PAGE
20
ועדת הכנסת

19.1.2010


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 65

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, ד' בשבט התש"ע (19 בינואר 2010), שעה 13:00

הצעות לתיקון תקנון הכנסת

חברי הוועדה: היו"ר יריב לוין – היו"ר

רחל אדטו

זאב אלקין

אחמד טיבי

ליה שמטוב

ירדנה מלר-הורביץ

- סגנית מזכיר הכנסת

רונית חייקין-יעקובי

- מנהלת סיעת מרצ-יחד

אתי בן-יוסף

ארבל אסטרחן

יפה קרינצה

אני פותח את הישיבה. אנחנו ממשיכים בנושא של התקנון. בעקבות הדיון בישיבה הקודמת נערכו מספר תיקונים, נעבור על השינויים שביצענו ונמשיך לסעיפים הבאים. בבקשה.

הנוסח שמונח בפניכם כולל כבר את ההערות שקיבלנו בישיבה הקודמת, בעקבות הישיבה הקודמת ועוד כמה דיונים פנימיים שהיו לנו.

העמוד הראשון בא לתקן סעיף שהוועדה כבר עסקה בו ושהכנסת כבר אישרה אותו, סעיף שעוסק בתפקידי יו"ר הכנסת. סעיפים 24, 24 ו-26 הנוכחיים הם היום נפרדים מהפרק של תפקידי יו"ר הכנסת והוועדה סברה שיש מקום לשלב את זה. לכן מוצע שבתפקידי יו"ר הכנסת יוכנסו שני סעיפים קטנים חדשים. אחד מהם מדבר על תקציב הכנסת. דברנו כבר בישיבה הקודמת על כך שהסעיף שקיים היום בתקנון, סעיף 25, לא מדויק ולא משקף את מה שקורה. הוא אומר שהיו"ר יביא לאישור ועדת הכנסת את הצעת התקציב השנתי והוא אחראי לביצועו. זה שהוא אחראי לביצועו זה נכון, אבל הוא לא מביא את זה לועודת הכנסת אלא לוועדה המשותפת, ופורמלית לא בדיוק הוא מביא כי זו הצעת חוק ממשלתית, ובעצם הממשלה מביאה אותה. אמנם היו"ר מציע שינויים וכו', אבל לא הוא מביא את זה. הוא עוסק בזה אחרי הקריאה הראשונה. לכן מוצע פה נוסח שנראה לנו מדויק יותר, וזה נכנס בתוך תפקידי יו"ר הכנסת.

"[25].יושב ראש הכנסת אחראי על הכנתו וביצועו של תקציב הכנסת; אושרה הצעת התקציב השנתי של הכנסת בקריאה הראשונה במסגרת הצעת חוק התקציב השנתי, תועבר לדיון בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים האמורה בסעיף 11(ב) לחוק יסודות התקציב; ההצעה תובא לקריאה השנייה ולקריאה השלישית במסגרת הצעת חוק התקציב השנתי."

כלומר,ברור מפה שהוועדה המשותפת היא שמאשרת את זה, אבל אחר כך זה מובא יחד עם כל חוק התקציב. הסעיף הקטן הנוסף שמוצע להוסיף בתפקידי יו"ר הכנסת, גם הוא קצת שונה מהנוסח בישיבה הקודמת. מוצע לקבוע כי: "(ג1) יושב ראש הכנסת אחראי על מינהל הכנסת ועל מזכירות הכנסת ויפעילם באמצעות מנכ"ל הכנסת ומזכיר הכנסת בהתאמה."

למה חשוב להכניס את זה?

בישיבה הקודמת דובר על כך שאפשר להסתפק בסעיף שאומר שיו"ר הכנסת אחראי על מינהל הכנסת.

לדוגמה, העניין של מנכ"ל הכנסת. היתה תקופה שלא היה מנכ"ל, אחר כך נכנס, אולי יבוא פעם יו"ר כנסת שיחליט שהוא לא צריך, ופתאום לפי התקנון הוא מחויב שיהיה מנכ"ל.

אני רוצה לשאול את יושב ראש הוועדה. קיבלנו זימון לישיבה הזאת אתמול.

ביום רביעי.

ישיבות התקנון מתקיימות תמיד ביום שלישי בשעה 13:00, כך הודעתי כאן מספר פעמים כדי שלא תהיינה הפתעות, כולל בשיחה אישית עם יושבת ראש סיעת קדימה, שגם הפניתי את תשומת ליבה וביקשתי שיהיה מעקב אחרי העניין הזה.

אני מקבלת את זה. זה בסדר לקבוע את היום והשעה,גם אני נהגתי כך כשהייתי יושבת ראש ועדת הכנסת, אבל אני מבקשת להפיץ את החומר לא יום לפני, אם אפשר. אם אתה קובע ויודע, אז כפי שמודיעים על זה ביום רביעי מה יש על סדר-היום של הכנסת שבוע לאחר מכן, אז מראש להודיע נושאים. אני מוכנה שתכניס גם סעיף של "שונות", אם תמצא משהו דחוף, אבל לפחות - --

אל"ף, החומר הזה כבר הופץ כי זו ישיבה שלישית שאנחנו דנים בעניין הזה. מה שמונח בפניכם הוא למעשה מה שהיה בישיבה הקודמת, פלוס שינויים שהם תולדה של הדיון שהיה בישיבה הקודמת. זאת אומרת, מה שמונח כאן הוא לא משהו חדש אלא משהו שהונח שלוש ישיבות, פלוס שינויים שהם תולדה של הערות שהיו בישיבה הקודמת. תמיד את הנוסח הראשוני אנחנו מוציאים כמה ימים קודם. במקרה הזה, מכיוון שאלה התאמות ושינויים שהם תוצאה של הישיבה ואז שומעים את דעת יו"ר הכנסת, התהליך לוקח לפעמים כמה ימים עד שאנחנו יכולים להכין את הנוסח המעודכן, על פי מה שנדון בישיבה הקודמת ולא משהו שהוא הפתעה ומובא לכאן יש מאין.

