PAGE
19
הוועדה לזכויות הילד
11.5.2010

הכנסת השמונה עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 53

מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ז באייר תש"ע (11 במאי 2010), שעה 11:00

זכויות ושירותים לילדים כבדי שמיעה וחרשים

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

אורי אורבך

אורלי לוי-אבקסיס

תלמה הרצנו
-
קלינאית תקשורת ראשית, משרד הבריאות

ד"ר רונה הרצנו
-
רופאת א.א.ג, משרד הבריאות

דלית רומם
-
מנהלת היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות, משרד הבריאות

אורלי הלפרין
-
מדרכיה ארצית לאודיולוגיה חינוכית, משרד החינוך

תלמה בן שלו
-
קלינאית תקשורת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

טובה רקנטי -

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

דבי לפין
-
מנהלת מיח"א – ילדים חרשים

עפרה וקס
-
קלינאית תקשורת, מיח"א – ילדים חרשים

גלית כספי כהן
-
מנכ"ל מועצת מיח"א

טלי גרשטיין
-
מנהלת הגיל הרך, מיח"א

מירה ברלין
-
אודיולוגית, מיח"א

איתן זליגר
-
דובר מיח"א

נאוה וקס
-
ראש צוות קלינאיות, "שמע"

אריאלה איצק
-
קלינאית תקשורת, "שמע"

חגי עוזרי
-
"שמע"

PHD ריקי טייטלבאום -
קלינאית תקשורת ארצית, קופת חולים מאוחדת

דליה איקין
-
קלינאית תקשורת מחוז הדרום, מכבי שירותי בריאות

גלי כוכבי
-
בזכות

פיני קבלו
-
סמנכ"ל לקשרי חוץ המרכז לשלטון מקומי

עו"ד רביב מיזל
-
מדיניות ציבורית, הר"י- הסתדרות הרפואית

יצחק זילברברג
-
סמנכ"ל "שמעיה"

ד"ר רונן פרץ
-
מזכיר איגוד רופאי אף אוזן גרון

ד"ר רוז לרר כהן
-
האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

מירי עובדיה
-
אמא לילדה לקוית שמיעה

רוית
-
לקוית שמיעה

אתי וייסבלאי
- מרכז מחקר ומידע (מ.מ.מ), בכנסת

רחל סעדה

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
זכויות ושירותים לילדים כבדי שמיעה וחרשים

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא שעל סדר היום, זכויות ושירותים לילדים כבדי שמיעה וחרשים. אני מודה לכל מי שהגיע היום לפה. לפני שנשמע את מרכז המידע והמחקר של הכנסת, מאתי וייסבלאי על הנייר העבודה שהכינה לנו לדיון,. אני מבקש מאמא לילדה כבדת שמיעה, מירי עובדיה, שתספר לנו באופן אישי על ההשלכות הפרטניות, על הסיפור האישי. בבקשה מירי ספרי לנו את הסיפור שלך ותתייחסי לכל הפרטים ובמיוחד על ההיבט הכלכלי והעליות והסבסוד.

אני אמא של נוגה שהייתה בת שלוש בינואר, היא כבדת שמיעה מה שאומר שהיא לא יכולה להסתדר בלי שני מכשירי שמיעה, היא לא שומעת, ועם כל הצער שכרוך בכך היא לא שומעת ושום דבר חוץ ממכשירי שמיעה לא יעזור לה.


מכשירי השמיעה של נוגה עולים בסביבות 8,500 שקל לכל מכשיר והיא כמובן צריכה שניים, אחד לכל אוזן. אורך החיים של מכשירי השמיעה הוא לא ארוך. אם האחריות של מכשירי השמיעה מסתיימת אחרי שנתיים אפשר להניח שאחרי שלוש שנים מכשיר השמיעה לא יהיה תקין. בנוסף יש צורך לקנות מערכת FM שהעלות שלה היא בין 10,000 ל- 15,000 שקל. התפקיד של מערכת ה- FM הוא על ידי שני חלקים, החלק האחד מתחבר לאוזניה שנמצאת על האוזן של הילדה והחלק השני – המשדר נמצא על מי שמשוחח באותה עת ואותו רוצים שהיא תשמע. מי שמדבר מחזיק אותו והמכשיר משדר אות שנשלחת לתוך המקלט ומגיעה לתוך האוזניה, כך היא יכולה לשמוע ולהפריד בין רעשי הרקע לבין מה הדיבור. כאמור עלות המכשיר הזה היא בין 10,000 – 15,00 שקל, גם למכשיר הזה יש אורך חיים מאוד מוגבל והוא בין שלוש לחמש שנים.


לשני המכשירים האלה ניתן לקבל השתתפות ממשרד הבריאות בשווי של עד 3,500 שקל, אם איני טועה, לכל מכשיר, כשגם את זה לא מקבלים באופן מלא אלא מקבלים 75%, ואם יש צורך ביותר מזה אפשר להגיש ערעור ואז אחרי שמגישים את כל מסמכי האומללות הנחוצים, כמו אמא מסכנה, אבא מובטל, נשואה לפרסי כמו שאמרו הגששים, אז אולי אפשר לקבל את ה- 75% וזה טיפה בים.

כל כמה זמן יש זכאות לקבל מכשיר?

כל שלוש שנים ולמערכת FM כל חמש שנים אם איני טועה.


מעבר לזה יש הוצאות מהוצאות שונות ומשונות שמטבען אף פעם לא נגמרות ותמיד מגיעות בהפתעה. פעמיים בשבוע יש צורך להגיע לקלינאי תקשורת במיח"א – מרכז רב תחומי לילדים עם לקות שמיעה בגיל הרך, שדרך אגב עושים עבודה מצוינת ותענוג. העלות לטיפול היא 128 שקלים למפגש, צריכים שניים בשבוע והעלות החודשית מגיעה ל- 1,000 שקלים. שני ימי עבודה מתבטלים כדי להגיע לשם. פעם בשלושה חודשים צריכים ללכת לרופא אף אוזן וגרון, פעם בשלושה חודשים צריך לעשות בדיקת שמיעה, בקיצור זה נופל על ההורים ובדרך כלל על אחד כי ברגע שמתמקצעים לא נותנים להורה הפחות מקצועי לטפל בזה. אחד מההורים הופך לנהגת/סייעת/עובדת סוציאלית. פחות מתייחסים לילד בתור ילד ויותר בתור אוזן עם בעיה והילד באיזשהו מקום הולך לאיבוד בכל העסק הזה, בנוסף לכך ההורים ממילא צריכים לתגבר את המשרות שלהם ואת מקורות ההכנסה כדי לטפל בכל ההוצאות מסביב ואז בכלל הילד הולך לאיבוד.


