PAGE
12
ועדת הכספים

20.1.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, ה' בשבט התש"ע (20 בינואר 2010), שעה 10:15

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת אילן גילאון:

אי תכנון של משרד האוצר לתקצוב חוקי ותקנות הנגישות

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

חיים אורון

אילן גילאון

מגלי והבה

ציון פיניאן

מירי רגב

יעקב גילת, אדריכל הדיור הממשלתי, משרד האוצר

אריאל יוצר, אגף התקציבים, משרד האוצר

אפרים חוצ'ה, סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרית גולדשטיין, תאום ובקרה, משרד ראש-הממשלה

אדריכל שמואל חיימוביץ, ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

יובל וגנר, יו"ר נגישות ישראל

עו"ד איתן שפירא, מנהל תחום רגולציה עסקית, דואר ישראל

רות דיין מדר, רכזת רווחה, מרכז השלטון המקומי

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת אילן גילאון:

אי תכנון של משרד האוצר לתקצוב חוקי ותקנות הנגישות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת אילן גילאון בנושא: אי תכנון של משרד האוצר לתקצוב חוקי ותקנות הנגישות.


חבר הכנסת גילאון, בבקשה.

אדוני, אנחנו נציגים של ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, זוהי ועדת הנגישות, ואני גם אציג את האנשים כאן.


יושב כאן יובל וגנר שהוא ושב ראש נגישות ישראל.

אני רואה חשיבות בדיון הזה, אבל הוא דיון מהיר והוא צריך להיות קצר.

לא יישפכו כל מלים אלא יהיו שאלות מאוד ממוקדות. בנוסף אתי כאן אפרים חוג'ה, איתן שפירא ושמואל חיימוביץ.


אני לא יודע אפילו איך לכנות את הדיון הזה. אנחנו מקיימים בוועדת המשנה דיונים על גבי דיונים כדי להתקין את תקנות שהן פועל יוצא של חוק שהתקבל ב-1 במאי 2006. אני לא אכנס להיסטוריה של החוק. אנחנו חיים באיזושהי מחשבה שיש ברשותנו תקציב. אפילו נזרקו סכומים שונים. אנחנו באמת אנשים תמים לגמרי. בהתחלה אמרו שיש לרשותנו 12 מיליארד שקלים ואנחנו כמובן שמחנו לאורך תקופה של עשר שנים. אחרי כן אמרו 10 מיליארד שקלים, ואמרנו שבטח מדובר במיליארד שקלים לכל שנה. אחרי כן התקבענו על מספר שאני לא יודע מה מקורו, שהוא 2.4 מיליארד שקלים.


אנחנו פועלים בקצב קדחתני כדי להתקין תקנות, לסיים ולסגור את הפער של שלוש השנים האחרונות שלא נעשה בתחום התקנות שום דבר ופתאום אני חושב שאין לנו שום דבר. אני שומע מכל מיני מקורות שלמעשה לא נקבע תקציב. אמנם אושר החוק שהוא חוק תקציבי, אמנם דיברו על כל מיני סכומים, לרבות ראש הממשלה שבאותה תקופה היה שר האוצר ואני נפגשתי אתו אישית והוא אמר לי: מה זאת אומרת, אני זה שאישרתי את התקציב לחוק הזה.


אני רוצה לדעת מה התקציב שלי. אני אשאל את זה ממש ואקרא לילד בשמו. מה התקציב שעומד לרשותנו כפועל יוצא של קבלת החוק בשנת 2006 שצריך להנגיש את מדינת ישראל.

בשנת 2010.

מה זה שנת 2010? הבעיה היא שהחוק הזה מחולק לפלחים.

יש ועדת משנה בראשותך ונושא הנגישות הוא איננו נושא שנדון בועדת הכספים. הנושא שנדון בוועדת הכספים, ואני מבקש להתמקד בעניין הזה ולא להיכנס לתוך הנושאים המקצועיים של החלק הזה, ואני כמובן מזדהה אתך לחלוטין, הייתי נדמה לי גם שותף לחקיקה הזאת, אבל נניח לרגע לעניין הזה. אנחנו מדברים רק על הכסף. זאת אומרת, אתה צריך לציין בדיון המהיר, ואני רוצה תשובות מהמשרדים, על מה מדובר, על איזה שנת תקציב.

