11
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

30.12.2009

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 177

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"ג בטבת התש"ע (30 בדצמבר 2009), שעה 09:00

הזכות להתארגנות של עובדי מפעל אקרשטיין

חברי הוועדה: חיים כץ - היו"ר

אורי אורבך

אריה אלדד

דניאל בן-סימון

חיים אמסלם

אילן גילאון

דב חנין

משה (מוץ) מטלון

עו"ד מירב הלוי יצחקי
– עו"ד יחסי עבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

מיכאל תורג'מן

– סמנכ"ל פיתוח עסקי, אקרשטיין תעשיות בע"מ

נעמה קציר

– יועצת תקשורת חיצונית, חברת אקרשטיין ירוחם

עו"ד שלומית גוטמן
– חברת אקרשטיין ירוחם

עו"ד איתי סבירסקי
– מייסד ארגון כוח לעובדים

יוסי קורנויץ

– צוות תקשורת, ארגון כוח לעובדים

עמי וטורי

– רכז ארגוני, ארגון כוח לעובדים

סלומון עוזיאל

– נציג עובדי אקרשטיין

בן ציון דנגאוקר
– נציג עובדי אקרשטיין

ליאת טמנג

– רכזת כוח לעובדים

גבריאל פיצ'י דובינר
– מרכז גיוס ומרשם חברים, ההתסדרות הכללית החדשה

רחמים נתן

– מזכיר איגוד מקצועי במרחב השרון, ההסתדרות הכללית החדשה

אברהם ברק

– ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים

וילמה מאור

עדי צחר – חבר המתרגמים בע"מ

הזכות להתארגנות של עובדי מפעל "אקרשטיין"

בוקר טוב, יום רביעי בשבוע, י"ג בטתבת התש"ע, ה-30 בדצמבר 2009. אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא – הזכות להתארגנות של עובדי מפעל "אקרשטיין". יש פה נציגים של הנהלת מפעל "אקרשטיין"?

כן.

לא של העובדים, של ההנהלה. אתה יכול לתת לי סקירה על מבנה החברה?

שמי מיקי תורג'מן, אני סמנכ"ל החברה. החברה שלנו היא חברה תעשייתית, היא קיימת שמונים שנה, מ-1928. החברה פעילה בארץ בשלושה אתרי ייצור. יש אתר בראש-פינה, באזור התעשייה "צחר", יש אתר באשדוד ובירוחם, ויש פעילות תעשייתית גם בקליפורניה ובאריזונה. סך-הכל עובדים בחברה ארבע-מאות ועשרה עובדים ישירים, כולל מהנדסים, אדריכלים, טכנאים, אלקטרונאים, פועלי ייצור, ומעבר לזה יש עובדים עקיפים ונותני שירותים כמו הובלות וקבלני העסקה, שאינם עובדים שלנו.

איך הם מפוזרים במפעלים מבחינת כמויות ואופי העבודה?

בירוחם יש מאה וחמישה עובדים, באשדוד גם מאה וחמישה, בראש-פינה ב"צחר" יש תשעים וחמישה עובדים. יש מערכת מכירות שמפוזרת בסניפים בבאר-שבע, חיפה והרצליה, ומטה המפעל, כלומר ההנהלה, יושב בהרצליה באזור התעשייה. סך-הכל מדובר בעוד מאה וחמישה איש. בשלושת האתרים מייצרים מוצרים מבטון.

ולמה שהעובדים לא יתארגנו? יש חוק, כל עובד שירצה להתארגן ואתה לא תיתן לו, אתה צפוי לקנס שבין חמישים למאתיים אלף שקלים.

יחד עם זה, ההתארגנות צריכה להיות, על פי החוק, על בסיס שליש מהיקף העובדים בחברה.

עובד יכול לבקש שתוריד מהמשכורת שלו תשלום להסתדרות הכללית, ואתה חייב להוריד לו את הסכום. אם עובד מבקש להיות חבר אישית בארגון עובדים כזה או אחר, אתה מחוייב לעשות זאת.

נוצרה סיטואציה של התארגנות עובדים באתר היצור בירוחם, המבקשים דרך ארגון "כוח לעובדים" להכיר בהם כוועד בירוחם. אני, כחברה אחת, לא יכול לתפקד בסיטואציה שבה יש לאותה חברה כמה וועדי עובדים.

