PAGE
25
הוועדה לזכויות הילד

16.2.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 41

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ב' באר התש"ע (16 בפברואר 2010), שעה 10:00

הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 14) (מסירת מידע להורה), התש"ע-2010

הצעתם של חברי הכנסת דב חנין, יריב לוין, אורית זוארץ, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה, נחמן שי, דניאל בן-סימון, זאב בילסקי ואילן גילאון

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

דב חנין

אורלי לוי אבקסיס

יריב לוין

עו"ד תומר כרמי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד הדס גבריאל זני, הנהלת האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים

עו"ד יפעת רווה, משרד המשפטים

עו"ד יבינה זכאי בראונר, לשכת היועצת המשפטית, משרד החינוך

נטע ידיד, מדריכה ארצית, היחידה לחינוך מיני, משרד החינוך

עו"ד אודליה אדרי, הלשכה המשפטית, משרד הפנים

עו"ד אמיר טויטו, הלשכה המשפטית, משרד הפנים

עו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אורלי אוסטרמן, פקידת סעד מחוזית לסדרי דין, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רויטל טופר חבר-טוב, כלכלנית קופות החולים, משרד הבריאות

עו"ד אביטל וינר, משרד הבריאות

יפעת קריב, ראש מינהל חינוך ורווחה, מרכז השלטון המקומי

עו"ד רות דיין-מדר, מינהל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

ד"ר יחיאל ארקין, רפואת ילדים, ההסתדרות הרפואית בישראל

עו"ד רביב מייזל, מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית בישראל

עו"ד מורן פרוינד, הנהלת בתי המשפט

עודדה פרץ, פניות הציבור, בנק ישראל

עו"ד נסים רונן, בנק ישראל

עו"ד ענת רופא, קופת חולים מאוחדת

עידו הדרי, דובר מכבי שירותי בריאות

ד"ר רונן מוסרי, רופא ילדים, מכבי שירותי בריאות

עו"ד לירון חבוט לוי, הלשכה המשפטית, מכבי שירותי בריאות

עו"ד תמר זקבך-אדלשטיין, מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

טיבריו רבינוביץ, מנהל קשרי חוץ, איגוד הבנקים

עו"ד ירדן קולן, איגוד הבנקים

עו"ד מיטל בן ארי, איגוד הבנקים

נירה לאמעי-רכלבסקי

רחל סעדה

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 14) (מסירת מידע להורה),

התש"ע-2010

הצעתם של חברי הכנסת דב חנין, יריב לוין, אורית זוארץ, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה, נחמן שי, דניאל בן-סימון, זאב בילסקי ואילן גילאון

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. אני מניח שכל אחד ואחת הגיעו מוכנים לדיון שאנחנו מקיימים היום.


אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה לתת לנו סקירה קצרה על הנקודות שנשארו לליבון וזאת כדי שנוכל להתקדם.

אני מפנה אתכם לדברי ההסבר, לפסקה האחרונה, השארנו מספר עניינים לדיון חוזר בעת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית ובין היתר מדובר בגופים המנויים בתוספת והגדרתם, הנושא של הצורך בהחלטת בית משפט לגבי תחולתו של ההסדר המוצע לגבי שלילה או הגבלת אפוטרופסות. להזכירכם, כרגע, בנוסח שכתבנו, בית המשפט חייב להידרש לסוגיה. הייתה כאן עמדה שנשאיר לשיקול דעתו אם להישאר לסוגיה של מסירת מידע להורה כשהוא דן באפוטרופסות. ההשלכות של בקשה לקבלת מידע בנפרד, ההסכמה לפעולת ההורה האחר, זה אותו סעיף קטן (א) מקורי שהיה בהצעת החוק שמשרד המשפטים הניח בפנינו. בעניין הזה אני חושבת שרוב הנוכחים כאן הסכימו שהחוק הזה יתמקד רק במסירת מידע ולא בעניין של השלכות על הסכמה לפעולת ההורה האחר, אבל ביקשו ממנו אז להשאיר את זה פתוח לדיון.


יש מספר הערות שקיבלתי בין לבין - ואולי נדון בהן בהמשך כאשר נסיים לדון בסוגיות האלה – וזה עניין של אפוטרופסות שנקבעת לפעמים באופן מוסכם בין בני זוג בבתי דין דתיים. הסמכות המוכרת לדון בענייני אפוטרופסות היא של בית משפט אבל לעתים בקרב אוכלוסיות מסוימות שלוקחות על עצמן, כך נאמר לי אבל צריך לבדוק את הסוגיה הזאת, יש הסכמה שבית דין דתי יקבע את הסוגיה.

אין שום בעיה. חוק הכשרות קובע במפורש שההנחיות הקבועות בחוק חלות על בתי דין שמוסמכים לדון בנושא. אם לבית הדין יש סמכות לדון בעניין אפוטרופסות, ההוראות האלה יחולו גם עליו. אין שום בעיה. נדמה לי סעיף 81 לחוק. בחוק הכשרות כתוב שבית משפט כולל גם בית דין דתי.

לא לכל העניינים. יש כאן הוראת מעבר ואני לא בטוחה שהיא חלה לעניין שלנו.

תסתכלי בחוק הכשרות. נדמה לי שזה סעיף 81.

אנחנו נצטרך לבדוק את זה כדי שחלילה לא נישאר עם לקונה.

תבדקו את זה. בינתיים אנחנו נתקדם ואחר כך, אם יהיה צורך, נחזור לזה. אני רוצה למקד את הדיון בשני הנושאים שהועלו – הגופים המנויים והכרעת בית המשפט. בישיבה הקודמת היו כאן נציגים שניסו להרחיב את היריעה. היריעה עכשיו מאוד מוגדרת.

סעיף 79 לחוק.

תקריאי אותו.

"חוק זה אינו בא לפגוע בדיני נישואין וגירושין. הוא אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי דין דתיים ולא לגרוע מהן. מקום שבית דין דתי מוסמך על פי דין לשפוט, יראו כל הוראות חוק זה, פרט לסעיף 75" – זה סעיף שנמחק – "שמדובר בה בבית משפט כאילו מדובר בה בבית דין דתי".

אם כן, זה נותן מענה ואנחנו סגורים בנושא הזה.

אני מאיגוד הבנקים. אני חושב שצריך להוריד את המילה "ציבורי" ב"גוף ציבורי המנוי" משום שהבנקים אינם גופים ציבוריים.

סעיף 1(ב).