זה לא 2010.

תגיד אתה. אני לא אומר. אני שאלתי.

תקציב כולל לאורך תקופה של עשר שנים, כאשר ההנחה היא שכל שנה ירצו לטפל בעשירית מתוך התקציב. זאת אומרת, ההנחה שלנו היא שבזה שלא תוקנו התקנות, אנחנו לא הפסדנו שלוש שנים של תקציב. אנחנו חושבים שזה נצבר לזכותנו ולטובתנו.

מאיפה האופטימיות הזאת?

אנחנו אנשים אופטימיים בנגישות. אין לנו ברירה. אלה אנשים שאין להם הרבה ברירות אלא להיות אופטימיים, ולמה לא?

למה לא להיות אופטימיים, שאלה טובה.

נמצאים באיזשהו מצב שבכל זאת יש איזושהי תזוזה, גם תודעתית, גם התחום הזה בהחלט הוא בבון טון, הוא בפוליטקלי קורקט וכל אחד נרתם לעזור ומסייע, ואני חושב בעצם למה לא, כי זה וןין-וין. יאמר לי האוצר מה קורה.

הוא יאמר. לשם זה הוא כאן. חבר הכנסת גילאון, תודה רבה.


נציג האוצר, בבקשה.

אני אחראי על תקציבי הדיור הממשלתי. אני יודע לומר שהנושא מתוקצב משנת 2007.

לא הבנתי. אתה אחראי בין היתר גם על הנושא של חוק הנגישות.

אני אחראי על נושא הדיור הממשלתי.

זה רק חלק.

זה רק חלק.

מי אחראי על הנגישות?

אני לא יודע.

נמצאת כאן רפרנטית של משרד ראש הממשלה?

כן.

במשרד האוצר יש רפרנט לגבי הנושא של חוק הנגישות?

אני לא יודע.


אני אשלים את התשובה. הנושא הוא רוחבי וכל אחד אחראי לתקצב את הנושא אצלו במשרד. אני יודע שלגבי הדיור הממשלתי הנושא תוקצב מאז 2007 בשני היבטים: האחד, סקר. על מנת לעשות סקר על כלל המבנים, איזה התאמות הנגשה צריך לעשות. הסקר מתבצע כבר במשך שנתיים. דיברתי עם הדיור הממשלתי וזה סקר מסובך ומורכב שעובדים עליו ואת התוצאות שלו צריך להגיש בקרוב ובעקבות התוצאות גם יישום.

החוק הזה הגיע לפרקו ב-1 במאי 2006. זאת אומרת, הגיע החוק שמגיע לפרקו אחרי שלוש קריאות ויש תקציב בצדו. מה היה התקציב ב-2006 לטובת החוק הזה בפריסה לעשר שנים?

ב-2007 הנושא תוקצב הן מבחינת ההנגשה הפיזית.

בכמה?

בדיור הממשלתי הוא תוקצב.

למה אתה מדבר על הדיור הממשלתי? במה אתה מתכוון בדיור הממשלתי, לבתי ספר?

לא.

משרדי הממשלה.

אלה משרדי ממשלה. אני יודע גם לומר מידיעה אישית שזה נעשה במשרד החינוך וברט"ג (רשות הטבע והגנים) אבל אני לא זה שמרכז את זה. בכל אופן, מבחינת הדיור הממשלתי, כל שנה תוקצב גם לסקר וגם להנגשה בפועל בסכום של 25 מיליון שקלים, ההנגשה הפיזית מאז 2007. כל שנה 25 מיליון שקלים. לסקר עצמו מוקצה עוד 1.5 מיליון שקלים.

על מספר כמו 2.4 שמעת באיזשהו מקום?

אני לא יודע.

חבר הכנסת גילאון, לא מנהלים דיאלוג. בסדר, הבנתי.

אני יודע לענות תשובות קונקרטיות לגבי הדיור הממשלתי. אני יודע לומר גם שבמשרד החינוך וברט"ג הנושא תוקצב. כמה המסגרת הכללית לכל הנושא הזה, אני לא יודע.

