PAGE
ועדת משנה של ועדת הכלכלה
24
לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע
23/2/2010

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע
‏יום שלישי, ט' באדר התש"ע (‏23 בפברואר, 2010), שעה 14:20

1.
המשבר בתעשיית ההון סיכון הישראלית

חברי הוועדה: רוברט אילטוב – היו"ר

לידיה לזנס
-
סגנית המדען הראשי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יוסף דנקונה
-
מנהל מינהל תעשיות עתירות ידע ומוצרי צריכה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יונתן רגב
-
רכז תחום השכלה גבוהה ומו"פ, אגף התקציבים, מש' האוצר

אלון מסר
-
רפרנט השכלה גבוהה ומו"פ, אגף התקציבים, משרד האוצר

יובל רז
-
רכז משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

דפנה ורנר
-
רפרנטית משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

שירי גרנות
-
רפרנטית ערבויות מדינה, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עמרי אינגבר
-
מנהל המרכז לקליטה ומדע, המשרד לקליטת העלייה

איתי זנדבנק
-
מנכ"ל חב' פלטוניקס טכנולוגיות – חברת הזנק

אהרון מנקובסקי
-
יו"ר איגוד קרנות הון סיכון

עו"ד דוד אקוניס
-
שותף, איגוד קרנות הון סיכון

איל ליפשיץ
-
מנכ"ל חב' פרגרין ניהול בע"מ, יו"ר פורום החממות הטכנולוגיות, איגוד קרנות הון סיכון

חיים קופנס
-
שותף מנהל, חב' JVP – קרן הון סיכון

אורן בר-און
-
שותף בכיר, ארנסט אנד יאנג – קרן הון סיכון

טל דייגי
-
מנכ"ל חב' לשירותים פיננסיים ברוקס קרת – קרן הון סיכון

לוקה ברקוביץ
-
נשיא חב' אופטי-ווי – קרן הון סיכון + איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה

דיוויד ליפובקוב
-
יו"ר חב' סוויביז (SUOIBIZ) – חברת היי-טק

דניס קריביצקי
-
מנכ"ל חב' סוויביז – חברת היי-טק

אמיר פרוינד
-
מנכ"ל חב' פרונובה סטארט אפ – חברת היי-טק

שלמה וקס
-
מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה

אסתר פשין
-
מנכ"לית השדולה לקידום תעשיית ההיי-טק בישראל

עו"ד רות פרמינגר
-
יועצת, השדולה לקידום תעשיית ההיי-טק בישראל

בועז רדי
-
בנק הפועלים

שלמה גרדמן
-
יו"ר פורום מנכ"לי היי-טק

עמי צדיק
-
מרכז המידע והמחקר של הכנסת

יעקב צ'רטוף
-
מרכז המידע והמחקר של הכנסת

עידית חנוכה

אירית שלהבת
המשבר בתעשיית ההון סיכון הישראלית

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה. על סדר היום נושא קרנות ההון סיכון הישראליות ושיתופי פעולה בין-לאומיים במסגרת לשכת המדען הראשי. בראש ובראשונה חשוב להגיד שקרנות הון סיכון מהוות מרכיב חשוב ב"שרשרת המזון" של תעשיית ההיי-טק. השקיעו בפיתוח ובהקמת חברות ומכירתן, והבאתן לבורסה, ובפרויקטים לבניית מוצרים באופן אקטיבי מאוד והביאו להשקעות של עשרות מיליארדי דולרים בשוק הישראלי. החברות הללו הן אחד הגורמים החשובים שעיצבו את ההיי-טק הישראלי. חשוב לדון בנושא הזה דיון רחב, לבחון את הדברים לעומק ולראות היכן המדינה נכנסת, האם המדינה צריכה להיכנס, ואם כן, באיזה אופן ובאיזה נפח.


אתן זכות דיבור ראשון ליושב-ראש איגוד קרנות הון סיכון, מר אהרל'ה מנקובסקי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כל נושא קרנות הון סיכון, ובכלל תעשיית ה-venture, מורכב מאוד. אני מבין שהמטרה כאן היא לדון בתפקידה של הממשלה בתחום הזה. מתקיים דיאלוג אינטנסיבי מאוד וטוב מאוד כרגע עם כמה גורמים, בראשות מנכ"ל משרד האוצר, מר חיים שני, מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מר שרון קדמי ויושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל. התהליך נמצא בתחילתו, או בעיצומו, תלוי מאיזה צד רוצים להסתכל עליו. יש נכונות לשמוע, ויש הבנה היכן הבעיות הגדולות יותר והקטנות יותר.


באופן כללי, רצוי וצריך להבין שסגמנט ההון סיכון ותעשיית ה-venture, עוברים עליהם תהליכים שחלקם קשורים לישראל וחלקם כלל לא קשורים למדינת ישראל. להערכתי 90%-95% מהמשקיעים בקרנות הון סיכון ישראליות הם משקיעים לא ישראלים. אנחנו חווים תהליך שקורה בארצות-הברית במקביל, שקשור לתהליכים גלובליים.


אם אתאר את הדברים בצורה פשוטה, בהסתכלות של עשרים שנים אחורה, עד תחילת שנות התשעים כל ההון סיכון היה מה שהאמריקאים קוראים לו Cottage industry, מאוד נישה, לא כל אחד השקיע שם. מתחילת שנות התשעים ואילך, כל סגמנט ההשקעה הזה הפך להיות A class, שמשמעותו שכל משקיע מוסדי בעולם שיש לו השקעה באג"ח ממשלתית ובנדל"ן ובמניות, היה לו גם Venture capital. בהסתכלות ברטרוספקטיבה, היה למעשה הרבה יותר מדי כסף, שגרם להקמת הרבה יותר מדי קרנות, ושגרם בהמשך למימון של הרבה מאוד פרויקטים שלא היתה להם זכות קיום. זה גרם לכך שתעשייה שלמה, ההחזרים בה בעשור האחרון היו לא מספקים, כי ההחזרים הנומינליים היו צריכים להחזיר כסף הרבה יותר גדול.


אנחנו רואים, כמו בכל תעשייה, שהמטוטלת עוברת עכשיו למצב של תיקון. בארצות-הברית היו בשנת 2000 750 קרנות הון סיכון, והיום יש 470. הטענה היא שבתוך 5-7 שנים מהיום יהיו בין 200-250 קרנות. בישראל בשנת 2000 היו 85 קרנות רשומות באיגוד שלנו, והיום יש בערך 20. יש מי שיגיד שקרנות פעילות ובעלות כסף להשקעה יש רק בין 10-15. אני סבור שאנו נוגעים במקום של מאסה קריטית. אני מקווה מאוד שלא נרד מתחת לזה, כי בעסק שלנו תמיד עובדים בסינדיקציות, אנחנו אף פעם לא משקיעים לבד. העסק הוא ברמת סיכון גבוהה, ולפיכך רוצים לחלק את הסיכון. אנחנו מקווים שמספר הקרנות לא יירד מתחת לגודל הקיים, כי זה קריטי מאוד.


אני מדבר על קרנות ישראליות. קרנות ישראליות גם קשורות לקרנות הזרות. אם לא יהיה כאן הון סיכון מקומי, גם הזרים לא יבואו, כי הזרים לא משקיעים לבד. בדרך כלל אנחנו רואים שהזרים משקיעים בסינדיקציה מקומית, בגלל המרחק, בגלל הפרשי תרבות, בגלל נושאים מורכבים מאוד.


זה תמונת המצב שעברנו. לדעתי יש היום הזדמנות בלתי רגילה בתחום ההון סיכון בישראל, דומה מאוד להזדמנות שהיתה בשנת 1995. התעשייה הגיעה לגודל טבעי ונכון. כפי שאמרתי, אני מקווה שכאן היא התייצבה, ולכן ההזדמנות הגדולה, כי ההיי-טק לא נגמר. יש מי ששואלים האם התייבשו המקורות, האם תתייבש היזמות. בשום פנים ואופן לא. יש הזדמנויות אדירות בטכנולוגיה וביזמות, ובשילוב עם הון סיכון, כדי להגיע קדימה.


כאשר מסתכלים על תפקידה של הממשלה, אני סבור שקרנות הון סיכון לא צריכות עזרה ישירה מן הממשלה. עלו כל מיני רעיונות, כמו למשל להקים שוב פרויקט כמו "יוזמה". "יוזמה" היתה הצלחה אדירה. היא היתה נכונה לזמן שהיא הוקמה. להקים היום "יוזמה ב'" או "יוזמה ג'" וכל מיני דברים כאלה, לא ייתן את התוצאה המקווה.


אני סבור שהממשלה כן צריכה להתערב בקרנות במקומות שיש כשל שוק. הקרן להשקעה במגזר המיעוטים היתה החלטה נכונה מאוד של הממשלה, למקום שבו יש כשל שוק. הקרן לביוטכנולוגיה נועדה לתת מענה למקום שבו יש כשל שוק מסוים, ושם הממשלה יכולה לעזור. אם זה יצליח, תפקידה של הממשלה שם יסתיים.


אנו מדברים על כל מיני תוכניות. הפוקוס העיקרי מבחינת עזרה והתערבות ממשלתית צריך להיות בכיוון של החברות, בין היתר בבחינה מחודשת של המוקד של מענקי המדען הראשי, האם לרכז מאמצים בסקטורים מסוימים, האם לתת הקלות מיסוי במקומות מסוימים. אינני יודע אם זה המקום להיכנס לפרטים, בוודאי לא בדברי הפתיחה שלי. זה נושא אחד.


נושא שני הוא המשקיעים המוסדיים, נושא שמדברים עליו זמן רב. בואו לא ניקח שנה ספציפית כמו 2009, היא לא מייצגת, אבל באופן ממוצע לאורך 15 השנים האחרונות – אם אני אפילו מוציא את השנים של הבועה ואת השנים 2001 ו-2009 – סגמנט ההון סיכון משקיע סדר גודל של 1.25-1.5 מיליארד דולר בשנה, שרובו ככולו כסף לא ישראלי.


עלינו לשאול את עצמנו – וכך אנו עושים, ופתחנו בדיאלוג אינטנסיבי מאוד עם המשקיעים הממוסדים בישראל – מדוע זה כך. באותה מידה יש משקיעים מוסדיים ישראלים שמשקיעים בנדל"ן ברומניה ובבולגריה, ואנחנו יודעים מה קרה שם, ויש השקעה בקרנות הון סיכון, דרך Gate keepers, בארצות-הברית, שזה לא הקרנות Top tear. התשובות לא ברורות לגמרי, אבל יש כמה אלמנטים ידועים, למשל הניסיון הרע בשנת 2000. רוב המשקיעים המוסדיים נכנסו לתחום בשנת 1999, ובשנת 2000 קרה מה שקרה. כאן יש מקום לדיון משולש, של המשקיעים המוסדיים עם הממשלה ואתנו, לראות האם יש דרך, אולי דרך רגולטורית, לאפשר להם רישום אחר בספרים בתקופה מסוימת, כי בתחילת הדרך בדרך כלל יש ירידה בערך, ודברים מן הסוג הזה. זה נושא נוסף בו יש מקום לדיון אינטנסיבי, האם יש מקום להתערבות ממשלתית, בתור רגולטור, לאפשר לקרנות הללו להשקיע יותר.


