ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 23/02/2010

עיר ידידותית לילדים בישראל - תוכנית ליישום זכויות ילדים במסגרת העיר, יצירה סביבה בטוחה לילדים בחגיגות פורים

פרוטוקול

 
PAGE
24
הוועדה לזכויות הילד

23.2.2010

הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 43

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי ט' באדר תש"ע (23 בפברואר 2010), שעה 13:00
סדר היום
1. עיר ידידותית לילדים בישראל – תוכנית ליישום זכויות ילדים במסגרת העיר

2. יצירת סביבה בטוחה לילדים בחגיגות פורים
נכחו
חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

דב חנין

אורלי לוי אבקסיס

אורי אורבך
המוזמנים
עו"ד רות דיין מדר - מינהל החינוך והרווחה, מרכז השלטון המקומי

פקד אייל זילברמן - קצין מיון ארצי, המשרד לביטחון פנים

צביה דורי
- מנהלת סחר פנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גרישה דויטש
- הממונה על התקינה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גדעון שלום
- סגן מנהל אגף לשירותים חברתיים ואישיים

ד"ר יצחק קדמן
- מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

שאול סוטניק
- מנכ"ל מפעל הפיס

אורנה מיארא
- ראש המטה, מפעל הפיס

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית,בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים

אורלילביד-ברזל - יועצת לבטיחות ילדים, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים

ד"ר אלי יפה - מנהל אגף רד"ס, מגן דוד אדום

יוסי נשרי
- ראש העיר, קריית אונו

רחל עזריה
- יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית ירושלים

גל-מזל שאלתיאל - ראש תחום ילדים ונוער, עיריית אשדוד

רחל וידל
- מנהלת אגף הרווחה, עיריית בת ים

עו"ס נורית סלטי - מנהלת "מגדלור", עיריית בת ים

שלמה בוזגלו
- מנכ"ל העמותה לתרבות הפנאי, עיריית חדרה

שרה צדוק
- מרכז הפעוט, עיריית טירת הכרמל

סיגל לזרוביץ
- מרכז הפעוט, עיריית טירת הכרמל

זהבה עובדיה
- מרכז הפעוט, עיריית טירת הכרמל

רומן פרס
- סגן ראש העיר, עיריית יוקנעם

סמדר אהרוני
- יו"ר הוועדה למעמד הילד, עיריית נס ציונה

ד"ר אביטל לאופר - סגנית ומ"מ ראש העיר הממונה על החינוך, עיריית נתניה

הרב פנחס קליך
- סגן ראש העיר, עיריית צפת

פאיז אבו צהבאן
- ראש העיר, עיריית רהט

עלי אבו אלחסן - מזכיר העיר, עיריית רהט

סאה אבו סיאם - מנהלת בריאות ובטיחות ילדים, עיריית רהט

עו"ד ליאל אבן-זהר- חברת מועצת העיר, עיריית ראשון לציון

יוסף נקד פאיז - מנהל בטיחות ילדים, עיריית שפרעם

טועמי אליאס - מנהל אור ירוק, עיריית שפרעם

פנינה אלבז
- רכזת ועדות תכנון, טיפול והערכה, עיריית קריית גת

אופירה קישרמן
- רכזת עבודה קהילתית, עיריית קריית גת

יעל דיין
- יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית תל אביב-יפו

גל הדרי
-יו"ר הוועדה העירונית לקידום מעמד הילד, עיריית קריית ביאליק

אליעזר בר שדה
- פעיל בעיר ערד

עו"ס שמחה סחר - מפקחת חינוכית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

תמר שחורי
- מנהלת הפעילות הציבורית, יוניצף

רינה יצחקי
- דוברת יוניצף לשעבר

ציפי רון

- יו"ר ועדת איכות הסביבה, מועצת ארגוני הנשים

אורנה ספיר-קם
- במאית תיאטרון "הקונכייה", בת-ים

סיגל אלישע - שחקנית תיאטרון "הקונכייה"

אורן צח

- שחקן תיאטרון "הקונכייה"

יוסי לוי

- שחקן תיאטרון "הקונכייה"

גל שמואלי
- שחקן תיאטרון "הקונכייה"
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
מרכז מחקר ומידע
אתי וייסבלאי
עוזר פרלמנטרי ליו"ר הוועדה
שי גריזים
רשמה וערכה
נחמה – חבר המתרגמים בע"מ

1. עיר ידידותית לילדים בישראל – תוכנית ליישום זכויות ילדים במסגרת העיר
היו"ר דני דנון
צהריים טובים לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

יושבים פה הנציגים הקבועים, וכן אנשים שעוסקים יום יום בשטח בנושא זכויות הילד וכן נציגי הרשויות המקומיות. על סדר היום שני נושאים, כאשר הנושא הראשון יהיה קצר וייגע בנושא של סביבה בטוחה לילדים במסיבות הפורים.

בעקבות מספר פניות שהגיעו לוועדה, מספר אירועים שקרו לפני חג הפורים, לצערי קרה אסון כבד ביישוב מגשימים. משחקי פורים גרמו לשריפה וגרמו לילדים להיפגע, ומאז קרו עוד מספר מקרים.

מטרת הדיון הזה, לרענן יחד עם ארגון "בטרם" העוסקים בדבר ועם נציגי מד"א (מגן דוד אדום), לצאת מפה עם קריאה והנחיות גם לרשויות וגם למוסדות חינוך מה מותר ומה אסור, וגם לנו כחברי כנסת לראות מה עושים כדי שהמקרים הללו לא יישנו.

הדיון יארך כעשרים דקות עד חצי שעה. ואז נעבור לחלק העיקרי של היום, שזה עיר ידידותית לילדים. זה נושא חשוב מאוד ובוודאי שמעתם עליו. נדבר ונדון על קריטריונים לנושא ונצא מפה עם אמירה, שבמדינת ישראל כמו במדינות מתקדמות בעולם יש קריטריונים לערים לזכויות לילדים.

אני רוצה לפתוח את החלק הראשון בנושא של פורים. נפתח עם הנציגים של משטרת ישראל.

נא קודם הציגו את עצמכם.
אייל זילברמן
קצין מיון ארצי במשטרת ישראל. קצת רקע למה שמשטרת ישראל עושה בתחום. קודם כל צריך לציין ולומר, כפי שידוע לכולם, קיים חוק פיקוח על מצרכים. משטרת ישראל נערכת לאכיפת החוק בנושא של צעצועים מסוכנים ביחד עם פקחי משרד התמ"ת (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה).

במהלך החודשים הקודמים לחג, מופצות הפקודות וההנחיות לכל מחוזות המשטרה. כל מחוז נערך ביחד עם פקחי משרד התמ"ת למבצעים משותפים. הסמכות להחרמת מוצרים מסוכנים נתונה בידי פקחי משרד התמ"ת ולא בידי משטרת ישראל. היציאה למבצעים ברובה היא בשיתוף פעולה מלא עם פקחי משרד התמ"ת, והכניסה לחנויות או למי שמוכר במקומות מסוימים היא בשיתוף הפקחים.

אני אתן לכם מעט נתונים ולאחר מכן, שי גריזים, עוזרו של יו"ר הוועדה, יציג כמה דברים, ואז נוכל להראות מה נתפס. הנתונים הם עדכניים מהשנה. נתונים סופיים יהיו תמיד אחרי החג. הנתונים מהימים האחרונים: רק באזור הדרום נתפסו אלפי כדורי עשן ב 80-70 אתרים שנבדקו, נתפסו אלפי נפצים. לדוגמה: באשדוד ברכב שנסע בצורה חשודה נעצר לבדיקה שגרתית על ידי בלשי אשדוד. בחיפוש קצר ברכב נתפסו אלפי נפצים שהיו אמורים להיות מופצים באשדוד. באזור בנימין בשיתוף פעולה עם צה"ל לפי מידע נכנסו לאחד הכפרים והוציאו משם עשרות אלפי נפצים וכדורי עשן ודברים אחרים שהיו אמורים להיות מופצים. באזור ירושלים בשבוע שעבר נתפסו במרכז ירושלים נפצים וכדורי עשן.

זוהי רוטינה שחוזרת מדי שנה כל התפיסה של הדברים האלה יחד עם משרד התמ"ת. זה בגדול מה שהמשטרה עושה ביחד עם משרד התמ"ת לפני פורים, ולאו דווקא רק לפני פורים, גם לפני חגים אחרים שבהם יש שימוש נרחב באמצעים האלה.
היו"ר דני דנון
יש לך דוגמאות לגבי המגזר הערבי?
אייל זילברמן
כן. כשאני אמרתי שזה נעשה גם בחגים אחרים, אז גם לפני תקופת הרמדאן יש את המבצעים האלה יחד עם משרד התמ"ת במגזר הערבי על מנת למגר את התופעה של כל הנושא של נפצים ורימוני עשן.

שי יוציא שני דברים. האחד שהוא יראה ברשותכם, ולאו דווקא נפצים. אני מראה לכם אקדח. האקדח הזה נראה מאוד תמים. הוא נראה למעשה אמיתי לגמרי. הוא העתק של "ברטה" 9 מ"מ. הכדורים הצהובים ממלאים את המחסנית בתחתית האקדח. כדור כזה שיורים מטווח של עד חמישה עד עשרה מטרים מוציא לך עין. לא לנסות ולא ללחוץ על ההדק. אקדח כזה עולה כמה עשרות שקלים.
אורי אורבך
אפשר לשדוד איתו בנק, אם אתה עומד עם האקדח הזה מול פקיד בבנק.
אייל זילברמן
נכון. אם אני מציג את אקדח הזה בפניך ואוחז אותו ביד, אתה לא תבדיל בינו ובין אקדח אמיתי, אם אין לך רקע בטחוני. הכדורים נכנסים למחסנית. דורכים אותו. הדריכה שלו נעשית כמו באקדח אמיתי. יורים בו והכדורים הצהובים נפלטים. כדור כזה יכול להוציא עין בקלות. שום דבר אינו מיוצר בארץ, הכול מיובא.

הדבר השני שתוציא, זה זיקוק שצריך להתרחק ממנו למרחק של עשרים מטר אחרי שמקבעים אותו שלושת רבעי מגודלו באדמה, וזה עף בשמיים. הוא עולה 20-15 ש"ח. החרמנו עשרות אלפים זיקוקים כאלה. אם ילד מפעיל אותו בצורה לא נכונה הוא בסכנה. הדברים האלה לא עוברים הכנה בטיחותית ושום ביקורת איכות. פתיל ההשהיה שלו לא מספיק ארוך. פתיל שנשרף מהר מדי ומתפוצץ לילד ביד או קריאה לא נכונה של ההוראות, במקרה הטוב זה קוטע כף יד.
היו"ר דני דנון
אם ילד כבר קנה והולך למרכז השכונתי ומדליק זיקוק זה אבוד כבר?
אייל זילברמן
לא. אני מחרים לו את זה. ההחרמה תבוצע. אני אתן את ההבדלים הקטנים שבחוק. משטרת ישראל יכולה להיכנס למקומות שהם טעוני אישור משטרה. על פי חוק רישוי עסקים אני נכנס, בודק את המקום. בדרך כלל מקומות שהם טעוני אישור משטרה הם לא מקומות שמחזיקים את הדברים האלה. הדברים האלה מוחזקים בחנויות קטנות, בקיוסקים קטנים, לפעמים בבתים פרטים. חלק מהמקומות שהגענו אליהם המוצרים הוחזקו בבתים פרטיים, ואז החקירה נעשתה אצלנו. ברוב המקרים החקירה מועברת למשרד התמ"ת על פי חוק והם ממשיכים עם התיק. ברגע שמדובר בקטינים אנחנו מטפלים בזה.
היו"ר דני דנון
ראיתי פסקי דין שאנשים שנתפסו והורשעו, וזה מצחיק לראות את הקנסות שהם קיבלו, בין 1500 ל- 2000 ש"ח. אדם מקבל קנס של 2000 ש"ח, אחרי שתפסתם אותו והעמדתם אותו לדין והוא הורשע, הוא מוכר ביום ומכסה את העלות הזו. אנחנו ניגע בנושא הזה מיד אחרי שנשמע את נציגי התמ"ת. צביה דורי, מה קורה מבחינתכם בנושא הזה.
צביה דורי
אני יושבת ראש בוועדהה בין-משרדית שיש בה את אייל מהמשטרה , נציג מכון התקנים, נציג משרד החינוך, נציגה של "בטרם". כל מי שנוגע בדבר יושב בוועדה הזו. לוועדה שלושה תפקידים עיקריים: לקבוע מה עושה צעצוע למסוכן. ברגע שהיא קובעת, היא מפרסמת הודעה בעיתונות ואז זה נכנס לתוקף. היא עוסקת גם בהסברה וגם באכיפה. האכיפה נעשית בעיקר בפורים, ובכל חג שבו נעשית הפעילות עם הצעצועים מהסוג הזה. אנחנו יחד עם המשטרה פועלים החל כחודש לפני פורים ועד חג הפורים. כל יום יוצאים לשטח.
היו"ר דני דנון
כמה פקחים יוצאים לשטח?
צביה דורי
בסביבות עשרים פקחים בכל הארץ, בארבעת המחוזות.
היו"ר דני דנון
שזה הייעוד שלהם או שהם עושים עוד דברים?
צביה דורי
עיקר העבודה שלהם זה חוק הגנת הצרכן. אבל לקראת פורים הם מתרכזים בנושא הזה. כי אין לנו צעצועים מסוכנים כל השנה. אנחנו עוסקים כאמור באכיפה. חלק מאוד חשוב מהפעילות שלנו זוהי פעילות של הסברה. אנחנו הוצאנו השנה 25,000 עלונים וזה מופץ לכל בתי הספר, לרשויות המקומיות וזה מופץ למתנ"סים ולכל מי שמתעניין בנושא הזה.