נכון. הבנקים אינם גופים ציבוריים. לדעתי, במקום "בנקים", מכיוון שהמידע רלוונטי גם למוסדות פיננסיים אחרים, אפשר להוסיף את המילה מוסדות פיננסים במקום הבנקים. בכל מקרה, הבנקים אינם גופים ציבוריים לפי ההגדרות בחוק.

אנחנו יכולים לקרוא לזה גופים המנויים בתוספת.

כן. אפשר להוריד את ה"ציבורי".

זה גוף המנוי בתוספת. אתה מדבר על מוסדות פיננסיים כמו בתי השקעות?

למשל, קופות גמל יכולות גם הן להיות רלוונטיות, בוודאי לא פחות מהבנקים.

יש הגדרה של גופים פיננסיים?

אני מניחה שיש הגדרות כאלה. אנחנו נצטרך לראות למה אנחנו מתכוונים ואז כבר נמצא את ההגדרה המתאימה והניסוח. זאת לא הבעיה.

חשוב שהבנקים ייכללו בזה. תכתבו בנקים ו/או.

נכון.

מוסדות פיננסיים יכולים לכלול את הבנקים. אגב, הבנקים לא הרבה יותר רלוונטיים מגופים אחרים.

בואו נדון במהות. מבחינת הניסוח אנחנו נסתדר.

יהיה כתוב בנקים ויהיה כתוב ומוסדות פיננסיים.

זה יכול להיות בית השקעות, קופת גמל, קרן. לא הייתי מציע להתרחב עכשיו מעבר לזה.

זה כולל גם חברות ביטוח?

אני לא חושבת שזה כולל חברות ביטוח.

לא הייתי נכנס לחברות ביטוח.

יש עוד הערות?

לעניין הגדרת מוסדות חינוך, אנחנו כמובן לא נשאיר את ההגדרה הזאת פתוחה. אני חושבת שההגדרה שתענה לנו על כל המוסדות שאנחנו מתכוונים אליהם היא הגדרת מוסד מוכר בחוק לימוד חובה. זה כולל את כל מוסדות החינוך הרשמיים. מוסד מוכר כולל כל מוסד חינוך רשמי, שזה מוסד חינוך שמוחזק על ידי המדינה או על ידי רשות חינוך מקומית או על ידי רשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף או על ידי המדינה ורשות חינוך מקומית וכן הלאה. גם כל מוסד חינוך אחר שהשר הכריז עליו. בנוסף נוסיף את המושג בית ספר כהגדרתו בחוק מוסדות תרבותיים ייחודים, שזה כולל גם את בתי הספר. אנחנו לא יכולים להשאיר את ההגדרה פתוחה. אני לא יכולה להשאיר את הגדרת מוסדות חינוך פתוחה כי היא לא פתוחה בשום מקום אחר בחקיקה ואין שום סיבה שהחוק הזה יהיה לא ברור.

אפשר לכתוב מוסדות חינוך לפי חוק, או לפי החוק הזה או החוק הזה.

נכון. לפי חוק לימוד חובה, מוסדות חינוך מוכרים הם באמת כל אלה שהם רשמיים והוכרז עליהם כמוכרים, ובית ספר כהגדרתו בחוק מוסדות תרבותיים ייחודיים כולל גם את אותם בתי ספר חרדיים או זרמים אחרים שאינם מוכרים.

אני לא מבינה את מי את מוציאה ולמה צריך לפרט. יש מישהו שיש לו ספק מה זה מוסד חינוך? יש הבדל בין החובה למסור מידע כאשר הורה מבקש בין מוסדות החינוך? למה צריך לכתוב? מוסדות חינוך הם מוסדות חינוך.

כל חוק שמתייחס למוסדות חינוך, מגדיר אותו בדרך כלל. הוא מרחיב או מצמצם את ההגדרות שבחוק.

תכתבי מוסדות חינוך על פי כל חוק. למה את צריכה לעשות את הרשימה? בסוף תפספסי משהו?

אני לא רוצה להטיל חובה. אנחנו מטילים כאן חובה שיכול להיות שתהיה בה אי בהירות ואנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה.

להפך, אי הבהירות תהיה לטובת ההורים כי הזכות היא של כל הורה לכל מקרה שהילד שלו לומד לקבל את המידע. למה את רוצה לצמצם את זה?

אני לא בטוחה. המילה מוסדות חינוך צריכה להיות מוגדרת כי היא לא ברורה.

תשאלי את משרד החינוך אם יש עם זה בעיה.

ההגדרה שנירה הקריאה כרגע כוללת את כל סוגי המוסדות הקיימים, גם את מה שאנחנו קוראים מוסדות הפטור. אני לא עונה לשאלה אם צריך או לא צריך לפרט. אני אומרת שאם כבר מפרטים, נירה פירטה נכון.

האם המרכז הקהילתי שנותן חוגים אחר הצהרים הוא מוסד חינוך?

לא. זה לא מוסד חינוך.

אני לא יודעת.

לגישתי צריך להשאיר את זה כדי שאם בעתיד ישתנה במשרד החינוך משהו ויהיה עוד זרם כזה או אחר שיבוא אלינו, שלא נצטרך לתקן.

מלכתחילה החובה חלה לגבי גוף שמחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע. אם זה איזה משהו איזוטרי, איזה חוק איזוטרי, הוא לא מחויב על פי דין למסור מידע וזה נפתר בדרך הזאת.

את ממליצה להשאיר את זה במוסדות חינוך.

לפחות שזאת תהיה ההגדרה.

למה? אין מוסד חינוך שהוא לא נכלל.

אתן מסכימות להישאר עם מוסדות חינוך.

אני חושבת שזאת טעות. אני לא רואה סיבה להשאיר את ההגדרה הזאת פתוחה כאן. בדרך כלל היא מתייחסת לחוק לימוד חובה, להגדרה בחוק של לימוד חובה, והיא משתנה לפעמים בחוקים מסוימים כמו בחוק מניעת פעילות מסחרית בבתי ספר.

מי מגדיר במשרד החינוך מה אלה מוסדות חינוך?

המחוקק מגדיר, אנחנו הרשות המבצעת. זה נכון מה שנירה אומרת, שזה מקפיא את דיני החינוך ויש כמעט 30 או 40 כאלה שאני מכירה ותמיד יש הגדרה, בטח בחקיקה ראשית, ובדרך כלל ההגדרה מפנה לחוק לימוד חובה שכולל הן את הרשמיים והן את המוכרים, שזה כמעט כל המערכת. מוסדות, מה שאנחנו קוראים מוסדות פטור, זה המנוח העממי אבל נכון להיום זאת הגדרה לפי חוק מוסדות חינוך מ-2008, אלה למעשה הישיבות. ברגע שנירה הגדירה כפי שהיא הגדירה, ההגדרה כוללת גם את כל המערכת.

