18
ועדת המדע והטכנולוגיה

10.2.2010


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 35

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום רביעי, כ"ו בשבט התש"ע (10 בפברואר 2010), שעה 09:00

רב-שיח בין חברי הוועדה לבין "מדענים צעירים" שעלו לשלב הגמר בתחרות מדענים ומפתחים צעירים לשנת 2010. התחרות בהנהלת מוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים.

חברי הוועדה: מאיר שטרית - היו"ר
רחל אדטו

איתן כבל

אברהם מיכאלי

יולי תמיר

שר המדע והטכנולוגיה פרופסור דניאל הרשקוביץ

חסאם מסאלתה – ראש תחום במשרד המדע והטכנולוגיה

רבקה לקריץ – מנהלת המחלקת לנוער שוחר מדע, משרד החינוך

דעה ברוקמן – ראש צוות קשרי חוץ וקהילה, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

נורית שניר – ראש צוות תכנים, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

מיה הלוי – מנהלת מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

עובדיה גרוסמן – מלווה, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

ליאת רוזנברג - מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

ירדן דודי - מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

נאוה בן צבי – פרופ', יו"ר ועדת ההיגוי של התחרות, מכללת הדסה ירושלים

ויקטור מלמוד – פרופ', מנהל המרכז ע"ש אילן רמון לנוער שוחר פיזיקה, אוניברסיטת בן גוריון

חנוך גוטפרוינד – פרופ', יו"ר צוות השופטים בתחרות "מדענים ומפתחים צעירים", האוניברסיטה העברית בירושלים

חגית יפה ויזל – מנהלת תוכניות חינוך ב-"אינטל"

יעקב בכר – דובר "אינטל" ישראל

אלי מנשהאוף – רכז מתנדבים, "אינטל" ישראל

שרית שווימר – מנחה ב-"אינטל" ישראל

יוסי שובל – מנהל קשרי חוץ, "אינטל" ישראל

משה ולנסי – "אינטל" ישראל

אריאל כהן - פרופ', נציג לשכת המהנדסים והאדריכלים, יו"ר אגודת "מדע, תוכנה ומחשבים"

אלי כהן – רכז מגמה בלשכת המהנדסים והאדריכלים

ולרי אזולאי – מחנכת תיכון רב שנתי ע"ש ליהמן, דימונה

ראובן דינוביץ – מורה ורכז עבודות גמר בטכנולוגיה, בית הספר "שרת" נתניה

אמנון יוסף – ד"ר, מורה ורכז עבודות גבר בפיזיקה, תיכון רב שנתי ע"ש להמן, דימונה

ניר נתן – יועץ תקשורת, משרד "רבינא יחסי ציבור"

אהודה ליף – יועצת תקשורת, משרד "רבינא יחסי ציבור"

ברק בן אליעזר – מייסד "רשת איינשטיין", מפקד תלפיות לשעבר

דמיטרי לקטיונוב – תלמיד בית הספר "שרת", נתניה

יונתן באוך – תלמיד בית הספר המשותף חוץ כרמל

יערה שריג שמואלי – קריית החינוך ע"ש יצחק רבין, מזכרת בתיה

עדי פרידמן – בית הספר ליאו-באק, חיפה

שלי גרוסמן – תיכון עירוני ד' ע"ש אהרון קציר, תל אביב

גל אורן – "תורה ומדע" ליד מכון לב

יוסף רסין – "תורה ומדע" ליד מכון לב

שיראל ירוחם – מקיף ח' ע"ש חיים בר לב, ראשון לציון

עדי הרשקו – גימנסיה ריאלית ע"ש א.קררי, ראשון לציון

עמית לישינסקי –התיכון הישראלי למדעים ואומניות בירושלים

ענת לוי

עדי צחר – חבר המתרגמים בע"מ
רב-שיח בין חברי הוועדה לבין "מדענים צעירים" שעלו לשלב הגמר בתחרות מדענים ומפתחים צעירים לשנת 2010

בוקר טוב, אני מתחיל את הישיבה. אני מודה לכל מי שבא להשתתף בישיבה היום, בכלל זה שר המדע והטכנולוגיה פרופסור דניאל הרשקוביץ, ואנשים מכובדים נוספים ממוסדות ההשכלה הגבוהה ואנשי מדע. הזמנו קבוצה נכבדה של אנשים ממוסדות שונים, אנשי משרד המדע והטכנולוגיה, משרד החינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים שהוא למעשה האחראי לקיום התחרות, מכללת הדסה בירושלים, אוניברסיטאות שונות, חברות היי-טק, לשכת המהנדסים והאדריכלים, מחנכים ואחרים. בעיקר אני מבקש לברך את התלמידים מבתי הספר התיכונים השונים בארץ, כל מי שהשתתף בתחרות וכל מי שהגיע לכאן היום, ואת אלו שזכו בישראל ובתחרויות עולמיות.

אדוני שר המדע, אני חושב שהחינוך המדעי הוא כלי מרכזי ליכולתה של ישראל להמשיך לצמוח כלכלית, טכנולוגית ומדעית. החינוך המדעי לא מתחיל באוניברסיטה, אפילו לא בבית הספר התיכון – אלא כבר בגן הילדים. כואב לי לראות שהתמריץ המדעי מתחיל מאוד מאוחר בישראל, אני חושב שיש לעשות שינויים במערכת החינוך לכך שהמדע יתפוס חלק מכובד ונכבד יותר בחינוך. מילא שבגני הילדים לא לומדים מדע, עצוב יותר שגם בתיכון כבר בכיתה י' מסיימים ללמוד מדע, למעט אלו הממשיכים ומרחיבים את המקצועות המדעיים.


גם אצל צוות המורים המודעות וההיכרות עם מדע הם קלושים ולרבים אין מושג ירוק במדע. התלמידים המשתתפים היום הם דוגמה קלאסית לכך שהעניין במדע הוא כבר מעבר לרמה האישית ומפיק תוצאות. לתלמידים יש יכולות בלתי רגילות, ואם נותנים להם קרקע פורייה מספיק, יצמחו עליה הפירות הבאים המדעיים. ישראל כבר הוכיחה עצמה בעבר ולא פעם אחת, כשפריצות דרך מדעיות נעשו בישראל, בתחומים שמדינות הרבה יותר מפותחות לא מצליחות. הוכחה לכך היא עדה יונת, הזוכה בפרס נובל בכימיה על פיתוחיה ועבודתה בתחום הריבוזומים.


יש הקוראים לאותם ילדים "חנונים" אבל אני מברך אותם ויש להגיד – "כן ירבו". אני חושב שהמלה "חנון" היא מלה המציינת שבח, והיא לכבודה של מערכת החינוך ולכבודה של מדינת ישראל. אני מקווה שמשרד המדע אכן יעשה פעולה מול משרד החינוך כדי להביא לכך שהנושא המדעי יקבל יותר דגש, לכלל התלמידים ולא רק לאלו המרחיבים את הנושאים המדעיים. פעם המצב היה שכלל התלמידים חויבו ללמוד מדעים, לפחות את הבסיס והיסודות.


הישיבה הזו מתנהלת כחלק מפעולותינו במסגרת "יום המדע" שייערך בחודש מרץ. נמצאים איתנו היום ארבעה תלמידים שיציגו בפנינו את הפרויקטים המדעיים שלהם, כל אחד בתחומו. התחומים הם שונים ומכיוונים שונים ונעשו בהצלחה רבה. פרויקט אחד למשל, הוא מעשיות קלאסיות ומודרניות והשפעתם על סטריאוטיפים מגדריים אצל ילדים. פרויקט אחר – מערכת לניקוי תעלות מי קירור בתחנות הכוח, שמתמודד עם בעיה מאוד רחבה. פרויקט נוסף הוא פיתוח תחליף לדיסק פגום על בסיס פולימרים חכמים, לא דיסק של מחשב אלא דיסק בעמוד השדרה. פרויקט רביעי שיוצג עוסק בטיהור מים באמצעות קרני אולטרא-ויולט של השמש. לפתיחת הדלת לכיוון התחרות אני מבקש מפרופסור נאוה בן צבי, יושבת ראש ועדת ההיגוי של התחרות, לומר כמה דברים.

אני פרופסור נאוה בן צבי, יושבת ראש מוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים. מעבר למה שאמר כבוד היושב ראש, יש לומר שמדע הוא תרבות וחלק מתרבות האדם, המקום שבו עושים קישורים. הדבר הטבעי ביותר הוא לחבר מוזיאון לתעשייה מנהיגה ומצליחה כמו "אינטל", ברמה הלאומית והעולמית, ויחדל חשוב איך מכבדים נוער על סקרנותו ושאילת השאלות. באנו לחגוג את בר המצווה שלנו, שכן אנחנו מתסכלים על חלומות וחידושים כבר שלוש עשרה שנים. אנחנו שולחים את אותם נערים לתחרויות ועשיות ברחבי העולם, ואנחנו מאוד גאים בהם כי הם מה שאנחנו מנשים לעשות מהעולם שלנו – יותר טוב, יותר חושב ויותר מכבד.


אנחנו מודים לאנשי אינטל השותפים שלנו וכן אני מודה לאנשי האקדמיה שהם השופטים בתחרויות שלנו. אני רוצה להודות למשרד החינוך ולמוזיאון המדע.

פרופסור בן צבי, את יוצאת מתוך הנחה שכולם מודעים לתחרות, אבל אנחנו לא. זה הזמן להציג את התחרות לחברי הכנסת ולציבור הרחב. רצוי להציג כיצד ואיפה פועלת התחרות, מה השלבים ומי משתתף.

אני אבקש מפרופסור חנוך גוטפרוינד שהוא בין השאר יושב ראש חבר השופטים שלנו והיה נשיא האוניברסיטה העברית, להציג בפניכם את התחרות.