מדובר על שני נושאים שונים – וועד והתארגנות, ואחד לא דומה למשנהו.

אדוני היו"ר, אני רוצה להתייחס לפן העקורני של הדיון. קיבלתי חומרים ובפני יש מכתב של מזכיר הכנסת, במכתב תשובה למכתב של היועצת המשפטית של חברת "אקרשטיין". הנושא נידון בבית המשפט, והטיעונים הנשמעים מפי סמנכ"ל החברה הם טיעונים שהופיעו גם בחומר הנלווה בבית המשפט. אני לא חושב שתפקידנו להחליף את בית-המשפט בעניין זה. אני מכבד את רצונך וזכותך, אתה קובע את סדר היום בוועדה, ויחד עם זאת יש לשאול האם מדובר בדיון עקרוני על התארגנויות או בדיון על "אקרשטיין".

אם לא היינו מוסמכים לדון בעניין, לא היינו דנים.

אני דווקא לא רוצה להתייחס לפן העקרוני. עובדי מפעל "אקרשטיין", דווקא בגלל אופי העבודה, ובגלל שהם מפוזרים לכמה אתרי עבודה, דרושה להם ההתארגנות. החובה מוטלת על הנהלת המפעל לדאוג להתארגנות העובדים. אני דווקא רוצה לדבר באופן ספציפי, ולעסוק בתאונות העבודה וכך להסביר מדוע ההתארגנות חשובה. האם מתרחשות תאונות עבודה וכמה מתרחשות? האם ההנהלה דיווחה לתמ"ת על תאונות?

האם יש פה נציג עובדי מפעל "אקרשטיין"?

שמי מומי עוזיאל ואני מועסק ב-"אקרשטיין" כבר שש-עשרה שנים. היו לי שיחות עם מר תורג'מן על התארגנות העובדים, והוא טען שההתארגנות לא טובה למפעל. אני עובד כבר ארבעים שנים במפעלים בפריפריה, שלכולם יש וועדי עובדים שנותנים רווחים לבעלי המפעל ומקבלים יותר זכויות. ביקשתי ממר תורג'מן להקים וועד, והוא בתשובה אמר שבעל המפעל לא מוכן להקים וועד – ועד היום לא ידוע לי מדוע בעל המפעל מסרב להקים וועד עובדים.

בירוחם יש מאה וחמישה עובדים, מתוכם שישים ושמונה עובדי ייצור וכל השאר מנהלים, כלומר על כל שלושה עובדים יש מנהל. מתוך שישים ושמונת האנשים הללו, שישים בחרו וועד, שכיום יש בו חמישה חברי וועד.

הרוב גרים בדימונה ובירוחם, התכנסו והחליטו לשים קלפי ולהצביע לוועד, והמפעל לא מכיר בוועד.

כן, המפעל לא מכיר בוועד הנבחר. העובדים בחרו יושב ראש וועד - בנצי, זה שקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר. יושב הראש בירר, לפני שנבחר, באינטרנט על הארגון "כוח לעובדים". עם הזמן הצטרפו יותר ויותר אנשים והתחיל המשא והמתן עם ההנהלה.

כשההנהלה שמעה שיש התארגנות, התחילו לקרוא לעובדים אחד אחד לשיחה עם מיכאל תורג'מן. הוא רצה לשכנע אותנו לרדת מהנושא ואמר לי בפירוש שבעל המפעל לא מעוניין בוועד עובדים. מכיוון שהעובדים לא הגיעו לשיחות האישיות, הוא הגיע בעצמו למפעל והתחיל לשכנע אנשים.

כמה עובדים הצטרפו לארגון "כוח לעובדים"?

שישים ושלושה חברים בארגון "כוח לעובדים", משלמים דמי חבר.

אדוני הסמנכ"ל, אנחנו יודעים שבירוחם יש מאה וחמישה עובדים, שישים ושמונה מהם עובדי ייצור. במפעל גדול ובהסתדרויות במדינת ישראל יש אוטונומיה לאיגודים המקצועיים, כלומר אין בעיות המהנדס כבעיות עובד הייצור. יש וועדים סקטוריאלים – ורצונך לא ישנה את שלבי החקיקה במדינת ישראל. כמה עובדי יצור יש באשדוד?

