PAGE
14
ועדת הכנסת

26.1.10


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 68
מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, י"א בשבט התשס"ע (26 בינואר 2010), שעה 15:00

קביעת נוסח חדש לתקנון הכנסת

חברי הוועדה: יריב לוין – היו"ר



יוליה שמאלוב ברקוביץ

ירדנה מלר
- סגנית מזכיר הכנסת



דן מרזוק
- עוזר מזכיר הכנסת



סער פינטו
- יועמ"ש מפלגת קדימה

אתי בן יוסף

ארבל אסטרחן




יעל סלנט

רויטל יפרח

קביעת נוסח חדש לתקנון הכנסת

אני פותח את הישיבה. על סדר היום הצעות לתיקוני תקנון הכנסת. בפנינו נוסח שכותרתו "נוסח לדיון בוועדת הכנסת, 26.1.10, חלק רביעי". אנחנו עוסקים בפרק ב'. נעסוק היום בסעיף אחד בלבד, שהוא הסעיף הראשון של פרק ב' שעניינו: סדר היום השבועי. בבקשה.

הסעיף הזה בא לעשות סדר ולנסות לעגן דברים שהיום לא כתובים באופן מפורש ומסודר בתקנון. היום קובע סעף 31 לתקנון ש"יו"ר הכנסת יקבע את סדר היום השבועי לישיבות הכנסת על פי האמור להלן", ותכף נראה מה רלוונטי מכאן, שמפנה לסעיפים 32,33 הקיימים, והוראות התקנון לענין סדרי הדיון בנושאים השונים וסדרי עדיפותם, ויודיע עליו לחברי הכנסת לא יאוחר מיום ה' שלפני אותו שבוע. אין פה אבחנה בין מה שאנחנו יודעים, שיש סדר יום כללי, פול של נושאים, ויש סדר יום שבועי, שאותו מודיעים אחרי ישיבת הנשיאות ביום שני, והוא מפורט יותר. בנוסח המוצע יש הצעה להתייחס למה שקיים בפועל ואז סעיף קטן (א) יאמר ש"מזכיר הכנסת יפרסם, לא יאוחר מיום הישיבה האחרון בכל שבוע, בדרך כלל יום רביעי, את רשימת הנושאים שעל סדר יומה של הכנסת", שזה מה שנקרא סדר היום הכללי, שיש בו את כל הנושאים. אח"כ יאמר סעיף קטן (ב), שיו"ר הכנסת יקבע בתחילת כל שבוע את סדר היום השבועי המפורט של הכנסת, ויציגו בישיבתה השבועית של נשיאות הכנסת. סדר היום יפורסם לאחר ישיבת הנשיאות, אולם יו"ר הכנסת רשאי להכניס בו שינויים במהלך השבוע. זה בעצם משקף את מה שקורה.

סעיף קטן (ג) בא לעגן מצב קיים שלא כתוב כיום - -

ההערה הזאת של נאזם אמורה להיות כאן או - -

הוא כתב את ה ל-(ד), אבל זה מתאים לכאן. הוא גם מעיר עד מתי צריך להודיע על שינויים.

על שינויים בסדר היום?

כן, וזאת שאלה כי יש דברים שיודעים אותם מראש, שדברים יורדים, שדברים נוספים והם דברים גדולים. אבל יש דברים שקורים במהלך - -

להיפך, אפילו היה על זה בג"ץ. אני חושבת שאולי צריך להתייחס להערה של ועדת הכנסת בדיון הזה, על סמכותו של היו"ר לקבוע את סדר היום, שזה בסמכותו.

זה כתוב.

כתוב "יקבע", אבל למטה יש פירוט של החלטה של ועדת הכנסת שזה בסמכותו. זאת אומרת, כמובן שהוא פועל בהתאם לתקנון ובהתאם להוראות, אבל אני חושבת שאולי כדאי לקבע את זה.

ההחלטה אומרת שוועדת הכנסת מחליטה שאין זה בסמכותה לשנות מסדר היום, כפי שנקבע על ידי היו"ר. זה מן הבהרה.

אבל הוא אומר: הואיל וקביעת סדר היום של הכנסת, אם אנחנו רוצים להעלות את ההערות למעלה, אולי כדאי להכניס איזה שהוא משפט של סמכותו של יו"ר הכנסת.

בפרק על יו"ר הכנסת לא התייחסנו לענין הזה?

