PAGE
25
ועדת החינוך, התרבות והספורט

27/04/2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 199

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

מיום שלישי, י"ג אייר התש"ע ( 27 באפריל 2010), שעה: 10:00

ליקויים באיגוד ההתעמלות

חברי הוועדה: אלכס מילר – מ"מ היו"ר

אנסטסיה מיכאלי

ד"ר אורי שפר – ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

דוד מלכא – סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

עו"ד עפרה שרון – הלשכה המשפטית, משרד התרבות והספורט

עו"ד יעקב פרידברג – משרד המשפטים

קלאודיה כץ – מנהלת אגף תעסוקה, המשרד לקליטת עלייה

רונית ראובן – מנהלת מחלקת אמנים וספורטאים, המשרד לקליטת עלייה

אפרים זינגר – מנכ"ל הוועד האולימפי

יגאל אייל - מנהל מחלקת הספורט, עיריית חולון

רענן ורשביאק – איגוד ההתעמלות

ניצה מסר – איגוד ההתעמלות

אלה סמופלוב – מאמנת נבחרת ישראל אומנותית, איגוד ההתעמלות

חיים פיינגולד - מנכ"ל איגוד ההתעמלות

עו"ד אמיר רוזנברג – יועמ"ש, מועדון עירוני חולון

אירה ויגדורצ'יק – מאמנת אולימפית, עמותת עירוני חולון

פירה וורונוב – שופטת, מאמנת, חולון

אירה ריסנזון - מתעמלת

אלונה דבורניצ'נקו – מתעמלת

מריה סבנקוב – מתעמלת

קורל קרמר - מתעמלת

ורוניקה ויטנברג – מתעמלת

רבקה וידר

אושרה עצידה

ליקויים באיגוד ההתעמלות

חברים, בוקר טוב לכולם. אנחנו נפתח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. הנושא הוא ליקויים באיגוד ההתעמלות. התבקשתי על-ידי יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת זבולון אורלב, להחליף אותו בישיבה זו.


קודם כל, רציתי לפרוטוקול להודות ליושב ראש הוועדה על כך שאישר דיון בנושא. הוועדה קיבלה פניות מכמה חברי כנסת, גם במסגרת הפניות הישירות לוועדה, גם דרך מליאת הכנסת בדיונים בני דקה, כאשר חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי פנתה אז ליושב ראש הכנסת וביקשה לקיים דיון בנושא האיגוד.


אני רוצה להגיד שאני כבר קדנציה שנייה בכנסת, ואני מכיר פה כמה וכמה אנשים מענף הספורט שנמצאים כאן איתנו. בשתי הקדנציות שאני נמצא כאן אני חושב שלא קיבלתי כל כך הרבה פניות בנושא אחד במסגרת זמן של כמה וכמה חודשים. לפני חצי שעה קיבלתי כבר פנייה אפילו מצפון הארץ על הנושא הזה. אני מאמין שאת כל הדברים האלה אנחנו נעלה על סדר יומה של הוועדה.


אנחנו נקיים את הדיון עד השעה 11:30, ואני מבקש מכל האורחים לשמור על מסגרת הזמן. לא יותר משלוש-ארבע דקות לכל דובר. נמצאים כאן איתנו גם ספורטאים, גם מאמנים, גם נציגי האיגוד, נציגי הוועד האולימפי, ונציגי משרד הספורט. אני מבקש מכל מי שרוצה לדבר ולהתייחס לנושא להעביר אליי פתק עם השם המלא ואת מי הוא מייצג. אני מזכיר לכם שכל מה שנאמר כאן נכנס לפרוטוקול הוועדה והוא יפורסם באתר הכנסת, ובאתר הוועדה.


אני אפתח ואומר כמה מילים על מה שקורה היום באופן כללי בספורט בישראל, ובאיגוד ההתעמלות בפרט. אני חושב שהספורט בארץ הפך להיות למשהו שמצייר אותנו, וזה הרבה יותר ממדינות שהן בסדר גודל של מדינת ישראל. אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נתייחס לנושא הספורט בהרבה יותר מקצועיות והרבה יותר השקעה. אנחנו דנים בכל מיני מסגרות על העניין התקציבי ועל העניין הניהולי, ובסופו של דבר אנחנו מגיעים כל הזמן לאותו מצב שבו לפני איזושהי אליפות עולם, או לפני תחרות אולימפית, או לפני שנבחרת שלנו יוצאת לתחרות ומביאה הישגים כאלו ואחרים, כל המדינה מתחילה לקטר. אני חושב שלרוב המדינה שלנו לא מודעת להישגים של הספורטאים שלנו בענפים שהם מחוץ לכדורגל וכדורסל. אני פותח היום את "גלי צה"ל" בשעה שמונה וחצי, ובמהדורה המרכזית מדברים שם על המשחק בין הפועל לחיפה, והלוואי והיינו פותחים כך את כל החדשות שלנו עם הישגים אחרים שלא חסרים לנו.


ראשית, אני רוצה להעביר ברכה לכל הספורטאים שלנו במדינת ישראל שמביאים הישגים, ושמשקיעים את החיים שלהם למען הספורט במדינת ישראל, ולמען הייצוג. אנחנו יודעים עד כמה זה קשה, ועד כמה בסופו של דבר זה לא משתלם כלכלית. ישנן דוגמאות בעולם למקומות שאליהם מגיעים ספורטאים שמגיעים להישגים, ובסופו של דבר גם בהיבט הכלכלי.


לפני כמה חודשים קיבלתי את הפנייה הראשונה בעניין של ספורטאית בענף ההתעמלות, זה היה נושא הייצוג של ילנה מאירזון. החלטתי להתערב, ופניתי לכל הגורמים הרלוונטיים. רצינו אז לעשות ישיבה ספציפית על הנושא הזה. כאשר קיבלתי תשובה שהעניין נפתר, פניתי ליושב- ראש וביקשתי ממנו לא לקיים ישיבה בגלל שהנושא היה מצומצם, ובגלל שהוא נפתר. כאשר עברו כמה וכמה שבועות התחלנו לקבל מאות פניות מספורטאים אחרים. הנושא עלה בתקשורת, והיה תחקיר גדול של "ידיעות אחרונות" בנושא איגוד ההתעמלות. קיבלתי עכשיו פנייה מנבחרת הבנים שהיתה אמורה לעשות תחרות באנגליה, ובסופו של דבר החבר'ה לא הצליחו להגיע לשם.


אני חושב שאנחנו באמת מתחילים להגיע פה לאיזושהי תמונה שמתחילה להתבהר – לי, לפחות בעניין של השיקולים שהם בסופו של דבר שיקולים לא מקצועיים בעת קבלת החלטות. אלו שיקולים פנימיים שמשפיעים בסופו של דבר על הספורט הישראלי.


אני חושב שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, כאשר מדינת ישראל מגיעה פעם לאיזשהו הישג, שבסופו של דבר אנחנו נדכא את הישראלים על-ידי פעילות דעה פוליטית כזאת או אחרת בתוך האיגודים. היו לא פעם מקרים שקשורים לאיגודים אחרים שנפתרו בצורה כזאת או אחרת. אנחנו כמדינה משתדלים לא להתערב בניהול האיגודים. זה נוגד את כל השבלונה שקיימת בעולם מבחינת ניהול האיגודים והתערבות המדינה. אבל, כאשר אנחנו מגיעים למצב שיש פניות, שיש תלונות, שבסופו של דבר ההשלכות שלהן הן השלכות על ייצוג מדינת ישראל בעולם, וההשלכות שלהן הן על אותם חבר'ה צעירים שמשקיעים את רוב הזמן שלהם באימונים כדי להגיע להישגים, אני לא חושב שכך צריך להיראות הספורט במדינת ישראל. אני כן חושב שאנחנו יכולים להגיע למצב של שמירת סטאטוס-קוו בתוך האיגודים, אני כן חושב שהשיקול היחיד שצריך להיות בסופו של דבר הוא שיקול מקצועי. כאשר יש פרמטר פוליטי שמתחיל להשתלט על השיקול המקצועי, אנחנו אחראים על כך שהשיקול הזה ייעלם מהעין. כי לא יעלה על הדעת שבסופו של דבר תתקבל החלטה כזאת או אחרת שאין לה שום קשר לעצם הייצוג של הספורטאי בתחרות שלו בעולם או בארץ.


אני אתחיל מכך שאני אתן קודם כל לספורטאים שפנו אליי לומר כמה מילים סביב אותן פניות שקיבלתי. לאחר מכן, אנחנו נשמע את התייחסות יושב-ראש האיגוד רענן ורשביאק שנמצא איתנו. נשמע גם את הוועד האולימפי, את משרד הספורט, ואני מקווה מאוד שעד השעה 11:30 אנחנו גם נוכל לסכם את הישיבה.


אני מבקש מהספורטאיות שיושבות בצד לשבת סביב השולחן, בבקשה. יש מספיק מקום לכולם, אין צורך לשבת שם.


אירה ריסנזון, גברתי, בבקשה.

קודם כל, תודה. אני רוצה באמת להגיד קודם כל תודה לשרה לימור לבנת שנתנה לי המון כוח פנימי בכל הסיטואציה הזאת להמשיך להתחרות, ולייצג את המדינה שלי.


אני רוצה לומר רק דבר אחד שבא לי מתוך הלב. אחרי אולימפיאדת-2008 בבייג'ין, אני הרגשתי שאף אחד לא רוצה אותי פה, במיוחד האיגוד שלי. הוא עשה ממני מין בובה שאפשר להתעלל בה, ושאני יכולה לסבול הרבה. זה נכון, אני ספורטאית ואני יודעת לשמור הרבה בפנים. אך, אחרי שהתחלתי את העונה החדשה לפני אולימפיאדת לונדון, לא היה לי קל, כי לא נתנו לי מחנה אימונים. לא היו לי הסעות. הייתי אז בצבא, ומהצבא הייתי צריכה לנסוע מהר לאימונים, ולא הייתי מספיקה. לא נתנו לי את ההסעות. אירה המאמנת שלי שילמה לי על כל המוניות.


גם לאחר שהתכוננתי לאליפות הראשונה, הגראנד-פרי במוסקבה, הרגשתי שמשהו מפריע לי, ומסתבר שזה נכון. השופטת שהיתה איתי עשתה הכול כדי שאני אכשל, וזה לא היה נעים, כי אני עובדת קשה. אני מתאמנת עשר שעות ביום, אני נותנת הרבה. אין לי חיים, אני נותנת את כל כולי להתעמלות. היתה לי פגישה עם רענן יושב-ראש האיגוד, ואמרתי לו את כל מה שאני מרגישה. הוא אמר שזה לא נכון, ושאני אבדוק. למחרת הוא קרא בעיתון שזה באמת היה נכון. הוא העניש אותי כדי שאני לא אסע לעוד תחרויות, והוא אמר לי שאני אברר אם זה נכון מה שהיה, אם זה לא סתם היה כתוב. הוא הבטיח לי שהכול יהיה בסדר. מכל המילים האלה לא קרה שום דבר.


לאחר מכן היו כמה עוד תחרויות, ואחרי זה היתה אליפות אירופה וחוץ מאירה ויגדורצ'יק שהיא המאמנת שלי הייתי צריכה שיהיו לי עוד מאמנות שיעזרו לי. עודד אברמסון שהוא גם חבר האיגוד בכוונה עשה הכול כדי שהם לא יהיו שם. היה לי קשה עם זה – גם להתחרות וגם להופיע. אחרי זה גם היתה אליפות עולם, ולפני אליפות העולם לא הצלחתי לקבל לא את האולם שאני צריכה כדי שאני אוכל להתאמן כמו שצריך, לא את התשתית, ולא את התנאים הנכונים. במקום להרגיש באליפות העולם גב כשאני יוצאת אל המשטח, הרגשתי שיש לי רק אויב. בכל זאת, הצלחתי. אבל, יכולתי להביא לא רק הישג, אלא גם מדליה. גם לפני אליפות העולם הייתי באמת בשוק, ולא הצלחתי שלא לבכות באותו יום. הייתי בטיפול בהדר יוסף, וכשנכנסתי לאולם בהדר יוסף, אמרו לי שאין לי אישור. אני רואה שיש שם ארבעים בנות קטנות שנמצאות בחוג, וכאשר אני מתכוננת לאליפות עולם לא נותנים לי להיכנס להתאמן. אני לא מספיקה להגיע לחולון לעשות אימון. התיישבתי בשירותים ושאלתי את עצמי: למה לא עושים לי את זה?


