PAGE
42
הוועדה לזכויות הילד

09/03/2010

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 45

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ג באדר התש"ע (9 במרץ 2010), שעה 12:00

חינוך מיני בבתי-ספר.

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

אורלי לוי-אבקסיס

שוש צימרמן

- מנהלת האגף לתכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

נטע ידיד

- מדריכה בחינוך המיני, משרד החינוך

גילי סולובצ'יק

- מפקחת מחוזית שיקום נוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נעמי אבוטבול

- מרכזת ארצית פנימיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רות ויינשטיין

- מנהלת המחלק לחינוך וקידום בריאות, משרד הבריאות

נועה הריס

- מנהלת מרכז סיוע, השרון, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

אפרת אופנהיימר
- רכזת חינוך, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

נויה בוטון

- מנהלת מחלקת הסברה, האגודה להגנת הילד, אל"י

אביטל פרידמן

- המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר נלי שטיין
- יועצת מקצועית של א.י.ת.כ.ם - דלת פתוחה, האגודה הישראלית לתכנון
המשפחה

לילי הלפרין

- מנהלת התכנית אמת

רביב מייזל

- עו"ד, ההסתדרות הרפואית בישראל

אריה הררי

- קופת חולים מאוחדת

איילת גפן קרסו

- אחראית בריה"צ מכבים, קופת חולים מכבי

מרינה מאיר

- מנהלת שירות סוציאלי במחוז ירושלים, האגודה לבריאות הציבור

גרציאלה כרמון

- האגודה לבריאות הציבור

אלון רייכמן

- מועצת התלמידים הארצית

קורל אסתר וקסלר
- מועצת התלמידים הארצית

גאול דונסקי

- הסתדרות המורים

עפרה דונסקי

- משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים

אתי וייסבלאי
- מ.מ.מ., הכנסת

רחל סעדה

חפציבה צנעני
חינוך מיני בבתי-ספר

אני פותח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד בנושא: חינוך מיני בבתי-ספר. כולנו עקבנו, והזדעזענו, אחרי המקרים הקשים, שאפשר לקרוא להם גם תופעה, תופעה מדאיגה ומפחידה. אנחנו רואים מקרים קשים של פגיעה, התעללות, ניצול ואפשר לבחור אפילו מלים יותר חריפות שבהן בני-נוער וילדים מנצלים ילדות וילדים במצוקה והופכים אותם לשפחות מין במקרים מסויימים. המקרים האלו קשים. הדיון היום הוא לא ספציפי פרטני, אלא הוא בא לדון בנושא: מה קורה היום בבתי-הספר בנושא החינוך המיני? האם מה שנעשה מספק? האם זה מגיע לילדים, לבני-הנוער, לשטח? מהמידע שקראתי בדו"ח מרכז המידע, ניכר שבאמת אולי יש תכניות, אבל בפועל הן לא מגיעות לכלל האוכלוסיה שצריכה לעבור את החינוך. אני לא מדבר כרגע על מגזרים שלמים שמשום מה אנחנו משאירים אותם בצד ולא מתעסקים בהם ולא יודעים מה קורה. רחל ואני מקבלים בוועדה מקרים פרטניים. קיבלנו גם מהמגזר החרדי פניות ובקשות על כך שבערים כמו אילת ובני-ברק אין שום מעורבות ואין שום מידע וגם המידע שאספנו הוא מידע חלקי.


בכל מקרה, אני חושב שהדגש היום בדיון צריך להיות במערכת החינוך. אנחנו נשמע את נציגי משרד החינוך וגורמים נוספים שעוסקים בזה, כדי לראות איך אנחנו הופכים את הנושא של חינוך מיני לא לדבר שרשום בתכנית "כישורי חיים" - זה קיים, ומדברים על זה ב"כישורי חיים" והכל בסדר - אלא נוגעים באמת בבעיה ומבינים שאי-אפשר להגיד שב"כישורי חיים" הכל ייפתר אלא באמת מוודאים שיש תכניות לחינוך מיני ושהן מועברות ושבני-הנוער לא נחשפים אך ורק לטלויזיה והאינטרנט. אנחנו חשפנו פה בוועדה סרטים ונתונים מדאיגים לגבי מה שהילדים רואים באינטרנט, בפלאפונים ובבית, תכניות שאפשר לקרוא להן פורנוגרפיות כמו "הכל דבש" שאמורות להיות משודרות אחרי השעה 22:00 בלילה בטלויזיה והן זמינות באינטרנט כל יום וכל שעה, וילדים נחשפים. את החינוך המיני הילדים מקבלים מהאינטרנט ומהטלויזיה. זה לא חינוך מיני. אלה דברים בעייתיים, קיצוניים ופרוורטיים. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מונעים.


אני מבקש קודם כל לקבל סקירה קצרה לגבי הנתונים שאספת לקראת הדיון היום.

אגיע מייד לנתונים, ורק הייתי רוצה להגיד קודם כל שמיניות היא חלק חיוני באמת באישיות וההתפתחות שלה היא כמובן הרבה מעבר לבית-הספר. היא מתחילה בינקות וממשיכה לאורך כל תהליך ההתבגרות של האדם.

לא שומעים אותך בסוף. תודה.

לחינוך המיני יש חשיבות גדול במיוחד על רקע השינויים הגדולים שהחברה עוברת בימינו שחלקם הגדול קשורים במיניות כמו שינויים במבנה המשפחה, שינויים בזהות המינית, בתפקידי מגדר. אין הסכמה בישראל בכל הנוגע לחינוך מיני: למי הוא צריך להינתן? מה התכנים שלו? איזה סוגים של אדם אנחנו רוצים שזה ייצא מהחינוך המיני בסופו של דבר? אני חושבת שמה שעלה זה איזה שהוא חשש מאי-הסכמה, מעימותים, ממחלוקת, שמביא לכך שאף על-פי שקיים חינוך מיני ברמת התכנית לבתי-הספר יש בו איזו שהיא מגמה של שוליות והסתרה. יש פערים גדולים בין התכנית שקיימת, שמוצגת, לבין האופן בו היא מיושמת בשטח.


מה שעוד ראינו הוא שיש באמת צורך גדול מאד בחינוך מיני לבני-נוער, כי פעילות מינית של בני-נוער היא נורמטיבית וככל שיש עלייה בכיתות יש יותר ויותר בני-נוער שמקיימים יחסי מין, והפערים בין בנים לבנות בעניין הזה מצטמצמים, למרות שחלק מהבנות נוטות להתחיל יותר מאוחר.


יש חסרים גדולים במחקר בעניין הזה שהם לא מקריים, כלומר מקומות שלא נחקרו. זה בגלל שמישהו לא רצה שיחקרו אותם. לא רצו שייכנסו לכיתות וישאלו תלמידים בכיתות נמוכות במגזר הדתי או במגזר הערבי על ההרגלים המיניים, על מה שהם יודעים ולא יודעים.


יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך בנוגע לתכנית "כישורי חיים" ולאו דוקא בנוגע לחינוך מיני, אבל חינוך מיני במסגרת תכנית "כישורי חיים" הוא חובה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים.

מה זאת אומרת שהוא חובה?

תכנית "כישורי חיים" היא תכנית חובה, והיא כוללת גם חינוך מיני. תכנית "כישורי חיים" כוללת גם הרבה נושאים אחרים. זה כמעט כל נושא שעולה פה לדיון בוועדה איכשהו נוגע בתכנית "כישורי חיים".


בתיכון אין תכנית "כישורי חיים", ולכן חינוך מיני הוא לא חובה. משרד החינוך, באמצעות היחידה שנמצאת בשירות הפסיכולוגי ייעוצי, הכין תכנית מאד מגובשת גם במסגרת תכנית "כישורי חיים" וגם לתיכונים שעוסקת בצורה מאד מוסדרת, מקיפה ומעמיקה בחינוך מיני מהרבה בחינות: זוגיות, חברות, לחץ חברתי, הריון, מניעת מחלות וכל מה שקשור בזה. למחלקה הזאת שמגבשת את התכניות יש מעט מאד משאבים יחסית למחלקות אחרות.

את לא יכולה להגיד לנו בתכניות משרד החינוך כמה שעות בפועל מועברות בבתי-הספר?

לא. זו אחת הבעיות. משרד החינוך לא יודע כמה שעות מועברות.

אין מושג לאף אחד מה בפועל קורה.

יש סקרים שערכו בנוגע להטמעת התכנית "כישורי חיים" באופן כללי, שמעידים על זה שבערך 60%-70%, וגם אלה תוצאות כלליות, מיישמים את התכנית. אבל, נאמר לנו ע"י מנהלת היחידה שגם כאשר התכנית מיושמת, לא בטוח ששיעורי החינוך המיני כולם או חלקם נכללים בזה. בעצם, בגלל שאותו גורם במשרד החינוך הוא גורם מקצועי שתפקידו לבנות תכניות ולהדריך אותן, ואין לו סמכויות פיקוח והוא לא מעסיק מורים ולא מעסיק יועצים והוא גם לא מקיים מעקב אחרי מה קורה בבתי-ספר, אז למעשה למשרד החינוך אין תמונה מקיפה. יש לו הערכות, אבל אין איזו שהיא תמונה מקיפה מה קורה בכל בית-ספר וכמה נלמד.

תודה. נמצאות אתנו שוש ונטע ממשרד החינוך. שוש צימרמן, מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, יש לכם גם מצגת קצרה שאתם רוצים להראות לנו. אנחנו נראה את המצגת, אבל מעניין אותי לדעת לא מה הם התכנים שיש, כי יש לכם תכנים מצויינים, אלא לדעת האם בפועל התכנים האלה מועברים בבתי-הספר או לא.

נטע ידיד, שהיא מדריכה ארצית ביחידה תציג את המצגת, שכן מתייחסת באופן מאד ספציפי גם לנתונים שיש לנו.


אני רק רוצה להגיד, שמכיון שנושא הדיון התמקד בחינוך מיני, פרק מאד-מאד גדול של עבודה של השירות הפסיכולוגי ייעוצי בתחום מניעת פגיעה מינית ומניעת הטרדה מינית לא מופיע כאן בנתונים. אנחנו חושבים שזה חשוב לנו לעשות את ההפרדה בין מיניות בריאה לבין הטרדה, אבל הוועדה תקבל כאן רק תמונה חלקית על כל הנושא והעבודה על מיניות בריאה. חשוב לי להדגיש את ההיבט הזה, ואולי בהזדמנות אחרת צריך יהיה להביא את המכלול כי העבודה היא מאד מקיפה גם בנושא מניעת פגיעה מינית ומניעת הטרדה מינית.

אוקיי.

(מקרינה מצגת.)