כי זה בפירוש סמכותו.

זה מופיע פה פעמיים, גם ב-(ב). תכף אגיד מה קבענו בסעיף 6 של תפקידי היו"ר אבל (ב) אומר: "יו"ר הכנסת יקבע בתחילת כל שבוע את סדר היום". ברור שזה יו"ר הכנסת ולא מישהו אחר, "ויציגו בישיבת נשיאות". בסעיף (ד) כתוב: "בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג), יקבע יו"ר הכנסת את סדר היום של הכנסת בהתאם להוראות אלה". זאת אומרת, אני חושבת שאין פה ספק שהוא קובע. נראה בסעיף 6 החדש. לא התייחסו לקביעת סדר היום אבל אני חושבת שזה נאמר די ברור. אני לא יודעת איך אפשר להגיד את זה יותר ברור.

בעיניי זה גם ברור לגמרי. מה היית כותבת פה אחרת?

אני חושבת שקביעת סדר היום בסמכותו של היו"ר כמשפט פתיח, ואחר כך לרדת יותר לרזולוציות של איך הוא יקבע את זה. אם הרצון להעלות את ההערות, תראי, ההערה הזאת נמצאת כאן מ-72. זאת אומרת שכנראה פנו לוועדת הכנסת על ערעור על סמכותו של היו"ר. פה זו קביעה מאוד נחרצת של ועדת הכנסת. להחלטתכם.

העיקרון נכון אבל זה כתוב ב-(ב) וב-(ד), אז אני לא יודעת איפה עוד אפשר עוד להכניס את זה.

כי גם בסעיף 31 יש "יו"ר הכנסת יקבע" ובכל אופן, בסוף אותו משפט, אחרי "הסדר השבועי לישיבות הכנסת" יש הערה - -

הזהירו שאין זה בסמכותה של ועדת הכנסת.

לא, אבל מתחילים עם זה שהואיל וקביעת סדר היום של הכנסת היא בסמכותו של יושב ראש הכנסת - -

נכון, אז זה כתוב. יו"ר הכנסת יקבע, אז מישהו יוכל להגיד שלא, הוא לא יכול לקבוע? אין פה משפט שאומר שיו"ר הכנסת קובע את סדר היום אבל כתוב: יו"ר הכנסת יקבע. כתוב גם שהוא רשאי להכניס שינויים.

אין בעיה.

זה נראה לי די ברור. אבל איפה נכנסת ההערה של נאזם?

נאזם רצה שיודיעו לח"כים על שינויים לפני תחילת הישיבה.

היום נושאים שהם שנויים במחלוקת באים בדין ודברים גם בין יו"ר קואליציה ואופוזיציה.

כשמוסיפים דברים?

בטח, אם הם שנויים במחלוקת. היתה ועדת הסכמות וכבר אין ועדת הסכמות.

יש מצב שמוסיפים נושא על סדר היום באמצע ישיבה?

תוך כדי המליאה עושים תוספת לסדר היום. אי אפשר כך סתם להגניב נושאים.

השאלה איך אנחנו מעגנים את זה? זה ענין מהותי.

אולי להכניס את זה רק לתוספת, שתוספת לסדר היום תהיה עד פתיחת הישיבה, כי אי אפשר להגביל להוריד מסדר היום.

הבעיה היא בהוספה, והרבה פעמים תוך כדי עבודת הכנסת יש תוספות לסדר היום. פתאום שחררו מחובת הנחה בוועדת הכנסת, וזה ברור.

במהלך הישיבה יש תוספת?

בטח, רצים ומחליפים...

יש את ההערה של בג"ץ, שהוא אמר שהוא לא היה מודע לתוספת שהיתה ואמרו: סליחה, התפקיד של חברי הכנסת זה לשבת כאן ולהתעדכן.

זה לא עונה לנו אם אפשר לשנות את סדר היום או לא.

אני חושב שהאמירה ש"לכל המאוחר עד מועד פתיחת ישיבת הכנסת באותו יום" היא פשוט לא הפרקטיקה הנוהגת וזה לא יעבוד.

אני חושבת שהוא כן התייחס ל-(ד).

מצד שני, בהחלט כן יש מקום שהשינויים יהיו כאלה שיהיה זמן סביר לחבר הכנסת לדעת שחל שינוי והוא יוכל להיערך, ולא שבדקה האחרונה מישהו ישים לו דף, עכשיו אנחנו מקפיצים סעיף שלא היה קיים ועוברים להצבעה.

