PAGE
23
הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

"זירוז עליית בני הפלשמורה" – 15.3.10


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן
מושב שני









פרוטוקול מס' 1

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

"זירוז עליית בני הפלשמורה"

יום שני, כ"ט באדר התש"ע (15 במרס 2010), שעה 09:00

הצעה לסדר היום בנושא: זירוז עליית בני הפלשמורה של חה"כ שלמה מולה

חברי הוועדה: כרמל שאמה - היו"ר

שלמה מולה – מ"מ היו"ר

אריה אלדד

אורי אריאל

דניאל בן סימון

אודי פראוור

- ראש אגף לתכנון מדיניות, משרד ראש הממשלה

עמוס ארבל

- מנהל אגף מרשם ומעמד, משרד הפנים

דסי צנגן

- לשכה משפטית, משרד הפנים

יואב בן יצחק

- דובר, המשרד לקליטת עלייה

דוד יאסו

- מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

מיכל צוק

- רכזת תעסוקה וקליטה, אגף התקציבים, משרד האוצר

רבקה לאופר

- רפרנטית עלייה, אגף התקציבים, משרד האוצר

איתי אסולין

- רפרנט פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

דר' זוהר מור

- משרד הבריאות

יעקב נקב

- רכז מל"ח פיקוד מרכז, משרד הבריאות

דר' דקלה דהן

- מתמחה במחלקת שחפת ואיידס, משרד הבריאות

דר' מיכאל דור

- ראש אגף הרפואה, משרד הבריאות

משה באטה

- מנהל קשרי עולים ומגשר, הסוכנות היהודית

הרב מנחם ולדמן
- ראש המכון, מכון 'שבות עם'

אברהם נגוסה

- יו"ר פורום ארגוני העולים מאתיופיה ומנהל ארגון מכנף דרום לציון,




ארגוני עולים מאתיופיה

יוסף פייט

- חבר הנהלה, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

טמרת טגנייץ

אביי תצילו

- חייל שאחותו נמצאת בגונדר

מולה דאסאש

- בני משפחתו נמצאים בגונדר

אזז בלטה

- עולה מאתיופיה

אלמנך טגנייץ

יפה שפירא

דנה גורדון

ס.ל. - חבר המתרגמים בע"מ

זירוז עליית בני הפלשמורה

של חה"כ שלמה מולה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת העלייה והקליטה והפנים בנושא הצעה לסדר שאני הגשתי על עליית יהודי אתיופיה, המכונים בני הפלשמורה. אני פותח את הישיבה. מאחר שחבר הכנסת כרמל שאמה, מתעכב, הוא ביקש ממני לפתוח ואני מניח שכשהוא יגיע, הוא ימשיך את הדיון.

חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת אלדד ומנהלת הוועדה, המוזמנים, תודה שבאתם.

האמת היא שזאת ועדה מיוחדת שמליאת הכנסת הקימה בעקבות ההפגנה הגדולה שהיתה מלפני מספר שבועות בנושא הדרישה או בקשה להמשך העלייה. אני יודע שגם לפני שבוע ימים הוועדה לביקורת המדינה נדרשה, בנוכחותו של השר אלי ישי, וגם יושב ראש הסוכנות היהודית, מר שרנסקי, השופט בדימוס שמגר ומבקר המדינה, והיו דיונים רבים והוועדה שהתקיימה בשבוע שעבר היתה גם היא ועדה משותפת של ועדת העלייה והקליטה וביקורת המדינה. חבל מאוד שמדי שבוע אנחנו שוב נדרשים, חוזרים ודנים בנושא שלפי דעתי אפשר היה כבר שיהיה מאחורינו, אם הממשלה באמת היתה מקבלת את ההחלטות הנאותות והיא היתה עקבית גם במה שהיא מחליטה, כדי לקיים.

על כל פנים אני מאוד שמח שגם נציגי המשרדים, גם הארגונים היהודיים שעוסקים בהמשך העלייה, נמצאים כאן, והחברים הנמצאים כאן ישתתפו בדיון, אבל עוד משפט אחד או שניים ואחר כך אנחנו נמשיך בדיון.

בסך הכל, לפחות ממה שאנחנו יודעים, ואני מדבר בשמי ובשם חבר הכנסת אריה אלדד שהיינו באתיופיה, גם התקיים דיון, והגשנו דוח, יושב ראש הכנסת צירף את הדוח שלנו ונתן גם למשרדי הממשלה, שלח את זה לראש הממשלה, ואני מקווה שמישהו יתעורר, יבוא ויגיד 'אוקי, אנחנו רוצים לעשות סוף פסוק לסיפור הזה', שבאמת אפשר להגיד שכולם כבר עייפים ממנו. גם בני הקהילה שמפגינים על העלייה, גם העולים עצמם, גם המאבק לעלייה, כולם עייפים, לכן היה כדאי שייחסך סבלם של רבים מבני הקהילה. גם חבל שיראו את מדינת ישראל, אחרי העלייה המפוארת גם של מבצע משה וגם מבצע שלמה, כדאי לסיים את זה עם סיום נעים. עדיין יש סיכוי למדינה להתגאות במה שעשתה בעלייה ובקליטת יהודי אתיופיה, ולכן אני מקווה שהדבר הפעוט שנשאר עוד, שהמדינה צריכה להשלים, לא יפגע במאמצים שהמדינה עשתה, לפחות למען הדיוק ההיסטורי.

מאחר שחבר הכנסת אריה אלדד צריך ללכת, אני אתן לך את רשות הדיבור ואנחנו נמשיך בדיון. תודה.

תודה, אדוני היושב ראש. הדבר הזה הוא בבחינת תעלומה כמעט, למה העניין הזה לא מסתיים. עולים מדי שנה אלפי יהודים שיהדותם מפוקפקת, עולים מכל ארצות העולם אנשים שסבא שלהם או סבתא שלהם עברו ליד יהודי פעם, עולים כל מיני אנשים, והם עולים ואף אחד לא מתמרמר ומתנגד והכל בסדר, ויושבת שם קהילה של כמה אלפי יהודים, שמי שביקר אותם מבין שהם יהודים ושהם ציונים ושהם מתפללים ושהם לומדים עברית ושיש להם מוסדות, יש להם בית ספר ויש להם בית כנסת, הלוואי על כל היהודים בעולם שיהיו כאלה יהודים, ואותם חוסמים. אפילו בלי לתת איזה שהיא סיבה אמיתית להתנגדות.

הדבר הזה בלתי מובן ובלתי נסבל. ועוד ועדה ועוד ועדה, ועוד דיון ועוד דיון, ושום דבר לא קורה, כשכל מה שצריך שיקרה זה שממשלת ישראל תתכנס ותכתוב הצעת מחליטים ותגיד 'מעלים אותם' וזהו.

אנחנו מוציאים כספים אדירים בסדרי גודל יותר גדולים על דברים אחרים שחשיבותם הרבה יותר קטנה. אנחנו מצהירים הצהרות גבוהות על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית וציונית. במבחן הפלשמורה, מדינת ישראל נכשלה. נכשלה כמדינה יהודית ונכשלה כמדינה ציונית ומה שאנחנו עושים כאן היום זה עוד ניסיון פרלמנטרי ציבורי להפעיל לחץ על הממשלה, לסיים את הפרשה הקשה הזאת ולהעלות את שארית יהודי הפלשמורה לארץ ולאחד אותם עם בני משפחותיהם.

כשאנחנו הגענו לשם ושאלנו בכיתה את הילדים, מי יש לך בארץ? אז אחד יש לו אח, ושני יש לו אב ושני יש לו דודה. לכל אחד בכיתה היה קרוב בארץ, זה לא איזה שבט נידח שנמצא באיזה שהוא מקום שלא ראה ולא ידע ואין לו קרובים. כולם קשורים, כולם מחוברים, ולכן הדברים הללו תמוהים והגיעה העת לסיים אותם.

תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת אריה אלדד. הצטרף אלינו חבר הכנסת בן סימון, ברוך הבא.

כדי שאנחנו באמת ננסה למצות את הדיון על הצד הטוב ביותר, אני לא רוצה לחזור לדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה. אני מקווה שאנחנו נהיה בדיון הרבה יותר תכליתיים, לפחות לנסות לראות מה המשרדים עושים ביום יום. אני לא רוצה להיכנס לטונים של ביקורת, מי עשה, לא עשה, זה לא תורם לקידום הדיון.

הייתי רוצה לשמוע את מר עמוס ארבל. שמענו את המדיניות של השר, השר אמר, בין היתר, בדיון בשבוע שעבר, שהוא מתכוון מיד אחרי פסח לשלוח שליחים לבדיקת מועמדותם של 8,700. אני לא יודע אם יש משהו חדש מאז הדיון, אני הייתי רוצה לשמוע אם השר כבר נתן הוראה כדי להוציא והאם אתם הייתם בדברים עם הסוכנות היהודית. אני מניח שמי שמממן את השליחים זה הסוכנות היהודית, אני מבין שגם נציג הסוכנות, מנהל האגף לעולי אתיופיה, מר משה באטה, נמצא כאן ואני מבקש את ההתייחסות שלך.

על מנת לנסות לעשות סדר, לפחות לנו, גם אם העשייה היא עשייה כמכלול אחד, אני חושב שנכון להבדיל, או לעשות הפרדה, בין החלטת ממשלה קיימת לבין החלטת ממשלה עתידית, ככל שתהיה. החלטת הממשלה העתידית, שמעתם את שר הפנים בשבוע שעבר, מה המדיניות ומה עמדתו בעניין הזה, וקטונתי מלהתייחס אליה ומלהרחיב אותה וברגע שתהיה החלטה, נממש אותה כלשונה.