קודם כל, אנחנו רואים את התכנית כתכנית ארוכת טווח, שמשולבת בתוך תכנית "כישורי חיים" כחלק משגרת הלמידה, ודובר על זה. אנחנו גם מתייחסים למקרי אקטואליה כהזדמנות לקיים שיח שמחדד, מבהיר ומדגיש מסרים חינוכיים. חלק מההדרכה הוא דרך האינטרנט, כאשר עולים כל מיני מקרים כגון המקרה האחרון ומקרים קודמים. יש לנו את אתר "שפ"י Net" בו מופיעים חומרים, והמורים והיועצים יכולים להיכנס לאתר הזה ולקבל שפע של חומרים ומסרים להעברה בבתי הספר.


תכנית "כישורי חיים" היא תכנית חובה מגן-הילדים ועד כיתה י"ב. נאמר פה שבתיכון התכנית אינה חובה. אמנם אין תכנית "כישורי חיים" בתיכון, אבל כן חוזר מנכ"ל מ-1987 מדבר על כך שהם חייבים להעביר תכנית.

גם 2008.

כן. 2008 - מדבר על כישורי חיים ומסביר את כל הנושא, ועל אף שאין תכניות בכישורי חיים עדיין בתיכון - הן בתהליך של כתיבה - עדיין התכנית כן חייבת להיות מועברת.

אבל, האם מוקצבות לה שעות בתיכון? אם היא לא חובה, איך מוקצבות השעות? יש לי שאלה עקרונית. כל פעם שאנחנו דנים, בוועדת הבריאות או בוועדת רווחה, כל דבר מכניסים לסל "כישורי חיים". עכשיו, בכלל, אני שומעת שבתיכון אין בכלל חובה לתכנית הזאת. אם אין חובה, איך אתם מכניסים את זה? איך אתם תוחמים את זה בשיעורים? מי נותן את השיעורים? איפה זה עומד? אחת לכמה זמן? ועם כל מכלול הנושאים שנכנסים שם בפנים, כמה נטו התכנים האלה מופיעים או שזה תלוי במנהל?

בעצם, זה תלוי בכל בית-הספר: גם במנהל, גם במחנכים, גם ביועצת, אבל בעיקרון - - -

כשיש יועץ.

יש יועצת. למיטב ידיעתי, יש יועצים בתיכון.

לא בכל בית-ספר.

ברוב. אחוז הכיסוי בתיכון הוא הגבוה ביותר. בתיכון זה כמעט שואף- - -

הוא הגבוה ביותר בגלל שביסודי יש 50%.

אני רוצה שתשלימי את המצגת, אבל תתייחסי לנקודה של איך אנחנו מכמתים את השעות בפועל של החינוך המיני בתוך הכישורי-חיים.

תכני התכנית מותאמים לשלב ההתפתחותי של התלמידים. העבודה החינוכית כוללת בירור עמדות, ביטוי רגשי, מתן ידע וחיבור להתנסויות אישיות, והיא מותאמת למגזר החילוני והמסורתי בבתי-הספר הממלכתיים.

מה זה מגזר מסורתי בבתי-ספר ממלכתיים? האם הכוונה היא לממלכתי-דתי?

אנחנו לא עובדים בממלכתי-דתי.

אז, מה זה "מגזר מסורתי בבתי-ספר ממלכתיים"?

בממלכתי-דתי יש תכנית מיוחדת שלהם.

מה זה "מסורתי"?

בתוך מערכת החינוך יש גם תלמידים שבאים מבתים מסורתיים. ברגע שתלמיד כזה לומד מערכת החינוך הממלכתית הרגילה, הוא מקבל את אותם תכנים שניתנים למערכת החינוך. אבל, ישנה הפרדה בין בתי-ספר שהם בתי-ספר ששייכים למגזר הדתי.

אני לא רוצה שיהיה פה פינג-פונג. נטע, תסיימי את המצגת, ואז אנחנו נעמיק בסוגיה.

בכל אופן, זה טווח הנושאים שאנחנו מעבירים. לא אעבור על כולם, אבל יש פה איזו שהיא חלוקה לפי יסודי, חטיבה וחטיבה עליונה. זה על סטריאוטיפים מיניים, חיזור אהבה וחברות, זוגיות ללא אלימות, אמצעי מניעה, מחלות מין, אינטרנט ופורנוגרפיה, חינוך מיני בחינוך המיוחד ומשפחות מיוחדות. כפי שאתם רואים, חלק מהתכנים ניתנים ביסודי בלבד, חלק ניתנים בחטיבה ובחטיבה העליונה.


אני מציגה פה סקרים שנערכו. ב-2002 נערך סקר שכלל מדגם של 236 בתי-ספר, בו נבדק עד כמה התכנים מועברים בבתי-הספר. לפי הממצאים: 56 בתי-ספר יסודיים, המהווים 67% מכלל המדגם, עסקו בחמישה ומעלה מן הנושאים במיניות התואמים את הגיל; 54 חטיבות ביניים, המהוות 88% מהמדגם, עסקו בחמישה נושאים ומעלה; 54 חטיבות עליונות, המהוות 78% מהמדגם, עסקו בחמישה נושאים ומעלה.


סקר אחר, שנערך רק לאחרונה, ובוצע באחד המחוזות בארץ וכלל 90% מבתי-הספר במחוז, מראה שגם כאן טופלו בתוך תכנית "כישורי חיים" נושאים מתוך תחום המיניות: דימוי גוף - 55%, חברות, זוגיות, חברות ומשפחה - 60%, חינוך למיניות בריאה - 35%, אמצעי מניעה והריון - 6%. אני רוצה לסייג זאת, כי הסקר נערך על בתי-ספר יסודיים וחטיבות ביניים ולא תיכונים.

האם העברתם את הנתונים האלו לנו, למרכז המידע?

לא. אלו נתונים חדשים.

אני מבקש שתשאירו לנו, כי יש פה סתירה מהותית בין הנתונים שאני ראיתי בדו"ח שהוכן ע"י מרכז המידע לבין הנתונים שאתם מציגים פה. כן הייתי רוצה לקבל היום את הנתונים. אתי, תעשי את הבדיקה ההשוואתית ותבדקי באמת מה קורה.

מניעת מחלות מין לרבות איידס - 8%, הטרדה מינית - 47%. בתיכון הועבר נושא "זוגיות ללא אלימות" ב-73% מכלל בתי-הספר באותו מחוז.

אלה נתונים ממחוז אחד.

באיזה מחוז זה היה?

האם בדקתם את כל בתי-הספר באותו מחוז?

אני לא יודעת אם זה נכון לנו להגיד כאן איזה מחוז.

מה זה משנה?

למה? האם יש פה שמות של ילדים?

האם זה סודי? מה זה? האם זו ועדת חוץ וביטחון?

זה מחוז אחד שעשינו. אנחנו נעשה אחר כך בכל הארץ.

למה זה חסוי? אתם אומרים "מחוז". אנחנו לא יודעים מה הם בתי-הספר שמשתתפים.

מחוז דרום.

זה מחוז דרום, ואנחנו גם נקבל את הנתונים ונוכל להשוותם עם נתוני מרכז המידע. בואו ונתקדם בבקשה.

מי מעביר את התכנית בכיתות? על-פי תפישתנו, מחנכי הכיתות הם אלה שצריכים להעביר את התכנית. הם מהווים דמות קבועה שניתן להמשיך ולקיים אתה שיח רצוף. היועצות החינוכיות הן אלה שמלוות את המחנכים. הן גם משתלבות בכיתות בחלק משעות הלימוד, והן גם מתלוות למורים שמתקשים. כמובן שהן אלו שמעבירות את התכנים במפגשי צוות של מחנכים ויועצת.


כיצד מתבצעת ההכשרה? הכשרת המחנכים מתבצעת ע"י יועצים בתוך בית-הספר. הכשרת היועצים החינוכיים מתבצעת מזה כשלוש שנים באופן רציף במהלך שלוש השנים הראשונות לכניסתם לעבודה במערכת חינוך, שזה משהו חדש ומאד משמעותי. כל יועצת חדשה חייבת לעבור הכשרה אינטנסיבית כולל ליווי והדרכה במשך שנות העבודה שלה, גם באופן אישי על העבודה הפרטנית שלה וגם- - -

מי מעביר להם את הקורסים? כמה שעות?

מדריכות שפ"י. יש בתוך שפ"י מדריכים רבים. נדמה לי שכל שנה זה 112 שעות?

זה 60 שעות לשנה, וזה לא ממוקד רק בחינוך מיני. זו עבודה על כישורי חיים.

זה גם על תזונה.

לא. זה לא המוקד הזה.

אמרו לנו שתזונה זה בכישורי חיים.

לא.

בואו ונעמיק בסוגיה הזאת.

אבל, אני רוצה לסייג משהו.

מורשת ישראל זה גם בכישורי חיים.

האם כישורי חיים זה שעה בשבוע?

בבית-ספר יסודי זה שעה בשבוע.

מה עם כלל הנושאים שנכללים בכישורי חיים?

הנושאים הם שונים משנה לשנה, והם קשורים לשכבת הגיל ולמצבי החיים הרלוונטיים לאותה שכבת גיל. אם הוועדה מעוניינת, אפשר להעביר את תוכן העניינים לפי כיתה של כל הנושאים. אתן דוגמא: בכתה א' המוקד הוא מעבר והתמודדות עם מסגרת חדשה. בכתה ה' למשל זה נושא התחלה של מסיבות. יש התחלה של נושא עישון. בכתה ד' זה דימוי גוף וחברות. הטרדה מינית ומניעת פגיעה מופיעות כמעט בכל שנה. ובכל אחת מהשנים היחידה שעוסקת בנושא מסויימת נעה בין 4 ל-10 מפגשים.

האם מכסים את כל הנושאים או שהמורה בוחר מה שהוא חושב שהוא יותר- - -?

לא. - - -מכל הרשימה, במקרה הטוב.

המטרה והכוונה של התכנית היא לגעת בכל הנושאים בכל 30 השיעורים שיש בכל שנה. המציאות בשטח בוודאי לא מאפשרת להתנהל בדיוק לפי התכנית, אבל זו המטרה: להקיף את כל המצבים, את כל מצבי החיים של ילדים ובני-נוער.

האם מי שעושה את זה זו המחנכת?

כן.

לפי הסקר שראיתי, כאשר נאמר שם למשל שנגעו בנושא מסויים, כמה זמן נגעו בו? אם נגעו פעם אחת בשיעור אחד, בזה נגמר החינוך לאורך כל השנה?

לא. זה, אני בדיוק אומרת. כל יחידה שדנה בנושא מסויים משולבת בתוך השנה בין 4 ל-10 מפגשים. אין רק לגעת ולעזוב.

כלומר, אם לוקחים את הנושא של הטרדה מינית, זה לא מפגש אחד בהטרדה מינית. שוש, הייתי רוצה להוסיף עוד משהו: יש שם גם נושאים שמתאימים לכל התכניות למשל לחץ חברתי, התמודדות עם מצבי לחץ, התמודדות עם פרידה ונושא החברות. זו חברות של חברים וחברות עם בני זוג. כלומר, הנושאים חוצים שכבות גיל וחוזרים. הרי נושא משפחה חוזר על עצמו הרבה מאד פעמים, וכל פעם מנקודת מבטו שהיא אחרת.

