הכנסת השמונה עשרה

PAGE
16
ועדת המדע והטכנולוגיה –
19.1.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 32
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, ד' שבט תש"ע (19 בינואר 2010), שעה 10:30

החינוך למדעים וטכנולוגיה

בהשתתפות עופר רימון, מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך, פרופ' חיים הררי, יו"ר הוועד המנהל של מכון דוידסון לחינוך מדעי, פרופ' אהוד קינן, נשיא החברה הישראלית לכימיה

חברי הוועדה: מאיר שטרית – היו"ר

זאב אלקין

אברהם מיכאלי

רוברט טיבייב

ניצה ברנע- מפמ"ר כימיה, משרד החינוך

ד"ר עופר רימן – מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

יעקב שינבויים – מפמ"ר מגמות חשמל ואלקטרוניקה, משרד החינוך

גבריאל אביטל – המדען הראשי, משרד החינוך

אמיל מלול – מנהל תחום נושאים פדגוגיים, הכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

שראל שפייר – עוזר מנכ"ל, משרד המדע והטכנולוגיה

סימה גיאלצינסקי – ממונה מרכזי מו"פ אזוריים, משרד המדע והטכנולוגיה

ד"ר רונית אשכנזי – סמנכ"לית, מנהלת המינהל לפדגוגיה, רשת עמל

ד"ר מאיר פרשטמן – מנהל מכון גורלניק להשבחת ההוראה והלמידה, רשת אורט

פרופ' חיים הררי – יו"ר הוועד המנהל של מכון דיווידסון לחינוך מדעי לשעבר, נשיא מכון וייצמן

פרופ' אהוד קינן – נשיא האגודה הישראלית לכימיה, הפקולטה לכימיה של הטכניון, חבר הוועדה הבין סנאטית של האוניברסיטאות

ד"ר אריאל היימן – מנכ"ל מכון דיווידסון לחינוך מדעי, מכון וייצמן

אביתר מתניה – ראש תחום תלפיות ופסגות (נציג מפא"ית, משרד הביטחון

רס"ן רוברט כהן – מ"מ ראש מנת"ם, משרד הביטחון

פרופ' זמירה מברך – מנהלת בי"ס לחינוך, אוניברסיטת בר אילן

פרופ' יגאל גלילי – החוג להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' אברהם הרכבי – מרצה בהוראת המתמטיקה, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' עודד נבון – סגן רקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים

ג'ף דאדיק – מרצה, האוניברסיטה העברית בירושלים

עו"ד אבי רונן – מנכ"ל, עמותת "בשער" קהילה אקדמית למען החברה בישראל

רויטל ביתן – מנהלת אחריות חברתית, אינטל

חגית יפה ויזל – מנהלת תחום חינוך, קשרי חוץ, אינטל

מיה הלוי – מנהלת, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

ד"ר טל לוטן – מנהלת המחלקה לחינוך טכנולוגי, התאחדות התעשיינים

אלישע ינאי – נשיא מוטורלה ישראל בע"מ

עו"ד יהונתן קלינגר – חבר הנהלת עמותת אשנב

ענת לוי

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

החינוך למדעים וטכנולוגיה
בהשתתפות עופר רימון, מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך, פרופ' חיים הררי, יו"ר הוועד המנהל של מכון דוידסון לחינוך מדעי, פרופ' אהוד קינן, נשיא החברה הישראלית לכימיה

אני מברך את כל מי שבא להיות איתנו היום. אני מודה לפרופ' חיים הררי שהיה נשיא מכון וייצמן. היום הוא מנהל את מכון דיווידסון להוראת המדעים במכון וייצמן והוא נענה לפנייה שלי להגיע לוועדה. אני מעריך אותו כאחד המדענים המשובחים שלנו ויש לו לא רק מדע אלא תפיסת עולם חינוכית מיוחדת. נמצאים איתנו אנשי משרד החינוך שאחראים על תחום החינוך הטכנולוגי. כמו כן נמצא איתנו ד"ר עופר רימון מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, פרופ' אהוד קינן נשיא האגודה הישראלית לכימיה, גב' מיה לוי מנהלת מוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים וכל האחרים, כל אחד כבודו במקומו מונח. הדיון היום נועד לשים על השולחן את העניין של החינוך הטכנולוגי. החינוך הטכנולוגי בשנים האחרונות עבר משבר די גדול. כי במשך השנים חלק מהחינוך הטכנולוגי נסגר לחלוטין בחלק מבתי הספר. משום מה זה הפך להיות שם נרדף לחינוך לא מספיק טוב בניגוד גמור למה שקורה בעולם. בעולם הגישה היא הפוכה לגמרי והחינוך הטכנולוגי שם קיבל תנופה גדולה מאוד. שם אנשים מבינים שבלי מחנכים שיכולים לעסוק במלאכה לא יהיה כלום. תיאוריה בלבד לא מספיקה. חשבתי שזה יהיה נכון בגלל שהנושא לא מקבל מיקוד, ואני אומר את זה בצער, לא מקבל מיקוד לא בוועדת החינוך ולא בכנסת, חשבתי שועדת המדע והטכנולוגיה בתור היותה כזו תפתח את הדלתות שלה לעניין הזה ותהיה גורם שישים את זה על השולחן כאשר הכוונה שלנו היא ללמוד מה המצב, להחליף דעות ולראות מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב אם הוא טעון שיפור כפי שאני חושב. המטרה שלנו היא להגיע לאיזשהן תובנות שבעקבותיהן תבוא פעולה כדי לשנות את המצב. אז רשות הדיבור לפרופסור הררי, בבקשה.

תודה רבה ליושב ראש הוועדה. ברשותכם אומר כמה מילים שכל מי שיושב בחדר הזה יודע אותן אבל חשוב שהן ייאמרו בתור רקע לדיון הזה. אנחנו חיים בעידן הידע וידע מהרבה מאוד סוגים אבל הוא כולל אולי בראש ובראשונה מבחינה כלכלית ידע מהסוג הטכנולוגי. כלכלה מודרנית נשענת ברובה על ידע מדעי וטכנולוגי. מדעי הרוח והחברה לא פחות חשובים אבל זה לא הנושא שלנו היום. כך שמי שמטיף לחיזוק מהותי של החינוך המדעי והטכנולוגי איננו מטיף לעשות את זה על חשבון התחומים האחרים. עכשיו חינוך מדעי תמיד היה חשוב בעיקר לעילית המדעית הטכנולוגית. אלה שיהיו המדענים בעתיד ואלה שיהיו אנשי ההי טק, לפני 50 שנה לא קראו לזה היי טק, אבל אלה שיהיו המפתחים התעשייתיים של העתיד, והחינוך המדעי והטכנולוגי של האוכלוסייה היה תמיד נושא שהיה בשוליים. ואולי בצדק לפני מאה שנה. אדם היה יכול להצליח בחיים, להיות גם ראש ממשלה, גם עורך דין מצליח, גם מנהל בית ספר, גם קצין בכיר בצבא בלי שיהיה לו איזשהו מושג לגבי מדע וטכנולוגיה.


הדבר הזה השתנה, לא רק מבחינה אינטלקטואלית אלא מבחינה כלכלית. סינגפור עם 4.5 מיליון תושבים יש לה תל"ג יותר גדול אבסולוטית מפקיסטן עם 140 מיליון תושבים. לא לגולגולת. 4.5 מיליון סינגפורים מייצרים יותר מ-140 מיליון פקיסטנים. אני נותן את המדינות האלה בתור דוגמה כיוון שהן שתי מדינות שהיו מושבות בריטיות, שתיהן התחילו מכלום, שתיהן התחילו מאוסף של איכרים עניים, וסינגפור השיגה מה שהשיגה בזכות חינוך בכלל וחינוך מדעי בפרט. לישראל יש תל"ג לנפש כפול מזה של ערב הסעודית. עדיין. זה נותן לנו את הפרופורציה בין ידע ומשאבי טבע. כשאנחנו מדברים על חינוך מדעי טכנולוגי אנחנו מדברים על חינוך לכל האוכלוסייה. ושנית, הנושא שהוא חשוב לא רק מבחינה אינטלקטואלית אלא מבחינה כלכלית פרקטית. בסופו של דבר אפילו שמירת הדמוקרטיה תלויה בחינוך מדעי לקהל הרחב. כי יותר ויותר נושאי דיון פוליטיים וציבוריים נשענים על נושאים מדעיים. אם מדובר בתחום הבריאות, בתחום החקלאות, בתחום האנרגיה, בתחום שמירת הסביבה, בתחום המים, בתחום הביטחון. כל הנושאים האלה שהם בסדר היום הציבורי והם על שולחנו של כל מקבל החלטות, שר, מנכ"ל, רב אלוף, אלוף, ושוב מנהל בית ספר, נשיא אוניברסיטה, מנהל מפעל תעשייתי שמייצר אפילו גרביים. כל הנושאים האלה הם באג'נדה שלהם. האנשים האלה לא גדלו להיות מדעני העתיד. הם גם לא צריכים להיות מדענים. אבל צריך להיות ידע כללי מדעי וטכנולוגי.


לכן כאשר אנחנו מדברים על הנושא הזה אנחנו מבדילים בין 3 נושאים שונים עם הרבה חפיפה. הנושא הראשון הוותיק הוא החינוך המדעי טכנולוגי לצמרת העתידית המדעית. בגדול, תלמידי 5 יחידות בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומקצועות טכנולוגיים שרובם יהיו בעתיד מהנדסים, אנשי פיתוח, מדענים ובעצם הבסיס הכלכלי של התעשייה הישראלית וגם הצמרת הביטחונית והאחרת.


הנושא השני הוא חינוך מדעי וטכנולוגי לכול. לכל אזרחי המדינה מהמורה ועד חבר הכנסת, מנהג המונית ועד מנהל המפעל, מראש אגף במטכ"ל וכל אדם אחר שהוא אזרח שמצביע בבחירות או מקבל החלטות. עכשיו אני עוד זכיתי לראות בתקופת פעילותי בנושא של חינוך מדעי וטכנולוגי שרי חינוך שבדאבה רבה אמרו, אני אף פעם לא הצלחתי במתמטיקה או במדעים וזה אף פעם לא הפריע לי. אז יכול להיות שהם צדקו לפני 20 שנה אבל לא בעוד 20 שנה. לא יהיה בעוד 20 שנה או בעוד 10 שנים שר חינוך שיגיד דבר כזה. אם זה נכון אז הוא צריך להתבייש ולשתוק. ושנית אין אפשרות להוביל את המערכת הזאת בלי איזשהו ידע ותפקידנו לייצר את הידע הזה בבית הספר. אז הנושא השני הוא חינוך מדעי וטכנולוגי לכול.


