PAGE
19
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

8 בדצמבר 2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 52

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"א כסלו תש"ע (8 בדצמבר 2009), שעה 14:00

קריסת המפעלים בצפון והשפעתם על תעסוקת העולים

חברי הוועדה: ליה שם טוב - היו"ר
רוברט טיבייב

מרינה סולדוקין

ח"כ שלמה מולה

ח"כ אופיר פינס-פז

בתיה מזרחי, מרכז ההשקעות, משרד התמ"ת

אתי עזריאל, מרכז ההשקעות, משרד התמ"ת

אולגה רסקין, משרד התמ"ת

גלעד אברהמי, משרד הקליטה

יובל רז, משרד האוצר

עדי ברקו – מ"מ רעש העיר נצרת

יוסי שפושניק – סגן ראש העיר נצרת

אלי יריב – יושב ראש לשכת הקשר בהסתדרות

אשר שמואלי – הסתדרות העובדים הכללים, מרחב הצפון

צבי ליברמן – התאחדות התעשיינים

ליאור אפלבאום – התאחדות התעשיינים

נחום מנדל – מנכ"ל מפעל מוליתן

רפי כהן – מנהל תפעול, מפעל מוליתן

אברהם חצור – מפעל אחידטקס

מריאנה חוטיאנוב – אשת רכש

ארקדי טיימן – אחזקה

מרי סיאן – מנהל מחסן

אסנת רובין – חברת מועצת עיריית נצרת

גלינה סלפיקו – חברת מועצת עיריית נצרת

דנה גורדון

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

קריסת המפעלים בצפון והשפעתם על תעסוקת העולים

צהריים טובים לכל המשתתפים. כינסתי את ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בדחיפות לדיון בנושא השפעת קריסת המפעלים בצפון על תעסוקת העולים. בדיון בועדת הכספים היום, דיברו על הנושא. סוכם כי האוצר, ההסתדרות והבנקים יקיימו דיון דחוף ויעדכנו את ועדת הכספים לגבי התוצאות. אנחנו כועדת עלייה, קליטה ותפוצות מטרתנו היא לעזור למפעלים אבל בעיית קריסת המפעלים לא בדיוק בידינו. אז היום נראה איך אפשר לעזור לעולים חדשים שעובדים במפעלים האלה. אם אנשים עוד לא פוטרו הם לא תמיד מקבלים משכורת.


אסנת רובין חברת מועצת העיר נצרת עילית אמרה לי שיש לזה אפקט דומינו. עובדים, מנסים להתפרנס בכבוד, מנסים לשרוד, קובייה אחת נופלת ואיתה נופלים כל החלקים. הם מופסדים פעמיים. ראשית כעולים חדשים. שנית, שהם גרים בפריפריה, ובפריפריה המפעלים נסגרים. היום נמצאים איתנו נציגים של מפעל אחיטקס בנצרת עילית. ביקרתי במפעל לפני כמה חודשים. אחרי הביקור כתבנו לשר התמ"ת, הסברנו את המצב ועדיין לא קיבלנו את התשובה. יכול להיות שהתשובה תינתן היום על ידי נציגים של משרד התמ"ת שיושבים פה. אני זוכרת עוד לפני 30 שנה שהגעתי ארצה והתגוררתי בנצרת עילית, אני זוכרת את המפעל הזה משגשג ומעסיק הרבה עובדים. כשביקרתי בפעם האחרונה ראיתי עזובה ומתי מעט של אנשים שעובדים עדיין במפעל. כן בבקשה.

אני יושב ראש של איגוד תעשיות הטקסטיל וקצת מתמצא בחומר. ענף הטקסטיל נמצא במצוקה זה שנה וחצי. הועדה יכולה לעזור בנושא הזה. אנחנו מנסים מזה 3 שנים להעביר חוק במדינת ישראל שנקרא חוק הטקסטיל הבטחוני, על בגדי המדים. לצערי הרב 3 שנים משחקים איתנו משרד הביטחון והמשטרה. חוק פשוט מאוד שלא המצאנו אותו. הוא קיים בארצות הברית. תרגמנו אותו לסיטואציה בארץ ואנחנו במשך 3 שנים להוביל אותו בכנסת. זו הצעת חוק פרטית של שלי יחימוביץ. ברגע שהצעה הזו תהפוך לחוק מחר בבוקר אפשר לקלוט בצפון, בפריפריה, ממש, לפחות 500 עובדים. לפני חודש וחצי שירות בתי הסוהר הוציא הזמנת שיא של 60 חולצות ומכנסיים שיכלו להיתפר בצפון ולא לזרוק את העובדים הביתה. עכשיו רוצים לייבא את הסחורה הזאת מסין. בושה וחרפה.


אין בעיה בחוק המכרזים. אין בעיה בינלאומית כי בחוק המכרזים יש החרגה בנושא של כוחות הביטחון. היחידים שמתנגדים לנו זה האוצר ואגף במשרד הביטחון הנוגע בדבר. גברתי יושבת הראש הוועדה הזו כן יכולה לעזור. החוק הזה נמצא בועדת חוקה חוק ומשפט אצל חבר הכנסת דוד רותם. אם הועדה היתה ממליצה שיאסוף את הועדה שלו, יתדיין בחוק אפשר להזיז את החוק. כי עברנו כבר קריאה ראשונה.

אני דיברתי עם דוד רותם, יושב ראש הועדה לחוקה חוק ומשפט. אפשר לכנס את הבעיה ולדון כל היום. אנחנו רוצים תכל'ס. אז דוד רותם בא במגעים עם האוצר לגבי הסוגיה הזאת.

אני יכול להגיד לכם שבקריאה ראשונה, עברנו את הטרומי ועברנו החלטת ממשלה.

זה לא אומר שום דבר. אחרי שהחוק עובר בקריאה ראשונה הוא צרים לעלות למליאה.

מכל מקום, לכשהחוק הזה יעבור, וכל יום שהוא לא עובר זה נורא. אני דיברתי על המדים של האסירים. משטרת ישראל הולכת להתלבש במדים חדשים, מדים יפים כמו של משטרת ניו יורק. הזמנה של 40 אלף פרטי לבוש ואלה פרטי לבוש מאוד מסובכים מבחינת עבודה, הוציאו לסין. פשוט מאוד. כדי להשתיק אותנו קראו לשני מפעלים בצפון, אחד בקרית שמונה והשני במגזר הדרוזי ואמרו להם, אתם תקבלו 3000 יחידות אבל אל תעשו "שמח". את הפילוט, את ההזמנות הראשוניות, את כל הניסיונות עשו פה בארץ אצלם, ועכשיו הם מצפצפים ומוציאים את זה לחוץ לארץ. אם גברתי יושבת ראש הוועדה וחברי הוועדה היו יכולים לעזור לנו להעביר את החוק הזה מיידית. אנחנו צריכים לפנות למשרד הביטחון אולי באמצעות אהוד ברק שלא יתנגדו. אנחנו נמצאים בדיונים עם משרד הביטחון והם ממציאים אמתלות שונות של בלך ושוב, תשנו את החוק כך, תשנו את החוק אחרת. הם מהתלים בנו. אנחנו בפלונטר ודין הרציפות עדיין לא חל עלינו. אני אומר את האמת, התעשיינים שלנו נשברו.

לפני שנשמע את חברי הכנסת אני רוצה לשמוע את נציגי האוצר. כן בבקשה, יובל רז.

אני רק אסקור בקצרה עם כמה כלים שברשותי.

אתה יכול גם להתייחס להתנגדות שלכם.

קודם כל צריך להבהיר לא מתאימים את הצעת החוק לטקסטיל לחוכמת המכרזים. צריך להידרש להסכמים. יש את העלויות.

אמרו לך שזה בוועדה. אמרו לך אז אתה מסרב.

אני לא מסרב. לעניין הזה יש עלויות רציניות של כמה עשרות מיליונים.

לנו יש פה מובטלים. מייצרים מובטלים. אתם הולכים לכסות 10% של מובטלים. אני מבקש שתתייחסו ברצינות לזה. אנחנו לא נגדך תבין. פשוט אתה נציג של המשרד. המשרד שלך הוא פשוט בין נושא לנושא, בין מקום למקום. לאן שאנחנו הולכים אתם מופיעים שם. זה פשוט נורא.