אני מסכימה עם העמדה של זאב, שאומרת שעד הכנסת הקודמת לא הייתה סיטואציה שבה יש מנכ"ל, וזה נתון לשיקולו של היושב ראש לראות, אולי הוא באמת ימצא איזה סופרמן שיכול למלא את שני התפקידים בו-זמנית. לכן, אני חושבת שאם זה לא קריטי, אם אפשר לוותר ולסגור את זה באמירה שיושב-ראש הכנסת אחראי על מינהל הכנסת - - -

אז נשאיר את המזכירות.

אזכיר שסעיף 24 לתקנון הנוכחי אומר שלכנסת תהיה מזכירות שתעבוד בפיקוחם של יו"ר הכנסת והסגנים.

אז אפשר שיושב ראש הכנסת אחראי על מינהל הכנסת ועל מזכירות הכנסת. זה בסדר, ירדנה?

כן.

התווסף סעיף של תפקידי יושב ראש הכנסת, שהוא יכול להסמיך את סגניו ולהעביר להם מסמכויותיו. יובהר שזה לא חל על הכנת התקציב ולא על האחריות על המינהל והמזכירות. אלה תפקידים של היו"ר בלבד.

מה קורה אם אנחנו נקלעים לסיטואציה של מחלה ונבצר מהיושב ראש להיות נוכח כשהכנסת אמורה להגיש תקציב? מה קורה, אם מישהו מקרב סגניו לא יכול לעשות את זה?

דוגמה נוספת. קרה כבר שיו"ר הכנסת נאלץ להיכנס לנעליו של הנשיא. כשזה קרה יו"ר הכנסת תפקד חלקית כיו"ר הכנסת, אבל חלק גדול מאוד מהדברים הועבר לסגנים.

ניהול הישיבות הועבר לסגנים. כזכור, בפרק שאושר הכנסנו סעיף שכשהוא מכהן כנשיא בפועל הוא לא ינהל ישיבות, אבל הוא ממשיך להיות יו"ר הכנסת. "בכהונתו כנשיא בפועל לא ינהל יו"ר הכנסת ישיבות הכנסת, אלא אם כן החליטה ועדת הכנסת אחרת". כל יתר הסמכויות בוודאי נשארות בידיו.

ברור שהן נשארות, אבל פה זה מחייב אותו לעסוק בזה באופן אישי. השאלה היא אם זה מתחייב.

לגבי נבצרות מטעמי בריאות יש לנו תשובה בחוק היסוד, שיש לנו סגן שמכהן כיו"ר בפועל ואז בוודאי שיש לו את כל הסמכויות של היו"ר. אבל זו ממש היעדרות, לא שפעת. יש נבצרות.

אם יש אמירה שמסדרת את העניין הזה - אז בסדר.

אנחנו עוברים לחלק ג', עבודת הכנסת. חלק מהסעיפים כבר נדונו בישיבה הקודמת, ואגיד בדיוק מה. סעיף 1, על מועדי כנסי הכנסת הוועדה ראתה אותו כלשונו בפעם שעברה ולא היו בו שינויים. אותו דבר סעיף 2(א). בסעיף 2(ב) הוכנס שינוי, בעקבות הערה של חבר הכנסת אלקין בישיבה הקודמת. הנוסח שדובר עליו בפעם הקודמת היה שהיו"ר, באישור ועדת הכנסת, רשאי לשנות את זמניה של ישיבה, לבטל ישיבה ולקבוע ישיבה נוספת. אם באחד הימים האמורים בסעיף קטן (א) – כלומר, ימים ב', ג', ד' - ואם ביום חול אחר. אז נשאל מה זה יום חול והאם יום שישי זה יום חול. אז הוצע להוסיף פירוט: ואם ביום אחר, שאינו יום שישי, יום שבת או מועד ממועדי ישראל המפורטים בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שזה ממש החגים.

זה פירוט שקיים כבר במקום אחר. הוא לקוח משם.

נכון.

יום ראשון זה של הנוצרים. זה חשוב.

דובר על כך בישיבה והוחלט לא לכלול את יום ראשון.

הוא נקרא יום חול. את כותבת פה "מועדי ישראל", ויום ראשון הוא לא של מועדי ישראל.

יום ראשון הוא לא שבתון, כבר דיברנו על זה בישיבה הקודמת. יום ראשון אצל הנוצרים הוא לא שבתון, זה לא אותו דבר. לא נקבע כי אז אולי נתחיל גם עם מוסלמים ואולי נכניס גם את חגים, ולא נגמור. לקחנו את הכלל שקיים בחוק היום. לא המצאנו משהו מרחיב, ואני חושב שככה נכון.

סאדאת הגיע ביום ראשון, אז התכנסה ועדת הכנסת ונתנה אישור.

רבותיי, בכל מקרה הכלל הוא שהישיבות הן בשני, שלישי ורביעי, וכל חריגה ממנו מחייבת אישור של ועדת הכנסת. זה ברור.

אגיד רק מה זה אומר. מועדי ישראל המפורטים הם שזה לא יהיה ביום שישי, שבת, שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות.

