PAGE
הכנס ה-19 של רשת ערים בריאות בישראל
37
27/4/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

הכנס ה-19 של רשת ערים בריאות בישראל

לציון יום הבריאות העולמי "עיור ובריאות" ו-20 שנות פעילות הרשת

בחסות יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ

‏יום שלישי, י"ג באייר התש"ע (‏27 באפריל, 2010), שעה 11:15

1.
דברי פתיחה וברכות


2.

עיור ובריאות


3.

עיור, ממשל ובריאות התושבים – מהיבט משרדי הממשלה


4.

עיור ובריאות – ניגוד עניינים או אפשרות למגורים משותפים

יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין

חיים כץ – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

רחל אדטו

דב חנין – יו"ר הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לנושא סביבה ובריאות

הוועדה המארגנת של הכנס

ד"ר מילכה דונחין
-
יו"ר הוועד המתאם של רשת ערים בריאות בישראל

גבי בר-זכאי
-
סגנית ומ"מ ראש עיריית מעלה אדומים

פרופ' אלכס לבנטל
-
ממונה על הקשר עם ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות

רות ויינשטיין
-
מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות, משרד הבריאות

תחיה קרבטרי
-
רכזת מנהלית של רשת ערים בריאות בישראל

ד"ר איתמר גרוטו
-
ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

סיגלית רחמן
-
ממונה קיימות מקומית, המשרד להגנת הסביבה

שלומית ניר טור
-
מנהלת המחלקה לספורט נשים וספורט עממי, משרד התרבות והספורט

רון מוסקוביץ
-
מנכ"ל מרכז השלטון המקומי

בני כשריאל
-
ראש עיריית מעלה אדומים

ד"ר יחיאל לסרי
-
ראש עיריית אשדוד

יוסי שבו
-
ראש עיריית נס-ציונה

נעמי צור
-
סגנית ראש עיריית ירושלים

עו"ד מוסטפא סוהיל מחמיד
-
סגן ומ"מ ראש עיריית אום אל פחם

פרופ' ארזה צ'רצ'מן
-
הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה

ד"ר בנימין שפירא
-
מנהל הקונסרבטוריון במעלה אדומים

וילמה מאור
-
מנהלת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יעל ריצ'רדס
-
מחלקת טקסים ואירועים של הכנסת

ראשי רשויות מקומיות ואזוריות, עובדי רשויות, נציגי משרד הבריאות, משרד החינוך, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבינוי והשיכון, משרד הפנים, משרד הרווחה, נציגי המוסדות האקדמיים, נציגי ארגוני בריאות, חברה, סביבה, ספורט ופנאי, אדריכלים, מתכננים, רופאים ואחיות ואנשי ציבור רבים

אירית שלהבת
הכנס ה-19 של רשת ערים בריאות בישראל

לציון יום הבריאות העולמי "עיור ובריאות" ו-20 שנות פעילות הרשת

דברי פתיחה וברכות

נכבד בקימה את כניסתו של יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, ושל יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ.


(הנוכחים מכבדים בקימה את כניסת יושב-ראש הכנסת וחברי הכנסת.)


ברשותך, אדוני היושב-ראש, הנני גאה ומתכבדת לפתוח את הכנס התשע-עשרה של רשת הערים הבריאות בישראל, לכבוד עשרים שנות פעילות של הרשת ולרגל יום הבריאות העולמי.


הכנס יעסוק בנושא עיור, אורבניזציה ובריאות, ומידת ההשפעה של ההתפתחות העירונית על בריאות התושבים והדרכים להתמודד עם השפעה זאת.


ערים רבות בעולם מתמודדות עם אתגרים בריאותיים רבים: איכות החיים, דיור, מחלות כרוניות, היפגעות, אספקת מים והשלכותיה, אבק, תזונה, פעילות גופנית, התנהגויות סיכוניות כגון עישון, אלכוהול ואלימות. קיימים הבדלים בין הערים, ובתוכן, בתנאיי המחיה של התושב.


הדיון החל הבוקר בישיבה חגיגית של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשות חבר הכנסת חיים כץ, ידיד יקר שנאות להעלות את הנושא לסדר יומה הציבורי של כנסת ישראל, ובהמשך נשמע מפיו ברכות והמלצות.


אני מתכבדת לפתוח את הכנס בקטע נגינה. נשמע את הפרלוד מתוך סוויטה ראשונה לצ'לו סולו מאת בך. ינגן ד"ר בנימין שפירא, מנהל הקונסרבטוריון של העיר מעלה אדומים. בבקשה.


(קטע נגינה)

תודה רבה ד"ר בנימין שפירא.


הננו גאים ומכובדים בדברי ברכה של יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין. בבקשה, אדוני היושב-ראש.

יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת חבר הכנסת חיים כץ, אחי ורעי, חברת הכנסת רחל אדטו שמכהנת קדנציה ראשונה רבת פעילות בכנסת ומהווה הבטחה גדולה, ראשי הערים שאמורים להיות אתנו: ראש עיריית נס ציונה מר יוסי שבו, ראש עיריית מעלה אדומים מר בני כשריאל, כל נציגי הרשויות המקומיות הנוכחים, יושב-ראש הוועד המתאם של רשת ערים בריאות בישראל ד"ר מילכה דונחין, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ד"ר איתמר גרוטו, מורי, רבותי, קהל נכבד,


קודם כול, ברוכים הבאים לכנסת ולירושלים. אני שמח על ההזדמנות לציין בכנסת את יום הבריאות העולמי, ובמסגרתו לקיים את הכינוס הזה לרגל עשרים שנה לפרויקט "רשת ערים בריאות".


כפי שאתם יודעים בוודאי, הכנסת היא הראשונה לציין, לאורך כל ימות השנה, את הימים המיוחדים שבהם אנו מעלים על נס נושא נבחר, החל בזכויות מיעוטים או מגזרים והמשך בהעלאת המודעוּת לנושאים חשובים, כמו זה העולה כאן היום. עבורי ימים מסוג זה הם הזדמנות נוספת לממש הלכה למעשה את המעורבות שלנו בכנסת בנושאים האזרחיים האקוטיים ביותר. ומה לנו בסיסי וחיוני כל-כך כמו נושא בריאות הציבור והזיקה העירונית אליו, אותו מקדם פרויקט "ערים בריאות".


מכובדי, הכנסת נתפסת פעמים רבות כזירת התגוששות, כהיכל של וכחנות וצעקנות, ולא פעם יוצאת הדמוקרטיה, לצערי, נפסדת. יש כאן במשכן כוחות מעולים ששואפים לחבר מחדש את הכנסת לשכבות רחבות ככל האפשר של הציבור. אני רואה בעיניים כלות, אך גם פקוחות, את דימויה הירוד של הכנסת בעיני העם, דימוי שנוצר, במידה רבה, בשל מעשיהם הנפסדים של יחידים. הדבר גורם לכך שיש לא מעטים המדירים את רגליהם מכל עיסוק ציבורי ופשוט מנותקים מכל מגע ומכל מעורבות במתרחש בעולם הפוליטי.


כנס זה, כמו רבים אחרים מסוגו המתקיימים כאן כמעט מידי שבוע, במגוון רחב של נושאים, מסוגל לשוות לכנסת את החיוניות והרלוונטיות הראויים לה. הכנסים הרבים הנערכים בטרקלינים ברחבי הארץ, כולם חשובים, כולם אהובים, אבל הכנסת היא המקום היחיד שבו מתקיים הלכה למעשה הממשק החיוני כל-כך בין הדיון האקדמי ובין עולם המעשה, בין הרעיון ובין יישומו. כי בניגוד לפנלים אחרים, כאן המקום היחיד שבסופו של יום גם מתקבלות בו החלטות, זה המקום שלהכרעותיו יש השלכות רוחב יום-יומיות על אורח החיים של כל אחד ואחת.


הנושאים שבהם תעסקו כאן בהמשך, על העיור, הבריאות ומה שביניהם, אולי נתפסים בשיח הציבורי כאפורים מעט ביחס למשקלם של הדיונים המקרו-כלכליים, ובוודאי של הערכות המצב הביטחוניות והגיאו-פוליטיות המתקיימות כאן בכנסת מידי יום ביומו. אבל האמינו לי, כמי שהשתתף שנים רבות בדיוני הוועדות בכנסת, מאז שנת 1988, בסופו של יום – ואת זה יש מי שהבינו רק אחרי כמה וכמה שנים בכנסת, חברת הכנסת רחל אדטו הבינה זאת מייד, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת חיים כץ הבין זאת מייד – דווקא בדיונים הללו בתוך הוועדות, ולעתים גם הרחק מאור הזרקורים, נחתכים גורלות.


אני מייחס חשיבות רבה לנושאים שיעלו כאן היום. אני מברך את היוזמים שפעלו כדי להעלות אותם אל שולחן הדיונים דווקא כאן, בלב הזירה והעשייה הציבורית, את ידידי חבר הכנסת חיים כץ, העומד זו הפעם השנייה בהצלחה רבה בראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – הוצע לו להיות שר והוא העדיף להמשיך להיות יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – ואת סגנית ראש עיריית מעלה אדומים, הגברת גבי בר-זכאי.


לסיום, למדתי לדעת שפרויקט "ערים בריאות" מקדם, בין היתר, את המודעות לפעילות גופנית כחלק מן הרפואה המונעת. אני מבקש לחזק את ידיכם בעניין זה ולהמליץ עליו בחום, מניסיון אישי. מידי בוקר אני רץ 6 קילומטרים ביער ירושלים, ואין כמו זה. תבואו כולכם על הברכה.


אני מאחל לכם דיונים פוריים ומעניינים. אהיה כאן ככל שירשה לי הזמן. תודה רבה לכם וברוכים הבאים, פעם נוספת, לירושלים ולהיכל הדמוקרטיה הישראלי, כנסת ישראל. ברוכים תהיו כולכם.

תודה רבה בשם כולנו, בשם רשת הערים הבריאות בישראל, על דבריו החמים של יושב-ראש הכנסת, מר ראובן ריבלין.


אני מתכבדת להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, לשאת דברים, בבקשה.

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, איך אתחרה בסופרלטיבים שלך? בשבילי אתה מורה ומדריך והכול הכול, איש שאני מחשיב את דעתו ואת פעילותו. איך תיארתי אותך פעם: האוויר של הכנסת. חברת הכנסת ד"ר רחל אדטו, ראש עיריית מעלה אדומים מר בני כשריאל, סגני ראשי ערים, אורחים יקרים, מכובדי,


ביום חמישי האחרון ציינו את שעת כדור הארץ, אירוע בין-לאומי שמטרתו להעלות את רמת המודעות להתחממות כדור הארץ ולחשיבות השמירה עליו. לפני יומיים כיבתה ישראל את האורות ב-13 ערים למשך שעה אחת, במטרה להעלות את המודעות לנזקים שנגרמים לסביבה על-ידי פליטת גזי החממה ולהוכיח שכל אדם על פני כדור הארץ יכול לתרום על-ידי ביצוע פעולה פשוטה למאבק חוצה הגבולות בשינוי האקלים.


היום אנו מציינים את יום הבריאות העולמי ומלאת עשרים שנה לרשת ערים בריאות בישראל. רשת הערים הבריאות בישראל הינה ארגון ארצי לקידום הבריאות והסביבה ברשויות המקומיות ברחבי הארץ. בין מטרותיה הבולטות, היא פועלת לקידום איכות החיים היום-יומית, שיפור ואיכות הסביבה ובריאות התושבים. אין ספק שלראשי העיריות ולרשויות המקומיות תפקיד חשוב בשמירה על בריאות הציבור, ומכאן המשמעות והמחויבות העמוקה שיש לרשת שהקמתם.


אני מודה לראשי הרשויות ולסגניהם על הפעילות ברשת הערים הבריאות, ובמיוחד לגברת גבי בר-זכאי, ממלאת מקום ראש עיריית מעלה אדומים וסגנית יושב-ראש הרשת, שהעלתה בפניי את הנושא. כאשר היא באה לדבר אתי וציינה כי יש גוף שנקרא "רשת ערים בריאות בישראל", אמרתי: וואלה, אני לא יודע. לא שמעתי על כך. לכל חבר כנסת יש זכות להעלות נושא אחד במהלך השנה במתכונת שקיימנו היום. כוועדה באנו לאחד מאולמות הכנסת, לאולם גליל, שם הישיבה מוקלטת ומצולמת לטלוויזיה – לא שהרייטינג של ערוץ הכנסת גבוה מדי, אבל אנשים ראו ושמעו ואמרו: יש גוף שנקרא "רשת ערים בריאות בישראל", ותרמנו במעט כדי שיידעו. ביקשנו גם דיווח עדכני בשנה הבאה על מי שמצטרף לרשת. בעקבות בקשתה, ורק בעקבות זה, קיימתי ומימשתי. כולי תקווה שערים נוספות יצטרפו לרשת הערים הבריאות בישראל ויוכלו לשפר את איכות חייהם של התושבים בערים.


תודה רבה לכם על כל מה שאתם עושים למען שיפור איכות החיים בישראל. עוד פעם תודה לך, גברת גבי בר-זכאי. שיהיה לכם יום דיונים פורה. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אכן הנושא עלה על סדר היום הציבורי, גם של חברי הכנסת ובוודאי של ראשי העיריות, שיקחו אחריות על מנת לקדם את בריאות התושבים.


לכבוד הוא לי להזמין לשאת דברים את מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, מר רון מוסקוביץ, בבקשה.

בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, הבוקר לא רצתי 6 קילומטרים, מה שאני עושה רק שלוש פעמים בשבוע, וזה כי אני גר בכפר ורדים והייתי צריך לצאת מוקדם לדרך כדי להגיע לירושלים.


אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברי הכנסת, חברת הכנסת ד"ר אדטו, ראש עיריית בית-שמש ידידי מר משה אבוטבול, ראשי רשויות מקומיות, סגנים, כמובן ד"ר מילכה דונחין שמובילה את רשת ערים בריאות, אנשי משרד הבריאות וכל השותפים האחרים,


אני סבור, בוודאי לאחר היום הזה אבל אולי לא רק, בתום עשרים שנות פעילות אין צורך לשכנע ולהסביר את חשיבות פעולתה של רשת ערים בריאות, וגם לא את הצורך בעיסוק בבריאות, ברפואה מונעת ובכל הנושאים הקשורים לאיכות החיים שלנו. לכן אני מבקש במספר הדקות הקצר שעומד לרשותי לברך ולהציב דווקא איזה חזון קצר. אני מקווה מאוד שהחזון הזה יתממש. אני לא מניח שאפשר יהיה לראות את מימושו כבר בשנה הבאה בדיווח לוועדה, אבל אולי בתוך שנים ספורות.


בחזוני אני רואה את כל הערים במדינת ישראל, על המועצות המקומיות והאזוריות, ולא חשוב אם הן חלשות או חזקות – וכבר היום יש ברשת ערים בריאות מועצות ערביות ומועצות אזוריות וערים גדולות וערים קטנות – כל הרשויות המקומיות במדינת ישראל, כולל המועצות האזוריות, חייבות להיות שותפות לרשת.


הדבר השני, אגף התקציבים במשרד האוצר – אני מגלה שם פתיחות גם לרעיונות מקוריים, למרות התדמית הקשוחה של אנשי משרד האוצר – חייב לברך על תקצוב רשת ערים בריאות, ולו מן הטעם שיש בכך חיסכון כלכלי לעתיד. כל מי שמכיר מחקרים מן העולם, כל מי שעוקב אחר הנעשה בתחום מניעת מחלות, חינוך לבריאות, תזונה נכונה, מניעת עישון, כל הדברים שהרשת עוסקת בהם, כל מי שקורא מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מבין שהחיסכון הכלכלי אדיר. משרד האוצר צריך לראות את הנושא הזה כהשקעה ראויה, לא פחות מאשר השקעה בחינוך.


אני רואה בחזוני את הזוגות הצעירים שלנו מתלבטים בבחירת מקום המגורים לפי איכות הבריאות והתפקוד של יחידת הבריאות בעיר. ידוע שזוגות צעירים שמתלבטים היום בבחירת מקום המגורים שוקלים את נושא החינוך לילדים ואת נושא התעסוקה. אם נצליח לראות שבין השיקולים נכלל גם נושא הבריאות נוכל לומר בסיפוק שהעלינו את נושא הבריאות למודעות.


גם בתחום הפוליטי, הדבר האחרון שאני רואה בחזוני, שאולי באחת ממערכות הבחירות הקרובות לשלטון המקומי, בתוך רשויות מקומיות יוכרע עתידו של ראש הרשות על-פי המידה שהוא השקיע או לא השקיע, ואיך הוא השקיע בנושא הבריאות, החינוך לבריאות והרפואה המונעת.


זה החזון. אני סבור שהוא לא יומרני, ויותר מכך, אני סבור שהוא דרוש לנו.


אני רוצה להודות מקרב לב קודם כול לאנשי הרשויות המקומיות שנמצאות כבר ברשת, שעושות עבודת קודש. אף אחד לא הכריח, אף אחד לא מכריח. זאת פעילות וולונטרית, וצריך להצדיע לכל מי שלקח את הנושא הזה על עצמו, מקדם אותו ומקצה לכך משאבים. אני חייב להודות למשרד הבריאות שעומד מאחורי העניין הזה, גם בתקצוב וגם בתמיכה מקצועית. זאת דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה נכון בין שלטון מרכזי לשלטון מקומי, בין רגולציה ובין האצלת סמכויות לשטח. תודה ענקית לכל מי שעוסק ברשת ערים בריאות, לד"ר מילכה דונחין ולצוות, לגברת תחיה קרבטרי ולכל מי שיש לו יד ורגל, גם בשלטון המקומי, בקידום הפרויקט הזה.


תודה, ויום מוצלח.

תודה רבה למנכ"ל מרכז השלטון המקומי. אני מקווה שאכן יותר ויותר ערים ירימו את הכפפה שזרקת ויתחברו לפעילות של רשת הערים הבריאות, ושנמשיך לקבל את התמיכה, לא רק ממשרד הבריאות שמלווה אותנו כל-כך הרבה שנים, אלא מכל משרדי הממשלה, ובמיוחד משרד הפנים ומשרד האוצר, כדי שנוכל להרחיב את היריעה ולהגיע לאיכות חיים גבוהה יותר של תושבי ישראל.


אחרונת המברכים, המכובדת על עשייה ברוכה במשך שנים, יושבת-ראש הוועד המתאם של רשת הערים הבריאות בישראל ד"ר מילכה דונחין, בבקשה.

כבוד יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ראובן ריבלין, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והמארח שלנו היום חבר הכנסת חיים כץ, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי מר רון מוסקוביץ, מכובדי, ידידי ואורחים נכבדים,


אני שמחה לעמוד כאן לפניכם ולראות הרבה ידידים והרבה שותפים לדרך, וגם הרבה פנים חדשות שאולי מתעניינות ורוצות להתחיל בדרך הזאת. אנו פותחים את הכנס שמציין עשרים שנות פעילות ומציינים יחד אתו את יום הבריאות העולמי.


רשת ערים בריאות בישראל קמה במרס 1990. זאת היתה יוזמה משותפת של משרד הבריאות ומרכז השלטון המקומי. היו אלה ד"ר אלכס לבנטל, היום פרופסור אלכס לבנטל, ביחד עם ד"ר יהודה לנקרי, שהיה אז יושב-ראש ועדת הבריאות של מרכז השלטון המקומי, שהתניעו את המהלך. ארבע ערים יסדו את הרשת: ירושלים, שהיתה כבר מחויבת באופן עצמאי לארגון הבריאות העולמי כעיר פרויקט, תל-אביב, נתניה ורמת השרון. בכך הצטרפנו ליוזמה של ארגון הבריאות העולמי שמוביל את התנועה הזאת עד היום.


כברת דרך ארוכה עשינו יחד בעשרים שנותינו. צמחנו, התרחבנו, גדלנו, הגדלנו את מספר השותפים, התווינו דרכי עבודה. אנחנו עובדים עם הרשויות המקומיות, עם משרדי הממשלה ובעיקר כמובן עם משרד הבריאות, שגם תומך בנו במשאבים. היום חברות ברשת 50 רשויות מקומיות, ביניהן 5 מועצות אזוריות. יש לנו 11 ארגונים, כולל 3 קופות-חולים, האגודה למלחמה בסרטן, בית-הספר לבריאות הציבור בירושלים ורשימה ארוכה של ארגונים, וכן 4 משרדי ממשלה – כמובן משרד הבריאות שהקים את הרשת אבל גם המשרד להגנת הסביבה, משרד הרווחה ומשרד החינוך.


העבודה שלנו יחד ברשת יוצרת מערך של למידה הדדית ותמיכה הדדית בין השותפים, כל זה כדי לקדם את מה שאנו רוצים לקדם, את היעדים שלנו, של שיפור הבריאות, צמצום הפערים ופיתוח בר-קיימא.


יום הבריאות העולמי, אשר עוסק השנה בעיור ובריאות, בא להתריע בפנינו כי לתהליך העיור עלולות להיות השפעות מזיקות על הבריאות. תשמעו על כל זה בהמשך. לא הכול מזיק, יש גם דברים טובים בעיור. המחויבות הפוליטית לקידום הבריאות והקיימוּת שמהווה תנאי להתנהלות של העיר הבריאה, היא כנראה המתכונת – כך אנו מאמינים וכך מאמינים גם בארגון הבריאות העולמי – לבלום את ההשפעות השליליות ולהצעיד אותנו לעתיד טוב יותר.


אני מאחלת לכולנו כנס פורה ומפרה. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות, קודם כול לחבר הכנסת חיים כץ על האירוח ולחבר הכנסת ריבלין שכיבד אותנו בנוכחותו, ולצוות המקצועי המעולה של הכנסת שעשה עבודה נפלאה, כיוון אותנו, ליווה אותנו ועזר לנו: גברת וילמה מאור, מנהלת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, את נהדרת, וכמובן לחברים בוועדה המארגנת של הכנס: גברת גבי בר-זכאי, פרופ' אלכס לבנטל, גברת רותי ויינשטיין וגברת תחיה קרבטרי. תודה רבה.

