PAGE
ועדת הכלכלה
22
22/3/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 213
מישיבת ועדת הכלכלה
‏יום שני, ז' בניסן התש"ע (‏22 במרץ, 2010), שעה 15:00

1.
הצעה לסדר היום של חה"כ אורי אריאל: החרמת תוצרת מן ההתנחלויות על-ידי הרשות הפלסטינית

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

רוברט אילטוב

חה"כ זאב אלקין

חה"כ אורי יהודה אריאל

חה"כ מיכאל בן-ארי

חה"כ יעקב (כצל'ה) כ"ץ

חה"כ אברהם מיכאלי

גבריאל (גבי) בר בכר
-
מנהל מח' המזרח התיכון, סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד אסף מיראזי
-
הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אורי צוק-בר
-
מימון וייבוא, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אל"מ אליס רוזנצויג
-
רמ"ח אזרחי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, משרד הביטחון

יעל רביע-צדוק
-
ראש חטיבת כלכלה המזרח התיכון, משרד החוץ

עדי אשכנזי
-
ראש אגף בכיר לכלכלה ומחקר, המשרד לשיתוף פעולה אזורי

מאיר בר-אל
-
משנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים

דני דיין
-
יו"ר מועצת יש"ע

גדעון (גידי) חובב
-
יועץ תעשייה יהודה ושומרון, מועצת יש"ע

בני כשריאל
-
ראש עיריית מעלה אדומים

שמעון מסיקה
-
ראש המועצה האזורית שומרון

יוסי דגן
-
יועץ לראש המועצה האזורית שומרון

בועז העצני

יהודה כהן
-
מנכ"ל חב' חרסה סטודיו – ליפסקי

תמיר אגמון
-
מרכז המידע והמחקר של הכנסת

רן שיטרית
-
יועץ ליו"ר הוועדה חבר הכנסת אקוניס

נגה רפפורט
-
דוברת של יו"ר הוועדה חבר הכנסת אקוניס

צבי לביא
-
עיתונאי

לאה ורון

אירית שלהבת

החרמת תוצרת מן ההתנחלויות על-ידי הרשות הפלסטינית

רבותי, החג מתקרב וזאת כבר הישיבה הרביעית היום של ועדת הכלכלה. אנחנו דנים בהצעה לסדר שהעלה חבר הכנסת אריאל במליאת הכנסת, שעברה על-ידי המליאה לוועדת הכלכלה. קראת לה: החרמת תוצרת מן ההתנחלויות על-ידי הרשות הפלסטינית. אני בטוח שלא היית שותף בניסוח, כי לא היית אומר "התנחלויות" אלא "התיישבות ביהודה ושומרון".

אין לי שום בעיה עם המילה "התנחלויות". אני חי איתה טוב מאוד.

כל מי שמכיר אותי יודע שאני משתמש במונח "ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון".

לישובי עמק חפר וישובי חבל אשכול הערבים קוראים התנחלויות.

הפלסטינים רואים את כל ההתיישבות הציונית כהתנחלות.

אבל אנחנו כותבים את השלטים.

חשוב לכתוב את השלטים.


חבר הכנסת אריאל, חשוב לקיים דיון בוועדת הכלכלה ולשמוע מנציגי משרד החוץ ויתר המשרדים, המשרד לשיתוף פעולה אזורי ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כיצד המדינה מתמודדת עם אותן הצהרות. התחיל בכך מר סלאם פיאד, שבנובמבר הודיע על השקת קמפיין להפסקת צריכת מוצרים המיוצרים בהתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. הבוקר עדכן אותי ראש עיריית מעלה אדומים, שהחל מ-1 באפריל ניתנה הוראה של הרשות הפלסטינית לפועלים שעובדים במפעלים שנמצאים בתוך ההתיישבות לא להגיע לעבודה.

זה המידע שהגיע אלינו מ"ג'רוזלם פוסט".

תיכף נשמע. ניתנה לפועלים הוראה לא להגיע לעבודה.


ראש הממשלה נחת עכשיו בוושינגטון. האמריקאים ינסו לומר לו שצריך לקיים שיחות קִרבה. נדמה לי שאנחנו והפלסטינים קרובים מאוד גיאוגרפית. אני לא יודע מה משמעות הביטוי החדש הזה, אבל בסדר. אין לנו התנגדות אף פעם לדבר עם הפלסטינים.

מר אבו מאזן עבר לירדן והוא מנהל את המדינה משם ...

איזו מדינה? אין לו מדינה, כידוע לך, ואני אגב הודעתי פעמים רבות שאני מתנגד לה, כזכור. אני לא חוזר בי מעמדתי.

אנחנו מקווים שתישאר בעמדתך.

עמדתי ברורה מאוד. ברור שכאשר מנסים לבקש שיחות קִרבה, שיחות הקִרבה הן לא חד-צדדיות. ובכלל מערכת היחסים בין ישראל ובין הפלסטינים, לאורך השנים יש בה סוג של חד-צדדיות רצופה. הדבר הזה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. מה עוד שנחתמו הסכמים. ברוב ההסכמים אנחנו היינו הצד הנותן והפלסטינים הצד המקבל. כמעט אף פעם הם לא נדרשו לתת שום דבר, אבל גם הסכמי פריז, שהם הסכמים כלכליים שנוגעים ליחסי הסחר בין המדינה ובין הרשות הפלסטינית, צריכים להיות דבר הגון ודו-צדדי. לא יכולה להיות חד-צדדיות. אם הפלסטינים רוצים להפר, שיודיעו, כמקובל, שהם מפרים, אבל לא בצורה שהם נוהגים. זאת העמדה שלי.


הייתי רוצה לשמוע גם את חברי הכנסת וגם איך הממשלה מתמודדת עם הדבר הזה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אורי אריאל, המציע.

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא שעומד לפנינו, בפי הוא נקרא "טרור כלכלי". לטרור יש פנים רבות, וזה אחת הפנים המכוערות שלו. ולמה מכוערות? כי מדינת ישראל היא ספק הכספים הגדול ביותר והמשמעותי ביותר לרשות הפלסטינית. בהסכמי פריז ישראל התחייבה להעביר את המע"מ ואת המסים על העובדים וכן הלאה – לא אפרט עכשיו את כל הפרטים – ואנחנו מעבירים למעלה מ-2 מיליארד שקל לרשות הפלסטינית. עכשיו הרשות הפלסטינית מפרה ברגל גסה את הסכמי אוסלו ואת הנספח הכלכלי שלהם שנחתם בפריז ושנקרא "הסכם פריז".

הוא נחתם בשנת 1994.

מפרה את ההסכמים ומחרימה סחורות ישראליות בכלל – אני מדגיש, ויש לי מקורות לזה – ובפרט ובדגש על תוצרת מן ההתיישבות ביהודה ושומרון או ההתנחלויות, אבל ההודעה היא על כל מדינת ישראל.


אני אומר לכם בוועדה, אני לא דואג להם. אני לא מאלה שכל היום אומרים: צריך לדאוג להם, הם שכנים שלנו. אני לא מתעלל בהם, לא מתעמר בהם, אבל גם לא דואג להם. אני דואג לאזרחי מדינת ישראל, ובעניין הזה אין הבדל בין יהודים לערבים, דרוזים או צ'רקסים וכן הלאה. אם הם לא רוצים לקנות תוצרת ישראלית, שלא יקנו; הם לא רוצים שפועלים פלסטינים יעבדו אצלנו, שלא יעבדו. אני דואג לעבודה של האנשים שלנו. למרות שיש ירידה בהיקף האבטלה, וצריך לברך על כך, עדיין יש בישראל כ-200,000 מובטלים. אני לא דואג לפלסטינים. אני דואג יותר לנו, ואני דואג יותר ממה שהממשלה שלנו עושה, או נכון יותר, לא עושה.


ב-26 בינואר 2010, לפני כחודשיים כתבתי מכתב לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. כתבתי: "מצורף בזה דיווח. אסור לטמון את הראש אלא להרוג את הבעיה כשהיא קטנה וניתנת לטיפול. אני מבקש טיפולך הדחוף והצורך לנקוט באמצעים אחרים. אודה על התייחסותך בהקדם. העתקים לראש הממשלה, שרים, מועצת יש"ע וכולי".


ב-8 בפברואר 2010 ענה לי השר המכובד בנימין (פואד) בן-אליעזר: "... בהמשך לפנייתך, הנושא נבדק וככל הידוע לנו, בשלב זה היו התבטאויות של שרים מן הרשות בכלי תקשורת בהקשר הזה. נכון להיום לא הגיעה לידינו כל הודעה רשמית של הרשות הקוראת לחרם על מוצרים תוצרת יו"ש". ואני אומר: בסדר, הם לא הודיעו. אבל מה אתה עושה?


"המסמך אשר העברת כצירוף לפנייתך, אינו נושא כל סממן רשמי אשר מאפשר לשייכו לגורמים שלטוניים ברשות". מה שהעברתי זה תמונה של ראש ממשלת הרשות, מר פיאד, כשהוא בעצמו זורק מוצרים ישראלים, והתמונה מול עיניכם, ומסביר שכך צריך לעשות וכי הוא נותן דוגמה אישית. זה אחרי שהחרימו מחסנים שלמים של תוצרת, שרפו וכולי וכולי. אז השר בן-אליעזר לא שמע על זה ...