ומכאן אני חוזר להחלטות הממשלה הקיימות, החלטה 4082 ו-187, כש-187 מתקפת את 4082 והיא נכונה ממאי 2009 ואנחנו, כגוף מבצע, מבצעים אותה כלשונה, כהווייתה, ולא רק זה, אלא עושים הכל כדי שהיא תתממש, ואני אומר הכל, מתוך ראייה שזה פרויקט, החלטה לאומית.

מר ארבל, אולי להדיוטות כמוני, אתה יכול להגיד מה אלה ההחלטות?

במאי 2009 היתה החלטת ממשלה שתקפה את החלטת הממשלה הקודמת, היות והתחלפו ממשלות, שאומרת שיש להנחות את משרד הפנים לטפל בכניסתם לישראל של בני הפלשמורה, על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטת הממשלה מספטמבר 08', וניתן אור ירוק למשרד הפנים להתחיל ולפעול על מנת להביא את בני הפלשמורה, על פי אותם קריטריונים. אותם קריטריונים נקבעו וסוכמו בהחלטת הממשלה שמופיעים בדוח אפרתי, על סקר אפרתי שהיה ב-79' שהם זרע ישראל. לא נפרט כאן את כל הקריטריונים, אבל הקריטריונים ברורים וידועים, שעל פיהם אנחנו פועלים ועל פי זה אנחנו יודעים לעבוד.

מיד לאחר מכן הוצאנו שני שליחים לאתיופיה, באמצע יולי 2009, עד סוף דצמבר, והם חזרו לכאן. הוגשו 2,485 בקשות באתיופיה. הדוח הזה גם הוגש בשבוע שעבר לוועדה לביקורת המדינה, ליושב ראש הוועדה, מר חסון, ואנחנו נכנסנו כאן להליך מזורז---

אנחנו מבקשים שתעבירו לנו גם לוועדה המשותפת.

אין שום בעיה, אני אשאיר פה את הדוחות.

2,485 בקשות באתיופיה, שהוגשו לשני השליחים שהיו שם מיולי עד דצמבר 2009, וכל הבקשות האלה, כנדרש בתהליך, מחויב לבצע לגביהם תחקור, מחויב לקבל בקשה כאן מהארץ, על מנת אכן לחבר את שתי הבקשות ולבצע הליך מסודר ותקין, שהוא קצת יותר בעייתי, ואני לא ארחיב, כאשר בודקים אדם מגרמניה או ממדינה אחרת מערבית, כי אין לנו תיעוד, אין לנו מרשם, יש לנו הליך שהוא מסובך ובעייתי.

ולשמחתנו הרבה, ריכזנו מאמץ עליון, באמת עליון, על חשבון משימות אחרות בתוך רשות האוכלוסין, בתוך משרד הפנים, וריכזנו מאמץ כאן בתוך המטה, הבאנו לכאן פקידים, מן הסתם צריכים להיות דוברי אמהרית ומאז, מדצמבר עד היום, משהו כמו פחות מארבעה חודשים, עד כמה שאני יודע מהסוכנות, מגיעות טיסות ב-22 וב-23, ואנחנו נגיע כמעט לכל אלה שאישרנו, שהם אכן יגיעו לכאן לישראל, בסביבות 1,000 נפשות, מ-19 בינואר, כשהטיסה הראשונה היתה ב-19 בינואר.

אנחנו אישרנו, נכון לסוף שבוע שעבר, 947 נפשות מתוך בני הפלשמורה, מעבר לזכאי שבות. משהו כמו 1,000 נפש שאישרנו וביחד עם הסוכנות גם העלינו ומעלים אותם, עד ערב פסח, אני לא רוצה להתחייב בשם הסוכנות, אבל מרביתם אם לא כולם יהיו כאן.

מתוך ה-2,485 שבדקתם, כמה תשובות שליליות נתתם? האם אתם עובדים בשיטה שבה אתה נותן תשובה חיובית ואתה נותן תשובה שלילית?

ראשית, ריכזנו מאמץ, אם אפשר לקרוא לזה כך, לקבוצת הזכאים, על מנת קודם שיבואו הזכאים, קודם אלה שעונים---

אז מה הבעיה? כשאתה נותן תשובה חיובית לאלה, אתה יכול להודיע להם 'אתה לא זכאי'.

לא, צריך לבדוק כל תיק. אנחנו לוקחים את כל התיקים של מה שנקרא שהם מבדיקה ראשונית או מנראוּת נראים באופן ודאי שהם זכאים. הלכנו אליהם ראשית, על מנת לטפל בהם.

אני רוצה שתאמר לי, ב-2008, אם אני זוכר נכון, החלטת הממשלה דיברה על לבדוק כ-3,000. אתה אומר שכרגע בדקתם 2,485, מה קרה לגבי ה-515 האחרים?

לא הגיעו.

שני השליחים שלכם בדקו 2,485, החלטת הממשלה דיברה על לבדוק 3,000, מה קרה לגבי ה-500 האחרים?

אני אומר, על מנת לבדוק תיק בקשה, צריך שהאדם יבוא באתיופיה לפקיד שלנו שם בגונדר ויגיש לו בקשה שהוא רוצה לבוא לישראל. משהו כמו 500 איש לא באו, אמרו לנו שזה חג האסיף, שאנשים לא הגיעו כדי להגיד שהם רוצים לעלות לישראל.

תאמר לי, כשאתם הרכבתם את רשימת ה-3,000, אנחנו יודעים שמי שהרכיב אותה זה מר אורי קונפורטי, שהיה שליח הסוכנות יחד איתכם, על בסיס מה ה-3,000 האלה נבנו?

יש את הרשימה הזאת כאן, אני אגיש לך אותה בסוף הדיון, היא כוללת---

אני מקווה שעשיתם את הבדיקה הזאת, כמה מתוך ה-8,700 שבפנקס הרשימה כרגע, אני לא יודע אם אימצתם את המספר הזה או לא, לפחות על פי השר, שהוא רוצה לשלוח שליחים לבדוק את ה-8,700, האם עשיתם סנכרון בין ה-3,000 שלכאורה שאתם הייתם צריכים לבדוק, מול הפנקס של הקהילה הקיימת, ואז אתם, לפחות על פניו, למרות שלא בדקתם, יודעים להגיד כמה הם בתוך פנקס הקהילה הנוכחית, כמה הם לא.

אני אנסה לענות. בהחלטות ממשלה קודמות בכל מה שקשור לבני הפלשמורה, ריכז את הנושא מר דדון, שהיה הפרויקטור ברשות האוכלוסין בנושא הזה, והחלטת הממשלה אומרת שכל מי שמופיע בדוח אפרתי, שארית דוח אפרתי, כך הוא מוגדר בהחלטת הממשלה הנוכחית שאנחנו פועלים על פיה, ואז לקחנו את כל דוח אפרתי בשנת 99' ובדקנו אותו, קודמי בתפקיד, ועשו את הבדיקה וכל מי שעלה לישראל, כל מי שקיבל תשובה שלילית, או שחלילה נפטר וכאלה, ואז הגיעו למספר הזה של 2,964 אנשים שמופיעים בדוח אפרתי ועדיין לא נעשתה לגביהם פעילות, או שלא נבדקו, או שלא עלו לישראל וזה המספר. הדוח הזה הוא 'שארית דוח אפרתי', שהוא מבחינתנו הסוף של דוח אפרתי ועל פיו התחלנו את בדיקת הזכאות באתיופיה בהחלטת הממשלה הנוכחית מיולי עד דצמבר. לגבי למה לא בדקנו 2,900, שוב אני אומר, נתנו את האופציה לבדוק כל אחד שהגיע והוא מופיע ברשימה. לא שללנו מאחד. בוודאות, לא שללנו מאחד שנמצא שם ומופיע ברשימה להגיש את הבקשה, גם אם הוא זכאי, או לא זכאי.

יש עדיין בסביבות 500 איש שלא הגישו בקשות, ואלה ספיחים שאנחנו התחייבנו בפני יושב ראש הוועדה, וגם השר הנחה אותנו, ומיד אחרי פסח אנחנו מתכוונים להוציא שניים-שלושה עובדים לאתיופיה, להמשיך ולהשלים את הספיחים של הדוח הזה.

הדוח הזה, שכמה אנשים יש בו?

2,964 אנשים.

השר היה בישיבה שהיינו בה ביחד, וענה מספר פעמים, גם לאור הערת מבקר המדינה, שהשליחים יבדקו את כל 8,700 איש. השאלה התחילה מידידי, חבר הכנסת מולה, יושב ראש הוועדה, הוא שאל, בודקים את כולם? את כל ה-8,700? עכשיו שמענו את כל ההסברים החשובים, ותודה על כל מה שנעשה עד כה, ברוך ה', ההבנה שלי, ותקן אותי, זה שאת ה-8,700 כרגע לא בודקים, אלא רק את ה-3,000.

לא התייחסתי, אדוני.

אז אני שואל. אני שם סימן שאלה, בבקשה, ואני אשמח לשמוע.

ראשית, אין לנו עדיין את הדוח שמדובר עליו, של ה-8,000 - 9,000. לא קיבלנו אותו באופן מסודר. אם נקבל אותו בצורה פשוטה, אפשר להתחיל לשבת עליו ולבדוק אותו.

ההעתק נמצא אצל לשכת השר.

אני לא בורח עכשיו, תן לי את הרשימה, מרגע זה אני אגיד שיש לי, אין לי בעיה. אז אפשר לרשום שמהיום ניתן לי הדוח.

רק בשביל להעביר את זה מפה לפה, היה שווה לזמן את הישיבה.

