PAGE
19
ועדת החינוך, התרבות והספורט

2.3.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 180

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

שהתקיימה ביום שלישי ט"ז אדר התש"ע (2 במרס 2010) בשעה 10:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סגירת כיתות השכלה למבוגרים בעיר רהט.

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

עפו אגבאריה

טלב אלסאנע

דניאל בן סימון

מסעוד גנאים

חנין זועבי

דב חנין

מגי קורן – סגן מנהלת האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

כמאל עטילה – דוברות, משרד החינוך

אפי גלעד – מרכז בכיר, המשרד לענייני גמלאים

כמאל ריאן – סמנכ"ל למגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

שמוליק דוד – שתי"ל

נאהדה אלעקבי – יועצת למעמד האישה ומנהלת עמותת בת המדבר, מועצה מקומית ח'ורה

חנאן אלסאנע – מנהלת פורום חינוך מבוגרים לשנים בדואיות, עמותת סדרה

הנד אלסאנע – פורום ארגוני נשים בנגב

חסין אלסאנע – רכזת עמותת נשים לקייה

אברהים אלהואשלה – ראש ועד מקומי כפר קסר אלסר

מוחמד אבו ג'אבר – מנהל מרכז מתנ"ס רהט

ראידה אלסאנע – מורה, עמותת סדרה

אברהים אבו שארב – מנהל מתנ"ס רהט

יהודית גידלי

שרון רפאלי

סגירת כיתות השכלה למבוגרים בעיר רהט

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט שתעסוק בדיון הנוכחי בהצעה לסדר היום בפרוצדורה של דיון מהיר שקיבל את אישורה של נשיאות הכנסת, של חברת הכנסת חנין זועבי שנמצאת איתנו. עניינה "סגירת כיתות השכלה למבוגרים בעיר רהט". חברת הכנסת חנין, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני מודה לכל הנוכחים באולם ושהנושא החשוב הזה והרגיש כל כך מעניין אותם, והם פעילים בתחום החינוך למבוגרים.

אדוני היושב ראש חבר הכנסת אורלב וחבר הכנסת טלב אלסאנע, אנחנו מדברים על הנושא ועל הזכות הכי בסיסית לאזרחים בכל מדינה שהיא, בטח על-פי חוקי המדינה וגם על-פי החוקים הבינלאומיים – הזכות לחינוך. לאחרונה משרד החינוך קיצץ את התוכנית של חינוך למבוגרים. תחילת הקיצוץ היה ב-2009, וזה הביא לסגירת כיתות השכלה בכל רחבי הארץ, ובמיוחד אנחנו מדברים על בעיה שורשית באזור הנגב. אלפי נשים בנגב לא זכו בילדותן לחינוך בסיסי, אינן יכולות לקרוא ולכתוב, אינן יכולות לעיין בעיתון, אינן יכולות לנהל חישובים פשוטים במכולת, אינן יכולות להתפתח בגלל מחסור בחינוך בסיסי כזה. אנחנו מדברים על 70% אנאלפבתיות בנגב.

כולנו יודעים, אפילו אין צורך לחזור על המובן מאליו, אבל בכל זאת נחזור על כך שחינוך זה צורך קיומי ועניין של כבוד אישי, זה צורך להתקדמות כל כך בסיסית בחיים, וזאת גם היכולת להתפרנס. אנחנו יודעים ששיעור האנאלפבתיות בנגב הוא גם תוצר של מדיניות אפליה מתמשכת. החוק של חינוך חובה לא התממש בנגב. במשטר הצבאי היה קשה לממש זכות זאת וגם אחרי סיום המשטר הצבאי. לכן אלפי נשים בנגב הן אנאלפבתיות עכשיו.

התוכנית היחידה שסייעה לצאת מן המעגל הזה היא התוכנית של חינוך למבוגרים שמימנה כ-40 כיתות לימוד בנגב – חנאן ואחרים יתנו לנו את המספרים המדויקים. אנחנו יודעים שהתוכנית שמשרד החינוך מימן היא החלון הבלעדי לנשים אפילו בשביל לצאת מן הבית, וכמובן, לממש חיים רגילים. התוכנית הזאת לא רק עוזרת לנשים מבוגרות, אלא גם לנשים צעירות בגיל 21-20 שלא הצליחו לסיים את לימודיהן. עד סוף 2008 העניק משרד החינוך תמיכה של 50% לכיתות האלה בסכום של 17 אלף שקל לכיתה, והם מימנו שמונה שעות שבועיות לנושאים שעולים בערבית, בעברית ובמתמטיקה. הם התחילו ב-2009 לקצץ, 40 הכיתות האלה ירדו ל-20 כיתות לימוד חרף הקיצוצים, ורק רבע מהיישובים הצליחו לממש את התוכנית הזאת. יש אפילו צורך ליותר מ-40 כיתות לימוד, יש צורך ברהט ל-50 כיתות לימוד. אני מבינה שגם משרד החינוך סירב לקיצוץ הזה, ומשרד האוצר התעקש לבצע אותו.


עכשיו אנחנו רוצים להעלות את הסוגיה החשובה הזאת. אולי בחלק מהיישובים תוכנית כזאת כן יכולה להמשיך לפעול ביישובים שיש ביכולתם לממן את הכיתות האלה בעצמם. אנחנו יודעים שהקיצוץ הזה ביישובים המוחלשים בנגב, שהם רוב היישובים הערביים, הלא מוכרים, שרק עקב מסע משפטי התחיל הנושא הזה של תוכניות לימוד ושל מימוש זכות הלימוד. אנחנו יודעים שהיישובים המוחלשים כמו רהט, לקייה ושאר היישובים הערבים בנגב אינם יכולים לממש בעצמם את התוכניות האלה.

עכשיו יש פתרון לא יציב לבעיה הזאת, כך שהמרכז הקהילתי מנהלים עכשיו את התוכנית הזאת, אבל הם לא יכולים לנהל אותה למעלה מחודשיים. אנחנו מדברים שוב על אלפי נשים. לכן כל כך דחוף וחשוב להעלות את הנושא הזה. בסופו של דבר התקציב שמדובר עליו הוא כ-10-7 מיליון לכל הארץ, ובנגב התקציב הוא לא למעלה מ-5 מיליון שקלים. זאת ההזדמנות להעלות את הנושא הזה ולשמוע את האנשים בשטח, ובעיקר את הנשים הנפגעות מסגירת התוכנית הזאת. אני מקווה שבסופו של דבר המאמץ שאנחנו מתחילים עכשיו יוביל לפתיחה של התוכנית הזאת מחדש.

תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים. העמותות והארגונים שנמצאים כאן היום עושים עבודה נפלאה. יצא לי להיות אורח במספר אירועים של אותן נשים בוגרות קורסים, וזה דבר מקסים ונהדר. לדעתי, הן עושות מלאכה נהדרת. השאלה הנשאלת היא איפה אחריות המדינה. אין ספק שהשקעה בחינוך היא ההשקעה הטובה והכדאית ביותר. כאשר אנחנו מדברים על חברה שהיא במצב סוציו-אקונומי קשה אנחנו יודעים שהמנוף האמיתי וההעצמה האמיתית הן לחברה והן לאישה היא אך ורק דרך החינוך. אישה משכילה יכולה לתרום גם לבית, גם לילדים וגם לחברה שלה. להשקעה של שקל אחד בחינוך יש השלכות כלכליות. אם שואלים את שר האוצר איפה כדאי להשקיע את השקל הזה, והתוצאות יהיו פי כמה וכמה, הוא יגיד – בחינוך. אנחנו לא מדברים על סכומים גדולים, אנחנו מדברים על 17 אלף ₪ לכיתת הוראה. ואנחנו מדברים על 50 כיתות להכשרת נשים ערביות בעיקר.

אנחנו רואים שכאשר הממשלה ומשרד האוצר מעוניינים, הם מוצאים את התקציב. רק לפני שבוע חילקו 400 מיליון ₪ לאתרי מורשת. זה דבר טוב, אבל זה מלמדנו שאם רוצים אין בעיה להשיג את הכסף – הכסף נמצא. הבעיה היא עם החלוקה הלא שוויונית והלא צודקת. לכן אנחנו לא צריכים לקבל תשובה בוועדה הזאת שיש בעיה תקציבית. השאלה היא של רצון ושל נכונות. האוכלוסייה בנגב סובלת מקיפוח מתמשך שנים רבות. מה זאת אומרת, בעיית יישובים לא מוכרים? היישובים קיימים, אבל הם לא קיימים על המפה של הממשלה מבחינת מתן זכויות ותקציבים. אם 60 שנה לא תקצבו אותם זאת ההזדמנות לפצות אותם, לתקצב ולהשקיע בתחום החינוך.

לכן אני סבור שהיוזמה של חברת הכנסת זועבי היא מצוינת בתחום הכי נכון – השקעה בתחום החינוך והחינוך למבוגרים. העלות היא קטנה, והיא פונקציה של החלטה. הוועדה לא צריכה לקבל שום תשובה שמשמעותה היא לגלגל, לדחות, למרוח, אלא תשובה אחת ויחידה – לחזור ולתקצב בצורה הראויה.

לדעתי, מה שהארגונים כאן עושים זה מה שהממשלה צריכה לעשות; אלא שהממשלה מועלת בתפקידה. השלטון המרכזי לא ממלא את חובתו. לכן הארגונים הללו ממלאים את החובה שהמדינה צריכה לעשות. אז צריך להגיד להם תודה שהם עושים מה שהמדינה צריכה לעשות, אבל לא צריך להעמיד אותם בפני גזרה שהם לא יכולים לעמוד בה – שהם יעמידו קורסים, אבל לא יוכלו לתקצב אותם. זה תפקיד ועדת החינוך – למנף את החינוך ולתת את התמיכה הנכונה לארגונים שעושים את העבודה ואת המלאכה בשטח. תודה רבה.

תודה רבה. ניתן גם לאנשים מהשטח שבאו מרהט. אני ביקשתי מחבר הכנסת חנין זועבי לעשות לי רשימה של דוברים. אז אם יש ברכות – לברך אותי, אם יש טענות – לבוא אליה.

חלוקה שוויונית. זה מה שעושים היהודים תמיד.

אבל בחרתי חברת כנסת חדשה, ולכן גם הטענות אליי.


אברהים אבו שארב, מנהל מתנ"ס רהט, בבקשה.

כמו תלמיד טוב אני אתחיל בברכות, ואני אברך אותך, אדוני יושב ראש הוועדה, וכמובן את חברי הכנסת שנמצאים כאן באולם. זאת גם הזדמנות לתת מסר של אופטימיות לנשים שמחכות גם ביישובים ולא יודעות אם הפרויקט הזה ימשיך או לא.

רהט היא העיר הכי גדולה- -

כמה תושבים יש ברהט?

47 אלף תושבים, וכמו כל יישוב ערבי בנגב אנחנו נותנים שירותים ליישובי לוויין שגרים בסביבת היישוב. לפרויקט של השלמת השכלה מגיעות נשים משם כי בסופו של דבר אם אין בית ספר יסודי באזור באותו יישוב לא מוכר, מן הסתם נשים לא ילכו ללמוד בבית-ספר יסודי, והן מגיעות להשלמת השכלה.

הפרויקט הזה התחיל ברהט ב-96', ולמדו בו 294 נשים במפעל הזה – אני קורא לזה "מפעל" – ובסופו של דבר התוצאות היו שנשים המשיכו וסיימו את לימודיהן האקדמיים.

המתנ"ס רק חצי שנה ביישוב רהט, וראש העיר והנהלת העיר מאוד רוצים שהפרויקט הזה ימשיך, והם הטילו את המשימה עליי. הם נמצאים עכשיו, לצערי, במאבק אחר שבעניינו הייתה צריכה להיות שביתה ביישובים הערביים, ובבוקר ראש העיר אמר לי שהם נמצאים במאבק על דברים הרבה יותר קיומיים. אבל אני כמנהל מרכז קהילתי רואה בהשכלת נשים ובחינוך משהו מאוד קיומי. נשים לומדות בהשלמת השכלה משפיעות ותופסות את מעמדן בבית ובחברה. מה תגיד אמא, כאשר הבת שלה צריכה לקרוא לה מכתב? איפה המעמד? מי בעל הסמכות? מי בעל הכוח? ידע, חינוך ולימודים זה כוח. ברהט יש עכשיו 5 כיתות, שכמו שאמרה חברת הכנסת חנין, לא נוכל, כנראה, לקיים אותן יותר מחודשיים-שלושה. זה רק בגלל תקופת הבחינות. אנחנו לא רצינו להגיד לנשים באמצע השנה שהן לא יכולות. המימון מוטל בספק- -

אתה מעסיק את המורים?