ועכשיו, בכל הסיטואציה הזאת, השנה לא נותנים לי לנסוע עם השופטת שלי כך שאני ארגיש שיש לי גב מספיק חזק להביא את ההישגים הכי טובים שיש. אני חושבת שאני עושה בשביל זה המון, והשקעתי המון. זה מגיע לא רק לי, אלא גם למדינה הזאת.


אני גם רוצה לומר שאני באמת מרגישה כמו כלבה בכל הסיטואציה הזאת, ולא משנה איפה אני צריכה מחנה אימונים. לפני כמה שבועות כאשר הייתי בהדר יוסף נתנו לי רק שעתיים, ושעתיים של אימון זה כלום עם התשתית הנכונה. זהו, אין לי מה להוסיף.

ברשותך, אשאל אותך כמה שאלות. אני באמת לא יכול להיכנס בהיבט המקצועי לעניין השליטה והדברים שקשורים לעניין הזה. אני כן רציתי לשאול אותך בהיבט התקציבי. כספורטאית את מקבלת סכומים מסוימים מהאיגוד, את מקבלת סכומים מהוועד האולימפי. האם, מבחינתך, יש אי סדרים בדברים שאת מקבלת? כי זה מה שאני קיבלתי מבחינת הפניות. האם יש אי סדרים מבחינת העברות תקציביות, מבחינת הכסף. האם את מקבלת משכורת? אשמח אם תפרטי לי מה את אמורה לקבל, כמה כל חודש, ממי את צריכה לקבל, מתי קיבלת, ומתי לא קיבלת – קצר לעניין.

את המשכורת שלי אני כן מקבלת. אבל, את התנאים שאני צריכה לקבל אני לא מקבלת.

מה הם התנאים?

אולם, מסז'יסטים קבועים, מחנות אימונים, בגדים. צריך לשלם גם למאמנת שלי.

למאמנת תהיה זכות דיבור, והיא תתייחס. האם יש עוד ספורטאים שרוצים להתייחס לפני שאנחנו עוברים הלאה? ממשיכים. נמצא פה יגאל נציג עיריית חולון. אדוני, לפרוטוקול תאמר מה תפקידך בעיריית חולון?

מזה 17 שנה אני מנהל המחלקה לספורט בעיריית חולון תחת חברה בת עירונית. אני אחראי בעירייה על כל נושא הספורט, וגם על כל נושא אגודות הספורט בעיר. אני רוצה לציין שאני מלווה את הענף הזה בצמוד בהיבט העירוני ובהיבט המקצועי 17 שנה, ואני מכיר אותו על גלגוליו.


אני רוצה פה היום לקבוע קטגורית שיושב ראש האיגוד רענן ורשביאק מחבל – אני לא יודע אם במזיד, אני לא יודע אם מכוונה כזאת או אחרת. הוא פוגע בעיר, הוא פוגע בענף, והוא פוגע במתעמלות. ולמה, לדעתי, יש לי את הזכות להגיד את זה? כי אני הייתי זה שמנסה לשמש ברמה הממלכתית גורם מאזן בין האגודה לבין האיגוד.


ראש העיר שלנו הוא מוטי ששון, ואני חושב שהוא ראש עיר מוצלח לכל הדעות. הוא קשור אישית לנושא הזה ומקדם אותו. אני רוצה לציין את זה בשתי דוגמאות. הענף הזה הוא ענף לא סובייקטיבי, אין כאן מטר וסנטימטר וסטופר למדידה, והנושא של השיבוץ הוא חלק מהנושא. יושבת מימיני יושבת הגברת פירה וורונוב שנחשבת מהשופטות המובילות בעולם ברמת דרגה מאוד מאוד גבוהה. משך כמעט שנתיים הוא מונע ממנה בצורה מכוונת לשפוט בתחרויות, ולשפוט את אירה. הוא שולח לתחרויות, מבחינתי, שופטות לעומתיות. היו לי איתו הרבה שיחות. הוא הודה בשיחות האלה שהוא מודע לזה שהשופטות הן שופטות שפוגעות באירה, ולא מקדמות אותה.


לצערה של פירה, היא שייכת למועדון החולוני. מהמקום הזה שאולי בטעות היא תצליח בתחרות לקדם את אירה ריסנזון, הספורטאית האולימפית, אולי הספורטאית המובילה בעשור האחרון, אולי מהחשש שהוא יקדם אותה הוא מונע ממנה לשפוט. אני שלחתי אותה על חשבוני לגראנד- פרי בקייב לפני שנה - על חשבוני - לשבת למעלה ביציע כי היא בת קייב, ואולי היא יכולה לעזור לאירה. הוא הזדעזע מעצם הרעיון שהיא נסעה – מדינה דמוקרטית – שהיא בכלל העיזה לנסוע לקייב, והוא רצה להעניש אותי, את העיר, ואת פירה על עצם הרעיון שהיא נסעה, כי אולי היא תעזור לאירה.
ברשותך, אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו כולנו כלים כאן: אני, ראש העיר, חברי הוועדה, הוועד האולימפי. האישו כאן הוא המתעמלות, וכולנו כאן כדי לתת להם כלים להגיע להישגים, ואני מרגיש שאנחנו לא עושים את זה.

מהמקום הממלכתי שניסיתי להיות, זימנתי את רענן ורשביאק לשיחה עם ראש עיריית חולון מוטי ששון, ידידו של רענן, כדי להגיע לאיזה פתרון ולגישור. סגרנו באותה פגישה, ושאלנו את רענן למה הוא לא משלב את פירה, ולו בתחרות אחת. הוא אמר: אני מבקש, בוא נערוך אתה, אני ופירה במשרדי, פגישה במשרדי, ונפתור את הבעיה. לפני חודשיים באנו - פירה ואני - לרענן. שאלתי אותו: מה הבעיה שלך עם פירה? אז הוא אומר לי: היא לא מתנהגת על פי כללי האיגוד. הבאתי את פירה, והתחייבתי בשם העיר, ופירה התחייבה - למרות שכל המעמד נראה לי די מזעזע – להתנהל על פי האיגוד. באותו ערב הוא ביקש שאני אשלח לו בשם האגודה ובשמי סדרת תחרויות מה חשוב לנו - כי זה היה חודש לפני אליפות אירופה – לאיזה תחרות חשוב לנו שפירה תיסע. הוצאנו לו את זה. עד היום לא קיבלתי ממנו תשובה. הוא הבטיח בפניי לשלוח את פירה לאליפות אירופה. הוא אמר לה את זה כי הוא מעריך אותה, והיא נהדרת, ומעמדה המקצועי, והיא מקדמת. הוא לא התייחס. היתה אליפות אירופה, והוא לא שלח אותה על-פי הבטחתו לשפוט באליפות. לא את אירה, כי שם הוא לא ייתן לה, אלא בתחרות מקבילה באליפות אירופה שאולי היא לא תהיה ליד אירה ותוכל לעזור לה.

דבר אחרון, ברשותך, העיר חולון מוציאה מידי שנה מעל מיליון וחצי שקל על הענף. אני חושב שזה אולי כמעט כמו כל תקציב האיגוד. היא מוציאה את זה בתמיכה ישירה לאגודה – חצי מיליון שקל, ועל אירוע גראנד-פרי שהוא האירוע המוביל בעולם קרוב למיליון שקל, בלי תמיכה של אגורה אחת מהאיגוד. לפני כמה שנים הם השתתפו בטיפה מכספי משלם המיסים. האירוע הזה שנעשה זה השנה התשיעית מידי שנה, הוא אירוע מוביל בעולם. מזה שנה תשיעית כמסורת מגיעים אלינו. בימי האינתיפאדה שאף אחד לא הראה את האף שלו במדינה מעל עשרים מדינות.

כל המתעמלות הטובות בעולם, כל הספורטאיות האולימפיות צמחו בחולון כי זהו פרויקט אישי של העיר ושל ראש העיר. הגראנד-פרי קידם את ענף ההתעמלות כמו ששום איגוד, או שום דבר אחר, לא קידם אותו. מעמדנו בעולם הוא מעמד מוביל. החברים שלנו הם גברת שישובסקי, יושב ראש הוועדה המקצועית העולמית היידי ברונר, שלא מבינים מה קורה אצלנו במדינה. רענן ורשביאק מנסה לחבל בקיום הגראנד-פרי השנה בגלל שהוא לא מוכן שפירה תהיה שופטת ראשית, כאשר הוועדה של הגראנד-פרי קבעה אותה והסמיכה אותה להיות שופטת. הוא מנסה בכל דרך, והוא עדיין לא אישר. יש לנו ממש מספר ימים לקבל אישור לגראנד-פרי של ספטמבר. הוא מעכב את האישור שלו לגראנד פרי כי הוא בלי תמיכה של שקל מהאיגוד. במקום למחוא כפיים לעיר שמשקיעה מיליון שקל, ומעלה את קרנה של המדינה הזאת ברמות שכל העולם מדבר על העיר חולון ועל ענף ההתעמלות האומנותית, הוא מנסה לחבל על-ידי זה שהוא לא מאשר את הגראנד-פרי. נשמע לי הזוי לחלוטין.

אני מדבר בשמו של ראש העיר שלי. הוא רצה להגיע אישית, הוא לא היה יכול. הוא ביקש להגיד שאני מייצג אותו בדבריו. אנחנו פשוט לא מבינים עד כמה שלא לשמה, שלא לשמה, ומבחינתי זה פשוט מצב הזוי. זה לחבל בענף, לחבל בענף, לא לאשר גראנד-פרי שזה הכי מוביל מבחינה עולמית את מעמדה של העיר, מעמדה של המדינה.

אני פעם ראשונה מסתכל לרענן - והשתדלתי ללכת לקראתו, ולהיות גוף מאזן - ואומר לו קטגורית: אתה מחבל בענף ההתעמלות האומנותית. אני אומר את זה לצערי, כי אתה מכיר גם מנסיבות אחרות. אני מסתכל על אירה שלפני שבוע התקשרה אליי בטלפון, ובכתה לי לילה שלם כי היא רצתה לפרוש. בכיתי יחד איתה, זה לא קרה לי הרבה זמן. היא בכתה לי לילה שלם כי היא כבר לא יכולה. ספורטאי זה 50% פאן מקצועי, ו-50% פאן מנטאלי. היא לא מסוגלת לעלות לזירה, היא לא מרגישה שיש לה גב. אני מכיר מתעמלות מובילות בעולם שהשופטות ויושב-ראש האיגוד וכולם נמצאים מאחוריהן. הייתי ביפן באליפות העולם וראיתי את זה בעיניים. מדובר בספורטאית מובילה בעולם. השם של אירה ברוסיה הוא הרבה יותר מאשר פה. אבל, אין התייחסות, אין כלום. פשוט בודדה במערכה. כואב לי, צר לי.

העיר חולון לא תפסיק לתמוך בענף הזה למרות ההתנכלות של האיגוד. מאוד הייתי שמח על התערבות המדינה בנושא. אני מרגיש כבר בחידלון. תודה.

תודה. נמצאת פה המאמנת של אירה, אירה ויגדורצ'יק. בבקשה, גברתי.

נורא קשה לי לדבר, גם אני אבכה מהצער ומהכאב כשאני בגדול צריכה לצאת ולהשמיץ את המדינה, כי איגוד הוא פנים של המדינה, וספורט הוא פנים של המדינה כלפי כל העולם. 22 שנה בניתי חלום לבנות את הבנות הישראליות באותה רמה כמו הרוסיות, לא להיות פחותות. אנחנו צריכות להוכיח את עצמנו. אין משפחה, אין בית, אין ילדים. זו התעסקות של 24 שעות בבנייה של משהו שהוא קדוש. הספורט הוא הדבר שהכי מקשר בין הלבבות ובין העמים, ואירה ריסנזון היא זו שעשתה את זה. ראיתי שאשר היא מופיעה יורדים למטה אנשים ששכחו שהם יהודים, והם מתגאים בחוצות שהם יהודים.

