PAGE
10
ועדת החינוך, התרבות והספורט

22.12.2009


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 123

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי ה' בטבת התש"ע (22.12.2009), בשעה 12:00

הגשמת הציונות בחיזוק הפריפריה – לציון יום זה בכנסת

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

חיים אמסלם

אנסטסיה מיכאלי

דני איילון – סגן שר החוץ

חה"כ עוזי דיין

עדה דרורי – מדריכה באגף למחוננים ומצטיינים, משרד החינוך

אירית ברוק – מנהלת יחידה לתנועות נוער, משרד החינוך

חיים גבאי – מחמ"ד מחוז צפון, משרד החינוך

יהודית בלום – מפקחת מחוז דרום, משרד החינוך

שמואל קפלן – מנהל גף מחשבים, משרד החינוך

סמי קפלן – מנהל גף מחשבים, מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

חיים גבאי – משרד החינוך

טל אל-על – סגן ראש העיר באר שבע

עדי ברקן – ממלא מקום ראש עריית נצרת עלית

יוסי שפיג – סגן ראש עיריית נצרת עלית

עמית ברק – סמנכ"ל תנועת אם תרצו

איל אשכול – תנועת אם תרצו

מתן פלג – תנועת אם תרצו

קובי דנה – תנועת אם תרצו

איתי רופמן – תנועת אם תרצו

צליל דניאלי – תנועת אם תרצו

אברהם אפשטיין – תושב הגליל, חבר התנועה הציונית המתחדשת

אור דמארי – מרכז "דרך ארץ" בגליל

גדעון בן דרור – יועץ ועדת החינוך, התרבות והספורט

אבירם דהרי

יהודית גידלי

מיטל בר שלום


הגשמת הציונות בחיזוק הפריפריה – לציון יום זה בכנסת

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. מי שיזם את היום הזה בכנסת הוא סגן שר החוץ, חבר הכנסת דני איילון. השתתפתי כבר בכמה וועדות בהן עלה הנושא. אני השתתפתי בוועדת החוקה, שם עלה הנושא של ועדות קבלה ביישובים בגליל. לפנים כמה דקות יצאתי מישיבה בוועדת הכספים שציינה את יום הציונות. אני מברך את סגן שר החוץ על כך שיזם את היום הזה בכנסת. גם במליאה אנחנו נציין את היום הזה. אני מזמין את חה"כ איילון לפתוח את הישיבה בנושא הזה, ולהציג לחברים את העניין.

תודה רבה חה"כ אלכס מילר, על כך שנענית להזמנתי. אני רוצה לומר גילוי נאות, שהיו"ר אלכס מילר הוא חבר אישי שלי, ואני מאוד מעריך אותו כמחוקק ואיש ציבור.


כל היוזמה הזאת לקיים יום ציונות הטאוטולוגיה הזאת שאנחנו עושים בין ציונות וחיזוק הפריפריה נולד אצלי לאחר שחזרתי מהנכר, מוושינגטון, והתחלתי לסייר בארץ: בגליל ובנגב. די נדהמתי מכך שיש הרבה שממה, אי קיום יישובים שם. יש לנו את עתודות הקרקע הטובות ביותר שם, כאשר רוב האוכלוסייה מצטופפת בין גדרה לחדרה. בנוסף, אני לא מתבייש להגיד, אני מדבר על הסכנה של אי קיום רצף יהודי.


גם אני הייתי נוכח באותה ישיבה עליה דיבר חה"כ מילר, ושם חבר הכנסת הערביים נזעקו והתחילו לקרוא: "גזענות", מבלי להשיב באופן ענייני על הנושאים. אני רוצה להבהיר ולומר: חיזוק הנגב והגליל או הייהוד שלו לא בא לפגוע באף אחד ולא בא לפגוע במרקם החיים. נהפוך הוא. יותר יהודים בנגב ובגליל יסייעו לכלל האוכלוסייה שם, ובכללה גם לערבים.


עיקר הדיון הוא החינוך והחשיבות שלו, כי בלי חינוך שם לא תהיה התיישבות חזקה. לפני זה אני רוצה לומר, שהמאבק הלאומי-הציוני לא תם. חשיבות ההתיישבות היום היא בדיוק באותה מידה כמו שהיתה לפני 120 שנה ולפני 62 שנה. עלינו לא להתבייש בזה ולהגדיר את זה: ישראל מוגדרת כמדינה יהודית. גם לנו יש זכות להגדרה עצמית. אנחנו נמצאים פה מתוקף זכות ולא מתוקף חסד של אף אחד. גם מבחינת החוק הבינלאומי אנחנו מוכרים כמדינה יהודית. החלטה 181 שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947 באו"ם מדברת על שתי מדינות: ערבית ויהודית. לכן, אין בזה שום פסול. מנסים לבוא ולומר: מדינה יהודית זה גזעני. לא כך הדבר. יהדות זה לא רק דת. זה גם לאום, זה גם דרך חיים, זה גם תרבות. אומרים שיש הבדל בין מדינה יהודית לבין מדינת העם היהודי. אני לא רואה שום הבדל. זו סמנטיקה. קחו לדוגמא את צרפת. לא מדברים על צרפת כמדינת העם הצרפתי. צרפת היא צרפתית כמו ששווייץ היא שוויצרית וכמו שישראל היא יהודית. אין בזה שום דבר זר, מוזר או יוצא מן הכלל.