אני לא יכול לנחש. אני משתף פעולה ואעשה הכל כדי שיקרה.

מר ארבל, אין לנו טענה אליך. אנחנו גם מודעים לזה שהגעת למשרד הפנים לאחרונה, גם אם משתמע כאילו תוקפים אותך, לא אתה הבעיה.

עם מצפוני אני שלם, אני פקיד ממשלה שמבצע את תפקידי. שנית, כל הנחיה של השר שתהיה תבוצע במלואה, חד משמעית. אם אני אונחה עוד שעה, מחר בבוקר, מרגע זה להתחיל לעבוד על הדוח הזה ולבדוק ולעשות כל מה שנדרש, אנחנו נעשה את מדיניות השר ואת הנחיחות השר כלשונן. אנחנו כרגע נערכים להוציא אחרי הפסח ולהתחיל לבדוק. אני, כמונחה להוציא את שני האנשים האלה, את מי לבדוק ואיך לעשות וכן הלאה. יש כרגע, ואתה יודע היטב, אדוני, ניסיון מאוד חזק להמשיך ולהוביל את החלטת הממשלה. מה יהיה בסופה, יוחלט כך, יוחלט אחרת, אני לא אשם.

אני מבין שמר שרנסקי הודיע בוועדה לביקורת המדינה שהוא מבחינתו מוכן לייעד עשרה עובדים אם נדרש. מה שאני מציע לכם, תיקחו את מה שהוא הודיע ואל תסתפקו רק בשניים-שלושה. אם וכאשר השר ייתן לכם הנחיה, אני אומר לכם, למען הסר ספק וכדי לגמרו את הסיפור, אל תסתפקו בשניים, תשלחו ארבעה, חמישה, ואז תאמין לי---

אנחנו נשלח כמה שצריך.

המסקנה, מכובדי היושב ראש, מדבריו של מר ארבל, שאנחנו, אתה ואני ואחרים, צריכים לפנות היום לשר הפנים שיוציא הנחיה פנימית, מעבר למה שהוא אמר בוועדה לכנסת---

מאחר שזו הצעה לסדר, זו תהיה אחת המסקנות שלנו, שיונחו על שולחן הכנסת וגם נדאג שהשר יקבל בכתובים את מסקנותיה של הוועדה המשותפת הזאת.

חבר הכנסת בן סימון, אם תרצה לדבר, אתה מוזמן, אבל אני רוצה לתת לו להשלים את דבריו.

אני רוצה להוסיף עוד משהו שגם נשמע קטן, אבל הוא חשוב. אנחנו מתייחסים לפעילות הזאת שלנו, מיולי שנה שעברה, וודאי עוד יהיה לה המשך ונקווה שיהיה לה המשך, כפרויקט יומי, כפרויקט שהוא מעבר למשימות השוטפות שלנו. לא נכון והייתי אומר אפילו שזה בלתי נסבל העניין הזה שאנחנו מממשים ומבצעים פעילות שכזו בלי שיהיה לה גיבוי תקציבי, תהליך מסודר של משרד ממשלתי. לטובת המבצע הנוכחי, הם פעילות הנוכחית עד רגע זה לא תוקצבה אפילו ברבע שקל, שאני יודע עליו לפחות, יכול להיות שהגיע למקום אחר.

אתה מדבר על תקציב למשרד שלכם.

על תקציב כח אדם, על משאבים. כן, אתה מוציא שליחים לאתיופיה, המשימות השוטפות שלהם לא מתבצעות, מישהו צריך לעשות את זה.

אני רוצה לפנות, בהזדמנות חגיגית זאת, למרות שההערה הזאת היא הערת ביניים, למשרד האוצר, כל החלטת ממשלה שמתקבלת, בסופו של דבר אתם נדרשים לתקצב את המשרדים. גם משרד החינוך וגם מהקליטה נמצאים, אבל... אני זוכר לפחות, אם זיכרוני לא מטעה אותי, בדיונים שהיו עם מר גנות, אחת הסיבות לתקוע את המשך ביצוע ההחלטה של ה-3,000 בטענה שאין לו תקציב. אפילו אין לנו תקציב לממן שליחים ואז הסוכנות נדרשה לממן את השליחים בשלב ביניים. למה אתם לא נותנים את הכלים הנדרשים למר עמוס ארבל, כדי שיוכל לבצע את תפקידו כראוי?

נערכו דיונים בנושא בעבר.

אני רוצה שאתה תגיד לי, מאז החלטת הממשלה לפרויקט הספציפי הזה, כמה כסף אתם ייעדתם למשרד הפנים?

כבר בהחלטת הממשלה נקבע שהמנהל הכללי של משרד הפנים ומינהל התקציבים באוצר יסכמו את האמצעים הנדרשים להפעלת מנגנון הבדיקה. במידת הצורך יובא הנושא הזה לאישור הממשלה.

מה שאתה אומר לי, לא נתתם כסף.

בדיונים שנערכו הוחלט שרשות האוכלוסין, במסגרת תקציבה, תבצע הסטות כספים פנימיות. רק לסבר את האוזן, יש לרשות האוכלוסין למעלה מ-1,100 עובדים.

למה את המשפט הזה אתם לא אמרתם כאשר הממשלה קיבלה החלטה? מה שאתם עושים בעצם, זה באמת לא נעים, מצד אחד מקבלים החלטת ממשלה שבאה ואומרת שצריך להביא 3,000 ואתם משתתפים בדיון ואחר כך יוצאים מהמשרד, אז אתם אומרים לשר או הממונה על מינהל האוכלוסין 'תסתדר אתה, אנחנו לא ניתן לך כסף'. כך אי אפשר לעבוד.

העובדה היא שמיולי עד דצמבר באמת, כמו שהוא תיאר, המשרד הסיט מקורות משלו, שלח נציגים ולראיה הגיעו לפה עולים. אני חושב---

זאת אומרת אם זה היה תלוי בכם, אף אחד לא היה מגיע, אבל זו כבר הערה שלי.

אפשר להשלים עוד דבר אחד בהקשר הזה? אתה ציינת שלגבי כל החלטת ממשלה, מרגע שהיא מתקבלת, יש לה תקציב בצדה, לא בנושא הזה ולא בנושאים אחרים, כך לא מתנהלים הדברים. יש לממשלה מדיניות, המדיניות מבוצעת במסגרת התקציב הכללי שמאושר למשרדים השונים, ומרבית הפעילויות אכן מבוצעות במסגרת תקציב המשרדים. מה שציין כאן מר איתי אסולין, זה שבמסגרת המשאבים וגם משאבי כח האדם שיש לרשות ההגירה שהיא רשות חדשה ושקיבלה גם חיזוקים, צריכים לעשות את סדרי העדיפויות וזה לא רק בנושא זה. כלומר באופן כללי נדרשים משרדי הממשלה לממש את מלוא הפעולות שמוצבות לפתחן, בין אם בחקיקה ובין אם בהחלטות ממשלה ובין אם במדיניות שמבצע המשרד, במסגרת תקציבם, והדבר הזה לא שונה בהיבט הזה. במסגרת הדיונים שנערכו במשרד הפנים, אלה ההבנות ש---

סליחה, בדיונים, כשמדברים על להביא מספר יותר גדול, אתם אומרים 'יש לזה השלכה תקציבית, אנחנו לא נביא', כשבאים ואומרים לכם אחר כך שאנשים מתחילים לבוא ולהגיע, ואתם אומרים 'טוב, המשרדים צריכים להסתדר'. אתם לא יכולים בצד אחד לבוא להגיד שתתקבל החלטה ובצד השני אתם אומרים שהמשרדים יספגו, זאת אומרת, 'תעשו הסטות תקציביות, תסתדרו'. אני לא חושב שזה נכון. אם זו המדיניות שלכם, אנחנו נכתוב במסקנה שלנו שלמרות החלטת הממשלה, משרד האוצר לא ראה לנכון לתקצב את הפרויקט, לפי ההגדרה של עמוס, למרות שאני קורא לזה עליית יהודים, אתם לא מתקצבים את מה שצריך לתקצב, רק החלטה בלבד. אני פה הייתי עד לדיונים שהיו, עם מר גנות, שבאמת התרעם והיה נציג שלכם שהודיע ש'אם יידרש תקציב אנחנו ניתן'. אפילו בשיחה אחרת שהיתה לי עם מר אודי פראוור, אפילו ההתערבות של מר אודי פראוור, משרד ראש הממשלה לא עזרה כדי שאתם תתגברו את... תראו מה שקורה בסופו של דבר, אתם פוגעים גם בשירות שניתן לאזרחים. דבר כזה לא יכול להיות, לפי דעתי.

(יושב ראש הוועדה - חבר הכנסת כרמל שאמה)

בבקשה, מר אודי פראוור, ממשרד ראש הממשלה.

הדיון מתנהל מתוך קונצנזוס לגבי בדיקת זכאותם והבאתם של רוב 8,700 איש שנמצאים בגונדר, אבל בחברה הישראלית יש מחלוקת ארוכת שנים לסיפור הזה. אני לא משוכנע שבקהילה האתיופית יש אחדות דעים ולכן---

איזה מחלוקת? אולי תפרט איזה מחלוקת. אני רוצה שאתה תתייחס גם להחלטה של הרבנים הראשיים על כמה שהם יהודים.

אם אדוני ייתן לי, אני אפרט.

חברים, תנו לו להשלים את דבריו.

