ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הוועדה לקליטת העלייה והוועדה לזכויות הילד 03.02.2010

PAGE
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הוועדה לקליטת העלייה והוועדה לזכויות הילד 03.02.2010
23



הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מישיבה משותפת

של ועדת החינוך, התרבות והספורט, (פר' 156)

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, (פר'220)

הוועדה לקליטת עלייה (פר' 70)

והוועדה לזכויות הילד (38)

יום רביעי, י"ט בשבט תש"ע (3 בפברואר 2010), שעה 9:30

ילדים בישראל – שנתון סטטיסטי 2009 של המועצה הלאומית לשלום הילד.

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב - יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
דני דנון


- יו"ר הוועדה לזכויות הילד

ליה שמטוב

- יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

אורלי לוי אבקסיס
- מ"מ יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

מיכאל בן-ארי

עפו אגבאריה

מסעוד גנאים

משה (מוץ) מטלון

אנסטסיה מיכאלי

מרינה סולודקין

פקד אפרת וולך-מזרחי

- ק' חקירות, המשרד לביטחון פנים

שרה כהן


- המשרד לקליטת העלייה

דבורה איציק


- מנהלת המחלקה לאלימות במשפחה שירות ארצי, משרד הבריאות

לאה רוזנברג


- סמנכ"לית ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

שלום מוחא


- ממונה שח"ר במחוז ירושלים, משרד החינוך

חנה סלוצקי


- פקידת סעד ארצית, משרד הרווחה והשירותים הקהילתיים

חווה לוי


- פקידת סעד מוזית – דרום, משרד הרווחה והשירותים הקהילתיים

ד"ר יצחק קדמן


- מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

יפה ציונית


- מנהלת תחום מידע, עורכת שנתון, המועצה לשלום הילד

ציפי ברמן


- המועצה הלאומית לשלום הילד

אביטל אפל


- מח' בקהילה, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אלי גיל-עד


- מנהל האגף לשירותים חברתיים, עיריית אריאל

פריידה פייגלסון

- סמנכ"לית מכון חרוב

רינה יצחקי


- מדריכה פדגוגית, דוברת בדימוס "יוניסף", קרן האו"ם למען ילדים

ד"ר אלי זרחין


- מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים

דיוויד גאפל


- מנכ"ל קרן שוסטרמן

דנה גורדון

רחל סעדה

יהודית גידלי

תמר פוליבוי

ילדים בישראל – שנתון סטטיסטי 2009 של המועצה הלאומית לשלום הילד

אני פותח את הישיבה. בוקר טוב, ועדות החינוך, התרבות והספורט, הוועדה לזכויות הילד, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת העבודה, הרווחה והבריאות חברו יחד, ארבע ועדות, כדי להציג היום את נתוני השנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד, השנתון על הילדים בישראל. מתברר שלא רק קשה להיות יהודי, אלא גם קשה להיות ילד בישראל. מתברר שמצבם של הילדים בישראל, יחד עם כך שיש מסה גדולה מאוד של ילדים שמאוד טוב להם כאן במדינת ישראל, שומרים על בריאותם, הם מקבלים חינוך ראוי, דואגים לזכויותיהם ויש להם מעטפת ראויה מאוד. לידם יש כמות גדולה מאוד של ילדים, יותר מדי גדולה של ילדים, שחשופים לבעיות ופגעים חברתיים קשים ביותר, והנתונים הם שאנחנו כמעט אלופי העולם בשיעורי העוני שיש בקרב ילדים. כמעט כל ילד שלישי במדינת ישראל חי מתחת לקו העוני. גם ילדים שחיים קצת מעל קו העוני, כי קו העוני הוא קו טכני, נאמר הכנסה של זוג עם ילד אחד, אם אינני טועה – וכנראה אני טועה – וקו העוני הוא בסדר גודל של 4,000 שקל הכנסה למשפחה, אם זה נכון, ואם המשפחה מרוויחה 4,002 שקל, הוא כבר לא בקו העוני. אז ברור שיש עוד כמות לא מועטה של ילדים שהם חשופים מאוד לבעיות של עוני, עזובה, עבריינות, בעיות בריאות וכדומה.


חשיפת הנתונים היא חשובה, מפני שהיא מציבה ראי בפני החברה הישראלית, והיא גורם מזמן גם לרשויות המבצעות, משרדי הממשלה שנציגיהם יושבים כאן, וגם לנו חברי הכנסת, לראות את עצמנו אחראים להביא לתיקון המצב. לכן יש חשיבות רבה מאוד בחשיפת הנתונים ובהצבת הראי בפני החברה הישראלית, גם אם אנחנו נראים מאוד מאוד לא טוב. העובדה שאנחנו נתעלם מן הנתונים, העובדה שאנחנו נכחיש את הנתונים, היא לא מתכון נכון לתיקון הדברים.


אשר על כן, אנחנו מקיימים את הדיון הזה, ונעשה את זה בתמציתיות. אני מכבד את יושב ראש הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת דני דנון הנמרץ שלנו, שגם יאמר דברי פתיחה.

תודה רבה, אדוני יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה. זה בהחלט מאורע חשוב שארבע ועדות של הכנסת יושבות יחדיו ומסכימות על דבר אחד, ובנושא הילדים יש בבית הזה הסכמה מלאה. אנחנו עובדים עם המועצה לשלום הילד בצורה צמודה בוועדה לזכויות הילד, ברוב המקרים דוקטור קדמן, גם מסכימים - לא תמיד, אבל ברוב המקרים מסכימים איך לקדם את טובת הילדים.


לפני מספר חודשים ערכנו דיון בנושא חוק חובת הדיווח. הזמנו לדיון את חברי הכנסת שנטלו חלק בחקיקה – דדי צוקר, הרב לוי, חנן פורת ואוריאל לין. אני נדהמתי לראות כמחוקק את החשיבות של חוק בישראל. אנחנו צריכים להבין שלפעמים אנחנו נכנסים לאותיות הקטנות ואומרים: זה ישפיע או לא ישפיע ואנחנו רבים מול ועדת השרים ונאבקים כדי להעביר חוקים. בסופו של דבר, החוק הספציפי הזה שינה את המציאות בישראל ממצב שהיו 400 תלונות בשנה למצב שהיום יש 42,000 תלונות מבחינת החשיפה, מבחינת המשמעות.


לכן אני מאמין שאנחנו צריכים לקחת את הנתונים מהשנתון כוועדה לזכויות הילד, ככל ועדות הכנסת וגם למשרדי הממשלה ולראות איפה נדרשים תיקוני חקיקה. זה יכול להיות בחקיקה ראשית, זה יכול להיות בתקנות, זה יכול להיות בחוזרי מנכ"ל, זה יכול להיות בכל צורה כזאת או אחרת; לקחת את זה וליישם את זה בפועל, כי בסופו של דבר, את כל מה שנחשף בדין וחשבון, את המצוקות ואת הפערים אי אפשר לפתור ביום אחד. זו עבודה יומיומית, עבודה סיזיפית לעתים, אבל זו הציונות האמיתית. הציונות האמיתית היום היא לא ציונות של חומה ומגדל, היא ציונות של משפחתונים, של שירותי רווחה, של מחנכים, של פעילות יומיומית בקרב הנוער ובקרב הילדים, לראות איך אנחנו מסייעים.


אנחנו פה רוצים גם לומר למועצה יישר כוח על הפעילות היומיומית, דוקטור קדמן. חשוב לנו מאוד להמשיך ולקבל מכם ומשאר הארגונים את הנתונים. אנחנו כוועדה לזכויות הילד נמשיך להיות הבית שבו אנחנו נדון ונקדם חוקים שיסייעו לילדים, ואני רוצה לומר פה לחבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מוץ מטלון וחבר כנסת שלא נמצא אתנו אבי דיכטר שאולי מתעכב, שיום יום ושעה שעה אנחנו עוסקים בדברים האלה. יש מודעות יותר גדולה גם מצד ראש הממשלה, גם מצד ממשלת ישראל, ואנחנו בהחלט עובדים בשיתוף פעולה מלא לקדם חוקים; וגם הארגונים, אם אתם מרגישים שיש צורך בחקיקה, תפנו את זה אלינו, אנחנו נשמח מאוד לבחון את זה, כדי שבשנה הבאה נוכל להקטין במעט את הפערים – יהיה גם דוח שנתון 2010, אנחנו בטוחים בכך – ונרגיש שעשינו רבות.

תודה רבה. הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת אורלי אבקסיס, שהיא ממלאת מקום יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. עכשיו רשות הדיבור לחברת הכנסת ליה שמטוב, יושבת ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

תודה רבה ליושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני גם רוצה להצטרף לברכות לדוקטור יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, על הריכוז ועל איסוף הנתונים המקיפים לשנתון שאנחנו נראה היום. הוועדה בראשותי מתעניינת בדוח הזה, שמתייחס לעולים חדשים, לילדים עולים ובני עולים בישראל.



