ועדת החינוך, התרבות והספורט

16.3.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 195
ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, א' בניסן התש"ע (16 במרץ 2010), שעה 14:00

ח"י שנים לתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) - טקס

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

מיכאל פליברג – מנחה

עמוס חרמון – חבר הנהלת הסוכנות היהודית

לאה רוזנברג – סמנכ"ל משרד החינוך

לאורה חנין

איתן מורל

ישעיהו יחיאלי

שארל עיון

מייסון פורבס

רונן דורי

יהודית ויינשטיין גרוס

גנית חודורוב

מירב ישראלי

יהודית גידלי

עדי צחר – חבר המתרגמים בע"מ

ח"י שנים לתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) - טקס

גבירותיי ורבותיי, צהריים טובים. אנחנו מבקשים מכולם לשבת, אנחנו תיכף רוצים להתחיל את הטקס. הקהל מתבקש לקדם בברכה את יושב ראש וועדת החינוך, התרבות והספורט, מר זבולון אורלב. כמו כן, נבקש מכולכם לכבות מכשירים סלולאריים.

כבוד המארח חבר הכנסת זבולון אורלב יושב ראש וועדת החינוך, התרבות והספורט, חברי הכנסת, שרים וחברי הכנסת לשעבר המכבדים אותנו בנוכחותם, נציגי משרדי ממשלה, הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, נציגי משפחת נעל"ה המורחבת – מנהלים, רכזים, מחנכים, משפחות מאחרות, ואחרונים חביבים בוגרי נעל"ה ותלמידי נעל"ה, רובם משתתפי סמינר מנהיגות בחולצות ח"י נעל"ה. ואנחנו -

לאורה חנין עלתה מארגנטינה לפני עשר שנים, במחזור הראשון של נעל"ה באמריקה הלטינית. היא תסיים השנה את לימודיה בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. הוריה עלו אחריה עם אחותה. היא למדה במוסד החינוכי "מבואות עירון", ושירתה בצבא כקצינת תנאי שירות.

מיכאל פליברג עלה ארצה מגיאורגיה לפני שלוש עשרה שנים במחזור "יובל", למד בחוות הנוער הציוני בירושלים. אחרי שירותו הצבאי התחיל לימודים באוניברסיטה העברית וכיום לומד לקראת תואר שלישי ללימודי אירופה. משפחתו עלתה ארצה בעקבותיו וכבר יש לו משפחה משלו – אשתו אנה, לא בוגרת נעל"ה, והילד שלהם – אדם, נכד של נעל"ה. מיכאל הוא בין היתר חבר בפורום היועצים הצעירים של נשיא המדינה לצד בוגרת נוספת – וורוניקה קוזניצובה שנמצאת באולם.

גבירותיי ורבותיי, אנו מודים לכולכם ומודים למארח שלנו, חבר הכנסת זבולון אורלב אשר קבע את ח"י לנעל"ה כאירוע המרכזי של וועדת החינוך, התרבות והספורט לשנת תש"ע. על הבמה תזמורת כלי הפריטה של כפר הנוער שפיה, המשלבת בצורה נפלאה את תלמידי נעל"ה עם נוער הארץ. תחת שרביטו של המנצח בוריס פלדמן, תפתח התזמורת במינואט של באך ומארש של אלגה. בבקשה.

תודה לתזמורת ולמנצח בוריס פלדמן. יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין ביקש לכבד אותנו בנוכחותו, אך הדבר לא הסתייע בידו ולכן שלח את דבריו בכתב, אותו אני אקריא כעת.


"לכבוד משתתפי כנס ח"י לנעל"ה שלום וברכה, ברוכים אתם בבואכם למשכן הכנסת. תוכנית נעל"ה, אותה אני מכיר היטב מהקמתה, היא אחד מסיפוריה ההצלחה הכבירים בישראל. מעל רבבות נערים כבר הגיעו ארצה, רובם המכריע נותרו כאן במרוצת השנים ובכך תרמו תרומה של ממש שלא תסולא בפז לחוסנה ולשגשוגה של ישראל, שהעלייה היא חלק משמעותי מהפסיפס המרכיב אותה. לפני כעשר שנים ביקרתי בקבוצות נעל"ה בשער הנגב, סיפרתי לעמיתיי מעל דוכן המליאה על ההתרגשות הרבה שלי ושל חבריי לביקור, חבר הכנסת זבולון אורלב ורחבעם זאבי המנוח, משראינו מקרוב את הנוער הנפלא שהגיע ארצה במסגרת נעל"ה. רבים מהם באו לכאן ללא הוריהם ויש כאלה שהוריהם אפילו לא יבואו. ביניהם היו כאלה שכבר התגייסו לצבא, והם – הבנו כבר אז – הציונים האמיתיים של דורנו זה.


אני מאחל לכל תלמידי נעל"ה, בוגרי התוכנית והוריהם שעלו בעקבותיהם, שיצליחו להשתרש היטב בארץ. אני קורא להורים שטרם עלו לבוא ולהיווכח שכאן הוא מקומם. אני מלא הערכה לכל המחנכים המטפלים בנעל"ה ולמנהלי התוכנית. אני מבקש לברך גם את משרדי הממשלה המעורבים במפעל זה וכמובן את הסוכנות היהודית על פעילותם לקיומה ולשגשוגה של תוכנית נעל"ה, ומקווה שהמאמצים והמשאבים יאפשרו לתוכנית לעלות ולפרוח לפחות עוד ח"י שנים. בברכה, ראובן ריבלין, יושב ראש הכנסת."

תודה מיוחדת לשתי וועדות בכנסת – וועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שלאורך כל שנות נעל"ה נותנות לתוכנית גיבוי ותמיכה חוצת מחנות. איתנו גם יושבת ראש וועדת העלייה, חברת הכנסת ליה שמטוב ואנו מודים ליושבי ראש הוועדות בעבר, מר אילן שלגי, הגברת קולט אביטל ומר יאיר צבן אשר נמצא פה איתנו – שר הקליטה לשעבר.


קהל נכבד, תוכנית נעל"ה נולדה מיוזמה משותפת של ארגון "נתיב", משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך בעת שכיהן בו השר זבולון המר זכרו לברכה. מחזור "זוהר" של נעל"ה נושא את שמו, ואיתנו כאן רעייתו מנחמיה.


בשנת ח"י לנעל"ה מכהן במשרד החינוך השר גדעון סער, המכיר את תוכנית נעל"ה עוד מתפקידו כמזכיר הממשלה, לצידו של ראש הממשלה מר אריאל שרון. בזמנם, בשנת העשור לנעל"ה, החליטה הממשלה לפתוח את התוכנית לנוער יהודי מכל העולם. עברו שמונה שנים ומר גדעון סער מכהן כשר החינוך, המופקד על הובלת התוכנית לשנים הבאות עלינו לטובה. שר החינוך היה עימנו בחלק הראשון של היום, ולטקס תביא את דבר המשרד הגברת לאה רוזנברג, סגנית מנהלה הכללי של המשרד ומנהלת המנהל הפדגוגי, ומי שמכירה היטב את האגודה ואת נעל"ה. דברי לאה רוזנברג, בבקשה.

חבר הכנסת זבולון אורלב יושב ראש וועדת החינוך, חברי כנסת בעברו בהווה, מכובדיי. המודל של תוכנית נעל"ה לא דרש השכלה רחבה כי כבר עיצבו אותו החלוצים הראשונים. אלה הצעירים שעלו לארץ לפני הוריהם, התעקשו לעלות וחלק מהם הצליח גם להביא את הוריהם בעקבותיהם - אבל לא הייתה תוכנית אלא פעילות מסודרת פחות ומסודרת יותר. התוכנית של נעל"ה היא כבר תוכנית מסודרת אבל הרוח והמודל נשארו, הצעירים הם ההולכים לפני המחנה והם המביאים את הבשורה גם לאלו שעדיין אולי מהססים, מתקשים, אבל מחליטים בסופו של דבר.


ילדי נעל"ה חלק מהם הוריהם כבר בארץ וחלק לא, אבל יש הורים רבים לתוכנית נעל"ה, ולכן אנחנו יודעים שהתוכנית מצליחה – כי הרי יודעים שהכישלון יתום. אותם הורים של התוכנית הם משרד הקליטה, הסוכנות היהודית, "נתיב", האגודה לקידום החינוך ומשרד החינוך – שהוא ההורה הישיר לתוכנית, והמנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער.


קצת נתונים והרבה נחת – עד היום התחנכו במסגרת נעל"ה כשלושה עשר אלף תלמידים, מי שמתעקש לספור אחרת ומביא תוצאות יותר טובות אני אשמח. היום משתתפים בתוכנית כאלף ומאתיים תלמידים. תקציב התוכנית עומד היום על כארבעים מיליון שקלים המחולקים לפעילויות לתלמידים ולהפעלת התוכנית, והחל משנת הלימודים תשס"ט כל התוכנית ממומנת על ידי משרד החינוך. כתשעים אחוזים מכלל בוגרי התוכנית הם בעלי תעודות בגרות איכותיות. למעלה מתשעים אחוזים התאזרחו כבר בכיתה י"ב, רוב הבוגרים שירתו ומשרתים שירות משמעותי בצבא ההגנה לישראל, וחלק מההוכחות נמצאות כאן באולם – פיזית לבושי מדים. כשני שליש מההורים עלו לארץ בעקבות ילדיהם.


