטר אותו אחרי חצי שנה. אלה הוראות החוק.

כמו שהמעביד פיטר עד היום מישהו.

הוא לא ידע.

הנציג של המשרד לביטחון הפנים מתנגד שנפרסם בעיתונים, כי הוא אומר: מה פתאום, כולם יודעים.

זה לא היה הנימוק.

בשבועות האחרונים פעלנו לפרסום יותר אינטנסיבי של החוק, בלי שום קשר לתיקון, באתרי האינטרנט של המשרדים השונים.

אני לא רוצה להכניס את הוועדה לסד בלתי אפשרי. לכן אני רוצה שאדם יגיש את הבקשה שלו בתוך 60 יום מיום פרסומו של החוק.

ואז הוא יהיה- - -

סעיף קטן (ג) יהיה "הגיש בגיר כאמור בסעיף קטן (ב) בקשה לוועדת מומחים" – לא "עד מועד התחילה" – "בתוך 60 יום"- - -

"בתוך 60 יום מיום פרסום החוק".

"תדון הוועדה ותחליט בעניינו בתוך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה."

אנחנו עושים את זה בתוך ארבעה חודשים.

תחזור על הנוסח שוב, כי זה לא ברור.

תיכף יהיה נוסח סופי. אם הוא הגיש את זה בתוך שישה חודשים, אז הוא מוגן בפני פיטורים עד להחלטת הוועדה.

עוד ארבעה חודשים.

החלטת הוועדה גם היא מוגבלת בזמן.

הוא מוגן בפני פיטורים מהסיבה הזאת.

בוודאי מהסיבה הזאת. אז לא יחולו עליו הוראות הפיטורים האלה.

אולי לא כדאי לקבוע את זה בסיפה של (ב), אלא להעביר את זה.

נעשה את זה בנפרד כדי שזה יהיה ברור, כי ה-60 יום האלה מתייחסים רק לעניין ההגנה מפיטורים.

הגנה מפיטורים בגין חוק זה.

עדיין בגיר שמועסק בגוף אחר יוכל בחצי השנה הזאת להגיש בקשה, ועדיין ההוראות של המועדים של דיון ועדת המומחים יחולו עליו. הדבר היחיד החריג שמבדיל את אלה שמגישים ב-60 יום זו ההגנה מפיטורים לפי החוק.

אנחנו רוצים לראות נוסח.

אני מצביע עכשיו.

ההצעה, לפחות בינינו לבין המציעים, אמורה להיות מתואמת, ואנחנו רוצים לראות את הנוסח.

תתאמו ביניכם את ההצעה, אחר כך אני אצביע.

נעשה חמש דקות הפסקה.

נעשה חמש דקות הפסקה ותנסחו.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:15)

(הישיבה נתחדשה בשעה 12:25)

אפשר לחזור לדיון? תקראי הכול.

הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), התש"ע-2010
תיקון סעיף 1
"1.
בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א–2001, בסעיף 1, בהגדרה "מוסד", אחרי פסקה (3) יבוא:

"(4)
גוף אחר, שבין עיסוקיו מתן שירותי חונכות, הדרכה, הוראה, בידור או אבחון לקטינים או לבני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, טיפול בקטינים או בבני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, השגחה עליהם או ליווי שלהם בהליכים משפטיים;

תחילה והוראות מעבר

2.
(א)
תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה)."

זה שלושה חודשים או שישה חודשים?

שלושה חודשים, התחילה הרגילה כלפי כולם.


"(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיף 2 לחוק העיקרי יחולו על בגיר המועסק במוסד כאמור בסעיף 1 לחוק זה, שישה חודשים מיום פרסומו של חוק זה; על אף האמור בסעיף 4(ב) לחוק העיקרי, ועדת מומחים מוסמכת להעריך את הצורך באיסור וליתן פטור מן האיסור, כאמור באותו סעיף, אף בטרם חל על המבקש האיסור הקבוע בסעיף 2 לחוק העיקרי; בסעיף קטן זה: "מועסק" – מי שמועסק במוסד בעת פרסומו של חוק זה."


עכשיו לשינויים.


"(ג)
הגיש בגיר בקשה כאמור בסעיף קטן (ב) לוועדת מומחים בתוך 60 יום פרסום החוק, תדון הוועדה ותחליט בעניינו בתוך ארבעה חודשים מיום הגשת הבקשה.


