PAGE
12
ועדת החוקה, חוק ומשפט

26.1.2010

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 150

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

שהתקיימה ביום שלישי י"א בשבט התש"ע (26 בינואר 2010) בשעה 10:00

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 107) (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ע-2009,

הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

חברי הוועדה: אורי מקלב – מ"מ היו"ר

עו"ד רביד דקל – ראש תחום עונשין, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נריה מאיר – מתמחה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רפ"ק חיה מימון-שפירא – קצינת תביעות, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד מאיר פוקס – ע' יועץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים

מפקחת דנה צ'רנובלסקי – ע' יועץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד ישי שרון – סנגור חיצוני, סנגוריה ציבורית

עו"ד מורן פרוינד – לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט

עו"ד יעל גויסקי – לשכת עורכי הדין

אלעזר שטרן

דורית ואג

שרון רפאלי

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 107) (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ע-2009,

הכנה לקריאה שנייה ושלישית

בוקר טוב לכולם. זאת הישיבה השנייה שלנו היום. התבקשתי על-ידי יושב ראש הוועדה דוד רותם למלא את מקומו בגלל דיון דחוף שלא היה מתוכנן, ורק הוא יכול להשתתף בו ולייצג את מה שהוא צריך לייצג. אנחנו נשתדל לעשות את מלאכתנו נאמנה בעזרתכם, כמובן. אנחנו מיד ניגש לתיקון חוק העונשין (תיקון מס' 107) (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ע-2009.


משרד המשפטים יציג את החוק.

המוטיבציה לתיקון של מנגנון ההתחייבות להימנע מעבירה שנחשב בה חלק מדרכי ענישה מה שמכונה "הקל בעונשים", נובעת בעיקר ממצבים שבהם הפסיקה הטילה התחייבות שאנחנו רואים בה עונש על מתלוננים ועל עדים. אנחנו חשבנו שהמצב הזה, ככל שהוא מתאפשר בפרשנות של הוראות החוק הוא לא ראוי משום שבית המשפט צריך לענוש רק את מי שעניינו מתברר לפניו בצורה ראויה. זאת המוטיבציה העיקרית לתיקון הזה.

כפי שאפשר לקרוא בהוראות החוק, עלתה שאלה שהייתה תלויה ועומדת בבית המשפט האם ניתן להטיל את ההתחייבות גם במצבים שבהם בית משפט לא מרשיע, אלא קובע שנתבצעה עבירה. יש מנגנון דומה לזה בסעיף 71א רבה לחוק העונשין שמדבר על שירות לתועלת הציבור, ואנחנו קבענו מפורשות שראוי שההתחייבות תלווה גם במצבים שבהם בית המשפט בוחר לא להרשיע משום שהמקרה שלפניו הוא מאוד קל, ועדיין הוא ירצה ללוות את זה בסוג של סנקציה. ההתחייבות היא, למעשה, סנקציה מותלית, אפשר לראות אותה כקנס על תנאי. הנאשם, מי שאינו נדון בפני בית המשפט מתחייב שלא לעבור עבירה, ורק במצב שהוא עובר עבירה עתידית נוספת זה מפעיל את ההתחייבות. כשהוא מתחייב בפני בית המשפט שהוא יעבור עבירה בית המשפט יכול לדרוש ממנו ערובה. ככל שהוא מורשע בעבירה עתידית נוספת אפשר לחלט את הערובה שלו.

יש כאן גם התייחסות למנגנון גביית סכום ההתחייבות שבית המשפט הורה עליה- -

הם מפקידים את הערובה או שזה רק באופן וירטואלי?

לבית המשפט יש שיקול דעת רחב בהקשר הזה. זה לא חייב להיות מופקד.

מדובר רק בנושא של קנס כספי. לא מדובר על מקרה שיש תנאי למאסר. זאת אומרת אין דבר כזה מאסר תלוי ועומד.

בהתחייבות?

יש התחייבות להימנע מעבירה באופן של ימי מאסר או שהיא רק יכולה להיות קנס כספי?

היא יכולה להיות מלווה בסנקציה כספית שמופעלת במצב שבו הוא לא עומד בהתחייבות שלו.

הוא לא מרשיע אותו, אבל נאמר לו שאם הוא יחזור על העבירה הוא יקבל 7 ימי מאסר.

לא, זה מנגנון של מאסר על תנאי.

צריך לעבור הליך.

