PAGE
10
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16.3.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 193

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, א' ניסן תש"ע (16 במרץ 2010), שעה 11:00

השתלבות ונגישות החרשים בתרבות – לציון יום ההתרמה

חברי הוועדה: זבולון אורלב – יו"ר

חיים אמסלם

משה (מוץ) מטלון

נילי כהן
סגנית מנהל מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט

שלומית כהן
מפקחת, משרד החינוך

עו"ד אורית שביב-שני
נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

עידו גרנות
מנכ"ל "בקול"

גלית כספי כהן
"מיח"א" – מחנכי ילדים חרשים

דלית אבנון
מכון לקידום החרש

יעל קקון
מכון לקידום החרש

יהונתן שיוביץ
מכון לקידום החרש

שיר אופיר
מכון לקידום החרש

עידו כהן
מכון לקידום החרש
דקל שונפלד
מכון לקידום החרש

רחל חיות
מכון לקידום החרש

תמר אסולין
מכון לקידום החרש

עדן רובינוב
מכון לקידום החרש

יוני רוזנבלט
מכון לקידום החרש

אסתר מקונן
מכון לקידום החרש

אדיסו סיבהט
מכון לקידום החרש

אסתר תירוש
מכון לקידום החרש

רויטל בנון

יהודית גידלי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ


השתלבות ונגישות החרשים בתרבות – לציון יום ההתרמה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

היום אנו מקיימים ישיבה מיוחדת, לציון יום ההתרמה של ארגוני החרשים. הנושא על סדר היום, הוא ההשתלבות וניגשות החרשים בתרבות, הדגש היום הוא על עולם התרבות, וזה לציון יום ההתרמה למען החרשים בישראל.


נעסוק בשאלה מהי תרבות חרשים, מה ההבדל בין תרבות חרשים לתרבות של שומעים, וגם נעסוק בשאלה האם מערכת התרבות בישראל נגישה מספיק לעולמם של החרשים. לצערנו לאחוז מסוים באוכלוסייה יש קשיי שמיעה, בין אם הוא כבד שמיעה ובין אם הוא חרש מוחלט. מאידך מדובר באנשים מאוד מוכשרים שהם בדיוק כמו כל האוכלוסייה שלנו וקיימת חובה בסיסית של החברה בישראל להנגיש בין היתר את מערכת התרבות, הרי לא יעלה על הדעת שאדם חרש יהיה מנותק ולא יוכל להשתלב בעולם התרבות העשיר של מדינת ישראל.


במהלך הדיון, נשלב מופעים של אידסו סיבהט עם להקת היפהופ, ריקוד של תמר אסולין בליווי תיפוף, להקת חם ומספרי הסיפורים. בדרך כלל לפי האתיקה בכנסת אין מחיאות כפיים, אבל אני נותן היתר מאפשר למחות כפיים. אנחנו נפתח עם יעל קקון מהמכון לקידום החרש שתציג את הנתונים ותיתן הסבר על הקהילה בכלל, ועל הפילוח בתוך הקהילה.

בוקר טוב. אני מבקשת להודות ליושב ראש וועדת החינוך חבר הכנסת זבולון אורלב שמארח אותנו כאן הבוקר, ומאפשר לנו במה להציג את נושא הצריכה התרבותית של קהילת החרשים וכבדי השמיעה במדינת ישראל.


התכנסנו כאן הבוקר כל נציגי הארגונים שמובילים את יום ההתרמה השנתי למען קהילת החרשים וכבדי השמיעה בישראל. ארגון מיח"א, מחנכי ילדים חרשים, "שמע", אח"א- אגודת החרשים בישראל, והמכון לקידום החרש אותו אני מייצגת. כמה נתונים ברשותכם אודות הקהילה שלנו, למעלה מ- 700 אלף אנשים עם ירידות בשמיעה חיים בחברה הישראלית. 5% מכלל האוכלוסייה הינה מעל גיל 65 עם ירידות בשמיעה, 2% מכלל האוכלוסייה של עד גיל 65 עם ירידות בשמיעה, ולמעלה מ- 15,000 איש הינם דוברי שפת סימנים.

