הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
2
ועדת הפנים והגנת הסביבה

16.3.2010


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן
מושב שני









פרוטוקול מס' 184

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, א' ניסן התש"ע (16 במרס 2010), שעה 10:00

הכוונה להקים מחצבה בסמוך למושבה מנחמיה

חברי הוועדה: ציון פיניאן – מ"מ היו"ר

יעקב אדרי

אורלי לוי-אבקסיס

דורית סלע

- מתכננת סביבתית, המשרד להגנת הסביבה

דר' רמי מנליס

- אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

חנה סלע

- מהנדסת מחוז הצפון, משרד הבריאות

יעקב מימרן

- מפקח על המכרות, המשרד לתשתיות לאומיות

יוסי ויצבורגר

- ראש צוות פיקוח, המשרד לתשתיות לאומיות

עו"ד תהל ברנדס

- סגנית יועצת משפטית, רשות המים

פרופ' אורי שני

- מנכ"ל הרשות, רשות המים

דוד דשן דויטש

- אגף תכנון, מינהל מקרקעי ישראל

מרב ניב


- יו"ר הנהלת הקהילה, קיבוץ גשר

עדנה סולודר

- קיבוץ גשר

יורם קרין

- ראש המועצה, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

מוטי פרץ

- חבר ועד, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

אמנון בנימין

- יו"ר ועד מקומי מנחמיה, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

רוברט כהן

- חבר מטה המאבק, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

נאווה אברהם

- מזכירת מנחמיה, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

יוסף בציר

- חבר ועד, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

אסף וגנפלד

- חבר ועד, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

ציון כהן


- חבר מליאה, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

אורי צ'רבו

- חבר מטה המאבק, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

צביקה היבנר

- חבר מטה המאבק, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

עו"ד ערן לב

- מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

דוד בלום

- חבר מטה מנחמיה, מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

יחיאל אלמקייס

- מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

צליה לובישה

- מועצה אזורית עמק המעיינות (מנחמיה)

עזריאל פילרסדורף
- מנהל איכות סביבה במפעל 'נשר'

יפה שפירא

ס.ל. - חבר המתרגמים בע"מ

הכוונה להקים מחצבה בסמוך למושבה מנחמיה

אנחנו נתחיל. היום ה-16.3, יום שלישי בשבוע, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא של הכוונה להקים מחצבת גבס בסמוך ליישוב מנחמיה.

לדעתי נעשו פה, פעולות הרסניות בנושא של סביבה, נעשו פה דברים שאפילו הייתי אומר במסתור, מה שנקרא הנסתר יותר מהנגלה, התקבלו פה החלטות בשיקול דעת מוטעה ואף יותר גרוע מזה. הייתי בשטח וזה הזכיר לי קצת את שנות ה-50, המלחמות בין הפריפריה לבין הקיבוצים, ואני ממש מתבייש להגיד את הדברים האלה. כאשר ניסיתי להיכנס לאתר והיה איתי פרופסור אורי שני, היה לא נעים, ואפילו אחד האנשים שנמצאו שם הזכיר את רצח רבין. אלה דברים שהעלו לי מה שנקרא את הסעיף המרוקאי. אלה דברים שלא צריכים להיעשות והיה קשה לראות את הדברים האלה, במיוחד היה קשה לראות, מה שלמדנו, גן סגור.

מאז ניסינו להגיע לאיזה שהן פשרות או הקלות, ככל שצד אחד התקדם, ואני לא רוצה להגיד עכשיו איזה צד, אני אגיד את זה יותר מאוחר, הצד השני משך אחורה, כדי לא להגיע להסכמים ולא להגיע להסדרים. חבל שאנשי המקום, אני מתכוון לבעלים של המקום, לא חשבו על נושא שהיה יכול לתת תנופה, לכל האזור, כאתר תיירות ואטרקציה.

אבל הגענו למצב שהמים נשאבו ואין מים, יש עכשיו שלולית מים קטנה שם, במקום שהיה יכול להיות מקום גאווה, אטרקציה ארצית, אני חושב, שלא לומר עולמית.

זה היה אפילו מקום בילוי.

נכון.

למי שלא יודע את הכללים בוועדות, יושב הראש נותן את הרשות לדבר ולא מתפרצים. אני יודע שכולנו 'חמים', אבל אני מקווה שהחום לא ישפיע פה, כי אם אני אצטרך להוציא אנשים, אני אוציא אנשים. בואו נעשה את זה דיון תרבותי וכל אחד יוכל לדבר ואני מקווה שנגיע לסיכומים.

אני מצר, ואתמול פנתה אליי גם חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, שהיא תושבת האזור והיא גם רואה את הנושא של איכות הסביבה, את הנופים שהולכים ונעלמים מהצפון, והיא אמרה 'אני מגיעה כדי להשמיע את הזעקה ולתת יד לשמור על מה שצריך לשמור'. אני מצטט נכון?

לגמרי.

אני לא רוצה לומר פה את הלך העניינים ומה קרה ולא קרה, אני אתן לחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס ולאחר מכן פרופסור שני ונפתח דיון. בבקשה.

קודם כל אני באמת רוצה לברך אותך על הדיון הדחוף הזה שבאיזה שהוא אופן לתושבי המקום, בעיקר בפריפריה, שם אין לובי ואין לוביסטים. אני רואה שלעמק המעיינות יש לוביסטים ואת סטיבן אני מכירה גם בנושאים של ילדים בסיכון. יש פה לוביסטים שבאים להגן על אינטרסים שהם אינטרסים כלכליים נטו. כשאני מדברת על כלכלי, אני מדברת על כלכלי כשחלוקת הרווח היא גם לפי חתך מסוים, ושלא תטעו, אני תושבת עמק המעיינות, אני תושבת קיבוץ מסילות, אבל כשאני רואה את הדברים מתרחשים לנגד עיניי, אני לא יכולה שלא להזדעזע ולהיזכר באירועים או בשנים שקדמו. אבל מה שמתאר עכשיו חבר הכנסת פיניאן לא נוגע רק לאגם הנעלם, כך היינו קוראים לו, כשהיינו הולכים לטיולים שנתיים היינו הולכים לאגם הנעלם, לא רואים אותו מאזור מסוים וכשאתה מגיע אתה נחשף לאגם מקסים, וזה הפך להיות גם חלק של בילוי כזה נחמד לבני נוער, אין יותר מדי אטרקציות או מקומות בילוי. אבל זה לא נגמר בזה, עמק המעיינות משתלט על אוצרות טבע ששייכים לכולנו, וזה לא קשור אם אתה תושב בית שאן או אם אתה תושב הקיבוצים. אני רוצה להגיד לכם שאני מקבלת לא מעט פניות מתושבי הקיבוצים שמזדעזעים. אז זה מתחיל בהשתלטות על האגם הנעלם, הייבוש שלו ואולי תהיה שם מחצבה. אם ניתן לזה לקרות, אז ויתרנו על עוד אוצר טבע.