- - -

אני מבקש, עם כל הכבוד, מר פואד בן-אליעזר הוא שר שלנו, שר חשוב. אני יכול לפאר אותו במשך חצי שעה, אבל היושב-ראש לא מרשה לי.

הוא היה המפקד שלי ולימד אותי להחזיק נשק.

הוא מן האנשים שתרמו למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. כאשר היה מנהל המינהל האזרחי בשנות השבעים אישר רבים מן הישובים.

"מעבר לכך, לא הגיעו אלינו תלונות קונקרטיות מצד התעשייה הישראלית הממוקמת ביו"ש". לפי דעתי זה לא נכון. ייתכן שלא הגיעו תלונות אל השר, אבל הגיעו למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.


"אי לכך, ובהיעדר ראיה מוחשית לקריאה רשמית של הרשות לחרם על מוצרים מיו"ש" – יש החלטת ממשלה שלהם, ראש הממשלה שלהם קורא להחרמת מוצרים מישראל, השרים קוראים לכך, אבל הסיכום של השר בן אליעזר: "אני לא רואה טעם לנקוט בצעדי נגד בשלב הזה. על החתום: שר התעשייה, המסחר והתעסוקה".


מי שסבור שיתנהג כמו שלושת הקופים: לא רואה, לא שומע, לא מדבר, ובזה יביא איזה פתרון, טועה. איך אני יודע את זה? אני יודע. מישהו אמר: תהיה הקפאה ביו"ש וכך נציל את ירושלים, ואז "חטפנו" גינויים גם על ירושלים. מישהו אמר: נברח מעזה, ואז חטפנו את זה על תל-אביב, אשקלון וכולי. הרי הדברים ידועים.


אני לא מתעסק בפוליטיקה. אני מתעסק עכשיו בשאלה איך דואגים לתעשיינים שלנו, שחלקם נמצאים אתנו כאן, ואודה ליושב-ראש אם ייתן להם לדבר, איך דואגים לפועלים שלנו, איך דואגים לכבוד הלאומי. בעיניי יש דבר כזה, יש דבר שנקרא כבוד לאומי. לא צריך להגיד שיריקות הן גשם. גם אם יורקים עליך הרבה מאוד, זה לא נהפך לגשם. זה יריקה על הדגל, יריקה על המדינה.


מדינה שומרת על כבודה, כך נהוג בכל העולם. אין זה אומר שצריך לעשות מעשים פזיזים, אין זה אומר שצריך לצאת למלחמה. זה אומר שצריך לשמור על הכבוד. אם צד אחד מפר את ההסכם, אנחנו לא צריכים להישאר בהסכם.


לסיכום, אני רוצה להציע ליושב-ראש הוועדה שהוועדה תחליט כמה דברים:


1) שהיא קוראת לממשלה ולעומד בראשה – כי זה עניין ממלכתי, זה לא רק עניין של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה או שר החוץ או שר כזה או אחר – לנקוט באמצעים מיידיים להפסיק את העניין.


2) אם העניין לא ייפסק בשבועות הקרובים, הממשלה תפעל להפעיל סנקציות נגדיות.


3) אני מציע שהוועדה תקרא לציבור הישראלי ולמשרדי הממשלה לעודד קניית מוצרים כחול-לבן בכלל, ובפרט מן המפעלים שמנסים עכשיו לפגוע בהם בצורות שונות ומשונות, ועל-ידי זה, בעצם בצורה חיובית, לעודד אותם.


עליי לציין דבר נוסף, ברשותך. פניתי לשר האוצר ולא קיבלתי ממנו תשובה, פניתי לראש הממשלה ולא קיבלתי ממנו תשובה, פניתי גם ליושב-ראש ההסתדרות הכללית, מר עיני, שבהחלט זה חלק מתפקידו, כך אני מבין, אך לא קיבלתי תשובה, ופניתי גם למר שרגא ברוש, יושב-ראש התאחדות התעשיינים וגם ממנו לא היתה התייחסות. אני מצר על כך מאוד. אני מקווה שהישיבה בוועדה והמעקב – וראיתי שכאן עוקבים אחרי הדברים – יובילו לשינוי בעמדה הזאת, הן בצד המעשי, של התעשיינים והמפעלים ואזורי התעשייה והרשויות, והן בצד שבעיני הוא לא פחות חשוב, הלאומי. תודה.

תודה רבה. ברור שהחד-צדדיות לא תוכל להימשך. אתה מציע כבר סיכום ואנחנו רק בתחילתו של הדיון. אבל לא יכולה להיות חד-צדדיות ביחסים בין המדינה ובין הרשות הפלסטינית. אני גם לא מבין מה האינטרס הפלסטיני כאשר ידוע שאלפי פלסטינים עובדים באזורי התעשייה הישראלים, למשל בברקן ובמישור אדומים.

אותם אני דווקא מבין. אני לא מבין את עצמנו. להם יש אינטרס לאומי שגובר על שיקולי תעסוקה ותל"ג וכל מיני דברים. כך להבנתם הם יבנו את מה שהם קוראים לו פלסטין. מה אנחנו עושים – זאת השאלה, זאת הבעיה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני מברך אותך על קיום הדיון ועל הרצון לדרבן את הרשות המבצעת. צודק חבר הכנסת אריאל, עד היום הטמנו את הראש בחול. התופעה הזאת הולכת וצוברת תאוצה. הנה אולי עוד חרם חדש בדרך, של כוח העבודה. ההנהגה של הרשות הפלסטינית, הדבר האחרון שמעניין אותה הוא רווחתו של התושב הפלסטיני. זה ממש לא מעניין אותה. אם אנחנו לא נתעורר כאן ולא נדרוש לנקוט בפעולות מקבילות, בסופו של דבר התופעה רק תורחב.


לכן אני מציע שבמסגרת הדיון הזה, מלבד הדיון העקרוני ננסה להבין מנציגי הרשות המבצעת היכן הנקודות שבהן הרשות הפלסטינית נהנית אצלנו, גם בפן הכספי – זה מופיע גם בסקירה של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שהניח חבר הכנסת אריאל – וגם בפן המסחרי. אם יש ניסיונות החרמה של סחורה ישראלית בכלל, או סחורה ישראלית שמיוצרת ביהודה ושומרון, יש לא מעט סחורה פלסטינית שנכנסת לכאן, סחורה חקלאית וסחורה בתחום הטקסטיל ובאפיקים אחרים.

בביקורי בגוש עציון ביום חמישי ראיתי טור של משאיות ישראליות הממתינות במחסום גוש עציון להעמיס שיש מחברון. כן יש לפלסטינים מה להפסיד.

הרבה ירקות ופירות, ושיש.

זה בתנאי שהתגובה של הרשות המבצעת כאן תהיה מהירה ושלא יסתפקו רק באמירות עקרוניות, שזה לא טוב ושזה פוגע בפלסטינים.


לכן אני מציע לנו למפות כאן את הנקודות הכאובות המשמעותיות; לשמוע מנציגי משרדי הממשלה השונים מה הם עשו או מתכוונים לעשות, ואם לא נשמע דברים ברורים ולוח זמנים ברור, לפעול כוועדה מול המשרדים הרלוונטיים – זה נכון גם למשרד האוצר וגם לכמה משרדים אחרים – ולדרוש צעדי תגובה ברורים מאוד, מקבילים, כי בלי תגובה מקבילה, או איום בתגובה מהירה ישראלית התופעה הזאת לא תיפסק אלא רק תורחב.


הצד השני של המטבע – וכאן הכתובת היא בעיקר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשרד האוצר – הוא כמובן הניסיון לשפות ולפצות את מי שייפגע בצד הישראלי. המדינה ידעה לעשות את זה בעקבות כל מיני פעולות שנקטו באיחוד האירופאי לגבי המפעלים שפועלים ביהודה ושומרון. יש דרכים להתמודד עם זה, אם דרכים עקיפות – השאלה איפה רשומה הכתובת של המפעל. כאן לפעמים אנחנו מכניסים גול עצמי ובאים בכל מיני דרישות למפעלים שבסופו של דבר גורמות להם נזקים – ואם הפיצוי ישיר על-ידי המדינה את מי שנפגע בגלל שהיא לא פעלה מהר ולא עמדה על הדדיות. עניין ההדדיות כאן: 'יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו', צריך להיות נר שלאורו תפעל הרשות המבצעת. תודה.

תודה, אדוני היושב-ראש. המגמה של החרמת סחורות מיהודה ושומרון לא התחילה היום. לצערנו כבר כמה שנים מדברים על זה, אבל ההתחלה הזאת גוררת השלכות. באירופה כבר מדברים על החרמת סחורה ממדינת ישראל בכלל. כאשר שותקים להם בשלב הראשון הם עוברים לשלב השני ולשלב השלישי, כמו לגבי אנטישמיות. האנטישמיות היום מופנה כבר לא כלפי מדינת ישראל בלבד אלא כלפי העם היהודי. כך רוצים להחרים אותנו בעולם.