אנחנו אגודה ראשונה ויחידה, ואני המאמנת של אותה אגודה. באולימפיאדה האחרונה הבאתי חמש מתעמלות מתוך שבע לאולימפיאדה ולגמר אולימפי. מאמן מוכיח את עצמו בהישגים, כמו הספורטאי. בלי תמיכה של המדינה מבחינה מנטאלית וכלכלית, מאמן וספורטאי לא יכולים לעשות כלום, זה בלתי אפשרי. מאז האולימפיאדה במקום לקבל תמיכה וגאווה, האגודה שלנו, כולל הבנות שיושבות פה שהן בקבוצתי, ואירה בראשה, מתמודדות בהמשך הובלת המדינה בכל הדרכים האפשריות, למרות הרצון של האיגוד ולמרות הפגיעות של האיגוד.

אני לא קיבלתי שכר כמאמן לאומי למרות שאני נקראת פה מאמנת אולימפית על ידי השרה כבר שנה וחצי. האם יש בכלל אדם בארץ שעובד בשביל המדינה ללא שכר? לרגע לא הפסקתי לאמן באותה תקופה. במשך שנה וחצי לא קיבלתי שכר כמאמן לאומי וכמאמן אולימפי. בשיחות שלי עם היושב ראש רענן ורשביאק נאמר לי מפורשות: לכי תעבדי אצל בעלך. בעלי הוא חבר הנהלת האיגוד וכנראה שאצלו אני צריכה לעבוד.

על מנת לעבוד את אירה ריסנזון שמונה שעות ביום, אני מחזיקה חוגים, עובדת יום וליל. אירה מתאמנת איתי באולם בחולון יחד עם עוד חמישים בנות שמסתובבות לה בין הרגליים שאני בזמן הזה צריכה לאמן. זו השפלה אדירה למאמן ברמתי - ויש לי אהבה אדירה למדינה, והאיגוד שלי צריך להיות אבא, גב, תמיכה - שאני אפס. פוטרתי מהיותי מאמן אולימפי ומאמן- על, לאחר כל ההישגים כי הואשמתי בבגידה במדינת ישראל מהאדון שיושב פה לשמאלי, יושב-ראש איגוד ההתעמלות, בגלל שילנה מאירזון שלא קיבלה זכות לייצג את המדינה והיא מתאמנת אצלנו באגודה ייצגה את לטבייה. נתתי את האולם בעזרתו של ראש העיר להכין את קבוצת הג'וניור שלי לאליפות אירופה בשנה שעברה, ועבדתי יום וליל. הקבוצה התאמנה חמש פעמים בשבוע. זו קבוצה של המדינה, והיא זכתה במקום רביעי. ביקשתי כסף עבור האולם כי אין מאיפה לשלם יותר. אני פשוט משלמת מהבית, ויכולים לבדוק, כי העיר חולון היא עיר תקינה והיא מורידה את הכספים. אנחנו לא קיבלנו מחנה אימונים אחד.

לא הצלחתי להגיע לפגישה אחת עם אחראי על הוועדה המקצועית עודד אברמסון. כשביקשתי לדבר עם רענן ורשביאק נאמר לי: אל תתקשרי אליי, אין לי דיבור איתך. אני לא יודעת למי יש דיבור עם האיש הזה. האם למאמן אולימפי שמצמיח חמש מתעמלות אולימפיות? מעבר לזה, לגבי ארבע הבנות האולימפיות הקבוצתיות שיושבות פה - זה חלום שלנו לעשות את זה, ואנחנו הראשונים שהתחלנו לעשות קבוצתי – קיבלתי הוראה בלתי מוסברת: אל תתקרבי לבנות, מי את בכלל שגידלת אותן? הן בנות של המדינה, שלא תתקרבי. ניסיתי להישאר באליפות העולם האחרונה כאשר חמש בנות שלי מהאגודה התחרו, ובפקודה ובאיומים נזרקתי מאליפות העולם שאסור לי אפילו להיות ולראות ושאקבל עונשים. אני מגישה במשך שנתיים תוכנית, אבל בשנה שעברה לא קיבלתי לא שכר, מחנה אימונים אחד. פעם אחת הדר-יוסף עם תשתית. אחרי שאירה נזרקה וצלצלה אליי בבכי, רצתי ושילמתי מכיסי עבור הדר-יוסף כשכל הנבחרת של מכבי - נטע, כולל הקבוצתי - התאמנו במחנה אימונים בווינגייט, ואני לא קיבלתי אישור. תודה רבה לגילי לוסטיג שאיתו עוד יש לי איזה דיבור, ואני מנסה להגיע למשהו.

אני לעולם לא יודעת לאיזה תחרות אני יוצאת, אני מקבלת את זה יום לפני זה. סיימנו את שנת 2009 בלי לקבל שקל עבור בגדי גוף, עבור אולמות, עבור מאמנים, עבור כוריאוגראפיה. אגב, הכוריאוגראפית של כל הנבחרת לא קיבלה שקל שכר לאחר שהיא בנתה את כל התרגילים הנבחרת. למה? היא חולונית, זה המוקצה. העיר המובילה, האגודה המובילה, שצריכות לקבל גב, תמיכה ואהבה היא המוקצה. היא עדיין לא קיבלה את הכסף. תודה רבה לראש העיר שמשלם בשביל שנבחרת ישראל תוכל להתמודד. רק עקב פנייה של עורך דין, שנה אחרי קיבלנו שני בגדי גוף ושלוש מוזיקות, ומורה לבלט רק באלף שקל. אני עדיין לא מקבלת שכר. לא מגיע לי, אני צריכה לעבוד בחינם. איזה תשובה אני מקבלת? את אפס, לא עשית שום דבר בשביל המדינה. את מאמנת אישית, לא רוצה אל תיסעי, מי צריך אותך? אלה התשובות במפורש. למרות זאת המשכתי כי אי אפשר להזניח ילדה, אי אפשר להזניח את הבנות האדירות האלה. זו אהבה. אנחנו ממשיכים, אנחנו עובדים מהבוקר עד הלילה על מנת שהאיגוד יוכל להתגאות ולקבל כספים מההישגים שאנחנו מביאים. השנה עדיין לא קיבלנו שום מחנה אימונים.

גברתי, תודה.

אני רוצה לומר רק מילה אחת בקשר לזכות הדיבור. יש פה איזושהי בעיה ותיכף נפתור אותה. קודם כל, אני מופיע כמובן לא אחת בוועדות.

הוועדות האחרות - זה לא משנה.

החוק הוא חוק השתדלנים. אנחנו לא שתדלנים. זהו חוק מיוחד שלא מתייחס ליועצים משפטיים של גופים. כמו מר יגאל אייל, אין שום בעיה לתת. אני לא יכול – גם אם אני רוצה - לקבל על-פי סעיף החוק - - -

אנחנו בודקים את זה כרגע. סבלנות, יהיה בסדר.

נמצאת כאן איתנו מאמנת נבחרת ישראל הגברת אלה סמופלוב. גברתי, בבקשה.

שלום לכולם. לפני כמה ימים חזרנו מאליפות אירופה ויש לנו תוצאות ממש טובות. יש לנו פעם ראשונה מקום חמישי באליפות אירופה. זו ילדה שגידלתי מגיל חמש והבאתי אותה לאולם. היא היתה הכי צעירה באולימפיאדה בפקין. גם מקום שביעי קבוצתי-כללי, והם נכנסו לגמר בחישוקים, ומקום חמישי מתוך 21 מדינות. זוהי נבחרת חדשה וטובה, אין בנות שהן לא טובות. כולן בנות טובות. ילדה שהיא ספורטאית לא טובה לא יכולה להגיע עד אליפות אירופה, עד לאולימפיאדה. אבל, קודם כל המאמנות. אם אירה ריסנזון אמרה שהיא עשר שעות, אנחנו עשרים וארבע שעות באולם. אנחנו לא ישנים.

אני לא כזו ביישנית, ואני רוצה לומר בפעם הראשונה שאני עכשיו שופטת מספר אחד בעולם. לאחר האולימפיאדה ישנו מבחן, ומאה נציגים הגיעו להשתתף. באו נציגים גם מסין. עברתי את המבחן כמו כולם, וקיבלתי בראבה 1. רק ארבע שופטות כאלה יש בעולם. זה גם עניין של מזל בשבילי, אבל זה גם ידע. אני הייתי בטוחה שאני יודעת את זה. זה אות כבוד שקיבלתי. אני עכשיו שופטת, אני כמעט בלי הגרלה. כשאני באה לאליפות אירופה אני בלי הגרלה, ואומרים מה אני שופטת. זה באמת כבוד וזה אחריות. אם אני עושה שגיאה כלשהי, נותנים שם טופס על השיפוט וכולם מסתכלים עליי. זה כאילו שאני מאדאם, וזה באמת מאוד קשה.

אני לא ישנה 24 שעות. מראשון למרץ 2007, כשאז לקחתי בנות נבחרת ישראל, עד האולימפיאדה אולי הייתי שבוע בבית. פעם ראשונה שבא לי לבכות, בכיתי רק בתחרויות כשהתוצאות היו טובות, והחזקתי את עצמי לא לבכות כשהתוצאה לא טובה. לא יכולנו עכשיו להגיע חזרה. אבל, זה לא היה בשבילנו. בשבילנו אלה היו תוצאות טובות. כולם באו, גם מאדאם שישקובסיה שאחראית, ואמרו כל הכבוד לישראל. בנוסף, עוד צעירה בנוער נכנסה לאולימפיאדת סינגפור בפעם הראשונה. על מה מדברים? תמיד ישנו מצב שאם יש מישהו שעוזב בספורט אז יש מישהו שממשיך. זה כמו רבולוציה, זה מאוד קשה.

לחולון מיליון וחצי שקל על הגראנד-פרי ותקציב כזה, ועורך דין שיושב, ולאירה אין בגדים? לנטע ריבקין אני מקבלת תקציב מאיגוד ההתעמלות יש בגדים, יש מוזיקה. אבל, הוא גם לא כזה. יש לנו תחרויות בגראנד-פרי ונטע ריבקין מקבלת מתחרויות כסף כשהיא מצליחה. זה שלה. אתם לא יודעים הכול. כשאני שומעת שקר קורה לי משהו בידיים.

חבל שפה לא יושבת עוד מאמנת מרוסיה שגדלה ברוסיה והיא אלופה אולימפית. היא סוס עבודה ואישה כל כך אינטליגנטית. אבל, אין לה פשוט מרפקים. אין לה עורך דין, אין לה כסף בשביל זה, היא עובדת בעולם – המאמנת רעיה אירגו. אמרתי לה עשרים פעם תודה כשהתחלתי לעבוד איתה על זה שלמדתי אצלה, והגעתי לתוצאות כאלה. יש לי אפילו ילדה שהיתה כבר באולימפיאדה והיא עכשיו מקום חמישי. אני אומרת לה כל הזמן תודה. היא הכינה את הבנות האלה. היא התחילה לעבוד אצל אירה, ועד היום היא נמצאת. חבל לי שהיא לא פה. יהיו בנות טובות, ויהיה תור חדש של מאמנות צעירות, ויהיו שופטות צעירות – הלוואי.

נוסעות גם שופטות אחרות, לא רק פירה ולא רק אני. יש עוד שופטות ששופטות בין-לאומי עם בראבה ברמה גבוהה. צריך לקדם את המדינה. יש צוות מאמנות. יש לי בנבחרת עכשיו ילדה מאשקלון וילדה מבני עיי"ש. למה לא? אם יש בנות טובות אז בבקשה כולן. אני זו שבוחרת, אני מקצועית. פה באמת האיגוד לא נכנס. אני החזרתי עוד ילדה. אני עושה את הדברים מבחינה מקצועית, ואני באמת נמצאת 24 שעות. אני גם כותבת את הטופס לבד, ואני חושבת שבשיפוט צריך לתת. זו עבודה קשה, זו אחריות. באליפות אירופה עכשיו גם מאמנת רוסיה אירנה וינר אמרה: כל הכבוד לישראל, והיא אמרה לי כל הכבוד על ההצלחה עכשיו עם הנבחרת הצעירה. בשלוש שנים כולם כמעט החליפו, חוץ ממדינה אחת, כמי מדובר בספורט ובו אין נס, זו עבודה שחורה. יש כאבים בגב ובכתף –אין מה לעשות. חבל שהמסז'יסט אדוארד לא פה. הוא אומר לי: אירה, אני רוצה ללכת. יש לי מיליון אס אם אסים שהוא צלצל, הוא רצה. עשינו תוכנית. כשאנחנו בווינגיט, בבקשה. בחולון יש כזה תקציב ועוזרים ואין תשתית? זה קצת מוזר. יש זה, ויש זה, ויש זה. אתם שומעים רק חולון. אבל, לא. יש צפון, יש דרום. למה? אני מאוד שמחה שיהיו עוד יותר, באמת.