למה לציין שישי-שבת? הרי בכל מקרה אין כנסת.

כי זו ישיבה נוספת.

אבל לא צריך שישי ולא שבת.

אני אומרת שאם אתם לא שמים את יום ראשון אז גם לא שישי ושבת, כי בוודאי שלא יהיה בשישי-שבת. הערתי גם בישיבה הקודמת שאני חושבת שיום ראשון כן חשוב, בגלל הנוצרים - או שאתם עושים הכול או שלא עושים כלום.

יום ראשון זה לא יום שבתון בשבילם.

אנחנו לא מדינה נוצרית. הנוצרים הם מיעוט קטן פה. אם נתחיל ללכת לכל קבוצה של 100,000 תושבים ולהתאים את עצמנו ללוח החגים והחופשות שלה לא נגמור עם זה. לא צריך להגזים.

שבת זה שבת, למה לכתוב "שבת"? הרי אין כנסת ביום שבת ולא ביום שישי, אז או שכותבים הכול או שלא כותבים בכלל.

יותר טוב לא לכתוב בכלל, כי זה יהיה תקדים - - -

יום ראשון לא בא בחשבון, לא יכול להיות גם.

ירדנה טוענת שעדיף שלא יהיה בכלל.

אז מה אנחנו כן כותבים? "ואם ביום אחר ש - - -"?

שאינו יום מועד.

מועד ממועדי ישראל, לפי המפורט בסעיף 18א.

מה עם יום שבת?

זה ברור לכולם, שבת זה שבתון. אם פרצה מלחמה - - -

למלחמה יש לנו את (ג).

בסדר, אפשר להוריד ימי שישי ושבת.

ואם ביום אחר, שאינו מועד ממועדי ישראל. רק אזכיר שההוראה האחרת שיש לנו, לגבי כינוס ישיבת הפתיחה של הכנסת – זה תיקון שנעשה אחרי שהכנסת ה-17 התכנסה בחול המועד - שם נקבע משהו רחב יותר: שהכנסת לא תתכנס לישיבתה הראשונה ביום שישי, יום שבת, מועד ממועדי ישראל - כפי שהקראתי - וערביהם, חול המועד, יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות ותשעה באב. שם זה כמובן רחב יותר, כי זו ישיבה חגיגית.

את מזכירה את הסעיף הזה, וזה בסדר.

לא, לא מתייחסים לסעיף הזה. צריך לזכור שסעיף 18א(א) לא מדבר על שישי ושבת, הוא מדבר רק מה הם המועדים.

הוא אומר: שבת ומועדי ישראל.

כשאנחנו כותבים: מועד ממועדי ישראל המפורטים בסעיף 18, אנחנו מתייחסים רק למועדים, לא לשבת.

אבל ברור שבשבת אין.

בסדר גמור.

על פסקה (2) דובר בישיבה הקודמת, שהיו"ר רשאי לקבוע הפסקה במהלכה של ישיבה.

פשוט ניסינו להכניס את הדברים כמו שהם מתבצעים בפועל.

סעיף קטן (ג) טרם נדון בישיבה הקודמת כי הוא בהמשך הנוסח, ועכשיו הקדמנו אותו. הוא מדבר על משהו דחוף. היום זה קיים בסעיף 31א לתקנון: "יושב ראש הכנסת, באישור ועדת הכנסת, רשאי בראותו כי התרחש אירוע בעל חשיבות יוצאת דופן, לכנס את הכנסת לישיבה דחופה החורגת מסדר היום השבועי לשם דיון באירוע האמור. הוא יקבע את מסגרת הדיון בישיבה זו".

דווקא פה הייתי מאפשרת את העניין של הימים, בניגוד לסעיף הקודם. פרצה לך מלחמה ביום שבת בצהרים, את לא יכולה לכנס במוצאי שבת את הכנסת למסור הודעה?

פה אין את ההגבלה.

אין הגבלה, אז למה להכניס את ההגבלה? את מציעה לציין את התאריכים כדי להכניס איזושהי הגבלה.

שלא יגידו לו שאי-אפשר לכנס, כי היום שבת ובשבת לא מכנסים.

אפשר, זה בדיוק העניין.

אם את לא מציינת זה ברור.

גם לא צריך אישור ועדת כנסת, כפי שהיה בסעיף (ב), אלא רק התייעצות עם יו"ר ועדת הכנסת.

זה מקרה חירום.

למה לא להגדיר את זה תחת מקרה חירום? נניח שיש מצב שבו יושב ראש כנסת לא פועל בתיאום עם הממשלה ועושים הפיכת חצר.

אז נוסיף: אירוע בעל חשיבות יוצאת דופן, המחייב לכנס את הכנסת לישיבה דחופה. זה בדיוק ברוח הכיוון שאת מציעה.

מתי חייבים לכנס את הכנסת? נגיד שפורצת מלחמה - - -

הייתה רעידת אדמה, פרצה מלחמה, קרתה קטסטרופה. כל אחד מהם.

אני סומכת על שיקולו של יושב ראש הכנסת, שחושב שזה אירוע שמחייב לכנס את הכנסת.

כן, זה בסדר.

זה לא שהיושב ראש שיחשוב שמשהו אישי הוא בעל חשיבות ציבורית רבה. לא צריך את המילה "לדעתו", כי אז זו דעתו בלבד. אם אומרים "מחייב", זה יותר רחב, יותר ציבורי.

אבל החובה היא לא אובייקטיבית.