(ד)
הגיש אדם בקשה לוועדת מומחים כאמור בסעיף קטן (ג) והציג אישור על כך מהוועדה למעסיק, לא תופסק העסקתו בשל הוראות החוק העיקרי עד למתן ההחלטה בבקשה."

יש אישור על כך, וקודם הם אמרו לי שהוועדה לא נותנת אישורים.

דיברנו על כך במהלך ההפסקה והגענו למסקנה שאין די בכך שהמועסק יצהיר שהוא הגיש בקשה כדי שהמעסיק לא יפטר אותו, צריך שהוא יציג אישור כלשהו, ואנחנו נעביר נהלים בנידון לוועדת המומחים.

אתם תגרמו לכך שהוועדה תיתן אישור?

כן. כל פתרון אחר חושף את פרטיותו של האדם בפני המעסיק, והרצון לצמצם למינימום את הממד של החשיפה. הוא לא יכול להציג בפניו את הבקשה, יש בה הרבה עניינים אינטימיים, אני מניחה, שהמעסיק לא צריך להיות מודע להם.

אז אתם צריכים לקבוע שנותנים אישור.

זה תקבעו בנהלים.

פרסום והודעה
"(3)
(א) השר לביטחון הפנים יפרסם בתוך 30 יום מיום פרסומו של חוק זה, הודעה לציבור בדבר חוק זה, לרבות האמור בסעיף 2(ב); הפרסום ייעשה ברשת תקשורת המחשבים ובשני עיתונים יומיים נפוצים ובעיתון נפוץ בשפה הערבית ובשפה הרוסית; הפרסום יהיה למשך לפחות עשרה ימים לא רצופים במהלך החודש הראשון."

כדי למנוע כל ספקות, שיירשם לפרוטוקול שזה לא תקדים, זה לא יהיה בחוקים אחרים. זה בחוק הזה, משום שלחוק הזה יש חשיבות מיוחדת בהבאתו לידיעת הציבור, ולכן המשרד לביטחון הפנים לא צריך לחשוש, לא נעשה לו את זה גם בחוקים הבאים.

תודה על ההבהרה.

זה מחייב גם את היושב-ראש שיבוא אחרי...

"(ב)
מוסד כאמור בסעיף 1 לחוק זה יודיע בסמוך ליום פרסום חוק זה לבגיר המועסק אצלו בעבודה על הוראות החוק, לרבות האמור בסעיף 2(ב); ההודעה תהיה- - -" – כמובן זה יהיה בהתאמה, זה לא יהיה בסעיף 2(ב), זה יהיה בסעיף 2(ב) ו-(ג).

אני רוצה עוד פעם להבין את החובה הזאת של ההודעה. אנחנו מטילים את חובת ההודעה רק על המוסדות שנוספו עכשיו?

כן.

למה?

על כולם.

זה חל רק על גוף אחר.

זה חל רק על הגוף הזה, זה לא הגיוני.

משום שהגופים האחרים- - -

כבר נכנסו לחוק.

התחלנו מהמקום שזה לא מתבצע. עכשיו אנחנו נותנים תרופה לזה שזה לא מתבצע – אתה שלא ביצעת, אומרים לך: תדע שאתה חייב לתלות מודעה כדי לבצע. עכשיו את זה אנחנו מחילים רק על הדברים החדשים. אין היגיון.

נגיד שאנחנו מחילים על הכול, אני צריך לתת שישה חודשים, את הבקשות וכל הדברים האלה.

לא. החובה שכל מי שמועסק במוסד הזה צריך לקבל אישור העסקה. בכל מקום שחל עליו החוק הכולל, צריך לתלות את המודעה, אם הולכים על המתכונת של מודעה.

ואז תהיה אכיפה, הלוא היום אין אכיפה בשום מקום.

פה, אלה אנשים שמועסקים, ואני מאפשר להם בגלל החוק הזה לפנות לוועדה.

אנחנו עושים חצי עבודה, כי אנחנו עכשיו סותמים את החורים שהיו בחוק הקודם בהגדרות המוסדות. לחלק הקטן שסותם את החורים שם אנחנו יוצרים פרסום, וכל השאר ממשיכים את המצב כמות שהוא.

מה אתה רוצה שאני אודיע?

אם יש חובה לתלות את המודעה הזאת, המודעה הזאת תהיה בכל מוסד שחל עליו החוק.