כפי ששמענו מפרופסור בן צבי, התחרות מתקיימת זו השנה השלוש עשרה, זהו מפעל מפואר שמגיע לבגרות ויש לו כבר מסורת ועושה היסטוריה רב הישגית. אני מברך את וועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, שממשיכה מסורת שהתחילה לא מזמן לקיים ישיבה מיוחדת של הוועדה לכבוד הנבחרת של המדענים והפתחים הצעירים שנמצאים כאן.


שיא התחרות הזו ביום אחד בו מתקיים השיפוט, ועל זה אומר כמה מלים, אבל היא לא אירוע חד פעמי של יום אחד. המפעל נמשך למשך מספר חודשים, החל מפרסום במערכת החינוך על תחילת התחרות, דרך שיפוט וסינון מוקדמים של בערך מאה וחמישים פרויקטים. השנה אפילו היו מאתיים פרויקטים שהוגשו לשיפוט. כארבעים בערך מגיעים לגמר, כך שכל מי שכאן הוא כבר במובן מסוים זכה. מדובר על גילאי י"א-י"ב.

התחרות היא של מדענים ומפתחים צעירים, שיכולים להגיש פרויקטים בכל התחומים של מחקר, חיפוש הדעת וההבנה, שעל סדר היום האקדמי - טכנולוגי של עולם הידע והתרבות. יש עבודות במדעים, מדעים מדויקים, טכנולוגיה, מדעי החברה, מדעי הרוח. בין הזוכים בשנים עברו היו עבודות בכל תחומי הידע, ולאו דווקא פיזיקה, ביולוגיה או טכנולוגיה. היו זוכים במדעי הרוח, היסטוריה, ואפילו חקר שירה לפני מספר שנים. זוכים שלנו שנשלחים לתחרויות בינלאומיות מצליחים לייצג אותנו בצורה מרשימה ביותר. שנה שעברה הייתה הצלחה מאוד מיוחדת כאשר כמעט כל מי שנשלח חזר לארץ עם פרס או ציון לשבח.

שיא התחרות השנה יתקיים בעשרים ורביעי במרץ, וזהו יום השיפוט. מתוך העבודות שמיוצגות כאן, צוות השופטים, שנמצאים בו אנשים ממספר גדול של מוסדות ההשכלה במדינת ישראל שמכסים את כל התחומים שמיוצגים בתחרות, צריכים לגשת לעבודה ולהחליט מי המצוינים ביותר מבין המצוינים. מי שזוכה מקבל את הפרס, וזאת גם מסורת שמתקיימת במעמד נשיא המדינה ובביתו. זאת התחרות ואתם תבורכו על כך שאתם מארחים אותנו כאן.

תודה רבה, נמצאים איתנו חברי הכנסת חברי הוועדה אברהם מיכאלי, יולי תמיר ואיתן כבל. הם שותפים בישיבה וכל אחד יציג נושא מסוים. נתחיל בתלמידים עצמם שיציגו כל אחד את הפרויקט שלו שנמצא בתחרות. ראשון יציג את הפרויקט שלו יונתן באוך, בנושא מערכת לניקוי קירור תעלות מי קירור בתחנות כוח. אני מבקש שכל תלמיד יציג את הפרויקט שלו, מאיזה בית ספר הוא ובאיזו כיתה.

אני יונתן באוך, חברי הצוות שלי הם עמרי ואיתי שיושבים בקהל. אנחנו מגיעים מבית הספר המשותף "חוף הכרמל" במעגן מיכאל, והפרויקט שלנו מנסה לפתור בעיה שנוצרה בתחנות חשמל ברחבי העולם. החשמל מיוצר באמצעות טורבינות המונעות על ידי קיטור הנוצר ממים מזוקקים. בישראל, לשם קירור הקיטור יש צורך בשאיבת מים מהים באמצעות תעלות עצומות שמביאות כמויות אדירות של מים, והבעיה היא שאורגניזמים ימיים מצטברים על התעלות ובכך מקטינים את הספיקה שלהם. נפגשנו עם מספר נציגים של החברה, ביניהם הלל רייז, ענת גלזר ואהוד צוצקובר, בעלי תפקידים בכירים שמאוד עזרו לנו.

למעשה, שבעים ואחד אחוזים מהחשמל שנוצר בעולם, מעורר את הבעיה הזו בין אם מדובר בתחנות גרעיניות, תחנות פחם או גז. בישראל הפעילות של הגנראטור מופסקת אחת לארבעה עשר חודשים למשך שבועיים, הפסד שמוערך בשלוש מאות ושלושים אלף דולר לשעה, כלומר סך הכול מאה ועשרה מיליון דולר לתעלה – רק בתחנת "אורות רבין".

על התעלה מצטברים כל מיני אורגניזמים שאני לא אפרט עליהם כרגע, ולמערכת שלנו יש כמה חלופות – ביניהם אנטי-פאולינג (Anti-fouling) שפועל בכמה מישורים. הוא מחליק את התעלות ומונע הצטברות של אורגניזמים, ושנית הוא פועל במישור הכימי-ביולוגי. החומר קולט רעלנים שהבעיה איתם שהם פוגעים לא רק בפאולינג עצמו, שנגדו מנסה החברה להתמודד, אלא גם בדגת הים שנמצאת בסביבה.

המטרה שלנו היא למנוע את ההפסקה של הפעילות הרציפה של התעלות לארבעה עשר ימים, באמצעות מניפולאטור שיסיר בצורה מכאנית את האורגניזמים בשלב שלפני שהם יוצרים מושבות גדולות שקשה להסיר אלא בהפסקת הפעילות של התעלות.

אתה יכול להסביר מה זה מניפולאטור?

מדובר בזרוע פשוטה, יש לנו את הדגם כבר מוכן, בנינו דגם ואנחנו בודקים את היעילות שלו ומשפרים אותו בעזרת דימוי פעילות התעלה ויצירת האורגניזמים במעבדה. מערכת זו תהיה מורכבת בעיקרה ממעין מברשת שתסיר את האורגניזמים ותוספות נוספות.

אני מבין שהמים שבים לים באמצעות צינורות. המים יוצאים דרך אותן תעלות, אבל אתם מדברים רק על התעלות של המים הנכנסים. מדוע במים שיוצאים אין הצטברות של אורגניזמים?

הטמפרטורה היא שונה, והמים שנכנסים לתעלות עוברים סימון שכל אורגניזמים שייכנס לתעלה ששואבת המים יושמד, בגלל הטמפרטורה ובגלל המסננים.

השאלה שלי היא מדוע החלטתם להתמקד בתעלה הנכנסת ולא על היוצאת?

הקיטור הוא מים מזוקקים. המים שנשאבים מהים, נשאבים לקירור הקיטור. האורגניזמים מסוננים לפני שהם מגיעים למערכת אחרת היה בלאי גדול במערכת הקירור.

בדקתם את האופציה לנקות באמצעות כימיקלים?

החומר כיום הוא אנטי-פאולינג, צבע בצורת נוזל. הוא מפריש כימיקלים רעילים שהבעיה איתם שהם פוגעים גם בדגה ולא רק באורגניזמים.

יש למישהו שאלות? אני מודה מאוד ליונתן ומאחל לך בהצלחה בתחרות. נעבור ליערה שריג-שמואלי, שהנושא שלה הוא מעשיות קלאסיות ומודרניות והשפעתן על סטריאוטיפים מגדריים אצל ילדים.

אני יערה מקריית חינוך על שם יצחק רבין במזכרת בתיה. מעשיות למעשה משמשות כסוכן חברות, דרכן ילדים יכולים ללמוד על תפקידי המינים בחברה, ומבינים אילו תכונות לשייך לבן ואילו לבת, שאלו למעשה הסטריאוטיפים המיניים. לאותם סטריאוטיפים יש מצד אחד פונקציות חיוביות ומצד שני יכולים ליצור שיפוט מוטעה.


מעשיות קלאסיות הן כל המעשיות הרגילות שכולנו מכירים כמו "סינדרלה" או "שלגיה". האישה למעשה מוצגת בצורה דיכוטומית – האישה הטובה מוצגת כחלשה, צייתנית, פאסיבית ושאינה שולטת בגורלה, והאישה הטובה היא המכשפה ויש לה גורל אכזרי. הגמול ה - "נהדר" של הנסיכה הטובה הוא להתחתן, וזוהי הגשמתה העצמית ומטרתה היחידה. הגבר מוצג כשולט בגורלו, חזק ועצמאי – וזה יוצר תפיסה מוטעית. הבנות לומדות שכדי להיות טובות הן צריכות להיות חלשות ועדינות ולחכות לגבר שיציל אותן.


מעשיות מודרניות הן המעשיות שעושות שבירה של אותם סטריאוטיפים ומנסים להציג תפיסה שווה של המינים – הנסיך יכול להיות חלש ועדין והנסיכה יכולה להציל אותו מהדרקון. יש מעשיות שהאישה ככה, ויש שאחרות, אבל בעיקרון מציגים שיתוף פעולה בן הגבר לאישה.


במחקר שלי בדקתי השפעה על סטריאוטיפים אצל ילדים. אצל ילדים קטנים הם בדרך כלל יותר נוקשים, וככל שהם מתפתחים הם נעשים גמישים יותר ובעלי יותר יכולת לעשות אינטגרציה בין מידע חדש וסטריאוטיפים. במחקר לקחתי מאה עשרים ושניים ילדים בכיתות ג' ו-ה'. חילקתי אותם לשתי קבוצות, לאחת הקראתי מעשייה קלאסית – "הנסיכה והעדשה", ולקבוצה השנייה הקראתי את המעשייה המודרנית "האגדה החדשה על הנסיכה והעדשה". אגדה אחת מודרנית ומציגה את הנסיכה בתור אחת שברחה מהבית. יש שני סוגים של אגדות מודרניות – אלו הבונות סיפור חדש לגמרי, ואלו המציגות סיפור קיים בצורה שוויונית יותר.


