PAGE
12
הוועדה למאבק בנגע הסמים

29 בדצמבר 2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה למאבק בנגע סמים

יום שלישי, י"ב טבת תש"ע (29 בדצמבר 2009), שעה 11:00

קמפיין הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

חברי הוועדה: מוחמד ברכה - היו"ר

חאמד עאמר

יאיר גלר – מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

שמאי גולן – דובר הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

איתן גורני – סמנכ"ל, הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

גליה שחם – מפקחת ארצית, מניעת סמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר אילן שמש- קידום נוער, משרד החינוך

עינת רובין – דוברת איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

חניתה קושר – המועצה לשלום הילד

ראובן שטל – מועצת התלמידים הארצית

ראובן שטל – מועצת התלמידים הארצית

יהודה סקר – ועד ההורים הארצי

חיים גבע רספיל – מקדם בריאות ארצי, משרד הבריאות

בת שבע פינחסוב

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

קמפיין הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

אנחנו מקיימים את הדיון הזה למרות שהתקופה שעברה מאז אושרה ההחלטה בממשלה לצאת בקמפיין להסברה ומניעה וצמצום השתייה בקרב בני נוער, למרות שהתקופה שעברה היא קצרה וקשה לאמוד את ממדי הצלחתה אבל אנחנו מעדיפים לדון בדברים ולהקדים רפואה למכה במיוחד כשיש טענות ויש הערות ויש ביקורת ולא לחכות שהתוכנית תוציא את ימיה. ב-15 בנובמבר הממשלה החליטה לצאת בקמפיין בעניין הזה והקציבה לצורך העניין 27 מיליון שקל. עיקר הקמפיין הוא בענייני הסברה ותקשורת. היו ביקורות שונות על הקמפיין על אף המידע שיש ברשותי שהרשות עבדה על הקמפיין הזה במשך חודשים רבים אבל בתקופה שבין אישור הממשלה לבין היציאה לקמפיין עברו אולי שבוע, שבועיים, יכול להיות שהיתה לכם תוכנית מגירה, ואנחנו נרצה לשמוע על זה.

הביקורת התמקדה בכמה דברים. קודם כל האופי שיש בו מין הטלת אחריות על בחורות ששותות כשהן עומדות בפני סכנת אונס. גם האופי הלא הוגן כלפי נשים כאשר מדברים לאישה לעומת הדיבור אל גבר. ביקורת נוספת היתה בקשר לסף הגיל 18. מה זה לפני ומה זה אחרי גיל 18? ואם קובעים "אל תשתה יותר מדי", מה פרוש "יותר מדי"?

נקודה נוספת היא אם מתקיים תהליך של התייעצות מחוץ לצוות המיומן שיש לסמוך עליו שנמצא ברשות האם מתקיים תהליך של ייעוץ עם גורמים בשטח עבור התלמידים? והנקודה האחרונה, איך יוצאים בקמפיין לכלל הציבור בישראל כאשר הקמפיין לא מדבר אל כלל האוכלוסייה ואנחנו מתבשרים שעכשיו מדברים על המגזר הערבי שרוצים להחיל קמפיין בקרב המגזר הזה. זה לא תקין לחלוטין לצאת בקמפיין כאשר אומרים מראש שחלק מהאוכלוסייה נדחה לשלב מאוחר יותר. אני מפנה את השאלה הזאת לראש הרשות למלחמה בסמים, מר גלר. אני שם את הדברים בכנות על השולחן ואנחנו נרצה לשמוע את התשובה.

גורמים בקרב הציבור הערבי, אם זה עמותות ואם זה פרסומאים קיבלו תשובה מדי פעם מהרשות וממר גלר עצמו כאשר ביקשו תקציבים לכל מיני פעילויות הוא אמר להם, תגידו לחברי הכנסת הערבים שישיגו כסף. הכסף הזה הוא של כלל הציבור גם אם הוא כסף קואליציוני. זאת אומרת, איך חברי כנסת ערבים ישיגו תקציב אלא אם כן הם יצטרפו לקואליציה. לא מתפקידו של ראש הרשות לכוון בדברים האלה. ואני ידוע כאדם שיש לו הרבה הערכה למר גלר. אבל אני ראיתי טעם לפגם באמירות האלה שחזרו על עצמן בשני מקרים לפחות שאני בטוח שהם לא מתואמים, שאין קשר ביניהם.

קודם כל תודה רבה על הדיון. ראוי וחשוב מאוד שהכנסת וכמובן ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים ייתן את דעתו על כך. סוגיות שקשורות לסמים ואלכוהול עולות פה לדיון על השולחן, נדונות, מנותחות. יש כאן הרבה מאוד החלטות שמתקבלות ולאחר מכן הן מתבצעות בשטח ועל כך אני מודה. כמה מילים בנושא של האלכוהול משום שבכך אנחנו עוסקים הבוקר. אנחנו מדברים על שינוי תרבות. במדינת ישראל ב-61 שנותיה לא עשתה ולא יצרה מצב של מלחמה בשימוש יתר של אלכוהול מכמה וכמה טעמים. לא כאן המקום לנתח את כל ההיסטוריה אבל למעשה אבל התגברות השתייה המשמעותית קרתה ב-4-5 שנים האחרונות. הנתונים מראים שמ-2004-2005 היתה פריצת דרך. אנחנו על כן מיקדנו את הפעילות שלנו באוכלוסיה צעירה במדינת ישראל. הגילאים שעניינו אותנו זה 11-12 שזה גיל תחילת שתייה שהוא נמוך מאוד גם בקנה מידה אירופי ואמריקאי ולשם אנחנו משווים בעצם את הפעילויות שלנו ואת הסטנדרטים שלנו.

והדבר השני זה השתייה המופרזת. אנחנו יודעים שצעירם וצעירות למעלה מ-60% סביב השני שליש שותים לשוכרה בצורה שפרקה כל עול. מדינת ישראל בתמיכה ובהובלה של חבר הכנסת אהרונוביץ ומהצד השני של הכנסת בראשותו של יושב ראש הוועדה שמה את הדברים האלה על השולחן בצורה הכי אמיתית, בצורה הכי שקופה, והבינו כולם שיש פה תרבות רעה, תרבות פסולה שחייבים להתחיל לשנות אותה. אפשר היה לשחק משחקים על הנוער הנפלא שלנו ועל תרבות שעות הפנאי, רבותיי הנתונים הם נתונים קשים מאוד ואנחנו מתקדמים בצעדים זריזים ומהירים לכיוון השוואה לסטנדרטים האירופים והאמריקאים שהם גבוהים מאוד בנושא של צריכת אלכוהול על ידי נוער. כאן החלטנו שחייבים לשים את אותו ברקס על מנת לנסות להתחיל לשנות את התרבות. זה דבר אחד.