המחלוקת הזאת היא מחלוקת נמשכת שמעורבות בה הרבה מאוד דעות, הרבה מאוד קהילות, יש לה הרבה גוונים. שלוש ממשלות ברצף בחרו במחלוקת הזו לקבל החלטה שהיא פשרה. ככה סתם ממשלת שרון, ב-2003, ובתיקון שהיא עשתה ב-2004 כשהיתה הפשרה, כך עשתה ממשלת אולמרט וכך עשתה הממשלה הנוכחית. בכל שלושה הסדרי הפשרה האלה נקבע מספר, מסיבות כאלה ואחרות, סקר אפרתי היה בסיס חשוב מאוד, ולאחריו ניתנה אמירה שההחלטה הזו, הגורפת, על ההסדר המיוחד, לא סותרת את סמכויות שר הפנים, לטפל באופן פרטני, איחוד משפחות וכולי.

הסוג הזה שאמר 'זה מה שאנחנו מוכנים לעשות', כי יש מחלוקת, לכן זה כן, ומעבר לזה, נחזור לנהלים הרגילים של המדינה, זו היתה דרכם של שלוש ממשלות. עד עכשיו, אני מדגיש את זה כי זה לא פוליטי, זה ראשי ממשלה שונים, זה אישים שונים.

ההחלטה של אריק שרון ב-2003 דיברה על להביא כל מי ש... אפילו ההחלטה לא הגדירה מספרים בצורה מדויקת, לכן אני מציע שגם בעניין הזה צריך לדייק.

אבל הרי זה מה שאמרתי, שההחלטה של 2003 תוקנה ב-2004, זה מבטא את הוויכוח הציבורי ומציג עוד פעם את אותו עיקרון שיש בעניין הזה סוג של הסדר פשרה.

משרד ראש הממשלה והמנהל הכללי של ראש הממשלה חושבים שצריך לדבוק בהחלטה הקיימת. ההחלטה הקיימת אומרת להשלים את סקר אפרתי, ואני מסכים שצריך לטפל גם בליקויים שבבדיקה של סקר אפרתי, אני חושב שאין מחלוקת שאם אמרנו סקר, אז גם הליקויים בתוך זה, ולסיים בכך את התחייבותה של הממשלה לעלייה מאורגנת, ומכאן ואילך לדבוק במה שכבר קיבלנו שלוש פעמים.

רק שאלת הבהרה. האם, מר פרוואר, תשובתך היא על דעת ראש הממשלה?

תשובתי היא על דעת המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה.

זאת אומרת לא התקדמנו מלפני שבוע בבירור הזה, למרות הטלטולים.

תשובתי היא על דעת המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה.

מאחר שאתה הולך, הייתי רוצה לשאול אותך, מבקר המדינה אמר במפורש לדבריך בשבוע שעבר, 'אתם פירשתם את הדוח שלי לפי מה שאתם רציתם, לא כפי שאני כתבתי'. המשמעות של זה, גם כשהחלתם את החלטת הממשלה ב-2008 וכלה ב-2009 התייחסתם אך ורק לספח של ה-3,000. הוא במפורש בא ואומר יש עוד הרבה זכאים, לפי הערכתו. יש עוד שצריך לבדוק, וזו החלטה ערכית, ואתם התעלמתם דווקא מהמשפט הזה, אולי משפט המפתח ביותר, ואז אתה עכשיו ואומר ועוד פעם אני אומר לך ואני אגיד לך את זה בכל הזדמנות שתהיה לי, אתם לא יכולים להיות פרשנים של הרבנות הראשית, אתם לא יכולים להחליף את הרב עובדיה יוסף, אתם לא יכולים להחליף את הרב עמר, אתה לא יכול להתעלות ולבוא להגיד לי... אני גם חי בתוך עמי, בתוך קהילת עולי אתיופיה. ממתי עושים רפרנדום בתוך העדה אם להביא או לא להביא? רק אצל יהודי אתיופיה אתם עושים רפרנדום? תעשו משאל יהודי אתיופיה. אני חושב שזה לא מכבד אתכם, זה לא מכבד את קהילת עולי אתיופיה, ואני אומר לך, הרבה אנשים דומים לכם ביארביאר, פקידים, עד 1973 אתם לא אפשרתם ליהודי אתיופיה להגיע לארץ.

השיטה הזאת שאומרת שיש מחלוקת? אין מחלוקת. הרבנים הראשיים החליטו שהם יהודים ומגיעים לארץ, צריכים להיות כאן, ואל תטענו את זה. אני חושב שזה אפילו בזוי, ההתנהלות הזאת. זה מרגיז מכאן עד הודעה חדשה.

אני רוצה לתפוס טרמפ על הלהט של חבר הכנסת שלמה מולה, למרות שלא עליתי מאתיופיה, ולשאול באמת כמי שנכנס לנושא הזה, כעולה בעצמו שרוצה לבדוק את העניין, ממה שלמדתי מחבר הכנסת ממולה ומהישיבה הקודמת שבה השתתפתי, המחלוקת הזאת, האם היא מחלוקת עניינית? או שמדובר בקושי שהעולים האלה מביאים איתם, קשיים תרבותיים, קשיים הסתגלותיים. האם יש פה משהו שנסתר מהדיון הזה ביחס לקבוצה הספציפית הזאת? אני יודע שמאז קום המדינה, עלו קרוב ל-4 מיליון איש, ואני באמת רוצה לשמוע מעבר לעניין התקציבי, האם יש בעיה ספציפית ביחס לקבוצה הזאת, בגלל ההתאקלמות הקשה שלהם, בגלל המעבר הכמעט דרמטי מאתיופיה לישראל ומה שכרוך בכך.

הייתי אתמול בדיון מפלגתי ואחד הדוברים דיבר על הקושי. צריך אולי לצמצם בגלל הקושי של האנשים האלה להסתגל. האם יש משהו שנסתר מעינינו ביחס לקבוצה הספציפית הזאת?

ושוב, אני לא שואל על עניין מעשי, לגבי התקציב. לא יודע מי הנציגים, האם בחברה הישראלית, בתכנון העתידי שלה לטווח ארוך, הקבוצה הזו מטילה סימן שאלה ביכולת שלה להיות קבוצה הומוגנית? או שלא? או שבעצם אלה עולים כמו כל העולים מחבר העמים, ואני יודע, כשפתחו דלתות לעולים מחבר העמים, לא בדקו, פתחו אותן יותר מדי לרווחה, לא תמיד הקפידו על ברית המילה ולא תמיד הקפידו על יהדותו של זה, כי העלייה הזו היתה חשובה מכל הבחינות. פה, בפעם הראשונה אני נתקל באיזה שהוא קושי שנסתר מעיניי, האם הוא קיים? ואם הוא ישנו, אנא מכם תגלו לי אותו, כדי שנדע במה מדובר.

תודה רבה, חבר הכנסת בן סימון.

מר אברהם נגוסה.

אני אתייחס לשאלה שלך אולי בסוף, אבל חבל שנציג משרד ראש הממשלה מדבר ויוצא, לפני שהוא שומע או עונה לשאלות שאנחנו רצינו להביא. חבל מאוד, זה מראה איך מזלזלים בנושא, איך הם מסתכלים על הנושא.

קודם כל, אני רוצה להתייחס למה שמר עמוס ארבל אמר, שסקר דוד אפרתי לא התבצע במלואו, וזה לא סוף הרשימה, מכיוון שהרשימה נמצאת בידם, יש כמה היבטים בתוך המהלך שהם בדקו. למשל, אם ילדים שנולדו, שהיו קטינים בזמן הסקר, הם לא נרשמו כראש משפחה, בתוך המשפחה הם מופיעים כמספר. נגיד אם ראש המשפחה, מול ראש המשפחה כתוב 8 נפשות, אז זה אומר שיש בעל ואישה ועוד שישה ילדים. מ-99' עד עכשיו הילדים האלה התבגרו ובנו משפחה והפכו להיות ראש משפחה, השם שלהם לא מופיע כראש משפחה, אבל השם של אבא מופיע כראש המשפחה, אז הילדים האלה נדחו, לא הביאו אותם והשאירו אותם הן באדיס, הן בגונדר, בגלל המדיניות השערורייתית שאומרת שאם השם של ראש המשפחה לא מופיע ברשימה, לא להעלות אותו. זו סוגיה אחת.

סוגיה שנייה, כיוון שבהחלטת הממשלה מ-2003 הקריטריון מדבר על מי שיהודי מצד אמא שלו לכל הדורות, אז אם ראש המשפחה, הבעל, הוא לא יהודי מצד אמא שלו, יהודי מצד אבא שלו, אז אשתו היא יהודיה מצד אמא שלה, כי החלטת הממשלה מדברת על כך שאחד מבני הזוג צריך להיות יהודי, אז הצד של האישה לא נבדק, אוטומטית המשפחה הזו נדחתה ונשארה שם.

הסוגיה השלישית, שבתוך הרשימה היו קודים, קודים כדי להפריד מי יהודי מצד אמא ומי יהודי מצד אבא, ומי יהודי משני הצדדים. בתוך הרשימה, המחשב, הפוקדים, לא שמו טוב, אז הקוד לא מופיע מול השם שלו, אוטומטית משפחה כזו נפלטה מהעניין. כלומר שהשאירו אותה כי לא נכנסה לרשימה הפוטנציאל.

