PAGE
35
ועדת הכלכלה

2.5.2010

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 218

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, י"ח באייר התש"ע (2 במאי 2010), שעה 11:00

בחינת צעדים בתגובה להחלטת הרשות הפלשתינית להחרים תוצרת ישראלית מאזור יהודה ושומרון

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

אריה אלדד

זאב אלקין

אורי אריאל

יעקב כץ

דוד רותם

נחמן שי

סגן שר החוץ דניאל אילון



יעל רביע-צדוק

- ראש חטיבת כלכלה מזרח תיכון, משרד החוץ

גבריאל בר בכר

- מנהל תחום בכיר אזור מזרח הים סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר




והתעסוקה

עו"ד אסף מיראזי
- לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד סמיר מועדי
- לשכה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מריז ביכלר

- ראש מדור כלכלה ומחקר, המשרד לשיתוף פעולה אזורי

עדי אשכנזי

- ראש אגף כלכלה ומחקר, המשרד לשיתוף פעולה אזורי

אל"מ אלכס רוזנצוויג
- ראש מחלקה אזרחי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, משרד




הביטחון

מאיר אדמון

- משרד האוצר

ראובן מלצר

- ס. ראש מינהל המכס, רשות המסים

רון אשכנזי

- לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

שרגא ברוש

- התאחדות התעשיינים

דן קטריבס

- התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל

- התאחדות התעשיינים

יהודה כהן

- מנכ"ל, ליפסקי

בני כשריאל

- ראש עיריית מעלה אדומים

דני דיין


- יו"ר מועצת יש"ע

גרשון מסיקה

- יו"ר מוא"ז, שומרון
יוסי דגן

- יועץ ראש מוא"ז, שומרון

לאה ורון

ס"ל – חבר המתרגמים בע"מ
בחינת צעדים בתגובה להחלטת הרשות הפלשתינית

להחרים תוצרת ישראלית מאזור יהודה ושומרון

בוקר טוב לכם. אני ביקשתי לכנס את הישיבה הזאת היום, יום ראשון, שבדרך כלל אנחנו לא מכנסים בו ישיבות ועדה, וגם ביום שבו מליאת הכנסת לא מתכנסת, כדי לקיים דיון דחוף בבחינת צעדים לתגובה ישראלית להחלטת הרשות הפלשתינית להחרים תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון. ביקשתי מסגן שר החוץ, דני איילון, להשתתף בישיבה הזאת, ואני מודה לך, סגן השר, על היענותך.

בנובמבר האחרון הכריז סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלשתינית, על השקת קמפיין להפסקת צריכת מוצרים ישראליים המיוצרים ביהודה ושומרון. מאז החלו נציגי ממשל פלשתינים להחרים מוצרים ישראליים שנמצאו אצל סוחרים פלשתינים, והמסחר פסק כמעט לחלוטין, ואני בכלל לא מדבר על התופעות המחרידות, הייתי אומר, שמזכירות תמונות מן העבר, שבהן מוצרים ישראלים נשרפים, עולים באש, על ידי הפלשתינים.

אני מוכרח לומר לך, אדוני סגן השר, אנחנו שומעים הבוקר, ובכלל בשבוע האחרון, על כך ששיחות הקרבה, שכל כך דובר בהן, ייצאו או יושקו בימים הקרובים. אני מברך על משא ומתן בינינו לבין הפלשתינים, שלא יהיו אי הבנות, אבל איך אפשר לקיים אותן בכלל כאשר רק ביום שלישי שעבר חתם אבו מאזן על הצו שבו הוא בעצם מחוקק, לא אומר, לא נותן דקלרציה, הוא מחוקק... תארו לעצמכם מה היה קורה בעולם, סגן השר איילון, אני יודע שאתה מתאר לעצמך, אני יודע שדבריי נופלים על אוזניים קשובות, אם חלילה מישהו היה רק מגיש, לא מחוקק בקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק כזאת. דבר זה בוודאי לא היה עולה על הדעת, אני גם מכיר את חברי הכנסת כאן, כולל חברי הכנסת שיושבים פה באולם הזה, אני בטוח שאף אחד לא היה מעלה על דעתו להגיש חקיקה כזאת. אז ברשות הפלשתינית הגישו וחתמו על הצו הנשיאותי. אני חושב שזה עומד בסתירה מוחלטת לכל מערכת יחסית שיש בה הדדיות בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית, שלא לדבר על שבירת הסכמות והסכמי סחר בינינו לבין הפלשתינים שבאו לידי ביטוי בהסכמי פריז, בעיקרם מ-1994. לכן אני חושב שכצעד בונה אמון, לפחות, אני לא יכול לבקש מהפלשתינים, אבל בהחלט אפשר להעלות כדרישה, בפתיחתן של אותן שיחות, ולומר לידידינו האמריקנים, שלוחצים לפתוח את השיחות הללו, שכאשר אנחנו באים לתחילת שיחות, לחדש הליך מדיני כלשהו, שנבלם לפני שנה וחצי, על פי דרישת הפלשתינים כמובן, הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת ולדעתי חייב לעלות, סגן שר החוץ, אני אומר לך כנציג הממשלה, בשיחות הקרבה עם הפלשתינים, בוודאי אם לאחר מכן יתחיל משא ומתן ישיר, כפי שהממשלה מבקשת כבר למעלה משנה וחצי, אם אינני טועה.

אנחנו נפגשנו באולם למעלה, בתוך הפגרה, וגם אז קיימנו דיון מיוחד בעניין הזה, וביקשנו אז מנציגת משרד החוץ, שהודיעה שהמשרד שלכם מרכז את עבודת המטה, עומד בראש ריכוז עבודת המטה, לראות כיצד הממשלה מתמודדת עם התופעה הבלתי מתקבלת על הדעת הזאת.

אגב, אני חושב, אדוני הסגן, שהמפסידים הראשונים מכל החרם הזה זה בראש ובראשונה הפלשתינים. בראש ובראשונה הפלשתינים. קודם כל גם אנחנו יכולים לבלום כניסה של תוצרת שנכנסת כל יום, אם אינני טועה, חוץ מיום שבת, מיהודה ושומרון לישראל. אנחנו רואים את זה, ביקרתי אצל ידידי בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים, וביקרתי אצל מר שאול גולדשטיין בגוש עציון, ואתה רואה את הסחורה הפלשתינית נכנסת, את השיש מחברון, או סחורה אחרת שנכנסת מאזורים אחרים. קודם כל בראש ובראשונה המפסידים הראשונים יהיו הפלשתינים. אני לא הייתי מציע להם בכלל לקחת דוגמה מכלכלות בעולם, שאנחנו רואים בימים האחרונים שהן לאט לאט נפרמות ונסדקות, אלא לקחת דוגמה מאחת הכלכלות היציבות ביותר בעולם, וכדאי להם לשתף פעולה, וזו כמובן הכלכלה שלנו. כאשר מסביב יהום הסער, לא רחוק מפה, ביוון, או בפורטוגל או בספרד, כדאי לקחת דוגמה מהכלכלה הישראלית. האינטרס שלהם הוא שיתוף פעולה עם ישראל, בראש ובראשונה למענם, למען הרשות הפלשתינים ולמען התושבים הפלשתינים, כי בחדר הזה אין אף אחד שרוצה ברעת הפלשתינים, אבל אנחנו חייבים להגיב. זה לא יכול לעבור בלי תגובה של הממשלה. לכן אני מבקש לשמוע ממך איך אתם, במשרד החוץ, מטפלים בתופעה השלילית הזאת ובבעיה החדשה הזאת.

למה משרד החוץ, בעצם? תסביר לי.

בישיבה הקודמת היה פה נציג ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אבל את כל המאבק המדיני הזה מנהל משרד החוץ, וסגן השר איילון רוצה גם לבוא ולספר לנו, חבר הכנסת שי, כיצד מתמודד המשרד הזה, ובעצם המדינה, עם התופעה הזו. בבקשה.

זה דיון מהיר על פי בקשתם של מספר חברי כנסת, אדוני היושב ראש?

לא, הדיון המהיר היה בפעם הקודמת, אם אינני טועה. זה סוג של המשך.

לפי החלטה של היושב ראש, זה המשך מעקב ובקרה על דיון מהיר שהיה לנו לפני חודש.

זה היה, הדיון המהיר בוצע, לידיעתך. להצעה לסדר, בשל הדברים שלא היו ברורים פה, לראשונה דנו בוועדת הכלכלה בבקשה לדיון מהיר שהועברה אלינו, של חברי הכנסת אריאל ואלדד, וזה היה הדיון הראשון שהתקיים ב-22 במרץ. עכשיו אנחנו ממשיכים את הדיון, גם במעקב, וגם ביקשתי ממנהלת הוועדה, כאשר שמעתי שאבו מאזן חתם על הצו ביום שלישי בצהריים, לכנס במהירות את הוועדה, ולכן אנחנו פה ביום ראשון.

הבקשה של חבר הכנסת אריאל היתה הצעה לסדר היום, לא דיון מהיר.

נכון, תודה.

קודם כל בוקר טוב לכולם, ותודה רבה לך, ידידי, חבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב ראש הוועדה. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון שמתבקש, הוא דיון חשוב, ואני רוצה לברך אותך על כך שאתה מקיים אותו היום באופן דחוף. אני גם רוצה להקדים ולהגיד שאתה אפילו התפרצת לדלת פתוחה כשאמרת שזה בהחלט יהיה נושא אולי הראשון, לכשנגיע לשיחות עם הפלשתינים, בין אם שיחות ישירות ובין אם שיחות עקיפות, או בין אם שיחות חצי עקיפות או רבע עקיפות, או כל דבר אחר שכרגע מזמנים לנו הפלשתינים עם הרבה דמיון וחוש יצירתיות, שמנסה לנגח את ישראל.

בסך הכל אנחנו רואים את כל המסע הזה של החרמה וחרם כלכלי על ישראל, ואנחנו הרי לא מבדילים בין מקום א' לבין מקום ב', אנחנו לא מבדילים בין ירושלים לקרית טבעון לבין חברון, או אריאל, וזה חרם כרגע על ישראל, כחלק ממסע הסתה ודה לגיטימציה שכולל גם הסתה בחוץ לארץ. אנחנו רואים את דוח גולדסטון, אנחנו רואים את הקריאות בקמפוסים, אנחנו רואים מסע בהחלט מתוכנן, מתוקצב ומאוד מאוד מאוד מיוחד של הרשות הפלשתינית, שמקדישה לכך מאמצים רבים.

אני יכול גם להוסיף לזה, אדוני חבר הכנסת אקוניס, יושב ראש הוועדה, את גזרי דין המוות. אתם יודעים שהיום הרשות הפלשתינית מטילה גזרי דין מוות על פלשתינים שמוכרים, חס ושלום, קרקעות ליהודים. גם הנושאים האלה יועלו על ידינו, כך שהכל נמצא כרגע בחבילה אחת.

אני רוצה גם לסבר את האוזן, לפני שאני נכנס לדברים ספציפיים, שאנחנו, כמשרד חוץ, עושים, לסבר את אוזנו של חבר הכנסת נחמן שי. זה נכון שכרגע משרד החוץ מרכז את כלל הפעילות המדינית, אבל חלילה וחס, אנחנו לא מתכוונים לנגוס בתחומי האחריות של משרדי התעשייה, המסחר והתעסוקה, או משרד התקשורת, או משרד האוצר, במידה ויוחלט לפעול באמצעים כלכליים, או באמצעים אחרים שעומדים לרשות המדינה. אנחנו כרגע מדברים על האמצעים המדיניים וכרגע ניתן לעשות הרבה בנושאים המדיניים. כמובן שאנחנו נצטרך להמשיך ולעקוב אחרי העניין ולתת לאנשי המקצוע לראות באיזה שלב העניין הפלשתיני הופך להיות מהטרדה לשמה, או מניסיון של ניגוח לפוליטי, לבאמת בעיה כלכלית. ואם אכן זה יהפוך לבעיה כלכלית, אז בוודאי שאז נצטרך להפעיל אמצעים אחרים. אבל כל זמן, לעניות דעתי כרגע, ותקנו אותי אם אני טועה, שזה עדיין בתחום של בעיה מדינית, זה לא עבר איזה שהוא סף, אני מעדיף לפתור את זה באמצעים מדיניים. והאמצעים הם כאלה; קודם כל אנחנו מחכים לתחילת השיחות והדבר הזה יוצג כדרישה. לא רק שזה פוגם באיזה שהוא מרקם של אמון הדדי, זה פשוט יפגע בשיחות ובהתקדמות לשיחות. זה דבר אחד.

זה תנאי לחידוש שיחות הקרבה?

אני רוצה להיות עקבי. מדינת ישראל והממשלה הזאת, לפחות הממשלה הזאת, אני לא רוצה לדבר על ממשלות אחרות, היא עקבית, וכאשר אנחנו אומרים על כך שלא נקבל תנאים מוקדמים מהצד השני, אנחנו לא יכולים לבוא עם תנאים מוקדמים מצדנו. לעומת זאת, אנחנו יכולים לבוא עם דרישות, בוודאי כאשר נשב באיזה שהוא פורום שהוא. זה לא אומר שאנחנו לא נפעל כנגד ההסתה הזאת, ומסע הדה לגיטימציה של ישראל, כפי שאנחנו עושים. גם לפני השיחות, אנחנו לא מחכים לשיחות כדי להביא את החומרה שבעניין הזה, חומרה שפוגעת למעשה בכל אפשרות של תהליך רציני. אנחנו מביאים את זה בפני כל המנהיגים העולמיים שאיתם אנחנו נפגשים. גם שר החוץ, גם אני, גם כל אנשי משרד החוץ, שגרירים בכל מקום ומקום, מעלים את נושא החרם בראש סדר העדיפויות ובנקודות לשיחה, כאשר מדברים על המצב מול הפלשתינים. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו מעלים את זה גם בפני המדינות התורמות. היום, כאשר אנחנו קוראים שחלק מהתקציב הפלשתיני מושקע, או מנותב לנושא החרם הזה, לאכיפה על החרם וצעדים אחרים, אנחנו באים לאירופאים ואומרים 'האם לכך התכוונתם?' האם כספי משלם המסים האירופאי, שנועדו מבחינת המנדט לבנות מוסדות דמוקרטיים ברשות הפלשתינית, לבסס שם שלטון חוק וסדרי חוק ושלטון, האם הכסף הזה שבא לשטנה ולהסתה וחרמות ולהשיג אותנו אחורה, זה מה שאתם מתכוונים אליו? וכבר אנחנו רואים שהדברים האלה הולכים ונקלטים. היתה ישיבה של התורמות לפני שבועיים, הנושא הזה כבר נקלט ואני מעריך שאנחנו לא רואים את הסוף שלו, ואני מניח שיהיו צעדים של האירופאים נגד הפלשתינים, ולדעתי אלה יהיו הצעדים האפקטיביים ביותר.

דבר נוסף שחשוב מאוד לזכור, היום הפלשתינים נמצאים בעיצומו של מהלך שבו הם מנסים להתקבל כישות משקיפה ב-WTO, שזה ארגון הסחר העולמי. ארגון הסחר העולמי חרת על דגלו את הנושא של סחר חופשי ומניעת כל מכשולים לסחר חופשי, אם זה על ידי חרמות בוודאי, ואפילו דברים שהם פחות מזה, כל מיני אכיפות אדמיניסטרטיביות, שהם גם נגד זה. דבר כזה לא יאפשר, אם הפלשתינים ימשיכו במדיניות הזו ובעשייה של חרמות של תוצרת יש ראל, אני מניח שלא רק שיהיה להם מאוד מאוד קשה להיכנס WTO, שהם מאוד רוצים, הם יראו בזה גם הישג מדיני, מעבר להישג הכלכלי, להיפך, זה יסיג אותם לאחור וירחיק אותם מה-WTO.