הבנתי שמטרת הישיבה הזאת היא לדון אם ניתן לסבסד באופן מלא את מכשירי השמיעה. אני יכולה לומר לכם כאמא לשני ילדים, וכאדם נורמטיבי מהשורה, אני עובדת, משלמת מיסים, לא עשירה במיוחד, לא ענייה, אשמח מאוד שזה יקרה. נכון להיום לנוגה שלי אין מערכת FM כי אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה, וזה אוכל אותי. אנחנו ההורים לילדים ליקויי שמיעה לא צריכים רחמים, אנחנו לא אומללים ולא מסכנים. בעיית השמיעה שלנו זה לא משהו שנגרם מתוך כוונה, זה לא קרדום לחפור בו או שדרכו לקבל הטבות שבהן אנחנו נשתמש להוצאות אחרות. טובת הילדים עומדת לנגד עיניי ואני מקווה שגם לנגד עיניו של מי שמכריע.

תודה רבה מירי. אבקש מאתי וייסבלאי לתת לנו סקירה קצרה על הדוח שהכינה לנו, בבקשה תתמקדי יותר בנושא הפרטני, בנושא האישי מבחינת הזכויות, העלויות ומה המדינה נותנת כי הדוח מקיף והוא כולל, אבל הדיון היום ממוקד בנושא הזה, איך מסייעים להורים כמו מירי. מטרת הדיון לשמוע מה המדינה נותנת ולמה היא נותנת מה שהיא נותנת ולמה לא פחות ולמה לא יותר. בבקשה.

חשוב להגיד שהטיפול בילדים ליקויי שמיעה חשוב לא רק לאיכות השמיעה אלא חשוב לא פחות להתפתחות שלהם וסגירת פערים בכל התחומים ולכן לגבי כל הזכויות שעליהם מודבר לא ברמה ההזדקקות שלהם אלא ברמה של דברים חיוניים ביותר.


ערכנו בעזרת כל האנשים שנוכחים כאן, עם חלק גדול דיברתי בטלפון ואני רוצה להודות לכולם, ערכנו מיפוי של זכויות ילדים חרשים וכבדי שמיעה. ראשית ראינו שכבדי שמיעה זכאים לגמלת ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי. יש בערך כ- 4,000 ילדים שמקבלים גמלת ילד נכה והמספרים עומדים לעלות בעוד כ- 500 בחודשים הקרובים. הסכום המקסימלי של גמלת ילד נכה עומד על 2,362 שקלים לחודש. בנוסף יש שירותים במשרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה וגם יש את הכתוביות לכבדי שמיעה.


אני אתמקד בבעיות העיקריות שעלו במסמך, או בשתיים מרכזיות. הראשונה, כמו שנאמר כאן, זה המימון של מכשירי שמיעה. גובה של ההחזר המרבי הוא 3,500 למכשיר שמיעה אחת לשלוש שנים. משנת 2009 קיבלו החזר עבור 1,700 מכשירים. ההחזר הזה מכסה במקרה הטוב פחות ממחצית מעלות מכשיר שמיעה, וכמו שנאמר יש הרבה הוצאות נוספות שקשורות גם למכשיר וגם לדברים נוספים ואין עליהם החזר לא ממשרד הבריאות ולא מגוף אחר.

דיברתי עם משרד הבריאות והוא מודע למצב ואני חושבת שהוא עושה די מעט כדי לשנות אותו. הטענה של משרד הבריאות, והם בוודאי יציגו אותה פה, היא שהבעיה כוללת את כל תחום אביזרי שיקום וניידות ומשרד הבריאות סובל ממחסור מתקציבים. חשוב לי להדגיש שהמשרד פועל כיום, וכנראה זה ייקח עוד כמה שנים, אבל הוא פועל היום כדי להעביר את האחריות של מכשירי השמיעה לילדים עד גיל 18 לקופות החולים כמו שמבוגרים מקבלים, אני חושבת שזה חלק חשוב בעניין הזה.

נושא השני שעלה זו ההנגשה האקוסטית של כיתות לימוד שזה קשור לילדים ליקויי שמיעה במערכת החינוך. מצאנו שמערכת הלימוד לומדים 4,229 ילדים כבדי שמיעה, 2,300 מהם בחינוך הרגיל. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 1998 מחייב להנגיש מוסדות חינוך אבל תקנות מפורשות ליישום החוק הזה עדיין לא פרסומו. משרד החינוך עושה בשלוש השנים האחרונות והוא מפעיל מנגנון שמאפשר לרשויות המקומיות, שעליהן מוטלת החובה להנגיש, לממן ביצוע הנגשה אקוסטית של כיתות והונגשו באופן הזה כ- 2,000 כיתות. אבל גם משרד החינוך וגם הארגונים אחרים כולל נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות אמרו שיש עיכובים בעניין הזה וחשוב שלא יהיו, כי זה מונע מתלמידים להשתלב במערכת החינוך.

תודה רבה. בעצם מה שאת אומרת שחצי מהילדים שזכאים בכלל לא פונים לבקש את הסיוע.

בעניין מכשירי השמיעה? אם אנחנו מדברים על 1,700 מכשירי שמיעה שהם בערך כ- 800 ילדים אחת לשלוש שנים, יכול להיות שלא פונים.

בבקשה, דלית רומם מנהלת היחידה הארצית למכשירי שיקום וניידות במשרד הבריאות.

כמו שאתי הציגה את הדברים, משרד הבריאות מודע היטב לבעיה של מכשירי שמיעה לילדים עד גיל 18, יחד עם זאת כמו שאמרנו הבעיה היא בעיה כללית. התוספת השלישית לתקציב היחידה למכשירי שיקום וניידות אין לה שום מנגנון שמאפשר שדרוג, לא בגין עליית מחירים, לא בגין בעלייה במספר הפניות, לא בגין הרחבה של קריטריונים ולא בגין הכנסה של טכנולוגיות חדשות שגם אותן צריך להכניס ולא רק בתחום מכשירי השמיעה. לכן אנחנו מאוד מתקשים - - -

איך נקבע הסכום הזה? למה דווקא 3,500 שקל ולא פחות?

הסכום הזה נקבע בעבר. בשנת 2002 הסכום הזה עודכן, אני רוצה לתת פרופורציות - דברים אחרים לא עודכנו בכלל בהתאם למחירים הממוצעים שהיו באותה תקופה. בשנת 2009 אחרי תקופה מאוד ארוכה הצלחנו בכל זאת לקבל סכום מסוים ולא את כל מה שביקשנו והחלטנו להרחיב השתתפויות בצרכים אחרים בהם לא נגענו גם בשנת 2002. השנה כן מתכוונים להגיש בקשה להרחבת ההשתתפות בתחום מכשירי השמיעה ומכשירי FM.

לקראת תקציב 2010?