אני מתפלא בכלל שאתם מדברים ולא יודעים מהו מפעל. מפעיל מכונה אינו עובד ייצור? ומפעיל אריזה אינו עובד ייצור? אז אלו האנשים עליהם מדובר.

אני רוצה לדעת כמה בערך עובדי ייצור יש, אנשים שעובדים ליד המכונה.

יכול להיות המספר שציינת. וגם בראש פינה פחות או יותר אותו מספר. אבל אני לא מבין את ההגדרה של "מנהל". האם מישהו שהוא בקר איכות הוא מנהל?

בדיוק, מי שאינו ליד המכונה הוא אינו עובד ייצור. אם היה וועד אחד של עובדי ייצור היית מסכים לכך?

לא.

אני עו"ד המייצגת את מפעל "אקרשטיין" בהליך המשפטי שאתם מודעים אליו כבר. כל העובדות שהוצגו על ידי סלומון עוזיאל הוכחשו באופן חד משמעי על ידי מר תורג'מן, ומבחינתנו זה מכריע. אבל לשאלתך, אדוני, ארגון "כוח לעובדים" אינו טוען שהוא מייצג אך ורק את הפועלים, אלא את כל עובדי מפעל ירוחם. יש שאלה סקטוריאלית מקצועית, חלוקה גיאוגרפית שעד עכשיו אין לה עיגון בפסיקה ובחוק. בארגון "כוח לעובדים" בצורה ברורה אומרים שהם רוצים לשנות את ההלכה כי הם ארגון פורץ. אבל צריך להסתכל גם על האינטרס של המעסיק, שאינו יכול לנהל משא ומתן עם שלושה ארגונים במקביל.

המעסיק כן יכול לנהל משא ומתן עם שלושה ארגונים במקביל, אבל זה לא טוב לעובדים וזוהי בכלל שאלה אחרת.

אין דין מקום עבודה שיש בו ארבע מאות ועשרה עובדים כדין מקום עבודה עם אלפי עובדים וחלוקה סקטוריאלית.

גם בתעשייה אווירית, שם יש כשבעה-עשר אלף עובדים, ביקשו ארבעה-עשר טייסים להתאגד שלא תחת ארגון העובדים – והותרתי להם זאת. הם בחרו וועד בו חמישה ענאשים המייצגים ארבעה-עשר. וכל זה רק בחודש שעבר.

אני באופן אישי חושב שהם מחלישים את עצמם.

זוהי בכלל אופרה אחרת. תנו להם קודם כל להתארגן, ליצור וועד.

אנחנו לא הפרענו להם לעשות כך. דרך אגב, יש עובדים שהם חברים בהסתדרות והם מעבירים דמי טיפול להסתדרות. כשנקבל הוראה של ניכוי שכר לארגון "כוח לעובדים", נעשה זאת. השאלה המשפטית היא מהי יחידת המיקוח, ואנחנו מאמינים שבית הדין האזורי לעבודה יגיע להחלטה תוך חודש.

ואז יש אפשרות של הגשת ערעור לארצי וכולי, ונגיע להחלטה רק עוד חמש שנים.

יש תקדימים של ערעור שלקח שבועיים וחצי. אבל העניין הוא שיש בקשה מפורשת לשנות את ההלכה, וחברת "ארקשטיין" מבקשת להמשיך לפעול כפי שפעה עד עכשיו.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לדבריך ולהמשיך מהנקודה שבה עצרת. זהו דיון עקרוני, שעוסק בשאלות שחשוב שהוועדה הזו תעסוק בהם. הסוגיות הללו לא נוגעות רק לפרשת "אקרשטיין", בוועדה לא נקבע מהו מעמד עובד זה או אחר, לכן בואו נוריד את הנושא הזה מעל הפרק. יחד עם זאת, יש שאלות עקרוניות ממדרגה ראשונה שזכותנו וחובתנו, כגוף שמייצג את הציבור הישראלי, להביע את דעתנו בעניין.