אנחנו גם עושים פלקטים גדולים גם בעברית וגם בערבית והם מופצים בבתי ספר ובבתי כנסת. במגזר החרדי מאוד משתפים אתנו פעולה כדי למנוע פעילות ילדים ונוער בנושא הזה. זוהי פעילות שנמשכת כבר הרבה שנים. היה פעם דו"ח שעשו בבית חולים בנהרייה על נושא פציעות של ילדים וראו שלאורך השנים יש ירידה בנושא של הפציעות הודות לפעילות שלנו גם בשל ההסברה וגם בשל האכיפה.
היו"ר דני דנון
אני שואל לגבי הענישה, במקרה שתפסתם מישהו שמוכר.
צביה דורי
פותחים לו תיק פלילי, אולם לצערנו העונשים מגוחכים.
היו"ר דני דנון
תני לי דוגמאות.
צביה דורי
אין לי כרגע, אבל קנסות של 5000 ש"ח, או של 1500 ש"ח, ממש לא עומדים בפרופורציה לחומרת המעשה. רציתי לציין שיש שלושה סוגים של צעצועים מסוכנים: כל מה שמתנפץ, כל הנפצים למיניהם. יש נושא של נשק שדומה לנשק אמיתי, יש נושא (יושב פה הממונה על התקינה) שתחפושות של פורים שאינן עומדות בתקן, וגם בזה אנחנו מטפלים. אנחנו מתעסקים גם בנושא שנקרא רמוני עשן.
יצחק קדמן
אפשר לשאול לגבי עניין של יבואנים, ששם מתחילה כל הבעיה, "שרשרת המזון". ראיתי יבואנים שמצאו פטנט. מדביקים איזה פתק "לא מיועד לילדים מתחת לגיל שלוש", ובזה הם פותרים את העניין, כי אז זה הולך רק למדגמים.
צביה דורי
זו שאלה נהדרת. אני רוצה לענות שכל הפעילות שלנו יחד עם המשטרה ואנו תופסים בשוק ואנחנו אף פעם לא הצלחנו להגיע ליבואן. הכול מוברח. אין לנו מושג מי הם היבואנים. להערכתנו הכול מוברח, כך שאין לנו אפשרות לשלוט על היבואנים, לצערנו הרב.
היו"ר דני דנון
תודה. נציגת ארגון "בטרם", אביטל.
אביטל אפל-פנקס
קודם כל תודה על שהזמנתם אותנו לדיון. זה מתקשר ישירות לדיון הבא, למסגרת שד"ר קדמן יוזם – על עיר ידידותית לילדים בשעות הפנאי זה בוודאי עיר בטוחה לילדים.

בפורים נרשמת עלייה של פי שלושה וחצי פניות לחדרי מיון מאשר בשאר ימות השנה כתוצאה מצעצועים מסוכנים. חדרי המיון מוצפים בילדים שנפגעו. בעיקר מדובר בכוויות. לצערי רק ביום חמישי ושישי האחרונים דווחנו על שלושה מקרים. אחד מהם ילדה שעדיין פצועה במצב קשה בבית חולים בעקבות היפגעות מצעצועים מסוכנים.

אנחנו בעצם קוראים לפעילות משולבת גם ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית. מאוד חשוב שנציגי הרשויות המקומיות הנמצאים כאן באמת יפעילו את מלוא סמכותם הן בנושא של הסברה. הורים רבים אינם מבינים עד כמה מסוכן הנושא של צעצועים מסוכנים. להיפך, הם לוקחים את הילדים וקונים איתם במשותף את הצעצועים המסוכנים.

ברמה הלאומית, הרבנות הראשית נענתה לבקשתנו. היא פרסמה בבתי הכנסת הודעה לציבור המתפללים, שמבקשים לא להשתמש בצעצועים מסוכנים. ברמה המקומית פעילות מאומצת מביאה להצלחות. לדוגמה, בעיר בני ברק, שהיא מאחת מרשויות "בטרם" בעיר, הייתה בשנים האחרונות פעילות מאוד מאומצת ומספר הפציעות ירד שם בצורה ניכרת, כמעט לחלוטין. עיר שהיו בה פציעות רבות לפני כן.

לסיכום אני מבקשת מהרשויות כאן שלקראת אותם חגים יפעלו הן ברמת ההסברה, אם זה בעיתונות המקומית ובכל האמצעים שעומדים לרשותם, וגם ברמה של אכיפה ביחד עם המשטרה והתמ"ת.
היו"ר דני דנון
תודה. נציג מד"א, בבקשה.
אלי יפה
כמה מלים לגבי הפצועים קשה, שאנחנו טפלנו בהם. יש הרבה מאוד פצועים שלא מגיעים לאמבולנס, במיוחד כאלה שאפשר לקחת עם האוטו, ולכן הכמויות הן הרבה יותר גדולות. הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים.

לגבי המניעה, אנחנו משתמשים במתנדבי הנוער שלנו, כסוכני שינוי. אנו מבקשים שבכל מקום או כל מי שמעוניין אנו בשמחה רבה, גם ילדים כאלה שמדברים לפני כיתה, ילדים בני חמש עשרה, שש עשרה, שיודעים את הסכנות של נפצים בעיקר, אני חושב שזה השינוי הכי מהיר והכי יעיל והכי טוב שאפשר לעשות. כך להשתמש בנוער מד"א בכל הרשויות. יש לנו 110 סניפים בכל מקום. אתם יודעים. הנוער יודע. יש לנו פליירים. הם נמצאים בבתי הספר. הם מחלקים לחברים שלהם והם תולים, כך שאלה סוכני השינוי הטובים ביותר והיעילים ביותר.
היו"ר דני דנון
תודה.
צביה דורי
רציתי להוסיף לגבי הסברה. באתר שלנו יש את כל המידע לגבי מה מותר ומה אסור בנושא צעצועים מסוכנים. זו פעם ראשונה שלפני יומיים יצאנו בקמפיין באמצעי התקשורת, ברדיו, שקורא לילדים להיזהר.
היו"ר דני דנון
תודה, נתייחס במהלך הדיון גם לנושא הזה.

אני רוצה לסכם פורמאלית ולעבור לדיון העיקרי היום. בנושא הזה אני רוצה לסכם שהוועדה רואה בחומרה רבה את התרחבות התופעה של השימוש בצעצועים מסוכנים. הוועדה תניח עוד השבוע תיקון לחוק. היום לפי התקנה יש קנס עד 25,000 ש"ח. בפועל, כפי ששמענו מהנציגים השונים, הקנסות הרבה יותר נמוכים. הקנס יהפוך להיות למינימום 25,000 ש"ח. ונוסיף בחקיקה גם נושא של מעצר עד ששה חודשים. וזה כדי להרתיע את אלה שמייבאים, משווקים ומוכרים. השוטרים יתפסו כמה שיותר ויהיה לזה יותר שיניים.

2. יצירת סביבה בטוחה לילדים בחגיגות פורים
היו"ר דני דנון
אני רוצה לעבור לנושא העיקרי של היום. קודם כל נציג את כולם, מכיוון שיש פה קהל שהגיע מכל רחבי הארץ, נבקש מהנציגים לומר את שמם ואת תפקידם ברשות שבה הם נמצאים, ואחר כך נפתח באופן רשמי את הדיון בנושא של עיר ידידותית לילדים.

נציג קטע קצר מאוד של תיאטרון "קונכייה" מפסטיבל תיאטרון נוער בבת-ים בנושא עיר ידידותית לילדים. אז אני מזמין את החבר'ה הצעירים ואת הצוות שמלווה אותם.
אורנה ספיר-קם
נתבקשתי לומר כמה מילים לפני שאנחנו מתחילים, כדי שדברים לא יצאו מהקשרם. אנו מציגים קטע קצר מאוד מתוך המופע שעשינו בנושא. ניסינו להביע איזושהי כמיהה של בני נוער בכל העולם להיות מוגנים מאלימות, מדיכוי. אנחנו מנסים באמת לבטא גם את הכמיהה הבינלאומית

בהקשר לאמנה הבינלאומית, אבל בסופו של דבר לשאוב אותה אל המקום שמדבר אלינו באופן אישי, ולקחת גם אחריות לגבי שינוי המצב, שבו אנו מתפללים לא להיות בו.

(הופעת הילדים מתיאטרון "הקונכיה" משעה 13:27 עד 13:31)
סיגל אלישע
אנחנו רוצים להגיד כמה תודות למר שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים, לחבר הכנסת דני דנון, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, לרחל סעדה – מנהלת הוועדה, למר אריה ללוש, מנכ"ל החברה לתרבות, פנאי וספורט בבת-ים, לאורנה ספיר-קם, במאית תיאטרון "הקונכייה", לגב' טובה בן-ארי, המפקחת על חוק זכויות התלמיד במשרד החינוך. התוכניות שקבלתם הן מפסטיבל הנוער הארצי בבת-ים.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, אנו מודים מאוד לתיאטרון "הקונכייה".

אנו עוברים כעת לדיון בנושא עיר ידידותית לילדים. הנושא הזה הוא נושא חשוב. ראינו לפי נתונים שהצגנו לפניכם ממרכז המידע של הכנסת שיש פערים עצומים. יש ערים בישראל שאפשר לומר שלא טוב לגדל בהן ילדים. זו אמירה קשה, אבל אמירה אמיתית. לעומתן ערים שמצוין לגדל בהן ילדים.

הפערים האלה צריכים להצטמצם ולראות בכל עיר יהיה איזשהו מינימום, שבכל מקום יהיה איזה סטנדרט. ראיתי את הנתונים, גם לגבי רהט (ונמצא איתנו ראש העיר), וגם לגבי בני ברק וגם לגבי תמרה, מקומות שאתה אומר, שבתנאים שקיימים בהם אי אפשר לגדל ילדים בצורה נאותה. אני מאמין שעל ידי החלת קריטריונים ויחד עם המועצה ומפעל הפיס נתחיל במיזם הזה, נגיע תוך כמה שנים למצב משופר.

קודם כל, שיידעו גם ראשי הערים וראשי המועצות הנמצאים פה וגם ההורים מה שצריך להיות. היום הורה לא יודע מה צריך להיות בעיר לקראת הילדים והתוכנית הזו מיועדת לכך. אני רוצה לפני שד"ר קדמן יציג את הרעיון, נבקש מאתי מהמרכז למחקר ולמידע לתת לנו סקירה קצרה לגבי הממצאים שגילית לקראת הישיבה מבחינת הפערים בערים השונות.
אתי וייסבלאי
אנחנו בדקנו במיוחד את הנושא של תרבות, פנאי, בידור וספורט בעיריות לפי הבקשה של הוועדה לזכויות הילד לקראת הישיבה היום. זאת מתוך תפיסה שלמרות שיש הרבה דברים שהרשויות המקומיות מטפלות בהם, כמו חינוך, רווחה וכד',מבחינת ההשקעה בתרבות ובפנאי ובספורט הם לא מחויבים לעשות את זה לפי חוק. הם מקבלים מעט מאוד הקצבה ממשלתית לצורך כך, ולכן הדבר הזה מבטא את המחויבות של אותה רשות מקומית לילדים.