אנחנו מעסיקים את המורים.

תאמר לנו עכשיו פרטים טכניים. מה קרה?

המורים האלה בחודשיים האחרונים מיום שהתקבלה ההחלטה על סגירת בית הספר- -

מי הודיע לכם על סגירת בית הספר?

קיבלנו מכתב ממשרד החינוך שלא יהיה תקצוב בשנת 2010-2009 לפרויקט הזה.

הם כבר קיצצו ב-2008.

קיבלת הודעה על 100% קיצוץ?

על סגירת פרויקט.

זה רהט והנגב בכלל, לא?

אני מדבר על רהט, אבל אני בטוח שזה המצב- -

מה שהיה הוחל לגבי כל הנגב, על כל הפרויקט הזה בכללותו.

כן.

אני רוצה לברר משהו. הייתה לי שאילתה לשר החינוך כבר ביולי. אמרו שבתקציב 2010-2009 אין תקציב לכל מרכזי הלמידה למבוגרים, כל האולפנים. שם התעוררה בעיה אחרת שהיא גם מפלאיה של הממשלה הנוכחית: שר החינוך בשעתו אמר שהאחריות אליו, אבל התקציב במשרד הגמלאים. כל המרכזים, לפי מה שאני יודע, נסגרו מזמן. ברהט זה חדש?

28 בפברואר היה תאריך בלתי אפשרי למורים כי הם המשיכו לעבוד בלי מעסיק שהבטיח לשלם להם את המשכורת הבאה. לכן ב-1 במרס החתמנו את המורים על חוזי העסקה במתנ"ס מתוך אמונה שגם גבייה מאנשים עצמם- -

כמה כל תלמידה משלמת?

200-150 ₪ לקורס.

הרשות המקומית משתתפת?

תקציב המתנ"ס הוא - - - לפרויקט.

אני מקבל מהם תשובה מאוד ברורה: יישוב שנמצא בגירעון ועם חשב מלווה, לא יכול לתת אפילו שקל אחד. לכן אנחנו מדברים על לקיחת אחריות או סיכון למשך שלושה חודשים- -

אתם בעצם לקחתם את הכיס שלו, לכם. אתם התנדבתם כי לא הייתה ברירה אחרת.

נכון מאוד.

בכמה מורים ובכמה תלמידים מדובר?

היום יש ברהט 104 תלמידות ועל חמישה מורים.

אתה מוכן לומר לי מה הפרופיל של הנשים? אלה נשים נשואות, רווקות, אמהות?

מנהל בית הספר יכול לומר.

מי אתה?

מוחמד אבו-ג'אבר.

אתה מנהל מוסד להשלמת השכלה ברהט. תגיד לי, הפרופיל של 100 הנשים הוא נשים צעירות, אמהות, מבוגרות?

הגילאים שלהן נעים בין 60-25, נשים הייתה להם ההזדמנות השנייה ללמוד.

מה המוטיבציה שלהן לבוא ללמוד?

מוחמד אבו ג'אבר?

לסיים תעודת מזכירה תיכונית ובגרות.

ממש לעשות בגרות?

ממש בגרות. הייתה לי בעיה מה אפשר לעשות במועדי חורף לבגרות. קיבלתי את ההודעה ב-1 בספטמבר שמקפיאים את כל התקציבים, וכל יום נשאלת השאלה, מה הלאה, מה אנחנו יכולים לעשות – האם אנחנו מפסיקים או אנחנו ממשיכים. לכן המורים התנדבו אצלי מ-1 בספטמבר עד 28 בפברואר.

מדובר על בגרות או על השכלת יסוד, קריאת קרוא וכתוב וארבע פעולות יסוד של חשבון?

מוחמד אבו ג'אבר?

יש השכלת יסוד ברמה של שמונה שנות לימוד, ויש כאלה שמסיימות- -

ומה שנסגר, נסגר? גם שמונה שנות לימוד וגם הבגרות? הכול נסגר?

מוחמד אבו ג'אבר?

כן. ההחלטה שהתקבלה במשרד החינוך הייתה הקפאת כל הפרויקט, מהשכלת יסוד ועד השכלה תיכונית.

תודה רבה לך. התמונה ברורה מאוד.


עכשיו תדבר חנאן אלסאנע, מנהלת פורום חינוך מבוגרים.

תודה רבה. אני מודה לך, יושב ראש ועדת החינוך, חברי כנסת נכבדים. אנחנו מאוד מודים לכם על נוכחותכם ועל הזימון לדיון דחוף. אני עובדת בעמותת סידרה, עמותה לנשים בדואיות, ואני מנהלת פורום חינוך לנשים ערביות בדואיות. הפורום הזה הוקם בספטמבר 2009; הוא מורכב מארגונים שמאוד חשוב להם עניין השכלת נשים בדואיות, ובעיקר המאבק נגד אנאלפבתיות בקרב נשים בדואיות. זה הוקם בעקבות ההחלטה והמכתב ששלח לנו משרד החינוך בסוף שנת 2008. פה אני מוסיפה מה שאמר חבר הכנסת מסעוד גנאים, שזה כבר מ-2007. ב-2008 הם הודיעו שאין תקציב לשנת 2009, ולכן הוקם פורום חינוך למבוגרים. הפורום מורכב מארגוני נשים בדואיות, ארגונים קהילתיים וגם ארגונים ארציים, כמו ידיד ושתי"ל, ועדת החינוך לענייני ערבים. אנחנו שמנו דגש על פעילות למען השכלת נשים בנגב.

רוב הנציגים שנמצאים סביב השולחן הם מנהלים ונציגים של ארגונים שהם חברי פורום בארגון. צר לי להודיע לכם שלא מדובר על סגירת כיתות רק בעיר רהט, אלא מדובר על סגירת כיתות בכל רחבי הנגב ביישובים שמשרד החינוך עבד איתם בעבר. אנחנו, עמותת סידרה, שיתפנו פעולה משנת 2002 עד 2008, והיום אנחנו עדיין בקשר עם משרד החינוך- -

זה לא עבר למשרד הגמלאים?

עבר למשרד הגמלאים. כך הודיעו לנו בשנת 2008.