מה קורה אם אתה לא משנה את סדר היום ואתה במליאה, וזה קורה לא אחת, שבעלי הענין בסעיף מסוים לא נמצאים ואנחנו עוברים הלאה וגם אם לא נמצאים כי הם ידעו שהנושא ההוא צריך לקחת פרק זמן מסוים, ולפעמים סדר יום יכול ליפול ככה.

מה שנפל, נפל. לא מפריע לי מה שנפל. מפריע לי שפתאום מוסיפים בלי שמישהו יודע שהוסיפו.

אין מחטפים. אתה עושה תוספת לסדר היום, אם זה לא קיים.

אז מה הבעיה שיהיה כתוב שעושים תוספת?

נגיד שהוא יוסיף ויודיע על כך לחברי הכנסת, מבלי להיכנס לשאלה של הטיימינג, כמה זמן הודעה הוא צריך.

לא עשינו בזה כלום.

אפשר להכריז על תוספת לסדר היום.

את אומרת שיש תוספות במהלך ישיבה, אז אי אפשר להודיע לפני תחילת הישיבה.

תוך כדי.

אתם רוצים לנקוב זמן, להודיע לפחות חצי שעה לפני שהנושא עולה לדיון? אפשר באופן עקרוני. אפשר להגיד שיש חצי שעה התארגנות ולא מנחיתים את זה ואחרי שניה מביאים להצבעה.

רק נושא שהוסיפו לסדר היום.

זה נשמע הגיוני. אני לא יודע אם חצי שעה...

יכול להיות שאפשר לקבוע פה שתהיה הגדרה, שצריך לתת הודעה של חצי שעה - -

מתווסף נושא לסדר היום, תימסר על כך הודעה לחברי הכנסת לפחות חצי שעה לפני תחילת הדיון בנושא. יהיה צריך להביא את זה בפני יו"ר הכנסת.

אני חושב שזה סביר. בכל מקרה, אנחנו לא מצביעים היום אז זה לא בעיה.

סעיף קטן (ג) בא להסדיר נושא שקיים היום אבל לא מעוגן בצורה מסודרת בסעיף של סדר היום, והוא מתייחס לשלושת ימי השבוע: "סדר היום של יום ב' יפתח בדיון בהצעות להביע אי אמון בממשלה, כאמור בסעיף 36(ה)(1)", שזה הסעיף שמדבר על - -

המספר ישתנה בקרוב.

אין סעיפים ישנים שמפנים לסעיפים שכבר - - לצורך הענין כרגע, כשכבר אישרנו חלק, יכול להיות סעיף - -

אבל אני בודקת את זה לפני שאני מניחה את זה על שולחן הכנסת. תסתכל על מה שהונח בשבוע שעבר על השולחן...

את מתקנת את זה לפני?

ברור. אני מוחקת סעיפים, את כל ההפניות. אני עובדת עם תקנון מעודכן ובודקת. אז יהיה: " סדר היום של יום ב' ייפתח בהצעות להביע אין אמון בממשלה". הסעיף מופנה להצעות שהן לא בסיום נושא אלא הצעה לסדר היום, אם הוגשו.

"(2) סדר היום של יום ג' ייפתח בנאומים בני דקה. (3) סדר היום של יום ד' ייפתח בתשובות לשאילתות דחופות." אלה רק הפניות.

למה הורדתם את "נאומים בני דקה" אם לא יהיה אי אמון בימי ב'? זה משאיר אפשרות כי במזכירות הכנסת אנחנו הרבה פעמים במצוקה של סדר יום. זה משאיר סמכות ליו"ר, אם אין אי אמון מאיזו שהיא סיבה, כן להשאיר את זה בפתח הישיבה להתייחס. הרי זה בא להחליף סעיף ישן, של הצעה לסדר מהאולם. פעם, אם חבר כנסת היה רוצה הצעה לסדר, היו נותנים לו. אז אחר כך אמרו: הם כל כך הרבה היו נלחמים על זה, אז בתחילת כל ישיבה שאין אי אמון יש 30 דקות של נאומים בני דקה.

אני לא נגד זה, אבל זה לא סותר את 2, כי זה לא בא במקום נאומים בני דקה.

היא רוצה להגיד: ב-(1), הצעות להביע אי אמון או בנאומים בני דקה.