זה כולל את הביטוח הלאומי?

תודה רבה. משרד ראש הממשלה, גברת שרה גולדשטיין.

אני הרפרנטית של משרד ראש הממשלה לעניין כל מה שנוגע לאנשים עם מוגבלויות. יש בחוק הזה כמה בעיות. אני אוסיף על מה שאריאל אמר. הדיור הממשלתי לא רק שמתקצב בסכומים האלה אלא כל חוזה חדש שנחתם – ואתמול ישבתי עם מנהל הדיור הממשלתי – המבנה חייב לעמוד בתקן של נגישות. זה פעם אחת. פעם שנייה, החוק הוא מפוזר גם על עסקים פרטיים, מצד אחד אלו תקנות שירות, מצד אחד תכנון ובנייה, וזה לא מושת רק על משרדי ממשלה. בשום מקום שחיפשתי, וחיפשתי, בהחלטות ממשלה ובחוק עצמו, לא מצאתי מספרים קונקרטיים לעניין של תקצוב.


הבעיה שעומדת בפנינו היא גדולה יותר, ואני בטוחה שחבר הכנסת גילאון גם יסכים אתי, שבבוא היום נצטרך לדבר על אכיפה של החוקים האלה וכאן יבוא החלק הארי של התקציב, לדעתי.

לפני שנדבר על אכיפה, אנחנו לא רוצים להפוך את ממשלת ישראל לעבריינית, וזאת הבעיה המרכזית.

בשום מקום לא מצאתי אזכור למספרים בנוגע לתקצוב.

כאשר ועדת העבודה והרווחה אישרה את החוק לקריאה שנייה ושלישית, ממשלת ישראל כמובן לא הגישה שום הסתייגות לחוק הזה והיא לא טענה שהצעת החוק היא תקציבית. אמר יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת שאול יהלום, שמדובר בתקציב שמתפזר על פני 12 שנים ועלותו 2.5 מיליארד שקלים.

שוב, אני לא מכירה את המספרים.

הנה, זה הפרוטוקול.

אני אשמח לבדוק את זה.

23 במרץ 2005.

אני אשמח לבדוק את העניין הזה יותר לעומק. מאז התחלתם את הדיונים בוועדה אני נמצאת שם, עשיתי חיפוש, בדקתי ולא מצאתי אזכור למספרים. אני יכולה לבדוק באופן יותר מעמיק לגבי שנים קודמות, לגבי ממשלות קודמות, אבל נכון להיום זה המצב. העובדה שהחוק לא משית את כלל העלויות על הממשלה אלא על גופים פרטיים, גם היא מהווה חלק מהבעיה.

תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון.

הצהרה של שאול יהלום היא מאוד חשובה, ואני מאחל לשאול יהלום שהוא כבר בריא לגמרי והכל בסדר, אבל היא בערך שווה את זה. אם אין תוכנית שבה כתוב, ודווקא מה שנאמר כאן על הדיור הממשלתי מראה מה אין. בדיור הממשלתי יש 25 מיליון שקלים.

כל שנה.

רגע. אולי זה מספיק, אולי זה לא מספיק, ואז יש עם מה לריב. ברגע שזאת הצהרה כוללת, אני מבין שחבר הכנסת גילאון מדבר והחברים מדברים לא על בתים חדשים אלא על מרפאות ישנות, על בתי חולים ישנים, על בתי ספר ישנים, על משרדי ממשלה ישנים. אז הדיור הממשלתי מתקין מתקנים בדיור הממשלתי הישן כדי לעמוד בחוק אבל ברגע שזה מחולק למשרדים האחרים וזה לא כסף מסומן, לא יקצו אותו לפתרון הבעיה מן העבר ומה לעשות, למזלנו שלוש פעמים בעזרת השם לא הייתה כאן רעידת אדמה ורוב רובם של בתי הספר הם ישנים, ורוב רובם של בתי החולים הם ישנים. אני עסקתי עם החברים בעניין המרפאות והבריאות, ורוב רובן של המרפאות הן ישנות.

תגיד בתי משפט, לשכות של ביטוח לאומי וכולי.