אם כן, ח"י לתוכנית כמניין שנותיה הוא תיאור הולם גם במובן של גוף חי מלא חיוניות, פועם ומצליח. ח"י מסמל גם את תום תקופת ההתבגרות באופן רשמי, עברנו את כל הקטעים של ההתבגרות על כל המשמעויות של זה, ועכשיו כבר אפשר להתחיל את המסע של התוכנית הבוגרת.


ברכה מיוחדת אני רוצה לשלוח לדוקטור יחיאל שילה על הובלת התוכנית שנים רבות, ובעיקר לכפרי הנוער, למאות המחנכים העוסקים במסירות אין קץ שעה - שעה בחינוך התלמידים ובני הנוער. תודה גם לכל המשפחות המארחות הפותחות את ביתן לאירוח התלמידים – ובעיקר ברכות חמות ומיוחדות לבי הנוער האמיצים, הנחושים, הדבקים במטרה, והמטרה הזו ראויה אבל דורשת דבקות רבה מאוד בהתמודדות של יום-יום. ביום חג זה אני מבקשת לברך בחג שמח את כל משפחת נעל"ה. תודה.

תודה רבה לגברת לאה רוזנברג על דבריה החשובים בשם משרד החינוך. אנו מעריכים את מחויבות המשרד לקיומה של תוכנית נעל"ה ומברכים את שר החינוך, שבתקופת כהונתו יגדל מספר התלמידים בתוכנית מעל מכסת אלף ומאתיים התלמידים המתוקצבים בה כיום. נודע לנו שיש לגברת רוזנברג קשרים טובים בצרפת, ואנחנו נשמח לקבל את עזרתה בקיום פעילות התוכנית בצרפת.


ברוב שנות נעל"ה מתבצעת העבודה בחוץ לארץ על ידי הסוכנות היהודית ובעיקר במחלקת העלייה. מכאן נשלח ברכה לשליחי הסוכנות היהודית בכל רחבי העולם ולשליחי "נתיב" בחבר המדינות, ולעובדי העמותות בארץ על עבודתם הנפלאה בגיוס תלמידים חדשים לנעל"ה ובקשר עם ההורים לאורך כל הדרך.


את דבר הסוכנות היהודית יביא חבר ההנהלה מר עמוס חרמון, יושב ראש הוועדה לחינוך.

שלום לכולם, חבר הכנסת זבולון אורלב יושב ראש וועדת החינוך, מאיר צבן, ידידי הטובים, הנהלת הסוכנות, שליחים שעשו הרבה מאוד עבודה בתחילת הדרך, מפקדי צבא ההגנה לישראל, בוגרי נעל"ה ומטפלי נעל"ה, חברי מכפריי הנוער, המחנכים, אנשי "נתיב" שעושים עבודה יוצאת מן הכלל, ואחרונים חביבים – חניכי נעל"ה.


כמו שכבר אתם החניכים הספקתם להבין – בהיסטוריה היהודית והציונית, אם אין כמה משוגעים לדבר מאוד קשה להזיז דברים כי אנחנו עם מורכב, תנועה שיש לה פחות או יותר אותה האידיאולוגיה אבל שומרת על הדרכים שלה. לפעמים קשה לכולנו להתעלות על הדרך שאנחנו מאמינים שהיא הנכונה. אני חייב בהקשר זה להודות לראשי נעל"ה בעבר ובהווה, שהחליטו על משימה בלתי רגילה לקחת ילדים מצטיינים מהגולה, בעיקר מארצות ברית המועצות לשעבר, ולהעמיד אותם במבחן ואתגר מאוד קשה. כמעט אין לנו מקרים בהיסטוריה של הצלחת העלייה, ובהיסטוריה של הפעילות רבת השנים שלנו בחיזוק הזהות היהודית שמגיעים הנה אלפי בני נוער בגיל כה צעיר, מתנתקים לחלוטין מהתרבות, השפה, מהחברים ובעיקר מהמשפחה, ומחליטים לעשות צעד ולהגיע למדינה אחרת שהם שמעו עליה. הם מתנתקים מההיסטוריה הקצרה והמשמעותית ביותר שלהם, שהיא שנות בגרותם, ומגיעים להרפתקה ואתגר לא ידוע להם.


במבחנים של המוסדות הלאומיים, של הסוכנות היהודית ושל "נתיב" אין הצלחה מבחינה איכותית וכמותית כמו ההצלחה של תלמידי נעל"ה בכל מה שקשור להגשמת הרעיון הציוני. אף תוכנית מאז הקמת מדינת ישראל לא הצליחה במימדים שניתן לכמת אותם, לבדוק אותם, כמו הצלחתה של תוכנית נעל"ה.


שמענו מספרים מוחלטים של קרוב למאה אחוזי עלייה, אחוזים גבוהים של הורים שמגיעים בעקבות הילדים, אבל ברמת ההתערות של בוגרי נעל"ה בעבר ובהווה – ברמות הגבוהות ביותר. שמענו על הצבא, האקדמיה, ההיי-טק הישראלי והרפואה – אין לנו מספרים כאלה בשום מקום אחר. אנחנו מביאים מלכתחילה נוער איכותי, לא רק ברמת האינטליגנציה והבגרות אלא גם אותם נערים פועלים באופן לא מקובל – עוזבים הכול ומחליטים שהם מגיעים למדינה שהם בדרך כלל שמעו עליה דברים לא כל כך טובים באמצעי התקשורת של המדינה ממנה הם מגיעים.


בשם יושב ראש הסוכנות נתן שרנסקי, בשם הנהלת הסוכנות ובשם הקהילות היהודיות שעזרו ואני מקווה שהן ימשיכו לעזור, אני רוצה לברך את כל הגורמים שהיו שותפים ל-"משוגעים לדבר", ולאחל להם להמשיך ולעשות, כי התרומה לאיכותה של החברה הישראלית היא תרומה שלא תסולא בפז. לכם, בוגרי נעל"ה, אאחל הרבה מאוד הצלחה בעתיד, תמשיכו ותעשו את המשימה הבלתי אפשרית שלנו. מכיוון יש לכם ניסיון, למרות הגיל הצעיר שלכם, תמשיכו להיות שגרירי אמת של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית לחברים נוספים שתוכלו להביא בעתיד. תודה רבה ובהצלחה.

תודה רבה לחבר הנהלת הסוכנות היהודית מר עמוס חרמון. אני מקווה שבהמשך לברכתך תפעל לכך שגם המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית תהיה מעורבת בפרויקט נעל"ה בעולם.


בתכנית נעל"ה מתחנכים תלמידים רבים ברוכי כישרונות בתחומים שונים ומגוונים. התלמידים נהנים ממלגות מיוחדות שמעניק להם המנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך כדי לאפשר להם להתקדם. את חלקם שמעתכם כבר בתזמורת, ועתה תשמעו פסנתרן וירטואוז – לב צ'ובוטרוב, תלמיד נעל"ה בכיתה י"ב בחוות הנוער הציוני בירושלים. הוא הגיע אליו מקלוגה שבמרכז רוסיה, ובטופס הקבלה שלו לנעל"ה כתב ראש צוות בזמנו בני חדד, במרץ 2006: "לב מנגן על פסנתר ברמה גבוהה וממומלץ לקבל אותו לחוות הנוער הציוני." לב כבר הופיע כתלמיד נעל"ה על במות חשובות בארץ ובחוץ לארץ. היום בכנסת ישראל נשמע את לב מנגן את הסונאטה השמונה עשרה של בטהובן. בבקשה.

תודה ללב ולמרכז המוזיקה בחוות הנוער. לב יחד עם חבריו לכיתת נעל"ה בתהליך התאזרחות, וכולם ללא יוצא מן הכלל – הבנים והבנות מתגייסים לצבא. בחודש יוני בשנת 1992, בצעדים הראשונים של נעל"ה, המארח חבר הכנסת זבולון אורלב כיהן כמנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות, לצידו של השר המנוח זבולון המר. אז הוא פנה לראשי האגודה לקידום החינוך, מר אליעזר שמואלי ודוקטור פלטי סתווי, הנמצאים כאן היום, כדי שיקלטו את צוות ההקמה של התוכנית, שלימים קיבל את שם – "מנהלת נעל"ה". הם נענו מיד ובהתלהבות. היה זה טרם נחקק חוק המרכזים, ודברים כאלו היו מסתדרים במהירות. מאז, למעט שלוש שנים בהן נעל"ה הייתה באחריות עליית הנוער בסוכנות היהודית תחת שרביטו של דוקטור יחיאל שילה שכיום מנהל המינהל לחינוך התיישבותי ואחראי על נעל"ה במשרד החינוך, התקיימה ומתקיימת מנהלת נעל"ה והאגודה לקידום החינוך. אני מתכבדת להזמין את מר איתן מורל, המנהל הכללי של האגודה, להביא את דבר האגודה.