אדוני היושב ראש, גיל המשתתפות בכיתות החינוך למבוגרים הוא 53- -

עד גיל 53.

לא, 53 ומעלה.

אני אתן לכם רקע היסטורי על החינוך הבדואי בנגב: בתקופה העותמנית היו מוסדות חינוך בנגב; בתקופת המנדט הוכפלו ואף הוקמו מוסדות חינוך גם לתלמידות, ועם קום המדינה ב-49' נסגרו בתי הספר. בתקופת הממשל הצבאי ברור לכולם שלא היו מוסדות חינוך, והיישוב הראשון הוקם בשנת 1968, היישוב תל-שבע. רק בשנת 1976 נבנה בית הספר היסודי הראשון; בשנת 1979, בשנה שאני נולדתי- -

ב-76' זה התיכון הראשון.

כן. תארו לעצמכם, ב-1979 נבנה בית הספר הראשון בתל-שבע, והיה כמובן בית ספר לבנים, לא בנות. יש לנו חברה שמרנית וקושי ומחסור במשאבים. תארו לכם, כמה נשים מבין 180 אלף תושבים בנגב הן אנלפבתיות ולא יודעות קרוא וכתוב.

כל אלה שמעל גיל 30.

70%.

תארו לכם, בית הספר הראשון היסודי לבנים היה ב-79', והיום רוב הנשים מעל גיל 30 הן אנלפבתיות. אנחנו עובדים בשטח זה 10 שנים, ויש ארגונים סביב השולחן שעושים הרבה מאוד שנים את העבודה של המדינה ושל הממשלה, לצערי. עם משרד החינוך עבדנו בשנים 2003-2004. הייתה לנו אז עבודה מדהימה בכפרים הבלתי מוכרים וגם במוכרים כי אנחנו התחלנו בח'ורה, בכסיפה וברהט, ואחר כך עברנו לכפרים הבלתי מוכרים מכיוון שכבר הוקמו ארגונים שיכלו לקחת אחריות ולעשות שם עבודה. בשנת 2004 היו 50 כיתות בכל הנגב, ו-50 הכיתות האלה לא הספיקו לצרכים בנגב כי היו קיצוצים במשרד החינוך ואף על פי שאגף חינוך מבוגרים מאוד נהנה מהעבודה שלנו. גם חבר הכנסת אלסאנע וגם חברת הכנסת זועבי היו באירועים שלנו. ב-2007 הגיעו ל-20 כיתות, והיום יש תשע כיתות, ובעוד חודשיים לא יהיו תשע כיתות אם המדינה לא תיקח אחריות.

לא מדובר על נשים שמנעו מהן לקרוא ולכתוב, פה מדובר על נשים שמנעו מהם להוכיח את עצמן, נשים שנמנעה מהן העצמה, להוכיח את עצמן בתוך המשפחה ובתוך החברה; נשים שרוצות לעזור בסיוע לילדים. יש 1,400 נשים, ורוב המימון ללימודים האלה בא מקרנות חוץ, מהאיחוד האירופי.

אחת הנשים באה אליי ואמרה לי שלא נעים לה. היא אומרת שהיא יודעת שהיא אישה טובה וחכמה שגידלה ילדים מוצלחים ומכובדים, אבל כשהיא הלכה לבית חולים היא כמעט גרמה לכך שהבן שלה ימות מכיוון שהיא לא יודעת לקרוא ולכתוב, והיא התבלבלה בין התרופות; היא לא ידעה מה כתוב על התרופה, אז היא נתנה לו לשתות תכשיר שצריך לשים על הראש, והילד שלה שכבר שבוע שלם בבית החולים. תארו לעצמכם מה היא הרגישה, מה המשפחה הרגישה, מה המעמד שלה. ולא רק זה, בבית החולים היה קושי להבין אותה. הם לא ידעו למצוא שפה משותפת ביניהם לבין הנשים. תאר לעצמך, אם הנשים האלה יקבלו את זכותן לקרוא ולכתוב, כמה נחסוך לרופאים בבתי החולים. אנחנו נמצאים יום-יום בבית החולים סורוקה, ואנחנו רואים שרופאים מבזבזים זמן על חשבון חולים אחרים כדי למצוא מתרגם ביניהם לבין החולים. תודה.

תודה רבה לך. דברים כדרבנות. אין ויכוח באשר לזכויות היסודיות של אזרחים לדעת קרוא וכתוב וחשבון בסיסי. על תעודת בגרות יכול להיות ויכוח. כפי שאת יודעת, 50% מתלמידי ישראל לא מגיעים לתעודת בגרות – לא שאני מסכים עם זה חלילה, בשום פנים ואופן לא, אבל על זה עוד יכולים להתווכח. אבל על השכלת יסוד למבוגרים, אין ספק.


אישית מהכנסת ה-15 הנחתי בכל כנסת הצעת חוק לחינוך חינם להשכלת יסוד למבוגרים, כלומר שתהיה זכות בסיסית לכל אזרח ללמוד קרוא, כתוב וארבע פעולות חשבון – השכלה יסודית חינם. אבל לצערי, גם כשהייתי בקואליציה וגם כשהייתי באופוזיציה לא הצלחתי להעביר את הצעת החוק הזאת.

אולי עכשיו?

אף על פי שהעברת חוקים רציניים לא פחות.

נכון. אבל אני לא יודע. אף על פי שאמר אחד הדוברים פה שלהשכלת ההורים יש משמעות אדירה לגבי סיכויי הצלחה בלימודים של הילדים שלהם. זה כמעט אחד המרכיבים העיקריים, אני אומר את זה כמחנך. זה לא רק עניין של המעמד של האם שלא יודעת לקרוא מה המורה כתבה לבת שלה, זה באמת בושה גדולה. אבל מבושה לא מתים. אבל אם אמא לא יודעת מה הבת או הבן שלה לומדים זאת בעיה גדולה מאוד, זה אחד הגורמים העיקריים לאי הצלחה בלימודים. לכן אני שייך ללובי שתומך מאוד בהשכלת יסוד למבוגרים. על זה צריכים לשים את הדגש.

אדוני היושב ראש, ברשותך- -

לא, אין לך רשות, רק אם יש לך שאלה.

שאלת הערה קצרה מאוד.

אני לא יכול לעמוד בפניו.