הנושא השלישי הוא לא חינוך מדעי אלא טכנולוגיה בחינוך. כלומר השימוש בטכנולוגיה המודרנית בחינוך לכל המקצועות. לא רק למדע וטכנולוגיה אלא גם לשפות ולמדעי הרוח וליהדות ולכל נושא אחר. היה לי הכבוד לפני 18 שנה מאז שהוגש הדוח שנקרא "מחר 98" שהיה במשך שנות התשעים אבן היסוד של מדיניות משרד החינוך בחינוך המדעי ושעיקריו בוצעו בהתלהבות עד בערך שנת 97, עד שחבר הכנסת יצחק לוי נעשה שר החינוך ובעצם החליט לחנוק את כל המערכת הזאת. אז כבר אמרנו בדיוק את הדבר הזה. יש 3 חזיתות. יוצא להילחם בשלושתם עם גבולות מטושטשים בין הגזרות האלה. החינוך למצטיינים, החינוך לכול והשימוש בטכנולוגיה בחינוך.


עכשיו ברשותכם אני אתייחס רק לשני הנושאים האחרונים. למרות שאני בא ממכון וייצמן ולמרות שכל חיי עסקתי במדע החינוך למצטיינים אצלי בין השלושה הוא במקום השלישי. לא שהוא פחות חשוב אבל הוא מתייחס למספר יותר קטן של אנשים והצמרת של הצמרת שלהם מסתדרת בדרך כלל לבדה. זה שעדה יונת קיבלה את פרס נובל זה לא אומר שבשנת 1950 כשהיא למדה בתיכון היא למדה מדע בצורה נפלאה. הנושא הזה הוא מאוד חשוב, החינוך למצטיינים. אני אשאיר אותו לפרופ' אהוד קינן שמכיר אותו היטב. אני אתרכז בשני הדברים האחרים: חינוך מדעי וטכנולוגי לכול והשימוש בטכנולוגיה בחינוך בכלל.


לגבי חינוך מדעי וטכנולוגי לכול. ברשותו של יושב הראש אני רוצה להציע שנפסיק לדבר על חינוך מדעי ונפסיק לדבר על חינוך טכנולוגי אלא תמיד נגיד את זה בנשימה אחת כי הגבול בין המדע והטכנולוגיה היום פשוט איננו. שלא תהיינה אשליות. אין מדע בלי טכנולוגיה. אין טכנולוגיה בלי מדע. המרחק מפיתוח מדעי חדש ועד הניצול שלו לטכנולוגיה הוא לפעמים חודשים. ללמוד טכנולוגיה בלי מדע זה ללמוד את הטכנולוגיה של אתמול. לכן אין שום טעם ושום היגיון ללמד מישהו את הפרטים הטכניים של מה שהולך היום. מי שלומד טכנולוגיה צריך ללמוד את אותם הדברים שיישארו נכונים גם בעוד 10 שנים. אלה הם היסודות והבסיס. עברו הימים שאנחנו צריכים להכשיר ברמת בית ספר תיכון בן אדם שהוא יהיה עובד במפעל X ובמפעל הזה הוא יעבוד מגיל 18 עד גיל 65. כי המפעל הזה לא יתקיים. וגם אם הוא יתקיים הוא יחליף טכנולוגיה עשר פעמים. כשאני שומע בדאגה אנשים רבי זכויות כמו סטף ורטהיימר מטיפים לדברים כאלה אז אני אומר, עם כל הכבוד, הם חיים בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20 אבל לא עכשיו.


מצד שני אי אפשר ללמד מדעים בלי ההשלכות הטכנולוגיות שלהן. אי אפשר ללמד בבית ספר תיכון את מה שאמר ניוטון ופרדיי וגלילאו מלפני 200 ו-300 ו-400 שנה בלי להתייחס לסביבה הטכנולוגית שהילד נמצא בה. מה שאנחנו צריכים בדחיפות, כל העולם צריך את זה, זו מילה אחת, במקום המילים מדע וטכנולוגיה היה צריך להמציא מילה חדשה שכוללת את שניהם וזה היה סוף לכל הויכוחים האלה. לצורך הדיון הזה אני כל הזמן אגיד מדע וטכנולוגיה ותתייחסו אל זה כאל נושא אחד. צריכה להיות אינטגרציה מלאה ביניהם. ההפרדה הזאת בין חינוך מדעי ובין חינוך טכנולוגי, בין תיאוריה ובין ניסיון, ובין עבודה פרקטית ולא פרקטית אין לה מקום. כי צריך את שני הדברים בכל הרמות. ברמת מכונאי הרכב של מחר, והנגר של מחר שהוא כבר לא נגר שעובד בידיים ומצד שני המדען והמהנדס.


ועוד דוגמה פשוטה. תראו מה קורה בשוק העבודה. פעם הייתם נכנסים לחנות בחניון במרכז תל אביב ואתם נכנסים עם המכונית ויושב שם ברנש שלא בטוח שהוא יודע לקרוא ולכתוב. הוא לוקח מכם 10 שקלים ונותן לכם פיסת נייר וזה מקום העבודה שלו. בחניונים המודרניים אתם עושים את אותו דבר עם מכונה אבל מישהו יצר את המכונה הזאת ומישהו צריך לתקן אותה. כלומר אין פחות מקומות עבודה אבל מי שמטפל בכם בחניון במקום בן אדם שנותן לכם פתקה זה טכנאי שמתקן מכונה. דוגמה הכי פרימיטיבית, הכי ילדותית, אבל זה השוני. בבית הספר של היום צריך להכשיר את הטכנאי שמתקן את המכונה ולא את האיש שנותן פתקה. בעוד 20 שנה זה יהיה עוד יותר מוזר ואני לא יודע ואתם לא יודעים איך זה יהיה. לכן חשוב מאוד החינוך המדעי הטכנולוגי המשולב ואין לנו תקומה כלכלית ואין תקומה לדמוקרטיה ולקבלת החלטות אינטליגנטית על ידי ציבור בלי הדברים האלה.


הבה נתרגם את זה לשפת המעשה. קודם כל זה אומר חינוך מדעי טכנולוגי מכיתה א' אם לא מגן ילדים. זה אומר דגש בכיתות ז', ח', ט' בחטיבת הביניים. פשוט בושה וחרפה, יש 3 עד 4 שעות שבועיות למדע וטכנולוגיה ביחד בחטיבת ביניים היום. בארץ הזאת שתמיד היו פחות מדי שעות בנושאים האלה היו 6 שעות לפני 20 שנה. אנחנו רק הולכים אחורה והולכים אחורה בקצב מזורז. מספר השעות זה לא הדבר הכי חשוב אבל זה חשוב. מספר התלמידים בכיתה זה לא הדבר הכי חשוב אבל זה חשוב. קיום מעבדות בבתי הספר זה לא הדבר הכי חשוב אבל זה חשוב מאוד. אין חינוך מדעי בלי מעבדות, בלי מספר מתאים של שעות בשבוע ובלי מורים שמקבלים תמיכה בלתי פוסקת.


המורה למדעים שונה מכל מורה אחר בבית הספר. לא מפני שאני בא מתחום המדעים. המורה למתמטיקה אמור לדעת לענות על כל שאלה במתמטיקה שתצוץ בכיתה אם הוא מורה טוב. מתמטיקה זה מקצוע מוגדר סגור ואם ילד בכיתה ח' שואל שאלה במתמטיקה והמורה שווה משהו הוא חייב לדעת את התשובה. המורה למדעים נשלח על ידינו למלחמה בלי כלי נשק. הוא נדרש ללמד בחטיבת ביניים קצת פיזיקה, קצת כימיה, קצת ביולוגיה, קצת מחשבים, קצת טכנולוגיה. הוא אמור להיות מומחה אוניברסאלי בשטחים שמשתנים כל שבוע ואין שום אפשרות שהוא ידע את זה. המורה למדעים צריך לקבל ממערכת החינוך תמיכה בדמות של מרכזי מורים והדרכה ברשת והשתלמויות ואין סוף של שירותי עזרה ותמיכה ומצד שני המורה למדעים, תפקידו להיות מעין שוטר תנועה ומדריך שמדריך את הילד למצוא את התשובות בים הרחב של האינפורמציה שמסביבנו. זה תפקיד לגמרי אחר ממה שהיה המורה למדעים שהיה לי כשאני הייתי ילד. השתנו הדברים. אנחנו מבינים את זה כבר 20 שנה אבל איכשהו המערכת לא רוצה להבין את זה.


בכל הנושאים האלה יש הרבה דברים שאפשר לעשות. אז אני רוצה להגיד מהסוף להתחלה. אין תשובה אחת. אין תרופת פלא. צריכה להיות הדרכה טובה יותר של מורים וכן מערכת תמיכה של מורים, וכן שיפור ועדכון של תוכניות. צריכות להיות יותר שעות שבועיות. צריכות להיות יותר מעבדות. צריך להיות מכלול אדיר של דברים. זה לא מקרה שבאותו דוח "מחר 98" מלפני 18 שנה היו 43 המלצות. הדוח הזה כבר לא תקף. עבר זמנו. הוא מלפני 18 שנה. אבל אם היום היו כותבים דוח כזה עדיין היו בו 40 או 50 המלצות וחלק מהן בושה להגיד היו אותן המלצות כי הן לא בוצעו.


המבחנים הבינלאומיים נותנים לנו מראה להסתכל על עצמנו. אבל הם לא הדבר הכי חשוב. אני רוצה שנצליח בהם. כאן יש בעיה ואני אומר אותה ליושב ראש הוועדה, לא אישית אליו כי הוא מבין את זה אבל לקולגות שלך, כל דבר טוב או רע שאתם עושים בחינוך נותן פירות או סירחון, סליחה על הביטוי, אחרי בערך 10 שנים. הפוליטיקאי לא נמדד על מה שקרה לפני 10 שנים. אם היום שר החינוך הנוכחי יעשה ניסים ונפלאות הפירות יהיו ב-2020. אף אחד לא יזכור שהוא עשה את זה. יותר מזה, השר שלפניו והשר שלאחריו יזקפו את זה לזכותם. מצד שני אם השר הנוכחי יזניח בצורה פושעת כל מיני דברים הקטסטרופה תהיה בעוד 10 שנים ואף אחד לא יזכור שהוא כיהן באותה תקופה. עכשיו יש לנו בעיה נוראית עם הדבר הזה כי זה אף פעם לא דבר ראשון על סדר היום ואף פעם לא הנושא הבוער בחדשות. התוצאה היא הזנחה מתמשכת.