עכשיו הבאנו מדליה מגביע העולם קבוצתי חדש, גביע עולם שני - מדליה, נטע ריבקין גביע עולם – מדליה. כל הכבוד לאירה היא מתעמלת מצוינת. למה לא היו אצלך תלונות לפני האולימפיאדה? למה עכשיו? למה?

את מאמנת נבחרת ישראל, ואת לא מנותקת מהעולם וממה שקורה היום בספורט בישראל. את גם מכירה נבחרות אחרות מענפים אחרים. אני אשאל אותך לא כמאמנת ולא כשופטת, אלא אני אשאל אותך כמאמנת נבחרת ישראל. האם כמאמנת נבחרת ישראל מקובלת עלייך האווירה שיש היום בענף? האם זו אווירה שצריכה להיות בנבחרת? זו השאלה. אחר כך אשאל אותך שאלה בהתאם למה שתעני לי.

חבל שהנבחרת החדשה לא פה. אני לא בפוליטיקה, אני סוס עבודה.

תשאל אותה אם בתור מאמנת נבחרת היא בכלל שמה לב שהיא נפצעה? האם אי פעם היא ראתה אותנו בווינגיט כמאמנת נבחרת ישראל במחנה אימונים? האם היא עובדת בלי שכר?

גברתי, אני יודע מה לשאול.

איזה ציונים היא נתנה? יש לנו את הציונים.

סליחה, גברתי.

את יודעת שכל ספורטאי שמגיע להתחרות חוץ מהכוח שיש לו כספורטאי, הוא צריך מוטיבציה ודברים שהם יותר במישור הפסיכולוגי מאשר במישור המקצועי. זו תוספת. תתעלמי כרגע מכל האורחים, מהאיגוד ומכולם. כמאמנת נבחרת ישראל, האם האווירה, מבחינתך, בענף היא מקובלת או לא מקובלת. אני שואל אותך כמאמנת נבחרת ישראל, לא כשופטת ולא כמישהו נמצא בתחום. את זו שאחראית על ייצוג הנבחרת בעולם. כמאמנת, האם האווירה בתוך הענף מקובלת עלייך, או לא? האם את מרגישה שיש בעיה? האם זה משהו שצריך להיות, האם זה משהו שאת מכירה שקיים בכל המקומות, או שיש משהו שצריך לטפל בו?

זה קיים בכל המקום שיש בנות שעוזבות.

עזבי בנות שעוברות. אני שואל אותך על האווירה. אני שואל אותך שאלה, כשבאים למאמן נבחרת ישראל בכדורגל, שואלים אותו שאלה: יש היום בעיה בנבחרת, יש אווירה רעה.

יש נבחרת חדשה, הם עכשיו באימון. עובדים יפה, ויש צעירות שעובדות.

גברתי, יש לך ענף התעמלות, ויש אווירה מסוימת. כבר כמה חודשים - לא רק כאן, אנחנו פעם ראשונה התכנסנו כאן – התקשורת במדינת ישראל מדברת על העניין, גם תקשורת ישראלית וגם תקשורת רוסית. לא סתם מדברים. אני שואל אותך כמאמנת נבחרת ישראל, האם יש בעיה או אין בעיה? הכול בסדר, או שיש בעיה?

סליחה שאני אומרת, אתה לא מקצועי בדברים מקצועיים. והרוב זה שקר. זה מפריע מאוד שאימהות לילדים בגיל חמש באות ואומרות: מה קורה בהתעמלות אומנותית? זה מפריע. הם לא יודעים הכול.

אנחנו לא בבית משפט, גברתי. אני לא הולך להכריע פה מי משקר, ומי לא. אני שואל אותך על האווירה. האם יש קונסנזוס? האם יש מצב רוח טוב, או שיש בעיה? האם את מרגישה שספורטאי כזה או אחר לא יכול להיות בשיא שלו כי הוא מושפע מדבר כזה או אחר? את מקבלת ספורטאי, האם הוא מגיע במצב א' או מגיע במצב ב'?

אני לא מרגישה, אני 24 שעות עכשיו.

מבחינתך, הכול בסדר, מושלם.

הכול בסדר, מושלם, וזה תוצאות אליפות אירופה האחרונה. לא יכולים בלי תקציב של איגוד, בלי עזרה. האם אתה יודע כמה עוזרים לנו מהעלייה? הם קיבלו משכורת של 10,000 שקל.

אז איך יש בנות שעדיין לא קיבלו את המשכורת?

סליחה, סליחה.

10,000 שקל שנים קיבלו. בעלי היה ספורטאי אלוף אירופה. הוא מאה אחוז נכה על הגלגלים. הוא אומר: אלה, מה זה? מה זה? אתם באמת עובדים יפה, נבחרת טובה. בשביל מה עושים את הצגות האלה? הוא ספורטאי ברמה גבוהה, בארץ הצילו אותו. הבת שלי עברה קרבי, וגם היא היתה בהתעמלות. היא אומרת: בשביל מה? זה קנאה. אומרים שזה קנאה. לי לא מפריע. עיתונאי לפני אליפות אירופה התקשר ושאל: מה זה? מה זה? אמרתי שאין לי זמן, ושאני מחליפה מזוודה ושאני נוסעת לאימון לווינגייט, וקופצת להדר-יוסף, ושאני נוסעת היום לאליפות אירופה. התוצאה שלי תהיה בעיתון, והתגובה שלי זה תוצאה. האם אתה יודע איך היה לי נעים? אין לי זמן לדבר. לפעמים אני לא עונה לטלפונים, וזה אמת אמת. בלילה אני יושבת וחושבת שלא כתבתי נכון את התרגיל, ואני קמה וחושבת מה להחליף בתרגיל על מנת שהוא יהיה ברמה גבוהה. זו עבודה עם באמת המון אחריות.

אני אומרת שוב, הצוות עכשיו הוא צוות מצוין. רעיה לא נמצאת פה, אבל אני רוצה לומר תודה רבה לצוות. יש הרבה דברים שעזרתם לנו כדי לקדם את המדינה. נכון שאנחנו הבאנו את הספורט ושאנחנו מקצועיים. אבל, עוזרים גם לנו, עוזרים גם לנבחרת. יש תמיד בעיות קטנות, אבל לא רק אצלנו אלא בכל המדינות. יש תמיד מישהו שעוזב, ושמישהי רוצה. זה רגיל ונורמאלי.

היא עוד חיה, את לא מסתכלת לה בעיניים. היא ספורטאית אולימפית, את לא מסתכלת לה בעיניים. זה פשוט נורא לשמוע את זה. היא לא עזבה, היא הספורטאית הבכירה שלך. את לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים.

סליחה, חברים שכחתם איפה אתם נמצאים?

אני מתנצל. אני פשוט לא יכול לשמוע את זה. היא מדברת עליה כמו שהיא פרשה.

אני לא מדברת שהיא פרשה.

חברים, שכחתם לרגע שאתם נמצאים בכנסת ישראל. אין לאף אחד זכות חוץ מחברי כנסת, להתפרץ לדברים של אורח כאן. בבקשה, אני מבקש מכם לשמור על כבודה של הכנסת.

גברתי, אשאל אותך עוד שאלה. אם לא היה את הסיפור על חולון, ועוד כמה סיפורים מסביב, האם לדעתך התוצאות שאליהם היו מגיעים ספורטאים, מבחינתך, היו יותר גבוהות?

כל תחרות היא תחרות שונה. צריך להיות גם קצת מזל. אבל, כשאנחנו עובדים - - -

האם את יודעת שאת יותר פוליטיקאית ממני?

אני תמיד חושבת על התוצאה. שואלים איזו תוצאה תהיה.

בסופו של דבר, אני מדבר איתך על נבחרת ישראל. נבחרת ישראל מתחרה, ויש דברים שמשפיעים בהיבט המקצועי, ויש דברים שמשפיעים על הספורטאי בהיבט האישי שלו שהוא מרגיש לא טוב.

ספורטאי צריך לדעת שיש משמעת, ושהוא מקבל את התנאים, ושכשהוא יוצא לשטיח הוא צריך לעשות טוב. אם הוא יעשה טוב הוא יקבל, ונותנים. אין דבר כזה. הסיפורים על הבין-לאומיים על ההתעמלות לא נכונים. אם היא עושה היא מקבלת. אני אומרת – שופטת מספר אחד. אם היא עושה תרגיל - משפיעים, אפשר. אבל, אם נופל כדור גם אתה רואה ומבין שאם הוא נופל הוא בורח. זה ספורט, זה לא נס. אי אפשר לקנות, אי אפשר למכור. אני לא רוצה לשמוע על זה. זו עבודה קשה. היא אומרת נכון 10 שעות, אבל זה כולם. הנבחרת החדשה 12 שעות.

תודה. בבקשה, אדוני יושב-ראש האיגוד רענן ורשביאק. שמעת פה דברים. אשמח אם פחות תתייחס לדברים שהם קשורים במישור התחושה. שמעתי פה דברים שהם לא פשוטים. אשמח אם תתייחס לדברים שהם קשורים להיבט התקציבי. זאת אומרת, אתה, מבחינתך, מחזיק בתקציב מסוים שאתה צריך להעביר לספורטאים מבחינת ההעברות, מבחינת שיתוף הפעולה עם המועדונים. אני גם אבקש ממך להתייחס. לפני חצי שעה קיבלתי פנייה, ואני אשמח גם להעביר. אני לא יודע אם אתה מודע לכך שקיבלתי פה ממתעמלי מכבי צפון נערים שטוענים שהם היו אמורים לצאת ללונדון, וממש לפני הטיסה היתה שם איזושהי בעיה תקציבית, והורידו אותם, והם לא יכלו לצאת. אני פשוט קיבלתי את זה באמת לפני חצי שעה, וביקשו להעלות את העניין הזה. אם אנחנו כבר מדברים על זה, אשמח אם תתייחס גם לזה.

תתייחס בבקשה לעצם האווירה שנמצאת היום באיגוד, ועד כמה ישנו הסיפור הזה. יש לי באמת הרגשה שיש פה מעורבות פוליטית פנימית קשה מאוד בפנים מבחינת קבלת ההחלטות. בסופו של דבר, אנחנו רוצים להגיע פה למצב שאנחנו נותנים את המקסימום שאנחנו יכולים לתת לספורטאים שלנו, ואנחנו מצפים מהם את המקסימום שהם יכולים לתת למדינת ישראל. אשמח לקבל ממך התייחסות.

לפני זה כמה מילים ברקע. אל"ף, אני כתבתי, ואני גם מוצא צורך לומר את זה. מאוד לא מצא חן בעיניי שההזמנה לישיבה הזאת הוגדרה כליקויים באיגוד ההתעמלות. אם לאחר הישיבה יחליטו שיש ליקויים זה בסדר. אבל, לפני הישיבה כבר החליטו שיש ליקויים, אז אולי אין טעם לבוא? או לפחות שהיה כתוב: לכאורה, או נטען לליקויים – זה בסדר. אבל, כבר פסקו? אם אחרי הישיבה יפסקו, אני אקבל כל החלטה.

אתן לך טיפ קטן. הכנסת וחברי הכנסת מתייחסים לאווירה הציבורית שמתרחשת בתקופה של פרק זמן מסוים. כאשר יש אווירה ציבורית מסוימת אנחנו פונים לוועדה או למליאת הכנסת מבחינת ההרגשה הפנימית של חברי הכנסת. לשם כך אנחנו נבחרנו. הביקורת עלינו נעשית בצורה פשוטה מאוד. האם אתה יודע איך? בקלפי. אדוני, בבקשה.