זה לא שלא ביקשנו קודם, אנחנו גם ביקשנו בשנת 2008 ובשנת 2009, ביקשנו תקציב לצורך הרחבת הטכנולוגיות, קיבלנו חלק מהתקציב. ביקשנו 8 מיליון וקיבלנו 4 מיליון, ולכן מבחינת התעדוף ומכיוון שמכשירי שמיעה שודרגו בשנת 2002 ומכשירים אחרים לא, החלטנו הפעם להקצות את הסכומים לדברים אחרים. השנה בתעדוף שלנו הנושא של מכשירי שמיעה יהיה במקום גבוה יותר ממה שהיה בעבר.

אני שמח לשמוע את זה, אבל ממה שאני מתרשם אחוז הפונים הוא לא 100% וגם לא 50%. השאלה אם יש לכם תקציב ספציפי לנושא? אם על פניו היו פונים כל הילדים במדינת ישראל הזכאים על פי הקריטריונים שקבעתם, אז הייתם צריכים להוציא כפול מהסכום שאתם מוצאים היום.

אין לנו תקציב ספציפי לנושא הזה. הנוהל אומר שאנחנו משתתפים בסכום מקסימלי של 3,500 שקל למכשיר שמיעה ו- 5,000 למכשיר FM, וכל מי שמבקש מקבל. אנחנו עורכים מעקב אחרי מצבנו התקציבי במהלך השנה כדי לבחון מה קורה. מקבלים 75% מתקרת ההשתתפות, אני חושבת שלפחות 50% מהאנשים מקבלים בהתאם לאישורי ההכנסה את מלוא העלות, אחרים מקבלים 90% מעלות התקרה, וחלק מקבלים 75%.

מה ההערכה שלכם לגבי גובה העדכון, זה הולך לעלות בעשרות אחוזים, בכמה?

הכוונה שלנו להגדיל את סכום ההשתתפות מ- 3,500 שקל לכ- 6,000 שקל למכשיר. אנחנו לא יכולים בשום אופן בלי תקציב ייעודי לנושא הזה להגדיל, אם נקבל בוודאי זה מה שנעשה.

ואם לא תקבלו ורק את התוספת התקציבית שביקשת בלי אותו סיוע?

איזו תוספת תקציבית?

אמרת שביקשתם.

לשדרוג טכנולוגי?

כן.

אני לא יכולה לענות לך ב- 100% אבל סביר להניח שנגדיל את זה לכשירי שמיעה.

למכשירי FM יהיה תוספת?

כן.

בכמה כסף?

אין לי כרגע תשובה לתת.

יש גופים נוספים שעוזרים בסבסוד להורים, או שרק משרד הבריאות הוא הכתובת היחידה?

בעבר היו עמותות שכן עזרו, אנחנו בקשר איתם בנוגע להרחבת ההשתתפות, אני יודעת מפגישות עם עמותות שונות שבגלל המצב הכללי קשה להן היום לסייע בהשלמת עלות המכשיר. אני רוצה שתלמה תתייחס לשאלה האם יש ילדים שאינם פונים בנוגע למכשיר שמיעה, לעניות דעתי זה לא נכון ולפחות מהקשר עם עמותות רציניות, זה נשמע לי לא סביר שאנשים לא פונים בבקשה לסיוע.

מהמספרים שהצגת, כמה ילדים פונים?

קלינאית תקשורת ארצית של המשרד. מאחר וההשתתפות היא אחת לשלוש שנים ייתכן שמספר הפונים בכל שנה הוא שליש ממספר האנשים שבפועל פונים. ילד בעל לקות שמיעה שזקוק לחינוך ושיקום מיוחדים, מגיעה לאחד מהמקומות שבהם עובדים עם ילדים כאלה, הארגון הגדול מבינהם הוא מחי"א – מרכז רב תחומי לילדים עם לקות שמיעה בגיל הרך, שנמצא במספר אזורים בארץ, "שמעיה", ו"שמע" קולנו במגזר בחרדי ויש מי שעובד בשיטה קצת שונה, אלו הארגונים שבהם גם מתאימים את מכשירי השמיעה לילדים. יש שם עובדות סוציאליות שיודעות בהחלט להפנות את המשפחות למקומות המתאימים כדי לקבל את ההחזר עבור מכשירי השמיעה. ישנם מקומות נוספים לקבל סיוע, פונים לבית הנשיא, פונים לכל מיני מקורות אחרים, יד שרה ועוד.


כ- 50% מהילדים במדינת ישראל שנולדים בלקות שמיעה עמוקה זוכים לקבל שתל. שתל - ניתוח שאני מתארת אותו כפלא השמיני, הוא מדהים, העלות למעלה מ- 20,000 דולר, כולו בסל כולל החלקים הנלווים, כולל הכל. העלות להורה באמת מסתכמת בסכום מאוד פעוט. אותו ילד שיש לו ליקוי בשמיעה טיפה פחות שלא צריך לעבור ניתוח ראש להשתלת השתל, כולנו כאן נדבר עבורו כי הוא זקוק למכשירי שמיעה. כל הזמן מכשירי השמיעה יהיו בתוספת השלישית ואולי בזכותי, כי בתוספת השלישית יש אפשרות לבחור את המכשיר שהכי מתאים לילד, ללא הגבלה של אף קופת חולים שתאמר לא לקחת את המכשירים האלה והאלה. כי ילד שזקוק לשמיעה מקסימלית כדי לפתח דיבור ושפה, אני רוצה שתהייה לו את האפשרות האודיולוגית המקסימילית ושזה לא יתבטא בכך שהגבילו אותו במכשירים. לכן אני התנגדתי עד היום שזה יועבר לסל כי שם הקופות תאמרנה שהן תערוכנה מכרזים עם זה ועם זה והם יגדירו את המכשיר. אמרתי לא וקודם נמצא. אני מתפלאת שלבת שלך אין מכשיר EM, זאת אומרת - - -

יהיה לה.

לא יכול להיות שמחי"א ירושלים לא דואג שיהיה? אין כזה דבר ואין מקום יותר טוב ממיח"א. נכון שאני בעד מיח"א וזה מקום שמחנכים ילדים חרשים והם דואגים להם.

זה כמו "שמע"?

"שמע" זה לגדולים יותר, הם ההמשך והם מיח"א לגדולים וגם עם לקויות יותר קלות, אבל הם לילדים עם לקויות עמוקות. אנחנו היום מאתרים את הילדים ובודקים אותם כבר למחרת הלידה, גם בדיקת סינון שאני הכנסתי אותה לכל בתי החולים בארץ, אנחנו עושים בדיקת שמיעה למחרת הלידה ואנחנו מאתרים את הילדים והמטרה היא שעד גיל שלושה חודשים הילדים האלה יאובחנו ועד גיל שישה חודשים יהיו בתכנית שיקומית, אז אנחנו לא צריכים את הכיתות המיוחדות וההתפתחות השפתית שלהם בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית שלהם. יש הרבה מאוד מהילדים, ואנחנו מגלים היום ילדים עם לקויות שזקוקים למכשירי שמיעה.