כמה הערות על הנושא השלישי שהוא שימושי טכנולוגיה במערכת החינוך. קרה משהו בעולם. לפני 150 שנה היתה מהפכה תעשייתית. לפני 20 שנה היתה מהפכת המחשוב והתקשוב. המהפכה האלקטרונית. מערכת החינוך שלנו לא כל כך שמעה על זה עדיין. תרשו לי לקרוא לכם כמה שורות: לפני 22 שנה בדיוק, ב-14 בינואר 1988 בבניין הכנסת חילקו פרס לחינוך מטעם קרן רוטשילד. היה שם טקס. ביקשו ממני לתת הרצאה על המחשבים בחינוך. האותיות www לא היו מוכרות. האינטרנט בקושי שלחנו וקיבלנו אי מייל. תרשו לי כמה שורות. "המחשב המודרני הוא גם כלי תקשורת. משולחני במכון וייצמן אני נמצא היום בקשר יומיומי עם עמיתיי למחקר בכל העולם על ידי העברת הודעות, שאלות ותשובות בין המחשב שברשותי והמחשבים שעל השולחנות של עמיתיי באוניברסיטאות בארצות אחרות. רשת התקשורת הבין אוניברסיטאית גרמה בשנים האחרונות למהפכה בצורת עבודתנו. אין שום סיבה שהדבר לא יקרה גם בבתי הספר תוך העשור קרוב. תלמיד בבית ספר יוכל להתקשר למאגר מידע, לעיין בדרכו באנציקלופדיה, בעיתון יומי מתקופת קום המדינה, בתלמוד הבבלי, במגנה כרטא ובחוקה של ארצות הברית. התלמיד גם יוכל למצוא שם את בחינת הבגרות בכימיה מלפני 20 שנה, את אחוז השיעים בעיראק, את שמו נשיא קוסטה ריקה ותצלומים צבעוניים של ציוריו של רמברנדט, כל זאת מבלי לעזוב את מקומו בכיתה ובמחיר סביר".


זאת אומרת זה לא היה אז משהו שאי אפשר לנחש אותו. אני לא המצאתי את זה. מי שחשב על הדברים האלה ידע את זה כבר אז. והמסקנה, 1988, "כבר היום חובה עלינו להכשיר את כל מורי העתיד בתוכניות לימודים שבהן המחשב הוא חלק יומיומי של תהליך הלמידה בכל המקצועות. האם חיל האוויר מכשיר את טייסי העתיד בעזרת כדורים פורחים? האם אגד מכשירה נהגי אוטובוסים על ידי קורסים לעגלונים? האם ייתכן שסמינר למורים או בית ספר לחינוך באוניברסיטה יכשיר את מורי העתיד מבלי להרגילם מהיום הראשון לפעולה יומיומית בסביבה מרובת מחשבים"? מה שאני מנסה להגיד בזה, הכתובת היתה על הקיר. והנה עברו 22 שנה ואנחנו עדיין לא שם. עדיין אין לכל ילד בבית הספר ובבית מחשב. ברוב הבתים יש מחשב אבל לילד עצמו אין המחשב הפרטי שלו שהוא לוקח אותו הביתה ולבית הספר ומשתמש בו.

"המחשב הוא רק כלי. כלי אדיר אבל כלי. הוא איננו מטרה, הוא איננו רעיון, הוא איננו אידאל. אין לו ולא יהיו לו ערכי מוסר. הוא לא יחנך אותנו לסובלנות וגם לא לקיצוניות. הוא לא יקנה ערכים, הוא לא יחליף את המחנכים ולא ישמש כמודל לחיקוי לדור הצעיר. כמו כל כלי אחר תועלתו ונזקו של המחשב תלויים בדרך בה נשתמש בו. בניגוד לכל כלי אחר שימושיו מגוונים כל כך עד כי אי אפשר לתאר את עתיד החינוך ללא שימוש אינטנסיבי במחשבים". כל אלה דברים שנכונים בדיוק מילה במילה גם היום. אף אחד לא חושב שאם יכניסו מחשבים לבית הספר כל בוגרי בית הספר יהיו אזרחים הגונים ישרים משרתים את החברה. אבל לא יכול להיות שהילד חי בסביבה רווית טכנולוגיה בכל מקום ורק בבית ספר לא יהיו מחשבים.


לי יש הכבוד לעמוד היום בראש הוועד המנהל של מכון דיווידסון לחינוך מדעי שהוא גוף על שמכון וייצמן הקים לידו, המנכ"ל שלו אריאל היימן יושב כאן. יוסי אלרן ראש היחידה הטכנולוגית יושב שם. אני לא באתי למכור את מכון דיווידסון לחינוך מדעי. אני באתי למכור דבר אחד. מכון וייצמן כבר 40 שנה מקדיש אנרגיה עצומה לחינוך המדעי בבתי הספר מתוך המילה השחוקה ציונות. זה לא תפקידו של מכון וייצמן אבל מכון וייצמן חשב שאם לא הוא מי יעשה את זה. ואני שמח שהיום גם הטכניון והאוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטאות אחרות נחלצו למשימה. אם לא אנחנו מי? אנחנו הקמנו מערכת שכוללת בכל הרמות למצטיינים, לטובים, למתעניינים, לכל הנוער ולנוער מנותק שנפלט מבתי הספר שאנחנו מנסים לקרב אותו חזרה לחיים דרך המדע והטכנולוגיה. יש לנו מגוון עצום של תוכניות כולל תוכנית אחת "מחשב כתום" שבה הילד מקבל, כרגע יש לנו אלף ומשהו תלמידים בבתי הספר ב-30 או 40 כיתות בהרבה ישובים, הילד מקבל מחשב נייד שהוא לוקח איתו יום יום הביתה לבית הספר ומשתמש בו. זה לא הופך אותו לגאון, זה לא הופך אותו למדען אבל זה מכניס אותו לסביבה של המאה ה-21.


התלונות שלי על מדינת ישראל הן שמתוך עשרות הפרויקטים שאנחנו עושים תמיכת משרד החינוך בנו היא 4% מתקציבנו. מכון דיווידסון לחינוך מדעי שעוסק אך ורק בתרומה התנדבותית מבחינה קונספטואלית לחינוך במערכת החינוך הישראלית 4% מתקציבו בא ממשרד החינוך. כל השאר בא מתרומות שאנחנו מגייסים ומדמי השתתפות של תלמידים ומורים בתוכניות שלנו ומכל מיני מקורות אחרים. זה דבר שהדעת איננה סובלת. אם משרד החינוך היה עושה את כל הדברים האלה בעצמו מי צריך אותנו, אבל הוא לא עושה. ואנחנו נחלצים לעזרה והייתי מצפה לתמיכה. התלונה הזאת היא לא על משרד החינוך של היום כי השר הנוכחי והמנכ"ל הנוכחי והמנהל החדש שיושב איתנו כאן עופר רימון של מינהל המדע וטכנולוגיה בקושי נכנסו לתפקיד. אני מדבר על 10 השנים האחרונות. על שתי שרות החינוך הקודמות ועל כל המערכת שהיתה בשנים האלה.


אנחנו גם הקמנו במכון וייצמן את פרויקט "פרח" לפני 35 שנה ועד היום מובילים אותו ומנהלים אותו בכל האוניברסיטאות במדינת ישראל. לצערי הרב לא רק שיש הזנחה של המערכת הממשלתית בנושא החינוך המדעי והטכנולוגי אלא ששיגעון המשפטנים והחשבים להפרטה ולבקרה מופרזת מונע שורה ארוכה מאוד של פעילויות. אני כבר עשרות שנים מלווה את פרויקט "פרח". היתה לי הזכות להיות אחד משני מקימיו. אני יושב ראש מועצת "פרח" מזה שנים. כל מה שאני עושה למען "פרח" בשנים האחרונות זה לנסות להציל אותו מסגירה על ידי המשפטנים והחשבים שמנסים בכל דרך לחסל אותו. וכאשר אנחנו הקמנו מוזיאון למדע תחת כיפת השמיים במכון וייצמן גן המדע ולידו הפעילויות לנוער שוחר מדע שהן כבר קיימות 40 שנה אז באה הממשלה ואומרת, למוזיאון המדע אנחנו יכולים לתת תמיכה רק אם הוא לא במוסד להשכלה גבוהה. כלומר הוא עמותה עצמאית. אבל לנוער שוחר מדע אנחנו לא יכולים לתת תמיכה בעמותה עצמאית אלא רק אם היא במוסד להשכלה גבוהה ולכן אתם לא יכולים לקיים פעילות לנוער שוחר מדע במוזיאון המדע שלכם כי אתם צריכים לוותר או על התמיכה הזאת או על התמיכה הזאת. ואתם יודעים מה? ויתרנו על אחת מהן. כי אין לנו ברירה. זה פשוט מפוצץ את השכל. אז אנחנו ממשיכים להכשיר נהגי אוטובוס על ידי קורסים של עגלונים וטייסים לחיל האוויר בעזרת שימוש בכדור פורח. אבל בחיל האוויר לא הייתם מקבלים את זה ומשום מה במערכת החינוך התיכון וחטיבות הביניים אנחנו מקבלים את זה. אנחנו יוצרים אסון כלכלי מעבר לאינטלקטואלי ולדמוקרטיה בעוד 10 או 15 שנים בגלל ההזנחה הזאת. אני שמח לשמוע ניצנים של הבנה במשרד החינוך הנוכחי. אבל זה לא מספיק. צריכה להיות התעוררות טוטאלית כמו שהיתה בתחילת שנות התשעים תודות לזבולון המר ז"ל ולאמנון רובינשטיין ייבדל לחיים ארוכים, ויצחק רבין ז"ל שהוביל את המהלך הזה אז. אם הדברים האלה לא יהיו אנחנו בצרות צרורות. תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה רבה לפרופסור הררי. אני מודה לו שהוא נענה לבוא לוועדה ולהיות בעצם teaser לכל הדיון הזה. חשוב היה לשמוע את דעתו כמי שמטפל בצורה רצינית בתחום הטכנולוגיה בחינוך. הוא לא הזכיר שמכון וייצמן עובד גם בתחום של פיתוח חומרי הוראה למורים. מניסיון אישי, אני הגעתי לפוליטיקה בגלל שהייתי שנה אחת מורה למתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה בשלושה בתי ספר שונים. הייתי בגיל 19 לפני הגיוס שלי לצה"ל בשנת הלימודים האחרונה שלי באוניברסיטה. בגלל השנה הזאת אני בכלל הגעתי לפוליטיקה. לימדתי ביבנה ובכפר בתיה. ראיתי את הפער האדיר. החלטתי שזה בלתי נסבל שיבנה תהיה במצב הזה, שילדים בכיתה י"א לא ידעו לקרוא, לא ידעו לוח הכפל והייתי צריך ללמד אותם פיזיקה. 1968. עשיתי מלחמה על הרשות המקומית שהובילה אותי בסוף בלית ברירה אחרי השירות שלי בצה"ל, הגעתי למסקנה שהפגנות וסגירת הרחוב הראשי והמחאות לא עוזרות וצריך לתפוס את השלטון. זה מה שעשיתי. ב-74 נבחרתי לראשות המועצה ויבנה היתה אז מקום נחשל בכל הפרמטרים. כאשר נבחרתי לראש המועצה האתגר שעמד בפני – איך אני יכול לשנות את העיר? הכלי היחידי שהשתמשתי בו כדי לשנות את המצב היה החינוך. האמנתי שאם אני אשנה את מערכת החינוך בעיר אני נותן תקווה לתושבים המקומיים ואני יכול להעיז להציע לאנשים מחוץ ליבנה לבנות את הבית שלהם במקום ושהילדים שלהם יקבלו את החינוך הכי טוב בארץ. וכך היה. הדברים האחרים כתובים בספר ההיסטוריה. ב-75 בכל בתי הספר ביבנה היו מחשבים. לא היו מחשבים אישיים. אבל היתה מערכת שילדים יכלו לתרגל חשבון, לשון. והיד שלי היתה על הדופק. החינוך היה מנוף שבאמצעותו יבנה הפכה ממקום נחשל לאחת הערים היפות בארץ. אין אפס. אי אפשר לדרוך במקום. התחלתי ביבנה בשנת 74 כראש מועצה. מספר מסיימי הבגרות היה 10%. כשעזבתי את תפקידי בעירייה ב-87, 13 לאחר מכן מספר מסיימי הבגרות היה על 90%. זה מדבר בעד עצמו. החינוך הוא כלי בלתי רגיל. החינוך הטכנולוגי והמדעי מאתגר. הפסיקו ללמד בבתי ספר פיזיקה וכימיה וביולוגיה. לפי סירזמנסקי. או לפי שפירא. זה פיזיקה של המאה ה-19. עשיתי פרויקט פעם עם יעקב אגם של תוכנית אגם בחינוך שלימדו ילדים בגיל 3 צורות הנדסיות, תוכנה שהוא פיתח בונצואלה. הפוטנציאל הוא עצום. הייתי שר חינוך 5 חודשים בסוף הקדנציה של ממשלת שרון. אז היה לי הזדמנות להציל את "פרח" כי גם אז עמדו להפריט אותה. אני נלחמתי בכנסת להעביר את חוק יום חינוך ארוך שלצערי לא מופעל כמו שמתכוון המחוקק. עדיף לתקן את המצוקה לפני שהיא נוצרת מאשר לתקן אותה אחרי שהיא נוצרת. הבעיה של החינוך היא לא רק כסף. הכסף לא מחולק נכון. חשוב לי בקטע של חינוך מדעי לנסות לגרום לשינוי. אנחנו נשמע את ד"ר עופר רימון מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך שגם הכין מצגת. תציג לנו מה המצב היום. בבקשה.