הדבר השני שהסתבר לנו זה שצעירים וצעירות שותים באותה מידה. כלומר, אין כאן הבדל משמעותי. אגב האוכלוסייה היחידה שיש בה תרבות שתייה מאוד נמוכה זה דווקא בקרב צעירות המגזר הערבי. מדובר שם על כשישית מהצעירות היהודיות, ממש אחוזים בודדים. לעומת זאת הצעירים במגזר הערבי שותים כמעט כמו היהודים. בעניין הזה הדת כנראה לא משחקת. יכול להיות שהם עושים את זה מחוץ לבית. אני מניח שתוכל להשכיל את הוועדה בנושא הזה, איפה הם שותים.

איפה שהם שותים היו לפני חוק הפיקדון, נערמים אלפי בקבוקים ריקים. עכשיו בעקבות החוק.

הם שותים בחורשות, במכוניות. מחפשים מקומות בילוי.

כאמור הממשלה והכנסת החליטו שעושים מעשה ונכנסו לעניין הזה של הכנת תוכנית לאומית. מרגע ההחלטה של השר באפריל, מרגע כניסתו לתפקיד, בתמיכה של הרבה מאוד גורמים ושל הכנסת בעיקר, הגענו למצב שבנובמבר כבר היתה החלטה על יציאה לתוכנית לאומית בהיקף של 27 מיליון שקל, מתוכם הוקצו 4 מיליון שקל לקמפיין.


מילה אחת בנושא של ההערה ונושא חברי הכנסת הערבים וכולי, וישראל ביתנו. מפלגת ישראל ביתנו איתרה לפני 4 שנים את הבעיה בקרב האוכלוסייה של יוצאי חבר העמים. היא כיוונה ומיקדה את העניין והקצתה לכך הרבה מאוד תקציבים משום שהיא אמרה הנושא הזה חשוב לנו מבחינה לאומית אבל אנחנו מבקשים שתתמקדו בנוער יוצא חבר העמים. זו היתה אמירתי. כתוצאה ממיקוד מאמץ מאוד משמעותי בקרב הצעירים של יוצאי חבר העמים בתמיכת המפלגה לכך כוונו מילותיי ואם הובן אחרת אני מתנצל.


מועסקים היום ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול למעלה מ-20 רכזים שפועלים בקרב יוצאי חבר העמים. הם מועסקים בתוך הקהילות שלהם. במגזר הערבי מועסקים 10 רכזים. אגב זה גם לטובת בני העדה האתיופית. כלומר בעניין הזה באו ואמרו אנחנו רוצים פעילות ממוקדת בקרב שני המגזרים האלה משום ששם יש בעיה חריפה. לשמחתנו הצלחנו לעצור את הגידול במספרים בקרב יוצאי חבר העמים. לעומת זאת האחרים מתקרבים אליהם והיום כמעט הזהות בנתונים היא מתאימה לחלוטין בנתונים בכל המגזרים. אני אומר שוב יוצאות דופן הן בנות המגזר הערבי ששותות מעט.


התוכנית הלאומית שגובשה דיברה על מספר שלבים. הקמפיין התחיל להתגלגל בנובמבר. הוא לא נפסק. גם השבוע אתם יכולים לראות את המשך הפעילות. תיכף נסקור את זה. נגיע גם למגזר הערבי. הכול בנוי פה בצורה מודולארית. מאז חצי שנה ישבו אנשים נציגים לא רק של הרשות למלחמה בסמים, ובגלל זה היתה גם יציאה מהירה לקמפיין, כולל אנשי המגזר הערבי, גם הם היו שותפים למהלך הזה ויש הרבה מאוד חומרים שעומדים לצאת בימים הקרובים לטובת המגזר הערבי. גם בעניין הזה דברים נלקחו בחשבון. יכול להיות שמבחינת לוחות הזמנים היה נכון יותר לקדם את המהלך הזה או לעשות את זה במשולב. חס וחלילה לא היתה שום כוונה. כבודם של כל המגזרים במדינת ישראל וכל אלה שנגועים בנגע האלכוהול הם כאלה שהנושא הזה חייב להיות מטופל בעדיפות ראשונה. יש הרבה מאוד פעילויות שעכשיו מתחילות כמו הנושא של החקיקה, כמו למשל הנושא של הטיפול ושיקום שנדחה לשלב ב'. או חוקים נוספים כמו הגבלת פרסום. יש הרבה מאוד דברים שיקרו במהלך השנתיים הקרובות. שום גורם לא יעדר מהמערכת של המתקפה הגדולה שלטעמנו היה צריך לעשות.


דבר נוסף, מאחר ומדובר בשינוי תרבות אי אפשר היה להתחיל במשהו רך מאוד. נכון שזו מערכת כוללת של חינוך, של מניעה, של הסברה, של חקיקה, של טיפול, של שיקום, של אכיפה. הכול נכון אבל היינו צריכים לעשות מעשה ואכן נעשה מעשה. המעשה הוא אולי אגרסיבי מעט ואם הוא אגרסיבי ופגע במישהו אני מתנצל בפני כל מי שנפגע. לא זו היתה הכוונה. אין שום כוונה להטיל דופי. להיפך. הכוונה היא פה לשלב זרועות, כולם ביחד נלחמים בעניין הזה. אלה דבריי.

היה ספק אדוני כשאתה אומר, אותה בחורה כשהיא שותה היא בסכנה. היה ספק שזה פוגע? או כאילו שעליה האחריות של האונס?

חס ושלום. אין שום הטלת אחריות. המטרה היא אחת. ברגע שאת שותה כמו כל אדם ההתנהגות שלך יוצאת מכלל שליטה ברמות מסוימות של כמות שתייה, משקל גופה וכולי.

למה כאשר הוא שותה הוא לא נעשה אלים יותר?

הוא נעשה.