אם אסכם את דברי הפתיחה ואאפשר כאן את הדיון, חל מהלך של צמצום דרמטי מאוד של גודל הסגמנט של קרנות הון סיכון בתעשיית ה-Venture capital, ובתעשיית ה-Venture בכלל. יהיה רע מאוד אם זה יירד מתחת לדרגה הזאת, אבל בסך הכול לדעתי יש כעת הזדמנות פנטסטית, גם מבחינת יזמות, גם מבחינת בגרות של פרויקטים שאנו רואים לעתיד, בתחום הזה.

תודה רבה. מי מבין נציגי משרד האוצר ידבר? מה העמדות של משרד האוצר היום? היכן אתם עומדים, ומה אתם עושים?

מר חיים שני, עם הגעתו למשרד האוצר - - -

לפני שאתה ממשיך, אני מבקש להבהיר שנקבעה לנו פגישה עם משרד האוצר. קבענו דיון רחב עם שר האוצר בנושא ההיי-טק, דיון שיתנהל בוועדה הזאת. אני מעריך שהדיון יתקיים בתוך חודשיים. ניתן זמן לממשלה להכין כמה דברים שהם ביקשו מאתנו להכין, גם בתחום הספציפי וגם בדברים רחבים יותר, גם בנושא החקיקה שאנו יזמנו כבר. הנושא נמצא בטיפול והם יצטרכו לתת כאן דין וחשבון על המעשים שנעשים. אני מקווה מאוד שזה יהיה לרוחה של התעשייה כולה.

מר חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, ושר האוצר, החליטו לשים דגש על נושא התעשיות עתירות הידע, תעשיית ההיי-טק. מר חיים שני הקים צוות עבודה פנימי במשרד האוצר, שכולל את החשב הכללי, אגף התקציבים ורשות המסים, שמטרתו קודם כול ללמוד את הבעיות, את החסמים והיכן המקום שהממשלה כדאי לה והיא צריכה להתערב בו. במסגרת התהליך הזה קיימנו פגישות עם גורמים רבים מאוד בתעשייה – קרנות ההון סיכון, סטארט-אפים, חברות גדולות בתעשייה הזאת. כפי שהוזכר כאן, אנו באמצעו של התהליך. לפני כמה שבועות קיימנו יום עיון מרוכז שאליו הוזמנו גורמים רבים מאוד מן התעשייה וגורמים ממשלתיים – המדען הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, יושב-ראש ות"ת, המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האוצר – לאיזה סיעור מוחות, לראות במה התקדמנו עד כה בכמה סוגיות. הוחלט על כמה כיוונים להתעמק בהם, כל מיני נושאים ספציפיים. כרגע אנחנו עדיין במהלך אותו תהליך. זה ספציפית לגבי הוועדה – יש אמנם קונוטציות שליליות למילה "ועדה" – לגבי התהליך שמר חיים שני מוביל.

אתה יכול לקרוא לזה צוות, אם זה נוח יותר, או פורום.

הצוות שמר חיים שני מוביל.

מה לוח הזמנים של פעילות הצוות שלכם, להערכתך?

אני לא יודע בשלב הזה לומר. היינו בתחילת הגדרת הבעיות, עוד לפני גיבוש מפורט של כלים. אני לא רוצה להצהיר כאן על לוחות זמנים. דובר שם שיש להמשיך את הדיאלוג בין כל הגורמים הממשלתיים ובין גורמי התעשייה על בסיס קבוע, על דיאלוג מפרה לקידום התהליך.

מרכיב הזמן חשוב מאוד כאן. אני רואה כאן טבלאות, והזמן אוזל לנו. אני לא רוצה שאתם תמהרו ותעשו טעויות בדרך, הכול צריך להיות שקול, אבל מצד שני, הזמן הוא מרכיב בעייתי מאוד היום. אני מעריך שתקחו את זה בחשבון באופן רציני מאוד.


רשות הדיבור לגברת לידיה לזנס, סגנית המדען הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

באשר לקרנות הון סיכון, כאשר לשכת המדען הראשי עוסקת בתמיכה במו"פ, מדובר בפעולה של כמה קרנות. הצלחה של החברות, הצלחה של הקרנות היא הצלחה של המשק הישראלי. המדיניות הממשלתית היום נותנת רוח גבית חיובית מאוד ליזמות הישראלית. - - - זה אחד מן המשתנים שמשפיעים על גיוס הון, כמובן בנוסף לניסיון, לרמת המחקר, ברוח היזמות הישראלית.

יש לי שאלת הבהרה קצרה לפני שאנו פותחים את הדיון. מר אהרון מנקובסקי דיבר על משאבים מוסדיים. האם אתם מגבשים רעיונות שאתם מתכוונים לקדם בחקיקה או ברגולציה באשר למכשירים פיננסיים כאלה או אחרים?

במסגרת הצוות שלנו אנחנו בוחנים גם את הסוגייה הזאת אל מול הגופים המוסדיים, אל מול אגף שוק ההון. הנקודה הזאת ידועה, ונבדקת.

גם לזה אין לכם לוח זמנים? בסדר.

באשר למדען הראשי, זה נושא חשוב שלגביו הגיש חבר הכנסת אילטוב הצעת חוק לתיקון חוק המו"פ. צריך להזכיר שחוק המו"פ כרגע בעייתי מאוד, ולצערי אנחנו חוגגים יום הולדת 5 שנים לדיון בשינוי החוק הזה. אני מקווה שבעזרת הצעת החוק שהגשת, סוף-סוף יבוא לציון גואל ויהיה כאן שינוי.

הגשנו גם הצעה לתיקונים בחוק המו"פ וגם הצעה לתיקונים בחוק עידוד השקעות הון, שהן שתי הזרועות שלהערכתי יוכלו לתת פתרון ביניים, עד שיהיה גיבוש כללי של חזון ומדיניות. אבל לצערי אנו נתקלים עדיין בקשיים בתהליך קבלת ההחלטות. אני מעריך שבתוך 2-3 חודשים יהיו לנו תוצאות ביניים ונוכל להתקדם ולפרוץ את המחסומים.

בקרן המיעוטים, שהמכרז לה נסגר ממש עכשיו ונבחר זוכה, נכון שזאת קרן קטנה, אבל גופים מוסדיים ישראליים הם חלק מן המשקיעים של הקרן, באמצעות מנגנוני ההגנה שיצרנו.

למה לא להרחיב את זה? אם כבר התחלנו לדבר על מנגנונים שקיימים, למה לא לעשות פיילוט רחב יותר ולבחון את זה? בתחום המיעוטים הנושא לא מפותח באותה מידה כמו בהיי-טק הכללי.

הקרן לביוטכנולוגיה, שהיא בהליך מכרזי, תהיה קרן גדולה יותר מקרן המיעוטים, וגם שם יש כל מיני מנגנוני הגנה.

על הקרן לביוטכנולוגיה אנחנו שומעים כבר למעלה משנה.

אנחנו כבר מתקדמים בשלבים. הגשת ההצעות הראשונה תהיה בתחילת חודש מרס.

כלומר, כאן כבר נקבע לוח זמנים.

אחרי שמר אהרל'ה מנקובסקי דיבר אני לא צריך להוסיף הרבה, אבל אני רוצה בכל זאת לשים כמה דגשים. על-פי השקפת העולם שלנו, באיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, קרנות הון סיכון הן כלי חשוב לתעשיית ההיי-טק, אין על כך שום ויכוח, אבל התוצאות לכלל המשק בישראל, מאכזבות. לאחר כל ההשקעות שהושקעו, בואו נבחן כמה חברות קמו ופעילות כאן במדינת ישראל. היו כמה "אקזיטים" יפים מאוד, מכובדים מאוד, שפיארו את שֵם ישראל בעולם הרחב, אבל מעבר לזה היתה אכזבה, וכדאי לנתח את הסיבות ולהפיק את הלקחים.


אני מסכים עם מר אהרל'ה מנקובסקי, שרוב הכסף מגיע מחוץ-לארץ, והכסף בנוי על בסיס כלכלי, והם צריכים להוכיח את הבסיס הכלכלי של החברה.


מר מנקובסקי דיבר על המשקיעים המוסדיים. גם אנחנו עברנו את המשקיעים המוסדיים וחרשנו אותם לאורך ולרוחב, וכולם עד אחד, אלה שנפגשנו איתם, כאשר חשבו שאנחנו באים מן הכיוון של קרנות הון סיכון, לקחו מרחק. לא משנה כרגע מה הסיבות, אם זה בשל מה שאירע בשנים 1999-2000 כתוצאה מן הכישלון בהשקעה ואם זה דברים אחרים.


הגשנו לממשלה מסמך, למר חיים שני, לחשב הכללי וגם למר יוג'ין קנדל, ודיברנו על הקמת שתי קרנות ייעודיות, לא לחברות הזנק אלא לחברות קטנות ובינוניות, כדי לפתח אותן, כי רק כך תתפתח תעשיית ההיי-טק במדינת ישראל. ניתן את הכוח לחברה קטנה לצמוח, להתפתח ולהפוך לחברה בינונית, וניתן את הכוח להפוך חברה בינונית לחברה גדולה.


הגשנו נייר מפורט לממשלה, אחרי סדרה של מפגשים, גם אם גורמי הממשלה, עם כל אגפי משרד האוצר, עם פרופ' יוג'ין קנדל ולפניו עם פרופ' עמנואל טרכטנברג, ושם אנו רואים את המעורבות של המשקיעים המוסדיים. אבל כפי שאמר מר אהרל'ה מנקובסקי, אני מסכים שצריך להכניס איזה שינוי ברמת הדיווח בגופים המוסדיים כדי שהם יוכלו להשקיע, כי התוצרת לא תבוא מהיום למחר. כולנו הרי הפסדנו כסף בגלל התחרות המשוגעת בין הקרנות, שהיו מדווחות מידי חודש על ההישגים שלהן. אני לא רוצה להזכיר קרן מפורסמת אחת שבחודש אחד הפסידה 32% בגלל מהלך שהיא חששה מהפרסום של התוצאות.

עכשיו הפרסום עבר להיות ברמה של יום, לא של חודש.

גם אנו הגענו למסקנה, ולמדנו את זה, שכל הנושא של קרנות הון סיכון נמצא במעין מעבר, או משבר עולמי. כנראה שהכלכלה החדשה של ראשית שנות האלפיים שיגעה לאנשים את השכל, וחשבו שכל פעם איזו בועה תתפוצץ, כמו מה שאירע עם "כרומטיקס" – 4.5 מיליארד דולר, על טכנולוגיה שטרם נולדה ורק הרעיון לה ישנו.