בדקנו את הנושא בהרבה מאוד היבטים שלו: גני משחקים, שטחים ירוקים בעיריות, תקציב,

היקף הפעילויות לילדים ולנוער באותה עיר, ומספר מוסדות התרבות והפנאי, מתקני הספורט בכל רשות. באמת עלו פערים גדולים מאוד בין ערים שונות.

הייתי רוצה להדגיש ולפתוח בנושא נגישות ילדים מאוכלוסיות מוחלשות לשירותים העירוניים. ראינו שהרבה מאוד ערים דיווחו שהן עוזרות לילדים במצוקה להשתתף במופעי תרבות, פנאי וספורט בכל מיני אמצעים: סבסוד, הנחות, מענקים, קיום פעילויות ללא תשלום. אבל בנושא של ילדים עם צרכים מיוחדים יש מחסור מאוד גדול. רק ב 70% יש פעילויות מיוחדות לילדים עם צרכים מיוחדים. וגם זה בדרך כלל מעט מאוד. משתתפים בהם ילדים בודדים, לפעמים עשרות. רק שתי ערים ציינו שיש להן איזו שהיא פעילות שהמטרה שלה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים ביחד עם ילדים מכלל האוכלוסייה. לדעתי זה מאוד חמור.
היו"ר דני דנון
תודה רבה. אנחנו מבקשים מד"ר קדמן שיציג את הרעיון ואיך מבצעים אותו.
יצחק קדמן
תודה אדוני היו"ר. אני שמח שהרמת את הכפפה, שנזרקה פה במפגש קודם של יושבי ראש ועדות לקידום מעמד הילד ברשויות המקומיות. אני חושב שזה אתגר גדול מאוד לרשויות המקומיות.

בסיס ההנחה שלנו, שההשפעה החשובה ביותר על איכות חייהם של ילדים (תסלח לי הממשלה) היא לא בהחלטות שמתקבלות בממשלה או במשרדי הממשלה, אלא בדרך שבה הרשויות המקומיות, שהן הגוף הכי חשוב מבחינת רווחתם של ילדים, מאפשרות לילדים ברשות שלהם, ככל שהן יכולות, להיות ילד מאושר עד כמה שאפשר במסגרת חייו ברשות המקומית.

הרעיון המקורי, אני מודה, איננו שלנו. הנושא הזה תחילתו בהחלטה של הועידה השנייה של האו"ם להסדרים הומאניים. אחר כך גם בשיתוף עם קרן יוניצף של האו"ם. כבר בשנת 1996 הרעיון הזה קרם עור וגידים. הוא קבל דחיפה גדולה אחרי אשרורה של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. הרעיון היה לעשות תחרות בין הרשויות המקומיות בכל מדינה על העיר שהיא ידידותית לילדים. הכוונה הייתה במקום לזעוק חמס על דברים שאינם נעשים כשורה, לקדם את הטוב . להראות שאפשר לעשות דברים גם בצורה טובה. אגב צריך להבין שמדובר במכלול של קריטריונים כדי להיקרא עיר ידידותית לילדים. זה לא רק כמה משקיעה הרשות המקומית בחינוך, שזה כמובן נושא בעל חשיבות עצומה, אלא גם דברים שהם לכאורה לא חושבים עליהם בחיי היום-יום.

האם מוסדות ציבור ברשות המקומית או בפארקים, כשיש קולר לשתיית מים הוא נמצא בגובה כזה, שילד קטן יוכל להגיע אליו. לא כל דבר קשור בתקציבים. הוא קשור הרבה בתשומת לב. שר המשפטים המנוח, טומי לפיד, כאשר וועדת רוטלב הגישה לו את מסקנותיה בנושא של יישום זכויות הילד בישראל על פי האמנה, מעניין שאחד הנושאים שהכי הטריד אותו, אולי בגלל נכדים, אולי בגלל סיבה אחרת, אמר: "מאוד מטריד אותי שבכל מיני מקומות שיש שירותים ציבוריים, ילד קטן לא יכול להשתמש באסלה." כי היא לא מתאימה לגובה של ילדים.

אני נותן בכוונה גם את הדוגמה הזו, כי הדברים הגדולים שקשורים ברווחת הילד, שקשורים בכמה מושקע בחינוך, שקשורים בדבר מאוד חשוב שהוזכר פה, בנגישות, לא רק בשותפות בשעות הפנאי. בנגישות של ילדים עם צרכים מיוחדים, ואני יודע שהוועדה נוסעת לקריית שמונה בנושא הזה השבוע. זו בעיה עצומה שצריך לתת עליה את הדעת. עיר לא יכולה להיות ידידותית רק לחלק מילדיה. היא צריכה להיות ידידותית לכל הילדים שלה.

מאוד חשוב שאנחנו נעודד רשויות מקומיות שמשקיעות בילדים. אגב בעוד עניין אחד, שגם הוא לא עניין כספי אלא הוא עניין של תפיסה. וזה המידה שבה הרשות המקומית משתפת ילדים בהחלטות. אנחנו יודעים שאפשר לעשות את זה. חלק ניכר מהאנשים שיושבים בחלק הזה של המעגל הזדמן להם להיות בכנס באר שבע לשלום הילד שהיה בשבוע שעבר. ומי שהיה שם ראה איך אפשר לשתף ילדים, גם ילדים שבאים מאוכלוסיות חלשות, בהחלטות שנוגעות לגורלם. כמובן שאחד המבחנים יהיה האם אותה רשות מקומית הקימה ועדה לקידום מעמד הילד, אשר היא מתבקשת על פי חוק שנחקק בשנת 2000, שזה בדיוק עשר שנים לחוק.

לכן כל הדברים האלה הביאו אותנו למחשבה – הבה וניישם את הרעיון היפה שהאו"ם ויוניצף יזמו כבר לפני שנים רבות ונקיים אותו פה בישראל. יש כמובן עוד המון שאלות שצריכות להיפתר. שאלה אחת – איך אנחנו לא גורמים לזה שרק הערים העשירות הן אלה שיזכו בעיר ידידותית לילדים. כמעט אפשר להגיד שזה לא חוכמה. איך גורמים לזה שגם רשויות מקומיות חלשות יותר יוכלו לעמוד בקריטריונים ולקבל עידוד לפעילות שלהם למען ילדים. כמובן שיש שאלות נוספות, כמו מה ייכלל בקריטריונים, מי ימדוד אותם, איך ימדוד אותם. השאלות האלה עוד ממתינות לפתחנו.

אני מקווה שההתגייסות לעניין הזה גם של השלטונות המקומיים, ומר שלמה בוחבוט, היו"ר של מרכז השלטון המקומי כתב לי מכתב תמיכה מאוד נלהב לרעיון הזה, ושמרכז השלטון המקומי מוכן להיות שותף בעניין הזה. ההירתמות של הוועדה לזכויות הילד שיכולה להוביל את כל המהלך. ואני מקווה גם להירתמות של גורמים כמו מפעל הפיס ואחרים, שיכולה להביא לזה שעוד השנה נראה את הרעיון הזה קורם עור וגידים לטובת הרשויות המקומיות ובעיקר לטובת הילדים בישראל.
היו"ר דני דנון
תודה רבה ד"ר קדמן. אני רוצה לבקש מתמר שחורי מארגון יוניצף להציג איפה זה עובד טוב בעולם.
תמר שחורי
קודם כל תודה. אני רק אגיד בכמה מילים על יוניצף, שהיא קרן לילדים של האו"ם שפועלת כבר שישים שנה במטרה לקדם את נושא זכויות הילדים ברחבי העולם. כאשר ישראל רק הוקמה יוניצף סיפקה שירותים לילדים במדינת ישראל, ולשמחתנו מהר מאוד כבר בשנות השישים הפכנו למדינה שנחשבת לפי הקריטריונים של יוניצף והאו"ם כמדינה שיכולה לתת חזרה.

הייתה פה פעילות של משרד שנסגר לפני שנתיים, ועכשיו בעצם לפי החלטה של האו"ם פתחנו את המשרד מחדש. חשוב לי להדגיש את זה, כי שמים פה דגש מיוחד ביוניצף העולמי בהשקעה בזכויות ילדים בישראל. זה דבר שלא היה בעבר ואנחנו נכנסים לתמונה ביתר שאת. אחד הנושאים המרכזיים, כפי שד"ר קדמן אמר, זהו נושא של ערים ידידותיות לילדים שהתחיל כבר בשנת 1996, ומאז יוניצף מקדמים את זה ברחבי העולם. יש בחומרים שאתי שלחה שהתחלנו כבר להיות בקשר עם ראשי רשויות מקומיות, ונשמח אם המועצה לשלום הילד שהיא ממש מודל, יש צעדים לבנייה של עיר ידידותית. אני אשמח אם הוועדה תוכל לשלוח את זה לכל החברים שנמצאים כאן, שבעצם העיקרון המרכזי של יוניצף ושל כל הנושא של ערים ידידותיות לילדים ושל זכויות הילד.

לצערנו זו השנה הראשונה שלא צוין יום החתימה על האמנה במשרד החינוך בהחלטה של שר החינוך. לא קבלנו תגובה מסודרת לעניין הזה, אבל נראה לי שכן חשוב לעורר את כל נושא השיח לזכויות הילד במדינת ישראל לפני שמתחילים לדבר על איך מיישמים את זה. כפי שד"ר קדמן אמר, שזה לא רק יישום פרקטי וטכני של הדברים, אלא איזושהי הבנה שמכירים בחשיבות של הילדים ובזכויות שלהם.

מבחינתנו הגורמים החשובים הם בפיתוח של מודל כזה. זה קודם כל עמידה בתנאים לאורך זמן. כדי שעיר תוכר כעיר ידידותית לילדים זה לא מספיק להעמיד את הנושא על סדר היום, ולהגיד שמקימים פה ועדה בעיר, אלא לעמוד בתנאים מקדימים שיוניצף הציבו. יש ועדה שתבחן את הנושא הזה, ולאחר שעיר עומדת בזה, גם כל כמה שנים צריכים להראות איזו התקדמות בנושא. חשוב לומר כי זו לא רק איזושהי כותרת, אלא יש עשייה פיזית למען ילדים. כמובן שיש אלמנט של תקציב שמשקיעים בנושא הזה.

הנושא של השתתפות ילדים הוא חשוב מאוד, כמו שד"ר קדמן אמר, גם מבחינת המיפוי של הצרכים שלהם. עוד לפני שבאים להקים ועדה או לקדם איזו עיר ידידותית לראות מה הצרכים, וגם בתהליכי קבלת החלטות לשלב ילדים ובני נוער בוועדות העיר השונות, בוודאי בוועדות שקשורות לילדים. תמיד אני אומרת: "ישחק הנער לפניך". אני הייתי יו"ר אגודת הסטודנטים. תמיד שרצו משהו של צעירים נתנו לנו באגודת הסטודנטים להתעסק עם עצמנו. כדי להראות שילדים ובני נוער נחשבים לשלב אותם איפה שמתקבלות ההחלטות האמיתיות שגם נוגעות לחיים שלהם.

מעבר לזה יש את האלמנטים של הבטיחות. דיברת על מקומות שזה הולך בעולם. כמעט בכל העולם יש איזו הבנה וכל העניין צמח מתוך הבנה שמהר מאוד רוב הילדים בעולם יחיו בערים, ולכן כל תהליך של אורבניזציה מאוד זריז שהתחיל, לכן קם המודל הזה. בדרום אמריקה זה מיושם, בצפון אירופה כמובן, אבל לא רק במדינות שהיינו מצפים שזה יקרה בהן, אלא גם במדינות מדרום אמריקה. גם מתחילים לפתח באפריקה תפיסה של קהילות ידידותיות לילדים ולא רק ערים. זה כבר השלב הבא. ובעצם כל מדינה היא שונה במה שהיא דורשת.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, תמר. אני מבקש ממנכ"ל מפעל הפיס, שאול סוטניק. אנחנו רואים ביום-יום את המעורבות של מפעל הפיס בחינוך. זה גורם משמעותי מבחינת תקציבים לעיריות.
ראינו את המצגת, למרות שהמצגת, אני חייב לומר, משכנעת את המשוכנעים. כולנו מכירים את העבודה הטובה שאתם עושים. השאלה איך מצליחים לעשות את התקציבים הרבים שאתם משקיעים, שילכו לנושא של הילדים. היום אני יודע שלראש עיר יש המון כוח בקביעת סדרי עדיפויות. הוא יכול להחליט אם הוא משקיע במרכז לקשיש או במרכז לילד, אולם ספורט או אולם תרבות. נשמח אם תתייחס איך אנחנו יכולים דרך התוכנית הזאת להשפיע בנושא הזה.
שאול סוטניק
תודה רבה, אדוני היו"ר. יש לכם מצגת של מפעל הפיס. למעשה מפעל הפיס הפך להיות הגורם היחידי במדינת ישראל כאחראי על תשתיות בנושא חינוך, נוער, קהילה ובריאות. לצערי הרב, בשנים שעברו קבלנו תמיכה מלאה מממשלות ישראל, ובעיקר ממשרדים ספציפיים של הממשלות. אני אעשה שקר לעצמי. מה שאנחנו השקענו רק בנושא קהילה ונוער.