שלום לכולם. אני כדרכי באירועים אלה מתרגש מאוד. אני חושב שמגיע לישעיהו יחיאלי חג שמח פעמיים – פעם אחת בזכות ה-ח"י, ופעם שנייה אציין כשאזמין אותו לבמה. אני נוהג לומר בשנים האחרונות שדווקא "מכל מלמדותיי השכלתי", ואכן נמצאת כאן הגברת לאה רוזנברג שהיה לי הכבוד להתחנך אצלה במסגרת "מכון מנדל למנהיגות" ונמצאת גם אימי, רות, שבדברים פשוטים וכנים – למדתי משתיהן שמתכון טוב לא כדאי להחליף או לשנות. אני באמת מקווה התמיכה הציבורית הרחבה תשכיל לשמור ולפתח את פרויקט נעל"ה, ושהכניסה של השותפים הנוספים הוותיקים חזרה לתמונה, הגברת נעמי בן עמי מ-"נתיב" הוכיחה שאפשר להתרחב. אני מקבל דיווחים באון-ליין מאלי תרן, מנהל יחידת המיון בחוץ לארץ מדווח על היענות רחבה בסיביר. כשאנחנו יושבים באולם אנחנו יודעים שיש אנשים שעושים ימים ולילות כדי שהפרויקט ימשיך וישגשג, ואכן זה מה שקורה.


הייתה לי הזכות להמשיך את מה שמייסדי האגודה לקידום החינוך עשו, להפעיל את פרויקט נעל"ה, אנחנו מתייחסים לזה גם כזכות וגם כחובה. זהו פרויקט עתיר אחריות, מדובר בתחליף משפחתי לתלמידי נעל"ה, זו אחריות כבדה שנושא בה ברשות ובסמכות המנהל לחינוך התיישבותי שנציגיו נמצאים פה – דוקטור עמנואל גרופר ואבי טולדנו. אנחנו נשמח להמשיך לעשות זאת כפי שעשינו עד כה גם בשנים הקרובות.


נדמה לי ששלוש עשרה אלף בוגרים מוצלחים מזמינים את התיאבון להציב יעד לחגיגת העשרים וחמש השנים לפרויקט, שנגיע גם לעשרים אלף בוגרים ואני חושב שזה אפשרי, ואנחנו מתחייבים לעשות הכול כדי שזה אכן יקרה.


מהמקום הזה של חגיגות שמחה אני רוצה לציין את הזכות לעבוד יחד עם ישעיהו יחיאלי בפרויקט נעל"ה. אני בדרך כלל פוגש אותו בשעות הערב המאוחרות, בהן הוא מתפנה לעבודת האדמיניסטרציה השוטפת, אני רוצה לאחל לישעיהו עוד שנים רבות של עשייה ולהזמין אותך לבמה לציין את המזל טוב האחרון – ישעיהו יחיאלי אמנם נראה צעיר לגילה אבל לפני שבוע חגגו לו שישים שנים.

אתם תמונה יפה. כבוד היושב ראש חבר הכנסת זבולון אורלב, סגנית המנהל הכללי של משרד החינוך הגברת לאה רוזנברג, חבר הנהלת הסוכנות היהודית עמוס חרמון, נציגות נכבדה שלך משפחת נעל"ה שיושבת באולם, קהל נכבד.


תודה רבה לאיתן מורל, קודמי, על דבריו ועל תמיכתו בנו ובי לאורך כל הדרך. פותחים בשבח, בשם כל העוסקים במלאכת נעל"ה, תודתנו נתונה לכנסת ישראל, ליושב ראש הכנסת על הברכה המרגשת ששלח לנו בכתב ובמיוחד למארח שלנו חבר הכנסת זבולון אורלב אשר קבע את ח"י לנעל"ה כאירוע המרכזי בוועדת החינוך, התרבות והספורט שבראשותו לשנת תש"ע.


היום הוא א' בניסן, ונאמר במקורותינו – "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך את בירכת האילנות ומודה לבורא שלא חיסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם". ברכת האילנות חביבה היא מאוד, ועל הנזהר בה נאמר – "ראה ריח בני כריח השדה, אשר בירכו אלוקים", "וייתן לך אלוקים מטל שמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירש". דמיון מעניין בין בריות טובות לבין אילנות טובים. כשאנו רואים אילנות מלבלבים, אנו מברכים גם על הבריות הטובות שגידלו אותם ואת אלה שייהנו מהן. דמיון רב בין מלאכת החקלאי לאומנות המחנך – "ראה ריח בני כריח השדה", שניהם עמלים, מזיעים ושואפים להוציא פירות טובים מתחת ידם כדי ליהנות מהם בני אדם. חקלאי ומחנך ייטיבו במלאכתם כאשר גידוליהם צומחים במקום גידולם הטבעי, ועדיין זקוקים הם למשאבים חיצוניים מהשמיים ומהארץ. תוכנית נעל"ה – הורים ברחבי העולם מחליטים לעקור נטיעות צעירות ולקיים בהם מקרא שנאמר לאברהם אבינו בהיותו בן שבעים וחמש – "לך לך, מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".


בשעה בה אנחנו מתארחים במשכן הכנסת, שבעה צוותי מיון שלנו בוחנים מאות מועמדים למחזור הבא של נעל"ה, מחזור "אור", שיגיע ממוסקווה, קייב, כרכוב, אודסה, מינסק, טביליסי וירקוצק, שם נבחנים מאות ילדים חדשים. בסיביר יש מכשיר שמאפשר צפייה באינטרנט והם בתוך תהליך המיון ראו את ישיבת וועדת החינוך וועדת העלייה שהתקיימה הבוקר, והיה שם אלי תרן לתרגם להם לרוסית את מה שאמרתם שם. מפאת הצניעות אני לא אקרא במיקרופון את מה שהוא שלח לי במסרון. צוות שמיני יוצא מחר לקווקז הרוסי ומכאן אנחנו שולחים ברכת חזק לכל צוותי המיון שישובו בשלום עם המלצות טובות. בעזרת השם, צוותי המיון למדינות המערב יצאו אחרי חג הפסח.


ראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין, אמר בנמל התעופה בן-גוריון ביום ששלושה מטוסים מלאים הביאו את תלמידי המחזור השני של נעל"ה את המשפט הבא: "אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה". שלושה עשר אלף תלמידים הגיעו עד היום ארצה במסגרת נעל"ה. אחרי הרחבה מערבה בעשור לנעל"ה הגיעו ארצה תלמידים מארבע כנפות תבל, ארבעים מדינות שונות בנוסף לחמש עשרה שהיוו את ברית המועצות. למיטב ידיעתי, וכך הוזכר גם בוועדה שהתקיימה הבוקר, מדובר בתופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו.


למעלה מאחד עשר אלף בוגרים רשומים במאגר המידע שלנו, הם מפוזרים בכל שדרות החברה הישראלית על פי גילם, רבים מהם כבר הקימו משפחות וילדו את נכדי נעל"ה. כל זה לא מובן מאליו. כל זה התבצע אודות לאמון, למקצועיות, למסירות ללא גבול של מוסדות החינוך קולטי נעל"ה, מנהלים, מחנכים, מדריכים, אמהות בית וכל מי שנמצא שם, שעושים ימים ולילות לטובת הילדים הללו ולטובת הבוגרים. כל זאת גם הודות לחלקה הצנוע התהליך של מנהלת נעל"ה, שזכיתי להקים אותה פעמיים ולנהל אותה. כולנו עמלים למלא את המשימה שהגדיר הנביא ירמיהו: "ונטעתם בארץ הזאת באמת, בכל ליבי ובכל נפשי". כבר נאמר שכדי לנווט ספינה כה גדולה בבטחה נדרשת קודם כל יציבות.


בהקשר לבוגרי נעל"ה, שרבים מהם יושבים כאן איתנו כמדגם מייצג – גם לובשי מדים וגם כאלה שלא, כולל סדרן אחד של הכנסת שהוא בוגר נעל"ה, צריך לומר שאנחנו נמצאים גם בבתי הקברות הצבאיים והאזרחיים ולא נמנה בשמותיהם אבל ביום חג אנחנו זוכרים גם אותם.


לפני ח"י שנים החליטה הממשלה על פרויקט ניסיוני בשם נעל"ה. כאן המקום להודות לחברינו יוחנן בן יעקב ממשרד החינוך שהגה את השם הנפלא, וידיו רב לו בהקמת רשת החינוך היהודי בברית המועצות ובהקמת נעל"ה, ואיתו וותיקי שירות המדינה הנמצאים איתנו והיו ממולידי התוכנית. המנהל הכללי של משרד החינוך, זבולון אורלב, וותיקי "נתיב" וגמלאי "נתיב", וחברינו חנוך צמיר, המשנה למנהל הכללי של משרד הקליטה. הוזכר יאיר צבן, שר הקליטה לשעבר שהיה לנו הרבה מאוד איתו כשר והוא פגש את הוריי נעל"ה בכל מקום שנסע אליו בעולם. לא זכינו שיהיו איתנו כאן שר החינוך מקים נעל"ה זבולון המר, וכן מורה דרכנו וחתן פרס ישראל אריה קרול, זיכרון שניהם לברכה. שניהם מונצחים במחזורי נעל"ה, מחזור "זוהר" על שמו של זבולון המר, ומחזור "אריאל" על שם אריה קרול. אנו מתנחמים בנוכחות רעיותיהם כאן.