אין ספק שהכבוד שחבר הכנסת אורי אריאל דיבר עליו, הוא לא כבוד לשם כבוד, אלא הרבה מעבר לזה. הפכנו להיות לא לגיטימיים בכל מיני פורומים בעולם. אם רוצים להציק לנו דרך החרמת סחורות ביהודה ושומרון, שאין כל ספק שזה בעצם קביעת עובדות, כביכול המצב ביהודה ושומרון לא לגיטימי ולא חוקי, כפי שמנסים לומר גם על ירושלים, כביכול אסור לנו לבנות בירושלים, אזי אנחנו חייבים כמדינה להתגונן. זה לא רק לגבי תושבי יהודה ושומרון, אלא לגבי המדינה בכלל. אנחנו חייבים להגיב בצורה שבה אנו יכולים להגיב. אני בטוח שלמדינה שלנו, כפי שהזכירו כאן, יש כמה וכמה כלים נגד אותם דמגוגים שמנסים כל הזמן לטעון נגדנו. אם הם יבינו שאנו כמדינה מגיבים, אולי בסוף יבינו שאנחנו יכולים להכאיב גם לצד הנגדי ואז יפסיקו עם זה.

אדבר ממש בקצרה. אשמח לשמוע את נציגי משרדי הממשלה שעוסקים בעניין וגם את ראשי הרשויות המקומיות שנמצאים כאן. יחד עם זה, אני חייב לומר שאני רואה בזה עוד אחד מן הצעדים המבורכים שעושים – אני קורא להם האויבים ואם אתם רוצים תקראו להם הרשות הפלסטינית. ההחרמות שלהם בסופו של דבר צריכות להוביל לכך שהם ייפגעו. זה צריך להיות המסר. כאשר פועלים לא ייכנסו תתגבר העבודה העברית ונפתור את בעיית האבטלה של האנשים שלנו. לא צריך להתחנחן. זאת ההזדמנות לתת מכה לכיוון השני.


במשך שנים יש מגמה כזאת ברשות הפלסטינית. אציג דוגמה שאינני יודע כמה מכם מכירים. לדוגמה, ברשות הפלסטינית אסור לתושבים לקנות רכבים מיד שנייה מישראל.

מותר רק לגנוב.

אני מדבר על משהו שנקבע בחוק. זאת אומרת, יש מספר דברים שהם מגמה, ואנחנו רואים את זה כרגע מלמעלה, זה נעשה עכשיו מן המקפצה על-ידי מר סלאם פיאד, שחושב שיעשה מה שירצה ואף אחד לא יגיב. לצערנו זאת המציאות.


אני מודה ליושב-ראש שכינס את הישיבה הזאת, ביוזמת חבר הכנסת אריאל, כדי שנוכל לתת מענה. נשמח לשמוע את אנשי המקצוע ואת אנשי הממשלה שילמדו אותנו איך הם מתכוננים להגיב לעניין הזה.

קודם כול, תודה על כינוס הוועדה. אני לא רואה כאן את חבר הכנסת אחמד טיבי. הוא בוודאי היה רוצה לבוא ולמחות על הרכב הוועדה – שרובם כאן דוברי רוסית, כולל חבר הכנסת יעקב (כצל'ה) כ"ץ. זאת גם כן נקודה לדיון בכנסת. חבר הכנסת בן-ארי אמר שהשר ליברמן דואג ללימודי הרוסית. אני אומר שחבר הכנסת יעקב (כצל'ה) כ"ץ דואג והוא מתחיל ללמוד רוסית.


לנושא עצמו, אין ספק שמדינת ישראל החליטה כאסטרטגיה לתת הקלות לפלסטינים ולעזור להם להתפתח כלכלית. כאשר ברשות הפלסטינית מתחילים להחרים את הסחורות שלנו, אנחנו מחויבים לפעול ברמה האופרטיבית, הן ברמת הממשלה והן ברמת הכנסת, ולנקוט פעולות כדי למנוע את הדבר הזה. כפי שהם מחרימים את הסחורות שלנו, אנחנו צריכים חד וחלק להחרים את הסחורות שלהם, וכך הם אולי יבינו דרך הכיס. אם לא יבינו, נמשיך לפעול. אין שום הקלות, וצריך לפעול לביטול ההקלות. אם כך הם מתנהלים, אם כך הם רוצים לנהל את המשא ומתן – הבנו ואנחנו ממשיכים הלאה.

אני עובד באזור התעשייה בברקן. אני חבר מושב שיתופי, חבר משק, ואני גם מנכ"ל חברת "ליפסקי". מכל המערכת שיש לנו, ויסלחו לי גורמי הביטחון, בידיים שלנו יש הכי הרבה מידע על מה שקורה.


אתחיל במצגת. כל אזורי התעשייה שאתם רואים כאן, אלה אזורי התעשייה שמוחרמים. זה כולל את רמת הגולן, מישור אדומים, ברקן, אריאל וירושלים.

אזור התעשייה עטרות גם מוחרם?

כן.


החקיקה הפלסטינית נתקבלה בשנת 2005. מר סלאם פיאד, ראש הממשלה, ומר אבו ליבדה, שר הכלכלה, החלו את זה בנובמבר 2009 כתוצאה מפגישה עם הבריטים.


הפעולות שהרשות הפלסטינית מבצעת, אמיתיות. הוכנה רשימה של כל המפעלים הישראלים וחל איסור על מכירה של המוצרים שלהם. זה התחיל באופן חלקי והיום חל באופן מלא. הסחורה שלנו נתפסת ברשות אחרי שהעברנו להם את המע"מ. על-פי הסכמי פריז המע"מ שלנו בישראל מועבר דרך חשבונית מוקאסה, ואחרי שהם מקבלים את המע"מ הסחורה שלי, של "ליפסקי", נתפסת, נשרפת ומושמדת. כלומר, הם מרוויחים את המע"מ שלנו וגם שורפים את הסחורה. מעבר לזה שיש לי גם לקוח שיושב בבית-הסוהר הפלסטיני בגלל שמכר סחורה שלי. יש פרסומים בתקשורת ובפרסומי חוצות נגד הסחורה שלנו.


נדבר על הדדיות. שיהיה לכם ברור, יש מפעלים ברשות הפלסטינית שמעודדים את ההנהגה שלהם לבצע את החרם, ובמקביל הם מוכרים סחורה שמתחרה למשל בחברה שלי בתוך שטחי מדינת ישראל. מידי בוקר אני נוסע מתימורים לברקן בכביש 6 ורואה את המשאיות של המתחרה שלי. אני יודע שהוא מזרים כסף כדי שיפגעו ב"ליפסקי".

אתה אומר שכל קנייה על-ידנו היא בעצם עידוד לטרור הכלכלי.

ואף מעבר לטרור הכלכלי, גם טרור, וגם מעבר לזה.

המתחרה הוא ישראלי?

לא, המתחרה הוא פלסטיני מחברון. משאיות עם נהגים ממזרח ירושלים, עם לוחיות זיהוי ישראליות נכנסות בבוקר לחברון, מעמיסות סחורה ועוברות, גם לא דרך בדיקה במחסום תרקומיה, אל תוך שטחי מדינת ישראל. אני צועק וצועק, והגעתי למר יובל דיסקין והגעתי לכולם, אך אף אחד לא עושה מעשה. יכול לעבור גם מטען חבלה ואלף ואחד דברים אחרים, אך אף אחד לא עושה מעשה.


דיברנו על מסמכים של הרשות הפלסטינית. חבר הכנסת אורי אריאל, אמרת ששר התעשייה, המסחר והתעסוקה לא ידע.

לא אמרתי שהוא לא ידע. הוא כותב שהוא לא יודע, ואמרתי שזה טמינת הראש בחול.

אני והיושב-ראש שלי, מר סבינועם אביבי, שהיה ראש אגף הדרכה בשב"כ בזמנו, היינו לפני 3 חודשים אצל מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והבאנו לו נתונים ומסמכים. נפגשנו והארנו את עיניהם.

אתם יכולים להציג בפני חברי הוועדה את הנתונים המספריים?

אעביר לכם כל דבר שתבקשו, גם את השמות של החברות. יושבים כאן נציגים ממשרד הביטחון. ממחסום תרקומיה, או יותר נכון ממה שנקרא המת"ק – מפקדת תיאום קישור, אפשר לקבל בלחיצת כפתור את רשימת כל החברות הפלסטיניות שמוכרות סחורה בישראל.


זה מסמך רשמי של הרשות הפלסטינית שהוצא לפני שבוע. המסמך הזה מאשר שכל השרים הפלסטינים חתמו על החרם נגד הסחורה שלנו שממוקמת באזורי התעשייה. המסמך הזה, שהוצג גם במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, יצא לפני 4 חודשים, באוקטובר 2009. מי שאמר שאין חותמת של הרשות הפלסטינית, על המסמך הזה מופיעה חותמת של הרשות הפלסטינית.


זה דוגמה של מוצרים שלי. אלה הודעות בשלטי חוצות, בתקשורת ובעיתונות הפלסטינית לא לקנות את הסחורה שלי. הם מדברים על הגאווה הלאומית שלהם, ואתם יכולים לראות למטה מצד שמאל את הסמל של עמותת "כראמה": "פלסטיני, אל תקנה סחורה ישראלית, בזה אתה מעודד את ההתנחלויות וגורם להתנחלויות לחיות ולשרוד". זה הסמל של הגאווה הלאומית הפלסטינית.


אני שואל, מה אתנו? מה עם הכבוד והגאווה שלנו?

זה אגרוף בפרצוף שלנו.