לפי הנוסח הקיים היום זה גם ביום ב' - -

אני רוצה לומר שבסעיף של נאומים בני דקה, שהוא בהמשך ונגיע אליו, חשבנו להוריד את יום ב'. חשבנו להשאיר רק יום ג', שיפתח בנאומים בני דקה.

לא חשוב, אני מוכן לקבל. יש את הרעיון שאנחנו מדברים עליו, של להפוך את העסק לקצת יותר אקטואלי מבחינת תוכן הדיונים. אז יכול להיות שבסוף נעשה איזה משחק עם זה אבל כרגע, כל עוד אנחנו באותה מסגרת, יש רעיון של היו"ר, שנראה לי רעיון נכון. לייצר איזה שהוא מנגנון שיאפשר להעלות נושאים שהתעוררו עכשיו, באופן מיידי כדי שהעסק יהיה רלוונטי. אחרת, אתה כבול בזה שביום שני אתה מעלה דברים, ומה שלא הגשת נניח עד יום שני בבוקר, ביום שלישי קרה אירוע אחר ואנחנו ממשיכים לשבת פה ולדון כאילו אין כלום. זה בעיקר אבסורדי ביום רביעי, כשאתה מציע להצעות דחופות לסדר, שהן כבר לא דחופות מזמן כי הן הוגשו קודם. בכלל, כשנגיע להצעות לסדר לדעתי, במתכונת הקיימת זה ברכה לבטלה, כמו שזה מתקיים כרגע. אני מציע שכרגע נעגן את הקיים, נשאיר את האופציה של נאומים בני דקה, וכשנגיע לכל המסגרת הזאת - -

אז נגיד שיום ב' יפתח בהצעות להביע אי אמון, ואם לא הוגשו – בנאומים בני דקה.

אבל צריך לזכור שאין הצעות להביע אי אמון בממשלה, כי יש הצעות לסדר באותו ענין, באותו נושא. ההצעות להביע אי אמון מוסבות להצעות לסדר.

אבל יכול להיות שלא יהיו, שאין אי אמון.

בסדר, אבל בשבועות שראש הממשלה בחו"ל, אין אי אמון - -

היא הנותנת שאם אין אי אמון ונגיד שהחליטו שגם אין הצעה לסדר, אז אדרבה, יהיו דברים אקטואליים.

ההצעה לסדר היא מכוח מה? היא לא מכוח התקנון.

כך אנחנו עושים.

בסדר, זו איזו שהיא הסכמה. בהסכמה אפשר לעשות הכל אבל היא גם לא חייבת להיות נושא ראשון על סדר היום. אם זו הצעה לסדר, היא יורדת מהמכסה? מכוח מה היא ההצעה לסדר הזאת?

בשבועיים האחרונים, למשל, זה היה בלי מכסה. זה כדי להשאיר את הכנסת רלוונטית.

זה כמו שבהצעת חוק פרטית שאתה הופך להצעה לסדר. אתה מדבר אבל לא מצביע בסוף, זה הרעיון.

לאי אמון יש משמעות חוקתית.

אבל את יודעת שיש בתקנון, שהצעת אי אמון עברה להצעה לסדר.

הצעת חוק יכול להיות.

נברר את זה כשנגיע להם. כרגע, הניסוח צריך להיות: אי אמון על הווריאציות שלו, אם הופכים אותו להצעה לסדר, אם לא הופכים אותו.

אין להפוך.

מאה אחוז. אם אין אי אמון, יש נאומים בני דקה.

ואז, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג): "יקבע יו"ר הכנסת את סדר היום של הכנסת בהתאם להוראות אלה: (1) בישיבות הכנסת בימים ב' ו-ג' תינתן עדיפות להצעות הממשלה; (2) ישיבת הכנסת ביום ד' תוקדש לדיון בהצעות חוק של חברי הכנסת המובאות לדיון מוקדם ובהצעות לסדר היום; (3) מוצה סדר היום בישיבה שיועדה לדיון לפי פסקאות (1) או (2), רשאי יושב ראש הכנסת להוסיף לסדר היום של אותה ישיבה - -

תסתכלי בעמ' 30 למטה, כשנגיע לאי אמון. גנדי ביקש להפוך הצעת אי אמון של סיעתו להצעה לסדר יום, הממשלה לא התנגדה והצביעו על זה.

אבל מה המשמעות של זה?

זה לא משנה, זה היה.