בשנה השנייה של נעל"ה יזמה הסוכנות היהודית את תוכנית "עלייה שש עשרה", מאוחר יותר אוחדו התוכניות בשם נעל"ה שש עשרה, וחזרנו לשם המקורי נעל"ה. היום אנחנו מכירים טובה גם לאנשי עליית הנוער, רבים מהם עובדי המנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך ומהם איתנו החברים דוקטור עמנואל גרופר ואבי טולדנו. איתם ועם מנהל המנהל, דוקטור יחיאל שילה, אנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. תודה גם לראשי הסוכנות היהודית, השליחים והעובדים לדורותיהם, על הגיוס של התלמידים והקשר עם המשפחות, על השותפות ועל החברות.


תוכנית נעל"ה נוסדה, מוסדה והתרחבה כנגד כל הסיכויים. לכל אלה שתרמו למהלך ההיסטורי הזה נאמר היום – "זכרתי לך חסר נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרינו במדבר בארץ לא זרועה". יחד זכינו לעסוק בהגשמת חזון ישעיהו הנביא – "אל תירא כי איתך אני, ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך, אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותיי מקצה הארץ".


היו ששאלו לשמחה מה זה עושה – איזה מין חג זה חג לנעל"ה? התשובה היא שבאנו להודות לממשלת ישראל ולסוכנות היהודית בשם בוגרי נעל"ה ותלמידי התוכנית, בשם משפחותיהם שעלו וטרם עלו, על כל הטוב שהם קיבלו מהעם היהודי וממדינת ישראל. באנו להודות לכל המוסדות והארגונים, מוסדות החינוך והמחנכים שנותנים מהונם ואונם כדי שהמפעל הזה יצליח. באנו לומר לכל מי שרוצה לשמוע – ח"י לנעל"ה, ונעל"ה חי, כל עוד יש אחד בעולם שהתוכנית עשויה לסייע לו לבוא ארצה, לבנות ולהיבנות בה. תודה לכולכם, חודש טובו חג פסח שמח, כמה שנאמר – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".


פתחתי בכבוד אכסניה, ואסיים בכבוד בעל האכסניה. תוכנית נעל"ה יצאה לדרך כשחברנו, חבר הכנסת זבולון אורלב, כיהן כמנהל הכללי של משרד החינוך, התרבות והספורט. בחוכמתו ידע להשיג את המשאבים ולתפור את החוטים הדקים ליריעה עבה. מאז שנבחר לכנסת החמש עשרה בשנת תשנ"ט, 1999, בכל תפקיד בו כיהן בכנסת ובממשלה התעניין בנעשה בנעל"ה ועמד לימיננו בעצה ובמעש, בימי שמחה כמו עשור לנעל"ה שהיה האירוע המרכזי של וועדת החינוך לשנת 2002, בראשותו, וגם בימי מאבק, כאשר ניצב כצוק איתן לעתים תוך סיכון אישי פוליטי גדול, אך בתמיכת חברי כנסת מכל סיעות הבית שגם להם אנחנו מודים, כדי להמשיך את המשך קיומה והתפתחותה של נעל"ה במתכונת שהביאה אותה עד הלום. לאחרונה הוא מוביל יחד עם חברי כנסת רבים את התיקון בחקיקה שיפטור אותנו, אם ירצה השם, מצרת המכרזים.


לכבוד הוא לי להזמין לבמה את יושב ראש וועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת אורלב, האיש המושקע בנעל"ה מין היסוד ממש, לדבר בפנינו על תוכנית נעל"ה, חזון ומציאות.

שלום לכולכם. האמת היא שאני מתרגש. לא תמיד אדם זוכה לעבור מעגל חיים ולראות איך רעיון ומעשה שצמח לפני שמונה עשרה שנים מתנהל, מתפתח, הפך להיות בעיני מהמפעלים החינוכיים הציוניים החשובים ביותר. חבריי וידידיי, מתוכנית נעל"ה, מהאגודה, ממשרד החינוך, שר הקליטה לשעבר צבן, משרד הקליטה, "נתיב", הסוכנות היהודית. אורחים יקרים אחרונים חביבים, הבוגרים והתלמידים.


הזמנתי לאירוע הזה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאישר את השתתפותו אלא שלמרבה מזלו בנו זכה בחידון התנ"ך המחוזי בירושלים ועלה לחידון התנ"ך הארצי, ובשעה שאנחנו יושבים פה מתנהל חידון התנ"ך הארצי לנוער בקריית שמונה. הוא אב טוב, והוא התנצל ואמר לי שהוא צריך להיות עם בנו. אני ביקשתי ממנו לברך את הכנס. אמש קיבלנו את הברכה של ראש הממשלה, כך כתב לי:


"לכבוד חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב ראש וועדת החינוך, התרבות והספורט. זבולון היקר, אודה לך אם תוכל להעביר את ברכתי לבאי הכנס לציון ח"י שנים לפרויקט נעל"ה. "חנוך לנער על פי דרכו", זה ממשלי כ"ב. ח"י שנים פועלת תוכנית מופלאה שמאפשרת לבני נוער יהודיים לעלות לישראל. ח"י שנים שבוגרי נעל"ה, נוער עולה לפני הורים, עולים ומכשירים את הקרקע לעליית הוריהם. עלייה ארצה היא היענות לציווי "לך לך", ציווי שמלווה את שרשרת הדורות בעמינו אלפי שנים. אני מקווה שלשלושה עשר אלף הצעירים והצעירים שהחליטה להגיע במסגרת התוכנית יצטרפו בקרוב עוד צעירים יהודיים מכל רחבי העולם. אני מבקש לברך את בוגרי נעל"ה, העושים את דרכם ומשתלבים בצבא ההגנה לישראל ובחברה הישראלית. ברכה מיוחדת לתלמידי התוכנית הלומדים בימים אלו בארץ – עלו והצליחו. בברכה, בנימין נתניהו ראש הממשלה".


מוריי ורבותיי היום ראש חודש ניסן, חודש הגאולה, היציאה ממצרים ועלייה לארץ ישראל. בחג הפסח אנחנו אומרים בהגדה שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. איך אפשר שבכל דור ודור, הרי הגלות ממצרים הייתה לפני אלפי שנים. בדורנו כל יהודי התפוצות יכולים לקיים מאמר חז"ל זה, בגופם ממש, ובוודאי תלמידי נעל"ה קיימו מצווה זו למהדרין. מה עוד, שראשית התוכנית אז בברית המועצות והיום בחבר העמים, שבמובנים רוחניים לא הייתה רחוקה ממצרים. שבעים שנים היה משטר מדכא רוח יהודית, אסר על לימודי עברית ופסל כל אפשרות לקיים חיים יהודיים, קהילתיים ואישיים. בביקורי הראשון בברית המועצות יחד עם יוחנן בן יעקב, שיש לו חלק חשוב מאוד בחזון נעל"ה, אנחנו שני הצברים לא האמנו על עומק הניתוק. והנה – בדור שלנו יש פה אולם מלא שיכול לומר – אנחנו רואים עצמנו לא כאילו, אלא אנחנו יצאנו ממצרים והגענו למדינת ישראל.


אחד מהיסודות החשובים ביותר של ערכי הציונות והגשמת החזון של הקמת מדינה יהודית ריבונית בטוחה בארץ ישראל בכל מרחביה הוא קיבוץ הגלויות. לקרוא לעם היהודי באשר הוא, לעלות, להתיישב ולהעצים את מדינת ישראל. בחילופי האופנות והתרבויות היה נראה כאילו גם כמה ערכים כבר התיישנו בעיני הדור, והפכו להיות "פאסה". עם ישראל יכול לברך שהנה החזון חי וקיים, ולא רק זאת שעולה המשפחה כולה ותומכת בעצמה, פה כל אחד מכם נחשון בן עמינדב, הראשון שקופץ לים ומסייע לעם כולו לעבור בתוך הים. כל אחד מכם עזב משפחה, עזב את הקן המשפחתי ואת רשת הביטחון, ועלה אל ארץ בלתי נודעת לבד, אל עתיד מעורפל. ברוך השם אנחנו יכולים היום לברך על המוגמר.


תוקפו של חזון הוא בכך שאין הוא לשעתו בלבד, אלא לדורות. אנחנו עוסקים בחזון של קיבוץ הגלויות וקיבוץ העם היהודי כאן בארץ, לא לתקופה כזאת או תקופה אחרת אלא לדורות. פרויקט נעל"ה מהווה חוליה מאוד משמעותית, גם אם העלייה ממדינות כאלה אחרות יש להן עליות ומורדות, פרויקט נעל"ה תמיד בעליה. הוא יכול היה עוד יותר לעלות אם הממשלה והמוסדות הלאומיים שלנו היו מאפשרים בהגדלת המשאבים כדי להרחיב את התוכנית הזו. אני מקווה מאוד שההסכמה הלאומית הרחבה מקיר לקיר בכנסת הזאת, שהיא יוצאת דופן, תביא לידי כך שהחזון שהוא חזון לדורות, תביא לידי כך שפרויקט נעל"ה יכול להתרחב.