סחורה שלנו מוחרמת ונשרפת. אני מעסיק במפעל שלי 50% פלסטינים ו-50% ישראלים. אני הגשר האמיתי לשלום. כל הסיפורים על מפעלים באזורי תעשייה משותפים – שמעתי לפני 3-4 שבועות את סגן שר החוץ מסכם עם גברת הילארי קלינטון להקים אזורי תעשייה משותפים. אני שואל: למה להקים אזורי תעשייה משותפים כאשר יש לנו משהו נפלא בברקן? צריך כל העולם ללמוד את מה שקורה בברקן, להעתיק אותו, לשכפל אותו, לשלש אותו. זה הגשר האמיתי, ואותו משמידים. אבסורד לדבר בססמאות ובעת ובעונה אחת לפגוע במעשים.

השלום לא מעניין אף אחד בעצם.

אותם הוא לא מעניין.

אציין כאן למי שמפחד מן החרם של האנשים שלא יגיעו לעבודה – אנשים כן יגיעו לעבודה ב-1 באפריל. הם הוציאו מסמך, אבל מי שקורא בין השורות, הם הודיעו שאנשים שעובדים כבר לא ייפגעו. הם מבינים ש-25,000 פועלים פלסטינים מובטלים, כפול שלוש משפחות בממוצע שכל פועל מחזיק, יכולים להוביל לאינתיפאדה נגדית נגד הרשות, ואת זה הם לא יעשו. הם יוציאו מסמך יפה, אבל לא יפגעו בעובדים הפלסטינים. אבל אנחנו נפגע בעובדים הפלסטינים כי העבודה שלנו מצטמצמת.


הגשר הזה הוא גשר שצריך לצלם אותו, לשכפל אותו להפיץ אותו בעולם. הגעתי לברקן לפני 3 שנים, לפני כן פעלתי בלוד. בעל הבית שלי, מר סמי סגול, פחד מזה, ויכולתי להבין אותו, בגלל החרם מצד האירופאים. אבל זה דוגמה לדו-קיום הכי נכון שיכול להיות.


עלינו להיות זהירים וחכמים. אנחנו לא יכולים לעשות חרם נגדי. בל נשכח שאנחנו מייצאים המון לאירופה. אבל הדדיות חייבת להיות. אם יש חברות ישראליות שנפגעות, אפשר לקחת את המקבילים להן ברשות הפלסטינית שמוכרים את הסחורה בארץ ולפגוע בהם. האמינו לי, המשפחות הכבדות הללו לבדן יעשו רעש. חייבת להיות הדדיות. לא ייתכן שזה נמשך כבר 4 חודשים, ופרט לחבר הכנסת אורי אריאל, אני מרגיש שאנחנו ומר גרשון מסיקה, שהוא בכלל לא חבר כנסת, בודדים וכולם מעלימים עין כמו בנות יענה, כאילו "הגשם יעבור". מישהו אמר שיורקים עלינו. אני משתמש במשפט גס יותר. לא יכול להיות דבר כזה. אני מבקש מכם, הדדיות חייבת להיות כאן.

אני סבור שלא מעלימים עין. כל העסק הזה יצא רק בחודשים האחרונים בצורה ברורה וחדה, וטוב שהוועדה התכנסה, וגם אני מודה מאוד לחבר הכנסת אקוניס שזימן את הישיבה.


מר יהודה כהן, אני לא צופה שהממשלה תהיה מסוגלת במציאות הנוכחית לעשות איזה מעשה שיש בו הרמת יד או הרמת קול או איזו סנקציה כלפי מה שמכונה הרשות הפלסטינית. אני לא רואה שום סיכוי לדבר הזה, והמבין יבין. אנחנו לא רואים גם בדברים הרבה יותר טריוויאליים שמדינת ישראל היתה צריכה לפעול בהם. אגב, לגבי ירושלים, מכיוון שבפועל יש היום הקפאה גם בירושלים וגם ביהודה ושומרון, לפועלים הערבים אין עבודה. בצורה עקיפה הם צריכים לעזוב את הארץ כי אין להם היכן לעבוד. ביהודה ושומרון עוד יש קצת עבודה, אבל בירושלים כבר חודשים רבים, כמעט שנה לא התחיל שום פרויקט במזרח העיר, כך שהערבים לא נכנסים לעבוד בישראל והם במילא יצטרכו לעזוב.


אבל אם אתה תולה איזו תקווה שממשלת ישראל תעשה איזה מעשה, שתאיים על הרשות הפלסטינית, תיקח ממנה את המע"מ, תיקח ממנה דברים אחרים – זה בחלומות הלילה. בדברים פשוטים יותר ונורמליים יותר, כאשר מדובר על הביטחון שלנו, לצערנו הממשלה לא עושה.

גם לא הדדיות בחרם?

הממשלה לא תעשה שום דבר. מי שיכול לעשות זה מועצת יש"ע בשיתוף פעולה עם התעשיינים, לקחת את השמות של התעשיינים שלהם, לראות היכן הם מספקים את העבודה, להושיב אנשים ולהתקשר למקומות השונים.

זה לא יעזור. חבל על הזמן. זה חייב לבוא מן הממשלה.

מן הממשלה זה לא יבוא. מנציגים כמו חבר הכנסת אקוניס, חבר הכנסת אורי אריאל או חבר הכנסת זאב אלקין שידברו ואולי גם שרים שידברו, אולי.

אבל זה לא יכול להיות.

זאת ההערכה של חבר הכנסת כ"ץ.

אני לא רואה את ממשלת ישראל מסוגלת להגיד למר פיאד: 'אם תעשה כך, אעשה אני כך'. אין לה כוח לעשות דברים הרבה יותר פשוטים. אין לה כוח לעצור את 2,000 המסתננים שנכנסים מידי חודש לתל-אביב ועוד מעט יהיו בתל-אביב 100,000 מסתננים. מה שאתה לא תעשה, אף אחד לא יעשה.


יש כבוד לאומי לעם ישראל. אם יתקשרו למפעלים ויגידו שכאשר מחרימים את התוצרת שלנו לא נקנה מן המפעלים המקבילים הפלסטינים מכיוון שהם גורמים לכך שבגללם לא נקנית תוצרת ישראלית, זה הדבר היחיד שילמד אותם. ממשלת ישראל לא תעזור.

אני עושה את זה כל הזמן.

כאשר ראש הממשלה מר נתניהו יודיע שיעשה את הדבר הזה, אני אהיה הראשון שישמח לשמוע שהוא אומר למר פיאד: 'אם לא תעשה כך וכך, אעשה לך כך וכך'. אבל עד היום מר נתניהו רק פירק את כל המחסומים.

הוא לא יכול להגיד כלום למר פיאד.

בירושלים הוא העביר כבר הוראה לא לבנות השנה, כולם יודעים, ולכן אין עבודה לפועלים הערבים.

"כולם" זה אתה, אבל בסדר.

חבר הכנסת כ"ץ העריך מה תהיה עמדת הממשלה, אך הוא לא הביע את עמדת הממשלה. אגב, גם חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת אריאל וחבר הכנסת אקוניס לא יכולים להביע את עמדת הממשלה, מן הטעם הפשוט, שאיננו מייצגים את הממשלה אלא את הפרלמנט.


יושב-ראש מועצת יש"ע ביקש את רשות הדיבור, בבקשה.

כמה דברים קצרים. קודם כול, כולנו ראינו כאן את המצגת. מי שירצה יוכל לראות בגדול יותר את המצית מסלפית, שהוא הפרטנר שלנו היום לשיחות הקִרבה.


אני סבור שלעניין הזה יש היבט לא רק כלכלי. הוא גם נכלל במסגרת פעילות ההסתה שהרשות הפלסטינית מנהלת נגדנו, ולזה יש גם משמעות מדינית. הפעולה למניעת ההסתה חייבת להיות על סדר היום של הנושאים והנותנים.


אני משוכנע שבעקבות ההסתה שהיתה בסלפית, כאשר מר סלאם פיאד, כמו אחרון הפרחחים, זרק סחורות למדורה שהוא בעצמו הצית, לא במקרה כמה ימים אחר-כך נרצח רב-סמל איהב חטיב בצומת תפוח, קילומטרים ספורים משם. זה היה במסגרת אותה הסתה.


אני רוצה לומר עוד דבר דווקא לכם כמחוקקים. ארצות-הברית חוקקה חוק בנושא הזה כדי להגן על מדינת ישראל. בשנת 1977 הסנטור ריביקוף יזם והעביר חקיקה בסנאט ובבית-הנבחרים האמריקאי, שהפכה את שיתוף הפעולה עם חרם על ישראל על-ידי אזרח אמריקאי לעבירה פלילית. על החוק הזה חתם נשיא שלא היה ידוע כאוהד ישראל דווקא, אם כי היום בפרספקטיבה הדברים נראים קצת אחרת כמובן, מר ג'ימי קרטר, ששיבח את החוק הזה במילים חמות מאוד. עד היום יש במשרד המסחר של ארצות-הברית גוף שנקרא Office of anti boycott compliance שכל תפקידו לוודא שחברות אמריקאיות לא משתפות פעולה עם החרם הערבי נגד ישראל בכלל, ונגד חברות ישראליות ספציפיות בפרט. העונש שמושת על חברה אמריקאית או על אזרח אמריקאי שמשתף פעולה עם החרם נגד ישראל הוא חמש פעמים שווי העסקה שלא בוצעה בגלל החרם ועד 5 שנות מאסר.