וכולי וכולי וכולי. ביקשת קודם את משרד הביטחון בנושא הרבה יותר חשוב - כי ראיתי שהיו כאן הרבה חברי כנסת – שייתנו לך תשובה עד 11 בבוקר. אני לא מבקש תשובה עד 11 בבוקר.

לא, אני ביקשתי רק את התיאום שאפילו זה לא נמצא.

אני חושב שצריך לבקש ממשרד האוצר שיבוא ויאמר לנו כמה כסף מסומן לא בבנייה חדשה אלא במשרד החינוך, במשרד הבריאות, במשרד המשפטים וכולי. משרד המשפטים יחסית זה יותר פשוט כי אלה מבנים בבעלות המדינה. קופות חולים, מרפאות, הן לא בבעלות המדינה. היכן שזה בבעלות המדינה, הוא מטפל, הדיור הציבורי, אבל הבעיה מתחילה בשירותים ממלכתיים בבעלויות אחרות של העיריות, בתי ספר של עמותה, בית ספר תיכון שהוא גם לא של הרשות המקומית אלא הוא של רשת עמל למשל. רשת עמל לא תשקיע מיליוני שקלים מעצמה כדי להכניס את זה לבתי הספר שלה. אותו דבר אורט ואותו דבר רוב רובם. אותו הדבר ישיבות.

לא, לא ישיבות. אני דיברתי במליאת הכנסת על הנושא של מועצות דתיות, והתקשר אלי ראש מועצת קריית טבעון ואמר שיש שם מועצה דתית באיזה קרוואן, יש שם אנשים עם מוגבלות שרוצים להיכנס לשם אבל הם לא יכולים להיכנס.

זה הוא.

לא, זה מבנה ישן. לא, זה לא הוא. זה אתה? המועצה הדתית בקריית טבעון זה אתה?

עקרונית זה הוא.

פניתי לשר מרגי אחרי כן ולא קיבלתי ממנו תשובה. אתה יכול לבדוק לי את המועצה הדתית בקריית טבעון? אני אומר לך למה. בגלל שראש המועצה הוא חתנו של מבקר המדינה, ולכן עכשיו נזכרתי בזה.

מה לבדוק.

לבדוק האם יש נגישות במועצה הדתית בקריית טבעון.

זה רשות מקומית. עזוב.

זאת לא רשות מקומית. זאת מועצה דתית. אתה הזכרת לי עכשיו עמותות שנותנות את השירות או גוף חיצוני.

לא, אם רוצים להתמודד עם זה ברמה של ועדת הכספים, לא ברמה של הוועדה החשובה מאוד שאילן גילאון מנהל, אם לא יכריחו את הממשלה לומר שבתקציב הפיתוח של המוסדות האלה והאלה היא הולכת לשים כסף לנגישות, בעוד חמש שנים יאמרו שיושב ראש ועדת הכספים, לא יושב ראש ועדת העבודה והרווחה, הפעם יקראו לו משה גפני, אמר שצריך בעשר שנים סכום של 2.5 מיליארד שקלים, ואולי היום זה כבר יותר, ויעבירו את זה לחמש שנים קדימה.

כמה זמן לפי דעתך צריך לתת לממשלה כדי לקבל תשובה כזאת? תשובה רצינית.

אני חושב שצריך לומר לה בתוך חודש. אם המספרים האלה הם בסיס, זאת אומרת, לא מתחילים מאפס, לומר שלפי הערכתנו בקטע הזה שהוא באחריות ממשלה, וזה כל המעגל השני.

על המבנים הישנים.

בדיוק.

וזה לא הדיור הציבורי. יכול להיות שיאמרו לך שבדיור הציבורי דווקא התקדמו עם זה.

דברים שהם בבעלות הממשלה.

ברור. יש מישהו מהאורחים שרוצה להתייחס? חבר הכנסת מגלי והבה, אתה לא אורח, אבל בבקשה.