כך שיש בהחלט איזה שהיא תמונה כוללת של מאבק שהוא מאבק מדיני, נגד הפלשתינים בקטע הזה, גם בבירות העולמיות, גם בארגונים בין לאומיים, גם ב-WTO וגם בקרב התורמות, וכמו שאמרתי, כל זה עדיין לפני שאנחנו יושבים בשיחות איתם ואז הדרישות שלנו ייהפכו לדרישות ישירות כלפיהם.

תודה רבה לסגן שר החוץ. אני חושב שאנחנו בהחלט שמענו פה... אני מיד מעביר לחברי הכנסת שביקשו להירשם ונשיא התאחדות התעשיינים ויושב ראש מועצת יש"ע וכמובן כל מי שרוצה לדבר, מוזמן להירשם אצל מנהלת הוועדה.

הדבר החשוב, אני מנסה להבין כיצד הדבר הזה של שיחות קרבה לא ישירות עומד להתרחש, אז אני מבין שהשליח מיטשל יגמא את המרחק בין ירושלים לרמאללה, אם הבנתי נכון, זו פחות או יותר הטכניקה של אותן שיחות. זה דבר מוזר, המרחק הוא כל כך קצר, אפשר לדבר ישירות, לא יודע למה לטרטר את השליח מיטשל, אבל אני שמח שאתה, סגן שר החוץ... אנחנו כאן גם חלק, כפי שאמרתי היום באחד מהראיונות, אם אינני טועה לערוץ 7 דווקא ששאל והתעניין בעניין, וצריך לייצר גם דעת קהל בעניין הזה. חוץ מהצעדים האופרטיביים החשובים, להעלות על סדר היום הבין לאומי את הדבר הזה, וזה נעשה, ואני מברך על ההודעה של סגן שר החוץ על כך שהדבר יבוא לידי ביטוי באותן מה שמכונה שיחות קרבה, שיביאו, אם יביאו, בסופו של דבר, למשא ומתן ישיר. אני מאוד מודה לך, סגן שר החוץ.

אנחנו נשמע עכשיו את חבר הכנסת אורי אריאל.

תודה, אדוני היושב ראש. בעיקר תודה על הנוהג שלא כל כך שגור פה אולי בכנסת, שיש מעקב ובקרה בזמן אמיתי ולא עושים דיון ואחרי שנה נזכרים שהיה פעם משהו. אני חושב שזה חשוב, בעיקר בנושא הזה.

אני רוצה להודות לסגן שר החוץ, חבר הכנסת איילון, על דבריו, אבל אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. יש פגיעה ישירה, כספית, במפעלים ובחקלאים ובנותני שירותים. שלא תהיה אי הבנה בעניין, וזה הולך ומתגבר קצב, הייתי אומר כפי שצפוי, בהתחלה זה איטי ולאט לאט זה כמו שיטפון. התקשר אליי מרכז משק של אחד המושבים ואומר לי שתחום אחד שהוא נגע בו, יצוא אבטיחים לרשות הפלשתינית, יש להם כבר עכשיו נזק של מיליון שקלים. מי שלא מבין את זה, זה יכול למוטט ישוב. זה פשוט ימוטט אותו, אחרי זה מי יקים אותו בדיוק? הרי אין חוק שמפצה, אין משהו שקורה, ומה יעשה הקיבוץ או המושב הזה? הוא יילך לשר החוץ, הוא יילך אליי? למי הוא יילך פה בדיוק? אז ישמעו אותו, אבל עם זה לא הולכים למכולת. מפעל קטן במישור אדומים, כמו מפעל בחולון, פונים אנשים, אומרים 'חברים, אנחנו מפטרים עובדים', זה הכל. אנחנו מייצרים פחות, מוכרים פחות, אנחנו מפטרים עובדים. זה יגיע גם לסגירת מפעלים מן הסתם, בהתחלה את הקטנים יותר, הפחות חזקים, ואחרי זה...

אני פניתי אכן למר שרגא ברוש, הוא פה, הוא איתנו, אני מצפה לשמוע מה הוא אומר, פניתי ליושב ראש ההסתדרות, אני חושב שזה עסק גם שלו, פניתי לשרי הממשלה, השיחה האחרונה היתה עם השר בנימין בן אליעזר, שלא ראיתי אצלו התגייסות לעניין. אני אומר בצורה פשוטה, הוא אמר פה, הוא אמר שם, זה לא יילך---

יש פה נציג של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה? מטרתו של חבר הכנסת אריאל היא לשקף את המציאות. אנחנו מצטערים שזאת המציאות שהתגלתה, ואני מקווה שנפעל לתקן אותה. יש פה גם נציג של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואנחנו בוודאי נשמע אותו.

בסיפור הזה אני רוצה לסיים עכשיו ולומר כך; אני חושב שצריך שהוועדה תעשה כרגע שני דברים עיקריים. האחד, תפנה לראש הממשלה. זה נושא שהוא רב תחומי, יש בו את עניין משרד החקלאות, יש בו תעשייה, מסחר ותעסוקה, יש בו משרד החוץ, יש משרד האוצר, יש משרד הביטחון, שבסוף אם הוא לא מוציא צווים ולא פועל, אז חלק גדול לא יתאפשר בכלל להיעשות. אני חושב שהדבר ירוכז במשרד ראש הממשלה, בלי לפגוע חס וחלילה במשרד החוץ ולא בתעשייה, המסחר ותעסוקה. מכיוון שיש פה הרבה משרדים, אז כל אחד בתחום שלו יעשה, זה לא מעכב את כל מה שאמר אדוני סגן שר החוץ, ואכן צריך לעשות, אבל בתחום הפגיעה בתעשיינים, יש פה נציג, ובתחום משרד החקלאות, זה מישהו אחר, ויש פה את המינהל האזרחי. זה משולב מאוד. אם לא תהיה פה עבודה מהירה, בהנחיה מלמעלה, שקובעת מדיניות, ואחרי זה מחלקת את העבודה בין המשרדים, אני לא חושב שנצליח להרוג את הבעיה הזו, ואת הבעיה הזו צריך להרוג כשהיא קטנה. אם לא נהרוג אותה כשהיא קטנה, היא תהפוך להיות כזאת בעיה שכולנו נתעסק בה, ועם תוצאות מאוד נמוכות.

האסוציאציה לא טובה בעניין הזה של קטנה וקטן. אתה יודע ממה זה לקוח.

אני מבקש לומר, כדי להבהיר את דבריי, שהבעיה הזו שכרגע היא עדיין בעיה קטנה, צריך להרוג כשהיא קטנה, ולא לחכות שהיא תגדל לממדי מפלצת.

אני מסיים בעוד הצעה אחת. אני מציע שהוועדה תכין, עוד לא תניח, הצעת חוק שמשמעותה העיקרית זה שאם הרשות מבצעת דברים מהסוג הזה, תהיה לזה תגובה אוטומטית חוקית. אתם פוגעים במסחר, תהיה לזה תשובה מיידית בחוק. זה לא עניין לדיונים וכולי. אנחנו נתקלים בזה פעם ראשונה, אז אנחנו עושים דיון ושומעים ותשועה ברוב יועץ, מתייעצים ביחד, בסדר. החוק הזה, אם תוך כחודש, העניין לא יוסדר, יונח על שולחן הכנסת. אני רוצה להגיד שאם הוועדה לא תמצא---

חבר הכנסת אריאל, מה יאמר החוק?

אני מציע שעל כל שקל שנפגעים בישראל, הרשות תיפגע במאה. יש יחסים. מי שלא מקיים את הסכם פריז, יש הסכמים בין לאומיים בעניינים האלה, יש לזה קנס, כמו בכל הסכם עם כל בן אדם עם רעהו, כל מדינה עם רעותה, וכן הלאה. זה לא יכול להימשך. מי שחושב שהוא יכניס את ראשו בחול והוא יגיד 'יורד קצת גשם, יש טפטוף', היום הודיעו שיש טפטוף. אין שום ספק, זה רק יילך ויגבר, יילך ויגבר עד שזה יגיע לממדים שכולם פה יתרוצצו כמו אחוזי אמוק. אני מצפה שהוועדה לפחות תכין את החוק הזה. אם לא, אז אני מודיע שאני מתכוון לעשות חוק כזה, זה ודאי פחות טוב, אני חושב שזה עניין כללי---

ועדת הכלכלה כוועדה לא נמנית על הוועדות שיכולות להציע הצעות---

אני אגיד ככה, חברי הוועדה, בראשות היושב ראש, אני פונה אליך כיושב ראש ואני חושב שאתה יכול להוביל את זה, אני מוותר על ההובלה שלי או של אחרים, כי אני חושב שזה באמת כללי. אם לא, צריך לשקול מה לעשות.

אני מסכים איתך. אני כבר אומר מראש, אנחנו נותנים לממשלה למשול, זה תפקידה, ולכן אם סגן שר החוץ אומר פה שהוא מטפל בעניין הזה והוא מעלה את זה גם בשיחות הקרבה ומביא את זה לידי ביטוי בדילוגיו של מיטשל... זה גם כן, איזה שיטות. אבל בסדר, אנחנו מבינים שהפלשתינים מאוד יצירתיים, עומדים על זה שנשוטט בין ירושלים לרמאללה, במקום לבוא ולדבר, גם כן תפיסות, אבל בסדר, כבר הלכנו עם זה, הסכמנו, אבל אני אומר לך, חבר הכנסת אריאל, שבהחלט כדאי לתת קצת זמן לממשלה לראות. אנחנו הרי פה בדיוני מעקב, אתה רואה שהם מתקיימים---

זה מה שהצעתי.

בסדר, אז אנחנו ניתן להם זמן לקיים---

לא הצעתי מחר, תיקח חודש, ובואו נתקדם.

תודה רבה, אני מודה לך.

חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.

אני רוצה לשאול שאלות הבהרה.

אחרי חבר הכנסת אלדד, כי הוא גם לא היה ב---

אני צריך סקירה משפטית בשביל להבין מה המעמד החוקי של הסיטואציה הזאת. אם יש פה יועץ משפטי, ואם לא, מי יכול להאיר את עיניי בצד המשפטי, מה דין היחסים פה?

מי המשרד שבעצם מביא לידי ביטוי ומפקח על הסכמי פריז? משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה? אז נשמע אותו מיד. זה רעיון טוב. תודה. מכיוון שכבר נתתי לחבר הכנסת אלדד זכות דיבור, נשמע אותו, ואחר כך נשמע הערה משפטית, כפי שהציע חבר הכנסת שי.

תודה, אדוני היושב ראש. אני חושב שמה שאמר חברי, חבר הכנסת אריאל, ביחס לגמגום של השר פואד בן אליעזר, משקף את המצב לאשורו ומצביע על החטא הקדמוני שהוליד את המצב הזה. החטא הקדמוני הוא החתימה של מי שהיה אז שר בממשלת ישראל, השר אולמרט, שהסכים לסמן ולתייג את תוצרת יהודה ושומרון. הוא עשה את זה לצרכים של הסחר שלנו עם אירופה, אבל הוא פתח את הפתח שדרכו התפרץ אבו מאזן, וסלאם פיאד בעקבותיו, ובסוף שורפים תוצרת של ישראלים מיהודה ושומרון.

מי שמגמגם, כי הוא בעצם נגד ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון מתוכנו, ולכן הוא אומר 'תשמעו, זה לא חרם על ישראל, זה חרם על יהודה ושומרון', מצא את עצמו בשבוע שעבר כבר מול חרם על כרטיסי חיוג של חברות סלולר ישראליות. אז נגמרה מראית העיניים הזאת, המסווה הזה. הם נלחמים כלכלית בישראל. זה כבר לא תוצרת של ברקן, זה תוצרת של ההיי טק מהרצליה, ואחר כך זה יגיע לכל דבר שהם יחשבו שכדאי להם, כי הם יכולים לייצר, ואנחנו עוד לא מסוגלים להיאבק בהם. הם לא יחרימו מה שהם לא עוד לא יודעים לייצר, הם לא יחרימו מה שהם תלויים בנו, ואת המשחק הזה אי אפשר להפוך---

אתה יודע, חבר הכנסת אלדד, הם לפחות מחדדים לישראלים שעוד לא הבינו, שהוויכוח הוא לא על יהודה ושומרון.

נכון, ואני שמח שסגן השר אילון אמר את הדברים כפשוטם.

כי אם בהרצליה לא נאה להם, או בראש העין, או במקומות אחרים שבהם פועלות חברות הסלולר, וחברת פלאפון אם אינני טועה יושבת בגבעתיים, אז הוויכוח הוא על הכל. זה הוויכוח.

ולכן אני שמחתי לשמוע את סגן השר איילון שאומר, 'אנחנו לא מבדילים בין אזור התעשייה באריאל ובמעלה אדומים, ובין אזור התעשייה בגבעתיים'. אי אפשר לתת לערבים לשחק את המשחק הזה כרצונם, כשאנחנו יושבים ונאנחים, ואנחנו כבר סופגים את הנזקים. ונכון אמר סגן השר איילון שהתעלמנו במשך שנים מהעובדה שהם מפרסמים פסקי דין מוות על מי שמוכר אדמות. זה בלתי נסבל. לא יכול להיות שנתיר להם, רק כי חלק מאיתנו חושבים שמותר להילחם בהתיישבות ביהודה ושומרון, אבל אסור להילחם במדינת ישראל.

מדובר בהפרה חד צדדית של הסכמי פריז, ואני לא קיצוני כמו חברי, חבר הכנסת אריאל, שהציע להעניש אותם בפי מאה, הם גורמים לנו נזקים, אבל מדי חודש אנחנו מעבירים להם תשלומים שהגדירה ממשלת ישראל ששייכים להם, של נכסים ומסים שאנחנו גובים עבורם, אז על כל שקל שתהיה עליו תביעה של יצרן ישראלי, חקלאי ישראלי מיהודה ושומרון שאומר 'גרמו לי נזק של מיליון שקל בכך ששרפו את האבטיחים שלי, מחרימים את התוצרת, מה שהיו לי הסכמים, אני לא יכול למכור היום', לקזז במקור. לא צריך בשביל זה עוד חוקים, לא צריך להפר, פשוט להודיע שאנחנו רואים בזה פגיעה בהסכמי פריז והסכמי פריז הם לא חד צדדיים, אנחנו נקזז לכם במקור ונראה כמה הם ישמחו. תודה רבה.

תודה רבה לך. המשפט האחרון שלך, לגבי חד הצדדיות של הסכמים, כמו הסכמי פריז, הם דברים שחייבים להעלות, אדוני סגן השר, בתוך השיח הזה שעומד להתפתח בינינו לבין הפלשתינים באמצעות צד שלישי. אין דבר כזה, חד צדדיות. אגב, אם הם רוצים, אנחנו תמיד יכולים לפעול בצורה חד צדדית, אבל אם הם מעוניינים לדבוק בהסכמים, שידבקו בהסכמים, ואם הם לא מעוניינים, אני חושב שהרעיון של חבר הכנסת אלדד, אגב, הוא הרבה יותר מהיר, חבר הכנסת אריאל, פשוט קיזוז. אם אינני טועה, פעם בחודש מועברים כספים, על ידי משרד האוצר וגם הדבר יוכל לבוא לידי ביטוי---

יש פה נציג של הביטוח הלאומי.

בבקשה, תצטרף ותאמר לנו מה הסכומים שמועברים, כדי שנדע ממה אנחנו יכולים לקזז.

אני לא משפטן, כך שאני לא אוכל לתת חוות דעת משפטית, אבל במסגרת הסכם פריז יש לנו את ה-joint economic committee שזה הוועדה המשותפת, שהיא הוועדה שבה דנים על כל יישומי הסכם פריז, שם אפשר להעלות גם מטעם הפלשתינים וגם מטעם הישראלים בעיות.