אני מקווה שהדברים שאומר יהיו מוסכמים על כל הנוכחים, וכמובן על נציגי מפעל "אקרשטיין". ראשית, לעובדים בישראל יש זכות התארגנות, זוהי מוסכמה בסיסית ואסור להגיד לעובד שינקטו נגדו צעדים אם הוא יתארגן. איסור על התארגנות הוא חמור ופסול מבחינה ערכית. לא אתם תקבעו באיזו צורה הוא יתארגן, באיזה ארגון הוא יהיה חבר, באיזו מתכונת הוא רוצה להתארגן – כל אלו הם עניינו של העובד.

אחרי שסיכמנו על דבר זה, ישנם מקומות עבודה וחברות בהם אנשים עובדים במקומות שונים. אותם עובדים מירוחם לא נמצאים בקשר שוטף עם העובדים בראש פינה, לא מתנהל ביניהם קשר שמתיר התאגדות משותפת. המצב כרגע הוא שהעובדים מפוצלים ולכן לא ניתן לדרוש התארגנות משותפת בין שני צדדים שאין ביניהם עדיין קשר. האינטרס של העובדים הוא להתארגן לוועד ארצי, אבל הדרך להתארגנות מתחילה בהתארגנות מפוצלת, ואז יצירת קשר בין הוועדים ליצירת וועד ארצי כולל. לכן אני מנצל את ההזדמנות של ישיבת הוועדה הזו, ופונה אל נציגי המפעל – לא מדובר בשאלות משפטיות אלא שאלות עקרוניות שיש לשים לב אליהן. הציפייה שלנו היא שמפעל "אקרשטיין" יתנהג בהתאם לערכים המצופים.

אני עו"ד איתי סבירסקי, מארגון "כוח לעובדים" ומהקליניקה לזכויות עובדים מאוניברסיטת תל-אביב. כמו שנאמר, בשלב זה אין ייצוג של סקטורים אלא כל עובדי ירוחם, מאה וחמישה עובדים כיחידה אחת.

כמה מהנדסים נרשמו אצלכם עד עכשיו?

בשלב זה, אף לא אחד. מבחינת ראייה כללית הספירה היא של כל עובדי המפעל. משם נתקדם לאט לאט. יש הצהרות של החברה שהם מכבדים את זכות ההתארגנות, ובו בזמן, בידי חוזה בין חברת "ארקשטיין" לבין עובדים רבים במפעל, בו יש סעיף – "העובד מתחייב כי במהלך תקופת ההסכם לא ישתתף בעצמו ו/או יתמוך בדרך כלשהי בהתאגדות העובדים אם כוועד עובדים ואם בכל צורה אחרת. זהו חוזה עבודה של עובדים במפעל ירוחם משנת אלפיים.

הסמנכ"ל יודע שזה קיים?

החוזים הוחתמו ברחבי המפעל בעקבות נסיון התאגדות קודם בשנת 1994, שהתגובה אליו הייתה מברקי פיטורין לעובדים האחראים, שבסופו של דבר הוחזרו לעבודה לאחר שוויתרו על ההתאגדות. כלומר זוהי ההיסטוריה של המפעל שמכבד את זכות ההתארגנות. לצערנו זה מתרחש, ואנחנו רוצים לעבוד ביחד ולנהל יחסי עבודה אמיתיים תתוך כבוד אחד לשני. כרגע ניראים מאמצים למנוע את המשך מהלך ההתארגנות, בצורות שצוינו קודם על ידי מר סולומון עוזיאל. למשל במקרים בהם עובדים הגישו תלונות על השכר, שבמשך שנים לא טופלו, וכיום נציגים של החברה מהרצליה פיתוח מגיעים למפעל בירוחם ומתנים טיפול בטענות בכך שהעובד יפרוש ממהלך ההתאגדות.

באילו דרכים הם עושים זאת?