אני רוצה להרחיב. אנחנו מקבלים הרבה תלונות גם בנושא התחבורתי. זאת אומרת, אתם דיברתם על מבנים אבל היום ברכבת, כאשר נכה כמו ידידי שיושב כאן רוצה לנסוע בה, הוא צריך להודיע על כך. אני עשיתי תיקון לחוק. היה קודם 48 שעות והורדנו את זה ל-12 שעות. אני לא מבין מדוע אם נכה או בעל מוגבלות כלשהי שצריך לנסוע ברכבת, זה כלי התחבורה היחידי שיש לו, מדוע הוא צריך להודיע 12 שעות מראש על כך.


היום בונים כל מיני פרוייקטים תחבורתיים וזאת ההזדמנות להעלות את השאלות האלה.

זה בסדר, זה נדון, זה בתקנות והכל, אבל הבעיה היא התקציב הפיזי.

אני יושב ראש נגישות ישראל. תודה על קיום הדיון כי הוא חשוב וכי כל נושא הנגישות הוא מתייחס ל-18 אחוזים מהאוכלוסייה. לא יעזור כלום, מתקנים תקנות וחוקים, אבל אין מה לעשות, צריך לעשות כרגע עבודה של האוצר, להכיר את החוקים שכותבים אותם עכשיו ולהבין מה המשמעות הכספית.


יכול להיות ש-2.5 מיליארד שקלים זה הרבה, יכול להיות שזה מעט, אף אחד לא יודע. זה מספר שזרקו אותו באוויר והוא רשום בפרוטוקולים. לעולם לא נעשתה עבודה רצינית לנתח את זה. אני יכול לומר לך בצורה ודאית, מאחר שיש לנו ניסיון רב בנושא הזה, שיש דברים רבים מאוד שבעצם לא עולים כלום, אם רק דורשים אותם. זאת אומרת, כל מקום חדש, כל דבר שמשדרגים, כל מכרז שיוצאים אליו, כל חוזה שחותמים עליו, אם דורשים בו הסדרי נגישות לפי התקנות, למדינה זה לא עולה אגורה. עדיין יש הרבה דברים שכן עולים למדינה, אותם האוצר צריך לנתח, לתקצב ולסמן, ורק אז כל העבודה שמושקעת על ידי הרבה חברי כנסת, נציבות השוויון וארגונים לקידום הנגישות, בסוף תגיע לתוצאה בשטח הלכה למעשה. אחרת אנחנו מבזבזים כאן זמן רב בכתיבת התקנות ובסוף, אם אי אפשר יהיה לשלם לבניית רמפה או מעלית, יהיו עדיין כתבות בעיתונים למה המשרד הזה לא נגיש ולמה השירות הזה לא נגיש.


אנחנו רוצים שוויון לאנשים עם מוגבלות ואין מה לעשות, בסוף הכסף יקבע. מתוך הניסיון שיש לנו בעזרה להרבה גופים גדולים, אנחנו מציעים את עזרתנו בהכנה של תוכנית כזאת.

תודה רבה. אני מודה לך.

אני ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.


אני חושב שבזמנו, כאשר העלו את המספרים האלה, למיטב ידיעתי – וליוויתי את שלב החקיקה מטעם הנציבות מול ועדת העבודה והרווחה בזמנו – כן נעשתה עבודה שהשתדלה להיות יסודית כדי להגיע לאומדנים בתחומים שונים. אני חושב שלא יהיה מנוס מצביעת תקציבים מסוימים שייועדו לפתרונות כמתחייב על פי חוק השוויון ועל פי תקנות שנגזרות מתוך חוק השוויון, ולאורך הזמן יהיה צריך גם לעקוב אחרי היישום והביצוע של הדברים.


אנחנו בנציבות כבר הקמנו גוף אכיפה והוא פתח שלוחות במחוז הצפון, המרכז והדרום. אין ספק שצריך גם לתקצב את מערכת האכיפה הזאת כדי שהשטח יבין שזה משהו רציני ומתכוונים להוציא לפועל את הדברים האלה.

אתם הבאתם תוכנית ואמרתם כמה כסף צריך?

לא. ליושב ראש ועדת העבודה והרווחה, מר שאול יהלום, היו לו את המקורות שלו מול המשרדים השונים.

איך נדע בכמה כסף צריך לתקצב את הסעיף הזה?

הסכום שכתוב בפרוטוקול, ויש לי את הפרוטוקול, הגיע בעקבות ניתוחים שנעשו.

