הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
25
הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות

22.2.10


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 10

מישיבת הוועדה המשותפת
לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות

יום שני, ח' אדר התש"ע (22 בפברואר 2010), שעה: 14:30

הרחבת המחצבות ושריפת פסולת במפעל נשר

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

שוני גולדברגר, מנהל מחוז ירושלים, המשרד להגנת הסביבה

שולי נזר, אגף איכות אוויר, המשרד להגנת הסביבה

אוהד אורנשטיין, מנהל מינהל סביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יוסי ויצבורגר, ראש צוות פיקוח, משרד התשתיות הלאומיות

אינג' דוד וויינברג, מהנדס ארצי לתכנון וקולחין, משרד הבריאות

אלכס וינרב, סגן ראש העיר, אחראי איכות סביבה, עיריית-מודיעין מכבים-רעות

יהודה שגב, מנכ"ל, התאחדות התעשיינים

אמנון דותן, יושב ראש, מפעל נשר

חמי (מנחם) גינזברג, סמנכ"ל תפעול, מפעל נשר

איה אבידור, סמנכ"ל כלכלה ופיתוח עסקי, מפעל נשר

שביט דן, טכנולוג, מנהל איכות סביבה, מפעל נשר

כהן דודו, קשרי לקוחות, מפעל נשר

משה וג'ימה, מנהל בית אריזה, מפעל נשר

עו"ד מתן גרפינקל, המחלקה המשפטית, אדם, טבע ודין

אבי ברכה, היחידה האזורית לאיכות הסביבה, בית שמש-מטה יהודה, תושב האזור

גילת ברתנא, תושבת מושב מטע

חגי גולדשמיט, תושב רמת בית שמש

עו"ד יעקב תומס גרייף, פורום שמש-יהודה לאיכות הסביבה ולקיימות, תושב רמת בית שמש

מרדכי דירנפלד, חבר מועצת העיר בית שמש, תושב האזור

אליהו ונונו, חבר ועד הפעולה, תושב האזור

איתן חברוני, פורום שמש-יהודה לאיכות הסביבה ולקיימות, תושב מושב נחם

יעקב חשייב, תושב האזור

גדעון יבין, תושב רמת בית שמש

נעמה מגורי, תושבת האזור

משה ספיבק, תושב האזור

ד"ר דובי שפיגלר, הוועדה הבין לאומית להתחממות כדור הארץ , האו"ם

ד"ר סטפן גרנט, הקואליציה לבריאות הציבור

ד"ר גיל כץ

עו"ד ורד קירו-זילברמן

יפה שפירא

דרורה רשף

הרחבת המחצבות ושריפת פסולת במפעל נשר

שלום וברכה לכולכם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת פנים-עבודה לנושאי סביבה ובריאות. על סדר יומנו היום הוא נושא כפול, אבל בעצם יש קשר בין שני ההיבטים: הרחבת המחצבות ושריפת הפסולת במפעל נשר.

אני רוצה להקדים לדיון ולומר, שמקורו של הדיון הזה, כמו של דיונים נוספים שמתקיימים בוועדה המשותפת, בפניות ציבור. אני מברך מאד את היוזמה האזרחית שפועלים כדי להגן על עצמם, על סביבתם, על בריאותם. אלה יוזמות חשובות, והוועדה הזו, כפי שהיתה, תמשיך להיות מקום שבו האזרחים יוכלו לבוא, להשמיע את דבריהם, להביע את הדברים שמטרידים אותם וגם לקבל תשובות.

אנחנו, כמובן, הזמנו לדיון הזה את כל הצדדים המעורבים. אני מניח שבוודאי – כמו בהרבה דיונים שישנם כאן – יהיו מחלוקות בין הצדדים. אנחנו נשמע את כל הגורמים בקשב רב, בנימוס ובהקשבה. יכול להיות שחלק מהדברים גם יקבלו תשובות, יכול להיות שחלק מהדברים לא יקבלו תשובות, אבל עצם קיומו של הדיאלוג ופתיחת הנושא לדיון, נראים לי חשובים מאד.

אני חייב לומר לכם שחברי כנסת רבים מאד פנו אלי לפני הדיון – אני מתפלא שהם לא נמצאים כאן – אבל היו קצת מוטרדים מהשאלה אם אנחנו הולכים לסגור מפעל, וקיבלו, ככה, הרבה שאלות בעניין הזה, אז אני אמרתי לכל חברי הכנסת שאגב, היו רבים – באמת הרבה מאד חברי כנסת פנו והביעו דאגה מהאפשרות שבעקבות הדיון הזה מפעל נשר אולי ייסגר, ואולי יקרו דברים אחרים. אני אמרתי להם שהכוונה שלנו היא לקיים פה דיון מאד מאד ענייני, מאד down to earth, מאד מבוסס על עובדות, באווירה שקטה, אווירה עניינית. כל הגורמים יוכלו להשמיע ולשמוע, כדי שבאמת נצא כולנו מהדיון הזה עם ידיעה, קודם כל, יותר טובה, מהן הבעיות ומהי הדרך להתמודד עם הבעיות האלה. ישנם, אני מניח, גם חברי כנסת שיצטרפו אלינו במהלך הישיבה וכמובן, אם הם יצטרפו – חלקם גם אומרים שהם הספיקו ללמוד את החומר ואני מברך על זה – אז הם יוכלו להשתלב בדיון ולהביע את דבריהם במהלך הדיון.


כיוון שהדיון הזה התחיל מפנייה של יוזמת תושבים, אני הייתי מציע שהדברים ייפתחו על ידי אחד מנציגי קבוצת התושבים באזור. מי מכם רוצה לפתוח? בבקשה, אדוני, רק תציג את עצמך, למען הפרוטוקול.

אלי ונונו, תושב בית שמש.

בבקשה, אדוני.

אנחנו, כתושבי העיר, התבשרנו על הגשת תוכניות על ידי חברת נשר לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבית שמש, בהליך רגיל – אני מכיר את התהליך הזה, הייתי חבר מועצת עיר במהלך עשר שנים וחבר הוועדה לתכנון, ובאמת זה היה, מבחינת תהליך, מי שמכיר את חוק התכנון והבנייה, כאילו אדם שרוצה לבנות מרפסת בביתו – משהו כזה, בנוסח הזה. כן? מגישים תוכנית לכאורה תמימה לחלוטין: אנחנו רוצים להקים מפעל – בעצם, לא להקים, אלא להפסיק את ההליך של חצי-רטוב חצי-יבש ולהפוך לתהליך יבש. דהיינו: שוב, התמימות פה מנצחת, מפעל מלט גרידא, שום דבר אחר לא, ולאחר מכן, לחבר'ה שהיו שם בדיונים התברר, שבעל פה, כשהגיעו מומחי נשר לשם להציג את העניין, מתברר שהם מתכוונים להקים שם מפעל פל"א (פסולת לאנרגיה) דהיינו: לשרוף פסולות, בין היתר גם עניין של צמיגים, והוועדה התחילה לקיים שם את אותם דיונים.


אנחנו נכנסנו לעניין הזה כשאנחנו לא הבנו איך אפשר להקים מפעל שהולך לשרוף פסולות, וכולי, הראשון במדינת ישראל אחרי רמת חובב – רמת חובב זה לחומרים מסוכנים וכאן זה לפסולת – בתהליך רגיל. אני התפלאתי, אמרתי: אני לא מכיר תב"ע במדינת ישראל שמדברת על האופציה של לבנות משרפה לפסולת. ואיך אפשר, באמת, לקחת את התוכנית הישנה שישנה שם ולבנות, על סמך זה, משרפה לפסולת.

כשנכנסנו לעומקם של דברים מול משרד מהנדס העיר בבית שמש, התברר שבכלל אין תב"ע לאזור ההוא. דהיינו: מפעל נשר לא יכול לקיים את הבקשה שלו. גם אם לא נתייחס כרגע לעניין של כן משרפה, לא משרפה. להרוס 5400 מטר מהמפעל הישן, לבנות 23,000 מטר חדש – תהליך רגיל, ואין תב"ע. אני כבר לא מדבר שצריך לבדוק את החוקיות של הוצאת ההיתרים בשנים עברו. בשנים עברו יצאו – ואנשי נשר ודאי יודעים. האלקטרופילטר שנבנה שם, ארובת הכבשן החדשה, בית האריזה, סילו ענק שנבנה שם בזמנו – היום, בדיעבד, מתברר שאותם היתרים יצאו כהיתרים לא חוקיים. אני בכל אופן מבקש, בסוף התהליך, באמת, לבקש גם ממהנדס העיר, גם מהוועדה כאן ,לקרוא לעיריית בית שמש ולמוסדות המוסמכים לחקור בכלל את העניין הזה.

היית הרבה שנים חבר מועצת עיר, למה לא עלית על זה?

אדוני, אתה תקבל את רשות הדיבור בזמנך.

תודה, אדוני.

תוכל לשאול את כל השאלות.


בבקשה. כן.

בכל אופן – רק לקריאת ביניים: אם צריך לבדוק גם אותי ולחקור גם אותי, אז לחקור גם אותי. אני בעד.

בכל אופן, זה התהליך שנקלענו אליו. אנחנו התחלנו לתקוף את העניין מההיבט של איכות הסביבה. מההיבטים האלה. דהיינו: אנחנו יודעים בזמנו – והיינו חברים בוועדה לבחינת קדם ניסוי לשריפת צמיגים, לפני כשש-שבע שנים – ובסופו של דבר אותה ועדה החליטה שבאמת התהליך הזה מאד מסוכן, זה היה גם בסיוע של משרד הבריאות שנתן חוות דעת מאד ברורה, של אדם, טבע ודין, ד"ר גיל כץ שנמצא אתנו כאן שעשה עבודה נהדרת בטכניון ובדק את העניין וחזר אלינו עם אזהרות, שהתהליך הזה זה בעצם תהליך שיכול לסרטן, חלילה את הציבור בבית שמש, וכל המומחים שהתייעצנו אתם, בעצם אמרו לנו שזה לא פחות מסוכן, העניין הזה של שריפת פסולת, ולפעמים אפילו עוד יותר מסוכן, כי אין פיקוח מה נכנס לאותה משרפה, וכולי. אז זה בקטע של שריפת הפסולת.

חזרו, כנ"ל, לעניין של צמיגים. ועדה ציבורית – נדמה לי שפעם ראשונה במדינת ישראל שהמשרד להגנת הסביבה מקים – אז היה המשרד לאיכות הסביבה – מקים ועדה ציבורית כזאת, שהציבור שותף בתהליך הזה, והחליטה מה שהחליטה רק לפני כשש שנים. חוזרים, עוד הפעם, כאילו לא היו החלטות ולא היה שום דבר ורוצים לשרוף גם – ולחזור לעניין של צמיגים.

אני רוצה לציין כאן דבר, שלפחות בעיני הוא חמור. כשאנחנו נפגשנו עם אנשי המשרד להגנת הסביבה לפני מספר חודשים, באוקטובר, התברר שהמחקר הצרפתי, שהוא מאד מהותי לדיון הזה - שבעצם מצביע על קורלציה מאד ברורה: ככל שמתקרבים למשרפות פסולת, מחלות הסרטן הולכות ועולות, מכל הסוגים – המחקר הזה לא הונח בפניהם. למחרת, כשדיברתי טלפונית עם המדען הראשי, ישעיהו בר אור, הוא אומר לי: כן, יש לי את המחקר הזה, הוא נמצא אצלי כבר שנה שלמה. אמרתי לו: לא מצאת לנכון להפיץ את זה בקרב הבכירים במשרד? – כי נפגשנו עם מנהל המחוז, עם סמנכ"ל במשרד להגנת הסביבה – אומר לי: לא. אני חושב שזה דבר מאד מהותי. אם יש לך מחקר כזה כמדען ראשי של משרד, אתה חייב להעביר אותו לאותם גורמים. אולי הם ישנו את דעתם? אולי הם לא יתמכו בתהליך כזה? אולי מדינת ישראל תעצור את התהליך הזה?