צריך לזכור שמסע ההסברה הזה הוא בסך הכול מטריה לכל התוכנית הלאומית שתתגלגל בנושא האלכוהול. מדובר בקמפיין שהוא מדורג והוא משולב והוא מתגלגל. תהיינה לו עליות וירידות. מעת לעת נתקוף את אחד הנושאים. המטרה של נובמבר-דצמבר היתה להעלות את סוגית האלכוהול על סדר היום הציבורי. הרבה שותפים. 9 חודשים לקח לנו לייצר מחשבה איך בכלל מתעסקים בנושא הזה.

משרד לביטחון פנים החל מהשר. רק תזכורת על הנתון כי הוא השתנה מאז שהתחלנו לתכנן ועד היום יש שינויים בנתונים כי הסקר של 2009 תראו את גילאי 12-18. שליש מהילדים האלה משתכרים, שותים 4-5 מנות משקה. כשהם יוצאים למקומות הבילוי החבר'ה האלה חוגגים. עשינו סקר על גילאים 12-18 ואחר כך 18 עד 40. אני יודע להפריד בגילאי בית ספר בין 12-14, 14-15. יש לנו את כל הנתונים האלה. יש משקאות אלכוהוליים. יש הרבה זיופים בשוק. כשאנחנו עושים פשיטות בפיצוציות אז באים איתנו אנשי המכס כדי לבדוק את הזיופים. יש הרבה מאוד זיופים בדברים האלה ואנחנו גם נלחמים בזה. הבעיה העיקרית מתמקדת בגילאי 18-21. תראו את הכמות, שני שליש שותים, משתכרים, חוגגים. מבט על המספרים האלה מציג בעיה קשה מאוד בקרב הצעירים המתבגרים בישראל. ככל שעולה הגיל הדברים מתמתנים.


אני רוצה להצביע על כתבה בגלי צה"ל רק משלשום. כותרת ב-21 לדצמבר ב-9:37 בבוקר. מספרים לנו על שני לוחמים שנתפסו כשהם יצאו מהבסיס ללא אישור לתחנת הדלק הסמוכה, קנו אלכוהול והשתכרו. תוך כדי השירות, יצאו החוצה לתחנת הדלק, קנו שם את האלכוהול, חזרו לבסיס, השתכרו ויאללה חגיגה.


אלכוהול זה לא כמו סמים. איפה הם שותים? תמיד בחברה, מחוץ לבית, בשעות הלילה. הם מעדיפים אלטרנטיבות זולות. ברור. זה עניין של כסף אפרופו העלאת המיסים על משקאות חריפים כן או לא. כאשר אפשר לקנות היום בקבוק וודקה ב-25 שקלים בפיצוציה הסמוכה, זה הכסף שיש להם תחת היד. קונים הרבה וודקות. הבעיה זה הוודקה. פחות היין, פחות הבירה. אבל זה מה שהם שותים. הם שותים מפני כמה סיבות. כי יש לחץ חברתי, כי הם פחות מודעים לסכנות ולנזקים של אלכוהול.

אני מוועד ההורים הארצי. באים הורים ומתדיינים עם ילדיהם בקשר לבר מצווה. הילדים רוצים שתהיה שתייה חריפה. כך זה מתחיל.

אנחנו לא דנים במכלול של צריכת אלכוהול בקרב הנוער. אנחנו מדברים על הקמפיין.

כאשר ישבנו משרד החינוך וכל שאר הגופים דנו איך מטפלים בבעיית האלכוהול כי בשונה מסמים שאסור לגעת בסמים מגיל אפס עד גיל מאה אלכוהול מה לעשות נכון להיום מותר לשתות. אסור למכור לקטינים. אבל מותר לשתות אלכוהול. זה חוקי לגמרי. לכן באנו וחשבנו ועשינו חיתוך בין ילדים צעירים לבין מבוגרים. חתכנו את גיל 18. כי בישראל גיל 18 אומר משהו. יש מדינות שחותכות את זה בגיל 21. פה אמרנו אבחנה בין שתי קבוצות הגיל. זה מאוד מקשה על העבודה שלי ושל עמיתיי אבל בהתייעצות משותפת של כולם עשינו את זה. עד גיל 18 השתייה למרות שהיא מותרת בחוק מסוכנת, מזיקה, לא מקובלת, לא רצויה. זה חוקי. מה לעשות? אבל המסר הוא ברור וחד: לא שותים. ואת זה אומרים גם בבתי הספר, בתנועות הנוער, מועצות תלמידים. מעל גיל 18 אם שמתם לב לנתונים, אי אפשר להתווכח עם הנתונים האלה, שני שלישי שותים ושותים הרבה. אני לא יכול להגיד להם, אל תשתו. ראשית זה מותר, שנית, זו תרבות שלהם. זה מה שהם עושים. אז אני אומר להם משהו אחר לגמרי: קחו אחריות, התנהגו כבוגרים, לכו בכיוון אחר.


לכן כאשר יצאנו לקמפיין של החודשים הראשונים, אמרנו ככה: מעל גיל 18 הולכים לאמצעי התקשורת ההמונית. מתחת לגיל 18 עושים הרבה מאד פעולות מניעה – פעולות הסברה. המטרה ה עיקרית של הקמפיין בשלב הראשון, מתגלגל, מדורג, הוא בעצם היה לייצר את האווירה הציבורית, ליצור מצב שכולם יירתמו לעשייה הזאת במובן הכי רחב של המילה הזאת. באנו ואמרנו: שתה באחריות. אני לא אגיד לך אל תשתה אם אתה מגיל 18 ומעלה. יצרנו תרחיש על פיצוציות. מה עושים החבר'ה? מתדלקים קצת בבית, יוצאים מהבית, הולכים לפצוציה, קונים שם וודקה זולה, ופה מתחילה אלימות והטרדות.


בשלב הראשון אלכוהול שותה לך את הכבוד. ישבנו עם בני הנוער ושאלנו אותם, האם אלכוהול שותה לך את הכבוד? האם אלכוהול שותה לך את החיים? בשבועיים הראשונים של הקמפיין המודעה הזאת אלכוהול שותה לך את הכבוד ואחר כך אלכוהול שותה לך את החיים נכנסו מילים קשות שאומרות, כשאת שותה תיזהרי לא לטבוע. מצב של שכרות מוביל לחוסר שליטה ומשם הדרך לאונס קצרה מאוד.