חשוב לי לומר מעל במה זאת, כי מדינת ישראל לא ערכה סקר מקיף בנוגע לצרכים של קהילת החרשים וכבדי השמיעה, ולאף גורם לא רשמי או אחר אין את הנתונים המדויקים והמובהקים אודות המספרים, ההיקפים, הפיזור, נושא התעסוקה ובוודאי בנושא בו אנחנו דנים הבוקר, נושא התרבות – צריכת התרבות של הקהילה.


אני מבקשת לומר כמה דברים לגבי סוגיית אופי התקשורת של קהילת החרשים וכבדי השמיעה בישראל, חשוב לזכור ולדעת שלכל אדם עם ירידה בשמיעה הזכות לבחור את אופנות התקשורת הנוחה והמתאימה לו אישית, אם זה בקריאת שפתיים, אם זה בשימוש בעזרי שמיעה, מגברי שמע למינהם ושפת הסימנים הישראלית גם כן. אני מנצלת את הבמה הזאת לקריאה להכיר בשפת הסימנים הישראלית כשפה רשמית ולאמץ אותה כחלק מהחיים החברתיים במדינת ישראל.

מה המשמעות בלהכיר בשפת הסימנים?

שפת הסימנים איננה מוכרת כשפה רשמית, המשמעות שתהייה לה הלגיטימציה. כשאנחנו מדברים על חוק הנגישות בכל מקום ומקום לא נצטרך לדון ולהסביר מדוע אדם זכאי, רוצה ודורש, וגם לא נהייה נתונים לסד של תקנה של 45 שעות.

כשאדם בא למשרד ממשלתי, המשרד ממשלתי יהיה חייב שיהיה שם מישהו שיתרגם לשפת הסימנים?

אולי יהיה חייב להזמין, אבל אני צריכה 10 דקות להסביר וחבל. בוועדת העבודה דנים בנושא.

אני מוכן לקיים דיון נפרד על הסוגיה הזאת של הכרה בשפת הסימנים אם תרימו את הכפפה ותניחו לי הצעה מסודרת, מנומקת, יכול להיות שזו תהייה תרומה חשובה של הדיון הזה.

תודה. אני מכבדת את ההצעה. אני חושבת שהרווחנו את היום, אני לוקחת אחריות להוביל את המסמך המשותף בין כולנו ולהעביר לאדוני. תודה רבה.


השפה הינה אמצעי ללא תחליף לקיים חיי חברה וקהילה פעילים בכל מישורי החיים הכוללים גם אירועי תרבות ופנאי. יש לנו הזדמנות הבוקר להשמיע, לצפות הן בפעילויות התרבות של קהילת החרשים וכבדי השמיעה מטעם כל ארגוני החרשים היושבים כאן, כמו גם לעלות את הנושאים הכואבים וטעוני השיפור בתחום שילובם של החברים באירועי התרבות במדינת ישראל כולה.


אני מזמינה את גל קוריניאן חברה שלי מהמכון לקידום החרש להציג את קבוצת לראות סיפורים.

לפי תקנון הכנסת הסדר מי שנותן כאן רשות דיבור זה רק אני, את יכולה לבקש ממני שאני אתן לה רשות דיבור. קודם כל אני רוצה להגיד ליעל קקון תודה רבה, אפשר למחות כפיים. דבר שני אני רוצה לומר שתוך כדי הדברים שלך חשבתי שהבעיה במדינת ישראל היא שהבעיה של החרשים היא לא הבעיה, הבעיה שלנו היא בעיה של השומעים שלא מאזינים, הם שומעים אבל הם לא מקשיבים. אם היו מקשיבים טוב אז לא היו הרבה תאונות דרכים, ולא הייתה אלימות, ולא הייתה עבריינות ואיכות החיים כאן הייתה עולה. אני שמח שאף על פי שיש לכם בעיה בשמיעה אתם מקשיבים, ואתם מאזינים ואני שמח להיות כאן עם אזרחים מאוד טובים.


אני מזמין כעת את גל שתציג את הקבוצה של המספרים ותספר על ההנגשה הלשונית ועל האוכלוסייה הבוגרת. יש את המופע של מספרי הסיפורים.