לימים התברר שלאחר מכן הוא הגיש את אותו מחקר, ואני – כך, לפחות, ניתן להבין מהסיור שהשר ערך אצלנו – שהמשרד, לפחות כלפי בית שמש, הוא לא ייתן שהדבר הזה יתקיים בעיר. אני מקווה שכך יהיה.

כל הנושא הזה זה בקטע של שריפת הפסולת. לגבי הנושא של הייצור למלט, כפי שמציגים את זה: היום יש להם רישיון, או היתר, לייצר 1800 טון מלט, קלינקר, ליממה, והם מבקשים לייצר 5000 טון. גם אם נבוא ונאמר שהתהליך היבש הוא תהליך יותר טוב מבחינת מזהמים, או אבק שנפלט החוצה, אז ודאי שכשאתה רוצה לייצר פי שלוש, אז אולי לא תזהם אותי פי שלוש, אבל תזהם אותי יותר ממה שקיים היום. והרי ידועה המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, שלא לאפשר יותר זיהום ממה שקיים.

אני כאן רוצה לצטט גם את אנשי המשרד, כשישבו אתנו, והם הסבו את תשומת לבנו לכך שבבית שמש, מה שנקרא, הוגדשה הסאה: יש שם כמות די גדולה, וחריגה די רצינית, של אבק באזור שלנו. אני תכף אנסה – אני אמצע את זה ואני אצטט גם מתוך - - -

אדוני מתייחס לסיכום של דיון שנעשה ב-20 באוקטובר 2009?

בדיוק.

סעיף 4?

4. בדיוק.

אז בסעיף נאמר – פשוט כדי לחסוך זמן – נציגי המשרד הסבו את תשומת לב הנציגים, כי אזור בית שמש הוא אחד מהאזורים בהם נמדדו כמות זיהום אוויר-חלקיקים, מהגבוהות בארץ.

אוקי. אז אנחנו באים ואומרים: אנחנו לא מעוניינים, לא שתזהמו אותנו, לא שתסרטנו אותנו, יש מספיק מחלות באוויר. חברים יקרים, בואו נפסיק את המשחק הזה, הרי היום מתברר שאי אפשר להקים את המפעל הזה על פי חוקי התכנון והבנייה. בואו, לכו לתהליך אחר: אנחנו יזמנו פנייה לבעל הבית של נשר, ואנחנו מקווים להיפגש לפחות עם אחד מחברי הדירקטוריון – נקבעה לנו ישיבה – שאנחנו מנסים לשכנע את הדירקטוריון בנשר: בואו, תסבו את השטח הזה משטח תעשייה לשטח של מסחר ותיירות. גם בית שמש תיהנה, גם אנחנו סוף סוף ניגאל מהצרה הזאת שנקראת נשר, ומלט, ואבק, ואולי, חלילה, אם תוקם שם משרפה, מלגרום לנו לחלות שם בסרטן באחוזים גבוהים, ושלום על ישראל. ואני חושב – ואני פה מייצג עמדה שבאה ואומרת: לבי לבי עם נוחי דנקנר. אדרבא, שייעשה כסף. אנחנו יודעים ששטח למסחר ותיירות שווה יותר מאשר שטח לתעשייה. תעשה כסף, לא אכפת לנו. אנחנו נעזור לך בתהליך הזה. נלך אתך לוועדה המחוזית, נלך אתך לעיריית בית שמש, נלך אתך לכל מקום. תשנו את הייעוד הזה, תצילו אותנו מהדבר הזה. אנחנו לא רוצים להילחם כל שנה – אני כבר עם שיער לבן. אני כבר 21 שנה נאבק בקטע הזה של נשר. אני רוצה להפסיק את המאבקים האלה. אני רוצה גם לחיות ולא רוצה להיאבק – אנשי נשר פה צוחקים, הוותיקים שביניהם, אבל ידידי – איפה הוא? – איש איכות הסביבה שלכם לא נמצא פה, הוא מכיר אותי כבר 21 שנה. כי המנכ"לים מתחלפים, אז הם כבר פחות מכירים אותי, אבל הוא מכיר אותי כבר 21 שנה, ואני רוצה להפסיק את המאבק הזה. תעזרו לנו, כוועדה, לבוא ולומר לנשר: חברים, בואו תעשו כסף בקטע אחר, לכו למסחר, לכו לתיירות. ואני רוצה להתייחס לחשש של נושא של תעסוקה.


במפעל אמנור בבית שמש, היו מועסקים משהו בסדר גודל של 200-250 עובדים. וכשהמפעל הזה נסגר, וה-Big פתח שם את זה למסחר – שטח מסחרי גדול – היום, מנתון שיש לנו, קרוב ל-700 עובדים יש. 29 דונם – 700 עובדים. בנשר יש 314 דונם – אם אנחנו נלך על אותו משקל – יהיו למעלה מ-6000 עובדים. היום יש בנשר, על פי פרסומים שלהם, 65 עובדים. לא כולם מבית שמש, אבל – ולו יצויר שכולם מבית שמש, 65 עובדים. ונגיד שירחיבו את המפעל וכולי, אנחנו יודעים שבתהליך הזה דורשים פחות עובדים, אבל נגיד תכפילו את העובדים, תשלשו את העובדים. לכמה תגיעו? ל-200? ל-300? פה יש פוטנציאל ל-6000 מקומות תעסוקה. בואו, תתנו את זה. בית שמש גם זקוקה לדבר הזה. אני אומר את זה כאיש ציבור, לשעבר, בעיר: אנחנו זקוקים גם למקומות תעסוקה. בואו ניתן גם את הקטע הזה – יושב פה נציג של התאחדות התעשיינים – אדרבא. אתם רוצים תעסוקה? בבקשה. הנה פתח לעניין של תעסוקה.


בנוסף, אנחנו רוצים לדבר על העניין של הרחבת המחצבות. קיבלו החלטה – אני יודע שזה בדיעבד. דהיינו: אישרו הרחבה של מחצבה אחרי שכבר חצבו שם והיו צריכים לאשר בדיעבד – זה מהנתונים שאני קיבלתי – את הרחבת המחצבה. אז אני כבר לא רוצה לדבר על עניין של איך מאשרים דברים כאלה בדיעבד וכולי – אני מדבר על הוועדה המחוזית. היא דחתה את ההתנגדויות של התושבים, הגישו שם תושבים מהאזור התנגדויות, דחתה את ההתנגדויות ואישרו את ההרחבה הזאת. אתם יודעים מה? אנחנו מוכנים להשלים עם הדבר הזה. אבל לפחות שמדינת ישראל תיקח את אותם כספים של שיקום המחצבות ותשקם את המחצבות הנטושות שיש לנו בעיר בית שמש – מצד אחד, ומצד שני – לפחות לבוא ולהחליט: לא מרחיבים יותר. אתם יודעים איך נראה צלע ההר המזרחי של בית שמש? איום ונורא. פשוט איום ונורא. כל מי שבא לעיר לא רואה את זה, כי הוא לא מסיט את המבט לכיוון מזרח, כי הוא נוסע כל הזמן דרומה. אבל אם הוא היה מסתובב טיפה מזרחה – הכל קיר לבן. כל ההרים היפהפיים האלה שהיו מולנו, הכל קיר לבן. עוד מעט יגיעו כבר לאזור מטע, ולמעלה, לצור הדסה וכלי.

מדינת ישראל, חצבת מספיק. תעצרו. אל"ף, תשקמו את מה שדורש שמה שיקום – אני דיברתי עם ד"ר יעקב ממרן אתמול, הוא אמר שהוא ישלח לכאן נציג – אני לא יודע מי הנציג שלו - - -

שלח, שלח.

הנה, אוקי. אנחנו תכף נשמע. יכול להיות שהם יהיו אנשי - - -

מי אדוני?

יוסי וירצבורגר, משרד התשתיות.

יכול להיות שהם יהיו אנשי בשורה בעניין הזה ויבשרו לנו על כמה מחצבות נטושות שילכו לשיקום בעניין, ואנחנו גם נשמח מאד שיפסיקו גם את העניין – לפחות, מה שקיים, אוקי. אנחנו משלימים עם מה שקיים. לפחות לא הרחבה של אותן מחצבות שמתעתדים להרחיב אותן.

זהו, עד כאן. ואני שוב חוזר ואומר: מה שאנחנו מבקשים מהוועדה הנכבדת הזאת: לבוא ולנסות, יחד אתנו, לשכנע את אנשי נשר לרדת מהעניין הזה של משרפת פסולת, יש חשש כבד בקרב התושבים לעניין של התגברות מחלת הסרטן באזור, אני בטוח שאתם לא הייתם רוצים את הדבר הזה. אף אחד לא היה רוצה את זה ליד הבית שלו. אז אותו דבר – אל תעשו את זה לפתחנו. אל תעשו את זה אצלנו בבית.

אני לא מוותר בקטע הזה, ואני חושב שלוועדה כזאת, של הכנסת, יש משמעות לקריאה לשלטונות המדינה – לעיריית בית שמש, למשרד הפנים, לפיקוח במשרד הפנים – לחקור איך נתנו את ההיתרים האלה. וגם לחקור את אותו מתכנן שחתם על התוכנית – אני לא יודע מיהו, אני מקווה שהוא נמצא פה. כי ועדת הערר אומרת בהחלטה שלה: – אני מצטט רק שני סעיפים קצרים – כפי שציינו לעיל אין צורך להיות מומחה בדיני תכנון ובניה על מנת להבין, כי תוכניות אלו אינן מאפשרות את הקמת המפעל החדש, כך שלכל הפחות על עורך הבקשה להיסב את תשומת לב המשיבה האחת לכך. כלומר: הוא לא אמר שום דבר, הוא לא היסב את תשומת לב הוועדה ולא אף אחד מחברי הוועדה, הוא ידע, והוא הראשון שהיה צריך לדעת, שאי אפשר לאשר תוכנית כזאת. אם מוגשת תוכנית, אז התוכניות הקיימות החלות על השטח לא מאפשרות הקמה של מפעל כזה. זה סעיף אחד. ובסעיף 49 קובעת הוועדה: אחריות עצמאית זאת של המשיבה האחת – דהיינו: עיריית בית שמש – אינה גורעת מאחריות עורך הבקשה לציין באופן נכון ואמיתי את התכנון החל, ולהגיש את הבקשה להיתר בהתאם לאותו התכנון.

הוא לא עשה את הדבר הזה. הוא הגיש תצהיר – למי שמכיר את תוכנית ההגשה הסטנדרטית, סעיף 3 בתוכנית ההגשה, מצהיר המתכנן שם – אני יכול לנסות ולקרוא את זה מפה - - -

לא, לא. אל תקרא.

אני אקצר, אני כבר מסיים. מצהיר שם המתכנן שהוא יודע, והוא נזהר שם – עם כל האזהרות החוקיות וכל אלה - - -

ברור.

שהוא יודע שהתוכניות האלה מתאימות לתוכניות החלות על השטח. אז אני מבקש גם את הדבר הזה לחקור.

תודה רבה, אדוני.


מי מציג כאן את עמדת המפעל? מי אדוני?