אתה יכול להסביר את הנושא של הטקסטיל?

לדבר הזה יש השלכות תקציביות שצריכות להיבחן ועמדת האוצר תובא לידיעתכם.

אנחנו פשוט רוצים להבין, זו עניין כלכלי נטו או איזושהי מדיניות לסגור את הענף?

לא. מכיוון שיש אנשים שמתעסקים בעניין הזה אני לא רוצה סתם לתת לך תשובה. יש לזה גם השלכות כלכליות רציניות. מדובר בעשרות מיליונים נוספים שצריך להוציא הן במערכת הביטחון והן במשטרה והן בשב"ס.

אבל למה אתם קונים בחו"ל? למה אתם קונים בסין? מה שקונים בסין אפשר להשוות את זה לאותו מפעל בצפון? בסוף היום אנשים יהיו מובטלים.

בסוף היום אנחנו נשלם את זה דרך ביטוח לאומי.

אני עובר לנושא אחר כי חבל לנו להתעסק עם זה. יהיו דיונים על העניין הזה. בסופו של דבר, אני מניח, נגיע לאיזושהי מסקנה. משרד האוצר והממשלה בכלל מעמידה מספר כלים. היא עוזרת הן באמצעות סיוע באשראי, הן באמצעות סיוע ליצרנים, הן באמצעות סיוע לעסקים קטנים. כל מיני פרויקטים של התפתחות של מסגרות תעסוקה שמונהגות על ידי משרד התמ"ת. משרד האוצר בקשר הדוק עם משרד התמ"ת וכך היה בחודש פברואר-מרץ 2009. הקרן לעסקים בינוניים מסייעת למפעלים שמחזור המכירות שלהם בין 15 מיליון שקל ל-17 מיליון שקל. הקרן הזאת עד היום כבר אישרה למעלה מ-600 מיליון שקל. רק מחר צריך להגיע מוועדת הכספים אישור להגדלת התקציב. חוץ מזה יש קרן לעסקים קטנים ועסקים בינוניים וזה הופעל לפני המשבר. לנוכח המשבר או שהוספנו תקציבים לקרנות או שקיצרנו בירוקרטיה.

סליחה, 70% מהפונים באים בזחילה. אני מצטט כרגע את מה שנאמר בוועדת כספים. מפעלים במצוקה, 70% נענו בשלילה. יש בקרן הזאת 2.5 מיליארד שקל ורק 600 מיליון נוצלו עד היום. למי? למי שהבנקים היו מוכנים לתת, למי שלא במצוקה.

כשדיברו על הקרן, שרק רצו להקים את הקרן אז ידעו מראש שזה מה שיקרה.

הקרן הזאת עזרה ועוזרת למאות עסקים למרות ההתנגדות של התאחדות התעשיינים.

אני נציגת העובדים של מפעל (מוליטן) בנהרייה. אנחנו ביקשנו סיוע ונענינו בשלילה. המפעל שלנו היום תחת כונס נכסים. 80% מהעובדים במפעל הם יוצאי חבר העמים, אימהות חד הוריות שאין להן היום לאן ללכת, אין להן מה לאכול, מכיוון שחודשיים הן לא קיבלו משכורת.

מה הסכום שביקשתם מקרן הסיוע?

לגבי סכומים, יש לנו פה את המנכ"ל שיכול לדבר.

אילו היו מאשרים לכם המפעל לא היה קורס?

לא היינו מגיעים למצב שאליו הגענו.

זה מפעל חי עם הזמנות. אפשר היה להמשיך לעבוד. אין צורך להקים אותו, אין צורך לייסד מערכת הזמנות. תפסו אותנו באמצע הדרך. זה מפעל שקיים 60 שנה.

אני מבקש תשובה ממשרד האוצר לגבי המפעל הספציפי הזה.

אני לא יודע לגבי המפעל הספציפי הזה, אבל שלושת הקרנות...

סליחה שאני קוטע אותך, אבל קורה משהו פה.

יש ועדת קרנות. היא מטעם משרד האוצר. יש להפריד בין שני הנושאים. יש את הועדה ששואלת אותך לגבי התוכנית העסקית שלך, את כל הפירוט.

הקרנות האלה בוחנות למעשה את היכולת של המפעל. מפעל שאין לו יכולת החזר של הלוואה הקרנות האלה לא יאשרו לו סיוע. הקרנות האלה מסייעות לגופים שיש להם יכולת החזר אבל יש להם איזושהי בעיה של ביטחונות, או שהסיכון שלהם גדול מדי והבנקים לא מוכנים לקחת את הסיכון על עצמם.

זאת אומרת המדיניות שלכם היא לשמר את הקיים. אם אתם נותנים להם הלוואת גישור אותם מפעלים...

זו לא הלוואת גישור. זו הלוואה ל-5 שנים.

בא אליך מפעל מנהרייה למשל. אומר לך, אם אתה נותן לי סיוע כך וכך, יש לי הזמנות, המפעל שלי ישגשג. אתה, לא אתה, הוועדה שמחליטה אומרת, אני לא נענה לבקשתך, אוזניי אטומות. מאה עובדים ילכו הביתה. אני משוכנע שמבין העובדים יש 70% עולים. בדרך כלל אני צריך את הסיוע שלכם למען העולים האלה לתקופה מוגבלת. כי אחר כך הם מספיק חזקים. העולם הוא הפוך. איך יכול להיות שמפעל כזה לא זוכה בסיוע?

אני לא מכיר את הפרטים. יכול להיות שהתוכנית העסקית שהם הגישו לא עברה.

כן, אבל אתם אולי צריכים יותר ללוות את המפעל בתהליך.

וגם להתחשב באופי האוכלוסייה שעובדת שם.

אני המנכ"ל של מוניטן מזה תקופה קצרה במסגרת תוכנית שיקום. אנחנו פנינו לקרנות. עכשיו אני מבין שערבות המדינה היא רק על חלק מאוד קטן.

70 אחוז.

70 אחוז ערבות מדינה? באמת לא מובן לי למה הבנק מסרב לתת. אם מצב החוב של המפעל היה סביר הרי לא היינו נזקקים להלוואה.

הבנק זו חברה כלכלית. היא בודקת את האמצעים שלכם ואת יכולת ההחזר שלכם. תוכניות נוספות שהממשלה העמידה וזה נעשה בשיתוף והתייעצות עם התאחדות התעשיינים זו תוכנית ביטוח אשראי. הממשלה לוקחת על עצמה להגדיר מכסות של אשראי עד 50% על מנת לעזור. אנחנו כיום עובדים על תוכנית מול הבנקים ואני מקווה שבתקופה הקרובה נוכל להציע את זה. זו תוכנית שנועדה להקל על היצרנים. כך יותר קל לגשת למכרזים. היינו שמחים עם משרד התמ"ת היה מטה שכם ומספק אמצעים למפעלים חלשים. תקציב הסיוע לעסקים יגדל. כמובן זה יותר לעסקים קטנים.

תודה. בבקשה חבר הכנסת.

תודה רבה קודם כל שהעליתם את הנושא. נושא מאוד חשוב. רק יש לי הערה. זה קורה לא רק בצפון, גם בדרום. אני מהדרום. אני יכול להעיד על כמה מפעלים שעומדים בפני סכנה וכבר יש להם תאריכי סגירה. אני אתייחס למשרד האוצר. מה שאני מבין ממה שנאמר הוא שהקרנות לא נותנות את הסבסוד בגלל שאין הזמנות במפעלים. ההזמנות הולכות לסין, זה מצד אחד. מצד שני אתם לא תומכים בגלל שאין הזמנות. פה שורפים את הנר משני קצותיו. מה תפקידך שם במשרד האוצר?

רכז הממונה על הפרויקטים הכלכליים.

אני לא יודע. זה נראה כאילו משרד האוצר עושה הכול כדי להרוס את התעשייה.

זה חמור מה שאתה אומר וזה לא נכון.