מי שאונס דינו תלייה בכיכר העיר. הלוואי והיינו מסוגלים בדמוקרטיה שלנו ליצור מצב שמי שאונס תולים אותה בכיכר העיר. ולא כל מי ששותה, מחר בבוקר אונסים אותה ומזמינים אותה להיאנס. ממש לא. מה שבאנו ואמרנו דבר מאוד ברור לצעירות בנות 18-26. שתי באחריות. שתי בשליטה. אל תשתי ארבע או חמש מנות משקה מכיוון שכאשר את עושה את זה את מאבדת שליטה, שפת הגוף שלך משתנה, הדיבור שלך משתנה ואז בחורים באותו מועדון בנמל תל אביב או ביד חרוצים בין אם הם שתו ובין אם הם לא שתו יכולים לפרש פירושים משלהם ומשם הדרך להטרדה מינית, לאלימות מילולית, לאונס אולי היא יותר קצרה. לקראת הדיון הזה נכנסתי ל-YNET בחודש האחרון. לא ידיעה אחת ולא שתיים ולא עשר. דברים שנגמרים בהטרדות מיניות, במכות, באלימות כלפי צעירות, גם כלפי צעירים, אבל בעיקר כלפי בחורות. התלבטנו מאוד לגבי המילה אונס. האם לומר הדרך לאונס הבא או לומר הדרך לרצח הבא? אני לא רציתי לומר אונס. אחרים רצו. והלכנו על המילה אונס. וזה אחד ממחוללי המינוף של הקמפיין הזה.

בנקודה הזאת אני רוצה לעצור אותך. אתה יוצא בקמפיין: שתה באחריות. עד כמה האחריות? האם כוסית או שתיים זו אחריות? למה לא אתה לא אומר: אל תשתה. אנחנו נצא מנקודת מוצא שלא שותים. אבל לומר שתה באחריות כל אחד מפרש את זה איך שהוא רוצה.

מי שמעל גיל 18 אני מטיל עליו אחריות ואני לא אומר לו כוס אחת או שתיים או כוס וחצי. קח אחריות, שלוט בעצמך, אל תשתה ארבע או חמש מנות. שתה כוס אחת. הוא גם ישתה שתיים. הוא לא ישאל אותי הרבה. אבל זה מחלחל. עובדה שזה מחלחל.


אגב ההורים שזה קהל היעד המרכזי שלנו, ממש כרגע בהדפסה מעל 200 אלף חוברות להורים. כי להורים יש פה חלק אדיר בעבודה מול הילדים הקטנים מתחת לגיל 18. לא רק למורים אלא להורים. אני מקווה שנגיע לכל בית היכן שגדלים ילדים צעירים. יש שם הסברים להורים, מה הם צריכים לעשות? איך לדבר עם הילדים? איך להיות שותפים לעניין הזה.


המון פעילות בקהילה. עשרות פעילויות גם במגזר הערבי, גם במגזרים האחרים תחת המטריה של הקמפיין הזה.


תוצאות ביניים. אי אפשר למדוד קמפיין הסברתי תוך כדי התהוותו. ובכל זאת כבר נגענו בכמה תוצאות ביניים שכן אני יכול להציג אותן היום. הן תוצאות מפתיעות. עיתון גלובוס כל שבוע אומר איזה הקמפיין הכי מדובר ברשת. שבועיים שלמים פרסומת המלחמה באלכוהול מדוברת ברשת. בשבוע הראשון היקף השיחות ברשת על הקמפיין היה 29%. בשבוע השני הוא עלה ל-43%. אגב היקף השיחות עסק בעיקר בסוגית המשפט של האונס.

ומתוך גישה שלילית.

בשבוע הראשון 79% היו עם דעה שלילית על המסר ובעיקר על העניין הזה. הם אמרו צריך להילחם באלכוהול. אבל למה הכנסתם את האונס? שבוע אחרי זה, 59% עם דעה חיובית על המסר הזה של האונס.

מה קרה? אנשים השתנו?

לא. אנשים התחילו להבין יותר מה נאמר בעניין הזה.


עשינו סקר פנל אינטרנט. יש חברה שנקראת פנל אינטרנט שיש לה בנק של 30 אלף גולשים שהם איתם בקשרים, מהם יוצרים מדגם, שואלים אותם שאלות. היתרון העצום של סקר פנל כזה שאתה לא מחכה חודש לתוצאות אלא אתה החברה מנתחת אותם. פה היו לנו כמה הפתעות. 57% ראו ושמעו את הקמפיין. שאלנו שאלות קונקרטיות לגבי האונס. אני כאן מציג לכם שתי שאלות. שאלנו 400 נשים בגילים שונים. שאלנו שתי שאלות. צייני איזה שני גורמים הינם המרתיעים ביותר עבורך עם ההשתכרות והיו 5 גורמים. מקום ראשון, תאונות דרכים – 66%. מקום שני, 47% - חשש מהטרדה מינית עד כדי אונס. השאלה הבאה שיותר חשובה לצורך הדיון כרגע: עד כמה את מסכימה כקמפיין המופנה לנשים ורוצה להילחם בשתיית אלכוהול מופרזת צריך להציג את הנזקים החמורים של שתייה ואת סכנת ההטרדה המינית עד כדי אונס. לא החלקתי את זה. שמתי את הדברים על השולחן לאותו מדגם. מאוד מסכימה, ודי מסכימה – 72% מסכימות. במצטבר לא מסכימה או כלל לא מסכימה – 24.5%. האמת היא ככה מי ששותה ארבע או חמש מנות משקה חריף, וודקה, במועדון או במקום אחר צריכה לדעת את האמת. יכולה להיות מוטרדת מינית עד כדי אונס. אסור לברוח מזה.

(מחאה, קריאות ביניים מכמה כיוונים)

בנות שותות חלב ובנות שותות אלכוהול ובנות נאנסות והנתונים של משטרת ישראל הם קשים. ובמועדונים לא מדווחים על כל המקרים של ההטרדות המיניות ומה שקורה שם בשירותים. אני מציע לכולכן, לכל אלה שתוקפות, צאו לשטח ותראו על מה אנחנו מדברים. אנחנו פה בשביל להגיד את האמת. אפשר להסתתר. אתן צודקות בזה שאתן לא הקורבן ואתן לא אשמות. אתן בנות נפלאות. אבל מה לעשות שאלכוהול גורם לאובדן שליטה. צריך להכיר בעובדה הזאת.