לאחר שהקראתי לילדים את האגדות, זו הקלאסית וזו המודרנית, חילקתי להם שאלוני עמדות אנונימיים שבדקו יחס לתכונות של שני המינים וגם את תפקידי המין. בדקתי את סכום התשובות השוויוניות בהם אמרו שהתכונה מתאימה גם לבנות וגם לבנים באותה מידה.

התוצאות היו שמעשיות קלאסיות מחזקות תפיסה סטריאוטיפית אצל ילדים, ואילו אגדות מודרניות באמת מעצבות תפיסה יותר שוויונית, כאשר ילדים בכיתה ג' הושפעו יותר מסוג המעשייה מאשר ילדים בכיתה ה'. המסקנות שלי היו שצריך להעלות מודעות לחשיבותן של מעשיות מודרניות וקלאסיות, כי אם למעשיה יש השפעה כה רבה על תפיסה סטריאוטיפית יש ליצור יותר מודעות להכרת המעשיות המודרניות כדי שתהיה השפעה ארוכת טווח על הילדים.

באגדה המודרנית הנסיכה ברחה מהבית והמצבר של האוטו שלה התקלקל, אז היא באה להעביר את הלילה בבית הנסיך. שמים לה את העדשה והיא קמה בבוקר שמחה ומאושרת וכששואלים אותה אם היא ישנה טוב – היא אומרת שבלילה היה לה קשה לישון עד שהיא הוציאה את העדשה שהייתה לה מתחת לכרית. הנסיך אומר "את נסיכה אמיתית!! אני מוכן להתחתן איתך". הנסיכה עונה שהיא לא רוצה להתחתן, כי בדיוק בגלל זה היא ברחה מהבית. אז אח הנסיך אמר לה שאם היא מוכנה, הוא רוצה לקיים איתה חיים שוויוניים של שותפות, היא מסכימה והם שניהם יוצאים במכונית.

תודה רבה. הנציג הבא יהיה דימה לקטיוזוב, שידבר על טיהור מים באמצעות קרני אולטרא-ויולט של השמש.

שמי דימה, את הפרויקט שלי עשיתי יחד עם חברתי ניקול ובהנחיית מר ראובן דינוביץ', שהוא נוכח כאן. אנחנו מבית הספר "שרת" בנתניה. עוד בתחילת הדרך החלטנו שהפרויקט יעסוק בטיהור מים, וזאת מכיוון שכיום, כידוע, קיים מחסור בצריכה של מים ראויים לשתיה. בעיקר במדינות העולם השלישי נוצר צורך שמדינות מתפתחות אינן מסוגלות לפתח תשתיות להנגשת המים אל האוכלוסייה.

החלטנו להשתמש באנרגיה "ירוקה", שהיא חינמית והיא קרינת השמש. בשלב הבא, אחרי שהחלטנו לעסוק בנושא המים, עברנו לשלב המחקר בו מצאנו מודל אנליטי שמתאר את הקשר בין הגורמים השונים כגון כמות קרינה וטמפרטורת המים, והצלחנו להרכיב מודל חדש שמתאר באופן מדויק יותר מה יהיו אחוזי הטיהור של המים כתלות בזמן, בטמפרטורה וברמת הזיהום.

כתוצאה מבניית המודל, הצלחנו להגיע למסקנות שבניית המערכת היא אפשרית ועברנו לשלב הפיתוח. המערכת שאנחנו מפתחים מורכבת ממפל טיפות. השיטה כיום לטיהור מים, בעיקר במדינות העולם השלישי נקראת "שיטת סודיס" (SODIS). מניחים כמויות מים קטנות בין ליטר לשני ליטר, וחושפים לשמש. בעזרת המודל הגענו למסקנה שככל שגוף המים יותר קטן, יעילות הטיהור יותר גדולה, ולכן השימוש בטיפות יותר טוב מאשר בגופי מים גדולים יותר. המערכת נראית כמפל בגובה קבוע, כשמים מזוהמים מוזרמים למערכת ולאחר שלב החשיפה לשמש המים יאגרו במיכל אגירה ויוזרמו אל הים.

בנוסף לתכנון המערכת, בנינו ממשק סימולאטור שמתאר באופן תיאורטי את אחוזי הטיהור המשוערים, ואנחנו גם מקווים שינקטו בגישות דומות כדי לפתח תשתיות יותר יעילות לטיהור מים, במיוחד במדינות העולם השלישי.

הבדיקה היא במודלים קטנים, ומה קורה במעבר למודלים ענקיים? האם זה משתלם מבחינת עלות ותועלת? כמה שטח אמור פרויקט כזה לתפוס?

מבחינה כלכלית, לפרויקט יש עדיפות לעומת מערכות שקיימות כיום, מכיוון שההשקעה היא חד פעמית בבניית המערכת, והמערכת משתמש ללא הפסקה בקרינת השמש, שהיא מקור בלתי מתכלה. לגבי מימדי המערכת, אנחנו מנסים לבנות דגם שמפל הטיפות בו הוא מטר עד מטר וחצי, וככל שהמימד גדול יותר זמן החשיפה ארוך יותר ולכן הטיהור יותר טוב. אנחנו מקווים שהמודל יימצא יעיל וניתן לפתח מערכת בגדלים יותר גדולים מכך והיעילות תגבר.

לאילו רמת טיהור אתם חושבים שאתם מסוגלים להגיע?

לגבי אחוזי הטיהור, הגענו למסקנה שבהנחה והמים לא יהיו נקיים עד כדי שיהיו ראויים לשתייה ישנה אפשרות של סירקולציה, כלומר הזרמה שוב לתחילת התהליך מה שלוקח מספר דקות בלבד, ואז יתקבלו מים נקיים.

יש עוד שאלות למישהו? תודה רבה. הנציגה הבאה היא עדי פרידמן, שהפרויקט שלה עוסק בפיתוח תחליף לדיסק פגום על בסיס פולימרים חכמים.

אני עדי פרידמן מתיכון לאו-בק חיפה, ואני עשיתי לבד את העבודה, בנושא פיתוח תחליף לדיסק פגום על בסיס פולימרים חכמים. בחרתי את הנושא כיוון שלאבי יש פריצת דיסק בגב, ומסתבר שהוא לא לבד – מדובר בבעיה אורטופדית מאוד נפוצה. הדיסק הטבעי בנוי משני חלקים, בחלקו החיצוני יש סחוס קשיח שעשוי מסיבים, ובחלקו הפנימי יש סחוס ג'לי שהוא הרבה יותר רך. לפעמים מפעילים על עמוד השדרה מעמס גדול מכפי שהוא יכול לשאת, והחלק הג'לי פורץ החוצה וקורע את הסיבים – לתופעה הזו קורים פריצת דיסק.

במקרה הגרוע, הג'לי יוצא החוצה ולוחץ על חוט השדרה וגורם לדלקת מקומית. במקרה החמור יותר, נגרם חסר נוירולוגי. היום ישנם שני ניתוחים נפוצים – ניתוח קיבוע, בו מכניסים קיבוע בין שתי החוליות כך שחוסמים כל תנועה אפשרית של הדיסק, וניתוח שני הוא קיצוני יותר, ניתוח בו מכניסים שתל של מכתש ועלי שנותק ממפרק הירך, שנותנים לדיסק חופש יתר. במקום ארבע מעלות הוא יכול להסתובב מאה ושמונים וזה מביא לשחיקה מואצת של המפרקים של אותה חוליה.

כמו כן, הניתוחים הללו כרוכים בסיכונים רבים, גם מכיוון שבדרך כלל נכנסים מהבטן או מהצוואר, ויש סיכונים רבים כמו הידבקות רקמות אחרי הניתוח. מטרתי הייתה למצוא דרך לשיקום הדיסק בפעולה שתהיה כמה שפחות כירורגית – והגעתי למסקנה שצריך להשתמש בחומר ביו-סינתטי. החומר הסינתטי הינו הידרו-ג'ל חכם, כלומר שיש לו רגישות לטמפרטורה – בטמפרטורת הגוף הוא במצב צבירה מוצק, ובטמפרטורה נמוכה הוא במצב נוזל. פולימר ביולוגי הוא החלבון, הכנסתי חלבון מסוג פיברינוגן לתמיסת הפולימר. החלבון אחראי על רקמת סחוס חדשה. שילוב שני החומרים מאפשר כניסת החומר לגוף בעזרת מזרק במקום ניתוח, ישירות לדיסק הפגוע, למלא אותו. כשהפולימר מגיע לאתר הפגוע הוא מתחמם ומתקשה, ומתחיל תהליך התהוותו באתר ההשתלה. התאים של הסחוס מתחילים להידבק ולגדול עליו, ללא צורך בניתוח להוציא את הפולימר מפני שהוא מתכלה. החשיבות היא שיהיה ניתן להפחית מהסבל של הסובלים מפריצת דיסק בגב.

חומר שנכנס לגוף לא נהיה גורם זר? הגוף לא דוחה אותו?

השתמשו בפולימר זה בעבר, והתוצאות היו שהוא נקלט בגוף והגוף קיבל אותו. כמו כן, הפולימר עשוי ממים שכן הוא הידרו-ג'ל, והמים נספגים בגוף.

כבר משתמשים בזה ברפואה?

כן, אבל המטרה שלי היא שתגדל רקמת סחוס חדשה. כיום שמים פולימר שנשאר בגוף ויש סכנה שהגוף ידחה אותו. ההידרו-ג'ל מתכלה בגוף ולכן אני מציעה להשתמש בו.

אתם עובדים על כך עם רופאים?

עבדתי עם דוקטורנט לכימיה מהטכניון, עשינו את כל הניסויים בתנאי המעבדה.