נטע, סיימת עם המצגת?

עדיין לא. מה שרציתי לומר הוא שלגבי הכשרה של היועצים החינוכיים של כישורי חיים, הם מחוייבים להכשרה של 60 שעות בשנה. אבל, אני רוצה להוסיף שבכל מחוז היועצת הבכירה מחייבת את היועצות שלה לעוד השתלמויות. כלומר, אלה 60 שעות שהן חובה, אבל בנוסף יש עוד הרבה העשרה בתחומים האחרים. אני יכולה לתת דוגמא: השנה, אנחנו עושים פיילוט מאד-מאד גדול באחת מערי המרכז, בו כל היועצות בכל בתי-הספר, מ-א' עד י"ב, מחוייבות להשתלם בנושא המיניות.

וגם ליישם.

כן.

האם הייתם מרגישות שחסרות שעות ל"כישורי חיים"?

מי מכשיר איפה שאין יועצות היום?

המדריכים.

מה קורה אם יש בית-ספר שבו אין יועצת? ב-50% מבתי-הספר היסודיים אין יועצות חינוכיות.

יש בעיה.

מי אמור להכשיר את המורה מה להגיד ואיך להגיד?

זו בעיה מעבר לחינוך המיני.

איזה עוד נושאים נפגעים מכך שאין יועצת בבית-ספר?

אין יועצת בבית-ספר. בהחלט.

בעצם, פה המורה אמורה לקחת מחוזר מנכ"ל את הנושא- - -

היא אמורה לקחת מהתכנית, כי התכנית נשלחה לכל בתי-הספר. אבל, זה בוודאי לא נכון לעשות את זה - - -

מן הסתם, זה נושא שקשה להתמודד אתו, והיא יכולה לבחור נושאים אחרים שיותר קל לה להתמודד אתם.

בהחלט.

- - - מקצועי, ואז יכול להיות שהיא עושה נזק.

אם היא לא מקבלת הדרכה מתאימה, לא ברור מה- - -

הנתונים שראינו - אתם מכירים בזה ש-50% מבתי-הספר היסודיים אין בהם יועצות?

אלה הנתונים הרשמיים של המשרד. בתיכונים 97% - - -

באיזה היקף משרה?

דווקא בתיכונים זה הכי ממוסד, וזה 1.7 שעות לכתה.

האם זה אומר משרה מלאה בכתלי בית-הספר?

זה תלוי בגודל בית-ספר.

דברי אתי במשרות. יהיה לי יותר קל להבין.

זה תלוי במספר הכתות בבית-הספר. זה 1.7 שעות לכיתה.

אבל, אני יכולה להרחיב ולומר שישנם מנהלים שמוצאים את היעוץ החינוכי כתחום משמעותי מאד, ואז הם נותנים מעבר ל-1.7 שעות, כלומר הם מוציאים עוד שעות להוסיף ליועצת בית-הספר.

ואז, הם מוציאים מהכיס. מי שמממן אותן זה בעצם הכיס הפרטי של הוועד או של לא-יודעת-מה, אבל לא משרד החינוך.

אני לא יודעת. אני לא בקיאה בנושא הזה.

בטוח.

אני רוצה להתקדם עם המצגת.

אז, יש לנו שיתוף פעולה עם עמותות למיניהן שעוזרות לנו בכניסה לבתי-הספר. אנחנו לא פועלים בחלל ריק. אנחנו מעבירים תכניות, ובהחלט ישנם נושאים שהם לפעמים יותר קשים או שאנחנו חושבים שלעמותה עצמה יש יכולות להיכנס לבית-ספר ולהביא דברים שלנו אין. אם אני מסתכלת על הוועד למלחמה באיידס, הם יכולים להציג נשא למשל וכו'. ואז, אנחנו, בהחלט, יחד עם העמותות בקשר, בשותפות מלאה ובמעקב אחרי התכניות שלהן.

האם אפשר לדעת למה מרכזי הסיוע לא נמצאים כאחד הסוכנים לסדנאות? אנחנו עושים למעלה מ-8,000 סדנאות בשנה במרכזי הסיוע, ומערכת החינוך בארץ לא מגיעה לזה.

הם כן מעבירים דווקא בחלק מבתי-הספר.

אנחנו מדברים כרגע על מיניות בריאה ולא על פגיעה.

מערכת החינוך לא מגיעה לזה.

לא. הן מדברות על משהו אחר.

הם מדברים על פגיעה.

אתם מדברים על איידס שזה גם סוג של פגיעה, אבל את מרכזי הסיוע אתם לא מכניסים.

אני רוצה להתקדם.

אני חייבת להתייחס להערה הזאת. אני לא מקבלת אותה. שפ"י מפנה למרכזי הסיוע להיעזר בסדנאות שלהם. ההערה הזאת לא מקובלת. הדגשתי בתחילת דבריי, שאנחנו התכוננו כאן לדבר על ההיבט הבריא של המיניות.

מה עם ההיבט הלא-בריא של מיניות? אפשר לקחת את החלק היפה של הנושא הזה, --

לא.

--והחלקים הפחות יפים, הם, לדעתי, החלקים שבהם צריך לגעת.

אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה לעשות דיון על זה.

אתם מבינים שגם תישאלו שאלות, כאשר תגיעו לכאן.

אם זה הזמן כרגע להתייחס לזה, אני מוכנה ברצון.

אני רוצה לסיים את המצגת. האפשר לסיים את המצגת?

כן.


חומרי למידה בפיתוח - היום, אנחנו עוסקים בפיתוח יחד עם "חושן" בתכנית מיוחדת לגיל הרך בנושא משפחות אחרות, מגוון משפחות.


יש פיתוח חומרים עדכניים במסגרת תכנית "כישורי חיים" לחטיבה העליונה, כולל התייחסות ספציפית לנושאים של פורנוגרפיה ואינטרנט וזוגיות להט"ב.


יש הוצאה מחודשת של התכנית "חברות וזוגיות ללא אלימות".

קושי אוניברסלי של מבוגרים לשוחח על מין מיניות, צורך בהכשרה ממושכת ובליווי והדרכה, וזמן מורה מוגבל בשל הצורך לעסוק בנושאים רבים בפרט בתיכון.

אותי מטריד ה-50% היועצים חינוכיים, כי אני חושב שזה מסביר לי את הפער בנתונים. אם המורים לא מקבלים הכשרה ולא יודעים להתמודד, מן הסתם הם גם לא מדברים על זה. ואז, בעצם, אין חינוך מיני ביסודי לפחות ב-50% מבתי-הספר, והילדים מקבלים את החינוך המיני במקומות אחרים: טלויזיה ואינטרנט. זו נקודה שהיא אקוטית, ופה חברת הכנסת לוי ואני מקדמים היום חוק בנושא.

כן. ניסינו זאת בכל הדרכים האחרות. עשיתי את זה בהצעות לסדר ופה בוועדות, ועשינו את זה בדברים אחרים. אני חושבת שאחד התנאים ההכרחיים לפתיחת שנת לימודים זה הימצאותה של יועצת חינוכית בתוך כתלי בית-הספר. יש לזה חשיבות, ואני לא צריכה לשכנע אתכם, כי הרבה פעמים גם ילד שעובר איזו שהיא התעללות או איזה שהוא אירוע טראומטי כזה או אחר מצבו בלימודים מידרדר, ויש את נושא היחסים בינו לבין המורה.
הוא לפעמים רואה בו אויב, במיוחד בתקופות האלה, כי הוא מתלונן על הירידה בלימודים, והם לא רואים עין בעין. הוא בטח לא ילך ויפתח את לבו: לא אליו ולא למנהל או למנהלת שיהיו. אני זוכרת שגם אצלנו בבתי-הספר היה הנושא של היועצים החינוכיים. בגילאים האלה גם לא אירועים טראומטיים מיוחדים גורמים לילד לחוסר איזון, ויש לזה השפעות וגלגול כזה ואחר.


חוץ מזה, אנחנו רואים באירועים האחרונים לפחות, שנחשפו ע"י התקשורת, ליועצות החינוכיות היה יד בחשיפת הנושאים הללו. מי שבא ופתח את לבו היו התלמיד או התלמידה ברוב המקרים, והשקט גם היה אחרי. אני חייבת להגיד שכשפתחה את זה היועצת ונזהרה שלא להכתים את החקירה או לפגוע בחקירה, זה עבר הלאה וקצת התפספס באמצע. אבל, היועצת החינוכית בשביל הילדים היא דמות ששותפה ולפעמים אפילו הפסיכולוג הפרטי של הילדים. אני לא יכולה לתאר לעצמי מצב של בית-ספר בלי אחיות, בלי יועצות, ואני לא יודעת מה עוד נפריט. מישהו סיפר לי שכשנכנסים היום לחדר המורים, בגלל שאין אחיות בית-ספר, רשום אצל המזכירה בגדול: "כל ילד והבעיות שלו". כלומר, כל מי שנכנס היום לחתום על איחורים, חיסורים וכדו', רואה: "לילד הזה והזה יש אפילפסיה, לילד הזה יש...". וזאת, כדי שחס וחלילה אם קורה משהו, צריכים להגיש את העזרה, ומי שנמצא במזכירות צריך לדעת את הדברים האלו.

נציגים הצעירים ממועצת התלמידים, הציגו את עצמכם ותגידו לנו מה אתם יודעים.

זו צנעת הפרט.

זה צריך להיות ברור לכל אחד מהמורים.

אנחנו קורל וקסלר מקרית-אונו, ואני בכיתה י"ב בתיכון "בן-צבי".

אני אלון מכיתה י' בית-הספר "קציר" ברחובות, וגם אני נציג מועצה ארצית.

אני חייבת להגיד שמה את אמרת קודם - לצערי הרב, זה לא באמת קורה. ברוב התיכונים היועצות כבר מזמן- - -

אל תדברי על יועצות. דברי אתי על חינוך מיני. מה קרה בשנים האחרונות מבחינת חינוך מיני בבית-הספר שלך? מי דיבר אתך על חינוך מיני?

כמה פעמים?

לצערי הרב, מאד אפילו, הנושא לא עלה בבית-הספר שלי.

מתי את זוכרת שדיברו על חינוך מיני בכלל?

אפילו אם מעלים את זה, עושים על זה וי.

נכון.

בית-הספר נהיה מקום שעושים בו רק את הבגרות. מה קורה? מגיעים לבית-הספר, והמנהל עשה על זה וי, איזה שהוא יום הרצאה, וגם מסתכלים על זה בשחור-ולבן. אם באים ומדברים אתנו על מין, אומרים לנו: "חבר'ה, אלה מחלות מין...".

אני רוצה לשמוע את קורל עד הסוף. מתי בפעם האחרונה את עברת שיחה או משהו בכיתה בנושא חינוך מיני?

אני יכולה להגיד באופן אישי.

באופן אישי.