נכון שאין לנו יכולת לחוקק חוק מקביל שיעמיד את מר סלאם פיאד ל-5 שנות מחבוש, אבל זה בהחלט מראה את הצורה שבה ארצות-הברית מתייחסת לחרם נגד ישראל, וקצת נותן פרופורציה כיצד אנחנו צריכים להתייחס לאדם שנמצא 2 דקות נסיעה מירושלים ומוביל קמפיין כזה.


אגב, אני רוצה לומר, ובזה אסיים, שבהחלט יש אזרחים ישראלים שמשתפים פעולה עם החרם הזה, ואולי אפילו יוזמים אותו. הם מפרסמים רשימות באתרי האינטרנט שלהם של החברות הישראליות שמייצרות ביהודה ושומרון, בירושלים וברמת הגולן וקוראים לחרם. אנחנו יודעים שרבות מן הפעולות שהרשות הפלסטינית מבצעת נגד ישראל באות בעקבות עצות של "ישראלים טובים". נגד אלה בהחלט אפשר לחקות את החקיקה האמריקאית ולהפעיל אותה נגד האזרחים הישראלים.


ומשפט אחרון, בהתייחס לדברים של חבר הכנסת כ"ץ, מה שמועצת יש"ע צריכה לעשות היא תעשה כמובן. אני סבור שזה בהחלט תפקידה של המדינה, תפקידו של משרד החוץ, תפקידו של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה להגן על האזרחים הישראלים ביהודה ושומרון, להגן על התעשיינים הישראלים ביהודה ושומרון. לא יתכן שצעד של מלחמה כלכלית נגד מדינת ישראל, נגד אזרחים ישראלים, ימשיך להתבצע והמבצעים אותו ימשיכו להיות מחוזרים על-ידי הממשלה ולא ישאו בתוצאות המדיניות, הביטחוניות והכלכליות של מעשיהם.

אשתדל לא לחזור על דברי ידידיי. במעלה אדומים עובדים כיום כ-1,500 פועלים פלסטינים, באזור התעשייה שלנו ובעיר כולה. כאשר לא היתה הקפאת בנייה, מספר העובדים הפלסטינים הגיע ל-2,500. מאז הקפיאו את הבנייה והפלסטינים הפכו למובטלים, וגם כמובן הסירו את המחסומים, אם תתקשרו למפקד מחוז ש"י תגלו ששיעור הפשיעה ביהודה ושומרון עלה, וגם בתוך הקו הירוק. מספר כלי הרכב שנגנבים אצלנו גבוה למדי, בפרט בצפון ים המלח ובישובים העירוניים כמו מעלה אדומים, אריאל ומקומות אחרים, ומספר הבתים הפרוצים גדל אף הוא, ויתרה מכך, יש גם שוד לאור היום. נתקלנו במקרים שעצרו מכונית ישראלית, שלפו את הנהג או את הנהגת, זרקו אותם החוצה, לקחו את האוטו ונסעו לרמאללה. אצלנו זה קרה פעמיים בתוך 10 ימים.


כלומר, כאשר מעקלים את הסחורות יש עלינו לא רק השפעה כלכלית. כאשר מפעל נסגר, פועלים פלסטינים מפוטרים ואז האבטלה בצד הפלסטיני גדלה, דבר שלא מעניין את ההנהגה הפלסטינית, בזה אני מסכים עם יושב-ראש הקואליציה. זה לא מעניין אותם, אלא להיפך. ככל שהעסק ירתח יותר, כך יהיה להם טוב יותר במאבק, אבל עלינו זה משפיע גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינת החיים השלווים שלנו.


אצלנו מפעל אחד כבר סוגר את שעריו, מפעל "אפרודיטה" לקוסמטיקה. האדם מרמאללה שממנו הסחורה הוחרמה ואוים, הוא שקונה ממנו את המפעל ואת המוניטין. כלומר, רוצים להעביר את המפעל לרמאללה. דיברתי אתו שלא יעשה את זה. אתמול היה שם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ושמע אותו. היזם הפלסטיני רוצה להעביר את המפעל לרמאללה ומשם לשווק אותו מוצר, עם אותו שם, "אפרודיטה", לפלסטינים. למה המפעל ייסגר? כי 95% מן התוצרת שלו משווקת לפלסטינים.


מפעל אחר, מפעל לעץ וחומרי בניין, ש-50% מן התוצרת שלו משווקת לפלסטינים, הסחורות שלו נעצרו במחסום רמאללה. אנחנו קרובים לרמאללה ולכן אצלנו זה מתחיל ברמאללה וממשיך הלאה. עיקלו את התוצרת שלו וגם במקרה הזה הסיטונאים שקנו ממנו אוימו שיכניסו אותם לכלא ל-20 שנים.


אסור להישאר שקטים ושאננים משום שיש מפעלים נוספים שנפגעים, שעדיין לא מזהים את עצמם כי הם מצליחים להבריח את הסחורה שלהם בדרך כזאת או אחרת, אינני יודע כיצד הם עושים את זה, אבל ברגע שהחרם יתרחב מפעלים ייסגרו, ואז פועלים יפוטרו והאבטלה תגדל והפשע יגדל והטרור יגדל וכולי וכולי.

והמחסומים יבוטלו.

מה צריך לעשות? שמעתי כאן על עניין המע"מ, על עיכוב סחורות של הפלסטינים. יש מתפרות בחברון ומפעלי נעליים ושיש ואבן ויש ייצוא ירקות ופירות ותוצרת חקלאית, ומה לא.

יש מפעלי פלסטיק בחברון שמכים בנו.

רבותי, אני רוצה להתחבר לדברים שאמר חבר הכנסת בן-ארי. בין השנים 1936-1939 התחילו המאורעות. הדבר הראשון שעשו אז הוא החרמת התוצרת היהודית והחרמת הפועלים היהודיים. כך קם נמל תל-אביב. כאשר נמל יפו לא עבד, הישראלים אימצו אלטרנטיבות. באותה תקופה היו אנשים יצירתיים ונמל תל-אביב נפתח והכלכלה התחילה להתפתח. זה היה היסוד הכלכלי למדינה שקמה ב-1948.

לא היו אז ועדות תכנון מקומיות ומחוזיות. פשוט עשו עבודה, וכך הקימו את העיר העברית הראשונה. לא היה "שלום עכשיו" שיגיד לרוֹקַח לא לקנות אדמות של ערבים ליד השק"ם, שיגיד לדיזנגוף לא לקנות אדמות של ערבים ליד רמת אביב. לא היו אז הרבה דברים שקיימים היום.

אתה צודק. לכן עלינו להיות עכשיו יצירתיים יותר.

יש טעות היסטורית בסיפור הזה. במרד הערבי הגדול, בשנה הראשונה הכריזו שביתה כללית אצלם ונמל יפו הושבת. אנחנו קנינו מהם אז את רוב הסחורות שלנו. הם חשבו שאם יכריזו על שביתה ולא ימכרו לנו המשק שלנו ייחנק. זה נתן דחיפה למשק הישראלי להתפתח. זה לא שהם החרימו סחורות שלנו, אלא להיפך.

כאשר מישהו מחרים, הוא יוצר אצל הצד השני מוטיבציה לעבוד בדרך אחרת.

הם כן החרימו את היהודים. לא נתנו לסוורים שלנו לעבוד בנמל יפו, וכך קם נמל תל-אביב.

אבל בשביל זה צריכה להיות הנהגה.

נתווכח על הפרטים אחר-כך. מדברים על העיקרון. העיקרון הוא שצריך לפעול לאלתר, לפני שמפעלים ייסגרו. כאשר מפעלים נסגרים, זה לא רק שני מפעלים שנסגרים, אלא זה יזמים שלא מגיעים לאותם אזורי תעשייה, יזמים אחרים שעדיין מוכרים סחורות עוברים למקומות אחרים, ויש גם מי שמוכרים את המפעל שלהם עם כל המוניטין לפלסטינים. זה דבר שלא יכול להיות.

אני מודה ליושב-ראש על קיום הישיבה.


חבר הכנסת כץ, אני חולק על דבריך. אני חושב שזה לא בעיה של מועצת יש"ע.

לא אמרתי שזה לא בעיה של הממשלה. אמרתי שאם זה תלוי בה, לא יעשו את זה. אפשר לקיים 200 ישיבות, אבל האם זה יהפוך את ראש הממשלה נתניהו לגיבור?

זה לא בעיה של מועצת יש"ע וגם לא בעיה של מפעל מסוים בברקן, למרות שבברקן יש 5,000 פועלים, מתוכם 50% פלסטינים שחיים בדו-קיום, כפי שנאמר כאן. זה מאבק על הכבוד הלאומי של העם שלנו.

נכון. תן לי להגיד דבר אחד לחבר הכנסת כ"ץ. ראש הממשלה נחת לפני שעה בשליחות מדינית דרמטית בארצות-הברית, מול לחצים שאני לא מאחל לך לעמוד בהם, גם אם אי-פעם תהיה ראש הממשלה.

הייתי מת ...

לא צריך למות. קודם כול, תחיה. כשראש ממשלה נמצא בחוץ-לארץ בשליחות והוא הולך להגיד לאמריקאים שהוא לא מפסיק את הבנייה בירושלים, האופוזיציה בדרך כלל מגבה.

אבל הוא בעצמו הפסיק את הבנייה בירושלים. במשך שנה שלמה הוא נתן הוראה לשר אטיאס לא לבנות בירושלים.

תן גיבוי לראש הממשלה.