ירדנה, אני בכל זאת רוצה להעיר: הרי היום, לפי המצב הקיים בתקנון, אנחנו לא מקיימים את הוראות התקנון כשאין לנו הצעות להביע אי אמון בממשלה. לא מקיימים את הוראות התקנון. עכשיו, אם אנחנו מתקנים, לעגן את המצב הזה, זה נראה לי קצת בעייתי.

אז רוצים נאומים בני דקה ביום שני או לא? זאת שאלה.

רוצים שתהיה אפשרות להסב את האי אמון להצעה לסדר, בשביל שבועות כאלה, שפתאום ראש הממשלה נסע לחו"ל.

את זה נסדיר בתוך האי אמון.

אם זה לא יקרה, אז יהיו נאומים בני דקה. זאת אומרת, יהיה סדר עדיפויות: אי אמון, אם לא אי אמון תהיה הצעה לסדר במקום, אי אמון שהפך להצעה לסדר, ורק אם אין את שני הדברים האלה, אז יהיו נאומים בני דקה. זה הרעיון?

בסדר, פשוט צריך להסדיר את ההפיכה של אי אמון להצעה לסדר, אחרת אי אפשר לכתוב את זה.

השאלה היחידה שצריך לשאול כרגע היא כזאת: האם אנחנו את המדרג הזה, בהנחה שכשנגיע לאי אמון נקבע את המדרג הזה, האם שם נכתוב שבמקום האי אמון יבואו נאומים בני דקה ואז אנחנו לא מכניסים את זה כאן או שאנחנו מכניסים את זה כאן.

הצעה לסדר מגיש חבר כנסת, אי אמון מגישה סיעה. אי אמון חייב להיות נדון נושא ראשון והצעה לסדר לא. חייבים קודם להסדיר את המהות. יש הצעת אי אמון של סיעה. מי הופך את זה להצעה לסדר, חבר כנסת אחד? על המכסה שלו, לא על המכסה שלו? זה נושא שאין לו שום הסדרה. אז עכשיו נכתוב שתהיה הצעה לסדר במקום אי אמון כשזה משהו שלא קיים? אפשר לתקן את זה במקביל, אבל אז חייבים לעשות גם את התיקון המהותי בסעיף של האי אמון. להגיד שסיעה רשאית להודיע שהיא מושכת את האי אמון ומבקשת להפוך את זה להצעה לסדר. אם רוצים ליצור את הדבר הזה, אפשר לתקן במקביל את סעיף האי אמון אבל צריך לעשות את זה.

תראו, אני מציע שנשאיר את זה כך, לא ניכנס לנאומים בני דקה. אם אכן נקבע שבמקום אי אמון זה יהפוך להצעה לסדר ואם לא, אפשר יהיה לבקש שיהיו נאומים בני דקה - מאה אחוז.

כן אפשר לכתוב שיפתח בהצעת אי אמון, ואם לא הוגשה – נאומים בני דקה. זה גם מה שקיים היום אלא שלא נוהגים כך.

שלא ייצא שביטלנו את הנוהל בעצם. יבואו ויגידו לנו - -

הרי עובדתית לא עושים, אז אם לא עושים כנראה שהפטנט הזה לא כל כך טוב, לעשות פעמיים נאומים בני דקה יום אחרי יום. אני מציע לשמוע גם מה אומר היו"ר אבל לדעתי, הייתי מוריד את זה ומשאיר את הנושא של אי אמון. כשנגיע לאי אמון, למצוא את הפטנט כדי להפוך אותו לדיון כהצעה לסדר, ואם זה לא קיים, תמיד היו"ר יכול להחליט שהוא רוצה לעשות נאומים בני דקה או משהו, ואז כשנגיע, נצטרך להחליט איך אנחנו מכניסים את האלמנט של דיון בנושא אקטואלי כזה או אחר, כשרוצים להעלות אותו מעכשיו לעכשיו.

נכון, אולי כלי חדש בכנסת.

זה בטוח כלי חדש וצריך לראות איך אנחנו מעגנים אותו. להוריד ולהשאיר את זה בצורה הזאת.

ואז אני חוזרת ל-(ד)(3), אם מוצה סדר היום לפי (1) ו-(2)], של יום ב' ו-ג' או של יום ד', "רשאי יו"ר הכנסת להוסיף לכנסת היום של אותה ישיבה נושאים שיועדו לדיון ביום אחר, ובלבד שתימסר על כך הודעה לחברי הכנסת ושנושאים אלה ידונו לאחר הנושאים שנקבעו לדיון לפי פסקאות (1) או (2)."