אדוני היושב ראש, הדברים שנשמעו פה מאוד ממקדים אותנו בבעיה מאוד נקודתית. הבעיה של השכלת מבוגרים בכלל היא כאובה וקשה בחברה הישראלית, ולצערי הגדול, אני לא רואה אותה מתקדמת בממשלה הנוכחית. אבל כאן אנחנו שמענו בעיה מאוד מחודדת ונקודתית שמתמקדת באזור מסוים, האזור של האוכלוסייה הערבית הבדואית ובציבור מסוים שהוא ציבור של נשים שבכלל לא יודעות קרוא וכתוב. לכן מעבר לדיון הרחב מאוד כדאי שננסה למקד את הדיון הזה בהצעה קונקרטית ובדרישה קונקרטית מהממשלה לפתור את הבעיה הזאת. אני מברך את חברת הכנסת זועבי על היוזמה על הדיון המהיר הזה.

זה הנושא שנדון בו.

תודה רבה.


מנהלת העמותה "בת המדבר" ויועצת לענייני נשים במועצת ח'ורה, גברת נאהדה אלעקבי. בבקשה.

כבוד יושב ראש הוועדה וחברי הכנסת. אני יועצת מעמד האישה למעלה מ-10 שנים, וגם הקמתי עמותה כדי לעזור לנשים. הייתה לי עזרה מעמותת סידרה לשלוש כיתות בח'ורה ששם עבדתי. עזרו לי שם בכיתות כי לא היה לי תקציב למעמד האישה, וב-2004 נסגרו הכיתות האלה, ואין לי עזרה מאף מקום, והנשים לא לומדות ולא יוצאות. יש שכונות בתוך ח'ורה שהנשים לא יכולות להגיע למתנ"ס או למקום אחר. הן רוצות ללמוד רק בשכונה שלהן. זה עצוב מאוד שאני אראה אישה שלא יכולה ללמוד ולעזור לילדים שלה בשיעורי הבית כי היא לא למדה. אם אין לימודים היא לא יכולה לעזור, והילד נכשל בבית הספר.

כמו שאמרה חנאן, יש דברים סודיים לאישה שהיא לא יכולה להגיד גם למתרגם. אני עזרתי להן בטיפת חלב בח'ורה בתרגום, והאישה הייתה מתביישת להגיד מה הבעיה שלה. אם הייתה לומדת והיה לה הידע הבסיסי שלה – לא רק תיכוני – הייתה יכולה לבקש. אבל אין לה. אנחנו מבקשים מכולכם לעזור לנו ולתת לנשים האלה ללמוד ולהתחזק כדי שתהיה להן משפחה מלומדת ושתהיה להן ולילדים שלהן השכלה.

תודה רבה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, שהוא חבר קבוע בוועדת החינוך והתרבות ולפעמים גם מחליף אותי.

תודה, אדוני היושב ראש. תחילה אני מברך את חברת הכנסת חנין זועבי על הדיון ומברך את כל האורחים. אני מברך את היושב ראש על כך שאמר שאני מחליף – יש סיכוי שאני אהיה היושב ראש?

כשאני אהיה שר בממשלה.

אני לא ממהר.

העליתי את נושא חינוך המבוגרים בפני השר. נסגרו כ-30 מרכזים כאלה. יש כ-150 מורים ו-3,000 תלמידים ותלמידות במרכזים האלה. כשהתחלתי לעסוק בנושא הזה חשבתי שמדובר באנשים בני 70, וכשבדקתי ראיתי שאלה צעירים וצעירות, אבל בגלל התנאים וכל מה שעבר עליהם הם לא הצליחו ללמוד, ולכן נותנים להם את האופציה הזאת כדי ללמוד לבגרות. לכן בדיון הזה בקשר לרהט אני גם בעמדה לנתק את זה ממכלול בעיית המרכזים משום שסגרו את זה, ושר החינוך אמר שזה עבר למשרד לענייני גמלאים, ואין תקציב, אז הם נסגרים. לכן צריכים להתמקד בייחוד של אזור רהט ושל הנגב.

זה הנושא, רק התוכניות בנגב.

אז באמת לחדד את זה רק לנגב משום שבגלל הייחוד של האזור, האפליה והאנלפבתיות וכל הדברים האלה. וגם בגלל דבר אחר: אתה יודע, אדוני היושב ראש, כאשר ברקוביץ' הציע את עצמו להיות מאמן הנבחרת של ישראל, אמרו, בסדר, ולו בגלל הלהט והמוטיבציה שלו. אז הלהט שאני שומע של חנאן מסידרה ושל בנות המדבר והמוטיבציה, זה הרבה. הן גם פיתחו דבר שלא פיתחנו פה, הן ידעו שאלה נסגרו, ופיתחו אלטרנטיבה עם המתנ"ס. לכן לו בגלל זה צריך לתת להן את התמיכה ולצאת קריאה מהוועדה לשר החינוך ולממשלה לא להפסיק את התקציב ולתת את התמיכה לנשים ולדרום. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה רבה. כאמור, אין חולק על החשיבות הגדולה שיש בכלל להשכלת מבוגרים ולהשכלת יסוד למבוגרים עוד יותר. גם אני מסכים בהחלט לגבי האזור שאנחנו מדברים עליו – לאזור הנגב יש גם חשיבות רבה.


יש לי שאלה, ואני מבקש שלא תיקחו אותה מבחינה פוליטית. לפחות חברים ותיקים כמו טלב אלסאנע וגם דב חנין יודעים שאני לפעמים אני גם לא פוליטי. כשאני יושב בוועדת החינוך אני בדרך כלל לא פוליטי.

כאשר אין הרבה מפד"ל לשעבר.

יכול להיות, אבל נתקן את זה בעתיד.

אני רוצה לשאול האם ראוי לדבר על סוגיה של שירות אזרחי. יש אנשים בוגרי תיכון. למה אי אפשר להגיד לבוגרי תיכון כל שנה שיהיו מורים. מדובר על מורים מועטים, ואני מבין שעשרים מורים פותרים את הבעיה. מדוע אי אפשר לקחת עשרים תלמידים ותלמידות מצטיינים ולהגיד להם לעשות שנת שירות אזרחית. הואיל והשר הרשקוביץ מטעם מפלגתי הוא השר הממונה על מנהלת השירות הלאומי והאזרחי, אפשר להגיד לו, בלי פוליטיקה, בוא נחדש את העניין הזה- -

זאת שאלה לא פוליטית?