הקמפיין פנה לאינטרנט. עשינו מיני סייט בנר באינטרנט ומי שלוחץ עליו נכנס לתוך בנר גדול ובבנר הזה יש גם את הסרטון ו"בואו ננפץ מיתוסים" וגם שאלות וגם תשובות. 500 אלף בני אדם נכנסו והקליקו על הבנר הזה בחודש וחצי שהוא נמצא באוויר: WALLA, YNET, FACE BOOK.

נושא אחרון, זו פעילות שטח במוקדי בילוי. לא התעסקנו רק עם קמפיין טלביזיה, רדיו אלא לקחנו עשרות סטודנטים וסטודנטיות בצורה מאורגנת. כל חמישי בלילה, חמישי-שישי בלילה ושישי שבת ושלחנו אותם למוקדי בילוי, בין אם זה נמל תל אביב, יד חרוצים, ראשון לציון, באר שבע, אשדוד, חיפה. השבוע בכלל הגברנו את פעילות הצוותים. יש לנו 50 צוותים בסוף השבוע של מסיבות הסילבסטר. הם מקימים דוכנים, הם מחלקים. פה יש רכב שמעליו יש וודקה ובקבוקים. הם מחלקים להם עלונים וגם שקיות הקאה. גם גלויות מידע. לא חוברות שלמות, גלויות, דפיות, לבושים בחולצות שלנו. כאן יש תמונות מתוך המועדונים. נכנסים אליהם כשהם רוקדים על השולחנות, כשהם שותים, עובדים איתם, יופי של דבר. אין מתנדבים רבים לעניין הזה. זה עולה כסף אבל הפעילות ממוקדת במוקדי הבילוי. יופי של דבר. אנחנו נמשיך ברצף הקמפיין הזה ב-2010 וב-2011. אין לנו כסף לפעילות מסיבית כזו כל השנה. תהיינה עליות וירידות עם הרבה מאוד שותפויות של הקהילה.


אני הופתעתי לשמוע ממך על הפיצוציות ביישובים הערבים, החופש שיש להן, אף אחד לא מגיע לשם. לא משטרה. לקחתי לתשומת ליבי. אנחנו נצטרך לשבת איתם איך תוקפים גם את סוגית הפיצוציות במגזר הערבי.

אתה אומר נתקוף את זה. השאלה היא מתי?

התוכנית היא 2010-2011. בשנתיים הקרובות נעסוק בזה. אני מעריך שנתחיל לפעול במגזר הערבי במרץ-אפריל.

למה רק במרץ זה יתחיל לפעול כאשר זה כבר פועל במגזר היהודי? מה אנחנו שתי מדינות?

כשישבתי עם מוסה ועם לטיף משעול ז"ל על קמפיין למגזר הערבי לפני מספר שנים. אמרתי בואו נבדוק מה הציבור הערבי קורא. הם קיבלו חום כשהם ראו שהציבור הערבי רובו ככולו קורא ידיעות אחרונות לפני שהוא קורא עיתונים בערבית. אנחנו נעשה קמפיין במגזר הערבי במרץ-אפריל. נעשה אותו.

אני קורא גם ידיעות אחרונות וגם את העיתונות הערבית וגם הארץ.

יהיה קמפיין במגזר הערבי כמו שיהיו עלונים בשפה האמהרית.

אני מציע שנשמע את החברה ממרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

שלום. אני עינת. אני דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. איגוד מרכזי הסיוע הוא בעצם ארגון גג של 9 מרכזי סיוע שפועלים ברחבי הארץ מקרית שמונה עד באר שבע. אנחנו מסייעות גם לנשים וגם לגברים, גם במגזר הערבי, גם במגזר הדתי, בכל המגזרים כי לצערנו הנגע הזה של אלימות מינית הוא נגע שנכון לכל המגזרים כמו הנגע של שתיית אלכוהול ושימוש בסמים. אנחנו מברכות על המשימה החשובה הזאת- להילחם בנגע הסמים והאלכוהול. זה באיזשהו אופן גם מגיע אלינו למרכזי הסיוע. ההארה שיש לנו מתחילה בראשיתה ואני אגיע גם לאחריתה. ראשיתה זה שראיתי שאתם ראיתי ששיתפתם הרבה ארגונים – לחשוב, להעלות רעיונות ולראות לאיזה כיוונים נכון ללכת. לצערי לא היתה חשיבה לשתף את ארגוני הנשים שזה כולל ארגוני נוספים, זה לא רק איגוד מרכזי הסיוע, וזה בעיקר היווה לכם למכשלה להבין את קונספט הפנייה שלכם בקמפיין. זו הבעיה בעינינו. לא הקמפיין עצמו, לא מהותו. מהותו חשובה. אילו הייתם משתפים אותנו היינו יכולים להאיר את עיניכם מה זאת פגיעה מינית? מדוע היא מתרחשת? על ידי מי היא מתרחשת?

97% מהפוגעים הם גברים. ברוב המקרים גבר פוגע באישה. על מנת להבין מדוע יש כאן בעינינו טעות בקונספט של הקמפיין, זה ההסבר: רוב הנפגעות לא שתויות כשהן נפגעות. רוב הפוגעים לא היו שתויים כאשר הם פגעו. מדברים עכשיו הרבה מאוד על מאבטח הרמטכ"ל ארז אפרתי שאולי גם היה שתוי, ואולי בעקבות זה מלח הארץ תקף את אותה בחורה תמימה שיצאה לפנות בוקר לרכבה. רוב הנפגעות הן לא שתויות ורוב הפוגעים הם לא שתויים. צריך להבין שיש גם נפגעות וגם נפגעים ויש כאן כל כך הרבה מיתוסים שצריך בתוך הקמפיין שלכם שחשוב לחדד ולהבהיר אותם. אחד הדברים המרכזיים שעבורנו היתה בעיה להבין אותה, לא סתם ההתנגדות הזו, היא לא התנגדות לקמפיין, למהותו, אלא לאופן שבו הצגתם את הדברים. ואני מתייחסת בעיקר לאישה, לבחורה הצעירה שיושבת שם כולה מסוממת ומטושטשת אוחזת בצורה מאוד מסוימת בקבוק אלכוהול ויש שם טקסט נלווה. הטקסט הנלווה שנכתב שמה אפשר גם להתדיין גם על הכבוד, ואלכוהול שותה לך את הכבוד או את החיים. העניין של הכבוד הוא עניין טקסטואלי בעייתי. אבל הטקסט שנלווה פונה לנשים הצעירות. הוא אומר כך: " כשאת שותה תיזהרי לא לטבוע. מצב של שכרות מוביל לחוסר שליטה.