למה שלא יהיה כתוב מוסדות חינוך כהגדרתם בכל חוק?

נכון. על פי כל חוק. זה מה שאני אומרת.

גבירתי לגמרי צודקת ברמת החשיבה המשפטית והצורך לדייק בניסוח, אבל מהיכרות עם הכנסת אני אומר שחדשות לבקרים יש לנו מנגנונים חדשים בתחום החינוך ולא הייתי רוצה שכל פעם שמחוקקים איזשהו חוק לעוד איזשהו תת זרם בלתי מוכר ובלתי רשמי, נצטרך גם לחזור לחוק הזה ולומר שגם החוק הזה יתוקן.

ההגדרות לא השתנו שלושים שנים ואם כבר, מוסיפים עליהם ואף פעם לא גורעים מהן.

מבצעים תיקוני חקיקה עקיפים בכל המקומות בהם מוגדר מוסד חינוך, ככל שיש חקירה חדשה בהקשר הזה.

מה הקושי לומר מוסדות כהגדרתם על פי כל חוק?

מה זה על פי כל חוק? גם על פי פקודת החינוך שהיא פקודה מנדטורית וכבר לא רלוונטית לכלום?

אם היא קיימת ויש מוסדות חינוך על פי הפקודה.

אם היא לא קיימת, תבטלו אותה. אם זה חוק במדינת ישראל והחוק מגדיר מוסד חינוך, זה משהו אחר.

אני לא רואה את הנושא הזה כנושא מהותי, אם יהיה רשום על פי כל דין או יהיה רשום על פי הגדרות.

אני לא רואה בעיה שזה יוגדר.

אם היועצת המשפטית חושבת שזה ייצור אחידות.

הצעתי ליועצת המשפטית שאם באמת מגדירים דבר כזה, כדי שזה לא יפגע – הרי היום באופן לא פורמלי מן הסתם הרבה פעמים מורים מבקשים ומקבלים, כדי שלא ייטען שזה ההסדר שלי למקומות אחרים – שייכתב סעיף שאומר שאין בחוק זה כדי לפגוע בזכותו של הורה לבקש מידע גם במקרים שאינם מנויים כאן.

בהחלט.

אבל הכל מנוי.

זאת הערה חשובה. אי אפשר לדעת.

אולי מפספסים משהו בלי לשים לב.

אני אומרת שהרי אין לנו כאן חשש לשימוש לרעה אלא להפך, אנחנו חושבים שלהורה מגיעה הזכות לקבל מידע מכל דבר. אז מה יכול להיות הדבר הכי נורא? אם נכתוב על פי דין, על פי חוק, שמישהו יחשוב שעוד מוסד צריך לתת? אז מה רע בזה? לכן אני אומרת שאני לא הייתי מפרטת. זאת לא רשימה סגורה אלא זה כל מוסד חינוכי שמוגדר על פי חוק, ואז לא צריך גם את ההסתייגות הזאת ולא צריך את הפירוט.

אני חושבת שההסתייגות של יפעת הרב יותר רחבה. את מדברת גם על מקרים שאין חובה למסור על פי דין, אבל יש פרקטיקה כזאת ואת לא רוצה שיהיה כאן הסדר שלילי לגבי הפרקטיקה הזאת.

אני אומרת שהחובה למסור על פי דין היא מאוד מצומצמת אבל אני אומרת שאנחנו יוצאים כאן נורמה שאם הורה פונה ומבקש, הוא יקבל. לכן אני אומרת מה איכפת לי שהוא יקבל מכל מסגרת חינוכית? למה אני צריכה לפרט? אם אתם רוצים לכתוב את זה, שזה רק מוסדות שבאמת יש להם הכרה על פי חוק, נכתוב מוסדות חינוכיים על פי חוק. לא צריך לפרט את הרשימה כי אז יצטרכו את ההסתייגות הזאת.

אני לא חושבת שההסתייגות היא רק לגבי מוסדות חינוך. אני חושבת שהיא לגבי כל גוף שיש בו איזושהי פרקטיקה של מסירת מידע. אני לא רוצים שישתמע שמסירת המידע תהיה רק לפי החוק הזה אלא יכולה להיות.

אם את רוצה שזה יהיה לא רק לפי החוק, תכניסי את זה בחוק. אם את חושבת שצריך למסור מידע בנוסף למה שכתוב, תשני את מה שכתוב.

אני רוצה לעשות סדר. ההערה שנשמעה כאן לא קשורה לנושא של מוסדות החינוך אלא היא הערה כללית שצריך להכניס אותה לחוק. לגבי מוסדות חינוך, אפשר ללכת לפתרון שירצה את כולם והוא לכתוב על פי כל דין לרבות, ולתת את כל הרשימה שרוצים לפרט אותה. אז אנחנו בגישה מרחיבה.


לגבי ההערה שנשמעה והיא הערה חשובה שצריכה להיכנס לאו דווקא לסעיף של מוסדות חינוך.

בסעיף נפרד. בסעיף כולל שאומר שזה לא פוגע, שאין בו כדי למנוע מסירת מידע שיתבקש ואשר אין חובה להעבירו על פי דין. לזאת כוונתנו.

מצוין.

יש בזה משהו לא הגיוני. אם נניח אני מבקשת ואין על הגוף חובה למסור לי, זה תלוי בגוף. אז הזכות הזאת בעצם היא לא נותנת שום דבר. זאת לא זכות.

אני לא כותבת את המילה זכות. אמרתי עכשיו נוסח שלא כולל את המילה זכות.

אני חושבת שלא צריך לכתוב את זה. לדעתי זה קצת עושה צחוק מהחוק. אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים ליצור כאן נורמה שכאשר הורה מבקש, יש לכם חובה לתת, זאת הנורמה. סתם לבקש, אני לא צריכה לכתוב כי זאת זכות טבעית שאני יכולה לבקש מכל אחד. אבל אם לא תהיה מול זה חובה, לשם מה אני צריכה לכתוב את זה בחוק? אני לא חושבת שזה נכון.

תקריאי שוב את הנוסח שרצית להוסיף.

צריך לחשוב על הניסוח. אני מסכימה עם בתיה שאם אומרים זכות, מול זה יש חובה. זה לא ימנע פרקטיקה אחרת. שלא יאמרו שמעכשיו יש חוק כזה ולכן משהו שנתנו עד עכשיו, לא ייתנו אותו בגלל החוק הזה.