מה אומרים ההסכמים?

הסכמי פריז אומרים שישראל והרשות הפלשתינית במעטפת מכס אחודה, שמשמעותה מדיניות היבוא, והיצוא בעקיפין, אבל בעיקר היבוא, היא מדיניות אחת שמתואמת ולמעט מספר חריגים, כמו רשימות מסוימות, שבהם הפלשתינאים יכולים לייבא מוצרים אלה או אחרים, בשונה מחוקיות היבוא הישראלית, כל השאר חלים עליהם הכללים הישראליים. הוועדה הזאת לאחרונה התכנסה בספטמבר 2009, בראשותו של השר סילבן שלום---

בפעם האחרונה בספטמבר? עוד מעט מציינים שנה לפגישה הזו.

אני אתייחס לזה.

ברשותך, חברי מהמשרד של השר שלום יוכל להרחיב על זה, אבל יושבים בה נציגי כל המשרדים הממשלתיים שעוסקים בתחום הכלכלי, כולל כמובן משרד החוץ וגם בנק ישראל, והוועדה הזאת אמורה, אם אני מבין נכון, להתכנס בעתיד הנראה לעין, בעקבות כל אותן התקרבויות שנעשות עכשיו, ושם מעלים את כל הנושאים האלה. זה בעצם המנגנון שבו אנחנו מפקחים על ההסכם.

היבט יותר משפטי עמוק, לצערי הרב, אני לא משפטן ולא הייתי רוצה להעלות אותו כאן בפורום הזה.

מה הסנקציות במידה וההסכם הזה לא מתקיים? זו השאלה שמעניינת אותי, לפני שניכנס לפוליטיקה. הלוא יש הסכם, הוא מחייב.

למעשה, לפי מיטב זיכרוני, ואני כבר בעניינים האלה משנת 95'-96', כמעט מתחילתה של אותה ועדה, לא זכור שהפעלנו סנקציות כלשהן על הפלשתינאים במסגרת ועדת ה-JEC כי בסופו של דבר הגענו להסכמות או אם היו אי הסכמות, הן נדונו והתפתחו, כך שבמפגש הבא נמצא הפתרון המתאים ביותר. ראה למשל מיקום של מעבר. מעבר תרקומיה, הוועדה הזאת דנה עליו שנים על גבי שנים, לגבי המיקום הגיאוגרפי, כי כל צד משך את המיקום לטובתו הוא, ועד היום לא התקבלה החלטה. אבל מפה ועד סנקציות, לא הגענו אליהן, אני לא חושב שאי פעם הופעלו סנקציות בנושא, ואם מישהו מחבריי פה יודע, שיעיר את תשומת לבי.

אבל מה המשמעות של מעטפת מכס אחת, מעבר לעניין המכסי? האם יש לזה גם משמעות מבחינת העברה של תוצרת, קנייה של תוצרת בהסכמי פריז?

כן. נמצא פה גם חברי מהמכס, שמטפל בכל הנושא של מס ערך מוסף, אבל בגדול אני יכול להגיד ככה: ההסכם אומר, free movement of goods, אבל הביטוי שלו בשטח, מאז שנת 94', קיבל משמעות שונה לחלוטין ולא רק מטעם הפלשתינאים, גם מטעמנו, כי התנועה היא לא כל כך חופשית כפי שהיא היתה אמורה להיות. מעטפת מכס אידיאלית אומרת שבעצם בתוך המעטפת הכל אחד, זה אחוד, בפועל, לאור ההיבטים הביטחוניים האחרים וההתפתחויות מאז אמצע שנות התשעים, ה- free movement of goodsלא בדיוק התקיים. לכן אנחנו מוצאים כל מיני הסדרים ודרכים כיצד להפעיל אותם, וראה רק לאחרונה, הגדר הולכת ומקבלת יותר משמעות והמעברים החדשים והישנים שנמצאים על הגדר בעצם עוסקים במעין בקרה ופיקוח. המכירות והקניות, ולכן אני לא קורא לזה יצוא ויבוא, נעשות באמצעות התחשבנויות של מס ערך מוסף, ובסופו של כל חודש יש את אותה העברה וקיזוז כספים שבהם אותה גבייה או החזרה של כספים נעשית. זו המשמעות העיקרית של זה. ביצוא למעשה לא התערבנו בהסכם והפלשתינאים רשאים לייצא למי שהם מעוניינים בדרכם שלהם, אבל ביבוא, מי ששולט על המעברים החיצוניים של המעטפת זה מדינת ישראל, מורשי המכס הם אלה שיושבים על הגבולות ובעצם הם אלה שגובים את המכסים והמסים שנגבים ובסופו של דבר מועברים לרשויות הפלשתינאיות בניכוי איזה שהיא עמלת טיפול בלבד. למעשה חוקיות היבוא היא כזאת שכל מוצר חייב לעמוד בחוקיות היבוא הישראלית, למעט אותם חריגים שמוגדרים בהסכם פריז, רשימות A1, A2 שהן רשימות יחסית קטנות מאוד שמאפשרות לייבא בפטור ממכס ובפטור מתקן. אגב, תקן הוא הדבר החשוב ביותר מבחינתם, ולמעט גם פטורים שאנחנו נותנים אותם גם לישראלים בנסיבות מסוימות, כאלה או אחרות, כמו למשל תרומות ואחר.

קראתי את המסמך המסוים הזה והוא אפילו לא אינפורמטיבי, כי חסר בו מידע אקטואלי. הוא מדבר על 2007, אנחנו נמצאים ב-2010, שלוש שנים, אולי יושב ראש ההתאחדות יידע להוסיף מה ההיקפים המדוברים. אם אני מבין נכון, מדובר על מיליארדים, מיליארדים של פגיעה במשק הישראלי, אם הרשות תילחם ותסרב לקנות.

אז יש לנו פה שני היבטים מאוד ברורים. אחד הוא ההיבט הכלכלי והמשמעות שלו מטרידה אותי מאוד. זאת אומרת, המשק הישראלי זקוק מאוד לשוק הזה, אני בעד, אתם יודעים את זה, כחול לבן, וזה כנראה באמת דברים שאנחנו עושים פה בארץ ויכולים לייצא אותם בטווחים קצרים ביותר. יש לזה את כל היתרונות שרק אפשר לחשוב עליהם, קרבה בין המוכר לקונה, אפשרות לשוחח ביניהם וכדומה, הלוא זה ברור וטבעי וזה גם נכון שכך יהיה. לכן קודם כל מן ההיבט הכלכלי חייבים לבחון איך אפשר להעמיד את הדברים האלה מחדש במקומם.

הדבר השני הוא המדיני. אנחנו יודעים שאי אפשר לנתק בין ההיבט הכלכלי לבין ההיבט המדיני. זאת אומרת, הם לא עושים את זה בגלל שהסחורות הישראליות נעשו גרועות פתאום, או לא מתאימות להם. אני בטוח שבמשך השנים מתאימים עבורם את המוצרים האלה ברמות מסוימות, בתקנים מסוימים, וכדומה. הבעיה היא פוליטית, הם רוצים לנפנף חרב מעל ראשינו ואני מוכרח לציין בצער שמבחינת היחסים הפוליטיים בינם לבין ישראל, זה לגיטימי. אין מה לעשות. אני לא מקבל את זה, אני לא אוהב את זה, אני אלחם בזה כמה שאני יכול, אבל הם רוצים להעביר לנו מסר; אם אתם מקשים עלינו ואם אתם לא זזים קדימה בתהליך המדיני, אז אנחנו פוגעים בכם בכיס. הם לא הראשונים, גם הבריטים אמרו את זה לפני קום המדינה.

אם אתה מזכיר את התקופה הזאת, החרמות של הערבים לפני קום המדינה הזיקו רק לערבים, והועילו רק לכלכלה הישראלית, הניחו יסודות מצוינים לנמל, לתשתיות, לתחבורה, למה שאתה רוצה. לא, רק כדאי להם לזכור, כדאי. אתה הזכרת, אני לא רציתי להזכיר את זה, אבל כל חרם ערבי, הגדול, הקטן, הבינוני, זה של שבוע וזה של ארבע שנים, לא ראינו כלום, שום דבר, לערבים.

אז אתה מייעץ לערבים לא לעשות את זה?

אני מייעץ לערבים לא לחזור על טעויות העבר. זה מה שאני מייעץ לערבים.

גם אני. רק שלא יקבלו את תכנית החלוקה עכשיו.

אתה אומר שאתה מבין את זה, ואני לא מבין את זה.

רק שלא יקבלו את תכנית החלוקה עכשיו, כי אחרת הם יחזרו אחורה ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב לא טוב.

אתה יודע, זה too late.

שכנעת אותי שהאינטרס שלהם הוא לא לעשות את זה, אבל עובדה היא שהם כן נוהגים במנהג הזה, זאת אומרת שהם החליטו שמטעמים---

אני חושב שאתה לא היית פה, אני גם אמרתי, גם הפעם ההפסד יהיה כולו או רובו שלהם, ואנחנו נדע איך להתמודד עם זה. שמעת כאן הצעות אופרטיביות.

אתה כל כך צודק, אבל אנחנו לא הוסמכנו לעמוד במקומם ולהגיד להם 'חברינו הערבים הפלשתינאים, אתם גורמים נזק לעצמכם ואנחנו לטובתכם שלכם רוצים לעזור לכם'. הלוא זה לא עובד, הטיעון הזה. אולי כדאי להם בגלל שהם מרגישים שהם רוכבים על גל גבוה, הגל הזה, כמו שאמר סגן שר החוץ, הוא יותר גבוה מאשר היחסים הכלכליים בינינו, את המוצרים שלנו כבר מחרימים בחלקם גם במדינות אחרות, ראה למשל בריטניה. אמנם זה רק מוצרים שבאים מתוך השטחים, אבל אני לא יודע לאן זה יגיע, וכשהוא ניגש לקנות שם במרקס אנד ספנסר הוא כבר לא זוכר אם זה occupied territories, או לא occupied territories, והוא כבר לא קונה, כך שהנזק הוא כבד, והם יודעים היטב מה הם עושים.

לכן בצד הכלכלי אני מאוד סקרן לשמוע באמת איך ההתאחדות נערכת לעניין הזה, כי זה משהו שהוא יותר בסיסי, וברמה המדינית, אני בעד להבהיר להם, אני אומר את זה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שיש להם כנראה מחויבות להמשיך במערכת הקשרים שלהם איתנו. אבל דבר אחד אני מתנגד בתוקף, להפוך את זה לתנאי. שעכשיו כשייגשו לשיחות הקרבה, אם ניגשים לשיחות הקרבה, אני עוד לא רואה אותן, שיהפכו את זה לנושא שעליו יקומו וייפלו שיחות הקרבה. תן לשיחות הקרבה, ניתן כולנו, לצאת סוף סוף לדרך. אני לא יודע מה הציפיות מהן, אבל לפחות את ההזדמנות צריך לתת להן. לא הייתי מייעץ לאף אחד, אני אומר לך, היום לקום ולהגיד 'עד שלא תסירו את החרם הזה, לא מדברים איתכם'. זו תהיה טעות מדינית קשה. אולי לא כלכלית, אבל טעות מדינית קשה ביותר. תודה.

אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת שי.

מר שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים.

שלום לכולכם ובוקר טוב, אדוני יושב ראש הוועדה וחברי הוועדה. ברשותכם, ויכול להיות שככה זה במקצוע שאתם עוסקים בו, אתם מתעסקים בפוליטיקה של העניין ואני באתי להתעסק בכלכלה של העניין. שנים ארוכות, אני בעצמי שמונה או תשע שנים עוסקים בשיקום הכלכלה הפלשתינאים. כמה שזה יישמע לכם מוזר, לנו אין ספק שחלק מהשגת הסכם שלום ברור ויציב יש צורך בכלכלה פלשתינאית סבירה. אי אפשר לחיות בשתי כלכלות בהבדל כל כך תהומי כמו שיש בינינו לבין הפלשתינאים.

נשמע לנו סביר לחלוטין.

אני שמח שקלעתי לדעת גדולים.

בהחלט.

יותר מזה, אנחנו עושים את זה לא לבד, כי אנחנו לא פטרונים של הפלשתינאים, אנחנו עושים את זה עם עמיתים במדינות רבות בעולם, הטורקים, השבדים, האנגלים, האמריקאים, האיטלקים, היפנים, הם כולם פה. ואנחנו עושים את זה בלי קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת, פשוט בגלל צדקת העניין, השלום, שאנחנו רוצים לייצר שלום יציב ובר קיימא.

מה שעושים הפלשתינאים כרגע זה יורים קודם כל לעצמם כדור ברגל. לא לנו, להם. לכן ניהלתי שיחות עם מי שניהלתי ברשות הפלשתינאית ותתפלא, הם יודעים את זה. היות והם יודעים את זה, הם גם מבינים שראוי לבקש מהם מחיר על מה שהם מבקשים מאיתנו. אז יכול להיות שאנחנו אומרים שאין תנאים מוקדמים, אבל אם מישהו חושב שפה לא יגיעו לאיזה הסכמות, לפני שיתחילו לדבר, אז צר לי, יגיעו להסכמות, כאלה או אחרות. וכשנפגשתי עם האמריקאים, גם בעיניהם לא מקובל החרם הזה, וגם הם מבינים, הרי הם לוחצים עלינו להגיע להסכמות כאלה או אחרות, ואני אומר לכם שראוי שממשלת ישראל, כאשר תצטרך להגיע להסכמות כאלה ואחרות, תציב תנאי, חד משמעית, שאין חרם.

אני בכלל לא נכנס לבעיה הפוליטית והבעיה הטריטוריאלית, למי שייכים השטחים ולמי הם לא שייכים, אני מניח שאת זה בסופו של דבר יחליטו סביב שולחן המשא ומתן ומה שיחליטו, יחליטו, ויכול להיות שמפעל ביישוב מסוים יהיה בסופו של דבר תחת טריטוריה כזאת או אחרת, אבל דבר אחד בטוח, היות וזה מייצר עבודה, ואני אומר לכם, יותר עבודה לפלשתינאים מאשר לישראלים, והיות וזה תומך בכלכלה הפלשתינאית יותר מאשר בכלכלה הישראלית, אז ברור לחלוטין שאם הם חפצי חיים, הם צריכים להתחשב קודם כל בעמם ואחר כך בעמנו, ואנחנו צריכים לדרוש את זה מהם בלי להתבייש. אנחנו לא תמיד עושים את זה, כי אנחנו יותר נדיבים מאשר אנחנו צריכים להיות, ואנחנו שוכחים שיש לנו אינטרסים, ולכן הדבר שאני חושב שאתה, כיושב ראש הוועדה, צריך לעשות, זה להפנות אל ראש הממשלה, בשיחות שאתם מדברים, ולא מעל גבי העיתונות אלא בארבע עיניים, ולהגיד לו 'אדוני ראש הממשלה, ראוי שכאשר אתה תסכים לעשות לא חשוב מה כרגע, או להבטיח לאמריקאים לא חשוב מה כרגע, תדרוש מהאמריקאים בחזרה את ההבטחה שהחרם הזה מבוטל'.

אני לא צריך לחזור על מה שפה נאמר, אם הם רוצים להיות משקיפים ב-WTO, והם יהיו שם, והאמריקאים בסופו של דבר כנראה חושבים כך או חושבים אחרת, רלוונטי לדרוש מהאמריקאים, עזבו את הפלשתינאים, זה בוודאי בניגוד להסכמי ה-WTO, ולכן אנחנו יכולים לדרוש את זה מהאמריקאים שכשהם לוחצים על כל העולם ואחותו שילחצו עליהם בנושא הזה.

כשאתה מדבר עם הפלשתינאים, עם מי שאתה מדבר, על איזה אלטרנטיבה הם מדברים?