אם אנחנו נרצה לקבל החלטה שצריך לתקצב את זה, מאיפה נדע בכמה?

לשם כך צריך לעשות עבודת מטה במשרד האוצר מול כל המשרדים.

עד היום זה לא נעשה?

לא שידוע לי.

כדי לדעת צריך לעשות עבודת מטה של כמה שנים.

אני חושב שאנחנו צריכים גם להזכיר כאן גוף שהוא חשוב מאוד לצורך חיי היום יום של אנשים עם מוגבלות וזה מרכז השלטון המקומי וכל הרשויות המקומיות כי בסופו של דבר האנשים גרים בתוך רשויות מקומיות וכל מה שקורה מסביב, גם בהיבטים הפיזיים וגם מבחינת הנגישות לשירות, הוא מאוד רלוונטי. בתחום הזה, לפחות ברשויות שהן לא איתנות, אני חושב שגם על זה יצטרכו לתת את הדעת.

תודה רבה. חבר הכנסת ציון פיניאן.

לסיפא של הדברים שלך. קשה מאוד להעריך כמה זה יעלה כי מדובר במבנים מ-1948 ועוד לפני כן עד היום. לכן אני חושב שצריך לפחות לקבל סכום רציני כדי להתחיל. ברגע שמתחילים, מתחיל מסע וכל רשות מקומית, כמו שהוא אמר, פונה ואומרת שיש לה כך וכך, ואז אתה מגיע לא במאה אחוזים אבל לפחות ל-50 אחוזים ותגיע לסכום כלשהו. לכן צריך להתחיל עם איזשהו סכום לא קטן אבל צריך להתחיל.

ביקשת את רשות הדיבור.

עורכת הדין רות דיין, מרכז השלטון המקומי. רציתי להתייחס בהמשך לדברים של מר חיימוביץ. אנחנו מבצעים ברשויות שמתפקדות את הנגישות הדרושה בחוזים חדשים ובמבנים חדשים שנבנים ובתשתיות. גם מבנים או תשתיות שאנחנו צריכים לשפץ, אנחנו כבר נדרשים לעניין הנגישות, אבל כל זמן שהתקנות לא מסתיימות, אנחנו בעצם לא יודעים מה השורה התחתונה שלנו, מה הצרכים האמיתיים ומה התקציבים האמיתיים נוכחי הקיצוצים שלנו במענקי האיזון ואנחנו כבר לא יודעים היכן לשים את היד קודם.

אני רוצה לשנות מעט את מה שאמרתי קודם לכן. עזבו את הסקר. אני הולך אחרי ציון. תאמרו כמה כסף יש בשנה הבאה. סקר יימשך זמן רב.

זה דבר צומח. אנחנו מדברים על ערך אחר. נגישות, אגב, היא לא רק לאנשים מוגבלים אלא זה לכל האנשים. יש תפיסת עולם ואנחנו עלולים כאן שוב לשגות ולחוקק חוקים ולהתקין תקנות שיהפכו לאות מתה שאין לה שום משמעות, כולל העניין של ההשתתפות עם הרשויות המקומיות ביחד משום ששם כנראה עיקר המאמץ כי זה נופל בתוך השטח הגיאוגרפי של הרשויות.


לכן אדוני היושב ראש, אפשר לבוא ולומר לנו שנלך להנגיש ב-10 מיליארד, לומר לנו ללכת ולהנגיש ב-20 מיליארד ואנחנו תמיד נוכל למצוא את האפיק הנכון לכסף. זה דבר שצומח כל הזמן. לכן אנחנו צריכים לדעת כאשר יוצאים להרפתקה הזאת. קודם כל, יש בכוונתנו בוועדה להקדים את העניין הציבורי לעניין הפרטי כי אין שום דבר טוב בזה שבית משפט השלום במדינת ישראל לא יהיה מונגש ואנחנו נבוא בדרישה למכולת השכונתית. הדבר הזה פשוט לא הולך מבחינת סדר העדיפות. לכן במשרד האוצר צריך להיות תקציב אחד שהוא בנושא הזה, לא שיבוא ויאמר לנו מחר שכל משרד ינגיש את עצמו, אלא שהכסף הזה הוא כסף צבוע וייעודי להנגשה, כנראה בסדרי הגודל עליהם חשבנו שהם 2.5 מיליארד שקלים. הכי טוב, שרית, אולי לשאול את ראש הממשלה. לי הוא אמר שהוא האיש שתקצב, שקיבל את ההחלטה לגבי תקצוב החוק הזה. אולי ראש הממשלה, בידיו הפתרונים. אולי הוא יודע בכמה הוא תקצב את החוק הזה.