אנו סבורים שהפתרון שהצענו, לצד תגבור תקציבי המדען הראשי, שאנחנו צועקים לקדם אותו, יוביל להתקדמות.


השנה אנו נכנסים למשבר אמיתי כי לא נעמוד עם 1.7 מיליארד שקל, שגם הוא תקציב משברי, אלא עם 1.356 מיליארד שקל לשנה שלמה. תוסיף לזה את חוסר היכולת לתת חמצן – וזה היה חמצן – על-ידי קרנות הון סיכון, לפחות לחברות ההזנק – אנחנו בבעיה. כפי שאמרת, מוטב שעה אחת קודם להתחיל להניע את הגלגלים, כי בינתיים, אני עוקב אחר העיתונות ויודע גם מדברים אחרים, כל מיני מהלכים מביאים לכדי כך שחלק מן החברות הקטנות והבינוניות, ואפילו הגדולות, חושבות לצאת החוצה מישראל. ראו מקרה ECI בבאר-שבע, עם כל הקשיים. הם מוכנים לפתוח כבר מרכז פיתוח בפריפריה, אך מאלצים את מנכ"ל ECI לשקול ברצינות מעבר למזרח הרחוק.


רבותי, זה בנפשנו! אלה הדברים, ואנחנו בבעיה. ראוי שנניע את הגלגלים מהר ונשנס מותניים ביחד כל קרנות ההון סיכון, ולא משנה לי מה שמן, אם זה קרנות הון סיכון, או קרנות היי-טק, או כל שם אחר. כולנו משרתים את אותה מטרה. ראוי שנעשה את זה.

שמעתי כאן את עמיתיי, ואני סבור שהם לא שמו את הדגש על הבעיות הקריטיות, וגם לא הדגישו את חומרת המצב.


אין ספק שכל תעשייה, לא רק תעשיית ההיי-טק, לא יכולה להתקדם ללא כסף, כפי שאף מכונית, ולו הטובה ביותר בעולם, לא יכולה לנוע ללא דלק. אם אנו מסתכלים על שנת 2009 שהסתיימה לאחרונה, אנו רואים ירידה של 46% בכסף שהושקע בחברות ההיי-טק בישראל, ירידה דרמטית של קרוב ל-50%, שלא היתה כדוגמתה אי-פעם.


לכאורה אפשר לומר שהיה משבר כלכלי. בכל העולם היו ירידות, וכפי שמר אהרל'ה מנקובסקי אמר קודם, היה תיקון טוב ויעיל, תיקון שבוודאי עוזר לקרן שלו כי הוא יושב-ראש של אחת מעשר הקרנות שמצבן טוב. אבל אני מדבר כאן בשם התעשייה ולא בשם הקרנות.

אולי תוכל לפרט יותר, כי זה חשוב גם לפרוטוקול וגם לוועדה, מה המשמעויות של צמצום של 46% בכסף שמושקע בחברות ההיי-טק בישראל.

אני רוצה לפרט כמה היבטים. אינני יודע אם ידוע לכם, אבל הכסף שמושקע בהיי-טק הישראלי בשנה נורמלית הגיע בשנים האחרונות לסדר גודל של 2 מיליארד דולר. למעלה מ-90% מן הכסף הזה מגיע מחוץ-לארץ. כאשר אנחנו מסתכלים על המקורות של הכסף, רובו מגיע מארצות-הברית ואולי מעוד כמה מדינות.


בעבר כאשר משקיעים אמריקאים חשבו להשקיע מחוץ לארצות-הברית, לא היו להם הרבה מקומות להשקיע בהם וישראל היתה אחד היעדים הפופולריים יותר. אם נבדוק כמה שנים אחורה ונחזור לשנת 2004, במדינה גדולה כמו סין, סך השקעות ההון סיכון בסין בשנת 2004 היה 700 מיליון דולר. באותה שנה בישראל – 1.4 מיליארד דולר. כלומר, בשנת 2004, לפני 6 שנים, היו לנו פי שתיים השקעות בערך מוחלט, לא יחסי, לעומת סין. אבל בתוך 4 שנים חל שינוי. בשנת 2008, השקעות ההון סיכון בסין היו 7.3 מיליארד דולר, ובישראל 2.1 מיליארד דולר. זאת אומרת, בתוך 4 שנים הם עברו אותנו וגדלו פי 3.5. כאן אני רואה מגמה. כאן אני רואה סכנה. כאן אני רואה כיוונים של דברים שקורים, ועלינו לדעת אותם, להבין אותם ולהבין את המשמעויות שלהם. אותו כסף של משקיעים שבעבר היה מגיע לישראל, היום נודד למקומות אחרים.


בשנת 2009, שהיתה שנת משבר בכל העולם, בישראל היתה ירידה של 46% בהון סיכון, בארצות-הברית היתה ירידה של 31%, ובסין היתה ירידה של 20% בלבד. בישראל ירדנו באותה שנה ב-46% ובסין היתה ירידה של 20% בלבד. כלומר, הבעיה איננה המשבר הכלכלי, אלא היא נעוצה בטעמים של המשקיעים, והבעיה שישראל הופכת ליעד אטרקטיבי פחות למשקיעים זרים.

למה סין אטרקטיבית?

סין אטרקטיבית מכיוון שיש בה היום תשתית, מכיוון שבסין יש היום פי מאה מהנדסים מאשר בישראל, ויש שם את כל היכולות שיש היום בישראל מבחינת כוח-אדם, מבחינת סיוע לאומי של הממשלה, מבחינת תשתיות לאומיות. למעשה היום היא מדינה בהתפתחות גדולה מאוד.


סקר שפורסם ב"וולסטריט ג'ורנל" בדצמבר 2009, שאל את המשקיעים בארצות-הברית היכן הם הולכים להשקיע בשנה הקרובה. 27% אמרו שהם יקטינו את היקף ההשקעות בישראל, 70% אמרו שהם מתכוונים להגדיל את היקף ההשקעות בסין, ו-58% אמרו שהם מתכוונים להגדיל את היקף ההשקעות בהודו. אלה מגמות שאנו חייבים להיות מודעים להן ולא יכולים להתעלם מהן. כאשר אנחנו רואים את התעשייה שאנו כמדינה וככלכלה מצפים שתמשיך להוביל את המשק ותמשיך לספק לנו 50% מן הייצוא הישראלי, אותה תעשייה לא יכולה לנוע באותו קצב ובאותם סדרי גודל כאשר יש לה 50% מן המימון, זה לא עובד כך. זה לא עובד כך בשום תעשייה, וגם לא בתעשיית ההיי-טק. לכן, כאשר יש ירידה של 50%, יש כאן בעיה רצינית.


השאלה מה עושים. אנחנו יכולים לנסוע לארצות-הברית ולנסות לדבר עם המשקיעים שבעבר השקיעו בישראל, ולהגיד להם: רגע, רגע, אל תשקיעו בסין כי אנחנו טובים יותר, נחמדים יותר, יזמים יותר, מקוריים יותר וכולי וכולי. אני לא בטוח שזה יעזור.


השאלה מה עוד אנחנו יכולים לעשות. הזכירו עמיתיי המלומדים את הכסף שיש לנו בישראל. רבותי, היום בישראל קרנות הפנסיה, הבנקים וחברות הביטוח, יש להם השקעות לטווח ארוך בסדרי גודל של 200 מיליארד דולר. עכשיו נחזור לרגע לתעשיית ההון סיכון. תעשיית ההון סיכון צורכת בשנה 2 מיליארד דולר, בסך הכול אחוז אחד מאותו כסף שנמצא בהשקעה לטווח ארוך על-ידי הגורמים המוסדיים.


שימו לב מה קורה בארצות-הברית. מי משקיע שם בקרנות ההון סיכון? במקרים רבים אלו קרנות הפנסיה, למשל של מורי עיריית ניו-יורק ושל הכבאים בקליפורניה ועוד כל מיני גופים שיש להם קרנות פנסיה, שמשקיעים 2%-3% מן הכסף בהשקעות עם סיכון גבוה, אבל שיש להן גם סיכוי גבוה להחזרים. אותן קרנות פנסיה משקיעות בהיי-טק הישראלי.


תשאלו, האם קרנות הפנסיה בישראל, של המורים ושל עובדי המדינה, משקיעות בהיי-טק? התשובה היא לא. למה? ככה. כאן, רבותי, יש כשל שוק. כאן הממשלה חייבת להתערב, כי לא יתכן שקרנות הפנסיה שלנו, בכספים שלנו, כפי שאמר עמיתי מר אהרל'ה מנקובסקי, משקיעות בנדל"ן במזרח אירופה ולא משקיעות בהיי-טק הישראלי, שהערך המוסף שלו לתעשייה שלנו גבוה פי כמה, גם מבחינת כוח-אדם, גם מבחינת פיתוח הכלכלה וגם מבחינת הייצוא. כל הערכים המוספים הללו באים כתוצאה מהשקעה בהיי-טק, בתעשייה שהיא היום המובילה בישראל, שמייצגת 50% מן הייצוא. למה קרנות הפנסיה הללו, שמשקיעות בדברים רבים, לא ישקיעו בהיי-טק הישראלי? לא ביקשתי שישקיעו 50% או 30% ואפילו לא 5%. אם ישקיעו בסך הכול 1% או אפילו 0.5% מהכסף שלהן בהיי-טק, רבותי, מצבנו יהיה טוב מאוד.


בנקודה הזאת, של כשל השוק, הממשלה חייבת להתערב באחת משתי הדרכים. או על-ידי מתן הטבות לקרנות פנסיה שישקיעו בהיי-טק, או על-ידי חקיקה שתורה לקרנות הפנסיה להשקיע X אחוז מן הכסף שלהן בהיי-טק הישראלי, כי זה חשוב לנו כמדינה וככלכלה.

מה הוא ה-X? משרד האוצר יכול לחשוב ש-X זה 30%.

דיברתי על כך שאנחנו צורכים בסך הכול 1% מה-200 מיליארד דולר. גם אם נדבר על 0.5%, דיינו. מדובר ב-0.5%. אם דיברנו קודם על 2 מיליארד שירדו ל-1.1 מיליארד וצפויים לרדת ל-800 מיליון דולר בשנת 2010, אם ניקח את המיליארד מאותן קרנות פנסיה, שזה 0.5%, מצבנו יהיה טוב.


אני רוצה לגעת בנקודה נוספת, שהיא תוצאת לוואי של הירידה בהשקעות. דיברנו על ירידה של 46%. אותן קרנות הון סיכון, כמו זאת שמייצג מר אהרל'ה מנקובסקי, שמצבן טוב, היום חושבות פעמיים מה לעשות עם הכסף, וגם כשהן כן משקיעות, הן משקיעות בעיקר בחברות הפורטפוליו. הן משקיעות בחברות שהשקיעו בהן כבר בעבר כדי להמשיך לקיים אותן וכדי להמשיך לעזור להן להתפתח.

אתה מאלץ אותי לתת למר מנקובסקי זכות תגובה אחר-כך.