אני מודעת לקשיים של ילדים עולים בתחומים רבים, ולכן הוועדה בראשותי קיימה מספר רב של דיונים בנושאים האלה, למשל: ביולי 2009 היה דיון על שנתון מקיף בנושא ילדים עולים, שהופק על ידי המועצה לשלום הילד יחד עם המשרד לקליטת העלייה. בעקבות זה הוועדה הניחה מסקנות על שולחן הכנסת. לצערי, הכנסת עד היום לא זכתה לתשובת הממשלה למסקנות שהוועדה הניחה, נניח להגדיל באופן משמעותי את המשאבים לשילוב ילדי עולים במערכת החינוך, תוך פיתוח תוכניות סיוע מיוחדות לילדים עולים וכו'.


הוועדה בראשותי קיימה לפני חודש דיון, איך הממשלה מיישמת את דוח שמידט וטיפול בילדים ובבני נוער, עולים בסיכון. הוועדה דנה בתופעה שתלמידים עולים מופנים למסגרת החינוך המיוחד בקלות רבה מדי. פנינו לשר החינוך, קיבלנו ממנו תשובה מקיפה ומפורטת על הנושא הזה, וגם צריך להדגיש שמשרד החינוך לא רק לא עשה את הקיצוץ בתקציב, אלא אפילו התקציב גדל ל-267 מיליון שקל.


קיימנו גם דיון במצוקתן של משפחות עולים, החוות אובדנות במשפחה. הוועדה קראה למשרדים השונים לפעול לסיוע למשפחות המתאבדים ולפעול בניסיון להפחתת התופעה ככל שניתן.


הוועדה גם דנה בפרויקט "ציפורי לילה" כדי למנוע את הפיכתו של הנוער העולה לנוער בסיכון. הוועדה פנתה לכל המשרדים הרלוונטיים, ואני שמחה שמשרד החינוך קיבל את הבקשה ולקח לעצמו את הפרויקט, ובקרוב הוא יפעיל אותו עם האגודה הישראלית למען ילדים עולים. הוועדה גם קיימה דיון בנושא גידול בשיעור ההתאבדויות בקרב העולים, ושמעה את נתוני ההתאבדויות בשנים 2006-2004.

כמו שאמרתי, יש הרבה בעיות, למרות שהעלייה קטנה וגם משנות ה-90' הגיעו פחות ילדים עולים עד שנת 2009, אבל בכל זאת אנחנו דואגים מאוד. אני מקווה שהיום אנחנו נשמע נתונים יותר מחמיאים, וגם אם ניתן מענה לבעיות הקשות שנידונו בוועדה בראשותי, אני אשמח מאוד.

תודה רבה לחברת הכנסת שמטוב. כפי שאמרתי, הצטרפה אלינו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהיא ממלאת מקום יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים פה, וכמובן למועצה לשלום הילד, גם על הדוח השנתי שמאיר את עינינו ונותן לנו בפרטי פרטים את המצב של ילדים ושל בני נוער במדינה. המצב הוא לא מעודד, למרות שבחלק מהמקרים אפשר לראות ירידה כזו או אחרת.


חשוב לציין שהמגע הישיר גם עם המועצה לשלום הילד כדוגמה, אבל ישנם ארגונים נוספים שפועלים כבר שנים ארוכות בשטח, ואנחנו בעיקר חברי הכנסת החדשים, לא ממציאים יש מאין - אנחנו צריכים לבוא בקשר עם מי שנמצא עמוק בשטח ויודע את המצב לאשורו, וגם להציף את הבעיות. אנחנו משמשים פה איזשהו שופר, איזשהו פה לאותם ילדים שלא יכולים.


התפקיד שלנו הוא לא רק לחוקק חוקים, אלא גם להעלות לסדר היום הציבורי את המצב - אולי בגיבוש של כמה ועדות ביחד, בכך שאנחנו מקיימים פה איזשהו דיון שלא רק בא להעלות את הנתונים, אלא גם לנסות ולמצוא באיזשהו אופן גם דרכים לפתרון הבעיות. אני יכולה להגיד לכם, שלמשל בנוגע לילדים הזרים, שמעתי את ראש הממשלה מדבר על כך, שזאת תהיה אכזריות לקחת את אותם ילדים שגדלו אצלנו בארץ, מכירים את השפה, חיו את התרבות הזאת, ופתאום להחזיר אותם בגלל איזושהי מדיניות. אני חייבת להגיד שילד הוא ילד באשר הוא, ולא משנה עניין דת, גזע או צבע. אנחנו בוועדה הזאת מחויבים, בכל הוועדות, לשפר את התנאים שלהם.


חצי מהחוקים שאנחנו יוזמים הם פרי עבודת שטח של שנים של עמותות ושל ארגונים, וכמובן למועצה לשלום הילד יש חלק נכבד בנושא הזה, אבל הדרך עוד ארוכה. כאשר אתה נתקל באטימות ואומרים לך: לך תחפש את הארבעה מיליון, לחוק שכל כך יכול להטיב עם ילדים מסוימים, אומרים לך: לך לחפש, כאילו אתה מחביא מתחת למזרונים איזשהו תקציב אישי וקשה לך להוציא אותו. מצד שני אתה רואה את סדרי העדיפויות של הממשלה, כאשר מורידים חצי אחוז במע"מ, שרוב האנשים לא מרגישים את זה, אולי בעלי ההון ומי שמשחק בבורסה.


אבל אני באה במגע ישיר עם ילדים, או אנשים שהיו ילדים בתוך המערכת הזאת, עם אלה שהגורל שלהם לא כל כך שפר, אבל אתה מגלה שאנשים טובים באמצע הדרך עשו פעילויות שהממשל היה צריך לעשות, ולפעמים נדמה שכאשר הממשלה עושה משהו, כשהמדינה עושה משהו, זה איזושהי פעולה פילנטרופית שכולנו צריכים להגיד תודה. חברים, אני לא חושבת שמדובר בחמלה ולא בטובה של מדינה, אלא בחובה; ואנשים כמו קדמן ואחרים צריכים לבוא ולהזכיר יום יום שזו החובה החברתית שלנו. אנחנו כאן בשביל זה, ואני אקצר בדברים, ואומר שאנחנו עושים לא מעט עבודה בכל הוועדות הרלוונטיות, כל הוועדות שמשתתפות פה, גם בוועדה לזכויות הילד, גם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ששם נעשים דברים לכלל הציבור, אבל גם דברים שנוגעים לילדים, בעיקר עם מוגבלויות, ואני חייבת לציין את ועדת החינוך, התרבות והספורט וגם את ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. שיתוף פעולה בין הרבה גורמים, בעיקר פה בכנסת, יכול להניב תוצאות. אני מקווה ששיתוף הפעולה הזה יימשך ולא יהיה חד-פעמי. תודה.

תודה רבה. אחרי שקיצרנו מאוד בדברי ההקדמה כדי להשאיר זמן למועצה ולדוקטור קדמן, זאת שוב הזדמנות להודות בשם כל הוועדות על עבודה ראויה, מועילה ופוריה במשך כל השנה. הנוכחות שלכם בכנסת היא עוד הוכחה, כמה חשוב המגזר השלישי, שהחוכמה אינה מצויה רק במשרדי הממשלה, אלא גם בתוך החברה האזרחית. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני אומר כמה מילים קצרות, ואני אתן אחר כך לעורכת של השנתון להציג במצגת כמה מהנתונים בשנתון שאנחנו מניחים היום לפני הכנסת. אני רוצה להודות לכל יושבי ראש הוועדות. לא בכל יום ארבע מוועדות הכנסת נותנות כתף ויוצרות שיתוף פעולה כל כך חשוב כמו שיש היום. אתם באמת ראויים על כך לכל התודה והברכה, ועוד ביום שראש ממשלת איטליה יעסיק את הכנסת.

יש לי חדשות בשבילך, סיפרתי מקודם לחבריי, שכשתכננו את הדיון הזה, לא ידענו שראש הממשלה ברלוסקוני יגיע. ב-10:30 יש לו קבלת פנים, וכל העולם רוצה לראות את זה ורק ערוץ הכנסת משדר. החליטה הכנסת וערוץ הכנסת להמשיך ולשדר את השידור שלנו עד 10:55, והעולם לא יראה את קבלת הפנים. זכויותיהם של הילדים בישראל קודמות גם לביקורים חשובים מאוד.

אגב איטליה, אנחנו נפגשנו לא מזמן עם האומבודסמן לילדים באיטליה. יש באיטליה מה שנקרא "הקו הכחול", שהוא קו טלפון מיוחד שילדים יכולים להתקשר אליו, זה רק כדי לקשר את הנושא שלנו עם ראש ממשלת איטליה.


אני רוצה תחילה להודות לשותפים שלנו במכון חרוב. סמנכ"לית מכון חרוב, פריידה פייגלסון נמצאת פה אתנו היום, וכמובן לקרן שוסטרמן – ראיתי שהמנכ"ל שלה, דיוויד גאפל, נמצא כאן, ולכל משרדי הממשלה. אנחנו לא היינו יכולים להוציא את השנתון הזה לאור, לולא שיתוף הפעולה של משרדי ממשלה רבים וטובים, משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי משרד הקליטה ומשרדים אחרים, שאולי לא מניתי. שיתוף הפעולה איתם מניב את השנתון הזה.