אני כבר אענה. עכשיו אני מדבר על כלכלה ועל צעדי הענשה, או לא צעדי הענשה. היום יש סחר בינינו לבינם כ-15 מיליארד שקלים, כמעט 90% זה יצוא שלנו אליהם, ו-10% או 15% יבוא שלהם. אני לא מציע עכשיו להתחיל לעצור את כל היצוא שלנו אליהם, אבל לדוגמה הנמלים שלהם זה צינור החמצן שלהם, סגור את הנמל, לדוגמה. לא יפגע בכלכלה הישראלית, יפגע מאוד בכלכלה שלהם. לדוגמה.

אני אומר לכם את האמת, אני לא אוהב את הנושא של העברת הכספים, כי בסוף משחררים להם את הכספים, אז זה רק עניין של דחייה, אז דחייה אני לא אוהב, אבל כשהנמל סגור, זאת בעיה, גם ביצוא וגם ביבוא, גם בכניסת חומרי גלם, גם בהוצאת סחורות.

יותר מכל דבר, אני אומר לכם, ואני לא יודע אם זה צריך להיעשות ובאיזה עוצמות של רעש ברחוב, או פחות, זה ודאי צריך להיעשות בתוך החדרים, עם מיטשל, עם האנשים שלו, עם האנשים של לשכת ראש הממשלה, עם האנשים של פיאד, ולהגיד 'אדוני, אם אתה רוצה להתחיל להתקדם איתנו בדברים, ואתה מבקש מאיתנו כל מיני כוונות והצהרות, אנחנו מבקשים לבטל את זה'. זה לא דבר שזר להם, זה דבר שהם מבינים, הם מבינים שזה לא נכון לעתיד היחסים הכלכליים, הם עושים את זה כאקט פוליטי, וכשהם יצטרכו לוותר על משהו, הם יצטרכו לוותר על הדבר הזה.

אני אומר דבר, וצריך להיות ברור, המפעלים בשטחים מתוך סך כל הסחר איתם, זה לא באמת משפיע על הכלכלה הישראלית, זה יותר להרגיז, זה יותר להוציא עין, זה יותר לעשות משהו שאנחנו לא יכולים לעבור עליו לסדר היום, לכן אם אנחנו רק נדבר על העניין הזה, אז הם השיגו את מה שהם רוצים; הנה, הישראלים כואבים, הם מדברים על זה. אבל אם ניתן מכה ונחתוך משהו, לדוגמה גישה לנמל, טראח, ממחר בבוקר אין בנמל תנועות. זה צעד ענישה שלא פוגע בנו, לא מפריע לאותם 15 מיליארד לחיות---

איך עושים את זה טכנית? בולמים את הכניסה לישראל ומשם---

חבר הכנסת אקוניס---

לא, כי זה צעד מעניין.

חבר הכנסת אקוניס, אני אגיד לך איך עושים טכנית: מגלים מנהיגות. מה עשה ראש הרשות? הוציא צו נשיאותי. מגלה מנהיגות. אז יש מנהיגים גם בישראל, אני מניח, יחליטו שהנמל סגור לסחורה פלשתינאית, כניסה ויציאה, נקודה. מה זה משנה כל היתר? הם חיים דרך הנמל שלנו, שייצאו דרך ירדן, שיסעו דרך ערב הסעודית, שייצאו לאן שהם רוצים, לא מפה. דוגמה.

מצד אחד אנחנו, הסקטור הפרטי, עוזר להוריד שם מחסומים, להפוך את החיים שלהם ליותר נורמליים, לעשות את כל מה שצריך כדי להצדיק מה שאמרתי קודם, חיים כלכליים, ומצד שני הם מצפצפים עלינו.

אז אני מציע ללכת בשתי דרכים; פעם אחת לעשות משהו ברמה שסגן שר החוץ מדבר ופוגש ונפגש וצריך להיות ברור לחבר'ה של מיטשל שאנחנו לא נוכל לתת את הלחי השנייה, ומצד שני לעשות משהו שהוא ברמה של כוונה ברורה, חד משמעית, שיש צעד ענישה חד, קצר, כואב, קולע, מהיר, ואני חושב שהמלה לכל זה ביחד זה 'מנהיגות'. פה צריכה להיות מנהיגות והעסק הזה יבוא לפתרונו.

תודה רבה. אני מודה לך מאוד.

יושב ראש מועצת יהודה, שומרון ועזה, מר דני דיין, בבקשה.

כמה הערות קצרות. קודם כל צריך להתייחס לעניין הזה כאל פעולת איבה לכל דבר. זה לא צעד אדמיניסטרטיבי מצד הרשות הפלשתינאית, זאת פעולת איבה. יש פעולת איבה שמתבטאת בזריקת אבנים, יש פעולות איבה שמתבטאות בהנחת מטען חבלה ויש פעולת איבה שמתבטאת בניסיון לגרום חבלה כלכלית למדינה, או לחלקים ממנה, או לאזרחים שלה, וכך צריך להתייחס אליה.

הם בעצמם קראו לזה 'אינתיפאדה לבנה'.

ופה חזקת העממיות לא עומדת לרשות הפלשתינאית. בכל מה שקשור לזריקת אבנים ולטרור של מטענים הם יכולים לטעון שזה בא מלמטה, שזאת אינתיפאדה עממית, שזה לא מוכוון על ידי הרשות, אולי אפילו שהרשות מתנגדת לזה, בנושא הזה חזקת החפות הזאת לא עומדת לרשות הפלשתינאית, התמונה הידועה לשמצה הזאת לא צולמה בל"ג בעומר---

זה ראש הממשלה הפלשתיני, סלאם פיאד.

זה ראש הממשלה סלאם פיאד, המצית מסלפית---

שאגב היה שר אוצר, שיודע כמה חשובים הקשרים בינינו לבין הפלשתינים מבחינה כלכלית, וכאן אתה מראה את התמונה לא מאתמול בערב.

זה לא ל"ג בעומר, אלא זה המצית מסלפית בפעולה. לכן צריך להבין על מה אנחנו מדברים. כפי שלא יעלה על הדעת שמול פעולות איבה של טרור אלים אנחנו נדון בזה, אם נתייחס לזה, אם נגיב לזה, כך או כך, או אחרת, או מתי נגיב, זה ייקח חצי שנה, זה ייקח שנה? לא, ברור שעל פעולות איבה כאלה שבאות מלמעלה התשובה היתה חדה ומיידית, כך צריך להתייחס לזה גם כאן. הייתי שמח לקבל את הצעתו של נשיא התאחדות התעשיינים, אלא שהוא דיבר על מנהיגות ואני לא משוכנע שקיימת המנהיגות הנדרשת כדי לקבל החלטה כפי שהגדיר אותה נכון מר ברוש, חדה, מיידית, כואבת, שתיתן תוצאות מיידיות.

מכיוון שכך, אני מבקש, אדוני היושב ראש, בקצרה לומר מה בעיניי, עם כל הכבוד, תפקידכם כמחוקקים---

יש רחשים באגף הימני.

נדמה לי ששוב מחפשים את ציפי.

אני מפנה אותך לתכנית סאטירה. אני לא יודע כמה מהאנשים ראו את התכנית---

בחרו מנהיגות והמונהגים מחפשים מנהיגות.

למה לכם להתווכח פה? תפנו לתכנית הסאטירה המרכזית של מדינת ישראל ותראו איפה היתה הגברת לבני.

נכון, אבל זו כנראה לא הכתובת.

אני רואה, אדוני, שהמלה מנהיגות מעוררת יצרים, אז אני חוזר מההגדרה הזאת ונגיד הנחישות הנדרשת ומהירות הפעולה הנדרשת. לכן אני פונה אליכם, כמחוקקים, כחברי כנסת, ואני רוצה לומר שתי נקודות בקצרה. נקודה ראשונה, כנסת ישראל לא נדרשת, במקרה הזה, להמציא את הגלגל. יש מי שהקדים את כנסת ישראל בחקיקה בנושא החרם הערבי נגד ישראל וזה הסנאט ובית הנבחרים של ארצות הברית. עוד בשנת 1977 הסנאט ובית הנבחרים בהצעת חוק של הסנאטור היהודי, אברהם ריביקוף, העביר חוק נגד החרם הערבי שקובע שחברות אמריקאיות שמשתפות פעולה עם החרם הערבי ייקנסו בפי חמש מהנזק שנגרם למוחרם ועד 5 שנות מאסר. יתר על כן, הנשיא ג'ימי קארטר, לא גדול אוהבי ישראל בתולדות יחסי ישראל- ארצות הברית, הקים לשכה במשרד המסחר של ארצות הברית, שקיימת עד היום ומתפקדת ומגישה דוחות ותביעות כל הזמן, שנקראת Anti brico complaints, כלומר לשכה, פקידים, עובדי מדינה של הפדרלים של ארצות הברית שתפקידם להילחם בחרם הערבי נגד ישראל. אני מציע ששני הדברים האלה, חקיקה שתהפוך קודם כל לעבירה פלילית, אחר כך אכיפה, כיצד אנחנו אוכפים את זה... אגב, יש גם ישראלים שמסיתים את הרשות הפלשתינאים לעשות את החרם הזה, הלשכה הזאת לא צריכה לעסוק רק בחרם של הרשות הפלשתינאים, גם בחרמות אירופאים היא צריכה לעסוק, במקומות אחרים בעולם. אני חשוב שזה מסוג הדברים שהכנסת צריכה לעשות.

דבר אחרון, אני רוצה לומר, אני חולק על נשיא התאחדות התעשיינים בעניין של לא להשתמש בכספים ככלי לענישת הרשות הפלשתינאית ולפיצוי הנפגעים.

אם אתה מוציא מהקופה הזאת כסף ונותן למישהו? כן. אבל להקפיא ולהעביר אותם אחרי חצי שנה?

הוא התכוון לשימוש בכספים שמיועדים להעברה לרשות הפלשתינאית. אתה מציע לא להקפיא, מציע יושב ראש מועצת יהודה שומרון ועזה, לפצות מתוך אותה קופה.

ואני מציע לעשות את זה בחקיקה, ואז הבעיה שמר ברוש בצדק העלה שההחלטות במדינת ישראל מתקבלות ואחר כך אנחנו חוזרים בנו מהן, לא תהיה. אם זה ייעשה בחקיקה, כל אזרח שנפגע מזה יוכל לפנות לבג"צ ולמנוע את העברת הכספים, כך אני מקווה.

אני רוצה לומר עוד משפט אחד. אני יודע שיש טענה שהשימוש בכספי המכס והמע"מ והביטוח הלאומי והכספים האחרים כדי להעניש את הפלשתינאים נאמר על פעולת טרור, או על דברים אחרים, יש מי שחושב שזה לא נכון, כי זה לערב מין בשאינו מינו; הסכם פריז זה דבר אחר וכל דבר זה דבר אחר. זה לא המקרה כאן. במקרה הזה אנחנו מדברים על שימוש בכספים האלה כדי לפצות את הנפגעים בהפרה מפורשת של הסכם פריז. זאת אומרת זה אותו סל עצמו.

אני רוצה להזכיר, אדוני היושב ראש, ובזה אני אסיים, שני סעיפים בהסכם פריז. הסכם פריז מ-29 באפריל 1994, פרוטוקול פריז: פרק 8, תת סעיף 10, דן בחקלאות, 'לתוצרת החקלאית של שני הצדדים תהיה גישה חופשית ובלתי מוגבלת לשוק של רעהו', כל אחד לשוק של רעהו. בפרק 9, סעיפים 1 ו-3, תעשייה, 'תהיה תנועה חופשית של מוצרים תעשייתיים, חופשית מכל הגבלה ובכלל זה מכס ומיסי יבוא, כל צד יעשה כמיטב יכולתו למנוע נזק לתעשייה של רעהו'.

זו התשובה לשאלתה של מנהלת הוועדה.

אני חושב, אגב, שבעניין הזה מגיע לקרדיט לראש עיריית מעלה אדומים שאם אני לא טועה, העלה את זה בישיבה הקודמת של הוועדה שבראשותך. אני פניתי במכתב ב-27 באפריל לשר האוצר, ואני אקרא רק את הסעיף האחרון: 'אני קורא לך לקבוע שכל סכום שיופנה על ידי הרשות הפלשתינאית לקרן המיועדת להוציא אל הפועל את החרם הכלכלי וכן כל נזק שייגרם למפעלים ישראליים עקב הטרור הכלכלי, מעשה ידיה של הרשות, ינוכה מכספי המכס שישראל גובה עבור הרשות הפלשתינאית, על פי הסכם פריז. הסכומים שינוכו ישמשו לפיצוי נפגעי פעולת האיבה הכלכלית הזאת'.

האם קיבלת תשובה?

מ-27 באפריל, טרם קיבלתי תשובה.

בסדר, היום ה-2 במאי. תנסה לקבל תשובה לפני ששר האוצר יוצא לסין, אגב, לשליחות מאוד חשובה בעיניי.

טרם קיבלתי תשובה, אם התשובה לא תהיה חיובית, אני חושב שזה הכיוון שבו צריכה להתבצע חקיקה.

אני מבין, סגן השר, שאתה צריך להמשיך בכמה עניינים. אז אנחנו נעשה דבר כזה; אנחנו שמענו פה כמה רעיונות מצוינים, מאוד אופרטיביים, אנחנו נקיים כאן סיכום קצר, אני מבין שגב' רביע נשארת איתנו להמשך הישיבה ואנחנו נמשיך ונעדכן אותך ואתה גם תעדכן אותנו במהירות, כי אני מבין שאנחנו בתוך תחילתו של שיח עם הפלשתינאים ואני באמת קודם כל מודה לך שהשתתפת בישיבה הזאת וחלק מהדברים כאן הם מאוד מאוד אופרטיביים ונשתמש בעצות שכאן שמענו ואני מקווה שגם אתה למדת כמה דברים מהישיבה הזאת.

בהחלט, בהחלט, תודה רבה.

אני אדבר בקצרה, כי חברי יושב ראש מועצת יהודה שומרון ועזה הקיף כמעט את כל הנושא. אני רק רוצה לומר כמה דברים לחבר הכנסת שי ולחבר הכנסת אלדד. אצלי יש שני מפעלים שהם כבר לא מסתירים את ההחרמה, אבל יש מפעלים אחרים, כמו יצרני אלומיניום לדוגמה, שהם עדיין מסתירים את זה, כי הם עושים את זה בדרכים עקיפות, אבל שני מפעלים כבר עומדים להיסגר. אני רוצה להסביר לך מה קורה במפעל אחד, וגם לומר את זה להתאחדות---

זה נסגר מהחרם הזה או מהחרם הבריטי?

הזה, מעכשיו.

התאחדות התעשיינים, יכול להיות שבטווח הקצר זה לא פוגע בכלכלה הישראלית ובתעשייה הישראלית, אבל בטווח הארוך זה כן פוגע, ולמה? יש מפעל למוצרי קוסמטיקה, דוגמה, הוא לא גדול. החרימו את המוצרים שלו, כמובן אותו סיטונאי או יבואן פלשתינאי, נקרא לו בשמו, שיושב ברמאללה, קיבל איומים גם על חייו וגם על כך שייכנס 20 שנה לכלא, אני אומר את זה על פי דברי בעל המפעל. אבל מה קורה פה? הוא גם מציע לאחר מכן לרכוש את המפעל עם השם ועם הפירמה 'אפרודיטה', שזה יהיה ברמאללה. מה יקרה פה? אותו יצוא ישראלי לפלשתינאים, שאגב מס ההכנסה וכל המיסים האחרים נכנסים לקופת האוצר של המדינה שלנו, לא לקופת מועצת יש"ע, אותו מפעל שנסגר הופך להיות מפעל פלשתינאי שמייצא בעצם את המוצרים שלו גם לישראל, ואותו מפעל, 'אפרודיטה', גם מייצא את המוצרים שלו למסחר ישראלי גם כן.