לא אתן לו גיבוי לעצור את הבנייה. אני באופוזיציה.

חבר הכנסת אקוניס, אנחנו כרגע לא ב- - -

סליחה, אתה יצאת ולא שמעת שחבר הכנסת כ"ץ החליט כבר בשביל ראש הממשלה מה הוא יחשוב. כאשר ראש הממשלה נמצא בחוץ-לארץ נהוג לתת לו גיבוי בפרלמנט, גם על-ידי חברים מן האופוזיציה. כך אנו עשינו כאשר היינו באופוזיציה.

זה ניסיון מצד האויב הפלסטיני להכתיב מדיניות של קיום חד-צדדי של הסכמים. אנחנו מקיימים את כל פרטי ההסכמים והם מקיימים אפס פרטים. אני רואה בזה דוגמה לתסמונת האישה המוכה, שבמקום להילחם על כבודה מצדיקה ומנמקת למה אכן הגיעו לה המכות.


אני מצפה מכנסת ישראל לקום ולעמוד נגד הדבר הזה. לדעתי צריך לשפות את המפעלים הנפגעים, אולי לקבוע לאותם מפעלים אזור סחר חופשי ופטור ממע"מ. הרי אנו נותנים כל-כך הרבה כסף לפלסטינים דרך המע"מ. ניתן לקחת את הכסף הזה ולסייע למפעלים הנפגעים כאן.


אנו מכירים את הערבים הכי טוב. ככל שנהיה חלשים יותר, הם יתחזקו ו"יצפצפו" עלינו יותר. ככל שנפגין עמידה איתנה, הם "יתקפלו" ביתר מהירות. כאן זה מבחן לאומי שאנו חייבים לעמוד בו, ואם לא נעמוד בו, אוי ואבוי לנו.

אני גר בקריית ארבע. היה לי מוסך שבו רוב הפועלים היו ערבים מחברון. בבוקר שלמחרת הבחירות שבהן עלה מר נתניהו לשלטון בפעם הראשונה, הם הגיעו מחייכים כולם מאוזן לאוזן. שאלתי אותם מה קרה, והם אמרו: 'עכשיו לא יתנו את חברון'. אחר-כך כשהיה הסכם חברון, אנשים מחברון, ככל שיותר נכבדים ובעלי מפעלים ותומכי פאתח, התחננו היכן שרק יכלו: 'אל תוציאו את זה לפועל'. זה אומר לנו שהאיש ברחוב, בניגוד לכל מה שבוקע לנו מן המסכים – ואנחנו שבויי התקשורת הישראלית – האיש ברחוב שונא את הרשות הפלסטינית. היא מושחתת ועריצה והם לא רוצים אותה. תמיד הם אומרים לנו: 'אנחנו לא הבאנו אותם, רבין ופרס הביאו אותם, אל תאשימו אותנו'. המסקנה היא שאנחנו מעודדים את מי שרוצה ברעתנו, ודוחים את מי שלא בהכרח רוצה את רעתנו, ואנחנו לא עושים את ההבחנה בין הערבים.


הזכירו קודם מכוניות גנובות ומכוניות משומשות. אי אפשר להעביר מכוניות משומשות עם מספר רישוי צהוב לרשות הפלסטינית. המחירים של המכוניות שם מטורפים, ואני יודע, יש לי קשרים עם ערבים ואני עוסק בתחום. סובארו משנות השמונים עולה 20,000 שקל, מכונית שאצלנו לא שווה אפילו 500 שקל. הם עושים את זה בכוונה ובזדון כדי שהאנשים יידחפו לקנות מכוניות גנובות. לא נכון שהערבים קונים מכוניות גנובות בלי הבחנה. יש הרבה ערבים שלא רוצים לגעת בזה, כי זה צרות, זה דבר שהוא לא לגמרי לגיטימי והרבה ערבים באמת לא רוצים בכך.

הנושא שלנו הוא עניין החרם.

בעניין החרם, אני חש שכל המערכת המטורפת שהיתה בתקופת הסכם אוסלו, לפני שהתפוצץ, כולה חוזרת. כל הנרצחים כמעט בשנים האחרונות נרצחו בידי שוטרים פלסטינים, כל שיתוף הפעולה הצבאי, כל השתיקה נוכח ההסתה במערכת החינוך שלהם, בתקשורת שלהם, בקריאת הכיכר על שם המחבלת. ובהקשר הכלכלי מדובר בחרם הזה, שאוי ואבוי אם נשתוק עליו.


אם הממשלה נוקטת בקו מסוים, תפקיד הוועדה הזאת לא לשתף פעולה ובתחום הכלכלי הצר הזה לסכל את שתיקת הממשלה נוכח היריקה בפרצופינו, שאסור לקרוא לה גשם.

תודה. רשות הדיבור למר מאיר בר-אל, המשנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים, בבקשה.

תודה. קודם כול, אני מבקש להציג תמונה קצרה על מה שאירע בעקבות הסכם הסחר החופשי עם הרשות הפלסטינית. אני יכול להגיד בהחלטיות, זה עשה טוב מאוד לכלכלה הפלסטינית, עשה טוב לתעשייה הפלסטינית, אבל במקרים רבים פגע בתעשייה הישראלית.


מן הדין, אם זה הסכמי סחר לטווח ארוך, בסוף הם טובים לכולם. אבל אם זה מתחיל להיות טוב לכולם ומישהו פתאום עוצר והופך את זה לחד-כיווני, זה רק נזק, נזק גדול לתעשייה הישראלית.


אציג כמה דוגמאות. תעשיית הנעליים, שהיתה תעשייה גדולה בישראל, חוסלה לגמרי. היום כל תעשיית הנעליים מבוססת על תעשיית חברון. תעשיית האבן והשיש הפלסטינית סגרה לנו את כל המפעלים בארץ. המפעל האחרון פעל במישור אדומים ואף הוא נסגר לפני שנה. כלומר שם הולכת וגדלה תעשייה, שגדלה מאפס, על חשבון השוק הישראלי הגדול, ואנחנו קיבלנו את זה כי ידענו שלטווח הארוך זה עשוי להתאזן.

כך חשבנו.

מה שקורה כרגע בפועל, החרם החד-צדדי הזה יוצר מצב לא טוב. הוא גם נורא מוזר, כי לפחות הדברים שבולטים לנו, שמוטלים חרמות על מוצרים שיש בהם יצרנים חליפיים ברשות. כלומר, זה לא חרם כללי על הכול. הם לא מטילים חרם על לחם למשל, אלא מטילים חרם כאשר יש שם תעשיית אבן, יש שם תעשיית מחצבות, יש שם תעשיית פלסטיק, יש שם תעשיית מזרנים.

הם לא טפשים.

תעשיין המזרנים הגדול ביותר במזרח התיכון, מר חירבאווי, נמצא היום בחברון. הוא מספק 30% מן המזרנים במשק הישראלי.

וגם תעשיית הנייר והכול.

על רקע הנתונים הללו, זה מעליב. באה כלכלה קטנה, שנשענת על כלכלה גדולה, ויורקת עליה. היא אומרת: 'אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, ואתם בין כה וכה לא תעשו כלום'.


זה רק תחילתו של תהליך ולכן חייבים לעשות משהו. לא צריך לפעול באיומים ובחרמות, אבל לדעתי אם יציגו שהכלים ישנם ושאנחנו יכולים להשתמש בהם, זה יפתור חלק גדול מן הבעיה.

מה התאחדות התעשיינים מתכוונת לעשות? האם פניתם לממשלה?

פנינו. קיימנו דיון, אבל אשאיר לנציגת משרד החוץ לפרט.

מתי פניתם ולמי?

לפני שבועיים התקיים דיון בנושא הזה ובינתיים אנחנו מחכים לתשובות.

ממי? ממשרד החוץ?

ממשרד החוץ, ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ממשרד האוצר, מכולם.

תחכה עוד 200 שנה.

רק חבר הכנסת אורי אריאל פועל.

למר ראובן עזר מן המרכז למחקר מדיני במשרד החוץ שהיה אמור להיות כאן לא אפשרו להיכנס לכנסת. הוא נשא עמו חומרים שהוא רצה להראות לוועדה ולא אפשרו לו להיכנס.

צריך להסדיר את הדברים האלה מבעוד מועד ולהשיג אישור כניסה.

חבל שלא אמרתם לנו. משרד החוץ הישראלי ביקש להראות חומרים לוועדה בכנסת ומנעו ממנו? מה היה שם? אסור להכניס לכנסת חומרי תעמולה פוליטיים. אם אביא סטיקרים שעליהם כתוב "הצביעו מחל – הליכוד" בוודאי יאסרו את הכניסה, ובצדק. אני לא רוצה לראות כאן סטיקרים של מפלגות. אבל בוודאי לא היה שם משהו פוליטי.

זה היה חומר מחקרי. הוא חוקר במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ.

זה נשמע מוזר מאוד. נבדוק את זה.

משרד החוץ עוקב אחר הנושא מרגע שנתקבלו אינדיקציות ראשונות, לפני כמה חודשים. אנו עוקבים אחר הנושא בדאגה, גם במרכז למחקר מדיני וגם באגף הכלכלי.