יש נפנוף בניהול רשימות פורשים, שנתונים אלה לא נמצאים בידנו. אני חושב שמעסיק נאור לא צריך להתעסק בעניינים כאלו בעצמו. בנוסף, יש מהלך צמצום שעות העבודה במפעל לראשונה מזה עשרים שנים. המפעל בדרך - כלל עובד עשרים וארבע שעות ביממה, והחל מלפני שלושה שבועות היקף העבודה צומצם לשתיים עשרה שעות בלבד. לכאורה נאמר שהצמצום הוא עקב הקטנת היקף ההזמנות, לעובדים אין דרך להוכיח זאת, אבל מוזר שלפתע מצמצמים שעות עבודה כיש רצון להתאגדות.

אבל לא פיטרו עובדים?

היה ניסיון לפטר חבר וועד.

יש לזכור שהחלופה בעניינים כאלה היא פיטורים, כך שאולי ניסו למנוע פיטורי עובדים עקב צמצום היקף העבודה.

אני רוצה להתייחס לנקודה האחרונה אליה התייחס חבר הכנסת דב חנין, באשר ליחידות המיקוח. הנושא אכן נידון בבית הדין, ובית הדין יתן הכרעתו בקרוב. אבל כפי שציין היושב ראש וחבר הכנסת חנין, אנחנו חושבים שעל מנת לממש את זכות ההתארגנות באופן אפקטיבי ואמיתי, לא ייתכן שההנלת המפעל תדרוש מהעובדים בירוחם להתארגן רק באופן ארצי, שכולל שליש מעובדי שלושת המפעלים המרוחקים מאוד אחד מהשני.

חבר הכנסת חיים אמסלם, זכות הדיבור שלך.

אני רוצה להתייחס לנושא בצורה כללית ולא ספציפית לנושא חברת "אקרשטיין". הרבה פעמים אנחנו דנים בנושאים בהם קיים דיון בבתי משפט, וחובתנו להביע את דעתנו גם במקרים כאלה. הדעה אולי לא משפיעה על בתי הדין אבל היא נלקחת בחשבון. האמירות שקוראות לפסילת ישיבת הוועדה בגלל דיון בבתי משפט, מטרתם לעקר את הדיון בוועדות השונות, והן חוזרות אחת לשלוש ישיבות.

שמי פיצ'י דובינר, אני עובד בהסתדרות עובדי הבניין והעץ החדשה. מתוך שלוש מאות עובדי ייצור במפעלי "אקרשטיין", אצלנו רשומים מאה שבעים ותשעה חברים משלמים. שישים עובדים מהמפעל בירוחם רשומים אצלנו. לפני שנתיים השתנה יושב ראש ההסתדרות שלנו וגם של ההסתדרות הכללית. במשך שנים נעשתה טעות שלא היה בכל מקום וועד משלו מפני שהעובדים הרשומים מפוזרים במקומות שונים, ולאחרונה התחלנו בתיקון הטעות. אנחנו נעשה בחירות בכל חברת "אקרשטיין".

זה לא אפשרי מפני שהעובדים בירוחם לא מכירים את העובדים בראש פינה. מתי אתם עושים בחירות להסתדרות החדשה ולוועדים?

מרגע שההליך יסתיים בבית הדין, תוך שבועיים יהיה תאריך לבחירות.

אני בעבר הייתי חלק מסיעה שהיא עשרים אחוזים מתוך כלל הההסתדרות ואני יודע שכשהם רוצים באמת, הם יכולים תוך יום לערוך בחירות.

שמי ליאת טמנג, רכזת אזור השפלה של "כוח לעובדים", אני מלווה את ההתארגנות של החברים כל יום. כל יום שעובר, דווקא בגלל שיש דיון משפטי, שדרך אגב אנחנו יזמנו אותו ולא הנהלת המפעל, נעשות פעולות במטרה לפרק את ההתארגנות. לדוגמה, לעובד בדואי שביקש מקדמה לחג נאמר שהנהלת המפעל קיבלה הוראה "לייבש" את מפעל ירוחם. ממידע שהגיע דרך נהגים ועובדים אחרים, במפעלים אחרים נעשים צעדים להחתמת העובדים על חוזים האוסרים הצטרפות לארגון "כוח לעובדים". צעדים נוספים של הסתה נגד הארגון מתבצעים על ידי חלוקת פלאיירים של המפלגה הקומוניסטית שיצרו רושם שארגון "כוח לעובדים" ממומן על ידי המפלגה הקומוניסטית, מה שיצר הפחדה ועזיבת הארגון על ידי שני עובדים.