גם פה העונש הזה מוטל בסופו של הליך. אבל ההבדל בין קנס על תנאי והתחייבות לבין מאסר על תנאי הוא שמאסר על תנאי מחייב הרשעה. פה יש לנו אפשרות להטיל את העונש הזה גם במצב שבו אנחנו בוחרים לא להרשיע את הנאשם, אלא רק לקבוע שהוא ביצע את העבירה.

מה הביא אתכם לשינוי הזה? אנשים התלוננו?

היה מישהו ספציפי אחד שהיה עד במשפט, ובית המשפט בחר להטיל עליו עבירה, והוא גלגל את כל העניין הזה לפתחה של הוועדה הזאת.

הוא היה עד הגנה, עד תביעה?

מתלונן שהעיד.

נקרא לו מתלונן.

יש לי כאן פסק הדין. מדובר במישהו ששמו משה להב. סליחה, משה להב היה נאשם, אני מתנצלת.

כשיודעים את הסיבה שמביאה לתיקון מבינים את העניין. אבל אפשר להמשיך, זה לא עקרוני, רק לידע אישי.

אני יכולה להעביר את פרטי האירוע לייעוץ המשפטי של הוועדה. אבל זה היה מישהו ספציפי שפנה אלינו. אני חושבת שהוא היה מתלונן בתיק.

אז בית משפט חשש שהמתלונן הזה עלול לעשות משהו בעקבות הפסיקה, ולכן אמר שהוא מציע שאם הוא יעשה משהו- -

כן. בית המשפט חשב שהוא צריך לכפות התנהגות הולמת גם על המתלונן אף על פי שהדיון נסב על הנאשם, והוא הטיל עליו התחייבות.


מאז הנוסח שהובא בפני ועדת שרים ופורסם בכחול לא מבטא דרישה של ועדת שרים בהקשר של הנוסח. כמו שאמרתי, אנחנו במצב שבית המשפט קובע שהנאשם ביצע עבירה או שהוא מרשיע אותו, והוא רשאי להטיל עליו התחייבות, וברגע שיש הרשעה בעבירה בשלב יותר מאוחר שהנאשם התחייב להימנע ממנה, בית משפט יכול להורות לו, נוסף לעונש שהוא יכול להטיל בתיק האחר, גם לשלם את סכום ההתחייבות שנקבע בתיק הקודם.

ועדת שרים ביקשה שבמצב שבו הורשע אדם, הוטלה עליו התחייבות, הוא ביצע עבירה נוספת, ובית המשפט הורה לו לשלם את ההתחייבות – אם הוא לא משלם את ההתחייבות, שניתן יהיה להמיר את סכום ההתחייבות גם בימי מאסר. זאת אופציה שנמצאת בחוק העונשין בסעיף 71, ואנחנו בחרנו להחיל על הגבייה של סכום ההתחייבות רק את סעיפים 66 עד 70 שהם לא סעיפים שאפשר לשלוח את הנאשם שהפר את ההתחייבות למאסר. לכן אני מציעה שאחרי שנעבור על הנוסח אבקש להוסיף סעיף שמתייחס לסיטואציה הספציפית הזאת.

אתם לא דורשים להחיל מאסר.

רביד בעצם אומרת שבסופו של דבר התברר שהחלטת ועדת שרים הייתה שכן יש צורך בדבר הזה בניגוד למה שהסברנו. במצב שבו אדם לא שילם אפשר יהיה להטיל עליו מאסר. כיוון שלא רוצים שזה יהיה בדיוק כמו שיש בקנס, רוצים לצמצם את זה יותר: שרק במצב שבו אדם הורשע בעבירה שנייה, לא מצב שנקבע שהוא ביצע את העבירה.

אנחנו נתקן את זה בהקראה.


מי רוצה להוסיף?

אני מהסנגוריה הציבורית. אנחנו תומכים בהצעת החוק. היו לנו רק שתי הערות: ההערה הראשונה מדברת על שימוע האפשרות להטיל התחייבות על נאשם באותם מקרים שבהם הצדדים מגיעים להסכמה שלפיה התביעה תחזור בה מכתב האישום. בתמורה הנאשם מסכים שתוטל עליו התחייבות – זה מעין פרקטיקה שנהוגה במיוחד כשמדובר בנאשמים קטינים ללא עבר פלילי בעבירות לא חמורות או שלא מעוררות עניין לציבור, ובעצם מרחיבה את ארגז הכלים שעומד לרשות הצדדים לנקיטה בהליכים חלופיים להליך הפלילי. זה משהו שאנחנו כולנו רוצים לעודד אותו. הדבר מביא להפחתה של העומס על מערכת המשפט. חשבנו שחשוב לשמר את האפשרות הזאת בחוק בעקבות הערות של סנגורים מהפרקטיקה.