תודה רבה לד"ר מילכה דונחין. אני מברכת על כניסתו של חבר הכנסת דב חנין, ברוך הבא, תודה רבה.


ד"ר מילכה דונחין התחילה בתודות לצוות המארגן ואני בהחלט רוצה להוסיף ולהודות לגברת וילמה מאור, לגברת יעל ריצ'רדס ולגברת איילת השחר, שבלעדיהן לא היינו מצליחים לארגן את היום הזה. תודה רבה לכל אחת ואחת מכן, תודה רבה.


נשמע כעת, בביצוע של ד"ר בנימין שפירא, את הפרלוד מתוך הסוויטה השלישית לצ'לו סולו מאת בך. בבקשה, ד"ר בנימין שפירא.


(קטע נגינה)

תודה רבה לד"ר בנימין שפירא, מנהל הקונסרבטוריון של העיר מעלה אדומים.


אנו מודים לך אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ראובן ריבלין, אנו מודים לחבר הכנסת חיים כץ. תודה רבה על הנוכחות שלכם.

עיור ובריאות

הנני מתכבדת לפתוח את המושב הראשון של כנס ערים בריאות בישראל בהרצאתו של פרופ' אלכס לבנטל. פרופ' אלכס לבנטל הוא רופא בריאות הציבור, ובהיותו רופא מחוז ירושלים יסד את רשת הערים הבריאות בישראל וליווה את הערים הראשונות בהצטרפותן לרשת הבין-לאומית. כפי ששמענו קודם מד"ר מילכה דונחין, ירושלים היתה עיר הפרויקט ואחר-כך הצטרפו עוד ערים רבות, כאשר ד"ר אלכס לבנטל ליווה כל אחת ואחת מהן, ביניהן מעלה אדומים, ואנחנו מודים לך על כך שצירפת אותנו לרשת.


הוא כיהן כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות במשך 16 שנים ומזה כשנתיים הוא מנהל המחלקה ליחסים בין-לאומיים של משרד הבריאות. הוא מרצה בכיר בבית-הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה. בבקשה, פרופ' אלכס לבנטל.

תודה. תודה רבה ליושב-ראש הכנסת בן עירנו ירושלים, ותיכף אגיד כמה דברים על ירושלים בקשר לערים הבריאות כי יש כאן דברים מעניינים.


אני ממלא מקום של ד"ר אגיס צורוס שמנהל את כל הרשת של הערים הבריאות באירופה, שנבצר ממנו לבוא וקיבלתי את המטלה להרצות במקומו. בעשותי כן חשבתי למן הנכון לומר דברים שהוא תמיד מרצה בשפה האנגלית – ד"ר אגיס צורוס הוא בן יוון – ואני מקווה שזה לא יפריע כי רציתי לעשות את זה אותנטי ככל האפשר, בדומה למה שהוא עושה. ברשותכם, אתחיל ואני מקווה שתיכף נוכל להציג את המצגת.


בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה שיותר אנשים גרים בערים מאשר מחוץ לערים. התופעה הזאת לא היתה כאשר התחלנו את הטיפול בנושא בשנת 1988. זאת תופעה חדשה בעולם שיש לה משמעויות רבות, וד"ר איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, ידבר על כך בהמשך. אבל אם אנו מבחינים בין העולם השלישי ובין העולם המערבי, רואים שבעולם המערבי המתפתח היתה כבר מזמן נטייה לירידה בגודל האוכלוסייה באזורים הכפריים ועלייה איטית יותר בגודל האוכלוסייה בערים, כאשר בעולם השלישי הנטייה הזאת הרבה יותר חדה. זה מיפנה בתולדות האנושות, זה לא דבר שעובר לסדר היום בקלות. לא תמיד כולנו מבינים עד הסוף את המשמעות. זה קורה מאז שנת 1950 ואנו צופים שעד שנת 2050 התהליך הזה רק יתגבר. יש הבדלים בין יבשות שונות וניתן לראות שהאורבניזציה כרגע עוברת בארצות מסוימות את ה-70%-80% ומגמתה ל-90%. יש לכך משמעויות שונות.


יש אנשי שגרים במגה-ערים, בערים כמו בומביי ודלהי וקראצ'י ואיסטנבול, ערים שאוכלוסייתן גדולה מ-5 מיליון והם למעשה כמדינות שלמות. למשל שפעת החזירים במקסיקו-סיטי פרצה בעיר שבמרכזה גרים 20 מיליון תושבים ובפריפריה גרים עוד 20 מיליון תושבים, ביחד 40 מיליון תושבים, שזה בערך פי 5.6 מאוכלוסיית מדינת ישראל כולה שגרים בעיר אחת. אבל רוב האנשים גרים בערים שאוכלוסייתן פחות מ-500,000 תושבים. אם אנחנו מסתכלים על המדינה שלנו, יותר ויותר אנשים גרים בערים שיש בהן למעלה מ-100,000 תושבים. לדוגמה, שימו לב שמספר התושבים בירושלים היום שווה בערך למספר התושבים שהיו במדינת ישראל בעת הקמתה לפני 62 שנים. זאת תופעה מאוד-מאוד מיוחדת, למרות שאצלנו ממדיה קטנים יותר.


מאין התחיל כל נושא הערים הבריאות? אני רוצה להגיד דבר מה על ארגון הבריאות העולמי, אולי לא כולכם יודעים את זה. ארגון הבריאות העולמי הוא אחד מהארגונים של האו"ם. אנחנו חברים בו כמו כל החברים בארגוני האו"ם. יש את ארגון העבודה הבין-לאומי, יש ארגונים שונים. עליכם להבין, כדי להיות חברים בארגון הזה המדינה שלנו משלמת 2 מיליון דולר בשנה, ובכל שנה אנו משלמים יותר על-פי מצבנו הכלכלי. על-פי ה-GTP נערך חישוב מדויק מאוד. זה לא ארגון של אנשים שיושבים באיזה מקום רחוק. ההחלטות נקבעות על-ידי העצרת של ארגון הבריאות העולמי. מידי שנה מתקיימת הצבעה על-ידי חברות הארגון. הרעיון הוא לקבל החלטות בקונצנזוס, וכל ההחלטות מתקבלות בקונצנזוס, פרט להחלטה אחת שמתקבלת כל שנה, הצעת החלטה נגד ישראל שמעלות מדינות ערב: התחילו בכיבוש של 47 ועברו לכיבושים עד היום. הדבר הזה נעשה במשך שעתיים. זאת ההחלטה היחידה שמתקבלת ברוב ומיעוט. כל ההחלטות האחרות מתקבלות בקונצנזוס.


הרעיון של הערים הבריאות התחיל בקנדה ב-1984. הרעיון היה לקבוע יעדים לגבי טורונטו בשנת 2000, במרחק של 16 שנה קדימה. למעשה זה סחף הרבה מאוד מדינות ואירופה אימצה את הרעיון להתחיל להשקיע בערים. כולנו למדנו תמיד בבית-ספר לבריאות הציבור – והמורה שלי, פרופ' לאון אפשטיין, נמצא כאן – דיברנו תמיד על קהילות קטנות. כעת מתחילים לדבר על ערים. רואים שערים מגיעות לגודל עצום. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי העניין, שאמנם יש אזרחים במרכז אבל הרבה דברים אחרים משפיעים על הבריאות.


תמיד יש בעיה עם השם "ערים בריאות" כי אומרים: טוב, זה של משרד הבריאות. אין זה נכון. מדברים כאן על בריאות בהיבט רחב מאוד שכולל את הפעילות הסביבתית, הפעילות התחבורתית, הפעילות של סביבה שאנו משנים אותה במו ידינו, ואני לא רוצה לדבר על מה שקורה בזמן האחרון במדינה בקשר לסביבה משתנה, וגם הסביבה העתידית. כל הדברים הללו משפיעים לא פחות על הבריאות, כאשר גם לחינוך יש השפעה עצומה על נושא הבריאות.


מה קרה בנושא הזה באירופה? לא ביום אחד החליטו לקדם את רעיון הערים הבריאות, אלא היו ערים באירופה שנרתמו לזה בלי שום תוכנית. הן עשו את זה מתוך הצרכים שלהן, מתוך העיקרון. למה? כי הבריאות לא נעשית בבתי-חולים או במרפאות ולא במרפאות בקהילה. הבריאות נעשית היכן שאנשים גרים, עובדים, משחקים, יוצרים משפחות, חיים, לומדים – שם נעשית הבריאות. הבריאות לא נעשית במוסדות בריאות.


הגעתי למר טדי קולק ואמרתי לו שהגיע הזמן שנהיה עיר בריאה. הסברתי לו שצריכה להתקבל החלטה של מועצת העיר. הגעתי למועצת העיר, ואז הוא שאל אותי: כמה זה עולה? אמרתי לו: זה בחינם. הוא אמר: בחינם? החינם הזה הולך לעלות לי הרבה מאוד כסף. ואז הוא אמר: זאת כנראה איזו עיר פסיכולוגית. הוא קיבל את זה. ואז הגעתי לארגון הבריאות העולמי ויושב-ראש הכנסת אמר שם: ירושלים היא עיר בריאה. אמרו: לא מקובל. בירושלים יש לנו בעיה עם חלוקת העיר, עם החלטת האו"ם, כי הם ארגון של האו"ם. אמרתי: אם אתם לא תצהירו, אנחנו נצהיר על ירושלים. ואז הם חשבו, חשבו, חשבו, ואמרו: באמת, לשם מה אתם תצהירו ואנחנו נצהיר. זה תלוי ברמה של המדינה, וכך ירושלים התקבלה לארגון למרות כל ההיסוסים של אנשי האו"ם. אבל מעניין שלא היו היסוסים לאף אחד אחר, פרט לכמה אנשי או"ם, וגם הם רק הוותיקים שפשוט זכרו את העבר, וכך שמנו את ירושלים על המפה והיא הוכרזה כעיר הבריאה הראשונה בארץ. מאוחר יותר, כפי שנאמר קודם, נכנסו ביחד מעלה אדומים, נתניה, תל-אביב, רמת השרון, בית-שמש וערים אחרות. הכנס הראשון שלנו היה בדיוק לפני עשרים שנים, ב-1990, ואז הוקמה רשת ערים בריאות בישראל.


בשלב הזה, כאשר הוקמה רשת ערים בריאות, קרה דבר מעניין לאנשים שעוסקים בנושא הבריאות. למעשה הרעיון הקדים את המציאות. קודם היה רעיון ואחר-כך אנשים התכנסו אליו. עליכם להבין שדבר כזה בדרך כלל לא קורה. בדרך כלל קורה דבר הפוך – בהתחלה עושים את הדברים: נעשה, ואחר-כך נשמע, ואחר-כך בונים איזו תיאוריה. היה ברור שבנושא הערים הבריאות יש כאן דבר שלא היה קודם לכן.


אתם רואים כאן על המפה את כל רשתות הערים הבריאות. אנחנו המדינה הכי דרומית באירופה. היינו שייכים לאזור המזרח-תיכוני של ארגון הבריאות העולמי אך לא קיבלנו אף זימון עד לשנת 1985. אז היה שינוי מסוים והזיזו את המדינות ואירופה אמרה שהיא מוכנה לקבל אותנו. קפריסין עברה אז למזרח התיכון, אלג'יריה עברה לאפריקה ואנחנו עברנו לאירופה. בקיצור, היתה הזזה של הקטגוריות. מאז 1985 אנו פעילים בארגון הבריאות העולמי ומופיעים בהקשר הזה על המפה של ארגון הבריאות העולמי, וכבר מ-1988 אנו שייכים שם לאזור אירופה, כלומר זאת היתה אחת הפעילויות הראשונות שלנו.


איך אנו קושרים את כל הדברים ביחד? מה שמשפיע על הבריאות שלנו בערים זה לא רק הגנטיקה, שלרוב אי אפשר לשנות אותה רטרואקטיבית, אלא גם הסביבה הפיזית, הסביבה החברתית וסגנון החיים.


אני מבקש לומר דבר מה על ירושלים. אני מנצל את ההזדמנות שיושב-ראש הכנסת נוכח אתנו, שתמיד אומר בראיונות: "חבר הכנסת רובי ריבלין מירושלים". באשר לסביבה החברתית, העובדה שהגברים בירושלים חיים 6-7 שנים יותר מאשר בתל-אביב למרות שמעמדם הסוציו-אקונומי נמוך יותר, זה מראה על לכידות חברתית. יש איזו לכידות חברתית בירושלים, גם בקרב המוסלמים, גם בקרב היהודים הדתיים. כנראה שבית-הכנסת והמסגד כגורם קהילתי עושה משהו, רק שאנחנו לא יודעים עדיין למדוד את זה, אבל ברור שמשהו קורה כאן, וגם אורחות החיים הבריאים נוגעים בעניין הזה.


אם נפרט, ואני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים, הסביבה הפיזית בעלת השפעה, הסביבה הפיזית שמתחילה באזור המגורים, היכן שאדם גר, היכן שהמשפחות גרות, ופרופ' צ'רצ'מן תדבר אחריי על התכנון והארכיטקטורה. ברור שהסביבה הזאת משנה את פני העיר ויש לה השפעה עצומה על הבריאות.


אגב ארגון הבריאות העולמי עובד עם אנשים במקומות שונים. הוא מעסיק את מיטב המוחות בעולם, כולם באים ביחד. נושא הסביבה החברתית, שמתחיל מהסביבה לא רק של התרבות אלא גם המסורת, הכלכלה וגם השתתפות בכלכלה ובקביעת החלטות, ברמה של עיר הדבר הזה חשוב, ההתנהגות הבריאותית של כל אחד ואחד ושל כולם ביחד.


הפרויקט הזה לא בונה בתים ולא בונה ביוב. הפרויקט הזה לא יוצר מגורים. הפרויקט הזה מעלה את הנושאים הללו על סדר היום, מעלה את הצורך להשקיע בכל הפעילויות הללו בערים. כאשר אני אומר "עיר", הכוונה גם למועצות אזוריות, לא רק העיר עצמה. הפרויקט הזה מעלה את הדברים על סדר היום וציבור הנבחרים צריך לעשות ולהגיב.


באנגלית קוראים לרשויות המקומיות Local government, לעומת ה-National government. ה-Local government זה מועצה ששולטת בעיר עצמה. אני בטוח שכולכם שמים לב שכאשר אדם אומר שהוא מירושלים שואלים אותו מאיזו שכונה הוא, כי כך הוא מזדהה, ולא רק על-פי העיר. הפרויקטים הללו נועדו לשפר את הבריאות ואת איכות החיים של כל התושבים.


אני מדבר כאן על דברים חיוביים, ואת הדברים החיוביים בדרך כלל קשה מאוד להבהיר לקהל. הרבה יותר פשוט להתחיל בנושאים הרבה יותר שליליים, אבל מכיוון שהנושא הוא קידום בריאות ומניעה, אנחנו מנסים למנוע את הדברים האחרים ולכן חשוב מאוד להפוך את התושבים לפרטנרים.


מה יוצר כאן את ההבדל? קודם כול, הגישה הקודמת היתה שיש כאן בריאות ויש כאן עובדי בריאות והאנשים מקבלים שירותי בריאות והם פסיביים. אותו דבר בנושא הסביבה, אותו דבר בנושא החינוך – זה מה שמקבלים מן העירייה. רעיון הערים הבריאות הופך את זה למשהו אקטיבי, שכולם יושבים מסביב לשולחן אחד. למה זה לא קורה בממשלה? בממשלה הרבה יותר קשה למשרדים להיפגש ביניהם כל הזמן ולדון. אגב, זה יכול להיות פתרון מצוין, וכך גם צריך להיות, אבל הרבה יותר קל ברשות המקומית, כאשר אנשים מכירים זה את זה, יושבים ביחד ומתכננים דברים ביחד. הרעיון הוא לאגד לא רק את משרדי הממשלה, לא רק את החינוך העירוני וכן הלאה, אלא גם את המגזר הפרטי, גם את האוכפים וגם את התושבים. הגישה הזאת חדשה.

אני מבקש להתנצל שעליי לעזוב. אני מבקש לומר שכעת אני הרבה יותר רגוע בתור ירושלמי. אעביר לממשלה את ההצעה שלך, שבמקום שהממשלה תשפיע על ירושלים, ירושלים יכולה להשפיע הרבה יותר על הממשלה.

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. נכבד אותו בקימה.

חבר הכנסת ד"ר דב חנין, אמנם אתה עורך-דין והדוקטורט שלך בנושא הסביבה, אז בוודאי אינני מחדש לך כלום כי זה נראה כל-כך ברור. הבעיה שצריך לשבת ביחד ולתכנן את זה, וזה היה הנושא של העיר הבריאה.


הרשת הזאת בכל 4 או 5 שנים משנה את המטרות שלה, מכיוון שהחיים יותר מודרניים ויותר פעילים ממה שסבורים כאשר יושבים בתוך אולמות. אנו חיים בסביבה משתנה כל הזמן וצריך לראות מה הצרכים החדשים שאנו רוצים לספק. לדוגמה, עכשיו עולה נושא הסביבה האישית והמקום שבו אתה חי הופך להיות דבר עיקרי וגדול.


אמר קודם מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, ובצדק, שאנשים בוחרים את מקום מגוריהם לפי החינוך ולפי כל מיני פרמטרים, והוא רוצה שיתווסף לזה ביום מן הימים גם פרמטר של בריאות. אין ספק שנושא הסביבה הופך להיות פרמטר חשוב מאוד בבחירת מקום מגורים. מי שפעם אחת חיפש דירות או בתים ראה שעוברים שני רחובות ופתאום מחיר הדירות משתנה לגמרי.


הצרה בעניין הזה, שמי שגר במקומות הטובים פחות הם דווקא האנשים החלשים בחברה, שעליהם צריך לעבוד הכי קשה ולצערנו הם לא תמיד בדיוק משתתפים. אנחנו יכולים להגיע אליהם דרך בתי-ספר או דרך מקומות העבודה. דרושה כאן מנהיגות, לראות דווקא את אלה שלא צועקים ולא מרימים את הקול. אנחנו צריכים להכניס אותם בכל המעגלים הללו, לא בתור קליינטים אלא בתור משתתפים. למעשה צריך ליצור את הקשר בין כולם ולעורר את ההשתתפויות הללו.


אחד הדברים שנאמרו קודם, ובצדק, הוא באשר לחיים האקטיביים. אפשר לראות עדיין בנגב למשל את ילדי הבדואים הולכים כמה קילומטרים ללימודים וכמה קילומטרים בחזרה הביתה. יש אנשים בארץ שחושבים שזה רע מכיוון שבית-הספר שלהם קצת רחוק והם נאלצים ללכת 2-3 קילומטרים. היום יש ערים באירופה שהפרויקט הגדול שלהן הוא Go to school, פשוט ללכת ברגל לבית-הספר, מכיוון שהזמנים השתנו ואנשים היום בקושי זזים, ויכול להיות שיום אחד יהיה אדם שכבר לא יצטרך את יד שמאל אלא רק את יד ימין עם איזו אצבע גדולה שהולכת על העכבר. לכן אם רוצים לקדם Acting living.


צריך לקחת את כולם ביחד, גם את נושא התחבורה, גם את האקדמיה, גם את התיירות, ויש הרבה מאוד סקטורים שמוצגים בשקף שיכולים להשתתף ביחד בעניין הזה. יום הבריאות העולמי השנה נועד לנושא הערים, והססמה שלו: שלפחות אלף ערים נוספות בעולם ישתתפו במאמץ ליצור ערים בריאות. כרגע שותפות כ-30,000 ערים ברחבי העולם.


אגב, בהתחלה חשבו שערים בריאות יהיו רק בעולם המערבי, אך לאט-לאט גם העולם השלישי והעולם האחר דרש להשתתף. במצגות הבאות של המשתתפים אחריי תראו שהפעילות הזאת חשובה מאוד.


ההצטלבות שבין גידול האוכלוסייה בערים וקיטון האוכלוסייה בכפרים היא דבר מהותי לחלוטין והייתי רוצה להקדיש לה כמה שקפים. התנועה הזאת, של מיליון אנשים שעוברים כל היום מן הכפר אל העיר, וזה קורה ברחבי העולם, דורשת כמה דברים וגם את שינוי נקודת המבט. בריאות הציבור התחילה מכך שהיה עיור עקב המהפיכה התעשייתית. אנשים עברו לעיר, לא היו שם תשתיות והם החלו להיות חולים. הכפר היה בריא, העיר היתה חולה. בואו נראה אם הדבר הזה קיים הלאה. תהיה לכם קצת הפתעה בעניין הזה.


גם המזון והתזונה הופכים להיות דבר חשוב. על-פי נתוני הבנק העולמי שהתפרסמו בשנת 2007 עולה כי היום האנשים שחיים בערים הבריאות שלהם טובה יותר משל אנשים שגרים בכפרים. כאשר משווים, בגדול, את תושבי העיר לתושבי הכפר רואים שהמצב הכלכלי של תושבי הערים משתפר לעומת של תושבי הכפרים, אבל צריך להסתכל על זה קצת אחרת. שליש מתושבי הערים הגדולות בעולם חיים ב"סלאמס". נכון שיש חלקים מן העיר שהם טובים מאוד, אבל יש גם חלקים מן העיר שבהם צריך להשקיע. ייתכן שמצבם הכלכלי טוב יותר משל תושבי הכפרים, אבל זה לא מספיק, כי הפערים הולכים וגדלים. לא מספיק לקחת את הערים הגדולות ולבדוק ממוצע אלא צריך להיות הרבה יותר ספציפיים.


התחלואה והתמותה של אנשים שעברו לערים טובה יותר בשנים הראשונות, אלא שאחר-כך קורה משהו עם אוכל הזבל וכל מיני מנהגים שצריך להשקיע כדי שלא יהיו. אציג לכם שלוש דוגמאות. למשל באינדונזיה המעבר לערים העלה את תוחלת החיים ב-57 השנים האחרונות עד לגיל 72 בממוצע. בברזיל קרה אותו דבר. בניגריה היתה מגמה כזאת בהתחלה, אך בשנים האחרונות עליית תוחלת החיים נעצרה במקצת בשל הפצת ה-HIV והאיידס. אנו רואים דווקא נתונים שונים מאלו שלמדנו בבריאות הציבור הקלאסית, כביכול הערים הן מקום של מפגע. לכולנו יש את ההיבט של היוונים, וגם של התורה, שמי שחי בסביבה הזאת מרגיש טוב יותר. זה קשור כנראה בדברים אחרים, בזמינות של שירותים, אבל הדבר הזה מביא את כולם אל העיר. לכן המסקנות הן שהעיר יכולה להיות מקום לצמיחה כלכלית וחברתית, אבל צריך ללוות אותה עם נושא הערים הבריאות.