באופן אישי, אני כן דווקא עברתי שיחה בכיתה. מאד שמחתי, כי המורה שלי פתחה זאת לדיון בכיתה לגבי האונס הקבוצתי ומה שהיה. היא שאלה מה דעתנו, ופתחה על זה דיון. אבל, מה שהיה אצלי זה משהו מאד מיוחד.

מה היה לפני האונס הקבוצתי?

לא משהו.

אני שואל ברמה שדיברנו פה, ברמה הרגילה, ולא לגבי משהו חריג.

אין. התכניות לא פועלות.

היא יכולה לייצג רק את עצמה, היא לא מכירה את כל הפרטים.

אבל, היא בבית-ספר.

שאלתי על עצמה. יכול להיות שהיא היתה חולה באותו יום, אבל מהנתונים שראינו הרבה מאד ילדים לא נחשפו.

אנחנו נציגי מועצה ארצית, ואנחנו שומעים מה קורה בכל הארץ.

אתה יכול להוסיף. לפני שאתה נותן פרשנות, אני רוצה לשמוע מתי אתה בפעם האחרונה עברת שיעור בכיתה עם מורה בנושא חינוך מיני.

לא זכור לי. שנה וחצי. אני גם אגיד גם מה קורה.

תספר לי מה כן היה. מה כן אתה זוכר? מתי זה היה ובאיזו כיתה ומה היה?

זה היה לפני שנה וחצי, וזה היה קטע של היועצת שנכנסת.

בכיתה ט'? באיזו כיתה היית?

בכיתה ט'. עכשיו, אני בכיתה י'. בתיכון זה גם שונה מהחטיבה. מה שקורה בתיכון הוא, וסלחו לי על הדיבור, שזה בית-חרושת לציונים. אתה מגיע לבית-הספר, אתה צריך להוציא בגרות טובה. זה מה שחשוב. בית-הספר עושה וי על הנושאים של "כישורי חיים". אין לנו שיעורים עם היועצת. לגבי השיעורים עם המחנכת, אם המחנכת שלך היא מורה גם למקצוע כמו היסטוריה או ספרות, זה אומר שלרוב היא תיקח את שיעור החינוך כדי לדבר על המקצוע שלה. אם זה מורה למתמטיקה או אנגלית ולא מלמדים את כולם, יש איזו שהיא פעילות שבטח המורות הכינו ביחד: גזירות של כל מיני דפים, מה אתם מצפים לשנה הבאה, וכל מיני דברים כאלו. אלה שיעורי החינוך.

אני חושבת שזה קורה. גם להורים וגם למורים מאד קשה לעסוק בנושא זה, כי זה נושא שבאמת קשה לכולנו לעסוק בו, כי זה נושא מאד אינטימי. הם פשוט מעדיפים להתעלם מזה. מה שהם לא מבינים הוא, שאם הם יתעלמו מהבעיה הבעיה לא תיעלם והבעיה אפילו תידרדר ותגיע למצבים הרבה יותר גרועים.

בנוסף, אחד הדברים הבעייתים הוא שלא מחנכים אותנו לביקורתיות. נכון שנוכל לקבל כל מיני תכנים מהאינטרנט ומהכל, אבל אם אנחנו באמת נהיה ביקורתיים, אנחנו נדע גם מה לקחת ומה לא ואיך להאמין. לא מחנכים אותנו לביקורתיות, ולא מדברים אתנו על ביקורתיות. זו באמת אחת הבעיות שאנחנו רואים.


יועצות ומחנכות - כאילו לפי הנתונים פה, היינו אמורים להיות במצב שיום אחרי האונס היו מדברים אתנו בבתי-הספר ועניינים. אצלנו דיברתי עם המורה שלי והתקשרתי: "תקשיבי. אני צריך לעשות על זה שיעור", והיא אמרה: "אין זמן. יש בגרויות". כמועצה ארצית, אנחנו מייצגים את כלל התלמידים בארץ, וראינו שברוב בתי-הספר בארץ, לפחות 80% מהחבר'ה שדיברתי אתם, לא היה דבר כזה. אנחנו מועצה של 50 איש. זה מדהים שאין דבר כזה.

האם זה מדגם מייצג שעשית עם החברים שלך מהמועצה?

ההשאלה היא ברמה של המועצה, ופחות על המקרה האחרון. שאלתי מה קורה בחינוך המיני.

של החינוך המיני? - אין.

מבחינת חינוך מיני, אין מודעות.

אין מודעות, וגם המודעות - שוב, זה לעשות וי, כלומר זה לעשות: "בית-הספר עשה, כי מיצינו את זה", ולא באמת לבוא ולדבר את זה. אולי יש שיעור פה ושם, אבל לא להמשיך את זה. דיונים לא יכולים לקרות אם כי זה 40 תלמידים בכיתה ואם זה כי המורה עצמה לא מודעת לתוכן.

אולי לא המורים צריכים להעביר את זה. זה משהו שצריך לקחת בחשבון. לפעמים, אם מישהו הוא לא מקצועי, הוא יכול לעשות יותר נזק.

הוא אומר את הדעה האישית שלו. אבל, - - -

אם היה בא מישהו מחוץ לכיתה שיותר קשה לו דרך-אגב להעביר כל דבר בבית-הספר, --

--יכול להיות שזה באמת יכול להיות יותר עוזר.

--הוא היה יכול להעביר תוכן בצורה יותר טובה?

כן. בנוסף, גם אם היו עובדים עם התלמידים על התכנים. אם היו מדברים עם התלמידים אלו תכנים הם היו רוצים ועובדים על התכנים שיועברו עם התלמידים, תלמידים יוכלו יותר להתחבר לזה.

לא. שאלתי שאלה, ולא קיבלתי תשובה. אם היה נכנס גורם חיצוני, שהוא לא המורה, לכיתה ב"כישורי חיים" ביום שישי בשעה 11:00 - האם הוא היה יכול להעביר את החומר בצורה יותר טובה, לדעתכם?

קודם כל, אין שיעור כזה בתיכון לפחות שהוא "כישורי חיים". לצערי הרב, אין לי מושג מה זה.

זה משהו בשביל הוועדה שהמציאו כזה. סתם.

האם אין לכם שעת מחנך בבית-הספר?

יש לנו שעת מחנך.

אם כך, שם זה אמור להיות. בוודאי שיש.

שעת הודעות.

בדיוק. זו שעת הודעות, כלומר להודיע איזה הודעות יש בבית-ספר.

למשל: "מחר יש בחינה" וכו'.

אבל, להודיע הודעות זה לא 40 דקות.

נכון. מנסים איכשהו לנצל את זה.


דבר שני - האמת היא שכן עברתי הרצאה מגורם חיצוני באמת. אני לא זוכרת, ואני חושבת שזה היה מישהו שהוא הומו שבא להרצות לנו על נטיות חד-מיניות, וזו דווקא היתה הרצאה מאד מעניינת.

האם הקשיבו?

כן, הקשיבו. הוא גם העביר שאלון. זו היתה דווקא הרצאה מאד מעניינת. אני כן חושבת שזה כן יכול לעזור - גורם שהוא חיצוני - כי מצד שני יש גם כבוד למישהו שבא מבחוץ, וזה בכל זאת לא המורה שלך ואז אתה כן צריך להראות לו איזה שהוא כבוד.

זה שצריך כבוד למישהו שהוא לא המורה שלך, זה דבר שצריך לשנות אותו. צריך שיהיה כבוד למורה.

לא. ברור שצריך כבוד למורה. זה נושא אחר לחלוטין.

יש כבוד. אבל, נורא קשה לכבד את המורה, - - -

עכשיו, נשמע התייחסויות בקצרה. בקשה.

אני דוקטור נלי שטיין, יועצת מקצועית של הגוף "האגודה הישראלית לתכנון המשפחה - דלת פתוחה". אנחנו גוף לא ממסדי שעובד יחד עם הממסד. הייתי אומרת, שאנחנו, בעצם, סניף ישראלי של המלכ"ר השני בגודלו בעולם אחרי "הצלב האדום", וחברות בו 150 מדינות. כאמור, אנחנו הסניף הישראלי. אנחנו נותנים שירותים שונים.


חבל שהם יוצאים. מי שלומד ברחובות יודע שיש לנו דלת פתוחה, --

לועדת למאבק בסמים - - -

לא.

--מרכזי ייעוץ לנוער. יש לנו אתר אינטרנט. אנחנו גם מכשירים וכו'.

השאלה היתה: מה את מציעה בתוך בתי-הספר?

אני רוצה רגע להגיד משהו, כי אני מרגישה שאנחנו עושים קצת עוול. אני מודה, שבית-הספר "בן צבי" בקריית-אונו בשנה שעברה שכר את שירותי ועשה פרוייקט ייחודי שהוא השקיע בו משאבים רבים. במשך שנה לשכבת י', ולא השכבה של קורל - כל הכיתות חולקו לשתי קבוצות שוות בהטרוגניות, קיבלו מפגשים שהנחיתי חלק מהם ואת השאר הינחו יועצות. כל מפגש היה בן שעתיים אקדמיות, כלומר שעה וחצי. אם מישהו מכיר קצת מה זו מערכת בית-ספרית ולארגן דבר כזה, זהו מאמץ ניכר. בנוסף, אחת לשבועיים נפגשתי והנחיתי את הצוות. לצערי, נכון שזו לא השכבה שלה. היום, הם ממשיכים בזה. הם למדו והם התנסו. זו היתה שנה של פיילוט.

בית-הספר מימן זאת מתוך רצון.

בית-הספר וקריית-אונו מימנו, כאשר כשעשיתי בדיקה עם התלמידים בחטיבות הביניים ובבתי-ספר היסודיים באזור הזה, ותאמינו לי שאני לא גרה שם ואין לי שם זכויות - הילדים אמרו שהם קיבלו. יותר מוצלח או פחות מוצלח, אבל הם קיבלו.

כלומר, בערים חלשות בקושי- - -

אנחנו לא רוצים שזה יהיה משהו- - -

לא. אז, בטח כן. בואו רגע וקצת נסדר את התמונה. ברשותךְ, גם עוד משפט אחד לגבי משהו שאת אמרת קודם. מיניות בריאה ומיניות פוגענית - למה אנחנו עושים על זה הפרדה? את צודקת שזה נשמע נורא מלאכותי. הרעיון המקצועי שעומד מאחורי זה הוא, שאם אנחנו --

מניעה.

--נקדם מיניות בריאה, קרי נלמד אנשים, בנים ובנות, להתרחק ממקומות של ריצוי מיני, לראות באחר כסובייקט, לכבד גבולות, לכבד הסכמה - אנחנו נתרום בכך להפחתה של שיעורי הפגיעה המינית. לצערי, מה שקורה היום בבתי-ספר הוא שכשכבר עושים משהו, זה לעשות "וי". מזמינים גורם מבחוץ, ובדרך-כלל הוא קשור לפגיעה מינית או במקרה הטוב איזה שהוא מרצה, לא משנה מי, "חושן" וכדו', והרבה פעמים אין את התהליך, אין את השיח ואין הדיבור על ערכים, על הסכמה, על גבולות ועל לכבד את השני. אנחנו רואים זאת אחר כך במקרי קצה, שאותה נערה - סלחו לי שאני מתרגשתי כי הדברים בנפשי - הופכת לשקופה. אני כבר לא יכולה להגיד שהיא אובייקט מיני. היא לא אדם. היא תת-אדם. היא הופכת לשקופה. הצרכים והרגשות שלה הם לא לא באים בחשבון, אלא הם בכלל לא קיימים.