אגב, יושבי ויושבות הראש, השנתון יוצא זאת השנה ה-18 ברציפות. לא קל להוציא שנתון כזה פעם אחת, אבל הרבה יותר קשה להתמיד ולהוציא אותו 18 שנה ברציפות, והשנתון הזה רק הולך ומשתבח עם הזמן. יש לנו פה 15 פרקים שנוגעים לחייהם של ילדים, משתרעים על פני למעלה מ-600 עמודים, שנותנים תמונת מצב מקיפה על ילדים בישראל בכל היבטי חייהם.


יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט הזכיר את נושא העוני וגם חברי כנסת נוספים ויושבי ראש נוספים הזכירו דברים, שאולי אנחנו עוסקים בהם יחסית הרבה: עוני, פערים, אלימות, עבריינות. אבל אני רוצה להזכיר שהשנתון עוסק גם בדברים אחרים לגמרי. אני כבר אשתמש בהזדמנות הזאת כדי לדבר על דברים שאולי הם בשוליים, אבל הם חייבים להדריך את הכנסת ואת משרדי הממשלה בפעילותם.


הידעתם כי 85,000 ילדים מגיעים לחדרי מיון כל שנה, בגלל נפילות בבית? את רובן הגדול אפשר למנוע. 85,000 ילדים. עוד 15,000 ילדים מגיעים לחדרי מיון, בגלל ששתו רעלים, וגם את זה אפשר למנוע, ואגב, לא כל דבר הממשלה צריכה לעשות. שהורים יעבירו את האקונומיקה מהארון במטבח, שהוא בהישג יד של תינוק, לארון אחר, אז יגיעו פחות ילדים לחדרי מיון.


אני יכול להזכיר נושא אחר לחלוטין, שהעסיק מאוד את כל אזרחי מדינת ישראל בשנה וחצי האחרונות. אתם זוכרים שבקיץ האחרון היו שלושה מקרי רצח של ילדים קטנים על ידי הוריהם, משפחותיהם - רוז, אלון ומיכאל זכרם לברכה. נשאלתי אז, האם זאת באמת איזו הצטברות יוצאת דופן שלא היתה כמותה. התשובה היא לא. מי שבקי בעניין, יודע שבשנים האחרונות נרצחו מדי שנה כשישה ילדים בממוצע. אנחנו מדברים על שש השנים האחרונות, שלמעלה מ-30 ילדים נרצחו.


אבל תראו איזה נתון אחר מופיע בשנתון – יש עבירות, שהמשטרה מסווגת אותן כעבירות הכי חמורות, והן העבירות נגד חיי אדם, והן כוללות עבירות של רצח, הריגה, גרימת מוות ברשלנות, ניסיון לרצח, הדברים הכי חמורים. לפני 15 שנה, ב-1995, עבירות נגד חיי אדם של ילדים - היו 26 תיקים בשנה. בשנה שעברה – עבירות נגד חיי אדם של ילדים, נפתחו 212 תיקים. 212 תיקים של עבירה נגד חיי אדם של ילדים. זאת תמונה מצמררת, מופיעה בעמוד קטן בשנתון הזה, אבל יש לה חשיבות עצומה בשאלה, האם החברה הישראלית מגינה מספיק על ילדיה.


אבל יש גם דברים אחרים שמופיעים בשנתון, ושוב, הם כולם צריכים לשמש מורי נבוכים גם לרשות המבצעת וגם לרשות המחוקקת, למשל: יש לנו בעיה אדירה, שמדי שנה מצטרפים 14,000 ילדים, שהוריהם מתגרשים באותה שנה. המספר הכולל עבר כבר מזמן את ה-100,000. אלה ילדים שלא ניתנת להם תשומת לב מספיקה. אלה ילדים שנמצאים במצוקות נוראיות, וכדי להמחיש את זה, אני אתן רק עוד נתון אחד, שלראשונה מתפרסם בשנתון החדש. הנתון הזה בדק בפעם הראשונה, ואני מודה למשטרה על כך, את הקשר בין פתיחת תיקים במשטרה לילדים או נערים לבין מצבם המשפחתי ונתוני רקע שלהם. מה שמסתבר לנו, שיש ארבעה מדדים, שכל אחד מהם, בוודאי הצטרפות של יותר מאחד מהם, מנבאת את הסיכוי הגבוה שהילדים האלה ייפתחו להם תיקים במשטרה.

משפחות שבורות וחד-הוריות, ראה מה שאמרתי רק עכשיו, ניתוק ממסגרת לימודים כלשהי, שכר נמוך של שני ההורים והורה שיש לו בעצמו עבר פלילי. כל הארבעה האלה עוזרים לנבא במידה רבה מאוד את הסיכוי שילד שבא ממשפחה כזאת, ייפתח לו תיק פלילי. הלקח של העניין הזה, וזה מה שחשוב בשנתון, וזה לא המספרים ולא הטבלאות, שאנחנו צריכים להיאבק במלחמת חורמה נגד נשירה והנשרה מבתי ספר, כי הם מבוא לעבריינות ולהתנהגות פלילית של ילדים; שאנחנו צריכים לתת את תשומת הלב לילדים ממשפחות שבורות, כי זה סיכון גבוה מאוד שהילד גם יסתבך בפלילים.


ולכן אני מסכם בזה את דבריי, למרות שכמובן אני מציע לכם לקרוא את כל השנתון, הוא מרתק, גם בסוגיות כאילו פיקנטיות לכמה ילדים בישראל יש מכשיר סלולרי, כמה ילדים גולשים באינטרנט, וגלישה באינטרנט – רק אתמול ושלשום שמענו, איך גלישה לא מבוקרת באינטרנט מביאה לאסונות. גם בעניין הזה לא עשינו מספיק, לא בתחום החינוך ולא בתחום אכיפת החוק.


האינטרנט היום הוא שדה המוקשים המודרני לילדים בישראל. יש לא מעט הורים, שממשיכים להגיד לילדים שלהם: אל תיקח סוכריה מזר ברחוב. גברותי ורבותי, הזר כבר מזמן לא ברחוב, הוא אצלכם בתוך הבית. אנחנו צריכים להתעדכן. כדי להשתתף בישיבה הזאת, אני עזבתי ישיבה אחרת שמתנהלת בוועדה לענייני ביקורת המדינה על דוח מבקר המדינה בנושא של הרס שירותי בריאות התלמיד בבית ספר. זה גם קשור לשנתון. יש לנו פה נתונים על צניחה נוראית של מספר הבדיקות, בדיקות ראייה, בדיקות שמיעה, בדיקות רופא, בדיקות עקמת גב. בשנים האחרונות המספרים הלכו והצטמצמו בגלל הפרטת השירות הזה, שאגב עלה למדינה הרבה יותר, כי גם מהטעמים של חיסכון התברר שזה עלה יותר להפריט מאשר להשאיר.

הם רצו שבעה מיליון, והוציאו עוד 20.

נכון, והוציאו עוד 20. לכן אני קורא לכולכם המחוקקים ואנשי משרדי הממשלה והרשויות המבצעות, המקומיות והממשלתיות, ראו בשנתון הזה לא רק תמונת ראי, כפי שנאמר פה על ידי חברי הכנסת, אלא גם מורה דרך. הדבר הזה צריך לכוון אותנו לעשייה, אחרת זה אוסף מאוד חשוב, מאוד מעניין של נתונים, אבל אם לא ניקח אותו מהנתון אל העשייה, לא עשינו כמעט דבר.

ואני אומר רק עוד שני נתונים שאני רוצה להזכיר, ואני אעביר את רשות הדיבור ליפה ציונית. האחד – אנחנו חייבים לתת את תשומת הלב לכך, שהיום יש להרבה יותר ילדים פחות ופחות שירותים, בכל התחומים. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לנתון מעניין. שנתון של ילדים שנולדים היום בישראל מונה קרוב ל-160,000 ילדים בשנתון. רק לפני עשור המספר היה 100,000. לפני שני עשורים המספר היה בשנתון 75,000. למה אני מזכיר את זה? שאלו נא את עצמכם, האם המספרים של הילדים, שגדלו בצורה כל כך דרמטית בישראל, לוו גם בהגדלה מקבילה של השירותים וכוח האדם שעומד לרשותם. האם יש פקידי סעד בשליש יותר מאשר לפני עשור? האם קציני מבחן? האם כיתות בבית ספר? האם מרפאות בקהילה? האם הם גדלו רק בשיעור הזה, שנהוג לכנותו "טייס אוטומטי"? התשובה היא לא. העוגה שלנו מבחינת ילדים גדלה, אבל השירותים שניתנים – היא צריכה להתחלק בהרבה יותר ילדים מאשר היה רק לפני עשור.