זו מעמסה אדירה על ההורים והויכוח שלי עם המשרד ואני אומרת שאם מעבירים את זה לסל לקופות החולים אני מבקשת שלא יגבילו אותי במכשירי השמיעה. זה העניין שממנו אני פוחדת. ילד חרש לא מוגדר בתוך סומאטי. אצל ילד סומאטי-ההתפתחות, לפי ההגדרה הוא ילד שיש לו פגיעה במערכת העצבים המרכזית או במערכת ההיקפית, אפשר לחשוב שאוזן הגדילה איפה היא ושהיא לא שייכת למערכת המרכזית. ילד שהוא ילד סומאטי-התפתחותי זוכה למספר טיפולים לפי הצורך ללא השתתפות עצמית ולכל הטיפולים הנלווים ללא השתתפות עצמית, אבל קופות חולים החליטו שילד, גם עיוור וגם ילד חרש הוא לא ילד סומאטי.

מי מחליט, קופות החולים?

כן.

למה לא משרד הבריאות?

זה בשיתוף אבל את יודעת איך זה עובד. לכן כשאני דיברתי עם אתי וייסבלאי, ואני מתפלאת שהיא לא הכניסה את זה, אמרתי שזה מתחיל שם כשהילד לא מוגדר כילד סומאטי.

ואז הוא לא מקבל את כל העזרה מסביב.

נכון.

יש כאן שאלה של דוקטור רוז לרר כהן, מהאגודה למען הילד בגיל הרך.

השאלה שלי היא בעצם לאתי מחברת הדוח, אני לא רואה פה התייחסות למעונות יום ולילדים בגיל הרך. הכל מתחיל מגן הילדים. את יכולה להסביר למה החוסר הזה?

לא התייחסתי לזה בדברי הפתיחה כי לא עלו בעיות חמורות בהקשר הזה, אבל זה מופיע במסמך, מעונות שיקומיים לגילאי עד שלוש שמופעלים על ידי משרד הרווחה, זה נמצא בעמוד 10.

אנחנו שומעים היום בהרבה מאוד מסדרונות את הבקשה של רופאי אף אוזן גרון ושל משפחות ושל איגודים להוסיף שתל שני בתוך סל הבריאות. כלומר שהילד לא ילך רק עם שתל אחד אלא שיהיה עם שני שתלים, וזה באמת נהדר, ואני מסכימה עם זה. לא יתכן שזה יכנס לפני שהם יכניסו את הנושא של מכשירי שמיעה. כלומר שלילד עם טיפת ליקוי קטנה יותר. אז אולי יעזרו לנו במאבק כל החברות שדוחפות את השתל השני למכשירי שמיעה.

לא בטוח שאלו אותן חברות ואותם אינטרסים.

אלו אותן חברות.

אני אבקש מהמנהלת הכללית של מיח"א גלית כספי כהן להתייחס לנושא.

ראשית אני רוצה להגיד שאנחנו רוצים שהילד ישמע, זה מה שמעניין אותנו. אנחנו מדברים בשם הילדים ואותנו לא מעניין מאיפה יגיע הכסף. אנחנו רוצים שיהיה להם מימון. הנכות של הלקות בשמיעה היא לקות מאוד קשה, מאוד קשה. הילד מאבד את היכולת שלו במגע עם העולם, את הקשר שלו עם האמא, עם הידע והוא ילד עם אינטליגנציה רגילה והוא מאבד הרבה מאוד מהידע ונשאר מאחור. זו לא איזו הטבה שאנחנו נותנים, זה בסיסי. מצד השני הנכות הזאת היא עם יכולת שיקום הכי גבוהה. זאת אומרת שאם הילד קיבל את השירות בזמן הנכון, ועכשיו כשבדיקות הסינון נכנסו על ידי משרד הבריאות בזכות תלמה, סגן השר ואחרים, לבתי החולים יש לנו את האפשרות לאתר את הילד בזמן, ויש את היכולת לשקם אותו ואנחנו גם יודעים לעשות את זה. השאלה המרכזית היא אם אנחנו נוכל לתת לו את הכלים שקיימים בשוק.


כשילד צריך אנטיביוטיקה הוא ניגש לרופא והרופא לא בודק מה מחיר האנטיביוטיקה והוא רושם לו אנטיביוטיקה.

כמה עולה מכשיר שמיעה?

מכשיר שמיעה ממוצע, לא רול רויס, מכשיר ממוצע עולה בין 8,000 ל- 10,000 שקל.

כמה בעצם ממומן על ידי המדינה?

2,700 שקל לרוב האוכלוסייה, דרך משרד הבריאות.


הייתה צריכה להגיע עוד אמא שיש לה ארבע ילדים עם לקות בשמיעה. זה לא חריג ויש הרבה פעמים הורים לשנים או שלושה ילדים עם לקות בשמיעה. בשבילה, והיא בעצמה חרשת, זה 100,000 שקל ואני לא מדברת על מכשירי FM, סוללות, אוזניות זה בלתי נגמר, ויש את התיקונים. חשוב לזכור שאם אנחנו מצליחים לשקם בגיל הצעיר הילד שומע. לא מזמן היה לנו כנס בחיפה שבו היו בוגרים שלנו שהם סטודנטים לרפואה, להנדסה ומכל התחומים שיכולים לתרום ולממן את המיסים האלה, אבל אם אנחנו לא נטפל בהם זה לא יקרה.

מה קורה במגזר החרדי והערבי?

אנחנו נותנים שירותים למגזר הערבי, בכל הארץ יש לנו אוכלוסייה ערבית. לגבי המגזר החרדי יש את "שמעיה" ואת "שמע קולנו" שנותנים שירותים.

יש היום ילדים במדינת ישראל שאין להם מכשירים בגלל הנושא התקציבי?

כן.

את יכולה לתת לנו הערכות בכמה ילדים מדובר? שמענו שיש כ- 4,000 ילדים, אתי זה נכון?

במערכת החינוך יש כ- 4,000 ילדים שמקבלים אבל יכולים להיות ילדים שהם כבדי שמיעה שהם לא עומדים ברף.

יש לנו בערך 1,500 ילדים באזור המרכז. יש הרבה מאוד ילדים שלא מרכיבים מכשירי שמיעה כי אין להם אפשרות להרכיב את המכשיר.

מיהם ילדים בוגרים יותר, באיזה גילאים?

מכיתה א' עד יב', אחרי שם גומרים את מיח"א הם עוברים אלינו, בערך שליש המטופלים שלנו הם בוגרי מיח"א והיתר מגיעים אלינו במהלך החיים, זאת אומרת שמכיתות א' עד יב' אנחנו מממשיכים לקלוט ילדים ליקויי שמיעה שאיתרו אותם ולא הפנו אותם, או שלא איתרו אותם במשך השנים.