זה נכון מה שאמר היו"ר שהסמכות להחליט על התקציב שמפעל הפיס מעביר לרשויות במכה אחת, זה אך ורק על ידי ראש העיר והנהלת העירייה. כלומר, בחלוקת התקציבים שלנו יש נהלים, יש אמות מידה, שבזמנו לפני עשר שנים השופט שמגר יחד עם פרופסור סווארי הקימו ואישרו את הנהלים האלה ואמות המידה של מפעל הפיס. ואי לכך החלוקה היא שווה בכל הפרמטרים לכל הרשויות. ישנם תת-פרמטרים ובתת-פרמטרים יש הבדלים.

אנחנו כמפעל הפיס, חברת בת של השלטון המקומי. תפקידנו לשרת במאה אחוזים את כל הרשויות המקומיות. מאה אחוז של הרווחים שלנו מזרימים לרשויות המקומיות בשני שלבים: 50% בהתאם להיתר שיש לנו עם מדינת ישראל, קרי האוצר, לבניית כיתות לימוד, ו 50% לרשויות המקומיות לפי הפרמטרים ואמות מידה, שכל ראש עיר הוא המחליט לאן הולך הכסף.
יוסי נשרי
מה שבעבר היה למדינה, ואתם נתתם לנו יותר.
שאול סוטניק
לאט לאט, כשהתחלנו לבנות כיתות לימוד, הממשלה יצאה מן הנושא, וכל כיתות הלימוד נשאר בידיים של מפעל הפיס. אני רוצה לתת בגדול סקירה מה נעשה בעשור האחרון במפעל הפיס בחלוקת התקציבים של מפעל הפיס בנושא קהילה ונוער. אנחנו חילקנו אחד עשר וחצי מיליארד שקל מ-1998 ועד 2009. השנה לא מופיעה כאן. התקציב לרשויות המקומיות ב-2010 הוא 350 מליון שקל, ובנוסף על ידי הכיתות, בהתאם להיתר שיש לנו מן האוצר, עוד 240 מליון שקל לכיתות לימוד.

בנושא חינוך בעשור האחרון הצבנו שבעה מיליארד ו-600 מיליון שקל. במבני בריאות, רווחה וקהילה – מיליארד ו-250 מיליון שקל, בגנים ציבוריים, מה שאנו קוראים פיס ירוק – 250 מיליון שקל, במבני תרבות – מיליארד ו-300 מיליון שקל, ובמבני ספורט – יש לנו שני מבני ספורט – מרכז הפיס הקהילתי שאנחנו בונים על יד כל בית ספר. ראש העיר לא יכול להתחמק מההתניה הזו. הוא קודם כל משרת את בית הספר, ואחרי הצהריים את הקהילה. אנחנו השקענו כמיליארד ו-100 מליון שקל.

בנושא בריאות, ששם גם יש גישה ונגיעה של מפעל הפיס, בעשור האחרון השקענו ארבעה מיליון ו-880 אלף שקל בבריאות כללית, הקמת תחנות פיס לבריאות המשפחה והשן. תחנות לבריאות המשפחה אלו טיפות החלב, השן – אלו תחנות בריאות שאנחנו בונים בתוך בית הספר. אנחנו בנינו 222 מבנים בהשקעה של 140 מיליון שקל.

הנושא של הבריאות הוא בתיאום עם משרד הבריאות, שיש אחות מוסמכת. זה תקן של משרד הבריאות. במקום שיש תחנה לבריאות השן כמובן יש הימים שהתחנה משרתת את כל התלמידים

בתוך בית הספר.
אורלי לוי אבקסיס
אין אחיות בבית הספר, זה מה שמעניין אותי. הקימו בעצם מבנים, והמבנים עומדים ריקים.
שאול סוטניק
לא. אני רוצה להסביר בנושא בריאות השן. רשויות שיש להן תחנות לבריאות השן, בית הספר מפעיל את התחנה בהתאם להסכמים שנתנו אישורים להפעיל את התחנה גם אחרי הצהריים על ידי קופות החולים, שהן נותנות הנחות לקהילה, ובשעות הבוקר הם מפעילים את אותה תחנה לטובת התלמיד. יש פעילות ענפה בנושא הזה. אני לא רוצה להיכנס לסיפור של הקיצוצים של תקנים של משרד הבריאות. בגלל זה נתנו אישור שהרשות יכולה להתקשר עם קופות החולים ולהפעיל גם את התחנות האלה. היום למעשה טיפות חלב מופעלות על ידי קופות החולים, שאנחנו נתנו אישור, כי משרד הבריאות קיצץ בזמנו תקנים, וגם לרשות אין אפשרות כלכלית להפעיל את התחנות האלה.
יעל דיין
לא בתל אביב-יפו.
שאול סוטניק
אני לא נכנס לזה. בסמכות ראש העיר להזמין את המבנים. אנחנו מחובתנו להעמיד את הכסף. זה שיקול של כל ראש עיר. אנחנו לא באים ומכתיבים לראש העיר שום דבר. לזה יש לו הנהלה, יש לו אופוזיציה, יש לו מועצה. אנחנו לא מעורבים בזה.

לעניין החינוך, הקמת בתי ספר וגני ילדים, כולל הצטיידות ושיפוצים, אנחנו בנינו 1241 מבנים בהשקעה של חמישה מיליארד ו-929 מיליון שקל. זה בהתאם להיתר שחתום בין האוצר לבין מפעל הפיס.

הסעות לתלמידים, למועצות האזוריות רכשנו 469 אוטובוסים בהשקעה של 56 מיליון שקל.

לגבי רכישה ושדרוג של מחשבים לבתי הספר וגני ילדים, אנחנו קנינו 130 אלף עמדות בהשקעה של 478 מיליון שקל.
אורלי לוי אבקסיס
מתי זה היה?
שאול סוטניק
בעשור האחרון.
אורלי לוי אבקסיס
כי יכול להיות שהמחשבים שקניתם כבר "קפוט".
שאול סוטניק
סליחה. אני בסעיף הזה בכוונה אמרתי רכישה ושדרוג. כל המחשוב שקנינו לפני שמונה-עשר שנים, משרד החינוך נתן אישור והכול שודרג בתוכנות ובאלמנטים חדשים.

לגבי הקמה של פיס ירוק, אלו הגינות, אנחנו בנינו 477 בכל הארץ בהשקעה של 46 מיליון שקל. לאחרונה חנכנו בבני ברק מתחם קרוב לארבעה דונם פיס ירוק עם המון מתקנים לילדים בתוך הפארקים האלה. הם באים לשרת את הגיל הרך. הם באים עם האמהות, ויש מתקנים על פי תקן. שמה כל משפחה עושה את הפעילות.

לגבי ספורט – אנחנו הקמנו אולמות להתעמלות. מרכזי פיס קהילתיים בסדר גודל של 31 מבנים

בהשקעה של 954 מיליון שקל.
היו"ר דני דנון
אני רוצה להפסיק אותך ברשותך, כי אנחנו משוכנעים. רציתי להקשות עליך ולשאול איך אנחנו יכולים לעזור לכם לכוון את התקציבים האלה לטובת ילדים? המספרים שאתה מציג הם נפלאים, אך כשאנחנו רוצים בעתיד לראות יותר שינוי בהתייחסות בהסכם עם האוצר, מה לעשות שיהיה יותר מכוון לילדים?
יוסי נשרי
אני רוצה לעזור לך, אני יכול?
שאול סוטניק
בבקשה.
יוסי נשרי
פשוט שהאוצר, במקום לקחת 50% מהכספים, להעביר אותם למקומות שאנחנו לא יודעים לאן הם מגיעים, להשאיר את זה במפעל הפיס ולתת לרשויות יותר כספים, שיוכלו לקדם את מה שאתה רוצה.
שאול סוטניק
סליחה, אדוני. למרות שיש לנו דיונים וויכוחים עם האוצר, וזה לגיטימי, אני חייב להגיד שאנחנו כל חמש שנים מקבלים באופן מסודר רשימה של כיתות לימוד, איפה לבנות את בתי הספר, וזה

ה-50% שאנחנו מקציבים, והם עומדים בכך.

אנחנו התבקשנו לאחרונה על ידי האוצר להרחיב את ההקצאות. אנחנו הגשנו תוכנית שיווקית לאוצר, שהוא הרגולטור של מפעל הפיס, איך אנחנו יכולים להגדיל את ההכנסות של מפעל הפיס וגם את הרווחים של מפעל הפיס לפחות בעוד 600 מיליון שקל כל שנה בלי לפגוע בתוכנית בניית הכיתות. וכרגע אנחנו לא קיבלנו מענה חיובי.

אנחנו בקשנו הרחבה של משחקים קיימים בהיתר. אנחנו לא דיברנו על משחקים חדשים. אני בתפיסתי האישית נגד קזינו. למרות שיש כתבות היום בנושא קזינו, אנחנו לא בקשנו קזינו.

אני מדבר על הרחבה של משחקים שקיימים היום, שהם בתוקף לפי ההיתר. עדיין לא קבלנו מענה. אנחנו כמפעל פיס הוכחנו לאוצר שאנחנו יכולים להמשיך לבנות כיתות לימוד בהקצבה שנתית קרוב ל-600 מיליון שקל, ולהעביר לקופת המדינה עוד 600 מיליון שקל נטו כדי להרחיב את הסל. ב-50% שבשליטת המדינה, אם אני מרחיב אותו בעוד 600-400 מיליון שקל, ושם בסעיף הזה יטילו סעיפים כמו פרויקטים לאומיים, הכסף הפנוי נמצא שם.

מה שקורה היום שברוב הדברים פונים לרשויות ומטילים על הרשויות. אין להן אפשרות לבנות. אין להן אפשרות גם לשדרג את התשתיות. אני דיברתי עם ראש עיריית קריית אונו על נושא של השדרוג של התשתיות של מבנים שנבנו בתוך היישוב. אין להם את הכסף הזה. גם הפיס מוגבלים על פי הרגולטור. וגם אני מוגבל על פי ההיתר. 50% מהרווח אני חייב להעביר לכיתות לימוד.

אם המדינה תשנה את הסעיף של כיתות לימוד לפרויקטים לאומיים, אנחנו נשמח מאוד. אין לנו שום בעיה. ההיפך. אנחנו נתמוך. אבל מה שאנחנו הגשנו לאוצר זו הרחבה של הרווחים בלי לפגוע בבנייה של 4000 הכיתות שאנחנו מחויבים לאורך כל חמש השנים.

בהמשך השקפים, מופיעים סעיפים של תיאטראות ותרבות במיוחד לנוער שאנחנו השקענו השנה.
היו"ר דני דנון
שאול, אני רוצה שתשקלו להצטרף כחלק פעיל. אם לא תוכלו להעביר "כסף צבוע" כמו שאנחנו רוצים עבור ילדים, לפחות תוכלו להצטרף כשותפים לפרויקט של המועצה. אז אני חושב שראשי ערים יהיה להם את האינטרס ואת המוטיבציה להשקיע בדברים האלה כדי לקבל את הניקוד, לקבל את התעודה, לקבל את התואר של עיר ידידותית. אז אתה לא מכריח אותם להתעסק בנושאים האלה, אתה מעודד אותם. אני חושב שמפעל הפיס הוא חייב להיות שותף חשוב.
שאול סוטניק
אנחנו נשמח מאוד להצטרף. אני יותר שמח שאני שמעתי מד"ר קדמן שהיו"ר של השלטון המקומי בירר ומוכן להצטרף. כלומר, אנחנו נהיה שותפים מלאים. אני מבקש עזרה של חברי הוועדה לעזור לנו מול הרגולטור.
אורלי לוי אבקסיס
כלומר להוסיף את ה-600 מיליון. על ידי מה? על ידי הוספה של מספר נוסף בהגרלות?
שאול סוטניק
להרחיב את המשחקים הקיימים. הרגולטור הוא נותן האישור.
היו"ר דני דנון
אני רוצה לבקש מחבר הכנסת דב חנין, שהוא גם עושה קרבות בנושא מוניציפאלי וגם בנושא זכויות ילדים, לומר את דבריו, בבקשה.
דב חנין
תודה רבה, אדוני היו"ר. אני רוצה קודם כל לברך על הדיון הזה, לברך את היוזמים, לברך את המועצה הלאומית לשלום הילד על הנייר המאוד מקיף של ההצעות והרעיונות להמשך פעולה.