סליחה. זו דעתי ואני יכול להביע אותה. אני חוזר, משרד האוצר עושה הכול בשביל להרוס את התעשייה במדינת ישראל. אני הגעתי מתחום התעשייה. אני התחלתי את עבודתי בארץ כמפעיל מכונה. סיימתי כמנהל פרויקט. זה משהו אחר. את הנושא אני מכיר היטב. אני מבין שיש בעיות כלכליות שלפעמים באמת יותר זול לקנות בסין או בתורכיה. אבל אתם מסתכלים רק על כסף נכון להיום. מה יקרה בעוד שנה שאותם האנשים יהיו בלשכת התעסוקה. אז תצטרכו לשלם פי שלוש כדמי אבטלה והוצאות נלוות פי שלוש ממה שאתם כביכול חוסכים עכשיו.

היום האנשים האלה שיהיו מובלים הם בגילאים 45-50.

רוברט, יובל הגיע לנושא המרכזי והוא בכלל לא מתייחס בעזרה וסיוע למפעלים. הוא כבר אחרי זה. מה הוא יציע לעולים שייפלטו ממעגל העבודה? זה נושא הדיון.

נכון. אנחנו היום דנים בנושאים רלוונטיים לגבי הלוואות ופתרונות אפשריים לקריסת המפעלים. הבה ונתרכז יותר בעולים החדשים שעובדים במפעלים האלה. איזה פתרונות? איך אנחנו יכולים לעזור לעולים חדשים עם ותק במפעלים שעוברים במפעלים המדוברים?

אמרתי שאני מכיר את תחום התעשייה בארץ די טוב. לפחות במפעל שאני עבדתי בו 4 שנים, הוא נמצא בשער הנגב, לפחות 90% מהעובדים במפעל הם עולים חדשים. לפעמים היה מצב יוצא דופן כאשר המפעילים היו עם תואר שני מהאוניברסיטה, לפעמים גם תואר שלישי כאשר המנהלים שלהם היו ללא השכלה נרחבת.

(יובל רז נראה עוזב את החדר)


אתה בורח?

הודעתי ליושבת ראש שיהיה עלי לעזוב באמצע.

משרד האוצר בורח, תרתי משמע.

לפני שאתה הולך אני מבקשת ממך תזכור את השם מוליטן. כשאתה עולה שם למשרד שלך תיקחו אותנו כפרויקט. יש לנו 100 משפחות שנפלטו. אנחנו לא מובטלים אבל אנחנו גם לא עובדים. אני מבקשת ממך תזכור את המפעל "מוליטן" ותעלה את זה אצלכם שמה בוועדה. אנחנו רוצים פתרון. תיקחו אותנו כפרויקט. אנחנו רוצים תשובה.

אני לא יודע אם היית בוועדה הקודמת.

הייתי בוועדת הכספים.

אמרו שם שמנכ"ל בנק דיסקונט...

אני שמעתי כל מה שנאמר בוועדה. אני מבקשת ממך תעביר את המסר הזה, תעביר את הכאב הזה של כל המשפחות האלה. אנשים שאין להם מה לאכול. אתה צריך לבוא אלינו. אני מזמינה אותך לסיור בצפון. תבוא אלינו לעובדים שלנו ותראה את המצוקה של האנשים האלה.

מפעל בן 60 שנה.

תודה. כן בבקשה, חבר הכנסת שלמה מולה.

תודה רבה לך יושבת הראש. באמת להבדיל, היה לנו דיון בבוקר. אפשר באמת להבין את ההקשר של ההתייחסות של המשרדים השונים בנושאים דווקא ערכיים, גורליים. לסייע למפעל במצוקה לדעתי אין מעשה ציוני יותר מזה. במיוחד כאשר מדובר בפריפריה, כולם מדברים גבוהה גבוהה. מכריזים על זה שצריך לפתח את הפריפריה, לסייע לאוכלוסייה. הכול ריק מתוכן. אני מצטער שנציג האוצר יצא אבל היה דיון בוועדת הכספים ונאמר לנו שיש באמתחת 2.6 מיליארד שקל להצלת המפעלים בצפון. קודם כל קרוב ל-8 חודשים לא ניתנה אגורה. לכן האחוזים הנמוכים ביותר, זו הסיבה. עכשיו אנחנו מגיעים לסוף השנה. עכשיו יבואו ויגידו, תשמעו, הכסף לא נוצל, אנחנו נחזיק את הקופה. בינתיים המפעלים האלה שבאמת זה היה להם חמצן לא יצאו ואנשים עוזבים את מעגל העבודה.


הדבר היותר עצוב הוא שהיה דיון בוועדת הכספים ואנחנו ניסנו להציג מבחני מועסקים. אנחנו יודעים שהעולים שמגיעים לכאן לא מבקשים לקבל דמי אבטלה אלא להתפרנס. ברור לנו גם כי אלה שמפעילים את המפעלים האלה אינם אלה שמקבלים את משכורות העתק. בסך הכול מה הם מבקשים? את שכר המינימום. זה הכול, זה כל הסיפור. אנחנו כוועדה לא יכולים להישאר אדישים. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר שוב עם משרד האוצר, להכניס מבחנים נוספים לחלוקת המשאבים שבהם נניח, אם אותו מפעל מעסיק למשל אחוז מסוים של עובדים, שתינתן לו שיירשם לו הדבר ככף זכות, יירשם לו הדבר כנקודה טובה שיתחשבו בו ובצורה כזאת ייעשה הצדק. גם עם המפעלים, גם אם האנשים שעובדים באותו מפעל.


דבר נוסף, פשוט אין לנו ברירה. מספיק באמת להיות קשורים בנדיבות של הקפיטליזם החזירי הזה שבו הכול נמדד ברווחים. מה אומרים לנו? חוק המכרזים. כל מדינת ישראל נזילה. אז אוקיי, היא תנהל אותנו. זה מה שנשאר. זאת אומרת לסגור את המדינה. יש פה חבר כנסת ותיק אופיר פינס-פז שיש לו ידע בעניין. לעניות דעתי אם על הפרק המדים של שירות בתי הסוהר, של משטרת ישראל, של הצבא, ובאמת לא מדובר במפעלי היי טק אלא במפעלי טקסטיל. האנשים שם מועסקים בשכר מינימום. מאחר ורוב המועסקים שם הם עולים חדשים הרי מתפקידה של הוועדה להתריע ולעמוד על המשמר. לא יכול להיות מפעל יותר ערכי במדינת ישראל ממפעל טקסטיל. אם הם יקבלו את ההזמנה למדים האלה הם יוכלו לפרנס את משפחותיהם.


עכשיו מעגל האבטלה הוא חמור ביותר. אלה שיוצאים למעגל האבטלה והם למעלה מגיל 45 ובני 50 או 50 פלוס, אם הוא יבוא להתראיין אצל מעסיק והלה ישמע שיש לו מבטא רוסי או אתיופי הוא לא יתעסק איתו. בכלל לא מקבלים אותו. בכלל לא מסתכלים עליו. לכן אני חושב שאנחנו צריכים לפנות ליושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, לבקש ממנו שיביא את החוק הזה לדיון, לנסות לייצר קונסנזוס של כל חברי הכנסת, אם הממשלה לא מקבלת החלטה אנחנו בכנסת צריכים לפעול.

תודה. חברת הכנסת מרינה סולודקין.

כולם אמרו שהמצב הוא כפי שהוא בגלל המשבר הכלכלי. כאשר יש התחלה של משבר מיד מרגישים את זה בפריפריה, בנצרת עילית, בדרום. דבר שני, להסביר דברים על ידי כך שמצביעים על משרד האוצר זה לא מספיק. זה לא כל הסיפור. עניין של קרנות סיוע עניין יותר מסובך. הם לא נותנים. אני התעסקתי בעבר בשנת 2005-2006 בשאלה איך לקבל הטבה לעסק קטן או בינוני מהקרנות האלה. היו מקרים שעולים היו בעלי המפעלים. בקשר לתוצרת הארץ אני רוצה להגיד לכם שהמצב הוא מר, עצוב וחמור. מה שקורה פה שרוצים לקנות את המדים לצבא, למשטרה ולשירות בתי הסוהר מסין ולעזאזל כל המדינה., כל מקומות העבודה וכל העובדים. זה אפילו יותר חמור ממה שאתם חושבים. פנו אלי עובדי תעשייה ואמרו כי לגבי אותה תעשייה האמורה, מדובר בלפני כמה שנים, הייצור היה בארץ. וכמה מאות הועסקו בקשר לאותה תעשייה. עכשיו הם פנו לארצות הברית ואותה תעשייה נסגרה. דבר נוסף, רצו להעביר את תעשיית ההיי טק להודו. במקרה היה פה נציג מהאוצר. מה שהוא אמר זה לא הדעה היחידה. אני אומרת לכם, אל תשתקו.