רק לשם הצורך לכוון לעשייה, אני אזכיר עוד נתון אחד ובזה אסיים. אחד הנתונים, שמבחינתני לא זכו להרבה תהודה, שהכי מזעזעים בשנתון הזה, מעבר לדיווחים על התעללות בילדים וכדומה – בשנה שעברה ביקרו 545,000 ילדים בחדרי מיון בבתי חולים בישראל. זה אומר שכל ילד רביעי בממוצע היה בחדר מיון בשנה שעברה. האם ילדי ישראל כל כך חולים? כל כך נפצעים? התשובה נעוצה בנתון נוסף באותה טבלה שמופיעה בשנתון, בדקנו מה הן השעות השכיחות שילדים מגיעים לחדרי מיון. השעות הכי שכיחות שילדים מבקרים בחדרי מיון זה מ-18:00 אחר הצהרים עד חצות. זה נותן לנו רמז, שכנראה משהו מאוד לקוי בשירותי הבריאות הקהילתיים, והחל משעות מסוימות על כל כך דבר קטן ההורים רצים ונאלצים לרוץ לחדר מיון. חדר מיון זה לא תענוג, זה אפילו מקום שיכול להיות מסוכן. הנתון הזה, גם הוא צריך להעלות סימן שאלה, האם אנחנו עושים מספיק כדי לפתח שירותים בקהילה, שירותי בריאות שפתוחים הרבה יותר שעות, במיוחד בפריפריה ששם כמעט אין דבר, או שאנחנו נמשיך להביא למצב כזה, שלמעלה מחצי מיליון ילדים מבקרים מדי שנה בחדרי מיון בישראל. בסימן השאלה הזה אני אסתפק. אני אבקש מעורכת השנתון להראות לכם כמה שקפים כדי להתרשם מהדברים.

עורכת השנתון, הגברת יפה ציונית.

שלום לכולם, ראשית אני רוצה להוסיף ולומר שהשנתון הוא פרי עמלם של רבים וטובים, בראשם חבריי לצוות השנתון, אני לא לבד, ציפי ברמן ודוקטור אשר בן אריה, סמנכ"ל המועצה לשלום הילד ועורך השנתון מזה 18 שנה, אליו הצטרפתי לפני כ-16 שנה, וגם חברותיי למועצה, שבלי ההערות שלהן והעצות הטובות והחשובות, לא היה שנתון באיכות כזאת - חניתה כושר ומיכל קמחי. השנתון הוא עב כרס, ואני בחרתי מספר נתונים. היות והזמן קצר, אעשה זאת ממש על קצה המזלג. אם יש שאלות, אשמח לענות בסוף.


בדצמבר 2008 הגיע מספרם של הילדים בישראל לכשני מיליון ילדים וחצי. הילדים מהווים כ-30% מאוכלוסיית ישראל. זה אחוז מהגבוהים ביותר בעולם המערבי. מבחינה זו אנחנו דומים יותר למדינות מתפתחות, שבהן בסיס הפירמידה של הגילאים הוא ילדים ולא מבוגרים וקשישים, כמו באירופה. האוכלוסייה של הילדים היא מגוונת, היא הטרוגנית: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וקבוצה ללא סיווג דת - אולי פה אני אגיד, שרובם עולים שבחרו שלא לציין את הדת שלהם בכניסה לישראל.


כמו שאמרנו, מקומה של ישראל בין המדינות בעולם המערבי, מבחינת אחוז הילדים, הוא מאוד גבוה. כאן הנתון על אחוז הילדים ואוכלוסיית עשרות אשכולות היישובים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דירגה את היישובים לפי רמה חברתית כלכלית, מאשכול היישובים החלשים יותר שהוא אחד, עד עשר שהם היישובים החזקים יותר. באשכול הראשון אנחנו מוצאים את היישובים החרדיים והבדואים הלא מוכרים בנגב, ובאשכול העשירי את היישובים החזקים יותר, המבוססים יותר, כמו: עומר וסביון.


אנחנו רואים שאחוז הילדים באשכול היישובים החלשים יותר הוא גדול, וזה הולך וקטן עם המעבר ליישובים חזקים יותר. ככל שהרמה החברתית כלכלית של היישוב נמוכה יותר, אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה המתגוררת בו גדול יותר.


רציתי לגעת בחוזק של הרשות המקומית. ככל שהרשות המקומית בה מתגורר הילד חלשה יותר, היא מתקשה יותר לתת מענים מתאימים לצרכיו של הילד בתחומים השונים: חינוך, בריאות, רווחה.

כי יש לה הרבה יותר ילדים לטפל בהם.

כאן אנחנו מדברים על ילדים ללא אזרחות. באפריל 2009 היו קרוב ל-146,000 ילדים כאלה. רובם, שלושת רבעי מהם, תושבי מזרח ירושלים. מדובר בתושבי מזרח ירושלים שנישאו לפלסטיני תושב השטחים, או פלסטינית.

אבל צריך לומר שלהם יש תושבות. התושבות, למשל, מקנה להם חוק חינוך חינם, היא מקנה להם כמה זכויות בסיסיות.

אבל לא ביטוח בריאות.

בריאות כן.

לא.

אדוני, תושב במדינת ישראל זכאי לחינוך חינם ולבריאות חינם.

בנישואים מעורבים לא.

הנה, הרווחת כבר בישיבה הזאת בריאות חינם. תבדוק אותי, יש לה בריאות חינם.

אבל הזכויות שלהם למעשה מוגבלות. זו אוכלוסייה שהזכויות שלה כן מוגבלות ונמצאת בסיכון מסוים.


ישראל היא מדינת מהגרים.

התכוונת שהיא מדינת עלייה. עלייה זה לא הגירה. חוק השבות קיים רק במדינת ישראל, והוא נעשה בגלל שאנחנו מדינת עלייה, ולא בגלל שאנחנו מדינת הגירה. לפחות עם כמה יושבי ראש פה לא ניתן לציונות להתחבא מתחת לשולחן.

בסדר גמור, אני מקבלת את ההערה. 10% מהילדים בישראל הם ילדי עולים וילדים שעלו בעצמם, ילדים גם לעולים שהגיעו לארץ בעלייה של שנות ה-90' ונולדו בארץ. רוב הילדים האלה חיים במשפחות חד-הוריות, ואני ניגשת מייד לנושא הזה. מספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות הגיע לכ-8.5% מכלל האוכלוסייה של הילדים בישראל, 208,000 ילדים בשנת 2008, רובם ילדים החיים במשפחות, שבראשן עומד גרוש או גרושה, או רווק או רווקה – זאת תופעה שהולכת וגדלה דרך אגב, ילדים שחיים במשפחות שבראשן רווק או רווקה, ילדים במשפחות שההורה או האימא בוחרת לגדל את ילדה לבדה.


אני ניגשת לתחום החינוך. אחת המגמות הבולטות שרואים בשנתון בפרק החינוך זה שיש מעבר מהחינוך הממלכתי לחינוך החרדי. במהלך ה-30 שנים האחרונות היתה מגמה מואצת של המעבר של הלומדים מהחינוך הממלכתי לחינוך החרדי.

זה לא קשור לחינוך, זה קשור לריבוי. בוא נתחיל בזה שזה קשור לריבוי. זה סוג של תעמולה.

זה סוג של נתונים.

לא, זה לא נתון. מה שהיא אמרה עכשיו זה לא נתון.

אלה נתונים של מערכת החינוך.

זה לא נתון, זה סוג של אמירה. להגיד שהיה מעבר בין לבין, זה לומר: אלה עובדים בצורה כזאת של מיסיון והם מושכים אליהם.

ממש לא, אולי המילה לא נכונה.

אני מציע שהיא תסיים את המצגת, וניתן לך להגיב ראשון.

לא, באתי להקשיב וללמוד.

עוד תופעה בולטת היא נשירת ילדים ממערכת החינוך. בשנת הלימודים תשס"ט נשרו כ-5% ילדים ממערכת החינוך.

כמה זה בהשוואה לשנים קודמות?

יש קצת בעיה להשוות, כי שיטת המדידה של הנשירה השתנתה, אז אפשר להגיד על שלוש השנים האחרונות שהיתה יציבות. אני רציתי להראות פה את הפערים, והפערים הם גדולים בין ילידי הארץ לבין ילידי חוץ לארץ ובין יהודים לבין לא יהודים.

זה לפחות אחד הנתונים, שאנחנו אלופי העולם לחיוב. הנשירה במדינת ישראל היא מהקטנות ביותר שיש במדינות המערב.

לא כל הנשירות מדווחות, כי גם לבית הספר יש אינטרס לא לדווח על ילד, כי הוא עדיין במסגרת והוא מקבל תקציב פר ילד, אז זה משהו שכדאי גם לקחת בחשבון.

- - -

אבל זה קורה.

זה שולי.

המשך קצת של הנתון הקודם – בשנת הלימודים תשס"ט טופלו בידי קציני ביקור סדיר, שמטפלים בילדים מועדים לנשירה, קרוב ל-86,000. בסך הכל רואים מתשס"ה לתשס"ט מגמת עלייה. התנודות קשורות לתקנים שהקצו לקציני ביקור סדיר ולמבצעים של איתור הילדים, אבל בסך הכל רואים עלייה.

אני רואה פה ירידה, לא עלייה.

לא, בין תשס"ה לתשס"ט יש עלייה בסך הכל.

אבל אנחנו במגמה – במגמה של ירידה.

זאת כן מגמה, אבל אני אמרתי שהתנודות קשורות - -

בשנים הבאות זה ילך ויגדל, כי אנחנו מחילים בהדרגה את חוק חינוך חובה י"א, י"ב. בשנים הבאות זה ילך ויגדל.