בסדר גמור, שיגיב. להיפך, זה דיון. אשמח לעורר את הדיון הזה קצת.


אני רוצה להשלים עוד נקודה אחת שקשורה לנושא הזה. כתוצאה מן הירידה של 46%, היתה ירידה דרמטית בהשקעה בחברות חדשות, חברות שמקבלות מימון בפעם הראשונה. אם בעבר השקעות ה-seed ייצגו בערך 43% מסך ההשקעות של קרנות ההון סיכון, שזה הממוצע של 10 השנים האחרונות, בשנת 2009 ההשקעות היו בסך הכול 8%. 8% מהשקעות ההון סיכון הושקעו בחברות חדשות כהשקעה ראשונית.


רבותי, זה אומר שאנחנו למעשה כורתים את הענף שעליו אנו יושבים. זה אומר שאנחנו לא נותנים לחברות חדשות לפרוח. זה אומר שאנחנו לא משקיעים בחברות צעירות. כאן אנו פוגעים למעשה בהתפתחות תעשיית ההיי-טק בעוד כמה שנים. אמנם נרגיש את זה רק בעוד 4-5 שנים, כי אז החברות הללו יגיעו לבגרות ואז נראה פתאום שאין "אקזיטים" ואין חברות גדולות ואין חברות שמתפתחות.

"אקזיטים" לא עושה התעשייה.

נכון, אבל יש בעיה לממן את החברות הצעירות.


יש גוף אחד שממשיך להשקיע בחברות צעירות, וזה פרויקט החממות הטכנולוגיות הממשלתיות. פרויקט החממות הטכנולוגיות של המדען הראשי ממשיך להשקיע בחברות חדשות ועוזר לכ-100 חברות בשנה. אבל גם כאן, רבותי, יש לנו בעיה, שנובעת מן המצב הכלכלי ונובעת מהיעדר ההשקעות. חברות הטכנולוגיה שנכנסות אל תוך החממות, יש להן שנתיים להיות בחממה. אחרי שנתיים, לא משנה מה מצב הפיתוח שלהן, לא משנה מה מצב הכסף שלהן, הן מתבקשות לעזוב את החממה ולגייס הון נוסף.


מכיוון שדיברנו על כך שקרנות ההון סיכון משקיעות רק בחברות בוגרות, נוצר כאן למעשה פער בין חברת חממה, שהמדינה השקיעה בה, כאשר הסטארט-אפ רץ כבר שנתיים על הכביש, ולמעשה פתאום הוא מוצא את עצמו ללא הון, ללא אפשרות להמשיך לממן את עצמו, כי יש פער בין סיום פרויקט החממה ובין השלב שבו קרנות ההון סיכון נכנסות. בשלב הזה היום כסף רב שהממשלה והמדען הראשי משקיעים עלול לרדת לטמיון, כי החברות בוגרות החממה, שחלקן בהחלט חברות טובות, לא יוכלו להמשיך, כי לא יהיה מי שיממן אותן.


אני סבור שבנקודה הזאת המדען הראשי חייב לקחת על עצמו להקים קרן שתממן באופן ייעודי את החברות בוגרות החממה, כדי לאפשר להן לעבור את הפער של עוד שנה-שנתיים, עד שיהיו די גדולות וחזקות שמשקיעי ההון סיכון ייכנסו. בקטע הזה לא דרוש הון רב. מדובר על קרן בסדר גודל של 80-100 מיליון דולר בסך הכול, שתוכל לעזור ללא מעט חברות.


לסיכום, אשמח מאוד אם יתנו את הדעת על שני הדברים הללו גם נציגי משרד האוצר וגם נציגי הממשלה שנמצאים כאן.

תודה רבה. אני מוכרח לתת זכות תגובה למר אהרל'ה מנקובסקי, בבקשה.

אני מוכרח להגיב על כמה דברים שאני חושב שהקשר בינם ובין המציאות רופף מאוד, וסלחו לי על הביטוי.

כל אחד רשאי להגיד את מה שהוא חושב.

בדיון אצלנו אף אחד לא מפריע לזולתו, גם לא בהערות ביניים, אלא רק באישור שלי. אם תרצה להגיב אחר-כך, נשקול את האפשרות הזאת.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים שאמר מר שלמה גרדמן, קודם כול מהכרות אישית את העניין. בל נתבלבל, ככל שאנו "מעצמת-על" עם 15 מיליון תושבים כאשר מפרידים את השם הפרטי משם המשפחה, בסין יש 1.4 מיליארד תושבים. מעולם לא התחרינו, לא עם הסינים ולא עם ההודים ולא עם האמריקאים על מספר המהנדסים. גם אם נקצר את ההריונות ברגולציה מ-9 חודשים ל-5 חודשים וכל הנשים במדינת ישראל יהיו בהריון, גם אז זה לא יעזור לנו. אז קודם כול, כמות מעולם לא היתה ה"פוֹרְטֶה" שלנו. היית מציג השוואה טובה יותר לו השווית לא ל-2004 או 2002 בסין, אלא ל-1995, אז היינו במצב הרבה יותר טוב. בואו נערוך השוואה של קצב הגידול. בסין היקף ההשקעות גדל מאפס ל-7 מיליארד דולר; בהודו נמכרים בחודש 13 מיליון טלפונים סלולריים. בהשוואה, תחשבו שמידי חודש קמים כאן פעמיים "סלקום" ו"פרטנר" ו"פלאפון" ו"מירס".

מה עוזר לקרנות הון סיכון הכיוון הזה? עם מה שיש לנו בואו נעזור לקרנות הון סיכון.

זה דבר אחד, שאנחנו לא מתחרים בהודים.

אני מוכרח להתערב. חברים, לכל אחד יש זכות דיבור. כל אחד יגיד את מה שירצה. אני מבקש לא להתפרץ. תודה.

אני מצטער על הציניות, אבל הדברים קיצוניים מאוד, כי פעמים רבות אנחנו בארץ מפחידים את עצמנו במקום להתמקד בנקודה המרכזית. צריך להבין שה"אלוקציות" לסין לא באות על חשבון ה"אלוקציות" לישראל מאף משקיע מוסדי בעולם. אם קרן הפנסיה של המורים והגננות בארצות-הברית, שנקראתTeacher's insurance , קרן בהיקף של 210 מיליארד דולר, ההקצבה שלה בשנת 2008 היתה 8.5 מיליארד דולר ל-Private equity וקרנות הון סיכון, וב-2009 ההקצבה היתה 50 מיליון דולר, וב-2010 היא אפס כתוצאה ממדיניות ההשקעה שלהם, אז זה לא קשור לישראל או לסין או לאף מקום אחר.


אנשים יבואו להשקיע כאן בגלל האטרקטיביות של ההיי-טק, של הטכנולוגיה, ולא משנה אם זה חברות קטנות או גדולות או בינוניות, כי המשקיעים המוסדיים האמריקאים, בל נתבלבל, לא משקיעים רק בהון סיכון או בחברות הזנק. הם משקיעים המון כסף בחברות הטכנולוגיה הגדולות, דרך הבורסה. מי משקיע שם? המשקיעים הישראלים? תסתכלו על הסחירות – רובה דרך משקיעים מוסדיים אמריקאים. אני מקווה שכולם מסכימים שיש כאן אטרקטיביות השקעה, ומשקיעים מוסדיים אמריקאים וישראלים יבואו אם תהיה להם בסוף אטרקטיביות של החזרים. זה דבר אחד, חד-משמעי.


מה לעשות, אחד הדברים, שעובד גם לטובתנו וגם לרעתנו, תלוי איך נקרא לזה, הסיבה העיקרית לצמצום התעשייה, היא לא הצטמצמה בשל העיניים היפות של מישהו. אנשים באו, עשו אסטרטגיות השקעה והחליטו שההחזרים כאן לא התאימו להם. אנחנו תעשייה של 17 שנים על הכביש. תעשיית ההון סיכון, היוזמה התחילה בשנת 1993. לטוב ולרע, היום יש קבלות, יש טובים יותר וטובים פחות ו-Performance. בסופו של דבר כאשר מסתכלים, נכון שאני מייצג קרן שיש לה Performance טוב מאוד, אבל עובדה שאפשר. לא הכול כאן אסון.


אני רוצה להגיד מילה נוספת על ההשקעות בחברות צעירות. תעשיית ההון סיכון בישראל משקיעה היום בחברות צעירות וחדשות ולא רק בחברות הפורטפוליו שלה. השקענו ב-6 חברות חדשות וצעירות בשנת 2009, חלקן עם שני יזמים וכלב וחלקן מורכבות יותר.


צריך להציג כאן את הדברים בקונטקסט הנכון. צריך להסתכל על המטרה הסופית מבחינת הממשלה. המטרה היא לייצר כאן תעשייה מאוזנת. היום נוצרה תעשייה שמייצרת רק חברות קטנות. חשוב שיהיו חברות קטנות, אבל חשוב גם שיהיו חברות בינוניות וחברות גדולות, לכל אורך הספקטרום, וזה התמריץ.


אם מסתכלים על הפוקוס הממשלתי, הדבר המרכזי הוא לבחון איך המדינה משקיעה במקומות שמייצרים ערך לאורך זמן. ייצור ערך לאורך זמן חשוב לחברות צעירות, לחברות בינוניות ולחברות גדולות, לכל הספקטרום של התעשייה. בדיונים שלנו עם משרד האוצר, אנחנו בוחנים את התרומה הממשלתית, איזה ערך היא מייצרת בסופו של דבר.

אני מודה לך על הערותיך. אין שום ספק שלא נוכל להתחרות בתקציבים של ארצות-הברית או בתקציבים של סין או הודו בנושא הזה, וגם לא בגודל. אין ספק שאנחנו חייבים לשמור על האיכות והייחוד. אין לנו דרך אחרת. זה נובע מן האקדמיה שלנו ומהרבה מאוד דברים נוספים. אין ספק שהממשלה צריכה לבנות תשתית ראויה, כדי שלמשקיעים יהיה אטרקטיבי מאוד להשקיע במדינת ישראל, שיהיה להם חופש כלכלי וכדאיות כלכלית כאן. בזה הרגולטור חייב להשקיע. אין שום ספק שבזה צריך לייצר את הערך לתעשיית ההיי-טק ולמשקיעים.

אני יושב-ראש פורום החממות הטכנולוגיות בארץ. אני מייצג עשרות חממות טכנולוגיות, מאות חברות שבגרו ולמעלה מ-100 חברות שנמצאות כרגע בחממות.


ההערכות על היקף הדולרים שצריך להשקיע, מופרזות. דיברו כאן על מיליארדים. מר שלמה גרדמן הכין טוב מאוד את הנקודה העיקרית שאני רוצה להתמקד בה. אנחנו לא צריכים מיליארדים, וגם לא מאות מיליונים. אנחנו גם לא צריכים מיליונים. אנחנו לא צריכים שום דבר, פרט לכך שבמסגרת הקיים קודם כול יתנו לנו להחזיק בחיים חברות שיוצאות עכשיו מן החממות. זה עיקר מה שמפריע לנו.