לכן, גם מבחינה לאומית וגם מבחינה אסטרטגית חייבים לדאוג לפיזור האוכלוסייה, חייבים להמשיך ולדאוג לעלייה וקליטה, ואני מקווה שהעלייה תבוא גם לפריפריה: לנגב ולגליל, כי זה בנפשנו.


כיום יש יישובים קהילתיים שכרגע רוצים לעלות על הקרקע, אבל הם לא יכולים בגלל שיש בג"צ נתון ועומד נגד הקמת ועדות קבלה. מימים ימימה היו ועדות קבלה כאלה, וזה לא נגד אף אחד. כאשר מקימים יישוב קהילתי, אנשים רוצים לדאוג לאורח חיים, למרקם חיים מסוים ולשלום בית. למה אנחנו מראש צריכים לדאוג לאפשרויות של חיכוכים ועימותים? אגב, אנחנו לא באים ודורשים מיישובים או כפרים ערביים-מוסלמיים בצפון לקבל אזרחים ערבים-נוצרים. למה? זה לא עניין של גזענות. כולם שווים, אבל יש גם עניין של מרקם חיים, הגיון בריא, לא לשים מכשול בפני עיוור, לא ליצור מצב של עימות פנימי.


הנושא של יישוב הנגב והגליל וייהודו, עיבוי ויצירת רצף יהודי גם בנגב וגם בגליל, שהם אזורי עימות היום, הוא דבר אסטרטגי של פיזור האוכלוסייה, הוא נושא של חיזוק אותם מקומות. בסופו של דבר זה יעזור לכולם ולא רק לתושבים היהודיים שם.

ישנה עוד בעיה, שאנחנו לא צריכים להסתיר אותה, והיא לגבי המאבק הלאומי. הוא קיים גם בתוכנו. אני קורא לכל ערביי ישראל להמשיך ולהיות אזרחים נאמנים. אין לנו שום דבר נגדם. להפך. אנחנו רוצים ליצור כאן ביחד מדינה טובה. כמו שהמדינה חייבם לכלל אזרחיה, כולל הערבים, כלל האזרחים גם חייבים למדינה. יש מינימום של סולידאריות. אם יש קבוצה שלא דואגת לחיזוק המדינה, אז צריך לשאול למה ולראות שהדברים האלה יהיו על השולחן. אני מקווה, שבהדברות הדברים האלה ייפתרו.


לסיכומו של דבר, אני רוצה להעלות פן מדיני. קודם אמרתי שאנחנו עדיין לא סיימנו את המאבק הלאומי שלנו. גם קבלה על ידי האזור וגם קבלה על ידי חלק מיושבי ביתנו כאן. מצב שלא יהיה בו רוב יהודי בגליל או בנגב, יכול ליצור תביעה, שהיא לא תהיה בלתי מקובלת במישור הבינלאומי, לאוטונומיה, להפרדה או ליצירת מדינה או ישות אחרת. אנחנו ראינו את זה במקומות אחרים רבים בעולם, כמו בקוסובו. לנו יש מדינה יהודית אחת, ומצווים אנחנו לשמור עליה. כל מי שרוצה לעבוד איתנו, לחיות איתנו וליצור איתנו בשלום ובשלווה – אהלן וסאהלן.

אני רוצה לחזק את דבריך, אדוני. אנחנו חייבים לנצל את כל הכלים שעומדים לרשותנו כדי להגשים את הציונות שלנו גם בצפון וגם בדרום. יש לנו מעט בעיות שאנו היינו עדים להם ושוחחנו עליהם כאן בדיונים בוועדה: חיזוק ההוראה ומורים, שרוצים לבוא וללמד באזורי הפריפריה, אבל הממשלה הפחיתה בצורה משמעותית בשנים האחרונות את העידוד של המורים הללו. אנחנו צריכים לעשות שינוי אסטרטגיה בדרך בה אנחנו מתייחסים לעניין הזה של חיזוק החינוך הציוני, ובייחוד מה שקורה בפריפריה במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי ספר, ולעניין של עידוד אותם האנשים האחראים למערכת החינוך הגבוה ומערכת החינוך התיכוני והעל תיכוני באותם אזורים. לדעתי, ניתן לעשות הרבה מאוד דברים, אבל צריך דרך אסטרטגית מטעם הממשלה או מטעם הכנסת.