עוד נתון מאוד חשוב על אחוז הזכאים לתעודת בגרות. השנה אנחנו עומדים על 44.4% מכלל תלמידי קבוצת הגיל 17 שהיו זכאים לתעודת בגרות. זה האחוז הנמוך ביותר שנמדד מאז תשס"א, וזה למרות שאחוז הניגשים לבגרות גדל במשך השנים.

וזאת הסיבה.

הלוח הזה גם נוגע בנושא של זכאות, אבל גם בעמידה בדרישות הסף של האוניברסיטאות. יש פה חלוקה, הוא מראה את הפערים בין בני 17 ביישובים מבוססים, ששייכים לאשכול היישובים 10-9. רואים פערים בין יהודים לבין ערבים בזכאות בתוך האשכולות עצמם, זאת אומרת בין היישובים.

שכונות המצוקה, מצבן גרוע יותר מאשר הכפרים או היישובים הערביים. זאת נקודה שממש צריך לשים עליה דגש.

זה לא נכון.

הפערים הם מאוד גדולים בין אחוז הזכאים - -

למה? זה לפי מה שכתוב פה. יהודים באשכול חברתי מאחד עד שלוש, ארבע – מצבם גרוע יותר אפילו מהאוכלוסייה הנחשבת החלשה ביותר במדינה, וזה נתון שצריך לשים עליו את הדגש. שוכחים את השכונות.

אני רוצה להצטרף להערה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שיש פה הסתכלות מתמדת על חלוקה בין שני מגזרים - -

וזה בסדר שיש חלוקה כזאת, כדי לראות ולהבין.

זה בסדר שיש חלוקה כזאת, אבל זה לא בסדר שאין עוד כמה חלוקות פנימיות משמעותיות ביותר בתוך החברה בישראל. אני חושב שהחתך צריך להיות החתך הסוציו-אקונומי.

זה בדיוק החתך הזה.

אני רואה, אני רק אומר שיש פה הבלטה מתמדת של יהודים מול ערבים, ואין הבלטה של שכונת רמת-אביב מול שכונת תל-כביר בתל אביב. זה מה שחסר לנו כל הזמן. אנו מראים פה איזה סוג של ניגוד ואיזה פערים, יש פה איזה סוג של תעמולה שמסתתרת מאחורי הדברים האלה, וזה לא נכון.

אנחנו ממשיכים. אני אומר לכם בצורה גלויה, אנחנו ב-10:55 אחרי הסיכום.

מה שחשוב ולא אמרנו זה הפער בין אלה שכבר זכאים ויש להם כבר תעודת בגרות לבין אלה שעומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, והם פערים גדולים.


אנחנו מגיעים פה לנתון שכבר דיברנו עליו, כל ילד שלישי בישראל הוא עני, הוא מתחת לקו העוני. אנחנו גם רואים שתשלומי העברה ומיסים מצליחים פחות ופחות לצמצם את הפערים עם השנים. זה נתון מדאיג.

קיצצו בהם באופן מחפיר משנת 2002.

אנחנו נוגעים פה שוב בנתון שדוקטור קדמן דיבר עליו, על כך שלצערנו אנחנו בין - -

לא בין, אנחנו אלופי העולם.

אנחנו אלופי העולם באחוז הילדים מתחת לקו העוני.

פעם התחרינו עם מקסיקו, אבל הצלחנו להתגבר עליה...

לנושא שגם דוקטור קדמן נגע בו – עבירות נגד חיי אדם שנעשו בילדים, זה נתון של המשטרה. אני הבאתי פה את השנים 2008-2005. אנחנו רואים מגמת גידול, וזה במיוחד בעבירות שלא במשפחה.

זה חשדות? זה הרשעות?

מדובר ברצח, ניסיון רצח, יידוי אבנים על רקע לאומני, כל מה שהוא עבירה.

כמות תיקים.

פתיחת תיקים פליליים.

נתון נוסף כואב על ילדים נפגעי התעללות מינית לפי זיקת הפוגע לנפגע. אנחנו רואים שדווקא בסביבה הבטוחה ביותר של הילד, סביבת המשפחה, השכונה, דווקא שם ילדים נפגעים יותר.

זה נתון שמאוד חשוב לשים אליו לב. בניגוד למה שנוטים לחשוב, הפגיעה איננה מזר שמסתובב בפארק. רוב מוחלט של המקרים, כ-70%, הם מישהו שמוכר לילד ברמות שונות של מעגלי היכרות.

ילדים המוכרים למחלקות השירותים החברתיים – אנחנו רואים בין 2001 ל-2009 גידול משמעותי במספרם. מדובר בילדים בסיכון ישיר או בסיכון משפחתי, שיש להם בעיות שמסכנות את רווחתם וחייהם התקינים.


דיווחים על ילדים נפגעי התעללות בשנים 2008-1995 – מאז התחלנו ב-1995 לאסוף את הנתונים, אנחנו רואים מגמת גידול במספרם. אנחנו יודעים שעל כל מקרה מדווח יש בין שלושה עד שמונה מקרים שאינם מדווחים, לפי הספרות המקצועית.

בעקבות זה שאנחנו עדים בשנים האחרונות למודעות יותר גדולה גם בקרב הורים וגם בקרב ילדים, האם יש רמת דיווח גבוהה יותר?

אני אולי לא אמרתי את זה וזה חשוב להגיד, שהעלייה נובעת משני דברים: מאז שחוקק החוק, מעלייה ברמת המודעות; אבל אנחנו חושבים שזאת גם עלייה אמיתית במספרם של ילדים. זה שילוב של השניים.


לפנינו נתונים על ניסיונות התאבדות של ילדים עד גיל 17. הנתון שהכי בולט פה זה שחמישית מהילדים הם ילדים עולים, ילדים שעלו בעצמם.

את יכולה לומר לנו את המספרים?

647 ניסיונות התאבדות שהגיעו לבתי חולים, זה הניסיונות המדווחים.

ו"מוצלחים"?

ה"מוצלחים" הם בודדים, לשמחתנו.

כי הרבה פעמים ניסיונות אלה הם סוג של קריאת עזרה.

אני מסכימה.


בין השנים 2008-2000 היה גידול מספרי במספר הקטינים החשודים בביצוע עבירות. אם אנחנו רוצים לראות באמת מגמות, אנחנו צריכים למדוד את חלקן בקבוצת הגיל. אנחנו רואים ששיעורן לקבוצת הגיל נשאר יציב פחות או יותר, זאת אומרת שלא ראינו פה עלייה אמיתית.


אני נוגעת פה בנתון שדוקטור קדמן דיבר עליו, על רקע משפחתי וכלכלי של קטינים עבריינים. יש פה מספר מדדים – אחד על הקטינים העבריינים שמשתייכים למשפחות חד-הוריות, שהוא גדול פי שניים מזה של הקטינים באוכלוסייה. השני – על עבריינים, שאביהם הורשע בדין. אנחנו רואים שזה פי שניים ויותר. המדד הכלכלי מצביע על כך ששכרם הממוצע של הורים לקטינים עם תיקים פליליים קטן מזה של כאלה ללא תיקים פליליים.


יש פה נתון, שלצערי לא רואים פה היטב, של חצי מיליון ילדים שמדי שנה מבקרים בבית חולים. כל ילד חמישי באוכלוסייה מבקר בממוצע בבית החולים. שליש מהמקרים האלה הם על רקע של נסיבות חיצוניות, זאת אומרת תאונות. רובם על רקע תאונות בית וחצר, שניתן היה למנוע, כמו שדוקטור קדמן אמר קודם.


לסיום, נתון אולי חיובי ומעודד. לצערנו, בנושא של תאונות דרכים הייתה ירידה משמעותית במספרם וגם בשיעורם ל-100,000 ילדים שנפגעו בתאונות דרכים.

את יכולה לומר למה ניתן לייחס את זה? לפרסום? למודעות?

אני חושבת שאם אנחנו כחברה מתגייסים ופועלים בכל האמצעים – תקשורת, העלאת מודעות של ילדים, עבודה במערכת החינוך – אפשר לשנות את המציאות, וזאת דוגמה טובה לכך.

את מתעלמת מזה שיש ירידה בתאונות הדרכים בכלל.

אני חושבת שזה גם קשור.

היה קמפיין פרסומי.

יש קמפיין אדיר בנושא של תאונות. אני רק רוצה להגיד שוב, שלאור הנתונים האלה, אני אשאל שוב את השאלה שדוקטור קדמן שאל: האם הגידול הטבעי באוכלוסייה והמצוקות שלה מלווה במענים שניתנים בשירותים השונים? לצערנו, פעמים רבות התשובה היא שלילית. תודה.

בהתייעצויות עם יושבי הראש, כל אחד מאתנו יושבי הראש בחר פקיד בכיר במשרדי הממשלה, שהוא יכבד אותו ברשות דיבור, וגם בין לבין ידברו כמובן רק חברי הכנסת. הואיל ולוועדת החינוך, התרבות והספורט יש כאן "פרוטקציה" עד לדובר הבא – אחרי זה למשרד הרווחה תהיה "פרוטקציה" – אתן את רשות הדיבור לגברת לאה רוזנברג, שהיא סמנכ"לית ומנהלת המנהל הפדגוגי במשרד החינוך, והיא הבכירה כאן במערכת החינוך.