איגוד ההתעמלות – וזה אולי יותר לך, אחרים יודעים – יש לו כמה ענפים, כמה תת ענפים. יש התעמלות מכשירים בנים, יש התעמלות מכשירים בנות, יש אקרובאטיקה, יש אירוביקה, ויש גם התעמלות אומנותית שהוא הענף שבו אנחנו עוסקים.

אתה שאלת לגבי האווירה. בהתעמלות אומנותית - גם פה אנחנו נחלקים לשניים - יש נבחרת. הנבחרת הקבוצתית היא נבחרת שמורכבת ממספר בנות קבוע. זה לא מתחלפים, זה לא כמו כדורגל שיש שחקנים ברזרבה או שמזמינים כל אימון או כל זה. יש נבחרת קבועה. ולכן, אם שאלת על האווירה, והיא לא כל כך נתנה, כיום יש נבחרת שהיא מורכבת משש בנות בלבד, וזה השש בנות. שם האווירה יש להניח שהיא מצוינת. כל הטענות שיש זה כאלה שהיו פעם בנבחרת, או שהם לא בנבחרת.

אמרנו - זה נבחרת קבוצתית, ויש ענף אישי שאז בנות באופן אישי עולות, ויש חלוקה. יש באיגוד ההתעמלות כ-110 אגודות, נדמה לי, שהן רשומות באיגוד, והן משתתפות בפעילות האיגוד. בין היתר, יש גם אגודה שנקראת עירוני חולון. אחת מתוך 102 או 110, אני לא יודע בדיוק.

זה נכון שעירוני חולון היא אגודה מובילה בהתעמלות אומנותית, זה נכון שאירה ריסנזון היא הספורטאית שמובילה במדינת ישראל. אין מחלוקת על זה. יש מחלוקת רק איך ינוהל האיגוד. אני מבין שבתור שק חבטות אני בסדר. כל אחד זרק, ההוא אמר כך, ואמר כך, והגדיל לעשות יגאל אייל, שאני לא יודע מה התפקיד שלו התפקיד שלו שמה, שנפגשתי איתו.

התפקיד שלו הוא מנהל המחלקה לספורט, ומי כמוך יודע.

אני שתקתי. אני מבקש את הגנת היושב ראש.

אדוני, אנחנו לא בעיריית חולון. זה לא עובד כך.

אני ישבתי בשקט, שמעתי בקשב רב את הסיפורים. אולי גם נמשיך להיפגש בעקבות השיחה הזאת במקומות אחרים. אבל, בסך הכול אני רוצה לומר שאני נפגשתי עם אדון יגאל אייל ועם ראש העיר, והגעתי לשם בגלל שאני רוצה לפתור בעיות ולא להנציח בעיות. והיו סיכומים, והסיכומים האלה הועלו על-ידי בכתב, ולמרות שהועלו על-ידי בכתב עד היום לא קיבלתי תשובות, ועד היום לא קיבלתי את האישור לסיכומים. לשמחתי הרבה, לא היינו בארבע עיניים, אלא היו עוד אנשים. לפחות את סיכום הישיבה שאני שלחתי לאדון אייל העברתי למשתתף השני, והוא אישר לי את זה שכך זה מה שסוכם. אבל, אדון אייל עדיין לא אישר לי את הסיכום הזה. אני לא אפתח עכשיו את החשבון עכשיו עם אדון אייל, אבל אני אומר בצורה כזאת.

יש מגמה של מועדון עירוני חולון לפעול נגד האיגוד. המגמה הזאת באה לידי ביטוי בזה שהם לא שולחים ספורטאים לנבחרת. שאלת שאלה קודם, ואולי היא לא אמרה. כן, יכולנו להגיע להישגים להתעמלות יותר גבוהים בהתעמלות קבוצתית. בהחלט, לדעתי.

בטח, אם לא היית זורק את הבנות האולימפיות.

אם כל הבנות שהיו מוזמנות על-ידי המאמנת היו מגיעות. עירוני חולון החרים - אני חוזר עוד הפעם, החרים - את איגוד ההתעמלות. נמצאות כאן בנות שאני חושב שחוץ משתיים כולן הוזמנו לנבחרת, ואף אחת לא באה. לא רק לא באה, גם לא מצאה צורך להגיד: אנחנו לא באות. והמאמנת הזאת שטיפלה בהן והכינה אותן לאולימפיאדה חיכתה באולם, ואפילו לא הגיעו. לא אמרו לה: שלום. לא אמרו לה: סליחה, אנחנו לא באות. אני מחלתי מכבודי וצלצלתי לשתיים מהן, ואז אחת אמרה שהיא לא שומעת, וטרקה לי את הטלפון. השנייה אמרה לי: דבר עם המאמנת שלי, דבר עם הזה, אני לא זה, וסגרה לי גם את הטלפון.

רבותי, שלא יהיו פה אי הבנות. אני קראתי יותר מפעם אחת, אני קורא גם פה. אני כיושב ראש איגוד שנבחרתי בבחירות דמוקרטיות – וזה לגבי מה שהיום היה כתוב ב"ידיעות אחרונות" – אני נבחרתי בבחירות דמוקרטיות, ואני מתנדב. גם לכאן הגעתי בכספי הפרטי, עם האוטו הפרטי שלי, ועם הדלק שלי. מעולם לא נסעתי לחו"ל על חשבון האיגוד. מעולם לא ביקשתי החזר נסיעות, כי כל הכסף שמגיע לאיגוד ההתעמלות הוא מיועד רק לספורטאיות - עוד תחרות, עוד מחנה אימונים, ועוד ציוד או בגד.

אירה ריסנזון טועה, אני לא אגיד משהו אחר. היא טועה שהיא אמרה שהיא לא קיבלה בגדים, ולא קיבלה נסיעות, והיא לא קיבלה פיזיותרפיה. אולי היא לא יודעת שהיא קיבלה. אבל, היא קיבלה. האיגוד קיבל, ויש אפילו אם אינני טועה - תגיד המזכירה – חתימות שלה שהיא קיבלה בגדים. אז זה בסדר שאומרים: הוא אמר, ויש פה איזה משהו שהיא אמרה, אני כבר לא זוכר.

בגדים היא קיבלה מהאגודה, ושנה אחרי זה בתביעה התקבל הכסף. יש חתימה.

דבר ראשון, היא קיבלה? בתביעה או לא בתביעה, היא קיבלה. זאת אומרת, יש הסכמה שהיא קיבלה. אז למה היא אומרת שהיא לא קיבלה?


רבותי, שלא יהיו פה אי הבנות. אנחנו התייחסנו לאירה ריסנזון כספורטאית מספר 1 של איגוד ההתעמלות. היא קיבלה את כל מה שאיגוד ההתעמלות יכול לתת. אני מזכיר שזה ענף אישי. זה ענף אישי, היא מתאמנת במועדון שלה. גם שטילוב מתאמן במועדון שלו, וגם נטע ריבקין מתאמנת במועדון שלה. אנחנו מוגבלים, אנחנו מנסים למקסם את מה שאנחנו מקבלים.


אם אתה מדבר על הבנים האלה, אז אנחנו נחזור קצת אחורה. הם היו באליפות אירופה, ואתה יודע מה שקרה עם הר הגעש באיסלנד. הם נשארו שם בגלל שהם נתקעו.

הבנות, לא הבנים.

המתעמלות שלנו, הנבחרת שלנו שחזרה מאליפות אירופה – אותם הישגים שהיא מנתה בגרמניה. הסיפור שהיה הוא להוביל אותם באוטובוס מגרמניה לווינה, ומווינה בהטסה לכאן. זה עלה לאיגוד ההתעמלות תוספת של 120,000 שקל. עשינו את זה כי הבנות הן הכי חשובות.


זה נכון. באותה עת היתה תחרות באנגליה, ולבנים לא היו טיסות, ולכן הם נשארו פה. זה לא היה עניין של כסף, זה היה עניין שפחדתי לשלוח אותם לאירופה. התחרות היא באנגליה, אני דרשתי טיסה ישירה ללונדון פחדתי בטיסה לא ישירה לאירופה מאחר ואז היו יכולים לא לתת להם להמשיך, והייתי נתקע איתם כמו שנתקעתי עם הבנות. לכן, הבנים לא נסעו. הבנות כן נסעו. לא בגלל שהבנות יותר טובות, אלא בגלל שהתחרות של הבנות היא אחרי הבנים. אף אחד לא רצה חס וחלילה לפגוע בבנים.


ואם פה כל הזמן מדברים הפועל-מכבי, ואתה אפילו אמרת פוליטיקה, אז הנה, אני במכבי, ספורטאים של מכבי השארתי אותם בארץ - האדם הרע הזה. אז חבר'ה, שלא יהיו פה אי הבנות.


אני קורא פה עכשיו לאירה ריסנזון, ולאירה ויגדורצ'יק – אנחנו צריכים אותם באיגוד, אני לא אומר שלא. אנחנו צריכים אותן, ואנחנו מבקשים מהן שיירתמו, ושיצטרפו, רק פשוט שיקבלו את הוראות האיגוד. יש הנחיות, יש יושב-ראש, יש בחירות, יש ועדה מקצועית.

איך הגענו למצב הזה?

איך הגענו למצב הזה? פשוט מאוד, הכי פשוט. היתה אגודה שהיא ניהלה את ענף ההתעמלות האומנותית – היא ובעלה, והוא היה גם חבר הנהלה – והכול בסדר. אני נבחרתי לפני שנה, אני בסך הכול קצת מעט יותר משנה יושב-ראש איגוד ואמרתי: רבותי, נגמר. גם בבנות שנבחרו בזמנו, אני אף לא התערבתי. אבל, מעניין שהבנות בקבוצתי היו כולן בחולון - מעניין למה? - ואף אחד בארץ לא מצאו. עכשיו כשיש נבחרת אז יש כמו שהיא אמרה. יש מאשקלון, יש מבני עיי"ש, יש מפתח-תקווה. הזמנו גם מחלון והם לא באו – לפחות שלוש בנות.

הצלחת לפרק - - -

הזמנת את כל הבנות עכשיו?

לא, אני לא מזמין. רבותיי, שיהיה ברור - יש מאמנת, היא קובעת. רק היא קובעת את הרכב הנבחרת. הלוואי ויכולתי להחליט. אבל, אף אחד לא שואל אותי את השאלות האלה.

ואם אתה שואל למה זה קרה, פשוט מאוד. בא יושב-ראש שרוצה סדר, ובינתיים הסדר הזה מביא הישגים. שטילוב עם שתי מדליות באליפות אירופה ואליפות עולם. זה לא היה קודם. הנה נבחרת שהוקמה לפני שלושה חודשים – זה הלוא פלא – מקום חמישי באירופה. אבל, יש סדר. כל אחד יודע את מקומו, כל אחד יודע את תפקידו.

אני מזכיר לכולם פה שהתוכניות המקצועיות עוברות דרך היחידה לספורט הישגי. שטילוב עכשיו נפצע, יש תוכניות חדשות. לך לספורט ההישגי, תאשר אותן שם. אתה מאשר, אנחנו מבצעים. כל התוכניות, ללא יוצא מהכלל, מאושרות על-ידי היחידה לספורט הישגי. לא גזלנו ולא לקחנו אפילו קמצוץ מאיזושהי תוכנית מקצועית של איזושהי מתעמלת, אם אנחנו מאמינים בה או לא מאמינים בה. יש לה הישג, יש לה תוכנית, היא עובדת לפי התוכנית.

תודה.

אדוני, אני חושב שהנושא שלי הוסדר מבחינה טכנית.

כן, כן. ראיתי את התג. עו"ד אמיר רוזנברג, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה לומר תודה. זה לא מובן מאליו שהכנסת מכנסת דיון בנושא אקוטי כזה שנוגע בעצם ללב של הספורט האולימפי.