דוקטור שטיין, אני מאד מתחבר לדברים שאמרת בנושא של הזכות ולכבד, וזה מהותי. האם את חושבת שזה צריך להיות בתוך העניין של "כישורי חיים"?

אני חושבת שזו כותרת מטריה רחבה מדי ופרוצה מדי, ועד שלפחות בתי-הספר התיכוניים, שאני מכירה את המיליה הזה טוב, לא יחליטו, כהחלטה מושכלת, כאג'נדה חינוכית, שהם משקיעים בכך זמן ונותנים לזה את ההקצאה של השעות - הדבר לא יקרה.


דבר שני - אני חושבת שלפעמים גופים, וזה נאמר גם ע"י התלמידה, כמונו וכמו גופים אחרים שנותנים את השירות הכי מקצועי שיכול להיות, ודווקא באים מבחוץ, כמובן בתיאום, בחבירה ובעריכת סדנאות גם לצוותים, יכולים לתת הרבה מאד מענה.


אנחנו יודעים שבשבדיה וביפן רוב החינוך המיני הוא שלנו, של הגופים האלה.

תודה.


נועה, מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, בבקשה.

אני רוצה לדבר בשני כובעים: כובע אחד הוא כמנהלת של מרכז סיוע, ואני רוצה להגיד שהפשע המיני הוא דרך להשפיל מישהו או מישהי, והנשק הוא מין. זה מכיון שהתוקף יודע שהקרבן תשתוק או ישתוק, כי סביב מיניות יש טאבו.


אשאיר לאפרת לדבר על הסדנאות שלנו, ואני רוצה לדבר בכובעי השני. אני בוגרת תואר שני במיניות האדם מאוניברסיטה בארצות-הברית. העברתי הרבה סדנאות בארץ כפרילנסרית. אני יודעת שאין בארץ חינוך למיניות. "דלת פתוחה" עושה קצת. אבל, יש מעט מאד. אין שום מסלול להכשרה אקדמית, כמו שיש בארצות-הברית. בארצות-הברית זכיתי ללמד את מיניות האדם בבית-ספר ציבורי במשך שנה שלמה - שעה לכל כיתה במשך שנה שלמה.

כלומר, - - - מתוך המניין - נכון?

יש מסלול הכשרה להיות מנחה בתחום מיניות האדם, מנחת קבוצות.

כן, אבל זה לא תואר וזה לא תואר שני.

זו תכנית בת שנתיים וחצי. נכון שאלה לימודי תעודה, וזו היחידה בארץ.

אני יודעת.

את רופאה או פסיכולוגית קלינית? מהי ההכשרה שלך?

לא. בעברי, הייתי יועצת חינוכית. עבדתי בשפ"י ועשיתי דוקטורט. אני מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. עשיתי דוקטורט בתחום של מיניות של בני-נוער, מההיבט הפסיכו-חברתי, באוניברסיטת בר-אילן.

אני רוצה רגע לחזור להגדרה של מהי בריאות מינית. ארגון הבריאות הבין-לאומי ב-1975 כבר יצא עם ההגדרה הזאת. הוא אומר: "בריאות מינית היא השילוב של המרכיבים הגופניים, הרגשיים, האינטלקטואליים והחברתיים של ישות מינית, באופן שישאיר את האישיות, התקשורת והאהבה. בבסיס התפישה הזאת קיימת הזכות למידע בתחום המיניות והזכות להחשיב את המיניות כמרכיב של הנעה ושל רבייה גם יחד". לצערי, אותה הגדרה לא באה לידי ביטוי בחיים היומיומיים של ילדים לא רק מגיל בית-ספר או חטיבת ביניים אלא גם מגיל הגן. לצערי, מערכת החינוך מאפשרת לחברה כמו "always" להיכנס וללמד נערות ונערים, או רק נערות, על המחזור המיני שלהן. לצערי, לא מלמדים בנים על המחזור המיני שלהם ועל הרבה נושאים נוספים.

אדוני היושב-ראש, זה בניגוד לחוק שהעביר חבר-הכנסת אורלב. לחברות האלה אסור להיכנס בלי אישור. זה בניגוד לחוק.

החברות המסחריות שנכנסות - - -

"always" נכנסים באופן קבוע. הבת שלי סיימה לפני שנתיים, והם נכנסו.

אם זה בניגוד לחוק, יש ועדי הורים ויש אפשרות לעצור את זה.

אז, אני מעיר על זה.

דרך אגב, זה בעייתי, כי הבנים לא מקבלים מענה באותו זמן.

הבנים לא מקבלים שום מענה.

האם הם עושים זאת בבית-ספר בחטיבה?

בחטיבה או בסוף יסודי, בכיתה ו'.


עכשיו, אני רוצה שאפרת קצת תדבר על הסדנאות אצלנו.

אני אפרת אופנהיימר, רכזת החינוך במרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בתל-אביב. אנחנו תשעה מרכזי סיוע שפזורים מצפון לדרום. יש לנו מרכז סיוע לאוכלוסיה הערבית שנותן מענה חינוכי לבתי-ספר ערביים. יש לנו מרכז סיוע דתי שנותן מענה לבתי-ספר דתיים. אנחנו מעבירים יותר מ-8,000 סדנאות למניעת אלימות מינית בבתי-ספר ברחבי הארץ.


אני רוצה להתייחס לכל מיני דברים שעלו כאן בהקשר של השתיקה וההשתקה והקושי לדבר על הנושאים האלה עבור המורות. למורות יש המון תחומי אחריות, ואני לא חושבת שמישהו יכול לומר שהן, חלילה, בטלניות. הן עובדות מאד קשה. בכל זאת, הציפייה של מערכת החינוך היא, שהן יוכלו לדבר על נושאים כל כך מורכבים כמו מיניות וכמו תקיפה מינית. הרי בתוך עמנו אנחנו חיות. הסטטיסטיקה לגבי כמה נפגעות תקיפה מינית היא נכונה בכל המקומות וגם במערכת החינוך. אם אשה או גבר לא עשו עבודה אמיתית עם עצמם לגבי תקיפה מינית, היכולת להיכנס לכיתה ולדבר על זה היא כמעט בלתי אפשרית.

מהנתונים שראיתי, ועברתי כמובן על כל הסטטיסטיקות, 63% מקרב התלונות על פגיעה מינית זה בקרב קטינים, זה עד גיל 18.

אצל נערות.

אצל נערות. אצל נערים זה 85% עד גיל 18 שעברו פגיעה מינית.

אם כך, זה יותר מזעזע. זו בדיוק הפלטפורמה, וזה המקום. בית-הספר זה המקום לתת להם את הכלים בצורה מקצועית.

בהחלט, כן. חבר-הכנסת אמר שלא נתייחס היום למקרה הספציפי שקרה בצפון תל-אביב, ואני רוצה להעלות אותו רק בשנייה. המקרה הזה, שהוא בהחלט מאד מזעזע, מעלה כל מיני קולות בציבור של אנשים ששואלים: למה הילדה שתקה כל כך הרבה שנים? שזה לא הגיוני. היא רצתה את זה וכו'. לצערנו, השיח הזה מתקיים גם בתוך בית-הספר. אם מורה בינה לבינה לא פתרה את הסוגיה הזאת של איך נערה שתקה שלוש שנים, כי נערות שותקות בפגיעה מינית מהסוג הזה, היא לא יכולה לבוא ולדבר על הנושא הזה. לנו יש מנחים שעוברים הכשרה, כשחלק מההכשרה הוא גם התבוננות פנימה ולראות איפה זה פוגע בנקודות הרגישות שלנו. כדי להיות מסוגלים לפתוח את הנושאים האלה.

כמה זמן ההכשרה?

הקורס הוא חצי שנה, ועד עוד חצי שנה של חונכות ומיונים מאד ארוכים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם בתי-הספר ובשיתוף פעולה עם שפ"י.


אני חושבת שחלק אולי מהטריקיות שאנחנו רואים כאן גם בגישה, מה ששפ"י אומרים לגבי הנושא של המפגש הזה, של הוועדה הזאת, שהוועדה הזאת התכנסה לדבר על חינוך מיני - באמת גם בתפישה שלנו יש הפרדה בין חינוך מיני לבין חינוך למניעת אלימות מינית. זה לא אותו דבר. יש איזה שהוא ערבוב כשאנחנו מדברים על מיניות בריאה ולא בריאה וכו'. וזאת, לצערי, היום, הגישה בתוך בתי-הספר, כאשר נושא רודף נושא. אני חושבת שנאמר קודם שכאשר מורה נותנת ציון 75 או 95 לתלמידה, הציפייה שאותה תלמידה תוכל לבוא ולהגיד לה "אני יודעת שאת רואה בי תלמידה מצטיינת, אבל בעצם בואי ואספר לך מה קורה לי בחיים שלי. אני לא מצטיינת בכלל, והחיים שלי קשים מאד" היא בלתי-אפשרית ובלתי-סבירה.

נכון.

צריך להבין את המורכבות הזאת. תקיפה מינית היא לא דומה לנושאים אחרים. היא נושא שמהלך אימה ושתיקה על אנשים בתוך מערכת החינוך, כמורים, כמורות וכתלמידים. צריך להכיר במורכבות הזאת, להביא את הגורמים החיצוניים לשתף פעולה ולראות איך אפשר לפתור את זה, כי זה פיקוח נפש. אנחנו רואים זאת היום יותר מתמיד.

שאלה לסיום - האם, לדעתכם, המורֶה/המורָה, צריכים להיות בחזית?

אנחנו עושים הכשרה לצוות לניטור ולזיהוי נורות אדומות אצל תלמידים. אני לא חושבת שמורים כיום יכולים להתמודד עם הנושאים האלה. חלק ממה שאנחנו עושים הוא שאנחנו מפתחים הכשרה לפרחי הוראה של קורס מאד-מאד ארוך שעוסק בתקיפה מינית, והתקווה שלנו היא שבסופו של דבר אפשר יהיה ליצור אולי קאדר של מורים ומורות שיכולים להתעסק בנושא הזה. נכון להיום, להגיד לכל מורה: "קחי את הנושא הזה, הפצצה המתקתקת הזאת, תיכנסי לכיתה ודברי עליה" - זה משולל כל היתכנות.

אבל, האם זה לא בחובה בלימודים להוראה?

עדיין לא.

אם אני לא טועה, יש קורס על מצבי סיכון, אבל לא בצורה מעמיקה כמובן.

תודה. רות ויינשטיין ממשרד הבריאות, בבקשה.