שלושה הסוגים האלה, כתוצאה מזה יש משפחות שנשארו באתיופיה ולכן לא עשיתם את העבודה בצורה מלאה. מתוך ה-3,000 שהיו צריכים לבדוק, בדקו 2,485, לאותם 500 שמענו את הסיבות, אמנם אני לא חושב שזו הסיבה, אבל נניח. כל אלה שנבדקו, ה-2,485, לפי טענתו יהיו בערך 1,000 זכאים. רובם לא יהיו זכאים, למה? למה אני אומר את זה? כי הזמינו אותם מהכפרים, כאשר החלטת הממשלה של 2008 מדברת על מי שנמצא בגונדר לפחות שנה. אז אם אתה מזמין אותו עכשיו מהכפר, הוא לא ממלא את הקריטריון, ולכן בוודאי הוא לא יעלה. לכן אל תספרו לנו שאתם תעלו 3,000, זה לא יהיה, כי רשימת הקונפורטי נעשתה בצורה חבלנית, כדי לעצור את המשפחות האלה, כאשר יש רשימה, סקר דוד אפרתי-ולדמן, הם המציאו רשימה אחרת על ידי קונפורטי שנרשמו אנשים שלא זכאים על פי קריטריון החלטת הממשלה, וזו העובדה.

אני רוצה להתייחס למה שאמר מר אודי פראוור, שהלך. אני חושב שמי שהכשיל את ממשלת שרון מלפתור את הבעיה הזאת, מי שהכשיל את ממשלת אולמרט וגם עכשיו הולכים להכשיל את ממשלת נתניהו, אלה פקידים במשרד ראש הממשלה.

מאיזו סיבה?

הסיבה היא שיקולים כלכליים.

כלכליים בלבד?

בוודאי. כי אני אגיד לך למה. מבחינת המעמד המשפטי, יש החלטת ממשלה, קריטריונים ברורים. מבחינת יהדותם, יש החלטה של הרבנים הראשיים, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב עמר, הקייסים, הרבנים של העדה. יש החלטה ולכן מעמדם הדתי ברור. מעמדם המשפטי ברור, מבחינת החלטת הממשלה. אז איזה סיבה עכשיו אנחנו נדבר?

אני אוסיף עוד סיבה, ברשותך. חבר הכנסת בן סימון, השאלה שלך על השולחן, אף אחד לא מסתיר את הסיבה, אף אחד לא אומר. אני אגיד את זה ככה; אם הם היו יודעים לנגן על פסנתר, כחולי עיניים ובלונדיניים, הכל היה יותר קל. אני אומר את זה בלי חיוך, בשיא הרצינות ובתור אחד שעוסק בעניין הזה רק כמה שנים, היה גם באתיופיה. חברים, השאלה במקומה, זו תשובתי. אני יודע שזה קשה, אנחנו נאבקים בזה, ברוך ה', צריך לומר די בהצלחה. עד עכשיו, גם הודות כמובן לממשלת ישראל ולגורמים נוספים, עלו רבים וטובים. צריך ואפשר לשים לזה קץ, פשוט להביא את מי שייבדק, יימצא כיהודי---

חבר הכנסת אריאל, יש עדשות היום בכל צבע, שאתה יכול לשים, ואתה יכול להפוך עולה מאתיופיה לתכול עיניים, אני ראיתי את זה, ואתה יכול גם לצבוע את השיער, השאלה היא אם מעבר לקוסמטיקה זה עניין עמוק?

את הפנים ואת הידיים אתה לא יכול לצבוע.

אז יש בעיה עדיין, אתה אומר.

חבר הכנסת בן סימון, אני אגיד עוד משפט ואני לא רוצה להרחיב יותר, אני חושב שהדברים הם ברורים; אין ולא היתה אף פעם, גם בימים שעלו למדינת ישראל מאות אלפי יהודים מכל הפזורות, כבר לא היו אוהלים וראש הממשלה ושר האוצר דאז לוי אשכול אמר, 'אז תוציאו את הפחים', מזה נולדו הפחונים, כי לא היו אוהלים, וקלטו. אין קהילה בעולם שמדינת ישראל מתייחסת אליה עם מכסות, מה שנקרא קווטות, אין פגיעה יותר חמורה בציונות ובכל מה שאנחנו ביחד כולנו מגלמים במובן הזה. במובן הזה זה לא הממשלה הזו, גם קודמותיה עסקו, הכל תחת הכותרת 'קשיי קליטה', אז בואו נביא לאט לאט ונקלוט. זה פשוט דבר חמור, אין לי מלים יותר מאלה, ואם אנחנו בישיבה הזאת נוכל לקדם במשהו פתרון לבעיה, זה יהיה שכרנו.

ברשותכם אני רוצה לסיים את דבריי. בסגנון שלי אני רוצה לענות לך על השאלה של מה הבעיה הספציפית. לדעתי הבעיה הספציפית והמיוחדת של העלייה הזאת, שאנחנו לא עשירים, לא פרופסורים, לא מהנדסים, באים מאפריקה---

ולא מנגנים בפסנתר.

וגם אני חושב שהצבע עושה את שלו. לכן אני חושב שפה הפקידים, כמה שיותר האינטרס שלהם לסגור את העלייה הזאת, ולכן לא משנה איזה שר בא ואיזה שר הולך, הפקידים נשארים ומכשילים את השרים האלה. יש לנו שר פנים עכשיו שתומך והוא הגיש הצעה לממשלה לבדוק ולהעלות את ה-8,700. הנה, במשרד ראש הממשלה הפקידים סתמו את הדרך, אפילו את ההצעה ששר הפנים הביא, לא מעלים לדיון בקבינט, זה אנטי דמוקרטי. אפילו לא מביאים את זה לדיון, להצבעה, זה פשוט נגד כל הדרכים הדמוקרטיות.

לכן מה שאני מבקש מהיושב ראש ומחברי הכנסת, שהוועדה הזו תקבל החלטה שראש הממשלה ופקידים במשרד ראש הממשלה יביאו את הצעת שר הפנים להחלטה בקבינט. פשוט לבדוק ולהעלות אותם. זה אלמנטרי, זה הבסיס בנושא הזה.

תודה רבה למר אברהם נגוסה.

אני רוצה להעיר שנציגת משרד האוצר נאלצת לעזוב אותנו, למישהו יש שאלה ממוקדת שהוא רוצה להפנות? בבקשה.

בהמשך למה שנאמר, כפי שידידי מר עמוס ארבל דיבר לגבי העלייה, כאשר בשלושה חודשים כבר הגיעו כמעט 900 נפש, אני אומר שבתקציב של 2010, שאנחנו נמצאים בו, עוד במהלך הזה, עוד חודשיים זה יעבור את ה-1,500, שתבורך העלייה, אבל מבחינת תקציבים, שתדעו שמשרד הקליטה לא מתוקצב מעבר לזה, במשרד הקליטה אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד קשה מבחינה תקציבית, במיוחד בדברים האלה ובכל הפעילויות שאנחנו עושים, לכן הייתי חייב להודיע.

אתם הגשתם בקשה תקציבית מסודרת למשרד האוצר?

בוודאי, מוגשת, אבל מאושר תקצוב של 1,000 - 1,200 וזה מאוד מקשה עלינו. אני אומר את זה כאן, מאחר וגם גב' מיכל צוק פה.

קודם כל אין לי שום בעיה גם להתייחס כאן, אני רק אשמח שמשרד הקליטה, בהתנהלות נכונה, אם יש בעיות נקודתיות, יפנו אלינו בצורה נקודתית.

יחד עם זאת, כמו שאמרנו גם בדיון הקודם, שהיה בוועדה לענייני ביקורת המדינה, משרדי הממשלה השונים מחויבים לבצע את החלטת הממשלה ומדיניות הממשלה כפי שהיא כיום, כלומר לפי החלטות הממשלה, לרבות קצב הקליטה שנאמר בה, ואני חושבת, ותקנו אותי אם אני טועה, שלפחות הנתונים שבידינו, ואם יש איזה שהוא קושי, אנחנו נשמח לשמוע, מתוקצב משרד הקליטה בהיקף שמאפשר לעמוד בהחלטת הממשלה. זה למיטב ידיעתי.

זו החלטת הממשלה הנוכחית, אני לא יודעת על החלטת ממשלה אחרת.

אני חייב להבהיר. החלטת הממשלה הקודמת דיברה על מאה עולים בכל חודש, ואז אם אנחנו עושים את המכפלה זה בדיוק מה שאמרתי, 1,200. 1,200 בשנת 2010. תוך חודשיים וחצי הגיעו כבר כמעט 1,000, עד ה-22 נסגור את ה-900 ומשהו. זאת אומרת, אם נכפיל לפי העלייה הזאת בחודש מאי מקסימום כבר גמרתי את התקציב הזה.

אבל היא אומרת לך שלא פניתם אליה בצורה מסודרת.

אדוני, פנינו.

אני רוצה להשלים. קודם כל, למיטב הבנתי, תקציב משרד הקליטה מאפשר לעמוד במימוש החלטת הממשלה. אם אתם טוענים משהו אחר, אז אני אשמח לדעת ולראות ולהגיב.

מה שאת אומרת, אם אמורים להגיע עוד עולים, אתם צריכים לעצור אותם. זה מה שאת אומרת.

אני כפופה, ואני חושבת שכל משרדי הממשלה כפופים להחלטות הממשלה והחלטות הממשלה מאוד ברורות בנושא הזה, של קצב העלייה בהתאם למי שיאושר, או יימצא זכאי לעלות. בהיבט הזה, זאת מדיניות הממשלה. דבר נוסף---

רגע, בואי נחדד את הדברים. אני חוזר ומקשה עלייך, זאת אומרת אם החלטת הממשלה דיברה על 1,200 אנשים, זאת אומרת לא יכולים להביא 1,200 וחצי, למרות אין חצי בן אדם. זה מה שאת אומרת פחות או יותר, בדברים שלך.

למה פחות או יותר? זה מה שהיא אומרת, היא מדברת עברית.

יש החלטת ממשלה.

אני רוצה לחדד רק, שיהיה ברור.