שלום. בגלל שאני חרשת אני מעדיפה לעמוד כדי שכולם יוכלו להסתכל עלי, גם לראות וגם להקשיב, זה מותר?


לי זה באמת בוקר מאוד משמח לי להיות פה. קבוצת לראות סיפור זו קבוצה של אנשים חרשים וכבדי שמיעה שמספרים סיפור, מספרים את סיפור חייהם של אנשים חרשים שחיים בתוך החברה - חברת הרוב, שזו חברה של אנשים שומעים. מספרי הסיפורים מצליחים להביא בדרך קלה, בדרך הומוריסטית ולהאיר קצת את אור הזרקורים על עולם החרשים. אני מאוד מאוד שמחה להציג, אתם תמחאו כפיים ליונתן אחד ממספרי הסיפורים שלנו, לשיר ואחרון חביב הבדרן שלנו עידו כהן. שלושת השחקנים הם חלק קטן מתוך קבוצה גדולה ורחבה שיש לנו המכילה כחמישה עשר שחקנים חרשים וכבדי שמיעה שמציגים את ההטרוגניות של קהילת החרשים וכבדי השמיעה.

זו לא קהילה הומוגנית, כל אחד שונה וייחודי באופן שלו. נשאלת השאלה ובהרבה מקרים יש את האמירה של אנשים שאומרים "קבוצה של אנשים חרשים זו קבוצה סגורה, קהילה סגורה, חברה מתבדלת". אני אומרת שכן וזה נכון, אנשים חרשים הם חלק מקבוצת מיעוט, זו קבוצה שיש לה לשון אחרת, תרבות אחרת. התרבות שלהם היא זו שמייחדת אותם, תרבות שנוצרה בגלל אורח החיים שלהם. החוויות הן חוויות משותפות, חווית השפה – שפת הסימנים, גם לי כאדם חרש שחיה בפה במדינת ישראל יש את הזכות וגם את החובה להינות מהתרבות, מתרבות שאנשים שומעים נהנים ממנה. זכותי לבוא למקומות נגישים, אני אמא לילדים אשת מקצוע, אמא לילדים שומעים, גם אני רוצה להינות מהצגה, בא לי בזכות ולא בחסד וכמו כולם. צריך לחשוב על אנשים חרשים ולא לבדל אותם אלא לשלב אותם גם וגם.


אני באמת מודה לכם, אני לא אדבר. תצפו קצת מההצגה ותבינו הכל. תודה רבה.

אנחנו נראה עכשיו את המופע של להקת מספרי הסיפורים.

ההצגה

· יש לי מה לספר לכם.
לפני זמן מה נערה רצה לה ברחוב ולפתע ראתה נמלה קטנטנה בוכה ומתייפחת.

· נמלה למה את בוכה?

· היום יש לי יום הולדת ואף אחד לא חוגג לי.
· לא נורא מתוקה, אל תבכי. היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת...ומעכה אותה.
· איזה צחוק, אבל דע לך שהשומעים כאן לא הבינו כאן כלום, אבל זו תחושה שאנחנו חשים אותה יום יום במהלך חיינו. ולמה?

· מי הכין את העוגה הזאת?
· אני עשיתי את זה.
· את? תני לי לחשוב על זה.
· אדונים, נשים נכבדות, מה הקשר בין אופה מוכשרת כמו שיר לבין שמיעה? אני יושב עם כל האחיינים שלי לאכול ארוחת צהריים וכולם נעלמים לי לפתע, הבנתי, יש פרפר נחמד עכשיו, טוב אני מצטרף אליהם לטלוויזיה, מחבק אותם, היי חבר'ה כן פרפר נחמד, אהה, טוב אני לא מבין שום דבר, לא שותף לחוויה.
אתם זוכרים? אתם בטח זוכרים את כל תכניות הטלוויזיה, פרפר נחמד, הלב, הדבורה מאיה, עוד ועוד ועוד, אבל יש עדיין עוד הרבה ילדים שלא מבינים את התכנית.

יש לי בדיחה לקינוח ואני מקווה שדרכה תבינו
· זבוב התעופף לו באוויר, התעופף, היה חרמן, לפתע הוא ראה פילה גדולה והוא התלהב. הוא מאוד מאוד התרגש, ועשו מה שעשו. פתאום נפל תפוח מראש העץ על ראשה של הפילה והפילה צווחה, איי, הזבוב שאל, סליחה, אני מכאיב לך?