השאלה אם לא כדאי לכתוב למען הבהירות, שתימסר אותה החלטה לחברי הכנסת לפחות חצי שעה לפני - -

פה נאזם העיר.

למרות שזה יותר בעייתי מסתם להוסיף, כי זה לקחת נושא שאתה מלכתחילה יודע שהוא יהיה ביום אחר. זה לא להפתיע אותך בנושא חדש.

אתה חייב להודיע לח"כים, כי זה בעצם הצעות לסדר שאתה לוקח אותם ליום של פעילות ממשלה. אז מי יעלה את ההצעות לסדר? מוכרחים להודיע לחברי הכנסת אחרת אתה לא יכול להעלות את הנושא הזה, אתה חייב לתאם את זה אתם ואתה ממילא מודיע להם.

זה לשים הצעות חוק והצעות לסדר ביום שני או שלישי, ונושא שהממשלה מבקשת – ביום רביעי.

אני לא מבין את זה כך. אני חושב שיש אבחנה. בימים שני ושלישי יש עדיפות להצעות הממשלה, שזה אומר שאפשר להביא גם נושאים פרטיים אלא שהנושאים הממשלתיים באים לפניהם כי הם עדיפים. אין קביעה כמו בסעיף 2, ששם נאמר שישיבה ביום ד' תוקדש כולה לנושא הזה. הכלל הוא שביום ד' אין נושאים ממשלתיים. ב-ב' ו-ג' יש קודם ממשלתיים, אבל יש אפשרות להביא גם פרטיים אחריהם. לכן, להבנתי, סדר היום צריך להיות ב-(2) מכיוון שב-(1) זה מובן לחלוטין, זה מכורח המצב אלא אם כן נבטל את הניסוח הזה, של "תינתן עדיפות" ואנחנו נכתוב את שניהם ב"רחל בתך הקטנה".

האמת היא שבהתחלה חשבתי לכתוב: מוצה סדר היום של יום ד', אבל אז דיברנו על כך שלפעמים ביום שלישי עושים יום מיוחד כזה, ושמים שם הצעות חוק והצעות לסדר.

כשאת אומרת "מוצה סדר היום", אני מבין ש"מוצה", מתי אתה ממצה אותו? בסוף הדיון.

אם מותר לי להציע, הרי הניסוח שישנו פה בעצם לקוח ממה שקיים היום, שתינתן עדיפות. אני בעד לעשות האחדה שלו כלומר, לבוא ולקבוע את הכלל שימים ב' ו-ג', בין בניסוח כמו ב-(2) ובין בניסוח ב-(1) הם הימים של הממשלה. היום הנוסף הוא יום של הפרטי ואז, אנחנו נוכל לבוא ולומר שהיו"ר יכול ביום של הממשלה, כשגמרו את סדר היום של הממשלה להעלות דברים פרטיים, וביום של הפרטי להעלות נושאים של הממשלה. אני חושב שזאת המציאות בסך הכל, בסופו של ענין.

בכל מקרה לממשלה יש זכות קדימה בסדר היום.גם ביום רביעי, אם היא רוצה ואז - -

בסדר, אבל לא מבחינת חקיקה ולא מבחינת דברים כאלה. אני חושב שהדיכוטומיה נכונה, רק הניסוח צריך להיות זהה בשני המקרים כי אין אבחנה בפועל ביניהם.

אז אפשר להגיד: ישיבות הכנסת בימים ב' ו-ג' יוקדשו...

כן, יוקדשו להצעות הממשלה. הישיבות ביום ד' יוקדשו להצעות חברי הכנסת וכן הלאה ואז, לבוא ולומר שמוצה סדר היום בישיבה שיועדה לדיון וגו', זה בסדר גמור.

גם פה לא רוצים להגביל עד מתי תימסר ההודעה לחברי הכנסת.

הייתי כותב אז לדיון ביום אחר, בין אם הן הצעות של הממשלה או זה, כי זה צריך להיות ברור. יכולים להגיד לך שזה יכול להיות מיום אחר רק אם זה הצעות ממשלה ביום של הממשלה, ורק אם זה הצעות פרטיות... זה מה שיוצא כי לכאורה אם שניהם יוקדשו לזה ואז אתה רוצה להעביר מיום שלישי ליום שני משהו של הממשלה, אתה יכול אבל אתה לא יכול להביא הצעה פרטית. לכאורה, זה מה שיוצא. נראה לי שאת זה צריך להעביר. אני כן הייתי כותב הודעה של אותו ענין.

