PAGE
29
ועדת החינוך, התרבות והספורט

19.01.2010

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 143

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ד' בטבת התש"ע (19 בינואר 2010), שעה 11:00

חובת רכישת מחשבים ניידים בבתי ספר יסודיים בגני תקווה

חברי הוועדה: אלכס מילר - מ"מ היו"ר

יעקב אדרי

רוני דיין, מנהל גף יישומי מחשב בחינוך, מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

נורית בר יוסף, מפקחת מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

אבי הראל, דובר מחוז מרכז, משרד החינוך

רות דיין מדר, מינהל החינוך והרווחה, מרכז השלטון המקומי

לבון שקרוב, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מוני בן דוד, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אבישי לוין, ראש מועצת גני תקווה

אופירה ספוזניק, מנכ"לית מועצת גני תקווה

גלית בר אל, מנהלת ביה"ס הראשונים

אביבה בלאיש, מנהלת ביה"ס גנים

רותי שמואל, מנהלת ביה"ס רביבים

זהורית וילנצ'וק, מנהלת ביה"ס סביון

ענת מניפז, סגנית יו"ר הנהגת ההורים

אתי בנימין, יו"ר הנהגת הורים ארצית

יהודה סקר, ארגון הורים ארצי

דורית חגי, הסתדרות המורים

דניאל דניאל

ניר ערמוני, הורה

גיל ורדה

ד"ר רונית ספקטור לוי, מרצה וחוקרת ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת באר-שבע

גיא לוי, מט"ח

ד"ר דפנה רביב, מט"ח

מינה גזית

עו"ד מירב ישראלי

יהודית גידלי

יונה - חבר המתרגמים בע"מ

חובת רכישת מחשבים ניידים בבתי ספר יסודיים בגני תקווה

אנחנו מתחילים. שמי חבר כנסת אלכס מילר, אני מחליף היום את היושב-ראש ועדת חינוך חבר-הכנסת זבולון אורלב. אני גם ביקשתי את הדיון בנושא הזה, אז באופן כללי, מה שמדובר, אני בטוח שרוב האנשים הנוכחים כאן מכירים את הנושא, יש פה צד שפנה אלי, צד ההורים שפנו ללשכתי עם העניין הזה. אנחנו בדקנו את אותן פניות של ההורים וראינו לנכון לקיים דיון בוועדת החינוך. פניתי ליושב-ראש הוועדה והוא אישר את קיום הדיון.


אני חושב שכאשר אנחנו מדברים על איזה שהוא פרויקט שבאופן כללי מופעל בבתי-ספר במדינת ישראל, יש כמה וכמה דברים שהיו חשובים לי, אשר נמצאים בתוך אותן החלטות שמקבלים גם בבתי-הספר וגם ההורים שבאים לידי ביטוי דרך העמדה של ועד הורים בבית-הספר. אנו מדברים גם על היבט של תשלומי הורים שוועדת החינוך מאשרת כל שנה, וכל דבר שחורג מאותו סכום שמאשרת הוועדה. צריך להיות מאוד זהירים, אפילו כאשר יש קונצנזוס בין ועד הורים להנהלת בית-הספר ולרשות המקומית, כאשר מחליטים לבוא ולחייב תלמידים או הורים להוציא סכום שהוא מעבר למה שאושר בוועדת החינוך. זה דבר ראשון. דבר שני, אני גם רוצה לשמוע התייחסות על עצם הפרויקט, מה הוא מביא, מה הוא תורם, עד כמה יש לפרויקט הזה חשיבות. אשמח לשמוע את עמדת משרד החינוך, אם זה פרויקט טוב, האם ניתן באמת להרחיב אותו. אם זה פרויקט מקומי שבסופו של דבר אנו רואים שהוא לא בדיוק יצא כמו שהתכוונו שהוא יצא, אז צריך לראות איך מתקנים ומה צריך לעשות, עד כמה משרד החינוך מעורב בהפעלת הפרויקט.


לפני חודש או חודש וחצי קיימה ועדת החינוך ישיבה על נושא של מחשב לכל ילד וקיבלנו פה החלטות והמלצות לממשלת ישראל, עם בקשה למציאת תקציב צבוע לכל הנושא של המחשוב והכנסת החידושים הטכנולוגיים לחינוך במדינת ישראל. מבחינתי, אם אתייחס לעצם הנושא, מאותן פניות שקיבלתי ראיתי שהיה פה איזה שהוא התנהלות לא ברורה וכאן אבקש להבהיר איך התקבלה בבית-הספר ההחלטה להכניס את הפרויקט לתוך כיתות מסוימות, שלפי מה שהיה כתוב לי, היו צריכים לאסוף אישור של אחוז מסוים של ההורים וככל שקיבלתי מכתבים, זה נראה שלא בדיוק אותם הורים שהכריזו עליהם שהם רוצים להיות חלק מהפרויקט, אכן נתנו את הסכמתם.


אני אבקש שכל מי שרוצה להשתתף בדיון, יישלח לנו פתק עם שמו, למנהלת הוועדה, כך אנחנו נוכל לתת לכל דובר את זמנו לבוא ולהתייחס לנושא. לצורך העניין, אין לנו פה עמדה ימינה או שמאלה, כך גם אתם רואים שאנחנו בנושא של הדיון לא הכרזנו על איזו שהיא תקנה או על איזו שהיא לקונה שמבחינתנו אנחנו ראינו. יש שאלה שברצוננו לשאול, בעיקר כשמדובר על כמה וכמה פניות שקיבלנו, ראינו לנכון להתייחס לנושא הזה, במיוחד כאשר מדובר על הנושא שזה נושא חדש, שזה נושא של חובת קבלת המחשבים לילדי ישראל, שאנחנו מנסים בכל דרך ודרך למצוא פיתרון לנושא של החידושים הטכנולוגיים. אני אשמח שנתחיל עם אחד מההורים שפנה אלינו, מר דניאל דניאל. זכות הדיבור לשלוש דקות.

אני תושב גני תקווה, יש לי שלושה ילדים. הילד הראשון, שמו ניר, הוא תלמיד מצטיין, מחונן, תלמיד כיתה ט' בבית-ספר ראשונים, כרגע גם עושה תואר ראשון בבר-אילן. הוא היה, עד כמה שזכור לי, בסיבוב הראשון ללפטופים. מאוד שמחנו על היוזמה המבורכת של ראש המועצה שלנו, מר אבישי לוין, שהוא איש נפלא וראינו את זה כחזון נהדר. מאוד שמחנו, תמכנו והלהבנו הרבה הורים אחרים, על-מנת ללכת עם זה. הוא התחיל בכיתה ו', ביסודי, ומאוד שמחנו ותמכנו בכך. לאחר שלוש שנים רצינו לעצור ולראות מה קורה. הוא העביר לנו מסר מאוד ברור, הוא והחברים שלו: אנחנו לא נסכים שתוציאו לנו את הלפטופ, כי זה הדבר היחידי שאנחנו עושים במהלך השיעורים, פייסבוק, יוטיוב, ועוד אלפי אלפי דברים אחרים. אנחנו כמעט ולא לומדים, זה מה שאנחנו עושים.


הוא שלוש שנים, הוא ילד קטן, הוא באחוזון החמישי, היה צריך לסחוב לפטופ על הגב והיה צריך ללכת כל הזמן עם כל הספרים שלו על הגב. מאוד מאוד מאוד קשה. אנחנו ראינו שהלפטופ הזה פשוט הביא אותנו למקומות אחרים. אם עד עכשיו יכולנו לשמור על גבולות שלהם, איך לשחק, איפה לשחק, בבית-הספר לא יכולנו להיות שם וזה קורה. בבית, יש לכל אחד מאתנו, אנחנו אנשים מאוד מתקדמים, למרות שיש כאלה שמציגים אותנו כפרימיטיביים, אני גם יכול לצטט פרידמנים ואחרים, מדוע מורים לא רוצים מעורבות של הורים בבתי-ספר, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, יש לי רק שלוש דקות, רק לומר למי שאמר לנו בנסיעה שאנחנו לא פרימיטיבים, אנשי אבן, ממשרד החינוך. אמרנו עד לפה, בואו נבדוק מה קורה. יש לי ילדה עכשיו בכיתה ה', ויש לי עוד ילד בכיתה ד', גם כן ביסודי. אני באתי ואמרתי – OK, פרויקט מבורך, אתם רוצים – אפשר לעשות אותו אחרת. אם משרד החינוך כל-כך אוהב את הפרויקט, יתכבד נא משרד החינוך לשים, כמו שבמקומות אחרים, כיתות מתוקשבות. למה אני, ואני מעלה פה צרכים של אחרים, אני ברוך השם יכול לספק לכל ילד לפטופ ויש לו לפטופ בבית ומחשב נייד והכל ונייח והכל. מדוע הורה שיש לו שניים, שלושה, ארבעה ילדים, צריך לקנות לכולם לפטופ? אמנם המועצה, כל הכבוד לה וכל הכבוד למר אבישי לוין שהוא לא נמצא, הוא משתתף, אבל זה עדיין 2,400 שקלים, וזה בטריה וזה עוד הרבה הרבה דברים אחרים.


דבר שני, אנחנו רואים שאין רציפות. האם יש מאמץ ביסודי לכיתה ה', ו', למשהו, אנחנו רואים שבחטיבה כבר אין, אין רציפות, אין מערכי לימוד, הדברים הולכים וכמו שאומרים, מתמוססים. הילדים הקטנים האלה סוחבים את הלפטופ הלוך חזור, בשביל מקבץ שיעורים קטן, יש בעיות קרינה, יש בעיות קרינה למרות כל הבדיקות שאמרו, אנחנו יכולים גם להיכנס לנושא הזה. יש בעיות משקל, יש בעיות לימוד. יש בעיה שבכלל כולם מתעסקים בה, שזה מניעת סיכון התנהגותית. הילדים נשארים אחרי בית-הספר ומשחקים במחשב. הם נשארים לשחק עם החברים, אומרים לנו. אתמול הייתי בבית-הספר אחרי השיעור, בשעה אחת וחצי, שלוש-ארבע בנות יושבות ומשחקות משחקים ופייסבוקים וכו'. יש פה עניין שנכון, הלימוד המתוקשב הוא משהו טוב, מה שאנחנו רוצים שיהיה בלימוד המתוקשב, שמשרד החינוך שכל-כך שולח מכתבים ותומך, שמשרד החינוך יתמוך בזה. אם הולך בזה ברציפות, במערכי לימוד, שהילדים שהם יוצאים מכיתה, מהיסודי או מהחטיבה, אם הם יוצאים משם, אז שהם ילמדו לכתוב, שילמדו לקרוא, שילמדו שפה, שילמדו הבעה. הילדים האלה חסרים את הכישורים האלה כי יש לנו גם ילדים בכיתה י' ו- ט', והם חסרים את הכלים האלה. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו שוב יסחבו את הדברים על הגב, אנחנו לא רוצים שהלפטופים יהיו פתוחים להם במשך כל היום, שש שעות בכיתה, כשאף אחד לא יודע מה קורה אתם. כל הדבר הזה, זה נכון, זה מבורך שנכנסנו לעולם התקשוב, אבל צריך לעשות איזה שהוא, באיזה שהוא מקום לעצור, עם מעורבות הורים, לקבל את הפידבק של ההורים, לקבל את הפידבק גם מהילדים, עם קבוצות ביקורת לא הצהרתיות, כיף לנו או לא כיף לנו עם הלפטופים ולראות לאן הגענו. אני חושב שהגענו למקום לא טוב. הילדים מכורים למחשב, זה גאדג'ט מאוד נחמד, הילדים רוב הזמן במחשב ופה, עם כל מכלול הדברים האלה, צריך לבוא ולעשות איזה שהוא סטופ ולבדוק את הדברים האלה.

תודה, אדוני. הבנתי את הנושא. נמצאת מנהלת בית-ספר ראשונים, גלית בר-אל, בבקשה. אשמח אם תתייחסי לפרויקט עצמו ולעצם ניהול הפרויקט.

אני מסכימה עם מר דניאל דניאל שהתקשוב הוא טוב, בכך אני מסכימה אתו. אני מצרה על כך שהוא מציג את החטיבה כאיזה שהוא גוף חינוכי פדגוגי שבו ההוראה נעשית סביב פייסבוק. אני רק רוצה ככה למען שכל החברים פה ידעו, החטיבה, מבחינת המיקום שלה במיצבים, נמצאת באחד המיקומים הגבוהים ביותר, מבחני המיצב, נמצאת באחד המיקומים הגבוהים ביותר ועכשיו לענייננו.


ילדו של מר דניאל לומד עם מחנכת שהיא מורה לאנגלית. אני רק רוצה להתייחס רק למקצוע הספציפי הזה. הלמידה המתוקשבת באנגלית היא לעילא ולעילא, יושבת פה נציגת מט"ח שרק ביקשה את אותה מורה להיות מדריכה אצלה, כי הדברים נעשים בצורה כל-כך מרשימה. בשכבה ט' יש לנו פרויקט באזרחות שבו גם בעזרת מט"ח, שבו תלמידים שלנו מעלים כתבות ולא רק הלמידה המסורתית אותה אנו מכירים – ספר ומחברת, אלא מעלים לתוך פורום של תלמידים מקבילים מאותה כיתה בכפר קאסם ויוצרים יצירה שלא היתה קיימת לפני זה, מעלים את הכתבות, הכתבות מתורגמות לערבית, עשייה מרשימה מאוד ואני לא אפרוט עוד את שלל המקצועות.