כבר התחלנו בהפגנות. אנחנו לא מתכוונים להפסיק. בכל מקום שרק אפשר אנחנו מפגינים על מנת שהמפעל שלנו יחזור לפעילות. אנחנו רוצים לעבוד.

זו הדרך היחידה ובגלל זה אנחנו היום פה.

אנחנו אומרים טקסטיל אבל בנוגע לשאר התעשיות? איפה ההסתדרות בעניין הזה?

שמי עדי ברקו. אני ממלא מקום ראש עירית נצרת עילית. זה לא רק בטקסטיל. מפעל RH אלקטרוניקה, 1150 עובדים, פאר התעשייה. היי טק, לא רק תעשייה קלה. בשנה האחרונה 600 עובדים מתוך 1150 עובדים יצאו והוציאו אותם משום שהם מעודדים מעבר לסין. הבעיה שלנו היא שאנחנו מוכרים את עצמו, את הידע, את כל התעשייה, ואנחנו לא מבינים שבסופו של יום אנחנו נאבד את הכול. זה לא רק בטקסטיל. זה כבר התחיל לגעת בהיי טק, זה נוגע בתעשיות הכבדות, זה נוגע בכל החתכים. אנחנו בשעת משבר. יכול להיות שנצרת עילית לא ברשימה הזאת.

לצערנו נצרת עילית כן ברשימה.

המצב שם לא פשוט בכלל.

מ-6% עלו ל-11% אבטלה.

ולצערי אנחנו לא רואים את עצירת המגמה. אומרים פריפריה פריפריה, ועידת הגליל היתה מקסימה. רק תוצאות. אנשים לא יודעים ללכת עם זה למכולת. בסופו של יום יש משפחות אצלנו בעיר, אנחנו קולטי עלייה מספר 1 במדינת ישראל 48%. ב-RH, 70%-80% זה עולים חדשים, חבר'ה רוסים מצוינים. האוכלוסייה הרוסית היא שבנתה את נצרת עילית, גל העלייה הזה שהגיע בשנת 90 ואנחנו לא משכילים לשמר אותו. הוא יברח לנו. ואם אנחנו רוצים לייצר בהודו ובסין זו הדרך להבריח אותם.

תודה. בבקשה חבר הכנסת אופיר פינס-פז.

תודה גברתי יושבת הראש. ניקח את המקרה של תדיראן למשל. לפי דעתי אם היתה קצת יותר נכונות של הממשלה וקצת יותר יצירתיות אפשר היה להגיע לפתרון יותר מכובד בנוגע למפעל הזה. כי היה שם לפחות קו יצור אחד שגם אם סין תתחרה, והמשקיע שקנה את תדיראן כולה רצה סיוע ממשלתי. הדבר הזה בסופו של דבר עד רגע זה לא קרה. זו דוגמה. אני לא חושב שרוברט צדק כשהוא אמר מה שהוא אמר על האוצר שהוא נגד המפעלים אבל אני חושב שיש עוד פער גדול בין דעות נגד ובין דעות בעד. יש גם אמצע גדול מאוד. הממשלה נמצאת במצב של משבריות בעיקר בפריפריה. היא צריכה לעשות הרבה יותר ויש לה את הכלים כדי למנוע נפילות כאלה.


אני רוצה להגיד משהו בהקשר האסטרטגי לדברים שאמר עדי ברקו. על מה הויכוח בעצם? פתרון פשוט חברים. הממשלה הזאת החליטה, כמו אגב קודמותיה, עוד פעם לא לתקן את חוק עידוד השקעות הון. חברים אתם חושבים שאתם ציונים. ציונות זה בשטחים. תקלטו. פרייארים זה בגליל, ציונים זה בשטחים, עם ההקפאות, בלי ההקפאות. צוחקים על כולם. עשו להם הקפאות של הבנייה עכשיו 10 חודשים, קיבלו 28 מבני ציבור במכה אחת בשטחים. אתר הגליל קיבל 28 מבני ציבור במכה אחת. ההיסטוריה של הגליל. פעם אחת. הכול שקר ורמייה.


תעשו מאה ועידות ומאה קשקושים, עד שלא ישנו את חוק עידוד השקעות הון במצב שבו לגליל ולנגב יש עדיפות על השטחים ותסלחו לי על הנימה הפוליטית, אבל הפוליטיקה הזו קובעת את סדרי העדיפויות. אם אתה היית עדי, אם אתה היית עכשיו איתי, יצאתי בדיוק מוועדת חוץ וביטחון, יושב לך יושב ראש הקואליציה, הקימו לו ועדות משנה כי הוא יושב ראה הקואליציה בחוץ וביטחון. הוא עכשיו עושה over ruling לצו של ברק. הוא מאשר להם מבנים. זה אלקין. מאשר מבנים, מאשר זה. יושבים כל ראשי הרשויות בשטחים, היו מתים ראשי הרשויות בגליל לשבת כמו שהם יושבים עם אלקין, מסדר להם את כל העניינים. לא הקפאה ולא בטיח.


אני רואה איך כל הצבא עובר לדום, לא לדום על מה שאהוד ברק אומר, על מה שאלקין גומר עם ראשי הישובים. ובסוף תחליטו. כי אם החוק לעידוד השקעות הון אומר אותו דבר ביהודה ובשומרון ובגליל ובנגב כל המפעלים ילכו ליהודה ושומרון כי זה הרבה יותר קרוב למרכז הארץ. תבינו. הרי טרור כבר אין ביהודה ושומרון.

(קריאת ביניים של יוסי שקפושניק)

אני לא יודע מי אתה.

אני נצרת עילית.

אתה גם בעד הגליל ואתה גם בעד ההתנחלויות. זאת היא הבעיה.

מה שפה מנסים לעשות זה לקבל את העזרה שלך.

אבל העזרה שלי, מה שאתם צריכים להיאבק עליו זה על זה שחוק עידוד השקעות הון של הממשלה הולכים להקפיא אותו פעם נוספת. לא יוקפא אלא באמת יקבעו סדרי עדיפויות נכונים שבה לגליל ולנגב יש עדיפות. עכשיו אם אתם לא תיאבקו על זה,

מה אתה מצפה? שנאבק נגד ההתנחלויות עכשיו?

מי אתה?

רפי כהן מנהל תפעול, מפעל מוליתן. מה אתה מציע בעצם?

אני לא דיברתי אליך.

לא דיברת אלי אבל אני יושב פה.

אמרתי, אני דיברתי לאנשים שצריכים להיאבק כנבחרי ציבור על סדרי עדיפויות במדינת ישראל. עכשיו העובדה שהחוק הזה תקוע דופק בגדול את הגליל ואת כל המפעלים בגליל. כי אם אין לכם עדיפות אמיתית אלא רק עדיפות מלאכותית ואם הנושא של סדרי עדיפויות לא הוכרע, החוק הזה כבר למעלה מעשור לא הוכרעו סדרי עדיפויות, אז בסוף גם הממשלה, הפקידות, על רקע חוסר היכולת שלה לתעדף את הגליל לא יכולה באמת לעזור. כושר העזרה שלה מוגבל. ולכן אנחנו לא מצליחים להתחרות, לא פעם, לא רק עם מדינות אחרות , גם בתוך האזור.


העניין של יהודה ושומרון... הגליל הוא פריפריה לכל דבר. יהודה ושומרון זה 5 דקות מכפר סבא. אתם לא יכולים להתחרות בזה עם אותם כלים. אם כלים זה אותו דבר אז כפר סבא יכולה לקבל עדיפות. אבסורד בכלל. הגליל הוא רחוק, הגליל הוא פריפריה. הוא צריך לקבל עדיפות אמיתית, לא עדיפות מלאכותית. וממשלות ישראל לא הלכו באומץ לבדיקה אמיתית של סדרי עדיפויות ואתם משלמים את המחיר.