הסוגיה השנייה שהיא פחות קריטית מבחינתנו היא בעקבות הערה של השופט לנדמן – לציין בסעיף 72 לא רק את התוצאה האפשרית של אי הרשעה, אלא גם מתן סמכות. אבל ייתכן שהמקום לבצע תיקון כזה הוא במסגרת פקודת המבחן, ולכן אנחנו לא עומדים על ההערה הזאת.

אבל עכשיו אני שומע גם בנוגע לעניין נוסף, שאנחנו מתנגדים לו בכל תוקף, בעניין האפשרות להטיל מאסר בשל אי תשלום התחייבות. דבר כזה מהווה שינוי מאוד יסודי בחוק- -

זה לא שינוי, זה המצב הקיים.

רק אם הורשע.

זה גם היום.

בסדר. אם הוא יורשע אין בעיה, אפשר להטיל עליו עונש נוסף. אבל בכל מה שקשור לדרכי הגבייה אנחנו מסכימים שזה ייעשה כמו שזה נעשה בקנס, למעט ההוראה שמדברת על הטלת מאסר.

זה גם היום.

אנחנו חושבים שהמצב הזה לא ראוי, וזה המצב המקורי בהצעת החוק, ואנחנו שומעים על זה עכשיו לראשונה.

מישהו רוצה להגיב על הדברים?

אני מלשכת עורכי הדין. גם אנחנו תומכים בהצעת החוק ומברכים עליה. בעניין הסוגיה של המאסר אין לנו התייחסות ספציפית של הלשכה, כי לדעתי או שזה לא הועבר או שלא ידעו, ולכן אני כרגע אתמוך בסנגוריה. יכול להיות שמאוחר יותר רחל תורן, יושבת ראש הפורום, תוכל להעיר הערות קונקרטיות.

אולי תרצו בדברי תשובתכם לחדד את זה – מה היו השינויים? גם אני קיבלתי את זה כהכנה לדיון במתכונת הרגילה.

אני רוצה להעיר למה שישי אמר לעניין האפשרות להטיל התחייבות במצב שבו בוטל כתב אישום, אנחנו התייעצנו לגבי זה וחשבנו שמן הנכון שזה סוג ההוראות שראוי שיוסדרו ויידונו במסגרת הצעת חוק שכבר מונחת על שולחן הוועדה ומטפלים בה עכשיו בעניין הסדר סגירת תיק מותנה. זאת הצעת חוק נפרדת, ומן הראוי שזה יידון באותה מסגרת כי זה חלק מאותו רציונל, ולא לעשות את זה פה בצורה אגבית.

אף על פי שזאת סיטואציה אחרת.

נכון, זאת סיטואציה אחרת- -

דווקא זה לא אגבי כי אנחנו באים ומוותרים פה על החוק.

הרציונל הוא העניין של התנאים ושיקול הדעת שיש לתובע להתנות תנאים במסגרת אי העמדה לדין, ואולי גם במקרה של חזרה מכתב אישום. אנחנו חשבנו שנכון לא לדון בזה במסגרת הזאת, אלא באותה הצעת חוק- -

אם אנחנו משנים ומבטלים את הסעיף הזה, אז מה אנחנו עושים בתקופת הביניים עד שהצעת סגירת תיק מותנה תעבור. אני לא יודע מתי היא תעבור, אני מניח שהיא מונחת על שולחן הוועדה, אבל ייתכן שזה ייקח זמן, זאת הצעה מורכבת.

אפשר שאלת הבהרה? אני לא מבינה מה זה תקופת הביניים. נכון להיום אין לך האפשרות הזאת במצב שבו התביעה חוזרת מכתב האישום.

היום בתי המשפט מפרשים את סעיף 73 בצורה כזאת שמאפשרת להם לעשות את זה, וברגע שאנחנו מבטלים את סעיף 73 אנחנו גם לוקחים מהם את המקור.

אני לא ראיתי.

אני יכול להביא פסיקה ענפה בעניין הזה. יש הרבה מקרים שאנחנו עושים את זה.