חשוב מאוד שאנחנו מדברים על הנושא הזה היום, כי אולי מהדיונים של היום בוועדות הכנסת נצליח לעשות חיבור בין כל הדברים ולהציע כמה הצעות חוק, שייתנו את הפתרונות לבעיות הקיימות, שייתנו כלי כללי להתמודדות עם אותו מאבק שאנחנו מנהלים במדינה כבר 60 שנה. הדוגמא לכך, היא החוק שאני מחוקק עכשיו, חוק יסוד התקציב בנושא של פגיעה בסמלי המדינה. אחד הסעיפים מדבר על כך שלא יעשו דבר כנגד המדינה כמדינה יהודית, ואחד ממשרדי הממשלה, משרד המשפטים, בא ואומר לי: "יש לנו בעיה עם ההגדרה של מדינה יהודית". אנחנו נמצאים בבעיה מבחינת הראייה הכללית של האנשים הנמצאים היום ולוקחים את האחריות על החקיקה. כאשר באים ושואלים מטעם משרד המשפטים מה זאת מדינה יהודית, אני שואל לאן הגענו. לרובנו, הדבר הוא מובן מאליו. לאלה שזה לא מובן, אני חושב שהגיע הזמן להזכיר שאנחנו חיים ברוח של מגילת העצמאות, ושם הדבר מובהק בצורה הכי ברורה. אני אשמח, שהאורחים יתייחסו לנושא: מה ניתן לעשות, מהם הרעיונות.


היום אני ממלא את מקומו של יו"ר הוועדה, חה"כ זבולון אורלב. כחבר ועדה קבוע וכמי שמתעסק רבות בנושא של חינוך, חשוב לי לשמוע את הדברים הללו גם מחברי הכנסת וגם מאורחים. נראה אם יש לנו אפשרות לקדם דברים. אני מאמין שיהיה לנו רוב מוחלט מחברי הבית שיתמכו ביוזמות שאנחנו נקדם בנושא של הגשמת הציונות וחיזוק הפריפריה.

אני גר בשכניה, יישוב קהילתי שנמצא באזור משגב בגליל, בין חיפה לכרמיאל. אני רציתי לדבר על הבעיות שמאפיינות את היישובים הקהילתיים הקטנים שנמצאים באזור שלנו, מההיבט של מערכת החינוך. אני מאמין, שגורם המשיכה הראשון של אוכלוסייה טובה וחזקה לפריפריה, זה מערכת חינוך שתהיה טובה, שתהיה ברמה מאוד גבוהה. אנחנו חייבים לדאוג לדבר הזה. הריחוק מהמרכז גורם לזה שיש הרבה פחות אפשרויות בחירה. לדוגמא בית ספר תיכון – כאשר ילדים צריכים לבחור את המגמות שבהן הם ירצו ללמוד, בגלל שקיים אך ורק בית ספר אזורי אחד שמשרת הרבה מאוד יישובים על פני שטח מאוד גדול, הוא צריך לתת מענה להרבה מאוד אפשרויות ולא תמיד עומדים בזה מבחינה תקציבית. העלות של פתיחת מגמת מוזיקה, ספורט, אומנות, מזרחנות או טכנולוגיה, היא גבוהה. לא תמיד יהיו מספר תלמידים שמצדיק את פתיחת המגמה. זה יוצר חוסר יציבות וגם מוריד את הכל לבינוניות כאשר מתפרסים על כל כך הרבה תחומים. בעיר יש לך הרבה יותר אפשרויות בחירה. יש בית ספר אחד שהוא בית ספר למדעים ואומנויות, יש בית ספר לנושא כזה ואחר. אצלנו אין אפשרות בחירה. מעבר לזה, המועצה שלנו מוגדרת כאזור סוציו-אקונומי גבוה יחסית ומקבלת תקציבים מינימאליים של משרד החינוך. לפי חוקי הכנסת, אסור לחייב הורים לתשלומי הורים. למשל, רצינו לקיים מגמה למוזיקה והיינו צריכים להוסיף תשלום עבור קבוצות קטנות של הרכבים, אבל אי אפשר היה לגבות את הכסף הזה. זה איים על סגירה בכלל של המגמה הזו.

למה אתם לא עושים את זה במסגרת של חינוך בלתי פורמאלי אחרי שעות הלימודים?

היום במדינת ישראל ילד יכול להיבחן בחינת בגרות במוזיקה. אני רוצה שתהיה אפשרות שהוא יוכל ללמוד את זה בחינוך הפורמאלי. מעבר לזה, ישנה בעיה של הסעות. במועצה שלנו יש 35 יישובים, מתוכם 6 יישובים בדואים, יישוב אחד דתי, יישוב אחד דתי-חילוני. המועצה נמצאת על 200,000 דונם צפונה לכרמיאל ועד היישובים הדרומיים שנמצאים באזור שפרעם. זה שטח גדול, שחוצה כל מיני יישובים וכל מיני כפרים ערביים מאוד גדולים, וצריך לקיים מערכת הסעות. גם אם מדברים על לימודים בחינוך לא פורמאלי, ישנה בעייתיות גדולה. בנוסף, ההיצע הוא קטן יותר, כיוון שרוב המורים הטובים בתחומים ספציפיים, כמו מוזיקה, ספורט וכו', נמצאים באזור המרכז. יש כאן קשיים. צריך לקבל שאפשרויות הבחירה הן קטנות יותר, אבל צריך לתת סיוע. צריך להתייחס לא רק למשכורת של התושבים אלא גם לריחוק מהמרכז. בנוסף, צריך לאפשר תשלומי הורים.