גם ביום חג יש לומר שהיו קשיים, וקיימים קשיים. כאיש חינוך אני יודע היטב את קשיי המתבגר, מה עוד שמדובר במוסד פנימייתי שאני מגיע ממנו – מדרשיית עמליה של האגודה לקידום החינוך, ובוודאי קשיי המתבגר שמחליף תרבות ומשנה שפה ללא הוריו. אנחנו יודעים על הקשיים. אבל המבחן של מערכת החינוך הוא היכולת להתמודד עם אותם קשיים, ואנחנו בהחלט יכולים לברך אחרי שמונה עשרה שנים שהמערכת ידעה לפצח את הקוד לפיו התוכנית החינוכית הזו היא תוכנית מצליחה. פרמטר אחד הוא של נשירה גלויה וסמויה. הנשירה הגלויה ידועה – כמה חזרו וכמה לא התאזרחו, ומדובר הרי באחוזי הצלחה מדהימים. נשירה סמויה בנעל"ה מתגלה בסוף כיתה י"ב – אם התלמיד היה באמת נוכח בכיתה. פרמטר אחר הוא ההשתלבות בחברה הישראלית בכל המערכות, והרי נמצאים פה לובשי המדים עם ראש אגף כוח אדם האלוף זמיר, שהשתתף בישיבת הוועדה שקדמה לכנס והתגאה בהישגי בוגרי נעל"ה בצבא. אבל לא מדובר רק על השתלבות בצבא ההגנה לישראל - הופיעו בפנינו נציגים שמשתתפים בכל תחומי החיים, למשל האקדמיה והחינוך. אלו פרמטרים שהם הרבה מעל ומעבר למקובל לגבי תלמידי מדינת ישראל. אנחנו עם התלמידים שלנו, שגרים פה והוריהם פה ויודעים את השפה, לא מגיעים להישגים כאלה.


לכן אני אומר, חרף הקשיים והבעיות התוכנית מצליחה לפי כל קנה מידה, וככל שהתוכנית מצליחה יש לומר ברכה והוקרה קודם כל למחנכים. אני מאלו שאומרים שאין תלמיד מצליח או נכשל, אלא יש מורה מצליח או נכשל. כל תלמיד יכול, זה רק שאלה של השקעה של המערכת ושל המחנכים. לא תמיד המדינה מעמידה לרשות המחנכים את כל האמצעים, אבל בעיקרון כל תלמיד יכול. אם המערכת מצליחה, כל הכבוד למחנכים, אני מעריך אותם. הם עברו מיון מאוד קפדני, בחרו את הדובדבנים ואת הקצפת ולא קיבלו כל אחד. אז התלמידים בהחלט יכולים לצחצח את המדליות, אבל צריך לומר ביושר ולדעת להוקיר ולהעריך מאוד את המחנכים והמורים, המנהלים שעבדו. אני כמעט בטוח שלכל אחד מכם יש את המדריך והמחנך שהוא נוצר אותו בליבו – ואני חייב לציין שאני רואה הרבה ראשים מהנהנים ומסכימים איתי. תוך כדי הדיונים דיבר רב סרן אבי על המחנך שהוא זוכר, איני זוכר את שם משפחתו.


אני מקווה מאוד ומאמין שהחזון הזה יביא גם לידי מעשה של המנהיגות האחראית במדינת ישראל להרחיב ולהגדיל וגם להבטיח את היציבות. מנהל כללי הייתי וגם בגרתי, וראינו במשך השנים את האיומים הבירוקרטים שלא מבינים בדיוק בחינוך, שמנסים ואם היו מצליחים היו פוגעים בתוכנית. אני לא יודע למה הטבע במדינת ישראל הוא כזה שאנחנו אוהבים לתקן דברים מתוקנים. אני אומר – אם המערכת עובדת באופן סביר, ובוודאי התוכנית הזו, למה צריך לתקן אותה? הרי לא מתקנים, מקלקלים. לכן אני מקווה שגם היום הזה, שהוא באמת יום חג לא רק לנעל"ה אלא גם למערכת החינוך, יוסיף עוצמה ומוטיבציה לחברי הכנסת ולשרים אכן להבטיח בחקיקה את היציבות של התוכנית הזו, כי החזון הזה אינו חזון לשעתו אלא חזון לדורות. אם ירצה השם אני מקווה שגם בעניין זה נעשה ונצליח.


כאמור, לפני קיום הכנס ישבו שתי וועדות חשובות של הכנסת – ועדת החינוך, התרבות והספורט, וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, עם השתתפות ראויה של חברי כנסת, אמנם לא לאורך כל הישיבה, מפני שחברי הכנסת חברים בוועדות נוספות. אפילו הייתה לנו אורחת לדקה שרת החינוך של אוסטריה. קיבלנו שורת החלטות – בצד ההוקרה וההערכה גם קריאה לממשלה לתרגם את ההערכה הזו למעשים. אתם יודעים ששר שהוא מושבע להיות חבר ממשלה, ויש פה שני עדים שהם השר צבן ואנוכי, השר מושבע בין היתר לשמור על החלטות הכנסת. השרים מחויבים מוסרית, משפטית אם זה חוק, בין אם הכנסת קיבלה את ההחלטה בוועדותיה המוסמכות ובין אם לאו, השרים מחויבים לפעול על פיה. שר החינוך תומך תמיכה רחבה וגם הופיע בוועדה, ולא נמצא פה איתנו מפני שגם הוא נוכח כרגע בחידון התנ"ך. אני משוכנע שגם השרים האחרים, כמו שרת הקליטה, שר ההסברה והתפוצות, שר האוצר ובוודאי שרים נוספים שיכולים לתרום לעניין. אנחנו נביא את ההחלטות הללו למבחן אולי כבר בתקציב לשנת 2011 שהדיונים עליו יתחילו בעוד חודשים ספורים בכנסת.


אבל זה לא מספיק. אם תשאירו את העניין אך ורק לחברי הכנסת והשרים – אני מודאג, כי סדר היום פה מאוד עמוס, עניין רודף עניין, נושא רודף נושא. האינטנסיביות פה היא מדהימה ולכן גם דברים חשובים מאוד אם לא מטפחים אותם מכל הכיוונים הם נדחקים הצידה. לכן, אני קורא לבוגרי נעל"ה, שהם כבר בוגרים - תדאגו לממשיכים שלכם, קחו אחריות. יש לחברה האזרחית משקל גדול מאוד בציבוריות הישראלית, אל תשאירו אותנו לבד ואל תסמכו רק עלינו. אתם אזרחים במדינת ישראל שזכיתם לעבור את מסלול ההכשרה הטוב ביותר שהעם היהודי יודע להעניק – תתחילו להחזיר. אתם יכולים להחזיר על ידי כך שתפעילו את העוצמות שלכם, כמו כושר הדיבור ויכולת החשיבה שלכם. נוכל להצליח יותר במשימתנו ככל שאתם תעצימו את ההשפעה הציבורית שלכם. אתם עטופים הרבה אנשים שיכולים לתת לכם עצות טובות.


נשמח גם בעתיד לעמוד לימינכם, אנחנו מאמינים בחזון הזה. גדולתנו הציונית שידעה לא להישאר רעיון בספר על המדף אלא לתרגם את הרעיון למציאות. חזון שיישאר חזון ישכח, חזון שיהיה לו תרגום במציאות הוא יתקיים. יחד כולנו נעלה את נעל"ה. תודה רבה ובהצלחה.

תודה רבה לחבר הכנסת אורלב על הרצאתו המאלפת. אני מזמין לבימה את איתן מורן, המנהל הכללי של האגודה לקידום החינוך, וכמובן את ישעיהו, מר נעל"ה, להעניק תעודת הוקרה לחבר הכנסת אורלב. בבקשה.

נכבדנו חבר הכנסת זבולון אורלב. במלות ח"י שנים לתכונית נעל"ה אנו מוקירים לך תודה מקרב לב בשם רבבות בני משפחת נעל"ה המורחבת על חלקך המכריע ביסודה של התוכנית בכהונתך כמנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות, ועל התגייסותך המלאה לקיומה לאורך כל שנותיה כנבחר ציבור וכיושב ראש וועדת החינוך, התרבות והספורט. הוגש בכנסת, א' בניסן תש"ע, שישה עשר במרץ 2010.

שוב תודה, ועתה נשמע את תזמורה שפיה בשני שירים. "אי שם מעבר לקשת", המלים של הרבורג ולחן של הרלן, תרגום ירון כפכפי, הסולנים מיתר פורת ותלמידת נעל"ה אניה סוברובסקי שחזרה הבוקר מפולין, מלווה בפסנתר המנצח בוריס פלדמן. אחר כך לביצוע "ארץ", מלים ולחן שייקה פייקוב, תצטרף התזמורת וכן שתי סולניות תלמידות נעל"ה, ריטה גלבס ומרינה קרפ'צי.

תודה לתזמורת, לסולניות ולסולן, ולמנצח והמלווה בוריס פלדמן. אנו עוברים עתה לפסיפס חי של נעל"ה. ארץ, ארץ, ארץ, ארץ שנאהב, היא לנו אם ואב. סיפורם של כל תלמיד ותלמידה בנעל"ה מתחיל מההורים. את דבר הורי נעל"ה יביא דוקטור שארל עיון, שהגיע במיוחד מצרפת לטקס. במשפחת עיון גדלים שמונה ילדים, ארבעה מהם בוגרי נעל"ה וחיים בארץ, החמישי תלמיד נעל"ה בבן שמן והשישי נרשם לנעל"ה לשנה הבאה. זהו שיא עולמי של נעל"ה. בבקשה.