הנושא שנמצא בפנינו הוא נושא מאוד רחב. יש לו הרבה מאוד ממדים. לשאלה הזו שאיך אנחנו הופכים את העיר שלנו לעיר ידידותית לילדים, יש הרבה ממדים. אני מכל המורכבויות של הנושא הזה מתכוון לומר כמה מילים על המימד האורבאני בעיקר של הדיון הזה, ואני שמח שמסביב לשולחן נמצאים פה נציגים מכובדים, ראשי ערים, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו. כי אנחנו פה מדברים על מהלך שבאמת חייב להתבצע תוך שיתוף פעולה עם השלטון המקומי.

גם כאשר אנחנו מדברים על הממד האורבאני, ישנם נושאים שהם תשתיות והשקעות לזמן ארוך. והם כמובן חשובים, ומנכ"ל מפעל הפיס הזכיר כמה מהם. ישנם נושאים נוספים שדווקא בהם התערבות יכולה להיות מאוד אפקטיבית לטווח קצר. והם נושאים שבהם אפשר להתקדם על בסיס של חשיבה אחרת והסתכלות אחרת על השאלות של העיר. אלה הם הנושאים שבהם לא צריך להשקיע מיליארדים כבר מחר בבוקר. אלא בעזרת חשיבה אחרת עם האמצעים הקיימים פחות או יותר ניתן להפוך את העיר לעיר יותר ידידותית לילדים.

אני מתכוון לדבר על נקודה אחת שנראית לי חשובה במיוחד, והיא דמותו של המרחב הציבורי בעיר, דמותו של הרחוב, דמותה של הכיכר, דמותו של הגן, דמותה של הגינה. קודם כל, אם אנחנו מדברים על רחוב שהוא ידידותי לילדים, הוא צריך להיות קודם כל רחוב ידידותי להולכי רגל. כי ילדים הם בדרך כלל הולכי רגל, וכשהם לא הולכי רגל, הם לא חופשיים,זאת אומרת שמישהו מסיע אותם. אגב, רחוב שהוא ידידותי להולכי רגל הוא בכלל רחוב טוב.

אני קראתי מחקר שאומר שרחוב שהוא ידידותי להולכי רגל הוא גם רחוב שמחירי הדירות בו עולים. פשוט אנשים רוצים לגור בו. אז ידידותיות להולכי רגל זה מבחן של סביבה אורבאנית טובה. זה אומר מדרכות ראויות, זה אומר רחוב מגוון. רחוב שהשימושים בו מגוונים. יש בו חנויות. יש בו בתי קפה. יש בו מוסד חינוכי או מוסד קהילתי. וכל הדברים האלה נמצאים אחד בצד השני. זו דמותה של העיר שאנחנו רוצים לראות. עיר מגוונת.

יש ספר נפלא של ג'יימס ג'ייקובס, שנקרא "חייהן ומותן של ערים אמריקאיות גדולות", וג'ייקובס מתאר בספר המקסים הזה, שהוא מאוד מומלץ לקריאה, איך היכולת שלנו להתנהל במרחב העירוני כמקום בטוח משפיעה על כמה אנחנו משתמשים בו. אם ילדים בטוחים להשתמש במרחב, ברחוב, בגינה, אז הם משתמשים במרחב הזה. וזה מרחב שהופך להיות ידידותי לכלל בני האדם שנמצאים שם. אם לא בטוח שם, אם חשוך שם, אם לא מסתובבים שם אנשים כי אין שימושים מגוונים, כי פשוט בחלקים של היום המקום נטוש, או בחלקים של הערב הוא נטוש, אז זה לא מרחב שנעים לאנשים להסתובב בו. לא נעים גם לילדים להסתובב בו. וממילא זה מרחב אורבאני לא טוב.

לכן הנושא הזה, ואני מאוד מקווה שיהיו לו המשכים, נדמה לי שבעזרת עבודה משותפת שלנו בכנסת עם הגורמים בשלטון המקומי ועם הגורמים המקצועיים ועם הגורמים שעוסקים בחשיבה אורבאנית מתקדמת, אנחנו נוכל להציע או לסמן כיוונים נכונים יותר של פעולה,שבהם לא צריך להרוס את העיר ולבנות אותה מחדש. אלא את העיר הקיימת ניתן להפעיל ולקיים בצורה שהיא ידידותית יותר לילדים וידידותית יותר לבני אדם בכלל.

לעניין התרבות והתרבות לנוער ופעילויות הנוער. אנחנו היום נמצאים במצב שבו באופן פרדוקסאלי מצד אחד מודלים שבמשך הרבה מאוד שנים הפעילו בני נוער, כמו תנועות הנוער, פחות פעילים בחלק מהמקומות. לא בכל המקומות. בחלק מהמקומות פחות פעילים, וזה מצער וזה עצוב. בסך הכול תנועות הנוער היו דבר מאוד חשוב מבחינת היכולת שלהם.
אורלי לוי אבקסיס
פעם הן היו חינם. היום הן עולות כסף.
דב חנין
כמו שחברת הכנסת לוי אומרת ובצדק, היום יש מבחני כניסה כלכליים לתנועות הנוער. מצד שני אנחנו רואים את הצמא של בני הנוער למפגשים חברתיים, לפעילויות חברתיות בשיטות חדשות, במודלים חדשים – הרשתות החברתיות. זה לא שבני הנוער היום לא רוצים את המקום החברתי והקהילתי ואת המפגש שלהם עם בני נוער אחרים.

איך אנחנו מתרגמים את הדברים האלה למודלים אפקטיביים ונכונים, שמאפשרים לבני הנוער לבצע פעילויות משותפות, והופכים אותם בעצם לאזרחים פעילים בקהילה שלהם ובעיר שלהם. גם זה אחד האתגרים הגדולים שיעמדו בפנינו, אני מקווה, כשנמשיך בעבודה הזו.
היו"ר דני דנון
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. לפני שנמשיך עם עיריית תל אביב, אני רוצה לבקש מאתי. האם יש דוגמה למדינה בעולם, שבה יש מודל, ששם הם עושים זאת כמו שצריך, יש קריטריונים ברורים? ראיתי שזה קיים במחקר ההשוואתי.
אתי וייסבלאי
כמו שנאמר פה, זה פועל בכל עיר ובכל מקום זה פועל אחרת, מכיוון שבכל מקום המדינה שונה, והערים שונות והצרכים שונים. דווקא הייתי רוצה לדבר על המגוון. באמת יש צורך לרדת ולראות איך להקים את התוכנית לעיר ולא לכפות את התוכנית על העיר, כי אחרת זה לא יעבוד. למשל, באיטליה זה פועל במסגרת תוכנית לאומית ממשלתית.
אורלי לוי אבקסיס
באיטליה יש שרת ילדים ונוער. באיטליה יש משרד שמתעסק רק בנושאים האלה, ואולי יש בזה משהו. עובדה שיש פרויקטים שמכוונים וממוקדים ואז זה בעצם מרכז את כל הנושאים הנלווים לאותו משרד. זה גם משהו שמשפיע על ההתנהלות בשטח.
היו"ר דני דנון
יעל דיין, בבקשה.
יעל דיין
אני מרגישה די נוח, כי הקריטריונים שהוצגו די תואמים, ואפילו אנו מציעים פעילויות שאינן מוזכרות. דברים שהוצעו קיימים כמעט כולם בתל אביב. כשאני אומרת קיימים, לא כדוגמיות, אלא ממש מכסים מספר גדול, כולל דברים בלתי צפויים, כמו תנועות נוער. כמובן כל הפעילות בספורט ופנאי ומתנ"סים ובריכות שחייה ותיאטראות. אני מקווה שהחומר ששלחנו יהיה זמין למי שרוצה להסתכל עליו.
היו"ר דני דנון
אני רוצה להקשות עלייך, יעל. אחד הקריטריונים הוא שלא תהיה הפלייה. בעיר תל אביב יש דרום וצפון.
יעל דיין
אני רוצה לדבר על זה. אני רוצה להתחיל מזה. אני לא רוצה למנות את הדברים הנפלאים, אלא רוצה לציין נקודות שלפי דעתי צריך להתרכז בהן.

קודם כל הייתי רוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה ידידותית לילדים. בוא נתחיל מזה. אנחנו יושבים כאן כאילו יש שני דברים שונים: אחד זה השלטון המקומי, והשני זה מדינת ישראל. אני לשמחתי הייתי בשני הכובעים. יש דברים אם לא ייעשו כאן, לא יעזור כמה אנחנו נשתדל ברשות המקומית, גם בתקציבים וגם בתפיסות עולם ובעיקר בחקיקה. יש חקיקה שמתעכבת כאן, שהיא מקנה את האפשרות שלנו להיות ידידותיים.

חוק פעוטות בסיכון, ילדים בסיכון, הדברים האלה הם קלאסיים ומרכזיים ומאוד משמעותיים.

ומזה נכנסים לכל הבעיות שהועלו כאן. התקנות לגבי נגישות. אנשים עם מוגבלות. זה מתעכב.

יש גם חלק תקציבי לזה, משום שתקציבים של ביטוח לאומי... מפעל הפיס, תבורכו. מיד אנחנו מכריזים עליכם כגוף ידידותי לילדים.
דב חנין
אנחנו חוקקנו חוק שאומר שילדים לא יכולים להמר במפעל הפיס, ואני שמח על כך.
יעל דיין
מאה אחוז. כולנו נהנים מזה. אני רוצה לומר, אם דברים שתלויים בבית הזה בעיקר ובמשרדי הממשלה יוכלו להיות יותר משומנים, ולתת לדברים שמתעכבים לרוץ, ולכן זה חשוב שאנחנו יושבים ודנים בנושא הזה בכנסת. אחרת אפשר היה לשבת ולהציע לכם יותר כיבוד ויותר מגוון של שתייה באולם הישיבות בתל אביב.

יש דברים שהם ייחודיים לתל אביב, שהם בעייתיים, ולפי דעתי, בהיעזרות מוחלטת בתוכניות לאומיות דווקא אנחנו מצליחים להתגבר עליהם. כמו תוכנית שמידט שמאפשרת לנו גם בכפר- שלם וגם ביפו, שאלה הם שני מקומות שלא רק מבחינה סוציו-אקונומית אנחנו משקיעים בהם הון, יש לגביהם הפלייה מתקנת אין סופית ובכל זאת לא התגברנו על העובדה שהם לא מופלים לרעה, אלא שהם לא מקבלים או שהשירותים שאנחנו נותנים לכולם השימוש בהם הוא לא מקסימאלי ולא מביא לתוצאות שהיינו רוצים. תוכנית שמידט פותרת את זה לכמה שנים. ואני מניחה שיש עוד תוכניות, בעיקר זמינות של הביטוח הלאומי לגבי כמה מהדברים, וכמובן של הפיס.

אני רוצה להעלות נושא שלא הועלה כאן, אלא בדיווח שלנו. יש לנו אוכלוסיה של ילדים שהם ילדים מודרים לחלוטין, ילדי עובדים זרים וילדי פליטים, שאנחנו כולל הוועדה הזו מטפלים בעניין שלהם, ואי אפשר להתייחס אליהם במין מטבע כללי. אנחנו בצורה חד-משמעית, ואנחנו נעזרים בהצהרות בינתיים, שיש להם מועד סיום, גם של ראש הממשלה וגם של שר החינוך.