אני חשבתי לומר: אין באמור בחוק זה כדי למנוע מסירת מידע שיתבקש ושאין חובה להעבירו על פי דין.

למה צריך לכתוב את זה? זה דבר כל כך ברור. למה את צריכה לכתוב? להפך, את מגמדת את הזכות כאשר את כותבת כך. לא צריך את זה.

נתקדם. אנחנו נשים את זה בצריך עיון.

יפעת מייצגת כאן את פרץ סגל, הוא זה שהעלה נושא לדיון.

ההערה עכשיו הייתה הערה שלי.

ודאי. אני מדברת על סעיף (א) הקודם שדיבר על השלכות של מסירת או אי מסירת מידע לעניין ההסכמה לפעולת ההורה האחר. אנחנו חשבנו שהחוק צריך להתמקד במסירת מידע, פרץ אמר שהוא בכל זאת חושב שצריך להעלות את זה גם לשנייה ושלישית. אני אישית עדיין מחזיקה בעמדה שהחוק הזה צריך להתמקד במסירת מידע.

ברוסית אומרים שכלב ישן, לא בועטים בו. כרגע הכלב ישן ואנחנו לא בועטים בו.

יש לי הערה לגבי הסיפא של סעיף 1(ב). "אולם נשללה או הוגבלה אפוטרופסות של אחד ההורים בהחלטת בית משפט, לא יחול האמור, או לגבי עניינים שנותרו נתונים לאפוטרופסו של אותו הורה". אני רוצה לשאול איך הגוף שמנוי בתוספת אמור לדעת את זה. אני חושב שצריך להגן על הגופים שמנויים בתוספת ולכתוב שהוא צריך לנהוג כאמור במידה וקיבל הודעה בכתב מאחד ההורים.

אני מניחה שזה משהו שיוסדר בתקנות. מן הסתם זה משהו שיוסדר בתקנות כי יצטרכו תקנות כדי להפעיל את החוק הזה. לכן גם החלטנו בסופו של דבר שבית המשפט כן יצטרך להידרש כי אני חושבת שהיכן שבית המשפט יחליט לא להידרש, יהיה בלבול אפילו יותר גדול. כלומר, כאשר בית משפט מחליט להגביל אפוטרופסות, הוא יצטרך לתת את דעתו לגבי מסירת המידע לאותו הורה. זה משהו שהנהלת בית המשפט תידרש ליישם את זה.

לגבי ההערה האחרונה. הכוונה היא שבכל החלטת בית משפט שגורעת מאפוטרופסות של הורה, יהיה צורך להתייחס למקרה של מסירת מידע?

בית המשפט יצטרך להחליט בעניין. בוודאי אם הוא מתכוון לגרוע מאפוטרופסות גם לעניין מסירת מידע. כלומר, הוא יצטרך להידרש לנושא הזה. אם הוא לא יכתוב כלום, אני מניחה שזה לא מוגבל, אבל אם הוא יחליט כן להגביל, הוא יצטרך לכתוב החלטה בעניין הספציפי הזה, כאשר הוא מגביל אפוטרופסות. אם הוא שולל, אני מניח ששלילה מוחלטת גם שוללת את הזכות לקבל מידע.

אני התלבטתי בנושא הזה. אני אומרת שהכלל הוא ששלילת האפוטרופסות או הגבלה, מתייחסת גם למסירת המידע. אני אומרת הפוך. במקרים שמישהו יאמר שאמנם נשללה האפוטרופסות שלי אבל עדיין אני רוצה לקבל מידע, אז הוא יצטרך לבקש את זה מבית המשפט.

בשלילה, כן, אבל מה עם הגבלה?

אותו הדבר.

את לא יכולה בגוונים השונים של הגבלת אפוטרופסות, שהגוף יחליט אם הגבלה כזו כן הולכת עם מסירת מידע או לא.

אותו הדבר. למשל תהיה הגבלה – סתם אני אומרת – לקבוע לאיזה מוסד חינוך ילד הילד ולכל העניינים הנובעים מכך. דעו לכם שההגבלה והשלילה, זה נעשה כל כך במסורה שכמעט ואין. גם אני חשבתי על זה ולכן אני אומרת שהכלל צריך להיות אותו כלל. אם נשללה האפוטרופסות או הוגבלה לעניין המסוים, בעניין המסוים זה כולל גם את המידע.

אבל אני רוצה שבית המשפט יתייחס לזה.

לכן אני אומרת שצריך יהיה לכתוב בדברי ההסבר.

אין יותר דברי הסבר. אנחנו הולכים לקריאה שנייה ושלישית. נצטרך לכתוב את זה מספיק ברור כדי שזה יהיה ברור.

הורה, למרות שהוגבלה או נשללה אפוטרופסות, ועדיין הוא חושב שהוא רוצה לקבל מידע, הוא יצטרך לבקש. זאת אומרת, הנטל יהיה עליו ולא על בתי המשפט באופן גורף להתייחס לכל הבקשות אלא הנטל יהיה עליו, כמו שהנטל קיים בהרבה מאוד דיונים בבית המשפט. הנטל יהיה עליו לבוא ולומר שאמנם הוגבלה או נשללה אפוטרופסות, אבל לפחות הוא רוצה לקבל מידע.


אני אומר לך את המקרים של ההגבלה והשלילה כדי שתקבלי פרופורציות ותדעי במה מדובר. בדרך כלל שוללים או מגבילים אפוטרופסות מהורים שלא מסוגלים ואז הם גם לא יעשו שום שימוש במידע והם גם לא יבקשו אותו. אבל יש מקרים שהאפוטרופסות נשללת מהורה שעשה למשל עבירת מין בקטין ונמצא בכלא. במקרה כזה, לא רק ששללנו את האפוטרופסות שלו אלא אנחנו לא רוצים שהוא בכלל יהיה בסביבה ושלא יקבל כל מידע. אלה המקרים הקיצוניים. לכן אני אומרת שבמקרים האחרים, אם באמת יהיה מישהו שיש לו חוסר מסוגלות ועדיין רוצה לקבל מידע ויאמר שנשללה האפוטרופסות שלו לא בגלל שהוא עושה משהו רע לילד אלא פשוט מאחר שאין לו יכולת, אבל אם הוא רוצה לקבל מידע, בית המשפט ישקול אם במקרה הזה אפשר למסור לו מידע.

אני חושבת שאנחנו צריכים להשאיר לבית המשפט את שיקול הדעת להחליט באיזה שלילה הוא רוצה לאפשר מסירת מידע.

הוא יצטרך לבקש. זה לא יהיה עול על בתי המשפט בכל הבקשות שנשללת האפוטרופסות.