או שהשמיעה שלהם התדרדרה.

לא. יש לנו נתונים מדויקים והצגנו אותם לפני שלוש שנים. יש כאן רצף מצטבר של נזקים, אנחנו מקבלים ילדים שמגיעים אלינו בגילאים יותר גבוהים שבמשך שנים לא שמעו, התפתחו אצלם פערים במשך השנים ולרוב הם בלתי הפיכים ואין להם תקציב לקנות מכשיר שמיעה.


הדיון הוא קצת מגוחך כי הוא במונחי עלות תועלת. הכסף שישקיעו במכשירים זה טיפה לעומת מה שאחר במשך שנים צריך לשלם על השיקום המתמשך שלהם, בירידות שהם לא ירידות לצורך שתל. ברגע שיש ירידה שמצריכה שתל מאתרים ושמים שתל. אבל בכל הירידות האחרות שהן לכאורה לא ירידות חמורות ובמשך שנים הילדים לא מאותרים ולא מופנים לטיפול, לא מרכיבים מכשירי שמיעה, כי אין להם כסף לרכוש את מכשירי שמיעה, בשפה המקצועית אצלנו זה נקרא כדור שלג שהולך ותופח, ובשלב מסוים אלו פערים שהם בלתי הפכים, והמדינה משלמת, לא תשלם, היא משלמת על זה הרבה יותר כסף וגם בבגרותם היא תשלם על זה הרבה יותר כסף.

יש לי שאלה שאולי לא עניינית אבל היא כן חשובה לדיון. נניח שאלה שכבר קנו מכשיר, ואנחנו מכירים ילדים שבעיקר בימי הקיץ החמים שיוצאים לבריכות וכדומה, מה קורה כאשר מכשיר מתקלקל, יש עליו אחריות, יש לו ביטוח? כי זאת הוצאה נוספת וחדשה.

מה אורך החיים של מכשיר כזה?

יש תקופה של אחריות של הספק.

האחריות היא רק על נזקים של החברה ולא לשימוש לא נכון. אולי ראוי לעשות סוג של ביטוח כזה?

חברות הביטוח לא ממהרות כי יש כאן בעיה. במיוחד ילדים שהם עושים נזק בכל דבר כמו בגדים וכדומה.

אחת לכמה זמן יש את ההשתתפות של משרד הבריאות?

אחת לשלוש שנים. אני רוצה לשאול את משרד הבריאות, הרעיון להעביר את זה לקופות חולים, מבחינה מערכתית זה נראה לי דבר הכרחי, איפה זה עומד כרגע מבחינת תהליכים פנימיים של המשרד?

אנחנו השנה פועלים להעביר את כל מכשירי השיקום לקופות החולים.

ילדים ומבוגרים. יש לזה כבר לוחות זמנים? זה יטיב עם ההורים?

כאמא, אני אומרת לך שזה לא יטיב, ואני יכולה לומר לך שלקופות החולים יש דרך מאוד מעניינת להפוך כל דבר ל- 75% מהעלות לא כולל הוצאות נסיעה, לא כולל, לא כולל, לא כולל, ובסופו של דבר זה יישאר פחות או יותר מה שקיים היום.

קודם כל בואו נפריד בין שני דברים, משרד הבריאות בודק במטרה לראות איך אפשר להגדיל את סכומי ההשתתפות זה דבר אחד ואנחנו פועלים בכיוון הזה. הדבר השני ובלי קשר לזה, זה להעביר את זה לקופות החולים. המגמה להעביר את זה לקופות כי זה לא מתפקידו של משרד הבריאות להתעסק עם נושא אישור מכשירים כאשר לקופות החולים יש את כל המערך הנכון והמתאים לדבר הזה. אפשר להעביר את זה בדרך שהתנאים לא ישתנו, אנחנו לא נאפשר לקופות החולים לקבוע סוג של מכשירי שמיעה אותם הם יאפשרו לרכוש ואת האחרים לא.

כאן בדיוק הסכנה והשאלה היא מה רמת הרגולציה. אם יש כל הזמן התפתחות, וזה כמו המחשב, זה כל הזמן מתפתח ואחרי שנתיים המחשב כבר מיושן, זה נורא חשוב שהמכשור יהיה מעודכן כל הזמן.

גלית את הולכת רחוק, היום משרד הבריאות לא ממן את מכשירי השמיעה של המבוגרים והמבוגרים עוברים דרך קופות החולים. קופות החולים קובעות למבוגרים אלו מכשירי שמיעה הם יצטרכו לקנות. הן קובעות ואני מדברת מהניסיון של חמותי ובעלי, אז אולי בשנה הראשונה ובשנה השנייה יחליטו שכן תוכלו לבחור לעצמכם.

אם יהיה פיקוח של משרד הבריאות זה לא יקרה.

למה זה לא קורה עם המבוגרים?

אני לא מכירה.

גם בביטוח משלים, למי שיש ביטוח משלים. יש כאן מקרה שמי שלא עשה ביטוח משלים לא יקבל מימון ברמה מסוימת. גם היום יש מימון שונה לאלה שמקבלים מהקופה דרך הביטוח הרגיל, מאלה שיש להם ביטוח מושלם או במכבי מגן, שהם מקבלים עלות השתתפות אחרת. אז עלול להיות מצב שילדים יקבלו השתתפות שונה לפי סוג הביטוח שלהם בקופה והמצב יהיה יותר גרוע.

השאלה אם אפשר לעצור את התהליך הזה?

אנחנו רוצים לשמוע על התהליך הזה, הוא לא קורה מחר בבוקר אבל היה והוא אכן יצא לפועל אז הוא לא יהיה מזיק אלא מועיל.

אנחנו נעשה הכל כדי להבטיח שלא יהיה נזק. לא זאת המטרה שלנו. המטרה שלנו להקל על האנשים ולא להקשות עליהם.

אני רוצה לשמוע את משרד הרווחה והשירותים החברתיים, איפה המעורבות שלכם בנושא?

בנושא מכשירי שמיעה בעצם אין מימון לילדים. אנחנו כן מקבלים הרבה פניות. בהקשר למה ששאלת קודם על מספר הילדים שלא מקבלים כי אין להם מאיפה לממן. אנחנו מקבלים פניות בוועדה לסיוע לילדים אבל הן פניות שצריך להציג איתן את כל האישורים ודוח על המצב הכלכלי וכדומה, אלו מקרים פרטניים.

שאתם מסייעים.

כן.

לכמה אתם מסייעים בשנה?

אני לא יודעת, אבל לא מדובר במספר גדול.

בפועל מבחינת המדינה זה רק משרד הבריאות, הוא בחזית, מבחינת הילדים.

משרד החינוך מעורב? כי יש לזה השלכות חינוכיות.