אם את כותבת "מחייב" זה הופך את זה ליותר אובייקטיבי מאשר המילה "לדעתו". "לדעתו" זה ממש אובייקטיבי.

לדעתי זה נכון. מחייב זה משהו הרבה יותר רחב.

זה לא מחייב על פי דין. זה מחייב. זה לא שאנחנו תוחמים אותו לאיזו הוראה - - -

כשכותבים "מחייב" זה נכנס למבחן של סבירות, מה סביר בתור "מחייב". כשאומרים: "מחייב לדעתו" זה לא סבירות, זו דעתו ואז יש ויכוח על דעתו.

אני מסכים. אני חושב שזה מגדיר למה הכוונה בצורה ברורה.

סעיף (ד) גם לא נדון בישיבה הקודמת. הוא מתייחס לסעיף 58 היום. "יושב ראש הכנסת רשאי לקבוע ישיבה לציון מאורע, והוא יקבע את זהות הדוברים בה ואת סדרי הדיון." יש בהמשך התייחסות לישיבות שבהן יש מוזמנים מחו"ל.

הרי הוא קובע הכול, אז למה להוסיף את זהות הדוברים?

כשיש ישיבה על חקיקה הוא לא קובע את סדרי הדיון. הם קבועים בתקנון.

הרי יש מקומות שאת קובעת שכך וכך תהיה מכסה סיעתית - - -

חקיקה זה לא אירוע.

להבהיר שיש לו את הסמכות לקבוע. סעיף קטן (ה) הוא סעיף חדש שלא קיים היום בתקנוןוגם עוד לא נדון פה, אבל הוא בא לעגן משהו קיים. "בכל מהלך ישיבה של הכנסת יהיה נוכח לפחות אחד משרי הממשלה".

יש פה שני דברים. אחד, זה בא לעגן את מהלך התורנות של השרים. זה לא קיים בתקנון.

לא קיים, וגם תשימי לב שכתוב "בכל מהלך הישיבה". אני חושב שזה דבר נכון וחשוב.

אני חושבת שאנחנו צריכים להבליט את המילה "לפחות".

נשאיר משהו לבאים אחרינו בעניין הזה.

על סעיף 3 דובר בישיבה הקודמת והוא גם זהה לסעיף 34א הקיים היום. סעיף 4 הוא סעיף שהוועדה התחילה לדון בו בישיבה הקודמת ולא סיימה. סעיף קטן 4(א) נדון, ואז התעוררו שאלות לגבי חקיקה בפגרה. אזכיר שהוא מדבר על כינוס בפגרה, דבר שמוסדר היום בסעיף 37 לתקנון. כזכור, חוק הכנסת אומר שבתקופת הפגרה ניתן לכנס את הכנסת לפי דרישת הממשלה או 25 חברי כנסת. ההשלמה, לישיבות שהן לפי דרישה של חברי הכנסת, מצויה בתקנון. אגב, אין כל השלמה לגבי ישיבות בדרישת הממשלה, לכן ברור שהממשלה יכולה לבקש לדון בכל דבר שהוא, בין אם זו חקיקה פרטית או ממשלתית – כל דבר.

מה קורה כאשר 25 חברי כנסת מבקשים לכנס? מה שמוצע הוא כך: "עשרים וחמישה חברי הכנסת הדורשים לכנס את הכנסת בתקופת פגרת הכנסת, בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק הכנסת, רשאים לפרט בדרישתם נושא אחד או שני נושאים לסדר היום; יושב ראש הכנסת יעמיד את הנושאים על סדר היום, כהצעות לסדר היום."
זה ההסדר שקיים היום. בישיבה הקודמת דובר האם להתייחס לחקיקה, ודובר על כך שזה משהו מאוד נדיר שיש חקיקה פרטית בפגרה. הרעיון הוא שיש פגרה, שיושבי ראש הוועדות יודעים שהם לא אמורים לקדם חקיקה בפגרה וחברי הכנסת, לא תמיד כולם נמצאים. היו כל מיני מחשבות על רוב מיוחד או רק מקרים מיוחדים או אישור ועדת הכנסת. ראינו גם בישיבה הקודמת שהיו מעט מאוד תקדימים לחקיקה בפגרה, וכעת זה הנוסח המוצע.

הרי הצעות לסדר היום מאושרות בנשיאות - - -

זה הצעות רגילות, זה לא יחייב נשיאות.

בפגרה אין נשיאות. בפגרה יש 25 חתימות של חברי כנסת.

אני לא רוצה להגביל את האופוזיציה. אני רוצה לתת להם אפשרות לקבוע את הנושאים.

אבל זה לא בנשיאות. בפגרה אין נשיאות.

השאלה היא האם לא צריך לקבוע מצב שבו יש פגרה, ונניח שיהיו יותר משתי הצעות כאלה - - -

אם יש לך 50 חברי כנסת אז אין בעיה.

להיפך, רצינו להוסיף פה שבכל הצעה יהיו שני דוברים ולא אחד. להגדיל, שאם כבר מתכנסים שתהיה אפשרות לדבר.

כאשר חברי כנסת מבקשים דיון בפגרה הם מבקשים שני נושאים כהצעות לסדר היום. "משדרשו אותם 25 חברי כנסת לכנס את הכנסת, אין הם יכולים לבקש להוסיף נושאים לאותה ישיבה, אולם רשאי יו"ר הכנסת, לפי בקשתם, לשנות את הנושא שפירטו בדרישתם". כאן יש הערה בעקבות דברים שנאמרו בישיבה הקודמת, על-ידי רונית חייקין-יעקובי.