תודה רבה. אני רוצה לשבח את כל הנציגים על הרעיונות ועל הדרך בה אתם נכנסים לעובי הקורה ובודקים את הפרויקט. זה מצביע על האפשרויות הבלתי נגמרות למחקרים מדעיים, שככל שאנחנו חוקרים יותר אנחנו מגלים שאנחנו יודעים פחות – כפי שקהלת אמר "מרבה ידע מרבה מכאוב".


על פי סדר הדברים, אנחנו נכנסים למסלול פאנלים שבו חברי הכנסת ידברו. אני נותן לשר המדע לדבר ראשון ויש לנו הזדמנות לשמוע אותו, שהוא עצמו מתמטיקאי ומדען ידוע.

קודם כל, ברכות לכולם. הגמרא מספרת שכאשר יצאו גזרותיו של המן, מרדכי פגש ילדים ברחוב, ואמר לכל אחד מהם "פסוק לי פסוקך". כשכל אחד אמר פסוק, הוא שמח שמחה גדולה כשהוא ראה ששם העתיד של עם ישראל. היום זוהי הזדמנות יוצאת מן הכלל לראות את העתיד שלנו, שכן ההון האנושי הוא המחצב היחידי שיש לנו.

אני רוצה לעסוק במגמות החדשות במדע ובטכנולוגיה. אחד הדברים שמאפיינים את דורנו, ואולי דורנו יותר מכול דור אחר, זו התרחבות בסיס הידע שהיא תופעה עולמית. אחד הדברים שמאפיינים את המדעים היא שדור לא ממציא את הגלגל מחדש אלא מוסיף נדבך על הקומות שנבנו על ידי הדורות הקודמים וכך מתפתח עולמנו. לכן, בסיס הידע האנושי מתרחב כל הזמן.

מה שמאפיין מאוד את דור המחשוב הוא התרחבות הנגישות, דהיינו היום הנגישות לידע היא רחבה יותר. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא כמובן האינטרנט או אמצעי המחשוב השונים. כתוצאה מכך, האפקטיביות של בסיס הידע הרחב גדלה.

בצד היתרון הגדול הזה, יש גם חיסרון. אחד החסרונות או אולי חסרון שיש בו יתרון, הוא שכשאדם רוצה להעמיק בדבריו, מטבע הדברים זה מצר מאוד את התחום שבו הוא מעמיק. לכן אנחנו רואים תופעה במדעים רבים, למשל דוגמה אחת מעולם הרפואה – פעם היו פונים לרופא לכל בעיה, ולאחר מכן הייתה הפרדה בין התחומים. היום כשלאדם יש בעיה הוא לא ילך לאורטופד כללי אלא לאורטופד ספציפי כמו כף היד. החלו התמחויות צרות מאוד, מכיוון שהבסיס התרחב וניתן להעמיק הרבה יותר בתחום מסוים מאשר בעבר. דוגמה מתחום עולם המתמטיקה – המתמטיקה של פעם הייתה כללית מאוד, ורק אחר כך הייתה הבחנה בין התחומים השונים. היום, גם בתוך התחומים יש הבחנות. כשאתה מתמחה בתחום מסוים, זה בא על חשבו היכרות עם תחומים אחרים. מצד אחד זה יתרון, כי ניתן להעמיק בתחומים, ומצד שני זה חיסרון מפני שזה בא על חשבון ראיית התמונה הכוללת.

לכן, אחת המגמות החדשות במדע היום, שהיא ברוכה, היא התפתחות המדעים הרב-תחומיים, אינטר-דיסציפלינאריים. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא תחום הנאנוטכנולוגיה. היום נפגשים שם הכימיה, ביולוגיה, פיזיקה, הנדסאות למיניהן וזה דבר מדהים. פתאום נפרצים אופקים חדשים, האמירה ש-"השמיים הם הגבול" מקבלת תוקף משמעות. זה בא לידי ביטוי גם בחלק לא מבוטל מהמחקרים היום – אנשים מביאים תחומים ומחברים תחומים שונים.

הכיוון השני של מחקרים מדעיים גם בו אני רואה חשיבות רבה. במדע מנסים לעשות ספקולציות כדי להיטיב ולשפר את חיינו, והמודעות גברה בשנים האחרונות להבנה שהמניפולציות שצריך לעשות צריכות לזרום עם הטבע ולהתחבר אליו, ולא ללכת נגדו. הכוונה היא לאיזון עדין בין גורמים שונים, כמו אקולוגיה, וכשהאיזון מופר אולי פותרים בעיה אחת אבל יוצרים בעיות קשות אחרות. התחממות כדור ארץ, שיש מחלוקות בין הפיזיקאים והאסטרו-פיזיקאים אם זה תוצאה של מעשי האדם או לא, אבל יש דברים שהם ברורים שהם תוצאת מעשי האדם. התפתחות התעשייה והטכנולוגיה מביאה תופעות קשות של זיהום אוויר, שיוצר בעיות קשות שיכולות להיות עוד יותר קשות ממה שמנסים לפתור.

נושא קלאסי להפרות איזון בטבע הוא יצירת אנרגיה – העולם התמקד במציאת חומרי בערה שיהפכו לפולטי אנרגיה. הליכה עם הטבע כפי שעשו כאן היום עם האנרגיה המתחדשת, היא לקחת את האנרגיה הזמינה ולא את האנרגיה העצורה. הדוגמה הקלאסית היא אנרגיה סולרית, אבל יש מקורות שונים – רוח, גלים, ומקורות ביולוגיים יוצרי אנרגיה. הרעיון הוא לא לחפש את האנרגיה באופן מלאכותי הנוגד את הטבע, אלא לזרום עם הטבע ולחפש איך אנחנו יכולים לעשות את המניפולציה באופן שאינו מפר את האיזון בטבע.

דוגמה קטנה נוספת היא מה שקורה בתחום מדעי החיים – הליכה נגד הטבע מול הליכה עם הטבע היא מה שקורה בתחום השתלת האיברים. המערכת החיסונית שלנו דוחה איברים זרים, כשמשתילים איבר במקום איבר פגום אחת הבעיות הקשות היא בעיות דחייה, ואז נותנים תרופות שלא מאפשרות דחייה אבל מדכאות את המערכת החיסונית ולכן פועלות נגד הטבע. נוצרות בעיות קשות אחרות, והרבה מהחולים מתים – על כך אומרים "הניתוח הצליח והחולה מת".

היום מחפשים בעולם הרפואה את הדרך לזרום עם הטבע, לנסות לחקות מניפולציה של הטבע בנושא תאי גזע, ביצירת רקמות שמקורם בתאי גזע של האדם עצמו ולכן אלו רקמות שמתאימות לגופו. ניתן לתכנת את אותם תאים בהנדסה גנטית כדי לפתח כל קרמה שהיא.

שתי המגמות בהן עסקתי היא המגמה של מדעים רב-תחומיים, והמגמה השנייה היא נושא של ללכת עם הטבע ולא נגדו, כפי שהדברים באו לידי ביטוי גם בחלק מהפרויקטים שהוצגו שם.

אני מודה לשר המדע, אם יש למישהו שאלות בכל נושא רלוונטי זה הזמן. השר דיבר על כך שהשמיים הם הגבול. אחד המדענים אמר פעם ששמיים כחולים צועקים מיליארדי קרני אור שבורות בלעג, כלומר השמים כחולים רק מפני שהקרניים של השמש נשברות. יש למישהו שאלות לשר המדע?

נשמע שכבוד השר תומך במחקר תאי הגזע, מה נעשה בארץ בתחום?

מדינת ישראל היא אחת המובילות בעולם בחקר תאי הגזע. בארצות הברית, שדווקא לה יש הכי הרבה משאבים, מסיבות דתיות לא חוקרים את הנושא – הנשיא הקודם ג'ורג' בוש התנגד למניפולציה של הבריאה כביכול. הנשיא אובמה, הנשיא הנוכחי של ארצות הברית, עושה אפליה מתקנת ומזרים המון משאבים לחקר תאי הגזע. בארץ יש מספר קבוצות שעוסקות בתחום – גם באוניברסיטאות וגם בתעשייה. הגיעו כבר להישגים גדולים כמו שהצליחו לגדל קרמת לב פועמת, והדברים יכולים לעשות מהפכה בתחום.

התפתחות רקמות וצמיחת תאים מעוררים בעיה – כשמדובר בתאי גזע עובריים, אין בקרה שמפסיקה את הגידול ואז מתעוררת בעיה של צמיחת גידולים סרטניים. אגב, הבעיה הזאת לא קיימת בגידול מתאי גזע המופקים ממח העצמות. יש היום התקדמות גדולה, אם כי בתחום המסחרי עדיין לא מספיק. יש כמה חברות שעוסקות בניסיון למצוא תרופה או לפחות מזור חלקי למחלת ה-A.L.S (טרשת אמיוטרופית לטרלית), שהיא מחלה ניוונית קשה ומחלות אחרות. עדיין יש הרבה מה לעשות, אבל אנחנו ממש רואים אורות בקצה המנהרה.

אם אין שאלות, אני מודה לכולם. זה אחד האירועים בכנסת שהם ממש "כיפיים" וכדאי לבוא אליהם. תודה רבה.

אני רוצה לספר לכם קצת על וועדת המדע ועל עבודתה בחקיקה ובתחומים אחרים. וועדת המדע היא אחת הוועדות החדשות בכנסת באופן יחסי לוועדות הקבועות. עד לפני כעשר שנים, בכלל לא הייתה וועדת מדע. הוחלט על הקמתה במטרה להדגיש נושאים מדעיים בכנסת, ולהפנות לוועדה נושאים מדעיים שעולים בחקיקה, בתחומי הצעות לסדר ועוד. לא עולות הרבה הצעות לסדר היום של מליאת הכנסת בתחומי המדע, בגלל שהעניין של חברי הכנסת בתחום המדעי אינו גדול ולכן רבים אינם מתמצאים בנושא ולא מטפלים בנושא. בגלל העובדה שהוועדה הוקמה רק לפני עשור, החלוקה היא שכל חוק שנעשה במדינה עד אז מצוות לוועדה מסוימת.