הם רוצים להעביר את המפעל לרמאללה?

כן, הם מוכנים לרכוש את המפעל. הוא ימכור את זה, בסופו של דבר, כי אין לו מה לעשות עם המפעל שלו, יש לו מפעל גדול שעומד שומם ודומם, כי---

קוראים לזה פרוטקשן.

כי 70% מהתוצרת שלו לפלשתינאים ועוד 30% לשוק הישראלי המקומי. מה שיקרה, שאותו פלשתינאי, שמייצר את זה ברמאללה, ישווק לאותם 30% ואף יגדיל יותר לישראלים, וזה כן פוגע במפעלי הקוסמטיקה הישראליים שנמצאים פה. וכן הלאה. יש עוד מפעל אחד במישור אדומים למוצרי עץ לבניין ורעפים לבניין, שמייצא גם כן. אותו סיפור. הם לא המפעלים היחידים, מפעלים אחרים שמייצאים לפלשתינאים ובעקיפין אותם מפעלים יעברו לצד הפלשתינאי, כמו מתפרות של נעליים ושל בגדים, נדמה לי שהם נמצאים בחברון, שיצרנים ישראלים תופרים את הנעליים ואת הבגדים בחברון או במקומות אחרים ומחזירים אותם חזרה לשוק הישראלי. זה מה שקורה. לכן אין לנו זמן לחקיקה. חקיקה צריכה להיות, אבל אנחנו כבר בדקה ה-90. אנחנו יודעים מה משך הזמן של חקיקה, זה כאן בוועדה, זה עובר לוועדת השרים לחקיקה, זה חוזר לקריאה טרומית ואחרי זה לקריאה שנייה ושלישית, זה ייקח שנה-שנתיים, בינתיים אולי הניתוח יצליח, החולה ימות. יש לנו תחנות מכס בכל מחסום, אדוני היושב ראש, ושם אפשר לעצור את כל התוצרת הפלשתינאית ולהחזיר אותם חזרה למפעלים. אנחנו לא צריכים כאן דרג גבוה, זה בדרג של המשרד, משרד האוצר, משרד המסחר והתעשייה, כל משאית שמגיעה למחסום, חוזרת חזרה לאותו מפעל.

חבל לי שבאמת הדרג הפוליטי של השרים לא הגיע לפה, ובאמת יישר כח לסגן שר החוץ, אלה דברים שלא מתקבלים בדרג של מנהל אגף. אלה דברים שמתקבלים בדרג של שר, ברגע ששר יחליט החלטה, פתרנו את זה.

אין ספק, בוודאי.

דבר שני, אמרו על הנמלים, וזה דבר נכון, אבל יש לנו גם את שער אלנבי, שגם שם התוצרת הפלשתינאית עוברת לירדן. גם שם אפשר לעצור.

אפשר להוסיף מעברים.

לכן חקיקה כן, אבל לא להמתין לחקיקה, אלא במקביל לפעול כבר מיד, בהינף גרזן לחתוך את העניין הזה. תודה רבה.

תודה, אדוני ראש העיר.

חבר הכנסת אלקין, יושב ראש הקואליציה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כמו קודמיי, אני מודה לך על הזימון של הדיון המהיר ולמעשה כשאני מסתכל מה קרה כשישבנו כאן על המדוכה בפעם הקודמת, אני חייב להגיד שאנחנו מתקדמים בקצב הרבה יותר איטי מהרשות. הרי מאז יצא הצו הנשיאותי של אבו מאזן, שהוא כבר מעבר לקמפיין שעליו דיברנו כאן, לא צריך שום הוכחות, הדברים מאוד ברורים, אבל מתקדם מאז עוד מהלך, שהוזכר אז בחטף, כרגע פחות דיברנו עליו, שהוא משלים את המהלך הזה וזה איסור כניסת הפועלים. ומי שעוקב אחרי המצב יודע שלמעשה יצאו כבר הנחיות בפועל לפלשתינים על איסור עבודה באזורי יהודה ושומרון. כרגע זה חל רק על החדשים, מי שעוד לא עובד, אבל זה ברור שזה יפגע הרי בסופו של דבר, כי יש תחלופת כח עבודה, יפגע בבנייה, יפגע במפעלים, יפגע בתעשייה, יפגע בחקלאות, ויש מקומות שבהם הרשות כבר פעילה באופן אקטיבי להוציא החוצה גם פועלים שכבר פועלים. למשל באתי לפה מישיבה עם יועץ ראש הממשלה להתיישבות שבדיוק דווח בשבוע שעבר שבאזור הבקעה כבר משלמים כסף לפועלים פלשתינים כדי שיפסיקו לעבוד אצל המעסיקים הישראלים שלהם ביישובי הבקעה. ההשלכות של זה על החקלאות שם ברורות, אתה חותך שנה שלמה בצעד כזה תוך כמה שבועות, אם אתה פוגע בזמן הרגיש ביותר. לכן מדובר כאן בתנועת מלקחיים של הרשות, ואגב מכינים חוק ברשות בעניין של העבודה ביישובים יהודיים ביהודה ושומרון, אבל עוד לפני שהחוק עבר, כמו גם במקרה של הסיפור עם החרם על הסחורה, יש כבר קמפיין בפועל, שכפי שאמרתי, כבר מישהו שם כסף---

500 שקלים לחודש.

אני שמעתי 1,000. אז אנחנו מעודכנים עם בני באותה צורה. על פועלים חדשים הם אוסרים, ואת הקיימים מוציאים על ידי תמריץ כספי, כדי לא ליצור יותר מדי לחץ בתוך הרשות ובקרב האוכלוסייה. זו פעילות מתוחכמת, אבל כמובן מאוד פוגענית בכל הפעילות הכלכלית ביהודה ושומרון.

אז קודם כל כדאי לנו שנראה מה התמונה המדויקת מאז שישבנו כאן, כאשר בצד שלנו אנחנו רואים מודעות הולכת וגוברת לבעיה, נכונות להעלות את זה מול הפלשתינים, אבל כרגע לא מעבר לכך.

לא הייתי פה, אבל שמעתי את דבריו של סגן שר החוץ. אני חייב להגיד שאני סקפטי. אני חושב שהרשות מודעת היטב למה שהיא עושה ואני חושב שאם היא היתה חושבת שהיא תיאלץ לחזור בה חודש אחרי שהיא מוציאה צו כזה, היא לא היתה הולכת על הכיוון של הצו, אלא היתה מסתפקת בקמפיין. לכן לדעתי כרגע לפחות מנוי וגמור עם הנהגת הרשות ללכת למהלך כוחני וקשה, לא חושב שהיא תחזור בה אם יפנו אליה במהלך שיחות הקרבה, כמובן הכרחי לעשות את זה, גם דרך האמריקאים וכולי, אבל לנו כדאי לצאת מתוך נקודת הנחה שהסיכוי שהמהלך הזה יצלח הוא קטן מאוד כי הרשות הולכת ומסנדלת את עצמה בכל הכח בנתיב הזה. אמר כאן מישהו שהם יורים לעצמם ברגל, יכול להיות שזה נכון, אבל אני חושב שמראש הם לוקחים בחשבון שהם מוכנים לעשות את זה, בתנאי שהם יורים בשתי רגליים של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

לכן השאלה היא מה הם הצעדים האפקטיביים, מעבר לפעילות של משרד החוץ והעלאת הנושא בשיחות. אחד, הוזכר כאן על ידי מר שרגא ברוש ועל ידי אחרים, זה פעילות יזומה של הזרוע המבצעת, של הממשלה, בכל מיני אפיקים שיכולים להכאיב בתגובה. אני חושב שחשוב שתצא היום דרישה חד משמעית של ועדת הכלכלה לממשלה לעבור לפעולה אפקטיבית.

קלעתי לדעת גדולים.

אני קלעתי לדעת גדולים. לעבור לפעולה אפקטיבית בנושא הזה וגם לקבוע שנבקש דיווח בעוד כמה שבועות לממשלה.

כפי שאתה רואה, אנחנו פה בצורה מאוד ברורה פעם בחודש, ואני כבר מודיע שמיד בתחילת חודש יוני נעשה מעקב ברור אחרי הפעילות של הממשלה בעניין הזה.

זה צעד אחד, כי צריך כאן כנראה דרבון לממשלה. זה לא נח לעשות את זה, בתנאי שרוצים ללכת על הקלות כלכליות, אבל הרשות לא משאירה בררה בצעדים שלה.

הצעד השני, גם לנו אני מציע תנועת מלקחיים, כמו שהרשות פועלת בשני אפיקים, כדאי שגם אנחנו נפעל בשני אפיקים; אני חושב שהמצב, ומר דני דיין רמז לזה, שבארצות הברית קיים חוק שלמעשה מטיל סנקציות די כבדות, גם כלכליות וגם פליליות וגם אדמיניסטרטיביות, יש שם כמה אפשרויות של סנקציות על מי שמשתף פעולה עם חרם על תוצרת ישראלית, ובחקיקה הישראלית אין שום דבר שדומה לזה, הוא דבר לא נכון. אני מזכיר לכולנו תקדים בנושא אחר, רגיש מאוד, נושא אירן. כזכור לך בקדנציה הקודמת ראש הממשלה הביא בעצמו חוק על סנקציות על חברות ישראליות ואמר 'אנחנו לא יכולים לדרוש מהאמריקאים לפני שעשינו לעצמנו, גם אם אצלנו זה תיאורטי'. חוץ מזה, גם אצלנו זה לא תמיד היה תיאורטי. אני חושב שזה נדרש גם כאן, רק כמובן בהתאמות. כאן לא מדובר על חברות ישראליות שמשתפות עם זה פעולה, למרות שגם זה יכול להגיע, חרם מתגלגל כזה, אלא מדובר על גוף שנמצא ביחסים כלכליים מאוד הדוקים עם מדינת ישראל, מקבל מאיתנו כספים, גישה, כבר הוזכרו כאן כל האפיקים. לכן אני מציע, דווקא בלי שום קשר, גם אם יימצא כאן פתרון על ידי הרשות המבצעת, להוביל חקיקה. הוועדה לא יכולה להוביל, זה נאמר בצדק, יכולים לעשות את זה חברי כנסת, חברי הוועדה, והצעתי לך את זה עוד בסיבוב הקודם---

נכון, נכון.

אני מתקדם מאז על ניסוח הצעת החוק סביב הבסיס של החוקים האמריקאים הרלוונטיים, אני מקווה שכבר השבוע תהיה לי הצעה לטיוטה, כמובן עם ההתאמות, כי כאן אתה צריך להחיל את זה לא רק על האזרחים הישראליים, אלא גם על הגופים בסגנון של הרשות, או גופים בתוך הרשות, ואני מציע שנוביל כאן יוזמת חקיקה שתהיה חלק מספר החוקים הישראלי, שוב, בלי שום קשר לפתרון הבעיה הזאת. המצב שבארצות הברית נקטו בחקיקה כדי לעצור חרם על מדינת ישראל, ואנחנו כאן לא נערכנו, הוא מצב לא נכון. אני מציע לכל חברי הוועדה שותפות בעניין הזה, אני גם מציע שזה לא יהיה פוליטי, שישתתפו בזה גם חברים מהאופוזיציה, מאותם חלקים שלה שמודעים לאיום שבמהלך הזה, ושנוביל את זה ביחד כיוזמת חקיקה בספר החוקים. זה ייקח זמן, מר בני כשריאל, אתה צודק, זה לא מבטל את הצורך ללחוץ על פעילות הרשות המבצעת, אבל כדי למנוע תהליכים כאלה גם בעתיד, מאוד חשוב שחוק בסגנון הזה יחוקק, על בסיס התקדים האמריקאי. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני יושב ראש הקואליציה, אני מודה לך.

אנחנו נמשיך לפי סדר הדוברים. מר עדי אשכנזי, ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, הוא גם ביקש להציג, בהמשך לסקירתו של מר גבי בר מהתעשייה, מסחר ותעסוקה. עכשיו אנחנו מדברים על אי שיתוף פעולה אזורי בעצם, זאת ההחלטה, אבל המשרד הוא עדיין לשיתוף פעולה אזורי, אז אם תוכל לפרט לנו את הצעדים שלך בעניין הזה.

קודם, המשרד לשיתוף פעולה אזורי הוא שותף למאבק שהוביל משרד החוץ ובעצם פעל בשני מישורים. המשרד מקיים יחסים של מפגשים כלכליים ואחרים שותפים עם הקוורטט ובפגישה האחרונה עם נציג הקוורטט, השר שלום דיבר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים לגבי היענות שלנו לכל בקשה שלהם בהתייחס לחרם הזה, וביקש להעביר את המסר אישית מטוני בלייר ליושב ראש הרשות ולסלאם פיאד ולהסביר להם שלא יכול להיות מצב שכל הזמן הם מבקשים מאיתנו, בעקיפין אמנם כרגע, ומגישים רשימות ארוכות של בקשות, אנחנו רואים מצב של אי שיתוף פעולה, אבל בפועל מתקיים שיתוף פעולה עקיף כל הזמן ברשימות ארוכות של בקשות שהמשרד, ביחד עם המשרדים האחרים שיושבים פה, פועלים כדי לסייע וכדי לפתור בעיות מול הפלשתינים והשר הבהיר חד משמעית שיש לקשור שאת הדברים האלה והוא מתכוון לקשור את זה.

פעולה שנייה אקטיבית שנקט השר; בשבוע שעבר הוא כינס מסיבת עיתונאים פלשתינית. הגיעו עיתונאים פלשתינים ושם הוא הסביר את הנושא הזה ובעצם מנסה להגיע גם למנהיגים שלהם ולהבהיר, גם דרך העיתונאות שלהם וגם דרך העם, ואני מצטט, הוא אמר, פניו של מי שמחרים מוצרי התנחלויות אינם לשלום. זה מה שהוא אמר במסיבת עיתונאים הזאת, ובעצם יצר ערוץ נוסף של גישה לפלשתינים, שהוא לא ערוץ דרך המנהיגים.

עכשיו אני אגיע לפעולה האופרטיבית הכי חזקה שיכולה להתבצע על ידינו. כמו שדיבר סגן שר החוץ, שיחות הקרבה שהולכות ומתגבשות, הולכות ובונות גם הסכמה פלשתינית ואנחנו שמענו את זה, שיש הסכמה פלשתינית לכינוס של ה-JEC. אני רק אציין שה-JEC האחרון, הוועדה הכלכלית המשותפת, התכנסה ב-2 לספטמבר, ונקבע לוח זמנים שלם בין השר שלום לשר הפלשתיני לכלכלה של המשך פגישות. מה שקרה, שמיד אחרי הפגישה הזאת הביקורת הקשה שהיתה על השר הפלשתיני, גם פוליטית וגם מהעם, בין היתר אחת הסיבות שגרמו לו להתפטר ובעצם כל הפגישות בוטלו, ולמרות בקשותינו החוזרות והנשנות להמשיך להיפגש במנגנון הזה של ב-JEC קיבלנו כרגע תשובה שלילית, וזה השתנה בתקופה האחרונה, מאז שמדברים על שיחות הקרבה.

בפגישת ה-JEC הקרובה אנחנו מתכוונים, ואנחנו מקווים שזה יהיה מאוד מאוד בקרוב, להתמודד ולהעמיד את זה פנים מול פנים מול השרים הפלשתינים וכל מי שיגיע לפגישות האלה, ולהעמיד אחד לאחד את הטענות שלהם והבקשות שלהם מול התנאי של החרמת המוצרים שצריכה להיפסק, כדי שגם אנחנו נוכל להיענות ולהתייחס לבקשות שלהם במנגנון שנקבע בינינו לבינם, ולא באופן עקיף, כמו שמתרחש עד עכשיו. עד כאן.