אני מאוד מודה על הדיון הזה. אני רוצה להציג לחברים שלי ממשרד החינוך ד"ר גבי אביטל המדען הראשי של משרד החינוך, גרשון כהן שהוא מנהל טכנולוגיה, ניצה ברנע מפמ"רית לכימיה ויעקב שיינבויים מפמ"ר מקצועות אלקטרוניקה וחשמל.


חשבתי להציג חינוך למדעים, חינוך לטכנולוגיה. בכל אחד מהדברים לתת רקע, לתאר איפה הבעיות המרכזיות, ולהציג את תפיסתנו. נכנסתי לתפקיד בשבוע הראשון של חודש ספטמבר. אני מסכים עם הדברים של פרופסור הררי. ההפרדה בין מדע וטכנולוגיה קו הגבול קשה למצוא אותו.


מדע וטכנולוגיה הוא מקצוע מאוחד מגן ועד כיתה ט'. תוכניות הלימודים בבית ספר יסודי בחטיבות הביניים הן מאוד רחבות. ההמלצה היא שהם יקבלו בין 4 ל-6 שעות שבועיות. בפועל עם השנים משרד החינוך ניסח דרישות מינימום שהיום בתי הספר התיישרו אל הדרישות האלה, משמע 3 שעות שבועיות מכיתה א' עד כיתה ו' ודרישות המינימום בחטיבת הביניים 4 שעות שבועיות בכיתה ז' ו-5 שעות שבועיות בכיתה ח' ובכיתה ט'.


עם כניסתי לתפקיד בדקנו את בתי הספר כמה שעות שבועיות נותנים למדעים וגילינו שגם את השעות האלה האמורות להיות לא נותנים. אז יש שלוש רמות. הרמה ההצהרתית שלנו, רמת המינימום שלנו והרמה בפועל שמיושמת ובכל אחת יש לנו פחת. בחטיבה עליונה המקצועות המדעיים כלומר פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי הסביבה נלמדים ברמה של 1 יחידת לימוד, 3 יחידות לימוד, או 5 יחידות לימוד. מדע וטכנולוגיה בחברה זה מקצוע שמעט תלמידים נבחנים בו, אלף תלמידים בשנה. כשאנחנו מדברים על מקצועות החובה בתעודת הבגרות אז המתמטיקה הוא מקצוע חובה. בתוך הבחירות תלמיד יכול לבחור מקצוע מדעי מוגבר.


1 יחידת לימוד זה שווה ערך ל-3 שעות שבועיות שלומדים בכיתה י'. 3 יחידות לימוד זה 9 שעות שבועיות. 3 שעות שבועיות בכיתה י' ועוד 6 שעות שבועיות בכיתה י"א. 5 יחידות לימוד זה 15 שעות שבועיות – 3 שעות שבועיות בכיתה י' ועוד 6 שעות בי"א ו-6 שעות בי"ב.


כשנכנסים לנושא של מדעים מוגבר- 5 יחידות פיזיקה, 5 יחידות כימיה, 5 יחידות ביולוגיה. כרגע אני מדבר על החינוך העיוני. 58,705 תלמידים נגשו לבחינות בגרות ברמה של 5 יחידות לימוד בחינוך העיוני בתשס"ח. מתוכם 4355 תלמידים ב-5 יחידות פיזיקה, 5478 ב-5 יחידות כימיה, 8385 תלמידים ב-5 יחידות ביולוגיה. כל היתר זה לא מקצועות מדעיים מוגברים. חשבתי שהנתון הזה יעניין אתכם. המקצוע המדעי מוגבר שבו שיעור הבנות נמוך זה פיזיקה – 36% בסך הכול. שיעור הזכאים לתעודת בגרות בהצטיינות, יש לנו פרמטר כזה שאומר כמה תלמידים בחרו 5 אנגלית, 5 מתמטיקה והגיעו לציון ממוצע מעל 90. בפיזיקה 24% מהתלמידים גם הגיעו לתעודת בגרות בהצטיינות. בכימיה 14% ובביולוגיה 6%. יש כאן פילוח כמה מהם עושים 5 יחידות אנגלית וכמה תלמידים עושים 5 יחידות מתמטיקה. בסך הכול בחינוך העיוני לומדים עיוני מוגבר כ-24% מהתלמידים. 50% מהם לומדים מדעים מוגבר עם 5 יחידות לימוד מתמטיקה. 17% זכאים לתעודת בגרות בהצטיינות.


איפה אנחנו רואים את הבעיות המרכזיות? תוכנית הלימודים הרשמית בחטיבת ביניים היא עדיין התוכנית מ-1996. התוכנית הזאת היא תוכנית מצוינת, רחבה, אינטגרטיבית אבל כשאנחנו בודקים את הדברים, הרי הכניסו מקצועות של כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, מדעי כדור הארץ וטכנולוגיה, אבל כשאנחנו בודקים את בסיסי הידע של הילדים בכל אחד מהמקצועות יש לנו בעיה. המורים גם אומרים לנו שאנחנו לא מגדירים להם בצורה מספיק ברורה מה ילד בכל שכבת גיל צריך לדעת בסוף הדרך ולכן היום אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לאזן בין הדרישה למקצוע מורחב לבין הצורך לבסס את הידע בכל אחד מתחומי הדעת. למצוא איזון בין שני הדברים האלה.


הנושא של ההישגים של התלמידים במבחנים לאומיים ובינלאומיים הם נמוכים. אנחנו הצגנו את מבחן טימס ב-2007 בו ישראל דורגה במקום ה-25 מתוך 49 מדינות. שיעור המצטיינים שקיבלו ציון מעל 625 אז אפשר לראות שבישראל רק 5% מהתלמידים הם מצטיינים במדעים. זה נתון שעומד בצורה מתואמת עם שיעור התלמידים שמגיעים לתעודת בגרות בהצטיינות.


קחו מדינה כמו איראן. באיראן 2% תלמידים מצטיינים. אז ישראל מוציאה 5% . גודל שכבת גיל באיראן זה מיליון וחצי תלמידים. זאת אומרת שאיראן מוציאה 30 אלף מצטיינים בתחומי המדעים. אם תיקחו את סינגפור תראו כמה מצטיינים הם מוציאים בכל שכבת גיל.


הדבר הנוסף שמדאיג אותנו זה התלמידים שיש להם את הבסיס כדי לתפקד במאה ה-21. וכאן זה נתון של הסף התחתון. כמה תלמידים לא עברו את הסף התחתון במבחן הבינלאומי שהוא ציון 400. מי שלא עבר את הסף התחתון במדעים זה אומר שהוא אנאלפבית במדעים. זה אומר שאת הדברים האלמנטאריים ביותר על גוף האדם, על מערכת השמש, יש חשש שהוא לא יודע. 25% מהתלמידים בישראל לא עברו את הסף התחתון. החרדים לא השתתפו במבחן הזה. אחד לכל 3 ילדים הוא עילג במדעים.


יש לנו גם בעיה ברצף למידה. מיסודי לחטיבת ביניים לחטיבה עליונה. דברים כמו גוף האדם נלמדים בבית ספר יסודי, לא ממשיכים ללמד אותם בחטיבת ביניים, לא ממשיכים ללמד אותם בחטיבה עליונה. בכיתה י' יש הרבה ילדים שבכלל לא לומדים מקצוע מדעי. ילד שבוחר ללמוד ביולוגיה מורחב בסוף כיתה י' יהיה עם ידע בתחום הביולוגיה אבל לא יהיה לו ידע בפיזיקה וכימיה. בסוף כיתה י' יש מבחן בינלאומי הפיזה שבודק את האוריינות המדעית של תלמיד בגיל 15 וזה יכול להיות אחד ההסברים למה מדינת ישראל לא מצליחה. כמו שאמר פרופסור הררי הבעיה היא לא המבחן הבינלאומי. הבעיה היא שבגיל 15 יש ילדים שאין להם את הבסיס המדעי בתחומים שחשובים לנו.