אין ספק שאנחנו כמערכת חינוך נדרשים לעשייה אחרת. המורים שלי נדרשים לפדגוגיה חדשה. אנחנו נמצאים לאורך שנים כבר, שלוש-ארבע שנים, בתמיכה של מדריכים וכל הזמן אנחנו שואלים את עצמנו אם אנחנו עושים מספיק.


נושא המשחקים. כילדה שקראה ספר מתחת לשולחן, אני יכולה להגיד לך שהילדים שבשיעור לפעמים מוצאים עניין בדברים אחרים, זה לא התחיל בתקופת המחשב, אלא זה קיים לאורך כל הזמן. מורה יותר מעניין, פחות מעניין, השיעור יותר מעניין אותי, פחות מעניין אותי, זו סוגיה חשובה מאוד שצריך לטפל בה. אנחנו מגיבים בתקיפות רבה מבחינת טיפול התקנון שלנו בבית-הספר בילד שמשחק במהלך שיעור, בין אם הוא משחק במחשב, בין אם הוא עושה משהו אחר שלא קשור לשיעור. אז זה מבחינתי.

גברתי, אני אשמח אם תתייחסי קודם כל לעניין של חובת רכישת המחשב, זה דבר ראשון. כמו שאני שמעתי שיש עלות נוספת להורה שרוכש, בסך 2,400 שקל, זה לא משנה. זה דבר ראשון. מה שמשנה זה עצם חובת הרכישה. דבר שני, למה אין לכם באמת את חדר המחשב ולמה אתם מכריחים בעצם את הילדים.

אני אענה לשאלה הזאת.

אדוני, אתה רשום. אני כרגע מדבר עם מנהלת בית-הספר.

שאלה שלא היא אחראית לתשובה.

אדוני, האם אתה מנהל את הדיון? תודה.


אני אשמח לקבל תשובה, למה יש בעצם מערך של תנועה של הילד מהבית לבית-הספר עם המחשב, במקום לבוא באמת ולעשות את זה בבית-הספר ואם יש לכם אותם ילדים שאין להם בבית מחשבים, אז שם כן צריך למצוא פיתרון ואמנם הפיתרון הזה הוא לא בדיוק נמצא במגרשך, אבל בסופו של דבר, אותם פתרונות שצריכים לתת זה המדינה, זה אנחנו, זה לא משנה. אבל עצם העובדה של חובת הרכישה והתנועה מהבית לבית-הספר עם המחשב וכמה בעצם מבחינתכם יש צורך בשימוש במחשב הזה במשך יום הלימודים, האם זה מוכיח את עצמו וכמובן שעל תוכן לימודים אנחנו לא נכנסים, זה משרד החינוך בטוח יענה על כל העניין של תוכן הלימודים ומה אתם מלמדים ואיך אתם מלמדים ועד כמה זה תורם ולא תורם. מה שחשוב לי, עד כמה זה מוכיח את עצמו, עצם העובדה, ומה קורה באמת אם קורה מצב שיש משפחות שלא יכולים להרשות לעצמם והם יוצאים למצב שהם מוכרחים, על-ידי המערכת, לרכוש את המחשבים. אז פה אני אשמח לתת את ההתייחסות של בית-הספר ואחר-כך נשמע את ראש הרשות.

היות והתוכנית כולה נמצאת תחת פיקוח והתנהלות של מועצת גני תקווה ובשיתוף משרד החינוך, אני הייתי מאוד מבקשת שאת התשובה לכך, יענה מר אבישי לוין.

ראש מועצת גני תקווה, אבישי לוין, בבקשה אדוני.

תודה רבה. אני רוצה לברך את כל הנוכחים ולברך על הדיון שנערך בכנסת בנושא של חדשנות ולמידה חדשה. אני חושב שזה מבורך שהנושא עולה לדיון ציבורי וזוכה לתשומת לב ולפוקוס, כשכבר נערך בכל העולם וסוף סוף הגיע זמנו גם במדינת ישראל שידעו על מה מדובר.


גני תקווה ואני העומד בראשה, לאחר שהתייאשתי ממערכת החינוך, כמו הרבה אחרים, בזמננו היום ולפניי ואחריי, אמרתי – מה אפשר לחדש במערכת החינוך מאז המצאת העיפרון. את העיפרון המציאו במהפכה התעשייתית, לקחו גוש של גרפית, הכניסו אותו, כינסו עשרה ילדים ביחד ולימדו אותם, במכרות. מאז, מערכת החינוך לא עשתה שום שינוי ושום התפתחות. תוכנית כזאת ותוכנית כזאת. כל שנה היו באים אלי ממשרד החינוך או מורים או הורים – שמענו על איזה פרופסור שיש לו תוכנית חדשה. דילוג מפה לשם, רמה דנה, דנה קמה. איך מלמדים עברית, עד היום עוד לא יודעים איך מלמדים, עד היום עוד אין, אין פיתרון אחד איך ללמד את המתמטיקה. כולם מסתכלים על פיזה מה פיזה, אמרתי – מה, איך מחוללים את השינוי הגדול? הבטתי בעולם, התייעצתי עם חברי אקדמיה ואמרו לי – תשמע, אבישי, היום העולם הוא עולם התקשורת. הילדים הם רב-ערוציים. ילד בבית עושה ככה – שומע MTV, מכין שיעורים, מתקשר עם החבר שלו ב- ICQ, ועונה גם לאימא שלו ולאבא שלו – תהיו בשקט, הכל בסדר, אל תפריעו. זה דור אחר. אנחנו נמצאים במהפכת התקשורת שהחלה אך ורק לפני 20, 25 שנה, ואנחנו עדיין לא מודעים לתוכן שלה, להישגים שלה, ולשינוי שהיא חוללה בעולם.


יש פה את התשובה של ד"ר שושני, תשובה שכל מה שאני יכול להגיד עליה, יש לך אותה, נכון?

כן. היה לי תשובה.

כל מילה פה בסלע, כל מילה מתומצתת, כל משפט מובא לו אסמכתה אקדמית. מה לי הקטן שאני אחלוק או אוסיף דברים?


נמצאת אתנו פה ד"ר אורנית ספקטור, שמצוינת פה במאמר, שעושה מחקר שמלווה את פרויקט גני תקווה. התחלנו בתהליך מאוד מאוד משמעותי. אומרים שבחינוך את התוצאות רואים בעוד 10, 20 שנה. רק התחלנו את התהליך. ככל שהשינוי הוא יותר גדול, ישנו מפשט שאמר אותו איש חכם לפניי ואני אצטט אותו, הוא אמר – ככל השינוי שמתחולל יותר גדול, ההתנגדות אליו יותר גדולה. וזה טבעו של העולם. אנשים לא אוהבים שינוי, האנשים אוהבים לראות את עצמם כמו שהם, חושבים שזה הכי טוב.

כולם בארץ מבינים בחינוך וכולם מבינים בנושאים של כוח אדם, את זה אני מביא מתוך התפקיד הקודם שלי. לכל אחד יש מה להגיד. כל אחד פתאום פדגוג. כל הפרופסורים, אנשי האקדמיה, אנשים שמשקיעים את כל נפשם וגופם, פתאום מתאפסים מול חרדה של הורה. מה היתה הפאניקה הכי גדולה בגני תקווה, מצד המתנגדים? קרינה. הבאנו את כל הדוקטורים של משרד איכות הסביבה, עברו עם כל המוני גייגר שלהם וזה, אין שום קרינה בגני תקווה. נוסף לזה, אמרתי – רגע, יש איזה פאניקה? נעשה עוד פטנט אחד שיש אפס קרינה. השנה יש אפס קרינה. במיקרוגל, במכשיר פלאפון שכל הורה קונה, דניאל דניאל, שהוא אבא מתקדם, הוא קנה לבן שלו את זה, יש פי שניים יותר קרינה מאשר בלפטופ.

האם אדוני שמע את השאלות שלי?

שנייה, עוד דקה אני עונה. תן לי לעשות הקדמה, מה קרה? אני פוליטיקאי גם כן, אני יודע לדבר.

לא, אבל אדוני, תשמע.

אני כרגע "מוכר" את התוכנית, אני רוצה שמהכנסת תצא הבשורה שזה הדבר הבא במדינת ישראל בחינוך. היה בנימין נתניהו אצלנו בביקור ואמר – כך אני רוצה לראות את החינוך בגני תקווה, צועק את זה בכל פורום.

אני שאלתי שתי שאלות. הראשונה, היתה בהיבט החובה.

אני עונה לך.

השאלה השנייה ששאלתי זה מבחינת ההיבט עד כמה יש צורך בלנוע מהבית לבית-הספר, במקום להשאיר בבית-הספר.

אני עונה לך על שתי השאלות באותה שנייה, שעכשיו אני אומר. אל"ף, התוכנית הזאת היא תוכנית זהב למשפחות קשות יום וחסרות יכולת כי המועצה, על-פי חוות-דעת של הרווחה, ומנהלת בית-הספר, קונה מחשב לכל ילד. פתאום יש מחשב לא מחשב, זה התוכנית, אתה זוכר שהיתה פעם של ראש הממשלה וכו' וכו', לכל מחשב יש לפטופ ואם אין לך כסף, לכל לפטופ יש ילד ולכל ילד יש מחשב. והמועצה מסבסדת את זה, בכסף מלא. זאת אומרת, אם אנחנו מכירים את נושא התל"ן, אתה זוכר? היו פעם ויכוחים בארץ, אני הייתי אז יושב-ראש ועד הורים בזמנו, אחר-כך ראש מועצה, אני הראשון שהכנסתי את סוסי התל"ן לבתי-ספר. ואמרו לי חינוך אפור. אמרתי חינוך זהב. למה חינוך זהב? כי הילד שלי יכול, יש לי כסף לממן אותו ולשלוח אותו לחוגים בתל-אביב ובאוניברסיטה וכו' וכו', אבל יש הורים שאין להם את זה, ולכן זה תוכנית זהב, לא אפור ולא שחור בהיר ולא שום צובע אחד. לכל ילד, בעיקר למשפחות מעוטות יכולת, יש את היכולת לקבל מחשב. אני לא רוצה להגיד לך שגם קנינו לו כבר את המחשב הנייח לפני כן, גם המועצה שילמה עבור זה 600,000 שקל וכל ילד בבתי-הספר יש לו גם מחשב נייח והיום ברוך השם, גם מחשב נייד. ואנחנו לא יישוב עשיר. אנחנו רמת אביב ג' ושכונת התקווה בקילומטר על קילומטר. זה גני תקווה, מי שלא מכיר את היישוב, לתאר אותו. יש הורים עם הרבה עוצמה וכוח כלכלי, וישנם עניים מרודים בגני תקווה ובשם העניים המרודים, שאת דגלם אני נושא כרגע, יש להם מחשב.


אני רק רוצה להגיד עוד משפט אחד. הנושא, על-ידי המתנגדים, עלה בזמנו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הם הגיעו עד לבית-המשפט, הכנסת זה כבר קטן עליהם. והשופטת דחתה את כל הטיעונים שלהם וקיבלה את עמדת המועצה ומצאה שהכל חוקי ונאור. אז עברנו גם את התהליך המשפטי, בדרך ההתנהגויות. עברנו תהליכים דמוקרטיים, הלא הרוב קובע. יחד עם זאת, וזה מצוין במכתב של שושני, אנחנו לא מכריחים אף אחד. אני דמוקרט אמיתי, מי שלא רוצה – הבן של דניאל דניאל לא רוצה ללמוד מחשבים? שיהיה רואה-חשבון כמו אבא שלו פעם, עם החשבונייה, הכל בסדר. יגיע לאוניברסיטה, אני מבטיח לכולם. אני מכיר אותו אישית. כך שאנחנו לא מכריחים אף אחד.


יש היום קבוצות למידה בתוך בית-הספר, שאינם, ללא מחשבים. אותם מורים אשר החליטו לממן את הפסיכולוג של הבן שלהם בגיל 20, 22, כי הם דופקים אותו היום, פשוט לא מבינים, הם מגיעים ללא מחשב והילדים אומללים כי הילדים רוצים את המחשב וההורים שלהם אומרים – לא, לא יהיה לך. אז הבעיה היא לא בילדים, הבעיה היא בהורים. עד כאן.

תודה. מי נמצא כאן ממשרד החינוך? מי ייתן לי תשובה לכל הנושא? בבקשה, גברתי.

על איזו שאלה אתה רוצה שאני אענה?