יודק'ה שגב, מנכ"ל התאחדות התעשיינים.

אולי לפניך מישהו מהמפעל עצמו?

אז אנחנו, ברשותך, עשינו סדר דברים, אז - - -

אני לא בטוח שכולכם תוכלו לדבר, אז אני אשמח קודם לשמוע נציג של המפעל, ואחר כך אדוני.

אנחנו נדבר פחות מהנציג שהיה לפנינו.

אין בעיה. מי מציג את המפעל? אדוני, כן.

שמי חמי גינזברג, אני סמנכ"ל התפעול, ועד לפני שנה הייתי מנהל המפעל בהר-טוב.

רק לפני שאתה מתחיל את דבריך – מי שמעוניין להירשם לדיון – אנא תעבירו אלי פתק מסודר עם שמות ותפקידים. אתה כבר נרשמת, אדוני, מנכ"ל ההתאחדות.


כן, בבקשה, אדוני.

אני גם הכנתי מצגת, ברשותך, שאני אשמח להראות.

בבקשה. בהחלט. מה מסגרת הזמן של המצגת?

כמה דקות.

מאה אחוז. בבקשה.


כן, אדוני, בבקשה, אנחנו אתך.

תעשיית המלט בישראל קיימת מאז 1925, זה מוצר אסטרטגי הכרחי, ותמיד הוא מיוצר במקומות שיש בהם גם שוק וגם חומרי גלם, קרוב למחצבות. אנחנו מקפידים על קיום תעשייה מודרנית ומתחדשת, תחת אילוצים סביבתיים מחמירים, אנחנו משתדלים לשמור על פיזור גיאוגרפי שמבטיח זמינות מרבית בכל זמן, יש לנו שימור מקורות של חומרי הגלם, אנחנו עוסקים בהון האנושי ומטפחים אותו וכמובן שומרים על קשר הדוק עם הקהילה הקרובה. וכאחד שעבד במפעל והיה מנהל המפעל ארבע שנים, אני יודע בדיוק איזו פעילות אנחנו עושים יחד עם הסביבה.


אני רוצה להתייחס, ברשותכם – המצגת גם מלווה את זה, אבל אני רוצה להתייחס – לדברים שאמר מר ונונו. הדברים נשמעים יפים, ככה, בכותרות, אבל כשמסתכלים על האמת, אז רואים שמפעל מלט הוא לא משרפה. במפורש לא משרפה. המתקנים שלנו הם מתקנים ייעודיים לשריפה וקלינקר, ולייצור מלט. והתנאים שיש לנו במפעל מלט הם טמפרטורות של 2000 מעלות – שאלה טמפרטורות גבוהות מאד ששום דבר לא נשאר בהן – יש לנו זמן שהייה ארוך, שמאפשר לכל התהליך להיות מושלם, יש לנו תנאים נוספים וייחודיים שיש לנו רק במתקני ייצור מלט כמו עודף חמצן ויש בקרה משוכללת ששולטת בכל המתקנים. כמובן, מטבע הדברים, אנחנו גם משתמשים בחומרי גלם כמו אבן גיר, שסך הכל הם סופחים אליהם את כל החומרים.

אנחנו לא באנו והמצאנו את הגלגל. אנחנו אולי חלוצים במדינת ישראל, שאנחנו רוצים לשרוף דלקים חליפיים, אבל בעולם עושים את זה 20 ו-30 שנה, וכאן יש לי גרף של כל מדינות אירופה המפותחות, שכולן – וזה גרף מ-2005, המספרים האלה נמוכים בהשוואה למספרים של היום, היום המספרים הרבה יותר גבוהים – יש לנו סדר גודל של בין 30% ל-80% החלפה מחומר הדלק הפוסילי הרגיל שאנחנו משתמשים בו, כאשר במדינת ישראל – בקושי 0.73%, כלומר: כמעט כלום. בגלל כל התנאים האלה שציינתי קודם – ואני חוזר, אומר ומדגיש: אנחנו לא משרפה, אנחנו מתקן לייצור מלט – בגלל כל התנאים האלה הבינו בכל העולם שאפשר להשתמש בכבשני המלט בדלק חליפי.


עכשיו, זורקים כל הזמן מילים יפות באוויר: דיאוקסינים, פורנים, מפחידים את כולם, מסרטנים, כולם הולכים למות – יש משרפות ויש מתקני ייצור מלט. במתקני ייצור מלט, בגלל כל התנאים שציינתי קודם, לא נוצרים דיאוקסינים ופורנים, כי צריכים תנאים בשביל הדברים האלה. צריכים טמפרטורה, צריך כלור חופשי, צריך זמן מסוים – יש הרבה הרבה גורמים שצריכים לחבור ביחד, ואז נוצרים הדיאוקסינים והפורנים. במפעלי נשר הם לא נוצרים, כי התנאים האלה לא קיימים.

אני מראה פה איזשהו גרף שלקח 100 מתקני ייצור בגרמניה ומראה איך כמעט כל המפעלים סביב האפס, כאשר אנחנו מדברים על תקן הרבה הרבה יותר גבוה. וגם בבדיקות שאנחנו עושים במפעל ברמלה או בכל מקום אחר, התוצאות שמתקבלות הן הרבה הרבה יותר נמוכות.

עכשיו, מה זה RDF שכולם מפחדים ממנו. בסך הכל אנחנו הולכים לעשות פרויקט שמקורו באשפה ממוינת, שעוברת תהליך קפדני של מיון – אשפה ביתית ואשפה תעשייתית – עוברת מיון – לא במפעל עצמו, היא עוברת את זה בכלל באזור תחנת המעבר – ומכינים אותה כדלק שמחליף את הדלק הפוסילי שאנחנו משתמשים בו, מהמחצב באדמה. ואלה כל היתרונות. דרך אגב, זו המדיניות של המשרד להגנת הסביבה. יש לנו גם מסמכים של אילן נסים, שאומר שמפעלי מלט הם המקום הכי טוב לשרוף RDF ולהשתמש בו בתור תחליף דלק, אנחנו מפחיתים את הפליטות, אנחנו מונעים הטמנה שמייצרת את גז המתאן, מונעים הובלות ארוכות לדרום, שגם באיזשהו שלב זה ייגמר, ולא נוכל את כל המדינה להעביר לשם. בכל המקומות האחרים בעולם כבר למדו את זה. למשל, בגרמניה אין כמעט הטמנה בכלל. אנחנו נעסוק על ידי זה בהפחתת גזי חממה, ונעשה את זה בשותפות מלאה עם הקהילה ועם עיריית בית שמש, שרק תרוויח מכל העניין הזה.


מפעלי נשר כבר, כמו שאמרתי, משנת 1925, אנחנו מאד ותיקים. אנחנו אחת החברות - - -

החברה היחידה בעולם.

החברה היחידה בעולם של מפעל מלט, שזכה לפרס המילניום לאיכות הסביבה של האו"ם – לא נותנים פרסים כאלה סתם – ומה אנחנו עושים בנושא איכות הסביבה. אז קודם כל, וגם דרך כל מה שהצגנו לוועדה המקומית של בית שמש, אנחנו מקבלים אלינו ומאמצים דירקטיבות ותקנים אירופאים מחמירים מאד, יש לנו שקיפות מלאה – יש לנו דו"ח תאגידי –GRI – אנחנו מוציאים אחת לשנה, יש לי אותו גם פה ואשמח למסור אותו למי שאחר כך יהיה מעוניין – אנחנו מפרסמים נתוני פליטות באינטרנט, אפשר להיכנס ולראות את זה, אנחנו מקיימים מפגשים מעת לעת עם הקהילה - - -

אדוני, אני אעצור אותך כאן. מתי התקיים, למשל, המפגש עם תושבי אזור בית שמש, מסביב לבית שמש? המפגש האחרון?

אנחנו עוסקים בפעילות קבועה עם הקהילה בבית שמש, כל שבוע מגיעה אלינו כיתה מבית ספר, מכל המגזרים בעיר, מכל בתי הספר. אנחנו עוסקים בהדרכה ומסבירים להם על התעשייה ומפעילים אתם מספר סדנאות באיכות סביבה. אנחנו הזמנו - - -

זה עם בתי הספר באזור. אני לא מפחית בחשיבות, אבל כשאני מדבר על מפגשים או כשאני קורא "מפגשים עיתיים עם הקהילה", אני מניח שזה עם הפעילים, אם האנשים שמעורבים, שיש להם אולי דאגות, שאלות.

הוזמנו למפעל והיו הרבה פעמים במפעל ביקורים של עיתונאים למיניהם, של תושבים באזור שבאו וישבו אצלי במשרד והסברנו להם, עשינו מפגש עם תושבי נוחם. הזמנו את כל הוועד של נוחם ותושבים שהצטרפו, עשינו אצלנו מפגש במפעל שכלל סיור נוחם – זה היישוב השכן לנו. בית שמש מצד אחד ונוחם מהצד השני – כל אחד רשאי – בעוד שבועיים יש מפגש, הזמנו את מר ונונו ונציגים נוספים למפעל ברמלה, שיבואו לראות מפעל שכבר עובד ומתקדם, עם הטכנולוגיה המתקדמת, אנחנו מקיימים מפגשים במרכז המבקרים ברמלה עם כל התושבים שבאזור, אחת למספר חודשים, אנחנו עושים הרבה פעילויות חברתיות. אין אחד – אם מר ונונו יגיד לי שפעם אחת הוא ביקש ממני לבוא לבקר במפעל ולא נעתרתי, אני מוכן לשמוע את זה. אין דבר כזה אצלנו. המפעל פתוח, מתי שרוצים יכולים לבוא – נמצא פה גם מר אבי ברכה מהמשרד להגנת הסביבה המקומי – תמיד יכולים לבוא ולהיכנס, מתי שרוצים. - - -

רק הערת ביניים. כשאני הייתי ממונה על איכות הסביבה - - -

אני הקשבתי למר ונונו, אז אני לא חושב שצריכות להיות הערות ביניים.

לא, תן לאדון לסיים. אם יהיו הערות, נעשה סבב הערות.

בדיוק, תהיה סבלני. תהיה סבלני.

בבקשה, אדוני. כן.

משנת 1995 השקענו למעלה מ-120 מיליון דולר במתקנים ובציוד לשמירה על איכות הסביבה, ואני לא מבין כיצד חברה שבאה להשקיע סדר גודל של 300 מיליון דולר, מתייחסים אליה בכזה זלזול ודוחים אותה. כי אני, בתור האיש המקצועי בחברה, לא יכול לבוא לבעלים שלי, ולהגיד להם: בואו נשים 300 מיליון דולר, בלי שאני בטוח לא ב-100% אלא ביותר, שבעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, לא יקום מישהו ויגיד: צריך לסגור את המפעל, כי לא עמדנו בתקנים של המשרד להגנת הסביבה. זה פשוט לא הגיוני. אנחנו לא מדברים פה על השקעה קטנה, אנחנו מדברים פה על 300 מיליון דולר.

וכפי שאמרתי, כל הדברים האלה בעצם מסכמים את נשר כאחת מהחברות המובילות בעולם באמות מידה סביבתיות. יש לנו Best practice , אנחנו משווים את עצמנו למדינות אחרות, למפעלים אחרים. יש לנו גם חברה בשם CRH, שהם חלק מהבעלים שלנו, שדרכה אנחנו יכולים להשוות את עצמנו למפעלים אירופאים אחרים.

מה עשינו בבית שמש, ואני גם אכנס, ברשותכם, לסוגיות שמר ונונו העלה.

רק אדוני צריך לחתור לקראת סיום.