"אכן מצב של שכרות מוביל לחוסר שליטה. עד כאן אין בעיה. "ומשם הדרך לאלימות ואולי לאונס הבא קצרה מאוד." זאת אומרת אם את תשתי את עלולה להביא על עצמך, אולי בגלל ההתנהגות שלך, שפת הגוף שלך, הלבוש שלך, אומרת אני זו שמזמינה בגלל המצב של השכרות שלי את אותו פוגע. רוב הפוגעים הם אלה שפוגעים בנשים לא מטעמים של התנהגות.

את מסייעת לו.

אני לא מסייעת לו. זאת טעות.

אם משטרת ישראל היתה נותנת לך נתונים היית רואה.

אז אולי המפגש הזה היה נכון לפני שיצאתם עם הקמפיין הזה. הייתם יכולים לשמוע סטטיסטיקות ומחקרים מדוע מה שאתה כרגע אומר איננו נכון. זה מיתוס. ועל בסיס המיתוסים האלה אתם עשיתם קמפיין שגוי. אין עוררין שמצב של אי שליטה מופיע כאשר יש שתיית יתר. משם לקחת ולשים על האישה את האחריות שבגלל ההתנהגות שלה היא נאנסה. האונס הבא אינו תלוי בהתנהגות שלי כאישה. איננו תלוי בלבוש שלי. איננו תלוי במסר הכפול אולי שאני מעבירה לך כאשר אנחנו שותים על הדלפק בבר. גם אם אני אגיד לך, בוא, רוצה לעלות אלי לדירה? כל עוד לא אמרתי שאני רוצה איזשהו אקט מיני אסור שהאקט הזה יתרחש.

חד משמעי.

זה לא מה שאתם מעבירים בקמפיין שלכם. יש מחקרים רבים שמוכיחים, לדוגמה, מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים לדתיות עוזר למגזר הדתי. יש שם מחקרים שמוכיחים שמספר הנשי הדתיות הנפגעות שאי אפשר לחשוד בהן לא בלבוש בלתי הולם, לא בהתנהגות פרובוקטיבית, השיעור שבו נשים נפגעות במגזר הדתי דומה לשיעור הנפגעות במגזר החילוני. מכאן משתמע שהטיעון שלכם שאולי בגלל ששתיתי והתנהגתי "התנהגות בלתי הולמת" עלולה להוביל מישהו לתקוף אותי. 85% מהנפגעות נפגעות על ידי אדם שמוכר להן במידת היכרות כלשהי. מרביתן נפגעות על ידי קרוב משפחה. זה לגמרי סותר את העניין.


מה שאני מדגישה כרגע נובע מניסיון של 31 שנים של מרכזי הסיוע בהבנת הנושא מדוע קורות תקיפות מיניות במדינת ישראל ובעולם.

זה לא קמפיין למניעת אונס. זה קמפיין נגד שתיית אלכוהול.

אמרת את מילת המפתח, זה לא קמפיין למניעת אונס.

אנחנו מדברים על אלכוהול ואנחנו אומרים שכאשר את שותה יותר מדי את חושפת את עצמך לסכנה.

האם לא יכול לעבור מסר לגברים שאישה ששותה מזמינה אונס? ואת אשמה. אם נאנסת את אשמה. המסר הזה בתוך זה, חלק מהגברים, לא כל הגברים, גבר אחד, מספיק לי אחד, יפרש את זה, אם אני רואה בחורה שתויה ואני אונס אותה יש לה אשמה. אנחנו מאשימים את האישה על כן אנחנו צריכים לרדת לעומק הדברים האלה. אני חושב שהמילה אונס לא היתה צריכה להיכנס לקמפיין נגד שתיית אלכוהול.

אנשים לא צריכים להכניס את עצמם למצב של סיכון. עובדה היא שרוב הנשים תופסות את הדבר הזה.

אנחנו קיבלנו המון פניות טלפוניות ואחרות כנגד הקמפיין.

אנחנו נרצה לשמוע את כולם. זה דינאמי. ישנו סיעור מוחות אפילו, הייתי אומר. בסדר.

ההתנגדות שלכם למה שאני אומרת לא ברורה לי. תנסו לצאת מהמקום המתגונן שלכם. זה נושא טעון. תשאלו את עצמכם מדוע הוא טעון. יש כאן דברים שנאמרים לא על בסיס המצאה שלי. יש דברים שהם מחקריים שנבדקו הרבה מאוד שנים.

אנחנו רוצים לשמוע את המועצה לשלום הילד ואת הרשות הלאומית למניעת תאונות בדרכים.

אני במועצה לשלום הילד. אנחנו מברכים על הקמפיין. אין ספק שקמפיין זו דרך הכי טובה להתמודד עם תופעה חברתית מזיקה. יש שיפור משמעותי בהיפגעות ילדים בתאונות דרכים ובעישון סיגריות. אלה שתי תופעות שהתמודדו איתן בחברה הישראלית על ידי קמפיינים. זה הצליח בקמפיין דרך סיגריות למשל, אם אתה מעשן הפה שלך מסריח אז מי תתנשק איתך? קישרו את זה לאימפוטנציה שזה דבר חשוב למתבגרים. לגבי הקמפיין הספציפי הזה אנחנו דווקא בעד המסרים של כבוד ושל יופי. לבחורה חשוב להיות יפה. אם כתוב כשאת בוכה את לא יפה אז אנחנו מסכימים עם זה. ככה גם לגבי הכבוד. במועצה יש גבר אחד יצחק קדמן ו-25 בנות אז היה דיון מאוד סוער על היופי.