- - -

אני שואל אותה לא מנקודת מבט פוליטית. נשאיר את הוויכוחים לגבי שירות לאומי ושירות אזרחי בצד.

ככה אנחנו מסבכים את הנושא.

אנחנו מעלים בנושא רציני שיקול נוסף. הנושא לא יכול- - -

אנחנו מדברים על זכות בסיסית של חינוך, ואתה נוגע בסוגיה רגישה ושאלה מאוד פוליטית.

חברת הכנסת זועבי, לצערי הגדול- -

אני לא מטיל דופי בכוונות שלך. הן כוונות טובות, אבל לא התוצאות.

אני הנחתי במשך שלוש קדנציות של הכנסת הצעות חוק לחינוך חינם. כלומר, אני מאלה שהשתדל להוביל פה בכנסת את הזכות הזאת- -

אז בואו נישאר בקטגוריה הזאת.

אין לי בעיה, אני מוכן יחד איתך להגיש את החוק הזה, ובזה להגיד שעשיתי את המעשה. לצערי, אני לא חושב שזה יפתור כרגע את הבעיה, לפחות לא לשנה הקרובה- -

אנחנו מדברים על בעיה יותר ספציפית.

חבר'ה, אם תגידו "לא" ותגידו לי להוריד את ההצעה מסדר היום, אני אוריד את ההצעה מסדר היום.

- - -

היה פה דיון על הבעיה של השאלת ספרי לימוד, וגם שם הצעתי לקחת את הבנות הדתיות של השירות הלאומי, ובכל קיץ שהן יתגייסו לעשות את המפעל של השאלת ספרי לימוד. יש לנו צעירים וצעירות נהדרים שמוכנים להתנדב. אל תקראו לזה שירות אזרחי- -

- - -

אתה שוב מגלגל את הבעיה- - - כאילו זאת הזכות לחינוך בסיסי מול שירות אזרחי. זה לא הגיוני. זאת העבודה של המדינה, שהיא צריכה לתת חינוך בסיסי לכל אזרחיה. זה לא משנה אם הוא עושה שירות אזרחי או שירות מדיני. אתה נכנס לסוגיה כל כך רגישה לחברה שלנו- -

את צודקת, גברתי. אבל המדינה גם תובעת מכל אזרחיה הצעירים לתת שנה או שנתיים למען הקהילה- -

אבל זה נושא אחר.

אני עונה לה.

זה נושא לגמרי אחר.

בלי שאנחנו הפוליטיקאים נדבר, אתה שם לב לתגובה של האנשים. אני לא מטיל דופי בכוונות או בכנות הרצון שלך. אבל אנחנו לא רוצים להיכנס לפינה שהיא במחלוקת. נלך על הנושא כאשר יש לנו הזדמנות אחרת להעלות את הנושא הזה בהקשרים רחבים יותר. לדעתי, הטענות שלך ענייניות- -

אל תקראו לזה "שירות אזרחי".

אנחנו מדברים על זכות בסיסית.

אדוני היושב ראש, אנחנו לא רוצים מתנדבים, אנחנו רוצים אנשי מקצוע מוכשרים בחינוך מבוגרים.

גברתי, אף על פי שלא קיבלת רשות דיבור אני אגלה לך שכשהגיעו גלי העלייה הגדולה לישראל בשנות ה-50, מי שלימד את כל אזרחי המדינה שלא ידעו מילה אחת עברית היו צעירים וצעירות. היה מבצע שנקרא "ביעור הבערות" שפעל במשך 15-10 שנה, ועד היום יש צעירים וצעירות או בשירות צבאי או מתנדבות, ואחרי קורס הן עושות עבודה נפלאה ומביאים לתוצאות מופלאות. לגבי העניין המקצועי אני מוכן להתווכח. אם טלב אלסאנע אומר שזה עניין פוליטי, זה עניין אחר, זה בסדר שהוא אומר את הדבר הזה, אבל אם את רוצה להתווכח איתי מקצועית, אני מוכן להתווכח איתך ולהראות לך שבן או בת בסוף כיתה י"ב אחרי קורס של חודשיים יכולים להיות מורים מעולים לביעור הבערות ולהשכלת יסוד. על זה אני מוכן להתווכח איתך. אבל אני לא רוצה לעשות כאן ויכוח פוליטי.

אנחנו צריכים לשלוח מסר למשרד האוצר שזאת חובתה של המדינה לממן את הזכות הבסיסית הזאת.

גם מה שאני הצעתי עולה למדינה כסף.

אבל מה שאתה אמרת לא נעשה לגמרי חינם. יכול להיות שעשו את זה בהתנדבות, אבל זה גם כן עלה. אבל פה אפילו הבסיס הזה לאנשים האלה לא קיים. אני יודע שיש גם שם הרבה אנשים שמתנדבים ועושים הרבה דברים.

חברים, אני יודע שלא בכל דבר אני מצליח. ניסיתי, לא הצלחתי, בסדר.

נחזור לסוגיה הבסיסית של הזכות לחינוך. זה הנושא.

רשות הדיבור לחסין אלסאנע, עמותת נשים לקהילה.

אני מהעמותה לשיפור מעמד האישה בלקיה. זאת עמותת הנשים הראשונה בנגב שקמה בשנת 86', שהתחלנו ללמד את הנשים קרוא וכתוב בבתים שלהן לפני שידענו שיש תקציב במשרד החינוך להשכלת מבוגרות.

התחלנו ללמד את הנשים בבתים, וכשנרשמנו בשנת 96' כעמותה רשומה התחלנו לקבל תרומות מקרנות והתחלנו להרחיב את הכיתות. עלתה הבעיה שהקרן תומכת במשך כמה חודשים, ואחר כך אין כסף להמשיך את הלימודים, אז אנחנו בבעיה שנשים חוזרות לבית שלה וכל כמה חודשים מחזירים אותן.

בשנת 2004 הייתה לנו ישיבה במשרד החינוך בבאר-שבע ודאגנו לתקציב, ואמרו לנו שיש עמותה בשם סידרה שנותנים לה את התקציב לקורסים של קרוא וכתוב, ולא נותנים תקציב לשתי עמותות במקום אחד. לכן הצטרפנו לעמותת סידרה ונתנו לנו תקציב לשתי כיתות בלקיה. היום אנחנו בבעיה שנשים משתתפות בכמה פרויקטים, אבל כל הזמן בנות שואלות אותנו מתי הן חוזרות ללימודים. היו לנו כמה שיחות עם עמותת סידרה עד שדאגנו לפורום החינוך הזה. אין תקציב, ואם אני פונה שוב לקרנות לבקש תרומה לקרוא וכתוב אני שוב נתקלת בבעיה.

תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה.

זכותו של האדם ללמוד בכל גיל, וחובתה של המדינה לספק את הלימודים ואת ההשכלה לאזרחיה ללא כל הבדל גזע, דת ומין. בסוגיה שאנחנו דנים בה יש אוכלוסיה מסוימת שלא הגיעה לחינוך בסיסי משתי סיבות: סיבה אחת היא שהמדינה לא נתנה את האפשרות לאנשים האלה ללמוד בתקופה הזאת, והסיבה השנייה היא כנראה גם חברתית. אבל אם קיים עוול צריך לתקן אותו.

אני רציתי לנגוע בסוגיה שנגעו בה האורחות, חנאן ונאהדה, בעניין התרגום. היו דברים מעולם. זה לא רק שלפעמים טעות קטנה בתרופה מסוימת יכולה לעשות את האדם חולה, אלא גם להביא למוות. דברים כאלה היו גם בתקופה שאני עבדתי כרופא עם אוכלוסיות אחרות שאני לא הבנתי את השפה שלהם, למשל האמהרית. אז גם דבר כזה קיים. בגלל זה אני אפילו פניתי למשרד הבריאות ולשר הבריאות בדרישה לחובה לשים מתורגמנים לאנשים שלא מבינים את השפה. אז אם יש לנו אפשרות לתקן את זה במתן חינוך בסיסי לאנשים שלא קיבלו אותו בזמן ובעלות כזאת דלה, אז עשינו טובה גדולה לא רק לאנשים עצמם, אלא גם למדינה.

שנית, אנחנו כל הזמן חושבים איך לתקן את העוול שממנו סובלת האוכלוסייה הערבית בכלל, ובמיוחד האוכלוסייה הערבית בנגב שלאורך שנים הייתה מופלית מאוד לרעה.

שוב לעניין הרפואה כי זה העניין שאולי יותר מכול קרוב ללבי, ואני אפילו הגשתי שאילתה לסגן שר הבריאות להרחיב את המסלול של חינוך אחיות בדואיות כדי לענות על הצרכים שיכולים להיות בכל המרפאות, שלצערי הרב, חלק גדול מהן הולך ונסגר. לכן אני לא רק תומך, אלא מבקש מהוועדה לתמוך בפרויקט הזה, ואם התקציב הוא כל כך דל, ואיתו אפשר לחסוך הוצאות כתוצאה מכך שאנשים לא למדו, ואם נשים את שני הדברים על כפות המאזניים, זה הדבר שצריך לקדם. תודה.

תודה. מגי קורן, סגנית מנהלת אגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, בבקשה.

תודה. אדוני היושב ראש, חברי כנסת, אורחים נכבדים. אני שמחה להשתתף בדיון. אני עובדת קרוב לשני עשורים בתחום חינוך מבוגרים מתוך אמונה שהדרך היחידה לקיומה של חברה צודקת היא מתן הזדמנות לאזרחיה לקבל השכלה יסודית. היום אנחנו מגדירים השכלה יסודית לפחות עד 12 שנות לימוד כדי לאפשר לאזרחים להשתלב בחברה מודרנית. אני רוצה להודות על שיתוף הפעולה שיש לנו במשך עשרות שנים של עשייה, וכמי שמאמינה בתחום התרגשתי לשמוע את הדברים באמונה של הדרך שאנחנו עוסקים בה למעלה מ-40 שנה.

כמה עובדות ונתונים לגבי ההשתלשלות כי היו פה כמה דברים שאני רוצה להעמיד על דיוקם – מה קורה היום ומגמות עתידיות מבחינת משרד החינוך.

את מוכנה לתת תשובות קונקרטיות אם אפשר? אין לנו זמן עכשיו לחזון הגדול.

אני לא מדברת על חזון. אני קודם כול רוצה לומר שבקרב היישובים במגזר הדובר ערבית אנחנו עובדים למעלה מ-30 שנה והגענו לכ-50 מרכזי השכלה- -

גברת קורן, אני מתנצל. אני מבקש שאם את מופיעה בפני הוועדה, תשתדלי למלא את רצונה של הוועדה. אנחנו עכשיו לא עוסקים בכמה שנים וכולי, אלא בבעיה של סגירת כיתות להשכלת מבוגרים ברהט. זה נושא הדיון. את יכולה להתרכז בעניין הזה? את יכולה לענות ישירות לעניין הזה, איפה אנחנו עומדים? מה קרה? למה נסגרו כיתות, והאם יש סיכוי לפתוח?

אני אתייחס לא רק לרהט, אלא בכלל לכל כיתות ההשכלה- -

לא, אני מבקש שתתייחסי קודם כול לרהט.

להשתלשלות.

יש לי בקשה אלייך, שתמלאי את בקשתנו. קודם כול תתייחסי לנושא שבו אנחנו דנים.

בשנת 2008 החליטה השרה דאז פרופ' יולי תמיר ומנכ"לית המשרד שלומית עמיחי לקצץ בכל תקציבי ההשכלה של האגף. היו דיונים גם על סגירתו של האגף. ההחלטה שהתקבלה אז היא שהשכלת יסוד, מה שנקרא "תהיל"ה" – תוכנית השכלה ייחודית ללומד המבוגר – מגילאי 55 ומעלה עובר למשרד הגמלאים. כל נושא ההשכלה, כולל השכלת יסוד יישאר בפיקוח פדגוגי, ועבור השנים 2010-2009 לא קיבלנו שום תקציב.

מגיל 55 ומעלה?

גיל 55 ומעלה עבר למשרד הגמלאים להשכלת יסוד פעילה- -

ועד גיל 55?

גם. התקנות נמחקו לאגף, ואנחנו לא קיבלנו שום תקציב לנושא השכלה.

לא הבנתי. מגיל 55 זה עבר למשרד לגמלאים ועד גיל 55 זה נשאר אצלכם ונמחק?

בהשכלת יסוד. האמת היא שזה קצת מסובך, אבל בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-2008 הוחלט שהנושא של השכלת יסוד לנשים עד גיל 55 עובר למשרד הגמלאים, והפיקוח ממשיך להיות פדגוגי של האגף.