יפה מאוד. בדיחות בכל שפה הן בדיחות. יפה מאוד.


אנחנו מתקדמים וכעת הופעה של להקת חם. אני חייב לומר לנוכחים, הצטרף אלינו חבר הכנסת משה (מוץ) מטלון מישראל ביתנו.


בבקשה להקת חם. יש הקדמה?

הופעה, שרים בשפת סימנים.

את השיר השני לא רק אנחנו נשיר, כולם ישירו, קודם אלמד אתכם בשפת הסימנים.

אנחנו מודים ללהקת חם שחיממה כאן את האווירה, אני מודה למדריכה האישית שלי רויטל, אם הצלחת להרקיד אותי את רצינית. יפה מאוד.


אסתר תירוש בבקשה. אתם תדברו על התקציבים הפנים ארגוניים בנושא התרבות.

יש כמה דברים שאני רוצה לומר לכם לגבי שירה, אתה התלהבת אדוני, ואני נתתי לך דוגמית קטנה שגם אנחנו כאנשים חרשים לא ממש צריכים לשיר, אבל יכולים לסמן את השירה, יכולים לחוש את העוצמה של השירה מבפנים. לא רק לשמוע, תמיד אומרים "אתה חרש" אל תחשבו שאנחנו אחרים, אנחנו גם יכולים. אנחנו מנסים להוכיח שגם אנחנו יכולים כמוכם השומעים להינות מהדברים האלה.

כמו שגל אמרה קודם שהיא אמא לילדים קטנים והיא לוקחת אותם לכל מיני מופעים, לסיפורים שונים, גם אני כשהייתי ילדה קטנה הלכתי עם סבא שלי לראות פסטיבלי ילדים, פסטיבלי שירה, לא הבנתי כלום וכל הילדים שרו ורקדו ומחאו כפיים, אני ישבתי ובכיתי בצד. למה הם יכולים ואני לא, למה אני לא יכולה? כל הילדים שרו יפה ואני רציתי גם לשמוע את הילדים. סבא כל הזמן אמר לי משפט, "רויטל אל תתייאשי".

במהלך השנים כל הזמן ניסיתי לשיר ומתי שהוא הצלחתי, אמרתי ורציתי להוכיח לכם השומעים. אולי גם הילדים החרשים יכולים להיות בפסטיבלי ילדים? כעת ב- 25 לחודש מאי, יש לנו מופע ואין תקציב למופע שלנו. עיקר התקציב הוא עבור ביגוד, אלי מזרחי זה שופט כוריאוגרף בקבוצה של רוקדים, תכנית טלוויזיה שנקראת "רוקדים עם כוכבים", הוא הבמאי שלנו והוא עובד איתנו, הוא ביקש שנאמר כאן אם יש מקום לקבל כאן עזרה.

באיזה תקציב מדובר?

אני דיברתי על הביגוד בעלות של כ- 15,000 שקלים בערך. וזה באמת עבור סוג חשיפה לאנשים שומעים שיוכלו לבוא ולראות אותנו.

אם אני אקבל פנייה בכתב ומסודרת על הבקשה של 15,000 שקלים, אני אבדוק עם משרדי הממשלה ואני מקווה שאני אעזור ואגייס את הסכום הזה. אבל תבטיחו לי שאני אוכל לבוא לראות את המופע.

זה לגמרי ברור. אני רוצה לומר לך שאנחנו מופיעים "במעבדה", שם של מקום בירושלים.

אני מנהלת השירות הסוציאלי, מלווה את להקת חם ואיגוד החרשים מזה שנים רבות, בעצם חשוב להגיד שהיוזמה בכל דבר היא יוזמה של החרשים. רויטל בנון הובילה את היוזמה של להקת חם שנקראה "להקת צלילי הדממה", ומאוד משמח שממשיך שלה מהמשפחה נמצאה פה גם כן בין הילדים שמופיעים.