קודם כל אני מתנצל שהעברית שלי חלשה, שהתרגלתי לתרגם דבריי מצרפתית. כבוד השר, כבוד האחראים על נעל"ה, אני מתכבד לייצג את הורי תלמידי נעל"ה שבאו מצרפת ומחוץ לארץ. את התוכנית ושיטת החינוך הכרנו כבר חמש שנים. החלטתנו להיפרד מבנינו כשהם בני חמש עשרה לא הייתה החלטה קלה, כי כמו שידוע לכם החיים בצרפת הם חיים נוחים. הצעירים והצעירות חיים בנחת ובשלווה בבית אבא ואימא בו נשארים ואותו עוזבים ככל המאוחר. ממשיכים ללמוד כשהם במסגרת המשפחה, חושבים אך ורק על מקום החופשה הבאה כשהם מהססים בין אילת ובין מיאמי. לכן, לעזוב את ההורים וכל חיי המותרות בגיל חמש עשרה ולחיות בפנימייה בארץ, זה דרש מכל אחד מבני אומץ לב עצום. הם חשבו עצמם מוסרים ליעד בלתי מוגדר, בדיוק כמו נחשון בן עמינדב לפני קריעת ים סוף, שקפץ הראשון לים ולא ידע מראש אם בקעו המים או לא.


כל אותן השנים שעברו והם רחוקים מאיתנו ההורים היו ניסיון אמיתי בעיניהם ובעינינו. היום אני יכול לאשר שהיתרונות התעלו בהרבה על החסרונות, על אותן הדאגות הקטנות של חיי היום יום בפנימייה. אני יכול לאשר שבניי, ברוך השם, נהיו לישראלים אמיתיים – צברים. הם שירתו את ארצם כל אחד לפי טבעו. בדומה לכל הצעירים בני גילם ילידי הארץ הם לא פחדו ולא נחטואו לא מעליית שער הדולר ולא מירידת היורו, ולא מיוזמת הגרעין האיראנית. כל התכונות הללו הן פרי עבודות מורי נעל"ה וחינוכם.


חובה עליי להודות מעומק ליבי לרב אביקר, לרב שאול ולרב פרידמן שממשיכים לעקוב אחרי תלמידיהם. רב תודות לרב טויטון בניו, לג'רמי ולנדין וגם לאחרים בבן שמש. תודה למר סמק ולמדריך אליאב, לאם הבית ברידגי'ט ולרב דוד, וכמובן למר אדרי סינו.


לסיום דבריי תרשו לי לפנות להורים העתידים לשלוח בניהם לארץ ולומר להם – אתם יכולים למסור בבטחה ובמרגוע נפש ושאננות את בניכם ביד האחראים על נעל"ה. אתם התלמידים העתידים לעלות, דעו לכם שאחרי ניסיון תשוכנעו שנעל"ה תהפוך אתכם לגברים חדשים המוכנים לתרום למען הארץ מהעושר הזה שיתגלה לכם אודות חינוך שתקבלו מהורי נעל"ה. אנו תקווה שרוב המשפחות ילכו אחרי בניהם ויעלו ארצה בעזרת השם, כמונו בעוד כמה חודשים. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה אדוני, אלוף העולם בנעל"ה, שהגיע במיוחד בצרפת. איחולי הצלחה לך ולמשפחתך לקראת עלייתכם ארצה. "ארץ, ארץ, ארץ, ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחיה, יהיה מה שיהיה". אנחנו אמנם לא נולדנו בה אך נולדנו אליה. אחרי ששמענו את דבר ההורים, הגיע זמן לשמוע את דבר התלמידים. מאדמונטון הרחוקה שבקנדה הגיעה אלינו מייסון פורבס, כמו רבים מתלמידי נעל"ה לא ידעה עברית בבואה ואחרי שנתיים בבית הספר מוסינזון בהוד השרון נשמע אותה בעברית, ובשנה הבאה נראה אותה במדי צבא.

שלום, שמי מייסון פורבס והגעתי מכאן מאדמונטון שבקנדה, לפני שנתיים וחצי במסגרת תוכנית נעל"ה, או כפי שהיא נקראת בקנדה ובארצות הברית – Elite Academy. הקהילה היהודית באדמונטון היום מונה כשלושת אלפים חמש מאות ועד ארבעת אלפים איש. לפני שמשפחתי עברה לשם, גרתי עד גיל ארבע בארקטי הקנדי. היום אני תלמידת י"ב בכפר הנוער מוסינזון שבהוד השרון ואני לא מאמינה במזל שנפל בחלקי. כל חיי חלמתי להגיע לארץ, לשרת בצבא ולהתחבר לעמי ולארץ מולדתי. בערך בגיל 11 התחלתי לגלוש באינטרנט ולחפש דרך להגיע לארץ. כעבור מספר חודשים במהלך חיפוש בגוגל קפצה מילה אחת משמעותית שמעוררת את הסקרנות של כל אדם במערב- "חינם" – לימודים בישראל חינם. כמו הרבה דברים טובים בחיי, גיליתי בלא מתכוון את פרויקט נעל"ה. היו לי הרבה התלבטויות לגבי ההגעה לארץ, בעיקר הרעיון של לעזוב את הבית בגיל כה צעיר והועבדה שאין לי בכלל משפחה בארץ.


היום, שלוש שנים אחרי ההחלטה הגורלית ההיא, אני בדרך לסיים את לימודי התיכון שלי ומתכוננת להתגייס לצבא. במהלך השנים גיליתי שהתוכנית מאוד ערוכה לעזור לחניכים כמוני להתאקלם ולהצליח בארץ. המסגרת של הפנימייה היא מאוד מבינה ותומכת, זה מתבטא במערכת היחסים החמה שבין חניכי הקבוצה והפנימייה, היחס החם והאוהב של צוות הפנימייה ובראש ובאשונה הקשר שנוצר עם המדריכים האישיים. אלמנט נוסף שתרם להצלחתי היא התמיכה שקיבלתי מהבית דרך הטלפון והאינטרנט, והקשר הרציף בין המדריכים לבין ההורים בקנדה. התמונות, האימיילים וגם התעודות שההורים שלי קיבלו עזרו להם להיות בטוחים שאני נמצאת בידיים טובים. מרגע שהחלטתי להצטרף לתוכנית, הוריי מאוד תמכו בי. בנוסף לשיחות המוטיבציה היומיות שאימי עושה איתי, היא גם עושה הרבה באדמונטון על מנת לקדם את התוכנית ומועמדים אחרים.


בנקודה זו חשוב לי לציין שבדרך כלל התגובה הראשונה של אנשים היא שהם מעולם לא שמעו על התוכנית הזו, איך ייתכן שהיא לא מפורסמת. חבל לי שהאופציה המיוחדת הזו לבוא ולהתחנך בישראל לא מפורסמת מספיק – אם בכלל. שווה וכדאי להשקיע הרבה יותר מאמץ כדי שהמסר המיוחד של התוכנית יגיע ליותר הורים וילדים.


היום, כשאני כבר קרובה לסוף התיכון, אני יכולה להגיד בלב שלם שאני מאוד מאמינה בתוכנית נעל"ה. אני מספרת בגאווה על בוגרים שהכרתי באופן אישי, שסיימו תיכון והתגייסו לצבא וכמעט כל הבנים מגייסים ליחידות קרביות, ורוב הבנות לתפקידים חשובים ומעניינים עבורן ועבור מדינתנו. אני מקווה שעתיד ניראה יותר ויותר תלמידים מגיעים לארץ במסגרת פרויקט נעל"ה.


הייתי רוצה לנצל את המעמד על מנת להודות מעומק ליבי למנהלי התוכנית, למשרד החינוך והסוכנות היהודית, לאנשי כפר הנוער מוסינזון, ולכל הצוות הישיר שהיה לצידי במשך שלושת השנים האחרונות. תודה רבה.

תודה רבה למייסון. אנו רוצים לאחל לך ולחבריך הצלחה בבחינות הבגרות ובכל התהליכים שאתם עוברים. תודה גם לאימך שאוהבת את התוכנית וגייסה תלמידים נוספים מאדמונטון לתוכנית.


"ארץ, ארץ, ארץ, בצפון כינרת בדרום חולות, ומזרח למערב נושק גבולות". כיתות נעל"ה במשך ח"י השנים למדו בכמאה מקומות חינוך, מהגליל העליון ועד אילות בשער אילת. מאות מחנכים עסקו בחינוכם של תלמידי נעל"ה במשך השנים, ורבים מהם ממשיכים בקשר עם הבוגרים. מקומות חינוך עוסקים במלאכה ברצף במשך השנים, ואם היו יותר תלמידים רבים מהם היו מוכנים להמשיך בקליטת נעל"ה. את דבר מחנכי נעל"ה לדורותיהם יביא רונן דורי, מנהל המשרד החינוכי מבואות עירון, שם נקלטו תלמידי נעל"ה ממחזור א' ועד היום, ומשם החלה היוזמה להביא תלמידי נעל"ה מאמריקה הלטינית – כך הגעתי גם אני ארצה.