מה זה לבקש להוסיף נושאים?

הם לא יכולים לבקש עוד נושאים. מבהירים שהם יכולים שניים. כך כתוב גם היום.

מה התוספת?

התוספת היא על 36 שעות לפני תחילת הישיבה.

למה אנחנו צריכים להקשות? אם במהלך 36 השעות לפני הישיבה רוצים לשנות את הנושא?

בואי ניקח את המצב הרגיל היום. עלו הצעות לסדר, אושרו בנשיאות ביום שני, הן נידונות ביום רביעי as is. זה יותר מ-36 שעות. אמרנו שעושים כינוס מיוחד בפגרה, לכאורה ההיגיון אומר שניתן יותר זמן התארגנות. היה פה דיון, בהתחלה חשבנו לעשות שלושה ימים - 72 שעות - היו דעות ל-24 שעות. קבענו קו גבול של 36 שעות, שהוא סביר, שהוא מאפשר לממשלה איזושהי התארגנות. הוא הגיוני, כי אין היגיון שבעוד שבמהלך העניינים הרגיל יש לה התארגנות של יומיים, בפגרה יוכלו להפתיע אותה בהתראה של שעה.

מה הוחלט בנושא של המחויבות - - - ?

לרדת מזה. היה רעיון, שאני רציתי אותו, לחייב מינימום של נוכחות, שאם אנשים חתמו על הכינוס הם גם יגיעו ולא יריצו את האחרים. מהרבה מאוד סיבות החלטנו לרדת מזה, בין היתר משום שקשה למצוא מנגנון נכון לאכיפת העניין הזה.

גם אנחנו היינו בסרט הזה.

וגם מה נחשב היעדרות מוצדקת ומה לא.

הדבר היחיד הוא לומר לציבור כל פעם מחדש שמי שחתם לא נמצא. אין עונש יותר גדול מזה שהציבור יראה את זה ויפנים את זה.

אני רוצה להזכיר שאין פה הגבלה על יו"ר הכנסת מתי הוא צריך לכנס את הכנסת כשיש דרישה, לא דרישה של חברי הכנסת ולא של הממשלה. לכן יכול להיות מצב שחברי כנסת דורשים לכנס את הכנסת, נותנים שני נושאים, אבל יו"ר הכנסת, משיקולים שונים, מחליט לכנס את הכנסת רק אחרי שבועיים או שלושה. לכן הוצע פה העניין של האפשרות לשנות את הנושא. הוא יוכל, לפי בקשתם, לשנות את הנושא, ובלבד שביקשו זאת לפחות 36 שעות לפני פתיחת הממשלה, כדי לאפשר לממשלה וליתר חברי הכנסת להתארגן. "אין באמור כדי למנוע מיו"ר הכנסת להעמיד על סדר יומה של אותה ישיבה נושא אחד או שני נושאים, לפי דרישתם של 25 חברי כנסת אחרים, ובלבד שהכנסת לא תדון בנושא שלא פורט בדרישתם של 25 חברי הכנסת.

(ג) בישיבה של הכנסת לפי סעיף זה, רשאים לנמק שני חברי כנסת בלבד כל הצעה לסדר היום, במסגרת זמן שלא תעלה על 10 דקות לכל אחד מהם".

זאת התוספת, במקום אחד שהיה עד היום.

עד כאן הגענו בישיבה הקודמת.

זאת אומרת, שכל נושא יהיה 20 דקות.

זה טוב כי מקבלים חתימות משתי סיעות.

זה הגיוני. אם כבר התכנסו, שתהיה יותר אפשרות לדבר.

מה שמוצע בסעיף קטן (ד) לא מוסדר היום באופן פורמלי בתקנון. זה גם עניין של נוהג, שמדבר על אי-אמון פגרה. בדרך כלל מקובל שאין אי-אמון בפגרה. מדובר באי-אמון בדרך של הגשת נושא לסדר היום, כי אם יש במקרה חקיקה בפגרה ברור שאפשר לבקש - - -

זה סותר את העובדה שיש מצב שבו אחד מחברי הכנסת מציע הצעה לסדר היום, ובטריק של האופוזיציה רוצים להפוך את ההצבעה לאי-אמון - - -

לא יכולים. אבל אם יש חקיקה שהממשלה מבקשת, יכולה סיעה לבקש אי-אמון ואז ההצבעה נדחית לכנס, אלא אם הממשלה מבקשת הצבעה מיד. זה המצב של אי-אמון בסוף דיון.

רצינו לפתור את הבעיה של הוואקום שנוצר, שלכאורה בתקופת פגרה, גם אם יש רוב מוחלט ואפילו הסכמה, אי-אפשר לכנס. זה לא הגיוני.

הכנסת הרי לא מפסיקה לכהן.

אז למה אתה חושב ש-61 - - - ?

בגלל שצריך לראות שבאמת יש רוב.

זה גם נסמך על חוות דעת משפטיות שניתנו בעבר. מה שמוצע זה כך: "דרשו 61 חברי הכנסת לכנס את הכנסת בתקופת הפגרה לדיון בהצעה להביע אי-אמון בממשלה, יקבע יושב ראש הכנסת את הישיבה במועד שלא יקדם משבעה ימים ולא יאוחר מעשרים ואחד ימים לאחר יום הדרישה לכנס בהצעה להביע אי-אמון". פה זו הפעם היחידה שמוגבל שיקול הראש של היושב ראש בקביעת המועד.

