PAGE
13
ועדת הפנים והגנת הסביבה

08.02.2010


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 152

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, כ"ד בשבט תש"ע (8 בפברואר 2010), שעה 11:30

תקנות הגנה על עדים (הגבלות על עובדי הרשות בתקופת עבודתם ברשות ולאחריה), התש"ע-2009

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר

אריה ליבנה – ראש הרשות להגנה על עדים, המשרד לביטחון הפנים

קרן – ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק קובי עזרא – ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

אסתר זנזורי – מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד מורן קבלו – לשכת עורכי-הדין

עו"ד עידו בן-יצחק

יפה שפירא

טלי רם

תקנות הגנה על עדים (הגבלות על עובדי הרשות בתקופת עבודתם ברשות ולאחריה),
התש"ע-2009

צהרים טובים. אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום תקנות הגנה על עדים. אני מבקש מיושב-ראש הרשות להציג את הנושא.

אני אתן פתיחה קצרה ואחרי כן אעביר את רשות הדיבור ליועצת המשפטית של הרשות. לשם שמירה על ביטחונם האישי של עובדי הרשות ומניעת פגיעה בפעילות המבצעית של הרשות, בהתאם לחוק- החוק להגנה על עדים, נחקק בנובמבר 2008, תשס"ט – השר לביטחון הפנים, באישור ועדת הפנים, רשאי לקבוע הגבלות על עובדי הרשות בתקופת עבודתם ולאחריה.


לצורך זה אנחנו מביאים את התקנות האלה בפני הוועדה.

ההגבלות שאנחנו מדברים עליהן בתקנות נוגעות למקום המגורים, לנקיטת אמצעי ביטחון, לנסיעה למקומות או שהות במקומות בתחומי מדינת ישראל ומחוצה לה, ולקשרים עם גורמי סיכון.

אני אבקש מקרן שתיתן פירוט ספציפי לגבי כל אחת מהנקודות. בבקשה.

התקנות האלה מועתקות כמעט במלואן מתקנות קיימות – הן קיימות לגבי שירות הביטחון הכללי. הן קיימות לגבי השירות מכוח סעיף חוק מסמיך דומה או כמעט זהה – והתקנות באות לקבוע תחומי הגבלות, שבתוכם ייקבעו הגבלות אישיות לפי הפרטים של האיום, של המקרה, של ניתוח הנסיבות, דברים שהם משתנים תדיר.

תחומי ההגבלות – כמו שכתוב בתקנה 2 – יהיו לדוגמה לגבי מקום מגורים, לגבי נקיטת אמצעי ביטחון.

אני מציע שתציגי באופן כללי, ולגבי הפירוט אנחנו נקרא קטע-קטע, ואם יש שאלות, נשאל.

חשוב להדגיש בהיבט הכללי, שהתוכן כמובן ישתנה ממקרה למקרה, יותאם וישתנה גם מדי פעם בתוך המקרים. אם יהיה איום על עובד, נצטרך להגיד לו על אמצעים כאלה ואחרים, וזה ישתנה – תהיה הערכת מצב עיתית, יהיה גורם מקצועי של השירות שיראה איך קובעים ואיך משנים.

מי שאמור לקבוע את זה הוא ראש הרשות?

לא. הצוות המקצועי. עכשיו מסתבר שזה יהיה אחראי על משאבי אנוש בשיתוף אגף האבטחה, כי קודם כול מדובר בהגנה על העובד.

כמובן שכפי שכתבנו, זה גם להגנה על העובד וגם למניעת פגיעה בפעילות הרשות כי אם העובד ייפגע, כמובן שזוהי פגיעה מורלית, פגיעה ברשות, חלילה אם ייחטף מישהו מדובר במידע, אבל קודם כול זה להגנה על העובד.

חשוב להדגיש שהתקנות האלה אינן כוללות הגבלות שנוגעות לתקופת צינון, זה יבוא בתקנות אחרות. בזה עוד לא נגענו – כאשר זה גם מכוח אותו סעיף מסמיך בחוק.