היינו בדיונים כאן ואנחנו כעירייה שאחראית לתושבים שגרים בתחומה דורשים שהילדים שנמצאים בתחום תל אביב-יפו לא יוזנחו. זו הארץ שלהם מכל בחינה. דיברנו על זה בנפרד. אני מבקשת לכלול אותם. עיר ידידותית לילדים לא יכולה להיות, לא יכול להיות שהמדינה תכפה עלינו הדרה של ילדים על ידי חוק. זה נושא אולי לא ספציפי לילדים, אבל בנושאים של דרום וצפון, אינטגרציה ועמידה לרשות הנזקקים. למרות כל הדיבורים, מדד האלימות בתל אביב לא בעשר המובילות. למרות ההפרשים הסוציו-אקונומיים והזמינות או הרווחים או הפערים בין דרום לצפון.

נקודה אחת נוספת. יש נושא שהוא כאילו קטן מבחינת גודל האוכלוסייה, אבל כמו שאנחנו בוחנים כל פעם מחדש, משנים את עניין האינטגרציה, כדי להיטיב בסופו של דבר עם הילדים, יש אינטגרציה שהיא כפויה, והייתי רוצה שהכנסת תיתן עליה את הדעת. כלומר, העובדה שהאתיופים, שאנחנו מעמידים לרשותם גם תקציבים עירוניים, וגם משרד הקליטה ומשרד החינוך ומשרד הפנים, יש אוכלוסייה אתיופית שהיא מפגרת מבחינת ההתקדמות שלה בשילוב שלה, משום שנכפית עליהם אינטגרציה במוסדות של חינוך ממשלתי דתי.

אני מונעת מילדים שאינם אתיופים ושרוצים חינוך כללי יש לי בעיה איתם משום שאני לא מקבלת היסעים, כי חתכו את עניין ההיסעים. אני לא יכולה לשחק במרחב העירוני כפי שאני רוצה בלי שותפות מוחלטת בתפיסה העולם מהבית הזה. עניין האתיופים מאוד מטריד אותנו, כי אנחנו כוללים אותם בתוכניות של פנאי מבלי שנוכל להתחיל במקום שבו הם נמצאים משבע או שמונה בבוקר. אנחנו צריכים לאסוף אותם אחר כך מכל העיר כדי לתת להם את השירות לאחר הצהריים.

אני רוצה להודות גם לדני וגם לחברים ולבקש. אני בראש הוועדה לקידום מעמד הילד. הוועדה גם מתכנסת לעיתים קרובות. ואני רוצה לבקש שיהיה יותר שיתוף פעולה וניצור איזושהי רשת, משום שבין השאר גם הדברים הטובים המשותפים לנו וגם התביעות שלנו, אין לי כתובת. מלבד שבאתי הנה לומר את הדברים שאני מפנה כלפי הכנסת לגבי חקיקה ותקציבים, הייתי רוצה שזה יעבוד גם במישור של רשויות מקומיות. מין רשת כזו.
היו"ר דני דנון
תודה רבה ליעל דיין. פעם אחרונה שנפגשנו פנינו לרשויות שלא הייתה בהן ועדה, וחלקן מינו. זה תהליך שמתקדם. אני רוצה לבקש דווקא מראשי ועדות לומר לנו דברים ספציפיים, ונקבע את הקריטריונים לדברים שצריכים להיות או לא צריכים להיות. רומן פרס, סגן ראש העיר יוקנעם, בבקשה.
רומן פרס
אני מברך על היוזמה הזו. זה נושא חשוב מאוד. השותף המרכזי לכל העסק הזה, רוצים או לא רוצים, נתחיל מהכנסת, נתחיל מהממשלה, או נתחיל את זה ממקום אחר, זה יהיה רשות מקומית. אם רשות מקומית לא תיקח את זה ולא תוביל את זה, זה לא יהיה.

אני לא יודע עד כמה מדינת ישראל ידידותית לילדים. מדי שנה ד"ר קדמן מציג לנו נתונים וקשה מאוד לקבוע שהיא ידידותית לילדים. באותה מידה מדינת ישראל היא מדינת קליטת עלייה, ואנחנו יודעים היום מי בעצם קולט עלייה – הרשויות המקומיות. באותה מידה מדינת ישראל היא מדינת רווחה, ואנחנו יודעים מי מספק רווחה לאזרחי ישראל – הרשויות המקומיות.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים קודם כל הצעה פרקטית – לקבוע קריטריונים, לקבוע מודל כדי שאנחנו נבין מה צריכים מאיתנו. מה אנחנו נדרשים לעשות. כל רשות מקומית שתרצה לקדם את זה, תמצא עניין, היא תדע לקדם את זה. אני גם לא חושב שפה מדובר בהרבה כסף. גם יש פה שותף כמו מפעל הפיס. נכון ש-50%הולך לבניית כיתות ואף אחד לא צריך שנשלה את עצמנו. לא נוותר על 50% אלה, כי יהיו חסרים כיתות. אבל יש עוד 50% ויש שם גם מנכ"ל שהוא תומך וגם דירקטוריון, ופה יש עניין של סדרי עדיפויות. אני חושב שמכל התקציב של מפעל הפיס אם ייקחו אחוז מסוים במקום למועדונית, למשל, ולהקדיש לנושא הזה, וגם הרשויות וגם הביטוח הלאומי. גם אנחנו ביוקנעם. כשבונים פארקים למשל, אז ביטוח לאומי מתקצב כל מיני מיתקנים לילדים נכים. אז אני לא חושב שהבעיה זה רק תקציב. אני חושב שבסופו של דבר רשות שתרצה לקדם את זה, תקדם את זה.
היו"ר דני דנון
תודה. רחל עזריה מירושלים.
רחל עזריה
תודה. כמובן שאני מצטרפת לברכות לכינוס של הוועדה, ואני מאוד שמחתי על הכינוס, כי אני חושבת שהמרחב שבסופו של דבר רלוונטי לילדים הוא המרחב שהכי קרוב לבית שלהם. זו העיר או השכונה שהם גרים בה. שני הצלילים שאני שומעת פה הכי חזק זה כל הנושא של תרבות ופנאי, והשני זה נושא של רווחה או ילדים בסיכון.

אני רוצה להפנות דווקא את הזרקור לנושא אחד גדול ואז לעוד נושא קטן יותר, ואני רוצה להצטרף לדברים שאמר חבר הכנסת דב חנין, שדבר על התכנון. בעיניי, בתור אימא לילדים קטנים, שכונה שטוב לגדל בה ילדים זו שכונה שהילדים שלי יוכלו בגיל תשע ללכת ברגל לבד לבית הספר. זאת אומרת שיהיה את המרחב שמאפשר להם גם מבחינת המדרכה, גם מבחינת קירבה של בית ספר, גם מבחינת משמרות בטיחות, גם מבחינת שבילים להולכי רגל, אלו דברים שנעלמים לאט לאט מהדיון התכנוני. אני יכולה לספר, שכאשר אני יושבת בוועדת תכנון ובנייה אז כל הזמן יש את המתח הגדול. כי מצד אחד הכסף שנכנס לרשויות רובו הוא מבנייה. ולכן בטח בעיר כמו ירושלים המטרה היא לצופף את הבנייה , ואני מבינה את זה, וזה בסדר גמור.
אורלי לוי אבקסיס
ניצול מרבי של הקרקע.
רחל עזריה
נכון. ניצול מרבי של הקרקע. אין לנו ברירה. רוצים לצופף את הערים. זה בסדר. אבל המדינה הבינה שבגלל שהכסף מגיע בעיקר מבניית דירות, אז בנושא של כבישים, מכיוון שהמדינה מבינה שאף אחד לא יממן את הכבישים, אז יש "מצ'ינג" (מימון תואם) מדהים מצד המדינה שמממנת את כל העניין של הכבישים בצורה מאוד דרמטית, ולכן הרשויות יחסית סוללות כבישים.

לעומת זאת, בעניין של שבילים להולכי רגל או גינות ציבוריות או בכלל החשיבה של הילדים במרחב הציבורי היותר רחב מאשר מרכז הפיס הקהילתי או גן הילדים שבו הם נמצאים בשעות הבוקר. אין בעצם שום מענה ושום חשיבה של המדינה, איך אנחנו דואגים שלרשויות המקומיות יהיה כדאי להשקיע בהם.
אורלי לוי אבקסיס
צריך לקחת בחשבון בוועדת התכנון והבנייה את עניין הריאות הירוקות.
רחל עזריה
נכון. אבל אני רוצה לומר מעבר לריאות הירוקות גם בעניין של חנייה. היום אחד המדדים הכי משמעותיים למה הגובה ואיך אפשר לבנות זה האם יש מקומות חנייה, האם יש מספיק מקום לתחבורה. ואף אחד לא מדבר האם יש מדרכה מספיק רחבה, שזה בסופו של דבר מה שרלוונטי לילדים.

בוועדת תכנון ובנייה אחד הדברים שתמיד הייתי שואלת, כשיש הרחבות גדולות, איפה הילדים בחופשה ישחקו תופסת. אנחנו מכירים את השיר. איפה בסופו של דבר זה יקרה. ורוב הזמן לא יודעים להצביע איפה זה יקרה. אני רוצה להזכיר שאם אנחנו נצליח לאפשר לילדים ללכת ברגל לבית ספר, הפקקים הכי גדולים בכל עיר זה בדיוק בשעות שהורים מסיעים את הילדים לבית הספר. אנחנו בעצם נפתור גם את הבעיות של הפקקים כשאנחנו נתחיל להסתכל במרחב הציבורי כמרחב של הולכי רגל, בעצם כמרחב של ילדים.

עוד בעניין זה, אנחנו כל הזמן מתלוננים שהילדים שלנו מול המחשב. הילדים שלנו בין היתר מול המחשב כי הם בקושי יכולים בחוץ. אין להם את הזמינות ואת היכולת ללכת ברגל ולהסתובב בחוץ ולהגיע לכל מקום שרלוונטי לחיים שלהם. אז בעיניי זה נושא שאם בוועדה יצליחו להפוך אותו לנושא שדנים בו בכלל בשיח ובכנסת ובממשלה מבינים שבנושא של תכנון לא צריכים לחשוב רק על כבישים איך המדינה משתתפת בהם, אלא גם במדרכות ובשבילים להולכי רגל ומעודדת את הרשויות המקומיות לפתח את זה, אז זה מאוד יקל.

הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו, שבעיניי מאוד נוגע לרשויות המקומיות, ואנחנו לקחנו את זה על עצמנו בירושלים, זה הנושא של ההזנה. קרתה מהפכה בעשור או בעשרים השנים האחרונות. אני בתור ילדה אכלתי בבית. ואם אכלתי בגן, זה היה סנדוויץ' שהביאו לי מהבית.

היום רוב הילדים אוכלים רוב השעות מחוץ לבית. הם נמצאים בצהרונים, במשפחתונים או ביום לימודים ארוך, ויש כל מיני חברות קייטרינג שמזינות את הילדים. בגלל ביטול של המטבחים בבתי ספר, ואני יודעת שזה נושא יחסית קטן אבל זה נושא שנמצא בידי הרשויות המקומיות, בעצם הכול נעשה בידי חברות מסחריות. ככל שאני לומדת יותר את הנושא, אני מגלה שדברים שונים שאני לא מעיזה לתת לילדים שלי בבית, הם אוכלים ברוב שעות היום, ברוב שעות ההזנה שלהם, ואני חושבת שזה גם משהו שכדאי שהוועדה תחשוב איך היא יכולה להניע את המהלך הזה.
היו"ר דני דנון
זה לא נושא של היום, רק אני אומר לך שיש חוק של פיקוח על מזון במוסדות החינוך. הוא בתהליכים מתקדמים שלי ושל זבולון אורלב ועוד חברי כנסת אחרים, וכרגע יש ויכוח מי יהיה הגורם המפקח בפועל, אם משרד הבריאות או משרד החינוך. אף אחד לא רוצה להיות אחראי על הפיקוח. בסוף זה ייפול על מישהו אבל זה באמת נושא שהוא כאוב.
רחל עזריה
ויכול להיות שכדאי שזה היה בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, ויכול להיות שחלק מהפיקוח יהיה במסגרת שיתוף הפעולה.
היו"ר דני דנון
נכון. אני רוצה לבקש מאליעזר בר שדה מערד , בבקשה.
אליעזר בר שדה
תודה רבה אדוני היו"ר. אני מערד. אני מבקש שהוועדה תיצור הבחנה בין ברשויות מקומיות רגילות לבין רשויות מקומיות בפריפריה. יש באופן טבעי היום בישראל ערים יותר ידידותיות לילדים בלי שתהיה איזושהי תוכנית על מתאר מטעם הכנסת. צריך לחשוב חשיבה דיפרנציאלית.