אבל בזה לא נגמר, עכשיו יש תכניות חדשות, לקחת את המעיינות שמסביב לבית שאן, בשטחים המשותפים, בחלק מהקיבוצים יש את המעיינות שזורמים בתוך הקיבוץ, ששם לא ייגעו ולא יפתחו ולא יעשו אטרקציות כי זו נחלתם של הקיבוצים, כמו למשל האסי בניר דוד, אבל את הסחנה לקחו לנו לפני שנים, אני זוכרת שהבטיחו לנו שזה יהיה ללא תשלום, יש לי פה מחירון, וגם עשו את זה בגני חוגה. פעם זה היה עין סודה וזה היה נוף בתולי, יפה, כמעט ולא נשאר כאלה. היום, אם אתה רוצה וליהנות מהטבע, אתה צריך לשלם, וכשאתה צריך לשלם, אז אני אתן לכם קצת מחירים. לדוגמה, לגן השלושה, יש שם גם פארק אוסטרלי, אז מבוגר 55 שקלים, אם אתה הולך רק לסחנה, רק למעין עצמו, אז סטודנט משלם 32 שקלים, מבוגר משלם 36 שקלים, כאשר אתה הולך עם ילדים תתחילו לעשות את החישוב, ואתם יודעים שיש שם גם הפקעת מחירים, כאשר אתה רוצה לקנות קרטיב, אז אם הוא עולה לך 2 שקלים במכולת השכונתית, הוא יעלה לך 10 שקלים בתוך המתחמים האלה, אבל זה דבר בפני עצמו. אתה צריך לבוא, אתה צריך להחנות את הרכב, אולי גם לשלם חניה. אני זוכרת שהבטיחו לנו שבסך הכל רוצים לשמור על המקום, לטפח אותו, למנוע מהאזרחים באזור, או מהתושבים, או מאלה שסתם מבקרים, לבוא ולהשחית ולהרוס. חברים, גם כשבן אדם משלם לפעמים הוא משחית. אנחנו רואים את זה בבתי מלון, אנחנו רואים את זה בפארקים אחרים. בשביל למנוע את התופעה הזו, אפשר לאכוף ולעשות אזור אכיפה מוגבר עם קנס מוגדל, וכל רשות מקומית יכולה להרשות לעצמה לקבוע את המחירים.

מה שלי נראה זה שרוצים לעשות כסף, ורוצים לעשות כסף על חשבון האזרח הפשוט, או אולי למנוע את דריסת רגלם של הבית שאנים, או של מי שלא נראה בעיני כאלה ואחרים, ואני מתקוממת. אני מתקוממת כי הנופים כבר לא נשארו, אחר כך הופכים להיות אתר תיירות, אומרים לך 'בוא תהיה תייר בשכונה שלך', 'בוא תהיה תייר בבית שלך', באזורים המשותפים, ואסור לנו לתת לזה יד. אני פה לא מתכוונת לעצור, אני מתכוונת להמשיך הלאה. אומרים 'לא, הכניסה תהיה ברגל, מי שירצה, יוכל להיכנס באופניים, או לשכור טרקטורון', או מה שלא יהיה, כמובן שזה עולה כסף, אופניים צריך לשכור, כך הבנתי גם מהשר ארדן. אנחנו נצטרך לשלם בעבור מה? בעבור זה שאנחנו הולכים לטבול ואני מכירה את האזור, כל שבת אני עם הילדים שלי שם ולטיול אופניים זה מקום מקסים, ואני רוצה להגיד לכם שהזיהום לא כזה גדול, אבל מה שעשו בגני חוגה, שהיה פעם עין סודה, זה שסגרו אותו, תחמו אותו, הרסו את הטבע, עשו שם בריכות של בטון, ויותר מזה, תושבי בית שאן משלמים, אפילו לא כמו תושבים של האזור, למרות שזה ממש באזורנו, ואנחנו רואים את הדברים האלה ומתקוממים.

אם מישהו בא ואומר 'מסיבות סמים', חברים, אם יש חבר'ה שיושבים בצורה לא מבוקרת במעין ומעשנים, המשטרה יכולה לתפוס ולאכוף, זה קל לאכיפה .אבל כאשר מדובר במסיבת אל-סם בגני חוגה, כששנה אחרי שנה משכירים את המקום לחבר'ה כאלה מפוקפקים... אני חייבת להגיד לכם, זו גם הטעיית הציבור. הגעתי לשם פעם אחת למסיבת אל-סם, מה שראיתי שם, הזדעזעתי, תוך חצי שעה הייתי בבית בחזרה; מסיבת סמים בחסות. אז אף אחד לא יבוא וימכור לנו שהם באים להגן על האזור. את זה אני לא קונה, וכולם יודעים מה היה שם, ואז כשהיינו ברדיו, גם עקבנו אחרי כל הנפצעים שקפצו לבריכות נמוכות בקפיצות ראש, מראות לא נעימים ואירועים לא נעימים.

אנחנו לא נצא מהנקודה החשובה, אוצר הטבע הזה שייך לכולנו, ושייך לכולנו זה אומר לא רק אם הנחל עובר לנו עכשיו בקיבוץ. בואו נראה אותם מפתחים את הנחל של אסי. אם אתם רוצים להיכנס היום לניר דוד, אתם צריכים להגיד למי הגעתם, מה אתם הולכים לעשות שם ואסור לכם להתקרב לנחל. אבל מה שנמצא בשטח המשותף, הולך להיות שוב פעם רק נחלתם של כאלה ואחרים. אסור לתת לזה יד, לא מבחינה חברתית ולא מבחינת איכות הסביבה.

אני מתפלאה על השר ארדן שהוא עוד לא עצר את זה, ואני מקווה מאוד שהוא יעצור את זה, ובקרוב. אנחנו פועלים בנושא הזה, ואנחנו ממש תמימי דעים ומשתפים פעולה. מזל שלאזור שלנו יש שני נציגים.

תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי.

פרופ' אורי שני, המנהל הכללי של רשות המים. רק תשובה, וכשאתה מתייחס, בצו שהוצאת בתאריך 30 ביוני, כתבת שם 'הזרמה של עד 80,000 קוב במשך 115 שעות רצוף'. כמו כן כתבת 'יש להגיש דוח מסכם על אירועי ההזרמה הנ"ל, הדוח יכלול את לוחות הזמנים שהיו בפועל בהזרמה, הכמויות שזרמו, מסקנות לעתיד בכל הנוגע להזרמת הנחל. אי עמידה בתנאי מתנאי צו זה מהווה עבירה על חוק המים העלולה לגרום לביטול הצו'. האם הם עמדו בכל התנאים שהעלית בצו? בבקשה, פרופ' אורי שני.

סליחה, חבר הכנסת ציון פיניאן, אני מבקש לשאול גם את אורי שני---

לא, סליחה. אתה הבא אחריו.

אני תיכף אתייחס לנושא של הצו וכל מה שקרה, בוא נתחיל בהתחלה. צריך להבין את הנושא והקשבתי טוב למה שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי, וחלק מהכאב שלה, אני חולק איתה, אני מסכים.

השאלה של חלוקה של אוצרות הטבע שיש לנו, בינם לבין פיתוח, היא שאלה אמיתית וקשה שאנחנו, כמדינה, לא אני כרשות מים, דנים בה כל יום, יש שאלה של חופי ים ויש שאלה של---

כשסוגרים חוף ים, כולם מזדעזעים, העמותות קמות. כשזה קורה בחצר האחורית, אנשים לא רואים את זה.

לא, גם בחצר האחורית. השאלה היא שאלה אמיתית, ומבחינתי, וכשחבר כנסת פיניאן אמר לי 'בוא, יש משבר', אז אני מודה וקצת מתבייש שזו פעם ראשונה שהייתי באגם הנעלם והלב כואב. אין פה שאלה. בתור איש טבע, הלב כואב.

עכשיו אני שם רגע 'אבל'. יש דרכים להחליט ולהתמודד. הזמן שבו היה צריך לשאול את השאלה האם את האתר הזה הולכים להפוך למחצבה, או את האתר הזה הולכים להפוך למקום טבע, אגם נעלם, או כל מה שרוצים, אז היתה השאלה, זה מחצבה או זה אתר טבע. ברגע שהרשויות החליטו, עם כל התהליכים של ועדת תכנון וערעורים וכל מה---

זה לא מגיע לציבור, רק לאחר שמתקבלת החלטה.

אנחנו, ברשות המים, לא חלק מהשאלה הזאת. אנחנו פשוט לא חלק מהשאלה הזאת. ברגע שרשויות התכנון, אני אפילו לא יודע להגיד מי אלה הרשויות---

הוא נתן אישור לשפוך מים, הוא לא חלק---

אני מבקש מיושב ראש הוועדה שייתן לי אישור להגיב.

רק אחרי שהוא יסיים. אתה אחריו.

כן, אבל נאמרים דברים---

אז אתה אחריו.

עוד לא התחלתי להגיב.

שיתייחס לחצי מיליון קוב, זה הכל.

אני חוזר ואומר שהשאלה האם יש שם פינת טבע, אגם נעלם או מחצבה, נידונה בדיון, האם יש שם אתר טבע, לנוחות כולם, או שתהיה שם מחצבה. מרגע שהוחלט שתהיה שם מחצבה, זה כבר גורר אחריו פעולות אחריות שהן פעולות המשך. הדרך אצלנו שבה מחליטים לטפל בבקשות שנובעות מזה היא שיש ועדה ששותפים לה המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, משרד הבריאות, רשות המים, כולם, שדנה האם ניתן לעשות את הפעולה כפי שהתבקשו, כשהבסיס לדיון הוא זה שיש החלטה לעשות שם מחצבה ושצריך לפנות את המים. אנחנו לא דנים האם תהיה שם מחצבה או לא תהיה שם מחצבה. רשות המים לא מחליטה אם תהיה מחצבה או לא תהיה מחצבה. אני אומר את זה כאן בצורה הכי פשוטה בעולם. זה פשוט לא בסמכויות שלנו. לנו כן יש סמכות להגיד האם את המים מתוך האגם צריך לשאוב למכליות ואת המכליות להסיע לאיזה שהוא מקום, או שניתן להזרים את המים האלה לנחל.

שם אתם נכנסים, רק אחרי שכבר התקבלה החלטה.

למה לא עשית את זה?

אני מבקש, אני אתחיל להוציא מפה אנשים.

צריך להבין את המסגרת של הדיון. אי אפשר לעשות את זה אחרת. אנחנו יכולנו להגיד להם 'רבותיי, אי אפשר להוציא את המים בשאיבה מהנחל, אתם צריכים, אם אתם רוצים, לקחת אותם במכליות' ואז היינו אומרים להם לאן להביא אותם. זאת האלטרנטיבה.

כמו שאמרתי קודם, בוועדה יושבים אנשי רשות המים, מבחינת שימוש, אנשי המשרד להגנת הסביבה מבחינת הנחל, ואנשי רשות הטבע והגנים מבחינת ההפרה של ערכי טבע ונוף, גם ביציאה וגם בכניסה, אנשי משרד הבריאות לגבי האם יש סיכוי שייגרם נזק בריאותי לגופים. ישבו כל הגופים האלה ביחד ודנו וקיבלו החלטה פה אחד---

ואין שם נציגות של תושבי המקום, או תושבי האזור, בהחלטות כאלה? אני שואלת כדי להבין את המסגרת של קבלת ההחלטות.

מה פתאום, אנחנו במקרה שם.

זו שאלה מעניינת, אם לא מתייעצים עם תושבי המקום, ואז זה רק בדיעבד, זה מעניין.

הנושא הזה הפך לנושא של מים במקום לנושא של מחצבה כן או לא, או אגם טבעי. אני אומר עוד פעם, הדיון האמיתי, ואפילו יכול להיות שבתור האזרח אורי יש לי דעה, אבל זה לא שייך. זה הפך לנושא מים והנושא הוא לא מים.