גם אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת אופיר אקוניס, יושב ראש הוועדה, על כינוס הוועדה.

אני חושב שהרבה זה תלוי בך ובהודעות שאתה תקרא היום לעם ישראל ובדרך שאתה תעבוד, ואני רוצה לדבר בצורה יותר ריאלית. אני לא מעריך שהיום, כשישראל ויתרה על כל כך הרבה דברים נחוצים, כדי לקדם את שיחות הקרבה, היא תאפשר למי מהקואליציה, למרות שצריך להתאמץ, לחוקק חוקים שיפגעו ברשות הפלשתינאית. זאת תמימות לחשוב שהם יאפשרו לא לאפשר העברת כספים. טלפון אחד של מיטשל והדבר הזה מסתדר. הם לא יאפשרו לפגוע ברשות הפלשתינאית, ואני לא מקנא בראש הממשלה שצריך להלך על בהונותיו כדי לרצות את אלה ואת אלה.

אני חושב שצריכה לבוא מפה קריאה שלך, חבר הכנסת אקוניס, לעם ישראל, שבדרך שאדם מודד מודדים לו, קודם כל ליהודים בארץ ישראל ובעלי המפעלים, אם הם נוהגים בנו ככה, ובעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, לקרוא לבעלי מפעלים שלא להזמין סחורות מיהודה ושומרון, מחברות ערביות שנמצאות בחברון או בשכם, אלא להזמין מחברות שנמצאות בתוככי מדינת ישראל, של הקו הירוק, להזמין ולהגיד להם, עד שהדברים לא יסתדרו, עוד לפני שיהיו חוקים, עוד לפני שנעקל להם את הכסף, עוד לפני שנעשה דברים בפועל, לקרוא לכל מי שיכול להזמין הזמנות - לא על ידי חברות ערביות. זה דבר ראשון.

דבר שני, מי שזוכר, 36' עד 39', החרם הערבי הגדול שהיה על תושבי מדינת ישראל של אז, לפני קום המדינה, מדינת ישראל שבדרך הרוויחה הרבה מאוד.

אין על זה ויכוח, אמרתי את זה.

וגם מפה צריכה לבוא קריאה ליהודים לבוא ולבוא בעבודות ושהם יהיו הפועלים ושהם ייכנסו במקומם. לא צריך להתבזות. קריאה שלך, חבר הכנסת אקוניס, בנושא הזה, היא תהיה הרבה יותר מעשית. עם ישראל הוא עם גאה, הוא עם בריא, הוא ציוני, אנחנו חוגגים 150 שנה להולדתו של הרצל, צריך לקרוא בשנים האלה להרים את הראש, להיכנס לעבודות כפיים מלכתחילה, לא בדיעבד, גם בבנייה, גם ביצירה, גם בחקלאות, ולהחליף את הפועלים הערבים. הם לא יאיימו עלינו בכך שהם לא יבואו לעבודה. וקודם כל, החרמת מוצרים ערביים שמיוצרים היום בתוככי הרשות הפלשתינאית, מה שזה נקרא, כדי לאפשר לפועלים יהודיים עבודה. אני חושב שאת זה אתה יכול לקרוא עוד לפני חקיקת החוקים, עוד לפני הטלת החרמים, עוד לפני לקיחת הכספים שלהם. אם זה יבוא מפה, עם ישראל שומע, כולם רואים אותך עכשיו, מדובר על מיליוני יהודים שצופים בזה עכשיו---

אתה מדבר על שידורנו בערוץ 99, מדובר על אלפים.

עכשיו כולם מעבירים לראות את חבר הכנסת אקוניס אומר לעם ישראל 'אחריי', כמו בזמן יהודה המכבי, להפסיק לקנות מוצרים של ערבים מיהודה ושומרו, ברגע זה, לבטל חוזים, לא לקנות אצלם, כדי שהם ירגישו את הכיס שלהם, ואז הם יתנהגו אחרת.

תודה, אני מאוד מודה לך.

מר גרשון מסיקה, בבקשה. יושב ראש המועצה האזורית שומרון.

לצערי הרב זה לא רק פגיעה בהתיישבות, זו פגיעה בכל עם ישראל. מדובר פה בגנגסטר שנושך את היד שמאכילה אותו, אבל הוא מתוחכם, הוא יודע מה לנשוך. איפה מר ברוש? הראייה שהם יפגעו רק איפה שאין להם מפעל שמייצר את אותו דבר. זאת אומרת, אם אין להם אלטרנטיבה, הם לא יעשו חרם. לא מדובר על יהודה ושומרון, בכל מוצר, ברגע שתהיה להם אלטרנטיבה הם יעשו חרם על כל דבר בכל מקום בארץ ישראל, לראייה התקשורת, ברגע שיש ג'וואל, הם הגיעו לשלב מסוים, יחרימו את התקשורת. יגיעו לשלב מסוים בתחום מסוים, יחרימו את התקשורת. זו מלחמה כלכלית נטו במדינת ישראל. יכול להיות שיש לה פן פוליטי, אבל בעיקר ביסודה זו מלחמה כלכלית, ובמלחמה כלכלית צריך להשיב בצעדים כלכליים.

אין ספק שהצד המדיני יכול להיות, הבעיה שאצלנו מדברים ואצלם עושים. בחודש ימים, אצלנו מאז הפגישה הקודמת לא נעשה שום דבר, אצלם כבר יצא צו נשיאותי, אסרו כבר ירקות, אסרו כבר את התקשורת ובעוד חודש אנחנו נישאר באותו מצב והם יאסרו עוד חמישה-שישה תחומים.

לכן אני חושב שצריך לעשות את זה בצורה המהירה ביותר. אני חושב שאם ועדת הכלכלה, יחד עם ועדת הכספים, תורה לעצור כספים שמגיעים להם בגין ביטוח לאומי, מס ערך מוסף וכל זה... אם נתחיל בחקיקה זה יכול לקחת זמן ארוך, צריך לחפש פתרונות מהירים, ואם יהיו פתרונות מהירים, התגובה תהיה הרבה יותר אפקטיבית. למשל יש מאות סוחרים שיש להם כרטיס ירוק לעבור חופשי בכל הארץ במעברים, והם הולכים ובודקים את השוק ובודקים מה לייצר ומה לא לייצר. מניעה כזאת... הם מחזיקי הכלכלה הפלשתינאית, הם יעשו את הלחץ. צריכים להפעיל מנופים שהפלשתינאים יצעקו 'איי', ואז ההנהגה שלהם תצעק 'איי', תודה.

אדוני היושב ראש, אילו החרם הזה היה מתחיל כחרם פוליטי, אז הייתי חושב שצריך להגיב עליו בדרך אחרת. אבל כאשר אנחנו מדברים על חרם כלכלי, פירושו של דבר שכאשר הרשות באה ואומרת, 'אני רוצה לפגוע בעצם בכלכלה ישראלית כדי לקדם את הכלכלה שלי', אני חושב שהתגובה של ממשלת ישראל צריכה להיות זהה. פירושו של דבר, אנחנו צריכים לבוא ולומר, רבותיי היקרים, או שאתם מוכנים לקנות הכל, או שאתם לא קונים כלום. אי אפשר שזה יהיה תכנית כבקשתך. דהיינו, כאשר נח לנו, אנחנו נפגע בכלכלה הישראלית, או בחלק מן המפעלים, וכאשר לא נח לנו, אנחנו לא נפגע. או באותם דברים שאנחנו רוצים לקבל מכם, אנחנו לא נפגע ולא נחרים. לכן, כמו שיש בדיני עבודה שביתת מגן, ממשלת ישראל צריכה להחליט על שביתת מגן, אנחנו צריכים להחליט... נחמן, אתה עושה ככה?

אתם בקואליציה, יש לכם את הכלים.

חבר הכנסת שי, אתה יודע, לפעמים אנחנו צריכים את האופוזיציה בשביל לעשות דברים טובים. לא תמיד הקואליציה עושה רק דברים טובים.

גם בדיור נעזור לך.

בינתיים שמתם לי שם ברז, אבל לא חשוב. בוא נאמר ככה, אני בהחלט חושב שמן הדין הוא שאנחנו נכריז על השבתת מגן ונודיע לפלשתינאים, 'רבותיי, אין דבר כזה שמה שאתם רוצים כן ומה שאתם לא רוצים, לא. או שאתם מוכנים לקנות הכל, או שאתם לא קונים כלום'. אני חושב שניסיון לעכב את העברת מס הערך המוסף והדברים האלה לרשות, זה פגיעה בהסכם פריז, ואני לא רואה את ממשלת ישראל---

לא, הם פוגעים בהסכם פריז.

רבותיי, הם הפרו---

ההסכמים הופרו על ידי הפלשתינים, חבר הכנסת רותם. אתה גם עורך דין ממולח, אתה יודע.

זה נכון, אבל מכיוון שממשלת ישראל לא נותנת לי לייצג אותה, אז יש לי בעיה עם ה'עורך דין הממולח'. הבעיה הגדולה היא שאני חושש שבמצב הקיים ממשלת ישראל לא תרצה להפסיק את העברת הכספים, כי אז יבואו האמריקנים וטוני בלייר בטענות למדינת ישראל. יחד עם זאת, כאשר הופרו סעיפים 8 ו-9, אנחנו יכולים להגיד, בצדק ובלב שלם, 'רבותיי, אין העברת סחורות, או הכל או לא כלום'.

תודה רבה.

שמעתי פה כמעט את כל מגוון המחשבות שלי והדעות שלי, ואני כבר מלווה את זה כמעט ארבעה חודשים והמהלכים האלה הולכים לאט מדי, וכמו שאמר מר שרגא ברוש, אם לא נכה מהר, אז המצב רק יהיה יותר חמור. אין לי ספק שבמקרו הכלכלה הישראלית לא נפגעת, אבל במיקרו, אנחנו, הקטנים בשטח, נפגעים, נסגרים ומסתבכים, ואני חושב שעל הממשלה להגן עליי. אני נמצא באזור ברקן, לא בגלל שאני לא אזרח ישראלי, אני אזרח ישראלי, לשם שלחו אותי ושם בניתי את התעשייה שאני נמצא בה. אם לא ישמרו עליי שם, מה כל הרעיון של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה? מה הוא רוצה ממני? זה אחת.

שתיים, ציין את זה מר גרשון מסיקה, וגם ציינו את זה בישיבה הקודמת שהיתה לפני חודש וחצי, יש הדדיות מוחלטת בין החברות הישראליות המוחרמות לבין החברות המקומיות שצמחו בשטחים. הם גם מחרימים אותנו, הם לוקחים את מס ערך מוסף שלי, וציינתי את זה כבר בפעם הקודמת, הם מקבלים את מס הערך המוסף שלי ממדינת ישראל, ואחר כך שורפים את הסחורה שלי. החברות גם העתיקו את כל הטכנולוגיה והידע---

הם משלמים לך?

הלקוחות שלי שילמו לי, והסחורה מוחרמת אצל הסוחרים הקטנים.

זה רעיון טוב, שישלמו ואחר כך ישרפו.

לא, חבר הכנסת רותם, הם עשו את זה למען יחסי ציבור.

לא, זה היה פעם אחת, מדצמבר אין מעבר של סחורה.

אתם הקמתם פורום של מפעלים? אתה ייצגת את הנושא בישיבה הקודמת.

אני ייצגתי את הנושא, אנחנו לא הקמנו שום פורום של מפעלים.

חבל.

אנחנו מתעסקים בעשייה, העשייה גם ככה קשה ומסובכת. האמת שאנחנו סומכים על התאחדות התעשיינים.

מה שרציתי להגיד, אותן חברות שצמחו ברשות הפלשתינאית, שהן מספקות את התצרוכת הפלשתינאית היום, גם 40% מהתצרוכת שלהם הם מוכרים בשטח הישראלי. זאת אומרת אני נחסם שם והם מתחזקים בתוך השטח הישראלי.

לכל ההצעות שפה נשמעו, אני מוסיף הצעה , שהיא מאוד מאוד עניינית ואפשר לאכוף אותה מהרגע להרגע; רשימה של החברות הפלשתינאיות שאין תחליף לסחורה הישראלית ברשות הפלשתינאית, עצירה מוחלטת של מעבר אליהם לתוך הארץ. אם מסובך לעצור את כל המסחר הישראלי-פלשתינאי, בגלל כל מיני בעיות פוליטיות, לעצור את הסחורה שנלחמת בנו בתוך הארץ. זה דבר שהוא מחויב. בבוקר, אני כבר ציינתי את זה לפני חודש וחצי, אני נוסע בכביש 6 ואני רואה את המשאיות של המתחרה שלי נוסעות פה בארץ ומפיצות סחורה.

משם?

משמה, ודאי. דבר נוסף שקיים, ואני פונה פה לוועדה, כי יש פה נציג של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה; בנמל אשדוד, מוצרים שמחויבים בתו תקן ישראלי נחסמים. במעבר תרקומיה מוצרים שמחויבים בתו תקן לא נחסמים. זה עוד גורם לכך שהארץ שלנו מוצפת בסחורה ללא תו תקן, המחויבת בתו תקן, שעוברת בצורה חופשית ופוגעת בי, כתעשיין, ובטח ובטח בצרכנים הישראליים. גם המפעלים שם לא מקבלים תו תקן והסחורה שלהם נכנסת לארץ, רק בתרקומיה. צ'יק צ'ק, גב לגב למשאית, וזה נכנס לארץ בצורה חופשית.

מה למשל?

כל מוצרי האינסטלציה והשפכים. זה התחום שאני עוסק. אני לא רוצה להגיד לך כל הברזים, שזה בכלל תקנים בריאותיים. אני מעריך שיש עוד עשרות חברות כאלה. אני ציינתי את זה גם בישיבה הקודמת, משרד התעשייה, המסחר והתעשייה לא... אמר את זה מר גרשון מסיקה, עבר חודש וחצי ולא עשו שום דבר. המדינה ישנה ואנחנו בוכים. אני לא סתם אומר את זה, אנחנו בוכים.

אבל נשמעה אמירה של סגן שר החוץ, ולא בכדי העלינו את הדרג של---

אבל אפשר גם לעשות משהו.

צהריים טובים, יושב הראש, חברי הוועדה. אני עובד במינהל האזרחי כקצין מטה לענייני חקלאות. אני פה גם נציג של משרד החקלאות, המנהל הכללי יוסי ביקש שאני אייצג את המשרד. אני מדבר על התוצרת החקלאית, כי זה תחום אחריותי. אני רוצה להגיד שאנחנו מודעים לזה שהפלשתינים הוציאו הנחיה עד ה-15.5 לא מאפשרים הכנסת אבטיחים ממדינת ישראל לתחום יהודה ושומרון.

תאריך מאוד פרוזאי.

כי התוצרת באזור יהודה ושומרון מסתיימת ב-15.5. הם לא טיפשים הרי. אבל בלי שום קשר, אדוני היושב ראש, בהידברות כמו שצריך אנחנו פותרים את הבעיות. ביום חמישי האחרון, אחרי שעשיתי להם סיור באזור הערבה והראינו שבישראל יש אבטיחים, אז הבעיה נפתרה והיום ניתנו אישורים לסוחרים הפלשתינים שיכניסו אבטיחים לתחום יהודה ושומרון.

היום?

היום. והיתה לי שיחה גם עם שר החקלאות הפלשתיני, בלי שום קשר.

אני אומר, בסך הכל בתחום החקלאות יש שיתוף פעולה די טוב והידברות כמו שצריך, כי אל נשכח שאנחנו מדברים על אינטרס הדדי. פה מדובר על סחר חקלאי, מבחינתנו זה כמעט 1 ל-5 או 1 ל-6, לטובת מדינת ישראל. חברים, הם מכניסים לנו קרוב ל-500 מיליון ₪, אנחנו מוכרים להם מעל 2 מיליארד ₪, שתבינו את המשמעות של זה. לכן אני מציע, יש גם דרכים שאפשר לפתור בעיות בהידברות. מבחינתנו, אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב.