מבחינת העברת הכספים אתה רואה את ההבדל בין הרצוי למצוי. כשמקצצים במענקי האיזון עשרות אחוזים ברשויות המקומיות אז מה הטעם בדברים כאלה יפים. אנחנו בפריפריה לא נזכה לשום דבר, חוץ מכותרות חלומיות בעיתונים. זה רק יעשה לנו חשק לעזוב מהר את ערד ולרוץ לרעננה, כי שם נחמד עוד לפני התוכנית הזו. אני חושב שצריך להתחיל לחשוב מהמקום הזה של לתקן קודם כל עוולות שקיימות היום, כדי שבבית שאן ובערד ובירוחם ובכל מקום שתלוי היום בחסדים פוליטיים, וקיצוץ אכזרי במענקי איזון לא יאפשר לקיים דיון כזה, מחשבה כזו.
אורלי לוי אבקסיס
לא צריכים לקרוא לזה יותר מענקי איזון. אלה תשלומי איזון שיהיה אפשר באיזה אופן... טוב בזה אחר כך דנים.
אליעזר בר שדה
אלה נדבות. הבעיה היא כזאת: היום בפריפריה אנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד קשיים.
היו"ר דני דנון
תן לי דוגמה מערד.
אליעזר בר שדה
ערד זה לא יהיה הוגן להביא דוגמה, כי בערד, כולם יודעים אני מקווה, אנחנו קולטים עלייה של מבקשי מקלט בשנתיים האחרונות, ואנחנו עושים את זה בצורה מאוד מכובדת.
היו"ר דני דנון
מה בעניין תקנת גדרה חדרה? הוועדה התערבה בעניין ופנינו לשר והתקנה בוטלה.
אליעזר בר שדה
בזכות פעולות רבות של כל הגורמים הריאליים התקנה בוטלה.
היו"ר דני דנון
ועדיין באים?
אליעזר בר שדה
לא, לא באים. היום יש חלופה. אומנם זה לא קשור לנושא של היום, אבל יש חלופה של תקנת גדרה חדרה. היום משרדי ממשלה שונים מנווטים את תנועת מבקשי מקלט בין ערד ושאר האזורים בארץ באמצעות מתן הרשאות חוקיות יותר או פחות לאנשים האלה לעבוד. זאת אומרת אם מעסיקים אותם בבתי מלון בים המלח, למרות שזה לא חוקי, אז הם נשארים בערד. מחר אם יגידו שלא רוצים בבתי המלון בים המלח, אז הם יעלו על אוטובוס וייסעו לתל אביב. יש פה איזשהו ויסות אחרי ביטול התקנה הזו. לכן ביטול התקנה לא הוביל להקטנת המספר. מה שכן הוביל, זה שאנחנו התרגלנו. אנחנו חיים היום עם מאות ילדים במערכת, שזה בסדר גמור. אגב, אין לי מילה להגיד על זה.
היו"ר דני דנון
מתי הבחירות אצלכם, דרך אגב?
אליעזר בר שדה
עוד חמישים יום. נכון להיום, אני רוצה להגיד, אי אפשר להתעלם מכך שהרשות המקומית לא עוסקת בילדים וברווחה של ילדים. בתוך הרשות המקומית מערכות החינוך הפורמאליות והלא-פורמאליות ומערכת הרווחה הן אלה שנוגעות ברווחה של הילדים שלנו. בסופו של דבר, ככל שאתה מתרחק מהמרכז ומגיע לפריפריה, אתה רואה שהילדים שלנו תלויים בתרומות ובנדבות, ובסופו של יום כדי שיהיה לנו מועדוניות, אז האחים עופר אומרים לנו: "אם תתנו לנו לכרות פוספטים בשדה בריר, אנחנו ניתן לכם עוד מועדוניות, כסף שחסר לכם, כי אין לכם ממשלה."
היו"ר דני דנון
תודה רבה. גל הדרי, חבר מועצת העיר קריית ביאליק. בבקשה.
גל הדרי
קודם כל, ברכות של חבריי. אני חושב שבסופו של דבר מדובר בסדר עדיפויות ברשויות המקומיות. תמיד יהיה חסר כסף ותמיד נשמח לקבל עוד תקציבים מהממשלה, אבל גם בזמן שאנחנו פועלים בעירייה, צריך לחשוב טוב ולתכנן קדימה. אני יכול לתת לכם לדוגמה מסוימת לעניין עיר ידידותית לילדים, מבחינת סדר עדיפויות, למשל קריטריונים לתמיכה בספורט. בעיר שלי למשל מעדיפים לתת תקציב של תמיכה לקבוצות בליגה הרביעית והחמישית, שזה ברמת חובבים, פי ארבעים מילד או נער שהוא בקטגוריה של אליפות ישראל. זאת אומרת שיש פה עניין שממש חשיבה של סדר עדיפויות איפה אנחנו ממקמים את הילדים והנוער.

אני מאוד אשמח אם נצא מכאן עם איזשהו מודל שנוכל ליישם בערים ולבדוק איפה אפשר לשפר, כי תמיד אפשר לשפר. ואם אפשר בצורה כלשהי לחייב רשות בסוף שנה להוציא דוח שיעמוד על השיפור מה הרשות עשתה כדי לקדם את ענייני הילדים והנוער. אם זה יכול להיות המועצה לשלום הילד, כמובן עדיף היה לעשות את זה משהו יותר מחייב. אשמח אם נוכל לתת לזה מענה כאן.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, גל. פאיז אבו צהבאן, ראש עיריית רהט, בבקשה.
פאיז אבו צהבאן
תודה רבה. קודם כל אני מברך על הכינוס הזה ואני מודה ליו"ר. חברים, אני מרגיש שיש פה תמונה ורודה לשלום הילד בישראל. אני גם מצטרף לדעה של החברים. התמונה היא עגומה מאד, ואני רוצה להזמין את חברי הוועדה לעמוד מקרוב על התמונה הבלתי נסבלת של העיר רהט, שהיא עיר של ילדים כמעט.
היו"ר דני דנון
אנחנו נעשה את זה. אנחנו נקבע דיון של הוועדה ברהט, גם בעקבות הדוח. ראינו את הנתונים. המגמה כיום לרדת ולקיים את הדיונים בשטח. השבוע הזה אנחנו בקריית שמונה ובעוד מקומות בארץ. נשמח להגיע גם אליכם ונגיע גם לערד.
פאיז אבו צהבאן
אני מודה לך. 65% מאוכלוסיית רהט הם מתחת לגיל 18. בעיר הזו ממוצע הגילאים הוא 13 שנים. זו עיר של ילדים. אחד השרים אמר לי: "אתה כמו גננת בעיר הזו." 47 אלף תושבים בעיר. בעיר הזו אין גן שעשועים אחד לילדים. הגן היחיד זה הכביש, עם כל הצער, זה הרחוב. הילדים שלנו שמים שתי אבנים, ארבע אבנים מכל צד, ומשחקים כדורגל, שער שלושה מטר. אם רכב בא, אז הם עוברים למדרכה. אחר כך נכנסים עוד פעם לכביש.

אנחנו במציאות כעיר לא יכולים לתת מענה לילדים האלה. אני רק לפני חודש שלחתי מכתב לאדון שאול על מנת להפוך מרכז גיל הזהב, מעל גיל 60, שיש לנו 3% מהעיר, ולהפוך אותו למרכז הורה-ילד. אני קיבלתי את הברכה שלו והפכתי את המרכז הזה למרכז הורה-ילד על מנת לתת מענה לילדים שלנו.

הכול מתבטא במדינה הזו בכסף, בתקציבים. עיר שהתקציב שלה 150 מיליון שקל לא יכולה לשלם את המים והחשמל, את פינוי האשפה ולתת מענה לילדים, שהם באמת אין להם מענה במציאות, רק בסיסמאות.

יש לנו את גני הילדים. בגני הילדים המצב גם עגום מאוד. יש לנו גנים בלי מיזוג אוויר. אני שומע שפה מדברים על שווייץ ועל קנדה ועל אוסטרליה. בואו נרד לשטח, חברים. נרד לאנשים שחיים במצב סוציו-אקונומי מספר אחד בישראל. עיר ש-79% מאנשיה מתחת לקו העוני. כי יש לנו אחוז אבטלה הגבוה במדינה – 20% כמעט. יש לנו אחוז הכי גבוה בנשירה, וזה בגלל שאין לנו מענה לילדים שלנו.

אנחנו פה בוועדה מדברים על עתיד הדורות שלנו. אם אנחנו נתמקד באמת לתת מענה לילדים האלה, אלה הם דורות העתיד. אנחנו חלק מהמדינה, האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הבדווית בפרט. אנחנו לא רוצים להיות גיבנת על המדינה. אנחנו רוצים להיות חלק, ולתת ולתרום למדינה. לא רוצים לחיות על נדבות ועל כל מיני קרנות. אנחנו באמת רוצים שהמדינה, כמו שהיא משקיעה בלהבים, תשקיע גם ברהט. המרחק בין רהט ללהבים כמעט שבעה קילומטר. הילדים שלנו עוברים את צומת להבים על מנת להגיע למגרשי ספורט שם וגם לבריכה, כי אין לנו בריכה.

אני מודה לך אדוני היו"ר.
היו"ר דני דנון
תודה רבה. אני מבקש מהדוברים הבאים להצטמצם במילים כי אנחנו רוצים להתכנס לקראת סיכום. יוסי נשרי, ראש עיריית קריית אונו, בבקשה.
יוסי נשרי
תודה אדוני היו"ר. אני רוצה לומר שאני מצטרף לכל מילה שאמר ראש עיריית רהט ולמה שאמרו חלק מדובריי. הנושא בעיקר טמון בידיים שלכם, דני. פה בכנסת. אתם מחוקקים חוקים ולא צובעים אותם בתקציבים.
אורלי לוי אבקסיס
ועדת השרים לענייני חקיקה, אני רוצה להגיד לך, אנחנו עושים הרבה הצעות חוקים, הבעיה היא שמפילים לנו את זה כל הזמן על תקציב. וגם כאשר זה עובר וועדת השרים מאשרת, אז משרד האוצר באופן אוטומטי עושה לנו ערר. מה שאומר שאנחנו כמחוקקים מאד גבוליים. הבעיה היא שבאיזשהו אופן אם לא תהיה פה תוכנית חירום לאומית, שבה המשרדים הממשלתיים ייקחו בה חלק, וזו תהיה תוכנית רב משרדית, אני לא רואה הרבה בשורות.

לצערי הרב בתור אחת שכן נלחמת, וד"ר קדמן יודע מה אנחנו עושים מאחורי הקלעים, זה לא פשוט. אנחנו לא רוצים לברוח מאחריות, חס וחלילה, אבל אתם בתור מועצות מקומיות ואזוריות, אתם צריכים ליצור את האש מלמטה. יש לכם כוח. יש לכם פריימריס במפלגות בדרך כלל. תגידו להם: "אם לא תתחילו לקדם את הנושא הזה, תתחילו לתקצב אותנו כמו שצריך, אנחנו לא נפעל לטובתכם." תאמינו לי, זה יהיה גורם הרבה יותר מזרז מאשר הקופות שלנו.
יוסי נשרי
אני מניח שכל יו"ר ועדה, וגם אתה וכל אחד שרוצה לקדם את הוועדה שהוא עומד בראשה שכדי שהיא תצליח. אבל בסופו של דבר הוועדה שיושבת למטה זו ועדת הכספים. שם אתם מצביעים על תקציבים ושמה כל החלומות הוורודים שאנחנו רוצים לקדם, במקרה זה לטובת הילדים, הכול נגוז. כי באצבע אחת בהרמה מקצצים לנו את כל התקציבים בכל המשרדים. כשזה נוחת עלינו ברשויות המקומיות, אנחנו את הגזירה הזו לא יכולים לשאת.

אין לי ספק שכל ראש עיר שייקח על עצמו לקדם את הנושא של שלום הילד ושלום הבריאות וקידום העיר שלו, הוא יצליח בכל משימה. גם במאבק בתאונות דרכים, וגם במאבק לשלום האישה ולשלום הגבר. כל מה שאתה רוצה, ראש העיר רוצה לקדם. אין דבר כזה שהוא לא רוצה. הבעיה שהוא כבול בכבלים של חברי הכנסת.