עכשיו אני אגיד משהו על המים. סליחה לכולם, אבל במקצוע האזרחי שלי אני פרופסור למים ולמים מליחים ואני מלמד קורסים בהשקיה במליחות באוניברסיטה, הקורסים היחידים שיש בארץ, ואני אומר לכם שהמים האלה לא מתאימים להשקיה. כפי שהיו באגם, ופה זאת חוות דעתו של ראש רשות המים ושל פרופ' אורי שני, שזה תחום ההתמחות שלו, זה מה שהוא יודע, המים האלה לא מתאימים להשקיה, אני מצטער מאוד, אלה מים מלוחים מדי. אם הייתם משקים איתם את הגידולים שלכם, הגידולים היו נפגעים, לכן כאלטרנטיבה כזאת, היא לא מתאימה.

יש שם דגים.

רבותיי, יש דגים בים שחיים במים מאוד מאוד מלוחים, ועדיין אי אפשר להשקות במי הים את הגידולים שלכם. אם אתם רוצים עכשיו שיעור במליחות, אני מוכן להיכנס בפרטי פרטים, מה מותר ומה אסור, איפה יהיו דגים ואיפה הצמחים רגישים.

אני חוזר ואומר, באופן מקצועי לחלוטין, השאלה שהוועדה שאלה את עצמה, האם המים האלה הזיקו לנחל כמים שנוגעים לנחל, האם ניתן להשתמש במים האלה לחקלאות, והתשובות המקצועיות לחלוטין שניתנו על ידי הוועדה היו מאוד ברורות.

אני בכל זאת אעשה תיקון, בעקבות הבדיקה מחדש שעשינו, אמרנו שיכול להיות שיש הבדל באיכות המים בין המים שהיו באגם, שאלה מים שהושפעו מזה שהם ישבו הרבה זמן באגם והיתה התאדות, ושאלה מים שמבחינתי לא מתאימים לשימוש חקלאי, ויכול להיות שהמים של הנביעה אלה מים שכן מתאימים ולכן אנחנו אמרנו שני דברים, אל"ף, אנחנו נבדוק את המים כשתהיה נביעה, ואי אפשר יהיה לבדוק את המים כל זמן שלא הגענו לנביעה. בי"ת, הודענו גם למחצבה, לאלה שמפעילים, לאחר הקטע הראשון שבו הוציאו את המים על מנת להמשיך לפעול שם, הם צריכים לבקש מאיתנו רישיון לשימוש מים, רישיון הפקה למים, שאנחנו נבדוק אותו על פי קריטריונים של שימוש, על מנת שהמים האלה לא יתבזבזו. אנחנו חילקנו את הקטע בין הקטע הראשון לבין הקטע השני. כדי להשתמש במחצבה היום, אם המעין ימשיך, אנחנו צריכים לאשר שימוש במים, הפקה במים. את זה נעשה בפרוצדורות ה---

יש לי שאלה. המאבק על האגם, מבחינת להשאיר אותו כאגם לתושבי האזור, אבוד כבר?

הוא לא אבוד, הוא מתמלא.

אבל אם תקום שם מחצבה, בטח לא ייתנו לכם לשחות בסמוך. זה גם סיכון בריאותי, אני לא מאמינה שתרצו. השאלה שלי מבחינת מאבק, מבחינת לשנות סדרי עולם, אנחנו כבר איבדנו את היכולת לשנות את הדברים?

אני ממש לא מומחה לתהליכי האישור והערעור.

אתה מומחה בתהליכים של קבלת החלטות, את זה אני יודעת.

יש בוועדות התכנון והאישורים ועדות שמאשרות, יש פה סדרה שלמה של... אנחנו בכלל לא בלוּפּ.

מר אמנון בנימין, נציג תושבי מנחמיה, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אכן פרופ' אורי שני צודק, המים זאת לא הבעיה, אבל פרופ' אורי שני, אתה, כממונה על המים במדינת ישראל, חתמת על צו לריקון אגם, כאשר אתה באת ואמרת ש'אני אפילו לא מכיר את המקום'. לא היתה לך שום דגימה שאכן המים שפירים או מי קולחין ואתה הוצאת צו בחתימת ידך שבו כתוב שהמים הם מי קולחין. אתה גם אומר, ואני שומע אותך, שמניסיון שלך המים הם בריכוז גבוה ולא מתאימים. לנו יש פה חוות דעת של אנשים שלך, פרופ' אורי שני, שעשו דגימות באגם ויש פה חוות דעת מאוד מסודרת וארוכה שבה מפורט במפורש שהמים הם מים מתוקים וראויים לשתייה. אז אם אין לך בקרה על האנשים שלך שדוגמים, או שאתה לא סומך עליהם והם הולכים ואתה הולך ומאשר שאיבה של 400,000 או 500,000 קוב לתוך ים המוות, מה שנקרא, כאשר אצלנו בתוך הישוב השנה הזאת הולכים להתרסק מבחינה כלכלית כ-15 חקלאים, אז באמת זה לא נושא המים. זה נספח למאבק שלנו, שאני חרד לו מבחינת אזרח, פרופ' אורי שני.

הגעת לאגם גם בעקבות לחץ של ידידנו, חבר הכנסת ציון פיניאן, כי היו אליך פניות בעבר בנושא הזה, מאזרחים תמימים, ולא התייחסת. לכן אכן אתה צודק באמירה שלך, כשאתה אומר שזה לא משהו שקשור לרשות המים, אבל מה לעשות שבתוך המחצבה הזאת יש גם אגם יפהפה שאתה יכולת, לפני שחתמת, לעשות משהו הכי פשוט שבעולם, להיכנס לרכב שלך ולנסוע כשעה ולבדוק. אנשים מגיעים אליך ומבקשים אישור לשאיבה, לבדוק האם זו איזה שהיא שלולית, או מדובר באגם ברדיוס של 7 או 8 קילומטר, עם 500,000 קוב מים, אבל באמת, אתה צודק.