לכן ועידת הגליל היתה צריכה לעסוק בזה. זה הקרב שצריך לנהל. אם לא יתנהל הקרב הזה אנחנו היום נשב על שלושת המפעלים האלה ומחר נשב על שלושה מפעלים אחרים. בסופו של דבר נהיה בקרב מאסף, כי אין העדפה ברורה של הגליל והנגב. זו בכייה לדורות. אני מציע להתמקד בשינוי המדיניות.

רבותיי, בואו באמת נחזור לנושא שלנו. נציג ההסתדרות.

אלי יריב, נציג ההסתדרות. אני רוצה להצטרף לדברים שאמר חבר הכנסת אופיר פינס-פז בקשר לחוק עידוד השקעות הון. זה הכרחי במציאות שנוצרה. אבל חברת הכנסת מרינה סולודקין שאלה איפה ההסתדרות? אני רוצה להגיד לך שההסתדרות נמצאת עכשיו בקרב בלימה. נמצאים פה חברים ממוליתן. הם היו איתנו מקודם בוועדת הכספים יחד עם יושב ראש ההסתדרות ועם שרגא ברוש נציג המעסיקים. אנחנו נאבקים על המפעלים האלה.

אני יודעת שמשביתים. אבל מה עוד עושים?

אתם התנגדתם לתוכנית הכלכלית של האוצר. בניתם שולחן עגול. אמרתם, אנחנו הולכים למנוע עכשיו את כל פיטורי העובדים, יהיה שקט. איזה שקט? אתם הרשיתם לממשלה הזאת לפגוע באוכלוסיות החלשות. השקט הזה שלכם, זה שנתתם שקט לממשלה הזאת. ואז זה בעוכריכם.

אנחנו לא שותקים. יושב ראש ההסתדרות לפני מספר דקות בוועדת כספים הודיע שהוא לא ייתן לסגור את תפרון. אלף עובדים לא ילכו לרחוב.

היום זה 3 מפעלים. מחר יהיו ארבעה וחמישה.

גברתי תפני את דברייך לממשלה. ההסתדרות לא מנהלת את המדינה. יש ממשלה ושר אוצר. ההסתדרות תפקידה להגן על עובדים ואת זה היא עושה נאמנה.

אתם עזרתם לבנות את הקואליציה.

אני לא נמצא פה על תקן של בונה קואליציה. אני על תקן להסביר מה ההסתדרות עושה. ההסתדרות כשהוקמה הקואליציה מיוזמתה אמרה, בואו נבנה קרן סיוע למפעלים. העובדים תרמו חצי יום עבודה. הכסף קיים. מיליארדי שקלים נמצאים במשרד האוצר. לא מצליחים לייצר את התקנון שהקרן תפעל מתוכה. עופר עיני אמר, אוקיי, לא נעשה את זה דרך הממשלה, נעשה את זה דרך ההסתדרות. וגם לזה לא מסכימים. כחודש ימים מחכים להסכמת האוצר שהקרן הזאת לא תהיה קרן ממשלתית והיא תהיה עם מעסיקים והסתדרות.


דבר שני. יש את הקרן לסיוע למפעלים. יש שם 2.5 מיליארד שקל. נוצלו רק 600 מיליון שקלים. 70% מהבקשות שמוגשות לקרן הזאת נדחות. צריך לשאול למה? הכול נתקע באוצר. אנחנו מנסים לצלצל בפעמונים, אנחנו אומרים את הדברים, אבל בסך הכול אנחנו הסתדרות. אנחנו לא כל כך בעד להשבית כי זה לא כל כך פותר בעיות. כשצריך לשבות אנחנו שובתים. כשהיינו צריכים להשבית את קלדניות בית המשפט השבתנו אותן.


כמו שעם החברים במפעל מוליתן. נמצא פה מי שמטפל בהם באופן אישי, אשר שמואל יושב ראש ההסתדרות בנהריה ועופר עיני במקביל עובד על מפעל תפרון. בתפרון, המפעל במשבר אבל הבעלים משכו דיבידנד של עשרות מיליוני שקלים לפני שנה. משהו קרוב ל-30 מיליון שקל משכו שמה דיבידנדים והמפעל עכשיו בקריסה. אנחנו כהסתדרות מנסים לעזור ככל יכולתנו בהגנה על עובדים ומציאת פתרונות. אנחנו גם מעורבים עם הבנקים ומול הבנקים. יחד עם התעשיינים.


כמו שקרה במוליתן הבנקים מזדרזים ללכת לבתי משפט ולכונסי נכסים ולזרוק את האנשים לרחוב. פה הממשלה צריכה להיות מעורבת. ותפקידה של הוועדה הזאת גם להביע איזושהי אמירה גם לבנקים וגם למפעלים. לא כל כך מהר ללחוץ על ההדק. כי בסופו של תהליך כשעובדים הולכים הביתה קשה להחזיר אותם לעבודה. אשר שמואלי יוכל לענות בעניין מוליתן.

אני קודם כל מודה על זה שהוועדה הזאת בכלל עוסקת בעניין ולכל אחד מחברי הוועדה שהגיע. מה עשתה ההסתדרות? לפני 3 חודשים שאני אישית נכנסתי לעניין במוליתן פניתי לשר התמ"ת לפואד. עזבו עכשיו קואליציה ואופוזיציה, אנחנו מדברים עכשיו על מאה עובדים שאין להם לחם. לא קיבלו משכורת מזה חודשיים. שר התמ"ת העביר החלטה, שזה יישמע לפרוטוקול,למען העובדים. הצלחנו להביא להם הכשרה פנים מפעלית של 3 חודשים. החלטת הממשלה היתה השקעה לא בתעשייה אלא בעובדי מלון ובבניין. הצלחנו בשן ועין וההכשרה הפנים מפעלית הסתיימה רק ב-5 לחודש. זה שהבעלים לצערי הרב נכנסו לחובות האלה של 36 מיליון שקל מול הבנקים אנחנו לא אשמים. מתי מודיעים לנו? כשבאים עובדים ואומרים: למה לא קיבלנו משכורת? כשאנחנו נכנסנו לעניין הזה לפני 3 חודשים ליווינו גם את הבעלים וגם את העובדים. מאותו רגע שהבנקים סגרו את האשראי, צריך להבין שכאשר סוגרים אשראי למפעל אין לו שקל, הוא לא יכול להוציא אגורה אפילו לסנדוויץ'. אם זו הפגנה מול בנק דיסקונט שהוא הרע מתוך הבנקים במקרה הזה, הוא לא היחידי אבל במקרה הזה הוא הרע. כולל הסעות, כולל אוטובוסים, כולל סנדוויצ'ים, כולל שלטים, כולל כל מה שרק אפשר, לארגן את העובדים, להסיע אותם להפגנות מול הנהלת בנק דיסקונט בתל אביב, כולל הבאת תקשורת, כל אותם מהלכים שצריך לעשות בכדי להביא את זה למודעות. אילולא התקשורת אולי לא היינו.


נעשה פה דבר, נעשתה נבלה אני קורא לזה, על ידי בנק דיסקונט. בנק דיסקונט עד יום חמישי האחרון הבטיח לנו שהוא לא הולך לבית משפט אלא מנסה יחד איתנו לנהל דו שיח כדי להגיע לתוכנית הבראה מוסכמת, כאשר אנחנו כהסתדרות והעובדים איתנו נתנו את הסכמתנו להבריא את אחד משני המפעלים. מבחינת הפעילות שלהם. אחד, מפעל אחד נמצא בברקאי ואחד בנהרייה. פוטרו חלק מהעובדים. הוכחנו לבנק דיסקונט שהמפעל הזה כן יכול להרוויח. מה עשה בנק דיסקונט? ביום ראשון בבוקר בלי להגיד לנו שום דבר הלך כמו גנב בלילה לבית משפט מחוזי וקיבל שם צו כינוס, זה הצו הכי חמור שיכול להיות, לכולם, לבעלים קודם כל לעובדים, לנושים, לספקים, ולכל מי שאתם רק לא רוצים. וכשראינו שאנחנו נקלעים למצב הזה כבר ביום חמישי גייסה ההסתדרות על חשבונה את משרד עורכי הדין גלילה הולשטיין שזה אחד המשרדים המתמחים הטובים ביותר שמייצג עובדים בפירוקים. היא גם הצילה את "פרי הגליל" ועובדה שהוא עובד ומפעלים אחרים שצריך להציל אותם יחד איתנו.