בסדר.

תמצת את הכל לעוד שלוש דקות.

מתומצת.

בכוונת החברה לשדרג את המפעל על פי טכנולוגיות סביבתיות מתקדמות ביותר בעולם, והוכן תסקיר השפעה על הסביבה הכולל סקר סיכונים בריאותי. עכשיו – הלוא זה ברור, שכל פעילות שנעשה במפעל – אם זה שדרוג, אם זו הרחבה – לא משנה מה נעשה, כל פעילות שנעשה, כמו שהיה ברמלה, כמו שבחיפה, כמו שאצלנו, בהר-טוב – הכל יהיה בתיאום מלא ובשקיפות מלאה ותחת הנחיות הגורמים המקצועיים. לא יעלה על הדעת שאנחנו נעשה משהו בלי שהגורמים המקצועיים ייתנו לנו אישור לדבר הזה. וזה, אני מבקש שיהיה ברור לכולם.

גמרתי עם המצגת, אבל ברשותך, אני רוצה מספר מילים למר ונונו:
הגשנו את הבקשה לשדרוג המפעל ולהקמת מפעל מודרני יותר. הוטעינו על ידי הוועדה המקומית, ואני לא חושב שזה בכלל המקום לפתוח את הנושא, היות שכל הנושא של התב"ע נידון עכשיו ב- הגשנו ועדת ערר, הכל הולך לוועדה המחוזית ויידון בוועדות שצריך. ומה שהוועדה תחליט – יהיה. ברור שלא נקים מפעל אם לא ייתנו לנו, כך שאני לא חושב שבכלל צריך עכשיו להתנצח פה אם יש תב"ע או אין תב"ע. ברור שיש חילוקי דעות, ברור שאנחנו חושבים אחרת, יש גורמים מקצועיים במדינה שמתעסקים עם זה, ניתן להם לעבוד. אנחנו באמצע התהליך. הגשנו ועדת ערר, ועדת הערר העבירה אותנו לוועדה המחוזית, חבל שמר ונונו מצטט שורה אחת מתוך 70 סעיפים בוועדת הערר, כי 40 אחרים היו, בערך, על זה כיצד הוועדה המקומית הטעתה אותנו, הוליכה אותנו שולל וגרמה לנו נזקים.

בשורה האחרונה ועדת הערר דחתה את הערר שלכם.

לא. בשורה האחרונה ועדת הערר אמרה שהיא לא רואה סיבה שלא נגיש בקשה להקמת מפעל, כאשר היא אמרה: צריך לעדכן את התב"ע. צריך לפנות ולעשות תב"ע. בסדר גמור. אין שום בעיה עם זה.

אני קורא את הסיכום: לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר ומסרבים לבקשה להיתר. למען הסר ספק, העוררת רשאית לערוך תכנון מפורט למקרקעין במסגרת תוכנית - - -

וזה מה שהיא עושה. זה בדיוק מה שהיא עושה.

יפה, וזה מה שאנחנו עושים. אבל, אדוני, אם יש לך את כל זה, אז הוא כותב גם לפני זה, שהוא חולק על דעתם של אדם, טבע ודין, ונשר כן רשאית להגיש בקשה להקמת מפעל. זה כמה סעיפים לפני זה, לפני הסיכום.


אז נושא התב"ע, אני חושב שהוא יידון, ומה שיוחלט – יוחלט. אנחנו נקבל את זה.


לגבי תפוקות – המפעל עבד בימים הטובים שלו יותר, על סדר גודל של 2400 טון. אני לא יודע מאיפה הביאו פה 1800, פה התחילו להיות לי כבר מנהלי ייצור עוד מעט, וכל הדברים האלה. הוא יודע לעבוד גם על 2400, הוא יודע גם לעבוד על 1800. אל תחפש לי נייר שכתוב עליו: 1800.

אתם כתבתם.

אז אני אכתוב לך גם – ותבוא, ותראה שאני יודע גם 2400.

זה מסמך שלכם. אני אתן לך מסמך שלך.

בסדר.

עכשיו, ה-5000 טון – את התסקיר הסביבתי ואת סקר הסיכונים הבריאותי, עשינו על מפעל בתפוקה של 5000 טון, והתוצאות היו שאין בעיה. כך שבטוח על 4000 טון גם לא תהיה בעיה. אני עוד לא יודע היום איזה מפעל בדיוק יהיה, באיזה סדר גודל – עשינו את התסקיר על תפוקה גבוהה יותר, כדי לראות עד איפה אנחנו יכולים להגיע, שמא אנחנו חורגים. ואם ב-5000 לא חרגתי, אז אני בכלל לא מודאג גם מ-4000 או מ-3500.

אוקי, תודה רבה, אדוני.

יש לי עוד מספר שורות קצרות, ברשותך. אנחנו לא חברת נדל"ן, ואני רוצה שיידעו את זה. יש אולי לכלל חברות נדל"ן, אנחנו לא חברת נדל"ן. אנחנו חברה יצרנית, והמפעל יספק עבודה בזמן ההקמה לקרוב לאלף עובדים – בזמן ההקמה – ולאחר מכן למאות עובדים, ואם נסתכל על המעגלים הרחבים שבית שמש יכולה להפיק מזה – הלוא אלה לא רק העובדים שיבואו למפעל, אלא זה כל התעשייה מסביב, של פיתוח, של מתקנים, של שירותים, של כל הדברים האלה – אני בהחלט חושב שעירייה כמו בית שמש לא יכולה לפספס הזדמנות כזאת ולהגיד: לא חשובים לנו מקומות העבודה.

תודה רבה.


מר אמנון דותן, יושב ראש נשר. אדוני רוצה להוסיף משהו?

אולי מר שגב?

אני רוצה לתת את עמדת המפעל להיות מוצגת באופן שלם, ואחר כך נעבור הלאה. גם מר שגב ידבר. אם יש לאדוני מה להוסיף, הוא לא חייב.

בוודאי, בוודאי. אז ראשית תודה על רשות הדיבור. אני רוצה לפתוח ולומר שהבריאות של תושבי בית שמש חשובה גם לנו. אנחנו מעסיקים עשרות עובדים במישרין ועשרות עובדים בעקיפין, ומפעל בית שמש – מפעל הר-טוב – הוקם עוד לפני קום המדינה. הוא הוקם עוד לפני שתוכננה הקמת העיר בית שמש. אנחנו קשורים עם עשרות גמלאים, ובריאותם גם כן חשובה לנו, אז הבריאות של התושבים חשובה גם לנו.


המפעל הזה הוא חיוני, והפעילות שלו היא אינטרס לאומי. יש לנו, במדינת ישראל, חברת נשר אחת שפועלת מ-1925, וכיסתה את מדינת ישראל בשלמת בטון ומלט. כמעט כל התצרוכת לבניית מדינת ישראל סופקה על ידי חברת נשר.


כפי שנאמר – ואנחנו מאד גאים בכך – החברה היחידה בעולם שזכתה בפרס המילניום על עמידה בתקנים הכי מחמירים של איכות הסביבה זאת חברת נשר. שום חברה אחרת בעולם לא זכתה בפרס הזה. עוד לפני שהדיון הזה נקבע, זימנתי למפגש עם ועד הפעולה של בית שמש ומטה יהודה, עם מר ונונו ונציגי העירייה, ובשלושה במרץ אני אשמח לארח אתכם – אני. אשמח לארח אתכם. אני שמח להכיר אותך, אני שמעתי עליך רבות וטובות ואני אשמח לארח אותך במפעל רמלה, ואני בטוח שבסיום הסיור ברמלה תנוח דעתך, כנציג אותנטי של התושבים, בנושא הזה.

תודה רבה. תודה רבה.

אדוני, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, מר שגב, אתה רוצה להוסיף משהו, מהזווית שלכם?

כן. אני רוצה לומר מזווית הראיה של התעשייה בישראל, שאנחנו ממש לא רוצים להתנצל על זה שאנחנו רוצים להקים מפעל. אנחנו נקים מפעל רק בהתאם לחוק, ורק בהתאם להיתרים ולרשויות השונות – ויש ברוך השם 22 רשויות שאנחנו נדרשים לקבל מהן אישורים – ורק אחרי שיושלם כל התהליך, אני מניח שאנחנו נקים את המפעל.

להציג את נשר כגוף מזהם – אז תרשה לי רק להציג את הצד השני של המטבע: נשר היא אחת מעשרת התעשיות שהשקיעה את הסכומים הגבוהים ביותר, רק בתחומי איכות הסביבה.

נשר משקיעה בחינוך, ובנושא איכות הסביבה והסברה באיכות הסביבה, הן במסגרת התאחדות התעשיינים – עמותה שנקראת "תעשיידע", שעוסקת בעניין, שאני מזמין את כבודו לבקר בה, לראות גם מה עושים בתחום של קידום איכות הסביבה ולא רק נגד איכות הסביבה, ועוסקת רבות מאד בתחום של איך, בסופו של דבר, לעשות את החיים של כולנו יותר איכותיים. אנחנו גם אזרחי מדינת ישראל ואנחנו לא מתנצלים על כך.

תודה רבה, אדוני.


מר אלכס וינרב, סגן ראש עיריית מודיעין, בבקשה.

תודה. אני בא לסייע לשכנים שלי בדרום, אני אחראי על הבריאות של 100,000 תושבים ועל הבריאות שלהם. הבוקר דנו בנושא אנטנות סלולריות, ואנחנו היום, עכשיו פה, בנושא של פוטנציאל זיהום עתידי. אני חייב להסכים שהמפעל עומד בכל התקנים ועטור פרסים וזה נפלא, אני רוצה לדאוג שאכן ככה יהיה בעתיד. חשובה התעשייה, חשוב ה-RDF, שעוד דקה אני אסביר מה זה בדיוק, אבל עוד יותר חשוב לשמור על בריאות התושבים, והבריאות הנפשית זה שהם יהיו שותפים לתהליך. שקיפות זה – כשאני מבקש להגיע למפעל אני מתקבל בברכה, אבל רק למרכז המבקרים. אני לא נכנס פנימה ואני לא מסוגל לקבל מידע מה באמת יש שמה. אני לא מבקש סודות מקצועיים, אני רוצה לדעת מה יש, כדי להעביר לתושבים שלי מה למדתי.

אני מבין שבמפעל הזה בהר-טוב עכשיו עסקינן, אבל אני ביום חמישי שעבר למדתי בכנס פסולת שבו השתתפתי בחירייה שה-RDF, שזו שריפת שאריות הפסולת שלא ניתנות למחזור – זו לא הפסולת הטובה, ניירות או חומר אורגני, זה כל ה"ג'יפה" שנשאר בסוף במפעל בחירייה בתחנת המעבר, שאין לנו מושג, באמת, מה יש בתוכו והוא לא ניתן למחזור, הוא מוחזר תוך זיהום אוויר בכבישים וכולי, למפעל נשר ברמלה, והיום למדתי, גם כן, שבהר-טוב.


אני ביקשתי אז – הופיע בפנינו ד"ר עזריאל פילרסדורף, הוא מנהל איכות הסביבה שלכם, נכון?

הוא יצא, הוא נמצא בחו"ל.