אני מבקש לציין בסוף דבריי את המסרים, שבפעם הראשונה בתולדות האנושות גרים רוב תושבי העולם בערים גדולות, והיחס הולך וגדל. הגידול הזאת במספר התושבים שמתגוררים בערים הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר של שירותי הבריאות במאה העשרים-ואחת. בכל מקום בעולם חלק מן התושבים סובלים מבריאות לקויה ומאי-שוויון בבריאות, שעל כך פרויקט ערים בריאות צריך לעבוד. אי-השוויון בבריאות קיים בכל הערים בעולם, גם בישראל. הפתרון הוא לא רק המגזר הבריאותי, אלא הפתרון נעוץ בכל המגזרים שתפקידם לשפר ביחד.


היה לנו פעם שר בריאות, ואני לא רוצה לציין את שמו מכיוון שהוא נפטר, שהיה אדם חכם מאוד. הוא אמר: תגידו, כך אתם תאריכו את החיים עד אין-סוף? כמה שנים אתם רוצים שאנשים יחיו? אבל השאלה היא לא רק אורך החיים, אלא צריך לאפשר חיים טובים. יש מנהיגי ערים ברחבי העולם שרואים בזה אתגר חדש וחלק מתוכנית הפעולה, והם יוצרים את השינוי.


מזל טוב לרשת ערים בריאות ולד"ר מילכה דונחין שנושאת בדגל משנת 1991 ועד היום. תודה רבה לכולם.

תודה רבה לפרופ' אלכס לבנטל. פרופ' אלכס לבנטל ציין את מורו ורבו, פרופ' אפשטיין, מנהל בית-הספר לבריאות הציבור. אני רוצה לציין בנוכחותכם את המורה הדגולה שלי, המחנכת גברת יהודית שטיינר-פרויד, לשעבר מנהלת בית-הספר לסיעוד. תודה רבה.


הצטרף אלינו גם ראש עיריית נס ציונה, מר יוסי שבו. ברוך הבא מר מוסטפא סוהיל מחמיד, ממלא מקום ראש עיריית אום אל פחם.


נעבור להרצאה הבאה. מהנעשה בעולם נעבור למדינת ישראל. נקבל בברכה את פרופ' ארזה צ'רצ'מן, דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים לשעבר בטכניון בחיפה, וכיום מרצה וחוקרת בנושא שיתוף הציבור בתכנון. היא דוקטור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ניו-יורק, פרופסור אורחת באוניברסיטת ניו-סאות-וולס בסידני שבאוסטרליה, פרופסור אורחת באוניברסיטת יורק בטורונטו שבקנדה, ומלמדת בבית-הספר לארכיטקטורה ותכנון אורבני בוויסקונסין מילווקי. פרופ' צ'רצ'מן פרסמה עשרות מחקרים ופרסומים וזכתה להוקרה על פעילותה מן המשרד להגנת הסביבה ומאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם. אנו גאים ומוקירים את נכונותה לקחת חלק חשוב ביום זה של רשת הערים הבריאות בישראל. תודה רבה פרופ' צ'רצ'מן.

אני רוצה להתקדם בקצב כדי שאספיק ככל היותר ממה שרציתי להגיד.


דבר ראשון, התוכנית שלי בהרצאה הזאת לדבר בראש ובראשונה קצת על מה זה תכנון, כי אני לא יכולה לצאת מתוך הנחה שכולם מכירים את כל הנושאים השונים, אחר-כך קצת על מה זה בריאות בהקשר עירוני, ואחר-כך על הקשר ביניהם.


בראש ובראשונה יש כאן הגדרות מה זה תכנון ומה זה תכנון חברתי, כאשר אני כוללת בתוך זה את התכנון הבריאותי, ומה זה תכנון מרחבי. אני מבקשת שתקראו את השקפים בזמן שאני מדברת, כך נספיק פי שתיים מן החומר מאשר אילו הייתי מקריאה לכם את הדברים.


הדברים האלה קשורים, והם מורכבים. אני רוצה לנסות לפתח את המורכבות הזאת.


גם ההגדרה מה זה תכנון סטטוטורי חשובה מאוד. תראו בהמשך, אתייחס מידי כמה זמן להצעת החוק החדשה של ראש הממשלה ולפיכך חשוב להבין מה המשמעות של תכנון סטטוטורי בחיים של האנשים. התכנון הסטטוטורי הזה קובע את חלוקת המרחב לשימושי קרקע, בעיקר במונחים פיזיים, אבל גם חברתיים וכלכליים; מבטא, משנה או משמר מבנים של כוח; משפיע על חיי היום-יום שלנו בכל מיני דרכים, ועוד אדבר על זה; ומשפיע על הערכים הקשורים לסביבה ולמורשת ועל ערכם הכלכלי של נכסים, ולכך אנו מודעים יותר ויותר בימים ובשבועות האחרונים.


דבר ראשון מבחינת ההנחות הבסיסיות שלי לגבי הקשר בין הדברים, תכנון מרחבי משפיע באופן משמעותי על איכות החיים של התושבים ועל צדק חברתי וסביבתי. על כן זה לא דבר שאנו יכולים להשאיר לוועדות. אנחנו צריכים לדעת על זה, להבין את זה ולהיות מעורבים בזה מפני שזה קובע את הגורלות שלנו, של כולנו.


אבל המצב כרגע הוא שהשיקולים החברתיים והבריאותיים אינם תופסים מקום ראוי בתכנון המרחבי, לא בחוק התכנון והבנייה הקיים ולא בחוק החדש המוצע. בדקתי במחשב שלי את הצעת החוק החדשה, 500 ומשהו סעיפים. אין בה כל אזכור של המילה "חברה" או "חברתי". אין, לא קיים בהצעת החוק. "בריאות" מופיעה קצת, אבל גם כן לא מספיק ולא בצורה די מלאה.


מה זה שיקולים חברתיים בתכנון מרחבי? אני לא רוצה לקרוא את כל זה, אתם תקראו, אבל הנקודה כאן ששיקולים חברתיים יכולים להתייחס למטרות לאומיות, למשל פיזור אוכלוסייה, צמצום פערים וכדומה, התייחסויות שונות אליהן, ובמיוחד לקבוצות מודרות, ואתם קוראים את הכתוב כאן. תראו בהמשך גם שכל המטרות הללו נוגעות להגדרה מה היא עיר בריאה שאני מראה לכם עכשיו.


זאת רשימה של ארגון הבריאות העולמי, או של רשת ערים בריאות. זה הסדר שלהם, אינני יודעת אם יש לזה משמעות או לא, אבל הדגשתי בצבע את המרכיבים של עיר בריאה שקשורים יחסית ישירות לתכנון, דברים שהתכנון יכול להשפיע עליהם. יש כאן רשימה ארוכה מאוד של מרכיבים שנוגעים בכל תחומי החיים שלנו, ונושא הבריאות במובן הרפואי המסורתי שלו מופיע בסוף. שוב, אינני יודעת אם הם עשו את זה בכוונה, אבל זה בא לבטא את הגישה של ארגון הבריאות העולמי ושל הרבה מאוד רופאים ואנשים שעוסקים בבריאות, שבריאות היא דבר הרבה יותר רחב והרבה יותר מורכב מן ההתייחסות הקודמת שלנו, של היעדר מחלות או משהו כזה.


אני רוצה להגיד דבר מה על שיתוף הציבור בהקשר לרפורמה בתכנון. קיים סעיף בהצעת החוק החדשה, סעיף 154, שמפרט את כל המקרים שבהם הרשויות צריכות לפרסם באיזה אופן, לאפשר לנו לראות את ההחלטות המתקבלות, את התוכניות המוגשות, את הפרוטוקולים של הישיבות וכדומה. האנשים שמקדמים את החוק מתגאים בכך שיש כאן שיפור ניכר, שיש שיתוף הציבור, יידוע ושקיפות. הבעיה היא שיידוע ושקיפות הם אכן דברים חשובים מאוד, והחוק בקטע הזה מתקדם הרבה מעבר לקיים היום, אבל הצעת החוק לא לוקחת בחשבון, לא מתייחסת בכלל לכך שהיידוע והשקיפות הללו הם תנאים בסיסיים הכרחיים לשיתוף הציבור, אבל הם לא שיתוף הציבור. שיתוף הציבור זה דבר אחר לפי ההגדרה הזאת.


יכולתי ללמד אתכם סמסטר שלם על שיתוף הציבור. אני לא עושה את זה, אבל אני אומרת רק שיש כאן תהליך שאמור להתחיל עוד לפני שהגישו את התוכניות לוועדות, שאמור לכלול השתתפות של חלק מאתנו גם בתוך הוועדות. לא די שישאלו אותנו מה אנו חושבים ונוכל להתנגד רק בסוף התהליך שנמשך אולי 10 שנים, אחרי שהוועדות אישרו כבר את התוכניות. הן בעצם במידה רבה מאוד מחויבות כבר לתוכנית ואז שואלים אותנו מה אנו חושבים, אבל לא באמת שואלים אותנו מה אנו חושבים אלא רק האם אנו רוצים להתנגד. ואז כשאנו מתנגדים, אומרים: למה אתם תמיד מתנגדים? למה אתם לא בעד משהו? אף אחד לא נותן לנו אפשרות להביע במה אנו תומכים ומה אנו מרגישים.


לא אמרתי לכם שאני פסיכולוגית סביבתית. מכיוון שמערכת התכנון עוסקת בסביבה הפיזית של העיר, חשוב להבין את אופי הקשר בין סביבה זו ובין ההתנהגות שלנו. אם חושבים שאין קשר – זה לא טוב, כי זה לא נכון. אם חושבים שיש קשר דטרמיניסטי, שהסביבה הפיזית קובעת איך אנו נתנהג ואיך נרגיש – זה גם לא טוב, כי זה לא נכון.


אני רוצה להציג לכם דוגמה משעשעת על אי התייחסות לסביבה הפיזית. אלה שירותים שנמצאים ברחוב ציבורי באירופה. השאלה היא – אני לא שואלת אתכם באמת – האם הייתם משתמשים בשירותים הללו. כך זה נראה מבחוץ. כלומר, מבחוץ לא רואים מה קורה בפנים, אבל מבפנים רואים מה קורה בחוץ. אני משערת – אינני יודעת, אף אחד לא נתן לי כסף כדי לערוך מחקר, להסתובב בעולם ולראות איך אנשים מגיבים – אבל השאלה האם נשתמש בשירותים הללו או לא קשורה בכל מיני גורמים: גורמים תרבותיים, כי יש תרבויות בהן השירותים הם דבר לא כל-כך פרטי כפי שאצלנו, האמון שאנו נותנים בטכנולוגיה, למשל אני לא כל-כך סומכת על טכנולוגיה, גם אם מבטיחים לי שלא רואים לא בהכרח אני מרגישה נוח להשתמש בזה, וגם דברים אישיים.


אני רוצה להתייחס לקשר בין הסביבה הפיזית ובין בריאות והתנהגות בריאה. יש השפעה ישירה על בריאות, ואלה הדברים שרובנו מכירים ודואגים להם, אני מקווה, ויודעים שיש קשר בין זיהום מכל מיני סוגים, של אוויר מים וקרקע, ובין הבריאות שלנו וההתנהגות הבריאה שלנו.


הנקודה שאני רוצה להדגיש היא שגם כאשר יש השפעה ישירה של זיהום מסוים – ניקח את זיהום האוויר כי את זה הכי פשוט להדגים – גם כאשר יש לזיהום אוויר השפעה ישירה על הבריאות שלנו יש קודם כל שוֹנוּת בכך שההשפעה הישירה הזאת הרבה יותר חמורה על ילדים מאשר על מבוגרים ועלינו להביא את זה בחשבון. אנו יכולים לשנות את ההתנהגות שלנו כאשר יש זיהום אוויר. אנו יכולים אולי לנסות למצוא מקום מגורים היכן שיש פחות זיהום אוויר מאשר בחיפה עירי, אנו יכולים לנסות לפעול כדי שיהיו פחות מכוניות, כי חלק גדול מזיהום האוויר מגיע מן המכוניות, ושלא יהיו תעשיות שמזהמות את האוויר וכדומה. בכך אנו משנים או פועלים ביחס להשפעה הישירה הזאת.


לא בהכרח אנשים מודעים לכך שהזיהום רלוונטי גם בתוך בניינים, לא רק במרחב הציבורי ולא רק בחוץ. הגורמים שמשפיעים על הבריאות שלנו בתוך בניינים הם מערכת מיזוג האוויר, התאורה, הריהוט, כל מיני דברים שמשפיעים בצורה ישירה או עקיפה. למשל החומר ממנו עשויים השטיחים – יש חומר לשטיחים שפולט פורמלדהייד שהוא חומר מסרטן, ואנו מקווים שבבניינים לא יהיו שטיחים כאלה.


אבל יש גם השפעה לא ישירה על הבריאות, שבאה לידי ביטוי בתכנון המאפשר ומעודד התנהגות בריאה. לדוגמה, היום יש הרבה מודעות, גם אצלנו וגם בארצות-הברית, שהליכה ברגל היא דבר חיובי מאוד מבחינה בריאותית, אבל אם מתכננים בשבילנו אזורי מגורים או אזורים בעיר בהם רוחב המדרכה 70 סנטימטרים בלבד ואז רק אדם אחד יכול ללכת אז אי אפשר ללכת שניים או שלושה, אי אפשר ללכת עם עגלה וכדומה.


השאלה היא גם מה המרחקים בין השירותים שאנו זקוקים להם ובין מקום המגורים שלנו, האם המרחקים גדולים מאוד, ואז גם אם אתם רוצים שאלך ברגל 2 קילומטרים למרפאה זה לא אפשרי. סטודנטים סיפרו לי שבעפולה המרחק בין המרפאה ותחנת האוטובוס הוא 500 מטרים. זה מרחק גדול מאוד בשביל אדם שבא למרפאה. בדרך כלל הוא בא למרפאה מפני שהוא לא חש טוב. זה מסוג הדוגמאות למקרים שהסביבה לא עוזרת לאנשים, לא מעודדת אנשים להתנהג בצורה בריאה.


הדברים הללו קשורים ליכולת ללכת ברגל, או לרכוב על אופניים בבטיחות. זה כבר קשור לסוגי הרחובות והמדרכות, לרוחב שלהם, של הריהוט החיצוני שיש במדרכה, כלומר האם חלק גדול מן המדרכה תפוס על-ידי עמודים ועצים וספסלים, שהם דברים יפים מאוד אבל עדיין צריך להיות די מקום כדי שנוכל ללכת בהם.


בסופו של דבר קיימים משתנים מתערבים המשפיעים אף הם על ההתנהגות. יש את הסביבה הפיזית, ויש מה שהיא מנסה לקדם ולאפשר, אבל יש משתנים מתערבים תרבותיים, חברתיים, כלכליים ואישיים. ההתנהגות של אנשים ביחס לכל הבעיות שאנו יכולים לזהות מבחינת בריאות נקבעת בסופו של דבר על-ידי האנשים עצמם. זה אומר שאנו צריכים לפעול גם עם האנשים ולהתייחס לא רק להיבטים הטכניים יותר.


אלה נושאי תכנון, גם ברמה של תוכנית כוללנית בכל העיר או בכל הישוב וגם ברמה של תוכנית מפורטת, שהם רלוונטיים לבריאות. הדברים האלה מתקשרים למה שאמרו כבר ד"ר מילכה דונחין ופרופ' אלכס לבנטל על המאפיינים של עיר.


בין המאפיינים של עיר, שדרך אגב מופיע בתוך החלטות הממשלה לגבי מדיניות, שמוכר היום על-ידי כמעט כל אנשי המקצוע שעוסקים בזה, אבל לא תמיד – הרי אנו מכירים מה קורה אצלנו, שלא תמיד מיישמים את מה שאומרים שצריך להיות – ניתן למצוא את צפיפות הבנייה וצפיפות המגורים, ותיכף אתייחס למשמעות של זה, גובה הבניינים, שימושי הקרקע, גודל דירות, קיום השירותים ומיקומם, מיקום המטרדים, מערכת הכבישים, מערכת המדרכות, שטחים ציבוריים פתוחים. כל הדברים הללו נקבעים בצורה זאת או אחרת בתוכניות, והתוכניות הללו נכתבות על-ידי אנשי ונשות מקצוע ובאות בפני ועדות התכנון. אנו שמענו, שומעים, קוראים בעיתונות לאחרונה שחלק מן הוועדות הללו לא בהכרח מקבלות החלטות שיהיו טובות בהכרח לכולנו.


ההשלכות כפי שאנו הסקנו, לא ממשלת ישראל אלא קבוצה מאתנו, הן שצריכה להיות העדפה של ישובים ושכונות גדולים יחסית, עם צפיפות ממוצעת גבוהה יחסית. למה? מפני שלצפיפות גבוהה יחסית יש את היתרונות האפשריים הבאים:


1) אפשרות למגוון איכותי של משאבי דיור, שירותים ותעסוקה. בישוב קטן, או במקום שהצפיפות בו נמוכה אי אפשר להשיג את זה. כך בכל העולם, וכמובן גם אצלנו;


2) מספר רב של שירותים במרחק הליכה ברגל או נסיעה באופניים. שוב, זה בלתי אפשרי במקום שהצפיפות בו נמוכה. אפשר ללכת ברגל בישוב קטן אבל לא נגיע לשירותים מפני שלא יוכלו להינתן הרבה שירותים. לפעמים בישוב הקטן ניתן רק שירות אחד שאפשר להגיע אליו ברגל או בנסיעה באופניים;


3) אפשרות למערכת תחבורה ציבורית נגישה, נוחה, זולה ותדירה. המשמעות והחשיבות של תחבורה ציבורית עבור המדינה היא כל הדברים הללו: חיסכון בכסף, חיסכון באנרגיה, בטיחות, בריאות, איכות הסביבה, חיסכון בקרקע, שמירה על שטחים פתוחים ואסתטיות, מפני שבדרך כלל כבישים ומגרשי חניה לא בדיוק אסתטיים. יש אמנם ילדים שאוהבים לראות הרבה מכוניות, אבל מגרש החניה כשלעצמו הוא לא מקום יפה במיוחד. תחבורה ציבורית לא תתכן אלא בעיר גדולה יחסית וצפופה יחסית, פשוט מאוד.


על כן רוב אנשי המקצוע בארץ היום תומכים והממשלה קיבלה החלטה לאשר, לקבל, לאמץ את האסטרטגיה של פיתוח בר-קיימא שכוללת את ההיבטים האלה, וכל משרד ממשלתי צריך לגבש לעצמו אסטרטגיה לפיתוח בר-קיימא בפעולות שלו. אינני יודעת אם למשרד הבריאות יש אסטרטגיה לפיתוח בר-קיימא. זאת שאלה מעניינת.


בשקף הזה רואים את המטרה של התכנון. לדעתי המטרה צריכה להיות לאפשר לאנשים להגיע לאיכות חיים שמתאימה ככל היותר להגדרה האישית הסובייקטיבית שלהם של מה זה איכות חיים. הבעיה היא שאנו שונים. אם זה סובייקטיבי, אז יש מגוון של קבוצות אנשים עם אינטרסים ומטרות שונים שאולי סותרים זה את וזה, ואין בהכרח פתרון פשוט לסתירות הללו.


הנקודה האחרונה, אני רוצה להדגיש בפניכם, כי לפחות חלק מכם אינם אנשי תכנון, בתכנון – אני מדברת על תכנון פיזי, אך אני מניחה שזה נכון בכל תכנון, בכל תחום – לא ייתכן שיהיה פתרון אחד ויחיד אפשרי. אין דבר כזה. תמיד יש חלופות. הבעיה שאנו, הלא מקצועיים, נתקלים בה פעמים רבות, שאנשי המקצוע באים אלינו ואומרים: אתם רואים את התוכנית הזאת? היא התוכנית הכי טובה שיכולה להיות, היא מתאימה במאה אחוז לבעיית התכנון במקום הזה. ואתם צריכים להגיד להם: סליחה, אנחנו בטוחים שיש אפשרויות שונות, תמיד יש אפשרויות שונות. אני אומרת תמיד לסטודנטים, הרי כשנותנים להם תרגיל לעשות, אוי ואבוי אם כולם יביאו אותו פתרון. כל אחד צריך להביא פתרון אחר, אחרת המורים ישאלו מה קרה כאן. זה ממחיש את הנקודה, שאף פעם אין רק פתרון אחד ויחיד אפשרי.


כאן רואים חלוקה אפשרית של קבוצות שונות באוכלוסיה, שייתכן שיש להן צרכים שונים, הן בכיוון של בריאות, הן בכיוון של איכות חיים. כל אחד יסתכל היכן הוא נמצא בעשירונים האלה, אבל תראו את הפערים שקיימים כאן. זה מראה רק את הרף התחתון של העשירון העשירי, לא לאן זה מגיע.


זאת גם נקודה חשובה מאוד. כאשר החוק מדבר על שיתוף הציבור הוא אומר לרשויות: אתן צריכות לפרסם את כל המידע שאתם מגישים לציבור באתר האינטרנט. אתם רואים כאן שלא לכולם יש אינטרנט. יש קבוצות מסוימות ששיעור משקי הבית בתוכן שיש להם אינטרנט הוא נמוך, 25%.


יש עוד נקודה שצריך לשים לב אליה. באף קבוצה לא קורה של-100% מן הקבוצה יש אינטרנט או מכונית או שתי מכוניות וכדומה, גם לא אלה שבעשירון הראשון. תמיד יש שוֹנוּת בין האנשים. לפיכך נשאלת שאלה: הם יפרסמו את הדברים באינטרנט, אבל מה יעשו האנשים שאין להם גישה לאינטרנט? צריך למצוא פתרון. אני מנסה לשכנע אותם שצריך למצוא פתרון.