אני עדיין לא שמעתי תשובה לשתי שאלות, כל הנושא של הבקשה, חובה, של תוספת תשלום של ההורים עבור רכישת ציוד כזה או אחר, הפעם זה מחשבים, התייחסות לכל הנושא של תשלומי הורים, זה לא משנה, כמו שאמרתי, זה לא רוב, זה לא רוב, אסור להחליט לפי מה שאנחנו יודעים, גם אם זה כל ההורים בבית-הספר מחליטים לבוא ולשלם סכום נוסף, יש הגדרה מסודרת למה הורים יכולים לשלם, מעבר למה שבעצם מערכת החינוך דורשת, זה דבר ראשון. דבר שני, השאלה למה לא לעשות את זה במסגרת בית-ספרית, בתוך בית-הספר. אני לא שואל את השאלות של כל הנושא של סינון וכל הנושא של הסיפור של הגנה על הילדים בפני כל הנושא של אתרים פוגעניים, כי ברגע שזה נמצא בבית-הספר אז יש לכם אפשרות לרכוש את תוכנות הסינון והפיקוח של כל הדברים האלה וברגע שזה נמצא אצל אדם פרטי, כל הדברים האלה, הם על חשבון עלות של ההורה. אז יש פה תוספות ולא מעטות. אנחנו גם לא יצאנו במקום אחר, אנחנו מכירים קצת מה זה מחשב ומה זה מחשב אצל ילד ומה צריך לעשות כדי שהוא יהיה גם מוגן. אני אשמח לשמוע ממשרד החינוך התייחסות לכל הדברים האלו.

אני אתייחס לחלק מהדברים וישלים את התשובה שלי רוני דיין, שהוא ממונה על גף תקשוב, יישומי תקשוב, במשרד החינוך.


אני אתייחס לחלק מהדברים, מהאספקטים שלנו. אני מתאמת ועובדת עם התוכנית מאז שהיא עוד היתה אני חושבת בצורה של עובר, עוד לפני שהיא יצאה לדרך, רק בשביל לסבר את אוזני השומעים, לגבי הרצינות וההעמקה שלנו בלהפעיל תוכנית מהסוג הזה, זה לא פרויקט, אני רוצה להדגיש, זאת תוכנית והתוכנית, יש לה אספקטים של עבודה מעמיקה ורחבה, לאורך זמן, כי אנחנו בתוך ואנחנו לא חלוקים על כך, אנחנו בתוך עשייה של חדשנות חינוכית שמקדמת תהליכי הוראה למידה. והמשמעות היא שמי שנמצא בנקודת הקצה הוא הלומד והוא חשוב לנו ולא מה שחשוב לנו פה זה איזה מכונות אנחנו רוכשים ובכמה כסף. זה אני רוצה, זאת הנחת העבודה שלי.


בעבודתנו בגני תקווה, יש לנו צוות היגוי יישובי, שעובד בשיתוף פעולה של אנשי משרד החינוך, המועצה, מט"ח שהיא היחידה המקצועית שעובדת אתנו, ד"ר אורנית ספקטור לוי מבר-אילן שעושה את תהליך ההערכה ותשימו לב שהיא לא ממט"ח ולא ממשרד החינוך ואנחנו מתחילת הדרך, עובדים עם תהליכי משוב ובקרה על התוכנית. מתפתחים ומעצבים לאורך הדרך, זה מתפתח תוך כדי תנועה. זה דבר שלא יכול להתפתח בלי שעושים אותו ואנחנו בתוך העשייה.


עכשיו לנושא הרכישה. הרכישה של המחשבים, שנעשתה בהסכמה עם כל ההורים וכו', של הניידים, מול מחשבים נייחים, החשיבות שלה היא במשמעות של ניהול הידע האישי של הלומד, בכל מקום ובכל זמן. העיקרון של היוביקיוטוס עובד כאן וזה לא קורה כשיש לילד מחשב נייח שהוא נכנס אליו או לא נכנס אליו בבית-ספר ואחר-כך יש לו את המחשב שלו בבית. והרעיון הוא שהילד, אם מנהל את הידע האישי שלו ואת הלמידה ואני אבחין בין מידע לידע, כי מידע זה כל מה שהוא אוסף ברשת וידע זה מה שהוא בונה לעצמו, הוא מנהל בתוך המחשב האישי שלו. זה הרעיון המרכזי שמקדם את הילדים ללמידה בסביבה אחרת, סביבה מתוקשבת מתקדמת. ויש לה יתרונות רבים מאוד ויש לה גם הרבה דברים שצריך לבחון אותם לאורך הדרך ואת זה אנחנו עושים בצורה מושכלת, כאשר הרעיון הוא לפתור עד כמה שאפשר את הדברים, לטובת הלמידה.


בנושא של הרכישה, יש השתתפות של המועצה שבמקרה הזה בעצם מביאה כסף ציבורי והופכת אותו בסופו של דבר לכסף פרטי, זה יתרון אדיר וצריך להעריך את המשמעות של השיתוף של המועצה. ההורים רוכשים את המחשב ב- 24 תשלומים, המחשב, מרגע רכישתו, הוא רכושו של הילד. במהלך החודשים האחרונים אנחנו נפגשנו עם קבוצת הורים שהעלו בעצם בנושא הזה שלוש נקודות. נקודה אחת היתה קשורה באמת לקרינה, זאת נקודה שפתרנו אותה, אני חושבת שכבר אין צורך לדון בה, עם הגורם המוסמך ביותר במדינת ישראל בנושא קרינה והיום אני חושבת שבתי-הספר בגני תקווה מוגנים בנושא קרינה יותר טוב מהרבה בתי-ספר אחרים, שאין להם מחשבים ניידים בכלל. ויש לי מחוז גדול שיש בו הרבה מוסדות חינוך מבחינת בתי-ספר יסודיים, יש לנו 326 ועוד 126 חטיבות ביניים.


המשמעות של הקנייה הזאת היא כמובן לטובת הילד, במשמעות של תהליכי הוראה למידה. היו הורים שהציגו את זה מבחינה אידיאולוגית, הם לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו עם מחשבים ולכן יצרנו בכיתה ה' החדשה, שנכנסה השנה ללמוד, מצב הרבה יותר מתקדם של הוראה דיפרנציאלית. יצרנו קבוצות של ילדים שההורים לא רוצים שהם ילמדו עם מחשבים – בסדר, זאת אידיאולוגיה, לכולם מגיע חינוך בבתי-הספר של גני תקווה, הילדים האלה לומדים עם מורה שיש לו לוח וגיר ועוד כמה דברים נוספים, אבל בלי מחשבים. יש ילדים בתוך הקבוצה הזאת, שמאוד רוצים את המחשב ואז זה מתפרש כלחץ של המועצה, זה לא לחץ של המועצה, זה לחץ של הילדים. ההורים צריכים גם להתייחס לזה שהילדים רוצים ומבקשים ומציגים כצורך. אבל לצורך האידיאולוגיה הזאת, פתחנו את הקבוצות שלומדות את אותו נושא, את אותו שיעור, כלומר את אותם תכנים, בלי המחשבים. ומולם, באותה משבצת זמן, לומדים ילדים את אותו נושא, בסביבה המתוקשבת, עם כל היתרונות שלה. זה עניין אחד.


לנושא משקל, עלה הנושא של הארגונומיה והמשקל, המסה יותר נכון לומר, של המחשב, מבחינה מדעית. הנושא הזה טופל, קודם כל, המחשב הולך ונעשה קל יותר. דבר שני, בעבודה המשותפת עם מט"ח אנחנו נכנסים יותר ויותר לספרייה של ספרים מתושבים, ספרים שלא צריך לשאת אותם. זה גם חלק מהסביבה, שצריך רק להשתמש בהם בצורה פשוט פנטסטית, אני מזמינה את כל המוזמנים.

מה קורה עם התוכנות?

כל הספרייה והתוכנות של מט"ח.

לא מט"ח. לא רוכשים מחשב עם התוכנות.

הכל בפנים.

עם התוכנות. לכן גם המחיר יותר יקר בקצת. ספר תנ"ך בפנים שתול.

כל המחשב בא עם התוכנות, עם הרישיונות, עם הביטוח המתמשך, ספר תנ"ך שתול בפנים, ילדים לומדים גם ערבית בתוך, עם המחשב הזה. עברית, ערבית ואנגלית.

אני רק רציתי לשמוע הבהרה סופית בנושא של תשלומי ההורים. עמדת משרד החינוך שאנחנו ביקשנו עכשיו מהיועצת המשפטית של הוועדה להתייחס לנושא, אז תכף נקבל תשובה. בנושא תשלומי ההורים, אם מבחינת משרד החינוך, האם יש בקשה של הרשות הרשות המקומית והנהלת בית-הספר לוועד ההורים ויש הסכמה להוצאה עבור נושא כזה או אחר, הוצאה כספית של קבוצה של ההורים, האם מבחינתכם זה דבר שנהוג ומקובל במערכת החינוך? אם כן, אנחנו ממשיכים הלאה.

מבחינתנו במחוז, ראינו בזה משהו שהוא בהסכמה, שהוא חלק בלתי נפרד ממה שקורה.

ראינו. זה היה בהסכמה או לא?

זה היה בהסכמה.

של כלל ההורים?

זה היה בהסכמה של כלל ההורים.

אני הגשתי עצומה, 44 הורים מתוך 80, בכיתה אצלנו, בשכבה אצלנו, שלא רוצים.

זה ממש לא חוקי.

שנייה, גברתי.

הסוגיה הזאת עלתה בבית-המשפט, יש פסק-דין.

סליחה, אני שאלתי שאלה מאוד ברורה. התשובה שאני מצפה ממך, ואני מציע לך, אם אין לך תשובה, אני מציע לפנות ליועצת המשפטית של משרד החינוך שמביאה לנו את אישור תשלומי ההורים, אני חושב שכל העניין הזה אך ורק בנושא של התרומות. אסור לכם, לפי דעתי, אסור לכם לגבות שקל נוסף, ממה שמאשרת ועדת החינוך, גם אם זה בהסכמה. במיוחד שזה מפריד בין ילדים לילדים בתוך בית-הספר.


חברים, אני כרגע בודק את העניין הזה, אני נותן פה את עמדתי. אני כרגע בודק את העניין הזה עם יועצת משפטית של הוועדה. אבל אני חושב שכאשר אנחנו מדברים על יוזמה כזאת או אחרת בבתי-ספר, בשביל זה אנחנו מביאים תשלומי הורים לוועדת החינוך, כדי שתאשר סכום קצוב שלא יהיה מצב שיש לנו בתי-ספר שיש שם הורים שיכולים להרשות, באים ועושים חגיגה כלכלית בתוך בית-הספר ואז יש לנו בית-ספר ליד שיש שם ילדים שלא יכולים להרשות ויש לנו פה אפליה. אנחנו מדברים על חינוך ממלכתי, החינוך שמתוקצב. ויש מגבלה על-ידי ועדת החינוך, לתשלומי ההורים.


אם מבחינת משרד החינוך הפרויקט הזה הוא כל-כך יפה וכל-כך מפואר, למה אתם לא מתקצבים אותו? זה דבר ראשון. ודבר שני, האם בנושא הזה, חשבתם אולי להביא את הבקשה לקידום הפרויקט הספציפי הזה, נגיד שקשור למחשבים, לאישור ועדת החינוך? כי אנחנו, בסופו של דבר, אלו שצריכים לאשר את הדבר הזה. כי אני רואה בקשה, דרישה, לחלק מהילדים, גם אם זה בהסכמה או לא בהסכמה, לשלם סכום של 2,400 שקל, מול ההורים. אני חושב שזו הגזמה. הגזמה וזה חורג את אותם אישורים שאנחנו נתנו.

2,400 עבור ילד אחד.

בסדר. אז אם תהיה לנו תשובה שכמובן כשמדברים על כמה וכמה ילדים, זה נזק הרבה יותר גדול למשפחות. אבל לא זו השאלה, כי אני יודע שיש לנו אנשים שכן יכולים להרשות את זה ויש אנשים שלא יכולים להרשות את זה. כמובן שבבית-ספר ממלכתי, אי-אפשר לחלק בין אלו לאלו, כי אז אתם יוצרים אפליה. כי יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם, והם לעתים רחוקות יבואו לומר כך במפורש. בתור סגן יושב-ראש ארגון הסטודנטים הארצי ויושב-ראש אגודת סטודנטים שהייתי, לא נתקלתי בסטודנט שבא ואמר אני לא יכול להרשות לעצמי דבר כזה או אחר כי אין לי כסף. הוא מצא לי 20 סיבות אחרות למה הוא לא יכול. אני בטוח שהנושא של הקרינה זה לא הדבר הכי חשוב, אני בטוח שנושא הסחיבה של התיקים גם לפה מוצאים פתרון. אבל בסופו של דבר, לבוא ולחלק ולהחדיר פרויקט ואני בטוח שראש המועצה עושה הכל בשביל להגיע למצב שיש לו חינוך הכי טוב בעיר או במועצה ואני מברך אותך על כך, אין לי ספק בכך שאתה עושה את המקסימום שאתה יכול ואני בטוח שאתה לא מחפש דרך לבוא ולעשות דבר שהוא בניגוד לנהלים ולכללים, זה בסדר. חברים, אנחנו עובדים פה לפי החוקים.