בכל אופן אנחנו רשמנו לפנינו שבמסגרת הטיפול בהצעת חוק של הסדר תיק מותנית ראוי שנתייחס לא רק למצב שבו רוצים להגיש כתב אישום ולא מגישים, אלא גם למצב שבו חוזרים מכתב האישום, והתיק ייסגר מחוסר עניין לציבור. זה מצב די דומה משני הצדדים של המתרס. זה עניין של סדרי דין. אני לא סבורה שהמקום הנכון להכניס את זה הוא בחלק הכללי של חוק העונשין שמטפל בדרכי ענישה.

זה נכון, אבל הסנגוריה הציבורית מעלה דבר אחד – שהשינוי שלנו עכשיו מרע את המצב. השאלה אם זה נכון. אני לא יודע כמה זה זמן זה ייקח; מנהלת הוועדה אומרת שזה ייקח זמן, זאת לא שאלה של חודש-חודשיים. אז נגיע למצב שמה שהוא היום הליך שאנחנו מברכים עליו, חושבים שהוא חשוב כדי להגיע להסכמה- -

מכיוון ששמעתי את הטענה הזאת של הסנגוריה רק אתמול אשמח לראות פסקי דין מפרשים את הסמכות של סעיף 73 בצורה כזאת. לפי זה, אפשר יהיה להנחות את הפרקליטות בדרכים מנהליות אחרות, ולאו דווקא לעשות את התיקון בחלק הכללי של חוק העונשין.

אני רוצה להסב את תשומת לבו של אדוני שבמצב שבו חוק העונשין יגיד שכאשר אתה חוזר בך מכתב האישום עדיין בית משפט מוסמך להטיל עונש, זה, בעיניי, זרע פורענות לפרשנות של בית משפט. הרי ממה נפשך? ברגע שהתביעה חוזרת בה מכתב האישום, למעשה, אין - - - והתביעה יכולה לחזור ולהגיש את כתב האישום בשלב מאוחר יותר. ברגע שבית המשפט יטיל עונש על הדבר הזה אני בהחלט יכולה לראות מצבים שבהם בית המשפט ישאל את עצמו האם יש אלמנט של סיכון כפול בעניין הזה; כי הרי הוא חזר בו מכתב האישום, ונכון שהוא בוטל – לא בוטל- -

בוטל. זה מכורח הסכמת הצדדים. הכול בהסכמה, אז אין כאן עניין של סיכון כפול, זה בכלל לא עולה. אין סיבה שהתביעה תגיש את כתב האישום מחדש אחרי שהיא הסכימה לבטל אותו ולהטיל התחייבות. זה חלק מה"הסדר".

יש הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה מ-2006 שאסרה על רשויות התביעה לסיים הליך כזה בדרך של חזרה מכתב אישום בהתניה של התחייבות. לא נוהגים בפרקטיקה הזאת, ויש גם פסקי דין שבכלל לא קיבלו את האפשרות הזאת להטיל התחייבות ללא הרשעה, אז בטח שלא לחזור מכתב האישום. יכול להיות שיש פסקי דין הפוכים, אבל יש גם פסקי דין הפוכים לעמדה הזאת. בכל מקרה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה היא הפוכה.

ובמקרה של הסכמה על אי הגשת כתב אישום?

זאת הצעת החוק הזאת.

הסנגוריה הציבורית אומרת שעכשיו גם את המקרה הזה אי אפשר יהיה לנצל ברגע שמבטלים את הסעיף הזה.

אבל ממילא יש הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה - -

לחזור מכתב האישום. כאן אנחנו מדברים על אי הגשת כתב אישום.

כשלא מגישים כתב אישום אני יודעת שיש פרקטיקה שהתביעה משתמשת בה; בתקנות העמדת עבריינים במבחן אפשר לנקוט כל מיני הסדרים שדומים להתחייבות.

וזה קיים. זה לא מבטל את זה.

זה קיים. זה לא משהו מסודר, ועל הרקע הזה באה הצעת חוק של סגירת תיק מותנית.

כולל התחייבות למניעת עבירה?

כן.

למיטב ידיעתי, זה נעשה על דרך סעיף 73. אני לא רואה מקור סמכות אחר לתביעה לעשות את זה.

אבל ממילא התביעה לא יכולה לעשות את זה.

אבל היא עושה את זה. ההנחיות אוסרות את זה.

ממה שאני מכיר, כמו שרביד אומרת, חוזרים מכתב האישום ומכניסים אלמנט של התחייבות ולפעמים רכיבים נוספים. אני יכול להביא מקרים כאלה, בעיקר בנוער.