את אומרת שהם במסורה.

אני עונה להנהלת בתי המשפט. אני אומרת שבמקרים האלה, זאת לא תהיה הוראה שכל בית משפט חייב להתייחס לזה, כמו שבכל החלטה לפעמים מבקשים שבית המשפט יחליט בדברים נוספים. גם כאן, אם יהיה מקרה שהאפוטרופסות של מישהו הוגבלה או נשללה, והוא חושב שלא צריך להגביל את זה לגבי המידע, הוא יאמר שהוא מבקש שלגבי המידע האפוטרופסות שלו לא תישלל.

מה ברירת המחדל שאת מציעה?

שלא תהיה מסירת מידע.

החזקה תרוץ לאורך כל הדרך. כלומר, מי ששללו לו – הכל נשלל, כולל גם את קבלת המידע. חלק מקבלת המידע הוא גם חלק מהאפוטרופסות. אומרים שאין לו חובות ואין לו זכויות כלפי הילד, אז גם אין לו את הזכות לקבל את המידע. זה הכלל. אני אומרת שיהיו מקרים שיבוא האדם ויאמר שאמנם הגבילו או שללו את האפוטרופסות שלו, אבל עדיין הוא רוצה לקבל את המידע, הוא לא יכול לעשות כל שימוש במידע. לפעמים הוא כן יכול לעשות שימוש במידע ולכן בית המשפט יצטרך לשקול למה הוא מבקש את המידע, אבל כאן הנטל יהיה על האדם שבית המשפט החליט להגביל או לשלול את האפוטרופסות שלו, לשכנע את בית המשפט למה לא להגביל או לשלול בנושא של מסירת המידע.

לדעתי זה כתוב כאן בצורה מפורשת. "נשללה או הוגבלה האפוטרופסות, לא יחול האמור בסעיף קטן זה אלא לגבי עניינים שהותרו".

כפי שיחליט בית המשפט.

אני חושבת שלקבוע כלל מאוד גורף כאן, שבכל שלילה או הגבלה אנחנו אוטומטית מחליטים שהחוק הזה לא יחול, כי זה בעצם מה שאנחנו עושים, ואנחנו משאירים את זה לפתחו את של ההורה, שאם יש לו מודעות לזה, הוא יבקש, אם אין לו מודעות לזה, הוא לא יבקש.

כך זה תמיד בכל בקשה לבית המשפט. זה לא ההורה אלא בדרך כלל הוא מיוצג וחזקה על מי שמייצג אותו שיקרא את החוק וידע מה קורה, כפי שהוא עושה בעניינים אחרים ולא רק בעניין האפוטרופסות.

דרך המלך היא שיישלל גם המידע.

נכון.

נניח שעברו שלוש שנים מפסק הדין ובה הורה ואומר שהשתנו נסיבות והוא רוצה לקבל מידע. הוא יכול להגיש בקשה ולקבל צו שמורה למסור לו את המידע.

הוא גם יכול לומר שהוא לא ידע שהוא לא יקבל מידע.

על מוסדות חינוך הוא מקבל מידע, על קופות חולים הוא לא מקבל מידע.

כרגע אנחנו אומרים שבית המשפט יחליט לגבי ההגבלה.

הבעיה שלנו, של מכבי, היא שהורים – הרבה פעמים זה אבא שפונה בבקשה לקבלת מידע ומבקש את תיקו הרפואי של הקטין כי הוא יודע שדרך הקטין הוא יזהה את המיקום של האימא. מדובר על נשים שהם במעונות לנשים מוכות או אימא שעזבה את הבית או אימא שהוציאה צו הרחקה, ואז אין פגיעה באפוטרופסות ובית המשפט בכלל לא שם. דרך הרשומה הרפואית או דרך התיק הרפואי ההורה השני מנסה להתחקות אחרי עקבותיה של האימא או הילד. החוק הזה שם אותנו בבעיה שאני לא יודע מה הפתרון לה.

זה חלק מהמידע הרפואי?

כן.

היכן שהאימא נמצאת?

לא, היכן שהיא קיבלה טיפול.

זאת לא בעיה לחוק הזה.

על פי חוק אני מחויב למסור לו את התיק הרפואי.

אתה לא חייב לתת לו את התיק הרפואי. לא.

אתה תכניס את עצמכם למקום שלא כדאי להם להיות בו.

נכון. לכן אמרתי שיש לנו בעיה.

אתה מוסר מידע ואתה לא חייב לתת את התיק. גם לפי חוק חופש המידע אפשר לא למסור את כל הנתונים.

אולי צריך לסייג כאן במקרה שיש חשש לפגיעה בילד.

אנחנו רוצים להתכנס. נשארה נקודה אחת שאנחנו צריכים להחליט עליה, לגבי המעורבות של בית המשפט, אם אנחנו רוצים שבית המשפט יחליט או שצריך יהיה לבקש ממנו להחליט.

העלינו נקודה שהיא מאוד חשובה, שזה צריך יהיה לחול במקרה שיש חשש לפגיעה בשלום ההורה השני.

אני חושב שיש כאן הרחבה. אין לזה סוף.

כל הורה מיד יוציא מכתב והוא יטען שיש חשש לפגיעה. מי שחושב שיש חשש, ילך לבית המשפט ויוציא צו.

אני יודעת שהן מגיעות למקלטים והן מקבלים אפוטרופסות בלעדית לתקופה מסוימת.

יש מקרים שלא נשללה אפוטרופסות והם יודעים בוודאות שזה עלול לגרום סיכון להורה השני.

יש גם חוק חופש המידע.

אני רוצה לשאול שאלה. מבחינה אנליטית ברמת הניתוח, ברור שאפוטרופסות עומדת בדרגה אחת יותר מאשר קבלת מידע. אם יש בעיה בקבלת מידע, ממילא יש איזושהי בעיה באפוטרופסות. זה לא נשמע לכם הגיוני וסביר? אי אפשר להעביר מידע להורה הזה, אבל אין שום בעיה עם האפוטרופסות שלו?

יש בעיה.

אם אני מוסרת מידע, האבא מאתר את המשפחה ופוגע בה.

אל תתני לו אפוטרופסות.

אני לא קובעת אפוטרופסות.

על מסירת מידע חל גם חוק חופש המידע.

אם יש סיכון שאם האבא יקבל את המידע, זה יגרום לאסון, ילכו לבית המשפט ויוציאו צו מתאים.

מי ילך לבית המשפט?

יש פקידת סעד. ההורה ילך, גורמי הרווחה.

אתם רוצים להיות במצב שיגישו נגדכם עתירה? לא כדאי לכם.