במקום שבו עובדים מוחתמים בחוזה כזה שלא מאפשר להם להיות חברים בארגון או וועד עובדים, זהו פשוט עלבון. עובדים בירוחם ביטלו את החברות בהסתדרות ועברו לארגון "כוח לעובדים" מפני שאין אפשרות להיות חברים בשני ארגונים מסוג זה בו-זמנית.

תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון.

ברצוני לבטא את דעתי. לא סתם שאלתי האם יהיו תאונות במפעלים, ומכיוון שלא נענתה השאלה אני ארשה לעצמי לענות. חברת "אקרשטיין" אינה חברה תמימה, אלא חברה שיש לה שלדים בארון. יש אנשים שיושבים בביתם כתוצאה מפגיעה בעבודה במפעל "אקרשטיין", ויש תאונות שהתקיימו ולא דווחו למשרד העבודה והרווחה. אני אומר זאת מכיוון שחברה מסוג זה, שמסתירה מידע ולא מדווחת על תאונות, יש לה עניין רב שלא תהיה התארגנות עובדים. הם רוצים שתהיה התארגנות, אבל בדרך שבה לעולם לא תצליחו באמת.


רציתי להציע לאדוני היושב - ראש, להגיע למסקנה שעל חברת "אקרשטיין" חובה לקבל, באופן חד – צדדי ומפנים לשורת הדין, מסקנה שמקלה על התארגנות העובדים במפעלי "אקרשטיין".

אני מבין שיש חברות אחרות שיש להן מפעלים המפוזרים בארץ, ודווקא יש אצלהם התארגנות. הבעיה מתחילה לא מכך שאין ייצור משותף בין המפעלים, אלא בכך שמקפחים את העובדים. זוהי זכות העובד להתארגן, והלחץ להתארגן אפילו יותר גדול כאשר יש בעיות וקיפוח שהעובדים רוצים לפתור. כשאין בעיות, אין לחץ להתארגן.

חבר הכנסת אורי אורבך, הנושא שאנחנו עוסקים בו אינו הסיבות לחוסר ההתארגנות או מדוע יש להתארגן, אלא הנושא הוא מציאת פתרון, שיכול לכלול קנסות להנהלת החברה על כל עובד שמנעו ממנו התארגנות.

אבל בגלל הקנסות הללו, הנהלת החברה נאחזת בדברים פורמליים כדי למנוע את ההתאגדות. הם מנסים להתחמק בדרכים שונות, כדי למנוע מהעובדים להתארגן וכדי להימנע מקבלת קנסות. הנהלת "ארקשטיין", אין לכם סיכוי לנצח בעניין אלא אם תגיעו לפשרה עם העובדים.

אני מהתאחדות התעשייניים, ואני רוצה לעסוק בשלושה נושאים. ראשית, בעניין העקרוני, יש חוק ותיקונים לחוק שנעשו כבר בשנת 2001. תיקון מספר שש הכניס את חופש ההתארגנות ואת העונשים, שאגב הוחמרו השנה בתיקוני המושב הזה. כלומר, אין וויכוח על כך שאין להתנגד לחופש ההתארגנות, אלא באמצעים שהחוק מאפשר.


הנושא השני הוא העובדה שייתכן שבאופן יומיומי מתבצעות טעויות על ידי מנהלים, שטרם הפנימו את החוק. לכן, הם ילמדו בדרך הקלה של הסברים על ידי הוועדה, או בדרך הקשה על ידי עונשים. הנושא השלישי הוא אינו פורמלי. אנשי ההסתדרות החדשה טוענים שיש להם מאה שבעים ותשעה חברים מתוך הארבעה מאות. בבדיקה שעשיתי אתמול, ארבעים אנשים בירוחם חברים ומשלמים להתסדרות החדשה ולארגון "כוח לעובדים".

אדון ברק, אני לא רוצה להיכנס לעניין. אין קשר בין בחירות לוועד ובין ההתארגנות בארגונים השונים.