אני מציע שעידו, היועץ המשפטי שלנו, יקרא את התקנות, ואם יש שאלות – נשאל ונתקדם. האם אתם מעוניינים להוסיף או שאתם תתייחסו אחר כך?

אני נציגת משרד המשפטים, מחלקת ייעוץ וחקיקה. אנחנו עבדנו יחד עם הרשות על התקנות ואנחנו מצטרפים וממליצים לאשר אותן.

בסדר גמור. בבקשה, אדוני, תקרא את כל התקנות.

"הגדרה

1. בתקנות אלה, "הרשות" – הרשות להגנה על עדים כמשמעותה בסעיף 2 לחוק.

תחומי הגבלות על עובד הרשות

2.(א) לשם שמירה על ביטחונם האישי של עובדי הרשות או למניעת פגיעה בפעילות מבצעית של הרשות,

יחולו על עובדי הרשות, בתקופת עבודתם ברשות, ההגבלות בתחומים שלהלן, כפי שיפורטו בהגבלות

(1) מקום המגורים;

(2) נקיטת אמצעי ביטחון, לרבות התקנת אמצעי ביטחון ושימוש בהם, במקום המגורים ובכלי הרכב;

(3) קשרים ומגעים עם גורמי סיכון;

(4) נסיעות למקומות או שהות במקומות בתחומי מדינת ישראל ומחוצה לה.

(ב) נדרש עובד הרשות לשנות את מקום מגוריו או להתקין אמצעי ביטחון כאמור בסעיף קטן (א), תעמיד

הרשות לרשותו את האמצעים הדרושים, והכל בגדר הסביר ועל פי נהלים שייקבעו לעניין זה.

תחומי הגבלות על עובד הרשות לשעבר

3(א) תקנה 2(א)(3) ו- (4) תחול גם על עובד הרשות לשעבר, וזאת בהתחשב בין השאר, במשך עבודתו ברשות

ובסוג המידע שאליו נחשף במהלך עבודתו ברשות והכל במידה סבירה שאינה עולה על הנדרש.

(ב) בהגבלות ייקבעו הוראות לעניין דרכי השגה על החלטה לפי תקנה זו.

(ג) ההגבלות לפי סעיף זה יובאו לידיעתו של עובד הרשות טרם סיום תפקידו ברשות, או לידיעתו של עובד

הרשות לשעבר, לפי העניין.

פרסום

4. הוראות תקנות אלה וההגבלות יובאו לידיעת עובד הרשות עם קבלתו לעבודה."

כמה שאלות לגבי תחומי הגבלות על עובד הרשות. אם נדרש אותו עובד להעתיק את מקום מגוריו בגלל מידע כזה או אחר, השאלה אם יש לו אפשרות לערער בפני גורם כלשהו, או כזה ראה וקדש.

כפי שהבהרנו בדיונים בעבר, הרשות היא רשות היררכית, פיקודית. מטבע הדברים, ההחלטה הזאת תתקבל בצורה מושכלת, אחרי בחינה. אף אחד לא רוצה להעביר את העובד - זה גם עולה הרבה כסף לרשות, זה גם משנה סדרים, ולכן בוודאי שזה ייקבע יחד עם העובד. אלה הנהלים, ככה זה עובד בשירות, אנחנו מעתיקים בעצם מנגנון קיים, אנחנו לא צריכים בשביל זה איזושהי הוראה מפורשת.

לא מפורשת. אני רוצה שיתאפשר לאותו עובד איזשהו גורם שהוא יוכל לערער בפניו על ההחלטה.

בוודאי. לכן, גם בתקנות יש הבחנה בין מישהו שהוא כבר עובד הרשות – שם זה מאוד ברור – לבין מישהו שכבר לא עובד ברשות, ושם כתוב במפורש שבהגבלות צריכים לקבוע את זה, כי ההנחה היא שלגבי עובדים ברשות זה ברור מאליו שיש שיח לגבי כל העניין הזה ולא צריכים מנגנון השגה פורמלי, ברור שזה נקבע בשיתוף פעולה, כפי שזה עובד בארגון מסודר. זאת העמדה שלנו.