גם אני.

אנחנו עובדים פה לפי נהלים ואנחנו גם לא מוכנים שישתמשו בחקיקה או בפריצות כאלו ואחרות בחקיקה, כדי לבוא ולעשות דבר כזה, שיפלה בין תלמידים לתלמידים. אז זה באופן כללי. אני אתן לך להתייחס אחרי שתהיה לנו תשובה סופית מהיועצת המשפטית. אני רוצה להמשיך.

אני רוצה רק לומר שצריך להבחין בין שני דברים. יש עניין של תשלומי הורים ויש רכישה מרצון. יש פה שתי סוגיות ואנחנו כן מסתמכים על מה שקרה בבית-המשפט כי בית-המשפט הוא רשות שופטת עבורנו ובשביל כולנו. נוסף לכך, אנחנו הסתמכנו על כל מה שקרה בדרך, לגבי העניין הזה, כשזאת רכישה מרצון והמחשב הוא רכושם של הילדים מרגע שהם מקבלים אותו ליד. צריך להבחין בין שני הדברים האלה. הפיתרון למעוטי יכולת הובהר באופן חד-משמעי, אין פה חוכמות אפילו. אני אשמח בסוף להתייחס גם לדברים נוספים, אם תרשה לי.

אני רק רוצה לציין שהרקע להתנגדות הוא של ההורים העשירים וההורים העניים תומכים בתוכנית יותר מאשר העשירים. וזה חשוב לציין את העניין הזה, אם כבר מדברים פה בשם המיעוט.

תודה. מועצת תלמידים ונוער ארצית, בבקשה.

קודם כל, אבקש לברך את ראש המועצה ואת בית-הספר ומשרד החינוך על היוזמה המבורכת. אני חושב שכולנו יודעים שהעתיד של מערכת החינוך הוא עתיד שצריך להיות בו עניין ומערכים מתוקשבים וגם מברך אותך, אדוני, על המעורבות שלך בתור הורה, שזה משהו שמאוד חשוב בימינו.


מאוד חשוב לנו העניין של התקשוב במערכת החינוך, אנחנו חושבים שזה העתיד של המערכת. העניין דורש כאן כמה עניינים שרציתי לברר. האם המחשב מחליף ספרים של התוכניות, של הלימודים שבהם לומדים?

לא תמיד. בחלק מן המקצועות. יש איזון, זאת מטרה אצלנו.

בינתיים, חוץ מתנ"ך, מביאים את כל הספרים גם יחד. אני הורה לשני תלמידים.

סליחה, אדוני.

זו היתה שאלה ראשונה. מהסיבה הפשוטה שקצת לא הגיוני לסחוב גם מחשב וגם ספרים. שאלה נוספת – אתם יודעים בערך כמה שנים ישמש המחשב את התלמיד?

מכיתה ה' עד ט'.

הוא הולך אחר-כך לתיכון ביישוב אחר.

זה מאוד חיוני, בעינינו, העניין הזה. בטח אם זה בא על חשבון ספרי לימוד, שזה מתקזז. כמו שאמרו, זה עניין של רכישה מרצון ולא רכישה מחלק מחובה שבית-הספר מכריח, ולכן זה מתקזז. מתקזז על חשבון הספרים.

מה מתקזז? המחיר? המשקל?

במקום לקנות ספרים במקצועות מסוימים.

במקום לכרות יערות בברזיל ולגרום לאיכות הסביבה, אנחנו לא משתמשים בניירות.

תודה. יש לי שאלה למועצת התלמידים, בכל הנושא של הגנת הנוער בפני כל העניין של אתרים פוגעניים ומערכת סינון, האם יש לכם עמדה? האם דיברתם על זה במועצה? יש הבדל בין מחשב שהוא נמצא בתוך בית-ספר, ויש עליו את כל המערכות, לבין מחשב אישי שלך. מחשב אישי שלך, זה מחשב שאתה משתמש בו בבית.

בתור בן נוער שלומד מחשבים, אני יודע שיש פתרונות לזה, רציתי לשאול את בית-הספר האם קיימת אצלכם מערכת שבעצם בזמן השיעור חוסמת את התלמיד? מפקחת עליו? יש מערכת כזאת.

יש מערכת שליטת מורה, לא משתמשים בה, לא תמיד משתמשים בה.

תודה רבה. אני אבקש מהיועצת המשפטית של ועדת החינוך להתייחס לנושא גם של רכישה מרצון וגם לעניין של תשלומי ההורים, כי תשמעו, רכישה מרצון זה דבר אחד, ודבר שני זה חלק מהתוכנית ויש לנו פה לדעתי, הפרדה מובהקת בתוך הכיתה, לאלו שרוצים ולאלו שלא רוצים. אז אני אשמח פשוט לשמוע מהיועץ המשפטית את ההתייחסות לנושא של רכישה מרצון וכל מה שדובר פה מקודם על-ידי נציגי בית-הספר, גם הרשות המקומית וגם משרד החינוך, פשוט ליישר אתנו קו במה מותר ובמה אסור.

אני אומר מה החוק וחוזר מנכ"ל בעצם אומרים. החוק מאפשר גבייה של תשלומים מהורים על-פי אישור של ועדת החינוך של הכנסת בתחומים מסוימים, כשהתשלומים האלה מתחלקים לתשלומי חובה ותשלומי רצון. תשלומי חובה למעשה היום כמעט ואין, זה רק נושא של שיניים, במקום שיש, ביטוח לכלל התלמידים. כל השאר זה למעשה תשלומי רשות שההורה יכול לשלם או לא לשלם לפי בחירתו, ואז לא ליהנות מהשירות וכמובן שבית-הספר מחויב לתת פעילות חלופית במקרה שהילד לא משתתף. זה לגבי תשלומי הורים שהם באישור הוועדה.


יש נושא נוסף של תל"ן, שזה תוכנית לימודים נוספת שאפשר לגבות עבורה, זה גם בהסכמה של כלל ההורים. למעשה, זה נעשה לא בהסכמה של כלל ההורים, אבל זה אמור לפי החוק. זה הנושא השני.


יש בחוזר מנכ"ל אפשרות לגבות גם עבור, וצריך אני חושבת להבחין בין הדברים האלה, לגביית תשלומים מרצון, מה שאמרו פה, ולתרומות. יש הבחנה בחוזר מנכ"ל בין תשלומים מרצון לבין תרומות, זה שני דברים שונים. התשלומים מרצון זה בעצם איזה שהיא רכישה מרוכזת של משהו לצורך הלימודים באמת, שיש דוגמאות בחוזר מנכ"ל, כמו למשל חוגים, כמו למשל יש גם תלבושת אחידה, ספרים ודברים מהסוג הזה, והנושא הזה, למרות שזה לא מובא לאישור הוועדה, השר קובע בכל ישנה גג לנושא הזה, של רכישת תשלומים מרצון. זאת אומרת זה לא משהו שבית-הספר יכול לגבות.


יש בחוזר מנכ"ל הבחנה בין תשלומים מרצון לתרומת הורים. תרומת הורים למעשה היא לא מוגבלת בסכום. מנהל בית-הספר לא רשאי לפנות בבקשת תרומה, ועד ההורים רשאי, אבל המנהל לא ובקטע של התרומות מוזכרים מזגנים ומחשבים. כך שהנושא של מזגנים ומחשבים, לדעתי אינו ברכישת שירותים מרצון אלא בנושא של תרומות ונאמר בחוזר מנכ"ל וזה חשוב לומר במפורש, אין לחייב הורה להרים תרומה כלשהי ואין למנוע שירות מתלמיד שהוריו לא הרימו את התרומה. אני חושבת שזו מסגרת הדיון.

יש כגון בתשלומים מרצון?

כן.

מה ה-כגון שם?

אין לי פה את הדף הזה, כי הבאתי את התרומות. אבל יש שם למשל קרן קריב, יש דברים כאלו.

ביקשתי מהיועצת המשפטית להתייחס למשהו שאנחנו מאשרים פה כל שנה והנושא כרגע שאנחנו מדברים, יש לו קשר למה שאנחנו מאשרים פה כל שנה. תודה רבה. אנחנו ממשיכים הלאה.


יש לנו פה נציג מזכויות הילד או מוועד ההורים?

אני שלחתי ועד הורים, של בית-ספר אחר, בית-ספר, סביון, שבפרויקט הזה. אני סגן יושב-ראש ועד הורים מרכזי.


דבר ראשון, אני רוצה להתייחס למה שאמרה היועצת המשפטית. אני חושבת שהסעיף שציטטת, תרומות, מדבר על מזגנים ומחשבים של בית-הספר, בבעלות בית-הספר, ולא על רכוש פרטי לילדים, כי נדמה לי שהוועדה הזאת גם לא קבעה סכומים לכמה עולות המחברות שאני קונה והשולחן והכיסא. המחשבים האלה הם בבעלות של הילדים ואת ציטטת את הסעיף שמתייחס, אני חושבת, למזגנים ומחשבים של בית-הספר, תרומה לבית-ספר ולא לקנות משהו לילדים שלנו. זה הערה קטנה.

כן, אבל זה חלק מתוכנית הלימודים, זה ה-תוכנית, ללמוד עם מחשב נייד.

אני שוב אמרתי, לא הייתי בתחילת הדיון. הכוונה היא לרכישה אישית לכל תלמיד, מחשב לכל תלמיד.

שהוא יהיה שלו, כן.

אבל שכולם חייבים לקנות.

אף אחד לא חייב, למה סתם להגיד דברים?

ברשות המועצה. לפי החוזה שקיבלנו מהם, הם ברשות המועצה חמש שנים. רק בתום התקופה, זה ברשותם וזה כתוב בחוזה.

אני רוצה לחדד את זה. אם ככה, יש פה כמה עובדות שצריך לברר. ראשית, באמת, של מי הבעלות על המחשב ושנית, איך זה עומד בגובה של התשלומים, וזה אולי כדאי לברר עם דורית מורג, איך זה עומד בגובה של התשלומים, אם זה באמת רכישה מרצון, איך זה עומד בגובה של התשלומים שהשר קבע?


דבר נוסף, אני יודעת שבעניין של רכישה מרצון יש לפעמים בעיה וזה אני משערת שעלה פה על השולחן, שזה מוצג להורים כאילו זה חובה, הרבה פעמים.

לא נכון.

למה אתם תוקפים אותי?

כי את אומרת דברים לא נכונים.

אמרתי שזה קרה אצלך? אמרתי שאני יודעת והיה פה דברים בוועדה, שבתי-ספר שלחו לתלמידים את הרכישה מרצון, ביחד עם תשלומי החובה, וכך זה הוצג. אז סליחה, אז אני אומרת דבר כללי ואני עומדת מאחוריו לחלוטין, מבחינה עובדתית. זה הכל.

באר-שבע, יכול להיות.

סליחה, אדוני. אתה לא מתייחס פה לדברים של היועצת המשפטית. היא נותנת את עמדתה, היא לא מתייחסת לנושא ספציפי, כמו שהיא אמרה קודם, היא גם מדברת על נושאים שעלו כבר בוועדה. היא מדברת אלי ונותנת את עמדתה כלפי נושאים מסוימים שאני ביקשתי ממנה לתת.

האם הדיוק חשוב ליושב-ראש, או לא?

אדוני, אני מבקש.

סתם אומרים דברים?

באותו קו מחשבה, אני יכולה להגיד שאני השנה שקלתי האם לקנות אנציקלופדיה לבת שלי, לא הייתי צריכה, כי בתוך הפרויקט הזה, חלק מהפרויקט, זה שיש לנו ספריה של אנציקלופדיה שאני לא יודעת כמה היא עולה אבל אנציקלופדיות היום עולות הרבה כסף, אני לא קניתי את כל ספרי הלימוד, בגלל שלא הייתי צריכה כי הם נמצאים ב- Soft copy ויש Hard copy בכיתה, זאת אומרת לבוא ולספור את ה- 100 שקל שאני משלמת בחודש כתוספת על ההוצאות שלי, בלי כל מה שאני בעצם חסכתי, זה לא חישוב נכון.


אני מניחה שכל ההורים היו מעדיפים שהמדינה תשלם את המחשבים האלה, אבל אנחנו כרגע בסיטואציה שהמדינה עדיין לא לקחה את ההחלטה הזאת, אז אני נמצאת בנקודת המבט הזאת. ילדים לא עשירים או עניים שמקבלים את המחשב הזה, נחשפים למקורות מידע שאין להם בבית, זה ילדים בלי ספרים, בלי אנציקלופדיות, בלי מקורות. גם בסביון יש ילדים שלומדים שהם לא מסביון וגם בסביון יש מעט הורים מאוד לא עשירים. לא כל התלמידים בבית-הספר הם מסביון.