להקת חם היא להקה שההופעה שלה בונה גשר בין העולם של שפת הסימנים - עולם החרשים לבין עולם השומעים. יחד עם הלהקה הזאת אנחנו רואים עוד פעילות איכותית-תרבותית של חרשים בפסטיבלים, של תנועה, של סרטים, של יציאה לטבע. החרשים פועלים ורוצים לחיות כמו כל אדם. את זה הארגונים עושים ממקורות עצמיים, בהתנדבות של כל החברים המופיעים, כולם פועלים בהתנדבות ואולי במקסימום מחזירים להם הוצאות נסיעה, הם בעצם מופיעים וקונים בגדים על חשבונם.

אנחנו זקוקים לתקציב מהממסד, תקציב כמו של להקת חם הוא לפחות 120,000 שקל בשנה, עם כוריאוגרפיה, עם הדרכה, עם תרגום, כולל נסיעות, ועם הופעה שתהייה מקצועית והולמת. יחד עם להקת חם יש עוד דברים יפים שאפשר להרים בנושא התרבות ולא רק שזה יהיה לטובת החרשים.

אתם מתוקצבים בנושא התרבות שלכם, דרך משרד התרבות, משרד הרווחה, משרד החינוך?

משרד הרווחה מתקצב נושאי שיקום, הוא לא מתקצב נושאי תרבות וחינוך.

מי מתקצב את סוגיית התרבות?

אין תקציב לנושא הזה.

הארגונים האלה לא נהנים משום תקציב תרבות של מדינת ישראל?

משום תקציב, לא בארגון ואל מחוץ לארגון על ידי הנגשה. אין הנגשה של שום דבר וגם אין בתוך הארגון תקציב צבוע מהממסד מותאם לצרכים שלנו.

אני חושב שחבר הכנסת משה (מוץ) מטלון ואני, נגיש הצעת חוק שתחייב את משרד התרבות להקצות סעיף תקציבי להנגשת תרבות לחרשים. זה לוקח זמן וזה לא מהיום למחר, אני צריך לבוא בדברים עם שרת התרבות לימור לבנת שהיא באמת מגלה רצון טוב, אני מאוד משבח אותה ואנחנו גם במערכת יחסים מאוד טובה. אני אבוא איתה בדברים ואני אספר על רצוננו להגיש הצעת חוק משותפת כדי שבכל שנה יהיה תקציב מסוים, איני יודע מה יהיה גודלו, תהייה תקנה תקציבית מיוחדת לסוגיה של הנגשת התרבות לציבור החרשים.

אני יכול לומר שיש לי אחיין שחי באנגליה והוא חרש, הוא שחקן תאטרון, המודעות שיש שם לאנשים חרשים לא תאמן, הם מסתובבים בכל רחבי אנגליה עם מופעי תאטרון וממלאים אולמות. אני חושב שאם נתחיל פה את הצעד הראשון זה יהיה ראוי.

אם יורשה לי להגיד, זה באמת יום היסטורי.

אנחנו רק מבטיחים אבל אחר כך צריך לקיים. אנחנו מתכוונים ברצינות ובשני הדברים שהבטחנו אנחנו נטפל, כידוע לכם הכנסת לא מתקצבת, אנחנו לא רשות מבצעת, אנחנו רשות מחוקקת ורשות מפקחת על משרדי הממשלה. אנחנו נפעיל את השפעתנו, וגם בסוגיית החקיקה נבוא בדברים עם השרה, יתכן שהשרה תאמר שאין צורך בחקיקה. צריך לייחד את הנושא, בתוך תקנת התרבות יש ייחודיות לנושאים שונים כמו: תאטרון, מוזיאונים וכדומה, כנראה צריך לתקן תקנה תקציבית מיוחדת לעניין הזה.

תודה רבה.

אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במשרד המשפטים. רציתי להגיד שבימים האלה בוועדה סמוכה, וועדת העבודה, הרווחה והבריאות נדונות תקנות נגישות השירות. התקנות האלה אמורות להסדיר את ההנגשה של מופעי תרבות, בעצם שכל המופעים מול קהל, סרטים, הצגות, תערוכות, מוזיאונים, כל אלה אמורים להיות נגישים לאנשים עם מוגבלות בכלל ולאנשים עם מוגבלות שמיעה בפרט.