אנחנו מגיעים לאותיות הקטנות. במועצה לשלום הילד אנחנו מתעסקים נפגעי תקיפה מינית מגיל 3. גיל שנתיים וחצי אפילו. עד גיל 18. הקמפיין הזה פונה גם לבני 18 פלוס אבל אין ספק שלטעמנו הוא פונה גם לגילאי 16,17, 18. יש פה גישה של האשמת הקורבן. אני מתקדמת צעד נוסף. שתייה מובילה לחוסר שליטה ומשם הדרך לאלימות קצרה. קטינות שנפגעות מתקיפה מינית ומאונס בוודאי ירגישו שאם הן לא היו שותות הן לא היו נאנסות. הבעיה היא בנערות שכבר נפגעו ונאנסו ונמצאות במשפטים של שנים שבהם אין להן מעמד כי המדינה תובעת את האנס והן יחושו שהן אשמות. יש תופעה מחקרית רחבה שקוראים לה: Blaming the Victim. האשמת הקורבן. אחד מסוגי הקורבנות זו קורבנות של תקיפה מינית. הרעיון בקורבנות זה להאשים את הקורבן. לשים אותו במקום שבו הוא לא אחראי על המעשים שעשה בן אדם אחר. אני כן מסכימה אתכם שגבר ששותה יכול להיות מועד לאנוס. אבל בואו נפריד את המסרים. שזה יהיה בנפרד לגברים ובנפרד לנשים. שנשים מאבדות שליטה.


הערה נוספת אחת. חבל היה לנו לראות שבקמפיין לא הופנו מסרים לגילאים צעירים יותר. הנתונים הקשים מראים שהשתייה מתחילה בגיל 10 ו-11.

משרד החינוך בבקשה.

זה בדיוק המקום להגיד שהקמפיין לילדים הוא נפרד והוא לא ציבורי והוא בתוך בתי הספר. עשינו אותו במסגרת של פעולות חינוכיות רחבות. הקמפיין הזה הוא חשוב כדי לשנות את היחס לאלכוהול. כנראה אנחנו לא חפים מסטריאוטיפים. זה נכון שתהיה פנייה גם לבנים וגם לבנות. אבל נכון כשעושים את הפנייה הסטריאוטיפית שהבן הוא התוקף והבת היא הקורבן, הסכנה של קורבנות תחת השפעת שתיית אלכוהול של כולם. אנחנו במערכת החינוך התעסקנו עם הנושא של אלכוהול והתנהגויות סיכון. על הקשר הזה בין שתייה ויכולה להיות שתייה לא מרובה. תחת השפעת אלכוהול אתה מאבד את שיקול הדעת, זה יכול להוביל אותך לכל מיני מעשים שאחר כך אתה מצטער עליהם גם אם הנזק הוא לא מאוד גדול, גם אם רק אמרת דברים שלא הייתי אומר לולא היית תחת השפעת אלכוהול. כן אנחנו מדגישים את עניין הפחתת עכבות. השפעה על אלכוהול על צעירים הרבה יותר מסוכנת מאשר על ילדים מכל מיני סיבות פיזיות. גם הנושא של בנות, שהן מושפעות יותר מאלכוהול מאשר בנים בגלל המערכת ההורמונאלית. על כל אחד זה משפיע אחרת. לא מספיק לקחת את הנתון של הגיל, או את המגדר. יש כאלה שכמות אלכוהול מאוד קטנה כבר משפיעה עליהם. המסר שלנו: לא מומלץ בכלל לשתות אלכוהול מתחת לגיל 18.

ועד ההורים הארצי. אני נולדתי לפני 63 שנה בסרביה. שם זו מדינה ששותים לשוכרה. החינוך מתחיל בבית. אתם צריכים לפנות יותר להורים. תיכנסו לאולם שמחות בבר מצווה, עומד שם מלצר, מחלק. כמו שלסיגריות יש מודעות גדולות: מסרטן! גם על כל הוודקות לכתוב בגדול: מסוכן. אני בוועד הורים בבתי ספר בירושלים, אופק, הימלפארב, פלך. בתי ספר אליטיסטיים. גם שם שותים. גם חובשי הכיפות שותים לשוכרה. תודה רבה.

אני סגן יושב הראש של מועצת התלמידים הארצית. אנחנו מברכים על הקמפיין. קמפיין צריך להיות עוקצני כמו שהקמפיין הזה היה. הוא צריך לעורר סנסציות ודיבורים. גם אם זה נוגע בנקודות של יופי וכבוד כי זה דברים חשובים לבני נוער. גם אם הקמפיין פונה לגיל 18 ומעלה גם בני גיל 17 ו-16 עצם החשיפה כבר תעשה לו משהו. לי יצא לראות בנמל את הדוכנים האלה וזה משהו מבורך. כדאי להרחיב אותו אולי. צעירים שרואים את הדוכנים האלה משהו נשאר אצלם בתודעה. בחודשים האחרונים במועצות התלמידים אנחנו מתעסקים הרבה מאוד באלכוהול ואלימות. בחנוכה קיימנו סמינר לנציגי מנהיגות נבחרת מכל הארץ שבו הוכשרו בני נוער להדריך בני נוער אחרים בנושא אלכוהול. גם ערכנו פורום של יושבי ראש מועצות התלמידים שעסק בנושא.

החומר המקצועי שנתקלתי בו חד משמעי. אם זה קורבנות שמסתכלות על עצמן ואומרות זה מטיל בנו אשמה, אם זה נשים בכלל. אף צד לא נראה לי מתנגח עם השני. המסר הוא בעייתי כשמדברים על אונס. אם עכשיו תיקח כדי לזעזע תמונה מרצח עם ותגיד שהחיילים היו שיכורים. שכרות גורמת הרבה דברים. השאלה שצריך לשאול: איפה עובר הגבול בעסק הזה.

פניתי לכל ארגוני הנשים ואת לא מייצגת אותם כרגע. את חלק מהם. בואו תשלבו איתנו ידיים. יריית הפתיחה היתה באפריל השנה. אנחנו סך הכול שמונה חודשים אחרי מרגע ההחלטה של השר, חבר הכנסת, ניצב בדימוס, וכולי. אני אשמח לשתף פעולה גם עם ארגוני הנשים בהמשך. אנחנו באים פה בתפקיד ממלכתי של הגנה על אוכלוסיה. ראינו לעצמנו חובה גם אם לעלות מדרגה. אין פה אגו. יש פה מטרה משותפת ועל כן אנחנו בהמשך גם נתייעץ אתכן. הקמפיין יגיע גם למגזר הערבי ולמגזר האתיופי. לכל המגזרים אנחנו נגיע. יכול להיות אני מקבל את ההערה היושב ראש שהיה צריך להגיע אל המגזרים האלה אולי יותר מוקדם. נגיע לשם. דרך אגב הצעירים הערבים מבלים יחד עם הצעירים היהודים. לכו לכרמיאל, תראו שם מה שקורה. הפעילות ההסברתית נוגעת בכולם. אנחנו גם נגיע לאתרי האינטרנט בערבית. בהחלט.