לפני שאני נוגע בדברים קונקרטית, צריך להגיד שגם מצד משרד התרבות והספורט, הטלפונים האישיים של השרה אל הספורטאית שמחזיקים אותה עוד ונותנים לה את הכוח להמשיך. גם בדרג המקצועי. אני מוכרח להגיד שבהתחלה היו לנו עימותים – וצריך להגיד את זה גם ביושר – רציניים, קשים ונוקבים עם ד"ר אורי שפר. אנחנו מרגישים שיש להם רצון אמיתי, מתוך הבנה שאנחנו בעצם נמצאים פה ועושים את זה לטובת הספורט. אין פה עניין אישי, אין פה אג'נדה אישית של אף אחד. אנחנו יושבים פה כדי לדבר על ספורט.

עכשיו, השאלה הגדולה, ואני חושב שאדוני היושב ראש שאל את השאלה בצורה הישירה ביותר – איך זה יכול להיות? יושבות פה ספורטאיות שהן בין הטובות בעולם, ואין הרבה ענפי ספורט שאפשר להגיד. מדברים על אירה ריסנזון, אבל יש עוד אחרות שהשמות שלהן לא כל כך מוזכרים. אירה ריסנזון היא הספורטאית המערבית הטובה בעולם, המערבית הטובה בעולם בהתעמלות אומנותית. כשהיא ניגשת לתחרויות, הברושורים של התחרויות בעמודים הראשונים הם עם אירה ריסנזון מישראל, זה כמובן מישראל. כמעט אין שום דבר אישי. זה ספורט אולימפי, לא מרוויחים על זה כסף. מקבלים סכומים פעוטים שנותנים להם איכשהו פחות או יותר להתקיים. יש דור עתיד, יושבת פה קורל קרמר. יש פה את הנבחרת הקבוצתית שזכתה באולימפיאדה, הגיעה לגמר אולימפי, הגיעה למקום חמישי לפני שפירקו אותה, בלי להגיד להם מילה. לקחו שתיים, והשאירו אותן בבית בלי לשאול אותן. כשמר ורשביאק מתייצב להנהלה שלו ואומר שאחת מהן פרשה - נמצאת כאן חיילת בצבא להגנת ישראל. הוא מודיע להם שהיא פרשה, היא לא פרשה. היא לא הודיעה שהיא פרשה. הוא לא יציג בפניכם מסמך שהיא פרשה. היא עומדת כאן והיא אומרת: אני מעולם לא פרשתי. אבל, הפרישו אותה, והשאירו שתיים אחרות, והביאו להם אנשים אחרים שנמצאים בכלל בהסגר. למה זה בעצם קורה? למה מפרקים נבחרת קבוצתית?

למה לוקחים את אירה ריסנזון כשיודעים שהשיפוט הוא סובייקטיבי. כולם יודעים כאן. כשמדברים בשיחות שהן גם לא פורמאליות כולם מבינים אותו הדבר. השיפוט הוא סובייקטיבי, ובגלל זה בכל התחרויות מגיעה מתעמלת עם שופטת. לא בגלל שהיא תיתן לה ציון יותר גבוה חס וחלילה, אלא כי אם מישהי מגיעה ללא השופטת שלה אז היא יודעת שהיא כבר מופקרת לאחרות. אנחנו גם הסברנו את זה בבית משפט, וזה עשה שכל. בצו בית משפט יצאה שופטת שלה. נאלצנו לעשות את זה בצו בית משפט. איך יכול להיות שבשנתיים האחרונות השופטת בין הטובות בעולם, אחת המוערכות ביותר – גם רענן אומר את זה בשיחות, הוא אמר לה את זה לפני כמה ימים – שנתיים לא יוצאת לתחרות? היא לא יוצאת עם אירה ריסנזון. מי יוצא עם אירה ריסנזון מטעם האיגוד? את מי הוא מוציא? לא מילים, לא: אנחנו רוצים שתצליחי, ואנחנו אוהבים אותך, ואנחנו לוחצים לך יד. הוא מוציא את השופטת אלה שיש לה זכויות. היא מאמנת בזכות עצמה, והיא תציג את עמדותיה, והיא הציגה כאן את עמדותיה. אבל, הגברת אלה סמופלוב היא מאמנת אישית של נטע ריבקין, ונטע ריבקין היא המתחרה של אירה ריסנזון גם בארץ וגם בעולם. אנחנו מחזיקים בידינו. הוא מוציא אותה לכל התחרויות, אותה ואת אנשי מכבי. אנחנו רואים בפועל שהיא נמצאת איתה בתחרות, שופטת באותה תחרות - המאמנת היא גם שופטת – את הספורטאית שלה ואת ריסנזון. היא לא מלאך, היא יודעת שפירה לא תצא מחר לתחרויות. היא יודעת שהיא יוצאת באופן קבוע. מאז האולימפיאדה ועוד לפני כן היא לא יצאה. היא יוצאת עם שופטת לעומתית שנותנת כמובן לתלמידה שלה. כמובן כל מה שאני אומר מגובה במסמכים, חס וחלילה – שהכול יהיה ברור. אני לא אגיד שום דבר שהוא לא ברור. זאת אומרת, האיגוד לא רק שהוא לא תומך, כי הדרך הראשונה שהוא יתמוך זה שהוא יוציא את השופטת איתה, זה ברור לחלוטין. אם אתה תבקש עכשיו ממנו לדעת את הרשימה, ומדוע היא לא יצאה, הוא לוקח ואומר לה: את לא נאמנה למדינה. למה? כי הוא לא נתן לה לצאת ולכן ביקשו אישור מלטבייה שהיא תצא שתוכל להיות איתה גם בקרדיטציה. בגלל זה, לא כדי לייצג את לטבייה. הוא שאל את היועצת המשפטית האם זו עברה? היועצת המשפטית של האיגוד אמרה – יש לנו פה את הפרוטוקול – שזה לא עברה, אין שום בעיה. אז הוא לא מוציא.

עכשיו נשאלת שאלה השאלה מדוע? איך זה יכול להיות שמכל המילים היפות האלה אירה ריסנזון בתחרות האחרונה עשתה מקום 11? היא שפטה אותה, היא שפטה גם את נטע. הציונים של נטע כמובן יותר גבוהים. אנחנו מקבלים תלונות מהשופטות כי זה לא נורמאלי. אנשים מבינים איך מתנהלים הדברים באופן נורמאלי.

הנבחרת האולימפי שפורקה מקום 5 בעולם. בעולם מקום 5, ורענן אומר: תראו, איזה יופי. יש לנו נבחרת חדשה עם מקום שביעי באירופה. מקום 5 בעולם ופירקו אותה, ואתה שואל למה? את מי הכניסו? המאמנת אלה הכניסה במקום האנשים. הכניסה - פולינה היא שלה, מורן היא שלה, וויקה היא שלה. אז אנחנו באמת מתפלאים כי גם מקבלים על זה נקודות. האגודה שלה גם מקבלת על זה נקודות. אנחנו פשוט לא מבינים איך זה יכול להיות. אנחנו שואלים עכשיו למה. יש עוד הרבה דוגמאות, אני לא רוצה להיכנס לזה.

- - -

חברים, סליחה. בן אדם בזכות דיבור, אני מבקש לא להפריע.

אני רוצה לתת רק עוד דוגמה אחת. רענן לקח את אירה ריסנזון לשיחה אישית. אני חושב שהיא אפילו לא הסבירה את חומרת השיחה הזאת. הוא אמר לה: אני קמתי בבוקר, אני קראתי בעיתון. הייתי מאוד עצבני בעיתון, בגלל זה אני מעניש אותך. אורי שפר, גילי לוסטיג, הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי אישרו ותקצבו תוכנית לגברת הזאת שכמו שאמרו בתי משפט כבר בישראל, צריך לקחת אותה ולחבק אותה ולשאת אותה על כפיים. הוא אמר לה: אני מעניש אותך. אני אישית מעניש אותך, ואת לא יוצאת לתחרות, תחרות מקצועית. שאלת בהתחלה האם הם שיקולים הם מקצועיים? הוא עמד מולה ואמר שהוא מעניש אותה בגלל שהוא קרא כתבה בעיתון שלא קשורה אליה.


אנחנו שואלים למה זה קורה? יש לכך שתי סיבות. זה לא הכול אישי, זה לא רק שהוא לא אוהב את חולון או חולון לא אוהבת אותו. זה בכלל לא פה. יש בעיה מהותית, ואנחנו מבקשים וקוראים לכנסת לדאוג לה. אני מייד אגע בכסף. שתי מילים על זה ואני אגיע לכסף.

תקצר בבקשה.

מאה אחוז. אני רוצה להגיד משהו על הכסף קודם, לפני זה, רק כדי שזה יהיה ברור. עיקר התקציב שמגיע לאיגוד, מרבית הכסף, זה מספר מיליונים בשנה. זה בסביבות ארבעה מיליון שקל בשנה. נדמה לי שכשניים וחצי מיליון שקל מתקציב האיגוד מגיע בגין ההישגים של המתעמלות האלה שיושבות פה, ועוד מתעמלות – סכום ניכר מהתקציב. הם מקבלים את זה, אנחנו בדקנו את זה. הם לא חייבים לחלק את זה לאגודה. האגודה זה לא מקצוע, זה מגיע אליהם והם חיים מזה. הכסף לא מגיע, הכסף לא מגיע. יש נתק בין הכסף שמאשרת המדינה לכסף שמגיע בסופו של דבר לספורטאי.


אני לא אכנס כאן למשכורות כשאני רואה את המזכירה מחייכת. אנחנו עמדנו עם דמעות. אני אומר את זה גם אני שאני מייצג, זה לא קורה לי הרבה. המזכירה יושבת ומחייכת פה. אסור לה לחייך, כי ה-150, 160, 170 אלף שקל שהיא מקבלת בשנה - ויש עוד מזכירה כמוה שמקבלת - משכורת באיגוד. אסור לה לחייך. המאמנת הזאת מאמנת עשר שעות, לא מקבלת שקל, זה לא מקבל - - -

מה זה? נו, באמת. איך הוא מתנהג?

חברים, סליחה. שוב, חברים, אנחנו פה נמצאים בכנסת. כל אחד לפי דעתו יכול להגיד פה מה שהוא רוצה. אם יש בעיה, חברים, יש מערכת משפטית. אם מישהו מרגיש שתקפו אותו בצורה כזאת או אחרת, בבקשה. כל אחד פה דיבר, ותאמינו לי שיש לנו ישיבות הרבה יותר סוערות ממה שקורה כאן. אי אפשר, אנחנו לא עושים פה סינון למילים. אדוני, אני רק מבקש ממך לשמור על כבודם של האנשים, ולא להיכנס לדברים שהם זה. אם יש לך נתונים שעליהם אתה רוצה להצביע, תצביע. בבקשה לא להיכנס לדברים כמו לחייך, לא לחייך. זה לא מכובד.

בסדר גמור, אדוני. יושב פה לא רק דור ההווה, אלא יושב פה דור העתיד – קורל קרמר. קורל קרמר עשתה מעשה נורא. היא עברה להתעמל ממכבי בני עיי"ש לעירוני חולון, ורענן-, ברגע שזה קרה לה. אם ועדת הכנסת לא תעשה סדר, ולא תתערב, ולא תמנע את השיקולים הפוליטיים האלה, הגברת הזאת כבר לא יוצאת לתחרויות רשמיות. יש לה בעיה. את התחרות הקובעת השנה - בכל שנה האיגוד עושה תחרות שנקרא גביע האיגוד כדי לקבוע את הסדר, הוא יודע שהיא מתעמלת כבר מספר חודשים, והרמה שלה עלתה - לא התקיימה השנה. מי שיוצא לתחרויות זה אנשים שבאו ממכבי, או זה שהם פחות טובים מהגברת הזאת. היא לא יכולה. אנחנו צריכים לחשוב גם על דור העתיד שלנו ועל האולימפיאדה.


התחלתי לדבר על נושא הכסף והפריעו. הכסף לא מגיע - כסף שמתוקצב. הוועד האולימפי, היחידה לספורט הישגי מתקצבת ומאשרת תוכניות מקצועיות. התוכנית הזאת היא בפיקוחה ובאישורה. יש מצב שבו האיגוד משבש את התוכנית, לא פועל לפי התוכנית. למרות שהיא מתוקצבת הוא לא מוציא את הכספים. יש תחרויות, יש לנו כמובן את כל הראיות אם צריך.