יש לי הצעה, שימי חג ומועד לא יבואו בחשבון הימים. תחשבו למשל על פגרת הסתיו, השבעה ימים האלה יכולים, מבחינת ימי עבודה, להפוך לכמעט כלום.

הייתי אומר ימי שבתון.

הרעיון הוא לא להפתיע את הממשלה.

61 זה מספר חדש שהכנסתם עכשיו? אז הוא מוחק מלכתחילה את האפשרות להציע אי-אמון.

הפוך. היום אין אי-אמון בכלל בפגרה. הם אומרים שאם האופוזיציה גייסה 61 חברי כנסת זה יהיה אפשרי.

לא נפרק את הכנסת מהיכולת שלה להביע אי-אמון, אבל לא נריץ את כולם אלא אם כן יש רוב. לא נהפוך את זה לתרגיל פרלמנטרי, אלא נעשה את זה משהו אמיתי. זה יוצר את האיזון הנכון.

אנשים צריכים לחזור מחו"ל, ובמצב כזה את כמעט לא מאפשרת להם לעשות את זה. גם 61 חברי הכנסת שחתמו, לא בטוח שהם חתמו מפה.

זה נכון, כי את כותבת שימי שבת וחג לא יימנו במניין הימים, אז משפטית זה נכון להכניס.

אנחנו יודעים שבפגרות יש הרבה חגים.

אני מציע פתרון ביניים. בואו לא נביא במניין הימים את ימי החגים שהם ימי שבתון.

לזה אני מתכוון.

לא ימי חול המועד, רק ימים שהם שבתון.

אני מדבר על קושי טכני של טיסות. זה משני הצדדים, כי יהיו גיוסים. יו"ר יכול לקבוע שבוע, והשבוע הזה יכול - - -

גם אם יש לך ארבעה ימים אפשר למצוא טיסות.

אבל יש בזה היגיון. אני מקבל את זה, אני חושב שזה הגיוני.

אז שלא יבואו בחשבון ימי המועד לפי פקודת סדרי השלטון: שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות.

בדיוק.

במצב שיש ממשלה מאוסה ואומרים לחברת התעופה שרוצים להגיע, מוצאים לך מקום בכל מקרה.

תלוי איזו חברת תעופה.

הם לא יובאו בחשבון גם לעניין השבעה וגם לעניין ה-21 יום? בסדר.

הסעיף הבא בא לעגן הוראה שקבועה היום בכוכבית באופן מפורט ואתם מכירים אותה כי זה בא לוועדת הכנסת. "סעיף 5. אלה רשאים לשאת דברים במליאת הכנסת: חברי הכנסת, שרים שאינם חברי הכנסת וכן נשיא המדינה בהתאם להוראות החוק ותקנון זה; יושב ראש הכנסת, באישור ועדת הכנסת, רשאי להזמין לנאום גם ראש מדינה זרה, ראש ממשלה או ראש פרלמנט, וכן ראש ארגון בינלאומי שישראל חברה בו, והם יהיו רשאים לנאום בשפתם".

מה עם בני הנוער בט"ו בשבט?

זה לא יהיה דיון מליאה. עמדתי על זה שזה יהיה אירוע – זה לא דיון מליאה, זה לא פרוטוקול הכנסת.

ראש ארגון בין-לאומי לא היה עד עכשיו. איזה ראש ארגון בין-לאומי נאם בכנסת?

היה.

היה מזכ"ל האו"ם, יו"ר הוועד הפועל של הארגון הבין-פרלמנטרי, נשיא עצרת האו"ם, נשיא הפרלמנט האירופי – זה אולי יכול להיכנס תחת פרלמנט זר - נשיא אסיפה מייעצת של מועצת אירופה.

מאוד רחב הסעיף הזה. עכשיו אנחנו ב-OECD למשל, אז הוא ייכנס?

השאלה היא אם זה לא נכון. אם יבוא יושב ראש ה-OECD וירצה לנאום פה, אני לא בטוח שאם יושב ראש הכנסת ירצה לאפשר לו וועדת הכנסת תחליט שזה ראוי ונכון, לכבוד קבלת ישראל ל-OECD, לא צריך לאפשר. ההתלבטות היא האם למחוק את הסוגיה של ארגון בין-לאומי. זה בעייתי.

הוא נכנס בסעיף של ראש פרלמנט?

לא, זה לא פרלמנט. אז צריך לקחת בחשבון שגם מזכ"ל האו"ם לא ייכנס.

למה? אם הוא מגיע, יושב ראש הכנסת מביא את זה לוועדת הכנסת. אישור מיוחד של יושב ראש ועדת הכנסת.

אבל אז אני פותח את זה לגמרי. אני לא רוצה לפתוח את זה לגמרי, אני רוצה שזה יהיה מתוחם, שגם שיקול הדעת שלנו יהיה מתוחם.

הבעיה היא ש"ראש ארגון בין-לאומי שישראל חברה בו" זה משהו מאוד רחב. או"ם זה לא בעיה, OECD זה לא בעיה ומועצת אירופה זו לא בעיה, אבל מעבר לזה יש בטח עוד 50 דברים אחרים שישראל חברה בהם.

זה צריך להיות משהו מדיני, לא איזה ארגון קיקיוני.

נאט"ו זה ארגון בין-לאומי וישראל חברה בו - - -

גם אם מפקד נאט"ו ירצה לבוא הנה זה בסדר.

יו"ר לא ייזום דבר כזה.

בדרך כלל הוועדה מאשרת מה שהיו"ר מבקש.

אם לא מציינים את הנושא של ארגון בין-לאומי שישראל חברה בו, זה אומר שמראש אנחנו מונעים מיושב ראש הכנסת להגיש בקשה מיוחדת? לא.