אתה כמעט היחיד שיודע בדיוק את כל התואר...

בשקף האחרון, בין שאר הדברים שכנראה גרמו לזה, זה גם החינוך. אני רוצה דקה אחת להתייחס ברצינות לשקף האחרון, מפני שאני חושבת שהלמידה שדוקטור קדמן דיבר עליה זה ספר לימוד, זה לא ספר כדי לעשות סטטיסטיקות, זה ממש ספר לימוד. אחד הדברים ששווה אולי גם ללמוד זה שנעשתה פעולה מאוד מסיבית בנושא מניעת תאונות דרכים בקרב ילדים, ומותר לפעמים להגיד שגם החינוך עשה איזו פעולה שהצליחה במידה מסוימת. זאת בוודאי לא הצלחה, אם יש עדיין מספרים כאלה, אבל מערכת החינוך מתגייסת יחד עם הגורמים העוטפים את מערכת החינוך, כי זה לא איזה אי בודד, יש סיכוי שדברים כן יכולים לעבוד.

יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט כבר הזכיר את זה, אבל שיעור הלמידה במדינת ישראל הוא בין הגבוהים בעולם. לפני שלוש שנים היינו במקום הרביעי לטובה בין מדינות ה-OECD בשיעור הלמידה, ואין ספק שנעשתה כאן פעולה, והזכרתם את זה יחד עם קציני הביקור הסדיר; יותר ויותר קציני ביקור סדיר היום עסוקים גם בעבודה בנושא הנשירה הסמויה כדי להגיע לתוצאות האלה, שלא תהיה נשירה גלויה, וכבר הוזכר הנושא של חוק לימוד חובה עד כיתה י"ב, שכבר התחיל יישומו השנה הזאת, וככל שהיישום יילך ויתרחב, יהיו שיעורי למידה גבוהים יותר, ואנחנו כבר עוסקים בחלקים אחרים שהוזכרו בדוח, אחד מהם זה הנושא של הנשירה הסמויה. אני מקווה שבקרוב מאוד גם תצא תוכנית עבודה – "תוכנית עבודה" אני אומרת, לא כי לא נעשו תוכניות קודם, אבל תוכנית עבודה משרדית לנושא של הנשירה הסמויה.

בנוסף לזה, החלק שדיבר על איכות תעודת הבגרות, זאת אומרת: תעודת בגרות כזאת, שמקנה אפשרות ללימודים גבוהים, על כל המרכיבים שלהם – כבר בתוכניות משרד החינוך יש טיפול בנושא של אנגלית, מפני שאתם יודעים שזה אחד החסמים, מי שאיננו ניגש לבחינת בגרות ב-4 יחידות, איננו יכול להיות מועמד להירשם לאוניברסיטה, אז בנושא הזה כבר יש טיפול.

יש תוכניות מיוחדות לשכונות המצוקה? כי לפי הנתון פה, אם יש 10%, מתוכם רק 7% עומדים בתנאי הסף של האוניברסיטאות, שזה גרוע יותר מכל מקום אחר בארץ.

אני מכירה את הנתון הזה היטב. כל מי שעוסק בזה, מכיר את זה היטב. כל התוכניות שעוסקות בתוכניות של רווחה חינוכית יחד עם תקציב של שיקום שכונות, כל התוכניות - - -

אני השתתפתי אתמול באיזושהי הרצאה על שיקום שכונות. זה ירד למצב כזה - - -

לכן אמרתי קודם רווחה חינוכית, ולא שיקום שכונות. לכן רווחה חינוכית. כל התוכניות, שמוביל אותן אגף שח"ר, שהוא מיועד לתלמידים מאוכלוסיות סוציו-אקונומיות נמוכות - -

אלה תוכניות חדשות?

יש תוכניות קיימות, שהן טובות עדיין, גם אם הן ישנות.

לא נתנו לנו שום נתון שאנחנו יכולים לסמוך עליו, כי ראינו שבשכונות המצב הולך ונהיה קשה.

מותר לי כן להיות אופטימית בכל אופן. נוספו תקציבים ייעודיים השנה הזו.

או-קי, זה נתון.

אני רוצה לומר שתקציב אגף שח"ר זה ראשי תיבות שירותי חברה וחינוך, והוא אגף שמטפל באוכלוסיות החלשות, כמו שנאמר, והוא קוצץ בעשור האחרון ב-70%.

נכון, צריך להגיד את זה.

היום יש איזשהו שינוי, שינוי מגמה.

זאת אומרת שבעוד שנה או בעוד שנתיים המצב יהיה הרבה יותר גרוע מהנתונים שאנחנו רואים היום.

קרוב לוודאי, עד שנצליח להחזיר את זה חזרה.

זה תפקידנו.

העובדות של תקציב אגף שח"ר נכונות. אני רוצה לומר מה נעשה השנה. השנה קיבלנו תוספות תקציב מאוד משמעותיות, כדי להתחיל לטפל בתשתיות. אני לא יכולה לומר שבמפה הזאת, בתמונה הזאת, בשנה הבאה תהיה קפיצה מאוד גדולה. אני יכולה להגיד מה מושקע עכשיו כדי לשפר את הדברים.

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, האמת שאתה נרשמת ראשון ואחרי זה מחקנו אותך.

אני חייב להתערב ולומר שחבר הכנסת מיכאל בן-ארי הגיע לסיור של הוועדה לזכויות הילד במועדונים בתל אביב ביום חמישי בלילה. בחצות הוא הפתיע אותי במטה המשטרה.

אני צריך לצאת להצבעה. אני רוצה לומר קודם כל, שאני באתי לפה ללמוד, ולצערי לא שמעתי את הכל, ולכן אני לוקח אתי עבודת בית מאוד מאוד משמעותית. אני רוצה לברך את המועצה הלאומית לשלום הילד, שעושה עבודה יסודית וחשובה ביותר.


יש לי כמה הערות על דברים שנאמרו כאן. אני לא אעיר את ההערות, אני רוצה להציע הצעה בטרם אני יוצא מכאן. ראינו פה המון משימות, שעומדות לפתחנו, ואנחנו יכולים ללכת על הכל ולהצליח בלא כלום. אני חושב שבוועדה לזכויות הילד, בעצה אחת עם המועצה לשלום הילד, יהיה אפשר לקבוע סדרי עדיפויות על משימות לאומיות בתחום הזה, כדי שנוכל להצביע תוך שנה, שנתיים על הישגים. הילדים זה האוצר שלנו, זה העתיד שלנו, זה המשאב הכי חשוב שיש למדינה, ולכן הפעולה של הוועדה הזאת ושל המועצה הזאת יכולה ומחויבת להביא לשינוי, ואני מציע להתמקד בנושאים מסוימים, כדי להביא אותם לכלל שינוי ולמשאבים שנוכל לגייס לטובם. תודה על הלמידה. אני חייב לצאת להצבעה.

תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. אני רוצה לפנות לחנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית. אנחנו עובדים רבות ביחד, בגלל העובדה שכל המקרים הקשים וכל הבעיות מתנקזים בסופו של דבר לפתח המשרד לשירותים חברתיים. כל סיפור, אם זה הילדים של גואל רצון, חוקרי נוער, כל דבר בסוף מגיע לעניין של תקנים ושל תקציבים, ואני מרגיש שזה כמו שמיכה שאתם מושכים במקום אחד, ואז מישהו במקום אחר מתקרר.


אני רוצה לשאול, האם לאור הנתונים יש מגמה להתמקד בשנה הקרובה או לקחת נושא אחד, כי אחרת תחושתי שגם כל פעם נטפל בכיבוי שרפות. האם אין איזו החלטה אסטרטגית שלכם לקחת נושא עיקרי לאור הדוח ולהתמקד בו בשנה הקרובה?

קשה לי להגיד את המילים "לאור" בשמחה. כתבתי לי פה נקודה, שאנחנו מאוד עצובים לגבי הנתונים שמדווחים לפקידי הסעד, שהם הולכים וגדלים. אפשר להסתכל עליהם בצורה חיובית, יותר מודעות וכולי, אבל אין ספק שיש הרבה יותר ילדים שנפגעים, ויש הרבה יותר ילדים שפוגעים היום. כמו שאמרת וכמו שדוקטור קדמן ציין, השמיכה היא מאוד מאוד קצרה. אני אומרת פה, שאנחנו לא מצליחים להגיע לכל הילדים, אנחנו לא מצליחים להגיע לכל האוכלוסיות, ואנחנו לא מצליחים לעשות את כל מה שבאמת צריך לעשות.

מה הבעיה? מחסור בתקנים?

כפי שנאמר פה, אם אנחנו כפקידי סעד נמצאים באותו מספר כל השנים, כאשר מספר הילדים הולך וגדל, כאשר החקיקה הולכת וגדלה, כאשר מספר הילדים הנפגעים הולך וגדל, אנחנו לא יכולים להתמודד - - -

את לא מתלוננת שמספר הילדים גדל והולך והחקיקה הולכת וגדלה...שלא יישמע כך...

לא, אני מתלוננת על כך שמספר הילדים הנפגעים הולך וגדל, על זה אני מאוד כואבת ועל זה אני מתלוננת.