הדיונים כבר התחילו?

כן

והם לא יודעים על זה?

בוודאי שכן. גם תכניות טלוויזיה שדובר כאן, גם הן מונגשות באמצעות כתוביות ותרגום לשפת הסימנים.

המנהל הכללי של ארגון "בקול", ארגון כבדי השמיעה. אתה חנכת את מרכז ב"קול" לפני שש שנים. בהמשך למה שאמרה עורכת הדין אירית שביב-שני, הדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות שגם חבר הכנסת משה (מוץ) מטלון משתתף, נמשכים כבר כמה חודשים. שם יש התייחסות מלאה לנושא של נגישות התרבות בכלל וגם לחוק הכתוביות ותרגום לשפת הסימנים בטלוויזיה שהועבר לפני שלוש שנים שפועל במלוא המרץ, והיום כל התכניות מלוות בכתוביות.

יש נושא שעדיין מטריד אותנו, ופנינו בהקשר זה לשרת התרבות, חברת הכנסת לימור לבנת, והוא נושא הכתוביות בקולנוע, היום למעשה המפיקים מקבלים מימון מהמדינה להפקת כתוביות, נענינו בחיוב ואמרו לנו שבתקנות הקולנוע הבאות יכניסו מחויבת של מי שמקבל מימון מהמדינה להוסיף כתוביות בסרטים. אני אשמח אם תוכל לחזק את העניין הזה.

אני מבקש גם מכתב בעניין הזה, הואיל והחוק עובר דרך הוועדה שלי אני מבטיח שבפעם הבאה כשהחוק יגיע לשולחן שלנו, הוא לא יעבור עד שלא יושלם העניין הזה, מה עוד שהשרה תומכת אז בוודאי שזה מתכון להצלחה.

אני מפקחת ממשרד החינוך מזה ארבעה שבועות. אני מוכרחה לומר שמאז שנכנסתי לתפקידי מאוד התרשמתי ממה שמשרד החינוך עושה בכל נושא ההנגשה. יחד עם זאת הנושא של הנגשת תרבות זה משהו שמתבסס בעיקר על הרצון הטוב ועל המסירות של המורים, הם בעצמם מנגישים את אירועי התרבות ללא תשלום ולא שכר כי אין לזה תקציב. זו אולי ההזדמנות להודות לתאטרון הילדים והנוער של אורנה פורת, שאליו אנחנו לוקחים את התלמידים, אנחנו מקבלים מראש את הטקסט ואנחנו מגיעים לתאטרון, לומדים את ההצגה ומנגישים אותה לילדים.

תודה רבה. נעבור עכשיו למופע של אדיסו ושל תמר. חבר הכנסת משה (מוץ) מטלון צריך לרוץ לוועדה נוספת ולהפגנה של נכים.


תמי אסולין, היא רקדנית, מורה למחול, תנועה ולשפת סימנים לאנשים שומעים, היא תרקוד קטע מריקוד שהיא יצרה בליווי דידי ארז, שומע, מוסיקאי ומלחין, מתופף על תוף ג'מבה.

מופע ריקוד.

תודה רבה. יפה מאוד.

מילדות הופעתי לא פעם, רקדתי וחיפשתי כל הזמן איפה להשתלב, עם השומעים זה היה בעייתי. הייתה להקה נקראה להקת קול ודממה, להקה מאוד מיוחדת של חרשים ושומעים יחד. מגיל צעיר השתלבתי בלהקה עד שהם הפסיקו להופיע והתחלתי לחפש מקום עם שומעים אבל זה לא היה מתאים. הייתי מאוד מתוסכלת כי הרגשתי צורך אדיר להופיע, לרקוד. הייתה להקה של חרשים ששם רקדנו וגם היא נפלה. עד היום אני מחפשת מקום שיהיה משלי, לאנשים חרשים שיהיה אפשר להופיע ולרקוד בשפת הסימנים.