וועדת החוץ וביטחון, וועדת החוקה, וועדת הכנסת, וועדת כלכלה, וועדת החינוך, וועדת פנים ואיכות הסביבה, וועדת העבודה והרווחה, וועדת קליטה, וועדה לביקורת המדינה. כל החוקים שנעשו בכנסת היו מצוותים לוועדה אליה הם היו שייכים.

למשל, וועדת העבודה והרווחה ממונה הן על נושא העבודה, על נושא הרווחה ועל נושאים חברתיים, וגם על נושאי בריאות. לכן, כל חוק שמגיע שיש לו היבט שנוגע למערכת הבריאות, עובר לוועדת הבריאות. יוצא שהוועדות הקיימות היום עמוסות מעל לראש, בעוד שוועדת המדע הוחלט להעביר אליה רק נושאי הקשורים למדע ולאינטרנט, כלומר התחום מאוד מוגבל ונושאים שהיו אמורים למצוא עצמם בוועדת המדע, נמצאים בוועדות אחרות. כשאנחנו מנסים להשפיע בכנסת ולהביא לכך שחוק מסוים יגיע אלינו, ראש הוועדה האחרת עומד על רגליו האחוריות ודורש שהחוק ידון אצלו.

אגב, בהיותם חלק מראשי הוועדות היום בכנסת, היו בעבר ראשי וועדת המדע ותמיד התלוננו שלא מעבירים אליהם חוקים רלוונטיים. אני דוחף לכך שוועדת המדע, כוועדה קבועה של הכנסת, אכן ישונה תקנון הכנסת ונביא לכך שנושאים מדעיים יועברו לטיפול בוועדת המדע. זוהי הסיבה שאני בקדנציה הזו החלטתי להיות יושב ראש וועדת המדע בלבד, ולא שום וועדה אחרת.


הסיבה שלי – יש לי עניין רב במדע, ואני חושב שוועדת המדע זקוקה לדחיפה וקידום שתהפוך אותה לוועדה שדנה בהצעות מגוונות. יש לי היסטוריה עם וועדת המדע – החוק היחידי והראשון שנדון עד היום היה חוק המידע הגנטי, שיזמתי אותו כחבר כנסת רגיל בשנת 1986 או 1987, ואפילו יותר מאוחר אולי בשנות התשעים. הצעת החוק נולדה מתוך מכתב שכתבה לי אזרחית שהייתה חולת סרטן שד והבריאה, אך לא יכלה לנסוע לחוץ לארץ כי לא היו מוכנים לתת לה ביטוח. הסתבר לי שזוהי בעיה שנוגעת לכל מי שחלה פעם בסרטן. אותם אנשים היו נוסעים בלי ביטוח, או מתעקשים ולא נוסעים ללא ביטוח. כשניגשתי לבדוק את הסוגיה, סוכנויות הביטוח אמרו לי שהסיכון הכלכלי גדול, עלות הטיפולים ענקית והם לא יכולים להתחייב לכך. כשבדקתי הלאה את התחום, הסתבר שכשאדם מבקש לעשות ביטוח רפואי הוא חותם על וויתור סודיות רפואית, ואז חברת הביטוח רשאית לגשת לתיק הרפואי שלו ולראות את ההיסטוריה הרפואית שלו. אז הם גם רואים שאותו אדם היה חולה במחלות מסוכנות, מה שמסכן את היכולת שלו לקבל ביטוח או שזה מעלה את הפרמיה. כשבדקתי הלאה, הסתבר לי שזה קורה גם בתחומים אחרים – למשל בקבלה למקומות עבודה, האדם מוותר על סודיות הרפואית שלו.

המצב החמיר אף יותר כשהתחילו לעשות בדיקות גנטיות תכופות יותר, שלהבדיל מבדיקה רפואית רגילה, הבדיקה הגנטית חושפת מפת הגנום של האדם. מתקבלת תמונה ומפה ענקית של אלפי מחלות פוטנציאליות שאותו אדם יכול לחלות בהן – וזה שאדם נושא גם מסוים זה לא אומר שהוא יחלה, אלא שהוא עלול לחלות. מבחינת מקומות העבודה וחברות הביטוח, אם יש לו גן שנוטה ליצור סרטן, מבחינתם הוא כבר חולה.

כשחקרתי את הנושא לעומק הסתבר לי לצערי שאין בארץ הסדרה של הבדיקות הגנטיות – מי רשאי לבצען, מה עושים עם התוצאות, מי אחראי ומי שומר על הסודיות. הסתבר לי שכל אדם יכול היה לבקש בדיקת גנטית בכל מעבדה שהיא.

החלטתי לעשות חוק שיסדיר את העניין, שהוא חוק רציני המתפרש על פני כמה וכמה דפים, אחד החוקים הראשונים בעולם בתחום. החוק שחוקק בכנסת עבר ארבע שנים ושתי כנסות שונות. ביקשתי להעבירו לוועדת המדע שהייתה פנויה יותר מוועדות אחרות, ואז יושבת הראש של וועדת המדע דאז, דליה איציק שהייתה לימים יושבת ראש הכנסת, ביקשה ממני לנהל את אותן ישיבות. ניהלתי את הישיבות, עשרות רבות של ישיבות עם מדענים וגנטיקאים, העברנו את החוק בקריאה ראשונה ואז הכנסת התפזרה. גם יושבת הראש ענת מאור שהחליפה את דליה איציק, ביקשה ממני לנהל את הוועדות הנוגעות לעניין. תוך שנתיים מאז סיימנו את החוק שמסדיר את הבדיקות הגנטיות ומבטיח סודיות מפני מקומות העבודה וחברות הביטוח, גם אם מוותרים על סודיות רפואית. בעקבות החוק הישראלי, נחקקו עשרות חוקים דומים בעולם כולו.

הנקודה היא שוועדת המדע מילאה תפקיד מאוד חשוב באותה חקיקה. אני חושב שוועדת המדע צריכה למלא תפקיד מרכזי עוד יותר בתחומי החקיקה, ובכנסת הזו אף הצלחתי עוד להביא לוועדה את החוק הביומטרי, שאותו הובלתי כשר הפנים בממשלה הקודמת. הייתה על החוק התקפה כללית ולמרות זו הוא אושר בכנסת והוא ישנה ויתקן הרבה מאוד רעות חולות במדינה. לא מזמן חוקקנו בוועדה בקריאה שנייה או שלישית את חוק החתימה האלקטרונית, שהרעיון הוא שלכל אחד תהיה חתימה אלקטרונית מאושרת בעזרתה ניתן להזדהות ולפעול גם דרך האינטרנט ולקבל את כלל שירותי הממשלה. אני אמשיך להילחם לשנות את תקנון הכנסת ולהעביר לפה חוקים נוספים מתחומי הבריאות והחינוך של ההשכלה הגבוהה.

כשהייתי שר השיכון בממשלה הקודמת רציתי להקים את העיר "חריש", מקום שהמדינה השקיעה בו כבר מיליוני שקלים, והחלטנו להקים שם עיר לחרדים. ביקשתי ממשרד הפנים להקים וועדת תכנון מיוחדת – וסירבו. אחרי שנה עברתי ממשרד השיכון למשרד הפנים, ושר השיכון החדש שלח לי מכתב בנושא, בדיוק אותו מכתב שאני שלחתי בעצמי לשר הפנים כשהייתי שר השיכון. כלומר – אני לא משנה עמדה כשאני משנה כובע, ואם בכנסת הבאה לא אהיה יושב ראש וועדת המדע, עמדותיי בנושא לא ישתנו.

אני מוכן שהתיקון של התקנון ייכנס לתוקף מהכנסת הבאה ולאו דווקא מהרגע. בואו נתקן את הנושא לעתיד – ולא רק לעכשיו. יש בוועדת הבריאות המון נושאים שיכולים לדון בהם בוועדת המדע ביתר תשומת לב ובעין בוחנת יותר. אנו יכולים ללוות את מוסדות המחקר בארץ ולתמוך בהם, לקדם את המדע בארץ. דנו פה כמה פעמים על חינוך מדעי בבתי הספר ובמחקר המדעי באוניברסיטאות, על ראיית העולם הרוחבית של המדע בישראל ומי ממונה על כך. ובכן, יש המון סוגיות ואני בכנסת הזאת לקחתי על עצמי משרה מלאה לחלוטין להיות יושב ראש וועדת המדע לטיפול באותם נושאים.

יש למישהו שאלות?

אני שלי גרוסמן, תיכון עירוני ד' על שם אהרון קציר, תל אביב. רציתי לשאול לגבי החוק הביומטרי. הבנתי שחלקו הראשון של החוק הוא הצ'יפ בתעודת הזהות, מה שימנע זיופים ויעזור מכל הבחינות, אבל החלק השני של החוק הוא המאגר הביומטרי של אותם נתונים כגון טביעות אצבע ותווי פנים. ללא שפיטה מראש, מה היתרון שהמאגר מוסיף לצ'יפ האלקטרוני בתעודת הזהות?

אני אסביר. החוק הוא חוק אחד, ולא שני חלקים. אין וויכוח בחוק על הצורך בהפקת תעודות זהות ודרכונים חדשים שהם כרגע ברמה נמוכה מאוד. יש בישראל שלוש מאות וחמישים אלף אנשים שחיים בארץ עם תעודות זהות מזויפות כאזרחי ישראל לכל דבר. אותם אנשים יכולים בשמם של האנשים שמהם זייפו את התעודות, לבצע עבירות שונות, כולל עבירות פליליות וקבלת קצבאות שונות כולל קצבאות ילדים. הביטוח הלאומי משלם לאותם אנשים מיליארד שקלים בשנה. על הפקת תעודות חדשות אין וויכוח.