גייסתי אותה. העובדים נכון להיום לא שילמו שקל, אגורה לשירות הזה. לא רק זה, העובדים גם לא שילמו מס חבר להסתדרות. לקח עופר עיני החלטה ונתן לי גיבוי. כל האנשים האלה, הם נמצאים במצב קשה. כאשר כאן שואלים מה עושה ההסתדרות. תאור לכם שההסתדרות לא היתה שם. היו מתפרקים. לא היה מי שיביא להם עורך דין, לא יועץ משפטי, לא היה האוטובוס להסיע אותם, לא היה להם את הסנדוויץ' לאכול בדרך. מי היה שומע אותם? שוב, להביא תקשורת, לארגן את כל הדברים האלה, אני אומר לכם שמחלקת הדוברות של ההסתדרות עסקה בשבועיים האחרונים אך ורק בפרויקט הזה. נתנו הוראות חד משמעיות: חדר מצב בהסתדרות. היועץ המשפטי שי דקל, הדוברות, הדובר האישי של עופר עיני מלווה את התהליך.


איפה אתם חברי הכנסת? ועכשיו אני לא בא בביקורת. אני מציע לכם. אני לא חבר כנסת, אני לא דיפלומט כזה גדול ואני לא פוליטיקאי כזה גדול, פוליטיקאי קטן. יש כמה דברים בממשלה הזו שאתם מוכרחים כחברי כנסת לחוקק ואף אחד אחרי לא יכול לעשות את זה חוץ מכם. אז אולי לא רק אתם כי אם היינו בוועדת כספים או בדיון על הפריפריה יש כסף שלנו. אמר את זה פה יריב. אני לא רוצה לחזור. כסף שאני תרמתי. אני שעומד פה לפניכם תרמתי חצי מההלוואה שלי. אשתי אילנה שהיא מורה בישראל תרמה חצי מההלוואה שלה. הבת שלי מיכל עובדת בנהרייה השקיעה חצי מההלוואה שלי. החתן שלי השקיע בזה. וכך הלאה כל עובדי הציבור. תרמנו למה? תרמנו בשביל להציל. התעשייה לא. שימו לב. עובדי המדינה כן. חברי כנסת היו צריכים לקחת מכם. לא נתתם אז אוי ואבוי לכם.


שימו לב, יש מיליארד וחצי שקל כמעט באוצר שאנחנו תרמנו. זה הכסף שלנו. אנחנו תרמנו בעצמנו, להציל את המפעל, להציל את ההנהלה, להציל את האנשים האלה. מה קורה עכשיו? 8 חודשים מאז שלקחו לנו את הכסף אי אפשר להוציא משם שקל. הבעיה של המפעל הזה הוא בסך הכול 3 מיליון שקל. עכשיו סך הכול 6 מיליון שקל. והם חוזרים לעבודה. יש להם הזמנות, יש להם הכול. אומר עופר עיני...

כלומר אם האוצר היה נותן להם את מה שאתם ביקשתם אז לא הייתם נכנסים לבעיות.

היינו בעבודה היום.

יותר מזה. לא רק שלא מכנסים, יש להם הזמנות.

בתפרון מדובר על 30 מיליון שקל. פה 6 מיליון.

בא בהצעה עופר עיני. האוצר אמר תנו לנו את הכסף שלכם. לא רוצים לתת. תנו לנו את החלק שלנו. אנחנו נתחיל לחלק. פחות בירוקרטיה. אתם חברי כנסת, תחוקקו חוק. לא יכול להיות שגם כסף שאני תורם אותו אני לא יכול לסייע לחברים שלי במפעל.

השאלה היא איך אתה תרמת מבלי להבטיח את מנגנון השליטה שלך? אנחנו ניסינו להכניס תיקונים שהם קובעי הקריטריונים בפריפריה. מספר מועסקים, סוג של אוכלוסיות, וכן הלאה. אמרו לנו, ההסתדרות חתמה, אין בעיה. והנה הגענו למצב שאחרי 9 חודשים שום דבר לא קרה. אנחנו נעשה את עבודתנו ואתם כהסתדרות כמי שתרם והשתתף, במסגרת שולחן עגול חתמתם, אתם תעשו את העבודה שלכם.

אנחנו עושים את העבודה שלנו. רק אתם יכולים להתמודד מול האוצר.

אנחנו שומעים מה שאנחנו רוצים לשמוע.

האמיני לי שגם את כאופוזיציה יכולה להביא תיקון לחוק.

אני 13 שנה כאן. כולם יודעים מה שאני אומרת, איך שומעים. אני תוהה, הכוח של ההסתדרות, מאות האלפים האלה. אני לא רואה את זה בפעולה בשטח. רבותיי, בואו נחזור לעניינו. לא שמעתי שום דבר על פתרונות.

פתרון לעולים? רוב העובדים שמה הם עולים חדשים. אנחנו מתייחסים אליהם כאל אזרחי מדינת ישראל. במהלך הדיון בוועדת כספים יצאה הודעה מטעם שר האוצר שאומרת, שהוא לא יתערב במפעל תפרון. אם שר האוצר לא מתערב כשהולכים לפטר אלף עובדים אז מתי כן מתערבים? חברי הכנסת הנכבדים צריכים לעשות מעשה. יש לכם מספיק כלים והצעות לסדר וכדומה. הפתרון למפעל תפרון מונח על שולחנה של ההסתדרות שמנסה לפתור את העניין הזה מול המעסיקים, מול הבנקים. הממשלה גם צריכה להתערב.

תודה. בבקשה גלעד אברהמי, המשרד לקליטת עלייה.

אנחנו במשרד הקליטה יודעים לתת מענה לעולים החדשים בהנחה שהם יקלטו במסגרת הזכאות שלהם על פי החלטת הממשלה עד 10 שנים מיום העלייה.

למה אתם לא יכולים כמשרד עלייה לסייע ב-2 מיליון שקל?

זה לא התפקיד שלהם. יש משרד התמ"ת, יש משרד האוצר, יש את הממשלה.

תודה מרינה. מרינה ענתה לך בשמי. יש גבולות גזרה גם בממשלה. האם המדינה במסגרת משרד האוצר והתמ"ת יודעת לגבש מדיניות, לתת את הסיוע. היתה וועדת כספים שדנה בנושא הזה. אני לא יכול לבוא כרגע ולדבר בשמם. מה שאני יכול להגיד שאנחנו התעסקנו בעניין מוליתן. קיבלנו את הרשימה של כל העובדים העולים החדשים שנמצאים בסכנת פיטורים. 50 מתוך 70 שמה הם עולים חדשים. אמנם עולים משנות התשעים. אנחנו יודעים ש-40 מתוכם הם אימהות חד הוריות עולות חדשות. יש שמה 6-8 עובדים שהם עולים חדשים שיכולים להיכנס תחת המטריה של משרד הקליטה מבחינת הזכאות. אם תגיע השעה ואני מקווה שהיא לא תגיע שאותם עולים ייפלטו מהמסגרת ותרצו שמשרד הקליטה ייתן את הסיוע אז נוציא הוראת שעה, נגייס את המחלקה המשפטית ונטפל בכל אותם עולים משנות התשעים ונעניק להם את הסיוע אם זה לתת קורסים והכשרות מקצועיות, קידומי העסקה למסגרות חלופיות, לקבל סיוע באבחון בייעוץ, בהשמה דרך מרכזי האבחנה שלנו. קורסים לעברית למי שירצה על מנת להגדיל את הסיכויים שלו להיקלט במקום עבודה חדש. אני לא יודע אם הוראת שעה היא הפתרון כי אני לא יודע אם הוראת שעה גוברת על החלטת ממשלה. אפשר להתייעץ עם היועצת המשפטית של הוועדה.