אני חושב שגם עמוס ארבל ממשרד הפנים התייחס לזה, כדי להביא עולים שלא לפי החלטת הממשלה, צריכה הממשלה לקבל החלטה אחרת. כלומר זאת המדיניות שאנחנו מבצעים, ויחד עם זאת באופן שוטף, גם בנושאים האלה וגם בנושאים אחרים מתקיימים דיונים עם משרד הקליטה על בקשות תקציביות שלהם ואני מניחה שהנושא הזה, של עליית בני הפלשמורה, או קליטת עולי אתיופיה, נמצא ממילא בדיונים בין המשרדים באופן שוטף.

רק שאלת הבהרה; האם מבחינתכם גם זכאי חוק השבות, גם זכאי בני הפלשמורה, הכל מתערבב אצלכם? חייבת להיות מכסה אצל יהודי אתיופיה, 1,200, לפי החלטת הממשלה?

לא הבנתי את השאלה.

מבחינה תקציבית יש גם כאלה מתוך ה-900 שדיבר עליהם מר דוד יאסו, שהגיעו, יש גם זכאי חוק השבות ויש גם זכאי חוק הכניסה, לזכאי חוק השבות, אם נניח מתוך 500 זכאי חוק השבות, אתם לא סופרים אותם ב-1,200, או שבכלל בכל מקרה צריך להיות מכסה ליהודים מאתיופיה?

הכל ביחד.

איך את מתייחסת לשאלה הזו?

קודם כל אני מסתכלת על החלטת הממשלה ואנחנו---

אני שואל שאלה, האם אתם עושים הפרדה בין חוק הכניסה לחוק השבות מבחינה תקציבית? זאת השאלה שלי.

אני אומרת עוד פעם, יש תקנות תקציביות שונות במשרד הקליטה, כמו במשרדים אחרים, שנותנים מענה לאוכלוסיות השונות שמטופלות על ידם. כרגע קצב הקליטה של בני הפלשמורה הוא לפי החלטת הממשלה. אם אתה מעורר כאן סוגיה שאני לא מכירה אותה, שיכול להיות שיש כאן דברים אחרים, אני אשמח ל---

אני מציע להאיר את הנקודה הזאת, כמה מתוכם עלו לפי חוק השבות, לעניות דעתי זה 200-300, אולי אני טועה, ואם כן, תפחיתו את המספר, אל תספרו... כשדנים גם על ה-3,000 אני מציע בכלל לא להכניס ללקסיקון את שאלת חוק השבות. היא לא קשורה.

התקציב הוא דו שנתי, ב- 2009 לא עלו, ב-2009 ו-2010 לפחות לפי שיטתכם צריכים להיות 2,400, לפי החלטת הממשלה, מה את אומרת, 100 לחודש---

לא כולל את זכאי חוק השבות.

בחצי האחרון של 2009 בדקנו מעל 300 איש, נפשות, שהם זכאי שבות, שלא קשורים ל-3,000.

אבל מבחינה מספרית במסגרת העלייה אתה סופר אותם בתוך ה-900.

לא, הם בנוסף. ללא שום קשר, זה עובד כל הזמן שוטף, הם יכולים להיות על אותו מטוס, הם יכולים להיות באותו מרכז קליטה, מבחינתנו הם שונים לגמרי בתהליך.

טוב.

קודם כל אני שמח שמתקיים דיון. כשמגיעים העולים, אנחנו מקבלים אותם במרכזי הקליטה, קולטים אותם, קולטים בצורה הטובה ביותר, שהקליטה שלהם תהיה מוצלחת יותר ושיהיו מעורים בחברה הישראלית.

כמישהו שנמצא בקשר יומיומי עם העולים החדשים, רואה את סבלם ואת הנתק שיש בין המשפחות, גם יצא לי להיות עם המשלחת שיצאה לאתיופיה, הקרע הזה שהאבא נמצא כאן והילד נמצא שם, בלתי אפשרי להיקלט ולהיטמע בחברה הישראלית. זו עובדה. לכן אני מאוד מקווה שהסבל האנושי הזה ייגמר במהרה.

עם זה אני רוצה להעיר הערה נוספת. אני אחד הוותיקים ומתעסק בקליטת העלייה, יש אנשים באזור טגראי, צפונה יותר, שבעצם אף אחד לא שומע את זעקתם. שנים רבות מתכתבים, אטימות כזאת לא ראיתי. לא ראיתי. אלה זכאי שבות. לי יש משפחה קרובה מדרגה ראשונה שאני הגשתי אותה למשרד הפנים בחודשים האחרונים, ועדיין לא עלתה. למה? למה, אני שואל. חבר הכנסת מולה גם יודע על הנושא הזה, זה פשוט לא יאומן, אומרים בכח תפגינו---

היה דיון בסוגיה הזאת של עולים מאזור טגראי, התקיים דיון בכנסת הקודמת ובהמשך גם בכנסת הנוכחית כתבנו מכתב. שר הפנים כתב לי תשובה שאומרת שהוא הנחה את המשרד לבדוק גם את האנשים מאזור טגראי. יש לה את המכתב שלי, נדמה לי שגם העברתי אותו. השאלה אם אתם, מר עמוס ארבל, גם בודקים באותם אזורים. כמובן אנחנו מדברים דווקא באזור הזה כי מדובר לפי מה שאני מבין על זכאי חוק השבות. השאלה אם אתם בודקים או לא בודקים.

אני רק אסיים. אני חושב שאנחנו מדברים על יהודים שמגיע להם לעלות לארץ, נפרדו מהמשפחות שלהם. האזור הזה, אתם יודעים, מוכה מלחמה, ולכן נשארו כמה משפחות, ואני רוצה להבטיח מעל הבמה הזו שאנשים האלה, חצי מזקני העדה היו נוכחים באישורם, אנחנו לא יכולים להביא בדרך כזו או אחרת שום אדם אחר שלא זכאי עלייה. אני רוצה להבטיח את זה פה בבמה הזאת, ומול הכנסת. לכן אני מאוד מבקש, מר עמוס ארבל, ידידי, לבדוק את האוכלוסייה הזאת, להביא את החכמים שלה, את זקני העדה שלה, להושיב פעם אחת ולראות את זה.

אני רוצה להגיד לך, יש למשל מתוך 10 אחים, 4 אחים כאן, אחד מהם עלה ב-82' כילד, קוראים לו שי והוא נמצא בארץ, ואביו נפטר, אחיו עכשיו נפטר, למה אתם מחכים? למה? למה האחים צריכים להיות 4 אחים פה ו-6 אחים שם? מישהו יכול להסביר? מישהו יכול לתת את הדעת?

אני משמיע את זעקתם, כמי שעוסק בנושא קליטת העלייה ומבקש לבדוק ולסיים את הנושא של עליית יוצאי אתיופיה. תודה רבה.

דר' דקלה דהן, נציגת משרד הבריאות, אם יש למישהו שאלה למשרד הבריאות. מולה דאסאש, בבקשה. בני משפחתך נמצאים בגונדר.

אני עליתי ב-2002, עם שלושה אחים שלי ונשארה רק אמא שלי באתיופיה ואנחנו מאוד מתגעגעים אליה והיא לבד, אין לה מי שייקח אותה לבית חולים, אין לה מישהו שיכין לה אוכל, ואני מכינה את האוכל פה ואני לא יכולה לאכול, אני נזכרת באמא שלי, אמא שלי לא אוכלת, אני חושבת שהיא רעבה, אין מי שיאכיל אותה. אמא שלי מבוגרת, היא בת 70, ואין לה מי שיעזור לה, ואני מבקשת כל הזמן תביאו את אמא שלי, תצילו את החיים שלה. אם אמא שלי שמה מתה ואני לא רואה אותה, חס וחלילה, החיים שלי, זהו, נגמרו. כמו שאמא שלי שם נשארת והיא תמות, גם החיים שלי פה נגמרו. אני מבקשת שתביאו את האמא שלי. כל זמן שאני הולכת למשרד הפנים, 'תמתיני', עד מתי? עד שהיא תמות? עד שאני לא אראה אותה? בבקשה. אני מבקשת, זו מצווה, תעשו מצווה. מישהו שאין לו אוכל, אתם נותנים, נכון? למי שאין לו בית, אתם נותנים בית, נכון? זו מצווה שאתם עושים. גם פה זו מצווה, תעשו לי, בבקשה תעזרו לי. תעזרו לי, תצילו את החיים שלי, באמת. בבקשה. אני כל הזמן בוכה. אני לא חושבת על הילדים שלי. איך הילדים מתקדמים בלימודים? אני לא רואה, אני לא מסתכלת, על עצמי אפילו, מה יהיה, מה יקרה לי, על עצמי, אני חושבת רק על אמא שלי. רק אמא שלי נשארה שם. בבקשה. אחים שלי עלו איתי, אמא שלי רק נשארה.

למה אמא שלך לא באה? למה אמרו לה שהיא לא יכולה לבוא?

אני לא יודעת.

הייתם ביחד בגונדר?

אני הייתי בצבא, אחים שלי כן היו איתה, והם עלו. אח שלי הוא עלה ועשה צבא שנתיים, ואמא שלי רק נשארה שם.

מר יוסף פייט, מארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה, בבקשה.

בראש ובראשונה אני רוצה להודות ליושב ראש על הישיבה המבורכת הזאת, שמגלה רצון לפתור את הבעיה הקשה הזאת. אני מודה לכבודו.