תסתכלו גם לכמה משקי בית יש יותר ממכונית אחת. אני משערת שרבים מכם נדהמים מן הנתון הזה, כי חשבתם שהשיעור גבוה יותר. הוא לא גבוה יותר, ומבחינתי השאיפה שלנו בתכנון צריכה להיות שהוא לא יהיה גבוה יותר מפני שמכונית אחת – בסדר, גם לי יש, אני לא יכולה להגיד לאנשים אחרים שלא תהיה להם, אבל לחיות במקום שבגלל התכנון הפיזי אי אפשר להסתדר בלי יותר ממכונית אחת זה טעות שלנו בתור אנשים שעוסקים בתכנון. אנחנו צריכים לתכנן שכונות וישובים בצורה כזאת שמי שרוצה ויוכל יקנה לו מכונית אחת, אבל לא יצטרכו 4 מכוניות רק מפני שכל אחד מן הבוגרים במשפחה מעל גיל 17 יצטרך מכונית כדי להסתדר, כדי להגיע לבית-הספר, כדי להגיע לבילוי וכדומה.


אני מראה לכם כל מיני דברים ממש בקצרה. רציתי להראות לכם כאן שיש מגמה בעולם ב-10 השנים האחרונות להגיד שבכל תכנון של כל מקום, כל סביבה, כל האמצעים יהיו נגישים לכל אחד ללא קשר למגבלות שלו או שלה, שכולם יוכלו להשתמש במקום. תיכף אראה לכם את החוק. החדר הזה מנוגד לחוק כי הוא לא נגיש לכולם. אני מניחה שלכאן אפשר להגיע בכיסא גלגלים, אבל אי אפשר להגיע למעלה, אז הכנסת עוד לא עומדת בהוראות החוק שהיא עצמה חוקקה, שאראה לכם תיכף שהוא חוק נהדר, הלוואי על כל החוקים שלנו.


כמה מילים על זכויות גישה שחשובות לאנשים ושדרושות לצדק חברתי וסביבתי.


זכות הגישה למידע – אני מקווה שאתם יודעים שיש לנו חוק חופש המידע, שקובע שיש לנו זכות לקבל את כל המידע שקיים ברשות הרשויות הציבוריות, למעט השב"כ וכדומה. אינני יודעת כמה מכם ניסו לקבל מידע מן הרשות המקומית שלכם. אני מקווה שאם ניסיתם לא נתקלתם בבעיה, מפני שלא כל רשות מקומית הכינה את עצמה למימוש החוק הזה;


זכות הגישה למשאבים ציבוריים קיימים – החוק לא מדבר על זה בתור זכות;


זכות הגישה למקומות;


וזכות הגישה לתהליך קבלת החלטות, שקיים היום, כפי שאמרתי, בחוק רק בצורה מוגבלת מאוד, ודרך אגב רק בתכנון. אפשר להגיד שזה דבר חיובי מבחינת מערכת התכנון, ששם אנו יכולים להגיש התנגדות. במערכות אחרות אין לנו זכות להגיש התנגדות, אף אחד לא שואל אותנו או מאפשר לנו לראות את התוכנית ולהגיש התנגדות.


להלן חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות. החוק הזה נהדר מפני שהוא קובע שהנגישות במובן הרחב של המילה צריכה להיות אפשרית לכולם באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי, שלא נרגיש שמכיוון שאנו לא יכולים לעשות משהו אנו פחות חשובים. אדם עם מוגבלות הוא אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית, קבועה או זמנית, אשר בגלל המוגבלות הזאת מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. בעצם זה כולנו בשלב כזה או אחר של החיים שלנו. אני מצטערת לבשר לכם אבל בדרך כלל, כמעט כולנו נהיה חולים יום אחד, נשבור רגל, נשבור יד, תהיה לנו בעיה בעיניים. זה שאנו לא מוגדרים בביטוח הלאומי כאנשים עם מוגבלות או כנכים עוד לא אומר שזה לא רלוונטי לנו. זה בפירוש רלוונטי עבורנו.


במחקר שערכנו בנוגע לאו"ם – ומפאת קוצר הזמן לא ארחיב עליה – הצגנו את ההמלצות שהראיתי לכם קודם.


דילגתי על הרבה דברים, עברתי מנושא הצפיפות מבלי להראות לכם את ההמלצות לגבי העירוב של שימושי קרקע, שהיום נחשב כרעיון גדול, בשונה מקביעה שאזור מסוים מותר רק מגורים. אינני יודעת אם ידוע לכם, בארצות-הברית יש חוק מקומי שקובע שבתוך הפרברים המסורתיים מותרים אך ורק בתים חד-משפחתיים, אסור גן ילדים, אסור מעון יום, אסורה מכולת, ואחר-כך הם מתפלאים שהילדים ובני הנוער שלהם שמנים. זה נושא שמעסיק אותם המון היום. הרבה מחקרים נערכים איך לעודד ילדים ובני נוער ללכת יותר ברגל ולהיות פעילים יותר בספורט כדי שלא ישמינו כל-כך. אחד הדברים המדהימים ששמעתי לאחרונה, שיש מקומות בארצות-הברית שאוסרים על ההורים לאפשר לילדים שלהם ללכת לבד לבית-הספר. היה מקרה של אמא שחשבה שהדרך מביתם לבית-הספר בטוחה ושהילד די בוגר ויכול ללכת לבדו. הוא הגיע לבית-הספר לבד והמנהלת התקשרה למשטרה, והמשטרה באה וכמעט תבעו את האם על שהיא מזניחה את הילד שלה.


דיברנו גם על התחבורה הציבורית, עד כמה היא חשובה בשל כל מיני היבטים, גם מן ההיבט הסביבתי, גם מן ההיבט החברתי, גם מן ההיבט הכלכלי וכדומה.


מבחינת המדיניות, אילו היה ייצוג הולם של קבוצות שונות בממשל המקומי ובגופי תכנון ארציים ומקומיים היה גדל הסיכוי שהצרכים של קבוצות שונות היו נשמעים בגופים מקבלי ההחלטות. בכמה ערים יש ראש עירייה אישה? ב-4 מתוך 260. זה לא סביר. אפשר לשאול כל מיני שאלות לגבי בעיית אי-הייצוג ההולם של כל מיני קבוצות שונות בממשל המקומי. זה נוגע לנקודה השנייה, על השתתפות הציבור בתהליכי קבלת החלטות.


אמרנו שצריך בסיס מידע שמפלח את האוכלוסייה כדי שאפשר יהיה להבין האם יש הבדלים בין גילאים שונים, בין קבוצות אתניות שונות, בין קבוצות על-פי זמן שהייתן בארץ, בין נשים וגברים. במקרים רבים אנחנו לא יודעים האם יש הבדל ביניהן. לדוגמה, יש קצת נתונים על ההבדל בנסיעה לעבודה בין נשים וגברים. גברים יוצאים מוקדם יותר בבוקר, חוזרים מאוחר יותר בערב, כי הם לא צריכים לדאוג לילדים אלא הנשים צריכות לדאוג להם, והנשים יוצאות מאוחר יותר וצריכות לחזור מוקדם יותר, אבל מבחינת לוח הזמנים של התחבורה הציבורית פועלים על-פי סדר היום של הגברים. מדברים היום על הנהגת תסקיר השפעה חברתית ובריאותית כחלק מתהליך קבלת ההחלטות.


ניסיתי להראות לכם כמה חשוב שאנשים יבינו את הקשר בין תכנון ומערכת התכנון לחיים שלהם, שזה לא דבר שמעניין קבוצה קטנה של אנשים, כי אם החלטות גורליות לחיים שלנו.


האופן שבו חלק מן ההחלטות מתקבלות, שמתגלה לנו בחדשות מידי יום, מצביע על כך שאסור להשאיר את התהליך בידי קבוצה קטנה של אנשים. אסור לקבל את הטיעון שבו משתמשים ראשי עיריות רבים – נמצאים כאן כמה ראשי עיריות ואני מקווה שאני לא מעליבה אתכם – שמדבריהם משתמע: "אני הציבור. מה אתם רוצים? אתם בחרתם בי. עכשיו במשך 5 שנים אני יכול לפעול בשמכם כי אני מבין מה אתם צריכים ומה יהיה לכם טוב". אני מצטערת, הם לא מבינים, כפי שגם אני לא מבינה, כפי שגם אתם לא מבינים. אף אחד לא מבין לגבי כל הקבוצות האחרות. אסור להשאיר את התהליך בידיהם בלבד. הם כן חלק ממנו, אבל לא לבד, והתהליך הזה צריך להיות גלוי ושקוף ושאנו, התושבים הרגילים, ניקח בו חלק פעיל.


זאת האחריות גם שלנו. שמעתי היום מישהו אומר: "מה אפשר לעשות? האנשים לא רוצים להתערב בנושאים האלה, לא רוצים להיות פעילים בנושאים האלה". אני מקווה ששכנעתי אתכם שאם אתם עדיין לא פעילים, חשוב שתהיו פעילים מפני שהדברים האלה משפיעים על איכות החיים שלכם.


תודה רבה.

תודה רבה לפרופ' ארזה צ'רצ'מן. נשארו לנו דקות ספורות לשאלות, בקשות או הערות לפרופ' לבנטל ולפרופ' צ'רצ'מן, אם מישהו מעוניין. בבקשה, גברת ענת שמש ממשרד הבריאות.

השאלה שלי מופנית לפרופ' צ'רצ'מן. יש אלמנט שלא שמעתי עליו בתכנון, שיש לו השפעה רבה על הבריאות, שאפשר למנוע אותו בישובים קטנים אך לא בישובים צפופים, והוא הרעש. רציתי לשמוע את התייחסותך, בבקשה, לנושא הזה.

שאלת הרעש היא לא שאלה פשוטה. ההגדרה המדעית לרעש היא קולות לא רצויים. זה לא לפי דציבלים, אלא זה עניין סובייקטיבי. רעש שמפריע שונה אצל אנשים שונים. העיר, כל עיר, מורכבת מחלקים שונים. יש חלקים מרכזיים, שם יש הרבה רעש יחסית, אזורים הומי אנשים, הומי מכוניות ופעילות, ויש אזורים שקטים מאוד בעיר, בדיוק כמו בישובים קטנים. אז אי אפשר לעשות הכללה. יש ישובים קטנים, כמו בני עטרות, שנמצאים ליד נתב"ג והישוב בכלל לא שקט על אף שהוא קטן. חולון היא ישוב גדול, תיכף גם שם לא יהיה שקט מפני שהמטוסים יעברו מעל העיר. אז אי אפשר לעשות הכללה.

תודה רבה. עוד מישהו מבקש להעיר?

אני רוצה להציע דבר מה לשני המרצים, או ליידע אתכם. אני אחות בריאות הציבור ואונקולוגיה בטבעון. לפני שהכניסו בטבעון הכל-כך יפה מכלים לאיסוף אשפה, מכלים עגולים ויפים, פניתי לראש המועצה ואמרתי לו: לפני שאתם מכניסים את המכלים תחשבו על התקנת רגלית להרמת המכסה, כדי שילדים ומבוגרים לא יגעו במכל וכך יעבירו מחלות. לא התייחסו, אמרו שאני מנדנדת. התקינו את המכלים, זה יפה מאוד, אבל היכן שמירת הבריאות? אז אם בישובים אחרים מתכוונים להכניס את המכלים הללו, אני מציעה לחשוב על זה.


דבר שני, אני משגעת אנשים בקשר למניעת עישון. בטבעון התושבים מודעים מאוד. אנשים אינטליגנטים עם תעודות עומדים בצמתים עם חולצות לבנות ושלטים שכתוב עליהם "אני בעד אוויר נקי", ומעשנים זה על-יד זה. אני מעלה את זה מכיוון שכל אימת שאני שומעת על הקבוצות הללו שכל-כך מתכוונות לטוב, אני שואלת את עצמי היכן הדוגמה האישית לילדים, לחבר שעומד על-ידם? אני מקווה שאת, כמי שנפגשת עם ציבורים שונים, תעלי את זה למודעות.

תודה רבה. אנחנו יוצאים להפסקה של חצי שעה. מחכה לכם כיבוד קל. נחזור למושב השני בשעה 13:30. תודה רבה.

עיור, ממשל ובריאות התושבים – מהיבט משרדי הממשלה

אחר-הצהרים טובים. אנחנו רוצים להתחיל במושב השני בנושא עיור, ממשל ובריאות התושבים.


להזכירכם, ההתמקדות בערים הבריאות בדרך כלל לא התחילה ביוזמת משרדי הממשלה. היא התחילה תמיד ביוזמות מן השטח ואילו משרדי הממשלה באו קצת אחרי זה. אנו סבורים שצריכה להיות המשכיות בין השלטון המקומי ובין השלטון המרכזי. נשמע עכשיו שלושה דוברים על הקשר שבין משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התרבות והספורט. נשאל כל אחד מהם איך המשרד הממשלתי יכול להתמודד עם זה, מן הבחינה המקצועית ומן הבחינה המעשית.


ראשון הדוברים הוא ד"ר איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, שמוכר בוודאי לכולכם. בבקשה, הבמה שלך. לכל דובר יהיה רבע שעה ונקווה שזה יהיה מעניין.

תודה רבה. אנסה לסקור את הדברים. נדבר על ציוויליזציה ובריאות, שעיור הוא חלק ממנה – מגמות בעיור בעולם, מה משפיע על הבריאות בערים ומגמות של תחלואה שקשורות בעיור, הגורמים הסביבתיים שמשפיעים על הבריאות וגם התוצאות שלהם. בהמשך נדבר על האתגרים ועל דרכי ההתמודדות שאפשר להציע, גם ברמה של משרד הבריאות. בעצם הרוב יהיה בכיוון השלילי של העיור והבריאות אבל אנסה כמובן להסתכל בסוף גם על הצדדים החיוביים.


אנחנו רואים מצד אחד תופעה של גלובליזציה ואוכלוסייה מזדקנת. העיור הוא אחד מן המאפיינים, כמו גם עלייה בצריכה והתפתחויות טכנולוגיות, שהם כמובן חיוביים אך יש בהם גם היבטים שליליים, ולא ניכנס לזה כרגע. מצד שני, בבריאות אנו רואים עלייה בהיקף המחלות הכרוניות וגם בתחלואה שקשורה למחלות נפש, חזרה או התחדשות של מחלות זיהומיות שכולנו מכירים, עלייה בסיכונים הסביבתיים לבריאות כתוצאה מכל מיני כימיקלים או גורמים פיזיקליים, קרינה וכולי שנמצאים בסביבה שלנו, וכן דבר שמאפיין מאוד את התקופה – רפורמות ושינויים במערכות הבריאות. זה פחות קשור להרצאה שלנו היום.


ידוע לנו שחלק מן הגורמים העיקריים המשפיעים על הבריאות ניתן לשלוט בהם. מנתונים אמריקאים עולה שלמעלה מ-50% ממקרי המוות ניתנים למניעה. הגורמים העיקריים הם עישון, אלכוהול וסמים, תזונה לא בריאה והיעדר פעילות גופנית. אלה דברים שקשורים מאוד למה שקורה בערים.


אנו יודעים שהאוכלוסייה העירונית בכל העולם גדלה בקצב מהיר מאוד. למשל בעולם כולו מידי שבוע מצטרפים 1.2 מיליון אנשים חדשים לאלה שגרים בערים. ישראל היא מדינה עירונית במיוחד, שבה 92% מן האוכלוסייה מתגוררת בערים, וכפי שנאמר יש חשיבות גם להזדקנות באוכלוסייה ולעלייה בשיעור האנשים עם מוגבלויות.


על-פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כמעט 92% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת בערים. אין לנו את מגה-הערים שפרופ' אלכס לבנטל הזכיר קודם, אבל בערים בישראל שיש בהן למעלה מ-200,000 תושבים מתגוררים כ-2 מיליון אנשים. האוכלוסייה בישראל רובה עירונית, ולפיכך אם אנו משפיעים על הערים משפיעים על חלק גדול מן האוכלוסייה.


ננסה להסתכל על הגורמים שמשפיעים על הבריאות בערים בשני היבטים: 1) הסביבה העירונית, 2) המצב החברתי-כלכלי.


מה יש בסביבה העירונית שמשפיע על הבריאות?


זיהום אוויר – הכול יודעים שבערים יש זיהום אוויר גבוה יחסית שנובע הן מתחבורה והן מתעשייה;


זיהום אוויר תוך-ביתי – תחום שקשור לתנאי המגורים, שאנו נוגעים בו פחות וצריך להיכנס אליו, למה שקורה לנו בתוך הבית מכל מיני אביזרים שפולטים זיהום בתוך הבית. כמובן שגם עישון פסיבי נכלל בהגדרה הזאת;


הבטיחות של הכבישים והמדרכות – תחום חשוב מאוד, כמובן;


שטחים ירוקים משפיעים על בריאותנו. יש הרבה מחקרים שמראים שבמקומות בהם יש יותר שטחים ירוקים אנשים עושים יותר פעילות גופנית והילדים שמנים פחות;


שבילי אופניים ושבילי הליכה וגם אתרי פסולת הם גם דבר שנמצא בתוך ערים, או ליד ערים, ויכול להשפיע על הבריאות שלנו.


ניקח את נושא התחבורה, למשל. על-פי הנתונים באירופה, התחבורה היא הגורם השלישי בהשפעה על הבריאות. אחרי עישון ותזונה שהם הרגלים אישיים של אנשים, הגורם השלישי שמשפיע על התחלואה הוא התחבורה. מסתכלים בשלושה ממדים של התחבורה: 1) תאונות הדרכים כגורם מרכזי לתחלואה ותמותה, 2) זיהום האוויר שנוצר, 3) הפעילות הגופנית – כאשר נוסעים יותר הולכים פחות, ואם הולכים או רוכבים על אופניים גם יותר בריאים.


צריך לזכור שגם תנאי העבודה משפיעים.


צריך לזכור גם שבשלב הזה העיר משפיעה גם לא רק על מי שגר בעיר אלא גם על מי שבא לעיר מן הכפר.


שינויי האקלים באים לידי ביטוי בערים יותר מאשר באזורים הכפריים.


בעיר אנו חשופים הרבה יותר ל-Junk food, לעישון פסיבי ולרעש. אלה גורמים שהם ייחודיים לסביבה העירונית.


ממחקרים שנערכו, גם שימוש בסמים ואלכוהול היקפו גבוה יותר בערים, האלימות היקפה גבוה יותר בערים. תחלואה והפרעות התנהגות וגם התאבדויות נמצאים בשכיחות רבה יותר בערים. כאשר יש, לא עלינו, אסון או מגפה של שפעת או רעידת אדמה וכן הלאה אז כמובן האוכלוסייה בערים פגיעה יותר.


הצד השני שמעבר לסביבה הפיזית הוא המצב החברתי-כלכלי. אנו יודעים שיש קשר חזק מאוד בין המצב הסוציו-אקונומי ובין בריאות. לא כאן המקום לפרט. אנו יודעים שבערים בולט יותר אי-השוויון בין האנשים, הפערים גדולים יותר בערים מאשר באזורים הכפריים. פעמים רבות אנו רואים ערים שגדלות בקצב מהיר ופיתוח השירותים – גם בתחום הבריאות, אבל לא רק, גם בתחומים אחרים – לא תמיד עומד בקצב של גידול האוכלוסייה ואנחנו רואים הרבה מאוד בעיות שקשורות בעניין הזה.


מבחינת התחלואה, אנו יודעים שמחלות שנפוצות יותר לעיור הן מחלות לב וכלי דם, סרטן שקשור לחשיפות בתוך הערים, סוכרת, מחלות נשימה כרוניות, טראומה שקשורה גם לתאונות וגם לאלימות, שימוש בסמים ואלכוהול שנפוצים יותר בערים, ועלייה בסיכון. בדרך כלל מגפות כמו סארס או שפעת התחילו דווקא בערים גדולות, כי שם יש צפיפות והמגפות יכולות להתפרץ בקצב מהיר.


האתגרים – איך אנו רואים את החזון בהתמודדות עם הנושאים הללו? יש לי כמה הצעות או רעיונות בעניין הזה.


הנושא המרכזי שכל מי שמתעסק בתחום הזה מדבר עליו הוא שיתוף הפעולה ושיתוף הציבור. כשמסתכלים היום על הגדרה של בריאות הציבור, בתוכה מופיעים כבר הפרטנרים שצריכים להיות שותפים, ואלה הפרטנרים שמופיעים גם כאן: משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, הארגונים הלא ממשלתיים, המגזר העסקי וכן קהילות ופרטים.


נושא שני חשוב מאוד שהייתי רוצה לגעת בו, ושהוזכר כאן כבר, הוא תסקירי השפעה על הבריאות. ניתן לדבר על שני היבטים:


1) אם יש תהליך שיכול להשפיע ולגרום ליצירת זיהום אוויר, כמו למשל תחנת כוח פחמית ודברים מן הסוג הזה, זה הדבר הראשון שבו נתמקד, כלומר המקרים הקלסיים כאשר רוצים להקים איזה גורם מזהם ליד ישוב, אז אנחנו רוצים כמובן לבדוק את ההשפעות על הבריאות;


2) בתכנון העירוני תסקיר הבריאות יכול להיות משמעותי כאשר מדובר על שטחים ירוקים, שבילי אופניים, שבילי הליכה, בטיחות בדרכים, עידוד תחבורה ציבורית. אם אפשר לבחון כחלק מן התסקיר הבריאותי גם את היבט התכנון העירוני, יוכלו לראות שאם נבנה יותר שבילי אופניים ייתכן שזה יעלה קצת כסף בטווח הקצר אבל בסופו של דבר יחסוך לנו בתחלואה ויוביל לבריאות. אותו דבר לגבי שטחים ירוקים כמובן. אולי יתנו קצת פחות שטח לבנייה, אבל מצד שני נשפר את בריאות האנשים. אנשי משרד הבריאות ואחרים שותפים בתהליך התכנון ואני מקווה שהרפורמה לא תפגע בעניין הזה, או להיפך, דווקא תחזק את הנושא הזה. מבחינתנו זה חשוב.


הגברת הנגישות לאנשים עם מוגבלויות, דובר על כך גם לפניי.