בנושא של המים, אני לא אדבר הרבה ולא ארחיב, כי לדעתי זה מחדל לאומי. חד משמעית, מחדל לאומי. אני אגע ברשותך בנושא המחצבה עצמה. כל הסיפור התחיל למעשה לפני כשנתיים, כאשר נודע לי שיש כל מיני רעשים מאזור המחצבה הישנה. כשאנחנו מדברים על המחצבה הישנה, אנחנו מדברים על מחצבה שפסקה לפני כעשרים ומשהו שנים. כשניגשנו לבדוק את העניין וכשראש המועצה הקודם ניסה לבדוק עם קיבוץ גשר את העניין, אז אמרו 'לא, אין לנו שום כוונות, אנחנו עושים כל מיני בדיקות, אבל תהיו רגועים, אין לנו שום כוונות'. אחרי כשמונה חודשים מהאירוע הזה, אנשי גשר ונשר עלו על הקרקע עם כלים והתחילו לעבוד שם וליישר ולפלס דרכים. ניגשנו למועצה האזורית עמק הירדן, שלמעשה האזור הזה הוא תחום שיפוטה, והוצא צו הפסקת עבודה מיידי, זה טיפה טיפה מערער את הנושא של החוקיות של החבר'ה האלה, שהם עולים לקרקע ללא רישיון, מתחילים לעבוד והם עוצרים את העבודה רק אחרי שהם מקבלים צו הפסקת עבודה.

במהלך כשמונה חודשים, תוך כדי המאבק... אני רוצה גם להעיר פה ולהגיד שהיום אני מתחיל לשמוע מאנשי גשר שהקרקע היא קרקע בבעלותם הפרטית. אם אכן זה נכון, שזו קרקע בבעלותם הפרטית, אדוני היושב ראש, אני רוצה לעדכן פה את כל הנוכחים ולהגיד שהקרקע היתה עד לפני מספר חודשים קרקע ששייכת לקיבוץ גשר ולהימנותא ולקרן קיימת לישראל, ואם בוצעו החלפות קרקעות בחודשים האחרונים או בחצי השנה האחרונה, זה רק מראה עד כמה זה חמור, שהחבר'ה האלה מעבירים את הדברים...

אני רוצה להוסיף, אדוני היושב ראש, שכשבקרן קיימת לישראל ראו שהמאבק באמת צודק מבחינתנו, הם באו ואמרו 'חברים, בואו נשים את היועצים המשפטיים בצד, אנחנו נרים ועדה מטעמנו שהיא תקבע ותחליט'. אכן הוקמה ועדה בראשותו של פרופ' טל, הוא הגיע אלינו, עשינו גם סיבוב באזור. פרופ' טל מונה על ידי קרן קיימת לישראל להיות יושב ראש הוועדה שהיתה אמורה להחליט לאיפה פני קרן קיימת לישראל יהיו מועדות אם הם חותמים לגשר כשותפים או לא חותמים לו.

הוא עובד קרן קיימת.

פרופ' טל אכן הגיע ונעשו גם סיורים בשטח. נתנו לנו להבין שעל גופתנו המתה תקום כאן מחצבה. המקום לא מתאים, תכנית המתאר שמדברים עליה, אני רוצה שנבין את הדברים האלה, כאילו שהיא רשומה כמחצבה, זו תכנית מתאר של לפני 25 שנים. בינתיים מישהו במדינת ישראל אישר ליישוב מנחמיה להקים שם שכונה, שכונה בתוך תכנית המתאר הזו, אז הדברים שונים היום. אז נכון שמבחינת איכות הסביבה, ולצערי אני לא יודע איך השר ארדן חתם על זה, למרות שעל פי התנאים היבשים של איכות הסביבה, 500 מטר ממקום המחצבה אושר להקים, אבל כולנו יודעים ונשקר---

תגדל את הילדים שלך שם.

אני רק מחזק את מה שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי, שבהחלט הלכנו כיישוב, שמונה כ-1,500 תושבים, ואוחדנו עם המועצה האזורית עמק המעיינות לפני כשלוש שנים. המאבק שאני מנהל אותו, כיושב ראש הוועד של הישוב, הוא מאבק קשה מאוד, הוא גם חסר אמצעים מבחינתי להתמודד---

שאלו את דעתכם לפני שקיבלו את ההחלטה---

אף אחד לא שאל, וגם לא שאלו---

זה הכי נוגע אליכם, אתם הכי קרובים.

ההתמודדות שלנו היא יום יום. אני רוצה, ברשותך, חבר הכנסת ציון פיניאן, תוך כדי בקשת הרישיון המשרד לאיכות הסביבה באמת עשה לנו איזה שהיא טובה, והוא כותב, אני מצטט: 'למרות שזה לא בסמכות משרדנו ומכיוון שעל בסיס הבקשה אמורים לנוע בציר הצר הזה כ-112 משאיות, יש להפנות את הבעיה למשרד התחבורה'. כמו שאנחנו יודעים, לא הפנו שום בעיה. אנחנו מדברים על ציר שאתה נסעת בו, חבר הכנסת פיניאן, ואתה יודע על מה אנחנו מדברים, כאשר בציר הזה נוסעים עוד איזה 100 טריילרים לאתר טליה, אבל כנראה שכולם מאוד מאוד מאוד רוצים לעזור לאנשים האלה. ראש המועצה האזורית עמק הירדן, למרות שהם לא מילאו אחרי כל הסעיפים לקבלת הרישיון, כנראה שמדובר מבחינתו בפיקוח נפש, הוא קודם כל הוציא להם רישיון זמני, 'קחו רישיון זמני, אחר כך תמשיכו להביא לנו את הדברים'. אנחנו כולנו מבינים שכולם רוצים לאכול מהעוגה הזאת, והמצב הוא כזה שאנחנו נמצאים כרגע במצב חד משמעית שאם תוקם שם מחצבה זה יהיה גזר דין מוות לישוב הזה. חד משמעית. אני לא רוצה להגיד שזו אטרקציה תיירותית ואכן למקום הזה, ללא שיווק וללא יחצון מגיעים בסופי שבוע כ-400, 500 מכוניות, רק מפה לאוזן, אז בהחלט אני אשמח אם תתקבל כאן החלטה, כי למעשה אנחנו---

אני חייבת להגיד, הוא עדיין נראה נקי.

זה לפני השאיבה.

אם מגיעים אליו 450 איש והוא נראה נקי ומטופח, זאת אומרת שאפילו לא צריך להפוך אותו למשהו מסחרי.

אנחנו בהחלט נשמח שהוועדה תעזור לקיבוץ גשר לשנות את תכנית המתאר לתכנית מתאר תיירותית, אפשר לעשות שם אטרקציה תיירותית.

בנושא המסמכים של קבלת הרישיונות, חבר הכנסת פיניאן, אנחנו גם רואים שהם מתייחסים על פי הבקשה שלהם לעורך דין מימרן, שהוא למעשה הממונה על המכרות. לא מדובר על אותה תכנית מתאר שאנחנו מכירים אותה.