פה רוצים להגיד שאם זו תוספת, אז תימסר הודעה לחבר הכנסת לפחות חצי שעה לפני מהלך הישיבה.

מה קורה אם פתאום אתה מקדים הצעת חוק פרטית וחבר הכנסת לא נמצא או לא יכול, לא התארגן?

אתה לא מקדים. תיאורטית, תמיד סדר היום דינאמי.

אתה מקדים ביום. הוא נערך לזה שהצעת החוק הפרטית שלו תעלה ביום רביעי. פתאום, ביום שלישי אתה מודיע - -

אתה מתאם אתו.

אנחנו כותבים: תודיע לו חצי שעה מראש.

באופן עקרוני, אין לו זכות קנויה. גם היום הוא יכול להזיז אותו בלי התרעה בכלל.

אבל בתוך אותו יום. להעביר אותו ימים?

בטח. תיאורטית הוא יכול, מעשית...

קשה לו להחליט להעמיד הצעת חוק פרטית ביום שלישי כי זה ימים של ממשלה, נכון ארבל? אתה גם מתאם עם הממשלה את הנושאים האלה כי זה ימים של ממשלה. בתום הנושאים, אתה יכול להביא בסוף סדר היום.

ברגע שהנושאים הפרטיים מתוחמים למקום אחד, זה ברור.

היום כתוב: "בישיבה שיועדה לדיון בהצעות הממשלה ולא היו לפני הכנסת נושאים שנקבעו על פי הצעותיה, תמשיך הכנסת לדון בהצעות לסדר יום של חברי הכנסת שאושרו לפי סעיף 78 או בהצעות חוק של חברי הכנסת לפי..." וכו'. היום כאילו ממשיכים.

אני חושב שההסדר הזה יותר טוב, הוא ברור. אנחנו לא נקשור לו לגמרי את הידיים...

אז את סעיף קטן (3) ממזגים עם סעיף קטן (1)?

לא, להיפך. מוסיפים שאם זאת תוספת, היא תימסר לחברי הכנסת לפחות חצי שעה לפני תחילת הדיון בה. ואז, בכפוף לג3, שמדבר על זה שימי רביעי יפתחו בשאילתות פתוחות, "יכול שיינתנו בכל אחת מהישיבות".

כשנגיע לפרק השאילתות, שם נגדיר בדיוק את סוגי השאילתות וגם את זמני התגובה, ואם יתנו לנו גם את הסנקציות לאי תגובה במועד.

אתם השמטתם פה את ההודעה על מתן התשובות. אתם תשלבו את זה בפרק של השאילתות? סימנתי לי שזה חסר פה וצריכים את ההודעה הזאת כי היא נעשית היום.

הצטמצמנו רק לשורה שהיא נטו ענין של סדר יום.

היום קבוע ב32(ג), שההוראה שמדברת על יום רביעי, שביום האחרון בשבוע יהיו הצעות חוק והצעות לסדר יום וכולי, לא תחול על שבוע שדנה בו הכנסת בתקציב המדינה. פה מוצע להרחיב את זה מעט אבל גם בהתאם לנוהג, שיו"ר הכנסת רשאי לקבוע סדר יום החורג מהוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד). כל הענין הזה של יומיים ויום, בשבוע שבו לא מתקיימות שלוש ישיבות רגילות של הכנסת, בשבוע שבו דנה הכנסת בהצעת חוק התקציב השנתי או בהצעות החוק הנלוות לה," היינו הסדרים, "ובשבוע האחרון של כנסי הכנסת." בהם אנחנו יודעים שאין הצעות חוק פרטיות.

לא רואה בזה בעיה.

יש פה רבה שיקול דעת ליו"ר הכנסת.

זה ברור. הערות נוספות, דברים שאתם חושבים שצריכים להיות במסגרת הסעיף הזה?

בשבוע הבא אביא את ההמשך.

בשבוע הבא נסיים את כל הצד הטכני שבא לפני השאילתות. בעוד שבועיים.

ארבל, איפה אתם משלבים את כינוס הישיבה הדחופה?

בנוסח, ב-31א.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15:35)