אוקי, אז אני פגשתי אותו וניהלנו דו-שיח מאד מתורבת, ניסיתי להבין, קודם כל, למה אנחנו לא מקבלים את המידע. לא בית שמש, לא מודיעין ולא רמלה-לוד. מה באמת קורה שם? יכול להיות שהכל בסדר, אז תספרו לנו. שתפו אותנו. אני אוריד את מפלס הפחד של התושבים שלי בזה שהם ייקראו ויידעו. זה שילדים באים למרכז מבקרים לא עוזר לי. זה נחמד, אבל אני רוצה שהמדענים מטעמי, מטעם משרד הבריאות – משרד הבריאות, דרך אגב, לא מאפשר מים אפורים. אז תחשוב מה הוא יגיד כשהוא יגיע למפעל. אם הוא ייתן נקודת זכות, אז אני בסדר. אני רוצה משרד להגנת הסביבה, שייתן לי הממונה על זיהום אוויר, whatever, אישור שהוא כתב. מה אני? איש פשוט, שלא מבין בזה. אני רוצה את כל המידע הזה להעביר לתושבים, אז יהיה מפלס של אפס פחד. גם לכם זה טוב וגם לנו זה טוב.

RDF זה באמת שריפת הפסולת הבלתי מזוהה שנשארה בסוף, וזה נפלא, כאיש סביבה, שבמקום להטמין אותו, נשרוף אותו בכזאת עוצמה שלא יישאר ממנו כלום. זה בסדר גמור. אבל, אני רוצה להסביר: הר-טוב – הסברת קודם, אדוני – הוא עוד לפני הקמת בית שמש, גם חירייה היתה טרם הקמת תל אביב, אבל לימים כשההר הגיע לכאלה גבהים וסיכן את הבריאות של הסובבים ואת המטוסים, החליטו להפסיק. גם הר-טוב. אם היום יש בית שמש וזה קרוב מידי, וזה מזהם 21 שנה – די. אפשר להקים אותו בנגב או בגליל. בוא נפריח, בוא נקדם את החזון של בן גוריון. אותו דבר עם ה-RDF. זה תהליך מעולה.

אני מציע להעביר או להקים – אתם יודעים מה? למה לא תשרפו בערבות חדרה או בערבות אשקלון. גם שמה צריכים דלק פוסילי ובוא נשתמש ב-RDF שמה. או שתקימו מפעל לשריפת הפסולת לאנרגיה בדרום, ליד מצרים, או בכל מיני מקומות שאין שם, ב-50 שנה הקרובות, תכנון אורבני. שאנשים לא יגורו שמה. אני חושב שזה יכול להיות פתרון יותר טוב.

אני שאלתי את ד"ר פילרסדורף האם תהיה שם שריפת צמיגים. אז הוא הסביר לי: כרגע לא, יכול להיות בעתיד, אבל דע לך, אלכס, שב-2000 מעלות צלסיוס אפילו המתכת מתאדה. אמרתי: ולאן זה הולך? אומר: זה עובד על פילטרים כאלה – השקענו מיליונים – ששום דבר לא יוצא החוצה. אמרתי: אוקי, אני אהיה הגון אתך. הבוקר, בדרך לחירייה, למפגש פסולת, עברתי דרך המפעל, אני רוצה לצלם, להביא לך תמונה חיה. ואכן, יצא עשן אפור. אז הוא אומר לי: אוה, לפעמים יש תקלות. קטנות, אבל תקלות. אמרתי: גם צ'רנוביל זו תקלה קטנה, ואני יכול למנות לך עוד הרבה. אני לא רוצה תקלות. אני רוצה לדאוג שאני קם בבוקר עם ילדיי, וחבריי מבית שמש, שאנחנו ננשום אוויר הרים צלול כיין. למי שלא יודע, בדוח של משרד הבריאות שאני מקבל כל חודש למשרד שלי, של ד"ר
רות ברנט שיש לה תחנות ניטור כאלה ברחבי הארץ, אצלי בעיר יש שלוש - - -

המשרד להגנת הסביבה.

המשרד להגנת הסביבה – אני מסתכל, ואני מככב יחד אתכם, בית שמש, במקום הכי גרוע לחלקיקים בלתי נשלטים, יחד עם קריית טבעון. אנחנו מקבלים את כל האובך שעל גוש תל אביב-חיפה עם הרוח המערבית. זה נוחת בבית שמש ומודיעין. יש לנו כבר מנה גדושה של זיהום.

אני לא אומר שאתם עושים עוד זיהום, אבל אם ה-RDF הזה יהיה ויהיו תקלות בלתי צפויות וצמיגים וזה – אנחנו כבר לא נוכל לנשום. האם זו המטרה שלכם? אני חושב שלא.

אם תהיה לי הזדמנות לענות, אני אגיד לך מה המטרה.

דקה אחת. ולכן אני מציע – שוב, אני לא בא לבקר את עצם זה - - - ותהליך המלט הוא גם חשוב. אבל היות שהארץ גדלה, ואותו מפעל נשאר במרכז אזור מגורים, ולא תוכלו להזיז את המפעל, לדעתי אולי כדאי לשקול – הקרקע שווה הרבה. אולי כדאי לעבור, אבל זה שיקול שלכם. לא להוסיף לנו עוד זיהום שאנחנו לא יודעים עליו בזה שאת ה-RDF תשרפו במקומות אחרים, כמו שאמרתי, או בחברת החשמל או במקומות אחרים. וכדי להרגיע את כולנו אם אתם באמת צודקים, תזמינו לא רק קבוצות פעילות של תושבים, אלא ראש עיריית בית שמש, רמלה, לוד, מודיעין, שוהם, שאנחנו סובלים, את נציגי הציבור שלהן, את קבוצות התושבים, ובעיקר את נציגי משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה וכולי, עם מדענים בלתי תלויים שנממן, כמו בסלולרי, נממן. לא אתם. שלא נגיד שאתם השפעתם. אנחנו נממן. מדענים בלתי קשורים, מהארץ ומחו"ל, ובסוף התהליך הזה, כשנדע מה קורה ונקבל את כל הדוחות, נישן בשקט, או שלא.

תודה רבה, אדוני. עמדת עיריית בית שמש, מר דירנפלד, בבקשה, אדוני.

תודה רבה. אני רוצה לומר שלנשר, שמדברים על הפחד של הציבור, שמביאים פעילויות, סיורים. גם מה שאתה אמרת: חברי מועצת עיר, נציגים – זה לא עוזר, זה לא מוריד את הפחד, אנחנו לא מבינים בסיור, כשרואים מפעל יפה ומתפקד, ועובדים – זה לא עוזר. הדברים צריכים להיות מקצועיים. ובוועדת הערר שהיתה, אכן התברר שהציבור צודק. הגישו היתר בניה פשוט, תמים, וזה ירד מסדר היום. אין תב"ע. כזה סיפור של ועדת ערר גורם לציבור לא לרצות לשמוע כלום. הוא כבר לא מאמין. אם זה הגיע לוועדה מקומית והתגלגל, ועשו תסקיר, שיושב ראש ועדת ערר אמר שהתסקיר הזה הוא לא מתאים בשביל תב"ע מחוזית, איך אפשר לבוא לציבור, להסביר לו שבודקים באופן מקצועי, כשוועדת הערר פסלה את זה מכל וכל? לכן, נשר כן צריכה להבין את פחד הציבור, ולהתחיל מא"ב אם חושבים בכלל על שריפת פסולת וצמיגים. זה, כהקדמה.

כרגע, מבחינת עיריית בית שמש, אין אפשרות בכלל לדון בתיק הזה, כיוון שאין תב"ע, תוכניות המתאר בבדיקה, כנראה בכלל לא מאפשרות – זה אזור בעל רגישות נופית – להקים מפעל בסדר גודל מזהם כזה וארובה של 150 מטר, זה לא מתאים לנוף, וכרגע העירייה לא יכולה לטפל בזה. אבל העמדה של העירייה היא, שכל ספק בבריאות הציבור – אפילו שזה רק ספק. זה לא בטוח. יכול להיות שתהיה מחלת סרטן, חס וחלילה – נפסוק לחומרה. בבריאות הציבור, זה פיקוח נפש, דבר ראשון נשלול. ולאחר שיהיה ב-100%, בדיוק 100%, שאין שום בעיה וזה בסדר, אז יהיה אפשר, אולי, לאפשר לכזה דבר לקרות. תודה רבה.

תודה רבה. מר חברוני, נציג מושב נחם. בבקשה, אדוני.

תודה על רשות הדיבור. אני גר בנחם כבר 40 שנה, וסובל יום יום את המפגעים הנוראיים של מחצבות נשר הר-טוב, מפעל נשר עצמו, ולא משנה איזה מצגות יראו לי פה, אני חי שם וגר שם, 400 מטר מול הארובה שלכם, 250 מטר מול המחצבות, שלא שופכים שמה מים כל פעם שעוברות משאיות, וזו פשוט זוועה לחיות שם. לפני שבוע פרצה שריפה במפעל אבקו, שהוא קרוב אליכם, וכולנו הרחנו ריח נוראי - קרוב לאסונות כאלה ואחרים שנמנעו – במקרה נודע לי, כבדרך אגב, שזה מהמפעל.

מאיזה מפעל?

מפעל אבקו.

מה זה שייך אלינו?

זה לא שייך אלינו.

אני לא הפרעתי לכם, אל תפריעו לי, תודה.

אבל בוא לא נהיה סתם - - -

שנייה, תן לי להמשיך לדבר, ואז תבין לאן אני חותר. האזור שלנו רווי במפגעים סביבתיים. גם המפעל שלכם, שאתם מייפים אותו, שאילולא היה שמה חיינו הסביבתיים היו נחותים יותר, וגם במחצבות שפוגעות בנו יום יום. אנחנו לא מוכנים להמשיך לחיות בסיטואציה כזאת. יש את הפעילות הקהילתית שאתם, כביכול, מציירים שאתם עושים. לא מספיק לקנות רוגלך ומיץ אשכוליות לילידי מושב נחם ולילידי רחוב רמב"ם בבית שמש. זו לא שותפות ושקיפות ופעילות מלאה עם התושבים. כמו שהציע סגן ראש עיריית מודיעין זה מה שנקרא שקיפות מלאה. לא ערבו אותנו בכל התהליכים של הפיקוח והאכיפה שבחלק מהמקרים – בעיקר כלפי המחצבה – אין את זה. שמענו לאחרונה שהמאבק של מסילת ציון אמנם הצליח במחצבת בית מאיר, אבל כל השפוכת של נחל יתלה הולכים להעביר אלינו, למחצבות שפיר ולמחצבות הר-טוב. אלו דברים ש-אנחנו לא יכולים לחשוב איך אפשר לשתוק לנוכח המציאות שהולכים לצייר לנו. אנחנו מבקשים לקדם שיתוף פעולה ושקיפות מלאה יחד עם מפעל נשר ומחצבות הר-טוב, נציגים של פורום סביבתי, פורום שמש-יהודה שייפגשו באופן קבוע יחד עם נציגי המפעל, לדאוג שיהיו מצלמות ניטור על המחצבות ועל דרכי העפר שכל פעם מכסות אותנו בענני אבק, לנסות למצוא פתרונות לכל הבעיות שאנחנו מנסים להיאבק בהן בשנים האחרונות. באמת, קשה לראות איך בעצם, מי שיש לו את היכולת הפיננסית מצליח לצייר מפגע סביבתי-בריאותי כזה, בתושבים שהם חסרי אמצעים וחסרי יכולת להגן על עצמם בצורה מספקת. אנחנו גם מבקשים לממן סקר בריאות סביבתי אזורי, שיבחן את כל המפגעים האלו ויהיה בלתי תלוי, ויתקיים אחת לשנה או שנתיים. תודה.

תודה רבה אדוני. בעניין המחצבה, אני רוצה לאפשר למר וירצבורגר, איש משרד התשתיות, להסביר לנו קצת מה קורה במחצבה.