אני מדריכה ארצית לאודיולוגיה חינוכית, משרד החינוך מעורב בהנגשה. במסגרת ההנגשה לעיתים אם נשאר כסף אחרי שאנחנו מנגישים אקוסטית את הכיתות, אפשר לרכוש מכשירי FM, אבל גם אז אלו מכשירים יישארו בתוך בית הספר כי זה חלק מההנגשה של בית הספר. בנושא של מכשירי משמיעה משרד החינוך לא מעורב לא ברכישה ואין לו שום חלק בזה.

ממרכז שמע תל אביב, אני לקוית שמיעה בשתי האוזניים, נולדתי עם לקות עמוקה. כל מה שנאמר כאן שהעיקר שהילד ישמע וכל נושא מימון של מכשירי השמיעה שהעלות היא אפסית לאורך כל חייו. זה שהוא שם מכשיר שמיעה לא הופך אותו לאדם שומע ורגיל לכל דבר. אני כעת עם מכשיר שמיעה וכל הרעשים שנשמעים כאן, כל רעש קטן של הזזת עט או כל רעש קטן מיד נשמע במכשיר השמיעה. למעשה זה מצריך את הילד להתמודד עם כל הרעשים מסביב תוך כדי קריאת השפתיים.


כשהרכבנו לילד מכשירי שמיעה עדיין מצריך מהילד עבודה מאוד מאוד קשה. מימון מכשירי שמיעה לא מספיק והוא צריך לכלול את כל העלויות כמו שיעורי דיבור, ואת זה ההורים צריכים לממן. כשגילו ילד עם לקוי שמיעה בכיתה ד' ששפתו לא ברורה, הוא חייב שיעורי דיבור. מאיפה הכסף הזה? צריכים מימון גם עבור שיעורי השמיעה ושיעורי הדיבור ולכל הדברים הנוספים. אם אנחנו מעוניינים לחנך את הילד לעצמאות שזה אומר לקום בבוקר לבד, קמים בבוקר עם שעון מעורר ולי אין שעון מעורר כי אני לא מצליחה לשמוע את הצלצול, יש לנו שעון מעורר רוטט שגם הוא עולה כסף. כדי לשמוע את הטלוויזיה בלי הרעשים מסביב אני קונה אבזרי עזר לטלוויזיה, ואני צריכה לשמוע את הפעמון בדלת, אלו הן הוצאות שאף אחד לא מתייחס אליהן, יש את עלות הסוללות של מכשירי השמיעה שאנחנו מחליפים פעמיים בשבוע.


אני חושבת שמשרד הבריאות, כדי שהוא כביכול יעמיד את הילדים שלנו על הרגליים, ויעמיד אותנו על הרגלים מבחינה חברתית, כדי שנהייה שווים בין שווים באמת, צריך לזכור את כל ההוצאות הנוספות מעבר למכשירי השמיעה. ככל שגדלים ההוצאות הולכות וגדלות כמו למשל כדי שאוכל להשתמש בטלפון אני מצוידת במכשיר כדי שאוכל לשמוע רק את השיחה, מכשיר שמנטרל את הרעשים מסביב וזו גם עלות. כל מכשיר קטן, כל אביזר עזר שיאפשר לי להיות עצמאית בחברה הרגילה עולה כסף וקשה לממן את זה מכיס דל.

אני מארגון "שמעיה" . עלו פה מספר נושאים ואני מבקש להתייחס אליהם.

ספר לי על "שמעיה" בקצרה.

"שמעיה", זה מוסד שמטפל בעיקרון במגזר החרדי והדתי בבני ברק, יש את "שמע קולנו" בירושלים שהוא אחראי על אזור הדרום וירושלים. אנחנו אחראים על אזור הצפון והמרכז. אנחנו משתדלים לסייע במידת היכולת, והסיוע תלוי בתרומות שאנחנו מצליחים לגייס, ברכישת של מכשירי שמיעה באמצעות וועדה מיוחדת שפועלת על פי קריטריונים. אין שינויים רבים ממה שנאמר על ידי מיח"א. לנו יש קלינאיות תקשורת ואנחנו עובדים עם קופות חולים וכל אחד שמבקש לקבל טיפול מקלינאית תקשורת מגיע לקופת חולים ומגיש את הקבלה שהוא מקבל "משמעיה" ואז מחזירים לו בערך כ- 80% מהעלות, עושים עם זה חכמות. לדעתי צריך לתת להם טופס 17 כמו כל אדם שמקבל טיפוי חוץ. למה משחקים עם החזר של 80%, ומה קורה אם אבדה הקבלה?

זה לא רק זה, יש גם המגבלה של 30 טיפולים.

לקבל טופס 17 זו הדרך הכי ישרה וחלקה גם לכל המרכזים שמטפלים בהם, יש מקרים שהמטופלים שוכחים להגיש את הקבלות.


הנושא השני שעליו דיברה תלמה והוא הנכות הסומאטית, אני מחזיק ביד חוזר של משרד הבריאות שהורדתי מהאינטרנט שבו הם מציינים מהי נכות סומאטית "הוא סובל מפגיעות מורכבות באברי חוש המלוות בהפרעות נוירולוגיות וסומאטיות אחרות". יש כאן משהו קטן שצריך לשנות, אין "מלוות" . למה הילדים האלה צריכים לסבול בגלל שמישהו החליט להוסיף את המילה "מלוות", למה מלוות? כל ילד ליקוי שמיעה הוא ילד רגיל וחכם, יש לנו ילדים מוכשרים ביותר ובכל כיתה נורמלית הם יכולים להיות הכוכבים. למה צריך את זה? ניקח למשל נכה רגליים, הוא עם רגל אחת אז נשאיר אותו בלי רגל, בואו ניתן את כל האמצעים כדי שיוכל להיות רגיל בחברה.

אני רוצה לשאול את משרד הבריאות לגבי ההגדרה של סומאטי, אתם יכולים לסבר את אוזננו מי קבע את זה, מתי ואיך אפשר לשנות את זה?

זה נעשה בשיתוף עם קופות החולים, וזו לא החלטה של משרד הבריאות לבד.

לא קיבלתי תשובה, יש לכם וועדה משותפת שבה אתם מחליטים כל שנה, איך זה עובד?

זה משהו שיובא בפני הוועדה. ביקשתי את פרופסור אשר הרנוי להסביר, אבל הוא לא יכול היה להגיע, הוא זה שבאמת מנסה להעביר, גם ילדים עיוורים לא נחשבים לסומאטיים, זה פשוט אבסורד.

מי כן נחשב סומאטי?

ילדים עם פגיעות נוירולוגיות קשות נחשבים לילדים סומאטיים. ריקי את מכירה את זה?

אני מכירה את החוזר אבל הוא מפרט, ואתה יכול לפרש אותו איך שאתה רוצה, במידה מסוימת.