אם הייתה אפשרות להקים מרכז שיהיה מונגש לאנשים החרשים שלנו, שיהיה הבית שלנו, שיהיה המקום היצירתי שלנו, מחול, ריקוד שכולם יוכלו להגיע ושיהיה הבית שלנו. זו בקשתי הקטנה, הצנועה, אבל גדולה לאנשים חרשים, שתהייה תרבות לאנשים חרשים, אנחנו אנשים מאוד מאוד מוכשרים כפי שאתה רואה. אנחנו לא עושים כאן הצגה ולא שום דבר, זה אנחנו, אלו היכולות שלנו, הכישורים שלנו, יש אהבה גדולה מאוד לאמנות. אנא תנו לנו להראות את זה.

תודה רבה. אנחנו מקשיבים, אני לא חושב שאנחנו מסוגלים לפתור את כל הבעיות בשעה אחת, הקשבנו ונבדוק מה ניתן לעשות.


עכשיו אנחנו מזמינים את אדיסו סיבהט, בוגר בית הספר לתאטרון הגוף, מלמד היפופ ואמנויות בשמע, יחד עם ילדי הלהקה: אסתר מקונן, עדן רובינון ויוני רוזנבלט הנהנים מפעילות תרבותית ב"שמע". בבקשה.

אני אקצר כי את רוב הדברים אמרו קודמיי. אני כבדת שמיעה, גדלתי ב"שמע", חונכתי ב"שמע" ובזכות "שמע" אני כאן היום. רציתי לדבר על התאטרון הייחודי של "שמע", דיברו קודם על השפה ועל שפת הסימנים ועל הנגשת תרבות קיימת. חשוב לי להגיד ששפה של ליקויי שמיעה היא לא רק שפת הסימנים, היא בכלל סגנון, קצב, ניסוח אחר של משפט, שימוש בדיקציה, בויזואליות ובמוחשיות.

כל עניין ההדרכה והעברת המסר שלנו נעשה בדרך ייחודית לילדים ליקוי שמיעה. עד לפני שנתיים היה לנו תאטרון "בשמע" שהעביר הצגות כמו הנסיך הקטן, עליזה בארץ הפלאות, הקוסם מארץ עוץ, לימדנו דמויות כמו יאנוש קורצ'ק, קולומבוס, גלילאו וכדומה. התאטרון הזה נסגר מחוסר תקציב והילדים, כמו שהבנת לא נהנים מהצגות רגילות, גם כשיש שפת סימנים ותרגום חלק מהילדים לא מצליח לעקוב, ואת ההצגות הייחודיות זו הדרך שלנו להעביר ולחנך ולהנגיש תרבות. הייתי רוצה שלילדי "שמע" יוכלו להמשיך ולהינות מהתרבות הייחודית הזאת. תודה.

תודה רבה.

שלום, אני גרה ברעננה ולומדת בכיתה ט'. אני רוצה לתאר לכם כמה מצבים שילדים ונוער ליקויי שמיעה חווים ושנוער וילדים שומעים לא חווים. כמה מהמצבים האלה יוצרים תסכול מאוד גדול אצל אותם ילדים. הייתי רוצה שינגשו מקומות תרבות, פנאי וחינוך שגם אנחנו נוכל להינות וללמוד כמו כל אחד.


הייתי רוצה לדבר על תכניות הטלוויזיה ללא כתוביות. כיום ילדים רואים טלוויזיה כל הזמן ואנחנו ניזונים מהתקשורת וחשוב מאוד שיהיו לנו כתוביות כדי שנבין. הדבר השני הם הסרטים במרכזי מבקרים, מפעלים, אתרים היסטוריים שאין בהם כתוביות, גם אנחנו רוצים ללמוד כמו כולם. הדבר השלישי הן ההצגות וכבר דיברו על כך, זה משהו שהוא מאוד קרוב לליבי, אני מאוד אוהבת תאטרון, גם אנחנו אוהבים ורוצים לראות. לא מספיק שיש אוזניות שמגבירות את הקול, אנחנו צריכים גם תמלול וכתוביות כדי שנבין. גם לנו יש את הזכות והייתי רוצה שתיקחו את זה לתשומת לבכם. תודה.

תודה רבה לך. עכשיו נבקש מנילי כהן ממשרד התרבות להתייחס לדברים ובקצרה.