טוב. דבר אחד אני לא אדבר עליו, על דלקים, שריפות, כי אני לא מבין בזה כלום. לגבי שיקום המחצבות – במחצבה של המהפך, אלה לא המחצבות של – יש שם שלוש מחצבות, שתיים בגדה הדרומית של נחל שורק, אחת בגדה הצפונית. ההתנגדות – שלא התקבלה – של שמש-יהודה, היתה לגבי מחצבת המהפך, של חברת המהפך. בתוך המחצבה הזאת יש את בורות אבשלום הישנים שמתחת למערת הנטיפים. את הבורות האלה המשרד להגנת הסביבה רצה למלא במחזור פסולת בניין – כמו שאנחנו יודעים, חסר במדינה, השירות ההידרולוגי לא מאשר את זה, ומה שמאשרים שם זה רק מילוי עפר אנרטי. מילוי עפר אנרטי – יש שלושה גורמים שרצים לקראת קו הגמר מי ימלא את הבורות האלה – מדובר למלא את הבורות, ואז מגרש החניה של מערת הנטיפים יהיה בגובה הנכון, עם אפשרות של יותר נגישות, הורדת האספלט מלמעלה – כי כרגע הנטיפים נתקעים, כי האספלט תוקע אותם, ולא נוצרים נטיפים חדשים – זה או קו המים החמישי לירושלים, או הרחבת כביש 38, שכל הצד הזה של השולחן ירוויח מזה, או מסילת הרכבת לירושלים, נחל יתלה. אנחנו לא קובעים. מי שיתקדם הכי מהר ויעבוד מול מנהל מקרקעי ישראל, ימלא את בורות אבשלום. זה הדבר הראשון של שיקום המחצבות.


דבר שני של שיקום מחצבות – בתוכנית שאושרה, ונכון, חלק מהתוכנית שאושרה זו הסדרת פצעים ישנים – המפקח על המכרות במתכונתו הנוכחית, בשנת 2004, גילה את החריגות ואני יכול להעיד, באופן אישי, שבורות קידוח שכבר עמדו להכניס בהם חומר נפץ וגילינו את זה יום לפני, נותרו ככה עד היום, שאושרה תוכנית ההרחבה. ההרחבה מדברת על כך שהטרסות העליונות – כל הקיר, כל המחצבה פוצעת. אבל מה שיותר פוצע, הטרסות העליונות, תוך שלוש שנים, בצד הדרומי והצפוני של המחצבה, צריכות להיות משוקמות ומשמה המחצבה תתחיל לעבוד מלמעלה למטה.

לגבי הרחבות מחצבות באופן כללי. היום שוקדים על המדוכה עורכי תמ"א 14. תמ"א 14 זו תוכנית מתאר ארצית למחצבות. והוכח שלמדינה, מה לעשות, חוץ ממלט צריך גם אגרגטים ועוד דברים נוספים כדי לחיות בבתים יפים כאלה ולנסוע על כבישים. המדיניות של עורכי תמ"א 14 – שזה מהחברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, משרד התשתיות, מנהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים – זה להרחיב פצעים קיימים. יש אנשים שקוראים לזה מחצבות, בוא נקרא לזה פצעים. להרחיב פצעים קיימים ולא לפתוח פצעים חדשים.


עכשיו, איפה אנחנו נכנסים פה? המחצבות בהר-טוב מחולקות לשתיים. אל"ף, אגרגט ל"בטונים", שזה המהפך, והדבר השני זו מחצבת דיר אל ערק והר חרוז, של חברת נשר לייצור מלט. המפעל הגדול של נשר, שמצוי ברמלה, אין לו עוד הרבה עתודות. יש לו עוד שמונה-תשע שנים, ונגמרות העתודות. באה חברת נשר, אומרת: אנחנו צריכים עוד עתודות מחצבה בצד הצפוני של כביש מספר אחד. הוועדה, ביחד עם מתכנן מחוז מרכז, שזה השטח שלו, וועדת העורכים עם כלכלנים וכדומה, רוצה – זה שיידעו פה, בשולחן הזה – שחברת נשר תגביר את הייצור בהר-טוב, כדי שהמפעל ברמלה יחיה יותר שנים. זו המדיניות של ועדת העורכים, שזה יגיע מתישהו פה לממשלה.

את חירייה סגרנו, בוא נסגור את הר-טוב ונפתח אותו בגליל. אני לא מכיר – אני יודע מה אומרים בגליל ובצפון – מן הסתם זה יגיע גם פה, לשולחן, מתישהו – על מפעל שהם צריכים לחדש בתמרה, של נשר – כבר לא מדובר על העיר נשר שנקראת על שם המפעל, אלא מזיזים את המפעל לתמרה – מן הסתם נגיע לפה עוד פעם. אף אחד לא רוצה מחצבות, אף אחד לא רוצה מפעלי מלט, מה שאני מציע פה לוועדה: היתה תמ"א 27, תמ"א עלומה, לייצור – מה השם האמיתי, המקצועי שלה? – לתכנון מפעלי המלט בארץ. היא נגנזה היכן שהוא. כמו שהצלחנו לסדר ועדת עורכים חדשה, שמשרד הפנים לקח על עצמו ויש ועדה ששוקדת על המדוכה, כדי לתכנן איך המחצבות ייראו עד שנת 2040, בואו נראה מה אנחנו רוצים ממפעלי המלט. עכשיו, יגידו: באזור מצרים? – יש גבעות כבודה. אזורים יפהפיים. אני לא יודע אם יש פה נציגים של החברה להגנת הטבע, או רשות הטבע והגנים. רק נגיד את השם הזה, שרוצים להקים שם מפעל, יהרגו אותנו. יהרגו את כל מי שיעז להזכיר הקמת מפעל בשטח פתוח, שזה סותר את כל מדיניות תמ"א 35, לצמידות דופן של תעשיות והכל. אז אנחנו פה, איפוא שהוא, במילכוד. זה מה שהיה לי להגיד.

תודה רבה, אדוני. משה תושב נחם.

האמת שקצת מעיק לי לשמוע דברים של חברי מהמושב שמדבר על נחם. אני קצת יותר מבוגר ממנו, אני יליד המושב, אני עובד בנשר כ-30 שנה, הוריי כבני 80, בריאים ושלמים, וכל הפנסיונרים שלנו רואים אותם - - -

עד 120.

אין לנו שום בעיה. הבעיה שלנו היא אחת: שאני יושב כאן, ומציק לי, כעובד המפעל – שאני אולי פה יותר כנציג העובדים. אני לא בוועד, אבל נציג העובדים - יושב פה נציג העירייה שהוא חרדי, מן הסתם, לא רוצה שנעבוד בשבתות וחגים. לא בא לו. אוקי, זו השקפת העולם שלא, לא רוצה.

איך זה קשור?

זה לא הנושא, אדוני. זה לא הנושא. נציג העירייה הביע את עמדתו לגופו של עניין, אני מציע שגם אתה תתיחס לגופו של עניין.

- - - לנו להתעסק גם בדברים ציבוריים, ללא שבת.

אוקי, אני חוזר בי. אני חוזר בי.

תודה רבה.

יושב פה עוד נציג אחד שאין לו שום ידע בנושא מקצועי של איכות סביבה, בא לכאן לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו, ידידי מהמושב – כנ"ל - - -

אדוני, אדוני. באמת, בוא – אם יש לאדוני מה לתרום לדיון, אני אשמח לאפשר לך - -

יושבים פה 20 איש.

אני לא מציע שאדוני ילך לכיוון הזה. אני לא מציע שאדוני – אם לאדוני יש, באמת, מה לתרום לדיון לגופו של עניין, אני אשמח לשמוע. אם לא – אני מודה לך.

אז אני מצטער, אני מצטער.

תודה לך, אדוני. אבל אני רשמתי בפניי. בוודאי אתה, כעובד המפעל – לא, אני אומר את הדברים, הם דברים חשובים. עובדי המפעל בוודאי יש להם עניין בנושא, וזה חשוב שקולכם יישמע. בוודאי, בלי קשר לכל ויכוח אחד.

כבוד היושב ראש, אפשר שני משפטים?

שני משפטים. בבקשה, אדוני.

רציתי לפנות למר דותן. אתה אמרת שמפעל נשר הוקם לפני העיר בית שמש, וזה נכון. ולכן, עד היום לא נשמעו כל כך טענות, כיוון שהעיר אכן התפתחה, והגיעה לקרבה כל כך – זה כל כך קרוב למפעל, ופה מתחילה המצוקה. זה בנקודה הזאת. הנקודה השנייה רציתי לומר – אמרת למר אלי ונונו שיישב אתך בסוף הדיון - - -

לא אמרתי שהזמנו אותו - - -

נכון, נכון.

ואת נציגי ועד הפעולה של מטה יהודה.

אני גם מוזמן לישיבה.

גם אתה, גם מנכ"ל העירייה.

נכון.

אני אארח אותם באופן אישי, ואני משוכנע שבתום הסיור העובדות שיתגלו - - -

בתום הסיור הם יבקשו לעבור לגור בתוך המפעל.

רציתי רק, מר דותן, לומר, שאמרת שבסוף הישיבה אתה משוכנע שהוא ישתכנע. בדו-שיח, אני מקווה שאם אתה תשתכנע – שגם תהיה אפשרות כזאת, לא שתחשוב רק על אפשרות שאנחנו נשוכנע.

ודאי, ודאי, אדוני. זה הבסיס של דו שיח אמיתי, ואני בטוח שאם יהיה דו שיח – ואני מאד שמח על זה שיש תוכנית כזאת – הוא יהיה משני הצדדים. הוא צריך להיות משני הצדדים.


עו"ד מתן גורפינקל.

שלום, אני מעמותת אדם, טבע ודין. קודם כל, אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם, לגבי מה שנאמר במצגת של סמנכ"ל התפעול. שריפה של פסולת – ואני מבין היטב את ההבדל בין שריפת פסולת ל-RDF, אבל שריפה של פסולת היא לא פתרון רצוי ככלל. הפתרון הרצוי הוא, קודם כל, להפחית בכמות הפסולת שנוצרת, אחר כך למחזר אותה במידת האפשר, הפתרון של שריפה, למרות מה שאולי קורה במדינות אירופה, אפשר לשקול אותו אך ורק לגבי כל אותם סוגי פסולת שלא ניתן למחזר אותם ואין אפשרות לטפל בהם באופן מתקדם. ולכן, צריך לשים את הדברים על השולחן ולדייק, ולהבין שלא מדובר בפתרון קסם, מדובר בפתרון שהוא פתרון משלים, לכל אותם סוגי פסולת שבאמת יש בעיה לטפל בהם באופן מתקדם. זה דבר אחד.


עכשיו לגבי העניין שהתכנסנו לגביו כאן. נכון להיום, נשר לא הציגה באופן מסודר שום אג'נדה, מסמך, חזון לגבי איך היא רואה את הטיפול שלה במתקן RDF, ולו מן הטעם הפשוט שהיא לא הגישה לשום מוסד תכנון כדין – וזה מה שנאמר בוועדת הערר, היא, כמובן, זכאית לעשות את זה, אין על זה שום ויכוח, אבל היא לא עשתה את זה. הרבה פעמים נאמר כאן, כאילו, שנשר הגישה תסקיר השפעה על הסביבה. ובכן, אני חייב לדייק: נשר לא הגישה תסקיר השפעה על הסביבה, הקלסר שמונח שמה, אם אני מזהה אותו נכון, הוא מסמך סביבתי שנעשה. אלו שני מסמכים שונים בתכלית. אחד הדברים העיקריים שבוחנים בתסקיר השפעה על הסביבה, שלא נעשה כאן, זה חלופות. כלומר, אני כרגע לא קובע, אני לא יודע, אני לא - - -

תקרא, תראה חלופות. תקרא את הכל.