אני מנהלת המחלקה לקידום בריאות במשרד הבריאות. גם לנו יש הרבה נושאים שאנחנו רוצים שיעברו בבית-ספר, ואנחנו רואים את המחנכים ואת היועצות כקאדר שהם האנשים שיכולים להעביר את זה. יש לנו הרבה כבוד ונסיון גם עם גופים אחרים, ואני חושבת שיש הרבה מקום לזה. אבל, כשזה לא ממוסד, הם לא יכולים להיות בכל בית-ספר. העמדה שלנו היא, שצריך להתחיל בגיל גן ולהמשיך עד גיל י"ב בנושא של מיניות. זה צריך להיות בסמינרים למורים.


אבל, צריך לחזק את שפ"י. אם בשפ"י היו יותר יועצים ויותר מדריכים, שם היינו רואים את ההבדל; מי שכן יכול להעביר בכיתות נושאים גם מסובכים, זה מחנכים. הם שם יום-יום. אין לנו אנשים אחרים. אם אנחנו לא סומכים עליהם, למה אנחנו נותנים להם ללמד את הילדים שלנו?

- - -

סומכים עליהם שיעבירו את הנושא בגיאוגרפיה, אבל לא בטוח - - -

גם את הנושא הזה יחד עם העזרה של היועצות, כי אין מספיק מדריכים.

- - -

אז, זה מקצוע שצריך - - -

זה לצאת ידי חובה להגיד שהמחנכים יעשו את זה. הם גם לא ידברו - - -

- - -

אין מספיק מדריכים ב"דלת פתוחה". אנחנו גם עובדים עם "דלת פתוחה". אנחנו עובדים הרבה, וגם בסדנאות של מיניות. אבל, אין מספיק. זה לא כל הארץ.

כמה היום יש אחיות בכמה בתי-ספר יש?

- - -

האם כולם מתנדבים לענות בשם משרד הבריאות?! משרד הבריאות יענה. כמה אחיות יש בתוך בתי-הספר?

זה גם לא כמה אחיות, אלא זה לפי מספר ילדים, תקנים. כמה יש?

האם יש אחות בשטח בית-הספר?

לא תמיד.

רק כשהיא באה לבדיקות או לעשות חיסונים.

היא גם לא עובדת של משרד הבריאות. היא קבלן.

היום, יש מספיק זמן לאחות בית-ספר בקושי לעשות חיסונים.

רק חיסונים. כשהיא מגיעה, זה לא בית-ספר אחד.

בקושי. יש פה מהאגודה לבריאות הציבור שהם קבלן משנה של משרד הבריאות.

באפריל נגמר החוזה. מה קורה?

אנחנו ביקשנו מהאגודה לבריאות הציבור להמשיך עד סוף הלימודים השנה כי יש מכרז. עדיין לא- - -

האם יש לאחיות נגיעה לחינוך מיני?

אין להן מספיק זמן להגיע לזה.

האם יש נגיעה - כן או לא? - אין נגיעה.

מה פתאום?

ברור. אין מה לדון פה.

אם היה פעם יותר, אז כן. אבל, גם אז אמרנו - - -

ברור שאין נגיעה. חבל על - - -

הייתי בוועדת הביקורת. יצא עכשיו מכרז עם 200 עמודים, ועד סוף השנה ימשיכו "אמון הציבור" האלה שמזריקים מים במקום להזריק חיסון.

זה "בריאות הציבור". לא, הם עושים חיסונים אבל הם עושים זאת בצורה אחרת ולא מסתכלים על הילד, ואלה גם לא אותן אחיות בכל בית-ספר. זה מתחלק, כי צריך לעשות משהו, עבודה קבלנית.

נא לסיים.

גם כשהיתה אחות בכל בית-ספר, לאחות לא תמיד יש את הכישורים לעמוד לפני כיתה ולעשות זאת. האחיות עבדו עם היועצות ועם המחנכים כדי להעביר את הנושא.


אנחנו רואים את זה כנושא של משרד החינוך, של שפ"י, והם אחראים על זה. אנחנו גורם שיכול לעזור.

אז, למה במכרז החדש כתוב שהם אמורים להעביר שעה אחת של חינוך מיני?

הם יכולים להעביר, ואנחנו רוצים והם מעבירים.

לא כתוב שהם יכולים. כתוב שהם צריכים.

הם מעבירים, וגם קודם העבירו, וגם על תזונה וגם על פעילות גופנית. אבל, זה לא מספיק. אנחנו רואים את המחנך ואת שעת מחנך. אנחנו רוצים שעות חובה למחנכים, כך שזה יהיה חלק מהמערכת מהגן עד כיתה י"ב, כי כך אנחנו יכולים לכסות את הכל.

תודה. בריאות הציבור, בבקשה.

אני מרינה מאיר, מנהלת את ההכשרה בנושא אחיות בריאות הציבור. אני חייבת לענות פה על כל כך הרבה אי-דיוקים, שפשוט אי-אפשר להיכנס לנושא בלי שזה יובהר.

אכוון אותך. אני רוצה לדעת האם יש לכם נגיעה לחינוך מיני או לא.

בהחלט, כן.

איפה?

היתה, ישנה ואני מקווה שיהיה.

תאמרי מה יש ולא מה היה.

אנסה לענות. מדובר על כך שאין אחיות בבתי-ספר. אני יכולה להגיד לך, שבעבר היו אחיות בחלק מבתי-הספר, ולא היו כלל אחיות בבתי-ספר אחרים. אחות ישבה באופן קבוע בבית-ספר מסויים, והיו לידה עוד בתי-ספר שלא קיבלו שירות כלל. היום, אין אחות שיושבת בבית-ספר ברוב המקומות, אבל אין בית-ספר שלא מקבל שירותי בריאות. המדינה צריכה להחליט מה חשוב לה יותר.

מה זה שירותי בריאות? האם אלה חיסונים? תפרטי מה זה שירותי הבריאות.

סליחה, חברת-הכנסת אורלי, מי שמנהל את הנוהל - - -

אני אגיד לך משהו. כשהם צריכים לעשות את המשקל והמדידה, אינני באה בטענות לאחיות ואינני באה בטענות אפילו לא למפעיל, כי זו המסגרת שהכתיבו לו והוא צריך לעשות עבודה קבלנית. אבל, כאשר בתי צריכה להישקל מול כל הכיתה ואחר כך קוראים לה "שמנה", תסלחי לי, זה משהו שהוא נורא בעיניי.

הבת שלך לא צריכה להישקל מול הכיתה אף פעם.

זה מה שקורה, כי האחיות לא יכולות לעמוד בתוך אותה עבודה שדחפו להן עכשיו לעשות - חיסונים לבית-ספר שלם, ואותה אחות צריכה להספיק לבית-הספר שנמצא בעוד 20 ק"מ.

- - -

כל כך הרבה השמצות נשמעות. האם פעם אחת אפשר לענות על משהו?

חברת-הכנסת אורלי, סליחה.

האחיות פה עושות עבודת קודש.

אני מחזיר אתכם לנושא הדיון שקשור לחינוך מיני. לדעתי, היית צריכה לומר מלה אחת שאין לכם היום מעורבות בנושא חינוך מיני.

יש לנו. אני לא מסכימה בשום אופן לאמירה שאתה אומר.

איפה המעורבות?

אני אומרת: תנו לי זמן. דיברו פה הרבה אנשים, ואני רוצה לענות.

לא מעניינת אותי השקילה כרגע. הכל חשוב, אבל, כרגע, אני רוצה לדעת איפה המעורבות בנושא החינוך המיני.

זו דוגמא לכך אין להם זמן ואין חדר.

אני עונה על השאלה מייד.

לא. עכשיו.

אני אומרת שוב: אחיות גם היום מצוּותות לבתי-ספר. יש קשר אישי בין אחות לבין מספר בתי-ספר, בדרך-כלל בְּאזור. יש טלפונים ויש יחס אישי, והיא מכירה את הצוותים. היא מכירה את הילדים.

זה לא מה שהאחיות - - -

את פעם שנייה מפסיקה אותי. אני אשמח מאד לשוחח אתך אחר כך, ואולי בניחותא יותר. חשוב לא לעשות את העוול לאנשים שעובדים בשטח.

אני ממש לא באה בטענות לאחיות.

הנוהל נקבע ע"י משרד הבריאות. אין תקן לעבודת אחות, והמדינה לא מממנת את זה. סליחה, לא אני אשמה בזה ולא האחות.

מרינה, אני לא מקבל תשובה.

אם מחסנים בתי-ספר שלמים עכשיו נגד חזרת כי יש מגפה, אז שמים את שאר הדברים בסדר עדיפות אחר. אני חוזרת על זה.

מרינה, אני רוצה תשובה לגבי מעורבות שלכם בחינוך מיני. האם יש או אין?

בשלוש שנים שהאגודה לבריאות הציבור מפעילה את השירות בפועל היא שמה דגש על השתלמויות של אחיות באופן כללי, בצורה חסרת תקדים, ובנושא חינוך מיני בפרט. אנחנו בנינו סדנא ייחודית לכל אחות בשטח, על מנת להעביר לה מסר מאד ממוקד: מפגש אחד לפחות לכל ילד בכיתה ו' על שינויים גופניים, רגשיים וחברתיים שהוא עובר. זה נשמע בנאלי וכאילו כבר כל ילד שמע את זה. אז, לא. ילדים לא שמעו את זה.

בכמה בתי-ספר הספקתם לעשות את זה בשנה האחרונה?

אנחנו העברנו מאות שיעורים. אני עדיין לא יכולה להתהדר בהרבה מאד, באלפי שיעורים, כי זה לא נמצא בסדר עדיפות עליון. פעם יש מגפת חצבת, פעם יש מגפת חזרת, ופעם יש דברים אחרים שקורים.

את לא צריכה להתגונן. לא תוקפים אותך.

אני לא הבנתי. האם כל ילד בכיתה ו' עובר שעה אל מול האחות שמסבירה לו? האם זה רצון? האם זו שאיפה?

אני מסבירה. אנחנו מיקדנו את המטרות שלנו. בגלל שאנחנו לא יכולים לעסוק בהרבה מאד דברים שאנחנו מאמינים שצריך לעסוק בהם, בתקנים, במספר האנשים הקיים ובסדרי עדיפות שנעשו לאור הצרכים שבשטח, אנחנו מיקדנו את זה למצב אחד: לגעת בגיל הרך ביותר שאי-אפשר לפסוח עליו, בכיתה ו', לפני שעוברים לחטיבת הביניים, שם יש מצב בו יש הרבה מאד לחצים אצל ילדים ויש מצבי הסתגלות וכו'.

אני יודע. השאלה שלי: האם כל הילדים בכיתה ו' עוברים שעה עם אחות בנושא חינוך מיני?

זה היעד שלנו.

זה לא היעד שלכם. זה הנוהל של משרד הבריאות.

- - - מכרז הפסד.

זה לא היעד שלהם. זה הנוהל של משרד הבריאות. הם לא עושים זאת בהתנדבות.