נציגי קיבוץ גשר, גב' מרב ניב, בבקשה.

נקודת המוצא שצריך לזכור כאן בעניין הזה, שאנחנו מדברים על מחצבה שלא מקימים אותה אלא מחדשים את הפעילות שלה. המחצבה הזו קיימת בסביבות מנחמיה לדעתי מעל 50 שנה ואולי אפילו קצת יותר---

קצת פחות.

כאשר הגדרת השטח כמחצבה נעשתה לא בגלל שקיבוץ גשר החליט ביום בהיר אחד שהייעוד האולטימטיבי של הקרקע הוא לחפור, אלא שבקרקע הזאת יש גבס שמוגדר על ידי מדינת ישראל כמשאב לאומי, ובא לידי ביטוי בתכנית מתאר 14 שמגדירה מחצבות והקרקע הזאת, המחצבה הזאת מסוף שנות ה-70, מאז שנכנסה לתוקף תכנית מתאר 14, זה ייעודה של הקרקע. הסיבות להפסקה, לעצירה ולהשעיה של החכירה, מאחר והמחצבה הזו מעולם לא ננטשה, החציבה בה נעצרה בגלל שיקולים טכנולוגיים, המים שנוצרו במקום ושנקבו במקום, מקורם כנראה דווקא בתהליכי החציבה, היינו לא מדובר באיזה שהוא אתר טבע, אלא מדובר בתופעה שנוצרה בידי אדם.

השטח כשטח פרטי נוכס בצורה זו או אחרת ונראה כשטח תיירותי, הבעיה בהגדרה של שטח פרטי של אדם אחר כשטח תיירותי של הציבור היא שלא ברור לגמרי מי האחראי. כאשר לפני מספר חודשים אירע מקרה טביעה שבו נפצע בחור אחד וטבע בחור אחר, את אותם מכתבי דרישה וכתבי תביעה שלחו לקיבוץ גשר, כי הוא הבעלים של הקרקע, ולא לעם ישראל.

תשימו מציל.

אנחנו שמנו גדרות.

התחייבתם לשלם על פי דין? מי יצא אשם? זה ששלחו לכם כתב תביעה, האם גם נדרשתם לשלם? אני יכולה לתבוע את כל העולם ואחותו, השאלה אם על פי דין נדרשתם לשלם. לא.

התביעה בתהליך.

עד לפני כמה חודשים זה לא היה שטח שלהם.

בואו ניתן לה לסיים. אני מבקש, תכבדו אותה.

הייתי רוצה להבהיר נקודה אחת ביחס לסוגיית הקרקע, כיוון שלרגע נדמה שאי ידיעת העובדות או אי ירידה לפרטים גורמת לכך שחבריי מטילים האשמות שהן לא במקומן. הקרקע שבה מצויה המחצבה היא קרקע שפורמלית הבעלות שלה היא בעלות משותפת, אבל בפועל הבעלים בקרקע, למרות שלכאורה יש להם זכויות לא מסוימות, בפועל הם נהגו במעין חלוקה פנימית ביניהם, היינו קרן קיימת או הימנותא מעולם לא הפעילו מחצבה, זה לא עיסוקם, ובמשך כל השנים שבהן הן שותפות בבעלות, הן לא עסקו בזה. באותה מידה שקיבוץ גשר מעולם לא עסק בייעור, שזה תפקידה של קרן קיימת לישראל.

במסגרת הכוונה לחדש את פעילות המחצבה, פעלנו בהתאם להוראות החוק ובהתאם להוראות המחמירות ביותר של התקנים שיש. למרות שנעשה פה איזה שהוא ניסיון, שאני מודה שמאוד קשה לי איתו, ליצור מצב של 'אנחנו' ו'הם', זה לא אנחנו והם; תושבי מנחמיה ותושבי גשר, מעבר לעובדה שאנחנו שייכים לאותה מועצה אזורית, אנחנו שכנים---

המחצבה תסכן את הילדים שלהם, לא תסכן את הילדים שלך, מבחינת הקרבה. אני מבינה במה מדובר, אני מכירה את השטח, אני נמצאת שם, ביקרתי שם, הילדים שלהם יגדלו עם האבק, לא הילדים שלך.

אני מוכן לארח אותך בכל שבת אצלי בבית, כי את השכנה שלי.

סליחה, אני מבקש.

הבדיקות שנערכו, בדיקות אוויר, בדיקות ניטור אוויר, בדיקות דיגום אבק---

בטרם המחצבה עובדת.

נעשתה סימולציה על בסיס נתונים קיימים שמטרתם לחזות את התהליכים ואת ההשלכות שיהיו---

בדיקות מטעם.

זה לא משנה, המחצבה עוד לא עובדת, אז מה יסיקו הבדיקות?

תנו לי לסיים משפט אחד, זה לא מכובד.

את מדברת עשר דקות, עם כל הכבוד.

תנו לה לסיים, אני ממש מבקש.

לא רק זאת, מבחינת המחויבות שלנו לשמירת איכות האוויר ואיכות הסביבה באזור המחצבה, אמורות להיות מוצבות נקודות ניטור שתבדוקנה בדיוק את העניין הזה. המחויבות שלנו, לא רק בגלל שיש הוראת חוק, אלא בגלל שאנחנו שכנים ואנחנו גרים באותו אזור, היא לעמוד ולו רק בנקודת המוצא הזאת שאומרת שלא נגרום לפגיעה מכוונת.

אבל אומרים לכם שיש פגיעה, ויש שם תכנית ל---

אחת הנקודות לניטור בקיבוץ אשדות יעקב איחוד ולא במנחמיה.

ראינו מה הם עשו לירדן---

סליחה, אני מבקש את ראש המועצה, מר יורם קרין.

אדוני היושב ראש, אני מבקש לתת את רשות הדיבור לעורך דין ערן לב.

השאלה של תב"ע, תכנית בניין ערים שעליה מסתמך הקיבוץ ועליה מסתמך המפקח על המכרות היא תכנית בניין ערים שהוקמה לצורך סגירת מחצבה ולא הקמת מחצבה. אני חושב שפה לא מציגים את העובדות נכון. מדובר על תכנית בניין ערים שעוסקת במחצבה קיימת, נכנסת לתוקף בערך בשנות ה-80, אומרת שיש לחסל את המחצבה באופן הדרגתי. זה מה שנעשה. המחצבה חוסלה. זה לא חידוש של מחצבה, אלא המחצבה חוסלה ומבחינה תכנונית אין שום מקום לפתוח אותה מחדש.