אני חושב שפה, במסגרת אותה היררכיה שגברתי מדברת עליה, צריך שייאמר שיש לו לאותו אדם הזכות לערער בפני ראש הרשות או מי מטעמו. הנושא הזה לדעתי רצוי.

אדוני, אנחנו לא מצאנו לנכון לציין את זה פה במפורש מאחר שהאיש הוא עובד, ומנגנוני ההשגה הם כמו בכל נושא אחר בתוך הרשות. ודאי שראש הרשות הוא הגורם – לצורך העניין, גם בנושאים אחרים, לא הגיע עובד עם מנהלו הישיר, בכל נושא שהוא, לאיזושהי הבנה – הוא פונה למנהל הבכיר ממנו ומגיע להבנה, הוא מגיע לראש הרשות.

יש הבדל בין מצב שאדם צריך להעתיק את מקום מגוריו לבין מקרה של פגיעה בשכר, כדוגמה. הנושא של העתקת מקום מגורים הוא משמעותי – זה משפחה, זה ילדים, זה אישה.

אין לנו בעיה שזה ייכתב במפורש. לא כתבנו את זה כי לנו היה ברור שזה "בילט-אין" בהיררכיה הארגונית, אבל אם הוועדה סבורה שזה צריך להיות כתוב במפורש, אין לי שום התנגדות.

לדעתי - מקום המגורים ייקבע, ולאחר שנקבע – תהיה זכות לאותו גורם להגיש את הערעור בפני ראש הרשות או מי מטעמו – תקבעו אתם, אני לא אכנס כרגע לפרטים.

בפני ראש הרשות או מי מטעמו – בסדר גמור, אין לנו שום בעיה עם זה.

יכול להיות שאפשר לקבוע את אותו מנגנון כפי שנקבע לעובדים שפרשו, וזה ייקבע בנהלים פנימיים, בתוך ההגבלות האישיות הפנימיות ולא בתקנות עצמן.

למה? עדיף כבר לכתוב, שיהיה ברור.

אני גם חושב.

אם תראו את סעיף המנגנון שקבוע לגבי עובדים שפרשו, כתוב שבהגבלות יקבעו הוראות לעניין דרכי ההשגה על ההחלטה לפי תקנה זו. שאלה אם אפשר לקבוע אותו דבר כאן.

להיפך. דיברתי אתמול עם קרן בעניין הזה. דווקא הנוסח של סעיף 3(ב) הוא בעייתי, כי "בהגבלות ייקבעו", פירושו של דבר שלכל אחד יקבעו בהגבלה שלו את דרכי ההשגה. עדיף לקבוע דרך השגה אחת לכולם, אם זה מנהל הרשות או מי שהוא הסמיך לכך.

זה לא נקבע כך לגבי השירות. לגבי התקנות של שירות הביטחון הכללי, זה נקבע כך.

בתקנות השירות זה נקבע בנהלי השירות. מה שיש בשירות הוא לא קדוש.

שאלה אם אפשר לקבוע את זה בנהלים פנימיים או שאתם רוצים להסדיר את זה בתקנות.

המקרה הזה הוא פשוט לנתק את כל המשפחה. הוא לא לבד. הוא לא עובר לשם לבד. הוא יצטרך לעבור עם כל המשפחה. ניקח דוגמה של משפחה שהאישה כבר עובדת במקום, ילדים שנמצאים במסגרת חינוכית באמצע שנת הלימודים, האיש רוצה לבוא להגיד את דבריו. צריך לאפשר לו. בסדר?

אין בעיה. מנגנון השגה רק לגבי מקום המגורים בפני מנהל הרשות או מי שהוא הסמיך לעניין זה.