בנוסף, עלינו להמשיך להתכונן לאירועי אסון ומגפות שהם חלק מן הסיכונים ולכן גם בתחום הזה עלינו להשקיע.


סקרתי את כל השלילי שקורה בערים, אך אציין גם את הדברים החיוביים. אנו יודעים שבכל זאת בערים לרוב התושבים יש נגישות גבוהה יותר לשירותי בריאות ולשירותי רווחה. בבריאות למשל מדובר ברפואה מתקדמת יותר מבחינת בתי-החולים ורפואת מומחים נוחה יותר לאנשים בערים מאשר בישובים הפריפריים; תחום הרשתות החברתיות חזק יותר, ההתארגנויות של הקהילות; העובדה שאם מתכננים נכון אפשר להשפיע על הרבה אנשים בבת אחת וזה חשוב לנו; וזאת כמובן ההזדמנות לציין את הדוגמה של ערים בריאות, כאשר מנצלים את הפלטפורמה של העיר כדבר שיכול לקדם את הבריאות.


תודה רבה.

תודה לד"ר איתמר גרוטו שהעלה את נושא הבריאות למודעות. שמעתם היום הרבה על נושא הסביבה. ביקשנו את נציגת המשרד להגנת הסביבה, גברת סיגלית רחמן שממונה על הקיימוּת, לפרוש את הנושא הזה מן הזווית שלה. בבקשה, הבמה שלך.

תודה רבה, צהרים טובים. הקשבתי גם להרצאות של פרופ' לבנטל ושל פרופ' צ'רצ'מן הבוקר וגם להרצאה של ד"ר גרוטו. אני לא דוקטור או פרופסור, אך אני שמחה שגם מן הזווית הסביבתית הדברים שאומר יתחילו לחזור על עצמם ונראה עד כמה התכנים משותפים, עד כמה גם המטרות וגם התוצרים של הפעולות משותפים לכולנו ומביאים לאיכות חיים וסביבה עירונית בריאה וטובה לתושבים בערים, שכפי שהוזכר קודם מהווים את רוב הציבור בישראל.


אתחיל עם עקרונות פיתוח בר-קיימא. המפגש שלנו כאן היום הוא על פן הבריאות והוזכרו הבוקר ההיבטים החברתיים והקהילתיים של שוויוניות וכדומה. הם חלק מן המרכיבים של תפיסת פיתוח בר-קיימא שהמשרד להגנת הסביבה מקדם מתוך הסתכלות על המשאבים הטבעיים ועל מצב הסביבה והביצועים הסביבתיים של הרשויות המקומיות, מתוך מטרה לצמצם את התפוקות המזיקות, לצמצם את המפגעים הסביבתיים שאליהם נחשף הציבור, לשמור על ערכי הטבע, מגוון המינים ועוד.


החברה היא כמובן המשלימה של ההיבטים האלה, בוודאי ובוודאי ברמה המקומית, ברשויות המקומיות שבהן רשת ערים בריאות פועלת ומהן אני מניחה רוב היושבים בקהל מגיעים. הוזכר כבר הבוקר נושא הנגישות והוגנוּת בנגישות למשאבים, בין טבעיים ובין לא טבעיים, שיתוף הציבור וכולי.


והמשלימה השלישית, שהוזכרה אף היא, היא ההיבטים הכלכליים, המגזר העסקי, המגזר שהיום ברמה המקומית אולי נוטים לייחס לו פחות חשיבות אבל פעמים רבות הוא מנוע צמיחה ומנוע של יצירת מקומות עבודה, תעסוקה, דברים שהם משמעותיים מאוד ברמה המקומית.


הטענה של כולנו, שרק שילוב ושיתוף ומציאת שוויון הזדמנויות לכל ההיבטים, גם הסביבתיים, גם החברתיים וגם הכלכליים תביא ליצירת עיר שטוב לחיות בה ואיכות חיים ובריאות ברמה המקומית.


הוזכר הבוקר שהממשלה אימצה את עקרונות פיתוח בר-קיימא כבר בשנת 2003. הממשלה קיבלה החלטה שמדיניות ממשלת ישראל תתבסס על עקרונות של התנהלות פיתוח בר-קיימא. החלטת הממשלה מטילה חובות על משרדי הממשלה השונים. משרד הבריאות שותף עם המשרד להגנת הסביבה בצוות המנכ"לים שפועל ליישום החלטת הממשלה הזאת והמשרדים השונים מגבשים אסטרטגיות לפיתוח בר-קיימא.


אבל הדברים, כפי שאתם בוודאי באים לייצג, לא נגמרים רק ברמת הממשלה. לרשויות המקומיות ולפעילות ברמה המקומית יש משמעות רבה מאוד ביכולת של מדינת ישראל, ביכולת של כולנו להוביל אורח חיים מקיים, אורח חיים בריא ואיכותי יותר. לכן אנו פועלים – וזה החלק שלי במשרד להגנת הסביבה – אני עובדת עם הרמה המקומית, עם הרשויות המקומיות ועם כל הארגונים שמייצגים את הרמה המקומית ופועלים ברשויות המקומיות, כדי לזהות את האינטרסים המשותפים ואת הפיתוח המושכל ולהביא לאותו חזון משותף, שהוא גם החזון של הממשלה אבל אני בטוחה שגם החזון שכל אחד מאתנו יוכל להתחבר אליו, לפיתוח בר-קיימא צודק, שוויוני, בהתאם לגבולות משאבי הסביבה, שמסתכל על המערכת הכלכלית, שמחפש את האיזון ואת שמירת ההזדמנויות לדורות שיבואו אחרינו ליהנות מאותם משאבי טבע, סביבה ואיכות חיים שמהם אנו נהנים.


כפי שהזכרתי, אנו משקיעים מחשבה רבה בהטמעת עקרונות פיתוח בר קיימא בקהלי יעד שונים, גם מול המגזר העסקי, גם מול הממשלה וגם מול הרשויות המקומיות, כאשר רשת ערים בריאות למעשה מאפשרת כר פעולה נרחב ברמה המקומית, שפועל להטמיע את כל אותם עקרונות – ותיכף אדבר על העקרונות המשותפים – ברמה המקומית.


כמשרד להגנת הסביבה אנו מזהים את הרשות המקומית כמקום שבו הכול קורה, כגוף שאמור להנגיש את איכות הסביבה וקובע למעשה פרמטרים רבים לגבי איכות הסביבה והבריאות שתונגש לתושבים. יושבת כאן גברת נעמי צור ומהנהנת. אני בטוחה שהיא פועלת רבות כדי לעשות את זה, ואני מזהה כאן נציגים של רשויות מקומיות נוספות שאני יודעת שעסוקות מאוד הן בהיבטים סביבתיים והן בהיבטים בריאותיים. החובה והחבות, גם הפוליטית, מוטלת פעמים רבות על הרשות המקומית ועל ראש הרשות המקומית. לכן אנו מזהים את הרשות המקומית – ורשת ערים בריאות היא ביטוי לזה – כמקום שבו אפשר להשפיע ושיש לו יכולת רבה מאוד להכתיב את איכות החיים שמסופקת לתושבים של הרשות המקומית.


מה הוא החזון שאליו אנו שואפים? לייצר סביבה אורבנית שוקקת חיים. תראו שהדברים שאני אומרת חוזרים על דברים שנאמרו כאן כבר בבוקר – מרחב הזדמנויות כלכליות, חברתיות, תרבותיות, עסקיות וסביבתיות.


ההגעה לחזון של קיימוּת מקומית היא תוצר של החלטות והחזון תלוי למעשה בכל אחד ואחד מן היושבים באולם הזה ובכל אחד ואחד מן האנשים שאיתם אתם פועלים ברמה המקומית. הוא לא תלוי באיזה כוח עליון, ולא תלוי כמעט בכלל בגופים אחרים, אלא רוב ההחלטות מתקבלות ברמה המקומית ותלויות בפעולות שקורות ברמה המקומית, ולכן ביכולתכם להשפיע ולגרום לכך לקרות. ובאמת רשת ערים בריאות היא מבחינתנו סוכן שינוי שאתם נציגיו ברמה העירונית, שיכול לייצר את הדברים הללו. כולנו יכולים לפעול במשותף כדי לשפר את איכות החיים שכולנו נהנים ממנה.


כאשר אנחנו בוחנים את העקרונות שאנחנו מביאים, ד"ר איתמר גרוטו ציין קודם את הפרמטרים הבריאותיים, אז אנחנו מסתכלים קודם כול על שימור המשאבים הטבעיים, זה תפקידנו בכוח, אבל לכל פעולה שמגינה על המשאבים הטבעיים יש השלכות רבות שמשליכות גם על הבריאות ועל היכולת לנהל איכות חיים טובה בעיר. אני רואה כאן נציגים עירוניים של רשת ערים בריאות, של הרשויות המקומיות שעוסקות בצמצום פליטות ואמנת האקלים ומניעת זיהום אוויר, ולא בכדִי הדברים מתחברים ברמה המקומית.


מדובר כמובן במדיניות רָשוּתית שבאה לשמר ולחסוך במשאבים טבעיים, מדיניות רָשוּתית שמקדמת מדיניות תחבורה, שמסתכלת על כל הפרמטרים, גם על הפחתת השימוש על-ידי הצרכנים אבל גם על התייעלות באספקה. הוזכרה כאן קודם תחבורה ציבורית. בתחבורה ציבורית תמיד נשאלת שאלת הביצה והתרנגולת. אפשר לספק תחבורה ציבורית, אבל אם לא יהיה מי שישתמש בה אז לא יספקו את התחבורה הציבורית. תמיד מתעורר ויכוח מי יהיה קודם, המשתמשים או שירותי התחבורה הציבורית. לכן חשוב מאוד שיתוף הפעולה כדי לעודד, כדי לדרוש ולקבל וגם להשתמש בתחבורה ציבורית יעילה. כמובן שבילי אופניים ומה שהפעילות וההתייעלות בנושא התחבורה עושה לשטחים הפתוחים העירוניים וליכולת ההליכה ברגל, מצד אחד, והבריאות, מצד שני, אבל גם לאפשרות לספק טבע עירוני, צירים ירוקים, מסדרונות אקולוגיים שפינו אותם שטחים, שאחרת היו הופכים להיות כבישים, חניות ומדרכות. בנוסף הפסולת היא נושא מרכזי, הפחתת צריכה, אורח חיים מקיים.


ציטטו בפניי לא מזמן משפט מן הספר החדש של תומס פרידמן. הוא כותב: "כדי להמשיך לחיות כפי שאנחנו חיים היום עלינו לעשות מהפיכה". כלומר, כדי שכל אחד מאתנו יוכל להמשיך ליהנות מאותה רמת חיים שאליה אנו רגילים צריך לעשות מהפיכה, כי כבר אין את אותם משאבים שיכולנו להרשות לעצמנו אולי ליהנות מהם מבלי לחשוב עליהם פעמיים עד היום. היום כדי להמשיך לקיים את הערים שלנו רק כפי שהן היום, לא יותר ולא פחות, אנו חייבים לעשות מהפיכה, להפחית את הצריכה ואת כמות הפסולת שאנו מייצרים, וכמובן לטפל בפסולת שכן מיוצרת בצורה מושכלת.


הזכרנו קודם את התחבורה והנגישות. הנושא הזה נוגע גם לאוכלוסיות המוחלשות של העיר אבל גם לכלל הציבור – שינוי בתפיסת התחבורה ושינוי בתפיסה איך אנו מגיעים ממקום למקום והאם אנו נותנים עדיפות לרכב הפרטי או להולך הרגל, ואם כבר נותנים עדיפות להולך הרגל מה זה אומר על הרחובות שלנו, מה זה אומר על השטחים הפתוחים שלנו, מה זה אומר על תכנון הרחוב, על העצים ברחוב, על הצל, על המגזר העסקי שמלווה את הולך הרגל ברחוב, על היכולת לחצות את הכבישים בבטחה. ותראו, אני בכלל לא מדברת על איכות הסביבה, אבל אני מניחה שברור לכם, כפי שזה ברור לנו, שאלו הדברים שמרכיבים את הבריאות ואת איכות החיים העירוניים ולכן התועלות משותפות.


הזכרנו קודם את השטחים הפתוחים ואת שבילי האופניים שמפנים את מקומות החניה. חניון הוא אחד הדברים הכי אבסורדיים בתחבורה. כשמדברים על תחבורה חושבים תמיד על הכבישים, אבל השטח הכי פחות מנוצל הוא השטח שמשמש לחניה. לכל אחד מאתנו נדרשים 10 מטרים מרובעים שאנו חונים בהם 7-8 שעות בזמן שאנו בבית בערב ובלילה, עוד 10 מטרים מרובעים שמנוצלים רק שליש מן היום בעבודה, ועוד 10 מטרים מרובעים שמפוזרים בכל מיני מקומות שבהם אנו חונים בדרך. אין חניה שמנוצלת במאה אחוז ולכן יש בזבוז אדיר של שטחים, שאם היינו מפתחים אותם לשטחים ירוקים ברור לכולם מה זה היה עושה לאיכות החיים שלנו, לבריאות שלנו, לאוויר שאנו נושמים, לתחושת הרוגע שלנו, לתחושת השייכות שלנו למקום, לאווירה הטובה. כל אחד מאתנו, אם העיר שלו היתה מספקת לו את איכות החיים הזאת וטבע עירוני גם לא היה מחפש דווקא בית פרטי בכפר, שצריך לנסוע בפקקים במשך שעה לכל כיוון במשך היום, וכך היינו מגינים גם על השטחים הפתוחים שמחוץ לעיר.


גברת נעמי צור בתפקידה הקודם וגם בתפקידה הנוכחי פעלה ופועלת רבות כדי לקדם את הנושא הזה בירושלים, וערים רבות נוספות מצטרפות לעשייה המבורכת. בעצם היא גם באה לייצג את התפיסה הזאת.


הוזכר קודם שרוב הציבור חי בערים. איני יודעת להגיד נתונים מדויקים על הציבור שאין לו רכב ולא יכול בשבת להיכנס לאוטו ולנסוע לשמורת טבע, אבל המספרים גבוהים מאוד. התפיסה של טבע עירוני, מעבר למגוון ביולוגי ואיכות סביבה, גם מתייחסת לאוכלוסיות מוחלשות, שלא משתמשות או שאנו מפחיתים בעזרת זה את השימוש שלהן ברכב פרטי, ומנגישה את הטבע לתושבי הערים, גם במקומות שהם פחות חזקים, גם במקומות שלחצי הפיתוח בהם פעמים רבות גדולים יותר בגלל האוכלוסייה המוחלשת שנמצאת בהם, ובעצם מנגישה איכות של טבע ושל סביבה טבעית בתוך העיר פנימה לכל הציבור.


עירוב שימושים וקהלים הוא נושא מסובך מאוד סביבתית. מתכננים סביבתיים מתלבטים מאוד בגינו, במיוחד בעיר, כי כאשר מערבים שימושים וקהלים זה יוצר איכות חיים עירונית, רחוב שהוא גם מדרחוב וגם עסקים וגם דופק-חיים. בואו נחשוב אנחנו לאילו ערים באירופה אנו נוסעים לבקר בחופשים שלנו – לאותן ערים חיות ותוססות, עם מפגשים, עם אירועים, עם דברים שקורים. כמובן שלתושבים שגרים בתוך ערים שיש בהן עירוב שימושים וקהלים זה לא תמיד פשוט וצריך לעשות את הדברים בצורה מאוד זהירה ולדאוג לכל שכבות האוכלוסייה, גם לקשישים. גרתי פעם בנחלת שבעה בשכנות לזוג זקנות מנחלת שבעה של פעם שנשארו שם בדיור מוגן והן באמת היו די אומללות בערב כאשר כל המסעדות הוציאו את נגני הג'אז שלהן החוצה. זאת תמיד דילמה מורכבת מאוד, אבל היא חלק מן החיים העירוניים וצריך להתמודד איתה מתוך תשומת לב, ובוודאי לא מתוך הדרה וניסיון להרחיק ולהפריד, כי אחרת אנחנו מאבדים את כל הדופק הזה.


גינות קהילתיות – כולכם שותפים למהלך הזה, בין אם אתם יודעים על כך ובין אם לא, כי עוד ועוד רשויות מקומיות מקימות היום גינות. ארגונים סביבתיים עושים את זה כבר שנים, ולשמחתי גם המשרד להגנת הסביבה וגם משרד הבריאות משתתפים וממשיכים לשתף פעולה כדי להניע את המהלך הזה. רק ביום חמישי האחרון פעילי הגינות הקהילתיות זכו בפרס הגלובוס הירוק, מתוך הבנה שזה דבר חברתי לא פחות מאשר סביבתי. מי שיש לו גינה קהילתית ליד הבית גם לומד לקחת אחריות על הסביבה אבל גם כמובן נהנה מבריאות, מאיכות חיים, מיכולת להשתמש במרחב הציבורי ברמה טובה יותר.


כדי להגיע לכל זה העיר צריכה שיהיה לה חזון אסטרטגי כולל, ושוב, זה המקום שבו אתם כסוכני השינוי שלנו ברשות המקומית יכולים להשפיע: איך אני מתפתח, מה הדברים שחשובים לי כעיר, מה אני רוצה, איך אני רוצה שהעיר שלי תיראה, איך אני רוצה לפתח את המרחבים הציבוריים והקהילתיים שלי, את ההון האנושי שלי. אלה שאלות שהעיר צריכה להוביל ולשאול את עצמה.


אנו ניסחנו, ביחד עם רשת ערים בריאות, עשרה עקרונות לרשות מקיימת, החל משמירת המשאבים והמשך בפיתוח מערכות תחבורה, שוויון בניהול המרחב הפיזי, כלכלה מקומית, התקשרויות וכולי וכולי. כל הדברים הללו הם סביבתיים, כפי שהם בריאותיים, והם חזון משותף לכולנו. אותה תוכנית אסטרטגית, או תוכנית-אב, באה להניע תהליך רב-שלבי. כאשר אנחנו מדברים על קיימוּת אנחנו מדברים על מחזוריות, על הערכה ומדידה ופיתוח שכל הזמן בוחן את עצמו, בוחן את ההצלחות שלו ומוּנַע מתוך מחויבות של הרשות עצמה.


שיתופי פעולה – כפי שהוזכר כבר קודם, רק כך, רק בשיתופי פעולה בין-מגזריים בתוך הרשות המקומית, בין כל הגורמים שמקבלים החלטות ושמנהלים את העסק הזה, כל אחד עם האינטרסים שלו, אבל כפי שאמרנו המשותף מרובה על הנפרד, יכולים להניע את התהליך הזה.


כאן רואים את העקרונות של תוכנית אסטרטגית לפיתוח בר-קיימא. הדברים נאמרו כבר קודם: שיתוף הציבור הוא אחד המרכיבים המרכזיים.


הזכרתי קודם שחלקכם יושבים כאן בכובעים שונים. מעבר לפעילות של רשת ערים בריאות יש היום עשייה של אמנות סביבתיות ושל פעילות, בין של מועצות אזוריות ובין של רשויות מקומיות, שהולכת ומתפתחת. שיתופי הפעולה הללו בין הנציגים, שחלקם אפילו אותם אנשים ברשות, יכולים להעצים את הפעילות מכל הכיוונים.


הדבר האחרון שאגיד עליו רק משפט כי אין לי זמן להיכנס לעומקו, הוא מדדי ביצוע. אמרתי קודם מה צריך לעשות, מה התהליך. כדי לנטר את התהליך ולנהל אותו – ואמרתי שהוא צריך להיות מחזורי – גם העקרונות של רשת ערים בריאות מדברים על מדדים, על מדידה והערכה, כל הזמן לחזור ולבדוק את כיווני הפיתוח, האם אנו בכיוון הנכון, ואם לא מה צריך לעשות כדי לתקן. אותו דבר בנושא פיתוח בר-קיימא וסביבה, והיום יש כבר סט מדדים. נמצא כאן יששכר ממשרד הפנים, שותף שלנו בפיתוח הסט הזה – מדדי ביצוע לקיימוּת מקומית, מדדי ביצוע לערים בריאות. רק מדידה והערכה על בסיס המתודולוגיה הזאת יכולה לאפשר לכולנו לפתח את העיר שלנו להיות עיר טובה, גם סביבתית וגם בריאותית. תודה.

תודה רבה. נעבור הלאה. אני מבקש להזמין לבמה את גברת שלומית ניר טור ממשרד התרבות והספורט. היא מנהלת המחלקה לספורט נשים וספורט עממי. כולנו משתתפים בנושא הזה ואני בטוח שדבריה יהיו מעניינים מאוד.

כל הקהל לקום, להרים ידיים למעלה ולנער קצת את הידיים. להניע את הידיים מצד אל צד ולנשום עמוק. לקחת אוויר ולהוציא, ושוב. אני בעצם לא צריכה יותר לדבר ...


אני מבטיחה לקצר בדבריי, כי בעברי הייתי ספורטאית אולימפית ואצלנו לומדים שתוך דקה ו-19 שניות צריך לסיים 100 מטרים, אחרת לא עולים לגמר. אז תודה רבה.


צהרים טובים. אני מברכת את כל הנמצאים. נפלא לערוך בכנסת ישראל את הכנס לרגל עשרים שנות פעילות של רשת ערים בריאות. יש כאן כמה ראשי ערים שיבורכו שהגיעו, כי מי שהגיע מחויב, ובעצם זאת התקווה שלנו וזה החזון.


אני חייבת להגיד משפט אחד לד"ר מילכה דונחין. במהלך השנים האחרונות היית בעבורי מורה חשובה שאפשרה לי להכיר את התחום, להכיר את השונוּת של האנשים, להכיר את שיתופי הפעולה ולהבין עד כמה התחום שלנו לא רק חשוב, והוא מורכב, ועד כמה צריך להתייחס אליו ברצינות רבה עם אורך נשימה עמוק מאוד ועם ראייה וחזון עתידי. את אשת חזון, ואני מברכת אותך על כך.