דבר אחד רציתי להבהיר, כי תמיד אני שומע סיפורים שאין לדבר סוף, שהמספרים משתנים וכולי, דברים מסוג זה, בלי להתייחס לעניין, אם זה דבר ציוני או יהודי, שתהיה מכסה ליהודים, הטענה שהמספרים משתנים כל הזמן זה פשוט עובדתית לא נכון, ואפשר להוכיח את זה ממקורות מוסמכים. ב-2003, כשראש הממשלה שרון, שיהיה בריא, החליט ההחלטה שלו, שיגרנו מכתב על ידי מר סלי מרידור, יושב ראש הסוכנות דאז, שהיה חתום עליו ראש הקהילות המאוחדות של ארצות הברית וגם ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה, שבו אנחנו אמרנו שיש 24,000 יהודים שנשארו באתיופיה ואנחנו התבטאנו בנכונות שלנו לתת את המפתחות לסוכנות היהודית מיד, אם הם יעלו אותם.

בינואר 2005, כשהיתה עוד החלטת ממשלה, היה הסכם חתום על ידי הסוכנות היהודית שאמר שהמספר היה 20,000, כלומר 24,000 פחות 4,000 שעלו, אז זה אותו המספר. מה שקרה, אם מפחיתים מ-20,000 שהיו ב-2005 את מספר אלה שעלו מאז, יש אותו המספר שנמצא היום, של 8,700, כולל ריבוי טבעי.

זה פשוט עובדתי שלפחות שבע-שמונה שנים, מאז שהיו החלטות הממשלה, שלא נשתנו המספרים, וזה גם עובדתי שהגופים בארצות הברית הביעו נכונות, ולא רק נכונות, אנחנו הפצרנו בסוכנות היהודית לקחת אחריות בעניין כדי שאנחנו נוכל ללכת הביתה ולסיים את הפרשה.

אז כל הסיפורים שהמספרים משתנים כל הזמן, יש מסמכים שמראים להיפך. תודה רבה.

הדובר הבא, תצילו אביי.

תודה רבה על ההזדמנות שקיבלתי. אני רוצה להציג את הסבל של החיילים שמשרתים בצבא ההגנה לישראל, לא רק את הסבל שלי, ואני רוצה שממשלת ישראל וכל גוף שאחראי לדבר הזה, וייגע ויחקור את העניין הזה וכבר יוציא את החיילים שסובלים ושמשרתים בכל מיני יחידות, והם סובלים 24 שעות, וחולמים, והנוער לפעמים רוצה להתגייס, אבל יש לו גם משפחה... למשל יש לי אחות שמחכה 12 שנה ועדיין לא עלתה. אני לא יודע מה הסיבה. אמא שלי, יהודיה כשרה משני הצדדים, ואין כלום, אין ספק בזה. אני בטוח, אני אופטימי שהיא תעלה, אבל אני לא יודע מה הבעיה של הממשלה, מה הבעיה של משרד הפנים, ועדיין לא מעלים אותה. היא מחכה 12 שנים. האמא פה. רק אחותי נשארה שם. אני, כמו שאתם רואים אותי, אני משרת בצבא ההגנה לישראל, וגם אחי הגדול משרת, ואת אמא שלנו השארנו, אמרנו שאנחנו צריכים לשרת, זה החוב שלנו, אנחנו חייבים להגן על המדינה שלנו והתגייסנו, אבל זו הטובה שקיבלנו. אני מתלונן כבר חמש שנים, גם כשהייתי בטהון, והגשתי חמישה-ששה מכתבים למשרד הפנים ואני לא יודע ואפילו הם לא יודעים איפה שמו את המכתב שלי, וכל פעם שאני שואל אותם, הם לא יודעים. בזמן האחרון עשו תחקיר לי ולאמא שלי, וכל פעם שאני מתקשר אליהם 'תחכה בסבלנות'. עד מתי אני אחכה? אם אמא שלי זכאית והיא עלתה על פי ההלכה, יהודיה לכל דבר, קל וחומר אחותי, גם היא צריכה לעלות. עד מתי אני אחכה? עוד 12 שנים?

כמה זמן לא קיבלת תשובה? מתי שלחת את המכתב? חמש שנים?

כל פעם אני שולח להם.

ולא קיבלת אף פעם תשובה כתובה? תעביר לנו בבקשה את המכתבים שלך, אנחנו נבדוק. אולי שלחו תשובה למקום אחר. אני לא מאמין שמשרד ממשלתי לא עונה חמש שנים

וגם לפני שלושה חודשים היתה ועדה---

אני חושב שעל פי חוק משרד ממשלתי חייב לענות בזמן קצוב.

לפני שלושה חודשים היתה ועדה והבטיחו לי שיקיימו, עשו לי תחקיר ולאמא שלי, ולא עשו כלום, עדיין לא זז כלום.

אני מבקש ממך, אם תוכל להעביר לנו את הפניות, זה מאוד מעניין אותי למה לא ענו לך.

זו דוגמה אחת.

אוקי, אפשר לבדוק את הדוגמה האחת ולהבין את המסקנה הכללית יותר.

אני רוצה להציג את הבעיה של הנוער של היום, במקום להתגייס ולשרת את המדינה, הוא הולך לעבוד ולפרנס את המשפחות שלהם שם. במקום לטפל פה בנוער, או במשפחות... תנו צ'אנס ותעלו את האנשים שמגיע להם, תבדקו, אני לא אומר שלא לבדוק, אבל תבדקו אחד אחד, אבל למה שיחכו שנים? למה 12 שנים, 6 שנים? תבדקו ותעלו כבר, נסגור את העניין הזה. מי שמגיע לו, יעלה.

תודה.

טמרת טגנייץ, בבקשה.

אמא שלי לפני תשעה חודשים התאבדה במרכז קליטה טללים. אני נשארתי לבד, בלי אבא ולא אמא, מה התשובה? אחים שלי ואחות שלי נשארו באתיופיה ואין להם אף אחד, ואני לבד פה סובלת. אז מה התשובה שלכם? בשבוע שעבר באתי, הייתי פה.

בת כמה את?

אני בת 18, אני לבד, אני נמצאת עכשיו בחיפה. אז מה עם העניין הזה? מה אתם אומרים לי? אני לבד, זה לא מעניין אתכם?

מאוד מעניין אותנו, בגלל זה אנחנו יושבים פה, אנחנו רוצים שזה יעניין עוד אנשים, בגלל זה אנחנו---

זה לא מספיק שאמא התאבדה? זה לא מספיק? אתם מחכים שאני אתאבד? אין לי אף אחד, אני לבד, איך אני יכולה להיות לבד? אני לא יכולה. אני רוצה שדחוף תביאו לי את האחים שלי, ממש אני רוצה אותם, אני לא יכולה להיות ככה, אין לי מישהו על ידי, אני לבד.

אל"ף, את אולי בלי משפחה, אבל את לא לבד, את נמצאת בתוך מדינת ישראל, המדינה אמורה להיות איתך ולדאוג לכל מה שצריך, וגם לדאוג שבני משפחתך האחרים יגיעו במהרה לארץ. אני הבנתי שאת הפנית את הדברים לפני שבוע למשרד הפנים, בישיבה קודמת? הייתי רוצה לשמוע ממשרד הפנים.

מר עמוס ארבל יצא.

אני רוצה שתביאו לי דחוף, אני לא יכולה להיות בלחץ הזה. לא יכולה.

את צודקת, בגלל זה אנחנו יושבים פה היום.

אז תגידו לי מה הפתרון.

אנחנו מנסים להגיע לפתרון כמה שיותר מהר, ולדעתי גם יהיה פתרון. אני רוצה לשמוע את ההתייחסות הנקודתית.

אני יודעת שהעניינים שהועלו בישיבה הקודמת הועברו לטיפול, גם מול שר הפנים, ואמורה להתקבל תשובה בזמן הקרוב.

אני חושב שהמקרים הספציפיים האלה, הייחודיים, הכל כך קשים, צריכים לקבל סדר עדיפות דחוף ועליון, עוד לפני הפתרון הטוב והכולל.

בסוכנות היהודית, אני מכיר את הילדה הזאת, ליוויתי אותה כשאמא שלה נפטרה.

התאבדה.

מה הבעיה להביא את האחים שלה בטיסה מיוחדת?

אנחנו ביקשנו---

בגללה, אפילו שאמא שלי התאבדה, בגללה.

אני אישית פניתי למשרד הפנים, עשרות פעמים, לא קיבלתי תשובה, כי... אני ליוויתי אותה גם כשאמא שלה התאבדה.

אדוני היושב ראש, המציאות שנציג ראש הממשלה היחיד, הרי לא מגיע המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, שהוא בעצם האחראי על זה מטעם ראש הממשלה, לא מגיע מזכיר הממשלה שאחראי על ביצוע החלטות הממשלה---

אני כבר אתייחס לזה.

ואז מגיע נציג אחד, אבל הוא עוזב אותנו, משאיר אותנו לבדנו.

הוא מיהר לפגישה עם המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה.

הוא מיהר, אבל האחים שלה גם ממהרים.

אני מסכים איתך.

ונציג משרד הפנים גם ממהר. כולם פה ממהרים. אולי אפשר למהר להביא את ה---

יש עוד מישהו שמעוניין לדבר? מי כבודו?

הבן שלי לא מגיע, סבתא בארץ, אמא שלי בארץ, כל המשפחה בארץ, הוא נולד באדיס אבבה. כל הזמן אני אתקשר, לא, רק כל הזמן 'חכי', מה כל הזמן 'חכי'? אני 13 שנה בארץ, אמא שלי וסבתא שלי 7 שנים בארץ, הוא לבד, בגיל 23, מה? אין לו משפחה, כלום, רק נולד. מה יעשה? לי קשה. לי בעיה, קשה לי. הוא לבד.

אלה מקרים, 70% מהם שממתינים שם, יש להם משפחות פה בדרגה ראשונה, הורים, ילדים, אחים ואחיות.

זה נתון שלא נמצא במחלוקת?