הדברים נעשים מדי יום ביומו.

לא מדובר במקרים רבים מכיוון שמדובר בדרך כלל במקרים של קטינים ללא עבר פלילי.

אני רוצה לברר את זה, אבל אני לא רוצה לעכב את זה. אנחנו נראה פרקטית איך אפשר להתקדם, ויחד עם זה נעשה גם בירורים כדי לעשות את זה כדי שלא תצא תקלה תחת ידינו.

ככל שהסנגוריה אומרת שיש פרקטיקה של התביעה שמנוגדת להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הייתי רוצה לראות שיש באמת מקרים כאלה; לראות בכמה מקרים מדובר. יכול להיות שיש סטיות שלא אמורות להיות, אבל בסך הכול זאת פררוגטיבה של התביעה לבקש מבית המשפט למשוך את כתב האישום. זה הליך שבמידה רבה הוא בשליטתה של התביעה, ואם התביעה פועלת בניגוד להנחיות ראש התביעה הכללית, זה משהו שלא אמור לקרות. לכן השינוי שהסנגוריה מבקשת לעשות לא הייתי חושבת שצריך לעשות אותו.

כבר דיברנו על כך שאנחנו לא עושים את השינויים במסגרת הזאת. מה שאני רואה כאן הוא שתהיה פגיעה. אם זה הליך שמתקיים, והוא תקין - -

הוא לא תקין, זה העניין. זה בניגוד להנחיות.

אני לא יודע בדיוק מה ההנחיה, אבל אני מניח שהתביעה פועלת לפי ההנחיות. אני לא חושב שיש כאן משהו מובנה. אני יוצא מהנחה שהכול בסדר, ואם הסנגוריה אומרת שזה כן קיים, ואנחנו במחי יד נבטל את הדבר הזה עד תקופת הביניים, שזאת תקופה לא קלה – השאלה אם אנחנו לא עושים כאן עוול. אם זה בניגוד להנחיה יכול להיות שהוצף כאן דבר שלא נעשה כדין, וזה אולי צריך לשמש לנו זרז לתהליך החקיקה שנמצא עכשיו על השולחן. אבל אתם גם מדברים על הנחיה של היועץ המשפטי, וזה לא לנגד עינינו, אנחנו לא יודעים על מה מדובר. זה גם דבר שנמצא כאן בחלל. הסנגוריה הציבורית בכל מקרה אומרת שהפרקטיקה כן קיימת- -

אני לא הייתי רוצה שתעוגן בחוק פרקטיקה שהיא הליך שהיועץ המשפטי לממשלה חושב שהיא לא נכונה.

זה נכון. אבל הרי גם את לא היית מודעת לכך. יש כאן דברים שנאמרים פה, ואנחנו לא מכירים ולא רואים לנגד עינינו. מצד שני אנחנו יודעים שיש פרקטיקה כזאת שהיא מיטיבה וחשובה וגם ראויה.

אני לא יודעת.

בכל אופן הסנגוריה הציבורית אמרה כך, ואף אחד לא מנע ממנה להגיד שזה דבר חשוב, ולו רק כדי למנוע סחבת או להקל את ההליכים. אבל לגופו של הדברים, זה כנראה, גם הליך חשוב – עובדה שיש הצעת חוק שמונחת. היא באה להסדיר את זה.

הצעת החוק מסדירה את השלב שלפני הגשת כתב אישום. הפרקטיקה שהסנגוריה מדברת עליה היא בביטול כתב אישום, ויכול להיות שבעניין הזה השאלות הן קצת שונות.

אבל הוא אומר שגם הפרקטיקה של אי ההגשה נופלת היום מכיוון שמסתמכים- -

- - -

זה לא.

אנחנו מסכימים שבעניין אי הגשת כתב אישום זה משהו שראוי להתייחסות במסגרת התזכיר - -

במקרה שמבטלים כתב אישום.

יש שתי הנחיות כאלה. הייתה הנחיה גם ב-2003 וגם ב-2006 של היועץ המשפטי לממשלה שאמרה שאי אפשר לחזור מכתב אישום ולסיים את זה בהתחייבות. אתמול עשיתי בירור עם ראשי יחידות התביעה, והם אמרו לי שגם כשמסיימים הליך בהחלטה שהאדם ביצע את העבירה, אבל ללא הרשעה והתחייבות, גם בזה הם משתמשים במשורה וכפוף לקבלת אישור של ראש יחידת התביעות, ורק בעבירות מסוימות וקלות. אז הפרקטיקה של משהו הרבה יותר חמור לא ידוע לי, וזה בניגוד להנחיות.