אני לא מאמין שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נאפשר גבייה בלתי מבוקרת בנושא של תשלומי הורים. אנחנו בדרך לבוא ולצמצם ולהוריד בכלל את הנושא של תשלומי הורים מסדר היום. יש כל מיני אופציות שעומדות כרגע בפני חברי הכנסת. הבית הזה הבהיר, שחוק חינוך חובה גם צריך להיות חינוך חינם. במקומות מסוימים ניתן לגבות כסף. יכול להיות שמבחינת ההורים במקומות מסוימים זו לא בעיה, אבל במקומות אחרים זה מוביל לבעיה משמעותית. אם המדינה החליטה שכל ילד בישראל חייב לקבל חינוך, המדינה גם צריכה לקחת אחריות על הנושא של תשלומי הורים. כדאי לחשוב על זה, שאותו כסף שהייתם רוצים לגבות וההורים כן מסוגלים לשלם במסגרת של חינוך רגיל יופנה לחינוך בלתי פורמאלי. יכול להיות שזה יסגור את הפינה של ההסעות ושאר הדברים. בסופו של דבר, אנחנו לא נוכל לפתור את הבעיה על ידי אפשרות לתשלומי הורים בלי שום ביקורת ויכולת השפעה של אותם הורים על גובה הסכום.

באזור המרכז הורים יכולים לבחור ולשלוח את הילד שלהם לבית ספר פרטי כזה או אחר. אצלנו אין את האפשרות הזו. אנחנו לא מקבלים את התקציב הנוסף הזה, ואנחנו נשארים תקועים.


בנוגע להסעות – המועצה שלנו משלמת 1,300,000 שקלים לשנה, שזה אחוז אחד מתקציב המועצה, רק עבור מלווים לילדים חריגים ונכים, שמסיעים אותם לבתי ספר מיוחדים.

הייתי רוצה להציג פרויקט, שאנחנו פעילי "אם תרצו" מריצים בחיפה. הפרויקט נקרא "סדנת 200", משום שהוא סוגר ב-4-5 שעות 2,000 שנות היסטוריה של מורשת יהודית. הפרויקט מיועד לבתי ספר שנמצאים בפריפריה, כמו עכו, קריות ונהרייה. בחרנו בערים הנמצאות בקרבה לחיפה, כדי שלנו כסטודנטים באוניברסיטה יהיה יותר קל לרכז אותם. לדעתנו, רק אם התלמידים יבינו את הקשר שיש בין כל מקצועות הלימוד, כמו היסטוריה, לשון, תנ"ך ואזרחות, ההתנהגות שלהם בפועל תשתפר. כל אדם שמונע מערכים מסוימים מקבל החלטות נכונות יותר.


הסדנא מתחילה במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה. המוזיאון מציג פריטים ארכיאולוגים מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית. התלמידים מגיעים, שני פעילים של התנועה ביחד עם מדריכים מהמוזיאון מלווים אותם וסוקרים איתם במשך שעתיים את הפריטים שיש במוזיאון. בהרצאת הסיכום של הפעיל מתייחסים לתוצאות מרד בר כוכבא והמרד הגדול, כמפץ ששלח את היהודים לגלות. אנחנו מדברים איתם גם על מה שמנע מהיהודים להיעלם בגלות: איסור ההתבוללות, קדושת השפה העברית, שמירה על ההיסטוריה המשותפת והזיכרון של ירושלים, שבא לידי ביטוי בעיקר בחתונה היהודית בשבירת הכוס.

אני מכיר את הפרויקט. החבר'ה של התנועה שלכם הציגו בפניי אותו לפני תקופה מסוימת. אני חושב שזה פרויקט מבורך. אני מאחל לכם בהצלחה. אני אשמח לבדוק דרך לסייע לכם.

אני מציע, לחברי הוועדה ולסגן שר החוץ, לתמוך בכך שהשנה הנושא שייבחר יהיה 60 שנה לעיירות הפיתוח. אנחנו העלינו את הנושא במושב המרכזי בערב הפתיחה בכנס שדרות. יד בן צבי הוציא לזה ספר עכשיו. לא הרבה ידאגו לעיירות הפיתוח בהקשר הזה. אם זה לא יהיה השנה יהיה קשה לעשות את זה בשנת ה-61. ועדת השרים לענייני טקסים וסמלים מתכנסת בשבוע הבא, ויעלו שם נושאים סבירים וטובים: כחול לבן, רווחה, חינוך.


עיירות הפיתוח הן חגורת הביטחון של ישראל לא רק במובן הביטחוני, אלא גם במובן החברתי. אין מי שיעשה להן את המלחמה הזו באמת, בטח לא בשנה קשה זו. לדעתי, נעשה פה עוול היסטורי. כנשיא כנס שדרות לחברה, אני אומר לכם שיש אצלנו כביש, שמצד אחד שלו יש את ארץ ישראל שקוראים לה "ישראל החלוצית", ומהצד השני "ישראל השנייה". מה עשה את ההבדל הזה? למה ההתיישבות בעמק יזראל היא "חלוצית" וההתיישבות בעוטף עזה היא "ישראל השנייה"? אני לא יודע להגיד. יש הזדמנות לעסוק בזה כנושא מרכזי ב-60 שנה לעיירות הפיתוח ו-62 שנה לישראל. אני לא רוצה להיתפס לקטנות, אבל שנה שעברה הדליקו את המשואות נציגי העיר תל אביב. מגיע להם, אבל להם יותר קל במאבק הזה. אני מציע, שנתמוך השנה בכך שזה יהיה הנושא של שנת העצמאות. זה ישרת את כל הדברים שעלו כאן. בנוסף, מגיע לתושבי עיירות הפיתוח להדליק את המשואות ביום העצמאות לא פחות מתושבי תל אביב.