מה אתם צריכים לשם כך?

אם ננהל אותו דיון בעוד חצי שנה, כ-50 חברות לא יהיו קיימות יותר. לשם כך אנחנו צריכים שיתאפשר לנו לקחת כסף שבמילא נמצא בתוכנית החממות. נהיה מוכנים להכניס פחות חברות לחממות, אבל שייתנו להן בשנה ג' ליהנות מאותו שיעור תמיכה כמו בשנתיים הראשונות. זה לא יעלה שקל נוסף למדינה, אבל צריך לעשות את זה עכשיו, לא בעוד חודשיים. נתבשרנו שלשום שהתנהל דיון בלשכת המדען הראשי, שעושה דברים חשובים מאוד – וזה המקום גם להודות לגברת לידיה לזנס על העבודה שלה – כדי לעזור לחממות. נאמר לנו שהבקשה שלנו נדחתה. הדבר היחיד שאושר הוא 50%.

מה הסיבה לדחייה?

אנחנו לא יודעים. לא הסבירו לנו מדוע. לא מדובר כאן בגידול תקציבי. אין ספק שדבריו של מר שלמה גרדמן על בניית קרן לבוגרות חממה, זה דבר חשוב. אנחנו מנסים לקדם את זה, אבל אני לא מאמין שזה יקרה. את מה שאמרתי צריך לעשות עכשיו ומייד.


הדבר השני שצריך לעשות עכשיו ומייד הוא לתקן את חוק המו"פ, כי גם זה "הורג" לנו חברות. צריך לעשות את זה מייד. אנחנו עוסקים בדבר החשוב הזה כבר 5 שנים, וזה לא מתקדם. כל עוד לא יהיה cap מקסימום, קנס מקסימלי שחברות ישלמו, אז המשקיעים יפחדו, והם הכי מפחדים מחברות קטנות.

אני מבקש לשאול אותך שאלה סטטיסטית. כמה חברות יצאו מהחממות והגיעו לרווחיות?

כ-80 חברות.

מתוך כמה?

בכל שנה, בכל רגע נתון נמצאות בחממות כ-80-100 חברות. זה מחולק לשנתיים. בסך הכול יש כאן מאות חברות שהן בוגרות של החממות.

כמה מן החברות הגיעו לרווחיות?

מאות. נכון שכל מה שקשור להון סיכון חשוב מאוד, אבל אנחנו מדברים כאן על חברות שמפוזרות בכל רחבי הארץ, שעוסקות לאו דווקא בטכנולוגיה עילית. רוב החממות נמצאות בכלל בפריפריה ולא באזור המרכז. מדובר במאות חברות, מן החברות הגדולות ביותר ועד חברות קטנות יותר.

אני יכול להציג לכם את המספר. יש 1,300 חברות בוגרות חממה. מתוכן, 37% הצליחו לגייס כסף נוסף ונשארו בחיים בצורה יציבה.

כמה מהן הגיעו לרווחיות?

22%, שזה שיעור גבוה למדי.

השאלה איך אנחנו מגדירים כאן רווחיות. חברות שקיימות ומחזירות דיווידנדים, או הציפו ערך בצורה משמעותית, הן למעלה מ-20% מאותן 1,300-1,400 חברות. מדובר כאן על מספרים שהם הבסיס של התעשייה הזאת.


בסוגריים אני רוצה להעיר שהחברים ממשרד האוצר, לאותו דיון חשוב שערכו לא הזמינו אותנו. זה בסוגריים.

מעניין מאוד שדווקא בעלי עניין לא מוזמנים, אבל זה קורה לפעמים במשרד האוצר. יש לכם תשובה מדוע האנשים לא הוזמנו?

במסגרת יום הדיונים שנערך, עלו שתי סוגיות מרכזיות - - -

מן החממות יצאו גם חברות גדולות?

הרבה חברות.

הם חלק מזה וחשוב לשמוע גם את דעותיהם.

היתה שם גם נציגות לחברות קטנות. היה גם נציג של חברה קטנה.

אבל יש גם חממות טכנולוגיות, שהמדינה משקיעה בהן הרבה מאוד כסף וחשוב לשמוע גם אותן.

זה היה הדיון הראשון מתוך סדרה של דיונים.

המדען הראשי נכח באותו יום דיונים.

בשעה 16:00 אנחנו מחויבים על-פי תקנון הכנסת לסיים את הישיבה, לכן אתחיל להגביל קצת בזמנים. אני מבקש לא לחזור על דברים שנאמרו כבר ולדבר על הנקודות העיקריות, כפי שאתם יודעים לעשות בהיי-טק. רשות הדיבור למר חיים קופנס, ואחריו מר אמיר פרוינד.

אשתדל לא לחזור על דברים שאמרו קודמיי. הייתי, ברשותכם, מבקש להאיר כמה נקודות נוספות.


הנקודה הראשונה, צריך לזכור שתעשיית ההיי-טק היא בסופו של דבר תעשייה ניידת מאוד, שקל לה מאוד לעבור מנקודה אחת לנקודה אחרת בעולם. שאלו קודם מה קורה לאותן חברות כאשר יורד היקף ההשקעה. קורים שני דברים פשוטים: חלק מן החברות נסגרות, וחלק מן החברות מעתיקות את הפעילות שלהן למקומות זולים יותר. לפני כמה שבועות פגשתי בארץ נציג של ממשלת סינגפור שבא להסביר לחברות למה כדאי להן לפתוח מרכז פיתוח בסינגפור במקום המרכז שיש להן בארץ, או בנוסף למרכז שיש להן בארץ.

השכר שם נמוך יותר?

הסובסידיה הממשלתית שם יכולה להגיע ל-70%. נכון, מסובך לנהל פיתוח בסינגפור, אבל אם יש פחות כסף זמין, זאת מתחילה להיות אופציה שמעניין מאוד לשקול אותה.


מכיוון שאמרנו שתפקיד הממשלה לטפל בכשלי שוק, עלינו לזכור שיש היום כשל שוק גדול מאוד במה שקשור להשקעות.

מה הסובסידיה הממשלתית היום ביחס לסינגפור? האם אתה יודע?

הממשלה משתתפת היום, דרך תקציבי המדען הראשי, במימון של חברות. כאשר מדברים על המסלול הרגיל של המדען הראשי, המדען הראשי מממן בממוצע כ-40% מתקציב המו"פ של חברה, ותקציב המו"פ של חברה מייצג כ-30% מסך כל התקציב של החברה. אז אפשר להגיד שהמדען הראשי מממן 40% מתוך 30%, שזה בערך 12%-15%, ואני מניח שאני לא טועה בהרבה.

הוא מממן 30% מן הסך הכול.

יש לי נתון אחר. אני חבר בוועדה להשבת המוחות, שעדיין לא יצא ממנה שום דבר. בכל אופן, במדינת ישראל הוצאות הממשלה למחקר ופיתוח בכלל הן 4 מיליארד שקלים בשנה, שזה 17.5% מסך ההשקעה הלאומית במחקר ופיתוח. חציון מדינות ה-OECD עומד על 35%. אם אנחנו רוצים להשתוות לאנגליה, צרפת וכן הלאה, עלינו להשקיע 8 מיליארד שקלים בשנה לפחות במחקר ופיתוח.

הנתונים שלכם דומים לזה?

זה נתון מעניין מאוד והוא מצביע על הנטל שמוטל על התעשייה בארץ ביחס לעולם. מעניין מאוד לראות שם את כל הנתונים, על כך שפעם ישראל היתה גבוהה, והיום כל מדינות העולם חוצות את הקו ומטפסות למעלה בהורדת הנטל מן התעשייה. זה נתון מעניין מאוד שכדאי להביא בחשבון.

אני מבקש מחבריי ממשרד האוצר להביא את זה בחשבון בדיוניהם, כי זה נושא חשוב מאוד בשיקולים של המשקיעים, של הקרנות ושל התעשייה. חשוב מאוד עד כמה המדינה מעורבת. היום אין מקום שאליו אני מגיע ולא שומע את הנתונים הללו, שמדינת ישראל נסוגה בהיקף התמיכה שלה במו"פ במקום להתקדם. עזבו את המשבר הכלכלי. גם בלעדי המשבר הכלכלי, במקום להתחרות היום מול המדינות האחרות על היקף ההשקעות ומתן חבילות והטבות, אנחנו נסוגים, מצמצמים את השתתפות המדינה. זה תהליך שעלול לפגוע מאוד בעתיד. אולי היום אנחנו רואים כל מיני דברים אחרים, אבל לאורך זמן תיווצר פגיעה ממשית בתעשיית ההיי-טק. גם פערי האיכויות מצטמצמים בעולם. יש לנו את האיכות, אבל גם זה מצטמצם. היום המהנדסים לומדים בכל מקום כמעט אותו דבר. לכן אם המדינה לא תעמוד בתחרות הזאת ולא תחזור לאותם ממדי השקעה והשתתפות בתעשייה, ואף תגדילם, יהיה לנו קושי גדול מאוד להתחרות בעולם על פיתוח התעשייה הזאת.

כשל השוק השני שאנחנו רואים מתרחש היום, הוא הירידה ברמת ההשקעות. אם פעם חברה שהיתה במצב כלכלי מסוים יכלה לגייס כסף בתנאים מסוימים, היום החברה צריכה להיות במצב הרבה יותר טוב כדי לגייס אותו כסף. אם פעם חברה היתה צריכה להראות מכירות של מיליון או 2 מיליון דולר כדי לגייס כסף בתנאים מסוימים, היום עליה להראות מכירות של 4-5 מיליון דולר כדי לגייס כסף באותם התנאים.


הדבר הזה משפיע על החברות הצעירות ביותר. חברות צעירות, חברות שלא מסוגלות להראות גידול בהיקף ההכנסות שלהן, הן החברות שנפגעות הכי הרבה מן המשבר. כבר אמרו קודמיי, יש לנו בעיה ספציפית עם חברות בוגרות חממה. הבעיה הזאת היא של כל החברות הצעירות שפועלות בארץ, שלא יכולות להראות הכנסות משמעותיות. עד לפני כמה שנים החברות הללו יכלו לגייס כסף, אך היום שוק הגיוסים לחברות הללו סגור כמעט.


כאן נדרשת התערבות ממשלתית באמצעות מנגנון המדען הראשי. עלינו לזכור, ככל שיש פחות כסף בהון סיכון, כך אנו, אנשי ההון סיכון, מפנים יותר חברות למדען הראשי כדי לקבל תמיכה. הדרישה לתקציבי המדען הראשי הולכת וגדלה, ולצערנו הרב השנה אנחנו רואים צמצום בתקציב המדען הראשי. שני הדברים הללו לא מתיישבים זה עם זה. חייבים לראות השנה גידול משמעותי בתקציב המדען הראשי. הוא חייב בוודאי לעמוד על הרמה שלו בשנה הקודמת, ומכיוון שלא נראה שהמשבר בעולם ההון סיכון הולך ונסוג, אז בעצם חייבים לראות מצד הממשלה גידול משמעותי, אפילו יחסית לשנה הקודמת, שהיתה שנה טובה מאוד, כי אחרת נמצא עצמנו בבעיה.