אפשר לדבר גם על שיתופי פעולה בין משרד הקליטה למשרד התמ"ת שזה האחרון ייתן את ה-facilities לאותם מפעלים במסגרת הסיוע למפעלים. אנחנו ניתן את אותם facilties לפרט שזה לעולים וביחד אפשר לשנס מותניים ולאחד כוחות ולתת סיוע. אזור הדרום או אזור הצפון, זה לא שונה מבחינת ההתפתחות הכלכלית וההתיישבותית. בהרבה מפעלים יש המון עולים. ועולה בסוף ירד לו האסימון והוא יחליט שהוא עוזב את הצפון, לוקח את הרגליים, יורד למרכז הארץ ושם מרחב האפשרויות שלו הרבה יותר רחב. ואני עוד לא מדבר על נושא של ירידה מהארץ. יש כאלה. בחזרה לברית המועצות.

אני סגנית מנהל מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת. במסגרת החוק לעידוד השקעות הון שחבר הכנסת אופיר פינס-פז דיבר עליו אנחנו מנסים כבר שנה שלמה אחרי שבדם יזע ודמעות קיבלנו תקציב סוף סוף של קרוב למיליארד שקל להעביר החלטות כדי לקדם מפעלים בבקשות, עשרות ומאות בקשות שמונחות על השולחן. השר פואד בן אליעזר חרט על דגלו את דגל התעסוקה. שנה שלמה אנחנו מחכים למפה שהוקפאה שדובר עליה.


יש לנו מענים למפוטרים. יש את מסלול חמד שנותן חופשה מוסכמת מרצון. היות והמצב הכלכלי גרם למפעלים לפטר עובדים רצינו למנוע את הפיטורים, אנחנו משתתפים במשכורות, העובדים יוצאים לחופשה ללא תשלום, המשרד משלם את התנאים הסוציאליים.

מה בנוגע למפעל שבו אנו מדברים?

הם כבר בשלב של הקטסטרופה. היתה לנו ישיבה משותפת על המפעל שלכם.

לפני 3 חודשים שראינו את האסון שעוד יתרחש הגעתי לתמ"ת יחד עם הבעלים. באותו יום פואד כינס את מנכ"ל ההדרכה ואת מנכ"ל שירות התעסוקה יוסי פרחי. במקום הוא סגר את הכול וקיבלנו הכשרה פנים מפעלית. זה עזר אבל לא מספיק.

אני מזה זמן קצר מנכ"ל מוליתן. מי שתכנן ומפעיל את תוכנית ההבראה של המפעל זו קבוצה קטנה של אנשים מתחום התעשייה ומהתחום העסקי. הם עושים את העבודה מול הבנקים. במפעל יש את הפלג הצפוני והפלג הדרומי. היום אנחנו יחד. כדי שמפעלים לא יקרסו ועובדים לא יפוטרו צריך לפעול בדרך מסוימת. השלב הבא היא לשמוע מה היא רשת הביטחון שמשרד הקליטה פורש. מוליתן עדיין עוד לא שם. יש בעצם שתי פנים להצגת הדברים. אחת, אנחנו מפעל שבפירוש לא בנוי לדון בסדר היום כאן. סדר היום כאן דן בעולים שפוטרו מעבודתם. אנחנו מנסים לפעול כדי שהמפעל לא ייסגר. מתוך 70 עובדים 50 הם יוצאי חבר העמים. נכון שהם לא עומדים בקריטריון של 10 שנים אבל המאפיינים הם לא שונים. כשאנחנו התבקשנו לתת רשימה נתנו רשימה מבלי להתחשב במסגרת 10 השנים אלא בפשטות של עולים מחבר העמים.


אנחנו לא מפעל טקסטיל למרות שאנחנו נכנסים תחת הכותרת ותחת הענף. נכון שזה משמש לתפירה אבל זו נישה שונה לחלוטין. זו נישה של חוטי תפירה. בדרך כלל עם חוטי תפירה אתה נדרש להגיב מהר עם סוגים ועם גוונים. לכן אנחנו ספק עיקרי לדוגמה למפעלי תפירה שנמצאים במצרים.


אני מגיע לשורה התחתונה. כידוע לפני יומיים הוצא צו כינוס למפעל. הסרת צו הכינוס – 6 מיליון שקל והגנה משפטית מפני הנושים. יכול להיות יתרון בצו כינוס כי אם צו הכינוס הופך להקפאה הליכים אז כסף שיועמד לרשות הנושא איננו חשוף לתביעות אחרות. זה נותן לנו חצי שנה לעבוד, להמשיך לייצר, בעיקר לשמור על הלקוחות שלנו אנחנו כל יום מפסידים לקוחות במצרים, בירדן ובארצות הברית. את הדרישה הזאת העלינו גם בוועדת הכספים. אני לא מצפה שהפתרון יבוא דווקא מוועדת הקליטה.

אני אמרתי את זה מראש.

בכל זאת אנחנו כאן כי כל אוזן שכרויה זה מצטבר למסה של גורמים שתעזור לנו להציל את המפעל. המפעל פעל בצורה בעייתית בשנות האחרונות. הבעלים לא פיקחו על ההתנהלות ובעצם גנבו את הסוסים שם. הבעלים נענשו על זה ונענשים יום יום. הם גם הביאו כסף מהבית הרבה וגם זה לא מספיק. אבל למה מגיע לתעשייה הישראלית להפסיד מפעל רווחי? למה מגיע לעובדים להפסיד את פרנסתם? לכן אנחנו פה. הוכנה תוכנית הבראה שכללה נסיעה של אחד מאנשינו לבדוק את השווקים בחו"ל על חשבוננו. אנחנו החבורה הקטנה. תחילת ההבראה כללה פיטורים של 50 עובדים. העברנו את כל אמצעי הייצור למוליתן. האנשים האלה שהם הנכס העיקרי של המפעל בגלל המקצועיות שלהם ידעו להפיק מהציוד את אותה תוצרת שהפיקו 70 אנשים נוספים. מה שנשאר זה לסגור את הנושא מול הבנקים. בעיקר מול הבנק הגדול. הבנקים הונו אותם. הם אמרו שלא ייעשה צעד חד צדדי ועובדה ביום ראשון בערב נכנס כונס.

התעשייה במדינה חולה. אל תסתכלו על ענף הטקסטיל. מפעל מוליתן קיים 60 שנה והבנקים הרוויחו מהפעילות שלו. נקלענו לקשיים בתקופה האחרונה. לא יכול להיות שיגידו עד עכשיו הטלתם ביצי זהב עכשיו אין לכם מה להציע, אנחנו סוגרים אתכם. אני מצפה מחברי הכנסת לייצג אותנו ולהציל את התעשייה. זה מתחיל מפריפריה וזה ייגמר בסוף התעשייה במדינה הזאת. זה לא ענף אחד וזה לא מאה עובדים.

אני מנהל התאחדות התעשיינים במרחב צפון. אני מכיר את מפעל מוליתן. מדובר במשפחה שניהלה אותו הרבה דורות. המפעל הזה במיקום הזה זה החוסן הכלכלי של מדינת ישראל. אצלנו בצפון חברים 380 מפעלים, בינוניים וגדולים שבהם מועסקים 60 אלף מועסקים. מצב האבטלה בצפון הוא 10%. כל בן אדם שלישי שמחפש עבודה במדינת ישראל הוא מהצפון. ערכנו יריד תעסוקה אזורי בתפן, גליל מערבי, אשכול. היה יריד מצוין. דוגמה ומופת לחבירה בין משרדי ממשלה, ארגונים, נציגים, הרשות לפיתוח הגליל. הגיעו לשם 5000 איש על 250 משרות שהיו פנויות. אנשים עמדו בגשם בתור ענק לחפש עבודה. אובדן מקור תעסוקה בפריפריה הוא לאין ערוך יותר קשה מאשר אובדן תעסוקה במרכז. עם כל הכבוד להיי טק עדיין הכלכלה מבוססת על תעשייה מסורתית. אם האוצר לא ידע להשקיע בתשתיות בצפון יקטן הכושר התחרותי של התעשייה עם שווקי חו"ל. גם בגלל המצב הכלכלי, גם בגלל תיסוף השקל מול הדולר, אנחנו משלמים מחיר כבד. הקרנות לעסקים במצוקה מבחינה תפעולית לא הצליחו להעביר. אפשר להציג את הבנקים בתור קפיטליזם חזירי. צריך גם לזכור שחלק מהקמת הקרנות היה תנאי והתנאי היה שהממשלה תציב שקל מול שקל וכשאין שקל מול שקל אני לא בטוח שאפשר להציל את הבנק ולהגיד אם המפעל לא מראה לי מאה אחוז ערביות, 70% ערבויות, האוצר לא מוכן להוציא כספים, למה שאני אקח את האחריות על עצמי? לכן צריך לעשות מהפכה בעניין הזה ולקרוא לאוצר לממש את הקרנות, לקצר תהליך בירוקרטיים. נייר העמדה של משרד הקליטה הוא סוג של קרב מאסף.