כמו שזה מנוסח היום זה פתוח לפרשנות.

מה זה נותן?

ילד שהוגדר כילד עם נכות סומאטית-התפתחותית הוא אובחן במכון להתפתחות הילד ושם נקבע שהוא ילד עם נכות סומאטית-התפתחות, אז הוא זכאי לקבל את הטיפולים על פי הצורך שיתכן שהוא יצטרך לקבל אותם פעם בשבוע או פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, וזה כולל קלינאי תקשורת, ריפי בעיסוק, פיזיותרפיה וכל מה שהוא זקוק ללא השתתפות עצמית. זה מאפשר ומסייע תקציבית למשפחות. הקופה לקוחת את זה על עצמה ולא מפנה אותם, בין אם יש ביטוח משלים או אין, ואומרים שהם נותנים ללא השתתפות עצמית. היום הקופות לילד שמוגדר התפתחותי זכאי לקבל במכונים להתפתחות הילד עד גיל שלוש את כל הטיפולים על פי הצורך ואחר כך מתחילים להגביל את מספר הטיפולים. ילד שמוגדר כסומאטי-התפתחותי מקבל עד גיל 18 את כל הטיפולים.

לא הכל זה דרך משרד הבריאות, מגיל מסוים זה דרך משרד החינוך, לא?

ברגע שילד עובר לחינוך המיוחד אז כן, אבל זה דיון נפרד וגם שם לא הכל מושלם.

חוץ מנושא ההגדרה של סומאטי, שהיא מאוד חשובה. קופות חולים עד גיל שש, שבע שמונה תשע, אם הילד צריך טיפולים היא נותנת אותם ואחרי זה היא מחליטה. המשך הטיפולים עד גיל 18 תלוי בהחלטה שלהן. גם אם לא עושים שינוי צריך להיות משהו קבוע בחוק שיגדיר כמה מגיע לילד ליקוי שמיעה, עד איזה גיל וכמה טיפולים.


לעניין השימוש במכשירי השמיעה. יש מצבים שהמכשיר אחרי שנתיים וחצי מתקלקל או מתברר שהמכשיר לא מתאים, אין אף אחד שממן את העניין הזה. ההורים צריכים לממן את כל העלות של המכשיר, אין מצב שהביטוח מכסה את זה, זה מצב שכרגע למשל נתנו לילד כסא גלגלים שלא מתאים לילד, אז נגיד לו לא תקבל? יש דברים רבים שעם מעט תשומת לב אפשר לפתור אותם.

אני נציגה של קופת חולים מאוחדת, אני קלינאית תקשורת ראשית של הקופה. אני מבקשת להעיר שגם בגילאי 6 עד 18, כשאנחנו מקבלים דוחות מהמסגרת החינוכית של הילד ואם יש צורך להוסיף לילד טיפולים אנחנו נותנים. נכון שזה מגובל ולא בלי סוף אבל בהחלט שוקלים כל מקרה ואנחנו נותנים תוספות למה שהם מקבלים במערכות החינוכיות.

זה מתוך התנדבות שלכם אבל זו לא הוראה.

הדברים לא ברורים ואני מסכימה.

כל קופה יכולה להחליט לעצמה.

לפי חוק הבריאות הממלכתי נותנים את זה עד גיל שש ויש מכסה משמעותית לטיפולים ואחר כך עד גיל 9 וזה בדיוק כמו בקופת חולים מאוחדת, מתחשבים בזה.

הבנתי שבשנת 2007 הייתה תוספת של 14 מיליון שקלים ממשרד הבריאות, אלו נתונים ממחלקת המחקר, אבל סכום ההשתתפות לעניין מכשירי שמיעה הותקן רק בשנת 2002. זה העדכון הפנימי של משרד הבריאות? כלומר הוא לא מעביר מתוך תוספת התקציב, שום דבר לא עבר לטובת מכשירי השמיעה?

הסברתי את זה קודם, מתוך 14 מיליון רק 4 מיליון הלכו לשדרוג טכנולוגיות, כל השאר הלכו לטיפולים. השדרוג הטכנולוגי של מכשירי שמיעה נעשה בשנת 2002 בעוד ששום מכשירים אחרים לא שודרגו משנת 1995.

אם הבנתי נכון, זה הכל על טכנולוגיה ושום דבר לא עבר להשתתפות.

השדרוג הטכנולוגי למכשירי שמיעה בוצע בשנת 2002, לכל שאר המכשירים לא היה שום עדכון טכנולוגי משנת 1995. ולכן כאשר קיבלנו תוספת תקציב ומתוכה 4 מיליון היו לצורך שדרוגים והרחבות טכנולוגיות, החלטנו לא לתת את זה למכשירי שמיעה מאחר שהיו מכשירים אחרים שתקרות ההשתתפות עבורם לא שונו משנת 1995.

מה צפוי לנו בשנת 2011, 2012?

אני חושבת שגם את זה אמרתי ואני חוזרת ואומרת שוב, השנה אנחנו פועלים להרחבת תקרות ההשתתפות של מכשירי השמיעה.

השאלה היא אם ההתערבות של הכנסת שתביא את הדיון לוועדת הכספים, השאלה מה המקום שלנו להתערב בחלוקה הפנימית כי זו בעצם חלוקה פנימית של משרד הבריאות. זאת אומרת שיהיה משהו אחר שלא יתועדף.

המקום הוא מאוד חשוב כי לכנסת יש מקום להשפיע בדברים כאלה ובתוספת התקציבית, יכול להיות שלא נקבל שום תוספת תקציבית, זה גם יכול להיות.

זה תלוי בחלוקה בתוך המשרד.

אם יש כאן דיון, והדיון מתייחס למכשירי שמיעה, והאישור יהיה למכשירי שמיעה אז זה ילך למכשירי שמיעה ולא ילך למשהו אחר.

השאלה אם הם יכולים לחוקק חוק לגבי מכשירי שמיעה ולכל אבזרי העזר הנלווים שלהם. זה מה שאנחנו מבקשים מכם.

נניח, שכבר חוקקנו כבר חוק.

אנחנו צריכים את העזרה בכסף, אני לא צריכה את החותמת של הכנסת, אני אומרת שנעביר את הכסף לטובת מכשירי שמיעה וגם אמרתי את זה, גם אם הוא לא יהיה צבוע אנחנו נעביר אותו.

הכסף לא ניתן כתוספת השלישית. הכסף ניתן למה שאנחנו קוראים, שבכל שנה יש את דיוני הסל.

זה לא נכון תלמה. זו בדיוק הבעיה שבתוספת השלישית אי אפשר להעביר דרך סל הבריאות לתוספת השלישית, אין כסף שמגיע לעניין הזה. אם נצליח לקבל כסף לשדרוג טכנולוגי נכניס אותו למכשירי השמיעה.