עוזי, אם תוכל לשלוח את ההצעה שלך, אני אשמח להעביר אותה לשר התיירות, שעומד בראש הוועדה לסמלים. סגן שר החוץ צריך להמשיך לשאר הוועדות.

אני מעביר לך את ההצעה.

אני מנהל את גף המחשבים במשרד החינוך. מה למחשבים ולנושא של הגשמת הציונות? יש הרבה. רציתי לומר, שבשנתיים האחרונות עיקר הפעולות שנעשות הן דווקא באזורי הדרום והצפון. נמצאים פה חבריי ממחוז הדרום של משרד החינוך, והם יוכלו אולי להרחיב. אני רציתי לומר שני דברים מרכזיים. מה שמבדיל את אותן פעילויות שהזכרתי, הוא שיתוף הפעולה הבין משרדי. יש שיתוף פעולה פורה ומיוחד עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל, במסגרתו מופעל פרויקט של אמצעי מחשוב מתוחכמים, "כיתות חכמות" – עמדת מחשב למורה המחוברת לאינטרנט, מקרן ולוח אינטראקטיבי עליו אפשר להקרין סרט או כל דבר אחר, ואחר כך גם לשלוח לביתם של התלמידים. כל הטכנולוגיה הזו שמשולבת בתוך התהליכים של ההוראה בכיתה תביא את החינוך למקומות הרבה יותר מתקדמים. החוויה למורים ולילדים תהיה הרבה יותר מאתגרת ומרתקת. יש פרויקט כזה בכמעט 100 כיתות בדרום. פרויקט שני בסדר גודל דומה מתחיל בצפון, ויוצא לדרך ממש בימים אלו.


יש שני דברים נוספים שנעשים. האחד נעשה ביוזמתו של השר מיקי איתן בשדרות, אדם רב זכויות בתחום המחשוב ותקשוב בחינוך. המטרה של הפרויקט הזה, שהוא שילוב יוזמה שלו עם הג'וינט והמשרד שלנו, הוא לתת לילדי שדרות יותר.


יוזמה נוספת, יוזמה שהתחילה ממשרד ראש הממשלה בדרום ביישובים של עוטף עזה, היא לצייד את כל אותם בתי ספר ממוגנים שנבנים מחדש, כך שיהיו מדגימים לכל מדינת ישראל. מדובר על תקציבים שיובילו למשהו שאין בארץ ואין גם במקומות אחרים.


לסיכום – אם נחבר את התקציבים של שתי היוזמות, מדובר בתקציבים של מעל 70,000,000 שקלים ל-3 שנים בתוכנית רב שנתית. מה שיותר משמח הוא אותו שיתוף פעולה גם עם העמותות וגם בין משרדי ממשלה.

טל אל-על, סגן ראש עיריית באר שבע, בבקשה.

אני רוצה להתחיל בברכות לסגן השר, דני איילון, על היוזמה, ולך אדוני היו"ר על האתגר בדיון. אני רוצה לנצל את הבמה ולדבר על מה שסגן השר והיו"ר דיברו עליו, לאו דווקא רק בהיבטים של החינוך אלא גם בהיבטים של הציונות. כמו שאתם רואים, אני יחסית אדם צעיר. אפשר גם לדבר על הדור שלי, שמחפש את ההגדרות שלו מחדש. קראו לנו דור האיקס, דור הווי ושמות אחרים. כל האמירות האלה באות לומר, שהדור שלנו קצת מתנתק, קצת איבד את המטרה. קיבלנו מדינה מוכנה. אנחנו אמנם עושים מילואים, אבל בגדול החיים יחסית נוחים. גם בבאר שבע החיים יחסית נוחים, שלא כמו סטיגמה כזו או אחרת. אנחנו מתפרנסים, לומדים, משכילים, טסים לחו"ל, נהנים מהחיים, פה ושם מבצע או מלחמה, אבל החיים מתגלגלים. אני אומר את זה בציניות, כיוון שאני חושב שיש סוג של התפוררות של החברה מבפנים. אנחנו קצת אבדנו את עצמנו ואת הכיוון שלנו. יש לך כל מיני נורות אדומות, כמו השתמטות מצה"ל. אני לא מדבר על חרדים בלבד. אני מדבר על החילונים שמהווים את האחוז הגבוה ביותר של השתמטות מצה"ל, אבל לא מדברים על זה. נוח לדבר על המיעוטים, על החרדים.