כפי שאתם יודעים, ארגון הבריאות העולמי כבר לפני שנה אמר שפעילות גופנית היא נושא משמעותי, חשוב וקריטי להובלת עיר בריאה. אם שמתם לב, עיר פעילה משמע עיר בריאה. אלה דברים שהם ברורים מאליהם, נכון? מחקרים מצאו שפעילות גופנית קבועה תורמת להפחתת הסיכון. כבר דיבר ד"ר איתמר גרוטו על כל הגורמים המשפיעים, עד כמה זה חשוב ומשפיע על מחלות כרוניות, השמנה, סוכרת, לחץ דם, סרטן ועוד. פעילות גופנית מאיטה הזדקנות – קראתי על כך ואני לא בטוחה שזה נכון, אבל החלטתי שנכון לכתוב את זה כאן – ומשפיעה כמובן על מצב הרוח ועל ה-Well being שלנו. אם יש משהו שבאמת מכיל את התחומים של אורח חיים פעיל, של הרגשה טובה ושל איכות חיים, אדם שיוצא לעשות פעילות גופנית בבוקר, בצהרים או בערב בוחר חצי שעה לעצמו ומרגיש שהוא עשה משהו למען עצמו. זה מבחינתי Well being.


רציתי להציג בפניכם את ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי. אלה ההמלצות האחרונות שאימצנו במשרד הבריאות ובמשרד החינוך, והן קובעות כדלקמן: לילדים ובני נוער – בין 5-6 ימים בשבוע 60 דקות פעילות גופנית; למבוגרים בני 18-64 – 30 דקות פעילות גופנית מתונה ביום, או 75 דקות בשבוע בעצימות גבוהה; לבני 65 פלוס – פעילות גופנית מתונה לפחות 5 ימים בשבוע 30 דקות. כמובן שזה טוב, ואנו גם עדים לכך שהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, בגילאים 18-64, פעילה יותר.


עובדות שכדאי לדעת בהקשר שעליו אני מדברת: פחות משליש מן האוכלוסייה הבוגרת בישראל עוסקת בפעילות גופנית באופן סדיר על-פי ההמלצות שדיברתי עליהן קודם. לצערי הרב, באוכלוסייה הערבית רק 14.8% עוסקים בפעילות גופנית, שזה עוד הרבה-הרבה פחות.


אני לא צריכה להציג בפניכם שיותר אנשים נמצאים שעות מול המחשב או מול הטלוויזיה, ויש כמובן קשר ברור ומוכח בין השמנה בגיל הצעיר ובין התפתחות תחלואה בגיל המבוגר. כל ילד חמישי בישראל סובל מעודף משקל. הצפי הוא כי בשנת 2020 – וזה די מפחיד – כל אדם שני בישראל יסבול מהשמנת-יתר, והשמנת-יתר לא צריך להסביר כאן מה ההשלכות שלה.


כיצד נשנה את המצב? חשבתי לעצמי, אנו אורחים היום, שלושה שותפים מרכזיים – משרד הבריאות שמוביל את התהליך, משרד החינוך שהוא קריטי להצלחת התהליך, ומשרד הספורט שהצטרף למעגל הזה ומוביל תוכנית לאומית לקידום פעילות גופנית, תזונה נבונה ומניעת השמנה.


אין זה סוד שהרשויות המקומיות, בין היתר באמצעות רשת ערים בריאות, הקדימו את המדינה. דרך אגב, זה מצוין בעיני. אנו יודעים שיש התפתחות של תחומים בשני כיוונים, לעתים היא באה מלמעלה אולם טוב יותר כאשר היא מגיעה מלמטה מתוך דרישה של הציבור. ראשי עיריות רציניים ונבונים שהבינו שה-Well being של האוכלוסייה שלהם מתבטא בקידום בריאות ויש מה לעשות, הרימו את הנס. קשה לי לציין רק חלק מן הרשויות המקומיות אבל אני מוכרחה לציין את אשדוד ואת חולון, את אום אל פחם ואת מעלה אדומים, את שוהם ואת חיפה ועוד רשויות מקומיות רבות שהחליטו לעשות מעשה, לגרום לשינוי, והן עושות את זה בגדול.


אספר קצת על מה שמינהל הספורט עשה בשנה האחרונה. ערכנו סקר ארצי למיפוי מתקני ספורט. פותחה תוכנית לאומית לקידום הנושא. התוכנית הלאומית הזאת תאגם את כל המשאבים שמשרדי הממשלה משקיעים במתקני ספורט, וכמובן את המשאבים של המועצה להסדר ההימורים בספורט. נמצא כאן ראש עיריית נס ציונה. בסקר הזה הגענו למסקנה שעיריית נס ציונה מדורגת בסולם בעשירון 8. ננסה לשאוף להוביל רשויות מקומיות שמדורגות בעשירונים 2, 3, 4 ו-5 להגיע למצב שנס ציונה נמצאת בו. תבורך.


מינהל הספורט מנחה את הרשויות בהכנת תוכנית-אב יישובית. מדי שבוע נערכים בכל הארץ חוגים, והחוגים הללו וההפעלות המרובות הללו באים לתת מענה. יש שוני גדול מאוד בין אדם לאדם, יש צרכים אחרים. אחד צריך תחרות והשני לא סובל תחרות, אחת צריכה יוגה והשנייה צריכה אירובי והרקדות. לכן מגוון הפעילויות ככל שיגדל ייתן מענה גדול יותר לצרכים ולרצונות של התושבים.


אפשר לציין לטובה את 50, או אולי כבר יותר, מועדוני ההליכה והרכיבה שהוקמו ביוזמת החברה למתנ"סים. יש לנו שיתופי פעולה גדולים להקמת מתקנים, כפי שאמרתי קודם. משרד הגמלאים השקיע בשנתיים האחרונות למעלה מ-20 מיליון שקלים בהקמת מתקני פטאנג ומתקני כושר בטבע. כל הרשויות רואות את זה – זה צבעוני, זה יפה. ראשי עיריות קיבלו כסף והגדילו משמעותית את המשאבים לטובת הנושא הזה. אנחנו רואים גם ילדים צעירים וגם משפחות וגם כמובן מבוגרים משתמשים במתקנים הללו. מתקיימים אירועי ספורט רבים בקהילה.

הדרך להצלחה, כפי שד"ר מילכה דונחין לימדה אותי, היא רק באמצעות שיתופי פעולה. אחרת, זה לא יכול לקרות. אנו רואים הרבה יותר שותפים אפילו ממה שמצוין כאן בשקף שצריכים לתת כתף, גם ברמה הלאומית וכמובן גם ברמה העירונית-היישובית.


התפקיד המרכזי הוא של הרשות המקומית, ואני לא צריכה ללמד אתכם. לראש הרשות המקומית יש את הסמכות להחליט האם להעמיד את נושא העיר הפעילה והבריאה במקום מרכזי. אנו תקווה שנוביל את משרד ראש הממשלה ואת ראש הממשלה עצמו לקחת אחריות על המדינה בהקשר הזה. נוכל לאט-לאט להוביל את הנושאים האלה ולהעביר משאבים גם לרשויות המקומיות.


חשוב לי להוסיף באשר למדדים – שוב, אני חוזרת לפעילות הספורטיבית שלי: ידעתי תמיד שצריך לסמן מטרות. יש אבני דרך וכל הזמן הן נמדדות. אחד הדברים שאנו צריכים להוסיף לרשת הערים הבריאות, מעבר לחזון ומעבר לפעילות – להציב מטרות מדידוֹת ולבדוק אותן. יש מטרות מדידוֹת, אבל אני סבורה שאנו לא עושים את זה מספיק, הן ברמה הארצית והן ברמה העירונית, ואולי גם המדדים שלנו לא די מדויקים. זאת המלצה שלדעתי נכונה לפחות לקראת שנת 2020, שניכנס בצורה רצינית יותר למדידה.


מודל העבודה בקהילה – את זה למדתי מד"ר מילכה דונחין: תוכנית אסטרטגית, סקר פעילות, צוות רב-תחומי, תוכניות מותאמות לפי הצרכים, פרויקטים לקידום אורח חיים פעיל בריא, שיווק, מתקנים, מידע זמין. הרצליה הראתה לנו היום עד כמה היא פעילה ויעילה. בירושלים יש כבר זמן רב באמצעות האינטרנט הנגשה של כל הפעילויות לכל התושבים. רק כך נצליח. תודה על ההקשבה.

תודה רבה לשלושת המרצים. אני מציע שנעבור למושב הבא. ישנם כאן ראשי ערים שיש להם הרבה מאוד להגיד. גברת נעמי צור תיקח עכשיו את ההובלה. אנחנו חוזרים מן הממשלה לרשויות המקומיות.

עיור ובריאות – ניגוד עניינים או אפשרות למגורים משותפים

אנחנו במושב הסיום של הכנס שלנו. אני רוצה, אישית, לומר תודה לד"ר מילכה דונחין, לגברת גבי בר-זכאי, לגברת תחיה קרבטרי ולכל הצוות של הוועד המתאם של רשת ערים בריאות. כעיר שחברה ברשת ירושלים נכנסת לפעילות נמרצת. אנו הולכים לחזור להיות עיר פרויקט ברשת הערים העולמית וזה חשוב גם למעמד של ירושלים, עיר הבירה שלנו. ראש העירייה שלנו היה רוצה להיות כאן, הוא פשוט נמצא בחוץ-לארץ, והוא שולח ברכות.


אני רוצה להזמין את חברי הפנל, כי במושב האחרון הזה אנו חייבים את כולם כאן על הבמה.


אני קוראת קודם כול לחבר הכנסת דב חנין, יושב-ראש הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות וגם יושב-ראש השדולה הסביבתית של הכנסת, לשעבר יושב-ראש ארגון "חיים וסביבה". אעיר רק שטוב שפועלת בכנסת ועדה לסביבה ובריאות, והבוקר השתתפנו בוועדה של רווחה ובריאות. מה שחסר לי זה ועדה לכלכלה ובריאות, אך נגיע לזה;


עוד רגע יצטרף אלינו ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי;


אני מבינה שד"ר בועז לב לא הצליח להגיע היום;


מר בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים;


ראש עיריית נס ציונה, מר יוסי שבו;


סגן וממלא מקום ראש עיריית אום אל פחם, עו"ד מוסטפא סוהיל מחמיד.


מחיאות כפיים לכולם. ברוכים הבאים.


אנו אמורים להציג את הדילמה של העיר בכלל, והעיר הבריאה בפרט. אני חוזרת על המסרים של הוועידה העולמית למשבר האקלים שנערכה בדצמבר 2009 בקופנהגן. שם הסתמנה תמונה, שבנוגע למשבר האקלים מדינות העולם לא יצליחו כל-כך מהר ללכד שורות ולפעול ביחד. מסתבר גם, כפי ששמענו בהרצאות בתחילת היום, שערים הופכות להיות יותר ויותר מרכזיות בעולם. זה לא רק שהם כוללות יותר מ-50% מן האוכלוסייה, ואצלנו יותר מ-90%, כפי ששמענו. מסתמן שנצטרך גם כרשויות מקומיות לקחת אחריות ולהוביל, וגם בהסתכלות העולמית יצטרכו להתחיל להסתכל על ערים כגורם מכריע ומשמעותי בשיח העולמי, שזה כאילו דבר והיפוכו: זה הדבר המקומי וזה הדבר העולמי ביחד.


אנו מקדמים בברכה את ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי. ברוך הבא. תפוס את מקומך על הבמה.


נאמר לנו שיש נהירה לערים. מצד שני, חובה עלינו לגור בערים, ובמדינת ישראל זה חשוב בפרט, כי יש לנו מחסור אדיר במשאבי טבע ואקולוגיה. אז אומרים: תהיו עירוניים. אבל אני אישית לפחות גדלתי בבית שבו אמרו שאדם שחולה באסטמה או בבעיות נשימה או שיש לו קשיים צריך ללכת לכפר, צריך ללכת להרים, שם הבריאות נמצאת. אז כדי לשמור על עולם בריא, על מדינה בריאה, עלינו להיות עירוניים. מצד שני, האם העיר מסוגלת להיות עיר מקיימת ועיר בריאה? מה נדרש? מה הסוד? מה המתכון של העיר כדי שתמשוך אליה צעירים, שתאפשר גם דיור בר-השגה, שתאפשר רווחה, שתספק גינה קהילתית וטבע עירוני, שתתן חינוך, רווחה, שירותים ולא תבריח את כולם אל הכפר?


דרך אגב, אנחנו גם נסיק מסקנות מן הדבר הזה. אני רוצה לשמוע מה החזון של כל אחד מכם. נבקש מחבר הכנסת ד"ר דב חנין לפתוח, כי אתה נציג המחוקקים. אתה תציג את החזון שלך. מכיוון שאנחנו בסיום יום, כל אחד מחברי הפנל יקבל כ-5 דקות. בינתיים אוכל לקבל כמה פתקים עם בקשות להתייחסות מן הקהל, ואחר-כך נבקש לשמוע את הסיכום של חברי הפנל שלנו. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה. לעונג לי להשתתף בכנס הזה. לעונג לי להיות עם חבריי לפנל, ואני מברך את כולכם.


הנושא שאנו דנים בו חשוב מאוד. נקודת המוצא שלי היא שבדרך כלל כאשר מדברים על העיר בהקשרים סביבתיים, התפיסה היא של העיר כבעיה. אבל נכון יותר להתייחס לעיר כמשאב וכהזדמנות עצומה.


אין לנו ברירה, ראינו קודם שבעולם, וגם בישראל, אנשים חיים יותר ויותר בערים, ועוד יותר ויותר ויותר ככל שהזמן עובר. לכן התייחסות נכונה לעיר קריטית בתפיסה סביבתית מודרנית. מבחינתי כאיש סביבה – באתי לכנסת מן התנועה הסביבתית ואני פעיל מאוד בתנועה הסביבתית גם היום – התפיסה הסביבתית המודרנית היא קודם כול תפיסה עירונית ואורבנית.


גם אני, כמו גברת נעמי צור, גדלתי בחברה להגנת הטבע, וגם אני חונכתי על "קח מקל, קח תרמיל, בוא אתנו ..." – אגב, בחברה להגנת הטבע בארץ זה אף פעם לא היה "בוא אתנו לגליל" אלא תמיד "בוא אתנו למדבר לראות את השמיים זרועי הכוכבים במכתש הענק". נפלא, אין כמו זה, אני ממליץ. אגב, זאת הזדמנות אחרונה לראות את מכתש רמון כי הולכים להקים שם מיזמים בעייתיים מאוד. אבל המאבק הסביבתי האמיתי הוא בעיר, על דמותה ואופיה של העיר.


העיר היא משאב. העיר היא הזדמנות, קודם כול כי העיר היא ריכוז עצום של בני אדם. לא רק ריכוז של בעיות, קשיים ונושאים לטיפול, אלא ריכוז של אנרגיה, יוזמות, התרחשות, עניין. העיר היא מקום מרתק ומעניין. נכון שצריך לבנות את העיר נכון, שצריך לתכנן אותה נכון, שצריך להיאבק נגד אִיומים שנוצרים בתוכה, כולל אִיומים שמגובים באינטרסים, לפעמים אינטרסים חזקים, אבל העיר היא דבר שאנחנו צריכים מאוד-מאוד לעודד אותו ולתמוך בו.


כדי שעיר תהיה טובה, היא חייבת להיות מקום שמתנהלת בו מדיניות כוללת חברתית-כלכלית-סביבתית, עם ראייה עירונית נכונה ומתקדמת. כאשר אני אומר "מדיניות סביבתית מתקדמת" אני לא מתכוון ולא מציע שנהרוס את העיר ונבנה אותה מחדש לפי פרמטרים כאלה או אחרים. החוכמה הגדולה בהתערבויות חכמות היא מה שמר חיים לרנר ראש עיריית קוריטיבה בברזיל קרא לו פעם "אקופונקטורה עירונית" – להפוך את העיר למרחב נכון וטוב יותר.


למשל כאשר אני חושב על שכונה מוזנחת בדרום תל-אביב – והדוגמאות שלי יבואו מתל-אביב כי זו העיר שאני חי בה ואותה אני גם אוהב מאוד, על אף כל הבעיות והקשיים שיש בה – לא צריך לחשוב במושגים של הריסת השכונה ובמקומה לבנות פינוי-בינוי, איזה פרויקט נדל"ני שמישהו ירוויח ממנו. אפשר בעלויות קטנות מאוד לעודד פתיחה של כמה בתי-קפה, לערוך שם פסטיבל רחוב מדי כמה חודשים, לערוך שם אירועים שיהפכו את השכונה הזאת לטובה יותר, להפוך אותה לנגישה יותר למרכז העיר על-ידי מערכת תחבורה ציבורית טובה. והנה אנו הופכים בהליך פשוט יחסית מקום שהוא חרב, הרוס ונכשל למקום שפתאום הופך להיות מאוד-מאוד נחשק ואופנתי. זה לא מחייב הרבה כל-כך. זה מחייב קודם כול חשיבה אחרת, חשיבה שמסתכלת על בני האדם, על הצרכים של בני האדם, על מה הופך את העיר לידידותית למשתמשים בה.


כשאנו חושבים על עיר טובה, נקודת המוצא הראשונה היא עיר שאפשר לנוע בה היטב. מערכת התחבורה של העיר היא מחזור הדם של העיר. הערים שלנו בדרך כלל הן ערים לא טובות, כי אין בהן מערכת תחבורה טובה. אין בהן מערכת תחבורה ציבורית מספקת ואז אנשים תלויים ברכב פרטי, וזה אומר גם שהילדים לא יכולים לנוע באופן חופשי אלא אם ההורים יקחו אותם; זה אומר שפעמים רבות נשים לא יכולות לנוע באופן חופשי כי הרכב בדרך כלל נמצא אצל הגבר, אלא אם כן יש שני רכבים במשפחה וזאת משפחה נורא עשירה, ולכן הנשים מוגבלות בתנועתן בעיר. אלה ערים טובות פחות. עיר טובה היא עיר עם תחבורה ציבורית טובה. עיר טובה היא עיר שנעימה להולכי רגל. בסופו של דבר העיר צריכה להיות טובה לבני אדם, ובני אדם הם יצורים שהולכים על שתיים. אם נוח לאנשים להסתובב במקום מסוים, הם יסתובבו בו ויהיה להם נעים להסתובב בו, וגם מחירי הדירות במקום הזה יעלו, וזה יהיה מקום יותר ויותר טוב.


כדי לעשות את זה, לא חייבים לחפור מנהרות תת-קרקעיות ולייצר רכבות תחתיות. אפשר לעשות את זה גם על פני האדמה. אם הזכרתי את קוריטיבה, אפשר לבנות בעיר רכבת תחתית נהדרת שתהיה רכבת תחתית לכל דבר ועניין ותתנהג כמו רכבת תחתית, פרט לשתי תכונות שוליות: היא לא תהיה רכבת, והיא לא תהיה תחתית. היא תהיה על פני האדמה באוטובוסים מהירים ונקיים, אבל כאלה שיסעו בלי פקקים, כי הם יקבלו עדיפויות בדרך, יתואמו עם מערכות הרמזורים, יתנהלו ברשת, עם כרטיס חופשי אחד לכל הרשת. אפשר לעשות את זה. עשו את זה בעולם ואפשר לעשות את זה גם אצלנו.


נמצא אתנו ראש עירייה מכובד, אולי הוא ירים את הכפפה ויציג לנו את עירו כמודל. מאוד-מאוד הייתי רוצה לראות מערכת תחבורתית כזאת שהיא כל-כך אפשרית, כל-כך זמינה, כל-כך נוחה, כל-כך זולה וכל-כך משפרת את העיר. תודה רבה.

תודה רבה. נתקדם לפי סדר הישיבה. כיבדנו קודם את נציג הכנסת. דרך אגב, מעניין שבריאות מיוצגת בשתי ועדות של הכנסת. אולי זה הנושא היחיד שמיוצג פעמיים, וצריך גם להרחיב את הזירה ולהכניס בריאות אולי לכל ועדה בכנסת.

רעיון טוב. מעניין אותי לראות איך תיראה ועדת הכספים והבריאות ...

ראש עיריית נס ציונה, מר יוסי שבו, בבקשה.

שלום לכולם. אני שמח להיות כאן. נס ציונה רק השנה הצטרפה לרשת ערים בריאות, כאשר כל הזמן התנהגנו כעיר בריאה, השתדלנו. נכנסנו לרשת ערים בריאות על מנת לקבוע לנו מטרות, ובעיקר, כפי שאמרה נציגת משרד התרבות והספורט, לקבוע מדדים ולהגיע להישגים כי הנושא רחב מאוד וגדול מאוד. אם לא נהיה ממוקדים לקדם נושאים מסוימים אנחנו עלולים להתרחב ולא לקבל את התמורה שאנו רוצים. בנס ציונה אנחנו משתדלים מאוד להתנהג בהתאם לכללים שנאמרו כאן.


מאחר והזמן קצר, יש כמה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם כאן.


קודם כול, דובר כאן על שיתוף הציבור בקבלת החלטות. אני אומר פעם נוספת, שיתוף הציבור הוא בתכנון בניין עיר, זה אחד הדברים. בתכנון בניין עיר מתחילה הקביעה אם תהיה עיר בריאה או לא תהיה עיר בריאה בהתאם לבינוי, לצפיפות, לשטחים הירוקים. שיתוף הציבור חשוב מאוד בשלב המוקדם ביותר. אי אפשר לשתף את הציבור בשלבים המאוחרים כי אז זה כבר מתחיל להיות בעייתי. חייבים לשתף את הציבור בתוכניות המתאר ולקבל את חוות הדעת של הציבור ואז לקבוע את התוכנית. כאשר מורידים את תוכנית המתאר לתוכניות בניין עיר, אז כבר בלתי אפשרי להכניס את הציבור כי אז ההחלטות שלנו יימרחו לאורך שנים, אלא צריך לקבל החלטות בתוכניות המתאר. אני אומר את זה לכל מי שמדברים על שיתוף הציבור. אני בעד, אבל בנקודה מסוימת.