התעודות החדשות אמורות להיות בלתי ניתנות לזיוף, או שכדי לזייף אותן יצטרכו להשקיע עשרות רבות של מיליונים. התעודות הופקו ברמה הביטחונית הגבוהה ביותר, ומכילים המון פריטים שמבטיחים שלא יהיה ניתן לזייף אותן. ההליך המקובל היום בעולם כולו הוא תעודות ביומטריות. מדובר על מדינות אירופה, חלק ממדינות ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן ועוד. מדינות רבות הולכות על התעודות הביומטריות, המבטיחות שהאדם האוחז בתעודה הוא אכן אותו אדם, לא ניתן להחליף את הדמות.

הוויכוח התחולל על האם צריך מאגר ביומטרי. היום למשרד הפנים יש את כל הפרטים עלינו – אחים, אחריות, הורים, סבים וסבתות ועוד. המאגר הזה לעולם לא דלף לשום מקום, מה שדלף היה מאגר מרשם הבוחרים, רשימת כל בעלי זכויות הבחירה בארץ. בכל בחירות מדינת ישראל נותנת לכל מפלגה בארץ את אותו מאגר הכולל תעודות זהות וכתובות ולכן אין פלא זה דלף. אבל המאגר של משרד הפנים מעולם לא דלף.

מדוע צריך מאגר? זוהי השאלה. הרי אפשר גם בלי המאגר לעשות את התעודות הללו. יש שלוש סיבות מרכזיות, ואגב בכל מדינה בה הפיקו את התעודות הביומטריות יש גם מאגר כזה. סיבה ראשונה היא כדי למנוע "בקשה כפולה", שכן הסכנה היא שאם מישהו היה יכול להעתיק את התעודה או לבקש אותה במקומנו. הדרך למנוע זאת היא כבר בזמן הפקת התעודה, בעזרת המאגר הביומטרי. אם אין את המאגר בעזרתו ניתן לבדוק שמבקש התעודה הוא אכן האדם הנכון. סיבה שנייה לקיום המאגר הוא זיהוי אנשים בלתי מזוהים. אם חלילה מוצאים גופה או אדם לא מזוהה שרוצים לזהות אותו, הדרך היחידה כשאין מסמכים היא תביעת אצבע. סיבה שלישית היא המלחמה בפשע – טביעות אצבעות יכולות לאפשר למשטרה לפתור תעלומות בזירות פשע. לאותו מאגר יש גישה רק לעובדי המאגר, לא לשוטרים ולא לשופטים. אם המאגר מזהה טביעות כלשהן על פי בדיקת המשטרה, הוא מוסר את השמות למשטרה.

מאחר ואנשים חששו שמאגר כזה הוא מסוכן, אני הדגשתי שעל אותו מאגר אנחנו עשינו את ההגנות הרגישות ביותר. במדינה יש עוד המון מאגרים מוגנים כמו זה של השב"כ, שהמאגר הביומטרי יהיה מוגן בדיוק כמוהם. המלחמה היא עיוורת ובלתי הגיונית, שהרי כל מי שנוסע לארצות הברית נותן את טביעות אצבעותיו – כל העשר, כולל תמונת פנים. בכניסה לארצות הברית מצלמים תמונה ביומטרית בכל כניסה. כבר יש להם מאגר של מיליון וחצי תושבי ישראל, שזה משותף באופן אוטומטי גם עם בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד. גם בארץ יש מאגרי טביעות אצבעות – צה"ל, שירות התעסוקה, שדה התעופה, משטרת ישראל. המאגרים הללו קיימים כבר עשרות שנים ללא חוקים וללא הגנות. זאת ועוד – מה אפשר לעשות עם טביעות אצבעות? אין לזה השלכות. לכן בעיני החשיבות של המאגר, בייחוד במדינת ישראל בה מסתובבים מחבלים עם תעודות ישראליות.

אני לא חושש לעשות מה שבעיני נכון למדינה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני העם. תפקידי כנציג ציבור להוביל את העם, ולא לתת לו מה שהוא חושב שיהיה לו נכון. אני נותן את רשות הדיבור לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, שידבר על מצב ההשכלה הגבוהה.

תודה אדוני היושב ראש. אני חושב שהיום הוא באמת מיוחד, אנו מארחים את המדענים הצעירים המחוננים ואני זכיתי מפני שזו כבר השנה השלישית בה אני משתתף בישיבה מסוג זה. מעמד הטקס בבית הנשיא הוא באמת חגיגי, רואים כמה הם השקיעו בחקר וידע בגיל כה צעיר והגיעו לפיתוחים מוצלחים. אני חושב שאנחנו צריכים לא רק לעודד ולדרבן אותם שימשיכו לעסוק בכך, אלא גם להצדיע להם. לא כל בן נוער מתפנה מעיסוקיו, שהם לא תמיד חיוביים, ולוקח על עצמו מטלה לקחת את העתיד שלו כבר עכשיו בידיים.


אני מתייחס בדבריי למצב ההשכלה הגבוהה בארץ, שלצערנו הדבר הוא כבר די נדוש ואנו דנים בכך כל הזמן. אני זכיתי בשתי הקדנציות האחרונות לנסות להתמודד עם הנושא ככל שניתן, ואני מאמין שבקדנציה הזו הכנסת לקחה את המטלה שיש להצליח ולהביא את ההשכלה הגבוהה להבראה. יש שיתוף פעולה מצד הממשלה וגם מצד השרים שנוגעים בדבר והופיעו כבר בפורום אחר לפני כחודש, כשהם יצאו ודיברו על כך שנצטרך להיכנס להבראה ממשית ואפילו דיברו על תוכנית חומש. כל זאת כדי שנוכל להחזיר חזרה את אותם המשאבים שהיו פעם וקוצצו בשנים האחרונות.


לא צריך לחזור על כל הבעיות המוכרות כמו בריחת המוחות, שהם ההון הכי חשוב מבחינה כלכלית למדינת ישראל. אומרים שבארצות הברית היום נמצאים כשלושת אלפים מדענים שהם "תוצרת" מדינת ישראל. אנחנו תורמים בכך לממשלות שונות בעולם במיליארדים של דולרים בהשקעה שאנחנו השקענו באותם מדענים – שמצליחים שם הרבה יותר מאשר בארץ. חלק גדול מבריחת המוחות הוא כנראה באשמתנו, אבל לא ניכנס כרגע להתחשבנות של חלקו של מי בעניין יותר גדול. השורה התחתונה היא שיש להחזיר אותם לארץ.


אני כרגע משמש כיושב ראש משותף לשדולה למען ההשכלה הגבוהה בישראל באוניברסיטאות ובמכללות, יחד עם חבר הכנסת זאב אלקין, וחשבנו לנכון לשלב את הקידום של ההשכלה הגבוהה לא רק באוניברסיטאות אלא גם במכללות, שהפכו כיום לרוב המוביל של גורמי ההשכלה הגבוהה. כשישים אחוזים מהסטודנטים כיום לומדים במכללות. גם בנושא של מחקר ופיתוח, שהמכללות מרגישות מקופחות בתחום ולא מקבלות את הנתח מהעוגה הכללית בתחום, וגם בנושא עידוד ההשכלה הגבוהה בפריפריה שאנחנו מקבלים מצד המרצים תלונות על יחס מקפח מצד המכללות.

יש לשבת ולדון יחד עם ראשי המערכות בארץ, משרד החינוך, משרד המדע ומשרד האוצר, כדי שנוכל לבדוק היכן המכללות מקופחות. נכון שזה לא ייקח יום ולא שנה, והמבחן שלנו יהיה בתקציב של 2011. עלינו לשים את החינוך בהשכלה הגבוהה כהעדפה מתקנת בתקציב הבא, ואני חושב שהוועדה הזו באמת שמה את הנושא על סדר היום וניסתה כמיטב יכולתה לשמוע את הבעיות של הקבוצות השונות בהשכלה, כולל המדענים הבוגרים והצעירים. מעבר לזה, גם וועדת החינוך תצטרך להתייחס לכך – והכי חשוב לומר "אם אין קמח אין תורה", ובלי תקציבים לא נוכל לעשות כלום. עלינו לעודד משאבים קטנים כדי לקבל משאבים גדולים יותר, ואני מקווה שאולי בקדנציה הזו, יחד עם כלל הגורמים, נוכל להראות תוצאה יותר טובה.

תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהוא פעיל בתחום קידום ההשכלה הגבוהה, ואף עומד בראש השדולה בכנסת לטובת ההשכלה הגבוהה. הגמרא מספרת שהוריהם של שמעיה ואבטליון רצו שהם יהיו גדולים בתורה, אז אימם הייתה באה לבית המדרש כשנשאה אותם ברחמה – כדי שישמעו דברי תורה עוד מלפני שילמדו. אני פותח מקום לשאלות לחבר הכנסת מיכאלי, בבקשה.

אני עמית לישינסקי מהתיכון הישראלי למדעים ואומניות בירושלים. יש לי שאלה לגבי המאגר הביומטרי. נשמע כאילו אתה מבסס את החוק על היבטי ביטחון, שאולי חשובים למדינת ישראל אך סותרים את הפרטיות האזרחים.

זה לא סותר את הפרטיות. אם אתה חושש לפרטיות – האי בתיק שלך בביטוח הלאומי יש הרבה יותר פרטים מאשר טביעת אמצע. טביעת אמצע, אין לה ממש משמעות כי גם מי שיש לה את טביעת האצבע שלך אין לו מה לעשות איתה. לכן אין פגיעה בפרטיות. אתה מפקיד בידי המדינה את כל הפרטים עלייך, והום שומרים על הפרטיות גם עכשיו. אני רואה בזה דווקא חוק שיגן על הפרטיות מפני שמאגר כזה יבטיח שלא יהיה ניתן לזייף תעודות.