כמות הספרים, מקורות המידע והשוויון שנוצר דרך זה בין ילדים אצלנו, בינינו גם לבין גני תקווה או יישובים אחרים, גדל בצורה משמעותית. לכן לבוא ולספור את התשלום של המחשב בלבד, ללא בעצם החיסכון שזה עושה לפחות אצלנו בפרויקט בבית-הספר, למי שרוצה, או לחילופין מה זה גורם מאותו רגע שיש את הלפטופ לכל הילדים שבפרויקט הזה, הם מגיעים לאיזה שוויון מבחינת נגישות למידע ומקורות מידע, דברים שעולים בדרך-כלל הרבה כסף.

אתי בנימין, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך שאתה העלית את הנושא הזה. אני יושבת-ראש הנהגת ההורים הארצית. אדוני ראש המועצה, עם כל הכבוד לך.

אם הייתי ראש ממשלה, זה היה בכל הארץ. הייתי מבטל את הארגון.

אדוני, אתה רוצה להמשיך לשבת כאן? אתה לא יכול לעשות את זה.

אל תבטל את הארגון שלי, בבקשה. אין לך שום סמכות לעשות את זה, אז בוא נשים את הדברים על השולחן.

במה הוא תורם לחינוך?

אדוני ראש המועצה, עם כל הכבוד למילים היפות שאמרת כאן ועם כל הכבוד שאתה באמת רוצה לשדרג את מערכת החינוך בעירך, מעורבות ההורים זה דבר חשוב ביותר ואתה לא יכול לשים אותה בצד. אתה לא יכול שלא להתייחס למעורבות ההורים.

תדייקי. עושים הצבעה והרוב קובע.

סליחה, אדוני. אני ביקשתי.

היא פונה אלי, אני חייב להשיב.

אתה תשיב כשאני אתן לך רשות הדיבור. תודה. בבקשה, גברתי.

אני לא יודעת עם מי עשית הצבעה, ועל פרויקט כזה, להכניס פרויקט כזה ליישוב שלך, אתה צריך לקבל הסכמה של כלל ההורים ביישוב, עם חתימת ידם של כלל ההורים ביישוב. יושב פה אבא כמו דניאל דניאל ואומר – יש לי עצומה שעליה חתומים 50% משכבת הגיל של הילד שלי, של הורים שלא מוכנים להכניס את הפרויקט הזה לשכבה. איך אתה אומר, איך אתה מסביר את זה? איך אתה מסביר את זה? אתה לא יכול ללכת, כנגד החלטות של ועדת החינוך של הכנסת, שהתקבלו פה בנושא תשלומי ההורים. אתה לא יכול לומר, אם אתה רוצה להכניס את הפרויקט הזה, אני מאוד אשמח, בבקשה, אדוני הנכבד. תשיג תרומה, תצייד כל אחד ואחד מהילדים בלפטופ, על חשבון המועצה, ולא על חשבון ההורים. אתה לא יכול לגבות את זה מההורים. אי-אפשר ליצור לחץ חברתי על הילדים. יש לחץ חברתי, אל תעשה לי פרצופים, כי יש לחץ חברתי על הילדים, ילדים שאין להם לפטופ. אני ממש מרגישה ב-"ארץ נהדרת" אתך.

נכון, כי הטיעונים שלך הם של ארץ אחרת. ארץ שאני לא רוצה לחיות בה.

סליחה, אדוני. סליחה.

עכשיו תורי לדבר ואני מבקשת שלא תפריע לי.


יש לחץ ואני קיבלתי תלונות של לחץ של מורים על תלמידים, שאומרים להם – נו, מתי ההורים שלכם יירכשו את המחשב? מתי כבר גם לכם יהיה מחשב? יש לחץ חברתי, בין הילדים. של כאלה שיש להם את הלפטופ לבין כאלה שאין להם את הלפטופ. הפרויקט הזה הוא פרויקט לא שוויוני ולא חשוב המצב הסוציואקונומי של ההורים, הוא לא שוויוני בתוך היישוב שלך, בתוך העיר שלך, אני מצטערת מאוד.


אם אתה רוצה להכניס את הפרויקט הזה, אני מבקשת ממך לדאוג לכל אותם ילדים, גם אני יודעת לעשות תנועות כאלה אבל אני מבקשת שתכבד את המקום שאתה נמצא בו, אתה נמצא בכנסת ישראל, אז קצת כבוד למקום.


אני מבקשת אותך שלא לדבר במילים יפות, עם כל הכבוד שאתה רוצה שבאמת בעיר שלך תהיה התחדשות ותהיה קדמה והכל טוב ויפה, וגם המנהלים רוצים וגם ההורים רוצים, אבל תדאג שלכל ילד יהיה מחשב על חשבון המועצה ולא על חשבון ההורים.

תודה, גברתי. יש לנו פה את מנהלת בית-הספר.

אני רוצה לומר כמה דברים. אני מנהלת בית-ספר גנים בגני תקווה. בית-ספר יסודי. קודם כל, בית-הספר לא גובה תשלום עבור המחשבים, זה לא כלול בתשלומי בית-הספר בכלל. זה לא חלק מתשלומי בית-הספר, נקודה.

את יכולה להסביר את תהליך רכישת המחשב?

אני לא יודעת, לא רוכשים אותו דרכי, אז אני לא צריכה להסביר. רוכשים אותו דרך המועצה. זה לא בתשלומי הורים של בית-ספר. הטענה הזאת הועלתה לבית-המשפט והוכחה שזה לא בתשלומי הורים, זה בתשלומים דרך המועצה, ניתן לזה תוקף בית-משפט ולכן אל תחזרו לזה, תשלומי רשות תשלומי חובה, זה לא קשור לתשלומי בית-הספר, זה דבר אחד.


דבר שני, השינוי בתהליכי ההוראה והלמידה, הוא שינוי תהומי וכשיש לחץ חברתי, אומרים לי לחץ חברתי של ילדים, הילדים רואים את ההבדל הענק בין איך החברים שלהם לומדים לאיך הם לומדים ומכאן בא הרצון של הילדים ללמוד ולא פעם אנחנו מאפשרים להם, אכן, לקבל מחשבים ניידים או נייחים אחרים, כדי לאפשר להם להתנסות.


לעניין שיתוף הורים. בשולחן הזה יושבים הורים שאני הזמנתי אותם יותר מפעם אחת להשתתף בשיח שולחן עגול שהיה לפני שבועיים, להשתתף בשיח כזה או אחר, מיילים כל הקיץ, אני לרשותכם, אנא פנו, בואו נדבר. איש לא פנה אלי. יושבת כאן אימא, מינה גזית, שביקשה לעשות מחקר על המחשבים בתוך בית-הספר שלי ופתחתי את הדלת ואפשרתי לה לקיים את המחקר שלה, כאימא או כחוקרת, בתוך בית-הספר שלי. יושב מר דניאל דניאל, הזמנתי אותו יותר מפעם אחת לשיחה אתי, הוא לא הרים את הכפפה. אז להגיד שאין מעורבות הורים ואנחנו לא מקשיבים להורים? אני חושבת שזה קצת חורג מגבולות הטעם הטוב.


אני רוצה לומר עוד משהו. הספרים המתוקשבים הם בתהליך מדהים, אני כמנהלת, בחרתי השנה שיהיו גם ספרים כאלה וגם כאלה, כדי לא ליפול בפח במעבר בין אלה לאלה. בשנה הבאה, אחרי שכבר למדנו איך לעבוד עם הספרים המתוקשבים כמו שצריך, אנחנו לא נצטרך את הספרים הכתובים ונקטין את כמות הספרים הכתובים.


אני רוצה לומר שזאת צריכה להיות שאיפה של מדינת ישראל להתקדם כי אנחנו רואים את הפער האדיר בין למידה ספר מחברת ללמידה מתושבת, אתם מוזמנים לבוא ולראות למה ילדים מסוגלים בכתיבה שלהם, ואם אני אקח רק את הפן של הלכתוב, לאיזה רמות כתיבה הם מסוגלים להגיע, כשזה מחשב נייד ולא מחשב אחר ולא ספר ומחברת. אין לי בעיה כמנהלת לחזור לספר ולמחברת, אבל כל ההורים שהתנסו בזה ורואים את הברכה, יעמדו ויצביעו ברגליים.

דורית חגי, הסתדרות המורים. בבקשה.

גם אני כאם וגם כמייצגת עובדי הוראה, אני פשוט מתביישת, מתביישת, שכל הקדמה כאן, נכנסת מתחת לשטיח. ברגע שאני שומעת שאין כפייה של כסף, וברגע שאני שומעת שכל תלמיד מקבל את רמת ההוראה הרצויה לו ולא משנה באיזו שיטה, וברגע שאני שומעת שתוכניות הלימודים לא נזנחות בכל דרך, בכל צורה, אני מתביישת שלוקחים כאן יישוב כזה, עם כזאת פריצת דרך, בינלאומית ואני לא מתביישת כי אני נוסעת בעולם ואני רואה איך לומדים, שיעלו כאן על השולחן בשם הכסף להפיל כזה פרויקט? ואנחנו שמענו בישיבה הקודמת על הישגי בחינות בגרות, דיבר כאן חבר כנסת בן סימון, על איך הוא הגיע ללמד במכללה ילדים שעברו בגרות ואין להם מושג והכישורים ההתבטאותיים שלהם שואפים לרמה של כיתה י'. חבר'ה, גני תקווה ואני כמלווה את המורים, המורים נרתמו עם כל זה שאני צריכה להגיד להם – אל תעבדו יותר מדי, נרתמו, לומדים, משתלמים, הם רואים את הברק בעיני הילדים, רואים מה קורה ליישוב הזה, אז איך אפשר בכלל לדון אם יהיה מחשב או לא? באיזה עולם אנחנו? אני מבקשת שכבוד הוועדה הזאת תצביע לגני תקווה.

גברית, מהי עמדת ההסתדרות, אם מחר בבית-ספר גני תקווה יגידו דבר כזה, ראש המועצה יגיד – תראו, אני לא מוכן שיהיה לי מורה אחד בלי מחשב.

יש לו מחשב.

למה אתה מתפרץ?

אבל יש לו כבר.

ואז הוא יבוא ויגיד דבר כזה – אבל בשביל שיהיה לו קול אחד, אני מוכן לקחת חלק, והמורים ישלמו נגיד 2,500 שקל. תגידי – מי שרוצה, טוב, מי שלא רוצה – לא. ואם יגידו לך דיברנו עם רוב המורים, הם מסכימים. האם מבחינת ההסתדרות, אם רוב המורים מסכימים, מחייבים את כולם או כל מי שרוצה, הולך לחנות וקונה?

המורים לא צריכים ללכת לחנות ולקנות כשהעירייה יוזמת.

מה יוזמת? מי משלם בסופו של דבר?

המורים לא התנגדו ואני מתנגדת למה שאת אמרת כוועד הורים, לא הפעילו לחץ על מורים.

אבל אני שאלתי אותך שאלה, מה את עונה? אני שואל, מבחינת עמדת ההסתדרות, אם אני בא ומחייב עכשיו את המורים שאת מייצגת אותם. לבוא ולהשתתף בכסף בסכום ככה וככה, האם את בעד או נגד?

יש תוכנית של מחשב לכל מורה. יש היום תוכנית מסודרת של מחשב לכל מורה.

עם השתתפות, זה חובה של המורים?

זה מתנה של המועצה למורה.

אני שאלתי, האם יש חובה של המורים להשתתף, בכספם?

לא.

גיא לוי, מנהל המוצרים.

תודה. אני שמח להיות כאן, כב' היושב-ראש. אני רוצה, ממש בשלוש הדקות שיש לי, קצת להסתכל על התמונה היותר רחבה. אחד התפקידים שלי בחמש השנים שאני נמצא, זה לבחון את המגמות בעולם. אני חושב שאנחנו מפספסים את הרכבת בכל פעם שהיא יוצאת לדרך, כב' יושב-הראש. אנחנו מפספסים את הרכבת כל הזמן ואנחנו מתמחים בזה בצורה מאוד מאוד חזקה. מט"ח הוא מלכ"ר, הוא מוסד ללא כוונות רווח, הוא הוקם לפני 39 שנים כדי לקדם את החינוך במדינת ישראל. אני רוצה קצת להרחיק, אני חוזר לפני יומיים, מכנס עולמי בלונדון, שפתח אותו גורדון בראון והיו שם 75 שרי חינוך מהעולם, היו 800 איש מיותר מ- 100 מדינות, זה כל שנה בבריטניה. אני מקפיד כבר ארבע שנים להיות ולראות לאן העולם הולך והשאלה המרכזית היום שמערכות החינוך שואלות את עצמן בעולם היא, איך אנחנו נכין היום את הילדים לחיים במאה ה- 21, משום שבעוד עשר שנים, מקצועות העבודה שלהם והקריירה שלהם תהיה מקצועות חדשים שלא קיימים היום וזו השאלה ולא עוד פרק בהיסטוריה והמחשב היום בכל העולם הייתי בשני בתי-ספר חדשים בבריטניה, בית-ספר תיכון, 1,500 תלמידים, 1,500 מחשבים, אין כיתות, פרצו את כל העולם של הכיתות, לתלמיד יש תוכנית עבודה שהוא מגיע, הוא מגיע לסביבה שהיא לא לגמרי סביבה לימודית, הוא לומד את הבייסיק של כתיבה, מתמטיקה, מדעים, וסביב זה הוא מתחבר אל העולם, לא נרחיב כי זה פשוט מרתק. הטכנולוגיה היא כבר לא השאלה.