מה אתה רוצה שאני אודיע? פה אני צריך להודיע: אדוני, יש לך ארבעה חודשים לפנות לוועדה וכו', אחרת אתה בחוץ.

אני רוצה להציע משהו אחר. אני חושב שהפרוצדורה שאתה צריך בתוך 45 יום להגיש וכל הדברים האלה שחלים רק על המקרים החדשים, נראה לי שווה ציבורית להקריב את החלק הזה. הוא לא צריך להיות במודעה, הוא יהיה בכל הפרסומים שדיברנו עליהם, ובלבד שהמודעה תהיה מודעה אחידה והיא תהיה בכל המוסדות שצריך ונרוויח מזה הרבה-הרבה יותר.

על-פי החוק הישן המוסדות היו צריכים להודיע?

כלום. אין להם שום חובה מעבר לאיסור עצמו.

אני מקבל את מה שברקו אומר.

נצטרך לעשות הסדר אחר. בנוגע לפרסום של החוק עצמו, לא ראוי כרגע לגעת בכל המצבים הקיימים. אפילו דנתי בכך עם היועצת המשפטית- - -

בנושא אחר.

לא. הפרסום הכוונה שלו לא פטור מהאיסורים הפליליים, זאת אומרת, אי-פרסום אין המשמעות שלו פטור. כרגע מתן חובה לפרסם את החוק לא רלוונטי לתיקון הנוכחי, אלא רלוונטי לחוק באופן כללי. אני חושבת שזה לא נושא שאנחנו צריכים להכניס כרגע בדלת האחורית לתיקון מאוד מסוים. החוק הזה יעבור עוד סדרה של תיקונים וגם אותם נפרסם. אני מבקשת לא להתייחס לזה.

אני לא מדבר על הפרסום עכשיו.

מדינת ישראל מדברת פעם אחת. זו מדינת ישראל, ברקו, מה אני יכול לעשות, תשכנע אותם.

חבל, זה נראה לי פספוס גדול.

נעשה את זה בתיקון הבא.

מאחר שלא היה על זה שום דיון קודם, ואנחנו מתדיינים פה- - -

לכן זה נושא חדש.

דנו בו, הוא לא נושא חדש.

הנושא של פרסום החוק עצמו.

משרד המשפטים, מה אכפת לכם? אני שואל. אני מקבל את העמדה שלכם. אם תעמדו עליה, אני מקבל אותה. למה אכפת לכם שכל הוראות החוק, ההוראה להודיע לעובד גם אם הוא עובד במוסדות הישנים שצריך להודיע: אדוני, תדע לך, אסור לך לעבוד פה, אלא אם כן אתה מביא איזה אישור – למה שלא יהיה?

הטריגר של הפרסום הוא לגבי המוסדות החדשים שנוספו, ולכן קבענו שהוא יודיע בסמוך ליום פרסומו של חוק זה לבגיר שמועסק אצלו בעבודה. אין מצב כזה בעיקרון לגבי המוסדות הקיימים.

אין שינוי לגבי המוסדות הקיימים.

היא צודקת, ברקו, ואני אגיד לך למה היא צודקת. אם אני אודיע פה, ומחר ירצו להעמיד מישהו לדין, הוא יגיד: רבותי, עד התיקון הזה זו לא היתה עבירה פלילית, עובדה שעכשיו עשיתם את זה.

אני לא רוצה לעשות הסדר שלילי.

אלא אם נוסיף סעיף נפרד בחוק.

זה מה שאני אומרת. יכול מאוד להיות שצריך לבחון את זה, אבל את זה נבחן בבמסגרת תיקונים אחרים שברקו כמובן יהיה שותף להם.

תמיד ברקו שותף, כי הוא היוזם. ציפי חוטובלי הגישה עוד הצעת חוק.

זה הלך לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

ההצעה הזאת נדחתה ב-90 יום, כדי שנוכל להוציא את התזכיר.

זה ילך לוועדת העבודה והרווחה.

היא רוצה את זה אצלה.

שילך אליה. צודקת, זה צריך להיות אצלה. עוד משהו? מי בעד?

הצבעה

בעד - פה אחד

אושר להעביר את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) (הרחבת התחולה על מוסדות נוספים), התש"ע-2010, בכפוף לשינויים.

פה אחד. נתקבל. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45