מה דעתו של שר הבריאות בנושא הזה?

דעתו כדעתי, דעתי כדעתו.

מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו רוצים לשדרג את מכשירי השמיעה.

לשדרג את מכשירי השמיעה ולא להטיב בהשתתפות?

לא להטיב בהשתתפות זה כבר נושא הרבה יותר מורכב.

הרב ליצמן אמר שהוא רואה במכשיר שמיעה כמו אספירין לילד חולה.

אני רוצה להזכיר כאן דבר נוסף. צריך לזכור שברגע שאנחנו נעלה את ההשתתפויות, אני חושבת שכולנו יודעים שבאותו יום המחירים של המכשירים יעלו. וזה מה שקרה בעבר, ולכן ליד זה אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מצד אחד אולי לא נגרום שהקופות תגבלנה לסוגים שונים של מכשירים ומצד שני יש קושי גדול.

זה תפקידה של הרגולציה שלכם. בכל מקרה אני ערכתי בדיקה של המחירים בארץ מול המחירים בחוץ לארץ, המחירים בארץ הם לא יותר גובהים ממחירי חוץ לארץ. אלו מחירי סטנדרט. הטענה שהם יעלו היא לא נכונה. הם עלו משנת 2002 בגלל שהשתנתה הטכנולוגיה.

ממש לא נכון. המחירים היום בארץ הם מחירים יותר גבוהים מהמחירים בחוץ לארץ.

למה?

כי הם רוצים להרוויח כסף.

למה את אומרת שיש קשר בין תוספת תקציב להעלאת מחירים?

ברגע שהספקים, וכך זה בכל השוק, כשהספקים שומעים שאנחנו הוספנו תוספת תקציבית הם מעלים את המחיר בהתאם.

אבל אתם יכולים להקדים את זה, אתם יכולים לערוך מכרז טרם תוסיפו את הכסף.

ראשית אני מסכימה איתך, יחד עם זאת אני רואה בעיה לערוך מכרז מבלי להגביל את סוגי המכשירים, רוצים מבחר רב של מכשירים כדי לאפשר בחירה.

החברות מנצלות את המצב.

יש לי שאלה לגבי ההחזר, בשנת 2002 כשעודכן ההחזר, את אומרת ש- 3,500 שקל הייתה עלות של מכשיר ולפי זה נקבע.

זאת לא הייתה העלות.

למה עלות ההחזר היא מלכתחילה 50% מעלות המכשירים ומזה האנשים מקבלים רק 75%, זאת אומרת שהם יקבלו אולי רק חצי מעלות המכשירים וגם זה לא בטוח. אנחנו מלכתחילה מביאים את האנשים שוב למצב שהם צריכים להוסיף עדיין הרבה מאוד כסף ומשאירים אותם באותו קושי שיש היום. אולי מקטינים מעט אבל לא פותרים את הבעיה.

לא פותרים את כל הבעיה אבל בהחלט מפחיתים את הסכום הספציפי וזו המדיניות המשרד וקשה לי כרגע לתת תשובה למה ככה ולא אחרת. יש גם טענה שאנחנו כן נצליח להוריד את המחירים שהם מאוד גבוהים היום והם יותר גבוהים מהמחירים בחוץ לארץ.

אין מיסוי על המכשירים האלה, נכון?

אני בתור אמא לילדה לקוית שמיעה בת שלוש, לא מעניין אם אני טובעת באגם או באוקיינוס. כשאין לי כסף זה לא משנה אם אין לי 8,000 או 6,000. פשוט אין לי.

תודה מירי. בנוגע למה שאמרתם על המוכרים זה מאוד משמעותי, כי אם אין מיסוי על המכשירים כמה שאנחנו נביא יותר תקציב הם יגדילו את זה.

לגבי המכשירים שאנחנו מתאימים לילדים, אין הבדל בעלויות בין מכשירים בחוץ לארץ בארץ, אין הבדל.

אבל שמעתי כאן שיש הבדל. משרד הבריאות אומר שיש הבדל.

לנו יש את היועצים שלנו שמצאו שיש הבדל גדול.

בכמה אחוזים יש הבדל שמצאתם?

אני לא יודעת לענות על זה כרגע. אבל יש הבדל ואפילו גדול.

הם קונים את הרכיבים ומרכיבים אותם פה. במרבית המקומות קונים את הרכיבים ומרכיבים את המכשיר כאן במעבדות.

אני רוצה להתייחס לעוד משהו בקצרה, אני לא יודעת אם זה המקום בכנסת וכמו ששאלת, יש ביטוח משלים אבל הביטוח המשלים לא משתתף במימון מכשירי שמיעה לילדים עד גיל 18, הוא משתתף רק לילדים מעל גיל 18 ואני חושבת שגם פה יש מקום לממן את ההפרש במחיר.

אני רואה איך הקופות נלחמות על נשים בהריון, אנחנו מוצפים עם חסידות, עם מתנות, עם ילדים שמגיעים עם סרטים, זאת אוכלוסייה שלא כדאי למשוך אותה? כאן מוסיפים ילד לתוך ההסכם עם המשפחה.

אני לא יודעת מה היסטורית, אני יודעת שמכיוון שמשרד הבריאות מממן עד גיל 18 את המכשירים הן לא נותנות, מגיל 18 הקופות נותנות. אני יודעת לפחות ממכבי שירותי בריאות שלא הגבלנו איפה ניתן לרכוש את המכשירים או איזה סוג מכשיר לרכוש. יש את הסל הבסיסי שנותן החזר ויש את הביטוח המשלים.

הם לא נותנים, ערכו מכרזים והיא לא נותנת.

ברשותכם, אני רוצה להקריא את הצעת ההחלטה של הוועדה בנושא החשוב הזה.


הזכות של ילדים לשמוע, היא זכות בסיסית שכל חברה מתוקנת, חייבת לאפשר לילדיה.


הוועדה לזכויות הילד, קוראת למשרדי הממשלה השונים ובייחוד למשרד הבריאות, להרחיב את הסבסוד הניתן למכשירי שמיעה לילדים.

הוועדה רשמה בפניה את הודעת משרד הבריאות, להגדיל את גובה הסבסוד הניתן למכשירי שמיעה ולמכשירי FM , בשנה הקרובה.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות, שאם וכאשר ייכללו מכשירי שמיעה לילדים במסגרת הקופות, המהלך זה ייטיב עם הילדים ולא ירע את מצבם.


הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולקופות החולים, לשנות את ההגדרות של ילדים סומאטיים, ולהכליל בה גם את הילדים לקויי השמיעה.


הוועדה תפנה לסגן שר הבריאות, הרב ליצמן, ותעבוד יחד איתו, כדי לסייע לילדים ליקויי שמיעה.


אני מודה לכל הנוכחים, ולכל העושים במלאכה החשובה הזאת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00