נכון הוא שבבריטניה המדינה רוכשת, יש תקציבי חינוך, יש מדיניות מאוד מאוד ברורה בעניין הזה. אבל במדינת ישראל המדיניות לא קיימת ואני חושב שאבישי לוין, עם החזון שלו שלפני ארבע שנים הרים את משרד החינוך ואת המדינה למקום אחר וזה שמתקיים היום דיון כזה, זה מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב.

אני רוצה לסכם ולהגיד עוד שני דברים. אחד, אובמה במאי, ב- 13 במאי 2009, חוקק חוק, הקונגרס חוק של 500 מיליון דולר לחמש שנים, של התאמת תוכניות הלימודים למיומנויות המאה ה- 21, כדי שהתלמידים יוכלו לעבוד בשוק העבודה העתידי. אינטל, סיסקו ומיקרוסופט, מממנות עכשיו פרויקט חמש שנים, אנחנו כמט"ח שותפים קטנים בו, מדינת ישראל לא, להוראה והערכה של מיומנויות המאה ה- 21. מי המדינות שהולך להיות פיילוט השנה? אוסטרליה, סינגפור, פינלנד, בריטניה, ארצות-הברית ופורטוגל. בכל המדינות האלה, התשתית בבתי-הספר, כדי לבנות את תהליכי ההערכה, דרך אגב פיזה של 2012 ו- 2015, כבר יבחן את מיומנויות המאה ה- 21 בצורה מתוקשבת און-ליין, והתשתיות האלה. אנחנו לא שואלים את השאלות הנכונות.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר, שיש כבר פתרונות. כל ספרי הלימוד של מט"ח, נמצאים היום באינטרנט כספרים דיגיטאליים, למעט כיתות א', ב', ג', יעלה במהלך החודשים הקרובים. בספטמבר 2010, כל ספרי הלימוד של מט"ח נמצאים במחשב והם מכסים 80% מהקוריקולום. המחשב הקטן, הנטבוק הזה, של ה- 1.300 ק"ג, של ה- 11.6 אינטש, שהמחקרים מראים וגם ראינו את זה עכשיו במקומות אחרים, הוא טוב לעבודה ותלמיד עובד אתו כ- 20 דקות בשיעור והוא לא יושב מולו שעה וחצי רצוף, מכיל בתוכו למעשה את כל המידע הפדגוגי, את כל ספר הלימוד. לא צריך יותר ספרי לימוד מודפסים ואנחנו בשיח עם מו"לים אחרים כדי להכניס גם אותם לתוך הסביבה הזו.

זאת אומרת, אנחנו הולכים למקום שבו העולם נמצא, אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים. אנחנו שוב, מלכ"ר, לא גוף ממומן, ולכן אני חושב שהוועדה, ברשותך, יושב-ראש הוועדה, צריכה לדון בשאלות האלה, כי אלה השאלות החשובות וככנסת להתוות מדיניות לממשלה, בסופו של דבר כמחוקק, כדי להביא את ישראל למקום שבו נמצא העולם.

רות דיין, ממרכז שלטון מקומי.

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש המועצה, אני מברכת את החדשנות ואת היצירתיות ואת הרצון לפרוץ את הגבולות. אני חושבת שבאמת צריך להידרש קודם כל לשמוע את היועצת המשפטית לעניין, כי לדעתי כן יש כאן בעיה מבחינה חוקית ואולי צריך להסדיר אותה.


לא הבנתי מבחינה פדגוגית מה הבעיה שיהיו מחשבים בבית-הספר, הילדים ילמדו, ייקחו דיסק און קי שפחות מ- 1.300 ק"ג, ויעברו הביתה למחשבים הניידים והמחשבים הנייחים, מה הבעיה? הרי מבחינת ללמוד באזור מתוקשב ושכל הספרים באמת יהיו במחשב, איפה הבעיה?

בתי-ספר שיש להם מעבדות מחשבים, התזמון של כניסת הילדים.

לא, לא מעבדות, שבכל כיתה יהיו מחשבים. הרשות המקומית רואה בזה חשיבות רבה וההורים, במסגרת רכישה, במסגרת תרומות כמו שיש מחשבים ומזגנים, יכולים לסייע ברכישה, ואז פתרנו את הבעיה.

אני לא אפתח את זה עכשיו מהסיבה, יש פדגוגיה שלמה, מתפתחת סביב העבודה בסביבה מתוקשבת של המחשבים הניידים, זה נושא לישיבה אחרת, אם נגיע אליה. הפדגוגיה של עבודה עם מחשבים נייחים, שכל כיתות בית-הספר תהיינה עם מחשבים נייחים כמספר הילדים, אני לא בטוחה שאת היית רוצה שהילדים שלך ילמדו בתוך כיתה שנראית כמו חנות מחשבים גדולה, בגודל האמיתי שלה, ויחד עם זה כל הנושא של ניהול הידע האישי של הילד בתוך המחשב בכל מקום ובכל זמן, וזה לא קשור כרגע, זה נושא לדיון אחר, לא יבוא לידי ביטוי.

הנה דוגמה פה, שני מכשירים, תראו מה האמצעים שהילדים עובדים אתם. הנה, מונחים פה לפניכם, אף אחד לא ביקש מהם להביא את המכשירים האלה. זו הסביבה הנכונה שבה ילדים יעבדו אתה.

זה גם יותר יקר, זה פחות טוב מבחינת הפדגוגיה המתקדמת.

האם יש פה מישהו שרוצה להגיד משהו שעדיין לא שמענו כאן בוועדה?

אני חוקרת באוניברסיטת בר-אילן בבית-הספר לחינוך. אני מלווה כבר זו בעצם השנה הרביעית את הפרויקט, את התוכנית. מה שרציתי לחזק ולהגיד בעניין המחשבים הניידים דווקא ולא המחשבים הנייחים. נורית התחילה ואמרה לגבי הפדגוגיה שמתפתחת סביב הנושא של טכנולוגיה ניידת. הנושא נחקר בכל העולם וצדק גיא ואמר שהיום הנושא של מחשבים ניידים הופך להיות פריצה מבחינת כמויות המחשבים הניידים הנרכשות בכל העולם, בכל המדינות המפותחות, זה נכנס עכשיו בצורה מאוד מאוד מאסיבית בהרבה מאוד מאוד בתי-ספר בכמויות גדולות. זאת אומרת שבאמת יש פה מהלך עולמי, תהליך שטוב שיש במדינת ישראל גם דוגמה כזאת להתנהלות, מכיוון שהעולם הולך לכיוון הזה. בתי-הספר הולכים ומצטיידים במחשבים ניידים, לתלמידים.


מחקרים מראים שהמחשב הנייד, אחד היתרונות הגדולים שלו, מעבר לכך שהוא מאפשר גם את הפדגוגיה של התנהלות בקבוצות ובמרחבים שונים בבית-הספר ומחוצה לו, המרחב הנייד הזה הוא מרחב הלמידה האישי, הפרטי של הילד. כמו שהילדים הפרטיים שלנו, וגם אנחנו דרך אגב, אוהבים לפעמים לשבת ולסגור את החדר ולהיות בתוך הפרטיות שלנו, ולא תמיד זה בכוונה כדי לעשות דברים מגונים ומסוכנים, כך גם המחשב הנייד מהווה חדר לימוד עבור התלמיד, הוא מהווה סביבת למידה שבה כל ההתנהלות שלו, הלימודית והמידעית, מאורגנת. זה המרחב האישי שלו שהילד מעצב אותו כרצונו.


אני יכולה להעיד גם שהדבר הזה מאוד מאוד מקובל, גם בעולם המבוגרים. היום, בכל המגזרים, אנשים מעדיפים להסתובב עם מחשבים ניידים. זה לא הדיסק-און-קי, נכון שהדיסק-און-קי זה טכנולוגיה נהדרת, אבל ההכבדה הזאת של כל הזמן להעתיק ולהעביר, היא שונה מאשר המרחב הפרטי שלי, שבו מתנהל כל המידע שלי, מתנהל ומתפתח, נעשה בצמוד אלי לאורך כל היום וגם בבית ותלמידים מכל העולם מדווחים על היתרון.


כמובן ישנן חוזקות וחולשות לעבודה מתוקשבת ועבודה עם מחשבים ניידים, בוודאי. אבל זוהי מגמה עולמית שבצידה גם עומד הערך של שוויון, שמדווח היטב בכל הספרות המקצועית ודרך אגב, גם הילדים המשתתפים בפרויקט בגני תקווה וסביון, מדווחים על זה, על הערך של שוויוניות – לכולנו יש את אותו כלי ואת אותו דבר, לכולנו מתפתחת גם אחריות סביב הכלי הזה. כך שהמגמה העולמית הזאת היא לטעמי, כמו שגיא אמר בדיוק, היא נמצאת עכשיו בהתקדמות גדולה מאוד, ואני לא רואה שזה חוזר אחורה, גם מבחינת הסתדרות המורים.


לפני שבועיים ראיינתי 20 תלמידים מתוך התוכנית הזאת, גם להם היה מה להגיד בעד ונגד ודעות שונות והיה מאוד מעניין לשמוע. נושאים שעלו פה על-ידי מבוגרים ואנשי מקצוע למיניהם, גם הילדים אומרים, גם על הכובד, גם על הבריחה לפעמים בשיעור למשחקים וכדומה. כל הנושאים האלה עולים. אבל בשורה התחתונה, כששאלתי את השאלה הסופית ואני שואלת את זה כבר ארבע שנים, כשאני שואלת את כל התלמידים: אז OK, אז אם כך, אולי באמת נוציא את המחשב? הם בפירוש מתנגדים והנימוקים שלהם הם לימודיים לגמרי. הילדים שלנו הם ילדים אינטליגנטיים, הם בסופו של דבר יודעים להבחין, הרוב הגדול, בין טוב ורע, ובסופו של דבר, OK, אז מנסים לצייר בפניהם מציאות שאז נזנח את זה ונחזור ללמוד בשיטה ללא המחשב הנייד האישי, המרחב הפרטי שלהם, הם נוקטים בנימוקים מאוד מאוד רציניים, כנגד הרעיון הזה.

אני מנהל גף יישומי מחשב בחינוך במשרד החינוך, אני מוביל את כל הפרויקטים המתוקשבים במערכת וזו אחת מהתוכניות בתוך המכלול של הפעולות שאנחנו עושים בתחום התקשוב.

זה שנכנס עכשיו חבר הכנסת אדרי, הוא דווקא דוגמה לאיזה מהלך שהיה אצלו שעשינו ניסוי מוצלח מאוד ביישוב שתקשבנו אותו וההצלחות באו מייד, תוך שנתיים-שלוש, לתוך היישוב, כאשר אחוזי התלמידים שהצליחו שם בבחינות הבגרות הגיעו לשיאים מהגבוהים ביותר בארץ. זו דוגמה ומופת לתהליכים ומהלכים שאנחנו מובילים אותם בתוך המערכת ואני חושב שגם ביישוב גני תקווה.

מה שחשוב לדעת במיוחד וכאן החברים אמרו ואני לא אחזור על זה הוא הרלוונטיות של מערכת החינוך לתלמידים שלנו, שאמורים לסיים את המערכת 12 שנים לאחר שהם נכנסים אליה. אני חושב שכבר היום, האמצעים שאתם עובדים הילדים, הם האמצעים המתוקשבים. אם אני אציב עכשיו מחשב נייח בבית-הספר, זה לא אומר שתלמיד לא יצטרך את המחשב הנייד בביתו. אם תסתכלו ותבדקו את הסביבה שלכם, כל אחד בסביבתו, לפחות שניים-שלושה מחשבים נמצאים בכל בית היום. אם זה דרך המערכת המתוקשבת שמפעילה את הטלוויזיה ואת המערכות הקוליות ואת המוסיקה ועוד כל מיני אלמנטים, ואם זה מחשבים שהילדים עובדים אתם ומפעילים איתם כל מיני פעילויות, כולל ההורים שלפעמים גם מגיעים עם המחשב שלהם מהעבודה.

יש גם ביטוח על גניבה, או דברים כאלו?

זה נושא ארוך, הוא מורכב מהרבה מאוד סעיפים, היכן מתרחש האירוע. באופן כללי, התשובה היא כן, יש ביטוח.

זאת אומרת, אם בא מישהו בתוך בית-הספר, מחוץ לבית-הספר, לוקח לו את המחשב, הוא מקבל חדש?

אם נגנב, הוא מקבל חדש, כן.

אם יש פריצה בבית – לא. אם בבית-הספר – כן.

מחוץ לבית-הספר, יצא החוצה. מהגדר. בדרך-כלל הפלאפונים לוקחים כשהם יצאו שני מטר, יושבים שם איזה שני חבר'ה.

ישנה ועדה שבוחנת כל גופו של סיפור ונותנת תשובות.