הנוהל יצא ב-2009, עם כל הכבוד. אנחנו עובדים על זה משנה שעברה. אז, לא צריך בשביל זה - - -

זו כרגע שנת הלימודים הראשונה בה זה מיושם - נכון? האם זו שנת הלימודים הראשונה שזה מיושם? או בשנה שעברה?

בשנה שעברה התחלנו גם בהכשרה של אחיות.

לא יושם, כי היתה המגיפה.

נכתבו מערכי שיעור עם יעוד לאוכלוסיה חרדית. זה לא שצריכים - יש מלא חומר, אבל החומר הזה לא נגיש לאנשי מקצוע. רצינו להנגיש אותו, ולכן הפגשנו את הנושא עם אנשי מקצוע, עם סופרויז'ינים, עם רצון שהם יעבירו את זה, עם ערכת הדרכה ביד, שכל אחד יכול היה לשאול את השאלות ולהתלבט. זה נעשה במאמץ פנימי שלנו.


בנוסף על זה, מתוך הבנה שהנושא הזה לא יכול להתקיים על "זבנג וגמרנו" בשום מקרה ואין אף פעם מספיק משאבים להשקיע, ויש לנו X אנשים לעבוד - התחלנו בתוך הצוות, תוך היעזרות גם בשפ"י, ביחידה לחינוך מיני, וגם באגודה לתכנון משפחה, לבנות הדרכה לצוות מובחר של אחיות על פרישה מחוזית כדי לסייע להן להרחיב את העבודה הזאת ולהעמיק אותה, כדי שהיא תתחזק ותלך משנה לשנה.


לצערי, בשלב זה, העבודה שלנו כבר מאפריל שנה שעברה לא יכלה להימשך באותו היקף בהכשרות ובהשקעה בצוות, כי הנושא הוצא למכרז, ולמדינה לקח שנה להגיע לאיזו שהיא הסכמה, לאיזו שהיא החלטה. צר לי, אך זה המצב.

תודה. עפרה מהסתדרות המורים, בבקשה.

אני מהסתדרות המורים. קודם כל, אני רוצה לומר שאף אחד פה לא צריך לתקוף את אף אחד, כי אנחנו נמצאים סביב שולחן שמנסה לפתור את הבעיה. אם אומרים שאין תקן, אנחנו מאז ומתמיד נלחמים על העניין של תקן צבוע בחינוך היסודי ליועצת, ואין דבר כזה. החלטנו שהמנהלת יכולה להוריד שעה אחת מסוף שבוע ולתת את זה ליועצת, אבל אין תקן צבוע. לכן, זה מביא למצב שאין יועצות בבתי-הספר. אני אתכם שאם תהיה יועצת, בהחלט יהיה אפשר לקדם את הנושא.


אני לא מאמינה שמחנכת כיתה, שיש לה כל כך הרבה משימות ומעבר לזה מערכת היחסים שלה עם התלמידים היא חינוכית לימודית ויש לה כל כך הרבה תקלות עם התלמיד בנושאים אחרים או דברים אחרים, תעשה. אבל, מה שאני רואה היום, למשל, ב"אופק חדש" הוא שיש את העניין של שעה פרטנית ושמחנכת או מורה יושבת עם חמישה ילדים, 1 עד 5 תלמידים, לפחות היא תזהה מצוקה, --

נכון.

--לפחות היא תזהה צורך להפנות את זה למישהו ייעוצי. אני לא רואה מורה מעבירה שיעור על חינוך מיני בתוך הכיתה בשיעור חברה.


לא דיברתם כלום על גני-הילדים. גם בגני-הילדים אני לא יודעת מה נעשה. הייתי שמחה לשמוע, אבל אני שומעת את נכדיי שאומרים: "זכותי לגופי" ו"המקומות הפרטיים שלי".

אז, כנראה שכן נעשה משהו.

כנראה שמשהו נעשה. הנכדה שלי נמצאת בגן של נעמ"ת, ואולי זה בנעמ"ת.


אני אומרת שצריך להגביר. עדיין נמצאים בתוך "אופק חדש" חלק, אפילו לא חצי, מבתי-הספר. אני מקווה שזה ימשיך הלאה, ובתי-הספר האחרים, כל אלה שלא נמצאים ב"אופק חדש" ואין להם יועצת, ורק לא לעשות - איך אמר הילד? - "וי" על הנושא. אנחנו לא בעד לעשות "וי" על הנושא. צריך קודם כל להסתכל בעיניים של הילד ולראות איך זה ששלוש שנים ילדה עברה מה שהיא עברה ואף אחד לא זיהה את זה.

זיהו, אבל נתנו לזה שמות אחרים. לא אמרו: פגיעה מינית. אמרו: "זו ילדה בעייתית". את הבעייתיות רואים. צריך לקשור אותה.

אבל, מישהו היה צריך לאסוף אותה אל חיקו ולנסות לתחקר משהו.

כן, גם הילדה בת ה-10- - -

תודה לכם.

תמיד יש ספק בנפגעת ולא בתוקף.

קודם כל, לטפל בה.

טיפלו בה. שלחו אותה לטיפול פסיכיאטרי.

לא. ליועצת היתה גם בעיה שאסור היה לה להכתים את החקירה, כי ברגע שהיא אמרה "אני רוצה להתאבד", באותו רגע היא צריכה להעביר אותה לייעוץ מקצועי ופסיכיאטרי ואבחונים. פה היא כנראה נסגרה בחזרה.

זה לא - - -. עד כמה שאני מבינה, הכתמת חקירה היא בהקשרים אחרים.

של פגיעה.

- - -

אנחנו לא נכנסים כרגע למקרה הזה. יהודה מארגון ההורים, בבקשה.

אני יהודה סקר מארגון ההורים הארצי, ואני גם יושב-ראש הוועד של "הימלפרב" של "פלך" בירושלים. אין חינוך מיני. אל תספרו לנו סיפורים שיש חינוך מיני. אני שומע תגובות גם מהממלכתי וגם מהדתי: אם ההורים לא יוזמים, אין חינוך. אנחנו בתוך "הימלפרב" ובתוך "פלך" יזמנו, ההורים עם המנהלת. אל תספרו לי סיפורים. אני נותן רק דוגמאות קטנות מקוצר זמן, אבל בכל הארץ המצב קורה.


בנושא האחיות, חברת הכנסת אורלי ישבה אתנו ועם סגן שר הבריאות: יש אחות אחת ל-7,000 תלמידים. גברתי, אני לא בא אלייך, ואת לא אשמה. אבל, אתם עניתם על מכרז ואתם לא יכולים לעשות כך. זה תפסת מרובה - לא תפסת. אתם צריכים לעמוד בתנאי המכרז. זה מה שיש לי להגיד.


דרך אגב, אדוני היושב-ראש, בימים אלה יוצא מכרז של 200 עמודים לגבי האחיות.

מה רשום במכרז לגבי נושא חינוך מיני?

רשום שם 45 דקות לכיתה ו'.

מה הם תנאי המכרז? מה הן השעות?

אני שואל על המכרז שיוצא.

שיוצא. הוא עדיין לא יצא.

תעשי חישוב, ותראי שזה לא יקרה.

45 דקות, אבל זה גם לא ברור.

זה גם לא קורה היום.

כן, זה לא קורה. היום, אין חינוך מיני.

- - - יש להם כישורים רפואיים, ולא כישורים- - -

תודה. אנחנו חייבים לסכם, וממש בקצרה ניתן לדוברים האחרונים. בבקשה.

אני לילי הלפרין מתכנית "אמת". שני בתי-הספר שציינתם פה, גם בקריית-אונו וגם ברחובות, אלה בתי-ספר מצויינים, וכאן אני שומעת את הילדים גם עורגים כאילו להכשרה. ציינתי קודם שאני נמצאת גם בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ושם יש קושי עם התלמידים עצמם שזה לא עלה כאן בחינוך מיני. הם מרגישים בעצמם מבוכה. זה לא רק העניין שהמורה לא יכול או לא מאפשרים. הילדים לא רוצים את זה. הם מרגישים שזה לא נעים. לא נוח להם עם הנושא הזה. הם עושים בידור ומתחילים לקחת זאת לכיוונים של צחוקים ודברים כאלה.

תלוי - - -

בדיוק. אני גם מעבירה. אני אומרת את זה. אני יודעת. צריך לקחת בחשבון גם איפה מעבירים. זה מייצג טוב, אבל זה לא מייצג- - -

נכון. תודה.

אני גילי סולובצ'יק, נציגת השירות לנוער במשרד הרווחה. אני עובדת עם אוכלוסיות הקצה, שם נושא חינוך מיני שונה ולא דומה למערכת בתי-הספר הרגילה.


אני רוצה להגיד שני דברים. ראשית, יש לי שלושה ילדים פרטיים בבית: אחד בכיתה ה', אחת בכיתה י' ואחת בכיתה י"ב. לפני שבאתי לכאן, בדקתי איתם מתי היתה הפעם האחרונה שבבתי-הספר שלהם הם עברו איזה שהוא תוכן שקשור לנושא חינוך מיני. בני הצעיר בכיתה ה' כן עבר תוכן שקשור לזה. שני הילדים האחרים ענו כמו שענה, סליחה, אני לא זוכרת את שמך: "הבגרויות קודם, המבחנים קודם".

בבית-ספר יסודי עושים יותר מאשר בתיכון.

שנית, אני רוצה להגיד שבעיניי הסיפור של עיסוק בנושא של חינוך מיני מהפריזמה הנורמטיבית שלו - צריך לעשות את האבחנה מי יכול להעביר את זה בין בתי-הספר היסודיים וגני-הילדים לבין החטיבות ובתיכון. בבתי-הספר היסודיים והגנים אני חושבת שמורים בהחלט יכולים לעמוד ולהעביר את התוכן הזה, וצריך למצב ולמקם זאת בתוך מצבת השעות של בתי-הספר היסודיים והגנים, אבל מורים כן יכולים לעמוד ולהעביר את זה. זה לא מביך כל כך. אגיד אחרת: אפשר להכשיר את המורים ביתר קלות לעמוד מול קבוצות הילדים האלה. אני מביעה את עמדתי.


יחד עם זאת, אני חושבת שבחטיבות הביניים והתיכונים צריך ליצור איזו שהיא תכנית שמביאה אנשים מבחוץ, בכללם אגב גם בני-נוער כי ההשפעה של קבוצת השווים על בני-הנוער הרבה יותר משמעותית בהרבה מאד מצבים מההשפעה שלנו.


אני חושבת שהמורים והיועצים צריכים לקבל הכשרה אינטנסיבית מאד בחטיבות ובתיכונים לזיהוי ולאיתור נכון של הבעיות. אני חושבת שצריך יחד עם אתם לעשות את תכנית ההכשרה. אני חושבת שהיועצים צריכים להיות אמונים על התיווך ועל האיגום של המשאבים החיצוניים שמכניסים לתוך המערכת כמו "דלת פתוחה" יחד עם העבודה שנעשית בכיתות, ולא להשתמש רק בטריגרים של אירועים עיין ערך "עמק יזרעאל", תל-אביב וכו' כטריגרים לדיבור על נושא חינוך מיני.