תודה רבה. רבותיי, אני מבקש לסכם את הדיון. קודם כל, אני מברך אותך חבר הכנסת אילן גילאון על העלאת הנושא שהוא נושא מאוד חשוב וחברה שמכבדת את עצמה צריכה ליישם את החוק בעניין הזה וזה חוק מוסרי ממדרגה ראשונה.


אני מבקש לקבל שתי החלטות, ברשותך, חבר הכנסת גילאון. החלטה אחת היא החלטה שהציע חבר הכנסת ציון פיניאן והצטרף אליה חבר הכנסת חיים אורון. ההצעה הזאת לפיה אנחנו מבקשים לדעת בתוך חודש כמה כסף עומד לרשות העניין הזה.


הדבר השני הוא שאני מבקש עכשיו להקים בחודש הזה מטה שיהיה מורכב מנציגת משרד ראש הממשלה, נציג משרד האוצר, נציג נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ונציגת השלטון המקומי. לעשות איזושהי עבודה שלא קשורה להחלטה הראשונה, להחלטה הזאת שבתוך חודש אני רוצה לדעת מה קורה היום. אנחנו עוד לא קיימנו דיון ואני רוצה לדעת מה היעד היום וכמה כסף עומד לרשות העניין.


כאמור, ההחלטה השנייה היא הקמת מטה והמטה הזה לא צריך לעבוד יום ולילה אלא הוא צריך לעשות תוכנית כדי שנוכל לקבל אותה בתוך החודש הזה. הכל תקציבי מכיוון שאני לא נכנס לדברים המקצועיים שהם קשורים לוועדת העבודה והרווחה, לוועדת המשנה בראשותו של חבר הכנסת אילן גילאון. ועדת הכספים לא נכנסת לחלק המקצועי אלא רק לחלק הכספי. עבודת המטה עליה אני מדבר היא כמה כסף להערכתכם צריך במשרדי הממשלה או בחברות הממשלתיות, במשרדים הישנים כמובן, כי לגבי החדשים החוק מחייב.

אני מבקש שהמטה יכלול גם אותנו.

נגישות ישראל, בסדר. המטה יכלול גם אתכם.

יש פורום מנכ"לים של משרדי הממשלה.

אני לא הולך עכשיו בהחלטה כזאת לעשות מטה של מנכ"לים. בואו נהיה אנשים פרקטיים. האנשים האלה שנמצאים כאן, נראים רציניים לעניין הזה. אני רוצה שיהיה איזשהו בסיס שאנחנו יכולים להתחיל לדבר עליו. אז, אם נגיע למסקנה פה בוועדת הכספים שהממשלה מזלזלת בעניין הזה, נראה.

מי מרכז את הוועדה?

נדמה לי שנציגת משרד ראש הממשלה צריכה לרכז אותה.

כן, הייתי מציע את שרית.

זה בסדר?

יש מקרה מעניין שראש הממשלה, גם בהיותו שר אוצר, הוא נוגע לעניין הזה גם מבחינת ההחלטה.

בסדר. שרית גולדשטיין, משרד ראש הממשלה, את מרכזת את המטה הזה. אני לא מקים כאן איזה צוות שהוא משהו דרמטי, אלא צריך לעשות את העבודה, הכל, מבחינה תקציבית, על איזה סדרי גודל אנחנו מדברים כאשר בעוד חודש אני צריך ממשרד האוצר לדעת כמה כסף עומד לרשות העניין הזה ובמקביל נדע כמה פחות או יותר סדרי הגודל עליהם אנחנו מדברים.


חבר הכנסת אילן גילאון, אני מודה לך שהעלית את הנושא הזה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40