נושא נוסף הוא הצפיפות בערים. היום יש מדיניות של משרד הפנים ושל המשרד להגנת הסביבה לצופף את הערים ולהשאיר שטחים פתוחים מחוץ לערים. אני סבור שההחלטה הזאת לא נכונה. אדם נמצא בעיר 95% מן הזמן, אם בעבודה ואם בבית. 5% מן הזמן הוא נמצא מחוץ לעיר. האם נכון להקדיש 95% מן השטח למגורים צפופים כמו בלול על מנת שה-5% האחרים מחוץ לעיר יהיו שטח נחמד ורחב ופתוח? אני סבור שצריך לשנות את המדיניות. צריך לדלל את הצפיפות בתוך העיר. לא בריא להיות בצפיפות בתוך העיר. למרות המדיניות הזאת שנובעת מכך שאין שטחים בארץ, בכל זאת יש הרבה שטחים בארץ.


דבר נוסף שלא הביאו בחשבון, ושנוגע להחלטות מקדימות, החוק מחייב הפקעה של 40% לשטחי ציבור, לגנים, מדרכות וכבישים. 40% לא מספיק היום כדי לתת מענה של שטחים ירוקים ושטחים פתוחים. צריך להגדיל את היקף השטחים הללו בחוק, לקבוע שנדרשים 60%-70% שטחים פתוחים בעיר על מנת לקבל את מה שאנו רוצים. אחרת, אנחנו בונים שכונה של 3,000 יחידות דיור עם גינה של 50-60 דונם שבקושי מספיקה להצבת כמה נדנדות למשחק הילדים. גם את זה צריך לשנות. הדברים הללו הם חלק מתוכנית עיר בריאה.


בנס ציונה, דווקא כי לא שיתפנו את הציבור קיבלנו תוצאה טובה. אני אומר את הדברים הללו כי צריך לקחת בחשבון שלא תמיד הציבור מסייע.

אלה החיים האמיתיים.

אציג לכם דוגמה. יש בנס ציונה את גבעות האירוסים, 850 דונם של גבעות כורכר. בתקופת העלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר, בוול"לים החליטו להקים על הגבעות הללו 3,000 יחידות דיור. כאשר נבחרתי כראש העירייה לפני 17 שנים קיבלתי החלטה שעל הגבעות הללו לא יבנו. התחיל הליך של דיונים בבתי-משפט. עשינו שימוע של התושבים, לא היו התנגדויות ואפילו החבר'ה הירוקים הסכימו לתת להם 50% לבנייה ו-50% לגן לאומי. אני אמרתי: או 850 דונם או כלום, כי אחרת זה יהפוך להיות גינה, לא גן לאומי. התנהלו דיונים בבתי-המשפט והגיעו עד בית-המשפט העליון. בסוף קיבלו החלטה שזה יהיה גן לאומי, למרות מה שיכולנו לקבל אם היינו עורכים שימוע ומקבלים את חוות הדעת של התושבים ואת חוות הדעת של הירוקים. ראש עירייה צריך לפעמים להוביל בניגוד לחוות דעת שמציגים בפניו, ויש לנו היום בנס ציונה גן לאומי על שטח של 850 דונם, עם אירוסים, עם כל הדברים.

נמצא כאן גם חבר מועצה שלך, מר נאור ירושלמי שהוא גם מנכ"ל ארגון הגג "חיים וסביבה" ובין הלוחמים הנאמנים של הסביבה.

דבר אחרון, ב-22 באפריל, לפני כשבוע היה לנו את יום כדור הארץ – אני קורא לו "יום האדמה" – ונס ציונה היתה בין הערים שכיבו את האורות. שוחחנו על כך ומתברר שלא עושים שום דבר בנושא העיקרי. כאשר למדתי בבית-ספר היו 2 מיליארד תושבים על פני כדור הארץ, היום יש 7.5 מיליארד ובעוד 20 שנים יהיו 15 מיליארד תושבים. האם כדור הארץ מסוגל להכיל 15 מיליארד אנשים? זאת השאלה שעליכם לחשוב עליה. תודה רבה.

תודה רבה. עכשיו אני פונה לסגן וממלא מקום ראש עיריית אום אל פחם, עו"ד מוסטפא סוהיל מחמיד, בבקשה.

תודה רבה. המנחה אמרה שלכל דובר יהיו בערך 5 דקות. אני מניח שהדגש הוא על בערך.


שמעתי את כל המרצים, שמעתי את כל ההרצאות. הבנתי שצריכים לאגם את כל המשאבים ולשתף את כל הגורמים. כל מה שנאמר כאן הם דברים יפים ומכובדים.


העיר אום אל פחם חברה ברשת ערים בריאות כבר כמה שנים, אנו ותיקים. עברנו את תוכנית-אב לספורט ותוכנית-אב לבריאות, הבאנו את כל המומחים, עברנו את כל השלבים שלא עולים כסף. אגמנו את כל המשאבים, גייסנו את אנשי העסקים מן המגזר הפרטי, גייסנו את קופות-החולים, הפעלנו תוכניות הסברה בבתי-הספר, בקרב הנשים, הילדים והקשישים. הגענו לכדי כך שכולם יודעים היום שצריך לחיות באופן בריא, שהעיר צריכה להיות עיר בריאה. מה זאת אומרת? צריך לעשות יותר פעילות גופנית, ללכת יותר, לרכוב על אופניים, לשמור על כושר, לשמור על תזונה נכונה ודיאטה. וגם לא לזרוק פסולת, ולא להטמין אלא למחזר. הגענו לשלב הזה ונתקענו.


יש אצלנו שיעור אבטלה גבוה מאוד בקרב הנשים, מן הגבוהים בארץ. כל הנשים עכשיו יודעות שלא צריך לשבת בבית אלא צריך לעשות פעילות, ללכת, לרוץ, ואנשים רוצים מסלולי הליכה. אנחנו פונים למשרד הבריאות ולמשרד הספורט. אנחנו עיר ענייה שמשתייכת לאשכול 2, האבטלה גואה ואנחנו צריכים מימון. יש לנו תוכניות. מה אומרים לנו במשרד הספורט ובמשרד הבריאות? אין כסף לממן הקמת מסלולי הליכה, שהאנשים יילכו למכון כושר. אבל אין מה לעשות, מנוי למכון כושר עולה 2,400 שקל בשנה ולנשים הללו אין כסף כי הן מובטלות. יש לנו תוכניות אך אין לנו אמצעים להגשים אותן.


הבעיה שלנו עם משרד הספורט ועם משרד הבריאות קטנה לעומת הבעיה הקטסטרופלית עם המשרד להגנת הסביבה. מדוע? משרד הספורט אומר: אין לי כסף לתת לך, אבל לא אומר: אקח ממך בכוח ואממן את העשירים. זה מה שעושה המשרד להגנת הסביבה. הוא כופה עלינו לשלם לו כסף ומממן את העשירים. זה המקום היחיד בעולם שבו לוקחים מן העניים ונותנים לעשירים. כולם שואלים איך זה ייתכן. חוקקו לפני כמה שנים חוק שנקרא היטל הטמנה. כאשר אתה מטמין אתה משלם. גובה ההיטל עלה בהדרגה ועומד היום על 50 שקל. חישבנו שאום אל פחם צריכה לשלם ומשלמת למשרד להגנת הסביבה מיליון שקלים בשנה, וזה יגיע למיליון וחצי ולשני מיליון שקלים.


פניתי אישית למשרד להגנת הסביבה ואמרתי: אנחנו רוצים עיר בריאה. הרי יש לנו תוכנית, אנחנו רוצים סביבה נקייה. כאשר יש אצלנו חתונה עם אלפי מוזמנים מצטברת אשפה של אלפי פלסטיקים וקרטונים ושאריות מזון ורוצים לזרוק הכול לאשפה. אנחנו רוצים לפזר בעיר מכלים למיחזור ולמיון של פלסטיק לבד, קרטון לבד, אך זה עולה כסף. אנחנו רוצים לבנות תחנת מיחזור. אנחנו רוצים מכונות דחיסה. אנחנו רוצים מכונות למיחזור הפלסטיק. זה עולה כסף. ביקשנו שייתנו מהמיליון שאנחנו מעבירים בשנה, הרי אם תעיינו במטרה של הצעת החוק – יש מטרה מאחורי החוק. אמרו: נטיל היטלי הטמנה כדי להשקיע. כאשר אנחנו פונים למשרד להגנת הסביבה, מה אומרים לנו? יש קריטריונים לחלוקת הכספים. אני שואל מה הקריטריונים, אומרים לי: יותר ממחזר – יותר מקבל. ברור, לעשירים יש כסף, יש להם יכולת למחזר והם מביאים קבלות: מיחזרנו ב-20 מיליון שקל, אז נותנים להם עוד 3 מיליון שקל. לי אין גרוש כדי למחזר. בכסף הזה אני רוצה לבנות תחנות מיחזור, ואז אומרים לי: אתה אולי תקבל פירורים. מה נותנים לנו? פה 50,000 שקל, פה כמה שקלים, אבל לוקחים מאתנו 1.2 מיליון שקל בשנה.


יש דבר גרוע יותר, מכיוון שאנשים אחרי חתונות לא מוצאים מקום למחזר ולמיין את האשפה הם שופכים את האשפה בוואדי. המשרד להגנת הסביבה עומד על המשמר, הרי הוא רוצה עוד כסף. מה עושים? מטילים קנס, מוציאים צו ניקוי לעירייה ויומיים לאחר מכן, עוד לפני שהעירייה התארגנה והוציאה מכרז, שולחים את הקבלן שלהם לנקות. אני מספר לכם על מקרה אמיתי שנדון בימים אלה בבית-המשפט. הקבלן שלהם עבד 3 ימים ודרש 480,000 שקל ועוד כפל קנס, כי 480,000 שקלים מועברים לקבלן והמשרד להגנת הסביבה דורש עוד 480,000 שקל לעצמו מן המסכנים האלה, אז נדרשנו לשלם מיליון שקל על עבודה של 3 ימים.


אני מחזיק בידי את הבטאון של מרכז השלטון המקומי. השר היחיד שיש פה כתבה מלאה בשמו הוא השר להגנת הסביבה. הוא אומר: "הגנת הסביבה היא ערך קיומי". אני פונה לכבוד השר להגנת הסביבה ונציגיו ולחבר הכנסת דב חנין, תתקנו את החוק כך שהיטל ההטמנה שעיריית אום אל פחם תצטרך לשלם – ייקבע בחוק שראש העירייה חייב להשקיע מידי שנה בענייני הגנת הסביבה אותו סכום שהיה מוטל עליו כהיטל הטמנה. אם לא ישקיע, יילך לבית סוהר. לזה אנו מסכימים.

אין די מקום בבתי הסוהר.

יש די מקום בבתי הסוהר. אבל לקחת את הכסף מאתנו, חבר הכנסת חנין, ולהגיד לנו שבגלל שאנו לא ממחזרים לא נקבל סיוע למיחזור – אנחנו עניים, במילא אנחנו לא יכולים למחזר. תחייבו אותנו להשקיע את הסכומים האלה במיחזור.


עוד הצעה, יש שיטת מאצ'ינג בתקצוב פרויקטים על-ידי הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה. משרד הספורט אף הוא נוקט בשיטה הזאת ואני מבקש שיחדל מכך. בחוק ההסדרים נקבע שיוקצבו 100 מיליון שקל להקמת מתקני ספורט – לאום אל פחם מגיע חצי מיליון שקל, ולערערה ולרהט ולאופקים ולירוחם. מה אומרים? ניתן לך חצי מיליון שקל בתנאי שאתה תשתתף בעוד חצי מיליון שקל. אבל אין לי.

שינינו את זה.

טוב ששיניתם במשרד הספורט. אבל במשרד להגנת הסביבה לא שינו את זה. לא רק שלוקחים את היטל ההטמנה וגובים קנסות, אלא אומרים לנו שחייב להיות מאצ'ינג. אין לי חצי מיליון שקל להשקיע, אז הם אומרים שהתקציב יחזור למשרד, ותקציב המשרד מחולק כרזרבות שר בסוף השנה למי? למי שמיחזר יותר, לעשירים. אנחנו מבקשים להפסיק לממן על חשבוננו. שמעתי את נציגת המשרד מדברת על חברה צודקת ושוויונית, על צדק חברתי וחלוקתי. זה שהעשירים יממנו את העניים. את הכסף שלנו תשאירו לנו ותחייבו אותנו להשקיע אותו בהגנת הסביבה. אל תקחו אותו מאתנו. בשביל הכסף הזה אנחנו לוקחים הלוואות ומשלמים ריביות ואנחנו בגירעון של 43 מיליון שקל ולא מצליחים לשלם ריבית.


לסיכום, עיור ובריאות יכולים לדור יחד או יש ביניהם ניגוד עניינים? במצב הקיים היום, אני מדבר על העיר שלי, יש ניגוד, הם לא יכולים לדור ביחד כי עיור זה יותר מסעדות, יותר תעשייה, יותר, יותר, יותר, יותר, יותר זיהום אוויר, יותר מזון מהיר, פחות הליכה, יותר אינטרנט. הכול מנוגד לבריאות. אבל בחזון של ראש עיריית אום אל פחם על-פי התוכנית שהוא הציג, אם ישאירו לנו את המשאבים ויעזרו לנו נהפוך את העיור לשירות לדיור, נמחזר, נבנה מסלולי הליכה ונעודד את הפעילות הספורטיבית. אני מקווה שהמשרד להגנת הסביבה ונציגיו וחבר הכנסת חנין שמעו את זה ושהחוק יתוקן לטובת אום אל פחם, אופקים וירוחם.

יש כאן קריאה ברורה מאוד ומובנת. אתם לא הרשות היחידה שנמצאת בקשיים, כי התהליכים קיימים ולא תמיד קל להתמצא בהם ולמצות אותם. ייתכן שאנו צריכים להקים, אולי דרך רשת ערים בריאות, איזו מסגרת של שיח ושיג מול המשרד להגנת הסביבה כדי להבין איך למצות את הזכויות עם היטל ההטמנה. גם בירושלים היו לנו קשיים והדברים לא פשוטים ולא מאוד ברורים. נצטרך איכשהו להתמודד עם הבעיה כולנו ביחד. אם נעשה את זה כרשת אולי נוכל להגיע לתוצאות חיוביות.


אנחנו ממשיכים עם ראש עיריית מעלה אדומים, מר בני כשריאל, בבקשה.

צהרים טובים לכולם. אדלג על תיאור ההתפתחות של העיר כי נמצאת כאן גברת גבי בר-זכאי, ממלאת מקום ראש העירייה שהיא גם סגנית יושב-ראש הפורום הזה ושמעתי בהרחבה גם את דבריה וגם את דבריהם של האחרים.


אני רוצה להביא את העיר מעלה אדומים כדוגמה לדילמה שבין עיור ובין בריאות. אני מסכים עם כל הדברים שאמר חבר הכנסת חנין. מעלה אדומים היא בעצם הפירוש הלכה למעשה של דבריך.


את מעלה אדומים התחילו לבנות בסוף שנת 1979. היא עיר צעירה. אנו בוחנים שתי תקופות במעלה אדומים: התקופה שלא היתה רשות מקומית בכלל אלא היה צוות הקמה של משרד הבינוי והשיכון, ולאחר מכן התקופה שרשות מקומית התחילה לקחת את העניינים לידיים, כלומר פעלה כבר ועדה מקומית, ועדת רישוי, פיקוח וכדומה. שתי התקופות הללו שונות לחלוטין זו מזו, כי מה רוצה משרד הבינוי והשיכון לעשות? הוא רוצה לפתח מהר, לבנות מהר. גם זה לגיטימי, אבל הוא גם רוצה לחסוך בהוצאות פיתוח. הוצאות הפיתוח משליכות כמובן על איכות החיים, על הבריאות וכולי.


אני לא רוצה להיכנס לפירוט כל האגפים של רשות מקומית, כמו רווחה, בריאות וכולי, אין טעם. אתרכז בנושא הבנייה והפיתוח מול בריאות קהילתית. דרך אגב, בשורה התחתונה, אין ניגוד אינטרסים. זה תלוי ברשות המקומית.


למה הבאתי את הדבר הזה? אתם רואים בשכונות הוותיקות של העיר מעלה אדומים בנייה שונה לגמרי, פיתוח שונה לגמרי – פיתוח זול יותר, בנייה צפופה יותר, הגישה לכל בניין מן הכביש ומן המדרכה לא נוחה והיינו צריכים לתקן את זה בשלבים מאוחרים יותר, הייעור היה ממש עני, מוסדות החינוך ומוסדות הציבור שונים בתכלית השינוי בשכונות הוותיקות לעומת השכונות שנבנות בתקופה הנוכחית. ניקח את בתי-הספר שנבנו בתקופת צוות ההקמה, הם כמובן לא תקינים על-פי הקריטריונים הנוכחיים של משרד החינוך. לכן לרשות המקומית יש תפקיד חשוב מאוד, ובפרט לראש העירייה, לשמור על איכות החיים.


מה יש לנו? הגזרה הראשונה היא המגורים, הגזרה השנייה היא אזור התעשייה, אם באותה עיר יש אזור תעשייה, והגזרה השלישית שמפוזרת בכל השכונות היא מוסדות הציבור ומוסדות החינוך, וכמובן המרכזים המסחריים. לכל שלוש הגזרות הללו יש השפעה על בריאות קהילתית. המדרכות שמפתחים, מסלולי האופניים, מדרכות רחבות שילדים יוכלו ללכת בהן ברגל בבטחה ושגם מיטיבי לכת יוכלו ללכת בהן.


ייעור – ידידי מר יוסי שבו הזכיר את נושא הפיתוח והוא צודק. אמנם לא 70%, זה קצת מוגזם. אף אחד לא יבנה ויְפתֵח לנו אם נקבע 70% לפיתוח. אולי בנס ציונה כן, אבל במעלה אדומים בוודאי לא, שם הקרקעות יקרות יותר, אבל ברור שצריכות להיות ריאות ירוקות וגינון מסודר, ולכן עמדנו כאן במאבק נוקשה מאוד מול משרד הבינוי והשיכון. הקמנו למשל פארקים גדולים ורחבים יותר, ירוקים יותר, עם עצים בוגרים יותר. אני מאמין שהכנס הבא של רשת ערים בריאות יהיה במעלה אדומים, אולי, אנו מקווים. גם אם לא, אתם מוזמנים להגיע למעלה אדומים. אני מקווה שהכנס הבא יהיה במעלה אדומים כי אין טוב ממראה עיניים.


אנחנו רואים גם את אזור התעשייה שיש בו כמובן לחצים כבירים של מפעלים שרוצים להיכנס, שיוצרים בעיות אקולוגיות ובעיות אחרות, ואנחנו צריכים לעמוד על המשמר ולא לתת למפעלים הללו להיכנס. עוד מעט אציג כמה דוגמאות של מאבקים על הגנת הסביבה.


אותו דבר גם בתי-הספר, בפרט התיכונים, שבאמת צריכים להיות קמפוסים, להשרות אווירה נעימה על התלמיד, לא רק כשייכנס לכיתה אלא שתהיה לו סביבה ירוקה מסביב. על כך אנו עומדים.


תרשי לי לסטות קצת מן הנושא. זה חשוב לי כי אני מייצג גם את חבריי ראשי הרשויות המקומיות בנושא הזה. בכל מקום נוח להטיל את האחריות על הרשות המקומית. שמעתי את שתי המילים הללו "רשות מקומית" עשרות פעמים הבוקר. משרד ממשלתי אומר: הרשות המקומית צריכה לעשות את זה, אתם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות חבר הכנסת כץ אומרים: הרשות המקומית צריכה לקחת את האחריות. אבל מה קורה כאשר מטילים את האחריות על הרשות המקומית אבל לא נותנים לה את הסמכויות ולא נותנים לה גם את התקצוב? אי אפשר להטיל רק את האחריות. זה הכי פשוט, כי הרשות המקומית היא הבטן הרכה, אפשר להטיל עליה הכול. לא מתחייבים כלפיה, מחוקקים חוקים אבל ראש הרשות המקומית חייב לעמוד במימוש החוקים.


אציג לכם שתי דוגמאות לאור מה ששמעתי כאן הבוקר בכנס. דוגמה אחת איך רשות מקומית לא יכולה לשמור על איכות החיים ולשמור על התושבים שלה. חברה קבלנית מסוימת בנתה בעיר מעלה אדומים, והיא בנתה גרוע מבחינה בטיחותית – קירות תמך נסדקו, הפיתוח היה לא טוב, היתה אפילו סכנת חיים לילדים שעוברים שם. את המכרזים על הקרקעות, מאחר והקרקעות שייכות למינהל מקרקעי ישראל, מוציא משרד הבינוי והשיכון בשם מינהל מקרקעי ישראל כי הוא עושה גם את הפיתוח. בא ראש רשות מקומית ואומר: רבותי, אני מבקש שאת החברה הזאת, אחרי שפעמיים הוצאתם מכרז ופעמיים היא פישלה, אל תשתפו במכרז. זה לא עזר. היועצת המשפטית של משרד הבינוי והשיכון דחתה אותנו, החברה ניגשה למכרז שלישי, פשטה את הרגל והשאירה את הדיירים עם אותן בעיות, עם צרות צרורות. הרשות המקומית היתה צריכה להיכנס לזה ולשלם מתקציבה חלק מן הפיתוח כדי לתקן את התיקונים הראשונים, את העזרה הראשונה.


דוגמה שנייה איך מטילים את האחריות על הרשות המקומית ולא מסייעים לה היא נושא העלייה. אנו קולטים עלייה מאתיופיה שהיא עלייה קשה מאוד שמצריכה ייעוץ והכוונה בנושאים האלמנטריים ביותר – בהיגיינה, בריאות, חינוך וכדומה. זה בריאות קהילתית. רבותי, אני רוצה לומר לכם שכאשר הם מגיעים לארץ הם ישנים ואוכלים במרכזי קליטה ושום דבר אחר. אחרי שנתיים שהזינו אותם ונתנו להם מקום ללון הם מגיעים לישובים בדיוק כפי שהגיעו לארץ מאתיופיה. אחרי שנתיים שהיו במרכזי הקליטה הם מגיעים לישובים ואנחנו צריכים לטפל בהם בלי הכנה, בלי הדרכה, בלי מימון.