בהיעדר שעות יעודיות ספציפיות, לתת את הכל תחת סל של "כישורי חיים" זה "תפסת מרובה - לא תפסת". זה לא יקרה. אם לא יגידו "X מתוך השעות של 'כישורי חיים' זה לזה ו-Y זה לזה", זה פשוט לא יקרה, וזאת במיוחד לא במקומות שבהם המכוּונוּת ללמידה מאד משמעותית והישגית לא מאפשרת לנו לעשות זאת. אני חושבת על בתי-ספר, אני חושבת על בית-הספר של בני, ואני אומרת: "ואללה, מה אני רוצה מהם?". מחד, אני אומרת להם "אם הוא לא מגיע ל-5 יחידות בזה ול-5 יחידות בזה ואתם לא תתנו לו תגבור במתמטיקה, אני אבוא אליכם בטענות". מצד שני, אני לא יכולה לבוא אליהם בטענות על זה שהיועצת בחרה, כי היא גם מורה למתמטיקה, בשעה שיש לה ל"כישורי חיים" לתגבר אותם כי מחר יש מבחן מגן. אם זה לא נכנס לתוך תכנית הליבה בצורה ספציפית, בצורה ממוקדת, יחד עם תגבור חיצוני לכל אחד מהנושאים האלה, כי אי-אפשר לעשות זאת רק בכוחות פנימיים של המערכת - זה פשוט לא יקרה.

ברור. תודה. אנחנו חייבים לסיים. האגודה, כבר התייחסתם. הדוברת האחרונה, בדקה בבקשה.

אני נויה בוטון מאל"י (האגודה להגנת הילד). אני רוצה להגיד עוד משהו. קודם כל, אנחנו באמת עובדים באופן צמוד עם הרבה מאד בתי-ספר שפונים אלינו לקבל איזה שהוא סיוע לתוך בתי-הספר.

האם אתם נכנסים לבתי-ספר?

הרבה מהם.

המועצה לא פה, נכון?

כן.

המועצה פה. אני יודע שאתם נכנסים.

נכון.

האם אל"י גם נכנסים?

הרבה מאד.

באלו גילאים?

הרבה מאד יסודי.

מה זה "הרבה"? האם יש לכם כמותית? האם זה מדיד? לכמה נכנסים באחוזים?

אני יכולה להגיד שנניח, בשנה החולפת, 2009, אני חושבת שהיינו בערך ב-120 בתי-ספר יסודיים.

מי מממן את זה?

בית-הספר עצמו, והרבה פעמים ההורים.

זה נכון גם לגבי המועצה.

נכון.

כאילו מתחלקים. העמותה מתחלקת עם בית-הספר.

כן.

עיריות שאין להן כסף גם לא יביאו.

ביחד שניכם, כמה אחוז אתם נכנסים? האם מישהו יודע את זה?

אין לי את הנתונים האלה. לא לדיון הזה.

מן הסתם ברמת-השרון ידאגו שאתם תיכנסו, ואם ניסע דרומה או צפונה - - -

לא, לא.

הרצון הטוב של מנהל בית-הספר והיכולת של - - -

לא.

- - -

אם מישהו משלם על זה, אז זה במקומות שאפשר לשלם.

אבל, הם יכולים על משהו אחר. על "תגבורית". - - -

יש סטיגמה לבתי-ספר שהכניסו עמותות כאלה ויגידו: "בואו ונדבר על בעיות שקיימות". בתי-הספר שבהם היוקרה חשובה מהכל, גם לא יכניסו עבודה כזו.

כן. זה גם כסף.

אני רוצה לומר לגבי, למשל, לוד ורמלה, שבטח לא נחשבות לערים - - -

נכון. אני רוצה להגיב. אני רוצה להגיד שאנחנו עובדים עם שפ"י בהרבה מאד שיתופי פעולה גם על ערי פריפריה, ושם יש תרומות ומימון נוסף. בדרך-כלל, דווקא במקומות האלה הפרוייקטים האלה מאד-מאד מוצלחים. הפרוייקט כולל גם הכשרה של הצוות מתוך - - -

אבל, אנחנו מעמיסים איזו שהיא מעמסה כלכלית על אותם מקומות שגם קשה בהם. בואו ונוציא את זה. אני חושבת שזה צריך להיות משהו מובנה בתוך תכנית הלימודים של משרד החינוך. נקודה. או שיהיה משהו מסודר, משהו שיש לו איזה שהוא ארגון-גג.

אם פעם הרגשנו בעמותה שהפניות אלינו קורות אחרי שיש איזה שהוא כאוס או איזה שהוא אירוע בבית-ספר או אירוע של פגיעה מינית ולא יודעים מה לעשות, היום אני יכולה להגיד שבתי-ספר פונים אלינו כבר באוגוסט לקראת השנה הבאה. רוצים להכשיר ורוצים להכשיר את הקרקע. אני יכולה להגיד, שמהעבודה שלי מול הרבה מאד יועצות, יש מקומות שהיועצות עושות עבודת שתי וערב מדהימה. היינו רוצים לראות זאת ביותר בתי-ספר.

אנחנו רוצים יועצות. אנחנו רוצים יועצות בכל בית-ספר.

תודה. אנחנו נעשה איזון, ונשמע את נציגת המועצה הלאומית לשלום הילד. בבקשה.

אומר מלה על נושא הקושי לדבר על מיניות, שהוא כמובן משהו שכולנו מודעים אליו. הפעילות שלנו, שהיא לכיתות ג'-ד', מתעסקת באיזה שהוא מצע רחב של זכויות ילדים.

בני בכיתה ג' הגיע עם זכויות הילד, ואמר: "היו אצלי...". מה שלא אהבתי הוא שנתתם טלפון לילדים; אני חושב שאם לילד בכיתה ג' יש בעיה, הוא צריך לפנות למורה או למישהו. לתת טלפון? - אמרתי לו: "בוא ונתקשר ונבדוק אם עונים", והוא אמר: "אני לא רוצה שיידעו שאני מתקשר". זו ההערה היחידה, אבל כל הכבוד.

אפשר להרחיב בנושא הזה, אבל מצד שני יש ילדים שמרגישים שדווקא הגורם המרוחק יכול לעזור להם, ולצורך זה ניתן המספר.


בכל מקרה, הפעילות שלנו מדברת על זכויות ילדים באופן כללי ועל הזכות לא להיפגע וגם לא לפגוע. לפעמים, מהפלטפורמה הזאת יותר קל לעסוק גם בתכנים שהם יותר נפיצים, ואנחנו משתדלים לעשות זאת באמת בכיתות ג'-ד'.

אני שומע על הרבה סדנאות והכל. האם בחטיבה הכל מופסק?

לא, לא הכל מופסק.

יש מרכז סיוע לנפגעות מינית.

תודה.

היושב-ראש, אני מתחננת: יש לי שאלה אחרונה.

לא יהיה לך זמן לקבל תשובה.

השאלה שלי - בגלל שאני רואה שיש הרבה עמותות וארגונים, שקודם כל אני מברכת על זה במיוחד כאשר יש איזה שהם פערים בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שהמשרד - - -

- - - חלל ריק.

השאלה היא: האם אותה הסדנא שנמצאת דרך הארגון הזה ואותה סדנא שנמצאת דרך ארגון אחר, ואל"י ועל"ם ומרכזי הסיוע ואלף ואחד דברים - האם יש כאן איזו שהיא אחידות בחומר?

מרכזי הסיוע עושים עכשיו מחקר. נעשה מחקר על יעילות סדנאות המניעה שלנו.


אני רוצה לסיים בשני ציטוטים של תלמידים שעברו סדנאות אצלנו. אחד אמר: "למדתי איך לגשת לנערה ולאמת אתה מה שקורה בינינו ושהכל בהסכמה", וזה נאמר בסיום של שלוש סדנאות. ציטוט נוסף: "למדתי שעדיף לברר דברים ולהיות מובך לרגע מאשר להיות מובך לחיים".

תודה. אין לנו זמן.

אבל, גם החלוקה פה היא כן ברורה. הם עובדים עם בתי-ספר יסודיים, ואנחנו עובדים עם תיכונים. יש פה את ה"דלת הפתוחה" שעוסקת במיניות בריאה. אנחנו לא מדברים על חינוך מיני. אנחנו עוסקים במניעת אלימות מינית.

לא. אבל יש את עניין הפיקוח.


שפ"י, משפט אחרון בבקשה.

אני רוצה להגיד שני דברים. אנחנו חושבים שהמורים הם אלה שצריכים ללמוד לדבר עם ילדים על המצב, על החיים, שלהם.

צריכים ללמד אותם.

הם נמצאים עם ילדים, גם כאשר העמותות הולכות. אם אנחנו רוצים שמורים יוכלו לדבר גם דרך-אגב ולא רק בשיעור מובנה ולזהות, הידע צריך להיות בבית-ספר.


מחקר שעשינו לפני שנתיים דווקא על עבודה למניעת הטרדה מינית - היו צופים נייטרליים בְּכיתות והם לא ידעו מי זה מי מעביר שם. העבירו מחנכים, יועצות וגופים מן החוץ. תוצאות המחקר, ואני מוכנה לשלוח לכם זאת כאן לכנסת, אומרות: במקום שהיתה פעילות חשובה וטובה והכיתה היתה מעורבת, הסוקרים לא ידעו להגיד מי מחנך, מי יועצת, ודווקא עם גוף חיצוני במקרה הזה היתה בעיה.

אבל, צריך ללמד אותם.

הודעת הסיכום של הישיבה: הוועדה לזכויות הילד רואה בדאגה את העובדה שאין למערכת החינוך בישראל שום כלי מדיד הבודק אם בכלל מועברים שיעורים בנושא חינוך מיני.


מערכת החינוך מפקירה את הזירה החשובה לטלוויזיה ולאינטרנט, בהם ילדים ונוער נחשפים לתכנים מעוּותים.


העובדה שאין יועצים חינוכיים בלמעלה מ-50% מבתי-הספר היסודיים חמורה ובעייתית, ולא מאפשרת הכשרה ראויה של המורים.


הוועדה תקדם חקיקה בנושא, על מנת לקדם הימצאות יועצים חינוכיים בכל בתי-הספר.

דרך-אגב, היום כבר הגשנו- - -

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לקבל בהקדם את רשימת הנושאים הנכללים במסגרת "כישורי חיים" לפי הטבלאות של הגילאים השונים.


הוועדה קוראת לשר החינוך להתערב באופן אישי, לתת עדיפות עליונה לנושא שמירת כבוד האדם וכיבוד וזכויות הפרט.


משרד החינוך חייב להגדיר בצורה פרטנית וברורה שעות ייעודיות לנושא חשוב זה.


אני מודה לכולם על הישיבה.

שויון מגדרי.

נוסיף: ושויון מגדרי.


הישיבה נעולה.


תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.