שנייה, אבל את החלופות האלה לא בחנה ועדה מחוזית וקבעה האם מסקנות עורכי התסקיר – והמשרד לאיכות הסביבה לא העיר את הערותיו, האם החלופות האלה - - -

למה לא?

כי זה לא נעשה.

לא, כי לא רצו להגיש את זה ל-מקצועית, כדי לבדוק את זה. על זה הוויכוח.

אוקי. השורה התחתונה - - -

- - - את זה לוועדה המקומית.

אבי ברכה הוא לא ועדה מקומית, אם אתה לא יודע, הוא הנציג המקומי של המשרד להגנת הסביבה.

· - - לוועדה מקומית.

הוא לא קיבל את הסקר.

מה לא קיבל את הסקר?

אדוני, השורה התחתונה היא ש-שוב, אני לא בא להאשים, אני מדבר על השורה התחתונה. השורה התחתונה היא שלא נבדקו לפי הדין חלופות – שוב, אני לא קובע שהחלופה הזאת היא חלופה לא טובה. אני לא יודע, אין לי את הכלים לקבוע, ואני לא רוצה להביע עמדה על דברים שאני לא יודע אותם, ופה בדיוק הבעיה: אני לא יודע. אם אתם הייתם עושים את העבודה כמו שצריך ולגבי מה שנאמר פה עושים שיתוף ציבור אמיתי – לא עכשיו, בדקה ה-90, אחרי שכבר הכל נעשה, אלא עושים את זה מראש, אני בטוח שהיינו יודעים, היינו יודעים להגיד מה דעתנו ואם הפתרון הוא טוב, כפי שאתם מציגים אותו – ושוב, אני לא רוצה להגיד לכם מראש שלא – אז אני בטוח שגם הייתם זוכים לאוזן קשבת, גם כאן בוועדה, גם אצל התושבים. אבל הדברים האלה לא נעשו, ואני חושב שזה מקרה קלאסי שבו שיתוף ציבור לקוי, לרבות אי עמידה דווקנית בחוקי התכנון והבנייה, מביא לתוצאה לא רצויה, לא מבחינה סביבתית של התושבים, וגם לא מבחינתכם, כי גם האינטרס שלכם הוא ברור, בסך הכל.


אז עמדתנו, לסיכום – אני אסכם בקצרה – היא, ששריפת פסולת, באופן כללי, היא דבר שצריך להתייחס אליו בזהירות, בצורה, באמת, לא מעבר לנדרש, ונכון לעכשיו אין את לנו, כארגון סביבתי, את המידע שיכול ללמד אותנו שאין עם זה בעיה. אולי בעתיד זה ישתנה, אני לא יודע. וצריך להתכנס שוב כאשר כל המידע יונח בפנינו, בפני מוסדות התכנון ובפני, כמובן, הציבור. תודה.

תודה רבה, אדוני. נציג משרד הבריאות.

אני חושב שהשכלול שלנו, גם זיהום הרקע הגבוה הקיים, גם העבודה שנעשתה ב-1994 – סקר בריאות בקרב ילדי בית ספר בבית שמש – וגם ההיקף של התוכנית ופוטנציאל הזיהום, קודם כל זה מצביע על פוטנציאל של פגיעה בבריאות הציבור, ואי אפשר לקדם תוכנית כזאת ללא עריכת תסקיר השפעה על הבריאות, ולכל הפחות הערכת סיכונים בריאותית משמעותית.

תודה רבה, אדוני. המשרד להגנת הסביבה.

אני מנהל מחוז ירושלים, ונמצאת אתנו גם שולי נזר, שהיא מנהלת האגף לאיכות אוויר והיא תשלים, במידת הצורך. אני אתייחס בקצרה לכמה סוגיות, כי עלו פה, באמת, הרבה סוגיות, וכבדות. אני קודם רוצה לברך את הנוכחים על הדיון התרבותי – זה לא - - -

הדיונים בוועדה הזאת תמיד תרבותיים. זו הוועדה התרבותית של הכנסת. ועדת התרבות.

אני שמח ומברך את היושב ראש. בכל זאת יש בזה טעם חיובי.

של איכות סביבה.

כן, בהחלט. קודם כל, אני חייב לומר שהרבה פה ציטטו את העמדות של המשרד להגנת הסביבה, ובאופן כללי כולם אמרו אמת. אין בכך סתירה, בדברים השונים שאמרו הצדדים. אנחנו בהחלט מבקשים להפחית את סך הכל זיהום האוויר שיש במרחב הזה. יש היום, באמת, בנושא החלקיקים בעיקר, חריגות או רמות יחסית גבוהות באזור בית שמש – אמנם יש בשנים האחרונות הפחתה כלשהי של המגמה הזאת, אבל היא עדיין קיימת – ובנושא הזה אנחנו גם מקיימים מחקר מדעי יישומי ביוזמה משותפת שלנו, של מחוז ירושלים, עם האגף לאיכות אוויר ועם המדען הראשי במשרד. לקחנו, לצורך העניין, את החוקרים של האוניברסיטה העברית בירושלים. הם מבצעים מחקר כדי לבחון את המקורות השונים של האבק, או החלקיקים שנמצאים באזור בית שמש. חלקם הם מקורות טבעיים – יש הרבה סופות אבק שמגיעות לאזור הזה מאזור הסהרה – וגם מהמקורות מעשה ידי אדם, ובכלל זה גם המחצבות שפועלות באזור ומפעל נשר. והצלחנו, אחרי כמעט שנתיים של פעילות, גם לגייס את אותם גורמים לסייע במחקר באופן אקטיבי. כלומר: לתת אפשרות לבצע מדידות סביב המחצבות ובמפעל, כדי לאפיין, באמת, את המקורות השונים.


כמובן שאמרתי שהוא מדעי ויישומי, כי המטרה שלנו היא גם להביא למצב שבו גם המעקב שלנו, הניטור, וגם היכולת שלנו לפקח על הפעילות מעשה ידי אדם ולאכוף אותה, תהיה בצורה יותר אפקטיבית.

לגבי המפעל עצמו, אני רוצה לברך על כך שהוחלט להכין תב"ע, תוכנית מסודרת, אני חושב שזאת המסגרת הנכונה גם כדי לבחון את ההשפעות השונות שצריך לבחון במסגרת תסקיר השפעה על הסביבה שיוכן, יוגש וייבחן כשתוגש תוכנית כזאת. - - -

אדוני, אני רוצה רק לרגע להפריע לך, ולסקור את התוכניות הרלוונטיות שבתוקף, ושחלות בשטח שבו פועל המפעל. אחת מהן זו תמ"א 35. אם אני מבין נכון, על פי תמ"א 35 השטח הזה מוגדר כשטח בעל רגישות נופית-סביבתית גבוהה, וזה מחייב הכנת נספח נופי- סביבתי, בהתאם למתכונת הקבועה בסעיף 11 לתמ"א 35. תוכנית שנייה רלוונטית היא תמ"א 34ב(4), שם הוגדר השטח הזה כאזורים רגישים המחייבים את אישורו של מנהל רשות המים להורות תוכנית שמבקשים לאשר אותה. חלה במקום גם תמ"א 14, כאשר לפי מה שאני למד מהתוכנית הזאת, השטח של הבקשה להיתר איננו חלק מהמחצבות המסומנות בתמ"א לכרייה וחציבה, וחלה באזור גם תמ"ם 1, שבתוכנית הזאת חלק מהשטח מוגדר כאזור לתעשייה, מלאכה ואחסנה, אבל להוציא תעשייה ומלאכה מטרידה ומזיקה. וחלק מהשטח מוגדר גם כיישוב עירוני. אז המורכבות של תכנון מפעל במצב תכנוני כזה היא מאד מאד גדולה. אני אומר את הדברים – אני לא כל כך יודע בדיוק איך המהלך הזה מתכוון להמשיך, ואני כמובן לא מתערב בו, אבל על פני הדברים יש פה מורכבות תכנונית רצינית מאד.

גם אני לא יודע איך בדיוק ההליך הזה יתנהל, אבל אין ספק שכשתוגש תוכנית, יהיה אפשר להתייחס גם לכל התוכניות האלה, אגב, לא במקום אלא בנוסף לדרישה החוקית לתסקיר השפעה על הסביבה. כפי שדוד ממשרד הבריאות ציין, גם הצורך בבדיקה של ההשפעה על הבריאות, שהיום זה נושא שהולך ותופס משקל יותר כבד בקבלת החלטות תכנוניות. אני מקווה שעוד הקול שלנו בוועדה המחוזית יישמר, לאור ההחלטות החדשות שהכנסת מקבלת - -

אנחנו נילחם על הקול הזה.

אבל אם עוד יהיו מוסדות תכנון ויהיו לנו נציגים שם, אני מתחייב בזאת שאת הבדיקה נעשה בצורה מעמיקה. אין לנו, אגב, אמירה ששוללת את קיומו של המפעל, את פעילותו ואת ייצור המלט בישראל. בהחלט לא. אנחנו גם, ברמה העובדתית, תומכים, בין שני הקווים הפוטנציאליים – הקו הקיים, קו חצי יבש והקו היבש – מעדיפים את הקו היבש, מאחר שפוטנציאל הזיהום בקו היבש נמוך באופן משמעותי מפוטנציאל הזיהום בקו הקיים, כרגע, במפעל בהר-טוב, ואפשר גם לראות את זה בשינוי שעבר המפעל ברמלה. זה בהחלט משהו שמקובל גם בעולם.

לגבי מה שאמר פה מר ונונו – זה נכון שאנחנו לא נסכים, באופן עקרוני, לתוספת זיהום אוויר לכלל זיהום האוויר שנמצא בסביבה הזאת. קל להגיד את זה היום, מבחינתנו, כי אל"ף, הפעולות שבהן אנחנו תומכים אלה פעולות להפחתת זיהום האוויר. גם אם תהיה תוספת ייצור במפעל – אני לא יודע את העובדות, אני פשוט שמעתי כל מיני דיבורים בנושא הזה – היא תיבחן על הרקע הזה, של הפחתת זיהום האוויר ולא עלייה, ואין ספק שהיום, כשעומדים לרשותנו כלים חדשים כמו חוק אוויר נקי שחוקקתם כאן, בכנסת, נוכל ביתר קלות לבוא ולפקח על הפעילות של מפעל, גם מפעל במצב קיים, אבל גם מפעל מתוכנן, עתידי. מעבר להיבט התכנוני, גרידא.