אמרו כבר קודמיי, שהחברות הקטנות יעברו מכאן למקומות זולים יותר, וכאשר החברות הללו ייסגרו, בעוד 3 או 4 שנים כאשר המשבר הזה יסתיים נמצא את עצמנו עם מגוון מצומצם מאוד של חברות להשקיע בהן, ואז נגלה שגם כספי הון סיכון הם כספים שקל להם לעבור מנקודה אחת בעולם לנקודה אחרת. נראה בעצם ירידה גם בקטעים הללו.


כשל השוק האחרון שאני רוצה להתייחס אליו נמצא דווקא בצד השני של הסקלה, בחברות שגייסו כבר השקעה, שהגיעו כבר להכנסות גבוהות, ושכעת קרנות ההון סיכון צריכות לממש בצורה כזאת או אחרת את האחזקות שלהן. גם כאן צריך איזה פתרון ממשלתי, כדוגמת הפתרון שהקים בזמנו את קרנות ההון סיכון. אנו חייבים לקבל פתרון ממשלתי שיקים קרנות של Private equity, שייכנס בנעליהן של קרנות ההון סיכון לחברות גדולות, על מנת שהקרנות יוכלו לממש את האחזקות שלהן והחברות הללו לא יצטרכו להימכר, לעתים במחירים נמוכים מדי, בטרם פרקן. גם כאן נדרשת איזו התערבות ממשלתית, כדי לטפל בצד הגבוה של הסקלה.

אבקש ממשרד האוצר להגיב לדברים שנאמרו כאן, גם באשר לערוץ של המדען הראשי והתקציב של המדען הראשי, וגם בנושא האחרון שהועלה.

שנה שעברה, צריך לציין שהיתה שנה חריגה מבחינת היקף התקציב של המדען הראשי. היא כללה גם תוספות מתוך תוכנית ההאצה. לכן אני סבור שלא כל-כך מדויק להגיד שיש ירידה בהיקף תקציבו של המדען הראשי לאורך השנים. במשרד האוצר אנחנו מאמינים מאוד בפעילות של המדען הראשי ועושים כל מאמץ כדי לתגבר אותה.

במה זה מתבטא?

זה מתבטא, לדוגמה, בתוכנית ההאצה שנתנה תוספת תקציב, ובעסקת החבילה שנתנה תוספת תקציב נוספת, שהגיעה בסוף שנת 2009. יחד עם זאת, יש אילוצים תקציביים וגם הם מתווים את המדיניות.

אם משרד האוצר שם לעצמו את ההיי-טק כחוד החנית, אז האילוצים מתרחבים.

אנחנו תומכים מאוד בפעילות של המדען הראשי. יחד עם זה, יש אילוצים תקציביים וסדרי עדיפויות ולכן לא נוכל להתחייב לתוספת תקציב.

יש הצהרות של המשרד ויש מעשים של המשרד. בשורה התחתונה, יש ירידה בתקציב.

בשורה התחתונה, יש ירידה ביחס לשנה שעברה, אבל ביחס לשנים קודמות התקציב השנה גבוה יותר.

זה לא מדויק.

ביחס לשנים 2003-2007.


אני רוצה להוסיף לגבי תוכנית החממות, אכן משנה שעברה, בשיתוף עם המדען הראשי, יש תוכנית פיילוט שמאפשרת לחברות חממה בתחומים מסוימים, לפי בחירת החממה, לקבל תמיכה בשנה השלישית.

זאת תוכנית שלא מנוצלת, כי זה רק 50% ולא 85%. לכן רוב החממות, כל החממות כמעט בוחרות שלא לנצל את זה. צריך להעלות את זה ל-85%. זה לא יגדיל את התקציב של החממות. יש להכניס פחות חברות לחממות, אם צריך, כדי שאפשר יהיה לתחזק את הקיים, שהושקע בו כבר כל-כך הרבה כסף.

היתה תוכנית פיילוט ואנחנו במהלך של בחינת התוכנית הזאת. כאשר נסיים את התוכנית, נוכל לדעת.

שלום לכם. שתי מילים על עצמי. עסקתי בשנתיים האחרונות בליווי של כמה חברות סטארט-אפ ב-Early stage, ב-Mentoring שלהן באיזו מסגרת שהקמתי עם שותף נוסף, והיום אני גם מנכ"ל של חברת סטארט-אפ חדשה. במסגרת הזאת נחשפתי רבות למה שקרה בשנתיים הללו.


כשל שוק גדול הוא חברות מתחילות, שמר שלמה גרדמן ומר חיים קופנס דיברו עליהן. הרף עלה והשתנה. חברה שצריכה היום לגייס כסף ראשון שלא דרך המדען הראשי, צריכה להביא לקוח ולהראות מכירות. הפוקוס עבר מהפך של 180 מעלות מטכנולוגיה לשוק. אם קודם היינו צריכים להראות שקפים על הטכנולוגיה, היום צריך להראות גישה לשוק, לקוחות ומכירות.


סטארט-אפים מתים בדרך כל הזמן. בשנים 2008-2009, קרנות ההון לא היו שחקן בשוק עבור הסטארט-אפים החדשים, כמעט בכלל לא, או היה להן תפקיד אפסי לחלוטין. זה לא עניין אותן. ראינו את זה, שמענו ודיברנו. השחקן העיקרי שמשחק בשוק הזה הוא המשקיעים הפרטיים, או ה"אנג'לים", וגם שם השוק היום רווי. המשקיעים שבאים מתחום ההיי-טק מוצפים, קשה מאוד לקבל את תשומת לבם, הם שבעים, וגם שם יש שינוי, לשוק של משקיעים פרטיים שהם פחות מקצועיים ופחות יודעים לגדל ולכוון את החברות, על אף שכן יש להם כסף והם רוצים להשקיע אותו.


התרומה של המדען הראשי בשנתיים האחרונות היתה מדהימה, כקרן האור היחידה לסטארט-אפים מתחילים שהם First timers. המספר אדיר ולדעתי יש עוד פוטנציאל שהולך לאיבוד. בתמיכה של המדען הראשי, יש מקומות שיכולים לגרום לשינוי, ושלאו דווקא יחייבו תוספת כסף או תוספת זמן. יש לפחות 2-3 דברים מאפיינים:


ראשית, כמות ה"מנטורינג" או התמיכה המקצועית שחברות זוכות לה, גם במסגרת המדען הראשי, התמיכה אפסית. אם היו לוקחים את מה שהמדען הראשי משקיע בחברה אחת בחממה, לוקחים 500-420 אלף דולר ומשקיעים את הסכום הזה בכל חממה, בצוות מקצועי שילווה את החברות, צוות מנוסה שצריך לשלם לו כסף, היינו מקבלים טיוב של ההצלחה בצורה פנטסטית.


שנית, כאשר חברה צעירה הולכת לחממה, התקציב שלה, אני יודע פחות או יותר להגיד אותו מראש. יהיו שם 4 אנשים, זה צריך להימשך בין 6-7 רבעונים. חברה כזאת מסוגלת לעשות רק את הפיתוח. היום כדי להצליח לגייס כסף הלאה, צריך להשקיע בשוק ובשיווק. בכל המנגנונים של המדען הראשי יש איזה חסם, כמה כסף יכול להיות מועבר לכיוון של שיווק ושל הוצאות לשוק.

בנושא השיווק נקיים דיון נפרד בעוד כחודש, אולי לפני שנצא לפגרה. זה נושא מעניין ומורכב בפני עצמו, ובעייתי. לא צריך לגזול מן המדען הראשי תקציבים לנושא הזה. צריך להביא תקציבים אחרים.

ייתכן, אבל כל שאני אומר, שחברה שמסיימת את התקופה הזאת ומקבלת תקציב מן המדען הראשי, יש בפניה פער אדיר כדי להצליח בגיוס ההמשך, והוא נובע מן הדרישות, שלדעתי הן נכונות, של קרנות ההון סיכון לעומת מה שהסטארט-אפים, שעוברים את השלב הראשון של החיים שלהם, מסוגלים להגיע.

אני מודה לך. אבקש מגברת אסתי פשין, מנכ"לית השדולה לקידום תעשיית ההיי-טק בישראל, להתייחס לדברים. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. לא אדבר כאן בכובע של מנכ"לית השדולה, אלא בכובע של עבודת-היום שלי.


הפוקוס של הקרן שלנו בחברות turn around, חברות שהגיעו למצב משבר וצריכות האצה, גם כלכלית וגם ניהולית, כדי להתגבר על הקשיים ולעלות על דרך חדשה. מתדפקות על דלתותינו לא מעט חברות שמנסות את מזלן לגייס כסף בכל מיני ערוצים אחרים. הטיבו לומר מר שלמה גרדמן ומר חיים קופנס, שיש היום בעיה בשלבי הגיוס הראשונים. יש פחות כסף, למרות שהיקף החברות שמקבלות את הסכומים הללו הוא אותו היקף של חברות. בשנת 2008 בסך הכל גויסו בחברות Seed ובחברות Early stage כ-850 מיליון שקלים. בשנת 2009 גויסו בסך הכול כ-400 מיליון שקלים, בערך 50%. מספר החברות לא השתנה מהותית, בשנת 2008 היו 41 חברות ובשנת 2009 היו 36 חברות. המשמעות היא, שלאותו מספר של חברות פחות או יותר גויס פחות או יותר 50% מן הכסף. כלומר, החברות הללו צריכות להצטמצם בפעילות שלהן, שזה בדרך כלל דבר מבורך, אנו אוהבים חברות שהן יעילות מאוד מבחינה תפעולית, שממוקדות מאוד במטרות שלהן. המשמעות השנייה, שייתכן שאין לחברות הללו די כסף כדי להגיע למקומות שאליהם הן צריכות להגיע ולכן הן פונות לערוצים נוספים, ובעיקר ערוצים של מימון ביניים וערוצים של משקיעים פרטיים.


שתי נקודות שהייתי רוצה לשים אותן כאן על השולחן, שלא נגעו בהן עד כה, שנדרשת כאן איזו התערבות ממשלתית במציאת פתרונות של מימון ביניים לחברות בשלבים כאלה ואחרים. לא מדובר בהכרח בסכומי מימון גדולים מאוד, אבל כן במימון שיאפשר להן להגיע לרף, שכזכור עלה. הנושא הזה נדון כבר כאן בוועדה לפני זמן מה, בדיון על קרנות האשראי. נדרש למצוא פתרון לקרנות האשראי בהקדם, על מנת שגם חברות היי-טק יוכלו ליהנות מהן.