אז אתה אומר שלמרות הצו יש סוג של הידברות?

בתחום החקלאי, אדוני היושב ראש. רק לפני שלושה שבועות סיימנו סדנא בתחום טיפוח ענף הזית ביהודה ושומרון, בחיפה, וזו בעצם המדיניות שלנו במינהל האזרחי, גם במשרד החקלאות, מבחינתנו, כמה שאפשר---

האם זה נכון שהרשות מוציאה עובדים? ואם זה נכון, איך אתם---

אם מותר לי, כבודו, רק משיחה שהיתה לי עם שר החקלאות הפלשתיני, הבנתי שהידיעה הזאת היא לא נכונה. הרי הם יורים לעצמם ברגל, ללא שום ספק.

אומר ראש עיריית מעלה אדומים שכבר הוצע להם סכום כסף, 1,500 שקלים, אם אינני טועה.

1,500 שקל לחודש, פלשתינאים שעובדים---

אני לא נכנס לצד הזה כי זה לא תחום אחריותי.

בדיוק מה שציינת זה הביצוע בשטח.

בסדר, אבל זה לא תחום אחריותו של קמ"ט אחריות.

לא, אנחנו כאן מדברים על כך, ועל זה הוא מדבר, שאנחנו פותרים בעיות לשר החקלאות הפלשתיני, ובאותו רגע, זה נכון שזו לא אחריותו, אבל---

לא, לא, לא. אני רוצה להגיד לך---

היד השנייה של הרשות פוגעת כרגע, בימים האלה, בכל מה שקורה בבקעה. התגובה הנורמלית למצב כזה זה שבאותם מקומות ששר החקלאות הפלשתיני ממשיך לבקש, להגיד לו 'תרדו מהעובדים החקלאיים'.

ייתנו - יקבלו, אתה מציע.

פעם היינו אומרים את זה.

עדיין אומרים את זה.

היושב ראש, מבחינת הנושאים הפוליטיים, אני משאיר לכם, אבל---

אתה אומר שבנושא החקלאי יש הידברות.

בפירוש, באופן כללי יש וקיים.

למרות הצו. אני מאוד מודה לך.

חבר הכנסת רותם, לפני שנכנסת היו פה הצעות בתחום קיזוזי כספים שמועברים על ידי משרד האוצר, אם אינני טועה פעם בחודש, וחבר הכנסת אלדד העלה את הרעיון הזה, ואחר כך היו עוד רעיונות של נשיא התאחדות התעשיינים, לקזז מהסכום שמועבר מדי חודש לרשות הפלשתינית גם לטובת פיצוי לנפגעים בתוך התעשייה הישראלית. קודם כל תגיד, מבחינה משפטית, אולי אתה יודע, כסגן ראש מינהל המכס ברשות המסים, הסכמי פריז הופרו בעצם? זו הפרה של הסכמי פריז, בתוך השיח שקיימנו בשעה וחצי האחרונה?

כן. בנושאים שהועלו קודם. קודם כל אחד העקרונות של הסכם פריז זה שיש תנועה חופשית של סחורה ואין גבולות מכס בינינו. כשדובר קודם שיש מעבר של סחורה למשל ללא תקן, העובדה שהנוכחות של אנשי המכס במעברים הפנימיים, בינינו לבינם, עלולה להטעות. אנשי המכס במעברים בינינו לבינם לא פועלים כאנשי מכס במעברים בין לאומיים. במעבר של סחורה מישראל לרשות, או מהרשות לישראל, אנחנו לא בודקים תקנים, מקסימום אוכפים את נושא המע"מ כשיש טעות, אבל אין ואסור שיהיו מגבלות המקשות על תנועת הסחורות בין הצדדים.

גם לא תוצרת חקלאית? ישראל לא בודקת את התוצרת החקלאית שמגיעה---

בודקת או לא? זה חייבים. כשמישהו מביא אננס מביקורו בקניה, הוא חייב להיבדק, שלא יביא לכאן תולעים שיהרסו פה את התוצרת.

יש בדיקות פיטוסניטריות שבאחריות משרד החקלאות.

זו בדיקה של תוצרת חקלאית בתוך הבדיקה של המזיקים העלולים לפגוע.

יש יחידת פיקוח של משרד החקלאות ויש בדיקות של משרד החקלאות בנושא הזה, המעברים הבין לאומיים מבחינת נוכחות המכס, המכס לא בודק. שוב, בשונה ממה שקורה בנמלים, שהמכס בודק שיש אישור משרד הבריאות, חקלאות וכולי וכולי, אין בדיקות כאלה על פי ההסכמים. לשאלתך, האם יש הפרה של ההסכמים---

כן, כי זה בהסכם פריז.

סליחה, כתוב בהסכם שאי אפשר לבדוק?

לא רואים את התנועה בין הרשות לישראל בשני הכיוונים כיבוא או כיצוא. זה המצב החוקי.

אמר את זה נציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

נכון, אבל אסור לייצר ולמכור בארץ גם בתוך ישראל דברים שהם בניגוד לתקן.

אנחנו חייבים להבין בין האחריות של משרדי הממשלה השונים לבין התפקיד של המכס. במעבר סחורות בין הרשות לישראל ולהיפך, מבחינת החוק הישראלי זה כמו מעבר בין עפולה לחדרה. אין תחנת מכס שבודקת אם יש אישורי תקן או יש דברים כאלה. יש רשויות שונות, כמו שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בודק את נושא התקנים וחוקיות יבוא בכל חנות, או בכל מקום, גם בסמכותם לבדוק דברים כאלה. מכס, כמכס, לא בודק דברים כאלה, כי זה לא נחשב לגבול בין לאומי.

בכל זאת אני רוצה להתייחס לא להיבטים, לא הפוליטיים ולא האידיאולוגיים, אלא להיבטים האופרטיביים מבחינת המכס.

בבקשה. מה הסכום שמועבר---

זאת היתה השאלה שנשאלה על ידי מנהלת הוועדה. אני אתייחס למיסי יבוא, כי זה התחום שבאחריותי, זה בערך 120, 130 מיליון שקל מדי חודש, כמסי יבוא. יש העברות נוספות בתחום מס ערך מוסף, בעסקאות מקומיות, ומס הכנסה, שאין לי את הנתונים האלה, אבל רק במסי יבוא מדובר בסביבות ה-130 מיליון שקל. זה מה שהועבר בחודשים האחרונים.

היו הקפאות וקיזוזים בעבר, של המסים האלה, ואני רוצה להבהיר. הקפאות היו מסיבות פוליטיות, ביטחוניות, מדיניות, על פי החלטת ראש הממשלה בימי האינתיפאדה---

נגיד אחרי פיגוע כלשהו, חלילה, לא עלינו, היו הודעות של ראשי ממשלה על הקפאות העברת הכספים.

בעיקר לא כל כך על פיגוע זה או אחר, אלא למשל באינתיפאדה השנייה, או בקרבות של מנהרות הכותל, היתה החלטה של ראש הממשלה שמקפיאים את ההעברות. כמו שנאמר על ידי מישהו, בסופו של דבר הכספים הועברו, אבל הוקפאו לתקופה של שנה, של שנתיים.

זה הרבה מאוד. זה קצת, הקפאה לשנה?

בהחלט, זה צעד חריף שדרש החלטה בדרג הבכיר ביותר. יש קיזוזים, בעיקר מדובר בהחלטות של בית המשפט, כי המכס כמכס לא מחליט על קיזוז כספים, או החלטה של בית המשפט, למשל אם היתה פסיקה לגבי פיצוי לקרבנות טרור, או על חובות של הרשות כרשות כלפי, למשל, מקורות, חברת חשמל, על מים וחשמל שאנחנו מספקים ולא קיבלנו תשלום, אז מקזזים. שוב, לפי החלטה בדרג שר האוצר. למיטב זיכרוני לא היו קיזוזים בגלל אירוע ספורדי זה או אחר.

אני לא אומר את זה כדי להגיד שאי אפשר, רק הסברתי באיזה נסיבות ובאיזה דרג צריכה ליפול החלטה כזאת.

מה שברור, יושב ראש מועצת יש"ע, שהכלי הזה הוא כלי שהממשלה סוברנית להחליט בו. אם אינני טועה, מר מלצר מדבר על אירועים שבהם הקבינט המדיני ביטחוני התכנס, בעבר, והחליט כהחלטת קבינט, היום יש שביעייה, הפורום הקובע יכול להחליט ואם אינני טועה זה מה שקרה בעבר. כלומר הדבר הוא אפשרי, ואתה מדבר גם על תקופות ארוכות, אתה דיברת על שנה ושנה וחצי. אלה תקופות ארוכות.

יש הפרה של סעיפי הסכם פריז בנקודות האלה?

מניעת כניסת סחורה חקלאית או תעשייתית היא לדעתי בניגוד להסכם. בהחרמה יש אלמנט של פגיעה.

כתוב שאף צד לא יפגע בצד האחר.

בוודאי. הסכם פריז לא בוטל מעולם.

אני רוצה לענות מהזווית שלנו, כאיש מכס, לשתי הצעות שהועלו. אחת היתה חסימת השחרורים מהנמלים והשנייה מניעת רכישות מהרשות הפלשתינית במעברי קו התפר. לגבי חסימה בנמלים, בלי להתייחס להיבטים פוליטיים או אידיאולוגיים. השתמשנו בחסימת הנמלים מציבור פלשתיני בהקשר של רצועת עזה. פה התייחסנו לישות עוינת, כי ברור לכם שמניעת יבוא לרשות הפלשתינית באמצעות נמלי ישראל זה לחנוק אותם מכל הכיוונים, ואני לא אומר כרגע אם זה טוב או לא טוב. מדינת ישראל החליטה לעשות את זה כלפי רצועת עזה, יש טענות כאלה ואחרות בעולם, אבל אנחנו עומדים בזה; פרט לדברים הומניטריים אין יבוא לרצועת עזה דרך נמלי מדינת ישראל.

המשמעות החשובה היא, יושב ראש הוועדה, שיודעים בדיוק איך לעשות את זה. לא צריך דיונים ולא כלום, צריך לקבל החלטה.

אבל ברגע שמדובר פה על מאבק מדיני כלכלי מוגבל בחזית יחסית צרה, ההחלטה על חסימת נמלי ישראל בפני אוכלוסיית הרשות הפלשתינית, כלומר מניעת יבוא ויצוא, וברור שזה משק שתלוי לחלוטין או בקניות מישראל או ביבוא ויצוא, זה מהלך מרחיק לכת ביותר גם מבחינה בין לאומית, גם מבחינת התוצאות כלפי האוכלוסייה הפלשתינית. זה דבר שמי שיחליט צריך לחשוב פעמיים. דבר אחד זה לעשות את זה כלפי ממשלת חמאס ברצועת עזה, דבר שני זה לעשות את זה כלפי יהודה ושומרון. אני חושב שצריך לקחת את זה בחשבון.

ההצעה השנייה היתה הפסקת הקנייה של תוצרת פלשתינית לחלוטין במעברים. נאמר פה קודם וכמו שצריך להסביר לפלשתינים שהם לא צריכים לירות לעצמם ברגל, אני חושש מבחינה כלכלית שאנחנו לא נירה לעצמנו ברגל. הנתונים שהועלו על ידי חלק מהדוברים שבסחר ההדדי בין ישראל לרשות הפלשתינית, המכירות של ישראל לרשות הפלשתינית הן פי כמה וכמה וכמה גדולות יותר ממה שאנחנו קונים מהם. השוק הפלשתיני מבחינת המשק הישראלי זה, נדמה לי, השוק השני בחשיבותו אחרי ארצות הברית, כמדינה בודדת. כדי להשיג שוק, מדינה שנוכל למכור לה מה שאנחנו מוכרים היום לפלשתינאים, המשק הישראלי יצטרך להזיע מאוד קשה כדי להגיע למכירות כאלה. אם אנחנו אומרים להפסיק את כל הקניות מהמשק הפלשתיני, זה אומר גם להפסיק את כל המכירות למשק הפלשתיני, זה לא ייעצר שם, ואנחנו חייבים להיות מודעים. ההחלטה תהיה החלטה פוליטית, אבל אנחנו צריכים להיות מודעים שהמחיר הכלכלי למשק, ליצרנים הישראליים ולסוחרים הישראליים עלול להיות קשה ביותר כי אנחנו לוקחים מלחמה שהיא חשובה בהחלט לגבי התוצרת של יהודה ושומרון ועלולים להפוך את זה לנתק טוטאלי בסחר ההדדי בין הצדדים. הפגיעה למשק הישראלי עלולה להיות מאוד קשה. אני חושב שצריך לקחת את זה בחשבון.

עם מי הם יסחרו, אם לא הם לא יסחרו עם השוק הישראלי, כשכל השערים שלהם, גם הנמלים וגם שער אלנבי בידינו?

אני לא חושב שאנחנו נוכל להגיד 'לא מוכרים', גם מבחינה בין לאומית.

1,500 פועלים פלשתינאים עובדים במעלה אדומים, כלומר 1,500 משפחות פלשתינאיות מקבלות פרנסה במעלה אדומים בלבד, אז איפה הם יעסיקו אותם?

בצעדים שהם נוקטים כרגע אני חושב שהשיקול הוא לא מעט פוליטי, יותר מאשר כלכלי, וזאת היתה הצעתי, לשקול טוב מאוד את המחיר הכלכלי שלנו לפני שנוקטים צעדים. זה כל מה שאמרתי.

אני מאוד מודה לך.

אני מנסה להבין ממר בר בכר, או ממשרד החוץ, יש פה הפרה של הסכמי פריז? לפי הדיון הזה ולפי כל מה שאני מבין, ודאי שיש. או שיעבירו לנו חוות דעת מנומקת וכתובה לגבי הדבר הזה. אולי מהיועץ המשפטי של משרד החוץ, גב' רביע? אני ממש מבקש את זה בדחיפות, עוד לפני הכינוס של הישיבה הבאה. זה מסמך מחייב מן המעלה הראשונה, עליו מתבססים כל היחסים שלנו, אלא אם כן למשרד האוצר יש עמדה והדבר נבדק מבחינה משפטית, כי ברור שכאשר מר דיין, יושב ראש מועצת יהודה שומרון ועזה, מקריא את הסעיף ואומר לכם שיש פה הפרה, אז יש הפרה, מה צריך פה כל כך לקיים איזה שהוא סימפוזיון בעניין?

אני רוצה להתייחס לכמה דברים וכמובן לשאלה הישירה שלך. אל"ף, אין ספק שבהסכם פריז יש הפרה, אבל היא הפרה שבחלקה הדדית. זה לא עניין שצד אחד מפר לחלוטין וצד שני עושה את הכל ככתבו וכלשונו.

האם החרם הוא הפרה? האם הצו הנשיאותי הוא הפרה? הצו של אבו מאזן.

זו לא הפרה של ההסכם, של תנאי הרקע של ההסכם. על פיהם אתה חותם את ההסכם. בהסכם עצמו לא מופיעה, למיטב ידיעתי, שאלה של חרמות באופן ישיר.

סליחה, לשרוף את התוצרת זה נקרא לפגוע בה בצורה מסוימת?

לא, זה משהו אחר.

אם זה מצביע על כוונה---

מה זה מצביע על כוונה? הם שורפים. מה ההצטעצעות במלים? הם שורפים תוצרת. הם שורפים תוצרת ואתה משחק במלים.

הדבר נראה לי די ברור, אבל צריך חוות דעת של היועץ המשפטי של משרד החוץ וגם של משרד האוצר, לפני הישיבה הבאה. להניח אותה על שולחן הכנסת בהקדם, עד סוף שבוע זה.