הבעיה היא אצלנו, הדור המפונק שרודף אחרי המותגים. אני אבא לשני ילדים קטנים, וזה מטורף. זה הופך להיות חזות הכל. כך נקבע מעמדו של הילד בכיתה ובגן. זה עובר כל טעם טוב. האינדיווידואליזם שלנו הולך וגובר. כל אחד דואג לעצמו, לפרנסתו, לחייו הנוחים. כל זה מביא לסוג של התפוררות מבפנים. אני חושב שהמדינה יותר מהכל זקוקה היום להגדרה מחדש של מהי הציונות עבורנו. הציונות של המאה ה-19 היא לא הציונות של המאה ה-20. הציונות של המאה ה-20 היא לא הציונות של המאה ה-21. כל זה מוביל אותי לפריפריה. הממשלה והכנסת צריכים לסמן יעד, ולומר לשם אנחנו רוצים להגיע. הגשמת הציונות צריכה להיות בפריפריה. גאולה כהן אמרה כבר, כי הבעיה של הנגב היא שהוא בקונצנזוס. זאת הבעיה שלנו. כולם אוהבים את הנגב, את הדרום, כולם בעד, כולם מצקצקים בלשונם שזה חשוב. האהבה שתושבי הדרום מקבלים, במיוחד אחרי "עופרת יצוקה" היא אדירה. אנחנו מרגישים את זה, ואנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה. עם זאת, זה עקב אכילס שלנו. אנחנו כל כך בקונצנזוס, שאנחנו לא מקבלים שום דבר. יש פה סוג של אבסורד.

זה לא בגלל שאתה בקונצנזוס, אלא בגלל שאתה משקל קטן מבחינה פוליטית.

גם.

לא סופרים אותך, בגלל שספרו אותך וראו שמדובר במעט אנשים.

אבל יש קבוצות אחרות של אוכלוסייה שמונות מספר מועט של אנשים ומקבלות יותר. אני לא רוצה לזלוג למקומות אחרים, במיוחד שהיו"ר הוא לא מהקשת הפוליטית שלי. אני איש מפלגת העבודה. אני יכול לומר, כי אחוזים הרבה יותר קטנים מאוכלוסיית הדרום והצפון ביחד מקבלים תקצוב של עד פי 4 פר אדם בהתנחלויות, כולל כבישי אוטוסטראדה שמובילים משום מקום לשום מקום. אני אדם פוליטי, ואני יודע היטב מהי המשמעות של ייצוג פוליטי. אני מסכים איתך, שעוד לא קם מנהיג בדרום ובצפון שיכול להרים את הכפפה ולגרום לייצוג אמיתי של הפריפריה בבית המחוקקים.


גם המדינה זקוקה לאתגר חדש של הציונות. אין אתגר גדול יותר מאשר ללכת לפריפריה. אפשר להכניס את זה לקונטקסט הלאומני יותר, ולדבר על רוב יהודי בצפון ובדרום. אני ציוני גאה, ואני לא מתבייש להגיד את הדברים האלה, תוך כדי שמירה על מרקם היחסים הקיים. יש לנו מערכת יחסים יחסית טובה בדרום. אין לנו מהומות כמו מהומות אוקטובר. האוכלוסיות הערבית, הבדואית והיהודית חיות פחות או יותר בדו קיום טוב.


היום הפריפריה היא הרבה יותר קרובה ממה שהיא היתה פעם. הרכבות וכביש 6 מביאים אותך הרבה יותר מהר והרבה יותר קרוב. אנחנו צריכים לשים לעצמנו את הציונות כיעד.

עדי ברקן, ממלא מקום ראש עיריית נצרת עלית, בבקשה.

נמצא איתנו גם סגן ראש עיריית נצרת עלית. אני לא תמים דעים עם חברי מהדרום. אנחנו מגיעים מוועדת הפנים, ושם הבנו שכנראה אין כזו אידיליה לא בדרום ולא בצפון.

אני גר בדרום.

אני כבאר שבעי לשעבר וכמי שמגיע לשם בכל שבוע, יודע טוב מאוד מהן הבעיות של באר שבע ושל הדרום. זה לא הנושא כרגע. כרגע אנחנו רוצים לראות איך אנחנו פותרים את הבעיות ומשנים את הכיוון.

אני שמח על היום הזה. אני חושב שהיוזמה היא מצוינת. אני רוצה לחזק את עוזי דיין. דיברו פה על ציונות של 2010. אי אפשר לדבר על כך שהכנסת החליטה שנותנים עדיפות לאומית לפריפריה. מדובר על 2,000,000 תושבים. בסופו של דבר, אנחנו צריכים לראות מה הנתח שמגיע לאותו אזרח בראייה הציונית. מכנסת ישראל צריכה לצאת הבשורה, כי זאת שנת חיזוק הציונות. מבחינתנו, צפון ודרום זה חלק ממדינת ישראל. אם אנחנו נדע ליישב אותם – ואני לא רוצה לדבר על מספרים. אם הממשלה להיות ביחס של 100 ל-145 בצפון, אז אנחנו כבר נמצאים ביחס של 100 ל-175 מול האוכלוסייה הערבית. אנחנו הולכים ומאבדים את הצפון. האמירות הן אמירות טובות, אבל אם לא נדאג להטביע את המושג הציוני ולא נדאג שאותו דור צעיר יהיה שם, כנראה שהוא לא יהיה שם. למרכז הארץ יש עדיפות. שם השקיעו, שם יש תשתיות. מבחינתי, ההשקעה צריכה להיות בתקציב ולא באמירות.