הכיוון השני הוא לתגמל או לאפשר למשקיעים פרטיים ליהנות יותר מן ההשקעות בישראל, להאיץ את האפשרות שלהם להשקיע בישראל, על מנת שבסך הכול יהיה יותר כסף זמין בשוק, יותר הון, בוודאי באשר לחברות בשלבים המוקדמים שלהן.

תודה. מר מנקובסקי, מה המצב היום אצלכם באשר להשקעות בחברות הסטארט-אפ בשלבי ה-Seed, בשלבי ההתחלה?

אני רוצה להציג כאן תופעה שקורית אצלנו, וקצת מתעלמים ממנה בדיון. הסטטיסטיקה היבשה לא מספיקה, זה שהמספרים יורדים ומתחלקים. דבר אחד מרכזי השתנה אצלנו, והוא משתנה לאורך כל הקו, עד המשקיעים הפרטיים.


אציג דוגמה. היה כאן Chief innovation officer של קונגלומרט ענק מן המזרח הרחוק, ולא אזכיר את שמו. הוא היה כאן בביקור מאוד לא מתוקשר. הוא ביקש מכל מיני אנשים שהוא מכיר בארץ לראות חברות שהן בקצה הטכנולוגיה. ב-4 ימים הוא ראה 38 חברות, מן הבוקר ועד הערב. אני הייתי האחרון שפגש אותו. אכלנו ארוחת ערב ביחד והוא סיפר לי סיפור שקשור למה שאני אומר לכם עכשיו. הוא אמר: "38 החברות, כולן הציגו לי מודל עסקי, אך רק שתיים הציגו לי מודל עסקי שהבנתי אותו".


זה חלק מן הבעיה, חלק מן השיעור שלמדנו דרך הרגליים, שאנחנו יותר מדי "מתים" על טכנולוגיה, וזה מן הרגע הראשון שחברה קמה, מן השקפים שהזכירו כאן, ולאורך כל הדרך. זו אחת הסיבות המרכזיות שהיום קשה לגייס כסף, כי כשאנחנו בוחנים השקעות מ-"Two men and "a dog, היום אנו חופרים להבין האם יש מודל עסקי שיאפשר לייצר הכנסות מן החברות האלה ושיאפשר להביא אותן למקום רחוק יותר ולרמה גבוהה הרבה יותר, ולא תמיד אנחנו מצליחים. זה אחת הסיבות שהרבה יותר קשה לגייס כסף.


אציג דוגמאות נוספות שקשורות למה שנאמר כאן. יש את תקרת הזכוכית של 20-25 מיליון דולר. יש גם חברות רבות שמתחילות למכור ב-15-20 מיליון דולר ואז נתקעות בתקרת זכוכית, כי פשוט יש להן מוצר שהשוק שלו לא מספיק גדול.


אני מסתובב עם הרבה "אנג'לים" ועם הרבה תורמים. כולם מסתכלים היום באותו מדד. זה שינוי שכולנו צריכים להפנים אותו: גם אנחנו כקרנות שמסתכלות על החברות שלנו שבאות לגייס כסף ומתקשות בכך, גם "אנג'לים", גם חברות צעירות, גם חברות חממה.


דרך אגב, היום – ומר איל ליפשיץ יתקן אותי אם אני טועה – החלק הגדול יותר של חברות שנכנס לחממה הוא דווקא חברות בתחום מדעי החיים.

אמת.

זה דיון פילוסופי בפני עצמו, שצריך לנהל. אינני יודע אם זה נכון או לא. ייתכן שהתרומה של חממה במקומות של מדעי החיים גדולה בהרבה מאשר במקום של IT, כי הקושי של IT לפרוץ גדול בהרבה, והתרומה במקומות שבהם יש מדע טהור יותר, או לצורך העניין בחברות מדעי החיים, גדולה יותר. יתכן שזאת הסיבה. לא חקרתי את זה, אבל אני שומע את זה הרבה מאוד מן הקהילה.


הנושא מורכב מאוד. אנחנו מדברים עם הממשלה ומנסים להבין האם יש Silver bullet אחד, נושא אחד שיהפוך את הכול. דיברנו על זה רבות, שהפתרון מערכתי. יש כאן הרבה מאוד פתרונות שונים. למשל, אם אתה שואל אותי האם צריך מן הסל של המדען הראשי להתייחס לחממות ולחברות קטנות ולחברות בינוניות ולחברות גדולות – צריכה כנראה להיות התייחסות שונה לכל אחד מן הסגמנטים הללו.


קודם כול, אנחנו משקיעים, כל הקרנות, לא רק "פיטנגו", בחברות Seed. אני יכול להציג לכם שתי דוגמאות, חברות שהקמנו בשנה שעברה.

כאשר יש אופק של מוצר אמיתי שניתן למכור.

אבל עם רף גבוה הרבה יותר. אנחנו בוחנים את ה-Viability של היכולת להגיע להישגים. אם פעם היינו אומרים: "נמצא את זה לאורך הדרך", בינתיים צברנו הרבה צלקות מן הפעמים שאמרנו לעצמנו "יהיה בסדר". אם במוצר, ואם במודל עסקי, ואם בהנהלה, בכל המקומות הללו הרף גבוה הרבה יותר. לא רק אנחנו הרמנו את הרף, אלא כל שרשרת המזון הרימה את הרף. זה אחת הסיבות שהיום קשה לגייס כסף.


נכון שהכסף מצומצם יותר, אז מבחן האלטרנטיבה הרבה יותר רצחני וקשה, כי כשבאות אלינו שתי חברות, מסתכלים ואומרים: יש לי כסף נתון, אתן בחברה הטובה יותר. הנושא הזה מורכב.


אני מסכים במאה אחוז שאם אפשר לעודד יותר חברות Seed ויותר ניצנים ברמות של "אנג'לים", ולמר אורן בר-און יש כמה רעיונות טובים בנושא הזה, הכול מבורך, אבל צריך לזכור שסיבה מרכזית, שמופיעה לאורך כל הקו, הרף עלה לא רק בשל חוסר הכסף.

תודה רבה. יש לי שאלת הבהרה. אנו רואים בנתונים שרמת ההשקעות של הקרנות הזרות הולכת ויורדת. מה יקרה אם היא תיעלם? אני רוצה שגם לפרוטוקול, גם לוועדה וגם לנציגים של משרד האוצר יהיה ברור מה הולך להיות בישראל כאשר זה יקרה, ואנחנו במגמה לקראת זה.

הקרנות הזרות הן מרכיב מאוד-מאוד-מאוד חשוב בתעשיית ה-Venture בישראל ובחברות הסטארט-אפ. אם התעשייה הזאת תיעלם, תהיה בעיה קשה מאוד. כפי שהזכרתי קודם, לכל אורך השנים, היסטורית, מתוך ממוצע של 1.5 מיליארד דולר בשנה, בין 50%-60% מן הכסף הוזרם על-ידי קרנות זרות. זה נכון סטטיסטית אם מסתכלים על 15 השנים האחרונות. כך שזה מרכיב חיוני.

השיעור לא גבוה יותר?

לא. זה בין 50%-60%. הקרנות הישראליות מזרימות בין 40%-50%. אם זה המצב, אזי זה מרכיב חיוני והכרחי בתחום הזה.


דבר שני, שקשור מאוד לקרנות המקומיות, הוא שינוי גדול שאירע משנת 2000. בשנים 1998-2000 היו כאן הרבה קרנות זרות שהשקיעו לבד. הן היו מוכנות לבוא לכאן ולהוביל סיבוב, אפילו בחברת Seed. זה לא קיים היום. מספר הקרנות הזרות – לא אלה שיש להן קרן ייחודית לישראל עם צוות ישראלי, כי אלה קרנות ישראליות לכל דבר. קרן זרה מבחינתי היא קרן שמשקיעה מ-pool מרכזי שנמצאת בחוץ-לארץ, אמנם עם נציג בארץ אבל הקרן ממוקמת בחוץ-לארץ. מספר הקרנות הזרות שמשקיעות ללא סינדיקציה ישראלית, אפסי. יש לכך הרבה סיבות טובות. כך שאם מספר הקרנות הזרות שמשקיעות יירד, תהיה בעיה רצינית מאוד.


דבר חשוב נוסף, הקרנות הזרות, גם הן ישקיעו כאן אם יהיו להן כאן החזרים טובים.

את התשתית שהמדינה מספקת.

את התשתית, אבל לא רק זה. בסופו של דבר, הם מסתכלים על החזר ההשקעה בחברה שבה השקיעו. צריך לזכור שהתרומה של המדינה צריכה להיות במקומות שבהם באמת אפשר לייצר החזר משמעותי על ההשקעה למשקיעים. אם בהון סיכון אנחנו מצפים להחזר IRR שנתי שהוא גבוה יותר מ-20% לשנה, אז אם תרומה ממשלתית מביאה כמה אחוזים, אם לא יביאו את כל ה-20% הראשונים לצורך העניין תהיה בעיה גדולה מאוד. אני סבור שהתמריץ צריך להיות לחברות ולא לקרנות, כי אם תהיה כאן תשתית, הן של תמריצים והן בתחום המיסוי, שתעזור לחברות להתרומם ולייצר החזרים משמעותיים למשקיעים, אז הזרים יבואו.

יש לי שאלה נוספת. אנו רואים שקרנות ההון סיכון הישראליות הגדילו את השקעותיהן פי שתיים, ל-16% כמעט, בחוץ-לארץ. האם יש לזה משמעות לגבי האמון בהיי-טק הישראלי?

אני סבור שזה לא קשור. שאלו אותי את השאלה הזאת לא מזמן בעיתונות. האחד לא בא על חשבון האחר. השקענו למשל בסין, ואנחנו מרחיבים שם את הפעילות שלנו. הסיבה שאנו עושים את זה, כי אנו מאמינים, ולא רק אנחנו, שהפוטנציאל של השוק הסיני להיי-טק הישראלי אדיר. לדעתי האישית, הוא הרבה יותר גדול מאשר אמריקה היתה לפני עשרים שנים עבור ההיי-טק הישראלי, והייתי שם לפני עשרים שנים. אבל הוא מסובך יותר, הוא רחוק יותר, פער התרבות גדול יותר, הכול גדול יותר. חלק מן היכולת שלנו לבצע החזרים ולעזור לחברות שלנו להיכנס לשם, הוא על-ידי ביצוע השקעות כאלה וביצוע סינדיקציות מן הסוג הזה. כך שלאור ההכרות שלי עם ההשקעות הישראלית בחוץ-לארץ, רובן השקעות גם פיננסיות וגם אסטרטגיות.

תודה. אנחנו מתקרבים לסיכומים, אבל יש כמה דוברים נוספים. אני מבקש, מאוד בקצרה, אפילו טלגרפית, כדי שנודיע גם את הודעת הסיכום של הוועדה.

קודם כול, לפני שאציג כמה הצעות קונקרטיות לשיפור של קרנות הון סיכון, אני מבקש לדבר על החממות. אני בוגר חממה, אז אני יודע. בל נשכח שרוב החממות מופרטות. הן חברות שנמצאות בבעלות פרטית ובמשך שנתיים נהנות מן הכסף של המדען הראשי, ונאמר כאן כי תפקידו לממן שנה שלישית.