מחוץ לבית-ספר – לא. בגלל זה הכיתות סגורות בהפסקה כל הזמן.

סליחה, זו היתה שאלת הבהרה.

רגב, כדי לחזק גם את הדברים כדי שנבין את המשמעויות הפדגוגיות שמשתמעות מסביבות למידה, גם את רב קוק בזמנו וגם את איינשטיין בזמנו, כששאלו אותם מה ההצלחה של התלמידים שלכם, ממה היא נובעת, אז הם אמרו – זה לא אנחנו, זה הסביבה, שאותה אנחנו הענקנו, סביבת ההוראה והלמידה שהענקנו ללומדים שלנו ובאמצעותה הם הגיעו לאן שהם הגיעו. לכן אנחנו חייבים להיות מאוד רלוונטיים לתהליכים החדשים שמתרחשים. אנחנו חייבים לתת את כל הכלים והאמצעים הנכונים למורה להתמודד נכון עם אוריינות המאה ה- 21, כדי שהוא יעביר אותה נכון לתלמידים שלנו והכנס שהסתיים לפני שלושה ימים בלונדון, הוא דוגמה ומופת. אנגליה והמדינות האחרות המתפתחות בעולם, לקחו את הנושא הזה כנושא מאוד מרכזי בהובלה של התהליכים האלה, כדי לחדש את המערכת.

אז למה אתם לא מממנים את זה, אם זה כל-כך יפה?

את הנושא הזה, דנו עליו לפני כחודש וחצי בוועדה כאן ויש תשובות.

אתה עכשיו ארבע דקות אמרת עד כמה זה יפה ועד כמה זה חשוב. אני אתך. אני מסכים. תשמע, התואר הראשון שלי זה בהוראה והנדסה, אני סיימתי מכללת סינגלובסקי, למדתי להוראה של מקצועות אלקטרוניקה וחשמל. אתה לא צריך לשכנע אותי כמה חשוב נושא המחשוב ועד כמה חשוב שיקבלו את כל הכלים, לא זו השאלה. אבל אני שומע אותך, כמייצג משרד החינוך, אתה נותן לי תמונה כל-כך יפה, אבל בסופו של דבר מי שמוציא את הכסף מהכיס, זה ההורים. אז אם זה כל-כך יפה, תממן. אם זה בעייתי, אז תמצא את הדרך לעשות את זה בצורה כזאת שזה יהיה מידתי. כי אני בסופו של דבר אצטרך להתמודד עם הגרסאות ונגזרות של הדבר הזה, גם במקומות אחרים. כי אז יבוא ראש עיר אחר ויגיד – שם זה עבד, אני אקח עכשיו את החוזה, אני אקח את הדרך, אני אעשה פה מהלך, שם מהלך, אני אעביר את זה ואני אעשה מה שנוח לי.


יכול להיות פה מצב מאוד לא נוח, גם לשאר המקומות. אני רוצה לדעת, האם זה איזה שהוא מהלך אסטרטגי של מערכת החינוך לבוא ולהחליף ספרים במחשבים ולהכניס את כל הנושא של הספרים לתוך המחשבים. אני אפנה עכשיו לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, שמדברת המון על הנושא של ספרים חינם לכל הילדים, אז אנחנו ניתן את הפיתרון להצעת החוק שהיא הגישה, שמשרד החינוך יממן את כל הספרים, אז הוא לא יממן, הוא פשוט יכניס אותם למחשב ואז יהיה הרבה יותר קל. אם יש איזה שהוא פיתרון אחר ואתם משלבים. כי לבוא ולסחוב, לסחוב גם ספרים, גם מחברות, גם מחשב נייד, שעולה הרבה כסף, גם מבחינה בטיחותית. תשמע, אני יודע מה הולך, יש לנו פה דיון שעולה, עוד מעט אנחנו הולכים לעשות בוועדה אחרת, על כל העניין של הטלפונים סלולאריים והגניבות שיש לילדים מחוץ לבית-הספר, לילדים קטנים, שגונבים להם את הטלפונים ואחר-כך הולכים ופורצים אותם בכל קיוסק שיש בתחנה מרכזית, ופה מדובר על מחשב שהוא עולה הרבה יותר כסף והחבר'ה האלה מסתובבים עם זה מבחוץ.


אנחנו נמצאים בכנסת. אנחנו מדברים פה על כלל המדינה, לא רק על גני תקווה. אני שואל את השאלות ואני גם לא מפנה את השאלות אלייך, גברתי, כמנהלת בית-הספר. אני מדבר כרגע עם הבן-אדם שאחראי על כל נושא המחשוב במשרד החינוך. ואם יש לך איזה שהיא תשובה כלל ארצית, שאת לוקחת עכשיו מחויבות על התשובה שלך, לפרוטוקול, על עמדה כלל ארצית של משרד החינוך, אז אני אשמח לשמוע. אם את רוצה לדבר על בית-הספר שאת מנהלת, הרי ששמענו אותך ספציפית על הנושא הזה, תודה רבה.


אדוני, חשוב לי מאוד לשמוע את עמדת משרד החינוך וכאשר אתה מדבר על משהו, מחר אנחנו נצטרך להעלות פה כל עיר ועיר שרוצה לעשות פרויקט כזה או אחר. וזה שההורים פה, בגני תקווה, מצאו כסף והשתתפו בפרויקט של ראש המועצה, בהשתתפות של 2,400 שקל, שם מצאו. יהיו בתי-ספר אחרים שלא ימצאו ואז יפרידו בין הכיתות ויגידו – זה, יהיה להם פה ילדים שיבואו עם הלפטופים ושם שיסחבו.

אז יהיו בתי-ספר פרטיים.

אני גם מציע לך, בעדינות, להשתמש בכל הנושא של בתי-ספר פרטיים, פה בוועדה.


אני גם שמעתי, יש גם פרויקט דומה שהולכים לעשות באשדוד, גם ראש העיר שם רוצה לעשות פרויקט כזה או אחר עם הנושא של המחשבים. אבל הוא אומר דבר מאוד פשוט – מי שרוצה לקנות, אני נותן חלק, תבואו עלי, אני מוכר. אבל אני לא שומע שבאים, מוציאים, בונים כיתה שעושים תוכנית לימודים ייחודית לכיתה ספציפית ואומרים – נתתם הסכמה, לא נתתם, מכרתם את זה איך שמכרתם את זה, לא משנה, אבל בסופו של דבר יש לי כיתה בבית-הספר, כיתה אחת, או סתם, כמה כיתות?

כל שכבה, שלוש כיתות.

וכמה כיתות יש בכל שכבה?

ה', ו', יש מחשבים, בבית-הספר שלי זה חמש כיתות ה', ו', בכולן יש מחשבים, למעט עשרה הורים שהחליטו שהם לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו מתוקשב.

12.

אז מה הם עושים בשיעורים האלו?

הם לומדים בלי מחשבים, זה מה שתיארתי קודם.

הם נעים ונדים בין הכיתות.

הם לומדים בלי מחשבים את אותו נושא.

או שאתם מקבלים החלטה גורפת, שבאה ואומרת, אתם עושים, אתם מביאים לנו את הבקשה הזאת או שאתם עושים חוזר מנכ"ל במשרד החינוך ואומרים דבר מאוד פשוט – בית-ספר, שמקבל החלטה לעשות תוכנית כזאת, כולם מחויבים. אין דבר כזה שיש לי פה אנשים שיכולים לבחור. כולם מחויבים, אתם גם נותנים פתרונות. פתרונות אבל שהם פתרונות עם רציונאל. הרי אתה מבין מה קורה פה, מה שקורה פה שאתם יוצרים פה מצב שיש כאלו שרוצים ויש כאלו שלא רוצים, יש כאלו שיש להם ויש כאלו שאין להם ואז מתחיל להיות בלגאן בתוך השיעורים, ואז כאלו שלומדים ויש כאלו שלא לומדים.

סליחה, 12 הילדים שלא רוצים, הם ילדים שלא רוצים. אני הסברתי קודם.

אנחנו במערכת החינוך, ברוב המערכת הזאת, להורים אין אפשרות לבחור.

אבל זה לא הילדים האלה. 12 הילדים האלה, זה לא שאין להם כסף לקנות. אלה שאין להם כסף לקנות, יש להם מחשב. אמרתי את זה קודם. הילדים האלה, הם לומדים בלי מחשבים.

יש כאלו שלא רוצים חיסון, אז אין להם חיסון, מה לעשות? המדינה החליטה, אז מה?

אני חושבת שרוני דיין צריך לסיים את התשובה שלו.

אנחנו, לפחות אנחנו כנציגי המשרד, מתכנסים פה בוועדה הזאת בחודש וחצי האחרונים, פעם אחת לנושא הלאומי הגדול שאתה מדבר עליו, ופעם אחת על המקרה הספציפי של איזה שהיא תוכנית מקומית שנעשתה. אני חושב שאם הדיון הזה היה מקדים את הדיון האחר, אולי בדיון האחר היינו שומעים אולי גם דברים נוספים. אני רוצה להפריד בין שני הדיונים האלה. זה דיון נקודתי שבו נדרשנו לסוגיות מאוד מסוימות ולהן נתנו תשובות, הן בהיבט של רכישות מבחינה משפטית, שבית-המשפט פסק את דברו, הן בהיבטים של בטיחות, קרינה, משקל, ארגונומיה של ציוד ופדגוגיה. אני חושב שלכל השאלות האלה נתנו תשובות באותיות מקצועיות. בנושא האחר, הרחב יותר, כב' היושב-ראש, אני חושב שנציגי המשרד בצורה מאוד מסודרת, הבהירו את הנושא לוועדה.

בכמה בתי ספר התוכנית הזאת נופלת, בארץ?

בשני יישובים.

לא, משרד החינוך, התוכנית הספציפית הזאת.

זו, בארבעה בתי-ספר.

בכל הארץ?

בשני יישובים.

מבחינתכם זה ניסוי, פיילוט?

יש תוכניות נוספות עם מחשבים ניידים, שעובדות בצורה אחרת. בחטיבות הביניים יש פרויקט כתום, שמבוצע עם מכון ויצמן, ששם ניהול התוכנית מבוצע בצורה אחרת לגמרי. שם יש מימון של תורם. יש שילוב של תורם.

האם מבחינתכם, אתם מסתכלים על זה כיוזמה מקומית, האם אתם מסתכלים על זה כאיזה שהוא פיילוט?

זה פיילוט שאנחנו לומדים על-פיו, כדי להחיל לאחר מכן תוכנית.

אני אקח את זה עכשיו לכיוון אחר. האם זה לא נראה לך כאיזה שהוא, לפחות לי זה נראה כאיזה שהוא ניסיון, לבדוק.

כך אנחנו מבקשים לבדוק את זה. אני לא חושב שההורים צריכים לראות את עצמם שפנים, הם צריכים לראות ולהתגאות בהישגים שהבנים שלהם יגיעו בסוף התהליך.

אם הפרויקט לא מצליח, מי לוקח אחריות?

הוא כבר הוכיח את עצמו. בהישגים הלימודיים שלנו.

אני אב לחמישה, כולם מחוננים. אני בפרויקט הזה כבר הרבה מאוד שנים, יש מחשב לכל ילד וגם ביסודי, אני מסכים עם כל מה שנאמר, אנחנו מדברים על השוליים בעיקר, על השוליים במיוחד.


רבותיי, המדינה מתפתחת. במאי 2010 ישראל נכנסת ל- OECD ואנחנו במקום 45, אנחנו מדברים פה בקצה. אדוני ממשרד החינוך, אני הייתי פה בסקירה שלכם, זו תוכנית לעוד עשר שנים, מה יהיה בעוד עשר שנים? מי ייקנה את הלפטופים בכל בתי-הספר האחרים? אומר לך חבר הכנסת מילר – אני בעצמי, שמענו הרצאה, גם אני ממליץ לכל המנהלים פה, לפני יומיים הבאתי מרצה לבית-הספר, בן הזקונים שלי לומד בתיכון ושם הרצה לנו על כל נושא האינטרנט, לפטופים והקרינה והכל. תשמעו אותם. אנחנו חייבים להתקדם, העולם מתקדם, תראו מה שנעשה בהאיטי, מי הגיע ראשון? ישראל, עם כל הטכנולוגיה שלה. אנחנו הולכים, מדברים פה על שוליים. עוד 100 שקל, עוד 200 שקל? תודה רבה.

קודם כל ראיתי בכניסה את הנושא של המחשוב, החלטתי להיכנס. לא הייתי מתוכנן. כי הנושא הוא מאוד חשוב.