כן. מבחינתי, זה לא חייב להיות מנהל הרשות. אם תחליטו בהיררכיה שמנהל משאבי אנוש הוא שיקבע את זה – גם בסדר. העיקר שיהיה גורם בר-סמכא שיכול לשמוע את האיש.


פסקה (2) – נקיטת אמצעי ביטחון, לרבות התקנת אמצעי ביטחון. מי אמור לבצע את אותם מתקנים של הגנה על אותו עובד? האם הרשות עצמה או שהוא יופנה לגורם אחר שיעשה לו את העבודה באופן עצמאי והוא יגיש חשבוניות?

אתה מדבר על סעיף 2(ב).

כמו שכתוב בתקנה, הרשות תעמיד לרשות העובד את כל האמצעים הדרושים. לעתים, במקרים חריגים, העובד יעדיף להתקין בעצמו ויכול להיות שהרשות תסכים. לדוגמה, הסבה את תשומת-לבי אסתר ממשרד המשפטים שהיו מקרים עם שרים שהם העדיפו להתקין בעצמם כי התקנת האמצעים פחות פגעה בקירות, ונתנו להם את האפשרות.


אנחנו פה לוקחים על עצמנו את האחריות להעמיד לו את האמצעים אבל אנחנו לא מגבילים אותו. ייתכן מצב שהוא יבקש להתקין זאת בעצמו, ולנו לא תהיה התנגדות. לפעמים תהיה לנו התנגדות כי האמצעים הם מיוחדים שלנו, לא נסכים לחשוף אותם, אבל אם הוא יבקש, הוא גם יוכל להתקין את זה בעצמו. מה שיהיה לו נוח, אבל העדיפות היא שאנחנו נעמיד לו את האמצעים.

בכל מקרה, המימון – גם אם הוא יעשה זאת בעצמו – יהיה על חשבון הרשות.

את זה הבנתי. ברור לי שהכול יהיה על חשבון הרשות. השאלה כאן - אם אנחנו נותנים לו שהוא יבצע בעצמו את אותו מיגון, האם לא היה כדאי שהרשות, היא שתבצע את זה בשבילו, בתיאום אתו כמובן, מדובר על ביתו.

ודאי שכדאי. זאת העדיפות שלנו. אנחנו רוצים להעמיד לו את האמצעים ואנחנו רוצים להתקין – זה יתחבר למערכות שלנו. רוב הפעמים אנחנו נתקין בעצמנו עם האנשים שלנו. אנחנו רוצים להשאיר לו את האפשרות כשהוא יחשוב שהוא רוצה לעשות זאת לבד – לעשות זאת.

למשל, סורגים.

לדוגמה, סורגים – הוא ירצה לבחור.

הוא רוצה להתקין סורגים מעוצבים. כל מיני דברים כאלה.

הניסוח הנוכחי מאפשר את שתי האפשרויות.

סעיף (ב): "נדרש עובד הרשות לשנות את מקום מגוריו או להתקין אמצעי ביטחון כאמור בסעיף קטן (א), תעמיד הרשות לרשותו את האמצעים הדרושים, והכל בגדר הסביר ועל פי נהלים שייקבעו לעניין זה."


מה זה "גדר הסביר", מה זה "על פי נהלים"? איזה נהלים?

אנחנו נקבע נהלים לעניין הזה. "גדר הסביר" זה כפי שאמרנו – אם הוא רוצה סורגים מעוצבים, דקורטיביים – הרשות לא תתחיל להתעסק עם זה. זה "בגדר הסביר" כשזה בשים לב להוצאה האבטחתית המתבקשת ובגדר הסביר.


ייקבעו נהלים מאוד מפורטים מה מקצים למי. לדוגמה, כשעוברים דירה, משלמים מעבר ומשלמים למובילים וכל מיני דברים כאלה – יש נהלים, אנחנו מעתיקים את המנגנון מהשירות, אנחנו לא ממציאים פה איזשהו גלגל חדש.