עכשיו בלבלת אותי לגמרי. את יכולה שוב להתרכז ולומר לי מה עבר למשרד הגמלאים?

כל הכיתות מעל 55.

עד גיל 55 נשאר במשרד החינוך?

נכון. גם היום הפיקוח על אותן כיתות הוא של משרד החינוך. אלא שלפי התקנות עד שנת 2008, השתתפנו ב-50% משעות ההוראה עבור כל כיתות ההשכלה, ואת היתר שילמו הלומדים והרשויות. בחלק גדול מהיישובים המוחלשים 50% של משרד החינוך היה 100%. מ-2009- -

מ-2008, את אומרת.

ב-2008 במעבר הזה התקנות הוקפאו.

אז אין היום במדינת ישראל השכלת יסוד למבוגרים?

אין במימון המשרד.

בכל מקום בארץ?

מ-1 בספטמבר כל הכיתות שנשארו ממומנות או על-ידי הרשויות או על-ידי ארגונים או על-ידי הלומדים, במקומות החזקים.

אבל לא על ידי המדינה.

אבל לא על-ידי המדינה.

אני רוצה להמשיך כי זה לא כל הסיפור. השר והמנכ"ל מנסים למצוא פתרון. אנחנו מתחילים פרויקט בתי ספר במיקוד. גם השר וגם המנכ"ל עובדים להחזיר לנו תקציב באופן הדרגתי לבתי ספר במיקוד. כלומר שאנחנו נפתח 150 כיתות להורים כדי להשלים את השכלתם עד 12 שנות לימוד, ולבדוק את הקשר בין השלמת השכלה של ההורים לבין רמת ההישגים של הילדים במערכת החינוך.

רהט נמצאת על המפה בתוכנית הזאת?

מכיוון שזה רק כמה חודשים אנחנו עובדים כעת על איסוף הנתונים.

מהו לוח הזמנים?

בחודש הקרוב אנחנו מקבלים את הניתוח של מבחני המיצ"ב מרמ"ה, הרשות הארצית למדידה ולהערכה. אנחנו נמפה את היישובים- -

- - - הן סבתות בדרך כלל. זה משנה משהו?

תוכנית המיקוד לא עוסקת ב-50 ומעלה. היא עוסקת באוכלוסיית הורים.

אנחנו נציע להורים בבתי הספר שייבחרו להשלים השכלה, לפי רמות ההשכלה על סף הכניסה.

הכוונה היא לא ללכת דרך חינוך למבוגרים, אלא דרך בתי הספר. כלומר לוקחים בתי ספר שהם במיקוד ואומרים, בבית הספר הזה אנחנו מוכנים להשקיע גם בהשכלת ההורים. זאת התוכנית.

אבל נשים מעל גיל 50 הן לא הורים של ילדים, הם סבתות.

תהיה בעיה. זה נכון.

אם זה מיועד להורים אז את לא פותרת בכלל את הבעיה של נשים שמעל גיל 50.

גם השר וגם המנכ"ל פועלים להחזרת התקציב בהדרגתיות מתוך אמונה שהנושא חשוב, ואנחנו רוצים לקיים אותו לכלל האוכלוסייה.

אנחנו בורחים מהבעיה.

תודה רבה. משרד הגמלאים, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. שמי אפי גלעד, ואני נציג המשרד לענייני גמלאים. לגבי ההערה של חבר הכנסת גנאים נושא של מרכזי השכלה שהדיון פה נוגע להם לא היה בתחום אחריותו של המשרד לענייני גמלאים. המשרד לענייני גמלאים קיבל תחום אחד בלבד- -

יש לי בקשה אליך, אפשר פעם אחת לדבר לעניין? אנחנו עכשיו עוסקים בסגירת כיתות להשכלת מבוגרים ברהט. מעל גיל 55 זה עבר לאחריותכם. האם אתם תפתחו כיתות להשכלת מבוגרים לנשים מעל גיל 55 ברהט? זאת השאלה, אתה יכול להשיב עליה?

השאלה הזאת כוללת תחום קהילה- -

אתה יכול להשיב על השאלה הזאת, האם משרד הגמלאים יפתח או לא יפתח כיתות להשכלת מבוגרים ברהט?

תחת פרויקט תהיל"ה קיימות היום במגזר הבדואי כיתות, אלא שרהט לא הגישה בקשה אלינו. אני יכול לציין את מועצה אזורית אבו-בסמה שבה - -

כלומר אם רהט תגיש בקשה למשרד הגמלאים, יש סיכוי שיאשרו?

יש סיכוי טוב כפוף לתקנון. המשרד לענייני גמלאים מתקצב מגיל 55, הוא לא מתנה את הלימוד בגיל 55, ויש הבדל.

תודה רבה. מפאת קוצר הזמן אנחנו חייבים לסכם: לדעת הוועדה, השכלה מבוגרים היא זכות אזרחית בסיסית, שכן כל אזרח ראוי שידע לקרוא, לכתוב, לערוך חשבון של ארבע פעולות יסוד, ולהגיע להשכלה של 12 שנות לימוד.

כמו כן הוועדה מציינת בצער שבשנים האחרונות, בעיקר בשנת 2008 קוצצו תקציבי ההשכלה למבוגרים באופן ניכר, ולכן נסגרו בכל הארץ מסגרות רבות של כיתות להשכלת מבוגרים, ומגיל 55 עברה האחריות למשרד לענייני גמלאים.

לדעת הוועדה, להשכלת מבוגרים יש משמעות רבה לגורל חינוך הילדים שלהם. לכן הוועדה מבקשת הן ממשרד החינוך והן מהמשרד לענייני גמלאים להציג בפני הוועדה לא יאוחר מחצי שנה, תוכנית כדי להחזיר את הכיתות להשכלת מבוגרים במדינת ישראל כפוף לכך שהדיון נערך סביב רהט- -

במיוחד.

אמרתי: כפוף לכך שהדיון נערך על רהט לתת תשומת לב לעיר רהט בין אם מדובר על משרד הגמלאים, ועיריית רהט נדרשת להגיש בקשה- -

מדובר על המגזר הבדואי בנגב ולא רק על העיר הגדולה.

- - והן ביחס לתוכנית מיקוד של משרד החינוך. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-11:00