שלום לכולם, הרשו לי לפתוח במשהו אישי. אני רונן, דור שישי למשפחה שהגיעה לארץ במסגרת העלייה הראשונה מתימן בשנת 1882. בראשית שנות החמישים סבא וסבתא שלי, שנולדו בירושלים נסעו לתימן והיו שם שליחי מחנות העלייה, סבי גם כתב ספר בנושא – "חיים חדשים, שבעים שנות עלייה מתימן", שמתאר בצורה מרתקת את סיפור העולים והקולטים על האתגרים הקשיים וההצלחות, אכן חיים חדשים. מאה ועשר שנים מפרידות בין העלייה של משפחתי לבין העלייה של נעל"ה א', והנה אני רואה עצמי שותף לאותו מפעל עלייה של קיבוץ גלויות של מזרח ומערב, בו הנקלטים של היום הם הקולטים של המחר ללא פסק זמן משמעותי לטובת הפנמה ולמידה.


המעשה הציוני אין הוא שייך לדור אחד של מייסדים. אני רואה עצמנו חוליה בשרשרת הזו. בשנת 1992, מחזור נעלה ראשון נוחת במוסד החינוכי "מבואות עירון", ובזיכרוני תמונה של שלושים או יותר בנים ובנות יורדים מהאוטובוס משדה התעופה, לבושים בבגדי עולים זרים לעין הצברית שלנו, כשבידיהם מזוודות ישנות ושקי בד. היה זה מפגש ראשון בין החניכים הקיבוצניקים, שתפסו עצמם הכי צברים שאפשר, עם צעירים שנראו גלותיים כמו בתמונות משיעורי ההיסטוריה. הייתה התרגשות גדולה. הייתה תחושה שהנה אנו עדים למשהו גדול שלא ידענו להסביר במלים.


תמונות נוספות עולות בזיכרוני – כניסת החניכים לחדר האוכל והמפגש עם עגלות ההגשה המלאות כל טוב, ההיסוס, המבוכה – האם כל זה בשבילנו? ילדי נעל"ה בשיעורי האולפן לשפה העברית. מרגש עד דמעות לשמוע אותם דוברים מילים ראשונות בשפה העברית. "קוראים לי מאשה ואני עולה חדשה", "קוראים לי קסושה ואני מאוקראינה", "אני דימה ואני משפחה בבאר שבע". לשמוע אותם ממלמלים ואחר כך שרים את שירי החגים ואת שירי קבלת השבת. הם היו כל כך חדורי אמביציה, זה היה פשוט מעורר השראה.


כמו באולפן העברי כך בכל מקצועות הלימוד הם לומדים בתוך כוונה להצליח ולהצטיין, בוחרים ללמוד חמש יחידות במתמטיקה, וחמש יחידות בפיזיקה, ולא מוותרים על פרויקט גמר. האמביציה הזו הכניסה גם אותנו וגם את תלמידנו לאתגר , חתירה להשכלה וללמידה ברמה גבוהה.


נתפח לנו צוהר לתרבות אחרת, משהו שונה ממש שהכרנו, ניכר שמדובר בתרבות עם מטען, עומק ומשקל סגולי שאי אפשר להתעלם ממנו. די מהר הבנו שאין מדובר בתהליך קליטה פשוט שבו החברה מטמיעה לתוכה את הנקלטים תוך טשטוש זהותם ותרבותם. נדרשנו לתהליך מורכב יותר ומרתק יותר, בו אנו הקולטים מוצאים עצמו בעמדה של ללמד, אך גם ללמוד. היה מדובר בתהליך דינאמי שדרש גמישות במחשבה ובפעולה. תהליך הקליטה של נעל"ה הציב בפנינו אתגרים, ואנחנו בחרנו לראות בהם הזדמנות לבחון את הערכים והאמונות של עצמנו כישראלים, כיהודים, כציונים. תהליך קליטת העולם זימן לנו כחברה הזדמנות אדירה לחדש, לימד אותנו שיעור ברגישות ואמפתיה, וגם צניעות למדנו.


בנוסף לתרומה המשמעותית שציינתי זה עתה בכל הקשור לבית ספרי "מבואות עירון", לילדי נעל"ה הייתה תרומה גם בפיתוח העולם התרבותי שלנו, בעיקר בתחום המוזיקלי. מגמת המוזיקה שקמה בתקופת קליטת ילדי נעל"ה זכתה לדחיפה של כישרונות רבים, שצלילי הכלים שלהם מתנגנים עדיין באוזננו. ילדי נעל"ה החזירו לנו את נגינת הכינור והאקורדיון, צ'לו ופסנתר. תארו לעצמכם שאת כל תהליך הלמידה שלנו ליוו צלילים נפלאים של תלמידים מהמוכשרים שיש.


מלבד לימודים, רצינו להיות לילדי נעל"ה בית חם, רצינו להיות בעבורם מבוגרים משמעותיים ואוהבים, רצינו ללמד אותם לא רק שפה אלא גם קודים ותרבות יהודית וישראלית באמצעות שירים, טיולים, סמינרים ופעילות תנועתית.

מאז נעלה א', קלטנו ברצף שבע עשרה קבוצות מחבר המדינות ושלוש קבוצות מאמריקה הלטינית, שלאורה היא הבוגרת של המחזור הראשון של אמריקה הלטינית. קבוצות נעל"ה של היום שונות מאוד מהקבוצות הראשונות, שונות וגם דומות בהיבטים מסוימים. המשותף הוא, שלמרות הקשיים אנו גאים לראות את הרוב המוחלט של הבוגרים שלנו משתלבים בחברה הישראלית, בצבא, בלימודים הגבוהים ובכלל. במהלך השנים, אם לנעלה שלושה עשר אלף בוגרים, לנו ב-"מבואות עירון" יש ארבע מאות בוגרים ויותר, והנאה גדולה לראות אותם חוזרים אלינו לביקור ויודעים להכיר תודה. רבים רואים ב-"מבואות עירון", ובכלל במוסדות החינוך הקולטים, בית אוהב ומעניק, בית משמעותי עם מחנכים משמעותיים.


לסיום, הגדיל לעשות חניך נעל"ה שלצערי איני זוכר את שמו, באחד מהביקורים חיפש מלים להודות ולהוקיר ולבטא את עוצמת תחושותיו כלפי "מבואות עירון". הוא אמר לי, אולי בהשראת שיעורי הספרות, שלכל אדם יש תמונת נוף ילדות, ותמונת נוף ילדותו מורכבת מתמונות של הרבה ירוק והרבה לבן של רוסיה, ותמונות של הרבה צבע ופנים של אנשים מיוחדים ממבואות עירון.


עוד דבר לסיום בהשראת המפגש שהיה בדיון המוקדם שבו השתתפתי, ואני פונה ללאה שהיא הבכירה ממשרד החינוך, אני כבר ארבע עשרה שנים בתפקיד מנהל "מבואות עירון" ואני יכול לומר שהתמודדנו עם קליטה של קבוצות שונות ממקומות שונים והצלחנו, אין נפלא מהדבר הזה שנקרא נעל"ה. בואו נשכפל הצלחה וניישם אותה על דברים אחרים. יש שם איכות, מחויבות אין קץ, ואני כל הזמן עומד במבחן. זה מה שמניב את התוצאות כפי שהן. לא רק "מבואות עירון" אלא כל מערכות החינוך הקולטות. אני גם מודה על כך וגם מקווה שמשהו ילמד מכך. תודה רבה.

תודה רבה לרונן דורי על דבריו המרגשים, ותודה לכל המחנכים שאנו כבוגרים מצדיעים לכם על מסירותם לנו כאילו היינו ילדיכם הפרטיים.


"ארץ, ארץ, ארץ, ארץ התורה, את מקור האור ושפת האמונה". תלמידי נעל"ה רבים מגיעים ארצה בשם שנתנו להם הוריהם וכאן משנים את שמם. אחת מהן היא יבה גרוס, שהתחברה לשפת האמונה ולאחר שהתגיירה בקיבוץ לביא בעת שלמדה באולפנית "אמונה" בטבריה, בחרה לעצמה את השם יהודית. אחרי שנתיים בשירות לאומי הייתה בשליחות בצרפת, חזרה ולמדה ספרות ושפות, שוב שינתה שם – והפעם שם משפחה עם נישואיה לדוד ויינשטיין אותו הכירה בטיול של נעל"ה. יחד הם יצאו לשליחות בקוסטה ריקה והביאו לעולם את ביתם אליה. יהודית ויינשטיין גרוס תביא את דבר בוגרי נעל"ה.

צהריים טובים, שלום לכולם – לאורחי הכנסת הנכבדים, למנהלי נעל"ה, תלמידים ומחנכים. כפי שאמר מיכאל שמי יהודית, אני ירושלמית תלמידת תואר שני למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, סיימתי את לימודי במגמת שפות וספרות ואני מורה לספרדית ולעברית. לפני שנתיים חזרנו בעלי ואני משליחות בקוסטה ריקה והיום אני עובדת ב-"בית אביחי" שזהו מוסד תרבות ירושלמי, ובמכון ללימודי יהדות שעוסק במערך הגיור בישראל. זוהי הזדמנות עבורי להיות בקשר מתמיד עם בוגרי נעל"ה שחוזרים לקורס "נתיב" או כאזרחים המעוניינים לעבור את תהליך הגיור בישראל, וזהו צעד נוסף בתהליך קליטתם בארץ.