בפועל יש קיצוץ אצלכם, גם אם לא קוראים לזה כך. כאשר אותו מספר אנשים צריך לתת שירות לפי שניים ילדים, זה אומר קיצוץ של 50%.

נכון.

אין להם גם יכולת להגדיל את התקנים, גם אם הם רוצים בכך, ללא אישורים - - -

אין פקידי סעד. חנה, צריך להגיד את זה.

אני אומרת.

ניסיתי להוציא את זה ממנה, לא הצלחתי.

- - - פקידי סעד יש, אין תקנים, אפשר להכשיר אותם.

לא, אין פקידי סעד ואין תקנים, משום שגם הנושא של התקנים הוא בעייתי וקשה וגם הנושא של פקידי הסעד. תראו לי היום אנשים, עובדים סוציאליים, שרוצים להיות בכלל פקידי סעד.

כמה פקידי סעד יש היום במדינת ישראל?

יש בערך כ-600 פקידי סעד, כאשר חלקם עובדים בחלקיות של משרה. הנשירה היא מאוד מאוד גדולה. אני רוצה שתדעו, שכל שנה אנחנו מכשירים כ-100 פקידי סעד לחוק הנוער. גם האלימות כלפי פקידי הסעד, גם התקשורת שפוגעת בפקידי הסעד, גם ההאשמות וכולי; יחד עם זה, אני רוצה לומר שיש עשייה מאוד מאוד גדולה. יש פה חברי כנסת שביקרו במרכזי הגנה אצלנו, גם חבר הכנסת דני דנון ביקר, וכן רואים את העשייה.


אני כן רוצה להדגיש, שבשנים האחרונות הדגש הוא – כמו שהוועדות יושבות עכשיו ביחד, יש הרבה מאוד עשייה מבורכת של המשרדים בשותפות. אני מדברת על משרדי החינוך, הרווחה והבריאות, שיושבים יחד ומתכננים תוכניות ביחד, כי כדי להתמודד עם התופעה החברתית של ילדים בסיכון אתה לא יכול לעשות זאת רק משרד אחד, אלא כולם יחד.


אני רק רוצה לומר שאני כן הייתי מצפה, שאנחנו נמשיך לדון בוועדות בנושאים האלה, בסוגיות ובבעיות, ולא נסיים רק במפגש הזה היום. תודה.

את תשמעי את הודעת הסיכום, אז כנראה תהיי מרוצה. חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.

קודם כל אני מודה למועצה לשלום הילד ולעומד בראשה על העבודה היסודית. אנחנו חייבים כל חברי הכנסת ללמוד גם את הנתונים כדי להפיק לקחים. אני יכולה לומר אפילו מהנתונים הראשונים שאנחנו רואים, שזה מה שאנחנו כל הזמן מתעסקים בו – הפערים הולכים וגדלים, מה אתם רוצים? הפערים הם פי 10 בין עניים לבין עשירים בארץ.

מבחינת השכלה, בכלל מבחינת היכולת לרכוש - - -

בכל הנתונים. אני גם רואה – מדינה שקולטת עלייה, מדינה עם ילודה גבוהה וברוכה, ואנחנו חייבים ילודה כזאת, כל הפרדיגמה של מקרו-כלכלה היא לא נכונה. איך יכולים בתנאים כאלה לחקות מדינות, שיש להן ילודה שאי אפשר להשוותה אלינו?


מדברים כל הזמן על תקנים. זה נכון, אבל איפה המדינה בנושאים האחרים? תשתיות? איפה הדיור הציבורי לחד-הוריות? איפה זה? עם הדיור הציבורי אנחנו יכולים למנוע גם מצוקה בקרב חד-הוריות, גם פשע וגם קבוצות בסיכון. הפריטו הכל, ועכשיו יושבים ובוכים. כל שנה בוכים ולא עושים שינוי במדיניות המקרו-כלכלית.

גם ראינו שהעלאת המיסים העקיפים פוגעת ישירות בכל החלשים. חוסר מיסים לעשירים גם פוגע בשוויון הבסיסי במדינתנו.

בנושא חד-הוריות, בלי תוכנית מדינית לאומית בנושאי משפחות חד-הוריות, אנחנו נהיה בצרות. גם ראינו לגבי התאבדויות של עולים, שזה רבע מכל הילדים.

שמענו גם על ילדים בלי אזרחות. מזרח ירושלים 25%, אבל כל האחרים זה אלה שלא מזרח ירושלים.

במזרח ירושלים יש תושבים - - -

היום יש לי חוק של הענקת אזרחות ישראלית לבני הדור הרביעי. אני מבקשת מהכנסת לסדר את העניין, אנשים שמגיעים לפי חוק חייבים להיות אזרחים מההתחלה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור למשרד לקליטת העלייה, שרה כהן מנהלת מחלקת רווחה. אנחנו ראינו נתונים, שהם לא בדיוק מחמיאים למה שקורה עם העולים החדשים. בבקשה.

אנחנו עוקבים אחרי הנתונים בקשר לעולים כבר מזה תקופה ממושכת. אני עצמי גם חלק מוועדת ההיגוי שמלווה את השנתון הספציפי הזה, והחל משנת 2004 אנחנו אחת לשנתיים מפיקים במשותף עם המועצה לשלום הילד שנתון, שהוא שנתון ייחודי לעולים, והוא מאפשר לנו התבוננות ממוקדת ולאורך זמן על פני הפרמטרים השונים שקשורים לקליטה של הילדים העולים.


עבורנו זה כלי עבודה, שמנתב גם את העבודה שלנו ברמת מטה גם של משרדי ממשלה אחרים וגם עד רזולוציית שטח, מכיוון שהשנתון שאנחנו מפיקים עם המועצה לשלום הילד נותן לנו מידע, שהוא מפולח על בסיס יישובי, והוא מאפשר לכל יישוב לבחון את המצב של הילדים העולים בתוכו – שוב, לאורך זמן ועל פני פרמטרים שונים.


אנחנו ערים לנתונים השונים של התנהגויות סיכון וגם של מצבים שאנחנו רואים בהם שיפור במצב של הילדים העולים. חלק מתוך הנתונים לא הוצגו שם, אבל הם ידועים לנו. אנחנו ערים לדוגמה לירידה במספר התיקים וגם בשיעורי העבריינים החל משנת 2004 ואילך בקרב הילדים העולים, ואנחנו רואים בזה מגמה חיובית. אנחנו רואים את ההשתנות ואת המגמות של העלייה ושל הירידה בנושא של הנשירה. אנחנו נקיים על זה גם דיון בכנס באר-שבע לשלום הילד יחד עם המועצה לשלום הילד. זה שם לנו את הנושא על סדר היום מבחינתנו ומנתב התערבויות.


שני דברים אני רוצה לומר בהקשר הזה. מעבר להשקעת תקציבים ממוקדת של משרד הקליטה, אנחנו יוצרים תהליכים של איגומי משאבים ותוכניות ממוקדות באותם נושאים שאנחנו מזהים כנושאים בעייתיים. אנחנו מעבים את המידע שיש לנו גם בנתונים נוספים, כדי שתמונת המצב שלנו תהיה הרבה יותר מחודדת, מכיוון שהעולים הם לא מקשה אחת.


ופה אני רוצה לסיים אולי בשני דברים. האחד – יש שונות בקרב אוכלוסיות העולים השונות, וחייבים לנהוג כלפי כל קבוצת מוצא בהתאם לייחוד ובהתאם למאפיינים שלה, כדי שההתערבויות שלנו תהיינה יעילות. השני – שימת לב מיוחדת שלנו כחברה קולטת כלפי הילדים שנולדו בארץ להורים עולים. המסה הקריטית מתוך הילדים, שהיום הם תחת המטרייה של אותם 10% ילדים מכלל הילדים במדינת ישראל, הם ילדים שכבר נולדו בארץ להורים עולים, וחלקם על ידי המערכות השונות אינם מזוהים כילדים עולים, אבל מביאים איתם קשיים, מצוקות, צרכים, שהם תולדה של היותם ילדים בתוך משפחות שעברו תהליכי עלייה למדינת ישראל. אחד מהדברים פה זה הנושא גם של משפחות חד-הוריות, היקף גדול יותר של משפחות חד-הוריות בקרב העולים והפרמטר של ירידה בפיקוח ההורי, שמבחינתנו הוא משמעותי מאוד לגבי הנושא של היווצרות התנהגויות סיכון אצל ילדים. לכן יש לנו עוד עבודה שאנחנו צריכים להשקיע בה. אנחנו נמשיך עם המועצה לשלום הילד להפיק את אותם שנתונים, ומבחינתנו העבודה היא של כולנו ביחד. תודה.

תודה רבה.

לפני שאני אעביר את רשות הדיבור, אני רק רוצה לשים דגש על נקודה שאולי לא העלינו, והיא ילדי פנימיות. מה קורה איתם? אותם ילדים שמגיע גיל 18, הם עוזבים את הפנימייה, אין להם עורף משפחתי, אין להם לאן לחזור, אין מי שיטפל בהם, וכאילו המדינה מפקירה אותם. אם עד עכשיו הם היו באיזשהו מקום שהוא פנימייה שהיא מתוקצבת, יום אחרי גיל 18 הם ייצאו לרחוב, ואני לא יודעת מה יהיה, מה גורלם של אותם ילדים. בעצם אנחנו יודעים מה גורלם, נצטרך לתת את דעתנו גם על זה. אני מקווה שאנחנו נקבל נתונים גם על זה.


אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לדבורה איציק, מנהלת המחלקה לאלימות במשפחה בשירות הארצי במשרד הבריאות.

אני מברכת על הדוח, הדוח הוא רציני מאוד. מבחינת מערכת הבריאות, יש כאן בהחלט הרבה נושאים חשובים, שצריך לטפל בהם. אני לא רוצה להרחיב יותר מדי, אני חושבת שמה שנעשה זה נחזור למנכ"ל שלנו, נשב עם הדוח, עם נציגים שונים של המשרד ונעשה איזו חשיבה, איך אנחנו משנים את הדברים שצריך לפי הדוח הזה לשנות.

דבר ראשון תחזירו את האחיות לבתי הספר.

נכון, זה גם מונע וגם יכול לאבחן ילדים שלא מאובחנים.

אני מודה לך. אגב, דוקטור קדמן, אולי כדאי שבצד הדוח יהיה לכם איזה פרק, כמו בדוח מבקר המדינה, מה בוצע ומה התקדם מאז הדוח הקודם, בבחינת עידוד לאלה שבכל זאת לקחו את הדוח ולקחו על עצמם לתקן את הדבר הזה.

הבעיה היא השיניים, מה אנחנו יכולים לעשות למי שלא עושה, מלבד לפרסם זאת.

אני עכשיו אתן רשות דיבור לנציגת ארגון "בטרם", שעוסק בבטיחות ילדים, אביטל אפל.

הדוח הזה הוא דוח חשוב מאין כמוהו. העובדה שהוא יוצא מדי שנה היא בעלת ערך רב מאוד. אנחנו בארגון "בטרם" מעודדים אנשי מקצוע להשתמש במידע ובנתונים, בגלל שאנחנו רואים שהיפגעות ילדים עדיין היא סיבת המוות הראשונה. עם כל הנתונים המעודדים על ירידה בהיפגעות ילדים, גם בתמותה, גם באשפוז, עדיין היפגעות היא סיבת המוות הראשונה.


משרד הבריאות, בליווי ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, מוביל בשנה האחרונה קידום של תוכנית לאומית לבטיחות ילדים. זה כדי לעשות את הדלתא הבאה ולהצליח להוריד גם את המספר של 150 ילדים שמתים מדי שנה. אנחנו מקווים שבכך בכל זאת נוכל להידמות יותר לילדים החיים במדינות מפותחות, למרות אחוז הילדים כאן שהוא גבוה יותר.


ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים מנסה להטמיע את התפיסה, שכל מי שעוסק בילדים יתייחס בפרק מיוחד לנושא בטיחות - בטיחות היא תנאי סף, וכמובן שכל מי שעוסק בבטיחות המתייחס באופן נפרד לילדים ולבטיחות ילדים. תודה רבה.

תודה רבה. אגב, למרות שאני פרלמנטר יחסית ותיק, 10 שנים זה פרלמנטר מופלג כאן בכנסת, לא הצלחתי בהצעת חוק אחת שהציע לי ארגון "בטרם". קרוב ל-10 ילדים נהרגים כל שנה מנפילה מחלונות, קרוב ל-10 ילדים בממוצע נהרגים כל שנה. היתה הצעת חוק להתקנת סורגים בבניינים. אני לא מצליח להעביר את החוק הזה כבר שמונה שנים, בגלל כל מיני טענות פורמאליות כאלה ואחרות, אבל לא התייאשתי.

מה עם בתי ספר?

בבית ספר יש סורגים. בעקבות האסון שקרה כאן בעמק רפאים, התלמידה אמיליה כהן זכרונה לברכה, שם למדו את הלקח. לצערי בבנייה הפרטית לא לומדים את הלקח, וזה עדיין לא נכנס לתקן, ואנחנו מקיימים על הדבר הזה מאבק.


ביקש גם לדבר שלום מוחא ממשרד החינוך מאגף שח"ר, האגף שמטפל באוכלוסיות עם הפרופיל הסוציו-אקונומי הנמוך, להשלים לגבי הקיצוץ בתקציב. אבקש לעשות זאת בקצרה.

אני אעשה את זה קצר. דיברו על הקיצוץ באגף השח"ר. אמנם התקנה הייתה 18 מיליון, השנה כבר יש תוספת ל-34 מיליון, שרואים כיוון חיובי. יש גם תוספת של כיתות מב"ר – מסלול בגרות רגיל. מתשס"א לא היתה תוספת, השנה יש תוספת של 50 כיתות.


אנחנו ירדנו לאחרונה לטפל בחטיבות הביניים בכיתות ט', מה שלמדנו במסגרות של העל-יסודי, מב"ר, אתגר ואומ"ץ. יש לנו היום כיתות ט', שם אנחנו עובדים עם ילדים מתקשים, וזה מונע גם את הנשירה במעבר מכיתה ט' ל-י', שם יש נשירה גדולה.


יש פרויקט חדש של השר ושל המנכ"ל, פרויקט תהל"ה, שלוקחים תלמידים בי"ב שנכשלו בין במקצוע אחד לשלושה מקצועות ו"מטפלים" בהם במועד חורף ובמועד קיץ. בעיר ירושלים, במחוז שלי, יש כשישה מיליון בשיתוף עם העירייה.

שישה מיליון תקציב?

כן, רק לעיר ירושלים, ואנחנו מקווים להגדיל את אחוז מסיימי הבגרות ב-10% בשנה הזאת.

וכמה שאר התקציב בשאר הארץ לתהל"ה?

22 מיליון.

22 מיליון, ושישה מהם לירושלים? יפה.

ארבעה וחצי לירושלים.

- - - הרשות המקומית, זה לא רק תקציב משרד.

יש תוספת של מיליון וחצי של הרשות.

כי אז אנחנו שוב פעם לא מגיעים לפריפריה, וזה משהו שאותי מקפיץ.

- - - עמוקה מאוד בתוך ירושלים.

זה שכונות מסוימות, זה לא כל העיר.

תודה רבה חברים. תם הדיון, אבל לא נשלם. תם הדיון ולא נשלם, כי השנתון עב הכרס, שנדמה לי שמדי שנה הוא לא בדיאטה, הוא משמין והולך, ולא מנחת.

אגב, יש נתונים גם על השמנה של ילדים.

יש לחבר הכנסת דני דנון ולי הצעת חוק בעניין הזה, שלצערי עדיין אין לנו הסכמות ממשלתיות להעביר אותה, אבל פה אנחנו לא נרפה מהעניין הזה. שנינו שומרים על דיאטה, הוא יותר, אני פחות...


אני רוצה לקרוא הודעת סיכום, על דעת ראשי הוועדות, ואני גם מודה שנתתי ליושב ראש המועצה, לדוקטור קדמן, להציץ בהחלטות האלה, ולראות אם אנחנו מצליחים איכשהו להקיף שעה וחצי של דיון. להלן החלטות הוועדות:


1. ועדת החינוך, התרבות והספורט, הוועדה לזכויות הילד, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות רשמו לפניהן את עיקרי הנתונים, העובדות והממצאים של הילדים בישראל לשנת 2009, שנחשפו בשנתון הסטטיסטי של המועצה הלאומית לשלום הילד. הוועדות על יושבי הראש וחבריהן מודות למועצה הלאומית לשלום הילד ולדוקטור יצחק קדמן העומד בראשה על פועליה הברוכים בכלל ועל השנתון בפרט.


2. הוועדות שמו לב במיוחד לנתון, שבו יש השפעה ישירה בין מצב סוציו-אקונומי ומבנה משפחתי חד-הורי, הן לפגיעות הילדים והן ליכולתם לרכוש השכלה ולהשתלב כאזרחים נורמטיביים בחברה.


3. הוועדות קובעות כי הממצאים והנתונים, המצביעים בעליל על מצוקות חמורות, על בעיות קשות, על קשיים רבים ומפגעים בריאותיים מהותיים בילדים מחייבים את רשויות המדינה להתייחס בכובד ראש לממצאים אלה, ולגבש תוכנית לאומית רב-שנתית להביא רווחה, שיקום, בריאות וחינוך ראויים לכלל הילדים בישראל.


4. כך גם הוועדות קוראות למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות ללמוד היטב את נתוני הדוח, כל משרד בתחומו, ולהשתמש בדוח כמורה דרך, כאבן דרך, כדי לשנות ולשפר את העשייה למען הילדים.


5. הוועדות תקיימנה דיונים ייעודיים כל ועדה בתחומה כדי לפקח על משרדי הממשלה, שימלאו את חובתם להביא לתיקון המצב, וכן יפעלו כל ועדה בתחומה לקדם חקיקה, שתבטיח את זכויותיהם של כל הילדים בישראל.


6. הוועדות קוראות להורים להיות מודעים לסכנות המצויות בסביבתו הקרובה של הילד, ובעיקר בביתו, ולנקוט בכל האמצעים כדי לשמור על שלומו הבריאותי של הילד.


תודה רבה לעמיתיי יושבי הראש, תודה למועצה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55