הדיון היום הוא לא על החממות.

זה באשר לשאלה מה לעשות עם התקציב לשנה שלישית, שאז זה ייצור "פקק" בשנה הראשונה, בל נשכח. עדיף שיבואו יותר חברות.


לפי דעתי צריכה להיות התערבות של הממשלה בקרנות הון סיכון, לתת הטבות, קודם כול למשקיעים הישראלים מן התעשייה. כל משקיע ישראלי מתחום התעשייה יש לו ערך נוסף, פרט לכסף – הידע שלו, והביטחון שהוא נותן למשקיעים זרים להצטרף לאותה קרן. זה יכול לסייע לגיוס כסף.


הדבר השני, לפי דעתי קרנות הון סיכון צריכות להשקיע גם בחברות בינוניות פלוס, שמוכרות בהיקף של למעלה מ-10 מיליון דולר. נכון שהרווחים יהיו קטנים יותר, אבל בטוחים יותר. נכון שקשה לעשות "אקזיט", אבל זה ייתן פורטפוליו יציב יותר. תודה.

מר אורן בר-און, אתה מייצג את "ארנסט אנד יאנג"?

כן. אנחנו מייצגים כרואי חשבון יותר מ-50% מן החברות שמגובות הון סיכון.

כמה זה במספרים? אני תמיד שומע 50% ואף פעם לא שומע את המספר.

אנחנו מייצגים כ-220 חברות כאלה. חברות מגובות הון סיכון יש כ-450.


רציתי לדבר על הצלע השלישית, ה"אנג'לים". היום כשרואים את הירידה בהשקעות של קרנות ההון סיכון, יש צלע שהיא מאוד-מאוד חשובה, הצלע של המשקיעים הפרטיים. אפשר לעודד אותם בצורה משמעותית על-ידי פתרון פשוט יחסית, שקיים בחוק לגבי תעשיות אחרות, ודיברנו על זה עם אנשי משרד האוצר שהשקיעו שעות רבות בדיונים ביחד אתנו כדי לנסות למצוא פתרונות – לתת את ההשקעה בחברת סטארט-אפ למשקיע הפרטי כהוצאה בדוח האישי שלו. זה יגרום לכך שהם יקטינו את רמת הסיכון באותה השקעה דרך הזיכוי שהם יקבלו ממס. המנגנון הזה קיים למשל בחיפושי נפט ובסרטים, ואין ספק שהוא צריך להיות בתחום הטכנולוגיה.

אתה יכול לחזור על הרעיון?

אם השקעת 100 דולר בחברת טכנולוגיה, ומצד שני יש לך הכנסות מעבודה, הכנסות מרווחי הון או כל סוג אחר של הכנסה. אתה מקבל את ההשקעה שהשקעת בחברה כזיכוי – כניכוי כנגד ההכנסות שיש לך כאדם.

אתה הופך את זה להוצאה מוכרת.

הגשנו הצעת חוק כזאת שנמצאת כעת בעבודה בלשכה המשפטית של הכנסת.

זה נראה לי פתרון מעולה, מהיר וחשוב מאוד. היתרון שלו, שהוא מביא את החברות הקטנות לקרנות ההון סיכון גם כשהן כבר הרבה יותר "מבושלות". זה נראה לי פתרון חשוב ונכון, וכדאי לאמץ אותו. יש כבר את המנגנון בחוק. זה ייתן דחיפה משמעותית לתעשייה ויפתור את הבעיות בדיוק היכן שמתגלות התקלות שאנשים ציינו.

אנו מקדמים את הפתרון הזה.

הנושא השני, באשר למספרים, כי כולם כאן באווירת נכאים. שאלת לגבי המשקיעים הזרים, האם הם יבואו לכאן או לא. בסך הכול צריך לזכור שב-10 השנים האחרונות היו כאן "אקזיטים" בסדרי גודל של 26 מיליארד דולר, כאשר ה"פאנל" של חברות ההון סיכון, אם מחשבים את השווי שלהן, ואנחנו עושים את זה בצורה שוטפת כמעט, בגדול, אלה לא מספרים מדויקים, צריך להוסיף עוד כ-10 מיליארד דולר לעומת 17 מיליארד דולר שיושקעו. כלומר, במונחים של היום, זה החזר של למעלה מפי שתיים.


יש כאן תעשייה טובה, בסך הכול קרנות ההון סיכון עשו עבודה מעולה, יש כאן יזמים טובים ויש כאן תשתיות מעולות. זה מקום מעולה לגדל בו חברת סטארט-אפ. אז המשקיעים יבואו לכאן, כי זה אחד המקומות הכי טובים שיש בעולם. חשוב לציין גם את זה, באווירה קצת יותר חיובית.

אבל יש מדינות שהיום מתחילות להשקיע בנושא הזה לא פחות מאתנו, ואף יותר, ובתחרות הזאת עלינו לעמוד.

עוד מגזר שכדאי לציין, שלא צוין כאן, הוא האנרגיות החלופיות. זה הנושא הכי חשוב לנו כמדינה, ויש מעט מאוד חברות שעוסקות בזה.

סיכמתי כבר שנערוך ישיבה עם שר התשתיות הלאומיות כדי לדון בנושא הזה.

בהקשר של הון סיכון, חשוב לטפל בתחום האנרגיות החלופיות, ויש טיפול לא כל-כך נכון בתחום הזה היום כשמטפלים בחברות שמייצרות חשמל. צריך לטפל בחברות שמייצרות את הטכנולוגיות לאנרגיות החלופיות, זה המגרש שלנו, ושם יש טיפול לא כל-כך טוב וכתוצאה מזה לא רואים די חברות כאלה. אני חושב שזה בנפשנו.

את המלצותיך אנחנו מקבלים בברכה. נשמח מאוד אם תעביר לנו נייר עמדה מסודר. זה נרשם בפרוטוקול, אבל אם אפשר תעביר לנו נייר מפורט יותר.

כשמסתכלים על הנתונים של מדינות ה-OECD, המגמה בישראל מדאיגה מאוד. היא מדאיגה גם ביחס לאִיום. אנו רואים שבכמה מדינות הכפילו ואף שילשו את ההשקעה במו"פ. גם כאן, ביחס לתקציבי המדען הראשי, תקציב 2009 היה אכן גבוה בהשוואה לתקציבי 2008 ו-2007, אבל עדיין במחירי 2001, שהיתה שנת השיא, שאז התקציב עמד על קרוב ל-1.9 מיליארד שקל, תקציבי 2009 במחירי 2001 הם 1.3 מיליארד שקל. הביקושים הולכים וגדלים והמצוקה קשה באמת.


מר איל ליפשיץ, המצוקה בחברות הקטנות אכן לא פשוטה. יש הרבה חברות יזמות, חברות קטנות מאוד שמגיעות גם לקרן המו"פ וגם למסלולים הבין-לאומיים. אני מקווה מאוד שקרנות הון סיכון יוכלו לתמוך כי זה מנוף לצמיחה ולמאצ'ינג לכספי המדען הראשי. לא כל יזמות יכולה להרים תוכנית רק מכספי המדען הראשי. נדרשים מקורות הון נוספים כנגד כספי המדען הראשי.

אני מודה לך מאוד. מישהו רוצה להוסיף דבר מה בקצרה? אני חושב שמיצינו את הדיון.


אני מבקש לקרוא את הודעת הסיכום של הוועדה.


אין ספק שקרנות הון סיכון הן מנוע חשוב, ואולי אפילו מנוע עיקרי, לקידום תעשיית ההיי-טק, וגורם חיוני לשרידוּת התעשייה.


הוועדה מביעה דאגה נוכח הירידה בהיקף הגיוסים בשנת 2009.


אין ספק שהאטרקטיביות של מדינת ישראל חשובה, וכאן הכלים בידי הממשלה והכנסת. בכל הקשור לכנסת, אנחנו כאן לרשותכם ולשירותכם. אנחנו רואים בהיי-טק מנוע עיקרי לצמיחת המשק.


אין ספק שקידום פעילות הגופים המוסדיים בנושא, חיוני ויכול לפתור את בעיית המצוקה של כסף והון מחוץ-לארץ, בעצם להחליף אותם.


כפי שנאמר כאן, התעשייה הזאת כדאית, כדאי להשקיע בה. היא מביאה גם הרבה מאוד ערך מוסף למשק הישראלי.


אני קורא למשרד האוצר להאיץ את פעילות הצוות שהקמתם, כי הזמן הוא מרכיב חשוב כאן. אין שום ספק בעניין הזה. כל יום שאנו מפסידים משמעותו עוד חברה ועוד חברה ועוד חברה שאנחנו לא מביאים אותה למשק הישראלי, זה מקומות עבודה, זה הכנסות לאוצר המדינה. כל מחקר מוכיח שכל מקום נוסף שנפתח בהיי-טק מביא בין 4-7 אנשים שנותנים שירותים כאלה ואחרים.


הנתונים ששמענו מן המדען הראשי מלמדים כי המשקל של הממשלה הולך ויורד מזה תקופה ארוכה. היה שיפור השנה, אבל המגמה לא טובה ביחס למדינות אחרות, ביחס להשקעות של מדינות ה-OECD ומדינות אחרות, שהן אפילו מדינות מתפתחות אבל משקיעות בנושא הזה. אנחנו חייבים להיות אטרקטיביים, אחרת נאבד כאן את ההובלה.


הוועדה קוראת למשרד האוצר להפעיל תמריצים למשקיעים פרטיים ולאמץ פתרונות שהוצעו כאן.

גם למשקיעים מוסדיים.

גם למשקיעים מוסדיים, אבל על משקיעים מוסדיים דיברתי כבר. גם משקיעים פרטיים, לא רק מוסדיים. צריך למצוא פתרון גם לנושא הזה.


באופן אישי, בחקיקה אני בוחן את המנגנונים ואת התמריצים שהממשלה יכולה לתת. אציג גם למשרד האוצר חלק מהצעות החוק שאנחנו מקדמים כאן. יש כמה הצעות חוק. אני מקווה מאוד שמשרד האוצר יקבל אותן בסופו של דבר, אחרי הדיונים. אין ספק שאפשר להתחיל לדון בהצעות החוק הללו כבר היום. לדעתי ההצעות הללו עשויות לשנות את המפה בנושא ההיי-טק הישראלי.


הוועדה קוראת לממשלה להקים קרן סיוע לחברות צעירות בוגרות חממה ולתת תמריצים גם לקרנות הון סיכון, כדי שיהיו שותפות פעילות יותר בנושא הזה. חברות הסטארט-אפ החדשות מזינות את התעשייה כולה. לכן הנושא הזה חשוב, והתמריצים כאן חשובים כדי למשוך עוד משקיעים ועוד משקיעים ועוד משקיעים.


אני מודה לכולכם. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00
PAGE
24