ואם מדובר בהרעה של תנאי העבודה?

באיזה הקשר?

יש מקרים שאנחנו מכירים, שאדם – כתוצאה מכך שהוא מעתיק את מקום מגוריו, יכול להיות שייגרם לו נזק כספי בשכר. נניח שהוא היה בעיר שיש לה הטבה במס, ועכשיו הוא נדרש לעבור לעיר שבה אין הטבה במס.

אין לי תשובה על כך מראש, ולכן ההגבלות הן פרטניות. נתחשב בנסיבות של כל מקרה ומקרה, בדיוק מהסיבה שכל מקרה לפי נסיבותיו – אם הילדים שלו צריכים גן מיוחד. כמובן שיש לנו אינטרס.

אפרופו ילדים. יש ישובים שמשלמים עבור גני ילדים, יש ישובים שבהם לא משלמים עבור גני ילדים. זה גם חלק מהרעת תנאי עבודה.

זה לא הרעת תנאי עבודה. זה הרעת תנאי מחיה, ולכן יש לנו אינטרס לדאוג לעובדים שלנו. עובד שמאוים זוהי סיטואציה מאוד לא נוחה, כך שיש כאן אינטרס משותף. גם לו יש אינטרס לעבור כי הוא רוצה לשמור על שלום משפחתו. נגיע בכך להסכמות, אנחנו לא מאמינים – וגם מהניסיון של גופים אחרים- אין פה איזשהן דרמות מיוחדות כי האינטרס הוא הדדי.

יש לזכור גם שהעובד חותם על ההגבלות האלה מייד עם כניסתו לתפקיד.

כן, ראיתי. זהו הסעיף האחרון שבעצם מודיעים לו.

זה מאפיין את העבודה ברשות – להבדיל ממקומות עבודה אחרים – כך שעובד שבא ולוקח את העבודה הזאת ובוחר לעבוד במקצוע הזה, הוא יודע שיש סיכון.

הוא לוקח על עצמו את הסיכון הזה.

כן, בדיוק כמו בגופי ביטחון אחרים. לכן, הוועדה פה החליטה עכשיו להוסיף מנגנון השגה. אז אל"ף, זה יכול לעלות במנגנון ההשגה. בי"ת, אני בטוחה שהרשות – יש לה אינטרס מאוד ברור לא לנקוט באמצעים האלה כשאין צורך בכך, כי מדובר באמת בהוצאות מאוד גבוהות – גם על הרשות עצמה, וגם לרשות עצמה כמובן יש אינטרס שהעובדים שלה יהיו בסך הכול מרוצים והמשפחה תמשיך להתנהל כרגיל.


מדובר באמת באותם מקרים קשים שבהם נשקפת סכנה לחייו של העובד ולמשפחתו, ואני בטוחה שבמצבים כאלה העובד עצמו לא ירצה להישאר – גם אם המחיר של זה הוא העברת גן ילדים.

מה שאת אומרת – בעצם, במקרה שיש הרעה בתנאי עבודתו של אותו איש רשות, במסגרת אותה השגה שדיברנו עליה קודם הוא יוכל להציג את הדברים.

זאת אפשרות אחת. האפשרות השנייה היא שאני חושבת שבאותם מקרים העובד ירצה לעבור בגלל הסכנה שנשקפת.

כן, ברור, אבל לאפשר לו את ההשגה הזאת בפני אותו גורם.

זאת אותה השגה.

האינטרס יהיה משותף גם של העובד וגם של הרשות, וודאי שהרשות תרצה שעובד כזה, שהוא עובר תחת איום – וכולם פה מבינים, לא צריך להכביר מלים מה הסיטואציה - זה ברור מאליו שהרשות תרצה שהוא יהיה שבע-רצון ותעשה כל מאמץ וכל דבר אפשרי, כפי שנאמר כאן בגדר הסביר, כדי שוודאי שלא תהיה הרעה.