ולכן אני חושב שצריך לבחון את הדברים לגופם. גם הנושא של שימוש בכבשני מלט לשריפת, מה שקוראים: דלקים אלטרנטיביים, או בשפה עממית יותר: פסולות, אנחנו אין לנו התנגדות עקרונית, ואפילו צוטט פה אחד המסמכים של המשרד להגנת הסביבה. נכון, וצדק נציג אדם, טבע ודין, שבהחלט אין מדובר בפתרון הראשוני, הטריוויאלי, לטיפול בפסולת. אנחנו בהחלט בעד – והמדיניות של המשרד גם קובעת את זה, זה זמין לכל באינטרנט, אפשר לקרוא – הפחתת ייצור הפסולת בכלל, במקור. הפסולת שנוצרת, אנחנו בעד הפרדה שלה במקור ומחזור, ושימוש חוזר וכל האלמנטים האפשריים. גם לאחר כל הפעולות האלה שאנחנו מקווה שיהיו – וגם כאן יש התקדמות גדולה, דווקא בכנסת, בחקיקה: חוק אריזות חדש שמטיל אחריות על היצרנים ושיפור של חוק הפיקדון, בהחלט יש שינויים לטובה בנושא הזה. אני מקווה שגם היטל ההטמנה, הצעת חוק שאנחנו מכינים היום להעלאת ההיטל הזה, תשנה את הסטטוס של טיפול בפסולת בארץ ותשפר את רמת המחזור. יהיה, אני מקווה, הרבה יותר מחזור, תיווצר פחות פסולת, והרבה מאד ממה שהיום מתייחסים אליו כפסולת יהפוך להיות משאב. שוב: יישארו אלמנטים בתוך הפסולת שלא ניתן יהיה להפוך אותם למשאב, שלא ניתן יהיה לצמצם אותם ויהיה צריך לטפל בהם בצורה אחרת. חלק קטן מזה עדיין יועבר להטמנה גם בעתיד. גם אנחנו שואפים שכמו בגרמניה, יהיה בישראל חוק, שאוסר הטמנת פסולת, לפחות פסולת אורגנית. לגבי פסולות אחרות – אנחנו לא שוללים ואנחנו בוחנים מזה שנים כבר את האופציה גם להפוך פסולת לאנרגיה באמצעים שונים. שריפה זו לא ברירת המחדל האוטומטית, זו אחת מיני שיטות שקיימות בעולם. יש שיטה שאנחנו גם, השנה, נותנים לה תעדוף ותקצוב מהמשרד, שזה נקרא: עיכול אן-אירובי, גם היא יוצרת אנרגיה מפסולת אבל בצורה אחרת.


גם שריפה יש לה המון סוגים שכולם נקראים תחת אותה כותרת, אבל כשמדברים על שיטות כמו גזיפיקציה או פלזמה או כל מיני שיטות מתקדמות, זה לא בדיוק שריפה קונבציונלית. כבשני מלט, באופן ספציפי, הם שונים מאד ממשרפות שנבנות לפסולת, מאחר שרמת האנרגיה גבוהה הרבה יותר. החומר נשרף, בעצם, בטמפרטורה גבוהה מאד. חומר הגלם שמשתמשים בו היום במפעלי נשר ובכלל בייצור מלט בעולם, הוא חומר מזהם. הוא חומר שאנחנו מאד לא אוהבים את השימוש בו, והשיקול שאנחנו שוקלים בבחינת הכנסת דלקים אלטרנטיביים ובכלל זה פסולות לשריפה במפעלי מלט, היא בהפחתת הפליטות לאוויר ביחס לחומר שמשתמשים בו היום, וזו בעצם המטרה. כך שאני חושב שבכל קונסטלציה שלא תהיה – אנחנו נצטרך כמובן לעמוד בפני הציבור ולהוכיח את הדברים שעוד לא למדנו, צריך ללמוד אותם ולעמוד מאחוריהם, אבל – המטרה שלנו זה להביא להפחתה באופן מובהק ברמת הפליטות ביחס למצב הקיים היום, ואני מניח שזה גם יהיה די דרמטי לאור החקיקה החדשה.


אני רק רוצה דבר אחרון להוסיף: מפעל נשר בהר-טוב הוא המפעל היחיד, לפחות אצלי במחוז ירושלים, שמקבל יחס מיוחד בחוק אוויר נקי, וצריך לקבל היתר פליטה אישי, ספציפי למפעל, שתפור למידותיו. זה שונה, כי במפעלים אחרים, בתעשיות אחרות, יש איזה רמות פליטה עקרוניות שהם צריכים לעמוד בהם, ובמקרה הספציפי הזה באמת תהיה בדיקה פרטנית של כל דבר במפעל ויהיה היתר פליטה ספציפי. – את רוצה להוסיף משהו, שולי?

אני ממש אתמצת. שוני באמת אמר את מרבית הדברים. על פניו, כבשן יבש טוב יותר בכל הפרמטרים של זיהום אוויר וגזי חממה מכבשן רטוב, ולכן אנחנו בעד. לגבי RDF, כמו שאמר שוני – אני רוצה לחזור על זה – RDF והתנאים - - -

לא צריך לחזור על מה ששוני אמר, זה נרשם בפרוטוקול.

אני רוצה להדגיש, חבר הכנסת חנין, אני רוצה להדגיש: מבחינת השמדה של פסולת, בהנחה שרוצים לשרוף פסולת, כבשן מלט הוא הטכנולוגיה היותר טובה לעשות את זה, מהאלטרנטיבות שנשמעו פה – תחנות כוח, מתקנים ייעודיים וכולי – לגבי צמיגים – פה אני מבינה את החששות שיש בנושא הזה. גם אנחנו חוששים משריפה של צמיגים, ואם אכן יחליטו בנשר שרוצים לשרוף צמיגים, אנחנו נבדוק את זה, לא בשבע עיניים, ב-14 עיניים. זה בהחלט נושא שדורש בדיקה הרבה יותר מעמיקה. הציבור חייב להיות שותף, אנחנו מבינים את החששות, ואנחנו נעמוד על זה שאתם תקבלו את כל המידע בצורה הכי שקופה, בצורה הכי מלאה. עושים את זה ברמלה – הציבור שם שותף, גם בשינויים שעברו שם וגם באופן שוטף – ואתם זכאים לאותו היחס.

אנחנו, עד שלא נהיה בטוחים שמבחינת זיהום אוויר ומבחינת השפעות על הבריאות לא יהיו נזקים שליליים לתושבי בית שמש, לא נמליץ על אישור הפרויקט. זה אנחנו יכולים להתחייב לכם. יחד עם זאת אני רוצה להגיד לכם, שפה אני יחסית רגועה. חברת נשר – ואני לא אמרתי את זה על אף מפעל אחר מעולם – יש לה רקורד סביבתי מהטובים שאני מכירה. לא חריגות מהתקנים, דיווחים, שיתוף פעולה מלא והשקעה מתמדת באיכות סביבה. וזה – חייבים להוריד את הכובע בפניהם ולשים את הדברים על השולחן. הדברים האלה חשוב שיאמרו אותם וחשוב שתדעו עליהם, כי זה תנאי בסיס כניסה לכל הפרויקט הזה, אם אנחנו יודעים שנכנס לפרויקט – וזה פרויקט רציני – מפעל שהוא טוב ויש לו רקורד טוב, אנחנו יותר רגועים מבחינת שיתוף פעולה. זה לא אומר שלא נבדוק, זה לא אומר שלא נקפיד על קוצו של יו"ד, אנחנו נעשה את זה, וכל המידע יונח בפניכם – זאת התחייבות אישית שלי.

תודה רבה. חברים, יש הרבה הרבה שביקשו להגיב, אבל אנחנו חייבים את הישיבה הזו לסיים כי עוד מעט מתחילה המליאה. אני, קודם כל, רוצה להודות לכל המשתתפים בדיון הזה. אני חושב שזה באמת היה דיון רציני וענייני. היה בחדר מתח, נכון, אבל המתח הזה התנקז לדיון רציני, שכל אחד השמיע בו את טענותיו. אגב, המתח הזה לא היה רק בחדר הזה. היה בכנסת כולה מתח מסביב לדיון הזה. מספר חברי הכנסת ששוחחו אתי לקראת הדיון הזה, אני חושב, היה מאד גדול והיו מוטרדים מהשאלות של מה יהיה בדיון ומה יהיו ההחלטות שלו.

במובן מסוים, הדיון הזה תם ולא נשלם. קודם כל, מכיוון שאני מאד מברך על העובדה שמתחיל, או התחיל כבר, תהליך רציני של דיון בין המפעל לבין התושבים, הרשויות המקומיות באזור. אני לחלוטין מצטרף לדבריה של גברת נזר: העיקרון חייב להיות השקיפות המלאה. מתוך הרבה ניסיון בעניינים סביבתיים אני אומר לכם, ששקיפות מלאה אולי בשלב הראשון נראית יותר מסובכת ויותר קשה ומעוררת יותר שאלות, בסופו של דבר זו הדרך הקצרה. זו הדרך הקצרה, וכל הדרכים האחרות לא מוכיחות את עצמן.

לכן אני מברך על ההדברות ועל המהלך של השיחות, אני מאד בעד שתהיה פה שקיפות מלאה, שיהיה פה שיתוף ציבור אמיתי ומשמעותי. רשמנו בפנינו את עמדות משרדי הבריאות והגנת הסביבה. במיוחד רשמנו בפנינו את האמירה של נציגי המשרד להגנת הסביבה, נוכח העובדה שאזור בית שמש הוא אחד האזורים שבהם נמדדה כמות זיהום אוויר של חלקיקים מהגבוהות בארץ, שהמדיניות של המשרד תהיה מדיניות של הפחתת זיהומים באזור הזה, לא רק שמירה והיעדר העלאה, אלא הפחתת זיהומים באזור.

ישנם נושאים רבים שהועלו כאן בדיון והטיפול בהם לא שייך אלינו. זאת אומרת, אם יש הליך של תכנון הוא צריך להתבצע בערוצים הרלוונטיים. כמובן, בשים לב לכל התוכניות שחלות באזור הזה. פעולה של השלטון המקומי, רשויות השלטון המקומי, צריכה להיעשות. כמובן שהרשויות המקומיות ששמענו גם את עמדתן כאן, צריכות להיות מאד אקטיביות בשמירה על האינטרס הציבורי של האנשים באזור.


אני רוצה לומר את עמדתי האישית הספקנית – זו ספקנות שאיננה חלק מהחלטת הוועדה בנקודה הזו – ביחס לנושא של שריפת פסולת. זו עמדה שמוכרת היטב למשרד להגנת הסביבה. אני לא מתלהב מהפתרונות האלה. אנחנו לא נפתור את הוויכוח הזה במסגרת הזאת, אבל בוודאי ובוודאי בנושא הצמיגים אני מציע למשרד להגנת הסביבה – באמת בלי קשר למפעל נשר - - -

לא תהיה שריפת צמיגים.

לא, לא, לכן אני אומר: בלי שום קשר - - -

לא תהיה שריפת צמיגים. חד וחלק.

אני שמח לשמוע את זה, אני שמח לשמוע את זה ואנחנו רושמים את זה לפנינו, אבל באמת בלי קשר למפעל נשר – זה ויכוח אחר, שלא שייך אליכם. אנחנו בכנסת חוקקנו חוק איסוף ומחזור צמיגים, ואני ער לכך שלחוק הזה יש בעיות. ולא כל כך יש מה לעשות עם התוצרים של מחזור הצמיגים. לכן אנחנו מקדמים בכנסת הצעת חוק נוספת, שנועדה לפתור את הדבר הזה וליצור עדיפויות לתוצרי מחזור צמיגים. אבל נושא הצמיגים הוא בדיוק המודל שבו אנחנו צריכים ללכת על מחזור ועל שימוש מחודש, לפני שאנחנו הולכים לפתרונות של שריפה, כי כולנו ערים לשאלות ולסכנות שקיימות כאן. וכמו שאמרתי אנחנו, בוועדה הזו, נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה, נקיים גם דיון מעקב בהמשך הדרך. אני מאד מקווה שבדיון המעקב הזה אנחנו נוכל לבוא כשבעצם אתם רק מספרים לנו שהושגו הסכמות מלאות בין התושבים, המפעל, הרשויות המקומיות, משרדי הממשלה הרלוונטיים, ולנו לא נותר יהיה אלא רק לברך על המוגמר. אז שוב, תודה רבה לכולם.

16:00.