מבחינת הרקע, אני מבקשת לציין כמה נקודות. ראינו תנופה של הקמפיין הזה כאשר בנובמבר 2009 נבחר מר חסן אבו ליבדה לשר הכלכלה והוא החל להוביל קמפיין שקורא להחרמת סחורות המיוצרות בהתנחלויות במסגרת פעילות של "קרן הכבוד הלאומי". אחדד ואומר שהקריאה הפלסטינית המפורשת והפורמלית היא לחרם נגד סחורות שמיוצרות בהתנחלויות, לא נגד סחורה ישראלית בכלל.

האירופאים מתרגמים את זה נגד ישראל בכלל.

הקמפיין הזה זוכה לתמיכה של מר פיאד, שכפי שראינו השתתף באירוע שריפת המוצרים, והוא חלק ממאמץ פלסטיני פוליטי לדה-לגיטימציה לאומית ובין-לאומית של ההתנחלויות.


נתון שלא הוזכר כאן, הפעילות הזאת מתוקצבת מתקציב הרשות הפלסטינית בכ-150,000 דולר בחודש. הם מבצעים פעולות אקטיביות להחרמת סחורות מחנויות וממשאיות, בדיוק כפי שתואר כאן. הבנו גם שהקמפיין הזה מנוצל על-ידי יצרנים מקומיים על מנת לדחוק רגלי מתחרים ישראליים מן השוק הפלסטיני.


לאחרונה יש תכונה ערה סביב נושא איסור תעסוקת פלסטינים בהתנחלויות, אולם העמדה הפלסטינית בנושא הזה חלוקה והדבר הזה, למרות דיבורים והתבטאויות, כולל בתקשורת הערבית, טרם תורגם לצעדי חקיקה, ויש לנו סימן שאלה גדול האם יתורגם לצעדי חקיקה. אבל זה דבר שאנו בהחלט עוקבים אחריו ויש לו משמעויות כלכליות ואחרות.


באשר לפעילות משרד החוץ, כפי שאמרתי, אנחנו עוקבים אחר הנושא הזה באופן הדוק וצמוד. הנושא הזה מועלה על-ידינו בשיחות עם גורמים מדיניים בין-לאומיים בכל הרמות, החל משר החוץ והמשך בסגן שר החוץ וכל ראשי המשרד. הצגנו את הדאגה שלנו בפני האמריקאים, בפני נציגי האיחוד האירופאי, בפני שליח הקוורטט מר בלייר, בפני גורמים בין-לאומיים שפועלים בגדה וכאלה שיושבים בבִירות. אנחנו טוענים בראש ובראשונה שזה שימוש בכלי שאיננו לגיטימי ואינו עולה בקנה אחד עם כללי הסחר הבין-לאומי כפי שמוגדרים על-ידי ארגון הסחר הבין-לאומי, וזאת על רקע הבקשה של הרשות הפלסטינית להצטרף כמשקיפה לארגון, ובהמשך כחברה.

למה אי אפשר לתבוע את זה כתנאי לפני חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים?

אני מעדיפה קודם כול להציג את הדברים, ואם יהיו אחר-כך שאלות אשמח להשיב.


הדגשתי שהקמפיין באופן רשמי קורא אך ורק לחרם של סחורה שמיוצרת בהתנחלויות, אבל אנו טוענים שהקמפיין מייצר אווירה של חרם פלסטיני על סחורות ומוצרים ישראליים בכלל. אנו חוששים כי הקריאה לחרם על מוצרים תגלוש לפרשנות מרחיבה, שתתורגם לאלימות של פלסטינים נגד ישראל ומטרות ישראליות בגדה, חשש מאובדן שליטה של הרשות הפלסטינית בקמפיין הזה וההשלכות הקשות שעלולות להיגזר מכך.


נתון חשוב שאנו מבליטים הוא העובדה שיש היום כ-30,000 פלסטינים שמועסקים על-ידי מעסיקים ישראלים בהתנחלויות והקמפיין הזה בסופו של דבר יפגע גם בהם.


אנחנו מדגישים, במיוחד בפני קהילת המדינות התורמות, שהקמפיין הזה ממומן מהכספים של משלמי המסים שלהן. אם הם מממנים את תקציב הרשות הפלסטינית, והרשות הפלסטינית שמשוועת לתרומות מקצה 150,000 דולר בחודש לקמפיין כזה, עליהם לדעת שמשלם המסים שלהם הוא שמממן את הקמפיין הזה.


לא רק הצפנו את הנושא הזה מול גורמים בין-לאומיים, אלא פנינו להתאחדות התעשיינים וביקשנו ממנה לקיים דיון עם החברות שמוצאות עצמן נפגעות מן הקמפיין. הפגישה הזאת התקיימה בהתאחדות התעשיינים ב-1 במרס 2010. השתתפו בה הנציג של חברת "ליפסקי" שנמצא כאן ונציגים של 3 מחצבות. בעקבות הפגישה הזאת ביקשנו מהתאחדות התעשיינים לערוך סקר בקרב החברות שפועלות בגדה, על מנת להעריך את ממדי התופעה.

לא "גדה" אלא "יהודה ושומרון".

למה הביטוי הזה? איך יתכן שמשרד החוץ משתמש בביטוי "גדה"?

התרגלו למינוח של חברת הכנסת ציפי לבני.

בשנת 2002 הייתי יועץ שר המשפטים. כתבתי אז מכתב למנהל הרדיו, מר אמנון נדב. היה שם דגל פלסטיני וכתבתי לו שלא יכול להיות דגל כזה כי אין מדינה כזאת, והוספתי וכתבתי שחייבים להשתמש בביטוי "יהודה ושומרון" ולא "גדה". אם אינני טועה, מאז במהדורות החדשות של קול ישראל אין יותר ביטוי כזה. "הגדה המערבית" הוא ביטוי ירדני שנמחק מן העולם ולא קיים יותר, או ביטוי שמשתמשים בו בעולם אבל לא במשרד החוץ. אם אפשר, גברתי, תשתמשי בביטוי "יהודה ושומרון", שאגב, הם חבלי ארץ בארץ ישראל. אפילו מבחינה גיאוגרפית אין עליהם ויכוח. גם מי שסבור שהם לא צריכים להיות בשליטת ישראל, זה שמם כחבלי ארץ בארץ ישראל המערבית.

צריך לומר את זה לשר החוץ.

שר החוץ יודע את זה.

בנוסף לסקר הזה על מנת שנוכל לאמוד את היקף התופעה, הצענו לראש התאחדות התעשיינים להיפגש גם עם שליח הקוורטט למזרח התיכון, מר טוני בלייר, והוא אכן נפגש אתו ב-9 במרס 2010 והעלה את הנושא.


אנחנו מתכוונים לכנס בהקדם פורום בראשות סגן שר החוץ, פורום בין-משרדי לדיון ולהערכת מצב בנקודת הזמן הזאת.

משרד החוץ מרכז את המאבק הזה? כלומר, הפורום הוא בראשות סגן שר החוץ אך יהיו בו גם נציגים ממשרדי התעשייה, המסחר והתעסוקה, החקלאות, הביטחון וכן הלאה.

זה נמשך כבר 4 חודשים. כמה זמן אפשר לרכז מאמץ? בצבא למדתי שמה שלא עושים מהר, לא נעשה.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת. הפתיע אותנו מאוד שבדיון בהתאחדות התעשיינים הגיעו רק נציג של חברה אחת ושל 3 מחצבות, כי אין לנו ספק שהתופעה רחבה הרבה יותר. צריך ללמוד מדוע נציגי החברות לא הגיעו.

הם פחדו, כי עדיין הסחורות שלהם נמצאות ברשות הפלסטינית.

בכלל לא חשוב איזו חברה בדיוק מגיעה לדיונים. זה עניין של המדינה.

לכן חשוב מאוד שיהיה לנו בסיס נתונים מסודר ושתשלימו את הסקר בהקדם.

יהיה לכם. התחלנו לערוך את הסקר.

אני מנהל את המחלקה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שעוסקת בסחר במזרח התיכון, כולל ברשות הפלסטינית.


קודם כול, אני מבקש להתנצל בשמה של סגנית השר, חברת הכנסת אורית נוקד, שהיתה אמורה להשתתף בישיבה אבל נתבקשה על-ידי מזכירות הממשלה להשתתף במעמד של העברת גופת העובד התאילנדי שנהרג רק לפני כמה ימים בעוטף עזה, אז היא ביקשה להתנצל.


לענייננו, חברתי ממשרד החוץ הציגה את מרבית העניינים. בסופו של דבר המאבק מוּנע מתוך מניעים פוליטיים ולא מתוך מניעים מסחריים. המניעים המסחריים מקבילים למניעים הפוליטיים כאשר מצאנו – כפי שאמר גם חברי מר בר-אל מהתאחדות התעשיינים – שדווקא את התעשיות שיש להן מתחרים בתוך ישראל יש להם מוטיבציה גדולה יותר להחרים, ואולי גם כאשר יש למתחרים הפלסטינים קשר כזה או אחר למקבלי ההחלטות ברשות שיסייעו להם לקדם את הקמפיין הזה. לא בכדִי מי שמוביל את המאבק הוא מנכ"ל חברת "ליפסקי", כאשר בצד השני ראינו בשקפים את שלטי החוצות ברשות הפלסטינית שקוראים להחרמת התוצרת של "ליפסקי". כנראה שהמתחרה שלו החליט להעלים אותו בצורה כזאת או אחרת מן העולם הפלסטיני. אני יכול להגיד שזה מאבק רב-שנים. אינני יודע כמה שנים אדוני מנכ"ל המפעל, אבל אני מכיר את המאבק בין "ליפסקי" ובין מתחרהו הפלסטיני כבר שנים רבות.