קוראים לי יוסף רסין, ואני מישיבה התיכונית "תורה ומדע" ליד מכון לב. יש בארץ תמיכה כספית יחסית למדינות אחרות כמו ארצות הברית מצומצמת. האם ננקטים צעדים להגדלת התמיכה הכספית באוניברסיטאות?

בדיוק מה שאמרתי קודם, לצערנו ההידרדרות הזו בהשקעה במשאבים היא כבר כמעט למשך עשור. בכמה הזדמנויות בהן אירחנו את ראשי המכללות והאוניברסיטאות, ואפילו לפני שבוע אירחנו בוועדה את פרופסור עדה יונת, אחד הדברים שהדגשנו הוא שאם לא נמשיך להגדיל את ההשקעה במחקר ובפיתוח אנחנו חלילה עלולים להימצא במצב גרוע יותר. בעשור האחרון אנחנו במקו הרביעי בעולם בקבלת פרסי נובל בתחום המדע, ואומרים שזה שייך להשקעה של העשורים הקודמים ולא העשור האחרון. יש להשאיר תוכנית חומש וללחוץ על כל הגורמים הרלוונטיים לכך שיוחזרו התקציבים למחקר ולפיתוח, אם לא בבת אחת אז בהדרגה.

תודה רבה, אני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת איתן כבל, שידבר על חוק המידע הגנטי.

בוקר טוב לאדוני יושב הראש, אורחים נכבדים – בראש ובראשונה תלמידים. התבקשתי להציג בפניכם הצעת חוק אשר העליתי והפכה להיות חלק מספר החוקים של מדינת ישראל – הצעת חוק שנדונה בוועדה ומכמתת בתוכה את שלל הנושאים שדיבר עליהם יושב ראש הוועדה. בחוק יש גם את סוגיית המדע, התמודדות המדע עם הלכות היום יום, התפתחות מדע ובעיות שמירת פרטיות ושאלות מסוג זה. הצעת החוק נקראת "מידע גנטי - עריכת בדיקת גנטיות לקשרי משפחה".

התחלתי לעסוק בנושא בתחילת שנות האלפיים, כשחשפתי לכתבה באחד העיתונים, על כך ששופט בבאר שבע בבית המשפט לענייני משפחה קבע בשאלה הנוגעת לבקשה של ילדה לקביעת הורות. השופט קבע שיש לבצע בדיקה שתקבע מי ההורים במקרה הנדון, מי האב. המדינה ערערה בפני בית המשפט העליון, ובית המשפט קבע שלא ניתן על פי החוק הקיים לבצע בדיקת אבהות, כיוון שבדיקת אבהות סותרת את "חוק יסוד – כבוד האדם וחירותו". כך צללתי לנושא, וזה מאוד משך אותי.

התברר לי שהנושא עולה בבתי המשפט כמעט מקום המדינה, כבר למעלה מחמישים שנה השופט איילון נדרש בבית המשפט העליון בעניין, והוא כבר אז כתב: "לשם מה כל שנות ההתדיינות בערכאות שונות, עוגמת הנפש שהייתה כרוכה בכך, בזבוז זמנה וכספה של המערכת המשפטית כאשר על ידי פעולה אחת מהירה של בדיקת דם או רוק ניתן היה למנוע כל זאת ולהגיע לתשובה הנכונה היחידה, וזאת ללא חשש לממזרות הילדה, תוך ראיית טובתה – היא וזכותה היסודית של הקטינה לדעת מיהו אביה-מולידה." אינני רוצה להרחיב יותר מכך בנושא זה. כבוד השופט שמגר ציין כי זכות יסוד של הקטין לכבודו כאדם, באיזון שבין הזכויות, גוברת על זכות האדם להעדר פגיעה בגופו. איך זה משתלב?

המדע באותן שנים התפתח מאוד, מאותו שלב של בדיקה לבירור אבהות על ידי בדיקת דם פולשנית חודרנית, קרי לקחת דם מאותו אדם לביצוע הבדיקות, היום התפתח המדע והמשמעות היא שניתן על ידי מתן רוק ואפילו שערה קטנה או שאריות סיגריה שעושנה, אפשר להוציא בדיקת אבהות.

לכן, נקודת המוצא שלי בחקיקה נגעה בשני עקרונות – האחד הוא שהמדע התפתח מאוד ומאפשר היום לבצע את הבדיקות הגנטיות ללא בדיקה פולשנית, ומצד שני מצאתי לנכון שבסיטואציה הזו טובת הילד צריכה לגבור על טובת האב או הוריו. העברת החוק לקחה שלוש כנסות שונות, שכן נכנסות לא רק שאלות מדעיות אלא גם שאלות הלכתיות.

נקודת המוצא שלי הייתה שאלת הממזרות – שהיא הזרוע השלישית בתהליך. כאדם יותר ממסורתי, שלמד בישיבות והיה תלמידי ישיבה "שחור", אני מבין מאוד את המשמעות של חשיפת ילד או ילדה לממזרות, ובמשקל הזה שאיננו כה פשוט. יש הורים שבאו עבור ילדיהן וביקשו לקבוע את האבהות, תוך סיכון הילד או הילדה לממזרות, ועל פי תפיסת העולם שלי אולי עדיך לא לחשוף את הילד לממזרות, וכך נגרום לכך שאנחנו מנדים את הילד על פי אמות המידה הקיימות היום.

בסופו של תהליך, הייתה ביכולתי כבר בקדנציה לפני האחרונה להעביר את החוק, אבל היה לי חשוב שיהיה קונצנזוס מקסימאלי של כלל הגופים הנוגעים בדבר. בדיון השתתפו אנשים מהמדרגה העליונה ומכל הדתות – כדי לנסות לכנס בחוק תחת כנפיו ולהוציא חוק הכי טוב שאפשר. אני שמח שהייתה לי סבלנות לרדת לרזולוציות נמוכות ולהמתין בסבלנות לאישור החוק.

החוק כבר עמד במבחן בפני בית המשפט ואני גאה בחוק מאוד, מפני שמאחורי מסך העניינים היום יומיים, נושאים שלא נמצאים באור הזרקורים, העוולות המתקיימות במקומות כאלו הן עצומות. אני שמח שהחוק הצליח להקטין בצורה משמעותית עוולות שמתקיימות באזור "הדמדומים".

תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אתם רואים כמה זמן לוקח כדי לעשות שינוי בחוק המקומי. אגב, אני רוצה לומר מדוע הייתה התנגדות לתיקון החוק הזה. השאלה שעמדה בפנינו – האם מותר להורים ללכת למכון גנטי ולעשות בדיקה לבן לראות אם זה הבן שלו? החוק קבע לאחר דיונים ארוכים, שרק בית משפט יכול לאשר בדיקת אבהות, ורק אם יש סכנה לחיי הילד או לאחד מקרובי משפחתו, למשל במקרה של תרומת מח עצם. כמו כן החוק קבע שבשום פנים ואופן אין לחשוף את זהות ההורים. התיקונים להצעת החוק תיקנו את השאלה הזו, ועם המגבלות שהכניסו להצעה איש לא יכול להיפגע, התיקון היה נכון ואני שמח על כך.

אני אתן את רשות הדיבור לחברת הכנסת יולי תמיר, שהייתה שרת החינוך בקדנציה האחרונה, והודיעה שהיא מתכוונת לפרוש בקרוב מהכנסת, אני מצטער על כך וחושב שזו אבידה לכנסת. היא פעילה מאוד רצינית ונלחמת על מה שהיא מאמינה בו, וגם כשרת חינוך היא פעלה בנחרצות ומאמץ לשפר את מערכת החינוך, ולדעתי גם הצליחה. אני שמח שאת מופיעה בוועדה היום.

תודה רבה לידידי ויושב הראש מאיר שטרית, שמצעיד את וועדת המדע למקום מרכזי בכנסת כפי שראוי שיהיה לה. אני מעריכה את עבודתו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי בשדולה, ואני חושבת שהשדולה שהקימו השנה היא חשובה ואם היא תעבוד לאורך זמן ולא רק במקרי משבר היא תסייע ותפתח נתיבים רבים של דיאלוג בין ההשכלה הגבוהה לכנסת, נתיבים שלא היו במיטבם בשנים האחרונות.


אני רוצה לומר שני דברים קצרים. ראשית, כמדינה אנחנו יכולים להשתבח בהישגים שלנו וגם בהשקעות שלנו. ההשקעה שלנו ב-R&N (Research and Development, מחקר ופיתוח) היא מהגבוהות בעולם, נכון שיש דברים שצריך לשפר ויש השקעות שצריך לטפח, אבל דווקא משום שנוהגים לראות את חצי הכוס הריקה אני מבקשת לראות את חצי הכוס המלאה. עדות לכך היום היא שאנשים צעירים ומוכשרים מצליחים בעולם, ההישגים שלהם יוצאי דופן.

יש מבט אחר על שאלת "בריחת המוחות", אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מייצרים מדענים בעלי תארים מצטיינים. תמיד אומרים לנו לעשות תהליך צמצום מספר הלומדים לתארים מתקדמים, אבל גם אז לא בהכרח שהמערכת תוכל לקלוט את כולם. העובדה שכל כך הרבה ישראלים נמצאים במקומות מצוינים בחוץ לארץ, מעידה על כך שהם דור מצוין שמקבלים חינוך טוב. בעולם כולו ולנו נהנים אחד מהשני, הייתי רוצה שהאנשים הטובים ביותר יחיו כאן אבל גם ישהו תקופות בחוץ לארץ כחלק מהתהליך המדעי. הדור שאנחנו מייצרים בארץ נדרש בחוץ לארץ וזה מצביע על החינוך שלנו.