בעיה נוספת ששיעור התלמידים שבוחרים מקצועות מדעיים מוגברים נמוך מדי כמו שראינו. יחד עם החינוך הטכנולוגי זה מגיע לסדר גודל של 20 אלף תלמידים שלומדים מדעים מוגבר אם בחינוך העיוני או החינוך הטכנולוגי. שיעור התלמידים הלומדים מדעים מוגבר וגם 5 יחידות מתמטיקה ואנגלית גם הוא נמוך מדי. כאן אנחנו יורדים ל-40% מתוך 20 אלף. שיעור המצטיינים עומד על 4%. שיעור הבנות שלומדות פיזיקה מוגבר הוא נמוך ועומד על 36%. תאור הבעיה משליך על תפיסת הפתרון שלנו. אנחנו רוצים להגדיר בכל שכבת גיל מה בדיוק כל ילד צריך לדעת. אנחנו מבקשים היום מכל המפמ"רים לפיזיקה, כימיה, ביולוגיה שיבדקו יחד איתנו מה התפוקות שילד צריך להגיע בכיתה ט' כדי שנוודא שיותר ילדים יוכלו להמשיך הלאה לכיוון של המדעים המוגבר. אנחנו רוצים להגיע לכך שכל ילד בכיתה י' ילמד מקצוע מדעי.


דבר נוסף אנחנו צריכים לאתר תלמידים מוכשרים במדעים יותר מוקדם ולאתגר אותם כבר מגילאים מוקדמים יותר תוך העדפה מתקנת לבנות ולתלמידים מרקע חברתי כלכלי חלש כי שם נמצא המאגר הלא מנוצל בתחומים האלה.


הנושא של הצטיידות ותחזוקה של מעבדות מדעיות בכל שלבי החינוך גם הוא מעניינו. זה בקשר לחינוך המדעי. נעבור לחינוך הטכנולוגי. החינוך הטכנולוגי מבוסס על 3 בחירות. בחירה א מקצוע מדעי ואז תלמיד יכול לבחור מאחד משלושת המקצועות המדעים- כימיה, פיזיקה או ביולוגיה, או מקצוע מדעי הטכנולוגיה. בדרך כלל פיזיקה או כימיה או ביולוגיה בוחרים בנתיב הטכנולוגי התלמידים היותר חזקים ואת מדעי הטכנולוגיה בוחרים התלמידים היותר חלשים.

בחירה ב זה מקצוע מוביל במגמה ובחירה ג זה מקצוע ההתמחות.

הזכאות לבגרות, בגרות טכנולוגית ותעודה טכנולוגית ומעבר לזה הוא מאפשר לילד לסיים עם 14 יחידות לימוד שזה 7 יחידות של התעודה הטכנולוגית ועוד 7 יחידות עיוניות. 14 יחידות לימוד האלה מאפשרות לו גם ללא תעודת בגרות ללימודי טכנאים הנדסאים.

למה שלא יוכל להמשיך ללמוד בטכניון?

לא חסרים מהנדסים בטכניון. אתה מדבר על תחום אחר לחלוטין שלא בטוח שהוא יצליח להגיע לטכניון מהשלבים האלה.

אני רק רוצה להשלים. יש לנו בחינוך הטכנולוגי 18 מגמות שמחולקות ל-3 קבוצות. הקבוצה הגבוהה שאלה הנדסות – הנדסה אלקטרוניקה ומחשבים, הנדסה מכונות, הנדסת תוכנה, ביוטכנולוגיה, מדעי טכנולוגיה, המגמות הטכנולוגיות והמגמות המקצועיות יותר.


אנחנו רצינו להדגים לגבי מגמה אחת איך היא בנויה כדי שתקבלו תחושה מה זה מגמה טכנולוגית. נמצא כאן יעקב שיינבויים שיציג מה זה אומר למשל מגמה של אלקטרוניקה.

המגמה מורכבת מ-3 מקצועות בחירה. בחירה יכולה להיות פיזיקה והיא הבחירה המומלצת והמועדפת. גם רמת הלימודים בפיזיקה מומלצת על ידינו ל-5 יחידות לימוד. אלה שלא יכולים לעשות את זה אז או שיעשו פיזיקה ברמה של 3 יחידות לימוד או יחידת לימוד אחת. ואחרים יעשו את מדעי הטכנולוגיה באחת מהרמות האפשריות. יש אולי מקום לעשות חשיבה מחודשת על הדברים האלה לאור השינויים במדע.


בחירה ב' זה המקצוע המוביל והוא מקצוע ייחודי בכל מגמה. יש רק מקצוע אחד כזה. הוא נקרא אלקטרוניקה ומחשבים. הוא מהווה את תשתית הידע שדרוש להמשך הלימודים במגמה.


הבחירה השלישית היא אחת משלוש אפשרויות אצלנו והוא נקרא מקצוע התמחות. או התמחות במערכות אלקטרוניות. מערכות מחשבים בעיקר חומרה וגם תוכנה של מחשבים. מערכות מחשוב ובקרה עם בקרה של תהליכים. אלה שתי התמחויות יותר קטנות. כאשר מערכות מחשבים מיועדת לעילית של התלמידים שלנו. יש 6 בתי ספר בסך הכול בכל הארץ שמלמדים את ההתמחות הזאת. זה מאוד אליטיסטי.


אנחנו דוגלים בשיטה של הוראה מונחית פרויקטים project based learning . מאוד מקדמים את העניין הזה. יש תלמידים שפיתחו את פרויקט המדבקה עם חברה. שנה לפני שזה התפרסם בתקשורת אני ראיתי את הפרויקט הזה עובד. בוצע על ידי תלמידים שגידלו פולימר של מדבקה שמדביקים על חזה של אדם עם מערכת מחשב נישא על ידו שמבקרת את מצב הלב שלו ובמידת הצורך מחממת את הפולימר והוא מצידו מפריש תרופה שאמורה לטפל בבעיית הלב. וזה עשו תלמידים שנחשפו לבעיה אצל איזה קרוב משפחה שלהם. הם החליטו שהם רוצים להתמודד עם העניין. הם עשו את זה בשיתוף פעולה עם פרופסור מבית חולים הדסה.


כאן יש לנו דוגמה לתת מקצועות שמרכיבים את המקצוע המוביל אלקטרוניקה ומחשבים. וחלוקת השעות. אנחנו הגדרנו את הנושא של פרויקטים. אמרנו אם כבר אפשר לעשות שימוש לטובת הציבור פרויקט שמסייע לאנשים עם מוגבלויות.

(הקלטה מושמעת)


הבוגרים שלנו מבוקשים על ידי הצבא. הם משתלבים במערך הטכנולוגי. אחר כך הם משתלבים היטב בתעשייה. הבוגרים שלנו יכולים להמשיך ללימודי י"ג י"ד וגם בהמשך ללימודי הנדסה. יש לנו גם מגמת לימודים בבית ספר שכולו בנות. בנות לומדות אלקטרוניקה.

כשאנחנו מסתכלים על החינוך הטכנולוגי בתשס"ט 32200 תלמידים למדו בחטיבה העליונה בישראל, מתוכם 115 אלף תלמידים בחינוך הטכנולוגי. בחינוך הטכנולוגי לומדים 36% משכבת גיל. זה משתנה בשלוש השנים האחרונות. בכיתה י"ב שיעור הבנות 46% מול 57% בחינוך העיוני, ושיעור הלומדים הלא יהודים בחינוך הטכנולוגי בכיתה י"ב היה 19% מול 14% בחינוך העיוני.


כשאנחנו לוקחים את מגמות העילית וכאן אנחנו יכולים להשוות את זה למקצועות המדעיים המוגברים בחינוך העיוני אז יש לנו 11 אלף תלמידים שלומדים בכיתה י"ב במגמות עילית בחינוך הטכנולוגי שזה הנדסת אלקטרוניקה, הנדסת תוכנה, הנדסת ביו טכנולוגיה, המגמה המדעית הנדסית והנדסת מכונות. מהם עושים 5 יחידות פיזיקה, 5 יחידות כימיה, 5 יחידות ביולוגיה, 5 יחידות מתמטיקה. בסך הכול שיעור הבנות הוא 35% במגמות האלה ובגלל זה הפרויקט עליו סיפר יעקב באולפנה חורב מעניין אותנו מאוד כי אנחנו מחפשים איך להכניס יותר בנות למגמות העילית של החינוך הטכנולוגי. 60% לומדים מקצוע מדעי מוגבר בבחירה א' רובם פיזיקה, 33% לומדים מתמטיקה 5 יחידות לימוד, 13% זכאים לתעודת בגרות בהצטיינות.


כשאנחנו מדברים עם צה"ל אנחנו שומעים שיש ירידה של בוגרי החינוך הטכנולוגי שמתגייסים לצה"ל. יש מחסור חמור בכוח אדם בצה"ל. עקב המחסור החמור 35%-50% מבעלי המקצועות הטכנולוגיים המובהקים בוגרי הנתיב העיוני צה"ל נאלץ להכשיר אותם. צה"ל צועד לקראת מהפכה טכנולוגית. שדה הקרב העתידי יהיה טכנולוגי. זה לא רק הצורך בתלמידים בעלי מקצועות טכנולוגיים. המיומנות בשדה הקרב העתידי תהיה כך שכל בוגר יצטרך שליטה בטכנולוגיה. זה לא רק עניין של שדה הקרב. גם התעשייה אומרת אותו דבר. אתה לא יכול להקנות מיומנויות המאה ה-21 ללא שיהיו לך טכנולוגיות של המאה 21 בתוך בתי הספר.

עושה רושם לפעמים שמשרד החינוך משועבד לצבא. כיתות י"ג- י"ד נועדו להכשיר טכנאים לצבא, דבר שמגביל את האנשים בהמשך הדרך. אתם צריכים ללמד את הבסיס של המדע והטכנולוגיה בתיכון. לא מיומנויות ספציפיות. שהצבא ילמד אותם מיומנות ספציפית שהם צריכים. לא צריך ללמוד בבית ספר תיכון ללמוד להיות מכונאי מטוסים.

הטענות של צה"ל הן שהבסיס הטכנולוגי שאיתם מגיעים הבוגרים הוא נמוך והוא לא מספק אותם.


גם בנתוני המועצה להשכלה גבוהה אנחנו רואים שבעשור האחרון יש ירידה בפונים לתחומי המדע והטכנולוגיה. מ-31% ל-27% בתשס"ח ואם מדובר במגמה אז בשנה הקרובה זה ירד לאזור ה-25%.