עכשיו יש תוכנית לאומית שהמדינה החליטה בנושא של מניעת אלימות שקיימת היום ברשויות המקומיות. עוד 60 ראשי רשויות נכנסו לתוכנית הזו. יש אפשרות לקחת את התוכניות אלה בנושא של הילדים ולהעצים אותן ולהטמיע אותן בתוך אותה תוכנית של מניעת אלימות ברשויות המקומיות. זה הרבה מאוד כסף שהמדינה שמה. עם המשרד לביטחון פנים ועם משרדי הממשלה השונים – משרד החינוך ומשרד הפנים ומשרדים נוספים – לראות איך אפשר לקחת את הנושאים האלה וכבר להטמיע אותם בתוך התוכניות עצמן שהן יוצאות עכשיו לדרך, וזה יכול לתת פתרונות משמעותיים בתקציבים.
אורלי לוי אבקסיס
יש כאלה שלא יכולים, אלא אם כן הם יפתחו את ההרשמה לעוד. אנחנו נעודד את כל הרשויות.
יוסי נשרי
זה תהליך שתוך שנתיים כל הרשויות יהיו בתוכו. אפשר לעשות תוכנית ולמקסם אותם משאבים שגם ייתנו בפרמטר הזה.
היו"ר דני דנון
תודה יוסי. ד"ר אביטל לאופר ממלאת מקום ראש עיריית נתניה, בבקשה.
אביטל לאופר
לפי מה שנאמר פה גם ההבדלים בין רהט לבין מה שקורה ברשויות אין בכלל מה להשוות. זה שני עולמות כל כך שונים. כל מה שנאמר פה נכון, בעניין של תקציבים. הכול נכון.

הייתי הולכת עוד צעד קדימה. נקודה מאוד משמעותית היא שינוי תפיסתי. אני חייבת לומר שבתור יושבת ראש של הוועדה לקידום מעמד הילד אני נתקלת לא פעם באמירה: "מעמד הילד הוא גם ככה מקודם. גם ככה יש לילדים יותר מדי זכויות. אין כבר היום זכויות למבוגרים." יש פה בעיה. ולכן אהבתי מאוד את העניין של עיר ידידותית. עיר ידידותית לילדים – יש פה אמירה אחרת.

בנתניה עשינו שימוש מאוד משמעותי ברגע ש"בטרם" נכנסה לעיר. כי זה גרם לכך, בלי קשר לתקציבים, שההתייחסות התפיסתית השתנתה, עברה מהפך. בהנדסה, כבר בעצם התכנון למהנדסים יש בראש את הידיעה שהם צריכים לעבוד עם התפיסה שזה יהיה ידידותי לילדים. הם עובדים ביחד עם "בטרם". יש לנו פידבק (משוב) מבית החולים "ליניאדו" שיצרנו את זה . ואז אנחנו מקבלים מידע. אנחנו יכולים לעשות מיפוי. אנחנו יודעים איפה יש לנו אזורים מסוכנים. יש לנו דרך בטוחה לכל בתי הספר שלנו. אלה לא דברים שעולים כסף, אבל הם שינוי בתפיסה. זה שינוי תפיסתי.
היו"ר דני דנון
תודה. בקצרה, הרב קליך סגן ראש העיר צפת.
פנחס קליך
הייתי רוצה לברך על עצם היוזמה כאן. אבל בעיקר לחזק את דבריו של החבר מרהט.

צפת היא אומנם לא עיר ידידותית כל כך לילדים, אבל לשמחתי היא ברוכת ילדים. והילדים שהיא ברוכה בהם, המצב הסוציו-אקונומי שלהם הוא גרוע ביותר. כלומר, שהילדים האלה זקוקים פי כמה למה שזקוקים ילדים ממקום אחר ומבתים אחרים. לכן אני חושב שיש לתת את הדעת איך אפשר באמת לחזק יותר ויותר את הפריפריה.
היו"ר דני דנון
תודה. ציפי רון, ממועצת ארגוני נשים, בבקשה.
ציפי רון
אני קודם כל רוצה לברך על הדיון. זה צעד חשוב ומשמעותי, ומאחלת לכולנו להתקדמות משמעותית בעניין. אנחנו יזמנו לפני מספר שנים דיון עמוק מאוד בנושא של ידידות לילדים לפחות בנושא של מרחב אורבאני. מתברר שיש עלייה משמעותית ביותר בפגיעה והתדרדרות במצב הבריאות של ילדים. למשל, השמנת יתר ויתר תחלואה בסוכרת סוג 2, וקשרנו את זה בעזרת מומחים עם אותו נושא שחבר הכנסת חנין הזכיר, של מרחבים אורבאניים. אין היום כמעט הורים שירשו לילד לצאת לגן הציבורי לבד. הם גם לא ירשו לו ללכת לבית הספר לבד. הם יסיעו אותו, יפקחו עליו וכן הלאה. התוצאה היא שהילדים נשארים סגורים בבית או מול צג המחשב או בכל דרך אחרת, והגענו לידי מצב של פגיעה בבריאות.

כשאנחנו מסתכלים על התכנון האורבאני ומה הוא מציע היום לטובת ילדים, אנחנו רואים יותר ויותר פגיעה באיכות השטח הפתוח שמוקדש לילדים. הרבה פעמים הקבלנים שבונים שכונה לא נותנים את השטח העידית לנושא הזה של שטח פתוח, אלא נותנים שטחים שהם פחת תכנוני, ליד צומת, ליד כביש, באותו מקום שאפילו אם נשכנע את ההורים להביא את הילד לשם, זה לא יהיה טוב, זה לא יוסיף לבריאות. כך שאנחנו נפגעים מכמה בחינות.

אני רוצה לסכם ולומר שהם נותנים פה מצב נתון של 23% שטח ציבורי פתוח בעיר זה לא זה. זה כולל איי תנועה, כולל מדרכות וכולל הרבה מאוד נושאים אחרים. יש לנו כאן בעיה רצינית.

הנושא הזה חשוב במיוחד לא רק בגלל הבריאות, אלא גם בגלל הבריאות הנפשית. כי התפתחות ילדים, תהליך החברות של ילדים נעשית בשטחים פתוחים ונעשית באופן בלתי אמצעי. אנחנו לא יכולים לתת את זה, אם אנחנו לא יוצרים את התנאים כדי לתת את זה. יש לנו פה פגיעה כפולה.
היו"ר דני דנון
תודה. אנחנו חייבים לסיים. רינה יצחקי, לשעבר דוברת יוניצף. אני חייב לצאת לוועדה נוספת. אני מבקש בקצרה.
רינה יצחקי
קודם כל יושבים פה המון אנשים שעושים דברים מאוד חשובים וטובים לילדים. אני חייבת לציין שתמיד נעשו דברים טובים לילדים. מה חידש, מה בא להגיד הרעיון של עיר ידידותית לילדים? הוא בא לשנות משהו. הוא בא להגיד שקודם כל צריכה להיות מדיניות כוללת שמגבשת את היחס של המדינה לילדים שלה. מתחת למדיניות הזו צריכה לבוא חקיקה שתיתן ממשות לגישה הזו. החקיקה תיתן תקציב, החקיקה תיתן הכשרה של כל העובדים.

דיברו פה על המון דברים נהדרים שבקצה הדרך קורים והם מצוינים. אני שואלת מי מכשיר את כל האנשים שעוסקים בנושא הזה להבין את ההבדל בתפיסת הילד החדשה בתרבות של זכויות. כל הנושאים שהעליתם פה הם נושאים מאוד חשובים והם מופיעים במודלים של עיר ידידותית לילדים שהיה לי העונג לספק חלק ניכר מהמידע שיש פה.

אני מכירה זאת לפרטים. לא ניכנס לזה עכשיו. יש שלבים, יש קריטריונים, יש סדר עדיפויות שמבטיח לא רק שתיפתח עוד ספרייה או גן או תיאטרון, אלא שזו תהיה חלק מדרך שכולם, כל המוסדות באופן אינטגרטיבי, כל הרשויות וכל המשרדים לוקחים על עצמם את האחריות הזאת לילדים, כי הם במקרה ילדים של כולנו. לא רק של משרד החינוך או של משרד הבריאות. נותנים יד בשיתוף, כולל שיתוף הורים, בבניית הקריטריונים.

שאלו פה בקריאת אגב אם אתם משתפים את הילדים בבניית הדברים, גברת בן ארי שאלה. העניין של שיתוף ילדים הוא קריטי. אז ד"ר יצחק קדמן נתן דוגמה את כנס באר שבע. יש הרבה דוגמאות. אני עשיתי לפני שנתיים, שנתיים עבודה עם בית ספר בדואי בח'ורה שהלך על העיקרון של להיות בית ספר ידידותי לילדים. זאת עבודה שדורשת השקעה עצומה עם המחנכים, עם ועדי ההורים. ורק אחר כך אנחנו מגיעים לכיתות עצמן.

כך שאני רוצה להגיד במשפט אחרון שחשוב לטפל בפרטים וכל דבר נוסף בקצה הדרך, באמצע הדרך הוא טוב. אבל חשוב מאוד לקדם חקיקה וגיבוש מדיניות, מפני שמה שאמרו כאן, שרבים עוד חושבים שלילדים יש יותר מדי, זאת לא הלצה. יש רבים שלא מודעים לשינויים ולמקום האמיתי ולזה ששנים רבות כל הזמן מקצצים בתקציבים שנוגעים לילדים, וכדאי לנו לקחת זאת בחשבון.
היו"ר דני דנון
אני חייב להתנצל בפני אחרונת הדוברים. דקה. רותי ממרכז השלטון המקומי. חייבים לסכם. בבקשה, רותי.
רות דיין מדר
אנו מברכים על הדיון. יו"ר השלטון המקומי ישב עם ד"ר קדמן והוא מעוניין מאוד לקדם את הנושא הזה. אנחנו נקים ועדה שתפעל לקידום עיר ידידותית לילדים, ואנחנו מציעים לשמש במרכז השלטון המקומי כאכסניה לקיום ועדת ההיגוי בנושא.
היו"ר דני דנון
מצוין. אני רוצה להתנצל בפני החברים. יש משתתפים נוספים מחדרה. אנחנו נתכנס שוב. בעקבות הצעת ההחלטה, לפני שאנחנו יוצאים החוצה עם המיזם והקריטריונים ושאר הדברים, צריך לשמוע את האנשים שבשטח, שלא ייפול משהו שבא משום מקום. זה חשוב לנו וגם לכם ולומר, שאם יש דברים נקודתיים, תעבירו לנו ביום יום. בעיות נקודתיות, דברים שאנו יכולים לעזור. אומנם אין לנו תקציב. אתן לכם דוגמה. פנו אלינו מקריית שמונה בעניין מרכז שנסגר לילדים בעלי צרכים מיוחדים. קיימנו דיון דחוף בנושא. באו לקריית שמונה כל נציגי משרדי הממשלה. הייתה על זה כתבה בעיתון וקיבלו 400 אלף שקל אחרי שבוע תרומה לעניין הזה. זה קרה. ביום חמישי אנחנו נהיה שם במרכז. נראה מה יהיה בשנה הבאה. אבל אני אומר, תעלו ותציפו גם דברים שקורים אצלכם ביישובים ואנחנו נתכנס שוב לקראת שנת הלימודים הקרובה.

אני רוצה לקרוא את הצעת ההחלטה ברשותכם: הוועדה לזכויות הילד רואה חשיבות רבה בקידום וחיזוק מיזם ערים ידידותיות לילדים. מיזם זה יקבע קריטריונים ברורים להגדרת ערים ידידותיות לילדים. הוועדה בטוחה שקביעת קריטריונים אלו ימריצו פעילות להקמת מבנים, מיסוד פעילות עבור ילדים ויצירת סביבה בריאה לדור הבא. הוועדה בשיתוף המועצה לשלום הילד תקדם את יישום הפרויקט יחד עם מפעל הפיס ומרכז השלטון המקומי ושאר הגופים שיבחרו להצטרף למיזם. הוועדה מבקשת מראשי הוועדות לזכויות הילד ברשויות להעביר אליה הערות ורעיונות למיזם זה. בתחילת שנת הלימודים הקרובה תתכנס הוועדה לישיבה נוספת יחד עם ראשי הוועדות.

אני רוצה להודות לכולם שהגיעו מרחוק. אתם מוזמנים לכל ישיבות הוועדה במייל. אז חלקכם מגיעים. אז מי שלא מקבל את המייל עם ההזמנה, מוזמן להצטרף. וגם אנחנו נגיע אליכם לערים

לעשות ישיבות של הוועדה.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:50.

קוד המקור של הנתונים