החברה בחברון היא חברה חדשה למדי שקמה והעתיקה את המוצרים של "כתר" ושל "ליפסקי". אבל אני, כפי שאמרתי לכם, בכלל לא מן ההתנחלויות או מיהודה ושומרון. אני חבר משק ויכול מחר ללכת לחלוב פרות. פוגעים כאן במדינת ישראל וזה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו, לא שום מפעל בפני עצמו. עלינו לעמוד כמדינה, כתעשייה ישראלית.

עלינו להבין את הממדים של התופעה הזאת. הממדים עדיין לא ידועים לנו. בכל הכבוד, ניהול קמפיין לגיטימי מאוד מטעמך, כי אתה נפגע במאת האחוזים, לא מראה בהכרח - - -

אני לא בעל עניין. אני אומר לך שיש אצלנו מפעלים שנתקלים בקשיים. שניים כבר הזדהו, אחד מהם פיטר את העובדים ועומד למכור את המפעל שלו, והשני עדיין מחזיק מעמד ומחכה שישפו אותו באיזו צורה כפי ששיפו בגין המכס האירופאי. יש עוד מפעלים שחוששים להזדהות כי עדיין הם מבריחים את הסחורה שלהם לרשות, אבל זה יתגלה. תוך יום, יומיים, שבוע, שבועיים או חודש זה יתגלה כי לפני כחודש מר פיאד הקים את יחידות הסער שלו במטרה למצוא את המבריחים. זה יתגלה ולא כדאי להמתין.

חשוב לנו המידע הזה. התאחדות התעשיינים אכן הרימה את הכפפה בעקבות אותה פגישה ואמרה שתערוך סקר ותעביר לנו מידע. חשוב מאוד לדעת, כי אם אנו מנהלים איזה קמפיין ברמה לאומית צריך לדעת מה עומד מאחורי זה, אם זה תופעה צרה יחסית או רחבה, ועל סמך המידע הזה מקבלי ההחלטות המדיניים יקבלו החלטה.


המאבק הוא בעיקרו פוליטי-מדיני ופחות כלכלי. ברור לחלוטין שהנזק שנגרם לפלסטינים גדול מזה שנגרם לישראלים, על אף שעבור המפעל שנפגע זה מאה אחוז נזק, זה ברור לחלוטין.

איך אתם מתכוונים לפצות את המפעל שנפגע בגלל החרם הזה?

כרגע אנחנו לא מתכוונים לפצות כי עדיין אין לנו הערכות ועדיין אין לנו שום נתונים. גם השיפוי שהוזכר כאן בגין הייצוא לאיחוד האירופאי, זה היה תהליך ארוך מאוד ומורכב מאוד, שהיו לו השלכות גם מעבר לשיפוי כשלעצמו, מבחינת מהלכים מכסיים וכן הלאה. אני סבור שלא יהיה אחראי מצדי להגיד איך אנו מתכוונים לעשות את זה, מה גם שזו החלטה ברמה הפוליטית, של השר ושל המנכ"ל.

ההחלטה בוודאי של השר, זה בסדר. השאלה האם אתם ממליצים בפני השר. השר יכול להחליט כרצונו.

בשלב הזה אנחנו לא ממליצים, כי כפי שאמרתי לא ידועים לנו הממדים של התופעה. שיפוי שכזה יש לו השלכות על המחויבויות הבין-לאומיות שלנו. אנחנו מחויבים למה שנקרא "קוד הסובסידיות". אם ניתן סיוע כזה, זה יכול להתפרש כסובסידיה למפעל ואז נמצא את עצמנו ניזוקים באופן מדהים בייצוא שלנו לכל העולם, ומדובר במיליארדי דולרים, בעוד שכאן מדובר על תופעה הרבה יותר מצומצמת. לכן יהיה לא אחראי מצדי לענות באופן ישיר על השאלה. שנית, הדברים צריכים להיבחן בפינצטה לפני שמקבלים כל החלטה, אחרת זאת תהיה החלטה חובבנית ולא רצינית.

אם המפעלים נסגרים, כפי שאנו שומעים בדיווחים, איזו הוכחה נוספת אתם רוצים לקבל? אני לא מבין. אם מפעל נסגר בגלל התחרות הלא שוויונית והלא הוגנת, אז מה תעשה למפעל? רק כשיעבור לישוב אחר תפצו אותו?

אני לא יודע מה גודלו של המפעל, מה מחזורו. האם אתה חושב שכדאי ללכת למהלך שיכול לגרום נזקים ישירים לתעשיית הפאר הישראלית כדי להציל מפעל כזה או אחר? ייתכן שיצטרכו למצוא פתרון נקודתי.

חייבת להיות הדדיות.

אין ויכוח על ההדדיות.

אם היית מקשיב בקשב רב לנציגת משרד החוץ ולמשנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים, היית מבין שיש לזה השפעה כלכלית על כל התעשייה בישראל. זאת ההתחלה, ואם אתה רוצה להמתין עד שיקרה אסון, אחרי זה יהיה לך קשה מאוד לתקן את הדברים. אומרים לך כאן שהיצרנים באזורי התעשייה בחברון ובשכם לוחצים על הרשות הפלסטינית להוריד מן המדפים שם את התוצרת הישראלית, ולא רק מיהודה ושומרון, כדי שיוכלו לייצר יותר, ואותם יצרנים גם מייצאים לישראל. כלומר, מה עשינו? הולכת להיות דרך חד-צדדית של ייצוא מפלסטין למדינת ישראל, כאשר הייבוא מישראל לפלסטין נחסם. עליכם לשים לכך לב. זה לא רק המפעל הקטן שלי ולא רק המפעל של מר כהן. זה תסמונת, שאולי עבורך היא קטנה, עבורנו היא גדולה יותר כי אנו חווים אותה, והיא מתחילה להתפשט כסרטן בגוף התעשייה הישראלית. אתה צריך להתחיל לפעול כבר עכשיו ולא להמתין ולערוך עוד ועוד בדיקות. ייקח לך חצי שנה או שנה לערוך בדיקות ואז תעמוד בפני שוקת שבורה.

אנחנו חייבים לסיים את הדיון. אני מציע, כפי שהציעו חברי הכנסת, וגם חבר הכנסת אורי אריאל יוזם הדיון, לסכם בשלב הזה כדלקמן:


ועדת הכלכלה של הכנסת דורשת מן הממשלה לפעול נגד מדיניות החרמת תוצרת ישראלית מאזורי יהודה ושומרון. מדיניות הרשות הפלסטינית מנוגדת באופן ברור להסכמים בין-לאומיים ובעצם מבטלת אותם בפועל. על הממשלה להודיע כי מדיניות חד-צדדית לא תישאר חד-צדדית לאורך זמן, ולהתחיל לפעול.


אם אינני טועה, הממשלה הודיעה על כך כבר בנושא אחר. כאשר הפלסטינים הכריזו שיעברו למדיניות חד-צדדית בתחום היחסים בינינו ובינם הממשלה הודיעה שהמדיניות הפלסטינית לא תישאר מדיניות חד-צדדית. כלומר, גם ישראל יודעת לקיים מדיניות חד-צדדית.


חבר הכנסת אורי אריאל, אני מאמץ את קריאתך, לקרוא לאזרחי ישראל להקפיד ולרכוש מוצרים כחול-לבן, הן לקראת הפסח והן בכלל, ולעודד בכך את התעשייה הישראלית כולה.


נקיים כאן ישיבת מעקב אחר ביצוע פעולות הממשלה בעניין הזה מייד בתחילת מושב הקיץ, ובאותו דיון, ככל שלא ייפסק החרם או יהיו צעדים אופרטיביים, נבחן גם דרכים לפיצוי מפעלי התעשייה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אולי אפשר להוסיף עוד שני מרכיבים לבחינה.


האחד, לקרוא לממשלת ישראל לבחון פיצוי/שיפוי לתעשיינים.

כך אמרתי.

פיצוי שיבוא מן המע"מ הפלסטיני.

נבחן את זה. נציגת משרד החוץ אמרה שמשרד החוץ מרכז את הפעילות הממשלתית בעניין הזה. שמענו שעדיין אין תוצאות, אבל בעוד חודש וחצי אולי יהיו כבר מעשים.

אנחנו לא צריכים פיצוי. אנחנו צריכים הדדיות. הדדיות תהיה הרבה יותר חזקה מפיצוי, בהחלטה מהירה של הממשלה.

אנחנו מסכימים אתך. תן להם חודש וחצי לפעול והם יחזרו לכאן לדווח לנו.

הדבר השני, אני מציע שהוועדה תשקול חקיקה, אם הממשלה לא תעשה. לעתים לממשלה יש שיקולים משלה, כאשר זה לא נוח לה, אבל אנחנו כמחוקקים זה בדיוק הבית שלנו ונוכל לקבוע בחקיקה את ההדדיות.

ועדת הכלכלה כוועדה לא יוזמת הצעות חוק, אלא רק חברי הכנסת יכולים ליזום אותן.

ניזום הצעת חוק כחברי כנסת. חבר הכנסת אלקין ואני התחלנו כבר לדבר בעניין הזה ויש לנו איזו הצעה.


חג שמח. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:20
PAGE
22