התעשיינים מדברים על העדר הכשרה, התנסות מעשית בהיבט ייצור תעשייתי בתקופת הלימודים בכל מסלולי הלימוד, היעדר התמקדות בתחומים הנוגעים לתעשייה מסורתית מתקדמת. מדברים על מחסור בכל הדרגים. אנחנו גם מוטרדים מאותו דבר שזה אומר הרמה של פס הייצור. היום רואים במפעלים הרבה מאוד עולים שעלו בזמנו מהעלייה הרוסית. רובם מבוגרים ואנחנו אל מצליחים לייצר עדיין את הדור הבא. זה מדאיג כי זה יכול לגרום לניוון של התעשייה.

בהשוואה בינלאומית, בהשוואה למדינות OACD יש לנו 10% פחות תלמידים בחינוך הטכנולוגי מהממוצע שלהם. גם שיעור התלמידים שלנו, יש מערכת שבה אנחנו משלבים תלמידים בתעשייה הוא מאוד נמוך, הוא 3.9% וגם אלה נספרו כתלמידים שלומדים בבתי ספר של התמ"ת. גם שם אנחנו רואים שהרבה מהם לא משלבים באופן אמיתי שילוב של לימודים ועבודה בתעשייה.

אני אסכם. תפישת הפתרון שלנו אומרת שקודם כל אנחנו צריכים להיכנס למהלך של התאמה של המגמות הטכנולוגיות לצרכים של צה"ל והתעשייה. הן מגמות שכל הזמן משתנות והידע נמצא שם. התחלנו לעבוד על מנגנון תיאום עם אכ"א ואני מקווה שהוא יהיה מנגנון שיטתי שכל הזמן יעבוד. אנחנו מגבשים במשרד תוכנית להרחבת החינוך הטכנולוגי כדי להגיע לממוצעים של מדינות ה-OACD. אנחנו שואפים להגיע לבונוס במקצועות העילית של החינוך הטכנולוגי. כדי לעודד תלמיד שעושה 5 יחידות פיזיקה ו-5 יחידות מקצוע מוביל בחינוך הטכנולוגי, win win situation, זה יביא עוד ילדים שלומדים פיזיקה וזה גם יביא עוד ילדים שיבחרו במקצועות העלית של החינוך הטכנולוגי. חינוך למדע וטכנולוגיה בחטיבת הביניים עם דגש על עידוד בנות לבחור במקצועות האלה של 5 פיזיקה ו-5 כימיה ומקצועות העלית. לאתר כמה שיותר מוקדם את הילדים שיש להם פוטנציאל מדעי טכנולוגי להגיע לרמות הגבוהות, ולאתגר אותם מוקדם ככל האפשר.

תודה רבה לד"ר עופר רימון. אני מעביר את רשות הדיבור לפרופ' אהוד קינן נשיא החברה הישראלית לכימיה. אחריו יהיה אלישע ינאי יושב ראש מוטורלה.

אני מודה לשני הדוברים הקודמים כי חסכו לי דברים אינפורמטיביים. אני רוצה להעשיר את הדיון ברמה הגבוהה יותר, ברמה הגלובלית. מעבר למספרים ולנתונים ברמה העקרונית למדינת ישראל יש רק מחצב אחד-116 אלף נערים שמסיימים את התיכון כל שנה. זה מה שיש לנו. מתוכם בערך 8% נחשפו לדבר שנקרא כימיה. בערך מספר כזה נחשפו לפיזיקה. בערך מספר כזה נחשפו לביולוגיה. עכשיו אלא לא מספרים שאני מחבר אותם יחד. בדרך כלל יש חפיפה באותם ילדים. זה פחות מ-20%. המסקנה היא ש-80% מאוכלוסיית ישראל אין לה מושג במונחים בסיסיים במדע. אין להם יכולת לצעוד אל עבר המאה ה-21. השפה שבה מתנהלת הכלכלה והמערכות החברתיות עתה זו שפת המדע והטכנולוגיה. דהיינו, מתמטיקה ולוגיקה. אם יש 80% שהם לחלוטין לא שמה אין להם יכולת להבחין בין מדע לדמיון. האנשים האלה מתגלגלים החוצה מבתי הספר התיכוניים שלנו והם מגיעים לצבא ולתעשייה ולאוניברסיטאות.

אני יכול להביא את נקודת המבט האישית שלי כמרצה בטכניון. אני רואה איזה חומר מגיע לטכניון. יש לי פרספקטיבה של 30 שנות הוראה בטכניון ואני יודע מה היה כאן לפני 20 ו-30 שנה. היום יש בורות מוחלטת. אלה נערים עם מנת משכל גבוהה. אבל תוצאה של הזנחה פושעת של המערכת.

בתעשייה אני שומע דברים דומים. מתוקף תפקידי אני נפגש עם תעשייה כימית. אנשים אומרים שאין להשיג צעירים ברמה שהתעשייה צריכה אותם. בצבא המצב גרוע. כלומר מתוך 115 אלף אנשים בוגרים מדי שנה 80% הם אנשים נכים. הדבר הוא כל כך חמור שאני אפילו יכול להציג אותו כמדינה הנמצאת במסלול התאבדות. זה איום קיומי. אין דרך חזרה לפעמים. ישנה מסורת של למדנות שמצויה אצל החרדים למשל. אבל היא לא קיימת במגזרים האחרים.

כשאני מסתכל על דוח הררי מלפני 18 שנים עיני צדה נתון אחד שאומר שמדינת ישראל נמצאת במקום ראשון בעולם מבחינת הפער שבין החלק ההצהרתי לבין מה שמתבצע בפועל בשטח. קוראים לזה ישראבלוף. אנחנו פעם התבדחנו על חשבון המצרים ואחרים שיש שם פער אדיר בין המדווח לבין המבוצע בפועל. אני רואה דברים דומים קורים כאן. ברמה הצהרתית 5 יחידות בפיזיקה צריך היה 450 שעות לימוד. בפועל 300 שעות לימוד. המורים המלמדים מדעים הם בדרך כלל אנשים שלמדו במכללות ביולוגיה ולא נחשפו כמעט לפיזיקה וכימיה. מספר המורים הולך ויורד. הגיל הממוצע של מורה לכימיה הוא 49. לא יאומן. מורים נפלטים מהמערכת. יש התדרדרות מדהימה ברמת המורים, במספרם, באיכותם.

המדע הוא היררכי. קודם כל יש מתמטיקה. על המתמטיקה יש 3 גושים של הוראה: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה. מכאן הולכים לאינטר דיספלינארי, לדברים המשולבים. במינהל המדע והטכנולוגיה מקצועות בחירה טכנולוגיים אנחנו שומעים על ביוטכנולוגיה וננו טכנולוגיה, וננו ביו טכנולוגיה והנדסה קינטית. אני הסתכלתי על הדבר הזה שנמצא באתר של משרד החינוך. זאת תוכנית לימודים של לימודי מאסטר ודוקטורט בכל אוניברסיטה. לקחת ילדים ולתת להם את הדבר הזה, בלי רקע מתמטי מקפיצים אנשים לביו טכנולוגיה. גם למורים אין מושג על מה מדובר. כי הם לא יודעים מה זה חומצה אמינית, מה זה סוכר, מה זה מולקולה.

לא התלמידים של הביוטכנולוגיה. סליחה.

אני מדבר על דברים שאני ראיתי בשטח. מהתלמידים שמגיעים אלי לכיתה בטכניון אני מעדיף שיהיו תלמידים שלא למדו בכלל כי מי שלמד בצורה שטחית מוטב שלא יתהדר בזה. יש דבר שנקרא misconception. תפישה שגויה של המציאות. אני חושש מאוד שמגיעים אלינו תלמידים עם תפישה שגויה של המציאות. עם תפישה מה זה דברים שאנחנו קוראים הנדסה גנטית או אימונו דיאגנוסטיקה. איך ילד יכול לדעת מה זה אימונו דיאגנוסטיקה אם הוא יודע בקושי את לוח הכפל.

רק למען הדיוק, תלמידי ביוטכנולוגיה 13% מהם עושים 5 יחידות פיזיקה, 58% מהם עושים 5 יחידות כימיה ו-55% עושים 5 יחידות ביולוגיה. אם תחבר את זה, זה אומר ש-130% ילדים עושים מקצוע מדעי מוגבר. כלומר כל אחד מהם עושה לפחות מקצוע מדעי מוגבר ו-30% מהם עושים עוד אחר. אז להגיד שהם לא למדו ביולוגיה זה לא נכון. זה תוספת של מקצוע מוביל במגמה ועוד התמחות שהם עשו, כי אלה ילדים שמעניין אותם ההיבט היישומי של המקצוע התיאורטי.

המספרים הם יפיפיים וההצהרות הן יוצאות מן הכלל. בפועל לצבא אין חיילים שמסוגלים להילחם במאה ה-21, לתעשייה אין אנשים שמסוגלים להפעיל את התעשייה במאה ה-21 ולאוניברסיטאות יש את הבעיה שלא מגיעים סטודנטים ואם הם מגיעים הם מגיעים באיכות ירודה.

ההכללה הזאת היא מסוכנת והיא לא מדויקת.

לאנשים יש עמדות או דעות שונות. מותר לו להביע את זווית הראייה שלו כמו שהוא רואה אותה דרך המשקפיים של הטכניון. לא חייבים להסכים איתו עם לא רוצים.

ישנה שכבה דקה מאוד של מצטיינים. היא מאוד דקה ותהיה עוד יותר דקה בעתיד. אני יודע למשל על לימודים עוקפי משרד החינוך. מערכות אלטרנטיביות, התארגנויות של מורים, מה שקורה במגזר של עולי חבר העמים שבונים לעצמם מסגרות כי הם כבר לא סומכים על מערכת החינוך. חינוך אפור שעוקפים את הבעיה.

אתה מתכוון חינוך פרטי שעולה אלפי שקלים. מסתגרים בד' אמות ושם תלמידים מקבלים פי שניים יותר שעות. הקמת בתי ספר פרטיים היא בעיניי אסון למדינת ישראל. כי היא מוציאה מתוך מערכת החינוך את הטובים למי שיש כסף ומשאירה בתוך מערכת החינוך הממלכתית את הפחות טובים.

הבעיה היא של ממשלת ישראל. אני אפילו לא חושב שזו בעיה פרטית. זו בעיה קיומית למדינת ישראל, האם אנחנו רוצים להמשיך במסלול הזה שברור לאן הוא מוביל, לנחיתות ברמה הלאומית, כמעט להתאבדות. ישנו פסוק מספר שמואל ב' "ראה דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך."