אנחנו יושבים פה בוועדת החינוך. לדעתי, זו אחת הוועדות הכי חשובות. אני שואל, מה מקבל ילד בפריפריה לעומת ילד במרכז הארץ. אנחנו רוצים לעשות הרבה מאוד דברים, ואנחנו מגיעים לפעמים למצבים שכדי להוציא את בתי הספר לירושלים ולמקומות אחרים על מנת לחזק את הציונות, לוקחים כסף מהרשות. כנראה, מצבנו ברשות הוא לא כזה איתן. הוא אמנם יציב ואנחנו מנהלים אותו באחריות מלאה, אבל אם רוצים לחזק את הציונות צריכה לצאת מפה בשורה.


יום העצמאות זו הזדמנות טובה לציין את הפריפריה, ולהגיד שיש שינוי בסדרי העדיפויות. בנוסף, צריך לתת תקציב כדי שנוכל לעשות. להגיד שעלינו לעשות מבלי לתת את האפשרות, זה לא אפשרי. אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בצומת דרכים מרכזי: או שנבין שצפון ודרום הם חלק ממדינת ישראל ונעשה את התיקונים הנדרשים, או שנתעורר בעוד מספר שנים ונראה שהגענו ליחס של 100 מול 250. אז כל שקל שנשקיע לא יהיה שווה כמו שהוא שווה היום. זה הזמן להשקיע.

יש לנו עוד נציג של דרום הארץ, אבירם, ראש עיר קריית גת.

האם אתם יודעים איפה האמצע של מדינת ישראל מבחינה פיזיקאלית? הוא עשרה קילומטרים צפונית מבאר שבע.

הזמינו אותי ליום לציון הפריפריה, אבל אנחנו לא נמצאים בפריפריה מבחינת ממשלת ישראל. אנחנו לא נמצאים במפת העדיפות או במענקי האיזון. כולנו יודעים שקריית גת היא עיר ואם בפריפריה. אני כאן כדי להזכיר, שאנחנו כן פריפריה וצריכים לתקן את זה.


אני רוצה לדבר על פרויקט של ההזנה ביוח"א. אנחנו ביקשנו שאת הפרויקט תפעיל הרשות, ונקבל הרשאות ממשרד החינוך. זה כנראה בעייתי, כי המשרד לא ערוך לסיטואציה הזו. אנחנו רוצים להפעיל בעצמנו את הפרויקט ולא להשתמש בזכיינים של משרד החינוך.

זה לא כל כך קשור לנושא של הדיון. אם אתה רוצה שאני אבדוק את העניין, תדבר איתי ואני אציג שאילתא למשרד החינוך. עכשיו רשות הדיבור היא למתן פלג מ"תנועת אם תרצו".

אני רוצה לדבר על ציונות וחינוך. אני חושב, שאחד האתגרים הכבירים של הציונות הוא להנחיל חינוך ערכי, היסטורי עמוק לחברה בישראל. כולנו פה קורבנות של מערכת החינוך. המון מאיתנו לא קראו אף פעם קווים של גורדון או מרטין בובר. יש המון הוגים יהודים-ישראלים, שכתבו הגות מאוד יפה ואנחנו לא מכירים את זה. לא סתם יזמנו פרויקט חינוך שמחבר 2000 שנה ומנסה להכניס ערכיות לתוך הנוער. הנוער מתנהג כמו שהוא מתנהג כי אין לו הבנה ערכית. אנשים לא מבינים מה זה ציוני. כאשר שואלים מה זה ציוני, הדבר הראשון שאומרים הוא שציוני הוא אדם שמבין שהעם היהודי צריך לשוב לציון. זה דבר נורא פשוט. היות ומערכת החינוך לא שמה דגש על זה, זה הולך לאיבוד. כמו שיש שיעור באזרחות, צריך להיות שיעור בציונות. צריך לתת לנוער את אהבת הארץ. אולי אפשר לחשוב על מורים נודדים, שיבואו וייתנו שיעורים על ציונות ואהבת הארץ. יותר קל יהיה לגייס לכך תקציב. מדובר רק במוניות למתנדבים. זה יציל את המדינה. יסתובב פה נוער, שירגיש יותר מחובר.

הספיק היהודי הנודד. עכשיו יהיה לנו גם המורה הנודד.

רשות הדיבור לנציג מרכז "דרך הארץ".

מהבוקר שמענו דברי חושך, כי כנראה זה המצב. קוראים לי אור, ואני חושב שלא יזיק לדבר על דברים טובים. אני רוצה לספר על מה שאנחנו עושים. לפני שנתיים הקמנו פרויקט "דרך ארץ" לזכר חבר שנהרג במלחמת הלבנון. אחרי מלחמות קמים פרויקטים יפים. אנחנו עובדים בגליל, ומביאים בתי ספר, תגלית, צבא ויהדות תפוצות, לקחת טורייה ביד, לעבוד ולהזיע. ככה אנחנו מוכרים את זה לבתי ספר ולצבא. כאשר הדברים האלה קורים ברמת הפיקוד של מג"דים ותגלית, זה יפה. אני חושב, שכל תלמיד בישראל צריך לחוש את האדמה. שמעתי על הפרויקט היפה של "אם תרצו", וזה נראה מצוין לשלב ידיים. בשנה שעברה הגיעה הקבוצה הראשונה של תגלית וקיבלו טורייה ביד. במשך רבע שעה לא ידעו איך להחזיק טורייה וכמעט נפצעו. אחרי רבע שעה הם הסתגלו, הדליקו מדורה ונשארו עד הערב. כנראה, שיש קשר בין עם ישראל לאדמה עצמה.