בסופו של דבר הוויכוח הוא משפטי, ההלכה הקיימת רואה ביחידת המיקוח יחידה של כל המפעל, לפעמים יש פסיקות אחרות ועל זה יחליט בית הדין. עם זאת, יש לאזן בין זכויות העובדים לבין זכות הניהול של החברה. חברה שיש בה שלושה מפעלים ששונים רק במיקומם הגיאוגרפי, יש בה וויכוח בין נציגויות עובדים, וויכוח בתוך מפעל מסוים האם כל העובדים חברים בארגון והאם הם משלמים לארגון או לא. כל אלו מקשים על הניהול של החברה.

המגמה שלנו היא שתהיה יחידת מיקוח של כל החברה כולה, ויש מקומות בהם זה בלתי אפשרי או שבהסכמה החליטו אחרת. דרך אגב, בסקטור העסקי פחות נהוג עניין הסקטוריאליות כפי שנעשה בסקטור הממשלתי. המגמה שלנו היא בארגון אחד שמייצג את רוב העובדים או שליש מהם, ואז יש ניכוי דמי חבר ולפעמים דמי טיפול, שאין חובה תמיד לנכות. הסכם קיבוצי משנת 1995, שהתחדש בשנת 2005, מורה על כך שאין חובת המפעל לנכות, אלא התאחדות התעשיינים מורה למפעל לעשות זאת ללא חובה משפטית, או שעושים הוראת קבע בבנק.

לכן, הוויכוח הוא לא פורמליסטי על יחידת המיקוח. דעתי היא שיש להשאיר זאת לידי בית הדין, ואז הכנסת יכולה לשנות את ההחלטה בתיקון לחוק, כפי שנעשה בחוק ההסכמים הקיבוציים כשבית הדין פסק פסיקה בעניין זכות ההתארגנות הראשונית.

שמי מירב הלוי, עורכת דין ליחסי עבודה במשרד התמ"ת. אני רוצה לומר כמה מילים בקשר למעורבותנו בנושא, בקידום הסכמים קיבוציים והענקת סיוע בחתימתם. יש להבהיר שיש כאן מקרה שלא ניתן להתקדם בו לפני הכרעה, הוויכוח לגבי יחידת המיקוח אינו וויכוח סרק אלא אמיתי. כשמארגנים בהסכם קיבוצי מפעל אחד בלבד ולא כל מפעלי החברה עולות שאלות גדולות. אני חושבת שזה דבר נכון לחזור ולהתרות במעסיקים שלא יפריעו להתארגנות גם לא בדרכים עקלקלות של פיתוי עובדים וכולי.

שמי שלומית גוטרמן ואני כאן מטעם הנהלת חברת "אקרשטיין". רציתי להשיב בקצרה על הדברים שנאמרו על ידי העובדים. אלו היו דברים שנאמרו והוכחשו על ידי חברת "אקרשטיין" בבית הדין, גם אותו בדואי קיבל את המקדמה שביקש. לחבר הכנסת אורבך אני מבקשת להשיב שהעובדים לא מקופחים, השכר הממוצע של עובדי היצור עומד של שמונת אלפים ומאתיים שקלים, שכולל יותר משמונה שעות עבודה.

כל השעות מעבר לשמונה שעות עבודה, הן פנסיוניות?

לפי הכללים שיש, אבל יש גם פרמיה. הן לא רק שעות נוספות.

יש לי שאלה נוספת. כאשר אתם מפטרים עובד, אתם מעניקים לי פיצויים גם על פי השעות הנוספות שהוא עבד?

לא.

אז מדוע את סופרת את השעות הנוספות שהוא מרוויח? כמה שעות עבודה הן הממוצע בחודש? בערך מאה שישים שעות. כמה שעות הם עובדים בפעלים? שלוש מאות? איך את מבצעת חשבון משמרות?

ניתנת תוספת על משמרות.

המשמרת נכנסת לפנסיה?

אדוני, הסכם התעשיינים מכניס משמרות ופרמיות עד תקרה.

אולי אצלכם, לא אצלנו.

מה שהם מנסים להגדיר, זה ששמונת אלפים ומאתיים שקלים אינם שכר ממוצע לחודש, אלא הכנסה.