את סוגיית החרם הכלכלי ניהל משרד האוצר בשעתו דווקא, ולא משרד החוץ. אבל אנחנו חייבים, זה גם בסיס לכל הפעילות. מישהו צריך להגיד.

נכון. נבקש חוות דעת מהיועץ המשפטי של משרד החוץ וגם מהייעוץ המשפטי של משרד האוצר, עד סוף שבוע זה, להניח על שולחן הכנסת.

אני רוצה גם להתייחס לנושא של תקן שחבר הכנסת רותם, שעזב, שאל. המעברים בינינו לבין הפלשתינאים הם לא מעברים בין לאומיים, הם מעברים ביטחוניים, כאשר ניתן לבדוק במסגרת המעבר אולי נתוני מס ערך מוסף ונתונים אחרים, אבל כרגע מבחינתנו לא מוצבים פקידים שעוסקים בתקן. מכון התקנים לא עומד במעברים ובודק האם מוצר זה או אחר נמצא בתקן. יחד עם זאת, היה וסחורה כזאת נמצאת בשווקים הישראליים, היה לנו בעבר מקרה של משקלות שנטען שהם לא עומדים בתקן ובעצם המשקל מזויף, או לא נותן את התוצאות המתאימות, אזי נעשו ביקורות במקומות הקמעונאיים שבהם נמצא מוצר זה או אחר, ואז נבדק אם המוצר עומד בתקן או לא. כדי להיערך לבדיקות תקן במעברים, במעבר רציף של סחורות, זו אופרציה שכרגע לפחות, לפי מיטב ידיעתי, ואני לא עוסק בתחום התקנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עדיין לא ערוך לה כי זו צריכה להיות היערכות שונה, כמו שיש במעברים הבין לאומיים, בנמלים באוויר ובים. לכן אפשר לתקוף את הנושא הזה בסוגיה של תקן, כפי שהציג את זה הנציג של חברת ליפסקי, יחד עם זאת זה צריך להיעשות בתחום הקמעונאי, או לצורך העניין, תפיסת משאית בדרך, נטילת דוגמה, בדיקה עם אכן זה עומד בתקן או לא, וכן הלאה. זאת אומרת זה איזה שהוא הליך שאפשר לעשות אותו שכרוך כמובן בהיערכות הרבה יותר מורכבת ומסובכת שמן הסתם כרוכה בעלויות תקציביות.

אם עשרה מטר אחרי המחסום עומדת עמדת ביקורת של המשרד, לא במסגרת המעבר הבין לאומי אלא כעמדת ביקורת בתחומי הקו הירוק, מה כל כך מסובך בזה?

זה לא מסובך, זה מחייב היערכות.

אני רק אציין שאף אחד מהרשות לא יכול לקבל תו תקן במדינת ישראל, נכון להיום, אז זה עוד יותר פשוט ממה שאתה אמרת.

אני רק רוצה לומר שאין אף עמדה שכזאת בתוך תחומי מדינת ישראל בשום מקום. זאת אומרת זה לא קיים.

אין מקום שבו אתה מכניס למדינת ישראל מוצרים שאין להם תו תקן, כי בנמלים בודקים.

וגם מפעלים ישראלים בודקים. מפעל ישראלי חייב לעמוד בתקן, אחרת אסור לו לשווק את המוצר שלו, עד כמה שאני מבין. זה נכון או לא?

לא, התשובה היא לא. יש חלק מהמוצרים שלגביהם יש תו תקן מחייב, ישנם מוצרים רבים שאין לגביהם תקן מחייב.

אבל מוצרים שיש להם השפעה על בריאות האדם, זה תו תקן מחייב או לא? כמו למשל ברזי מים.

אני רוצה להמשיך את דבריו של מר מלצר. צריך גם להבין שאנחנו בסך הכל מרושתים מול כל העולם בכל מיני היבטים כאלה ואחרים ובסופו של דבר פתיחה של אותה מלחמה, או אותו חרם כללי נגדי, מעבר לירייה ברגליים של התעשייה הישראלית בעצמה והסוחרים הישראליים שנשכרים מהסחר מול הפלשתינאים, יש לנו גם את כל המעורבות הבין לאומית, שנכנסת עמוק לדם שלנו, ושואלת שאלות, והיה ונפתח צורה כזו של החרמה... אנחנו מחויבים ל-WTO, אנחנו חברים ב-WTO.

אנחנו לא במצב של אפולוגטיקה, אדוני, אנחנו במצב של לייצר דעת קהל ולהסביר למה אנחנו צודקים. אחד הוויכוחים העיקריים בכל 130 השנים האלה בחיים המשותפים שלנו עם הפלשתינים, זה לא להגיד למה אנחנו תמיד לא יכולים ולהיות יותר צדיקים מהאפיפיור. לא אנחנו התחלנו את החרם הזה, ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה צריך להתייצב פה בצורה ברורה ולבוא ולומר 'הפלשתינים מפרים הסכמים', מפרים שיטתיים, אבל זה עניין אחר, אני לא מדבר על מדיניים וביטחוניים, וכן, אנחנו צריכים להיאבק על דעת הקהל. ואם מר בלייר מגיע לאמריקן קולוני, איפה שהוא מתאכסן תמיד, אז צריך לבוא ולומר לו 'תעשה את זה', 'כשאתה נוסע עכשיו לאבו מאזן, תגיד לו שזה בלתי מתקבל על הדעת', צריך לשכנע אותם שאנחנו צודקים ולא להסביר להם למה אנחנו לא יכולים, בגלל שאנחנו באמת מדינה הרבה יותר מסודרת, לשמחתי, אגב. זו דעתי האישית, זו תפיסתי בכל הסכסוך הישראלי-ערבי. וברור לי שאנחנו מחויבים להסכמים יותר מהפלשתינים. במקרה של הפלשתינים זה לא קשה.

אולי לא הובנתי כראוי. מה שאני רוצה להגיד זה שכשאנחנו מחליטים לנקוט בפעולה, את הדבר הזה שאמרתי, כל ההיבטים האחרים, חייבים לקחת אותם מאוד ברצינות, בכל מערכת השיקולים כיצד פועלים. אם הובנתי אחרת, אני מצטער.

אנחנו הרי לא נקטנו את הפעולה, אנחנו לא כינסנו את ועדת הכלכלה כי בא לנו בראש יום לבוא ולומר שאנחנו רוצים לשבור הסכמים עם הפלשתינים, או לקיים עליהם איזה שהוא חרם. אנחנו מגיבים פה לפעולה מאוד חמורה, בעיניי, של הפלשתינים עצמם. ודעת הקהל, קודם כל בישראל, אבל בעולם כולו, כולל חברינו וכל השותפות שלנו להסכמים בין לאומיים שחתמנו עליהם---

אזור התעשייה עטרות לגביהם זה יהודה ושומרון, שנמצא בתוך ירושלים.

דיברתי על כלכלה קודם, אבל לדעתי יש קשר ישיר וברור בין ההתנהגות של סלאם פיאד והצורה החלקה שבה זה עבר לו, לבין האמירה המחוצפת של סאאב עריקאת אתמול בערב. לכן יש לדברים האלה גם אמירה---

אז הוא אמר, אמר הרבה דברים. הוא יכול להגיד. הוא דיבר על הקפאה מוחלטת כתנאי פתיחה למשא ומתן. זה ברור כשמש שאנחנו לא מקבלים תנאים מוקדמים וודאי לא את התנאי הזה. ואני אומר לך שאני, באופן אישי, גם אמרתי לראש הממשלה ואני אומר את זה בצורה מוחלטת בכל מקום פומבי, אני מתנגד להמשך ההקפאה שהיתה מוזרה, שב-26 בספטמבר פג תוקפה. אני גם לא רואה מצב שישראל מסכימה לו, אבל אני לא רוצה כרגע להפוך את הדיון הכלכלי, המאוד ספציפי הזה, לדיון יותר רחב. אתה הזכרת את דבריו של עריקאת, אז אני אומר לך.

אני רוצה להביא לידיעת היושב ראש וחברי ועדת הכלכלה שהמינהל האזרחי לא עומד בתיקון החלטת הממשלה לגבי בניית תעשייה ומסחר. בפירוש בשבוע שעבר הודיעו לנו שהוא לא מאשר בוועדת החריגים שום בנייה של מסחר או מפעלי תעשייה אצלנו. כלומר בעצם מה שעושה שר הביטחון, הוא צוחק ולועג לתיקון ההחלטה של ועדת שבעת השרים, שכן לתת למפעלי תעשייה ולמפעלים ציבוריים להיבנות.

בשבוע הבא אנחנו מתכנסים גם בנושא התאים הפוטו וולטאים לישיבת המשך. הסוגיה של התאים הפוטו וולטאים מאוד רחבה, בכל הארץ יש בעיה וגם ביהודה ושומרון.

אני קצת מצד אחד מאוד נבוך. אני כבר פעם שנייה כאן. כשאני שומע, ואני מסביר שאני לא בא בתלונות אליהם, מאנשי המקצוע של המדינה שלנו, אני בטוח, אני יכול לחתום שבדיון הבא בעוד חודש-חודשיים אנחנו נהיה באותו מצב. אני בעצם שומע מאנשים שצריכים, עם כל הכבוד, להילחם... אנחנו בכלל לא צריכים להתכנס לכאן, זה התפקיד שלהם, להילחם נגד הטרור שלהם. כל מה שאני שומע זה למה לא ולמה לא. מדובר פה בפגיעה בתוצרת של מדינת ישראל. מצד שני, אני אומר לך, חבר הכנסת אקוניס, שאני לא בא בתלונות אליהם, כי כמו שאמר פה מר שרגא ברוש, עם כל הכבוד, הם לא קיבלו הנחיה כזאת. אם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לא נתן פקודה להשתולל על זה, סליחה על הביטוי, ואם שר החוץ לא ייתן פקודה כזו, אז מה אנחנו רוצים מהפקידים? הם עושים מה שאומרים להם. אני חושב שהוועדה הזאת, אם היא לא תקבל החלטה חד משמעית ותאכוף אותה, אני חותם לך שאנחנו ניפגש כאן עוד חודשיים.

שמענו.

יכול להיות שצריך להתחיל בחקיקה.

יכול מאוד להיות.

כי הזמן עובר, כבר עברו ארבעה חודשים והם מחסלים את התעשייה בינתיים.

אני רוצה להתייחס לאמירה שקשורה אלינו. אני אתחיל באמירה מסוימת, שאני גם אסיים איתה; העניין של תשלומי הביטוח הלאומי לא קשור לסוגיה הזאת. אני אסביר בקצרה. המוסד לביטוח לאומי מבטח עובדים זרים, כחלק גם מתיקוני חקיקה שהיו ועניינים נוספים, במספר ענפי ביטוח. אני לא אכנס לזה ולא אפרט. לצורך העניין, גם עובדים פלשתינים שעובדים בישראל הם מבוטחים בביטוח לאומי. אני אתן דוגמה של נפגעי עבודה, שזו המסה הקריטית, ישנם כמעט 700 נפגעי עבודה שיושבים בתחומי רצועת עזה. החל מינואר 2009 לא מתאפשרת העברת כספים לרצועת עזה ולמעשה המצב הזה לא מאפשר גם למוסד לביטוח לאומי להעביר את הכספים האלה, למרות שיש לנו חובה להעביר את הכספים האלה, לכן אנחנו פועלים במסגרת מסוימת שמתווה גם מתאם הפעולות בשטחים, והנציג שלו פה אולי אחר כך ירחיב קצת, במסגרת משרדי הממשלה השונים וגורמים שונים---

לא הבנתי.

מינואר 2009 אין העברות לעזה. הפרסום שהועברו כספים הוא מוטעה. אנחנו בשלב של הסדר וסיום של הסדרה מול הרשות של העניין הזה. זה לא עניין שקשור להעברת כספים אל הרשות עצמה, זה עניין של העברת כספים לאנשים פרטיים, לצורך העניין, שיש חובה למוסד לביטוח לאומי, למדינת ישראל, להעביר את הכספים האלה. זה לא דומה לאותם כספי מס ערך מוסף, נקרא להם "כלליים", וחייבים להפריד בין התחומים האלה. מעבר לעניין הזה שזה פרטני, זה עניין משפטי אחר.

פרט לכך, שוב, אלה כספים שמיועדים לאנשים שהם ברובם נפגעי עבודה, חלקם נכים מאוד קשים, אין להם אפשרות לקבל כספים בדרכים אחרות, וזה ההיבט ההומניטרי של העניין.

אני רוצה להוסיף לזה שיש בג"צ תלוי ועומד מול רשויות המדינה השונות, כולל המוסד לביטוח לאומי, בעניין הזה. כל התהליך התחיל הרבה לפני הבג"צ ובית המשפט מתעדכן מעת לעת בהתקדמות בעניין.

כמו שאמרתי, עדיין לא הועברו כספים, היתה איזה שהיא הדלפה לעיתונות על פרטי ההסדר ואני קצת מצר על כך, אבל לא היתה העברה.

לחשבון בנק פרטי?

כן, אלה חשבונות פרטיים. כל אדם שהוא עובד זר בישראל מבוטח בביטוח לאומי. במסגרת זו, בן אדם שנפגע בישראל בעבודתו ושב למולדתו, זכאי לקבל את הקצבה שלו, כמו אזרחי המדינה, במגבלות מסוימות כמובן.

שוב, שנה וחצי לא מועברים הכספים האלה, מדובר בסכומים שהצטברו ומצטברים והם אינם קשורים לסכומים שמועברים מדי חודש על ידי מדינת ישראל לידי הרשות הפלשתינית.

תודה. רבותיי, אנחנו נסכם בשלב הזה. אני חושב שקיימנו, מר דגן, דיון חשוב והדברים הם חשובים. זה נכון שבישראל הדברים נעשים בצורה פחות הייתי אומר אגרסיבית ופחות בלתי חוקית מאשר הם נעשים ברשות הפלשתינית, אבל ההבדל בין מדינת ישראל שהיא מדינת חוק, שמחויבת להסכמים בין לאומיים ושהיא מדינה נורמלית ודמוקרטיה מפוארת, לבין הרשות הפלשתינית, הוא הבדל ידוע, ולכן אולי אתה מוצא את ההבדלים האלה בינינו לבין הרשות הפלשתינית.

אפילו ארבעה חודשים.

לפעמים זה הרבה הרבה הרבה יותר, אבל בכל מה שקשור לוועדת הכלכלה, אתה רואה שפעם בחודש, כמו שעון, אנחנו מתייצבים... כפי שאמרתי ערב פסח, קיימנו את הישיבה הזאת היום בתחילת המושב, וזו ישיבה שאיננה מן המניין, ביום ראשון השבוע.

הוועדה קוראת לממשלה לדרוש מהפלשתינים, עם פתיחת שיחות הקרבה השבוע, להפסיק את החרמות באופן מיידי ובלתי מותנה ולהעלות את הנושא כחלק מסדר היום של המשא ומתן, גם באמצעות התיווך האמריקני וגם באמצעות הקוורטט.

ועדת הכלכלה קוראת לממשלה להחליט בדחיפות על נקיטת צעדים אופרטיביים כדי לעצור את החרם ולבטל אותו. שמענו כאן רעיונות שונים, הסטת כספים המיועדים לרשות הפלשתינים במסגרת החזרי מס ערך מוסף, במטרה להעביר כספים לפיצוי לתעשייה הישראלית הנפגעת, או חסימת הגישה לנמלים ולמעברים.

הוועדה דורשת משרי הבריאות, התעשייה, המסחר והתעסוקה והחקלאות לפקח על הסחורה הפלשתינית הנכנסת לישראל במסגרת מעבר תנועה חופשית של סחורות ולהעביר אליה, בתוך חודש, את ממצאי הבדיקות שייערכו.

במידת הצורך תקדם הוועדה במהירות יוזמות חקיקה בעניין החרם.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10