קודם כל במלה אחת אני חייב להתייחס לפארק המעיינות. אני נמצא בשיחה עם חברת הכנסת אורלי לוי בנושא הזה---

לא, אנחנו נעשה גם ועדה נפרדת לנושא הזה ספציפית.

יש לנו, כראשי רשויות, אחריות על ניהול שטחים פתוחים ומה שהולך להיות בפארק המעיינות זה הסדרה של השטח, ולא שום ביזנס ולא שום דבר, אבל אני בטוח שחברת הכנסת אורלי לוי כשתבוא לבקר, היא תשתכנע.

אני נמצאת שם כל שבת.

לא, יחד איתי.

אני רוצה להרחיב את הנקודה שעלתה פה. מר אמנון בנימין אמר שלוש שנים, מנחמיה אוחדה אלינו לפני ארבע שנים וראה זה פלא, לא אוחד אלינו השטח שבין גשר למנחמיה, שמכיל בתוכו לא רק אגם מחצבה שבמחלוקת, אלא עוד שתי מטמנות אשפה. הדבר הזה משאיר אותי, כראש רשות, במצב בלתי אפשרי, שאני לא יכול לדאוג לבריאות ולאיכות החיים של התושבים שלנו. שניהם במקרה הזה, גם מנחמיה וגם גשר, והנושא הזה יגיע, אני מניח, לוועדת הפנים ואליך, ונצטרך מאוד את הסיוע שלך. גם כשתהיה אצלי בקרוב בביקור, אני אראה לך את זה, זה מצב אבסורדי, אנחנו לא יכולים, לא שואלים אותנו, אין לי שום סמכות, לא של רישוי---

למה לא? אני לא בטוח. אתה כבר מסיר מעליך את כל האחריות, זה לא כל כך נראה לי. אנחנו קצת מבינים בעניינים האלה, לא הרבה.

חבר הכנסת אדרי היה ראש עיריית אור עקיבא.

אני יודע ומכיר ומעריך, אבל אני רק אומר שלי אין סמכויות, לא של אכיפה, לא של רישוי, לא של פיקוח, כי זה שייך לרשות---

זה לא בתחום השיפוט שלך?

לא.

הארנונה למי? לעמק הירדן?

לעמק הירדן.

מר קרין, אם זה היה תלוי בך, היית נותן את האישור או לא?

אני רוצה להסביר את העניין, כי העניין הרבה יותר רחב. אתם עוסקים היום בעניין אחד, יש פה שלושה עניינים שגורמים נזק בלתי סביר לתושבים שלי, משני הצדדים, למנחמיה ולגשר, וכשעשו את הסכם האיחוד מיהרו וכתבו שם שהנושא פעם יוסדר. הוא לא מוסדר, לא שואלים אותי אם להקים מטמנה, מחצבה, לא שואלים אותי מאיפה לנסוע ואין לי סמכות אכיפה, ואפשר לעשות הרבה דברים. כשאתה רשות שמרגישה את הלחץ של התושבים, אתה יכול לעשות דברים, אני לא יכול לעשות כלום. גם אני מגלה את הדברים בדיעבד ולא מתחשבים בדעתי, ואני מבקש אותך, כי אנחנו בתהליך של ועדת גבולות, אני אגיע גם אליך, אני מבקש לגייס את הרצון הטוב שלכם לזה שתהיה לנו יכולת לקבל גם את השטח ולדאוג לשמור על התושבים שלנו ואיכות החיים שלהם. אם זה היה בשליטתי, הייתי מונע כל פגיעה באיכות החיים והבריאות של התושבים.

נמצאת איתנו חברת הכנסת לשעבר עדנה סולודר, שחגגה גבורות. מזל טוב ועד 120. בבקשה.

אני רוצה לומר, כאיש האזור שממש חי בתוך האזור הזה כל שנותיי; ישבתי פה בוועדה הזאת רק שלוש קדנציות ויש פה אנשים שיעידו שבכל הקדנציות האלה עסקתי מרב הזמן בנושא של איכות הסביבה, כך שאי אפשר לטעון שאנחנו לא ערים לנושא של איכות הסביבה.

אני מכירה את המחצבה הזאת עוד כשהייתי ילדה, כשאשדות שישבה בגשר, חצבה במחצבה הזאת ואני לא זוכרת מעולם, כשהמחצבה היתה פעילה, שהיו מריבות בין מנחמיה לבין גשר ולבין אשדות---

לא שאלו אותם.

אני ביקשתי לדבר בנושא הזה, בנושא של 'אנחנו' ו'הם', עם כל הלהט. אנחנו שכנים, ואמרה את זה חברתי גב' מרב ניב, שהיא יושבת ראש הקהילה שלנו, וכל השנים שמרנו ונשמור על החוקים של איכות הסביבה ואני יכולה להתחייב שגשר גם היום לא תעשה דבר שהוא בניגוד לחוק ואם אנחנו באים לנושא הזה, אנחנו עושים אותו בהתאם לחוק ולא נלך בשום דבר כנגד החוק. אנחנו יחד סובלים מאתרי האשפה של חגל---

לא, אנחנו לבד, אתם במקרה סובלים רק מהריח, אנחנו סובלים מ---

אני חושבת שיש לנו יחד הרבה מאוד מה לעשות בירדן, שאף אחד לא הזכיר אותו, שכל הלכלוך עובר גם במנחמיה וגם בגשר, ואנחנו באותן שנים, כשהיינו ילדים, התרחצנו בירדן ושתינו ממימיו וזה היה ירדן נקי. אז את עיקר הלהט צריך באזור הזה להקדיש לדברים האלה. אם רוצה לטייל, חברת הכנסת אורלי לוי, אני בידידות רבה עם אביך וישבתי איתו בבית הזה הרבה שנים, גם ביקרתי בביתכם, וגם בבית שאן משלמים כשהולכים לאתר העתיקות. אי אפשר להסדיר מקומות של טבע בלי שישמרו---

מי צריך להסדיר? המקום קיים, נוף בתולי כל כך יפה, על חופי הכנרת רבים, אבל על המעיינות---

תודה רבה.