המסר החשוב בעיני הוא מסר למחנכים – אני חושבת שאילו שאר המוסדות במדינתנו היו לומדים קצת ממחנכי נעלה תהליך קליטת העולם ומצבם בארץ היה טוב הרבה יותר. אני חושבת שהמחנכים בתוכנית עושים עבודת חסד אמיתית, הם אלו שמצליחים לגרום לתלמידי נעל"ה להשתלב ולהיקלט בארץ בצורה הטובה ביותר. זו הזדמנות לברך את הדגול מנהל בית הספר אולפנית בטבריה, שקיבל לא מזמן תפקיד במשרד החינוך והיה עבורי דמות הכי משמעותית בשנים שלי בתוכנית נעל"ה, אברום ליפשיץ. היום הוא אחראי על התחום התורני במשרד החינוך. הוא אמנם לא נמצא כאן היום אבל אני מוסרת לו מכאן תודות רבות על כל מה שאני היום וברכות על תפקידו החדש. אני חושבת שמשרד החינוך זכה ובגדול.


בעוד כמה ימים אני ובעלי וביתנו אליה אמורים לטוב לקלן לשליחות נוספות כדי להעביר שם באחת הקהילות את ערב הסדר. כשסיפרתי על כך לבתי אליה, היא אמרה שהיא לא אוהבת מטוס ורוצה להיות בבית, ואני חושבת שזו אמירה מרגשת – בשבילה ישראל זה בית. היא לא מכירה בית אחר ולא רוצה להכיר מקום אחר, זהו המקום היחיד אליו היא קשורה. אני חושבת שההשתלבות הזו היא סוד ההצלחה.


הזכירו פה הצלחות של תלמידי ובוגרי נעל"ה. בין החברים האישיים שלי ישנם אנשים במשרתים בצבא כקצינים ביחידות בכירות, כותבים דוקטורטים באוניברסיטאות בארץ בכימיה, ביולוגיה ועוד, ואני חושבת שבכך הם מחזירים את חובותיהם למדינה שהשקיעה בהם בתחילת דרכם, ואנו בהחלט יכולים להיות גאים בכך. הצטיינות איננה מילה גסה. אחד הדברים שאנחנו כמערכת ותוכנית יכולים ללמוד – שאנחנו תוכנית מצטיינת. עלינו לטפח את התחושה הזו, להמשיך לשאוף להביא את מיטב הנוער היהודי בעולם ולעזור להם להצליח כאן בארץ. תודה רבה וחג פסח שמח.

תודה רבה ליהודית ויינשטיין גרוס על דבריה ועל סמל ח"י לנעל"ה, שנוצר בהשראת סמל העשור לנעל"ה, אותו עיצבה יהודית לפני שמונה שנים בהיותה תלמידת נעל"ה.


"ארץ, ארץ, ארץ, ים אל מול חוף, ופרחים וילדים בלי סוף". ילדי נעל"ה רבים זקוקים למרכז קליטה ומשפחות המארחות אותם בסופי שבוע ובחגים. לעתים הקשר נמשך שנים רבות, במהלך השירות הצבאי ועד לחופה ולשמחות. משפחת חודורוב מארחת את ארתור זברסקי, תלמיד נעל"ה בהרצליה. אם המשפחה, גנית, תביא את דבר המשפחות המארחות.

שלום, כפי ששמעתם שמי גנית חודורוב ואני מודה לכם על הסבלנות שהייתה לכם לחכות ולשמוע אותי. אני רציתי לספר לכם על הרקע שלי. אני הגעתי לארץ בגיל שמונה עשרה כדי להתנדב לקיבוץ, ורציתי לעזור למאמץ המלחמתי. אין מי שיודע להעריך כמוני את חשיבות ההשפעה של המשפחות המאמצות. המשפחה המאמצת שלי עזרה לי בלימוד עברית, מתן ערכים ובהכתרת אהבת הארץ בדרך שבהובילה אותי להתנדב לצבא, לעבוד בחריצות, והיוותה בשבילי דוגמה להקמת בית ומשפחה בישראל, והם מלווים את המשפחה שלי עד היום.


היום אני נושאה באושר שלושים ושתיים שנים, יש לי בן ובת – אלה ואלדן, שהם ציונים ומתנדבים גם הם ותורמים הרבה למדינה. עסקתי רוב חיי בפיתוח שווקים לייצוא עבור תעשייה מקומית, ובמקביל התנדבתי בארגונים כחברת הנהלה וכיושבת ראש. אימצנו משפחות עולות מארצות הברית ומדרום אמריקה במסגרת תוכנית "רעות" של הפורום הישראלי. אנו נחשפנו לתוכנית נעל"ה כחברים ב-"ליונס", ארגון המתנדבים הגדול בעולם אשר הובא לארץ על ידי בן גוריון לפני חמישים שנים.


ארתור הגיע אלינו, ילד מקסים בן חמש עשרה, מקאזאן שברוסיה. הוא החליט על דעת עצמו כי עתיד טוב יותר צפון לו בארץ והוא בן לאם חד הורית, שרצה חינוך טוב כדי להבטיח עתיד טוב יותר. בינואר מלאו לו שבע עשרה שנים, הוא מדבר עברית שוטפת, תלמיד מוצלח ומעורב בבית הספר. ביום שישי בערב הוא בא לארוחת שבת ומשתף אותנו בכל מעשיו ואירועיו. בכל יום שבת במקום לצאת איתנו לטייל הוא עצמו הולך ומתנדב בארגון אס.או.אס כדי למצוא בית חם לכלבים. לאן שילך – יאהבו אותו, הוא מאיר פנים לכל סביבתו. הוא אוהב מאוד גדנ"ע, והוא בעצמו מחכה כמו סוס בקו הזינוק לשירות הצבאי שלו. בחגים אנו חוגגים בביתנו גם עם חברים ומדריכים שלו מהפרויקט – אנשים נפלאים ומודלים לחיקוי. ארתור מודיע לנו בצהלה על תוצאות מבחניו ומשתף אותנו בקשיים ובהתלהבות שלו, וגם בהתלבטויות הרבות. הוא חלק מהחיים והתוכניות של חיינו, והוא בוחר אם ומתי לבוא. השמחה והשיתוף מוקירים אותו גם בליבנו ולכל הסביבה.


אנו יודעים היום שמציאת משפחה מאמצת מתאימה לילד אינה משימה קלה או מובנת מאליה כמו שהיה פעם כשאני הגעתי לארץ. לדעתי, זה אחד הדברים החשובים והמשמעותיים ביותר שניתן להעניק לילד שמגיע לארץ עם פרויקט נעל"ה או לכל עולה. עבור כל שקל שאנו משקיעים כמדינה בילד כמו ארתור, אנו נקבל החזר של אלף. לפי הניסיון האישי שלי, אין לי שמץ של ספק שמשפחה מאמצת יכולה להדגים ולהמחיש לילד או לכל עולה את הדברים החשובים ביותר לקליטתו וחייו המאושרים בארץ.


לכן אני פונה אליכם בקריאה, או אולי נכון יותר – בבקשה, להקים או לתמוך בגוף שיאתר, ינחה ויעודד משפחות מאמצות לילדים. אני אשמח להיות לעזר בנושא הזה. התמורה של ההשקעה הזו תהיה טובה לכולנו, והיא נושאת פרי לאורך חיים שלמים, "ואהבת לרעך כמוך". אני מברכת את היותכם כאן, אני מלאת הערכה ואני חושבת שהפרויקט מדהים, והמשפחות המאמצות יכולות לעשות את ההבדל המכריע.

תודה רבה לגנית ולכל המשפחות המארחות הפותחות את ליבן ואת ביתן לילדי נעל"ה ולבוגרים. לאורה, שמעת פעם על אביהו מדינה?

הוא בוגר נעל"ה?

ממש לא.

הוא משפחה מארחת?

לא ידוע לי על כך.

איפה נולדו הוריו?

אימו בתל אביבי ואביו בתימן.

תלמידי נעל"ה באו מחמישים וחמש מדינות, מתימן עדיין לא. איפה הוא נולד?

בתל אביב.

אז מה הקשר שלו לנעל"ה?

הוא כתב שיר – נעלה. תזמורת שפיה עם ארבעת הסולנים, המנצח בוריס פלדמן, יסיימו עם השיר "נעלה נעלה". מלים ולחן אביהו מדינה.


"נעלה נעלה, לא ניסוב שוב לאחור. זו הדרך בה נלך, זו הדרך אל האור".

"עד נבוא בה נשב, ונפריח כל גיא ומצוק, ויברך אלוהים את בניו השבים מרחוק", וגם את ילדי נעל"ה, הבאים מרחוק. תודה לתזמורת שפיה, ולמנצח בוריס פלדמן ולסולנים מיטל פורת ותלמידות נעל"ה אניה סוברובסקי, מרינה קרפצ'ן וריטה גלבס. לשירת התקווה הקהל מתבקש לעמוד.

גבירותיי ורבותיי, בשם משפחת נעל"ה וכל הקהל ברצוננו להודות לאנשי הכנסת שאירחו אותנו מכל הלב, לראש אגף הטקסים ואירועים בכנסת הגברת מירי יכין וצוותה, למנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט הגברת יהודית גידלי וצוות הוועדה, וכמובן למארח חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.


הודעת סיום – תלמידי נעל"ה יוצאים עם המחנכים לכיוון שער היציאה ולהסעה. צאתכם לשלום, וחג שמח. תם הטקס. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:40.