במידה שהעובד בכל זאת יחשוב – יש לו את מנגנון ההשגה והוא יכול להשתמש בו.

כלומר, אותו מנגנון השגה יפעל במקרה של הרעה בתנאי עבודה.

בכל נושא.

ומקום מגורים.

בסדר. לגבי הגבלה של עובד רשות לשעבר – פה לא מוזכר לכמה זמן ההגבלה הזאת. מה התקופה?

ההגבלות הן הגבלות אישיות, ולכן זה תלוי. קודם כול, יש הוראה מיוחדת בתקנות שאומרת, שההגבלה חייבת להיות במידה סבירה שאינה עולה על הנדרש. זה כלל-על.


יש הגבלות שהן מטבע הדברים לתקופה יותר קצרה ויש הגבלות שהן לתקופה יותר ארוכה, צריך לבדוק את זה ספציפית.


ניקח את הדוגמה של נסיעות למקומות אחרים – נניח מדובר בעובד שהוא איש קשרי החוץ שלנו, שהסתובב בעולם ומכירים אותו והוא גם מזוהה ומבוקש, ואנחנו יודעים שאם הוא יגיע למדינה מסוימת, יעצרו אותו – גם אם זה עכשיו, גם אם זה בעוד חמש שנים – ההגבלה הזאת תהיה יותר ארוכת-טווח.


אם הוא איש שלא הסתובב בעולם לצורך תפקידו, הוא לא מזוהה – אזי לא תהיה הגבלה בכלל. ולכן, גם ההגבלה וגם המשך שלה, תלויים.

אני מניח שישנם תפקידים יותר רגישים, פחות רגישים, אבל בכל זאת צריכה להיות איזושהי מגבלה של זמן, אי-אפשר להשאיר את זה עד אין-סוף.

או לפחות לקבוע שכל פרק זמן מסוים, ההגבלה הזאת תיבחן מחדש.

זה נשמע לי יותר הגיוני.

אין בעיה, אבל אפשר בהגבלות לקבוע.

בהגבלות עצמן.

שאותה מגבלה תישמע – לקבוע איזושהי תקופה.

בהגבלות עצמן אפשר לקבוע מועד לבחינה מחודשת של ההגבלות.

אל תשכחו, מגבלה זה פשוטו כמשמעו. הוא מוגבל במשהו מסוים, כך שצריך בכל זאת לבחון את זה מדי פעם.

אני לא חושבת שצריך לכתוב את זה בתקנות, אפשר להסתפק בהוראות ספציפיות בהגבלות. מאחר שכל הגבלה היא קונקרטית לעובד וכל הגבלה נושאת אופי אחר – ספציפי לנסיבות המקרה ולנסיבות העובד.

כפי שעידו אומר – אם המגבלה הזאת, אנחנו יודעים, בגלל רגישותו של האיש, מאן דהו החליט שזה יהיה לשנה – בכל זאת, אפילו בתוך השנה אם אפשר לעשות איזושהי בדיקה חוזרת, זה יכול להקל. תנאים משתנים.

צריך לא לשכוח גם שיש לו – הרי אמרנו – את דרכי ההשגה. במידה שהעובד חושב שהשתנו הנסיבות או שהוא מבקש, הוא יכול בעצמו לעשות זאת.

אבל הוא כבר לא עובד המערכת.

יש השגה גם למי שאינו עובד המערכת.

גם אם הוא יצא מהמערכת – הוא יוכל.

נכון.

כן. זה מופיע בסעיף 3(ב).

ממילא, אם הוא יחשוב שחלפו הנסיבות – גם הוא יניע את התהליך הזה. לכן אנחנו לא רואים מעבר לקביעה הזאת.

בכל זאת, כדאי שגם אצלכם יהיה איזשהו מנגנון בקרה על העניין הזה.