מבחינה חוקית, תראה אם מה שאני אומרת פותר לך את הבעיה. על מסירת מידע חל חוק חופש המידע. חוק חופש המידע קובע כללים, באיזה מקרים אפשר לא למסור מידע ובאיזה מקרים אפשר למסור מידע מצונזר. לכן אני אומרת שאם נתקלים במקרה כזה, אני מצפה ממשרד הבריאות שאם הוא יודע שיש מישהי במקלט לנשים מוכות, שיעשה רשומות נפרדות בצורה כזאת שהוא יוכל לתת את המידע הרפואי המבוקש בלי למסור את שם הרופא, את המיקום, וזה יפתור את הבעיה.

במקרה האחד למאה שאתם כל כך חרדים לשלום האימא או הילד באותו מקרה והחלטתם לשים את עצמכם במקום בית משפט או במקום רשות הרווחה ולהתנדב לקחת על עצמכם את האחריות הזאת, תכינו רישום מצונזר כזה ומי שירצה את המידע, שילך לבית המשפט.

אני מברך על השינוי שנעשה בחוק. יש לי שאלה לגבי אנשים שנשללה מהם האפוטרופסות, במידה והגופים האלה צריכים לתת מידע, איך הגופים האלה ידעו שנשללה האפוטרופסות. אני כרופא, איך אני אדע שנשללה האפוטרופסות של אחד מההורים ושלא אמשיך לתת את המידע שאסור לי לתת אותו? במידה ונשללת האפוטרופסות, האם יש דרך לחייב שמי ששולל את האפוטרופסות יודיע לכל אותם גופים?

לדעתי זה ייקבע בתקנות. השר יצטרך לתת את הדעת על זה בתקנות.

אין ספק שמיש לא יקבל דיווח בכתב על הדבר הזה, לא תהיה עליו חובה אם הוא לא יהיה מיודע.

זה לא עניין של חובה אלא אם נשללת האפוטרופסות, אנחנו נמשיך למסור מידע כי לא נדע ואנחנו יכולים בכך לגרום לכל מיני תופעות שלא היינו רוצים לגרום להן.

זה ייקבע בתקנות. זאת נקודה מאוד חשובה שהחוק לא יכול לעבוד בלעדיה, אבל זה יהיה חייב להיכנס לתקנות.

יש כאן הערה נכונה, שאולי נוסיף את המלים "ואולם נודע לגוף כי נשללה או הוגבלה אפוטרופסות של אחד מההורים". הרי בכל מקרה הוא צריך לדעת את זה.

אפשר לומר שהומצאה בכתב לגוף, ובזה נגמר הסיפור.

לא. נודע לגוף, אני חושבת שזה מספיק כי השר כבר יקבע איך צריך להודיע לו. אין ספק שהחובה הזאת חלה עליו מהרגע שהוא יודע את זה.

לגבי החלטת בית המשפט. נראה לי שחשוב שיהיה ברור מהי ברירת המחדל במקרה שנשללת האפוטרופסות. כמו שאני רואה בסעיף כרגע, זה לא מאוד ברור. נאמר כפי שיחליט בית המשפט, אבל צריכה להיות איזושהי ברירת מחדל במקרה שאין החלטה של בית משפט שבאמת אז אחד הצדדים יוכל להגיש בקשה כי בית המשפט בשיטה האדוורסרית לא מחליט לגבי נושאים שלא הועלו על ידי הצדדים.

אלא אם יחליט אחרת. אלא אם יחליט בית המשפט אחרת.

בדיוק. במקום כפי שיחליט בית המשפט, יהיה אלא אם הורה בית המשפט.

אני חוששת ממצב שאם בית המשפט היה שקט בעניין הזה, אני לא יודעת מי אבל הגוף צריך להחליט לפי ההגבלה שהוטלה על האפוטרופסות מה ההשלכה על מסירת המידע, על חובת מסירת המידע שלו.

אומרים להורה שילך להביא צו ברור. כאשר בא אדם לגוף ואומר לו שהוא רוצה לקבל מידע, אומרים לו שאם מבינים את זה נכון, יש כאן אי בהירות ושילך להביא צו.

צריך לומר אלא אם החליט אחרת.

אם הסיפא של הסעיף תאמר אלא אם הוא בית המשפט אחרת, אם הוא חושב שהוא נפגע משיקול הדעת של אותו גורם, הוא יוכל לפנות לבית המשפט.

מקובל. זאת הערה נכונה.

אני חושבת שזה מטיל יותר נטל על המתדיינים ופחות על בית המשפט.

זה יותר ברור. את עושה את זה יותר ברור.

אם אפשר להסביר את הסיטואציה עליה אני מדברת.

הבנו את הסיטואציה. מה את מציעה?

אני מציעה לאפשר לגופים, בשום אופן לא לקחת על עצמם לא אחריות, אבל לאפשר לנו להשהות לשבועיים נניח את מסירת המידע על מנת לתת להורה האחר סיפק לפנות לבית המשפט ולקבל צו מתאים אם כן או לא למסור את המידע. כל זמן שעל פי חוק אני מחויבת למסור את המידע, אני לא יכולה לפעול אחרת ואני אמסור אותו ומה שיהיה, יהיה.

גם ככה את לא חייבת למסור מיד.

התקופה של שבועיים בהחלט עשויה להיות השהיה סבירה.

את ממילא לא מחויבת למסור מיד. מסירת מידע, אם אינני טועה יש לגופים שהות של שלושה שבועות.

ברגע שמטופל פונה אלי והוא אפוטרופוס, אם הוא עומד מולי, באותו רגע אני צריכה למסור לו. אנחנו מבקשים איזשהו פרק זמן סביר שיאפשר להורה האחר לפעול בהתאם.

מכלל ה-לאו את שומעת את ה-הן.

את בעצם אומרת שכל מוסד, מכבי או בנק או כל גוף אחר, צריך להפעיל כאן שיקול דעת מתי הוא מאפשר או לא מאפשר את מסירת המידע.

לא, רק במקרים של סיכון.

מה זה רק במקרים? מי מחליט מה אלה המקרים?

כאשר ההורה האחר יידע אותי שיש איזושהי סכנה במסירת המידע.

ההורה לא מיידע אותך. הוא חושב שיש סכנה, שילך לבית המשפט ויוציא צו. רבותיי, יש גבול.

אם היא נמצאת במעון לנשים מוכות, היא לא חייבת למסור לך את הכתובת. אני חושבת איך הוא יכול להתחקות אחריה למעט העובדה שהוא ידע שביום זה וזה היא הייתה אצלך רופא במרפאה אצלך.