הדבר השני עליו אני רוצה לדבר הוא שבכל הדיון המאוד חשוב שהיה פה היום, חסרה לי נקודת המבט של מדעי הרוח. מדעי הרוח הם במידה רבה בעיני חשובים גם, חלק בלתי נפרד מהחשיבה המדעית. יש מגוון רחב של סוגיות שלא נידונות וחייבות להיות נדונות בצורה יותר מעמיקה. למרות המגמה של ההתמקצעות כפי שתיאר אותה יושב הראש, אני מאמינה שגם אנשי מדע צריכים שיהיה להם רקע בפילוסופיה, אתיקה ומחשבה רחבה יותר על העולם, מאשר הניסוי הייחודי שהם עושים אותו. בסופו של דבר השאלה היא מה התהליך ולמי הוא נוגע, ולא רק הניסוי.

למעשים שלנו יש תוצאות לא כל כך צפויות, חלקן מוסריות חלקן לא, ואנחנו צריכים לחנך דור של אנשים צעירים שיידע מראש להכיל ספקנות קשה כזו. אנשים צריכים לדעת לבחון את התוצאות ולהיזהר ממה שנראה לנו חדשני. נהיה חברה טובה יותר אם בכל תחום שאדם עוסק בו תהיה לו גם נקודת מבט אתית, ערכית וחברתית שתסייע לו בהחלטות שהוא מקבל.

אני מקווה שהדור הצעיר שיושב כאן ומייצג את תפארת מדינת ישראל, ימצא עצמו ממשיך לעסוק במחקר. אני לא חושבת שלהיות מדען זה "חנון".

התכוונתי לכך בצורה טובה כמובן.

אני בטוחה שהתלמידים שיושבים כאן פעילים גם בהרבה תחומים חברתיים, והם מנהיגים בקהילה שלהם. מהניסיון שלי, אם מישהו מצטיין בתחום אחד הוא מצטיין גם בתחומים אחרים, יש לו בולטות ולכן גם אחריות. לכן, אנחנו מגדלים את אותם תלמידים כדור של מנהיגים, גם במדע אבל גם בחברה.

אני רוצה להודות למוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים, שהוא דוגמה נפלאה לשילוב בין אקדמיה לקהילה וללמידה, להודות גם למשרד החינוך ולכל מי שתומך בפרויקט החשוב הזה. בסופו של יום, כשאנחנו שומעים את הצעירים כמו שהיה ביום הולדה השישים של הכנסת כשצעירים נאמו בכנסת, אנחנו רואים שהדור מוצלח. תודה לכם ואנחנו גאים בכם.

אני רוצה להפנות שאלה לחברת הכנסת יולי תמיר. שמי גל אורן ואני לומד ב-"תורה ומדע" ליד מכון לב. לפני רגע חברת הכנסת תמיר אמרה שמאוד חשוב שיהיה שילוב בין בתחום המדעי אצל אנשים אקדמאים לבין התחום היותר רוחני. באמת גם פרופסור בן צבי אמרה לפני כן שהמדע הוא חלק מהתרבות אבל לא התרבות כולה. כאיש שמתעניין בספרות, קשה לי להשלים עם מקומם השולי של מדעי הרוח בתוכנית הלימודים התיכונית. השעות המועטות המוקשות לנושא משקפות, לעניות דעתי, את מה שהכינה אחד מגדולי ההוגים – "טכנו - ברבריות". המשמעות היא העדפת המעשה הטכנולוגי על פי תחומי הרוח ההומאניים. לא ייתכן שתלמיד יסיים תיכון בלי שהוא מכיר את יצירות ההוגים החשובים. גם מה שנלמד לבגרות הוא לרוב תקצירים שאין בינם לבין היצירות המקוריות שום קשר.

אני לא יכול להפנות את הטענה אל המורים, שאין להם ברירה אלא להתמודד עם המעט שהשאירו להם. עכשיו אני מנסה להבין ממך, שרת החינוך לשעבר, איך זה עבר בתקופתך. הרי הדבר היה מאוד חשוב לך, ואני רואה שגם בתחום הלימודים העל-תיכוניים והאקדמיים. איך לא התשנה דבר בתחום? ידוע לי בוודאות שפעם זה היה דבר חשוב ורציני שהיו לומדים באופן עקבי בתיכונים, והיה דגש מאוד ברור על התחומים ההומאניים.

התשובה היא קצרה. בהגדרה של "תחום הומאני" נכללים לימודי תנ"ך, ספרות, לשון, היסטוריה, גיאוגרפיה ואמנות. דווקא היו פונים אלי ואומרים לי אין איזון בין מדעים לתחומים הומאניים – לטובת התחום ההומאני. בבית הספר התחום ההומאניים זוכים למשקל מבחינת שעות ודגשים. לגבי איכות ההוראה, אני חושבת שיש היום צורך בלימוד פחות חומרים ופחות נושאים כדי להיכנס לעומק הדברים. אנשים ראו בכך סקנדל – קם קול צעקה כתוצאה מההחלטה להוריד ספר כזה או אחר, גם מהתלמידים בעצמם. עלינו להבין שלמידה היום לא יכולה להקיף שום נושא באופן גורף אלא יכולה לתת אמצעים ללמידה. קיצצנו בחומרי הלימוד כדי להימנע מה-"מיקוד", אבל עדיין יש להחליט לסמוך על התלמיד ולצמצם את החומרים כדי שיהיה אפשר להתמקד.


כשכנסת מתכנסת היא בדרך כלל מכריזה על אירועים ומוסיפה תכנים לתוכניות הלימודים. אם היינו מבצעים את כל ההמלצות של וועדות הכנסת, התלמידים היו צריכים ללמוד כל יום מחמש בבוקר ועד שתים עשרה בלילה, בלי חגים ומועדים. יש ללמד מדעי הרוח, שעיקרם ללמד ללמוד וללמד – ללמד את התלמיד להיות ביקורתי ולא לוקח שום דבר מובן מאליו. בין אם הוא ילמד שלושה ספרים או שלוש מאות ספרים – אם נלמד אותו להבין לבד, זה יותר טוב.

אני אהבתי מאוד את השאלה שנשאלה, בעיקר עניין הטכנו-ברבריות. תמיד האמנתי, גם כשהייתי צעיר יותר, והיה חשוב לי עניין מדעי הרוח. התחושה שלך היא בעיקר מפני שבאוניברסיטאות, יותר מהתיכונים, יש מגמה בחברה הישראלית שפחות נרשמים למקצועות הללו לצערי. אני הייתי רוצה לראות מצב שכמעט כל מי שאוחז במסלול המדעים יהיה מחויב ללמוד גם מתחומי הרוח. אני מאמין שכל שמדען בתחום הספציפי בו הוא עוסק, במדעי הטבע בעיקר, אם הוא למד גם פילוסופיה יש לו יותר יכולת להתמודד עם התפתחויות כמו תאי גזע וכולי. עיסוק בתחום מדעי הרוח בנוסף מעשיר את האדם והופך אותו לטוב יותר.

תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. יש לזכור שפילוסופיה פעם הוגדרה בתור "מדע המדעים", והייתה פעם מדע. אני מאמין שיש ללמד את הילד איך ללמוד, לתת לו כלים שיוכל לברור לעצמו מה שהוא רוצה ללמוד.

אתה צריך גם לכוון את הילד, ולא רק ללמד אותו איך ללמוד. לפעמים אתה טיפה יודע לכוון אותו, לא ללחוץ עליו, בענייני על מה להביט. אתה צודק שיש ללמד אותו איך ללמוד, אבל צריך גם לכוון אותו.

לגבי השאלה האחרונה, היא שאלה של מחשבה. אתמול נשיא האוניברסיטה העברית, מנחם בן ששון, סיפר לי שהוא הכניס לתוכנית הלימודים כחובה שכל מקצוע מדעי יכלול גם נושאים הומאניים. בתקופתי, אוניברסיטת בר אילן כן מחייבת זאת.

תודה רבה. אני מבקש לתת זכות דיבור לגברת רבקה לקריץ, מנהלת המחלקת לנוער שוחר מדע במשרד החינוך. הם שותפים לתחרות ותומכים בה.

אני רוצה להגיד שאנחנו עוסקים מעט מידי בכל נושא התחרויות. תחרות משמשת כמנוף או במה להכרה בכל אותם תלמידים מתמחים ומצוינים, וזוהי דרכם להתבטא ולהראות את המיוחדות והמצוינות שלהם. במערכת החינוך של למידה באופן עקבי, מאוד קשה להם להתבלט ולקבל הכרה על ידי הכנסת, המדינה, ולפעמים על ידי העולם, כשהם נשלחים לחוץ לארץ להשתתף בתחרויות בעולם. אנחנו מעודדים את זה, שותפים לזה, תומכים בזה וחושבים שזה מאוד חשוב.

אני מלווה את התחרות מזה עשר שנים, והיום טעמתם טעימה קטנה מהפרויקטים. היום החשוב ביותר הוא יום השיפוט, בו אני ממש מתמוגגת מהעבודות המצוינות שהילדים עושים, ומכל המבחר שיש. ממש קשה לי להחליט איזה סיכוי יש לעבודה זו על פני אחרת לזכות, כי כל אחת מהן מעמיקה ונותנת מבט אחר על הנושאים. לתלמידים אני מאחלת שכל אחד מהם ינצח במקום אליו ישלח, ושנזכה לראותכם בכנסת או בתעשייה כמובילים, או באקדמיה. יישר כוח.

תודה רבה לגברת רבקה לקריץ, אני רוצה להודות לכל השותפים בפרויקט של תחרות מדענים צעירים – למשרד החינוך, לחברת "אינטל", למוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים, לכל האנשים שמשתתפים, השופטים ובעיקר התלמידים. היה תענוג לשבת איתכם, ואני מקווה שניפגש שוב ב-"יום המדע" בבית הנשיא, אז יחולקו פרסים לזוכים. תודה למורים ולאנשי מערכת החינוך שמלווים את התלמידים ומפיקים תוצאות מצוינות כאלו. יש להעריך את תרומת המורים לגיבושו עיצוב תפיסות העולם של התלמידים, אני אומר זאת מניסיון אישי. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.

PAGE
18