תודה רבה. הדובר הבא זה אלישע ינאי ואחריו פרופסור זבולון מברך מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן.

אני הנשיא והיושב ראש של מוטורולה. אני לא פדגוג, אני לא איש חינוך. אני לא מתכוון לדון עם אף אחד מכם על תוכנית זו או אחרת. למרות כל הפסימיזם אנחנו במצב יוצא מן הכלל. כלכלית, עובדתית, אנחנו תותחי על. יש את התוכנית של פרופסור הררי שנתנה אימפקט בלתי רגיל חיובי. משרד החינוך הוא משרד קשה. האקדמיה היא לא פחות קשה אבל היא יותר ממוקדת ויותר קטנה. בשנת 96 הקמנו פורום וזה מה שצריך לעשות, עם חינוך מדעי וטכנולוגי חשוב. צריך לצבוע כסף כבוד ראש הוועדה, צריך להקים פורום חימור וצריך לעשות. זה כסף ותשומת לב. רק פעם אחת הנערים הם נערים, המתבגרים הם מתבגרים ואחר כך הם הופכים להיות בוגרים ואז זה אנחנו ורוב החיים. הנושא הזה הוא כבד. מה עשינו ב-96 כדי שתבינו את המודל שצריך לעשות. המספרים לא השתנו, השנתון לא השתנה, היה לנו מאה אלף give or take 70 בגרות, 11 אלף 5 יחידות במתמטיקה. כל השאר זה נגזרות. התלבשנו עליהם. היו לנו אלף בוגרים באותה תקופה בהנדסות, בכימיה, בדברים חשובים לנו להיי טק. היום יש לנו 8000. מי שאין לו 5 יחידות במתמטיקה לא יכול להיות בהיי טק. אז המשימה היא להגדיל את המספר הזה. אז איך מגדילים מאלף ל-8000? וזה ישנו וזה קיים וזה לקח את הייצוא שלנו מ-6 מיליארד ל-20 מיליארד. וזה עולה כלפי מעלה ב-15%. כל המדינה היא בסך הכול 200 מיליארד. אנחנו תותחי על. כלכלית פיקס. אני לא מקבל את כל התיאורים האפורים האלה. אנחנו נגדל ב-15% כמו שגדלנו אם הכול יהיה בסדר. איך עשינו? עשינו שלוש תוכניות. אחת, כסף צבוע. להגדיל את האוניברסיטאות ולהגדיל את המכללות לטובת המדעים. שתיים, גרשון הנציג שלכם, הטובים להיי טק לנוער. משרד החינוך נרתם לנושא יחד עם צה"ל. מיינו 4000 ילדים. מאה אלף דולר עלה להביא אותם לכנס היי טק. יום נוסף בתערוכה, צה"ל הגיע, מיינו אותם, יש לנו את האנשים. תוכנית שלישית זה הסבות. כסף והסבנו לתוכנה.


מה המסקנה? תמיד זה היה נכון מדעים, מתמטיקה זה הדבר הכי חשוב לתעשייה. עכשיו לא כולם יכולים לדעת מתמטיקה. נכון שאם נגדיל את ה-11 אלף ל-22 אלף וזה מה שאתם עושים זה יהיה מצוין. בשביל זה פורום. כמו שהאוניברסיטאות נשענות על המועצה להשכלה גבוהה וות"ת ומי שמבין בזה מבין. זה תקציב סגור של 6 פלוס מיליארד שקל. תפעל למצוא תקציב סגור ב-34 או 40 מיליארד שקל שיש למשרד החינוך. תעשו לעצמכם טובה, תפסיקו להיות איוב, תפסיקו להתאבל, זה לא יעזור כלום, תצבעו כסף ותגידו ש-3 מיליארד מה-34 זה לדבר הכי חשוב – מדע וטכנולוגיה ומתמטיקה. תצבעו כסף. תעשו מיני ות"ת מל"ג במשרד החינוך. תפסיקו עם הברבורים. איך עושים את זה? עושים פורום. זה מקום יוצא מן הכלל להתחיל בו. לצרף את הקולגות. ותחמרו. כל 3 חודשים ישיבה: איך זה עובד? איך זה מתקיים? אני אופטימי. תודה רבה.

תודה רבה. פרופ' מברך ואחריו פרופ' יגאל גלילי.

אני שמחה לדבר אחרי אלישע ינאי מכיוון שגם אני אופטימית. רק כמה עובדות. 50% מהילדים במדינת ישראל לא לומדים בכלל מדעים לפי המחקר של פיזה. מתוך הקבוצה הזאת שלא לומדת מדעים חלקם של בתי הספר במצב סוציו-אקונומי נמוך הוא כמובן יותר גדול. כך שהמצב באמת קשה נכון לעכשיו והנתונים שד"ר עופר רימון הראה לנו, מתוך הלומדים כך וכך אחוזים אכן לומדים ברמה של 5 יחידות, כמובן שאם לוקחים את כל שכבת הגיל המצב הוא הרבה יותר גרוע.


אני מסכימה לגמרי עם מה שאמר פרופסור הררי על מכון דיווידסון. אפשר להכליל את זה. גם את הקריטריונים לתקצוב וגם את חוסר התקצוב לכל האוניברסיטאות בארץ. אני מכירה היטב את כל האוניברסיטאות שעוסקות במדע וטכנולוגיה. למה אני אופטימית? כי דווקא משרד החינוך היום וד"ר עופר רימון ראש מינהל מדע וטכנולוגיה כן עושה דברים לשיפור המצב.


אני ראש בית ספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן. אנחנו זכינו במכרז, פתחנו מרכז לקידום מתמטיקה, מדע וטכנולוגיה בגן. שנית, יש היום פרויקט של משרד החינוך שמדבר על עזיבת אקדמאים להוראה. מתוך 250 אנשים שהתעניינו קיבלנו 25 אנשים להסבת אקדמאים למורים לביולוגיה ומתוכם עשרה דוקטורים. אם המגמה הזו תימשך בכל זאת יש לנו איזו תקווה שמורים יהיו אחרים. יש קבוצות תמיכה למורים שדיבר עליהם פרופסור הררי דרך האינטרנט ולא דרך האינטרנט. כמובן שחייבים לעדכן את תוכניות הלימודים כל הזמן. דיבר פרופסור הררי על מחשוב, אנחנו המדענים מדברים בשיתופי פעולה עם מדענים בעולם. אפשר לעשות פרויקטים של שיתוף פעולה בין תלמידים. הטכנולוגיה קיימת. אפשר לבצע פרויקטים במדעים ובטכנולוגיה בינלאומית בקרב תלמידים. אפשר לנצל את ה-SMS לקדם לימודים במתמטיקה ובמדעים. יש כבר ניצנים. הדבר האחרון, פיזה וטימס, המחקרים הבינלאומיים הם בעצם מחקרי check up. הם מראים לנו מה המצב. ומאחר שהם כאלה אנחנו יכולים to take it or leave it. אפשר להתעלם או להגיד המצב קריטי. בתוך ה-check up לפחות של פיזה אחוז המצטיינים הוא פחות מ-5%. ואחוז התלמידים שהם ברמה אחת או למטה ממנה, זאת אומרת לא יודעים לשלוף פיסת אינפורמציה אחת שכתובה באופן מפורש בטקסט הוא 38%. אז ברור שהמצב קטסטרופאלי. שוב פעם, פיזה זה לא חזות הכול אבל זה בהחלט מבחן שמראה לנו מה המצב. בגלל שהמצב הוא כל כך חמור אני מוכנה אישית להתנדב כדי לעזור להזיז את העגלה קדימה ולנדב את בית הספר לחינוך שיש לנו המון ניסיון בעניין. אני מסכימה עם ההצעה של ינאי על מועצה לחינוך או פורום שיהיה מוקדש לא רק למדעים וטכנולוגיה. יש את הכסף ויש את תשומת הלב. אנחנו באקדמיה, ראשי בתי הספר לחינוך וכל החברים שנמצאים כאן מאוניברסיטאות אחרות אנחנו עובדים ביחד ואנחנו נשמח לעשות את הדברים.

תודה רבה. פרופסור גלילי.

שלום לכולם. אני פרופסור באוניברסיטה העברית ואני מנהל מרכז. זאת שנה שלישית שאני משמש יושב ראש ועדת מקצוע פיזיקה במשרד החינוך. אני תומך במה שאמר פרופסור קינן. עברו יותר מעשר שנים מ"מחר 98". המצב הוא אסוני. כתוצאה מהרפורמה הופסקה הוראת דיסציפלינות מדעיות בחטיבת הביניים. מה פרוש הדבר? מורה שהוסמך להיות בתחום הטכנולוגיה או פיזיקה או כימיה צריך ללמד בתחום שאינו שלו. כאשר צומצמו השעות פיזיקה וכימיה נשארו מחוץ לכיתה. זה גורם לכך שיותר מ-90% ממחזור התלמידים בארץ לא למד פיזיקה בכלל. מצב יותר גרוע מאיראן.


טימס הוא מבחן בינלאומי שבוחן ידע מדעי של תלמידים. אנחנו שם מתחת לאיראן. וזה אומר משהו. תוצאות פיזה שבדקה אוריינות במדע – נורא. אנחנו במקום 40 מתוך 40 משתתפים. מה שטוב בזה שהתדרדרות הופסקה. אנחנו בתחתית. אם זה לא קטסטרופה אני לא יודע מה זה קטסטרופה. אם זה כל כך רע אז למה זה כל כך טוב? אנחנו התברכנו בעלייה של מיליון מאתיים אלף אנשים שלא המערכת שלנו הסמיכה אותם במדעים. הם מילאו את המקומות. אנחנו מדברים רוסית בבתי חולים ובאקדמיה. אפשר לחיות עם זה. אבל מה התכונה של אנשים? הם מזדקנים ומתים. אם היום אנחנו לא נצעק זה יהיה נורא. מה אנחנו רואים מצד ממשלת ישראל? הזנחה. יש השלכה לזה שלא מלמדים את הדיסציפלינות כי בחטיבה העליונה פחות מ-10% של אלה שלקחו פיזיקה וביניהם אנשי הטכנולוגיה הם כמחצית. זאת אומרת 5% לוקחים פיזיקה בבתי הספר. אני כיושב ראש ועדת מקצוע חייב להפסיק את הישראבלוף הזה ואנחנו מורידים ברבע לפחות תכנים בתוכנית הלימודים. אנחנו כבר מזמן לא 5 יחידות.