אני מכיר מדינה אחת בה בכיתה י"ב היו מוציאים את כל התלמידים לאכול תפוח אדמה.

גם פה זה היה פעם.

לפני תפוח אדמה, אנחנו מדברים על לקחת טורייה לידיים, להזיע ולקבל יבלות בידיים. אפילו אם חיילי גולני מקבלים פקודה בשביל לבוא ליום הזה, הם נשארים שלוש שעות ויותר כדי לעבוד קשה.
אני כבר מדבר על זה עם בכירים במשרד. אני ממליץ שדבר כזה יהיה בתוך מערכת החינוך.

במקום עובדים זרים בחקלאות.

לא ככוח עבודה זול, אלא כדי להיפגש עם האדמה.

רעיון טוב. נציגת משרד החינוך, בבקשה.

אני מנהלת את המחלקה לתנועות נוער ושנת חינוך במשרד החינוך. אני רוצה להשלים את דברי חברי. המשרד שם דגש על עבודה בפריפריה. מדובר על תקצוב לפריפריה הצפונית בהעדפה של 124,000,000 תוספת מעבר לתקציב השוטף. מדובר על תמריצים לעובדי הוראה בסך של 68,000,000 שקלים. ברפורמת "אופק חדש" ניתנת העדפה לפריפריה. יש השקעות רבות בתחום הבינוי והפיתוח לפי קריטריונים.


לגבי פעילויות עם אוכלוסייה צעירה – הוקמו שני כפרי סטודנטים ברמת הגולן ובנצרת עלית על מנת להכשיר סטודנטים מצטיינים לחינוך. יש מגמה לפתוח מכינות קדם צבאיות ולהסב שנת שירות לפריפריה. גם מערכת ההשכלה הגבוהה מגדילה את המכסות של הסטודנטים, שמופנות למכללות בפריפריה.

כאשר מגדירים פריפריה, ראוי להזכיר גם את ירושלים. אני מתחיל לראות בה פריפריה שזקוקה לתמיכה. ברמה הלאומית, רצוי לדבר על תעסוקה בגליל, בנגב ובירושלים, דיור בר השגה, בוודאי לצעירים, חינוך איכותי וכמה מוקדים ברמה לאומית: אוניברסיטה בגליל, מכללות הנדסיות שמתמקדות בנושאים הירוקים, בתי חולים ובתי ספר לרפואה. יש ליצור תשתיות של הון אנושי בגליל במוקדים כאלה שקל להגדיר אותם וקל לתכנן אותם. השאר זה תקציב.

בפריפריה חיים בין שנתיים ל-6 פחות מהמרכז.

למה?

סיפור מורכב. במקום כמו באר שבע חיים כמעט 6 שנים פחות מאשר רעננה.

לפני שמגיעים לבתי החולים, צריכים לעשות משהו לתעסוקה ואיכות חיים. הנקודה השלישית, היא מערכת החינוך. צריכים לקבוע מכאניזם של עדיפות ותקינה מסוימת. אני אתן מספר דוגמאות: תגבור שעות. יש הרבה לקויות למידה. הקטנה של מספר תלמידים בכיתה לפי "אופק חדש". הצטיידות – מחשוב ותקשוב. ספריות ומעבדות. המעבדות לא כל כך מצוידות. סלי תרבות, שיש להם קשר לאיכות חיים. שיפוצים לבתי ספר ישנים. אלה מערכות, שחלק גדול מהן קיימות כבר 60 שנה. בנוסף, דבר המתפתח בעולם, קישור בתי ספר לתעשיות מודרניות ולאקדמיה, כיוון שהן בקו הראשון של הטכנולוגיות ושל המדע. בית הספר, על פי תוכניות הלימודים יהיה מקושר אליהן.

אני רוצה לסכם את הישיבה. בדיון עלו הרבה רעיונות. אני חייב לברך את החבר'ה מתנועות "דרך ארץ" ו"אם תרצו" על היוזמות שלהם למען הציונות. אלה יוזמות מבורכות. אני רוצה להודות גם לכל הרשויות המקומיות שהשתתפו כאן. אני מכיר ומבין את המצוקה. בחלק מהדברים אנחנו מוצאים פתרונות, ולגבי חלק מהדברים עדיין הפתרונות רחוקים. חשובה העבודה ומה שאנחנו עושים לטובת חיזוק הפריפריה.


בנושא של פנייתך, עוזי, אני אעביר את הפנייה לשר התיירות על מנת שייבדק העניין בוועדה לסמלים וטקסים. אנחנו מברכים את סגן שר החוץ על היוזמה לקיום היום הזה. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05