דבר אחרון – נושא הבחירות לאיגוד. חלק מהותי מהדברים האלה קורים, זה נמצא גם ברשם העמותות. אני מאוד חושב שאפשר למצוא אוזן קשבת ברשם העמותות כי בג'ודו כבר בוצעה חקירה, ונעשתה ביקורת נוקבת על דבר מאוד חשוב.


הבחירה של רענן ורשביאק ליושב-ראש תלויה בהישגים של הספורטאים. פעם בארבע שנים הם עושים תחרות, צריך להתכונן אליה. כל התחרויות הן הכנה לאותה תחרות קובעת. ההישגים של הספורטאים קובעים את הכוח של המועדון להצביע. ככל שההישג של הספורטאים באותה תחרות גבוה יותר, כוח ההצבעה שלהם גבוה יותר. נוצר מצב שרענן – אוהב לא אוהב, אני מדבר מעבר לדבר האישי – נמצא בניגוד עניינים חריף כי הוא חייב. קבוצת הספורטאיות האלה במקרה הן באגודה שנתנה את קולה להפועל. אין לו ברירה. את זה צריך לנתק, את זה צריך לפעול לנתק. הוא חייב לפעול לזה, וזה מה שקורה פה, שהכוח המקצועי שלהם ירד, והכוח המקצועי של מישהו ממכבי, כמו שאנחנו רואים פה, יעלה. כולם יודעים את זה. יש לנו שיחות עם משרד המדע, התרבות והספורט, והם אישרו לנו שזאת בעיה. אנחנו יודעים שברשם העמותות יודעים שזו בעיה. מתנהלים על זה חקירות. הם יצרו דאז תקנון - הפוליטיקאים. הוא נבחר, פעם הוא עושה תחרויות, הוא מארגן את כל הארבע שנים, ועושה תחרות. אם היא הגיעה מקום עשירי והספורטאית שלה ממכבי הגיעה מקום חמישי, היא מרימה את היד, כוח ההצבעה שלו גובר. אז הוא צריך להיות מלאך. לעמוד, להיבחר לאיגוד, להגיד: אני עושה את זה באמת רק בשביל המדינה, בשביל הכול. אבל, למעשה, יש לו אינטרס. הוא חייב להיבחר בפעם הבאה. ולכן, בגלל שחולון צוברת כוח או שהיא תעשה איתו ברית פוליטית, או שהספורטאים שלה ייכשלו.


אדוני, תודה רבה על זכות הדיבור.

תודה רבה. ד"ר אורי שפר, אנחנו שמענו פה הרבה מאוד דברים לצד הזה ולצד הזה. אני רוצה לשמוע ממך כמי שאחראי היום במשרד הספורט על נושא הספורט. אתה מסתכל על הדברים מלמעלה, ואתה רואה מה קורה. אתה גם צריך לבנות בסופו של דבר אסטרטגיה כללית למדינת ישראל בהיבט של הספורט. אני לא מדבר כרגע על איגוד ההתעמלות. בסופו של דבר, אנחנו אוהבים לקחת דוגמה, ולאו דווקא דוגמה טובה. באים איגודים אחרים ומסתכלים על האיגודים, ובסופו של דבר זה הופך להיות משהו שיותר דומה לפריימריס במפלגה כשאנשים מתחילים לאכול שם האחד את השני מבלי להסתכל בכלל בתוצאות. ראינו דוגמאות שאפשר לאכול את המנהיגים רק בהיבט האישי.


אני כן חושב שאנחנו יכולים פה להגיע להישגים הרבה יותר גדולים במדינה ובספורט בישראל. אני מדבר איתך כמישהו שהוא בהיבט הפרלמנטארי, הפוליטי. אתה מייצג גוף מקצועי. האם גם לך בסופו של דבר יש תחושה שהספורט במדינת ישראל הופך להיות משהו פוליטי ושההיבט המקצועי מתחיל להיות איפשהו שמה מאחור? האם יש דברים שאנחנו יכולים לעשות בהם שינויים? וכמובן, כל מה שקורה. אני חושב שאתה כמו כל אחד שנמצא כאן את מרגיש האווירה – לא מי צודק, ומי לא צודק. בסופו של דבר, האווירה היא רעה. זה לא תורם בכלל לספורט הישראלי. זה שמאמנת הנבחרת אמרה שמבחינתה יכול להיות שזה בסדר, אני יכול להגיד לך שאני מסתכל מהצד, וגם חברי כנסת נוספים שנמצאים פה, זה לא נראה טוב. זה לא נראה טוב, זה לא מריח טוב. יש פה אווירה רעה, יש פה מאבק פנימי מאוד מוזר שיכול בסופו של דבר להתפשט גם לגופים אחרים. ברגע שהם רואים שאפשר, בסופו של דבר הם יכולים לבוא ולנצל את השיטות האלה שכך או אחרת הצליחו להשפיע. אני באמת לא רוצה להגיע למצב שאנחנו מפסידים בעולם בגלל שמישהו פה בארץ רב עם מישהו אחר בתוך האיגוד. אני בטוח שגם אתה וגם השרה, ואף אחד אחר, לא היו רוצים להגיע למצבים כאלה שהסיבה לכך שהפסדנו היא בגלל מאבק פנימי, ולא בגלל שהספורטאי היה טוב או לא טוב.


אדוני, הבמה אצלך.

תודה רבה. אני אפתח ואומר שכל המתעמלות מאירה ריסנזון והאחרות, אירה ויגדורצ'יק כמאמנת, השופטות שיושבות פה, מאוד מאוד ראויות בעיניי כספורטאים וספורטאיות שהביאו הרבה מאוד כבוד למדינת ישראל. את כל מה שהן עשו, הן לא היו יכולות לעשות בלי איגוד ההתעמלות שהוא הגוף המופקד על כל ענייני ההתעמלות במדינת ישראל.


אנחנו התכנסנו כאן לבדוק את הסוגיה האם יש לכאורה ליקויים בהתנהגות איגוד ההתעמלות, ואני חושב שבהיבט הזה אם יש מי שסבור שיש ליקויים בהתנהלות הכספית או הארגונית או האחרת יש מוסדות לפנות ולבקש את הבדיקה שתיעשה – אם זה רשם העמותות, או כל גוף אחר.


ככל שאנחנו יודעים, אנחנו ניסינו לבקשתו של רענן ורשביאק לפני קרוב לשנה, לבצע בדיקה עניינית לאחר שאני לבקשת עירוני חולון בדקתי עם היחידה לספורט הישגים לבקשתם האם אכן הועמדו התנאים המיטביים לאירה ריסנזון להכנותיה לאליפות העולם. מבחינת מינהל הספורט הגוף שקובע ומופקד על ההכנות של הספורטאים בכל ענפי הספורט האולימפיים – נכונים הדברים כמובן גם לעניין התעמלות אומנותית – היא היחידה לספורט הישגי שהוא הגוף המקצועי העליון בישראל. ולכן, לא פניתי לאיש. לא לאיגוד ההתעמלות כי לא חשבתי שראוי שהוא יעיד על עצמו אם הוא נתן או לא נתן תנאים מיטביים בהיבט הזה, אלא ליחידה המקצועית. היחידה המקצועית אמרה לי שלא זו בלבד שניתנו התנאים המיטביים אלא שגם חרגו מהתוכנית המתוכננת מראש והוסיפו על התוכנית על מנת להעמיד תנאים מיטביים לאירה ריסנזון. לא נכנסתי לשאלות הכספיות, לא שאלתי שאלות שקשורות לשכרה של המאמנת.

זה לא מה שאמרו לך, זה כתוב אצלנו.

אשר על כן, בהיבט הזה חשבנו שנתנו תשובה מספקת. משקיבלנו פנייה נוספת מעירוני חולון שהבדיקה שביצענו לשיטתם אינה מספקת, והם רוצים בדיקה יותר מעמיקה, ומשקיבלנו גם את הפנייה של רענן ורשביאק לבצע בדיקה שכזאת, יזמנו פנייה לשופטת בדימוס שרה פריש, וביקשנו ממנה להיות הבורר בסוגיה האם אירה ריסנזון והמאמנת אירה ויגדורצ'יק קיבלו אכן תנאים מיטביים להכנותיה של אירה ריסנזון לאליפות העולם. השופטת קיבלה על עצמה את התפקיד, אבל ככל שלי יודע עירוני חולון התנגדו למינויה של השופטת של שרה פריש.

אדון שפר, אתה יודע שהדברים האלה אינם מדויקים בלשון המעטה. אתה יודע, זה פרוטוקול. צריך להיות מאוד אחראי.

סליחה, חברים, לא להתערב. בבקשה, אדוני.

בעובדה השופטת שרה פריש לא ביצעה את הבדיקה, ואנחנו ביוזמתנו פנינו לשופט קמה. הדבר התאפשר לאחר שבסיום טקס חלוקת הפרסים של הוועד האולימפי בכפר המכבייה שוחחה השרה לימור לבנת עם המאמנת אירה ויגדורצ'יק, וקיבלה את הסכמתה לבדיקה ראויה ומוסכמת על הצדדים. אני מייד הודעתי על כך לרענן ורשביאק, ואני מוכרח לומר שבכל עת שפניתי אליו לבצע בדיקה הוא ניאות והסכים. אני שמח להודיע שהשופט קמה בימים אלו מבצע את הבדיקה. הצדדים קיבלו כבר זימון לישיבה. הדיון נקבע לשני במאי 2010, ואני מציע שכאשר נקבל את ממצאי הבדיקה נוכל לומר מי מהצדדים צודק בעמדתו, ואנחנו נוכל גם לגבש בהתאמה, התייחסות כפי שאתה שאלת, לעניין הטיפול בנושא על-פי האמצעים שעומדים לרשות משרדנו.

תודה.

איפה האובייקטיביות שלך? אני פשוט המום מהתשובה.

סליחה. יש לנו פה מנכ"ל של הוועד האולימפי אפרים זינגר.

צהרים טובים. מאחר ובשעה טובה נקבע הליך שבאמצעותו יהיה אפשר לרדת לחקר הבעיה או חקר הנושא, אז זהו בדיוק מקומם של עורכי הדין להציג את טענותיהם.


אני יושב פה בדיון ומקשיב, ואני חייב לומר שאני טיפ טיפה עצוב. ולמה אני עצוב? כי כשאתם דיברתם אני הסתכלתי על הספורטאיות. אני חושב שמקומם של הספורטאים הוא במגרש האימונים. אנחנו עוסקים כאן בנושאים שהם נושאים מנהליים, שהם נושאים ארגוניים – ותמשיכו את כל שאר המילים – אבל בהחלט לא מקומם של ספורטאים, לעניות דעתי, לשבת בדיון כזה כי כל אחד יש לו תפקיד. יש ספורטאי, ויש מאמן, ויש צוות מקצועי, ויש אנשי ארגון, ויש אנשים שנבחרו לנהל מערכת. די חבל, כי מחר בבוקר הספורטאים יצטרכו לחזור ולהתאמן ולהיות עם המאמנים ועם אנשי המקצוע. אבל, זו הערה אישית.


הערה אישית שנייה – בחלק מהטיעונים שהועלו כאן השתמשו במילים של בגידה, וחתירה תחת המדינה וכד'. כל מי שיושב סביב השולחן הזה, ללא יוצא מהכלל, הנחת העבודה היא שטובת העניין לנגד עיניו. בהחלט לא מקובלות עליי התבטאויות מהסוג הזה. עד כאן שתי הערות אישיות.