לא שמעתי את כולם וחבל לי, אבל אני מבין את הנושא. אני לא הייתי מאפשר, ואני אומר את זה לראש המועצה, להכניס לתוך בתי-ספר כאשר בתוך בית-הספר יש כיתה עם חצי מהתלמידים או שליש או רבע, אין דבר כזה. אני חושב שזה דבר לא נכון. אני הכנסתי לכולם, זאת אומרת, אצלי בית-הספר היה מצויד, כל הכיתות, כולל בבתים. אני תכף אגיע. היו לי, אני מדבר לפני עשר שנים, כשהייתי ראש עיר, הכנסתי ל- 1,500 בתים, עם 100 דולר, כולל כל הציוד של המחשב. מי שמכיר את הפרויקט באור-עקיבא, עשינו את זה. לא הייתי רוצה בתוך כיתה שחצי או שלושת-רבעי ממנה יושבים עם מחשבים ושלא יספרו לי שזה אידיאולוגיה. כנראה שיש בעיות, יש אולי בעיות של מצב כלכלי, יכול להיות שלא, אבל אני לא הייתי מאפשר, גם משרד החינוך, לא צריך לאפשר דבר כזה ששלושת-רבעי, זה כמו הסיפור של האוכל, אין דבר כזה לא נתתי, שחלק יאכלו וחלק לא. זה דוגמה, אגב, שהתווכחו עליה הרבה מאוד. כולם אוכלים.

רק שתדע לך, שעדיין זה קורה.

זה רע מאוד. אם זה קורה, אני אומר שוב, אני לא הייתי מאפשר את זה.

אמרתי את זה בעצמי. אתה מגיע לבית-ספר, שואלים אותך – אתה רוצה לשלם על האוכל או לא? מי שאין לו, לא ישלם.

אני לא הייתי מסכים, אני אומר את זה כראש רשות, הייתי 16 שנה, אני אומר את זה במלוא הצניעות.

אני כבר 17.

לא נותנים פה מדליות לפי הוותק. עשיתי את הדברים האלה. אין דבר כזה שהיה משהו לילד ולידו ישב ילד בלי מחשב או בלי כלי עזר אחר. אני לא נכנס לוויכוחים בתוך גני תקווה, זה עניין שלכם. אני גם כמנהל בית-ספר, לא הייתי נותן שילד יהיה ככה וילד יהיה ככה. אני אומר לפחות את תפישת עולמי. השתדלתי לגייס הרבה מאוד כסף לעניין הזה, על-מנת שכולם ירגישו טוב. לגבי החשיבות של העניין, אין לי ספק.


אבל אני שוב אומר, המועצה לא היא הגוף שקובע מה יהיה בתוך בית-הספר, הטענות שלי הן למשרד החינוך. אתם אלה שצריכים להכתיב את המדיניות. המועצה היא שותפה, אבל היא לא תוכל לקבוע שחלק עם מחשבים וחלק לא. זו תפישתי.

הישיבה הזאת נועדה כדי להבהיר כמה דברים שהיו חשובים לנו כחברי הכנסת, בשביל זה החלטנו לקיים את הישיבה. קיבלתי את כל העמדות. יש פה חבר הכנסת אדרי גם ששמע, ויש לו את הניסיון בזה.

באתי לכאן בהסתייגות מאוד מאוד גדולה. את התזה שלי עשיתי על גני תקווה, על המחשבים בבית-הספר של אביבה, בבית-הספר של גלית ובבית-הספר של רותי. אני בוגרת ממר"מ, יש לי תואר שני בטכנולוגיות בחינוך. אני גם חברת ועדת חינוך במועצה ואני עמיתת מחקר היום במרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן-גוריון. את התזה שלי עשיתי בהנחיית ד"ר ספקטור לוי ואני מודה לך. אני מודה גם לבתי-הספר שהיו פתוחים לשמוע את התזה ויש לי דברים מאוד טובים להגיד לגבי המחקר בשנה הראשונה.


הדיון כאן עלה קצת לטונים גבוהים ומוגזמים, ובתחושה שיש פה מתנגדים ויש פה כאלה שמובילים את הקדמה וכאלה שמתנגדים לקדמה. אף אחד מההורים בגני תקווה לא מתנגד לטכנולוגיה. לכולם יש מחשבים כמעט בבית, ל- 90% או משהו כזה, אני מקווה שאני לא טועה. כולם בעד הטכנולוגיה וכולם בעד תקשוב. תוכנית התקשוב בגני תקווה היא תוכנית מופלאה, היא תוכנית יפה, היא נעשתה בחשיבה מאוד פורצת דרך ובחשיבה קדימה. היא מורכבת משלושה חלקים. היא מורכבת מקמפוס לימודי שזה סביבת הלמידה, שזה וובי, כל אחד יכול להיכנס לשם מכל מקום, מכל זמן ומתי שהוא רוצה. היא מורכבת מלפטופים למורים ומקרנים בכיתה, והיא מורכבת ממחשבים ניידים אישיים, לתלמידים. כל הדיון וכל הכעס וכל הבעיות וכל הדרמות, הם סביב הלפטופים לתלמידים. הלפטופים, בהתחלה היתה התנגדות כי הורים חשבו שילדים בכיתות ה' לא צריכים לשאת לפטופים, ועם הארבע שנים נוצרה התנגדות מאוד גדולה. ההתנגדות הגדולה היא רק ללפטופים, היא לא לכל התוכנית והיא לא לכל התקשוב, היא גם לא נגד הטכנולוגיה וכשבאו הורים ואני גם הורה בגני תקווה, כשבאו הורים ופנו למשרד החינוך, קיבלנו מכתב שמסביר לנו על המצאת הגלגל והמצאת המכונית ובנוסף לכל מצטט מחקר מופלא משנת 2005, שלא פורסם כנראה באף עיתון, שהמחקר אומר שלמידה מרחוק, יש לה יתרון לעומת למידה בפנים אל פנים. איך זה קשור לאחד על אחד? אני לא יודעת, אבל זה כנראה המחקר שהיה פנוי באותו זמן. הוא מדבר על טלוויזיה, הוא מדבר על הרבה דברים אחרים, זה המכתב מהמנכ"ל, משושני. הוא מדבר על מחקרים שנעשו בשנת 1966 עד 2002. היום, בקצב הטכנולוגיה שלנו, כל מה שנעשה לפני חמש שנים, כבר לא רלוונטי. בעוד שנה, כשהפרויקט הזה יעמוד ויימנה חמש שנים, יהיה צריך לעשות שינויים, גם טכנולוגיים.


כל מה שמבקשים ההורים, לפחות ההורים שאני מכירה וההורים שאני יכולה לייצג, זה שינוי סביר במתכונת. למה ילד בכיתה ה' צריך לסחוב מחשב לבית-הספר כל יום? למה אי-אפשר להשאיר את המחשב בבית-הספר?

זה ממש לא נכון. יש הנחיות מסודרות של המשרד, שמבקשות שהכניסה של המחשבים לבית-הספר יהיו בין יומיים לשלושה לכל היותר.

תלוי בשכבת הגיל. כמו בציטוטים בעולם המחקר ובאקדמיה, יש גמישות מאוד רחבה להרבה חוקים וכמו שנהוג במדינת ישראל, הכל הוא בגדר המלצה, כולל המלצה בנושא קרינה. גם בנושא קרינה לא היתה תקינה. נושא הקרינה בגני תקווה, היה פעולת חקר מאוד יפה של ההורים. באו ואמרו לנו אין, באו וחקרנו וגילינו שיש. את אותו דבר שההורים עשו, היה צריך כנראה לתת לילדים לבוא ולחקור את הדברים האלה.

רוב הדברים שאת מדברת, הועלו כבר. אני חייב לסיים, אנחנו גולשים לוועדות אחרות.


אני רוצה להפריד. קודם כל, אין לי ספק שהעניין של המחשוב, עניין הטכנולוגיה ועניין ההתמודדות עם הגלובליזציה, זה נושא חשוב מאוד במדינת ישראל ואנחנו צריכים לשאוף כדי באמת לעשות הכל שילדינו לא יאחרו אחרי כל אותם ילדים בעולם מבחינת הידע הטכנולוגי ומבחינת התפתחות הטכנולוגיה. זה דבר ראשון.


דבר שני, אני כמובן מברך על אותן הפעילויות שעושים בנושא הזה במשרד החינוך, כיוזמות של פרויקטים כאלו ואחרים. אבל, ויש פה אבל גדול, אני מבקש מוועדת החינוך להוציא את פרוטוקול הדיון היום ולשלוח אותו למשרד מנכ"ל משרד החינוך שיבדוק היטב את קבלת ההחלטות, את הדרך של כניסת הפרויקט באותם בתי-ספר שאנחנו מדברים עליהם היום, בכל נושא השתתפות ההורים באותם סכומים של 2,400 שקל כל הורה, על כל ילד. כי הנושא הזה לא הובהר לי, עד כמה בעצם זה עומד באותם קריטריונים שאנחנו קובעים כאן בוועדה. אני אשמח לקבל התייחסות בהתאם לבקשות שלנו לנושא הזה, עד כמה זה חובה באמת ועד כמה זה בא מרצון.


אני לא מקבל שום דרך של אפליה, כמו שציין חבר הכנסת אדרי, בכיתה, בין תלמידים שההורים שלהם רצו לרכוש מחשבים ואלו שלא רכשו, מסיבה זו או אחרת, אבל מתקיימת תוכנית לימודים שהם כולם חלק ממנה. פה אני מבקש לבחון את המצב הזה של עד כמה האפליה הזאת מגיעה ועד כמה יש פגיעה בילדים שלא רכשו ושלא משתמשים.


אני מבקש ודורש מאותם בתי-ספר לבוא ולבחון שימוש באותם תכנים להגנה של הילדים בשימוש של האינטרנט בתוך שטח בית-הספר. צוין כאן שלא משתמשים בזה.

יש סינון אתרים תקף בכל בתי-הספר, כל הזמן.

אני מזכיר לכולם שכל דבר שנאמר כאן הוא לפרוטוקול. יש היום אפשרות, במידה והדברים שנאמרו כאן לא נכונים, ההורים יכולים לפנות לגופים שהם אחראים על האכיפה. בזמן הדיון שמעתי שזה לא מופעל ואני מבקש להפעיל, חד-משמעית.

לא מופעלת מערכת לניהול כיתה, לא תמיד. כל הזמן פועלת מערכת לסינון אתרים. זה שני דברים שונים.

כאשר אתם דורשים מהילדים להשתמש ולהשתמש במחשבים ואתם מבקשים מהם לבוא ולקחת את החלק מהלימודים שלהם ולהכניס אותם לתוך המחשב, אתם כמערכת צריכים לקחת בחשבון את כל הנגזרות שיש מכך. אם המחשב הולך לאיבוד, מה קורה הלאה, אם גונבים, אם יש מישהו שמפקח, אם אותם ילדים באמצע הלימודים לומדים או שהם יושבים ברשתות חברתיות או שהם יושבים בכל מיני מקומות אחרים. עד כמה יש השלכות לשאר הדברים שקשורים ללמידה עם המחשב, כמו שדיברו פה, יש את הזה שלו, אני קורא לזה יותר בועה, ואני לא קורא לזה באמת את העולם האישי שלו. יש לנו הרבה השלכות משימוש במחשב, אתם בטוח מכירים את זה. אז אני מבקש שאת כל אותם דברים, כי אם אתם עושים פיילוט, אם הנושא הזה, זה איזה שהוא ניסוי שאתם עושים בבתי-הספר, שבסופו של דבר אני גם בטוח שיגיעו לכאן עוד כמה וכמה ראשי רשויות ובתי-ספר שיירצו לקחת את הדבר הזה ולעשות אצלם. אתם צריכים להבין מה יהיו השלכות הדבר.


בנושא המועצה המקומית. אדוני, קודם כל, זה טוב שהלכת על המהלך שאתה מסבסד את המחשבים, מחשבים ניידים לילדים בעיר. חשוב מאוד. אני רק מבקש גם מהשלטון המקומי, שתבדקו את העניין של השתתפות של ההורים על-פי החוק, של תשלומי הורים. וזו היתה הטענה היחידה אליך, אני לא הבנתי למה אתה כל-כך בא עם מצב-רוח קרבי לכאן. אתה עשית דבר טוב.

אמר פה מישהו, במקום למחוא כפיים, אני שומע פה אלף שטויות.

אנחנו עובדים פה על-פי החוק.

גם אני.

אנחנו מאשרים פה תקנות של משרד החינוך ובקשות לתשלומי הורים. אנחנו יודעים מה הסכום שהורים צריכים לשלם. אתה מבחינתך עושה צעד שהוא טוב לך, לחינוך בעיר שלך.

נשיא המדינה ביקר, אני מזמין גם אתכם לבקר. גם ראש הממשלה, ושניהם אמרו שזה עתיד החינוך במדינת ישראל.

אין לי שום בעיה. שראש הממשלה יוציא תוכנית ממשלתית על סבסוד מלא של ילדי ישראל במחשבים. אני אשמח. אבל כל עוד יש לנו חוק שמחייב אותנו לפעול בו, אנחנו מבקשים תשובות.

אנחנו נבדוק את כל הנושא הזה.

מצוין.

לכן, הדיון הוא לא דיון של גני תקווה, אלא דיון של הכנסת.

נבדוק עוד פעם גם את מה שכבר בדקנו.

אני עונה כל בוקר מה אני עושה בשביל המדינה. אני שואל מה הכנסת עושה בשביל החינוך.

חברים, תודה רבה. תם הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50