כן. כשלא היה סעיף הכול היה אפשרי, ברגע שכותבים סעיף מה אפשר אז מה שלא בפנים לא בא בחשבון.

אני חושב שנכון לתחם את זה, אבל התיחום צריך להשאיר בדיוק את השוליים, כדי שיהיה מרחב תמרון מסוים. לכן, הרעיון של הארגון הבין-לאומי הוא בדיוק באמצע – הוא לא אומר שהכול פתוח, אבל מצד שני הוא כן משאיר איזשהו פתח לגופים כאלה. אני מסכים שיש חשש תיאורטי שיבוא ארגון בין-לאומי קיקיוני, שישראל הצטרפה אליו והיושב ראש ירצה לתת לו לנאום. הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי.

אז ועדת הכנסת תכריע.

זה עדיין ארגון שישראל חברה בו כמדינה, וזה ראש הארגון. לצורך העניין, אם יום אחד ישראל תצורף לגוש המדינות הבלתי מזדהות, אז אם יושב ראש הארגון הזה ירצה לבוא לא הגיוני למנוע ממנו את העניין. גם בלי שנצורף אליו, אם הוא מגיע ארצה - - -

מצד אחד זה נכון, מצד שני אתה מעמיד את ועדת הכנסת במצב שוועדת הכנסת הועמדה בט"ו בשבט, עם הילדים. זה היה כאילו אישי מול יושב ראש הכנסת, ולא רצו ללכת נגדו.

אני יכול לומר לך בצורה חד-משמעית שאני לא הסכמתי בשום פנים ואופן שהישיבה - - -

רחל צודקת. תסתכל בתקנון בעמוד 55, בהערת ביניים שאומרת שאין לסטות מהנוהג הקיים בעניין רשות הדיבור לאורחים בכנסת: ראשי מדינות זרות, נשיאים, מלכים וקיסרים, שעדיין הם קיימים, וכן נשיא עצרת האומות המאוחדות, בעת כהונתו בתפקיד זה, נשיא הפרלמנט האירופי, נשיא האסיפה המייעצת של מועצת אירופה, יושב ראש הוועד הפועל של הארגון הבין-פרלמנטרי יורשו למסור את ברכתם מעל דוכן הכנסת. אני חושבת שזה די מפורט.

אני לא יודע אם זו רשימה ממצה של הארגונים הבין-לאומיים הרלוונטיים שישנם היום. הדוגמה הכי טובה היא ה-OECD. זו דוגמה שרובצת לפתחנו בסיכויים לא מעטים גם עכשיו. אם ישראל תתקבל ל-OECD ויקיימו ישיבה חגיגית בכנסת לכבוד זה וירצו שהוא ינאם, אין היגיון שזה יימנע ממנו. לכן אני חושב שהקביעה "ראש ארגון בין-לאומי שישראל חברה בו כמדינה" זה מתחם את זה למקום הנכון. המרחב לא גדול פה. זה אפילו לא ארגון כמו אינטנציונאל סוציאליסטי, שחברה בו מפלגה. זה ארגון שהמדינה, כמדינה, מצטרפת אליו.

למשל, ראש ממשלה או מלך.

יש ראש מדינה זרה.

וגם ראש ממשלה. מה שאין פה, וקרה פעמיים לפחות בעבר, זה חברי כנסת לשעבר. בישיבות של ט"ו בשבט הביאו - - -

את זה עשינו במתכוון, דווקא בגלל מה שקרה. עמדתי על כך, כי ההצעה המקורית הייתה שהישיבה בט"ו בשבט תהיה ישיבה מן המניין לפרוטוקול הכנסת. זה דבר שלא הסכמתי לו בשום אופן. לא רק זה, גם קיבלנו כאן החלטה אקטיבית שביום שני לא תהיה ישיבת מליאה, בגלל הדבר הזה, כדי שלא יהיה שום ספק. למעשה לוקחים את האולם ומשתמשים בו לצורך טקס. גם על זה יש דעות לכאן ולכאן, אבל זה לא הדיון. כדי לתחום את הדברים, הרעיון הוא שנואמים חברי כנסת, או אישיות בין-לאומית רמת מעלה ולא מעבר לזה.

הרעיון הוא גם שהכוכביות יימחקו – מה שרוצים ייכלל ומה שלא רוצים לא ייכלל.

זה היה סעיף חדש של נאומים במליאה. יש גם סעיף חדש בעניין נאום בכורה ונאום פרידה, שחלק ממנו, (ג), קיים כבר היום אבל (א), (ב) ו-(ד) הם חדשים.
"(א) חבר הכנסת שהחל לכהן בכנסת ולא כיהן קודם לכן כחבר הכנסת או כשר, רשאי לשאת נאום בכורה באחת הישיבות לאחר שהצהיר אמונים. (ב)
יושב ראש הכנסת רשאי לאפשר לחבר הכנסת שהתפטר מכהונתו רשאי לשאת נאום פרידה, לאחר שהגיש את כתב ההתפטרות ולפני שהתפטרותו נכנסה לתוקף, ובלבד שבתקופה זו התקיימה ישיבה של הכנסת."
מכאן ברור שמי שהגיש כתב התפטרות והיא נכנסה כבר לתוקף, כלומר שהוא כבר לא חבר כנסת, לא יוכל לשאת נאום פרידה.

זה אותו עיקרון שאנחנו נצמדים אליו.

למה כתבתם "רשאי"? הוא לא חייב?