כל הנושא של הגבלת התוויות. עלה פה הנושא של פרסום. אחת הרעות החולות זה הפרסום המסיבי ולזה גם כן נגיע בשלב הראשון. לא יכולנו לתפוס את כל המרכיבים כולם בשלב הראשון. בנינו את זה בצורה מדורגת. אנחנו מקווים שיהיו תוויות. 10% מהתחלואה בעולם המערבי קשורה לאלכוהול. 5% מהתמותה אלכוהול. מספר 3 בעולם בגורמי המוות, אחרי יתר

האוכלוסייה בכל הפעילויות. נחדור לחינוך. התחלנו. נעשה מהלך מהיר, אנחנו מקבלים את ההערות. שום משחקי כבוד. כולם פה ביחד כי יש לנו אותה מטרה.

קודם כל אדוני היושב ראש אני רוצה לברך על הקמפיין כי נושא האלכוהול תופס תאוצה ואני רואה רק עלייה. אתה אמרת אנחנו נשתווה לאירופה. הבנתי אתמול מנאום השר שאנחנו מקום שני אחרי אוקראינה בגיל צעיר. אני חוזר על הנושא של המגזר הערבי. כאן עשיתם טעות. אני מאשים אתכם בזה. לא יכול להיות מצב שתצאו לקמפיין לכל האוכלוסייה ואותו קמפיין יגיע למגזר הערבי רק אחרי 5 חודשים. אתם אומרים במרץ. הייתם צריכים לצאת בקמפיין ארצי לכולם ביחד. אין שתי מדינות, יש מדינה אחת. בנוגע לפרסום. "שתה באחריות". מוטב לומר: "אל תשתה". עוד דבר. אמרת שהדפסתם 200 אלף חוברות להורים. איך אתם חושבים להגיע להורים? מי יסביר להורים? הכנתם תוכנית?

יש לנו סיירות הורים פעילות בכל רחבי הארץ שעושים כימים כלילות. יש לנו סדנאות הורים.

הדבר הכי יעיל זה לפנות למורים. כי למורה יש 40 ילד שיושבים מולו. יש לו את היכולת להגיע לכל ילד. בנוסף למורים ההורים. אני לא מכיר את הסיירות האלה במגזר הערבי.

זה שייך לרשויות. זו התנדבות בתוך הרשויות. חומרי הסברה מוכנים גם בשפה הערבית. ממש מודפסים בימים אלו. עברו את ההגהה של התרגום. תהיה מערכת הפצה וזה יגיע גם למגזר הערבי. צריך לפעול בקרב תנועות נוער בכל המגזרים. אני מכיר את תנועות הנוער כי אני יושב רא/ תנועת נוער. תבואו לסניפים שלי. אנחנו לקחנו את זה כיוזמה בסניפים שלנו, איך אצלנו לא שותים אלכוהול. אצלי בתנועה אפילו מדריך אסור לו לעשן. אסור בתוך הסניף, בטיול, במחנות קיץ. סיגריות לא בבית ספרי. לא כל שכן אלכוהול. תודה רבה.

גם אני, גם חבר הכנסת עאמר, גם אורית חדד הם משפרעם. כנראה שזה מוטל על כתפינו.


אני מודה לכולם על הדיון. גם לאחר תקופה קצרה של השקת הקמפיין שנמשיך לבחון את הדברים. אני מיד לאחר אישור הקמפיין הזה בממשלה ב-15 בנובמבר בישיבה הראשונה בירכתי וראינו בזה תרומה גדולה למאבק בהתפשטות תופעת השתייה בקרב צעירים. כאן יש הערכה גדולה לרשות למלחמה בסמים על הפעולה בעניין הזה.


לפחות אני קיבלתי תשובה מניחה את הדעת של למה עד גיל 18. היה צריך לקבוע חתך וזה חתך שמוגדר על פי החוק של קטין לעומת מבוגר. על אף הערתו של חבר הכנסת עאמר של "לא לשתות", אתה לא יכול לבוא לאנשים בגיל 198 ומעלה ואפילו מתחת לזה להגיד להם לא לשתות. התשובה שניתנה בהחלט מניחה את הדעת.


אני לא מציע מר גלר וגם שמאי להיתפס לסטטיסטיקה ולראות אם יש רוב שהוא בעד אז כנראה שזה בסדר. 25% גם על פי השיטה שלך שהם לא מרוצים צריך להקשיב להם ולקחת אותם בחשבון. זאת אומרת שזה רבע האוכלוסייה ומעלה. הרבע שרואה את עצמו נפגע מהקמפיין צריך להתחשב בו. אני מקווה שהאתגר שהטיל מר גלר כאן על השולחן לאיגוד מרזי סיוע לנפגעות אונס הוא אתגר חשוב וכדאי שבהמשך הדרך תהיה הקשבה אליהן. זו לא התנגחות. הוועדה רושמת לפניה שהעניין הזה שעורר מחלוקת והביא לסער הורד מעל הפרק. אם רוצים לזעזע אפשר לעשות את זה אחרת.


בעניין המגזר הערבי, על אף האמירה שהקמפיין יתחיל בחודש מרץ היות ובהצגת הקמפיין הצגתם 3 שלבים אפשר להתחיל מיד. למה לחכות עד מרץ? אני מקבל את דבריו של חבר הכנסת עאמר שלא ייתכן שבמדינת ישראל יתחיל קמפיין בחודש נובמבר ובחלק מהאוכלוסייה יתחיל הקמפיין בחודש מרץ. זה לקוי. אנחנו לא יכולים לשנות את האתמול. אנחנו יכולים לקדם את העתיד.


מיותר לומר שצריך לקחת לכל הציבור את המאפיינים הייחודיים בקרב הציבור היהודי, בקרב העדה הנוצרית לשתות אלכוהול זה לא אסור. בקרב המוסלמים והדרוזים על פי הדת זה אסור. צריך לקחת גם בחשבון את העניין הזה. אתה לא יכול בקמפיין ציבורי ממלכתי לומר, שתה קצת. אי אפשר לקחת חומר שמופנה לציבור היהודי ולתרגם אותו כפי שהוא. אלא צריך לקחת בחשבון את הערכים של הציבור הערבי. אפשר להתייעץ עם גורמים פדגוגיים, עובדים סוציאליים. וואליד הוא טוב בעניין. אז זהו. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25