אני אעבור הלאה. עמדת הנהלת חברת "אקרשטיין" היא מהותית, ויש להבין שלעמדה שמתגבשת כאן בוועדה יש השלכה רצינית לגבי מעבידים ארציים. המשמעות היא שכל סניף של בנק היא יחידת מיקוח נפרדת, כי ניתן להגיד גם על סניף בנק באילת שעובדיו אינם מכירים את עובדי סניף הבנק בקריית שמונה. הנתון הגיאוגרפי עד היום לא היה רלוונטי. לכן, ההנהלה אינה מתכחשת לזכויות העובדים אבל יש לזכור שגם להנהלה יש זכות, והיא שיהיה להנהלה שותף אחד שפועל על פי החוק.

בבית הדין לעבודה ארגון "כוח לעובדים" טענו שיש נציג שמארגן עובדים מ-"צחר" ומאשדוד, ועלה מהראיות שיש עובדים שהצטרפו מסניפים אחרים. הם פנו לבית הדין עוד לפני שהשלימו את המלאכה על פי החוק והפסיקה.

זה לא נוגע לעניין. אני מבקש שתדברי לגופו של עניין.

לגופו של עניין מדובר במעביד אחד ובארבע מאות ועשה אובדים, והמחלוקת אמיתית.

אני רוצה להתייחס לשאלתו של חבר הכנסת אילן גילאון בעניין תאונות עבודה. אני מבקשת שהוועדה הנכבדה הזו לא תהיה כלי שרת בידי תחקרינית של התוכנית "עובדה".

את מתבקשת לענות, אם את יודעת, וכנראה שאת לא יודעת, על מה שאני שואל. אני אגדיר עצמי כפי שאני רוצה, ואת תעני על מה ששאלתי. אני אפשט את השאלה – האם היו תאונות עבודה חמורות שלא דווחו על ידי המפעל?

מאחר שזה לא נושא הדיון היום, אני לא אגיב. החברה שומרת על כל הכללים המחייבים בעניין.

לסיכום הדיון, אני רוצה שיהיה ברור שאף עובד אינו מעוניין ביצירת בעיות. כל אחד מהם רוצה לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ולחזור הביתה בשלום. העובדים שומרים על מקום הפרנסה שלהם יותר משהמנהלים שומרים עליו, וזאת מפני שאין לעובדים הרבה אופציות לפרנסה. לעובדים לא מפריע שאתם תרוויחו, והחשש שלכם פן הם ימנעו מכם להרוויח אינו אמיתי, ויוצר דורסניות כלפי העובדים. חברת "אקרשטיין" היא מוצלחת, ולכן אתם יכולים להתיר לעובדים להתארגן. בסופו של דבר, העובדים יבינו לבדם שעדיף להם שיהיה וועד סקטוריאלי אחד בלבד, ויבצעו זאת בעצמם. אתם לא תחליטו זאת בשבילם.


נהלו את החברה, ייעלו אותה ובקשו תפוקות, אך אין תפקידכם לנהל את הארגון של העובדים בוועדים, ונראה לי שאתם עושים זאת מחשש שזה יפגע ברווחים. יש להבין שוועד חזק של עובדים מגדיל את רווחי החברה.

וועדת העבודה והרווחה תובעת מחברת "אקרשטיין" לכבד את זכות ההתארגנות, כפי שנאמר על ידי נציג לשכת התעשיינים אבי ברק, ולאפשר בשלב ראשוני לכל אחד מהמפעלים שרוצה, להקים וועד עובדים, ללא קשר לכמות הנפקדים בהתסדרות. ברגע שהעובדים יהיו בוועדים, עם הזמן הם יבינו שכדאי להתארגן לוועד אחד.


חברת "אקרשטיין" היא חברה טובה, מרוויחה, עם סחורה טובה וניהול טוב ואני מקווה שגם עם יחס טוב לעובדים. אל תעשו טעויות ותתנו להם להתאגד – זה יביא להתייעלות כוח האדם, וליחס טוב של העובדים להנהלה. יהיה לחברה נציג בכל מפעל אליו יוכלו לפנות. הוועדה תעקוב אחרי העניין, ואני מקווה שלא נצטרך להתערב בעניין פעם נוספת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:10
PAGE
11