זאת בדיוק הסיבה שלדעתי, לא נכון להכניס את זה בשלב הזה לחוק העונשין. אנחנו רואים שזה דבר שדורש בירור. אנחנו צריכים לברר את העמדה של התביעה הכללית גם ביחס לתיקון שנרצה להכניס בסגירת תיק מותנית. יכול להיות שהתביעה הכללית תגיד שבמצב הזה שחוזרים מכתב אישום לא ראוי להפעיל את הכלי הזה. לכן ככל שזה לא לובן ולא חלק מהצעת החוק הממשלתית, אני מבקשת מאוד לא להכניס את זה.

בסדר גמור. אנחנו ניגש לשלב ההקראה.

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 107) (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ע-2009

החלפת סעיף 72
1. בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק העיקרי), במקום סעיף 72 יבוא:

התחייבות להימנע מעבירה

72. (א) בית משפט שהרשיע אדם רשאי, נוסף על העונש שהטיל,

לצוות שהנידון ייתן התחייבות להימנע מעבירה בתוך

תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלוש שנים.

(2) קבע בית המשפט שהנאשם ביצע עבירה אך לא הרשיעו,

רשאי הוא לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע

מעירה בתוך תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על

שנה אחת.

(3) התחייבות כאמור בסעיף זה תהיה בסכום שלא יעלה על

סכום הקנס שמותר להטיל בשל העבירה שבה הורשע

הנידון או שנקבע שביצע אותה, לפי העניין, ותהיה

בערבים או בלי ערבים, הכול כפי שיצווה בית המשפט."

וכשהוא לא הורשע, מה המדד לקנס? העבירה שדיברו עליה.

העבירה שנקבע שביצע אותה. הוא לא הורשע, אבל נקבע שהוא ביצע את העבירה.

2. סעיף 73 לחוק העיקרי – בטל.


3. בסעיף 74 לחוק העיקרי, במקום "לפי סעיפים 72 או 73" יבוא "לפי סעיף 72".


4. בסעיף 75 לחוק העיקרי, במקום "לפי סעיפים 72, 73 או 74" יבוא "לפי סעיפים 72 או

74".


5. במקום סעיף 76 לחוק העיקרי יבוא:


גביית סכומי התחייבות

76. התחייב אדם לפי סעיף 72 להימנע מעבירה, ולאחר

מכן בית המשפט הרשיעו בעבירה שהתחייב להימנע

ממנה או קבע כי הוא ביצע את העבירה כאמור אך לא

הרשיעו, יצווה בית המשפט שהרשיע או שקבע כאמור,

על תשלום סכום ההתחייבות; לא שולם סכום

ההתחייבות יהא דינו של סכום זה כדין קנס ויחולו

עליו הוראות סעיפים 66 עד 70."

זה הסעיף שאנחנו מבקשים לתקן אותו. אנחנו מבקשים לסמן את מה שהקראתי עכשיו כסעיף קטן (א). אנחנו מבקשים להוסיף את סעיף קטן (ב) שזאת לשונו:

"הורשע אדם ולא שולם סכום ההתחייבות שהורה בית משפט לשלמו, לפי הוראות סעיף קטן (א), יחולו לעניין גביית סכום ההתחייבות גם הוראות סעיף 71 לחוק".


זאת הסיבה שהסברתי קודם.

אולי כדאי להוסיף: "הורשע אדם בעבירה שממנה- -

אבל אני מפנה לסיטואציה של סעיף 76.

תקריאי את זה שוב, בבקשה.

"הורשע אדם בעבירה שבית המשפט הטיל בגינה התחייבות להימנע מעבירה, ולא שולם סכום ההתחייבות שהורה בית משפט לשלמו, לפי הוראות סעיף קטן (א), יחולו לעניין גביית סכום ההתחייבות גם הוראות סעיף 71 לחוק".

6. בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, בסעיף 1, בהגדרה "חוב", בפסקה (5א), במקום "בסעיפים 72 או 73" יבוא "בסעיף 72".

זה תיקון טכני של התאמה.

סעיף 6 נשמט מהנוסח הלבן, נכון?

כן.

אנחנו יכולים לברך על המוגמר.

אנחנו מצביעים פה אחד. אושר פה-אחד.

אנחנו מודים לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-10:30