לעצם העניין – בפתיחת הישיבה אתה ציינת את העובדה שספורטאי ישראל מגיעים להישגים. זה נכון. אם היינו יושבים כאן לפני 15 שנה בדיון דומה היו עולות טענות. אם מישהו היה בא ואומר שיש מערכת מקצועית, ארגונית, ניהולית, ציבורית, שתהיה מסוגלת תוך עשור שלם להביא למצב שבו זה כבר לא יהיה נדיר לראות ספורטאי ישראלי עומד על דוכן המנצחים בתחרויות בין-לאומיות – אם זה אליפויות אירופה, אליפויות עולם, ומשחקים אולימפיים – אז אולי היו חושבים עליו שהוא הוזה, כי כולם יודעים מה מצב תשתית הספורט בארץ. היו מתנפלים עליו ואומרים: איך? והעובדה היא שזה כבר לא כל כך נדיר, ואנחנו כוועד אולימפי, כמי שעוסקים בתחום התחרותי הישגי, נמצאים בעסק שהוא מאוד מקצועי, הוא מאוד מקצועני. הוא לא תמיד נחמד, הוא לא תמיד תורם לאווירה שבו הדברים נבחנים על סמך תוצאות. בנתונים הקיימים התוצאות הן תוצאות שהן לא רעות. הן לא טובות, אפשר להגיע ליותר. הן לא רעות. ואם אנחנו מדברים על מדליות אולימפיות, קרוב למחצית המדינות בעולם - חלקן יותר גדולות מאיתנו, חלקן יותר עשירות מאיתנו. בוודאי שכמעט רובן משקיעות יותר משאבים בספורט – עוד לא זכו במדליה אולימפית, ולו אחת. כלומר, נעשית פה עבודה.


אמרת מילה אחת על התקשורת, אמרת: חברי הכנסת מתרשמים מהאווירה הציבורית ומהאווירה התקשורתית - זה נכון. התקשורת, לצערנו, מחפשת את הצהוב, ובשבוע האחרון כולם עסקו לא יודע במה. אבל, רק לפני יומיים חזר ספורטאי ישראלי עם מדליה נוספת באליפות אירופה. הוא קיבל את כמה דקות התהילה. לא מספיק, מייד זה עבר הלאה, ומייד עברו לדבר על קיזוזים ולא קיזוזים, וכל הדברים האלה.

כמה ספורטאים מהענף נתמכים על-ידי הוועד האולימפי?

המדד שבו אנחנו עובדים הוא מדד כמעט מתמטי. הוועד האולימפי קובע את מדיניות ההכנות למשחקים האולימפיים הבאים. מה הכוונה? יש ועדים אולימפיים שאומרים שכל מי שעושה קריטריון בין-לאומי למשחקים אולימפיים נוסע. יש כאלה שאומרים: לא, ניתן עדיפות לשניים-שלושה ענפים. יש כאלה שאומרים: אנחנו רוצים להיות בשליש העליון. ברגע שנקבעת מדיניות הכול מכוון לאותו יעד, ונקבעים קריטריונים. הקריטריונים הם קריטריונים הישגיים, כולנו מכירים את זה. מי שעושה תוצאה מסוימת, דירוג מסוים, נכנס לסגל כזה או אחר. ברגע שנכנסת לסגל כזה או אחר, אלה הם התנאים אותם אתה מקבל. כלומר, אנחנו עברנו ב-10 – 12 השנים האחרונות, או 15 השנים האחרונות, כמעט לטייס אוטומטי.


יש גוף מקצועי שזו היחידה לספורט הישגי שהיא הזרוע המקצועית שמוציאה לפועל את המדיניות שלנו. מעליה יש גוף ציבורי שהוא משותף למינהל הספורט ולוועד האולימפי בישראל. שניים מחברי הגוף הזה יושבים כאן. זה דודו מלכא ועבדך הנאמן, ורענן יושב. זה גוף משותף שלמעשה הוא זה שבוחן את התהליכים המקצועיים. ולצורך העניין, ועד אולימפי, הנהלת ועד אולימפי, אנחנו כמעט על תקן של טייס אוטומטי. יש קריטריון נוסעים לתחרויות או לא נוסעים לתחרויות. לכן, השאלה לגבי המספר – זה מותנה - - -

עכשיו, היום.

כרגע סך הכול יש קרוב ל-60 ספורטאים שנהנים מהמעטפת של הסגל האולימפי המורחב. בסביבות, שוב, אל תתפוס אותי במספר, כשישה או שבעה מתעמלים נמצאים במסגרת הזאת. אפילו אולי קצת יותר. כלומר, למעלה מ-10% מהספורטאים שנמצאים בסגל האולימפי המורחב מגיעים מענף ההתעמלות, וזה הרבה.


אדוני, אתה דיברת על האווירה, ולפעמים יש מתח וכד'. בזווית הראייה שלנו - ואני אנסה לחדד כדי שתבינו מאיפה זה בא - זה שיש מאבקים, זה שיש מתח, לא רק בתחום של הספורט, אלא גם בתרבות ובתחומים אחרים, ואתה מכיר את זה לא פחות טוב מאיתנו - מצוין. כי בספורט אנחנו מכירים איגודים שהם חיים בשלום ובשלווה, ונפגשים פעם בחודש, ושום דבר לא קורה אצלם. זה שיש מתיחות סימן שיש עבודה, סימן שיש על מה לריב, סימן שיש הישגים. לסיום, אני רק אזכיר מענף אחר לגמרי איזה מאבקים יש בענף השייט.

בג'ודו.

וג'ודו, מצוין.

תחת מפרק, רשם העמותות.

אדוני, סליחה. אתה פה נמצא פה כמי ששכרו את שירותיו להציג עמדה.

ואתה?

אז אל תפריע לי, אל תפריע לי בבקשה. זה לא בית משפט. כי יכול להיות שבעתיד - - -

תגיד רק שהבוס שלך זה אח של רענן, תגיד שהבוס שלך זה אח של רענן, ואל תגיד לי שאני שירותים.

סליחה, אני מבקש.

אתה לא משכיר שירותים? אם אני אבוא לשכור את שירותך - - -

תגיד מי הבוס שלך לפני שאתה - - -

לפני שאני מה?

סליחה. אתה רוצה לצאת? אפרים, אתה לא מדבר אליו, אני לא מרשה. אתה מדבר אליי ואל הוועדה, בבקשה. אתם לא מנהלים פה דיאלוג.

ניקח את איגוד השייט, באיגוד השייט בעשרים השנים האחרונות יש מאבקים ומאבקים קשים מאוד עם תלונות מכל הסוגים והמינים. להזכיר רק את הוויכוחים המרים בתקשורת שהיו לפני בייג'ין – גל פרידמן מדליסט הזהב לעומת שחר צוברי שכן קיבל תנאים, או לא קיבל תנאים.

אתה לוקח אותי כל כך רחוק. תן לי לנחות.

אני בכוונה לוקח כי תפקידנו להסתכל על המאקרו.

אנחנו כרגע לא בשיחה דמגוגית, או באיזשהו ויכוח. שאלתי אותך שאלה פשוטה. יש לך ספורטאים שמקבלים כסף מוועד אולימפי. שאלתי כמה, ואמרו לי משהו כמו חמישים. תכל'ס בטח יש פחות. האם יש בסך הכול חמישים פלוס מינוס? פלוס מינוס.

זה פלוס מינוס שישים.

הכסף של הוועד האולימפי הולך לאיגוד, נכון?

לא, לא.

בטח שהולך לאיגוד.

האם אתה עובד ישירות עם הספורטאים?

המלגות שקרן המלגות לספורטאים מצטיינים נותנת מבוססת על שני פרמטרים.

לא מלגות, נסיעות ודברים כאלה.

נסיעות זה לא ועד אולימפי, אני מדבר על מלגות. מלגות הישג ניתנות בשני תנאים. הן ניתנות על בסיס של הישג. זה נותן לך את הכניסה, ומאותו רגע שנכנסת אתה זכאי לקבל את זה שנה שלמה, ובלבד שאותו ספורטאי ממשיך להתחרות ולמלא אחר התוכניות המקצועיות. ומי שמבקר את זאת – לא הוועד האולימפי, לא מינהל הספורט, לא אף אחד – זו היחידה המקצועית שהיא בחתימת ידה מאשרת, או לא מאשרת את אותם תשלומי מלגות מידי חודש. זה הקריטריון.

תודה רבה.

אדוני, האם אפשר מילה אחת? רק משפט אחד?

לא, לא. ד"ר שפר, רציתי לשאול אותך כמה תמיכות נותן המשרד לאיגוד? מהי ההשתתפות של המדינה באיגוד?

אני מוכן למסור לך. אני אבדוק את זה, ואני אעביר לך נתון מדויק.

האם אתם עובדים לפי השיטה של תמיכה בספורטאים, או תמיכה באיגוד? איך זה הולך?

אנחנו תומכים באיגוד, אבל זה מורכב מנוסחה שלוקחת בחשבון את מספר הספורטאים ואת ההישגים שלהם.

האם אתם עושים בדיקה אם באמת בסופו של דבר הכול מתנהל לפי הנוסחה?

בהחלט.

חברים, אנחנו מעל ומעבר הזמן שהוקצב. אני רוצה לסכם. קודם כל, אני רוצה כמובן לברך את כל הספורטאים שמתאמנים היום בארץ בכלל, וכמובן בענף ההתעמלות האומנותית בפרט, על כל ההישגים שהם עושים, ועל כל התרומה שיש להם גם לספורט הישראלי, וגם למדינת ישראל. וכן, לכל אותם מאמנים ומאמנות שמשקיעים מזמנם ומחייהם למען הספורט במדינת ישראל.


כפי שנאמר פה על-ידי הנציגים - גם משרד הספורט, וגם הוועד האולימפי – הכנסת היא לא גוף חקירות. אנחנו לא עושים חקירות, אנחנו עושים חקירות אך ורק כאשר הכנסת מחליטה להקים ועדת חקירה פרלמנטארית. אני לא חושב שאנחנו נמצאים כרגע בזמן הזה בשביל להקים ועדת חקירה פרלמנטארית לנושא הזה ספציפית. אם בכלל נדבר על הוועדות שקשורת לספורט, זה יהיה משהו יותר גדול.


מה שכן, חברים, אני כן מסכים איתכם שהנושא הזה בעצם צריך להיות באותם מישורים שאחראים על כך. לכן, אני מעביר קודם כל את הפרוטוקול, ואת הבקשה, לשני גופים שאחראים לבדיקות הגופים שמקבלים תמיכות מהמדינה שזה מבקר המדינה ורשם העמותות. כאשר תהיינה מסקנות של הגופים האלה, במידה ויושב ראש הוועדה יראה לנכון, אנחנו נקיים ישיבת המשך.


אני פונה למשרד הספורט עם בקשה לעשות בדיקה מקיפה בכל נושא התמיכות של הספורטאים. עלו פה דברים, ואני לא נכנס עכשיו לכל חולצה, או לכל נעל, או לכל אולם שמישהו קיבל או לא קיבל. בסופו של דבר, אם המדינה נותנת כבר מעט כסף, הייתי מצפה שאנחנו נהיה רגועים בכך שהכסף במלואו מגיע ישירות לאלו שצריכים לקבל אותו, ושהוא מגיע להם. בסופו של דבר, אין מה לעשות תקציב משרד הספורט הוא מאוד קטן. אני מקווה מאוד שאנחנו נוכל להגדיל אותו. אנחנו גם פועלים במישור השני שקשור להכנות אולימפיות. גם שם אני מאמין שאנחנו נצליח להעלות את התקציב של הוועד האולימפי. אבל, בסופו של דבר, כל הכסף מגיע כדי להביא את אותם ספורטאים למקסימום בו הם יכולים להיות בענף שלהם, ושם הם צריכים לנצח. אם תהייה אווירה כזאת בענף אחר, או אם האווירה הזאת פה תימשך, אני חושב שזאת לא אווירה טובה, ופה אני פונה אלייך גברתי מאמנת הנבחרת. זו לא אווירה טובה. יש פה מאבקים. אני חושב שאת כן יכולה להגיע למצב שהספורטאים - - -

אבל, את זה עושה אחת. יש עוד מאמנות, יש עוד שופטות ש- - -

גברתי, אני מבין. אנחנו לא מתווכחים עכשיו. בסופו של דבר, את צריכה להביא את המקסימום של המקסימום, ואת צריכה לנתק את עצמך מכל הוויכוחים הפוליטיים הפנימיים – חד משמעי. זה דבר ראשון.


אדוני יושב-ראש האיגוד רענן ורשביאק, אני פונה אליך. תגיע לסטאטוס-קוו. בסופו של דבר, כל המצב הזה עושה רע לאיגוד לספורט ולייצוג של מדינת ישראל. אפשר להגיע לסטאטוס- קוו, צריך לשבת, צריך לדבר ולהגיע לקונסנסוס. אם תמשיכו לריב מדינת ישראל היא זו שתפסיד, חד משמעי.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.