מתוך אלה שלוקחים פיזיקה 99% לוקחים פיזיקה 5 יחידות. תתארו מצב שכל מחזור הרופאים הם מקצועיים. באותו רגע כל בתי החולים קורסים. זה המצב בפיזיקה. אלה אנשים שכבר לוקחים משהו בפיזיקה הם נחשבים אצלנו מומחים. מתמחים. איפה האחרים? זה מצב לא יציב. אנחנו עומדים על שפיץ. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר גבי אביטל המדען הראשי של משרד החינוך.

מנהלת החינוך הולכת מקצה לקצה בצורת מטוטלת. אני חולק על הגישה שצריכים ללמוד מדעים בגן או בכיתה א' או בכיתה ב'. יש ללמוד לפי סדר הדברים עברית, התנהלות, התנהגות, מקרא, כל מה שצריך. מדעים באים עם הזמן, לא בגן. תנו להם להיות ילדים. באתי עם ראש של איש מדעים והנדסה. לקחו את הביולוגיה ופיזרו אותה בכזו כמות שבכיתות ב' ג' ד' יש תוכניות חקר לילדים לפני שהם יודעים מה הם חוקרים. המדעים יבואו עם הזמן. הם נטמעים, הם שוקעים בהם מתי שהם יהיו בשלים. זה לא סותר את מה שפרופסור הררי אמר. אבל ההפרדה הברורה בין המקצועות פיזיקה, ביולוגיה, כימיה הם אבני יסוד. צריך להפריד ביניהם כי יש הבדלים ביניהם. מתמטיקה פיזיקה זה יסוד היסודות. אחריהם הכול נגזר. כימיה או פיזיקה דומים. מה שד"ר עופר רימון מוביל היום זו פריצת דרך. לחזור אל היסודות. ניסו למשוך לכיוון תקשוב מחשוב ועוד פעם מחשוב. ואני חולק על העניין הזה.


מאז שנכנס המחשב הפסיקו לחשוב. לא צריך רק לחשוב צריך גם ללמוד בעל פה ולשנן ולהטמיע. אני מסכם: אין צורך במדעים בגיל הגן. יש המון נפנופי ידיים אבל בסוף צריך להגיע למשוואות.


בספרי הלימוד לכיתה ו' למדע וטכנולוגיה מלמדים אותם מה היא תחנת כוח. הבן שלי שאל אותי: מה זה טורבינה? אמרתי לו תשכח מתשובה ממני. טורבינה זו ההתמחות שלי אחרי 25 שנה בתחום ההנדסה. זה לא עובד. אז הוא יגלוש באינטרנט וכביכול ידע מה זה טורבינה. תרדו מהדברים הללו. תלכו ליסודות לאט לאט כפי שגדלנו אנחנו.

תודה רבה. פרופסור אבי ברמן. הוא מחזיק את התקדרה הכלל טכנולוגית על שם ישראל פולק, ראש המחלקה להוראת המתמטיקה והמדעים בטכניון.

כדי להשיג את כל הדברים הטובים שאנחנו רוצים המפתח לכך במורים מצוינים שידעו מדעים, שיבינו בטכנולוגיה, שידעו להשתמש בשיטות חינוך מתקדמות, ואני איש בשורה במובן הזה. הנהלה הטכניון החליטה השבוע לשפר ולעודד את כל הסטודנטים בטכניון לקבל תואר נוסף בהוראת המדעים על פני הלימודים שלהם במתמטיקה ובביולוגיה או בהנדסה. גם הוראת המדעים והטכנולוגיה. ועושים את זה על ידי תמריצים מכל הסוגים. סטודנטים טובים יקבלו הקלות. סטודנטים מצוינים יקבלו תמיכה מלאה. זה יתרום הרבה מאוד למערכת החינוך. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר רונית אשכנזי בבקשה.

בעוונותיי אני גם עשיתי דוקטורט בביו טכנולוגיה בטכניון. היום אני סמנכ"לית ברשת עמל ולפני כן עבדתי 12 שנים במינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. יש שתי אוכלוסיות שהן לב העניין. אוכלוסייה אחת זה המורים והשנייה זו התלמידים. המורים הם לא במקרה כולן מורות לביולוגיה. אנחנו לוקחים את המקצוע מדע וטכנולוגיה. בשטח אין לנו מורים לפיזיקה או למתמטיקה. לא במקרה. כי האלטרנטיבה של מורה לפיזיקה או למתמטיקה היא לעבוד בתעשייה ולקבל משכורת הגונה. אם לא נתקצב את המורים האלה בצורה דיפרנציאלית לא יהיו לנו מורים לכימיה ולפיזיקה וטכנולוגיה. בגלל זה מורים לביולוגיה מלמדים מדע וטכנולוגיה. יש לנו מורים טובים. אני לא אהבתי את ההלקאה העצמית שהיתה כאן. יש עשייה. אני הובלתי את הנושא של אשכולות. אני מסכימה עם אלישע שצריך מועצה שתחשוב על הדברים האלה.


הדבר השני זה התלמידים. אנחנו צריכים תלמידים עם אור בעיניים. כי רק תלמיד שיאהב לבוא לבית ספר ללמוד הוא ילמד. הזכיר שיינבויים את הפרויקט לתלמידים נכים. הובלתי את הפרויקט "גם אני יכול". תכנון פרויקט לנכים. בנות באו ללמוד פיזיקה. למה? כי היה להם אתגר. צריך לחבר את התלמידים לעולם של היום. זה חייב להיות רלוונטי. תלמידים שעושים פרויקטים בביו טכנולוגיה יש להם תאוצה מאוד חזקה ללמוד כימיה. כנ"ל באלקטרוניקה ובמחשבים. יש פדגוגיה מתוקשבת שאנחנו מכניסים. המחשב הוא כלי חיוני. אנחנו חייבים לאתגר את התלמידים ואני שמחה שיש לנו תוכנית שמתאימה למסטרנטים ודוקטורנטים.

תודה רבה. ד"ר אריאל היימן, מנכ"ל מכון דווידסון.

רק ברגעים האחרונים עלה לדיון הנושא של המורים. דרך המורים ייפתרו רוב הבעיות שהעלינו. המורים צריכים להיות מתוגמלים כיאות. אמר פרופ' גלילי על גיל המורים. נקודה שנייה בשם כל האנשים שלא באים ממערכות החינוך הפורמאליות – מוזיאונים, עמותות וכולי. קבוצה גדולה של תורמים מהעולם הגדול דואג לחינוך במדינת ישראל. למערכת החינוך אני רוצה לומר, אל תפריעו לנו. ואנשים שהם בתחום התוכן היעזרו בכל הגופים הללו, הגדירו לנו יותר טוב מה אתם רוצים מאיתנו. אל תתנו לנו ללכת ולבחור את מה שאנחנו רוצים. כוונו אותנו. תשתפו פעולה ותנצלו את המוטיבציה גם בכסף וגם באיכות אנושית של כל הגופים הללו. נקודה שלישית ואחרונה, יחסי ציבור. אני כגיאולוג אומר שיש איום של רעידות אדמה. האיום הביטחוני הוא לא איום קיומי כמו הגיאולוגי. האיום הביטחוני יש לו יחסי ציבור. על זה נבחרים ראשי ממשלה, לא על בעיות חינוך. אנחנו לא מצליחים לשים את עניין החינוך בראש סולם העדיפויות באג'נדה. מראים את פיזה ומראים את טימס ועולם כמנהגו נוהג. החוכמה היא לייצר פה מערכת יחסי ציבור ברמה אחרת.

תודה רבה. אני מסכים איתך. גם אני העליתי בממשלת רבין את החינוך מול הביטחון. בסוף הדרך ישראל מי שמכריע את המערכה וישראל נשארת בחיים לא בגלל היתרון הכמותי שלנו, בטריטוריה, בנשק, בכסף אלא האיכות של האנשים שלנו. הבעיה בחינוך זה לא הכסף אלא שעות הניהול. אני נותן את רשות הדיבור למיה הלוי מנהלת מוזיאון המדע בירושלים.

יש מערכת מגוונת של פעילויות שקורית מחוץ לכיתה. אני רוצה לדבר החינוך הבלתי פורמאלי בתחום המדעי. אני מחזיקה כאן דוח שהוציאה האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית על learning science in informal environment. ועל זה שבעצם רוב הלמידה קורית מחוץ לכיתה. בישראל יש תשתית יוצאת מן הכלל גם של מוזיאוני מדע, גם של יחידות נוער שוחר מדע גם של מרכזי מעבדות. אם ננצל את התשתית הזאת אפשר יהיה להפיק הרבה יותר בכיוון החינוך המדעי.

מילה אחרונה לפרופסור חיים הררי שהיה ה-teaser של הדיון הזה. בבקשה.

מי שהיה בא לפה מפלנטה אחרת לא היה מבין בכלל איפה הוא נמצא. כי מצד אחד שמענו איך אנחנו פנטסטיים כוכבים תותחים וכולי ומצד שני שמענו שאנחנו בקטסטרופה ומתאבדים. בטוח שלא יכול להיות שכל הדברים האלה נכונים. או זה נכון או זה נכון או שהאמת באמצע. אתייחס לסוגיה הזאת כי במובן מסוים הכול נכון. יש פתרון לכתב החידה הזה. זה נכון שאנחנו אחת המדינות המובילות בעולם בהישגים מדעיים בתעשיית ההיי טק. זה נכון שבתחרות אירופית על דבר שנקרא European Research Council Grant שזה תחרות בין המדענים הבולטים ביותר ישראל יחסית לגודלה תפסה מקום ראשון לפני כל מדינות אירופה. זה נכון שיש לנו כמה פרסי נובל מכובדים, מבחינה זאת אנחנו גאונים, נפלא, מחיאות כפיים סוערות, בואו נלך הביתה. הבעיה היא שזה מתייחס לשכבה דקה. השכבה הדקה הזאת תמיד היתה ותמיד תהיה. אבל אנחנו לא מדברים על הצמרת המדעית.


אין פתרון קסם. בשנות השמונים היתה דחיפה למקצועות ההנדסיים וכתוצאה מזה יש לנו היום אנשי מחשבים ואלקטרוניקה וגם כתוצאה מהעלייה הרוסית. וזה לא יחזור על עצמו אם לא נדאג עכשיו לעתיד. התרומה של דוח "מחר 98" היתה שכתוצאה מהדוח הזה שכולם ידעו שלימודי מתמטיקה מדע וטכנולוגיה הם בראש העדיפויות של מערכת החינוך. אני מחכה לרגע ששר החינוך יגיד בפומבי שזה אחת העדיפויות שלו. מילה על כסף ומחשבים. אף אחד לא אומר שצריך מחר בבוקר לתת למיליון וחצי תלמידים מיליון וחצי מחשבים. אבל ל-50 אלף כן צריך. הפתרונות צריכים להיות מערכתיים.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50