הוא יכול גם לצפות ביקורים עתידיים וגם לראות מה היה בעבר, גם לראות באיזה מחוז היא נמצאת. שוב, במקרה הספציפי עליו אני מדברת, לחלוטין במקרה נודע לנו הדבר הזה. אם לא הייתי יודעת, הייתי מוסרת את המידע ואין לדעת מה היה קורה.

יש לי רעיון. אולי אפשר לכתוב הערה כללית האומרת שאין באמור בחוק זה כדי לפגוע בהוראות חוק חופש המידע. לפי חוק חופש המידע, גם כך יש לך סייגים ויש לך הגבלות שבמקרים האלה את יכולה ובמקרים האלה את לא יכולה, ויש לך את השלושים ימים ואפשרות להאריך בעוד 15 ימים ובעוד 15 ימים.

זה לא פותר.

אין באמור בחוק זה כדי לפגוע בהוראות חוק חופש המידע, זאת אומרת שמה שחל אלה הן הוראות חוק חופש המידע.

אי אפשר את זה לעשות כי שם יש גם אגרות וכל מיני דברים, וזה ברור שזה לא רלוונטי לכאן.

את מעלה נקודה נכונה אבל לפתוח אותה כרגע, זה לעקר את החוק. למרות ששני המציעים הם עורכי דין, הסעיף הזה שאת מציעה יפרנס הרבה עורכי דין כי הוא פותח עוד זירת התגוששות שאפשר להתווכח עליה.


לכן אני חושב שצריך כאן בנהלים שלכם כן להכניס איזשהו נוהל פנימי שאומר שבמקרים אלה ואלה לא מוסרים מידע מיד אלא מעבירים למחלקה המשפטית או למי שמטפל בזה ובנוהל פנימי להסדיר את זה. זה לא רק אתם אלא כל המוסדות המנויים כאן.

משום מה אני סומך על רשויות הרווחה של מדינת ישראל.

לא תמיד הם יודעים על המקרה הזה.

הם ידעו להתריע, הם ידעו להוציא צו מתאים וידעו מה צריך לעשות. אני חושב שהם מתאימים לטפל בעניין הזה ולא קופות החולים.

אני אומרת שאישה עוברת למקלט לנשים מוכות, במקרה כזה אני חושבת שאפשר לפי חוק חופש המידע לא למסור מידע מזהה, אפשר להפריד רשומות וכולי. צריך לחשוב איך לעשות את זה כך שזה לא יפגע. אם היא בקהילה ויש צו הרחקה כנגד הבעל והיא חושבת שהוא לא צריך לקבל מידע, שהיא תפנה לבית המשפט.


הייתי רוצה לראות את הניסוח, בעקבות ההערה של בית המשפט.

אני יכולה להקריא אותו.

בואו נתקדם לקראת הקראה.

לגבי הסעיף הזה, אני רוצה לראות אותו.

אלא אם החליט בית המשפט אחרת. כך אני מבינה שזה יהיה.

אבל איפה זה יהיה?

במקום "כפי שיחליט בית המשפט".

זה מה שחששתי. יש כאן שני דברים. אלא אם יחליט בית המשפט אחרת, זה עניין של הגבלת אפוטרופסות.

נכון. זה אומר שבהגבלה ושלילה החוק הזה לא חל, אלא אם החליט בית המשפט אחרת. כלומר, אם מישהו ירצה שזה כן יחול, הוא יבקש מבית המשפט.

ברגע שיש לך חזקה ששלילת אפוטרופסות, לא צריך את זה. אני אומרת שקיימת החזקה, לא צריך לבלבל כי אחרת זה יתקשר אחר כך להגבלה.

אנחנו לא יכולים לשלול מבית משפט שיקול דעת לגמרי.

את לא צריכה כי ממילא לבית המשפט יש שיקול דעת. את לא צריכה לכתוב את זה כאן.

לא. אנחנו מוסיפים סעיף.

מה אומר כאן הסעיף זה שהכוונה כאן שההגבלה והשלילה או ההגבלה, זאת ההחלטה של בית המשפט.

נכון.

לכן אני אומרת שאלה שני דברים. אנחנו אומרים כאן שחובת מסירת המידע תחול למעט במקרים של שלילת אפוטרופסות או הגבלה כפי שיחליט בית המשפט כי בית המשפט יכול להחליט על כל הסוגים.

זה ברור.

לכן אני אומרת שדנו קודם בשאלה אם אני צריכה לומר מה קורה עם מסירת המידע. אמרתי שבגלל שיש מעט מאוד מקרים ובגלל שהכלל הוא שהאפוטרופסות כוללת את הכל, כולל המידע, אם מישהו ששוללים את האפוטרופסות שלו או מגבילים אותה, ירצה שבית המשפט יקבל החלטה שונה ממה שהחוק אומר לגבי קבלת המידע, הוא יפנה לבית המשפט ובית המשפט ייתן החלטה. לפעמים הוא יחליט שכן, לפעמים הוא יחליט שלא.

זה בדיוק העניין. אלא אם החליט בית משפט אחרת והוא בדרך כלל יחליט אחרת, אם יביאו את זה לתשומת לבו.

אבל אני לא צריכה לכתוב את זה. אם אני אומרת שההגבלה כפי שיחליט אם בית המשפט לא מגביל אותי לגבי המידע, אין לי הגבלה לגבי המידע.

אני לא רואה את זה כך. אם אנחנו משאירים את הנוסח בלי שום שיקול דעת לבית המשפט להחליט אחרת, אנחנו קובעים כלל.

לבית המשפט יש שיקול דעת. כאשר אני אומרת שלילה, או שאני אומרת הגבלה, בית המשפט תמיד יכול לומר שהוא שולל את האפוטרופסות שלך אבל הוא נותן ביקורים. גם זה יכול להיות. אותו הדבר לגבי ההגבלה. ההגבלה כוללת את כל המרווח של כל הדברים שנכנסים באפוטרופסות. אם אני אומר שההגבלה לא חלה על מסירת מידע כי אני, שהולכים להגביל את האפוטרופסות שלי, מבקשת שלא יגבילו את האפוטרופסות שלי בקבלת מידע ובית המשפט ישתכנע, הוא יכתוב שההגבלה לא כוללת.

הנהלת בתי המשפט, מה העמדה שלכם?

אני חושבת שאנחנו נטעה את בית המשפט כי אנחנו כותבים לו כאן כלל.

צריך להשאיר שיקול דעת לבית המשפט.