אני רוצה להגיד שכל האירוע הזה מאוד מרגש. אנחנו במינהל התרבות לא חרשים לדבר הזה. אנחנו בהחלט פתוחים לכל קבוצה של תאטרון, מחול או כל אומנות שהיא שעושה אומנות מקצועית. הזכירו כאן את "קול דממה", שאנחנו שנים רבות, וגם אתה כשהיית המנהל הכללי של המשרד, תמכנו בה. זה נסגר מסיבות שלא קשורות בתקציב. יש לנו גוף כמו "נא לגעת" שאנחנו תומכים בו ב- 100,000 שקל, יש פסטיבל לבעלי מוגבלות שלצערי השנה לא התקיים וגם לא בשנה שעברה, ותמכנו בו ב- 100,000 שקל. זה לגבי קבוצות מקצועיות ויש עוד דוגמאות.


לגבי קבוצות שאולי לא הגיעו לרמה מקצועית, אבל הן ברמה גבוהה של חובבים, יש לנו גם תקציב של תרבות בקהילה, שגופים כאלה יכולים להגיש בקשה, לא באמצע השנה, הם צריכים לפנות בחודש ינואר בצורה מסודרת לפי כל כללי האוצר והחשב הכללי. יש תקנה מסוימת שניתן לראות באתר של משרד התרבות. לא ציינתי שאני ממשרד התרבות, מינהל התרבות.

נילי כהן היא סגנית ראש מינהל התרבות. נילי, יש לי בקשה, הואיל ולדעתי הם לא יודעים להתמודד בפעם הראשונה עם כל הבירוקרטיה, האם אפשר שהארגונים יבקשו איתך פגישה מקצועית אחת שה יבהירו להם, האם זה אפשרי?

בהחלט. גם אנשים שומעים באים אלינו לקבלת עזרה.

תקבעו איתה פגישה, היא הבטיחה לקיים פגישה, כך תוכלו ללמוד את הנגישות היותר טובה לתקציבים. זה הכי חשוב.

במינהל התרבות כל דבר שעובר רמה מקצועית נדרשת מסוימת, אנחנו תומכים בו ויש לנו אוזן קשובה לכל הדברים האלה.

תודה רבה. רבותיי, אני ממש מתנצל שאנחנו חייבים לסיים. אני רוצה לומר וכמו שנאמר כאן, גם אני התרגשתי מאוד מהישיבה. לא ידעתי למה לצפות, ואני ממש מודה שפניתם וביקשתם, אני שמח שהיה לי מספיק שכל להיענות בחיוב. למרות שמתפקידיי הקודמים אני מכיר את עולם החרשים, וכמו שנאמר גם ביקרתי, אבל המפגש הזה היום הביא לכך שהתקרבתי מאוד לבעיות ולצרכים.


דבר ראשון דיברנו על כך שאם אקבל פניה מסודרת נבדוק ונבחן כדי להכיר בשפת הסימנים, אנחנו מחכים לפנייה בכתב.


אני חושב שהישיבה היום עזרה להדגיש את חשיבות ההנגשה של התרבות לעולם החרשים, היא בוודאי, ואני מקווה שהיא תרמה להעלאת רמת המודעות בקרב כולם.


הוועדה תפנה ליושב ראש וועדת העבודה, הרווחה והבריאות כהחלטת הוועדה שלנו במטרה לזרז מאוד את השלמת התקנות להנגשה במסגרת חוק הנגישות של שלום יהלום, החוק הגדול, אם איני טועה, אז לפני שמונה שנים כשחוקק צחקו כשהוא אמר שזה יהיה תוך עשר שנים. אבל גם השנים מתקדמות. נבקש להזדרז.


רשמנו לפנינו גם את הנכונות של סגנית ראש מינהל התרבות לקיים פגישה עם ראשי הארגונים במטרה לראות איך אפשר להנגיש את תקציבי התרבות. אם אקבל פנייה לגבי ההצגה עליה סיפרה רויטל נבדוק איך ניתן לסייע.


אני מאוד רוצה להודות לכם, להודות גם לשרה גבאי וגם לדבורי על התרגום היפה שאפשר את הישיבה הבלתי שגרתית הזאת.

אני אשמח מאוד אם תהיינה לנו הזדמנויות נוספות להיפגש, כל טוב לכם. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.