יש לנו הרבה לומר. סיכום דבריי הוא כדלקמן: יחד עם הבקשה לקבל אחריות של הרשויות המקומיות, אני פונה בפרט לנציגי המשרדים שנמצאים כאן, אנא מכם, אל תטילו אחריות מבלי לראות כיצד יפעילו את האחריות הלכה למעשה. דהיינו, לתת את הסמכויות לראש הרשות המקומית – למרות כל מה שנאמר עכשיו בתקשורת על החקירות המשטרתיות כאשר כל ראש רשות מקומית הוא כבר בגדר חשוד עם אזיקים ברגליו – לתת לו את הסמכויות לפעול ולתת גם את המשאבים הנכונים. בלי זה, כל הישיבות האלה, עם כל הרצון הטוב שלנו – ואתם יודעים בדיוק מה עשינו בעיר שלנו, קיבלתם דיווח – עם כל הרצון הטוב, עם כל ההנחיות שתתנו לנו לא נוכל לבצע את המטלות למרות שאנחנו רוצים להיות ירוקים ובריאים בערים שלנו. תודה.

תודה. האחרון בשורה הוא ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, בבקשה.

שלום לכולם. כאשר מדברים על עיר ואיכות הסביבה, הדברים של חבר הכנסת דב חנין מייצגים את העמדה הכמעט מתבקשת לעניין, אפילו הייתי אומר הפורמלית, רק עם תיקון אחד קטן, שזאת צריכה להיות נקודת המוצא ולא תשובה לשאלה האם עיר היא בעיה או לא בעיה, אלא נקודת המוצא היא שהחיים מתרחשים בערים, בישובים, ושם צריכה להתבצע העבודה.


מכך מתבקש שהאחריות כולה, בניגוד קל למה שחבריי ראשי הרשויות המקומיות אמרו, במיוחד מר בני כשריאל, האחריות מתחילה ונגמרת בראש הרשות המקומית. כאשר ראש רשות מקומית מקבל החלטה להיות מחויב לנושא איכות הסביבה, במסגרת היכולות של הרשות, הכלכליות והחברתיות וכולי, הוא יכול לעשות את המקסימום. הוא מחויב לעשות את המקסימום כדי להגיע לתנאים שמאפשרים איכות סביבה טובה יותר ואיכות חיים טובה יותר לתושבים שלו.


אשדוד היא לא דוגמה, כי היא באמת חזקה מבחינה פיננסית. אין לנו את הצרות של אום אל פחם שתיאר כאן חברי עו"ד מוסטפא סוהיל מחמיד, אבל בכל זאת עשינו את השינוי בשנה וחצי האחרונות כאשר המצב הכלכלי שלנו לא נעשה טוב יותר, באותם תנאים שהיו קודם, אבל קיבלנו החלטות אחרות, שהתחילו מראש הרשות המקומית וירדו עד אחרון העובדים, מין הכרזה שאנחנו רוצים להיות עיר ירוקה. לא ברמה של מיתוג, לא ברמה של ססמאות, לא ברמה של קמפיינים וכולי, אלא כאמירה אמיתית, עם פעולות מעשיות ותוכנית כוללת שיצאה לדרך ברובה.


התוכנית פועלת, החל מן הסביבה המיידית של התושבים בניקיון ברמה אחרת, וכלה בהקמת מרכזי מיחזור רובעיים, שניים בכל רובע, ודרך כניסה לתוכנית של טיפול באשפה מן הבית, שם נערכת הפרדה בין אשפה אורגנית ולא אורגנית ואשפה רטובה, ועד לפתרון קצה של הטמנה ומיחזור. היום רוב התהליכים נמצאים באמצעם, ברמה גבוהה מאוד. מתקדמים בתהליך פתרון הקצה ומתחילים את התהליך הקשה ביותר, של הפרדה בתוך הבית, שהוא באמת חזון אחרית הימים, אבל נכנסנו אליו, התחלנו בו ביחד עם המשרד להגנת הסביבה.


במקביל יש טיפול בזיהום. זיהום האוויר באשדוד הוא מן הגבוהים בארץ, עם 15 מפעלים, עם תוכנית מסודרת למשך שנתיים, שיש לה התחלה עם ליווי מקצועי וגם סוף של אכיפה. בתוך שנתיים אם לא יעמדו ביעדים שהצבנו להם נלך לאכיפה מסיבית, כולל סגירה של מפעלים. גם התוכנית הזאת נמצאת בשיאה, עם ליווי אמיתי, עם כל הטכנולוגיות לכל מפעל, עם כנס של 15 מנכ"לי המפעלים שנפגשו אתנו ושמעו את הדברים ומשתפים פעולה, ודרך ניקוי נחל לכיש, שהוא היום נקי ובקיץ הקרוב אנחנו רוצים לאפשר שם שיט, וטיפול בחוף הים, שימורו והגנה עליו, מתוך מגמה להפוך אותו לנגיש לכל תושבי העיר ולכל תושבי מדינת ישראל, והוא כזה היום, ועוד ועוד בכל הקשור בדיונה ובאתרי טבע שיש לנו באשדוד.


את החצי השני של הדברים שלי אני רוצה להקדיש למשהו מעולם אחר, שיש לו השפעה הרבה יותר ישירה על בריאות התושבים. אנו חברים ברשת ערים בריאות משנת 1997. בשנים האחרונות הקשר טוב קצת יותר, אולי כי ראו בקדנציה הקודמת שיושב-ראש ועדת הבריאות שלנו הוא רופא וזה נתן להם חשק לבוא. הגיעו והתחלנו לצאת בתוכניות.


בשנים 2006-2007 ביצענו סקר פרופיל בריאות של העיר וקיבלנו תוצאות מעניינות מאוד, וגם מדאיגות במקצת, למשל שתוחלת החיים באשדוד נמוכה ב-9 חודשים מן הממוצע הארצי, או ששכיחות יתר לחץ דם באשדוד גבוהה מן הממוצע הארצי, ההשמנה אף היא גבוהה יותר מן הממוצע הארצי.


כל זה לאור רקע של הרכב דמוגרפי מאוד לא פשוט ולא קל באשדוד. אנחנו העיר החרדית השלישית בגודלה אחרי ירושלים ובני-ברק. אנחנו באשכול סוציו-אקונומי 5, עם שיעור מקבלי הבטחת הכנסה כמעט פי שתיים מן הממוצע הארצי, שיעור משפחות חד-הוריות כמעט פי שתיים מן הממוצע הארצי, אבטלה גבוהה ב-2% מן הממוצע הארצי. באמת נתונים אובייקטיביים מאוד-מאוד לא טובים.


שאלנו את עצמנו מה הפעולה היחידה הישירה המשמעותית ביותר שאנו יכולים לעשות כרשות מקומית כדי להשפיע על בריאות התושבים בהיבט של תוצאות מדעיות. הפעולה היא לעודד פעילות גופנית. מכיוון שבאשדוד הסקר הראה שרק 12.7% מן התושבים עוסקים בפעילות גופנית 3 פעמים בשבוע, לעומת ממוצע ארצי של 28%, שזה מאוד-מאוד נמוך, והיקף הפעילות הגופנית פעמיים בשבוע הוא 28% לעומת ממוצע ארצי של 35%, אמרנו שניקח את הנתון הזה ונשפר את המצב, נגיע ל-40%-50% של עיסוק בפעילות גופנית ובכך נשפיע אולי על כל הממדים הבריאותיים שמצאנו שאינם תקינים. זה מבוסס מחקרית – כל מי שעושה 50 דקות פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע, או 65 דקות פעילות גופנית פעמיים בשבוע, משפר את כל הממדים הבריאותיים שלו – מחלות ממאירות, מחלות לב, סוכרת, השמנה וכולי.


לא פשוט להכריח תושבים לעשות פעילות גופנית, אבל התחלנו בתהליך הדרגתי מאוד, ולדעתי נכון, שאנו נמצאים בשיאו. התחלנו אותו לפני כ-6 חודשים ואני יכול לומר שהוא מתקדם יפה מאוד. הקמנו ועדת היגוי, שאני עומד בראשה, שחברים בה כל הגורמים העירוניים – בריאות, ספורט, רווחה, חינוך; צירפנו את קופות-החולים, את המפעלים, מתנ"סים, ארגוני מתנדבים. תקצבנו בחצי מיליון שקל את הפעילות הארגונית ויצאנו לדרך. המשמעות היא קודם כול חינוך והסברה מגני הילדים ועד התושבים, הקמה של קבוצות הליכה בתוך מתנ"סים, מועדוני הליכה, פעילות גופנית בגני הילדים פעמיים בשבוע עם מדריך ושאר הפעמים עם הגננת, הוצאה של ילדים בימי שישי עם ההורים שלהם לפארקים עם מדריך לעשות פעילות גופנית, שיתוף פעולה עם מועדוני כושר שישלחו מדריכים לגנים ולמפעלים. זה בצד השקעה מסיבית בתשתיות. יש לנו 30 אתרים ברחבי העיר, שני אתרים בכל רובע, של מתקני כושר ברחוב, טיילת עם מתקני שתייה קרה, מתקנים לשקילה לאורך הטיילת, שם אנשים יכולים להישקל. יצאו לקמפיין כללי כזה וכולם מדברים על פעילות גופנית, כולם מחוברים לתהליך הזה. אנחנו מאמינים שלאורך זמן נצליח להגדיל את מספר המשתתפים בפעילות גופנית. היעד שהצבנו לעצמנו, להגיע ל-50% בתוך 3 שנים. זה סוג של פעולה פשוטה ובריאה, שמשפרת את איכות החיים, וזה גם נחמד ויפה, עם תוצאות טובות. תודה.

תודה לחברי הפנל. יש לנו זמן לכמה התייחסויות או שאלות. נשמע את כל השאלות ואז נעשה סבב מסכם. בבקשה, מישהו רוצה לשאול?

הזכרתי קודם את עיריית אשדוד שעושה עשייה מבורכת ויפהפייה בנושא הפעילות הגופנית. אני רוצה להציע הצעה, לא לקבוע מדד כל-כך יומרני. בלתי אפשרי להגיע מ-12.5% ל-50% ב-3 שנים.

אנחנו רוצים לעלות מ-28% ל-50% את מספר העוסקים בפעילות גופנית פעמיים בשבוע. לא שלוש פעמים בשבוע.

עיריית ליברפול בנתה תוכנית יפהפייה של עיר פעילה ולקחה על עצמה ב-5 שנים, בין 2005-2010, להעלות ב-1% בשנה את הפעילות של העיר. תקבעו מדדים אפשריים על מנת שתוכלו באמת להגיע אליהם. תודה.

עוד התייחסויות? רציתי בעקבות השיח הזה וההרצאות הקודמות להציע שככנס, כיום עיון אולי נסכים על משהו ביחד כאיזו החלטה או סיכום של היום. לא תיאמתי את זה מראש. אני מציעה את זה לחבריי בצוות. מכל ההרצאות של כולם, מכנה משותף חזק מאוד של כל הגורמים, הן גורמי הממשלה, הן הכנסת והן הנהלת עיר, היא הבעיה של הרפורמה בתכנון והצורך לא רק בשקיפות אלא במהלכים של שיתוף ציבור אמיתי, דבר שהוא עמוק מאוד בתורה של העיר הבריאה. ביום העיון הזה אנו יכולים להסכים על כך כדבר שאנו מבקשים לקדם כרשת ערים בריאות. אם מישהו לא מסכים אתי וסבור שהסיכום הזה סתם נופל מן השמיים, אז לא אציע אותו, אבל קלטתי את זה במשך היום. האם כולם מסכימים? אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת את המסר הזה אתנו.

אמרתי שצריך לשתף את הציבור, אבל בשלבים המוקדמים. בשלבים המאוחרים של תוכניות בניין עיר, זה כבר מאוחר מדי ובעייתי מאוד. בשלבים המוקדמים של תוכניות מתאר חובה לשתף את הציבור.

רציתי להתייחס בקצרה מאוד, כי אנו בסוף היום, לדברים שאמרו חבריי הנכבדים לפנל. קודם כול, אתם צודקים. יש היום מצב מצער ומדאיג במדינת ישראל, שבו הממשלה, לצערי הרב, מגלגלת המון אחריות לרשויות המקומיות ולא נותנת להן כלים או כסף לבצע את התפקידים שלהן. זה מצב פסול, שכולנו צריכים לשתף פעולה ביחד במאבק נגדו.


יחד עם זה, אני רוצה להציג לכם שתי דוגמאות של חוקים שיזמתי בכנסת הקודמת, שהטילו על הרשויות המקומיות גם אחריות אבל גם נתנו לכם כוחות, סמכויות וכסף. הראשון הוא תיקון מספר 84 לפקודת התעבורה, שמאפשר לרשות המקומית לקבוע תוכנית תחבורה בתחומי העיר. השני הוא חוק האכיפה הסביבתית, שנותן לפקחים של הרשויות המקומיות סמכות לבצע אכיפה בכל החוקים הסביבתיים של מדינת ישראל ונותן לרשות המקומית את הכסף שהפקחים שלה מטילים בדמות קנסות. החוק הזה לא עולה לכם כסף אלא מייצר לכם כסף. הוא חוק שמעתיק לתחום הסביבתי את המנגנון שעובד בצורה כל-כך אפקטיבית בתחום החנייה. עשינו תחשיב בכנסת שהחוק הזה, אם יופעל ברמת העבירות הסביבתיות שיש בישראל לצערי הרב, יכול להיות מקור מרכזי למימונן של הרשויות המקומיות.


למה אני אומר את הדברים? באתי לכאן להביע תסכול מסוים, כי הנה חוק נהדר, שבמקרה גם היתה לי הזכות לנסח אותו, ובמציאות הוא לא עובד. אני לא אומר שהוא לא עובד בכל מקום.

יש צורך בהכשרת פקחים שצריכים להיות בעלי תעודת בגרות.

רק עכשיו נערך השלטון המקומי להכשרת הפקחים ורק עכשיו קיבלו את הרישוי לבצע את זה. זה לא בגלל הרשויות המקומיות.

אתה צודק בהחלט. אני לא רק בא אליכם בטענות. הרבה מאוד גורמים גררו כאן את רגליהם. משרדי הממשלה לא ביצעו את התוכניות להכשרת פקחים. אבל תראו, זה חוק טוב שקיים כבר, והשלטון המקומי כאשר יש לו מתנה כזאת צריך ללחוץ ולדרוש. כך גם בתיקון מספר 84 לפקודת התעבורה. קחו את הכדור הזה ותגידו: הנה התוכנית, אנחנו בונים תוכנית תחבורה לטובת העיר שלנו, א', ב', ג', ד'. לא נראה לכם, כן נראה לכם – בואו נפעל לפי הפרוצדורה של החוק. השלטון המקומי גם הוא צריך לראות את עצמו כגוף שנאבק לממש את אותם דברים שהחוק כבר נותן לו.


אני רוצה בצער רב להצטרף לדברים שאמר מר מוסטפא סוהיל מחמיד על היטל ההטמנה. אני אומר את זה בצער, כי הניסוח של החוק – והייתי מעורב בו, זה ניסוח שלי – הוא ניסוח טוב. החוק קובע שהיטל ההטמנה נקבע על בסיס של קריטריון סביבתי נטו, אבל החלוקה של הכסף בחזרה לרשויות המקומיות היא על בסיס של קריטריון סוציו-אקונומי. זה כתוב בחוק אך לא ממומש, לצערי הרב, ולכן התוצאה היא התוצאה העקומה שאתם נתקלים בה וגם רשויות מקומיות אחרות נתקלות בה.


אני רוצה לסיים במה שלדעתי הוא הבעיה הכי גדולה שעומדת על סדר יומנו כרגע. אנחנו מדברים על ערים בריאות, אנחנו מדברים על בריאות ועל סביבה ועל דברים נפלאים. חברות וחברים, נמצאת היום על שולחן הכנסת הצעת רפורמה שתהפוך לצערי הרב את ארץ הקודש היפה שלנו ל"הולילנד" או לחולילנד, והיא תעשה את זה בהליך מהיר ולא שקוף. אני אומר לכם בדאגה ובצער שאם החוק הזה יעבור, המון הישגים שהיו לנו – ויש לנו הישגים, לשלטון המקומי ולנו בכנסת ולכם ולחברה האזרחית – המון הישגים יישטפו עם הגל המסוכן הזה. לכן אני פונה אליכם כאן. אני מדבר על הצעת הרפורמה בתכנון ובבנייה, שזאת לא רפורמה, זאת מהפיכה. זה חוק חדש, חוק שקובע שלא יהיה תכנון אבל תהיה בנייה, ולא תהיה בריאות כי אין נציגים של משרד הבריאות בשום מקום והשיקול הבריאותי מפסיק להילקח בחשבון.

אבל יש הולילנד עכשיו, זה בסדר.

אבל יש הולילנד, בדיוק, ויהיו עוד הולילנד'ים.


משפט אחרון, אני מפציר בפני כל אחת ואחד מכם ללמוד את הנושא הזה, להכיר אותו בצורה כללית, לבדוק עם המעגלים שנמצאים סביבכם מה ההשלכות המעשיות של השינוי הזה עליכם, על החיים שלכם, על העבודה שלכם, על הארגונים שבהם אתם פועלים, על המסגרות שבהן אתם פועלים, ובמידה שאתם משתכנעים שזה אכן מסוכן גם להשמיע קול בעניין הזה.

אני מצטרף אל דברי חבר הכנסת דב חנין. רבותי, החוק הזה גרוע. הוא בא לעזור לנדל"ניסטים. צריך להכניס שינויים בהליכי הרישוי, אבל לא בחוק התכנון והבנייה, לקצר הליכי רישוי, במקום בתוך חודשיים לקבל אישור בתוך 24 שעות, אבל בחוק התכנון והבנייה לא צריך לעשות רפורמה. תמיד אמרתי, ואני ראש עירייה ותיק, שלפעמים הבירוקרטיה עזרה לי למנוע את השחיתות.

בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הבוקר הזמנתי את כולם, ואני מזמינה גם את נציגי הרשויות המקומיות וראשי הרשויות המקומיות. בישיבת ועדת התכנון העירוני של ירושלים ידונו הערב בנושא הרפורמה ובניסיון לגבש עמדות משותפות, איך נצא ביחד כשלטון מקומי, לא רק השלטון המקומי אלא ממש מחויבות של ראשי רשויות. מי שיכול לבוא, מוזמן. מי שלא יכול לבוא, נעביר את החומרים ואת המסקנות שלנו וננסה לקבוע יום עיון כדי להביא את הדברים ביחד לדיונים של ועדת הפנים והגנת הסביבה.

ירושלים היא לא דוגמה.

זאת יוזמה שהחלטנו לקחת על עצמנו ונשמח שיצטרפו אליה.

גברת שלומית ניר טור ידידתי, לחלום זה לא בושה, ומחלום יוצאת מציאות. אם דיברנו על 50% עוסקים בפעילות גופנית באשדוד, גם 100% זה טוב, כי מכאן צומחים קדימה. ככל שיותר אנשים יעסקו בפעילות גופנית, זה רק מבורך.


מעבר לזה, נאמרו כאן דברים חשובים מאוד. עלינו לזכור דבר אחד: כל התוכניות במדינת ישראל קיימות ברמת תוכניות מזה שנים, אך בפועל אין תוצאות חיוביות משנה לשנה. אי אפשר לבחון מדדים ולציין שיש הצלחות ב-5-6 השנים האחרונות. כל הציבור במדינה יודע את כל מה שאנו אומרים כאן. אני סבור שאין אדם במדינה שלא יודע שאסור לעשן, אין אדם במדינה שלא יודע מה מותר ומה אסור לאכול, אולי לא בדיוק אבל בערך. ולמרות הכול אנשים לא תמיד פועלים באופן בריא ולמרות הכול לצערי הרב הנתונים במדינה מראים שאנחנו די חולים, לא בדיוק בריאים. אני לא יודע אם נערך סקר כמה אנשים בריאים יש במדינה. אנחנו יודעים אולי כמה חולים יש, אבל איננו יודעים כמה בריאים יש.

תחשב את כלל האוכלוסייה מינוס מספר החולים.

הכול תוכניות מגרה, תיאוריות מכאן ועד הודעה חדשה. השאלה שלי מה עושים מחר בבוקר. זה שעיריית אשדוד לקחה על עצמה ועושה את מה שהיא עושה, יופי. זה עדיין לא כל מדינת ישראל. מה אתם כראשי עיריות עושים מחר בבוקר ביוזמה שלכם? מה השלטון המרכזי הולך לעשות מחר בבוקר כדי שהמדינה הזאת תיראה אחרת, במעשים, לא בדיבורים ובתוכניות ובתיאוריות, הלכה למעשה? מה יהיה מחר בבוקר? אשדוד היא דוגמה לא טובה כי אשדוד עושה. מה הלאה? זאת השאלה. תודה רבה.

למה מחר בבוקר? היום אחר-הצהרים.

אנחנו מגיעים לקראת סיכום. אני יוצאת עם כמה תחושות מן היום הזה. שיתפתי אתכם במסקנתי על נושא השקיפות ושיתוף הציבור, ייצוג כל הגורמים הרלוונטיים בוועדות התכנון, שנפעל בזה ביחד מול הרפורמה. זה דבר קריטי וחשוב. אבל יש עוד מסר שיוצא מכאן, שנוגע לכל הרמות השונות, וזה עולה גם מדבריו של הדובר האחרון. יש את המחוקק, יש את השלטון המקומי, יש את החברה האזרחית. נדרש כאן שילוב זרועות, גם של מערכת החינוך, כולם ביחד. הדברים לא קורים ביום וכנראה יש איזה טמטום בתוך כולנו שאנחנו רוצים להמשיך כפי שהיינו קודם וגם אם זורקים לנו בפרצוף את העובדות אנחנו ממשיכים עם ההתנהגות הקודמת שלנו. זה אומר שהדרך קשה, אבל אני סבורה שאנחנו לא צריכים להסס לצאת אליה, וזאת החובה של העיר הבריאה. לכאורה זה מושג מובן מאליו, הרי מי רוצה עיר לא בריאה? אבל אם זה מובן מאליו, למה זה לא קורה? לכן, כרגיל, בסופו של יום הדרך ארוכה וקשה. אם מישהו מחברי הפנל שלא אמר דברי סיכום רוצה לומר לנו עוד משפט, לרומם את הרוח לקראת הסיום, אשמח.

בהצלחה לכולנו.

PAGE
37