הוא לא חייב.

אם חבר הכנסת ביקש אז היושב ראש צריך לאפשר לו.

חבר הכנסת רשאי, אבל לא חייב.

אני חושב שזה נכון, נשאיר לו את שיקול הדעת. זה נותן את המסגרת הנכונה.

סעיף קטן (ג) מעגן את מה שקיים היום בסעיף 51 בתיקון קל. היום סעיף 51 לתקנון אומר שכשנמסרה הודעה על התפטרות שר, רשאי השר המתפטר ליטול את רשות הדיבור מיד לאחר ההודעה. זה אותו עיקרון, רק בשינוי קל: "שר או סגן שר שנמסרה לכנסת הודעה על הפסקת כהונתו, כאמור בסעיף 9(א)(6) או (8) לחוק הממשלה, רשאי לשאת נאום לעניין הפסקת כהונתו בישיבה שבה נמסרה ההודעה ובלבד שהוא מכהן בה כחבר הכנסת."

זו שוב חזרה על אותו עיקרון. אם הוא שר שאיננו חבר כנסת אין לו את הזכות הזאת, רק מי שעדיין - - -

"(ד) נאומים לפי סעיף זה יהיו במועד ובמסגרת זמן שיקבע יושב ראש הכנסת."
הזזנו סעיפים מכל מיני פרקים בניסיון ליצור משהו יותר מובנה. אני מקווה שבסוף זה ייצא יותר ברור. מוצע להזיז לפה גם את הסעיף שעוסק בציון זכרם של נפטרים, שהיום מעוגן בסעיף 58א לתקנון. "נפטר חבר הכנסת לשעבר תכבד הכנסת את זכרו בקימה באחת הישיבות הסמוכות לפטירתו; יושב ראש הכנסת ישא דברים לזכרו של הנפטר והוא רשאי לאפשר לחברי כנסת נוספים, במספר ובמסגרת זמן שיקבע, לשאת דברים."

מה קורה אם הוא נפטר בפגרה?

איך הסעיף הזה מסתדר עם הקודם?

פעם אחת, אחרי שהוא נפטר. לא 20 אחרי שהוא נפטר. בן-ארי ציין שמיד אחרי שכהנא נרצח קמו לזכרו.

מה קורה אם חבר כנסת נפטר במהלך הפגרה? את כותבת: באחת הישיבות הסמוכות לפטירתו.

אם אין ישיבה - - -

אז אין. לא יכנסו ישיבה מיוחדת בפגרה רק בשביל זה.

השאלה היא אם בישיבה הראשונה שמתקיימת בפגרה יושב ראש הכנסת יציין שבמהלך הפגרה נפטר זה וזה והכנסת מכבדת את זכרו.

אני חושבת שהזכירו, אבל את הציון עושים עם המשפחה ורוצים לעשות את זה כשיש הרבה חברי כנסת.

אלה שנפטרים במהלך עבודתה של הכנסת אז יש להם מזל. אלה שנפטרים בזמן הפגרה אין להם.

תארי לעצמך שיהיה כינוס ויבואו רק עשרה אנשים ותבוא המשפחה. זה לא יהיה מכובד, לכן רק כשחוזרים מפגרה עושים את זה.

צריך לציין את זה. אם הוא נפטר בתחילת פגרה, ובמשך שלושה חודשים אין כנסת, אז בישיבה אחרי זה? צריך לציין את זה.

נדמה לי שזה ברור מתוך העובדה שקבענו מה מותר לעשות בישיבת הפגרה. מה שלא נקבע במפורש שמותר בישיבת הפגרה הוא אסור. זה נכון לגבי כל דבר.

היושב ראש יכול להגיד שנפטר חבר כנסת, אבל זו לא אזכרה.

זה ברור.

נניח שיצאנו לפגרה של שלושה חודשים, ובשבוע הראשון נפטר חבר כנסת לשעבר. שלושה חודשים הכנסת לא מתכנסת ואין ציון. אם היושב ראש רוצה להזכיר הוא מזכיר ואם לא - הוא לא מזכיר אותו בכלל. אני חושבת שיש לציין את זה באחת הישיבות הראשונות.

כתוב: הסמוכות.

הסמוכות לפטירתו.

זה הכי סמוך שיש. אם הראשונה היא שלושה חודשים אחרי פטירתו, אז יהיה.

רונית חייקין-יעקובי

זה מה שהיה עם הרב רביץ, הוא נפטר בפגרה.

אני לא מדברת על הפגרה, אני מדברת על תחילת מושב.

כתבנו: הסמוכות לפטירתו. זו המשמעות. זה ברור לגמרי.

סעיף קטן (ב): "נפטר נשיא המדינה, חבר הכנסת, ראש הממשלה או שר, בעת כהונתו, או נפטר נשיא המדינה לשעבר, יושב ראש הכנסת לשעבר או ראש הממשלה לשעבר, תקיים הכנסת ישיבה לזכרו ותכבד את זכרו בקימה; יושב ראש הכנסת יפתח בדברים לזכרו של הנפטר ויאפשר לחברי כנסת נוספים לשאת דברים, במספר ובמסגרת זמן שיקבע". פה זה ממש ישיבה לזכרו.

אני מעמיד את הנוסח שבפניכם, עם התיקונים שאישרנו עכשיו, להצבעה. זה כולל את התיקונים לסעיף 6 בתקנון ואת חלק ג' של פרק א' – ישיבות. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

אושר פה אחד.

תודה רבה, אושר פה אחד, אין מתנגדים ואין נמנעים. תודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55.