יהיה. אנחנו רק מציעים לקבוע אותו בהגבלות האישיות ולא להרחיב את התקנות. אנחנו רוצים שהתקנות יהיו כמה שיותר דומות לתקנות שקיימות בעניין הזה לגוף אחר. כל שינוי, אנחנו חושבים שיש לו משמעות ואחר כך יתחילו לפרש מה המשמעות ולמה כך ולמה אחרת.

זאת תהיה הבעיה של הגוף האחר, אני חושב.

לא, גם שלנו, במקרה שזה מגיע לפסיקה בבתי-המשפט. ישר בודקים למה שם זה ככה ולמה שם אחרת, ומה המשמעות לכל גוף.


אלה תקנות שאושרו על-ידי הכנסת, במשך מספר שנים עובדים לפיהן, ואנחנו מציעים להתחייב שבהגבלות האישיות זה ייכלל.

אבל אם יש בהן משהו שהוא לא נכון, למה לא לתקן?

לא שזה לא נכון. זה כתוב.

כתוב: הכל במידה סבירה שאינה עולה על הנדרש.

זה תמיד. גם אם לא כתוב, הכל הוא במידה סבירה שאינה עולה על הנדרש.

אבל "שאינה עולה על הנדרש" זה בדיוק התיקון שאותו אתה מבקש לתקן.

לא. מה שאני מבקש – שההגבלות ייבחנו מזמן לזמן.

אני חושבת שהרשות תעשה את זה מטעמי עצמה – שוב, בגלל המחיר הכבד שהיא משלמת, עם כל המגבלות שהיא מטילה.

היא גם מטעמי עצמה תפעל במידתיות ובסבירות, ובכל זאת כתבתם את זה.

זה חלק מהמידתיות והסבירות, שאם יש הגבלה שצריכים לבחון אותה מזמן לזמן, היא תיבחן מזמן לזמן. זה חלק מהמידתיות והסבירות.

ומה מפריע לכם לכתוב את זה?

הסברנו.

צריך גם לזכור שיש את בית-הדין לעבודה, שהוא גם ערכאה שיפוטית שמהווה ביקורת שיפוטית על התקנות האלה, זאת אומרת העובד לא נשאר תלוש. יש גם את מנגנון ההשגה הפנימי וגם את מנגנון בתי-המשפט – בעצם, בית-הדין לעבודה – אנחנו חושבים שזאת הרחבה מיותרת.

עד עכשיו עוד לא היו בעיות כי עוד לא היו שימושים.

אנחנו יכולים ללמוד קצת מהניסיון שנצבר.

לא כל מה שיש בגופים האחרים חייב להיות נכון. דברים השתנו, המדינה גדלה בעוד כמה שנים, ויש דברים שהם כבר היררכיים. פה הולכים על משהו חדש. לכן, מן הראוי שהדברים ייכתבו.

ממילא, הבחינה תיעשה.

בסעיף (ב) תוסיף שזה ייבחן.

אולי כדאי להוסיף את זה ב- 3(א)?

אנחנו כבר נראה.

שההגבלות ייבחנו מעת לעת.

בסדר. מתי התחולה של התקנות האלה?

מה עם 3(ב)?

כפי שדיברנו קודם על 3(ב) – השגות יהיו בפני מנהל הרשות או מי שהוא הסמיך לכך.

יהיה רשום אותו נוסח שנרשם לגבי עובד מכהן.

על העתקת מקום מגורים – כן.


לגבי התחולה, מתי?

מיום הפרסום.

תציינו את זה.

לא צריך. אם לא אומרים, אזי זה מיום הפרסום.

אנחנו קובעים שהתחולה תהיה מיום הפרסום.


אנחנו מעמידים את תקנות הגנה על עדים (הגבלות על עובדי הרשות בתקופת עבודתם ברשות ולאחריה), התש"ע-2010, להצבעה. מי בעד?

הצבעה

בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנות הגנה על עדים (הגבלות על עובדי הרשות בתקופת עבודתם ברשות ולאחריה), התש"ע-2010 נתקבלו.

אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, התקנות עוברות פה אחד.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:00).