אנחנו קובעים כרגע כלל לבית המשפט והכלל נמצא בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שהוא חוק מאוד מאוד לקוני. הכלל שאנחנו קובעים הוא שברגע שנשללה או הוגבלה, או שאין חובת מסירה או שהיא תוגבל רק לנושאים שנשארו באפוטרופסות. אלא אם קבע אחרת, נותן לבית המשפט איזשהו פתח להחליט אחרת. אם לא, אני חושבת שיש כאן בלבול ואני לא רואה סיבה לזה.

אני נוטה להסכים עם נירה בנושא הזה. בית המשפט יכול להחליט מה שהוא רוצה, וכולנו כאן מסכימים על זה. אנחנו אומרים לו שיש את האפשרות, שהיא קיימת, ואנחנו בעצם נותנים לו את התזכורת הזאת שהוא יכול להחליט לתת דבר כזה או אחר.


אנחנו מקריאים את החוק עם התיקונים.

אני חושבת שעדיין אנחנו צריכים להתייחס לנקודה שהועלתה כאן כי יש עם זה בעיה. מבחינת חוק זכויות החולה. עדיין, אם יש חשש, איך אפשר למסור את המידע?

בחוק זכויות החולה אין הוראות לגבי זה?

הם מחויבים לתת את המידע באופן מיידי.

בנקודה הזאת אני חוזר על מה שנאמר. אתם מעלים בעיה אבל לא מציעים אלטרנטיבה לפתרון.

השהייה לכמה ימים.

לא.

חבר הכנסת לוין, אתה לוקח בחשבון שהאנשים בהם אנחנו מדברים עם ההורה הסביר, אבל יש מקרים בהם אנחנו נותנים להורים כלי נשק להתנגח על גב הילדים ולפעמים אלה הורים לא ראויים. תסלחו לי, אבל אנחנו לא חיים במציאות של גן עדן. להכניס את הסייגים האלו ואת החגורות האלו, יש בזה טעם ויש בזה טעם חשוב.

נירה, "על פי כל דין" – מה זה אומר היום?

על פי כן דין, זה אומר שלכל גוף כזה יש דין ספציפי שקובע את החובות.

מה החוק אומר היום לגבי קופת חולים, מבחינת זמינות המידע?

לא מצוין בחוק זכויות החולה.

חוק זכויות החולה מחייב למסור.

אבל הוא לא מחייב אותך במיידי. אין שם טווח של זמן.

ברגע שהמטופל נמצא פיזית בסניף ומראה תעודה מזהה, הוא זכאי לקבל מידע.

אם יגיע אותו מטופל אחד למיליון ואת יודעת שיש בעיה, תאמרי לי שהמחשב מקולקל ושמחר הוא יקבל תשובה.

יש נהלים פנימיים של הקופה. אם את יודעת מתוך גורמי הרווחה שנמצאים בקופה ומטפלים, ויש לך עובדות סוציאליות בקופה, ואת יודעת שהמקרה הזה הוא מקרה בעייתי, אז את מראש מסמנת אותו במערכת ככזה. אז את יודעת שבמקרה הזה את צריכה להשהות ולא לתת את המידע במיידי.

אפשר להכניס תקנות אבל צריך לזכור שהדינים שקובעים את החובה לתת ואת דרך מסירת המידע, הם עדיין חלים. החוק הזה קובע חובה כללית והוא מפנה לאותם דינים. אני לא מכירה את כל הדינים לפיהם כל אחד חייב למסור מידע, אבל לא נראה לי שיש מוסד שחייב למסור מידע אלאתר, באותו שמבקשים ממנו את המידע. זה לא הגיוני. כל מידע על פי דין, בדרך כלל יש איזושהי שהות להכין אותו.

גם כאן. ימסור את המידע בתוך תשעים ימים.

איך תשעים ימים? אחרי ששנת הלימודים התחילה?

אם יש חוק שאומר שלושים ימים, למה את צריכה לסתור את זה כאן?

רבותיי, אל תסבכו דבר שהוא לא מסובך. יש כלל והוא פשוט. במקום שיש בעיה, רשויות הרווחה יפעלו.

אנחנו מקריאים את הצעת החוק עם התיקונים.

אני מקריאה את הנוסח שיש לנו כרגע.

כמובן תעשי את ההתאמות המתבקשות.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס') (מסירת מידע להורה), התש"ע-2010

1.
תיקון סעיף 18

בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 (להלן – החוק העיקרי) בסעיף 18 – האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא:

"(ב)
גוף המנוי בתוספת ומחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע בכתב להורה בעניין ילדו הקטין וקיבל מהורהו של הקטין הודעה בכתב על רצונו לקבל עותק מהמידע בנפרד מהמידע שנמסר להורהו האחר של הקטין, ימסור את המידע גם לאותו הורה. ואולם נודע לגוף כי נשללה או הוגבלה האפוטרופסות של אחד ההורים בהחלטת בית משפט, לא יחול האמור בסעיף קטן זה אלא לגבי עניינים אשר נותרו נתונים לאפוטרופסותו של אותו הורה אלא אם החליט בית המשפט אחרת. השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת".


אני מבינה שאנחנו מדברים על הסעיף שמדבר על מידע שמועבר לא לפי דין.

2.
הוספת תוספת


אחרי סעיף 84 לחוק העיקרי יבוא -


"18ב
תוספת



(1)
בנקים ומוסדות פיננסיים.




אני לא מתחייבת כאן להגדרה של מוסדות פיננסיים אבל אנחנו מתכוונים להכניס קופות גמל, בתי השקעות וכדומה. אני רוצה לבדוק אם מוסדות פיננסיים מוגדרים כך בחוקים האחרים.



(2)
המוסד לביטוח לאומי.



(3)
מוסדות חינוך.





אני אשתדל למצוא הגדרה כמשמעותה בכל חוק. במידה שאני לא אמצא הגדרה כזאת, אנחנו מסכימים שמדובר במוסדות החינוך המוגדרים בחוקים. או שאני אכניס "לרבות" עם הרשימה שעשיתי.



(4)
רשויות מקומיות ומועצות אזוריות.

(5)
מוסדות רפואיים. לעניין זה, מוסד רפואי – בית חולים כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם 1940, מרפאה כמשמעותה בסעיף 34 לפקודה האמורה, וכן קופת חולים כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

3.
תחילתו של חוק זה, שלושים ימים מיום פרסומו.

תודה. אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

בעד – 2

החוק אושר

אני מבקש הסתייגות דיבור.

הסתייגות דיבור לחבר הכנסת דב חנין.

גם שלי.

הסתייגות דיבור לחבר הכנסת יריב לוין.


אני מודה לכל הנוכחים.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55