זה נתון, זה שנים כבר.

לא, ש-70% מהממתינים נמצאים בקרבה ראשונה לאנשים---

איזה ממתינים?

גברתי, תענו להם תשובה שלילית. תענו להם, תגידו 'התשובה היא לא, אתם לא זכאים, אתם לא עולים'. תשובה, בסדר גמור. אפשר לפנות לבג"צ, אפשר לעשות... מה הדבר הזה שאדם מחכה פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם? אין לזה סוף, מה אתם רוצים מהם?

מאחר ואני לא מצויה בפרטי המקרים, אפשר להעביר את פרטי המקרים, זה ייבדק---

את יודעת שזה עבר ארבע פעמים לפחות?

וייבדק האם אכן לא ניתנה תשובה.

אפשר לדעת מתי תהיה תשובה? את יודעת מה? יועבר עוד פעם.

אני לא הדרג שמטפל---

הבנתי, בסדר. אין לי טענה אישית.

הרב מנחם ולדמן ממכון 'שבות עם', בבקשה.

נערות או אמהות בוכיות קשה לראות, לעומת הבעיה עצמה. אני רוצה באמת להסביר את הדברים. יש מאות רבות של אנשים שממתינים היום בגונדר. אני חזרתי רק לפני עשרה ימים משם, אני הולך ובא ונמצא עם הקהילה כל הזמן. מאות אנשים שלפי כל הקריטריונים של החלטות הממשלה היו צריכים להיבדק ולהגיע ארצה גם כן, והם לא נבדקו אפילו. יש מאות רבות נוספים שלפי כל הקריטריונים של הממשלה, ההחלטות האחרונות והחלטות לפני כן, היו צריכים לעלות ולא עלו, מכיוון שהתפקוד של פקידי משרד הפנים הוא שערורייתי. נותנים להם רשימה לבדוק והיא לא קולעת למי שצריכים להיבדק. יש אנשים שמופיעים...

אני אישית בדקתי, לבקשתו של משרד הפנים, מקרים מסוימים, כדי שיראו תמונה. אחותו, פגשתי אותה בגונדר. 12 שנה ממתינה, היא מופיעה ברשימת המפקד של אפרתי-ולדמן מ-99' וממתינה כבר בגונדר מ-99' ומשרד הפנים יודע והתיק שלה נמצא במשרד הפנים, ושאלתי את הפקיד במשרד הפנים, כשהייתי שם כמה פעמים, למה אתם לא קוראים לה? 'לא קיבלנו הנחיה לקרוא לה'. יש פה אטימות לא תשוער.

כך גם למשל דברים שהלכו לבג"צ. יש ילדים שמופיעים במפקד ב-99' כשהם היו ילדים, בני 16, 17, כעבור כמה שנים התחתנו, הקימו משפחה. הם יצאו אוטומטית מהפוקוס של משרד הפנים, ללא שום הבנה, שום היגיון, ולא בודקים אותם, אז לא פלא שהם מחכים עוד 12 שנה.

לגבי השאלה ששאלת, הקהילה היא קהילה סגורה. מ-2007 לפחות אין יוצא ואין בא, גם אם אתה, חבר הכנסת שאמה, תקיש בדלת הכניסה, לא ייתנו לך להיכנס בלי אישור, בגלל שהקהילה שמורה כקהילה יהודית. הקהילה הזו אחד אחד נבדק על ידינו, על ידי הקהילה, על ידי הנציגים שלה, אכן 70% יש להם קרובים בארץ מדרגות ראשונות, כלומר אבא, אמא, אח ואחות. כל היתר יש לפחות דודים, בני דודים בוודאי, כך שלא מדובר פה על קבוצה אחרת.

אני אומר שמשרד הפנים הוכיח שהוא שוגה בדרך הבדיקות שלו פעם אחר פעם, וזה גרם לסבל נוראי. רק החלטה שכל הקבוצה שנמצאת שם תיבדק אחד לאחד וייתנו להם תשובות, להערכתנו 90% מהם עונים לקריטריונים של החלטת הממשלה מ-2003, כלומר שהם צאצאים ליהודי אתיופיה מאימותיהם. כלומר הם יהודים על פי ההלכה. 90% מאלה שייבדקו משם. זו החלטה שיכולה לפתור את הבעיה. אם כל פעם ישלחו לבדוק 20, ומשרד הפנים ישמיד 3, ניצור עוד טרגדיות. יש פה החלטה שצריכה להיות ברורה, ואנחנו עוד נסוגים מהחלטתו של מר אריק שרון מ-2003, שלא קצב מספרים או מכסות, הוא אמר 'כל מי שהוא צאצא ליהודי אתיופיה מאימותיו, יעלה'. כבר הגענו למצב שתבדקו את הרשימה הזו, זו הקהילה.

קשה, גם ילדים, גם בעל שלי נפטר, הרבה ילדים קטנים, אני לבד. גם האחות שלי, אח שלי , באתיופיה, רק אני לבד, גם אבא שלי ואמא שלי באתיופיה, אין לי הרבה, אני מקבלת ביטוח לאומי, כסף קטן, אין עבודה הרבה, ילדים קטנים, כולם קטנים, אמא שלי ואבא שלי אין בישראל, בגונדר, אני לבד. רק אני לבד. הבעל שלי נפטר, הרבה ילדים קטנים, אני לא עובדת, גם בביטוח לאומי מקבלת כסף קטן, אבא שלי בגונדר, אחות שלי, אח שלי, כולם באתיופיה. קשה. אני חולה. גם הילדים קטנים, כולם קטנים. גם אבא שלי בגונדר, אחות שלי בגונדר, אמא שלי בגונדר, אין אוכל, אין כסף, אני עצובה. הבעל שלי נפטר, אני לבד, קשה. בבקשה, תעזרו לי. בבקשה. קשה. גם בעברית אני קצת קצת, מדברת עברית קצת, כבר שנה-שנתיים חולה בקופת חולים, הרבה חולה, גם נפטר, קשה. בבקשה תעזרו לי, בבקשה. אין עבודה, קשה.

ההורים שלה נמצאים בתוך ה-8,700 שממתינים בגונדר, היא פה לבד, בעלה נפטר והיא אלמנה עם ילדים, מתוך הביטוח הלאומי שהיא מקבלת היא שולחת את זה לאתיופיה, כדי שהמשפחות שלה ישרדו. זה מה שהיא מסבירה.

נסכם את הדיון. הכוונה היתה להניח מסקנות על שולחן הכנסת. אני חושב שהדיון הזה לא מוצה. בכוונתי לפנות באופן אישי וישיר לראש הממשלה, אפילו עוד היום, לשוחח איתו על העניין ולעמוד על כך שהמנהל הכללי של משרד ראש הממשלה יהיה כאן בדיון הבא.

אני חייב להגיד לכם, שמאז שנבחרתי לכנסת, זה כמעט כשנה, גם בפעילות שלי פה בכנסת, גם בכל המשלחות שהשתתפתי בחוץ לארץ, תמיד הייתי גאה במדינה שלי, היום פה, לפי מה ששמעתי, אני מלא בושה. זה לא הגיוני שמדינת ישראל, אחרי 60 שנה, תעשה מה שעשו לנו אחרים, תפריד משפחות, תקבע מכסות ליהודים. זה דבר בלתי נסבל, אפילו לשמוע את זה. אני לא מקנא במי שראה את זה בעיניים, במי שמכיר את המקרים ונגע בהם באופן אישי.

אני מציע לכל מי שמכיר מקרה קשה, פרטני, להעביר אותו בכתב לוועדה ולחברי הכנסת החברים בוועדה.

כפי שאמרתי, התחושות והמסקנות שהייתי רוצה להגיד אותם עכשיו הן מאוד קשות ולמרות שאני יושב כאן כיושב ראש הוועדה מטעם הקואליציה, כאיש קואליציה וכאיש מפלגתו של ראש הממשלה, אני מתכוון לקיים דיון נוסף במהרה. מבחינתי זה יכול להיות גם במהלך הפגרה. אני אבדוק את כל האפשרויות, אבל שיחה אישית שלי עם ראש הממשלה ושיחה נוספת לתאם כל מועד שהמנהל הכללי של משרד ראש הממשלה יהיה מוכן בהקדם האפשרי לבוא ולתת כאן תשובות חותכות וסופיות ולא מורחות, כי אני לא רוצה בכלל לחזור, וגם אין לי ספק שהדברים הם מבוססים, הדברים של חבר הכנסת אריאל היו דברים קשים מאוד, שנאמרים בחלל של אולם, בפרלמנט הישראלי, שבו אדם, קל וחומר יהודי, עם בני משפחה במדינת ישראל, מופלה בגלל צבע עיניו, בגלל צבע עורו. מדינת ישראל, לצערי, מסתבר, יודעת להכיר בטעויות שלה ובהתנהלותה כלפי אוכלוסיות כאלה של עולים רק עשרות שנים אחרי שהדברים קורים. פעם אחת או פעמים רבות כבר היו מנהיגים שלנו שביקשו סליחה, אבל זה לא עזר. זה לא עוזר בזמן מאוחר יותר, עלינו לתקן את הדברים האלה במהרה בימים אלה, וגם זה אולי כבר טיפה מאוחר, אבל אסור שיהיה מאוחר מדי.

לכן אני נועל את הישיבה הזו כרגע בלי מסקנות, כי המסקנות הן קשות מדי מאשר יתקבלו וייכתבו על ידינו, ונקיים ישיבה בהקדם האפשרי עם הגורמים שצריכים לתת תשובות ואם לא יהיו תשובות טובות, היא תהיה ישיבה פחות נעימה מהישיבה הזאת.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30