דר' יעקב מימרן ואחריו אחרון הדוברים, חבר הכנסת יעקב אדרי.

מר אמנון מנחמיה הכתיר אותי כעורך דין, אני מבקש לא להתקשט בנוצות שלא לי, אינני עורך דין, לא למדתי משפטים. אני המפקח על המחוז במשרד התשתיות וככזה, אנחנו לעולם לא מעניקים רישיון לבצע חציבה ללא עמידה בכל התנאים שהחוק דורש. אכן גם האתר הזה, לגבי החציבה, עמד בכל התנאים בצורה קפדנית מכיוון שהוא היה תחת עין פקוחה של כל כך הרבה אנשים שלא כל כך חפצו ביקרו.

לעומת זאת, הרבה דברים שרציתי לומר כבר נאמרו בצורה זו או אחרת ואני רוצה להתמקד במספר נקודות שאיש לא נגע בהן עד עכשיו. ראשית, האתר הזה, בניגוד למחצבה רגילה, הגורם העיקרי שמעורר את הבעיה הסביבתית, הגורם של גריסה, לא ייעשה בשטח.

זה לא דבר נכון, מה שאתה אומר.

לא תהיה גריסה בשטח, אדוני.

זה לא מה ששמעתי מהאנשים שעוסקים בנושא.

זה מדויק, אדוני, אני מוכן להראות לך. אחרת הרישיון יישלל.

חבר הכנסת פיניאן, ברשותך, הוא לא יודע פשוט, יש החלטה להביא מכונה ניידת למקום שתגרוס את ה-600, 700, 800... אם אתה לא יודע גם את זה, אז זה חמור.

מר אמנון בנימין, סליחה. דבריו נרשמו בפרוטוקול, כשנצטרך ספר ונחזה, נשתמש גם בזה.

הנקודה השנייה, אדוני היושב ראש; זה טוב לשנוא מחצבות, זה נח, זה פופולרי לשנוא מחצבות, התפקיד שלנו קצת פחות פופולרי, תפקידנו לספק חומרי גלם לתעשייה, והאתר הזה, כאשר אושרה התכנית לחצוב בו, אדוני היושב ראש, נבדקה בקפדנות גם ההשלכה הסביבתית שלו. מהבחינה של הנצפות, האתר הזה איננו נצפה בהיותו חבוי, וכך הוא נקרא גם 'האגם הנעלם'.

נקודה שלישית, המים שנמצאים באתר הזה אלה מים שנוצרו, כפי שאמרה גב' מרב ניב מקיבוץ גשר, בצורה מלאכותית, כתוצאה מחציבה. כאן אני רוצה להוסיף נדבך על הנדבך הזה, ולומר שכיושב ראש הנהלת הקרן לשיקום מחצבות, התחייבנו בפני שני ראשי המועצות, גם עמק הירדן וגם עמק המעיינות, לפניך, מי שקדם לך בתפקיד, שכאשר תסתיים החציבה אנחנו נתכנן את האתר עם מקווה מים, בתנאי כמובן שיהיה הגוף המוסמך שייקח על עצמו את האחריות לנהל מקווה מים---

כמה זמן יכולה לקחת חציבה? זה יכול לקחת גם עשרים שנה.

עד כאן דבריי.

חבר הכנסת יעקב אדרי.

אדוני היושב ראש, מאוד היה חשוב לי להגיע לפה, כי הנושא חשוב, כי אני שומע את הציבור, אני שומע את הזעקה ואני מבין את העניין, אבל אנחנו נבין אותו יותר טוב, חבר הכנסת פיניאן וחברת הכנסת לוי, כשנבקר במקום, ואני חושב שהוועדה צריכה ללכת למקום, לשבת עם כל הגורמים במקום על מנת להבין את הנושא עד הסוף.

שמחתי עכשיו לשמוע ממך, אדוני האחראי על המחצבות, שלא תהיה גריסה. זאת אומרת זה יהיה תנאי בל יעבור, כי אתה אומר שלא תהיה גריסה במקום, זה יותר מרגיע אותי, אבל זה לא מספיק. אני חושב שראש המועצה, ופה חסר לי ראש המועצה של עמק הירדן---

חבר הכנסת אדרי, הוא מחכה כרגע למסים שהוא אמור לקבל בחודש הבא.

אנחנו נבוא לשם, אני ארצה שגם ראש המועצה של עמק הירדן, נציגי משרד הבריאות, נציגי איכות הסביבה, כל מי שקשור לעניין הזה, יבואו לשם, אנחנו רוצים לשמוע את כל מי שקשור לעניין הזה, כי אחרי כמה שנים מתברר שזה לא בדיוק כמו שאומרים לנו בהתחלה, נרצה את ההתחייבות לגבי הגריסה, כי זה נושא מאוד מאוד מאוד אקוטי, נושא הגריסה, וכמובן אין טוב ממראה עיניים ואני מציע לך, אדוני היושב ראש, שנצא לשם, נשב עם---

ונביא את השר ארדן, אולי, שיבוא ויראה מה נעשה ב---

ונסדיר את העניין עד הסוף.

אני מקריא עכשיו כמה החלטות שנקבל אותן; ועדת הפנים שמעה את הצדדים, את תושבי מנחמיה ואת היזמים ובעלי הקרקע. ועדת הפנים דורשת בדיקה והחלטה סופית, לדעת האם המים הם מי קולחין או שפירים. ועדת הפנים מבקשת מהיזמים למחשבה שנייה ולכדאיות הקמת המחצבה בסמוך לישוב מנחמיה. ועדת הפנים ממליצה לצדדים לשבת, לקיים דיונים מרתוניים, בכדי להגיע להסכמות מקובלות על כל הצדדים.

יחד עם זאת, ועדת הפנים מסמיכה את חברי הכנסת ציון פיניאן, אורלי לוי ויעקב אדרי, לנהל את המשא ומתן בין הצדדים ולנסות ליישב את הסכסוך ביניהם. ועדת הפנים תעקוב אחרי ההתפתחויות ובמידת הצורך, כשתידרש לכך, תכנס את הוועדה לדון בהתקדמות המשא ומתן בין הצדדים.

תודה רבה.

אדוני היושב ראש, ברשותכם, מה קורה עד לרגע שתתכנס הוועדה, האם מותר להם לעלות על הקרקע ולהתחיל לעבוד?

בשבוע הקרוב נגיע לסיכום בנושא הזה, גם עם רשות המים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00