אני בהחלט מסכים, (א) נושא של קרנות הסיוע. (ב) נושא של תמריצים לפריפריה. (ג) אם הוועדה הזו תכריז בריש גליי על חוק הטקסטיל הביטחוני זה משהו שהוא ראשי, אמיתי, שהוא מדיד, שהוא ציונות.

אני מנהל מפעל אחידטקס בנצרת עילית. אחרי שנות השמונים לא ראינו עזרה לתעשייה מצד הממשלה. הפנים היו למסחר. אנחנו כרגע מדברים על תעשיית טקסטיל צבאי. יש תעשיית תפרון, יש תעשיית מוליתן וכולם נסמכים אחד על השני גם עם חומרי הגלם. אנחנו בדקה ה-99. כמו שאמריקה גדולה שהמציאה את הגלובליזציה אומרת כל דבר שהולך למשרדי הממשלה מיוצר בתוך ארצות הברית כולל חומרי הגלם. לא נרכשים חומרי גלם מחוץ לארצות הברית. אני כאחידטקס לא יכול להשתתף במכרזים של הצבא האמריקאי. אני מפעל בסך הכול עם 70-80 איש. אני מפעל קטן. יושב פה נציג האוצר והוא לא בדק את ההיבטים החוקיים והכלכליים של חוק כזה שאנחנו דורשים אותו. יושב נציג אוצר, בחור צעיר, אולי בן 30 ואומר את הדברים האלה. שילך לעבוד בתעשייה שנה, שנתיים, ונראה אחר כך מה הוא יגיד?

הצעה פרקטית. תודה רבה. אולגה רסקין בבקשה. איך אתם עוזרים לעולים חדשים מעל גיל 45?

נכון להיום קיימת חטיבה מאוד קטנה שנמצאת בנצרת עילית. חטיבה שמתעסקת עם אוכלוסיה מעל גיל 45. בחטיבה נמצאים 370 איש. חלקם עובדים. ואנחנו עובדים פרטנית. אנחנו נותנים אותן קרנות, אותן הלוואות, אותם מענקים מטעם משרד התמ"ת ואנחנו נתקלים באותן בעיות. אנחנו לא מטפלים רק בעולים.

לסיום, חבר'ה מנצרת עילית. בבקשה יוסי.

בעצם מי הגיע לישיבה? הגיעה קבוצה מנצרת עילית. הגיעה קבוצה מנהרייה. אנחנו כואבים את כאבם. איתנו מנסים פוליטיקה זולה. אני מצטער שמרינה סולודקין דיברה נגד ההסתדרות. אני לא מבין למה.

דבר על הבעיות. אל תמתח ביקורת על חברי הכנסת.

אני סגן ראש עיריית נצרת עילית. התחושה היא שאנחנו מדברים עם עצמנו. את מנצרת עילית אז יכולנו להיפגש אצלך. אנחנו מעוניינים לדבר על בעיות, הן מתקרבות אלינו ושלא נגיע למצב הזה. יש לנו מספר מפעלים שנמצאים במצוקה.

אנחנו נמצאים במצב שמתוך 15 אלף בתי אב 6000 נדרשים למשרדי הרווחה. כאשר אנחנו באים ורואים שבעצם שמשנת 2007 עד 2009, 15% משפחות צעירות נזקקות לתמיכה. זה אומר שאנחנו צריכים לקבל פרספקטיבה אחרת לנצרת עילית. 1700 חד הוריות. מה האלטרנטיבה? האם הממשלה באמת הפנימה שאם הם לא יעבדו היא זו שתצטרך לטפל בהם? לכן מספר נקודות. (1) נושא של הגדרת ערים שהן ערי עולים. זה אומר שיש נגזרת שלמה של דברים שקורים בהקשר לכך. (2) נושא של הגדרת התעשייה בצפון לאזור עדיפות לאומית. וגם (3) נושא של שיעורי האבטלה.


גם עולים משנות התשעים עדיין עולים וצריך לדאוג להם ולטפל עליהם. בואו תוציאו צו שעה. אנחנו רוצים לטפל באוכלוסייה הזאת. הנושא של הטבות בארנונה שאנחנו יכולים לתת למפעלים. בנצרת איך נוכל למשוך מפעלים אלינו אם יחסית לא קרובים לנמלים ולא קרובים למדינת תל אביב. בואו ניתן הטבות בארנונה לאותם מפעלים. המדינה החליטה שאפשר לעזור למפעל חדש. ואם זה לא מפעל חדש? מה אז? בואו תעזרו לנו בהגדרות בניסוחים שנוכל לסייע. לכן אם הוא קלט 50 עובדים שאולי דינרו פיטר, עבדנו על זה קשה מאוד, צריך לתקן את הדברים האלה. נושא של סיוע לעמותות מלכ"רים שמעסיקים אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. נושא של אבטחת הכנסה. יש לנו כ-2500 מקבלי אבטחת הכנסה. לא יותר חכם לשלם את זה למעסיקים במקום שזה יבוא עבור אי עבודה. "פרויקט אשת חיל" שילוב של נצרת עילית שם. 50 נשים קיבלו שם, השתלבו יפה מאוד. למה מפסיקים? פתאום מפסיקים. למה? אין כבר יותר בעיות בפריפריה.

אנחנו לא זכאים לקבל את הכסף בנושא. 120 אלף שקל בשנה. חלק הוא התקציב של עיריית נצרת. חלק שנוררנו, חלק היה בגלל שהיתה המלחמה אז קיבלנו לשנתיים.

נמצא פה סגן יושב ראש העיר שיודע טוב לנתח את התקציב. הוא יודע להביא כסף לכל מיני פרויקטים.

אני פונה אליך יושבת הראש במיוחד איך אנחנו יכולות לסייע לנשים. לנשים עבודה חשובה מעבר לקטע של הפרנסה. זו העצמה שלהן, זה הביטחון, זה המבט שלהן לא כמקבצות נדבות אלא כתורמות לקהילה. הרווח של הפרויקט "אשת חיל" הוא בל יתואר ובפרט בנצרת עילית. מי כמוך יודעת.

יש פה חברת כנסת שמייצגת את העיר. בבקשה תפנו אליה מכתבים. תבקשו. לפעמים גם תשובה שלילית היא תשובה.

יש נושא הכשרה בתעשייה. התחילו עם זה בדרום. אני מבקש שזה יחול גם על הצפון. יש לנו הסכמה של RH לעשות את זה אצלם.

יחד עם עמיתיי בכנסת, נעשה מה שביכולתנו. אני רציתי שנדון על בעיית הפריפריה מזווית לאומית. ידעתי שה לא בדיוק ילך כי יש בעיות בוערות כרגע שהועלו פה.

הוועדה מודאגת ממצבם של העולים תושבי הפריפריה נוכח המציאות של קריסת המפעלים בצפון. הוועדה קוראת למשרד האוצר לאפשר את השימוש בכספים שנגבו מהעובדים לטובת הקמת קרן לסיוע מפעלים במצוקה. הוועדה קוראת לשרת הקליטה לפנות לממשלה לאפשר במסגרת הוראת שעה למשרד הקליטה להרחיב את המנדט לטפל בעולים מעל 10 שנים בארץ כאשר מדובר בעולים הגרים ועובדים בפריפריה. הוועדה תמשיך ותעקוב מקרוב אחר הטיפול של הממשלה בכל נושא ה תעסוקה בצפון בכלל ותעסוקת העולים בפרט. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00

PAGE